עוני, הגירה שלילית וקריסת הילודה:

כך נסגר חלון הביקוש של שוק הדיור בישראל

שלושה פרסומים רשמיים, שפורסמו כולם בתוך ימים ספורים, מציירים יחד תמונה אחת – חדה, מטרידה, ובלתי ניתנת להדחקה:

1. דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2024,  
2. הגירה בין-לאומית של ישראלים: מהגרים ישראלים יוצאים ומהגרים ישראלים חוזרים בשנת 2024 , 
3. ישראל 2025: פרשת דרכים דמוגרפית

הביקוש האמיתי לדיור בישראל נשחק מבפנים.

לא מדובר בעוד תנודה מחזורית, ולא ב”השפעת מלחמה זמנית”, אלא בשילוב מסוכן של תהליכים מבניים:

• העמקת העוני,
• הגירה בין־לאומית שלילית חריגה,
• וירידה מתמשכת בשיעור הילודה.

שוק הדיור, שממשיך להתנהל כאילו דבר לא השתנה, פשוט מתעלם מהדמוגרפיה.

פרק ראשון: דוח העוני 2024 – קריסת הבסיס הכלכלי של הביקוש

על פי דוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2024 (29.01.2026):

• כ־2 מיליון ישראלים עניים
• כ־880 אלף ילדים – 28% מכלל ילדי ישראל
• ישראל במקום השני ב־OECD בעוני ילדים
• 27.8% ממשקי הבית אינם מצליחים “לסגור את החודש”

זהו אינו נתון רווחה בלבד. זהו נתון נדל״ני.

שוק דיור אינו נשען על מחירים, אלא על:

• הכנסה פנויה,
• יציבות תעסוקתית,
• ויכולת שירות חוב לאורך זמן.

כאשר:

• ההכנסה החציונית נטו לנפש עומדת על כ־7,095 ₪,
• וקו העוני לזוג עם שלושה ילדים הוא 13,303 ₪,

ברור לחלוטין שרוב הציבור אינו יכול לתמוך כלכלית במחירי הדיור הקיימים – גם אם הוא עדיין מצליח לקחת אשראי.

פרק שני: ילדים עניים היום – רוכשים שלא יהיו מחר

28% מילדי ישראל גדלים בעוני.

המשמעות ארוכת הטווח:

• פגיעה בהישגים לימודיים
• פגיעה בבריאות
• פגיעה בכושר ההשתכרות העתידי

זהו כרסום בהון האנושי – ולכן גם בכושר יצירת הביקוש העתידי לדיור.

שוק דיור בר־קיימא חייב דור חדש של משקי בית:

• עובדים,
• משתכרים,
• ומסוגלים ליטול התחייבות ארוכת טווח.

הדוח מצביע על כך שדור כזה הולך ומצטמצם.

פרק שלישי: ההגירה השלילית – בריחת הביקוש הפעיל

בהודעת הלמ"ס מ־28.01.2026 פורסמו נתונים חריגים:

נתוני הגירה בין־לאומית (2024):

• 82.8 אלף ישראלים היגרו לחו״ל
• 24.2 אלף חזרו לישראל
• מאזן שלילי: כ־58.6 אלף איש

אומדן 2025:

• מאזן שלילי של כ־50.7 אלף איש

לא מדובר בסטודנטים או בנסיעות זמניות בלבד.

מדובר במשקי בית פעילים, בעלי השכלה, ניידות והון – בדיוק קהל היעד של:

• דירות במרכז,
• דירות להשקעה,
• ושוק השכירות האיכותי.

כל ישראלי שעוזב – הוא דירה אחת פחות בביקוש.
כל משפחה שעוזבת – היא גם שוכר אחד פחות, וגם קונה אחד פחות בעתיד.

פרק רביעי: הירידה בילודה – השחיקה השקטה

במקביל, נתוני הילודה מצביעים על ירידה בשיעור הלידות בישראל.

