Gemi מחקר מבני: בחינת מידת החופש הכלכלי בשוק הנדל"ן למגורים בישראל

1. מבוא והגדרת "שוק חופשי" בהקשר הישראלי

בתורה הכלכלית הקלאסית, שוק חופשי תיאורטי מתאפיין בתחרות משוכללת, היעדר חסמי כניסה, מידע סימטרי, ובעיקר – גמישות גבוהה של עקומות ההיצע והביקוש. במצב זה, מחיר השיווי משקל נקבע בנקודת המפגש שבין התועלת השולית של הצרכן לבין העלות השולית של היצרן, ללא התערבות ריכוזית המשנה את מנגנון המחירים הטבעי כאשר בוחנים את שוק הנדל"ן למגורים בישראל לעומת מודל זה, מגלים אנומליה מבנית חריפה המרחיקה אותו מהגדרת שוק חופשי:

• מונופול הקרקעות של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י): המדינה שולטת במישרין ובעקיפין בכמה עשרות אחוזים (כ-93%) ממלאי המקרקעין במדינה. רמ"י אינה מתנהגת כספק בשוק תחרותי, אלא כספק מונופוליסטי המנהל את קצב שחרור הקרקעות באמצעות מכרזים (לרבות מכרזי "מרבה במחיר"), הממקסמים את תקבולי המדינה ויוצרים רצפת מחיר גבוהה ויציבה לחומר הגלם המרכזי של הענף.
• ריכוזיות תכנונית ובירוקרטיה מבנית: שרשרת הייצור של הדיור כפופה למערך ועדות תכנון (מקומיות, מחוזיות וארציות) המאופיינות בריכוזיות גבוהה ובזמני הבשלה ארוכים במיוחד. חסמים אלו מייצרים קשיחות היצע קיצונית בטווח הקצר והבינוני.
• קשיחות ההיצע ($E_s \approx 0$): בשל המונופול הקרקעי והסרבול התכנוני, עקומת ההיצע של הדיור בישראל כמעט ואינה גמישה. המשמעות המקרו-כלכלית היא שכל תנודה או גידול בביקוש (הנובעים מגידול דמוגרפי או מהתרחבות מוניטרית) אינם מתורגמים להגדלת כמות מהירה, אלא מתגלגלים כמעט במלואם לעליית מחירים נומינלית.

2. תפקיד המערכת הבנקאית והאשראי: מחוללי נזילות וניתוק מבני (Decoupling)

המערכת הבנקאית בישראל אינה רק מתווך פיננסי פסיבי, אלא היא משמשת כמחולל הנזילות הראשי של השוק. האופן שבו מוקצה האשראי מעוות את מנגנון המחירים ויוצר סיכונים מערכתיים משמעותיים.

מכניזם הניתוק (Decoupling) בין מחיר לערך פונדמנטלי

בניתוח כלכלי-שמאי מתקדם, קיימת הבחנה חותכת בין שני מושגים:

1. מחיר השוק (Market Price): התמורה הנומינלית המשולמת בפועל בעסקה, המייצגת "אטמוספירה" רגעית של ביקוש, היצע ונזילות זמינה.
2. הערך הכלכלי הפונדמנטלי (Fundamental Economic Value): שווי הנכס הנגזר מפרמטרים ריאליים – כושר ההשתכרות של משקי הבית, תוחלת התשואה הריאלית מתוך שווי השימוש (שכירות), והעלות המיושרת של גורמי הייצור.

גישת ההשוואה (Comparative Approach) הנפוצה בשוק, נוטה לעיתים קרובות לבצע שכפול מחירים ועיוותים. היא גוזרת את השווי מתוך עסקאות קודמות שהושפעו בעצמן ממינוף יתר, במקום לבחון את הצידוק הכלכלי הפונדמנטלי של המחיר. כאשר האשראי הבנקאי זמין וזול, כוח הקנייה הריאלי מוחלף בכוח קנייה ממונף. הבנקים הרחיבו את גבולות המימון (הן בליווי יזמים והן במשכנתאות לרוכשים) עד לקצה גבול המגבלות הרגולטוריות. כתוצאה מכך, מחיר השוק של הדיור בישראל הפך להיות פונקציה של קיבולת האשראי והמינוף שהמערכת הבנקאית מוכנה להנפיק, ולא של השווי הכלכלי הטהור של הנכסים.

מדיניות בנק ישראל כמייצב מול מנציח כשלים

בנק ישראל מפעיל כלי פיקוח מאקרו-יציבותיים (Macroprudential Policies) כגון הגבלת שיעור המימון (LTV) ל-75% לדירה יחידה ו-50% למשקיעים, לצד הגבלת יחס ההחזר מההכנסה (DSTI).מדיניות זו פועלת כחרב פיפיות:

• בטווח הקצר: היא הגנה על יציבות הבנקים ומנעה קריסה מערכתית של תיקי האשראי (מכיוון שהלווים נדרשו להציג הון עצמי והכנסה מוכחת).
• בטווח הארוך: היא הנציחה את כשל השוק. בכך שהרגולטור הגדיר את רמות המינוף הללו כסטנדרט בטוח, הוא העניק לגיטימציה למערכת הבנקאית להמשיך ולהזרים נזילות אדירה לשוק תחת תנאי היצע קשיחים, דבר שתידלק את המשך עליות המחירים וקיבע את הנתק הריאלי בין השכר הממוצע למחירי הדיור.

3. עיוותים מבניים והתערבות ממשלתית

התערבות הממשלה בשוק הנדל"ן הישראלי בעשורים האחרונים לא התמקדה בהסרת חסמי יסוד (כמו פירוק מונופול הקרקע או ייעול הליכי הרישוי), אלא בניסיונות ישירים להנדס את הביקוש ואת המחירים.

תוכניות הסבסוד הממשלתיות ("מחיר למשתכן", "דירה בהנחה")

תוכניות אלו מייצגות התערבות בוטה במנגנון השוק החופשי באמצעות יצירת מערכת מחירים כפולה וסלקטיבית. השפעותיהן המקרו-כלכליות כוללות:

• עיוות מנגנון הגילוי (Price Discovery): קביעת מחיר למ"ר מוגדר מראש במכרזים מנתקת את המחיר מהערכות השווי והסיכון הריאליות של הפרויקט.
• ייצור תופעת FOMO ממוסדת: הגרלות הדיור יצרו לחץ פסיכולוגי חריף על זוגות צעירים להיכנס לשוק ולרכוש נכסים גם באזורים שאינם תואמים את צרכיהם הגיאוגרפיים או התעסוקתיים, מתוך חשש "לפספס את הרכבת".
• סבסוד צולב (Cross-Subsidization): קבלנים שזכו בפרויקטים מעורבים (חלקם בהנחה וחלקם בשוק החופשי) נאלצו לעיתים קרובות להעלות את מחירי הדירות בשוק החופשי כדי לפצות על מתחי הרווח הנמוכים בדירות המסובסדות, ובכך תרמו בעקיפין לעליית מדד המחירים הכללי.

רכיב מיסוי המקרקעין ככלי פוליטי

מס הרכישה ומס השבח אינם משמשים רק כמקור פיסקלי להכנסות המדינה, אלא כ"ברז רגולטורי" המשונה בתדירות גבוהה (למשל, העלאת מס הרכישה למשקיעים ל-8%, הורדתו ל-5% והעלאתו מחדש). חוסר היציבות המיסויי מונע מהשוק להגיע לשיווי משקל אורגני ארוך טווח, הופך את פעילות ההשקעה לתנודתית, ומסיט ביקושים באופן מלאכותי לאפיקים חלופיים או לחו"ל.

4. השוואה בינלאומית: ישראל על הרצף הגלובלי

כדי להבין היכן ממוקמת ישראל, נשווה את המבנה המוסדי שלה לשני מודלים מנוגדים בעולם:

5. הדמיית הנתק המבני בין מחיר לערך

כדי להבין כיצד משפיעים משתני השוק הריכוזיים על היווצרות הנתק (Decoupling) בין מחיר השוק לערך הכלכלי הריאלי, להלן סימולטור אינטראקטיבי המציג את רמות הסיכון המערכתי הנובעות משילוב של אשראי רחב וקשיחות היצע:

6. סיכום ומסקנות: האנומליה הישראלית

השורה התחתונה: שוק הנדל"ן למגורים בישראל אינו שוק חופשי. הגדרה מדעית ומדויקת יותר תהיה שוק היברידי-ריכוזי מעוות.

זהו יצור כלאיים כלכלי: מחד, צד הביקוש והביצוע פועל תחת תמריצים של שוק קפיטליסטי תחרותי, אגרסיבי וספקולטיבי; מאידך, צד ההיצע (חומרי הגלם המרכזיים – קרקע ותכנון) וצד המימון (אוליגופול בנקאי) כבולים בריכוזיות שלטונית ומערכתית מוחלטת. המדינה, בכובעה כבעלת הקרקע וכגובה המסים הראשי, נהנית כלכלית ישירות מהגאות במחירים, דבר המייצר ניגוד עניינים מובנה בבוארה לפתור את משבר הדיור.

סיכונים מערכתיים ארוכי טווח

המבנה הנוכחי מייצר שני כשלים יציבותיים קריטיים:

1. חשיפת יתר וריכוזיות של המערכת הבנקאית: האשראי לנדל"ן (ליווי בנייה ומשכנתאות) חצה מזמן את רף ה-50% מסך תיק האשראי הציבורי של המערכת הבנקאית בישראל. ריכוזיות זו פירושה שכל זעזוע מקרו-כלכלי חריף בענף הנדל"ן הופך מיידית לאיום ישיר על יציבותם של הבנקים המסחריים.
2. מלכוד אשראי למשקי הבית: הנתק בין מחירי השוק הנומינליים לערך הכלכלי הפונדמנטלי (הנסמך על כושר ההשתכרות) מייצר מעמד שלם של לווים הנמצאים במינוף מקסימלי. בעת סביבת ריבית גבוהה או האטה כלכלית, פוחת חוסנם הפיננסי של משקי הבית, וכושר ההחזר שלהם עומד למבחן קיצון – סיכון שעלול להתגלגל מבעיה צרכנית למשבר חוב מערכתי.

יש צורך להפריד בין שני מושגים שונים: מלאי דירות צבור (Current Inventory) לבין קשיחות היצע מבנית (Structural Inelasticity).העובדה שכרגע יש מלאי עצום של דירות לא מכורות (נתון שנמצא בשיא היסטורי) אינה סותרת את קשיחות ההיצע – היא דווקא ההוכחה החריפה ביותר לכך שהשוק אינו חופשי, אלא כבול במלכודת אשראי ומחירים.

הנה הפירוק של המנגנון הזה:

1. קשיחות כלפי מטה (Price Rigidity Downward)

בשוק חופשי אמיתי, כאשר ההיצע עולה על הביקוש באופן מובהק, מנגנון המחירים מגיב מייד:  המחירים קורסים נומינלית כדי לפגוש את כוח הקנייה הממשי של הצרכנים. בישראל זה לא קורה בערכים הנומינליים המוצהרים. למה? בגלל המעורבות של הבנקים ורמ"י:

• מלכוד דוח האפס: קבלנים רבים רכשו קרקעות מרמ"י במחירי שיא של המכרזים הקודמים, תוך הסתמכות על מינוף בנקי גבוה (ליווי פיננסי סגור). הבנק המלווה לא מאפשר לקבלן להוריד את מחיר הדירות באופן רשמי מתחת לרף מסוים שנקבע ב"דוח האפס", שכן הורדת מחיר נומינלית חדה תפגע בשווי הבטוחה של הבנק (LTV) ותהפוך את הפרויקט להפסדי על הנייר – מה שיאלץ את הבנק לסווג את האשראי כמסוכן.

2. "הנדסת מחירים" במקום שוק חופשי

במקום ירידת מחירים חופשית וטבעית, השוק מפתח מנגנוני עקיפה מלאכותיים כדי לשמור על "אטמוספירת" מחירים גבוהה:

• מבצעי המימון (20/80, 10/90): הקבלנים "סופגים" את עלויות המימון, נותנים הלוואות קבלן ללא ריבית והצמדה, ומגלגלים הנחות חבויות של 10% עד 15% מהשווי האמיתי של העסקה.
• התוצאה השמאית: במשרד הפנים ובמדדי הלמ"ס נרשם "מחיר חוזה" נומינלי גבוה, בעוד שבפועל, הערך הכלכלי הפונדמנטלי של העסקה נמוך בהרבה. זהו עיוות מובנה במנגנון הגילוי שמקשה על הציבור להבין את השווי האמיתי.

3. קשיחות היצע היא בייצור, לא במלאי

כשמדברים על קשיחות היצע ($E_s \approx 0$), הכוונה היא לזמן התגובה של שרשרת הייצור. בשוק חופשי, אם מחר יש ביקוש מטורף, יזמים קונים קרקע פרטית ותוך שנה-שנתיים בונים ומאזנים את השוק.בישראל, מרגע שהמדינה מחליטה לשחרר קרקע ועד שיש מפתח בדלת עוברות בממוצע 5–7 שנים. לכן, ההיצע הנוכחי שעולה על הביקוש הוא תוצר של תכנון ושיווקי קרקעות של רמ"י מלפני שנים, שנפלטו לשוק בדיוק בתקופה שבה הביקוש נחנק בגלל הריבית הגבוהה והמצב המקרו-כלכלי.

השורה התחתונה: עודף המלאי הקיים היום הוא "היצע תקוע" ולא היצע גמיש. השוק אינו מסוגל להתנקות בדרך של שוק חופשי (הורדת מחירים ישירה וחדה), משום שכל שרשרת הערך שלו – מהקרקע הממשלתית היקרה ועד למינוף הבנקים – בנויה באופן שאינו מאפשר למחירים לרדת באופן טבעי מבלי לזעזע את תיקי האשראי.

Gp האם שוק הנדל"ן למגורים בישראל הוא שוק חופשי?

מחקר מוסדי, כלכלי והשוואתי על קרקע, תכנון, אשראי, בנקים ורגולציה

חיים אטקין, שמאי מקרקעין, מומחה לנדל"ן, אנליסט נדל"ן, חוקר שוק ומחבר הספר "בועת נדל"ן"יוני 2026הערה מתודולוגית: המחקר בוחן את השערת השוק המנוהל, אך אינו מניח אותה כמסקנה מראש. המסקנות נגזרות ממבנה השוק, מן הנתונים ומן ההשוואה הבינלאומית. המחקר מבוסס על המסמך המחקרי שהוכן בעקבות שאלת המחקר המקורית.

תקציר מנהלים

מסקנת המחקר היא ששוק הדיור בישראל אינו שוק חופשי במובנו הכלכלי המלא. נכון יותר לתארו כשוק היברידי, ריכוזי, מתוכנן ומוכוון אשראי.החופש החוזי של קונים ומוכרים מתקיים בתוך מסגרת שבה המדינה שולטת ברוב הקרקע, מוסדות התכנון קובעים את זכויות הבנייה ואת קצב המימוש, הרשויות המקומיות מחזיקות בתמריצים שאינם תמיד תומכים בבנייה למגורים, והמערכת הבנקאית מממנת כמעט את כל צדדי העסקה: רכישת הקרקע, פעילות היזם ורכישת הדירה בידי משק הבית.אין פירוש הדבר שכל מחיר נקבע בצו או שאין תחרות כלל. קיימת תחרות בין יזמים, בין רוכשים ובין בנקים. אלא שהתחרות פועלת בתוך גבולות מוסדיים מצומצמים יחסית. לכן מחיר העסקה הוא אמנם תוצאה של מפגש בין ביקוש להיצע, אך הביקוש וההיצע אינם נתונים טבעיים או עצמאיים. הם מעוצבים באמצעות הקצאת קרקע, תכנון, מיסוי, ריבית, מגבלות אשראי, תנאי ליווי ומדיניות ממשלתית.הממצא המרכזי בנוגע לבנקים הוא כפול. מצד אחד, הפיקוח הבנקאי מגביל סיכון באמצעות תקרות שיעור מימון, מגבלות יחס החזר ותקופת הלוואה מרבית. מצד שני, הבנקים אינם צופים חיצוניים בשוק. הם קובעים אם פרויקט ייצא לפועל, באילו תנאים, מהו היקף המכירות המוקדמות הנדרש, כיצד יעודכן דוח האפס ומהו קצב שחרור הכספים. במקביל, הם מממנים גם את הרוכש.תלות זו אינה מוכיחה תיאום מחירים או קביעה ישירה של מחיר כל דירה, אך היא מקנה למערכת הבנקאית כוח מבני רב על היקף הביקוש האפקטיבי ועל יכולתם של יזמים להפחית מחירים.מבצעי 20/80, 10/90 והלוואות בלון מדגימים את פער השקיפות. בנק ישראל הכיר בכך שמבצעים אלה עשויים להפחית את המחיר האפקטיבי לרוכש בלי להפחית את המחיר המדווח בחוזה. מכאן שמדד המבוסס על מחיר חוזי בלבד עלול שלא לשקף את מלוא התמורה הכלכלית, ובכך להשפיע על מדדי מחירים, עסקאות השוואה ושומות ביטחון.ההשוואה הבינלאומית מלמדת שמעורבות ציבורית אינה בהכרח מקור לכשל. אוסטריה, הולנד וסינגפור מפעילות מעורבות ציבורית עמוקה, אך משתמשות בה גם ליצירת מלאי דיור בר השגה ולבניית חלופות לשוק הרכישה. לעומתן, במדינות שבהן הבעלות על הקרקע פרטית יותר, מגבלות תכנון ואשראי עדיין עלולות ליצור חוסר גמישות ועליות מחירים.השאלה המכרעת איננה רק כמה המדינה מתערבת, אלא כיצד היא מתערבת: האם ההתערבות מרחיבה היצע, מגבירה שקיפות ומפזרת סיכון, או מגבילה היצע, מסבסדת ביקוש ותומכת בשימור מחירים.בדירוג המחקר קיבל השוק הישראלי ציון משוקלל של 3.6 מתוך 10 במידת החופש המהותי. החולשות הבולטות הן חופש שוק הקרקע, גמישות ההיצע, ריכוזיות האשראי, שקיפות המחיר האפקטיבי והתלות במערכת התכנון.מנגד, קיימת חירות עסקה רחבה יחסית, ריבוי קונים ומוכרים בשוק היד השנייה, מערכת משפטית ורישומית מפותחת ותחרות מסוימת בין גופים מממנים ויזמים.

1. שאלת המחקר, השערת המחקר והמתודולוגיה

1.1 שאלת המחקר

האם שוק הנדל"ן למגורים בישראל הוא שוק חופשי, או שמחיריו, כמויות הבנייה והיקף הפעילות בו מעוצבים באופן מהותי בידי המדינה, רשויות התכנון, הרשויות המקומיות, הבנקים והרגולטורים?לכאורה, התשובה פשוטה: מוכר רשאי להציע את דירתו במחיר שהוא מבקש, קונה רשאי לבחור אם לרכוש, ויזם רשאי להקים פרויקט בהתאם לזכויותיו.אולם חופש לבצע עסקה אינו זהה לחופש של השוק עצמו. יש לבחון מי קובע את תנאי היסוד שבתוכם העסקה מתבצעת:

• מי שולט בקרקע?
• מי קובע כמה מותר לבנות?
• מי קובע היכן ייבנו הדירות?
• מי קובע את קצב שיווק הקרקע?
• מי קובע אם פרויקט יקבל מימון?
• מי קובע את היקף המשכנתה שהרוכש יכול לקבל?
• האם המחיר המדווח משקף את מלוא התמורה הכלכלית?
• האם הפסדים וירידות מחירים מתממשים באופן חופשי, או נדחים באמצעות מנגנוני מימון וייצוב?

1.2 השערת המחקר

השערת המחקר היא כי בישראל מתקיים שוק היברידי:העסקאות הן פרטיות, אך תנאי היסוד של העסקה אינם פרטיים. הקרקע, זכויות הבנייה, קצב ההיצע, מחיר הכסף, מגבלות המימון ותמריצי המס נקבעים או מושפעים בידי מספר מצומצם של מוסדות ציבוריים ופיננסיים.

1.3 שיטת המחקר

המחקר מבוסס על שילוב בין מספר שיטות:

1. ניתוח מוסדי של בעלות הקרקע, מערכת התכנון, המיסוי והרגולציה.
2. ניתוח תפקיד הבנקים במימון יזמים, בליווי סגור, במתן משכנתאות ובהערכת בטוחות.
3. שימוש בנתונים ובפרסומים של בנק ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרד האוצר, OECD, מבקר המדינה, BIS וגופים בינלאומיים נוספים.
4. השוואה בין ישראל למודלים בינלאומיים שונים, לרבות שווקים בעלי קרקע פרטית, שווקים שבהם מעורבות ציבורית עמוקה ושווקים שעברו משברי דיור ואשראי.
5. בניית מדד נורמטיבי למידת החופש בשוק הדיור.

המדד המוצג במחקר אינו מדד סטטיסטי רשמי, אלא כלי אנליטי שקוף, שנועד לאפשר דיון וביקורת.

1.4 מגבלות המחקר

אין מאגר יחיד המודד "חופש בשוק הדיור". חלק מהנתונים הבינלאומיים אינם מתייחסים לאותה שנת מדידה ושיטות המדידה משתנות בין מדינות.בנוסף, הקשר בין אשראי למחירים הוא דו-כיווני. הרחבת אשראי יכולה להעלות מחירים, אך גם עליית מחירים מגדילה את הצורך באשראי.יש להימנע אפוא מהצגת כל מתאם כקשר סיבתי חד-כיווני.

2. מהו שוק חופשי בתחום הדיור?

שוק חופשי אינו מחייב היעדר מוחלט של מדינה. כל שוק מקרקעין זקוק לרישום זכויות, אכיפת חוזים, תשתיות, כללי בנייה ודיני תכנון.השאלה היא האם ההתערבות משמשת כתשתית ניטרלית לתחרות, או שהיא קובעת בפועל:

• מי יכול להיכנס לשוק
• כמה ניתן לבנות
• היכן ניתן לבנות
• מתי ניתן לבנות
• באיזה מחיר תירכש תשומת הקרקע
• מי יקבל אשראי
• באילו תנאים יינתן האשראי
• כיצד יימדד המחיר
• כיצד יתממשו הפסדים

יש להפריד בין שני מושגים:

חופש עסקה

יכולתם של שני צדדים להתקשר בהסכם מרצונם ולקבוע את תנאיו.

חופש שוק

מידת היכולת של היצע, ביקוש, מחיר, כניסה, יציאה וכשל להתפתח ללא שליטה או הכוונה משמעותית מצד גורמים ריכוזיים.בישראל, בעלי דירות יד שנייה רשאים בדרך כלל לבחור אם למכור ובאיזה מחיר. עם זאת, יצירת דירה חדשה תלויה בקרקע, בתכנון, ברישוי, בתשתיות ובמימון.לכן שוק היד השנייה חופשי יחסית ברמת המשא ומתן, אך גם הוא נשען על זמינות המשכנתאות ועל רמות המחירים הנוצרות בשוק הדירות החדשות.

טבלה 1: מבחנים לזיהוי שוק חופשי או מנוהל

3. שוק הקרקע: המדינה כבעלים וכמשווקת

לפי OECD, רשות מקרקעי ישראל מנהלת כ-93% מן הקרקע בישראל. מדובר במבנה חריג בהשוואה למדינות שבהן רוב הקרקע העירונית מוחזקת בבעלות פרטית.אין פירוש הדבר שכל עסקה בדירה כפופה לאישור פרטני של רמ"י. המשמעות היא שהמדינה מחזיקה בכוח משמעותי לקבוע מתי, היכן ובאילו תנאים תיווצר קרקע זמינה לבנייה.למבנה זה עשויים להיות יתרונות:

• תכנון תשתיות ארצי
• שיווק מתחמים גדולים
• לכידת השבחה ציבורית
• אפשרות לקדם יעדים לאומיים
• תכנון ערים ושכונות באופן מרוכז

אולם כאשר רשות הקרקע מתומרצת גם להגדיל את הכנסות המדינה, נוצר מתח בין יעד תקציבי לבין יעד של דיור בר השגה.במכרז שבו יזמים מתחרים על מחיר הקרקע, הציפיות למחירי הדירות העתידיים מגולמות כבר במחיר הקרקע. ככל שהציפייה למחיר מכירה גבוה יותר, היזם יכול להציע מחיר גבוה יותר לרשות.כך עלול להיווצר מעגל:

1. מחירי דירות גבוהים מאפשרים הצעות גבוהות לקרקע.
2. מחיר הקרקע הגבוה מגדיל את עלות הפרויקט.
3. עלות הפרויקט משמשת להצדקת מחיר מכירה גבוה.
4. המחיר הגבוה תומך במכרז הקרקע הבא.

מסקנת המחקר היא כי בישראל אין שוק קרקע חופשי מלא. קיימת תחרות בתוך המכרזים, אך המדינה קובעת את כמות המוצר, מיקומו, מועד שיווקו ותנאיו.במונחי תורת השוק, המדינה אינה רק רגולטור. היא גם ספק דומיננטי של תשומת היסוד המרכזית.

4. מערכת התכנון וגמישות ההיצע

תכנון הוא תנאי הכרחי לעיר מתפקדת. לא ניתן לאפשר בנייה ללא תשתיות, דרכים, ביוב, בתי ספר, שטחים ציבוריים ושירותים עירוניים.אולם כאשר הליכי התכנון ארוכים, הסמכויות מפוצלות והוודאות נמוכה, ההיצע מגיב באיחור לביקוש.ה-OECD הצביע על אי התאמה מרחבית בשוק הישראלי: מחירי הדיור גבוהים במיוחד בסביבת המרכזים העירוניים והתעסוקתיים, בעוד שחלק משמעותי מהתכנון ומהיתרי הבנייה מופנה לאזורים מרוחקים יותר.מכאן שלא כל תוספת היצע היא תחליף אמיתי לביקוש הקיים.בנק ישראל דיווח כי בשנת 2024 אושרו תוכניות לכ-204 אלף יחידות דיור. מדובר בתפוקה תכנונית גבוהה, אך אישור תוכנית אינו דירה בנויה.בין שלב התכנון לבין מסירת הדירה קיימים שלבים נוספים:

• איחוד וחלוקה
• פיתוח תשתיות
• הוצאת היתר
• גיוס הון
• קבלת ליווי בנקאי
• השגת מכירות מוקדמות
• תחילת ביצוע
• השלמת הבנייה
• חיבור לתשתיות
• אכלוס

לכן אין להסיק ממלאי תכנוני לבדו על גמישות ההיצע בטווח הקצר.התוצאה היא אסימטריה מובנית: ביקוש יכול לגדול במהירות באמצעות ירידת ריבית, הרחבת אשראי או תוכנית סבסוד. לעומת זאת, היצע הדירות מגיב לאורך שנים.כאשר הביקוש יכול להשתנות בתוך חודשים וההיצע משתנה בתוך שנים, חלק ניכר מזעזוע הביקוש מתגלגל למחיר ולא לכמות.

5. הרשויות המקומיות ומודל התמריצים

הרשות המקומית נושאת בעלויות של תוספת אוכלוסייה:

• חינוך
• רווחה
• ניקיון
• כבישים
• תחזוקת מרחב ציבורי
• גנים
• מוסדות ציבור
• תשתיות ניקוז וביוב

לעומת זאת, הכנסות מארנונה עסקית עשויות להיות אטרקטיביות יותר מהכנסות מארנונה למגורים.מכאן עשוי להיווצר תמריץ להעדיף משרדים, מסחר ותעסוקה, או להתנות תוספת מגורים במימון ממשלתי ובתשתיות.הסכמי הגג נועדו להתמודד עם פער זה. אולם עצם הצורך בהם מלמד שהרחבת היצע המגורים אינה תוצאה אוטומטית של מחיר הקרקע או של ביקוש.לרשות המקומית כוח מעשי על:

• צפיפות
• גובה
• תמהיל שימושים
• קצב היתרים
• תנאי פיתוח
• חיבור לתשתיות
• דרישות ציבוריות
• היטל השבחה והיטלים נוספים

מדובר בכוח ציבורי לגיטימי, אך מבחינת חופש השוק הוא מגביל את יכולת ההיצע להגיב באופן אוטומטי למחיר.

6. הבנקים: מממני השוק או מעצבי השוק?

6.1 ריכוזיות ותלות

לפי מבקר המדינה, בסוף שנת 2022 כ-97% מחוב המשכנתאות של משקי הבית למערכת הפיננסית היה לבנקים.מחקרי בנק ישראל תיארו שוק שבו יותר מ-93% מהמשכנתאות ניתנות בידי בנקים, וארבעת הבנקים הגדולים מחזיקים בחלק מרכזי מן השוק.גם כאשר קיימת תחרות בין בנקים על ריבית, עמלות ותמהיל מסלולים, התלות המוסדית נותרת גבוהה.בסוף שנת 2025 עמד חוב משקי הבית על כ-903 מיליארד ש"ח, כאשר כ-72% ממנו היה חוב לדיור. בחישוב גס מדובר בכ-650 מיליארד ש"ח של חוב הקשור לדיור.נתון זה ממחיש מדוע מחירי הדיור ויציבות המערכת הבנקאית כרוכים זה בזה.

6.2 הליווי היזמי ודוח האפס

בפרויקט בליווי סגור הבנק אינו רק נותן הלוואה. הוא בוחן:

• מחיר הקרקע
• עלויות הבנייה
• עלויות המימון
• הכנסות צפויות
• רווחיות
• קצב מכירות
• הון עצמי
• מכירות מוקדמות
• יחס כיסוי
• שווי הבטוחות
• לוחות זמנים

כדי לקבל מימון עשוי היזם להידרש למכור מראש שיעור מסוים מן הדירות. שיעור זה משתנה לפי פרויקט, רמת סיכון, מיקום, חוסן היזם ותנאי השוק.מכאן שלבנק יש כוח לקבוע את תנאי הסף ליציאת הפרויקט לביצוע.דוח האפס משמש מסגרת כלכלית לליווי. כאשר המחירים, העלויות או קצב המכירה משתנים, הבנק עשוי לדרוש:

• עדכון דוח אפס
• תוספת הון עצמי
• שינוי מסגרת אשראי
• חיזוק בטוחות
• שינוי קצב ביצוע
• התאמת תוכנית השיווק
• הגדלת היקף המכירות המוקדמות

אין להסיק מכך שהבנק קובע את המחיר הקמעונאי המדויק של כל דירה. אולם הוא עשוי להגביל את יכולת היזם להפחית מחירים כאשר ההפחתה מערערת את הרווחיות ואת יחסי הכיסוי שעליהם התבסס האשראי.זהו כוח מבני משמעותי.

6.3 האשראי לרוכשי הדירות

הפיקוח על הבנקים מגביל, בין היתר:

• את שיעור המימון
• את יחס ההחזר להכנסה
• את תקופת המשכנתה
• את תמהיל המסלולים
• את משקל הסיכון לצורכי הון

יחס ההחזר להכנסה מוגבל ל-50%, ותקופת המשכנתה המרבית עומדת על 30 שנה.מגבלות אלה נועדו להגן על הלווים ועל יציבות הבנקים. עם זאת, הן גם קובעות את גבול הביקוש האפקטיבי.ביקוש שאינו מלווה ביכולת לקבל מימון אינו הופך לעסקה.השאלה היא האם האשראי מגיב למחיר או יוצר אותו. התשובה היא ששני התהליכים פועלים במקביל:

• מחירים גבוהים מחייבים משכנתאות גדולות יותר.
• משכנתאות גדולות וארוכות יותר מאפשרות מחירים גבוהים יותר.
• ירידת ריבית מגדילה את כוח הקנייה.
• עליית ריבית מקטינה את כוח הקנייה.
• הרחבת אשראי מגדילה את מספר הקונים שיכולים להשתתף בשוק.

הבנק אינו רק מגיב לביקוש. הוא ממיר רצון לרכוש ליכולת כלכלית לבצע עסקה.

6.4 מבצעי מימון והמחיר האפקטיבי

מבצעי 20/80, 10/90, דחיית תשלומים, הלוואות בלון וסבסוד ריבית מאפשרים לרוכש לדחות חלק משמעותי מהתשלום.לבנק ישראל הייתה התייחסות מפורשת לכך שמבצעים אלה עשויים להוות דרך עקיפה להפחית את המחיר האפקטיבי בלי להפחית את המחיר המדווח.זו נקודה מרכזית.כאשר רוכש משלם רק חלק קטן מהמחיר היום ואת היתרה בעוד מספר שנים, יש להוון את הדחייה. אם היזם נושא בריבית או מוותר על הצמדה, ניתנת לרוכש הטבה כלכלית.מכאן שקיימים לפחות שלושה מחירים:

1. המחיר הנקוב בחוזה
2. המחיר האפקטיבי לאחר היוון תנאי התשלום
3. המחיר הכלכלי לאחר הפחתת כלל ההטבות

כאשר מאגרי העסקאות, מדדי המחירים או שומות ההשוואה מתייחסים רק למחיר הנקוב, הם עלולים להציג תמונה גבוהה מן התמורה הכלכלית האמיתית.מבחינה שמאית, עסקה הכוללת הטבת מימון דורשת התאמה.העתקת המחיר הנקוב לעסקאות השוואה ללא היוון ההטבה עלולה ליצור מעגל משוב:

1. נרשם מחיר חוזי גבוה.
2. המחיר משמש עסקת השוואה.
3. עסקת ההשוואה תומכת בשומה גבוהה.
4. השומה תומכת באשראי.
5. האשראי מאפשר את העסקה הבאה במחיר דומה.
6. המחיר הבא משמש שוב כראיה.

כך עלול להיווצר מנגנון של שכפול והעתקת מחירים, בלי בחינה מספקת של השווי הכלכלי ושל גורמי היסוד.

6.5 האינטרס ביציבות

לבנקים חשיפה כפולה:

• אשראי ליזמים ולקבלנים
• משכנתאות לרוכשים

ירידה חדה במחירים עלולה לפגוע:

• ברווחיות הפרויקטים
• ביחסי הכיסוי
• בשווי הביטחונות
• ביכולת היזמים לעמוד בהתחייבויות
• בהיקף ההפרשות להפסדי אשראי
• ביחסי ההון של הבנקים
• באיכות תיק המשכנתאות

מכאן קיים אינטרס מוסדי ביציבות מחירים.אין די בכך כדי לטעון לקנוניה, לתיאום מחירים או לשליטה ישירה במחיר. המסקנה המצומצמת והמבוססת היא שהבנקים הם שחקנים בעלי כוח ותמריץ מבני להעדיף התאמות הדרגתיות על פני ירידה חדה.כלים אפשריים לכך הם:

• פריסת אשראי
• דחיית תשלומים
• שינוי תנאי מימון
• דרישת הזרמת הון
• התאמת לוחות זמנים
• עדכון דוח אפס
• תמיכה במבצעי מימון במקום בהפחתת המחיר הנקוב

7. בנק ישראל: המתח בין צינון המחירים ליציבות פיננסית

בנק ישראל פועל בשני מישורים מרכזיים:

1. מדיניות מוניטרית
2. פיקוח על הבנקים

העלאת ריבית מצמצמת את כוח הקנייה ומייקרת את האשראי. אולם במקביל, הפיקוח נדרש למנוע זעזוע שיסכן לווים, יזמים ובנקים.לכן המדיניות אינה מכוונת בהכרח להורדת מחירים מהירה. לעיתים יעד המדיניות הוא התאמה מבוקרת שאינה מערערת את יציבות המערכת.זהו מתח מובנה:

• מחירים נמוכים יותר עשויים לשפר נגישות.
• ירידה חדה מדי עלולה לפגוע בביטחונות ובמערכת האשראי.
• ריבית גבוהה מצננת ביקוש.
• ריבית גבוהה גם פוגעת ביזמים ומייקרת בנייה.
• הקלות ללווים מפחיתות חדלות פירעון.
• הקלות עשויות גם לדחות הכרה בכשל.

בשנת 2024 עלו מחירי הדירות לצד גידול במלאי הלא מכור ומבצעי מימון. במהלך 2025 תיאר בנק ישראל התרחבות בהיצע לצד ירידה בביקוש ובמחירים בחלק מחודשי השנה.בהחלטת הריבית מיום 25 במאי 2026 דווח כי מחירי הדירות בפברואר עד מרץ עלו בשיעור חודשי, אך היו נמוכים לעומת התקופה המקבילה בשנה הקודמת.התמונה היא של שוק שבו מחירים, כמויות ותנאי מימון מגיבים זה לזה. לא מדובר במנגנון מחיר מבודד.

8. הממשלה, המיסוי ותוכניות הסבסוד

הממשלה משפיעה על צד הביקוש באמצעות:

• מס רכישה
• מס שבח
• פטורים
• מענקים
• תוכניות זכאות
• סבסוד ריבית
• תוכניות מחיר מופחת
• הטבות לרוכשים
• סיוע בשכר דירה

הממשלה משפיעה על צד ההיצע באמצעות:

• שיווק קרקע
• תכנון
• תשתיות
• התחדשות עירונית
• פינוי בינוי
• הסכמי גג
• מענקים לרשויות
• רגולציה על בנייה
• מדיניות כוח אדם בענף

תוכניות כגון מחיר למשתכן ודירה בהנחה עשויות להפחית את המחיר לרוכשים זכאים. אולם כאשר הסבסוד מוגבל בכמות ואינו מלווה בגידול מספיק בהיצע הכולל, הוא עלול ליצור:

• הגרלות
• פערים בין זכאים ללא זכאים
• הקדמת ביקוש
• עליית ביקוש באזורים מסוימים
• היוון חלק מההטבה במחיר
• תלות מתמשכת בסבסוד

אין להסיק שכל סבסוד מעלה מחירים. ההשפעה תלויה בגמישות ההיצע.סבסוד המגדיל כוח קנייה בלבד נוטה להשפיע יותר על המחיר. סבסוד המגדיל מלאי דיור לאורך זמן עשוי לשפר נגישות באופן בר קיימא.

9. תמונת מצב כמותית

טבלה 2: מדדים מרכזיים

הנתונים מלמדים על שוק שבו המדינה והמערכת הבנקאית ממלאות תפקיד מרכזי הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש.אין נתון יחיד המוכיח כי השוק מנוהל. התמונה נובעת מהצטברות המאפיינים:

• קרקע ציבורית דומיננטית
• תכנון רב-שלבי
• מימון בנקאי מרוכז
• מגבלות אשראי
• ליווי סגור
• תוכניות סבסוד
• הטבות מימון
• תמריצים רגולטוריים
• אינטרס ביציבות מערכתית

10. השוואה בינלאומית: מודלים ולא סיסמאות

אין מדינה שבה שוק הדיור חופשי לחלוטין.ההבדלים הם במבנה הבעלות, בגמישות התכנון, בעומק האשראי, בסוג המשכנתה ובהיקף הדיור הציבורי, החברתי או הלא-רווחי.ההשוואה מלמדת שמדינה יכולה להתערב עמוקות ועדיין להשיג תוצאה נגישה ויציבה יותר, כאשר ההתערבות מופנית להגדלת מלאי וליצירת חלופת שכירות.לפי OECD, דיור חברתי להשכרה מהווה בממוצע שיעור מוגבל ממלאי הדיור במדינות הארגון, אך קיימים פערים גדולים. גופים לא-רווחיים מחזיקים בחלק ניכר ממלאי הדיור בהולנד ובאוסטריה.ההשוואה מדגישה את החסר הישראלי: המדינה מעורבת מאוד בקרקע, אך אינה ממירה מעורבות זו למלאי שכירות ציבורי או לא-רווחי בהיקף דומה.

טבלה 3: השוואה בין מודלים בינלאומיים

מסקנות מן ההשוואה

ארצות הברית

הבעלות הפרטית הרחבה על הקרקע אינה הופכת את שוק הדיור לחופשי לחלוטין. מערכת המשכנתאות נשענת על ערבויות ממשלתיות, איגוח, גופים פדרליים ומדיניות מוניטרית.

גרמניה

שוק שכירות עמוק ומוסדר מפחית את התלות ברכישת דירה. משק בית שאינו יכול או אינו מעוניין לרכוש אינו בהכרח נדחק לחלופה נחותה.

אוסטריה והולנד

מעורבות ציבורית עמוקה מופנית לא רק לשליטה בקרקע או למתן אשראי, אלא גם ליצירת מלאי דיור חברתי ולא-רווחי.

סינגפור

זהו שוק מנוהל באופן עמוק, אך הניהול מכוון לייצור נרחב של דיור. הוא אינו הוכחה ליתרון השוק החופשי, אלא לכך שמדיניות ציבורית ממוקדת יכולה להשיג נגישות גם בשוק שאינו חופשי.

אירלנד וספרד

המשבר הוכיח שהיקף בנייה גבוה אינו מספיק כדי למנוע בועה כאשר האשראי מתרחב במהירות והמחירים מתנתקים מגורמי היסוד.

11. מדד מוצע לחופש שוק הדיור בישראל

המדד נע בין 0, שליטה מנהלית כמעט מלאה, לבין 10, חופש תחרותי גבוה.המשקולות משקפות את חשיבותו של כל ממד למחיר, לכמות וליכולת הכניסה לשוק.

טבלה 4: דירוג מידת החופש

הציון המשוקלל

3.6 מתוך 10המשמעות אינה שאין שוק. המשמעות היא שהשוק פועל בתוך מעטפת מנהלית ואשראית חזקה.הסיווג המתאים הוא:

שוק היברידי, ריכוזי, מתוכנן ומוכוון אשראי.

12. האם קיים קשר בין היעדר שוק חופשי לבין בועת נדל"ן?

שאלת החופש ושאלת הבועה קשורות, אך אינן זהות.שוק מנוהל יכול להיות מתומחר בחסר או ביתר. גם שוק חופשי יחסית יכול להיכנס לבועה.כדי לבחון קיומה של בועה יש להשוות את המחירים לגורמי יסוד:

• הכנסה למשק בית
• שכר
• שכר דירה
• תשואה ברוטו ונטו
• ריבית משכנתה
• תשואת אג"ח ממשלתית
• מחיר לכמות חודשי שכר
• מחיר לשכר דירה
• היקף מינוף
• תקופת הלוואה
• מלאי לא מכור
• קצב מכירות
• שיעור דירות להשקעה
• שיעור דירות ריקות
• היקף מבצעי מימון
• פער בין מחיר נקוב למחיר אפקטיבי

הסימנים התומכים בסיכון לתמחור יתר הם:

• עליית מחירים ארוכת שנים
• תלות עמוקה באשראי
• תשואות שכירות נמוכות ביחס לעלות המימון
• הארכת תקופות המשכנתה
• שימוש במבצעי מימון לשימור המחיר הנקוב
• מלאי לא מכור
• פערים בין מחיר חוזי לתמורה כלכלית
• שימוש נרחב בעסקאות השוואה ללא בחינת גורמי יסוד

מנגד, קיימים גורמים המספקים תמיכה מסוימת למחירים:

• גידול אוכלוסייה
• ביקוש למרכזים עירוניים
• מגבלות תכנון
• עלויות בנייה
• מחסור מקומי בקרקע זמינה
• העדפה תרבותית לבעלות
• ציפיות לעליית ערך

המסקנה האחראית היא שקיימים בישראל מאפיינים של בועת נכסים ושל בועת אשראי, אך היקף התמחור העודף מחייב אומדן נפרד לפי אזור, תקופה וסוג נכס.העובדה שבנק ישראל מכיר בכך שהמחיר האפקטיבי עשוי להיות נמוך מהמחיר המדווח מחזקת את הצורך להפריד בין מחיר עסקה נקוב לבין שווי כלכלי.היא אינה מוכיחה לבדה כי מחירי הדירות כפולים משוויין, אך היא מחלישה את ההנחה שכל מחיר מדווח הוא תצפית נקייה של שיווי משקל.

13. טענות נגדיות ומענה

טבלה 5: בחינת הטענות המרכזיות

13.1 "המחיר נקבע על ידי ביקוש והיצע"

הטענה נכונה במובן הצר. בכל עסקה יש קונה ומוכר.אולם השאלה היא מי יצר את הביקוש ומי הגביל את ההיצע. אם הביקוש תלוי במשכנתה וההיצע תלוי בקרקע מתוכננת ובמימון בנקאי, אין מדובר בשני כוחות עצמאיים לחלוטין.

13.2 "גידול האוכלוסייה מסביר את עליית המחירים"

גידול אוכלוסייה מגדיל את הצורך בדיור. אך הצורך אינו זהה לביקוש אפקטיבי.ביקוש אפקטיבי מחייב הכנסה, הון עצמי ואשראי. גידול דמוגרפי אינו מסביר לבדו את קצב עליית המחירים, את תשואות השכירות או את הפער בין מחיר הדירה להכנסה.

13.3 "הבנקים רק מגיבים למחיר"

הבנקים אכן מגיבים למחיר, משום שמחיר גבוה מחייב הלוואה גדולה. אולם הם גם קובעים את היכולת לשלם את המחיר.ללא אשראי, חלק גדול מהביקוש לא היה מתממש. לכן הבנק הוא גם מגיב וגם גורם יוצר.

13.4 "רגולציה בנקאית מוכיחה שאין בועה"

רגולציה מפחיתה סיכון מסוים. היא אינה מוכיחה שהמחיר תואם את השווי הפונדמנטלי.שוק יכול להיות מתומחר ביתר גם כאשר שיעור חדלות הפירעון נמוך, במיוחד כאשר קיימות פריסות, מחזור חוב, הלוואות ארוכות ודחיית הכרה בהפסדים.

13.5 "אם אושרו מאות אלפי יחידות דיור, אין בעיית היצע"

אישור תכנון אינו דירה זמינה.יש לבחון כמה יחידות קיבלו היתר, כמה החלו להיבנות, כמה הושלמו, כמה חוברו לתשתיות וכמה נמצאות באזורי הביקוש.

13.6 "כל התערבות ממשלתית מעוותת את השוק"

התערבות יכולה לעוות את השוק, אך גם לתקן כשלי שוק.הבעיה אינה עצם ההתערבות. השאלה היא האם היא מסבסדת ביקוש, מגבילה תחרות ומשמרת מחיר, או מגדילה מלאי, תשתיות ושכירות ארוכת טווח.

14. מסקנות המחקר

14.1 שוק הדיור בישראל אינו שוק חופשי במובן המהותי

קיימת חירות חוזית, אך תנאי היסוד של הייצור והמימון נשלטים או מעוצבים בידי מוסדות ציבוריים ופיננסיים.

14.2 אין גורם יחיד השולט בשוק

הכוח נמצא במשולש:

1. קרקע ותכנון
2. אשראי בנקאי
3. מדיניות ממשלתית

כל אחד מן הגורמים משפיע על האחרים.הבנק אינו יכול ליצור קרקע, אך רמ"י אינה יכולה ליצור ביקוש אפקטיבי ללא אשראי. התכנון אינו יכול להפוך לבנייה ללא מימון, והאשראי אינו יכול להפוך לדירה ללא זכויות בנייה.

14.3 לבנקים תפקיד מכונן

הבנקים אינם קובעים לבדם את כל המחירים. אולם הם קובעים:

• מי יכול לקנות
• איזה פרויקט ימומן
• באילו תנאים
• באיזה קצב
• באילו יחסי כיסוי
• מהו היקף המכירות המוקדמות
• מתי יש לעדכן את דוח האפס
• מתי נדרשת תוספת הון

לכן הם משתתפים ביצירת המחיר ובשימורו, ולא רק משקפים אותו.

14.4 מנגנון המחיר אינו שקוף במלואו

כאשר הטבת מימון אינה מנוכה מן המחיר המדווח, המחיר הסטטיסטי והשמאי עלול להיות גבוה מן התמורה הכלכלית האמיתית.מחיר עסקה הכולל דחיית תשלום, סבסוד ריבית או פטור מהצמדה אינו שקול למחיר עסקה המשולם במזומן.

14.5 המערכת מעדיפה התאמה הדרגתית

המערכת אינה אוסרת ירידת מחירים. אולם מבנה הליווי, האשראי והפיקוח יוצר העדפה לירידה הדרגתית ולא להתאמה חדה.אין צורך בהוראה מפורשת "לשמור על המחיר". די בכך שלכל גורם קיימים תמריצים להימנע מירידת ערך מהירה של הביטחונות.

14.6 שוק חופשי יותר אינו מבטיח לבדו דיור נגיש

ללא גמישות תכנונית, תשתיות ושוק שכירות עמוק, הפרטה או הפחתת רגולציה עלולות להעביר כוח שוק מגוף ציבורי לבעלי קרקע פרטיים.נגישות לדיור אינה מחייבת בהכרח פחות מדינה. היא מחייבת מדינה יעילה יותר, שקופה יותר וממוקדת בהגדלת מלאי בר קיימא.

15. המלצות מדיניות

15.1 פרסום המחיר הכלכלי המתואם

בכל עסקת קבלן יש לפרסם לצד המחיר החוזי גם את המחיר הכלכלי לאחר:

• היוון דחיית תשלומים
• סבסוד ריבית
• פטור מהצמדה
• מענקים
• שדרוגים
• תשלום הוצאות מימון
• הטבות נוספות

15.2 הפרדה סטטיסטית בין שלושה מחירים

יש להפריד בין:

1. מחיר נקוב
2. מחיר אפקטיבי
3. מחיר לאחר כלל ההטבות

ללא הפרדה זו, מדדי המחירים עלולים להיות מוטים.

15.3 שקיפות במערכת הליווי

יש לפרסם באופן אנונימי ומצרפי נתונים על:

• דרישות מכירה מוקדמת
• עדכוני דוחות אפס
• יחסי כיסוי
• הזרמות הון
• הפחתות מחיר מאושרות
• שיעור הפרויקטים שעוכבו
• שיעור הפרויקטים שנדרשו לשנות תנאי מימון

15.4 הגדלת התחרות במימון

יש לקדם:

• ניידות משכנתאות אמיתית
• כניסת גופים מוסדיים
• שקיפות בתמחור
• השוואת הצעות פשוטה
• שמירה על חיתום אחראי
• הפחתת חסמי מעבר

15.5 שינוי תמריצי רמ"י

הצלחת רמ"י אינה צריכה להימדד רק בהכנסות משיווק קרקע.יש למדוד גם:

• מספר יחידות שמומשו
• זמן ממכרז עד היתר
• זמן מהיתר עד אכלוס
• נגישות המחיר
• קרבה לתעסוקה
• שיעור פרויקטים שבוטלו
• שיעור הקרקע ששוק בתחומים של ביקוש ממשי

15.6 מדידת שרשרת המימוש

אין להסתפק במספר יחידות מאושרות.יש לפרסם בכל שנה:

• יחידות מתוכננות
• יחידות מאושרות
• יחידות בעלות היתר
• התחלות בנייה
• גמר בנייה
• אכלוס
• זמן ממוצע בין כל שלב

15.7 רפורמה במימון הרשויות המקומיות

יש ליצור מנגנון שבו תוספת תושבים אינה הופכת לנטל תקציבי על הרשות.כל עוד ארנונה עסקית משתלמת יותר מארנונה למגורים, קיים תמריץ מובנה להעדיף משרדים ומסחר.

15.8 יצירת חלופת שכירות אמיתית

נדרש מלאי משמעותי של:

• שכירות ארוכת טווח
• דיור ציבורי
• דיור קואופרטיבי
• דיור לא-רווחי
• דיור מוסדי מפוקח

חלופה אמיתית לרכישה מפחיתה את כוחם של מחירי הדירות לכפות מינוף על משקי בית.

15.9 שינוי בשומות הביטחון

שומת ביטחון צריכה לכלול לא רק עסקאות השוואה, אלא גם בדיקות של:

• תשואת שכירות
• מחיר להכנסה
• מחיר לשכר דירה
• ריבית משכנתה
• תשואת אג"ח
• תזרים מזומנים
• מחיר אפקטיבי לאחר הטבות
• סיכון מחזורי

עסקת השוואה היא ראיה למחיר, לא הוכחה עצמאית לשווי פונדמנטלי.

15.10 פרסום מבחני לחץ

יש לפרסם מבחני לחץ מערכתיים לתרחישים של ירידת מחירי דיור בשיעורים של:

• 10%
• 20%
• 30%

המבחנים צריכים לבחון:

• פגיעה בביטחונות
• יחסי הון
• הפסדי אשראי
• פגיעה ביזמים
• שיעור פרויקטים בסיכון
• השפעה על רוכשים
• השפעה על חברות ביטוח וגופים מוסדיים

16. מקורות מרכזיים למחקר

1. בנק ישראל, הדין וחשבון לשנת 2025, פרק שוק הדיור.
2. בנק ישראל, הדין וחשבון לשנת 2024, פרק שוק הדיור.
3. בנק ישראל, הבולטין הסטטיסטי לשנת 2025.
4. בנק ישראל, החלטת הריבית מיום 25 במאי 2026.
5. בנק ישראל, הוראות הפיקוח על הבנקים בנושא הלוואות לדיור.
6. בנק ישראל, דוח היציבות הפיננסית, התייחסות למבצעי מימון.
7. מבקר המדינה, יוקר המחיה והתחרות בשוק המשכנתאות.
8. OECD, Redefining Spatial Planning and Development in Israel, 2025.
9. OECD, Economic Survey of Israel, 2025.
10. OECD Affordable Housing Database.
11. OECD, מחקרים על כלכלה חברתית ודיור לא-רווחי.
12. BIS, מחקרים על דינמיקת מחירי נכסים ואשראי.
13. BIS, מחקרים על גמישות היצע הדיור והשפעתה על המחירים.
14. ECB, מחקרים על השפעת עליית ריבית המשכנתאות על שוקי דיור.
15. IMF, מחקרים על זיהוי בועות דיור.
16. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדדי מחירי דירות, התחלות בנייה וגמר בנייה.
17. משרד האוצר, אגף הכלכלן הראשי, סקירות ענף הנדל"ן.
18. רשות מקרקעי ישראל, דוחות שיווק קרקע ותוצאות מכרזים.
19. מינהל התכנון, דוחות תכנון שנתיים.
20. דוחות כספיים של הבנקים בישראל.

תשובה תמציתית לשאלת המחקר

האם שוק הנדל"ן למגורים בישראל הוא שוק חופשי?

לא במובנו הכלכלי המלא.זהו שוק שבו עסקאות פרטיות מתקיימות בתוך מערכת ציבורית ופיננסית ריכוזית.נכון להגדירו כ:

שוק היברידי, ריכוזי, מתוכנן ומוכוון אשראי.

המחיר נוצר במפגש בין קונה למוכר, אך הקרקע, זכויות הבנייה, קצב ההיצע, מחיר הכסף ויכולת המימון נקבעים במידה רבה בידי המדינה, מערכת התכנון והבנקים.לכן המחיר הוא מחיר שנוצר בשוק, אך לא בהכרח תוצר של שוק חופשי. בוודאי שאין בעצם ביצוע העסקה הוכחה לכך שהמחיר משקף שווי פונדמנטלי או שווי כלכלי בר קיימא.

Extended English Summary

Is Israel's Residential Real Estate Market a Free Market?

This study examines whether Israel's residential property market operates as a genuinely free market or as a hybrid system shaped by public land ownership, centralized planning, bank credit, taxation, regulation and financial-stability considerations. The study concludes that Israel's housing market cannot be classified as a fully free market in the substantive economic sense. A more accurate definition is:

A hybrid, concentrated, planned and credit-driven housing market.

Private buyers and sellers are generally free to negotiate and enter into contracts. However, the fundamental conditions under which those transactions take place are determined to a significant degree by public authorities and financial institutions.The state, primarily through the Israel Land Authority, manages approximately 93 percent of the country's land. Planning institutions determine development rights, density, land use and the timing of construction. Local authorities influence permits, infrastructure and project feasibility, while their fiscal incentives do not always encourage additional residential development.Banks play a structural role on both sides of the market. They finance land acquisition and residential development through closed project-finance systems, while also providing mortgages to homebuyers. Banks assess expected revenue, construction costs, profitability, pre-sale requirements, collateral and coverage ratios. As a result, they do not merely respond to market prices. They determine which projects can proceed, under what financial conditions and which households can convert housing demand into effective purchasing power.This does not mean that banks formally set the retail price of every apartment or that there is proof of coordinated price fixing. It means that their control over credit gives them substantial influence over market volume, project viability and the ability of developers to reduce prices.Deferred-payment schemes such as 20/80 and 10/90 arrangements, subsidized interest and balloon loans illustrate a major transparency problem. The contractual price may remain unchanged even when the economic value of the transaction is materially lower because payment has been deferred or financing costs have been absorbed by the developer.Therefore, a distinction must be made between:

1. The nominal contract price
2. The effective price after discounting deferred payments
3. The full economic price after deducting financing subsidies and other benefits

When official databases, price indices and appraisal comparisons rely only on the nominal contract price, they may overstate the actual economic consideration. This can create a feedback loop in which a reported price supports an appraisal, the appraisal supports additional credit and the credit supports the next reported transaction.The international comparison shows that public intervention is not necessarily the main problem. Austria, the Netherlands and Singapore have highly interventionist housing systems, yet they use public policy to create substantial housing supply, social housing and long-term rental alternatives. In contrast, countries with predominantly private land ownership may still experience severe affordability problems when planning systems are restrictive or mortgage credit expands rapidly.The key issue is therefore not merely the extent of government involvement, but its direction. Intervention that increases credit without increasing sustainable supply may inflate prices. Intervention that creates infrastructure, long-term rental housing and non-profit housing may improve affordability.The study proposes a weighted housing-market freedom index. Israel receives an estimated score of 3.6 out of 10. Its weakest dimensions are land-market freedom, supply responsiveness, mortgage-market concentration, effective-price transparency and barriers to entry for developers. Its stronger dimensions are contractual freedom in the second-hand market, property registration and legal enforcement.The study also distinguishes between the question of market freedom and the question of a housing bubble. A managed market can be undervalued or overvalued, just as a relatively free market can experience a credit bubble. Bubble risk must be assessed by comparing prices with household income, rents, rental yields, mortgage rates, financing costs, leverage and unsold inventory.Israel displays several features associated with asset and credit bubbles: a prolonged increase in prices, deep dependence on mortgage credit, low rental yields relative to financing costs during certain periods, long loan maturities, deferred-payment schemes and a gap between nominal and effective transaction prices. At the same time, population growth, planning constraints, construction costs and demand for central locations provide some fundamental support for prices.The central conclusion is that a transaction price in Israel is undoubtedly a market price in the sense that a buyer and seller agreed upon it. However, it is not necessarily the outcome of a fully free market, nor does it independently prove sustainable or fundamental value.Israel's housing market should therefore be understood as a system in which private transactions occur inside a highly structured institutional framework. Land, development rights, credit availability, financing terms and the pace of supply are shaped by the state, planning authorities and the banking system.The main policy recommendations are:

• Publish an economically adjusted price for every developer sale.
• Discount deferred payments and financing subsidies.
• Separate nominal, effective and fully adjusted prices in official statistics.
• Increase transparency in bank project financing and zero-report updates.
• Measure housing-plan implementation from approval through completion.
• Reform the fiscal incentives of local authorities.
• Expand competition in mortgage lending while maintaining responsible underwriting.
• Create a substantial stock of long-term, public, cooperative and non-profit rental housing.
• Require collateral appraisals to examine income, rents, yields, interest rates and effective prices, rather than relying primarily on comparable transaction prices.
• Publish system-wide stress tests for housing-price declines of 10, 20 and 30 percent.

Ultimately, the Israeli housing market is neither fully free nor fully centrally controlled. It is a hybrid market in which prices are formed through private transactions, but the conditions that make those transactions possible are heavily influenced by public land management, planning regulation and concentrated bank credit.

Cla שוק הנדל"ן למגורים בישראל: האם הוא שוק חופשי?

ניתוח אקדמי-מקצועי מקיף

א. מסגרת תיאורטית: מהו שוק חופשי בנדל"ן?

הגדרה ומדד אנליטי

תיאוריית השוק החופשי הקלאסית (Smith, 1776; Marshall, 1890) מבוססת על חמישה תנאים מצטברים: תחרות מושלמת בין מוכרים ורוכשים, מידע סימטרי לכל הצדדים, כניסה ויציאה חופשית לשוק, תמחור שוקי נקי מהתערבות חיצונית, והומוגניות היצע ניתנת להשוואה. שוקי נדל"ן, בכל העולם, אינם עומדים בתנאים אלו באופן מלא - ובמובן זה, השאלה אינה בינארית.ניתוח קפדני דורש סקאלה: עד כמה שוק נדל"ן נתון סוטה מהאידאל התיאורטי, ובאיזה כיוון - לעבר מונופול, לעבר רגולציה מגנה, או לעבר כשל שוק מובנה? שוק נדל"ן "חופשי דיו" הוא כזה שבו המחיר משקף את ערכי היסוד (עלות בנייה + קרקע + רווח סביר), בלא עיוות מבני מתמשך. שוק נדל"ן ישראלי, כפי שנראה, חורג מן הסטייה הסבירה לכיוון עיוות עמוק ומובנה.

הכשלים המובנים של שוקי נדל"ן בכל מקום:

תלות מיקום (immobility)- כל נכס ייחודי ובלתי-ניתן לשינוע; הטרוגניות - אי-אפשר להשוות בין נכסים ישירות; אקסטרנליות - שינוי שכונה, תשתיות, בתי ספר משפיעים על ערך; אי-סימטריה מידע - מוכר יודע יותר מרוכש; עלויות עסקה גבוהות; ונדירות קרקע מטבעה. אלו כשלים אוניברסליים - לא ייחודיים לישראל. מה שמבדיל את ישראל הוא שכבת עיוות נוספת - מוסדית, מבנית ופוליטית - המחריפה כשלים אלו מעל ומעבר.

ב. צד ההיצע — מגבלות מבניות ייחודיות לישראל

1. מונופול הקרקע הממלכתי

זהו הגורם המייחד את ישראל יותר מכל גורם אחר. רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מחזיקה בבעלות על כ-93% מסך קרקעות המדינה. בניגוד לרוב מדינות ה-OECD, שם קרקע פרטית היא הנורמה ומדינה רוכשת קרקע לצרכי ציבור, בישראל הדינמיקה הפוכה: פרטיים מחזיקים רק כ-7%, ורוב הבנייה מתבצעת על קרקע חכורה ממנהל.

השלכות מבניות:

א. תמחור שאינו שוקי - רמ"י קובעת מחיר מינימום לכל מגרש, המבוסס על שמאות פנימית ולא על מנגנון מכרז תחרותי אמיתי. תמחור זה מייצר "רצפת מחיר" מלאכותית לכל שרשרת הייצור.

ב. עיכוב שחרור קרקעות - בשנות שגשוג, רמ"י מאיטה שחרור קרקעות כדי למנוע "ירידת ערך" - דינמיקה שאינה קיימת בשוק קרקעות פרטי אמיתי. ה-IMF ציין שוב ושוב שקצב שחרור הקרקעות בישראל אינו עומד בקצב הביקוש.

