אנרון כחול־לבן על סטרואידים בשוק הנדל"ן בישראל

בין אזהרות רואי החשבון, דרישות רשות ניירות ערך – והמציאות החשבונאית המסוכנת

מבוא: כשהרגולטור מרים דגל אדום – לא במקרה

לעיתים נדירות יחסית מתכנסות שלוש זירות לכדי אות ברור אחד:

1. הנהגת המקצוע החשבונאי,
2. רגולטור שוק ההון,
3. ענף כלכלי שמרכז סיכונים מערכתיים.

זה בדיוק מה שקורה כעת בשוק ההון והנדל"ן בישראל, על רקע דברי נשיא לשכת רואי החשבון והמסמך החריג בהיקפו ובחריפותו של מחלקת התאגידים ברשות ניירות ערך, המופנה ישירות לדירקטוריונים ולמנכ"לים של תאגידים מדווחים .מי שמבקש לראות בכך "הידוק רגולטורי שגרתי" – מחמיץ את התמונה הגדולה.

1. לא עוד “טעויות גילוי” – אלא כשל עומק מערכתי

המכתב של רשות ניירות ערך אינו עוסק בשוליים. הוא מצביע על תבנית חוזרת:

• שימוש במחירי מכירה למ"ר גבוהים ממחירי שוק
• אי־הכללת עלויות מימון מהוונות במלאי
• חישובי רווח גולמי “נקיים” מעלויות שיווק, מטה וסיכונים
• הצגת עודפים צפויים מבלי לשקף מגבלות חוזיות ומימוניות
• ניתוחי רגישות חסרים או אופטימיים באופן בלתי סביר

אלו אינם כשלים טכניים. זו שיטה.

2. הנדל"ן היזמי: לב הסיכון החשבונאי

הרשות מצביעה במפורש על ענף הנדל"ן היזמי כזירה שבה רמת הסיכון החשבונאי עלתה דרמטית.

והסיבה ברורה:

• האטה במכירות
• ביטולי עסקאות
• עלייה בעלויות הבנייה והמימון
• מימון חוץ־בנקאי כתחליף להון עצמי
• תלות גוברת באומדנים עתידיים לא ודאיים

במילים פשוטות:

יותר תחזיות, פחות מזומנים. 

"טעויות בעשרות מיליוני ש"ח": הנדל"ן במוקד מסמך ההנחיות של רשות ני"ע

3. כאן מתחילה ההשוואה לאנרון

בפרשת Enron לא הייתה בעיה של היעדר רגולציה.

הייתה בעיה של חשבונאות יצירתית שמקדימה את הכלכלה.

הדמיון המטריד:

ההבדל?

בישראל – זה קורה בענף שממונף עד העצם, עם חשיפה ישירה של ציבור החוסכים, קרנות הפנסיה ומחזיקי האג"ח.

4. האחריות המקצועית: רואי החשבון במוקד

דברי נשיא לשכת רואי החשבון אינם מקריים. הם משקפים מצוקה מקצועית אמיתית:

• שימוש גובר ב-AI להכנת דוחות, ללא בקרה מספקת
• לחץ של הנהלות “להישאר תחרותיים” במספרים
• טשטוש הגבול בין ייצוג, ביקורת ושיווק
• חשש גובר מחשיפה לאחריות אישית

רשות ניירות ערך אומרת זאת במפורש:

האחריות אינה עוברת לאלגוריתם.

5. שווי, היוון ומה שביניהם – נקודת התורפה הקריטית

אחד הסעיפים החמורים ביותר במסמך הרשות נוגע לקביעת שיעורי היוון והערכות שווי:

• חילוץ תשואות מנתונים חלקיים
• הסתמכות על עסקאות “מדווחות” ללא NOI מלא
• אי־התאמת שיעור ההיוון לרמת הסיכון האמיתית
• פרויקטי התחדשות עירונית בשווי שאינו משקף הסתברות מימוש

זהו בדיוק המקום שבו חשבונאות פוגשת אשליה.

6. לא אזהרה – אלא קו גבול

המכתב אינו “המלצה”.

הוא הנחת תשתית לאכיפה, לאחריות אישית, ולתביעות עתידיות.

מי שימשיך:

• לנפח תחזיות,
• להציג רווחיות שאינה תזרימית,
• ולהתעלם מסיכון –

לא יוכל לטעון בהמשך: לא ידענו.

סיכום: אנרון, אבל עם נדל"ן, אג"ח ופנסיות

אם אנרון הייתה קריסה של תאגיד –

כאן מדובר בסיכון מערכתי.

הרגולטור מאותת.

רואי החשבון מאותתים.

השאלה היחידה שנותרה:

מי בוחר להתעלם – ומי עוצר בזמן.

📦 Executive Summary (English)

Enron, Israeli Style – On Steroids

Summary

This article provides an in-depth professional analysis of recent warnings issued by the Israel Securities Authority alongside statements by the President of the Israeli Institute of Certified Public Accountants. It argues that Israel’s public real estate sector is exhibiting structural and accounting patterns disturbingly similar to those that preceded the collapse of Enron.The analysis highlights aggressive use of forward-looking estimates, inflated asset valuations, optimistic cash-flow assumptions, creative capitalization of financing costs, and growing reliance on non-bank credit. These practices, while formally compliant in appearance, increasingly detach reported profitability from economic reality. Unlike Enron, which was a single corporate failure, the Israeli case represents a systemic risk involving public companies, bondholders, pension funds, auditors, and regulators. The article concludes that the regulator’s message is not a routine disclosure reminder, but a clear warning line: accountability is shifting from institutions to individuals, and the window for plausible deniability is closing fast.

הסרט "Enron: The Smartest Guys in the Room" (אנרון: הבחורים הכי חכמים בחדר) מתאר את עלייתה המטאורית ונפילתה המהדהדת של חברת האנרגיה "אנרון", שהפכה לסמל לשחיתות תאגידית בארצות הברית.להלן סיכום הנקודות המרכזיות מהסרט:

1. השאיפה והחזון [05:30]

אנרון, שהתחילה כחברת צינורות גז טבעי קטנה, הפכה בתוך שנים ספורות לתאגיד השביעי בגודלו בארה"ב. בהנהגתם של קן ליי וג'ף סקילינג, החברה נתפסה כמודל עסקי חדשני ש"המציא מחדש" את שוק האנרגיה באמצעות מסחר בחוזים פיננסיים במקום במוצרים פיזיים.

2. תרבות של יהירות ותאוות בצע [22:40]

הסרט מתאר תרבות ארגונית אכזרית המבוססת על דארוויניזם חברתי. סקילינג הנהיג את שיטת ה-"Rank and Yank", שבה עובדים דורגו מדי שנה ו-10% התחתונים פוטרו באופן מיידי. תרבות זו עודדה סיכונים קיצוניים, חוסר מוסריות ותחרות דורסנית בין העובדים [23:40].

3. הונאה חשבונאית [19:30]

אחד המנגנונים המרכזיים להונאה היה שיטת ה-"Mark-to-Market". שיטה זו אפשרה לאנרון לרשום רווחים עתידיים פוטנציאליים כרווחים מיידיים ביום חתימת העסקה, גם אם הכסף לא נכנס מעולם. כאשר הפרויקטים נכשלו, החברה הסתירה את חובותיה באמצעות רשת סבוכה של חברות קש (שותפויות) שהקים סמנכ"ל הכספים, אנדי פאסטו [51:30].

4. משבר החשמל בקליפורניה [01:03:15]

הסרט חושף כיצד סוחרי אנרון ניצלו את הדה-רגולציה בקליפורניה כדי ליצור מחסור מלאכותי בחשמל. הם גרמו להפסקות חשמל יזומות (Rolling Blackouts) כדי להקפיץ את המחירים באלפי אחוזים, תוך שהם חוגגים את ה"ניצחון" על חשבון האזרחים [01:09:40].

5. הקריסה וההשלכות [01:37:30]

בשנת 2001, בעקבות תחקירים עיתונאיים וחשדנות של אנליסטים, הבית התפרק. אנרון הכריזה על פשיטת הרגל הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקאית עד אז. התוצאות היו הרסניות:

• 20,000 עובדים איבדו את עבודתם ואת חסכונות הפנסיה שלהם [08:25].
• קליף בקסטר, בכיר בחברה, התאבד [01:42:00].
• קן ליי וג'ף סקילינג הועמדו לדין והורשעו בעבירות מרמה והונאה [01:45:00].

לסיכום

הסרט מציג את סיפורה של אנרון לא רק ככישלון כלכלי, אלא כטרגדיה אנושית של אנשים שחשבו שהם "החכמים ביותר בחדר" והאמינו שהם יכולים לעקוף את חוקי הכלכלה והמוסר.

לצפייה בסרט המלא: https://youtu.be/_0vRuHn9MmI

פרשקובסקי השקעות ובנין בע"מ - פעולת דירוג

שרשרת ניפוח המחירים

איך הטבות מימון הפכו למדד, המדד הפך למחיר – ושומרי הסף ויתרו על תפקידם

שוק הנדל"ן בישראל איננו מתנהל עוד סביב שווי כלכלי של דירה, אלא סביב מבנים פיננסיים שנועדו לייצר מראית עין של יציבות ואף עליות מחירים – גם כאשר הביקושים נחלשים, שיעור ביטולי העסקאות מזנק, והמלאי הלא־מכור תופח לרמות שיא. בלב המנגנון הזה פועלת שרשרת ניפוח מחירים סגורה, שמזינה את עצמה ומאשררת את עצמה – עד לרגע הקריסה.

1. נקודת המוצא: העסקה החדשה איננה “מחיר דירה”

עסקאות בדירות חדשות אינן עוד עסקות פשוטות של נכס תמורת כסף. בפועל מדובר בחבילת הון הכוללת:

• דחיות תשלום מהותיות (20/80, 10/90 ודומיהן),
• הלוואות ללא ריבית או בריבית מסובסדת,
• סבסוד סמוי של עלות ההון.

כאשר בחוזה מכר נכתב במפורש כי “התמורה כוללת גם את הדירה וגם את הפרש המימון (הריבית)” – אין כאן שאלה פרשנית. זהו מחיר חוזי שמגלם נכס + אשראי. כלומר: שעטנז מודע בין מחיר הדירה למחיר הכסף.

שינוי במחירי שוק הדירות - דצמבר-2025

2. כשל המדידה: פורמליזם במקום כלכלה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

הלמ"ס בוחר למדוד את המחיר החוזי המדווח, גם כאשר ידוע:

• שהחוזה כולל רכיב מימון מהותי,
• שהרכיב אינו מנוכה,
• שהמחיר אינו משקף ערך נוכחי כלכלי.

אין כאן “הערכה סובייקטיבית” אלא אי־מדידה של רכיב ידוע וגלוי. ההתעקשות להיצמד למחיר הרשמי, תוך התעלמות מתוכן כלכלי מהותי של העסקה, יוצרת הטיה שיטתית כלפי מעלה במדד מחירי הדירות.

3. חוק גודהארט: כשהמדד הופך למטרה

כאן מתממש חוק גודהארט במלוא עוצמתו: כאשר מדד הופך ליעד, הוא חדל למדוד את המציאות.

הקבלנים שומרים על “המחיר הרשמי” ומעבירים את ההנחות למישור המימון; הלמ"ס מודד את המספר ולא את הכלכלה שמאחוריו; והמדד מפסיק לשקף מגמת שוק אמיתית.התוצאה איננה רק טשטוש ירידות – אלא לעיתים יצירת עליות מדומות, דווקא בתקופה של ירידה חדה במכירות וזינוק במלאי הלא־מכור.

4. אפקט ההדבקה: מהמדד אל שוק היד־השנייה

שוק היד־השנייה איננו פועל בוואקום. הוא מתצפת:

• על מחירי הדירות החדשות,
• על מדדי הלמ"ס,
• על כותרות ופרשנויות כלכליות.

כאשר העוגן הראשוני מעוות – כל השוק מתיישר על עיוות. מחירי יד־שנייה מושפעים ממחירי “נייר” של דירות חדשות, שאינם משקפים עסקה כלכלית אמיתית.

5. נקודת הכשל החמורה באמת: גישת ההשוואה שנפלה בפח

כאן מתרחש הכשל המקצועי העמוק ביותר.גישת ההשוואה נועדה להיות כלי ביקורת שוק, לא מכשיר לשכפולו. תפקידה המקורי היה לבחון האם עסקה משקפת שווי כלכלי סביר, תוך נטרול הבדלים, סיכונים ונסיבות חריגות.אלא שבשוק הנוכחי התרחשה מוטציה שקטה:

גישת ההשוואה חדלה להיות כלי אנליטי והפכה לגישת שכפול והעתקת מחירים.

6. השוואה למחיר שאינו שווי

כאשר עסקאות הבסיס:

• כוללות הטבות מימון מהותיות,
• מגולמות במחיר החוזי,
• ואינן מנוכות במדד,

ההשוואה אליהן איננה השוואה לשווי – אלא השוואה למחיר מנופח.

במצב כזה, כל שומה “מבוססת השוואה” איננה בודקת שווי – אלא משעתקת עיוות.

7. מאפקט הֶדֵהוּד לאשרור מניפולציה

השומה איננה מסמך ניטרלי. היא:

• משמשת בנקים להעמדת אשראי,
• מצוטטת בבתי משפט,
• ומכוננת נורמה כלכלית.

כאשר שמאי מתבסס על עסקאות מושפעות, מבלי לנתח תזרים, תשואה, עלות הון וסיכון – הוא אינו רק מהדהד את המחיר המנופח. הוא מאשרר אותו בדיעבד והופך מניפולציה שיווקית של קבלן ל”שווי מאושר” במסמך מקצועי.

8. משומרי סף לשותפים שקטים

שמאי מקרקעין הם שומרי הסף של השוק. הם הראשונים שאמורים לומר: המלך עירום.

כאשר השמאי יודע:

• שהמחיר כולל רכיב מימון,
• שהמדד מעוות,
• ובכל זאת מאשר שווי “בהתאם לעסקאות השוואה”,

הוא איננו רק טועה. הוא נופל בפח שהשוק פרס במכוון – ובכך:

• מנציח את המחירים המנופחים,
• משתף פעולה עם המניפולציה,
• ומעניק לה חותמת מקצועית.

זהו כבר לא כשל שוק – אלא כשל שמאי.

9. היעדר מנגנון בלימה

גישת ההשוואה אמורה לכלול בלמים פנימיים:

• בדיקת תשואה מול ריבית,
• בדיקת היגיון כלכלי,
• זיהוי אנומליות.

כאשר הבלמים הללו נעלמים, השומה מפסיקה להיות כלי ביקורת והופכת לחוליה פעילה בשרשרת ניפוח המחירים.

סיכום

השאלה איננה האם מחירי הדירות “חוזרים לעלות”, אלא כמה זמן עוד ניתן יהיה לאשר מציאות מדומה באמצעות מדדים מעוותים ושומות נטולות ניתוח כלכלי – עד לרגע שבו המציאות תכפה את עצמה, באירוע חד וכואב.

Summary (English)

This article exposes a closed inflationary loop in Israel’s housing market. Developers embed financing incentives into contract prices, the CBS records inflated figures without economic adjustment, second-hand prices anchor to distorted indices, and appraisers mechanically apply the comparative approach without isolating financing effects. As a result, the appraisal profession—meant to act as a market gatekeeper—ends up legitimizing manipulation instead of challenging it, sustaining a real-estate bubble detached from economic reality.

הדוח “ישראל 2025: פרשת דרכים דמוגרפית” של מרכז טאוב שפורסם כפרק הדמוגרפיה בדוח מצב המדינה 2025 מציג נתונים שמערערים מספר מיתוסים שנשמעו בשנים האחרונות בקשר לדרישות מבוססות-“צרכני ביקוש” בשוק הדיור בישראל — במיוחד הלקוחות שמכרו לציבור את הרעיון שהייתה כאן דחיפה בלתי פוסקת של ריבוי טבעי גבוה, חסר דירות וכד’ בהנעת הביקוש והעלאת מחירי הדיור. (מרכז טאוב)

🎯 מסקנות הדוח הדמוגרפי העיקריות (2025)

1. שיעור גידול האוכלוסייה צונח לכלי-העמדה היסטורי

• שיעור גידול אוכלוסין כולל בשנת 2025 יורד ל-0.9% - רמה שלא נראתה באמת מאז תחילת שנות ה-80. (מרכז טאוב)

2. ירידה בשיעורי הפריון בכל המגזרים

• למרות יציבות במספר הלידות האבסולוטי, שיעורי הפריון (מספר ילדים צפוי לאישה) נמצאים בירידה ברוב האוכלוסיות: גם יהודיות (כולל חילוניות), גם ערביות ושונות. (מרכז טאוב)

3. עלייה צפויה בתמותה

• עם התבגרות האוכלוסייה, מספר הפטירות בשנה צפוי לעלות בכ-77% עד 2040. (מרכז טאוב)

4. הגירה נטו שלילית בשנים האחרונות

• לראשונה מזה עשורים, בשנת 2024 כבר נרשמה הגירה נטו שלילית (יותר יוצאים מאשר נכנסים) ואף ב-2025 מגמה זו צפויה להתרחב — כולל הגירה חוזרת של עולים. (מרכז טאוב)

5. שינוי משמעותי במקורות הגידול הדמוגרפי

• בעבר כ-80% מהגידול הדמוגרפי נבע מהריבוי הטבעי; כיום שיעור הריבוי הטבעי ירד משמעותית וההגירה צפויה לשחק תפקיד מכריע יותר בכל דפוסי צמיחה עתידיים. (מרכז טאוב)

📉 מה זה אומר לקונספטים שנהגו להסביר את עליית מחירי הדיור?

לפי הדוח המגמות הדמוגרפיות עצמן כבר אינן תומכות בטענה לפיצוץ ריבוי-טבעי כהסבר מרכזי לביקוש שיצר בועת מחירים:

❗ טענה: ריבוי טבעי גבוה הוא מניע מרכזי של ביקוש לדיור

➡ המציאות משתנה: שיעורי הפריון הכוללים נמוכים מבעבר ואף יורדים, וריבוי טבעי כבר אינו “מנוע טבעי עוצמתי” בצמיחה הדמוגרפית. (מרכז טאוב)

❗ טענה: מחסור בדיור נובע מצמיחה אינהרנטית מאוד גבוהה באוכלוסייה

➡ הגידול כולל נמוך: נתון של 0.9% גידול בשנה מצביע על האטה דרמטית בכל קצב גידול בהשוואה לעבר, כך שהטענה שלא ניתן לענות על ביקוש כי הוא “בלתי פוסק וגדול” אינה מבוססת דמוגרפית. (מרכז טאוב)

❗ טענה: גל עלייה עקב אנטישמיות מייצר “ביקוש גבוה מהיצע”

➡ הגירה נטו שלילית: בשנת 2024 כבר חלה ירידה בכניסת עולים ולא ההיפך -כולל ירידה צפויה בשיעור העלייה לשנת 2025. (מרכז טאוב)ומה לגבי 

מחסור בקרקעות/מספסרות רמ״י/מחסור מבני בגידול היצע הפיתוח? הדוח הדמוגרפי לא מתייחס ישירות למדיניות קרקעות או רגולציה תכנונית, אבל מה הוא כן משנה הוא את הבסיס 

הביקושי-דמוגרפי עליו מבוססת רוב השיח הציבורי על מחירי הדיור — הוא מראה שהבסיס הזה מתפרק. קשיי הדיור שממשיכים להתקיים אינם נובעים עוד מעליית ביקוש “טבעית” בקצב גבוה, אלא ממגבלות היצעיות מבניות ותנאי שוק אחרים (כמו עלויות בנייה, רגולציה, מיסוי, עלויות מימון ומשקיעים) — בדיוק אותם גורמים שדוחי טאוב אחרים מזהים כגורמי מחירים משמעותיים. (מרכז טאוב)

📊 מסקנות ביקורתיות ממוקדות

1. הביקוש הדמוגרפי - כבר לא מניע עוצמתי

• הנתונים מצביעים על האטה היסטורית בריבוי הטבעי ושינוי במקורות הגידול, כך שהסבר עליית מחירים צריך לעבור מ“דמוגרפיה כהסבר מרכזי” לניתוח מורכב של כלכלת הדיור. (מרכז טאוב)

2. יש להפריד בין ביקוש דמוגרפי לבין ביקוש פיננסי/השקעות

• הרבה מהביקוש בשנים האחרונות אינו רק דמוגרפי אלא מונע ממנגנוני השקעה, נזילות וזמינות מימון, כולל תמריצים מסוימים - נקודה שטאוב ודו״חות כלכליים נוספים מדגישים. (מרכז טאוב)

3. מדיניות הדיור - נחוץ עדכון דרמטי לסט הכלים

• אם הביקוש הדמוגרפי מתייצב/נחלש, המדיניות חייבת לעבור מייעוץ על “עוד דירות” לניתוח שורשי של חסמי היצע, תמריצי הון, תכנון והיתרים, ותמיכה בשוק השכירות.

📌 מסקנה מרכזית 

הדוח של מרכז טאוב מראה כי הטענות שחזרו במשך שנים - ריבוי טבעי גבוה, הגירה חזקה, מחסור תורשתי ב-דיור עקב דמוגרפיה - כבר לא עומדות על יסוד נתוני המציאות העדכניים. אם השיח על בועת הדיור בישראל ממשיך להיות מבוסס על אותן טענות, הוא כבר אינו צריך לשמש בסיס נטול ביקורת בפורומים מקצועיים או ציבוריים. (מרכז טאוב)

•  ריבוי טבעי גבוה. 
• מחסור כרוני בדירות. 
• מחסור בקרקעות. 
• רמי"י מספסרת בקרקעות. 
• גלי עלייה בגלל אנטישמיות. 
• ביקוש גבוה מהיצע. 
• צריך 60 אלף דירות חדשות בשנה, כל שנה. 
• אוכלוסיית ישראל תכפיל את עצמה בתוך עשור. 
• ועוד שקרים... ולכן מחירי הדירות עלו, עולים ויעלו.

"כלכלת זומבים - ההתמכרות המערכתית לתנועה". בענף הנדל"ן, עמידה במקום היא לא רק נסיגה, היא התאבדות. למה הם לא מפסיקים לבנות? 

