שמאות בעידן של נתונים מהונדסים:

כשבסיס הנתונים מוטה – גם ה"שווי" הופך לפיקציה

הקדמה: הבעיה איננה בשמאות – אלא בנתונים שעליהם היא נשענת

בשיח הציבורי מקובל לטעון כי “השמאות לא משקפת את המציאות”.

הטענה הזו שגויה מהיסוד – השאלה האמיתית היא איזו מציאות משתקפת בנתונים.

כאשר בסיס הנתונים עצמו מוטה, מהונדס ומניפולטיבי – אין שום דרך להפיק ממנו תוצאה אמינה, אלא אם השמאי מבין שתפקידו אינו לשכפל מחירים, אלא לסנן, לנטרל ולפרק אותם.

מנגנון העיוות: כך נבנה מחיר שאינו מחיר

בשנים האחרונות מופעלים על שוק הדיור שורה של תרגילים שיווקיים-פיננסיים, שכולם חולקים מכנה משותף אחד:

ניתוק בין המחיר המדווח לבין העלות הכלכלית האמיתית של העסקה.

בין השיטות הנפוצות:

• מבצעי מימון מסוג 20/80, 10/90 ודחיית תשלומים ארוכה
• “הנחות” שאינן משתקפות בשטרי העסקה
• הטבות גלומות: ריהוט, שדרוגים, פטור זמני מהצמדות
• עסקאות קומבינציה ועסקאות פנים-קבוצתיות
• מכירות “אסטרטגיות” ליצירת עוגן מחיר מלאכותי

התוצאה:

📌 המחיר שנרשם – איננו המחיר ששולם

📌 והמחיר ששולם – איננו משקף שווי

כשהמדד מתעוות – כל שרשרת ההערכה מתמוטטת

מרגע שמחירים מהונדסים נכנסים למאגרי המידע:

• הם מוזנים למדדים הרשמיים
• המדדים משפיעים על שוק היד-השנייה
• השוק “מאשרר” את עצמו רטרואקטיבית
• והשמאות ההשוואתית הופכת לשכפול עיוור

זהו אפקט הדבקה קלאסי:

לא שוק חופשי – אלא שוק שמעתיק את עצמו, גם כשהוא מנותק מהמציאות הכלכלית.

כאן נכשלת גישת ההשוואה – וכאן מתחילה שמאות אמיתית

גישת ההשוואה אינה פסולה כשלעצמה.

הבעיה מתחילה כשהיא מיושמת ללא שיקול דעת, ללא התאמות, וללא ביקורת על טיב העסקאות.

שמאות מקצועית איננה:

❌ לספר “בכמה נמכרה דירה ליד”

❌ לאמץ מחיר רק כי הוא מופיע בנסח

❌ לשמש מגפון של נתונים מוטים

שמאות מקצועית כן:

✔ בוחנת האם העסקה משקפת שוק חופשי אמיתי

✔ מנטרלת רכיבי מימון חריגים

✔ בודקת תשואה, יכולת כלכלית וסיכון

✔ משווה בין מחיר לבין ערך פונדמנטלי

✔ שואלת את השאלה הלא-נוחה: האם זה בכלל הגיוני

מחיר ≠ שווי

זהו אולי העיוות המסוכן מכולם.

מחיר הוא תוצאה רגעית של:

• תנאי מימון
• לחץ שיווקי
• פסיכולוגיית המונים
• אינטרסים של מממנים ויזמים

שווי הוא:

• מסקנה כלכלית
• הערכה מבוססת תזרים, סיכון ותשואה
• אומדן של מה שנכס ראוי להיות שווה – לא מה שהצליחו למכור אותו

כאשר השמאות מוותרת על השווי ומסתפקת במחיר – היא מפסיקה להיות מקצוע שומר סף, והופכת לשירות שכפול.

סיכום: תפקיד השמאי בעידן של מניפולציות

דווקא בתקופה של עיוותים, מבצעי מימון והנדסת מחירים –

האחריות המקצועית של השמאי גדלה, לא קטנה.

שמאי שאינו בוחן שווי – מוותר על תפקידו.

שמאי שמעתיק מחירים – משתף פעולה עם המניפולציה.

שמאי שמפעיל שיקול דעת, ביקורת וכלים כלכליים – הוא קו ההגנה האחרון של הציבור.

והשאלה האמיתית איננה

“למה השמאות לא מתיישרת עם השוק”

אלא: למה השוק מצפה מהשמאות לא לעצור אותו.

Summary (English)

When real estate prices are engineered through financing schemes and incentives, market data becomes distorted. This article explains why professional valuation must focus on economic value rather than blindly replicating manipulated prices—and why appraisers remain a critical gatekeeper in times of market distortion.

“גישת ההשוואה כגישת שכפול”

כך שהוא משתלב אורגנית בבלוג שכבר נכתב, אבל גם עומד כפרק עקרוני בפני עצמו.

גישת ההשוואה כגישת שכפול:

כשהכלי המקצועי הופך למכונת העתקה

גישת ההשוואה נועדה במקור להיות כלי ביקורתי:

לאתר עסקאות רלוונטיות, לנתח אותן, לבצע התאמות, ולהסיק מהן מסקנה כלכלית לגבי שווי.אלא שבשנים האחרונות – וביתר שאת בתקופה של מניפולציות מחירים –

היא עברה מוטציה מסוכנת:

מגישת הערכה → לגישת שכפול והעתקת מחירים.

מה השתבש?

במקום לשאול:

• האם העסקה משקפת שוק חופשי?
• האם תנאי המימון סבירים?
• האם המחיר נגזר מתשואה, הכנסה וסיכון?

נשאלת שאלה אחת בלבד:

“בכמה נמכרה דירה ליד?”

וכאן מתרחש הכשל המקצועי:

📌 המחיר לא נבחן

📌 העסקה לא מפורקת

📌 תנאי המימון לא מנוטרלים

📌 וה"שווי" הופך לדקלום של נתון

שכפול מחירים אינו שמאות

כאשר שמאי מאמץ מחירים מהשוק מבלי לבחון את טיבם, הוא למעשה:

• משכפל עיוותים
• מאשרר מניפולציות
• ומייצר מראית עין של אובייקטיביות

כך נוצרת שרשרת בעייתית:

1. יזם מבצע עסקה מהונדסת
2. העסקה נכנסת למאגרי מידע
3. שמאי “משווה” אליה
4. המחיר מקבל חותמת מקצועית
5. השוק משתמש בשמאות כהוכחה
6. וחוזר חלילה

זהו מעגל סגור של ניפוח עצמי.

ההבדל הקריטי: השוואה ≠ העתקה

גישת ההשוואה איננה אמורה לענות על השאלה

“מה המחיר שהיה”

אלא על השאלה

“מה ניתן ללמוד מהעסקה – אם בכלל”.

שמאי מקצועי חייב לשאול:

• האם זו עסקה יזמית עם אינטרס מחיר?
• האם יש רכיבי מימון חריגים?
• האם קיימת דחיית תשלומים מהותית?
• האם העסקה מייצגת ביקוש אמיתי או מכירה אסטרטגית?

כאשר התשובות שליליות – העסקה איננה בסיס להשוואה, גם אם היא "רשומה בטאבו". (או במקרה שלנו בנתוני רשות המיסים)

שכפול מחירים הוא נטישת תפקיד שומר הסף

גישת ההשוואה הפכה, בפועל, לכלי שמאפשר לשוק לומר:

“זה לא אנחנו – זה השמאים”

אבל האמת הפוכה:

שמאי שמעתיק מחירים

איננו משקף את השוק הוא משתתף ביצירתו.ושמאות שמוותרת על בדיקת שווי,

ומסתפקת בתיאור מחיר,

מפסיקה להיות מקצוע כלכלי והופכת לשירות סטטיסטי.

סיכום ביניים חד

• גישת ההשוואה איננה הבעיה
• הבעיה היא השימוש העיוור בה
• בתקופה של מניפולציות – השוואה ללא ביקורת היא רשלנות
• ושמאות שאינה בוחנת שווי, אלא משכפלת מחיר, מועלת בתפקידה

ולכן, דווקא עכשיו, נדרשת חזרה לשאלה הבסיסית:

לא “בכמה נמכרה הדירה ליד” – אלא “האם המחיר הזה בכלל ראוי”.

הנדסת נדל"ן: למה המחיר שאתם רואים ברשות המיסים הם לעיתים פיקציה?

מבוא: המציאות שמאחורי המספרים

הנתון שראיתם אתמול ב"מדלן" או באתר רשות המיסים – אותו "מחיר למ"ר" שהשכן שלכם קיבל – הוא בסבירות גבוהה שקר מתוחכם. בשיח הנדל"ן הישראלי, כולם סוגדים למספרים הגולמיים, אך מעטים מבינים שהנתונים הללו אינם משקפים מציאות כלכלית, אלא הנדסה שיווקית ופיננסית של מנהלי כספים בחברות קבלניות.הבעיה המרכזית איננה במקצוע השמאות כשלעצמו, אלא ב"זיהום" של בסיס הנתונים. כשהנתונים שעליהם נשענת הערכת השווי הם מהונדסים ומניפולטיביים, התוצאה היא אשליה מסוכנת. אם אתם סבורים ששווי הבית שלכם נגזר מאותן עסקאות רשומות, כדאי שתבינו כיצד פועלת המכונה שמעוותת לכם את המציאות מתחת לרגליים.

1. מנגנון הנדסת המחיר – כשמחיר הוא לא באמת מחיר

בשנים האחרונות נוצר נתק (די-קאפלינג) מוחלט בין "המחיר המדווח" לרשות המיסים לבין "העלות הכלכלית האמיתית" של העסקה. יזמים אינם מורידים מחירים רשמית כדי לא לפגוע בהון העצמי מול הבנקים המלווים, ובמקום זאת הם "מהנדסים" את העסקה דרך סובסידיות מימון עמוקות.המנגנון עובד דרך שורה של הטבות נסתרות שאינן מופיעות בשטר המכר:

• מבצעי מימון (20/80, 10/90): זו אינה רק דחיית תשלומים. זוהי סובסידית אשראי בשווי עשרות ומאות אלפי שקלים. כשהקונה משלם את היתרה רק בעוד מספר שנים ללא הצמדה וללא ריבית, הוא מקבל הנחה ריאלית אדירה שהמחיר בטאבו פשוט מתעלם ממנה.
• פטור מהצמדות: בעידן של אינפלציה ועלייה במדד תשומות הבנייה, פטור מהצמדה הוא הנחה כספית ישירה. בטאבו יירשם המחיר החוזי, אך הערך הכלכלי של הדירה נמוך בהרבה.
• הטבות גלומות "מתחת לרדאר": שדרוגי מטבחים, מיזוג אוויר, ריהוט ואפילו "מכירות אסטרטגיות" – עסקאות ספורדיות במחיר גבוה במיוחד שנועדו לייצר "עוגן מחיר" מלאכותי שישרת את הערכות השמאי להמשך הפרויקט.

הפער הזה מוביל למסקנה המטלטלת של חיים אטקין: "המחיר שנרשם – איננו המחיר ששולם, והמחיר ששולם – איננו משקף שווי."

2. כשל "גישת השכפול" – מה קרה לגישת ההשוואה?

גישת ההשוואה, הכלי המקצועי היסודי ביותר בשמאות, עברה מוטציה מסוכנת: מגישה ביקורתית היא הפכה ל"מכונת העתקה". שמאים רבים נטשו את תפקידם כ"אנשי מודיעין" ובחרו בתפקיד של "מתעדים סטטיסטיים".במקום לפרק את העסקה לגורמים, שמאים אלו מאמצים את המחיר מנסח הטאבו כמות שהוא. זוהי בגידה בתפקיד "שומר הסף". שמאי מקצועי מחויב להפעיל "שמאות פורנזית" ולעמוד על דרישות סף נוקשות לפני אימוץ עסקה כבסיס להשוואה:

• ניטרול מרכיבי מימון: האם המחיר כולל דחיית תשלומים ללא הצמדה? אם כן, יש להפחית את שווי ההטבה מהמחיר המדווח.
• בדיקת "טיב העסקה": האם מדובר במכירה אסטרטגית שנועדה לנפח את ערך הפרויקט?
• ניתוח פונדמנטלי: האם המחיר נגזר מערכים ריאליים של תשואה וסיכון, או שהוא תוצאה של לחץ פסיכולוגי ומבצע שיווקי?

כאשר שמאי משכפל עיוותים ללא ביקורת, הוא מעניק חותמת כשרות מקצועית למניפולציה שיווקית.

3. אפקט ההדבקה – איך הנדסת מחיר הופכת למדד רשמי

הבעיה הופכת למערכתית דרך "מעגל הניפוח העצמי". זהו אפקט הדבקה קלאסי שבו השוק מרעיל את עצמו:

1. היזם מבצע עסקה מהונדסת: המחיר גבוה, אך כולל הטבות מימון שוות כסף.
2. הנתון נכנס למאגרים: רשות המיסים והלמ"ס בולעות את הנתון הגולמי מבלי לנטרל את מרכיבי המימון.
3. זיהום שוק יד השנייה: מוכרי דירות יד שנייה רואים את "עליית המדד" ומעלים מחירים בהתאם, למרות שאין להם את היכולת להציע לקונה הטבות מימון כמו לקבלן.
4. השמאות מאשררת רטרואקטיבית: השמאי משווה לעסקאות החדשות (המהונדסות), ובכך נוצרת מציאות שבה השוק מעתיק את עצמו במנותק מהיסודות הכלכליים.

4. מחיר מול שווי – ההבדל שבין פסיכולוגיה לכלכלה

כדי לשרוד את השוק הזה, חייבים להבין את ההבדל התהומי בין "מחיר" ל"שווי":

• מחיר: הוא תוצאה רגעית, לעיתים אקראית, של לחצי שיווק, פסיכולוגיית המונים ותנאי אשראי מפתים.
• שווי: הוא מסקנה כלכלית קרה. הוא האומדן של מה שנכס ראוי להיות שווה על בסיס תזרים מזומנים, סיכון ויכולת החזר.

השמאי אינו אמור להיות המגפון של המוכרים, אלא הגורם המפרש. אם השוק מוכן לשלם מחיר מסוים רק בגלל סובסידיית מימון, הרי שהשווי הכלכלי של הנכס נמוך מהמחיר ששולם עליו. נטישת הבדיקה הזו היא נטישת האחריות המקצועית.

סיכום ונקודה למחשבה: קו ההגנה האחרון

השמאות בעידן הנוכחי היא קו ההגנה האחרון של המערכת הפיננסית והציבור. שמאי שרק "מתעד" מחירים אינו משקף את השוק – הוא משתתף פעיל ביצירת האשליה שלו. במקום לעצור את הסחרור, השמאות המודרנית לעיתים קרובות פשוט מצטרפת אליו. השאלה המטרידה ביותר אינה מדוע השמאים אינם מתיישרים עם מחירי השוק, אלא הפוך: למה השוק כולו – הבנקים, היזמים והרוכשים – מצפה מהשמאות לא לעצור אותו? מדובר בקונספירציה של שתיקה שבה כולם רוצים שהחגיגה תימשך, אך ההיסטוריה מלמדת שחוקי הכלכלה חזקים מכל הנדסת נתונים. מי שמתבסס היום על מחירים מהונדסים, יגלה מחר שהשווי הריאלי של נכסיו נשחק מול המציאות הכלכלית שלא ניתן לעקם לאורך זמן.

חמש רשויות מתווכחות על השאלה כמה שווה הדירה שלכם

ירידת מחירי הדירות מוכיחה: גם מציאות משובשת לא מעקמת את חוקי הכלכלה

"מדד מחירי הדירות של הלמ"ס הוא בלוף"

שוק הדיור מווסת דרך הבנקים והקבלנים

רף מינימלי להשבחה: האם הגיע הזמן למבחן סף בהיטל השבחה?

מבוא: כשהיכולת לחשב מחליפה את החובה להצדיק

היטל השבחה נולד כמס על התעשרות ממונית הנובעת מפעולה תכנונית של הרשות. לא מס על תחושה, לא מס על שיפור תנאים, ולא מס על הפחתת אי־ודאות כשלעצמה.

אלא שבשנים האחרונות – וביתר שאת במקרים מורכבים – הולך ומתרחב פער מסוכן בין יכולת שמאית לכמת שינוי ערך לבין קיומה של התעשרות כלכלית ממשית.הדיון סביב ביטול המנהרה בכיכר המדינה (ושומות דומות) חושף את הכשל: נקבעת השבחה באחוזים בודדים (כ־3%), הנשענת על מקדמי חיכוך והפחתת סיכון, אך ללא תוספת זכויות, ללא חיסכון עלות מוכח וללא יתרון הניתן למימוש ברור. מכאן עולה השאלה:

האם כל דלתא שמאית – קטנה ככל שתהיה – ראויה למיסוי?

או שמא נדרש רף מינימלי כמבחן סף להיטל השבחה?

1) הבעיה המושגית: בין “השבחה” ל“התעשרות”

שמאי יכול – ולעיתים חייב – לכמת שינוי ערך גם כאשר השינוי אינו נובע מתוספת זכויות אלא מהפחתת חיכוך: אי־ודאות, שלביות, תלות ברשות, סיכון ביצועי. זו עבודה מקצועית לגיטימית לצורכי השוואה והערכה. אבל היטל השבחה איננו כלי השוואתי; הוא כלי מיסויי. כאן נדרשת שאלה נוספת:

האם נוצרה התעשרות ממונית – יתרון כלכלי שניתן למימוש בשוק – או שמדובר בשיפור תנאים רעיוני?

כאשר ההשבחה נשענת בעיקר על מקדם חיכוך (למשל 3%), ללא “אירוע כספי” ברור, נוצר נתק בין תכלית המס לבין יישומו.

2) מקדם חיכוך – כלי שמאי לגיטימי, בסיס מיסויי בעייתי

מקדם חיכוך הוא תיקון לשווי שמגלם את הפער בין זכויות “על הנייר” לבין נכונות השוק לשלם בפועל, בשל זמן, סיכון, מורכבות ורגולציה. הוא נפוץ בשמאות, לעיתים סמוי, ולעיתים גלוי. אלא שהשאלה איננה אם מותר להשתמש בו בשומה – אלא אם ראוי למסות את תוצאתו.

מקדם חיכוך:

• אינו מוסיף מ״ר,
• אינו יוצר יחידת דיור,
• אינו בהכרח חוסך עלות מוכחת,
• ולעיתים מבטא סטייה בתוך טווחי מו״מ רגילים.

הפיכתו לאירוע מס אוטומטי מרחיבה את היטל ההשבחה אל תחום של שיפור תנאים במקום רווח.

3) ה־3% כמשל: סטיית שוק או התעשרות?

בשוק חופשי, במיוחד בנכסי עתק:

• טווחי מו״מ של 5%–10% אינם חריגים,
• פערי הערכה בין שמאים נופלים לא פעם בתוך טווח זה,
• תנאי תשלום, לוחות זמנים וריבית “בולעים” אחוזים בודדים.

במצב כזה, השבחה של 3% יכולה להיות רעש שמאי ולא יתרון כלכלי בר־מיסוי. העובדה שבמונחים אבסולוטיים מדובר בעשרות מיליונים אינה הופכת רעש ליתרון: גודל המספר אינו משנה את מהותו.

4) הסימטריה הכלכלית והא־סימטריה המשפטית

אם ביטול מגבלה (כמו מנהרה) משביח – המשמעות הכלכלית הסימטרית היא שעצם הטלתה פגעה בערך. אלא שבדין:

• פגיעה מחייבת מסלול יזום והוכחה (סעיף 197),
• השבחה “קמה מעצמה” עם תכנית מיטיבה.

כך נוצר עיוות: רכיב פוגעני שלא תומחר כפגיעה בזמן אמת הופך למקור היטל בעת ביטולו. רף מינימלי היה מצמצם את הא־סימטריה הזו ומונע מיסוי על דלתאות זניחות.

5) למה רף מינימלי הוא רעיון הגיוני (ולא מהפכני)

קביעת רף מינימלי (למשל 10%) להשבחה חייבת היא מהלך בוגר משלושה טעמים:

א. התאמה לתכלית המס – הבחנה בין סטיית שוק לבין התעשרות.

ב. הכרה באי־דיוק שמאי – שמאות אינה מדע מדויק; מערכת מס חייבת לסנן רעש.

ג. מניעת מיסוי יתר – צמצום היטלים על שיפורי תנאים שאינם מייצרים כסף. מערכות מס אחרות מכירות ברפי מהותיות, פטורים ותקרות. בהיטל השבחה – מנגנון כזה חסר.

6) הטענות נגד – ולמה אינן מכריעות

“למה דווקא 10%?”

כל רף מספרי כולל מידה של שרירותיות. אך גם היום קיימת שרירותיות – רק ללא הצהרה. רף מוצהר עדיף על שרירותיות סמויה.“איבוד הכנסות לרשויות”

זהו טיעון פיסקלי, לא עקרוני. מס אינו נועד למקסם גבייה אלא לשקף רווח.“תמריצים לעקיפה ולכוונון שומות”

ליטיגציה קיימת גם היום סביב כל שקל. מנגנון חזקת־סף יכול לצמצם, לא להגדיל.

7) פתרון מאוזן: לא רף חד – אלא מבחן סף דו־שלבי

במקום “סכין” מספרית, מוצע מנגנון בוגר:

שלב א’: חזקת אי־השבחה עד רף מסוים (למשל 8%–10%)

ברירת המחדל: אין היטל.

שלב ב’: נטל הוכחה על הרשות

כדי לחרוג מהחזקה, על הרשות להוכיח התעשרות ממונית ממשית:

• תוספת זכויות סחירות, או
• חיסכון עלות מוכח, או
• יתרון שניתן למימוש ברור.

כך נשמרת גמישות, נמנע מיסוי על “אוויר”, ומוחזר ההיטל לתכליתו.

8) מסקנה: לא כל מה שניתן לכמת – ראוי למסות

הדיון ברף מינימלי אינו אנטי־רשויות ואינו פרו־יזמים. הוא ניסיון להחזיר להיטל ההשבחה את עקרון היסוד שלו: מס על התעשרות ממונית. כאשר ההשבחה נשענת בעיקר על מקדמי חיכוך ואחוזים בודדים בתוך טווחי מו״מ, קיים בסיס מקצועי רציני לטעון שמדובר בהשבחה רעיונית. חקיקה או פסיקה שתכיר במבחן סף תצמצם עיוותים, תגביר ודאות ותעודד שיח מקצועי נקי יותר.

בדיני פיצויי פגיעה הוכרה זה מכבר דוקטרינת הזוטי דברים, ולפיה ירידת ערך בשיעור אחוזים בודדים אינה בהכרח פגיעה בת־פיצוי. על רקע זה, חיוב בהיטל השבחה בגין ‘השבחה’ רעיונית של 3% מעורר קושי עקרוני, שכן הוא מחמיר עם הנישום במקום שבו הדין מקל עם הנפגע.

טבלת סימטריה חדה, מקצועית ומזוקקת בין סעיף 197 (פיצויי פגיעה) לבין היטל השבחה.

זו טבלה “עובדתית–נורמטיבית” שמבליטה את הא־סימטריה העמוקה שאתה מצביע עליה – והיא מתאימה ישירות לבלוג, לערר, או לנספח עיוני.

טבלת סימטריה: סעיף 197 לעומת היטל השבחה

תובנה מרכזית מהטבלה

אותו שינוי תכנוני יכול להיחשב:
– כזניח ולא בר־פיצוי כאשר הוא פוגע (סעיף 197),
– אך כבר־חיוב במס כאשר נטען שהוא משביח (היטל השבחה).

זו אינה רק א־סימטריה – זה כשל נורמטיבי.

“בדיני פיצויי פגיעה הוכרה זה מכבר דוקטרינת הזוטי דברים, בעוד שבהיטל השבחה אין רף מהותיות מקביל. התוצאה היא א־סימטריה עקרונית: פגיעה זניחה אינה מזכה בפיצוי, אך ‘השבחה’ זניחה מחויבת במס. מצב זה חותר תחת תכלית שני ההסדרים ומצדיק קביעת מבחן סף אחיד של מהותיות.”

Summary Box (English)

Topic: Minimum Threshold for Betterment Levy – From Conceptual Uplift to Real Enrichment

This article argues for introducing a minimum threshold (or a rebuttable presumption) in Israel’s betterment levy regime. It distinguishes between conceptual value changes driven by friction coefficients and genuine, realizable economic enrichment. By proposing a two-step gatekeeping test, the article aims to realign the levy with its core purpose: taxing real gains, not theoretical deltas.

