המפקח על הבנקים הופך את המלצות המועצה הלאומית לכלכלה להוראה מחייבת: לבנקים אסור להתערב במחירי דירות בהסכמי ליווי. צעד היסטורי שמאשר רשמית כי מחירי הדיור נשמרו מלאכותית.
עד ל־31.10.2025 מחויבים הבנקים לדווח לפיקוח על הצעדים שביצעו ליישום ההוראה.
ההוראה לא נולדה בחלל ריק. ביולי 2025 פורסם דוח של צוות ממשלתי בראשות פרופ’ אבי שמחון ובשיתוף בנק ישראל, שהוקם בעקבות עבודת המועצה הלאומית לכלכלה.
הצוות קבע במפורש:
המפקח על הבנקים לקח את ההמלצות הללו והפך אותן להוראה מחייבת לכלל המערכת הבנקאית.
בנק ישראל עצמו מודה במסמך:
"התייחסות למחיר דירה בודדת יכולה להשפיע על מחירי הדירות, לגרום לכך שלא ישקפו את השווי הכלכלי לטווח ארוך, ואף להשפיע על סיכון האשראי."
בפשטות: ההתניות שהבנקים הכניסו להסכמי הליווי שימרו מחירים מלאכותיים גבוהים.
כמו בשנות ה־80, אז הבנקים וויסתו את שערי המניות שלהם עד לקריסה – כך גם בעשור האחרון הם וויסתו את מחירי הדירות דרך הליווי הבנקאי.
בשני המקרים, ההצדקה הייתה "שמירה על יציבות", ובשני המקרים התוצאה עלולה להיות פיצוץ אדיר.
המכתב של המפקח הוא לא עוד המלצה, אלא הוראה רגולטורית שמבוססת על דוח המועצה הלאומית לכלכלה.
היא מאשרת את מה שזעקנו שנים: מחירי הדירות לא נקבעו רק על פי היצע וביקוש, אלא נשמרו גבוהים במכוון.
כעת, כשהחסם המלאכותי מוסר – נשארת השאלה: עד כמה חריפה תהיה הקריסה?
כאן נשאר פתח:
✅ סיכום חד:
חשוב להבין: ההוראה החדשה אינה שחרור מוחלט של שוק הדירות מידי הבנקים.
מה שנאסר הוא רק התערבות במחיר של דירה בודדת – כלומר, יזם רשאי להוריד מחיר כדי למכור דירה אחת, והבנק לא יוכל עוד לבלום זאת.
אבל בכל הנוגע לפרויקט שלם, הבנקים עדיין רשאים להציב דרישות מחמירות במסגרת "ניהול סיכוני אשראי" והתוכנית העסקית הכוללת. במילים אחרות, אם יזם ירצה להפחית את מחירי כלל הדירות בפרויקט ב־15% כדי לייצר תזרים, הבנק עדיין יכול לעכב זאת או להתנות את המהלך בהזרמת הון נוסף מצד היזם.התוצאה: מדובר בטלאי נקודתי שנועד להראות התקדמות, אבל בפועל מנגנון השליטה המרכזי של הבנקים – היכולת לנהל את רמת המחירים בפרויקטים שלמים – נשאר בעינו.
רוצה שאבנה לך גם גרסה גרפית (טבלה/אינפוגרפיקה) שממחישה:
לפני – הבנקים מונעים ירידות גם בדירה בודדת וגם בפרויקט.
עכשיו – דירה בודדת מותר, פרויקט שלם עדיין בשליטת הבנקים?
"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."
המשפט הזה הוא בעצם לב־ליבו של המסמך – והוא טעון מאוד. נפרק אותו:
"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."
מדובר בהתערבות של הבנק בקביעת מחיר מכירה של דירה בודדת בהסכמי הליווי. כלומר, כאשר הבנק כובל את היזם למחירים מסוימים ולא מאפשר לו לסטות מהם.
השווי הכלכלי לטווח ארוך = הערך הפונדמנטלי של הדירה, המבוסס על:
אם הבנק מונע מהיזם למכור במחיר נמוך יותר, הוא למעשה מנתק את המחיר בשוק מהערך הכלכלי האמיתי. במקום שמחירי הדירות יתכנסו לערך הפונדמנטלי, הם נשמרים גבוהים באופן מלאכותי.
בטווח הקצר, אפשר לשמר מחירים מלאכותיים באמצעות מנגנונים כאלה (כמו ויסות מניות בשנות ה־80).
אבל בטווח הארוך, כאשר המחירים לא משקפים ערך כלכלי, נוצרת בועה – ובסוף היא מתפוצצת.
בנק ישראל עצמו מודה כאן במילים אחרות:
המשפט המלא הוא:
"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים."
בנק ישראל אומר כאן בפשטות:
המשפט של בנק ישראל מתאר במילים רגולטוריות־מאופקות את מה שאני טוען כבר שנים:
בנק ישראל מודה במילים אחרות: פרקטיקות הליווי תרמו לניפוח מחירים וליצירת בועת נדל"ן – בועה שמסכנת לא רק את הציבור, אלא גם את המערכת הבנקאית עצמה.
המשפט הזה הופך ל־"ראיית הזהב":
במשך שנים טענו שהמערכת הבנקאית שימרה מחירים מלאכותיים, ניפחה את שוק הדיור, ויצרה בועה מסוכנת. עכשיו יש לנו את הראיה הרשמית:
"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים." – מתוך מכתב המפקח על הבנקים, 27.8.2025
מה אומרת השורה הזו בעצם?
במילים אחרות: בנק ישראל עצמו מודה – מנגנוני הליווי יצרו בועת נדל"ן. לא רק הציבור נחשף לסיכון, אלא גם הבנקים עצמם, שהעניקו אשראי כנגד בטחונות מנופחים.
זו אינה עוד הערכה של כלכלן עצמאי, עיתונאי או שמאי.
זו הודאה רשמית של הרגולטור: מחירי הדירות התנפחו מעל לערכם האמיתי.
והבועה הזו – כפי שקרה בעבר עם ויסות מניות הבנקים – עלולה להתפוצץ ולגרור אחריה את המערכת כולה.
משבר נדל"ן ישראלי 2025: ניתוח מפורט של 10 סימני האזהרה, השוואה למשבר הסאב-פריים האמריקני, תרחישים עתידיים והמלצות מעשיות לרוכשים ומשקיעים בשוק הנדל"ן הישראלי.
השוק הישראלי מציג כיום תמונה מטרידה שדורשת תשומת לב רצינית:
ההבדל המהותי: בארה"ב המשבר התפשט עולמית דרך נגזרים מורכבים. בישראל - הסיכון מרוכז במערכת הפיננסית המקומית.
המשבר כאן - רק השאלה באיזה עוצמה והאם המערכת תצליח לנהל אותו באופן מבוקר.זה לא זמן לפאניקה, אבל זה בהחלט זמן לזהירות מוגברת ולהכנות. המי שיבין את הסימנים וינהג בחוכמה - יצא מחוזק יותר מהמשבר.זכרו: בכל משבר יש גם הזדמנויות - השאלה מי יהיה מוכן לנצל אותן כשהן יגיעו.
מאמר זה מבוסס על נתונים עדכניים ומגמות שוק נכון לאוגוסט 2025. המצב מתפתח במהירות והמלצות עשויות להשתנות.
דיון סוער בכנסת: האם ישראל בדרך למשבר סאב־פריים מקומי? השוואה לויסות מניות הבנקים בשנות ה־80 ולבועת הנדל"ן הנוכחית מחדדת – הציבור עלול לשלם את המחיר בעוד הבנקים חוגגים רווחי עתק.
בוועדה לביקורת המדינה בכנסת התקיים דיון נוקב על תחום המשכנתאות והפיקוח על הבנקים. יו"ר הוועדה, ח"כ מיקי לוי, התריע מפני הידרדרות למשבר סאב־פריים ישראלי: אלפי משפחות עלולות לאבד את ביתן בשל הלוואות מנופחות, ריביות גבוהות והקלה מתמשכת במגבלות אשראי.מולו, נציגי בנק ישראל ניסו לשדר רגיעה – שיעור הפיגורים במשכנתאות נמוך, גם אחרי שנה וחצי של מלחמה. אלא שהפער בין הנתונים היבשים לבין התחושה הציבורית של קריסת מעמד הביניים, מציף את החשש שמדובר בהדחקה מסוכנת.
המשוואה מוכרת: כמו בארה"ב ערב 2008, גם בישראל מספרים לנו שהמערכת יציבה – עד לרגע שבו המציאות הכלכלית תכה ותחשוף את הפערים.
רווחי הבנקים זינקו בשנת 2024 ל־30 מיליארד ש"ח, עם המשך עלייה ברבעון הראשון של 2025. דיבידנדים של מיליארדים חולקו, בעוד הציבור מממן אותם באמצעות עו"ש לא נושא ריבית ומשכנתאות חונקות. יו"ר הוועדה הגדיר זאת "חגיגה על גב הציבור".
נציגי בנק ישראל הדגישו צעדים לצמצום סיכונים (מגבלת הלוואות בלון, הגבלת מבצעי קבלנים). במקביל הוקם צוות בראשות אבי שמחון לבחינת חוזי המימון עם היזמים. המסר שלהם: “המערכת יציבה, נדרשת סבלנות”.
הדיון חשף גם את הצורך ברגולציה על תחום יועצי המשכנתאות – מקצוע שמסייע לרוב הלווים אך עדיין לא מוסדר בחקיקה. רשות התחרות מצידה הודתה בבעיה: הציבור לא מבצע סקר שוק מספק, ולכן התחרות מוגבלת, גם אם אין תיאום ישיר בין הבנקים.
משבר ויסות מניות הבנקים היה רגע שבו הציבור גילה כי המוסדות הפיננסיים שבראשם הבנקים ניהלו מנגנון מלאכותי ומסוכן. במשך שנים הם "החזיקו" את ערך המניות ברמות מנופחות, עד שהבועה קרסה ודרשה חילוץ ממלכתי.
הקבלות ברורות להיום:
כפי שמחקרי מראים, מחירי הדירות בישראל חרגו מזמן מהשווי הפונדמנטלי, כשהתשואות על נכסים נמוכות משמעותית מהריביות. התוצאה: משקי בית מממנים נכסים במחירים כפולים מערכם האמיתי.
הקבלות למצב הנוכחי:
הדיון בכנסת הוא לא עוד ויכוח טכני על רגולציה. הוא סימן אזהרה:
השאלה איננה אם יקרה משבר, אלא מתי וכיצד יתבטא. הכנסת מזהה את הבעיה, הציבור מרגיש אותה, אך בנק ישראל משדר רגיעה. השאלה שנותרה פתוחה – האם נשכיל ללמוד מהעבר (ויסות המניות, סאב־פריים) ולפעול בזמן, או שנמצא את עצמנו שוב בוועדות חקירה ובכותרות של קריסה.
הנתונים הללו מחזקים את טענתך על הבועה בשוק הנדל"ן והשוואתך בין מחירי שוק לתשואות ריאליות:
בחישה אחת של נתוני בנק ישראל ליולי 2025 מתגלה תמונה מדאיגה ביותר: בעוד מצד אחד נרשמות קרוב ל־10,000 משכנתאות חדשות בחודש, מצד שני החוב הכולל עומד על 619.6 מיליארד שקל — עם כמעט 4 מיליארד שקל בפיגור של מעל 90 יום. (וואלה)
עומק המשבר:
זינוק של כ–23% בפיגורים בתוך שנה אינו טרנדי; מדובר בפיצוץ בלב מערכת המשכנתאות. לכל היותר מדובר בכ־0.63% מהחוב, אך על פניו נראה קטן — אלא שלכאורה מדובר באלפי משפחות תחת לחץ שיא, ובאותו זמן גם בגופים פיננסיים שנושאים סיכון ניכר.
המשכנתאות הגבוהות ונטל ההחזר:
המשכנתה הממוצעת בישראל יורדת טיפה ל־1.05 מיליון שקל, אך נותרת גבוהה משמעותית לעומת יוני (1.066 מיליון), ומתאפיינת גם באי-יציבות — במיוחד בקרב משקיעים, שמגיעים ל־1.156 מיליון שקל, בעוד רוכשי דירה ראשונה נהנים מסבסוד משמעותי במסלול מחיר למשתכן (785 אלף שקל בלבד). (וואלה)
הפער הזה יוצר תחושת עול כלכלי מתעצמת בקרב משקיעים צעירים — עליות הריבית של בנק ישראל, אינפלציה, ושוק משכנתאות שביר יכולים להפוך פיגורים לשרשראות חדשות של חדלות פירעון.
סכנות לרדיפה מערכתית:
שיעור הפיגורים, גם כשהוא נראה כסף קטן—0.63%—מתגמד אל מול עומס של מיליארדים. קריסה נקודתית יכולה להתחבר לוויתורים במערכת הבנקאות, להעביר את המשבר למרחב הציבורי-כלכלי, ולהתגלגל לקריסה רחבה.
המלצות יישומיות:
סיכום:
האופטימיות בנדל"ן הישראלי נמצאת במבחן כבד: המשכנתאות עדיין במגמת עליה, אך קריסת תזרימי החזר עלולה לחולל שינוי מבני. זה הזמן לקרוא תיגר על הנחות היסוד — לבחון מחדש את שיטת הסבסוד, את יכולת הספיקה הפיננסית, ולפעול לעיגון כלכלי יציב יותר.
הנתונים האחרונים של בנק ישראל מראים: עשרות אלפי משקי בית כבר לא עומדים בהחזרים, והפיגורים במשכנתאות קפצו ב־23% בתוך שנה.אבל השאלה האמיתית היא — איך תדע אם גם אתה זכאי ל"תספורת משכנתאות" ביום שאחרי?🔑 התשובה פשוטה:
אם רכשת דירה במחיר גבוה מהשווי האמיתי שלה במועד הרכישה – זה בדיוק שיעור התספורת שמגיע לך.כי למה שתישאר עם חוב מיותר על נכס שערכו נמוך מהמחיר ששילמת?📉 המחירים כבר מתחילים להתכנס כלפי מטה, והבועה מתפוצצת לנגד עינינו. השאלה היא לא האם תהיה תספורת משכנתאות, אלא מתי – ומי יזכה ליהנות ממנה.לכתבה המלאה בוואלה → קישור לכתבה
✂️ תספורת משכנתאות – זה קורה:
שילמת על הדירה מעל השווי האמיתי במועד הרכישה?
זה בדיוק שיעור התספורת שמגיע לך.
📉 לכתבה: https://nadlan.walla.co.il/item/3775765
הבלוג מנתח את הדוח האחרון של הכלכלן הראשי ומציג כיצד פיצוץ בועת הנדל"ן – שהתפתחה בעשור האחרון על בסיס מחירים מנופחים, ביקוש מלאכותי ומימון קל – עלול להוביל לקריסת ענף הפינוי־בינוי. הנתונים מגלים ירידה חדה של 50% במכירות דירות חדשות, קריסת משקל המשקיעים ל־14%, מלאי לא מכור חריג במרכזי הביקוש ותזרים מזומנים שלילי לקבלנים. שילוב גורמים זה מבטל את היכולת לבצע מכירות מוקדמות, תנאי בסיסי לקבלת ליווי בנקאי, וכך משתק פרויקטים קיימים ומונע יציאה לדרך של פרויקטים חדשים. המאמר מדגיש כי המצב הנוכחי הוא תוצאה ישירה של שוק נדל"ן בלתי בר־קיימא, בו התעלמו במשך שנים מיחסי היסוד הכלכליים, וכעת התוצאה הבלתי נמנעת היא קיפאון עמוק ופגיעה אנושה בענף.
במשך יותר מעשור, שוק הנדל"ן הישראלי התנהל על אוטומט מסוכן. מחירים מנופחים, תשואות נמוכות, ומימון קל הובילו למצב שבו כללי הכלכלה הבריאים חדלו להתקיים. השוק הפך לבלתי בר־קיימא – ודווקא הוא היה המנוע המרכזי שהזין את אחד מענפי הבנייה הרגישים ביותר: פינוי־בינוי.
בועת הנדל"ן לא הייתה "רקע" לפרויקטים, אלא מנגנון ההנעה שלהם.
הדוח האחרון של הכלכלן הראשי - יוני 2025 - מציג תמונה חדה:
כדי לקבל מימון לפרויקט פינוי־בינוי, היזם חייב להציג לבנק שיעור מכירות מוקדמות גבוה (40%–50% מהדירות). כשהשוק קפוא, המכירות המוקדמות נעלמות – והבנק פשוט לא ייתן ליווי.
התוצאה:
השוק הזה היה בנוי על יסודות רעועים. שנים של אשראי זול, התעלמות מיחסי יסוד כלכליים (תשואה מול ריבית, יחס שכר־דירה, מספר שנות עבודה לרכישת דירה), ומניפולציות במימון – יצרו מערכת שלא יכולה להחזיק מעמד ברגע שהברזים נסגרים.היום אנחנו רואים את התוצאה: פיצוץ הבועה הוא לא רק ירידת מחירים – הוא משתק ענפים שלמים, ובראשם הפינוי־בינוי.
המאמר בוחן את השפעת קריסת בועת הנדל"ן בישראל על פרויקטי פינוי־בינוי. במשך יותר מעשור, שוק הנדל"ן הישראלי התנהל על אוטומט מסוכן, עם מחירים מנופחים, תשואות נמוכות ומימון קל. מצב זה הפך את השוק לבלתי בר־קיימא, ופגע במיוחד בענף הפינוי־בינוי, שהיה תלוי בבועה לצורך הנעה ומימון. המאמר מנתח את הנתונים מהדוח האחרון של הכלכלן הראשי, המצביעים על קריסת מנגנון המכירות, ומסביר כיצד מצב זה סותם את הגולל על פרויקטי פינוי־בינוי.
במשך יותר מעשור, שוק הנדל"ן הישראלי התנהל על אוטומט מסוכן. מחירים מנופחים, תשואות נמוכות, ומימון קל הובילו למצב שבו כללי הכלכלה הבריאים חדלו להתקיים. השוק הפך לבלתי בר־קיימא – ודווקא הוא היה המנוע המרכזי שהזין את אחד מענפי הבנייה הרגישים ביותר: פינוי־בינוי.
בועת הנדל"ן לא הייתה "רקע" לפרויקטים, אלא מנגנון ההנעה שלהם.
הדוח האחרון של הכלכלן הראשי מציג תמונה חדה:
כדי לקבל מימון לפרויקט פינוי־בינוי, היזם חייב להציג לבנק שיעור מכירות מוקדמות גבוה (40%–50% מהדירות). כשהשוק קפוא, המכירות המוקדמות נעלמות – והבנק פשוט לא ייתן ליווי.התוצאה:
השוק הזה היה בנוי על יסודות רעועים. שנים של אשראי זול, התעלמות מיחסי יסוד כלכליים (תשואה מול ריבית, יחס שכר־דירה, מספר שנות עבודה לרכישת דירה), ומניפולציות במימון – יצרו מערכת שלא יכולה להחזיק מעמד ברגע שהברזים נסגרים.
היום אנחנו רואים את התוצאה: פיצוץ הבועה הוא לא רק ירידת מחירים – הוא משתק ענפים שלמים, ובראשם הפינוי־בינוי.
בשוק נדל"ן בריא מחיר ושווי מתלכדים. כשהמחירים "בורחים" מהשווי הכלכלי נוצרה בועה. כיצד מזהים את הפער, מי אחראי להתריע, ולמה השתיקה מסוכנת לכלכלה.
בעיקרון הכלכלי הבסיסי, בשוק נדל"ן בריא, רגיל ונורמלי – מחיר העסקאות בפועל ו"שווי" הנכסים, כפי שהוא נגזר ממבחנים כלכליים אובייקטיביים, מתלכדים.
המשמעות היא שהמחיר שמשלם הקונה משקף בקירוב את הערך הכלכלי של הנכס: את התשואה שניתן להפיק ממנו, את הביקוש האמיתי בשוק, ואת מצב גורמי היסוד – הכנסות, ריביות, היצע, וביקוש.
כאשר שני אלה חופפים, ניתן לומר שהשוק פועל בצורה מאוזנת.
כאשר הם נפרדים – מתחילה הבעיה.
כאשר המחיר גבוה מהשווי הכלכלי, נוצר פער מלאכותי.
הסיבות לכך יכולות להיות:
הפער הזה – שבו המחיר מטפס והרציונל הכלכלי נותר מאחור – הוא סימן מובהק לבועה.
ככל שהפער נמשך ומתעצם, גדל גם הסיכון לקריסה חדה, משום שהשוק מתנתק מגורמי היסוד שתומכים בו.
החובה אינה נופלת על גורם אחד בלבד, אלא על מכלול שחקנים בשוק:
| גורם | אחריות עיקרית |
|---|---|
| שמאי מקרקעין | לקבוע שווי כלכלי אמיתי, ולדווח על פערים בין מחיר לשווי, גם אם הדבר אינו נוח לשוק או ללקוחות. |
| הפיקוח על הבנקים ובנק ישראל | לעקוב אחרי מדדי סיכון, יחס חוב/תוצר, ותשואות שוק, ולהגביל אשראי מופרז. |
| רשות התחרות | למנוע קרטלים, מניפולציות בשוק, ותיאום מחירים. |
| משרד המשפטים | להבטיח שקיפות בעסקאות ומניעת מצגי שווא לציבור. |
| התקשורת הכלכלית | לדווח באובייקטיביות ולא לשמש כצינור שיווקי ליזמים או לבנקים. |
כאשר המחירים "בורחים" מהשווי, השוק נכנס למצב של אי-קיימות כלכלית (Unsustainable Market).
הניסיון ההיסטורי, בישראל ובעולם, מראה שבכל פעם שנוצר פער מתמשך – הסוף ידוע מראש: תיקון חד, ירידות מחירים ולעיתים משבר פיננסי נלווה. במצב כזה, החובה של כל שחקן מקצועי – ובמיוחד שמאי המקרקעין – היא להתריע בזמן, גם אם הדבר איננו פופולרי, ואף אם הוא נוגד את האינטרס המיידי של חלק מהגורמים בשוק.
השתיקה וההעלמת עין – הן שמן למדורת הבועה.
בשוק נדל"ן בריא ומאוזן, מחיר השוק ושווי הנכס אמורים להתכנס לנקודת שיווי יחסי. זהו עיקרון יסוד בתחום השמאות והכלכלה הנדל"נית. כאשר השוק פועל ביעילות, המחירים משקפים את השווי האמיתי של הנכסים על בסיס גורמים פונדמנטליים כמו הכנסה מהשכרה, עלויות הקמה, מיקום, וביקוש אמיתי.אולם המציאות מורכבת יותר, והיסטוריית השווקים מלמדת אותנו כי תקופות של התרחקות משמעותית בין מחיר לשווי הן תופעה חוזרת ונשנית.
יחס מחיר להכנסה (Price-to-Income Ratio) כאשר מחירי הדיור עולים מעל 4-5 פעמים ההכנסה החודשית הממוצעת, מדובר באזהרה אדומה. בישראל, היחס הגיע לרמות של 8-10 באזורים מסוימים.
יחס מחיר לשכירות (Price-to-Rent Ratio) בשוק בריא, רכישת נכס אמורה להיות כדאית כלכלית לעומת השכרה. כאשר היחס עולה מעל 20-25 שנים להחזר ההשקעה, מדובר בסימן אזהרה.
קצב עליית המחירים עליה שנתית העולה על שיעור האינפלציה ועליית השכר בלמעלה מ-10%-15% במשך מספר שנים רצופות מעידה על חימום יתר.
התנהגות ספקולטיבית
כניסה מסיבית של משקיעים לא מקצועיים, רכישות "עיוורות" ללא בדיקה מעמיקה, והמרה של דירות מגורים להשקעה.
הרחבת תנאי האשראי
הקלות במתן משכנתאות, הורדת דרישות ההון העצמי, ומתן הלוואות לאוכלוסיות סיכון גבוה.
פסיכולוגיית השוק
תחושת FOMO (Fear of Missing Out), אמירות כמו "המחירים רק יעלו" ו"נדל"ן הוא תמיד השקעה טובה".
בנק ישראל נושא באחריות המרכזית לניטור יציבות מערכת הפיננסים. הבנק אמור לפעול באמצעות כלי מדיניות מוניטרית ומאקרו-פרודנציאלית:
משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון אחראים למדיניות הדיור הלאומית, הגדלת ההיצע וויסות הביקוש באמצעות מיסוי ותמריצים.
רשות שוק ההון מפקחת על פעילות חברות הנדל"ן הציבוריות ופיתוח מכשירים פיננסיים נדל"ניים.
שמאי המקרקעין נושאים באחריות מקצועית וציבורית משמעותית:
לשכת שמאי המקרקעין אמורה לקבוע סטנדרטים מקצועיים נוקשים ולפקח על יישומם.
הבנקים אחראים לבחינה קפדנית של יכולת ההחזר של הלקוחות ולהערכת הסיכונים בתיק האשראי.
חברות הביטוח וקרנות הפנסיה שמשקיעות בנדל"ן נושאות באחריות כלפי המבוטחים והחוסכים.
כלכלני נדל"ן וחוקרים אמורים לנתח מגמות שוק ולפרסם ממצאים באופן עצמאי ובלתי תלוי.
התקשורת הכלכלית נושאת באחריות לדווח על מגמות בעייתיות ולא להיסחף אחר אופוריית השוק.
רבים מהגורמים שאמורים להתריע על פערים בין מחיר לשווי נמצאים בקונפליקט אינטרסים:
התרחקות מחיר משווי היא תהליך הדרגתי, וקשה להבחין בנקודת המפנה בזמן אמת. בדיעבד, כמובן, הכל ברור יותר.
התרעה על "בועה" או "התחממות יתר" יכולה להיתפס כניסיון לפגוע ברווחתם של אזרחים רבים שרכשו נכסים.
בישראל חווינו כמה תקופות של התרחקות מחיר משווי:
בכל תקופה, היו גורמים שהתריעו, אך לא תמיד הרגולטורים והציבור הקשיבו בזמן.
יצירת מערכת התרעה יעילה דורשת:
השורה התחתונה היא שבשוק נדל"ן בריא, מחיר ושווי אכן מתלכדים, אך כאשר הם מתרחקים - וזה בהכרח יקרה מפעם לפעם - האחריות לזיהוי ולהתרעה מוטלת על כתפי רבים: רגולטורים, מקצוענים, אקדמאים ותקשורת. ההיסטוריה מלמדת שהצלחה בזיהוי מוקדם דורשת שילוב של מומחיות מקצועית, עצמאות ואומץ להטות אוזן להתרעות – גם כאשר הן לא פופולריות.
Per בשוק נדל"ן תקין ובריא, המחיר שבו הנכסים נמכרים (המחיר בפועל) מתקרב או מתלכד עם שווי השוק האמיתי שלהם, שהוא הערך הכלכלי או הנכס האובייקטיבי של הנכס. שווי זה מבוסס על שיטות הערכה מקצועיות, הכוללות השוואה לנכסים דומים, הון הכנסה מהנכס, עלויות בנייה וגורמים אחרים הרלוונטיים לשווי השוק. כאשר מחיר הנכס קרוב לשווי השוק, השוק נחשב לאיזון הוגן ושקוף, ושני המדדים מתאימים זה לזה.engelvoelkers+1כאשר המחירים "בורחים" או טפסים מהר מאד ומתרחקים מהשווי הכלכלי – למשל בשל ביקושים ספקולטיביים, היצע מוגבל או גירוי אשראי מופרז – נוצרת תפיסה של "בועת נדל"ן". במצב כזה המחירים גבוהים ללא יחוס אמיתי לערך, והפער בין מחיר הנכס לשוויו האמיתי יכול להגיע לרמות הגבוהות ממדד ההגון של השוק. זיהוי מצב זה נעשה באמצעות מספר אינדיקטורים, כגון:
מי שחובתו לזהות את הפערים הללו ולהתריע עליהם הן מספר גורמים מרכזיים:
לכן, בשוק תקין שווי נמדד בעזרת כלים אובייקטיביים, והמחיר בשוק מתיישר איתו. כשהמחיר “בורח” מהשווי, זוהי נורה אדומה שיש לזהות באמצעות מדדים כספיים וכלכליים, ולנקוט פעולות מתאימות כדי למנוע פגיעה במערכת הנדל"ן והכלכלה בכלל. כך ניתן לשמור על שוק יציב, שקוף והוגן לטובת כל המשתמשים בו.imf+2
סקירה מקיפה של שוק הדיור ביוני 2025 מציגה ירידה חדה בהיקף העסקאות לשפל של שני עשורים, קריסה במכירות הדירות החדשות, יציאה משמעותית של משקיעים מהשוק, עלייה במלאי הלא מכור במרכזי הביקוש ולחצי נזילות בענף הקבלנות – אינדיקציות מובהקות להתקרבות המשק הישראלי למשבר נדל"ן עמוק.
סקירת ענף הנדל"ן למגורים – יוני 2025, קראתי את הדוח במלואו, והנה ניתוח מקצועי מקיף שמחבר בין הממצאים הסטטיסטיים לבין המשמעות הכלכלית הרחבה, כולל סימני האזהרה לשוק:
הנתונים ביוני 2025 מהווים עדות חדה לכך שהשוק עבר ממגמת האטה לקיפאון עמוק, עם סימני מצוקה פיננסית בענף הקבלנות והתייבשות ביקושים כמעט בכל הסגמנטים.
השילוב בין לחץ נזילות, עודף היצע, ירידת משקל המשקיעים והשלכות המגבלות הרגולטוריות – מקרב את השוק לנקודת מפנה, שבה ירידת מחירים רחבה עשויה להפוך לבלתי נמנעת.
| אינדיקטור | יוני 2024 | יוני 2025 | שינוי % 24→25 | שינוי % חודשי (מאי→יוני 2025) |
|---|---|---|---|---|
| סך העסקאות (כולל סבסוד) | 8,230 | 5,844 | -28.9% | -13.0% |
| סך העסקאות בשוק החופשי | 7,540 | 5,331 | -29.3% | -11.8% |
| דירות חדשות – סה"כ | 3,585 | 1,954 | -45.5% | -18.4% |
| דירות חדשות בשוק החופשי | 2,904 | 1,441 | -50.4% | -16.2% |
| עסקאות יד שנייה | 4,625 | 3,890 | -16.0% | -10.0% |
| רכישות להשקעה | 1,323 | 847 | -36.0% | -8.5% |
| מכירות משקיעים | 1,459 | 1,103 | -24.4% | -9.6% |
| רכישות דירה ראשונה | 4,689 | 3,240 | -30.9% | -12.2% |
| רכישות משפרי דיור | 2,204 | 1,756 | -20.3% | -16.5% |
סיכום ומגמת השוק – יוני 2025
הדוח מתאר ירידה חריפה בפעילות שוק הנדל"ן למגורים בישראל ביוני 2025, עם נתוני מכירות נמוכים במיוחד בהיסטוריה של ענף זה. מלבד הירידה בכמות העסקאות, קיימת ירידה במרבית פלחי השוק, והאינדיקציות שמוצגות מצביעות על מגמות חזקות של האטה, שינוי בהרכב העסקאות ומורכבויות בשוק הקבלני והמשקיעים.
הניתוח המקצועי מדגיש את השפל הנוכחי בענף, מזהה את הגורמים המרכזיים וההשלכות האפשריות להמשך השנה, הן ברמת היצע וביקוש, הן בהיבט הפיננסי והן בנוגע להשתנות ההעדפות הצרכניות והסיכון לתקופות ממושכות של מלאי לא ממומש.
הפוסט של גלית בן נאים, סגנית בכירה של הכלכלן הראשי במשרד האוצר על סקירת הנדל"ן של חודש יוני 2025 שפורסמה אתמול והגרף שפורסם עם הפוסט ובתחתיתו ניתוח ופרשנות שלי של הפוסט.
הפוסט של גלית בן נאים – יחד עם הגרף המצורף – הוא לא סתם עדכון יבש על נתוני יוני 2025, אלא טקסט רטורי מחודד, שמשלב בין עובדות כלכליות, עקיצות ענפיות, והקשרים היסטוריים ומדיניים.
הגרף מציג את רכישת הדירות החדשות בשוק החופשי לפי שלושה סגמנטים:
נקודות ציון בגרף:
💡 שורה תחתונה בפרשנות שלי:
גלית מציירת כאן, בנימה שנונה אך ביקורתית, שוק דירות חדשות שיצא מאיזון בעקבות עיוותי מימון והטבות, התפוצץ במלחמה, ועכשיו סובל מצלילה חדה – לא בגלל "כוחות חיצוניים" בלבד, אלא בגלל מבנה שוק פגום והזרמת אשראי לא אחראית בעבר.
ליווי בנקאי, שמאות לדירה חדשה, משכנתא בלי שומה, דוח אפס, שווי מול מחיר, שוק הנדל״ן בישראל, בועת נדל״ן, הערכת שווי נכס, LTP, LTV, רוכשי דירות, בטוחות לבנק, מימון עסקאות נדל״ן, פיקוח על שמאות, עסקאות דירות חדשות, רגולציה בנקאית, רשות שוק ההון, בנק ישראל, מחדל רגולטורי, שוק עיוור, מנגנון השוואה, שוק יד שנייה
מדוע אין שמאות בדירה חדשה בפרויקט עם ליווי בנקאי?
מדוע במכירת דירה חדשה בפרויקט עם ליווי בנקאי, הבנקים נותנים משכנתא מבלי לדרוש שומה פרטנית
בפרויקט עם ליווי בנקאי סגור (חוק מכר דירות), כל הכספים שהקונה משלם עוברים אך ורק דרך חשבון הליווי. במסגרת זו:
בדירה חדשה בפרויקט עם ליווי בנקאי – אין שווי, יש מחיר.
אין שמאות, יש הנחה. אין בדיקה, יש עיוורון ממוסד.
כותרת: מדוע אין שמאות בדירה חדשה בפרויקט עם ליווי בנקאי?רקע
רוכשי דירות חדשות בפרויקטים עם ליווי בנקאי מקבלים משכנתא מהבנק על בסיס חוזה המכר בלבד, מבלי שנדרשת שמאות פרטנית לנכס. נוהג זה הפך לסטנדרט בשוק, אך הוא מעורר בעיות מהותיות של שקיפות, סיכון פיננסי, והטעיה מערכתית. מטרת מסמך זה היא לפרק את המנגנון, להציג את ההנחות השגויות שעליו הוא נשען, ולהמחיש את הסיכונים הגלומים בו.
1. מנגנון הליווי הבנקאי – כיצד הוא פועל?
2. מדוע הבנקים אינם דורשים שמאות?
3. מה הבעיות בגישה זו?
4. תוצאה: מנגנון LTP (Loan to Price) במקום LTV (Loan to Value)
5. ממחיר מנופח לדוח האפס הבא – כך נבנית בועה
6. המלצות וצעדים נדרשים:
סיכום
מדובר במנגנון עיוור שמסתיר את הסיכון, מטשטש את השווי, ומעודד את המשך ניפוח מחירי הדיור. כל עוד לא תידרש הערכת שווי מקצועית גם לדירות חדשות – ימשיכו הקונים להיכנס לעסקאות במחירים חסרי יסוד כלכלי, והמערכת תמשיך לממן אשליה.
"בדירה חדשה אין שומה. יש מחיר. ויש בנק שמממן אותו. זהו."
 |  |
שאלה מצוינת – והתשובה אליה מגלה את הפער בין המסגרת הפורמלית של הליווי הבנקאי לבין המציאות בפועל, שבה הקבלנים מרגישים חופשיים "למתוח" את המחיר מעל מה שהבנק המלווה אישר – בלי השלכות אפקטיביות.
כאשר קבלן מוכר דירה מעל המחירון המאושר –
הבנק לא עוצר אותו. הוא מוחא כפיים.
ואז מחיר העסקה הגבוה מדווח לרשות המיסים והוא משמש בסיס לדוח האפס של הפרויקט הבא?
בדיוק. אתה מתאר כאן מעגל שקר עצמי מסוכן – שממנו ניזון שוק הנדל״ן כולו, והוא נראה כך:
"מחיר חוזר למחיר" – Self-referential Pricing Spiral
עסקה אחת מנופחת → מדווחת למאגר → נכנסת לדוח אפס חדש → מייצרת מחירון גבוה יותר → ויוצרת עסקה מנופחת נוספת.
כך נבנה שוק נדל"ן שכולו ניזון משקרים שקטים.
"ממחיר מנופח לדוח האפס הבא – כך נבנית בועה"?
השלבים:
מדוע הבנקים בישראל אינם משתמשים במודלים פונדמנטליים להערכת שווי נדל"ן? ניתוח מעמיק של הכשלים המובנים, ניגודי העניינים והסכנות המערכתיות שמוסתרים מהציבור.
כאשר המספרים מנותקים מהיגיון כלכלי – נוצר שוק שאינו בר קיימא.
ובכל זאת, המוסדות הפיננסיים בישראל ממשיכים להעניק הלוואות על בסיס מחירים מנופחים – כאילו לא קיימת סכנה במערכת.
במאמר הזה נצלול לעומק השאלה:
מדוע הבנקים לא בונים מודל פונדמנטלי אמיתי, המבוסס על גורמי יסוד כלכליים, כדי להעריך שווי נדל"ן ולמנוע קריסת מערכות עתידית?
שווי פונדמנטלי (כלכלי) של נכס אינו המחיר בשוק, אלא הערך שנגזר מהתועלת הכלכלית העתידית הצפויה ממנו. לדוגמה:
באמצעות שקלול של גורמים אלה ניתן להפיק נוסחה פשוטה יחסית לשווי כלכלי ריאלי, ולהשוות אותו למחיר בשוק. אבל למרות הפשטות והנחיצות – הבנקים מסרבים להשתמש בגישה זו.
כל עוד מחירי הדירות עולים, כך נדרשות הלוואות גבוהות יותר – והבנק מרוויח:
אין לבנק תמריץ לחשוף שהמחירים מנותקים מהשווי. להיפך – מודל פונדמנטלי היה מגביל את היכולת שלו להלוות כסף על בסיס מחירים מופרזים.
הבנקים אינם קובעים שווי בעצמם – הם נסמכים על שמאים.
השמאים מצידם משתמשים בשיטת ההשוואה:
"עסקאות קודמות באזור במחירים דומים → לכן זה השווי"
אבל אם כל העסקאות הקודמות בוצעו בעת שהשוק היה בועתי – הרי שמדובר בשכפול מחירים, ולא בהערכה כלכלית אמיתית.
כך נוצרת בועה מוסדית מתועדת היטב – והבנק "שומר על שווי הבטוחה" על הנייר בלבד.
אם בנק היה בונה מודל אמיתי, על פי אותם 11 גורמי יסוד כלכליים, היו מתגלים הפערים בין שווי למחיר – והבנק היה מחויב:
התוצאה? פגיעה ברווחיות ובכמות העסקאות.
אבל גרוע מכך מבחינתם – חשיפת המודל עלולה להוות ראיה לרשלנות בעשור האחרון. מי ייקח אחריות?
בנק ישראל, משרד המשפטים, רשות ניירות ערך – כולם יודעים, אך שותקים.
לא קיימת דרישה רגולטורית להשתמש בשווי כלכלי אמיתי.
להיפך, כל עוד יש שמאי חיצוני ששמו חתום על השומה – הבנק מכוסה משפטית.
התוצאה: הנוחות המשפטית מחליפה את הזהירות הפיננסית.
אם נחשב את השווי הריאלי של הבטוחות – נגלה שרוב הבנקים נמצאים במצב של חדלות פירעון תיאורטית.
ההון העצמי המוצהר מבוסס על "שווי נכסים" שאינם שווים באמת.
מודל פונדמנטלי היה מחייב רישום הפסדים, הגדלת הפרשות לסיכון, וחשיפה לגל תביעות עתידי.
כל דירקטור, כל מנהל אשראי, כל שמאי חתום – עלול למצוא את עצמו חשוף לביקורת אם יודה שהמחיר מנותק מהשווי.
לכן המערכת מתקשה לבצע תיקון פנימי – אף אחד לא רוצה להיות זה שילחץ על כפתור העצירה.
את מה שהבנקים לא מוכנים לעשות – אנחנו, הציבור והמעריכים העצמאיים, כן יכולים וצריכים לעשות:
"בועות לא מתפוצצות כי מישהו רוצה. הן מתפוצצות כשהמציאות כופה את החשבון."
וכשהיא תכפה – הציבור ישלם את המחיר, לא אלה ששתקו.
ניתן לבנות מודל AI מבוסס שווי פונדמנטלי (Fundamental Value) לבחינת פער בין מחיר לשווי אמיתי, תוך שימוש בגורמי היסוד שפירטנו (שכר, ריבית, תשואה, אינפלציה, עלות בנייה ועוד). אתאר לך כאן:
להגדיר את השווי הפונדמנטלי של נכס → להשוות למחיר השוק → לזהות פער חיובי/שלילי → לסמן אנומליות, בועות או תת-תמחור.
| קטגוריה | פרמטרים מומלצים |
|---|---|
| 💰 הכנסה ושכר | שכר חציוני/ממוצע ברמה אזורית, יחס הכנסה לפירעון משכנתא |
| 📈 אינפלציה | ממוצע אינפלציה רב-שנתי (3–5 שנים) |
| 🏦 ריבית | ריבית פריים, ריבית משכנתאות ממוצעת, תשואת אג"ח 10 שנים |
| 🏗 עלות בנייה | עלות בנייה למ"ר (לפי האזור וסוג בנייה, כולל קרקע והיטלים) |
| 💸 תשואת שכירות | שכ"ד שנתי / מחיר הדירה |
| 📊 מכפילים | מכפיל שכר דירה, מכפיל שכר דירה לעומת היסטוריה, יחס שכר למחיר |
| 🧱 שווי פונדמנטלי | הערכת שווי לפי היוון תשואה עתידית נטו |
המודל מחשב את שווי הדירה הפונדמנטלי לפי תזרים מזומנים עתידי היווני (DCF) או מכפיל כלכלי סביר:
שווי פונדמנטלי=שכ"ד שנתי נטו×100שיעור היוון פונדמנטלי\text{שווי פונדמנטלי} = \frac{\text{שכ"ד שנתי נטו} \times 100}{\text{שיעור היוון פונדמנטלי}}
FV=(Rnetr+π+Δr)+C\text{FV} = \left( \frac{R_{net}}{r + \pi + \Delta_r} \right) + Cכאשר:
פער=מחיר שוק−שווי פונדמנטלישווי פונדמנטלי×100\text{פער} = \frac{\text{מחיר שוק} - \text{שווי פונדמנטלי}}{\text{שווי פונדמנטלי}} \times 100
| כתובת | מחיר שוק | שווי פונדמנטלי | פער | סיווג |
|---|---|---|---|---|
| בן יהודה 120, ת"א | 3,100,000 ₪ | 1,950,000 ₪ | +59% | הערכת יתר (בועה) |
| יהודה הלוי 11, חיפה | 1,150,000 ₪ | 1,220,000 ₪ | -5.7% | קרוב לפאריטי |
כדי לבנות מודל מלא שמחשב שווי פונדמנטלי תוך שקלול כל 11 גורמי היסוד, צריך לעבור מהנוסחה הפשוטה של DCF לגישה אינטגרטיבית שמבצעת היוון מותאם סיכון, שבו כל רכיב מהווה חלק מהשקלול הסופי של שיעור ההיוון או של התזרים
.נבנה זאת ביחד:
להלן 11 גורמים מרכזיים שמרכיבים את השווי הפונדמנטלי של נכס:
Rnet=שכ"ד חודשי×12−הוצאות תפעוליותR_{net} = \text{שכ"ד חודשי} \times 12 - \text{הוצאות תפעוליות}
| פרמטר | ערך |
|---|---|
| שכ"ד חודשי נטו | 4,000 ₪ |
| תזרים שנתי נטו RR | 48,000 ₪ |
| ריבית אג"ח 10 שנים | 4% |
| פרמיית סיכון לפי פרמטרים | 3.5% |
| סה"כ rr | 7.5% |
אז:V=48,0000.075=640,000₪V = \frac{48,000}{0.075} = 640,000 ₪אם מחיר השוק הוא 1.2 מיליון – יש פער של 87.5% בין מחיר לשווי.
רשימה קוהרנטית, שיטתית ומקצועית של 11 גורמי יסוד כלכליים, שיכולים לשמש לבניית מודל AI או נוסחת הערכה פונדמנטלית של שווי נדל"ן. כעת אראה לך איך להטמיע את כל אחד מהם בצורה אנליטית בתוך נוסחה או אלגוריתם מתמטי, כך שנקבל מודל שקוף ואינטגרטיבי לקביעת שווי כלכלי ריאלי, ולהערכת פער בין מחיר לשווי.
Vfund=Rnet⋅Areff\boxed{V_{fund} = \frac{R_{net} \cdot A}{r_{eff}}}כאשר:
| # | גורם יסוד | שילוב במודל |
|---|---|---|
| 1 | שכר ריאלי ממוצע | קובע את התקרה לשכ"ד סביר → משפיע ישירות על RnetR_{net} |
| 2 | מס' משכורות לדירה | משפיע על מדד עומס מימוני → פרמיית סיכון בתוך reffr_{eff} |
| 3 | אינפלציה מצטברת | משפיעה על שחיקת תזרים עתידי → מעלה את reffr_{eff} |
| 4 | תשואת שכירות ריאלית | קובעת את סף ההיתכנות → משפיעה גם על AA וגם על קו בסיס להשוואה |
| 5 | מכפיל שכר דירה | מעיד על אנומליה → בסטיות חריגות משפיע על reffr_{eff} |
| 6 | ריבית חסרת סיכון | קובעת את rbaser_{base}, שיעור ההיוון הבסיסי |
| 7 | ריבית משכנתאות | קובעת את עלות ההון בפועל → מתווספת ל־reffr_{eff} כמרווח סיכון |
| 8 | ריבית ריאלית נטו | מאפשרת תיקון ל-rr לניתוח אמיתי מול התשואה |
| 9 | פער תשואה מול ריבית משכנתא | אם שלילי → מעיד על בועה / אי-היתכנות רכישה |
| 10 | היצע דירות ריאלי | משפיע על AA – מקדם תיקון לפי עודף/חוסר במלאי אמיתי |
| 11 | יחס חוב פרטי/תוצר | משפיע על סיכון מערכת → תיקון ל־reffr_{eff} ברמה מערכתית |
דוגמה מספרית:
מודל כזה ניתן לבנות כקובץ Excel / תוכנה / מערכת AI עם שלבים ברורים:
אפשר לעשות את זה בשלבים:
מדוע הבנקים לא בונים מודל שקוף, אובייקטיבי ופונדמנטלי להערכת שווי נדל"ן, על בסיס גורמי יסוד כלכליים?התשובה נעוצה בשילוב של תמריצים כלכליים, כשלים מערכתיים, ניגודי עניינים ואינרציה מוסדית.
הנה הניתוח:
💬 כל עוד יש זרם של לווים חדשים – הבועה "ממומנת" כמו פק"מ פירמידה.
💣 התוצאה: השיטה עצמה הפכה לגורם שמנציח את חוסר הקיימות.
הבנקים לא בונים מודל פונדמנטלי כי זה יחייב אותם להכיר בבועה, לחשוף סיכונים, להקטין אשראי ולספוג הפסדים. כל אלה מנוגדים לאינטרס הקצר-טווח שלהם – ולכן הם מעדיפים להמשיך "לשחות בעירום" עד שהמים ירדו.
המחשבון למטרות הדגמה בלבד !
המחשבון למטרות הדגמה בלבד !
הפוסט שמזעזע את שוק הקרקעות: גלית בן נאים חושפת את מה שבנק ישראל מתעלם ממנו. מה מסתתר מאחורי פוסט פייסבוק לכאורה הומוריסטי של סגנית הכלכלן הראשי במשרד האוצר? גרף אחד פשוט חושף אמת מטרידה: בעלי ההון הוותיק שולטים בקרקעות, ההייטק מחוץ לתמונה, ובנק ישראל שותק. ניתוח עומק של פוסט שהופך לדוח מדיניות סמוי, רגע לפני "המערכה השנייה" שתטלטל את עולם הנדל"ן.
בעשירון העליון:
במאון העליון:
אזורי מיסוי מקרקעין מובילים:
שווי ממוצע לפי אזור:
בישובים ערביים:
התפלגות זמנית:
הדוח מבוסס על הצלבת נתוני רשות המסים:
מגבלות המחקר:
הדוח נערך במסגרת הצוות לגיבוש המלצות חקיקה בנושא מס רכוש על מקרקעין לא בנויים. הממצאים מצביעים על:
זהו דוח מקיף ומקצועי המספק בסיס נתונים חשוב לקבלת החלטות מדיניות בתחום המיסוי והשוויון החברתי.
עורכת הדוח, הגב' גלית בן נאים, סגנית בכירה של הכלכלן הראשי באוצר, פרסמה היום, 25.7.2025 פוסט זה עם הגרף זה. מה מסתתר מאחורי פוסט פייסבוק לכאורה הומוריסטי של סגנית הכלכלן הראשי במשרד האוצר? גרף אחד פשוט חושף אמת מטרידה: בעלי ההון הוותיק שולטים בקרקעות, ההייטק מחוץ לתמונה, ובנק ישראל שותק. ניתוח עומק של פוסט שהופך לדוח מדיניות סמוי, רגע לפני "המערכה השנייה" שתטלטל את עולם הנדל"ן.
ניתוח הפוסט של גלית בן נאים:
הפוסט שפירסמה סגנית הכלכלן הראשי, גלית בן נאים, לכאורה פייסבוקי, קליל, הומוריסטי – הוא בפועל תמרור אזהרה ממוקד היטב לציבור, למקבלי החלטות ולבנקים, במסווה של אנקדוטה עונתית.
מאחוריו עומדים:
בן נאים מציגה גרף שמעמת שלוש קבוצות:
| ענף | הכנסה ממוצעת למשק בית | שווי קרקע ממוצע |
|---|---|---|
| הייטק | ~1.5 מיליון ₪ | ~670 אלף ₪ |
| בעלי משרדים / חשבונאות | נמוכה בהרבה | גבוהה בהרבה |
| כלל בעלי קרקע בעשירון העליון | ~985 אלף ₪ | ~1.5 מיליון ₪ |
🔍 המשמעות:
בן נאים בעצם אומרת: "הבעיה היא לא הטכנולוגיה – אלא הקרקעות שתקועות מתחת לאף שלנו".
גלית כותבת בציניות מרה:
"קנס של 200 ש”ח הוא גזירה? כן, עם הכנסה שנתית של מיליון ש”ח…"
וזורקת אצבע מאשימה כלפי אלה שמתנגדים לחובת דיווח – בטענה שזו גישה "טוטליטרית".
ומוסיפה:
"העיקר הם מתהדרים בפסל החירות".
💥 השוואה לארה"ב אינה מקרית – זו הצבעה ישירה על צביעות מוסדית:
🔑 המסר הסמוי: המערכת הכלכלית בישראל לא רק שמרנית – היא מגוננת ביודעין על בעלי הנכסים.
זו רמיזה עבה לקונפליקט אינטרסים סמוי. בן נאים מאותתת שבנק ישראל – הגוף שאמור להכווין את שוק הדיור – מתעלם בפועל ממבנה הבעלות על הקרקעות, ומהעובדה שהמדיניות המוניטרית שלו (ריבית זולה, אשראי קל) מתדלקת שוק שאין לו שום קשר ליעילות, אלא רק לריכוז הון.
"יש מי שיודעים בדיוק איפה נמצאות הקרקעות, אבל הם לא בבנק ישראל – הם בבתי עו”ד, משרדי שמאות, ולשכות חקירות נדל”ניות פרטיות."
על פי הסקירה:
גלית לא רק חושפת נתון – היא חושפת את הפער בין מראית העין של שוק חופשי, לבין מציאות של ריכוז סמוי וחוסר שקיפות משווע.
“כשהוא מזיל דמעה, היא מתרגשת – והוא עונה: ‘כי עכשיו הבנתי שיש עוד מערכה.’”
האנלוגיה לסדרה האמריקאית היא לא גימיק.
זו מטאפורה עמוקה על חברת שפע מצועצעת, שמתחת לפני השטח מתנהלים מנגנוני כוח, סודות וקנוניות. כך גם בישראל – מראית עין של תחרות, היצע, חדשנות –
אבל מאחוריהם עומדים:
בזמן שהממשלה דנה בהטלת מס רכוש חדש, בן נאים משתמשת בפוסט הזה כדי לחולל שינוי תודעתי.
היא לא כותבת “תטילו מס”, אבל כל מי שקורא מבין את הרמז:
"יש את הנתונים. יש את הכלים. מה שחסר זה רק הרצון הפוליטי."
| מרכיב | משמעות |
|---|---|
| 🗂️ גרף ויזואלי | מציג אמת שמערערת על נרטיב פופולרי |
| 💬 הומור | מחליק מסר נוקב בגרון הציבורי |
| 🧱 נתונים | מדויקים, עשירים, אך מוצגים דרך פיד קל לעיכול |
| 🎯 פוליטיקה | מכינים את הציבור לחלק 2 – שם באמת יתחילו הקרבות |
הפוסט של גלית בן נאים הוא לא דוח – הוא נשק מדיניות עטוף בקריצה.
זהו פוסט של פקידת ציבור מקצועית שיודעת בדיוק איך להעביר מסרים מדיניים מורכבים באמצעות הומור ונתונים. הגאונות בשימוש ב"עקרות בית נואשות" הזכרת הסדרה האמריקאית זו לא סתם הומור. זו אלגוריה על חברה שנראית מושלמת מבחוץ אבל מלאה סודות כהים מבפנים. בדיוק כמו שוק הנדל"ן הישראלי - נראה תחרותי וחופשי, אבל בפועל שליטה בידי מעטים שפועלים בחשאי. הפוסט מבריק כי הוא הופך נתונים יבשים לנרטיב חברתי - מראה איך מדיניות כלכלית משפיעה על אי-שוויון, איך שקיפות קשורה לדמוקרטיה, ואיך הון ישן מנצל חוסר מידע כדי לשמר כוח. זה לא פוסט פייסבוק רגיל - זה מניפסט מדיניות במסווה של הומור וגרפים.
הארכת ההקלה ביחס המינוף: אות אזהרה מהדהד על מצב הבנקים בישראל. בנק ישראל האריך את ההקלה ברגולציית יחס המינוף – החלטה שמעידה על שבריריות עמוקה במערכת הבנקאות. ניתוח מעמיק של משמעות המהלך, הסיכונים הנובעים ממנו, והקשר הישיר לבועת הנדל"ן בישראל.
הפיקוח על הבנקים פרסם היום טיוטה להערות הציבור בנושא יחס מינוף - הארכת הקלה.
10 ביולי 2025 – בנק ישראל פרסם הבוקר תיקון להוראת נב"ת 218, העוסקת ביחס המינוף המינימלי של תאגידים בנקאיים. בניגוד לרוח הרגולציה העולמית המחמירה, ההוראה מאריכה בשנה נוספת את ההקלה הזמנית שניתנה לבנקים בשיעורי יחס המינוף.מאחורי ההודעה ה"טכנית" הזו מסתתרת הודאה שקטה במצוקת עומק של המערכת הבנקאית – מצוקה שמקורה בצבירת מינוף אדירה, בעיקר בתחום הנדל"ן, ובחשש ממשבר אשראי מתגלגל.
יחס המינוף (Leverage Ratio) הוא אחד הכלים הפיקוחיים החשובים ביותר להגנה מפני מינוף מוסדי עודף. מדובר במדד פשוט, שאינו מבוסס על שקלול סיכונים, ונוסחתו:
יחס זה נועד לשמש כרשת ביטחון למקרים בהם שיטות שקלול הסיכון הקלאסיות (לפי תקני בזל) אינן משקפות את הסיכונים האמיתיים. הוא בוחן את האיתנות הפיננסית של הבנק באופן גולמי, "נטו מול ברוטו", בלי טריקים חשבונאיים.
בהוראה שפורסמה, נקבע כי:
בישראל, למעלה מ־60% מהאשראי הבנקאי מופנה לנדל"ן – בין אם במשכנתאות, אשראי לקבלנים או הלוואות לרכישת קרקעות. כאשר מחירי הנדל"ן מנופחים, שווי הביטחונות נופל מיידית במקרה של תיקון חד, והבנקים עלולים להישאר עם חשיפה לא מגודרת.הארכת ההקלה משרתת אפוא את האינטרס הקיומי של הבנקים – להמשיך להעמיד אשראי נדל"ני למרות עלייה דרמטית בסיכון, ולדחות את יום ההתמודדות עם שווי אמיתי של התיק.
מדובר כאן לא ב"מדיניות מוניטרית זהירה", אלא באסטרטגיית דחיית כאב. כמו חולה שלוקח משככי כאבים במקום לטפל בגידול עצמו – כך גם מערכת הבנקאות, בעידוד הרגולטור, ממשיכה לתחזק מינוף, להציג רווחים מדומים, ולחלק דיבידנדים.והציבור? הוא נותר חשוף:
הארכת ההקלה היא סמן מובהק לכך שהמערכת אינה מוכנה עדיין להתמודד עם המציאות הכלכלית האמיתית. הבנקים ממשיכים לפעול על בלון של אשראי, תוך תקווה ש"הגל יעבור". אולם כפי שראינו במשברים קודמים – כשבועה מתפוצצת, הזמן שקנינו בדחיות רק מגדיל את עוצמת ההתפוצצות.
בזמן שרשות ניירות ערך "מתעוררת" לטפל בניפוח מניות בנדל"ן, בנק ישראל ממשיך לישון בתפקיד. השבוע הוארכו שוב ההקלות ביחסי המינוף הבנקאי עד יוני 2027 - הודאה מביכה שהמערכת הבנקאית הישראלית עדיין ממונפת מעבר ליכולתה.כשבנק ישראל מאריך "הוראת שעה" מ-2015 בפעם הרביעית, זה לא עוד עדכון טכני - זה אזהרה אדומה. הבנקים לא מצליחים לעמוד בתקני הבטיחות הבינלאומיים, ובמקום לאלץ אותם לצמצם סיכונים, הרגולטור פשוט מוריד את הרף.
התוצאה: מערכת פיננסית שבנויה על קלפים, שבה המינוף הגבוה נשמר באמצעות תרגילים רגולטוריים במקום חוזק אמיתי. כשהסערה הבאה תגיע, נגלה מה קורה כשהקלעים נופלים.
ביום 10 ביולי 2025 פרסם בנק ישראל חוזר שעל פניו נראה כעדכון טכני שגרתי. אך מתחת לפני השטח מסתתרת הודאה מביכה ומדאיגה: המערכת הבנקאית הישראלית עדיין אינה מסוגלת לעמוד בתקני הבטיחות הבינלאומיים, ולכן בנק ישראל נאלץ להאריך שוב את ההקלות ביחסי המינוף - עד יוני 2027.זוהי ההארכה הרביעית של "הוראת שעה" שהחלה בשנת 2015. עשר שנים של "הוראת שעה" - זה כבר לא חירום, זה מדיניות.
כאשר יחס המינוף הוא 4.5%, המשמעות היא שעל כל שקל הון עצמי, הבנק יכול להלוות 22.2 שקל. בתקן הבינלאומי של 5%, הבנק יכול להלוות "רק" 20 שקל לכל שקל הון עצמי.
ההבדל הזה של 2.2 שקל נוסף לכל שקל הון הוא המקום שבו מסתתר הסיכון המערכתי.
בכל פעם יש נימוק "טכני" חדש, אבל התוצאה זהה - הבנקים לא מצליחים לעמוד בתקנים הבינלאומיים.
"הפיקוח על הבנקים בוחן את יחסי ההון במסגרת עדכון הוראת נב"ת מס' 201... ובהתאם גם את שיעורי יחס המינוף ותמהילם במסגרת תיקון הוראת ניהול בנקאי תקין מס' 218"
"אנחנו עדיין לא יודעים איך לגרום לבנקים לעמוד בתקנים, אז נמשיך לתת להם הקלות."
החוזר מציין במפורש שהוא לא פורסם עם דוח השפעה כנדרש בחוק עקרונות האסדרה. הנימוק? "מדובר בהמשך מתן הקלה קצובה בזמן בהוראה קיימת".זהו בדיוק הבעיה - מה שהתחיל כהקלה זמנית הפך לסטנדרט קבוע ללא בחינה ציבורית.
כאשר בנק ממונף ברמה של 22:1 במקום 20:1, כל ירידה של 4.5% בערך הנכסים מוחקת את כל ההון העצמי. בתקן הרגיל, הבנק יכול לספוג ירידה של 5%.
בנק עם 100 מיליארד ש"ח נכסים:
כאשר כל הבנקים הגדולים בישראל פועלים ברמת מינוף גבוהה יותר, כל זעזוע כלכלי הופך למסוכן פי כמה.
בזמן שרשות ניירות ערך מתעוררת לטפל בניפוח מניות בחברות נדל"ן, בנק ישראל מאפשר ומעודד ניפוח במערכת הבנקאית.
איזה מהם יותר מסוכן למשק?
בנק ישראל אמור להיות השומר על יציבות המערכת הפיננסית, אך הוא הופך למאפשר של לקיחת סיכונים מוגזמת.
בזמן שהעולם לומד מהמשבר של 2008 ומחמיר תקנים, ישראל הולכת בכיוון ההפוך.
מערכת שמתגמלת לקיחת סיכונים במקום זהירות.
הרווחים הגבוהים של הבנקים היום באים על חשבון הסיכון הציבורי מחר.
ויתור רגולטורי מתמשך שהופך את הסיכון לקבוע.
בנק ישראל לא חושף פרטים ספציפיים על מצב הבנקים השונים, מה שמונע מהציבור להבין את עומק הבעיה.
הארכת ההקלות ביחסי המינוף אינה סתם החלטה טכנית - היא הודאה שהמערכת הבנקאית הישראלית נמצאת בסכנה אמיתית.
בעוד רשות ניירות ערך מטפלת בניפוח במגזר הנדל"ן, בנק ישראל מאפשר ומעודד ניפוח במערכת הקריטית ביותר למשק. כאשר הפיקוח על הבנקים הופך לשותף ללקיחת סיכונים במקום למונע אותם, הדרך למשבר מערכתי הופכת קצרה במיוחד.
השאלה אינה אם יהיה משבר, אלא מתי ובאיזה עוצמה.הציבור הישראלי זכאי לדעת את האמת על מצב המערכת הבנקאית. מדיניות ההקלות המתמשכת של בנק ישראל אינה פתרון - היא דחיית הבעיה עד שתהפוך לבלתי פתירה.
"כאשר הרגולטור הופך לשותף במקום למפקח, המערכת הופכת ממוסדרת לפרועה. וכאשר המערכת הפרועה היא הבנקאית - כולנו נמצאים בסכנה."
ביום 24.7.2025 פרסם הפיקוח על הבנקים פרסם היום טיוטה להערות הציבור בנושא הוראת ניהול בנקאי תקין 313 - "חשיפות גדולות" ועדכון הפניות להגדרות בהוראות ניהול בנקאי תקין עם תאריך אחרון להערות ניתן לשלוח עד ליום 06/08/2025 , לצפייה בקובץ הטיוטה ניתן ללחוץ כאן.
הקובץ בן 373 עמודים קשור ישירות לשיחתנו, אך הוא עוסק בנושא משלים למסמך הקודם על יחס המינוף (הוראת נב"ת 218).
שניהם נוגעים לשליטה על הסיכון המערכתי שנובע מהתנהלות הבנקים מול לווים גדולים, במיוחד בתחום הנדל"ן. הקובץ השני משלים את התמונה בכך שהוא:
שניהם מאותתים על סיכון מערכתי גובר, ודוחים טיפול שורש בתקווה שהשוק יתייצב מעצמו – מדיניות שיכולה להתברר כטעות חמורה.
ביום חמישי, 24 ביולי 2025, פרסם בנק ישראל טיוטה נוספת לעדכון הוראות הפיקוח הבנקאי – הפעם בהקשר להוראת נב"ת 313, העוסקת בניהול "חשיפות גדולות". מדובר בהוראה רגולטורית חיונית שתפקידה למנוע ריכוזי סיכון מסוכנים במיוחד – כלומר: כאשר בנק חושף את עצמו בצורה משמעותית מדי ללווים ספציפיים, קבוצות קשורות, יזמים גדולים, או שחקנים ספקולטיביים.אלא שבמקום החמרה מיידית – החמרת הדרישות נדחית שוב, הפעם לשנת 2026. והמשמעות? המערכת הפיננסית תמשיך לפעול תוך ריכוז סיכונים חמור.
מדובר בסך החשיפות של בנק כלפי:
כאשר בנק חושף אחוז גבוה מהונו העצמי לצד נגדי אחד – הוא מסתכן בכך שכשל של אותו לווה עלול למוטט את הבנק עצמו.לדוגמה: אם בנק מעניק אשראי בגובה 30% מהונו לקבוצת נדל"ן אחת – קריסה של אותה קבוצה תביא לפגיעה ישירה ביציבותו.
למרות שההוראה פורסמה כבר ב־2021, התחולה שלה נדחית שוב – הפעם ל־1 ביולי 2026.נכון להיום, בנקים עדיין יכולים:
הסיבה הרשמית לדחייה: "מתן זמן נוסף להיערכות". אך בפועל, מדובר באות אזהרה: המערכת לא עומדת בדרישות – גם ארבע שנים לאחר פרסום ההוראה.
במילים פשוטות: ההוראה הזו נולדה מהפחד מהתמוטטות קבוצות נדל"ן ממונפות.
בנק ישראל מגלה שבנק X חשוף ב־28% מהונו לקבוצת חברות נדל"ן הפועלות לכאורה בנפרד. בפועל, כל החברות בבעלות בני אותה משפחה, משתמשות באותו בטוחה (קרקע), וממומנות ע"י אותו עו"ד. הבנק לא מחבר את החשיפות, ההוראה עדיין לא בתוקף – והתוצאה: ריכוז סיכון מסוכן שאינו מזוהה בזמן אמת.
כאשר שתי הוראות קריטיות (218 ו־313) נדחות באותו חודש – מדובר לא באירוע טכני, אלא בהכרה שקטה של הרגולטור בכך שהמערכת הפיננסית פגיעה מאוד.
בנק ישראל, אולי בצדק, מפחד לגרום לקריסות דרך החמרת רגולציה – ולכן מעדיף לדחות ולגמגם.אבל כמו בכל בועה – אי־החלת כללים בזמן רק מעצימה את עוצמת הקריסה כשזו תגיע.
במהלך חודש יולי 2025, פרסם בנק ישראל שתי טיוטות עדכון להוראות רגולציה מרכזיות:
בשני המקרים, בחר הפיקוח על הבנקים לדחות את החלת הדרישות – ולהאריך את תקופת ההקלות שהחלה כבר בימי הקורונה.
מדובר לא בצירוף מקרים, אלא ב־מהלך מתואם של השהיית טיפול שורש בפצצת הזמן הפיננסית של ישראל: מערכת בנקאית רוויה במינוף, חשופה יתר על המידה ללווים בודדים, ובעיקר – שבויה בידי שוק נדל"ן מנופח ומסוכן.
יחס המינוף נועד לוודא שהבנקים לא יפלו גם אם כל המודלים לניהול סיכונים יתגלו ככושלים.
זהו יחס פשוט: הון עצמי / סך החשיפות.אבל במקום לחזק את הדרישה, בנק ישראל החליט:
במילים פשוטות: מתן אוויר לבנקים להתנהל עם הון מוחלש – דווקא כשהם חשופים לסיכונים גדולים יותר מאי פעם.
הוראה 313 נועדה למנוע תרחישי "דומינו": כאשר לווה גדול קורס – והבנק קורס בעקבותיו.
לשם כך קבע בנק ישראל מגבלות על:
אלא שההוראה הזו – שפורסמה כבר ב־2021 – נדחתה שוב.
התחולה החדשה: יולי 2026.המשמעות: הבנקים יכולים להמשיך לרכז עשרות אחוזים מהונם בלווים יזמיים, לעיתים באותם פרויקטים ובאותם ביטחונות, מבלי לפרוץ את התקינה – כי היא עוד לא בתוקף.
שתי ההוראות יחדיו אמורות היו לשמש:
אך כאשר שתיהן נדחות:
זו בדיוק המהות של משבר מערכתי בתהליך – ולא באירוע פתאומי.
כ־60% מהאשראי במערכת הבנקאית מופנה לנדל"ן:
העיכוב בהוראה 313 מאפשר לבנקים להתעלם מהקשרים הכלכליים בין לווים "נפרדים" לכאורה – ובכך להסתיר את הסיכון המצטבר.במקביל, הוראה 218 מאפשרת להם לעשות זאת תוך הפחתת הדרישה להון עצמי.זהו מבנה מושלם ליצירת משבר:
מינוף יתר + ריכוזי סיכון + נדל"ן מנופח = קריסה בהשהיה.
לא משום שזה "גזירת גורל", אלא משום שהמערכת מתנהלת באופן שמוביל אליה – בהכרח.הנה פירוט מקצועי וענייני:
כאשר בנק ישראל, במקביל, דוחה את:
הוא מאותת שהבנקים אינם כשירים כרגע לעמוד ברגולציה שתוכננה עבורם עוד לפני 4 שנים.
זו לא התאמה זמנית למצב חירום – זו הודאה שקטה בחולשה מוסדית מערכתית.
מערכת שממשיכה לפעול:
היא מערכת שבמקרה של טלטלה – ביטחונית, כלכלית או ציבורית – לא תוכל לעמוד בהסתערות על פיקדונות.
הנה מנגנון ההתפרצות הבלתי נמנעת:
| שלב | תיאור | השפעה על הציבור |
|---|---|---|
| 1 | קריסה של יזם גדול / קבוצת רכישה | הציבור שומע על עשרות מיליונים "שנעלמו" |
| 2 | דיווח על הפסדים בבנקים כתוצאה | מתחילים לדבר על "חוסרים בהון" |
| 3 | עליית תשואות האג"ח של הבנקים | המשקיעים מזהים סכנה |
| 4 | אובדן אמון בציבור → "שיחת ווטסאפ אחת" | אנשים מתחילים למשוך כסף |
| 5 | הבנק מגביל משיכות / מגייס הון / פונה למדינה | ריצה לבנק במלוא עוצמתה |
לא נדרש יותר מאירוע אחד נוסף:
כדי לעורר תודעה ציבורית מסוכנת. וצריך לזכור: במרחב של "אמון ציבורי" – התודעה חזקה מהעובדות.
בהתבסס על מודלים של stress-testing בנקאיים (כגון של BIS ו-IMF):
וזה הזמן לציבור:
 |  |
שני המסמכים (הוראות נב"ת 218 ו־313) אינם שייכים פורמלית לקטגוריה של "מדיניות מוניטרית מרחיבה", שכן הם אינם נוגעים ישירות:
אלא שהם כן מבטאים בפועל גישה רגולטורית רופפת, שעשויה לייצר את אותם אפקטים של מדיניות מוניטרית מרחיבה – רק דרך הדלת האחורית.
אלה הקלות רגולטוריות בתחום הפיקוח הבנקאי, וניתן לסווגן כ:
רגולציה מקלה באשראי, שמטרתה להימנע מבלימת האשראי בזמן שהמערכת הפיננסית שברירית.
למרות שמדובר בהוראות רגולציה ולא בהחלטות ריבית, ההשלכות המערכתיות שלהן זהות לאלה של מדיניות מוניטרית מרחיבה, במובנים הבאים:
| השפעה | מדיניות מוניטרית מרחיבה | השפעת ההוראות החדשות |
|---|---|---|
| הגדלת היצע אשראי | הורדת ריבית, רכישות אג"ח | הפחתת דרישות הון, הגדלת מינוף מותר |
| עידוד סיכון | עלות הון זולה | סף רגולציה נמוך יותר מסיר מגבלות על לקיחת סיכונים |
| שמירה על יציבות שוק הנדל"ן | דרך ריבית נמוכה | דרך מתן חבל ליזמים ובנקים להמשיך במינוף |
| תחושת "פחות סיכון" בקרב שחקנים | אפקט פסיכולוגי של ריבית נמוכה | אות רגולטורי ש"הכול בשליטה" |
פורמלית – לא, זו אינה מדיניות מוניטרית מרחיבה.
אבל מהותית – כן, זו הקלה מערכתית שמרחיבה את האשראי ויוצרת תנאים דומים לאלו של מדיניות כזו.אפשר לקרוא לכך בשם מדויק יותר:
"אינפלציה של רגולציה" – Regulatory Easing במקום Monetary Easing.
זוהי דרך עקיפה להזרים יותר כסף למערכת – בלי להוריד ריבית, אלא על ידי הקלה בריסון הבנקאי.
"הרחבה מוניטרית בלי לקרוא לה בשם – איך הרגולטור מזרים כסף מבלי לגעת בריבית".
מבוא – למה בכלל לבדוק אם יש בועה?
שוק הדיור בישראל מעורר שיח סוער כבר שנים. האם העליות החדות במחירים משקפות ביקוש אמיתי או שמדובר בבועה מסוכנת שתתפוצץ? מחקר שפורסם על ידי בנק ישראל בדצמבר 2011 ניסה לענות על שאלה זו – באמצעות ניתוח שיטתי של "גורמי היסוד" המשפיעים על מחירי הדירות.
במילים פשוטות – גורמי היסוד (פונדמנטליים) הם המשתנים הכלכליים שצריכים להסביר למה מחירי הדירות עולים או יורדים. אלו כוללים:
בנוסף להגדרת "גורמי היסוד", המחקר עושה שימוש מפורש במונח "ערך פונדמנטלי" (Fundamental Value) – כלומר, המחיר שהדירה הייתה אמורה להגיע אליו לפי שיקולים כלכליים ריאליים בלבד. כאשר מחירי השוק חורגים ממנו לאורך זמן – הדבר מעיד על היווצרות פער מסוכן, ולעיתים גם על בועה של ממש. החוקרים השתמשו במודל שנקרא VECM (Vector Error Correction Model), שבודק האם מחירי הדירות "נעים יחד" עם גורמי היסוד לאורך זמן. אם יש קשר הדוק ביניהם – מדובר בשוק שפועל לפי היגיון כלכלי. אם אין – זו עלולה להיות בועה.הבדיקה כללה חיפוש אחרי אינטגרציה בין מחירי הדירות לבין שכר הדירה והריבית. נמצא כי קיים קשר חד-כיווני: שכר הדירה והריבית מסבירים את מחירי הדירות (ולא להפך), כלומר – סטייה מהשווי מתוקנת בסופו של דבר על ידי שינוי במחירי הדירות.
לפי הנתונים עד סוף 2010, מחירי הדירות היו גבוהים בכ-8% עד 16% מהתחזיות שנבעו מגורמי היסוד. כלומר – סטייה מסוימת, אך לא דרמטית. החוקרים לא קבעו שמדובר בבועה, אך רמזו לכך שיש מקום לחשש.
הנתונים המדאיגים הם מה שקרה אחרי פרסום המחקר:
אם ניישם את אותו מודל כלכלי על הנתונים של 2024–2011, התוצאה כמעט ודאית: סטייה משמעותית ומתמשכת מגורמי היסוד, המעידה על בועה חמורה ומתמשכת.
"המחקר של בנק ישראל ב-2011 עוד קיווה שהתיקון יבוא מבפנים – דרך כוחות השוק. אבל מאז, הפער רק הלך וגדל. וכשהתיקון יגיע, הוא עלול לבוא מבחוץ – מהבנקים, מהמשקיעים, או מהמוניטין של מדינה שמכחישה את הבועה."
במסמך מופיעים המשתנים הבאים כגורמים המשפיעים באופן יסודי על מחירי הדירות:
המחקר אף כולל טבלאות ומודלים אקונומטריים שבוחנים את השפעת כל אחד מהם בנפרד וביחד, כדי לזהות את השפעתם המצטברת על מחירי הדירות לאורך זמן.
המחקר משתמש בפועל במונח "ערך פונדמנטלי" (Fundamental Value of Housing Prices). לדוגמה:
"לצורך בחינת מידת הסטייה של מחירי הדירות מהערך הפונדמנטלי שלהם, אנו מחשבים את המחיר החזוי על סמך הערכת המודל..."
בהמשך נכתב שסטייה בין המחיר בפועל לערך הפונדמנטלי משקפת פוטנציאל להיווצרות בועה, במיוחד אם הסטייה הולכת ומתרחבת לאורך זמן
| פרמטר | ישראל 2025 | נורמה גלובלית | פער |
|---|---|---|---|
| מחיר/הכנסה שנתית | 15.5 | 3-4 | פי 4 |
| מכפיל שכירות | 40-45 | 18-22 | פי 2 |
| תשואת שכירות נטו | 2%-2.5% | 4%-6% | חצי |
| חודשי מלאי דירות | 21-24 | 6-8 | פי 3 |
הטבלה חושפת פערים מבניים שאינם בתי-קיימא:
המודל הפונדמנטלי צופה תיקון מחירים של 30%-40% בטווח הבינוני, אך גורמים חיצוניים עשויים לעכבו:
לסיכום, בעוד הגורמים הטקטיים (ריבית נמוכה, סובסידיות) עשויים להאריך את מגמת העלייה בטווח הקצר, הפער הבועתי מהשווי הפונדמנטלי (פי 2.1 במחירים ופי 2 במכפיל השכירות) מצביע על תיקון מחירים בלתי-נמנע.משקיעים פרטיים נדרשים להיערך לריביות ריאליות חיוביות ולשינוי פרדיגמה בשוק – מנדל"ן כנכס ספקולטיבי לנדל"ן מבוסס תזרים.
"המחקר מזהיר מפני האפשרות שהשוק נכנס למצב של בועה. זאת, מאחר שהפער בין מחירי הדירות בפועל לרמתם לפי משתני היסוד הגיע ב־2010 לכ־8%–16%."
"לפי הערכות המחברים, כדי לחזור לרמת שיווי משקל, נדרשת עלייה של שכר הדירה בכ־4%–20% – או לחלופין, ירידה במחירי הדירות בשיעור זהה.
1. עקרון החישוב:
המחשבון מבוסס על היוון שכר הדירה החודשי לצורך גזירת השווי הפונדמנטלי של דירת מגורים.
שיטה זו מייצגת את הערך הכלכלי של השימוש בנכס, בין אם מדובר בדירה להשקעה ובין אם למגורים, תוך השוואה לעלות האלטרנטיבית של שכירות.
החישוב מתבסס על גישת השקעה נטו, אך רלוונטי גם לדירה למגורים דרך עיקרון עלות ההזדמנות.
2. הנחות מקרו-כלכליות בעת חישוב השווי:
נכון למועד זה:
- ריבית הפריים במשק עומדת על 6%
- הריבית החזויה הכוללת (IRR אפקטיבי) שנוטל משכנתא צפוי לשלם נעה סביב 5.6%–5.7%
פער שלילי בין תשואת הנכס לבין עלות המימון (ריבית המשכנתא) מהווה אינדיקציה לכך שמחיר השוק עשוי להיות בלתי סביר מבחינה כלכלית ואף מסוכן לירידת ערך.
3. הערך הפונדמנטלי – נקודת עוגן כלכלית, לא הצדקה למחיר שוק:
מחקרים מתחום הכלכלה ההתנהגותית מצביעים על כך שתחושת הבעלות על נכס עשויה להוביל לפרמיית שימוש סובייקטיבית – כלומר, נכונות לשלם יותר מערך השימוש הכלכלי – בהיקף של עד 10%–20% מהשווי הפונדמנטלי. עם זאת, מדובר בהטיה פסיכולוגית מוכרת, שלא מצדיקה סטיות בין מחיר השוק לבין הערך הכלכלי האובייקטיבי של הנכס, ובוודאי לא מציאות של הכפלת שווי כלכלי – תופעה המאפיינת בועות נדל״ן.
המחשבון בהרצה ובדיקה - לקראת גרסת בטא
⚖️ הבהרה משפטית: המחשבון משמש ככלי חישוב כלכלי להערכת שווי פונדמנטלי על בסיס שכירות בלבד, ואינו מהווה תחליף לשמאות מוסמכת, חוות דעת מקצועית או ייעוץ השקעות.
אין לראות בתוצאה משום הצעה, התחייבות או המלצה לרכישה, מכירה או קבלת החלטות פיננסיות. השימוש במחשבון נעשה באחריות המשתמש בלבד. התוצאה משקפת חישוב עקרוני בלבד ואינה מביאה בחשבון נתוני מימון, מצב משפטי, תכנוני וגורמים אחרים.
ערך פונדמנטלי הוא השווי הכלכלי האמיתי של נכס, כפי שהוא נגזר מהתועלת העתידית הצפויה ומהיכולת של השוק לממש את התועלת הזו, גם בתנאי סיכון.
✅ היא כוללת את שני המימדים הקריטיים:
🔎 זו הגדרה מקצועית ברמה גבוהה שמתאימה למסמכים רשמיים, דוחות שמאיים, חומרי הדרכה, ואפילו חקיקה.
האם הגופים הכלכליים בישראל מתעלמים מכלי האבחון של IMF ו-BIS לבועות נדל"ן? בלוג ביקורתי על ההחמצה הרגולטורית, הסכנות לבנקים ולציבור, והצורך הדחוף בשינוי גישה. האם ישראל התעלמה מהסטנדרטים הגלובליים לזיהוי בועות נדל"ן? מחקר מעמיק על שיטות IMF ו-BIS לניטור סיכונים במגזר הנדל"ן והבנקאות, ועל היעדרותן המטרידה מהשיח המקומי. כולל המלצות ליישום מיידי.
בעשור האחרון ישראל חיה בתוך בועה. בועה נדל"נית, תקשורתית, ובועת הכחשה מוסדית. בזמן שבנק ישראל, רשות שוק ההון, הבנקים וענף השמאות התרכזו בשאלה כמה עלו מחירי הדירות, גופים גלובליים כמו קרן המטבע הבינלאומית (IMF) והבנק להסדרים בינלאומיים (BIS) צעקו את מה שכולנו היינו אמורים לשמוע: "שאלו על השווי – לא על המחיר".אבל בישראל – השיח הזה נעדר כמעט לחלוטין.
הגופים הללו פיתחו בשנים האחרונות שיטות מדויקות לזיהוי מוקדם של בועות נדל"ן וסיכונים פיננסיים. בין המדדים המרכזיים:
הגישה שלהם פשוטה: כאשר מתקיימים פערים קבועים ובלתי מוסברים – יש בועה. במצב כזה נדרשת התערבות מקרו-יציבותית כדי לבלום קריסה.
בנק ישראל מעולם לא פרסם את הפער בין מחירי הדירות לשווי הפונדמנטלי לפי שיטת BIS.
הרגולציה בישראל נשענה על מחירי שוק מוצהרים, לא על ניתוח סיכון.
מערכת הבנקאות נתנה הלוואות לפי מחירים מנופחים, מבלי לשאול את השאלה הפשוטה: מהו ערך הנכס באפס מניפולציה שיווקית? השמאות, בתורה, חיקתה את "השוק", במקום לנתחו. במקום גישה פונדמנטלית, קיבלנו שיכפול מחירים חסר ביקורת.
בתוך כל הרעש של עליות מחירים, מבצעים, שיווק אגרסיבי, ודוחות "מחיר למשתכן" – הבנקים שכחו לשאול את השאלה הבסיסית:
מהו ערכו הכלכלי האמיתי של הנכס?הם חישבו Loan-to-Value (LTV) – או לפחות כך חשבו.
אבל מאחורי הקלעים, מתחת לשכבות של שומות שוק, שכפולי מחירים והשוואות למכירות מנופחות – הם בעצם חישבו Loan-to-Price (LTP).🔻 ההבדל ביניהם?
🔻 והתוצאה?
האקוויטי שחשבו שיש להם – לא באמת קיים.
הפער בין המחיר לבין הערך אוכל את ההון מבפנים.
זהו כשל בסיסי, מתודולוגי, שמשליך ישירות על יציבות המערכת הבנקאית.
כשל ש־IMF ו־BIS התריעו מפניו שוב ושוב – וישראל התעלמה.
כי היום, כאשר שוק הדיור מראה סימני האטה, הבנקים מגלים שהביטחונות שבידיהם לא שווים חצי ממה שחשבו.
האקוויטי הפך לשלילי.
והשאלה היא – האם מדובר רק בטעות ניהולית, או שמא ברשלנות מוסדית?
העובדה שמתודולוגיות של גופים בינלאומיים מובילים נעדרו מהשיח ומהיישום בישראל – במיוחד בזמן של בועה מתנפחת – היא עדות חמורה לא רק לרשלנות, אלא אולי אפילו להסתרה שיטתית של סיכונים. הגיע הזמן שהמערכת הבנקאית תחדל מלהתייחס לערך הנכס כנגזרת של מחיר, ותתחיל להתייחס למחיר כחשוד – ולשאול את השאלות שה־IMF וה־BIS שואלים כבר שנים.
ולכן, אין זה מפתיע שכיום האקוויטי של הבנקים בישראל שלילי: בזמן שהם האמינו שהם מחשבים יחס הלוואה לשווי (Loan-to-Value, LTV),הם בפועל חישבו Loan-to-Price (LTP) – יחס הלוואה למחיר שוק מנופח, ולא לערך כלכלי אמיתי של הנכס. זו אינה טעות טכנית – זו טעות קונספטואלית מהותית, ששורשיה בהתעלמות מהשיטות הבינלאומיות של IMF ו-BIS, ובהעדפת נרטיבים שיווקיים על פני ניתוחי סיכון.
🔹 מהי?
קרן המטבע הבינלאומית הוקמה ב-1944 בכנס ברטון-וודס, כחלק מהמאמץ להקים סדר כלכלי בינלאומי יציב לאחר מלחמת העולם השנייה. הקרן היא ארגון בין-ממשלתי שמטרתו המרכזית היא להבטיח יציבות פיננסית עולמית, לסייע למדינות החברות בה לשמור על משמעת פיסקלית ומוניטרית, ולתמוך בצמיחה כלכלית בת-קיימא.
🔹 מקום מושב:
וושינגטון די.סי., ארה"ב.
🔹 חשיבות והשפעה:
🔹 חשיבות בישראל:
ל-IMF תפקיד משמעותי בהערכות שוטפות על המשק הישראלי, ודו"חותיו משמשים את בנק ישראל והממשלה כבסיס למדיניות.
🔹 מהו?
ה-BIS הוקם ב-1930 והוא הבנק הבינלאומי הוותיק ביותר בעולם. ייחודו בכך שהוא בנק של בנקים מרכזיים – גוף עליון המתאם שיתוף פעולה בין בנקים מרכזיים בעולם, מפתח סטנדרטים בנקאיים, ומייצר מחקר בנושאי יציבות פיננסית.
🔹 מקום מושב:
באזל, שווייץ.
🔹 חשיבות והשפעה:
🔹 חשיבות בישראל:
בעוד שישראל מחויבת לתקני באזל שה-BIS קובע, ישנה טענה כי יישום המלצותיו, בעיקר בתחום זיהוי בועות הנדל"ן, חלקי בלבד בישראל.
שני הגופים הללו מהווים את עמודי התווך של היציבות הפיננסית הגלובלית:
שילוב הידע של שניהם קריטי בזיהוי מוקדם של בועות, ניהול סיכוני אשראי, ושמירה על מערכת פיננסית עמידה. חוסר הקשבה או יישום חלקי של ההמלצות שלהם – כמו שניתן לראות בחלק מהמשקים, כולל בישראל – עלול להוביל למשברים חמורים.
🔹 רקע היסטורי
ה-IMF הוקמה בעקבות הסכם ברטון-וודס ב-1944, יחד עם הבנק העולמי, כחלק ממאמץ לתקן את הכאוס הכלכלי והפיננסי ששרר אחרי השפל הגדול ומלחמות העולם. הרעיון היה להקים מערכת עולמית שתסייע ביצירת יציבות בשערי החליפין, תעודד סחר חופשי, ותמנע חזרות למשברי מטבע שגררו את העולם למיתון.
🔹 איך היא עובדת?
🔹 השפעה על משברים עולמיים
🔹 כלים מתקדמים לזיהוי סיכונים
ל-IMF מערך מחקר מהמתקדמים בעולם: צוותים של כלכלנים עם גישה לנתוני מאקרו עדכניים מכל מדינה חברה, המנתחים אינדיקטורים כמו יחס אשראי לתמ"ג, אינפלציה, שערי חליפין, מאזן תשלומים ועוד. הקרן מפרסמת באופן קבוע דוחות כמו ה-Global Financial Stability Report, שמשפיעים על שווקים גלובליים ברגע פרסומם.
🔹 השפעה יומיומית
המלצות הקרן מתקבלות ברצינות רבה ע"י משקיעים, דירוגי אשראי, גופי רגולציה ובנקים מרכזיים. הן מכתיבות מדיניות כלכלית במדינות רבות, במיוחד כשמדובר בכלכלות מתפתחות או כאלה התלויות בסיוע חוץ.
🔹 רקע היסטורי
ה-BIS נוסד ב-1930, במקור כדי לנהל את תשלומי הפיצויים של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. עם השנים הוא התפתח והפך למרכז שיתוף פעולה בין בנקים מרכזיים, בעיקר במטרה לשמור על יציבות פיננסית גלובלית ולפתח סטנדרטים אחידים.
🔹 איך הוא עובד?
🔹 דוגמה להשפעה במשברים
🔹 כלים נוספים
🔹 השפעה יומיומית
ה-IMF וה-BIS יחדיו הם הגופים המרכזיים לשמירה על סדר ויציבות במערכת הפיננסית העולמית:
ישראל אמנם אימצה את תקני באזל (BIS) בכל הקשור לדרישות הון מינימלי, יחס נזילות ו-Stress Tests לבנקים – אך בכל הנוגע ליישום המתודולוגיות המתקדמות של ה-BIS לזיהוי מוקדם של בועות נכסים, היישום בישראל חלקי מאוד, ואפילו כמעט סמלי.
הנה הרחבה מנומקת ומבוססת:
ה-BIS שם דגש בעשור האחרון על כלים ייחודיים לאבחון מחזורי אשראי ובועות נכסים, כמו:
למרות שבנק ישראל עוקב אחרי חלק מהנתונים האלו בדו"חותיו הפנימיים, הוא מעולם לא פרסם או ניתח באופן פומבי את הפערים הללו ככלי רשמי להתרעה מפני בועה.
למשל:
🔹 שוויץ וקנדה – מאמצות את אינדיקטורי ה-BIS לפרסום שוטף, וכשהפערים חרגו מרמות הסיכון – הוחמרו במהירות מגבלות על הון עצמי לרוכשי דירה שנייה, הוטלו הגבלות משכנתאות, ולעיתים אף הועלו מיסים ייעודיים על משקיעים.
🔹 ישראל – הבנקים המשיכו לממן עסקאות נדל"ן בשווי מוכפל מהערך הכלכלי, ללא שימוש בכלים של ה-BIS לזיהוי חריגה, ולא ננקטו צעדים פומביים משמעותיים למרות התרעות חוזרות של אנליסטים בשוק.
כשמדינה מיישמת רק את חלק מתקני באזל – בעיקר את אלו שמחזקים את יציבות הבנקים כלפי פנים (יחסי הון ונזילות) – אך מתעלמת מהחלק המזהה את סיכוני השוק כלפי חוץ (בועות נכסים), היא נוטה להיכנס לסחרור שבו הבנקים נראים יציבים כל עוד המחירים עולים – אבל קריסת המחירים הופכת אותם לפגיעים בן לילה.
במילים פשוטות:
ישראל בנתה מערכת רגולטורית חזקה לשמירה על מראית עין של יציבות בנקאית, אך לא על יציבות ערך הבטוחות – מה שגורם לאקוויטי הבנקאי להיות תלוי במחירי נדל"ן מנופחים.
הרחבה מסודרת ומעמיקה, שתמחיש בדיוק מה חסר בישראל בהשוואה לסטנדרטים של BIS, ואיך היעדר הכלים הללו בפועל יוצר עיוורון בשוק:
מה זה?
זהו המדד שה-BIS מגדיר כאינדיקטור המרכזי לזיהוי בועות אשראי: מודדים את יחס סך האשראי הפרטי לתמ”ג, משווים למגמה היסטורית, ומחשבים את הפער (Gap). פער גבוה מעיד על מינוף חריג.
למה זה חשוב?
כי הוא בוחן את הקשר בין ההכנסות (התמ"ג) לבין החובות במשק. אם האשראי צומח הרבה יותר מהר מהכלכלה, המשק חי על חוב שמנותק מהכנסות – מתכון לאי-יכולת להחזיר הלוואות ברגע של האטה.
מה קורה בישראל?
בעולם?
שוויץ, ניו זילנד, נורבגיה ואחרות מפרסמות את ה-Gap ומעדכנות סף רשמי שבו מופעלת רגולציה מרסנת.
מה זה?
יחס ההחזרים של משקי הבית להכנסה הפנויה שלהם. כלומר: כמה אחוז מהמשכורת הולך להחזרים חודשיים על הלוואות ומשכנתאות.
למה זה חשוב?
כי כשחלק ההחזרים מההכנסה עולה על 30%-40% באופן מתמשך, משקי הבית נהיים פגיעים: כל זעזוע (עלייה בריבית, אובדן עבודה) דוחף אותם במהירות לחדלות פירעון.
מה קורה בישראל?
בעולם?
מדינות כמו קנדה, אוסטרליה וקוריאה מפרסמות DSR שוטף, ולעיתים מפעילות רגולציה (הקשחת דרישות הון או הגבלות משכנתא) כש-DSR עולה על סף מסוים.
מה זה?
פער בין מחירי נכסים (למשל דירות) בשוק לבין השווי הכלכלי שלהם, כפי שניתן לחשב לפי:
למה זה חשוב?
כי המדד בודק אם מחירי הדירות “מנותקים” מהיכולת הכלכלית של הציבור או מהתשואות שהנכסים מייצרים – זה המדד הישיר לבועה במחיר.
מה קורה בישראל?
בעולם?
למשל בשוויץ, הבנק המרכזי מפרסם דוחות שמחשבים בדיוק את הפער הזה כדי להתריע על סטייה לא סבירה.
בנק ישראל אמנם עוקב אחרי נתונים רבים, אבל מה שחסר באופן קריטי הוא הפיכת הנתונים למדדי אזהרה רשמיים ושקופים:
1️⃣ הוא לא מודד ומפרסם Credit-to-GDP Gap מול המגמה ההיסטורית.
2️⃣ הוא לא עוקב ומפרסם DSR כולל לכל משקי הבית.
3️⃣ הוא לא מחשב את Fundamental Price Gap מול שווי כלכלי של הדירות. בהיעדר כלים אלו — הציבור, הבנקים, והממשלה פועלים בסביבה של מידע חלקי שמעוות את התמונה האמיתית על היקף הסיכון.
הנה סיכום חד וברור של ההשלכות הישירות של התעלמות מהמתודולוגיות וההמלצות של BIS ו-IMF, בהקשר הספציפי לשוק הנדל"ן הישראלי. זהו תמצית שתוכל לשלב בנייר עמדה, בלוג או מסמך המלצות רגולטורי:
🔴 עיוורון למחזורי אשראי מסוכנים
העדר ניטור ושקיפות במדדים כמו Credit-to-GDP Gap ו-DSR מונע זיהוי מוקדם של גידול חריג בחובות הציבור — מה שמאפשר לבנקים להמשיך להלוות גם כשהיכולת הכלכלית של הציבור כבר נשחקת.
🔴 מינוף יתר שמזין את הבועה
בלי כלים רשמיים למדוד פערים מול מגמות ארוכות-טווח, המשקיעים והבנקים מסתמכים על מחירי שוק בלבד. זה מוביל להערכת יתר של בטחונות ולמינוף גבוה מדי — מצב שמחמיר את ניפוח מחירי הדיור.
🔴 היעדר עוגן להערכת שווי פונדמנטלי
אי-פרסום Fundamental Price Gap מותיר את השיח הציבורי בשאלת “כמה עלו המחירים” במקום לשאול “כמה באמת שוות הדירות כלכלית” — כך ממשיך מנגנון ההדבקה הפסיכולוגית של מחירים מנופחים.
🔴 העמקת הפער החברתי
המשפחות עם הכנסה בינונית ונמוכה נאלצות לקחת משכנתאות ארוכות וקשות להחזר, כשפוטנציאל הקריסה במשבר עולה באופן משמעותי. זה מייצר פערים חברתיים וכלכליים קשים עוד יותר ביום שאחרי התפוצצות הבועה.
🔴 סיכון ישיר ליציבות הבנקים והמשק כולו
הבנקים מחזיקים הלוואות מגובות נכסים שערכם מנופח מעל שוויים הכלכלי האמיתי. כשערך הנדל”ן יצנח, ביטחונות אלו לא יספיקו לכיסוי ההלוואות — האקוויטי של הבנקים ייפגע קשות והמערכת הפיננסית עלולה להיכנס למשבר עמוק.
🔴 שחיקה באמון הציבור במוסדות הפיקוח
כשבנק ישראל והרשויות נמנעים מלפרסם מדדי אזהרה גלויים, הציבור מגלה בדיעבד שהייתה סכנה ברורה שהתעלמו ממנה. זה עלול להוביל לאובדן אמון במערכת הבנקאית וברגולציה, בדומה למשברים במזרח אסיה ובמשבר הסאבפריים בארה"ב.
בהיעדר יישום ושקיפות של המדדים שממליצים ה-BIS וה-IMF, שוק הנדל"ן הישראלי פועל כמו רכבת בלי בלמים — הציבור נחשף לסיכון עצום לקריסת שוק הדיור, הבנקים חשופים לסיכון מערכתי, וכלכלת ישראל כולה עומדת בפני סכנת משבר פיננסי שעלול להזכיר את קריסות האשראי במדינות אחרות שלא שמעו לאזהרות בזמן.
אז הנה ניתוח מסודר שיעזור להבין את מעמדו האמיתי של ה-BIS, ואת החשיבות הרבה שיש לדוחות ולהמלצות שלו — או לפחות, למה מדינות מתקדמות מתייחסות אליו ברצינות רבה:
🔹 ה-BIS, או בשמו המלא Bank for International Settlements, הוא הגוף הבינלאומי הוותיק והחשוב ביותר לתיאום בין בנקים מרכזיים בעולם.
🔹 הוא הוקם כבר ב-1930 — כלומר יש לו ניסיון של כמעט 100 שנה במעקב אחרי יציבות פיננסית עולמית.
🔹 חברים בו כ-60 בנקים מרכזיים, כולל כל המעצמות הגדולות (ארה״ב, האיחוד האירופי, יפן, סין, שוויץ וכו’).
1️⃣ הוא “הבנק של הבנקים המרכזיים” – ה-BIS הוא לא סתם גוף מייעץ: הוא הגוף שמתאם את שיתופי הפעולה בין בנקים מרכזיים, כולל ישיבות סגורות בין נגידים שמובילים את המדיניות המוניטרית של המדינות המשמעותיות בעולם.
2️⃣ הוא מקור סמכות בניהול סיכון בנקאי עולמי – ה-BIS הוא זה שפיתח את סדרות תקני באזל (I, II, III, וכיום באזל IV) שמחייבות את כל הבנקים בעולם המפותח מבחינת דרישות הון, ניהול סיכונים ונזילות.
התקנים האלה הם הבסיס שעל פיו הבנקים מחויבים לפעול – גם בישראל.
3️⃣ יש לו יכולת לראות את התמונה הגלובלית – בניגוד לבנקים מרכזיים לאומיים שמתמקדים רק במדינה אחת, ה-BIS מקבל נתונים ישירים מכל המדינות החברות, רואה מגמות עולמיות בזמן אמת, ומפרסם ניתוחים השוואתיים בין משקים.
4️⃣ מחקרים שפורסמו על ידי ה-BIS עיצבו את המדיניות המוניטרית בעולם – למשל:
בהיסטוריה של 30 השנים האחרונות, המדינות שניסו להתעלם מהאזהרות של ה-BIS על מינוף יתר ובועות אשראי — כמו תאילנד ואינדונזיה במשבר אסיה (1997) או ספרד ואירלנד לפני 2008 — ספגו משברים קשים שנבעו בדיוק מאותם כשלים שה-BIS סימן מראש.לעומתן, מדינות כמו שוויץ, קנדה וניו זילנד שאימצו בזמן את ההמלצות — הצליחו לבלום בועות או לצאת ממשברים במהירות יחסית.
בנק ישראל מחויב ליישום תקני באזל שפותחו ב-BIS (כי אחרת הבנקים לא יכולים לפעול בסביבה הבינלאומית).
אבל בנושאים של ניטור בועות נדל״ן ומינוף אשראי – אין בישראל יישום עקבי ושקוף של הכלים המתקדמים של ה-BIS.
ה-BIS הוא הגוף החשוב ביותר בתחום היציבות הפיננסית הבינלאומית —
מדינה שמתעלמת ממנו עלולה לשלם מחיר כבד ביציבות המערכת הפיננסית ובאמון המשקיעים.
🔑 הכוח של ה-BIS: קביעת סטנדרטים גלובליים לניהול סיכונים במערכת הבנקאית, שמחייבים את כל המדינות החברות — גם בישראל.
🔑 הכוח של ה-IMF: היכולת להציב תנאים למדינות המבקשות סיוע, ולחייב אותן לרפורמות — וגם היכולת להשפיע על אמון השווקים בהן באמצעות הדוחות שלו.
✅ IMF מטפל בתמונת המקרו של המדינות: תקציבים, חובות ציבוריים, שערי מטבע, אינפלציה – ויכול להפעיל לחץ ישיר על ממשלות לשנות מדיניות.
✅ BIS מטפל במערכת הבנקאית והאשראי הפרטי: מפתח כלים לזיהוי סיכונים במינוף ובבועות אשראי, ומציב סטנדרטים בינלאומיים לניהול סיכונים בבנקים.
🔄 בשעת משבר, שני הגופים עובדים יד ביד:
לספק לגופי הרגולציה והפיקוח בישראל מתווה ליישום כלים מוכחים של BIS ו-IMF, לזיהוי מוקדם של סיכונים בשוק האשראי והנדל"ן ולמניעת התפתחות משבר פיננסי.
✅ Credit-to-GDP Gap (BIS)
✅ Debt-Service Ratio – DSR (BIS)
✅ Fundamental Price Gap (BIS)
✅ Article IV Recommendations (IMF)
1️⃣ הקמת צוות משולב קבוע של בנק ישראל, משרד האוצר ורשות שוק ההון לניתוח מגמות אשראי ונדל"ן, בשיתוף מומחים מהאקדמיה.
2️⃣ פרסום דוחות רבעוניים לציבור עם המדדים הנ"ל — במבנה ברור ונגיש, כדי לשקף את מצב השוק ולתאם ציפיות.
3️⃣ חקיקת עוגן רגולטורי: קביעת חובה בחוק או בתקנות שברגע שחוצים סף מוגדר ב-Gap או DSR, מופעלים אוטומטית צעדי ריסון אשראי.
✅ מנגנון אזהרה מוקדם – יאפשר לבנקים, למשקיעים ולציבור לזהות סיכון בזמן אמת.
✅ הפחתת סיכון מערכתי – ישמור על יציבות המערכת הבנקאית, הביטחונות והיציבות החברתית.
✅ חיזוק אמון הציבור והמשקיעים במוסדות הכלכליים של ישראל.
ישראל ממשיכה לצעוד לעבר סכנת משבר דומה לזה של ספרד ואירלנד לפני 2008 — בהן בנקים ורגולטורים נמנעו משימוש בכלי BIS ו-IMF בזמן אמת, והנזקים הכלכליים והחברתיים היו הרסניים.
אימוץ הכלים של BIS ו-IMF במדיניות אשראי ונדל"ן הוא לא בגדר רשות, אלא הכרח לאומי לשמירה על יציבות הכלכלה, מערכת הבנקאות ורווחת אזרחי ישראל.
סה"כ שיעור היוון נורמטיבי 4.5%-6%וזה תואם גם לנתונים היסטוריים של תשואות שכ"ד בפועל בשוק הנדל"ן הישראלי לפני עשור הבועה.
| רכיב | תחום (2025) |
|---|---|
| ריבית חסרת סיכון (אג"ח 10Y) | 4.1%–4.4% |
| פרמיית סיכון נדל"ן | 2%–3% |
| סך שיעור היוון נורמטיבי | 6.1%–7.4% |
הבהרה: המחשבון למטרות הדגמה בלבד
כותרת:
כשלי ניטור סיכונים והיעדר יישום כלי BIS ו-IMF בשוק הנדל"ן הישראלי: השפעות מערכתיות ודרכי פעולה למניעת משבר
בישראל של העשור האחרון, האשראי למשקי הבית והעסקים גדל בשיעורים מהירים בהרבה מהצמיחה הכלכלית, תוך ניפוח מחירי הדיור לרמות הגבוהות משמעותית מהשווי הכלכלי הפונדמנטלי. בנק ישראל והרגולטורים לא אימצו במלואם את כלי הניטור המתקדמים של ה-BIS וה-IMF – בהם Credit-to-GDP Gap, Debt-Service Ratio (DSR) ו-Fundamental Price Gap – הנחשבים כיום לסטנדרט עולמי בזיהוי מוקדם של בועות אשראי ובנכסים.
1️⃣ לחשב ולפרסם באופן רבעוני את Credit-to-GDP Gap במונחים השוואתיים למגמה היסטורית של 20 שנה לפחות.
2️⃣ להקים מדד רשמי ל-DSR ברמה מערכתית לכלל משקי הבית, כולל אשראי חוץ-בנקאי.
3️⃣ ליישם מודל הערכת שווי פונדמנטלי ולהציג את הפער מול מחירי השוק בדוחות בנק ישראל, ככלי התרעה רשמי.
4️⃣ לשלב את המלצות Article IV של ה-IMF באופן קבוע במדיניות הפיסקלית והמקרו-יציבותית של הממשלה והפיקוח על הבנקים.
ללא יישום מהיר ושקוף של כלי BIS ו-IMF, שוק הדיור הישראלי צפוי להמשיך לצמוח על בסיס אשראי עודף, ובכך להגדיל את הסיכון למשבר פיננסי חמור שעלול לערער את יציבות הבנקים והמשק כולו.
✅ "גורמי יסוד" (Fundamentals) – במובן הכלכלי הקלאסי, אלה משתנים שמשקפים את הכוחות הריאליים שקובעים את שווי הנכס בטווח ארוך, כמו:
📌 כלומר, גורמי יסוד הם כל הנתונים שמהם נגזר השווי הכלכלי האמיתי של הנדל"ן.
ארבעת המדדים - אינדיקטורים לזיהוי בועה, כלומר כלים שמאפשרים לבדוק אם המחירים בשוק כבר חורגים מאותם גורמי יסוד. הם לא הגורמים עצמם, אלא מעין מדי חום שמודדים את המרחק בין מחיר השוק לבין היסודות.
למשל:
📝 לסיכום חד-משמעי:
מחשבון אינטרנטי פשוט בעברית שיאפשר לך ולכל משתמש להזין את הנתונים ולקבל את כל ארבעת החישובים לשווי פונדמנטלי בלחיצת כפתור:
