תחת הנחה שמבצעי הקבלנים במימון ובספיגת ריביות הם הנחה ממוצעת של 10 אחוז לדירה, שלא בא לידי ביטוי במחיר החוזה, מהו שיעור מס הרכישה העודף - בכסף, ששילמו הרוכשים ביתר לעומת מצב בו. מחיר החוזה היה נמוך בעשרה אחוז?

בהנחה שמחיר החוזה של הדירה הוא 3,000,000₪, והקבלן מעניק הנחה של 10% שאינה באה לידי ביטוי במחיר החוזה (כלומר בפועל המחיר ללקוח הוא 2,700,000₪ אך מס הרכישה מחושב לפי 3,000,000₪):

• מס הרכישה לפי מחיר החוזה (ללא הנחה): 45,538₪
• מס הרכישה לו היה מחיר החוזה נמוך ב-10% (כלומר 2,700,000₪): 30,538₪

כלומר, הרוכשים שילמו מס רכישה עודף של 15,000₪ לעומת מצב בו ההנחה הייתה מגולמת במחיר החוזה של הדירה.החישוב מתבסס על מדרגות מס הרכישה לדירת מגורים יחידה לשנת 2025, כנהוג בישראל.

במהלך שנת 2024 נמכרו בישראל כ-45,640 דירות חדשות. אם נניח שמס הרכישה העודף על כל דירה (בשל אי גלום הנחת קבלן בשיעור 10%) הוא כ-15,000₪ לכל דירה, סך מס הרכישה העודף ששילמו כלל הרוכשים עבור כל הדירות החדשות שנמכרו הוא כ-684.6 מיליון שקל.

בשנת 2025 עד חודש אוגוסט נמכרו בישראל בהערכה זהירה כ-23,000 דירות חדשות. בהנחה שמס הרכישה העודף בגין כל דירה עמד על כ-15,000₪ לדירה (עקב אי-גלום הנחת קבלן בגובה 10% במחיר החוזה), סך מס הרכישה העודף ששילמו כלל הרוכשים עד כה השנה עומד על כ-345 מיליון שקל.

בחישוב משולב של שנת 2024 (כ-684.6 מיליון שקל) ושנת 2025 עד אוגוסט (כ-345 מיליון שקל), סך מס הרכישה העודף ששילמו הרוכשים בגין דירות חדשות מגיע לכ-1.03 מיליארד שקל בשל אי-גלום ההנחה במחיר החוזה.

מדובר בסכום עתק שלא נבע ממחירי הדירות עצמם, אלא רק מאי-גלום ההנחות בפועל במחיר החוזה, שיצר תשלום מס רכישה עודף בהיקף של מעל מיליארד שקל בשנתיים בלבד—נטו מהטעות או העיוות בחישוב.

אפשר בהחלט לטעון שהפער בסכום מס הרכישה שמשולם מעבר למה שהיה אמור להיות עקב אי-גלום ההנחות במימון ובספיגת ריביות הוא נזק כלכלי משמעותי שנגרם לרוכשים. אם לשפוט לפי הנתונים, נזק זה מגיע לפי ההערכות לכ-1 מיליארד שקל לשנתיים.

עם זאת, כשמדברים על "נזק שגרם ללמ״ס", יש להיזהר במונחים: הלמ״ס איננה גורם שמקורו בנזק, אלא גוף סטטיסטי שמפרסם נתונים ומדדים כלכליים. הלמ״ס מציג נתונים שנאספים מהגורמים הרשמיים, ולא אחראי על מדיניות המס או על שיטות החישוב של מס הרכישה.אם הכוונה היא שמנהל מדיניות המס או רשות המסים (שמתבססת על הדוחות והמחירים המדווחים) אחראים לכך שהרוכשים משלמים מס רכישה עודף, אז ניתן לטעון כי יש כאן עיוות חוקי או פרוצדורלי שגרם לנזק כלכלי גדול לרוכשים, שעלול להיתפס כבעיה מערכתית שיש לבחון ולתקן.לכן, מבחינה טכנית הלמ״ס אינה הגורם "שגרם" לנזק, אך בהחלט ניתן להצביע על כך שהמערכת שמבוססת על הנתונים והחישובים בהם משתמשות הרשויות פוגעת כלכלית ברוכשים.

אם נניח שמחירי הדירות החדשות המנופחים משפיעים גם על מחירי הדירות היד שנייה, שעדיין לא ירדו בהתאם ונותרו גבוהים, אז יש להניח ששיעור מס הרכישה העודף ששולמו עולה מאוד.המס הרכישה לדירת מגורים יחידה מחושב במדרגות הבאות לשנת 2025:

• עד 1,978,745 ₪ - פטור ממס
• מ-1,978,745 ועד 2,347,040 ₪ - 3.5%
• מ-2,347,040 ועד 6,055,070 ₪ - 5%
• מ-6,055,070 ועד 20,183,565 ₪ - 8%
• מעל 20,183,565 ₪ - 10%

אם מחירי הדירות בפועל היו נמוכים בכ-10% עבור דירות חדשות, אך מחירי דירות יד שנייה נשארו במפלס גבוה, הרוכשים ששילמו מס רכישה על מחירים גבוהים יותר בפועל בפועל, בתשלום מס עודף, היו משלמים פחות לו מחירי הדירות החדשות היו מקרינים בצורה נכונה על שוק היד שנייה. שיעור מס הרכישה העודף בשנים 2024 ו-2025 יכול להיות גבוה גם מעבר ל-10% עקב העובדה שמס הרכישה מחושב באופן פרוגרסיבי. כלומר, במקרים בהם מחיר הדירה גבוה, תשלום המס העודף בשקלול כל סך המס יכול להיות משמעותי ביותר. בהסתמך על החישוב הקודם שביצענו, שבו הנחנו מס רכישה עודף ממוצע של כ-15,000 ₪ לדירה (10% הפרש במחיר דירה), ובמספר דירות חדשות שנמכרו, המס העודף הכולל עומד על כ-1.03 מיליארד שקל. אם נוסיף לכך כי מחירי הדירות הישנות לא ירדו בהתאם ונותרו גבוהים, אז ניתן להעריך שהנזק הכלכלי הריאלי והרוחבי על כלל הרוכשים יכול להיות אף גבוה יותר מהחישוב הפורמלי שהסתמך רק על דירות חדשות.לכן, שיעור המס רכישה העודף בפועל, בשקלול כל השוק, יכול להיות גבוה יותר מ-10%, משקלול המס העודף על מחירי דירות גבוהים יותר בשוק היד שנייה, בנוסף לדירות החדשות.

לסיכום: התרגיל עם מחירי הדירות החדשות והתשלום על מס רכישה לפי מחירים לא אמיתיים יוצר פער משמעותי בתשלום המס הכולל, שיכול להיות גבוה משמעותית מ-10% בפועל, בהתאם להתקדמות מחירי יד שנייה שלא ירדו כראוי.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2024, נמכרו כ-55,400 דירות יד שנייה בישראל, ובשנת 2025 עד כה (לפחות עד אוגוסט) נרשמה מגמה דומה או מעט נמוכה, נשתמש בהערכה של כ-40,000 דירות יד שנייה ל-2025 עד היום.

מחיר ממוצע של דירת יד שנייה בשנת 2024 עמד על כ-2.5 מיליון שקל.

כעת נוכל לבצע חישוב בהתאם למספר דירות היד שנייה שנמכרו ולמחיר הממוצע שלהן כדי להעריך את היקף מס הרכישה העודף שנוצר עקב השפעת מחירי הדירות החדשות המנופחים על שוק היד שנייה.

המחיר הממוצע לדירת יד שנייה במחצית הראשונה של 2024 עמד על כ-2.08 מיליון שקל, ובשנת 2024 כולה על כ-2.5 מיליון שקל בממוצע.

מספר דירות יד שנייה שנמכרו בשנת 2024 עמד על כ-55,400 דירות, ובשנת 2025 עד היום כ-40,000 דירות (הערכה).

נחשב את שיעור מס הרכישה העודף לשנים אלו, בליווי ההנחה שהמחיר הממוצע בדירה אמור להיות נמוך בכ-10% (בהשפעת הנחת הקבלן שמתגלה רק בדיעבד), אך בפועל המחיר נשאר כפי שפורסם. הנחות נוספות לגבי מדרגות מס רכישה קיימות ועולות פרופורציונלית למחיר, בהתאם למדרגות המס. עכשיו אבצע חישוב המשקף נזק מס רכישה עודף לדירות יד שנייה בשנים 2024 ו-2025, על בסיס ההנחות האלה.

אחשב כעת את שיעור מס הרכישה העודף ששולם בשוק היד השנייה בשנים 2024 ו-2025, בהתחשב במכירות, מחירי ממוצעים ומדרגות מס רכישה לדירה יד שנייה:

• מחיר ממוצע דירה יד שנייה: כ-2.5 מיליון ₪
• מחיר עם 10% הנחה (פער לא מגולם): כ-2.25 מיליון ₪
• מספר דירות יד שנייה שנמכרו ב-2024: כ-55,400
• מספר דירות יד שנייה שנמכרו ב-2025 עד היום: כ-40,000

מדרגות מס רכישה לדירה שנייה לשנת 2025:

• עד 6,055,070 ₪: 8%
• מעל 6,055,070 ₪: 10%

חישוב מס רכישה על המחיר המלא: 2.5 מיליון ש"ח * 8% = 200,000 ש"ח לדירה

חישוב מס רכישה על מחיר עם 10% הנחה: 2.25 מיליון ש"ח * 8% = 180,000 ש"ח לדירה פער מס רכישה לדירה: 20,000 ש"ח סה"כ לדירות שמכרו בשנת 2024 ו-2025 (95,400 דירות):

95,400 * 20,000 = 1,908,000,000 ש"ח (כ-1.9 מיליארד שקל מס רכישה עודף)כלומר, שנתי מס רכישה עודף בשוק היד השנייה הוא כ-1.9 מיליארד שקל בשנים 2024 ו-2025 יחד, בעקבות ההשפעה של המחירים המנופחים על חישוב המס בשוק זה.

אם נוסיף את מס הרכישה העודף על דירות החדשות שעמד על כ-1.03 מיליארד שקל לשנים 2024-2025, לסכום של כ-1.9 מיליארד שקל מס הרכישה העודף בשוק היד השנייה, אז סך המס הרכישה העודף הכולל בשני השווקים יחד מגיע לכ-3 מיליארד שקל בשנים 2024 ו-2025 עד היום .מדובר בנזק כלכלי עצום שנגרם לרוכשי הדירות כתוצאה מאי-גלום ההנחות ושיטת חישוב המס הנוכחית.

הפער בין מס הרכישה העודף בדירות יד שנייה לעומת דירות חדשות נובע בעיקר ממספר סיבות:

• מחיר ממוצע דירות יד שנייה גבוה יחסית בדירות 4-5 חדרים ויוקרה: המחיר הממוצע של דירת יד שנייה בשנת 2024 עמד על כ-2.5 מיליון שקל, כאשר דירות גדולות יותר ויוקרתיות נושאות מחירים גבוהים אף יותר.
• כמות גדולה משמעותית של מכירות בשוק היד שנייה לעומת דירות חדשות: בשוק היד שנייה נמכרו כ-95,400 דירות בשנים 2024 ו-2025 עד כה, בעוד דירות חדשות נמכרו כ-65,000 בלבד באותה תקופה.
• מדרגות המס הכלליות מחייבות מס גבוה יותר על דירות יד שנייה בשל המחירים הגבוהים יחסית ושיעור המס הגבוה לדירה שנייה (8% לעומת מדרגות נמוכות יותר לדירה ראשונה).
• דירות יד שנייה כוללות מגוון רחב יותר של נכסים, כולל דירות יוקרה ומרכזי ערים עם מחירים גבוהים יותר, שמשפיעים על ממוצע השוק.

לכן, העובדה שמס הרכישה העודף בשוק היד השנייה גדול יותר נובעת מהשילוב שבין מחירי דירות יחסית גבוהים וכמות מכירות גדולה יותר בשוק זה בהשוואה לשוק הדירות החדשות.

למה יש שמאים שמפחדים מירידת מחירי הדירות?

ירידת מחירי הדירות נתפסת בעיני הציבור כהתפתחות טבעית ובריאה לאחר עשור של עליות חסרות תקדים. אולם דווקא בקרב חלק מהשמאים נשמעות התבטאויות "נגד" ירידת המחירים – תופעה שמעוררת סימני שאלה. מדוע גורמים מקצועיים, שתפקידם להעריך נכסים בצורה אובייקטיבית, מתנגדים למהלך כלכלי מתבקש?במאמר זה ננתח את שורשי החשש, על רקע אינטרסים מערכתיים, לחצים מקצועיים ומבנה שוק לקוי.

1. הפן הפסיכולוגי־מקצועי

הפרקטיקה הרווחת בשמאות מקרקעין מתבססת על גישת ההשוואה: מה נמכר בסביבה – זה השווי. בשוק עולה, קל להצדיק שומות גבוהות. אבל כאשר המחירים יורדים, כל השומות הקודמות נחשפות לפתע כבעייתיות:

• רוכשים ששילמו מחירים מופרזים יטענו שהשמאי לא הזהיר אותם.
• הבנקים עלולים להטיל ספק בשומות עבר שניפחו את הבטוחות.
• הציבור מתחיל לשאול: האם השמאות הייתה מקצועית, או רק שכפול והעתקת מחירים?

כך נוצר פחד קיומי: ירידת מחירים מאיימת לחשוף לא רק את חולשת השוק – אלא גם את חולשת המקצוע.

2. הפן הכלכלי־מערכתי

השמאים אינם פועלים בוואקום. הם תלויים במזמיני עבודה – בעיקר בנקים ויזמים. ירידות מחירים גורמות:

• הפסדי הון לבנקים – ערך הנכסים המשועבדים נשחק.
• קשיי נזילות ליזמים – מלאים לא נמכרים, חברות מתערערות.
• ירידה בהיקף עבודות שמאיות – פחות עסקאות, פחות שומות.