פחות לידות היום פירושן:

• פחות משקי בית חדשים בעוד 20–25 שנה,
• פחות ביקוש טבעי לדיור,
• ופחות הצדקה למחירים שמניחים גידול דמוגרפי אינסופי.

כאשר מחברים זאת לדוח העוני:

• יותר ילדים נולדים לעוני,
• פחות ילדים נולדים בכלל,

התוצאה היא פגיעה כפולה בביקוש העתידי.

פרק חמישי: הפריפריה – שם זה יתפוצץ ראשון

65% מהעניים מגיעים מהפריפריה.

תחולת עוני גבוהה במיוחד:

• ירושלים – 36.5%
• דרום – 22.3%
• צפון – 21.6%

ובדיוק שם:

• נבנו דירות במחירים מנותקים מהשכר המקומי,
• שווקו פרויקטים על בסיס אשראי,
• ונוצר עודף היצע דמוגרפי־כלכלי.

הפריפריה לא תקרוס בגלל עודף בנייה אלא בגלל מחסור ברוכשים.

פרק שישי: רשת הביטחון – הנשמה, לא צמיחה

הביטוח הלאומי מודה:

ללא קצבאות ומענקים – תחולת העוני הייתה מזנקת ל־31.5%.אבל קצבאות:

• אינן מייצרות ביקוש לדיור,
• אינן מאפשרות רכישת דירה,
• ואינן מייצרות תשואה למשקיעים.

שוק דיור שמוזן מרשת ביטחון –

הוא שוק שנמצא בהנשמה מלאכותית.

המסקנה: זה לא “משבר זמני” – זה שינוי מבני

שלושת הדוחות יחד מציירים מציאות אחת:

• פחות אנשים (הגירה שלילית)
• פחות ילדים (ירידה בילודה)
• פחות יכולת כלכלית (עוני ושחיקת הכנסה)

ומנגד:

• מחירים גבוהים,
• היצע גדל,
• ושיח שממשיך לדבר על “ביקוש קשיח”.

שוק הדיור הישראלי מתומחר כאילו הדמוגרפיה בצמיחה אבל בפועל היא בנסיגה.

לא בקריסה דרמטית אחת.

אלא בקיפאון, דעיכה, ולבסוף – תיקון.

English Summary Box

Israel’s housing market faces a structural demand erosion.
Rising poverty, accelerating negative migration, and declining birth rates undermine long-term affordability and real housing demand.
This is not a temporary shock – but a demographic and economic shift that challenges current price levels and market assumptions.

ניתוח שוק הדיור 2026 - סגירת חלון הביקוש: עוני, הגירה וילודה

• ניתוח מגמות חכם (✨ Smart Insight): בכל מסך, כפתור ייעודי מאפשר ל-Gemini לנתח את הנתונים הספציפיים ולהפיק תובנה אסטרטגית עמוקה בזמן אמת.
• סימולטור השפעות אישי (✨ Impact Simulator): רכיב המאפשר למשתמש להזין תרחיש (למשל: "שיפור בילודה" או "החמרת הגירה") ולקבל ניתוח מנומק על השלכות התרחיש על מחירי הדיור.
• הקראת תובנות (✨ Text-to-Speech): שילוב של Gemini TTS המאפשר להאזין לניתוחי המומחה בקול טבעי.
• מנוע חיפוש grounding: יכולת לשאול שאלות חופשיות על הדו"ח ולקבל תשובות המבוססות על נתוני האמת של הלמ"ס והביטוח הלאומי.
• האפליקציה כוללת ניתוח חכם של הנתונים, המאפשר לא רק לצפות בהם אלא להבין את ההשלכות המבניות שלהם על העתיד בעזרת בינה מלאכותית. השתמשתי ב-Gemini כדי ליצור גשר בין הנתונים הסטטיסטיים של שנת 2026 לבין קבלת החלטות אסטרטגית.