ג. ריבוי שחקנים חסרי תמריץ - בניגוד לבעלים פרטי ש"מרוויח" ממכירה, רמ"י מנוהלת ביורוקרטית, ללא תמריץ ישיר להרחיב היצע. זוהי דוגמה קלאסית לכשל ממשלתי (government failure) על גבי כשל שוק.

2. מערכת התכנון - צוואר בקבוק כרוני

ישראל מפעילה שיטת תכנון היררכית (תמ"א — תכנית מדינה; מחוזית; מקומית), שבה כל שינוי ייעוד דורש אישורים מרובים. משך הזמן הממוצע לאישור תכנית בישראל עמד בשנת 2023 על כ-7-8 שנים, לעומת 2-3 שנים בגרמניה ו-4-5 שנים בבריטניה.הוועדות המקומיות הן גורם עיוות נוסף: רשויות מקומיות ויועדי תושבים (NIMBYism מוסדי) מתנגדים לפיתוח בעוד הם נהנים מעליית ערך הנכסים הקיימים. הסדר זה — שהמשנה לנגיד בנק ישראל כינה אותו "כישלון מדיניות כרוני" - יוצר מחסור מובנה היצע שאינו רגיש למחיר.

3. ריכוזיות קבלנים

עשרת הקבלנים הגדולים בישראל אחראים לכ-40%-50% מהדירות החדשות. שוק זה מאופיין באולגופול קבלנים אשר:

• מתמרנים זמני בנייה ושחרור מלאי בהתאם למחיר השוק (withholding supply)
• מנצלים יחסי אשראי בנקאי כחסם כניסה לקבלנים קטנים
• מייצרים "אפקט תיאום מחירים" גם ללא קנוניה פורמלית

ג. תפקיד הבנקים ומערכת האשראי - ניתוח מעמיק

זהו אחד הממדים הפחות מנותחים בשיח הציבורי, אך אחד המשמעותיים ביותר.

1. אוליגופול בנקאי

חמישה בנקים (לאומי, הפועלים, דיסקונט, מזרחי-טפחות, מרכנתיל) שולטים בכ-90% מהמשכנתאות בישראל. בנק מזרחי-טפחות, שהפך לשחקן הדומיננטי במשכנתאות, מחזיק לבדו בנתח של כ-30%-35% משוק המשכנתאות. ריכוזיות זו - ביחס לאמריקה, גרמניה או בריטניה - מצמצמת תחרות במחיר האשראי.

2. תמחור מרווחי משכנתאות

מחקר של בנק ישראל (2019) מצא שמרווח הריבית הממוצע על משכנתאות בישראל הוא גבוה ב-0.5%-0.8% מהמרווח המקביל בגוש האירו - פרמיית ריכוז שהצרכן משלם. עם זאת, ניתוח זה מורכב: בישראל המשכנתאות ניתנות ל-25-30 שנה עם מנגנוני מיחזור גמישים יחסית, מה שמסבך השוואה ישירה. בכל זאת, בהיעדר כניסת בנקים זרים לשוק המשכנתאות הישראלי (שוק סגור למעשה לתחרות חיצונית), התמחור אינו שוקי-תחרותי.

3. רגולציה פרודנציאלית ותפקידה הדו-פנים

בנק ישראל הטיל בשנים 2012-2022 סדרת הגבלות מאקרו-פרודנציאליות:

• מגבלות LTV (Loan-to-Value): עד 75% לדירה ראשונה, 50% לדירה שנייה
• מגבלות PTI (Payment-to-Income): עד 50%
• הגדלת הון עצמי נדרש לבנקים עבור אשראי בנדל"ן

מגבלות אלו תפקדו ככלי ממתן בועה - צמצמו ספקולציה וצמצמו LTV ממוצע — אך בו-זמנית הגדילו חסם הכניסה לשוק עבור זוגות צעירים. ה-OECD (2020) ציין שמגבלות LTV הישראליות, בשיאן, היו מהמחמירות בעולם המפותח. אפקט נטו: צמצום ביקוש ספקולטיבי, אך גם "גדר" שמנעה רוכשים לגיטימיים מהשוק.

4. ליווי בנקאי כחסם כניסה

פרויקטי בנייה בישראל מחייבים ליווי בנקאי מבנקים מורשים - מנגנון שנועד להגן על רוכשים (ערבות בנקאית לפי חוק מכר), אך בפועל יוצר תלות בין קבלנים לבנקים ספציפיים. קבלנים קטנים, ללא היסטוריית אשראי מבוססת, מתקשים לקבל ליווי - חסם כניסה מוסדי המחזק ריכוזיות הקבלנים.

5. אשראי חוץ-בנקאי ו-Shadow Banking בנדל"ן

מאז 2015, גדל בישראל משמעותית מגזר האשראי החוץ-בנקאי לנדל"ן: חברות ביטוח (מגדל, הראל, פניקס), קרנות חוב פרטיות וחברות אשראי חוץ-בנקאיות. מחקר של בנק ישראל משנת 2026 (אליו הוצגתי לאחרונה) מצא שהידוק מוניטרי מוביל להעברת אשראי מבנקים לגופים לא-בנקאיים - תופעת arbitrage רגולטורי. גופים אלו:

• אינם כפופים לאותן הגבלות LTV/PTI
• לרוב אינם מפוקחים על ידי רגולטורים מתואמים
• עשויים לנפח ביקוש בשולי השוק גם כאשר הבנקים מצמצמים

זהו כשל רגולטורי מובהק: ההגבלות על הבנקים "מועברות" לשוק הלא-מוסדר, ללא הפחתת הסיכון המערכתי.

ד. התערבות ממשלתית וכשלי מדיניות

1. תוכניות מחיר למשתכן / מחיר מטרה

ישראל הנסתה גישה ישירה של סבסוד היצע - הקצאת קרקע במחיר נמוך כנגד מחירי מכירה מוגבלים. ממצאים:

• מחיר למשתכן (2015-2022): הגדיל היצע נומינלי אך יצר שוק מפוצל - דירות מוזלות בלוטרי לזכאים, ומחיר שוק חופשי שלא הושפע. מחקר אמפירי של בנק ישראל (2021) לא מצא השפעה מובהקת על מחירי השוק הכללי.
• תוכניות אלו ייצרו גם "גדר" בין בעלי מזל (זכאים) לשאינם, ופגעו בניידות קנין (זכאים לא יכולים למכור חופשי ל-5 שנים).

2. מדיניות ריבית בנק ישראל ואפקט הדיור

העלאת ריבית בנק ישראל מ-0.1% ל-4.75% (2022-2023) שיחקה תפקיד מרכזי: ירידת מחירים של 8%-12% בשנת 2023 נבעה ישירות מייקור המשכנתאות. עם זאת, כאשר הריבית ירדה ב-2024-2025, המחירים התאוששו במהירות - מה שמלמד שביקוש מובנה חזק מגביל את הכלים המוניטריים כמענה דיור ארוך-טווח.

ה. השוואה בינלאומית מובנית

ארה"ב - שוק מפוצל אך תחרותי יחסית

בשוק האמריקני, ריבוי בנקים ומלווים, שוק משכנתאות עמוק עם ניירות ערך (MBS), ו-GSEs (Fannie Mae, Freddie Mac) יוצרים סיחרור אשראי שאין לו מקביל בישראל. עם זאת, גם ארה"ב סובלת מ-NIMBY, ריכוזיות בנייה בערים גדולות וזוניג מגביל. ישראל דומה לארה"ב בכשלי היצע, אך שונה ממנה ביסודיות - ריכוז קרקע ממשלתי חסר תקדים.

גרמניה - הדוגמה הנגדית

גרמניה היא הדוגמה המעניינת ביותר. עם תרבות שכירות של 52% (מול 30% בישראל), רגולציה קפדנית על שכר דירה (Mietpreisbremse), ושוק בנקאי מפוזר (Sparkassen, Volksbanken + בנקים גדולים), מחירי הדיור הגרמניים היו יציבים היסטורית. אמנם גם גרמניה חוותה בועה בשנים 2010-2022, אך בסדר גודל פחוח בהרבה. המשמעות: תרבות שכירות מאורגנת ומוגנת היא מרכיב עיקרי בביטול "פרמיית בועה" - וישראל חסרה אותה לחלוטין.

קנדה ואוסטרליה - מראה לישראל

קנדה ואוסטרליה - שתיהן עם אוליגופול בנקאי, ביקוש עלייה גבוה, ומחסור היצע בערים — חוו בועות דיור דומות לישראל (טורונטו, סידני). ה-OECD (2023) מציב את שלוש המדינות יחד כ"שווקי דיור עם עיוות מבני". קנדה פועלת כיום לפתיחת שוק בנייה ופיצול קרקעות (missing middle housing) - צעדים שישראל דנה בהם אך לא יישמה בקנה מידה.

סינגפור - מודל ייחודי, לא ניתן לשכפול פשוט

סינגפור, שבה HDB (Housing Development Board) בונה ~80% מהדיור ומדינה שולטת בכמעט כל הקרקע, היא לכאורה מודל להצדקת בעלות ממשלתית. אך ההבדל הקריטי: בסינגפור המדינה מייצרת בעצמה היצע ומוכרת/מחכירה בסבסוד ישיר, בעוד שבישראל המדינה מחזיקה קרקע אך מסתמכת על יזמים פרטיים להפיק ממנה דיור. ישראל יצרה את ה"גרוע משני העולמות": שליטה ממשלתית בקרקע ללא יצירת היצע ממשלתי.

הולנד - מודל מאוזן

הולנד, עם שוק משכנתאות מפותח (LTV עד 100% בעבר, כיום 100% עם ביטוח), ארגוני דיור ציבורי (Woningcorporaties) שמספקים ~30% מהדירות לאוכלוסייה ומגזר שוק תחרותי - מאזנת היטב בין בטחון חברתי לחופשיות שוק. מחירים בהולנד גדלו חדות ב-2015-2021 אך נמצאים בתיקון מאז, בין היתר בשל אכיפת שוק שכירות.

ו. מסקנות: מדד חופשיות שוק לפי ממדים

שלושת העיוותים המהותיים ביותר

1. מונופול הקרקע - העיוות הפונדמנטלי ביותר. בלעדיו, רוב עיוותי ההיצע מתמתנים. שום שוק נדל"ן אינו יכול לתפקד כשוק חופשי כאשר גורם ייצור מרכזי (הקרקע) נמצא בבעלות מונופולית.
2. פיצול שוק שכירות–בעלות - ישראל "דחפה" 70% מהאוכלוסייה לבעלות פרטית דרך מיסוי ותרבות (חיסכון פנסיוני בנדל"ן). כל ירידת מחיר נתפסת כאיום קיומי על רוב האוכלוסייה - מה שיוצר לחץ פוליטי נגד תיקון שוקי. זהו לוכד מדיניות קלאסי (policy trap).
3. כשל רגולטורי בינמוסדי - בנק ישראל, רמ"י, ועדות תכנון ומשרד האוצר פועלים כישויות נפרדות ללא תיאום אפקטיבי. תיקון בממד אחד מועבר להתחמקות בממד אחר (כגון shadow banking לאחר הגבלות LTV).

ז. המלצות מדיניות - ממד בינלאומי

בטווח קצר:

• מכרזים שקופים לקרקע ממלכתית עם תמחור שוקי אמיתי (ניסיון ניו זילנד)
• אחידות LTV עבור גופים לא-בנקאיים - סגירת פרצת ה-shadow banking (ניסיון בריטי/אירי)

בטווח בינוני:

• רפורמת שכירות ארוכת-טווח עם חוזים ל-5-10 שנים, מגבלות מדד מסוברות (מודל גרמני/הולנדי)
• פתיחת שוק המשכנתאות לבנקים זרים ומלווים מקוונים (fintech mortgage) להגברת תחרות

בטווח ארוך:

• מעבר הדרגתי לקרקע בבעלות מעורבת - הרחבת הפרטה מסודרת עם מנגנוני שמירת ציבוריות (community land trusts - ניסיון בריטי)
• פיצול ועדות תכנון והפרדת מוסדות שולטים מנהנים (conflict of interest ברשויות מקומיות)

סיכום: שוק הנדל"ן למגורים בישראל אינו שוק חופשי. הוא שוק מעוות מובנית, שבו כשלי שוק אוניברסליים (אופייניים לכל שוק נדל"ן) מוחרפים על ידי עיוותים מוסדיים ייחודיים לישראל - בראשם מונופול הקרקע הממשלתי, אוליגופול בנקאי-קבלני, והעדר מדיניות שכירות. ההשוואה הבינלאומית מגלה שמדינות בעלות עיוות קרקע דומה (סינגפור) הצליחו לייצר דיור נגיש באמצעות יצור ממשלתי ישיר - שלא כישראל. מדינות בעלות שוק תחרותי יחסית (גרמניה, הולנד) הצליחו לבלום בועות באמצעות תרבות שכירות ורגולציה מאוזנת - שגם זה חסר בישראל. הפתרון אינו "עוד שוק חופשי" ולא "עוד ממשלה" - אלא תיקון ממוקד של כשלים מבניים ספציפיים, בראשם שחרור קרקעות ותיקון שוק השכירות.

Gpt התבטאויות בכירי הבנקים על שוק הדיור – בין נרטיב שיווקי למציאות כלכלית

1. רקע כללי: תפקיד הבנקים בניפוח הנרטיב הנדל"ני

הבנקים בישראל ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב הציפיות בשוק הדיור. כרוכשי משכנתאות, הם נהנים מרווחי עתק על תיקי המשכנתאות – היקף המשכנתאות החדשות הגיע בשנים האחרונות לכ־100 מיליארד ש"ח בשנהbizportal.co.il. כתוצאה מכך, יש להם תמריץ לעודד את הציבור לרכוש דירות ולהמשיך ליטול משכנתאות, מה שמיתרגם לנרטיב אופטימי ועקבי: מחירי הדיור תמיד במגמת עלייה, ו"עסקת נדל"ן היא תמיד השקעה טובה". ואכן, בעשור האחרון נשמעה שוב ושוב ה"קביעה" שמחירי הדיור "יכולים רק לעלות" – מסר שחילחל לציבור ודרבן זוגות צעירים לרוץ ולקנות דירהglobes.co.il. הבנקים מצדם מעולם כמעט לא פרסמו תחזית שלילית למחירים; אפילו בכתבה כלכלית שעסקה בתחזיות הבנקים, הועלתה התהייה: "למה אף פעם לא שמענו על תחזית ירידת מחירים מהבנקים?"bizportal.co.il. התשובה טמונה, ככל הנראה, באינטרס העסקי הברור שלהם – עליית מחירים מגדילה את הביקוש למשכנתאות ואת ערך הבטוחות. במקביל, הרגולטורים הסתמכו על הערכות שווי "רשמיות" שלא תמיד שיקפו ערך כלכלי אמיתי של הנכסים. הבנקים נדרשים לפי כללי בנק ישראל לקבל שומות מקרקעין לנכסים כתנאי למתן משכנתא, אך השומות הללו לרוב מתעדות את המחירים בשוק במקום לבחון את סבירותם הכלכלית. כלומר, אם המחירים נוסקים – גם ערכי השומה עולים, בלי קשר לתשואה או להכנסת משקי הבית. כך נוצר מצב שהרגולטור למעשה מכשיר אשראי המבוסס על שוויי נכסים מנופחים. כפי שציין שמאי מקרקעין בכיר, המציאות היא ש: "שמאי מקרקעין ברוב המקרים מצטטים עסקאות בלבד; הבנקים למשכנתאות ממשיכים להזרים מימון כאילו אין סיכון; השמאי הממשלתי שותק או מתיישר עם מגמות השוק; ובנק ישראל, שאמור לפקח על סיכון מערכתי, מתעלם מתשואות שליליות ומעודד אשראי”etkin.co.il. במילים אחרות, כל גורמי הממסד הפיננסי תרמו – במעשה או במחדל – לניפוח בועת הנדל"ן על ידי עידוד אשראי זול ואמון מופרז שהמחירים משקפים ערך אמיתי.

2. ציטוטים ותחזיות של בכירי הבנקים בשנים האחרונות

להלן מבחר התבטאויות פומביות של בכירים בבנקים המסחריים לגבי שוק הדיור, הממחישות את הנרטיב האופטימי השולט:

• שבי שמר, סמנכ"לית בנק מזרחי-טפחות (מאי 2025) – "כל עוד לא יגיע שינוי דרמטי במדיניות הממשלה ופתרונות רלוונטיים – הביקוש ימשיך לעלות, וכך גם מחירי הדיור"bizportal.co.il. שמר העריכה בכנס מקצועי כי מחירי הדירות יעלו בכ-5% במהלך 2025, חרף הריבית הגבוהה והמצב הביטחוני, משום ש-“הרצון להחזיק דירה בבעלות הוא עניין תרבותי בישראל... 70% מהדירות בישראל בבעלות פרטית”bizportal.co.ilbizportal.co.il. היא הוסיפה ש"מגמת עליית המחירים נמשכת גם בשנת 2025" ותיארה ביקוש קשיח שימשיך לדחוף את המחירים מעלהynet.co.ilynet.co.il.
• ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי (מאי 2017) – צינן ציפיות להתמתנות ממשית והזהיר שהירידות עוד רחוקות: "מחירי הדיור לא יירדו בשנתיים הקרובות... אנחנו עדיין בתחום של עליית מחירים"calcalist.co.ilcalcalist.co.il. בפמן הסביר בראיון כי היצע הדירות אינו מדביק את התוספת במשקי הבית, ולכן "כאשר כל ההיצע יימסר... המחירים יירדו, אבל אנחנו עוד לא שם. זה יקרה רק בעוד שנתיים-שלוש, ובינתיים אנחנו עדיין בתחום של עליית מחירים. זה לא אומר שתהיה צניחה במחירים אלא שהאינפלציה במחירי הדירות תתמתן"calcalist.co.il. כלומר, גם כאשר צפה בלימה מסוימת בעתיד, הדגיש שלא תהיה "התפוצצות" או ירידה ניכרת.
• אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות (מרץ 2011) – דחה מכל וכל את הטענות על אפשרות בועה: "אני לא חושב שיש בועת נדל"ן בישראל... אין בועת נדל"ן ושום דבר לא עומד להתפוצץ"globes.co.il. במסיבת עיתונאים הבהיר יונס כי לדעתו העליות במחירים מוסברות בביקוש אמיתי של משקי בית לעומת היצע קרקעות ותהליכי תכנון איטיים מדיglobes.co.il. "יש ביקוש אמיתי... ומולו מלאי קרקעות שמתווסף בקצב איטי... צריך להתייחס בזהירות לאופן בו השוק מתנהל"globes.co.il. הוא אף הגדיר "בועה" כמצב שבו אנשים קונים מעבר ליכולתם או מה שאינם צריכים, וטען שזה לא המצב בישראל (בהתבסס על כך ששיעורי המימון וההחזר ביחס להכנסה עדיין סבירים לטענתו)globes.co.il. דברים אלה שודרו בתקופה שבה המחירים כבר עלו במהירות, אך מנכ"ל הבנק הדגיש שאין סכנת התפוצצות.
• ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים (אוקטובר 2013) – שלל בחריפות את עצם השימוש במילה "בועה" לתיאור שוק הדיור, בטענה שמדובר בהפחדה: "השימוש במושג 'בועת נדל"ן' הוא מסע הפחדה מסוכן. ההיצע בשוק הנדל"ן עדיין נמוך מהביקוש"globes.co.il. קינן, בכנס בינלאומי, טען שהגורמים הבסיסיים – מחסור בהיצע וריבית נמוכה – מצדיקים את המשך עליות המחירים. הוא הרגיע שאין משבר באופק, ואמר שהבנק דווקא נוקט זהירות בניהול סיכוני המשכנתאות "ברגישות הראויה... ובהקפדה יתירה" בתקופה זוglobes.co.il. כלומר, מבחינתו הבעיה אינה בועה אלא לכל היותר צורך בניהול סיכונים קפדני יותר, תוך שלילת כל רטוריקה על סכנת קריסה בענף.
• אורי יוניסי, ראש חטיבת המשכנתאות בבנק לאומי (ינואר 2024) – בהתבטאות עדכנית, לאחר תקופה של ירידות מחירים, עדיין הביע אופטימיות לחזרה לעליות: "יש צפי לעלייה מחודשת של מחירי הדירות כבר לאורך 2024"nadlancenter.co.il. בדברים שנאמרו בפורום מקצועי, יוניסי טען שההתאוששות צפויה למרות הירידה בביקושים ב-2023, תוך הבעת אמון ששוק הדיור יחזור למסלול העליות. גם כאן, הנרטיב הבנקאי נשאר: ירידות המחירים זמניות, ובקרוב נחזור למגמת עלייה.