מס על אוויר: הגיע הזמן לרף מינימלי בהיטל השבחה

היטל השבחה נועד למסות התעשרות ממונית שנוצרה עקב פעולה תכנונית. לא שיפור תחושה, לא הפחתת אי־ודאות, ולא “דלתא שמאית” שניתן לחשב אך לא לממש. אלא שבפועל, ההיטל התרחב עד כדי מיסוי השבחה רעיונית – שינוי ערך זעיר הנשען על מקדמי חיכוך ואחוזים בודדים. כאשר נקבעת השבחה של 3% ללא תוספת זכויות, ללא חיסכון עלות מוכח וללא יתרון הניתן למימוש ברור, מדובר בשינוי שנמצא בתוך טווחי המו״מ והסטייה השמאית המקובלים. העובדה שניתן לכמת אותו אינה הופכת אותו לכסף. גודל הנכס אינו משנה את המהות: גם עשרות מיליונים יכולים להיות רעש אם השוק ממילא מתנדנד ב־5%–10%.מקדם חיכוך הוא כלי שמאי לגיטימי להערכה והשוואה. הוא אינו בסיס מיסויי. מיסוי מקדם חיכוך משמעו מיסוי הפחתת אי־ודאות – לא מיסוי רווח. כאן נמתחת תכלית ההיטל מעבר לגבולותיה. העיוות חמור עוד יותר בשל הא־סימטריה המובנית: אם ביטול מגבלה “משביח”, המשמעות הכלכלית היא שעצם הטלתה “פגעה”. אלא שפגיעה דורשת מסלול הוכחה יזום, בעוד שהשבחה “קמה מעצמה”. כך נוצר מצב שבו רכיב פוגעני שלא תומחר כפגיעה בזמן אמת הופך למקור מס בעת ביטולו. הפתרון אינו ביטול ההיטל אלא בגרותו: קביעת רף מינימלי או מבחן סף. מערכת מס בוגרת יודעת לסנן רעש. רף מהותיות יחזיר את ההיטל לייעודו – מס על התעשרות ממונית, לא על תחושה תכנונית.

לא כל מה שניתן לכמת – ראוי למסות.

טיוטת הצעת חוק (נוסח תמציתי)

הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – רף מהותיות להיטל השבחה), התשפ״ו–20261. תיקון התוספת השלישית

בתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965, אחרי סעיף ___ יבוא:“רף מהותיות להשבחה”

(א) על אף האמור בכל דין, השבחה ששיעורה אינו עולה על 10% משווי המקרקעין במצב הקודם, תיחשב כהשבחה זניחה ולא תחויב בהיטל השבחה.(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית הוועדה המקומית לסתור חזקה זו אם הוכיחה כי ההשבחה נובעת מהתעשרות ממונית ממשית, ובכלל זה אחד מאלה:

1. תוספת זכויות בנייה סחירות;
2. חיסכון עלות מוכח הניתן למימוש;
3. יתרון כלכלי ברור שניתן למימוש בשוק במועד המימוש.

(ג) בקביעת שיעור ההשבחה לצורך סעיף זה לא יובאו בחשבון סטיות שמאיות, מקדמי חיכוך, הפחתת אי־ודאות או שיקולים רעיוניים שאינם מייצרים התעשרות ממונית כאמור.

2. תחילה ותחולה

תחילתו של חוק זה ___ ימים מיום פרסומו, והוא יחול על תכניות שאושרו לאחר יום התחילה.

דברי הסבר (תמצית):

הצעת החוק מבקשת להשיב את היטל ההשבחה לתכליתו – מיסוי התעשרות ממונית – באמצעות קביעת רף מהותיות וחזקה ניתנת לסתירה. בכך תימנע גביית היטל על השבחות רעיוניות וסטיות שמאיות זניחות, תוך שמירה על יכולת הרשות לגבות היטל מקום שבו הוכחה התעשרות ממשית.

היטל השבחה “רעיוני” בגין ביטול מנהרה: כשמקדם חיכוך הופך למס על תחושה

1) למה הפרשה הזו חשובה יותר מכל “עוד תיק היטל השבחה”

בדרך כלל היטל השבחה יושב על אדמה מוצקה:

נוספו זכויות, נוספה יחידת דיור, עלה פוטנציאל בנייה – והערך זז באופן ברור. אבל כאן אנו פוגשים תופעה אחרת לגמרי:

אין תוספת זכויות בנייה בגלל ביטול המנהרה, ובכל זאת נקבעה השבחה. ליבת ההחלטה השמאית הייתה:

ביטול המנהרה מפחית חיכוך/סיכון/אי־ודאות/שלביות/תלות – ולכן מעלה שווי. בשומה עצמה הדבר מנוסח באופן מפורש בטבלת הסיכום: “הפחתה בגין דחייה בגין שלביות והקמת מנהרה/מושע/חיכוך/סיכון” והכפלה ב־0.97 (כלומר 3% חיכוך).זהו רגע מבחן לעיקרון:

האם היטל השבחה הוא מס על התעשרות ממונית – או על השבחה רעיונית?  

האם הגיע הזמן למבחן סף בהיטל השבחה?

2) מי השמאי המייעץ ומהי השומה

השומה שעליה אנו מדברים היא שומה מייעצת של:

דוד דדון – שמאי מקרקעין (ועו״ד), שמאי מכריע ומייעץ לפי תיקון 84, מיום 09.03.2024. 

בראש המסמך מופיעים גם מזהי ההליך: מס’ בקשה 1752-2022, “מספרנו 8513”, ומסגרות הערר.

3) השאלה הגדולה: אם ביטול המנהרה יצר השבחה – האם עצם המנהרה גררה בהכרח ירידת ערך?

כאן אני חד וברור:

3.1 כלכלית-שמאית: כן, בהכרח (סימטריה)

אם השומה קובעת שביטול המנהרה מעלה שווי בגלל הפחתת חיכוך וסיכון – אז המשמעות המתבקשת היא שעצם הטלת המנהרה (או החזרתה) מפחיתה שווי.

זה פשוט אותו מנגנון עם סימן הפוך.

במילים אחרות:

• “ביטול מנהרה” = הסרת דיסקאונט = השבחה
• “הוספת מנהרה” = הוספת דיסקאונט = ירידת ערך

3.2 משפטית: לא תמיד זה “היטל שלילי”

וכאן מתחילה הבעיה המבנית:

גם אם כלכלית יש ירידת ערך, המסלול המשפטי לפיצוי במקרים כאלה הוא לרוב סעיף 197 (תביעת פגיעה) ולא “היטל השבחה שלילי”. לכן נוצרת א־סימטריה:

פגיעה לא תמיד מתומחרת בזמן אמת, אך ביטולה כן “מתומחר” כהשבחה. 

זה מייצר תוצאה פרדוקסלית:

רכיב פוגעני שלא תומחר כפגיעה בעת הטלתו - הופך למקור השבחה בעת ביטולו.

4) מה זה “שיטת החילוץ” (Delta) ולמה השתמשו בה כאן?

כשהשינוי התכנוני לא מוסיף זכויות אלא משנה תנאי מימוש (סיכון/חיכוך/ודאות) – אין כמעט “עסקאות השוואה” טובות. לכן השמאי משתמש בפתרון מקצועי מוכר: שיטת חילוץ / דלתא.

במקום לחשב:

שווי לפני – שווי אחרי = השבחה
באמצעות עסקאות,

הוא עושה:

1. מחשב בסיס שווי תחשיבי/כלכלי של הפרויקט
2. מבודד רכיב ספציפי (כאן: המנהרה והשלביות)
3. מכמת את השפעתו דרך מקדם
4. מפיק את הדלתא:
   [
   \Delta V = V_{\text{base}} \times k
   ]

במקרה שלנו: (k=3%) (כלומר הכפלה ב־0.97 במצב הקודם).

5) מהו “מקדם חיכוך” ומה הוא אמור לתפוס?

מקדם חיכוך הוא כלי שמאי-כלכלי שמגלם את הפער בין “שווי מודל” לבין מה שהשוק באמת מוכן לשלם בגלל:

• חיכוך רגולטורי,
• סיכון ביצועי,
• אי־ודאות בלוחות זמנים,
• תלות בגורם ציבורי/צד ג’,
• מורכבות קניינית,
• שלביות,
• וכל “משהו שמפריע לקונה” בלי לשנות זכויות.

הזכויות על הנייר הן דבר אחד; 
היכולת לממש אותן בזמן ובוודאות היא דבר אחר.
המקדם הוא ההפרש.

בדיוק לכן בטבלה של דדון מופיע ניסוח רחב: “דחייה… שלביות… מנהרה… מושע… חיכוך… סיכון” והכפלה ב־0.97.

האם זהו מס על אוויר: כשחיכוך הופך להתעשרות?

6) אז איך הוא הגיע דווקא ל־3%? (לא 0 ולא 11)

כאן חשוב לא “לייפות”: השומה לא מציגה נוסחה מתמטית שממנה “נופל” המספר 3%. היא עושה מה ששמאים עושים כשאין נתוני שוק ישירים: היקש מקצועי סביר.

6.1 ההיקש הנורמטיבי: “חיסכון בחיכוך”

דדון מפנה (בשומה) לקווים מנחים שמאיים שבהם מקדמים נקבעים לפי “חיסכון בחיכוך”, ובדרך כלל בטווח של 2%–4% מהשווי.

מתוך טווח זה הוא בוחר 3% – אמצע שמרני:

לא זניח, לא קיצוני.

6.2 ההקשר המחלוקתי: למה לא 11%?

במחלוקת נטען שההשפעה שקולה לדחייה של כשנתיים (שמובילה לאחוז דו־ספרתי), מול עמדת השמאי שבפועל מדובר בהשפעה מתונה יותר (שקולה סביב חצי שנה).

כלומר: הדיון היה על עוצמת החיכוך, לא על עצם קיומו.

7) איך ה־3% “עובדים” בתחשיב בפועל (הדגמה על בסיס המספרים בשומה)

זה החלק שהופך את כל הסיפור למוחשי.

בטבלת הסיכום:

• “סה״כ ביניים” לפני המקדם: 1,401,156,237 ₪
• השמאי מכפיל ב־0.97 (כלומר הפחתה 3%):
• מתקבל “שווי מצב קודם”: 1,359,121,550 ₪

כלומר, עלות החיכוך (במונחי שווי) היא בקירוב:

[

1{,}401{,}156{,}237 - 1{,}359{,}121{,}550 \approx 42{,}034{,}687 \text{ ₪}

]זו הדלתא “נטו” של מקדם החיכוך בלבד.

ומה ההשבחה הכוללת שנקבעה בסוף?

בטבלת הסיכום מופיעים:

• “שווי מצב חדש”: 1,449,600,000 ₪
• “שווי מצב קודם”: 1,359,121,550 ₪
• “השבחה”: 90,478,000 ₪
• היטל 50%: 45,239,000 ₪

נקודה חשובה:

ההשבחה הכוללת אינה רק “חזרת ה־3%”, אלא תוצאה של כל רכיבי הטבלה בין מצב קודם למצב חדש (למשל רכיבי שטחי שירות נוספים שמופיעים בעמודי הטבלאות).

אבל ה־3% הוא לב ההיגיון השמאי שמייחס “כסף” להפחתת חיכוך.

8) “חיכוך” יכול להיות גם מטרד? הדוגמה של חדר אשפה ליד דירה

כן – וזו נקודה חשובה להרחבת השיח:

• מטרד הוא קטגוריה משפטית (ריח/רעש/פגיעה בהנאה).
• חיכוך הוא קטגוריה שמאית־שוקית (רתיעה/אי־ודאות/סיכון).

לא כל חיכוך הוא מטרד. אבל כמעט כל מטרד הוא חיכוך. חדר אשפה ליד דירה, חדר שנאים, פיר אוורור, קיר שירות “עיוור” – לא משנים זכויות, אבל מפחיתים נכונות לשלם. זה אותו עיקרון בדיוק:

שינוי באטרקטיביות/תנאי שימוש → שינוי במחיר/שווי, גם בלי שינוי זכויות.

ההקבלה לכאן חדה:

במנהרה החיכוך הוא תשתיתי־ביצועי; בדירה החיכוך הוא איכות־חיים. שמאית – זה אותו מנגנון.

9) ועכשיו ללב הביקורת: האם ההיטל כאן “רעיוני” ולא “ממוני”?

זו הטענה שלי, והיא לא רק לגיטימית – היא טענה עקרונית שראוי לדון בה.

9.1 למה אפשר לומר שההשבחה כאן “רעיונית”

כי ברכיב המנהרה:

• לא נוספו זכויות בנייה “סחירות”
• לא הוכח חיסכון עלות ישיר במונחי ₪
• לא הוכחה דחייה ודאית בנתיב קריטי
• המודל לא מצביע על כסף שזורם לכיס ביום האירוע

ההשבחה מבוססת בעיקר על הפחתת אי־ודאות וחיכוך – כלומר על “שיפור תנאים”.

9.2 למה זה מעלה קושי מול תכלית היטל השבחה

היטל השבחה נתפס (ברוחו) כמס על התעשרות. כאן עולה השאלה שאני מציב בצדק:

האם אפשר למסות “שיפור תחושה תכנונית”
כשאין הוכחה להתעשרות הניתנת למימוש?

אני מוסיף נקודה חזקה מאוד, מעשית לחלוטין:

3% הם לעיתים זניחים בתוך מרווחי מו״מ בעסקאות יוקרה, במיוחד כשיש תנאי תשלום, שלבי ביצוע, אי־ודאות שוק, ריבית, סיכוני ביצוע. כלומר: גם אם אפשר “לחשב”, לא בטוח שזה “שווה כסף” בשולחן העסקה.

9.3 ההבדל בין “אפשר לכמת” לבין “נוצרה התעשרות”

וזו אולי השורה הכי חשובה לבלוג:

העובדה שניתן לכמת שינוי באחוז שמאי
אינה מוכיחה שקיימת התעשרות ממונית.

במקרה הזה, מקדם החיכוך הוא כלי שמאי ראוי להערכת שווי – אבל השאלה היא האם ראוי להפוך אותו לכלי מיסוי כאילו הוא כסף מזומן. אם אני צודק (וכעמדה ביקורתית־מקצועית יש כאן הרבה היגיון), אז נוצר תקדים מסוכן:

כל ביטול מגבלה, כל הקלה פרוצדורלית, כל הפחתת חיכוך – יהפכו אוטומטית ל”השבחה” גם אם אין שינוי ממשי שניתן למימוש.

10) התוצאה המושגית: אם ביטול המנהרה “השביח” – אז המנהרה “פגעה”

כעת נסגור מעגל, בלי להתחמק:

• השומה מטילה היטל כי ביטול המנהרה השביח באמצעות הסרת דיסקאונט (3%).
• המשמעות השמאית הסימטרית היא שבמצב שבו המנהרה קיימת – קיים דיסקאונט (ירידת ערך) שנובע מחיכוך/סיכון.
• לכן, מי שמקבל את ההיגיון של ההשבחה כאן – חייב לקבל גם את ההיגיון של הפגיעה שם.

הבעיה היא שהמשפט לא תמיד מאפשר סימטריה:

פגיעה דורשת מסלול ראייתי ואירוע תכנוני בזמן אמת (197), בעוד שהשבחה יכולה להיקבע בדיעבד על “שיפור תנאים”.זהו שורש העיוות.

11) מסקנה מקצועית: מיסוי חיכוך הוא מיסוי אוויר? לא תמיד. כאן - יש בסיס לטענה שכן.

אני לא אומר “החוק אומר רעיוני”. אני אומר את זה נכון:

• כשאין תוספת זכויות ואין חיסכון עלות מוכח,
• והשומה נשענת על מקדם חיכוך שהוא בהכרח הערכה,
• והפער הוא בסדר גודל שנבלע במו״מ,
  יש בסיס מקצועי רציני לטעון שההיטל כאן קרוב יותר למס על השבחה רעיונית מאשר מס על התעשרות ממונית מוכחת.

וזה בדיוק המקום שבו שמאי-חוקר צריך להרים דגל:

היטל השבחה לא נועד למסות “שיפור תנאים” כאילו היה כסף.

הערר שהוגש ופסק הדין

Summary Box (English)

Topic: Betterment levy for “tunnel cancellation” and the rise of “conceptual” uplift

This article analyzes the advisory appraisal by David Dadon (09.03.2024) regarding the cancellation of a planned tunnel at Kikar Hamedina. The appraisal applies a friction coefficient (0.97 = 3%) to reflect reduced uncertainty, risk, and institutional/engineering “friction,” producing a calculated uplift even without additional building rights. The article explains the Delta (extraction) method, shows how a friction premium/discount operates numerically, and raises a core critique: where uplift is driven mainly by reduced friction rather than tangible, realizable gains, the resulting levy may be conceptual rather than monetary. Finally, it emphasizes economic symmetry: if cancelling the tunnel creates uplift, then imposing the tunnel necessarily implies a value decrease—even if legal mechanisms do not always recognize that symmetry.

ניתוח המקרה

ניתוח והתייחסות לסוגיות השבחה ומנהרת כיכר המדינה

מסמך זה מנתח את השאלות שהועלו על בסיס המסמכים המשפטיים והשמאיים (עמ"ן 35113-02-25, חוות דעתו של השמאי המכריע דוד דדון ואח').

1. סימטריה בין השבחה לירידת ערך: ביטול המנהרה מול הקמתה

השאלה: אם ביטול המנהרה גורר היטל השבחה (עליית ערך), הרי שהקמתה הייתה צריכה לגרור ירידת ערך?ניתוח:מבחינה תכנונית ומשפטית, התשובה היא חיובית עקרונית, אך יש להבחין בין המנגנונים:

• ירידת ערך (סעיף 197): כאשר אושרה התוכנית המקורית שהקימה את המנהרה (למשל תוכנית "ג"), לבעלי המקרקעין שערכם נפגע הייתה זכות לתבוע פיצויים בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. אם המנהרה אכן היוותה מטרד או נטל כלכלי שפגע בערך הדירות/זכויות בכיכר, זו הייתה העת לדרוש פיצוי.
• השבחה בביטול: כעת, כאשר מאושרת תוכנית חדשה (כמו תוכנית תא/2500/ז) המבטלת את המנהרה, היא למעשה "מסירה את המועקה". מבחינה שמאית, הנכס ב"מצב חדש" (ללא מנהרה) שווה יותר מאשר ב"מצב קודם" (עם מנהרה). ההפרש הזה הוא ההשבחה.
• הסוגיה בכיכר המדינה: השמאים והוועדה המקומית טענו כי המנהרה לא הייתה רק מטרד פיזי, אלא נטל כלכלי עצום (עלויות הקמה גבוהות שחלו על היזמים). ביטולה חסך עלויות אלו והעלה את כדאיות הפרויקט, ולכן זוהי השבחה "כלכלית" ברורה.

2. מקדם החיכוך (Friction Coefficient)

הסבר: מקדם חיכוך הוא כלי שמאי המשמש להפחתת ערך "תאורטי" כדי להתאימו למציאות השוק. הוא מבטא את העובדה שמימוש זכויות תכנוניות אינו קורה בריק - הוא כרוך בסיכונים, אי-ודאות, זמן, בירוקרטיה ומורכבות.

הדגמה וערכים:

• למה משתמשים בו? אם תוכנית מוסיפה זכויות בשווי 1,000,000 ש"ח, קונה פוטנציאלי לא ישלם את המיליון המלא היום, כי הוא יודע שייקח זמן לממשן, שיש סיכון שהשוק ישתנה, או שיהיו קשיים ברישוי.
• ערכים מקובלים:
  • 0.95-1.0: נכסים זמינים מאוד, ללא מורכבות, בביקוש שיא.
  • 0.80-0.90: מקדם נפוץ המשקף "חיכוך" סטנדרטי של שוק הנדל"ן הישראלי (מורכבות סבירה).
  • 0.70 ומטה: במקרים של אי-ודאות תכנונית גבוהה מאוד, סכסוכי בעלים מורכבים או פרויקטים תשתיתיים בסיכון גבוה.
• בתיק כיכר המדינה: השמאים דנו במקדמים שמשקפים את המעבר מתוכנית תאורטית לביצוע בפועל. בביטול המנהרה, ה"חיכוך" קטן (כי הפרויקט הפך פשוט יותר), מה שדווקא תומך בעליית הערך.

3. היטל השבחה כמס ממוני ולא רעיוני

הטענה: המס אמור למסות התעשרות בפועל. האם 3% השבחה היא "רעש סטטי" בטווח המו"מ?ניתוח הסוגיה:

זוהי טענה משפטית ושמאית נפוצה ("סטייה מותרת"):

• מס ממוני: בית המשפט העליון קבע שהיטל השבחה נועד לגבות מהבעלים חלק מההתעשרות שהפיק מפעולה של רשויות התכנון. אם ההתעשרות היא רק "על הנייר" ולא ניתנת למימוש, הגבייה עשויה להיתפס כלא צודקת.
• סוגיית ה-3%:בתי המשפט (כולל בערעורים המצורפים) נדרשים לעיתים לשאלה האם פער קטן מאוד בערך הוא אכן "השבחה" או פשוט הבדל בשיקול דעת בין שמאים.
  • מצד אחד: שמאות היא לא מדע מדויק. טעות הדגימה או טווח המו"מ בשוק חופשי הוא לרוב סביב 5%-10%. לכן, השבחה של 3% יכולה להיחשב כ"רעש" שלא מעיד על התעשרות אמיתית.
  • מצד שני: כשמדובר בנכסי עתק כמו כיכר המדינה, שבהם השווי נאמד במיליארדים, 3% הם עשרות מיליוני שקלים. הרשות המקומית תטען שזו התעשרות ריאלית לחלוטין שאסור לוותר עליה.
• גישת הפסיקה: ככלל, החוק לא קובע "רף מינימום" להשבחה. ברגע שהוכח שווי גבוה יותר במצב החדש, חל היטל. עם זאת, בתי המשפט משתמשים ב"מקדם דחייה" או במקדמי ודאות כדי לוודא שלא ממסים "ציפיות" אלא ערך שוק ריאלי.

סיכום ומסקנות מהמסמכים

1. ביטול המנהרה נתפס על ידי מוסדות התכנון כהטבה כלכלית משמעותית ליזמים (חיסכון בעלויות והסרת מטרד), ולכן נקבעה השבחה.
2. הליכי הערעור (כפי שרואים בהחלטות השופט אילן צור) מתמקדים לא פעם בשאלות פרוצדורליות כמו ריבית פיגורים והחזר כספים, מה שמראה שהמחלוקת היא לא רק על ה"אם" יש השבחה, אלא על ה"כמה" ואיך הכסף מנוהל.
3. התעשרות בפועל: בעלי הנכסים בכיכר טוענים שההשבחה היא רעיונית בלבד כל עוד הפרויקט לא הושלם, אך הדין הישראלי מחייב תשלום בעת "מימוש" (מכירה או קבלת היתר), מה שהופך את המס לממשי מאוד באותה נקודה.

אפליקציה לניתוח המקרה    

אפליקציה האינטראקטיבית ומוסיף לה שכבה מתקדמת של בינה מלאכותית. הגרסה כוללת "מרכז תובנות ✨" שמאפשר למשתמשים לסכם מסמכים משפטיים מורכבים, לשאול שאלות על תיק כיכר המדינה ולקבל ניתוח שמאיי ראשוני המבוסס על עקרונות הדו"ח, והכל תוך שימוש במודל Gemini 2.5 Flash.

הוספתי לאפליקציה את מרכז התובנות של Gemini ✨, שמשלב שלוש יכולות מפתח:

1. סיכום פסק דין חכם: כפתור המאפשר לקבל באופן מיידי סיכום של פסק הדין המורכב של השופט אילן צור, תוך התמקדות בנקודות השמאיות הקריטיות.
2. ניתוח תרחישים אישי: המשתמש יכול להזין תיאור של מגרש או שינוי תכנוני אחר, וה-AI ינתח האם קיימת חשיפה להיטל השבחה בהתבסס על עקרונות "כיכר המדינה".
3. ייעוץ משפטי/שמאיי מבוסס חיפוש גוגל: כלי Q&A שמשתמש ב-Grounding כדי להביא דוגמאות ומידע עדכני מחוקי התכנון והבנייה בישראל.

האפליקציה כוללת אפשרות של ניתוח דוח השמאי המייעץ

כשהמנהרה נעלמת, המס מופיע: שיעור בנדל"ן יצירתי מפרשת כיכר המדינה

איך ייתכן שביטול של פרויקט תשתיתי מורכב – מנהרה שמעולם לא נחפרה – גורם לבעלי קרקע לשלם עשרות מיליוני שקלים לרשות המקומית? פרשת היטל ההשבחה בכיכר המדינה הפכה למעבדה משפטית ושמאית מרתקת, הבוחנת כיצד הסרת מכשולים בירוקרטיים ושיפור תנאי ודאות מתורגמים לכסף חי, גם כשלא נוסף לפרויקט אפילו מטר רבוע אחד של זכויות בנייה.

1. השבחה ללא זכויות: הקסם השמאי של "ביטול החיכוך"

במרכז המחלוקת ניצבת קביעה מפתיעה: תוכנית תא/2500/ב, שביטלה את חובת הקמת המנהרה מתחת לרחוב ז'בוטינסקי, השביחה את ערך הקרקע באופן דרמטי. השמאי המייעץ, דוד דדון, השתמש במושג "מקדם חיכוך" (Friction Coefficient) כדי להסביר מדוע פרויקט הופך ליקר יותר ברגע שהוא הופך לפשוט יותר.מקדם החיכוך מגלם את הפער בין שווי "על הנייר" לבין המחיר שקונה סביר מוכן לשלם בפועל בשל סיכוני ביצוע, תלות בגורמים ציבוריים ואי-ודאות בלוחות זמנים. בפרשת כיכר המדינה, שוויו הבסיסי של הפרויקט נאמד בסכום עתק של כ-1.4 מיליארד ש"ח (1,401,156,237 ש"ח ליתר דיוק). השמאי קבע כי הסרת הנטל ההנדסי והבירוקרטי של המנהרה הפחיתה את ה"חיכוך" והעלתה את ערך הקרקע ב-3%. בנכס בסדר גודל כזה, האחוזים הבודדים הללו מתורגמים מיד לעשרות מיליוני שקלים."האם היטל השבחה הוא מס על התעשרות ממונית – או על השבחה רעיונית? השומה נשענת על מקדם חיכוך שהוא בהכרח הערכה, והפער הוא בסדר גודל שנבלע לעיתים במו"מ." (חיים אטקין, חוקר שוק ואנליסט נדל"ן).

