גלית בן נאים שוב עושה את זה – חדות, שנינות, וביקורת סמויה־מפורשת שדורשת מקוראיה להפעיל אינטליגנציה. היא לא רק מציגה נתונים אלא גם מטמינה בהם חידות, רמזים ורבדים כפולים: מה שנכתב, ומה שנאמר בין השורות. קשה שלא לחוש את התסכול שלה מהמציאות בשוק הנדל"ן, אך גם את האיפוק הנדרש ממנה בתפקידה. מי שמכיר את עבודתה יודע שהיא נאלצת ללכת על חבל דק – מצד אחד להתריע, מצד שני לא לחרוג מהמגבלות של תפקידה. בעוד "מומחי הנדל"ן" למיניהם וכתבי החצר נצמדים למנטרה הקבועה על "מחסור" ו"חזרה לעליות בקרוב", היא מציבה בפנינו גרף וסקירה שלא ניתן להכחיש: שוק הקבלנים מתרסק, שוק היד שנייה מתכווץ, והמשקל היחסי ביניהם משתנה חזרה לפרופורציות "הישנות" שלפני מבצעי המימון המניפולטיביים של הקבלנים. אלו שכתבו לעצמם תארים מפוצצים והמשיכו להטעות את הציבור – במקום להדהד את דבריה של גלית בצמא – ייאלצו לתת דין וחשבון ביום שאחרי. הם יהיו אלה שיישבו על ספסל הנאשמים הציבורי, אם לא המשפטי, על שירות עיוור לאינטרסים של המערכת הפיננסית והיזמים.
הגרף משלב שלושה נתונים לאורך השנים 2010–2025:
המסר החבוי ברור:
זהו מסר סמוי אך חריף: הקריסה כבר כאן, היא מתועדת במספרים, ורק מי שמסנוור את הציבור מתעלם ממנה.
בעוד גלית בן נאים כותבת בפוסטים חכמים ומציגה נתונים מוצקים, כתבי החצר ו"מומחי הנדל"ן" ממשיכים לשיר את הפזמון החוזר של "מחסור" ו"מחירים שעוד רגע עולים". אלה אותם אנשים שלא רק שכשלו בתפקידם אלא שימשו בפועל זרוע תודעתית של הקבלנים והבנקים. ביום שאחרי, כשהמסך יקרע והבועה תיחשף במלוא היקפה, הציבור יבוא איתם חשבון – על חוסר יושרה, על הטעיה, ועל תרומה ישירה לאסון הכלכלי־חברתי.
גלית בן נאים לא כתבה כאן "דו"ח רגיל" – היא שרטטה מפה ברורה לקריסת שוק הקבלנים. היא הטמינה רמזים, שמרה על מתינות מילולית, אבל הציבה לנו מראה חדה: השוק הזה התרסק, והמשקיעים – ובסוף גם הבנקים – כבר בדרך לחשבון נפש כואב.
קישור לפוסט של גלית: