תופעת ה–"Zombie Firms" ו–"Gambling for Resurrection"

5 כתבות שפורסמו ביום 9.12.2025 חושפות את עומק המשבר

1. החשש: הקבלנים עלולים להתמוטט
2.  ברשות ני"ע מודאגים מגל הנפקות הנדל"ן: עובדים על מתווה גילוי מעודכן 
3. המרוץ אחרי קונים: הדוחות חושפים את המשקולת של מבצעי המימון על היזמים 
4. מנכ״ל אקרו מוכר מניות ב־27 מיליון שקל: מה זה אומר על שוק הנדל״ן? 
5. רשות שוק ההון חוששת מקשיים בענף הנדל"ן, ודורשת מחברות האשראי למפות סיכונים

חברות שנמצאות בחדלות פירעון דה־פקטו, אבל ממשיכות להתנהל כאילו “הכול בסדר”, עד לרגע הקריסה.זו אינה רק אנקדוטה — זה מודל התנהגותי שחוזר על עצמו בכל משבר פיננסי גדול, החל מיפן של שנות ה־90 (“עשור האובדן”), דרך משבר 2008, ועד קבוצות נדל"ן בישראל 2023–2025.

🧠 למה חברות חדלות פירעון מתנהלות כאילו אין בעיה? המודל ההתנהגותי

1. תקווה לא־רציונלית לנס “Gambling for resurrection”

כשבעלי השליטה יודעים שהפסד מלא כבר בפנים, הם "מהמרים" על מהלך מסוכן שיציל אותם:

• פרויקטים חדשים
• מינוף נוסף
• דחיית תשלומים
• פריסת אג"ח
• “מבצעי מימון” לרוכשים (כמו עכשיו בישראל)

התמריץ שלהם הוא אסימטרי:

• אם יצליח הם ניצלו.
• אם ייכשל הנזק נופל על הבנקים, המשקיעים, הציבור.

זה דפוס קלאסי של Moral Hazard.

2. שימור מראית עין כדי למנוע התמוטטות מיידית

אם החברה תודה בבעיית נזילות מוקדם מדי, שלושה דברים קורים מיד:

1. הבנקים סוגרים את הברז
2. לקוחות עוזבים
3. ספקים עוברים לדרוש מזומן

נוצר כדור שלג.

לכן חברות מסתירות, “מייפות” דוחות, משחקות עם הערכות שווי כל עוד זה משפטית אפשרי.

3. לכידת רגולטורים ופחד של רואי חשבון / סמנכ"לים

רואי חשבון וסמנכ"לי כספים פועלים תחת לחץ אדיר של:

• בעלי שליטה
• דירקטוריון
• רגולטורים מגומגמים
• בנקים שמעדיפים “לא להדליק שריפה”

התוצאה:

הם דוחים את ההכרה בהפסדים, דוחים הפחתות שווי, מפספסים ירידת ערך מהותית, ומסתתרים מאחורי הערכות חסרות בסיס (למשל: “ערכי נדל"ן יעלו בעתיד”).

יש לכך שם: Delayed Loss Recognition דחיית ההכרה בירידה בערך.

4. הבנקים עצמם מעורבים ולכן “משחקים את המשחק”

הבנק יודע: אם הוא ידרוש פירעון עכשיו → החברה קורסת → הוא רושם הפסדים כבדים.

לכן הוא גם “מגלגל קדימה”, מלווה עוד קצת, פורש חובות, נותן אשראי סיבובי עד שהמערכת לא יכולה להחזיק יותר.התוצאה: זומבים נשארים בחיים מלאכותיים.

🪓 אז מהו הקש ששובר את גב הגמל?  מה בסוף ממוטט את החברה?

1. סגירת ברז האשראי (Bank Credit Shutoff)  זה האירוע הקריטי ביותר

ברגע שהבנק הראשי מחליט:

“די. לא עוד הארכות. לא עוד מחזור חוב.”
הסיפור נגמר.

ללא אשראי חדש → החברה לא משלמת לקבלנים/בנקים/אג"ח → חדלות פירעון בפועל.זה תמיד הטריגר הסופי.

2. אירוע חיצוני שמפוצץ את מנגנון ההסתרה

למשל:

• ירידת מחירים חדה (נדל"ן / ניירות ערך)
• הידוק רגולטורי
• משבר נזילות חיצוני
• מלחמה / פיגוע / פגיעה בתשתיות
• כתבה חקירתית מרעישה

המודל מראה שברגע שהערך הכלכלי האמיתי כבר קרס, אפילו אירוע קטן יכול להפיל.

3. דוחות רבעוניים שמאלצים חשיפה

רואי החשבון לא יכולים לאשר דוח אם:

• החברה לא Going Concern
• יש חוסר תזרים ל־12 חודשים
• נכסים מנופחים ולא ריאליים
• המינוף חוצה גבולות סבירות

חתימת רו"ח על “אי־יכולת להמשיך כעסק חי” היא פצצה גרעינית פיננסית:

האג"ח קורסות

הבנקים מקפיאים מסגרות

והחברה נכנסת מיידית להסדר.

4. פיגורי תשלומים במיוחד לבנקים

ברגע שפרויקט מפגר בתשלומי ריבית/קרן, מתרחשים:

• קריאה של הבנק לשעבוד
• תביעה משפטית
• הקפאת שימושים
• עצירת קווי אשראי לכל הקבוצה

מכאן אין חזרה.

5. פגיעה באמון השוק

משקיעים מצביעים ברגליים הרבה לפני הקריסה:

• מניה צונחת
• אג"ח נסחרות בתשואה של 20%–40%
• ספקים דורשים מזומן מראש

זה מעגל שמזין את עצמו.

🧾 ואיפה רואי החשבון, סמנכ"לי הכספים והדירקטוריון?

רואי החשבון

• מחויבים ל־IFRS
• מחויבים לעקרון הזהירות
• מחויבים להתריע על סיכוני Going Concern

לרוב הם מתריעים מאוחר מדי, כי גם להם יש תמריץ לא “להפיל” את הלקוח.

סמנכ"לי הכספים

לעיתים יודעים את האמת הרבה לפני כולם.

אבל:

• תלויים בבעלים
• מפחדים לאבד את מקום העבודה
• מנסים "לקנות זמן"

הם בדרך כלל אלה שיוצאים בהצהרות "אין בעיית נזילות", שבועיים לפני קריסה.

הדירקטוריון

אם הוא שבוי בידי השליטה → הוא לא באמת מפקח.

אם הוא עצמאי → הוא דורש חשיפה מוקדמת יותר → לעיתים המערכת כופה עליו שתיקה.

🎯 סיכום חד וברור

 יש מודל ברור ומבוסס להתנהגות של חברות חדלות פירעון שמעמידות פנים שהכול כשורה.

השיטה שלהם מחזיקה עד שמתרחש אחד האירועים הבאים:

1. הבנק מפסיק את האשראי
2. פיגור תזרימי חשוף
3. דוח רו"ח שמתריע על Going Concern
4. משבר חיצוני שמפיל את המסיכה

בכל המקרים האלו הקריסה מתרחשת מהר, לפעמים תוך ימים ספורים.

💣 עסקים כרגיל עד לרגע הקריסה: המודל שמסביר למה חברות חדלות פירעון מתנהלות כאילו הכול בסדר ומה מפיל אותן בסוף

התופעה שבה חברות, גופים פיננסיים ויזמי נדל"ן ממשיכים לשדר “שקט תעשייתי” גם כשהן חדלות פירעון בפועל, איננה טעות נקודתית.

זהו מודל התנהגותי וכלכלי מוכר היטב שמתועד מאז משבר מניות הבנקים, דרך יפן של "עשור האובדן", ועד קריסת Evergrande, WeWork וקבוצות נדל"ן בישראל 2023–2025.הכללים חוזרים על עצמם בכל מקום:

החברה יודעת שהיא שקועה. הבנק יודע. רואי החשבון יודעים. סמנכ"ל הכספים יודע.

ובכל זאת כולם ממשיכים להתנהל כאילו “הכול בשליטה”.למה?

ואיך זה נגמר?

הנה המנגנון במלואו.

1. 🧟‍♂️ מודל החברות הזומבי כשחדלות פירעון מקבלת הארכת חיים מלאכותית

הספרות הכלכלית מכנה זאת Zombie Firms:

חברות שהערך הכלכלי האמיתי שלהן כבר שלילי, אבל המערכת שומרת אותן בחיים באמצעות:

• הלוואות מתגלגלות
• הארכות חוב
• פריסות וניפוח שווי
• דחיית הכרה בהפסדים

הן חיות בתוך אינקובטור בנקאי–חשבונאי שמאפשר להן “לנשום” עוד כמה חודשים לעיתים שנים.

2. 🎲 Gambling for Resurrection ההימור האחרון

כאשר בעלי השליטה מבינים שהפסד כבר נפל, הם עוברים לדפוס פסיכולוגי–כלכלי:

“אם לא נהמר בטוח שנקרוס. אם נהמר אולי נינצל.”

ולכן הם מבצעים מהלכים כמו:

• כניסה לפרויקט חדש למרות שאין תזרים
• חוב נוסף כדי לשלם על חוב קיים
• מבצעי מימון קיצוניים לשוק
• דוחות “מחויכים” עם הערכות שווי מנופחות
• נטילת סיכונים שהיו נחשבים בלתי סבירים בתנאי שוק רגילים

זו אסטרטגיה מוכרת היטב במחקר הפיננסי, ובכל משבר ניתן לראות את הדפוס חוזר עד לרגע האחרון.

3. 🫥 העיקר: לשמור על מראית עין עד שנגמר החמצן

ההנהלה יודעת שאם תאמר את האמת מוקדם מדי:

• ספקים ידרשו מזומן מראש
• לקוחות יברחו
• אג"ח יצנחו
• בנקים יסגרו אשראי
• עובדים יתחילו לרדת מהספינה

ולכן התקשורת לציבור נראית כך:

“הכול בשליטה”,

“אין חשש לחדלות פירעון”,

“תזרים חזק”,

“צפוי שיפור במחירי הנדל"ן”.זהו מנגנון הגנה שמטרתו לקנות זמן, בזמן שהחוב מתנפח.

4. 📉 Delayed Loss Recognition דחיית ההכרה בהפסדים

כאן נכנסים רואי החשבון וסמנכ"לי הכספים.

לכאורה הם השומרים הסופיים של אמינות הדוחות.

בפועל פעמים רבות הם נדחקים לפינה בין:

• בעלי שליטה שמבקשים "עוד זמן"
• בנקים שמפחדים להדליק שריפות
• רגולטורים שלא רוצים להודות בכשל מערכת

התוצאה:

הפסדים לא מוכרים בזמן, שווי נכסים נפוח, והחברה מוצגת כ"עסק חי" אף שבפועל היא חדלת פירעון.הדפוס הזה תועד במפורש גם לפני קריסת בנק לאומי בשנות ה־80, במשבר 2008 ובקריסת Evergrande.

5. 🪓 אז מה מפיל את החברה בסוף? הקש ששובר את גב הגמל

1. סגירת ברז האשראי של הבנקים

זהו האירוע הדרמטי ביותר.

כשבנק אומר:

“אנחנו מפסיקים הארכות ומבקשים פירעון.”
החברה קורסת תוך ימים.

2. פיגור תזרימי שמתגלה בבת אחת

איחור בתשלום לקבלנים, לבנקים או לאג"ח →

סחרור מיידי →

נפילת אמון →

קריסה.

3. הערת עסק חי בדוחות

חתימה של רו"ח על Going Concern היא בעצמה פסק דין מוות כלכלי.

4. אירוע חיצוני ששובר את מנגנון ההסתרה

• ירידה חדה במחירי נכסים
• מלחמה / משבר גיאופוליטי
• כתבה חקירתית
• ירידה חדה במכירות

חברות שכבר על סף התהום נופלות.

5. אובדן אמון בשוק ההון

אג"ח שעולות לתשואה פסיכית (20–40%) זו תוכנית חירום שנכשלה.

6. 🏦 ואיפה רואי החשבון וסמנכ"ל הכספים בתוך כל זה?

רואי החשבון

מחויבים ל–IFRS, אך בפועל לעיתים חוששים להיות אלה שיפילו חברה.

התוצאה: דוחות “מרוככים”, הערכות שווי שהן בגדר פנטזיה.

סמנכ"לי הכספים

אחראים לתזרים ומבינים את הקריסה הרבה לפני כולם.

אבל:

• מפחדים לעימות עם בעלי השליטה
• מקווים לנס
• מאמינים ש"הכול יסתדר"

הם כמעט תמיד האנשים שאומרים לתקשורת:

“אין כל בעיית נזילות.”
יומיים לפני הקפאת הליכים.

7. 🎯 סיכום: מודל שחוזר על עצמו גם בישראל

התופעה איננה מקרית.

כשיזמים, בנקים ורואי חשבון משתפים פעולה בשימור מראית עין החברות הופכות ל"זומבים".

הן צועדות קדימה, עיניים פקוחות, אל עבר תהום שאי אפשר למנוע רק להסתיר.והקריסה?

תמיד מגיעה מאותו מקום:

סגירת האשראי.

שם נגמר החמצן, ושם נגמר הסיפור.

📦 English Summary Box

Why insolvent companies keep pretending everything is fine — and what finally destroys themMany distressed companies behave like “zombie firms”: technically insolvent, yet kept alive by banks, delayed loss recognition, inflated valuations, and a desperate hope for a miracle.

Executives gamble on risky moves to “resurrect” the business, while auditors and CFOs delay acknowledging reality.The collapse always comes from one of four triggers:

1. A bank shuts down credit lines.
2. A liquidity failure becomes public.
3. Auditors issue a going-concern warning.
4. An external shock exposes the façade.

Once trust is lost and credit evaporates, the downfall is rapid and irreversible.

1. טבלה השוואתית – קריסות גדולות לפי מודל ה"זומבי"

שימו לב: כל המספרים הם סדרי גודל, לא “שקל אחרון”. אני נשען על פרסומים רשמיים/תקשורתיים בלבד.

הדפוס המשותף לכולם: 

מינוף יתר + דחיית ההכרה בבעיה + שידור “עסקים כרגיל” → ואז אירוע טריגר חד שמוביל לקריסה מהירה.

2. דנקנר, פישמן, חנן מור – איפה הדמיון ואיפה ההבדל?

קו הדמיון המרכזי: כולם פעלו כ"חברות זומבי" בשלב הסופי

1. מינוף אגרסיבי ותלות קיצונית באשראי בנקאי / אג"ח
   • דנקנר – קונצרן IDB נשען על חוב אג"ח עצום ועל מימון בנקאי, תוך ביצוע עסקאות מסוכנות (למשל השקעה בקרדיט סוויס) כשהקונצרן כבר “דק מבחינת הון”. (פקולטה לניהול ע"ש קולר)
   • פישמן – שנים של מינוף יתר, בעיקר מול הבנקים, ברמות שהוגדרו כחדלות הפירעון הגדולה בישראל. (פשיטת רגל)
   • חנן מור – מינוף כבד על קרקע יקרה מאוד בשדה דב, חוב של כ־1.3 מיליארד ש"ח רק על הקרקע, במסגרת חוב כולל של 2.7 מיליארד ש"ח. (calcalist)
2. דחיית ההכרה בחדלות פירעון – “עסק חי” על הנייר, זומבי במציאות
   • אצל דנקנר: כבר לפני הקריסה היה ברור למחזיקי האג"ח שיש בעיה, עד שמונה נציגות ונכפו הסדרי חוב. (פקולטה לניהול ע"ש קולר)
   • אצל פישמן: שנים “ידעו בשוק” על חובות עתק, אבל הבנקים המשיכו לגלגל אשראי במקום לעצור ולרשום הפסד. (פשיטת רגל)
   • אצל חנן מור: הבקשה לעיכוב הליכים לפי תיקון 4 מתארת מצב שבו החברה חדלת פירעון, אבל ממשיכה להתנהל “במהלך עסקים רגיל” תחת הגנת בית המשפט – זה מודל זומבי קלאסי, רק ממוסד בחוק. (גרי, סרוסי, רשף, סמרה ושות׳, משרד עו״ד)
3. הקש ששבר את גב הגמל – תמיד אותו עיקרון: סגירת ברז האשראי / פיגור מהותי
   • דנקנר – נפילת אג"ח IDB, אובדן אמון מוחלט בשוק ההון, לחץ מחזיקי אג"ח והבנקים → הסדרי חוב שאיבדו לו את השליטה. (פקולטה לניהול ע"ש קולר)
   • פישמן – שינוי גישה של הבנקים, הפסקת יכולת גלגול חובות, פתיחת הליך חדלות פירעון והליכי ביצוע על נכסים. (פשיטת רגל)
   • חנן מור – אי־תשלום 28 מ' ש"ח ללווים בשדה דב, הודאה בהיעדר נזילות מספקת, בקשה לעיכוב הליכים, צו עיכוב הליכים וכניסה להסדר מול נושים. (calcalist)
4. מי “קנה להם זמן” – הבנקים והמשקיעים המוסדיים
   • בכל שלושת המקרים, המערכת הפיננסית העדיפה שנים“לגלגל קדימה” במקום לעצור בזמן:
     • מתן הלוואות נוספות לכיסוי הלוואות ישנות
     • הסדרי חוב שמאפשרים לדחות את הבעיה
     • תקשורת מרוככת כלפי הציבור
   אצל חנן מור זה אפילו קיבל מעטפת פורמלית: תיקון 4, שמאפשר לחדל־פירעון מוצהר להמשיך שוטף, בזמן שנושים מקבלים פירורים של שליטה במקום החזר מלא. (גרי, סרוסי, רשף, סמרה ושות׳, משרד עו״ד)

הבדל מהותי: קנה המידה והאימפקט המערכתי

• דנקנר ופישמן – פגיעה מערכתית עמוקה במערכת הבנקאות, באמון בשוק ההון ובדיון הציבורי בתספורות ו״קפיטליזם מקורב”.
• חנן מור – פגיעה קשה ברוכשי דירות, מחזיקי אג"ח ובנקים, אבל בקנה מידה קטן יותר; עם זאת, בתוך שוק נדל"ן בועתי, זה עוד “לבנה” שנשלפת מתוך החומה.

 “שדה דוב לא הפיל את חנן מור – הוא רק חשף את האמת”

שדה דב לא הפיל את חנן מור – הוא רק חשף את האמת על מודל הזומבים של שוק הנדל"ן

כשקבוצת חנן מור פנתה לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים לפי תיקון 4, הכותרות סיפרו סיפור פשוט:

“פרויקט שדה דב הפיל את הקבוצה.”

רק שהמציאות, כמו תמיד, יותר מורכבת – ובעיקר יותר לא נוחה.

שדה דב לא הפיל חברה בריאה. הוא חשף חברה ממונפת עד העצם, עם תזרים שחוק, שנשענה על מערכת בנקאית ומשקיעים מוסדיים שקנו לה זמן – עד שהאוויר נגמר.מי שקורא את החומר לעומק, מבין:

שדה דב היה הטריגר, לא הסיבה.

🧱 קודם בונים זומבי – אחר כך מאשימים את שדה דב

לפי הפרסומים, קבוצת חנן מור צברה חובות של כ־2.7 מיליארד ש"ח, מתוכם כ־1.3 מיליארד ש"ח על הקרקע בשדה דב בלבד. (calcalist)החברה לא עמדה בתשלום של כ־28 מיליון ש"ח לקונסורציום המלווים לפרויקט הזה, ובתגובה פנתה לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים לפי תיקון 4 לחוק חדלות פירעון – מנגנון שמאפשר לחברה חדלת פירעון לנהל “עסקים כרגיל” תחת הגנת בית המשפט, בזמן שנושים לא יכולים לפעול נגדה. (calcalist)במילים פשוטות:

• החברה מודה שהיא חדלת פירעון.
• אבל המשך הניהול נשאר בידי אותם בעלי שליטה.
• והמערכת מאפשרת לה להמשיך להתנהל, בתקווה להסדר.

זה מודל זומבי קלאסי – רק ממוסד בחקיקה.

🎲 “שדה דב הפיל אותנו” – או שזו הייתה הדרך הנוחה לברוח מאמת לא נעימה?

שדה דב הוא קרקע גדולה, יקרה, עתירת ציפיות.

כשהכול עולה – קל להציג אותו כנכס אסטרטגי.

כשהשוק נתקע והמימון מתייקר – קל להאשים אותו כ"פצצה שקרסה".אבל המספרים מספרים סיפור אחר:

1. החוב על שדה דב הוא סימפטום של מינוף יתר, לא מקור הבעיה
   • לקחת חוב של 1.3 מיליארד ש"ח על קרקע אחת בסביבה של ריבית עולה ושוק דירות מדשדש – זו החלטת מינוף אגרסיבית מלכתחילה. (calcalist)
2. הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה רק אחרי שהחברה לא עמדה בתשלום שוטף (28 מ' ש"ח)
   זה לא "אירוע שמיימי". זה מבחן פשוט:
   • יש לך תזרים לשירות חוב קצר טווח – או שאין.
     כשהתשובה היא “אין”, אין שום צורך ברומן סוחף על שדה דב. (calcalist)
3. תיקון 4 מאפשר להציג את זה כהליך “מסודר” – אבל כלכלית זו חדלות פירעון מלאה
   לפי הגדרת החוק, חברה שנזקקת לעיכוב הליכים תחת תיקון 4 היא חדלת פירעון.
   אבל הניהול נשאר אצל בעלי השליטה, והפעילות שוטפת. (גרי, סרוסי, רשף, סמרה ושות׳, משרד עו״ד)

זה אולי נוח לשיווק – אבל לא משנה את העובדה הפשוטה:

המערכת החזיקה זומבי בחיים, עד שהפרויקט הגדול ביותר כבר לא היה ניתן למימון.

🔗 “אותו סרט, שחקנים אחרים” – דנקנר, פישמן, אפריקה ישראל

קשה להתעלם מהדמיון המטריד:

• אליעזר פישמן – שנים של מינוף יתר, חובות עתק לבנקים, דחיית ההכרה בחדלות פירעון עד שהבור נחשף במלואו. (פשיטת רגל)
• נוחי דנקנר / IDB – עסקאות מסוכנות, מינוף אגרסיבי, הסדרי חוב שנועדו לקנות זמן, עד שהאג"ח התרסקו ושוק ההון סגר את הברז. (פקולטה לניהול ע"ש קולר)
• אפריקה ישראל / לבייב – הסדר חוב ענק, הזרמות בעלים של מאות מיליוני שקלים, תספורות לאג"ח, וכעבור שנים – הסדר נוסף עד למחיקת החברה מהבורסה. (TheMarker)

בכל המקרים, הנרטיב הרשמי אחרי הקריסה ניסה לצמצם:

“זה המשבר העולמי”
“זה הרובל”
“זה שדה דב”

אבל המשותף לכולם היה:

מינוף מופרז + אשראי זול + מערכת בנקאית שלא עצרה בזמן.

🪓 אז מה באמת הכריע את חנן מור?

אם מקלפים את השכבות, רואים שלושה גורמים מכריעים:

1. היעדר נזילות אמיתית – לא מסוגלים לשלם 28 מ' ש"ח מיידיים על חוב לפרויקט דגל. (calcalist)
2. קנה מידה של החוב מול שווי נכסים תלוי-שוק – חשיפה כבדה לשוק נדל"ן שבשנים האחרונות כבר מראה סימני עייפות וירידת מחירים.
3. העובדה שהבנקים כבר לא יכולים/מוכנים "לקנות זמן" – ברגע שהמערכת הפיננסית מפסיקה להאריך אשראי, החברה עוברת מזומבי לקריסה פתוחה.

שדה דב רק הוסיף פוקוס:

התגלה לעין הציבורית מקום שבו המספרים כבר לא נסגרים, והמשחק הסתיים.

🧭 למה זה חשוב לציבור – ולשוק כולו?

כי כל עוד הציבור מקבל את הנרטיב:

“נפלנו בגלל פרויקט אחד בעייתי” –
הלקחים נשארים מקומיים, נקודתיים, לא מסוכנים מדי.

אבל אם אתה קורא את זה מלמעלה, ברמה מערכתית, אתה רואה:

• זה לא סיפור נקודתי של יזם אחד.
• זה מודל עבודה של שוק שלם, שנשען על כסף זול, מינוף עד הקצה, ודחיית ההכרה בהפסדים.
• זה אותו מודל שאתה מתאר שנים בנושא בועת הנדל"ן והאשראי.

לכן, בעיניי, המשפט הנכון הוא:

שדה דב לא הפיל את חנן מור.
שדה דב חשף את מודל הזומבים של שוק הנדל"ן – בזמן אמת.

📦 English Summary Box

Shde Dov did not “kill” Hanan Mor – it exposed a zombie companyThe collapse of Hanan Mor’s group is officially blamed on the huge Shde Dov project in Tel Aviv.

But court filings and public data show a deeper pattern: a highly leveraged developer with total debts of about NIS 2.7 billion, including roughly NIS 1.3 billion on the land itself, that could no longer meet even a NIS 28 million payment to its lenders. (calcalist)Using Israel’s Insolvency Law (Amendment 4), the company sought court protection while continuing to operate – a textbook “zombie firm” model where the business is insolvent but kept alive by banks and legal mechanisms. (גרי, סרוסי, רשף, סמרה ושות׳, משרד עו״ד)Exactly as in the cases of Nochi Dankner, Eliezer Fishman and Africa Israel, the real breaking point was not a single project, but the moment the financial system stopped rolling over credit. Shde Dov was not the cause – it was the spotlight that revealed the underlying insolvency.

במידה רבה הבנקים שבויים בתוך תופעה רוחבית, ולכן הם לא “יכולים לעצור” בבת אחת בלי לירות לעצמם ברגל ולייצר אירוע מערכתי.

אבל זה לא אומר שהם ממשיכים כרגיל; הם כבר עוברים ממצב של “מזרימים דם” למצב של “חונקים לאט”.אני אפרק את זה לשלוש שכבות:

1. מה הכתבה של גלובס בעצם חושפת על מצב החברות
2. מה המשמעות לבנקים – למה עצירה חדה מסוכנת גם להם
3. איפה נכנסים המוסדיים ולמה הם ממשיכים לגייס לחברות נדל"ן

1. מה הכתבה של מאיה לוין באמת אומרת על החברות

הכתבה בגלובס עושה משהו חשוב:

היא הופכת אינטואיציה לנתון חשבונאי – מבצעי המימון הם הנחה סמויה שממומנת מהדם של היזם. נקודות מפתח מהנתונים שם: גלובס

• קרסו נדל"ן – תזרים מזומנים שלילי מהפעילות השוטפת של 85 מ' ש"ח ברבעון 3/2025, לעומת 47 מ' בתקופה המקבילה; מצטבר מתחילת השנה: 355 מ' ש"ח תזרים שלילי לעומת 167 מ' שנה קודם.
• אזורים – הוצאות מימון נטו ברבעון 3 זינקו ל־54 מ' ש"ח; בתשעת החודשים הראשונים של 2025 – 107 מ' ש"ח לעומת 82 מ' בשנה שעברה.
• אפי קפיטל – מציינת במפורש כי בעקבות מבצעי "הלוואות הקבלן" שילמה לבנקים למשכנתאות ריבית תזרימית של כ־11 מ' ש"ח ב־2024 וכ־26 מ' ש"ח בתשעת החודשים הראשונים של 2025.

