חיים אטקין-שמאות רכוש ומקרקעין - חוכמת המייל . . .


עברית  |  English  |  Русский  |  français  |  عربي  |  
הרשם כמנוי חינם על "סקירה שבועית" וקבל מתנה !  |  מתקשרים איתי בפשטות ובמהירות דרך ה - WhatsApp ומקבלים מענה מהיר || צור עימי קשר בווטס אפ 052-3728828 וקבל מענה מהיר בתוך לא יאוחר מ- 24 שעות ||  |  
תאריך ושעה
 


 

      
      
    
        
         

סקירה שבועית
הרשם לרשימת התפוצה

להרשמה לחץ כאן

לארכיון הסקירות

שתף Share
FacebookTwitter




iPhone Supported
 


  סרוק  ומייד נדבר
 

דף הבית >> יומן אישי >> חוכמת המייל . . .
 

אני מניח שלא רק אני מבלה במחיקת או בקריאת מיילים מוזרים שמגיעים לתיבת הדוא"ל שלי מכל מי שרק הכניס אותי לרשימת התפוצה שלו. חברים אני מתכוון. לא חברות מסחריות או עסקים.

מידי פעם אני בכל זאת טורח לקרוא איזה מייל וקורה שאני אוסף ממנו תובנה או חוכמה אותה אני "מוכר" מייד בשיחה הקרובה ומצליח להרשים את בן שיחי. מפעם לפעם אני מוסיף כאן סיפור או מסר, כזה שמצא חן בעיני באופן מיוחד.

אינני יודע מה מקור הסיפורים המסרים והתובנות השונות הממתינות לי בדוא"ל ובהחלט אשמח לתת את הקרדיט המתאים לבעליו, אך לצערי, ברוב המקרים הם מגיעים ... ללא כל שיוך מה שמונע ממני את מתן הקרדיט המתאים.

 


 

אוסף של תובנות מהמיילים שאני מקבל ממי שהכניס אותי לרשימת התפוצה שלו.. .. .

חכמת חיים 
 
לפני שנים רבות חי אדם חכם ולו ארבעה בנים, בוקר אחד החליט האב כי עליו ללמד את בניו שיעור חשוב לחיים, הוא זימן אותם אליו והורה להם ללכת לחפש עץ אגסים מיוחד שנמצא רחוק מאוד מביתם. בכדי לבצע את המשימה כפי שרצה האב היה עליהם לעמוד בשני תנאים:

"אסור לכם לצאת אל המסע יחדיו ורק כאשר יחזור הבן ראשון יצא למסע הבן השני, כשיחזור השני יצא השלישי וכן הלאה".

הבן הראשון הלך בחורף, הבן השני באביב, השלישי בקיץ והרביעי בסתיו. 

כשחזר הבן הרביעי ממסעו, זימן אותם האב אליו על מנת שיוכלו לתאר בפניו את העץ.. .. .. ..

הבן הראשון אמר שהעץ היה מכוער, כפוף, ועקום.

הבן השני אמר שהעץ היה מלא בניצנים ירוקים ונראה מלא תקווה.

הבן השלישי לא הסכים לא עם הראשון ולא עם השני, הוא אמר שהעץ היה בשיא פריחתו, מלא בניחוחות מתוקים ובעיניו היה העץ הדבר הכי מלא הוד והדר שראה אי פעם.

הבן הרביעי אמר שהעץ לא היה מכוער לא מלא בניצנים ולא בשיא פריחתו, העץ היה מלא בפרי בשל, מלא חיים והגשמה.

לרגע חשבו האחים כי כל אחד מהם הגיע לעץ אחר, אך אביהם העמיד אותם על טעותם, "כולכם ראיתם את אותו עץ אגס, ואכן כולכם צודקים" שלחתי אתכם בעונות שונות על מנת שתלמדו כי אין להתרשם ולשפוט עץ או אדם על פי עונה אחת. המהות הפנימית של חייכם, שהיא הנאה, שמחה ואהבה תוכל להמדד רק בסופם, כשכל העונות יסתיימו. אם תתיאשו בחורף תפסידו את התקווה של האביב, את יופיו של הקיץ ואת ההגשמה של הסתיו.

מוסר השכל:
אל תתנו לכאב של עונה אחת להרוס את השמחה של כל השאר. אל תשפטו את החיים על פי עונה אחת קשה. תתמידו דרך הקושי ותקופות טובות יבואו במוקדם או במאוחר.