אלה רק דוגמאות מייצגות – ורבות כמותן הופיעו בתקשורת הכלכלית בשנים האחרונות. המשותף להן הוא דגש על ביקוש חזק ו"קבוע", על מחסור בהיצע, ועל שלילת קיומה של בועה או סיכון משמעותי. התחזית הכמעט קבועה שיצאה מפי הבנקאים הייתה: המחירים ימשיכו לעלות (לעיתים תוך נקיבת שיעור עלייה צפוי, לרוב סביב 3%-5% לשנה). ואמנם, עד 2022 התחזיות הללו בדרך-כלל התאמתו, לפחות חלקית, לנוכח העליות הרצופות. אך כפי שנראה בהמשך, הנרטיב החד-כיווני הזה עמד בסתירה גוברת לנתוני המאקרו והשטח בשנים האחרונות.

3. כלי התקשורת וסיקור דברי הבנקאים – קשרי גומלין וזיקות

התבטאויות הבכירים הנ"ל פורסמו בשלל כלי תקשורת מרכזיים: עיתונות מודפסת וכלכלית, אתרי חדשות, ואף בשיתופי פעולה עם גופי תקשורת. ניתוח ראשוני מגלה דפוסי סיקור "מלטפים" התואמים את המסרים של הבנקים, ולעיתים אף מגובים בשיתופי פעולה מסחריים.

• עיתונות כלכלית מרכזית (גלובס, דה-מרקר, כלכליסט): עיתונים ואתרים אלו דיווחו תדיר על תחזיות הבנקים. הכותרות לרוב ציטטו ישירות את אמירות הבכירים, ללא סימני שאלה. לדוגמה, אתר גלובס נתן ב-2011 כותרת גדולה: "אין כאן בועת נדל"ן – שום דבר לא עומד להתפוצץ" (ציטוט ישיר מאלי יונס)globes.co.il. ב-2013 בגלובס: "קינן: 'השימוש במושג "בועת נדל"ן" – מסע הפחדה מסוכן'"globes.co.il. הכותרות הללו מציגות את עמדת הבנקאים כאמירה מוסמכת, ללא פרשנות נגדית בגוף הכותרת. גם כלכליסט פרסם ראיונות נרחבים, כמו הריאיון עם גיל בפמן מלאומי ב-2017, שבו השורות המובלטות היו שתחזיתו שאין ירידות באופקcalcalist.co.il. לרוב, הכתבות בכלי התקשורת הללו לא כללו באותו מאמר דעות נגדיות של גורם בלתי תלוי, אלא התרכזו במסר של הבנקאי המרואיין.
• אתרי חדשות כלכליים ופורטלים (ynet, TheMarker, Bizportal וכד'): אתרים אלה דיווחו על כנסים ותחזיות, לעיתים תוך שיתוף פעולה תוכני עם הבנקים. דוגמה בולטת היא כתבה ב-ynet מראשית 2025 שכותרתה: "אנחנו צופים שמחירי הדירות יעלו בסביבות 5%"ynet.co.il – כתבה שהוצגה כסקירת נדל"ן, אך נושאת את ההבהרה "בשיתוף בנק מזרחי-טפחות". למעשה מדובר בתוכן ממומן שבו סמנכ"לית הבנק (שבי שמר) מצוטטת באריכות על הביקוש "הקשיח" והמשך העליותynet.co.ilynet.co.il. דוגמה זו מצביעה על זיקה ישירה בין בנק לכלי תקשורת – מזרחי-טפחות וקבוצת ידיעות אחרונות (ynet) – במסגרתה סיקור הנדל"ן הוא למעשה פלטפורמה להעברת מסרי הבנק לציבור. גם גלובס משתף פעולה עם בנקים בכנסים ווועידות; למשל ועידת הנדל"ן השנתית של בנק מזרחי-טפחות נערכה בשיתוף גלובס, וסוקרו שם דברי המנכ"ל משה לארי והנהלת הבנק בצורה אוהדת. במקרים כאלה, קשה לצפות לסיקור ביקורתי בכלי התקשורת שמקיים שיתוף פעולה מסחרי עם הבנק המדובר.
• תקשורת כללית (חדשות בטלוויזיה, ישראל היום וכד'): מדי פעם שורבבו אמירות הבנקאים גם למדיות כלליות. ישראל היום למשל דיווח בראשית 2024 על "קיפאון בשוק הנדל"ן" וציין ירידה חדה במספר העסקאות ב-2023israelhayom.co.il, אך לא ייחס אשמה לבנקים אלא גולל את האירועים (ריבית, מלחמה וכו'). ערוצי הטלוויזיה 12 ו-13 הביאו מדי פעם ידיעות על שוק הנדל"ן שבהן שורבבו הערכות של כלכלני בנקים, אך לרוב ללא עימות עם מומחים חיצוניים באותו משדר. במקרים מסוימים הובאו כתבות צבע שבהן זוגות צעירים "רודפים אחרי הדירה לפני שתתייקר עוד" – סיפורים אישיים שמבטאים למעשה את הפנמת הנרטיב ש"המחירים רק יעלו". בכך התקשורת הרחבה חיזקה באופן בלתי-ישיר את מסרי הבנקים, גם אם לא תמיד ביוזמת הבנק.

בסך הכל, נראה שאין בהכרח "חתונה קתולית" בין בנק ספציפי לכלי תקשורת בודד, אך בהחלט יש זיקות: בנק לאומי נוטה לזכות לחשיפה בידיעות בדה-מרקר/כלכליסט; בנק הפועלים וגלובס מקיימים קשרי תוכן (למשל גלובס סיקר בהרחבה את דוחות הפועליםglobes.co.il); בנק מזרחי-טפחות שותף להפקות תוכן עם ידיעות אחרונות (ynet). הסיקור ברוב המקרים היה חיובי או נייטרלי כלפי הבנקאים: ניסוח מאוזן-לכאורה אך ללא ביקורת מפורשת. כותרות רבות השתמשו בדימויים מרגיעים (למשל "ההתאוששות המרשימה של הנדל"ן..." או "השוק ימשיך לצמוח") בהתאם לדברי הבכירים. ביקורת על הבנקים, אם הופיעה, הייתה בטורי דעה נפרדים ולא בצמוד לידיעות על תחזיותיהם. ניתן לומר שהתקשורת הייתה חלק מאקו-סיסטם שסייע לבנקים להפיץ את הנרטיב שלהם. חלק מכלי התקשורת עשו זאת מטעמים מסחריים (תוכן ממומן, חסויות לכנסים), ואחרים אולי מתוך הסתמכות על הבכירים כסמכות מקצועית. כך או כך, הציבור נחשף באופן עקבי לנרטיב הבנקאי כמעין "דעה רווחת" בתקשורת, ללא אתגור שוטף.

4. השוואה לאמירות של שמאים מובילים – קול אחר?

על רקע מקהלת האופטימיות של הבנקים, עולה השאלה האם גורמי מקצוע אחרים – השמאים – הציגו עמדה שונה או זהירה יותר בנוגע למחירי הדיור. בחינה של התבטאויות שמאים מובילים (השמאי הממשלתי, שמאים פרטיים בכירים וראשי לשכת שמאי מקרקעין) מגלה תמונה מעורבת: חלקם הזהירו וסייגו, אך אחרים נשמעו לא רחוקים מעמדת הבנקים.

• שמאי ממשלתי (האגף המקצועי במשרד המשפטים): השמאי הממשלתי אחראי לפרסום סקירות רבעוניות על מחירי הדיור. באופן היסטורי, הסקירות הללו הסתפקו בדיווח על שיעורי השינוי במחירים (עליות או ירידות) ולא כללו כמעט הערכות לגבי ערכי היסוד או אזהרות מפני בועה. למעשה, השמאים הממשלתיים נמנעו משימוש במונח "בועה" בדוחות הרשמיים. בבחינה לאחור, הם לא שידרו התראה ברורה גם כשמכפילי המחיר/שכר או המחיר/שכר דירה הגיעו לשיאים היסטוריים. שמאי ממשלתי לשעבר, טל אלדרוטי, כן התבטא מדי פעם בפורומים מקצועיים על "התנתקות המחירים ממדדים בסיסיים", אך במסמכים רשמיים של האגף לא הופיעה הכרזה נחרצת על בועת נכסים. גם כיום, דוחות ממשלתיים מתמקדים בצד הנתונים (מחירים, עסקאות, התחלות בנייה) ולא קובעים אם המחירים מוצדקים או לא. במילים אחרות, הקו הרשמי נותר "תיאורי" ולא "שיפוטי". יש לכך משמעות: בהיעדר קריאת אזהרה מהגורם הממשלתי המוסמך, האזרחים והמשקיעים לא קיבלו חיווי רשמי על סיכון בועה.
• לשכת שמאי מקרקעין (יו"ר הלשכה ודוברים מטעמה): הלשכה היא גוף מקצועי המאגד את השמאים הפרטיים. באופן מעניין, ראשי הלשכה בשנים האחרונות נקטו לרוב זהירות בהתבטאויותיהם, אולי כדי לא להיתפס כ"צד" בוויכוח. כך למשל, אוהד דנוס, שכיהן כיו"ר הלשכה במהלך גל העליות שלאחר 2008, אמר ב-2011: "אני לא רואה כרגע בועה... אנחנו לא במצב של שפע דירות אלא במחסור"globes.co.il. דנוס הטעים שאמנם המחירים גבוהים מאוד, אך לא קיימת "בועה" במובן הקלאסי, משום שהביקוש אמיתי והתרבות הישראלית מייחסת לדירה ערך מיוחד. גם חיים מסילתי, שכיהן כיו"ר בשנים 2017–2023, נזהר במילותיו. במאמר דעה שכתב יחד עם משפטן ב-2022, תיאר את הזינוק החד במחירים (15% בשנה) והודה כי "החשש של גורמים רבים... הוא שהתופעה... עלולה להפוך ל'בועת נדל"ן'", אך מיד קשר זאת למחסור בהיצע ולרגולציה מכבידהynet.co.ilynet.co.il. כלומר, גם כשהוזכר המונח "בועה", הודגש שזהו חשש בלבד ושיש לכך הסברים פונדמנטליים (היצע נמוך, ביורוקרטיה). נשיאת הלשכה הנוכחית (נחמה בוגין) מתמקדת בפתרונות כמו הגברת השקיפות ויוזמות לצינון השוק, אך לא הצהירה בפומבי שוק קיים מצב בועה מסוכן; להיפך, היא אמרה לאחרונה ש"ענף הנדל"ן יעלה מחדש על המסלול" תוך סימון השמאים כמי שיהיו "ראש החץ" בהובלת הענף קדימהice.co.il – אמירה אופטימית המעידה על אמון בשוק.
• שמאים פרטיים בכירים וקולות אלטרנטיביים: לצד הקול הממסדי, היו כמה שמאים שקראו תיגר על הנרטיב הרשמי. הבולט שבהם הוא חיים אטקין, שמאי מקרקעין וכלכלן, שמזה שנים מתריע על בועת נדל"ן. אטקין השתמש במילים חריפות: "בועת הנדל"ן בישראל – ההונאה הכלכלית הגדולה ביותר מאז פרשת מניות הבנקים" (כותרת מאמר בבלוג שלו)etkin.co.il. הוא טען כבר באמצע העשור הקודם שהמחירים מנותקים מהמציאות ושקיימת "מגה-בועה". אטקין הצביע על שורת סימנים: תשואות שפל (כ-2%-3% בלבד בשנה משכירות לנכס, הרבה מתחת לריבית), יחס מחיר/הכנסה מהגבוהים בעולם, והתנהגות שוק "לא הגיונית" (רכישות מתוך ציפייה בלבד). לדבריו, כאשר המחיר מנותק מערך השימוש והופך מבוסס על ציפיות – "זו בועה"; כאשר תשואה שלילית על נכס נחשבת נורמלית – "זו אשליה"; וכאשר המוסדות המקצועיים שותקים – "זו כבר לא טעות. זו שותפות בשיטה"etkin.co.il. עמדה זו רחוקה מאוד מזו של בכירי הבנקים. ואולם, חשוב לציין שקולם של שמאים כאטקין כמעט ואינו זוכה לבמה תקשורתית רחבה כמו קולם של הבנקים. אטקין ואחרים כתבו בעיקר במאמרים מקצועיים, רשתות חברתיות והרצאות, בעוד שהמדיה הממוסדת הבליטה יותר את עמדות ראשי הלשכה הזהירות. במילים אחרות, קולות אזהרה בהחלט היו – אך באזני "הציבור הרחב" הם נשמעו הרבה פחות.

לסיכום פרק זה: השמאים (לפחות הממסדיים) לא סיפקו ניגוד חד לנרטיב הבנקאי. חלקם אף חזרו על אותן מנטרות (מחסור כרוני, ביקוש תרבותי, וכיו"ב). אמנם היו יוצאי דופן שזעקו "בועה!", אך השפעתם על השיח הכללי הייתה מוגבלת. לא נרשם מצב שבו שמאי ממשלתי או יו"ר הלשכה אומר לציבור "עצרו – המחירים מנותקים, קיים סיכון!". לכן, הציבור שמע בעיקר את ההדים של "אין בועה, הביקוש אמיתי, תמשיכו לקנות" – בין אם מפי הבנקים ובין אם מגורמי מקצוע שאמורים היו להיות בלמים, אך בפועל התייצבו לפחות חלקית באותו צד.

5. התייחסות הבנקאים למונחים כמו "בועה" ונתקים פונדמנטליים

כאמור, בכירי הבנקים נמנעו בעקביות משימוש במילה "בועה" לתיאור שוק הדיור – אלא אם כן הייתה זו שלילה מפורשת. מנכ"לי הבנקים והכלכלנים שלהם כמעט אף פעם לא התריעו על "מחירים שחורגים מערכים פונדמנטליים" או על "התנהגות בועתית". להפך, כשהנושא עלה בכותרות, הם טרחו להכחיש קיומה של בועה ולהסביר למה "הפעם זה שונה":

• כפי שהוזכר, אלי יונס ממזרחי-טפחות הצהיר שאין בועה ושום דבר לא עומד להתפוצץglobes.co.il, והדגיש את קיומו של ביקוש אמיתי מול היצע מוגבל – נימוק שחזר אצל כמעט כל הבכירים.
• ציון קינן מהפועלים טען שהדיבור על בועה הוא "מסע הפחדה" ושהמצב האמיתי הוא היצע נמוך מרמת הביקושglobes.co.il. הוא גם ביטל השוואות למשברי נדל"ן בחו"ל (דוגמת משבר הסאב-פריים) באמרו ש"המשק לא הולך למשבר סאב-פריים" ושישראל שונה בתנאים שלהtags.walla.co.il.
• גם כשהמחירים האמירו בשיעורים דו-ספרתיים (כמו ב-2021–2022), הבנקאים דבקו בנרטיב שאין בועה אלא לכל היותר "התפרצות ביקושים" זמנית. דוגמה לכך היא התבטאותו של מנכ"ל בנק לאומי, חנן פרידמן, בתחילת 2022: "הביקוש גבוה... מחירי הדירות יעלו בתחילת השנה"bizportal.co.il – שוב, התייחסות לביקוש ולא לשאלת הצדקת המחיר.
• אף לא אחד מבכירי הבנקים לא התריע בציבור שהתשואות מהשכרה נהיות אפסיות או שליליות (כשמנכים את הריבית) – למרות שזה מצב שהיה ידוע. באותה מידה, לא שמענו אותם מדברים על יחס מחיר/הכנסה חריג (כיום כ-12 שנות משכורת ויותר לדירה, לעומת 8-9 בעבר). נתונים כאלה עלו בדוחות של בנק ישראל או הלמ"ס, אבל לא היו חלק מהרפרטואר התקשורתי של הבנקים.

בעוד שהבנקים נמנעו מלהזכיר את הסיכונים, גורמים עצמאיים כן דיברו עליהם: למשל, גופים בינ"ל כמו ה-OECD והבנק העולמי הצביעו כבר ב-2015 על כך שהנדל"ן בישראל יקר בכ-30% מעל הערך הפונדמנטלי המשוערfunder.co.il. אבל אמירות כאלה לא זכו להדהוד מצד המערכת הבנקאית הישראלית. בנק ישראל עצמו, באופן רשמי, לא הכריז על "בועה" אף פעם – המשנה לנגיד, פרופ' צבי אקשטיין, אמר בזמנו שאין בועת דיור אלא שיש לטפל בהגדלת ההיצעtags.walla.co.il. הפיקוח על הבנקים ובנק ישראל נקטו שורה של צעדים לצינון השוק (הגבלת אחוז מימון, איסור משכנתאות בריבית פריים מעל יחס מסוים וכו'), אך תמיד הסבירו זאת כפעולות מניעתיות ולא כתגובה לבועה קיימת. ניתן לטעון שהשיח הציבורי סביב "בועת נדל"ן" דוכא או הודחק: אם רגולטור, בנקים ושמאים ממסדיים כולם אומרים שאין בועה – הציבור מקבל תחושה שמחירי העתק מוצדקים, או לפחות לא מסוכנים. כמעט שלא נשמע בשיח המיינסטרים הביטוי "תשואה שלילית". אולם במציאות הכלכלית, בשלהי 2022 ו-2023 המשמעות של קניית דירה להשקעה בישראל הייתה לעיתים הפסד תזרימי: הריבית על המשכנתא הגיעה ל-5%-6% בעוד שהתשואה משכירות בקושי 2%-3%. זהו מצב שמבחינה פיננסית לא הגיוני לאורך זמן, אך המסר הזה לא הודגש. סימני אזהרה נוספים שבכירים נטו להצניע: שיעור ההחזר מההכנסה (שהאמיר עם העלאת הריבית), גידול בהיקף המשכנתאות במינוף גבוה (כולל "משכנתא הפוכה" על ההון העצמי או הלוואות בלון), ונתוני עומק כמו שיעור הדירות שנקנו להשקעה ספקולטיבית. הבנקים כמובן ידעו נתונים אלו, אך בפורומים פומביים בחרו לשדר ביטחון. למעשה, רק כאשר רגולטור חיצוני התערב – למשל, בנק ישראל שהגביל במרץ 2023 את מסלולי הבלון (גרייס) – שמענו התייחסות מצד בנקאים לסיכון, וגם אז הם המעיטו בחשיבות: "ההשפעה לא תהיה מיידית או חדה... הביקושים ממשיכים להיות גבוהים וקשיחים – פשוט כי אין לציבור אלטרנטיבה אמיתית לרכישת דירה. מדובר בצורך בסיסי, לא בגחמה כלכלית" אמר דרור פלדמן ממזרחי-טפחותbizportal.co.il, מרגיע שההגבלות לא יביאו לירידה בביקוש. זו דוגמה להשקפת הבנקים: אפילו כשמכירים בסיכון (הלוואות בלון), המסר הוא "אל דאגה, הצורך הבסיסי ימשיך לתמוך במחירים". בשורה התחתונה, הבנקים הכחישו קיום בועה וסיכונים מבניים עד הרגע האחרון כמעט. במקום לדבר על פער בין מחיר לערך, הם דיברו על "פער בין היצע לביקוש". במקום להזכיר תשואה אפסית, דיברו על "תרבות המעדיפה בעלות". ואכן, הציבור כמעט ולא שמע אזהרות על כדאיות נמוכה או סכנת ירידת ערך – לא מבנקיו.

6. פערים בין התחזיות למציאות בפועל

לאור הנאמר לעיל, מן הראוי לבדוק: עד כמה התחזיות האופטימיות של הבנקים הגשימו את עצמן, ומה קרה במציאות הכלכלית בשטח? בשנים האחרונות החלו להיפער פערים משמעותיים בין הנרטיב למציאות.

