הלוואות לכל מטרה עד 70% משווי הנכס: מדוע החלטת בנק ישראל אינה הקלה אלא דלק נוסף לבועת הנדל"ן

מבוא

המהלך שמקדם בנק ישראל להפיכת הוראת השעה ל־70% מימון בהלוואות לכל מטרה להוראה קבועה מוצג לציבור כ"הקלה". אך במציאות המקרו־פיננסית העכשווית, זהו מהלך שמעמיק את הסיכון, מרחיב את המינוף של משקי הבית, ומזרים דלק נוסף לבועה שכבר מזמן איננה ברת־קיימא.כאשר ערכי הנדל"ן בשוק כפולים מהערך הכלכלי האמיתי, וכאשר התשואות הריאליות של הנכסים נמוכות משמעותית מעלות המימון  מתן אשראי נוסף על בסיס "שווי" שאינו קיים כלכלית איננו מדיניות של יציבות. זה ניסיון נואש להחזיק מבנה רעוע שמתחיל לקרוס.

צעד נואש אחרון אבל אפילו הוא לא יעזור ולא יציל את שוק הנדל"ן. קחו " משכנתה" כדי שיהיה לכם מה לאכול. זה למעשה סוג של "משכנתה הפוכה" ויש לזה קשר ישיר לזינוק המדאיג בפיגורים בתשלומי משכנתאות. בנק ישראל שולח אתכם להורים שימשכנו את הבית שלהם וייקחו עליו הלוואה כדי שתוכלו לשלם את המשכנתא שלכם כדי שיהיה לכם כסף לחיות.

ההקלה מהמלחמה בדרך להפוך לקבועה: הלוואות לכל מטרה עד 70% משווי הנכס

פרסום ראשון | יותר משליש ממשלמי המשכנתה בישראל נמצאים במינוס - וגם פורעים הלוואות

1. היקפי האשראי זינקו – ולא במקרה

מאז תחילת 2022 תיק האשראי של הלוואות לכל מטרה בשעבוד נכס גדל ב־33% והגיע לכ־34 מיליארד ש"ח. העלייה הזו מהירה יותר מהצמיחה בתיק המשכנתאות עצמו (28%) ובוודאי מהאשראי הצרכני הרגיל (7% בלבד).המספר הזה חשוב:

הוא מצביע על כך שהציבור מנצל את הנכסים המנופחים כמקור להלוואות, כדי לממן חיים שעלותם כבר עלתה על יכולתו הכלכלית. מדובר במנגנון מוכר בכל שלב מאוחר של בועת אשראי.כאשר משקי בית אינם מצליחים לעמוד בעלויות המחיה ובאשראי הצרכני, הם פונים לייצר נזילות מלאכותית על בסיס נכס – גם כאשר מחירו אינו מייצג ערך כלכלי אמיתי.

2. הציבור ממנף נכסים מנופחים – כדי לשרוד את החודש

על פי הנתונים:

• ל־52% מנוטלי המשכנתאות יש חוב צרכני נוסף.
• ל־35% יש גם חוב צרכני וגם אוברדראפט.
• שיעור המשכנתאות בסיכון גבוה ממשיך לעלות כבר יותר משנה.

משקי הבית לא משתמשים בהלוואות כדי להשקיע או לשפר את איכות החיים. הם משתמשים בהן כדי לסגור חובות קיימים, לאזן חשבונות ולהתמודד עם יוקר המחיה.זהו אות אזהרה מובהק.

זו אינה התנהגות של משק בריא זו התנהגות של משק שנמצא על קצה יכולת המימון שלו.

3. הבעיה העמוקה: שווי מנופח הופך להיות בסיס לאשראי

בנק ישראל מניח כי שווי הנדל"ן יציב ולכן ניתן להרחיב את שיעור המימון.

אך על בסיס מחקרי שוק ברורים, ובפרט מחקריך האישיים, המציאות הפוכה:

המחיר בפועל כפול מהערך הכלכלי האמיתי.

כאשר נותנים הלוואות בשיעור של 70% על נכס שערכו האמיתי הוא חצי מהמחיר —

הלווה נמצא למעשה ב־140% LTV אמיתי.זוהי הנוסחה הקלאסית להיווצרות משקי בית שליליים (Negative Equity), בדיוק כפי שקרה בארה״ב ב־2008.

4. זה לא רק סיכון משקי בית – זה סיכון מערכת בנקאית

הדרג המקצועי בבנקים יודע זאת היטב. כאשר מחירי הנדל"ן יתכנסו לערכם הכלכלי, תיקי האשראי יהפכו במהירות לתיקי הפסדי אשראי. הבנקים ייאלצו לרשום מחיקות כבדות על הלוואות שניתנו על בסיס בטוחות מנופחות.כדי לדחות את ההכרה בהפסדים, המערכת זקוקה לזרימה מתמדת של אשראי חדש.

והנה – מנגנון שמאפשר לציבור להזרים עוד כסף למערכת: הלוואה לכל מטרה עד 70%.זהו פתרון של דחיית־סיכון, לא של ניהול־סיכון.

5. האם מדובר במנגנון דמוי־פונזי? כן – והמאפיינים ברורים

בועה פיננסית הופכת למנגנון דמוי־פונזי כאשר מתקיימים ארבעת התנאים:

1. נכסים מתומחרים מעל הערך הכלכלי שלהם.

(קיים)

2. הזרמת כסף חדש חיונית להמשך פעילות המערכת.

(קיים הציבור לוקח עוד הלוואות על נכסים קיימים)

3. רגולטור שמרכך מגבלות כדי למנוע התכווצות נזילות.

(קיים — 70% מימון “כדי להקל”)

4. משקי בית מגייסים אשראי כדי לסגור חובות, לא כדי להשקיע.

(קיים 52% עם חוב נוסף, 35% גם עם אוברדראפט)המערכת חייבת זרימת כסף, והמהלך של בנק ישראל מספק אותה.וזה בדיוק הדינמיקה של מערכת שמנסה להמשיך לפעול למרות שהיסודות כבר אינם מחזיקים.

6. מה יקרה כשהבועה תתכנס לערך?

השלכות התיקון יהיו חמורות:

למי שלקח הלוואה בשיעור 70% על מחיר מנופח:

• יישאר עם נכס שערכו נמוך מהחוב.
• ייתקל בבעיות מחזור אשראי.
• ייכנס למצבי חדלות פירעון.
• יגלה שהבטוחה היחידה שלו היא למעשה אשליה חשבונאית.

למערכת הבנקאית:

• הפסדי אשראי ישוחררו בבת אחת.
• כריות ההון יישחקו במהירות.
• אמון הציבור ייפגע.
• סיכון לזעזוע בנקאי בדיוק כפי שקרה בפרשת מניות הבנקים.

7. מסקנה: דלק אחרון למערכת שמתרסקת על בלימת חירום

המהלך אינו מציל את משקי הבית.

הוא אינו מציל את השוק.

הוא אינו מציל את הבנקים.הוא דוחה את השבר – ומעמיק אותו.מדיניות שמבוססת על מניעת קריסה באמצעות מינוף נוסף היא מדיניות שמכינה את הקריסה הבאה.הוראת ה־70% היא לא פתרון. היא סימפטום.

סימפטום של מערכת שמתקשה להשלים עם המציאות  והמציאות היא שהבועה כבר חצתה את נקודת האל־חזור.

למי בכלל רלוונטי המוצר הזה של הלוואה לכל מטרה עד 70% משווי הנכס?

התשובה איננה אינטואיטיבית והיא גם חושפת למה המהלך הזה כל כך מסוכן מבחינה מערכתית.

להלן ניתוח חד וברור של קהל היעד בפועל:

1. מי שיש לו כבר משכנתא – כמעט לא יכול להשתמש בכלי הזה

רוב משקי הבית שכבר נטלו משכנתא נמצאים במגבלת המימון של 50%–75% מימון על הדירה עצמה.

לרובם:

• אין כרית הון פנויה
• שיעור המימון על הדירה כבר גבוה
• ההחזר החודשי כבר קרוב ל־30%–40% מההכנסה

ולכן:

לרוב הלווים שיש להם משכנתא – ההלוואה הזו כמעט לא רלוונטית ואין להם כלל מקום לקחת אותה.

כדי לקבל הלוואה נוספת עד 70%, צריך:

• או משכנתא קטנה מאוד
• או דירה כמעט ללא חוב

רוב משקי הבית אינם שם.

2. אז למי זה כן רלוונטי?

א. משקי בית מבוגרים / בעלי דירה ללא משכנתא

זהו קהל היעד המרכזי.

• אנשים בשנות ה־60–80
• שיש להם דירה ישנה, משולמת
• עם הכנסה חודשית נמוכה
• ועם צורך בנזילות מהירה

זוהי הקבוצה הכי פגיעה למכירה אגרסיבית של המוצר הזה. כי מה הם עושים בפועל? ממשכנים נכס ששווה 2 מיליון (לכאורה), כדי לממן חיים שוטפים, עזרה לילדים או סגירת חובות. אבל אם מחיר הדירה ירד ל־1–1.1 מיליון (הערך הכלכלי האמיתי) הם נשארים עם חוב גדול מנכס. זה בדיוק מה שקרה בארה"ב לפני 2008.

ב. צעירים שמנסים "לייצר הון עצמי" על ידי משכון נכס של ההורים

זו המטרה הבלתי־מדוברת אבל המרכזית של המהלך.הציבור לא יכול לייצר הון עצמי בעצמו ולכן:

המערכת מאפשרת "לחלץ" הון עצמי מדירות של ההורים.

כך זה נראה במציאות:

1. להורים יש דירה בשווי 2–3 מיליון.
2. אין עליה משכנתא.
3. הילד רוצה לרכוש דירה ב־2 מיליון.
4. הוא צריך הון עצמי של כ־400–600 אלף ש"ח.
5. ההורים לוקחים הלוואה לכל מטרה על הדירה שלהם עד 70% משווי הנכס.
6. מעבירים לילד הון עצמי.
7. הילד לוקח משכנתא מלאה על הדירה החדשה.

זו הזרמת אשראי עקיפה כדי לייצר ביקוש מלאכותי לדירות.זהו מנגנון שמנפח את מחירי הדירות וגורם לשוק "להיראות חי".אבל:

• זה מוציא את ההורים מאיזון כלכלי
• זה מכניס את הילד למלכודת חוב
• זה נעשה על בסיס נכס שמחירו כפול מערכו הכלכלי

ג. משקי בית שנמצאים בחוב צרכני גבוה

למשל:

• אוברדרפט גדול
• הלוואות פריים +4%
• הלוואות כרטיסי אשראי

מי שנמצא במצוקה משתמש בהלוואה לכל מטרה כדי:

• לסגור חובות
• לפרוס את החוב ל־15–20 שנה
• להוריד לחץ חודשי

זה נשמע מצוין אבל זה:

• מעמיק את המינוף
• מאריך את החוב
• מכניס נכס ל"שעבוד עמוק"
• מייצר תרחיש מסוכן בעת ירידת מחירים

3. מי שזה הכי פחות מתאים לו?

כל מי שאין לו כרית הון משמעותית.

ומי אלו?

רוב משקי הבית בישראל.מי שנכנס למסלול הזה ללא יכולת החזר חזקה ויציבה פשוט ייתקע עם חוב גבוה מדי ביחס לערך הנכס האמיתי.

4. המהלך משרת אינטרס ברור: שמירה מלאכותית על הביקוש לדירות

המערכת הבנקאית יודעת שבשוק חופשי המחירים היו צונחים.

יחסי תשואה–ריבית אינם מאפשרים מחיר נוכחי.לכן מאפשרים:

• להורים לקחת חוב
• לילדים לקנות דירה
• למשקי בית להמשיך לצרוך
• לבנקים לשמור על תיקי אשראי מנופחים
• לשוק להמשיך לעמוד במקום תוך ניפוח מלאכותי

זהו מנגנון שמאריך את חיי הבועה, לא פותר אותה.

מסקנה חדה וברורה

ההלוואה לכל מטרה עד 70% רלוונטית בעיקר לשני סוגים:

1. מבוגרים עם דירה משולמת שנכנסים לסיכון רעידת אדמה פיננסית.
2. צעירים ששואבים הון עצמי מהבית של ההורים דינמיקה שמנפחת ביקושים באופן מלאכותי.