 
אמהות רעות
 
יום אחד, כשילדי יהיו בוגרים מספיק להבין את ההיגיון שמניע הורה, אני אומר להם כפי שאימי הרעה אמרה לי :
 
אהבתי אותך מספיק כדי לשאול אותך לאן את הולכת, עם מי את הולכת ובאיזה שעה את חוזרת הביתה.
לשבת לך על הראש שעתיים, בזמן שניקית את החדר (עבודה שהיתה אמורה לקחת רבע שעה...)
אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לגלות שהחבר הכי טוב שלך לא בדיוק רוצה בטובתך.
אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לקחת אחריות על מעשייך גם כשהמחיר ששלמת היה כה כבד  שליבי כמעט נקרע בקרבי.
אהבתי אותך מספיק כדי לומר לך "לא", כשידעתי שתשנאי אותי אחר כך בגלל זה.
אלו היו הקרבות הכי קשים, אני שמחה שניצחתי אותם, בגלל שבסוף גם את ניצחת.
ויום אחד , כשילדייך יהיו מספיק בוגרים להבין את ההיגיון שמניע הורים, גם הם יגידו:
היתה לנו היתה אמא הכי רעה בעולם:
בזמן שבבתים אחרים אכלו ממתקים לארוחת בוקר, אצלנו אכלו קורן פלקס, כריך עם גבינה וכוס חלב.
אמא התעקשה לדעת בכל רגע איפה אנחנו, אפשר לחשוב שאנחנו אסירים בחופשה.
היא הייתה חייבת לדעת מי החברים שלנו ומה אנו עושים איתם.
היא התעקשה שאם  אמרנו שנעדר לשעה, נעדר לשעה או פחות מזה.
היא הפרה בקלות את חוק העסקת הילד בכך שהכריחה אותנו להדיח כלים, לסדר את המיטה ,לבשל, לשטוף את הרצפה, להפעיל מכונת כביסה, לתלות כביסה, לזרוק את הזבל ועוד כל מני עבודות כפייה. היא בטח הייתה שוכבת בלילה במיטה וחושבת מה עוד היא יכולה לתת לנו לעשות.
היא התעקשה תמיד לומר לנו מה היא חושבת עלינו - את האמת, את כל האמת ורק את האמת.
כשהגענו לגיל הטיפשעשרה  היא קראה את מחשבותינו ואז החיים היו ממש  קשים.
כשכולם "יצאו " בגיל 12- 13   אנחנו חיכינו עד גיל 16.
כשהגיעו אלינו חברים, הם היו צריכים להתייצב בדלת כדי שתוכל לפגוש אותם.
בגלל אמא הפסדנו הרבה חוויות שילדים אחרים חוו: אף אחד מאיתנו לא נתפס גונב ,הורס רכוש של אחרים או מבצע כל פשע אחר.
הכל בגללה!
עכשיו כשעזבנו את הבית, לכולנו השכלה, אנחנו אנשים ישרים, אנחנו אזרחים טובים שומרי חוק ואנו עושים את כל שביכולתנו להיות הורים רעים לילדינו. כמו שאמא הייתה.
ואנחנו חושבים שהבעיה של העולם הזה הוא שאין מספיק אמהות רעות.
  

   הַעֲשָׁרָה

בָּרֶגַע שֶׁסּוֹגְרִים תַּ'גָּן
אִמָּא מוֹפִיעָה –
וְלְחוּגֵי הַעֲשָׁרָה
אוֹתִי הִיא מַסִּיעָה:

בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֲנִי הוֹלֵךְ
לְחוּג כְּתִיבָה יְצִירָתִית,

בְּיוֹם שֵׁנִי – לְסַיִף
וְסִפְרוּת הַשְׁוָאָתִית.


בְּיוֹם שְׁלִישִׁי יֵשׁ קוֹנְטְרַבַּס וְג'וּדוֹ וְצִלּוּם
וְגֵיאוֹלוֹגְיָה, מוֹרְפוֹלוֹגְיָה, חוּג בִּשּׁוּל – וְזֶה עוֹד כְּלוּם!

בְּרְבִיעִי – יֵשׁ חוּג שַׁחְמָט וְגַם מִשְׁפָּט בֵּינְלְאֻמִּי,
בְחֲמִישִׁי – יֵשׁ לִי סַדְנָה אֵיךְ לְשַׁפֵּר דִּמּוּי עַצְמִי,


בְּיוֹם שִׁשִּׁי כְּשֶׁהַגַּנֶּנֶת כְּבָר נוֹעֶלֶת אֶת הַגָּן
לוֹקְחִים אוֹתִי הוֹרַי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּקוּרְס נַדְלָ"ן,

וְבְּחֻפְשַׁת הַקַּיִץ הֵם שׁוֹלְחִים אוֹתִי לְחוּ"ל –
כִּי הָאַנְגְלִית שֶׁלִּי זְקוּקָה דָּחוּף לְסָאמֶר סְקוּל

אֲבָל תִּרְאוּ שֶׁכְּשֶׁאֶגְדַּל וְאֶהֱיֶה אָדוֹן,
עִם בַּיִת בְּנֵה-בֵּיתְךָ וְאוֹרְגִינָאלִים בַּסָּלוֹן
אֲנִי אֶלְבַּשׁ כָּל בֹּקֶר חֲלִיפָה וְעֲנִיבָה,
אֶצְעַק לַגְּבֶרֶת: "סְוִויטִי, אֲנִי רָץ לְיְשִׁיבָה!"


וְאָז אֶסַּע לְגַן הַשַּׁ'שׁוּעִים הֲכִי גָּדוֹל –
וְעַד הַלַּיְלָה שָׁם אֵשֵׁב
בְּתוֹךְ
אַרְגַּז
הַחוֹל.

  שיעור.. .. ..
 
הפרופסור החל את השיעור ע"י הרמת כוס עם מעט מים. הוא החזיק את הכוס לוודא שכולם רואים אותה ושאל את הסטודנטים: "כמה לדעתכם הכוס הזאת שוקלת?"
 
"50 גרם!" ... "100 גרם!" ..."125 גרם!" ... השיבו הסטודנטים.
 
"אני באמת לא יודע. על מנת לדעת כמה היא שוקלת עלי לשקול אותה." אמר הפרופסור. "אבל השאלה שלי היא: מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך למעלה כמה דקות?"
 
"שום דבר" ..... אמרו הסטודנטים.
 
" OK. מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך במשך שעה?" שאל הפרופסור.
 
"ידך תתחיל לכאוב" אמר אחד הסטודנטים.
 
"זה נכון. ומה יקרה אם אחזיק את הכוס כך יום?"
 
"ידך עלולה להתאבן, אתה עלול לחוש מתח עז בשרירים ואולי שיתוק ובודאי תיאלץ להתאשפז בבית חולים" אמר סטודנט אחר וכל הסטודנטים צחקו.
 
"טוב מאוד. אך במשך כל הזמן הזה האם חל שינוי במשקל הכוס?" שאל הפרופסור.
 
"לא" ... הייתה התשובה.
 
"אז מה גרם לכאבים בזרוע ומתח השרירים?"
 
הסטודנטים היו נבוכים, תמהים.
 
"מה עלי לעשות על מנת להשתחרר מהכאבים?" שאל הפרופסור.
 
"תניח את הכוס" אמר אחד הסטודנטים.
 
"בדיוק!" אמר הפרופסור. "בדומה לכך הן בעיות החיים. תחזיק אותן כמה דקות בראשך וזה נראה די בסדר. תחשוב עליהן הרבה זמן ואתה מתחיל לחוש כאבים. אם תמשיך הרבה יותר זמן הם מתחילים לשתק אותך. לא תהיה מסגל לעשות כל דבר. חשוב לחשוב על האתגרים או בעיות בחייך, אבל מה שחשוב עוד יותר הוא  להניח להם בסיומו של כל יום לפני שאתה הולך לישון. כך אתה לא נלחץ, מתעורר כל בוקר רענן וחזק ויכול להתמודד עם כל אתגר, כל נושא שמזדמן בדרכך!
 
ובכן, אנא, ידידי, תזכרו "להניח את הכוס היום!"

הכלים שאלוהים נותן
                                          
כמה רציתי לעשות אותו מאושר! כמה רציתי להביא לו-רק פעם אחת- איזה "כמעט טוב" אחד במקום כל ה"המספיקים בקושי" אבל לא יכולתי.
  ביום שבת אחד, כשרק אני ואבא שלי היינו בבית- הייתי אז אולי בכיתה ה' או ו'-  החלטתי לדבר איתו על זה. להגיד לו שאני נורא מצטער שאני לא מביא לו אושר כמו שאחותי מביאה לו.
  הוא שמע את מה שאמרתי, הסתכל עלי במבט האוהב שלו ובניגוד לאופי שלו – שהוא אופי של בנאדם שבקושי מוציא מילה מהפה שלו- הוא נתן לי את ההרצאה הכי יפה ששמעתי בחיים שלי.
"גדי", הוא אומר לי :"אבא לא אוהב את הילדים שלו בגלל שהם מביאים הביתה ציונים טובים.
אבא אוהב את הילדים שלו בגלל שאי אפשר אחרת. הם בדם שלו. הם הנשמה שלו. הוא מוכרח לאהוב אותם. אפילו אם הם עושים דברים רעים, בכל זאת הוא אוהב אותם. אבל אתה, גדי- אתה אף פעם לא עשית דבר רע."
אני מתחיל להגיד לו "אבל, אבא.." הוא מפסיק אותי ואומר" "ששש.., גדי.תקשיב!
כשאלוהים ברא את העולם הזה- לצערנו או לשמחתנו, הוא החליט לברוא עולם מעניין, לא עולם מושלם. בגלל זה הוא ברא אנשים עם כל מיני צורות , כל מיני צבעים כל מיני כישרונות.
ולכל אחד הוא נתן כלים אחרים" לזאת הוא נתן יופי, ולהוא הוא נתן ידיים טובות, לזה הוא נתן כישרון במוזיקה, ולהיא הוא נתן כשרון במתמטיקה. אנחנו לא יודעים למה אלוהים עושה מה שהוא עושה. אנחנו לא יכולים להאשים מישהו בגלל שאלוהים לא נתן לך את הכלים האלה או האלה. אנחנו יכולים להאשים רק אנשים שלא מנצלים את הכלים שאלוהים כן נתן להם.
בגלל זה, גדי, אני אומר לך דבר אחד ומסביר לך דבר שני. הדבר שאני אומר לך זה" אל תתלונן על הכלים שאלוהים נתן לך. והדבר השני שאני מסביר לך זה שלפעמים לוקח לנו קצת זמן בשביל לגלות את הכלים שאלוהים נתן לנו, בגלל שהכלים שהוא נתן הם ככה מתחבאים. אז תהיה סבלן, גדי. תהיה סבלן כמו אבא. יום אחד גם אתה תגלה שיש לך כלים טובים".
  איך אהבתי אותו, את האבא שלי, באותו יום שבת! רציתי לחבק, או אפילו לנשק אותו, אבל התביישתי.
ואל תשכח שאת ההרצאה הזאת האבא שלי- האיש הפשוט והטוב והחכם הזה- נתן לי אולי לפני 30 שנה, לפני שבמדינה הזאת ידעו הרבה על דברים כמו דיסלקציה, או קשיי למידה, או כל מיני מגבלות אחרות.
אני יודע שאני מדבר יותר מידי, אז אני כבר נותן לך את הסוף של הסיפור בקיצור.
שנה או שנתיים אחרי השיחה הזאת מצאתי את הכלים שאלוהים נתן לי.
  ישבתי בשיעור אני-לא-זוכר-מה. המורה שלנו היה חולה, אז הייתה לנו מורה-מחליפה.
היא מדברת על מה שהיא מדברת, ואני בעולם אחר. פתאום אני רואה את המורה-המחליפה עומדת על- ידי. לפני שאני מספיק להגיד מילה, היא סוחבת לי את הנייר שאני מקשקש עליו.
היא מסתכלת על הנייר ואומרת לי: " מה אתה עושה?" אני אומר לה, "סתם מקשקש". היא אומרת "מה ציירת פה?" אני אומר לה, "סתם". היא אומרת לי "סתם מה?" אני אומר לה "סתם ציירתי אותך עומדת על-יד הלוח". היא לקחה את הציור והכניסה אותו לתיק שלה.
אחר-כך התברר  שהאבא של המורה-המחליפה הזאת הוא צייר בעל שם עולמי, והיא לקחה את הציור והראתה לו.
  תוך כמה ימים (הצייר) בא לבית שלנו, הסתכל על עוד ציורים שלי ומיד המליץ שההורים שלי יעשו הכל בשביל לטפח את הכישרון שלי בציור.
  מה אני אגיד לך? מאותו יום האבא שלי הוציא את המיץ שלו בשביל שאני אוכל ללמוד עם הציירים הכי גדולים שיש-גם פה בארץ וגם בחוץ- לארץ.
היום אני בן 42, ובחודש שעבר פתחתי את התערוכה ה- 28 שלי,  והפעם- בניו-יורק במוזיאון לאמנות מודרנית.
ואבא שלי (שעכשיו הוא כבר בפנסיה)- מה הוא אומר על כל ההצלחה שלי?- הוא אומר:" מה אתם עושים רעש? הילד מצא את הכלים , והילד משתמש בכלים".
(הסיפור הגיע אלי ללא שם רק עם הכותרת "הכלים שאלוהים נותן", תודה גדולה למי שכתב את הקטע)

