קריאה ופרשנות לפוסט של גלית בן נאים ולגרף שצירפה

1. דברי שבח ופתיחה

גלית בן נאים שוב עושה את זה – חדות, שנינות, וביקורת סמויה־מפורשת שדורשת מקוראיה להפעיל אינטליגנציה. היא לא רק מציגה נתונים אלא גם מטמינה בהם חידות, רמזים ורבדים כפולים: מה שנכתב, ומה שנאמר בין השורות. קשה שלא לחוש את התסכול שלה מהמציאות בשוק הנדל"ן, אך גם את האיפוק הנדרש ממנה בתפקידה. מי שמכיר את עבודתה יודע שהיא נאלצת ללכת על חבל דק – מצד אחד להתריע, מצד שני לא לחרוג מהמגבלות של תפקידה. בעוד "מומחי הנדל"ן" למיניהם וכתבי החצר נצמדים למנטרה הקבועה על "מחסור" ו"חזרה לעליות בקרוב", היא מציבה בפנינו גרף וסקירה שלא ניתן להכחיש: שוק הקבלנים מתרסק, שוק היד שנייה מתכווץ, והמשקל היחסי ביניהם משתנה חזרה לפרופורציות "הישנות" שלפני מבצעי המימון המניפולטיביים של הקבלנים. אלו שכתבו לעצמם תארים מפוצצים והמשיכו להטעות את הציבור – במקום להדהד את דבריה של גלית בצמא – ייאלצו לתת דין וחשבון ביום שאחרי. הם יהיו אלה שיישבו על ספסל הנאשמים הציבורי, אם לא המשפטי, על שירות עיוור לאינטרסים של המערכת הפיננסית והיזמים.

2. מה מראה הגרף?

הגרף משלב שלושה נתונים לאורך השנים 2010–2025:

• הקו הכחול – דירות חדשות שנמכרו במסגרת "מחיר למשתכן"/תוכניות ממשלתיות.
• הקו האדום – דירות חדשות שנמכרו בשוק החופשי בלבד (כלומר מכירות הקבלנים בלי התערבות ממשלתית).
• הקו הירוק – שיעור הדירות החדשות מכלל העסקאות במשק.

המסר החבוי ברור:

• הקו האדום (קבלנים בשוק החופשי) מתרסק – בשיא, לפני כמה שנים, נרשמו גלים גבוהים של מכירות; כיום מדובר בצניחה דרמטית (ירידה של כמעט חצי בשנה האחרונה).
• הקו הירוק (שיעור הדירות החדשות מסך העסקאות) מתכווץ – הציבור חוזר לעסקאות יד שנייה, מה שמעיד על אובדן אמון בהצעות הקבלנים ובמבצעי המימון.
• התנודות בקו הכחול מדגישות את תפקיד המדינה כ"שחקן מלאכותי", שנכנס ויוצא לפי תוכניות יזומות.

3. הקריאה בין השורות בפוסט

• גלית כותבת במפורש שהירידות אינן תוצאה של "מלחמת כלביא". היא למעשה רומזת שהשוק קורס מבפנים, בשל בעיות מבניות ולא בשל אירוע ביטחוני זמני.
• היא מציינת את הזינוק במספר העסקאות בהפסד (31% בבאר שבע!) – איתות אדום ברור שהבועה מתפוצצת והמשקיעים הראשונים נאלצים לברוח בהפסד.
• היא רומזת למי שעדיין חושב "לקנות להשקעה" – עשו שיעורי בית, אל תתפתו להבטחות על "ערים חמות".

זהו מסר סמוי אך חריף: הקריסה כבר כאן, היא מתועדת במספרים, ורק מי שמסנוור את הציבור מתעלם ממנה.

4. עקיצה מוצדקת

בעוד גלית בן נאים כותבת בפוסטים חכמים ומציגה נתונים מוצקים, כתבי החצר ו"מומחי הנדל"ן" ממשיכים לשיר את הפזמון החוזר של "מחסור" ו"מחירים שעוד רגע עולים". אלה אותם אנשים שלא רק שכשלו בתפקידם אלא שימשו בפועל זרוע תודעתית של הקבלנים והבנקים. ביום שאחרי, כשהמסך יקרע והבועה תיחשף במלוא היקפה, הציבור יבוא איתם חשבון – על חוסר יושרה, על הטעיה, ועל תרומה ישירה לאסון הכלכלי־חברתי.

5. סיכום

גלית בן נאים לא כתבה כאן "דו"ח רגיל" – היא שרטטה מפה ברורה לקריסת שוק הקבלנים. היא הטמינה רמזים, שמרה על מתינות מילולית, אבל הציבה לנו מראה חדה: השוק הזה התרסק, והמשקיעים – ובסוף גם הבנקים – כבר בדרך לחשבון נפש כואב.

קישור לפוסט של גלית:

קישור לסקירת הנדל"ן רבעון ראשון 2025

 "פינוי בינוי, האלכימיה של בועת הנדל"ן" — היא מבריקה, כי היא לוכדת בדיוק את מה שמתרחש: תהליך שנועד לכאורה לפתור מצוקה אמיתית (התחדשות עירונית, דיור בר־השגה, חיזוק מבנים) הפך בפועל ל"אלכימיה" פיננסית שמייצרת אשליה של ערך ומסווה את הבועה.

האלכימיה של פינוי־בינוי

בימי הביניים האלכימאים חיפשו להפוך מתכת פשוטה לזהב. במציאות הנדל"נית הישראלית, יזמים ובנקים מנסים להפוך בניינים ישנים ומתפוררים ל"זהב נדל"ני" באמצעות פינוי־בינוי: לקחת דירה ישנה ששווה מעט, ולהפוך אותה על הנייר לדירה חדשה ששווה פי שניים או שלושה. אבל כאן יש מלכוד: השווי החדש איננו שווי כלכלי אמיתי אלא מחיר מנופח, שממשיך את אותו מנגנון של "שכפול מחירים" והזנה עצמית של הבועה.

איך זה עובד בפועל?

1. הבטחות לדיירים – מקבלים דירה חדשה, גדולה יותר, ממוזגת, עם חניה ומחסן, בלי לשלם שקל.
2. מימון בנקאי – הבנק נותן ליווי ליזם, מתוך הנחה שהדירות החדשות יימכרו במחירים שיא.
3. ציפיות רווח – היזם מחשב רווח על בסיס מחירים מנופחים, ולכן "מוכן לתת הכול" לדיירים.
4. הדיירים מאמינים – כי הם רואים את "הזהב" על הנייר, ולא מבינים שמדובר באשליה.

הנזקים והסיכונים

• חוסר כדאיות אמיתית – כשהשוק מתהפך, הפרויקטים נתקעים; יזמים נסוגים, בנקים מסרבים לממן, והדיירים מוצאים את עצמם עם בניין ישן, לא מחוזק, ולפעמים גם אחרי שנים של הבטחות סרק.
• ניפוח נוסף של הבועה – הערכות שווי מתבססות על "הבטחות פינוי־בינוי", גם אם לא יצאו לפועל, מה שמכניס עיוות נוסף לשוק.
• סיכון מערכתי – הבנקים מממנים "אלכימיה" במקום ערך כלכלי אמיתי, בדיוק כמו במשבר מניות הבנקים או משבר הסאב־פריים בארה"ב.