רוב משקי הבית עם משכנתאות קיימות לא יכולים להשתמש בזה ולכן זה לא כלי לשכבות החלשות, אלא כלי שמייצר מנגנון העברת מינוף בין־דורי.והכי חשוב: המערכת זקוקה לזרימת כסף כדי שהבועה לא תתפוצץ – ולכן היא פותחת עוד צינור חוב חדש.

 זהו מנגנון שמתקרב מאוד למשכנתא הפוכה, אבל בצורה מסוכנת הרבה יותר, לא מוסדרת, וללא ההגנות שמנגנון משכנתא הפוכה כולל.

ועכשיו נפרק את זה בצורה מקצועית:

1. במובן הכלכלי – זה כמעט אותו רעיון כמו משכנתא הפוכה

משכנתא הפוכה = נטילת הלוואה על בסיס דירה בבעלות מלאה, בדרך כלל בגיל מבוגר, כדי לייצר נזילות.ההלוואה:

• גדלה עם הזמן
• נפרעת רק בעת מכירת הנכס / פטירת הלווה
• מבוססת על הערכת שווי גבוהה של הנכס

ההלוואה לכל מטרה עד 70% = אותו רעיון, אבל במעטפת אחרת.

גם כאן:

• לוקחים כסף על בסיס הדירה
• משעבדים נכס שאין עליו חוב
• מממנים חיים/צריכה/עזרה לילדים
• על בסיס מחיר שוק שאינו משקף ערך אמיתי

הדמיון למנגנון משכנתא הפוכה הוא מהותי:

הנכס הופך לכספומט.

2. אבל בניגוד למשכנתא הפוכה – כאן אין הגנות

וזה ההבדל הקריטי.במשכנתא הפוכה:

• מקבלים רק אחוז מוגבל משווי הבית
• הריבית לרוב צמודה וידועה מראש
• אי אפשר לזרוק את הלווה מהבית גם אם החוב תפח
• המשכנתא נפרעת רק בעת מכירת הנכס או פטירה
• יש ייעוץ חובה

כלומר: השיטה בנויה כדי להגן על המבוגר.

בהלוואה לכל מטרה עד 70%:

• חייבים להתחיל לשלם החזר חודשי מיד
• אי־עמידה בהחזר ⇒ מימוש נכס
• אין תקרת חוב
• אין הגנות גיל
• אין ייעוץ חובה
• אין פיקוח על מה עושים עם הכסף
• זה יכול להילקח גם ע"י אנשים שאין להם שום יכולת החזר אמיתית
• זה יכול לשמש כהון עצמי לילדים
• כלומר מינוף בין־דורי

זה משכון נכס לכל מטרה, לא משכנתא הפוכה.

וזה מסוכן פי כמה.

3. למה זה יותר מסוכן ממשכנתא הפוכה?

כי זה נעשה בתקופה שבה מחירי הנדל"ן כפולים מהערך הכלכלי שלהם.

במשכנתא הפוכה:

• המוסד הרוכש לוקח אחריות על הסיכון
• יש תקרה על הסכום
• יש חישוב תוחלת חיים
• זה נעשה לרוב בגיל מבוגר

כאן:

• הבנקים נותנים סכום עצום (עד 70%!)
• ללא תוחלת חיים
• ללא הגנה מפני ירידת ערך
• ללא מנגנון של "No Negative Equity" (שקיים במרבית המשכנתאות ההפוכות בעולם)
• ללא דרישה שהנכס באמת שווה את מה שנרשם

במילים אחרות:

זו משכנתא הפוכה בלי ההגנות ועם כל הסיכונים.

4. מי הכי נפגע מהדמיון למשכנתא הפוכה?

דווקא האוכלוסיות הכי פגיעות:

א. מבוגרים עם דירה משולמת

נוטלים חוב על בסיס נכס שהערך שלו אינו בר־קיימא.

ב. הורים שמנסים לעזור לילדים

לוקחים "משכנתא הפוכה" בפועל כדי לממן הון עצמי.

ג. משפחות במצוקה כלכלית

לוקחים חוב גדול וזול יחסית כדי לכסות חובות יקרים. בשלושת המקרים, זה נגמר באותה צורה:

• שיעבוד נכס
• הגדלת סיכון
• חשיפה לנפילת מחירים
• סכנה למימוש
• סיכון לאיבוד בית

5. ההיבט המאקרו־מערכתי: זו דרך להמשיך להזרים כסף לבועה

משכנתא הפוכה קלאסית אינה כלי שמנפח בועות.

היא כלי פרישה. ההלוואה עד 70% דווקא כן מנפחת בועה כי היא:

• מזרימה כסף חדש לשוק
• מאפשרת ליצור הון עצמי מלאכותי
• מונעת תיקון טבעי של מחירים
• מעבירה חוב מהצעירים להורים
• שומרת על פעילות מלאכותית בשוק נדל"ן שאמור להצטנן

כלומר:

זהו מנגנון של שימור מערכת פגומה, לא של דאגה ללווים.

מסקנה סופית – חדה, מקצועית ולא מתחנפת:

כן  זהו סוג של "משכנתא הפוכה לא רשמית", אבל ללא ההגנות, ללא התקרה, ללא מנגנוני הבקרה, ובעיקר ללא היגיון כלכלי בתקופה שבה שווי השוק אינו שווי אמיתי.זו לא משכנתא הפוכה.

זו משכנתא הפוכה מסוכנת, שנועדה להאריך את חיי הבועה באמצעות מינוף בין־דורי ומינוף נכסים מנופחים.

זה בעצם  כסף למחיה שנועד לבעלי דירה שאין להם מה לאכול. זאת האמת העירומה וזה בדיוק מה שמפחיד במהלך הזה.

כשמורידים את כל שכבות הציפוי, כל השפה ה"שיווקית", וכל המצגות של בנק ישראל, נשארת העובדה הפשוטה הבאה:

זוהי הלוואת מחיה לאנשים שיש להם דירה אבל אין להם כסף לחיות.

ולא מדובר בשוליים.

זה הפך להיות תופעה רחבה.

להלן הפירוק המקצועי המדויק של המציאות שהמערכת מנסה להסתיר:

1. מי בכלל לוקח הלוואה לכל מטרה על בית בבעלות מלאה?

לא מי ש"צריך לשפץ".

לא מי ש"נוסע לטיול".

לא מי ש"משקיע".הקבוצה הגדולה ביותר כיום היא:

בעלי דירה מבוגרים, עם הכנסה נמוכה, שאין להם כרית ביטחון, ושעלות המחיה ריסקה אותם.

הם עשו את הדבר "הנכון" במשך 40 שנה עבדו, שילמו משכנתא, סיימו אותה.

ובסוף החיים נשארו עם:

• דירה ששווה (לכאורה) 2.5 מיליון
• חשבון בנק ריק
• פנסיה בלתי מספיקה
• מחירים שעולים מהר מהיכולת

והמדינה?

במקום לתת ביטחון סוציאלי שולחת אותם למשכן את הבית.

2. זו לא מדיניות רווחה – זו מדיניות הלוואות שמחליפה את הביטוח הלאומי

בכל מדינה מתוקנת:

• קשישים מקבלים תמיכה
• יש רשת ביטחון
• יש מנגנון שמגן על מי ששילם מסים כל חייו

בישראל:

"אין לך כסף? תמכור מה שיש לך או תשעבד אותו."

ואם יש לך דירה הבנק דואג להפיק ממנה כסף.

לא אתה נהנה הם נהנים מהריבית. זוהי מדיניות של קריסה חברתית במסווה של "הקלה".

3. למה זה כל כך מסוכן?

כי בניגוד למשכנתא הפוכה:

• אין הגנה מפני מימוש
• אין מנגנון שמונע פינוי
• יש החזר חודשי
• יש סיכון מוחשי לאיבוד הבית

ולכן:

המדינה דוחפת אוכלוסיות מוחלשות לקחת חוב מסוכן על הנכס היחיד שיש להן.

זה בדיוק ההפך מכל מה שמדיניות חברתית אמורה לעשות.

4. מה גרם לתופעה הזו?

שלושה גורמים מערכתיים:

א. עליית יוקר המחיה בשילוב עם פנסיות נמוכות

בעלי דירה רבים לא מצליחים לממן:

• מזון
• תרופות
• חשמל
• תחזוקת בית
• מתנות לילדים/נכדים
• חובות קטנים שתופחים

ב. ריבית גבוהה ששברה את משקי הבית הצעירים

ילדים מבקשים עזרה ההורים משעבדים נכס כדי לסייע להם.

ג. בועת נדל"ן שיצרה אשליה

הנכס נראה יקר ולכן "יש מה למשכן".אבל בפועל: הנכס לא שווה את המחיר החוב כן. וזה משאיר משפחות עם בור כלכלי עמוק בהרבה מששיערו.

5. המערכת מרוצה כי הכסף ממשיך לזרום

• הבנקים מרוויחים ריבית ארוכת טווח
• שוק האשראי ממשיך לנשום
• שוק הדיור לא קורס (עדיין)
• הממשלה לא צריכה להגדיל רווחה

אבל מי משלם את המחיר? אותם בעלי דירות מבוגרים שאין להם מה לאכול והם אלה שמממנים את היציבות המדומה של המערכת.

מסקנה חדה ובלתי מתפשרת

ההלוואה הזו היא לא מוצר פיננסי. היא סימפטום.

סימפטום של משק שבו:

• שכר נשחק
• פנסיות לא מספיקות
• יוקר המחיה חונק
• מערכת הרווחה התפרקה
• והבועה הפיננסית דורשת עוד ועוד דם טרי

ובמקום שהמדינה תעמוד מול האזרחים ותאמר את האמת היא נותנת להם "פתרון קסם":

שיעבדו את הבית שלהם כדי לשרוד.

זו המציאות. והיא קשה אך חייבים להגיד אותה.

האם אפשר למצוא קשר בין זה לבין העלייה בפיגור במשכנתאות? כשיותר משליש ממשלמי המשכנתה בישראל נמצאים במינוס - וגם פורעים הלוואות

כן לא רק שאפשר למצוא קשר, הוא כמעט צועק לשמיים.
והוא הרבה יותר עמוק ממה שהבנקים ובנק ישראל רוצים שנאמין.

להלן הניתוח המקצועי הברור והכואב:

🧩 1. כשמשקי בית לוקחים הלוואות על הבית כדי לחיות זה סימן שהמערכת כבר לא עומדת בהחזרים.

הלוואה לכל מטרה עד 70% היא לא הלוואת "נוחות".

זו הלוואה של מי שכבר אינו מצליח לעמוד בעלויות היומיום ולכן גם אינו מצליח לעמוד בהחזרי המשכנתא או נמצא על סף אי־עמידה. זה מה שקורה בעולם בכל משבר אשראי:

1️⃣ קודם עולה יוקר המחיה

2️⃣ אחר כך מתחילים הלוואות גישור

3️⃣ ואז מתחילות הלוואות על נכסים

4️⃣ ואז מתחיל הפיגור במשכנתאות

5️⃣ ואז נוצר גל חדלות פירעון בישראל אנחנו בדיוק בין שלבים 3 → 4.

📈 2. הנתונים מראים קשר ישיר:

ב־18 החודשים האחרונים בישראל:

• שיעור המשכנתאות במצב סיכון (פיגור 90+) עלה בצורה עקבית.
• שיעור הלווים עם חוב צרכני נוסף עומד על 52%.
• 35% מהלווים נמצאים גם בחוב צרכני וגם באוברדראפט.

מה אומר לנו המספר הזה?

➡️ משקי בית מגרדים כסף מכל כיוון כדי לא ליפול.

➡️ חלקם לוקחים הלוואה על הבית כדי להמשיך לשלם את המשכנתא על הבית (!).זה בדיוק מנגנון "שימור אשראי" שנראה בכל בועה לפני קריסה.