   על הבורסה בכלל ועל שוק ההון בפרט.. .. .. הסבר על מהות וכוחות השוק

פעם אחת הופיע בכפר אדם והודיע לכל תושבי הכפר כי הוא מוכן לקנות כל קוף ב-10$. הכפריים, שידעו שיש קופים רבים בסביבתם, יצאו בהמוניהם אל היער והחלו ללכוד אותם.

האיש קנה מהם אלפי קופים תמורת 10$ לאחד, ואולם משהצטמצמה אוכלוסיית הקופים עד כי קשה היה לאתרם, חדלו הכפריים ממאמציהם. כיוון שכך, הודיע האיש כי מעתה ישלם בעבור כל קוף 20$.

הודעתו זו חידשה את מאמצי הכפריים והם שבו במרץ למלאכת לכידת הקופים. אלא שבמהרה אזלה שוב אספקת הקופים והכפריים שבו לעבד את חוותיהם. האיש העלה את הצעתו ל-25$ ואולם אספקת הקופים הצטמצמה עד למאוד וקשה היה לראות אפילו קוף אחד ביער, שלא לדבר על ללכוד אחד. האיש הודיע עתה שהוא מוכן לרכוש כל קוף ב-50$, אבל מכיוון שהוא חייב לנסוע העירה לצרכים עסקיים מסוימים, העוזר שלו ייצג אותו בהעדרו ויבצע את רכישת הקופים מהם. 

כשנסע האיש פנה העוזר שלו אל הכפריים ואמר להם "הסתכלו על כל הקופים שבכלוב הענק הזה אותם רכש האיש לאוסף שלו. אני אמכור לכם כל אחד תמורת 35$, וכשהבוס שלי ישוב לכאן תוכלו למכור לו אותם תמורת 50$ לראש!". 

הכפריים אספו וריכזו את כל חסכונותיהם וקנו מהעוזר את כל אלפי הקופים. 

מאז הם לא ראו יותר את האיש או את העוזר שלו.

כל מה שראו סביבם היו אלפי הקופים אותם רכשו במיטב כספם. 

עכשיו יש לכם הבנה טובה יותר איך עובד שוק המניות.


לאישה סינית זקנה היו שני כדים גדולים, כל אחד נתלה מקצה מקל שהיא תלתה על צווארה.

לאחד הכדים היה סדק, ואילו הכד השני היה מושלם, ותמיד העביר כמות מלאה של מים.

מהדרך הארוכה שבין הבית לנהר – הכד הסדוק הגיע רק חצי מלא.

כך זה המשיך על בסיס יומי במשך שנתיים, כשהאישה מביאה הביתה רק כד וחצי של מים.

כמובן שהכד המושלם היה גאה בהישגיו.

אבל הכד הסדוק היה מסכן ואומלל, הוא התבייש בחוסר שלמותו, ובכך שיכל לעשות רק חצי מהעבודה שהוא נועד לעשות.

יום אחד, ליד הנהר, אחרי שנתיים של תחושת כישלון מוחלט, פנה הכד הסדוק אל האישה הזקנה:

"אני מתבייש בעצמי! בגלל הסדק שבי המים נוזלים כל הדרך מהנהר לביתך!"

האישה הזקנה חייכה ואמרה: "האם הבחנת שבצד הדרך שלך יש ערוגת פרחים? ולא בצד השני?"

"זה בגלל שתמיד ידעתי על הפגם שלך, לכן זרעתי זרעים בצד הדרך שלך. ובכל יום שבו חזרנו מהנהר לבית – השקת אותם"

"במשך שנתיים יכולתי לקטוף את הפרחים היפים הללו ולקשט את השולחן"

"אם לא היית כפי שאתה, לא היה החן הזה בתוך הבית"

לכל אחד מאיתנו יש את הפגמים המיוחדים לנו. אבל אלו הסדקים והפגמים של כל אחד ואחד מאתנו שעושים את חיינו יחד כה מעניינים ומספקים.