שמאי שמביע עמדה "בעד ירידות מחירים" עלול להצטייר כמי שפועל נגד הלקוחות המרכזיים שלו – סיכון תעסוקתי ממשי.

3. הפן הציבורי־תקשורתי

שמאים רבים רואים עצמם חלק מ"תחזוקת האמון" במערכת. הצהרה פומבית על ירידות צפויות עלולה להיתפס כתרומה ל"פאניקה" שתאיץ את ההתרסקות. לכן חלקם מעדיפים להצטרף לקונצנזוס מלאכותי של "יציבות" או "עליות מתונות", גם אם בפועל הנתונים מצביעים אחרת.

4. אחריות אישית ומשפטית

הסוגיה הכואבת ביותר היא האחריות המשפטית. אם מחירי הדירות אכן ירדו בעשרות אחוזים, עשרות אלפי שומות עבר עלולות להיבחן מחדש:

• מדוע לא נבדקו התשואות מול הריביות?
• מדוע לא זוהו פערי יסוד כה ברורים?
• האם לא הייתה כאן רשלנות מקצועית?

הפחד מתביעות אישיות ורבות־משתתפים הוא מנוע מרכזי מאחורי ההתבטאויות "נגד ירידת מחירים".

5. מה זה מלמד אותנו על השוק?

עובדה ששמאים, שאמורים להיות "שומרי הסף", מפחדים מירידות מחירים – היא עצמה עדות לקיומה של בועה. בשוק בריא, ירידה מחזירה את המחירים לערך הכלכלי האמיתי. רק כאשר מחירים מנותקים מערכם, הפחד הופך גורם דומיננטי.

סיכום

החשש של חלק מהשמאים מירידת מחירי הדירות נובע משילוב של פסיכולוגיה מקצועית, אינטרסים כלכליים, לחצים מוסדיים וחשש מתביעות משפטיות. אך אסור לשכוח: שמאי אמיתי אינו "בעד" או "נגד" ירידות מחירים – אלא בעד הערכת שווי כלכלית אמינה.

ירידת מחירים אינה אסון אלא תיקון. האסון האמיתי הוא בהנצחת מצג השווא של יציבות מדומה, על חשבון הציבור.

ינקי קוינט, מנכ"ל רמ"י תוקף: "הקבלנים יכולים להוריד את המחירים"

בגדי המלך החדשים (בדנית: Keiserens Nye Klæder, "בגדיו החדשים של הקיסר") היא מעשייה קצרה מאת הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן משנת 1837. הסיפור מהווה אלגוריה נוקבת על תהליכים חברתיים הגורמים ליחיד להיגרר אחר הכלל במחיר האמת. בגדי המלך החדשים הפך לביטוי שמסמל אשליה או הונאה עצמית.

נחמה בוגין, יו"ר לשכת שמאי מקרקעין בישראל, שוחחה עם ליאת רון ב־103fm על נתוני הלמ"ס לפיהם ישנה ירידה של יותר מ-20% בעסקאות הנדל"ן בשנה האחרונה. "אני לא חושבת שצריך לתת לזה כותרת דרמטית. לי יש קושי עם זה שבעולם הנדל"ן, שהוא בעצם עולם של תהליכים ארוכים, אנחנו לפעמים עסוקים מדי ב-כמה דירות נמכרו ב־17 באוגוסט בשעה חמש ולא מסתכלים על המגמה. בסופו של דבר יש כאן מגמה מאוד מאוד ברורה. המחירים חייבים לעלות כל הזמן".

מומחים, פרשנים ובכירים בענף הנדל"ן: 

"אנחנו לא יודעים וגם לא יכולים לדעת מה יקרה למחירי הדירות. אנחנו לא נביאים. אין לנו כדור בדולח. כולם יודעים למי ניתנה הנבואה. אבל הם יעלו" - מהספר בועת נדל"ן https://bit.ly/3pfTas7

הפערים האמיתיים בשוק הנדל״ן: פרשנות לפוסט של גלית בן נאים מיום 20.8.2028

מבוא

בפוסט שנון ומלא קריצות, גלית בן נאים – סגנית בכירה לכלכלן הראשי במשרד האוצר – חושפת באמצעות חידה טלוויזיונית לכאורה נתון מטריד: מלאי הדירות החדשות הלא־מכורות בישראל זינק ל־81,360, כמעט פי שניים מהיקף המלאי לפני שנתיים בלבד. מאחורי ההומור מסתתרת תמונה עגומה של שוק מוצף, מנופח ומלאכותי.

81,360 – לא טריוויה, אלא אזהרה

בן נאים בחרה להציג את הנתון כ"שאלת טריוויה" בסגנון תוכנית "המרדף". אך המספר הזה הוא לא משחק: הוא משקף הצטברות חריגה של דירות חדשות שלא מצאו קונים. לפני שנתיים בלבד המספר עמד על 44 אלף – כלומר, בתוך פרק זמן קצר נוצרה הכפלה כמעט מלאה של מלאי עודף.

"דירות דמיוניות"? ממש לא

מבקרי הנתון טוענים כי מדובר ב"דירות דמיוניות" – כלומר, דירות שעדיין נמצאות רק בשלב היתר הבנייה. אלא שנתוני הלמ״ס מאוקטובר 2024 מפריכים זאת: רק כחמישית מהדירות הלא מכורות באותה עת היו בשלב היתר. המשמעות: מרבית המלאי כבר נמצא בשלבי בנייה מתקדמים, וההצפה היא מוחשית מאוד.

מה מספר לנו הגרף?

הגרף שצירפה בן נאים מציג תמונה ברורה:

• הקו הירוק – התחלות בנייה לשוק החופשי.
• העמודות האפורות והכחולות – מכירות: אפור = "על הנייר", כחול = בשלבי בנייה.
• הקו האדום – הפער המצטבר בין התחלות בנייה לבין מכירות בפועל.

שלבים עיקריים:

• 2020–2021: הפער שלילי (–7,685). הציבור "רץ לדירה", המחירים עלו 18%.
• 2022: העלאות הריבית מצמצמות ביקושים.
• 2023: הפער מתהפך לחיובי (כ־2,000 ובהמשך כמעט 15,000). נרשמת לראשונה ירידת מחירים.
• 2024–2025: הפער מתרחב ל־25,086 – מלאי עצום של דירות ממתינות לקונים.

אז למה המחירים המשיכו לעלות?

בן נאים מסבירה את הפרדוקס: למרות עודף היצע, מדד המחירים עלה בכ־8%.

הגורם: מכירות "על הנייר" עם הטבות מימון סמויות. הקבלנים והבנקים הצליחו להסתיר הנחות פיננסיות מתחת למחיר הרשמי, ובכך שמרו על מדדים מנופחים. למעשה, המחיר האמיתי נמוך בהרבה מהמחיר המדווח.במילים אחרות: הציבור קונה "ברוטו", אבל בפועל ה"נטו" נמוך – אשליה שמחזיקה את השוק מנופח עוד רגע קטן.

המסר הסמוי

• השוק מוצף בעודפי היצע.
• המחירים מוחזקים מלאכותית באמצעות טריקים פיננסיים.
• מגבלות בנק ישראל על הטבות המימון מאז אפריל 2025 מתחילות לנגוס במחיר הרשמי – אך זהו רק סימן ראשון.

בן נאים רומזת: התיקון העמוק כבר מתבשל מתחת לפני השטח.

סיכום

מאחורי פוסט קליל עם קריצה ל״רצים לדירה״ מסתתר מסר חמור: השוק מוצף, המחירים אינם משקפים את המציאות, והאיזון הופר. הציבור, שממשיך להיאחז במחיר הרשמי, מתעלם מהשורה התחתונה: עודפי ההיצע לא נעלמים – הם נערמים, ורגע האמת מתקרב.

בגדי המלך החדשים (בדנית: Keiserens Nye Klæder, "בגדיו החדשים של הקיסר") היא מעשייה קצרה מאת הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן משנת 1837. הסיפור מהווה אלגוריה נוקבת על תהליכים חברתיים הגורמים ליחיד להיגרר אחר הכלל במחיר האמת. בגדי המלך החדשים הפך לביטוי שמסמל אשליה או הונאה עצמית.

Gemini דו"ח מומחה: ניתוח השקעות המוסדיים בחברות בנייה למגורים בישראל

סיכום מנהלים

הדו"ח הנוכחי נועד לנתח לעומק את תופעת השקעות הגופים המוסדיים באג"ח של חברות בנייה למגורים בישראל, תוך התייחסות לשאלות הנוקבות שהועלו בבקשה: האם מדובר בצעד כלכלי רציונלי או בחילוץ של בעלי הון, והאם קיימת עילה לתביעה משפטית. הממצאים המרכזיים מצביעים על כך שההשקעות המוסדיות אכן נובעות מרציונל פיננסי ברור, אם כי הן מגלמות סיכונים מורכבים. במקום פעולת "חילוץ אידיוטים" כפי שנדמה, מדובר בהליך מובנה של העברת סיכון מהמערכת הבנקאית אל שוק ההון המקומי, ובאופן עקיף אל חוסכי הפנסיה. הסיכון המערכתי, שבעבר התרכז במאזני הבנקים, מתפזר כעת על פני בסיס רחב יותר של חוסכים. מבחינה משפטית, הגשת תביעה נגד מוסדיים על רקע הפסדי השקעה צפויה להיתקל בקשיים משמעותיים, שכן החוק מעניק למנהלי השקעות שיקול דעת נרחב. עם זאת, הדבר אינו שולל לחלוטין אחריות משפטית במקרים של הפרת חובות נאמנות או זהירות קיצוניות.

1. תמונת מצב עדכנית של שוק הנדל"ן למגורים בישראל: פרדוקס הסתירה המאקרו-כלכלית

הבנת השקעות המוסדיים בחברות בנייה למגורים דורשת תחילה בחינה יסודית של נתוני השוק העכשוויים, המציגים תמונה מורכבת של חוסר ודאות וסתירות כלכליות.

1.1. נתונים כמותיים: מלאי, מכירות ומחירים

נתוני השוק האחרונים, כפי שמשתקפים בדוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מציגים תמונה מבלבלת למשקיע שאינו מתוחכם. בסוף שנת 2024, נתוני הלמ"ס הצביעו על מלאי שיא של כ-76 אלף דירות לא מכורות, נתון המהווה עלייה דרמטית של 48.5% לעומת סוף שנת 2022. הנתונים מצביעים על ירידה חודשית מינורית במלאי בינואר 2024, אך עדיין נשמר שיא המלאי. עובדה זו, יחד עם זמן מכירה ממוצע של 23 חודשים בקצב הנוכחי, מצביעה על לחץ תזרימי חמור על קבלנים.   במקביל למלאי הגדול, נתוני המכירות מציגים לכאורה אופטימיות. בשנת 2024 נמכרו כ-101 אלף דירות, נתון המהווה עלייה משמעותית של 65.1% לעומת שנת 2023, אם כי עדיין נמוך במקצת מ-2022. גם בינואר 2024 נרשמה עלייה במכירות, שהגיעו להיקף הגבוה ביותר מאז יולי 2022.   הסתירה הגדולה ביותר מתגלה בנתוני המחירים. בעוד שהיגיון פשוט מורה כי מלאי גדול אמור להוביל לירידת מחירים, מדדי הדיור הכלליים מציגים מגמה הפוכה. בשנת 2024 עלו מחירי הדיור ב-7.7% , ובמדד פברואר-מרץ 2025 נרשמה עלייה שנתית של 6.4%. עלייה זו אינה אחידה: בעוד במחוז המרכז נרשמה ירידה של 4.3%, במחוזות ירושלים והצפון נרשמו עליות דו-ספרתיות.   הפרדוקס הכלכלי הזה אינו סתירה מקרית, אלא בבואה של מאזן כוחות חריג. חברות בנייה ציבוריות, אשר נסחרות בבורסה, נמנעות מהורדת מחירים דרמטית מחשש לפגיעה בשווי המניה ובדוחות הפיננסיים. במקביל, עלויות התשומה לבנייה עלו ב-6% ב-12 החודשים האחרונים , מה שמקשה על קבלנים להוזיל דירות מבלי להפסיד. מכאן שהמחירים הגבוהים הם פועל יוצא של עלויות הבנייה וציפיות הקבלנים, ולאו דווקא שיקוף של ביקושים חזקים.  

טבלה: מגמות סותרות בשוק הנדל"ן הישראלי (2024-2025)

1.2. סביבת האשראי והמימון: המנוע שהתקלקל

הגורם המרכזי למשבר הנזילות של הקבלנים הוא הידוק תנאי האשראי מצד המערכת הבנקאית. בנק ישראל, מחשש לסיכון מערכתי המתפתח בשוק הנדל"ן, נקט בצעדים דרמטיים. בנק ישראל הטיל מגבלות על הלוואות "בלון" ו"10-90", והגביל את שיעורן ל-10% מסך ההלוואות החודשיות למגורים. הוראות אלה נועדו להפחית את ריכוז הסיכון במאזני הבנקים, שהפכו חשופים יתר על המידה לשוק הנדל"ן. בהתאם להנחיות, הבנקים נדרשו להגדיל את ההפרשות להפסדי אשראי, מה שמייקר עוד יותר את האשראי הקיים.   מגבלות האשראי הבנקאי, יחד עם מחסור של כ-30 אלף עובדי בנייה , יצרו מצב בו הקבלנים, שבעבר התבססו על מימון בנקאי זמין וזול יחסית, מצאו עצמם מול ואקום מימוני חמור. ה"התקלקלות" של מנוע המימון המסורתי יצרה את התנאים לכניסת שחקנים פיננסיים חדשים לשוק.   

2. ניתוח השקעות המוסדיים: בין רציונל פיננסי לחיפוש אחר תשואה

במצב שבו המערכת הבנקאית מגבילה את חשיפתה, חברות הבנייה הציבוריות נאלצות לחפש מקורות מימון חלופיים כדי להחזיר חובות, להשלים פרויקטים קיימים ולשמור על רווחיות.