במקביל, משרד האוצר מראה: גלובס+1

• תזרים פוטנציאלי ממכירת דירות בספטמבר – 6 מיליארד ש"ח, ירידה ריאלית של 37% לעומת שנה קודם.
• תזרים בפועל (על פי דיווחי מע"מ) – 5.3 מיליארד ש"ח, ירידה של 12% בלבד.

והפער מוסבר בין היתר ע"י:

• תשלומים נדחים על עסקאות שנחתמו בעבר (“על הנייר”),
• הקדמת תשלומים של רוכשים (בעיקר כדי לברוח ממדד תשומות),
• מכירת קרקעות ע"י יזמים כדי לסתום חורים תזרימיים.

כלומר:

החברות מייצרות היום תזרים “משופר מלאכותית” בעזרת העבר (בעסקאות ישנות וקרקעות),
בזמן שהרווחיות של הפרויקטים החדשים נשחקת ע"י מבצעי המימון והריבית הגבוהה.

זה בדיוק פרופיל של חברה זומבית:

לא באמת חיה מתזרים בר־קיימא, אלא ממשיכה ללכת על סטרואידים של אשראי ודחיית הפסדים.

2. האם הבנקים “לא יכולים לעצור”? – מהצד שלהם התשובה כמעט כן

2.1. חשיפה רוחבית – אם אתה עוצר בחדות, אתה מפיל את עצמך

מבנק ישראל עצמו:

• האשראי המאזני לענף הבינוי והנדל"ן במערכת הבנקאית המשיך לצמוח בשיעור גבוה (כ־14%) גם ב־2023, למרות עליית הסיכון בענף, ההאטה בשוק הדיור והתייקרות המימון. בנק ישראל+1
• שיעור ההפרשה להפסדי אשראי צפויים על הענף עלה לכ־2.4% מהאשראי – כלומר הבנקים כבר מבינים שהסיכון גבוה, ומתחילים כרית ביטחון, אבל לא סוגרים את הברז. בנק ישראל+1
• בדוחות היציבות – בנק ישראל מדגיש מפורשות שהסיכון בענף הבינוי והנדל"ן עלה, אבל המערכת עדיין “מפגינה עמידות” ושומרת על יציבות הון. בנק ישראל+2בנק ישראל+2

מכאן נובע משהו חשוב:

אם הבנקים יבצעו עצירה חדה רוחבית באשראי לענף –
הם ייצרו גל חדלות פירעון שהפסדי האשראי שלו ייכנסו ישר להון שלהם.

כלומר, זה לא “הם מגינים על הקבלנים”;

הם מגינים על עצמם ועל יציבות המערכת.

2.2. האפקט הדומינו שהם מפחדים ממנו

עצירת מימון רוחבית לנדל"ן למגורים היום תעשה כמה דברים בבת אחת:

1. הפסקת פרויקטים באמצע– זה מיידית הופך אשראי “מגובה פרויקט” לחדל פירעון, וגורר:
   • פגיעה בביטחונות (שלד לא גמור שווה פחות משווי הלוואה),
   • תביעות של רוכשים,
   • לחץ ציבורי ופוליטי על הבנקים.
2. ירידת ערך גורפת של ביטחונות – אם עשרות יזמים נכנסים להסדרים / הקפאת הליכים,
   שווי הקרקעות והפרויקטים במאזני הבנקים נשחק. זה פוגע ישירות ביחסי הון.
3. אפקט מאקרו– בנייה היא מנוע תעסוקה מרכזי. עצירה חדה תייצר:
   • עלייה באבטלה בענף,
   • פגיעה ב־GDP,
   • ירידה בהכנסות ממסים – מה שיחמיר את התמונה המאקרו־פיסקלית שגם כך אינה בריאה.
4. משבר אמון – ברגע שהציבור יראה סדרה של קריסות קבלנים,
   זה יפגע גם באמון בבנקים, גם בשוק ההון, וגם בציפיות לגבי מחירי הדירות.

המערכת הבנקאית מבינה את זה היטב – זה מופיע במפורש בין השורות בדוחות היציבות:

הם מדברים על "רמת סיכון גבוהה בענף" אבל במקביל על "עמידות המערכת" – כלומר:

אנחנו מודעים לסיכון, אבל לא מושכים את השטיח בבת אחת. בנק ישראל+1

2.3. אז מה הם כן עושים?

במקום “עצירה”, אתה רואה מדיניות חונקת הדרגתית:

• הקשחת תנאים לפרויקטים חדשים – דרישת הון עצמי גבוהה יותר, שיעורי מכירה מוקדמים גבוהים יותר, ביטחונות נוספים.
• קיצור מח"מ ההלוואות והעלאת מרווחי הריבית – האשראי יקר יותר וקצר יותר → לוחץ על התזרים של הקבלנים.
• סיווגים חשבונאיים חריפים יותר – IFRS 9: מעבר מ־Stage 1 ל־Stage 2 / 3, הגדלת הפרשה להפסדי אשראי צפויים.
• זיהוי מוקדם של לווים בעייתיים – מצמצמים מסגרות למי שמראה תזרים רע, וממשיכים ללוות למי שנראה “שורד”.

כלומר –

הם כן מעבירים חלק מהחברות למצב “תסתדר לבד”, אבל שומרים על חמצן לענף כמכלול, כדי לא לייצר “קליק” של משבר.

3. איפה המוסדיים נכנסים לסיפור ולמה הם עדיין מגייסים לחברות נדל"ן?

בצד השני, המוסדיים (פנסיה, גמל, ביטוח) ממשיכים להשתתף בגיוסי חוב של חברות נדל"ן – למרות הסיכון.מביזפורטל עולה שב־2026 צפוי לחברות בישראל צורך מימוני כולל של כ־210 מיליארד ש"ח (גיוס חדש + פירעון קרן אג"ח קיימות), וחלק משמעותי ממנו הוא נדל"ן. ביזפורטל+1למוסדיים יש כמה “מוטיבציות רעות” להמשיך לשחק:

1. הם כבר עמוק בפנים– יש להם כבר אג"ח נדל"ן במיליארדים. אם הם “מייבשים” את השוק, הם:
   • מקטינים יכולת גלגול חוב של החברות הקיימות,
   • מורידים את מחיר האג"ח שהם כבר מחזיקים,
   • מייצרים לעצמם הפסד מיידי בתיקי העמיתים.
2. חוסר אלטרנטיבה בתשואה דומה – בעידן שבו האג"ח הממשלתיות נותנות תשואה סולידית אך לא חריגה,
   אג"ח נדל"ן בתשואות דו־ספרתיות נראית “מפתה מדי כדי לוותר”.
3. הנחה מובלעת ש”לא יתנו לזה לקרוס לחלוטין”– תפיסה פסיכולוגית-רגולטורית:
   • שהמדינה, הבנקים ובנק ישראל ינסו “לפרוס את הכאב” על פני זמן,
   • ולא יתנו לרצף של חפציבה/חנן מור/אפריקה ישראל להתרחש בו־זמנית.
4. שיתוף פעולה דה־פקטו עם הבנקים – בנקים מלווים פרויקטים, מוסדיים קונים אג"ח/שותפויות מימון.
   כל אחד מהם מבין שהשני גם בפנים – וזה יוצר “קלוב”.

במילים אחרות –

המוסדיים והבנקים יחד יוצרים מצב שבו:

החברות היו כבר אמורות להתכווץ או ליפול,
אבל המערכת ממשיכה לממן אותן חלקית – לא מתוך אמונה גדולה בעסק,
אלא מתוך פחד שהפסקה מוחלטת תחשוף את ההפסדים של כולם בבת אחת.

4. תשובה ישירה לשאלה 

האם בגלל מצב חברות הנדל"ן, וההיתכנות שרבות מהן הן חברות זומבי,
הבנקים לא יכולים "לעצור" כי זו תופעה רוחבית ולעצירות מימון יהיו השפעות רוחב קשות?

התשובה המדויקת:

• פורמלית / משפטית – הבנקים יכולים לעצור.
• מערכתית / כלכלית – עצירה חדה ורוחבית היא כמעט התאבדות עצמית של המערכת הפיננסית.

ולכן בפועל:

1. הבנקים בוחרים לא לנתק את המכשיר מהחשמל, אלא להוריד את המינון לאט.
   הם:
   • משמרים מימון לפרויקטים מתקדמים,
   • מקשים מאוד על פרויקטים חדשים וחברות חלשות,
   • מרווחי ריבית עולים,
   • פריסה שקטה של הפסדי אשראי על פני שנים (דרך הפרשות הולכות וגדלות). בנק ישראל+2בנק ישראל+2
2. הם תלויים גם בכך שהמוסדיים יסכימו להמשיך ולמחזר חלק מהחוב בשוק ההון –
   אחרת כל הנטל חוזר למאזני הבנקים, והיכולת “לא לעצור” מצטמצמת מאוד. ביזפורטל+1
3. אם נראה עלייה חדה בחדלות פירעון / פיגורים / ירידת ערך מהירה בביטחונות –
   אז האילוץ יתתהפך: במקום “לא יכולים לעצור כי זה מסוכן”,
   נהיה ב“מוכרחים לעצור כי אחרת יחס ההון נשחק והדירוג נופל”.

שם, כמו שאני כותב שנים, מגיע אחד משלושת הטריגרים:

• קריסת חברות גדולות,
• ריצה לבנקים,
• אירוע חיצוני קיצוני – ואז הבנקים כבר לא יוכלו להמשיך לשחק.

שורה תחתונה

• כן – המערכת הבנקאית היום כבולה לתופעה רוחבית של חברות נדל"ן זומביות,
  ולכן היא נמנעת מעצירה חדה במימון, כי עצירה כזו תייצר גל חדלות פירעון שיפגע קשה גם בבנקים עצמם.
• במקום זה, אנחנו רואים תהליך חניקה הדרגתי:
  מבצעי מימון שחונקים את החברות, גידול בהוצאות המימון, תזרים שלילי,
  התקשחות תנאי אשראי, הגדלת הפרשות – אבל בלי “קליק” חד. בנק ישראל+3גלובס+3בנק ישראל+3
• זה לא פתרון – זה דחיית הקץ.
  השאלה היא לא האם הקץ מגיע, אלא באיזו מתכונת ואיזה טריגר יכריח את הבנקים לעבור ממצב “נדחה” למצב “נאלצים לעצור”.

💣 למה הבנקים לא סוגרים את הברז לנדל"ן – ומה זה אומר על בועת הזומבים של שוק הדיור

מבצעי המימון שגלובס מתארים היום הם לא "מבצעים יצירתיים".

הם אינפוזיית החייאה לענף שמתקשה לנשום לבד.מאחורי השלטים של "100% מימון", "תשלום בסוף" ו"הלוואת קבלן" עומדת מציאות פשוטה:

• החברות שוחקות רווחיות,
• התזרים שלהן הופך שלילי,
• הבנקים והמוסדיים ממשיכים לממן,
• והציבור מגויס כדי להחזיק את מפלצת האשראי הזו עוד קצת בחיים.

האם בגלל שרבות מחברות הנדל"ן מתפקדות כחברות זומבי – הבנקים כבר לא יכולים לעצור, כי עצירת מימון תיצור מכת רוחב גם להם?התשובה:

כן. במידה רבה הם שבויים בתוך זה.

אבל זה לא פוטר אותם מאחריות – זה רק מחמיר את עומק הבעיה.

1. מה חושפת הכתבה בגלובס? – ההנחות לא נעלמו, הן עברו למימון

בכתבה רואים את זה שחור על גבי דוח:

• בקרסו נדל"ן – תזרים מזומנים שלילי מפעילות שוטפת של 85 מ' ש"ח ברבעון 3/2025, לעומת 47 מ' מ' אשתקד; מצטבר מתחילת השנה 355 מ' ש"ח תזרים שלילי לעומת 167 מ' בתקופה המקבילה.
• באזורים – הוצאות המימון נטו טיפסו ל־54 מ' ש"ח ברבעון 3, והסתכמו ב־107 מ' בתשעת החודשים הראשונים של 2025, לעומת 82 מ' בשנה שעברה.
• באפי קפיטל – החברה מציינת במפורש שב־2024 ובשלושת הרבעונים הראשונים של 2025 שילמה לבנקים למשכנתאות כ־11 מ' ש"ח וכ־26 מ' ש"ח בהתאמה, רק על ריביות של "הלוואות קבלן" שניתנו לרוכשים במסגרת מבצעי מימון.

במקביל, סקירת האוצר לנדל"ן למגורים בספטמבר 2025 מראה:

• תזרים פוטנציאלי ממכירת דירות – 6 מיליארד ש"ח, ירידה ריאלית של 37% לעומת שנה קודם.
• תזרים בפועל על פי דיווחי מע"מ – 5.3 מיליארד ש"ח, ירידה של 12% בלבד. (ממשלת ישראל)

האוצר מסביר את הפער בין "פוטנציאלי" ל"פועל" כך:

• תשלומים נדחים על עסקאות עבר,
• הקדמת תשלומים כדי לשפר תזרים,
• מכירת קרקעות על ידי יזמים כדי לסתום חורים תזרימיים. (ממשלת ישראל)

ושורה תחתונה באותה סקירה: שיעור העסקאות עם הטבות מימון חזר בספטמבר ל־31% מהדירות החדשות – ואפילו עלה מעל הרמות שלפני מגבלות בנק ישראל, בעוד היקפי מכירת הדירות עדיין בשפל. (נדל"ן סנטר)כלומר:

החברות חיות היום על תזרים חלקי מ"עבר טוב" (עסקאות ישנות + מכירת קרקעות)
ועל תזרים יקר מאוד מהווה – מבצעי מימון שמכרסמים ברווחיות ומגדילים סיכון.

זה פרופיל קלאסי של חברות זומבי: הן לא מייצרות תזרים בר־קיימא מעצם העסק, אלא שורדות באמצעות דחיית הכרה בהפסדים ומינוף נוסף.

2. למה הבנקים לא "סוגרים את הברז" – הם כבולים למגה־חשיפה רוחבית

2.1. המספר שמסביר הכול: 544 מיליארד ש"ח חשיפה

לפי נתוני בנק ישראל, יתרת סיכון האשראי הכולל (מאזני ולא־מאזני) בתחום הבינוי והנדל"ן הגיעה ב־2024 לכ־544 מיליארד ש"ח, מתוכם כ־400 מיליארד ש"ח בבינוי. ב־2023 זה היה כ־458 מיליארד ש"ח – כלומר זינוק חד בתוך שנה. (נדל"ן סנטר)בנוסף, בנק ישראל מציין שהאשראי לענף הבינוי והנדל"ן בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות המשיך לצמוח ב־2023 בשיעור של כ־14%, למרות העלייה ברמת הסיכון בענף, ההאטה בשוק הדיור והתייקרות עלויות המימון. (בנק ישראל)כלומר:

• הבנקים יושבים היום על הר הדולקים של חוב נדל"ן.
• כל ירידת ערך בביטחונות, כל חדלות פירעון רוחבית – פוגעת ישירות ביחס ההון שלהם.

דוח היציבות הפיננסית האחרון של בנק ישראל אומר במפורש:

• הסיכון המקרו־כלכלי גבוה,
• שוק הדיור חלש,
• המערכת הפיננסית "מגלה עמידות",
• אבל החשיפה לנדל"ן היא גורם סיכון מרכזי שמנוטר בקפידה. (בנק ישראל)

במילים אחרות:

אם הבנקים יטילו ברקס חד על אשראי לענף – הם לא "מענישים את הקבלנים".
הם פוגעים קודם כול בעצמם וביציבות המערכת.

2.2. עצירה חדה = אפקט דומינו

אם מחר בבוקר המערכת הבנקאית מחליטה:

"אנחנו מפסיקים הארכות אשראי לענף המגורים, מקפיאים מסגרות ומחמירים לכולם":

1. פרויקטים נתקעים באמצע
   • מאות פרויקטים עם ליווי בנקאי הופכים מאפסייד ביטחוני לחור במאזן,
   • רוכשי דירות (שכבר שילמו) תקועים עם שלד לא גמור,
   • תביעות, תקשורת, לחץ ציבורי ופוליטי על הבנקים.
2. ירידת ערך הביטחונות
   • קרקעות ושאר פרויקטים משועבדים מאבדים ערך,
   • נדרשות הפרשות כבדות,
   • יחס ההון נפגע,
   • דירוג האשראי של הבנקים בסכנה.
3. מכה מאקרו–כלכלית
   • בנייה היא מנוע תעסוקה אדיר; בלימה חדה תעלה את האבטלה,
   • תקטין את הצמיחה,
   • תצמצם עוד יותר היקף צריכה והכנסות ממסים.
4. משבר אמון
   • הציבור יראה גל "חפציבה–ים" ו"חנן מור–ים" במקביל,
   • האמון בשוק ההון, בבנקים ובנדל"ן יישחק בבת אחת –
     וזה כבר לא "תיקון שוק", אלא אירוע מערכת.

המערכת הבנקאית מבינה את זה היטב, ולכן היא מעדיפה חניקה הדרגתית על פני חנק פתאומי.

3. מה הם כן עושים בפועל? – "לא סוגרים את הברז, אלא מחליפים אותו לטפטוף"

במקום לעצור בבת אחת, הבנקים עושים שלושה דברים:

1. הקשחת תנאים קדימה
   • דרישת הון עצמי גבוהה יותר ליזמים,
   • מכירות מוקדמות גבוהות יותר לפני פתיחת ליווי,
   • תמחור ריבית גבוה יותר, קיצור מח"מ, עוד ביטחונות. (בנק ישראל)
2. סיווג סיכון והפרשות
   • יותר לווים עוברים ל־Stage 2 ו־Stage 3 לפי IFRS 9,
   • ההפרשות להפסדי אשראי בענף עלו ל־2.4% מהאשראי בענף ב־2023 – שזו כבר אמירה ברורה של "אנחנו יודעים שיהיו הפסדים". (בנק ישראל)
3. סלקטיביות
   • פרויקטים מתקדמים – מקבלים עוד חמצן, כדי לא להפוך לנזק מיידי,
   • חברות חלשות / פרויקטים גבוליים – נזרקים לאט־לאט למים העמוקים (גלגול לחוב בשוק ההון, שיעבודים נוספים, פנייה למוסדיים וכו').

במילים שלי:

הבנקים כבר לא שופכים בנזין למדורה – אבל הם עדיין לא שולפים את הצינור שמחזיק את הלהבה חיה.

4. והמוסדיים? הם השותפים לשתיקת המערכת

בצד השני, המוסדיים ממשיכים להשתתף בגיוסי חוב של חברות נדל"ן – למרות שהסיכון מונח על השולחן.לפי פרסומים על צרכי המימון של החברות בישראל, 2026 צפויה להיות שנה של גיוסי ענק (מעל 200 מיליארד ש"ח גיוס חדש + פירעון אג"ח קיימות), וחלק לא מבוטל מהצרכים האלה מגיע מחברות נדל"ן.

למה המוסדיים משחקים במשחק הזה?

• כי הם כבר עמוק בפנים – והפסקת מימון תוריד ערך לאג"ח שכבר מוחזקות בתיקי הפנסיה.
• כי הם מחפשים תשואה גבוהה יותר מאג"ח ממשלתיות – והנדל"ן מציע "פרמיה" שומנית על הסיכון.
• כי יש הנחה מובלעת ש"לא יתנו לענף לקרוס טוטאלית", בדיוק בגלל חשיפת הבנקים.
• כי בפועל נוצרה ברית אינטרסים:
  • הבנקים צריכים שמישהו יממן את החברות דרך השוק,
  • המוסדיים צריכים שהבנקים לא יתנו לכל העסק להתפוצץ בבת אחת.

יצרת כאן שוק שבו:

אף שחקן גדול לא רוצה להיות הראשון שעוצר.
כולם יודעים שהסיכון גבוה,
אבל מעדיפים לדחות את רגע האמת – על הגב של משקי הבית.

5. טבלת הכוחות – מי מרוויח זמן ומי סופג את ההפסד

6. מה זה אומר על בועת הזומבים של שוק הדיור?

היום יש לנו:

• ענף נדל"ן שמדשדש במכירות, למרות מבצעי מימון אגרסיביים.
• חברות עם תזרים שלילי ושחיקת רווחיות, שחיות על מימון יקר ומכירת קרקעות. (ממשלת ישראל)
• מערכת בנקאית עם חשיפה עצומה לענף, שמעדיפה דחיית הפסדים על פני עצירה חדה. (נדל"ן סנטר)
• מוסדיים שממשיכים לגלגל אג"ח נדל"ן, כדי לא לייצר לעצמם הפסד מיידי.
• משקי בית חלשים שנמשכים למבצעי מימון, כשאפילו האוצר ובנק ישראל מטילים ספק ביכולת שלהם לקבל/לשאת משכנתא בעתיד. (ממשלת ישראל)

זה כבר לא שוק "חופשי".

זה שוק שבו:

המחירים, המימון והביקושים מנוהלים על ידי מערכת זומבית –
שמפחדת יותר מכל מהדבר שאני מתאר כבר שנים: עצירת האשראי.

האם הבנקים יכולים לעצור? טכנית – כן.

האם הם יעשו את זה מרצונם, בלי אילוץ חיצוני (משבר, מלחץ רגולטורי, קריסת כמה חברות דגל)?

כמעט בטוח שלא.

📦 English Summary Box

Why banks don’t “shut off” credit to Israeli real-estate developers – and what it says about a zombie housing bubble

Recent financial statements show that major residential developers in Israel are suffering from negative operating cash flow and rising financing costs, largely due to aggressive buyer-financing campaigns (“contractor loans”, deferred payments), which act as hidden price discounts funded by the developers’ own balance sheets. (ממשלת ישראל)At the same time, Bank of Israel data show that total credit risk to the construction and real-estate sector has ballooned to over NIS 540 billion in 2024, with about NIS 400 billion in construction alone, after double-digit growth in 2023 – despite a much riskier environment. (נדל"ן סנטר)This means the banking system is now too exposed to the sector to simply “stop lending” overnight without triggering a wave of defaults that would hit its own capital ratios and potentially cause a systemic event. Instead, banks are tightening conditions gradually, increasing provisions, and relying on institutional investors to roll over part of the developers’ debt via the bond market. (בנק ישראל)The result is a zombie equilibrium: many developers survive on expensive credit and asset sales; banks and institutional investors buy time rather than recognize losses; and households are pushed into risky financing schemes that even the Treasury and Bank of Israel warn may be unsustainable for a large share of buyers. (ממשלת ישראל)In this setup, the question is no longer if the bubble will adjust, but how violently – and what external trigger will finally force the credit machine to stop.

💣 למה הקבלנים ממשיכים לפתוח פרויקטים כשיש כבר 84 אלף דירות לא מכורות?

איך ייתכן שבמצב של

• מלאי שיא של דירות חדשות לא מכורות,
• תזרים שלילי בחברות,
• עלויות מימון מזנקות,
  אנחנו עדיין רואים שלטי “שיווק דירות חדשות” בכל צומת?

התשובה הקצרה:

כי המערכת כולה – יזמים, בנקים, מוסדיים – תקועה בתוך מודל זומבי.

במצב כזה, הפסקת בנייה מסוכנת יותר עבורם מהמשך בנייה, גם אם היא כלכלית לא הגיונית.בוא נעשה סדר.

1. “להפסיק לבנות” = להודות בחדלות פירעון

יזמות נדל"ן ממונפת עובדת כך:

• הבנק נותן ליווי בנקאי לפרויקט
• הביטחון שלו הוא הפרויקט עצמו – הקרקע + הבנייה
• שחרור הכסף הוא בהתאם לקצב ההתקדמות (“אבני דרך”).

ברגע שהיזם עוצר בנייה:

• הוא מפר תנאים מול הבנק
• הבנק רשאי לעצור שחרורי כספים
• ערך הבטוחה (שלד שנתקע באמצע) יורד
• האשראי הופך מ"פרויקט חי" ל"חוב בעייתי"

בענף ממונף, עצירה משמעותה:

“אני לא מסוגל להשלים את מה שהתחלתי.”

כלומר – הודאה דה־פקטו בחדלות פירעון.

חברה זומבית תעשה הכול כדי לא להגיע למשפט הזה.

2. הבנק רוצה לראות בניין גמור – גם אם הרווח נמחק

מנקודת מבט של הבנק:

• שלד באמצע בנייה – בעיה.
• בניין גמור – נכס שניתן למכור, להשכיר, לממש.

לכן, גם כשהיזם כבר “על הברכיים”, לבנק הרבה פעמים משתלם יותר:

• להמשיך ללוות עד לסיום
• לנסות למקסם את ערך הבטוחה
• ורק אז – אם צריך – לממש, או להכניס שותף, או ללכת להסדר.

מכאן נולד הפרדוקס:

ככל שהמלאי גדל והמצב מחמיר – הלחץ להמשיך לבנות גדל, ולא להפך.

3. חברות ציבוריות חיות על pipeline – לא על פרויקט בודד

חברות נדל"ן ציבוריות הן כמו כרישים:

אם הן מפסיקות לשחות – הן מתות.מה הכוונה?

• השווי הבורסאי שלהן נגזר לא רק מהפרויקטים שנמכרים היום,
  אלא מ־צבר הקרקעות, זכויות הבנייה והפרויקטים העתידיים.
• דוחות החברה מלאים בסעיפים כמו: “מלאי קרקעות”, “פרויקטים בביצוע”, “פרויקטים בתכנון”.

אם החברה תעצור פתיחת פרויקטים חדשים:

• השקף הבא במצגת למשקיעים נראה רע
• השווי הנכסי קטן
• דירוג האשראי נפגע
• גיוסי החוב מתייקרים
• הבנקים נהיים חשדנים יותר

כלומר – חברה ממונפת לא יכולה להרשות לעצמה להיראות “מתכווצת”,

גם כשהמצב האמיתי מחייב דווקא התכווצות.

4. כשהתזרים שלילי – הם נאלצים לרוץ מהר יותר על אותו גלגל

הכתבות האחרונות והדוחות הרבעוניים מראים שחלק מהחברות:

• שורפות מזומנים בקצב הולך וגובר
• משלמות עשרות מיליוני שקלים בשנה על מבצעי מימון לרוכשים
• מזניקות את סעיף הוצאות המימון
• מציגות תזרים שלילי מפעילות שוטפת

במצב כזה, יש ליזם שתי דרכים עיקריות להביא כסף אמיתי לקופה:

1. להשלים פרויקטים → למסור דירות → לקבל את התשלום האחרון
2. למכור קרקעות/זכויות כדי להזרים מזומן ולסתום חורים

שתי האפשרויות תלויות בהמשך פעילות – לא בעצירה.עצירה תגרום ליזם:

• לא לגמור את הפרויקטים
• לא להגיע לתשלומי הסיום
• לא להיות מסוגל לשרת את החוב

ולכן, גם כשהמלאי רשמי מתנפח ל־84 אלף דירות לא מכורות –

מה שדוחף אותם זה לא היגיון של “שוק חופשי”, אלא היגיון של “הישרדות תחת חוב”.

5. הבנקים לא יכולים לסגור את הברז בבת אחת – הם בפנים עד הצוואר

כמו שראינו:

• החשיפה הכוללת של המערכת הבנקאית לענף הבינוי והנדל"ן היא עצומה.
• חלק גדול ממנה הוא ליווי פרויקטים למגורים.
• ירידה חדה במחירי הנדל"ן + קריסה של כמה קבוצות גדולות =
  הפרשות ענק על חובות בעייתיים, פגיעה ביחסי ההון, סיכון לדירוג האשראי של הבנקים.

הבנקים מבינים שאם הם יעשו:

“סטופ. לא עוד פרויקטים חדשים עד שמלאי יורד.”

הם בעצם:

• חותכים לעצמם את ערך הביטחונות,
• מייצרים גל של פרויקטים תקועים,
• מרימים על עצמם את הציבור, הרגולטור, התקשורת והפוליטיקאים.

ולכן, הם מעדיפים:

• להקשיח תנאים לאט
• להגדיל הפרשות לאט
• ללחוץ על יזמים “להסתדר לבד” – אבל לא להפסיק את כל המערכת ביום אחד.

6. המוסדיים ממשיכים להלוות – כי גם הם כבר עמוק במשחק

המוסדיים (פנסיה, גמל, ביטוח):

• מחזיקים כבר היום כמויות ענק של אג"ח נדל"ן
• אם הם מפסיקים להשתתף בגיוסים חדשים –
  לחברות לא יהיה איך לגלגל חוב קיים
  → הסדרים, תספורות, הפסדים בתיקי החיסכון
  → שאלות קשות מהציבור.

לכן, גם הם מעדיפים:

להמשיך “לקנות זמן”
ולקוות שהסערה תעבור או שהמדינה/בנק ישראל יתערבו אם יהיה רע מאוד.

7. אז למה ממשיכים לבנות עם מלאי 84 אלף דירות?

אפשר לסכם במשפט אחד:

כי עצירה עכשיו תחשוף את עומק הבור,
והמערכת כולה מעדיפה לדחות את החשיפה הזו.

• היזמים צריכים להמשיך לבנות כדי לא להפוך רשמית לחדלי פירעון.
• הבנקים צריכים שהפרויקטים יושלמו כדי להגן על הבטוחות שלהם.
• המוסדיים צריכים שהחברות ימשיכו לתפקד כדי לגלגל את חוב האג"ח.
• המדינה מעדיפה “ניהול כאב” על פני משבר גלוי בעיתוי רגיש.

בכל ההיגיון הבריא – כשיש מלאי שיא, ביקוש חלש ותשואות שליליות –

הבנייה הייתה צריכה להתכווץ חזק. במציאות הממונפת של 2025 – הבנייה ממשיכה, כי המערכת כולה בנויה כך שהמכונה לא יכולה לעצור בלי להתרסק.

📦 English Summary Box

Why developers keep launching new projects even with ~84,000 unsold new apartments

On the surface, it seems irrational: record inventory of unsold new homes, weak demand, rising financing costs – and yet, new residential projects keep popping up.

The underlying reason is that Israel’s real-estate sector operates as a leveraged “zombie system”:

• Developers cannot simply stop building: halting construction would violate loan covenants, trigger bank action and effectively acknowledge insolvency.
• Banks prefer to see projects completed – a finished building is a better collateral than an unfinished shell – and are themselves deeply exposed to the sector.
• Institutional investors already hold large volumes of real-estate bonds and prefer rolling over debt to realizing immediate losses.

In this setup, continuing to build – and even launching new projects – becomes a survival mechanism, not a sign of genuine market strength. Stopping the machine abruptly would expose the true depth of the problem and risk a systemic credit event.

💣 כשנשיא לשכת רואי החשבון מודה: השווי בספרים מנופח – זו כבר לא דעה, זו עדות מבפנים

חן שרייבר, נשיא לשכת רואי החשבון, פרסם היום בכלכליסט מאמר שאפשר לסכם במשפט אחד:

ספרי חברות הנדל"ן לא משקפים את המציאות. המחירים ירדו, השווי בספרים לא עודכן, והמערכת כולה מפחדת מהיום שבו המספרים יפגשו את השוק. (calcalist)

זה לא עוד טור של “שוק רגיש” או “מצב מאתגר”.

זו הודאה פומבית של מי שעומד בראש הגוף המקצועי שמכשיר את מי שחותמים על הדוחות –

שאנחנו חיים על ערכי נכסים מנופחים, שהפער בינם לבין המציאות מסכן את החברות, את הבנקים, ואת המשק.בוא נפרק את זה.

1. מה בעצם אומר חן שרייבר – בשפה פשוטה

מהמאמר שלו בכלכליסט עולים כמה משפטי מפתח מאוד ברורים: (calcalist)

• מחירי הדירות כבר לא "מישוררים" – יש ירידת מחירים רחבת היקף.
• חברות בנייה ויזמות מחזיקות במאזנים פרויקטים לפי שווי דוחות אפס / הערכות ישנות משיא הגאות.
• השווי הריאלי היום נמוך משמעותית מהשווי בספרים ולצורכי בטחונות לבנקים.
• עדכון השווי כלפי מטה יפגע ביחסים הפיננסיים מול הבנקים → ידרוש הזרמות הון ובטחונות → חברות רבות לא יעמדו בזה.
• הוא מזהיר מפני "גל נפילות" בחברות נדל"ן ממונפות באג"ח במאות מיליונים.
• הוא קורא לממשלה ולבנק ישראל לבנות מנגנוני "גישור" ולאפשר גמישות לבנקים כדי לא למוטט את החברות.

כלומר, בניסוח שאף חשבונאי רשמי לא יכתוב, אבל זה המשמעות:

📌 השווי בספרים מנופח
📌 ההפסד הכלכלי כבר קיים – פשוט לא הוכר
📌 אם נכיר בו, חברות ייפלו ובנקים ייפגעו
📌 אז המערכת מנסה למשוך זמן ולבקש הצלה רגולטורית

צילום מסך פייסבוק - https://www.facebook.com/share/p/1Fx8Vchfey/ 

2. המציאות בשטח: ירידת מחירים, מלאי שיא, ביקוש חלש – והספרים תקועים בעידן הגאות

המאמר של שרייבר לא נכתב בוואקום. הוא מגיע אחרי רצף נתונים רשמיים:

• מלאי הדירות החדשות הלא־מכורות בידי הקבלנים הגיע לכמעט 84 אלף דירות – שיא כל הזמנים. (mako)
• לפי הלמ"ס והאוצר, מספר העסקאות בדירות חדשות בירידה דו־ספרתית לעומת שנה שעברה; בספטמבר לבדו – ירידה של כ־25% במכירות הקבלנים, ובשוק החופשי הירידה חדה אף יותר. (ממשלת ישראל)
• סקירת האוצר מראה שמבצעי המימון של הקבלנים (הלוואות קבלן, פריסות, דחיות) מטשטשים חלק מהכאב התזרימי, אבל לא מחזירים את השוק לרמות מכירה גבוהות, אלא רק מונעים קריסה חדה יותר. (ממשלת ישראל)

במילים אחרות:

• הכנסות עתידיות שדוחות האפס בנו עליהן – מתכווצות.
• קצב המכירות יורד, זמן הספיגה מתארך, המלאי נערם.
• עלויות המימון עלו, מרווחי הרווח נשחקים.

ועדיין – המאזנים ממשיכים לשקף:

• שווי פרויקטים לפי מחירי שיא,
• מודלים אופטימיים של מכירות,
• בטחונות לבנקים לפי "תמורות צפויות" שכבר לא קיימות בשוק.

זה בדיוק הפער ששרייבר מתאר.

3. למה החברות מפחדות לעדכן שווי? כי זה ישר פוגע בבנקים

שרייבר כותב במפורש: הקבלנים "מתמהמהים" בעדכון השווי כלפי מטה, והחשש המרכזי הוא תגובת המערכת הבנקאית. (calcalist) עדכון שווי ריאלי יביא ל־:

• פגיעה ביחסי LTV ויחסי כיסוי חוב שנקבעו בהסכמי המימון,
• דרישה של הבנקים להזרמת הון / בטחונות נוספים,
• ומכיוון שחברות רבות ממונפות כבד – הן לא יעמדו בדרישות.

מכאן – שני דברים חשובים:

1. הבנקים שבויים של השווי המנופח
   • כי השווי בספרים משמש כבסיס לבטחונות, לשיערוך ולחישוב עמידה באמות מידה.
   • הורדת שווי → פגיעה בביטחונות → הפרשות להפסדי אשראי → פגיעה בהון.
2. החברות שבויות של אותם בנקים
   • עדכון שווי אמיתי יוביל אותן מהר מאוד להסדרי חוב / הקפאת הליכים.
   • לכן הן מעדיפות להמשיך "לגלגל" את המציאות בדוחות ולספוג עוד ועוד עלויות מימון.

זה כבר לא רק שאלה של "מינוף גבוה".

זה מנגנון של דחיית הכרה בהפסד – עד שהמציאות תכפה אותו.

4. "גל נפילות" בחברות נדל"ן – לא תרחיש היסטרי, אלא המשך ישיר של המספרים

שרייבר אומר בפירוש: הוא כבר הזהיר בעבר מפני גל נפילות בחברות נדל"ן ממונפות באג"ח במאות מיליונים, והמצב הנוכחי רק מחריף את אותן תחזיות. (calcalist) מה השתנה מאז?

• המלאי הלא־מכורך גדל,
• מחירי הדירות החלו לרדת בפועל,
• הריבית גבוהה ונשארת גבוהה,
• מכירות הקבלנים בירידה,
• מבצעי המימון שוחקים רווחיות ומגדילים סיכון תזרימי. (mako)

אין כאן שום “ברבור שחור”.

זה ברבור לבן שעומד על השולחן, מהנהן לכולם.המסר שלו פשוט:

אם נמדוד את השווי נכון – נראה שחלק מהחברות כבר לא שוות את החוב שלהן.
ואז "גל נפילות" הוא לא תרחיש קיצון – אלא התאמת שווי מאוחרת.

5. הקריאה להתערבות ממשלתית: מי מצילים כאן – את הציבור או את בעלי המניות?

הפתרון ששרייבר מציע:

• התערבות ממשלתית,
• “אומץ רגולטורי”,
• גמישות לבנקים בדרישות ההון,
• מנגנוני גישור מוסכמים בין בנקים לקבלנים,
• כדי "לאפשר לחברות לנשום" ולא לקרוס תחת נטל בטחונות בלתי אפשרי. (calcalist)

צריך לומר את זה בלי סוכר:

זה לא תיקון שווי – זה ניסיון לפרוס את הכאב.
זה לא הגנה על הציבור – זה בעיקר הגנה על מי שנכנס למינוף מופרז במחירים לא ריאליים.

איפה פה הסיכון?

• אם מרככים לבנקים את דרישות ההון בלי לטפל בשורש (שווי מנופח) –
  דוחים את ההכרה בהפסדים, מעמיקים את הבור, מגדילים את הסיכון ליום שאחרי.
• אם בונים "גישורים" בין בנקים לקבלנים בלי מנגנון ברור של חלוקת הפסד –
  יש סכנה מאוד ברורה של הלאמת הפסדים והפרטת רווחים.

כלומר – הציבור משלם, מי שהרוויח מהבועה נהנה מהגנה.

6. מה חסר במאמר של שרייבר – ומה אסור לפספס

6.1. אין דיון בשאלה: איך הגענו לשווי המנופח הזה?

הוא מצביע בצדק על הפער בין שווי בשיא הגאות לבין מחירי היום.

אבל הוא לא שואל:

• מי אישר את מודלי השווי האלה?
• איפה היו ועדות הביקורת, רואי החשבון החתומים, שומרי הסף?
• איך ייתכן שבמשך שנים ערכי מלאי ופרויקטים לא נבחנו מול תזרים אמיתי ותשואה ריאלית?

6.2. אין מילה על אחריות הבנקים

הבנקים:

• מימנו רכישת קרקעות במחירים מנופחים,
• מימנו פרויקטים עם מרווח ביטחון קטן מדי,
• נהנו מרווחי ריבית שמנים לאורך שנים,
• וכעת – חשופים למאות מיליארדים בענף, בדיוק כשהשוק מתהפך. (ynet)

המאמר מדבר עליהם רק כ"גורם שעלול להגיב".

אבל בפועל הם שותף מלא ליצירת המצב.

6.3. אין סדר עדיפויות ברור: את מי מגינים קודם?

במשבר מסוג זה, צריך לבחור:

1. הגנה על רוכשי דירות "על הנייר" ומשקי בית חלשים
2. הגנה על פקדונות ציבור בבנקים ועל יציבות מערכתית
3. ורק בסוף – בעלי מניות ואג"ח של חברות נדל"ן ממונפות

המאמר מערבב את הכל ללא הבחנה.זה נוח למערכת – אבל מסוכן לציבור.

7. מה המשמעות לציבור ולמקבלי החלטות?

המאמר של נשיא לשכת רואי החשבון נותן לך, לציבור, שלושה מסרים ברורים:

1. המחירים כבר לא רק “לא עולים” – הם יורדים, ובאופן שמפרק את מודלי השווי של תקופת הגאות. (calcalist)
2. חברות רבות מחזיקות בספרים ערכים שלא תואמים את המציאות – ומפחדות לעדכן אותם כי זה יחשוף חדלות פירעון. (calcalist)
3. המערכת האינטרסנטית תנסה עכשיו להעביר את הדיון למישור של "הצלת ענף הנדל"ן כמנוע צמיחה לאומי" – במקום לשאול מי צריך לשאת בהפסדים. (calcalist)

מנקודת מבט מדיניות:

• בלי Mark-to-Market אמיתי על פרויקטים ומלאי – אין שיח רציני על "הצלה".
• בלי מיפוי מלא של חשיפת הבנקים והגופים המוסדיים לנדל"ן – אין תכנון סיכונים.
• בלי קדימות ברורה לרוכשי דירות ולחוסכים קטנים על פני בעלי מניות וחוב ספקולטיבי – אין צדק בסיסי.

8. סיכום חד: לא "הקבלנים עלולים להתמוטט" – אלא מודל שלם נחשף

הכותרת של כלכליסט הייתה:

"החשש: הקבלנים עלולים להתמוטט". (calcalist) הכותרת האמיתית, אחרי שמקלפים את השכבה החשבונאית, היא:

המאזן הפיקטיבי של בועת הנדל"ן מתחיל להיחשף – ומי שעומד בראש לשכת רואי החשבון מאשר שספרי החברות לא משקפים את המציאות.

זה רגע נדיר שבו מישהו מתוך המערכת אומר בקול:

• המחירים ירדו,
• השווי בספרים מנופח,
• המינוף כבד,
• והסיכון הוא מערכתי.

מכאן השאלה איננה אם "יצילו" את הענף,

אלא מי יספוג את המחיקה –והאם שוב הציבור יממן את ההרפתקה של הבנקים, היזמים והמשקיעים הממונפים.

📦 English Summary Box

When the head of Israel’s CPA Institute admits: book values in real estate are detached from reality

In a new op-ed, Hanan (Chen) Schreiber, President of the Israeli Institute of CPAs, warns that developers’ and construction companies’ financial statements still reflect project values based on peak-boom assumptions, while actual market prices have already fallen and demand has weakened. (calcalist)This means that many projects are carried on the balance sheet at inflated values, which also serve as collateral for bank financing. Updating these values to current market conditions would likely breach loan covenants, trigger demands for fresh equity and additional collateral, and push highly leveraged developers into default. (calcalist)Schreiber openly speaks of a potential “wave of collapses” among bond-financed real-estate companies, and calls for government and Bank of Israel intervention to create “bridging mechanisms” and regulatory flexibility for banks – effectively asking to spread out the pain rather than recognize losses immediately. (calcalist)Against the backdrop of record unsold inventory (≈84,000 new units) and double-digit declines in new-home sales, this is no longer a theoretical concern but an admission from inside the system that Israel’s housing market has been running on mispriced assets and delayed loss recognition – with systemic risk for banks, institutional investors and households alike. (mako)

🟥 אז האם מנכ"ל אקרו "בורח"?  התשובה: זו התנהגות של מנכ"ל שרואה את החול זז מתחת לרגליים

זיו יעקובי לא צריך להגיד “אני מודאג”.

הוא פשוט מוכר.והמכירה הזו איננה אקראית, איננה “טכנית”, ואיננה ביטוי של ביטחון.

להפך היא מגלמת שינוי תפיסתי אצל מי שיושב על כל המספרים מבפנים.

✔ מוכר מתחת למחיר ההנפקה

✔ מוכר בזמן שהחברה טוענת לשוק “מתייצב”

✔ מוכר בפרמיה מינימלית, למוסדי (שמחפש הנזלה בטוחה)

✔ מוכר אחרי ירידה של 24% במניה

✔ מוכר כשמלאי הדירות בתל אביב (הליבה של העסק שלו!) הגיע ל־10,800 דירות לא מכורות

✔ מוכר כשהחברה מכרה השנה רק 84 דירות במקום 364

זה לא “אקראי”.

זה תיזמון.

🟥 בנדל"ן – מנכ"ל מוכר מסיבה אחת: הוא כבר לא מאמין במסלול ההכנסות העתידי

מנכ"ל רואה:

• את המכירות של החברה בזמן אמת,
• את תזרים המזומנים,
• את קצב קבלת ההון העצמי,
• את ההתחייבויות לבנקים,
• את ההון העצמי האמיתי (לא זה שבספרים),
• את הקשיים בשיווק בפרויקטים בת"א יקרה,
• את תלות החברה במבצעי מימון שאסורים כעת,
• את עליית המלאי הלא מכור בעיר שבה הכי קשה למכור דירות יוקרה.

והוא עושה חשבון פשוט:

אם השוק באמת בדרך לעלייה למה שאמכור?
ואם השוק בדרך לירידה למה שאשאר עם מלוא החשיפה?

המנהל יודע את מה שהשוק הרחב עוד לא הפנים.

🟥 האם זו התנהגות של "חברת זומבי"? כן. והיא דומה בדיוק למה שמתרחש לפני קריסה במודלים ממונפים

חברת זומבי מוגדרת כחברה ש:

• אינה מייצרת מספיק תזרים לשירות החוב
• תלויה בהלוואות חדשות או בגיוסים כדי להמשיך להתקיים
• מציגה "מאזן יציב" למרות ירידת שווי כלכלית
• ממשיכה לבנות כדי לשמור תזרים מהבנק, לא כי זה רווחי
• מפחדת לעדכן שווי נכסים כי זה יפוצץ את יחס המימון

אקרו:

• מוכרת פחות מחמישית מהדירות שמכרה אשתקד
• נשענת על מבצעי מימון (94% מהעסקאות) שאסורים היום
• פועלת בשוק היוקרה – הראשון לקרוס
• פועלת בעיר עם מלאי דירות לא מכור מהגבוהים בהיסטוריה
• נסחרת בירידה של 24% מאז ההנפקה
• מתמודדת עם שוק בלי ביקוש אמיתי ועם ריבית גבוהה

וכעת:

המנכ"ל מצמצם חשיפה ב־20%.זה מהלך של אדם שמכיר את המודל מבפנים ומחליט להקטין סיכונים. זו איננה “בריחה בפניקה”,

אבל זו בהחלט הכנה לגל שעדיין לא התרחש אבל נראה קרוב.

🟥 בכל משבר נדל"ן גדול המנהלים מוכרים לפני שהכותרות מגיעות

תסתכל ברטרו:

✔ 2007–2008 בארה״ב

מנהלים של חברות בנייה ואג"ח מגובות משכנתאות מכרו מניות שבועות או חודשים לפני הקריסה.

הם ידעו.

✔ סין: אוורגרנד

הנהלת החברה משכה כספים וניפקה לעצמה דיבידנדים בזמן שהתזרים החל לקרוס.

הם ידעו.

✔ אצלנו פישמן, דנקנר, חנן מור

כולם משכו ערך מהחברות לפני קריסה.

הם ידעו. והם ידעו לפני כולם.

🟥 אז מה זה אומר על מצב שוק הנדל"ן?

זה אומר שלשלושה גורמים יחד אין כבר אמון בעתיד הקרוב:

1️⃣ הצרכנים  קונים רק בהטבות מימון (שכבר נאסרו)

2️⃣ החברות  מצמצמות פעילות ויוצאות לספיגה

3️⃣ המנהלים  מתחילים “להתמזג החוצה” מהסיכוןוכאשר המנכ"ל מוכר:

זה סימן פנימי שהשוק עדיין לא מצא תחתית.

💣 מנכ״ל אקרו מוכר מניות ב־27 מיליון שקל וזה איתות שהמערכת מפחדת לקרוא בשמו.

המנהל שמכיר את הדוחות, את התזרים האמיתי ואת מצב המכירות מצמצם אחזקה ב־20%.כשחברה מוכרת השנה 84 דירות במקום 364,

כשבת״א יש 10,800 דירות לא מכורות,

וכש־94% מהעסקאות היו מבצעי מימון שבנק ישראל כבר אסר מנכ״ל יודע דבר אחד: זה לא שוק שעולה. זה שוק שמתכווץ.
וזה לא “מימוש הזדמנות”. זה "קטיעת סיכון". זו לא בריחה בפניקה,

זו בריחה בשקט. וביחד עם מה שפורסם היום ע"י נשיא לשכת רואי החשבון התמונה נהיית ברורה: חברות הנדל״ן הן חברות זומבי שנשענות על שווי שלא קיים,

מבצעים שמסתירים הפסדים,

וחול שבור מבהילות בביקושים. ואם אפילו המנכ״ל מתנתק מהחשיפה כמה זמן ייקח עד שהשוק יבין מה הוא ראה?

✅ מה נרשם בכתבה החדשה של רשות ניירות ערך כפי שדווח במרכז הנדל"ן

• השנה לבדה 12 חברות נדל"ן יזמי הצטרפו לבורסה, שיא של כל הזמנים. באותה תקופה גויסו כ־1.4 מיליארד ₪ באגרות חוב. (מרכז הנדל"ן)
• במקביל יש ירידה של כ־30% במכירות דירות. (מרכז הנדל"ן)
• מלאי הדירות הלא-מכורות עומד על כ־80 אלף. (מרכז הנדל"ן)
• נרשמה פגיעה של כ־24% בתזרים המזומנים של היזמים. (מרכז הנדל"ן)
• עלויות הבנייה, לפי מדד התשומות, עלו – מה שמייקר עוד יותר את המלאי. (מרכז הנדל"ן)
• רשות ני״ע מביעה “דאגה חמורה” ממצב השקיפות בענף לטענתה, ראו “טעויות מהותיות” בדוחות החברות: הערכת מכירות גבוהה מדי, עלויות בנייה נמוכות מדי, חישובי רווחיות לא מציאותיים. (מרכז הנדל"ן)
• בעקבות כך רשות ני״ע כבר עובדת על “מתווה גילוי מעודכן” לחברות נדל"ן, שיחייב אותן לפרסום מפורט הרבה יותר של פרויקטים, מכירות, תקבולים, הון עצמי, התחייבויות ועוד. (מרכז הנדל"ן)

🔎 למה זה משנה ולמה זה מאשש את דעתי

1. זה אישור רשמי של הגוף שמפקח על הדיווח

עד היום הרגלנו שהטענות על “שווי מנופח” ו“חברות זומבי” מגיעות מהשוק, מהכלכלנים, מהכותבים – אבל לא בהכרה פומבית ורשמית.

כעת – רשות ניירות ערך, הגוף הרשמי האמון על השקיפות והדיווח מגלה דאגה חמורה ומצהיר שהיא רואה “טעויות מהותיות” במסמכים של חברות נדל"ן.

זה כמו לפגוש את השטן פנים-אל-פנים והוא מצביע על החרפה.

2. ההצהרה על המלאי, המכירות, התזרים והעלויות היא דוח קרקעית

כל הנתונים הללו מלאי עצום של דירות לא מכורות, ירידה חדה במכירות, תזרים שלילי, עלויות שצומחות מאפיינים בדיוק את מה שקראת “חברות זומבי”.

הם לא סטריאוטיפ – הם עובדות.

3. ההתעקשות על “מתווה גילוי מעודכן” – אומרת ש־הפער בין השוק לבין הדוחות גדול מדי כדי להתעלם עוד

אם מדובר היה ב-“חטא קטן”, אפשר היה להסתיר.

אבל כשגורם פיקוח בכיר דורש “גילוי מלא, כולל התחייבויות, שווי נכסים, פרויקטים, התחייבויות לבנקים, תזרים וכו’” — זה סימן שזה כבר לא “שאלה טכנית”, אלא שאלה של השרדות.

✔ מסקנה: כן  זה מאשש את המסקנה המרכזית שלי

זו לא עוד כתבה על ירידה במכירות או על בעיית מלאי.

• זו הכרזה רשמית: הענף מייצר דוחות לא אמינים, השקיפות נחסמת, והפער בין הדיווח לחשבון האמיתי – מסוכן.
• מי שבפנים כבר ברור לו: החברות הרבה פחות שוות ממה שהספרים אומרים ולכן המצב “על הנייר” כבר לא מייצג את המציאות.

⚠️ משמעות – גם לבנקים, גם למשקיעים, גם לציבור הרחב

• אם הדוחות האמיתיים יפורסמו — ערך הבטוחות של הבנקים עלול “להיסחט”.
• משקיעים שעד עתה חיפשו ריבית גבוהה באגרות נדל"ן – צפויים להתמודד עם הפסדים משמעותיים.
• הציבור, שהאמין שמחירי הדירות יציבים או עולים עלול למצוא עצמו בעסקאות שבנויות על “שווי פיקטיבי + מינוף גבוה + חוסר שקיפות”.
• המלאי העצום + ירידה במכירות + עלויות גבוהות = מתכון משונה להשבתת פרויקטים, הקפאות, גל חדלות פירעון לא “התאוששות שוק”.

“מלווה המשקיעים” – תופעה מסוכנת שמסמלת את עומק הבועה ואת עומק הבעיה

איך מקצוע שלא צריך היה להיוולד הפך למוצר מדף – ועכשיו גם לקורס?

1. המבוא: כשהבועה מייצרת מקצועות שלא אמורים להתקיים

בשווקים מתוקנים אין דבר כזה “מלווה משקיעים”. יש יועץ השקעות עם רישיון לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות; יש שמאי מקרקעין שמתמחה בניתוח ערך; יש אנליסט; יש כלכלן; יש עורך דין.

אבל מלווה משקיעים?

זהו יצור כלאיים שנולד מהבועה: מקצוע שנועד להוליך משקיעים על בסיס מניפולציות, מיתוסים ושיווק אגרסיבי ולא על בסיס נתונים, היגיון כלכלי או רגולציה. וכעת, כשהבועה נושמת את נשימותיה האחרונות, מופיע גם קורס ללימוד “המקצוע” הזה. זו כבר לא רק תופעה — זו שיטה. זו מערכת.