האלכימיה מתפוגגת

כמו האלכימאים של ימי הביניים, גם כאן – לא באמת נוצר זהב. בסוף התהליך נשארת דירה ישנה ששווייה האמיתי נמוך, ובצדה שטרות נייר עם הבטחות לא ממומשות. הבועה הזו חשופה במיוחד: ברגע שהמחירים יורדים או שהמימון מתייבש, "הקסם" מתפוגג והמערכת כולה נחשפת לאמת – לא נוצר ערך חדש, אלא רק עוד שכבה של אשליה.

האלכימיה של פינוי־בינוי אכן עבדה כל עוד היו מספיק "אידיוטים" שזרמו עם המחירים המטורפים וקנו דירות חדשות בפרויקטים. הכסף שלהם מימן את כל ההבטחות: החורבות הוחלפו בדירות חדשות, והדיירים הוותיקים יצאו "מלכים" — בלי להוציא שקל.אבל היום, כשהשוק נכנס להתפכחות, והקונים החדשים נעלמים, המעגל נשבר. אין מי שיממן את הטריק הזה, והאלכימיה מתגלה כאשליה.

פינוי בינוי – האלכימיה של בועת הנדל"ן

הזהב המדומה

פינוי־בינוי הוצג במשך עשור כפתרון קסם: לקחת חורבה ולהפוך אותה לדירה חדשה, גדולה ומרווחת. על הנייר – כולם מרוויחים. היזם מקבל זכויות, הבנק מממן, הדייר מקבל דירה חדשה, והמדינה מתגאה בהתחדשות עירונית.אבל כל זה התבסס על נוסחה פשוטה: היו צריכים מספיק רוכשים פראיירים שישלמו מחירי שיא על הדירות החדשות. הכסף שלהם מימן את כל התהליך.

מי הרוויח בשנות האשליה?

בימי השיא של הבועה, היו לא מעט דיירים שזכו ב"בינגו":

• קיבלו דירה חדשה במקום חורבה ישנה.
• לא שילמו אגורה.
• נהנו מעליית ערך "על הנייר" בזכות קונים שהאמינו לנרטיב שהמחירים רק עולים.

מי מימן את החגיגה? המשקיעים והזוגות הצעירים שקנו דירות חדשות במחירים מנותקים מהמציאות.

ומה קורה עכשיו?

היום התמונה שונה:

• הקונים נעלמו – אין יותר "אידיוטים שימושיים" שיקנו במחירי בועה.
• הבנקים נזהרים – פחות ליווי, יותר דרישות הון עצמי, קושי במימון.
• היזמים נסוגים – פרויקטים מוקפאים או מתבטלים.
• הדיירים מתפכחים – נשארים עם בניינים ישנים, אחרי שנים של הבטחות ריקות.

האלכימיה מתפוררת

כמו אלכימיה של ימי הביניים – הזהב מעולם לא נוצר. זו הייתה אשליה שתלויה בזרם בלתי פוסק של כסף חדש. עכשיו, כשהזרם נעצר, מתברר שהפינוי־בינוי הוא לא מנגנון ליצירת ערך אמיתי, אלא מנגנון מימון של בועה.

סיכום

פינוי־בינוי היה ועודנו מיקרוקוסמוס של בועת הנדל"ן כולה:

• בשנים של אשליה – מי שנכנס בזמן הרוויח.
• עכשיו, עם ההתעוררות – הדלת נסגרת, והאלכימיה נחשפת כתרמית של חלוקת קלפים ממוחזרים.

מילות מפתח: פינוי בינוי, בועת נדל"ן, בנקים, דיירים, יזמים, מחירי דירות, התחדשות עירונית, אלכימיה כלכלית, משבר דיור.תיאור מטא (SEO): פינוי־בינוי הוצג כפתרון קסם, אך בפועל הפך לאלכימיה של בועת הנדל"ן. בשנות הבועה עוד היו דיירים שהרוויחו "ביג טיים" על חשבון קוני דירות חדשות. כיום, כשהקונים נעלמים, האשליה מתפוגגת והפרויקטים קורסים.

פינוי־בינוי הוא בעצם מיקרו־מודל פונזי בתוך הבועה הגדולה.

איך זה נראה במונחים של פונזי:

1. שלב הגיוס – יזם מציע לדיירים "עסקה חלומית": דירה חדשה במקום החורבה.
2. ההחזר המובטח – הדיירים לא משלמים כלום, אבל מקבלים תמורה עצומה "על הנייר".
3. הכסף החדש – נכנס דרך קונים חדשים שמוציאים מיליוני שקלים על דירות חדשות בפרויקט במחירים מופרכים.
4. תשלומי הרווח – בזכות הכסף הזה ממומנות עלויות הבנייה, הדירות של הדיירים, והרווח ליזם.
5. המשך הגיוס – כדי שהפרויקט הבא יקרה, צריך עוד ועוד "אידיוטים" שיזרימו כסף חדש.

מתי זה נחשף כפונזי?

בדיוק ברגע שבו נגמר הכסף החדש:

• הקונים מפסיקים לקנות.
• הבנקים מקשיחים אשראי.
• היזמים לא מצליחים למכור את המלאי.

ואז – אין מי שיממן את ההבטחות. הדיירים נותרים עם בניינים מתפוררים או פרויקטים תקועים, כמו משקיעים בפונזי שמגלים שהקופה ריקה.

📌 ההבדל היחיד: כאן יש נדל"ן מוחשי, לא רק ניירות. אבל ה"נדל"ן" הזה לא שווה את המחיר שנכתב עליו – ולכן מבחינה כלכלית המבנה זהה לפונזי: כסף חדש מממן הבטחות ישנות, עד שהמנגנון קורס.

רוצה שאנסח לך את זה כפוסט ממוקד: "פינוי־בינוי הוא פונזי בנדל"ן" – עם דימוי גרפי של בניין שמתנפח כמו פירמידה עד שהוא קורס?

פינוי־בינוי – מיקרו מודל פונזי בתוך הבועה הגדולה

מבוא

פינוי־בינוי הוצג בישראל כפתרון קסם: חיזוק מבנים ישנים, התחדשות עירונית, יצירת היצע דיור חדש ללא עלות לדיירים. בפועל, המודל הזה שימש בשנות הבועה ככלי להמשך ניפוח מחירים ולהסוואת חוסר ההיגיון הכלכלי – עד שהתברר שהוא מתפקד כמעין פונזי נדל"ני בתוך הבועה הגדולה.

איך עובד המודל?

1. הבטחה לדיירים
   הדיירים מקבלים "כרטיס זכייה בלוטו": דירה חדשה, גדולה ומודרנית במקום חורבה ישנה, בלי לשלם שקל.
2. הזרמת כסף חדש
   כדי לממן את ההבטחות, היזמים חייבים למכור את הדירות החדשות במחירי שיא. כאן נכנסים "האידיוטים השימושיים" – זוגות צעירים ומשקיעים שקונים במחירים מנופחים.
3. המשך שרשרת ההזנה
   הכסף מהקונים החדשים משמש למימון הפרויקט: גם לדיירים המקוריים, גם ליזם וגם לבנק. כל עוד יש זרם של קונים – המערכת מתפקדת.