צריך להסתכל על כל אדם בזכות מה שהוא, ולהתבונן בטוב שבו.

  

    "אם אלוקים מביא אותך לזה, הוא יעביר אותך את זה."
 


מנהל בכיר צעיר ומצליח נסע ברחוב שכונתי, במהירות מופרזת, ביגואר החדשה שלו. הוא נזהר ובדק שלא מגיחים ילדים מבין המכוניות החונות והאט כשחשב שהוא מבחין במשהו.
במהלך הנסיעה, לא צץ ילד. אבל במקום זה, פגעה אבן בדלת היגואר! הוא עצר בחריקת בלמים ונסע לאחור למקום שממנו נזרקה האבן. הנהג הזועם זינק מחוץ למכונית, תפס את הילד הקרוב ביותר והדף אותו בצעקות על המכונית שלו, "מה זה צריך להיות? מה לעזאזל אתה עושה? זאת מכונית חדשה והאבן שזרקת גרמה נזק רב. למה עשית את זה?"
הילד הקטן התנצל. "סליחה... אני מצטער, אבל לא ידעתי מה לעשות." הוא התחיל להתחנן, "זרקתי את האבן כי אף אחד לא עצר..." בדמעות שזלגו על לחייו הצביע מעבר למכונית החונה ואמר, "זה אחי, הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו ואני לא מצליח להרים אותו." עכשיו הוא כבר התייפח ושאל את המנהל ההמום, "אתה מוכן בבקשה לעזור לי להרים אותו חזרה לכיסא הגלגלים שלו? הוא נפצע והוא כבד מדי בשבילי."
הנהג הנרגש והנסער ניסה לבלוע את הגוש שחנק את גרונו. הוא הרים במהירות את הילד הנכה לתוך כיסא הגלגלים, אחר-כך הוציא ממחטת בד וניקה את הפצעים שלו. סקירה מהירה אמרה לו שהכול יהיה בסדר...
"תודה רבה ושאלוקים יברך אותך," אמר הילד אסיר התודה לזר.
נסער מכדי לדבר, הביט האיש בילד מוביל את אחיו בכיסא הגלגלים לאורך המדרכה אל ביתם. הדרך חזרה ליגואר היתה ארוכה וממושכת.
הנזק במכונית היה ניכר, אבל הנהג לעולם לא טרח לתקנו. הוא השאיר אותו כתזכורת למסר הבא: "אל תתנהל בחיים מהר מדי, באופן שיחייב לזרוק עליך אבן כדי לזכות בתשומת-לבך!"
אלוקים לוחש לנפש שלנו ומדבר אל הלב שלנו. לפעמים, כשאין לנו זמן להקשיב, הוא נאלץ לזרוק עלינו אבן. זאת הבחירה שלנו להקשיב או לא להקשיב.


    מספרים על אדם בן 40 שמאס לו בחייו והחליט ללכת לאלוהים ולבקש ממנו חיים אחרים. בדרכו הוא פגש עץ יבש ושאל אותו: איך החיים?

 ענה העץ: על הפנים, אני מתייבש המים לא מגיעים אליי.

 אני הולך לאלוהים, השיב האיש, ואדבר איתו גם בשבילך. באמצע הדרך לאלוהים פגש האיש בחורה עצובה יושבת ליד בית גדול.

 איך החיים? שאל אותה. מאכזבים, השיבה, אני יושבת לבד ושום בחור לא מגיע.

 אני בדרך לאלוהים ואדבר איתו גם בשבילך, הבטיח לה. לקראת סוף הדרך פגש האיש שועל כחוש, שהתלונן שאין מה לאכול.

 גם לו הבטיח האיש שידבר עם האלוהים בעניינו.

 הגיע האיש לאלוהים ושטח לפניו את טענותיו. אמר לו אלוהים: אני משנה לך את המזל, אבל תהיה מספיק חכם לתפוס אותו. אלוהים גם צייד אותו במכתב לכל אחד משלושת האומללים שפגש בדרך. האיש מגיע לעץ היבש ומגיש לו את המכתב מאלוהים, העץ מעיין במכתב ואומר לו:

 אלוהים כתב שלא מגיעים אלי מים כי יש שקית מלאה ביהלומים שתקועה בין השורשים לבין המעיין.

 אולי אתה מוכן לעזור לי לחלץ את השקית?  אני מצטער, משיב האיש, אין לי זמן, אלוהים אמר לי שהוא שולח לי את המזל ואני חייב למהר לתפוס אותו. בהמשך דרכו פוגש האיש את הבחורה שאומרת לו: אלוהים כותב לי שהגבר הראשון שיסכים להתחתן איתי יזכה בכך שאלוהים יהפוך את שנינו לעשירים ומאושרים.

 אולי אתה מוכן להיות בן זוגי? אני מצטער, משיב האיש, אלוהים אמר לי שהוא שולח לי את המזל אני חייב לרוץ לתפוס אותו. ואז פוגש האיש את השועל ומוסר לו את המכתב שלו, השועל מעיין במכתב ותופס את האיש בגרון. רגע לפני שהאיש מאבד את הכרתו, הוא רואה את מכתבו של השועל ובו נכתב : " כשיגיע האידיוט תאכל אותו".

 (מקור לא ידוע)  שנדע לראות את ההזדמנויות שהקב"ה מזמן לנו...

 

 

  אומרים שכלכלה זה... אווירה. הנה סיפור שממחיש עד כמה זה נכון !

הזמנים קשים, לכולם יש חובות וכולם חיים על אשראי.
 
לפתע מגיע לעיירה תייר עשיר, במכונית מפוארת, ומבקש לחפש מקום ללינת לילה.
 
הוא נכנס לבית המלון היחיד בעיירה, שם על דלפק הקבלה שטר של 100€, והולך לבחור לעצמו חדר.
 
בעל המלון לוקח את השטר של ה 100€ ורץ לשלם את חובו לקצב. הקצב לוקח את השטר ורץ לשלם את החוב למגדל החזירים. מגדל החזירים לוקח את השטר ורץ לשלם לספק המזון.
 
ספק המזון, חוטף את השטר ורץ לשלם את חובו לזונה של העיר, אשר בתנאי המשבר נתנה לו לבלות איתה באשראי.
הזונה לוקחת את השטר ורצה למלון, לשלם את חובה לבעל המלון,  עבור החדרים ששכרה בעת שהייתה שם עם הקליינטים.
באותו הרגע, יורד התייר לאחר שבדק את החדרים,  לוקח את השטר באומרו ששום חדר לא מוצא חן בעיניו, ועוזב את העיר.. .. ..
 
אף אחד לא הרוויח כלום, אך כל העיירה חיה כעת בלי חובות ומביטה אל העתיד באופטימיות רבה.

  
לפעמים אפשר, ואפילו צריך, לחשוב הפוך.. ..
אם תקום עצבני בבוקר תגרום לזה שיהיה לך יום רקוב
ואם הערב לא יהיה נחמד כנראה תרגיש ברע
אפשר לראות שכל מה שבוטל זה לטוב
ואפשר להבין את המאמינים שחמש זה בעצם שמח
אם תרדוף בצע ידבק בך עצב
כי כל הטעם בחיים הוא להסתפק במעט
אם יש בך דחף לא מובן סימן שיש בך פחד
אדם שהוא אחד לאלף ראוי להערכה כי הוא פלא
אתה יכול לבחור בין מר וחמוץ או להיות רם וצומח
ואל תהיה שונא תהיה אנוש   !


משפט חזק שרק ישראלי יכול להגיד:
"אמרתי לך, שאני בא עוד חמש דקות... אז מה אתה מתקשר אלי כל רבע שעה??" 


 




 
   
   משרד ראשי - תל אביב והמרכז,  טל': 03-7542873   || מוקד הודעות:  24/7 : 03-7542873     פקס: 03-7622513  :FAX                    
 
סניף חיפה והצפון:  טל:  04-8715370     פקס: 04-8715763  :FAX ||    סניף ירושליים:  02-5660085        ||     סניף באר שבע והדרום:   08-6450007     
 נייד:    052-3728828    : Mobile   ||   דוא"ל משרד:   office@etkin.co.il    ||  דוא"ל חיים: haim@etkin.co.il 

    
 כל הזכויות שמורות לחיים אטקין - שמאות סקרים ומידע    © All Rights Reserved To Haim Etkin - Appraiser      ©   1985 -2017 
למעלה מ- 32 שנות מצויינות בשמאות אמינה, נכונה ומדוייקת

 
לייבסיטי - בניית אתרים