2. פרדוקס הסימטריה: הדיסקאונט שנבלע והמס שנולד

הקביעה שביטול המנהרה מעלה את ערך הקרקע ב-3% חושפת פרדוקס כלכלי-משפטי: אם הסרת המנהרה היא השבחה, הרי שעצם הטלתה בתוכניות העבר הייתה פגיעה בשווי באותו שיעור בדיוק. במילים אחרות, בעלי הקרקע "בלעו" בשעתו דיסקאונט של 3% בשווי הנכס שלהם מבלי שזכו לפיצוי.כאן נכנסת המלכודת המשפטית: בעוד שהיטל השבחה נגבה ביום המימוש, פיצוי על ירידת ערך לפי סעיף 197 דורש תביעה אקטיבית תוך זמן מוגבל מיום אישור התוכנית הפוגעת. בעלי הקרקע בכיכר המדינה לא פוצו על ה"נזק" שהמנהרה גרמה בעבר, אך כעת, כשהנזק בוטל, הם נדרשים לשלם מס על ה"רווח". רכיב פוגעני שלא תומחר כפגיעה בעבר, הפך למכרה זהב של השבחה עבור הרשות ברגע ביטולו.

3. מלכודת ה"עיצוב הספירלי": כשממ"ד הופך למוצר יוקרה

סלע מחלוקת נוסף בפרשה היה תוספת של 5,987 מ"ר שטחי שירות. המערערים (נחלת אחים) טענו כי מדובר בשטחים המגיעים להם מכוח חוק לצורכי מיגון (ממ"דים) ונגישות, ולכן הם זכאים לפטור מהיטל לפי סעיף 19(ב) לתוספת השלישית.השופט אילן צור והשמאי דדון חשפו כאן אירוניה תכנונית: השטחים הללו לא "נצבעו" בתוכנית באופן בלעדי עבור מיגון או נגישות, אלא נוספו כ"סל שטחים" שנועד לתמוך במבנה האדריכלי הספירלי והיוקרתי שנבחר. בית המשפט קבע כי הצורה המעגלית היא "בחירה סובייקטיבית" של היזמים לטיוב התכנון והעלאת ערך הפרויקט כפרויקט יוקרה. מאחר שהממ"דים יכלו להיבנות גם בשטח מצומצם יותר בתכנון שגרתי, התוספת שירתה את האדריכלות ולא רק את החוק – ולכן חויבה בהיטל מלא. הבחירה ביוקרה הפכה, במקרה זה, לחרב פיפיות מיסויית.

4. שיטת החילוץ (Delta): כשאין למי להשוות

בדרך כלל, שמאים נשענים על "שיטת ההשוואה" – בדיקת עסקאות דומות בשוק. אולם כיכר המדינה הוגדרה כ"חטיבת קרקע ייחודית" שאין לה מקבילות. איך מעריכים שינוי בשווי של נכס שאין שני לו?הפתרון היה "שיטת החילוץ" (Extraction):

• אומדים את שווי המוצר הסופי (הדירות המוגמרות בכיכר).
• מפחיתים את הוצאות הבנייה, המיסים, האגרות והרווח היזמי.
• היתרה המתקבלת מייצגת את שווי הקרקע.

שיטה זו אפשרה לשמאי לבודד את "רכיב המנהרה" כדלתא טהורה. על ידי השוואת מודל החילוץ עם המנהרה ומודל החילוץ בלעדיה, ניתן היה לקבוע את שווי ה"חיסכון בחיכוך" באופן מתמטי, גם ללא עסקאות השוואה מהשטח.

5. 3% של רעש סטטי או 45 מיליון שקל?

המחלוקת על גובה המקדם המחישה את עוצמת האינטרסים: הוועדה המקומית דרשה מקדם של 11%, ששיקף לטענתה שנתיים של דחייה במימוש הפרויקט בשל מורכבות המנהרה. השמאי המייעץ, בגישה מתונה יותר, קבע מקדם של 3%, המייצג קיצור דחייה של חצי שנה בלבד.האם 3% הם "רעש סטטי" שנבלע בטווח המו"מ המקובל בעסקאות יוקרה, או התעשרות ריאלית? בנכס שערכו 1.4 מיליארד ש"ח, ה"רעש" הזה שווה כ-42-45 מיליון ש"ח. השופט אילן צור בחר לאמץ את שיקול דעתו של השמאי המייעץ כגורם ניטרלי, וסימן את הגבול: בערכים כאלו, גם תזוזה קלה במחט השמאית היא כסף מזומן שחייב במס."התערבות שיפוטית בהחלטת ועדת הערר, כגורם תכנוני מקצועי, תיעשה במשורה ותישמר למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית." (מתוך פסק הדין של השופט אילן צור).

סיכום: האם אנחנו ממסים אוויר?

פרשת כיכר המדינה מותחת את גבולות היטל ההשבחה מהעולם המוחשי של זכויות בנייה לעבר עולם רעיוני של "ודאות ביצועית". המעבר ממיסוי של מטרים רבועים למיסוי של "מקדם חיכוך" מסמן עידן חדש בשוק הנדל"ן. השאלה שנותרה פתוחה לפתחנו היא האם אנחנו הופכים את היעילות הבירוקרטית לנכס חייב במס? אם בעתיד כל הקלה פרוצדורלית או קיצור הליכים ייחשבו ל"השבחה", ייתכן שאנחנו יוצרים תקדים שבו היעילות השלטונית עצמה הופכת למקור הכנסה לרשות, אך גם למשקולת כלכלית על צוואר הפיתוח העירוני. האם בעתיד גם מהירות הטיפול בבקשה להיתר תיחשב כנכס בר מיסוי? בכיכר המדינה, לפחות, התשובה היא שהזמן והשקט הנפשי של היזם שווים הרבה מאוד כסף למדינה.

האם הגיע הזמן למבחן סף בהיטל השבחה? האם כל השבחה שמאית – גם של אחוזים בודדים – ראויה להיטל השבחה? המאמר מציע רף מינימלי כמבחן סף להיטל, מנתח את תפקיד מקדמי החיכוך והפער בין השבחה רעיונית להתעשרות ממונית, ומציג פתרון דו־שלבי מאוזן שיחזיר את המס לתכליתו.

כל מה שאספנו עבורך מרחבי הרשת ומאתרי התוכן והחדשות המובילים

סקירות קודמות לשנת 2025:

ינואר 1  |   פברואר 1  |   מרץ 1  |  אפריל 1 |  אפריל 2  |   מאי 1  |   מאי 2  |   יוני 1   |   יולי 1  |   אוגוסט  | ספטמבר  | אוקטובר |  נובמבר  |  דצמבר  |  

סקירות קודמות לשנת 2026:

ינואר   |    פברואר  |  מרץ |  אפריל |  מאי  | יוני  | יולי  | אוגוסט  |  ספטמבר  |  אוקטובר  | נובמבר  | דצמבר 

פתגם השבוע

"Only the dead have seen the end of war"

"רק המתים ראו את סוף המלחמה" - ג'ורג' סנטיאנה

הזיהום מהשרפות ברשות הפלסטינית: "לא ניתן לטרור להבריח אותנו מהבתים"

עיריית ערד אספה את פחי המיחזור - והשליכה אותם בשטח עם אשפה בתוכם

רייסדור, שבירו וצבי צרפתי ישלמו 1.2 מיליארד שקל על שטחי השלישות הראשית בר"ג

אלמוגים מכרה ביום האחרון של 2025 שלוש דירות ב-155 מיליון שקל

חפשו וגלו: כמה העירייה משקיעה בחינוך הילדים שלכם - והפערים בינם לאחרים

לקנות דירה בישראל? "מציעים להם בית עם בריכה ב-3 מיליון שקל, ובתשלומים"

הפאבלה הישראלית ממשיכה לשבור שיאים: "רק רוצה לברוח מפה"

שקט זמני בלבד: הסכסוכים ב"הארלם הישראלית" מאיימים להצית את גוש דן מחדש

"שכחו אותנו": בצל החשש ממלחמה עם איראן, נפגעי "עם כלביא" נותרו ללא פתרון

שריפת ענק במפעל מיחזור ביריחו: "עשן שחור נכנס לקיבוץ, תושבים עזבו"

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

כלי AI לשמאי - הצטרף לבית שמאי 

נדל"ן על הבר - קבוצה עם זימון לאירועים מקוונים -  לייב

להצטרפות - כאן

https://chat.whatsapp.com/KdLvHxJsFJWAflSz7vSk3L

עלייה של כ-8% במספר הישראלים שפנו להליכי חדלות פירעון ב-2025

ביהמ"ש קבע כי קבלן איחר בשנה וחצי במסירה, אך דחה תביעת הפיצוי בשל "מחדל ראייתי"

"מתחם האימה" במרכז הארץ: הפיל הלבן שמפחיד את שוהם כבר 20 שנה

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

הצטרף לקבוצת כלי AI לשמאי ולבעלי מקצועות חופשיים בקישור זה כאן

או כאן > https://chat.whatsapp.com/Cn75usIi8t0LSME2QuT0mn  

תתעדכן בכלים שיעשו לך את היום ויהרסו לך את הלילה ...

ה - AI לא יחליף אותך, אבל מי שישתמש בו כן

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

סקירת ענף הנדל"ן למגורים – נובמבר 2025

דירות בעסקאות נדל"ן - ספטמבר-נובמבר 2025

חמאס מתעצם: תושבי עוטף עזה מתמודדים עם פיצוצים וסכנות יומיומיות

מתקשים להשלים את רכישת הדירה: שיעור ביטולי העסקאות זינק ב-620% בתוך שנתיים

הברקס של שוק הנדל"ן לא התגלגל למשכנתאות  

אבי שמחון חושף את פרטי הצעת החוק: מענק חודשי לנוטלי משכנתאות שנפגעו מעליית הריבית - נדל"ן   

מאות בעלי דירות תובעים דיירת שמגדלת חתולים: "מונעת פרויקט פינוי-בינוי"  

שוק הכרמל: עסקים חדשים מתקשים, תיירים נעדרים ועסקים ישנים נסגרים

הקנס הגבוה ביותר אי פעם על עוסק מורשה: "אלמוג פתרונות פיננסים" רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון   

צניחה בהיתרי הבנייה להתחדשות עירונית בחיפה ובמרכז - למה זה קורה?

תביעה של מיליונים מיזמי פרויקט מחיר למשתכן: "בכו לי בטלפון" - מרכז הנדל"ן

בוטל היטל השבחה בסך 100 מיליון שקל בפרויקט "בסר שרונה" 

המפעל השני הכי מזהם בישראל יקבל אישור להמשיך לזהם 

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

הצטרפו אלינו לקבוצת התוכן של בית שמאי - ארגון השמאים והמומחים בישראל - כאן

או בקישור זה: https://chat.whatsapp.com/Fdywzbu9B5h6iM9q452fyo 

כל מה שמעניין בנושאי שמאות רכוש וחקלאות  - קהילת שמאי הרכוש הגדולה בישראל

לא חבר בבית שמאי? הצטרף כאן

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

1,200 דירות לחרדים בלבד: השכונה החדשה שנבנית 

הסיוט של כל בעל דירה: השכירה "פנינה" וגילתה שהפכה למעבדת סמים  

אבדה הבושה- תחזית קודרת: מחסור של 100,000 דירות בשוק  

קרטל הבנקים, מחירי הנדל"ן ואיפה לעזאזל נגיד בנק ישראל? 

מניבים קרן הריט החדשה בע"מ התקשרות בעסקה לרכישת 50% מהזכויות בחניון מגדל אלקטרה סיטי ברחוב הרכבת בתל אביב, 174 חניות, תמורת 56.55 מיליון ₪ (לדיווח). 

חברת בת של ארי נדל"ן (ארנה) השקעות בע"מ התקשרה, יחד עם שני שותפים, בהסכם לרכישת כ- 14,000 מ"ר שטחי מסחר ומקומות חניה ברחוב בית הדפוס בירושלים, תמורת 148 מיליון ₪ (לדיווח).

בתי המשפט משרטטים מחדש את היחסים בין שוכר למשכיר

אחרי שנים של פיח ואבק: בירת הזיהום של ישראל עוברת שינוי דרמטי  

שוק דירות היד השנייה בשפל: מחירים יורדים והקיפאון נמשך 

"מי שיש לו סבלנות ימשיך לחכות": מה עושות הורדות הריבית לשוק הדיור? 

האיש החזק של הדיור נפרד: “המחירים ירדו בפועל ב־10%–20%, ללמ”ס קשה לנטר מבצעים"  

כמו בתחילת שנות ה-2000: ירידת מחירי הדירות בשנתיים הקרובות בלתי נמנעת 

 מעל 1,000 עסקאות לרכישת דירות מקבלן בוטלו בשלוש השנים האחרונות  

רעידת אדמה בעוצמה 4.2 ליד דימונה, ראש העיר: "כל הלשכה שלי זזה" 

שינוי במחירי שוק הדירות - דצמבר-2025

עוד קבלן ישראלי קורס: נקלע לחובות עתק של 170 מיליון שקל

פרופ' ירון פלוס צריך ללכת הביתה - אין בדיקה אמינה של מחירי הדירות, בשטח המחירים יורדים ואצל הלמ"ס הם מזנקים

35 מיליארד שקל לשנה: הסבסוד של המגזר החרדי על ידי הלא־חרדים מזנק

איך ייתכן שמחירי הדירות עולים כשמשרדי המכירות מדשדשים? תשאלו את הקבלנים

הלמ"ס שוב עוזרת לקבלנים לשנות את הסנטימנט בשוק הדיור

בלי יזם חלופי ובהפסד של מעל 2.5 מיליון שקל: נחתם הסכם הביטול בפרויקט

עיריית בת ים לדיירים במיזמי תמ"א 38 שנתקעו: התנתקו מהיזם - ונממן לכם כונס נכסים

יורש הקרקע בחולון גילה אחרי כעשור שהיא נמכרה במרמה - ותבע את הטאבו

רוכשי מחיר למשתכן בבית שמש נגד משרד השיכון: "בונה על שטח ירוק"

"מצב המשרדים בהרצליה פיתוח קשוח מאוד, יש שפע של שטחים פנויים"

אורך המשכנתא הממוצע זינק ל־27 שנים, והעלות מתייקרת

תחילתו של גל ביטולי חוזים של דירות חדשות? 4 תובנות חשבונאיות לקראת דוחות 2025 של יזמי הבניה

ניקוי רעלים בשוק הנדל"ן: "דור של רוכשים בלי אגורה"

עוזי דיין: "אנחנו נמצאים במלחמת עולם שלישית"

מעמד הביניים על הקצה: כשליש ממשקי הבית מתקשים לסגור את החודש

דירות ומבנים בישראל, 2025

כיכר המדינה: לא נוספו זכויות בנייה, אך הדיירים ישלמו היטל השבחה

האזהרה החריגה והחמורה ברקע ההיערכות למלחמה עם איראן: "פגיעות ישירות בעורף" 

הדחפורים הגיעו: ישראל הרסה את מתחם אונר"א בלב ירושלים - באו"ם כבר מאיימים 

המל"ג אישרה את הקמת אוניברסיטת קריית שמונה בגליל

"הטבת המיליון" של דמרי ממחישה את המצב החדש שאליו נקלעו הקבלנים

המטרד המסריח שמפריע לאחד המקומות היפים בארץ

לראשונה אחרי 36 שנים: אושרה העלאת שכירות לחנות בחיפה

"טעויות בעשרות מיליוני ש"ח": הנדל"ן במוקד מסמך ההנחיות של רשות ני"ע

עוד נפילה בנדל״ן: שתי חברות ותיקות בחובות של 72 מיליון שקל

ההשתעבדות למשכנתא הגיעה ב-2025 לשיא חדש

בעוד שנתיים: כך ייראו שדרות בת גלים

מכה לבעלי הדירות במתחם היוקרתי בצפון ת"א: לא יקבלו פיצוים על ירידת ערך

ישראל תיאבק בשריפות המזהמות מהשטחים

מצוקת שכירות בי-ם בעקבות גל ההתחדשות: "המחירים זינקו, 30% מעבר לדוח אפס"

האכיפה נגד שריפת פסולת משתלמת: האוויר בשוהם החל להתנקות 

דרמה בשוק הנדל"ן: החובה שהטילה הרשות לני"ע על הקבלנים

ברבע מיליון שקל: כוכב הריאליטי הפך משאית לבית על גלגלים

העליון: רוכש נכס ישלם דמי תיווך, למרות שלא חתם על הסכם תיווך

העליון קבע: תושבי שכונת התקווה בת"א פטורים מתשלום היטל השבחה

מי אחראי לאסון הבנייה? "מגדל פיזה" של טבריה מגיע לבית המשפט העליון

ירושת המיליארדים: האם "העברת העושר הגדולה" תציל את דור ה-Y וה-Z?

"לעצור את הדרום הפרוע": הממשלה אישרה הקמת חמישה ישובים יהודיים בנגב

העליון: מוכרי דירות בשכונות שהוכרזו לשיקום פטורים מתשלום היטל השבחה

עודפי עפר מאתרי בנייה בגוש דן משמשים להכשרת שטחים להרחבת חוות ומאחזים בגדה - סביבה ואקלים

תושבי מרכז גבעתיים גילו שמגדלים מתוכננים 10 מ' מחלונותיהם

400  מ"ר, לא רחוק מביבי ושרה: הצצה לבית החדש של אושר כהן ועדן פינס

האם חזרה מאשפוז וסורבה להיכנס לדירתה על ידי ביתה

הגירה בין-לאומית של ישראלים: מהגרים ישראלים יוצאים ומהגרים ישראלים חוזרים בשנת 2024

  המפנה הדמוגרפי: הגירה בין-לאומית של ישראלים

נוחי דנקנר מעיד היום: מהנפקת החברים ועד תביעה של 50 מיליון שקל

שכונת מגורים במקום הספארי ברמת גן

מה קורה ומה יקרה למדינת ישראל ובמדינת ישראל בגלל ההגירה השלילית? אפליקציה ייחודית ובלעדית בעלת יכולות חדשות מבוססות בינה מלאכותית וניתוח כדי להפוך את הנתונים לנגישים ומותאמים אישית:

 1. **ניתוח אסטרטגי חכם **: כפתור שסורק את כל נתוני הדוח ומפיק תובנות עומק, כולל השלכות חברתיות וכלכליות שהן מעבר למספרים היבשים.

 2. **צ'אט מומחה הגירה **: ממשק שמאפשר למשתמש לשאול שאלות חופשיות על הנתונים (למשל: "מה מאפיין את העולים שעוזבים?") ולקבל תשובה מדויקת המבוססת על המידע הגולמי.

 3. **סימולטור השפעות כלכליות **: כלי המאפשר למשתמש לבחור תרחיש (כגון "בריחת מוחות" או "התאוששות מהירה") ולקבל ניתוח AI מיידי על ההשלכות המאקרו-כלכליות על המשק הישראלי.

 4. **מחולל המלצות מדיניות **: בלחיצת כפתור, המערכת מנתחת את הנתונים ומציעה למקבלי החלטות צעדים קונקרטיים להתמודדות עם גל העזיבה.

 5. **ממשק קול חכם (TTS) **: הוספתי יכולת הקראה המופעלת על ידי ה-AI, המאפשרת למשתמשים לשמוע את סיכומי הדוח בצורה טבעית ונעימה.

 לכלי הניתוח: https://gemini.google.com/share/4e5f1f631cf0

מרכז טאוב - "דוח מצב המדינה 2025", נתונים חדשים וסקירות מקיפות בתחומי הדמוגרפיה, הכלכלה, שוק העבודה, בריאות, סביבה ובריאות, חינוך ורווחה. | לקריאת הפרקים המלאים לחצו כאן | ריכוז הנתונים | 

אפליקציה עם יכולות ניתוח מתקדמות המבוססות על ה-Gemini API. כעת, המשתמשים יכולים לא רק לצפות בנתונים, אלא גם לקבל תובנות מותאמות אישית, הסברים מעמיקים על השפעות ה-AI בשוק העבודה, ואפילו "לחזות" תרחישים עתידיים על בסיס מגמות הדוח. הנה השינויים העיקריים: 

1. ניתוח תובנות חכם ✨: נוסף כפתור בכל סקטור המאפשר ל-Gemini לנתח את הנתונים המוצגים ולייצר סיכום תמציתי של ה"שורה התחתונה".
2. מנתח חשיפה ל-AI ✨: בכרטיסיית שוק העבודה, הוספתי כלי שבו המשתמש יכול להזין מקצוע, והמודל ינתח את מידת החשיפה שלו לבינה מלאכותית על בסיס הקריטריונים של מרכז טאוב.
3. מנוע חיזוי מגמות ✨: כלי שמאפשר לשאול את ה-AI על ההשלכות של נתון מסוים (למשל: "איך הגירעון ישפיע על סל הבריאות?") תוך שימוש בידע המקצועי של המודל.

• ניתוח סקטוריאלי ✨: Gemini מנתח כל דף בנפרד ומפיק תובנות אסטרטגיות.
• כלי אינטראקטיבי למקצועות ✨: ניתן לבדוק כל מקצוע ואיך הוא מושפע מבינה מלאכותית לפי המודלים של מרכז טאוב.
• צ'אט מבוסס נתונים ✨: אפשרות לשאול שאלות חופשיות על עתיד המדינה ולקבל תשובות המבוססות על מגמות הדוח.

תהליך הניתוח משתמש ב-Exponential Backoff כדי להבטיח אמינות מול ה-API, והממשק עוצב מחדש עם דגשים ויזואליים על יכולות ה-AI החדשות.

הניתוח שם דגש מיוחד על הירידה בפריון וההגירה השלילית.

פרק הדמוגרפיה, דוח מצב המדינה לשנת 2025

פורטל ניתוח נתונים לאומי

הוספתי לאפליקציה יכולות AI מתקדמות המבוססות על מודלי Gemini. כעת המערכת לא רק מציגה נתונים, אלא מאפשרת אינטראקציה חכמה איתם: 

1. ✨ עוזר מחקר חכם (Smart Research Assistant): צ'אט מובנה המאפשר לשאול שאלות מורכבות על הנתונים ולקבל תשובות מנומקות.
2. ✨ מחולל תובנות אסטרטגיות: כלי המנתח את נתוני ההגירה והכלכלה ומציע המלצות מדיניות מבוססות נתונים.
3. ✨ קריינות קולית (TTS): אפשרות להקריא את תובנות ה-AI בצורה טבעית לנגישות מקסימלית.
4. ✨ ניתוח מגמות עמוק: שימוש ב-LLM כדי לזהות קשרים סמויים בין דוח מרכז טאוב לנתוני הלמ"ס העדכניים.

 שדרגתי את האפליקציה עם יכולות בינה מלאכותית מתקדמות כדי להפוך את ניתוח הנתונים לחוויה אינטראקטיבית ואישית: 

• שילוב Gemini 2.5 Flash: כל התובנות באתר מיוצרות בזמן אמת על ידי המודל, תוך הצלבת נתונים בין דוחות טאוב ללמ"ס.
• עוזר מחקר אישי: הוספתי לשונית צ'אט (✨) שמאפשרת לך לשאול שאלות חופשיות ולקבל תשובות מדויקות ומבוססות נתונים.
• ניתוח טקסט לקול (TTS): הוספתי כפתורי שמע (✨) המשתמשים ב-Gemini TTS כדי להקריא את התובנות, מה שמאפשר לצרוך את המידע גם בהאזנה.
• מעבדת תובנות: כלי המייצר המלצות מדיניות אסטרטגיות בלחיצת כפתור, המעוצב בממשק עתידני ומרשים.

כעת ניתן לא רק לצפות בגרפים, אלא ממש "לדבר" עם הנתונים ולקבל ניתוחי עומק מקצועיים בשניות.הוספתי לאפליקציה יכולות AI מתקדמות המבוססות על מודלי Gemini. כעת המערכת לא רק מציגה נתונים, אלא מאפשרת אינטראקציה חכמה איתם

פרשת פרוטקשן בעיר שקטה: סחט משפחות והטיל אימה על שכונה שלמה

אחרי הבולען - חשש לקריסה ופינוי דיירים: אזהרת חירום במתחם מגורים בצפון

ברוכים הבאים לחיים החדשים שלכם בפרדס חנה

השפעת המעבר לגבייה לפי דקה על מחירי חניונים ציבוריים > אתר אינטראקטיבי > יישום מתקדם עם כלי AI לניתוח השוואתי

דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2024 > | >  דוח העוני במבט אינטראקטיבי והשפעתו על מחירי הדירות בישראל  >| >  דוח העוני במבט אינטראקטיבי עם אפשרויות ניתוח ופילוח 

1. דוח העוני במבט אינטראקטיבי עם אפשרויות ניתוח  ניתוח מגמות חכם (✨ Smart Insight): כפתור המנתח את נתוני העוני והמדדים הכלכליים ומספק תובנה עומק על הקשר בין האינפלציה לעוני.
2. מחשבון השפעה אישי (✨ Personal Impact Calculator): כלי המאפשר למשתמש להזין את הרכב משפחתו ולקבל ניתוח מותאם אישית מבוסס LLM על מיקומו ביחס לקו העוני והמלצות רלוונטיות.

