בלוג #קריסה מערכתית

1. מהו משחק פירמידה ומה ההקבלה לנדל"ן

• משחק פירמידה (Ponzi/Pyramid): מנגנון שבו התשואה למשקיעים קיימים אינה נובעת מתזרים אמיתי או רווחים מפעילות כלכלית, אלא מהצטרפות משקיעים חדשים שמזרימים כסף. ברגע שהזרם נפסק – הכול קורס.
• בנדל"ן: הרווחים של רבים מבוססים על כך שמישהו אחר בעתיד ישלם יותר על נכס שכבר יקר מדי ביחס לשווי הפונדמנטלי שלו. אין כאן הכרח בהשבחת הנכס או בתזרים שוטף (תשואות שכירות נמוכות מהמשכנתאות). זה אכן דומה במבנה ללוגיקה של פירמידה.

2. תופעת "משקיעי הצעצוע" ו"מלווי המשקיעים"

• משקיעי צעצוע: יחידים בעלי הון עצמי מינימלי, לפעמים עם הכנסות נמוכות, שנכנסו "על הנייר" לעסקאות דירה, לרוב בפריפריה, בתקווה ל"פליפ" מהיר.
• מלווי המשקיעים: אנשי מכירות, יועצים פיננסיים או גופים פיננסיים שעודדו את המשקיעים הללו להיכנס לעסקאות לא סבירות כלכלית, תוך הטעיה או לפחות הצגת נתונים חלקיים.

המשותף: אף אחד מהם לא התכוון ליהנות מתזרים שכירות יציב. המודל כולו נשען על עליית מחירים עתידית בלבד.

3. מודלים כמו 10/90 ו־20/80

במבצעים אלה הרוכש שם מקדמה קטנה (10%–20%), והשאר משולם בסמוך לאכלוס.

• יתרון פסיכולוגי: "קל להיכנס לשוק".
• סיכון מובנה: אם המחירים יורדים – ההון העצמי נמחק, והרוכש לא מסוגל לעמוד בהתחייבויות.
• הקבלה לפירמידה: זהו הימור שהשוק ימשיך לעלות עד למסירת הדירה, אחרת ה"משחק" מתפוצץ.

4. האם זה בהכרח פירמידה?

כאן חשוב לדייק:

• פונזי קלאסי = תרמית יזומה, אין שום נכס אמיתי.
• שוק הנדל"ן = יש נכס מוחשי, אך הוא מתומחר הרבה מעל ערכו הכלכלי, והרווחים תלויים בהצטרפות מתמדת של "קונים חדשים".
  כלומר: זה לא פונזי במובן הפלילי-הקלאסי, אבל הדינמיקה דומה:

1. תשואה שאינה נשענת על יסודות כלכליים (שכירות).
2. תלות בהצטרפות שחקנים חדשים.
3. קריסה צפויה ברגע שהזרם נעצר (כבר מתבטא בקיפאון העסקאות, מלאי גבוה, פיגורים במשכנתאות).

5. רמת הסיכון הציבורי

ההבדל הקריטי לעומת "משחקי פירמידה פרטיים": כאן מעורבים בנקים, מוסדות פיננסיים וקבלנים גדולים, מה שמכניס ממד מערכתי.

• כשהבנקים מממנים עסקאות במחירים מנותקים משווי – הם למעשה "מוסיפים דלק".
• הציבור הרחב נחשף – גם מי שלא קנה דירה משלם מחיר (דרך מערכת פיננסית חשופה).

מסקנה אובייקטיבית

אתה כן צודק בכך ששוק הנדל"ן הישראלי מציג מאפיינים מובהקים של משחק פירמידה: תלות ברצף קונים חדשים, היעדר תשואה ריאלית, ומבני תשלום שמעודדים כניסה של שחקנים חלשים כלכלית.

אבל – ההבדל הוא שמדובר ב"פירמידה מגובה בנכסים" ולא בהונאה קלאסית: יש דירות, יש שוק שכירות, יש בנקים ורשויות שמעורבים. זה לא מבטל את הסיכון – להפך, זה הופך אותו למערכתי ומסוכן בהרבה, שכן קריסה תגרור לא רק את ה"משקיעי הצעצוע" אלא את כל המערכת הבנקאית והציבור.