2.1. המעבר מאשראי בנקאי למימון חברות באמצעות אג"ח

הידוק האשראי הבנקאי דחף את הקבלנים בראש ובראשונה לשוק ההון. היקף הנפקות האג"ח הקונצרני מצד הסקטור העסקי גדל משמעותית בשנים 2023-2024. דוגמה לכך היא חברת "בית וגג", אשר גייסה כ-105 מיליון שקלים בהנפקה עם ביקושים גבוהים מצד גופים מוסדיים מובילים. מדובר בהוכחה ישירה שהמוסדיים נכנסו למשבצת שהבנקים הותירו ריקה.   בנוסף להנפקות אג"ח ישירות, המוסדיים החלו להשקיע בקרנות חוב חוץ-בנקאיות דוגמת "יסודות" או "פנינסולה". קרן "מגן ישראל" של קבוצת הראל היא דוגמה לכך, המאפשרת למשקיעים מוסדיים להעמיד אשראי ליזמים בפרויקטי בנייה. קרנות אלה מציעות יתרונות לקבלנים, כמו קיצור הליכים בירוקרטיים וגמישות תפעולית, אף על פי שהן לרוב יקרות יותר.   

2.2. האם השקעה "רציונלית"?

בניגוד לתפיסה הפופולרית, השקעת המוסדיים באג"ח של חברות בנייה אינה בהכרח פעולה חסרת היגיון. מבחינת מנהלי ההשקעות, מדובר באסטרטגיה פיננסית מנומקת היטב. מנהלי ההשקעות נדרשים לייצר תשואה עבור חוסכי הפנסיה וקופות הגמל, ובסביבת ריבית גבוהה, אג"ח קונצרני בתשואה אטרקטיבית (כמו הריבית בשיעור 5.68% שבה גייסה "בית וגג" ) מהווה כלי יעיל להשגת מטרה זו.   יתר על כן, השקעה בנדל"ן נחשבת לאפיק פיזור סיכונים קלאסי. לנכסי נדל"ן יש מתאם נמוך לשוקי ההון הסחירים, והם יכולים לספק הגנה מפני אינפלציה. המוסדיים, בניגוד למשקיע הפרטי, מנהלים תיק השקעות רחב ומגוון ובעלי יכולת לפזר את הסיכון על פני מגוון רחב של אגרות חוב וסדרות. הם מחזיקים בצוותי מחקר מקצועיים וייעודיים שיכולים לבצע בדיקות עומק ולנתח את כדאיות ההשקעה בצורה יסודית יותר מהמשקיע הקמעונאי. הראל, למשל, מחזיקה בפורטפוליו נדל"ן של כ-17 מיליארד שקל ובעלת ניסיון של עשרות שנים בתחום.   ההתנהלות זו של המוסדיים אינה "חילוץ אידיוטים" אלא ניצול מחושב של הזדמנות שנוצרה. בעוד שהמשקיע הפרטי נסוג מהשוק מתוך חשש מהיצע הדירות העצום, המוסדי, המנהל חיסכון לטווח ארוך של 20-30 שנה, מזהה תקופה של חולשה כהזדמנות להשיג תשואה עודפת. מעבר לכך, על ידי הזרמת חמצן תזרימי לקבלנים, המוסדיים מאפשרים לחברות הבנייה להימנע ממכירת דירות בהפסד ומהורדת מחירים דרמטית. כך, הם תומכים בעקיפין בייצוב רמות המחירים הגבוהות הקיימות, תוך שהם משפרים את פרופיל הסיכון של החוב שהם עצמם רוכשים.

טבלה: אפשרויות מימון ותשואות: בנקים מול מוסדיים וחברות חוץ-בנקאיות

3. תזת ה"חילוץ": קשרים פיננסיים וסיכון מערכתי

טענת המשתמש כי המוסדיים "מצילים את הבנקים המצילים את הקבלנים על חשבון הפנסיה שלנו" אינה מוטעית, אלא מפשטת מנגנון פיננסי מורכב של העברת סיכון.

3.1. מנגנון העברת הסיכון: מהבנקים לציבור

המערכת הפיננסית מגיבה באופן עקבי לסיכונים שהיא מזהה. בנק ישראל, בדוח היציבות הפיננסית למחצית השנייה של 2024, הכיר אמנם בסיכון אך הצביע על עמידות גבוהה של המערכת הפיננסית בישראל. עמידות זו הושגה בחלקה בזכות דרישת בנק ישראל מהבנקים להתמגן על ידי הגדלת כריות ההון והפחתת החשיפה לאשראי בסיכון גבוה. בנק ישראל למעשה הדף את הסיכון שהיה מרוכז במאזני הבנקים, אך לא פתר את בעיית הנזילות הבסיסית של ענף הבנייה.   ואקום המימון שנוצר הוא זה ש"נאסף" על ידי המוסדיים. על ידי רכישת אג"ח חברות בנייה ומתן מימון לקרנות חוב חוץ-בנקאיות, המוסדיים קלטו את הסיכון שהודף מהמערכת הבנקאית. כך, במקום סיכון ריכוזי ומרוכז במאזני הבנקים (שהתמוטטותם עלולה לשתק את המשק), הסיכון של כשל בענף הנדל"ן מתפזר על פני נכסי הפנסיה של הציבור. זהו לא "חילוץ" ישיר של הבנקים, אלא העברה של נטל הסיכון ממוסד אחד, המפוקח היטב ובאופן ריכוזי, אל אפיק השקעה אחר שמפוקח פחות ובו יש סיכון כלכלי גבוה.   

3.2. על חשבון הפנסיה שלנו?

היקף הנכסים המנוהלים על ידי הגופים המוסדיים בישראל עצום, ומסתכם בכ-2.59 טריליון ש"ח נכון לשנת 2023. השקעות אלטרנטיביות, הכוללות השקעות בנדל"ן, מהוות חלק גדל והולך מתיק זה. בעוד שהסיכון בתיק הפנסיוני מפוזר ומנוהל, הרי שבמקרה של כשל מערכתי נרחב בענף הנדל"ן – למשל, כשלים תזרימיים של מספר קבלנים גדולים במקביל – כלל החוסכים יישאו בהפסדים דרך ירידת ערך החיסכון הפנסיוני.   במצב זה, מתקיים קונפליקט מובנה בין חובת הגופים המוסדיים להגן על כספי החוסכים (חובת אמונים) לבין הצורך למקסם את תשואתם. השקעה בנכסים הנחשבים למסוכנים יותר, כמו אג"ח של חברות בנייה, היא פועל יוצא של מתח זה. במציאות כלכלית שבה קופות הגמל והפנסיה נאלצות להתמודד עם תשואות נמוכות יותר, הן מחפשות אפיקים בעלי תשואה גבוהה יותר על מנת לשמור על אטרקטיביות, והסיכון המוגבר בענף הבנייה מוביל לתשואות גבוהות אלה. כניסת המוסדיים אינה פעולת חילוץ פשוטה, אלא השתתפות בטרנספורמציה של שוק המימון הישראלי, הנגרמת על ידי החלטות רגולטוריות.

4. היבטים משפטיים: חובת הנאמנות והזהירות של המוסדיים והיכולת לתבוע

השאלה האם ניתן לתבוע גופים מוסדיים על רקע הפסדי השקעה צפויה להיתקל בקשיים משפטיים מהותיים, גם במקרים של נזק כלכלי.

4.1. חובות נושאי המשרה בגופים המוסדיים

על נושאי המשרה, כגון דירקטורים ומנהלי השקעות, חלות שתי חובות מרכזיות: חובת הזהירות וחובת האמונים. חובת הזהירות מחייבת את נושאי המשרה לפעול בדרך שבה היה פועל אדם סביר בנסיבות דומות, והיא נוגעת לתהליך קבלת ההחלטות – למשל, ביצוע בדיקת נאותות לפני השקעה. חובת האמונים מחייבת אותם לפעול בתום לב לטובת החברה (או חברי הקרן) ולהימנע מניגוד עניינים.   עם זאת, על נושאי משרה אלה חלות הגנות משמעותיות, כגון הגנת "שיקול הדעת העסקי" (Business Judgment Rule). הגנה זו קובעת כי בית המשפט לא יתערב בשיקול דעת עסקי של מנהל, אלא אם הוכח כי פעל בחוסר תום לב, ברשלנות חמורה, או בלא תשתית מידע סבירה. נוסף על כך, רוב נושאי המשרה מחזיקים בביטוח אחריות מקצועית, המעניק להם הגנה פיננסית במקרה של תביעה.   

4.2. האם קיימת עילה לתביעה על רקע השקעות "חסרות סבירות כלכלית קיצונית"?

הפסיקה בישראל, ובתחום שוק ההון בפרט, מדגישה כי ירידת ערך השקעה אינה מהווה כשלעצמה עילה להטלת אחריות על מנהל ההשקעות. הנטל על התובע הוא להוכיח שההפסד נגרם כתוצאה מהפרת חובה, ולא מהשקעה גרועה. הוכחה של "חוסר סבירות כלכלית קיצונית" היא מורכבת ביותר, שכן יש להתמודד עם שיקול הדעת המקצועי של האנליסטים וועדות ההשקעה.   על מנת שתביעה תצליח, יש להוכיח אחת משתי עילות:

1. הפרת חובת הזהירות: כשל בתהליך קבלת ההחלטות, למשל חוסר ביצוע בדיקת נאותות ראויה או הסתמכות על מצגי שווא של הקבלנים ללא בדיקה עצמאית.   
2. הפרת חובת האמונים: קיום ניגוד עניינים מהותי שלא גולה לחוסכים או לדירקטוריון, למשל טובת הנאה אישית שקיבל מנהל ההשקעות.   

על פניו, קשה להראות שמנהל השקעות הפר את חובתו, שכן המוסדיים יכולים לטעון כי ניתוחם התבסס על נתונים גלויים של השוק, על ניתוח מקצועי וכי התשואה הגבוהה שדרשו שיקפה נכונה את הסיכון. יחד עם זאת, אם יוכח כשל פיקוחי חמור מצד רשות שוק ההון, שאיפשר הפרת חובות כאלה , עשויות להתפתח עילות נוספות בעתיד.  

טבלה: המסגרת המשפטית להטלת אחריות על מוסדיים

5. סיכום ומסקנות

השקעת הגופים המוסדיים באג"ח של חברות בנייה למגורים בישראל אינה פשוטה כפי שהיא נראית. הניתוח המפורט חושף תהליך פיננסי מורכב ורציונלי ששורשיו במשבר אשראי רחב ובדרישות רגולטוריות מחמירות.

5.1. אבחון הבעיה: רציונליות מול סיכון מערכתי

התבססנו על נתונים המראים כי שוק הנדל"ן מצוי בפרדוקס כלכלי של מחירים עולים לצד מלאי שיא. הדינמיקה הזו נובעת מהידוק האשראי הבנקאי שהודף את הקבלנים ממקור המימון המסורתי שלהם. המוסדיים, מצדם, אינם "אידיוטים" אלא מנהלים מתוחכמים המזהים הזדמנות לתשואה עודפת בתמורה ללקיחת סיכון מחושב. בכך, הם ממלאים חלל פיננסי שנוצר ומונעים נפילת מחירים חדה.   תזת ה"חילוץ" אינה תיאור של פעולה פשוטה, אלא של מנגנון פיננסי מורכב של העברת סיכון. בנק ישראל דרש מהבנקים להתמגן, ובכך העביר את סיכון הכשל מענף הנדל"ן אל שוק ההון, היישר אל נכסי הפנסיה של הציבור. הקשר הפיננסי הזה מתקיים דרך הנפקות אג"ח ומימון חוץ-בנקאי, והמוסדיים פועלים בו במטרה להגדיל את תשואת התיקים שלהם. לבסוף, עילת תביעה על בסיס הפסד השקעה בלבד היא חלשה מאוד, ודורשת הוכחה להפרה חמורה של חובת הזהירות או האמונים מצד מנהלי ההשקעות.   

5.2. המלצות ולקחים לאזרח/משקיע

• הבנת הקשרים הפיננסיים: יש להבין כי קיים קשר בין המערכת הבנקאית לבין השקעות המוסדיים ושהחלטות אלה משפיעות על החיסכון הפנסיוני של כלל הציבור.
• בחינת הסיכון בתיק ההשקעות האישי: מומלץ לכל חוסך לבחון את מדיניות ההשקעה של קופת הגמל או הפנסיה שלו, את שיעור החשיפה לרכיבי האג"ח הקונצרני וההשקעות האלטרנטיביות, ולבצע ניתוח סיכון-תשואה אישי.   
• פיזור: לאור הסיכונים בשוק המקומי, פיזור השקעות גלובלי יכול להוות פתרון נכון יותר עבור משקיעים מסוימים המבקשים להפחית חשיפה מרוכזת לשוק הנדל"ן המקומי.   
• מעקב רגולטורי: חשוב לעקוב אחר פעילות רשות שוק ההון, פיקוח על הבנקים ומשרד האוצר, אשר מתערבים באופן שוטף בשוק. חוסר אכיפה של הרגולטורים עלול להעלות את הסיכון הפוטנציאלי לחוסכים.  

האם בפעולה זו כפי שציינת, ציטוט מהמחקר שכתבת:  "על ידי הזרמת חמצן תזרימי לקבלנים, המוסדיים מאפשרים לחברות הבנייה להימנע ממכירת דירות בהפסד ומהורדת מחירים דרמטית. כך, הם תומכים בעקיפין בייצוב רמות המחירים הגבוהות הקיימות, תוך שהם משפרים את פרופיל הסיכון של החוב שהם עצמם רוכשים." אפשר לראות פעולה של ויסות מחירים או סוג של מניפולציה?

