במקרה כיכר המדינה נקבע היטל השבחה בגין ביטול מנהרה, למרות שלא נוספו זכויות בנייה. הבלוג מנתח את שומת השמאי המייעץ דוד דדון (09.03.2024), מסביר לעומק את שיטת החילוץ (Delta) ומקדמי החיכוך (0.97=3%), ומראה כיצד “הפחתת חיכוך/סיכון/אי־ודאות” תורגמה להשבחה. בנוסף מוצגת הביקורת העקרונית: האם מדובר בהשבחה ממונית אמיתית או בהשבחה רעיונית שניתנת לחישוב אך לא בהכרח למימוש, במיוחד בעסקאות יוקרה שבהן 3% נבלעים במו״מ. לבסוף מוצגת הסימטריה הכלכלית: אם ביטול מנהרה השביח – עצם הטלת המנהרה חייבת לגלם ירידת ערך, גם אם המשפט לא תמיד מכיר בסימטריה זו.
היטל השבחה “רעיוני” בגין ביטול מנהרה: כשמקדם חיכוך הופך למס על תחושה
1) למה הפרשה הזו חשובה יותר מכל “עוד תיק היטל השבחה”
בדרך כלל היטל השבחה יושב על אדמה מוצקה:
נוספו זכויות, נוספה יחידת דיור, עלה פוטנציאל בנייה – והערך זז באופן ברור. אבל כאן אנו פוגשים תופעה אחרת לגמרי:
אין תוספת זכויות בנייה בגלל ביטול המנהרה, ובכל זאת נקבעה השבחה. ליבת ההחלטה השמאית הייתה:
ביטול המנהרה מפחית חיכוך/סיכון/אי־ודאות/שלביות/תלות – ולכן מעלה שווי. בשומה עצמה הדבר מנוסח באופן מפורש בטבלת הסיכום: “הפחתה בגין דחייה בגין שלביות והקמת מנהרה/מושע/חיכוך/סיכון” והכפלה ב־0.97 (כלומר 3% חיכוך).זהו רגע מבחן לעיקרון:
האם היטל השבחה הוא מס על התעשרות ממונית – או על השבחה רעיונית?
2) מי השמאי המייעץ ומהי השומה
השומה שעליה אנו מדברים היא שומה מייעצת של:
דוד דדון – שמאי מקרקעין (ועו״ד), שמאי מכריע ומייעץ לפי תיקון 84, מיום 09.03.2024.בראש המסמך מופיעים גם מזהי ההליך: מס’ בקשה 1752-2022, “מספרנו 8513”, ומסגרות הערר.
3) השאלה הגדולה: אם ביטול המנהרה יצר השבחה – האם עצם המנהרה גררה בהכרח ירידת ערך?
כאן אני חד וברור:
3.1 כלכלית-שמאית: כן, בהכרח (סימטריה)
אם השומה קובעת שביטול המנהרה מעלה שווי בגלל הפחתת חיכוך וסיכון – אז המשמעות המתבקשת היא שעצם הטלת המנהרה (או החזרתה) מפחיתה שווי.
זה פשוט אותו מנגנון עם סימן הפוך.
במילים אחרות:
- “ביטול מנהרה” = הסרת דיסקאונט = השבחה
- “הוספת מנהרה” = הוספת דיסקאונט = ירידת ערך
3.2 משפטית: לא תמיד זה “היטל שלילי”
וכאן מתחילה הבעיה המבנית:
גם אם כלכלית יש ירידת ערך, המסלול המשפטי לפיצוי במקרים כאלה הוא לרוב סעיף 197 (תביעת פגיעה) ולא “היטל השבחה שלילי”. לכן נוצרת א־סימטריה:
פגיעה לא תמיד מתומחרת בזמן אמת, אך ביטולה כן “מתומחר” כהשבחה.
זה מייצר תוצאה פרדוקסלית:
רכיב פוגעני שלא תומחר כפגיעה בעת הטלתו - הופך למקור השבחה בעת ביטולו.
4) מה זה “שיטת החילוץ” (Delta) ולמה השתמשו בה כאן?
כשהשינוי התכנוני לא מוסיף זכויות אלא משנה תנאי מימוש (סיכון/חיכוך/ודאות) – אין כמעט “עסקאות השוואה” טובות. לכן השמאי משתמש בפתרון מקצועי מוכר: שיטת חילוץ / דלתא.
