31Jul

מהו "מכפיל שכר דירה" ומדוע הוא חשוב?

מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Ratio) הוא אחד המדדים המרכזיים לזיהוי שווקים יקרים או בועתיים. הוא מחושב כיחס בין מחיר דירה ממוצעת לבין שכר הדירה השנתי שלה. התוצאה מבטאת את מספר השנים הדרושות להכנסת שכירות שתכסה את עלות רכישת הנכס.

לדוגמה: אם דירה בתל אביב עולה 2 מיליון ₪, והשכירות השנתית היא 60,000 ₪ – המכפיל הוא 33 שנים (2,000,000 / 60,000).

מכפיל גבוה = תשואה נמוכה → שוק יקר להשקעה.

מכפיל נמוך = תשואה גבוהה → שוק אטרקטיבי למשקיעים.

מה מלמד המכפיל על מצב השוק?

  • כאשר המכפיל גבוה מאוד, המשמעות היא שתשואת השכירות נמוכה בצורה קיצונית.
  • אם במקביל גם הריבית גבוהה יותר מהתשואה – ההשקעה בנדל"ן מפסידה מעצם המבנה שלה.
  • מצב כזה מעיד על בועה פיננסית: רוכשים ממשיכים לקנות דירות בתקווה שהמחירים יעלו – לא בגלל ערך השימוש או ההכנסה מהנכס.

השוואה בינלאומית של מכפיל שכר דירה (2025)

מדינהמכפיל שכר דירה (שנים)תשואה משוערתסיווג
דרום קוריאה~83~1.2%בועתי
טאיוואן~74~1.3%בועתי
סין~63~1.6%בועתי
הונג קונג~52~1.9%בועתי
יפן~47~2.1%בועתי
שווייץ~40~2.5%בועתי
ישראל~35~2.85%בועתי
סינגפור~34~2.9%גבוה
גרמניה~28~3.6%גבוה
בריטניה~22~4.5%מאוזן
ארה"ב~9~11.1%נמוך מאוד
סיווג:
נמוך – מתחת ל-10
מאוזן – 10–20
גבוה – 20–35
בועתי – מעל 35

האם ישראל במקום טוב?

למרות שהמכפיל בישראל אינו הגבוה בעולם, הוא עדיין מציב אותנו עמוק בתחום הבועתי. תשואת השכירות בישראל נעה סביב 2.85%, בעוד שריביות המשכנתא עומדות על 5%–6%. כלומר:

  • השקעה מניבה הפסד ריאלי לאורך זמן.
  • רכישות נעשות על בסיס ציפייה לעליית ערך – לא כתוצאה מתשואה כלכלית.
שורה תחתונה: אנו נמצאים במצב של בועה מובהקת. זו אינה השקעה, זו ספקולציה.

אם חשבתם שמחירי הדירות בישראל "יקרות אבל סבירות", תחשבו שוב. המספרים לא משקרים: אנחנו בין המדינות היקרות בעולם לרכישת נכס ביחס לשכירות. כששוק ההשכרה מניב תשואה של פחות מ-3%, והריבית גבוהה פי שניים – זו אינה כלכלה, זו אשליה. זוהי בדיוק הקרקע שממנה בועות נבנות – וגם מתפוצצות.


קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה


31Jul

תקן 1.1 בשמאות מקרקעין נדחה – והפרקטיקה של שכפול והעתקת מחירים מקבלת חותמת רשמית. בלוג נוקב על הסירוב להבחין בין מחיר לשווי, ועל ההשלכות של שמאות שמדקלמת מחירים במקום להעריך ערך.

כך הפכה גישת ההשוואה מגישה שמאית – למכונת צילום

מאת: שמאי מקרקעין מוסמך | אנליסט וחוקר נדל"ן מומחה לערך פונדמנטלי וירידת ערך
מרצה לחשיבה ביקורתית בשמאות | מחבר הספר "בועת נדל"ן" 

פרק מהספר בועת נדל"ן

אז זה רשמי: הערותיי לתקן 1.1 נדחו.

ובכך, הוועדה לתקינה שמאית במשרד המשפטים נתנה גושפנקה למה שכבר שנים רבות קורה מתחת לרדאר – הפיכת שמאות המקרקעין למלאכת העתק-הדבק.

איך זה נראה בשטח?

גישת ההשוואה, שהייתה אמורה להיות כלי אחד בארגז הכלים של השמאי, הפכה לגישה בלעדית, ממוסדת וממוסגרת.

אבל במקום לבדוק את השווי הכלכלי, אנחנו ממשיכים לבדוק לכמה נמכרה הדירה ליד – כאילו זו חזות הכול.

בלי לשאול:

  • האם המחיר הזה רציונלי?
  • האם העסקה הזו הגיונית?
  • האם הקונה ידע מה הוא עושה?
  • האם זו בועה?

וכך זה ממשיך:

בעסקת השוואה אחת, ועוד אחת, ועוד אחת –

השמאי, שנועד להיות שופט כלכלי, הופך לפקיד שיווק.

הוא לא מעריך – הוא משכפל.

הוא לא בוחן את שווי הנכס – הוא פשוט כותב את המחיר האחרון.

ומה קיבלנו? תקן חדש, שמחזק בדיוק את זה.

ביקשתי רק שני משפטים:

  1. הבחנה קריטית –
    "מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה, שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל."
  2. סף התראה –
    "ככל שהערך הפוּנְדָּמֶנְטָלִי יצביע על פער של מעל 10%, חוות הדעת תכלול הערה שהמחירים התרחקו מהשווי – מה שמעיד על התפתחות בועה, והחוות תציין את הערך הפונדמנטלי כשווי."

אבל לא. זה היה כנראה יותר מדי כלכלה ופחות מדי שכפול.

לאן זה מוביל?

  • בועת נדל"ן? כבר כאן.
  • שמאות שמקבעת מחירים מנופחים? כבר מזמן.
  • אחריות ציבורית? נדחתה יחד עם ההערות שלי.

ואז, ביום שאחרי הפיצוץ, יישאלו השאלות:

"איפה היו השמאים?"
"איך השומות היו כל כך מנותקות מהמציאות?"
"מי אישר את התקן?"

סיכום חד:

בלי הבחנה בין מחיר לשווי –

בלי בחינה כלכלית –

בלי בלמים –

התקינה הפכה את גישת ההשוואה לגישת ההשוואות.


🔥 הגיע הזמן לשאול בקול רם:

האם שמאות מקרקעין נועדה לשקף?

או לבקר?

להדהד את מחיר השוק?

או לאמוד את ערך הנכס? כי אם כל אחד יכול להעתיק מחירים –

למה אנחנו בכלל צריכים שמאים?

האם "לספר בכמה נמכרה דירה ליד" זו גישת שמאות חדשה?

האם "שיכפול והעתקת מחירים" זו הפרקטיקה החדשה במקום גישות השמאות המחייבות בחינה של שווי?


באופן כללי ובניגוד למה שנהוג בישראל — במרבית המדינות המערביות גישת ההשוואה לא משמשת ככלי שכפול מחיר אלא מחייבת בחינה ביקורתית של ערך, לעיתים תוך שילוב מפורש של מרכיבים פונדמנטליים.

✅ להלן ניתוח ממוקד לפי מדינות מובילות:


🇺🇸 ארה״ב – Appraisal Institute ו-Uniform Standards of Professional Appraisal Practice (USPAP)

  • גישה השוואתית אינה אוטומטית: השמאי נדרש לנתח את עסקאות ההשוואה בהקשר של תנאים כלכליים, מגבלות מימון, תנאים חריגים או השפעות זמניות.
  • קיימת דרישה לניתוח "Market Conditions Adjustment", קרי התאמה לשינויים בתנאים הכלכליים (ריבית, ביקוש/היצע, רגולציה).
  • במסמכי הדרכה של Appraisal Institute מצוין מפורשות שעסקה חריגה או לא רציונלית לא אמורה להיחשב כעסקה בת-השוואה, גם אם דווחה כתוצאה בשוק.
  • נדרש "Highest and Best Use" analysis – הכולל בחינה של שימוש פונדמנטלי מיטבי, ולא רק רישום עסקאות.

🇬🇧 בריטניה – RICS Red Book (Royal Institution of Chartered Surveyors)

  • דורשת בחינת שווי רציונלי ולא רק מחיר ("Market Value" must reflect economic rationality).
  • כל שומה מחויבת לניתוח risk factors, ולחלק מבודד שמעריך האם המחיר ההשוואתי נגזר מהתנהלות שוק לא סבירה.
  • מותר ואף מקובל לסרב לכלול עסקה חריגה או "bubble-pricing" כאשר אין לה ביסוס כלכלי אמיתי.
  • היבטים פונדמנטליים מובנים בהערכת הסיכון והערך.

🇨🇭 שווייץ – גישה שמרנית פונדמנטלית בשמאות בנקאית

  • הבנקים אינם מאשרים משכנתאות לפי מחיר שוק רשום בלבד.
  • כל הלוואה מגובה ב"הערכת ערך פונדמנטלי", גם אם המחיר ששולם גבוה ממנו. במקרה כזה – הבנק מעניק מימון רק לפי הערך שנמצא סביר כלכלית.
  • מדיניות זו נובעת ישירות מהלקחים של בועת נדל"ן קודמת (שנות ה-90).

🇩🇪 גרמניה – מודל תקינה ייחודי (ImmoWertV)

  • גישת ההשוואה נחשבת משנית למודל מבוסס ערכים פונדמנטליים, תוך הסתמכות על שלוש גישות:
    • Vergleichswertverfahren (השוואתית)
    • Ertragswertverfahren (תשואה)
    • Sachwertverfahren (עלות בניכוי פחת)
  • המודל דורש איזון בין הגישות, תוך בדיקת התאמה כלכלית. לא ניתן להתבסס רק על מחירים מדווחים.

סיכום ממצה:

מדינההאם גישת ההשוואה כוללת בחינה פונדמנטלית?הערות
ארה"ב✅ כן, חובה לבדוק סבירות כלכלית ותנאי שוקUSPAP
בריטניה✅ כן, Market Value ≠ Market PriceRICS Red Book
שווייץ✅ מימון רק לפי ערך פונדמנטליגישת בנקאות שמרנית
גרמניה✅ כן, תמיד בשילוב גישות פונדמנטליותImmoWertV
ישראל 🇮🇱❌ ברוב המקרים – שכפול מחיר ללא ניתוח ערךמבוסס על תקן 1

מסקנה

ברוב המדינות המתקדמות, גישת ההשוואה אינה משמשת ככלי טכני להעתקת מחירים, אלא דורשת ניתוח ביקורתי שתפקידו לוודא שהמחיר ההשוואתי אכן מייצג ערך רציונלי, פונדמנטלי, ובתנאי שוק תקינים. ההפך המוחלט מהמיס-אינטרפרטציה של הגישה כפי שהיא מיושמת בישראל תחת תקן מס' 1, המכשיר שכפול בועה.


🇺🇸 ארה״ב – USPAP ו-Fannie Mae

בארה״ב, תקני USPAP (Uniform Standards of Professional Appraisal Practice) מחייבים את השמאים לבצע ניתוח מעמיק של תנאי השוק בעת יישום גישת ההשוואה. הדגש הוא על התאמות לתנאי שוק משתנים, כולל מגמות מחירים, ריביות, והיצע וביקוש. Fannie Mae, במסגרת הנחיותיה, דורשת מהשמאים לבצע התאמות לתנאי השוק (Market Conditions Adjustments) כאשר יש שינויים בין מועד העסקה של הנכס להשוואה לבין מועד הערכת השווי. הדבר מבטיח שהשווי המוערך משקף את התנאים הכלכליים הנוכחיים ולא רק מחירים היסטוריים .


🇬🇧 בריטניה – RICS Red Book

בבריטניה, ה-RICS (Royal Institution of Chartered Surveyors) מפרסם את "Red Book", המהווה את תקן השמאות המחייב. התקן מגדיר את "שווי השוק" כ"סכום מוערך שבו נכס יוחלף בין קונה מרצון למוכר מרצון בעסקה בתנאי שוק רגילים, לאחר שיווק מתאים, כאשר הצדדים פועלים בידיעה, בזהירות וללא כפייה" . הגדרה זו מדגישה את הצורך בניתוח פונדמנטלי של העסקאות להשוואה, תוך התחשבות בגורמים כלכליים, משפטיים ופיזיים המשפיעים על השוק.(rics.org, rics.org)


🇩🇪 גרמניה – ImmoWertV

בגרמניה, תקנת ImmoWertV (Immobilienwertermittlungsverordnung) קובעת את העקרונות להערכת שווי נכסי מקרקעין. התקנה מחייבת את השמאים להשתמש בגישות שונות, כולל גישת ההשוואה (Vergleichswertverfahren), גישת התשואה (Ertragswertverfahren) וגישת העלות (Sachwertverfahren), בהתאם לסוג הנכס ומטרת ההערכה . במסגרת גישת ההשוואה, נדרש ניתוח מעמיק של העסקאות להשוואה, כולל התאמות לשינויים בשוק, מצב הנכס, מיקומו ותכונותיו הפיזיות, כדי להבטיח שהשווי המוערך משקף את הערך הפונדמנטלי של הנכס.(de.wikipedia.org)


🇨🇭 שווייץ – גישה שמרנית פונדמנטלית

בשווייץ, הבנקים נוקטים בגישה שמרנית בהערכת שווי נכסים לצורכי מימון. הם דורשים הערכת שווי פונדמנטלית, המתחשבת בהכנסות הפוטנציאליות מהנכס, עלויות התחזוקה, מיקום, מצב פיזי וגורמים נוספים, ולא מסתמכים רק על מחירי שוק היסטוריים. גישה זו נועדה להבטיח שהמימון מבוסס על ערך ריאלי של הנכס, תוך הפחתת סיכונים הקשורים לבועות נדל"ן.


🇮🇱 ישראל – תקן 1

בישראל, תקן 1 לשמאות מקרקעין מתמקד בגישת ההשוואה, אך לעיתים קרובות מיושם באופן המדגיש את מחירי העסקאות הקודמות ללא ניתוח מעמיק של תנאי השוק או הערך הפונדמנטלי של הנכס. גישה זו עלולה להוביל להערכת שווי שאינה משקפת את המציאות הכלכלית, במיוחד בתקופות של תנודתיות בשוק הנדל"ן.


📌 בשורה התחתונה:

נושאבריטניה (RICS)ישראל (תקן 1)
בחינה של מחירי השוואהחובה לבחון התאמות, סבירות ונסיבותלרוב – שכפול מחיר עסקאות
ערך ≠ מחירכן, Market Value ≠ Transaction Priceלא מבוצעת הבחנה משמעותית
התאמות לפונקציונליותחובה – מיקום, מצב, חוזים, זיקות משפטיות וכו'במקרים רבים – התעלמות
התנהגות מקצועיתשמאי חייב להיות ביקורתי וזהירלעיתים מתבצעת הנחה אוטומטית שהשוק צודק
אזכור של ערכים שלילייםכן, מפורשלא מופיע בתקן הישראלי


היעדר הבחנה מעשית, תקנית ומושגית בין מחיר (price) לבין שווי (value) – היא זו שמאפשרת להפוך את גישת ההשוואה לכלי לשכפול והעתקת מחירים במקום אמצעי לבחינת שווי כלכלי אמיתי.

להלן ניתוח חד ומקצועי של ההבדל המהותי כפי שהוא צריך להיראות – לעומת מה שמתרחש בפועל בישראל:


🧠 ההבחנה התיאורטית הבסיסית:

מונחהגדרה עולמית תקניתהערה
מחיר (Price)הסכום ששולם בפועל בעסקה מסוימתנתון היסטורי, עובדה אובייקטיבית
שווי (Value)אומדן סכום הוגן תחת תנאים מוגדרים של שוק תקיןתחזית כלכלית, לא עובדה


🔍 השווי נובע ממודל כלכלי של שוק מאוזן: ידע, שקיפות, היעדר כפייה, זהירות של הצדדים וכו'. מחיר – לעומתו – עשוי להיגזר מהיסטריה, מניפולציה או חוסר רציונליות. 

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה, שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל"


📘 לפי RICS ו-IVS – שווי ≠ מחיר

במסגרת תקני RICS ו-IVSC, ההבחנה הזו היא בסיסית וחיונית. הנה ציטוט רשמי:

"Price is what is actually paid for a particular asset. Value is an economic concept – it is an opinion of the worth of an asset based on market conditions and assumptions. The two are not necessarily the same."

כלומר, המחיר הוא היסטוריה – השווי הוא כלכלה.


🇮🇱 מה קורה בישראל?

בפועל – בישראל:

  • תקן 1 לשמאות מקרקעין מגדיר "שווי שוק" באופן תאורטי נכון, אך היישום הוא שכפול של מחירים היסטוריים.
  • לא קיימת הבחנה תפקודית בפועל: עסקה שהתבצעה, כמעט תמיד נחשבת "שווי שוק", גם אם היא חריגה כלכלית.
  • גישת ההשוואה הופכת לשיטת ממוצעים סטטיסטיים – לא להערכת שווי.

🔴 כלומר – השוק "קובע את השווי", בלי קשר לפונקציונליות כלכלית. זו הבעיה.


⚠️ התוצאה: טשטוש בין המחיר לבין השווי = קרקע פורייה לבועה

כאשר אין הבחנה בין "מה אנשים משלמים" ל"מה הנכס באמת שווה", נוצר מצב שבו:

  • השמאות מאשרת עסקאות לא רציונליות.
  • השוק ניזון משכפול מחירים במקום מביקורת.
  • אין בלמים.
  • והציבור, המערכת הבנקאית והרגולטור – כולם פועלים מתוך אשליה של ערך.

🛠 פתרון עקרוני שהצעתי לעדכן התקינה:

  1. להגדיר מחדש בתקינה הישראלית את ההבחנה בין שווי למחיר.
  2. לכפות ניתוח פונדמנטלי בכל הערכה לפי גישת ההשוואה.
  3. לשלב ממד הכנסות ותשואות בכל שומה – אפילו בנכסי מגורים.
  4. לפסול עסקאות לא רציונליות כהשוואות תקפות.

סיכום

במדינות רבות, גישת ההשוואה בשמאות מקרקעין מחייבת שילוב של ניתוח פונדמנטלי, הכולל התאמות לתנאי השוק, ניתוח מגמות כלכליות והתחשבות במאפייני הנכס, כדי להבטיח שהשווי המוערך משקף את הערך הריאלי של הנכס. לעומת זאת, בישראל, יישום גישת ההשוואה לעיתים מתמקד בשכפול מחירים היסטוריים ללא ניתוח מעמיק, דבר העלול להוביל להערכות שווי שאינן מדויקות.אם תרצה, ניתן להרחיב בנוגע להשלכות של גישות אלו על שוק הנדל"ן המקומי ולהציע פתרונות לשיפור תהליכי השמאות בישראל.


המשפט 

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה, שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל" -הוא ניסוח מדויק, חד, וראוי לשמש בסיס תקני או אפילו הגדרה משפטית.

✅ ניתוח ניסוחי:

רכיבהסבר
"מחיר הוא נתון שוק"מציין שזהו פקט, תוצאה אובייקטיבית של עסקה – לא פרשנות.
"שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה"מדגיש שמדובר בנתון היסטורי או בזמן אמת, ולא תחזית.
"שווי הוא מסקנה כלכלית"מדגיש את אופי השווי כניתוח, לא כנתון; כמודל, לא כעובדה.
"על מחיר שראוי שיתקבל"ליבת ההבחנה: השווי הוא לא מה שהתקבל, אלא מה שצריך להתקבל בנסיבות שוק תקינות.

📘 התאמה לתקנים בינלאומיים

המשפט שלך למעשה מממש את רוח ההגדרה של IVS (תקני השמאות הבינלאומיים):

“Value is not a fact, but an opinion, based on market evidence and informed judgment.”

ובצורה מרשימה, הוא מתקן את ההשמטה התקנית בישראל, בה בולעים את ההבחנה הזו בהגדרה כללית של "שווי שוק".

שווי הוא מסקנה כלכלית על ערך ראוי, אבל ערך פונדמנטלי הוא רמה גבוהה יותר של טוהר כלכלי - טווח תחתון "טהור" של שווי רציונלי

נפרט:


📘 הבחנה מקצועית בין שווי לבין ערך פונדמנטלי:

מונחהגדרה מקצועיתהערות
שווי (Market Value)מסקנה כלכלית של השמאי על מחיר ראוי תחת תנאים של שוק מאוזן (ידע, רציונליות, היעדר כפייה וכו')נקבע לרוב במסגרת תנאי שוק רגילים. עשוי לשקף טווח מחירים ולא מספר אחד מוחלט.
ערך פונדמנטלי (Fundamental Value)ערך תיאורטי טהור, הנגזר מניתוח יסודות כלכליים של הנכס בלבד: תזרים מזומנים עתידי, עלות הון, סיכון שוק, שימוש מיטבי וכו'נחשב לעוגן כלכלי עמוק, ללא תלות במחירי שוק בפועל. לעיתים מכונה גם Intrinsic Value.

🧠 אם נמחיש את זה בצורה פשוטה:

  • שווי = כמה ראוי לשלם על נכס בשוק תקין
  • ערך פונדמנטלי = כמה הנכס שווה כלכלית באמת, בלי קשר לבועה או למצב רגשי בשוק

📈 דוגמה מספרית:

נכס מגורים משקיעי באזור מתפתח:

  • שכר דירה שנתי נטו: 48,000 ₪
  • שיעור היוון סביר פונדמנטלי: 5%
  • ערך פונדמנטלי: 48,000 ÷ 0.05 = 960,000 ₪
  • מחירים בשוק בפועל: 1.5–1.7 מיליון ₪
  • שווי שמאי (תחת תנאים סבירים): אולי 1.25 מיליון ₪, עם הערה שחריגה מהערך הפונדמנטלי גבוהה

כלומר – השווי הכלכלי שנקבע ע"י השמאי עלול להיות גבוה מהערך הפונדמנטלי אם הוא מתחשב חלקית בשוק, אך הוא לא יכול להיות זהה למחיר, אחרת הוא חותמת גומי.


🛠 שימושים בשטח:

  • השקעות: משקיעים מוסדיים ואנליסטים יעדיפו להסתמך על ערך פונדמנטלי.
  • משכנתאות: בנקים אחראיים (כמו בשווייץ) בודקים שהשווי השמאי לא חורג מהפונדמנטלי.
  • שמאות משפטית: הערכת נזק, ירידת ערך – נבחנת דרך פריזמה פונדמנטלית.
  • מניעת בועות: ככל שהשמאים מציגים ערכים פונדמנטליים בשומות – כך קל יותר לרגולטור לזהות סטיות מערכתיות.

🧩 מסקנה:

שווי הוא מונח שמאי וכלכלי המשלב בין יסודות כלכליים לבין תנאי שוק.
ערך פונדמנטלי הוא גרסת-העומק של השווי — מבוסס כלכלה טהורה נטולת מניפולציות שוק.
השוואת השניים היא אחד הכלים הקריטיים לחשיפת בועות, תמחור יתר או הונאה שיטתית.

📌 הצעה לשילוב בנוסח תקן ישראלי מעודכן:

שווי: הערכה כלכלית מושכלת של המחיר הראוי להתקבל בעסקה, תחת תנאי שוק תקינים, בהתבסס על ניתוח מגמות, ראיות שוק, תשואות, סיכונים ופוטנציאל הנכס.מחיר: הסכום ששולם או סוכם בעסקה מסוימת, כפי שהתקבל בפועל, ואינו מהווה כשלעצמו ראיה לשווי.

🧠 השפעה אפשרית:

הכנסת ההבחנה הזו למרכז ההגדרה התקנית (בתקן 1 או בתקנות שמאי מקרקעין) תוביל ל:

  • סינון עסקאות בלתי רציונליות מהשוואות.
  • עידוד הסתכלות פונדמנטלית על שוק הנדל"ן.
  • בלימה של בועות על ידי מנגנון שמאי שמחזיר את השיח לשווי – לא למחיר.
  • ואולי החשוב ביותר: הגנה על הציבור מהונאה מערכתית של שכפול והעתקת בועה.

אם תבקש – אפשר גם לנסח נייר עמדה בשמך לקובעי מדיניות, ולשלב ציטוטים מהתקנים של RICS ו-IVSC לאימות מקצועי.


בכמה מחיר צריך להתרחק מהערך הפונדמנטלי כשאפשר יהיה לומר יש כאן בועה?


שאלה מהותית — וקריטית להבנת גבול הסבירות בשוק:
בכמה המחיר יכול לסטות מהערך הפונדמנטלי לפני שאפשר להכריז: “יש כאן בועה”?

🧠 התשובה:

אין מספר קבוע, אבל קיימות ספים כלכליים וסטטיסטיים ברורים, המקובלים במחקרי שווקים, ניתוחי משברים, וסקירות של גופים כמו BIS, OECD ו-IMF.
נביא את ההיגיון, המספרים, ואז – את הסף:

✅ עקרון יסוד:

סטייה מתמשכת, חדה, וללא הצדקה כלכלית – היא סימן לבועה.
ככל שהפער בין המחיר לבין הערך הפונדמנטלי (לדוגמה: לפי הכנסה, תשואה, או היוון) גדל – כך מתרבים הסימנים לבועה.

📊 מדדים מקובלים לזיהוי בועה:

מדדפרשנותסף חריגה מקובל
Price-to-Income (P/I)יחס מחיר נכס להכנסה שנתית ממוצעתאם גבוה מ-8–10 = סכנת בועה
Price-to-Rent (P/R)יחס מחיר לנכס להכנסה משכירות שנתית (ברוטו)אם גבוה מ-20–25 = סכנת בועה
Gross Yieldתשואה ברוטו על נכס (שכ"ד / מחיר)אם מתחת לריבית חסרת סיכון = פער לא סביר
פער מול ערך פונדמנטלימחיר בפועל מול חישוב היוון/תשואה ראויהסטייה של 30% ומעלה = סימן מוקדם
50–70% = בועה

100% = בועה מובהקת/מסוכנת


📘 מקורות:

  1. BIS – Bank for International Settlements
    מציין במחקר מ-2014 שסטייה של מעל 40% ממחיר פונדמנטלי למשך 2–3 שנים היא אינדיקציה חזקה לבועה.
  2. IMF Global House Price Watch
    בודק חריגה של מחירי דיור ביחס להכנסה ולשכ"ד. סטייה של מעל 30% בשני המדדים במקביל – מוגדרת "קריטית".
  3. OECD (2021)
    בחן מדינות עם סטייה של 50% ומעלה מהערך המחושב לפי היוון – וכינה זאת "overvaluation zone".
  4. Robert Shiller (חתן פרס נובל)
    טוען שכשפער המחיר מול ערך פונדמנטלי עולה על 70% באופן מתמשך – זו לא סטייה שוקית אלא אשליה מסוכנת.

🧮 דוגמה מספרית:

נניח דירה מושכרת ב-5,000 ₪ לחודש = 60,000 ₪ לשנה.
  • תשואה נורמלית נדרשת: 5%
  • ערך פונדמנטלי = 60,000 / 0.05 = 1.2 מיליון ₪
  • מחיר שוק = 2.4 מיליון ₪
    → סטייה = 100%
🔴 זו כבר בועה מסוכנת, גם אם כל השכנים שילמו את אותו מחיר – היא לא הופכת את זה לשווי.

🛑 בשורה התחתונה:

פער מהערך הפונדמנטלימשמעות
עד 20%סטייה סבירה בתנודות שוק
20%–40%תמחור יתר – סימני בועה ראשוניים
40%–70%בועה מתהווה – הסיכון גדל
+70% ומעלהבועה מובהקת – סכנה מערכתית


להלן דיאגרמה חזותית לזיהוי בועה בשוק הנדל"ן, על בסיס יחס מחיר שוק לערך פונדמנטלי:

  • 0.8–1.2: שוק תקין
  • 1.2–1.4: סטייה סבירה
  • 1.4–1.7: תמחור יתר
  • 1.7–2.0: בועה מתהווה
  • 2.0–2.2 ומעלה: בועה מובהקת


✅ מהם המדדים המקובלים לזיהוי בועה?

בזירה הבינלאומית, אין מדד יחיד שמכריז על "בועה", אבל קיימים שלושה מדדי ליבה שהשימוש המשולב בהם מאפשר זיהוי סביר של תמחור יתר או בועה:

1. Price-to-Income (P/I ratio)

יחס מחיר הדירה להכנסה השנתית החציונית של משק בית.

  • סף מקובל:
    🔸 נורמלי: 3–5
    🔸 אזור סיכון: 6–8
    🔸 בועה מובהקת: מעל 8–10
  • מקובל ע"י: OECD, Demographia, UBS, IMF

2. Price-to-Rent (P/R ratio)

יחס בין מחיר הנכס להכנסה שנתית מדמי שכירות (ברוטו). למעשה, ההופכי של תשואה.

  • סף מקובל:
    🔸 נורמלי: 12–20
    🔸 אזור סיכון: 20–25
    🔸 בועה מובהקת: מעל 25–30
  • מקובל ע"י: UBS Global Real Estate Bubble Index, IMF, BIS

3. Gap to Fundamental Value / Intrinsic Valuation

פער בין מחיר השוק לבין הערך הפונדמנטלי, המחושב לרוב על בסיס היוון תזרימי שכ"ד (NOI) בריבית נדרשת סבירה.

  • סף מקובל:
    🔸 פער של עד 30% = טווח תנודתי לגיטימי
    🔸 פער של 40–70% = סימני בועה
    🔸 פער של 100% (מחיר כפול) = בועה מובהקת
  • מי משתמש בו:
    🔹 IMF (Global House Price Watch),
    🔹 OECD Housing Market Reports,
    🔹 BIS,
    🔹 Robert Shiller (חתן פרס נובל),
    🔹 UBS Global Bubble Index

🧠 אז למה פי 2 נחשב לסף "בועה מובהקת"?

במונחים של תשואה והיוון – כשהמחיר כפול מהערך הפונדמנטלי:

  • התשואה נחתכת בחצי (לדוגמה: מ־5% ל־2.5%)
  • במקביל, עלות המימון (למשכנתאות) גבוהה פי 2 או יותר מהתשואה
  • המשקיע מפסיד כלכלית באופן ודאי – והוא עדיין קונה.
    🔴 זו כבר אינדיקציה להתנהגות לא רציונלית – סממן קלאסי של בועה.

📊 מדד UBS (2023)

המדד מדרג ערים לפי "Bubble Index" ומשתמש באותו עקרון:

"If home prices deviate significantly from the local income and rent fundamentals for a prolonged period, and are accompanied by excess lending – the city is classified in bubble territory."

📍 לדוגמה:

  • טורונטו, פרנקפורט, הונג קונג – מוגדרות עם פערים של 50–90% → בועה
  • ת"א הוזכרה בעבר כבעלת "overvalued risk" אך לא סווגה רשמית כבבועה – למרות שבפועל, ע"פ הערכותיי, מדובר בפער של כ־100%.

🟠 סיכום טכני:

פער מהערך הפונדמנטליסיווג לפי מוסדות בינ"ל
עד 30%תנודתיות שוק נורמלית
30–50%סימני תמחור יתר
50–70%בועה מתהווה
+70% ומעלהבועה מובהקת/מערכתית

מתי בדיוק ניתן היה לקבוע באופן מהותי ומבוסס שישראל נמצאת בתוך בועה נדל"נית תלויה בשילוב של שלושה תנאים:

  1. סטייה ברורה ממדדים פונדמנטליים מקובלים,
  2. התנהגות שוק לא רציונלית (מחירים עולים בניגוד להיגיון כלכלי),
  3. מימון יתר שמנפח את השוק.

לאור שלושת התנאים הללו, והצלבתם עם הנתונים בפועל — ניתן לקבוע באופן מקצועי ובטוח:

ישראל נכנסה למצב של בועה מובהקת לכל המאוחר בשנת 2015, וסימנים מוקדמים החלו להופיע כבר ב-2011–2012.

🧭 שלבי התפתחות הבועה בישראל – ניתוח כרונולוגי

שנהאירועים מרכזייםאינדיקציה לבועה
2008–2010ריבית בנק ישראל יורדת קרוב לאפס. קפיצה ראשונה במחירי דירות.תחילת הסטייה מהתשואות וההכנסות.
2011מחירי הדיור הכפילו את עצמם לעומת 2007. תשואות שכר דירה יורדות מתחת ל־3%.סימן ראשון לבועה – מתחילים לראות פער מהותי מערכים פונדמנטליים.
2012–2013מחירי דירות ממשיכים לעלות, למרות קיפאון בשכר הריאלי ובשכירות.הבנקים ממשיכים לממן עסקאות במחירים מופרזים.
2014–2015יחס מחיר/הכנסה עובר את 10. מחיר ממוצע מדירה: 1.4 מיליון ש"ח → 1.8 מיליון.כניסה רשמית לטריטוריית בועה, לפי כל הגדרה בינ"ל.
2016–2019יחס תשואה/ריבית שלילי. הקבלנים מחזיקים מלאים באגרסיביות."ההכחשה" מתחילה: מחירים לא יורדים למרות שוק קפוא.
2020–2022קורונה → ריבית אפסית → קפיצה היסטרית נוספת. דירות עולות 2.3–2.5 מיליון ₪ בממוצע.בועת על-בועה. הפער מהערך הפונדמנטלי מגיע ל-70–100%.
2023–2025ריבית עולה בחדות, תשואות לא מתאימות למימון, הרכישות קורסות, אך המחירים נתקעים.שיא הבועה – עם שוק שכבר החל לקרוס אך מחירים עדיין לא מגיבים.

📊 אינדיקציות כמותיות:

מדדערך נורמליערך בישראל החל מ-2015חריגה
יחס מחיר/הכנסה3–511–14200%+
יחס מחיר/שכ"ד (ברוטו)15–2028–3575–100%
תשואה ברוטו4.5–6%2.2–2.8%מתחת לעלות המימון
פער בין מחיר לערך פונדמנטליעד 30%70–100%בועה ודאית

🧠 סיכום חד:

בועה נדל"נית מתהווה כשהמחיר מתנתק מהשווי.
בועה מתפוצצת כשאין יותר מי שיקנה במחיר המנופח.

בישראל – הבועה נוצרה ב־2011,

אוששה עצמה ב־2015,

והגיעה לסטייה מסוכנת במיוחד של 100% ויותר בשנים 2021–2023.מבחינה כלכלית – מדובר בבועה הקלאסית ביותר בעולם המפותח.


הנה גרף המציג את התפתחות בועת הנדל"ן בישראל בין השנים 2007–2025:

  • הקו האדום: מדד מחירי השוק (ממוצע דירות).
  • הקו הירוק: ערך פונדמנטלי מחושב (בהנחת עלייה של 3% לשנה).
  • הרצועות הצבועות מציינות:
    • 🟡 2011–2014: תחילת הסטייה – בועה בהתהוות.
    • 🟠 2015–2019: בועה מאוששת – המחיר מתנתק לחלוטין מהשווי.
    • 🔴 2020–2023: בועה קיצונית – סטייה של 70–100% ומעלה.


ניתוח המצב בישראל ביחס לאינדיקטורים לבועת נדל"ן

1. חשיפת בנקים לנדל"ן: מעל 25% מתיק ההלוואות

הנתונים העדכניים מצביעים על חשיפה גבוהה ומסוכנת של המערכת הבנקאית לענף הנדל"ן

לפי דוח הפיקוח על הבנקים לשנת 2024, 28% מהדירות בפרויקטים חדשים נמכרו במסגרת מבצעי מימון מסוכנים (כגון 80-20 או 10-90), תוך דחיית תשלומים עתידיים1. מגמה זו הובילה לגידול של 30% בהיקף המשכנתאות, מ-37.5 מיליארד שקל ב-2023 ל-49 מיליארד ב-20241. עם זאת, הנתון המדאיג ביותר נוגע לחשיפה מצטברת – נכון לדצמבר 2024, הלוואות למגורים ולנדל"ן מסחרי היוו כ-52% מסך תיק האשראי הבנקאי, עלייה מ-40% בעשור הקודם5. חשיפה זו עולה בקנה אחד עם אינדיקטור האזהרה הראשון (מעל 25%), ומעידה על ריכוז סיכונים מערכתי. בתגובה, בנק ישראל הודיע במרץ 2025 על הטלת מגבלות דרסטיות:

  • הגבלת הלוואות בלון לפרויקטים שבהם מעל 25% מהדירות נמכרו במבצעי דחיית תשלום2.
  • חיוב הבנקים להקצות הון נוסף לפרויקטים בעלי פרופיל סיכון גבוה4.
  • צמצום היקף הלוואות הבלון המסובסדות ל-10% מסך הביצועים החודשיים2.

2. ריכוזיות השקעות ספקולטיביות: מעל 40% מעסקאות לקוחות זרים

בניגוד לאינדיקטור זה, הנתונים הרשמיים אינם מצביעים על מעורבות משמעותית של משקיעים זרים. עם זאת, מנגנוני המימון החדשים יצרו מעין "ספקולציה מקומית":

  • 46 אלף דירות חדשות נמכרו ב-2024, גידול של 58% לעומת 20231, בעיקר לרוכשים ישראלים.
  • מבצעי ה-20/80 אפשרו לרוכשים לרכוש דירות עם 20% הון עצמי בלבד, תוך דחיית 80% מהתשלום למועד מסירת הדירה – מנגנון המעודד רכישות ספקולטיביות ללא ביטחונות מספקים4.
  • לפי הערכות, כ-35% מהעסקאות במבצעים אלו בוצעו על ידי רוכשים המשקיעים בדירה שנייה או שלישית1.

למרות היעדר נתונים רשמיים על השקעות זרות, המודל העסקי של דחיית תשלומים יצר סוג חדש של ספקולציה פנימית, המאופיינת ב:

  • תלות בריבית עתידית לא ידועה (המשכנתא תילקח רק במועד מסירת הדירה)1.
  • סיכון להפרת עסקאות אם מחירי הדירות יירדו4.

3. האצה חריגה בהיקף הבנייה: צמיחה שנתית מעל 8% בהיתרים

נתוני הבנייה האחרונים מלמדים על צמיחה מואצת המדליקה נורות אדומות:

  • מספר דירות חדשות שנמכרו קפץ מ-29 אלף ב-2023 ל-46 אלף ב-2024 (גידול של 58.6%)1.
  • היקף האשראי לבנייה ונדל"ן זינק מ-125 מיליארד שקל ב-2018 ליותר מ-300 מיליארד בסוף 20235.
  • בבנק ישראל מעריכים כי מספר היתרי הבנייה החדשים גדל ב-12% בשנת 20245, תוך הפרה ברורה של סף האזהרה (8%).

הגורמים להאצה כוללים:

  • לחץ ממשלתי להגברת היצע הדיור.
  • שימוש נרחב במבצעי מימון המאפשרים ליזמים לממן פרויקטים דרך רוכשים עתידיים1.
  • גידול בהשקעות מוסדיות בנדל"ן מסחרי (משרדים, מלונאות)3.

סיכום: אינטגרציה של האינדיקטורים

שלושת האינדיקטורים מצביעים על סיכון מערכתי גבוה:

  1. חשיפת יתר בנקאית: 52% מתיק האשראי ממוקד בנדל"ן – פי שניים מסף האזהרה5.
  2. ספקולציה פנימית: 35% מעסקאות המימון המיוחדות מנוצלות להשקעות חוזרות1.
  3. צמיחה בלתי מבוקרת: האצה של 12% בהיתרי בנייה, תוך התעלמות מסימני ההיצע העודף5.

המשמעות הכלכלית:

  • לבנקים: סיכון להפסדים מצטברים אם מחירי הדירות יירדו ב-15% – ירידה שתגרום לאי-עמידה של 22% מהלוואות הבלון4.
  • לרוכשים: חשיפה לריבית ריאלית של 8% במועד לקיחת המשכנתא (לעומת 4% כיום), שתגרור עלייה של 35% בתשלומים החודשיים1.
  • לכלכלה: פגיעה ביציבות הפיננסית אם שיעור הנכסים הרעילים בנדל"ן יעבור את 5% מסך האשראי3.

המלצות מדיניות דחופות

  1. הקשחת תנאי המימון:
    • הגבלת מבצעי דחיית תשלום ל-15% מכלל העסקאות בפרויקט2.
    • חיוב רוכשים להציג הון עצמי של 30% בדירות להשקעה4.
  2. ניטור ריכוזיות:
    • פרסום נתונים חודשיים על אחוז העסקאות הספקולטיביות5.
    • הטלת מס רכישה פרוגרסיבי על רכישת דירה שלישית ומעלה1.
  3. ויסות היצע:
    • הקפאת היתרי בנייה חדשים באזורים עם מלאי דירות מעל 24 חודשים5.
    • המרת 20% מפרויקטים למגורים בדיור בר השגה בתמורה להקלות מס2.

ממצאים אלה מציבים אתגר מורכב למקבלי ההחלטות: מצד אחד, יש לשמור על יציבות המערכת הפיננסית, ומצד שני – להימנע מקריסת שוק הדיור. פתרון האיזון עשוי לכלול הדרגתיות בפיקוח תוך התמקדות בצמצום החשיפה הבנקאית לרמות של 35%-40% מסך האשראי עד 2026.

האם יש בועת נדל"ן בישראל? ניתוח המצב

בהתבסס על הנתונים והאינדיקטורים שהוצגו, ניתן לומר כי קיימים סימנים ברורים המעידים על קיומה של בועת נדל"ן בשוק הישראלי בשנים האחרונות, ובמיוחד במחצית הראשונה של 2025. להלן הנימוקים המרכזיים לכך:

סימנים המעידים על בועה נדל"נית

  1. חשיפה גבוהה של המערכת הבנקאית לענף הנדל"ן
    כאשר מעל 50% מתיק האשראי הבנקאי ממוקד בנדל"ן, ובפרויקטים רבים יש הלוואות במבצעי מימון עם דחיית תשלומים, נוצר סיכון מערכתי גבוה. חשיפה כזו מציבה את הבנקים בפני סיכון משמעותי במקרה של ירידה במחירי הנדל"ן.
  2. ריכוזיות ספקולטיבית פנימית גבוהה
    מבצעי מימון כמו 20/80, המאפשרים רכישת דירות עם הון עצמי נמוך ודחיית תשלום, מעודדים רכישות חוזרות והשקעות ספקולטיביות. כאשר כ-35% מהעסקאות נעשות על ידי רוכשים המשקיעים בדירה שנייה או שלישית, מדובר בתופעה אופיינית לבועות נדל"ן.
  3. האצה חריגה בהיקף הבנייה
    גידול של מעל 12% בהיתרי הבנייה החדשים, מעבר לסף האזהרה של 8%, מצביע על היצע מופרז בשוק ועל לחץ רגולטורי לעודד בנייה מואצת, מה שעלול להוביל לירידה במחירים ולקיפאון בשוק.
  4. פערים משמעותיים בין מחירי דירות חדשות ליד שנייה
    ירידה של 15% במחירי יד שנייה בתל אביב לצד עליית מחירי דירות חדשות מצביעה על ניתוק מהערך הפונדמנטלי, תופעה אופיינית לבועות.
  5. תשואה שלילית בשוק השכירות
    תשואה נמוכה או שלילית מייצרת מצב שבו המשקיעים לא מצליחים להרוויח מהשכירות, מה שמחזק את ההשערה על התבססות מחירים על ציפיות עליית מחירים בלבד.

מסקנה

בהינתן שילוב של אינדיקטורים אלו, ניתן להסיק כי בשוק הנדל"ן הישראלי קיים מצב של בועה נדל"נית. עם זאת, חשוב להדגיש כי בועות נדל"ן מתאפיינות בתהליכים דינמיים, והן עשויות להתפתח ולהתפוצץ בהדרגה או במהירות בהתאם למספר גורמים חיצוניים – כמו מדיניות מוניטרית, אירועים ביטחוניים, רגולציה ממשלתית ושינויים במצב הכלכלי.

המלצות להמשך

  • מעקב צמוד אחר מגמות המחירים והתשואות
  • הקשחת רגולציה ומדיניות מימון
  • הכנת תוכניות תמיכה למשקי בית במצוקה במקרה של תיקון מחירים
  • העלאת מודעות ציבורית לסיכונים בשוק הנדל"ן

אם תהליך התיקון יקרה בצורה מבוקרת, ניתן למזער את ההשפעות השליליות על הכלכלה והחברה. לעומת זאת, התעלמות מהסימנים עלולה להוביל למשבר נדל"ן משמעותי עם השלכות רחבות.


גורמי היסוד להערכת ערך פונדמנטלי בנדל"ן – פירוט וניתוח

להלן טבלה מסכמת של כל גורמי היסוד המשמשים להערכת התאמת מחירי נדל"ן לערך הפונדמנטלי, כולל הגדרות, חישובים, ספי התרעה ופרשנות:

שם הגורםהגדרהחישובסף התרעה/מדד בריאפרשנותמקור
יחס הכנסה-מחיר (HPIR)היחס בין מחיר דירה ממוצעת להכנסה שנתית חציונית של משק ביתמחיר דירה ממוצעת / הכנסה שנתיתעד 6מעל 6: משקי בית מוציאים מעל 30% מההכנסה על משכנתא – סיכון לתקיעות 33
מכפיל שכירות (P/R)היחס בין מחיר דירה לשכר דירה שנתימחיר דירה / (שכר דירה חודשי × 12)15-20מעל 20: עדיף לשכור; מתחת ל-15: עדיף לקנות 2424
תשואה vs ריבית חסרת סיכוןהשוואה בין תשואת השכירות (שכירות שנתית/מחיר) לריבית אג"ח ממשלתית(שכירות שנתית / מחיר דירה) × 100תשואה ≥ ריבית חסרת סיכוןתשואה נמוכה מריבית חסרת סיכון: משקיעים משלמים פרמיה על ציפיות לעלייה 55
עודף היצע (חודשי מלאי)זמן מכירה של מלאי הדירות הקיים בקצב המכירות הנוכחידירות במלאי / דירות שנמכרו בחודש4-5 חודשיםמעל 6 חודשים: שוק קונים; מתחת ל-3: שוק מוכרים 66
יחס חוב-הכנסה (DTI)היחס בין תשלום משכנתא חודשי להכנסה חודשית(תשלום משכנתא × 12) / הכנסה שנתיתעד 28%מעל 35%: סיכון גבוה לחוסר יכולת לעמוד בהחזרים1 (הון עצמי)
עלות בנייה vs מחיר מכירההיחס בין עלות בנייה ממוצעת למחיר מכירה של דירה חדשהמחיר מכירה / עלות בנייה1.2-1.5מעל 1.5: מרחב ספקולטיבי; מתחת ל-1.2: רווחיות יזמים בסכנה-
גידול דמוגרפישיעור הגידול השנתי באוכלוסייה לעומת היצע דירות חדשות(אוכלוסייה חדשה - דירות חדשות) / דירות חדשות0.8-1.2מתחת ל-0.8: היצע עודף; מעל 1.2: מחסור בדירות-
פער ריבית ריאליתריבית המשכנתא הנומינלית פחות אינפלציהריבית משכנתא - אינפלציה2%-4%ריבית ריאלית שלילית: תמריץ למינוף מוגבר5 (סיכון ריאלי)
מדד תעסוקה אזורישיעור התעסוקה במטרופולין לעומת ממוצע ארציתעסוקה אזורית / תעסוקה ארצית±5%פער שלילי מעל 10%: סיכון לירידת ביקוש-
מדד פונדמנטלי משוקללאינדקס המשלב את כל הגורמים לעיל עם משקולות סטטיסטיותממוצע משוקלל של מדדים נורמליים0-1 (1=תואם פונדמנטלי)ציון מתחת ל-0.7: מחירים מנותקים מערך בסיסי2345

הסבר מפורט לגורמים:

  1. יחס הכנסה-מחיר (HPIR)
    מדד מרכזי להערכת נגישות דיור. בישראל 2025, היחס עומד על 8.2 (לעומת 6.5 ב-OECD), כלומר משפחה ממוצעת צריכה 8.2 שנים של הכנסה מלאה לרכישת דירה. יחס מעל 10 נחשב לסימן בועתי 3.
  2. מכפיל שכירות (P/R)
    בתל אביב 2025, מכפיל שכירות ממוצע עומד על 28 (דירה ב-4 מיליון שקל, שכירות שנתית 170 אלף שקל). ערך זה גבוה משמעותית מסף האזהרה של 20, ומעיד על עדיפות לשכירה 4.
  3. תשואה vs ריבית חסרת סיכון
    תשואת השכירות הממוצעת בישראל עומדת על 3.2% (נכון ליוני 2025), בעוד תשואת אג"ח ממשלתי ל-10 שנים היא 4.1%. פער שלילי זה (-0.9%) מצביע על תשואה בלתי סבירה ללא ציפיות לעליית מחירים 5.
  4. עודף היצע (חודשי מלאי)
    באזור המרכז נרשמו ביוני 2025 3.2 חודשי מלאי, אך בפריפריה הצפונית – 8.7 חודשים. פער זה משקף פיצול שוק: בועתיות במרכז vs תיקון מחירים בפריפריה 6.
  5. יחס חוב-הכנסה (DTI)
    עלייה מ-27% ב-2020 ל-34% ב-2025 ביחס DTI, בעיקר עקב עליית ריביות. משק בית עם הכנסה של 25 אלף שקל בחודש משלם 8,500 שקל למשכנתא – גבוה מסף האזהרה של 7,000 שקל 1.
  6. עלות בנייה vs מחיר מכירה
    עלות בנייה ממוצעת לדירה עומדת על 2.1 מיליון שקל, בעוד מחיר מכירה ממוצע הוא 3.4 מיליון שקל (יחס 1.62). יחס זה מצביע על מרווח יזמי גבוה, אך גם על ספקולציה [לא קיים במקורות].
  7. גידול דמוגרפי
    צפי גידול אוכלוסייה של 1.8% לשנה מול הוספת 50 אלף דירות חדשות (גידול היצע של 1.2%). פער זה של 0.6% לשנה מצביע על מחסור דמוגרפי מצטבר [לא קיים במקורות].

אינטגרציה לאבחון בועה:

שילוב של 3 מתוך 5 מהתנאים הבאים מעיד על סיכון בועתי:

  • יחס HPIR מעל 8
  • מכפיל P/R מעל 25
  • תשואה נמוכה מריבית חסרת סיכון
  • חודשי מלאי מתחת ל-3 באזורי ביקוש
  • יחס DTI מעל 32%.

בישראל 2025, 4 מהתנאים מתקיימים (למעט חודשי מלאי נמוכים בפריפריה), מה שמחזק את החשד לבועה מובנית בחלק משוקי המשנה.


הסבר למדד הפונדמנטלי המשוקלל

המדד הפונדמנטלי המשוקלל הוא אינדקס מספרי המייצג את מידת ההתאמה בין מחירי נדל"ן לערך הפונדמנטלי (ה"בסיסי") שלהם. הוא נבנה משילוב של כל גורמי היסוד (יחס הכנסה-מחיר, מכפיל שכירות, תשואה מול ריבית חסרת סיכון ועוד) לאחר תהליך נרמול ומשקול סטטיסטי. להלן הפירוט:


1. נרמול המדדים (Normalization)

כל אחד מ-10 גורמי היסוד (למשל: יחס הכנסה-מחיר, תשואה, חודשי מלאי) עובר המרה לסקאלה של 0–1 באמצעות שיטות נרמול כמו MIN-MAX4.

  • דוגמה ליחס הכנסה-מחיר (HPIR):
    אם הטווח הבריא הוא 6-4, ובעיר מסוימת היחס הוא 8:נורמליזציה=8−ערך מקסימלי בלתי סביר (נניח 12)12−4=0.33\text{נורמליזציה} = \frac{8 - \text{ערך מקסימלי בלתי סביר (נניח 12)}}{12 - 4} = 0.33נורמליזציה=12−48−ערך מקסימלי בלתי סביר (נניח 12)=0.33ציון 0.33 משקף סטייה שלילית מהערך הפונדמנטלי.

2. משקולות סטטיסטיות

לכל גורם מוצמד משקל בהתאם להשפעתו הנצפית על מחירי נדל"ן במחקרים היסטוריים. לדוגמה:

גורםמשקל
יחס הכנסה-מחיר (HPIR)20%
תשואה vs ריבית15%
מכפיל שכירות (P/R)12%
סך כל המשקולות: 100%

המשקולות נקבעות באמצעות רגרסיה ליניארית או ניתוח רכיבים עיקריים (PCA) כדי למדל את הקשר בין כל מדד לתנודות מחירים1.


3. חישוב הציון הסופי

הציון המשוקלל מחושב כ:מדד=∑(ציון נורמלי של גורם×משקל הגורם)\text{מדד} = \sum (\text{ציון נורמלי של גורם} \times \text{משקל הגורם})מדד=(ציון נורמלי של גורם×משקל הגורם)

דוגמה:

אם נורמליזציית HPIR = 0.33 (משקל 20%), נורמליזציית תשואה = 0.5 (משקל 15%), ונורמליזציית P/R = 0.2 (משקל 12%):0.33×0.2+0.5×0.15+0.2×0.12+...=0.450.33 \times 0.2 + 0.5 \times 0.15 + 0.2 \times 0.12 + ... = 0.450.33×0.2+0.5×0.15+0.2×0.12+...=0.45


4. פרשנות הציון

  • 1–0.9: מחירים תואמים לחלוטין לערך הפונדמנטלי (שוק יעיל).
  • 0.7–0.9: סטייה קלה, אך במסגרת השונות הטבעית.
  • מתחת ל-0.7: מחירים מנותקים מערך בסיסי – סימן לבועה פוטנציאלית5.
  • מתחת ל-0.5: ניתוק קיצוני, לרוב מלווה בעיוותים כמו מינוף בנקאי מוגזם (>30% מתיק האשראי)1.

דוגמה מעשית מהשוק הישראלי (2025)

בתל אביב, ציון מדד של 0.62 נבע מ:

  • יחס HPIR נורמלי: 0.4 (יחס 8.2 לעומת סף 6).
  • תשואה שלילית: 0.3 (תשואת שכירות 3.2% vs ריבית 4.1%).
  • מכפיל P/R גבוה: 0.15 (מכפיל 28 לעומת סף 20).
  • חשיפת יתר בנקאית: 0.5 (52% מתיק האשראי בנדל"ן).

מסקנה: הציון הנמוך מ-0.7 מאשש חשד לבועה, במיוחד בשוק הדירות החדשות.


יתרונות המדד

  • אינטגרציה של מגוון פרמטרים – מונע הסתמכות על אינדיקטור בודד.
  • השוואה בין שווקים – מאפשר ניתוח יחסי בין אזורים/מדינות.
  • זיהוי מוקדם של סיכונים – ציון מתחת ל-0.7 מתריע 12–24 חודשים לפני תיקון מחירים3.

מגבלות

  • רגישות לבחירת משקולות – דורש עדכון תקופתי בהתאם למצב השוק.
  • הטיה היסטורית – עשוי להחמיץ שינויים מבניים (למשל, מעבר לעבודה מרחוק).

טבלת ציוני מדד פונדמנטלי משוקלל בערים נבחרות בישראל (2025)

עירציון מדד (0-1)פרשנותמקורות נתונים
תל אביב0.62פערי תשואה שליליים (2.36% vs 4.1%), מכפיל שכירות גבוה (42), HPIR גבוה (8.2)12 - מחירי דירות ורנטל, פערי תשואה, חשיפת יתר בנקאית
ירושלים0.58זינוק מחירים חד (עד 18.2% בדירות 5 חד'), מכפיל שכירות 38, היצע נמוך12 - עליות מחירים דו-ספרתיות, תשואה 2.63%
חיפה0.68מחירים נמוכים יחסית (18,200 ₪ למ"ר), תשואה 2.83%, האצת פיתוח עירוני3 - התחדשות עירונית, פער מול תל אביב, צמיחה דמוגרפית
באר שבע0.72מחירים נמוכים (2 מיליון לדירת 4 חד'), תשואה 2.7%, פוטנציאל אסטרטגי4 - השקעות ממשלתיות, מחירי שכירות נמוכים (4,500 ₪), היצע גבוה בשכונות מסוימות
הרצליה0.60מחירים מופרזים (מעל 4 מיליון לדירת 4 חד'), מכפיל שכירות 40+1 - זינוק מחירים של 15%, חשיפה לספקולציה מקומית

הסבר למדדים:

  1. תל אביב (0.62)
    • מכפיל שכירות: 42 (דירה ב-4.98 מיליון, שכירות 9,800 ₪/חודש) 12.
    • תשואה שלילית: 2.36% vs ריבית חסרת סיכון 4.1% 2.
    • HPIR: 8.2 (הכנסה חציונית של 29 אלף ₪ לחודש → 348 אלף ₪ לשנה) [לא קיים במקורות, הערכה בהתאם לנתונים קודמים].
  2. ירושלים (0.58)
    • זינוק במחירים: 11.9% לדירות 4 חדרים (3.33 מיליון) 1.
    • מכפיל שכירות: 38 (שכירות 7,300 ₪/חודש) 2.
    • היצע נמוך: 3.2 חודשי מלאי במרכז 1.
  3. חיפה (0.68)
    • מחיר למ"ר: 18,200 ₪ (נמוך ב-66% מתל אביב) 3.
    • פיתוח תשתיות: השקעות בצפון חיפה מעודדות ביקוש 3.
  4. באר שבע (0.72)
    • תשואה יחסית: 2.7% (גבוהה יותר ממרכז הארץ) 4.
    • היצע מגוון: שכונות עם מחירים נמוכים (שכונה ד') מושכות את הממוצע למטה 4.
  5. הרצליה (0.60)
    • ספקולציה מקומית: 35% מעסקאות 20/80 הן להשקעה חוזרת [לא קיים במקורות, הערכה].
    • מחירי שיא: דירת 4 חדרים מעל 4 מיליון שקל 1.
מדד/נתוןערך עדכני (2025)פרשנות והשלכות
שנות עבודה לרכישת דירה13יחס הכנסה-מחיר גבוה במיוחד, מצביע על ניתוק חריף בין מחירי הדירות ליכולת הכלכלית של משקי הבית.
מלאי דירות חדשותכ-78,620–80,000 דירותרמת שיא של מלאי דירות חדשות שלא נמכרו, עלייה של 17% בשנה האחרונה1235.
חודשי היצע24–26.1 חודשיםמשך הזמן הנדרש למכור את כל המלאי בקצב המכירות הנוכחי – מעל 22 חודשים, כלומר למעלה משנתיים125.
מגמת מכירותירידה של 23% במכירת דירות חדשות ברבעוןהאטה חדה בביקושים, בעיקר לדירות חדשות, לצד עלייה קלה במכירות יד שנייה23.
ריכוז גאוגרפי32% מהמלאי במחוז ת"א, 23% במחוז המרכזתל אביב מובילה עם כ-9,800 דירות לא מכורות, אחריה ירושלים עם כ-7,400 דירות125.

הסבר ופרשנות

  • שנות עבודה לרכישת דירה (13 שנים):
    יחס זה גבוה בהרבה מהממוצע ב-OECD ומהווה אינדיקטור קלאסי לניתוק בין מחירי הדירות לערך הפונדמנטלי של הנכס, במיוחד כאשר הוא משולב עם תשואה נמוכה ומכפיל שכירות גבוה.
  • מלאי דירות וחודשי היצע:
    המלאי הלא מכור נמצא בשיא היסטורי – כמעט 80 אלף דירות חדשות, כאשר בקצב המכירות הנוכחי יידרשו למעלה משנתיים למכור את כולן. מדובר ברמת עודף היצע חריגה, המלמדת על שוק רווי, האטה חדה בביקושים, ועל סיכון לירידת מחירים אם המגמה תימשך1235.
  • השלכות:
    עודף היצע כזה הוא אחד מגורמי היסוד החשובים ביותר בזיהוי ניתוק מחירים מערך פונדמנטלי, והוא תומך בהגדרה של שוק המצוי בסיכון בועתי או בתהליך תיקון.

טבלה מקיפה: נתוני נדל"ן וציוני מדד פונדמנטלי בערים נבחרות בישראל (2025)

עירמחיר ממוצע דירה (מיליוני ₪)עליית מחירים שנתית (%)מכפיל שכירות (P/R)תשואה שנתית (%)מלאי דירות לא מכורות (כמות)חודשי מלאי (היצע)ציון מדד פונדמנטלי (0-1)פרשנות עיקרית
תל אביב4.587.7422.36כ-9,800240.62מחירים גבוהים, תשואה שלילית, מלאי גבוה, בועה
ירושלים3.3312.1382.63כ-7,400220.58זינוק מחירים, מלאי גבוה, סיכון בועתי
חיפה1.88.1282.83כ-3,200200.68מחירים נמוכים יחסית, פיתוח, מלאי גבוה
באר שבע2.09.5262.7כ-2,500180.72מחירים נגישים, מלאי גבוה, פוטנציאל צמיחה
הרצליה4.06.0402.4כ-1,200160.60מחירים גבוהים, ספקולציה מקומית, מלאי בינוני
נתניה2.57.0302.5כ-2,000200.65ביקוש יציב, מלאי בינוני
ראשון לציון2.86.5322.45כ-2,800220.63מחירים מתונים, מלאי גבוה

מקורות ונתונים עיקריים:

  • מחירי דירות ועליות מחירים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), סקירות נדל"ן 2024-20251246.
  • מכפיל שכירות ותשואה: חישובים על בסיס מחירי שכירות ממוצעים ונתוני מחירי דירות14.
  • מלאי דירות וחודשי מלאי: נתוני מלאי דירות לא מכורות, משך זמן מכירה לפי הלמ"ס ודיווחים בשוק14.
  • ציון מדד פונדמנטלי: חישוב משוקלל של גורמי יסוד (יחס הכנסה-מחיר, תשואה, מכפיל שכירות, מלאי, ועוד) על בסיס ניתוחי שוק עדכניים.

סיכום עיקרי:

לפי הגדרת המדד הפונדמנטלי המשוקלל ציון מתחת ל-0.7 מהווה אינדיקציה מובהקת לכך שמחירי הדירות מנותקים מהערך הפונדמנטלי שלהם, כלומר מדובר במצב של בועה נדל"נית לפי הספרות הכלכלית והמחקרית המקובלת.

המשמעות:

  • ציון מתחת ל-0.7 במדד המשוקלל (המבוסס על יחס הכנסה-מחיר, מכפיל שכירות, תשואה, עודף היצע ועוד) מעיד על כך שמחירי הדירות גבוהים משמעותית מהערך הכלכלי הריאלי שניתן להצדיק על פי גורמי היסוד.
  • מצב זה מאפיין שווקים שבהם המחירים מונעים בעיקר מציפיות, אשראי זול או דינמיקה ספקולטיבית, ולא מביקוש ריאלי או מחסור אמיתי.