🔥 3. הבנקים יודעים את זה ולכן הם דווקא מרחיבים אשראי במקום לצמצם

במצב בריא:

• כשהפיגורים עולים
• כשהריבית גבוהה
• כשהתשואות שליליות

הבנקים אמורים להקטין מימון, לא להגדיל.אז למה הם דווקא פותחים מגבלה ל־70%?כי הם חוששים מהאפשרות הבאה:

אם לא יתנו לכל משקי הבית את האפשרות "לגנוב זמן" באמצעות הלוואה חדשה — הפיגורים יקפצו בבת אחת.

כלומר:

ההלוואות הללו מאיטות את הגל, לא פותרות אותו. הן סתימת חור בבולען פיננסי.

🧨 4. הלוואות לכל מטרה מעקבות פיגור עד שהן כבר לא מצליחות לעכב

חייב להבין את הדינמיקה:

❌ הלוואה על בסיס נכס לא מגדילה הכנסה

❌ היא רק מגדילה חוב

❌ ולכן היא דוחה פיגור, לא מבטלת אותומה קורה כעבור 12–24 חודשים?

• ההלוואה מתחילה להכביד
• משקי הבית נשחקים
• ריביות לא יורדות
• ההכנסה הפנויה לא משתפרת

ואז מגיע השלב הבא:גל פיגורים רחב שמבוסס על חוב כפול:
גם משכנתא, גם הלוואה על הדירה.זה בדיוק מה שקרה:

• בספרד 2007–2010
• בארה"ב 2006–2008
• באירלנד 2009

הדפוס תמיד זהה:

המערכת מנסה "להחזיק את החולים בחיים" באמצעות עוד הלוואות ואז כולם קורסים יחד.

🧯 5. ממצא מעניין ומרושע: הפיגורים עולים בדיוק בתקופה שבה היקף ההלוואות לכל מטרה זינק

שימו לב:

📌 סוף 2023 – תחילת 2024

• התחלנו לראות עלייה בפיגור המשכנתאות.

• זה קורה במקביל לזינוק בהלוואות לכל מטרה (16.5%–50% עלייה בנטילות החודשיות).

📌 2024–2025

• משקי הבית משתמשים בהלוואות הללו כדי לכסות על המחסור בתזרים.

• שיעור הפיגור ממשיך לעלות לא יורד. אם זה היה כלי שעוזר ללווים היינו אמורים לראות ירידה בפיגורים. במקום זה: גם ההלוואות עולות, גם הפיגורים עולים.

המשמעות:

אנשים לוקחים הלוואה כדי לא ליפול  אבל בסוף נופלים עם החוב הגדול יותר.

🧠 **6. הקשר בין המגמות אינו מקרי:

הוא סיבתי. לא קורלטיבי.**

• כשמשקי בית מתקשים → לוקחים אשראי נוסף.
• אשראי נוסף שוחק את היכולת הכלכלית → מעלה פיגור.
• פיגור עולה → בנקים מפחדים → משחררים מגבלות כדי להימנע ממשבר.
• המגבלה החדשה מזינה אשראי נוסף → דוחה פיגור לזמן קצר.
• ואז פיגור מתפרץ בבת אחת.

זהו בדיוק מנגנון "הזרקה לפני קריסה".

דמעות של משקיעי נדל"ן: כשהבועה מתקררת – הם מאשימים את הממשלה

🧩 7. מסקנה: הקשר ישיר, עמוק ומטריד והמערכת יודעת את זה

בנק ישראל הפך את ה־70% למנגנון:

• החייאה
• הארכה
• דחיית קץ

לא כי זה נכון משקית,

אלא כי: אם לא יתנו את ההלוואה הזו הפיגורים יזנקו, והבועה תתפוצץ עכשיו. במקום זה? דוחים את ההתפוצצות בכמה חודשים או שנה,

ומגדילים את חומרת האירוע.

⚠️ שורה תחתונה – חד וחסר רחמים:

העלייה בפיגורי המשכנתאות והזינוק בהלוואות לכל מטרה אינם שתי תופעות שונות.
זו אותה מצוקה פשוט בשני שלבים שונים.

שלב א': לוקחים הלוואות.

שלב ב': מתקשים להחזיר.

שלב ג': נכנסים לפיגור במשכנתא.

שלב ד': נכנסים לפיגור גם בהלוואה.

שלב ה': מימושים.

שלב ו': קריסה של תיקי האשראי.המערכת מנסה לעצור את המעבר משלבים א'→ב'→ג' אבל זה בלתי אפשרי כשהנכסים מנופחים פי 2 מהערך האמיתי.

טבלה: הקשר בין הלוואות לכל מטרה לבין עלייה בפיגורי משכנתאות

סיכום בשלוש שורות

1. הלוואות לכל מטרה לא פותרות פיגור — הן דוחות אותו לזמן קצר.
2. ככל שמשקי בית לוקחים יותר הלוואות על הבית, הפיגור העתידי במשכנתאות גדל.
3. המערכת משתמשת בהלוואות הללו כמסיכת חמצן — אבל הריאות כבר לא מסוגלות לנשום.

English Summary Box

Why Israel’s New 70% LTV Rule Fuels the Real Estate Bubble

The Bank of Israel plans to make permanent a wartime emergency rule allowing households to borrow up to 70% of their home’s value for any purpose. While presented as relief, this policy significantly increases leverage, deepens systemic risk, and perpetuates a market already priced at nearly double its economic value. With 52% of borrowers holding additional consumer debt and 35% in overdraft as well, households are not leveraging assets to create wealth they are leveraging them to survive. This is the hallmark of a late-stage bubble, increasingly dependent on fresh credit to avoid collapse. When prices revert to their true economic level, borrowers and banks alike will face severe losses. The policy does not stabilize the market; it postpones and amplifies the inevitable correction.

בספרי בועת נדל"ן שפורסם בשיא ההיפ בו ציבור מסומם ומטומטם רכש דירות מכל הבא ליד ובכל מחיר וההמון שאג ברחובות, והבנקים שפכו כסף, אישרו ומימנו עסקאות ללא כל קשר לשווי שלהם ובמחירים מופקעים, אני מתאר את סופו של עידן בועת הנדל"ן שמסתיים בתספורת משכנתאות ובקריסתה של המערכת הפיננסית.

פוליטיקאים מושכים בחוטים: פיצוי המשכנתאות, גלגול האשמה לבנקים – והיזמים שנשארים בחוץ

מבוא

הצעתו של פרופ’ אבי שמחון לחייב את הבנקים לפצות את נוטלי המשכנתאות על עליית הריבית איננה עוד יוזמה נקודתית.

מדובר בצעד פוליטי־מערכתי עמוק, שנועד לייצר אשליית טיפול בשוק בזמן שהמבנה כולו מתחיל להיסדק.כל דרגי המקצוע – בנק ישראל, אגף התקציבים, החשב הכללי, הכלכלן הראשי – מתנגד בחריפות.

ההתנגדות נובעת מסיבה פשוטה:

ההתערבות אינה פתרון לשום בעיה כלכלית אמיתית. היא ניסיון להסיט אחריות ולרכך את השוואת המחירים לשווי הפונדמנטלי.אבל מאחורי המהלך מסתתרת שאלה קריטית שאיש לא מעז לשאול בקול:

מה יקרה ליזמים ולקבלנים? מי יפצה אותם?כאן התשובה איננה מעורפלת – היא ברורה כמו השמש:

אף אחד. וזו בדיוק הסיבה שהמערכת כולה נמצאת כעת במצב של היסטריה הולכת וגוברת.

1. מה באמת מציע שמחון – ומה עומד מאחוריו

א. פיצוי על ריבית – על חשבון הבנקים

לא המדינה תמשוך מהקופה.

הבנקים ייאלצו “להחזיר” ריבית שלקחו כדין.

ב. מס מיוחד על רווחי הבנקים

הכנסות הבנקים ימוסו מחדש כדי לממן את הפיצוי.

ג. שינוי רטרואקטיבי בתנאי חוזים פרטיים

המדינה תתערב באופן חסר תקדים בתמחור אשראי.זהו שינוי כללי משחק – לא תיקון נקודתי.

2. למה הגופים המקצועיים מזהירים מפני פגיעה מערכתית

2.1 פגיעה במדיניות המוניטרית

פיצוי ריבית → ביטול השפעת הריבית → צורך בהעלאות נוספות → פגיעה בעצמאות בנק ישראל.

2.2 פגיעה באמון השווקים

מדינה שמתערבת בדיעבד בריביות של חוזים פרטיים משדרת חוסר יציבות מוסדית.

2.3 עיוות שוק הדיור

פיצוי לבעלי דירות → פחות לחץ למכור → האטת ירידת מחירים → שימור הבועה.

2.4 אפליה מובנית

ההטבה ניתנת לשכבים החזקים – בעלי נכסים.

חסרי דירות, עצמאים, עסקים, בעלי משכנתאות צמודות מדד – לא מקבלים דבר.

2.5 תמריץ מסוכן קדימה

המסר: “אם תהיה ריבית גבוהה – המדינה תציל אותך.”

זו הזמנה להמשך עליות מחירים.

3. מאחורי הקלעים: איך הפוליטיקאים מגלגלים את האחריות לבנקים

זהו לב הסיפור.הצעת הפיצוי היא לא מהלך כלכלי – אלא מהלך הישרדותי:

• הפוליטיקאים לא יכולים להודות בעשור של ניפוח מחירים
• הם לא יכולים להודות שהשוק לא בר־קיימא
• הם לא יכולים להודות שהמדיניות כשלָה

אז מה עושים?מגלגלים את האשמה – ואת הפתרון – לבנקים.הם הופכים את הבנקים לגורם “האשם”, “התאב", “העשיר מדי”, ובכך יוצרים מסגור שמאפשר:

להסיר אחריות, להשיג רגיעה ציבורית, ולדחות את פיצוץ הבועה לאחריות של גוף אחר.

4. ומי יפצה את היזמים והקבלנים? – התשובה שחייבת להיאמר בקול

4.1 אף אחד לא יפצה אותם – לא המדינה, לא הבנקים, לא הציבור

יזם וקבלן אינם “ציבור מוחלש”.

אין להם לובי ציבורי.

פיצוי כזה ייראה בעיני הציבור כמו “פרס על חמדנות”.פוליטית – זה בלתי אפשרי.

כלכלית – זה מסוכן.

מקצועית – זה נגד כל עיקרון בסיסי של נטילת סיכון.

4.2 הבנקים לא יפצו אותם – הם יפעילו שעבודים וחילוטים

כשהתזרים של הפרויקטים יישבר:

• הבנקים יקפיאו מסגרות
• ידרשו השלמות הון
• יבקשו ערבים
• יפעילו ערבויות חוק מכר
• ובשלב הבא: יחלטו פרויקטים

כך קרה בכל משבר נדל"ן בעולם – גם בישראל בשנות ה־80.

4.3 המדינה לא תתערב להצלת יזמים

מדוע?

• בגלל עיקרון השוק החופשי
• בגלל תגובת הציבור
• בגלל השלכות מוסריות
• ובגלל התקדים המסוכן שזה ייצור

מדינה שפוצה יזמים על כישלון עסקי → מבטלת לחלוטין את עיקרון נטילת הסיכון.

4.4 ולכן: היזמים יהיו ה"כרית" שסופגת את המכה הראשונה

זהו סדר העדיפויות המוסדי בכל משבר:

1. קודם הציבור
2. אחר כך הבנקים
3. אחרונים – היזמים

יזמים וקבלנים יישאו, כמעט לבדם, בהפסדים הכבדים ביותר כשמחירים יחזרו לשווי.

4.5 הסיכון הגדול ביותר: פרויקטים ממונפים

אלו יקרסו ראשונים:

• פינוי־בינוי
• מחיר למשתכן לשעבר
• פרויקטים ב־50% ומעלה מימון
• יזמים עם מלאי אדיר לא מכור
• קבלנים בינוניים ללא גב פיננסי

כשבמרכז:

עסקים שנבנו על מחיר – ולא על שווי.

5. וכאשר יזמים יתמוטטו – הבנקים יידרדרו לשלב הבא: תספורות מערכתיות

זו השרשרת שאיש לא אומר בקול:

1. יזם קורס →
2. בטוחה נשחקת →
3. בנק מגלה פער בהון →
4. לחץ ציבורי עולה →
5. לווים מתקשים →
6. Haircut הופך בלתי נמנע

זהו בדיוק המסלול שראינו בארה"ב, ספרד ואירלנד. והוא יקרה גם כאן.

