פינוי־בינוי הוצג כמנוע צמיחה, אך בפועל הוא היה תוצר של בועת הנדל"ן. מה באמת קרה לדיירים, ליזמים ולמשקיעי הצעצוע – ומי משלם את המחיר כשהפנטזיה מתפוצצת?
פינוי־בינוי: הפנטזיה הגדולה שנבנתה על בועת הנדל"ן - שוק שאינו בר קיימא
מהו המנוע האמיתי?
במשך שנים ניסו לשכנע אותנו שפינוי־בינוי הוא המנוע שמניע את שוק הנדל"ן. האמת היא ההפך: הבועה הייתה המנוע של פינוי־בינוי.
מחירי הדירות המנופחים יצרו תחושה שכל דירה ישנה היא כרטיס זהב לדירה חדשה. על בסיס מחירים אלו נבנו דוחות אפס, תוכננו פרויקטים וחולקו הבטחות. בפועל, בלי בועת הנדל"ן – מרבית פרויקטי הפינוי־בינוי לא היו כלכליים מלכתחילה.
תחזיות המכירה – לב הפיקציה
כל פרויקט נשען על תחזית מכירות. הבעיה היא שתחזיות אלו מבוססות על פנטזיה:
- מחירים שיאיים – כאילו השוק יישאר לנצח על הגבעה.
- הנחה שמשקיעים ימשיכו לקנות – גם כששיעורי התשואה כבר שליליים.
- התעלמות ממלאי עודף – עשרות אלפי דירות לא מכורות, מאות אלפים בבנייה, ומאות אלפי דירות ריקות.
- בנקאות על תנאי – מימון מותנה במכירות מוקדמות, שבפועל לא מתבצעות.
כך נוצר מצב שבו התמורות לדיירים הן לא הבעיה, אלא התחזית עצמה היא הפיקציה.
זו לא בעיה של תמורות, זו בעיה של מכירות או יותר נכון של אין מכירות וגם לא יהיו
התמורות אינן הבעיה – התחזית היא הפיקציה
יש מי שחושב שאם רק ישנו את התמורות – למשל דירה וחצי במקום שתיים, או הוספת מרפסת – הפרויקטים ייצאו לדרך. זו אשליה.
התמורות הן לא הבעיה ולא הפתרון.
אם היזם לא מצליח למכור את הדירות במחירים הכתובים בדוח האפס – שום שינוי "קוסמטי" לא יכסה את הפער. הבעיה היא הפער בין מחיר אמיתי = שווי, למחיר פיקטיבי = מחיר בועתי.
משקיעי הצעצוע – החלום שהתנפץ
לתוך הפנטזיה הזו נכנסו גם משקיעי הצעצוע: רוכשים פרטיים ששילמו מחירים מופרכים על חורבות ישנות, רק כי נאמר להם שהבניין מועמד לפינוי־בינוי.
הם קיוו לקבל דירה חדשה "מהניילון" במקום הנכס המתפורר. בפועל, כשהפרויקטים תקועים – הם נותרים עם דירה ישנה, ירידת ערך, והתחייבויות כספיות מיותרות.
הוצאות הדיירים – המחיר הנסתר
הציבור נוטה לחשוב שהדיירים "מרוויחים" דירה חדשה בחינם. האמת שונה לגמרי:
- שכר דירה חלופי – לא תמיד מכוסה, ולעיתים לתקופות ארוכות.
- הובלות, אחסון, עו"ד והיטלים שונים.
- עוגמת נפש ואי־ודאות – שנים של המתנה לפרויקט שלעיתים מתעכב או נתקע לנצח.
הוצאות היזמים – הפרויקטים שאוכלים אותם מבפנים
גם היזמים מוצאים עצמם בצרות:
- עלויות מימון – ריביות גבוהות, ערבויות והתחייבויות.
- שיווק, פרסום ויועצים – השקעות עצומות עוד לפני אבן פינה.
- מו"מ אינסופי מול דיירים.
- עלויות תכנון וביצוע – שתומחרו לפי תקופה יקרה במיוחד.
כאשר המכירות לא מתבצעות – כל ההוצאות נופלות על היזם, והפרויקט קורס.
הערת אזהרה – מלכודת לדיירים
בינתיים, נרשמות גם הערות אזהרה לטובת היזם. זה נשמע טכני, אבל בפועל זו מלכודת:
- הזכויות של הדיירים משועבדות – הם לא יכולים למכור או לשעבד את הדירה.
- אם היזם נתקע – ההערה עלולה להישאר שנים, לעיתים רק באמצעות מאבק משפטי.
- ערך הדירה יורד – דירה עם הערת אזהרה היא נכס "תקוע" בשוק.
- היזם מחזיק בכוח עודף מול הדייר – גם כשאין לו באמת יכולת להוציא את הפרויקט לפועל.
מי מפצה?
בסופו של דבר – כמעט אף אחד:
- הדיירים – נשארים עם דירה ישנה, הוצאות ועוגמת נפש.
- היזמים – סופגים הפסדים וחובות.
- הבנקים – אם הענף יקרוס, יגלגלו את הנזק על הציבור, כמו במשבר מניות הבנקים.
האם נחזה בגל תביעות בנושא?
השורה התחתונה
פינוי־בינוי לא היה המנוע של שוק הנדל"ן – הוא היה תוצר לוואי של הבועה.
הוא נשען על מחירי פנטזיה, יצר תחושת עושר מדומה, והכניס אלפי משפחות ויזמים למסלול שבו כולם מפסידים.
כשהבועה מתפוצצת – גם חלום הפינוי־בינוי מתפוצץ איתה.
יזמי התחדשות עירונית מבקשים מהדיירים להוסיף כסף או שהפרויקט יבוטל - להסכים?