סיכום הסערה המושלמת

שוק הדיור בישראל ניצב בפני שחיקה מבנית של הביקושים שעשויה להוביל בעשור הקרוב לקיפאון, דעיכה ובסופו של דבר ל"תיקון" (ירידה) במחירים. המקורות מצביעים על שילוב של שלושה תהליכים דמוגרפיים וכלכליים המערערים את ההנחה המקובלת שמחירי הדיור יעלו לנצח בשל "ביקוש קשיח":

 • שחיקת יכולת ההשתכרות והעמקת העוני: דוח העוני לשנת 2024 מראה כי כ-2 מיליון ישראלים חיים בעוני, וכי כ-28% מהילדים בישראל (כ-880 אלף) נחשבים עניים. כאשר ההכנסה החציונית נטו לנפש עומדת על כ-7,095 ש"ח, חלק ניכר מהציבור אינו יכול לתמוך כלכלית במחירי הדיור הנוכחיים, גם אם הוא מצליח ליטול אשראי. הפגיעה בהון האנושי של ילדים הגדלים בעוני כיום צפויה לצמצם את כושר יצירת הביקוש לדיור מצד דור הרוכשים הבא.

 • מאזן הגירה שלילי חריג: בשנת 2024 נרשם מאזן הגירה שלילי של כ-58.6 אלף ישראלים, ואומדן ראשוני לשנת 2025 צופה מאזן שלילי נוסף של כ-50.7 אלף איש. המהגרים לחו"ל הם לרוב משקי בית פעילים, בעלי השכלה והון, המהווים את קהל היעד המרכזי לדירות במרכז הארץ ולהשקעה. כל משפחה שעוזבת מפחיתה את הביקוש המיידי והעתידי לקנייה ולשכירות.

 • צניחה בריבוי הטבעי ובילודה: קצב גידול האוכלוסייה בישראל נמצא בירידה וצפוי לצנוח באופן דרמטי בשני העשורים הקרובים. נרשמת ירידה בשיעורי הפריון כמעט בכל מגזרי האוכלוסייה, מה שיוביל להפחתה במספר משקי הבית החדשים שיוקמו בעוד 20–25 שנה. המקורות מציינים כי צמצום הצמיחה הדמוגרפית עשוי להפחית את הלחץ על שוק הדיור ואולי אף כבר תרם לירידה מסוימת במחירים לאחרונה. לסיכום, בעוד ששוק הדיור מתומחר כיום תחת הנחה של צמיחה דמוגרפית אינסופית, הנתונים בפועל מצביעים על נסיגה דמוגרפית וכלכלית. בפריפריה, שם נבנו פרויקטים במחירים המנותקים מהשכר המקומי, הלחץ עשוי להוביל לקריסה בשל מחסור ברוכשים בעלי יכולת כלכלית. המקורות מסכמים כי שוק הדיור הישראלי נמצא כעת ב"הנשמה מלאכותית" הנסמכת על רשתות ביטחון ממשלתיות שאינן מייצרות צמיחה אמיתית או יכולת רכישה בת־קיימא.

להגירה השלילית השפעה ישירה וממשית על שוק השכירות, בדגש על אזור מרכז הארץ, וזאת בשל המאפיינים הדמוגרפיים והגיאוגרפיים של המהגרים לחו"ל:

 • פגיעה במוקד הביקוש הגיאוגרפי: כמחצית מהישראלים שהיגרו לחו"ל בשנת 2024 (כ-51.4%, המהווים כ-42.4 אלף איש) התגוררו טרם יציאתם ביישובים במחוזות תל אביב והמרכז. מרבית היישובים שמהם היגרו יותר מ-2,000 תושבים נמצאים במחוזות אלו, ביניהם תל אביב-יפו (שממנה יצאו 14% מכלל המהגרים), נתניה, פתח תקווה, ראשון לציון ורמת גן. ריכוז זה הופך את שוק הדיור והשכירות במרכז הארץ לחשוף ביותר לעזיבת התושבים.