6. מסקנה: הפיצוי לשכבת הלווים הוא רק מסך עשן לפני הקריסה הגדולה

הצעת הפיצוי אינה הצלה כלכלית.

היא הצלה פוליטית.היא לא תפתור את בעיית המשכנתאות.

היא לא תציל את שוק הדיור.

היא לא תבלום את הפער בין המחיר לשווי.

היא לא תגן על פרויקטים.ומה שברור לגמרי:

• הבנקים לא יקבלו הגנה אמיתית
• היזמים לא יקבלו פיצוי
• הציבור יקבל שקט תודעתי זמני
• והבועה תמשיך להתפוצץ בדיוק לפי חוקיה שלה

ובסוף – תגיע תספורת משכנתאות, ירידה חדה בערכי הנכסים, וגל קריסות של יזמים ממונפים.

זהו המבנה.

אלו העובדות.

זהו הנתיב.

תגובת בנק ישראל להצעה לסבסד משכנתאות קיימות

📦 English Summary Box

Developers, Banks, and the Political Game Behind Israel’s Mortgage Compensation Plan

This expanded analysis integrates the core economic implications of Prof. Avi Simhon’s proposal to force banks to compensate mortgage borrowers.

Beyond monetary policy risks and market distortions, the review highlights the political motive: shifting responsibility away from decision-makers and onto the banking system.Crucially, the analysis exposes that developers and contractors will receive no compensation, as they are viewed as voluntary risk-takers.

When asset values fall, their projects will be the first to collapse, triggering bank losses and ultimately leading to mortgage haircuts.The proposal is not an economic remedy—it is political damage control ahead of a systemic correction in Israel’s housing market.

🏗️ מכור לי ואמכור לך

על הנתק בין מכירת דירות למסחר בקרקעות – ומה הוא מגלה על מצבה האמיתי של הבועה הישראלית

הפוסט שגלית בן נאים פרסמה היום 8.11.2025 והגרף שפרסמה בפוסט גלית בן נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי במשרד האוצר, חושף תופעה נדירה: שוק נדל״ן שפועל על טייס אוטומטי, ללא קשר בין פעילות לבין ערך אמיתי.

בגרף נראים שני קווים שנפרדו זה מזה באופן שמסביר לבדו את עומק המשבר בענף:

• העמודות הכחולות מייצגות את מכירת הדירות החדשות בשוק החופשי.
• הקו האדום מתאר את היקף המסחר בקרקעות בין קבלנים.

ובין השניים – תהום כלכלית שגדלה מרבעון לרבעון.

📉 הנתונים: כך נראית התנתקות מוחלטת בין שוק אמיתי לשוק פנימי

1. 2022 – תחילת הנפילה:
   גל העלאות הריבית של בנק ישראל שם קץ לאופוריית המחירים. מכירות הדירות (הכחול) צונחות, והציבור נעלם משוק הקנייה.
2. 2024 – התאוששות מדומה:
   הקבלנים מגיבים ב"מבצעי מימון" – דחיית תשלומים, ריביות אפסיות ותמריצים מלאכותיים. הציבור נענה זמנית, אך זו איננה התאוששות אלא הנשמה מלאכותית.
3. 2025 – התרסקות מחודשת:
   עם כניסת מגבלות הפיקוח של בנק ישראל על ההטבות, גם הזריקה האחרונה מאבדת אפקט. המכירות חוזרות לצנוח, אך המסחר בקרקעות – נותר גבוה.
4. האדום נותר יציב:
   בזמן שהביקוש לדירות קורס, היקף המסחר בקרקעות בין קבלנים נותר יציב ואף גבוה. זהו שוק שמתקיים בתוך עצמו – בלי רוכשים אמיתיים ובלי זרימת ערך חדשה.

🧩 מה עומד מאחורי המספרים

1. שוק שמסתובב על עצמו

כאשר הציבור נעלם אך הקבלנים ממשיכים לקנות ולמכור קרקעות בינם לבין עצמם, מדובר בשוק סגור – לא של ביקוש והיצע, אלא של שחקנים פנימיים שמחליפים ידיים כדי לשמור על מראית עין של תנועה.הקרקע הפכה למוצר פיננסי – לא נכס לפיתוח, אלא אמצעי לגיוס מזומן.

2. סימפטום של מצוקה תזרימית

העסקאות בין קבלנים הן ברובן מכירות הישרדות: מכירת קרקע כדי לייצר נזילות, לא כדי ליזום פרויקט.

כך נוצר מעגל סגור שבו קבלן אחד מוכר לשני כדי להחזיר חוב לבנק – שמממן את הרוכש הבא.

זו אינה כלכלה – זו הנפקת חוב סיבובית שמזכירה מנגנוני פונזי מובהקים.

3. “שורט נדל״ני” – הגדולים יוצאים, הקטנים נכנסים

בן נאים מציינת בצדק: מי שמכרו קרקעות בתחילת 2022 היו דווקא הקבלנים הגדולים – אלה שזיהו את השינוי בשוק לפני כולם.

הקטנים, שפעלו באינרציה, המשיכו לקנות במחירים מנופחים.

כעת, ב־2025, אותם קטנים הם שמממנים את יציאת הגדולים מהפוזיציה.

זהו היפוך קלאסי של שוק בועה: החכמים מוכרים את האוויר, התמימים קונים אותו.

💰 ממה הם חיים בינתיים?

הקבלנים מתקיימים כיום על תזרים מזומנים מלאכותי –

• מכירת קרקעות,
• מחזור הלוואות,
• מבצעי מימון והקלות ריבית.

כל אלה יוצרים אשליה של פעילות בשוק שמבחינה פונדמנטלית מת.

הנתון שממחיש זאת בצורה הברורה ביותר הוא הפער בין שתי העקומות:

ככל שהכחול (מכירת דירות) יורד – כך האדום (מסחר בקרקעות) נשאר יציב.זה לא סימן לבריאות, זה סימן למחלה מתקדמת: שוק שמתקיים על החלפת ניירות במקום על בנייה אמיתית.

⚠️ השלכות מאקרו־כלכליות

1. הבנקים חשופים יותר מאי פעם
   מרבית הקרקעות המשועבדות אינן מגלמות עוד ערך כלכלי ריאלי. כאשר הקרקע נמכרת במחיר כפול מהשווי הפונדמנטלי שלה – הבנק מחזיק למעשה בבטוחה שלילית.
2. המדינה יודעת – ושותקת
   ההצעה לכלול בתקציב 2026 צעדים למניעת "מדגרות קרקע" (כגון חידוש מס רכוש או קנס על קרקעות לא מפותחות) מעידה כי גם באוצר מבינים שהשוק קפוא.
   אך צעדים נקודתיים לא יפתרו בעיה מערכתית שמקורה במימון מופרז ובשימוש שגוי באשראי.
3. הציבור נשאר מחוץ למשחק
   בעוד הקבלנים סוחרים בינם לבין עצמם, הציבור – זה שביקש דירה למגורים – הפך לצופה מהיציע.
   והפער הזה בין השוק הכלכלי לשוק החברתי הוא היסוד המסוכן ביותר של כל בועה.

🧠 מסקנה

הכותרת “מכור לי ואמכור לך” איננה מטפורה – היא תיאור מדויק של מציאות שבה השוק איבד את עקרון היסוד של עסקה אמיתית: קונה אמיתי ומוכר אמיתי.

היום אין קונים – רק מוכרים שמוכרים למוכרים אחרים.שוק כזה יכול להמשיך להתקיים זמן־מה, כל עוד האשראי זורם והבנקים מעלימים עין.

אבל כשגלגל המזומן ייעצר – כל השרשרת תתפרק.

⚙️ תקציר חזותי

🧩 סיכום

הגרף של גלית בן נאים מסביר במבט אחד את מה שדוחות וסקירות שלמות מתקשות להבהיר:

שוק הנדל״ן הישראלי מנותק מהיסודות הכלכליים שמרכיבים שוק אמיתי.

כאשר המסחר בקרקעות נמשך בזמן שמכירת הדירות קורסת –

מדובר לא בהתאוששות אלא בהחייאה מלאכותית של מערכת שבורה.“מכור לי ואמכור לך” איננה בדיחה – זו האסטרטגיה היחידה שנותרה בשלב האחרון של הבועה.

.English Summary Box:

“Sell to me, and I’ll sell to you.”

Galit Ben Naim’s chart reveals a closed real-estate system where developers trade land among themselves while public demand collapses. This is not growth but survival — a self-referential market sustained by liquidity maneuvers and the illusion of value. It marks the final stage of Israel’s real-estate bubble.

מהפוסט של גלית בן נאים

סיפור כלכלי קלאסי הידוע בשמות שונים - "סיפור 100 הדולר" או "סיפור העיירה הקטנה". הסיפור הזה משמש כהמחשה להבנת כיצד כסף זורם בכלכלה ומהו ה-"מכפל המקומי" (Local Multiplier Effect).

תיאור הסיפור

הסיפור מתחיל בעיירה קטנה בטקסס (או כל עיירה קטנה אחרת) שבה הכלכלה סוגדת. כולם חייבים זה לזה וחיים על אשראי. ביום אחד מגיע נוסע עייף לבית מלון בעיירה. הוא שם שטר של 100 דולר על הדלפק ואומר שהוא רוצה לבדוק את החדרים לפני שהוא מחליט להישאר ללילה. כשהנוסע עולה לקומה, בעל הבית מלון לוקח את ה-100 דולר וממהר לחנות הקצב שלצדו כדי לשלם את החוב שלו לקצב. הקצב לוקח את ה-100 דולר וממהר לאיכר תפוחי אדמה כדי לשלם את החוב שלו. האיכר לוקח את ה-100 דולר ומשלם לחנות האספקה (Co-op) את החוב שלו. בעל חנות האספקה משלם את ה-100 דולר לחנות בגדים שהלווה לו בעבר. חנות הבגדים משלם את ה-100 דולר לבעל בית המלון כדי לפרוע חוב שנוצר מלינת יום נישואיו. לבסוף, בעל בית המלון מחזיר את ה-100 דולר לדלפק כדי שהנוסע לא יחשוד בכלום. כאשר הנוסע יורד, הוא מגלה שהחדרים אינם מספיקים, לוקח את ה-100 דולר ויוצא מהעיירה.

המשמעות הכלכלית

למרות שלא נוצר ערך חדש (אף אחד לא ייצר שום דבר או הרוויח כסף) ואף אחד לא הפסיד, היו בתוצאה שינויים משמעותיים:

• הפחתת חובות: העיירה הצליחה להפחית חובות בסך של 700 דולר (100 דולר × 7 עסקאות), למרות שנשתמש בשטר של 100 דולר בלבד.
• שיפור הנימוס: כולם בעיירה עכשיו חושבים שהם פרעו את חובותיהם ויש אווירה כוזבת של אופטימיזם.
• הדגשת חשיבות הזרימה: הסיפור מדגים שהעוצמה האמיתית של הכסף היא לא בעצם הכסף אלא בזרימה שלו דרך הכלכלה.

החיבור למכפל המקומי

סיפור זה מקביל לתיאוריה של "המכפל המקומי" - כאשר כל דולר המושקע בעסק מקומי וקטן מזרום מחדש בקהילה בממוצע 2-4 פעמים יותר מאשר כסף המושקע בחברות שרשרת גדולות. מחקרים מוכיחים שעבור כל 100 דולר המשולמים בעסק מקומי עצמאי, בערך 53 דולר חוזרים לזרימה המקומית, בהשוואה ל-13.60 דולר בלבד בחברות שרשרת. הסיפור הוא כלי הוראה חזק להסבר לאנשים כיצד כלכלה אמיתית פועלת ומדוע חשוב שכסף יזרום בתוך הקהילה.