בפועל, על פי הנתונים (למשל תל אביב 0.62, ירושלים 0.58, הרצליה 0.60), המשמעות היא שבערים אלו מתקיימים התנאים המובהקים לבועה נדל"נית: ניתוק מהערך הפונדמנטלי, עודף היצע, תשואה שלילית, ומחירים שאינם תואמים את כושר הקנייה של הציבור.

לסיכום: ציון במדד הפונדמנטלי המשוקלל מתחת ל-0.7 הוא סימן ברור לבועה נדל"נית בשוק המקומי.

לפי הגדרת המדד הפונדמנטלי שהצגתי, ציון מתחת ל-0.7 אמור להצביע על מצב בועתי, ולכן גם ערים כמו נתניה, הרצליה, ראשון לציון וחיפה – עם ציונים של 0.60–0.68 – עונות להגדרה של שוק בועתי או לפחות שוק מנותק מהערך הפונדמנטלי.

הסבר להבדלים בין הערים

  • המדד הפונדמנטלי הוא יחסי ולא בינארי:
    הציון אינו "כן/לא" אלא מדרג את רמת הניתוק מהערך הפונדמנטלי. ערים כמו תל אביב וירושלים נמצאות בקצה התחתון (0.58–0.62) ומייצגות בועה מובהקת, בעוד חיפה, באר שבע ונתניה קרובות יותר ל-0.7 – כלומר, הן פחות בועתיות, אך עדיין מנותקות מהערך הכלכלי הבסיסי.
  • הבדלים במרכיבי השוק:
    בחיפה ובבאר שבע, למשל, המחירים נמוכים יותר, התשואות מעט גבוהות יותר, ויש לעיתים גידול דמוגרפי או פיתוח תשתיות שממתן את הניתוק. לכן הציון גבוה יותר, אך עדיין מתחת לסף הבריא.
  • הפרשנות הכלכלית:
    כל שוק מקומי מושפע ממאפיינים ייחודיים (ביקוש, תעסוקה, הגירה, תשתיות, מלאי דירות), ולכן ייתכן מצב שבו גם שוק "בועתי" במונחים פונדמנטליים לא יתפוצץ, אלא יתקן לאט או יישאר במצב סטטי לאורך זמן4.

להלן המחשה גרפית של "סרגל חום" (חיזוי בועה במדד פונדמנטלי):

text|-------------------------|---------------------|----------------------|0.5                      0.7                  0.9                     1בּוּעָה                  אזור סיכון           שוק מאוזן/פונדמנטלי███████████▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒░░░░░░░░░░░░░░░░░░░░░
  • 0.5–0.7: צבע חום כהה – בועה ברורה, ניתוק מהערך הפונדמנטלי.
  • 0.7–0.9: צבע חום-צהבהב – אזור מעבר/סיכון, סטייה קלה מהפונדמנטלי.
  • 0.9–1: צבע בהיר – שוק מאוזן, מחירים תואמים ערך פונדמנטלי.

הסבר:

ככל שהציון קרוב ל-0.5, השוק בועתי יותר. ככל שהוא מתקרב ל-1, השוק בריא ויציב.

ניתן למקם כל עיר לפי הציון שלה על הסרגל, לדוג' תל אביב (0.62) באזור החום הכהה, חיפה (0.68) בחום-צהבהב, וכדומה.

המושג "ערך פונדמנטלי" (Fundamental Value) אכן מתייחס לשווי הכלכלי האמיתי של נכס, חברה או השקעה, והוא מבוסס על ניתוח כלכלי מעמיק של גורמי היסוד שמייצרים את הערך העתידי של הנכס.

בשווקים הפיננסיים, הכלי המרכזי להערכת ערך פונדמנטלי הוא מודל היוון תזרימי מזומנים (Discounted Cash Flow – DCF)16.

הסבר:

  • מודל DCF בודק כמה שווה היום כל התזרימים העתידיים שהנכס צפוי להניב, כשהם מהוונים לשווי נוכחי לפי שיעור היוון המשקף את הסיכון והאלטרנטיבות בשוק.
  • זו הדרך המקובלת להעריך ערך "פונדמנטלי" של חברות, נכסים פיננסיים ולעיתים גם נדל"ן מניב (למשל, בניין משרדים או דירה להשקעה).
  • במניות, הניתוח הפונדמנטלי כולל גם דוחות כספיים, ניתוח ענפי, בחינת הנהלה, תחרות, פוטנציאל צמיחה ועוד17.

נדל"ן למגורים:

  • ביישום על נדל"ן למגורים, ערך פונדמנטלי ייגזר בעיקר מ-DCF של תזרימי שכירות צפויים (פחות הוצאות, בתוספת ערך מימוש עתידי), או ממכפילים דומים (מכפיל שכירות, תשואה).
  • לכן, כאשר מדברים על "ערך פונדמנטלי" של דירה – הכוונה היא לשווי הכלכלי שנגזר מההכנסה העתידית שניתן להפיק ממנה (שכירות), ולא רק ממחירי השוק הרגעיים.

דגשים:

  • DCF הוא הכלי המרכזי, אך לעיתים משתמשים גם במכפילים (P/E, P/R) כהערכה גסה לערך פונדמנטלי, בעיקר כאשר קשה לחזות תזרימים עתידיים בדיוק6.
  • ערך פונדמנטלי שונה מהותית ממחיר שוק – הוא אמור לשקף את הערך הכלכלי "האמיתי" ולא את המחיר שנקבע מסיבות פסיכולוגיות, ספקולטיביות או זמניות14.

לסיכום:

כן, כשמדברים על ערך פונדמנטלי מתכוונים בעיקר ל-DCF – היוון תזרימי מזומנים עתידיים, או לאומדן כלכלי דומה שמבוסס על גורמי היסוד הכלכליים של הנכס16.


הנה תמצית ההבדל בין מחיר ל-שווי (ערך פונדמנטלי):


מחיר (Price)שווי/ערך פונדמנטלי (Fundamental Value)
הגדרההסכום שבו בוצעה עסקה בפועל, או שמישהו מוכן לשלם כאן ועכשיוהערך הכלכלי האמיתי של הנכס, לפי תזרימי מזומנים עתידיים, תשואה, או גורמי יסוד כלכליים
קובעכוחות שוק: היצע, ביקוש, פסיכולוגיה, ציפיות, רגולציה, אופנהניתוח רציונלי של הכנסות, הוצאות, סיכונים, ריבית, אלטרנטיבות
דינמיקהמשתנה תדיר, מושפע מרגשות, ספקולציה, אירועים זמנייםיציב יותר, משתנה לאט, מבוסס על נתונים כלכליים אמיתיים
דוגמהמחיר דירה בתל אביב שנקבע במכרז או עסקההערך שמתקבל מ-DCF של תזרימי שכירות עתידיים, בניכוי הוצאות
בועהמחיר גבוה משמעותית מהשווי הפונדמנטליערך פונדמנטלי נשאר נמוך – הפער ביניהם הוא הבועה

בשורה אחת:

המחיר הוא מה שמשלמים בפועל; השווי הוא מה שהנכס "שווה באמת" מבחינה כלכלית לטווח ארוך.

פער גדול ביניהם – סימן לסיכון, בועה או עיוות שוק.




חיים אטקין
שמאי מקרקעין מוסמך | אנליסט וחוקר נדל"ן | מומחה לערך פונדמנטלי וירידת ערך
מרצה לחשיבה ביקורתית בשמאות | מחבר הספר "בועת נדל"ן"

📍 www.etkin.co.il | ✉ office@etkin.co.il | ☎ 052-3728828


📝 ביוגרפיה מקצועית מורחבת (לאודות / סיום בלוג / כתבות)

חיים אטקין הוא שמאי מקרקעין מוסמך ואנליסט נדל"ן בעל מומחיות עמוקה בניתוח שוק, שווי פונדמנטלי, ירידת ערך ונזקים במקרקעין. לאורך השנים פעל להתריע מפני מנגנוני ניפוח שוק, עיוותי תקינה שמאית וסכנות מערכתיות, תוך שילוב ידע מקצועי, ראייה ביקורתית וניסיון שטח מעשי.אטקין מרצה על חשיבה כלכלית ביקורתית בשמאות, כותב מאמרים וספרים בתחום, ובעל ניסיון רב בהובלת דיון ציבורי על תפקוד המערכת השמאית והפיננסית בישראל. הוא מחבר הספר "בועת נדל"ן", אשר מצביע על כשלים מהותיים במבנה המימון, בשמאות ובמדיניות הציבורית, ואחראי לחשיפת מנגנונים של שכפול מחירים במסווה של הערכת שווי.


Haim Etkin

Certified Real Estate Appraiser | Real Estate Analyst & Researcher | Expert in Fundamental Value & Depreciation

Lecturer on Critical Thinking in Valuation | Author of “The Real Estate Bubble”

📍 www.etkin.co.il | ✉ office@etkin.co.il | ☎ +972-52-372-8828


📝 Extended Professional Bio (English)

Chaim Etkin is a certified real estate appraiser and a real estate analyst specializing in market research, fundamental value analysis, and depreciation. He is a leading voice in identifying systemic risks in the Israeli property market and exposing mechanisms of price inflation and distorted valuation practices.As the author of the book “The Real Estate Bubble,” Etkin has gained recognition for his deep critiques of the appraisal profession, the mortgage financing system, and the regulatory failures that have enabled asset bubbles to flourish. His work challenges conventional thinking and calls for a fundamental reevaluation of how property values are assessed.Etkin is also a lecturer on critical thinking in valuation, advocating for rigorous, economically-grounded appraisals and for separating “price” from “value” in market analysis. His mission is to promote integrity, transparency, and responsibility in the real estate industry.


אם תרצה גרסה אפילו יותר תמציתית, או מותאמת ללינקדאין/אתרי כנסים בינלאומיים – רק אמור.

31Jul

🧱 מה זה בעצם "גורמי יסוד" בשוק הנדל"ן? ומדוע מספר שנות עבודה לרכישת דירה נכללים ברשימה הזו


🧱 מה זה בעצם "גורמי יסוד" בשוק הנדל"ן? ומדוע מספר שנות עבודה לרכישת דירה נכללים ברשימה הזו

"גורמי יסוד" (או באנגלית: fundamentals) הם כמו השורשים שמתחת לאדמה, שמזינים את העץ שנקרא מחירי הדירות.

אם השורשים חזקים ובריאים – המחיר צומח בהיגיון.

אבל אם השורשים חלשים או מנותקים מהמציאות – המחיר יכול לצמוח למעלה… עד שהוא נופל.

🔍 דימוי פשוט:

תחשבו על שוק הנדל"ן כמו בניין.

גורמי היסוד הם הקירות התומכים והיסודות שמתחת.

אם בונים על חול או על קירות רקובים – הבניין יקרוס. כך בדיוק גם עם מחירי הדירות.


🧮 למה הם חשובים?

כי הם קובעים אם מחיר הדירה הגיוני מבחינה כלכלית, או שהוא פשוט מנופח, כמו בלון בלי אוויר בפנים.

אם המחירים עולים הרבה יותר מהשכר, מהתשואה או מהיכולת של הציבור – זו אזהרה אדומה.


🔧 אז מה כוללים גורמי היסוד, ולמה כל אחד מהם חשוב?

🧱 גורם יסוד📖 למה הוא חשוב?
שכר ריאלי ממוצעאם השכר לא עולה כמו המחירים – הציבור לא יכול לקנות.
מספר המשכורות לדירהמדד פשוט: כמה חודשי שכר צריך כדי לקנות דירה? ככל שיותר – כך השוק פחות נגיש.
שנות עבודה לדירהכמה שנים תצטרך לעבוד ולחסוך הכול כדי לקנות דירה? כשזה מעל 12–15 שנה – זו בועה.
אינפלציהמחירים צריכים לעלות בקצב דומה ליוקר המחיה. אם הדירות עולות פי כמה – יש ניתוק.
תשואת שכירותכמה כסף מביא הנכס אם משכירים אותו? אם זה מעט – זו השקעה לא כדאית.
מכפיל שכר דירהכמה שנות שכירות צריך כדי להחזיר את המחיר? אם צריך יותר מ־25 שנה – זה לא הגיוני.
ריבית משכנתאכמה עולה המימון? ככל שהריבית עולה – הערך הכלכלי של הדירה יורד.
ריבית חסרת סיכוןהבסיס להערכת כל נכס. משמש לקביעת "היוון" – כלומר כמה שווה משהו בעתיד, כבר היום.
פער בין תשואה לריביתאם הריבית שאתה משלם גבוהה מהתשואה שאתה מקבל – אתה מפסיד.
היצע בפועליש או אין דירות? אם יש עודף – אין סיבה אמיתית למחיר גבוה.
חוב פרטי לעומת התוצרכמה ממונף הציבור? ככל שהחוב גבוה – המערכת בסיכון לקריסה.

📌 סיכום בשפה הכי פשוטה:

🧠 גורמי יסוד הם הכללים של ההיגיון הכלכלי.
💸 אם דירה לא מתאימה לשכר, לריבית, לתשואה – המחיר שלה מנופח.
📉 וכשיותר מדי זמן מתעלמים מזה – בסוף הבועה מתפוצצת.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים 

  1. שכר ריאלי ממוצע
    מדד ליכולת הרכישה של הציבור, לאחר ניכוי אינפלציה.
  2. שנות עבודה לרכישת דירה ממוצעת
    מדד סוציו-כלכלי לעומס מצטבר. משקף את מספר שנות ההשתכרות שיידרשו (לפני מיסוי וצריכה) לרכישת דירה ממוצעת. רמות של 12–15 שנה מעידות על בועה חמורה.
  3. מספר משכורות חודשיות לרכישת דירה (Price-to-Income Ratio)
    מדד נפוץ להשוואה בינלאומית. מקובל לחשוב שעל רמות של 100–120 משכורות מדובר בשוק יקר, ומעל 150 – בשוק בועתי.
  4. אינפלציה מצטברת
    שחיקת ערך הכסף לאורך זמן. מאפשר לבדוק האם עליית מחירי הדירות חורגת משחיקת המטבע.
  5. תשואת שכירות ריאלית
    הכנסה שנתית נטו מהשכרה (לאחר הוצאות) בניכוי אינפלציה. מודד את הכדאיות הכלכלית של נכס כהשקעה.
  6. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple)
    מספר שנות שכירות הנדרשות להחזר מחיר הנכס. רמות של מעל 25 נחשבות כבלתי סבירות כלכלית.
  7. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים)
    משמשת כעוגן להיוון ערכים עתידיים ולהערכת נכסים ארוכי טווח.
  8. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל
    עלות המימון הממוצעת למשקי הבית. כל עליה בה מקטינה את הערך הנוכחי של תזרים ההחזקה בנכס.
  9. הריבית הריאלית נטו
    ריבית נומינלית פחות אינפלציה. משפיעה על כדאיות השקעה ריאלית ומדיניות אשראי.
  10. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא
    אם הפער שלילי – מדובר בהשקעה ממונפת הפסדית, מה שמעיד על היעדר היגיון כלכלי בסיסי.
  11. היצע דירות ריאלי בפועל
    כולל דירות גמורות לא מכורות, מלאי בבנייה פעילה ודירות רפאים. מדד לבחינת עודף או מחסור בפועל.
  12. יחס חוב פרטי לתוצר (Debt-to-GDP)
    מדד לסיכון מערכתי. יחס גבוה (מעל 90%) משקף מינוף מסוכן של הציבור ורגישות גבוהה לעליית ריבית.

כמה שנות עבודה יידרשו בישראל לרכישת דירה ממוצעת ומה מצבנו ביחס לעולם?


בישראל בשנת 2025, משק בית ממוצע עם שני מפרנסים יצטרך לעבוד כ-20.7 שנים כדי לרכוש דירה ממוצעת במחיר של כמיליון וחצי עד שני מיליון שקלים, הנכון לפי נתוני שכר ומחירי דירות בשוק כיום13

המשמעות היא שלמרות עלייה של כ-20% בשכר במהלך השנים האחרונות, מחירי הדירות עלו בקצב הרבה יותר גבוה (כ-39%), מה שהגדיל את מספר שנות העבודה הנדרשות לקניית דירה בממוצע בכשלוש שנים מאז 20191.

מבחינת מספר משכורות לשם רכישת דירה, בשנת 2025 נדרשות כ-184 משכורות בממוצע, לפי חישוב של מחיר דירה ממוצע השווה לכ-2.3 מיליון שקלים חלקי שכר חודשי ממוצע של כ-12,492 שקלים3.

בהשוואה בין ישראל לעולם, ישראל נמצאת במצב קשה יחסית: הישראלי הממוצע צריך לחסוך כמעט 19 שנות משכורת נטו כדי לקנות דירה, מה שממקם את ישראל במקום ה-75 מתוך 115 מדינות שנבדקו מבחינת נטל המחירים על פי שכר נטו2

לעומת זאת, במדינות כמו ארה"ב נדרשות כ-4 שנות עבודה בממוצע בלבד, ובבריטניה כ-13 שנים2

יש מדינות בהן נדרשות פחות מ-10 שנות עבודה כמו קטאר וכוויית, בעוד שבמדינות אחרות עם שכר נמוך במיוחד, כמו פפואה ניו גיניאה, נדרשות מעל 180 שנות עבודה, בעיקר בשל רמת שכר נמוכה מאוד2.

לסיכום:

  • בישראל היום נדרשות כ-20 עד 21 שנות עבודה ממוצעת (שני מפרנסים) לרכישת דירה ממוצעת13.
  • זה נטל גבוה בהשוואה רבות מהמדינות המפותחות בעולם2.
  • המחירים עולים מהר יותר מהשכר, מה שמקשה על אפשרות רכישה למעמד הביניים.
  • לשכירים בתחום ההיי-טק נדרש פחות זמן (כ-9 שנים בממוצע)1.

נתונים אלה מציגים תמונה של קושי משמעותי לרכישת דירה בישראל לעומת רוב העולם, עם מגמה של החרפת הקושי בשנים האחרונות.

 השוואה בינלאומית מעודכנת (2023–2024) של ארבעה מגורמי יסוד מרכזיים בשוק הדיור, כפי שמתועד על ידי ה-OECD וגורמים כלכליים מהשורה הראשונה:


🇺🇸🇨🇦🇦🇺🇮🇱 השוואה בינלאומית לפי גורמי יסוד

1. מספר משכורות / שנות עבודה (Price‑to‑Income Ratio)

  • OECD מודד את היחס בין מחירי הבתים לשכר השנתי הפנוי (per capita). ערך גבוה מסמן חוסר נגישות בשוק.
  • מדינות כמו קנדה, ספרד, ארצות הברית ופורטוגל חוו עלייה חדה של כ־40–50 נקודות אינדקס משנת 2015, ומצביעות על עומס כלכלי הולך וגובר (CDP Center, Voronoi App).

2. מכפיל שכר דירה (Price‑to‑Rent Ratio)

  • מדד תזרים שמייצג מספר שנות שכירות להחזיר את מחיר הנכס.
  • ב־OECD נראה שמדינות כמו אוסטריה, אוסטרליה וקנדה מעידות מכפילים שנעו בין 90 ל־140, כאשר הממוצע עומד על כ־70–90 במרבית המדינות (DBnomics – The world's economic database, fgeerolf.com).

3. נטיית מגמה בשנים האחרונות

  • על אף ששכר הדירה וההכנסה עלו, מחירי הדירות ברוב מדינות ה-OECD עלו בקצב גבוה יותר – למשל, פורטוגל +53 נקודות, קנדה +40 נקודות, הולנד +29 נקודות מאז 2015 (CDP Center).

4. דוגמה מאלו מדינות עם מצוקה קשה

  • לפי הדו"חות, ערים באוסטרליה כמו סידני דורשות 13.8 שנות שכר לרכישת דירה ממוצעת – כלומר יחס Price-to-Income של כמעט 14. זה מדד מוגדר כ"impossibly unaffordable" (News.com.au).
  • בבריטניה – בממוצע בית עולה 8.6 שנות שכר לעומת הכנסה שנתית ממוצעת של £35,000 (2023) (thetimes.co.uk).

🧮 טבלת השוואה מייצגת

מדינהמשכורות / שנות עבודהמכפיל שכ"ד (Price‑to‑Rent)מגמה לפי OECD (seit 2015)
ישראלכ־170 משכורות ≈ 14 שנים¹אופייני 40–45x יצר/הערכהעלייה חדה באינדיקטור
אוסטרליה (Sydney)≈ 13.8 שנות עבודהRPI ~90–137עלייה של ≈ 40 נק'
קנדהמעל 9 שנות עבודה²RPI ~80–100אחת העליות הגבוהות OEC D
ארה"במעל 8 שנות עבודה³מבחינת RPI בטווח בינוניפערים גוברים בין מחיר להכנסה
גרמניה / פינלנד≈ 4–6 שנות עבודהRPI נמוך ~30–50עלייה מתונה מאז 2015

¹ מחושב לפי מחירי דירה 2.4 מיליון ושכר 14 אלף.

² לפי נתונים מאחרונים של CBC וה-OECD.

³ לפי דו"חות של Resolution Foundation ו-OECD.


✅ מסקנות עיקריות:

  • ישראל נמצאת תחת עומס מימוני קיצוני, הרבה מעל רף המקובל הבינלאומי (90–120 משכורות).
  • במדינות כמו קנדה ואוסטרליה הצטבר עומס גבוה, אך עדיין לרוב נמוך מישראל – ולכן מדובר בשוקי בועה אך שונים באופי מהשוק הישראלי.
  • מכפילי שכר הדירה (Price-to-Rent) הגבוהים בארה"ב, קנדה ואוסטרליה מצביעים על תשואות שכירות נמוכות ביחס לעלות הנכס – תופעה דומה אך פחות קיצונית לעומת ישראל.

סקירה בהירה, מדויקת ומתומצתת של מגמות מרכזיות בגורמי יסוד בשוק הנדל"ן בישראל לצד השוואה למדינות ה‑OECD, עם התמקדות בעיקר ב‑ Price‑to‑Rent (מכפיל שכ"ד) ו‑ Price‑to‑Income (משכורות/שנות עבודה) לאורך השנים, מאז 2000.


📉 מגמה לאורך השנים: Price‑to‑Rent בישראל

ה‑תמונה של המגמה לפי נתוני OECD / Trading Economics:

  • בשנת 1994 עמד הערך על כ־68x.
  • עד 2003 ירד לשפל של כ־60x.
  • מאז 2007 התחיל עלייה חדה.
  • בשנת 2022 הגיע לשיא של 136.9x – מצב חמור מבחינת החזר שכ"ד.
  • ב־ממוצע על 1994–2025 עומד על כ־87.9x (Trading Economics, Eulerpool Research Systems).

🧠 המשמעות: המשכורות לא מלוות את הצמיחה במחיר הדירה – והפער ביניהם עומד בשיא.


🧭 מדד Price‑to‑Income (משכורות דירה/שנתיות)

  • המדד הארצי לפי OECD (2015=100) עלה מ‑ ~70 ב־2000 לכ‑104 בשנת 2016 (או ~114 לפי התקנים המאוחרים) (CEIC Data, webfs.oecd.org).
  • העלייה מצביעה על עומס מימוני שמצטבר לאורך שני עשורים עד 2020–2021 (ffms.pt).

📊 השוואה בינלאומית קצרה

מדדישראל (2025)OECD ממוצעהערות
Price‑to‑Rentכ־133x (שיא 136.9x)בין 60–100x ברוב המדינותישראל בקצה העליון (Trading Economics, Wikipedia)
Price‑to‑Income Indexמעל 110–114 ב‑2020–2023¹עלייה גדולה (ייחוס)ישראל הייתה בין המדינות עם הגידול הגבוה ביותר (webfs.oecd.org, ffms.pt)

¹ לפי CEIC/OECD, המדד בגרסה Seasonally Adjusted בשנת 2016 עמד על 114 לפי 2015=100.




🔍 מה זה אומר בפועל?

  • מכפיל שכר דירה גבוה מאוד (>130x) מצביע על תשואה נמוכה – נכס שמומן בריבית גבוהה לביצוע השקעה ללא תמורה תזרימית.
  • עלייה במדד משכורות לרכישה (Price‑to‑Income) מראה שאזרחים נדרשים לעבוד יותר שנים כדי להגיע להון הדרוש – אינדיקציה לעומס חברתי וכתוצאה מכך לצורך במינוף אשראי גבוה.
  • שניהם יחד מהווים דוושת רגל על דוושת הברקס: אין קשר בין המחיר לפוטנציאל הרווח או ליכולת הציבור לשלם.

🟢 סיכום:

רואים מגמה חדה שבה:

  • מחירי הדירות עלו מהר יותר מהשכר והריבית.
  • התשואה מהשכרה כמעט לא מעלה בטווחי זמן נורמליים.
  • השוק הישראלי פועל ברמות של משכורות ודמי שכירות שניתן לראות כלא רציונליות לפי קריטריונים בינ"ל לגיטימיים.


Clau משבר הדיור הישראלי בהקשר העולמי: ניתוח השוואתי 2010-2025

הנתונים החדשים מגלים כי ישראל חווה אחד ממשברי הדיור החמורים בעולם המפותח, כאשר נדרשות כיום 13-14.2 שנות משכורת ממוצעת לרכישת דירה - עלייה דרמטית מ-8-10 שנים בתחילת העשור. למרות זאת, ישראל אינה החמורה ביותר: ערים כמו סיאול (24 שנים), פריז (17 שנים) ולונדון (11 שנים) מציגות מצב קשה עוד יותר. המגמה העולמית מצביעה על החרפה משמעותית ברחבי העולם המפותח מאז 2020.

נתונים היסטוריים: ישראל לעומת העולם

טבלה 1: יחס מחיר דיור לשנות משכורת - השוואה לאומית

מדינה2010-20122015201920222024-2025מגמת שינוי
ישראל8-1010-1111-1212-1313-14.2+40-75%
ארה"ב4.24.64.15.65.8-6.0+43%
קנדה5.5*5.76.58.28.5-9.0+55%
בריטניה5.06.57.28.28.6+72%
גרמניה4.5*5.26.17.88.2+82%
צרפת5.8*6.26.57.16.8+17%
אוסטרליה9.511.012.515.214.4-16.4+53-73%
יפן6.16.87.27.47.6+25%
דרום קוריאה6.5*7.28.512.111.8+82%

*נתונים משוערים בהתבסס על מגמות אזוריות

טבלה 2: ערים מרכזיות - יחס מחיר לשכר (2024-2025)

עירמדינהשנות משכורת נדרשותדירוג חומרה
תל אביבישראל22-23קשה במיוחד
ירושליםישראל18-20קשה במיוחד
סיאולדרום קוריאה24.1חמור ביותר
פריזצרפת16.9חמור ביותר
טוקיויפן15.1חמור
סידניאוסטרליה13.8-14.4חמור
ונקוברקנדה12.3חמור
טורונטוקנדה12.0חמור
ברליןגרמניה11.2חמור
לונדוןבריטניה11.0חמור
לוס אנג'לסארה"ב10.9קשה
ניו יורקארה"ב7.1-10.2קשה
סן פרנסיסקוארה"ב10.4-11.3חמור

מגמות ההתפתחות ההיסטורית

תקופת המחאה החברתית (2010-2012)

בישראל, תקופה זו התאפיינה במחאת הדיור הגדולה ביולי 2011, כאשר מחירי הדיור עלו ב-13% למרות העלאת הריבית ל-3.25%. בעולם, רוב המדינות היו עדיין בתהליכי התאוששות ממשבר 2008.

עלייה מתמשכת (2012-2017)

ישראל חוותה עלייה של 31.6% במחירי הדיור, בעוד שמדינות אחרות החלו להראות סימני התחממות. גרמניה וקנדה החלו לחוות עליות מחירים משמעותיות בתקופה זו.

תקופת הקורונה (2020-2022)

גל עולמי של החרפת משבר הדיור. ישראל ראתה עלייה של 23% (13% מתואם לאינפלציה), בעוד שהמגמה הייתה דומה עולמית:

  • ארה"ב: מ-4.1 ל-5.6 (עלייה של 37%)
  • קנדה: עלייה דרמטית לרמות של 62.8% מההכנסה הנדרשת למשכנתא
  • אוסטרליה: הגיעה לשיא של 16.4 שנות הכנסה

המצב הנוכחי (2024-2025)

למרות העלאות ריבית מרכזיות עולמיות, משבר הדיור ממשיך. ישראל מתמודדת עם מצב בו דירה ממוצעת עולה 1.974 מיליון שקל, מול שכר חודשי ממוצע של 12,492 שקל.

ניתוח לפי אזורים גיאוגרפיים

צפון אמריקה: שני קטבים

  • ארה"ב: יחסית מתונה במדדים לאומיים (5.8-6.0), אך ערים מרכזיות סובלות מחוסר נגישות חמור
  • קנדה: במשבר חמור עם טורונטו וונקובר המובילות את הרשימה העולמית

אירופה: פערים אזוריים חדים

  • בריטניה: לונדון מציגה יחס של פי 11, בעוד שסקוטלנד ווויילס יחסית נגישות (5.6-5.8)
  • גרמניה: הרעה משמעותית מאז 2015, עם ברלין המציגה יחס גבוה במיוחד
  • צרפת: פריז החמורה ביותר באירופה עם 16.9 שנות שכר

אסיה-פסיפיק: המצב החמור ביותר

  • אוסטרליה: סידני ומלבורן בין הערים הכי לא נגישות בעולם
  • דרום קוריאה: סיאול מובילה עולמית עם 24 שנות שכר נדרשות
  • יפן: יציבות יחסית עם טוקיו ב-15 שנות שכר

מיקום ישראל בהקשר הבינלאומי

דירוג עולמי

לפי Numbeo 2025, ישראל מדורגת במקום 38 מתוך 90+ מדינות עם יחס מחיר-להכנסה של 13.7. זה מציב אותה:

  • מעל רוב מדינות אירופה המערבית
  • מתחת למדינות כמו אוסטרליה וקנדה
  • דומה לצ'כיה (13.5) וסלובקיה (14.0)

השוואה למדד OECD

ישראל מובילה במדד יוקר המחיה של OECD (38% מעל הממוצע), מה שמחמיר את בעיית הנגישות למגורים.

מתודולוגיות חישוב

גישות מרכזיות

  1. OECD: מחירי דיור נומינליים ÷ הכנסה פנויה לצריכה לנפש
  2. Demographia: מחיר דיור חציוני ÷ הכנסת משק בית חציונית
  3. בנק ישראל: שימוש בסך הכנסות משק הבית (עבודה ולא עבודה)

מגבלות השוואה

  • הגדרות הכנסה שונות: ברוטו מול נטו, חציוני מול ממוצע
  • סוגי דיור: דירות מול בתים צמודי קרקע
  • היקף גיאוגרפי: לאומי מול אזור מטרופוליני

גורמים מבניים למשבר

בישראל

  • רשות מקרקעי ישראל: שולטת ב-90% מהקרקע, הכנסותיה עלו ב-700% (2013-2022)
  • כישלונות תכנון: 35% מהמכרזים הציבוריים נכשלו (2017-2021)
  • מחסור באספקה: נדרשות 550,000-55,000 יחידות חדשות שנתית

מגמות עולמיות

  • מדיניות הכלה עירונית: (greenbelts) מגבילה היצע בערים מרכזיות
  • עיור מתגבר: ריכוז אוכלוסיה באזורים מטרופוליניים
  • מדיניות נפשית מתרחבת: ריביות נמוכות (2010-2021) עודדו ספקולציות

מסקנות והשלכות מדיניות

המצב הישראלי בהקשר עולמי

ישראל חווה משבר דיור חמור אך לא קיצוני ביחס לעולם המפותח. בעוד שהמצב במדינה דומה לזה שבגרמניה ובריטניה, הוא עדיין משמעותית טוב יותר מזה שבאוסטרליה, קנדה, או ערים אסיאתיות גדולות.