למה זה פונזי?

בפונזי קלאסי:

• משקיעים ותיקים מקבלים "רווחים" מכספם של המשקיעים החדשים.
• כל עוד נכנס כסף חדש – האשליה נמשכת.
• ברגע שהזרם נעצר – הפונזי מתמוטט.

בפינוי־בינוי:

• דיירים ותיקים מקבלים דירות חדשות על חשבון הקונים החדשים.
• הרווחים ליזמים ולבנקים נובעים מכסף שמוזרם מהציבור במחירים מנותקים מהמציאות.
• ברגע שהקונים נעלמים – הפרויקטים נתקעים, והאשליה נחשפת.

שנות האשליה – מי הרוויח?

בזמן שוק רותח, רבים מהדיירים הרוויחו "ביג טיים": קיבלו דירה חדשה על חשבון אחרים. זה היה אפשרי כי היו מספיק קונים שהאמינו שהמחירים רק ימשיכו לעלות, ומימנו את החלום.

ההתפכחות – מי נתקע?

כיום:

• הקונים החדשים נעלמו.
• הבנקים מקשיחים מימון.
• יזמים מקפיאים פרויקטים.
• דיירים נשארים בחורבות, לעיתים אחרי שנים של ציפיות והבטחות סרק.

מיקרו בתוך מאקרו

פינוי־בינוי הוא לא "בעיה בפני עצמה" אלא העתק מוקטן של מנגנון הבועה כולה:

• כסף חדש נכנס → אשליה של ערך נוצרת.
• ההבטחות נראות אמיתיות כל עוד זרם הכסף נמשך.
• ברגע שהזרם נעצר → הקריסה בלתי נמנעת.

סיכום

פינוי־בינוי הוא דוגמה מאלפת לדרך שבה השוק הישראלי פעל בשנות הבועה: לא כיצירת ערך אמיתי אלא כ"אלכימיה" פיננסית המזכירה פונזי. בשנות האשליה – מי שנכנס בזמן הרוויח. היום, בעידן ההתפכחות, המודל נחשף במלוא ערוותו: מיקרו פונזי בתוך בועה ענקית.

מהות הפונזי

כל מודל שמבוסס על כסף חדש שנכנס כדי להעשיר את מי שכבר בפנים, בלי שנוצר ערך אמיתי, הוא למעשה וריאציה של פונזי.

"כסאות מוסיקליים" – הדימוי המדויק

במשחק כסאות מוסיקליים:

• כל עוד המוזיקה מתנגנת (הכסף החדש ממשיך לזרום), כולם מסתובבים ויש תחושה של שפע.
• בכל סיבוב מישהו נשאר בלי כסא – כלומר, כשהכסף החדש נעצר, מתברר שאין מספיק ערך אמיתי לכולם.
• הראשונים שנכנסו (הוותיקים) יושבים, האחרונים – נופלים.

יישום במודלים כלכליים

1. פונזי קלאסי – כסף חדש נכנס, משלם "רווחים" לישנים.
2. נדל"ן בועתי – קונים חדשים מממנים עליית מחירים שמעשירה את בעלי הדירות הוותיקים.
3. פינוי־בינוי – קוני דירות חדשות מממנים את דירות הדיירים הוותיקים.
4. שווקי הון מנופחים – משקיעים חדשים קונים במחירי שיא ומאפשרים לישנים למכור ברווח.

ההבדל הקריטי

לא כל מודל שבו כסף חדש נכנס הוא בהכרח פונזי.

ההבדל הוא:

• אם נוצר ערך אמיתי (מוצר, שירות, נכס מניב) – זה לא פונזי.
• אם אין ערך חדש, אלא רק העברת עושר מהמאחרים למוקדמים – זה פונזי בתחפושת.

כלומר: פונזי ≈ כסאות מוסיקליים.

המוזיקה עוצרת → מתגלה האמת → מי שנכנס אחרון מפסיד.

כסאות מוסיקליים – הפונזי של הכלכלה

במשחק כסאות מוסיקליים כולם מרגישים מנצחים – כל עוד המוזיקה מתנגנת.

אבל ברגע שהיא עוצרת, מתברר שאין מספיק כסאות לכולם.כך בדיוק עובד מודל פונזי:

• כסף חדש נכנס ומעשיר את הוותיקים שכבר יושבים על הכסאות.
• כסף ישן נהנה "על הנייר" מעליות ערך.
• האחרונים שנכנסים נשארים בלי כסא – ועם ההפסד.

נדל"ן בועתי? ✔️

פינוי־בינוי? ✔️

שוקי הון מנופחים? ✔️

💥 כל מקום שבו אין יצירת ערך אמיתי, אלא רק העברת עושר מהחדשים לוותיקים – זה פונזי בתחפושת.

🔑 האשטגים:

#בועת_נדלן #פונזי #כסאות_מוסיקליים #משבר_דיור #נדלן_ישראל #בועה

למה יש שמאים שמפחדים מירידת מחירי הדירות?

ירידת מחירי הדירות נתפסת בעיני הציבור כהתפתחות טבעית ובריאה לאחר עשור של עליות חסרות תקדים. אולם דווקא בקרב חלק מהשמאים נשמעות התבטאויות "נגד" ירידת המחירים – תופעה שמעוררת סימני שאלה. מדוע גורמים מקצועיים, שתפקידם להעריך נכסים בצורה אובייקטיבית, מתנגדים למהלך כלכלי מתבקש?במאמר זה ננתח את שורשי החשש, על רקע אינטרסים מערכתיים, לחצים מקצועיים ומבנה שוק לקוי.

1. הפן הפסיכולוגי־מקצועי

הפרקטיקה הרווחת בשמאות מקרקעין מתבססת על גישת ההשוואה: מה נמכר בסביבה – זה השווי. בשוק עולה, קל להצדיק שומות גבוהות. אבל כאשר המחירים יורדים, כל השומות הקודמות נחשפות לפתע כבעייתיות:

• רוכשים ששילמו מחירים מופרזים יטענו שהשמאי לא הזהיר אותם.
• הבנקים עלולים להטיל ספק בשומות עבר שניפחו את הבטוחות.
• הציבור מתחיל לשאול: האם השמאות הייתה מקצועית, או רק שכפול והעתקת מחירים?

כך נוצר פחד קיומי: ירידת מחירים מאיימת לחשוף לא רק את חולשת השוק – אלא גם את חולשת המקצוע.

2. הפן הכלכלי־מערכתי

השמאים אינם פועלים בוואקום. הם תלויים במזמיני עבודה – בעיקר בנקים ויזמים. ירידות מחירים גורמות:

• הפסדי הון לבנקים – ערך הנכסים המשועבדים נשחק.
• קשיי נזילות ליזמים – מלאים לא נמכרים, חברות מתערערות.
• ירידה בהיקף עבודות שמאיות – פחות עסקאות, פחות שומות.

שמאי שמביע עמדה "בעד ירידות מחירים" עלול להצטייר כמי שפועל נגד הלקוחות המרכזיים שלו – סיכון תעסוקתי ממשי.