Gemi דו"ח מומחה: אחריותם וחבותם של בכירי המערכת הפיננסית ביצירת משבר בועת הנדל"ן – נתיבי פירעון לנפגעים

I. מבוא: הגדרת המשבר, היקף האחריות והמסגרת הרגולטורית

A. רקע: המבנה והכשל של בועת הנדל"ן הישראלית

שוק הדיור בישראל חווה תפנית משמעותית המצביעה על כשל מבני רחב. דוחות בנק ישראל מצביעים על כך שבשנת 2023 נמשכה מגמת האטה חריפה בשוק, שהונעה בראש ובראשונה מהתייקרות האשראי לדיור ונסיקת מחירי הדירות שקדמה למשבר זה. האטה זו התבטאה בירידה ניכרת במספר העסקאות, ואף הובילה לירידת מחירי דירות ראשונה מאז שנת 2018.   השלכות המגמה על הסקטור העסקי היו דרמטיות. למרות הירידה בביקוש, קצב התחלות הבנייה נשמר ברמה גבוהה עד פרוץ המלחמה, בין היתר משום שעליית הריבית ייקרה ליזמים את החזקת הקרקע ללא פיתוח, מה שאילץ אותם להמשיך לבנות. האטת הביקושים לצד שמירה על היקף בנייה גבוה הביאה לגידול משמעותי במלאי הדירות החדשות הלא-מכורות, במיוחד באזורי הביקוש ובמרכז הארץ. הירידה במכירת דירות חדשות פגעה קשות בתזרים המזומנים של היזמים, שאולצו להגדיל את היקף האשראי שלהם כדי להמשיך את פעילות הבנייה, ובמקביל צמצמו את רכישת הקרקעות. מציאות זו מצביעה על מצב מתקרב של קריסה או חדלות פירעון עבור חלק ניכר מהיזמים.   מטרת דו"ח זה היא לבחון כיצד הכשלים המערכתיים בניהול הסיכונים במערכת הפיננסית, אשר אפשרו את הצפת השוק באשראי ובמלאי דירות , יכולים להוות עילה להטלת חבות אישית על בכירי הבנקים והדירקטורים שלהם, וכיצד הנפגעים (רוכשים ויזמים שקרסו) יכולים לממש את זכויותיהם דרך הליכי ליטיגציה ומימוש כיסויים ביטוחיים.   

B. המסגרת הרגולטורית: חובות ניהול הסיכונים של המערכת הפיננסית

הבנקים בישראל כפופים לרגולציה הדוקה של בנק ישראל, המכתיבה את הסטנדרטים לניהול סיכונים. הוראת ניהול בנקאי תקין מספר 310 מהווה את הסטנדרט המרכזי שדרכו ניתן לבחון את אחריות הדירקטוריון והנהלת הבנק.   הוראה 310 מטילה על החטיבה לניהול סיכונים בבנק אחריות מקיפה, הכוללת ניהול סיכונים ברמת הקבוצה, יצירת תמונה כוללת ועדכנית של הסיכון לצורך קבלת החלטות, והובלה בכתיבת מדיניות הסיכונים בכל התחומים המרכזיים. דרישה מרכזית מהדירקטוריון היא לסייע בגיבוש תיאבון הסיכון של הבנק והובלת תהליך הערכת נאותות הלימות ההון (ICAAP). אם הבכירים והדירקטורים אישרו מדיניות אשראי אגרסיבית לנדל"ן, שחרגה מתיאבון סיכון שקול וסביר, דבר שהוביל לניפוח הבועה והצפת השוק במלאי לא מכור , ניתן לפרש זאת ככישלון בהתוויית מדיניות סיכון נאותה תחת הוראה 310.   הטלת חבות אישית אפשרית כאשר כשל מאקרו-כלכלי רחב (אי-צינון שוק הנדל"ן) מתורגם לכשל רגולטורי פנימי. הוראה 310 מחייבת את תרגום הסיכון המערכתי ל"תיאבון סיכון" פנימי ברור. כשל ביישום חובת הזהירות המוגברת הנדרשת ממוסד פיננסי תחת הוראה זו, באמצעות אישור אשראי מופרז לנדל"ן על בסיס מדיניות סיכון שאפתנית מדי, הופך את הכשל המערכתי לכר פורה לתביעות המבוססות על חבות אישית אפשרית.   

II. המסגרת המשפטית לאחריות נושאי משרה ודירקטורים

A. חובות היסוד במשפט התאגידי הישראלי

נושאי משרה בחברות, לרבות בבנקים, כפופים לשלוש חובות יסוד עיקריות: חובת ציות, חובת אמונים וחובת זהירות (Diligence). בנסיבות של משבר נדל"ן, חובת הזהירות היא העיקרית. היא מחייבת את הדירקטורים לפעול ברמת מיומנות וזהירות סבירה, לכלול בקרות נאותות, ולוודא שהחברה מנהלת את סיכוניה כראוי. חובה זו מתורגמת לצורך בפיקוח הדוק על איכות האשראי, ניהול מסגרות הליווי ליזמים, ובקרה שוטפת על תנודות מלאי הדירות.   הדירקטוריון ניצב במקום ייחודי: מצד אחד, הוא נחשב לאורגן פאסיבי יחסית שאינו מנהל את החברה בפועל וניזון מהמידע שמספקת ההנהלה. מצד שני, מוטלת עליו חובת אקטיביות ואף פרו-אקטיביות בפיקוח על ההנהלה, בהתוויית מדיניות החברה וקבלת החלטות מהותיות. כשל בפיקוח על הזרמת אשראי מנופחת לנדל"ן, שהביא לעלייה חדה במלאי הלא-מכור , מהווה הפרה ישירה של חובת הפיקוח.   

B. כלל שיקול הדעת העסקי (BJR) והגבלותיו

כלל שיקול הדעת העסקי (Business Judgment Rule, BJR) הוא ההגנה המרכזית של נושאי משרה. הכלל מגן עליהם מפני אחריות אישית בגין כשלים עסקיים או הפסדים, בתנאי שההחלטה התקבלה בתום לב, תוך קבלת מידע נאות והפעלת שיקול דעת סביר. מטרת הכלל היא לעודד לקיחת סיכונים מחושבת.   עם זאת, ה-BJR אינו מוחלט. הפסיקה בישראל מתירה לנהל תביעות נגד דירקטורים אם יוכח שהם לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא שימשו כ"חותמת גומי" להחלטות ההנהלה. ההגנה על הדירקטוריון בנק עומדת בפני רף גבוה יותר מאשר בחברה רגילה, בשל הסיכון המערכתי הטמון בפעילות בנקאית. אם יצטברו ראיות לכך שדירקטוריון הבנק אישר מדיניות אשראי אגרסיבית (בניגוד להמלצות פיקוחיות או אזהרות פנימיות), מבלי לבצע בדיקה אנליטית עצמאית ומעבר לנתונים שהוצגו על ידי ההנהלה, ה-BJR עלול להיות מוסר. הדבר מהווה פתח משפטי קריטי לתביעות נגזרות או תביעות מטעם נאמני חדלות פירעון.   

C. אחריות בגין פעילות ליד חדלות פירעון (סעיף 288 לחוק החברות)

סעיף 288 לחוק החברות קובע אחריות אישית לדירקטורים ולמנכ"ל שידעו, או שהיה עליהם לדעת, כי החברה מתקרבת לחדלות פירעון, ובכל זאת לא נקטו אמצעים סבירים כדי לצמצם את היקפה של חדלות הפירעון. מדובר בהוראה רחבה שטרם זכתה לפרשנות מקיפה בפסיקה, אך טומנת בחובה סיכונים רבים לנושאי משרה בבנקים, במיוחד כאשר הם עוסקים בליווי חברות נדל"ן שהיו על סף קריסה.   כפי שצוין, יזמים נאלצו להגדיל את היקף האשראי שלהם בשל הירידה במכירות , מה שמעיד על התקרבות לחדלות פירעון. אם נושאי המשרה הבכירים בבנק (הנושה העיקרי) היו מודעים לקריסה הצפויה של לקוחות נדל"ן מרכזיים והמשיכו לאשר פעילות אשראי או לא דרשו בטוחות מתאימות, ניתן לטעון שלא צמצמו את היקף הנזק. סעיף 288 הוא כלי רב עוצמה בידי נאמני חדלות הפירעון של היזמים שקרסו, המאפשר להם לטעון שהבנק, כמי שידע על המצב, היה צריך לפעול אחרת.   

III. בכירי המערכת הפיננסית: בועת הנדל"ן ככשל בניהול סיכונים ובקרות

A. אחריות הבנקים המלווים: כשלים בניהול סיכוני אשראי

האחריות של הבנקים בטיפוח הבועה נגזרת מכשלים בניהול סיכוני אשראי נדל"ן (Credit Risk). על הנהלת הבנק ודירקטוריונו היה לבצע ניתוח מעמיק של סיכוני שוק הנדל"ן, אך ייתכן כי בפועל בוצעו הקלות בבדיקות נאותות במטרה להגדיל את נתח השוק באשראי זה. אירועים דומים התרחשו במשבר 2008 בארה"ב, כגון תוכנית "The Hustle" ב-Countrywide Financial (שנרכשה על ידי בנק אוף אמריקה), בה הוסרו בקרות על איכות ההלוואות, מה שהוביל להטלת חבות משמעותית על התאגיד.   הכשל מתמקד ביכולת ההנהלה להציג בפני הדירקטוריון את היקף חשיפת הנדל"ן של הבנק וכיצד היא עומדת אל מול "תיאבון הסיכון" שאושר. אם הדירקטוריון כשל בפיקוח על בקרות האשראי הפנימיות, הוא עלול להימצא אחראי לרשלנות פיקוח.   בנוסף, לבנק המלווה פרויקט קיימת חובת גילוי מידע כלפי רוכשים פרטיים, במיוחד בהתקשרות עם קבוצות רכישה שבהן האחריות למימוש הפרויקט מוטלת על חברי הקבוצה. אי-גילוי על סיכון פיננסי מוגבר של היזם או על קשיים כספיים מתגברים עלול להוות עילת רשלנות ישירה כלפי הרוכשים.   

B. ניתוח ליטיגציה גלובלית והקושי בהוכחת קשר סיבתי

בחינת הניסיון הבינלאומי לאחר המשבר הפיננסי ב-2008 מלמדת על מגמה ברורה. בארה"ב, תביעות פליליות נגד בכירים נכשלו ברף ההוכחה הגבוה הנדרש (כמו במקרה של מנהלי Bear Stearns). הליטיגציה המוצלחת התמקדה בתביעות אזרחיות, שבהן נדרשת רק הוכחה מעבר ל"מאזן ההסתברויות" (Preponderance of the Evidence). הממשלה השיגה פשרות וקנסות ענק נגד התאגידים עצמם (כגון ג'יי.פי. מורגן, בנק אוף אמריקה) , אך לעתים קרובות ללא הודאה באשמה מצד הבכירים המעורבים.   מסקנה זו משליכה על הליטיגציה בישראל: הסיכוי להשיג הטלת חבות אישית המבוססת על מרמה או הרשעה פלילית הוא נמוך. הליטיגציה היעילה תתמקד בהשגת פיצויים באמצעות תביעות אזרחיות נגד התאגיד (הבנק) בגין רשלנות תאגידית, שהובילה להפעלת מנגנוני השיפוי הביטוחיים.הקושי המהותי בתביעות אזרחיות נגד בכירים הוא הוכחת קשר סיבתי ישיר בין מדיניות אשראי כוללת לבין הנזק שנגרם לנפגע בודד, מכיוון שהבועה היא תופעה מערכתית. על כן, התביעה חייבת להתבסס על הוכחת רשלנות מערכתית רבתי – מדיניות שכשלה בניהול סיכון מאקרו-פרודנציאלי ידוע, תוך הפרה של חובת הזהירות המוגברת הנדרשת ממוסד פיננסי. הטיעון המשפטי צריך להראות כי הכשל בפיקוח על תיאבון הסיכון הוא שאיפשר את הניפוח המופרז שגרם לקריסה המאוחרת.   