נתיבי פתרון מבוססי ניסיון עולמי

  1. רפורמה בשוק הקרקעות: מתחייבת בהתבסס על הניסיון הבינלאומי
  2. העלאת היה: כמו במדינות סקנדינביות
  3. רגולציה על השקעות זרות: כפי שנעשה בסינגפור ותרונטו

תחזית לטווח קצר

המגמה העולמית מצביעה על התמתנות חלקית ב-2024-2025 בשל העלאות ריבית, אך הרמות נשארות גבוהות מההיסטוריה. ישראל צפויה לחוות המשך של מתח בשוק הדיור, במיוחד לאור אתגרי המלחמה והגירה פנימית.המשבר הישראלי הוא חלק ממשבר עולמי רחב היקף, הדורש פתרונות מבניים עמוקים ולא רק מדיניות מוניטרית או פיסקלית קצרת טווח.


🧱 מה זה "גורמי יסוד" בשוק הדירות – בשפה של כולם:

אנשים מרגישים שמשהו לא הגיוני קורה עם מחירי הדירות. הם צודקים.

אבל מה זה באמת אומר "לא הגיוני"? איך אפשר למדוד את זה?התשובה היא: דרך גורמי היסוד.גורמי יסוד הם הנתונים הבסיסיים – כמו שכר, תשואה, שכירות, ריבית, עלות המימון, שנות עבודה, חוב ציבורי והיצע בפועל – שדרכם אפשר לבדוק אם מחיר דירה באמת סביר או מנותק מהמציאות.

💥 ואם כל המספרים מתנגשים עם ההיגיון?

אם צריך 14 שנות עבודה, לשלם פי שניים מהשכר, להפסיד תשואה לעומת ריבית, או להתמודד עם היצע עודף – אז השוק לא רק "מרגיש לא הגיוני" – הוא באמת לא הגיוני.

זהו שוק שאינו בר-קיימא.


🧠 ולכן:

“כשהמספרים לא מסתדרים עם ההיגיון הכלכלי – מדובר בשוק שהתנתק מגורמי היסוד. וזה בדיוק מה שקורה בישראל.”
30Jul

ניתוח מקצועי וביקורתי של דוחות אפס (בדיקות כדאיות כלכלית) בשוק הנדל"ן הישראלי. הבלוג חושף כיצד דוחות אלו הופכים לבעייתיים כשהם מתבססים על מחירי שוק מנופחים ולא בר קיימא. כולל נתונים קונקרטיים על השוק הקפוא, מלאי דירות צובר, ויחסי מחיר-שכירות בעייתיים. המאמר מציע כלים מעשיים לביצוע דוחות אמינים יותר, כולל בדיקות עמידות וניתוח רגישות. מיועד למקצועי נדל"ן, משקיעים, קבלנים ויועצים כלכליים המעוניינים בהערכה ריאלית של פרויקטים.

כשדוחות אפס הופכים לתרגיל בדמיון

בשנים האחרונות הפכו דוחות אפס (בדיקות כדאיות כלכלית) לפרויקטי נדל"ן לכלי מסוכן - לא כי הם לא מקצועיים, אלא כי הם מתבססים על הנחות שהפכו לבעייתיות. 

הם התבססו על שוק שאיננו בר קיימא.

"אי אפשר לערוך דוח אפס אמין ומקצועי על בסיס נתוני שוק שאינם ברי קיימא. דוח אפס שנשען על מחירים מנופחים, תשואות לא סבירות או הנחות מימון מנותקות מהמציאות, אינו אלא מסמך פנטזיה.
אבל כדי להבין את זה – צריך קודם כל לזהות שהשוק כולו איננו בר קיימא. זו נקודת העיוורון של רבים: הם לוקחים את מחירי השוק כמובנים מאליהם, בלי לשאול את עצמם אם הם בכלל משקפים ערך כלכלי אמיתי או שמא תוצר של בועה ממושכת, אשר נתמכת באשראי זול, אופטימיות חסרת ביסוס, והתנהלות עדרית."

הבעיה המרכזית: הנחות יסוד מעוותות

דוח אפס איכותי נשען על שלושה עמודים: מחירי שוק, עלויות בנייה ותשואות סבירות. הבעיה היא שבישראל של העשור האחרון, שלושת העמודים האלה רועדים.

נתוני השוק מדברים בעד עצמם

  • שוק קפוא: ירידה דרמטית בכמות העסקאות - מעל 50% ירידה בפעילות במרכז הארץ ב-2023-2024
  • מלאי צובר: מעל 60,000 יחידות דיור בלתי מכורות במרכז הארץ, כאשר המלאי הזה רק גדל
  • יחס מחיר לשכירות: ממוצע של 35-40 בתל אביב מטרופולין, כלומר תשואה שוטפת של 2.5%-2.8% לפני מסים ותחזוקה
  • שיעור המשכנתא מההכנסה: עלה ל-40%-50% אצל רוכשי דירה ראשונה
  • יחס חוב פרטי לתוצר: הגיע ל-75% - רמה שנחשבת גבוהה באמות מידה בינלאומיות

השילוב של שוק קפוא עם מלאי צובר הוא הסימן הבולט ביותר לשוק לא בר קיימא - כשהמחירים גבוהים מכדי שיהיה ביקוש, אבל המוכרים מסרבים להוריד מחירים, השוק פשוט נתקע.

מה קורה בפועל בדוחות

כשקבלן מזמין דוח אפס היום, התהליך נראה כך:

השמאי מסתמך על עסקאות השוואה מהחודשים האחרונים - שעצמן מבוססות על המחירים המנופחים.

יועץ הכדאיות מקבל את המחיר הזה כנתון, ובונה עליו תחזית מכירות "שמרנית" של 95% מהמחיר המשוער. 

הבנק רואה דוח שמראה רווחיות של 15%-20%, ומאשר מימון. התוצאה? דוח שנראה מקצועי לחלוטין אבל מבוסס על הנחות בעייתיות.

המבחן האמיתי: כשהשוק מתעורר מהאשליה

התשובה מגיעה כבר היום - בשוק הקפוא שאנחנו רואים. כשאין קונים במחירים הנוכחיים:

  • דירות לא נמכרות במחיר החזוי בדוח
  • תזרים המזומנים נפגע כבר בשלבי הבנייה
  • הבנק מתחיל להדק פיקוח על מימון שלבים נוספים
  • קבלנים נכנסים למצוקת נזילות
  • פרויקטים נדחים או מבוטלים

הפרדוקס: דוח אפס שנראה מעולה על הנייר הופך לחסר ערך כבר לפני שהפרויקט מסתיים, כי הוא לא צפה את הקיפאון בשוק.

איך עושים זאת נכון

1. בדיקות עמידות מחמירות

במקום להסתמך על "מחיר שוק", צריך לבדוק מה קורה אם המחירים יורדים ב-20%, 30% או אפילו 40%. זה לא פסימיות - זה זהירות.

2. תשואה מינימלית ריאלית

פרויקט נדל"ן צריך להניב תשואה של לפחות 8%-10% מעל האינפלציה כדי להצדיק את הסיכון. דוח שמראה רווחיות של 15% על בסיס מחירים נוכחיים - חשוד.

3. ניתוח רגישות מקיף

כל דוח צריך לכלול ניתוח של מה קורה אם:

  • מחירי המכירה יורדים ב-10%, 20%, 30%
  • זמני המכירה מתארכים פי 1.5, פי 2
  • עלויות הבנייה עולות ב-15%-25%
  • הריבית עולה ל-6%-7%

4. הערכה עצמאית של שווי שוק

במקום להסתמך על עסקאות השוואה בלבד, צריך לבחון גם את השווי לפי:

  • תשואה משכירות
  • יכולת תשלום של משקי בית ממוצעים
  • השוואה למחירים במדינות דומות

הקו התחתון

דוח אפס הוא כלי חשוב ושימושי, אבל רק אם הוא מבוסס על הנחות ריאליות. בשוק שעבר עיוות של שנים, המקצועיות האמיתית היא לא לחקות את ה"שוק", אלא לשאול את השאלות הקשות. הבעיה היא שכולם - קבלנים, בנקים, שמאים ורוכשים - מעוניינים שהמחירים יישארו גבוהים. אבל האינטרס הזה לא הופך את המחירים לכלכליים. דוח אפס אמיתי בימינו צריך להתחיל במשפט: "בהנחה שמחירי הנדל"ן יחזרו לרמות כלכליות סבירות בעתיד הנראה לעין..."רק כך הוא יהיה כלי לקבלת החלטות - ולא תרגיל בדמיון קולקטיבי.


❄️ שוק קפוא = שוק שאינו בר קיימא

כשהשוק "קופא" – כלומר אין עסקאות, אין נזילות, והמלאי רק הולך ותופח – זהו סימן ברור לכך שהשוק מנותק מהיכולת הכלכלית של הקונים.

  • קיפאון עסקאות משמעו שהמחיר המבוקש לא פוגש ביקוש אמיתי.
  • הצטברות מלאי (במיוחד של דירות חדשות שאינן נמכרות חודשים ארוכים) מעידה על כך שהיזמים מתמחרים לפי תקוות עבר, לא לפי יכולת ההווה.
  • וכשאלו נמשכים לאורך זמן – הדבר היחיד ששומר את המחירים הגבוהים הוא האינרציה, לא הכלכלה.
שוק שבו אין תנועה – איננו "יציב", הוא שוק שמתבשל לקריסה.
ממש כמו קרחון שמתחתיו סדקים – מבחוץ הכול נראה שקט, אבל מבפנים הלחץ מצטבר.

אם תעדיף, אפשר גם לנסח זאת במשפט מפתח עצמאי:

"שוק קפוא – שבו אין עסקאות והמלאי מצטבר – הוא לא סימן ליציבות אלא עדות חותכת לכך שהשוק אינו בר קיימא."

⚖️ כשגורמי היסוד מופרעים – אין קיום יציב לשוק

שוק כלכלי בר קיימא נשען על שמירה על איזונים בין שלושה יסודות:

  1. יכולת התשלום של הציבור
  2. תשואה כלכלית על ההשקעה
  3. התנהגות מימון אחראית מצד המערכת הפיננסית

כאשר אחד או יותר מהיסודות הללו מופר:

  • כאשר הציבור רוכש דירות במחירים שאינם תואמים את הכנסתו,
  • כאשר התשואה מהנכס אינה מצדיקה את מחירו או את הריבית המשולמת עליו,
  • וכאשר הבנקים ממשיכים להעמיד אשראי למימון עסקאות לא רציונליות
התוצאה היא שוק שאינו יכול להתקיים לאורך זמן.
שוק כזה נשען לא על כלכלה, אלא על תקוות, אשראי, והתכחשות.

❌ דוח אפס בשוק לא בר קיימא הוא מסמך פנטזיה

כשהשוק חי על סטרואידים – אין מקום לדוחות עסקיים שמתיימרים להיות "ריאליים".

דוח אפס, הלוא הוא תוכנית עסקית למימון פרויקט נדל"ן, אמור לשקף כדאיות כלכלית אמיתית. אבל מה קורה כשהשוק שבו נערך הדוח – פשוט לא בר קיימא?

🚨 הטעות הקריטית: להתבסס על "מחירי שוק" כאילו הם משקפים ערך

דוח אפס טוב מתחיל בהנחות יסוד כלכליות סבירות. אבל בישראל של העשור האחרון, רבות מהעסקאות מבוססות על מחירים מנופחים שאינם מגלמים תשואה כלכלית סבירה, אלא מצביעים על עיוות שיטתי שנמשך כבר יותר מעשור.

אז למה דוחות אפס ממשיכים "לעבוד" כאילו כלום לא קרה?התשובה פשוטה – כי כולם עושים העתק-הדבק: שמאים מתבססים על מחירים שנקבעו בעסקאות קודמות, קבלנים בונים לפי "מה שהשוק מוכן לשלם", והבנקים – נגררים. זה יוצר לולאה סגורה של הצדקות הדדיות, שמתעלמות מהשאלה הכי חשובה:

האם יש כאן ערך כלכלי אמיתי – או רק מחיר זמני שמתוח מעבר לגבולות הסביר?

📉 שוק לא בר קיימא – איך מזהים?

שוק לא בר קיימא מתאפיין בנתונים כמו:

  • מכפיל שכירות של מעל 30–40 (כלומר, התשואה השוטפת נמוכה משמעותית מריבית מימון)
  • שיעור משכנתא חציונית שמכסה 80–90% ממחיר הרכישה
  • עשרות אלפי דירות בלתי מכורות לצד עשרות אלפים בבנייה, ועוד מאות אלפים בהמתנה להיתר
  • צמיחה באשראי הרבה מעבר לצמיחה בהכנסות משקי הבית
  • רמות חוב פרטיות שמתקרבות או עוברות את 100% מהתמ"ג

אם אלו הנתונים – אין דרך סבירה לבנות עליהם תחזית "עסקית" אמינה. בטח לא לדווח לבנק שהפרויקט "כדאי" או שה"תזרים סביר".

📊 דוח אפס כקריקטורה של ניתוח כלכלי

בפועל, דוח אפס שנשען על שוק מנופח הוא לא יותר ממסמך אופטימי־מדי, שהוסכם עליו בין כל השחקנים שמרוויחים כל עוד הסיפור נמשך:

  • הקבלן שיגייס מימון
  • השמאי שייתן הערכה גבוהה
  • הבנק שיגבה ריבית ונכסים
  • והרוכש… שיישאר עם דירה שמחירה יתכווץ כשתפוג האשליה

🧨 ומה קורה כשהבועה מתפוצצת?

אז מגיע הרגע שבו "השוק מתקרר", או כפי שנכון יותר לומר – השוק חוזר לרמות הכלכליות שהוא אמור לשהות בהן מלכתחילה. כאן מתחילה שרשרת קריסה:

  • הדירות לא נמכרות במחיר החזוי בדוח
  • ההכנסות נמוכות מהצפוי
  • התזרים מתייבש
  • הבנק דורש הזרמה
  • הקבלן קורס
  • הדירה לא נמסרת
  • המשקיעים תובעים
  • ודוח האפס… לא שווה את הנייר שעליו הוא נכתב

🧭 אז מה כן?

  1. להפסיק להסתמך על "שוק" שהוא תוצאה של ריבית זולה ועדריות.
  2. להכניס לדוח אפס בדיקות עמידות ("stress test") למחירים סבירים, תשואה מינימלית וריבית ריאלית.
  3. להעריך את הנכסים לפי שווי פונדמנטלי – לא שווי שמאי שמניח שמחיר השוק הוא חזות הכול.
  4. להגדיר מראש מדיניות מימון שתתחשב לא רק בתוצאה, אלא גם בסיכון המובנה בשוק בלתי סביר.

📌 סיכום

"אי אפשר לערוך דוח אפס אמין על בסיס נתונים שקרסו מכל יסוד רציונלי. לפני שמנתחים – צריך להעז לשאול: האם השוק הזה בכלל ראוי לאמון?" האם הוא בר קיימא? וכדי לבדוק שאת צריך לבחון את גורמי היסוד.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

  1. מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
  2. תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
  3. זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
  4. גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
  5. פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
  6. ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
  7. כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
  8. עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
  2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
  3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
  4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
  5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
  6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
  7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
  8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
  9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
  10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
  11. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.

דוח אפס הוא למעשה תוכנית עסקית מפורטת לפרויקט נדל"ן ספציפי - הוא כולל הערכת שוק, תחזית הכנסות והוצאות, לוח זמנים לביצוע, וניתוח רווחיות צפויה.

משפט מסכם "תוכנית עסקית שאינה מתמודדת עם המציאות הכלכלית האמיתית היא לא תוכנית אלא רשימת משאלות - והשוק לא סולח למי שמבלבל בין השניים." 

 "תוכנית עסקית צריכה לשרוד מפגש עם המציאות, לא רק מפגש עם הבנק."

"תוכנית עסקית אמיתית מתבססת על שווי כלכלי, לא על מחירי שוק זמניים - כי מחיר הוא מה שמישהו מוכן לשלם היום, אבל שווי הוא מה שהנכס באמת מניב לאורך זמן."

"תוכנית עסקית חייבת להתבסס על שווי, לא על מחיר - כי השוק יכול לטעות, אבל הכלכלה לא סולחת."

כשמכינים דוח אפס על בסיס "מחירי שוק" של עסקאות אחרונות, זה לא אומר שזה השווי האמיתי של הנכס. השווי נקבע לפי התשואה הכלכלית שהנכס מייצר, לא לפי מה שמישהו אחר שילם החודש שעבר.

29Jul

הפוסט "מכפיל שכר דירה ובחינת שוק שאינו בר קימא" עוסק בניתוח המרכיבים הכלכליים והחברתיים שמשפיעים על שווקי הנדל"ן, תוך שימת דגש על השפעת מכפיל שכר הדירה על הקיימות והשוקינטיביות ארוכת הטווח. הפרסום מציע דרכים לבחינת שוק הנדל"ן המקומי וכלים להעריך האם המצב הנוכחי תואם לשוק בר-קיימא.

כאשר אומרים ש**"שוק אינו בר-קיימא"**, הכוונה היא לכך שמחירי הנכסים או הפעילות בשוק מנותקים מהיסודות הכלכליים התומכים בהם, ולכן לא ניתן לשמר אותם לאורך זמן. בשפה פשוטה: המערכת מתפקדת רק בגלל תנאים זמניים, עיוותים או מניפולציות – וכשהם ייעלמו, היא תקרוס או תתכנס חזרה לערכים ריאליים.

להלן ניתוח עומק של הביטוי הזה – מה הוא אומר, איך מזהים אותו, ואיך הוא מתבטא בפועל:


מהספר בועת נדל"ן

🧠 הגדרה כלכלית:

שוק אינו בר-קיימא (unsustainable market) = שוק שבו מחירי הנכסים אינם תואמים את הערך הכלכלי הפונדמנטלי שלהם, כלומר אינם מגובים על ידי:
  • תזרימי מזומנים (כמו שכירות),
  • יכולת הרכישה של הציבור (שכר),
  • שיעורי הריבית והאינפלציה,
  • או פרמטרים יסודיים נוספים כמו היצע וביקוש אמיתי.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

  1. מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
  2. תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
  3. זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
  4. גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
  5. פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
  6. ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
  7. כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
  8. עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

📉 ביטוי מעשי של שוק לא בר-קיימא – מה קורה כשזה מתפרק?

  1. היפוך מגמה חד (Reversion to Mean):
    • מחירים יורדים בחדות עד חזרה לערכים כלכליים ריאליים – לרוב ירידה של 30–50% ואף יותר.
    • דוגמה: ארה"ב ב־2008, ספרד, יפן של שנות ה-90, ולעתים גם שווקים במזרח אירופה לאחר 2009.
  2. עלייה בפשיטות רגל ובחדלות פירעון:
    • אנשים שקנו במחירים גבוהים מדי מתקשים לעמוד בהחזרים כשהריבית עולה או כשההכנסות נחלשות.
  3. התכווצות חדה בהיקפי העסקאות:
    • הציבור "קופא" – קונים לא קונים, מוכרים לא מצליחים למכור.
  4. משבר אמון בשוק:
    • הציבור מזהה שהמחירים אינם ריאליים – ונמנע מלקנות במחירים גבוהים.
  5. פגיעה אנושה בבנקים:
    • שווי הנכסים הממושכנים יורד מתחת לגובה ההלוואות ("שליליות הון עצמי").
    • הבנקים נאלצים למחוק חובות, להגדיל הפרשות ולצמצם אשראי.
  6. כניסת רגולטורים או חקירות:
    • כמו משבר מניות הבנקים בישראל, או משברי נדל"ן באיסלנד ואירלנד.

🧨 דוגמה מישראל 2025 (בהתאם לעמדתך):

  • מחירים שזינקו פי 2 מעבר לערכם הכלכלי.
  • תשואה של 2.5% מול ריבית משכנתא של 5% – הפסד וודאי מהיום הראשון.
  • ריבוי עסקאות ממונפות במחירים כלכליים בלתי סבירים.
  • עשרות אלפי דירות רפאים, מלאים קפואים וירידה חדה בכמות העסקאות.
  • חוסר התאמה קיצוני בין ערך לבין מחיר – המעיד על שוק לא בר-קיימא בעליל.

🔚 משפט מסכם:

שוק לא בר-קיימא הוא כמו בניין שמחזיקים את התקרה שלו עם מקלות. ברגע שהריבית תעלה, האשראי יתייבש, או שהציבור יאבד אמון – הכול קורס.

השימוש ב־"מכפיל שכר דירה 30" כמינימום להתרעה על שוק שאינו בר-קיימא נובע מהשוואה היסטורית וכלכלית בין מחירי נכסים להכנסות מהשכרה, והוא מקביל לשימוש במדדים כמו "Price to Rent Ratio" בשווקים מערביים.

📐 מהו מכפיל שכר דירה?

מכפיל שכר דירה = מחיר הנכס / דמי שכירות שנתיים.
  • לדוגמה:
    אם דירה עולה 2 מיליון ש"ח, והשכירות היא 5,500 ש"ח לחודש = 66,000 ש"ח בשנה
    ⇒ מכפיל = 2,000,000 / 66,000 ≈ 30.3

✅ מדוע 30 נחשב סף עליון סביר?

  1. באופן היסטורי, במדינות מפותחות:
    • מכפיל סביר נע בין 15 ל־22.
    • לדוגמה: גרמניה, קנדה, הולנד, שבדיה – רוב השנים נעו בטווח הזה.
    • מעל 25–27 יש חשש לבועה, לפי דו"חות של IMF, BIS, OECD.
  2. מתאם עם ריבית חסרת סיכון:
    • מכפיל 30 משקף תשואה של 3.3%.
    • כאשר ריבית חסרת סיכון גבוהה מכך (כמו בישראל כיום – אג"ח ל-10 שנים סביב 4%) ⇒ מדובר בתשואה לא כלכלית ⇒ השוק "נשען" רק על ציפייה לרווח הוני עתידי.
  3. המלצות כלכלנים ורגולטורים:
    • דו"חות של קרן המטבע הבינ"ל ו־BIS מזהים מכפיל גבוה מ־30 כסימן לאנומליה – נתק בין שווי הנכס לתזרים השוטף.
    • לדוגמה, מסמך של IMF מ־2022 ציין שמכפילים מעל 30 הם "red flag" לבועת נכסים.

🇮🇱 הקשר לישראל:

  • כיום, במרכז הארץ:
    • דירות רבות נמכרות עם מכפילים של 35–45 ואף יותר, כלומר תשואה נמוכה מ־2.5%.
    • כאשר ריבית המשכנתא הממוצעת היא 4.5% ומעלה – מדובר בהשקעה שלילית מהיום הראשון.
  • ולכן מכפיל 30 מהווה "קו אדום" אינדיקטיבי – כל ערך גבוה ממנו מאותת על שוק מנותק מהיסודות הכלכליים.

🧠 מסקנה:

המספר 30 אינו שרירותי, אלא מבוסס על:

  • השוואה בינלאומית,
  • אנליזה של תזרים מול שווי,
  • התאמה לריבית חסרת סיכון,
  • והיסטוריית משברים פיננסיים.

מכפיל שכירות בישראל – שהוא היחס בין שווי הדירה למחיר השכירות השנתי – משקף בפועל את התשואה השנתית מהשכרה (תשואה פירותית), והוא אינדיקטור עיקרי להבנת כדאיות השקעה ומגמות שוק הדיור.

מגמות עיקריות: מכפיל שכירות בישראל משנות ה-90 ועד היום

  • שנות ה-90 (תחילת המדידות):
    • התשואה (כלומר 1/מכפיל) השנתית הממוצעת להשכרת דירה בישראל הייתה סביב 4.1%. זה מתבטא במכפיל שכירות של כ-24–25 (כלומר מחירי הדירות היו שווי ערך לכ-24-25 שנות שכירות)1.
  • ראשית שנות ה-2000:
    • עם צניחת מחירי הדירות בשוק (2001-2007) ומקביל לעלייה מסוימת במחירי השכירות, נרשם שיא – התשואה השנתית הממוצעת עלתה עד לכ-4.8%, ומכפיל השכירות ירד בהתאם לכ-21 (כלומר נדרשו 21 שנות שכירות לממן את רכישת הדירה)1.
  • סוף שנות ה-2000 – תחילת העשור הקודם (2010 ואילך):
    • החל מסוף העשור מחירי הדירות התחילו לעלות בקצב מהיר מהשכירות, התשואות ירדו חזרה מתחת ל-4% (מכפיל עלה שוב מעל 25) ומאז מעט המשיכו לרדת1.
  • 2016–2020:
    • התשואות התייצבו סביב 3% (מכפיל שכירות של כ-33–34).
  • 2022–2024:
    • ירידה מתמשכת בתשואה לרמות של 2.4%–2%. כלומר, מכפיל שכירות בישראל כיום (2024–2025) עומד כבר על 41–50 (נדרשות 41–50 שנות שכירות לממן קניית דירה ממוצעת בישראל)123.
    • דירות באזורי פריפריה ובערים חלשות התשואה לרוב גבוהה יותר והמכפיל נמוך יותר (28–33), ואילו בתל אביב והמרכז המכפיל עולה לעיתים אפילו ל-50 ויותר (תשואה סביב 2%)123.

טבלת סיכום (ממוצע ארצי, עגול):

שנהתשואה שנתיתמכפיל שכירותהערות
1994-19994.0-4.2%124-25יציבות, מצב רגוע בשוק
2000-20074.5-4.8%121-22ירידת מחירי דירות, עליית תשואה
2010-20153.5-3%129-33תחילת עליית מחירים מואצת
20203%1433
2022-20232.5-2.7%14537-40
2024-20252.0-2.4%13241-50שיא בכל הזמנים

תובנות:

  • מכפיל השכירות בישראל נמצא בשיא היסטורי, כלומר דירות בישראל יקרות בהרבה מהממוצע ההיסטורי ביחס להכנסה מהשכרתן. לפני 20–30 שנה נדרשו כ-21–25 שנות שכירות לממן קניית דירה; כיום המספר נע בין 41 ל-50 ואף יותר במרכז.
  • הסיבות: גידול חד במחירי הדירות לעומת עליית מחירי השכירות, בעיקר בעשור האחרון.
  • משמעות למשקיעים: ההשקעה בדירות הפכה פחות משתלמת מהשכרה בלבד, והרווחים העיקריים מגיעים מעליית ערך הנכסים ולא מהכנסה פירותית שוטפת123.

מכפיל השכירות בישראל כיום הוא מהגבוהים בעולם המערבי, ומשקף קושי גובר לרכוש דירה ומגמות של כדאיות השקעה משתנה בענף.

מכפיל שכירות (price-to-rent ratio)  נחשב לאחד המדדים המקובלים לזיהוי בועות נדל"ן, ולעיתים משמש כאינדיקטור לסטיות בין מחיר הנכס ל"תשואה הפירותית" השוטפת (כלומר, ההכנסה מהשכרה לעומת הערכת השווי של הנכס)123.

האם מכפיל שכירות הוא מדד לבועה?

  • כן – עלייה חריגה ומתמשכת במכפיל שכירות מרמזת שמחירי הדירות עולים מהר יותר מהשכירות, ואינה נתמכת בהכנסה ריאלית (השכירות). פער כזה בין שווי הנכס להכנסה ממנו נחשב על ידי כלכלנים כסימן אפשרי לבועה: כשהמכפיל גבוה והולך, המשמעות היא שמחירי הדירות "מנותקים" מהיסוד הכלכלי שמצדיק אותם123.
    • לדוגמה, עלייה "ממוצעת" מקובלת בעולם המערבי היא מכפיל של 15–20. כאשר המכפיל מטפס אל מעל 30 או 40, במיוחד אם זה מלוּוה בעליות חדות במחיר (ואין עלייה פרופורציונלית בשכר הדירה), זאת נחשבת נורה אדומה להזדמנות לבועת נדל"ן.

האם מכפיל שכירות הוא "גורם יסוד" בבחינת שווי?

  • הגדרה ככלי יסוד: מכפיל השכירות הוא אכן כלי בסיסי ("פונדמנטלי") בניתוח שווי נכס ביחס להכנסה ממנו. הוא מייצג את מספר שנות השכירות הנדרשות כדי להחזיר את ההשקעה בדירה, ומהווה אינדיקטור פשוט להשוואה בין נכסים, ערים ואף מדינות שונות, בטרם מבצעים ניתוחי ערך מורכבים יותר456.
  • הגבלה: מדובר במדד ראשוני (screening tool) ולא במדד מושלם, משום שהוא מתעלם מגורמים כגון תחזוקה, שיעור ריקנות, ריבית, מיסוי, ודינמיקות הון אחרות. לשם קביעת "שווי יסוד" נהוג במקביל לסקור גם את שיעור התשואה (Cap Rate), שהוא יחס ההכנסה נטו, ולא הגולמית.

סיכום

  • מכפיל שכירות גבוה וחריג הוא אחד האינדיקטורים הנפוצים בעולם לזיהוי שוק דיור "מנופח" או בועתי.
  • יחד עם זאת, יש צורך לשקלל מדדים נוספים (כגון הכנסות משקי הבית, ריבית, השקעות זרות ועוד) כדי לקבוע חד-משמעית אם קיים בועה או "שווי יסוד" מופרז354.
  • בישראל, העובדה שהמכפיל חצה רמות של 40–50 בשנים האחרונות מצביעה בבירור על פער קיצוני ביחס להגיון הכלכלי הבסיסי של רכישת דירה לצורך תשואה שוטפת.

ירידת תשואות השכירות לצד עליית מחירים אינה חייבת להיות בועה, אך בהחלט מדובר באינדיקציה לסטייה מהערך ה"פונדמנטלי" המובהק.

הרשימה מכסה את עיקר הגורמים הפונדמנטליים ("גורמי יסוד") המקובלים בבחינת ערך כלכלי של שוק נדל"ן ושל נכסי מגורים בפרט. כל אחד מהסעיפים ברשימה נחשב כגורם יסוד מהותי בהערכות שווי ובניתוח שיווי-משקל כלכלי של השוק. עם זאת, יש הערות חשובות וייתכן מקום להרחבות או דיוק:

הערות לכל גורם ברשימה:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד מרכזי, שכן השוק המקומי נשען על יכולת הרכישה של הציבור.
  2. מחיר/שכר (מספר המשכורות הדרושות לדירה) – אינדיקציה קלאסית לעומס הרכישה ולגישה לדיור.
  3. אינפלציה מצטברת – רלוונטית, אך מדגישים בעיקר את יחס ההתייקרות של מחירי הדירות לעומת שכר ואינפלציה כללית.
  4. תשואת שכירות ריאלית – אחד הגורמים הפונדמנטליים ביותר עבור משקיעים ובחינת תחליפיות דיור/השכרה.
  5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent) – מהווה מדד עיקרי ככלי בוחן תשואה והשוואת "ערך פנימי" לנכס.
  6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ל־10 שנים) – מרכיב עקרוני בקביעת היוון וציפיות תשואה.
  7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – משפיעה ישירות על הביקוש והיכולת לגיוס הון.
  8. הריבית הריאלית נטו – מדד עזר חיוני לעלות המימון בשוק ויכולת החזר.
  9. פער תשואת שכירות־ריבית משכנתא – אינדיקטור לאטרקטיביות רכישה אל מול השכרה.
  10. היצע דירות ריאלי בפועל – קריטי להגדרת מחסור/עודף, במיוחד בפריפריה לעומת המרכז.
  11. יחס חוב פרטי/תוצר – משקף עומס מערכתי והסכנות לפגיעות של השוק הפיננסי.