🏗️ למה הקבלנים ממשיכים לבנות – גם כשיש כבר כ־84 אלף דירות לא מכורות?

לכאורה, הנתונים זועקים לעצירה:

מלאי הדירות החדשות הלא מכורות חצה את רף 84 אלף יחידות, המכירות ירדו בכ־30%, הריבית גבוהה, מבצעי המימון שוחקים רווחיות –

ובכל זאת, אתרי הבנייה ממשיכים לפעול, מנופים לא יורדים, והתחלות הבנייה נותרות גבוהות. נתוני הלמ״ס שפורסמו השבוע (אוקטובר 2024 – ספטמבר 2025) רק מחדדים את השאלה:

• התחלות בנייה: 81 אלף דירות
• גמר בנייה: 75.5 אלף דירות
• היתרי בנייה: 81.6 אלף דירות

אם השוק בקיפאון – למה הברז לא נסגר? התשובה איננה פסיכולוגית, ולא “אופטימיות של קבלנים”.

היא פיננסית, מערכתית, וכפויה.

1. התחלות הבנייה אינן החלטה חדשה – הן תוצאה של עבר ממונף

הטעות הנפוצה היא לקרוא את נתוני הלמ״ס כאילו מדובר בהחלטות עכשוויות.

בפועל, רובן משקפות החלטות שהתקבלו בשנים 2021–2022, בשיא הגאות:

• קרקעות שנרכשו במחירי שיא
• היתרים שניתנו בתקופה של ריבית אפס
• ליווי בנקאי שסוכם מראש
• לוחות זמנים מחייבים בהסכמי מימון

כלומר:

הקבלנים אינם “בוחרים לבנות עכשיו” – הם ממשיכים תהליך שכבר החל ואי־אפשר לעצור אותו בלי נזק מיידי.

2. עצירת בנייה ≠ המתנה לשוק

עצירת בנייה = אירוע חדלות פירעון

פרויקט נדל"ן ממונף אינו ברז שניתן לפתוח ולסגור:

• עצירה מפעילה סעיפי הפרה בהסכמי הליווי
• הבנק עלול לדרוש הזרמת הון מיידית
• הריביות ממשיכות להיערם
• שווי הקרקע יורד מתחת לשווי בספרים
• הבטוחות נשחקות

לכן, עבור יזם ממונף:

לבנות זה לא אסטרטגיה – זו הישרדות.

3. הבנייה נמשכת כדי לשמור על האשראי – לא בגלל ביקוש

אחד המיתוסים החזקים בציבור הוא ש”אם בונים – סימן שיש ביקוש”.

המציאות הפוכה:

• הבנק משחרר כספים לפי קצב ביצוע
• עמידה באבני דרך היא תנאי להמשך מימון
• עצירה מסכנת את כל מבנה החוב

לכן, הבנייה עצמה הפכה ל־תנאי להמשך קיום פיננסי,

ולא לתגובה לשוק.

4. למה לא מורידים מחירים במקום לבנות?

כי הורדת מחיר רשמית יוצרת תגובת שרשרת:

• הציבור מפנים שמחירים בירידה
• קונים ממתינים
• המכירות נעצרות
• התזרים מתייבש
• והפרויקט קורס מהר יותר

במקום זאת, הקבלנים פונים ל־

• מבצעי מימון
• דחיית תשלומים
• “הטבות” שלא משתקפות במחיר הרשמי

אלא שאלה הנחות בתחפושת, ששוחקות רווחיות ומעמיקות את הבור התזרימי.

5. נתון קריטי מהלמ״ס: רוב הבנייה חשופה לשוק

מהנתונים עולה כי:

• 72.1% מהדירות הן דירות למכירה
• רק 27.9% אינן מיועדות למכירה
• מתוך הדירות למכירה:
  • כ־51% – בנייה יזמית/קבלנית
  • כ־19% – קבוצות רכישה
  • כ־19% – להשכרה

כלומר:

עיקר ההתחלות הן חשיפה יזמית מלאה לשוק, לא דיור ציבורי ולא צורך חברתי דחוף.

הסיכון כולו מרוכז אצל: יזמים, בנקים, ומחזיקי אג"ח.

6. זו לא דינמיקה של שוק חופשי – זו דינמיקה של חברות זומבי

חברה שממשיכה לפעול:

• לא כי היא רווחית
• אלא כי עצירה תוביל לקריסה מיידית
• תוך תלות בהמשך מימון כדי לשרת חוב קיים

עונה להגדרה הכלכלית הברורה של:

חברת זומבי

וזו אינה תופעה נקודתית –

אלא דפוס רוחבי בענף כולו.

7. גם הבנקים מתקשים לעצור – כי זו בעיה מערכתית

עצירת מימון רוחבית תגרום ל־

• ירידת ערך בטחונות
• הפרות סדרתיות של הסכמי אשראי
• פגיעה בדוחות הבנקים עצמם
• סיכון מערכתי למערכת הפיננסית

לכן, גם הבנקים לעיתים מעדיפים:

להמשיך להזרים אשראי
ולדחות את ההכרה בהפסד.

סיכום – בלי קישוטים

הקבלנים ממשיכים לבנות לא בגלל אמון בשוק,

אלא משום ש־

• עצירה = חדלות פירעון
• בנייה = דחיית משבר
• והמערכת כולה איבדה את יכולת הבלימה

נתוני הלמ״ס אינם סימן לחוזק.

הם סימן לכך שהשוק לכוד במבנה חוב,

שמעדיף זמן על פני אמת.

📦 English Summary Box

Why do developers keep building despite massive unsold inventory?Despite an unprecedented surplus of unsold apartments and sharply declining sales, construction activity in Israel remains high. Official CBS data shows that housing starts continue almost unchanged. This is not driven by optimism or demand, but by financial compulsion. Highly leveraged projects cannot be paused without triggering loan defaults, collateral devaluations, and liquidity crises. Construction has become a survival mechanism — a way to delay loss recognition and sustain bank financing — reflecting a broader “zombie company” dynamic across the sector.

פרדוקס הנדל"ן 2025: למה הקבלנים בונים בשיא של כל הזמנים כשמלאי הדירות הלא מכורות מתפוצץ?

בעולם הכלכלה הקלאסי, היצע וביקוש הם כוחות פשוטים: כשהמלאי עולה והביקוש יורד – הייצור נעצר והמחירים צונחים. אך שוק הנדל"ן הישראלי של שנת 2025 פועל לפי חוקי פיזיקה אחרים לגמרי.לפי נתוני הלמ"ס האחרונים, אנחנו עדים למחזה סוריאליסטי: מצד אחד, מלאי שיא של כ-84,000 דירות לא מכורות (זינוק של מאות אחוזים מהממוצע הרב-שנתי). מצד שני, נתוני התחלות הבנייה והיתרי הבנייה שוברים שיאים (כ-75.5 אלף התחלות בנייה נטו).

מדוע היזמים ממשיכים להסתער על השוק כשמדפי המלאי עמוסים לעייפה? ברוכים הבאים למלכוד ה"זומבי" של ענף הנדל"ן.

1. הבנק כ"שותף כפוי": שלד גמור שווה יותר משלד חלקי

עבור יזם נדל"ן, עצירת בנייה היא לא "חיסכון" – היא התאבדות. רוב הפרויקטים בישראל פועלים תחת ליווי בנקאי סגור. בחוזה הליווי, התקדמות הבנייה היא התנאי לשחרור הכספים.

• האינטרס הבנקאי: הבנק יודע שערך הבטוחה שלו (הבניין) עולה ככל שהוא קרוב יותר לטופס 4. בניין חצי גמור הוא "פיל לבן" שקשה לממש במקרה של חדלות פירעון.
• האינטרס של היזם: כל עוד המנופים עובדים, הבנק מזרים חמצן. ברגע שהבנייה נעצרת, היזם מפר את תנאי הליווי, וההלוואה הופכת מיידית לחוב "בסיכון גבוה", מה שמוביל לקריסה מהירה של המאזן.

2. מודל ה-Pipeline: חברות הנדל"ן ככריש שחייב לשחות

חברות יזמות ציבוריות נמדדות על פי "צבר פרויקטים". עצירת התחלות בנייה חדשות משמעותה הצטמצמות של המאזן העתידי.כדי לשמר דירוג אשראי גבוה ולגייס חוב בשוק ההון (אג"ח), החברות חייבות להציג צמיחה בנכסים. במובן מסוים, המשך התחלות הבנייה הוא פעולה חשבונאית שנועדה לייצר "מצג יציבות" מול המוסדיים, גם אם הרווחיות הריאלית נשחקת תחת עול המימון.

3. מלכוד ה-Inventory: הבנייה היא הדרך היחידה למזומן

עם מלאי של 84,000 דירות, הדרך היחידה של קבלן לפגוש מזומן (Cash Flow) היא לסיים את הפרויקט ולמסור את המפתח.במודל המכירות הנוכחי (מבצעי 90/10 או 80/20), רוב הכסף הגדול משולם רק במסירה. לכן, הקבלנים נמצאים במרוץ נגד השעון: הם חייבים לבנות מהר כדי להגיע לנקודה שבה הרוכשים מזרימים את ה-80% הנותרים, שאמורים לכסות את הלוואות המימון היקרות.

4. האם אנחנו בשידור חוזר של 1983?

הדמיון לפרשת ויסות מניות הבנקים מצמרר. אז, המערכת הבנקאית דחפה את המניות של עצמה כלפי מעלה בניתוק מהערך הריאלי, עד שהמציאות התנפצה. היום, המערכת כולה – בנקים, יזמים ומוסדיים – "מווסתת" את יציבות השוק דרך דחיית הפסדים ומתן הלוואות קבלן (סבסוד ריבית לרוכשים).החשיפה הבנקאית לענף הבינוי והנדל"ן חצתה את רף ה-540 מיליארד ש"ח. זוהי רשת ביטחון שבה כולם מחזיקים את כולם, אך ככל שהמלאי הלא מכור גדל, הרשת נמתחת עד לנקודת הקריעה.

5. הטריגרים לפיצוץ: מתי זה ייעצר?

השידור החוזר על סטרואידים לא יכול להימשך לנצח. שלושה גורמים עשויים להוות את הסיכה שתפוצץ את הבלון:

1. אירוע מאקרו קיצוני: הידרדרות גיאופוליטית שתעצור כליל את זרם הרוכשים (גם אלו של ה-10/90).
2. הורדת דירוג או משבר נזילות בבנק גדול: שיאלץ את המערכת לסגור את הברז ליזמים "זומבים".
3. יישום תקני IFRS 9: מעבר של פרויקטים למעמד של "חוב פגום" שיחייב את הבנקים להפרשות עתק, מה שישתק את היכולת לתת מימון חדש.

סיכום

הנתונים מראים שאנחנו בשיא של כל הזמנים בבנייה, אך זהו שיא שנובע מפחד ולא מאופטימיות. השוק הישראלי נמצא בתנועה מתמדת קדימה כי הוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו לעצור. השאלה היא לא האם תהיה התאמה למציאות, אלא כמה כואבת היא תהיה כשהמנופים יפסיקו להסתובב.

"כלכלת זומבים - ההתמכרות המערכתית לתנועה". בענף הנדל"ן, עמידה במקום היא לא רק נסיגה, היא התאבדות.

המשפט הזה,  "כלכלת זומבים: ההתמכרות המערכתית לתנועה" – הוא תמצית הטרגדיה של ענף הנדל"ן הישראלי במודל 2025. הוא מגדיר מצב שבו הפעילות הכלכלית אינה נובעת מתוך צמיחה בריאה (ביקוש ריאלי), אלא מתוך פחד מהקיפאון.כדי להבין למה עמידה במקום היא "התאבדות" בענף הזה, צריך להסתכל על המכניקה שמאחורי הקלעים:

1. מנוף הריבית: הדימום שלא עוצר

בענף הנדל"ן, זמן שווה כסף בצורה הקיצונית ביותר. יזם שקנה קרקע במינוף של מאות מיליונים משלם ריבית בכל דקה שעוברת.

• התקדמות = סיכוי להכנסה: רק התקדמות בבנייה מאפשרת להגיע ל"אבני דרך" שמשחררות כסף מהבנק או תשלומים מרוכשים.
• עמידה במקום = חדלות פירעון: אם היזם עוצר, הריבית ממשיכה "לאכול" את ההון העצמי שלו עד שהוא נמחק לגמרי. במצב כזה, עדיף לבנות גם בהפסד מאשר לא לבנות ולהפסיד הכל בוודאות.

2. מלכוד הבטוחות: הפרדוקס הבנקאי

הבנקים בישראל חשופים לענף הנדל"ן בכחצי טריליון ש"ח. עבור הבנק, פרויקט שנעצר הוא "נכס רע".

• כל עוד המנוף מסתובב, הבנק יכול לסווג את ההלוואה כ"חיה".
• ברגע שהאתר נסגר, הבנק חייב להפריש כספים להפסדי אשראי, מה שפוגע ברווחיות שלו ובלימות שלו.
• התוצאה: הבנקים "מכורים" לתנועה של היזמים בדיוק כמו שהיזמים מכורים למימון של הבנקים. זהו חיבוק דב שבו אף אחד לא יכול להרפות ראשון.

3. אשליית ה-10/90: הוויסות המודרני

כפי שציינת לגבי פרשת הוויסות, גם כאן יש "ויסות" של המציאות.כדי לא להוריד מחירים (מה שיוריד את ערך הבטוחות של הבנק), היזמים מוכרים דירות בתנאי "שלם 10% עכשיו והשאר במסירה".

• זה מייצר תנועה מלאכותית: הדירה רשומה כ"מכורה" (מה שמרגיע את הבנק), אבל הכסף לא באמת נכנס והסיכון נדחה למועד המסירה.
• המלאי הלא מכור (84K) הוא רק קצה הקרחון, כי הוא לא כולל את כל אותן דירות שנמכרו ב"כאילו" (עם הלוואות קבלן ודחיות תשלומים).

4. אפקט הדומינו של ה-Stage 3

בחשבונאות בנקאית (IFRS 9), הלוואות עוברות בין שלבים (Stages) לפי רמת הסיכון.

• Stage 1: הכל בסדר.
• Stage 2: יש סימנים לבעיות (למשל: מלאי לא מכור שנצבר).
• Stage 3: חדלות פירעון או חשש ממשי לכזו.המעבר של פרויקטים גדולים ל-Stage 3 הוא ה"צוק" שאליו כולם דוהרים. כדי למנוע את המעבר הזה, המערכת מזריקה "חמצן" (עוד הלוואות, עוד דחיות) כדי לשמור על היזם ב-Stage 2, במצב של "זומבי" – הוא חי, הוא בונה, אבל הוא לא באמת רווחי.

המסקנה היא קריאת השכמה

כאשר התנועה הופכת למטרה ולא לאמצעי, אנחנו כבר לא בניהול סיכונים – אנחנו בניהול קריסה. ההשוואה שלי לסיום פרשת ויסות המניות מדויקת משום שגם אז, כולם ידעו שהמחיר לא ריאלי, אבל כולם היו חייבים להמשיך לקנות כדי שהמגדל לא יפול. בסוף, המציאות תמיד מנצחת את הוויסות.

הבלוג נשען אך ורק על נתוני סקירת אוקטובר 2025 של אגף הכלכלן הראשי.

💣 סקירת אוקטובר 2025 של משרד האוצר:

הבועה מפסיקה לנשום – והתיקון כבר התחיל

סקירת הנדל"ן של משרד האוצר לחודש אוקטובר 2025 היא המסמך החמור ביותר שיצא מרשות רשמית מזה שנים.

היא לא אומרת את זה במפורש אבל המספרים זועקים:

שוק הנדל"ן הישראלי נכנס לשלב מתקדם של קריסה פונקציונלית.

הביקושים קורסים, תזרים הקבלנים מתייבש, מלאי הדירות הלא־מכורות מתנפח לממדים מסוכנים, וההתערבויות המלאכותיות שמחזיקות את השוק בחיים מאבדות כוח.זה כבר לא סימנים.

זה כבר לא תחזיות.

זו מציאות סטטיסטית.

🔍 חלק ראשון: הביקושים מתמוטטים "רצפת העסקאות" נשברת

בחודש אוקטובר נרכשו 4,518 דירות בלבד (כולל סבסוד).

ללא סבסוד 3,639 עסקאות בלבד.

ירידה של 40% מהחודש הקודם.

מדובר ברמה הנמוכה ביותר מאז נובמבר 2023 חודש אחד אחרי פרוץ המלחמה — וברמה הנמוכה ביותר של חודשי אוקטובר מאז תחילת שנות ה־2000.זה לא שוק ״איטי״.

זה לא ״המתנה״.

זה שוק קפוא.והקיפאון הזה מתרחש בו־זמנית בכל רכיבי השוק:

• דירות חדשות
• יד שנייה
• משקיעים
• משפרי דיור
• דירה ראשונה

כל מנועי הביקוש כולם נבלמו.

🧱 חלק שני: מכירות הקבלנים – מתמוטטות לרמות של משבר

מכירות דירות חדשות בשוק החופשי:

1,038 בלבד ירידה של 40% לעומת השנה שעברה ו־42% לעומת ספטמבר.

באזורים שלמים המצב חמור במיוחד:

באר שבע

ירידה של 53% במכירות.

רחובות

ירידה של 57%.

נתיבות / אופקים

עדיין מחזיקות מעמד בזכות שיעור הטבות מימון גבוה מאוד 47%–64% מהעסקאות.

במילים אחרות:

ללא מבצעי מימון – אין שוק.

📉 חלק שלישי: מלאי הדירות הלא־מכורות – מחסור? זה כבר מצחיק

בחודשים האחרונים האוצר חושף עובדה שמחסלת את המיתוס הגדול ביותר של ענף הנדל"ן:

15,000 דירות לא מכורות בת"א ובבת־ים — גידול של 21% בשנה.
באשקלון – 2,000 דירות חדשות לא מכורות, עם קצב ספיגה של 4 שנים.

זהו לוז השוק:

ישראל לא חווה "מחסור בדירות".

ישראל חווה עודף היצע במחירים שאין להם דורש.

כשמחיר מרוחק מהשווי השוק מפסיק לנשום.

💸 חלק רביעי: תזרים הקבלנים – האיתות המסוכן ביותר

התזרים הפוטנציאלי (מכירות): 3.9 מיליארד ש"ח בלבד — הנמוך ביותר מאז סוף 2023.

התזרים בפועל לאחר תשומות: 410 מיליון ש"ח בלבד.

לשם השוואה:

באותו חודש שנה קודם מעל 2 מיליארד ש"ח.זהו לא נתון טכני.

זהו דגל שחור:

חלק מהקבלנים לא ישרדו את 2026.

מי שממונף גבוה יגיע לחדלות פירעון.

מי שבעצמו החזיק את המחירים מנופחים יגלה שהשוק השתנה מהר יותר ממנו.

🏚️ חלק חמישי: המשקיעים בורחים — ותושבי החוץ מוכרים

רכישות משקיעים: 759 בלבד ירידה של 36%.

רכישות נטו של תושבי חוץ: 65 בלבד.

גרוע מכך:

תושבי החוץ מוכרים יותר ממה שהם קונים גידול של 32% במכירות.הם מבינים:

• התשואות נמוכות,
• הריבית גבוהה,
• והסיכון למפולת מחירים משמעותי.

המשקיע הישראלי מצביע ברגליים.

משקיעי החוץ מצביעים בדולרים.

🏚️ חלק שישי: משפרי הדיור – סיגנל מצוקה חריף

משפרי דיור: 1,018 עסקאות בלבד צניחה של 44%.

הנתון החשוב מכולם:

27% מהמשפרים הם "מצמצמי דיור" בעלי דירה שנאלצים לרדת ברמה.זו אינדיקציה של לחץ כלכלי אמיתי במשקי הבית.

זה נדיר.

וזה תמיד מופיע לפני ירידות מחירים משמעותיות.

🎯 חלק שביעי: השוק הממשלתי העוגן האחרון

בסבסוד ממשלתי נמכרו 879 דירות גידול של 75%!

והן מהוות 46% מכלל הדירות החדשות שנמכרו.

המשמעות:

מחצית מהשוק קורס והמחצית השנייה היא שוק ממשלתי מלאכותי.

⚠️ סיכום: השוק בתהליך התכווצות מבנית לא זמנית

אסור לטעות:

זו אינה תנודתיות.

זו אינה "עונתית".

זהו שינוי מבני והמספרים מאשרים זאת:

הסקירה הזו רוצה או לא רוצה מאשרת:

השוק אינו בר־קיימא ברמות המחיר הנוכחיות.

והתיקון כבר החל, פשוט עדיין לא מחלחל למדדים הנומינליים (שמבוססים על מעט עסקאות רצופות עיוות).

⭐ מסר לסיום

2025 הוא השנה שבה הסתיימה באופן רשמי מערכת ההונאה הפיננסית של העשור האחרון.

השוק קורס לא בגלל מלחמה, לא בגלל ריבית אלא בגלל פער ענקי בין המחיר האמיתי (שווי) לבין המחיר המלאכותי (שוק).

והפער הזה תמיד נסגר תמיד.

📦 English Summary Box

Israel Housing Market Review – October 2025

The latest Ministry of Finance report reveals a dramatic freeze in Israel’s housing market. Transactions collapse, developer cashflows shrink to critical levels, unsold inventory reaches multi-year highs, investors exit, and subsidized housing becomes the only active segment. The data indicates a structural market downturn, not a temporary slowdown, and suggests that a significant price correction is already underway.

הפוסט של גלית בן נאים שפורסם הערב, 13.12.2025:

קישור לפוסט: https://www.facebook.com/share/p/1AHXexXm3K/

הפרשנות שלי לפוסט:  להלן ניתוח הגלוי והסמוי בפוסט של גלית בן־נאים – כתיבה שנראית לכאורה אינפורמטיבית־סטטיסטית, אך למעשה עמוסה רמיזות, אזהרות ואמירות חריפות למי שיודע לקרוא בין השורות.

1. הגלוי – מה היא אומרת במפורש (ולא מנסה להסתיר)

א. קריסה במכירות – לא “האטה”

• 1,038 דירות חדשות באוקטובר – שפל מאז אוקטובר 2023.
• ירידה של 42% לעומת אוקטובר אשתקד, למרות יותר ימי עבודה.
• היא חוסמת מראש את תירוץ החגים: “למי שניסו להסביר את השפל בחגי תשרי…”

זו אמירה חדה: אין תירוצים עונתיים – זה כשל שוק.

ב. השוק כולו קפוא – לא רק הקבלנים

• 3,639 עסקאות סה״כ (חדש + יד שנייה).
• ירידה של 21% בשוק החופשי כולו.
• יד שנייה “מרככת” סטטיסטית – אבל לא בגלל בריאות, אלא כי:
  • לא היה שם תמרוץ מימוני אשתקד
  • מוכרים מוכנים כבר לרדת מחיר

זו הודאה רשמית בכך שהירידה אמיתית, רחבה ועמוקה.

ג. תזרים הקבלנים – הנתון המטריד ביותר

• התזרים בפועל (ממע״מ) גבוה מהתזרים התיאורטי.
• ההסבר: גל עסקאות 20/80 מגיע כעת לשלב התשלום הגדול.
• כלומר: זה כסף מהעבר, לא מההווה.

והשורה הקריטית:

התזרים נטו בפועל: 400 מיליון ש״ח בלבד
מחצית מהשנה שעברה.

זה מספר זעום לשוק בהיקף כזה.

2. הסמוי – מה היא באמת אומרת, בלי לומר במפורש

כאן בן־נאים במיטבה.

א. “קפוא? קרה!” – אבל הקיפאון הוא מבני

ההשוואה לסערת “ביירון” איננה קישוט ספרותי:

• סערה חולפת ≠ נזקי הצפה מתמשכים
• השוק אולי “עבר את הסערה”, אבל המלאי, החוב והסיכון נשארו

המסר הסמוי:

זה לא אירוע חד־פעמי – זה מצב מצטבר.

ב. “מאיפה הכסף?” – שאלה רטורית עם תשובה מדאיגה

היא יודעת בדיוק מאיפה:

• לא מביקושים
• לא ממכירות חדשות
• אלא מ־דחיית תשלומים מהעבר

כלומר:

התזרים החיובי של היום הוא העתיד שנשדד אתמול.

זו הגדרה קלאסית של שוק שנשען על אשראי דחוי ולא על ביקוש אמיתי.

ג. “כמה מזה שמרו ל־rainy day?”

זו אולי השורה החדה ביותר בפוסט.בתרגום חופשי:

• אין להם כריות
• אין להם מרווח נשימה
• ואם תגיע סערה נוספת – הם חשופים

והיא לא שואלת סתם.

היא רומזת: התשובה היא – כמעט כלום.

ד. תרשים המלאי – כתב אישום שקט

הגרף שצורף הוא לא “מידע” – הוא אזהרה:

• תל אביב: 6 שנות מלאי
• רמת גן: דומה
• בת ים: כמעט 12 שנים
• באר יעקב: מכירות נחתכו ב־60%
• רק נתיבות “שורדת” – וגם זה:
  • בזכות הטבות מימון חריגות
  • שתוקפן יפוג בעוד שנה

והשאלה הסופית:

“משהו לבנות עליו?”

זו לא שאלה.

זו אמירה: אין.

3. מה בן־נאים לא אומרת – אבל ברור לגמרי

1. השוק לא מחכה להורדת ריבית

אם הייתה ציפייה כזו – היינו רואים:

• עלייה בעסקאות
• התאוששות תזרים
• ירידת מלאי

לא קורה. להפך.

2. מגבלות בנק ישראל הן “החבל האחרון”

• בלי הטבות מימון – אין שוק
• עם הטבות מימון – יש דחיית קריסה
• והן עומדות לפוג

זה שעון חול רגולטורי, לא פתרון.

3. זה כבר לא משבר ביקוש – זה משבר מלאי + אשראי

והשילוב הזה היסטורית:

• לא נפתר בהמתנה
• לא נפתר בריבית
• נפתר רק בהתאמת מחירים או בקריסה פיננסית

4. השורה התחתונה – המסר האמיתי של הפוסט

גלית בן־נאים לא קוראת לציבור “לברוח”.

היא גם לא צועקת “בועה”.אבל היא עושה דבר מסוכן הרבה יותר למערכת:

היא מניחה את כל הנתונים על השולחן – בלי קישוטים, בלי ספינים, בלי נחמה.ומי שמבין נדל״ן, אשראי ותזרים – מבין היטב:

זה פוסט שמסמן
סוף של מודל,
לא תחילתה של התאוששות.

להלן השוואה ישירה, חדה ולא מתחמקת בין הנרטיב התקשורתי הרווח לבין הנתונים שגלית בן־נאים מציגה בפועל – בלי פרשנות רכה ובלי כחל־וסרק.

נרטיב תקשורתי מול נתוני אמת – טבלת השוואה

הפער הקריטי: איך זה נראה בכותרת – ואיך זה נראה במספרים

כותרת תקשורתית טיפוסית:

“קיפאון זמני בשוק – הציבור ממתין להזדמנויות”

הנתונים של בן־נאים אומרים בפועל:

השוק לא ממתין.
הוא נתקע בין מחירים לא־בר־קיימא, אשראי שנגמר ומלאי שלא זז.

מה גלית בן־נאים עושה כאן (בשקט)

• היא לא משתמשת במילה “בועה”
• היא לא קוראת להורדת מחירים
• היא לא תוקפת את הבנקים

אבל:

• היא מפרקת אחד־אחד את כל עמודי התווך של הנרטיב:
  • ביקוש
  • תזרים
  • מלאי
  • מימון
  • רגולציה

והיא מסיימת בשאלה רטורית:

“משהו לבנות עליו?”

שבתרגום מקצועי־כלכלי פירושו:

לא.

שורה תחתונה – ההשוואה שלא מספרים לציבור

התקשורת מדברת על המתנה

הנתונים מדברים על אי־יכולת התקשורת מדברת על קיפאון זמני

הנתונים מדברים על מודל שנשבר התקשורת מחפשת את “הטריגר שיחזיר את השוק”

הנתונים מראים שאין טריגר – יש התנגשות עם המציאות הכלכלית

“אין בריאות” הוא ניסוח עיתונאי רופף. נחליף אותו במונח מקצועי, מדויק ולא מתחמק.

אז מה כן? למה בדיוק אין “בריאות” בשוק?

כשכלכלן או רגולטור מדבר על שוק בריא, הוא מתכוון לקיום ארבעה תנאים מצטברים. במקרה שלנו – אף אחד מהם לא מתקיים.

1. ביקוש אפקטיבי (Effective Demand) – לא קיים

לא “רצון לקנות”, אלא:

• יכולת רכישה
• שירות חוב סביר
• יחס מחיר־הכנסה הגיוני

הנתון:

ירידה של 42% במכירות קבלנים, 21% בכלל השוק.

המשמעות:

אין ביקוש אפקטיבי.

יש רצון בלי יכולת – וזה לא ביקוש.

2. תמחור בר־קיימא (Sustainable Pricing) – לא קיים

שוק בריא דורש:

• מחיר שניתן לממן לאורך זמן
• תשואה ריאלית חיובית
• התאמה לריבית ולשכר

הנתון:

6–12 שנות מלאי בערים מרכזיות.המשמעות:

אם צריך עשור כדי למכור – המחיר לא כלכלי.

זו לא בעיית שיווק, זו בעיית תמחור.

3. תזרים תפעולי שוטף – לא קיים

שוק בריא מייצר:

• תזרים ממכירות חדשות
• לא מהקדמת תשלומים

הנתון:

תזרים “גבוה” נובע מסגירת עסקאות 20/80 מהעבר.

תזרים נטו: 400 מיליון ש״ח בלבד.המשמעות:

זה לא תזרים שוטף – זה מימוש עתיד שנלקח בהלוואה.

4. מנגנון תיקון טבעי – חסום

בשוק בריא:

• מחירים יורדים → ביקוש חוזר → מלאי נספג

כאן:

• מחירים לא יורדים רשמית
• יש מבצעי מימון במקום הפחתת מחיר
• הרגולטור מגביל
• הציבור קפוא

המשמעות:

השוק לא מתקן את עצמו – הוא נתקע.

אז איך נכון לומר את זה?

במקום “אין בריאות”, הניסוח המקצועי והמדויק הוא:

השוק אינו מתפקד כשוק חופשי בר־קיימא.

או אם רוצים להיות חדים יותר:

זה שוק עם פעילות חשבונאית – לא פעילות כלכלית.

או הכי מדויק:

הירידה ביד שנייה אינה סימן לבריאות, אלא תוצאה של מוכרים שנשברים ראשונים.

למה זה חשוב?

כי המונח “בריאות”:

• מטשטש אחריות
• מאפשר לתקשורת לומר “יש סימנים מעורבים”
• מרדים את הציבור

ואילו הנתונים של בן־נאים אומרים חד־משמעית:

זה לא שוק חולה שמחלים.
זה שוק שמפסיק לפעול לפי כללי הכלכלה.

שינוי במחירי שוק הדירות - נובמבר-2025

התחלות וגמר בנייה - אוקטובר 2024 - ספטמבר 2025

התחלות / גמר בניה לרבעון השלישי - התחלות בניה נטו - 75.5K  היתרים - 81.6K .

“מלווה המשקיעים” – תופעה מסוכנת שמסמלת את עומק הבועה ואת עומק הבעיה

איך מקצוע שלא צריך היה להיוולד הפך למוצר מדף – ועכשיו גם לקורס?

1. המבוא: כשהבועה מייצרת מקצועות שלא אמורים להתקיים

בשווקים מתוקנים אין דבר כזה “מלווה משקיעים”. יש יועץ השקעות עם רישיון לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות; יש שמאי מקרקעין שמתמחה בניתוח ערך; יש אנליסט; יש כלכלן; יש עורך דין.

אבל מלווה משקיעים?

זהו יצור כלאיים שנולד מהבועה: מקצוע שנועד להוליך משקיעים על בסיס מניפולציות, מיתוסים ושיווק אגרסיבי ולא על בסיס נתונים, היגיון כלכלי או רגולציה. וכעת, כשהבועה נושמת את נשימותיה האחרונות, מופיע גם קורס ללימוד “המקצוע” הזה. זו כבר לא רק תופעה — זו שיטה. זו מערכת.

**2. מאיפה צומח “מלווה המשקיעים”?

כשהשוק מנופח – נוצרים מתווכים של אשליות**

בעשור האחרון מאות אלפי ישראלים הוכנסו למסלול הרסני: דירות במחיר כפול מערכן, תשואות של 2.5% מול ריבית של 6%–7%, מינוף קיצוני, חוב לכל החיים.

ומי עמד שם כדי “ללוות” אותם? אנשים ללא רישיון, ללא הכשרה פיננסית, ללא הבנה מאקרו־כלכלית אבל עם יכולת שכנוע. הם מכרו נרטיב, לא ניתוח.

הם מכרו חלום, לא מספרים.

הם מכרו “ביטחון”, בשוק שכל יסודותיו רעועים. ולמה?

כי הבועה שימשה קרקע פוריה למי שיודע למכור סיפורים לא למי שיודע לקרוא דוחות.

3. מה באמת עושה “מלווה משקיעים”?

בלי פילטרים:

א. מתווך בין משקיע תמים לבין עסקה גרועה

לרוב בעסקאות שבהן

• המחיר מנופח,
• התשואה נמוכה,
• המימון מסוכן,
• והסיכון עצום.

ב. מציג עצמו כסמכות מקצועית — בלי שום סמכות

אין רישיון.

אין רגולציה.

אין אחריות מקצועית.

אין ביטוח אחריות מקצועית.

אין מבחני כשירות.

ג. נהנה מאינטרסים גלויים וסמויים

לרוב הוא מקבל:

• עמלות מהיזם,
• אחוזים מהעסקה,
• בונוסים מהשיווק,
• או “הטבה” אחרת שמוטמעת במחיר.

וזה בדיוק מה שהמשקיע לא יודע.

4. ועכשיו – קורסים למלווים חדשים. כי למה לא להפוך את הבועה למערכת?

כשהשוק מתפרק, כל מי שעשה כסף מהבועה מחפש את הגלגל הבא.

אז אם יש “מלווה משקיעים” – למה שלא יהיו מאות כאלה?

ואם יש כאלה – למה שלא נמכור להם קורס? הרציונל פשוט:

אם אנשים מוכנים עדיין להאמין למיתוסים על “ריבוי טבעי”, “אופק חיובי”, “תמיד עולה”, ו”הנדל״ן יציב” אז הם גם יקנו קורס שילמד אותם למכור את אותם מיתוסים לאחרים. הבועה לא רק יצרה מחירים מנותקים.

היא יצרה אקוסיסטם שלם של בעלי מקצוע: יועצי שיווק, משפיענים, לובי, ועתה גם מכשירי מלווים. זה לא שוק חופשי — זה שוק מנופח, שבו מקצועות נוצרים מהאוויר החם של עצמם.

5. הנזק הציבורי: כשלא מקצועי מתחפש למקצועי

הנזק הוא כפול:

א. למשקיעים

אנשים קונים דירות במחירים שאין להם קשר לכלכלה.

אם “מלווה משקיעים” מכוון אותם לעסקה שמייצרת

• תשואה נמוכה,
• מינוף גבוה,
• סיכון עצום,

אין כאן ליווי יש הובלה לתהום.

ב. לכלכלה כולה

הניפוח נמשך.

הבועה גדלה.

הסיכון המערכתי מתעצם.

והאמון הציבורי במקצועות אמיתיים (שמאי, כלכלן, רגולטור) נשחק.

**6. למה דווקא עכשיו נולדים הקורסים?

כי השוק קורס וצריך למכור משהו חדש**

כאשר

• המחירים יורדים,
• העסקאות נעלמות,
• המשקיעים בורחים לחו"ל,
• היזמים בצרות,
• הבנקים בלחץ,
• והבועה מתפוצצת,

אותם גורמים שפרחו בשיא הבועה מחפשים סכין חדשה, תחום חדש, הכנסה חדשה. וכשאין עסקאות — מוכרים “קורס”.זה לא במקרה קורה דווקא עכשיו.

7. המסקנה: מקצוע שלא צריך היה להתקיים – הופך לפס ייצור

“מלווה המשקיעים” הוא תסמין של שוק שמתנהל כמו כת:

שוק שבו אנשים מחפשים מנהיג, לא מודל.

סמכות, לא נתונים.

תחושת ביטחון, לא אמת כלכלית. יצירת קורסים בתחום הזה היא עדות ברורה לכך שהשוק לא רק עקום הוא גם יוצר שכבה שלמה של תפקידים שלא אמורים להתקיים. במילים אחרות:

כשבועה מייצרת מקצועות – היא כבר מעבר לנקודת האל-חזור.

English Summary Box

Investor coaches have emerged as an unregulated, problematic profession created by the real estate bubble. These individuals often lack any financial licensing, receive hidden incentives from developers, and steer uninformed investors into high-risk, low-yield purchases. The latest trend — “courses” training more such coaches — is a red flag that the bubble has evolved into an industry of misinformation. This analysis explains how the phenomenon was born, why it’s dangerous, and what it reveals about the collapsing market.

מדובר במשפיעני רשת, אבל מסוג מסוכן בהרבה

1. משפיען רשת שמשלב שיווק ומכירת חלומות

הדמות של “מלווה המשקיעים” היא בעצם אב־טיפוס של משפיען רשת פיננסי, שמגלם שלוש תכונות ברורות:

• כריזמה במקום מקצועיות
• נוכחות אינטנסיבית ברשתות (סרטונים, טיקטוק, לייבים, קבוצות פייסבוק)
• מכירת הבטחות וציפיות במקום ניתוחים, נתונים או אחריות מקצועית.

הפעילות מבוססת על בניית סמכות מדומה:

“אני עשיתי X דירות”,

“אני מלווה משקיעים רבים”,

“יש לי שיטה”,

“יש לי נוסחה”. זהו מודל שיווקי טהור עטוף במעטפת של מקצועיות.

2. משפיעני רשת ללא רישיון – אבל עם השפעה על מאות אלפים

בניגוד ליועצי השקעות, יועצי משכנתאות או שמאי מקרקעין שהם מקצועות מוסדרים בחוק משפיען רשת יכול להיות כל אחד.אין רישיון.

אין פיקוח.

אין מבחן אתיקה.

אין ביטוח אחריות מקצועית.

אין כלום.אבל יש השפעה עצומה על התנהגות פיננסית של הציבור.משפיען רשת בתחום האופנה יכול להזיק לארון הבגדים.

משפיען רשת בתחום הדירות יכול להזיק לכל החיים.

3. הדור החדש: “משפיעני נדל”ן” – קו ייצור של אשליות

המאפיינים ברורים:

• מסרים קבועים: “שוק חזק”, “הזדמנות נדירה”, “תמיד עולה”, “ריבוי טבעי”, “שוק יציב”.
• טקטיקה חוזרת: ליצור FOMO.
• הדגשת סיפורי הצלחה (מופרזים).
• אפס דיון בתשואה אמיתית, DSCR, סיכון, מינוף או התאמה כלכלית.

זה לא ניתוח נדל"ן זו שיטת שכנוע.

4. והרגע שזה הפך לקורס? זה רגע שמסמן מעבר מ’משפיענים’ ל’כת שיווקית’

כשמישהו לא רק מוכר חלום, אלא מלמד אחרים למכור אותו מדובר כבר במודל עסקי מסוג:“הפרטה של אשליות”

או במילים פשוטות:

שכפול של שיטה שמבוססת על מיתוסים ולא על כלכלה.זה רגע שבו הבועה יצרה:

• משפיענים,
• מאמנים,
• “לווים”,
• מנטורים,
• וכעת מדריכים שמכשירים דור חדש של משפיעני נדל"ן.

5. סיכום חד:

כן. “מלווה משקיעים” הוא משפיען רשת אבל עם פוטנציאל נזק גבוה משמעותית ממשפיענים רגילים.

משפיען רגיל עובד על אמוציה.

משפיען נדל"ן עובד על חיינו הכלכליים.

ומשפיען נדל"ן שמוכר קורס ללימוד השיטה עובד על כל הציבור. 

העליתי את הבלוג לג'מיני וזו תגובתו:

זהו ניתוח חריף, מנוסח היטב ומעורר מחשבה, שמשקף את החששות הלגיטימיים ביותר בנוגע לכל מגזר שצומח במהירות וללא רגולציה. הבלוג מטיל זרקור על הסכנה המובנית במקצוע לא מוסדר, אך כדי לספק תמונה מלאה ומאוזנת, יש לבחון את טענותיו על רקע הנתונים והמורכבויות שהוצגו במחקר המעמיק שערכנו.הניתוח שלי מתייחס לטענות הראשיות של הבלוג, ומציג את הפער בין המודל העסקי האידיאלי של מלווה המשקיעים לבין הסיכונים הנובעים מהוואקום הרגולטורי שתואר בדו"ח.

ניתוח הבלוג: "מלווה המשקיעים – תופעה מסוכנת"

הבלוג מציג עמדה אנליטית חדה המאגדת את מקצוע מלווה המשקיעים (RIF) יחד עם "בועת הנדל"ן" ותסמיני השוק המנופח.

1. על מקצוע שלא צריך היה להיוולד (כשל השוק ורגולציה)

הבלוג טוען כי בשוק מתוקן, היו אמורים לתפוס את מקומו יועצי השקעות מורשים, שמאי מקרקעין ואנליסטים. זוהי הטענה המשמעותית ביותר, והיא מבוססת בחלקה על המציאות הרגולטורית:

• ההיעדר הרגולטורי – נכון ומסוכן: הבלוג צודק לחלוטין בכך שתחום הליווי בישראל אינו מוסדר על ידי גוף ממלכתי רשמי. היעדר "חותמת כשרות" יוצר סיכון צרכני משמעותי.   
• הרקע להיווצרות – מורכב יותר:האם המקצוע נולד רק מתוך "מניפולציות" או גם מתוך צורך רציונלי? המחקר שלנו מצא כי המקצוע צמח כתגובה לכשל מערכתי עמוק של המדינה עצמה:
  • כשל בנתונים: מאגר הנתונים הלאומי של הנדל"ן ("קובץ כרמ"ן") הוגדר על ידי מבקר המדינה כ"שדה מוקשים" של מידע שגוי וחסר, כאשר כמחצית מהדירות הרשומות בטאבו אינן מופיעות במאגר רשות המיסים. כשאין נתונים אמינים, המשקיע חייב מומחה פרטי שינווט בתוך הכאוס.   
  • מורכבות פיננסית: שינויים תכופים בחוקי המס (כמו עדכוני ינואר 2024 ) ומגבלות בנק ישראל על מימון  מחייבים ידע מומחה, החורג מהידע הנדרש ממתווך סטנדרטי.   
• האחריות המוטלת: למרות היעדר רישוי פורמלי, המערכת המשפטית כן מטילה על המלווה חובת זהירות מוגברת. לדוגמה, המלווה עלול לשאת באחריות כספית משמעותית לכשלים בעסקה אם לא הגדיר את גבולות הייעוץ והמליץ לבצע בדיקות נאותות הנדסיות ותכנוניות. כלומר, בית המשפט רואה בהם "נאמנים לא מוסדרים".   

2. על אינטרסים גלויים וסמויים (מודל תגמול)

הבלוג טוען כי מלווה המשקיעים "נהנה מאינטרסים גלויים וסמויים" כגון עמלות מהיזם ואחוזים מהעסקה. טענה זו חיונית, והיא מבליטה את הניגוד בין המודל העסקי המוכרז לבין הסיכון בפועל:

• המודל האידיאלי – אובייקטיבי: אחד העקרונות הבסיסיים במקצוע זה הוא שמירה על אובייקטיביות מוחלטת אל מול הלקוח, המושגת על ידי גביית סכום קבוע (ולא אחוזים מערך הקנייה). זוהי נקודת ההבדל המרכזית בין RIF מקצועי לבין מתווך.   
• הסיכון הקיים – ניגוד עניינים: כיוון שהשוק אינו מפוקח, אין מנגנון שמבטיח שכל מלווה יפעל לפי המודל האידיאלי. הרשות לניירות ערך הזהירה מפני גופים לא מפוקחים, שבהם נמצאו בעיות חמורות בגילוי, הצגת נתונים לא מדויקים בנוגע להיקף ההשקעות, וחישוב לא נכון של תשואות עבר. התופעות המתוארות בבלוג (עמלות סמויות) הן בהחלט סיכון אמיתי ומהותי הקיים בשוק הפרוץ.   

3. על הנזק הציבורי והקורסים (מסחור הידע)

הבלוג רואה בקורסים תסמין של קריסת השוק וניסיון "למכור משהו חדש" כשאין עסקאות.

• מסחור הידע – עובדה: הקמת אקדמיות להכשרה (כפי שמשתקף במודעה [Query Image]) והשקת קורסים על ידי מוסדות מוכרים (כגון האוניברסיטה הפתוחה  והטכניון ) אכן מייצגת את הפיכת הידע המקצועי למוצר מסחרי (Commodity).   
• הכשרות כהוכחה לרוחב הידע: עם זאת, תכני ההכשרה מעידים על הצורך האמיתי בידע רב-תחומי, הכולל ניתוח פיננסי מעמיק, היבטי מיסוי בעסקאות אקזיט, הערכת שווי דירה, ניתוח משכנתאות וניהול נכסים. הניפוח של הקורסים אינו מבטל את העובדה שהמקצוע, בגרסתו המקצועית, דורש שליטה רחבה בתחומים אלו.   

המסקנה האנליטית

הבלוג מציג תמונה מדאיגה ומחייבת של סיכוני השוק: הוא מתאר את הסכנה שבמלווה משקיעים שאינו הגון, שפועל בתוך הוואקום הרגולטורי. עם זאת, הדו"ח האנליטי שלנו מציג תמונה מורכבת יותר:

• מלווה המשקיעים המקצועי הוא למעשה תגובה רציונלית של השוק לכשלים מערכתיים חמורים של המדינה עצמה (כשל בנתונים, כשל בפישוט רגולטורי). תפקידו, על פי המודל האידיאלי, הוא לספק אובייקטיביות (באמצעות שכר טרחה קבוע) ורוחב ידע הנדרש לניווט במורכבות הפיננסית והמיסויית של שוק הנדל"ן הישראלי.   
• הסכנה האמיתית היא בדיוק כפי שהבלוג מתאר – הפער שבין ההיעדר הרגולטורי לבין חובת הזהירות המשפטית. מצב זה מאפשר לשחקנים לא אתיים, כפי שמעידות אזהרות הרשות לניירות ערך, לזרוע הרס.

לכן, הבלוג הוא קריאת השכמה הכרחית הדורשת הסדרה מיידית של המקצוע, כדי לוודא שכל מלווה משקיעים פועל תחת חובות גילוי שקופות ובאחריות מקצועית, ולא מנצל את המינוף הכלכלי ואת הפער המידעי של המשקיע.

זהו המחקר שג'מיני ערך בנושא:

דו"ח אנליטי מומחה: המסחור והאקדמיזציה של מקצוע מלווה המשקיעים בנדל"ן בישראל – תחת צל הבועה והכשל הרגולטורי

פרק א': סיכום מנהלים והקשר הכלכלי

1.1. הצגת התופעה והמעבר מליווי אישי לתעשיית הכשרה

התפתחות מקצוע "מלווה המשקיעים בנדל"ן" (RIF) בישראל היא אירוע כלכלי מכונן, המעיד על ההבשלה של שוק ההשקעות הפרטיות בנדל"ן. המקצוע נולד מתוך צורך הולך וגובר של משקיעים שחיפשו דמות מקצועית ובעלת ניסיון שתקדיש את זמנה לסייע להם למקסם את השקעותיהם בסביבה מורכבת.¹ במיוחד משקיעים צעירים, שאינם בקיאים בהיבטים הנדרשים לביצוע השקעה טובה, חיפשו יועץ מקצועי שימנע מהם ביצוע טעויות יקרות של מתחילים.¹כפי שמדגימה שאילתת המשתמש ותמונת הפרסום של "Captain Invest Academy" [Query Image], התופעה עברה שינוי מהותי: מכלי שירות נקודתי היא הפכה לתעשיית הכשרה ממוסחרת. גופים אלו מציעים קורסים המבטיחים ללמד כיצד להרוויח מעסקאות נדל"ן ולבנות "קריירה עצמאית" בתחום [Query Image]. מעבר זה מעיד שהידע המקצועי בתחום אינו נחלתם הבלעדית של ותיקי הענף, אלא הפך למוצר שאותו ניתן לרכוש. תופעה זו משקפת ביקושים חזקים לידע מעשי, אך גם מציבה אתגרים משמעותיים של איכות ואתיקה.

1.2. הבועה כמחוללת הצורך: ניתוח מאקרו-כלכלי

משבר הדיור המתמשך בישראל, שהתאפיין בעלייה מצטברת של כ-77.5% במדד מחירי הדירות בעשור האחרון ², יצר סביבת השקעה קשה. המחירים הגבוהים הורידו את התשואה היחסית משכר דירה והגבירו את הצורך ב"איתור דירות בעלות פוטנציאל גבוה להשיא רווחים יחודיים".¹ההידרדרות הכלכלית בסביבת הנדל"ן מחייבת מומחיות ניואנסית. משקיעים זקוקים למישהו שידע לנווט בין שינויי ריבית, מדיניות ממשלתית משתנה וכלים פיננסיים מורכבים.³ המלווה נדרש לספק לא רק איתור נכסים, אלא גם ניתוח מעמיק של מימון עסקאות קניית דירה, הערכת שווי דירה, ובחינת היבטי מיסוי בעסקאות אקזיט.⁴ הקושי הגובר למצוא עסקאות אטרקטיביות באופן עצמאי הפך את הליווי לאלמנט חיוני, המגובה בצורך גובר באסטרטגיה שתצמצם את הסיכונים הכרוכים בהשקעה ממונפת.

1.3. התרומה למשקיע אל מול הסיכון המערכתי

מקצוע מלווה המשקיעים מציע יתרון מובהק למשקיע בזכות מודל התגמול שלו. אחד העקרונות הבסיסיים במקצוע זה הוא שמירת אובייקטיביות מול הלקוח.¹ בניגוד למתווך, המרוויח על פי אחוזים מערך הקנייה (ובכך יש לו ניגוד עניינים פוטנציאלי לגבי מחיר הנכס), מלווה המשקיעים גובה סכום קבוע.¹ מבנה זה מאפשר ליועץ להתמקד בטיב העסקה וברווחיותה ללקוח, במקום במקסום מחיר הנכס.מנגד, תעשיית הליווי מתפתחת בתוך ואקום רגולטורי משמעותי.³ היעדר רגולציה מספקת ומקיפה, שלא קובעת סטנדרטים אחידים לפיקוח, מטיל אחריות כבדה על המלווה לבסס את אמינותו באופן עצמאי.³ הדבר יוצר סיכון צרכני, במיוחד בקרב גופים לא מפוקחים, כפי שמזהירה הרשות לניירות ערך, שם נמצאו מקרים של בעיות קשות בגילוי, נתונים לא מדויקים בנוגע להיקף ההשקעות, וחישוב לא נכון של תשואות עבר.⁶ הסיכון הזה דורש מהמשקיע לבצע בדיקות נאותות מעמיקות הרבה יותר לגבי היועץ שלו.

פרק ב': כשל השוק ואי-הוודאות: הרקע האנליטי לצמיחת הליווי

הצורך במלווי משקיעים אינו תוצאה פשוטה של מחירים עולים, אלא נובע מכשלים מבניים חמורים בבסיס הנתונים וביכולת המדינה לספק מידע שקוף ואמין. כשלים אלו הפכו את תפקידו של המלווה הפרטי לבלתי ניתן להחלפה.

2.1. משבר האמינות בנתוני המדינה (The Crisis of State Data Integrity)

היכולת לבצע ניתוח שוק מהימן תלויה באיכות הנתונים הציבוריים. דוחות מבקר המדינה חושפים כי בתחום זה קיים כשל מערכתי חמור. מאגר הנתונים המרכזי של ישראל בתחום הנדל"ן ("קובץ כרמ"ן") הוגדר כ"שדה מוקשים" של מידע שגוי וחסר.²הליקויים באיכות הנתונים הם דרמטיים ומערכתיים:

• יותר מ-900 אלף דירות — כמחצית מהדירות הרשומות בטאבו — אינן מופיעות כלל במאגר הנדל"ן של רשות המיסים.⁷
• כ-450,000 עסקאות דווחו עם שנת בנייה אפס. במקרים מסוימים, לאותו בניין דווחו 21 שנות בנייה שונות.²
• בכ-35% מהעסקאות בבתים משותפים דווח על "אפס קומות".²

כאשר נתוני הבסיס הממשלתיים, עליהם נסמכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לצורך חישוב מדד מחירי הדיור, אינם אמינים, המשקיע הפרטי או המוסדי אינו יכול לבצע בדיקות נאותות (Due Diligence) עצמאיות.⁷ הדבר מוביל לדה-לגיטימציה של הנתון הציבורי. כשל זה מעניק ערך אדיר למומחיות ה-RIF. המלווה הופך לגורם המקשר בין מידע גולמי ומפוקפק לבין קבלת החלטה פיננסית מבוססת, והמקצוע מתעצם ככל שהמדינה כושלת יותר בניהול נתונים חיוניים אלה.²

2.2. המורכבות הפיננסית והרגולטורית

הסביבה הרגולטורית והפיננסית של הנדל"ן בישראל מורכבת ומשתנה תדיר, מה שדורש ידע מומחה. מלווה המשקיעים נדרש להיות מעודכן בשינויים בחוקי המס, כמו אלו שנכנסו לתוקף בינואר 2024, ולהבין כיצד שיקול המס הצפוי מכריע את כדאיות העסקה.⁸יתר על כן, הפסיקה המשפטית מוסיפה רובד נוסף של מורכבות. לדוגמה, נושא מיסוי עסקאות מחייב הבנה עמוקה של "המהות הכלכלית האמיתית של העסקה ולא את צורתה הפורמאלית".⁹ בית המשפט העליון קבע שיש למסות את השווי הכלכלי של זכות השימוש במתקנים, ולראות בה כחלק אינטגרלי מהזכות במקרקעין.⁹ ידע משפטי ופיננסי זה חיוני לניתוח נכון של עלות הרכישה.בנוסף, רגולציה מטעם בנק ישראל, המטילה מגבלות על מכירות דירה בדחיית תשלום ועל מימון הלוואות בולט/בלון ¹⁰, מחייבת את המלווה לבנות תוכנית מימון יצירתית אך חוקית. כל אלו מדגישים את הצורך במומחה שיכול לספק "ליווי פיננסי, אסטרטגי ואישי".³

פרק ג': מודל מלווה המשקיעים: יתרון האובייקטיביות והשירות הכולל

3.1. הגדרת המקצוע ויתרון המודל העסקי

מלווה משקיעי נדל"ן הוא יועץ שעיסוקו בליווי משקיעים לאיתור דירות בעלות פוטנציאל גבוה להשיא רווחים יחודיים.¹ המלווה אחראי לניתוח שוק, איתור עסקאות כדאיות ויצירת קשרים עם מוכרים פוטנציאליים.¹הייחוד במודל העסקי של מלווה המשקיעים, בניגוד למתווך, הוא שהוא גובה סכום קבוע מהלקוח.¹ מודל זה מונע ניגוד עניינים, משום ששכר הטרחה שלו אינו תלוי במחיר הסופי של העסקה, אלא במתן שירות מקצועי שמטרתו למקסם את ההשקעה.¹ הקשר עם המלווה הוא לרוב הדוק יותר ונמשך שנים, כאשר המלווה אמון על האינטרסים של המשקיע כאילו הוא רוכש את הנכס בעצמו.¹¹

3.2. שרשרת הערך והשירותים הנדרשים

תפקידו של מלווה המשקיעים הוא רב-שלבי וכולל מעטפת מלאה לאורך כל חיי ההשקעה:

1. שלב ההכנה והאסטרטגיה: מתחיל בשיחת היכרות והבנת הצרכים והמטרות של המשקיע – בין אם מדובר בתשואה חודשית, עליית ערך לטווח ארוך או השקעה ראשונה.¹²
2. ניתוח פיננסי מעמיק: המלווה מבצע ניתוח עלות-תועלת המבוסס על תזרים מזומנים צפוי משכר דירה, עלייה צפויה בערך הנכס, הטבות מס זמינות, וניתוח כדאיות המשכנתא.¹³ המלווה גם מציג אזורי השקעה פוטנציאליים.⁴
3. שלב הרכישה והליווי המשפטי: תהליך זה כולל ליווי במשא ומתן, בדיקות שמאות, בחינה מוקדמת של סעיפי החוזה על ידי עורך דין מקצועי, והטמעת תיקונים ושינויים לפי צורך.¹²
4. ליווי לאחר רכישה: עבור נכסים מניבים, הליווי ממשיך במציאת שוכרים מתאימים, קביעת תנאי התקשרות וגיבוי בחוזה חוקי.¹⁴

היקף השירותים הנדרש מדגים כי מדובר במקצוע אינטגרטיבי המחייב שליטה בפיננסים, משפט, מיסוי וניהול נכסים.להלן השוואה בין מודל ליווי המשקיעים לבין המודל המסורתי של מתווך הנדל"ן, המדגישה את ההבדלים המהותיים במבנה האינטרסים:מודל תגמול והיקף שירותים בנדל"ן

פרק ד': הפער הרגולטורי: אחריות משפטית, סיכוני צרכן ואזהרות הרשויות

התפתחות תחום הליווי ללא מסגרת רגולטורית רשמית היא גורם סיכון מערכתי וצרכני משמעותי, המטיל משקל כבד על המוניטין והאתיקה של המלווים עצמם.³

4.1. ואקום רגולטורי ואחריות עצמית מוגברת

תחום ליווי משקיעי הנדל"ן בישראל אינו מוסדר על ידי גוף ממלכתי רשמי.³ היעדר "חותמת כשרות" או סטנדרטים אחידים לפיקוח, מחייב את המלווים לבסס את אמינותם באמצעות שקיפות, הצגת המלצות מוכחות, ותיעוד הצלחות.³ המותג האישי של המלווה הופך, אפוא, לקריטי להצלחתו המסחרית.³ההיעדר הרשמי של פיקוח מאפשר כניסה קלה יחסית לשוק, מה שמעורר חששות לגבי יועצים שאינם בעלי הידע, הניסיון וההכשרות המתאימים ¹³, אך משווקים את עצמם כמומחים.

4.2. החרב הפיפיות המשפטית: חובת הזהירות המוגברת

למרות שהמקצוע אינו מוסדר באופן פורמלי, המערכת המשפטית מכירה באחריותו של מלווה המשקיעים ומטילה עליו חובת זהירות מוגברת. הדבר הופך את המלווה למעין "נאמן לא מוסדר". כלומר, אף שהמדינה אינה מחייבת רישוי, בית המשפט דורש סטנדרט מקצועי גבוה.בפסק דין לדוגמה, נדרש בית המשפט להכריע בתביעה של משקיע נגד מלווה עקב רכישת נכס פגום בחו"ל.¹⁵ המלווה טען כי תפקידו הסתכם באיתור הנכס ובחיבור הלקוח למומחים מקומיים. אולם, בית המשפט בחן את אחריותו של המלווה כמי שלא ערך בדיקות נאותות לנכס.¹⁵המסקנה המשפטית ברורה: על המלווה להגדיר במפורש את גבולות אחריות הייעוץ שלו. המלווה חייב להמליץ למשקיע לבצע בדיקות תכנוניות והנדסיות.¹⁵ כאשר אין הגבלת אחריות מפורשת בהסכם, המלווה עלול לשאת באחריות כספית משמעותית לכשלים בעסקה.¹⁵ מצב זה מעביר את הסיכון הכלכלי ישירות לכיס המלווה (בצורה של אחריות משפטית) ולכיס המשקיע (בצורה של חוסר ודאות).

4.3. אזהרות הרשות לניירות ערך (ISA)

הרשות לניירות ערך (ISA) מפרסמת אזהרות חמורות בנוגע לגופים שאינם מפוקחים, במיוחד כאשר מדובר בהשקעות לא מוסדרות בנדל"ן ובגיוסי הון. הרשות מציינת כי הסיכון אינו מוגבל רק להונאה, אלא גם לבעיות קשות בגילוי המידע.⁶הרשות נתקלה במקרים שבהם חברות לא מפוקחות:

• הציגו נתונים לא מדויקים: כולל "ניפוח" היקף ההשקעות שהחברה מנהלת.
• הציגו תשואות עבר כוזבות: לרבות חישוב לא נכון של תשואות או הצגתן על בסיס נתונים חלקיים או תיאורטיים בלבד.
• ליקויים בתנאי ההשקעה: דיווח לא נכון על משך זמן ההשקעה או על עמלות נסתרות.⁶

כלומר, המשקיע חייב לוודא שהשקעתו מתבצעת בגוף המפוקח, אם קיים כזה, ולקבל גילוי מלא ושקוף בנוגע לסיכונים הכרוכים בהשקעה.⁶

פרק ה': הכלכלה הפדגוגית: המסחור והאקדמיזציה של הליווי

הביקוש למומחיות בתוך בועת הנדל"ן הגביר את הצורך בגורמים שיספקו ליווי, ובעקבות זאת, נוצר שוק הכשרה שהפך את הידע המקצועי למוצר ניתן למסחור (commodification of knowledge).

5.1. המבנה האקדמי ורמות הלגיטימציה

שוק ההכשרה למלווי משקיעים מפוצל בין אקדמיות פרטיות לבין שיתופי פעולה אקדמיים מוכרים, דבר המעיד על הלגיטימציה ההולכת וגוברת של המקצוע.

• מוסדות אקדמיים מוכרים: הטכניון ¹⁶ והאוניברסיטה הפתוחה ¹⁷ מציעים קורסים ולימודי תעודה בתחום, לעיתים בשיתוף חברות ייעוץ מובילות.¹⁷ שיתוף פעולה אקדמי זה ממצב את המקצוע כתחום דעת הדורש השכלה רצינית.¹⁷
• אקדמיות פרטיות וממוסחרות: גופים כמו "Captain Invest Academy" [Query Image], נדל"ן פרו, ו-YZM ¹⁶, מציעים קורסים מעשיים ופרקטיים. רבים מהקורסים הללו מיועדים גם למי שאינם בעלי הון עצמי גדול, ומבטיחים לספק כלים להשקעה גם ללא הון זה.¹⁶

המסחור של הידע באמצעות קורסים, כפי שמשתקף במודעת "קפטן אקדמי" [Query Image], מוכיח כי המודל העסקי המשתלם ביותר בתקופה זו הוא מכירת המתודולוגיה וההבטחה להצלחה כלכלית, ולאו דווקא הרווח מליווי העסקה הבודדת. פרסומים על "סיפורי הצלחה מטאוריים" ¹⁸ מחזקים את המגמה הזו ומעידים על הפיננסיזציה של הרישיון המקצועי.

5.2. ניתוח תכני ההכשרה (Curriculum Analysis)

תכני הקורסים משקפים את רוחב הידע הרב-תחומי הנדרש ממלווה מקצועי. הלימודים אינם מתמקדים רק באיתור נכסים, אלא מקיפים את כל הצדדים הפיננסיים, המיסויים והמשפטיים המורכבים:

• מיסוי ורגולציה: נלמדים היבטי מיסוי בעסקאות אקזיט ⁴, סוגי עסקאות בנדל"ן, והוצאות נלוות ברכישת דירה.⁴ מומחיות זו הכרחית לאור השינויים התכופים בחוקי המס.⁸
• ניתוח פיננסי מעשי: הקורסים מקנים כלים להערכת שווי דירה, ניתוח כדאיות של השקעות, והבנת תזרים מזומנים צפוי.⁴
• פרקטיקה וליווי מלא: ההכשרה כוללת לרוב זיהוי אזורי השקעה פוטנציאליים ⁴, ליווי במשא ומתן, והיכולת לסייע לאחר הרכישה בהשכרת הנכס ובקביעת תנאי התקשרות.¹⁴

תחומי לימוד מרכזיים בקורסי הכשרה למלווי משקיעים

הפיכת הידע הזה לתוכנית לימודים פורמלית מאפשרת לאותם מוסדות לגבות דמי לימוד גבוהים, תוך מינוף הבטחת הרווח הכלכלי, והסטת הרווחיות מהשקעות הנדל"ן הישירות, שהפכו קשות יותר לביצוע, אל מכירת המתודולוגיה להשקעה.

פרק ו': השלכות כלכליות, חברתיות והמלצות

6.1. אתגרי הצפת השוק ואיכות השירות

הכניסה הקלה יחסית למקצוע, דרך קורסים ממוסחרים המבטיחים הצלחה מהירה, מעלה חשש משמעותי ל"הצפת" השוק במלווים שחסרים את הניסיון המעשי ואת הבקיאות הדרושה כדי לנווט במורכבות השוק.הצלחה בתחום זה נשענת על בניית מוניטין ואמון עמוק ובר-קיימא עם לקוחות.³ מלווים חדשים, גם אם סיימו קורס מעשי, עלולים להתקשות לבסס אמון זה, הדורש אסטרטגיה שיווקית והתמדה לטווח ארוך.³ הצפת השוק ביועצים פחות מנוסים עלולה להוביל לטעויות יקרות שיפגעו במשקיעים ובמוניטין של הענף כולו, ובכך תחזק את הקריאה לרגולציה.