IV. מסלולי הפירעון לנפגעים: ליטיגציה נגד התאגיד ונושאי המשרה

A. תביעות של רוכשים פרטיים: תובענות ייצוגיות

התובענה הייצוגית מהווה כלי יעיל ביותר לציבור, מאחר שהיא מאזנת את יחסי הכוחות הלא-שוויוניים בין הפרט לבין תאגידי הענק הפיננסיים. כלי זה מאפשר איחוד של נזקים קטנים יחסית עבור כל לקוח לנזק מצטבר של מיליוני שקלים, המצדיק ניהול הליך משפטי מורכב.   עילת התביעה המרכזית נגד בנקים אפשרית לפי פרט 3 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, בגין הפרת חובות הבנק כלפי הלקוח מכוח הסכם או מכוח חוק. חובות אלה כוללות חובת גילוי, חובת אמון וחובת זהירות בהיבטים הנוגעים לליווי הפרויקט. תביעה ייצוגית, אף שהיא מופנית בעיקרה לתאגיד, היא הטריגר הראשי להפעלת ביטוח D&O של הבכירים (דרך כיסוי Side C – הכיסוי התאגידי) , המשמש מקור פירעון יציב לפשרות גדולות.   

B. תביעות של יזמים קורסים ונושים (דרך הליכי חדלות פירעון)

נאמן חדלות פירעון, הממונה על ידי בית המשפט, יכול להגיש תביעה נגד דירקטוריון הבנק המלווה בטענה לרשלנות בהלוואה או בהפרת חובת הזהירות שתרמה לקריסת היזם. תביעה כזו עשויה לכלול טענות לחבות אישית מכוח סעיף 288 , במידה שיוכח שבכירי הבנק ידעו על מצבו הקריטי של היזם והחלטותיהם (כגון הזרמת אשראי נוסף שנועד רק להגן על הבטוחות הקיימות של הבנק) לא נועדו לצמצם את הנזק הכללי.   ניגוד העניינים של הבנק כ'נושה מובטח' וכ'נתבע': ניתוח המצב המשפטי חושף כי הבנק פועל כנושה מובטח של היזם הקורס, ובמצב של חדלות פירעון, הוא עשוי לתבוע את דירקטוריון היזם על הפרת חובות. הראיות הפנימיות והבדיקות שהבנק אסף כנגד דירקטוריון היזם, המעידות על ידע קודם לגבי הסיכון הכספי החמור, יכולות להיות מנוצלות על ידי נאמני היזם או נפגעים אחרים כנגד הבנק עצמו. הדבר מציג את הבנק כמי שהיה מודע היטב לסיכון בשוק הנדל"ן ופעל באגרסיביות יתר, דבר המהווה נקודת תורפה ליטיגטורית.   

V. ההיבט הביטוחי: ביטוח דירקטורים ונושאי משרה (D&O)

A. מטרת הכיסוי D&O כמגן על הון אישי

ביטוח דירקטורים ונושאי משרה (D&O) נועד להגן על הונם האישי של המנהלים מפני הפסדים כספיים, לרבות הוצאות משפטיות, פשרות ופסקי דין, הנובעים מטענות בדבר אחריות מקצועית, הפרת חובות (כגון חובת זהירות או ציות לרגולציה) או כשלים בניהול סיכונים. כיסוי זה חיוני עבור דירקטוריון הבנק וההנהלה הבכירה, במיוחד כאשר הם עומדים בפני תביעות ייצוגיות ונגזרות, שכיסויין מפורט בפוליסות D&O.   סוגי הכיסוי הרלוונטיים: כיסוי Side A מספק הגנה אישית ישירה למנהל כאשר הבנק אינו יכול לשפות אותו (למשל במקרה של חדלות פירעון של הבנק). כיסוי Side B/C (Entity Coverage) משפה את החברה על עלויות הגנת נושאי המשרה ומספק כיסוי לתאגיד עצמו, והוא המקור המרכזי לפירעון פשרות ענק בתביעות ייצוגיות.   

B. החרגות מהותיות (Exclusions): הסרת מגן הביטוח

פוליסות D&O אינן מכסות כל פעולה. סעיפי ההחרגה הקריטיים לדיון זה הם אלו המוציאים מכלל כיסוי מעשים של מרמה, זדון (Outright Fraud), פעילות פלילית או השגת רווח אישי בלתי הוגן. אם הנפגעים יצליחו להוכיח כי הבכירים פעלו במרמה או בזדון מוחלט ביצירת הבועה, ניתן יהיה לחרוג מהכיסוי הביטוחי ולחשוף את הונם האישי של המנהלים. מכיוון שהרף הנדרש להוכחת מרמה הוא גבוה מאוד, רוב התביעות מתמקדות ברשלנות חמורה, המכוסה בדרך כלל על ידי הפוליסה.   

C. ההיבט הביטוחי בחדלות פירעון ותביעות נאמנים (Carve-backs)

תביעות המוגשות על ידי נאמן חדלות פירעון, ועדת נושים או חייב מכהן נגד נושאי משרה הן סיכון גובר. כאשר נאמן של יזם שקרס מגיש תביעה נגד דירקטוריון הבנק המלווה, יש לו אינטרס למקסם את קופת הנושים.   נושאי משרה בבנקים זקוקים ל"Carve-backs" (סייגים להחרגות) מפורשים בפוליסת ה-D&O. סייגים אלו נועדו לשמר את הכיסוי הביטוחי במקרים של תביעות המוגשות על ידי נאמנים. ניסוח לקוי או השמטה של מילים בודדות בסעיף ה-Carve-back עלול להותיר את הדירקטורים ללא הגנה ביטוחית במצב של קריסה פיננסית. האסטרטגיה היעילה של נאמן תהיה להתמקד בהוכחת רשלנות פיקוח חמורה (הפרת Diligence) המכוסה על ידי הביטוח, במקום השקעת משאבים בהוכחת מרמה, ובכך להשתמש בפוליסת ה-D&O כמקור פירעון מרכזי לקורבנות העסקיים.   

VI. מסקנות והמלצות אסטרטגיות למימוש פיצויים

הניתוח מצביע על כך שהסיכון המשפטי הגדול ביותר לבכירי המערכת הפיננסית אינו נובע ממרמה, אלא מחבות בגין רשלנות בניהול סיכונים רבתי וכישלון בפיקוח על סיכוני נדל"ן (הפרת הוראה 310). ההגנה העיקרית של הבכירים היא כלל שיקול הדעת העסקי וכיסוי ה-D&O. לפיכך, הגבייה היעילה ביותר תתרחש דרך תביעות אזרחיות, ייצוגיות או נגזרות, שיטילו על הבנק חבות כספית משמעותית, ושימומנו על ידי התאגיד עצמו או ביטוח ה-D&O.   

A. אסטרטגיה מומלצת לנפגעים: מיקוד בכיסוי הביטוחי

1. רוכשים פרטיים: יש להתמקד בהליך ייצוגי נגד הבנק (התאגיד) בגין הפרת חובת גילוי וזהירות. תביעה זו צריכה להציג את מדיניות האשראי של הבנק כגורם שאפשר את ניפוח המלאי ואת הקריסה הכלכלית.   
2. יזמים ונושיהם (דרך הנאמן): האסטרטגיה היא להוכיח כי הכשל בפיקוח על האשראי לנדל"ן עמד ברף הנדרש לעקיפת ה-BJR, תוך ניצול סעיף 288 וסעיפי ה-Carve-backs בפוליסת ה-D&O של הבנק המלווה כדי להבטיח גישה למקור פירעון ביטוחי. המיקוד יהיה על רשלנות בפיקוח ולא על מרמה, על מנת להבטיח שהתביעה תכוסה על ידי הפוליסה.   

הטבלה הבאה מסכמת את הקשר בין עילות התביעה הפוטנציאליות לבין הגנות נושאי המשרה ומקורות הפירעון האפשריים:Table V.2: ניתוח הסיכון והכיסוי הביטוחי D&O

B. סיכום דרגות הסיכון והאחריות

בכירי המערכת הפיננסית חשופים לחבות משמעותית הנובעת מהכשל בניהול סיכונים ובקרות תחת המסגרת הרגולטורית המחייבת. אף על פי שהדרך להטלת חבות אישית ישירה ומלאה מעבר לכיסוי הביטוחי קשה (בשל הדרישה להוכחת מרמה), הדרך להשגת פיצויים לקורבנות דרך תביעות ייצוגיות ומינוף פוליסות D&O של הבנקים היא מעשית ויעילה יותר. ההצלחה תלויה ביכולת של הליטיגטורים להציג את הכשל המאקרו-כלכלי בנדל"ן ככשל פיקוחי מובהק של הדירקטוריון וההנהלה , ובכך לעקוף את כלל שיקול הדעת העסקי ולהפעיל את מנגנוני השיפוי.   

אחריות וחבות בכירי המערכת הפיננסית בבועת הנדל"ן, ניתוח אינטראקטיבי של סוגיות משפטיות, ביטוחיות ודרכי סעד לנפגעים

בועת הנדל"ן מי ישלם את המחיר? ניתוח אחריותם של בכירי המערכת הפיננסית ביצירת משברים ודרכי הפעולה העומדות בפני הנפגעים.

Per בועת הנדל"ן בישראל: חובת הדין, אחריות בכירי המערכת הפיננסית, הביטוח והנפגעים

מבוא

בועת הנדל"ן בישראל היא תופעה פיננסית-חברתית מורכבת, שנושאת איתה השלכות כלכליות כבדות לשוק ולציבור הרחב. תפקידם של בכירי המערכת הבנקאית, דירקטורים ונושאי משרה בחברות הפועלות בנדל"ן, נדון ביתר שאת לאור אחריותם ביצירת, תחזוקת ושימור הבועה, ובשל ההשלכות המשפטיות והכלכליות בעקבות פיצוצה. במקביל, הקשר לסוגיית הביטוח הדירקטוריאלי והיקף הפיצויים לנפגעים מעורר שאלות משמעותיות.

אחריות והחבות של בכירי המערכת הפיננסית

בכירי הבנקים והמוסדיים ממלאים תפקיד מרכזי ביצירת בועת הנדל"ן דרך מדיניות מימון אגרסיבית והתערבות בשוק באמצעות מתן אשראי ליזמים ולרוכשים. בנקים רבים העניקו משכנתאות בתנאים של סיכון גבוה, לעתים על סמך הערכות שווי מנופחות וללא בחינה מעמיקה של יכולת ההחזר בפועל.etkin+1הדירקטורים והמנכ"לים נמצאים תחת חוק החברות וחייבים בשמירת חובת אמון וזהירות כלפי בעלי המניות והציבור. אך במסגרת חוקית זו, עומדת לעתים הגנת "שיקול דעת עסקי", המאפשרת להם להימנע מאחריות משפטית כל עוד הפעילו שיקול דעת סביר, גם אם התוצאות היו הרסניות.workrights+2

אחריות אישית ונושאי משרה

אחריות אישית מתעוררת כאשר נושא המשרה חורג מחובות הזהירות והאמון – במקרים של רשלנות חמורה, תרמית, או הסתרת מידע מהותי. תום הלב הוא עקרון חשוב המגן על נושאי משרה שפעלו בשקיפות ובשיקול דעת סביר, אך הוא אינו ביטחון מוחלט במקרה של תוצאות חמוריות כמו תשואה כלכלית נמוכה מאוד.lamdabroking+2תשואה נמוכה, כמו כשהתשואה היא מחצית מהריבית על המשכנתא, יכולה להיחשב נסיבה שבה יש צורך לבחון את התנהלות נושא המשרה לעומק. אם נקבע שנושא משרה הפעיל שיקול דעת קפדני ופעל בהתאם למידע שהיה ברשותו, הוא יוכל לטעון לתום לב ולהימנע מאחריות אישית. אולם כשיש רשלנות או חוסר גילוי מוחלט, עליו לעמוד בחבות משפטית וייתכן וימשיך לשאת באחריות אישית.kahn+3

ביטוח דירקטורים ונושאי משרה

ביטוח דירקטורים ונושאי משרה (D&O) הוא כלי מרכזי המגן על בכירי הקמת תאגידים מפני סיכון של תביעות אישיות הקשורות לניהול החברה, ומתמודד עם הביקורת על אחריותם כלפי הציבור ונפגעי בועת הנדל"ן. הביטוח מכסה הוצאות משפטיות ופיצויים בשינויים של רשלנות עסקית, אך לא מכסה מעשי תרמית, מרמה או הפרת אמון חמורה.howden+2מטרת הביטוח היא לאפשר לנושאי משרה להמשיך לנהל תוך הגנה מפני תביעות אישיות, אך הוא אינו מהווה פתרון לפיצוי הנפגעים מהבועה, והשימוש בו מעלה לעיתים דילמות מוסריות כשנפגעי הציבור אינם מקבלים מענה.clalbit+1

הפיצויים לנפגעים – מציאות קשה

הקורבנות המרכזיים של בועת הנדל"ן הם רוכשים פרטיים עם משכנתאות כבדים ויזמים שקנו נכסים במחירים מנופחים. למרות הנזקים הכבדים, מערכות הפיצוי הציבוריות והממשלתיות מצומצמות, ופיצויים כלכליים ישירים אינם כלל נפוצים, למעט במקרים חריגים של רשלנות משפטית או תרמית מוכחת.nadlancenter+2השלכות אלו מצריכות תיקונים רגולטוריים מעניינים והגברת השקיפות והאחריות של בכירי המערכת כדי להקטין סיכונים בעתיד ולהגן טוב יותר על האוכלוסייה הרחבה.