3. הפן הציבורי־תקשורתי

שמאים רבים רואים עצמם חלק מ"תחזוקת האמון" במערכת. הצהרה פומבית על ירידות צפויות עלולה להיתפס כתרומה ל"פאניקה" שתאיץ את ההתרסקות. לכן חלקם מעדיפים להצטרף לקונצנזוס מלאכותי של "יציבות" או "עליות מתונות", גם אם בפועל הנתונים מצביעים אחרת.

4. אחריות אישית ומשפטית

הסוגיה הכואבת ביותר היא האחריות המשפטית. אם מחירי הדירות אכן ירדו בעשרות אחוזים, עשרות אלפי שומות עבר עלולות להיבחן מחדש:

• מדוע לא נבדקו התשואות מול הריביות?
• מדוע לא זוהו פערי יסוד כה ברורים?
• האם לא הייתה כאן רשלנות מקצועית?

הפחד מתביעות אישיות ורבות־משתתפים הוא מנוע מרכזי מאחורי ההתבטאויות "נגד ירידת מחירים".

5. מה זה מלמד אותנו על השוק?

עובדה ששמאים, שאמורים להיות "שומרי הסף", מפחדים מירידות מחירים – היא עצמה עדות לקיומה של בועה. בשוק בריא, ירידה מחזירה את המחירים לערך הכלכלי האמיתי. רק כאשר מחירים מנותקים מערכם, הפחד הופך גורם דומיננטי.

סיכום

החשש של חלק מהשמאים מירידת מחירי הדירות נובע משילוב של פסיכולוגיה מקצועית, אינטרסים כלכליים, לחצים מוסדיים וחשש מתביעות משפטיות. אך אסור לשכוח: שמאי אמיתי אינו "בעד" או "נגד" ירידות מחירים – אלא בעד הערכת שווי כלכלית אמינה.

ירידת מחירים אינה אסון אלא תיקון. האסון האמיתי הוא בהנצחת מצג השווא של יציבות מדומה, על חשבון הציבור.

הקומה ה- 12, 19.8.2025

כל זאת בשעה שינקי קוינט, מנכ"ל רמ"י תוקף: "הקבלנים יכולים להוריד את המחירים"

בגדי המלך החדשים (בדנית: Keiserens Nye Klæder, "בגדיו החדשים של הקיסר") היא מעשייה קצרה מאת הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן משנת 1837. הסיפור מהווה אלגוריה נוקבת על תהליכים חברתיים הגורמים ליחיד להיגרר אחר הכלל במחיר האמת. בגדי המלך החדשים הפך לביטוי שמסמל אשליה או הונאה עצמית.

נחמה בוגין, יו"ר לשכת שמאי מקרקעין בישראל, שוחחה עם ליאת רון ב־103fm על נתוני הלמ"ס לפיהם ישנה ירידה של יותר מ-20% בעסקאות הנדל"ן בשנה האחרונה. "אני לא חושבת שצריך לתת לזה כותרת דרמטית. לי יש קושי עם זה שבעולם הנדל"ן, שהוא בעצם עולם של תהליכים ארוכים, אנחנו לפעמים עסוקים מדי ב-כמה דירות נמכרו ב־17 באוגוסט בשעה חמש ולא מסתכלים על המגמה. בסופו של דבר יש כאן מגמה מאוד מאוד ברורה. המחירים חייבים לעלות כל הזמן".

מומחים, פרשנים ובכירים בענף הנדל"ן: 

"אנחנו לא יודעים וגם לא יכולים לדעת מה יקרה למחירי הדירות. אנחנו לא נביאים. אין לנו כדור בדולח. כולם יודעים למי ניתנה הנבואה. אבל הם יעלו" - מהספר בועת נדל"ן https://bit.ly/3pfTas7

אלו הסיבות שישראל נמצאת במשבר נדל"ן

שפל במכירות הדירות, מלאי שיא לקבלנים - והגרלת ענק עם הנחות למילואימניקים

ממ"ד חובה – אבל מי ישלם?

הבניינים שנהרסו: בין תקווה לחידוש לבין מלכודת מימון

בעיצומה של תקופה בה מטחים טילים הפכו לשגרה, רבים מהבניינים שנפגעו ברחבי ישראל – במיוחד באזורים ותיקים – נהרסו או ייהרסו. חלקם נבנו בשנות ה־60 וה־70, ללא מרחב מוגן תקני (ממ"ד), ובעלי הדירות מביטים אל עתידם בתקווה לפרויקט פינוי־בינוי או סיוע ממשלתי שיחזיר להם את קורת הגג. אבל יש בעיה מהותית שהמדינה טרם נתנה לה מענה אמיתי: בניית דירות חדשות מחייבת תוספת ממ"ד – וזו כרוכה בעלות גבוהה. מדובר בדרישת חוק – לא רשות – כך שגם כאשר המדינה משתתפת או היזם מוכן לבנות, עלות בניית הממ"ד נופלת בין הכיסאות.

העלות הכבדה של שדרוג חובה

בניין שנהרס ונבנה מחדש לפי תקנות 2025 מחייב בניית ממ"ד בכל דירה – גם אם לפני כן לא היה. אבל ממ"ד איננו קיר גבס – מדובר בעלות של 100–200 אלף ₪ ליחידה, תלוי במפרט, אזור, קומה, ואיכות. אז מי אמור לשלם על זה?

• המדינה? טרם התחייבה.
• היזם? רק אם הפרויקט משתלם כלכלית – מה שלא קורה בשוק רווי דירות לא מכורות וירידת תשואות.
• בעל הדירה? מדוע שישלם על "השבחה" שנכפתה עליו לאחר אסון?

טיוב ≠ פיצוי: מחד גג, מאידך חובה יקרה

הדרישה לממ"ד יוצרת פרדוקס: הדירה החדשה משודרגת ומוגנת – אך ההשבחה נכפית על הניזוק. במקרה רגיל, תוספת שכזו נחשבת "פריבילגיה". כאן, מדובר בדרישה רגולטורית, שהופכת את הפיצוי לבעייתי:

איך אפשר לדבר על "שווי כושר שיקום" אם אינך מקבל חזרה דירה במפרט תואם אלא נדרשת "לממן את השדרוג"?

קריאה לפתרון מיידי: קרן ייעודית למימון ממ"דים

במציאות הביטחונית הנוכחית – וזו שצפויה להחריף – על המדינה להקים קרן מימון ייעודית למימון מלא של בניית ממ"דים בפרויקטים של שיקום לאחר נזקי מלחמה. בין אם במסגרת מס רכוש, משרד הביטחון או משרד השיכון – אין זה תפקידה של המשפחה שניצלה מטיל – לממן את מיגונה הבא.

שורה תחתונה: בלי מימון לממ"ד – אין שיקום אמיתי

התחדשות עירונית לאחר פגיעה היא מהלך נדרש, אבל ללא פתרון ברור לסוגיית הממ"דים – כל הבטחה על פינוי-בינוי או תמ"א שיקומית תקרוס מול מגבלת מימון קריטית. מדובר בבסיס ביטחוני ולא במותרות – ועל המדינה להכריע כעת: האם היא מתכוונת לשקם או רק לדבר על שיקום.

🏗️ המדינה תבנה מחדש – אבל מי ישלם על הממ"ד?

❗ גם כשמדובר בשיקום דירות הרוסות – הדרישה לממ"ד מחייבת תוספת תקציב, והשאלה הגדולה: מי מממן את ההשבחה?