• נפח עסקאות ומשכנתאות: הבנקים הניחו שהביקוש "הקשיח" ימשיך להזין רכישות, אך בפועל חלו תפניות. שנת 2023 הייתה נקודת מפנה: מספר העסקאות צנח בכ-35% לעומת 2022 (נמכרו כ-66.6 אלף דירות בלבד ב-2023)israelhayom.co.il – רמה הנמוכה בעשרות אחוזים מהשנים השיא שקודם. גם בשוק המשכנתאות נרשמה ירידה חדה בהיקף הכולל. גורמים לכך היו עליית הריבית (שהקפיצה תשלומי משכנתא וחייבה חלק מהקונים "לשבת על הגדר") ואי-הוודאות הכלכלית-בטחונית. הבנקים בתחזיותיהם לא צפו עצירה כה חדה. לדוגמה, בתחילת 2022, כשמחירי 2021 עלו ב-13%, רוב הבנקאים חזו עלייה נוספת (מתונה יותר) ב-2023. בפועל, החל מסוף 2022 גרמה העלאת הריבית לבלימת מחירים, ובהמשך לירידות קלות. הפער: בנק הפועלים, למשל, עוד בסקירת סוף 2022 דיבר על המשך עליות, אך בדיעבד חשף בדוחותיו בסוף 2023 שהמציאות השתנתה: "להערכת הבנק, ירידת מחירי הדיור תלך ותחריף בחודשים הקרובים... עליית הריבית גרמה ליציאת קונים מהשוק, ולנפילה במספר העסקאות והמשכנתאות"globes.co.il. כלומר, רק בסוף 2023 – אחרי שהירידות כבר החלו – התיישרה תחזית הבנק עם מה שכבר קרה. זו תופעה עקבית: תחזית ירידה מבנק מגיעה באיחור, אם בכלל. הבנקים לא "ניבאו" מראש מפנה שלילי, אלא תיקנו את התחזיות בזמן אמת כשהשוק כבר צינן את עצמו.
• תחזיות מול תוצאות: דוגמאות קונקרטיות ממחישות החטאת תחזיות. בנק מזרחי ב-2021 העריך עלייה של ~5% ב-2022 – בפועל 2022 הסתיימה בזינוק של כמעט 20% (הרבה מעבר לתחזית, מה שמראה שהבנקים דווקא פספסו כלפי מטה את עוצמת העליות בתקופת הפוסט-קורונה). לעומת זאת, ל-2023 חלק מהבנקים נכנסו עם תחזיות לעלייה מתונה (כ-2%-3%) – והמציאות הייתה עצירה ובהמשך ירידה קלה במחירי העסקאות (נתוני הלמ"ס הרשמיים הציגו בתחילת 2024 ירידה שנתית סביב 2%-3% בחלק מהמדדים, בניכוי עונתיות וסבסודglobes.co.ilglobes.co.il). במילים אחרות, אחרי שנים שהבנקים "צדקו" שמחירים יעלו, הם המשיכו לנבא עליות קלות גם כשכיוון השוק השתנה לשלילי, וכך פספסו את נקודת המפנה.
• היערכות לסיכון וביצועי אשראי: פער נוסף הוא בהתכוננות הבנקים לתרחיש שלילי. כלפי חוץ שידרו "עסקים כרגיל", אך מבפנים החלו בחודשים האחרונים לשנות כיוון. בנק הפועלים, למשל, העלה ברבעון השלישי של 2023 את דירוג הסיכון לענף הנדל"ן מ"בינוני" ל"בינוני-גבוה", והכפיל ואף יותר מכך את ההפרשה להפסדי אשראי בתחום (432 מיליון ש"ח ברבעון, לעומת 94 מיליון במחצית הראשונה של השנה)globes.co.il. זוהי עדות כואבת: בעוד המנכ"לים מדברים על יציבות, מחלקות ניהול הסיכונים בבנקים כבר מבינות שיש סיכון ממשי להפסדים (למשל קבלנים שעלולים לקרוס, לווים שלא יעמדו בהחזר). בעצם, רק כשהסיכון התממש התחילו הבנקים להודות בו בדוחות הכספיים – אבל לא בהכרח בפומבי באותו זמן. הציבור הרחב לא מודע מיד למשל לעלייה בהפרשות בבנקים, בעוד הצהרות הבכירים נותרו אופטימיות יחסית.
• היצע בלתי מכור והמלאי בשוק: רבות מהתחזיות הבנקאיות התבססו על כך שההיצע הנמוך יחסית ימשיך לתמוך במחירים. אך נתוני סוף 2023 ותחילת 2024 הראו תמונה אחרת: מלאי הדירות החדשות הבלתי-מכור הגיע לשיא של ~67-78 אלף יחידות (תלוי כיצד מודדים) – עלייה משמעותית לעומת שנים קודמותtv10.co.ilnadlan.walla.co.il. משרד האוצר התריע שההיצע הלא-ממומש "ממשיך לתפוח" ושוק הנדל"ן "מתפקד על אשראי ואופטימיות, לא על תזרים"nadlan.walla.co.ilnadlan.walla.co.il. מה פירוש? שעל פניו יש מכירות (שמנויות בסטטיסטיקה כמכירת דירה "על הנייר"), אך בפועל הכסף עוד לא נכנס – כי הקבלנים נתנו לקונים דחיות תשלום ארוכות, ולמעשה בנו על אשראי עתידי. תופעה זו של "מבצעי 20/80" ודחיית מלוא התשלום לקבלת המפתח הפכה נפוצה ב-2023. בנקאים אמנם הכירו בקיום המבצעים, אך לא טרחו לציין בפומבי עד כמה הדבר מעיד על שוק חלש ושברירי. בדיעבד, באוצר הסבירו ש-"הנתונים הרשמיים מציגים מכירות, אך לא משקפים תזרים אמיתי לחברות הבנייה... השוק בו המספרים נראים טוב יותר, אך מתחת לפני השטח מתגלות תופעות שמאותתות על שבריריות"nadlan.walla.co.ilnadlan.walla.co.il. זו דוגמה ברורה לסתירה בין נרטיב למציאות: בעוד הבנקים דיברו על "ביקוש קשיח" והמשיכו לעודד קונים, בפועל חברות בנייה נאבקו למכור עד כדי מתן הטבות חריגות, מה שמסמן שוק רווי בסיכון של האטה נוספת.
• תחזיות פסימיות שהתבדו? יש לציין ביושר שגם תחזיות פסימיות של מבקרים מסוימים לא תמיד דייקו בעיתוי. במשך שנים היו כלכלנים (מחוץ לבנקים) שצפו "התפוצצות" קרובה – וזה לא קרה עד כה בצורה דרמטית. לכן הציבור התקשה אולי להאמין לסכנות כאשר בפועל מי שהאמין להן והמתין לירידת מחירים – התאכזב במשך כמעט עשור וחצי. הבנקים ניצלו את הרצף הזה לחיזוק המנטרה ש"מחירי הדיור בישראל תמיד עולים". אולם 2023 סדקה את החוקיות הזו: לראשונה מאז 2008 נרשמה ירידת מחירים שנתית ניכרת, לראשונה מאז 2002 צנחו היקפי העסקאות לרמה כזו, וברקע – ריבית בנק ישראל הגבוהה מאז 2006. כלומר, משוואת השוק השתנתה. הבנקים מצידם מתחילים כעת, בזהירות, "ליישר קו" עם המציאות החדשה בתחזיותיהם הכספיות הפנימיות, אך כלפי חוץ עדיין לא נראו התנצלות או הכאה על חטא על תחזיות קודמות שהתבדו. אם וכאשר תואץ הירידה במחירים, ייתכן שהבכירים יסבירו זאת בגורמים חיצוניים בלתי-צפויים (מלחמה, ריבית גלובלית וכו') – ויפרידו זאת מהנרטיב ארוך השנים שהפיצו.

הנתונים בפועל מלמדים אותנו שיעור חשוב: גם אם לאורך זמן תחזיות הבנקים להגברת ביקוש ועליות מחירים הגשימו את עצמן (כנבואה שתגשימה דרך הפסיכולוגיה הציבורית), הרי שכאשר התנאים המקרו-כלכליים התהפכו, "החוק" השתנה באחת. השוק הפך רווי סיכון, והאמירות הישנות כבר אינן מתארות אותו נכונה. זה מוביל אותנו לדיון הסופי – מהן ההשלכות של פער הנרטיב והמציאות.

7. דיון וסיכום: נרטיב, מציאות והשלכות לציבור

מכל האמור, מתגבשות מספר תובנות מרכזיות: א. אחידות נרטיבית ושיתוף פעולה סמוי? – נדמה שקיימת אחידות כמעט מלאה במסרים שהועברו על ידי הבנקים, ובמידה רבה גם בעקיפין דרך חלק מכלי התקשורת. הבנקים, מטבע הדברים, דיברו מהפוזיציה שלהם: הם מלווים כסף לדיור, הם מרוויחים מעליית מחירי נכסים (המשפרת את יחס הבטוחה/חוב ומעודדת ביקוש למשכנתאות), והם חוששים מפאניקה שתערער את תיק האשראי. מכאן ברור רצונם להפיג חשש ולשדר עסקים כרגיל. התקשורת, בין אם ממניע של תלות בפרסום ובשיתופי פעולה ובין אם ממניע של mindset חברתי ("כולנו רוצים שצעירים יקנו דירה ויהיו מרוצים"), נתנה לנרטיב הזה במות נרחבות. התוצאה הייתה שיח הומוגני למדי: "אין בועה, רק צריך לבנות יותר; תקנו עכשיו כי המחירים ימשיכו לעלות; שוק הדיור חזק ויציב." קשה להוכיח שתיאום מכוון התרחש בין בנקים לתקשורת – סביר יותר שמדובר בהצטלבות אינטרסים. הבנקים סיפקו תוכן "אופטימי" שקהל רחב רוצה לשמוע (מי שמחזיק דירה שמח לשמוע שערכה יעלה; מי שאין לו – משתכנע לקנות לפני שיברח הרכבת). התקשורת נהנתה מרייטינג ופרסום. התוצאה: הציבור לא קיבל תמונה מאוזנת. גורמי תקשורת שכן ניסו להביע עמדה אחרת (למשל, דה-מרקר פרסם לעיתים כותרות על בעייתיות השוק, או כתבות מגזין על זוגות שלא יכולים לקנות דירה) – היו הקול החריג, לעומת השפע של אייטמים יומיומיים עם תחזיות של עוד בנקאי ועוד מנכ"ל חברת נדל"ן החוזים עליות. ב. מהימנות התמונה שסופקה לציבור – בדיעבד, ניתן לקבוע שבשנים 2020–2022 בפרט, הציבור הרחב לא קיבל אזהרה אמינה על הסיכונים. כאשר מחיר נכס עולה ב-20% בשנה בעוד התשואה ממנו 2% – זו תופעה שמחייבת לכל הפחות דיון על בועה. אבל השיח הפופולרי נשלט ע"י המנטרה "מחירי הדיור תמיד עולים"globes.co.il. במילים אחרות, הציבור קיבל מידע מוטה: את הסיכויים (עליות) הבליטו מאוד; את הסיכונים (ירידה אפשרית, פגיעה פיננסית) הצניעו. מי שבכל זאת ניסה "לשחות נגד הזרם" – למשל צעירים במחאה החברתית ב-2011 שצעקו על בועת נדל"ן, או קבוצות בפייסבוק בשנים האחרונות שהזהירו לא לקנות במחירי שיא – נדחק לשוליים, מול אוטוריטות כסמנכ"לי בנקים ששללו זאת. התופעה הזו אפילו מצאה את מקומה בדוחות הבנקים עצמם: כפי שצוין בגלובס, "בעשור האחרון, חזרו בכירי שוק הנדל"ן על המנטרה שהמחירים יכולים רק לעלות, והדבר גרם לזוגות צעירים לרוץ ולקנות דירה. אבל הנתונים בשטח מלמדים שהמצב השתנה וכי המחירים נמצאים במגמת ירידה"globes.co.il. ציטוט כואב זה ממחיש כיצד הנרטיב הוביל רבים לקבל החלטות שייתכן ואינן לטובתם הכלכלית (קניית דירה במחיר גבוה מתוך חשש שיעלה עוד יותר). כעת, כשכבר מסתמנת מגמת ירידה, חלק מהרוכשים עלולים למצוא עצמם עם נכס שערכו בירידה וחוב יקר – סיכון שבקושי הובלט להם מראש. ג. "מניפת ההתכחשות" – הדחקת הסימנים עד הקצה – הבנקים לא שונים מגופים עסקיים אחרים בכך שהם נוטים להדחיק חדשות רעות. אולם במקרה הנדל"ן, הייתה לכך השפעה מקרו-כלכלית: ההמשכיות של עליות המחיר התאפשרה בין היתר בזכות הציפיות שתוחזקו פסיכולוגית. הבנקים וכלי התקשורת התנהלו כמעצבי ציפיות. גם כאשר הנתונים החלו לסתור (ירידה בעסקאות, גידול מלאי, עליית ריביות), לקח זמן עד שהנרטיב השתנה – ובאותו זמן עוד עסקאות נעשו במחירים גבוהים ואשראי חולק. יש שיאמרו: "זו אחריות הקונה לבדוק את עצמו". נכון, בסופו של יום, משקי הבית אחראים להחלטותיהם. אבל כשכל המערכת "מנגנת מוזיקה" שלעליות אין סוף ברור, קשה ליחידים לפעול בניגוד. סוציולוגים של שווקים מדברים על "הופעת בועה" כמצב של אופוריה קולקטיבית. ניתן בהחלט לראות בהצהרות הבנקאים חלק מיצירת אותה אופוריה (או לפחות הצדקה רציונלית לה). התופעה נמשכה עד "הפיצוץ השקט" שהחל ב-2022–2023 עם הריבית. גם עכשיו, תחזיות הבנקים ל-2024–2025 עדיין יחסית חיוביות (ראינו שלמרות הירידות, כבר מעריכים בבנקים עלייה מחודשת ב-2024nadlancenter.co.il). זה מעלה את השאלה: האם המערכת הבנקאית הפיקה לקחים? או שמא תמשיך בקו של עידוד אשראי והכחשת הסיכון – עד שיתרחש אירוע משמעותי יותר? ד. סיכום והבט קדימה – שוק הדיור הישראלי ניצב כעת בנקודה עדינה. מצד אחד, ייתכן שהמגמות ישתנו שוב (למשל, אם ריבית תרד דרמטית או מדינה תשנה מדיניות). מצד שני, לא ניתן לשלול תרחיש של המשך ירידת מחירים, ואפילו משבר נקודתי אצל יזמים או לווים. מה שברור הוא שהנרטיב השיווקי של העשור הקודם נסדק. הציבור למד על בשרו שדיור זה נכס שיכול גם לרדת בערכו. השאלה היא כיצד ינהגו הבנקים והתקשורת מכאן ולהבא: האם ימשיכו לספק תחזיות ורודות כדי "לשמור" על השוק ומצבם, או שיהיו שקופים יותר לגבי הסיכונים? מהמחקר עולה חשש ש***"התמונה האמינה של הסיכונים"*** לא סופקה לציבור במועד. זו כשלעצמה בעיה מערכתית. שוק בריא דורש מידע מלא: אם אכן "הבועה מתנפחת והנתונים מנותקים מהמציאות" – יש לומר זאת בקול (כפי שאטקין קבע: "כאשר מוסדות מקצועיים שותקים – זו שותפות בשיטה"etkin.co.il). אחרת, הסיכון הוא לא רק פיננסי, אלא גם פגיעה באמון הציבור בממסד הכלכלי. בסיכומו של דבר, התבטאויות בכירי הבנקים בשנים האחרונות היו חלק מתופעה רחבה יותר של הכחשת בועה ותחזוק ציפיות אופטימיות, בשיתוף (לעיתים לא מודע) עם גורמי תקשורת וממסד אחרים. הנרטיב הזה שירת אינטרסים בטווח הקצר, אך המציאות הכלכלית החלה להדביק אותו ולהוכיח את מגבלותיו. לקחי העבר – מפרשת מניות הבנקים בשנות ה-80 ועד משברים בינלאומיים – מלמדים שבסופו של דבר, עובדות בסיסיות (תשואה, יכולת החזר, היצע מול ביקוש ממשי) גוברות על נרטיבים. האתגר כעת הוא להפיק לקחים בזמן: להבהיר לציבור תמונה מאוזנת, לחזק שקיפות ואחריות בפרסום תחזיות, ולוודא שמערכת הבנקאות לא מדרדרת למשבר אמון.

https://chatgpt.com/s/dr_684bf5338efc8191a09e6c0055ae4864

Per התבטאויות בכירי הבנקים על שוק הדיור בישראל – בין נרטיב שיווקי למציאות כלכלית

רקע כללי: תפקיד הבנקים בעיצוב הנרטיב הנדל"ני

המערכת הבנקאית בישראל ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב התפיסה הציבורית של שוק הדיור, כאשר בכירי הבנקים משמשים כמקורות מידע מרכזיים עבור התקשורת הכלכלית והציבור הרחב 1. הקשר הישיר בין רווחיות הבנקים לבין היקף המשכנתאות יוצר אינטרס כלכלי ברור בקידום נרטיב אופטימי לגבי עתיד שוק הדיור 2.עם תשואה של כמעט 80% במניות הבנקים בשנה האחרונה ו-230% בתוך חמש שנים, מדד הבנקים הפך ל"ברומטר של עוצמת הכלכלה הישראלית" 1. הבנקים הציגו ב-2024 רווח שיא מצרפי של כ-30 מיליארד שקל על רקע הריבית הגבוהה 1, מה שמחזק את האינטרס שלהם בשמירה על פעילות גבוהה בתחום המשכנתאות.

איסוף וניתוח התבטאויות בכירי הבנקים

בנק מזרחי טפחות - נרטיב של יציבות ואופטימיות

משה לארי, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות, הציג תחזיות אופטימיות עקביות לשוק הדיור 3. במהלך 2024, לארי חזה כי "בשנת 2025 צפוי שוק המשכנתאות בישראל להגיע להיקף מרשים של 100 מיליארד שקל" 3.שבי שמר, סמנכ"לית ומנהלת החטיבה הקמעונאית במזרחי טפחות, העריכה ב-2025 כי "מחירי הדירות יעלו בכ-5% במהלך 2025 - למרות הריבית הגבוהה והמצב הביטחוני" 4. לדבריה, "הביקוש למגורים והצורך של ישראלים בדירה בבעלות הולך וגדל" 4.אלדד פרשר, מנכ"ל מזרחי טפחות לשעבר (2013-2020), הצהיר ב-2017 כי "יכול להיות שנראה את מחירי הדירות מתייצבים אבל בוודאי לא יורדים באופן ניכר" 5. פרשר הדגיש כי "עד שלא נראה התחלות וסיומי בנייה של 50 אלף יחידות דיור בשנה - הדינמיקה יכולה להתייצב, אך קשה לי לראות שהיא יורדת" 5.

בנק לאומי - בין זהירות לאופטימיות

ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, הציג גישה יותר זהירה בשנת 2023, כאשר צפה כי "ירידת מחירי הדירות תימשך במהלך 2023-2024, אך המחירים יחזרו לעלות ב-2025" 6. עם זאת, בפמן הדגיש כי "המסר הוא, שהסיכונים הפיננסיים של ישראל עלו מאוד" 6.חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי, הצהיר ב-2022 כי "מחירי הדירות בישראל הפכו לפצצה חברתית מתקתקת" 7. עם זאת, הוא לא הציע פתרונות דרסטיים לבעיה, אלא קרא ל"מציאת פתרונות" כלליים 7.

בנק הפועלים - דגש על לגיטימיות ההשקעה

ליאו ליידרמן, הכלכלן הראשי של בנק הפועלים (2015), טען כי "השקעות בדיור הן השקעות לגיטימיות בישראל בתקופה שבה ריבית אפסית פוגעת באפשרות לחסוך" 8. ליידרמן הוסיף כי "הנדל"ן נהפך לנכס שהוא הרבה יותר אטרקטיבי מאשר בעבר" 8.

בנק דיסקונט - תחזיות עלייה מתמשכת

בנק דיסקונט פרסם בסקירה כלכלית מ-2024 כי "עליית מחירי הדירות צפויה להימשך" 9. הבנק הדגיש כי "האינפלציה תוסיף לשהות תקופה ארוכה מעבר לגבול העליון של היעד" 9.

השוואה לקולות שמאי המקרקעין

שמאי מקרקעין פרטיים

בסקר שנערך בקרב 211 אנשי מקצוע בתחום הנדל"ן ב-2024, 51% מהשמאים צפו עלייה במחירי הדירות 10. עם זאת, 83% מהמשתתפים המליצו לרכוש דירה בעת הזו 10. ירון ספקטור, שמאי מקרקעין מוביל, הציג תחזיות אגרסיביות יותר מבכירי הבנקים, וצפה כי "המחירים בישראל יעלו בכ-15%" בשנת 2022 11.

השמאי הממשלתי

גיל בלולו, השמאי הממשלתי הראשי, פרסם ב-2025 כי "שיעורי התשואה הממוצעים בסוגי הנכסים המניבים השונים נותרו יציבים, ונעים בטווח של 6.5%-7%" 12. עם זאת, הוא הזהיר מ"ירידה חדה בהתחלות הבניה בכל ענפי הנדל"ן המניב" 12.שגב תורג'מן, שמאי מקרקעין, הביע עמדה ביקורתית יותר, וטען כי "היקף העסקאות יירד – המחירים לא" בעקבות העלאת מס הרכישה 13.

ניתוח נתונים מול תחזיות הבנקים

המציאות הכלכלית בפועל

נתוני הלמ"ס מראים כי מחירי הדירות עלו ב-7.7% בשנת 2024 14, בקרבה לתחזיות בכירי הבנקים. עם זאת, התשואות בפועל מהנדל"ן הגיעו לרמות נמוכות מאוד של כ-2.4% בממוצע, כאשר במחוז הדרום התשואה הגיעה ל-2.6% ובמחוזות תל אביב, המרכז וירושלים רק ל-2.1% 15.בנק ישראל מציין בדוח היציבות הפיננסית כי "מבצעי דחיית תשלומים שוחקים את רווחיותם" של היזמים 16. הדוח מזהיר כי "לתופעה זו יש יתרונות לרוכשים וליזמים, אך היא גם מגדילה את הסיכון בשוק הדיור" 16.

פערים בין הנרטיב למציאות

למרות התחזיות האופטימיות של בכירי הבנקים, נתוני בנק ישראל מראים כי "בתקופה הנסקרת, ישנה עלייה קלה בשיעור החוב בפיגור במגזרים מסוימים, במיוחד בקרב עסקים גדולים ובקרב חברות בנייה" 17.בנק ישראל אף זימן בשנת 2024 פגישה חריגה עם ראשי החטיבות העסקיות בבנקים לדון ב"סיכונים השונים הנוגעים לשוק הנדל"ן" 18. המפקח על הבנקים הביע חשש מכך ש"רמת הסיכון בשוק הנדל"ן המקומי עלתה" 18.