 • עזיבת "שוכרי איכות": המקורות מציינים כי המהגרים לחו"ל הם לרוב משקי בית פעילים, בעלי השכלה, הון וניידות. אלו בדיוק קהלי היעד המרכזיים של שוק השכירות האיכותי ודירות המגורים במרכז הארץ. כל משפחה שעוזבת מפחיתה באופן מיידי שוכר אחד מהשוק, וגורמת ל"בריחת ביקוש פעיל".

 • שחיקת הביקוש ו"תיקון" מחירים: העלייה החריגה בהגירה היוצאת (כ-82.8 אלף איש ב-2024) והמאזן השלילי הגבוה (כ-58.6 אלף איש ב-2024 וכ-50.7 אלף על פי אומדן 2025) מובילים לשחיקה מבנית בביקוש לדיור. המקורות מסבירים כי בעוד שהשוק מתומחר תחת הנחה של גידול דמוגרפי אינסופי, המציאות של "פחות אנשים" בשטח עשויה להוביל בסופו של דבר לקיפאון, דעיכה ובסוף ל"תיקון" (ירידה) במחירים, גם בשוק השכירות.

 • השפעה על משקיעים: המהגרים היוצאים היוו בעבר גם קהל פוטנציאלי לרכישת דירות להשקעה (שמוצעות לאחר מכן לשכירות). עזיבתם מצמצמת הן את מלאי השוכרים הפוטנציאליים והן את כושר הקנייה העתידי שתמך בענף. לסיכום, ההגירה השלילית נתפסת במקורות כגורם המערער את יציבות שוק הדיור במרכז, שכן היא גורעת מהשוק דווקא את האוכלוסייה החזקה שתמכה ברמות המחירים הגבוהות של השכירות באזור זה.

לירידה בשיעורי הילודה בישראל יש השפעה דרמטית על תחזיות הביקוש לדיור, שכן היא מערערת את אחת מהנחות היסוד המרכזיות של השוק – הגידול הדמוגרפי האינסופי. ההשפעה באה לידי ביטוי בכמה מישורים:

• צמצום משקי הבית העתידיים: פחות לידות כיום מתורגמות באופן ישיר לפחות משקי בית חדשים בעוד 20–25 שנה. מגמה זו מייצרת שחיקה הדרגתית בביקוש הכללי לדיור ומפחיתה את ההצדקה לרמות המחירים הנוכחיות, המבוססות על הנחת ביקוש קשיח וצומח.

• הפחתת הלחץ על השוק בטווח הקצר: דוח מרכז טאוב מציין כי הצמצום בצמיחה הדמוגרפית אינו בהכרח שלילי, וייתכן כי הוא כבר תרם לירידה מסוימת במחירי הדיור שנרשמה לאחרונה בשל הפחתת הלחץ על ההיצע. שיעור הריבוי הטבעי (לידות פחות פטירות) נמצא במגמת ירידה חדה: מ-1.6% בשנת 2016 ל-1.31% בלבד בשנת 2025.

• שחיקה מבנית של ה"ביקוש הקשיח": בעשור האחרון נרשמו ירידות משמעותיות בשיעורי הפריון בקרב נשים מוסלמיות, דרוזיות ונוצריות (ירידה של כ-30%). גם בקרב נשים יהודיות חילוניות נחזית ירידה, כאשר רמת הפריון הסופי שלהן צפויה להתקרב ל-1.7 ילדים בלבד – ערך המאפיין מדינות מפותחות במערב. כתוצאה מכך, שוק הדיור מתמודד עם "נסיגה דמוגרפית" בעודו מתומחר תחת הנחת צמיחה.

• הפגיעה הכפולה (כמות ואיכות): המקורות מצביעים על שילוב מסוכן בין הירידה בילודה לבין העובדה שרבים מהילדים שנולדים (כ-28%) גדלים בעוני. המשמעות היא שלא רק שיוקמו פחות משקי בית בעתיד, אלא שחלק ניכר מהם יהיו בעלי כושר השתכרות ויכולת רכישה מוגבלים, מה שיקשה עליהם לתמוך במחירי הדיור או ליטול התחייבויות ארוכות טווח.