מאות בתים בישראל נהרסו כליל במתקפת הטילים. הממשלה התחייבה לשקם – אבל שיקום הוא לא שחזור. כל דירה חדשה שנבנית מחויבת לפי חוקי התכנון והבנייה לכלול ממ"ד תקני. זהו סטנדרט בטיחות מודרני, אך כזה שלא היה קיים בדירות המקוריות. ולכן, עולה השאלה המשפטית, התקציבית והמוסרית:

האם על המדינה לממן את מלוא עלות הממ"ד – או שהדיירים יידרשו "להשתתף" בשדרוג?

🔍 השדרוג שנכפה – מי נושא בעלות?

עלות ממ"ד חדש נעה בין 100 ל־200 אלף ₪ לדירה.

בדירות שנבנות במסגרת סיוע ממשלתי, זו תוספת מהותית שלא הייתה קיימת קודם – ולכן מבחינה משפטית היא לא פיצוי, אלא טיוב והשבחה. אבל האם מותר למדינה:

• להכריח את הדיירים לממן את הממ"ד – בשם השדרוג?
• או לגרוע שטח מדירתם כדי "לממן" ממ"ד בגודל 9 מ"ר?

התשובה האחראית: לא.

⚖️ מס רכוש אמור להשיב מצב לקדמותו – לא ליצור חוב

חוק מס רכוש מבטיח שיקום של נכס שנהרס.

אבל שיקום לא יכול לכלול חיוב עקיף של הדייר בעל כורחו – בין אם בהוצאה בפועל ובין אם בצמצום שטח דירה או פגיעה בזכויות תכנוניות.

שדרוג ביטחוני נדרש – אבל חובה שהוא יתוקצב.

🧱 כשהמדינה היא היזם – עליה לשאת בעלות המלאה

במקרים שבהם הממשלה או רשות מקרקעי ישראל מקדמות שיקום, אין גורם פרטי שיספוג את עלות הממ"ד, ואין "עודפי זכויות" שמהם ניתן לקזז. לכן נדרשת מדיניות ברורה:✅ הקצאת תקציב ייעודי להוספת ממ"דים

✅ קביעת סטנדרט אחיד ובלתי מותנה

✅ הבטחה שהדייר לא ישלם – לא בכסף ולא בהפחתת שטח

🔚 בלי פתרון – הדירה תחזור עם גירעון

אם המדינה תשקם את הדירות – אך תותיר את נושא הממ"ד "לפתרון עתידי", הדיירים יקבלו דירה חדשה, אך קטנה יותר, עם נטל כלכלי או משפטי עתידי. זהו לא שיקום – אלא עיוות.🔴 לכן, לצד כל דיון על בנייה מחדש – יש לקבוע תקצוב מלא לבניית הממ"ד כחלק בלתי נפרד מהשיקום.

🧨 מלכוד הממ"ד

כשמדינה מבטיחה לבנות מחדש – אבל לא מממנת את הדרישה שהמדינה עצמה קובעת

בימים אלו מדינת ישראל מבטיחה לדיירים שבתיהם נהרסו: "נבנה מחדש. נשקם. נחזיר לכם את הבית."

אבל יש סעיף קטן, שקט – וכבד משקל – שמאיים להפוך את ההבטחה לאות מתה: חובת בניית ממ"ד בכל דירה חדשה.

וזהו המלכוד: המדינה היא זו שדורשת את הממ"ד, אבל היא לא קובעת מי ישלם עליו.

🧱 הממ"ד – חובה חוקית, לא פיצוי

בשונה מפינוי־בינוי יזמי, כאן מדובר בבנייה ציבורית מחודשת – ביוזמת המדינה – עבור תושבים שבתיהם נהרסו.

הדירות שנבנו בשנות ה־60 וה־70 לא כללו מרחבים מוגנים. כיום, החוק מחייב: כל דירה חדשה = ממ"ד בגודל מינימלי של 9 מ"ר. עלות בניית ממ"ד לדירה אחת: כ־100,000–200,000 ₪.וזו לא בחירה. אין פטור. אין "הסכם ויתור". אין ברירה.

מי שלא יבנה – לא יקבל היתר בנייה.

⚖️ טיוב ≠ פיצוי

מדובר במלכוד משפטי מובהק:

• הדייר קיבל דירה ישנה – ונהרסה.
• המדינה מבטיחה דירה חדשה – אך דורשת תוספת חובה (הממ"ד).
• התוספת נחשבת השבחה – ולכן לא נכללת במסגרת הפיצוי.

כך, יוצא שהמדינה אומרת לדייר:

"אתה מקבל את הבית שלך – אבל תשלים לבד את מה שהחוק מחייב."

🧮 איך זה נראה בפועל?

שלושה תסריטים אפשריים – וכולם בעייתיים:

1. המדינה מקצצת מהשטח של הדירה כדי "להכניס" את הממ"ד.
   → הדייר מקבל פחות ממה שהיה לו.
2. המדינה דורשת מהדייר להשלים את עלות הממ"ד.
   → הדייר, שזה עתה איבד את כל רכושו – מתבקש לשלם עוד 100 אלף ₪.
3. הפרויקט נתקע – כי אין תקציב לממ"ד.
   → ההבטחה לשיקום נותרת על הנייר.

🧭 הפתרון: קרן ייעודית למימון ממ"דים בשיקום מלחמתי

כמו שמס רכוש מחזיר את ערך הדירה שנפגעה, כך יש להקים קרן שתממן את עלות המיגון המתחייב לפי חוק –

בלי להטיל את הנטל על התושבים.

בלי לקצץ מהשטח.

ובלי לעכב שיקום.

🚨 שורה תחתונה:

המדינה לא יכולה לדרוש מיגון – מבלי לממן אותו בעצמה.

אם הממשלה באמת רוצה לשקם – עליה להפסיק להיתלות בחוקי תכנון כשנוח, ולהתייחס אל הממ"ד לא כאל מותרות – אלא כחלק בלתי נפרד מההתחייבות לדירה בטוחה, שלמה ומלאה.

אשמח לעזור לך לנתח את המצב בשוק הנדל"ן הישראלי ביחס לפינוי-בינוי של בניינים שנפגעו. זה נושא מורכב שדורש בחינת נתונים עדכניים. על בסיס הנתונים העדכניים שמצאתי, אוכל לענות על שאלתך המורכבת לגבי בניינים שנפגעו והשאלה האם ניתן לכללם בתוכניות פינוי בינוי במצב השוק הנוכחי.

תמונת המצב הנוכחית בשוק הנדל"ן הישראלי:

האתגרים העיקריים:

• 76 אלף דירות תקועות בשוק הנדל"ן - כמעט הכפלה מ-44,591 דירות בינואר 2022
• מחסור חמור בעובדי ביצוע ואיחורים במסירת דירות בעקבות מלחמת חרבות ברזל
• החלטה של בנק ישראל מהחודש שעבר להגביל באופן גורף את מבצעי 20-80
• ריבית גבוהה והקשחת מדיניות האשראי של הבנקים

נתונים חיוביים:

• מחירי הדירות החדשות עלו במרץ-אפריל 2025 ב-0.4% בהשוואה לחודש הקודם
• כ-30% מכלל התחלות הבנייה של דירות חדשות בשנת 2024 היו במסגרת של התחדשות עירונית
• כל דירה שלישית שנמכרה בשנת 2024 היא במסגרת פינוי-בינוי או תמ"א 38

בניינים שנפגעו ופינוי בינוי - הזדמנות או אתגר?