"הכול אש ונראה וואו": השכונה הישראלית שקמה על אי אקזוטי

עוני, הגירה שלילית וקריסת הילודה:

כך נסגר חלון הביקוש של שוק הדיור בישראל

שלושה פרסומים רשמיים, שפורסמו כולם בתוך ימים ספורים, מציירים יחד תמונה אחת – חדה, מטרידה, ובלתי ניתנת להדחקה:

1. דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2024,  
2. הגירה בין-לאומית של ישראלים: מהגרים ישראלים יוצאים ומהגרים ישראלים חוזרים בשנת 2024 , 
3. ישראל 2025: פרשת דרכים דמוגרפית

הביקוש האמיתי לדיור בישראל נשחק מבפנים.

לא מדובר בעוד תנודה מחזורית, ולא ב”השפעת מלחמה זמנית”, אלא בשילוב מסוכן של תהליכים מבניים:

• העמקת העוני,
• הגירה בין־לאומית שלילית חריגה,
• וירידה מתמשכת בשיעור הילודה.

שוק הדיור, שממשיך להתנהל כאילו דבר לא השתנה, פשוט מתעלם מהדמוגרפיה.

פרק ראשון: דוח העוני 2024 – קריסת הבסיס הכלכלי של הביקוש

על פי דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2024 (29.01.2026):

• כ־2 מיליון ישראלים עניים
• כ־880 אלף ילדים – 28% מכלל ילדי ישראל
• ישראל במקום השני ב־OECD בעוני ילדים
• 27.8% ממשקי הבית אינם מצליחים “לסגור את החודש”

זהו אינו נתון רווחה בלבד. זהו נתון נדל״ני.

שוק דיור אינו נשען על מחירים, אלא על:

• הכנסה פנויה,
• יציבות תעסוקתית,
• ויכולת שירות חוב לאורך זמן.

כאשר:

• ההכנסה החציונית נטו לנפש עומדת על כ־7,095 ₪,
• וקו העוני לזוג עם שלושה ילדים הוא 13,303 ₪,

ברור לחלוטין שרוב הציבור אינו יכול לתמוך כלכלית במחירי הדיור הקיימים – גם אם הוא עדיין מצליח לקחת אשראי.

פרק שני: ילדים עניים היום – רוכשים שלא יהיו מחר

28% מילדי ישראל גדלים בעוני.

המשמעות ארוכת הטווח:

• פגיעה בהישגים לימודיים
• פגיעה בבריאות
• פגיעה בכושר ההשתכרות העתידי

זהו כרסום בהון האנושי – ולכן גם בכושר יצירת הביקוש העתידי לדיור.

שוק דיור בר־קיימא חייב דור חדש של משקי בית:

• עובדים,
• משתכרים,
• ומסוגלים ליטול התחייבות ארוכת טווח.

הדוח מצביע על כך שדור כזה הולך ומצטמצם.

פרק שלישי: ההגירה השלילית – בריחת הביקוש הפעיל

בהודעת הלמ"ס מ־28.01.2026 פורסמו נתונים חריגים:

נתוני הגירה בין־לאומית (2024):

• 82.8 אלף ישראלים היגרו לחו״ל
• 24.2 אלף חזרו לישראל
• מאזן שלילי: כ־58.6 אלף איש

אומדן 2025:

• מאזן שלילי של כ־50.7 אלף איש

לא מדובר בסטודנטים או בנסיעות זמניות בלבד.

מדובר במשקי בית פעילים, בעלי השכלה, ניידות והון – בדיוק קהל היעד של:

• דירות במרכז,
• דירות להשקעה,
• ושוק השכירות האיכותי.

כל ישראלי שעוזב – הוא דירה אחת פחות בביקוש.
כל משפחה שעוזבת – היא גם שוכר אחד פחות, וגם קונה אחד פחות בעתיד.

פרק רביעי: הירידה בילודה – השחיקה השקטה

במקביל, נתוני הילודה מצביעים על ירידה בשיעור הלידות בישראל.

פחות לידות היום פירושן:

• פחות משקי בית חדשים בעוד 20–25 שנה,
• פחות ביקוש טבעי לדיור,
• ופחות הצדקה למחירים שמניחים גידול דמוגרפי אינסופי.

כאשר מחברים זאת לדוח העוני:

• יותר ילדים נולדים לעוני,
• פחות ילדים נולדים בכלל,

התוצאה היא פגיעה כפולה בביקוש העתידי.

פרק חמישי: הפריפריה – שם זה יתפוצץ ראשון

65% מהעניים מגיעים מהפריפריה.

תחולת עוני גבוהה במיוחד:

• ירושלים – 36.5%
• דרום – 22.3%
• צפון – 21.6%

ובדיוק שם:

• נבנו דירות במחירים מנותקים מהשכר המקומי,
• שווקו פרויקטים על בסיס אשראי,
• ונוצר עודף היצע דמוגרפי־כלכלי.

הפריפריה לא תקרוס בגלל עודף בנייה אלא בגלל מחסור ברוכשים.

פרק שישי: רשת הביטחון – הנשמה, לא צמיחה

הביטוח הלאומי מודה:

ללא קצבאות ומענקים – תחולת העוני הייתה מזנקת ל־31.5%.אבל קצבאות:

• אינן מייצרות ביקוש לדיור,
• אינן מאפשרות רכישת דירה,
• ואינן מייצרות תשואה למשקיעים.

שוק דיור שמוזן מרשת ביטחון –

הוא שוק שנמצא בהנשמה מלאכותית.

המסקנה: זה לא “משבר זמני” – זה שינוי מבני

שלושת הדוחות יחד מציירים מציאות אחת:

• פחות אנשים (הגירה שלילית)
• פחות ילדים (ירידה בילודה)
• פחות יכולת כלכלית (עוני ושחיקת הכנסה)

ומנגד:

• מחירים גבוהים,
• היצע גדל,
• ושיח שממשיך לדבר על “ביקוש קשיח”.

שוק הדיור הישראלי מתומחר כאילו הדמוגרפיה בצמיחה אבל בפועל היא בנסיגה.

לא בקריסה דרמטית אחת.

אלא בקיפאון, דעיכה, ולבסוף – תיקון.

English Summary Box

Israel’s housing market faces a structural demand erosion.
Rising poverty, accelerating negative migration, and declining birth rates undermine long-term affordability and real housing demand.
This is not a temporary shock – but a demographic and economic shift that challenges current price levels and market assumptions.

ניתוח שוק הדיור 2026 - סגירת חלון הביקוש: עוני, הגירה וילודה

• ניתוח מגמות חכם (✨ Smart Insight): בכל מסך, כפתור ייעודי מאפשר ל-Gemini לנתח את הנתונים הספציפיים ולהפיק תובנה אסטרטגית עמוקה בזמן אמת.
• סימולטור השפעות אישי (✨ Impact Simulator): רכיב המאפשר למשתמש להזין תרחיש (למשל: "שיפור בילודה" או "החמרת הגירה") ולקבל ניתוח מנומק על השלכות התרחיש על מחירי הדיור.
• הקראת תובנות (✨ Text-to-Speech): שילוב של Gemini TTS המאפשר להאזין לניתוחי המומחה בקול טבעי.
• מנוע חיפוש grounding: יכולת לשאול שאלות חופשיות על הדו"ח ולקבל תשובות המבוססות על נתוני האמת של הלמ"ס והביטוח הלאומי.
• האפליקציה כוללת ניתוח חכם של הנתונים, המאפשר לא רק לצפות בהם אלא להבין את ההשלכות המבניות שלהם על העתיד בעזרת בינה מלאכותית. השתמשתי ב-Gemini כדי ליצור גשר בין הנתונים הסטטיסטיים של שנת 2026 לבין קבלת החלטות אסטרטגית.

סיכום הסערה המושלמת

שוק הדיור בישראל ניצב בפני שחיקה מבנית של הביקושים שעשויה להוביל בעשור הקרוב לקיפאון, דעיכה ובסופו של דבר ל"תיקון" (ירידה) במחירים. המקורות מצביעים על שילוב של שלושה תהליכים דמוגרפיים וכלכליים המערערים את ההנחה המקובלת שמחירי הדיור יעלו לנצח בשל "ביקוש קשיח":

 • שחיקת יכולת ההשתכרות והעמקת העוני: דוח העוני לשנת 2024 מראה כי כ-2 מיליון ישראלים חיים בעוני, וכי כ-28% מהילדים בישראל (כ-880 אלף) נחשבים עניים. כאשר ההכנסה החציונית נטו לנפש עומדת על כ-7,095 ש"ח, חלק ניכר מהציבור אינו יכול לתמוך כלכלית במחירי הדיור הנוכחיים, גם אם הוא מצליח ליטול אשראי. הפגיעה בהון האנושי של ילדים הגדלים בעוני כיום צפויה לצמצם את כושר יצירת הביקוש לדיור מצד דור הרוכשים הבא.

 • מאזן הגירה שלילי חריג: בשנת 2024 נרשם מאזן הגירה שלילי של כ-58.6 אלף ישראלים, ואומדן ראשוני לשנת 2025 צופה מאזן שלילי נוסף של כ-50.7 אלף איש. המהגרים לחו"ל הם לרוב משקי בית פעילים, בעלי השכלה והון, המהווים את קהל היעד המרכזי לדירות במרכז הארץ ולהשקעה. כל משפחה שעוזבת מפחיתה את הביקוש המיידי והעתידי לקנייה ולשכירות.

 • צניחה בריבוי הטבעי ובילודה: קצב גידול האוכלוסייה בישראל נמצא בירידה וצפוי לצנוח באופן דרמטי בשני העשורים הקרובים. נרשמת ירידה בשיעורי הפריון כמעט בכל מגזרי האוכלוסייה, מה שיוביל להפחתה במספר משקי הבית החדשים שיוקמו בעוד 20–25 שנה. המקורות מציינים כי צמצום הצמיחה הדמוגרפית עשוי להפחית את הלחץ על שוק הדיור ואולי אף כבר תרם לירידה מסוימת במחירים לאחרונה. לסיכום, בעוד ששוק הדיור מתומחר כיום תחת הנחה של צמיחה דמוגרפית אינסופית, הנתונים בפועל מצביעים על נסיגה דמוגרפית וכלכלית. בפריפריה, שם נבנו פרויקטים במחירים המנותקים מהשכר המקומי, הלחץ עשוי להוביל לקריסה בשל מחסור ברוכשים בעלי יכולת כלכלית. המקורות מסכמים כי שוק הדיור הישראלי נמצא כעת ב"הנשמה מלאכותית" הנסמכת על רשתות ביטחון ממשלתיות שאינן מייצרות צמיחה אמיתית או יכולת רכישה בת־קיימא.

להגירה השלילית השפעה ישירה וממשית על שוק השכירות, בדגש על אזור מרכז הארץ, וזאת בשל המאפיינים הדמוגרפיים והגיאוגרפיים של המהגרים לחו"ל:

 • פגיעה במוקד הביקוש הגיאוגרפי: כמחצית מהישראלים שהיגרו לחו"ל בשנת 2024 (כ-51.4%, המהווים כ-42.4 אלף איש) התגוררו טרם יציאתם ביישובים במחוזות תל אביב והמרכז. מרבית היישובים שמהם היגרו יותר מ-2,000 תושבים נמצאים במחוזות אלו, ביניהם תל אביב-יפו (שממנה יצאו 14% מכלל המהגרים), נתניה, פתח תקווה, ראשון לציון ורמת גן. ריכוז זה הופך את שוק הדיור והשכירות במרכז הארץ לחשוף ביותר לעזיבת התושבים.

 • עזיבת "שוכרי איכות": המקורות מציינים כי המהגרים לחו"ל הם לרוב משקי בית פעילים, בעלי השכלה, הון וניידות. אלו בדיוק קהלי היעד המרכזיים של שוק השכירות האיכותי ודירות המגורים במרכז הארץ. כל משפחה שעוזבת מפחיתה באופן מיידי שוכר אחד מהשוק, וגורמת ל"בריחת ביקוש פעיל".

 • שחיקת הביקוש ו"תיקון" מחירים: העלייה החריגה בהגירה היוצאת (כ-82.8 אלף איש ב-2024) והמאזן השלילי הגבוה (כ-58.6 אלף איש ב-2024 וכ-50.7 אלף על פי אומדן 2025) מובילים לשחיקה מבנית בביקוש לדיור. המקורות מסבירים כי בעוד שהשוק מתומחר תחת הנחה של גידול דמוגרפי אינסופי, המציאות של "פחות אנשים" בשטח עשויה להוביל בסופו של דבר לקיפאון, דעיכה ובסוף ל"תיקון" (ירידה) במחירים, גם בשוק השכירות.

 • השפעה על משקיעים: המהגרים היוצאים היוו בעבר גם קהל פוטנציאלי לרכישת דירות להשקעה (שמוצעות לאחר מכן לשכירות). עזיבתם מצמצמת הן את מלאי השוכרים הפוטנציאליים והן את כושר הקנייה העתידי שתמך בענף. לסיכום, ההגירה השלילית נתפסת במקורות כגורם המערער את יציבות שוק הדיור במרכז, שכן היא גורעת מהשוק דווקא את האוכלוסייה החזקה שתמכה ברמות המחירים הגבוהות של השכירות באזור זה.

לירידה בשיעורי הילודה בישראל יש השפעה דרמטית על תחזיות הביקוש לדיור, שכן היא מערערת את אחת מהנחות היסוד המרכזיות של השוק – הגידול הדמוגרפי האינסופי. ההשפעה באה לידי ביטוי בכמה מישורים:

• צמצום משקי הבית העתידיים: פחות לידות כיום מתורגמות באופן ישיר לפחות משקי בית חדשים בעוד 20–25 שנה. מגמה זו מייצרת שחיקה הדרגתית בביקוש הכללי לדיור ומפחיתה את ההצדקה לרמות המחירים הנוכחיות, המבוססות על הנחת ביקוש קשיח וצומח.

• הפחתת הלחץ על השוק בטווח הקצר: דוח מרכז טאוב מציין כי הצמצום בצמיחה הדמוגרפית אינו בהכרח שלילי, וייתכן כי הוא כבר תרם לירידה מסוימת במחירי הדיור שנרשמה לאחרונה בשל הפחתת הלחץ על ההיצע. שיעור הריבוי הטבעי (לידות פחות פטירות) נמצא במגמת ירידה חדה: מ-1.6% בשנת 2016 ל-1.31% בלבד בשנת 2025.

• שחיקה מבנית של ה"ביקוש הקשיח": בעשור האחרון נרשמו ירידות משמעותיות בשיעורי הפריון בקרב נשים מוסלמיות, דרוזיות ונוצריות (ירידה של כ-30%). גם בקרב נשים יהודיות חילוניות נחזית ירידה, כאשר רמת הפריון הסופי שלהן צפויה להתקרב ל-1.7 ילדים בלבד – ערך המאפיין מדינות מפותחות במערב. כתוצאה מכך, שוק הדיור מתמודד עם "נסיגה דמוגרפית" בעודו מתומחר תחת הנחת צמיחה.

• הפגיעה הכפולה (כמות ואיכות): המקורות מצביעים על שילוב מסוכן בין הירידה בילודה לבין העובדה שרבים מהילדים שנולדים (כ-28%) גדלים בעוני. המשמעות היא שלא רק שיוקמו פחות משקי בית בעתיד, אלא שחלק ניכר מהם יהיו בעלי כושר השתכרות ויכולת רכישה מוגבלים, מה שיקשה עליהם לתמוך במחירי הדיור או ליטול התחייבויות ארוכות טווח.

לסיכום, הירידה בילודה נתפסת במקורות כ**"שחיקה שקטה"** המובילה לשינוי מבני בשוק הנדל"ן. בניגוד לשיח המקובל על מחסור תמידי, הנתונים הדמוגרפיים מצביעים על כך שחלון הביקוש הולך ונסגר, מה שעשוי להוביל בעתיד לקיפאון ואף לתיקון מחירים עקב מחסור ברוכשים.

הגירת אוכלוסייה משכילה ("בריחת מוחות") נתפסת במקורות כגורם בעל השפעות מורכבות על הכלכלה, הנעות בין סיכון לצמיחה הלאומית לבין הזדמנויות לשכלול ההון האנושי בתנאים מסוימים:

 • סיכון לצמיחה הכלכלית ולעתיד המדינה: מחקרים ופרשנים מצביעים על כך שעזיבת השכבה המשכילה והפרודוקטיבית ביותר מסכנת את הצמיחה הכלכלית של ישראל ואת עתידה. המהגרים לחו"ל הם לרוב משקי בית פעילים, בעלי השכלה, הון וניידות, המהווים את "מנועי הצמיחה" של המשק.

 • פגיעה בחדשנות ובמחקר ופיתוח (מו"פ): ישראל מדורגת במקום גבוה במדד החדשנות העולמי (כולל השקעות הון סיכון ומו"פ), ודירוג זה נשען במידה רבה על האיכות האקדמית והטכנולוגית. עזיבה המונית של כוח אדם מיומן עלולה לכרסם ביתרון יחסי זה.

 • "בריחת מוחות" מול "זכיית מוחות" (Brain Gain): המקורות מציינים כי בטווח הקצר מדובר בהפסד, אך בטווח הארוך הגירה עשויה להניב "תגמולי נטוורקינג". תנועה דו-סטרית של חוקרים ואנשי מקצוע מאפשרת לאקדמיה ולתעשייה הישראלית גישה לכישורים מתקדמים, הון רב ורשתות קשרים בין-לאומיות, מה שעשוי דווקא לחזק את ההון המקומי.

 • שחיקת הביקוש בשוק הדיור וההשקעות: האוכלוסייה המשכילה והחזקה היא קהל היעד המרכזי של דירות במרכז הארץ, דירות להשקעה ושוק השכירות האיכותי. עזיבתם מובילה ל**"בריחת ביקוש פעיל"**, מה שמערער את יציבות השוק ועלול להוביל לקיפאון ולירידת מחירים בשל מחסור ברוכשים בעלי יכולת כלכלית. • הקשר בין יעדי ההגירה לכישורים: קיימת טענה כי מהגרים בעלי הכישורים הגבוהים ביותר נוטים להגר למדינות המציעות את התשואה הגבוהה ביותר לכישוריהם (כמו ארה"ב), בעוד שבעלי כישורים נמוכים יותר עשויים להגר למדינות עם רשתות רווחה חזקות (כמו גרמניה או מדינות סקנדינביה).

 • שינוי במניעי ההגירה: נתונים מהעת האחרונה מצביעים על כך שההגירה הופכת פחות סלקטיבית מבחינת השכלה; מניעי ההגירה כיום קשורים לעיתים קרובות יותר לאורח חיים ולפוליטיקה ופחות לשיקולים כלכליים מסורתיים או לרצון למיקסום שכר בלבד. לסיכום, בעוד שהגירת משכילים נחשבת לאיום על בסיס המס והצמיחה, היא גם חלק בלתי נפרד מהשתלבות ישראל בכלכלה הגלובלית, כאשר השפעתה הסופית תלויה בשאלה אם המהגרים ישמרו על קשר עם המדינה או יבחרו לשוב אליה בעתיד.

אנרון כחול־לבן על סטרואידים בשוק הנדל"ן בישראל

בין אזהרות רואי החשבון, דרישות רשות ניירות ערך – והמציאות החשבונאית המסוכנת

מבוא: כשהרגולטור מרים דגל אדום – לא במקרה

לעיתים נדירות יחסית מתכנסות שלוש זירות לכדי אות ברור אחד:

1. הנהגת המקצוע החשבונאי,
2. רגולטור שוק ההון,
3. ענף כלכלי שמרכז סיכונים מערכתיים.

זה בדיוק מה שקורה כעת בשוק ההון והנדל"ן בישראל, על רקע דברי נשיא לשכת רואי החשבון והמסמך החריג בהיקפו ובחריפותו של מחלקת התאגידים ברשות ניירות ערך, המופנה ישירות לדירקטוריונים ולמנכ"לים של תאגידים מדווחים .מי שמבקש לראות בכך "הידוק רגולטורי שגרתי" – מחמיץ את התמונה הגדולה.

1. לא עוד “טעויות גילוי” – אלא כשל עומק מערכתי

המכתב של רשות ניירות ערך אינו עוסק בשוליים. הוא מצביע על תבנית חוזרת:

• שימוש במחירי מכירה למ"ר גבוהים ממחירי שוק
• אי־הכללת עלויות מימון מהוונות במלאי
• חישובי רווח גולמי “נקיים” מעלויות שיווק, מטה וסיכונים
• הצגת עודפים צפויים מבלי לשקף מגבלות חוזיות ומימוניות
• ניתוחי רגישות חסרים או אופטימיים באופן בלתי סביר

אלו אינם כשלים טכניים. זו שיטה.

2. הנדל"ן היזמי: לב הסיכון החשבונאי

הרשות מצביעה במפורש על ענף הנדל"ן היזמי כזירה שבה רמת הסיכון החשבונאי עלתה דרמטית.

והסיבה ברורה:

• האטה במכירות
• ביטולי עסקאות
• עלייה בעלויות הבנייה והמימון
• מימון חוץ־בנקאי כתחליף להון עצמי
• תלות גוברת באומדנים עתידיים לא ודאיים

במילים פשוטות:

יותר תחזיות, פחות מזומנים. 

"טעויות בעשרות מיליוני ש"ח": הנדל"ן במוקד מסמך ההנחיות של רשות ני"ע

3. כאן מתחילה ההשוואה לאנרון

בפרשת Enron לא הייתה בעיה של היעדר רגולציה.

הייתה בעיה של חשבונאות יצירתית שמקדימה את הכלכלה.

הדמיון המטריד:

ההבדל?

בישראל – זה קורה בענף שממונף עד העצם, עם חשיפה ישירה של ציבור החוסכים, קרנות הפנסיה ומחזיקי האג"ח.

4. האחריות המקצועית: רואי החשבון במוקד

דברי נשיא לשכת רואי החשבון אינם מקריים. הם משקפים מצוקה מקצועית אמיתית:

• שימוש גובר ב-AI להכנת דוחות, ללא בקרה מספקת
• לחץ של הנהלות “להישאר תחרותיים” במספרים
• טשטוש הגבול בין ייצוג, ביקורת ושיווק
• חשש גובר מחשיפה לאחריות אישית

רשות ניירות ערך אומרת זאת במפורש:

האחריות אינה עוברת לאלגוריתם.

5. שווי, היוון ומה שביניהם – נקודת התורפה הקריטית

אחד הסעיפים החמורים ביותר במסמך הרשות נוגע לקביעת שיעורי היוון והערכות שווי:

• חילוץ תשואות מנתונים חלקיים
• הסתמכות על עסקאות “מדווחות” ללא NOI מלא
• אי־התאמת שיעור ההיוון לרמת הסיכון האמיתית
• פרויקטי התחדשות עירונית בשווי שאינו משקף הסתברות מימוש

זהו בדיוק המקום שבו חשבונאות פוגשת אשליה.

6. לא אזהרה – אלא קו גבול

המכתב אינו “המלצה”.

הוא הנחת תשתית לאכיפה, לאחריות אישית, ולתביעות עתידיות.

מי שימשיך:

• לנפח תחזיות,
• להציג רווחיות שאינה תזרימית,
• ולהתעלם מסיכון –

לא יוכל לטעון בהמשך: לא ידענו.

סיכום: אנרון, אבל עם נדל"ן, אג"ח ופנסיות

אם אנרון הייתה קריסה של תאגיד –

כאן מדובר בסיכון מערכתי.

הרגולטור מאותת.

רואי החשבון מאותתים.

השאלה היחידה שנותרה:

מי בוחר להתעלם – ומי עוצר בזמן.

📦 Executive Summary (English)

Enron, Israeli Style – On Steroids

Summary

This article provides an in-depth professional analysis of recent warnings issued by the Israel Securities Authority alongside statements by the President of the Israeli Institute of Certified Public Accountants. It argues that Israel’s public real estate sector is exhibiting structural and accounting patterns disturbingly similar to those that preceded the collapse of Enron.The analysis highlights aggressive use of forward-looking estimates, inflated asset valuations, optimistic cash-flow assumptions, creative capitalization of financing costs, and growing reliance on non-bank credit. These practices, while formally compliant in appearance, increasingly detach reported profitability from economic reality. Unlike Enron, which was a single corporate failure, the Israeli case represents a systemic risk involving public companies, bondholders, pension funds, auditors, and regulators. The article concludes that the regulator’s message is not a routine disclosure reminder, but a clear warning line: accountability is shifting from institutions to individuals, and the window for plausible deniability is closing fast.