במקום לחשב:
שווי לפני – שווי אחרי = השבחה
באמצעות עסקאות,
הוא עושה:
- מחשב בסיס שווי תחשיבי/כלכלי של הפרויקט
- מבודד רכיב ספציפי (כאן: המנהרה והשלביות)
- מכמת את השפעתו דרך מקדם
- מפיק את הדלתא:
[
\Delta V = V_{\text{base}} \times k
]
במקרה שלנו: (k=3%) (כלומר הכפלה ב־0.97 במצב הקודם).
5) מהו “מקדם חיכוך” ומה הוא אמור לתפוס?
מקדם חיכוך הוא כלי שמאי-כלכלי שמגלם את הפער בין “שווי מודל” לבין מה שהשוק באמת מוכן לשלם בגלל:
- חיכוך רגולטורי,
- סיכון ביצועי,
- אי־ודאות בלוחות זמנים,
- תלות בגורם ציבורי/צד ג’,
- מורכבות קניינית,
- שלביות,
- וכל “משהו שמפריע לקונה” בלי לשנות זכויות.
הזכויות על הנייר הן דבר אחד;
היכולת לממש אותן בזמן ובוודאות היא דבר אחר.
המקדם הוא ההפרש.
בדיוק לכן בטבלה של דדון מופיע ניסוח רחב: “דחייה… שלביות… מנהרה… מושע… חיכוך… סיכון” והכפלה ב־0.97.
האם זהו מס על אוויר: כשחיכוך הופך להתעשרות?
6) אז איך הוא הגיע דווקא ל־3%? (לא 0 ולא 11)
כאן חשוב לא “לייפות”: השומה לא מציגה נוסחה מתמטית שממנה “נופל” המספר 3%. היא עושה מה ששמאים עושים כשאין נתוני שוק ישירים: היקש מקצועי סביר.
6.1 ההיקש הנורמטיבי: “חיסכון בחיכוך”
דדון מפנה (בשומה) לקווים מנחים שמאיים שבהם מקדמים נקבעים לפי “חיסכון בחיכוך”, ובדרך כלל בטווח של 2%–4% מהשווי.
מתוך טווח זה הוא בוחר 3% – אמצע שמרני:
לא זניח, לא קיצוני.
6.2 ההקשר המחלוקתי: למה לא 11%?
במחלוקת נטען שההשפעה שקולה לדחייה של כשנתיים (שמובילה לאחוז דו־ספרתי), מול עמדת השמאי שבפועל מדובר בהשפעה מתונה יותר (שקולה סביב חצי שנה).
כלומר: הדיון היה על עוצמת החיכוך, לא על עצם קיומו.
7) איך ה־3% “עובדים” בתחשיב בפועל (הדגמה על בסיס המספרים בשומה)
זה החלק שהופך את כל הסיפור למוחשי.
בטבלת הסיכום:
- “סה״כ ביניים” לפני המקדם: 1,401,156,237 ₪
- השמאי מכפיל ב־0.97 (כלומר הפחתה 3%):
- מתקבל “שווי מצב קודם”: 1,359,121,550 ₪
כלומר, עלות החיכוך (במונחי שווי) היא בקירוב:
[
1{,}401{,}156{,}237 - 1{,}359{,}121{,}550 \approx 42{,}034{,}687 \text{ ₪}
]זו הדלתא “נטו” של מקדם החיכוך בלבד.
ומה ההשבחה הכוללת שנקבעה בסוף?
בטבלת הסיכום מופיעים:
- “שווי מצב חדש”: 1,449,600,000 ₪
- “שווי מצב קודם”: 1,359,121,550 ₪
- “השבחה”: 90,478,000 ₪
- היטל 50%: 45,239,000 ₪
נקודה חשובה:
ההשבחה הכוללת אינה רק “חזרת ה־3%”, אלא תוצאה של כל רכיבי הטבלה בין מצב קודם למצב חדש (למשל רכיבי שטחי שירות נוספים שמופיעים בעמודי הטבלאות).
אבל ה־3% הוא לב ההיגיון השמאי שמייחס “כסף” להפחתת חיכוך.
8) “חיכוך” יכול להיות גם מטרד? הדוגמה של חדר אשפה ליד דירה
כן – וזו נקודה חשובה להרחבת השיח:
- מטרד הוא קטגוריה משפטית (ריח/רעש/פגיעה בהנאה).