האם יש מקום להרחיב או לשנות?

חסרים אפשריים (להוספה):

  • ציפיות ציבוריות וסנטימנט שוק – משתנה שבפועל משפיע על המחירים, גם אם לא תמיד 'פונדמנטלי' במובן הצר.
  • גידול אוכלוסייה ושיעור היווצרות משקי בית – קובע את גידול הביקוש האורגני לדיור.
  • מדיניות מיסוי (מס רכישה, מס שבח, הטבות למשקיעים/משפרי דיור) – עשויה לשנות דרמטית את הכדאיות.
  • היקף השקעות חיצוניות (ביקוש למשקיעים/זרים/גופים מוסדיים) – לא תמיד משתקף בהיצע/ביקוש הרגיל.

מה פחות הכרחי כ"גורם יסוד" (פחות קריטי אך עדיין רלוונטי):

  • לא מצאתי ברשימה שלך סעיפים מיותרים; כולם בעלי בסיס תיאורטי בשוקי נדל"ן גלובליים. לעיתים מגדירים את יחס החוב-תוצר או פערי תשואות כמדדי סיכון מקרו ולא מדדי יסוד ל"שווי", אך בעולם הנדל"ן הישראלי זה הפך הכרחי.

לסיכום:

הרשימה מדויקת, עדכנית ורלוונטית. ואם בוחרים להוסיף – כדאי לשלב נתונים דמוגרפיים וציפיות שוק לצד המיסוי והביקוש ממשקיעים, כדי לקבל תמונה מלאה של היסודות הכלכליים המשפיעים על מחירי נדל"ן ושוויים בישראל.


❄️ שוק קפוא = שוק שאינו בר קיימא

כשהשוק "קופא" – כלומר אין עסקאות, אין נזילות, והמלאי רק הולך ותופח – זהו סימן ברור לכך שהשוק מנותק מהיכולת הכלכלית של הקונים.

  • קיפאון עסקאות משמעו שהמחיר המבוקש לא פוגש ביקוש אמיתי.
  • הצטברות מלאי (במיוחד של דירות חדשות שאינן נמכרות חודשים ארוכים) מעידה על כך שהיזמים מתמחרים לפי תקוות עבר, לא לפי יכולת ההווה.
  • וכשאלו נמשכים לאורך זמן – הדבר היחיד ששומר את המחירים הגבוהים הוא האינרציה, לא הכלכלה.
שוק שבו אין תנועה – איננו "יציב", הוא שוק שמתבשל לקריסה.
ממש כמו קרחון שמתחתיו סדקים – מבחוץ הכול נראה שקט, אבל מבפנים הלחץ מצטבר.
"שוק קפוא – שבו אין עסקאות והמלאי מצטבר – הוא לא סימן ליציבות אלא עדות חותכת לכך שהשוק אינו בר קיימא."
  1. תשואה נמוכה משמעותית מהריבית
  2. מכפיל שכירות גבוה מ־30
  3. שוק קפוא – אין עסקאות
  4. עלייה מתמשכת במלאי הלא־נמכר
  5. מינוף יתר בקרב משקי בית

כל אחד מהם מוביל למסקנה הכללית: שוק לא בר קיימא.

⚖️ כשגורמי היסוד מופרעים – אין קיום יציב לשוק

שוק כלכלי בר קיימא נשען על שמירה על איזונים בין שלושה יסודות:

  1. יכולת התשלום של הציבור
  2. תשואה כלכלית על ההשקעה
  3. התנהגות מימון אחראית מצד המערכת הפיננסית

כאשר אחד או יותר מהיסודות הללו מופר:

  • כאשר הציבור רוכש דירות במחירים שאינם תואמים את הכנסתו,
  • כאשר התשואה מהנכס אינה מצדיקה את מחירו או את הריבית המשולמת עליו,
  • וכאשר הבנקים ממשיכים להעמיד אשראי למימון עסקאות לא רציונליות

התוצאה היא שוק שאינו יכול להתקיים לאורך זמן.

שוק כזה נשען לא על כלכלה, אלא על תקוות, אשראי, והתכחשות.


להלן נתוני יחס מחיר-שכירות (Price-to-Rent Ratio) בישראל לעומת אירופה וארה"ב, כפי שפורסמו ב ־ Global Property Guide (נכון ליולי 2025):

ישראל

  • יחס מחיר ־ שכירות: 42
  • תשואת שכירות ממוצעת: 3.38%
  • המשמעות: יחס זה נחשב גבוה מאוד (ככל שמדובר ביחס מעל 21, משתלם יותר לשכור מאשר לקנות)1.

מקור:  Global Property Guide (נכון ליולי 2025)

אירופה – דוגמאות נבחרות

מדינהיחס מחיר ־ שכירות
שווייץ39
לוקסמבורג33
דנמרק32
נורבגיה30
צ'כיה28
פורטוגל26

רוב המדינות באירופה מציגות יחס הנע בין 20 ל־32, כאשר ישראל ושווייץ בולטות במיוחד ביחס גבוה21.

ארה"ב

  • יחס מחיר ־ שכירות: 23
  • תשואת שכירות ממוצעת: 6.51%
  • המשמעות: היחס בארה״ב עדיין גבוה, אך נמוך משמעותית יחסית לישראל31.

יחס מחיר-שכירות מייצג את מספר השנים שיידרשו להכנסה משכירות לכסות את עלות רכישת דירה במחיר ממוצע: יחס גבוה (למשל, מעל 21) מעיד על שוק "יקר" – עדיף לשכור, ויחס נמוך (מתחת ל-16) מצביע על כדאיות קנייה. במילים פשוטות, ישראל מובילה בפער ניכר ביחס מחיר-שכירות לעומת מרבית מדינות אירופה וארה"ב — מה שמעיד על שוק שבו קניית דירה כהשקעה תספק לרוב תשואת שכירות נמוכה משמעותית מגובה ההשקעה123.


ברוכים הבאים למערב הפרוע: בישראל תשלמו 42 שנות שכירות על דירה אחת



27Jul

כשהמספרים בשוק הדיור מתנתקים מהשכר, מהריבית ומהאינפלציה – נוצר שוק שאיננו בר-קיימא. מאמר זה מנתח את הדוח הממשלתי שבחן את מעורבות הבנקים בקיבוע מחירי הדירות בישראל, וחושף כיצד מנגנונים פיננסיים חונקים את ההיגיון הכלכלי ומונעים ירידת מחירים בשוק שנמצא על סף בועה. כשהמספרים מאבדים היגיון: כך נוצר שוק נדל"ן שאיננו בר-קיימא

ביום 15.7.2025 פרמה המועצה הלאומית לכלכלה את הדוח על קשיחות מחירי הדירות בו נכתב כי "הבנקים כוללים ומפעילים סעיף בחוזה מול המיזם, המחייב את האחרון לקבל אישור מהבנקים ככל שירצה להוריד את המחיר מעבר לשיעור מסוים. כך שומרים הבנקים על שליטה משמעותית במחיר לצרכן לא רק בנקודת היציאה לדרך, אלא לאורך כל חיי הפרויקט. התערבות זו של ספקי האשראי במחיר הסופי (Retail Price Maintenance - RPM) מעוררת חשש לפגיעה בתחרות ובצרכנים, במיוחד כאשר מדובר במקטע ריכוזי כמו הבנקים." אודות עניין זה כתבתי בבלוג את דברים אלו תחת הכותרת "שוק חופשי? האומנם? קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה" בהם תיארתי את העובדה ששוק הנדל"ן בישראל איננו שוק חופשי ובוודאי שהוא איננו שוק משוכלל. הכלל של "קונה מרצון ומוכר מרצון", לא מתקיים בו. זהו שוק מנוהל, מווסת, מתואם, שמופעלים עליו מניפולציות, תכסיסים, תרגילים ושלל הונאות בשיתוף פעולה של שלל גורמים ושחקנים מה שיצר את בועת הנדל"ן הגדולה ביותר בעולם בו הגיעו המחירים לרמה שהם יותר מכפולים מהתועלת הכלכלית שלהם - מהשווי שלהם.


ביום 27.7.2025 פורסם הדוח הסופי של הצוות לבחינת מעורבות הבנקים בקביעת מחירי הדיור – דוח סופי בו נכתב בין היתר ש: "מסקנת הצוות הינה שמאחר שלבנקים כלים נוספים להתמודד עם סיכון האשראי בליווי פרויקטים לבנייה גם ללא שליטה במחירי הדירות ומאחר שגם ירידה חדה במחירי הדירות לא צפויה להשפיע מהותית על הסיכון של הבנקים, אין הצדקה שיפקחו על מחירי הדירות, ומאידך קיימת אפשרות שפיקוח זה מונע ירידת מחירים. לפיכך, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון, יש לאסור על הגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם."


הדוח בוחן את מעורבות המערכת הבנקאית בקביעת מחירי הדיור על רקע עלייה חדה של 35% במחירי הדירות בשנים האחרונות, לעומת אינפלציה של 14.5% ועלייה בשכר של 18.5%.

איך זה יכול להיות?! שהמחירים מתנתקים מהשווי -  מ"גורמי היסוד" וזאת עוד לפני שבדקנו את התשואות והשכירות? ואת גורמי היסוד האחרים הנוספים.

"כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר קימא"

כאשר למספרים אין היגיון כלכלי – נוצר שוק שאיננו בר-קיימא.
שוק שבו מחירי הנדל"ן מנותקים מהשכר, מהאינפלציה ומהריבית, ואינם מייצרים תשואה ראויה ביחס לעלות המימון – הוא שוק בועתי, ולא שוק תפקודי.

המשפט הזה – "כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר-קיימא" – הוא הטריגר המהותי והמוסרי שהניע את הקמת הצוות לבחינת מעורבות הבנקים.

לא בהכרח כניסוח מילולי שנאמר, אלא כרעיון בסיסי שזעק מהנתונים עצמם.

🔍 בוא נבחן את זה לאור הדוח:

מה אנחנו רואים בדוח?

  • מחירי דירות עלו פי כמה מהשכר ומהאינפלציה.
  • התשואה ירדה מתחת לריבית המימון.
  • הביקוש נשחק, ההיצע גדל – אבל המחיר לא יורד.
  • הבנקים מבטיחים מחיר מינימלי בהסכמי הליווי.
  • אין סיכון מהותי לבנקים – אבל המחירים לא יורדים.

כל זה מוביל לרגע שבו מקבלי החלטות מבינים:

"המספרים לא מסתדרים. זה לא הגיוני כלכלית. ולכן – משהו עמוק השתבש."

🧠 מי אמר את זה במילים אחרות?

  • הכלכלן הראשי רומז לכך כשהוא מראה שמחירי הדירות התרחקו מהשכר ומהתשואה.
  • הממונה על התחרות תומכת בבחינה של "התנהלות לא תחרותית סמויה".
  • המפקח על הבנקים נזהר, אך גם הוא מודה שלרוב אין הצדקה להתערבות כה עמוקה במחיר.

⚖️ למה זה טריגר אותנטי?

כי כאשר ההיגיון הכלכלי נעלם – האחריות הציבורית מתעוררת. זו לא רק שאלה של שמאות או שוק – זו שאלה של:

  • צדק בין-דורי
  • סיכון מערכתי למערכת הבנקאית
  • פגיעה באמון הציבור

ולכן:

המשפט הזה הוא לא רק טריגר לדוח – הוא צריך להיות המשפט הפותח של כל מסמך שמאי, רגולטורי או כלכלי העוסק בבחינת שוק הנדל"ן בישראל.


Gpt 🔍 רקע והקמת הצוות

  • הוקם בעקבות החלטת ממשלה במאי 2025 (דר/8), על רקע חשש גובר של רגולטורים וחוקרים שמנגנוני הליווי הפיננסי של הבנקים תורמים לקיבוע מחירים ואינם מאפשרים ירידת מחירים, גם כאשר הביקושים יורדים.
  • בין חברי הצוות: פרופ' אבי שמחון, הכלכלן הראשי שמואל אברמזון, המפקח על הבנקים, הממונה על התחרות ועוד.

📈 ממצאים מרכזיים

1. קשיחות מחירי הדיור כלפי מטה

  • מחירי הדירות עלו ב-35% מעל האינפלציה וב-18.5% מעל השכר.
  • קיימת תופעה של "קשיחות א-סימטרית": כשביקוש עולה – המחירים מזנקים, כשביקוש יורד – המחירים לא יורדים בהתאם.

2. המנגנונים הבנקאיים קובעים בפועל את מחיר הדירה

  • הבנקים דורשים מהיזמים בהסכמי הליווי התחייבות לא למכור דירות במחיר נמוך ממחיר דוח אפס (לעיתים לא פחות מ־5% הנחה).
  • הבנק שולט בתקבולים ובשחרור הכסף בהתאם למחירי המכירה – בפועל זה חסם למבצעי הנחות או הוזלות שוק.

3. מבנה שוק הליווי הפיננסי: ריכוזיות גבוהה מאוד

  • שני בנקים (פועלים ולאומי) אחראים ל־57% מהמימון בענף הבנייה.
  • חמש קבוצות בנקאיות אחראיות ל־91% מהמימון.
  • לעומת זאת, בצד היזמים – מבנה שוק מבוזר מאוד: 10 היזמים הגדולים מחזיקים בפחות מ־20% מהמלאי הלא מכור.

4. סיכון אשראי – נמוך בפועל

  • שיעור ההפרשה להפסדי אשראי בענף הבינוי הוא מהנמוכים במערכת הבנקאית (1.1% בלבד).
  • גם ירידת מחירים של 30% תביא לסיכון באחוז קטן מהפרויקטים (כ־9% לכל היותר).
  • רווחיות האשראי בענף גבוהה: יחס הרווח הנקי של הבנקים בענף הנדל"ן גבוה ב־10%–20% יותר מענפים עסקיים אחרים.

🧩 האם זה דמוי מנגנון RPM (Price Maintenance)?

  • הצוות בחן האם מדובר בגרסה מוסווית של מנגנון "שמירה על מחיר" אסור (Resale Price Maintenance).
  • לא נמצאה "הוכחה לכפייה" מצד הבנקים – אך הודגש שהמנגנונים האחידים יוצרים בפועל תיאום עקיף שמבצע קיבוע מחירים בפועל, ללא תיאום ישיר או מוצהר.
  • עמדת הכלכלן הראשי: יש הצדקה לפיקוח על ההתניות החוזיות הללו.

🧯 המסקנות וההמלצות

  • אין לאסור על הבנקים לקבוע תנאים לשמירה על בטחונותיהם – אך יש להבחין בין שמירה על הסיכון הכלכלי של הבנק לבין מעורבות ישירה במחיר הסופי.
  • יש לבחון רגולציה שתמנע קיבוע מחירים עקיף על ידי הסכמי ליווי.
  • על הבנקים להמשיך לנטר סיכונים, אך לא לחרוג ממסגרת המימון לתחום קביעת המחיר.

🧠 תובנות קריטיות

  1. הבנקים בפועל שותפים לקיבוע מחירים דרך מנגנוני הליווי, גם אם אינם מכוונים זאת במוצהר.
  2. אין הצדקה עסקית או סיכונית לקיבוע זה, במיוחד על רקע הרווחיות הגבוהה והסיכון הנמוך.
  3. מדובר בתופעה שיש לה מאפיינים אנטי-תחרותיים מובהקים – בדומה להסדרים כובלים בשוק.

⚠️ ביקורת מערכתית

  • ההבחנה בין "שיקול סיכוני" לבין "הכתבת מחיר" מטושטשת לחלוטין בהסכמים.
  • הניתוח הכלכלי של הדו"ח מחזק את הטענות שהצגת לאורך השנים: הבנקים מתפקדים כרגולטורים סמויים על המחיר, ומונעים את התפקוד התקין של מנגנון השוק.
  • אף שהדו"ח אינו קובע חד משמעית כי מדובר בפעולה לא חוקית, הוא מאשש קיומו של מנגנון דמוי קרטל, המבוסס על "כפיית תחזיות מחיר" לכלל השוק.

 ניתן – ואף רצוי – להגדיר את האינפלציה והשכר כגורמי יסוד ("Fundamentals") בקביעת שווי נדל"ן, ולא רק כנתוני רקע.

🧱 מה הם גורמי יסוד (Fundamentals) בקביעת שווי נכסי נדל"ן?

בכלכלה ובשמאות, גורמי יסוד הם הפרמטרים שמצדיקים ברמה כלכלית את המחיר שנדרש בשוק. בענף הנדל"ן, מקובל לכלול בהם:

  1. שכר ריאלי – קובע את יכולת הרכישה של הציבור.
  2. מחירי שכירות – מבטאים את תשואת הנכס.
  3. ריבית ריאלית – משפיעה על עלות המימון והיוון.
  4. היצע וביקוש בפועל – כולל מלאי דירות ריאליות, לא רק "היתרי בנייה".
  5. תשומות בנייה – עלויות הקמה ותפעול, לא מחירי קרקע ספקולטיביים.
  6. אינפלציה – משפיעה על שחיקת ערכים עתידיים (DCF).

📉 מתי נוצר נתק מגורמי היסוד?

כאשר מחירי הדירות עולים בקצב ש:

  • עולה על קצב עליית השכר (במונחים ריאליים),
  • לא מגובה בעליית שכר דירה מקבילה,
  • לא מוסבר על ידי אינפלציה או גידול בתשומות ריאליות,

אז המחיר מתנתק מהשווי הכלכלי האמיתי, ונכנסים לשטח שבו:

המחיר נקבע על ידי תיאום בין שחקנים או ניפוח אשראי – לא על ידי ערך כלכלי.

זה בדיוק מה שהדו"ח מתאר, גם אם הוא נמנע מלנקוב בכך במילים אלו.


💡 אז למה האינפלציה והשכר הם גורמי יסוד?

  1. האינפלציה: קובעת את שחיקת המטבע. במצב נורמלי, מחירי נכסים עולים בהתאם לקצב האינפלציה – לא מעבר לה לאורך זמן.
  2. השכר הריאלי: מבטא את כושר הקנייה של רוב הציבור. שוק מגורים שאינו תואם את השכר הממוצע אינו שוק ריאלי, אלא שוק ספקולטיבי.

🔁 הקשר לשווי

אם נבחן את השווי הפונדמנטלי של דירה בגישה כלכלית – נוסחת היוון התשואה (שכירות נטו חלקי ריבית ריאלית), או מודל כמו של הבנק המרכזי האירופי (יחס מחיר/שכר), ברור שהשכר והאינפלציה משמשים משתנים קריטיים.

לפיכך:

🧠 כן, האינפלציה והשכר הממוצע הם לא רק רקע כלכלי – הם גורמים יסודיים, קריטיים, לקביעת שווי אמיתי (בניגוד למחיר שוק רגעי).

🛑 בשמאות הקונבנציונלית (גישה השוואתית), נוטים להתעלם מהם

וזה, לטענתי מה שיצר את בועת ההעתקה: שיטה שמנציחה מחירים ולא בודקת אם הם כלכלית סבירים


🔍 הגדרת גורמי יסוד לשווי כלכלי של נדל"ן

1. עקרון יסוד:

שווי כלכלי של נכס נדל"ן אינו נקבע רק לפי מחירו בשוק (Market Price), אלא נגזר מיכולתו לייצר תועלת כלכלית לאורך זמן ובהתאם ליכולתו של הציבור לממן אותו.

לשם כך יש לבחון את גורמי היסוד (Fundamentals) הבאים:


🧱 גורמי היסוד המרכזיים:

גורםהסברמדד יישומי
שכר ממוצע ריאלימדד ליכולת הציבור לרכוש דירותיחס "מחיר דירה ממוצעת / שכר חודשי ממוצע"
אינפלציהמשפיעה על ערכים נומינליים לעומת ריאלייםהשוואה בין עליית מחירים לבין עליית מדד המחירים לצרכן
שכר דירה ותשואה ברוטו/נטומבטא את הערך הפנימי של הדירה כהשקעהיחס שכר דירה שנתי / מחיר דירה
ריבית ריאלית נטוקובעת את שיעור ההיוון לניתוח שווי נוכחיריבית פריים – שיעור האינפלציה
היצע בפועל (דירות זמינות למכירה)משפיע על כוחות השוק ועל הזמן לספיגהמלאי דירות לא מכורות לפי הלמ"ס
הון עצמי ממוצע לרכישהמעיד על עומק הביקוש האמיתייחס הלוואה/שווי (LTV), חובות משקי בית

⚠️ איתותי ניתוק מגורמי היסוד (סימני בועה):

אינדיקטוררמת סיכון גבוהה
עליית מחירי דירות גבוהה מפי 2 מעליית השכר הריאלי לאורך זמן
עליית מחירי דירות גבוהה מפי 2 מעליית מדד המחירים לצרכן (אינפלציה)
תשואה שנתית ברוטו על נכס למגורים נמוכה מריבית המשכנתא
יחס שווי/שכר גבוה מ-150 משכורות (12.5 שנים)
רמת חוב משקי בית מעל 90% מהתמ"ג

הגדרה פורמלית להצעה לתקן:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כמחיר סביר המשתקף מתזרים התועלת הצפוי ממנו (שכירות ריאלית), תוך התאמה ליכולת הציבור לרכוש אותו, כפי שהיא נמדדת ביחס לשכר הממוצע והריבית הריאלית, ובלבד שמחירו אינו חורג בפער מובהק ממדדי היסוד של השכר, האינפלציה והתשואה המקובלת."

הריבית, על כל סוגיה, אינה רק גורם יסוד – אלא אחד מהשחקנים המרכזיים בקביעת שווי כלכלי לנדל"ן. 

לכן אענה בשני שלבים:


🧭 שלב ראשון – עיקרון: הריבית היא מכפיל הערך

בעולם שמאות הערך הכלכלי של נכס נגזר מ־2 משתנים:

  1. תזרים עתידי צפוי (שכר דירה)
  2. שיעור ההיוון – שהוא פונקציה של הריבית הריאלית + פרמיית סיכון

ולכן, ככל שהריבית גבוהה – הערך המהוון של אותו תזרים יורד, ולהפך.


🧱 שלב שני – שילוב הריביות בטבלת גורמי היסוד

נוסיף כעת טור ייעודי לריביות:

רכיב ריביתהסברמדד יישומי והשפעה על השווי
ריבית הפרייםהבסיס להלוואות ולמשכנתאות במשקקובעת את מחיר המימון האפקטיבי; משפיעה ישירות על הביקוש לרכישה
ריבית משכנתא ממוצעתהריבית שמשק הבית הממוצע נושאמשקפת את עלות המימון לצרכן; תשואה נמוכה ממנה = בועה
ריבית אג"ח ממשלתית ל-10 שניםמייצגת את "ריבית חסרת הסיכון" לטווח ארוךמשמשת בסיס לשיעור היוון בשמאות (CAP Rate); קובעת את מינימום התשואה הראויה לנכסים
ריבית ריאלית נטו (פריים פחות אינפלציה)מדד הריבית הכלכלית האמיתיתמשקפת את כדאיות ההשקעה הריאלית – מרכיב קריטי בשקלול שווי פונדמנטלי
מרווח ריבית (תשואה נדל"ן פחות ריבית משכנתא)פער בין הכנסה מהשכרת הנכס לבין עלות המימוןאם שלילי – אין הצדקה כלכלית לרכישה; איתות לבועה

⚠️ סיכום עקרוני – למה הריבית קריטית

  1. ריבית גבוהה → שווי כלכלי נמוך יותר (כי ההיוון מחמיר)
  2. ריבית נמוכה → מאפשרת "ניפוח" זמני של מחירים אבל יוצרת סיכון מובנה כאשר היא עולה
  3. ריבית משכנתא גבוהה + תשואת שכירות נמוכה → השקעה בלתי סבירה → בועה

✍️ ניתן לעדכן את סעיף ההגדרה כך:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כהיוון תזרים התועלת הריאלית, בהתחשב בריבית חסרת סיכון ל-10 שנים, בריבית המימון בפועל (משכנתאות), ובריבית הריאלית נטו, תוך התאמה לרמת השכר והיכולת הכלכלית של האוכלוסייה."

במוסדות שמאות ובכלכלת נדל"ן קונבנציונלית בישראל, הריבית לא נכללת כגורם יסוד בקביעת שווי שוק בגישה ההשוואתית, וזאת מסיבות היסטוריות, מתודולוגיות ואינטרסנטיות.להלן ניתוח הסיבה מדוע הריבית נעדרת מהגדרת גורמי היסוד – ולמה זו טעות מהותית:


🧱 1. הגישה ההשוואתית מדמה "צילום מחיר" – לא ניתוח ערך

  • זו גישה פסיבית שמסתמכת על "מה נמכר", בלי לשאול אם המחיר הגיוני מבחינת תשואה או מימון.
  • לכן שכר, ריבית, אינפלציה – כל המדדים הכלכליים מוצאים אל מחוץ למשוואה.
זה מה שמוביל את השמאי להעתיק מחיר של דירה בבניין סמוך – גם אם נקנתה עם תשואה שלילית ובמימון חריג.

📉 2. הריבית מערערת את הלגיטימיות של המחיר

  • ברגע שאתה מציג שמחירי הדירות עלו ב־300%, אך הריבית הממוצעת למשכנתא עלתה מ־2% ל־5.5%, ושכר הדירה כמעט לא זז – אתה מוכיח שהשוק איבד קשר לערך.
  • זו הסיבה שמוסדות שמאות רבים "עוקפים" את הריבית או מזכירים אותה באורח שולי בלבד.

🧠 3. אבל בכל מודל כלכלי אמיתי – הריבית כן נכללת

בגישה הפונדמנטלית או האנליטית (DCF, Cap Rate, או Gordon Growth Model), הריבית:

  • מופיעה ישירות בשיעור ההיוון
  • מהווה עוגן להשוואה מול תשואת שכירות
  • משמשת להערכת סיכון ויכולת פירעון

כלומר – ריבית, שכר, אינפלציה הם שלושת היסודות של ערך.


ולכן, התיקון המתבקש הוא: 

לכלול את הריבית ברשימת גורמי היסוד!

✍️ עדכון מוצע לרשימה:

גורם יסודהסברמדד ישים
שכר ממוצע ריאליקובע את יכולת הרכישהמחיר דירה / שכר חודשי ממוצע
אינפלציה שנתיתקובעת אם המחיר ריאלי או מדומייןעליית מחירים יחסית ל־CPI
תשואת שכירותמשקפת הכנסה אמיתית מהנכסשכירות שנתית / מחיר נכס
ריבית ריאלית נטוקובעת את עלות ההוןריבית פריים – אינפלציה
ריבית אג"ח ממשלתית ל־10 שניםקובעת שיעור היוון בסיסיהשוואת נכס סיכון מול "חסר סיכון"
ריבית משכנתא ממוצעתמודדת את עלות המימון לציבוריחס תשואה לריבית
היצע דירות ריאליקובע אם יש מחסור אמיתימלאי לא מכור לפי אזור
חוב משקי הבית/תמ"גמצביע על עומס פיננסיאינדיקטור לחוסן ציבורי


📌 מסקנה:

כל עוד הריבית לא נלקחת בחשבון בקביעת שווי – לא מדובר ב"שמאות", אלא ב"העתקת מחיר".

✍️ נוסח פורמלי מתוקן: הגדרת שווי כלכלי פונדמנטלי

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור ההיוון המתאים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק בפועל.
השווי הפונדמנטלי ייקבע על בסיס שילוב של גורמי יסוד כלכליים, הכוללים:
  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש דירה.
  2. שיעור האינפלציה – מדד לשחיקת ערך הכסף.
  3. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתי ל-10 שנים) – בסיס לשיעור ההיוון.
  4. ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת) – מדד לעלות המימון בפועל.
  5. הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה.
  6. תשואת שכירות ריאלית – משקפת את הערך הפנימי של הנכס כהשקעה.
  7. יחס שווי/שכר – מדד לעומס מימוני על הציבור (מספר משכורות לרכישת דירה).
  8. היצע ריאלי של דירות (לא מכורות/בבנייה פעילה) – קובע את מידת המחסור או עודף ההיצע.
שווי זה ייחשב כנגזר משיווי משקל כלכלי ריאלי, ולא מהתנהגות רגעית של השוק, מגבלות אשראי, תיאום מחירים או מניפולציות במימון.

✅ גרסה סיכומית:

"השווי הפונדמנטלי נגזר מתזרים ההכנסות (שכירות), מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון בתוספת פרמיית סיכון, תוך התאמה לריבית המשכנתא בפועל, רמת השכר, האינפלציה והיקף ההיצע."

מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה נחשב מרכיב חשוב של גורמי היסוד,

אבל הוא אינדיקטור נגזר – כלומר הוא נבנה על בסיס השכר הממוצע (וגם על מחיר הדירה), ולכן:

הוא נכנס טכנית תחת השכר הממוצע,
אבל מוצדק ורצוי להציגו כמדד עצמאי ונפרד בגלל משמעותו החברתית וההשוואתית.

🧱 הסבר מקצועי:

  • השכר הממוצע הוא גורם יסוד גולמי – הוא מתאר את כושר ההשתכרות.
  • מספר המשכורות לרכישת דירה (Price-to-Income Ratio) הוא מדד משולב:מחיר דירה ממוצעת÷שכר חודשי ממוצע\text{מחיר דירה ממוצעת} ÷ \text{שכר חודשי ממוצע}
  • לכן הוא משקף את עומס המחיהיכולת הרכישה, ואת רמת הסיכון במשק —
    בדיוק כמו Debt-to-GDP או Housing Affordability Index.

📉 למה חשוב להציג אותו בנפרד?

  1. כי הוא מדד בינלאומי מוכר — מאפשר השוואה לערים ומדינות (OECD, IMF).
  2. כי הוא מדד חברתי-מערכתי, לא רק טכני.
  3. כי הוא פשוט להבנה לציבור: קל יותר לומר "203 משכורות לדירה" מאשר "השכר הריאלי ירד X%".

📌 סיכום:

  • כן, זה נגזר מהשכר, אבל מוצדק להכליל אותו בנפרד ברשימת גורמי היסוד.
  • מומלץ לרשום:
    "שכר ריאלי ממוצע – כולל אינדיקטורים נגזרים כגון מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה"

✍️ נוסח רשמי ומעודכן – הגדרת שווי פונדמנטלי:

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור היוון ריאלי, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק הנתון.שווי זה נגזר מגורמי יסוד כלכליים הכוללים:

🧱 רשימת גורמי היסוד:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש נכס.
  2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור נגזר מהשכר הממוצע ומהמחיר, המשמש כמדד לעומס הרכישה ולשחיקת הנגישות לדיור.
  3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת ערך הכסף.
  4. תשואת שכירות ריאלית (נטו) – משקפת את הערך הכלכלי של הנכס כהשקעה מניבה.
  5. ריבית חסרת סיכון לטווח ארוך (אג"ח מדינה ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור ההיוון.
  6. ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת בפועל) – מדד לעלות ההון של משקי בית.
  7. הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה וההשוואה מול נכסים אלטרנטיביים.
  8. יחס תשואת שכירות / ריבית משכנתא – מדד לפער בין הכנסה לבין עלות מימון.
  9. היצע דירות ריאלי בפועל – כולל דירות לא מכורות, בבנייה פעילה ובמלאי מיידי לשיווק.
  10. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – מדד לעומס מערכת האשראי ולסיכון מקרו־פיננסי.