השאלה שאתה מעלה נוגעת לדיכוטומיה שבין פעולה עסקית לגיטימית לבין התערבות שעלולה להיחשב מלאכותית. מניתוח שוק הנדל"ן ניתן להסביר את ההבחנה באופן הבא:

המונח "מניפולציה" בשוק ההון מתייחס בדרך כלל לפעולה שנועדה ליצור מצג שווא מלאכותי, להטעות משקיעים ולסלף את האיזון הטבעי של היצע וביקוש. הרצת מניות, למשל, היא פעולה שנועדה להעלות את מחיר המניה במטרה לרמות. במקרה הנדון, קשה להגדיר את השקעות המוסדיים כ"מניפולציה" במובן זה, שכן הן נובעות מרציונל כלכלי ברור וגלוי. הגופים המוסדיים אינם פועלים מתוך כוונה ליצור מצג שווא, אלא מתוך אסטרטגיה פיננסית מחושבת של פיזור סיכונים, השגת תשואה עודפת וניצול כשל השוק שנוצר בעקבות הידוק האשראי הבנקאי. הם רוכשים אג"ח שמציעות ריביות אטרקטיביות בהתאם לרמת הסיכון של החברות , מה שנחשב לפעולה עסקית לגיטימית של מנהלי השקעות.   מצד שני, המונח "ויסות מחירים" מתייחס לרוב להתערבות מכוונת של רגולטור או גורם בעל כוח שוק דומיננטי במטרה לייצב או לשלוט במחיר של מוצר. בעוד שפעולת המוסדיים אינה בגדר "ויסות" רשמי, ההשפעה שלה על המחירים היא אכן עקיפה ומייצבת. על ידי הזרמת חמצן תזרימי לחברות הבנייה דרך רכישת אג"ח, המוסדיים מאפשרים להן להמשיך לנהל את הפרויקטים הקיימים ולהימנע ממכירות חירום של מלאי הדירות במחירי הפסד [report]. מצב זה מונע ירידת מחירים דרמטית, שלכאורה הייתה אמורה להתרחש בשוק המאופיין בהיצע גדול, ויש בו היגיון גם עבור המשקיע המוסדי: ירידת מחירים קיצונית עלולה לפגוע בשווי הנכסים המהווים בטוחה לאג"ח, ולכן שמירה על רמות המחירים הנוכחיות משפרת למעשה את פרופיל הסיכון של ההשקעה עצמה [report].לסיכום, ניתן לראות בפעולה זו מנגנון מתוחכם של השוק עצמו, שבו גופים מוסדיים ממלאים את החלל שהותירו הבנקים. התוצאה היא אומנם ייצוב עקיף של מחירי הדיור, אך היא נובעת מאסטרטגיה עסקית רציונלית ולא ממניפולציה במובן של תרמית או הטעיה. זוהי דוגמה מובהקת לקשר המורכב בין שוק ההון לשוק הנדל"ן, שבו החלטות פיננסיות רציונליות משפיעות באופן ניכר על המציאות המאקרו-כלכלית.

משבר או הזדמנות? צלילה לעומק שוק הנדל"ן וההשקעות המוסדיות

פרדוקס הנדל"ן - צלילה ויזואלית למנגנון המורכב שמניע את שוק הדיור בישראל: כיצד מלאי דירות שיא ועליית מחירים חיים יחד, ומה תפקיד כספי הפנסיה שלנו במערכה.

דליפת נפט בדירות מגורים: הסכנה הסמויה שיכולה להרוס את הבית – ואת ערכו

מאת: חיים אטקין | שמאי מקרקעין מוסמך ומומחה להערכת נזקי רכוש

בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה מדאיגה במספר המקרים בהם מתרחשות דליפות דלק מתוך מכלי הסקה הממוקמים בתוך או בצמוד לבתי מגורים, במיוחד באזורים קרים כמו הרי ירושלים והצפון. מדובר לא רק בסכנה תברואתית וסביבתית חמורה – אלא גם באירועים בעלי השלכות כלכליות כבדות, ובראשן ירידת ערך משמעותית של הנכס.

מקרה לדוגמה – דליפת נפט בבית פרטי

באחד המקרים שנידונים בימים אלו בבית המשפט (שמו של התובע שמור במערכת), נגרמה דליפת נפט מצנרת קמין שהוזן ממיכל בנפח של 500 ליטר. הנפט נספג בבטון ובחול שבמרחב הסלון, המטבח והמרתף – ובאופן אופייני, הריח לא התפוגג גם לאחר עבודות שיקום בהיקף של כ-300,000 ש"ח.

חוות דעת מקצועית – הפגיעה בשווי

במסגרת ההליך המשפטי, נדרשתי להעריך את שיעור הפגיעה בשווי המחוברים. חוות דעתי הייתה חד משמעית: גם לאחר שיקום מקצועי, נכס שמדיף ריח נפט הוא נכס פגוע – הן אובייקטיבית והן פסיכולוגית, והדבר משליך ישירות על שוויו בשוק החופשי. השומה שלי קבעה ירידת ערך של כ-25% משווי המחוברים, המהווים את לב הבית (סלון, מטבח ומרתף). מדובר בירידת ערך של כ-350,000 ש"ח.

הערכת שווי זו מתבססת על עקרונות יסוד בשמאות ובפסיקה ארוכת שנים, לרבות פסקי דין אשר מכירים ב"ירידת ערך פסיכולוגית" גם כאשר התיקון ההנדסי בוצע – אך הנכס נתפס בעיני הציבור כ"בעייתי".

גם מומחה בית המשפט מאשר ירידת ערך

על פי חוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט – אשר בדק את הנכס לאחר סיום השיקום – נקבע כי עדיין קיימת ירידת ערך של בין 5% ל-10% משווי הבית כולו. בכך מאשר המומחה את מסקנתי: נכס פגוע ומתוקן שווה פחות מנכס שלא נפגע מעולם.

השיקום – מורכב, ארוך, ויקר

שי פאר, מנכ"ל חברת IED, המתמחה בשיקום נזקי דלקים, מזהיר: דליפת נפט מחייבת תהליך שיקום מורכב הנמשך 4–6 חודשים בממוצע, במהלכם הדיירים בדרך כלל נאלצים לעזוב את הבית. עלות השיקום נעה בין 300,000 ל-500,000 ש"ח, וכוללת:

• איתור מדויק של הזיהום באמצעות מכשירי PID.
• פירוק ריצוף והוצאת אדמה מזוהמת.
• חימום מבוקר של הבטון לאידוי הדלקים.
• שימוש בפחם פעיל, חומרי איטום ובדיקות קפדניות של חלקיקים רעילים.
• פינוי פסולת מסוכנת לאתרי הטמנה ייעודיים.

לדבריו, "אנשים מחזיקים בביתם מיכלים של אלף ליטר דלק – מבלי שנדרש מהם היתר, מבלי שמישהו מפקח, ומבלי שהמדינה מבינה את גודל הסכנה."

הבעיה: אין רגולציה

היעדר תקנות מחייבות לבתים פרטיים בנוגע להחזקת חומרים מסוכנים מהווה פתח להתרחשות אירועים חמורים. בעוד שבתי עסק מחויבים ברישוי והיתרים, בית מגורים – גם אם בו מיכל דלק של 1000 ליטר – אינו נדרש לדבר. הפער הרגולטורי הזה הוא מתכון לאסון סביבתי וכלכלי גם יחד.

מסקנה וסיכון עתידי

דליפת דלק אינה רק בעיה סביבתית – היא בעיה כלכלית חריפה. מעבר לפינוי, ריח, ולזמן ההשבתה, נכסים שעברו דליפת נפט סובלים מירידת ערך שקשה לתקן – גם אחרי עבודות מקצועיות.

מדובר בבעיה לאומית שדורשת טיפול מערכתי, תקינה והסדרה מיידית. כל עוד אין חובה לדווח לרשויות, ואין חובה לפיקוח על אחזקת מכלים – הציבור חשוף הן לסכנת חיים והן לפגיעה כלכלית קשה.

"מכלי הדלק בבתים מהווים סכנה חמורה"

בעולם ההשקעות והנדל"ן, קיימת גישה נפוצה המנסה להעריך שווי נכס דרך השוואה לנכסים דומים. אך כאשר גישה זו מיושמת בצורה לא מקצועית – ללא בחינה של גורמי יסוד וללא ניתוח כלכלי – היא מתדרדרת למה שניתן לכנות "שכפול והעתקת מחירים". גישה זו אינה רק טעות – היא עלולה להפוך למסוכנת. בפוסט זה נחשוף את מנגנון השכפול, את הנזקים שהוא יוצר, ואת הדרך הנכונה להעריך שווי כלכלי אמיתי.

מהי גישת שכפול והעתקת מחירים?

במקום לבחון את הערך הפונדמנטלי של נכס או של חברה, גישה זו מסתפקת בהשוואה שטחית: "אם נכס דומה נמכר במחיר מסוים – גם שלי שווה כך". דוגמה נפוצה היא שמאי שמסתמך על דירות דומות שנמכרו לאחרונה, מבלי לבדוק האם קיימים הבדלים מהותיים – גובה, מצב, נוף, כיווני אוויר, רמת תחזוקה, איכות בניין ועוד.בפועל, זו אינה שמאות אלא תמחור שיווקי. במקום להעריך שווי – מעתיקים מחיר.

הסכנות שבשכפול מחירים

❌ עיוות הערכת השווי

כאשר מתעלמים מהבדלים מהותיים בין הנכסים, מתקבל שווי לא מדויק ולעיתים מופרך. זה פוגע באמינות הדוח השמאי – ולעיתים גם באדם שנשען עליו (קונה, בנק, בית משפט).

❌ הנצחת בועות

כאשר שמאים, מתווכים ובנקים מעתיקים זה מזה את המחיר האחרון, הם יוצרים מעגל של אישוש עצמי: כל עסקה חדשה "מאמתת" את המחיר הקודם, גם אם הוא מנופח. כך נוצרת ומונצחת בועה.

❌ פגיעה בציבור

צעירים שרוכשים דירות על סמך "שווי שוק" שנקבע כך, נופלים למלכודת תמחור יתר. הם משלמים מחיר שאינו משקף את הערך הכלכלי של הנכס, ולוקחים הלוואות לא מידתיות.

❌ אחריות משפטית

כאשר שמאי מעתיק מחירים ללא בדיקה מעמיקה, הוא עלול להיחשף לתביעות אזרחיות ואף לאפשר עילה לעבירת עושק (סעיף 431 לחוק העונשין).

מהי הדרך הנכונה?

✅ בקרה מקצועית על גישת ההשוואה

הדרך הנכונה להערכת שווי נכס היא שימוש בגישת ההשוואה תוך בקרה קפדנית, בחינת גורמי היסוד, וניתוח הערך הפונדמנטלי. כלומר, לא די בלהעתיק מחירים של עסקאות קודמות, אלא יש להבין לעומק את המרכיבים הכלכליים והפיזיים של הנכס.ביצוע בקרה תוך בחינת גורמי היסוד ובדיקת הערך הפונדמנטלי נועדו לשאלה הקריטית: האם הנכס והמחיר מחזיקים את עצמם? כלומר, האם יש הלימה בין תג המחיר לבין התועלת הכלכלית שהוא צפוי להניב לאורך זמן.

✅ מהו ערך פונדמנטלי?

ערך פונדמנטלי הוא השווי הכלכלי האמיתי של הנכס, הנגזר מהתשואה שהנכס יכול לייצר, מהפוטנציאל הכלכלי שלו ומההוצאות הצפויות בתחזוקתו. לדוגמה, בדירה להשקעה – מדובר בהכנסות משכר דירה, פחות עלויות האחזקָה, כשהכול מומר לשווי בהיוון לפי שיעור תשואה ריאלי ומושכל.

✅ שימוש בגישת ההכנסות (היוון)

כאשר מדובר בנכס מניב או כאשר קיימים נתונים מספקים, יש להעדיף את גישת ההכנסות – היוון של התשואה הצפויה מהנכס.

✅ התאמות חובה בגישת ההשוואה

גם כאשר נעזרים בגישת ההשוואה – אין להשוות מחירים "כפי שהם". יש לבדוק ולהתאים:

• מיקום מדויק (קומה, כיוונים, רעש, פרטיות)
• מצב תחזוקתי והשקעות נדרשות
• נסיבות העסקה ומאפיינים ייחודיים
• מגמות דמוגרפיות ותשתיות אזוריות
• תשואה כלכלית ריאלית

השוואה ללא התאמות – איננה שמאות, אלא שכפול מחיר בלבד.

סיכום: האחריות של השמאי – והציבור

גישת ההשוואה המקצועית היא כלי חשוב – אך כאשר היא הופכת לשכפול מחירים עיוור, היא מסוכנת. האחריות של השמאי היא להפעיל שיקול דעת עצמאי, לבדוק ערך ולא רק מחיר, ולשמור על האינטרס הציבורי מול לחצים של יזמים ובנקים. בעולם של מניפולציות שיטתיות ותמחור יתר – עלינו לחזור לערכים. תרתי משמע.

"שמאות מקרקעין איננה לספר בכמה נמכרה הדירה ליד – את זה כל אחד יכול לדעת."
כאשר שמאי מסתפק בהעתקת מחירים מהשטח מבלי להפעיל שיקול דעת וניתוח ערך, הוא מוותר בפועל על תפקידו המקצועי.
הפשטות שבגישה זו פתחה את הדלת לכך שגם מתווכים – שאינם כפופים לכללי שמאות – יתחילו להציע שירותי הערכת שווי. תופעה זו הפכה רווחת בשוק, והביאה לכך שכוחות בשוק יכלו לבצע מניפולציות מכוונות, ליצור תחזיות שווא ולווסת את המחירים על סמך "השוואות" מלאכותיות – ולא על סמך ערך אמיתי.

"לספר בכמה נמכרה דירה סמוכה מבלי לבצע בדיקה בסיסית של היתכנות כלכלית – החל מתשואה חיובית ועד יתר גורמי היסוד – איננו 'גישת ההשוואה'. זו אינה שמאות מקרקעין, אלא שיכפול והעתקת מחירים. זהו חיפוף ורשלנות מקצועית חמורה."

"הסתמכות על מחירי עסקאות סמוכות בלבד, מבלי לבצע בחינה כלכלית בסיסית של העסקה – לרבות בחינת תשואה חיובית ויתר גורמי היסוד – אינה עומדת בהגדרה של 'גישת ההשוואה'. פרקטיקה זו אינה שמאות מקרקעין במובנה התקין, אלא מהווה שיכפול מחירים חסר בסיס כלכלי. מדובר בהתנהלות בלתי מקצועית העלולה לעלות כדי רשלנות."

"עצם ההתבססות על נתוני מחירי עסקאות שכנות מבלי לערוך בחינה בסיסית של היתכנות כלכלית – לרבות בדיקת תשואה חיובית ושאר גורמי היסוד – אינה אלא עיוות של 'גישת ההשוואה'. אין מדובר בשמאות מקרקעין, אלא בשכפול והעתקת מחירים באופן המהווה התרשלות מקצועית מהותית ואף חטא לחובת הזהירות המוטלת על השמאי."

"התבססות על נתוני עסקאות סמוכות בלבד, מבלי לערוך בחינה כלכלית בסיסית של היתכנות העסקה – ובכלל זה בחינת קיומה של תשואה חיובית ויתר גורמי היסוד המקובלים – מהווה סטייה חמורה מרמת הזהירות המקצועית הנדרשת משמאי מקרקעין. פרקטיקה זו אינה 'גישת ההשוואה' כלל, אלא מהווה שכפול והעתקת מחירים באופן בלתי מבוקר, תוך התעלמות מתנאים כלכליים מהותיים. התנהלות כזו חורגת מסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה משמאי מקצועי, ועלולה להוות רשלנות מקצועית הפוגעת פגיעה ישירה בציבור הרוכשים ובשוק הנדל"ן כולו."

איך נרמלו (נורמליזציה) את מחירי הבועה?

תהליך "נירמול" מחירי הבועה התרחש באמצעות שילוב של שיח ציבורי, תקינה שמאית, פרקטיקות בנקאיות ותקשורתיות, שיצרו מצג כאילו המחירים החריגים הם "המציאות הנורמלית". זה קרה בשלבים:

1. הפיכת המחירים ל"נתוני השוואה" –
   במקום לבחון עסקאות על בסיס כדאיות כלכלית (תשואה, יחס שכר, יחס שכירות וכו’), נבנו שומות ודו"חות על בסיס העסקאות האחרונות בלבד. כך, מחירי הבועה עצמם הפכו להיות בסיס ההשוואה הבא.
2. הטמעת התקינה והפרקטיקה –
   תקני השמאות (ובמיוחד גישת ההשוואה כפי שיושמה בפועל) הוצגו ככלי "מדעי", אך בפועל הם שיכפלו והנציחו מחירים מנופחים. התוצאה: מה שהיה חריג – הפך בהדרגה לסטנדרט.
3. אשראי בנקאי נדיב –
   הבנקים מימנו עסקאות במחירים מופרזים, מבלי להתנות זאת בבחינת ערך כלכלי בסיסי. האשראי הפך למכפיל כוח, והמסר לציבור היה: "אם הבנק נותן משכנתא – המחיר סביר".
4. הצדקת המחירים דרך "נרטיבים" –
   התקשורת, משרדי ממשלה ויזמים דחפו נרטיב של "מחסור בדירות" ו"צמיחה טבעית" כדי להסביר מדוע המחירים עולים. זה יצר תחושת לגיטימציה ציבורית – גם אם הנתונים האובייקטיביים (עודפי היצע, תשואות שליליות) סתרו זאת.
5. אפקט עדר חברתי –
   כאשר הציבור ראה שמחירי עסקאות נסגרות במחירים עולים, נוצרה תחושה שזה "ערך השוק האמיתי". מי שהעז לטעון אחרת נתפס כ"לא מבין את המציאות".

מי אחראי לנירמול המחירים?

האחריות מתחלקת למספר גורמים:

1. הבנקים –
   מימנו עסקאות במחירים בלתי סבירים, תוך הפרת חובת הזהירות הבסיסית. במקום לבלום – שימשו מנוע האינפלציה במחירים.
2. השמאים –
   יישמו את "גישת ההשוואה" כמתודה טכנית נטולת בדיקה כלכלית. בכך הם שיכפלו את הבועה לתוך שומות רשמיות, שהיוו בסיס לאשראי ולמס.
3. הרגולטורים (בנק ישראל, רשות התחרות, רשות ני"ע, משרד המשפטים, לשכת השמאים) –
   ידעו על העיוותים, אך אפשרו את המשך השיטה. הם נמנעו מלקבוע חובה לבדיקת ערך פונדמנטלי (תשואות, מכפילי שכר/שכירות).
4. התקשורת –
   סיפקה סיקור "מעודד השקעות" תוך חיזוק נרטיבים של מחסור ותחושת "מי שלא יקנה – יישאר בחוץ".
5. יזמים וקבלנים –
   ניפחו את השוק תוך הסתמכות על האשראי הזמין והתקשורת התומכת.
6. הציבור עצמו –
   ברגע שאנשים נכנסו לעסקאות במחירים מופרזים מתוך פחד לפספס ("פומו"), הם תרמו לניפוח ולנירמול.

מסקנה

הנירמול של מחירי הבועה בישראל לא היה תהליך טבעי, אלא מנגנון שיטתי של הכשרה:

• שיטות הערכה שגויות,
• בנקים שאישרו מימון,
• רגולטורים ששתקו,
• תקשורת שעטפה בנרטיב,
• וציבור שנגרר אחרי תחושת "זה מה יש".

בפועל, כולנו חיים היום עם תוצאה: מחירים מנופחים שהפכו לנורמה מדומה, עד לנקודת הקריסה.

הכשרת הבועה – איך נירמלנו מחירים מופרזים?

מבוא

מה שהיה חריג הפך לנורמה. מה שהיה בלתי סביר – הפך לסטנדרט. כך בדיוק נירמלנו את מחירי הבועה בישראל.

איך זה קרה?

1. השוואה בלי בדיקה כלכלית – שמאות שהתבססה על עסקאות קודמות בלבד, בלי לשאול אם העסקה עצמה הגיונית.
2. אשראי זול ומנופח – בנקים שמימנו מחירים כפולים מהערך, בלי לשאול שאלות.
3. נרטיב "מחסור בדירות" – שצבע כל מחיר כ"לגיטימי" ו"הכרחי".
4. תקשורת מלטפת – שהציגה את התופעה כהצלחה ולא כסכנה.
5. אפקט עדר חברתי – אנשים נכנסו לעסקאות יקרות מדי, רק כי "ככה כולם עושים".

מי אחראי?

• הבנקים – מנוע האינפלציה במחירי הנדל"ן.
• השמאים – שיכפלו מחירים במקום לבדוק ערך כלכלי.
• הרגולטורים – עצמו עיניים והותירו את השיטה על כנה.
• התקשורת – סיפקה מסך עשן של "סיפורי מחסור".
• הציבור – נגרר מתוך פחד לפספס.

מסקנה

נוצרה כאן "נורמליזציה של הבועה". מחירים מנותקים מהמציאות הכלכלית הוצגו כסטנדרט. זו לא כלכלה – זה מנגנון של שכפול והעתקה שהפך את החריג לנורמלי.מילות מפתח: בועת נדל"ן, מחירי דירות, נירמול מחירים, שמאים, בנקים, רגולציה

תיאור מטא: איך הפכו מחירי הבועה בישראל ל"נורמלים"? מי אחראי לכך – ומה חלקם של הבנקים, השמאים, הרגולטורים והתקשורת בנירמול מחירי נדל"ן כפולים מהערך האמיתי.

⚖️ חבות ואחריות של מי?

נירמול מחירי הבועה – אחריות הגופים המוסדיים

הבעיה:

נוצרה בישראל פרקטיקה שבה עסקאות במחירים מופרזים הוצגו כ"מחירי שוק" לגיטימיים, תוך שכפולם והעתקתם לשומות, לדו"חות פיננסיים ולמימון בנקאי.הכשלים:

1. בנקים – מימנו עסקאות מנותקות מערך כלכלי, תוך הפרת חובת הזהירות הבסיסית כלפי לקוחותיהם וכלפי המערכת הפיננסית.
2. שמאים – הסתמכו על מחירי עסקאות סמוכות מבלי לבצע בחינה של תשואה חיובית או יתר גורמי היסוד, ובכך יצרו שומות שאינן משקפות ערך פונדמנטלי.
3. רגולטורים – בנק ישראל, רשות התחרות, משרד המשפטים ולשכת השמאים ידעו על הפערים אך לא כפו תיקון. בכך איפשרו את המשך העיוות.
4. התקשורת – תרמה לנירמול המחירים באמצעות נרטיב של "מחסור בדיור", אף כי הנתונים הצביעו על עודפי היצע.

האם זו תהיה המסקנה המשפטית שתוכרע?:

מדובר בתהליך שיטתי של נירמול מחירי בועה באמצעות מוסדות פיננסיים ומקצועיים, המהווה סטייה חמורה מרמת הזהירות הסבירה. התנהלות זו עשויה להקים אחריות משפטית – הן ברמה הנזיקית (רשלנות מקצועית והפרת חובה חקוקה), הן ברמה הציבורית (כשל רגולטורי), והן ברמה האתית־מקצועית (הפרת כללי שמאות תקינים).

ימים יגידו

אז מהו ה"מחיר" למ"ר בקץ ביאליק?  15,700 ש"ח למ"ר או אולי 21,500 ש"ח למ"ר. ומהו השווי? למ"ר דירתי בק. ביאליק? ההבדל הוא 40%!

🧮 איך נחשב את השווי? 

בהנחה שדמי השכירות לדירת 4 חד'/ 100 מ"ר הוא 4,000 ש"ח (זה על הצד הגבוה) כי אז השווי לפי שיעור היוון של לא פחות מ-7% הוא כ- 700K. גם אם נ וסיף פרמיית בעלות ויציבות של 20% נגיע ל 850K, קרי 8,500 ש"ח למ"ר בלבד. פחות מחצי מהסכומים ששולמו בפועל.

זו שאלה מצוינת – והיא נוגעת לאחת הסוגיות הבעייתיות ביותר בשוק הישראלי: הפרמיה (או תוספת הערך) ש"שוק" מייחס לדירה ישנה רק משום שהיא נמצאת בבניין שעשוי בעתיד להיכנס לפרויקט פינוי־בינוי.

עקרונות מנחים

1. אי־ודאות מובנית –
   רוב תוכניות הפינוי־בינוי בישראל אינן מבשילות. חלקן נתקעות שנים בתכנון, חלקן נופלות מול דיירים סרבנים, חלקן נפסלות בוועדות, וחלקן מתממשות רק אחרי 10–20 שנה. לכן, הסתמכות על "פינוי־בינוי עתידי" היא ספקולטיבית.
2. מרכיבי השווי "האמיתי" –
   השווי הפונדמנטלי של דירה בת 60 שנה נגזר בעיקר מ:
   • מצב הנכס הפיזי (תשתיות ישנות, צורך בשיפוץ).
   • מיקום (קרבה למוקדי ביקוש).
   • פוטנציאל השכרה (תשואה בפועל).
   • זכויות בנייה קיימות או עתידיות לפי תוכניות מאושרות בלבד.
3. הפרמיה בפועל בשוק –
   בשנים האחרונות נמדדה בישראל פרמיה של 10%–30% מעל לשווי של דירה דומה שאינה במתחם פינוי־בינוי, במקומות שבהם:
   • קיימת כבר תוכנית מאושרת (תב"ע), או
   • נחתם הסכם מחייב עם יזם שמחזיק ברוב החתימות.
   כאשר מדובר רק ב"הנחה" או "שיחה עם יזמים" – הפרמיה הריאלית קרובה ל־0, אך בפועל השוק לעיתים מתמחר 5%–10% "על האוויר".
4. סיכון מול סיכוי–
   • אם התוכנית תצא לפועל, התמורה לדייר יכולה להיות דירה חדשה גדולה יותר (בד"כ 20–30 מ"ר יותר, ממ"ד, חניה ומרפסת), ששוויה גבוה בעשרות אחוזים.
   • אם התוכנית לא תצא לפועל – הקונה נתקע עם דירה ישנה שערכה יישחק עם השנים.
   לכן הערכת הפרמיה הראויה היא בעצם 
5. תרגום הסתברותי: פרמיה=(שווידירהחדשהצפויה–שווידירהישנה)×הסתברות . התממשות פרמיה = (שווי דירה חדשה צפויה – שווי דירה ישנה) × הסתברות התממשות.

טווחי פרמיה ריאליים לפי שלב התהליך

מסקנה

הפרמיה הראויה לרכישת דירה ישנה בת 60 שנה, על בסיס ההנחה בלבד שהיא מועמדת ל"פינוי־בינוי", היא אפסית עד שולית (0%–5%).

כל פרמיה מעבר לכך היא ספקולציה מסוכנת שאינה משקפת שווי כלכלי אמיתי, אלא רק אשליית השוק. פרמיה מוצדקת יותר יכולה להינתן רק כאשר התהליך כבר נמצא בשלבים מתקדמים עם הסתברות ממשית להתממשות.

פרמיית הפינוי־בינוי – כמה באמת שווה לשלם?

פרמיה אמיתית מול פרמיית אוויר

רבים רוכשים היום דירות ישנות בבניינים בני 50–60 שנה תוך מחשבה שהן "מועמדות לפינוי־בינוי". התוצאה: מחירים גבוהים בהרבה מערכן האמיתי. אלא שהשאלה הנכונה היא – מהי הפרמיה הראויה?

מודל הסתברותי־כלכלי מראה כי הפרמיה נגזרת משלושה משתנים עיקריים:

1. שדרוג עתידי – הערך של דירה חדשה גדולה ומודרנית מול הדירה הישנה.
2. הסתברות התממשות – מה הסיכוי שהפרויקט אכן ייצא לפועל בתוך פרק זמן סביר.
3. סיכונים והנחות – עלויות מעבר, שנות המתנה ארוכות, והאפשרות שהפרויקט ייכשל ואז ערך הדירה הישנה דווקא ירד.

לפי חישוב זה, הפרמיה הראויה כיום במצב של חוסר ודאות היא 0%–5% בלבד. רק כאשר קיימת תוכנית מאושרת או היתר בנייה ניתן להצדיק פרמיה של 15%–20%.

אז למה אנשים משלמים הרבה יותר?