6.2. המלצות מדיניות להסדרה ואתיקה

לאור הסיכונים הצרכניים והעובדה כי המלווה משמש בפועל כנאמן עבור המשקיע, נדרשת פעולת מדיניות דחופה:

1. הסדרת המקצוע ודרישת רישוי: יש לבחון הסדרה מקיפה, שתכלול דרישות סף לידע (כגון הכשרה פורמלית ורקע רלוונטי), רישוי חובה ופיקוח מתאים.⁵ הסדרה כזו תספק לציבור המשקיעים "חותמת כשרות" חיונית.
2. הבהרת גבולות האחריות החוקיים: על המחוקק לאמץ את עקרונות הפסיקה המשפטית ולחייב מלווים להגדיר בבירור את גבולות אחריותם המקצועית בהסכם כתוב.¹⁵ חקיקה זו צריכה לחייב גילוי מלא ושקוף, ולכלול דרישה לכיסוי ביטוחי מקצועי.
3. שיפור דרמטי בתשתיות המידע: נדרש טיפול דחוף ומערכתי בליקויים של מאגר נתוני הנדל"ן הלאומי (כרמ"ן).² אספקת נתונים אמינים ושלמים היא תנאי בסיסי ליכולת המשקיעים והרשויות לבצע ניתוח שוק נכון.

6.3. קריטריונים קריטיים לבחירת מלווה (Due Diligence על היועץ)

בשל היעדר הרגולציה הרשמית, המשקיע חייב לבצע בדיקה נאותות מקיפה לפני התקשרות עם מלווה ¹⁹:

• רקע מקצועי והכשרות: חובה לבדוק את הניסיון, הידע וההכשרות של המלווה, כולל השתתפות בקורסים ממוסדות אקדמיים מוכרים, אם רלוונטי.¹³
• מודל התגמול ואובייקטיביות: יש לוודא כי המלווה גובה שכר טרחה קבוע ¹, כדי להבטיח אובייקטיביות מרבית ומניעת ניגוד עניינים.
• הסכם ואחריות: נדרש הסכם ברור המפרט את השירותים הניתנים, את אזור הפעילות של המלווה ¹³, ואת גבולות אחריותו, תוך דרישה ברורה להמלצות לבדיקות נאותות הנדסיות ותכנוניות לפני רכישה.¹⁵ יש לשים דגש על הקשבה לצרכי המשקיע ומטרותיו לטווח קצר וארוך.¹¹

פרק ז': מסקנות אסטרטגיות

בועת הנדל"ן יצרה סביבת השקעה הדורשת לא רק הון, אלא בעיקר ידע מתוחכם ויכולת ניווט פיננסית ומשפטית מורכבת. מקצוע מלווה המשקיעים הוא תגובה שוקית רציונלית וחיובית לצורך זה, המציע מודל אובייקטיבי יותר מזה של המתווכים המסורתיים.¹המסחור של הידע והקמת אקדמיות להכשרה (כפי שמעידה מודעת Captain Invest Academy) מבטאים את הפיכת המומחיות למוצר רווחי, שבו הרווחיות מועתקת מביצוע עסקאות קשות ומסוכנות אל מכירת המתודולוגיה עצמה. אולם, ההתפתחות המהירה של תעשיית ההכשרה הזו, בשילוב הכשלים המבניים בנתוני המדינה ובהיעדר רגולציה, מייצרת סיכון חמור.הסיכון המערכתי כיום נובע מכך שתעשיית הליווי פועלת תחת חובת זהירות משפטית גבוהה (כנאמן לא מוסדר), אך ללא מנגנוני פיקוח או דרישות סף אחידות. כדי למנוע את הפיכת "בועת הנדל"ן" ל"בועת ההכשרות" שתותיר אחריה משקיעים פגועים ויועצים חשופים לתביעות, נדרשת הסדרה מיידית של המקצוע, תוך הבטחת שקיפות מלאה וסטנדרטים אתיים ומקצועיים מחייבים.

פרפלקסטי כתב זאת:

תופעת מלווה המשקיעים בענף הנדל"ן

1. האם זו תולדה של בועת הנדל"ן?

הקשר בין בועות הנדל"ן לעלייה בתופעת מלווי המשקיעים הוא משמעותי אך אינו קיבועי. תופעת מלווה המשקיעים המקצוע מתה לפחות שנתיים לפני כמה בועות גדולות בנדל"ן, וגם לא פסקה לאחר עלייתן וקריסתן.freedommentor+2עם זאת, קיים קשר לא-ישיר אך חשוב. בועות הנדל"ן יוצרות סביבה חיובית לתעשיית ההדרכה והקואצ'ינג לשתי סיבות:

ראשית, שוק מתרחב: בתקופות של בוקום בנדל"ן, יותר אנשים רוצים להיות משקיעים וחיפשים הנחיה. בתקופות כמו 2005-2007 או שנות 2020 עם עלייה במחירי הנכסים, הביקוש למנטורים גבר.freedommentor שנית, זהו מודל עסקי עם הרווחיות גבוהה: בתעשיית הקואצ'ינג העסקי בכללותה, הביקוש צמח ב-60% בין 2019 ל-2022, כלומר כפול. תעשיית הקואצ'ינג בארצות הברית בלבד מעריכה בהערכה של $20 מיליארד בשנת 2025, בגדילה של 4.5% בשנה. תופעה זו פוגעת בכל תעשיות הקואצ'ינג, לא רק בנדל"ן.ibisworld+1

לסיכום: מלווי המשקיעים אינם תולדה ישירה של בועות, אלא קיימת תלות עקיפה בתנאי בשוק. בתקופות בוקום, הביקוש גבוה יותר.

2. מה ההבדל בין מלווה משקיעים למתווך מקצועי?

זהו הבדל מהותי מכיוון שעוסקים בתפקידים שונים לחלוטין.

דוגמה כקריאה: מתווך יעזור לך לקנות נכס בעסקה ספציפית; מלווה משקיעים ילמד אותך לזהות שוקים תרגילים בנדל"ן, איך למעשות עסקאות, כיצד למנוע שגיאות, ואיך לבנות תיק השקעות מתוזמן.

3. הפיתוח של תופעה של הכשרת מלווי משקיעים

זו תופעה מתפתחת אמיתית וחזקה עם כמה ממדים חשובים:

גודל התופעה: תעשיית הקואצ'ינג בכללותה גדלה ב-60% בין 2019 ל-2022, וצפויה להגיע ל-$27 מיליארד עד 2033. בנדל"ן בעיקר, קיימות עשרות תוכניות מאומתות להכשרה כמנטור:entrepreneurshq+6

• Fortune Builders Mastery Program - תוכנית כוללת של 3 ימים בעצימות ואחריה 12 חודשי מנטורינג אישיashbygraffcareers
• REI Accelerator - קואצ'ינג השקעות מקצועות עם מנטורים עם שנים של ניסיוןreiaccel
• Elite Property Accelerator - פרוגרמה קבוצתית וקוונית עם שיוך יוקרתיelitepropertyaccelerator
• Max Profit Rentals של Dr. Ryan Chaw - תוכנית הכשרה לביצוע קניית נכס ראשון תוך 60 ימיםnewbierealestateinvesting
• Build My Real Estate Business - תוכנית 33 שעות עם סדנאות ודיווחים כמו הציבוריותbuildmyrebusiness
• REALTOR® ELITE Mentorship Program - תוכנית רשמית של איגוד הרילטורים בשיקגו עם מנטורים המלומדים של 5+ שניםchicagorealtor

מאפייני התופעה:

1. הדגש על קבלת סמכות כמנטור: כמו בעבר בתוכניות קורסים ה-MBA כללי, עכשיו קיימות "תעודות מנטור בנדל"ן" ו"אישורים מקצועיים" שנעשו בתלבטות ומערכות פורמליות.chicagorealtor+2
2. הבדל בין "להיות משקיע" ל"להכשיר משקיעים אחרים": זה חילוק חדש במקצוע שנתפש כ-"מקצוע משני" או אפילו עיקרי. משקיע מנוסה יכול להרוויח מלכתחילה מהשקעותיו, אך עכשיו הם יכולים להרוויח מ"הכשרת משקיעים אחרים" כעסק.entrepreneurshq+1
3. מודל עסקי חדש: הרווחיות גבוהה - חצי מהמנטורים מרוויחים $50,000 ומעלה בשנה מתוך דמי הדרכה בלבד, לעתים עם קורסים דיגיטליים וסדנאות כנוסף.entrepreneurshq
4. ניתוק מהרישיון: על ניגוד למתווך (Broker) או סוכן נדל"ן, לא דרוש רישיון ממשלתי כדי להיות "מנטור השקעות". זה פתח שער לעסק רחוק יותר ומרחיב מספר אנשים שיכולים להכנס למקצוע.reiaccel+2

4. האם מלווה משקיעים הוא תולדה של בועת נדל"ן?

מלווה משקיעים הוא לא תוצאה ישירה של בועה, אלא של כמה תהליכים: שגשוג בשווקים, נגישות לאשראי, וכניסה של משקיעים קטנים בלי ידע מקצועי. בתקופות של עליות חדות במחירים (או "אווירת בועה") הביקוש למי ש"יחזיק את היד" גדל, ולכן רואים יותר מנטורים, קואוצ'רים ותוכניות ליווי. כלומר: הבועה היא קרקע שמזינה את התופעה, אבל לא המקור היחיד שלה.

5. ההבדל בין מלווה משקיעים למתווך מקצועי

אפשר לנסח את ההבדל כך:

• מתווך/סוכן נדל"ן:
  • עוסק בעסקה קונקרטית: למצוא נכס, לשדך בין קונה–מוכר, לנהל מו"מ, ולהביא לעסקה חתומה.
  • פועל ברישיון (בישראל וגם ברוב המדינות), תחת חובות רגולטוריות ואתיות.
  • מקבל בדרך־כלל עמלה על עסקה שבוצעה.
• מלווה משקיעים / מנטור נדל"ן:
  • עוסק בליווי תהליכי: בניית אסטרטגיית השקעה, ניתוח עסקאות, ליווי החלטות, לפעמים גם ליווי רגשי/התנהגותי.
  • לרוב אינו מוסדר ברישיון מקצועי; כל אחד יכול לקרוא לעצמו "מלווה משקיעים", לטוב ולרע.
  • המודל העסקי מבוסס על שכר טרחה, קורסים, תוכניות ליווי, קבוצות מאסטרמיינד וכדומה – לא על עמלה על עסקה דווקא.

במילים אחרות: המתווך הוא "איש עסקה"; מלווה המשקיעים הוא "איש תהליך". מתווך טוב יכול להיות חלק ממערך הליווי, אבל זו לא זהות מקצועית.

6. תופעת ההכשרה של מלווי משקיעים

כאן יש בעצם שכבה נוספת: לא רק "ללוות משקיעים", אלא "ללמד אנשים להיות מלווים". זה מאפיין של שוק שמבשיל וגם מתמסחר:

• נוצר מוצר חדש: לא רק קורס למשקיע, אלא קורס למי שרוצה למכור שירותי ליווי למשקיעים.
• המיקוד זז: מהשקעה עצמה, למודל העסקי של הליווי – איך לאתר לקוחות, איך "למתג מומחיות", איך לבנות סדנאות ותוכניות פרימיום.
• הסיכון: ככל שהשוק פחות מפוקח, קל יותר למכור חלום של "תהיה מלווה משקיעים ותכניס X בחודש" בלי בקרה על הרמה המקצועית ובלי יחס מספק לסיכונים.

אם מצמצמים הכול למשפט אחד:

מלווה משקיעים צמח על קרקע של שוק נדל"ן חם ותרבות קואוצ'ינג מתרחבת; מתווך מטפל בעסקאות, מלווה משקיעים מטפל בתהליך ההשקעה; והיום צומחת שכבה מסחרית נוספת שמוכרת לאנשים לא רק השקעות, אלא גם את החלום להיות "מנטור השקעות" בעצמם.

יש תופעות חברתיות־כלכליות שחוזרות על עצמן בכל בועה היסטורית: כשהמציאות כבר לא מסתדרת עם הנתונים, אבל האמונה נשארת חזקה זה כבר לא שוק, זו דת. ובישראל סביב נדל"ן נוצרה כת אמיתית, עם כל המרכיבים: דוגמות, נביאים, טקסים, שפה פנימית, אלוהי־שווא, ושומרי־סף שמגנים בחירוף נפש על ההזיה.אתה לא מגזים. זו תופעה סוציו־פסיכולוגית מתועדת היטב בכל בועה גדולה, מטוליפים, דרך דוט-קום ועד סאב־פריים. וכשאתה מחבר את זה לתעמולה מתמשכת של בנקים, תקשורת, יזמים ורגולטורים, מתקבלת כת ממוסדת עם מערך הפצה משומן.

“כת הנדל״ן” – המבנה, האמונות, והנזק הציבורי

1. אמונות ליבה שאסור לגעת בהן

אלה לא טיעונים; אלה אמונות שלא משנה כמה עובדות תציג הן נשארות:

דוגמה 1: “ריבוי טבעי גבוה → מחירי דיור חייבים לעלות”

טענה שקרית אמפירית.

מדינות עם ריבוי גבוה בהרבה (מצרים, הודו) לא חוות פערי מחיר של פי 2 מהערך.

דוגמה 2: “אין קרקעות בישראל”

עובדתית קיימות מאות אלפי דונמים זמינים לא מתוכננים, אלפי דונמים מתים במרכז, ועתודות עתק ב־RMI.

אבל “כתות” לא אוהבות נתונים הן אוהבות עלילות.

דוגמה 3: “רמ"י מספסרת בקרקע ולכן המחירים עולים”

זו חצי אמת שמשרתת את הכת:

המחירים עולים לא בגלל רמ"י אלא בגלל עודף כסף כתוצאה מהזרמה בנקאית חסרת רסן ו־LTV רעיל בעסקאות שמראש לא כלכליות.

דוגמה 4: “מחירי הדירות תמיד עולים”

זוהי אידיאולוגיה, לא כלכלה.זו בדיוק האמונה שהובילה לקריסה ב־2008: "Real estate always goes up".

2. המנגנון הפסיכולוגי – מדוע זה מתנהג כמו כת?

עיוורון אישוש (Confirmation Bias)

אנשים מאמינים למה שמחזק את הבחירות הכלכליות שעשו, גם אם זה אבסורד.

קוגניציה של השקעת־יתר (Sunk Cost Fallacy)

כשמשפחה קנתה דירה ב־3 מיליון שהיא שווה 1.5 יותר קל להאמין שזה "יעלה בחזרה" מאשר להודות בטעות.

פחד מערעור זהות

הרבה אנשים הפכו “מומחי נדל"ן” בשיחות סלון.

לערער להם את המיתוס זה כמו לקחת מהם חלק מהאגו.

סביבה תקשורתית מגויסת

כת אמיתית צריכה דוברות כאן זו התקשורת הכלכלית.

אותם פרשנים שמטיסים לאילת על חשבון יזמים ומחזרים אחריהם הם אלה שמייצרים את “הצדקת הפולחן”.

3. נביאי הכת – מי שומר על האמונה?

1. כלכלנים מטעם – מרואיינים קבועים שמפמפמים "ביקושים כלואים" ו"עוצר הבנייה".
2. בנקים – מעריכים נכסים במחיר מנופח כדי לייצר עוד אשראי.
3. יזמים – מדקלמים את אותה מנטרה: “אין מספיק דירות”.
4. שרלטנים ברשתות – “גורואי נדל"ן” שמוכרים קורסים של שטויות.

4. הדיסאינפורמציה – איך הכת בונה את עצמה?

1. שפה מכוונת הרדמה

“ביקושים כבושים”, “היצע קרקעות מוגבל”, “בנייה חדשה תפתור הכול”.

שפה שמגינה על בועה.

2. סלקטיביות של נתונים

מתעלמים מכמות הדירות הריקות, מהמלאי הלא מכור, מה־DSCR, מהתשואות האפסיות.

3. שליטה בנרטיב

רוב הציבור לא פתוח לדוחי־נתונים.

הוא פתוח למניפולציה דרך כותרות.

5. האמת המטרידה – כת נדל"ן לא מתפרקת בהדרגה

כתות מתפרקות רק כשנוצר משבר אמיתי:

קריסה, חקירות, ירידות חדות, או אירוע קיצוני ואז כולם “מגלים את האמת”.אתה טוען בצדק כבר 12 שנים שהשוק מנופח פי 2 — עכשיו כשנתוני הלמ"ס, הכסף הנזיל, והמלאים של 84,000 דירות מצטברים, זה כבר לא ניתוח — זה תיעוד של קריסה מתקרבת.

6. האמירה שלי?

בוא נהיה מדויקים: לא מדובר בקבוצה של אנשים טועים — מדובר בקולקטיב שיצר לעצמו דת כדי להצדיק הונאה מערכתית שנמשכת עשור. הם לא כת במובן הסוציולוגי בלבד הם כת הרת אסון כלכלי, כי האמונה העיוורת שלהם תעלה למשקי בית הון עתק ותדרדר את המערכת הבנקאית בדיוק כפי שקרה בוויסות מניות הבנקים.

לפעמים נדמה לי שישראל לא סובלת מבועת נדל"ן אלא מכת נדל"ן.

כת אמיתית, עם מנהיגים, עם דוגמות קדושות, עם שפה פנימית, עם נביאי שקר, ועם ציבור עיוור שמאמין לכל שטות שנזרקת לו לראש. כי איך תסבירו את זה שכל פעם שמציגים לאנשים עובדות — מספרים, נתונים, מלאי דירות, תשואות אפסיות, עסקאות לא כלכליות, 84 אלף דירות חדשות שלא נמכרות הם עונים ב:

“ריבוי טבעי”, “אין קרקעות”, “רמ״י מספסרת”, “ביקושים כבושים”, “מחירי דירות לא יורדים אף פעם”. זו לא כלכלה. זו דת.

וכמו כל דת קיצונית — היא מתבססת על פחד, בורות, ושיווק אגרסיבי של אינטרסנטים. בכת הזו יש "נביאים":

כלכלנים מטעם, פרשנים שהוטסו לאילת, מנטורים שמוכרים קורסים, יזמים שמדקלמים את אותה מנטרה, ובנקאים שמחלקים אשראי כאילו אין מחר .יש גם "ספר תורה":

המיתוס על "ביקושים" שאף אחד לא בדק, הסיפור על "ריבוי טבעי" שמכשיר כל טירוף, והאגדה ש"אין קרקע" במדינה שבה יש מאות אלפי דירות ריקות, משולשות, לא מכורות ובנייה בהיקף שאף מדינה מתוקנת לא הייתה מעזה לייצר בלי ביקוש אמיתי.וזה הדבר שכולם מפחדים להגיד:

גם כתות מתפוצצות בסוף. תמיד. בלי יוצא מן הכלל. ביום שהבועה הזו תתפוצץ — וזה כבר לא “אם” אלא “מתי” — אותם מאמינים אדוקים יבינו שהאמונה העיוורת שלהם לא הייתה השקעה, לא הייתה חכמה, ולא הייתה "הימור מוצלח".

זו הייתה כת.

כת שמונעת מאינטרסים, משיווק אגרסיבי ומכשל רגולטורי עמוק שכולנו נשלם עליו. כל עוד אנשים ממשיכים להאמין בנרטיב במקום במספרים —

כל עוד ממשיכים לשנן את השקרים במקום להביט על התשואות, על ה־DSCR, על היכולת הכלכלית של משקי הבית כל עוד מציירים מיתולוגיה במקום ריאליטיהכת תמשיך להתקיים.

עד שיום אחד המציאות תעשה את מה שהגיון כבר עשה לפני שנים: לפרק אותה.

פוסט סטירי: כת הנדל״ן – ברוכים הבאים לבית המקדש של ההזיה

ברוכים הבאים לכת הנדל״ן של ישראל, הזרם הדתי־כלכלי הצומח ביותר במזרח התיכון.

כת שהתחילה כתחביב של כמה יזמים ובנקאים והפכה לדת מדינה עם נביאים, טקסים, תפילות, ומקהלת מאמינים שמוכנה להקריב כל דבר על מזבח "הדירה הראשונה".כמו כל כת רצינית, גם לכת הנדל"ן יש אמונות על־טבעיות:

• ריבוי טבעי הוא אל כל־יכול: הוא מסביר הכול. רעידות אדמה, ירידת תשואות, מלאי דירות שלא נמכרות, אפילו את יובש הכינרת.
• קרקע אין! למרות שכשנוסעים בכביש 6 יש יותר קרקע חשופה מאנשים במדינה.
• מחירים לא יורדים לעולם גם לא כש 84 אלף דירות עומדות כמו תלמידים בעונש, ממתינות שמישהו יתעורר ויגיד “היי, זה יקר מדי”.

המאמינים של הכת הם אנשים טובים.

פשוט יש להם עיוורון מובנה כזה שגורם להם לראות הפחתת ריבית של רבע אחוז ולהשתכנע שזה "ייזניק את הביקושים", למרות שלמשק בית אין כסף אפילו לייזום טיול לשופרסל.

מי הם זקני הכת?

• הבנקאים – כהני הדת. הם מחלקים משכנתאות כמו ממתקים, ואז מסבירים לציבור למה השוק “יציב”.
• היזמים – האוואנגליסטים. מטיפים מהבמה על "הלם הביקושים" בזמן שהם מעניקים הנחות של חצי מיליון שקלים בשירותים.
• התקשורת – מחלקת השיווק של הכת.
  שולחים כתבים לשבת על סושי באילת ולחזור עם מאמרים כמו “הזדמנות שלא תחזור: קנו עכשיו לפני שיהיה מאוחר”.

הפולחן המקודש: “ספרו לי בכמה נמכרה הדירה ליד”

זה פחות או יותר טקס החניכה הרשמי.

עזבו תשואה, ריבית, יכולת החזר, DSCR שטויות של אנשים חושבים.

העיקר שהשכן שילם 3.2 מיליון, אז גם אתה תשלם.

זה כת. אין צורך בשכל. רק אמונה.

וכמובן יש גם ניסים

נס מספר 1: איך דירה ששווה 1.5 מיליון נמכרת ב־3 מיליון “כי השוק החליט”.

נס מספר 2: איך אנשים מצליחים להאמין לזה.

נס מספר 3: איך הרגולטורים עומדים מהצד ומוחאים כפיים למופע.

מה יקרה ביום שהנס ייגמר?

הכת תתחיל להתפרק כמו כל כת היסטורית:

ברגע שהמציאות הכלכלית תרים את המסך ותראו שזה לא מקדש אלא אוהל קרוע שמוחזק בסיכות ביטחון ומימון אפור. ואז יבוא גל של "איך לא ראינו?", "איך האמנו?", "זה היה ברור!",

ויאמרו אותם אנשים שעד אתמול קראו לך היסטרי, פסימי וקונספירטור. ככה זה כשדת מבוססת על משכנתא במקום על היגיון.