הצד החיובי:

1. תמיכה ממשלתית: הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית מפרסמת מכרזים לסבסוד מתחמי פינוי בינוי בערים שנפגעו בדרום ובצפון בהיקף של 190 מיליון שקל
2. עדיפות לאומית: מה שראינו בבת ים הוא הוכחה לכך שבניין חדש מציל חיים - יש הכרה בחשיבות החלפת בניינים ישנים בחדשים
3. הליכים מקוצרים: ראוי בעניינינו אף לקצר הליכים, באמצעות קביעה טנטטיבית כי כל בניין אשר מיועד להריסה בשל נזק מלחמה גם אם לא עומד במלוא התנאים להריסה לפי החוק הנוכחי, יוכרז כמתחם לפינוי בינוי
4. ביקוש עדיין קיים: זו מגמה שכבר ניתן לראות אותה בימים אלו יותר ויותר, כאשר מגיעות פניות חדשות רבות ואף ישנה התעוררות מחודשת במחמים בהם כבר החלו בהחתמת בעלי דירות

האם יזמים יצליחו למכור 1/3 מהדירות במכירה מוקדמת?

האתגרים:

1. עודף היצע משמעותי: עם 76-80 אלף דירות לא מכורות בשוק, התחרות קשה
2. הגבלות מימון: מבצעי המימון יהיו שמרניים יותר וסביר להניח שנראה פחות מבצעים של ריבית קבועה נמוכה לטווח ארוך
3. דרישות הון עצמי גבוהות יותר מהבנקים

גורמים מקלים:

1. מיקום המתחם: בניינים שנפגעו במרכז הארץ יש להם יתרון על פני פרויקטים חדשים בפריפריה
2. תמיכה ממשלתית ייעודית לפרויקטי שיקום
3. דחיפות לאומית שיכולה לזרז תהליכים

המלצותיי:

למקרים ברמת כדאיות גבוהה (מרכז הארץ):

• כן, ניתן לכלול בתוכניות פינוי בינוי, אך יש להיערך לתהליך מכירה ארוך יותר
• יש לתכנן מבצעי מימון יצירתיים בגבולות הרגולציה החדשה
• מומלץ להתחיל בפרויקט רק עם התחייבות ממשלתית ברורה לתמיכה

למקרים ברמת כדאיות נמוכה (פריפריה):

• מותנה בקבלת מענקים ממשלתיים משמעותיים
• מומלץ להמתין לבהירות נוספת לגבי היקף התמיכה הממשלתית

בכל מקרה: המצב הנוכחי מאתגר, אך בניינים שנפגעו נהנים ממעמד מיוחד וסיוע ממשלתי שיכול להפוך פרויקטים כאלה לבר-קיימא כלכלית למרות אתגרי השוק.

בעלי הדירות שנהרסו מקווים לפינוי בינוי אך ללא הסרת מגבלות מימון המיזמים לא יוכלו לצאת לפועל

מלחמת חרבות ברזל הותירה אחריה נזקים נרחבים לבניינים ברחבי הארץ. במלחמת חרבות ברזל נורו על ישראל מעל ל-7,500 רקטות. מרבית הרקטות יורטו על ידי כיפת ברזל אולם חלקן פגעו בבנייני מגורים. בעלי דירות שבניהם נהרסו או נפגעו קשות רואים בפינוי בינוי הזדמנות לא רק לשקם את ביתם, אלא לקבל דירה חדשה ומוגנת יותר. אולם המציאות הכלכלית והרגולטורית היום מציבה מחסומים כמעט בלתי עבירים בפני מימוש החלום הזה.

ההזדמנות הגדולה שנתקעת במימון

זו מגמה שכבר ניתן לראות אותה בימים אלו יותר ויותר, כאשר מגיעות פניות חדשות רבות ואף ישנה התעוררות מחודשת במתחמים בהם כבר החלו בהחתמת בעלי דירות. הביקוש של בעלי הדירות שנפגעו קיים וחזק, והתמיכה הציבורית בשיקום האזורים הפגועים רחבה. הממשלה אף הקצתה משאבים: הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית מפרסמת מכרזים לסבסוד מתחמי פינוי בינוי בערים שנפגעו בדרום ובצפון בהיקף של 190 מיליון שקל. אולם המשאבים הללו, כמו שהתברר, אינם מספיקים מול המציאות הכלכלית המורכבת. היזמים מתמודדים עם שלושה אתגרים מרכזיים שמקשים עליהם לממן פרויקטי פינוי בינוי, גם כאלה עם תמיכה ממשלתית:

מחנק המימון השלישי

עודף היצע דרמטי: 76 אלף דירות תקועות בשוק הנדל"ן - כמעט הכפלה של מספר הדירות הלא מכורות מאז תחילת 2022. זה אומר שגם אם יזם יקדם פרויקט פינוי בינוי, הוא יתמודד עם תחרות קשה ביותר על כל קונה פוטנציאלי.

הגבלות רגולטוריות חדשות: החלטה של בנק ישראל מהחודש שעבר להגביל באופן גורף את מבצעי 20-80, מה שמקשה משמעותית על יכולת היזמים לקדם מכירות מוקדמות ולקבל מימון לפרויקט.

מחסור בכוח אדם: המחסור החמור בכוח אדם, שנוצר לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, עם הפסקת עבודתם של כ-100 אלף פועלים פלסטינים. זה מוביל לעיכובים ועלויות גבוהות שמקשות על הכדאיות הכלכלית.

השינוי במבצעי המימון - מהפכה לרעה

בשנת 2024, היזמים פיתחו מבצעי מימון יצירתיים כדי להתמודד עם המציאות הקשה. אולם ב-2025 המצב משתנה לרעה: אני צופה שבשנה הקרובה לא נראה הרבה מבצעים במודל הזה, שהיה נפוץ מאוד בשנת 2024 וספג ביקורת בגין הסיכון שבו. מבצעי המימון יהיו שמרניים יותר, וכפי שמסביר מומחה בתחום: סביר להניח שנראה פחות מבצעים של ריבית קבועה נמוכה לטווח ארוך, דרישה של הבנקים להון עצמי גבוה יותר מרוכשי דירות.

המציאות המרה: פרויקטים שלא יצאו לפועל

למרות שהחוק כבר מאפשר הליכים מזורזים לבניינים שנפגעו במלחמה, ראוי בעניינינו אף לקצר הליכים, באמצעות קביעה טנטטיבית כי כל בניין אשר מיועד להריסה בשל נזק מלחמה גם אם לא עומד במלוא התנאים להריסה לפי החוק הנוכחי, יוכרז כמתחם לפינוי בינוי, הבעיה אינה בירוקרטית אלא כלכלית גרידא.

הפתרון: הסרת מגבלות מימון ייעודית

כדי שפרויקטי פינוי בינוי לבניינים שנפגעו יוכלו לצאת לפועל, נדרשים צעדים נחרצים:

הסרת מגבלות מימון ייעודית: פרויקטים של בניינים שנפגעו במלחמה צריכים לקבל פטור ממגבלות ה-20/80 ולאפשר מודלים גמישים יותר של מימון מוקדם.