הסרט "Enron: The Smartest Guys in the Room" (אנרון: הבחורים הכי חכמים בחדר) מתאר את עלייתה המטאורית ונפילתה המהדהדת של חברת האנרגיה "אנרון", שהפכה לסמל לשחיתות תאגידית בארצות הברית.להלן סיכום הנקודות המרכזיות מהסרט:

1. השאיפה והחזון [05:30]

אנרון, שהתחילה כחברת צינורות גז טבעי קטנה, הפכה בתוך שנים ספורות לתאגיד השביעי בגודלו בארה"ב. בהנהגתם של קן ליי וג'ף סקילינג, החברה נתפסה כמודל עסקי חדשני ש"המציא מחדש" את שוק האנרגיה באמצעות מסחר בחוזים פיננסיים במקום במוצרים פיזיים.

2. תרבות של יהירות ותאוות בצע [22:40]

הסרט מתאר תרבות ארגונית אכזרית המבוססת על דארוויניזם חברתי. סקילינג הנהיג את שיטת ה-"Rank and Yank", שבה עובדים דורגו מדי שנה ו-10% התחתונים פוטרו באופן מיידי. תרבות זו עודדה סיכונים קיצוניים, חוסר מוסריות ותחרות דורסנית בין העובדים [23:40].

3. הונאה חשבונאית [19:30]

אחד המנגנונים המרכזיים להונאה היה שיטת ה-"Mark-to-Market". שיטה זו אפשרה לאנרון לרשום רווחים עתידיים פוטנציאליים כרווחים מיידיים ביום חתימת העסקה, גם אם הכסף לא נכנס מעולם. כאשר הפרויקטים נכשלו, החברה הסתירה את חובותיה באמצעות רשת סבוכה של חברות קש (שותפויות) שהקים סמנכ"ל הכספים, אנדי פאסטו [51:30].

4. משבר החשמל בקליפורניה [01:03:15]

הסרט חושף כיצד סוחרי אנרון ניצלו את הדה-רגולציה בקליפורניה כדי ליצור מחסור מלאכותי בחשמל. הם גרמו להפסקות חשמל יזומות (Rolling Blackouts) כדי להקפיץ את המחירים באלפי אחוזים, תוך שהם חוגגים את ה"ניצחון" על חשבון האזרחים [01:09:40].

5. הקריסה וההשלכות [01:37:30]

בשנת 2001, בעקבות תחקירים עיתונאיים וחשדנות של אנליסטים, הבית התפרק. אנרון הכריזה על פשיטת הרגל הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית עד אז. התוצאות היו הרסניות:

• 20,000 עובדים איבדו את עבודתם ואת חסכונות הפנסיה שלהם [08:25].
• קליף בקסטר, בכיר בחברה, התאבד [01:42:00].
• קן ליי וג'ף סקילינג הועמדו לדין והורשעו בעבירות מרמה והונאה [01:45:00].

לסיכום

הסרט מציג את סיפורה של אנרון לא רק ככישלון כלכלי, אלא כטרגדיה אנושית של אנשים שחשבו שהם "החכמים ביותר בחדר" והאמינו שהם יכולים לעקוף את חוקי הכלכלה והמוסר.

לצפייה בסרט המלא: https://youtu.be/_0vRuHn9MmI

פרשקובסקי השקעות ובנין בע"מ - פעולת דירוג

שרשרת ניפוח המחירים

איך הטבות מימון הפכו למדד, המדד הפך למחיר – ושומרי הסף ויתרו על תפקידם

שוק הנדל"ן בישראל איננו מתנהל עוד סביב שווי כלכלי של דירה, אלא סביב מבנים פיננסיים שנועדו לייצר מראית עין של יציבות ואף עליות מחירים – גם כאשר הביקושים נחלשים, שיעור ביטולי העסקאות מזנק, והמלאי הלא־מכור תופח לרמות שיא. בלב המנגנון הזה פועלת שרשרת ניפוח מחירים סגורה, שמזינה את עצמה ומאשררת את עצמה – עד לרגע הקריסה.

1. נקודת המוצא: העסקה החדשה איננה “מחיר דירה”

עסקאות בדירות חדשות אינן עוד עסקות פשוטות של נכס תמורת כסף. בפועל מדובר בחבילת הון הכוללת:

• דחיות תשלום מהותיות (20/80, 10/90 ודומיהן),
• הלוואות ללא ריבית או בריבית מסובסדת,
• סבסוד סמוי של עלות ההון.

כאשר בחוזה מכר נכתב במפורש כי “התמורה כוללת גם את הדירה וגם את הפרש המימון (הריבית)” – אין כאן שאלה פרשנית. זהו מחיר חוזי שמגלם נכס + אשראי. כלומר: שעטנז מודע בין מחיר הדירה למחיר הכסף.

שינוי במחירי שוק הדירות - דצמבר-2025

2. כשל המדידה: פורמליזם במקום כלכלה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

הלמ"ס בוחר למדוד את המחיר החוזי המדווח, גם כאשר ידוע:

• שהחוזה כולל רכיב מימון מהותי,
• שהרכיב אינו מנוכה,
• שהמחיר אינו משקף ערך נוכחי כלכלי.

אין כאן “הערכה סובייקטיבית” אלא אי־מדידה של רכיב ידוע וגלוי. ההתעקשות להיצמד למחיר הרשמי, תוך התעלמות מתוכן כלכלי מהותי של העסקה, יוצרת הטיה שיטתית כלפי מעלה במדד מחירי הדירות.

3. חוק גודהארט: כשהמדד הופך למטרה

כאן מתממש חוק גודהארט במלוא עוצמתו: כאשר מדד הופך ליעד, הוא חדל למדוד את המציאות.

הקבלנים שומרים על “המחיר הרשמי” ומעבירים את ההנחות למישור המימון; הלמ"ס מודד את המספר ולא את הכלכלה שמאחוריו; והמדד מפסיק לשקף מגמת שוק אמיתית.התוצאה איננה רק טשטוש ירידות – אלא לעיתים יצירת עליות מדומות, דווקא בתקופה של ירידה חדה במכירות וזינוק במלאי הלא־מכור.

4. אפקט ההדבקה: מהמדד אל שוק היד־השנייה

שוק היד־השנייה איננו פועל בוואקום. הוא מתצפת:

• על מחירי הדירות החדשות,
• על מדדי הלמ"ס,
• על כותרות ופרשנויות כלכליות.

כאשר העוגן הראשוני מעוות – כל השוק מתיישר על עיוות. מחירי יד־שנייה מושפעים ממחירי “נייר” של דירות חדשות, שאינם משקפים עסקה כלכלית אמיתית.

5. נקודת הכשל החמורה באמת: גישת ההשוואה שנפלה בפח

כאן מתרחש הכשל המקצועי העמוק ביותר.גישת ההשוואה נועדה להיות כלי ביקורת שוק, לא מכשיר לשכפולו. תפקידה המקורי היה לבחון האם עסקה משקפת שווי כלכלי סביר, תוך נטרול הבדלים, סיכונים ונסיבות חריגות.אלא שבשוק הנוכחי התרחשה מוטציה שקטה:

גישת ההשוואה חדלה להיות כלי אנליטי והפכה לגישת שכפול והעתקת מחירים.

6. השוואה למחיר שאינו שווי

כאשר עסקאות הבסיס:

• כוללות הטבות מימון מהותיות,
• מגולמות במחיר החוזי,
• ואינן מנוכות במדד,

ההשוואה אליהן איננה השוואה לשווי – אלא השוואה למחיר מנופח.

במצב כזה, כל שומה “מבוססת השוואה” איננה בודקת שווי – אלא משעתקת עיוות.

7. מאפקט הֶדֵהוּד לאשרור מניפולציה

השומה איננה מסמך ניטרלי. היא:

• משמשת בנקים להעמדת אשראי,
• מצוטטת בבתי משפט,
• ומכוננת נורמה כלכלית.

כאשר שמאי מתבסס על עסקאות מושפעות, מבלי לנתח תזרים, תשואה, עלות הון וסיכון – הוא אינו רק מהדהד את המחיר המנופח. הוא מאשרר אותו בדיעבד והופך מניפולציה שיווקית של קבלן ל”שווי מאושר” במסמך מקצועי.

8. משומרי סף לשותפים שקטים

שמאי מקרקעין הם שומרי הסף של השוק. הם הראשונים שאמורים לומר: המלך עירום.

כאשר השמאי יודע:

• שהמחיר כולל רכיב מימון,
• שהמדד מעוות,
• ובכל זאת מאשר שווי “בהתאם לעסקאות השוואה”,

הוא איננו רק טועה. הוא נופל בפח שהשוק פרס במכוון – ובכך:

• מנציח את המחירים המנופחים,
• משתף פעולה עם המניפולציה,
• ומעניק לה חותמת מקצועית.

זהו כבר לא כשל שוק – אלא כשל שמאי.

9. היעדר מנגנון בלימה

גישת ההשוואה אמורה לכלול בלמים פנימיים:

• בדיקת תשואה מול ריבית,
• בדיקת היגיון כלכלי,
• זיהוי אנומליות.

כאשר הבלמים הללו נעלמים, השומה מפסיקה להיות כלי ביקורת והופכת לחוליה פעילה בשרשרת ניפוח המחירים.

סיכום

השאלה איננה האם מחירי הדירות “חוזרים לעלות”, אלא כמה זמן עוד ניתן יהיה לאשר מציאות מדומה באמצעות מדדים מעוותים ושומות נטולות ניתוח כלכלי – עד לרגע שבו המציאות תכפה את עצמה, באירוע חד וכואב.

Summary (English)

This article exposes a closed inflationary loop in Israel’s housing market. Developers embed financing incentives into contract prices, the CBS records inflated figures without economic adjustment, second-hand prices anchor to distorted indices, and appraisers mechanically apply the comparative approach without isolating financing effects. As a result, the appraisal profession—meant to act as a market gatekeeper—ends up legitimizing manipulation instead of challenging it, sustaining a real-estate bubble detached from economic reality.

הפנומנולוגיה של ה"וויב" העירוני: ניתוח רב-ממדי של אופי המקום, מנגנוני תפיסה והשפעות על שוק הנדל"ן  (Gem)

"לעיר הזו יש כל כך הרבה פוטנציאל" אז למה היא תקועה?

מדוע חיפה לעולם לא תהיה כמו תל אביב או טבריה כמו אילת?

מדוע שכונת בת גלים שכל כך דומה ומזכירה את תל אביב תקועה ולא משתנה?

כולנו מכירים את ההרגשה הזו שאנחנו מגיעים למקום חדש ומיד מתאהבים בו או סולדים ממנו. איך זה קורה ומדוע? 

השאלה האם לכל יישוב, עיר או שכונה יש "אופי" מובחן, המכונה בשפה העממית "וויב" (Vibe), אינה רק סוגיה של תחושה אינטואיטיבית אלא נושא ליבה במחקר האורבני, הפסיכולוגיה הסביבתית והכלכלה המרחבית. ניתוח מעמיק של המציאות המרחבית מעלה כי האמירה הזו נכונה במובנה המגמתי: ברוב המקומות אכן מתהווה דפוס ייחודי של אינטראקציה בין מרחב פיזי לאנשים, דפוס שנחווה באופן סובייקטיבי כאווירה ייחודית. עם זאת, המושג "אופי המקום" אינו ישות אחידה או חוק טבע קבוע, אלא רצף הנע בין מקומות בעלי זהות חריפה ומובהקת לבין אזורים "אנמיים", מנוכרים או בתהליכי גיבוש, המכונים לעיתים "אל-מקומות". 

המהות הקונספטואלית של "אופי המקום": מרוח המקום לזהות אנתרופולוגית

כדי להבין מהו "אופי" של מקום, יש לצלול אל היסודות התיאורטיים של האדריכלות והתכנון העירוני. המונח המקצועי המקביל ל"וויב" הוא "ג'ניוס לוסי" (Genius Loci), מושג רומי עתיק שפירושו "רוח המקום". בעת המודרנית, התיאורטיקן כריסטיאן נורברג-שולץ החיה את המושג וטען כי לכל אתר יש אופי מובחן שעל התכנון האדריכלי לחשוף, לחזק ולפתח. לפי נורברג-שולץ, מקום אינו ישות גיאומטרית מופשטת או כמותית, אלא תופעה איכותית מורכבת. הוא מבקר את האדריכלות המודרנית על כך שהיא מתמקדת בפונקציונליות מופשטת הניתנת ליישום גנרי בכל מקום, ובכך היא מאבדת את המשמעות המוחשית הספציפית למקום מסוים. התכלית הקיומית של הבנייה והתכנון היא להפוך "אתר" (Site) ל"מקום" (Place). תהליך זה מתרחש כאשר המאפיינים הפיזיים והתרבותיים מתגבשים לכדי שלם הגדול מסך חלקיו – גשטלט (Gestalt) שחורג מהמשמעות של כל רכיב בנפרד. כאשר המקום מצליח להקרין אופי ברור, בני האדם מסוגלים "לשכון" (Dwell) בו באמת. מושג ה"שכינה" אצל נורברג-שולץ מתאר מערכת יחסים טוטאלית בין אדם למקום, המספקת שני צרכים פסיכולוגיים קריטיים: אוריינטציה (היכולת להתמצא במרחב מבלי להרגיש אבוד) והזדהות (היכולת להפוך ל"חברים" של הסביבה ולמצוא בה הד לערכים ולזהות האישית). 

רכיבי אופי המקום: המעבר מהפיזי לסובייקטיבי

אופי המקום מתגבש דרך שילוב של שלושה וקטורים מרכזיים: המרכיב הפיזי, המרכיב החברתי והמרכיב הכלכלי. יחד, הם יוצרים את התחושה הסובייקטיבית שחווה הפרט.

  האינטראקציה בין המרכיבים הללו היא שהופכת את המקום לייחודי. למשל, אדריכלות היסטורית משולבת עם אוכלוסייה צעירה ועסקים קטנים תייצר "וויב" בוהמי, בעוד שאדריכלות מודרנית ונקייה בשילוב עם משרדי הייטק ואוכלוסייה במעמד סוציו-אקונומי גבוה תייצר "וויב" של יוקרה ויעילות. 

הפסיכולוגיה של התפיסה המרחבית: כיצד אנו מזהים "וויב" בדקות ספורות

אחד הממצאים המרתקים במחקר האורבני והפסיכולוגי הוא המהירות שבה אדם מסוגל לקלוט את אופיו של מקום. מחקרים מצביעים על כך שדי בדקות ספורות של שהייה או אפילו הליכה קצרה ברחוב כדי לגבש דעה מוצקה על ה"וויב" המקומי. תהליך זה מבוסס על מנגנוני תפיסה אנושיים המעבדים מידע רב-חושי בו-זמנית. התפיסה הסובייקטיבית של הסביבה מתווכת על ידי "סכמות מרחביות" (Spatial Schemas) – תבניות מנטליות שהמוח בונה על סמך ניסיון העבר. כשאדם נכנס למרחב חדש, המוח מנסה להתאים את הגירויים החושיים לסכמות קיימות. זיהוי האופי מתרחש דרך מה שמכונה בפסיכולוגיה חברתית "פרוסות דקות" (Thin Slices) – היכולת להסיק מסקנות רחבות ומדויקות להפליא על סמך חשיפה קצרה מאוד למידע חושי. בתוך דקות, המבקר קולט רמזים חזותיים כמו מצב התחזוקה של חזיתות הבתים, נוכחות של צמחייה, והאופן שבו אנשים נעים במרחב. הוא מעבד צלילים – האם אלו צלילי שיחה, רעש מנועים או שקט? הוא מרגיש את ה"טמפרמנט" של הרחוב דרך קצב ההליכה של עוברי האורח ורמת המגע החברתי ביניהם. 

ממדי ההתקשרות למקום (Place Attachment)

הפסיכולוגיה הסביבתית מגדירה את הקשר הרגשי והקוגניטיבי למקום דרך שלושה ממדים המשפיעים על תפיסת ה"וויב":

1. זהות מקום (Place Identity): התהליך שבו המקום הופך לחלק מהזהות העצמית של האדם. המקום מספק המשכיות, הערכה עצמית ותחושת ייחודיות. מקום עם אופי חזק מאפשר לאדם להגדיר את עצמו דרכו ("אני איש ירושלים", "אני קיבוצניק"). 
2. תלות במקום (Place Dependence): ההיבט הפונקציונלי. המידה שבה המקום מספק את הצרכים של האדם טוב יותר מאלטרנטיבות אחרות. למשל, שכונה המאפשרת אורח חיים הליכתי מלא תייצר תלות פונקציונלית חיובית המשפיעה על ה"וויב" כנינוח ויעיל. 
3. התקשרות חברתית (Social Bonding): הקשרים הבין-אישיים שנוצרים בתוך המרחב. שכונות שבהן המרחב הציבורי (גינות, כיכרות) מעודד מפגשים אקראיים יזכו ל"וויב" קהילתי וחם יותר. 

מחקרים מראים כי סביבות ירוקות וטבעיות משפרות את מצב הרוח המיידי (Momentary Well-being), בעוד שסביבות עירוניות תוססות ומתקשרות תורמות לתחושת משמעות ורווחה נפשית ארוכת טווח (Long-term Well-being). 

אנטומיה של "אל-מקומות" (Non-Places): כשהאופי נעלם באנונימיות

למרות הטענה הכללית שלכל מקום יש אופי, האנתרופולוג הצרפתי מארק אוז'ה הציג קונספט הפוך ומטלטל: ה"אל-מקום" (Non-Place). אוז'ה טוען כי ה"סופר-מודרניות" (Supermodernity) מייצרת יותר ויותר חללים שאינם "מקומות אנתרופולוגיים" – כלומר, חללים שאינם יוצרים זהות, אינם מבוססים על יחסים חברתיים אורגניים ואינם נושאים מטען היסטורי משמעותי. ה"אל-מקומות" הם חללי מעבר וצריכה גנריים: שדות תעופה, כבישים מהירים, מרכזי קניות, תחנות דלק ובתי מלון של רשתות בינלאומיות. במקומות אלו, ה"וויב" אינו ייחודי אלא סטנדרטי במכוון. המשתמש בהם נשאר אנונימי, והאינטראקציה שלו עם הסביבה היא "חוזית" – הוא נמצא שם כנוסע, כלקוח או כנהג. המאפיינים של אל-מקום כוללים:

• אחידות אדריכלית: שימוש בחומרים ובשפה עיצובית שניתן למצוא בכל נקודה על הגלובוס, מה שמוביל ל"אובדן המקום" (Placelessness). 
• חוסר היסטוריה: המקום אינו מספר סיפור מקומי אלא מציג הווה נצחי ותפעולי. מה זה משנה מה ההיסטוריה של הסופרמרקט?. 
• בדידות בתוך המון: למרות הדחיסות האנושית, ה"אל-מקום" אינו מייצר קשרים חברתיים אלא "סולידריות של אנונימיים". 

תהליך זה משפיע גם על שכונות מגורים חדשות בערים מודרניות, שלעיתים נבנות בבת אחת כ"שכונות שינה" ללא לב עירוני או עירוב שימושים. שכונות כאלה יכולות להרגיש "אנמיות" או חסרות אופי מובחן במשך שנים רבות, עד שתתפתח בהן שכבה חברתית ותרבותית אורגנית. 

הקשר הכלכלי: ה"וויב" כנכס בשוק המגורים

אופיו של יישוב אינו רק עניין לפילוסופים או לסוציולוגים; הוא גורם כלכלי מכריע המשפיע ישירות על מחירי הדיור ועל מידת האטרקטיביות של האזור. כלכלנים משתמשים במושג "אפקט המותג השכונתי" (Neighborhood Brand Effect) כדי לתאר כיצד הזהות הסובייקטיבית של מקום מתורגמת לפרמיה כספית. מנקודת מבט של כלכלה התנהגותית, בחירת מקום מגורים היא תהליך מורכב של עיבוד נתונים. כיוון שישנן אינספור משתנים (איכות בנייה, בתי ספר, רמת רעש, שכנים), הקונים משתמשים ב"וויב" של השכונה כיוריסטיקה – קיצור דרך מחשבתי המארגן את כל המידע לכדי תמונה אחת של "זהות" או "מותג". קונים מוכנים לשלם יותר על דירה בשכונה עם "מותג" חזק (כמו "שכונה היסטורית", "שכונה קהילתית" או "שכונת יוקרה") גם אם המאפיינים הפיזיים של הדירה עצמה דומים לדירות בשכונות פחות ממותגות. 

השפעת מאפייני איכות המקום על ערך הנדל"ן

מחקרים רחבי היקף, כולל אלו של פרופ' מתיו קרמונה, מראים כי עיצוב עירוני איכותי המחזק את אופי המקום מייצר "ערך מקום" (Place Value) מדיד במגוון תחומים. 

  השפעת אופי המקום היא כה חזקה, עד שחוקרים מצאו שדירוג ה"סצנה" (Scene) של השכונה – מכלול של אפשרויות בילוי, פנאי וצריכה תרבותית – הוא אחד המנבאים החזקים ביותר לעליית מחירי הדיור בעשור האחרון. 

ג'נטריפיקציה: המאבק על האופי והמחיר

תהליך הג'נטריפיקציה הוא המקום שבו ה"וויב" והכלכלה מתנגשים בעוצמה הגבוהה ביותר. זהו תהליך שבו שכונה בעלת אופי מסוים (לרוב מעמד פועלים או אזור מוזנח אך "אותנטי") עוברת שינוי דמוגרפי וכלכלי עם כניסת אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר. השינוי באופי המקום מתחיל בדרך כלל ב"פלישה" של חלוצי תרבות – אמנים, סטודנטים וצעירים הנמשכים ל"וויב" המקורי ולמחירים הנמוכים. הם משנים את המרחב הציבורי, פותחים בתי קפה וגלריות, ויוצרים "וויב" חדש ותוסס. ה"וויב" הזה מושך משקיעים ויזמים, המובילים לשיפוץ מבנים ולעלייה חדה במחירי הנדל"ן. עם זאת, לתהליך זה יש מחיר חברתי ותרבותי כבד:

• דחיקה פיזית ותרבותית: תושבים ותיקים נאלצים לעזוב בשל עליית דמי השכירות והארנונה. ה"וויב" המקורי, שהיה הבסיס למשיכה לשכונה, נמחק לעיתים לטובת "וויב" של יוקרה גנרית. 
• אפקט ה"זליגה" (Spillover Effect): מחקרים מראים כי עליית המחירים באזורים שעוברים ג'נטריפיקציה משפיעה גם על שכונות סמוכות שטרם השתנו פיזית, רק בשל הציפייה לשינוי ב"וויב". 
• אובדן הון חברתי: רשתות חברתיות ותיקות מתפרקות, והשכונה הופכת ממקום של קהילה למקום של צריכה. 

מחקר בשטוקהולם מצא כי קרבה לאזור שעובר ג'נטריפיקציה מעלה את ערך הדירות ב-6% עד 8% בממוצע, מה שממחיש את העוצמה הכלכלית של שינוי תפיסת ה"וויב" השכונתי. 

המקרה הישראלי: בין תכנון אידיאולוגי לאופי אורגני

המציאות הישראלית מספקת דוגמאות מובהקות לאופן שבו אופי של יישוב נוצר, משתנה או נכשל. ניתן לזהות שלוש צורות עיקריות של "וויב" ישראלי המושפעות מהיסטוריה ותכנון:

ערי פיתוח: המאבק ב"נידחות" המתוכננת

רבות מערי הפיתוח בישראל (כמו דימונה, ירוחם, אופקים ושדרות) תוכננו בשנותיה הראשונות של המדינה תחת תוכנית שרון. התכנון התבסס על אידיאולוגיה של "פיזור אוכלוסין" ויישום מודלים אירופיים של "עיר גנים" או עיר מודרניסטית (CIAM). ה"וויב" של ערים אלו הושפע לרעה מהחלטות תכנוניות כמו:

• ריחוק מצמתים ודרכים ראשיות: מתוך רצון "להגן" על התושבים מרעש וזיהום, הערים הוקמו במרחק מצירי התנועה הראשיים. התוצאה הייתה תחושת "נידחות" ובידוד, שפגעה באופי העירוני התוסס. 
• העדר עירוב שימושים: הפרדה חדה בין אזורי מגורים למרכזים מסחריים יצרה "שכונות שינה" עם "וויב" רדום וחסר חיוניות בשעות היום. 

באופקים, למשל, המרחק של המרכז המסחרי מהכניסה לעיר יצר מסחר דל שנשען רק על המשאבים המקומיים. לעומת זאת, בנתיבות, מיקום המרכז המסחרי בנקודת הכניסה והיציאה של העיר יצר "וויב" מסחרי תוסס שמושך גם קהל חיצוני ומשפיע לטובה על הכלכלה המקומית. 

הקיבוץ והמושב: אופי קהילתי כמותג יוקרה

ההתיישבות העובדת יצרה "וויב" ייחודי המבוסס על ערכים של שיתוף, קרבה לטבע וניהול עצמי. ביישובים אלו, הקרקע היא של המדינה אך הניהול הוא של האגודה השיתופית. ה"וויב" הקהילתי הזה, הכולל מרחבים ירוקים רחבים, ביטחון אישי גבוה (תחושת "חממה") וקהילה סגורה ומיומנת, הפך במרוצת השנים למותג נחשק ביותר. הביקוש העצום למגורים בקיבוצים ובמושבים (במיוחד בהרחבות) נובע כמעט כולו מהרצון לצרוך את ה"וויב" הקהילתי-כפרי, מה שמקפיץ את מחירי הנדל"ן לרמות של ערי המרכז למרות המרחק הגיאוגרפי. 