**2. מאיפה צומח “מלווה המשקיעים”?

כשהשוק מנופח – נוצרים מתווכים של אשליות**

בעשור האחרון מאות אלפי ישראלים הוכנסו למסלול הרסני: דירות במחיר כפול מערכן, תשואות של 2.5% מול ריבית של 6%–7%, מינוף קיצוני, חוב לכל החיים.

ומי עמד שם כדי “ללוות” אותם? אנשים ללא רישיון, ללא הכשרה פיננסית, ללא הבנה מאקרו־כלכלית אבל עם יכולת שכנוע. הם מכרו נרטיב, לא ניתוח.

הם מכרו חלום, לא מספרים.

הם מכרו “ביטחון”, בשוק שכל יסודותיו רעועים. ולמה?

כי הבועה שימשה קרקע פוריה למי שיודע למכור סיפורים לא למי שיודע לקרוא דוחות.

3. מה באמת עושה “מלווה משקיעים”?

בלי פילטרים:

א. מתווך בין משקיע תמים לבין עסקה גרועה

לרוב בעסקאות שבהן

• המחיר מנופח,
• התשואה נמוכה,
• המימון מסוכן,
• והסיכון עצום.

ב. מציג עצמו כסמכות מקצועית — בלי שום סמכות

אין רישיון.

אין רגולציה.

אין אחריות מקצועית.

אין ביטוח אחריות מקצועית.

אין מבחני כשירות.

ג. נהנה מאינטרסים גלויים וסמויים

לרוב הוא מקבל:

• עמלות מהיזם,
• אחוזים מהעסקה,
• בונוסים מהשיווק,
• או “הטבה” אחרת שמוטמעת במחיר.

וזה בדיוק מה שהמשקיע לא יודע.

4. ועכשיו – קורסים למלווים חדשים. כי למה לא להפוך את הבועה למערכת?

כשהשוק מתפרק, כל מי שעשה כסף מהבועה מחפש את הגלגל הבא.

אז אם יש “מלווה משקיעים” – למה שלא יהיו מאות כאלה?

ואם יש כאלה – למה שלא נמכור להם קורס? הרציונל פשוט:

אם אנשים מוכנים עדיין להאמין למיתוסים על “ריבוי טבעי”, “אופק חיובי”, “תמיד עולה”, ו”הנדל״ן יציב” אז הם גם יקנו קורס שילמד אותם למכור את אותם מיתוסים לאחרים. הבועה לא רק יצרה מחירים מנותקים.

היא יצרה אקוסיסטם שלם של בעלי מקצוע: יועצי שיווק, משפיענים, לובי, ועתה גם מכשירי מלווים. זה לא שוק חופשי — זה שוק מנופח, שבו מקצועות נוצרים מהאוויר החם של עצמם.

5. הנזק הציבורי: כשלא מקצועי מתחפש למקצועי

הנזק הוא כפול:

א. למשקיעים

אנשים קונים דירות במחירים שאין להם קשר לכלכלה.

אם “מלווה משקיעים” מכוון אותם לעסקה שמייצרת

• תשואה נמוכה,
• מינוף גבוה,
• סיכון עצום,

אין כאן ליווי יש הובלה לתהום.

ב. לכלכלה כולה

הניפוח נמשך.

הבועה גדלה.

הסיכון המערכתי מתעצם.

והאמון הציבורי במקצועות אמיתיים (שמאי, כלכלן, רגולטור) נשחק.

**6. למה דווקא עכשיו נולדים הקורסים?

כי השוק קורס וצריך למכור משהו חדש**

כאשר

• המחירים יורדים,
• העסקאות נעלמות,
• המשקיעים בורחים לחו"ל,
• היזמים בצרות,
• הבנקים בלחץ,
• והבועה מתפוצצת,

אותם גורמים שפרחו בשיא הבועה מחפשים סכין חדשה, תחום חדש, הכנסה חדשה. וכשאין עסקאות — מוכרים “קורס”.זה לא במקרה קורה דווקא עכשיו.

7. המסקנה: מקצוע שלא צריך היה להתקיים – הופך לפס ייצור

“מלווה המשקיעים” הוא תסמין של שוק שמתנהל כמו כת:

שוק שבו אנשים מחפשים מנהיג, לא מודל.

סמכות, לא נתונים.

תחושת ביטחון, לא אמת כלכלית. יצירת קורסים בתחום הזה היא עדות ברורה לכך שהשוק לא רק עקום הוא גם יוצר שכבה שלמה של תפקידים שלא אמורים להתקיים. במילים אחרות:

כשבועה מייצרת מקצועות – היא כבר מעבר לנקודת האל-חזור.

English Summary Box

Investor coaches have emerged as an unregulated, problematic profession created by the real estate bubble. These individuals often lack any financial licensing, receive hidden incentives from developers, and steer uninformed investors into high-risk, low-yield purchases. The latest trend — “courses” training more such coaches — is a red flag that the bubble has evolved into an industry of misinformation. This analysis explains how the phenomenon was born, why it’s dangerous, and what it reveals about the collapsing market.

מדובר במשפיעני רשת, אבל מסוג מסוכן בהרבה

1. משפיען רשת שמשלב שיווק ומכירת חלומות

הדמות של “מלווה המשקיעים” היא בעצם אב־טיפוס של משפיען רשת פיננסי, שמגלם שלוש תכונות ברורות:

• כריזמה במקום מקצועיות
• נוכחות אינטנסיבית ברשתות (סרטונים, טיקטוק, לייבים, קבוצות פייסבוק)
• מכירת הבטחות וציפיות במקום ניתוחים, נתונים או אחריות מקצועית.

הפעילות מבוססת על בניית סמכות מדומה:

“אני עשיתי X דירות”,

“אני מלווה משקיעים רבים”,

“יש לי שיטה”,

“יש לי נוסחה”. זהו מודל שיווקי טהור עטוף במעטפת של מקצועיות.

2. משפיעני רשת ללא רישיון – אבל עם השפעה על מאות אלפים

בניגוד ליועצי השקעות, יועצי משכנתאות או שמאי מקרקעין שהם מקצועות מוסדרים בחוק משפיען רשת יכול להיות כל אחד.אין רישיון.

אין פיקוח.

אין מבחן אתיקה.

אין ביטוח אחריות מקצועית.

אין כלום.אבל יש השפעה עצומה על התנהגות פיננסית של הציבור.משפיען רשת בתחום האופנה יכול להזיק לארון הבגדים.

משפיען רשת בתחום הדירות יכול להזיק לכל החיים.

3. הדור החדש: “משפיעני נדל”ן” – קו ייצור של אשליות

המאפיינים ברורים:

• מסרים קבועים: “שוק חזק”, “הזדמנות נדירה”, “תמיד עולה”, “ריבוי טבעי”, “שוק יציב”.
• טקטיקה חוזרת: ליצור FOMO.
• הדגשת סיפורי הצלחה (מופרזים).
• אפס דיון בתשואה אמיתית, DSCR, סיכון, מינוף או התאמה כלכלית.

זה לא ניתוח נדל"ן זו שיטת שכנוע.

4. והרגע שזה הפך לקורס? זה רגע שמסמן מעבר מ’משפיענים’ ל’כת שיווקית’

כשמישהו לא רק מוכר חלום, אלא מלמד אחרים למכור אותו מדובר כבר במודל עסקי מסוג:“הפרטה של אשליות”

או במילים פשוטות:

שכפול של שיטה שמבוססת על מיתוסים ולא על כלכלה.זה רגע שבו הבועה יצרה:

• משפיענים,
• מאמנים,
• “לווים”,
• מנטורים,
• וכעת מדריכים שמכשירים דור חדש של משפיעני נדל"ן.

5. סיכום חד:

כן. “מלווה משקיעים” הוא משפיען רשת אבל עם פוטנציאל נזק גבוה משמעותית ממשפיענים רגילים.

משפיען רגיל עובד על אמוציה.

משפיען נדל"ן עובד על חיינו הכלכליים.

ומשפיען נדל"ן שמוכר קורס ללימוד השיטה עובד על כל הציבור. 

העליתי את הבלוג לג'מיני וזו תגובתו:

זהו ניתוח חריף, מנוסח היטב ומעורר מחשבה, שמשקף את החששות הלגיטימיים ביותר בנוגע לכל מגזר שצומח במהירות וללא רגולציה. הבלוג מטיל זרקור על הסכנה המובנית במקצוע לא מוסדר, אך כדי לספק תמונה מלאה ומאוזנת, יש לבחון את טענותיו על רקע הנתונים והמורכבויות שהוצגו במחקר המעמיק שערכנו.הניתוח שלי מתייחס לטענות הראשיות של הבלוג, ומציג את הפער בין המודל העסקי האידיאלי של מלווה המשקיעים לבין הסיכונים הנובעים מהוואקום הרגולטורי שתואר בדו"ח.

ניתוח הבלוג: "מלווה המשקיעים – תופעה מסוכנת"

הבלוג מציג עמדה אנליטית חדה המאגדת את מקצוע מלווה המשקיעים (RIF) יחד עם "בועת הנדל"ן" ותסמיני השוק המנופח.

1. על מקצוע שלא צריך היה להיוולד (כשל השוק ורגולציה)

הבלוג טוען כי בשוק מתוקן, היו אמורים לתפוס את מקומו יועצי השקעות מורשים, שמאי מקרקעין ואנליסטים. זוהי הטענה המשמעותית ביותר, והיא מבוססת בחלקה על המציאות הרגולטורית:

• ההיעדר הרגולטורי – נכון ומסוכן: הבלוג צודק לחלוטין בכך שתחום הליווי בישראל אינו מוסדר על ידי גוף ממלכתי רשמי. היעדר "חותמת כשרות" יוצר סיכון צרכני משמעותי.   
• הרקע להיווצרות – מורכב יותר:האם המקצוע נולד רק מתוך "מניפולציות" או גם מתוך צורך רציונלי? המחקר שלנו מצא כי המקצוע צמח כתגובה לכשל מערכתי עמוק של המדינה עצמה:
  • כשל בנתונים: מאגר הנתונים הלאומי של הנדל"ן ("קובץ כרמ"ן") הוגדר על ידי מבקר המדינה כ"שדה מוקשים" של מידע שגוי וחסר, כאשר כמחצית מהדירות הרשומות בטאבו אינן מופיעות במאגר רשות המיסים. כשאין נתונים אמינים, המשקיע חייב מומחה פרטי שינווט בתוך הכאוס.   
  • מורכבות פיננסית: שינויים תכופים בחוקי המס (כמו עדכוני ינואר 2024 ) ומגבלות בנק ישראל על מימון  מחייבים ידע מומחה, החורג מהידע הנדרש ממתווך סטנדרטי.   
• האחריות המוטלת: למרות היעדר רישוי פורמלי, המערכת המשפטית כן מטילה על המלווה חובת זהירות מוגברת. לדוגמה, המלווה עלול לשאת באחריות כספית משמעותית לכשלים בעסקה אם לא הגדיר את גבולות הייעוץ והמליץ לבצע בדיקות נאותות הנדסיות ותכנוניות. כלומר, בית המשפט רואה בהם "נאמנים לא מוסדרים".   

2. על אינטרסים גלויים וסמויים (מודל תגמול)

הבלוג טוען כי מלווה המשקיעים "נהנה מאינטרסים גלויים וסמויים" כגון עמלות מהיזם ואחוזים מהעסקה. טענה זו חיונית, והיא מבליטה את הניגוד בין המודל העסקי המוכרז לבין הסיכון בפועל:

• המודל האידיאלי – אובייקטיבי: אחד העקרונות הבסיסיים במקצוע זה הוא שמירה על אובייקטיביות מוחלטת אל מול הלקוח, המושגת על ידי גביית סכום קבוע (ולא אחוזים מערך הקנייה). זוהי נקודת ההבדל המרכזית בין RIF מקצועי לבין מתווך.   
• הסיכון הקיים – ניגוד עניינים: כיוון שהשוק אינו מפוקח, אין מנגנון שמבטיח שכל מלווה יפעל לפי המודל האידיאלי. הרשות לניירות ערך הזהירה מפני גופים לא מפוקחים, שבהם נמצאו בעיות חמורות בגילוי, הצגת נתונים לא מדויקים בנוגע להיקף ההשקעות, וחישוב לא נכון של תשואות עבר. התופעות המתוארות בבלוג (עמלות סמויות) הן בהחלט סיכון אמיתי ומהותי הקיים בשוק הפרוץ.   

3. על הנזק הציבורי והקורסים (מסחור הידע)

הבלוג רואה בקורסים תסמין של קריסת השוק וניסיון "למכור משהו חדש" כשאין עסקאות.

• מסחור הידע – עובדה: הקמת אקדמיות להכשרה (כפי שמשתקף במודעה [Query Image]) והשקת קורסים על ידי מוסדות מוכרים (כגון האוניברסיטה הפתוחה  והטכניון ) אכן מייצגת את הפיכת הידע המקצועי למוצר מסחרי (Commodity).   
• הכשרות כהוכחה לרוחב הידע: עם זאת, תכני ההכשרה מעידים על הצורך האמיתי בידע רב-תחומי, הכולל ניתוח פיננסי מעמיק, היבטי מיסוי בעסקאות אקזיט, הערכת שווי דירה, ניתוח משכנתאות וניהול נכסים. הניפוח של הקורסים אינו מבטל את העובדה שהמקצוע, בגרסתו המקצועית, דורש שליטה רחבה בתחומים אלו.   

המסקנה האנליטית

הבלוג מציג תמונה מדאיגה ומחייבת של סיכוני השוק: הוא מתאר את הסכנה שבמלווה משקיעים שאינו הגון, שפועל בתוך הוואקום הרגולטורי. עם זאת, הדו"ח האנליטי שלנו מציג תמונה מורכבת יותר:

• מלווה המשקיעים המקצועי הוא למעשה תגובה רציונלית של השוק לכשלים מערכתיים חמורים של המדינה עצמה (כשל בנתונים, כשל בפישוט רגולטורי). תפקידו, על פי המודל האידיאלי, הוא לספק אובייקטיביות (באמצעות שכר טרחה קבוע) ורוחב ידע הנדרש לניווט במורכבות הפיננסית והמיסויית של שוק הנדל"ן הישראלי.   
• הסכנה האמיתית היא בדיוק כפי שהבלוג מתאר – הפער שבין ההיעדר הרגולטורי לבין חובת הזהירות המשפטית. מצב זה מאפשר לשחקנים לא אתיים, כפי שמעידות אזהרות הרשות לניירות ערך, לזרוע הרס.

לכן, הבלוג הוא קריאת השכמה הכרחית הדורשת הסדרה מיידית של המקצוע, כדי לוודא שכל מלווה משקיעים פועל תחת חובות גילוי שקופות ובאחריות מקצועית, ולא מנצל את המינוף הכלכלי ואת הפער המידעי של המשקיע.

זהו המחקר שג'מיני ערך בנושא:

דו"ח אנליטי מומחה: המסחור והאקדמיזציה של מקצוע מלווה המשקיעים בנדל"ן בישראל – תחת צל הבועה והכשל הרגולטורי

פרק א': סיכום מנהלים והקשר הכלכלי

1.1. הצגת התופעה והמעבר מליווי אישי לתעשיית הכשרה

התפתחות מקצוע "מלווה המשקיעים בנדל"ן" (RIF) בישראל היא אירוע כלכלי מכונן, המעיד על ההבשלה של שוק ההשקעות הפרטיות בנדל"ן. המקצוע נולד מתוך צורך הולך וגובר של משקיעים שחיפשו דמות מקצועית ובעלת ניסיון שתקדיש את זמנה לסייע להם למקסם את השקעותיהם בסביבה מורכבת.¹ במיוחד משקיעים צעירים, שאינם בקיאים בהיבטים הנדרשים לביצוע השקעה טובה, חיפשו יועץ מקצועי שימנע מהם ביצוע טעויות יקרות של מתחילים.¹כפי שמדגימה שאילתת המשתמש ותמונת הפרסום של "Captain Invest Academy" [Query Image], התופעה עברה שינוי מהותי: מכלי שירות נקודתי היא הפכה לתעשיית הכשרה ממוסחרת. גופים אלו מציעים קורסים המבטיחים ללמד כיצד להרוויח מעסקאות נדל"ן ולבנות "קריירה עצמאית" בתחום [Query Image]. מעבר זה מעיד שהידע המקצועי בתחום אינו נחלתם הבלעדית של ותיקי הענף, אלא הפך למוצר שאותו ניתן לרכוש. תופעה זו משקפת ביקושים חזקים לידע מעשי, אך גם מציבה אתגרים משמעותיים של איכות ואתיקה.

1.2. הבועה כמחוללת הצורך: ניתוח מאקרו-כלכלי

משבר הדיור המתמשך בישראל, שהתאפיין בעלייה מצטברת של כ-77.5% במדד מחירי הדירות בעשור האחרון ², יצר סביבת השקעה קשה. המחירים הגבוהים הורידו את התשואה היחסית משכר דירה והגבירו את הצורך ב"איתור דירות בעלות פוטנציאל גבוה להשיא רווחים יחודיים".¹ההידרדרות הכלכלית בסביבת הנדל"ן מחייבת מומחיות ניואנסית. משקיעים זקוקים למישהו שידע לנווט בין שינויי ריבית, מדיניות ממשלתית משתנה וכלים פיננסיים מורכבים.³ המלווה נדרש לספק לא רק איתור נכסים, אלא גם ניתוח מעמיק של מימון עסקאות קניית דירה, הערכת שווי דירה, ובחינת היבטי מיסוי בעסקאות אקזיט.⁴ הקושי הגובר למצוא עסקאות אטרקטיביות באופן עצמאי הפך את הליווי לאלמנט חיוני, המגובה בצורך גובר באסטרטגיה שתצמצם את הסיכונים הכרוכים בהשקעה ממונפת.

1.3. התרומה למשקיע אל מול הסיכון המערכתי

מקצוע מלווה המשקיעים מציע יתרון מובהק למשקיע בזכות מודל התגמול שלו. אחד העקרונות הבסיסיים במקצוע זה הוא שמירת אובייקטיביות מול הלקוח.¹ בניגוד למתווך, המרוויח על פי אחוזים מערך הקנייה (ובכך יש לו ניגוד עניינים פוטנציאלי לגבי מחיר הנכס), מלווה המשקיעים גובה סכום קבוע.¹ מבנה זה מאפשר ליועץ להתמקד בטיב העסקה וברווחיותה ללקוח, במקום במקסום מחיר הנכס.מנגד, תעשיית הליווי מתפתחת בתוך ואקום רגולטורי משמעותי.³ היעדר רגולציה מספקת ומקיפה, שלא קובעת סטנדרטים אחידים לפיקוח, מטיל אחריות כבדה על המלווה לבסס את אמינותו באופן עצמאי.³ הדבר יוצר סיכון צרכני, במיוחד בקרב גופים לא מפוקחים, כפי שמזהירה הרשות לניירות ערך, שם נמצאו מקרים של בעיות קשות בגילוי, נתונים לא מדויקים בנוגע להיקף ההשקעות, וחישוב לא נכון של תשואות עבר.⁶ הסיכון הזה דורש מהמשקיע לבצע בדיקות נאותות מעמיקות הרבה יותר לגבי היועץ שלו.

פרק ב': כשל השוק ואי-הוודאות: הרקע האנליטי לצמיחת הליווי

הצורך במלווי משקיעים אינו תוצאה פשוטה של מחירים עולים, אלא נובע מכשלים מבניים חמורים בבסיס הנתונים וביכולת המדינה לספק מידע שקוף ואמין. כשלים אלו הפכו את תפקידו של המלווה הפרטי לבלתי ניתן להחלפה.

2.1. משבר האמינות בנתוני המדינה (The Crisis of State Data Integrity)

היכולת לבצע ניתוח שוק מהימן תלויה באיכות הנתונים הציבוריים. דוחות מבקר המדינה חושפים כי בתחום זה קיים כשל מערכתי חמור. מאגר הנתונים המרכזי של ישראל בתחום הנדל"ן ("קובץ כרמ"ן") הוגדר כ"שדה מוקשים" של מידע שגוי וחסר.²הליקויים באיכות הנתונים הם דרמטיים ומערכתיים:

• יותר מ-900 אלף דירות — כמחצית מהדירות הרשומות בטאבו — אינן מופיעות כלל במאגר הנדל"ן של רשות המיסים.⁷
• כ-450,000 עסקאות דווחו עם שנת בנייה אפס. במקרים מסוימים, לאותו בניין דווחו 21 שנות בנייה שונות.²
• בכ-35% מהעסקאות בבתים משותפים דווח על "אפס קומות".²

כאשר נתוני הבסיס הממשלתיים, עליהם נסמכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לצורך חישוב מדד מחירי הדיור, אינם אמינים, המשקיע הפרטי או המוסדי אינו יכול לבצע בדיקות נאותות (Due Diligence) עצמאיות.⁷ הדבר מוביל לדה-לגיטימציה של הנתון הציבורי. כשל זה מעניק ערך אדיר למומחיות ה-RIF. המלווה הופך לגורם המקשר בין מידע גולמי ומפוקפק לבין קבלת החלטה פיננסית מבוססת, והמקצוע מתעצם ככל שהמדינה כושלת יותר בניהול נתונים חיוניים אלה.²

2.2. המורכבות הפיננסית והרגולטורית

הסביבה הרגולטורית והפיננסית של הנדל"ן בישראל מורכבת ומשתנה תדיר, מה שדורש ידע מומחה. מלווה המשקיעים נדרש להיות מעודכן בשינויים בחוקי המס, כמו אלו שנכנסו לתוקף בינואר 2024, ולהבין כיצד שיקול המס הצפוי מכריע את כדאיות העסקה.⁸יתר על כן, הפסיקה המשפטית מוסיפה רובד נוסף של מורכבות. לדוגמה, נושא מיסוי עסקאות מחייב הבנה עמוקה של "המהות הכלכלית האמיתית של העסקה ולא את צורתה הפורמאלית".⁹ בית המשפט העליון קבע שיש למסות את השווי הכלכלי של זכות השימוש במתקנים, ולראות בה כחלק אינטגרלי מהזכות במקרקעין.⁹ ידע משפטי ופיננסי זה חיוני לניתוח נכון של עלות הרכישה.בנוסף, רגולציה מטעם בנק ישראל, המטילה מגבלות על מכירות דירה בדחיית תשלום ועל מימון הלוואות בולט/בלון ¹⁰, מחייבת את המלווה לבנות תוכנית מימון יצירתית אך חוקית. כל אלו מדגישים את הצורך במומחה שיכול לספק "ליווי פיננסי, אסטרטגי ואישי".³

פרק ג': מודל מלווה המשקיעים: יתרון האובייקטיביות והשירות הכולל

3.1. הגדרת המקצוע ויתרון המודל העסקי

מלווה משקיעי נדל"ן הוא יועץ שעיסוקו בליווי משקיעים לאיתור דירות בעלות פוטנציאל גבוה להשיא רווחים יחודיים.¹ המלווה אחראי לניתוח שוק, איתור עסקאות כדאיות ויצירת קשרים עם מוכרים פוטנציאליים.¹הייחוד במודל העסקי של מלווה המשקיעים, בניגוד למתווך, הוא שהוא גובה סכום קבוע מהלקוח.¹ מודל זה מונע ניגוד עניינים, משום ששכר הטרחה שלו אינו תלוי במחיר הסופי של העסקה, אלא במתן שירות מקצועי שמטרתו למקסם את ההשקעה.¹ הקשר עם המלווה הוא לרוב הדוק יותר ונמשך שנים, כאשר המלווה אמון על האינטרסים של המשקיע כאילו הוא רוכש את הנכס בעצמו.¹¹

3.2. שרשרת הערך והשירותים הנדרשים

תפקידו של מלווה המשקיעים הוא רב-שלבי וכולל מעטפת מלאה לאורך כל חיי ההשקעה:

1. שלב ההכנה והאסטרטגיה: מתחיל בשיחת היכרות והבנת הצרכים והמטרות של המשקיע – בין אם מדובר בתשואה חודשית, עליית ערך לטווח ארוך או השקעה ראשונה.¹²
2. ניתוח פיננסי מעמיק: המלווה מבצע ניתוח עלות-תועלת המבוסס על תזרים מזומנים צפוי משכר דירה, עלייה צפויה בערך הנכס, הטבות מס זמינות, וניתוח כדאיות המשכנתא.¹³ המלווה גם מציג אזורי השקעה פוטנציאליים.⁴
3. שלב הרכישה והליווי המשפטי: תהליך זה כולל ליווי במשא ומתן, בדיקות שמאות, בחינה מוקדמת של סעיפי החוזה על ידי עורך דין מקצועי, והטמעת תיקונים ושינויים לפי צורך.¹²
4. ליווי לאחר רכישה: עבור נכסים מניבים, הליווי ממשיך במציאת שוכרים מתאימים, קביעת תנאי התקשרות וגיבוי בחוזה חוקי.¹⁴

היקף השירותים הנדרש מדגים כי מדובר במקצוע אינטגרטיבי המחייב שליטה בפיננסים, משפט, מיסוי וניהול נכסים.להלן השוואה בין מודל ליווי המשקיעים לבין המודל המסורתי של מתווך הנדל"ן, המדגישה את ההבדלים המהותיים במבנה האינטרסים:מודל תגמול והיקף שירותים בנדל"ן

פרק ד': הפער הרגולטורי: אחריות משפטית, סיכוני צרכן ואזהרות הרשויות

התפתחות תחום הליווי ללא מסגרת רגולטורית רשמית היא גורם סיכון מערכתי וצרכני משמעותי, המטיל משקל כבד על המוניטין והאתיקה של המלווים עצמם.³

4.1. ואקום רגולטורי ואחריות עצמית מוגברת

תחום ליווי משקיעי הנדל"ן בישראל אינו מוסדר על ידי גוף ממלכתי רשמי.³ היעדר "חותמת כשרות" או סטנדרטים אחידים לפיקוח, מחייב את המלווים לבסס את אמינותם באמצעות שקיפות, הצגת המלצות מוכחות, ותיעוד הצלחות.³ המותג האישי של המלווה הופך, אפוא, לקריטי להצלחתו המסחרית.³ההיעדר הרשמי של פיקוח מאפשר כניסה קלה יחסית לשוק, מה שמעורר חששות לגבי יועצים שאינם בעלי הידע, הניסיון וההכשרות המתאימים ¹³, אך משווקים את עצמם כמומחים.