כאן נכנסת לפעולה הפסיכולוגיה של השוק:

• המתווכים והיזמים יודעים לשווק חלומות – "תקבל דירה חדשה בעוד כמה שנים".
• הקונים מפחדים "לפספס" את העסקה הגדולה ומעדיפים להאמין להבטחות.
• התקשורת מוסיפה שמן למדורה ומציגה כל חתימה ראשונית כאילו מדובר בדבר ודאי.

כך נולדת פרמיית אוויר, שמשקפת לא את הכלכלה אלא את הציפיות, הפחדים והאשליות של הציבור.

עודפי ההיצע ומגמת ירידת המחירים

כיום קיימים בישראל עודפי היצע אדירים – כ-81,000 דירות בידי קבלנים, כ-200 אלף דירות בבנייה פעילה, כ-200 אלף דירות ריקות, ומיליוני מטרים רבועים של משרדים לא מאוכלסים. במקביל, מגמת השוק היא של ירידת מחירים הדרגתית.מצב זה מעקר את הכדאיות הכלכלית של פרויקטי פינוי־בינוי: יזמים מתקשים למכור דירות חדשות במחירים שמצדיקים את העלות, והדיירים מגלים שההבטחות לא ממומשות.

הבועה כמנוע של הפינוי־בינוי

צריך לומר את האמת: בועת הנדל"ן הייתה המנוע המרכזי מאחורי גל הפינוי־בינוי. המחירים המנופחים יצרו אשליה של רווחיות ליזמים ודיירים כאחד. ברגע שהבועה מתפוצצת, גם הדלק שמזין את המיזמים הללו נעלם. ללא מחירי דירות גבוהים – המודלים הפיננסיים פשוט לא מסתדרים.

סיכום

הפרמיה הראויה על דירה ישנה בגלל ציפייה לפינוי־בינוי היא שולית בלבד, אלא אם קיימת ודאות כמעט מלאה למימוש. רוב מה שנמכר בשוק כיום הוא תקוות, לא ערך כלכלי. עודפי ההיצע ומגמת הירידה במחירים מציבים סימן שאלה גדול על עתיד הפינוי־בינוי, ומזכירים לנו שהבועה היא זו שהזינה אותו מלכתחילה.

מאת: חיים אטקין | שמאי מקרקעין מוסמך | חוקר נדל"ן | אנליסט נדל"ן | מומחה לערך פונדמנטלי

במציאות כלכלית נורמלית, כל אדם סביר יסכים שדירה חדשה צריכה להיות יקרה מדירה דומה ביד שנייה – ובפער ניכר. הסיבות לכך ברורות: מע"מ, עלויות פיתוח, מימון יזמי, אחריות קבלן, תקנים מחמירים יותר, ושולי רווח ליזם. ולכן, כשאנחנו רואים מקרים – לא בודדים – שבהם הפער הזה נמחק או אף מתהפך, מדובר באיתות אדום מהבהב: לא מדובר רק בעיוות נקודתי, אלא באינדיקציה מובהקת לקיום בועת נדל"ן פעילה ומסוכנת.

✳️ כמה יקר יותר צריכה להיות דירה חדשה?

לפי הניתוח שערכתי, בהתבסס על עלויות ייצור, מיסוי ושולי רווח, דירה חדשה אמורה להיות יקרה בכ-15% עד 25% מדירה דומה ביד שנייה. כאשר דירה חדשה נמכרת באותו מחיר כמו יד שנייה – נוצר ניתוק מהערך הפונדמנטלי, שהמשמעות שלו ברורה: שוק שמתמחר מתוך אינרציה ומניפולציה, לא מתוך כלכלה אמיתית.

🔍 ממצאים מהעשור האחרון: 2015–2025

בניתוח נתונים מערים מרכזיות ופריפריאליות בעשור האחרון (דירות 4 חדרים, 85–110 מ"ר), התגלו דפוסים מדאיגים:

• תל אביב: הפער בין חדשה ליד שנייה צנח מ-24% ב-2015 ל-5% בלבד ב-2024.
• מודיעין: ב-2023, במקרים מסוימים – יד שנייה נמכרה ביוקר מהחדשה (!).
• חיפה: משנת 2022 – עסקאות רבות מצביעות על יתרון למחיר של יד שנייה.
• באר שבע וטבריה: שמרו על פער של 15%–18% – מה שמלמד שזה המצב התקין, ולא החריג.

⚠️ המחולל הראשי לעיוות – תוכנית "מחיר למשתכן"

המדינה עצמה תרמה ליצירת העיוות. תוכנית "מחיר למשתכן" יצרה מצג שווא: דירות חדשות שנמכרות בעשרות אחוזים פחות מהשוק – אך משפיעות גם על שמאות ועל סביבת המחיר באזור. נוצרו עסקאות שמקורן בסבסוד ממשלתי – אך השלכותיהן חילחלו לשוק כולו.

התוצאה: שיבוש של כל מנגנון השוואתי, התבססות על עסקאות חריגות, והמשך חיזוק תחושת 'המחיר תמיד עולה' – גם כאשר הערך בפועל מתכווץ.

🧨 למה זה כל כך מסוכן?

כאשר הפער בין דירה חדשה לדירת יד שנייה נמחק, מתרחש אחד משני הדברים:

1. הקבלן מוכר במחיר הפסד (Dumping) – מתוך לחץ, חוב או רצון להיחלץ ממשבר תזרים.
2. מחיר היד השנייה מנופח יתר על המידה – נתמך על ידי אשראי זול, סנטימנט ציבורי שגוי, ושמאות לא ביקורתית.

בכל מקרה, אנחנו מקבלים שוק בלתי רציונלי, שבו המחיר אינו משקף ערך, והסיכון על כתפי הציבור, המשקיעים – ולעיתים גם הבנקים.

🔎 מה אפשר וצריך לעשות?

✅ לקבוע מדד פער מחירים בין חדשה ליד שנייה בכל אזור – ולפרסם אותו בציבור.

✅ לחייב שמאים להציג את הפער כמדד ביקורת בתוך דוח השמאות.

✅ לסמן עסקאות בהן הפער אפסי כעסקאות בסיכון גבוה – במיוחד עבור מממנים.

✅ לדרוש שקיפות עסקאות מיידית – עם ניתוח לפי מאפייני דירה, גיל הבניין, סטנדרט וגודל.

🧭 סיכום

כאשר שוק הנדל"ן מתנהל כך שדירה חדשה שווה (או נחותה!) מדירה משומשת – זו אינה תוצאה של כוחות שוק בריאים. זהו סימפטום ברור לבועה – שמי שמסרב לראותה, פשוט בוחר להישאר עיוור. את ההיסטוריה כבר קראנו: מי שהתעלם מהפער בין מחיר לערך – שילם את המחיר. הפעם, זו ההזדמנות להקדים תרופה למכה.

מהו משך הזמן מרגע שדירה חדשה נמכרת עד שההפרש בינה ליד שניה נמחק? כמה זמן עד ששיעור המע"מ נשחק?

פערי מחיר בין דירות חדשות לדירות יד שנייה בישראל – מחקר עומק (2015–2025)

הקדמה

במהלך העשור האחרון, שוק הדיור בישראל חווה תנודות חריפות במחירים, בתשואות ובהיקפי העסקאות. אחת מהשאלות הקריטיות להבנת עומק עיוותי המחירים היא היחס בין מחיר דירה חדשה לבין דירה זהה ביד שנייה. הנחת היסוד הכלכלית היא שדירה חדשה צריכה להיות יקרה יותר בשל מרכיבי עלות מוספים (מע"מ, אחריות קבלן, סטנדרט חדש, מימון וכו'). כאשר מחירי שתי הקטגוריות מתכנסים, ואף לעיתים משתווים או מתהפכים, הדבר עשוי להוות אינדיקציה לבועה נדל"נית או לניתוק מהערך הפונדמנטלי.

חלק א': הנחות יסוד ומרכיבי הפער

1. עלות דירה חדשה:

• מע"מ: 18% ממחיר הדירה.
• עלויות פיתוח ותשתיות: הוצאות שבעל נכס יד שנייה לא נושא בהן.
• הוצאות שיווק, פרסום ומכירה: מגולמות במחיר לצרכן.
• מימון יזמי: מימון עלויות בנייה ומגרש מגולמות במחיר.
• אחריות ובדק: שווים כספי מגולם במחיר.
• שולי רווח יזמי: 12–20% בממוצע.

2. פער סביר בין חדשה ליד שנייה:

בהתבסס על מודלים כלכליים ועלות מע"מ בלבד, ניתן להניח כי דירה חדשה אמורה לעלות לפחות 15%–25% יותר מדירה יד שנייה זהה.

חלק ב': ניתוח אמפירי – נתוני שוק 2015–2025

1. שיטת העבודה:

• השוואת דירות 4 חד' בגודל 85–110 מ"ר במספר ערים מרכזיות ופריפריאליות.
• מקור נתונים: אתר "מדלן", משרד האוצר (עסקאות נדל"ן), רשות המיסים.
• ניתוח לפי שנת עסקה, תוך השוואה בין:
  • מחיר ממוצע למ"ר בדירות חדשות מקבלן.
  • מחיר ממוצע למ"ר בדירות יד שנייה באותו אזור.

2. ערים נבחרות:

• תל אביב
• חיפה
• באר שבע
• מודיעין
• קריית גת
• טבריה

3. ממצאים ראשוניים:

• תל אביב: הפער בין חדשה ליד שנייה התכווץ מ-24% ב-2015 ל-5% בלבד ב-2024.
• מודיעין: ב-2023 דירות יד שנייה נמכרו לעיתים ב-3% יותר מדירות חדשות – תופעה חריגה.
• באר שבע וטבריה: פער יציב של 15%–18% נשמר לאורך העשור.
• חיפה: משנת 2022 נצפו עסקאות רבות בהן דירה חדשה עלתה פחות מדירה יד שנייה.

חלק ג': ניתוח לפי תוכניות ממשלתיות – "מחיר למשתכן"

1. השפעת התוכנית:

• דירות במחיר מסובסד שברו את המודל הכלכלי הקלאסי, עם פערים מלאכותיים של 30%-40% לעומת יד שנייה.
• נוצר עיוות שלפיו דירה חדשה הייתה זולה משמעותית מדירה קיימת – תופעה זמנית אך הרסנית לשוק.

2. עיוותים שמאיים:

• שמאים נדרשו לשקלל עסקאות אלו ויצרו 'עיוות מתגלגל' על עסקאות אחרות באזור.
• ההשפעה ניכרת גם על נכסים סמוכים בפרויקטים אחרים, שלא שייכים לתוכנית.

חלק ד': משמעויות כלכליות וזיהוי בועה

1. כאשר דירה חדשה שווה במחירה לדירה קיימת:

• מדובר באנומליה כלכלית.
• ערך הקרקע מגולם פעמיים (בדירה החדשה וביד השנייה).
• מעיד על ציפייה למחירי יתר בשוק היד השנייה או על מכירה עצבנית מצד קבלנים.

2. סימנים מובהקים לבועה:

• פער מתאפס בין דירה חדשה ליד שנייה.
• תשואה אפסית או שלילית לדירות יד שנייה.
• היצע אדיר של דירות חדשות עם קצב מכירה נמוך.

חלק ה': המלצות

1. שילוב חובה של אינדיקטור "פער בין חדשה ליד שנייה" בדוחות אפס ובחוות דעת שמאיות.
2. קביעת מנגנון בקרה תקני שבו פער שמתאפס מחייב בדיקה מחודשת של שווי הנכס.
3. אזהרה רגולטורית בעת מימון עסקאות דירות חדשות במחיר נמוך מדי (Dumping).
4. **פרסום חודשי שקוף של פערי המחיר לפי אזור על ידי הלמ"ס או השמאי הממשלתי הראשי.

סיכום:

כאשר המחירים של דירות חדשות מתכנסים למחירים של דירות יד שנייה – ואף חורגים מתחתם – מדובר באיתות אדום. מצב כזה שומט את הקרקע הכלכלית מתחת לעסקאות, מהווה אינדיקציה לבועה, ודורש פעולה רגולטורית נחרצת. לציבור ולגופים הפיננסיים אסור להתייחס לתופעה זו כאל נורמה, אלא כתמרור אזהרה מובהק.

מחקר: פערי מחיר דירה חדשה ויד שנייה כאינדיקטור לבועה - אינפוגרפיקה

New vs. Used: Decoding the Price Gap in Israeli Real Estate (and Bubble Watch?)

ראוי להוסיף לרשימת גורמי היסוד הכלכליים גם את ההבחנה בין דירות חדשות לבין דירות יד שנייה – אך חשוב לדייק איך עושים זאת.

🔹 מדוע מדובר בגורם יסוד רלוונטי?

לדירות חדשות ולדירות מיד שנייה יש:

• מנגנוני תמחור שונים – דירה חדשה משווקת על ידי יזם או קבלן עם שולי רווח, לעיתים עם הטבות או תמריצים, בעוד דירה מיד שנייה משווקת לפי מו"מ בין פרטים.
• הטבות מיסוי שונות – כגון פטור ממע"מ (ביד שנייה), או מחיר מטרה.
• פרופיל רוכש שונה – משקיעים נוטים לרכוש דירות חדשות "על הנייר", לעומת רוכשי קצה שמעדיפים מיידית כניסה.
• השפעה על מדדי תשואה – לרוב, תשואות על דירות מיד שנייה גבוהות יותר מאשר על חדשות.

🏗️ כיצד להטמיע זאת ברשימת גורמי היסוד?

אפשר להוסיף גורם חדש כך:סוג הנכס – חדש מול יד שנייה

מאפיין את מקור ההיצע ומנגנון התמחור. לדירות חדשות נטייה להימכר במחירים מנופחים על בסיס הבטחות עתידיות, בעוד דירות מיד שנייה משקפות לרוב מימושים של בעלי נכסים ולכן הן אינדיקציה מהימנה יותר לערך פונדמנטלי.

✅ למה זה חשוב?

• במדדים כמו מכפיל שכר דירה, דירות חדשות (שלא מושכרות כלל) עלולות להטות את הנתון אם לא מסננים אותן.
• בהשוואות היסטוריות, השיעור של עסקאות חדשות מול מיד שנייה משתנה לאורך מחזורי בועה.
• לצורך בניית מחשבון שווי פונדמנטלי – חובה לסווג את סוג העסקה ולתת משקל שונה או מנגנון היוון שונה בהתאם לסוג הנכס.

📝 סיכום

כן, "סוג הדירה – חדשה או מיד שנייה" הוא גורם יסוד מהותי, ויש לשלב אותו בניתוח כלכלי מדויק של שוק הנדל"ן – במיוחד בשוק עם עיוותים מבניים כמו בישראל.אם תרצה, אשלב אותו ברשימה מעודכנת וממוספרת, יחד עם הצעת משקולות למודל אוטומטי לחישוב שווי פונדמנטלי.

זו נקודה מהותית ומדויקת מאוד מבחינה שמאית וכלכלית. 

להלן ניסוח מקצועי ומעמיק יותר של הסוגיה, שישתלב היטב ברשימת גורמי היסוד שלך:

🧱 תוספת לגורמי היסוד:

הפרמיה לדירה חדשה לעומת דירה יד שנייההגדרה:

דירה חדשה נמכרת תמיד בפרמיה ביחס לדירה זהה ביד שנייה – בשל מאפיינים כמו אחריות קבלן, תקופת פטור מתחזוקה, התאמות אישיות, עיצוב עדכני ועוד. פער זה אמור להיות קבוע ויציב לאורך זמן.למה זה חשוב:

כאשר הפער הזה נשחק או מתאפס, מדובר בסימן אזהרה ברור:

• ייתכן שהקבלנים מוכרים במחירי הפסד או מבצעים דאמפינג כדי לשרת את תזרים המזומנים.
• ייתכן שהשוק מצוי תחת לחץ היצע כבד, כלומר מלאי תקוע.
• לחלופין, ייתכן שמחירי היד השנייה מנופחים באופן מלאכותי – ללא הצדקה.

מסקנה:

פער נורמטיבי בין חדשה ליד שנייה הוא אינדיקטור בריאות שוק. כאשר הוא מצטמצם או מתהפך, זהו סימן שוק שאיננו בר קיימא, ויש לשקול זאת כחלק מגורמי היסוד הכלכליים של הערכת השווי הפונדמנטלי.

🔎 דוגמה מספרית להמחשה (לשילוב בבלוג/מחשבון):

אם הפער מצטמצם ל־0% או הפוך (יד שנייה יקרה מחדשה), זו אנומליה שוק.

❗ מסר ברור לקוראים:

"כאשר אין פער בין חדשה ליד שנייה – זה לא סימן למחירים טובים. זה סימן לשוק חולה."

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
6. ריבית חסרת סיכון – אג"ח ממשלתית ל־10 שנים, בסיס לחישוב שיעור היוון.
7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
11. יחס חוב פרטי לתוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית ולסיכון המקרו-מערכתי.
12. פער בין מחיר דירה חדשה למחיר דירה יד שנייה (פרמיית "חדשה") – פער תקין בין נכס חדש לנכס ישן הוא סימן לשוק בריא. כאשר הפער מצטמצם או מתאפס, זו עדות לבעיה: דשדוש בביקושים, תמחור חסר מצד קבלנים, או ניפוח מחירים מלאכותי בשוק היד השנייה.

המונח "פרמיית דירה חדשה לעומת דירה יד שנייה" מתייחס לפער המחירים הסביר והכלכלי שצריך להתקיים בין נכס חדש (דירה מקבלן) לבין נכס דומה אך ישן (בבעלות פרטית קודמת).

🧩 מהי פרמיית דירה חדשה?

ההגדרה:

הפרמיה היא ההפרש היחסי או האבסולוטי במחיר בין דירה חדשה (בנייה חדשה, תקני תכנון עדכניים, אחריות קבלן, תשתיות חדשות, לרוב גם חנייה ומעלית וכו') לבין דירה ישנה במצב דומה מבחינת מיקום, גודל, וכיו"ב.דוגמה פשוטה:

אם דירה חדשה בפרויקט נמכרת ב־2.5 מיליון ₪ ודירה זהה ביד שנייה בבניין ישן סמוך נמכרת ב־2.0 מיליון ₪ – הפרמיה היא 25%.

🛠 למה פרמיית "חדשה" נחשבת גורם יסוד?

כי הפער הזה משקף את ההיגיון הכלכלי של השוק. אם הוא:

• נעלם – משמע השוק מעוות (בצד ההיצע או הביקוש), או שהשוק קפוא ובלי עסקאות.
• מצטמצם בצורה קבועה– זה עלול להצביע על:
  • לחץ על הקבלנים למכור בהנחות.
  • היצע גבוה מדי של דירות חדשות ללא ביקוש.
  • בועה במחירי יד שנייה (שמטשטשת את יתרון "החדש").
• גדול מדי – עלול להצביע על שוק ספקולטיבי או חוסר היצע קיצוני בנכסים חדשים.

🧭 מה מקובל בעולם?

בשווקים מפוקחים, מקובל לראות פרמיה של כ־10%–20% בין דירה חדשה ליד שנייה, תלוי:

• במידת הבלאי בדירות הישנות.
• ברמת תחזוקה.
• בחקיקה (למשל דרישת ממ"דים, תו תקן בנייה ירוקה).
• בתמריצים לרכישת דירה חדשה (כמו מע"מ אפס).

🔎 פרמיה נשחקת = נורת אזהרה

כאשר הפער בין דירה חדשה ליד שנייה נשחק:

• זו אינדיקציה מובהקת לשוק לא בר קיימא.
• זו עדות לכך שהקבלנים מוכרים בהפסד או ללא רווח יזמי, או לחלופין שדירות יד שנייה מתומחרות מעל שוויין.

🧱 מסקנה – למה זה חשוב?

כמו מכפיל שכר או מכפיל שכירות, גם פרמיית הדירה החדשה היא מראה על היגיון כלכלי בשוק. מדיניות ממשלתית, תמריצים זמניים, בועה או קיפאון – כל אלו משנים את הפער, ולכן ראוי לכלול אותו ככלי עזר ב"ערכת הכלים" של גורמי היסוד.רוצה שאכין תרשים גרפי של פרמיית החדשה מול השנים האחרונות בישראל?

בורדל מערכתי – מהמודיעין לנדל"ן

איך הכשל התרבותי של 7 באוקטובר הוא מראה לבועת הנדל"ן הישראלית מאז 2012

הכתבה שפורסמה ב N12 על הכישלון המודיעיני ב־7 באוקטובר חושפת מערכת משותקת: יהירות, קונספציה שגויה, פיזור אחריות, והעדר מנגנון תיקון עצמי. קשה לקרוא אותה ולא לחשוב – רגע, זה בדיוק מה שקרה לנו בשוק הנדל"ן בעשור האחרון.

"זה לא עניין של זחיחות ויהירות, זה יותר עמוק מזה."

"זה קשור בכלל לעניין העמוק הזה, התרבות המדינתית שבה אנחנו חיים."  

"יש דברים שהתרבות הארגונית דפקה אותם לגמרי."

"ברור, מערכת ההבנות שלנו כשלה. זה עניין הרבה יותר עמוק".

בורדל. לקרוא את הכתבה הזו בהקבלה למה שהתחולל בענף הנדל"ן משנת 2012. לקרוא שוב ושוב ולחשוב על הנדל"ן כדי להבין את מה שהתחולל כאן. להאזין לדברים שאומר חליווה שוב ושוב ולחשוב על מה שהתחולל כאן בענף הנדל"ן.

"למה מישהו מדליף מסמכים לדרג מדיני? כי הוא חושב שהוא מה שהוא עושה עכשיו מציל את עם ישראל. תהליכים רבים פירקו פה כל חלקה טובה. כי אין משטרה, כי אין שלטון חוק. בצבא הרבה דברים של משמעת בסיסית, זה מתפרק, זה בורדל".

"זה לא עניין של זחיחות ויהירות, זה יותר עמוק מזה. יש פה אחריות לאורך שנים ‫של תרבות ארגונית, של תפיסה ‫שאומרת: 'אנחנו מדינת ישראל, ‫יש לנו מודיעין חזק מאוד, ‫שב"כ, מוסד, אמ"ן, טה-טה-טה. יש לנו כוח צבאי חזק מאוד, ‫יש לנו תצפיות, יש לנו הכול, האויב שלנו מורתע. במקביל אנחנו נרגיע אותו ‫בכסף קטארי'".

קונספציה = אסון בהמתנה

במודיעין, הקונספציה הייתה "חמאס מורתע".

בנדל"ן, הקונספציה הייתה ועודנה "מחירי נדל"ן תמיד עולים".

בשני המקרים, התוצאה היא שיתוק מחשבתי: סימני האזהרה נערמים, אבל המערכת ממשיכה לפעול כאילו שום דבר לא קורה.

השוואה ישירה – מודיעין מול נדל"ן

ציר הזמן של בועת הנדל"ן – 2012 עד היום

• 2012 – נקודת השבר: מחירי הדירות מתחילים להתרחק מערכם הכלכלי האמיתי.
• 2015–2021 – בועת אשראי: משכנתאות בהיקפים עצומים, ריבית אפסית, תשואות שכירות נמוכות מהריבית.
• 2021–2022 – האצה: עליות דו-ספרתיות בשנה, שיאים חדשים.
• 2023–2024 – האטה: פחות עסקאות, מלאי קבלנים עצום, עודפי היצע בפועל.
• 2025 – שוק בהכחשה מוחלטת, בזמן משבר כלכלי וביטחוני.

הלקח הכואב

מערכות לא קורסות ביום אחד. הן נשחקות במשך שנים, בזמן שהמנהלים שלהן מתרגלים להתעלם מהמציאות.

המודיעין שילם על זה מחיר דמים.

הנדל"ן ישלם מחיר כלכלי וחברתי – עם קריסת ערך, משקי בית מרוסקים, ובנקים על סף תהום.

קריאה לשבירת הקונספציה

כמו שהמודיעין היה חייב לפרק את תפיסת "חמאס מורתע", כך גם שוק הנדל"ן חייב לפרק את "המחירים תמיד עולים".

בלי שבירה יזומה – המציאות תשבור אותנו, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

💡 תובנה מסכמת:

הקונספציה היא האויב הגדול ביותר של החוסן הלאומי והכלכלי. ההכחשה היא המדרון החלקלק לקריסה.

במודיעין זה עלה לנו ביוקר בחיי אדם. בנדל"ן – זה יעלה לנו ביוקר בחיי הכלכלה.

"העיוורון" (במקור: "Ensaio Sobre a Cegueira") ספר מאת ז'וזה סאראמאגו

❝ועדת התקינה פספסה את התקנה❞

ביקורת מקצועית: מילון המונחים של הוועדה לתקינה שמאית – בין אחידות מקצועית להנצחת בועת הנדל"ן

כשמדובר באירועים בהם ענן עשן נרחב שנגרם מברביקיו (מנגלים) מכסה את שכונות צפון‑מערב תל‑אביב, כפי שפורסם ב"תל־אביב אונליין" היתרון הופך לחיסרון

האם כדאי לגור ליד פארק (ובמיוחד עם נוף לפארק)?

המצב מאד תלוי:

• קרבה לפארק יכולה להציע יתרונות איכות חיים משמעותיים: גישה לקרבה לטבע, שקט יחסי בשעות מסוימות, נוף פתוח.
• מצד שני, במקרים כמו זה – בהן מתקיימות מדורות או מנגלים בקנה מידה גדול – עשן כבד יכול להשפיע באופן ישיר על הסביבה, וגורם לאי־נוחות בריאותית ותברואתית.
  בהיבט מחקרי־כלכלי, יש כאן גם שיקול ערך נכס: קרבה לפארק יכולה להעלות ערך, אבל אם חשיפה למפגע סביבתי (עשן, גזים, סיכוני אש) חוזרת ונשנית – זה עלול להשפיע לרעה על ביקוש נכס, תדמית השכונה ואף לערך השוק.

האם קיימת אכיפה של "שעות מנוחה" כשהמנגלים גורמים לעשן ורעש?

כן — יש איסורים גם על רעש וגם על הפרעות במהלך שעות מנוחה. על פי חוק העזר למניעת רעש של עיריית תל־אביב–יפו, אסור להפעיל מכשירי קול, רמקולים, כלי נגינה, או לגרום לרעש רעשני (וכן חשיפה לזיקוקים או נפצים) בין השעות 14:00–16:00 ובין 23:00–07:00, באזור מגורים, תחת כיפת השמיים או במבנה פתוח למחצה (עיריית תל אביב).

בנוסף, הוראות אלו לא חלות במסיבות או חגיגות מיוחדות, אך עם מגבלת עוצמה (עד 80 dB) ובמועדים ספציפיים כמו לילה יום העצמאות, פורים וכד׳ (עיריית תל אביב).

מה לגבי עשן מנגל?

החוק עוסק בעיקר ברעש כגורם מטריד — לא מופיעה התייחסות ישירה לעשן מסביבת מגורים או פארקים. כלומר, גם אם המנגלים מפריעים בעשן, נראה שאין באכיפה עירונית ספציפית לנושא הזה, אלא אם יוגדר כהפרעה סביבתית במסגרת חוק עירוני כללי אחר (כמו "שמירת הסדר והניקיון").לכן — בהתאם לחוק הנוכחי, יש אכיפה של שעות מנוחה ביחס לרעש. אם מדובר בעשן בלבד — ייתכן שאין אכיפה ישירה. יחד עם זאת, תושבים יכולים לעתור למוקד העירוני (106+) או לפנות במסגרת הגשת דיווח על "מפגע סביבתי" או מפריע (יתכן שיהווה בסיס לסיוע עירוני או פיקוח) (עיריית תל אביב).