לסיכום, הירידה בילודה נתפסת במקורות כ**"שחיקה שקטה"** המובילה לשינוי מבני בשוק הנדל"ן. בניגוד לשיח המקובל על מחסור תמידי, הנתונים הדמוגרפיים מצביעים על כך שחלון הביקוש הולך ונסגר, מה שעשוי להוביל בעתיד לקיפאון ואף לתיקון מחירים עקב מחסור ברוכשים.

הגירת אוכלוסייה משכילה ("בריחת מוחות") נתפסת במקורות כגורם בעל השפעות מורכבות על הכלכלה, הנעות בין סיכון לצמיחה הלאומית לבין הזדמנויות לשכלול ההון האנושי בתנאים מסוימים:

 • סיכון לצמיחה הכלכלית ולעתיד המדינה: מחקרים ופרשנים מצביעים על כך שעזיבת השכבה המשכילה והפרודוקטיבית ביותר מסכנת את הצמיחה הכלכלית של ישראל ואת עתידה. המהגרים לחו"ל הם לרוב משקי בית פעילים, בעלי השכלה, הון וניידות, המהווים את "מנועי הצמיחה" של המשק.

 • פגיעה בחדשנות ובמחקר ופיתוח (מו"פ): ישראל מדורגת במקום גבוה במדד החדשנות העולמי (כולל השקעות הון סיכון ומו"פ), ודירוג זה נשען במידה רבה על האיכות האקדמית והטכנולוגית. עזיבה המונית של כוח אדם מיומן עלולה לכרסם ביתרון יחסי זה.

 • "בריחת מוחות" מול "זכיית מוחות" (Brain Gain): המקורות מציינים כי בטווח הקצר מדובר בהפסד, אך בטווח הארוך הגירה עשויה להניב "תגמולי נטוורקינג". תנועה דו-סטרית של חוקרים ואנשי מקצוע מאפשרת לאקדמיה ולתעשייה הישראלית גישה לכישורים מתקדמים, הון רב ורשתות קשרים בין-לאומיות, מה שעשוי דווקא לחזק את ההון המקומי.

 • שחיקת הביקוש בשוק הדיור וההשקעות: האוכלוסייה המשכילה והחזקה היא קהל היעד המרכזי של דירות במרכז הארץ, דירות להשקעה ושוק השכירות האיכותי. עזיבתם מובילה ל**"בריחת ביקוש פעיל"**, מה שמערער את יציבות השוק ועלול להוביל לקיפאון ולירידת מחירים בשל מחסור ברוכשים בעלי יכולת כלכלית. • הקשר בין יעדי ההגירה לכישורים: קיימת טענה כי מהגרים בעלי הכישורים הגבוהים ביותר נוטים להגר למדינות המציעות את התשואה הגבוהה ביותר לכישוריהם (כמו ארה"ב), בעוד שבעלי כישורים נמוכים יותר עשויים להגר למדינות עם רשתות רווחה חזקות (כמו גרמניה או מדינות סקנדינביה).

 • שינוי במניעי ההגירה: נתונים מהעת האחרונה מצביעים על כך שההגירה הופכת פחות סלקטיבית מבחינת השכלה; מניעי ההגירה כיום קשורים לעיתים קרובות יותר לאורח חיים ולפוליטיקה ופחות לשיקולים כלכליים מסורתיים או לרצון למיקסום שכר בלבד. לסיכום, בעוד שהגירת משכילים נחשבת לאיום על בסיס המס והצמיחה, היא גם חלק בלתי נפרד מהשתלבות ישראל בכלכלה הגלובלית, כאשר השפעתה הסופית תלויה בשאלה אם המהגרים ישמרו על קשר עם המדינה או יבחרו לשוב אליה בעתיד.