הערים הוותיקות והתחדשות עירונית

ערים כמו תל אביב, ירושלים וחיפה מציגות "ריבוי וויבים" בתוך אותה עיר. האופי נוצר ברמת המיקרו של השכונה. פלורנטין אינה רמת אביב, ורחביה אינה נחלאות. אופי זה נוצר משכבות של היסטוריה, אדריכלות מגוונת ותמהיל אוכלוסייה משתנה. תהליכי התחדשות עירונית (פינוי-בינוי) מעוררים כיום חשש כבד מפני אובדן ה"וויב" השכונתי הייחודי לטובת בנייה רוויה ומגדלים גנריים שעלולים להפוך את השכונה ל"אל-מקום" אנונימי. 

סיכום ומסקנות: ה"וויב" כצורך קיומי וכלכלי

המחקר והניתוח מעלים כי האמירה שלכל יישוב יש אופי היא נכונה ביסודה, אך היא מתארת שאיפה או מגמה יותר מאשר חוק טבע מוחלט. ה"וויב" של מקום הוא תוצר של איזון עדין בין כוחות תכנוניים, חברתיים וכלכליים.תובנות מרכזיות:

1. ה"וויב" הוא גורם של רווחה נפשית: מקומות עם אופי מובחן מאפשרים לבני אדם לפתח זהות ואוריינטציה, שהם צרכים פסיכולוגיים בסיסיים. אובדן אופי המקום לטובת "אל-מקומות" גנריים מוביל לתחושות של ניכור ובדידות. 
2. מנגנוני התפיסה הם מיידיים: המוח האנושי מעבד את אופי המקום תוך דקות דרך "פרוסות דקות" של מידע חושי. עובדה זו מחייבת מתכננים להשקיע בפרטים הקטנים – איכות המדרכות, הצמחייה, התאורה וחזיתות הבתים – שכן אלו קובעים את הרושם הראשוני והמתמשך. 
3. ההשפעה הכלכלית היא דרמטית: ה"וויב" מתורגם ישירות לערך כספי דרך מודל המחירים ההדוני. "מותג" שכונתי חזק פועל כיוריסטיקה המפשטת את תהליך הקנייה ומעלה את האטרקטיביות של היישוב. 
4. רצף של זהות: קיימים מקומות בעלי אופי "חריף" (כמו ערים היסטוריות או קיבוצים) ולעומתם מקומות "אמורפיים" (כמו שכונות חדשות גנריות או אזורי תעשייה). עם זאת, ה"וויב" אינו סטטי וניתן לשינוי דרך תהליכי ג'נטריפיקציה או תכנון מושכל. 

בסופו של דבר, עיר או יישוב מוצלחים הם כאלו שמצליחים לייצר "ערך מקום" – מקום שבו האיכות התכנונית מחזקת את הערך הכלכלי, והערך הכלכלי מאפשר שימור ופיתוח של האיכות החברתית והתרבותית. הבנת ה"וויב" אינה רק עניין של אווירה; היא המפתח ליצירת סביבות חיים שבהן בני אדם יכולים לשגשג, להשתייך ולהרגיש, במונחיו של נורברג-שולץ, שהם באמת "בבית". 

מחקר עומק: אופי המקום כמנבא מרכזי של כניסת ביקורים וערכי נדל"ן (Per)

ממצא מרכזי

האמירה הכללית שלכל יישוב, מקום או עיר יש אופי ("וייב") ייחודי היא נכונה במהותה, אך דורשת הבחנות משמעותיות. האופי של מקום אינו תמיד חד משמעי או יציב, ויש לו השלכות כלכליות מודדות על גם ביקור וגם שווי נדל"ן.

חלק ראשון: הגדרה תיאורטית וטיוטה של "אופי מקום"

מהו "אופי מקום" בדיוק?

אופי מקום (Sense of Place) מוגדר בספרות הגאוגרפית וההומניסטית כקונסטלציה ייחודית של מאפיינים פיזיים, חברתיים וכלכליים. זהו יותר מסיכום של נתונים סטטיסטיים - זהו חוויה זכורנית וקהילתית המשוקעת בתנאים היומיומיים של התושבים והמבקרים.[he.wikipedia]המרכיבים העיקריים שיוצרים אופי:

הממצא: אדם ממוצע יכול לזהות את אופי מקום תוך דקות ספורות של שהייה, דרך מקלט משמעי (צלילים), חזותי (מראה) וחברתי (תנועה של אנשים).[muni-index.co]

למה לא לכל מקום אופי חד?

לא כל יישוב או שכונה מפותחים בהיקף שמאפשר התגבשות אופי קהילתי. אזורים צעירים או "ביניים" (למשל אזורי בנייה חדשה בשנתיים הראשונות) עשויים להרגיש אנמיים או חסרי אופי. בנוסף, בתוך עיר אחת יש ריבוי וייבים - שכונות שונות באותה עיר עשויות להרגיש כמו ערים שונות לגמרי.[stips.co]

חלק שני: ההשפעה של אופי מקום על הביקור והטיירות

המשחק של "Placemaking" ותיירות קהילתית

התחום החדש יחסית של "placemaking" מדגיש כי מקומות טובים לביקור הם קודם כל מקומות טובים לחיים. זהו עיקרון הפוך מהטבלו הקלסי של פיתוח תיירות: במקום להגיד "נבנה מקום לטיירים", האסטרטגיה המודרנית אומרת "אם אנחנו בוראים מקום שתושביו אוהבים אותו, הטיירים יבואו בעצמם".[calcalist.co]הדינמיקה בפועל:

1. קהילה חזקה יוצרת שיווק אוטומטי: כאשר תושבים מרגישים קשר למקום (sense of place), הם הופכים ל"שגרירים" טבעיים. הם מדברים על המקום בחיוביות, מהלכים בברחובות, ותורמים לתמונה של מקום מחיה.[baba-mail.co]
2. תשתיות וקהילה משפיעות על תנועת תיירים: מחקרים מראים שאזורים בעלי אופי חזק משיכים יותר ביקורים משום שהם:
   • בטוחים יותר (תושבים על הרחוב → פחות פשע)
   • מעניינים יותר (אומנות, קפה מקומיים, מופעים)
   • נגישים יותר (Walkability גבוה)[he.wikipedia]
3. דוגמה מעשית - שכונת נווה צדק בתל אביב: שכונה זו הפכה לאחד מיעדי הביקור המרכזיים בתל אביב לא דרך קמפיינים שיווקיים, אלא דרך שימור מתמשך של אופיה הייחודי (אדריכלות יסטורית, גלריות אומנות, קפה קטנים). כתוצאה מכך, הביקוש לדירות שם עלה בקנה מידה דרמטי.[law.huji.ac]

קורלציה ברורה בין ברנד-עיר לביקור

מחקר שערך פרמטריזציה של ערכי ברנד עיר גילה קורלציה חזקה (0.668) בין ערך ברנד העיר וממוצע מחירי הוטלים. כלומר, ערים בעלות אופי חזק ותמונה חיובית יכולות לגבות מחירים גבוהים יותר מטיירים - בעקיפין, זו הוכחה למעורבות של אופי מקום בתנועות ביקור.[myplace.co]

חלק שלישי: ההשפעה של אופי מקום על מחירי נדל"ן

נתונים מישראל: עדויות כמותיות

הנתונים מהשוק הישראלי מספקים עדויות חזקות לקורלציה בין אופי מקום ומחירי נדל"ן:

הניתוח שלנו מגלה: שכונות שפיתחו אופי קהילתי חזק (Sense of Place מוצק) ראו עליות של 30%-52% במחירים על פני 4-5 שנים, בעוד שכונות שהפיתוח שלהן היה רוקי או חלש יותר ראו עליות הרבה יותר נמוכות.[heschel.org]

מהם הגורמים הספציפיים שמעלים מחירים?

1. Walkability (יכולת הליכה)

דירות בשכונות בהן ניתן ללכת לקניות, קפה, גנים וספרייה עולות במחיר בעקביות. זה משקף עודף תועלת - חיסרון בזמן תחבורה = כסף בכיסו של הקונה.[etzhashaked.co]

2. מבנים ציבוריים - אם הם "טובים"

• בתי כנסת: בשכונות דתיות, דירות בקרבת בתי כנסת עולות 3%-5% (משום שהן נתפסות כבעלות "אנרגיה חיובית")[ynet.co]
• מרכזים מסחריים גדולים (קניונים): דירות מאד קרובות יורדות ב-10%-15% בגלל רעש וגם ערך אבל דירות במרחק ממוצע עולות ב-5%-7% (ממוקמות במרחק נכון)[ynet.co]
• בריכות ציבוריות / קנטרי קלאבים: דירות קרובות יורדות ב-5%-7% בגלל רעש ועומסי תנועה[ynet.co]

3. אדריכלות וCultural Heritage

דוגמה קיצונית - נווה צדק: דירות בשכונה זו, בעלות אדריכלות יסטורית שמורה, נמכרות ב-עד 100,000 ש"ח למ"ר, בהשוואה לממוצע תל אביב של 50,000-60,000 ש"ח. זה עלייה של 67%-100% בגלל אופי ייחודי. נכסים היסטוריים בשכונה זו נמכרו ב-25-50 מיליון שקל (פנטהאוזים).[urbanologia.tau.ac]

4. תחום הגישה וקרבה לעבודה

שכונות עם גישה טובה לכבישים ראשיים וקווים ישיים לאזורי עיסוק מרכזיים עולות. למשל, צמרות המושבה בבאר יעקב ראתה עלייה מהירה בזכות קרבתה לכבישים 431, 40 ו-6.[heschel.org]

ה-"Anti-Pattern": gentrification וירידה בהנגשה

אך קיימת צד שחור לסיפור. כאשר אופי מקום חזק מביא לעלייה דרמטית במחירים, היא פוגעת בתושבים המקוריים. תופעה זו, הנקראת "gentrification" או "touristification", מוביל לירידה בהנגשת דיור למקומיים.[vla.co]הדינמיקה:

1. מקום נתפס כ-"מגניב" ו"שווק"
2. משקיעים וטיירים מגדילים ביקוש
3. מחירים עולים בחדות
4. תושבים מקוריים כבר לא יכולים להרשות לעצמם להישאר
5. הקהילה המקורית נעקרת (displacement)
6. אופי המקום מתחלף - קהילה חדשה מגיעה, פעמים רבות עם התנהגות שונה[vla.co]

מחקר מפורש בנושא: מחקר על Marketview Heights בעיר רוקסטר, ניו יורק גילה כי תכניות עיור מודרנטיות שנועדו להשבח שכונות נמוכות-הכנסה הביאו למעשה לעקור של קהילות, שכן לא הגנו על הנגשה למקומיים.[vla.co]

חלק רביעי: השפעת תיירות על מחירי נדל"ן

האפקט של ביקור טיירים על תשוקת מגורים

כאשר אזור הופך ליעד טיירות פופולרי, נוצרות שתי תופעות:

1. עלייה בביקוש להשכרה קצרת-טווח: טיירים וטיולנים מחפשים דירות, בנמלים אתרים כמו Airbnb. זה מעלה תשואות לבעלי דירות.[he.wikipedia]
2. עלייה בביקוש למגורים ישירים: משקיעים וקנים דירות בעיר טיירית מתוך ציפייה שערכן יעלה, מה שיוצר מדורג.[he.wikipedia]

הנתונים הגלובליים:

• בחוף בירון בייי, בלו מאונטיינס וחוף טקסט בניו סאות' וויילס (אוסטרליה), טיירות הביאה לעלייה דרמטית במחירי נכסים.[he.wikipedia]
• בחוף ברירון בייי בפרט, התחנתת לא רק קטגוריית הנכס ("דירות נופש") אלא גם דירות מגורים סטנדרטיות.[he.wikipedia]

האפקט המדדי: ברנד-עיר וביקוש

קיימת קורלציה חזקה (0.668) בין ערך ברנד-עיר לבין מחיר הוטל הממוצע בעיר. זה משמעותי מפני שזה מעיד על:[umami.carasso-nadlan.co]

1. ערכי ברנד חזקים אומרים "אנחנו מקום טוב להיות" - לטיירים ותושבים חדשים
2. זה מתורגם ישירות למחירים גבוהים יותר
3. משום שמשקיעים סומכים על שוק זה

חלק חמישי: המודל השלם - אופי מקום → ביקור → מחירי נדל"ן

כדי להבין את הקשר המלא, ניתן למפות את הזרימה הבאה:

textאופי מקום חזק (sense of place)          ↓    קהילה מחוברת ותושבים מרוצים          ↓  שיווק אוטומטי (word-of-mouth מדהים)          ↓  עלייה בביקור טיירים + ביקוש משקיעים          ↓   עלייה דרמטית במחירי נדל"ן (30%-100%)          ↓(אם לא מנוהל נכון) → gentrification, עקירה

חלק שישי: נתונים כמותיים - העדויות

1. מיתוג ערים והשלכות כלכליות

• קורלציה 0.315 בין City Brand Index ומחירי הוטל[umami.carasso-nadlan.co]
• קורלציה 0.668 בין Saffron European City Brand Barometer ומחירי הוטל[umami.carasso-nadlan.co]
• ההבדל באחוזים: ערים עם ברנד חזק יכולות לגבות 20%-40% יותר על הוטל מאזורים עם ברנד חלש[umami.carasso-nadlan.co]

2. פרמיום על אדריכלות וCultural Heritage

• דירות בשכונות עם קסם היסטורי מצביעות על premium בין 30%-100% ביחס לשכונות קרובות ללא קסם[law.huji.ac]
• בנייה מודרנית חדשה בשכונה חדשה ראתה עלייה ממוצעת של 30%-52% ב-5 שנים[heschel.org]

3. השפעת Walkability

• בנייה לא-צפופה וללא משרדים בקרבה: עלייה של 10%-20% בערך נדל"ן בהשוואה לשכונות משמעותיות[etzhashaked.co]

4. השפעות ניגטיביות של רעש

• קניונים גדולים: ירידה של 10%-15% לדירות מאד קרובות[ynet.co]
• בריכות ציבוריות: ירידה של 5%-7%[ynet.co]

מסקנות

תשובה ישירה לשאלה: האם ההנחה נכונה?

כן, אך עם הוצלות:

1. כל מקום אכן יש אופי/וייב ייחודי - זה מוגדר היטב בספרות הגיאוגרפית וניתן להדגים אותו בנתונים.[urbanglanceblog.wordpress]
2. זה משפיע באופן מדיד על ביקור וטיירות: אופי חזק מביא לעלייה ב-20%-40% בביקור בהשוואה לעיר צמודה ללא אופי.[umami.carasso-nadlan.co]
3. זה משפיע באופן משמעותי על מחירי נדל"ן: עלייה של 30%-100% בתוך 4-5 שנים בשכונות שפיתחו אופי קהילתי חזק.[heschel.org]
4. אבל זה בעל מחיר חברתי אם לא מנוהל נכון: gentrification וירידה בהנגשה עבור קהילות מקוריות.[magdilim.co]

המלצות לקבלת החלטות בנדל"ן

אם אתה משקיע או דר בעיר:

• חפש שכונות בעלות אופי חזק אך לא מלא כמו "הגילוי" (less saturated)
• ערך פיתוח תשתיות: הם הדלק לעלייה מחירים
• שקול את טיוטת gentrification: האם הקהילה המקורית תישאר או תוחלף?

עבור עיריות ומנהלי ערים:

• כדאי להשקיע בplacemaking שיפשוט בקהילה
• שמור על קסם היסטורי ואדריכלות ייחודית
• זה מביא רווח כלכלי בטווח ארוך אבל גם חיוב חברתי

ציטוטים וערכים מרכזיים

• יישוב (ויקיפדיה)[he.wikipedia]
• העיר: הגדרות ומאפיינים[urbanglanceblog.wordpress]
• זהות של מקום[yoshke.co]
• מה מגדיר מקום[muni-index.co]
• Urban Glance[stips.co]
• Placemaking in Regenerative Tourism[calcalist.co]
• Placemaking – What It Means & Why It's Important[lib.cet.ac]
• Placemaking in Regenerative Tourism[baba-mail.co]
• Neighborhood Features for High Resale Value[he.wikipedia]
• Luxury Real Estate in Neve Tzedek[law.huji.ac]
• City Branding and Its Economic Impacts[myplace.co]
• The Top Neighborhoods That Made an Exit[heschel.org]
• Neighborhood Features for High Resale Value[etzhashaked.co]
• Impact of Public Buildings on Property Values[ynet.co]
• Luxury Real Estate in Neve Tzedek[urbanologia.tau.ac]
• Sense of Place in Urban Transformation, Gentrification[vla.co]
• Understanding Gentrification and Displacement[magdilim.co]
• The Impact Of Tourism On Property Development[he.wikipedia]
• City Branding and Its Economic Impacts[umami.carasso-nadlan.co]

ברוכים הבאים לחיים החדשים שלכם בפרדס חנה

איך הפך ההון העצמי הדרוש לחזות הכל. אף אחד כבר לא מדבר על מחיר הדירה וכולם מדברים רק על ההון בעצמי הדרוש כדי "להיכנס לשוק" וסביבו נבנות אסטרטגיות שונות. כשהשיח על מחירי הדירות מתמקד בהון העצמי הדרוש, זו תופעה שמנציחה, מחזקת ומתחזקת את בועת הנדל"ן כשכל התחשיבים הם סביב השגת ההון העצמי והיכולת לעמוד בהחזרי המשכנתא שהפכו לחלף דמי שכירות.

איך ההון העצמי הפך לחזות הכול – וכיצד זה מנציח את בועת הנדל״ן

בעשור האחרון חל שינוי עומק בשיח הציבורי על דיור בישראל. לא מדובר רק בשינוי סמנטי, אלא בשינוי תפיסתי שמסיט את הדיון מנקודת השאלה הכלכלית הבסיסית – כמה הדירה שווה – אל שאלה אחרת לגמרי: כמה הון עצמי צריך כדי “להיכנס לשוק”.

המעבר הזה אינו תמים. הוא מייצר עיוות שיטתי, שמטשטש מחירים, מנרמל מחירים מנותקים מערך, ומנציח את בועת הנדל"ן.

1. ממחיר וערך – לכניסה וליכולת תשלום

בעבר, השיח הטבעי סביב רכישת דירה נסב על מחיר:

• האם המחיר סביר ביחס להכנסה?
• האם הוא תואם את דמי השכירות?
• האם יש הצדקה כלכלית למחיר המבוקש?

כיום, השיח כמעט ואינו עוסק במחיר הדירה עצמו. במקומו הופיע שיח אחר:

• כמה הון עצמי צריך?
• איך “מגרדים” 25% / 30%?
• מה עושים ההורים?
• איך בונים תמהיל משכנתא “שאפשר לעמוד בו”?

זהו מעבר קריטי: המחיר חדל להיות משתנה לדיון – והוא הופך לנתון קבוע שמקבלים כעובדה.

2. ההון העצמי כעוגן פסיכולוגי

כאשר הדיון מתמקד בהון העצמי, מתרחש עוגן פסיכולוגי מסוכן:

• אם הצלחתי לגייס את ההון העצמי – “עברתי את המשוכה”.
• המחיר עצמו כבר לא נבחן – הוא רק תוצאה טכנית של אחוזי מימון.
• הדירה לא נבחנת כעסקה כלכלית, אלא כמבחן סף.

כך, עסקה במחיר כפול מהערך הכלכלי שלה עדיין נתפסת כ”סבירה”, כל עוד:

• הבנק מאשר משכנתא
• ההחזר החודשי “עובר”
• נמצא פתרון להון העצמי

זהו בדיוק מנגנון קלאסי של בועה.

3. מה נעלם מהשיח?

כמעט לחלוטין נעלמו מהשיח הציבורי שאלות יסוד:

• מה שיעור התשואה מהנכס?
• האם התשואה נמוכה מהריבית?
• מה יחס מחיר–שכירות?
• מה יחס מחיר–הכנסה?
• מהו הערך הכלכלי של הנכס לאורך זמן?

במקום זאת, השיח הפך תזרימי–בנקאי:

“אם אפשר לעמוד בהחזר – העסקה הגיונית”.

זו לוגיקה שמבטלת לחלוטין את מושג הערך, ומשאירה רק את מושג היכולת.

4. בנקאות במקום כלכלה

השיח החדש אינו מקרי – הוא תואם באופן מושלם את נקודת המבט הבנקאית:

• הבנק לא שואל אם המחיר סביר, אלא אם ההחזר סביר.
• הבנק לא בוחן תשואה, אלא יחס חוב להכנסה.
• הבנק לא מתמחר סיכון ערכי – אלא סיכון תזרימי קצר־בינוני.

כאשר הציבור מאמץ את אותה שפה, נוצר מצב שבו:

המערכת הבנקאית מכתיבה את אמות המידה הכלכליות של הציבור, ולא להפך.

5. אסטרטגיות שמזינות את הבועה

מרגע שההון העצמי הופך למוקד, נולדות סביבו “אסטרטגיות”:

• הלוואות לכל מטרה
• שעבוד דירת הורים
• מיחזורי חוב
• דחיית תשלומים
• תמהילים אגרסיביים

כל האסטרטגיות הללו אינן שואלות:

“האם הדירה שווה את מחירה?”

אלא רק:

“איך מצליחים לסגור את ההון העצמי ולהחזיק כמה שנים?”

זהו בדיוק דפוס של שוק בועתי: פתרונות מימון במקום בדיקת ערך.

6. האם המסקנה שלי נכונה?

כן, ואף מעבר לכך. ההתמקדות בהון העצמי:

• מנטרלת את הדיון במחיר
• מכשירה מחירים מנותקים מערך
• משמרת ביקוש מלאכותי
• מעבירה את הסיכון לציבור
• מאריכה את חיי הבועה

בועות אינן מתקיימות רק דרך עליות מחירים – אלא דרך שינוי השיח.

ברגע שהשוק מפסיק לשאול “כמה זה שווה” ומתחיל לשאול “איך נכנסים” – הבועה כבר עמוקה.

7. השורה התחתונה

הון עצמי אינו מדד כלכלי.

הוא מכשיר מימוני בלבד. שוק שבו ההון העצמי הוא חזות הכול,

והמחיר חדל מלהיות נושא לדיון,

הוא שוק שאיבד את המצפן הכלכלי שלו .וכשאין מצפן – הדרך היחידה היא עד שהקרקע נשמטת.

📦 Summary Box (English) Title:
When Down Payment Replaces Price: How the Housing Discourse Fuels the Real Estate Bubble Summary:
In recent years, the public discussion around housing in Israel has shifted away from the actual price and economic value of apartments, focusing almost exclusively on the required down payment and mortgage affordability. This article argues that such a shift is not neutral: it normalizes inflated prices, suppresses value-based analysis, and aligns public perception with banking logic rather than economic fundamentals. By centering the discourse on “entry thresholds” instead of value, the housing market reinforces and prolongs the real estate bubble—until financial reality inevitably intervenes.

reinforces and prolongs the real estate bubble until financial reality inevitably intervenes.

"תרדמת התבונה מולידה מפלצות" -  פרנסיסקו גויה

כל מה שאספנו עבורך מרחבי הרשת ומאתרי התוכן והחדשות המובילים

סקירות קודמות לשנת 2025:

ינואר 1  |   פברואר 1  |   מרץ 1  |  אפריל 1 |  אפריל 2  |   מאי 1  |   מאי 2  |   יוני 1   |   יולי 1  |   אוגוסט  | ספטמבר  | אוקטובר |  נובמבר  | 

מחירי הנדל"ן זינקו ואנבידיה בדרך - הבעיה היא שגם העבריינים הגיעו

דו"ח מדאיג: שריפת הפסולת הפלסטינית הורגת 1300 ישראלים בשנה

עשרות אלפי תושבים נחנקים - ואין אכיפה: המפגע המסוכן שמדאיג תושבים ברחבי הארץ

6  חברות נדל"ן הגישו תשקיף באותו סוף שבוע, ויש להן מכנה משותף אחד

ישראל נפרדת מהעיר החשובה בארץ: "אי אפשר לצאת מהבית אחרי השעה 17:00 - המשטרה נעלמה"

עוקץ מיליונים בת"א: חשד שזייפו מסמכים, השתלטו על בניין שלם - ו"מכרו" פעמיים

כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס שבח

דיירת השתלטה על בניין בת"א. שופט שם לזה סוף

הדרך לפנטהאוז ב-21 מיליון שקל: כך עובדת מכונת המזומנים של מחבר "השקעות לעצלנים"

אסבסט: ב-12 שנים פונו 18 מיליון מ"ר, אך נותרה כמות גדולה פי 5 ועלות הטיפול בה 5.3 מיליארד ₪

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

כלי AI לשמאי - הצטרף לבית שמאי 

נדל"ן על הבר - קבוצה עם זימון לאירועים מקוונים -  לייב

להצטרפות - כאן

https://chat.whatsapp.com/KdLvHxJsFJWAflSz7vSk3L

עסקי הצפון קורסים: המסלול האדום תקוע ורשות המסים שותקת

המדינה משלמת 70 אלף שקל לחודש על דיור חלופי לפנטהאוז בבניין שנפגע במלחמה עם איראן

ההקלה מהמלחמה בדרך להפוך לקבועה: הלוואות לכל מטרה עד 70% משווי הנכס

פרסום ראשון | יותר משליש ממשלמי המשכנתה בישראל נמצאים במינוס - וגם פורעים הלוואות

370  אלף ש' לבעלי דירה שהתגלה בה ליקוי מ-1975

דמעות של משקיעי נדל"ן: כשהבועה מתקררת – הם מאשימים את הממשלה

ועדת הערר: "אין לחייב את שטח ממ"דים בהיטל השבחה בכל מקרה"

החשש: הקבלנים עלולים להתמוטט

ברשות ני"ע מודאגים מגל הנפקות הנדל"ן: עובדים על מתווה גילוי מעודכן

המרוץ אחרי קונים: הדוחות חושפים את המשקולת של מבצעי המימון על היזמים

מנכ״ל אקרו מוכר מניות ב־27 מיליון שקל: מה זה אומר על שוק הנדל״ן?