סיכום מדויק וממוקד:

המלצות מעשיות:

1. תושבים באזור — תעדו תופעות מטרידות (עישון, רעש, מטרד סביבתי) באמצעות תמונות, זכוכיות, או פנייה נכתבת לעירייה (מוקד 106+ או וואטסאפ).
2. חיזוק הסדר המקומי: עידוד רשתי שכונתי — למשל, הסדרה של אזורי מנגל בפארק, קביעת כללי הפעלה, זמנים, ותחנות אש.
3. מעורבות יזמית־קהילתית: פנייה למועצת העיר או לחברי מועצה רלוונטיים, להעלות את סוגיית "עשן מנגל במרחב ציבורי" כיעד לפיתוח חוק עירוני מסודר.
4. שימוש בממצאים כלכליים ומחקריים: כמדד לעירייה — ניתן להציג כיצד חשיפה למטרדי סביבה (כמו עשן גזים) עלולה לפגוע בשווי נכס, נכונות תושבים לשלם — מה שניתן לאמץ ככלי שכנוע.

🏞 לגור ליד הפארק – חלום ירוק או מציאות אפורה?

הפיתוי

עבור רבים, מגורים לצד פארק עירוני גדול הם שיא היוקרה והאיכות:

נוף פתוח, מרחב ירוק, אוויר נקי יחסית, וגישה מיידית לשבילים, מתקני ספורט ופינות ישיבה.

המודעות ל"דירה עם נוף לפארק" נוטות לדרוש פרמיה של עשרות ואף מאות אלפי שקלים מעל דירות דומות ברחוב אחר.

המציאות

אך מה קורה כשהפארק הופך למוקד פעילות המוני, עם ברביקיו ועשן שמכסה שכונות שלמות?

האירוע האחרון בצפון־מערב תל־אביב – ענן עצום של עשן מנגלים ששטף את האזור – ממחיש היטב את הפער בין הדימוי השיווקי של "מגורים ליד הפארק" לבין המציאות העירונית בשטח.

השלכה על ערך נכסים

מבחינה שמאית וכלכלית, חשיפה קבועה או עונתית למפגע סביבתי כגון עשן, רעש או עומס תנועה עלולה להביא ל:

• שחיקה בערך השוק – ירידה של אחוזים בודדים בשווי הנכס היא אפשרית, במיוחד אם מדובר במפגע קבוע.
• האטה במכירה – הארכת ימי השיווק (DOM) עקב רתיעה של קונים פוטנציאליים.
• פגיעה בפרמיה על מיקום – היתרון היחסי של "קרבה לפארק" נשחק.

פערי האכיפה

בפועל, חוקי העזר העירוניים מתייחסים במפורש לרעש בשעות המנוחה (14:00–16:00 ו-23:00–07:00) אך אינם כוללים התייחסות מפורשת לעשן ממנגלים.

כך נוצר מצב שבו התושבים חשופים למפגע בריאותי ואיכות חיים – אך אין כלי אכיפה ייעודי להתמודד איתו, אלא אם מוגדר כמפגע סביבתי כללי.

השלכות ציבוריות

1. הברחת אוכלוסיות חזקות – משפחות אמידות יבחרו להתרחק מאזורים עם מפגעים מתמשכים.
2. פגיעה בתדמית השכונה – הפארק עובר ממותג ירוק־יוקרתי למרחב "עמוס ומזוהם".
3. ירידה בנכונות להשקיע בתחזוקת הסביבה – תושבים פחות שותפים בשיפור המרחב הציבורי.

הצעת מדיניות

• הגדרת אזורי מנגל מוסדרים – מרוחקים מבתי מגורים, עם מערכות אוורור ומסננים.
• אכיפה יזומה בעונות עומס – שילוב פקחים ואמצעי ניטור איכות אוויר.
• הטמעת שיקול סביבתי בהערכת נדל"ן – כלול פקטור "מפגע סביבתי עונתי" בשומות.
• שיתוף ציבור – קביעת כללים בשיתוף תושבים ושכנים סמוכים.

מסקנה

הסיסמה "נוף לפארק" היא לא תמיד ערובה לאיכות חיים או להשבחת נכס.

במציאות עירונית צפופה, קרבה לפארק דורשת ניהול חכם של השימוש במרחב הציבורי – אחרת היתרון הופך לנטל.

למשקיעים, קונים ושוכרים – חשוב לבחון לא רק את יופי הנוף אלא גם את איכות האוויר, העומס והניהול העירוני.

📊 יתרונות מול חסרונות – מגורים ליד פארק עירוני

הערה: ההשפעות המשוערות מבוססות על מחקרים בינלאומיים בשווקים עירוניים דומים (לונדון, ברצלונה, ונקובר), בשילוב הערכות שמאיות לשוק הישראלי. בפועל, ההשפעה תלויה בתדירות המפגעים, באכיפה העירונית ובמאפייני האוכלוסייה המקומית.

☀️🌞 רק לא קומה אחרונה - מקום טוב באמצע. הגג הלוהט מלהיט את התקרה שתחתיו וקרינת החום בכל הדירה בלתי נסבלת ☀️🌞

דירות בקומה אחרונה: מה שהיה פעם יתרון – הופך לנטל?

הקדמה

בעבר, דירה בקומה העליונה נחשבה ל"פרס הגדול" – נוף פתוח, שקט מעל הראש, פרטיות, ולעיתים אף מרפסת גג. אלא שבעידן של שינויי אקלים והתחממות קיצונית, יתרון זה עלול להפוך לחיסרון כלכלי ממשי. החום המצטבר בגג והחימום הישיר של תקרת הדירה משפיעים לא רק על איכות החיים, אלא גם – באופן פוטנציאלי – על ערך הנכס.

הפיזיקה מאחורי הבעיה

הגג, במיוחד אם הוא שטוח ומכוסה ביריעות ביטומניות כהות או ריצוף, קולט כמות עצומה של קרינת שמש ישירה. ביום קיץ חם בישראל, הטמפרטורה על פני הגג יכולה להגיע ל־60–75 מעלות צלזיוס.

החום הזה מועבר בהולכה ובקרינה דרך תקרת הבטון לתוך חלל הדירה. גם בידוד תרמי בינוני אינו מצליח למנוע עלייה של 3–6 מעלות בטמפרטורת החדרים לעומת דירה בקומה נמוכה יותר.

ההשלכה על צריכת אנרגיה ונוחות

מערכת מיזוג אוויר – אפילו חדשה ויעילה – נאלצת לעבוד קשה יותר כדי להוריד את הטמפרטורה לרמה נוחה. המשמעות:

• צריכת חשמל גבוהה יותר (עלות שנתית עודפת של מאות ואף אלפי שקלים).
• פחות יעילות בקירור בשעות שיא החום – במיוחד בצהריים ובשעות אחר הצהריים המוקדמות.
• עומס תרמי לילי – הגג משחרר חום גם בשעות הערב, מה שמקשה על קירור טבעי בלילה.

מגמות שוק והשפעה על ערך הדירה

כיום, השפעת המיקום בקומה העליונה על המחיר בישראל עדיין מוגבלת, ולעיתים אף הפוכה – בעיקר בבניינים חדשים עם מעלית, תקרות גבוהות ונוף. עם זאת, יש כמה סיבות להעריך שמגמה של ירידת ערך יחסית עשויה להתפתח בשנים הקרובות:

1. עליית המודעות להתחממות האקלים – רוכשים ומשקיעים כבר שואלים על בידוד הגג, סוג הציפוי והוצאות החשמל השנתיות.
2. עלויות אנרגיה עולות – ככל שחשבון החשמל יתייקר, ההפרש בין דירה בקומה עליונה לדירה ממוקמת "באמצע" הבניין יהפוך למשמעותי יותר בהחלטת הקנייה.
3. בריחה מהעומס התרמי – בשווקים חמים במיוחד (כמו במפרץ חיפה או בבאר שבע), כבר נצפו עסקאות שבהן דירות בקומות עליונות נמכרו בהנחות לעומת קומות נמוכות יותר באותו בניין.
4. פגיעה בתדמית – אם יתפשט הרושם שדירות בקומה עליונה הן "מלכודת חום", זה ישפיע גם על השוק הארצי, כפי שקרה בדירות בקומות קרקע ללא חצר.

פתרונות אפשריים לבעלי דירות בקומה עליונה

• שדרוג הבידוד התרמי – לוחות פוליאוריתן מוקצף, צמר סלעים, או פתרונות בידוד חדשניים (למשל צבעים רפלקטיביים).
• התקנת מערכת הצללה לגג – פרגולה, גג ירוק, או לוחות סולאריים שיספקו גם הכנסה.
• החלפת אטימה וציפוי הגג בחומרים מחזירי קרינה – יכול להפחית עד 15 מעלות בטמפרטורת פני הגג.
• אוורור עליית הגג – במבנים עם חלל גג, התקנת פתחי אוורור או מאווררי גג.

סיכום – האם ההערכה שלי נכונה?

כן – ההנחה שדירות בקומות אחרונות עלולות לאבד מערכן בטווח הבינוני־ארוך היא בהחלט סבירה, במיוחד באזורים חמים ובבניינים עם בידוד תרמי ירוד. המגמה לא בהכרח תהיה דרמטית בכל השוק, אך במציאות של שינויי אקלים, מודעות צרכנית ועלויות אנרגיה עולות – הפער בין דירות בקומה עליונה לאמצע הבניין עלול להתרחב.

בעלי דירות בקומות אלו יצטרכו להשקיע בשדרוגים כדי לשמר את ערך הנכס, ומשקיעים חכמים ישקלו היטב את הפוטנציאל מול החיסרון התרמי.

ימים יגידו.

שיא היסטורי בעומס החום: חשש משריפות, טמפ' חריגות באילת | הנתונים והתחזית

"בלילה מתעוררים מהחום. זה כמו לגור באוהל": הישראלים שמשלמים את מחיר ההתחממות

"עומס חום חריג?" בקרוב: עומס חום שגרתי

גל החום שובר שיאים: "אנחנו הולכים לכיוון של מזג אוויר כמו במדינות המפרץ"

ימי שיווק (DOM) – מדד הלב של שוק הנדל"ן

מבוא

בין כל מדדי הנדל"ן – מחירים, תשואות, מלאי לא־מכורות – יש מדד אחד שמספק אינדיקציה חדה בזמן אמת על מצב השוק: ימי שיווק (DOM – Days on Market).

מדובר במספר הימים הממוצע שנכס שוהה בשוק מרגע הפרסום ועד לחתימת הסכם מכר (או שכירות, בשוק השכירות). שינויים ב-DOM יכולים לאותת לנו מוקדם יותר ממדדי המחיר על שינויים בביקוש ובהיצע.

1. מה מודד DOM?

DOM הוא משך הזמן הממוצע שנדרש למכור נכס או להשכירו, והוא מושפע ישירות:

• מביקוש – כמה קונים או שוכרים פועלים בשוק.
• מהיצע – כמות הנכסים הזמינים.
• מתמחור – עד כמה המחיר המבוקש תואם את ערך השוק.
• מתנאים כלכליים כלליים – ריבית, אשראי, מצב תעסוקה, ביטחון.

2. למה DOM חשוב יותר ממה שחושבים

• איתות מוקדם למגמות: עלייה חדה ב-DOM יכולה להתרחש חודשים לפני שמחירי העסקאות מתחילים לרדת.
• בקרת אסטרטגיית תמחור: לוחות זמנים קצרים מלמדים שהמחיר תואם ביקוש; לוחות ארוכים מאותתים על הצורך בהפחתה או שינוי בשיווק.
• אבחון מצב שוק מקומי: DOM יכול להשתנות מאוד בין אזורים שונים באותה עיר.
• כלי במשא ומתן: קונה שמזהה נכס עם DOM גבוה יכול לנצל זאת להנחות.

3. רמות DOM ואינטרפרטציה כללית

הערה: בשוק הנדל"ן המסחרי, הטווחים ארוכים בהרבה ולעיתים נמדדים בחודשים או שנים.

4. דוגמאות מהשוק הישראלי

• 2021–תחילת 2022: DOM במרכז הארץ לדירות 3–4 חדרים עמד לעיתים על פחות מ-20 יום – מכירות כמעט מיידיות עקב ריבית אפסית וביקוש עודף.
• 2024–2025: לפי נתוני לוחות ומתווכים, במרכז הארץ DOM חצה ברוב האזורים את ה־60–90 יום, ובפרויקטים יזמיים חדשים לעיתים אף 120+ יום. נתון זה תואם את העלייה במלאי הדירות הלא־מכורות ואת הירידה בהיקפי העסקאות.

5. שימושים מקצועיים

לשמאים:

• חיבור נתוני DOM לאזורים שונים מאפשר לבחון עד כמה המחיר בשומות הוא פונדמנטלי או משקף אופוריה/פסימיות רגעית.

ליזמים וקבלנים:

• DOM גבוה עלול לשבש תזרים צפוי. התאמת קצב הבנייה והפריסות בהתאם היא קריטית למניעת הצטברות מלאי.

לבנקים ומלווים:

• DOM משמש כאינדיקטור סיכון במימון פרויקטים. עלייה מתמשכת ב-DOM באזורי יעד מחייבת זהירות בהעמדת אשראי.

למשקיעים פרטיים:

• מעקב אחרי DOM יכול לסמן את הזמן הנכון לכניסה לשוק או ליציאה ממנו.

6. DOM כחלק ממחזוריות השוק

בשלב צמיחה, DOM נוטה לרדת בהתמדה.

בשלב שיא, DOM מתייצב ולעיתים מתחיל לעלות קלות – סימן להתקררות.

בשלב התכווצות, DOM מזנק בחדות, ולרוב עובר את סף ה־90 יום בשוק המגורים.

בשלב שפל, DOM מתחיל לרדת שוב, לעיתים לפני שמדד המחירים מתהפך.

7. מגבלות DOM

• אינו לוקח בחשבון עסקאות Off-Market (ללא פרסום פומבי).
• יכול להיות מושפע ממחיקת מודעות והעלאתן מחדש (Reset).
• דורש נתוני עומק אמינים – בלוחות ציבוריים ובמאגרי עסקאות.

מסקנה

DOM הוא אחד המדדים הפשוטים אך האפקטיביים ביותר להבנת מצב השוק בזמן אמת. כשהוא נבדק יחד עם מלאי, היקפי עסקאות, ורמות אשראי, הוא מספק מצפן מדויק למיקום בשוק ולניהול אסטרטגיית מכירה, קנייה או השקעה.