דליפת נפט בדירות מגורים: הסכנה הסמויה שיכולה להרוס את הבית – ואת ערכו
מאת: חיים אטקין | שמאי מקרקעין מוסמך ומומחה להערכת נזקי רכוש
בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה מדאיגה במספר המקרים בהם מתרחשות דליפות דלק מתוך מכלי הסקה הממוקמים בתוך או בצמוד לבתי מגורים, במיוחד באזורים קרים כמו הרי ירושלים והצפון. מדובר לא רק בסכנה תברואתית וסביבתית חמורה – אלא גם באירועים בעלי השלכות כלכליות כבדות, ובראשן ירידת ערך משמעותית של הנכס.
מקרה לדוגמה – דליפת נפט בבית פרטי
באחד המקרים שנידונים בימים אלו בבית המשפט (שמו של התובע שמור במערכת), נגרמה דליפת נפט מצנרת קמין שהוזן ממיכל בנפח של 500 ליטר. הנפט נספג בבטון ובחול שבמרחב הסלון, המטבח והמרתף – ובאופן אופייני, הריח לא התפוגג גם לאחר עבודות שיקום בהיקף של כ-300,000 ש"ח.
חוות דעת מקצועית – הפגיעה בשווי
במסגרת ההליך המשפטי, נדרשתי להעריך את שיעור הפגיעה בשווי המחוברים. חוות דעתי הייתה חד משמעית: גם לאחר שיקום מקצועי, נכס שמדיף ריח נפט הוא נכס פגוע – הן אובייקטיבית והן פסיכולוגית, והדבר משליך ישירות על שוויו בשוק החופשי. השומה שלי קבעה ירידת ערך של כ-25% משווי המחוברים, המהווים את לב הבית (סלון, מטבח ומרתף). מדובר בירידת ערך של כ-350,000 ש"ח.
הערכת שווי זו מתבססת על עקרונות יסוד בשמאות ובפסיקה ארוכת שנים, לרבות פסקי דין אשר מכירים ב"ירידת ערך פסיכולוגית" גם כאשר התיקון ההנדסי בוצע – אך הנכס נתפס בעיני הציבור כ"בעייתי".
גם מומחה בית המשפט מאשר ירידת ערך
על פי חוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט – אשר בדק את הנכס לאחר סיום השיקום – נקבע כי עדיין קיימת ירידת ערך של בין 5% ל-10% משווי הבית כולו. בכך מאשר המומחה את מסקנתי: נכס פגוע ומתוקן שווה פחות מנכס שלא נפגע מעולם.
השיקום – מורכב, ארוך, ויקר
שי פאר, מנכ"ל חברת IED, המתמחה בשיקום נזקי דלקים, מזהיר: דליפת נפט מחייבת תהליך שיקום מורכב הנמשך 4–6 חודשים בממוצע, במהלכם הדיירים בדרך כלל נאלצים לעזוב את הבית. עלות השיקום נעה בין 300,000 ל-500,000 ש"ח, וכוללת:
- איתור מדויק של הזיהום באמצעות מכשירי PID.
- פירוק ריצוף והוצאת אדמה מזוהמת.
- חימום מבוקר של הבטון לאידוי הדלקים.
- שימוש בפחם פעיל, חומרי איטום ובדיקות קפדניות של חלקיקים רעילים.
- פינוי פסולת מסוכנת לאתרי הטמנה ייעודיים.
לדבריו, "אנשים מחזיקים בביתם מיכלים של אלף ליטר דלק – מבלי שנדרש מהם היתר, מבלי שמישהו מפקח, ומבלי שהמדינה מבינה את גודל הסכנה."
הבעיה: אין רגולציה
היעדר תקנות מחייבות לבתים פרטיים בנוגע להחזקת חומרים מסוכנים מהווה פתח להתרחשות אירועים חמורים. בעוד שבתי עסק מחויבים ברישוי והיתרים, בית מגורים – גם אם בו מיכל דלק של 1000 ליטר – אינו נדרש לדבר. הפער הרגולטורי הזה הוא מתכון לאסון סביבתי וכלכלי גם יחד.
מסקנה וסיכון עתידי
דליפת דלק אינה רק בעיה סביבתית – היא בעיה כלכלית חריפה. מעבר לפינוי, ריח, ולזמן ההשבתה, נכסים שעברו דליפת נפט סובלים מירידת ערך שקשה לתקן – גם אחרי עבודות מקצועיות.
מדובר בבעיה לאומית שדורשת טיפול מערכתי, תקינה והסדרה מיידית. כל עוד אין חובה לדווח לרשויות, ואין חובה לפיקוח על אחזקת מכלים – הציבור חשוף הן לסכנת חיים והן לפגיעה כלכלית קשה.