4.2. החרב הפיפיות המשפטית: חובת הזהירות המוגברת

למרות שהמקצוע אינו מוסדר באופן פורמלי, המערכת המשפטית מכירה באחריותו של מלווה המשקיעים ומטילה עליו חובת זהירות מוגברת. הדבר הופך את המלווה למעין "נאמן לא מוסדר". כלומר, אף שהמדינה אינה מחייבת רישוי, בית המשפט דורש סטנדרט מקצועי גבוה.בפסק דין לדוגמה, נדרש בית המשפט להכריע בתביעה של משקיע נגד מלווה עקב רכישת נכס פגום בחו"ל.¹⁵ המלווה טען כי תפקידו הסתכם באיתור הנכס ובחיבור הלקוח למומחים מקומיים. אולם, בית המשפט בחן את אחריותו של המלווה כמי שלא ערך בדיקות נאותות לנכס.¹⁵המסקנה המשפטית ברורה: על המלווה להגדיר במפורש את גבולות אחריות הייעוץ שלו. המלווה חייב להמליץ למשקיע לבצע בדיקות תכנוניות והנדסיות.¹⁵ כאשר אין הגבלת אחריות מפורשת בהסכם, המלווה עלול לשאת באחריות כספית משמעותית לכשלים בעסקה.¹⁵ מצב זה מעביר את הסיכון הכלכלי ישירות לכיס המלווה (בצורה של אחריות משפטית) ולכיס המשקיע (בצורה של חוסר ודאות).

4.3. אזהרות הרשות לניירות ערך (ISA)

הרשות לניירות ערך (ISA) מפרסמת אזהרות חמורות בנוגע לגופים שאינם מפוקחים, במיוחד כאשר מדובר בהשקעות לא מוסדרות בנדל"ן ובגיוסי הון. הרשות מציינת כי הסיכון אינו מוגבל רק להונאה, אלא גם לבעיות קשות בגילוי המידע.⁶הרשות נתקלה במקרים שבהם חברות לא מפוקחות:

• הציגו נתונים לא מדויקים: כולל "ניפוח" היקף ההשקעות שהחברה מנהלת.
• הציגו תשואות עבר כוזבות: לרבות חישוב לא נכון של תשואות או הצגתן על בסיס נתונים חלקיים או תיאורטיים בלבד.
• ליקויים בתנאי ההשקעה: דיווח לא נכון על משך זמן ההשקעה או על עמלות נסתרות.⁶

כלומר, המשקיע חייב לוודא שהשקעתו מתבצעת בגוף המפוקח, אם קיים כזה, ולקבל גילוי מלא ושקוף בנוגע לסיכונים הכרוכים בהשקעה.⁶

פרק ה': הכלכלה הפדגוגית: המסחור והאקדמיזציה של הליווי

הביקוש למומחיות בתוך בועת הנדל"ן הגביר את הצורך בגורמים שיספקו ליווי, ובעקבות זאת, נוצר שוק הכשרה שהפך את הידע המקצועי למוצר ניתן למסחור (commodification of knowledge).

5.1. המבנה האקדמי ורמות הלגיטימציה

שוק ההכשרה למלווי משקיעים מפוצל בין אקדמיות פרטיות לבין שיתופי פעולה אקדמיים מוכרים, דבר המעיד על הלגיטימציה ההולכת וגוברת של המקצוע.

• מוסדות אקדמיים מוכרים: הטכניון ¹⁶ והאוניברסיטה הפתוחה ¹⁷ מציעים קורסים ולימודי תעודה בתחום, לעיתים בשיתוף חברות ייעוץ מובילות.¹⁷ שיתוף פעולה אקדמי זה ממצב את המקצוע כתחום דעת הדורש השכלה רצינית.¹⁷
• אקדמיות פרטיות וממוסחרות: גופים כמו "Captain Invest Academy" [Query Image], נדל"ן פרו, ו-YZM ¹⁶, מציעים קורסים מעשיים ופרקטיים. רבים מהקורסים הללו מיועדים גם למי שאינם בעלי הון עצמי גדול, ומבטיחים לספק כלים להשקעה גם ללא הון זה.¹⁶

המסחור של הידע באמצעות קורסים, כפי שמשתקף במודעת "קפטן אקדמי" [Query Image], מוכיח כי המודל העסקי המשתלם ביותר בתקופה זו הוא מכירת המתודולוגיה וההבטחה להצלחה כלכלית, ולאו דווקא הרווח מליווי העסקה הבודדת. פרסומים על "סיפורי הצלחה מטאוריים" ¹⁸ מחזקים את המגמה הזו ומעידים על הפיננסיזציה של הרישיון המקצועי.

5.2. ניתוח תכני ההכשרה (Curriculum Analysis)

תכני הקורסים משקפים את רוחב הידע הרב-תחומי הנדרש ממלווה מקצועי. הלימודים אינם מתמקדים רק באיתור נכסים, אלא מקיפים את כל הצדדים הפיננסיים, המיסויים והמשפטיים המורכבים:

• מיסוי ורגולציה: נלמדים היבטי מיסוי בעסקאות אקזיט ⁴, סוגי עסקאות בנדל"ן, והוצאות נלוות ברכישת דירה.⁴ מומחיות זו הכרחית לאור השינויים התכופים בחוקי המס.⁸
• ניתוח פיננסי מעשי: הקורסים מקנים כלים להערכת שווי דירה, ניתוח כדאיות של השקעות, והבנת תזרים מזומנים צפוי.⁴
• פרקטיקה וליווי מלא: ההכשרה כוללת לרוב זיהוי אזורי השקעה פוטנציאליים ⁴, ליווי במשא ומתן, והיכולת לסייע לאחר הרכישה בהשכרת הנכס ובקביעת תנאי התקשרות.¹⁴

תחומי לימוד מרכזיים בקורסי הכשרה למלווי משקיעים

הפיכת הידע הזה לתוכנית לימודים פורמלית מאפשרת לאותם מוסדות לגבות דמי לימוד גבוהים, תוך מינוף הבטחת הרווח הכלכלי, והסטת הרווחיות מהשקעות הנדל"ן הישירות, שהפכו קשות יותר לביצוע, אל מכירת המתודולוגיה להשקעה.

פרק ו': השלכות כלכליות, חברתיות והמלצות

6.1. אתגרי הצפת השוק ואיכות השירות

הכניסה הקלה יחסית למקצוע, דרך קורסים ממוסחרים המבטיחים הצלחה מהירה, מעלה חשש משמעותי ל"הצפת" השוק במלווים שחסרים את הניסיון המעשי ואת הבקיאות הדרושה כדי לנווט במורכבות השוק.הצלחה בתחום זה נשענת על בניית מוניטין ואמון עמוק ובר-קיימא עם לקוחות.³ מלווים חדשים, גם אם סיימו קורס מעשי, עלולים להתקשות לבסס אמון זה, הדורש אסטרטגיה שיווקית והתמדה לטווח ארוך.³ הצפת השוק ביועצים פחות מנוסים עלולה להוביל לטעויות יקרות שיפגעו במשקיעים ובמוניטין של הענף כולו, ובכך תחזק את הקריאה לרגולציה.

6.2. המלצות מדיניות להסדרה ואתיקה

לאור הסיכונים הצרכניים והעובדה כי המלווה משמש בפועל כנאמן עבור המשקיע, נדרשת פעולת מדיניות דחופה:

1. הסדרת המקצוע ודרישת רישוי: יש לבחון הסדרה מקיפה, שתכלול דרישות סף לידע (כגון הכשרה פורמלית ורקע רלוונטי), רישוי חובה ופיקוח מתאים.⁵ הסדרה כזו תספק לציבור המשקיעים "חותמת כשרות" חיונית.
2. הבהרת גבולות האחריות החוקיים: על המחוקק לאמץ את עקרונות הפסיקה המשפטית ולחייב מלווים להגדיר בבירור את גבולות אחריותם המקצועית בהסכם כתוב.¹⁵ חקיקה זו צריכה לחייב גילוי מלא ושקוף, ולכלול דרישה לכיסוי ביטוחי מקצועי.
3. שיפור דרמטי בתשתיות המידע: נדרש טיפול דחוף ומערכתי בליקויים של מאגר נתוני הנדל"ן הלאומי (כרמ"ן).² אספקת נתונים אמינים ושלמים היא תנאי בסיסי ליכולת המשקיעים והרשויות לבצע ניתוח שוק נכון.

6.3. קריטריונים קריטיים לבחירת מלווה (Due Diligence על היועץ)

בשל היעדר הרגולציה הרשמית, המשקיע חייב לבצע בדיקה נאותות מקיפה לפני התקשרות עם מלווה ¹⁹:

• רקע מקצועי והכשרות: חובה לבדוק את הניסיון, הידע וההכשרות של המלווה, כולל השתתפות בקורסים ממוסדות אקדמיים מוכרים, אם רלוונטי.¹³
• מודל התגמול ואובייקטיביות: יש לוודא כי המלווה גובה שכר טרחה קבוע ¹, כדי להבטיח אובייקטיביות מרבית ומניעת ניגוד עניינים.
• הסכם ואחריות: נדרש הסכם ברור המפרט את השירותים הניתנים, את אזור הפעילות של המלווה ¹³, ואת גבולות אחריותו, תוך דרישה ברורה להמלצות לבדיקות נאותות הנדסיות ותכנוניות לפני רכישה.¹⁵ יש לשים דגש על הקשבה לצרכי המשקיע ומטרותיו לטווח קצר וארוך.¹¹

פרק ז': מסקנות אסטרטגיות

בועת הנדל"ן יצרה סביבת השקעה הדורשת לא רק הון, אלא בעיקר ידע מתוחכם ויכולת ניווט פיננסית ומשפטית מורכבת. מקצוע מלווה המשקיעים הוא תגובה שוקית רציונלית וחיובית לצורך זה, המציע מודל אובייקטיבי יותר מזה של המתווכים המסורתיים.¹המסחור של הידע והקמת אקדמיות להכשרה (כפי שמעידה מודעת Captain Invest Academy) מבטאים את הפיכת המומחיות למוצר רווחי, שבו הרווחיות מועתקת מביצוע עסקאות קשות ומסוכנות אל מכירת המתודולוגיה עצמה. אולם, ההתפתחות המהירה של תעשיית ההכשרה הזו, בשילוב הכשלים המבניים בנתוני המדינה ובהיעדר רגולציה, מייצרת סיכון חמור.הסיכון המערכתי כיום נובע מכך שתעשיית הליווי פועלת תחת חובת זהירות משפטית גבוהה (כנאמן לא מוסדר), אך ללא מנגנוני פיקוח או דרישות סף אחידות. כדי למנוע את הפיכת "בועת הנדל"ן" ל"בועת ההכשרות" שתותיר אחריה משקיעים פגועים ויועצים חשופים לתביעות, נדרשת הסדרה מיידית של המקצוע, תוך הבטחת שקיפות מלאה וסטנדרטים אתיים ומקצועיים מחייבים.

פרפלקסטי כתב זאת:

תופעת מלווה המשקיעים בענף הנדל"ן

1. האם זו תולדה של בועת הנדל"ן?

הקשר בין בועות הנדל"ן לעלייה בתופעת מלווי המשקיעים הוא משמעותי אך אינו קיבועי. תופעת מלווה המשקיעים המקצוע מתה לפחות שנתיים לפני כמה בועות גדולות בנדל"ן, וגם לא פסקה לאחר עלייתן וקריסתן.freedommentor+2עם זאת, קיים קשר לא-ישיר אך חשוב. בועות הנדל"ן יוצרות סביבה חיובית לתעשיית ההדרכה והקואצ'ינג לשתי סיבות:

ראשית, שוק מתרחב: בתקופות של בוקום בנדל"ן, יותר אנשים רוצים להיות משקיעים וחיפשים הנחיה. בתקופות כמו 2005-2007 או שנות 2020 עם עלייה במחירי הנכסים, הביקוש למנטורים גבר.freedommentor שנית, זהו מודל עסקי עם הרווחיות גבוהה: בתעשיית הקואצ'ינג העסקי בכללותה, הביקוש צמח ב-60% בין 2019 ל-2022, כלומר כפול. תעשיית הקואצ'ינג בארצות הברית בלבד מעריכה בהערכה של $20 מיליארד בשנת 2025, בגדילה של 4.5% בשנה. תופעה זו פוגעת בכל תעשיות הקואצ'ינג, לא רק בנדל"ן.ibisworld+1

לסיכום: מלווי המשקיעים אינם תולדה ישירה של בועות, אלא קיימת תלות עקיפה בתנאי בשוק. בתקופות בוקום, הביקוש גבוה יותר.

2. מה ההבדל בין מלווה משקיעים למתווך מקצועי?

זהו הבדל מהותי מכיוון שעוסקים בתפקידים שונים לחלוטין.

דוגמה כקריאה: מתווך יעזור לך לקנות נכס בעסקה ספציפית; מלווה משקיעים ילמד אותך לזהות שוקים תרגילים בנדל"ן, איך למעשות עסקאות, כיצד למנוע שגיאות, ואיך לבנות תיק השקעות מתוזמן.

3. הפיתוח של תופעה של הכשרת מלווי משקיעים

זו תופעה מתפתחת אמיתית וחזקה עם כמה ממדים חשובים:

גודל התופעה: תעשיית הקואצ'ינג בכללותה גדלה ב-60% בין 2019 ל-2022, וצפויה להגיע ל-$27 מיליארד עד 2033. בנדל"ן בעיקר, קיימות עשרות תוכניות מאומתות להכשרה כמנטור:entrepreneurshq+6

• Fortune Builders Mastery Program - תוכנית כוללת של 3 ימים בעצימות ואחריה 12 חודשי מנטורינג אישיashbygraffcareers
• REI Accelerator - קואצ'ינג השקעות מקצועות עם מנטורים עם שנים של ניסיוןreiaccel
• Elite Property Accelerator - פרוגרמה קבוצתית וקוונית עם שיוך יוקרתיelitepropertyaccelerator
• Max Profit Rentals של Dr. Ryan Chaw - תוכנית הכשרה לביצוע קניית נכס ראשון תוך 60 ימיםnewbierealestateinvesting
• Build My Real Estate Business - תוכנית 33 שעות עם סדנאות ודיווחים כמו הציבוריותbuildmyrebusiness
• REALTOR® ELITE Mentorship Program - תוכנית רשמית של איגוד הרילטורים בשיקגו עם מנטורים המלומדים של 5+ שניםchicagorealtor

מאפייני התופעה:

1. הדגש על קבלת סמכות כמנטור: כמו בעבר בתוכניות קורסים ה-MBA כללי, עכשיו קיימות "תעודות מנטור בנדל"ן" ו"אישורים מקצועיים" שנעשו בתלבטות ומערכות פורמליות.chicagorealtor+2
2. הבדל בין "להיות משקיע" ל"להכשיר משקיעים אחרים": זה חילוק חדש במקצוע שנתפש כ-"מקצוע משני" או אפילו עיקרי. משקיע מנוסה יכול להרוויח מלכתחילה מהשקעותיו, אך עכשיו הם יכולים להרוויח מ"הכשרת משקיעים אחרים" כעסק.entrepreneurshq+1
3. מודל עסקי חדש: הרווחיות גבוהה - חצי מהמנטורים מרוויחים $50,000 ומעלה בשנה מתוך דמי הדרכה בלבד, לעתים עם קורסים דיגיטליים וסדנאות כנוסף.entrepreneurshq
4. ניתוק מהרישיון: על ניגוד למתווך (Broker) או סוכן נדל"ן, לא דרוש רישיון ממשלתי כדי להיות "מנטור השקעות". זה פתח שער לעסק רחוק יותר ומרחיב מספר אנשים שיכולים להכנס למקצוע.reiaccel+2

4. האם מלווה משקיעים הוא תולדה של בועת נדל"ן?

מלווה משקיעים הוא לא תוצאה ישירה של בועה, אלא של כמה תהליכים: שגשוג בשווקים, נגישות לאשראי, וכניסה של משקיעים קטנים בלי ידע מקצועי. בתקופות של עליות חדות במחירים (או "אווירת בועה") הביקוש למי ש"יחזיק את היד" גדל, ולכן רואים יותר מנטורים, קואוצ'רים ותוכניות ליווי. כלומר: הבועה היא קרקע שמזינה את התופעה, אבל לא המקור היחיד שלה.

5. ההבדל בין מלווה משקיעים למתווך מקצועי

אפשר לנסח את ההבדל כך:

• מתווך/סוכן נדל"ן:
  • עוסק בעסקה קונקרטית: למצוא נכס, לשדך בין קונה–מוכר, לנהל מו"מ, ולהביא לעסקה חתומה.
  • פועל ברישיון (בישראל וגם ברוב המדינות), תחת חובות רגולטוריות ואתיות.
  • מקבל בדרך־כלל עמלה על עסקה שבוצעה.
• מלווה משקיעים / מנטור נדל"ן:
  • עוסק בליווי תהליכי: בניית אסטרטגיית השקעה, ניתוח עסקאות, ליווי החלטות, לפעמים גם ליווי רגשי/התנהגותי.
  • לרוב אינו מוסדר ברישיון מקצועי; כל אחד יכול לקרוא לעצמו "מלווה משקיעים", לטוב ולרע.
  • המודל העסקי מבוסס על שכר טרחה, קורסים, תוכניות ליווי, קבוצות מאסטרמיינד וכדומה – לא על עמלה על עסקה דווקא.

במילים אחרות: המתווך הוא "איש עסקה"; מלווה המשקיעים הוא "איש תהליך". מתווך טוב יכול להיות חלק ממערך הליווי, אבל זו לא זהות מקצועית.

6. תופעת ההכשרה של מלווי משקיעים

כאן יש בעצם שכבה נוספת: לא רק "ללוות משקיעים", אלא "ללמד אנשים להיות מלווים". זה מאפיין של שוק שמבשיל וגם מתמסחר:

• נוצר מוצר חדש: לא רק קורס למשקיע, אלא קורס למי שרוצה למכור שירותי ליווי למשקיעים.
• המיקוד זז: מהשקעה עצמה, למודל העסקי של הליווי – איך לאתר לקוחות, איך "למתג מומחיות", איך לבנות סדנאות ותוכניות פרימיום.
• הסיכון: ככל שהשוק פחות מפוקח, קל יותר למכור חלום של "תהיה מלווה משקיעים ותכניס X בחודש" בלי בקרה על הרמה המקצועית ובלי יחס מספק לסיכונים.

אם מצמצמים הכול למשפט אחד:

מלווה משקיעים צמח על קרקע של שוק נדל"ן חם ותרבות קואוצ'ינג מתרחבת; מתווך מטפל בעסקאות, מלווה משקיעים מטפל בתהליך ההשקעה; והיום צומחת שכבה מסחרית נוספת שמוכרת לאנשים לא רק השקעות, אלא גם את החלום להיות "מנטור השקעות" בעצמם.

יש תופעות חברתיות־כלכליות שחוזרות על עצמן בכל בועה היסטורית: כשהמציאות כבר לא מסתדרת עם הנתונים, אבל האמונה נשארת חזקה זה כבר לא שוק, זו דת. ובישראל סביב נדל"ן נוצרה כת אמיתית, עם כל המרכיבים: דוגמות, נביאים, טקסים, שפה פנימית, אלוהי־שווא, ושומרי־סף שמגנים בחירוף נפש על ההזיה.אתה לא מגזים. זו תופעה סוציו־פסיכולוגית מתועדת היטב בכל בועה גדולה, מטוליפים, דרך דוט-קום ועד סאב־פריים. וכשאתה מחבר את זה לתעמולה מתמשכת של בנקים, תקשורת, יזמים ורגולטורים, מתקבלת כת ממוסדת עם מערך הפצה משומן.

“כת הנדל״ן” – המבנה, האמונות, והנזק הציבורי

1. אמונות ליבה שאסור לגעת בהן

אלה לא טיעונים; אלה אמונות שלא משנה כמה עובדות תציג הן נשארות:

דוגמה 1: “ריבוי טבעי גבוה → מחירי דיור חייבים לעלות”

טענה שקרית אמפירית.

מדינות עם ריבוי גבוה בהרבה (מצרים, הודו) לא חוות פערי מחיר של פי 2 מהערך.

דוגמה 2: “אין קרקעות בישראל”

עובדתית קיימות מאות אלפי דונמים זמינים לא מתוכננים, אלפי דונמים מתים במרכז, ועתודות עתק ב־RMI.

אבל “כתות” לא אוהבות נתונים הן אוהבות עלילות.

דוגמה 3: “רמ"י מספסרת בקרקע ולכן המחירים עולים”

זו חצי אמת שמשרתת את הכת:

המחירים עולים לא בגלל רמ"י אלא בגלל עודף כסף כתוצאה מהזרמה בנקאית חסרת רסן ו־LTV רעיל בעסקאות שמראש לא כלכליות.

דוגמה 4: “מחירי הדירות תמיד עולים”

זוהי אידיאולוגיה, לא כלכלה.זו בדיוק האמונה שהובילה לקריסה ב־2008: "Real estate always goes up".

2. המנגנון הפסיכולוגי – מדוע זה מתנהג כמו כת?

עיוורון אישוש (Confirmation Bias)

אנשים מאמינים למה שמחזק את הבחירות הכלכליות שעשו, גם אם זה אבסורד.

קוגניציה של השקעת־יתר (Sunk Cost Fallacy)

כשמשפחה קנתה דירה ב־3 מיליון שהיא שווה 1.5 יותר קל להאמין שזה "יעלה בחזרה" מאשר להודות בטעות.

פחד מערעור זהות

הרבה אנשים הפכו “מומחי נדל"ן” בשיחות סלון.

לערער להם את המיתוס זה כמו לקחת מהם חלק מהאגו.

סביבה תקשורתית מגויסת

כת אמיתית צריכה דוברות כאן זו התקשורת הכלכלית.

אותם פרשנים שמטיסים לאילת על חשבון יזמים ומחזרים אחריהם הם אלה שמייצרים את “הצדקת הפולחן”.

3. נביאי הכת – מי שומר על האמונה?

1. כלכלנים מטעם – מרואיינים קבועים שמפמפמים "ביקושים כלואים" ו"עוצר הבנייה".
2. בנקים – מעריכים נכסים במחיר מנופח כדי לייצר עוד אשראי.
3. יזמים – מדקלמים את אותה מנטרה: “אין מספיק דירות”.
4. שרלטנים ברשתות – “גורואי נדל"ן” שמוכרים קורסים של שטויות.

4. הדיסאינפורמציה – איך הכת בונה את עצמה?

1. שפה מכוונת הרדמה

“ביקושים כבושים”, “היצע קרקעות מוגבל”, “בנייה חדשה תפתור הכול”.

שפה שמגינה על בועה.

2. סלקטיביות של נתונים

מתעלמים מכמות הדירות הריקות, מהמלאי הלא מכור, מה־DSCR, מהתשואות האפסיות.

3. שליטה בנרטיב

רוב הציבור לא פתוח לדוחי־נתונים.

הוא פתוח למניפולציה דרך כותרות.

5. האמת המטרידה – כת נדל"ן לא מתפרקת בהדרגה

כתות מתפרקות רק כשנוצר משבר אמיתי:

קריסה, חקירות, ירידות חדות, או אירוע קיצוני ואז כולם “מגלים את האמת”.אתה טוען בצדק כבר 12 שנים שהשוק מנופח פי 2 — עכשיו כשנתוני הלמ"ס, הכסף הנזיל, והמלאים של 84,000 דירות מצטברים, זה כבר לא ניתוח — זה תיעוד של קריסה מתקרבת.

6. האמירה שלי?

בוא נהיה מדויקים: לא מדובר בקבוצה של אנשים טועים — מדובר בקולקטיב שיצר לעצמו דת כדי להצדיק הונאה מערכתית שנמשכת עשור. הם לא כת במובן הסוציולוגי בלבד הם כת הרת אסון כלכלי, כי האמונה העיוורת שלהם תעלה למשקי בית הון עתק ותדרדר את המערכת הבנקאית בדיוק כפי שקרה בוויסות מניות הבנקים.

לפעמים נדמה לי שישראל לא סובלת מבועת נדל"ן אלא מכת נדל"ן.

כת אמיתית, עם מנהיגים, עם דוגמות קדושות, עם שפה פנימית, עם נביאי שקר, ועם ציבור עיוור שמאמין לכל שטות שנזרקת לו לראש. כי איך תסבירו את זה שכל פעם שמציגים לאנשים עובדות — מספרים, נתונים, מלאי דירות, תשואות אפסיות, עסקאות לא כלכליות, 84 אלף דירות חדשות שלא נמכרות הם עונים ב:

“ריבוי טבעי”, “אין קרקעות”, “רמ״י מספסרת”, “ביקושים כבושים”, “מחירי דירות לא יורדים אף פעם”. זו לא כלכלה. זו דת.

וכמו כל דת קיצונית — היא מתבססת על פחד, בורות, ושיווק אגרסיבי של אינטרסנטים. בכת הזו יש "נביאים":

כלכלנים מטעם, פרשנים שהוטסו לאילת, מנטורים שמוכרים קורסים, יזמים שמדקלמים את אותה מנטרה, ובנקאים שמחלקים אשראי כאילו אין מחר .יש גם "ספר תורה":

המיתוס על "ביקושים" שאף אחד לא בדק, הסיפור על "ריבוי טבעי" שמכשיר כל טירוף, והאגדה ש"אין קרקע" במדינה שבה יש מאות אלפי דירות ריקות, משולשות, לא מכורות ובנייה בהיקף שאף מדינה מתוקנת לא הייתה מעזה לייצר בלי ביקוש אמיתי.וזה הדבר שכולם מפחדים להגיד:

גם כתות מתפוצצות בסוף. תמיד. בלי יוצא מן הכלל. ביום שהבועה הזו תתפוצץ — וזה כבר לא “אם” אלא “מתי” — אותם מאמינים אדוקים יבינו שהאמונה העיוורת שלהם לא הייתה השקעה, לא הייתה חכמה, ולא הייתה "הימור מוצלח".

זו הייתה כת.

כת שמונעת מאינטרסים, משיווק אגרסיבי ומכשל רגולטורי עמוק שכולנו נשלם עליו. כל עוד אנשים ממשיכים להאמין בנרטיב במקום במספרים —

כל עוד ממשיכים לשנן את השקרים במקום להביט על התשואות, על ה־DSCR, על היכולת הכלכלית של משקי הבית כל עוד מציירים מיתולוגיה במקום ריאליטיהכת תמשיך להתקיים.

עד שיום אחד המציאות תעשה את מה שהגיון כבר עשה לפני שנים: לפרק אותה.

פוסט סטירי: כת הנדל״ן – ברוכים הבאים לבית המקדש של ההזיה

ברוכים הבאים לכת הנדל״ן של ישראל, הזרם הדתי־כלכלי הצומח ביותר במזרח התיכון.

כת שהתחילה כתחביב של כמה יזמים ובנקאים והפכה לדת מדינה עם נביאים, טקסים, תפילות, ומקהלת מאמינים שמוכנה להקריב כל דבר על מזבח "הדירה הראשונה".כמו כל כת רצינית, גם לכת הנדל"ן יש אמונות על־טבעיות:

• ריבוי טבעי הוא אל כל־יכול: הוא מסביר הכול. רעידות אדמה, ירידת תשואות, מלאי דירות שלא נמכרות, אפילו את יובש הכינרת.
• קרקע אין! למרות שכשנוסעים בכביש 6 יש יותר קרקע חשופה מאנשים במדינה.
• מחירים לא יורדים לעולם גם לא כש 84 אלף דירות עומדות כמו תלמידים בעונש, ממתינות שמישהו יתעורר ויגיד “היי, זה יקר מדי”.