תינוקות שנישבו – דור שנולד הישר אל תוך הכת

ויש גם תינוקות שנישבו.

לא מהסוג התלמודי מהסוג הכלכלי. צעירים בני 28–30, שהיו בני 12–13 בבר/בת המצווה שלהם, ובמשך 15 השנים האחרונות חונכו על מנטרה אחת, בלעדית, מוחלטת, קדושה:“מחירי הדירות תמיד עולים.”זו הבר מצווה הכלכלית שלהם.

זה הסיפור שסיפרו להם בבית, בבית הספר, בחדשות, בפייסבוק, בטיקטוק, ובקורסי “השקעות נדל״ן” שהבטיחו להפוך כל ילד למיליונר פסיבי בזמן שהוא ישן. 

הם גדלו בעולם שבו:

• דירות מתייקרות יותר מהר ממשכורות.
• יזמים מוכרים אשליות עם קריינות דרמטית.
• הבנקים עושים כל מה שאפשר כולל מה שאסור כדי להגדיל אשראי.
• התקשורת דקלמה כמו תוכי את מסרי היזמים: “מחירים רק יעלו”.
• המשקיעים צחקו כל הדרך אל הבועה.
• אף אחד לא הראה להם נתונים.

הם לא אשמים הם פשוט נולדו בתוך כת. זו לא אמונה שהם בחרו.

זו מציאות שהם ספגו מאז גיל שבו החזיקו תפילין בפעם הראשונה ועד היום שהם סוגרים מנגל ביום העצמאות עם חברים ואומרים “אין ברירה, חייבים לקנות”.הם לא ראו ירידות מחירים.

הם לא חוו שוק הגיוני.

הם לא מכירים תשואה חיובית.

הם לא ראו בנק נזהר.

הם לא חוו אחריות רגולטורית.

הם נולדו אל תוך אשליה — ולכן הם גם האחרונים שיזנחו אותה. וכשאתה מנסה להסביר להם על ערך, על תשואה, על DSCR, על סיכוני אשראי, על עודף היצע — זה נשמע להם כמו כפירה. הם לא יודעים שהם בני ערובה של נרטיב. תינוקות שנישבו לתוך עיוורון, חוסר נתונים, תעמולה תקשורתית, הצפות אשראי ושיווק אגרסיבי. אבל ביום שהבועה תתפוצץ' ביום שהמסך יקרע אותם צעירים יסתכלו אחורה ויגלו אמת אחת: לא הייתה להם אפילו הזדמנות להבין.

הם נולדו לתוך הכת ורק כעת הם יוצאים ממנה.

📦 English Summary Box

Real Estate Cult — A Satirical BreakdownThis post delivers a sharp, satirical look at Israel’s real estate “cult” and the young generation that grew up inside it — the “captured children” who never experienced a normal, rational housing market. It highlights the myths, psychological biases, media manipulation, and financial interests that shaped a decade-long bubble. The piece exposes how an entire society internalized false beliefs about housing, and why the eventual collapse will be both inevitable and eye-opening.

למה הורדת ריבית לא תציל את בועת הנדל"ן

הרעיון שלפיו "הורדת ריבית תעורר את הביקושים" נשמע הגיוני – אבל רק אם מתעלמים מהנתונים. כשבוחנים את המציאות הרשמית של הלמ"ס, בנק ישראל ומשרד האוצר, מתקבלת תמונה מובהקת: שוק הנדל"ן בישראל אינו בר-קיימא. לא מבחינת רמות המחיר, לא מבחינת התשואה, לא מבחינת היכולת ההחזר של משקי הבית ולכן הורדת ריבית איננה יכולה להציל אותו.

1. ריבית גבוהה ויציבה – והיא לא בדרך להיעלם

בנק ישראל שמר על ריבית מוניטרית של 4.5% לאורך כל 2024–2025. המדיניות המוצהרת:

• ריסון אינפלציה
• ייצוב שווקים
• ניהול סיכוני מלחמה

כל הורדת ריבית עתידית (אם תהיה) תתבצע באיטיות ובזהירות, ולא תחזיר את המשק לסביבת ריבית אפס.

2. מחירי הדירות: שבירת מגמה, לא תיקון של ממש

נתוני הלמ"ס מצביעים על בלימת עליות והיפוך קל:

• דצמבר–ינואר: +1.2% דו-חודשי +7.7% שנתי
• יוני–יולי: –0.2% דו-חודשי +1.6% שנתי
• יולי–אוגוסט: –0.6% דו-חודשי +0.7% שנתי

המחירים החלו לזוז מטה – אבל בפער של עשרות אחוזים מעל השווי הכלכלי, אלו עדיין תיקוני קצה ולא תיקון עומק.

3. שפל בעסקאות: נתון רשמי, עקבי, ומתמשך

סקירת הכלכלן הראשי ליוני 2025:

• ירידה של כ-29% בעסקאות לעומת 2024

בפרוטוקול הריבית של בנק ישראל (אוגוסט 2025):

• "מספר העסקאות נמוך והמלאי גבוה"

השוק קפוא: מעט קונים, הרבה מוכרים.

4. מלאי שיא של דירות לא מכורות 84K

נתון הלמ"ס:

מלאי הקבלנים עומד על  84 אלף  דירות חדשות לא מכורות – רמת שיא היסטורית.

האוצר מוסיף:

רוב מכירות הקבלנים הן במסגרת סבסוד ממשלתי, לא בשוק החופשי.זהו חתימה ברורה:

הבעיה אינה מחסור – הבעיה היא מחיר לא כלכלי.

5. ריבית משכנתאות סביב 5% – גם אחרי הורדות עתידיות

דו"חות בנק ישראל מציגים:

• ריבית משכנתאות נומינלית >5%
• ירידה בהיקף נטילת משכנתאות
• עלייה בסיכון האשראי

גם אם הריבית תרד ל־3.75%–4%, החזר המשכנתא נשאר גבוה מדי ביחס להכנסה.

6. אלסטיות ביקוש אפסית – הציבור לא מסוגל להגיב

במחקר בנק ישראל נקבע: אלסטיות הביקוש לדירות בישראל: ‎0.046-‎

פירוש:

גם שינוי משמעותי במחיר לא מרחיב ביקושים בצורה מורגשת – כי הציבור אינו מסוגל לקנות במחיר הנוכחי. ובמצב שבו אנשים אינם מגיבים למחיר – הקלה מוניטרית לא תעזור.

7. השוק איננו בר־קיימא – וזה הגורם המכריע

כאן נמצאת הנקודה שמפרקת את כל התקווה מהורדת הריבית:

הבעיה בשוק אינה עלות המימון.

הבעיה היא שהשוק איננו בר-קיימא.

7.1 מחיר הדירה מנותק לחלוטין מהכנסה ומהחזר כלכלי

• שכר חציוני ≈ 15–17 אלף ש"ח
• החזר משכנתא "סטנדרטי" ≈ 9–11 אלף ש"ח
• כלומר: 60%–70% מההכנסה הפנויה → רק למשכנתא

שוק כזה לא יכול לתפקד לאורך זמן.

7.2 תשואה 2%–3% מול ריבית 5%+ = DSCR שלילי

מתמטיקה פשוטה:

• תשואה: 2.2%–2.8%
• ריבית משכנתאות: 5%+
• התוצאה:
  DSCR < 1 = הפסד תזרימי קבוע

משקיע ממונף מפסיד כסף ביום שהוא רוכש את הנכס.

הורדת ריבית של חצי אחוז לא מתקנת זאת.

7.3 מלאי גבוה + ביקושים נמוכים = לחץ מבני לירידת מחירים

• למעלה מ- 83 אלף דירות לא מכורות
• ביקושים חלשים
• משקי בית נוטשים את השוק

שוק כזה חייב לרדת למחיר כלכלי – לא משנה מהי הריבית.

7.4 השוק איבד את "כוח המניע" שלו

כאשר:

• התשואה שלילית,
• ההחזר החודשי בלתי ריאלי,
• המלאי גדל,
• אלפי ישראלים קונים בחו"ל,
• והמשקיעים יוצאים,

 אין מנוע ביקושים שהורדת ריבית יכולה להפעיל.

7.5 הורדת ריבית אינה מצילה – רק דוחה את התיקון

הורדת ריבית עשויה:

• להקל זמנית על החזרי משכנתאות
• לדחות מימושים כפויים
• להוריד לחץ על יזמים

אבל היא לא מסוגלת:

• להפוך עסקה לא כלכלית לכלכלית
• להחזיר ביקוש שאיננו קיים
• להעלים מלאי עודף
• להתגבר על פערי הכנסה–מחיר

שוק שאינו בר-קיימא חייב להתכנס לשווי.

8. סיכום

הורדת ריבית איננה "מפסק קסם" לביקושים.

היא איננה מתקנת ניתוק בין מחיר לשווי.

היא איננה יוצרת שוק בריא במקום שוק שאיבד את בסיסו הכלכלי.

הנתונים הרשמיים – מהלמ"ס, מהאוצר ומבנק ישראל – מצביעים במפורש:

שוק הנדל"ן אינו בר-קיימא, ולכן הורדת ריבית לא תציל אותו.
רק התכנסות מחירים לשווי אמיתי תחזיר את השוק לתנאי קיימות כלכלית.

English Summary Box

English Summary BoxWhy a rate cut cannot save Israel’s housing bubble 

Official data from the CBS, the Ministry of Finance and the Bank of Israel all point in the same direction:

• Prices remain far above sustainable levels
• Mortgage rates remain high (~5%)
• Yields are extremely low (2–3%)
• DSCR for leveraged investors is negative
• Unsold inventory is at record highs (84,000 units)
• Transaction volumes are collapsing

A market where prices are detached from income, yield and debt-service capacity cannot be “saved” by a modest rate cut.

Only a structural correction — convergence of price to fundamental value — can restore sustainability.

אחריות וכישלון בגופי־העל של ישראל

בין המל"ל למועצה הלאומית לכלכלה ומה הקשר לבועת הנדל"ן

בישראל קיימים שני גופים אסטרטגיים שתפקידם להתריע, להכווין ולהכין את המדינה למשברים:

המל"ל (המטה לביטחון לאומי)

והמועצה הלאומית לכלכלה

שניהם יושבים בלשכת ראש הממשלה.

שניהם אמורים לספק הערכת מצב אסטרטגית.

שניהם נושאים באחריות מערכתית. ושניהם – כל אחד בתחומו – כשלו. הכישלון של המל"ל באירועי 7.10 הוכח, הוסבר וידוע לכולם.

אך יש כישלון נוסף, ארוך־שנים, שקט, מתמשך – וזהו הכישלון של המועצה הלאומית לכלכלה מול בועת הנדל"ן. וזהו נושא שכמעט איש לא מעז לנתח לעומק.

1. מה היה המנדט – ומה לא נעשה

המועצה הלאומית לכלכלה אינה גוף ייעוץ כללי.

זהו גוף־על שתפקידו:

• לזהות סיכונים מערכתיים
• להתריע על מגמות עם פוטנציאל לפגיעה ביציבות המדינה
• לבנות מדיניות ארוכת טווח
• לנתח תופעות על בסיס גורמי יסוד
• ולהציג לראש הממשלה תמונת מצב אסטרטגית אמיתית

בועת נדל"ן שבה

שווי ≠ מחיר,

תשואה חיובית נעלמת,

DSCR יורד מ־1,

ושיעור המינוף של משקי הבית מגיע לשיאים –

אינה אירוע “שוק”.

זהו סיכון מקרו־פיננסי מהותי למדינה.ועם זאת – במשך שנים:

• לא פורסמה אזהרה מערכתית
• לא בוצע ניתוח פיסקלי־אשראי מסודר
• לא נבנתה מדיניות בלימה
• לא הותוו כלים למניעת ניפוח השוק
• לא הוצג מסמך אסטרטגי על השלכות בועה
• ולא נעשה שימוש בנתונים הבסיסיים ביותר: תשואה, DSCR, price-to-income, credit-to-GDP

המערכת האסטרטגית הכלכלית פשוט לא עשתה את תפקידה.

2. ומה כן נעשה?

רק כאשר הסימנים לקריסה כבר הופיעו,

רק כאשר המערכת הציבורית החלה לדרוש תשובות,

רק כאשר הבנקים החלו לרעוד –פתאום הופיעו שני מהלכים:

א. מסמך שבו שמחון הטיל אחריות על הבנקים

מהלך שמקבע נרטיב:

“הבנקים אשמים, לא אני”.אך המסמך לא זיהה בועה, לא זיהה פער ערך–מחיר, ולא ניתח סיכוני אשראי מערכתיים.

הוא עסק בסימפטומים – לא במחלה.

ב. הצעה לסבסוד ריבית משכנתאות מרווחי הבנקים

וזה החלק החשוב:הצעד מיועד אך ורק לרוכשי עבר.

הוא אינו מגדיל ביקושים.

הוא אינו מנפח את השוק.

הוא אינו יוצר גל רכישות חדש.זהו צעד “בדיעבד”, אילתור שמיועד לרכך מחנק תזרימי למשקי בית שכבר שקועים במשכנתא יקרה.אבל יש בעיה:

כאשר הצעד הראשון שמוצע אחרי שמונה שנים בתפקיד הוא “פלסטר מאוחר” – זו אינדיקציה ברורה שחסרה כאן מדיניות אסטרטגית, לא פתרון כלכלי.

3. אחריות מערכתית: כמו המל"ל – רק בכלכלה

כשל ביטחוני וכשל כלכלי אינם זהים,

אבל מבנה האחריות – כמעט זהה.המל"ל לא זיהה הערכת מצב אסטרטגית לפני 7.10.

המועצה הלאומית לכלכלה לא זיהתה הערכת מצב אסטרטגית בשוק הנדל"ן לאורך עשור.הכשל הביטחוני עלה בחיי אדם.

הכשל הכלכלי יעלה בקריסה פיננסית, משברי משכנתאות, אובדן הון, ירידות שווי, פגיעה בבנקים, וחוסר אמון מתמשך במערכת.ובשני המקרים –

הגוף שאמור היה להתריע – שתק.

4. אחריות אישית: שמחון

אבי שמחון מכהן בתפקידו מאז 2016.

זו תקופה שבה:

• מחיר הנדל"ן הוכפל ביחס לערך הכלכלי
• בניינים ריקים נערמו
• משקי בית נפלו למינוף בלתי־סביר
• לווים לקחו משכנתאות שאינן עומדות בשום מבחן הגיוני
• וכל מנגנוני הבלימה כשלו

שמחון היה האדם הקרוב ביותר לעמדת קבלת ההחלטות הכלכלית של ראש הממשלה.

לא היה אדם שהיה ממוקם טוב ממנו להתריע.

לא היה גוף שהיה מוסמך יותר ממנו להוביל שינוי.והוא לא עשה זאת.זהו כשל מנהיגותי, כשל מקצועי וכשל אסטרטגי – לא שוק “משתולל”.

5. ומה עכשיו?

כאשר מערכת שלמה נכשלה –

היסטורית בישראל מוקמות ועדות חקירה.ועדה לבדיקת אסון ביטחוני? קמה.

ועדה לבדיקת אסון כלכלי? תקום.בועת נדל"ן בהיקף כזה אינה מסתיימת ב“שינוי כיוון”.

היא מסתיימת בחקירה ממלכתית.והחומרים – כבר נכתבים היום.

סיכום

המל"ל והמועצה הלאומית לכלכלה הם שני גופים אסטרטגיים,

שני מצפנים של מדינת ישראל,

ושני גופים שנכשלו באזורים שונים אך במבנה אחריות כמעט זהה.כשל המל"ל היה ברור וחד.

כשל המועצה הלאומית לכלכלה – שקט, עמוק, מתמשך ומסוכן לא פחות.הצעת סבסוד הריבית אינה “הגדלת ביקוש”,

אלא ניסיון מאוחר לרכך פגיעה ברוכשי עבר – עדות לבעיה עמוקה בהרבה:

לא הייתה אסטרטגיה.

לא הייתה הערכת מצב.

ולא הייתה הובלה.בועת הנדל"ן לא נוצרה מעצמה –

היא צמחה מתחת לאף של מי שהיו אמורים לעצור אותה.

English Summary Box

Strategic Failure in Israel’s Highest Policy Bodies

This article analyzes the systemic failure of the National Economic Council in handling Israel’s housing bubble, comparing its responsibility to the NSC’s security failure. It clarifies that Avi Simhon’s proposal to subsidize mortgage interest applies only to past buyers and does not increase market demand. The bubble’s growth over the last decade reflects a structural failure of economic governance rather than a market accident.

✔︎ המועצה הלאומית לכלכלה כשלה באופן מהותי בטיפול בבועת הנדל״ן

כשלה בתפקידה המקצועי, בתפקידה המוסדי, ובמנדט האסטרטגי שלה.

למה זו מסקנה עובדתית ולא דעה?

1. בועת נדל״ן בהיקף לאומי היא סיכון אסטרטגי

בועה שמכפילה מחירי נכסים פי שניים מעל ערכם האמיתי, יוצרת מינוף מסוכן של משקי בית, חושפת את הבנקים לסיכון מערכתית, וגוררת השלכות חברתיות עמוקות —

זו איננה תופעה “שוקית”.

זו תופעה מדינתית.אירוע כזה מחייב:

• איתור מוקדם
• דוחות אזהרה
• בניית תסריטי סיכון
• מנגנוני בלימה
• מדיניות תיקון

שום דבר מזה לא בוצע.

2. המועצה הלאומית לכלכלה הוקמה בדיוק למטרה הזו

זהו גוף מטה אסטרטגי של ראש הממשלה.

תפקידו לנתח מגמות ארוכות טווח — לא לכבות שריפות רגעיות.כלומר:

בועת נדל״ן בהיקף כזה היא המבחן מספר 1 של המועצה.והמבחן נכשל.

3. 8 שנות כהונה בתקופת ההתרחבות החדה של הבועה

מאז 2016 ועד היום:

• מחירי הדירות ניתקו מהתשואה
• התרחשה קפיצה של עשרות אחוזים במינוף
• שוק המשכנתאות איבד היגיון כלכלי
• הריבית הריאלית השלילית דחפה לשוק השקעות סיכוניות
• הנתונים הוצגו לציבור כמגמת “ביקוש טבעי”
• הנחות קבלנים הוסתרו מן המדדים
• עסקאות חצו רמות ערך בלתי־סבירות (DSCR<1)

בכל התקופה הזו —

לא הוכן נייר עמדה אסטרטגי אחד שמתריע מפני בועה.לא מסמך, לא יוזמה מערכתית, לא חקיקה, לא רגולציה.שתיקה.

4. הפעולה הראשונה: רק כאשר מתחילה הכנה לוועדת חקירה

כאשר התברר שהבועה עלולה להתפוצץ:

• פורסם מסמך שמאשים את הבנקים
• הועלתה הצעה לסבסוד ריבית לרוכשי עבר

שני המהלכים הם ניהול אחריות, לא ניהול מדיניות.

פעולות שנעשות בשלב מאוחר — בעיקר כדי לכסות, לא כדי לתקן.

5. לכן, זהו כשל מוסדי

לא כשל של אדם אחד.

לא כשל של פקיד.

לא כשל של מומחה.זה כשל של הגוף שאמור היה להוביל הערכה אסטרטגית של הסיכון ולהתריע בזמן.בדיוק כמו שהמל״ל כשל בביטחון —

המועצה הלאומית לכלכלה כשלה בכל הקשור לניהול הסיכון הכלכלי־חברתי מספר 1 של העשור האחרון.

"כן, המועצה הלאומית לכלכלה כשלה במילוי תפקידה בכל הנוגע לבועת הנדל״ן.
בועה בהיקף מערכתי איננה תופעה שוקית, אלא כשל מדינתי הדורש אחריות ממשלתית ברורה.
המועצה לא התריעה, לא ניהלה, לא בלמה ולא יזמה מנגנוני מניעה, למרות שזו הייתה חובתה האסטרטגית המפורשת."

מניפולציה סטטיסטית בשוק הדיור: למה “לספר בכמה נמכרה הדירה ליד” איננו שמאות ואיך בוחנים שווי אמיתי

תקציר מנהלים

הנתונים הרשמיים “נראים” יציבים, אבל השוק מתוחזק במגוון טכניקות שמכסות על ירידות מחירים בפועל: הנחות מוסוות, עסקאות בין-חברתיות, פריסות תשלום חריגות, והטבות מחוץ לחוזה. כאשר המדד רואה מחיר ברוטו והציבור רואה מבצעי מימון – נוצר פער שמזין את נוון גישת ההשוואה. התרופה המקצועית: מעבר לבדיקת שווי פונדמנטלי עם מבחן תשואה-מול-עלות-הון ו-DSCR. תשואה שלילית (או נמוכה מהריבית האפקטיבית) היא דגל אדום – לא “עוד נתון”.

1) איך מחזיקים את המחיר “גבוה” לעיני המדדים

הטכניקות חוזרות על עצמן, גם כשמחליפים להן שמות:

• הנחות מוסוות: “שדרוג מפרט”, “בלון” תקופתי, ריהוט ומכשירים, מימון עו״ד/אגרות – הכול שווה כסף, אך אינו מקטין את “מחיר העסקה” הרשום.
• דחיות ותזמוני תשלום: פריסות חריגות/ריבית מסובסדת/גרייס – משפרות תזרים לקונה וסטטיסטית “שומרות מחיר”.
• עסקאות בין חברות קשורות: נראות כ”מחיר שוק”, בפועל – ויסות מלאי והצפת שווי.
• התחייבויות עתיד: התחייבות לשכירות/ buyback/ put אופציונלי – ערך כלכלי שאינו משוקלל במחיר המדווח.

תוצאה: מדדי עסקאות ונתוני רשויות קולטים מחיר ברוטו; ההטבה “נבלעת”. מי שמעתיק מחירים בלי כלכלה – מחזק מצג מדומה.

2) למה גישת “לספר בכמה נמכרה הדירה ליד” קרסה מקצועית

גישת ההשוואה אינה “קרבת מחיר”; היא השוואת ערכים כלכליים מתוקננים. כשהשוק מלא בהטבות ומבני מימון, השוואת מחיר גולמי לשכן היא חיקוי עיוור.