- חיכוך הוא קטגוריה שמאית־שוקית (רתיעה/אי־ודאות/סיכון).
לא כל חיכוך הוא מטרד. אבל כמעט כל מטרד הוא חיכוך. חדר אשפה ליד דירה, חדר שנאים, פיר אוורור, קיר שירות “עיוור” – לא משנים זכויות, אבל מפחיתים נכונות לשלם. זה אותו עיקרון בדיוק:
שינוי באטרקטיביות/תנאי שימוש → שינוי במחיר/שווי, גם בלי שינוי זכויות.
ההקבלה לכאן חדה:
במנהרה החיכוך הוא תשתיתי־ביצועי; בדירה החיכוך הוא איכות־חיים. שמאית – זה אותו מנגנון.
9) ועכשיו ללב הביקורת: האם ההיטל כאן “רעיוני” ולא “ממוני”?
זו הטענה שלי, והיא לא רק לגיטימית – היא טענה עקרונית שראוי לדון בה.
9.1 למה אפשר לומר שההשבחה כאן “רעיונית”
כי ברכיב המנהרה:
- לא נוספו זכויות בנייה “סחירות”
- לא הוכח חיסכון עלות ישיר במונחי ₪
- לא הוכחה דחייה ודאית בנתיב קריטי
- המודל לא מצביע על כסף שזורם לכיס ביום האירוע
ההשבחה מבוססת בעיקר על הפחתת אי־ודאות וחיכוך – כלומר על “שיפור תנאים”.
9.2 למה זה מעלה קושי מול תכלית היטל השבחה
היטל השבחה נתפס (ברוחו) כמס על התעשרות. כאן עולה השאלה שאני מציב בצדק:
האם אפשר למסות “שיפור תחושה תכנונית”
כשאין הוכחה להתעשרות הניתנת למימוש?
אני מוסיף נקודה חזקה מאוד, מעשית לחלוטין:
3% הם לעיתים זניחים בתוך מרווחי מו״מ בעסקאות יוקרה, במיוחד כשיש תנאי תשלום, שלבי ביצוע, אי־ודאות שוק, ריבית, סיכוני ביצוע. כלומר: גם אם אפשר “לחשב”, לא בטוח שזה “שווה כסף” בשולחן העסקה.
9.3 ההבדל בין “אפשר לכמת” לבין “נוצרה התעשרות”
וזו אולי השורה הכי חשובה לבלוג:
העובדה שניתן לכמת שינוי באחוז שמאי
אינה מוכיחה שקיימת התעשרות ממונית.
במקרה הזה, מקדם החיכוך הוא כלי שמאי ראוי להערכת שווי – אבל השאלה היא האם ראוי להפוך אותו לכלי מיסוי כאילו הוא כסף מזומן. אם אני צודק (וכעמדה ביקורתית־מקצועית יש כאן הרבה היגיון), אז נוצר תקדים מסוכן:
כל ביטול מגבלה, כל הקלה פרוצדורלית, כל הפחתת חיכוך – יהפכו אוטומטית ל”השבחה” גם אם אין שינוי ממשי שניתן למימוש.
10) התוצאה המושגית: אם ביטול המנהרה “השביח” – אז המנהרה “פגעה”
כעת נסגור מעגל, בלי להתחמק:
- השומה מטילה היטל כי ביטול המנהרה השביח באמצעות הסרת דיסקאונט (3%).
- המשמעות השמאית הסימטרית היא שבמצב שבו המנהרה קיימת – קיים דיסקאונט (ירידת ערך) שנובע מחיכוך/סיכון.
- לכן, מי שמקבל את ההיגיון של ההשבחה כאן – חייב לקבל גם את ההיגיון של הפגיעה שם.
הבעיה היא שהמשפט לא תמיד מאפשר סימטריה:
פגיעה דורשת מסלול ראייתי ואירוע תכנוני בזמן אמת (197), בעוד שהשבחה יכולה להיקבע בדיעבד על “שיפור תנאים”.זהו שורש העיוות.
11) מסקנה מקצועית: מיסוי חיכוך הוא מיסוי אוויר? לא תמיד. כאן - יש בסיס לטענה שכן.
אני לא אומר “החוק אומר רעיוני”. אני אומר את זה נכון:
- כשאין תוספת זכויות ואין חיסכון עלות מוכח,
- והשומה נשענת על מקדם חיכוך שהוא בהכרח הערכה,
- והפער הוא בסדר גודל שנבלע במו״מ,
יש בסיס מקצועי רציני לטעון שההיטל כאן קרוב יותר למס על השבחה רעיונית מאשר מס על התעשרות ממונית מוכחת.
וזה בדיוק המקום שבו שמאי-חוקר צריך להרים דגל:
היטל השבחה לא נועד למסות “שיפור תנאים” כאילו היה כסף.
Summary Box (English)
Topic: Betterment levy for “tunnel cancellation” and the rise of “conceptual” uplift
This article analyzes the advisory appraisal by David Dadon (09.03.2024) regarding the cancellation of a planned tunnel at Kikar Hamedina. The appraisal applies a friction coefficient (0.97 = 3%) to reflect reduced uncertainty, risk, and institutional/engineering “friction,” producing a calculated uplift even without additional building rights. The article explains the Delta (extraction) method, shows how a friction premium/discount operates numerically, and raises a core critique: where uplift is driven mainly by reduced friction rather than tangible, realizable gains, the resulting levy may be conceptual rather than monetary. Finally, it emphasizes economic symmetry: if cancelling the tunnel creates uplift, then imposing the tunnel necessarily implies a value decrease—even if legal mechanisms do not always recognize that symmetry.
ניתוח והתייחסות לסוגיות השבחה ומנהרת כיכר המדינה
מסמך זה מנתח את השאלות שהועלו על בסיס המסמכים המשפטיים והשמאיים (עמ"ן 35113-02-25, חוות דעתו של השמאי המכריע דוד דדון ואח').
1. סימטריה בין השבחה לירידת ערך: ביטול המנהרה מול הקמתה
השאלה: אם ביטול המנהרה גורר היטל השבחה (עליית ערך), הרי שהקמתה הייתה צריכה לגרור ירידת ערך?ניתוח:מבחינה תכנונית ומשפטית, התשובה היא חיובית עקרונית, אך יש להבחין בין המנגנונים:
- ירידת ערך (סעיף 197): כאשר אושרה התוכנית המקורית שהקימה את המנהרה (למשל תוכנית "ג"), לבעלי המקרקעין שערכם נפגע הייתה זכות לתבוע פיצויים בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. אם המנהרה אכן היוותה מטרד או נטל כלכלי שפגע בערך הדירות/זכויות בכיכר, זו הייתה העת לדרוש פיצוי.
- השבחה בביטול: כעת, כאשר מאושרת תוכנית חדשה (כמו תוכנית תא/2500/ז) המבטלת את המנהרה, היא למעשה "מסירה את המועקה". מבחינה שמאית, הנכס ב"מצב חדש" (ללא מנהרה) שווה יותר מאשר ב"מצב קודם" (עם מנהרה). ההפרש הזה הוא ההשבחה.
- הסוגיה בכיכר המדינה: השמאים והוועדה המקומית טענו כי המנהרה לא הייתה רק מטרד פיזי, אלא נטל כלכלי עצום (עלויות הקמה גבוהות שחלו על היזמים). ביטולה חסך עלויות אלו והעלה את כדאיות הפרויקט, ולכן זוהי השבחה "כלכלית" ברורה.
2. מקדם החיכוך (Friction Coefficient)
הסבר: מקדם חיכוך הוא כלי שמאי המשמש להפחתת ערך "תאורטי" כדי להתאימו למציאות השוק. הוא מבטא את העובדה שמימוש זכויות תכנוניות אינו קורה בריק - הוא כרוך בסיכונים, אי-ודאות, זמן, בירוקרטיה ומורכבות.
הדגמה וערכים:
- למה משתמשים בו? אם תוכנית מוסיפה זכויות בשווי 1,000,000 ש"ח, קונה פוטנציאלי לא ישלם את המיליון המלא היום, כי הוא יודע שייקח זמן לממשן, שיש סיכון שהשוק ישתנה, או שיהיו קשיים ברישוי.
- ערכים מקובלים:
- 0.95-1.0: נכסים זמינים מאוד, ללא מורכבות, בביקוש שיא.
- 0.80-0.90: מקדם נפוץ המשקף "חיכוך" סטנדרטי של שוק הנדל"ן הישראלי (מורכבות סבירה).