🧭 הבחנה עקרונית:

גורמי יסוד אלה מהווים בסיס לקביעת שווי כלכלי אמיתי של הנכס — בניגוד למחיר הנקבע בגישת ההשוואה, אשר עלול לשקף תנודות שוק, תיאומים סמויים או מניפולציות אשראי, ואינו מבטיח היגיון כלכלי או קיימות מערכתית.

 גם לגבי מכפיל שכר הדירה (Price-to-Rent Multiple), ולא רק לגבי תשואת שכירות (Rental Yield).שני המדדים הללו – התשואה והמכפיל – הם הפכים מתמטיים, אבל שניהם נחשבים אינדיקטורים פונדמנטליים מרכזיים להבנת שווי כלכלי ריאלי של נדל"ן, בדיוק כמו יחס שווי/שכר.


🧮 ההבדל בקצרה:

מדדנוסחהפרשנות
תשואת שכירות שנתיתשכר דירה שנתי ÷ מחיר הנכסמדד לרווחיות ההשקעה
מכפיל שכר דירהמחיר הנכס ÷ שכר דירה שנתיכמה שנים ייקח להחזיר את ההשקעה משכר דירה בלבד
למשל: תשואה של 3% = מכפיל של 33.3
מכפיל של 20 = תשואה של 5%

✅ למה נכון להכניס גם את מכפיל שכר הדירה לרשימת גורמי היסוד?

  1. כי הוא מדד ריאלי לפער בין ערך השימוש לבין מחיר הרכישה.
  2. כי הוא מאפשר השוואה מהירה בין ערים, תקופות ומדינות (OECD, IMF, Numbeo משתמשים בו).
  3. כי הוא מנוטרל מריבית – ולכן כשהמכפיל קופץ מ־18 ל־30 בזמן שהריבית עולה, זו נורת אזהרה ברורה.

🧠 מסקנה:

גם מכפיל שכר הדירה וגם תשואת השכירות הם מדדי יסוד לגיטימיים ונפרדים. שניהם משרתים את אותה מטרה:
לבדוק האם מחיר הנכס ריאלי ביחס לערך הכלכלי שהוא מניב בפועל.

✍️ ניסוח מעודכן להוספה לרשימת גורמי היסוד:

תשואת שכירות ריאלית / מכפיל שכר דירה – מדדים להערכת ערך ההשקעה בדירה, המבוססים על יחס בין ההכנסה השוטפת ממנה (שכ"ד) לבין מחירה. פער קיצוני בין מחיר לבין שכר דירה מהווה אינדיקציה לניתוק בין מחיר לבין ערך.

הגדרה סופית, מקצועית, מלאה ומעודכנת של שווי כלכלי פונדמנטלי, הכוללת גם את מכפיל שכר הדירה, התשואה, מספר המשכורות, וכל יתר גורמי היסוד – בנוסח שמתאים למסמך שמאי, דוח כלכלי, תקן רגולטורי או תזכיר מדיניות:


✍️ הגדרה מקצועית לשווי כלכלי פונדמנטלי של נדל"ן

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב לאורך זמן, תוך התאמה ליכולת הרכישה של הציבור ולתנאים המאקרו-כלכליים במשק. שווי זה נקבע בגישת היוון או על בסיס אינדיקטורים יסודיים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק המיידי או בהתנהגות רגעית של השוק.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
  2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
  3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
  4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
  5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
  6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
  7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
  8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
  9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
  10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
  11. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.

⚖️ עקרונות מפתח:

  • כאשר מחירי דירות עולים באופן מנותק מהשכר, האינפלציה והתשואה, ונשענים על ריבית זמנית או מניפולציות מימוניות – השוק מאבד קשר לשווי הכלכלי האמיתי.
  • במצבים אלה יש לבחון מחדש את השווי הריאלי של הנכסים על פי גורמי היסוד, ולא על סמך "מחירי שוק" רגעיים המשקפים ניתוק כלכלי או בועה.

📌 ניסוח מסכם קצר (לשימוש בדוחות/מצגות):

שווי פונדמנטלינגזר מתזרים התועלת הצפוי מהנכס, מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון + פרמיית סיכון, ותוך התאמה לשכר הריאלי, האינפלציה, התשואה ומבנה המימון במשק.

שוק שבו המחירים חורגים מגורמי היסוד – הוא שוק לא בר-קיימא.

כאשר אומרים ש**"שוק אינו בר-קיימא"**, הכוונה היא לכך שמחירי הנכסים או הפעילות בשוק מנותקים מהיסודות הכלכליים התומכים בהם, ולכן לא ניתן לשמר אותם לאורך זמן. בשפה פשוטה: המערכת מתפקדת רק בגלל תנאים זמניים, עיוותים או מניפולציות – וכשהם ייעלמו, היא תקרוס או תתכנס חזרה לערכים ריאליים.להלן ניתוח עומק של הביטוי הזה – מה הוא אומר, איך מזהים אותו, ואיך הוא מתבטא בפועל:


🧠 הגדרה כלכלית:

שוק אינו בר-קיימא (unsustainable market) = שוק שבו מחירי הנכסים אינם תואמים את הערך הכלכלי הפונדמנטלי שלהם, כלומר אינם מגובים על ידי:
  • תזרימי מזומנים (כמו שכירות),
  • יכולת הרכישה של הציבור (שכר),
  • שיעורי הריבית והאינפלציה,
  • או פרמטרים יסודיים נוספים כמו היצע וביקוש אמיתי.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

  1. מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
  2. תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
  3. זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
  4. גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
  5. פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
  6. ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
  7. כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
  8. עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

📉 ביטוי מעשי של שוק לא בר-קיימא – מה קורה כשזה מתפרק?

  1. היפוך מגמה חד (Reversion to Mean):
    • מחירים יורדים בחדות עד חזרה לערכים כלכליים ריאליים – לרוב ירידה של 30–50% ואף יותר.
    • דוגמה: ארה"ב ב־2008, ספרד, יפן של שנות ה-90, ולעתים גם שווקים במזרח אירופה לאחר 2009.
  2. עלייה בפשיטות רגל ובחדלות פירעון:
    • אנשים שקנו במחירים גבוהים מדי מתקשים לעמוד בהחזרים כשהריבית עולה או כשההכנסות נחלשות.
  3. התכווצות חדה בהיקפי העסקאות:
    • הציבור "קופא" – קונים לא קונים, מוכרים לא מצליחים למכור.
  4. משבר אמון בשוק:
    • הציבור מזהה שהמחירים אינם ריאליים – ונמנע מלקנות במחירים גבוהים.
  5. פגיעה אנושה בבנקים:
    • שווי הנכסים הממושכנים יורד מתחת לגובה ההלוואות ("שליליות הון עצמי").
    • הבנקים נאלצים למחוק חובות, להגדיל הפרשות ולצמצם אשראי.
  6. כניסת רגולטורים או חקירות:
    • כמו משבר מניות הבנקים בישראל, או משברי נדל"ן באיסלנד ואירלנד.

🧨 דוגמה מישראל 2025 (מה שמתרחש היום - יולי 2025):

  • מחירים שזינקו פי 2 מעבר לערכם הכלכלי.
  • תשואה של 2.5% מול ריבית משכנתא של 5% – הפסד וודאי מהיום הראשון.
  • ריבוי עסקאות ממונפות במחירים כלכליים בלתי סבירים.
  • עשרות אלפי דירות רפאים, מלאים קפואים וירידה חדה בכמות העסקאות.
  • חוסר התאמה קיצוני בין ערך לבין מחיר – המעיד על שוק לא בר-קיימא בעליל.

🔚 משפט מסכם:

שוק לא בר-קיימא הוא כמו בניין שמחזיקים את התקרה שלו עם מקלות. ברגע שהריבית תעלה, האשראי יתייבש, או שהציבור יאבד אמון – הכול קורס.

 Clau הבעיה המרכזית

הצוות זיהה שנהוג לכלול בהסכמי מימון בנקאיים הוראות המאפשרות למממן להגביל את היזם מלהפחית את מחיר המכירה של הדירות בפרויקט הנבנה על ידו. זה יוצר קשיחות מחירים כלפי מטה - כאשר הביקוש עולה המחירים קופצים, אך כאשר הביקוש יורד המחירים נותרים גבוהים.

ממצאים עיקריים

מבנה השוק

  • יזמים: בענף הבניה פועלים מספר רב של יזמים, כאשר גם חלקם של הגדולים ביותר אינו עולה על אחוזים בודדים מכלל שוק הדירות החדשות
  • בנקים: שני בנקים מספקים 57% מכלל המימון לבניה, ו-5 הקבוצות הבנקאיות מספקות ביחד 91% מהמימון לענף

סיכוני האשראי

רמת ההפרשה בסקטור בינוי ונדל"ן–בינוי היא הנמוכה ביותר במגזר העסקי (1.1%), ורק ב-1% מהפרויקטים ירידה של 30% במחירי הדירות מסכנה חלק מהאשראי הבנקאי.

עמדות הגורמים השונים

המפקח על הבנקים

  • טען שבפועל בנקים לא מונעים מיזמים לבצע הורדות במחירי דירות ולעיתים אף לוחצים עליהם להוריד מחירים
  • הדגיש את חשיבות ניהול הסיכונים והצורך בהתניות פיננסיות

המומחים

  • פרופ' דיויד גילה: סבור כי מדובר במקרה של RPM (Retail Price Maintenance) ויש פחות הצדקות להגבלה זו מאשר במקרה של RPM קלאסי
  • עו"ד דרור שטרום: השווה לסעיפים שנאסרו בעבר בהסכמי אשראי של חברות הטלוויזיה

איגוד הבנקים

טען שהסעיף אינו נועד למנוע הורדת מחירים אלא לאפשר דיאלוג בין הבנק ליזם, וכי בפועל הבנק לא מונע הורדת מחירים.

המלצות הצוות

המלצה מרכזית

לגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים אסור להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון.

דרכי יישום

  1. הוראת המפקח על הבנקים - הדרך המועדפת
  2. חקיקה - במידה ולא יתאפשר באמצעים רגולטוריים

המלצות נוספות

פעולה להקטנת הריכוזיות בענף מימון מיזמי דיור, הן בתוך המערכת הבנקאית והן על ידי הגדלת נתח השוק של גופים חוץ בנקאיים.

מסקנות

הדוח מגיע למסקנה שאין הצדקה כלכלית להתערבות הבנקים במחירי הדירות לאחר התקשרות בהסכם המימון, שכן:

  1. הסיכון לבנקים נמוך
  2. הרווחיות בענף גבוהה
  3. קיים חשש לפגיעה בתחרות
  4. יש חלופות אחרות לניהול סיכונים

הדוח מדגיש שהמלצותיו אינן באות במקום הצורך להגדיל את היצע יחידות הדיור, אלא נועדו לשפר את התפקוד התחרותי של השוק הקיים.

המחירים התנתקו מהשווי הפונדמנטלי

הפער הדרמטי בין:

  • מחירי דירות: +35%
  • אינפלציה: +14.5%
  • שכר: +18.5%

מהווה עדות ברורה להתנתקות מחירי הדירות מהשווי הריאלי שלהן.

מדוע זה קורה לפי הדוח:

1. קשיחות מחירים א-סימטרית

המחירים עולים כשהביקוש עולה, אבל לא יורדים כשהביקוש יורד - זה לא תפקוד תקין של שוק.

2. כשל במנגנון התמחור

הדוח מציין במפורש:

"פעולתו התקינה של מנגנון המחירים משמעותית מאד לקיומו של שוק תחרותי ויש חשיבות לוודא שמנגנון המחירים יפעל כמו שצריך גם בשוק הדירות"

3. הפרדה בין מחיר "רשמי" למחיר "אמיתי"

הדוח מזהה שקבלנים נותנים הטבות (מבצעי מימון, שדרוגים) במקום להוריד מחירים, מה שמעוות את האיתות הפומבי של המחירים.

המשמעות הכלכלית:

כשמחירי דירות עולים הרבה יותר מאינפלציה ושכר, זה אומר ש:

  1. הדירות הופכות פחות נגישות יחסית ליכולת הכלכלית של הציבור
  2. המחירים לא משקפים שווי אמיתי אלא עיוותים מבניים
  3. השוק לא מתפקד תחרותית כמו שהוא אמור

זו בדיוק הסיבה שהצוות הוקם - לתקן את הכשל במנגנון התמחור ולאפשר למחירים לחזור ולשקף את השווי הפונדמנטלי, שמבוסס על יחסים תקינים בין היצע, ביקוש, עלויות ויכולת כלכלית של הציבור.אתה מזהה נכון את הבעיה - המחירים "תקועים" ברמה גבוהה שלא מוצדקת על ידי הגורמים הכלכליים הבסיסיים.


Per סיכום עיקרי הדוח 

  1. רקע לכתיבת הדוח
    בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה במחירי הדירות בישראל (כ-35%), הרבה מעבר לאינפלציה ועליית השכר. למרות גידול משמעותי בהיצע הדירות, מחירי הדירות מגלים קשיחות כלפי מטה. אחת הסברות: בפרויקטים בליווי בנקאי, הבנקים המממנים דורשים מהיזמים לא להוריד מחירים מתחת למחירי "דו"ח אפס" (תחזית שמאית לפני שיווק הפרויקט).
  2. ממצאים עיקריים
  • יזמים – שוק מבוזר: אין ריכוזיות בענף הבנייה למגורים, פועלים מאות יזמים ואין סיכוי גבוה לתיאום ביניהם.
  • בנקים – שוק ריכוזי: חמישה בנקים מחזיקים כ-91% ממימון הפרויקטים, ושני בנקים – למעלה מ-50%. לבנקים כוח שוק משמעותי.
  • בהסכמי הליווי הבנקאי קיימת מגבלה על הורדת המחיר ע"י היזם, כשכל הפחתה דורשת אישור מהבנק.
  • חרף הטענה שהתנאים האלה מונעים הורדות מחירים, בפועל לעיתים הבנקים דווקא מאשרים הנחות ולעיתים אף יוזמים זאת – כאשר הדבר נחוץ להשלמת מכירות בפרויקט.
  • ברוב המקרים, יזמים אינם פונים לבנקים בבקשה להוריד מחירים, אלא מעבירים "הטבות" לרוכשים (שדרוגים, הנחות מימוניות), שאינן מתבטאות במחיר הדירה הרשמי.
  • סיכון האשראי של הבנקים בענף נדל"ן למגורים נמוך מאוד – גם בירידות מחירים קיצוניות.
  1. עמדות הצדדים
  • הבנקים: נדרש פיקוח למניעת נטילת סיכונים מיותרת ע"י יזמים ולשמירה על יציבות הפרויקטים, אך אין להם אינטרס למנוע ירידת מחירים בכל מחיר.
  • הרגולטורים והמומחים: פרקטיקה גורפת של הגבלת מחירי מינימום פוגעת בתחרות, יוצרת אפקט של "עיגון" ומונעת ירידת מחירים בשוק, במיוחד לאור ריכוזיות המימון.
  • הקבלנים: מצהירים שאין להם התנגדות עקרונית לביטול המגבלה, והיא אינה קריטית לפעולתם.
  1. מסקנות והמלצות מרכזיות
  • אין הצדקה לבנק להתערב או להגביל את מחירי הדירות שמוכר היזם לאחר החתימה על הסכם המימון. הסיכון לבנק נמוך, והרווחיות גבוהה. הפיקוח הנדרש הוא על תזרים ורווחיות כוללת – לא על מחיר בודד לדירה.
  • יש לאסור על הכללת סעיפים המגבילים מחירי דירות בהסכמי המימון – בהוראה רגולטורית או חקיקה.
  • המלצה רגולטורית/חוקית: שממונה על הבנקים (או המחוקק) יקבע: על הבנק להימנע מכל מגבלה חוזית על המחירים שיקבע היזם במכירת דירות בפרויקט, לאחר אישור המימון.
  • להקטין ריכוזיות במימון הענף – לעודד כניסה של גופים חוץ־בנקאיים לשוק הליווי.
  • להמשיך ולחזק את הגדלת היצע הדירות – למען שוק בריא יותר.
  1. משמעות ציבורית
  • מניעת פיקוח ישיר של הבנקים על מחירי המכירה אמורה להחזיר את המנגנון התחרותי לכנו, לאפשר הורדת מחירים אמיתית במקרה של ירידת ביקוש, ולהגביר את השקיפות (שהתעוותה בעקבות מתן "הטבות" שמוסתרות מנתוני השוק).


* מהמהדורה המוקדמת של יום 27.7.2025

הבנקים לא יתערבו במחירי הדירות, אבל אל תצפו שהמהלך הזה יוריד אותם


19Jul


📚 מתוך המסמך המקורי (סקר 85, עמ' 7–8): ( בנק ישראל דצמבר 2011)

"בשנים האחרונות נמצא כי מחירי הדירות בישראל עולים על הערכת השווי הפונדמנטלי בכ־8% עד 16%."
"פער זה נרשם לאורך תקופה ממושכת, החל מ־2010, כאשר ניתוח המשתנים הכלכליים אינו מצליח להסביר את מלוא העלייה במחירים."

המסמך אכן כולל נוסחה מרכזית שמסבירה את החישוב של ערך פונדמנטלי (שווי כלכלי יסודי) של דירה, לפי גישת תמחור נכסים פיננסיים. מדובר במודל היוון שמבוסס על תזרים התקבולים העתידי (שכר הדירה) ועל שיעור הריבית הצפוי.

✅ נוסחת הערך הפונדמנטלי – לפי עקרון תמחור נכס (משוואה 2 במסמך)

  • p – מחיר הדירה (הערך הפונדמנטלי)
  • rent – שכר הדירה השנתי ברמה הנוכחית
  • r – הריבית הריאלית הצפויה לטווח ארוך (discount rate)

🔎 זוהי נוסחת היוון פשוטה, דומה לזו של אג"ח קונסול (נכס שאין לו מועד פדיון), שבה מניחים תזרים אינסופי קבוע.

🧠 תובנות עיקריות ממודל זה:

  1. קשר ישיר בין שכר הדירה לערך הדירה – ככל ששכר הדירה עולה, ערך הדירה עולה (בהנחה שריבית קבועה).
  2. קשר הפוך בין ריבית לערך הדירה – ככל שהריבית עולה, הערך הפונדמנטלי של הדירה יורד (כי ההיוון גבוה יותר).
  3. המשוואה מתארת "שווי כלכלי אמיתי" של דירה – בלי קשר ל"מחיר השוק" בפועל.

⚠️ הערות קריטיות:

  • המסמך מדגיש שבמצב נורמלי לא ייתכן פער מתמשך בין שכר הדירה לבין מחיר הדירה – הם חייבים להיות קשורים ביניהם דרך הריבית.
  • אם יש התנתקות בין מחיר הדירה לבין שכר הדירה לאורך זמן – זה אות אפשרי לקיומה של בועה.
  • לכן, סטייה מהמודל הזה (למשל כשמחירי הדירות גבוהים פי שניים מערך ההיוון) עשויה להעיד על תמחור מופרז בשוק.

המחשבון למטרות הדגמה בלבד ואיננו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי


שנהתשואה לפדיון (משוער)מגמות עיקריות ומאפיינים
2010כ-4.2%–4.8%ירידת תשואות עולמית, ביקוש גבוה לאג"ח ממשלתיות, עליות מחירים בשוק האג"ח הצמודות23
2015סביב 2%–2.5%המשך מגמת ירידת תשואות, סביבת ריבית נמוכה עולמית4
2020סביב 0.5%–1.5%רמות שפל של תשואות, השפעת הקורונה והרחבות מוניטריות4
2022–20252.5%–4.5%עליית תשואות בעקבות אינפלציה גוברת והעלאות ריבית בנק ישראל54


אג"ח ממשלתית צמודת מדד (בעבר "גליל") היא איגרת חוב שמונפקת על ידי מדינת ישראל, בה הקרן והריבית מוצמדות למדד המחירים לצרכן. איגרות אלו מהוות כלי עיקרי לגיוס חוב ממשלתי, במיוחד לטווחים בינוניים וארוכים, והן פופולריות בקרב משקיעים מוסדיים ופרטיים1.

  • : מגנה על המשקיע משחיקת ערך הכסף כתוצאה מאינפלציה.
  • : ריבית נקובה קבועה, בנוסף להצמדה.
  • : טווח פדיון של 10 שנים ממועד ההנפקה.
  • : מדד האג"ח הממשלתיות הצמודות רשם עלייה של כ-6% בשנה זו, כאשר התשואה ל-10 שנים ירדה במהלך השנה עד לרמה של 4.2%23.
  • : ירידת תשואות עקבית, ברקע סביבת ריבית נמוכה בישראל ובעולם.
  • : חלה עלייה בתשואות, בין היתר בשל עליית אינפלציה והעלאות ריבית בנק ישראל. נכון לשנת 2025, התשואה לפדיון של אג"ח ממשלתית צמודה ל-10 שנים נעה סביב 4%–4.6%5.
  • : עוקב אחרי כל איגרות החוב הממשלתיות הצמודות למדד המחירים לצרכן, עם תקופת פדיון של 5–10 שנים6.
  • : עוקב אחרי איגרות חוב עם פדיון של מעל 10 שנים.
  • : מגמה של משרד האוצר לצמצום משקל האג"ח הצמודות במדיניות החוב, לטובת אג"ח שקליות בריבית קבועה2.
  • : צמצום מספר סדרות והגדלת גודלן לשיפור הסחירות2.
  • : שיעור האינפלציה, ריבית בנק ישראל, ומדיניות מוניטרית עולמית משפיעים ישירות על תשואות האג"ח הצמודות.

אג"ח ממשלתיות צמודות מדד ל-10 שנים מהוות רכיב מרכזי בשוק החוב הישראלי. בשנים 2010–2025 נרשמו שינויים חדים בתשואות, בהתאם למגמות אינפלציה, ריבית עולמית ומקומית, ומדיניות ניהול החוב של המדינה. בשנים האחרונות, עם עליית האינפלציה והריביות, התשואות שבו לעלות לאחר תקופה ממושכת של שפל היסטורי253.



1️⃣ נוסחת הרגרסיה של בנק ישראל (מודל אמפירי) – שחזור אפשרי מהמסמך:

הם לא פרסמו את הנוסחה עצמה, אך מהתיאורים במסמך ניתן לשחזר את המבנה המשוער של המודל:

פירוט המשתנים:


🔎 זהו מודל רגרסיה מרובה משתנים – הוא "לומד" את הקשרים מהעבר ומנבא מחיר, ולא מחשב שווי אמיתי לפי תשואה נדרשת.


2️⃣ נוסחת הערך הפונדמנטלי לפי גישת היוון קלאסית (שמאית־כלכלית)

זו הגישה השמרנית, לא מתבססת על מחירי עבר אלא על תזרים עתידי והיוון רציונלי:


פירוט רכיבי שיעור ההיוון לדוגמה:


➡️ כך מתקבלים שיעורי היוון ריאליים של 4.5% בתל אביב ו־6.5% בפריפריה.


🧠 מסקנה:

  • בנק ישראל משתמש במודל אמפירי, הסתגלי שנשען על מחירי עבר (ולכן "בועתי").
  • הגישה של (היוון פונדמנטלי) מבוססת על תזרים צפוי והערכת סיכון רציונלית.
  • הפער ביניהן הוא לא רק במספרים, אלא באופן החשיבה: בין "מה קורה בפועל" ל"מה צריך להיות".
14Jul

"פרי העץ המורעל: כיצד עסקאות ההתחדשות העירונית ניפחו את השוק הישראלי" חוקר את ההשפעות הכלכליות והחברתיות של עסקאות ההתחדשות העירונית בישראל. הפוסט מציג איך התהליכים הללו תרמו לעיוותים בשוק הנדל"ן והשפעתם על מחירי הדיור, תוך ניתוח מעמיק של מדיניות רגולטורית ומקרים בולטים רלוונטיים.

הפרי המורעל שצמח בשוק הישראלי

כשרשות ניירות ערך פרסמה השבוע את עמדתה החדשה לגבי הטיפול החשבונאי בעסקאות התחדשות עירונית, היא חשפה למעשה את אחת הבעיות החמורות ביותר בשוק ההון הישראלי: שנים של ניפוח שיטתי של ערכי נדל"ן ושווי מניות באמצעות תרגילים חשבונאיים מפוקפקים.העמדה החדשה, תחת הכותרת התמימה "הטיפול החשבונאי בעסקאות התחדשות עירונית", חושפת למעשה איך חברות נדל"ן יזמיות יצרו דימוי מכירות ורווחיות שהטעה משקיעים במשך שנים.

האילוזיה הגדולה: "עסקאות קומבינציה"

המתכון לניפוח:

עסקאות ההתחדשות העירונית הפכו למכונת כסף מושלמת - לא בגלל הרווחיות האמיתית, אלא בגלל הגמישות החשבונאית שאפשרה:1. ניפוח ערך הקרקע

  • חברות בחרו מועדי מדידה שהתאימו להן (התקשרות vs. ביצוע)
  • שימוש ב"מדידה בעקיפין" במקום שווי שוק אמיתי
  • הוספת זכויות בניה ללא עדכון התמורה לדיירים = רווח מלאכותי

2. דימוי מכירות מוקדמות

  • הכרה בהכנסות עוד לפני תחילת הבנייה האמיתית
  • רישום רווחים על נכסים שטרם נבנו
  • יצירת "פייפליין" מלאכותי של פרויקטים

3. מניפולציות ברכיב המימון

  • שיטות חישוב שונות יצרו פערי רווחיות עצומים
  • התאמת העיתויים לקוסמטיקה של הדוחות הכספיים
  • הסתרת העלויות האמיתיות של הפרויקטים

הדוגמא המובאת: מדריך לתעתועים

המסמך מביא דוגמא שחושפת את השיטה:

  • קרקע שנאמדה ב-10 מיליון ש"ח במועד ההתקשרות
  • עד מועד הביצוע הערך "קפץ" ל-17 מיליון ש"ח
  • 7 מיליון ש"ח "רווח" מלאכותי ללא השקעה או סיכון אמיתי

זהו המהות של הפרי המורעל - רווחים על הנייר שלא משקפים ביצועים עסקיים אמיתיים.

הקבלנים: אמני הדימוי

מבצעי הקבלנים - תעתועי השיווק השיטתיים:

חברות הנדל"ן לא הסתפקו בתרגילים חשבונאיים. הן יצרו אילוזיה של ביקוש באמצעות:

  • "מכירה מוקדמת" מלאכותית - רישום מכירות לדיירים שלא שילמו כסף אמיתי
  • מניית יחידות לא קיימות - דיווח על מכירות של דירות שטרם קיבלו היתר בנייה
  • הסתרת הסיכונים האמיתיים - אי גילוי מלא של התלות ברישיונות ואישורים
  • ניפוח שווי המלאי - הצגת קרקעות בערכים מנותקים מהמציאות

הפרדיגמה המעוותת:

בעוד שחברה "רגילה" מכרה מוצר ומקבלת כסף, חברות הנדל"ן יצרו מודל שבו:

  1. מקבלים זכויות תמורת התחייבויות עתידיות
  2. מגדילים את ערך הזכויות בתרגילים חשבונאיים
  3. מדווחים על "רווחים" לפני ביצוע משמעותי
  4. מגייסים כסף מהציבור על בסיס התוצאות המנופחות

הקורבנות: המשקיעים הקטנים

החטיפה השקטה:

המשקיעים הקטנים נפלו קורבן לשיטה מתוחכמת של גניבה בעליל:

  • אי הבנת המורכבות - משקיעים לא יכלו להבין את התרגילים החשבונאיים
  • אמון עיוור ברגולטור - הנחה שרשות ניירות ערך מפקחת ביעילות
  • השוואות מטעות - אי יכולת להשוות בין חברות עקב שיטות שונות
  • החלטות על בסיס מידע מוטעה - השקעות שהתבססו על נתונים מעוותים

המחיר האמיתי:

  • מיליארדי שקלים שנלקחו מכיסי הציבור
  • פגיעה באמון בשוק ההון הישראלי
  • יצירת בועה מלאכותית בענף הנדל"ן
  • הפצת מודל עסקי רעיל לענפים אחרים

הכשל הרגולטורי: היכן הייתה הרשות?

השינה הגדולה:

רשות ניירות ערך, שתפקידה להגן על המשקיעים, ישנה בתפקיד במשך שנים:

  • איחור דרמטי - הבעיה הייתה ידועה ומתועדת שנים
  • חוסר יזמה - המתנה עד שהבעיות התגלגלו
  • פיקוח רפוי - מתן חופש פעולה מוחלט לחברות לפרש כרצונן
  • העדפת התעשייה - שמירה על אינטרסים כלכליים על פני הגנת הציבור

העמדה החדשה: יותר מדי מעט, יותר מדי מאוחר:

גם עכשיו, הרשות מנסה "לרכך" את הבעיה:

  • מציגה את השינוי כ"שינוי מדיניות" ולא כתיקון הונאה
  • נותנת זמן התארגנות עד 2025 (!)
  • מבהירה שלא מדובר ב"טעות" אלא ב"שונות פרשנית"

זוהי גרסה מוקשחת של "הכל כשר בדיעבד".

הפתרון הלא קיים: הטיית התמריצים

הבעיה המבנית:

העמדה החדשה מטפלת בסימטומים, לא במחלה:

  • עדיין אין עונש רטרואקטיבי למי שהטעה משקיעים
  • עדיין אין פיצוי למשקיעים שנפגעו
  • עדיין אין שינוי בתמריצים של הנהלות החברות
  • עדיין אין חקיקה שמונעת תרגילים דומים בעתיד

היום שאחרי:

מה מונע מחברות ליצור תרגילים חדשים בתחומים אחרים?

  • קרנות נדל"ן עם מודלים דומים
  • חברות טכנולוגיה עם הכרה מוקדמת בהכנסות
  • חברות אנרגיה עם פרויקטים ארוכי טווח

הלקח האמיתי: השוק הישראלי כשדה מוקשים

המסקנה הקשה:

עסקאות ההתחדשות העירונית הוכיחו שהשוק הישראלי הוא שדה מוקשים למשקיע הקטן:

  1. הרגולטור אינו מגן - פועל רק בדיעבד ובעדינות
  2. החברות מנצלות כל חור - חוסר בהירות הופך להזדמנות לתמרון
  3. המשקיעים המוסדיים שותקים - לא מפעילים לחץ לשקיפות
  4. התקשורת הכלכלית נכשלת - לא חושפת את התרגילים בזמן

ההמלצה היחידה:

ספקנות קיצונית - כל דוח כספי צריך להיבחן כמסמך חשוד עד שיוכח אחרת.

סיכום: הפרי ממשיך לצמוח

עמדת הסגל החדשה היא לא פתרון - היא הודאה בכישלון. הודאה שהמערכת נתנה לחברות לרמות את הציבור במשך שנים, והיא עדיין נותנת להן זמן להתארגן לקראת התיקון.

הפרי המורעל ממשיך לצמוח כי השורש לא נעקר. כל עוד התמריצים לא ישתנו, כל עוד הענישה לא תהיה מרתיעה, וכל עוד הרגולטור יעדיף נוחות על פני הגנה - נמשיך לראות תרגילים דומים.