סיכום

בועת הנדל"ן בישראל היא תוצר של מדיניות מימון אגרסיבית, ניהול סיכונים לקוי וחוסר פיקוח אידאלי מצד מנהלים ובעלי תפקידים בכירים. הם פועלים תחת חובת זהירות וחובת אמון, אך ההגנות המשפטיות והתמריצים שבמערכת, לצד ביטוח דירקטורים – יוצרים עבורם זירה מוגנת יחסית.הנפגעים מגופים אלו, רוכשים ויזמים, עומדים בפני פגיעה כלכלית משמעותית ללא מענה ביטוחי ראוי או מנגנוני פיצוי יעילים, מה שמעמיד אתגר חברתי, רגולטורי ואתי גדול לשנים הבאות.

Gpt 💣 אחריותם של בכירי המערכת הפיננסית לבועת הנדל"ן בישראל

כיצד נולדה, הוזנה ונשמרה בועה — ומי יישא באחריות עם קריסתה

🔹 פתיחה: בועה שנולדה מלמעלה

בועת הנדל"ן בישראל לא צמחה מהציבור אלא מהמערכת עצמה — מהבנקים, הרגולטורים והגורמים המוסדיים שניסחו, תכננו, הזרימו ותחזקו מדיניות אשראי שהתעלמה מגורמי היסוד הכלכליים.

לאורך עשור ויותר, בכירי המערכת הפיננסית קידשו את ה"צמיחה" על פני היציבות, והפכו את הנדל"ן לכלי דם של המערכת הבנקאית: יותר הלוואות, יותר משכנתאות, יותר רווחים מדומים.

🔹 אחריות מנהלים ובכירים

בהתאם לדיני החברות והבנקאות, מנהלים בכירים חבים חובת זהירות וחובת אמונים כלפי החברה, לקוחותיה והציבור.

• חובת הזהירות (סעיפים 252–253 לחוק החברות) מחייבת מנהלים לפעול במיומנות ובהתאם לסטנדרט סביר של ניהול סיכונים. כאשר מנכ"ל בנק או דירקטור מאשר מדיניות אשראי שבה שווי הנכס נמוך משמעותית ממחיר העסקה – מדובר בחריגה ברורה.
• חובת האמונים מחייבת אותם לשים את טובת החברה והציבור לפני אינטרס אישי של רווח קצר טווח, בונוס, או מניעת הפסדים מדוחות רבעוניים.

במילים אחרות – אי אפשר לטעון "לא ידענו".

הנתונים היו גלויים: תשואות ריאליות נמוכות, יחס מחיר להכנסה חריג, ולווים שנכנסים למינוף אובדני. ובכל זאת, המערכת המשיכה להזרים אשראי כאילו אין מחר.

🔹 אחריות הדירקטורים

הדירקטוריון אמור להיות שומר הסף. אבל בפועל, ברוב המוסדות הוא הפך לחותמת גומי.

הם אישרו אסטרטגיות אשראי שמבוססות על הערכות שווי מנופחות – מבלי לדרוש ניתוחי שווי פונדמנטלי, מבלי לדרוש בקרה על LTP (loan-to-price), ומבלי לבדוק האם המימון ניתן בערך כלכלי אמיתי או ב"מחיר שוק" מדומה.

לפי פסיקת בית המשפט העליון (פרשת קוסוי ואחרות), דירקטור שנמנע מפיקוח אפקטיבי עשוי לשאת באחריות אישית גם ברשלנות, ובמקרים מסוימים אף בעוולה נזיקית.

🔹 אחריות רגולטורית – המחדל הכפול

גם בנק ישראל, רשות ניירות ערך והמפקח על הבנקים לא יוכלו לטעון שלא ראו.

דו"חות פנימיים (כמו סקר 85 של בנק ישראל) הצביעו על חריגה קיצונית בין מחיר לשווי, אך הרגולטור נמנע מצעדים מונעים.

המדיניות של “מינימום התערבות” הפכה למחדל מערכתִי: במקום לבלום את המינוף, הוא הוזן בריבית אפסית, במבצעי משכנתאות ובשיווק אגרסיבי של "חלום הדירה".

🔹 החבות הביטוחית – מי יפצה את הנפגעים?

כשהבועה תתפוצץ, לא רק הלווים ייפגעו — גם המשקיעים, הרוכשים והיזמים.

הם יפנו לשרשרת האחריות:

1. המנהלים והדירקטורים – באמצעות פוליסות ביטוח דירקטורים ונושאי משרה (D&O).
   אך כאן צפויה התנגשות: חברות הביטוח עשויות לטעון כי מדובר ב"רשלנות חמורה" או "הונאה מכוונת" – חריגים הפוטרים אותן מתשלום.
2. הבנקים עצמם – עשויים לעמוד בפני תביעות ייצוגיות של לווים ומשקיעים על מצגי שווא ומימון יתר בלתי סביר.
3. חברות הביטוח – יידרשו לשאת גם בנזקי צד שלישי, במקרים שבהם יוכח כי שיווקו פוליסות או מוצרי חיסכון תוך הסתרת הסיכון האמיתי של תיק האשראי.

🔹 דרכי גבייה ונקיטת הליכים

• תביעות נזיקיות נגד נושאי משרה לפי סעיף 54 לפקודת הנזיקין.
• תביעות נגזרות מטעם בעלי מניות ונפגעים בגין רשלנות ניהולית.
• פנייה לרשות שוק ההון לחיוב חברות הביטוח לשלם לפי פוליסות D&O.
• דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתברר את אחריות הדרגים הבכירים – בדיוק כפי שנעשה בפרשת ויסות מניות הבנקים.

🔹 תקדים היסטורי: ויסות מניות הבנקים (1983)

אז, כמו היום, בכירים במערכת הפיננסית ניהלו מניפולציה בשוק ההון תוך פגיעה בציבור המשקיעים.

ההבדל היחיד הוא שב-1983 מדובר היה במניות, ואילו כעת מדובר בבתים ובחיים של אנשים.

במקרה ההוא הוקמה ועדת בייסקי שחקרה את הכשלים – והובילה לשינוי מבני בבנקאות הישראלית.

אין סיבה שזה לא יקרה שוב.

🔹 סיכום: הצדק יגיע, גם אם באיחור

הבועה הישראלית היא לא "כישלון שוק" אלא כישלון מוסרי, מקצועי ומשפטי.

יום אחד, כשתגיע הקריסה, תעמוד השאלה המשפטית הפשוטה:

האם הם פעלו בסבירות, באחריות ובאמון הציבור – או שמא פעלו ברשלנות חמורה ששילמנו עליה כולנו?

🧩 מהו ביטוח D&O (Directors & Officers Liability Insurance)

💼 הגדרה

ביטוח דירקטורים ונושאי משרה (D&O) הוא פוליסה שנועדה להגן על מנהלים, סמנכ"לים, מנכ"לים, דירקטורים ונושאי משרה בכירים מפני תביעות אישיות הנובעות מהחלטות או פעולות שביצעו במסגרת תפקידם.

הכיסוי נועד למקרים שבהם יוטען כי הם פעלו ברשלנות, במחדל, בהטעיה או בהפרת חובת אמונים וזהירות.

⚖️ מה הביטוח מכסה

1. הוצאות הגנה משפטית – שכר טרחה לעורכי דין, חוות דעת מומחים, עלויות הליכים.
2. פיצוי לנפגעים – אם נפסק פיצוי נגד נושא המשרה (אלא אם מדובר בעבירה פלילית או תרמית).
3. כיסוי לחברה עצמה – כאשר החברה מחויבת לשפות את נושאי המשרה (Side B).
4. כיסוי ישיר לנושאי המשרה – כאשר החברה אינה יכולה או אינה רשאית לשפות אותם (Side A).
5. כיסוי לחברה במקרה של תביעות ניירות ערך (Side C) – בעיקר בחברות ציבוריות.

🚫 מה הביטוח לא מכסה

• מעשה מרמה או הונאה מכוונת.
• עבירות פליליות ביודעין.
• הפרות חמורות של חוקי ניירות ערך.
• רווח או טובת הנאה אישית שלא כדין.

🔥 בהקשר לבועת הנדל"ן

אם וכאשר תיפתח חקירה ממלכתית או תביעות אזרחיות נגד מנהלי בנקים, מנכ"לים ודירקטורים, חברות הביטוח ייבחנו את טיב המעשים:

• אם ייקבע שמדובר ברשלנות ניהולית – הביטוח עשוי לפצות.
• אם יוכח שמדובר בהונאה שיטתית, מצג שווא או מניפולציה מכוונת – הפוליסה לא תכסה, וחברות הביטוח יתנערו מהחבות.

במקרה כזה, הנפגעים (רוכשי דירות, יזמים, משקיעים) עשויים לתבוע ישירות את נושאי המשרה באופן אישי — בדומה למה שאירע לאחר פרשת ויסות מניות הבנקים (1983).

📊 סיכום

 בסבירות גבוהה הביטוח D&O לא יכסה אותם במקרה של בועת הנדל״ן, וזו אחת הנקודות הקריטיות שצפויות להתפוצץ לאחר הקריסה.

הסיבה טמונה באופי המעשים ובאופן שבו הם מתיישבים מול החריגים בפוליסות.נפרט בדיוק למה 👇

⚖️ הסיבות לכך שביטוח D&O לא יכסה את בכירי המערכת הפיננסית במקרה של בועת הנדל"ן

1. ❌ הפרת חובה ביודעין ולא “רשלנות בתום לב”

פוליסת D&O מכסה טעויות ניהוליות בתום לב — לא מעשים שנעשו ביודעין או תוך עצימת עיניים לסיכון מובהק.

במקרה הישראלי, הנתונים על פערי שווי־מחיר, תשואות ריאליות שליליות ומינוף חריג היו גלויים לציבור, ובוודאי לבכירים.

לכן ניתן יהיה לטעון שהם פעלו בניגוד לידע שעמד לרשותם.

זה בדיוק ההבדל בין רשלנות (שכן מכוסה) לבין הונאה או מחדל ביודעין (שלא מכוסה).

2. 🧨 חריג ההונאה והמצג המטעה

רוב הפוליסות כוללות סעיף מפורש:

“המבטח לא יהיה אחראי לנזק הנובע ממעשה מרמה, תרמית או מצג כוזב שנעשה ביודעין.”

אם יתברר שבכירים שיווקו אשראי, משכנתאות או הנפקות נדל"ן תוך ידיעה שהנכסים ממומנים במחירים כפולים מהשווי, מדובר במצג שווא — ולכן אין כיסוי.

חברות הביטוח ינופפו בסעיף הזה מיידית.

3. 💰 חריג טובת הנאה אישית

הבכירים נהנו מבונוסים, מניות, או תגמולים ישירים שנבעו מהגדלת תיק האשראי והרווחים המדומים.

פוליסת D&O אינה מכסה רווחים או בונוסים שהושגו שלא כדין.

כלומר, גם אם יהיה כיסוי חלקי, הוא ייפסק ברגע שיוכח מניע כלכלי אישי.