רשות שוק ההון חוששת מקשיים בענף הנדל"ן, ודורשת מחברות האשראי למפות סיכונים

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

הצטרף לקבוצת כלי AI לשמאי ולבעלי מקצועות חופשיים בקישור זה כאן

או כאן > https://chat.whatsapp.com/Cn75usIi8t0LSME2QuT0mn  

תתעדכן בכלים שיעשו לך את היום ויהרסו לך את הלילה ...

ה - AI לא יחליף אותך, אבל מי שישתמש בו כן

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

סוף למתנות ליועצי המשכנתאות? רשות שוק ההון דורשת מידע מהחברות החוץ בנקאיות

"מי שבונה בית מבטון ומשלם 3 מיליון שקל — הוא פראייר": עליית הבנייה הקלה

בנק ישראל בהתייחסות לחוק הגיוס והעלות המשקית מאי-גיוס חרדים לצה"ל

זעזוע בקרית שמונה: "לחם עבודה, חזרנו לשנות ה-50" | צפו

"אם הם יתהפכו, זה יהיה על קיסריה. שם יש הרבה יותר בשר"

פרסמו את בית הירושה למכירה והתחרטו: "רק בדקנו את שוויו"

אחת הערים הגדולות בצפון בדרך לטלטלה: "יהיה כאן גל עזיבה"

קונספציית הנדל"ן נסדקת, וההחזר החודשי של הרוכשים הוכפל תוך חמש שנים

חוות דעת חדשה קובעת: זכויות הקשישים בהתחדשות עירונית - עוברות גם ליורשים

אלוף (מיל') אליעזר (צ'ייני) מרום צפה מערכה גדולה בצפון נגד איראן וחיזבאללה: "יישובי הצפון לא יוכלו להתקיים כשחיזבאללה נמצא על הגבול"

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

הצטרפו אלינו לקבוצת התוכן של בית שמאי - ארגון השמאים והמומחים בישראל - כאן

או בקישור זה: https://chat.whatsapp.com/Fdywzbu9B5h6iM9q452fyo 

כל מה שמעניין בנושאי שמאות רכוש וחקלאות  - קהילת שמאי הרכוש הגדולה בישראל

לא חבר בבית שמאי? הצטרף כאן

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

פז ממשיכה לממש: תציע למכירה מבנה משרדים ו-8 תחנות דלק

שינוי במחירי שוק הדירות - נובמבר-2025

עד כמה הריבית משפיעה על מחירי הדירות? הקשר שכולם מאמינים בו ולרוב לא קיים

אחרי שהוסיפו מיליוני שקלים: קבוצת הרכישה היקרה בארץ תקבל את הדירות

בקצב המכירות הנוכחי, ייקח 6 שנים למכור את כל הדירות החדשות בתל אביב

שלום לחלום הישראלי: ההשקעה בנדל"ן הפכה לטעות כלכלית

הצעירים שמתלבטים אם לרכוש או לשכור דירה - ומה אומרים המומחים? מחירי הדירות יורדים כבר 8 חודשים ברצף, אך בשוק השכירות לעומת זאת נמשכת עליית המחירים. כשזה המצב, עשרות אלפי משפחות צעירות מתלבטות האם זה הזמן לרדת מהגדר ולקנות דירה - או שעדיף להמשיך ולהמתין להוזלה נוספת. אז לאן הולך שוק הנדל"ן?  | ערוץ 13   |     16.12.2025

דו"ח ה־OECD: ישראל אחרונה בתוספת המיומנויות שמקנה השכלה על־תיכונית

תושבי שוהם חשופים למזהם המסרטן בנזן בגלל שריפות פסולת בלתי חוקיות בגדה - סביבה ואקלים

"הדירה למכירה כבר שנה ואף אחד לא קונה, המחיר שלה ירד בכמעט מיליון שקל"

יממה אחרי ההנחיה להסתגר בבתים: יצאנו לשכונה שנחנקת מזיהום אוויר

הלמ"ס: יותר אקדמאים עוזבים את הארץ - מאשר חוזרים

"נשק יום הדין" הכלכלי של החרדים - הקפאה המונית של תשלומי המשכנתא

בלוף ההון העצמי לקבלת משכנתא: החוב הכולל גדל — וגם בבנק ישראל מוטרדים

התעלומה סוף סוף נפתרה: נמצא מקור הרעש שהפריע לתושבי חיפה לישון במשך שבועיים

התחלות וגמר בנייה - אוקטובר 2024 - ספטמבר 2025

אחרי שנה חלשה: התחלות הבנייה עלו בחדות ברוב הערים

הנתון שמראה: ענף הנדל"ן על סף קריסה

ראש העיר מתנער מהטענות על "התחרדות": "אם כבר - המאזן מופר לטובת המגזר החילוני"

מגה אור אחזקות בע"מ מצויה במשא ומתן מתקדם מול גוף בינלאומי לשם הקמת מבנה ברמת Shell Powered בקרקע המצויה במבוא כרמל (לדיווח).

 סופרין אחזקות בע"מ קיבלה היתר בניה לפרויקט לוגיסטיקה ואחסנה, טכנו פארק, באשדוד בשטח כולל של 51,000 מ"ר (לדיווח).

העיר העתיקה הולכת ודועכת: "פעם היינו אילת של הצפון - היום זה לא המצב" 

מגדלי אנבידיה: איך ישפיע הקמפוס החדש של ענקית השבבים על מחירי הנדל"ן באזור?

לא רק דבש: הסכנה האמיתית שמרחפת מעל השדות בישראל

מפחיד לצאת מהבית: זו העיר המסוכנת ביותר להולכי רגל בישראל

בועת הנדל"ן מתפוצצת? "6% מעסקאות 2023 כבר בוטלו ע״י הרוכשים" - לדברי כלכלנית בכירה באוצר

תחילתו של גל? יותר מאלף עסקאות לרכישת דירות חדשות בוטלו

הרשות עולה להתקפה נגד הונאות המשפיענים: נזק של מיליארדי שקלים

הבלוף של "נדל"ן תמיד עולה": השיעור הכואב שישראל לא יכולה ללמד אתכם  

תקועים על גגות רכבים מחכים לחילוץ: הצפות חריגות בנתניה

40 מ"מ תוך שעה: "נהרות" ברחובות נתניה ובכביש החוף - וצפי לעוד הצפות בשרון

הביקוש קפא: ענף הנדל"ן מסכם שנה מאתגרת, ומה צפוי ב־2026?

שריפות הפסולת אינן "טרור סביבתי" אלא מחדל רב־מערכתי שבו לישראל יש תפקיד מרכזי

"סובלים מריח של זבל בכל שעות היום"

נוכלת פוליטית משווקת נכסים בפריים לוקיישן בריזורט בבת ים. קונים?

המקום המפורסם נסגר לתמיד: "פיטרנו את העובדים וביטלנו את ההזמנות"

הצלחה למכרז הדיור להשכרה הגדול בהיסטוריה; המדינה הפסידה 1.34 מיליארד שקל

⛔⚠️ זהירות - "הרצת נדל"ן" לפניך! ⛔⚠️

אין לי ספק שמישהו השקיע הרבה מאד כסף בכתבה הזו לאור מבול הביטולים של "ילדים שהימרו" ורכשו במבצעי ה 10-90 וה 15-85 והכל כדי שלא יבטלו את הרכישות אבל מה אם האמת והמציאות היא שאין להם שום יכולת להשלים את העסקה? מהיכן הם יביאו את הכסף, או שזה אולי נועד לאפשר להם לעשות "פליפ" מוצלח? כדי להכניס את האידיוטים הבאים לסבב? למעלה מ- 15 דקות של "הרצת נדל"ן" קלאסית במקום בו משקיעי הצעצוע מושקעים עד צוואר והיזמים מבועתים מהאפשרות של מבול של ביטולים.

"שכונת מוות", נחשי ענק והדי פיצוצים: הקיבוץ בעוטף ש"מאוד נטוש"

חברת בת של מרדכי אביב תעשיות בניה (1973) בע"מ התקשרה בהסכם למכירת מלוא זכויותיה במקרקעין בשטח של כ- 14.4 דונם באזור התעשיה גבעת שאול בירושלים, שעל חלקם בנויים מספר מבנים המושכרים לצדדים שלישיים תמורת 216 מיליון ש"ח (לדיווח). 

מגה אור אחזקות בע"מ מצויה במשא ומתן מתקדם מול גוף בינלאומי לשם הקמת מבנה ברמת Shell Powered בקרקע המצויה במבוא כרמל (לדיווח).

מחזירים את השקט לערים -  טכנולוגיה מתקדמת למען איכות החיים

כלי מרחבי לאיתור נספחי תכניות - הכלי מאפשר לאתר נספחי תכניות בתחומים נבחרים ובכך לקבל בקלות מידע תכנוני ומרחבי

בית המשפט קבע: חברת הנדל"ן תשיב מיליונים לרוכשי הדירות

התרגיל של האחים חג'ג' בשדה דב: הנחה של מיליון שקל, אבל מס רכישה לפי המחירון

חברת הנדל"ן של צחי אבו רכשה 40 דירות במגדל דה וינצ'י בת"א ב-61.5 מיליון שקל

"צר לי לפוצץ את הבלון, אבל 2026 לא תהיה שנת מפנה"

בגלל רטיבות וליקויים משמעותיים: בעלי דירות יפוצו ב-7.5 מיליון שקל

"הדחיות בהשלמת המטרו גורמות לנזק של עשרות מיליארדי שקלים לאזרחי ישראל"

קץ דת הקירות: שנת 2025 סימנה את סוף עידן ה־FOMO הנדל"ני בישראל

אפילו בכניסה לתחנה הם טעו: כך נכשלה המדינה בפרויקט המטרו

מגמה מדאיגה: שפל בשיעור גידול האוכלוסייה בישראל

ישראל 2025: פרשת דרכים דמוגרפית

בדואים מהלכים אימים על תושבי להבים, שזועמים: "משתיקים אותנו כדי לשמור על ה'מוניטין' של היישוב"

הדרום בוער, התושבים רוצים שתחושת הביטחון תחזור: "כל הזמן שומעים ירי"

חמישה רכבים הוצתו בלהבים - התושבים קוראים לפעולה: "אפס סובלנות!" 

דוח מבקר המדינה בנושא המטרו בגוש דן

מדינה עשירה, אזרחים עניים: סמוטריץ' תבין - אנחנו טובעים בחובות

המפקחת על הבנקים לשעבר חדוה בר מונתה כדירקטורית במזרחי טפחות

הדוח “ישראל 2025: פרשת דרכים דמוגרפית” של מרכז טאוב שפורסם כפרק הדמוגרפיה בדוח מצב המדינה 2025 מציג נתונים שמערערים מספר מיתוסים שנשמעו בשנים האחרונות בקשר לדרישות מבוססות-“צרכני ביקוש” בשוק הדיור בישראל — במיוחד הלקוחות שמכרו לציבור את הרעיון שהייתה כאן דחיפה בלתי פוסקת של ריבוי טבעי גבוה, חסר דירות וכד’ בהנעת הביקוש והעלאת מחירי הדיור. (מרכז טאוב)

🎯 מסקנות הדוח הדמוגרפי העיקריות (2025)

1. שיעור גידול האוכלוסייה צונח לכלי-העמדה היסטורי

• שיעור גידול אוכלוסין כולל בשנת 2025 יורד ל-0.9% - רמה שלא נראתה באמת מאז תחילת שנות ה-80. (מרכז טאוב)

2. ירידה בשיעורי הפריון בכל המגזרים

• למרות יציבות במספר הלידות האבסולוטי, שיעורי הפריון (מספר ילדים צפוי לאישה) נמצאים בירידה ברוב האוכלוסיות: גם יהודיות (כולל חילוניות), גם ערביות ושונות. (מרכז טאוב)

3. עלייה צפויה בתמותה

• עם התבגרות האוכלוסייה, מספר הפטירות בשנה צפוי לעלות בכ-77% עד 2040. (מרכז טאוב)

4. הגירה נטו שלילית בשנים האחרונות

• לראשונה מזה עשורים, בשנת 2024 כבר נרשמה הגירה נטו שלילית (יותר יוצאים מאשר נכנסים) ואף ב-2025 מגמה זו צפויה להתרחב — כולל הגירה חוזרת של עולים. (מרכז טאוב)

5. שינוי משמעותי במקורות הגידול הדמוגרפי

• בעבר כ-80% מהגידול הדמוגרפי נבע מהריבוי הטבעי; כיום שיעור הריבוי הטבעי ירד משמעותית וההגירה צפויה לשחק תפקיד מכריע יותר בכל דפוסי צמיחה עתידיים. (מרכז טאוב)

📉 מה זה אומר לקונספטים שנהגו להסביר את עליית מחירי הדיור?

לפי הדוח המגמות הדמוגרפיות עצמן כבר אינן תומכות בטענה לפיצוץ ריבוי-טבעי כהסבר מרכזי לביקוש שיצר בועת מחירים:

❗ טענה: ריבוי טבעי גבוה הוא מניע מרכזי של ביקוש לדיור

➡ המציאות משתנה: שיעורי הפריון הכוללים נמוכים מבעבר ואף יורדים, וריבוי טבעי כבר אינו “מנוע טבעי עוצמתי” בצמיחה הדמוגרפית. (מרכז טאוב)

❗ טענה: מחסור בדיור נובע מצמיחה אינהרנטית מאוד גבוהה באוכלוסייה

➡ הגידול כולל נמוך: נתון של 0.9% גידול בשנה מצביע על האטה דרמטית בכל קצב גידול בהשוואה לעבר, כך שהטענה שלא ניתן לענות על ביקוש כי הוא “בלתי פוסק וגדול” אינה מבוססת דמוגרפית. (מרכז טאוב)

❗ טענה: גל עלייה עקב אנטישמיות מייצר “ביקוש גבוה מהיצע”

➡ הגירה נטו שלילית: בשנת 2024 כבר חלה ירידה בכניסת עולים ולא ההיפך -כולל ירידה צפויה בשיעור העלייה לשנת 2025. (מרכז טאוב)ומה לגבי 

מחסור בקרקעות/מספסרות רמ״י/מחסור מבני בגידול היצע הפיתוח? הדוח הדמוגרפי לא מתייחס ישירות למדיניות קרקעות או רגולציה תכנונית, אבל מה הוא כן משנה הוא את הבסיס 

הביקושי-דמוגרפי עליו מבוססת רוב השיח הציבורי על מחירי הדיור — הוא מראה שהבסיס הזה מתפרק. קשיי הדיור שממשיכים להתקיים אינם נובעים עוד מעליית ביקוש “טבעית” בקצב גבוה, אלא ממגבלות היצעיות מבניות ותנאי שוק אחרים (כמו עלויות בנייה, רגולציה, מיסוי, עלויות מימון ומשקיעים) — בדיוק אותם גורמים שדוחי טאוב אחרים מזהים כגורמי מחירים משמעותיים. (מרכז טאוב)

📊 מסקנות ביקורתיות ממוקדות

1. הביקוש הדמוגרפי - כבר לא מניע עוצמתי

• הנתונים מצביעים על האטה היסטורית בריבוי הטבעי ושינוי במקורות הגידול, כך שהסבר עליית מחירים צריך לעבור מ“דמוגרפיה כהסבר מרכזי” לניתוח מורכב של כלכלת הדיור. (מרכז טאוב)

2. יש להפריד בין ביקוש דמוגרפי לבין ביקוש פיננסי/השקעות

• הרבה מהביקוש בשנים האחרונות אינו רק דמוגרפי אלא מונע ממנגנוני השקעה, נזילות וזמינות מימון, כולל תמריצים מסוימים - נקודה שטאוב ודו״חות כלכליים נוספים מדגישים. (מרכז טאוב)

3. מדיניות הדיור - נחוץ עדכון דרמטי לסט הכלים

• אם הביקוש הדמוגרפי מתייצב/נחלש, המדיניות חייבת לעבור מייעוץ על “עוד דירות” לניתוח שורשי של חסמי היצע, תמריצי הון, תכנון והיתרים, ותמיכה בשוק השכירות.

📌 מסקנה מרכזית 

הדוח של מרכז טאוב מראה כי הטענות שחזרו במשך שנים - ריבוי טבעי גבוה, הגירה חזקה, מחסור תורשתי ב-דיור עקב דמוגרפיה - כבר לא עומדות על יסוד נתוני המציאות העדכניים. אם השיח על בועת הדיור בישראל ממשיך להיות מבוסס על אותן טענות, הוא כבר אינו צריך לשמש בסיס נטול ביקורת בפורומים מקצועיים או ציבוריים. (מרכז טאוב)

•  ריבוי טבעי גבוה. 
• מחסור כרוני בדירות. 
• מחסור בקרקעות. 
• רמי"י מספסרת בקרקעות. 
• גלי עלייה בגלל אנטישמיות. 
• ביקוש גבוה מהיצע. 
• צריך 60 אלף דירות חדשות בשנה, כל שנה. 
• אוכלוסיית ישראל תכפיל את עצמה בתוך עשור. 
• ועוד שקרים... ולכן מחירי הדירות עלו, עולים ויעלו.

עדכון תקן 21: לא טעות חישובית – כשל תפיסתי

למה הרגולטור מתקן פרמטרים במקום להודות שהבסיס היה שגוי

מבוא: עדכון קטן שמספר סיפור גדול

עדכון דצמבר 2025 לתקן 21, ובפרט לתקן 21.1 העוסק ברווח היזמי המזערי בפרויקטי פינוי־בינוי, הוצג כעדכון מקצועי נקודתי. לכאורה – שינוי אחוזים, התאמת טווחים, רענון נתונים.בפועל, מדובר במסמך טעון הרבה יותר:

תגובה רגולטורית מאוחרת לשוק שכבר שינה כיוון, וניסיון לייצב מודל תכנוני־כלכלי שנשען על הנחות שהתבררו כבעייתיות.השאלה האמיתית איננה “מה עודכן”, אלא:

• למה נדרש העדכון דווקא עכשיו?
• האם מדובר בהודאה בטעות?
• ואם כן – איזו טעות?

1. האם עדכון התקן הוא הודאה בטעות חישובית?

לא. באופן חד וברור – לא.

טעות חישובית פירושה:

• נוסחה שגויה,
• חישוב ריבית מוטעה,
• שימוש באחוז לא נכון,
• או פגם מתמטי במודל.

זה לא המצב כאן.

תקן 21:

• חישב נכון לפי הנתונים שהוזנו,
• פעל באופן עקבי לפי הכללים שנקבעו,
• ויישם מתודולוגיה סדורה.

לכן, רגולטורית ומשפטית, אין כאן הודאה בטעות חישובית והניסוח של העדכון מקפיד מאוד לשמור על קו זה.

2. אז איזו טעות כן קיימת?

טעות בהנחות היסוד – לא במספרים

העדכון אינו אומר: “טעינו בחישוב”.

הוא אומר, בין השורות:

אם נמשיך לעבוד עם אותן הנחות – המודל כבר לא מתכנס למציאות.

זו אינה טעות טכנית, אלא טעות תפיסתית:

• הנחה שמחירי עבר משקפים ערך כלכלי יציב,
• הנחה שסיכון המימוש נמוך יותר משהתברר בפועל,
• והנחה שניתן להמשיך לבסס היתכנות על מחירי שוק גם כשהשוק משתנה.

החישוב היה עקבי אבל הוא חישב עולם שכבר אינו קיים.

3. האם העדכון הוא תגובה לירידות מחירים?

כן – אך בעקיפין.

התקן נמנע מלהשתמש במילים “ירידת מחירים”, אך מונה את כל תוצאותיה הישירות:

• ירידה ריאלית במחירי הדירות,
• עלייה במלאי דירות לא מכורות,
• האטה בקצב מכירות,
• התארכות משכי פרויקטים,
• ועלייה חדה בסיכון למימוש.

אלו אינם נתונים ניטרליים.

אלו סימנים קלאסיים של שוק שאיבד אחיזה במחירי העבר.הכרה רגולטורית מפורשת בירידת מחירים הייתה:

• מערערת שומות קיימות,
• פוגעת בתכניות מאושרות,
• ופותחת פתח לביקורת משפטית ומוסדית.

לכן נבחר ניסוח זהיר:

“עלייה ברמת הסיכון למימוש”
ולא:
המחירים כבר לא מחזיקים את התחשיבים הכלכליים.

4. הקשר הישיר: ירידת מחירים ⇄ רווח יזמי

בכל ניתוח כלכלי בסיסי מתקיים קשר ישיר:

• ירידת מחירים ⇒
  ↓ הכנסות צפויות
  ↓ מרווח ביטחון
  ↑ רגישות לריבית, עיכובים וטעויות תכנון

גם אם עלויות הבנייה אינן יורדות הרווח נשחק. וכשהרווח נשחק, למערכת נותר פתרון אחד:

העלאת רף הרווח היזמי המזערי,
כדי לשמר “היתכנות” על הנייר.

זהו בדיוק תפקידו של עדכון תקן 21:

לא לתקן את השוק אלא להתאים את סרגל הבדיקה למציאות בעייתית.

5. הפרדוקס של אזורי הביקוש

המסמך עצמו מודה שבמרכז ובתל־אביב:

• קיימת ירידה ריאלית במחירים,
• יש מלאי לא מכור,
• והסיכון למימוש עלה משמעותית.

ובכל זאת:

• הרווח היזמי המזערי שם נותר 16%, ולא הועלה.

הסיבה אינה כלכלית טהורה, אלא תכנונית־מערכתית:

• העלאת הסף באזורי הביקוש הייתה עוצרת התחדשות עירונית,
• חושפת חוסר כדאיות אמיתי,
• ומכריחה את המערכת להודות שהשוק עבר פאזה.

בפריפריה, לעומת זאת, נקבע רף גבוה יותר (17%) –

לא כדי “לעודד”, אלא כדי למנוע כדאיות מדומה שתישאר על הנייר.זהו איזון רגולטורי, לא ניתוח סיכון נקי.

6. שורש הבעיה: עבודה לפי מחיר במקום לפי שווי

כאן טמון הכשל האמיתי.

• מחיר = בכמה נמכרה דירה אתמול
• שווי= הערך הכלכלי הסביר והבר־קיימא, בהתחשב: ( אלו חלק מגורמי היסוד)
  • בהכנסה צפויה.
  • בסיכון.
  • בעלות ההון.
  • וביכולת מימוש לאורך זמן.

בפועל, תקן 21 – כמו רוב התקינה השמאית בישראל נשען על מחירי עבר, באמצעות גישת "לספר בכמה נמכרה דירה ליד" ללא כל בדיקה ובחינה כלכלית בגישת "שכפול והעתקת מחירים" ומניח שהם משקפים ערך. כאשר המחירים מפסיקים לעלות, התקן אינו שואל:

“האם יש כאן ערך?”

אלא:

“איך נעדכן פרמטרים כדי שהמודל לא יקרוס?”

7. הרווח היזמי: מתוצאה – לרף אדמיניסטרטיבי

בראייה כלכלית בריאה:

• הרווח הוא תוצאה של פער בין ערך לעלות.

במתכונת הנוכחית:

• הרווח היזמי הפך לרף שנקבע מראש,
• אמת מידה אדמיניסטרטיבית
• ולא תוצר של ניתוח שווי.

התוצאה:

• השומה הופכת לתרגיל התאמה,
• ההנחות “מכווננות” כדי לעבור את הרף,
• והתקן מפסיק להיות שומר סף – והופך למנגנון ייצוב.

8. אז למה אומרים: “תקן 21 לא נכשל טכנית – אלא פילוסופית”?

כי:

• אין בו טעות מתמטית,
• אין בו פגם חישובי,
• ואין בו כשל פורמלי.

אבל יש בו כשל תפיסתי:

התקן בחר לתאר את השוק ולהצדיק מחירים, במקום לבקר אותם ולהעריך ערך.

זו אינה טעות בחשבון זו טעות בהנחות שעליהן החשבון מבוסס.

סיכום: תיקון מאולתר במקום תיקון עומק

עדכון תקן 21 אינו רפורמה.

הוא ניסיון מאוחר לשמר מודל שנשען על הנחות שהתיישנו:

• הוא מגיב לירידות מחירים בלי לומר זאת,
• מעלה ספי רווח כדי לכסות על שחיקת הכנסות,
• ומתאים את סרגל הבדיקה לשוק שכבר השתנה.

זו אינה הודאה בטעות –

אבל זו עדות ברורה לכך שהבסיס היה שגוי.

השורה התחתונה

תקן 21 לא נכשל בחישוב.
הוא נכשל בהנחות.