הגדלת התמיכה הממשלתי: 190 מיליון שקל זה רק התחלה. נדרש תקציב גדול משמעותית כדי לפצות על חוסר הכדאיות הכלכלית בשוק הנוכחי.

תמריצים מיוחדים לקונים: הנחות מס רכישה משמעותיות או מענקים ישירים לרוכשי דירות בפרויקטי שיקום, כדי להתמודד עם עודף ההיצע.

המסקנה

מה שראינו בבת ים הוא הוכחה לכך שבניין חדש מציל חיים. אין ספק שמדובר בצורך לאומי דחוף. אולם בלי הסרת המגבלות הרגולטוריות ומתן תמיכה כלכלית משמעותית יותר, בעלי הדירות שנפגעו ימצאו את עצמם תקועים בין החורבות של בתיהם לבין חלומם לדירה חדשה וחזקה יותר. השאלה היא האם מקבלי ההחלטות יבינו שמדובר לא רק בבעיה של יחידים, אלא בבעיה לאומית שדורשת פתרון מיוחד ונחרץ - גם אם זה אומר חריגה זמנית מהמדיניות המוניטרית השמרנית שאימצה ישראל בשנה האחרונה.

בלי נוסחת מימון מתאימה הבניינים שנפגעו ומיועדים להריסה לא יוכלו להתחדש במיזמי פינוי בינוי

מלחמת חרבות ברזל הותירה מאחוריה נזק חסר תקדים לבניינים ברחבי הארץ. במלחמת חרבות ברזל נורו על ישראל מעל ל-7,500 רקטות. מרבית הרקטות יורטו על ידי כיפת ברזל אולם חלקן פגעו בבנייני מגורים. מאות בניינים נפגעו קשות, וחלקם אף הוכרזו כמיועדים להריסה. אולם למרות ההכרה הציבורית בצורך הדחוף לשקם אותם, המציאות הכלכלית מציבה חסמים כמעט בלתי עבירים בפני יציאתם של מיזמי פינוי בינוי לפועל.

הפער בין הרצון למציאות

הביקוש של בעלי הדירות שנפגעו להצטרף למיזמי פינוי בינוי גדול ומובן. זו מגמה שכבר ניתן לראות אותה בימים אלו יותר ויותר, כאשר מגיעות פניות חדשות רבות ואף ישנה התעוררות מחודשת במתחמים בהם כבר החלו בהחתמת בעלי דירות. הסיבה ברורה: מה שראינו בבת ים הוא הוכחה לכך שבניין חדש מציל חיים. הממשלה אף הבינה את החשיבות והקצתה משאבים ראשוניים. הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית מפרסמת מכרזים לסבסוד מתחמי פינוי בינוי בערים שנפגעו בדרום ובצפון בהיקף של 190 מיליון שקל. אולם התקציב הזה, כמו שמתברר, הוא טיפה בים מול האתגרים הכלכליים הגדולים שמתמודדים איתם היזמים.

המשבר בשוק הנדל"ן מקשה על היזמים

השוק הישראלי נמצא כיום במשבר מימון חסר תקדים. 76 אלף דירות תקועות בשוק הנדל"ן - כמעט הכפלה של מספר הדירות הלא מכורות מתחילת 2022. זה אומר שגם פרויקטי פינוי בינוי יתמודדו עם תחרות קיצונית על כל רוכש פוטנציאלי. במקביל, החלטה של בנק ישראל מהחודש שעבר להגביל באופן גורף את מבצעי 20-80 פוגעת ביכולת היזמים לקדם מכירות מוקדמות - הבסיס להשגת מימון בנקאי לפרויקט. ללא האפשרות למכור שליש מהדירות במכירה מוקדמת, רוב הפרויקטים פשוט לא יוכלו לקבל מימון.

השינוי במבצעי המימון מחריף את המצב

אם בשנת 2024 היזמים עוד הצליחו לפתח פתרונות יצירתיים, ב-2025 המצב משתנה דרמטית לרעה. אני צופה שבשנה הקרובה לא נראה הרבה מבצעים במודל הזה, שהיה נפוץ מאוד בשנת 2024 וספג ביקורת בגין הסיכון שבו. במקום זאת, מבצעי המימון יהיו שמרניים יותר, עם דרישה של הבנקים להון עצמי גבוה יותר מרוכשי דירות. זה יקשה עוד יותר על המכירות הנדרשות לקבלת מימון.

הפתרון הנדרש: נוסחת מימון מותאמת מיוחדת

כדי שבניינים שנפגעו יוכלו להתחדש, נדרשת נוסחת מימון שונה לחלוטין מהכללים הרגילים:

פטור ממגבלות 20/80:  פרויקטי שיקום צריכים לקבל פטור מוחלט מהמגבלות החדשות ולאפשר מודלים של 10/90 או אפילו 5/95, כדי לאפשר ליזמים לקדם את הפרויקט גם ללא מכירות מסיביות מראש.

ערבויות ממשלתיות מלאות: במקום מענקים נקודתיים, הממשלה צריכה לערוב למלוא המימון הבנקאי לפרויקטי שיקום, כדי להסיר את הסיכון מהבנקים ולאפשר מימון בתנאים נוחים.

קרן מימון ייעודית: הקמת קרן ממשלתית ייעודית שתממן את פרויקטי הפינוי בינוי לבניינים שנפגעו, בדומה לקרנות שהוקמו לשיקום לאחר אסונות טבע במדינות אחרות.

תמריצים לרוכשים: הנחות מס רכישה של 50% לכל רוכש דירה בפרויקט שיקום, כדי לעודד ביקוש ולהתמודד עם עודף ההיצע הקיים.

המחיר של אי-פעולה

ללא פתרונות מימון מותאמים, התוצאה תהיה טרגית: מאות משפחות שכבר איבדו את בתיהן ימצאו את עצמן תקועות במצב של חוסר ודאות מתמשך. בניינים שנפגעו יישארו הרוסים או מסוכנים, ויהוו איום מתמשך על הבטיחות. יותר מכך, טיל אחד יכול להפוך בניין מסוכן למלכודת מוות והרשויות חייבות לפעול מיד. המשך המצב הנוכחי פירושו שתושבים ימשיכו לגור בבניינים פגועים ומסוכנים, בסיכון חיים ממשי.

הזמן אוזל

מדובר בנזק המשמעותי ביותר למבנים, אשר ידעה המדינה מאז הקמתה ושיקומם של מבנים אלו מצריך הערכות כוללת. זהו לא רק צורך של יחידים, אלא צורך לאומי דחוף שדורש התייחסות מיוחדת ונחרצת. המסקנה ברורה: בלי נוסחת מימון מותאמת במיוחד לבניינים שנפגעו, הם לא יוכלו להתחדש. השאלה היא האם מקבלי ההחלטות יפעלו במהירות הנדרשת, או שיותירו מאות משפחות תקועות בין ההריסות לחלום שלא יתממש. הזמן אוזל, והצורך דחוף מתמיד.