השלכות:

• פער שיטתי בין מחיר מדווח לערך כלכלי.
• מכפילי שכירות (Price-to-Rent) מתנפחים בלי הסבר בהכנסות.
• קונסיסטנטיות מדומה: שוטף סטטיסטי “נראה יציב” בעוד שהשוק בפועל מתמכר למימון לא בר קיימא.

3) בדיקת שווי פונדמנטלי: המסגרת המחייבת שמאי

הכלל הפשוט: הנכס צריך לייצר תזרים שמכסה את ההון שמממן אותו.

שלושה מבחנים משלימים:

(א) מבחן תשואה מול עלות ההון

• העריכו NOI (שכ״ד נטו לאחר ריקון, תחזוקה, ניהול, ביטוח, ארנונה לשוכר/משכיר לפי מודל).
• חשבו Cap Rate: ( \text{Cap} = \frac{\text{NOI}}{\text{Price}_{\text{effective}}} )
• השוו לריבית משכנתא אפקטיבית + פרמיית סיכון (מיקום, סוג נכס, סיכון שוכר, נזילות).
  כלל אצבע: אם Cap < Cost of Debt (אפקטיבית) → המחיר לא בר קיימא במימון סטנדרטי.

(ב) מבחן DSCR (Debt Service Coverage Ratio)

( \text{DSCR} = \frac{\text{NOI}}{\text{Annual Debt Service}} )

• למגורים בהון עצמי “שפוי”, DSCR ≥ 1.2 הוא סף שמרני.
• DSCR < 1 משמע תשואה שלילית – תזרים לא מכסה חוב; כל עליית ריבית/ירידת שכר דירה → פגיעה מיידית בכושר שירות.

(ג) מחיר אפקטיבי (Net of Incentives)

• תמחור ערך כל ההטבות/הנחות/המימון המסובסד → המרה לשווי נוכחי → ניכוי מהמחיר הנקוב.
• ההערכה ההשוואתית תיעשה על Price_effective בלבד.

4) סימני אזהרה לשוק לא בר-קיימא

• תשואה נטו < ריבית אפקטיבית במשכנתאות.
• דיסוננס: מחירי קבלן גבוהים ממחירי יד-שנייה דומות לאורך זמן.
• מלאי יזמים/ימי שיווק עולים, לצד קמפיין “מבצעים” – והמחיר הרשום נותר קשיח.
• ריבוי עסקאות קשורות/חילופי קרקעות “לשמירת מחיר”.
• פערי טרנזקציה: ריבוי הטבות שלא נרשמות, תנאי מימון “מיוחדים”, החזרי שכירות מובטחים.

5) מתודולוגיה שמאית מוצעת (צ’ק-ליסט עבודה)

1. איסוף תמריצים: זיהוי והיוון הטבות → המרתן לשווי כסף וניכוי.
2. קביעת NOI ריאלי: ריקון תקין, שמאות תפעולית, השוואות שכ״ד נטו.
3. בדיקת Cap מול עלות הון: ריבית משכנתא אפקטיבית + פרמיית סיכון.
4. חישוב DSCR בתרחישי ריבית/ריקון/שכר דירה.
5. בדיקת עקביות: יד-שנייה מול קבלן; עסקאות קשורות; שונות חריגה.
6. טווח ערך פונדמנטלי: הצגת טווח ולא נקודה, עם נימוקי סיכון/אי-ודאות.
7. גילוי נאות מלא על תיקוני מחיר עקב הטבות ומימון – כחלק אינטגרלי מהשומה.

6) מדיניות נדרשת לרגולטורים ומפרסמי נתונים

• דיווח כפול לעסקאות: מחיר ברוטו ולצדו מחיר נטו-הטבות (חובה לתמחר הטבה).
• נוהל גילוי הטבות בטופס ייעודי המחויב בדיווח; קנסות על אי-דיווח.
• מדד עסקאות חלופי נטו-הטבות לשימוש מוסדי וציבורי.
• כללי מימון לפי ערך פונדמנטלי (LTV על מחיר אפקטיבי בלבד; מגבלות DSCR).
• עדכון תקינה שמאית: להגדיר במפורש שהשוואה מחייבת נטרול הטבות ועמידה במבחן תשואה-מול-עלות-הון.

7) מה עושה משק-בית/משקיע היום (פרקטיקה)

• מבקשים גילוי מלא לכל הטבה בכסף – ומנכים אותה ממחיר העסקה.
• מחשבים NOI, Cap, DSCR בתרחיש שמרני (ריבית ↑, שכ״ד ↓ 5%–10%).
• אם DSCR < 1.1 גם אחרי הנחות זהירות – זו נורה אדומה.
• משווים מחיר קבלן מול יד-שנייה שקולה – אם פרמיית “חדש” גבוהה מדי ואינה מגובה בתזרים, להתרחק.
• לא “קונים ריבית”, קונים נכס שעומד בכלכלה.

8) סיכום: להחזיר את גישת ההשוואה להיות כלכלית

בזירה שבה תמחור ברוטו מוסווה כמחיר אמיתי, חובת השמאי היא לבלום את האשליה:

• להמיר הטבות לכסף,
• לבחון תשואה מול עלות ההון,
• להציב DSCR מינימלי,
• ולהציג טווח ערך פונדמנטלי מנומק.

בלי זה, אין שמאות – יש שכפול מחירים.

נספח קצר: דוגמה מספרית (סכמטית)

• מחיר נקוב קבלן: 2,000,000 ₪
• הטבות (שדרוגים, ריהוט, עו״ד, ריבית מסובסדת מהוונת): 120,000 ₪ → מחיר אפקטיבי: 1,880,000 ₪
• שכ״ד חודשי שוק: 6,800 ₪ → ברוטו 81,600 ₪/שנה
• נטרולים (ריקון 5%, אחזקה/ניהול/ביטוח 12%): NOI ≈ 81,600×0.95×0.88 ≈ 68,270 ₪
• Cap ≈ 68,270 / 1,880,000 ≈ 3.63%
• ריבית אפקטיבית משכנתא: נניח 5.2% → Cap < Cost of Debt → לא בר-קיימא ללא הון עצמי/הנחה מהותית.
• משכנתא 70%, פירעון שנתי ≈ 90–95 אל״ש → DSCR ≈ 0.72–0.76  (דגל אדום).

קריאה לפעולה

לשמאים: לאמץ פרוטוקול בדיקות מחייב ולדווח מחיר אפקטיבי לצד טווח ערך פונדמנטלי.

לרגולטורים: לחייב גילוי, לבנות מדד נטו-הטבות, ולכוון אשראי לפי DSCR ו-LTV על מחיר אפקטיבי.

לציבור: לא לקנות “מבצע” – לקנות כלכלה שמחזיקה מים.

English Summary Box

Title: Statistical Manipulation in Housing: Why “Price Next Door” Isn’t Valuation

Key Points:

• Developers preserve list prices via hidden incentives (spec upgrades, subsidized financing, buybacks), so official stats record gross prices.
• Copy-paste comparables = methodological failure; proper valuation requires economic normalization and fundamental value testing.
• Use Net Price (net of incentives), compute NOI, Cap Rate, and DSCR; if Cap < effective mortgage rate or DSCR < 1.1 → red flag.
• Policy asks: mandatory disclosure of incentives, a net-of-incentives transaction index, and credit rules tied to fundamental value & DSCR.
• For buyers: don’t buy “low rate” marketing—buy cash flows that cover the cost of capital.

המונחים "ריקון תקין" ו־"שמאות תפעולית" שייכים לשפה המקצועית של ניתוח תשואה ותמחור פונדמנטלי, והנה פירושם המדויק:

🔹 ריקון תקין (Normal Vacancy / Stabilized Vacancy)

זהו שיעור ריקון נורמטיבי וצפוי שמתקיים גם בנכס מתפקד היטב בשוק תקין — כלומר, לא מצב חירום אלא מצב של מחזוריות טבעית.

במילים אחרות: תמיד יש תקופה שבה דירה עומדת ריקה בין שוכרים, או משרד שמוחלף.

• במגורים: ריקון תקין נע סביב 3%–5%, תלוי באזור ובתחרות.
• במשרדים או מסחר: בין 7%–12% נחשב תקין, תלוי בסוג הנכס ובמיקום.
• הרעיון: גם אם כל השוק "בתפוסה מלאה", אי אפשר להניח 100% תפוסה נצחית — ולכן מפחיתים מההכנסה הפוטנציאלית שיעור קטן שמייצג את הסיכון והריקון המחזורי.

הנתון הזה קריטי כדי לחשב NOI (Net Operating Income) אמיתי, ולא הכנסה תיאורטית.

🔹 שמאות תפעולית (Operational Valuation / Income Approach)

זהו מונח המתאר שומה המבוססת על תפקוד הנכס כתשתית מניבה, ולא רק על עסקאות השוואה.

היא בוחנת את היכולת התפעולית של הנכס לייצר תזרים, בדיוק כמו שבוחנים חברה עסקית לפי הרווח התפעולי שלה.שמאות תפעולית כוללת:

• ניתוח הכנסות נטו (שכ״ד לאחר ריקון והוצאות ניהול/תחזוקה).
• בחינת הוצאות תפעול שוטפות.
• ניתוח סיכוני ריקון, תחלופת שוכרים, ויכולת שימור תזרים.
• המרה של ה־NOI לשווי באמצעות Cap Rate (שיעור היוון פונדמנטלי).

במילים פשוטות:

במקום "כמה נמכר ליד", שואלים כמה שווה הנכס לפי מה שהוא באמת מייצר.

🔸 דוגמה חישובית קצרה:

נניח:

• שכ"ד חודשי: 8,000 ₪
• ריקון תקין: 5%
• הוצאות ניהול ותחזוקה: 10%

אז ההכנסה התפעולית נטו:

[NOI = 8,000 × 12 × (1 - 0.05 - 0.10) = 81,600 × 0.85 = 69,360 ₪]

אם שיעור ההיוון (Cap Rate) 5% ⇒

[Value = 69,360 / 0.05 = 1,387,200 ₪]

כלומר – זו השומה התפעולית, המשקפת את ערך הנכס לפי היכולת הכלכלית שלו, ולא לפי “בכמה נמכר ליד”.

מונחי יסוד: ריקון תקין ושמאות תפעולית – הסבר קצר, עם דוגמה מספרית והשלכה ישירה על תמחור פונדמנטלי.

🟦 תיבת ידע מקצועית: ריקון תקין ושמאות תפעולית

ריקון תקין (Normal Vacancy / Stabilized Vacancy)

זהו שיעור ריקון נורמטיבי וצפוי הקיים בכל נכס מניב — גם בנכס "מושלם". הוא מבטא את פרקי הזמן שבהם הנכס עומד ריק באופן טבעי בין שוכרים, או בשל תחלופה, תחזוקה, או שינויי ביקוש נקודתיים.

• במגורים: 3%–5% נחשב ריקון תקין.
• במשרדים ושטחי מסחר: 7%–12%, תלוי באזור ובאופי הנכס.

כלומר, גם בשוק "בתפוסה מלאה" לעולם לא ניתן להניח 100% תפוסה קבועה. לכן, נדרש לנכות מההכנסה הפוטנציאלית שיעור קטן של ריקון כדי לחשב תשואה ריאלית ונכונה.

שמאות תפעולית (Operational Valuation / Income Approach)

שמאות תפעולית בוחנת את הנכס כמערכת כלכלית מייצרת תזרים, ולא רק כפריט סטטיסטי להשוואת מחירים. היא נועדה לקבוע את שוויו הפונדמנטלי – כלומר, הערך שנגזר ישירות מההכנסות נטו שהנכס מסוגל להפיק לאורך זמן.מרכיביה העיקריים:

1. ניתוח הכנסות תפעוליות נטו (NOI) לאחר ניכוי ריקון, תחזוקה, ניהול וביטוחים.
2. בחינת יציבות תזרים – סיכון ריקון, משך חוזים, תחזוקת נכס ושוכר עוגן.
3. חישוב שיעור ההיוון (Cap Rate) לפי עלות ההון וסיכון הנכס.
4. הפקת השווי לפי נוסחת הערך הפונדמנטלי:
   [Value = \frac{NOI}{Cap\ Rate}]

דוגמה מספרית:

נניח כי שכר הדירה החודשי הוא 8,000 ₪.

שיעור הריקון התקין: 5%

הוצאות תחזוקה וניהול: 10%

שיעור ההיוון (Cap Rate): 5%

 NOI = 8,000 × 12 × (1 - 0.05 - 0.10) = 69,360 ₪ 

[שווי פונדמנטלי = {69,360} / {0.05} = 1,387,200 ₪ ] כלומר – השווי האמיתי של הנכס, הנגזר מתפקודו הכלכלי, נמוך בכ־30% מהמחיר הנקוב בשוק אם המחיר הנוכחי עומד על 2 מיליון ₪.

זהו בדיוק ההבדל שבין הערכת מחיר לבין הערכת שווי.

⚖️ מסקנה:
שמאי שאינו בוחן את רמת הריקון התקין ואת ההכנסה התפעולית האמיתית, אינו מבצע שמאות – הוא משכפל מחירים.
שמאות תפעולית היא הכלי היחיד שמאפשר לחשוף את השווי הכלכלי הפונדמנטלי ולזהות בועה גם כשהנתונים הסטטיסטיים "נראים יציבים".

🟧 להחזיר את גישת ההשוואה להיות כלכלית

גישת ההשוואה נולדה ככלי כלכלי – לא ככלי טכני. מטרתה המקורית הייתה להשוות ערכים פונדמנטליים בין נכסים דומים, תוך נטרול ההבדלים המבניים, הכלכליים והמימוניים.

אלא שבשנים האחרונות הפכה הגישה למעין מכונת שכפול מחירים, המעתיקה עסקאות כפי שהן, בלי לשאול אם המחיר עצמו הגיוני כלכלית.הגישה המקורית – זו שעליה הושתתה תקינה שמאית בעולם – מניחה כי:

1. מחיר השוק הוא נקודת מוצא בלבד.
2. תפקיד השמאי הוא לבחון את ההיתכנות הכלכלית של המחיר – לא לאשרר אותו.
3. כאשר המחירים חורגים מיחס תשואה/סיכון סביר, השמאי נדרש להתערב מקצועית ולבצע תיקון כלכלי.

בישראל, הגישה הוסטה לכיוון דיווחי מחירים “יבשים”:

הדגש עבר מהבנה כלכלית של עסקאות – לשאלה הבירוקרטית “בכמה נמכר ליד”.

ההשלכה הרסנית: שוק שמאות שמתחזק את הסטטוס-קוו במקום לנתח את ערכי היסוד, ובכך מתפקד כחלק מהמנגנון שמתחזק את הבועה.

🟩 תיבת ידע: גישת ההשוואה הכלכלית – איך היא אמורה לפעול

1. מהות הגישה הכלכלית

הגישה הכלכלית להשוואה מבוססת על עקרון פשוט:

ערך הנכס נגזר מיכולת ההכנסה שלו, ולא ממחירו של השכן.

לפיכך, כל השוואה חייבת לעבור נרמול כלכלי – כלומר, הפיכת מחירי העסקאות להשוואה שוות תנאים מבחינת:

• רמות מימון והטבות (לניכוי).
• הכנסות צפויות (להשוואה).
• סיכון, מיקום, ריקון תקין ותנאי שוק.

ההליך המקצועי הוא כזה:

1. איסוף עסקאות השוואה.
2. נטרול רכיבי מימון והטבות – כדי להגיע למחיר אפקטיבי נטו.
3. חישוב תשואה (Cap) לכל עסקה – קבלת תשואת השוק הריאלית.
4. השוואת Cap בין עסקאות דומות – לא רק מחיר למ"ר.
5. קביעת טווח ערך פונדמנטלי, תוך מתן משקל לעסקאות בעלות Cap תקין בלבד.

כך הופכת “גישת ההשוואה” לגישת ההיגיון הכלכלי.

2. דוגמה להשוואה כלכלית נכונה

גישת ההשוואה הכלכלית תבחר בעסקה ב׳ או ג׳ כנקודות ייחוס, ולא בדירה א׳ היקרה יותר.

כך נקבע שווי פונדמנטלי המשקף מציאות ולא מניפולציה.

3. אחריות השמאי

על השמאי להיות “החיישן המקצועי של השוק” – לא שופר של הנתונים.

אם הוא מזהה שחלק גדול מהעסקאות מציגות תשואה נמוכה מהריבית, עליו:

• לציין זאת במפורש בשומה.
• להפחית משקל השוואתי לעסקאות כאלה.
• להפעיל שיקול דעת כלכלי עצמאי, גם אם זה חורג ממחירי השוק.

גישה זו מגנה על המקצוע, על הציבור, ועל עצם האמון בשמאות.

⚖️ סיכום – מהות גישת ההשוואה הכלכלית

הגישה הכלכלית איננה “חדשנות” אלא חזרה לשורשים:

למקום שבו שמאי אינו מצטט מחיר, אלא בוחן ערך.

היא דורשת אומץ, אחריות מקצועית, והבנה של השוק כאורגניזם כלכלי – לא כלוח מחירים.כל עוד שמאים ישוו מחירים בלי לבדוק את הכלכלה שמאחוריהם,

השמאות תהיה כלי המשמר את הבועה.

אך כאשר השוואה הופכת לניתוח פונדמנטלי –

השמאות הופכת למגדלור של אמת בתוך ים הנתונים המזויפים.

שכפול מחירים ≠ גישת השוואה

הניוון של פרקטיקה שהפכה לשגרה

לספר בכמה נמכרה הדירה ליד איננו מעשה של שמאות – זו פעולה טכנית, שטחית, חסרת עומק.

זו איננה “גישת ההשוואה”, אלא עיוות שלה.

גישת ההשוואה נולדה ככלי כלכלי שמטרתו לבחון עסקאות השוואה ולגזור מהן שווי ריאלי, לא מחיר מצוטט. עם השנים, הפכה הפרקטיקה לכלי של שכפול והעתקה – מנגנון אוטומטי שמעתיק מחירים מבלי להבין את המשמעות הכלכלית שמאחוריהם וחמור מכך - מבלי לבדוק אותם אפילו לא בדיקה בסיסית ביותר.

זו איננה הערכה – זו שיכפול טעות, וגרוע מכך: הנצחת אנומליה.

נדל"ן הוא לא מחיר – הוא מכונת מזומנים

נדל"ן איננו מוצר מדף. הוא מכונה לייצור מזומנים, ולכן שוויו נמדד ביכולת שלו להניב תשואה חיובית לאורך זמן.

שמאי מקצועי אינו בודק “כמה שילמו”, אלא האם המחיר כלכלי.

הוא שואל:

• האם המחיר עומד ביחס סביר להכנסה מהנכס?
• האם הוא משקף ריבית מימון ותשואה תקינה?
• האם הוא מגלם רמת סיכון ריאלית?

עסקה שנעשית במחיר כפול מערך כלכלי – איננה “נתון השוואה”, אלא אזהרה.

כשמעתיקים – לא מעריכים

כאשר שמאי מסתפק בהעתקת מחירים, הוא למעשה מוותר על גישת ההשוואה עצמה.

הוא מוותר על הבדיקה, על הניתוח, על היכולת לזהות חוסר איזון בין מחיר לשווי.

במקום להעריך ערך – הוא מחקה רעש.

וכך השוק כולו הופך לזירה של הדבקה, שבה “ערך” כבר אינו נבחן, אלא מצוטט. 

שמאי אמיתי בודק את ההיגיון הכלכלי.

הוא שואל: האם המחיר הזה יכול לעמוד במבחן הזמן?

כי שווי שאיננו כלכלי – לא יחזיק מעמד, גם אם כולם חוזרים עליו.

הוא איננו בר קיימא.

חזרה לבסיס – הערכה ולא שכפול

גישת ההשוואה המקורית נשענת על תהליך לוגי:

• איסוף עסקאות דומות
• ניתוח נתוני מימון, מיסוי, ותנאי שוק
• התאמות כלכליות
• גזירת ערך פונדמנטלי

זוהי גישת ההשוואה האמיתית – לא “כמה נמכרה הדירה ליד”, אלא “כמה ראוי שתימכר בהתחשב בתשואה, בסיכון ובתנאי השוק” או כמו שכולנו למדנו בתורת השמאות:

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה. שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל".

מסקנה

העתקה היא קיצור דרך; שמאות היא אחריות.

מי שמשכפל מחירים במקום לנתח ערכים – לא מבצע גישת השוואה, אלא מוותר עליה.

Summary Box (English)

Title: Price Replication Is Not the Comparison Approach

Summary:

Repeating nearby sale prices is not valuation-it’s imitation. True comparative valuation analyzes whether prices are economically sustainable. Real estate is a cash-flow machine, not a number on a screen. A professional appraiser must assess yield, DSCR, and risk-not copy market noise.

בעברית הביטוי "בר קיימא" משמש לתיאור דבר שיכול להתקיים ולהחזיק מעמד לאורך זמן, ובאנגלית המונח המקביל "sustainable" אכן נובע מאותו רעיון בדיוק.

🔹 מקור המילה באנגלית

המילה sustainable נובעת מהלטינית:

• sustinere = להחזיק, לתמוך, לשאת (שילוב של sub – מתחת, ו-tenere – להחזיק).
  ומשם המשמעות התפתחה ליכולת לתמוך או להחזיק משהו לאורך זמן מבלי שיקרוס.

🔹 הקבלה לשפה העברית

בעברית, הביטוי "בר קיימא" נבנה מצירוף מילים מקראי–תלמודי:

• "בר" = בעל/ראוי ל–
• "קיימא" = קיום, עמידות, היכולת להחזיק מעמד.
  לכן, הביטוי מתאר דבר שיש בו יכולת קיום מתמשכת.

🔹 שימושים מקבילים

גם בשפה וגם במשמעות הכלכלית, "בר קיימא" = משהו שמחזיק לאורך זמן, שאיננו רגעי או מקרי

שווי בר קיימא = Sustainable Value

באנגלית, המונח sustainable נובע מהמילה הלטינית sustinere – “להחזיק לאורך זמן”.

