בספרי בועת נדל"ן שפורסם בשיא ההיפ בו ציבור מסומם ומטומטם רכש דירות מכל הבא ליד ובכל מחיר וההמון שאג ברחובות, והבנקים שפכו כסף, אישרו ומימנו עסקאות ללא כל קשר לשווי שלהם ובמחירים מופקעים, אני מתאר את סופו של עידן בועת הנדל"ן שמסתיים בתספורת משכנתאות ובקריסתה של המערכת הפיננסית.
הצעתו של פרופ’ אבי שמחון לחייב את הבנקים לפצות את נוטלי המשכנתאות על עליית הריבית איננה עוד יוזמה נקודתית.
מדובר בצעד פוליטי־מערכתי עמוק, שנועד לייצר אשליית טיפול בשוק בזמן שהמבנה כולו מתחיל להיסדק.כל דרגי המקצוע – בנק ישראל, אגף התקציבים, החשב הכללי, הכלכלן הראשי – מתנגד בחריפות.
ההתנגדות נובעת מסיבה פשוטה:
ההתערבות אינה פתרון לשום בעיה כלכלית אמיתית. היא ניסיון להסיט אחריות ולרכך את השוואת המחירים לשווי הפונדמנטלי.אבל מאחורי המהלך מסתתרת שאלה קריטית שאיש לא מעז לשאול בקול:
מה יקרה ליזמים ולקבלנים? מי יפצה אותם?כאן התשובה איננה מעורפלת – היא ברורה כמו השמש:
אף אחד. וזו בדיוק הסיבה שהמערכת כולה נמצאת כעת במצב של היסטריה הולכת וגוברת.

לא המדינה תמשוך מהקופה.
הבנקים ייאלצו “להחזיר” ריבית שלקחו כדין.
הכנסות הבנקים ימוסו מחדש כדי לממן את הפיצוי.
המדינה תתערב באופן חסר תקדים בתמחור אשראי.זהו שינוי כללי משחק – לא תיקון נקודתי.
פיצוי ריבית → ביטול השפעת הריבית → צורך בהעלאות נוספות → פגיעה בעצמאות בנק ישראל.
מדינה שמתערבת בדיעבד בריביות של חוזים פרטיים משדרת חוסר יציבות מוסדית.
פיצוי לבעלי דירות → פחות לחץ למכור → האטת ירידת מחירים → שימור הבועה.
ההטבה ניתנת לשכבים החזקים – בעלי נכסים.
חסרי דירות, עצמאים, עסקים, בעלי משכנתאות צמודות מדד – לא מקבלים דבר.
המסר: “אם תהיה ריבית גבוהה – המדינה תציל אותך.”
זו הזמנה להמשך עליות מחירים.
זהו לב הסיפור.הצעת הפיצוי היא לא מהלך כלכלי – אלא מהלך הישרדותי:
אז מה עושים?מגלגלים את האשמה – ואת הפתרון – לבנקים.הם הופכים את הבנקים לגורם “האשם”, “התאב", “העשיר מדי”, ובכך יוצרים מסגור שמאפשר:
להסיר אחריות, להשיג רגיעה ציבורית, ולדחות את פיצוץ הבועה לאחריות של גוף אחר.
יזם וקבלן אינם “ציבור מוחלש”.
אין להם לובי ציבורי.
פיצוי כזה ייראה בעיני הציבור כמו “פרס על חמדנות”.פוליטית – זה בלתי אפשרי.
כלכלית – זה מסוכן.
מקצועית – זה נגד כל עיקרון בסיסי של נטילת סיכון.
כשהתזרים של הפרויקטים יישבר:
כך קרה בכל משבר נדל"ן בעולם – גם בישראל בשנות ה־80.
מדוע?
מדינה שפוצה יזמים על כישלון עסקי → מבטלת לחלוטין את עיקרון נטילת הסיכון.
זהו סדר העדיפויות המוסדי בכל משבר:
יזמים וקבלנים יישאו, כמעט לבדם, בהפסדים הכבדים ביותר כשמחירים יחזרו לשווי.
אלו יקרסו ראשונים:
כשבמרכז:
עסקים שנבנו על מחיר – ולא על שווי.
זו השרשרת שאיש לא אומר בקול:
זהו בדיוק המסלול שראינו בארה"ב, ספרד ואירלנד. והוא יקרה גם כאן.
הצעת הפיצוי אינה הצלה כלכלית.
היא הצלה פוליטית.היא לא תפתור את בעיית המשכנתאות.
היא לא תציל את שוק הדיור.
היא לא תבלום את הפער בין המחיר לשווי.
היא לא תגן על פרויקטים.ומה שברור לגמרי:
ובסוף – תגיע תספורת משכנתאות, ירידה חדה בערכי הנכסים, וגל קריסות של יזמים ממונפים.
זהו המבנה.
אלו העובדות.
זהו הנתיב.

תגובת בנק ישראל להצעה לסבסד משכנתאות קיימות
Developers, Banks, and the Political Game Behind Israel’s Mortgage Compensation Plan
This expanded analysis integrates the core economic implications of Prof. Avi Simhon’s proposal to force banks to compensate mortgage borrowers.
Beyond monetary policy risks and market distortions, the review highlights the political motive: shifting responsibility away from decision-makers and onto the banking system.Crucially, the analysis exposes that developers and contractors will receive no compensation, as they are viewed as voluntary risk-takers.
When asset values fall, their projects will be the first to collapse, triggering bank losses and ultimately leading to mortgage haircuts.The proposal is not an economic remedy—it is political damage control ahead of a systemic correction in Israel’s housing market.