במצב השוק הנוכחי, הכללת בניינים שנהרסו במלחמה בתוכנית פינוי-בינוי נראית כפתרון תיאורטי שלא ניתן ליישום לפי כללי המשחק הקיימים. להלן ניתוח פרטני:

✅ מה נדרש כיום לצורך קידום פרויקט פינוי-בינוי בפועל?

1. תוכנית מאושרת ותמ”א תקפה (או מסלול רשויות).
2. הסכמות דיירים וחתימות.
3. יזם בעל איתנות פיננסית.
4. ליווי בנקאי מותנה:
   • הוכחת מכירת כ-30% מהדירות החדשות (Pre-Sale).
   • רק אז מאשרים קו אשראי לפרויקט.

❌ אבל המציאות הכלכלית של יוני 2025 שונה בתכלית:

📉 1. קיפאון בביקושים

• הציבור לא רוכש דירות חדשות – לא בגלל מחסור בהיצע, אלא מחסור באמון וביכולת מימון.
• משקיעים ברחו, משפרי דיור תקועים, זוגות צעירים חוששים להתחייב.

🏗️ 2. עודף היצע עצום:

• 80,000 דירות חדשות לא נמכרו (נתון רשמי).
• 200,000 דירות בבנייה פעילה.
• בנוסף: מאות פרויקטי פינוי-בינוי תקועים (כי לא עמדו ביעדי Pre-Sale).

🏦 3. הבנקים שינו גישה:

• דרישות ההון עלו.
• הם רואים היטב את האקוויטי השלילי שנוצר בגלל שמאויות מנופחות.
• ליווי בנקאי לא ניתן בלי ודאות שיווקית גבוהה – וזו לא קיימת.

💣 ומה לגבי בניינים שנהרסו?

גם אם מדובר במצוקה אמיתית ודיירים שאיבדו את בתיהם – אין ליזמים כדאיות מימונית להיכנס לתמונה, אלא אם כן:

1. המדינה תתערב באמצעות מסלול פיצוי מקדים (כמו "תמורת חידוש").
2. יבוטל התנאי של מכירה מוקדמת לצורך ליווי בנקאי.
3. יסופקו ערבויות מדינה להחזר השקעה.
4. ייפתחו מנגנוני חירום לפינוי-שיקום – בדומה למנגנונים אחרי רעידות אדמה בטורקיה/יוון.

🧯 סיכום:

במצב השוק הנוכחי – פרויקט פינוי-בינוי לבניין הרוס אינו בר-מימוש בסטנדרט הבנקאי המקובל.
הדרישה למכירה מוקדמת של 1/3 דירות פשוט אינה ניתנת להשגה.
המשמעות: רוב הבניינים שייהרסו – לא ייבנו מחדש בלי תוכנית חילוץ ממשלתית.

🛠️ המלצה למדינה:

• הקמת "מסלול פינוי שיקום מלחמה" שבו המדינה משמשת יזם ראשי או מעניקה ערבויות ישירות.
• קביעת שווי קרקע לפי מודל פונדמנטלי ולא שוקי, והחזר הפסדים ליזמים במקרה של שיווק איטי.
• ביטול דרישת Pre-Sale לפרויקטים באזורים מוכי פגיעה.

🏚️ בעלי הדירות שנהרסו מקווים לפינוי-בינוי – אך ללא הסרת מגבלות מימון, המיזמים לא ייצאו לפועל

בצל שוק נדל״ן קפוא, עודף היצע עצום, וקשיי מימון חמורים – התקווה של דיירים שביתם נהרס במלחמה להפוך לפרויקט פינוי-בינוי נראית בשלב זה כחלום רחוק.כדי שפרויקט פינוי-בינוי יוכל לצאת לדרך, נדרש יזם שיביא מימון, ויבטיח לבנק מִכְרֶה זהב: 30% דירות מכורות מראש. אלא שבמצב הנוכחי – כשבשוק מעל ל־80 אלף דירות חדשות שלא נמכרו, מאות פרויקטים תקועים, והריבית הגבוהה מרסקת את הביקוש – אף יזם לא יוכל לעמוד בתנאי הזה.🔍 כך נוצר פרדוקס אכזרי: בעלי דירות הרוסות זקוקים לשיקום – אך המדינה משאירה את ההובלה בידי השוק החופשי, שבפועל אינו מתפקד עוד כשוק. הבנקים מסרבים ללוות בלי מכירות, והיזמים מסרבים להיכנס בלי ליווי. התוצאה: אין פרויקט, ואין שיקום.

✅ הפתרון: מסלול ממשלתי ייעודי – “פינוי שיקום מלחמה”

כדי להוציא פרויקטים כאלה לפועל, יש להקים לאלתר מנגנון חרום שבו:

• תבוטל דרישת ה־Pre-Sale (מכירה מוקדמת).
• יינתנו ערבויות מדינה ליזמים במקרה של שיווק איטי.
• שווי הקרקע ייקבע לפי ערך פונדמנטלי ולא לפי שוק מנופח.
• המדינה תיכנס כשותפה – לא רק כרגולטור.

⚠️ הזנחה היא לא אופציה

השארת בניינים הרוסים כאבן שאין לה הופכין תוביל לנטישת שכונות, לפגיעה ערכית ולנזקים כלכליים. כעת נדרש אומץ מדיני: להכיר בכך שהשוק לא יפתור את זה לבד – ולפעול בהתאם.

🏚️ בלי נוסחת מימון מתאימה – הבניינים שנפגעו לא ייבנו מחדש

בעלי הדירות מביטים בהריסות בתקווה. המדינה מדברת על שיקום. היזמים שותקים. והבנקים – דורשים מכירה מוקדמת של שליש מהדירות כדי לתת מימון. אבל המציאות בשוק 2025 אינה מאפשרת את זה.ללא נוסחת מימון חירום ייעודית, פרויקטי פינוי-בינוי לבניינים שנפגעו ויועדו להריסה פשוט לא יקרו. הדרישה למכירה מוקדמת (Pre-Sale) הופכת לחסם בלתי עביר – בשוק שבו הציבור הפסיק לרכוש, המשקיעים נסוגו, והיזמים כבר שקועים במלאי לא מכור.

❌ מה עוצר את השיקום?

1. שוק קפוא – למעלה מ־80,000 דירות לא מכורות.
2. ריבית גבוהה – שמקשה על משכנתאות ומרחיקה רוכשים.
3. בנקים זהירים – מלווים רק לפרויקטים עם מכירות מוקדמות.
4. יזמים זהירים עוד יותר – לא נכנסים בלי ליווי בנקאי.

התוצאה: מעגל שתקוע. בלי מכירות אין מימון, ובלי מימון אין פרויקט.

✅ הפתרון האפשרי: מסלול “שיקום מלחמה”

• ביטול דרישת ה־Pre-Sale לפרויקטים באזורים מוכי פגיעה.
• ערבויות מדינה חלקיות להחזר השקעה.
• קביעת שווי קרקע לפי ערך פונדמנטלי, לא לפי מחירי שיא.
• תמרוץ יזמים לפעול בפריפריה ובאזורים שנפגעו.

⚠️ אם לא עכשיו – מתי?

הזמן לפעול הוא עכשיו. אם המדינה לא תספק מענה מימוני חלופי, ההריסות יישארו, והשיקום יהפוך לאות מתה. הציבור איבד בית – שלא יאבד גם תקווה.