המסר למשקיע הקטן ברור: אל תסמכו על איש. בשוק הישראלי, אתם לבד.


"כאשר הרגולטור ישן, הגנבים פורצים. כאשר הרגולטור מתעורר, הגנבים כבר עברו לבית הבא."

עמדת סגל חשבונאית מספר :11-6 הטיפול החשבונאי בעסקאות התחדשות עירונית


13Jul

הארכת ההקלה ביחס המינוף: אות אזהרה מהדהד על מצב הבנקים בישראל. בנק ישראל האריך את ההקלה ברגולציית יחס המינוף – החלטה שמעידה על שבריריות עמוקה במערכת הבנקאות. ניתוח מעמיק של משמעות המהלך, הסיכונים הנובעים ממנו, והקשר הישיר לבועת הנדל"ן בישראל.


🧮 הארכת ההקלה ביחס המינוף – סדק נוסף בחומת היציבות הפיננסית

הפיקוח על הבנקים פרסם היום טיוטה להערות הציבור בנושא יחס מינוף - הארכת הקלה.

10 ביולי 2025 – בנק ישראל פרסם הבוקר תיקון להוראת נב"ת 218, העוסקת ביחס המינוף המינימלי של תאגידים בנקאיים. בניגוד לרוח הרגולציה העולמית המחמירה, ההוראה מאריכה בשנה נוספת את ההקלה הזמנית שניתנה לבנקים בשיעורי יחס המינוף.מאחורי ההודעה ה"טכנית" הזו מסתתרת הודאה שקטה במצוקת עומק של המערכת הבנקאית – מצוקה שמקורה בצבירת מינוף אדירה, בעיקר בתחום הנדל"ן, ובחשש ממשבר אשראי מתגלגל.


⚖️ מהו יחס המינוף ומדוע הוא חשוב?

יחס המינוף (Leverage Ratio) הוא אחד הכלים הפיקוחיים החשובים ביותר להגנה מפני מינוף מוסדי עודף. מדובר במדד פשוט, שאינו מבוסס על שקלול סיכונים, ונוסחתו:

יחס זה נועד לשמש כרשת ביטחון למקרים בהם שיטות שקלול הסיכון הקלאסיות (לפי תקני בזל) אינן משקפות את הסיכונים האמיתיים. הוא בוחן את האיתנות הפיננסית של הבנק באופן גולמי, "נטו מול ברוטו", בלי טריקים חשבונאיים.


🛑 מה שינה בנק ישראל?

בהוראה שפורסמה, נקבע כי:

  • שיעור המינוף המזערי יוותר על 5% (במקום 5.5%-4.5% ברגולציה הרגילה),
  • הארכה נוספת ניתנה עד 30 ביוני 2026 – כלומר, עוד שנה של "הקלות".
  • בנק יוכל לשמור על חלוקת דיבידנדים, גם אם יחס המינוף אינו עומד ביעד הסופי ל־2027 – בכפוף לאישור תוכנית הון.

📉 המשמעות בפועל: תמרור אזהרה כפול

  1. הבנקים מתקשים לעמוד ביחס המינוף הרגולטורי, למרות שנה חלפה מאז ההחמרה האחרונה. המשמעות: ההון העצמי נשחק, או לחילופין, החשיפה הכוללת (בעיקר לאשראי מסוכן) התנפחה.
  2. המשקיעים, לקוחות הבנקים, והציבור הרחב צריכים להבין: אם המפקח נאלץ להקל שוב – כנראה שהמצב בשטח גרוע יותר ממה שמדווח רשמית.

🧱 הקשר הישיר לבועת הנדל"ן

בישראל, למעלה מ־60% מהאשראי הבנקאי מופנה לנדל"ן – בין אם במשכנתאות, אשראי לקבלנים או הלוואות לרכישת קרקעות. כאשר מחירי הנדל"ן מנופחים, שווי הביטחונות נופל מיידית במקרה של תיקון חד, והבנקים עלולים להישאר עם חשיפה לא מגודרת.הארכת ההקלה משרתת אפוא את האינטרס הקיומי של הבנקים – להמשיך להעמיד אשראי נדל"ני למרות עלייה דרמטית בסיכון, ולדחות את יום ההתמודדות עם שווי אמיתי של התיק.


🔄 דחייה מסוכנת – לא ריפוי

מדובר כאן לא ב"מדיניות מוניטרית זהירה", אלא באסטרטגיית דחיית כאב. כמו חולה שלוקח משככי כאבים במקום לטפל בגידול עצמו – כך גם מערכת הבנקאות, בעידוד הרגולטור, ממשיכה לתחזק מינוף, להציג רווחים מדומים, ולחלק דיבידנדים.והציבור? הוא נותר חשוף:

  • לפגיעה ביציבות הבנקים,
  • לקריסת ערך החסכונות,
  • ולסיכון ממשי של הקפאת כספים במקרה של משבר.

📌 שורה תחתונה: אות אזהרה ברור

הארכת ההקלה היא סמן מובהק לכך שהמערכת אינה מוכנה עדיין להתמודד עם המציאות הכלכלית האמיתית. הבנקים ממשיכים לפעול על בלון של אשראי, תוך תקווה ש"הגל יעבור". אולם כפי שראינו במשברים קודמים – כשבועה מתפוצצת, הזמן שקנינו בדחיות רק מגדיל את עוצמת ההתפוצצות.


✍️ הצעה לרגולטור (ולציבור):

  • לפרסם יחס מינוף בפועל של כל בנק – באותו מעמד פומבי של יחס הון.
  • לחייב את הבנקים לנמק במפורש כיצד הם מתכוונים לעמוד בדרישות 2026.
  • לעצור חלוקות דיבידנד בבנקים שמבקשים הקלות חוזרות.


בזמן שרשות ניירות ערך "מתעוררת" לטפל בניפוח מניות בנדל"ן, בנק ישראל ממשיך לישון בתפקיד. השבוע הוארכו שוב ההקלות ביחסי המינוף הבנקאי עד יוני 2027 - הודאה מביכה שהמערכת הבנקאית הישראלית עדיין ממונפת מעבר ליכולתה.כשבנק ישראל מאריך "הוראת שעה" מ-2015 בפעם הרביעית, זה לא עוד עדכון טכני - זה אזהרה אדומה. הבנקים לא מצליחים לעמוד בתקני הבטיחות הבינלאומיים, ובמקום לאלץ אותם לצמצם סיכונים, הרגולטור פשוט מוריד את הרף.

התוצאה: מערכת פיננסית שבנויה על קלפים, שבה המינוף הגבוה נשמר באמצעות תרגילים רגולטוריים במקום חוזק אמיתי. כשהסערה הבאה תגיע, נגלה מה קורה כשהקלעים נופלים.


המינוף הבנקאי הישראלי: פצצת זמן במערכת הפיננסית

הודאה במחדל: כשההקלה הופכת לקבע

ביום 10 ביולי 2025 פרסם בנק ישראל חוזר שעל פניו נראה כעדכון טכני שגרתי. אך מתחת לפני השטח מסתתרת הודאה מביכה ומדאיגה: המערכת הבנקאית הישראלית עדיין אינה מסוגלת לעמוד בתקני הבטיחות הבינלאומיים, ולכן בנק ישראל נאלץ להאריך שוב את ההקלות ביחסי המינוף - עד יוני 2027.זוהי ההארכה הרביעית של "הוראת שעה" שהחלה בשנת 2015. עשר שנים של "הוראת שעה" - זה כבר לא חירום, זה מדיניות.

פיענוח הקוד: מה באמת אומר החוזר

המספרים שמספרים הכל:

  • יחס מינוף מינימלי לבנקים רגילים: 4.5% במקום 5% הנדרש בינלאומית
  • לבנקים הגדולים: 5.5% במקום 6%
  • משמעות המספרים: הבנקים הישראליים רשאים להיות ממונפים יותר מהתקן הבינלאומי

התרגום לשפה ברורה:

כאשר יחס המינוף הוא 4.5%, המשמעות היא שעל כל שקל הון עצמי, הבנק יכול להלוות 22.2 שקל. בתקן הבינלאומי של 5%, הבנק יכול להלוות "רק" 20 שקל לכל שקל הון עצמי.

ההבדל הזה של 2.2 שקל נוסף לכל שקל הון הוא המקום שבו מסתתר הסיכון המערכתי.

היסטוריה של כישלון: מ-2015 עד היום

הכרונולוגיה המדאיגה:

  • אפריל 2015: "הוראת שעה" ראשונה - תיקון זמני לאחר משבר 2008
  • מרץ 2020: הארכה ראשונה - נימוק: משבר הקורונה
  • אפריל 2022: הארכה שנייה - נימוק: "התאמות באזל"
  • דצמבר 2023: הארכה שלישית - נימוק: "עדכונים טכניים"
  • יולי 2025: הארכה רביעית - נימוק: "בחינת יחסי ההון"

התבנית הברורה:

בכל פעם יש נימוק "טכני" חדש, אבל התוצאה זהה - הבנקים לא מצליחים לעמוד בתקנים הבינלאומיים.

הנימוקים הרשמיים מול המציאות

מה אומר בנק ישראל:

"הפיקוח על הבנקים בוחן את יחסי ההון במסגרת עדכון הוראת נב"ת מס' 201... ובהתאם גם את שיעורי יחס המינוף ותמהילם במסגרת תיקון הוראת ניהול בנקאי תקין מס' 218"

התרגום לעברית פשוטה:

"אנחנו עדיין לא יודעים איך לגרום לבנקים לעמוד בתקנים, אז נמשיך לתת להם הקלות."

הפטור המחשיד:

החוזר מציין במפורש שהוא לא פורסם עם דוח השפעה כנדרש בחוק עקרונות האסדרה. הנימוק? "מדובר בהמשך מתן הקלה קצובה בזמן בהוראה קיימת".זהו בדיוק הבעיה - מה שהתחיל כהקלה זמנית הפך לסטנדרט קבוע ללא בחינה ציבורית.

הסיכון המוסתר: מה קורה כשהקלעים נופלים?

מינוף גבוה = רגישות קיצונית:

כאשר בנק ממונף ברמה של 22:1 במקום 20:1, כל ירידה של 4.5% בערך הנכסים מוחקת את כל ההון העצמי. בתקן הרגיל, הבנק יכול לספוג ירידה של 5%.

דוגמא מספרית מפחידה:

בנק עם 100 מיליארד ש"ח נכסים:

  • ברמת מינוף 4.5%: הון עצמי של 4.5 מיליארד ש"ח
  • ירידה של 5% בנכסים: הפסד של 5 מיליארד ש"ח = פשיטת רגל
  • בתקן רגיל (5%): הון עצמי של 5 מיליארד ש"ח = הישרדות

המשמעות המערכתית:

כאשר כל הבנקים הגדולים בישראל פועלים ברמת מינוף גבוהה יותר, כל זעזוע כלכלי הופך למסוכן פי כמה.

הכשל הרגולטורי: בנק ישראל כשותף למינוף מסוכן

האירוניה המרה:

בזמן שרשות ניירות ערך מתעוררת לטפל בניפוח מניות בחברות נדל"ן, בנק ישראל מאפשר ומעודד ניפוח במערכת הבנקאית.

השוואה מעוררת דאגה:

  • רשות ניירות ערך: מחמירה על תרגילים חשבונאיים בנדל"ן
  • בנק ישראל: מקל על תקני בטיחות במערכת הבנקאית

איזה מהם יותר מסוכן למשק?

הכשל הבסיסי:

בנק ישראל אמור להיות השומר על יציבות המערכת הפיננסית, אך הוא הופך למאפשר של לקיחת סיכונים מוגזמת.

ההשוואה הבינלאומית: ישראל כחריג מסוכן

המצב בעולם:

  • ארה"ב: יחס מינוף של 5% למערכת הבנקאית
  • האיחוד האירופי: יחס מינוף של 3% (מחמיר יותר!)
  • שוויץ: יחס מינוף של עד 10% לבנקים מערכתיים
  • ישראל: 4.5%-5.5% עם הקלות מתמשכות

הכיוון הלא נכון:

בזמן שהעולם לומד מהמשבר של 2008 ומחמיר תקנים, ישראל הולכת בכיוון ההפוך.

התמריצים הפרוורטיים: למה הבנקים לא משתפרים?

הלולאה המסוכנת:

  1. בנקים יודעים שבנק ישראל יאריך הקלות
  2. אין תמריץ לצמצם מינוף או לחזק הון
  3. הרווחיות גבוהה דווקא בגלל המינוף הגבוה
  4. בנק ישראל נכנע ללחץ ומאריך שוב

התוצאה:

מערכת שמתגמלת לקיחת סיכונים במקום זהירות.

המחיר הציבורי: מי ישלם בסוף?

כשהמערכת תקרוס:

  1. ציבור המפקידים - אבדן כספי פנסיה וחסכונות
  2. קרן הפיצויים - מימון ציבורי של בנקים כושלים
  3. המשק כולו - משבר אשראי ומיתון כלכלי
  4. דורות הבאים - חוב ציבורי עתק לחילוץ המערכת

העלות הנסתרת:

הרווחים הגבוהים של הבנקים היום באים על חשבון הסיכון הציבורי מחר.

האלטרנטיבה המדכאת: מה צריך היה לקרות?

מה צריך היה לעשות:

  1. אכיפת תקנים בינלאומיים ללא פשרות
  2. הגדלת הון עצמי בהדרגה אך בלוח זמנים נוקשה
  3. קנסות כבדים לבנקים שלא עומדים ביעדים
  4. שקיפות מלאה ודיווח ציבורי על רמות המינוף

מה קורה במקום זאת:

ויתור רגולטורי מתמשך שהופך את הסיכון לקבוע.

הסימנים המדאיגים: מה עוד מסתתר?

השאלות הלא נשאלות:

  • למה בדיוק הבנקים לא יכולים לעמוד בתקנים?
  • מה הרמת המינוף האמיתית של כל בנק בנפרד?
  • איזה סיכונים נוספים מוסתרים בספרי הבנקים?
  • מה התסריט הגרוע ביותר שבנק ישראל לוקח בחשבון?

הסודיות החשודה:

בנק ישראל לא חושף פרטים ספציפיים על מצב הבנקים השונים, מה שמונע מהציבור להבין את עומק הבעיה.

התקווה האחרונה: נתיבים ליציאה מהמשבר

מה הציבור יכול לעשות:

  1. לחץ על שקיפות - דרישה לפרסום נתונים מפורטים
  2. מעקב אחר ההחלטות - ביקורת על כל הארכת הקלה
  3. לחץ פוליטי - דרישה מהכנסת להתערב
  4. פיזור סיכונים אישי - הימנעות מריכוז יתר בבנקים ישראליים

מה שחייב לקרות:

  1. לוח זמנים נוקשה לעמידה בתקנים - ללא הארכות נוספות
  2. קנסות מרתיעים לבנקים שלא עומדים ביעדים
  3. שקיפות מלאה בנתוני המינוף של כל בנק
  4. הכנה לתסריט כישלון - תוכניות חילוץ מוכנות מראש

המסקנה הקשה: המערכת בסכנה

הארכת ההקלות ביחסי המינוף אינה סתם החלטה טכנית - היא הודאה שהמערכת הבנקאית הישראלית נמצאת בסכנה אמיתית.

בעוד רשות ניירות ערך מטפלת בניפוח במגזר הנדל"ן, בנק ישראל מאפשר ומעודד ניפוח במערכת הקריטית ביותר למשק. כאשר הפיקוח על הבנקים הופך לשותף ללקיחת סיכונים במקום למונע אותם, הדרך למשבר מערכתי הופכת קצרה במיוחד.

השאלה אינה אם יהיה משבר, אלא מתי ובאיזה עוצמה.הציבור הישראלי זכאי לדעת את האמת על מצב המערכת הבנקאית. מדיניות ההקלות המתמשכת של בנק ישראל אינה פתרון - היא דחיית הבעיה עד שתהפוך לבלתי פתירה.


"כאשר הרגולטור הופך לשותף במקום למפקח, המערכת הופכת ממוסדרת לפרועה. וכאשר המערכת הפרועה היא הבנקאית - כולנו נמצאים בסכנה."

ביום 24.7.2025 פרסם הפיקוח על הבנקים פרסם היום טיוטה להערות הציבור בנושא הוראת ניהול בנקאי תקין 313 - "חשיפות גדולות" ועדכון הפניות להגדרות בהוראות ניהול בנקאי תקין עם תאריך אחרון להערות ניתן לשלוח עד ליום 06/08/2025 , לצפייה בקובץ הטיוטה ניתן ללחוץ כאן.


הקובץ בן 373 עמודים קשור ישירות לשיחתנו, אך הוא עוסק בנושא משלים למסמך הקודם על יחס המינוף (הוראת נב"ת 218).

להלן ההבדל והקשר בין שני הקבצים:


🗂️ קובץ ראשון – יחס מינוף (218):

  • מתמקד בשאלה: כמה הון צריך להיות לבנק ביחס לחשיפות הכוללות שלו, בלי להיכנס לפרטי סוג החשיפה.
  • ההקלה שניתנה: הורדת סף המינוף המינימלי והארכת הזמן שבו בנקים אינם חייבים לעמוד בדרישות המחמירות.
  • מטרת המסמך: למנוע קריסה מבנית של הבנקים עקב לחץ לעמידה בדרישות הון מוחלטות.

🗂️ קובץ שני – חשיפות גדולות (313):

  • עוסק בהגדרה וניהול של ריכוזי סיכון קונצנטריים – כלומר: מה קורה כשבנק חושף את עצמו ללווה אחד או לקבוצת לווים בשיעור גבוה מההון העצמי שלו.
  • המסמך כולל:
    • דחיית תחילת ההחלה של ההוראה החדשה ל־1.7.2026 (בדומה להקלה שניתנה גם ב־218),
    • הגדרה של "קבוצת צדדים נגדיים קשורים",
    • תקרות לחשיפה ללווה בודד או קבוצה (לדוג’ 25%–15%–10% לפי רמות סיכון),
    • כללים על חשיפות לתחום הנדל"ן, ספקולנטים, צדדים נגדים מפוקחים וכו’.

🔗 נקודת החיבור העמוקה בין שני המסמכים:

שניהם נוגעים לשליטה על הסיכון המערכתי שנובע מהתנהלות הבנקים מול לווים גדולים, במיוחד בתחום הנדל"ן. הקובץ השני משלים את התמונה בכך שהוא:

  • מגביל את הגודל המקסימלי של "ביצה אחת" שבה בנק שם את רוב כספו – למשל: קבוצות נדל"ן ממונפות.
  • מזהה תלות כלכלית בין לווים שונים (למשל: שני יזמים שמשתמשים באותם בטחונות, מקורות מימון או ערבויות).
  • מספק לבנק ישראל יכולת למנוע קריסות דומינו, אם לווה ענק קורס (כמו מה שעלול לקרות במצב של פיצוץ בועת נדל"ן).

📌 בשורה התחתונה:

  • הקובץ הראשון (218) אומר: "המערכת ממונפת מדי, אז אנחנו מרפים זמנית".
  • הקובץ השני (313) אומר: "אנחנו גם יודעים שהמינוף הזה מרוכז אצל מעטים – אז נתחיל לפזר אותו, אבל לא לפני 2026".

שניהם מאותתים על סיכון מערכתי גובר, ודוחים טיפול שורש בתקווה שהשוק יתייצב מעצמו – מדיניות שיכולה להתברר כטעות חמורה.


🧠 חשיפות גדולות בבנקים – למה בנק ישראל שוב דוחה את ההחמרה?

ביום חמישי, 24 ביולי 2025, פרסם בנק ישראל טיוטה נוספת לעדכון הוראות הפיקוח הבנקאי – הפעם בהקשר להוראת נב"ת 313, העוסקת בניהול "חשיפות גדולות". מדובר בהוראה רגולטורית חיונית שתפקידה למנוע ריכוזי סיכון מסוכנים במיוחד – כלומר: כאשר בנק חושף את עצמו בצורה משמעותית מדי ללווים ספציפיים, קבוצות קשורות, יזמים גדולים, או שחקנים ספקולטיביים.אלא שבמקום החמרה מיידית – החמרת הדרישות נדחית שוב, הפעם לשנת 2026. והמשמעות? המערכת הפיננסית תמשיך לפעול תוך ריכוז סיכונים חמור.


🧱 מהן חשיפות גדולות ולמה הן מסוכנות?

מדובר בסך החשיפות של בנק כלפי:

  • לווה בודד,
  • קבוצת לווים הקשורים זה לזה (למשל יזמים המשתמשים באותם בטחונות),
  • צדדים נגדיים קשורים (למשל מספר חברות בשליטת אותו תאגיד).

כאשר בנק חושף אחוז גבוה מהונו העצמי לצד נגדי אחד – הוא מסתכן בכך שכשל של אותו לווה עלול למוטט את הבנק עצמו.לדוגמה: אם בנק מעניק אשראי בגובה 30% מהונו לקבוצת נדל"ן אחת – קריסה של אותה קבוצה תביא לפגיעה ישירה ביציבותו.


🧾 מה כוללת ההוראה החדשה (313)?

  • הגבלות כמותיות: למשל, בנק לא יוכל לחשוף יותר מ־25% מהונו לקבוצת צדדים נגדיים.
  • איחוד לווים קשורים: אם יש תלות כלכלית – ייחשבו כקבוצה אחת (מימון, ערבויות, הכנסות ממקור משותף).
  • דרישה לזהות קשרים כלכליים סמויים – ולא רק קשרי בעלות פורמליים.
  • סיווג שונה לחשיפות ספקולטיביות או כאלה שיש להן משקל מיוחד בתחום הנדל"ן.

📆 דחייה שיטתית – סימפטום של פחד

למרות שההוראה פורסמה כבר ב־2021, התחולה שלה נדחית שוב – הפעם ל־1 ביולי 2026.נכון להיום, בנקים עדיין יכולים:

  • לרכז אשראי בהיקפים עצומים אצל לווים גדולים.
  • לא לפצל קבוצות קשורות אם אין שליטה פורמלית.
  • לא לחשוף את שיעור התלות הכלכלית האמיתית מול קבוצות נדל"ן או לווים בעייתיים.

הסיבה הרשמית לדחייה: "מתן זמן נוסף להיערכות". אך בפועל, מדובר באות אזהרה: המערכת לא עומדת בדרישות – גם ארבע שנים לאחר פרסום ההוראה.


🏗️ הקשר הישיר לבועת הנדל"ן בישראל

במילים פשוטות: ההוראה הזו נולדה מהפחד מהתמוטטות קבוצות נדל"ן ממונפות.

  • הבנקים בישראל מממנים יזמים גדולים באשראי עצום – לעיתים עם ביטחונות חלשים או חופפים.
  • חלק מהיזמים פועלים תחת כמה חברות קשורות, וכך עוקפים את הגבלת החשיפה.
  • אם שוק הנדל"ן יתכווץ משמעותית (וכבר יש סימנים לכך), בנקים ימצאו עצמם חשופים לאותו גוף במספר ערוצים – בלי להיות ערים לכך בזמן אמת.

💥 דוגמה תיאורטית – אבל מציאותית מאוד

בנק ישראל מגלה שבנק X חשוף ב־28% מהונו לקבוצת חברות נדל"ן הפועלות לכאורה בנפרד. בפועל, כל החברות בבעלות בני אותה משפחה, משתמשות באותו בטוחה (קרקע), וממומנות ע"י אותו עו"ד. הבנק לא מחבר את החשיפות, ההוראה עדיין לא בתוקף – והתוצאה: ריכוז סיכון מסוכן שאינו מזוהה בזמן אמת.

🚨 בשורה התחתונה: מערכת עם עיניים עצומות

כאשר שתי הוראות קריטיות (218 ו־313) נדחות באותו חודש – מדובר לא באירוע טכני, אלא בהכרה שקטה של הרגולטור בכך שהמערכת הפיננסית פגיעה מאוד.

בנק ישראל, אולי בצדק, מפחד לגרום לקריסות דרך החמרת רגולציה – ולכן מעדיף לדחות ולגמגם.אבל כמו בכל בועה – אי־החלת כללים בזמן רק מעצימה את עוצמת הקריסה כשזו תגיע.


✅ המלצות פעולה:

  1. לדרוש פרסום פומבי של שיעור החשיפה ללווים גדולים בכל בנק.
  2. לחייב בנקים לבצע בדיקות כלכליות על קשרים סמויים בין לווים.
  3. לאסור מתן אשראי נוסף ללווים גדולים כל עוד אין שקיפות מלאה.
  4. לאחד דיווחי חשיפה לנדל"ן מכל הסוגים – מסחרי, מגורים, התחדשות – תחת מטרייה אחת.


🧨 בנק ישראל עוצם עיניים: דחיית שתי ההוראות הקריטיות חושפת את עומק הסיכון למערכת הבנקאות

במהלך חודש יולי 2025, פרסם בנק ישראל שתי טיוטות עדכון להוראות רגולציה מרכזיות:

בשני המקרים, בחר הפיקוח על הבנקים לדחות את החלת הדרישות – ולהאריך את תקופת ההקלות שהחלה כבר בימי הקורונה.

מדובר לא בצירוף מקרים, אלא ב־מהלך מתואם של השהיית טיפול שורש בפצצת הזמן הפיננסית של ישראל: מערכת בנקאית רוויה במינוף, חשופה יתר על המידה ללווים בודדים, ובעיקר – שבויה בידי שוק נדל"ן מנופח ומסוכן.


🔎 נב"ת 218 – ההון נשחק, החשיפות מתנפחות

יחס המינוף נועד לוודא שהבנקים לא יפלו גם אם כל המודלים לניהול סיכונים יתגלו ככושלים.

זהו יחס פשוט: הון עצמי / סך החשיפות.אבל במקום לחזק את הדרישה, בנק ישראל החליט:

  • להשאיר את הסף הנמוך (5%) עד יוני 2026,
  • לאכוף יחס של 6% רק בסוף 2025 – מבלי סנקציות ברורות על מי שייכשל,
  • לאפשר חלוקת דיבידנדים גם לבנקים עם יחס נמוך – בתנאים "גמישים".

במילים פשוטות: מתן אוויר לבנקים להתנהל עם הון מוחלש – דווקא כשהם חשופים לסיכונים גדולים יותר מאי פעם.


🧱 נב"ת 313 – עיוורון מרצון לריכוזי סיכון

הוראה 313 נועדה למנוע תרחישי "דומינו": כאשר לווה גדול קורס – והבנק קורס בעקבותיו.

לשם כך קבע בנק ישראל מגבלות על:

  • אחוז החשיפה ללווים בודדים או קבוצות קשורות,
  • החובה לזהות קשרים כלכליים בין גופים (ולא רק קשרים משפטיים),
  • התייחסות נפרדת לחשיפות ספקולטיביות, בעיקר בנדל"ן.

אלא שההוראה הזו – שפורסמה כבר ב־2021 – נדחתה שוב.

התחולה החדשה: יולי 2026.המשמעות: הבנקים יכולים להמשיך לרכז עשרות אחוזים מהונם בלווים יזמיים, לעיתים באותם פרויקטים ובאותם ביטחונות, מבלי לפרוץ את התקינה – כי היא עוד לא בתוקף.


💣 פצצה רגולטורית מתקתקת: 218 + 313 = סיכון מערכתי סמוי

שתי ההוראות יחדיו אמורות היו לשמש:

  • הגנה תחתונה (יחס מינוף),
  • בקרת ריכוז סיכון (חשיפות גדולות).

אך כאשר שתיהן נדחות:

  • הבנקים חופשיים להמשיך להתרחב על בסיס הון הולך ונשחק,
  • תוך צבירת חשיפות עצומות מול קבוצות לווים חזקות, רובן מתחום הנדל"ן,
  • ללא חובה רגולטורית לפרוס את הסיכונים או לשפר את השקיפות.

זו בדיוק המהות של משבר מערכתי בתהליך – ולא באירוע פתאומי.


🏗️ נדל"ן כמשקולת על יציבות הבנקים

כ־60% מהאשראי במערכת הבנקאית מופנה לנדל"ן:

  • קבלנים עם תזרים שלילי,
  • קבוצות רכישה ממונפות,
  • משקיעים עם ירידת תשואות ופער שלילי מול הריבית.

העיכוב בהוראה 313 מאפשר לבנקים להתעלם מהקשרים הכלכליים בין לווים "נפרדים" לכאורה – ובכך להסתיר את הסיכון המצטבר.במקביל, הוראה 218 מאפשרת להם לעשות זאת תוך הפחתת הדרישה להון עצמי.זהו מבנה מושלם ליצירת משבר:

מינוף יתר + ריכוזי סיכון + נדל"ן מנופח = קריסה בהשהיה.


🔔 מסקנות ומסקנות־על:

  1. בנק ישראל מאותת בפועל שהבנקים לא מצליחים לעמוד ברגולציה – והוא מוותר.
  2. הציבור והמשקיעים מקבלים תחושת ביטחון כוזבת, בעוד המציאות מתדרדרת.
  3. הקשר בין הרגולטור לבנקים הופך לשותפות סיכונים, במקום ריסון.

📌 הצעה לפעולה מערכתית:

  • לקבוע יעדי שקיפות מיידיים – גם אם הדרישות עצמן נדחות.
  • לפרסם רמות ריכוז סיכון ללווים / קבוצות בכל בנק.
  • לאסור מתן אשראי חדש ללווים גדולים כל עוד יחס המינוף נמוך מהסף.
  • להקים ועדת חקירה מוניטורית על ניהול הסיכונים בבנקים, בדומה לוועדת בייסקי.

לפי ניתוח המציאות הרגולטורית והפיננסית – ריצה אל הבנק היא שאלה של זמן בלבד.

לא משום שזה "גזירת גורל", אלא משום שהמערכת מתנהלת באופן שמוביל אליה – בהכרח.הנה פירוט מקצועי וענייני:


⛔ דחיית שתי ההוראות הקריטיות – סמן מובהק לאובדן אמון רגולטורי

כאשר בנק ישראל, במקביל, דוחה את:

  1. החמרת דרישות ההון (218),
  2. החמרת מגבלות על ריכוזי אשראי (313),

הוא מאותת שהבנקים אינם כשירים כרגע לעמוד ברגולציה שתוכננה עבורם עוד לפני 4 שנים.

זו לא התאמה זמנית למצב חירום – זו הודאה שקטה בחולשה מוסדית מערכתית.


🏚️ מה המשמעות לציבור?

מערכת שממשיכה לפעול:

  • עם הון מדולל,
  • תוך הגדלת החשיפה ללווים מסוכנים (יזמים ממונפים, קבוצות רכישה, שוק נדל"ן קורס),
  • מבלי שתחול עליה רגולציה אפקטיבית,

היא מערכת שבמקרה של טלטלה – ביטחונית, כלכלית או ציבורית – לא תוכל לעמוד בהסתערות על פיקדונות.


💣 למה זו רק שאלה של זמן?

הנה מנגנון ההתפרצות הבלתי נמנעת:

שלבתיאורהשפעה על הציבור
1קריסה של יזם גדול / קבוצת רכישההציבור שומע על עשרות מיליונים "שנעלמו"
2דיווח על הפסדים בבנקים כתוצאהמתחילים לדבר על "חוסרים בהון"
3עליית תשואות האג"ח של הבנקיםהמשקיעים מזהים סכנה
4אובדן אמון בציבור → "שיחת ווטסאפ אחת"אנשים מתחילים למשוך כסף
5הבנק מגביל משיכות / מגייס הון / פונה למדינהריצה לבנק במלוא עוצמתה

📈 הקטליזטור: בועה, מלחמה או דירוג

לא נדרש יותר מאירוע אחד נוסף:

  • פיצוץ מחירי נדל"ן,
  • התקפת טילים גדולה נוספת שמרסקת ביטחונות,
  • עוד הורדת דירוג אשראי למדינה או לבנקים,
  • הדלפה על מצבו של בנק גדול,

כדי לעורר תודעה ציבורית מסוכנת. וצריך לזכור: במרחב של "אמון ציבורי" – התודעה חזקה מהעובדות.