מיפוי כלי התקשורת ודפוסי הסיקור

התפלגות הפרסומים לפי כלי תקשורת

התבטאויות בכירי הבנקים פורסמו במגוון כלי התקשורת הכלכליים:

• גלובס: סיקור נרחב לבכירי בנק לאומי והפועלים 71
• כלכליסט: דגש על בכירי מזרחי טפחות ודיסקונט 1918
• ביזפורטל: התמקדות בהתבטאויות מזרחי טפחות 420
• ynet: סיקור רחב של כלל הבנקים 2122

ניתוח דפוסי הסיקור

הסיקור התקשורתי מאופיין ברוב המקרים בהעברת התבטאויות הבנקים ללא ביקורת מהותית או הצלבה עם נתונים עצמאיים. כותרות כמו "מחירי הדירות יעלו בכ-5% השנה" 4 מועברות כעובדות ללא ציון המקורות של התחזיות או הביקורת עליהן.

בחינת התייחסות לבועה נדל"נית וסיכונים

הימנעות מדיון בבועה

ברוב התבטאויות בכירי הבנקים נמנעים מלהשתמש במונח "בועה נדל"נית". אלדד פרשר ממזרחי טפחות הגדיר את המצב כ"התייצבות" ולא כבועה 5. גם כלכלני הבנקים הגדולים נוטים להציג את עליית המחירים כתוצאה של "פער בין היצע לביקוש" ולא כהתנפחות בועה 4.

התכחשות לסימני סיכון

למרות האזהרות של בנק ישראל והנתונים על תשואות נמוכות, בכירי הבנקים ממשיכים להציג נרטיב של יציבות. משה לארי ממזרחי טפחות טען כי "ההתאוששות המרשימה של ענף הנדל"ן לא הגיעה מצעדים ממשלתיים" 22, תוך התעלמות מהסיכונים המבניים בשוק.

התמודדות עם ביקורת רגולטורית

תגובות לאזהרות בנק ישראל

כאשר בנק ישראל הזהיר מ"עלייה בסיכון בשוק הנדל"ן" 18, בכירי הבנקים המשיכו בנרטיב האופטימי. דוח בנק מזרחי טפחות ל-2024 מציין כי "הבנק נמצא מעבר ליעדים העסקיים שהוצבו בתכנית האסטרטגית" 23, תוך התעלמות מהאזהרות הרגולטוריות.

השפעת לחצים פוליטיים

שר האוצר לשעבר משה כחלון אף האשים את הבנקים בהתנגדות לירידת מחירי הדיור, וטען כי "יש קבוצות אינטרסים גדולות שלא רוצות שהמחירים יירדו, ודאי שזה כולל את הבנקים" 24. כחלון האשים את בנק ישראל בכך ש"מתעקש שמחיר למשתכן לא ייכנס ללמ"ס כדי שהמחירים ייראו גבוהים בשביל לשמור על הבנקים" 25.

סיכום וממצאי מחקר

אחידות נרטיבית

המחקר מגלה אחידות רבה בין התבטאויות בכירי הבנקים השונים, הכוללת:

1. תחזיות עלייה או יציבות במחירי הדיור
2. הימנעות מדיון בבועה נדל"נית
3. הדגשת לגיטימיות ההשקעה בנדל"ן
4. התעלמות מתשואות נמוכות וסיכונים מבניים

פערים מול המציאות

קיים פער משמעותי בין הנרטיב האופטימי של בכירי הבנקים לבין הנתונים הממשיים:

• תשואות נדל"ן נמוכות של 2.1%-2.6% 15
• אזהרות בנק ישראל מעליית סיכונים 18
• ירידה בהתחלות בנייה 12
• עליית פיגורים במגזרים מסוימים 17

השפעה על קבלת החלטות הציבור

הנרטיב העקבי של בכירי הבנקים, המועבר ללא ביקורת מהותית בתקשורת, עלול להוביל להחלטות כלכליות שגויות של משקי הבית. כאשר 83% מאנשי המקצוע ממליצים לרכוש דירה 10 למרות התשואות הנמוכות והסיכונים, ברור כי הציבור אינו מקבל תמונה מלאה ואמינה של המצב הכלכלי האמיתי בשוק הדיור.המחקר מצביע על הצורך בביקורת תקשורתית עמוקה יותר של התבטאויות בכירי הבנקים, ועל חשיבות הצלבת מידע עם מקורות עצמאיים לפני קבלת החלטות השקעה משמעותיות בשוק הדיור הישראלי.

https://www.perplexity.ai/search/prvmpt-lmkhqr-vmq-htbtvyvt-bky-wqJ9OB6mTqWudntfxjAe8Q#0

Clau בין נרטיב למציאות: בכירי הבנקים והתקשורת הישראלית

התבטאויות בכירי הבנקים בישראל על שוק הדיור חושפות פער מהותי בין האופטימיות הבנקאית למציאות הכלכלית המורכבת. המחקר העמיק הזה מנתח 4 שנים של התבטאויות פומביות, מגלה דפוסים של הימנעות מהכרה בסימני סיכון ומיפוי קשרים מבניים עם כלי התקשורת.למרות עליות מחירים דרמטיות של 20-23% ב-2022-2023 והעלאת ריבית מ-0.1% ל-4.75%, בכירי הבנקים המשיכו לקדם נרטיב אופטימי. מדד מחירי הדירות עלה מ-575 נקודות בפברואר 2024 ל-611.7 נקודות באפריל 2025 - עלייה של 6.4% בשנה. הנתונים מעידים על המשך מגמת עליית מחירים למרות השפעות המלחמה וריביות גבוהות.

הנרטיב הבנקאי האופטימי

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי, הציג בועידת הנדל"ן באילת 2024 נרטיב מוכר: "הבעיה היסודית של שוק הדיור בישראל היא הפער המתמיד בין הביקוש לבין ההיצע – שרק הולך ומתרחב." ביסוס זה של בעיית ה"היצע-ביקוש" משמש כהצדקה מתמדת לעליות מחירים.משה לארי, מנכ"ל מזרחי טפחות, תחזה בינואר 2025 שוק משכנתאות "מרשים של 100 מיליארד שקל", למרות שנתון זה זהה כמעט ל-2024. הבנק שלו השיג נתח שוק של 38.7% במשכנתאות - המקור העיקרי לרווחיותו.אורי לוין, לשעבר מנכ"ל דיסקונט, הכיר בכנות יוצאת דופן: "ראינו השתוללות במתן אשראי למגזר הזה, שסייע ליזמי נדל"ן להציע מחירים גבוהים על קרקעות." התבטאות זו חושפת את התרומה הפעילה של הבנקים לניפוח המחירים.

המציאות הכלכלית המורכבת

נתוני הלמ"ס והמוסדות הרשמיים מציירים תמונה שונה מהנרטיב הבנקאי. הממוצע הארצי למחיר דירה עמד על 2.33 מיליון שקל ב-2025, כאשר בתל אביב הממוצע הגיע ל-4.14 מיליון שקל. יחס המחיר לשכר הפך בלתי סביר עבור רוב האוכלוסייה.מלאי הדירות הלא נמכרות הגיע ל-69,720 יחידות באוגוסט 2024 - המקביל ל-18.4 חודשי מלאי. נתון זה סותר את טענת המחסור החמור בהיצע שעליה מתבססים הבנקים. במקביל, העסקאות צנחו ל-67,168 ב-2023, ירידה של 34.2% לעומת השנה הקודמת.המלחמה חשפה את שבריריות השוק: 39% מאתרי הבנייה נסגרו בסוף 2023 והפסקת כניסת עובדים פלסטיניים העלתה עלויות בנייה משמעותית. למרות זאת, מחירי הדירות עלו ב-7.8% ב-2024.

השוואה לעמדות השמאים והמומחים

בניגוד לבנקאים, השמאים והמומחים הציגו גישה זהירה יותר. ארז כהן, יו"ר לשעבר של לשכת שמאי המקרקעין, הזהיר: "שוק הנדל"ן מגיב בדרך כלל בקיצוניות אחרי מצבים קיצוניים."פרופ' דני בן-שחר ממכון אלרוב התייחס לפער הפונדמנטלי: "יש אמונות שמאוד התבססו בשוק שמחירי הנדל"ן ימשיכו לעלות גם אם יש המורות בדרך." התייחסות זו מכירה באופי הספקולטיבי של השוק.השמאי הממשלתי נעדר מהמערכת מיוני 2023, יוצר ואקום רגולטורי חמור. מסמך הרווח היזמי המינימלי לא עודכן מאז יוני 2022 למרות עליית הריבית הדרמטית.

קשרים מבניים עם התקשורת

המחקר חשף מבנה תקשורת ישראלי מרוכז בקיצוניות. כלכליסט (קבוצת מוזס) מוביל עם 11.5% חשיפה, ואילו דה מרקר (משפחת שוקן) וגלובס מתחרים על המקום השני. העדר תחרות אמיתית יוצר תלות הדדית בין הבנקים לכלי התקשורת.ארנון מוזס רכש ב-2024 את חלקו של בנק הפועלים (34%) תמור 300 מיליון שקל - עסקה המדגימה את הקשרים הכלכליים הישירים. הבנקים מהווים מקור הכנסות פרסום מרכזי, יוצרים אינטרס מובנה להימנעות מביקורת חריפה.דפוסי הסיקור מגלים "הענקת במה לבכירי בנקים ללא אתגור של עמדותיהם" והסתפקות בהודעות יחסי ציבור כמקור יחיד. הדגשת הישגים עסקיים מתבצעת מבלי להזכיר עלויות חברתיות.

פערים בין תחזיות למציאות

הניתוח מגלה פערים משמעותיים בין התחזיות הבנקאיות למציאות. בנק ישראל תחזה צמיחה של 2.8% ל-2023 ו-3.5% ל-2024, אך המציאות הייתה 2% ו-0.6% בהתאמה. תחזיות השוק הנדל"ני סבלו מאופטימיות דומה.יתרת הלוואות הדיור הגיעה ל-596 מיליארד שקל באפריל 2024 - 31.2% מהתמ"ג לעומת 26.5% ב-2019. נתח זה מעיד על חשיפה גוברת של המערכת הפיננסית לשוק הנדל"ן.

דחיקת סימני הסיכון

למרות האזהרות, בכירי הבנקים נמנעו מהכרה בקיומה של בועה נדל"נית. השימוש במונח "בועה" נעדר כמעט לחלוטין מהתבטאויותיהם, החלפתו בביטויים כמו "פער היצע-ביקוש" ו"אתגרי השוק".בנק ישראל זימן פגישה דחופה עם ראשי החטיבות העסקיות ועודד הגדלת הפרשות להפסדי אשראי בנדל"ן. יתרות האשראי לתחום הבינוי והנדל"ן עלו ב-13.9% ב-2023 ל-295 מיליארד שקל - עלייה המעוררת דאגה רגולטורית.

מסקנות: בין אינטרס לאחריות

המחקר חושף מערכת מעיבה של אינטרסים בין הבנקים, התקשורת והרגולטור. הבנקים מרוויחים ממשכנתאות וממימון פרויקטי נדל"ן, התקשורת תלויה בהכנסות פרסום, והרגולטור חסר כלי אכיפה יעילים.התוצאה היא נרטיב מתמשך של אופטימיות שמתעלם מסימני הסיכון. הציבור הישראלי נושא בנטל כלכלי כבד - מחירי דיור בלתי סבירים, חובות משכנתא הולכים וגדלים, ותשואות שליליות על השקעות נדל"ן לטווח הבינוני.הפתרון מצריך רפורמה מקיפה הכוללת חיזוק התחרות בשני התחומים, הגברת השקיפות וחיזוק כלי הפיקוח. עד אז, הפער בין הנרטיב השיווקי למציאות הכלכלית צפוי להמשיך, עם הציבור כמי שמשלם את המחיר.

https://claude.ai/public/artifacts/dffd71aa-459c-4f20-a8f4-569db1dd020d

Gemi התבטאויות בכירי הבנקים על שוק הדיור בישראל: בין נרטיב שיווקי למציאות כלכלית

1. רקע כללי: תפקיד הבנקים בניפוח הנרטיב הנדל"ני

הבנקים בישראל ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב ובשמירה על שוק הדיור, תפקיד המושפע באופן מהותי מאינטרסים פיננסיים. ענף הנדל"ן הפך בשנים האחרונות לחלק דומיננטי בפעילות הבנקאית, ומקור לרווחים ניכרים הן ממתן הלוואות משכנתא לרוכשים פרטיים והן ממתן אשראי רחב היקף ליזמי נדל"ן לפרויקטי בנייה. מעורבות פיננסית עמוקה זו יוצרת תמריץ חזק לבנקים לטפח ולשמר שוק דיור תוסס ומעלה.   

הקשר שבין רווחי הבנקים מתיקי משכנתאות לבין תחזיות אופטימיות הבנקים מפיקים רווחים משמעותיים משוק נדל"ן פעיל ועולה. תמריץ רווח זה מהווה מניע מרכזי באסטרטגיה העסקית שלהם. כאשר בכירים בבנקים מפרסמים הצהרות ותחזיות פומביות לגבי שוק הדיור, הצהרות אלו, בין אם במכוון ובין אם לאו, יכולות להשפיע על תפיסת הציבור ולעודד פעילות הלוואות ורכישה נוספת. אם התחזיות הללו נוטות באופן עקבי לאופטימיות, הן עשויות לתרום למעגל המתחזק את עצמו, בו נרטיב הבנקים מסייע לשמר את פעילות השוק, אשר בתורה מועילה ישירות לשורה התחתונה שלהם. מצב זה מעלה שאלות לגבי הניטרליות והאמינות של הצהרותיהם הפומביות.   יתרה מכך, הבנקים מעורבים באופן ישיר בשליטה על מחירי הדירות. הם משתמשים לעיתים קרובות בהסכמי "מימון סגור" עם יזמים, המכסים עד 70% מעלויות הפרויקט. הסכמים אלו יכולים להעניק לבנקים זכות אישור מפורשת על תמחור הדירות, גם כאשר תנאי השוק עשויים להצדיק הפחתה. שליטה זו מופעלת כדי להגן על ערך הביטחונות (הנכסים) ולמנוע ירידת ערך שעלולה להשפיע על פרויקטים אחרים בתיק האשראי הנרחב של הבנק. כתוצאה מכך, גם כאשר הביקוש בשוק נחלש או כאשר יסודות כלכליים משתנים, המחירים עשויים שלא להתאים כלפי מטה בחופשיות כפי שהיו עושים בשוק תחרותי ולא מוסדר באמת. הדבר יוצר למעשה שוק "מנוהל" שבו יציבות מחירים (או מגמה עולה) זוכה לעדיפות. בנק ישראל, מצידו, מזהיר כי התערבות ישירה בהסכמי מימון אלו עלולה להוביל לייקור האשראי ולצמצום היצע הדיור. אזהרה זו מדגישה את הדילמה המורכבת: בעוד שליטת הבנקים תורמת לשמירת מחירים גבוהים, הסרתה ללא שיקול דעת עלולה להכניס סיכונים חדשים, שעלולים להחריף את משבר הדיור בערוצים אחרים. מעורבות זו של הבנקים, באמצעות מנגנוני המימון הדומיננטיים שלהם, משמשת ככוח משמעותי, גם אם לעיתים לא מכוון, המייצב את השוק מפני ירידות מחירים. הדבר מביא ל"ניהול" השוק באופן המיטיב עם מאזני הבנקים, אך עלול להחריף את בעיות הדיור לציבור הרחב.   

הסתמכות הרגולטור על הערכות שווי מנותקות מערך בנק ישראל מביע חשש מפני "בועת נדל"ן" בשל מה שהוא תופס כ"תיאבון מוגזם" לעסקאות נדל"ן. תיאבון זה מוביל למבצעי מימון אגרסיביים מצד קבלנים (כגון עסקאות 20/80), שבהם הבנקים למעשה מאשרים מראש משכנתאות עבור יתרת הסכום. בנק ישראל מעריך כי למעלה מ-40% מהמשכנתאות שנלקחו בחודשים האחרונים משקפות רמת מימון וסיכון גבוהה. מצב זה מסווג במפורש על ידי הרגולטור כ"סיכון לבועה" ואיום על היציבות הפיננסית של משקי הבית.   תגובת בנק ישראל כוללת דרישה להגדלת רזרבות ההון מהבנקים עבור הלוואות מסוכנות אלו. אמצעי רגולטורי זה נועד לחזק את חוסנה של המערכת הבנקאית מפני חדלות פירעון פוטנציאלית. דרישה זו מהווה למעשה הכרה בכך שהשוק פועל על בסיס ערכים ספקולטיביים ולא ברי קיימא. הערך המיוחס לנכסים עבור הלוואות בסיכון גבוה עשוי להיות מבוסס על מחירי שוק מנופחים, ולא על הערכות שווי שמרניות וברות קיימא יותר, מה שמוביל להסתמכות רגולטורית על הערכות שוק שעלולות להיות מעוותות. פעולת בנק ישראל להגברת דרישות ההון  מדגישה את המידה שבה השוק התנתק מאינדיקטורים כלכליים מסורתיים של ערך. הרגולטור מנסה להכיל את ההשלכות של הערכת יתר בתוך המערכת הבנקאית, במקום לטפל ישירות במקור ההערכת יתר. המסקנה מכך היא שהמסגרת הרגולטורית הנוכחית, אף שהיא שואפת ליציבות, עלולה בלא יודעין להנציח את הערכת היתר בכך שהיא מאפשרת לבנקים להמשיך לממן על בסיס מחירי שוק מנופחים, גם אם עליהם להחזיק יותר הון כנגד הסיכונים הנלווים.   שמאי המקרקעין חיים אטקין, מחבר הספר "בועת נדל"ן", קובע כי שוק הדיור הישראלי פועל כבר למעלה מעשור תחת בועה חסרת תקדים. הוא מציין כי המחירים מנותקים מערך, קיימים מינוף בלתי סביר ורווחים מדומים, ומציאות שבה רוכשי הדירות משלמים "תשואה מגוחכת על נכס שממומן בריבית כפולה, עם סיכון אמיתי לקריסה". אטקין מצביע על פער של כ-100% בין שווי כלכלי למחיר שוק. שמאי מקרקעין כמו אטקין משתמשים בגישת ערך יסודי, המבוססת לעיתים קרובות על תשואות שכירות בנות קיימא, כדי להעריך את שווי הנכס. הערכתו חושפת פער מהותי בין ערך יסודי זה לבין מחירי השוק הרווחים, מה שמוביל אותו להצהיר באופן חד משמעי על "בועה". אם הבנקים מממנים בעיקר על בסיס מחירי שוק מנופחים אלו, ולא על בסיס הערכות שווי יסודיות ושמרניות, הם למעשה תורמים לשוק "מנותק מערך" ונסמכים עליו. חששו של בנק ישראל מ"תיאבון מוגזם"  והצורך בהגדלת ההון  תומכים באופן מרומז בתפיסה שערכי השוק הנוכחיים אינם ברי קיימא. הדבר מצביע על פגם קריטי במנגנון התמחור של השוק: נראה שחלק ניכר מערך השוק הנוכחי מונע על ידי ספקולציות ומינוף, ולא על ידי שווי כלכלי פנימי.   

2. איסוף ציטוטים וקישורים אליהם: התבטאויות בכירי הבנקים (2022-2025)

להלן ריכוז התבטאויות פומביות של בכירים בבנקים בנוגע לשוק הדיור בישראל בשנים 2022-2025:טבלה 1: התבטאויות פומביות של בכירים בבנקים על מחירי הדיור (2022-2025)

ניתוח התבטאויות הבנקים:

מנכ"ל בנק לאומי, חנן פרידמן, מציג נרטיב של חוסן כלכלי ו"ריבאונד" צפוי בשנת 2025. תחזית מאקרו-כלכלית אופטימית זו עומדת בניגוד מסוים להערכתו המפורטת והקודרת של משבר הדיור. הוא מפרט בעיות מבניות חמורות כמו "בירוקרטיה בלתי אפשרית" ומחסור בכוח אדם, המאריכים את זמני התכנון והבנייה באופן משמעותי. אם אכן יתרחש ריבאונד כלכלי המגביר את הביקוש, אך בעיות ההיצע הללו יימשכו, הדבר עלול להחריף את משבר הדיור, להוביל לעליות מחירים נוספות ולערער את ההשלכות החיוביות של הריבאונד עבור האזרח הממוצע. אזכורו של פרידמן ל"חשש של הרוכשים מ'פספוס' עליות המחירים הצפויות"  מצביע על גורם פסיכולוגי שעלול להיות מושפע מהתחזיות האופטימיות של הבנקים עצמם.   קיים פער בין ההערכות הפנימיות של הבנקים לבין הנרטיבים הציבוריים שלהם. בעוד שדוחות רשמיים של בנק לאומי, למשל, הכירו בעלייה חדה של 17% במחירי הדירות ב-2022 וצפו האטה ואף "ירידה פוטנציאלית במחירים" ב-2023 עקב עליית ריבית ואינפלציה , הצהרות פומביות מבכירים נוטות להדגיש חוסן וצמיחה עתידית. פער זה מעלה שאלות לגבי שקיפות המידע והמידה שבה הבנקים מתעדפים שמירה על אמון השוק על פני חשיפת תמונה מלאה של הסיכונים, במיוחד לאור האינטרס הפיננסי המובהק שלהם בשוק דיור תוסס.   בנק הפועלים דיווח על עלייה של 7.3% במחירי הדיור ב-2024, וציין כי נתונים אלו הושפעו מסבסוד עלויות מימון על ידי יזמים. למרות אתגרי המלחמה וסביבת הריבית הגבוהה, נרשמה עלייה חדה של 65% בעסקאות דירות חדשות. הדבר מצביע על חוסן שוק מפתיע, אם כי חלקו עשוי להיות מונע על ידי תמריצים מלאכותיים. הבנק מדגיש את ניטור הסיכונים המתמשך בתיק הלוואות הדיור שלו , מה שמעיד על מודעות לפוטנציאל פגיעות. חוסן השוק, כפי שנצפה על ידי הבנק, עשוי להיות תוצאה חלקית של מנגנוני המימון ומבצעי היזמים שהבנקים עצמם מאפשרים באמצעות מתן אשראי לקבלנים. ניהול הסיכונים של הבנק מתמקד בבריאות תיק ההלוואות, אך ייתכן שאינו מתמודד ישירות עם קיימות הערכות השווי בשוק עצמן.   שבי שמר, סמנכ"לית ומנהלת החטיבה הקמעונאית בבנק מזרחי טפחות, מקדמת באופן עקבי נרטיב של עליות מחירים בלתי נמנעות, ומייחסת אותן לגורמים מבניים עמוקים כמו גידול דמוגרפי (במיוחד במגזר החרדי) ולרצון התרבותי החזק לבעלות על דירה בישראל. נרטיב זה מנרמל למעשה את המחירים הגבוהים והעולים, ומציג אותם כתוצאה של חוסר איזון יסודי ולא כעודף ספקולטיבי. אף שהיא מכירה באתגרי הדיור החמורים (כגון הצורך ב-200 משכורות לרכישת דירה והארכת תקופות ההחזר) , היא מציגה אותם כמציאות שוק שיש להתמודד איתה, ולא כאינדיקטורים לשוק בלתי בר קיימא. על ידי קישור עליות מחירים עתידיות לירידות ריבית צפויות , הבנק מחזק את ציפיית ההתייקרות המתמשכת, מה שעשוי לעודד רוכשים פוטנציאליים להיכנס לשוק מתוך חשש מ"פספוס". הדגש על "רצון תרבותי" וגידול דמוגרפי כמניעים עיקריים  משמש להצדקת המחירים הגבוהים והתחזיות העתידיות, ומסיט בעדינות את המיקוד מספקולציות פיננסיות או הערכת יתר פוטנציאלית.   בנק דיסקונט, באמצעות מחלקת המאקרו-כלכלה שלו, מציג תחזית עקבית של עליות מחירים מתמשכות ואף מואצות בנדל"ן. הבנק מקשר במפורש את עליות מחירי הדיור ללחצים אינפלציוניים רחבים יותר, וצופה כי מגמה זו תוביל גם להאצה במחירי השכירות. תחזית עקבית זו, המבטאת אמונה בלולאת משוב חיובית חזקה, מעודדת תפיסה של עליית ערך מובטחת, מה שעשוי לתמוך בהמשך ההשקעה וההלוואות.   

3. מיפוי כלי התקשורת לפי בנק

ניתוח דפוסי הפרסום של התבטאויות בכירי הבנקים חושף קשרים עקביים בין בנקים מסוימים לכלי תקשורת ספציפיים, מה שמעיד על אסטרטגיית תקשורת ממוקדת.

ניתוח קשרים בנק מזרחי טפחות, בפרט באמצעות התבטאויותיה של שבי שמר, מופיע בתדירות גבוהה ב-ynet ובישראל היום. בנק לאומי, מצידו, נוטה לפרסם את התבטאויותיו, כמו אלו של המנכ"ל חנן פרידמן, בעיתון כלכליסט. בנק דיסקונט מפרסם את סקירותיו הכלכליות, כולל תחזיות מחירי הדיור, באתר ICE. עבור בנק הפועלים, רוב המידע הנגיש מגיע מדוחות פנימיים יותר. נוכחות תקשורתית עקבית זו מאפשרת לבנקים להעביר מסרים אחידים לקהלי יעד ספציפיים, ובכך לחזק נרטיב מסוים על שוק הדיור. חשיפה תקשורתית עקבית זו יכולה לחזק נרטיב מסוים על שוק הדיור, ובכך לעצב את תפיסת הציבור והציפיות.   

ניתוח כמותי ואיכותי בחינת אופי הסיקור מעלה תמונה מורכבת. בעוד שחלק מהסיקור עשוי להיות "מלטף" ובלתי ביקורתי, כלי תקשורת אחרים או כתבות ספציפיות מציגים גישה מאוזנת או אף ביקורתית יותר. לדוגמה, כלכליסט מדווח על טענות הממשלה כי הבנקים מונעים ירידת מחירים, ועל התנגדות בנק ישראל להתערבות. גם ביזפורטל עוסק בוויכוח בין הממשלה לבנקים בנוגע לאחריות על מחירי הדיור. מאקו מדווח על דבריו של אביעד פרידמן, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, לפיהם הבנקים "מתדלקים את השוק". ישראל היום מדווח על חששות בנק ישראל מבועת נדל"ן ודרישותיו מהבנקים לצמצם את היקף המשכנתאות בסיכון. ערוץ 13 מדווח על פיגורים בתשלומי משכנתאות ועל צעדים נגד הבנקים.   הדבר מצביע על כך שהתקשורת אינה מקשה אחת; חלק מהגופים משמשים כפלטפורמה לנרטיבים מתחרים. קיומו של דיווח ביקורתי מעיד על מידה מסוימת של בחינה עיתונאית, גם אם היא מתקיימת לצד סיקור אוהד יותר.

4. אמירות של שמאים

השוואת התבטאויות בכירי הבנקים לאמירות של שמאים מובילים חושפת תמונה מורכבת של הסכמה, זהירות ואף אזהרה.שמאי המקרקעין חיים אטקין, מחבר הספר "בועת נדל"ן", מצהיר כי שוק הדיור הישראלי פועל כבר למעלה מעשור תחת בועה חסרת תקדים. הוא טוען כי המחירים מנותקים מערך, קיימים מינוף בלתי סביר ורווחים מדומים, וכי רוכשי הדירות משלמים "תשואה מגוחכת על נכס שממומן בריבית כפולה, עם סיכון אמיתי לקריסה". אטקין מצביע על פער של כ-100% בין שווי כלכלי למחיר שוק. הוא מתאר את השוק כ"מנוהל, ממונף, מתואם ומוסווה" באמצעות "ויסות אשראי, תיאום קרקעות, דימוי מכירות, מניפולציות שמאיות ושליטה תקשורתית". דוחותיו לשנת 2025 מצביעים על "התרסקות" השוק, עם ירידה דרמטית בכל הסגמנטים. שמאי מקרקעין, במיוחד אלו המתמקדים בערך יסודי, מציגים לעיתים קרובות תמונה שונה באופן מהותי מזו של הבנקים. אזהרותיהם מפני "בועה" ו"מחירים מנותקים" מהוות אתגר ישיר לנרטיבים האופטימיים של הבנקים. שוני זה מדגיש את חשיבותן של חוות דעת מומחים בלתי תלויות בהערכת בריאות השוק, שכן הם אינם נתונים לאותם לחצים מסחריים כמו הבנקים.   לעומת זאת, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, נחמה בוגין, מציגה עמדה מורכבת יותר. בפברואר 2023, היא ציינה כי אף שמחירי הדירות עשויים לעצור את עלייתם, השוק יתקן את עצמו במהרה. ביולי 2022, הלשכה ציינה כי עליית ריבית המשכנתאות גרמה לרוכשים "לשבת על הגדר", מה שהוביל לירידה של כ-19% בהיקף העסקאות לעומת השנה הקודמת. עם זאת, בספטמבר 2023, בוגין הצהירה כי "מי שמחכה שהשוק יתרסק יכול לשכוח מזה". הדבר מדגים כי גם בתוך קהילת השמאים קיימות פרשנויות שונות לאותות השוק.   אביעד פרידמן, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, הצהיר כי הבנקים "מתדלקים את השוק" וכי חלקם אינם נוקטים בזהירות מספקת בהערכותיהם. הצהרה זו, המגיעה מבכיר ממשלתי, מחזקת את הטענה כי לבנקים יש תפקיד פעיל בעיצוב מגמות המחירים, ולא רק תפקיד פסיבי של מגיבים לשוק.   

5. בדיקת התייחסות לבועה/שווי פונדמנטלי

בחינת התבטאויות הבנקים מול אלו של גורמים אחרים חושפת פערים משמעותיים בהתייחסות למושג "בועה" ולקשר בין מחירים לערכים פונדמנטליים.

התייחסות הבנקים: באופן כללי, בכירים בבנקים נמנעים משימוש במונח "בועה". במקום זאת, הם נוטים לתאר את מגמות המחירים באמצעות מונחים כמו "ביקוש קשיח", "גידול דמוגרפי", "חוסן" או "התאוששות". שבי שמר ממזרחי טפחות, למשל, מייחסת את עליות המחירים לגידול דמוגרפי ולרצון התרבותי לבעלות על דירה, ולא לספקולציות. חנן פרידמן מלאומי מכיר ב"חשש של הרוכשים מ'פספוס' עליות המחירים הצפויות" , אך מציג זאת במסגרת תחזית כללית של ריבאונד כלכלי. בנק דיסקונט מצהיר בעקביות כי מחירי הדירות ימשיכו לעלות ואף יואצו. בחירה לשונית זו מסייעת לשמור על אמון הציבור ולמנוע יצירת סנטימנט שלילי בשוק, ומתיישבת עם האינטרסים העסקיים של הבנקים.   

התייחסות בנק ישראל (הרגולטור): בניגוד לבנקים המסחריים, בנק ישראל, כרגולטור, מביע חשש מפורש מפני "בועת נדל"ן". חשש זה נובע מ"תיאבון מוגזם" לעסקאות נדל"ן ומהיקף גבוה של משכנתאות בסיכון. זוהי הכרה רגולטורית ישירה בסיכון לבועה.   

התייחסות שמאים ומומחים אחרים: שמאים ומומחים חיצוניים נוקטים בגישה ישירה וביקורתית יותר. חיים אטקין, שמאי מקרקעין, משתמש במפורש במונח "בועה" וטוען כי שוק הדיור הישראלי פועל תחת בועה חסרת תקדים כבר למעלה מעשור. הוא מצביע על "מחירים שמנותקים מערך", "מינוף בלתי סביר", "רווחים מדומים", ו"תשואה מגוחכת על נכס שממומן בריבית כפולה". אטקין מציין פער של כ-100% בין שווי כלכלי למחיר שוק. הוא גם מזכיר כי "אלפי לווים בקצה גבול היכולת" וכי "בנק ישראל מזהיר, הלמ"ס מאותת, הציבור קורס". אביעד פרידמן ממשרד הבינוי והשיכון אף הוא טוען כי הבנקים "מתדלקים את השוק" ואינם נוקטים בזהירות הראויה.   הניגוד החד בין נרטיב הבנקים לבין הערכות הרגולטור והשמאים מצביע על אי-הסכמה מהותית לגבי בריאות השוק וקיימותו. בעוד הבנקים שומרים על אופטימיות ומתמקדים בגורמי ביקוש, גורמים חיצוניים מזהירים מפני התנתקות מהותית בין מחירי השוק לערכים כלכליים יסודיים, ומצביעים על סיכונים מוגברים למשקי הבית ולמערכת הפיננסית.

6. השוואת תחזיות למציאות

השוואת תחזיות הבנקים לנתונים כלכליים בפועל חושפת תמונה מורכבת, שבה מגמות השוק אינן תמיד ליניאריות או תואמות באופן מלא את הנרטיבים האופטימיים.

גרפים של תחזיות לעומת נתונים בפועל:

• עליית מחירים: בנק מזרחי טפחות צפה עלייה של 5% במחירים לשנת 2024, אך העלייה בפועל הייתה כ-7.7%. נתוני הלמ"ס הראו עלייה שנתית של 7.8% במחירי הדיור ב-2024, ו-4% בדירות חדשות (אוקטובר 2023-אוקטובר 2024). העלייה המצטברת בשנים 2021-2024 עומדת על כ-30%.   
• ירידת עסקאות וביקוש:
  • בשנת 2023 נמכרו 66,590 דירות, ירידה של 35% לעומת 2022.   
  • בנובמבר 2024 נרשמה עלייה של 73% בעסקאות לעומת נובמבר 2023 (החודש שלאחר פרוץ המלחמה), אך ירידה של 8.5% לעומת נובמבר 2022.   
  • בינואר 2025 נמכרו 7,373 דירות, ירידה של 37.3% לעומת דצמבר 2024 ו-16% לעומת ינואר 2024.   
  • מלאי הדירות הלא מכורות הגיע לשיא רב-שנתי של 77,650 יחידות בסוף ינואר 2025, עם תקופת היצע של 23.7 חודשים. חיים אטקין מציין כי בסוף 2024 היו למעלה מ-80,000 דירות חדשות לא מכורות.   
  • מזרחי טפחות צופה היקף עסקאות של כ-105,000 דירות לשנת 2025, בדומה ל-2022 ו-2024.   
• גובה ריבית המשכנתאות:
  • ריבית בנק ישראל עלתה מ-0.35% באפריל 2022 ל-4.75% במאי 2023, והתייצבה על 4.50% מינואר 2024 ועד פברואר 2025.   
  • ריבית הפריים עלתה מ-1.85% באפריל 2022 ל-6.25% במאי 2023, והתייצבה על 6.00% מינואר 2024 ועד פברואר 2025.   
  • ריביות המשכנתא הלא צמודות הממוצעות עלו מ-3.56% בינואר 2022 ל-5.33% בדצמבר 2023, ולאחר מכן ירדו בהדרגה לכ-4.9% בינואר-פברואר 2025.   
• שיעור פיגורים: הפיגורים בתשלומי משכנתאות הגיעו לשיא חדש של 3.6 מיליארד ש"ח.   
• יחס מחיר/שכר: נדרשות 200 משכורות לרכישת דירה ממוצעת בישראל ב-2025, לעומת 128 משכורות ב-2010. שיעור ההחזר הממוצע מההכנסה עלה מ-27% ב-2020 לכמעט 30% ב-2025.   
• תשואות בפועל: תשואת השכירות השנתית בתל אביב עומדת על כ-2.3%, ברמת גן כ-2.6% ובחולון כ-2.7%, לעומת כ-3.5% בערי הפריפריה. חיים אטקין מציין שתשואת השכירות הממוצעת היא כ-2.5% לעומת ריבית משכנתאות ממוצעת של 5%-6.5%.   

הנתונים בפועל מציגים תמונה של שוק דינמי ותנודתי, שאינו תמיד תואם את התחזיות הליניאריות של הבנקים. בעוד הבנקים נוטים להדגיש את המשך עליית המחירים, המציאות מראה ירידה משמעותית בהיקף העסקאות ב-2023, התאוששות חלקית בסוף 2024, וירידה חדה נוספת בתחילת 2025. תנודתיות זו, יחד עם עליית הריבית שהשפיעה על יכולת ההחזר והובילה לעלייה בפיגורים בתשלומי משכנתאות , מצביעה על כך שהשוק אינו נמצא במסלול עלייה פשוט. מלאי הדירות הלא מכורות ההולך וגדל  מעיד על חוסר איזון בין היצע לביקוש, שאינו בא לידי ביטוי מלא בכל נרטיבי הבנקים.   

דוגמאות לכשלי תחזית מובהקים: הכשל המובהק ביותר בתחזיות הבנקים אינו בהכרח ירידות מחירים דרמטיות שלא נצפו, אלא בהיעדר תחזיות לירידות מחירים משמעותיות, למרות תקופות של האטה או אזהרות מגורמים אחרים. בנק מזרחי טפחות, לדוגמה, צפה עלייה של 5% במחירים לשנת 2024, כאשר העלייה בפועל הייתה גבוהה יותר (7.7%). אמנם זו אינה "ירידה", אך היא מדגישה את הקושי בדיוק התחזיות. חשוב מכך, בעוד שדוחות פנימיים של בנק לאומי הכירו ב"ירידה פוטנציאלית במחירים ב-2023" , הצהרות פומביות מבכירים נטו לשמור על אופטימיות כללית. נטייה עקבית זו של הבנקים לתחזיות אופטימיות, או להמעיט בחומרת ההאטות, גם כאשר דוחות פנימיים או נתונים חיצוניים מצביעים על צורך בזהירות , מצביעה על הטיה מערכתית. הטיה זו נובעת ככל הנראה מאינטרס מובהק בשוק תוסס, וניתן לפרש אותה ככישלון במתן תמונה אובייקטיבית לחלוטין לציבור. היעדר אזהרות מפורשות מפי הבנקים לגבי "בועות" או תיקוני מחירים משמעותיים, בניגוד לעמדת הרגולטור ושמאים מסוימים, מייצג פער בולט בהערכת השוק.   משבר הדיור הולך ומעמיק, כפי שמשתקף בעלייה הדרמטית במספר המשכורות הנדרשות לרכישת דירה ובעלייה בנטל ההחזר. תשואות השכירות הנמוכות ביחס לריביות המשכנתא  מרמזות כי עבור רבים, בעלות על דירה אינה השקעה רציונלית מבחינה פיננסית המבוססת על הכנסה שוטפת, אלא הימור ספקולטיבי על המשך עליית מחירים.   

7. דיון וסיכום

הבחינה המעמיקה של התבטאויות בכירי הבנקים על שוק הדיור בישראל חושפת מתח מובנה בין הנרטיב המקודם על ידם לבין המציאות הכלכלית המורכבת.

האם קיימת אחידות נרטיבית בין הבנקים לבין כלי תקשורת מסוימים?

קיימת מידה של אחידות נרטיבית, שבה בנקים מסוימים מעבירים באופן עקבי מסרים אופטימיים באמצעות פלטפורמות תקשורתיות ספציפיות. הדבר יוצר אפקט של "תיבת תהודה", המחזק את התפיסה של עליות מחירים בלתי נמנעות. נוכחותם העקבית של בכירי הבנקים בכלי תקשורת אלו מצביעה על אסטרטגיה מכוונת לעיצוב תפיסת הציבור והציפיות.   

האם מתקיים שיתוף פעולה סמוי בהזנת מידע לציבור?

אף שאין הוכחה ישירה ל"קנוניה" מפורשת, הנרטיב האופטימי העקבי מצד הבנקים, המחוזק לעיתים קרובות על ידי כלי תקשורת מסוימים, בשילוב עם שליטת הבנקים הישירה על תמחור היזמים , יוצר יחד תפיסה של "ניהול שוק מרומז". מערכת זו, בין אם מתוכננת ובין אם נוצרת באופן אקראי, נראה כי היא מתעדפת שמירה על מחירים גבוהים והיקפי עסקאות גדולים, מה שמשרת את האינטרסים הפיננסיים של הבנקים. הניגוד לדוחות ביקורתיים יותר מצד הרגולטור ושמאים מסוימים מצביע על פער במידע המוצג לציבור.   

האם הציבור קיבל תמונה אמינה של הסיכונים?

הניתוח מצביע על כך שהציבור עשוי שלא לקבל תמונה אמינה ומלאה של הסיכונים בשוק הדיור. בעוד שבנק ישראל מזהיר במפורש מפני "בועה" ומשכנתאות בסיכון גבוה , ושמאים מסוימים מדגישים התנתקות משמעותית בין מחירי השוק לערך פונדמנטלי , הנרטיב הדומיננטי של הבנקים מדגיש לעיתים קרובות ביקוש מבני ועליית מחירים מתמשכת. חוסר סימטריה זה במידע, יחד עם תפקידם של הבנקים באפשרות מימון בסיכון גבוה, עלול להותיר את הציבור פגיע לעלויות דיור בלתי בנות קיימא וללחץ פיננסי. משבר הדיור המעמיק, המתבטא במספר המשכורות הגבוה הנדרש לרכישת דירה ובנטל ההחזר הגובר, מדגיש עוד יותר את הפער בין נרטיב השוק לבין המציאות הכלכלית עבור משקי בית רבים.   

אפליקציה: נרטיב הבנקים בשוק הדיור       https://g.co/gemini/share/28b3c68b6497 

אינפוגרפיקה: נרטיב הבנקים בשוק הדיור     https://g.co/gemini/share/55e81ac83554 

לקריאה נוספת - כאן

אאוטינג למודוס אופרנדי של הגזלייטינג שמנהלים הבנקים: האם יש דפוס במסרים וסבב מסודר של ראיונות בין הבנקים בכלי התקשורת השונים?