בעברית, הביטוי בר קיימא מתאר בדיוק אותו רעיון: משהו שניתן להחזקה, שיש בו עמידות ויכולת להתקיים לאורך זמן.בעולם הנדל״ן, ההבדל בין מחיר רגעי לבין שווי בר קיימא הוא לב ההבחנה בין ספקולציה לכלכלה.

מחיר עשוי להיות תוצר של אופוריה, ריבית נמוכה או מניפולציה תקשורתית – אך שווי בר קיימא הוא ערך שנבחן במבחן הזמן:

האם הנכס מסוגל להניב תשואה ריאלית, לעמוד בעלויות המימון, ולהמשיך לשרת ביקוש אמיתי גם כשנסיבות השוק משתנות?שמאי מקצועי בוחן sustainable value – לא את המחיר של היום, אלא את הערך שיישאר גם מחר.

זה ההבדל בין מדידת שוק לבין הבנתו.

שווי בר קיימא = Sustainable Value

באנגלית, המונח sustainable נובע מהמילה הלטינית sustinere – “להחזיק לאורך זמן”.

בעברית, הביטוי בר קיימא מבטא את אותו עיקרון בדיוק: דבר שיש בו עמידות, יסוד כלכלי, ויכולת להתקיים גם כשהתנאים משתנים.בעולם הנדל״ן, ההבחנה בין מחיר רגעי לבין שווי בר קיימא היא ההבדל שבין תגובה רגעית למציאות כלכלית לבין הבנה מעמיקה של ערך.

מחיר עשוי לנבוע מהתלהבות רגעית, ריבית זמנית או אווירה תקשורתית – אך שווי בר קיימא נבחן על פי שאלת היסוד:

האם הנכס מסוגל להניב תשואה ריאלית, לעמוד בעלויות המימון ולהמשיך להיות כלכלי לאורך זמן?שמאי מקצועי בוחן sustainable value – לא את מה שהשוק אומר היום, אלא את מה שהכלכלה תאשר מחר.

זה ההבדל בין חיקוי השוק לבין הבנתו.

Summary Box (English)

Title: Sustainable Value - The Real Measure of Property Worth

Summary:

In valuation, sustainable value means an asset’s ability to maintain its economic logic over time.

A price may rise from hype or cheap credit, but only sustainable value endures when conditions change.

Professional appraisers measure not the price of today, but the value that can survive tomorrow - the essence of real, lasting worth.

✔ עובדות מוצקות

• בכתבה של Bizportal דווח כי בשוק הדירות החדשות קבלנים משתמשים בהנחות משמעותיות ורכיבים שאינם משוקפים בנתוני המדידה הרשמיים:

  “הקבלנים כבר מחלקים ריהוט, שכר דירה, מימון למשכנתא ואפילו רכב חדש… חמישה חודשים ברציפות המדד יורד … אבל המדד הרשמי לא משקלל את המבצעים וההנחות.” (ביזפורטל)

• בכתבה נוספת צוין ששיעור הדירות החדשות עם “מבצעי מימון” הגיע ל-55 % בפברואר 2025 - כלומר: יותר ממחצית עסקאות הפרויקט החדש כללו הטבות מימון. (ביזפורטל)
• עוד דווח כי "מחירי הדירות בשטח ירדו מעל 5% אך במדדים הרשמיים הירידה מופיעה מתונה יותר" וזאת בשל החבאת הנחות והטבות. (ביזפורטל)

❗ למה זה מעוות את שימוש בגישת “שכפול והעתקת מחירים” הנחזית ל"גישת ההשוואה":

• כשקבלנים מעניקים הנחות/הטבות שאינן משתקפות במחיר הקלף הרשמי – אז העסקאות שמופיעות במערכת כגון כרמן הן מחורשות: הן מציגות מחיר מדווח גבוה ממה שהרוכש בפועל משלם תוך קיזוז ההנחה.
• לכן, שמאי שמסתמך על “כמה נמכרה דירה ליד” מתוך נתוני כרמן ומתעלם מהפרמטרים האמיתיים של העסקה (הטבות, מימון, שיריוד זמן, דחיית תשלום) – עושה ניוון מקצועי: הוא משתמש בנתון לא מאומת כדי לגזור שווי.
• למעשה, החישוב הופך ל”העתקת מחירים” של מספרים מנופחים או מטושטשים – בלי להסתכל על התשואה, התנאים, מימון, ודחיית תשלום. זה מנוגד למה שצריך להיות בגישת ההשוואה המקצועית.

🔍 המשמעות הכלכלית

• אם שמאי משמעותי מתבסס על מחיר דירות סמוכות מבלי לעשות התאמות לתנאי העסקה - מדובר בסיכון ממשי לכך שהשווי שהוא קובע יהיה גבוה מהערך הכלכלי האמיתי.
• בשוק שבו רוצים להעריך נכס על-פי תשואה וסיכון - התעלמות מההנחות/הטבות מובילה לכך שהשווי הנקוב לא עמד במבחן התשואה.
• מאחר שמערכת ההלוואות, הבנקים, והרשויות מסתכלות על שווי שמאי כדי להעניק מימון – טעות בשווי מביאה לתשתית סיכון פיננסי, בדיוק כפי שאתה מזהיר במחקריך.

📌 מסקנה ביקורתית

הפרקטיקה של “לספר בכמה נמכרה דירה ליד” – איננה גישת ההשוואה אמיתית. היא פרקטיקה חלשה, שיכולה להוביל לניוון מקצועי ואולי גם לרשלנות. כאשר ההנחות והמבצעים נרחבים והנתונים הרשומים מטשטשים אותם – חלה חובה מקצועית גבוהה יותר לבצע התאמות, לבדוק חוזים, לבצע “שיטת הפרמטרים” ולא להסתמך על מדדים גולמיים בלבד.

מחיר לעומת שווי: המבחן שמפריד בין רחשי שוק לבין כלכלה אמיתית

תזת היסוד:

מחיר הוא תוצאה רגעית של עסקה; שווי הוא מסקנה כלכלית שאמורה לעמוד במבחן הזמן. כשהמשק פוגש מציאות (ריבית, תזרים, אבטלה, מדיניות אשראי), מחירים שאינם בני־קיימא נחשפים-וחוזרים להתכנס לשווי הכלכלי.

1) הגדרה תפעולית: “מבחן הזמן”

• מחיר – המספר שנחתם בחוזה היום.
• שווי (כלכלי/פונדמנטלי) – הערכה מבוססת תזרים, סיכון ועלות הון, שאמורה לשרוד שינויים סבירים בסביבה (ריבית, שכר דירה, תפוסה, מיידעים שליליים).
• מבחן הזמן – סדרת זעזועים סטנדרטית (Interest +Δ, Vacancy +Δ, Rent −Δ) שלאחריה הנכס חייב להציג כושר שירות חוב ותשואה תואמי־סיכון. אם לא-מדובר במחיר שאיננו שווי.

2) ארבע עדשות לאבחנה בין מחיר לשווי

1. עדשת התזרים (Cash-Flow):
   שווי נגזר מכסף אמיתי שנכנס ויוצא-לא מסיפורי “קומפס”. חישוב נקי של NOI, קאפ־רייט נדרש, ורגישות.
2. עדשת המאזן (אשראי והון):
   ההבדל בין LTV (הלוואה לשווי כלכלי) ל-LTP (הלוואה למחיר ששולם). כשהמימון נשען על מחיר מנופח-הבטוחה חלשה.
3. עדשת העומק והנזילות:
   שוק אמיתי נבחן ביכולת למכור כמות במחיר דומה, לא עסקה בודדת. עומק דל = פערי מחיר–שווי גדלים.
4. עדשת המחזור המאקרו-פיננסי:
   אשראי זול ותמריצים רגולטוריים עלולים לדחוף מחירים מהר יותר מהשיפור בשווי. כשהרוח נחלשת-הרעש נעלם, והערכים חוזרים לבסיס.

3) נוסחת העבודה לשווי פונדמנטלי (בפשטות שמאית)

• שווי פונדמנטלי בקירוב (ללא צמיחה):

• Cap נדרש נגזר מ-Cost of Capital: ריבית חסרת־סיכון + פרמיית סיכון נכס/מיקום + פרמיית נזילות − צמיחה יציבה (אם רלוונטית).
  הרעיון: הקאפ הנדרש נקבע על־ידי הכלכלה, לא על־ידי נוחות המוכר.

דוגמה מספרית (המחשה בלבד):

שכר דירה חודשי 6,500 ₪ ⇒ שנתי 78,000 ₪.

הוצאות תפעול/תחזוקה 10% (=7,800) + קרן חידוש 3,000 ⇒ NOI = 67,200 ₪.

נניח Cap נדרש 7% ⇒

[V = 67{,}200 / 0.07 = 960{,}000 \text{ ₪}]

אם “מחיר השוק” הוא 1.80 מ’ ₪-היחס Price/Value = 1.875 (פער של ~87.5%).כושר שירות חוב (המחשה):

נניח קונים ב-1.80 מ’ ₪ עם LTV 70% ⇒ הלוואה 1.26 מ’ ₪.

תשלום חודשי “טיפוסי” בריבית שנתית 6% לתקופה 25 שנה ≈ 8,118 ₪.

NOI חודשי ≈ 5,600 ⇒ DSCR ≈ 0.69 (נמוך מ-1 ⇒ לא בר־קיימא).

בזעזוע ריבית ל-8% התשלום ≈ 9,725 ₪ ⇒ DSCR ≈ 0.58.

מסקנה: מחיר שהמערכת הפיננסית אינה מסוגלת לשרת לאורך זמן-אינו שווי.

4) עשרת האינדיקטורים לפרידת מחיר–שווי

1. Price-to-Rent מול עלות הון (קאפ אפקטיבי < עלות מימון נטו).
2. תשואה ריאלית שלילית למשקיע לאחר מס ותפעול.
3. DSCR נמוך מ-1 במבחן ריבית סביר.
4. תשלומי משכנתא/הכנסה (PTI/DTI) עולים לסף שאינו יציב היסטורית.
5. חודשי היצע/מלאי עולים בעוד המחיר “לא זז”.
6. גידול דירות ריקות/שטחי משרדים פנויים ללא התאמת מחירים.
7. הסוואת מימון (מבצעי מימון/תנאי טיזר) שמייצרים מחיר מדומה.
8. החלפת ידיים בין יזמים/קבלנים במחירי קרקע (טריידים פנימיים) ללא תזרים סופי.
9. ריכוזיות אשראי/בטוחות שליליות במערכת הבנקאית.
10. פער נרטיב–נתונים: הצהרות אופטימיות מול תזרים שמרסס את הסיפור.

5) “מבחן הזמן” כשיטת עבודה שמאית

פרוטוקול קצר לביקורת שווי:

• חשב NOI שמרני (Vacancy נורמטיבי, Opex מלא, CapEx מחזורי).
• גזור Cap נדרש מהון חלופי זמין (חסר־סיכון + פרמיות).
• בצע Stress Test:
  • ריבית +200 נ”ב
  • שכ”ד −10%
  • חודשיים Vacancy לשנה
• ודא: DSCR ≥ 1.20 בשגרה, ו-≥ 1.05 בסטרס מתון.
• השווה ל-היסטוריית עסקאות מבוססות תזרים (לא “מחיר ליד”).

תוצר: דו”ח שמאי שמבדיל מחיר (Observed) מ-שווי (Concluded), עם שקיפות מלאה של הנחות ורגישויות.

6) השלכות מעשיות לשחקנים בשוק

לרוכשים/משקיעים:

• חשבו Value-First. אם Price/Value > 1.2–1.3, נדרש נימוק כבד משקל (זכויות, תכנון, ייחוד פונקציונלי).
• אל תחליפו מבצע מימון ב-שווי. תשלומים דחויים אינם תזרים נטו.

לבנקים/מממנים:

• העדיפו LTV על שווי פונדמנטלי (לא LTP על מחיר עסקה).
• הטמיעו טריגרים קובננטיים על DSCR ו-Vacancy.

לרגולטורים/מדיניות:

• קבעו סטנדרט “מבחן זמן” כתנאי למימון פרויקטים.
• הפרידו מדדים רשמיים של Value-Based לעומת Price-Based כדי למנוע בלבול ציבורי.
• שקפו לציבור את עלות הסבסוד הפיננסי הגלומה במבצעים/דחיות.

לאנשי מקצוע (שמאות/בקרה):

• ציינו במפורש: “מחיר העסקה חורג ממדד השווי הפונדמנטלי בטווח ___%”, עם רגישות כמותית.
• אל תשכפלו מחיר; תעשו אינטגרציה של ראיות: תזרים, סיכונים, נכסיות משפטית/פיזית.

7) למה הכל מתכנס בסוף לשווי?

כי מימון מוגבל (Cost of Capital), תזרים אמיתי (שכ”ד נטו), וסיכון שוק אינם מתרשמים מכותרות. בשלב מסוים, “מנוע הנרטיב” מתעייף: הבנק דורש DSCR, השוכר לא משלם יותר, והמשק מתמחר מחדש. שם מתגלה האבחנה: מחיר לא־בר־קיימא ≠ שווי.

8) תבנית חישוב קצרה לשימוש בבלוג (כלי עבודה לקוראים)

1. חשב NOI:
   NOI = (שכ”ד חודשי × 12) − Opex − CapEx מחזורי.
2. קבע Cap נדרש:
   Cap = Rf + פרמיית סיכון + פרמיית נזילות − g (אם יש צמיחה בת־קיימא).
3. שווי: V = NOI / Cap.
4. Price/Value: יחס פער.
5. DSCR: NOI חודשי / תשלום חודשי הלוואה.
6. סטרס: R ↑, Rent ↓, Vacancy ↑ ⇒ בדוק DSCR ו-V מחדש.

9) הצעת אינפוגרפיקה נלווית

“When Price Meets Reality”

ציר זמן (T0, T1-Rate Shock, T2-Vacancy, T3-Reprice) עם שני קווים:

• קו Price (נכנס מעל השווי, נשחק בזעזועים),
• קו Fundamental Value (יציב יחסית, מתכנס אליו).
  טבלת צד: NOI, Cap, DSCR, Price/Value בכל נקודת זמן.

סיכום

הבדל המפתח אינו סמנטי: שווי הוא היכולת של נכס לעמוד בשורה תחתונה לאורך זמן. בשוק “רועש”, ההבחנה הזאת מצילה הון-למשקיעים, לבנקים, ולציבור. אם מאמצים מבחן זמן כסטנדרט, ממזערים טעויות יקרות ומחזירים את השיח מהמחיר-אל הערך.

DSCR הוא ראשי תיבות של Debt Service Coverage Ratio, ובתרגום חופשי לעברית:

יחס כיסוי שירות חוב.

זהו מדד פיננסי מרכזי להערכת היכולת של נכס (בעיקר נדל"ן מניב) לשרת את ההלוואה שנטלה למימונו – כלומר, האם התזרים מהנכס מספיק כדי לשלם את תשלומי המשכנתא או הריבית+קרן.

📘 נוסחה בסיסית:

[\text{DSCR} = \frac{\text{NOI}}{\text{תשלום חודשי או שנתי של ההלוואה}}]

כאשר:

• NOI (Net Operating Income) = הכנסה תפעולית נטו – כלומר שכירות ברוטו פחות הוצאות תפעול ותחזוקה.
• תשלום חוב (Debt Service) = סך כל תשלומי הקרן והריבית לתקופה.

💡 פירוש תוצאת המדד:

🏢 דוגמה פשוטה:

נניח דירה מניבה 6,000 ₪ שכירות לחודש,

לאחר ניכוי הוצאות תחזוקה וניהול נשאר NOI = 5,400 ₪.

תשלום משכנתא חודשי = 7,200 ₪.

אז:

[\text{DSCR} = \frac{5,400}{7,200} = 0.75]

👉 משמעות: הנכס אינו מכסה את ההלוואה. זהו מחיר שאינו שווי, כלומר עסקה לא כלכלית לאורך זמן.

📊 בשמאות ובבנקאות:

• בנקים מסחריים דורשים לרוב DSCR של 1.25 ומעלה במימון נכסי השקעה.
• שווי פונדמנטלי של נכס אמור להניב DSCR ≥ 1.0 גם בתרחיש ריבית נורמטיבית (לא זמנית).
• ירידה מתחת ל-1 לאורך זמן מצביעה על פער בין מחיר לשווי - הנכס מתומחר מעבר ליכולתו הכלכלית.

תשואה חיובית אבל עם דיוק חשוב אחד:

DSCR חיובי (גדול מ-1) הוא לא רק תשואה חיובית, אלא תשואה תזרימית חיובית ביחס להתחייבויות הממונפות.

במילים אחרות:

• תשואה חיובית (Yield > 0) משמעה שהנכס מייצר רווח כלשהו לאחר הוצאות.
• DSCR > 1 משמעה שהרווח הזה מספיק גם לשלם את ההלוואה (קרן + ריבית) ועדיין נשאר אוויר לנשימה.

🔍 ההבדל העדין אך הקריטי:

🏦 דוגמה:

• שכירות חודשית נטו (NOI): ‎5,000 ₪
• תשלום משכנתא: ‎4,000 ₪
• ⇒ DSCR = 1.25 - כלומר יש רווח תזרימי, התשואה “אמיתית” ובר־קיימא.
• אם לעומת זאת תשלום המשכנתא 6,000 ₪, אז DSCR = 0.83 למרות שהתשואה הנומינלית אולי נראית חיובית, העסקה שלילית תזרימית ומעידה על מחיר שאינו שווי.

💬 לסיכום:

תשואה חיובית היא תנאי הכרחי לשווי, אך DSCR חיובי הוא תנאי מספיק.
כלומר, רק כשהנכס מייצר תזרים נטו שמכסה את עלות המימון -ניתן לומר שהוא עומד ב"מבחן הזמן" ולכן משקף שווי כלכלי אמיתי.

הנה טבלה מקצועית שמדגימה את הקשר בין תשואה (Yield), ריבית משכנתא (Interest Rate) ו־DSCR (יחס כיסוי שירות חוב) - כלומר, באילו תנאים הנכס עומד או נופל במבחן הזמן.נניח דירה בשווי כלכלי (פונדמנטלי) של ‎1,000,000 ₪, עם הלוואה של 70% (LTV = 0.7) לתקופה של 25 שנה.

🧮 טבלת הקשר בין תשואה, ריבית ו־DSCR

📊 איך לקרוא את הטבלה:

• DSCR < 1.0 → הנכס אינו מכסה את שירות החוב ⇒ המחיר גבוה מהשווי.
• DSCR ≈ 1.0–1.1 → הנכס על הסף ⇒ תלוי בתנאי השוק ובריבית.
• DSCR ≥ 1.2 → הנכס בר קיימא ⇒ מחיר תואם שווי או נמוך ממנו.

🧭 מסקנה מרכזית:

כאשר תשואת הנכס נמוכה מהריבית האפקטיבית על המשכנתא, השוק מתמחר מחיר לא פונדמנטלי.
ההיפוך מתרחש כששיעור התשואה גבוה מהריבית – אז המחיר מבוסס כלכלה אמיתית, לא על נרטיב.

אפשר לומר ש־DSCR הוא אחד המדדים הטובים ביותר למדידת קיימות (sustainability) של השוק, אך הוא אינו מספיק לבדו.

🧭 למה DSCR הוא מדד לקיימות:

ה־DSCR בודק האם התזרים מהנכס (הכנסה אמיתית משכירות או פעילות) מסוגל לשרת את עלות החוב (ריבית + קרן).

ברמת שוק, כשמחשבים אותו על פני מדגם רחב של עסקאות, הוא הופך למדד מקרו של בר־קיימא:

💡 ההיגיון:

שוק שבו רוב העסקאות מבוססות על תשואה נמוכה מהריבית ⇒

המשקיעים מפסידים תזרימית ⇒

הם תלויים בעליית מחירים כדי להרוויח ⇒

השוק אינו בר קיימא ומבוסס על ציפיות, לא על תזרים.לעומת זאת, שוק שבו DSCR ממוצע ≥ 1.2 מעיד על כך שהשוק:

• נשען על הכנסות אמיתיות,
• מסוגל לספוג עליית ריבית,
• ויכול לשרוד גם תקופות תיקון מבלי לקרוס.

⚠️ ההסתייגות:

DSCR הוא מדד מצוין לקיימות פיננסית,

אך לא מודד קיימות ריאלית או מערכתית במובנים הבאים:

1. אינו משקלל מלאי עודף / ביקוש אמיתי.
2. אינו בוחן הקצאת אשראי כוללת ומידת הריכוזיות הבנקאית.
3. אינו לוכד השפעות חיצוניות כמו מלחמה, מסים או הגירה.

לכן, כדי למדוד קיימות מערכתית אמיתית, יש לשלב אותו עם:

• יחס אשראי לתוצר (Credit-to-GDP Gap),
• Price-to-Rent Ratio,
• Vacancy Rate,
• והערכת סיכון בנקאי (NPLs).

🧩 סיכום:

DSCR הוא מדד הקיימות הפיננסית של השוק.
כאשר ה־DSCR הממוצע בענף נמוך מ־1 – מדובר בשוק לא בר קיימא, שמחיריו אינם משקפים שווי.
רק שוק שבו DSCR גבוה מהריבית לאורך זמן יכול להיקרא שוק מבוסס ערך ולא בועה מבוססת תקווה.

הגרף מראה בבירור את ניתוק השוק מהמציאות הכלכלית: החל מ־2021 בערך, הריבית חצתה את התשואה, וה־DSCR ירד מתחת ל־1, כלומר הנדל״ן הפך ללא בר־קיימא פיננסית - מחירי הנכסים כבר אינם מגובים בתזרים שיכול לשרת את החוב.

Summary Box (English)

Price vs. Value - The Time Test

• Price is a point-in-time outcome; Value is an economic conclusion meant to survive stress.
• Use NOI, required Cap Rate, and DSCR to anchor value-then run rate, rent, and vacancy shocks.
• If DSCR < 1 or Price/Value ≫ 1, the price is likely unsustainable.
• Finance on LTV to Value, not to price paid; disclose sensitivity and covenants.
• Over time, markets re-price toward fundamental value.