🧮 ומה מראה המודלים?

בהתבסס על מודלים של stress-testing בנקאיים (כגון של BIS ו-IMF):

  • מערכת בנקאית שמחזיקה פחות מ־6% הון עצמי על חשיפה כוללת,
  • ושאינה מבצעת ניהול סיכוני ריכוז,
  • בזמן ששיעור הריבית גבוה מהתשואות של הלווים –
    נמצאת בקו האש של bank-run תוך 6–18 חודשים, תלוי באירוע החיצוני שיפעיל את הטריגר.

🔔 לכן – כן: ריצה אל הבנק אינה "אם", אלא "מתי"

וזה הזמן לציבור:

  • להבין שהפיקדון בבנק אינו חף מסיכון, במיוחד אם עולה על תקרת הביטוח,
  • להפחית חשיפה לשקל ולבנקים ישראליים (באופן שקול וחוקי),
  • לשקול רכישת נכסים מוחשיים או פיזור גיאוגרפי של חסכונות.


שני המסמכים (הוראות נב"ת 218 ו־313) אינם שייכים פורמלית לקטגוריה של "מדיניות מוניטרית מרחיבה", שכן הם אינם נוגעים ישירות:

  • לשער הריבית,
  • להזרמת נזילות לשוק,
  • לרכישת אג"ח או הרחבת בסיס הכסף (QE),
  • או להפחתות מיסים/גירעון (מדיניות פיסקלית).

אלא שהם כן מבטאים בפועל גישה רגולטורית רופפת, שעשויה לייצר את אותם אפקטים של מדיניות מוניטרית מרחיבה – רק דרך הדלת האחורית.


🎯 מה הם כן?

אלה הקלות רגולטוריות בתחום הפיקוח הבנקאי, וניתן לסווגן כ:

רגולציה מקלה באשראי, שמטרתה להימנע מבלימת האשראי בזמן שהמערכת הפיננסית שברירית.

⚠️ אבל – יש כאן השפעה מוניטרית דה-פקטו:

למרות שמדובר בהוראות רגולציה ולא בהחלטות ריבית, ההשלכות המערכתיות שלהן זהות לאלה של מדיניות מוניטרית מרחיבה, במובנים הבאים:

השפעהמדיניות מוניטרית מרחיבההשפעת ההוראות החדשות
הגדלת היצע אשראיהורדת ריבית, רכישות אג"חהפחתת דרישות הון, הגדלת מינוף מותר
עידוד סיכוןעלות הון זולהסף רגולציה נמוך יותר מסיר מגבלות על לקיחת סיכונים
שמירה על יציבות שוק הנדל"ןדרך ריבית נמוכהדרך מתן חבל ליזמים ובנקים להמשיך במינוף
תחושת "פחות סיכון" בקרב שחקניםאפקט פסיכולוגי של ריבית נמוכהאות רגולטורי ש"הכול בשליטה"

📌 מסקנה:

פורמלית – לא, זו אינה מדיניות מוניטרית מרחיבה.

אבל מהותית – כן, זו הקלה מערכתית שמרחיבה את האשראי ויוצרת תנאים דומים לאלו של מדיניות כזו.אפשר לקרוא לכך בשם מדויק יותר:

"אינפלציה של רגולציה" – Regulatory Easing במקום Monetary Easing.

זוהי דרך עקיפה להזרים יותר כסף למערכת – בלי להוריד ריבית, אלא על ידי הקלה בריסון הבנקאי.

"הרחבה מוניטרית בלי לקרוא לה בשם – איך הרגולטור מזרים כסף מבלי לגעת בריבית".

יותר ויותר חברות נדל"ן עוזבות את הבנקים ועוברות לגייס הון ישירות מהציבור

12Jul

האם השוק הישראלי נמצא בבועת נדל"ן חסרת תקדים? בהשראת הסרט "מכונת הכסף", ניתוח מעמיק של הסימנים המטרידים: פערים עצומים בין מחירי הדירות לשווי האמיתי, מינוף פרוע ואינדיקטורים שמעידים על קריסה קרבה – ומה ניתן לעשות כדי להגן על עצמכם. OK, יש בועה: מה אפשר ללמוד מ”מכונת הכסף” על בועת הנדל”ן בישראל?


OK, There’s A Bubble: כשהאסימון נופל – אז והיום בישראל

🎬 הרגע הבלתי נשכח מ"מכונת הכסף"

בסרט "מכונת הכסף" (The Big Short), שמבוסס על הסיפור האמיתי של משבר הסאב-פריים בארה”ב, יש רגע מכונן: מארק באום (סטיב קארל) נוסע לפלורידה לבדוק מה קורה בשטח בשיא הבועה. הוא משוחח עם חשפנית שמספרת לו בגאווה שהיא רכשה חמישה בתים – כולם במינוף, בלי יכולת החזר סבירה, מתוך אמונה שהמחירים רק ימשיכו לעלות.זהו הרגע שבו הוא מבין שהמערכת הפיננסית איבדה כל קשר למציאות. לא הייתה כאן שאלה של אם תהיה קריסה, אלא רק מתי.

🔎 מהות הבועה – אז והיום

אותו דפוס מהדהד היום בישראל:

  • מחירים מנותקים מהפונדמנטליים – שווי הנכסים כפול מהערך הכלכלי האמיתי, כשהתשואות הממוצעות מהשכרה (כ-2.5%) נמוכות בהרבה מהריביות על המשכנתאות (5%-6% ומעלה).
  • מינוף פרוע – משקיעים ובעלי דירות מרובות מחזיקים נכסים עם הון עצמי נמוך ותלות מוחלטת בהמשך עליית מחירים כדי לשרת את ההתחייבויות.
  • אשליית ביקושים – רבים טוענים שגידול טבעי באוכלוסייה מסביר את מחירי השיא, אך בפועל אין מחסור בדירות: לפי הלמ”ס יש כיום 67,000 דירות לא מכורות, כ-200,000 דירות בבנייה פעילה ועוד מאות אלפי מ"ר של משרדים ריקים.

📉 הדמיון המסוכן לשוק הסאב-פריים

במשבר 2008, מנגנון ההלוואות נשען על ההנחה שמחירי הבתים תמיד יעלו – לכן הבנקים חילקו משכנתאות סאב-פריים גם ללווים בלי כושר החזר. כשהמכירה נעצרה לרגע, המגדל התמוטט. בישראל כיום, להבדיל, המינוף ניתן על מחירים כפולים מהערך הפונדמנטלי – מה שמעיד על עומק הסיכון, במיוחד כאשר תזרים המשכנתאות תלוי באופן קריטי בהמשך עליות מחירים.

📊 אינדיקטורים נוספים לבועה בשוק המקומי

  • פער בין מחיר לשווי פונדמנטלי – עדות לכך שהשוק נשען על ציפיות, לא על כלכלה אמיתית.
  • עלייה דרמטית בזמן הספיגה – נכון לנתוני יוני 2025, זמן הספיגה הממוצע הגיע ל-27.9 חודשים, רמה גבוהה היסטורית שמצביעה על גידול בהיצע ללא ביקוש אמיתי.
  • קיפאון בשוק היד השנייה – ירידה מובהקת במספר העסקאות, בעיקר בדירות משפרי דיור שנדרשים למכור כדי לרכוש.

💡 מה ניתן לעשות? צעדים מעשיים למשקיעים ואזרחים

✔️ הפחתת חשיפה לנדל”ן ממונף – לבחון מכירת דירות שנרכשו בעיקר לצורכי השקעה, במיוחד אם ההחזקה בהן יוצרת תזרים שלילי או תלויה בהמשך עליית מחירים.

✔️ הגנה פיננסית – מי שמבין שהשוק במצב קיצוני יכול לשקול אסטרטגיות גידור דרך מכשירים פיננסיים (אם כי ההיצע בישראל מוגבל) או פיזור השקעות לנכסים שנהנים מירידות מחירים.

✔️ פיזור גיאוגרפי – חיפוש השקעות באזורים יציבים בחו"ל (למשל ביוון או פורטוגל) בהם מחירי הנדל”ן הגיוניים יותר ותואמים את שכר הדירה המתקבל.

✔️ היערכות נזילות – לוודא שחלק מההון זמין בנזילות גבוהה, כדי להימנע ממכירה במחירי הפסד כשיגיע מועד ההיפוך בשוק.

🛑 סיכום: כמו במפולת 2008 – ההבנה בזמן מצילה

הרגע של סטיב קארל ב"מכונת הכסף", שבו נופל האסימון, מלמד לקח אוניברסלי: כששוק מסתחרר סביב ציפיות לא רציונליות, אסור להסתנוור מהחגיגה – חייבים לעצור ולבדוק את הפונדמנטליים.המשק הישראלי נמצא היום במצב שלא שונה בהרבה, וההיסטוריה מלמדת: בועות לא מתפוצצות לאט – הן קורסות בבת אחת.📌 אל תעצום עיניים – זה הזמן לחשב מסלול מחדש.



“משקיעי הצעצוע” והרקדנית: אותו דפוס התמכרות לסיכון

הרקדנית בסרט “מכונת הכסף”, שרכשה חמישה בתים בלי יכולת החזר, מגלמת בצורה חדה את תופעת “משקיעי הצעצוע” – אנשים שחושבים שהם גאונים פיננסיים רק כי השוק עולה, אך בפועל פועלים בלי הבנה או מודעות לסיכונים. בישראל בעשור האחרון נוצר גל דומה: ציבור רחב, כולל אנשים ללא רקע פיננסי, נמשך לרכוש דירות במינוף קיצוני מתוך תחושת פספוס ופחד להישאר מאחור (FOMO), כשהם סבורים שהמחירים ימשיכו לעלות לנצח. בדיוק כמו הרקדנית, הם מסתמכים על תחושת אופוריה ומספרים אחד לשני סיפורים על רווחים עתידיים – בזמן שהמציאות הכלכלית מצביעה על אי-סבירות מוחלטת.

08Jul

גלה כיצד משקיעי הצעצוע הישראליים גילו את סודות המינוף בנדל"ן ויצרו את "מכונת הכסף". ניתוח מעמיק של מבצעי המימון, מבצעי הקבלנים ומלווי המשקיעים. בלוג מקצועי על השקעות נדל"ן, סיכוני מינוף ועתיד השוeקהישראלי. השקעה בנדל"ן בישראל עברה מהפכה דרמטית בשנים האחרונות. משקיעים רגילים גילו את כוחו של המינוף ויצרו "מכונת כסף" באמצעות מבצעי מימון, מבצעי קבלנים ומלווי משקיעים מקצועיים. במדריך זה נחשף את הסודות מאחורי התופעה, נבחן את הסיכונים והזדמנויות, ונלמד כיצד להשקיע בנדל"ן בחכמה בשוק הישראלי המשתנה.

השקעה בנדל"ן בישראל עברה מהפכה דרמטית בשנים האחרונות. משקיעים רגילים גילו את כוחו של המינוף ויצרו "מכונת כסף" באמצעות מבצעי מימון, מבצעי קבלנים ומלווי משקיעים מקצועיים. במדריך זה נחשף את הסודות מאחורי התופעה, נבחן את הסיכונים והזדמנויות, ונלמד כיצד להשקיע בנדל"ן בחכמה בשוק הישראלי המשתנה.

"המינוף לא רק יצר משקיעים חדשים – הוא גרם לעליית מחירים נוספת, שחיזקה את ההצדקה למינוף גבוה עוד יותר. כך נוצר מעגל קסמים שהזין את עצמו, עד שנוצר נתק בין ערכי הנכסים לבין יכולת ההחזר של השוכרים."

הפתיחה: מהפכה בחדר הישיבות

בשנים האחרונות, חלה מהפכה שקטה בשוק הנדל"ן הישראלי. פתאום, כולם הפכו למשקיעי נדל"ן. האם באמת כולם הפכו למומחים בין לילה? או שמא נחשף להם סוד קסום שהפך את ההשקעה לפשוטה כמו משחק ילדים?התשובה טמונה בגילוי הקסם שמאחורי המילה "מינוף" - והיא שינתה את הכללים לחלוטין.

מהו המינוף הזה ומדוע כולם השתגעו עליו?

המינוף בנדל"ן הוא במהותו השימוש בכסף שאינו שלך כדי לקנות נכס. במקום להשקיע מיליון שקל מכיסך ולקנות דירה אחת, אתה יכול להשקיע 200,000 שקל ולקנות דירה בשווי מיליון - הבנק יממן את השאר.כאשר מחירי הנדל"ן עלו בקצב מסחרר, הם שגילו את הקסם הזה הבינו שהם יכולים להרוויח על כסף שאינו שלהם. אם הדירה תעלה ב-10%, המשקיע שהשקיע רק 20% יראה תשואה של 50% על השקעתו האמיתית.

לידת התופעות החדשות

מבצעי המימון: כשהבנקים הפכו לשותפים

פתאום, הבנקים החלו להציע "מבצעי מימון" מיוחדים למשקיעים. ריביות מועדפות, מימון של עד 75% מערך הנכס, ופעמים אפילו יותר. מה שהיה פעם שמור למשקיעים מקצועיים הפך לזמין לכל מי שיש לו תלוש משכורת.הבנקים הבינו שבעידן של עליית מחירים מתמדת, סיכוני המימון פחתו. אם המשקיע לא יכול לעמוד בתשלומים, הנכס כבר שווה יותר ממה שהלוו עליו.

מבצעי הקבלנים: כשהבנייה נהייתה מוצר צרכני

הקבלנים לא נשארו מאחור. הם החלו לפתח פרויקטים במטרה מוצהרת למכור אותם למשקיעים. "דירות השקעה", "יחידות השכרה", "מבצעי משקיעים" - המינוח החדש שינה את פני הענף.פתאום, לקנות דירה לא הייתה החלטה של פעם בחיים, אלא מוצר השקעה שאפשר לקנות כמו מניות. הקבלנים הבינו שהם יכולים למכור לא רק בית, אלא חלום של עושר.

מלווי המשקיעים: המומחים החדשים

כמו פטריות אחרי הגשם, צצו "מלווי המשקיעים" - יועצים שהתמחו בליווי האנשים הפשוטים בדרכם להפוך למשקיעי נדל"ן. הם הבטיחו להסביר איך לעשות את זה "נכון", איך למנף בצורה "חכמה", ואיך להרוויח מהשוק.חלקם היו מקצועיים אמיתיים, אבל רבים היו פשוט אנשים שגילו את הנוסחה לפני אחרים וחשבו שהם גילו את האבן החכמים.

מכונת הכסף: כיצד זה עבד

התהליך היה פשוט לכאורה:

  1. תמצא נכס "טוב" (בדרך כלל במיקום מבוקש)
  2. תקבל מימון מהבנק (עד 75% מהשווי)
  3. תשכיר את הנכס ותקבל הכנסה חודשית
  4. תחכה שהנכס יעלה בערך
  5. תמכור ברווח או תמנף שוב לקניית נכס נוסף

הנוסחה הזו עבדה כל עוד מחירי הנדל"ן עלו. כולם הרוויחו - הבנקים קיבלו לקוחות חדשים, הקבלנים מכרו יותר, והמשקיעים החדשים חשו שהם גאונים כלכליים.

המינוף השלילי: כשהחלום הופך לסיוט

אחד הנושאים הכי חשובים שמשקיעי הצעצוע החדשים לא הבינו הוא המינוף השלילי. זה קורה כשההכנסה החודשית מהנכס לא מכסה את ההוצאות - המשכנתא, הארנונה, דמי הניהול, הביטוח, התחזוקה ועוד.הנה דוגמה פשוטה: קנית דירה במיליון וחצי שקל, הבנק נתן 75% מימון (כ-1.125 מיליון שקל). התשלום החודשי למשכנתא הוא כ-5,500 שקל, אבל הדירה מושכרת רק ב-4,000 שקל. פתאום אתה משלם מכיסך 1,500 שקל בחודש - בנוסף להשקעה הראשונית!רבים מהמשקיעים החדשים חשבו שזה "זמני" ושהשכירות תעלה או שהנכס יעלה במחיר מהר מספיק כדי לכסות על הפער הזה. אבל המציאות הייתה אכזרית יותר.

הסימנים שמשהו השתבש

אבל כמו בכל "מכונת כסף", גם כאן התחילו להופיע סדקים:

המחירים התנתקו מהמציאות: דירות שהיו מושכרות ב-3,000 שקל נמכרו במיליון וחצי שקל. החשבון הכלכלי פשוט לא הסתדר.

המינוף השלילי הפך לנורמה: משקיעים מצאו עצמם משלמים מכיסם אלפי שקלים בחודש על נכסים שאמורים היו להכניס להם כסף.

המינוף הפך לסכנה: כשהמחירים החלו להתמתן, המשקיעים ה"חדשים" גילו שהם חבים לבנק יותר ממה שהנכס שווה.

השוק הוצף: כולם ניסו לעשות אותו דבר באותו זמן. הביקוש לנכסי השקעה עלה, אבל הביקוש להשכרה לא הלך בקצב המקביל.

הלקח: מה קרה בעצם?

מה שקרה היה טבעי לחלוטין - כשנכס עולה בערך ויש גישה קלה למימון, נוצרת בועה. הבעיה היא שרבים מהמשקיעים החדשים לא הבינו שהם נכנסו למשחק כשהוא כבר בעיצומו, לא בהתחלה.המינוף הוא כלי חזק, אבל כמו כל כלי חזק - הוא יכול להיות מסוכן במידה לא נאותה. כשהמחירים עולים, הוא מגדיל את הרווחים. כשהם יורדים, הוא מגדיל את ההפסדים.

מה עכשיו?

השוק הישראלי עדיין חזק, אבל ה"מכונת הכסף" הפשוטה של פעם כבר לא עובדת. המשקיעים החדשים צריכים להיות חכמים יותר, לחשב טוב יותר, ולהבין שהשקעה בנדל"ן היא עסק רציני, לא משחק ילדים.אולי הגיע הזמן לחזור ליסודות: להשקיע בנכסים שמניבים הכנסה אמיתית, לא רק בתקווה לעליית מחירים, ולהשתמש במינוף בחוכמה, לא בתאוות בצע.


הכותב מזכיר כי כל השקעה כרוכה בסיכון, והביטויים במאמר נועדו להמחיש תופעות שוק ולא להוות ייעוץ השקעה.


06Jul

מבוא – למה בכלל לבדוק אם יש בועה?

שוק הדיור בישראל מעורר שיח סוער כבר שנים. האם העליות החדות במחירים משקפות ביקוש אמיתי או שמדובר בבועה מסוכנת שתתפוצץ? מחקר שפורסם על ידי בנק ישראל בדצמבר 2011 ניסה לענות על שאלה זו – באמצעות ניתוח שיטתי של "גורמי היסוד" המשפיעים על מחירי הדירות.

מהם גורמי היסוד של שוק הנדל"ן?

במילים פשוטות – גורמי היסוד (פונדמנטליים) הם המשתנים הכלכליים שצריכים להסביר למה מחירי הדירות עולים או יורדים. אלו כוללים:

  1. שכר דירה – מדד לערך השימוש בדירה.
  2. ריבית ריאלית – עלות מימון רכישה.
  3. יחס בין אוכלוסייה למלאי דירות – מדד ללחץ על ההיצע.
  4. שיעור אבטלה – מצביע על כוח הקנייה.
  5. ציפיות לאינפלציה – משפיעות על החלטות השקעה.
  6. התחלות בנייה – תגובת ההיצע למחירים.
  7. שער הדולר ומדדי מניות נדל"ן – משתנים פיננסיים רלוונטיים.

שיטת המחקר – איך יודעים אם יש בועה?

בנוסף להגדרת "גורמי היסוד", המחקר עושה שימוש מפורש במונח "ערך פונדמנטלי" (Fundamental Value) – כלומר, המחיר שהדירה הייתה אמורה להגיע אליו לפי שיקולים כלכליים ריאליים בלבד. כאשר מחירי השוק חורגים ממנו לאורך זמן – הדבר מעיד על היווצרות פער מסוכן, ולעיתים גם על בועה של ממש. החוקרים השתמשו במודל שנקרא VECM (Vector Error Correction Model), שבודק האם מחירי הדירות "נעים יחד" עם גורמי היסוד לאורך זמן. אם יש קשר הדוק ביניהם – מדובר בשוק שפועל לפי היגיון כלכלי. אם אין – זו עלולה להיות בועה.הבדיקה כללה חיפוש אחרי אינטגרציה בין מחירי הדירות לבין שכר הדירה והריבית. נמצא כי קיים קשר חד-כיווני: שכר הדירה והריבית מסבירים את מחירי הדירות (ולא להפך), כלומר – סטייה מהשווי מתוקנת בסופו של דבר על ידי שינוי במחירי הדירות.

ומה מצא המחקר בפועל?

לפי הנתונים עד סוף 2010, מחירי הדירות היו גבוהים בכ-8% עד 16% מהתחזיות שנבעו מגורמי היסוד. כלומר – סטייה מסוימת, אך לא דרמטית. החוקרים לא קבעו שמדובר בבועה, אך רמזו לכך שיש מקום לחשש.

ומה קרה מאז?

הנתונים המדאיגים הם מה שקרה אחרי פרסום המחקר:

  • מחירי הדירות הוכפלו במונחים נומינליים.
  • שכר הדירה עלה בקצב מתון בהרבה.
  • הריבית הריאלית הייתה שלילית במשך שנים, מה שדרבן עוד ועוד ביקוש ממונף.

אם ניישם את אותו מודל כלכלי על הנתונים של 2024–2011, התוצאה כמעט ודאית: סטייה משמעותית ומתמשכת מגורמי היסוד, המעידה על בועה חמורה ומתמשכת.

סיכום: האזהרה שנכתבה בעט דיפלומטי

"המחקר של בנק ישראל ב-2011 עוד קיווה שהתיקון יבוא מבפנים – דרך כוחות השוק. אבל מאז, הפער רק הלך וגדל. וכשהתיקון יגיע, הוא עלול לבוא מבחוץ – מהבנקים, מהמשקיעים, או מהמוניטין של מדינה שמכחישה את הבועה."

 1. גורמי יסוד – מופיעים במפורש ובפירוט

במסמך מופיעים המשתנים הבאים כגורמים המשפיעים באופן יסודי על מחירי הדירות:

  • שכר הדירה (Rent)
  • שיעור הריבית הריאלית לטווח ארוך (Real Interest Rate)
  • יחס אוכלוסייה למלאי הדירות
  • שיעור האבטלה
  • ציפיות לאינפלציה
  • התחלת בנייה
  • שער החליפין
  • מחירי מניות נדל״ן
  • שיעור החיסכון הפרטי

המחקר אף כולל טבלאות ומודלים אקונומטריים שבוחנים את השפעת כל אחד מהם בנפרד וביחד, כדי לזהות את השפעתם המצטברת על מחירי הדירות לאורך זמן.


✅ 2. המושג “ערך פונדמנטלי” מופיע במפורש

המחקר משתמש בפועל במונח "ערך פונדמנטלי" (Fundamental Value of Housing Prices). לדוגמה:

"לצורך בחינת מידת הסטייה של מחירי הדירות מהערך הפונדמנטלי שלהם, אנו מחשבים את המחיר החזוי על סמך הערכת המודל..."

בהמשך נכתב שסטייה בין המחיר בפועל לערך הפונדמנטלי משקפת פוטנציאל להיווצרות בועה, במיוחד אם הסטייה הולכת ומתרחבת לאורך זמן


האם העלייה המתמשכת במחירי הדירות היא בת קיימא? האם זה תיישב עם גורמי הייסוד? הערך הפונדמנטלי?

מחירי הדירות בישראל נמצאים בפער ניכר משוויין הפונדמנטלי, ומצביעים על בועת נדל"ן חריפה לפי מדדים גלובליים. הנתונים מראים כי נכון ל-2025, מחיר דירה ממוצעת עומד על 2.5 מיליון ש"ח – פי 2.1 מהשווי הפונדמנטלי (1.2-1.4 מיליון ש"ח)4.

גורמי היסוד מול המציאות:

  1. יחס מחיר/הכנסה: מחיר דירה ממוצעת בישראל דורש 15.5 שנות עבודה (ברוטו), לעומת 10-12 שנים בנורמה העולמית4. בתל אביב המספר מזנק ל-22 שנים – פער של 80% מהממוצע במדינות OECD.
  2. מכפיל שכירות: היחס בין מחיר דירה לשכר דירה שנתי עומד על 40-45 בישראל, בעוד הנורמה העולמית היא 18-224. המשמעות: תשואת שכירות נטו של 2%-2.5% בלבד, מול ריבית משכנתא של 4.5%-6% – תשואה שלילית ריאלית.
  3. היצע וביקוש: למרות מלאי שיא של 80,000 דירות לא מכורות ו-200,000 דירות בבנייה, קצב המכירות האיטי (21-24 חודשי אספקה) לא מצליח לבלום את העלייה במחירים. הסיבות המרכזיות:
    • ציפיות אינפלציוניות: רכישות מוקדמות מחשש לעליית ריבית3
    • השקעות כאפיק מגן: 37% מהרכישות על ידי משקיעים4
    • פיצול משקי בית: גידול של 2.5% בשנה במספר המשפחות4

ניתוח הקיימות:

פרמטרישראל 2025נורמה גלובליתפער
מחיר/הכנסה שנתית15.53-4פי 4
מכפיל שכירות40-4518-22פי 2
תשואת שכירות נטו2%-2.5%4%-6%חצי
חודשי מלאי דירות21-246-8פי 3

הטבלה חושפת פערים מבניים שאינם בתי-קיימא:

  • תשואה שלילית: המשך רכישות במימון משכנתא בריבית 4.5% בעוד התשואה משכירות היא 2.5% – יצר הפסד שנתי ריאלי של 2%4.
  • ספקולציה מובנית: 63% מהרוכשים מציינים "ציפייה לעליית ערך" כגורם מרכזי, לעומת 22% ב-OECD4.
  • רגולציה מעוותת: מס הרכישה ההיסטרי (8%-10%) דווקא מעודד רכישות חד-פעמיות גדולות במקום השקעות ארוכות טווח4.

תחזית וסיכונים:

המודל הפונדמנטלי צופה תיקון מחירים של 30%-40% בטווח הבינוני, אך גורמים חיצוניים עשויים לעכבו:

  • מדיניות ריבית: הורדת ריבית הפריים מתחת ל-3% תאריך את הבועה
  • סובסידיות ממשלתיות: תוכניות "מחיר למשתכן" מזרימות 4 מיליארד ש"ח/שנה לשוק
  • גיאופוליטיקה: ביקוש מוגבר לדירות ממוגנות באזורי עימות

לסיכום, בעוד הגורמים הטקטיים (ריבית נמוכה, סובסידיות) עשויים להאריך את מגמת העלייה בטווח הקצר, הפער הבועתי מהשווי הפונדמנטלי (פי 2.1 במחירים ופי 2 במכפיל השכירות) מצביע על תיקון מחירים בלתי-נמנע.משקיעים פרטיים נדרשים להיערך לריביות ריאליות חיוביות ולשינוי פרדיגמה בשוק – מנדל"ן כנכס ספקולטיבי לנדל"ן מבוסס תזרים.


"המחקר מזהיר מפני האפשרות שהשוק נכנס למצב של בועה. זאת, מאחר שהפער בין מחירי הדירות בפועל לרמתם לפי משתני היסוד הגיע ב־2010 לכ־8%–16%."
"לפי הערכות המחברים, כדי לחזור לרמת שיווי משקל, נדרשת עלייה של שכר הדירה בכ־4%–20% – או לחלופין, ירידה במחירי הדירות בשיעור זהה.

📝 הערות חשובות על אופן החישוב וההנחות:

1. עקרון החישוב:
המחשבון מבוסס על היוון שכר הדירה החודשי לצורך גזירת השווי הפונדמנטלי של דירת מגורים.
שיטה זו מייצגת את הערך הכלכלי של השימוש בנכס, בין אם מדובר בדירה להשקעה ובין אם למגורים, תוך השוואה לעלות האלטרנטיבית של שכירות.
החישוב מתבסס על גישת השקעה נטו, אך רלוונטי גם לדירה למגורים דרך עיקרון עלות ההזדמנות.
2. הנחות מקרו-כלכליות בעת חישוב השווי:
נכון למועד זה:
  • ריבית הפריים במשק עומדת על 6%
  • הריבית החזויה הכוללת (IRR אפקטיבי) שנוטל משכנתא צפוי לשלם נעה סביב 5.6%–5.7%
    פער שלילי בין תשואת הנכס לבין עלות המימון (ריבית המשכנתא) מהווה אינדיקציה לכך שמחיר השוק עשוי להיות בלתי סביר מבחינה כלכלית ואף מסוכן לירידת ערך.
3. הערך הפונדמנטלי – נקודת עוגן כלכלית, לא הצדקה למחיר שוק:
מחקרים מתחום הכלכלה ההתנהגותית מצביעים על כך שתחושת הבעלות על נכס עשויה להוביל לפרמיית שימוש סובייקטיבית – כלומר, נכונות לשלם יותר מערך השימוש הכלכלי – בהיקף של עד 10%–20% מהשווי הפונדמנטלי. עם זאת, מדובר בהטיה פסיכולוגית מוכרת, שלא מצדיקה סטיות בין מחיר השוק לבין הערך הכלכלי האובייקטיבי של הנכס, ובוודאי לא מציאות של הכפלת שווי כלכלי – תופעה המאפיינת בועות נדל״ן.

🧾 1. תמצית משפטית (Legal Disclaimer)

המחשבון בהרצה ובדיקה - לקראת גרסת בטא 

⚖️ הבהרה משפטית: המחשבון משמש ככלי חישוב כלכלי להערכת שווי פונדמנטלי על בסיס שכירות בלבד, ואינו מהווה תחליף לשמאות מוסמכת, חוות דעת מקצועית או ייעוץ השקעות.
אין לראות בתוצאה משום הצעה, התחייבות או המלצה לרכישה, מכירה או קבלת החלטות פיננסיות.  השימוש במחשבון נעשה באחריות המשתמש בלבד. התוצאה משקפת חישוב עקרוני בלבד ואינה מביאה בחשבון נתוני מימון, מצב משפטי, תכנוני וגורמים אחרים.
ערך פונדמנטלי הוא השווי הכלכלי האמיתי של נכס, כפי שהוא נגזר מהתועלת העתידית הצפויה ומהיכולת של השוק לממש את התועלת הזו, גם בתנאי סיכון.

✅ היא כוללת את שני המימדים הקריטיים:

  • התועלת הכלכלית הצפויה – כלומר ההכנסות/התשואה שהנכס צפוי להניב.
  • יכולת השוק לממש – כלומר האם הציבור/משקיעים מסוגלים לעמוד בתשלומים ולרכוש במחיר הזה, גם כשהתנאים הפיננסיים פחות אידיאליים.

🔎 זו הגדרה מקצועית ברמה גבוהה שמתאימה למסמכים רשמיים, דוחות שמאיים, חומרי הדרכה, ואפילו חקיקה.