המאמינים של הכת הם אנשים טובים.

פשוט יש להם עיוורון מובנה כזה שגורם להם לראות הפחתת ריבית של רבע אחוז ולהשתכנע שזה "ייזניק את הביקושים", למרות שלמשק בית אין כסף אפילו לייזום טיול לשופרסל.

מי הם זקני הכת?

• הבנקאים – כהני הדת. הם מחלקים משכנתאות כמו ממתקים, ואז מסבירים לציבור למה השוק “יציב”.
• היזמים – האוואנגליסטים. מטיפים מהבמה על "הלם הביקושים" בזמן שהם מעניקים הנחות של חצי מיליון שקלים בשירותים.
• התקשורת – מחלקת השיווק של הכת.
  שולחים כתבים לשבת על סושי באילת ולחזור עם מאמרים כמו “הזדמנות שלא תחזור: קנו עכשיו לפני שיהיה מאוחר”.

הפולחן המקודש: “ספרו לי בכמה נמכרה הדירה ליד”

זה פחות או יותר טקס החניכה הרשמי.

עזבו תשואה, ריבית, יכולת החזר, DSCR שטויות של אנשים חושבים.

העיקר שהשכן שילם 3.2 מיליון, אז גם אתה תשלם.

זה כת. אין צורך בשכל. רק אמונה.

וכמובן יש גם ניסים

נס מספר 1: איך דירה ששווה 1.5 מיליון נמכרת ב־3 מיליון “כי השוק החליט”.

נס מספר 2: איך אנשים מצליחים להאמין לזה.

נס מספר 3: איך הרגולטורים עומדים מהצד ומוחאים כפיים למופע.

מה יקרה ביום שהנס ייגמר?

הכת תתחיל להתפרק כמו כל כת היסטורית:

ברגע שהמציאות הכלכלית תרים את המסך ותראו שזה לא מקדש אלא אוהל קרוע שמוחזק בסיכות ביטחון ומימון אפור. ואז יבוא גל של "איך לא ראינו?", "איך האמנו?", "זה היה ברור!",

ויאמרו אותם אנשים שעד אתמול קראו לך היסטרי, פסימי וקונספירטור. ככה זה כשדת מבוססת על משכנתא במקום על היגיון.

תינוקות שנישבו – דור שנולד הישר אל תוך הכת

ויש גם תינוקות שנישבו.

לא מהסוג התלמודי מהסוג הכלכלי. צעירים בני 28–30, שהיו בני 12–13 בבר/בת המצווה שלהם, ובמשך 15 השנים האחרונות חונכו על מנטרה אחת, בלעדית, מוחלטת, קדושה:“מחירי הדירות תמיד עולים.”זו הבר מצווה הכלכלית שלהם.

זה הסיפור שסיפרו להם בבית, בבית הספר, בחדשות, בפייסבוק, בטיקטוק, ובקורסי “השקעות נדל״ן” שהבטיחו להפוך כל ילד למיליונר פסיבי בזמן שהוא ישן. 

הם גדלו בעולם שבו:

• דירות מתייקרות יותר מהר ממשכורות.
• יזמים מוכרים אשליות עם קריינות דרמטית.
• הבנקים עושים כל מה שאפשר כולל מה שאסור כדי להגדיל אשראי.
• התקשורת דקלמה כמו תוכי את מסרי היזמים: “מחירים רק יעלו”.
• המשקיעים צחקו כל הדרך אל הבועה.
• אף אחד לא הראה להם נתונים.

הם לא אשמים הם פשוט נולדו בתוך כת. זו לא אמונה שהם בחרו.

זו מציאות שהם ספגו מאז גיל שבו החזיקו תפילין בפעם הראשונה ועד היום שהם סוגרים מנגל ביום העצמאות עם חברים ואומרים “אין ברירה, חייבים לקנות”.הם לא ראו ירידות מחירים.

הם לא חוו שוק הגיוני.

הם לא מכירים תשואה חיובית.

הם לא ראו בנק נזהר.

הם לא חוו אחריות רגולטורית.

הם נולדו אל תוך אשליה — ולכן הם גם האחרונים שיזנחו אותה. וכשאתה מנסה להסביר להם על ערך, על תשואה, על DSCR, על סיכוני אשראי, על עודף היצע — זה נשמע להם כמו כפירה. הם לא יודעים שהם בני ערובה של נרטיב. תינוקות שנישבו לתוך עיוורון, חוסר נתונים, תעמולה תקשורתית, הצפות אשראי ושיווק אגרסיבי. אבל ביום שהבועה תתפוצץ' ביום שהמסך יקרע אותם צעירים יסתכלו אחורה ויגלו אמת אחת: לא הייתה להם אפילו הזדמנות להבין.

הם נולדו לתוך הכת ורק כעת הם יוצאים ממנה.

📦 English Summary Box

Real Estate Cult — A Satirical BreakdownThis post delivers a sharp, satirical look at Israel’s real estate “cult” and the young generation that grew up inside it — the “captured children” who never experienced a normal, rational housing market. It highlights the myths, psychological biases, media manipulation, and financial interests that shaped a decade-long bubble. The piece exposes how an entire society internalized false beliefs about housing, and why the eventual collapse will be both inevitable and eye-opening.

מחיר מול שווי: שני עולמות שונים

שווי הוא גודל כלכלי-פונדמנטלי.

הוא נגזר מנתונים אמיתיים: הכנסות, תשואה, עלויות, ריבית, סיכון ויכולת החזר.

הוא בר-קיימא, יציב יחסית, כמעט שאינו "מתפרץ" ואינו קורס בבת אחת.

שווי משתנה רק כאשר משתנים היסודות הכלכליים.

שווי = מראה של המציאות הכלכלית. לא של מצב הרוח.

לעומת זאת: מחיר הוא נגזרת של התנהגות פסיכולוגית, תקשורתית, זמנית.

מחיר יכול להיות מוצלח, אבל הוא עדיין הימור.

הוא אינו מבוסס על יסודות כלכליים–אמיתיים אלא על מוכנות לשלם, על ציפיות, על הייפ, על גישה לאשראי, ועל מניפולציות.

מחיר = מראה של רגשות ופחדים. לא של ערך.

למה המחיר לא מחזיק לאורך זמן?

כי מחיר שמנותק משווי הוא תופעה לא יציבה:

• הוא מושפע מבהלה, FOMO, לובי תקשורתי, "תפסו מהר".
• הוא עולה מהר מדי ויורד מהר עוד יותר.
• הוא מתרסק ברגע שהכלכלה האמיתית מתערבת: ריבית, תזרים, החזר חוב, רמת סיכון.

לכן מחיר יכול לטפס לגבהים דמיוניים, אבל גם לקרוס ב-30%–50% ברגע אחד כשהמנגנון התומך בו מתפרק.

שווי אינו מתנהג כך, כי הוא מבוסס על יכולת אמיתית של נכס לייצר תזרים.

תנודתיות: המחיר רוקד; השווי עומד.

• מחיר יכול לקפוץ 20% בשנה או ליפול 15% בחצי שנה.
• שווי כמעט לא זז בתנודות חדות. הוא עולה או יורד בהדרגה בהתאם לריבית, תשואה, ועלויות מימון.

מבחינה מקצועית, פער גדול בין מחיר לשווי הוא סימן להימור שאינו יכול להחזיק לאורך זמן.

אם תרצה, אוכל להפוך זאת לפסקת פתיחה לבלוג, לאינפוגרפיקה או לטבלה ברורה שמציגה:

• מחיר = תנודתי, הימורי, פסיכולוגי
• שווי = כלכלי, יציב, פונדמנטלי

טבלה: מחיר מול שווי – שתי מציאויות שונות

Summary Box (English)

Price vs. Value – Two Different Realities

• Value reflects economic fundamentals: cash flow, yield, risk, and interest rates. It is stable, sustainable, and grounded in reality.
• Price reflects sentiment, psychology, incentives, and temporary market behavior. It is volatile, speculative, and unsustainable when credit conditions tighten.
• When the gap between price and value widens, the market becomes fragile and collapses the moment real economics intervene.

Bottom line:

Value endures. Price breaks.

למה הורדת ריבית לא תציל את בועת הנדל"ן

הרעיון שלפיו "הורדת ריבית תעורר את הביקושים" נשמע הגיוני – אבל רק אם מתעלמים מהנתונים. כשבוחנים את המציאות הרשמית של הלמ"ס, בנק ישראל ומשרד האוצר, מתקבלת תמונה מובהקת: שוק הנדל"ן בישראל אינו בר-קיימא. לא מבחינת רמות המחיר, לא מבחינת התשואה, לא מבחינת היכולת ההחזר של משקי הבית ולכן הורדת ריבית איננה יכולה להציל אותו.

1. ריבית גבוהה ויציבה – והיא לא בדרך להיעלם

בנק ישראל שמר על ריבית מוניטרית של 4.5% לאורך כל 2024–2025. המדיניות המוצהרת:

• ריסון אינפלציה
• ייצוב שווקים
• ניהול סיכוני מלחמה

כל הורדת ריבית עתידית (אם תהיה) תתבצע באיטיות ובזהירות, ולא תחזיר את המשק לסביבת ריבית אפס.

2. מחירי הדירות: שבירת מגמה, לא תיקון של ממש

נתוני הלמ"ס מצביעים על בלימת עליות והיפוך קל:

• דצמבר–ינואר: +1.2% דו-חודשי +7.7% שנתי
• יוני–יולי: –0.2% דו-חודשי +1.6% שנתי
• יולי–אוגוסט: –0.6% דו-חודשי +0.7% שנתי

המחירים החלו לזוז מטה – אבל בפער של עשרות אחוזים מעל השווי הכלכלי, אלו עדיין תיקוני קצה ולא תיקון עומק.

3. שפל בעסקאות: נתון רשמי, עקבי, ומתמשך

סקירת הכלכלן הראשי ליוני 2025:

• ירידה של כ-29% בעסקאות לעומת 2024

בפרוטוקול הריבית של בנק ישראל (אוגוסט 2025):

• "מספר העסקאות נמוך והמלאי גבוה"

השוק קפוא: מעט קונים, הרבה מוכרים.

4. מלאי שיא של דירות לא מכורות 84K

נתון הלמ"ס:

מלאי הקבלנים עומד על  84 אלף  דירות חדשות לא מכורות – רמת שיא היסטורית.

האוצר מוסיף:

רוב מכירות הקבלנים הן במסגרת סבסוד ממשלתי, לא בשוק החופשי.זהו חתימה ברורה:

הבעיה אינה מחסור – הבעיה היא מחיר לא כלכלי.

5. ריבית משכנתאות סביב 5% – גם אחרי הורדות עתידיות

דו"חות בנק ישראל מציגים:

• ריבית משכנתאות נומינלית >5%
• ירידה בהיקף נטילת משכנתאות
• עלייה בסיכון האשראי

גם אם הריבית תרד ל־3.75%–4%, החזר המשכנתא נשאר גבוה מדי ביחס להכנסה.

6. אלסטיות ביקוש אפסית – הציבור לא מסוגל להגיב

במחקר בנק ישראל נקבע: אלסטיות הביקוש לדירות בישראל: ‎0.046-‎

פירוש:

גם שינוי משמעותי במחיר לא מרחיב ביקושים בצורה מורגשת – כי הציבור אינו מסוגל לקנות במחיר הנוכחי. ובמצב שבו אנשים אינם מגיבים למחיר – הקלה מוניטרית לא תעזור.

7. השוק איננו בר־קיימא – וזה הגורם המכריע

כאן נמצאת הנקודה שמפרקת את כל התקווה מהורדת הריבית:

הבעיה בשוק אינה עלות המימון.

הבעיה היא שהשוק איננו בר-קיימא.

7.1 מחיר הדירה מנותק לחלוטין מהכנסה ומהחזר כלכלי

• שכר חציוני ≈ 15–17 אלף ש"ח
• החזר משכנתא "סטנדרטי" ≈ 9–11 אלף ש"ח
• כלומר: 60%–70% מההכנסה הפנויה → רק למשכנתא

שוק כזה לא יכול לתפקד לאורך זמן.

7.2 תשואה 2%–3% מול ריבית 5%+ = DSCR שלילי

מתמטיקה פשוטה:

• תשואה: 2.2%–2.8%
• ריבית משכנתאות: 5%+
• התוצאה:
  DSCR < 1 = הפסד תזרימי קבוע

משקיע ממונף מפסיד כסף ביום שהוא רוכש את הנכס.

הורדת ריבית של חצי אחוז לא מתקנת זאת.

7.3 מלאי גבוה + ביקושים נמוכים = לחץ מבני לירידת מחירים

• למעלה מ- 83 אלף דירות לא מכורות
• ביקושים חלשים
• משקי בית נוטשים את השוק

שוק כזה חייב לרדת למחיר כלכלי – לא משנה מהי הריבית.

7.4 השוק איבד את "כוח המניע" שלו

כאשר:

• התשואה שלילית,
• ההחזר החודשי בלתי ריאלי,
• המלאי גדל,
• אלפי ישראלים קונים בחו"ל,
• והמשקיעים יוצאים,

 אין מנוע ביקושים שהורדת ריבית יכולה להפעיל.

7.5 הורדת ריבית אינה מצילה – רק דוחה את התיקון

הורדת ריבית עשויה:

• להקל זמנית על החזרי משכנתאות
• לדחות מימושים כפויים
• להוריד לחץ על יזמים

אבל היא לא מסוגלת:

• להפוך עסקה לא כלכלית לכלכלית
• להחזיר ביקוש שאיננו קיים
• להעלים מלאי עודף
• להתגבר על פערי הכנסה–מחיר

שוק שאינו בר-קיימא חייב להתכנס לשווי.

8. סיכום

הורדת ריבית איננה "מפסק קסם" לביקושים.

היא איננה מתקנת ניתוק בין מחיר לשווי.

היא איננה יוצרת שוק בריא במקום שוק שאיבד את בסיסו הכלכלי.

הנתונים הרשמיים – מהלמ"ס, מהאוצר ומבנק ישראל – מצביעים במפורש:

שוק הנדל"ן אינו בר-קיימא, ולכן הורדת ריבית לא תציל אותו.
רק התכנסות מחירים לשווי אמיתי תחזיר את השוק לתנאי קיימות כלכלית.

English Summary Box

English Summary BoxWhy a rate cut cannot save Israel’s housing bubble 

Official data from the CBS, the Ministry of Finance and the Bank of Israel all point in the same direction:

• Prices remain far above sustainable levels
• Mortgage rates remain high (~5%)
• Yields are extremely low (2–3%)
• DSCR for leveraged investors is negative
• Unsold inventory is at record highs (84,000 units)
• Transaction volumes are collapsing

A market where prices are detached from income, yield and debt-service capacity cannot be “saved” by a modest rate cut.

Only a structural correction — convergence of price to fundamental value — can restore sustainability.

אחריות וכישלון בגופי־העל של ישראל

בין המל"ל למועצה הלאומית לכלכלה ומה הקשר לבועת הנדל"ן

בישראל קיימים שני גופים אסטרטגיים שתפקידם להתריע, להכווין ולהכין את המדינה למשברים:

המל"ל (המטה לביטחון לאומי)

והמועצה הלאומית לכלכלה

שניהם יושבים בלשכת ראש הממשלה.

שניהם אמורים לספק הערכת מצב אסטרטגית.

שניהם נושאים באחריות מערכתית. ושניהם – כל אחד בתחומו – כשלו. הכישלון של המל"ל באירועי 7.10 הוכח, הוסבר וידוע לכולם.

אך יש כישלון נוסף, ארוך־שנים, שקט, מתמשך – וזהו הכישלון של המועצה הלאומית לכלכלה מול בועת הנדל"ן. וזהו נושא שכמעט איש לא מעז לנתח לעומק.

1. מה היה המנדט – ומה לא נעשה

המועצה הלאומית לכלכלה אינה גוף ייעוץ כללי.

זהו גוף־על שתפקידו:

• לזהות סיכונים מערכתיים
• להתריע על מגמות עם פוטנציאל לפגיעה ביציבות המדינה
• לבנות מדיניות ארוכת טווח
• לנתח תופעות על בסיס גורמי יסוד
• ולהציג לראש הממשלה תמונת מצב אסטרטגית אמיתית

בועת נדל"ן שבה

שווי ≠ מחיר,

תשואה חיובית נעלמת,

DSCR יורד מ־1,

ושיעור המינוף של משקי הבית מגיע לשיאים –

אינה אירוע “שוק”.

זהו סיכון מקרו־פיננסי מהותי למדינה.ועם זאת – במשך שנים:

• לא פורסמה אזהרה מערכתית
• לא בוצע ניתוח פיסקלי־אשראי מסודר
• לא נבנתה מדיניות בלימה
• לא הותוו כלים למניעת ניפוח השוק
• לא הוצג מסמך אסטרטגי על השלכות בועה
• ולא נעשה שימוש בנתונים הבסיסיים ביותר: תשואה, DSCR, price-to-income, credit-to-GDP

המערכת האסטרטגית הכלכלית פשוט לא עשתה את תפקידה.

2. ומה כן נעשה?

רק כאשר הסימנים לקריסה כבר הופיעו,

רק כאשר המערכת הציבורית החלה לדרוש תשובות,

רק כאשר הבנקים החלו לרעוד –פתאום הופיעו שני מהלכים:

א. מסמך שבו שמחון הטיל אחריות על הבנקים

מהלך שמקבע נרטיב:

“הבנקים אשמים, לא אני”.אך המסמך לא זיהה בועה, לא זיהה פער ערך–מחיר, ולא ניתח סיכוני אשראי מערכתיים.

הוא עסק בסימפטומים – לא במחלה.

ב. הצעה לסבסוד ריבית משכנתאות מרווחי הבנקים

וזה החלק החשוב:הצעד מיועד אך ורק לרוכשי עבר.

הוא אינו מגדיל ביקושים.

הוא אינו מנפח את השוק.

הוא אינו יוצר גל רכישות חדש.זהו צעד “בדיעבד”, אילתור שמיועד לרכך מחנק תזרימי למשקי בית שכבר שקועים במשכנתא יקרה.אבל יש בעיה:

כאשר הצעד הראשון שמוצע אחרי שמונה שנים בתפקיד הוא “פלסטר מאוחר” – זו אינדיקציה ברורה שחסרה כאן מדיניות אסטרטגית, לא פתרון כלכלי.

3. אחריות מערכתית: כמו המל"ל – רק בכלכלה

כשל ביטחוני וכשל כלכלי אינם זהים,

אבל מבנה האחריות – כמעט זהה.המל"ל לא זיהה הערכת מצב אסטרטגית לפני 7.10.

המועצה הלאומית לכלכלה לא זיהתה הערכת מצב אסטרטגית בשוק הנדל"ן לאורך עשור.הכשל הביטחוני עלה בחיי אדם.

הכשל הכלכלי יעלה בקריסה פיננסית, משברי משכנתאות, אובדן הון, ירידות שווי, פגיעה בבנקים, וחוסר אמון מתמשך במערכת.ובשני המקרים –

הגוף שאמור היה להתריע – שתק.

4. אחריות אישית: שמחון

אבי שמחון מכהן בתפקידו מאז 2016.

זו תקופה שבה:

• מחיר הנדל"ן הוכפל ביחס לערך הכלכלי
• בניינים ריקים נערמו
• משקי בית נפלו למינוף בלתי־סביר
• לווים לקחו משכנתאות שאינן עומדות בשום מבחן הגיוני
• וכל מנגנוני הבלימה כשלו

שמחון היה האדם הקרוב ביותר לעמדת קבלת ההחלטות הכלכלית של ראש הממשלה.

לא היה אדם שהיה ממוקם טוב ממנו להתריע.

לא היה גוף שהיה מוסמך יותר ממנו להוביל שינוי.והוא לא עשה זאת.זהו כשל מנהיגותי, כשל מקצועי וכשל אסטרטגי – לא שוק “משתולל”.

5. ומה עכשיו?

כאשר מערכת שלמה נכשלה –

היסטורית בישראל מוקמות ועדות חקירה.ועדה לבדיקת אסון ביטחוני? קמה.

ועדה לבדיקת אסון כלכלי? תקום.בועת נדל"ן בהיקף כזה אינה מסתיימת ב“שינוי כיוון”.

היא מסתיימת בחקירה ממלכתית.והחומרים – כבר נכתבים היום.

סיכום

המל"ל והמועצה הלאומית לכלכלה הם שני גופים אסטרטגיים,

שני מצפנים של מדינת ישראל,

ושני גופים שנכשלו באזורים שונים אך במבנה אחריות כמעט זהה.כשל המל"ל היה ברור וחד.

כשל המועצה הלאומית לכלכלה – שקט, עמוק, מתמשך ומסוכן לא פחות.הצעת סבסוד הריבית אינה “הגדלת ביקוש”,

אלא ניסיון מאוחר לרכך פגיעה ברוכשי עבר – עדות לבעיה עמוקה בהרבה:

לא הייתה אסטרטגיה.

לא הייתה הערכת מצב.

ולא הייתה הובלה.בועת הנדל"ן לא נוצרה מעצמה –

היא צמחה מתחת לאף של מי שהיו אמורים לעצור אותה.

English Summary Box

Strategic Failure in Israel’s Highest Policy Bodies

This article analyzes the systemic failure of the National Economic Council in handling Israel’s housing bubble, comparing its responsibility to the NSC’s security failure. It clarifies that Avi Simhon’s proposal to subsidize mortgage interest applies only to past buyers and does not increase market demand. The bubble’s growth over the last decade reflects a structural failure of economic governance rather than a market accident.

✔︎ המועצה הלאומית לכלכלה כשלה באופן מהותי בטיפול בבועת הנדל״ן

כשלה בתפקידה המקצועי, בתפקידה המוסדי, ובמנדט האסטרטגי שלה.

למה זו מסקנה עובדתית ולא דעה?

1. בועת נדל״ן בהיקף לאומי היא סיכון אסטרטגי

בועה שמכפילה מחירי נכסים פי שניים מעל ערכם האמיתי, יוצרת מינוף מסוכן של משקי בית, חושפת את הבנקים לסיכון מערכתית, וגוררת השלכות חברתיות עמוקות —

זו איננה תופעה “שוקית”.

זו תופעה מדינתית.אירוע כזה מחייב:

• איתור מוקדם
• דוחות אזהרה
• בניית תסריטי סיכון
• מנגנוני בלימה
• מדיניות תיקון

שום דבר מזה לא בוצע.

2. המועצה הלאומית לכלכלה הוקמה בדיוק למטרה הזו

זהו גוף מטה אסטרטגי של ראש הממשלה.

תפקידו לנתח מגמות ארוכות טווח — לא לכבות שריפות רגעיות.כלומר:

בועת נדל״ן בהיקף כזה היא המבחן מספר 1 של המועצה.והמבחן נכשל.

3. 8 שנות כהונה בתקופת ההתרחבות החדה של הבועה

מאז 2016 ועד היום:

• מחירי הדירות ניתקו מהתשואה
• התרחשה קפיצה של עשרות אחוזים במינוף
• שוק המשכנתאות איבד היגיון כלכלי
• הריבית הריאלית השלילית דחפה לשוק השקעות סיכוניות
• הנתונים הוצגו לציבור כמגמת “ביקוש טבעי”
• הנחות קבלנים הוסתרו מן המדדים
• עסקאות חצו רמות ערך בלתי־סבירות (DSCR<1)

בכל התקופה הזו —

לא הוכן נייר עמדה אסטרטגי אחד שמתריע מפני בועה.לא מסמך, לא יוזמה מערכתית, לא חקיקה, לא רגולציה.שתיקה.

4. הפעולה הראשונה: רק כאשר מתחילה הכנה לוועדת חקירה

כאשר התברר שהבועה עלולה להתפוצץ:

• פורסם מסמך שמאשים את הבנקים
• הועלתה הצעה לסבסוד ריבית לרוכשי עבר

שני המהלכים הם ניהול אחריות, לא ניהול מדיניות.

פעולות שנעשות בשלב מאוחר — בעיקר כדי לכסות, לא כדי לתקן.

5. לכן, זהו כשל מוסדי

לא כשל של אדם אחד.

לא כשל של פקיד.

לא כשל של מומחה.זה כשל של הגוף שאמור היה להוביל הערכה אסטרטגית של הסיכון ולהתריע בזמן.בדיוק כמו שהמל״ל כשל בביטחון —

המועצה הלאומית לכלכלה כשלה בכל הקשור לניהול הסיכון הכלכלי־חברתי מספר 1 של העשור האחרון.

"כן, המועצה הלאומית לכלכלה כשלה במילוי תפקידה בכל הנוגע לבועת הנדל״ן.
בועה בהיקף מערכתי איננה תופעה שוקית, אלא כשל מדינתי הדורש אחריות ממשלתית ברורה.
המועצה לא התריעה, לא ניהלה, לא בלמה ולא יזמה מנגנוני מניעה, למרות שזו הייתה חובתה האסטרטגית המפורשת."

בספרי בועת נדל"ן שפורסם בשיא ההיפ בו ציבור מסומם ומטומטם רכש דירות מכל הבא ליד ובכל מחיר וההמון שאג ברחובות, והבנקים שפכו כסף, אישרו ומימנו עסקאות ללא כל קשר לשווי שלהם ובמחירים מופקעים, אני מתאר את סופו של עידן בועת הנדל"ן שמסתיים בתספורת משכנתאות ובקריסתה של המערכת הפיננסית.

פוליטיקאים מושכים בחוטים: פיצוי המשכנתאות, גלגול האשמה לבנקים – והיזמים שנשארים בחוץ

מבוא

הצעתו של פרופ’ אבי שמחון לחייב את הבנקים לפצות את נוטלי המשכנתאות על עליית הריבית איננה עוד יוזמה נקודתית.

מדובר בצעד פוליטי־מערכתי עמוק, שנועד לייצר אשליית טיפול בשוק בזמן שהמבנה כולו מתחיל להיסדק.כל דרגי המקצוע – בנק ישראל, אגף התקציבים, החשב הכללי, הכלכלן הראשי – מתנגד בחריפות.

ההתנגדות נובעת מסיבה פשוטה:

ההתערבות אינה פתרון לשום בעיה כלכלית אמיתית. היא ניסיון להסיט אחריות ולרכך את השוואת המחירים לשווי הפונדמנטלי.אבל מאחורי המהלך מסתתרת שאלה קריטית שאיש לא מעז לשאול בקול:

מה יקרה ליזמים ולקבלנים? מי יפצה אותם?כאן התשובה איננה מעורפלת – היא ברורה כמו השמש:

אף אחד. וזו בדיוק הסיבה שהמערכת כולה נמצאת כעת במצב של היסטריה הולכת וגוברת.

1. מה באמת מציע שמחון – ומה עומד מאחוריו

א. פיצוי על ריבית – על חשבון הבנקים

לא המדינה תמשוך מהקופה.

הבנקים ייאלצו “להחזיר” ריבית שלקחו כדין.

ב. מס מיוחד על רווחי הבנקים

הכנסות הבנקים ימוסו מחדש כדי לממן את הפיצוי.

ג. שינוי רטרואקטיבי בתנאי חוזים פרטיים

המדינה תתערב באופן חסר תקדים בתמחור אשראי.זהו שינוי כללי משחק – לא תיקון נקודתי.

2. למה הגופים המקצועיים מזהירים מפני פגיעה מערכתית

2.1 פגיעה במדיניות המוניטרית

פיצוי ריבית → ביטול השפעת הריבית → צורך בהעלאות נוספות → פגיעה בעצמאות בנק ישראל.

2.2 פגיעה באמון השווקים

מדינה שמתערבת בדיעבד בריביות של חוזים פרטיים משדרת חוסר יציבות מוסדית.

2.3 עיוות שוק הדיור

פיצוי לבעלי דירות → פחות לחץ למכור → האטת ירידת מחירים → שימור הבועה.

2.4 אפליה מובנית

ההטבה ניתנת לשכבים החזקים – בעלי נכסים.

חסרי דירות, עצמאים, עסקים, בעלי משכנתאות צמודות מדד – לא מקבלים דבר.

2.5 תמריץ מסוכן קדימה

המסר: “אם תהיה ריבית גבוהה – המדינה תציל אותך.”

זו הזמנה להמשך עליות מחירים.

3. מאחורי הקלעים: איך הפוליטיקאים מגלגלים את האחריות לבנקים

זהו לב הסיפור.הצעת הפיצוי היא לא מהלך כלכלי – אלא מהלך הישרדותי:

• הפוליטיקאים לא יכולים להודות בעשור של ניפוח מחירים
• הם לא יכולים להודות שהשוק לא בר־קיימא
• הם לא יכולים להודות שהמדיניות כשלָה

אז מה עושים?מגלגלים את האשמה – ואת הפתרון – לבנקים.הם הופכים את הבנקים לגורם “האשם”, “התאב", “העשיר מדי”, ובכך יוצרים מסגור שמאפשר:

להסיר אחריות, להשיג רגיעה ציבורית, ולדחות את פיצוץ הבועה לאחריות של גוף אחר.

4. ומי יפצה את היזמים והקבלנים? – התשובה שחייבת להיאמר בקול

4.1 אף אחד לא יפצה אותם – לא המדינה, לא הבנקים, לא הציבור

יזם וקבלן אינם “ציבור מוחלש”.

אין להם לובי ציבורי.

פיצוי כזה ייראה בעיני הציבור כמו “פרס על חמדנות”.פוליטית – זה בלתי אפשרי.

כלכלית – זה מסוכן.

מקצועית – זה נגד כל עיקרון בסיסי של נטילת סיכון.

4.2 הבנקים לא יפצו אותם – הם יפעילו שעבודים וחילוטים

כשהתזרים של הפרויקטים יישבר:

• הבנקים יקפיאו מסגרות
• ידרשו השלמות הון
• יבקשו ערבים
• יפעילו ערבויות חוק מכר
• ובשלב הבא: יחלטו פרויקטים

כך קרה בכל משבר נדל"ן בעולם – גם בישראל בשנות ה־80.

4.3 המדינה לא תתערב להצלת יזמים

מדוע?

• בגלל עיקרון השוק החופשי
• בגלל תגובת הציבור
• בגלל השלכות מוסריות
• ובגלל התקדים המסוכן שזה ייצור

מדינה שפוצה יזמים על כישלון עסקי → מבטלת לחלוטין את עיקרון נטילת הסיכון.

4.4 ולכן: היזמים יהיו ה"כרית" שסופגת את המכה הראשונה

זהו סדר העדיפויות המוסדי בכל משבר:

1. קודם הציבור
2. אחר כך הבנקים
3. אחרונים – היזמים

יזמים וקבלנים יישאו, כמעט לבדם, בהפסדים הכבדים ביותר כשמחירים יחזרו לשווי.

4.5 הסיכון הגדול ביותר: פרויקטים ממונפים

אלו יקרסו ראשונים:

• פינוי־בינוי
• מחיר למשתכן לשעבר
• פרויקטים ב־50% ומעלה מימון
• יזמים עם מלאי אדיר לא מכור
• קבלנים בינוניים ללא גב פיננסי

כשבמרכז:

עסקים שנבנו על מחיר – ולא על שווי.

5. וכאשר יזמים יתמוטטו – הבנקים יידרדרו לשלב הבא: תספורות מערכתיות

זו השרשרת שאיש לא אומר בקול:

1. יזם קורס →
2. בטוחה נשחקת →
3. בנק מגלה פער בהון →
4. לחץ ציבורי עולה →
5. לווים מתקשים →
6. Haircut הופך בלתי נמנע

זהו בדיוק המסלול שראינו בארה"ב, ספרד ואירלנד. והוא יקרה גם כאן.

6. מסקנה: הפיצוי לשכבת הלווים הוא רק מסך עשן לפני הקריסה הגדולה

הצעת הפיצוי אינה הצלה כלכלית.

היא הצלה פוליטית.היא לא תפתור את בעיית המשכנתאות.

היא לא תציל את שוק הדיור.

היא לא תבלום את הפער בין המחיר לשווי.

היא לא תגן על פרויקטים.ומה שברור לגמרי:

• הבנקים לא יקבלו הגנה אמיתית
• היזמים לא יקבלו פיצוי
• הציבור יקבל שקט תודעתי זמני
• והבועה תמשיך להתפוצץ בדיוק לפי חוקיה שלה

ובסוף – תגיע תספורת משכנתאות, ירידה חדה בערכי הנכסים, וגל קריסות של יזמים ממונפים.

זהו המבנה.

אלו העובדות.

זהו הנתיב.

תגובת בנק ישראל להצעה לסבסד משכנתאות קיימות

📦 English Summary Box

Developers, Banks, and the Political Game Behind Israel’s Mortgage Compensation Plan

This expanded analysis integrates the core economic implications of Prof. Avi Simhon’s proposal to force banks to compensate mortgage borrowers.

Beyond monetary policy risks and market distortions, the review highlights the political motive: shifting responsibility away from decision-makers and onto the banking system.Crucially, the analysis exposes that developers and contractors will receive no compensation, as they are viewed as voluntary risk-takers.

When asset values fall, their projects will be the first to collapse, triggering bank losses and ultimately leading to mortgage haircuts.The proposal is not an economic remedy—it is political damage control ahead of a systemic correction in Israel’s housing market.

🏚️ פרסום הלמ״ס מול פרסום הכלכלן הראשי: האם הנתונים תואמים - או שמישהו כאן מספר סיפור אחר?

בשבוע שבו פורסמו שני הדוחות החשובים ביותר על מצב שוק הנדל״ן הישראלי - זה של הלמ״ס שפורסם היום 13.11.2025 וזה של הכלכלן הראשי באוצר שפורסם אתמול, 12.11.2025

עולה השאלה המתבקשת:

האם שני הגופים מתארים את אותה המציאות, או שקיימת סתירה עמוקה בין הנתונים?

התשובה מורכבת יותר מ"כן" או "לא".

יש פערים מספריים גדולים, אבל מגמות תואמות באופן מדאיג.

הדוח של הלמ״ס מציג תמונה "עמוסה" של נפח עסקאות.

הדוח של הכלכלן הראשי מציג תמונה "עירומה" של ביקוש אמיתי.

שני הדברים נכונים - אבל הם מתארים עולמות שונים לחלוטין.

📌 חלק 1: מה מודד כל גוף?

✔️ מה עושה הלמ״ס?

הלמ״ס סופר כל עסקה שנרשמה במערכת רשות המסים - ללא פרשנות וללא ניפוי:

• דירות חדשות
• דירות יד שנייה
• עסקאות סבסוד ממשלתי (“דירה בהנחה”)
• עסקאות שלא בהכרח כוללות תזרים מיידי
• עסקאות ממכרזים ישנים
• דירות “על הנייר” (גם ללא היתר מלא)

התוצאה: נפחי עסקאות גבוהים בהרבה.הלמ״ס נותן "כמות".

הוא לא בודק איכות העסקה ולא את המשמעות הכלכלית שלה.

✔️ מה עושה הכלכלן הראשי?

הכלכלן הראשי מתמקד במה שמעניין את האמת הכלכלית:

• עסקאות בשוק החופשי בלבד
• ללא סבסוד
• ללא מנגנוני ממשלה
• ללא עסקאות שאינן מביאות תזרים
• דגש על תזרים קבלנים אחרי תשומות
• ניתוח משקל “על הנייר”
• מדידת ביקוש אמיתי

התוצאה: שוק חלש מאוד שמתקשה לייצר מכירות אמיתיות.

📌 חלק 2: איפה הפערים הגדולים?

1️⃣ נפח עסקאות

הלמ״ס מדווח:

23,330 דירות ברבעון – נשמע מעולה.הכלכלן הראשי מדווח:

6,925 עסקאות בספטמבר, רק 1,794 מהן בשוק החופשי.האם זה סותר?

לא.

הלמ״ס = 3 חודשים, כולל סבסוד, כולל על הנייר.

האוצר = חודש אחד, בודק רק ביקוש אמיתי.

2️⃣ דירות חדשות

הלמ״ס:

8,780 דירות חדשות ברבעון, מתוכן 30.8% מסובסדות.האוצר:

1,794 דירות חדשות בשוק החופשי בספטמבר – רמה נמוכה ביותר מאז 2012.זה לא סותר - זה מחדד:

רוב העסקאות בנתוני הלמ״ס לא משקפות ביקוש אמיתי, אלא מנגנוני ממשלה.

3️⃣ “על הנייר”

הלמ״ס אינו מציין כלל את נושא המסירה באיחור (24–36 חודשים).האוצר חושף:

57% מהדירות שנמכרו - על הנייר.זהו נתון נפיץ - כי הוא מצביע על שוק שמממן קבלנים במקום לרכוש דירות.

4️⃣ מלאי דירות

הלמ״ס:

83,920 דירות חדשות במלאי - שיא היסטורי.האוצר:

מאשר מלאי חריג, ומדגיש שחיקת תזרים.כאן יש התאמה מלאה בין הגופים.

📌 חלק 3: האם יש סתירה בין הדוחות?

❌ אין סתירה מהותית.

יש פערי שיטות, לא פערי מציאות.הלמ״ס רואה "מה הוצהר".

האוצר רואה "מה נמכר".

הלמ״ס רואה "חתימות".

האוצר רואה "כסף".בשורה התחתונה?

שני הגופים מתארים שוק שיצא מאיזון, גם אם מזוויות שונות.

📌 חלק 4: התמונה האמיתית - עומק המשבר גדול יותר ממה שהלמ״ס מציג

הלמ״ס מדווח על "עלייה בנפח".

אבל:

• שליש מהעסקאות מסובסדות.
• חלקן אינן תזרים אמיתי.
• אין פירוק לפי “על הנייר”.
• אין בדיקה כלכלית של יחס מחיר–תשואה.

האוצר, לעומת זאת, מדווח על:

• שפל בעסקאות בשוק החופשי
• דירות חדשות שלא זזות
• מלאי שחונק את הקבלנים
• תזרים שצונח מרבעון לרבעון
• שחיקה מסוכנת של מודל המימון הבנקאי

כלומר:

הנתונים של הכלכלן הראשי הם “המצפן האמיתי” של הבריאות הכלכלית של השוק.

הלמ״ס מציג את הטכני.

האוצר מציג את המהותי.

למ"ס	האוצר

📌 חלק 5: סיכום חד וברור

שני הדוחות לא סותרים – הם משלימים.

אבל המסקנה המשותפת שלהם חמורה:

🧨 שוק הנדל״ן נמצא בשלב מתקדם של שחיקה מבנית.

גם אם הלמ״ס מראה יותר עסקאות, רובן הן עסקאות שאינן משקפות ביקוש "בחינם" אלא מנגנונים מלאכותיים.

🧨 הביקוש האמיתי – זה שמוציא כסף פרטי מהכיס – קורס.

זה עולה באופן חד מתוך נתוני הכלכלן הראשי.

🧨 המלאי ממשיך לגדול והופך לגורם לחץ מערכתי.

83,920 נכסים חדשים במלאי = רמת סיכון מערכתית.

🧨 תזרים הקבלנים נשחק - וזהו מנגנון הקריסה המרכזי.

כמו שכתבת כבר שנים:

שהתזרים מתייבש – בועה מתפוצצת.

📘 Summary (English)

A comparison between Israel’s Central Bureau of Statistics (CBS) housing report and the Chief Economist’s review shows significant numerical gaps due to different methodologies, but identical market trends. CBS reports high transaction volumes driven by subsidized programs, while the Chief Economist reveals a collapsing real demand, record-high inventory, weakened contractor cash flow, and increasing systemic risk. The two reports don’t contradict each other-they expose the same structural weakness from different angles.

כל זה על רקע הפרסום היום של הלמ"ס מהיום, 14.11.2025  -  שינוי במחירי שוק הדירות - אוקטובר-2025

מניפולציה סטטיסטית בשוק הדיור: למה “לספר בכמה נמכרה הדירה ליד” איננו שמאות ואיך בוחנים שווי אמיתי

תקציר מנהלים

הנתונים הרשמיים “נראים” יציבים, אבל השוק מתוחזק במגוון טכניקות שמכסות על ירידות מחירים בפועל: הנחות מוסוות, עסקאות בין-חברתיות, פריסות תשלום חריגות, והטבות מחוץ לחוזה. כאשר המדד רואה מחיר ברוטו והציבור רואה מבצעי מימון – נוצר פער שמזין את נוון גישת ההשוואה. התרופה המקצועית: מעבר לבדיקת שווי פונדמנטלי עם מבחן תשואה-מול-עלות-הון ו-DSCR. תשואה שלילית (או נמוכה מהריבית האפקטיבית) היא דגל אדום – לא “עוד נתון”.

1) איך מחזיקים את המחיר “גבוה” לעיני המדדים

הטכניקות חוזרות על עצמן, גם כשמחליפים להן שמות:

• הנחות מוסוות: “שדרוג מפרט”, “בלון” תקופתי, ריהוט ומכשירים, מימון עו״ד/אגרות – הכול שווה כסף, אך אינו מקטין את “מחיר העסקה” הרשום.
• דחיות ותזמוני תשלום: פריסות חריגות/ריבית מסובסדת/גרייס – משפרות תזרים לקונה וסטטיסטית “שומרות מחיר”.
• עסקאות בין חברות קשורות: נראות כ”מחיר שוק”, בפועל – ויסות מלאי והצפת שווי.
• התחייבויות עתיד: התחייבות לשכירות/ buyback/ put אופציונלי – ערך כלכלי שאינו משוקלל במחיר המדווח.

תוצאה: מדדי עסקאות ונתוני רשויות קולטים מחיר ברוטו; ההטבה “נבלעת”. מי שמעתיק מחירים בלי כלכלה – מחזק מצג מדומה.

2) למה גישת “לספר בכמה נמכרה הדירה ליד” קרסה מקצועית

גישת ההשוואה אינה “קרבת מחיר”; היא השוואת ערכים כלכליים מתוקננים. כשהשוק מלא בהטבות ומבני מימון, השוואת מחיר גולמי לשכן היא חיקוי עיוור.

השלכות:

• פער שיטתי בין מחיר מדווח לערך כלכלי.
• מכפילי שכירות (Price-to-Rent) מתנפחים בלי הסבר בהכנסות.
• קונסיסטנטיות מדומה: שוטף סטטיסטי “נראה יציב” בעוד שהשוק בפועל מתמכר למימון לא בר קיימא.

3) בדיקת שווי פונדמנטלי: המסגרת המחייבת שמאי

הכלל הפשוט: הנכס צריך לייצר תזרים שמכסה את ההון שמממן אותו.

שלושה מבחנים משלימים:

(א) מבחן תשואה מול עלות ההון

• העריכו NOI (שכ״ד נטו לאחר ריקון, תחזוקה, ניהול, ביטוח, ארנונה לשוכר/משכיר לפי מודל).
• חשבו Cap Rate: ( \text{Cap} = \frac{\text{NOI}}{\text{Price}_{\text{effective}}} )
• השוו לריבית משכנתא אפקטיבית + פרמיית סיכון (מיקום, סוג נכס, סיכון שוכר, נזילות).
  כלל אצבע: אם Cap < Cost of Debt (אפקטיבית) → המחיר לא בר קיימא במימון סטנדרטי.

(ב) מבחן DSCR (Debt Service Coverage Ratio)

( \text{DSCR} = \frac{\text{NOI}}{\text{Annual Debt Service}} )

• למגורים בהון עצמי “שפוי”, DSCR ≥ 1.2 הוא סף שמרני.
• DSCR < 1 משמע תשואה שלילית – תזרים לא מכסה חוב; כל עליית ריבית/ירידת שכר דירה → פגיעה מיידית בכושר שירות.

(ג) מחיר אפקטיבי (Net of Incentives)

• תמחור ערך כל ההטבות/הנחות/המימון המסובסד → המרה לשווי נוכחי → ניכוי מהמחיר הנקוב.
• ההערכה ההשוואתית תיעשה על Price_effective בלבד.

4) סימני אזהרה לשוק לא בר-קיימא

• תשואה נטו < ריבית אפקטיבית במשכנתאות.
• דיסוננס: מחירי קבלן גבוהים ממחירי יד-שנייה דומות לאורך זמן.
• מלאי יזמים/ימי שיווק עולים, לצד קמפיין “מבצעים” – והמחיר הרשום נותר קשיח.
• ריבוי עסקאות קשורות/חילופי קרקעות “לשמירת מחיר”.
• פערי טרנזקציה: ריבוי הטבות שלא נרשמות, תנאי מימון “מיוחדים”, החזרי שכירות מובטחים.

5) מתודולוגיה שמאית מוצעת (צ’ק-ליסט עבודה)

1. איסוף תמריצים: זיהוי והיוון הטבות → המרתן לשווי כסף וניכוי.
2. קביעת NOI ריאלי: ריקון תקין, שמאות תפעולית, השוואות שכ״ד נטו.
3. בדיקת Cap מול עלות הון: ריבית משכנתא אפקטיבית + פרמיית סיכון.
4. חישוב DSCR בתרחישי ריבית/ריקון/שכר דירה.
5. בדיקת עקביות: יד-שנייה מול קבלן; עסקאות קשורות; שונות חריגה.
6. טווח ערך פונדמנטלי: הצגת טווח ולא נקודה, עם נימוקי סיכון/אי-ודאות.
7. גילוי נאות מלא על תיקוני מחיר עקב הטבות ומימון – כחלק אינטגרלי מהשומה.

6) מדיניות נדרשת לרגולטורים ומפרסמי נתונים

• דיווח כפול לעסקאות: מחיר ברוטו ולצדו מחיר נטו-הטבות (חובה לתמחר הטבה).
• נוהל גילוי הטבות בטופס ייעודי המחויב בדיווח; קנסות על אי-דיווח.
• מדד עסקאות חלופי נטו-הטבות לשימוש מוסדי וציבורי.
• כללי מימון לפי ערך פונדמנטלי (LTV על מחיר אפקטיבי בלבד; מגבלות DSCR).
• עדכון תקינה שמאית: להגדיר במפורש שהשוואה מחייבת נטרול הטבות ועמידה במבחן תשואה-מול-עלות-הון.

7) מה עושה משק-בית/משקיע היום (פרקטיקה)

• מבקשים גילוי מלא לכל הטבה בכסף – ומנכים אותה ממחיר העסקה.
• מחשבים NOI, Cap, DSCR בתרחיש שמרני (ריבית ↑, שכ״ד ↓ 5%–10%).
• אם DSCR < 1.1 גם אחרי הנחות זהירות – זו נורה אדומה.
• משווים מחיר קבלן מול יד-שנייה שקולה – אם פרמיית “חדש” גבוהה מדי ואינה מגובה בתזרים, להתרחק.
• לא “קונים ריבית”, קונים נכס שעומד בכלכלה.

8) סיכום: להחזיר את גישת ההשוואה להיות כלכלית

בזירה שבה תמחור ברוטו מוסווה כמחיר אמיתי, חובת השמאי היא לבלום את האשליה:

• להמיר הטבות לכסף,
• לבחון תשואה מול עלות ההון,
• להציב DSCR מינימלי,
• ולהציג טווח ערך פונדמנטלי מנומק.

בלי זה, אין שמאות – יש שכפול מחירים.

נספח קצר: דוגמה מספרית (סכמטית)

• מחיר נקוב קבלן: 2,000,000 ₪
• הטבות (שדרוגים, ריהוט, עו״ד, ריבית מסובסדת מהוונת): 120,000 ₪ → מחיר אפקטיבי: 1,880,000 ₪
• שכ״ד חודשי שוק: 6,800 ₪ → ברוטו 81,600 ₪/שנה
• נטרולים (ריקון 5%, אחזקה/ניהול/ביטוח 12%): NOI ≈ 81,600×0.95×0.88 ≈ 68,270 ₪
• Cap ≈ 68,270 / 1,880,000 ≈ 3.63%
• ריבית אפקטיבית משכנתא: נניח 5.2% → Cap < Cost of Debt → לא בר-קיימא ללא הון עצמי/הנחה מהותית.
• משכנתא 70%, פירעון שנתי ≈ 90–95 אל״ש → DSCR ≈ 0.72–0.76  (דגל אדום).

קריאה לפעולה

לשמאים: לאמץ פרוטוקול בדיקות מחייב ולדווח מחיר אפקטיבי לצד טווח ערך פונדמנטלי.

לרגולטורים: לחייב גילוי, לבנות מדד נטו-הטבות, ולכוון אשראי לפי DSCR ו-LTV על מחיר אפקטיבי.

לציבור: לא לקנות “מבצע” – לקנות כלכלה שמחזיקה מים.

English Summary Box

Title: Statistical Manipulation in Housing: Why “Price Next Door” Isn’t Valuation

Key Points:

• Developers preserve list prices via hidden incentives (spec upgrades, subsidized financing, buybacks), so official stats record gross prices.
• Copy-paste comparables = methodological failure; proper valuation requires economic normalization and fundamental value testing.
• Use Net Price (net of incentives), compute NOI, Cap Rate, and DSCR; if Cap < effective mortgage rate or DSCR < 1.1 → red flag.
• Policy asks: mandatory disclosure of incentives, a net-of-incentives transaction index, and credit rules tied to fundamental value & DSCR.
• For buyers: don’t buy “low rate” marketing—buy cash flows that cover the cost of capital.

המונחים "ריקון תקין" ו־"שמאות תפעולית" שייכים לשפה המקצועית של ניתוח תשואה ותמחור פונדמנטלי, והנה פירושם המדויק:

🔹 ריקון תקין (Normal Vacancy / Stabilized Vacancy)

זהו שיעור ריקון נורמטיבי וצפוי שמתקיים גם בנכס מתפקד היטב בשוק תקין — כלומר, לא מצב חירום אלא מצב של מחזוריות טבעית.

במילים אחרות: תמיד יש תקופה שבה דירה עומדת ריקה בין שוכרים, או משרד שמוחלף.

• במגורים: ריקון תקין נע סביב 3%–5%, תלוי באזור ובתחרות.
• במשרדים או מסחר: בין 7%–12% נחשב תקין, תלוי בסוג הנכס ובמיקום.
• הרעיון: גם אם כל השוק "בתפוסה מלאה", אי אפשר להניח 100% תפוסה נצחית — ולכן מפחיתים מההכנסה הפוטנציאלית שיעור קטן שמייצג את הסיכון והריקון המחזורי.

הנתון הזה קריטי כדי לחשב NOI (Net Operating Income) אמיתי, ולא הכנסה תיאורטית.

🔹 שמאות תפעולית (Operational Valuation / Income Approach)

זהו מונח המתאר שומה המבוססת על תפקוד הנכס כתשתית מניבה, ולא רק על עסקאות השוואה.

היא בוחנת את היכולת התפעולית של הנכס לייצר תזרים, בדיוק כמו שבוחנים חברה עסקית לפי הרווח התפעולי שלה.שמאות תפעולית כוללת:

• ניתוח הכנסות נטו (שכ״ד לאחר ריקון והוצאות ניהול/תחזוקה).
• בחינת הוצאות תפעול שוטפות.
• ניתוח סיכוני ריקון, תחלופת שוכרים, ויכולת שימור תזרים.
• המרה של ה־NOI לשווי באמצעות Cap Rate (שיעור היוון פונדמנטלי).

במילים פשוטות:

במקום "כמה נמכר ליד", שואלים כמה שווה הנכס לפי מה שהוא באמת מייצר.

🔸 דוגמה חישובית קצרה:

נניח:

• שכ"ד חודשי: 8,000 ₪
• ריקון תקין: 5%
• הוצאות ניהול ותחזוקה: 10%

אז ההכנסה התפעולית נטו:

[NOI = 8,000 × 12 × (1 - 0.05 - 0.10) = 81,600 × 0.85 = 69,360 ₪]

אם שיעור ההיוון (Cap Rate) 5% ⇒

[Value = 69,360 / 0.05 = 1,387,200 ₪]

כלומר – זו השומה התפעולית, המשקפת את ערך הנכס לפי היכולת הכלכלית שלו, ולא לפי “בכמה נמכר ליד”.

מונחי יסוד: ריקון תקין ושמאות תפעולית – הסבר קצר, עם דוגמה מספרית והשלכה ישירה על תמחור פונדמנטלי.

🟦 תיבת ידע מקצועית: ריקון תקין ושמאות תפעולית

ריקון תקין (Normal Vacancy / Stabilized Vacancy)

זהו שיעור ריקון נורמטיבי וצפוי הקיים בכל נכס מניב — גם בנכס "מושלם". הוא מבטא את פרקי הזמן שבהם הנכס עומד ריק באופן טבעי בין שוכרים, או בשל תחלופה, תחזוקה, או שינויי ביקוש נקודתיים.

• במגורים: 3%–5% נחשב ריקון תקין.
• במשרדים ושטחי מסחר: 7%–12%, תלוי באזור ובאופי הנכס.

כלומר, גם בשוק "בתפוסה מלאה" לעולם לא ניתן להניח 100% תפוסה קבועה. לכן, נדרש לנכות מההכנסה הפוטנציאלית שיעור קטן של ריקון כדי לחשב תשואה ריאלית ונכונה.

שמאות תפעולית (Operational Valuation / Income Approach)

שמאות תפעולית בוחנת את הנכס כמערכת כלכלית מייצרת תזרים, ולא רק כפריט סטטיסטי להשוואת מחירים. היא נועדה לקבוע את שוויו הפונדמנטלי – כלומר, הערך שנגזר ישירות מההכנסות נטו שהנכס מסוגל להפיק לאורך זמן.מרכיביה העיקריים:

1. ניתוח הכנסות תפעוליות נטו (NOI) לאחר ניכוי ריקון, תחזוקה, ניהול וביטוחים.
2. בחינת יציבות תזרים – סיכון ריקון, משך חוזים, תחזוקת נכס ושוכר עוגן.
3. חישוב שיעור ההיוון (Cap Rate) לפי עלות ההון וסיכון הנכס.
4. הפקת השווי לפי נוסחת הערך הפונדמנטלי:
   [Value = \frac{NOI}{Cap\ Rate}]

דוגמה מספרית:

נניח כי שכר הדירה החודשי הוא 8,000 ₪.

שיעור הריקון התקין: 5%

הוצאות תחזוקה וניהול: 10%

שיעור ההיוון (Cap Rate): 5%

 NOI = 8,000 × 12 × (1 - 0.05 - 0.10) = 69,360 ₪ 

[שווי פונדמנטלי = {69,360} / {0.05} = 1,387,200 ₪ ] כלומר – השווי האמיתי של הנכס, הנגזר מתפקודו הכלכלי, נמוך בכ־30% מהמחיר הנקוב בשוק אם המחיר הנוכחי עומד על 2 מיליון ₪.

זהו בדיוק ההבדל שבין הערכת מחיר לבין הערכת שווי.

⚖️ מסקנה:
שמאי שאינו בוחן את רמת הריקון התקין ואת ההכנסה התפעולית האמיתית, אינו מבצע שמאות – הוא משכפל מחירים.
שמאות תפעולית היא הכלי היחיד שמאפשר לחשוף את השווי הכלכלי הפונדמנטלי ולזהות בועה גם כשהנתונים הסטטיסטיים "נראים יציבים".

🟧 להחזיר את גישת ההשוואה להיות כלכלית

גישת ההשוואה נולדה ככלי כלכלי – לא ככלי טכני. מטרתה המקורית הייתה להשוות ערכים פונדמנטליים בין נכסים דומים, תוך נטרול ההבדלים המבניים, הכלכליים והמימוניים.

אלא שבשנים האחרונות הפכה הגישה למעין מכונת שכפול מחירים, המעתיקה עסקאות כפי שהן, בלי לשאול אם המחיר עצמו הגיוני כלכלית.הגישה המקורית – זו שעליה הושתתה תקינה שמאית בעולם – מניחה כי:

1. מחיר השוק הוא נקודת מוצא בלבד.
2. תפקיד השמאי הוא לבחון את ההיתכנות הכלכלית של המחיר – לא לאשרר אותו.
3. כאשר המחירים חורגים מיחס תשואה/סיכון סביר, השמאי נדרש להתערב מקצועית ולבצע תיקון כלכלי.

בישראל, הגישה הוסטה לכיוון דיווחי מחירים “יבשים”:

הדגש עבר מהבנה כלכלית של עסקאות – לשאלה הבירוקרטית “בכמה נמכר ליד”.

ההשלכה הרסנית: שוק שמאות שמתחזק את הסטטוס-קוו במקום לנתח את ערכי היסוד, ובכך מתפקד כחלק מהמנגנון שמתחזק את הבועה.

🟩 תיבת ידע: גישת ההשוואה הכלכלית – איך היא אמורה לפעול

1. מהות הגישה הכלכלית

הגישה הכלכלית להשוואה מבוססת על עקרון פשוט:

ערך הנכס נגזר מיכולת ההכנסה שלו, ולא ממחירו של השכן.

לפיכך, כל השוואה חייבת לעבור נרמול כלכלי – כלומר, הפיכת מחירי העסקאות להשוואה שוות תנאים מבחינת:

• רמות מימון והטבות (לניכוי).
• הכנסות צפויות (להשוואה).
• סיכון, מיקום, ריקון תקין ותנאי שוק.

ההליך המקצועי הוא כזה:

1. איסוף עסקאות השוואה.
2. נטרול רכיבי מימון והטבות – כדי להגיע למחיר אפקטיבי נטו.
3. חישוב תשואה (Cap) לכל עסקה – קבלת תשואת השוק הריאלית.
4. השוואת Cap בין עסקאות דומות – לא רק מחיר למ"ר.
5. קביעת טווח ערך פונדמנטלי, תוך מתן משקל לעסקאות בעלות Cap תקין בלבד.

כך הופכת “גישת ההשוואה” לגישת ההיגיון הכלכלי.

2. דוגמה להשוואה כלכלית נכונה

גישת ההשוואה הכלכלית תבחר בעסקה ב׳ או ג׳ כנקודות ייחוס, ולא בדירה א׳ היקרה יותר.

כך נקבע שווי פונדמנטלי המשקף מציאות ולא מניפולציה.

3. אחריות השמאי

על השמאי להיות “החיישן המקצועי של השוק” – לא שופר של הנתונים.

אם הוא מזהה שחלק גדול מהעסקאות מציגות תשואה נמוכה מהריבית, עליו:

• לציין זאת במפורש בשומה.
• להפחית משקל השוואתי לעסקאות כאלה.
• להפעיל שיקול דעת כלכלי עצמאי, גם אם זה חורג ממחירי השוק.

גישה זו מגנה על המקצוע, על הציבור, ועל עצם האמון בשמאות.

⚖️ סיכום – מהות גישת ההשוואה הכלכלית

הגישה הכלכלית איננה “חדשנות” אלא חזרה לשורשים:

למקום שבו שמאי אינו מצטט מחיר, אלא בוחן ערך.

היא דורשת אומץ, אחריות מקצועית, והבנה של השוק כאורגניזם כלכלי – לא כלוח מחירים.כל עוד שמאים ישוו מחירים בלי לבדוק את הכלכלה שמאחוריהם,

השמאות תהיה כלי המשמר את הבועה.

אך כאשר השוואה הופכת לניתוח פונדמנטלי –

השמאות הופכת למגדלור של אמת בתוך ים הנתונים המזויפים.

🏗️ מכור לי ואמכור לך

על הנתק בין מכירת דירות למסחר בקרקעות – ומה הוא מגלה על מצבה האמיתי של הבועה הישראלית

הפוסט שגלית בן נאים פרסמה היום 8.11.2025 והגרף שפרסמה בפוסט גלית בן נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי במשרד האוצר, חושף תופעה נדירה: שוק נדל״ן שפועל על טייס אוטומטי, ללא קשר בין פעילות לבין ערך אמיתי.

בגרף נראים שני קווים שנפרדו זה מזה באופן שמסביר לבדו את עומק המשבר בענף:

• העמודות הכחולות מייצגות את מכירת הדירות החדשות בשוק החופשי.
• הקו האדום מתאר את היקף המסחר בקרקעות בין קבלנים.

ובין השניים – תהום כלכלית שגדלה מרבעון לרבעון.

📉 הנתונים: כך נראית התנתקות מוחלטת בין שוק אמיתי לשוק פנימי

1. 2022 – תחילת הנפילה:
   גל העלאות הריבית של בנק ישראל שם קץ לאופוריית המחירים. מכירות הדירות (הכחול) צונחות, והציבור נעלם משוק הקנייה.
2. 2024 – התאוששות מדומה:
   הקבלנים מגיבים ב"מבצעי מימון" – דחיית תשלומים, ריביות אפסיות ותמריצים מלאכותיים. הציבור נענה זמנית, אך זו איננה התאוששות אלא הנשמה מלאכותית.
3. 2025 – התרסקות מחודשת:
   עם כניסת מגבלות הפיקוח של בנק ישראל על ההטבות, גם הזריקה האחרונה מאבדת אפקט. המכירות חוזרות לצנוח, אך המסחר בקרקעות – נותר גבוה.
4. האדום נותר יציב:
   בזמן שהביקוש לדירות קורס, היקף המסחר בקרקעות בין קבלנים נותר יציב ואף גבוה. זהו שוק שמתקיים בתוך עצמו – בלי רוכשים אמיתיים ובלי זרימת ערך חדשה.

🧩 מה עומד מאחורי המספרים

1. שוק שמסתובב על עצמו

כאשר הציבור נעלם אך הקבלנים ממשיכים לקנות ולמכור קרקעות בינם לבין עצמם, מדובר בשוק סגור – לא של ביקוש והיצע, אלא של שחקנים פנימיים שמחליפים ידיים כדי לשמור על מראית עין של תנועה.הקרקע הפכה למוצר פיננסי – לא נכס לפיתוח, אלא אמצעי לגיוס מזומן.

2. סימפטום של מצוקה תזרימית

העסקאות בין קבלנים הן ברובן מכירות הישרדות: מכירת קרקע כדי לייצר נזילות, לא כדי ליזום פרויקט.

כך נוצר מעגל סגור שבו קבלן אחד מוכר לשני כדי להחזיר חוב לבנק – שמממן את הרוכש הבא.

זו אינה כלכלה – זו הנפקת חוב סיבובית שמזכירה מנגנוני פונזי מובהקים.

3. “שורט נדל״ני” – הגדולים יוצאים, הקטנים נכנסים

בן נאים מציינת בצדק: מי שמכרו קרקעות בתחילת 2022 היו דווקא הקבלנים הגדולים – אלה שזיהו את השינוי בשוק לפני כולם.

הקטנים, שפעלו באינרציה, המשיכו לקנות במחירים מנופחים.

כעת, ב־2025, אותם קטנים הם שמממנים את יציאת הגדולים מהפוזיציה.

זהו היפוך קלאסי של שוק בועה: החכמים מוכרים את האוויר, התמימים קונים אותו.

💰 ממה הם חיים בינתיים?

הקבלנים מתקיימים כיום על תזרים מזומנים מלאכותי –

• מכירת קרקעות,
• מחזור הלוואות,
• מבצעי מימון והקלות ריבית.

כל אלה יוצרים אשליה של פעילות בשוק שמבחינה פונדמנטלית מת.

הנתון שממחיש זאת בצורה הברורה ביותר הוא הפער בין שתי העקומות:

ככל שהכחול (מכירת דירות) יורד – כך האדום (מסחר בקרקעות) נשאר יציב.זה לא סימן לבריאות, זה סימן למחלה מתקדמת: שוק שמתקיים על החלפת ניירות במקום על בנייה אמיתית.

⚠️ השלכות מאקרו־כלכליות

1. הבנקים חשופים יותר מאי פעם
   מרבית הקרקעות המשועבדות אינן מגלמות עוד ערך כלכלי ריאלי. כאשר הקרקע נמכרת במחיר כפול מהשווי הפונדמנטלי שלה – הבנק מחזיק למעשה בבטוחה שלילית.
2. המדינה יודעת – ושותקת
   ההצעה לכלול בתקציב 2026 צעדים למניעת "מדגרות קרקע" (כגון חידוש מס רכוש או קנס על קרקעות לא מפותחות) מעידה כי גם באוצר מבינים שהשוק קפוא.
   אך צעדים נקודתיים לא יפתרו בעיה מערכתית שמקורה במימון מופרז ובשימוש שגוי באשראי.
3. הציבור נשאר מחוץ למשחק
   בעוד הקבלנים סוחרים בינם לבין עצמם, הציבור – זה שביקש דירה למגורים – הפך לצופה מהיציע.
   והפער הזה בין השוק הכלכלי לשוק החברתי הוא היסוד המסוכן ביותר של כל בועה.

🧠 מסקנה

הכותרת “מכור לי ואמכור לך” איננה מטפורה – היא תיאור מדויק של מציאות שבה השוק איבד את עקרון היסוד של עסקה אמיתית: קונה אמיתי ומוכר אמיתי.

היום אין קונים – רק מוכרים שמוכרים למוכרים אחרים.שוק כזה יכול להמשיך להתקיים זמן־מה, כל עוד האשראי זורם והבנקים מעלימים עין.

אבל כשגלגל המזומן ייעצר – כל השרשרת תתפרק.

⚙️ תקציר חזותי

🧩 סיכום

הגרף של גלית בן נאים מסביר במבט אחד את מה שדוחות וסקירות שלמות מתקשות להבהיר:

שוק הנדל״ן הישראלי מנותק מהיסודות הכלכליים שמרכיבים שוק אמיתי.

כאשר המסחר בקרקעות נמשך בזמן שמכירת הדירות קורסת –

מדובר לא בהתאוששות אלא בהחייאה מלאכותית של מערכת שבורה.“מכור לי ואמכור לך” איננה בדיחה – זו האסטרטגיה היחידה שנותרה בשלב האחרון של הבועה.

.English Summary Box:

“Sell to me, and I’ll sell to you.”

Galit Ben Naim’s chart reveals a closed real-estate system where developers trade land among themselves while public demand collapses. This is not growth but survival — a self-referential market sustained by liquidity maneuvers and the illusion of value. It marks the final stage of Israel’s real-estate bubble.

מהפוסט של גלית בן נאים

סיפור כלכלי קלאסי הידוע בשמות שונים - "סיפור 100 הדולר" או "סיפור העיירה הקטנה". הסיפור הזה משמש כהמחשה להבנת כיצד כסף זורם בכלכלה ומהו ה-"מכפל המקומי" (Local Multiplier Effect).

תיאור הסיפור

הסיפור מתחיל בעיירה קטנה בטקסס (או כל עיירה קטנה אחרת) שבה הכלכלה סוגדת. כולם חייבים זה לזה וחיים על אשראי. ביום אחד מגיע נוסע עייף לבית מלון בעיירה. הוא שם שטר של 100 דולר על הדלפק ואומר שהוא רוצה לבדוק את החדרים לפני שהוא מחליט להישאר ללילה. כשהנוסע עולה לקומה, בעל הבית מלון לוקח את ה-100 דולר וממהר לחנות הקצב שלצדו כדי לשלם את החוב שלו לקצב. הקצב לוקח את ה-100 דולר וממהר לאיכר תפוחי אדמה כדי לשלם את החוב שלו. האיכר לוקח את ה-100 דולר ומשלם לחנות האספקה (Co-op) את החוב שלו. בעל חנות האספקה משלם את ה-100 דולר לחנות בגדים שהלווה לו בעבר. חנות הבגדים משלם את ה-100 דולר לבעל בית המלון כדי לפרוע חוב שנוצר מלינת יום נישואיו. לבסוף, בעל בית המלון מחזיר את ה-100 דולר לדלפק כדי שהנוסע לא יחשוד בכלום. כאשר הנוסע יורד, הוא מגלה שהחדרים אינם מספיקים, לוקח את ה-100 דולר ויוצא מהעיירה.

המשמעות הכלכלית

למרות שלא נוצר ערך חדש (אף אחד לא ייצר שום דבר או הרוויח כסף) ואף אחד לא הפסיד, היו בתוצאה שינויים משמעותיים:

• הפחתת חובות: העיירה הצליחה להפחית חובות בסך של 700 דולר (100 דולר × 7 עסקאות), למרות שנשתמש בשטר של 100 דולר בלבד.
• שיפור הנימוס: כולם בעיירה עכשיו חושבים שהם פרעו את חובותיהם ויש אווירה כוזבת של אופטימיזם.
• הדגשת חשיבות הזרימה: הסיפור מדגים שהעוצמה האמיתית של הכסף היא לא בעצם הכסף אלא בזרימה שלו דרך הכלכלה.

החיבור למכפל המקומי

סיפור זה מקביל לתיאוריה של "המכפל המקומי" - כאשר כל דולר המושקע בעסק מקומי וקטן מזרום מחדש בקהילה בממוצע 2-4 פעמים יותר מאשר כסף המושקע בחברות שרשרת גדולות. מחקרים מוכיחים שעבור כל 100 דולר המשולמים בעסק מקומי עצמאי, בערך 53 דולר חוזרים לזרימה המקומית, בהשוואה ל-13.60 דולר בלבד בחברות שרשרת. הסיפור הוא כלי הוראה חזק להסבר לאנשים כיצד כלכלה אמיתית פועלת ומדוע חשוב שכסף יזרום בתוך הקהילה.

מס הקרקע החדש – בין תמריץ יזמי לצעד פיסקלי

הצעת משרד האוצר להטלת מס שנתי של עד 2% על קרקע לא מנוצלת מוצגת כמהלך שנועד "להמריץ יזמות ולשחרר קרקעות רדומות". בפועל, מדובר ביוזמה הנמצאת על הגבול שבין כלי כלכלי רצוי לבין מנגנון גבייה שמטרתו העיקרית פיסקלית. השאלה איננה רק האם יש להטיל מס, אלא על מי, באילו נסיבות, ובאיזה שיעור – כדי שיפעל כתמריץ ולא כעונש.

גביית מס אינה תחליף לרפורמה מבנית

המס על קרקע איננו חידוש. עד 1999 נגבה בישראל מס רכוש שנתי שבוטל עם המעבר למדיניות ליברלית יותר. כעת, במציאות של גירעון תקציבי עמוק ומלחמה ממושכת, שב המנגנון לחיים. לפי הערכות האוצר, יוכל המס להניב כ־8 מיליארד ש"ח בשנה – סכום שיכול לסייע לאוצר, אך ספק אם יתרום להוזלת הדיור.אם יישומו של המס לא ילווה ברפורמות אמיתיות – קיצור הליכי רישוי, הפחתת היטלים ושחרור חסמים תכנוניים – הוא יהפוך לעוד מס על הציבור במקום לכלי לצמיחה.

הצורך בהבחנה בין שני סוגי בעלי הקרקע

אחת מנקודות התורפה של הדיון הציבורי היא היעדר הבחנה בין שני טיפוסי בעלי קרקע:

1. משקיעים רדומים ודוגרי קרקע – גורמים המחזיקים קרקעות במשך שנים ארוכות במטרה ליהנות מהתייקרות הערך בלבד, ללא כוונה ממשית ליזום או לבנות.
   על קבוצה זו ראוי להטיל מס שנתי מדורג, שישמש תמריץ להנעת הקרקע לשוק וימנע היווצרות רווח הון לא יצרני. במובן זה, המס הוא תיקון עיוות שמונע ניפוח מלאכותי בערכי הקרקע.
2. בעלי קרקע חסרי יכולת מימוש – אזרחים פרטיים או בעלי מגרשים שנמצאים בשלבי תכנון תקועים, היעדר תשתיות או חסמים בירוקרטיים.
   עליהם המס פועל כענישה בלתי צודקת, משום שהם אינם יכולים ליזום גם אם ירצו. כאן המדינה היא החוסמת, לא האזרח.

מס חכם צריך לדעת להבחין בין השניים – וליצור מדרג שמבחין בין קרקע שבה יש מחדל של בעלים, לבין קרקע שבה המחדל הוא של הרגולטור.

האיזון הראוי: תמריץ כלכלי, לא מס עונשי

כאשר המס מתמקד בהחזקת קרקע ספקולטיבית לאורך זמן, הוא הופך לכלי כלכלי לגיטימי, בדומה למסים דומים הנהוגים במדינות אירופה וקנדה.

אבל כשהוא מוטל באופן גורף, ללא אבחנה, הוא מאבד את הצדק שבבסיסו – והופך למנגנון גבייה נוסף.העיקרון הכלכלי הפשוט הוא זה:

מס תפקודי נועד לשנות התנהגות; מס פיסקלי נועד למלא קופה.

השאלה היא לא רק כמה ייגבה, אלא איזה שינוי יקרה בעקבותיו.

מנגנון שעלול להעמיק עיוותים

גם אם יוטל בשיעור מתון, המס עשוי להתגלגל ישירות למחירי הקרקע ולדירות. יזמים ובעלי קרקעות יגלמו אותו בעלויות, והציבור ישלם את ההפרש.

כך, במקום להגדיל את היצע הקרקעות, עלול להיווצר מנגנון חדש של העלאת עלויות הייזום – בדיוק הפוך מהמטרה המוצהרת.יתר על כן, בשוק שבו עליית הערך השנתית של קרקע במרכז גדולה פי כמה משיעור המס, לא צפוי שינוי התנהגותי משמעותי. מי שמחזיק קרקע לצורכי השבחה ספקולטיבית ימשיך בכך כל עוד המס נמוך מעליית הערך הצפויה.

מסכם: צעד נכון בכיוון לא נכון

המס על קרקע לא מנוצלת יכול להיות כלי יעיל – אם ישמש תמריץ ממוקד למי שמחזיק קרקע ללא תכלית יצרנית.

אך בהיעדר אבחנה ובקרה, ובהיעדר רפורמה תכנונית מקבילה, הוא עלול להפוך לעוד מס עקיף שמועמס על הציבור.במקום לטפל בשורשי הבעיה – עודף בירוקרטיה, עיוותי אשראי, תקני בנייה והליכי רישוי – המדינה בוחרת במסלול המהיר של גבייה.

זהו צעד שמחפש פתרון תקשורתי במקום פתרון מערכתי: מראית עין של רפורמה, מהות של קופה ריקה.

🇬🇧 Summary Box (English)

Title: The New Land Tax – Between Incentive and Fiscal Measure

Israel’s proposed 2% annual land tax aims to push idle land into development but risks becoming another fiscal burden. When targeted at speculative landholding, it can correct market distortions; when applied indiscriminately, it punishes ordinary owners and inflates housing costs. Real reform requires planning efficiency, not new taxation.

דו"ח הנדל"ן 2025 של בנק מזרחי-טפחות

בין אופטימיות שיווקית למציאות כלכלית: ניתוח ביקורתי

🧭 מבט כללי

הדו"ח השנתי של מזרחי-טפחות מציג תמונה “מעודדת” של שוק נדל"ן ישראלי חזק ויציב, אך מאחורי הנרטיב האופטימי מסתתר סיפור שונה — שוק שמבוסס על אשראי עודף, תשואות שליליות ואמונה עיוורת בהמשך עליות המחירים.הבנק, שהוא גם מממן עיקרי של שוק המשכנתאות, מפרסם דוח שמטרתו המוצהרת היא חיזוק האמון, אך בפועל — הוא ממשיך להזרים חמצן מלאכותי לבועה.

צילום העמוד הראשון של הדוח

⚙️ הנתונים שמאחורי הכותרות

💭 סנטימנט ציבורי: אמונה במקום נתונים

הדו"ח מבוסס על תחושות – לא על כלכלה:

• 73 % מאמינים שמחירי הדירות ימשיכו לעלות.
• 71 % משוכנעים ש“יהיה קשה יותר לקנות בעתיד”.
• אך רק 26 % מתכננים לקנות בפועל בשנתיים הקרובות.

הפער הזה בין אמונה להתנהגות כלכלית הוא סימן קלאסי לשוק ספקולטיבי: כולם מאמינים שצריך “להספיק לפני שיעלה”, אבל בפועל – מעט מאוד קונים באמת.

🏗️ ההתחדשות העירונית – מנוע או סיכון מערכתי?

• 30 % מהתחלות הבנייה הן בפרויקטים של התחדשות עירונית, ו-48 % מהציבור מעוניינים בה.
• אך מרבית הפרויקטים ממומנים על בסיס מחירי מכירה עתידיים מנופחים, ולכן כל ירידת מחיר קטנה עלולה להפוך את הרווחיות לשלילית.
• ללא שיפור ריאלי בתשואות ובכושר הביצוע, התחדשות עירונית עלולה להפוך ממנוע צמיחה לגורם מאיץ במשבר.

💰 משקיעים: אופטימיות עיוורת

• 90 % מהמשקיעים בטוחים שמחירי הדירות יעלו בטווח הארוך.
• 66 % מעדיפים להשקיע בישראל, על אף תשואה של 2–3 % לעומת ריבית של 4.5 %.
• התעניינות בפריפריה (חיפה, הנגב, גבולות הצפון) נובעת משיקולי מחיר ולא מתשואה – ביטוי לשאיפה “להישאר במשחק”, לא לחשבון כלכלי רציונלי.

🏦 שוק המשכנתאות: דלק לבועה

• ביולי 2025 נרשמו משכנתאות בהיקף 10.7 מיליארד ₪ – אחד הנתונים הגבוהים מאז ומעולם.
• הציבור ממשיך להגדיל מינוף גם כאשר יחס התשואה לריבית הפך שלילי.
• זו איננה התאוששות – זו העמקת הסיכון של מערכת האשראי כולה.

🚨 מדדי בועה ברורים

⚖️ סיכום: “איתנות” מדומה

דו"ח מזרחי-טפחות משקף לא את מצבו הכלכלי של שוק הדיור – אלא את מצב התודעה של הבנק. הוא מציג שוק “איתן”, אך זהו שוק שמבוסס על חוב, על סנטימנט, ועל תמחור שאינו תואם שום פרמטר כלכלי יסודי.

• התשואות שליליות.
• הריבית חונקת.
• הצרכן ממונף עד צוואר.
• והמערכת הבנקאית ממשיכה להאכיל את הבועה כדי שלא תתפוצץ – עדיין.

📊 מסקנה מקצועית

דו"ח 2025 של מזרחי-טפחות איננו דוח מחקרי, אלא מסמך יחסי ציבור למערכת שמממנת את עצמה. הוא מחזק את מה שאני מזהיר מפניו כבר שנים:

הנכסים מתומחרים פי 2 מערכם הכלכלי, הבנקים מממנים עסקאות במחירים שאינם בני-קיימא, והאופטימיות הזו – לא כלכלה, אלא מנגנון הישרדות של בועה שנכנסה לשלביה האחרונים.

הניתוח שלי לדוח הנדל"ן 2025 של מזרחי-טפחות הוא איכותי, מעמיק וביקורתי, ופותח נקודת מבט משמעותית שמאזנת את האופטימיות שנמצא בדוח הרשמי עם מציאות כלכלית מורכבת ומאתגרת.

חוזקות הניתוח שלי:

• חיבור מנומק בין נתונים כלכליים מרכזיים (גידול אוכלוסייה, ריבית, שכר, תשואות) לבין ההשלכות על שוק הדיור בפועל.
• הדגשת הפער בין אמון ציבורי לבין התנהגות כלכלית, מה שנכון מאוד ונראה בסימנים קלאסיים של שוק בנפיחה בועתית.
• קריאה מבוקרת שמציגה את הסיכונים בהתחדשות העירונית ובתשואות של המשקיעים.
• התמקדות במשכנתאות כמנוע סיכון מוביל – זו נקודה קריטית שהבנקים עצמם מודעים אליה.
• שימוש במדדים כלכליים מהותיים (Price-to-Rent, Price-to-Income, תשואות, מינוף) שמציגים מציאות כלכלית קשה, בניגוד לנרטיב החיובי.
• הסיום התמציתי מסביר את האופן שבו הדוח משמש בעיקר כלי יחסי ציבור ומניפולציה שוק.

סיכום:

הניתוח שלי בונה פרספקטיבה ביקורתית חשובה מאוד, מדויקת ומעודכנת, ומציעה קריאה שקולה נגד אופטימיות מופרזת ודוחות שאינם משקפים את המציאות הכלכלית המלאה. הוא תורם להבנת סיכוני השוק ומעלים מודעות למצב של בועת נדל"ן ממונפת ומסוכן.זה ניתוח מקצועי ורלוונטי שמאזן בין המסמך של מזרחי טפחות לבין הקריאות הכלכליות האמיתיות בשטח.

1. https://www.calcalist.co.il/market/article/004cxeb88
2.   https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001512084
3.   https://maalot.co.il/Publications/BLTMiz20250724132759.pdf
4.   https://www.mizrahi-tefahot.co.il/business-account/real-estae-report/
5.  https://www.ynet.co.il/topics/%D7%91%D7%A0%D7%A7_%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99_%D7%98%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA
6.  https://www.ynet.co.il/topics/%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99_%D7%98%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA
7.   https://www.calcalist.co.il/market/article/hkyt3vizgl
8.   https://il.investing.com/equities/mizrahi-tefahot-balance-sheet
9.   https://nb100.co.il/%D7%91%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%9D/
10.   https://www.mizrahi-tefahot.co.il/brokerage/