- 0.70 ומטה: במקרים של אי-ודאות תכנונית גבוהה מאוד, סכסוכי בעלים מורכבים או פרויקטים תשתיתיים בסיכון גבוה.
- בתיק כיכר המדינה: השמאים דנו במקדמים שמשקפים את המעבר מתוכנית תאורטית לביצוע בפועל. בביטול המנהרה, ה"חיכוך" קטן (כי הפרויקט הפך פשוט יותר), מה שדווקא תומך בעליית הערך.
3. היטל השבחה כמס ממוני ולא רעיוני
הטענה: המס אמור למסות התעשרות בפועל. האם 3% השבחה היא "רעש סטטי" בטווח המו"מ?ניתוח הסוגיה:
זוהי טענה משפטית ושמאית נפוצה ("סטייה מותרת"):
- מס ממוני: בית המשפט העליון קבע שהיטל השבחה נועד לגבות מהבעלים חלק מההתעשרות שהפיק מפעולה של רשויות התכנון. אם ההתעשרות היא רק "על הנייר" ולא ניתנת למימוש, הגבייה עשויה להיתפס כלא צודקת.
- סוגיית ה-3%:בתי המשפט (כולל בערעורים המצורפים) נדרשים לעיתים לשאלה האם פער קטן מאוד בערך הוא אכן "השבחה" או פשוט הבדל בשיקול דעת בין שמאים.
- מצד אחד: שמאות היא לא מדע מדויק. טעות הדגימה או טווח המו"מ בשוק חופשי הוא לרוב סביב 5%-10%. לכן, השבחה של 3% יכולה להיחשב כ"רעש" שלא מעיד על התעשרות אמיתית.
- מצד שני: כשמדובר בנכסי עתק כמו כיכר המדינה, שבהם השווי נאמד במיליארדים, 3% הם עשרות מיליוני שקלים. הרשות המקומית תטען שזו התעשרות ריאלית לחלוטין שאסור לוותר עליה.
- גישת הפסיקה: ככלל, החוק לא קובע "רף מינימום" להשבחה. ברגע שהוכח שווי גבוה יותר במצב החדש, חל היטל. עם זאת, בתי המשפט משתמשים ב"מקדם דחייה" או במקדמי ודאות כדי לוודא שלא ממסים "ציפיות" אלא ערך שוק ריאלי.
סיכום ומסקנות מהמסמכים
- ביטול המנהרה נתפס על ידי מוסדות התכנון כהטבה כלכלית משמעותית ליזמים (חיסכון בעלויות והסרת מטרד), ולכן נקבעה השבחה.
- הליכי הערעור (כפי שרואים בהחלטות השופט אילן צור) מתמקדים לא פעם בשאלות פרוצדורליות כמו ריבית פיגורים והחזר כספים, מה שמראה שהמחלוקת היא לא רק על ה"אם" יש השבחה, אלא על ה"כמה" ואיך הכסף מנוהל.
- התעשרות בפועל: בעלי הנכסים בכיכר טוענים שההשבחה היא רעיונית בלבד כל עוד הפרויקט לא הושלם, אך הדין הישראלי מחייב תשלום בעת "מימוש" (מכירה או קבלת היתר), מה שהופך את המס לממשי מאוד באותה נקודה.
אפליקציה לניתוח המקרה
אפליקציה האינטראקטיבית ומוסיף לה שכבה מתקדמת של בינה מלאכותית. הגרסה כוללת "מרכז תובנות ✨" שמאפשר למשתמשים לסכם מסמכים משפטיים מורכבים, לשאול שאלות על תיק כיכר המדינה ולקבל ניתוח שמאיי ראשוני המבוסס על עקרונות הדו"ח, והכל תוך שימוש במודל Gemini 2.5 Flash.
הוספתי לאפליקציה את מרכז התובנות של Gemini ✨, שמשלב שלוש יכולות מפתח:
- סיכום פסק דין חכם: כפתור המאפשר לקבל באופן מיידי סיכום של פסק הדין המורכב של השופט אילן צור, תוך התמקדות בנקודות השמאיות הקריטיות.
- ניתוח תרחישים אישי: המשתמש יכול להזין תיאור של מגרש או שינוי תכנוני אחר, וה-AI ינתח האם קיימת חשיפה להיטל השבחה בהתבסס על עקרונות "כיכר המדינה".
- ייעוץ משפטי/שמאיי מבוסס חיפוש גוגל: כלי Q&A שמשתמש ב-Grounding כדי להביא דוגמאות ומידע עדכני מחוקי התכנון והבנייה בישראל.
האפליקציה כוללת אפשרות של ניתוח דוח השמאי המייעץ
כשהמנהרה נעלמת, המס מופיע: שיעור בנדל"ן יצירתי מפרשת כיכר המדינה
איך ייתכן שביטול של פרויקט תשתיתי מורכב – מנהרה שמעולם לא נחפרה – גורם לבעלי קרקע לשלם עשרות מיליוני שקלים לרשות המקומית? פרשת היטל ההשבחה בכיכר המדינה הפכה למעבדה משפטית ושמאית מרתקת, הבוחנת כיצד הסרת מכשולים בירוקרטיים ושיפור תנאי ודאות מתורגמים לכסף חי, גם כשלא נוסף לפרויקט אפילו מטר רבוע אחד של זכויות בנייה.
1. השבחה ללא זכויות: הקסם השמאי של "ביטול החיכוך"
במרכז המחלוקת ניצבת קביעה מפתיעה: תוכנית תא/2500/ב, שביטלה את חובת הקמת המנהרה מתחת לרחוב ז'בוטינסקי, השביחה את ערך הקרקע באופן דרמטי. השמאי המייעץ, דוד דדון, השתמש במושג "מקדם חיכוך" (Friction Coefficient) כדי להסביר מדוע פרויקט הופך ליקר יותר ברגע שהוא הופך לפשוט יותר.מקדם החיכוך מגלם את הפער בין שווי "על הנייר" לבין המחיר שקונה סביר מוכן לשלם בפועל בשל סיכוני ביצוע, תלות בגורמים ציבוריים ואי-ודאות בלוחות זמנים. בפרשת כיכר המדינה, שוויו הבסיסי של הפרויקט נאמד בסכום עתק של כ-1.4 מיליארד ש"ח (1,401,156,237 ש"ח ליתר דיוק). השמאי קבע כי הסרת הנטל ההנדסי והבירוקרטי של המנהרה הפחיתה את ה"חיכוך" והעלתה את ערך הקרקע ב-3%. בנכס בסדר גודל כזה, האחוזים הבודדים הללו מתורגמים מיד לעשרות מיליוני שקלים."האם היטל השבחה הוא מס על התעשרות ממונית – או על השבחה רעיונית? השומה נשענת על מקדם חיכוך שהוא בהכרח הערכה, והפער הוא בסדר גודל שנבלע לעיתים במו"מ." (חיים אטקין, חוקר שוק ואנליסט נדל"ן).
2. פרדוקס הסימטריה: הדיסקאונט שנבלע והמס שנולד
הקביעה שביטול המנהרה מעלה את ערך הקרקע ב-3% חושפת פרדוקס כלכלי-משפטי: אם הסרת המנהרה היא השבחה, הרי שעצם הטלתה בתוכניות העבר הייתה פגיעה בשווי באותו שיעור בדיוק. במילים אחרות, בעלי הקרקע "בלעו" בשעתו דיסקאונט של 3% בשווי הנכס שלהם מבלי שזכו לפיצוי.כאן נכנסת המלכודת המשפטית: בעוד שהיטל השבחה נגבה ביום המימוש, פיצוי על ירידת ערך לפי סעיף 197 דורש תביעה אקטיבית תוך זמן מוגבל מיום אישור התוכנית הפוגעת. בעלי הקרקע בכיכר המדינה לא פוצו על ה"נזק" שהמנהרה גרמה בעבר, אך כעת, כשהנזק בוטל, הם נדרשים לשלם מס על ה"רווח". רכיב פוגעני שלא תומחר כפגיעה בעבר, הפך למכרה זהב של השבחה עבור הרשות ברגע ביטולו.