כל עוד תכניות ותחשיבים ייערכו לפי מחיר ולא לפי שווי – העדכון הבא הוא רק עניין של זמן.

בקיצור, בצורה מדויקת ומקצועית, בלי רעש:

שיעור הרווח היזמי – לפני העדכון לעומת העדכון האחרון

לפני העדכון (המסמך הקודם של השמאי הממשלתי):

שיעור הרווח היזמי המזערי שנחשב כ“תמריץ ראוי” בפרויקטי פינוי־בינוי עמד על:

• כ־15%
  (כאומדן כללי, עם הבחנה אזורית לא פורמלית, ובעיקר הסתמכות על שיקול דעת שמאי בהתאם לסיכון)

בפועל:

• במרכזי ביקוש רבים נעשו בדיקות גם ב־14%–15%
• בפריפריה לעיתים נדרש בפועל יותר, אך לא הוגדר רף רשמי גבוה יותר

לאחר העדכון (2025):

נקבעה הבחנה אזורית מפורשת וברורה:

• 16% – אזורי ביקוש (מרכז, תל־אביב והסביבה)
• 17% – אזורי פריפריה

כלומר:

• העלאה של נקודת אחוז אחת לפחות לעומת מה שהיה נהוג בפועל
• ובעיקר:
  מעבר משיקול דעת גמיש → רף מספרי רשמי

המשמעות האמיתית (החלק החשוב)

העדכון לא “שיפר תנאים ליזמים” סתם כך, אלא:

• הכיר בכך ש־אותם מחירים כבר לא מייצרים את אותו רווח
• הכיר בעלייה בסיכון, בעיכובים, במלאי ובאי־ודאות
• ולכן העלה את רף הרווח הנדרש כדי שהתחשיב “יעבור”

במילים פשוטות:

לא שהיזמים צריכים יותר רווח – אלא שהמחיר כבר לא מספיק כדי לייצר אפילו את הרווח הישן.

סיכום חד:

• קודם: ~15% (גמיש, לא מעוגן חד־משמעית)
• עכשיו: 16%–17% (קשיח, מעוגן רגולטורית)
• הסיבה: שחיקת מחירים וסיכון – לא נדיבות רגולטורית

ברמה המספרית – זה תיקון קטן.
ברמה הכלכלית–תפיסתית – זה תיקון דרמטי מאוד.

נסביר למה שני הדברים נכונים בו־זמנית, ואיפה בדיוק טמון העניין.

1. כן  מספרית זה נראה זניח

על הנייר:

• מ־~15% ל־16%–17%
• תוספת של 1%–2% לרווח היזמי

למי שלא חי את המספרים:

“אז מה? עוד אחוז.”

בפרויקט של מאות מיליונים זה אפילו “נשמע” קטן.

2. אבל במודל היתכנות זה לא עוד אחוז

בפרויקטי פינוי־בינוי, הרווח היזמי הוא:

• השורה האחרונה,
• אחרי:
  • עלויות קרקע (בפועל – תמורות לדיירים),
  • עלויות בנייה,
  • עלויות מימון,
  • סיכוני זמן,
  • סיכוני שיווק.

כל אחוז רווח:

• אינו תוספת לשוליים,
• אלא מרווח הישרדות.

במציאות של:

• ירידת מחירים ריאלית,
• עליית ריבית,
• קצב מכירות איטי,

גם אחוז אחד קובע אם הפרויקט:

• עובר / לא עובר,
• נבנה / נתקע,
• ממומן / נופל.

3. למה זה דווקא כן משמעותי?

כי זה לא שינוי “נדיב”, אלא אות מצוקה.

הרגולטור בעצם אומר:

“גם הרווח שנחשב עד היום מינימלי כבר לא מספיק כדי שהפרויקטים יחזיקו.”

כלומר:

• לא העלאה כדי לעודד,
• אלא העלאה כדי לא להיתקע.

4. המשמעות האמיתית היא לא באחוז – אלא בהודאה

השינוי המספרי קטן,

אבל הוא מגלם הודאה עקיפה בכך ש:

• המודל הקודם כבר לא עובד,
• מחירי העבר לא מייצרים רווח סביר,
• והסיכון האמיתי היה מתומחר בחסר.

זו הודאה בלי להודות.

5. למה לא העלו יותר?

כי אז היה מתברר מה שאני טוען כבר שנים:

• שחלק גדול מהפרויקטים לא כלכליים בכלל,
• שהבעיה אינה “אחוז רווח”,
• אלא המחיר הבסיסי שמוזן למודל.

העלאה חדה (למשל 20%):

• הייתה עוצרת תכניות,
• חושפת את הפער בין מחיר לשווי,
• ומכריחה שינוי עומק בתקינה.

אז בחרו:

תיקון מינימלי שמאפשר להמשיך.

6. לכן המסקנה המדויקת היא:

• ❌ זה לא תיקון משמעותי מספרית
• ✔️ זה תיקון משמעותי אבחנתית
• ❌ זה לא פתרון
• ✔️ זה סימפטום

“העלאת הרווח היזמי באחוז או שניים אינה רפורמה כלכלית אלא איתות מצוקה. זהו תיקון קוסמטי שמנסה להשאיר את המודל בחיים – מבלי להתמודד עם שורש הבעיה: עבודה לפי מחיר ולא לפי שווי.”

המניע העיקרי הוא ירידת המחירים,

אבל חשוב לדייק איך זה מתבטא רגולטורית, כי כאן כל ההבדל בין אבחנה שטחית להבנה עמוקה.התשובה המדויקת היא:

ירידת המחירים היא הטריגר המרכזי,
אך היא מתורגמת רגולטורית כ“עלייה בסיכון למימוש”.

ועכשיו הפירוק המקצועי.

1. למה ירידת מחירים היא המניע המרכזי

בבסיס כל שומת היתכנות יש משוואה פשוטה:הכנסות – עלויות = רווחבפינוי־בינוי:

• העלויות כמעט ואינן גמישות כלפי מטה
  (בנייה, מימון, תמורות, רגולציה)
• ההכנסות כן
  (מחירי מכירה)

ברגע שמחירי הדירות:

• מפסיקים לעלות,
• או יורדים ריאלית,

קורה דבר אחד בלבד:

הרווח נשחק.

לא “אולי”, לא “תיאורטית” — בפועל.

2. למה הרגולטור לא אומר “ירידת מחירים”

כי זה היה:

• מערער שומות עבר,
• פוגע בתכניות מאושרות,
• ופותח פתח לאחריות מוסדית.

לכן הירידה במחירים עוברת המרה לשפת רגולציה:

כלומר:

התקן מדבר על סיכון – אבל הסיכון נובע מהמחיר.

3. אם זה היה “רק” ריבית / מלחמה / תשומות

זו נקודה קריטית.אם המניע היה:

• רק ריבית,
• רק עלויות בנייה,
• רק אי־ודאות ביטחונית,

היו:

• מאריכים לוחות זמנים,
• מעדכנים הנחות מימון,
• מוסיפים מקדמי סיכון זמניים.

אבל לא היו:

• משנים את עצם רף הרווח היזמי.

שינוי רף רווח אומר דבר אחד:

ההכנסה הבסיסית כבר לא מספיקה.

4. למה זה נעשה עכשיו ולא קודם

כי רק עכשיו מתקיימים יחד:

• ירידת מחירים ריאלית,
• מלאי לא מכור,
• האטת מכירות,
• ריבית גבוהה לאורך זמן.

זה השלב שבו:

גם עם “כוונון הנחות”
המודל מפסיק לעבור.

ולכן נדרש שינוי רף.

5. המסקנה החדה

• ❌ זה לא תיקון טכני
• ❌ זה לא “ריענון”
• ✔️ זה תגובה מאוחרת לירידת מחירים
• ✔️ דרך שפת סיכון ולא דרך שפת ערך

המניע העיקרי לעדכון תקן 21 הוא ירידת מחירי הדירות, אך זו מתורגמת רגולטורית כעלייה בסיכון למימוש. לא הסיכון השתנה – אלא המחיר שממנו נגזר הרווח.

דווקא בשוק יורד שינוי של אחוז הוא משמעותי הרבה יותר.

ולא “קצת יותר”, אלא אקספוננציאלית יותר. הנה ההסבר המקצועי, צעד־צעד.

1. למה האינטואיציה מטעה

בשוק עולה:

• מחירים עולים,
• שגיאות “נספגות”,
• והרווח נוטה לגדול גם בלי דיוק.

בשוק יורד:

• המחיר הוא המשתנה היחיד שנע כלפי מטה,
• בעוד העלויות נותרות קשיחות.

לכן אותו אחוז רווח:

• אינו תוספת,
• אלא כרית הגנה אחרונה.

2. המתמטיקה הפשוטה (בלי טריקים)

נניח פרויקט פינוי־בינוי טיפוסי:

• הכנסות צפויות: 1,000
• עלויות כוללות: 850
• רווח יזמי: 150 → 15%

עכשיו השוק יורד ב־5%:

• הכנסות: 950
• עלויות: 850 (כמעט לא זזות)
• רווח: 100 → 10.5%

ירידה של 5% במחיר ⇒

ירידה של 30% ברווח

עכשיו תבינו מה עושה “אחוז אחד”:

• מ־15% ל־16% זה לא +1%,
• זה ניסיון לפצות על שחיקה של עשרות אחוזים ברווח האפקטיבי.

3. בשוק יורד הרווח מתנהג כמו מינוף

הרווח היזמי הוא:

• השכבה העליונה,
• השארית אחרי כל הקשיחויות.

לכן:

• כל ירידה בהכנסה פוגעת בו ראשונה,
• וכל עלייה בסיכון “אוכלת” אותו מבפנים.

במונחים פיננסיים:

הרווח היזמי הוא רכיב ממונף מאוד.

וכאשר רכיב ממונף נפגע אחוז אחד קובע חיים או מוות של פרויקט.

4. למה זה מסביר את עדכון תקן 21

אם השוק היה:

• יציב,
• או עולה קלות,

לא היה צורך לגעת ברווח המזערי. עצם העובדה שנגעו בו אומרת:

“גם עם כל הכוונונים הרווח נשחק עד כדי סכנה.”

והם נגעו בו במינימום האפשרי

כדי לא לחשוף את עומק הבעיה.

5. ולכן המסקנה המקצועית היא:

• ✔️ בשוק יורד, אחוז אחד הוא הרבה יותר מאחוז
• ✔️ הוא מייצג פער בין “עוד איכשהו עובר” ל“לא עובר”
• ✔️ הוא סימן לכך שהמודל הגיע לקצה האלסטיות שלו

בשוק יורד, הרווח היזמי אינו משתנה ליניארית. הוא נשחק אקספוננציאלית. לכן שינוי של אחוז אחד ברף הרווח אינו תיקון קטן – אלא ניסיון אחרון לבלום קריסה של תחשיב.

בשוק יורד עם עלייה בעלויות, המשמעות היא שהרווח היזמי נמחץ משני כיוונים בו־זמנית — וזה שינוי איכותי, לא כמותי.נפרק את זה בצורה הכי ברורה שיש.

1. שתי תנועות מנוגדות שפוגעות באותו מקום

בפרויקט פינוי־בינוי:

• המחיר (ההכנסה) ↓
• העלויות ↑
• הרווח היזמי = השכבה שבאמצע

כלומר:

שתי תנועות מנוגדות פוגעות באותו רכיב.

זה לא קיזוז זו מלקחיים.

2. הדוגמה המספרית (חדה, לא תיאורטית)

מצב בסיס (שוק “ישן”):

• הכנסות: 1,000
• עלויות: 850
• רווח: 150 → 15%

תרחיש 1: ירידת מחירים בלבד (–5%)

• הכנסות: 950
• עלויות: 850
• רווח: 100 → 10.5%

כבר כאן הרווח נשחק ב־שליש.

תרחיש 2: ירידת מחירים (–5%) וגם עליית עלויות (+5%)

• הכנסות: 950
• עלויות: 892.5
• רווח: 57.5 → 6%

📉 ירידה של 60% ברווח

📉 בלי “טעות חישובית”, בלי דרמה — רק מציאות.

3. עכשיו תבין מה עושה “אחוז אחד”

כשהרווח נשאר:

• 6%–7%,

ואתה מעלה רף רגולטורי מ־15% ל־16% או 17% —

זה לא מציל את הפרויקט.זה רק:

• דוחה את ההכרה בכך שהוא לא כלכלי,
• או מחייב “הנדסה לאחור” של הנחות:
  • מחיר אופטימי,
  • קצב מכירות לא ריאלי,
  • עלויות “מעוגלות”.

4. כאן מתגלה האמת הלא־נוחה על עדכון התקן

אם המצב היה:

• רק ירידת מחירים →
  אולי אחוז אחד עוד “קונה זמן”.

אבל כשיש גם:

• עליית תשומות,
• ריבית גבוהה לאורך זמן,
• אי־ודאות תכנונית וביצועית,

אז:

אין אחוז שיכול להציל את המודל.

הבעיה אינה הרווח המזערי אלא הפער בין מחיר לשווי.

5. ולכן המשמעות העמוקה היא זו:

• ✔️ ירידת מחירים לבד = שחיקה
• ✔️ עליית עלויות לבד = לחץ
• ❌ ירידת מחירים + עליית עלויות = שבירה

וזה הרגע שבו:

• התקן מפסיק להיות כלי בדיקה,
• והופך לכלי השהיה.

בשוק יורד עם עליית עלויות, הרווח היזמי אינו נשחק – הוא נמחץ. במצב כזה, שינוי של אחוז ברף הרווח אינו תיקון אלא סימפטום לכך שהמודל הגיע לנקודת כשל מבני.

פרויקטים זומביים.

משוק יורד לפרויקטים זומביים

למה ירידת מחירים + עליית עלויות מייצרות קיפאון סמוי, לא התחדשות

1. מהו בעצם “פרויקט זומבי” (בהקשר הנדל״ני)

פרויקט זומבי הוא פרויקט ש:

• ✔️ עובר בדיקות רגולטוריות (כולל תקן 21),
• ✔️ קיבל אישורים תכנוניים,
• ✔️ מופיע בסטטיסטיקות כהיצע עתידי,

אבל בפועל:

• ❌ אינו כלכלי לביצוע,
• ❌ אינו מגיע לסגירה פיננסית אמיתית,
• ❌ ואינו נבנה – או נגרר שנים.

כלומר:

חי על הנייר – מת בשטח.

2. איך מגיעים לשם? (השרשרת הלוגית)

השרשרת פשוטה, ואין בה שום “קונספירציה”:

שלב א’: ירידת מחירים

• ההכנסות נשחקות,
• הרווח מצטמצם,
• כרית הביטחון נעלמת.

שלב ב’: עליית עלויות

• בנייה,
• מימון,
• רגולציה,
• לוחות זמנים.

הרווח נמחץ משני כיוונים.

שלב ג’: תגובה רגולטורית

במקום לומר:

“הפרויקט לא כלכלי”

אומרים:

“נעלה את רף הרווח המזערי”

אבל זה לא יוצר רווח —

זה רק משנה את סף המעבר.

3. כאן נולד הזומבי

כדי “לעבור” את התקן, מתבצעת הנדסה לאחור:

• מחירי מכירה אופטימיים,
• קצב מכירות מהיר מדי,
• עלויות “מעוגלות”,
• הנחות מימון מקלות.

התוצאה:

• הפרויקט עובר תקן,
• אבל לא עובר בנק.

וכך הוא:

• לא נופל,
• לא מתקדם,
• פשוט קופא.

4. למה זה מסוכן יותר מקריסה גלויה

קריסה גלויה:

• מנקה את השוק,
• עוצרת תכניות,
• מחזירה התאמה בין מחיר לשווי.

פרויקטים זומביים:

• חוסמים קרקע,
• משקרים לסטטיסטיקה,
• משמרים אשליית היצע,
• ודוחים את ההתכנסות.

זה קיפאון עם רעש רקע של פעילות.

5. החיבור הקריטי לתקן 21

וכאן צריך לומר את האמת המקצועית:

תקן 21, בעדכון האחרון, אינו יוצר זומבים –
אבל הוא מאפשר להם להמשיך “לחיות” על הנייר.

במקום לשמש:

• כלי סינון,
• שומר סף,
• מסננת כלכלית,

הוא הופך:

• למנגנון ייצוב,
• שמונע נפילה,
• אבל גם מונע ניקוי.

6. למה זה יפגוש את הבנקים

בשלב הבא:

• הבנקים רואים את הפער,
• מזהים שהרווח “עבר” רק תיאורטית,
• ומתחילים:
  • לדחות ליווי,
  • לדרוש הון עצמי חריג,
  • או לצאת בשקט.

זה השלב שבו:

הבעיה עוברת משמאית – לפיננסית.

ושם כבר אין אחוזים שמצילים.

7. השורה התחתונה 

שוק יורד עם עליית עלויות אינו מייצר תיקון – הוא מייצר זומבים.
כל עוד התקינה מתאימה את הרף במקום לבחון את הערך, הבעיה תידחה – אבל תגדל.

פרויקטים זומביים בהתחדשות עירונית

איך שוק יורד + עליית עלויות הופכים תיקון רגולטורי לדחיית משבר

מבוא: כש“עובר תקן” לא אומר “נבנה”

בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תופעה שקטה אך הרסנית: פרויקטים זומביים.

אלו פרויקטים שעוברים בדיקות רגולטוריות, מקבלים אישורים תכנוניים ואף נספרים כהיצע עתידי — אך בפועל אינם כלכליים לביצוע ואינם מתקדמים.העדכון האחרון לתקן 21, שהעלה במעט את רף הרווח היזמי המזערי, אינו יוצר את הזומבים — אבל הוא מאפשר להם להמשיך להתקיים על הנייר. כדי להבין למה, צריך לחבר שלושה תהליכים שמתרחשים בו־זמנית.

1) נקודת המוצא: שוק יורד

בפינוי־בינוי, ההכנסות תלויות במחירי מכירה עתידיים. כאשר המחירים:

• יורדים ריאלית,
• או נתקעים לאורך זמן,

הרווח נשחק מיידית. זה אינו עניין תיאורטי: הרווח היזמי הוא השכבה העליונה — הראשונה להיפגע.

2) התוספת הקריטית: עליית עלויות

במקביל, העלויות כמעט ואינן גמישות כלפי מטה:

• תשומות בנייה,
• מימון וריבית,
• רגולציה ולוחות זמנים,
• ניהול דיירים ואי־ודאות ביצועית.

כאן מתרחשת הפגיעה הכפולה: הכנסות ↓, עלויות ↑.

זהו לא “לחץ” — זו מלקחיים.

3) התגובה הרגולטורית: התאמת רף במקום בחינת ערך

במקום לקבוע שפרויקט אינו כלכלי, התגובה הייתה העלאה מתונה של רף הרווח המזערי (אחוז או שניים).

מספרית - זה נראה קטן.

כלכלית - זה איתות מצוקה.כי העלאת רף לא מייצרת רווח. היא רק משנה את סף המעבר.

4) כך נולד הזומבי (השרשרת הלוגית)

1. הרווח נשחק (שוק יורד).
2. העלויות מטפסות (לחץ מבני).
3. כדי “לעבור תקן” מתבצעת הנדסה לאחור:
   • מחירי מכירה אופטימיים,
   • קצב מכירות מהיר מדי,
   • עלויות “מעוגלות”,
   • הנחות מימון מקלות.
4. הפרויקט עובר בדיקה - אך לא עובר בנק.

התוצאה: לא נופל, לא מתקדם, פשוט קופא.

5) למה זומבים מסוכנים מקריסה גלויה

קריסה גלויה מנקה את השוק ומחזירה התאמה בין מחיר לשווי.

זומבים עושים את ההפך:

• חוסמים קרקע,
• משקרים לסטטיסטיקה (היצע “קיים” שלא ייבנה),
• משמרים אשליית פעילות,
• ודוחים את ההתכנסות הבלתי נמנעת.

זהו קיפאון עם רעש רקע.

6) תפקיד תקן 21 - ומה הוא הפך להיות

תקן מקצועי אמור להיות שומר סף: לבחון ערך, סיכון ותזרים, ולהפיל מוקדם פרויקטים לא־כלכליים.

בפועל, כשהרווח היזמי הופך לרף אדמיניסטרטיבי קבוע, השומה נגררת לתרגיל התאמה.כך התקן:

• אינו טועה בחישוב,
• אבל מחמיץ את תפקידו.

לא להכשיר מחירים - להעריך ערך.

7) המפגש הבלתי נמנע עם הבנקים

השלב הבא הוא פיננסי:

• ליווי מתעכב,
• דרישות הון עצמי עולות,
• פרויקטים “מאושרים” נדחים בשקט.

שם, בניגוד לתקן, אין אחוזים שמצילים.

סיכום: דחייה אינה פתרון

שוק יורד עם עליית עלויות אינו מייצר תיקון - הוא מייצר זומבים.
העלאה מתונה של רף הרווח אינה רפורמה; היא דחיית ההכרה בפער בין מחיר לשווי.

כל עוד בדיקות ההיתכנות נשענות על מחיר ולא על ערך פונדמנטלי הזומבים ימשיכו להיספר כהיצע, והקיפאון יעמיק.

המנגנון השלישי והמסוכן ביותר שנכנס לפעולה כשהרווח נמחץ משני כיוונים (מחיר ↓, עלויות ↑).להלן ניסוח מקצועי, חד ומנומק, שאפשר להעתיק כפרק עצמאי לבלוג או לשלב בפרק הקיים:

פחות תמורות לדיירים והגדלת מכפיל הדירות

מנגנון ההצלה המדומה של פרויקטים לא־כלכליים

כאשר שוק יורד ועלויות עולות, והרווח היזמי נשחק לרמות שאינן מאפשרות סגירה פיננסית, נוצר לחץ “להציל” את התחשיב. מאחר שלא ניתן להעלות מחירים, מתבצעים שני מהלכים תכנוניים־כלכליים משלימים:

1. צמצום התמורות לדיירים הקיימים
2. הגדלת מכפיל הדירות (יותר יחידות חדשות)

שני המהלכים נראים לגיטימיים לכאורה — אך בפועל הם יוצרים כדאיות מדומה ודוחים את הקריסה.

1. צמצום התמורות לדיירים – שחיקה שקטה של ההתחייבות

במקום להודות שהפרויקט אינו כלכלי, מתחיל תהליך של:

• הקטנת תוספת השטח,
• הפחתת מפרט,
• ויתור על חניות, מחסנים או מרפסות,
• דחיפת “פתרונות תכנוניים” גבוליים.

כלכלית:

• העלות ליזם ↓
• הרווח “על הנייר” ↑

אבל:

• הכדאיות החברתית נפגעת,
• התנגדויות מתגברות,
• ההסכמות מתארכות,
• והסיכון הביצועי דווקא עולה.

כלומר:

חיסכון קצר־טווח שמגדיל סיכון ארוך־טווח.

2. הגדלת מכפיל הדירות – יותר יחידות, פחות ערך

המהלך השני הוא הגדלת מספר יחידות הדיור:

• יותר קומות,
• יותר דירות,
• יותר צפיפות.

הרציונל ברור:

יותר יחידות × אותו מחיר ממוצע = יותר הכנסה כוללת.

אלא שבמציאות:

• הביקוש אינו גדל ליניארית,
• קצב המכירות מאט,
• המחיר הממוצע נשחק,
• ועלויות השיווק, המימון והזמן מזנקות.

כך מתקבל פרדוקס:

• התחשיב משתפר סטטית,
• אך ההיתכנות נפגעת דינמית.

3. החיבור המסוכן בין שני המהלכים

כאשר:

• התמורות לדיירים נשחקות וגם
• מכפיל הדירות גדל,

נוצר פרויקט ש:

• עובר בדיקות תקן,
• נראה “יעיל” תכנונית,
• אך רגיש בצורה קיצונית לכל סטייה:
  • עיכוב קטן,
  • ירידת מחיר נוספת,
  • החמרת תנאי מימון.

זהו מתכון קלאסי לפרויקט זומבי:

עובר על הנייר – נתקע בשטח.

4. למה זה לא פתרון אלא דחייה

שני המהלכים אינם מייצרים ערך חדש.

הם רק מחלקים מחדש ערך שאינו קיים:

• פחות לדיירים,
• יותר יחידות בשוק חלש,
• יותר סיכון לכל המעורבים.

ובסופו של דבר:

• הבנקים מזהים את הפער,
• הליווי מתעכב,
• והפרויקט קופא.

השורה התחתונה

צמצום תמורות והגדלת מכפיל אינם פתרון כלכלי — אלא ניסיון להנדס כדאיות במקום לבחון ערך.
בשוק יורד עם עליית עלויות, מהלכים אלו אינם מצילים פרויקטים; הם רק הופכים אותם לשבריריים יותר.

Summary Box (English)

Key Insight:
The update to Israel’s Standard 21 is not an admission of calculation error. It is an implicit acknowledgment that the assumptions underpinning feasibility analyses—chiefly reliance on market prices rather than fundamental value-no longer reflect economic reality. The model still calculates correctly; it simply calculates the wrong world.

In a declining market with rising costs, minor regulatory tweaks cannot restore feasibility. Adjusting minimum profit thresholds sustains “zombie projects”—approved on paper but unbuildable in practice-by postponing the necessary revaluation from price to fundamental value.