הנה טבלה מקצועית שמסכמת את ההבדלים והדמיון בין פונזי קלאסי לבין שוק הנדל"ן בישראל:

השוואה בין פונזי קלאסי לשוק הנדל"ן בישראל

תובנה מרכזית

שוק הנדל"ן בישראל אינו פונזי "טהור", אך הדינמיקה שלו פועלת לפי עקרונות פירמידליים:

• הרווחים תלויים בכניסת רוכשים חדשים.
• אין הלימה בין ערך כלכלי לבין מחיר.
• כשזרם הקונים נעצר – נחשפים פערים אדירים.

החידוש והסיכון: בניגוד לפונזי פרטי שנופל על קבוצה מצומצמת, כאן מעורבים בנקים, משק בית רחב והמדינה עצמה, ולכן הסיכון לקריסה מערכתית גבוה בהרבה.

מבוא

בארצות הברית של 2008 דיברו על משבר סאב־פריים – הלוואות זבל שנמכרו לכל דורש, אוגחו והוסבו לנגזרים שהפכו לפצצת זמן עולמית. בישראל 2025 התמונה שונה: אין כאן שוק איגוח ענק ואין נגזרים גלובליים. ובכל זאת, הסיכון חמור יותר – משום שהוא מרוכז בלב המערכת הפיננסית המקומית, ללא פיזור. זה לא "סאב־פריים" – זו קריסה מערכתית מתהווה.

למה לא סאב־פריים?

• בישראל לא קם שוק איגוח ענק שמפזר סיכון בין גופים עולמיים.
• אין "תעשיית הלוואות זבל" במבנה הקלאסי של ארה״ב.
• הבנקים עצמם ניהלו את מרבית החיתום והליווי, כך שהסיכון נשאר אצלם.

כלומר – לא מדובר בשוק משני ממונף, אלא במערכת בנקאית ריכוזית שמחזיקה את כל הקלפים בידיים.

הסימנים לקריסה מערכתית

1. עודפי מלאי אדירים – קבלנים יושבים על עשרות אלפי דירות לא מכורות, מלאי שעשוי לחצות את ה־100 אלף עד סוף 2025, בנוסף למיליוני מ"ר משרדים ריקים.
2. צניחה במכירות – הן בשוק הדירות החדשות והן ביד שנייה. הביקוש האפקטיבי קרס.
3. ירידות מחירים רצופות – ארבעה חודשים ברציפות, מגמה ברורה של תיקון חד.
4. פיגורים בעלייה – נתוני בנק ישראל מצביעים על עלייה חדה בפיגורים מעל 90 יום, עדות ראשונה לקריסת משקי בית תחת נטל המשכנתאות.
5. חברות בנייה מגייסות אג"ח במקום למכור דירות – סימן למחנק תזרימי עמוק. המוסדיים נכנסים לנעליהם של רוכשי הדירות – אבל החשיפה עלולה להתגלגל להפסדים כואבים.
6. התחדשות עירונית תקועה – פרויקטים של פינוי־בינוי נעצרים, דיירים מקבלים הודעות ביטול, והבנקים נזהרים במתן ליווי.
7. הקלות במשכנתאות ודיונים בכנסת – בנק לאומי "מוריד ריבית" למעבירי משכורת; ועדת ביקורת המדינה מדברת בפירוש על סיכון ל"סאב־פריים ישראלי". זוהי אינדיקציה לפאניקה סמויה: המערכת מנסה להרוויח זמן.

ההבדל המשמעותי

בארה"ב – המשבר התפשט לעולם דרך נגזרים.

בישראל – הכול נשאר כאן:

• הבנקים המקומיים חשופים ישירות.
• הקבלנים ממונפים עד צוואר.
• משקי הבית שקועים בחובות על נכסים שמאבדים ערך.
• המוסדיים נכנסים כעת דרך אג"ח נדל"ן – והם חלק מהמעגל.

זו קריסה מערכתית פנימית – כל הכלכלה הישראלית תלויה בענף הנדל"ן, וכאשר הוא מתרסק, אין מי שיישאר בצד הבריא.

סיכום

בישראל 2025 אנחנו לא בסאב־פריים, אלא במשהו אחר:

מערכת כלכלית כולה שבויה בענף נדל"ן מנופח.

כאשר המחירים יורדים, הפיגורים עולים, והמלאי מציף את השוק – זה לא עוד "תיקון מחירים" זמני. זו תחילתה של קריסה מערכתית.כפי שקרה במשבר ויסות מניות הבנקים בשנות ה־80, המערכת תנסה להסתיר את ההפסדים, לדחות, להרוויח זמן. אבל הכוחות הכלכליים חזקים מכל מהלך תקשורתי או רגולטורי.המשבר כבר כאן – רק השאלה מתי וכיצד תיחשף עוצמתו.