3. מלכודת ה"עיצוב הספירלי": כשממ"ד הופך למוצר יוקרה
סלע מחלוקת נוסף בפרשה היה תוספת של 5,987 מ"ר שטחי שירות. המערערים (נחלת אחים) טענו כי מדובר בשטחים המגיעים להם מכוח חוק לצורכי מיגון (ממ"דים) ונגישות, ולכן הם זכאים לפטור מהיטל לפי סעיף 19(ב) לתוספת השלישית.השופט אילן צור והשמאי דדון חשפו כאן אירוניה תכנונית: השטחים הללו לא "נצבעו" בתוכנית באופן בלעדי עבור מיגון או נגישות, אלא נוספו כ"סל שטחים" שנועד לתמוך במבנה האדריכלי הספירלי והיוקרתי שנבחר. בית המשפט קבע כי הצורה המעגלית היא "בחירה סובייקטיבית" של היזמים לטיוב התכנון והעלאת ערך הפרויקט כפרויקט יוקרה. מאחר שהממ"דים יכלו להיבנות גם בשטח מצומצם יותר בתכנון שגרתי, התוספת שירתה את האדריכלות ולא רק את החוק – ולכן חויבה בהיטל מלא. הבחירה ביוקרה הפכה, במקרה זה, לחרב פיפיות מיסויית.
4. שיטת החילוץ (Delta): כשאין למי להשוות
בדרך כלל, שמאים נשענים על "שיטת ההשוואה" – בדיקת עסקאות דומות בשוק. אולם כיכר המדינה הוגדרה כ"חטיבת קרקע ייחודית" שאין לה מקבילות. איך מעריכים שינוי בשווי של נכס שאין שני לו?הפתרון היה "שיטת החילוץ" (Extraction):
- אומדים את שווי המוצר הסופי (הדירות המוגמרות בכיכר).
- מפחיתים את הוצאות הבנייה, המיסים, האגרות והרווח היזמי.
- היתרה המתקבלת מייצגת את שווי הקרקע.
שיטה זו אפשרה לשמאי לבודד את "רכיב המנהרה" כדלתא טהורה. על ידי השוואת מודל החילוץ עם המנהרה ומודל החילוץ בלעדיה, ניתן היה לקבוע את שווי ה"חיסכון בחיכוך" באופן מתמטי, גם ללא עסקאות השוואה מהשטח.
5. 3% של רעש סטטי או 45 מיליון שקל?
המחלוקת על גובה המקדם המחישה את עוצמת האינטרסים: הוועדה המקומית דרשה מקדם של 11%, ששיקף לטענתה שנתיים של דחייה במימוש הפרויקט בשל מורכבות המנהרה. השמאי המייעץ, בגישה מתונה יותר, קבע מקדם של 3%, המייצג קיצור דחייה של חצי שנה בלבד.האם 3% הם "רעש סטטי" שנבלע בטווח המו"מ המקובל בעסקאות יוקרה, או התעשרות ריאלית? בנכס שערכו 1.4 מיליארד ש"ח, ה"רעש" הזה שווה כ-42-45 מיליון ש"ח. השופט אילן צור בחר לאמץ את שיקול דעתו של השמאי המייעץ כגורם ניטרלי, וסימן את הגבול: בערכים כאלו, גם תזוזה קלה במחט השמאית היא כסף מזומן שחייב במס."התערבות שיפוטית בהחלטת ועדת הערר, כגורם תכנוני מקצועי, תיעשה במשורה ותישמר למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית." (מתוך פסק הדין של השופט אילן צור).
סיכום: האם אנחנו ממסים אוויר?
פרשת כיכר המדינה מותחת את גבולות היטל ההשבחה מהעולם המוחשי של זכויות בנייה לעבר עולם רעיוני של "ודאות ביצועית". המעבר ממיסוי של מטרים רבועים למיסוי של "מקדם חיכוך" מסמן עידן חדש בשוק הנדל"ן. השאלה שנותרה פתוחה לפתחנו היא האם אנחנו הופכים את היעילות הבירוקרטית לנכס חייב במס? אם בעתיד כל הקלה פרוצדורלית או קיצור הליכים ייחשבו ל"השבחה", ייתכן שאנחנו יוצרים תקדים שבו היעילות השלטונית עצמה הופכת למקור הכנסה לרשות, אך גם למשקולת כלכלית על צוואר הפיתוח העירוני. האם בעתיד גם מהירות הטיפול בבקשה להיתר תיחשב כנכס בר מיסוי? בכיכר המדינה, לפחות, התשובה היא שהזמן והשקט הנפשי של היזם שווים הרבה מאוד כסף למדינה.
reinforces and prolongs the real estate bubble until financial reality inevitably intervenes.