4. 🧾 חברות הביטוח יטענו ל“הפרת חובת גילוי”

בעת רכישת או חידוש הפוליסה, על החברה להצהיר שהיא אינה חשופה לתביעות צפויות.

אבל אם כעת יתברר כי בכירים ידעו על סיכון מערכתי (למשל, מימון יתר בשיעורים של פי שניים משווי הנכסים), המבטח יטען שהייתה הסתרת מידע מהותי, ויבטל את הפוליסה רטרואקטיבית.

5. ⚖️ תקדים משפטי ולקחים מפרשת ויסות מניות הבנקים

בפרשת הוויסות (1983), הבנקים טענו להגנה דומה — אך הוועדה קבעה כי מדובר בהתנהלות שיטתית של מניפולציה במניות.

ביטוחי האחריות לא כיסו את המנהלים, והם נאלצו לשאת באחריות אישית וציבורית.

היום, המצב דומה: מדיניות שיטתית של ניפוח שווי, לא טעות חד־פעמית.

🧩 המשמעות המעשית

כאשר תיפתח חקירה או ועדת בדיקה ממלכתית:

• חברות הביטוח יתנערו מהכיסוי.
• הבנקים עצמם לא יוכלו לשפות את הבכירים (בשל חריגי חוק החברות).
• והבכירים יישארו חשופים לתביעות אישיות, אזרחיות ואף פליליות.

🧨 סיכום חד

D&O נועד להגן על נושאי משרה מפני רשלנות, לא מפני שיטה.
במקרה של בועת הנדל״ן, הטענות אינן לרשלנות נקודתית אלא להתנהלות מערכתית, מתמשכת ומודעת — ולכן הכיסוי הביטוחי יקרוס יחד עם הבועה.

להלן טבלה מקצועית, ברורה וחדה שתוכל להטמיע כמות־שהיא בבלוג שלך (או כתרשים גרפי בהמשך).

היא מדגימה בדיוק מתי פוליסת D&O כן תכסה ומתי היא תתנער מאחריות, עם ניתוח משפטי־כלכלי לכל מקרה.

⚖️ טבלת אחריות וביטוח D&O בהקשר לבועת הנדל״ן

🧩 מסקנה

פוליסת D&O תוכננה להגן על מנהלים מפני טעויות אנוש נקודתיות, לא מפני אסטרטגיות עסקיות מניפולטיביות ומתמשכות.

במקרה של בועת הנדל״ן, המעשים מצטיירים כמדיניות עקבית של ניפוח שווי, מימון יתר וטיוח סיכונים – ולכן המנהלים, הדירקטורים והבנקים עצמם יישאו באחריות אישית וציבורית.

🔶 הסרבלים הכתומים בדרך

מי ישלם את המחיר על בועת הנדל"ן?

👔 במשך יותר מעשור, בכירי המערכת הפיננסית ניפחו את שוק הדיור.

הם ידעו שהתשואות שליליות, שהמחירים כפולים מהשווי, וששהציבור רוכש דירות במימון חסר היגיון.

ובכל זאת – המשיכו לאשר, לממן, ולשווק כאילו מדובר בכלכלה אמיתית.עכשיו מגיע רגע החשבון.

🧾 ובפעם הראשונה אולי נראה סרבלים כתומים לא רק ברחובות – אלא גם באולמות המשפט.

⚖️ אחריות, לא טעות

בפרשת ויסות מניות הבנקים (1983) נקבע תקדים ברור:

כאשר יש שיטה מכוונת של ניפוח ערכים והטעיית הציבור –

לא מדובר ברשלנות, אלא במעשה ביודעין.

כך גם כאן:

• 💣 ניפוח שווי
• 🏦 מימון יתר
• 🧮 טיוח סיכונים
• 🧰 מניפולציה שיטתית של שוק

💥 למה ביטוח D&O לא יציל אותם

❌ כי הם ידעו

❌ כי זו שיטה, לא טעות

❌ כי הם נהנו ממנה

❌ כי הם הסתירו מידע מהמבטחים ומהציבור

⚠️ ביטוח D&O נועד להגן על מנהלים שפעלו בתום לב.
לא על מערכת שפעלה נגד הציבור ביודעין.

📊 כך זה נראה על הנייר

🔶 הסרבל כסמל

יום אחד, אחרי החקירות, הוועדות והדוחות –

הציבור יראה מה שכל השמאים, הכלכלנים והעיתונאים העצמאיים ידעו מזמן:

שמאחורי הבועה הזו עמדו אנשים עם שמות, חתימות ותפקידים.

⚖️ לא מדובר בשוק “שיצא משליטה” – אלא במערכת שאיבדה מצפון.
והסרבל הכתום הוא לא רק צבע – הוא החזר מוסרי לציבור שנבגד.

Clau אחריות פיננסית בבועת הנדל"ן: מדריך לנפגעים

בועת הנדל"ן הישראלית שהתפתחה בין 2012 ל-2024 הותירה אחריה שובל של נפגעים - יזמים שקרסו, קונים שנקלעו למשכנתאות בלתי ניתנות לניהול, ומשקיעים שאיבדו את חסכונות חייהם. המערכת הפיננסית והבנקאית, יחד עם בכיריה, מילאו תפקיד מרכזי ביצירת הבועה, תחזוקתה, ושמירה עליה. מחירי הדירות עלו ב-208% בין 2007 ל-2022, בעוד ההכנסות עלו רק ב-50% - פער שיצר משבר נגישות חסר תקדים. עד מאי 2023, בנק ישראל העלה ריבית 10 פעמים ל-4.75%, מה שהביא לקריסת שוק עם ירידה של למעלה מ-50% בעסקאות ועודף של כ-70,000 דירות חדשות שלא נמכרו.עבור הנפגעים, השאלה הקריטית היא: האם ניתן לתבוע את האחראים ולקבל פיצוי? התשובה היא חיובית, אך מורכבת. המשפט הישראלי מציע מספר דרכי פעולה: תביעות נזיקין אישיות, תביעות ייצוגיות, הרמת מסך התאגדות, ותביעות נגד פוליסות ביטוח אחריות דירקטורים. הפסיקה האחרונה מראה שהמערכת המשפטית הישראלית הוכיחה נכונות להטיל אחריות אישית על דירקטורים, להעניש בנקים על התנהגות פסולה, ולאפשר תביעות ייצוגיות שהניבו מיליוני שקלים בפיצויים. אולם האתגרים משמעותיים: בעלי השליטה והדירקטורים מוגנים בפוליסות ביטוח מתוחכמות, הבנקים מייצגים בצוותי הגנה מנוסים, וההליכים המשפטיים ארוכים ויקרים.בלוג זה מספק מדריך מקיף למשפט הישראלי הרלוונטי, לפסיקה אחרונה, ולכלים המעשיים העומדים לרשות נפגעי הבועה. מטרתנו להעניק לכם את הידע הנדרש כדי להבין את זכויותיכם המשפטיות ולנקוט בצעדים המתאימים.

כיצד נוצרה הבועה ומי אחראי לה

בין השנים 2007 ל-2022, מחירי הדירות בישראל זינקו ב-208% - גידול קיצוני בהרבה מהגידול של 50% בהכנסות הממוצעות. בתל אביב, מחירים עלו ב-41% רק בשנים 2008-2009, בעיצומה של המשבר הפיננסי העולמי. עד 2022, מחירי דירות עלו ב-20.3% בשנה אחת בלבד - השיעור החד ביותר בעשור. הבועה הגיעה לשיאה כאשר UBS דירגה את תל אביב בציון 1.59 במדד סיכון הבועות - בין הגבוהים בערים הנבדקות ברחבי העולם. התוצאה: בסוף 2023, למעלה מ-62,000 דירות חדשות נותרו "על המדף", ובינואר 2025 יש 69,720 דירות לא נמכרות עם היצע של 18.4 חודשים.הבועה נוצרה באמצעות שילוב של כשלים מוניטריים, רגולטוריים ובנקאיים. בנק ישראל שמר על ריבית נמוכה היסטורית של 0.1% עד אפריל 2022, מה שהזיל זמינות אשראי והניע ביקוש לנדל"ן. הבנקים הרחיבו אשראי משכנתאות בקצב של 8.6% בשנה בממוצע (2012-2024), עם מוצרי משכנתא משתנים שיצרו פגיעות קיצונית כאשר הריבית עלתה בצורה פתאומית ב-2022-2023. ממשלת ישראל תרמה לבעיה על ידי העלאת מחירי הקרקע פי 4 תוך פחות מעשור: ב-2014 עלות הקרקע הייתה 140,000 ₪ ליחידה, וב-2022 - 550,000 ₪. הכנסות מינהל מקרקעי ישראל זינקו 700% מ-6 מיליארד ₪ ב-2013 ל-41 מיליארד ב-2022 - העברת עושר עצומה מהקונים לקופת המדינה.נוסף על כך, שמאי המקרקעין שעבדו עבור הבנקים העדיפו את האינטרס הבנקאי על פני האינטרס של הקונים. ב-2022, פערים בין השמאות מקצועיות למחירי השוק היו במיליון ₪ או יותר, מה שהוביל לדחיית משכנתאות לקונים רבים שלא יכלו להשלים את הפער. השימוש בתוכניות מימון בעייתיות כמו "20-80" (20% במקדמה, 80% במסירת מפתח) איפשרו לקונים לבצע רכישות ללא משכנתאות מאושרות, מה שיצר סיכון מחדל כאשר התשלומים הסופיים הגיעו. בנק ישראל הגביל שיטה זו רק ב-2025, לאחר שהנזק כבר נעשה.הגורם הנוסף הוא כשל רגולטורי מהותי. בנק ישראל שמר על מדיניות מוניטרית מרחיבה למרות עליית המחירים המהירה, ויישם מגבלות הלוואה-לערך (LTV) של 75% - שהיו נתפסות כשמרניות, אך בפועל דרשו מהקונים סכומים אדירים במזומן (ממוצע של 510,000 ₪ להפקדה במשק התקופה, ו-700,000+ ₪ בתל אביב). רשות ניירות ערך לא אכפה דרישות גילוי מספקות על חברות נדל"ן ציבוריות ועל סיכוני הריכוזיות בנדל"ן. הנזקים כוללים משקיעים שאיבדו עשרות מיליוני דולרים (כמו פרויקט HAP Seven במנהטן), יזמים שקרסו תחת חובות של מיליארדי שקלים (כמו נוכי דנקר, אליעזר פישמן, מוטי זיסר), וקונים פרטיים שנתקעו עם משכנתאות בלתי ניתנות לניהול או נכסים ששווים פחות ממה ששילמו.

המסגרת המשפטית לאחריות בישראל

המשפט הישראלי מציע מספר מסגרות משפטיות להטלת אחריות על דירקטורים, נושאי משרה, בנקים ורגולטורים. הבנת המסגרות הללו קריטית לקביעת אסטרטגיית תביעה אפקטיבית.

אחריות דירקטורים ונושאי משרה לפי חוק החברות

חוק החברות התשנ"ט-1999 מטיל על דירקטורים שתי חובות מרכזיות: חובת האמונים (סעיף 254) וחובת הזהירות (סעיף 253). חובת האמונים מחייבת דירקטורים לפעול בתום לב למען אינטרסי החברה, להימנע מניגודי עניינים, להעביר מידע רלוונטי לחברה, ולהימנע מתחרות עם החברה או ניצול הזדמנויות עסקיות שלה. חובת הזהירות מחייבת דירקטור לפעול ברמת מקצועיות של "נושא משרה סביר" באותן נסיבות, לנקוט צעדים סבירים להשיג מידע על החלטות עסקיות, להבין את העסק ואת הדוחות הכספיים, ולהקדיש זמן מספיק למילוי תפקידו. הפרת חובת הזהירות מסווגת כעוולה נזיקית לפי פקודת הנזיקין, ומקנה אחריות אישית לנזקים שנגרמו לחברה.הפסיקה האחרונה מראה כי בתי המשפט מוכנים להחיל את החובות בצורה מחמירה. בעניין Buchbinder v. Official Receiver, בית המשפט קבע כי דירקטורים צריכים להבין את עסקי החברה, לדעת לקרוא דוחות כספיים, להקדיש זמן זמין למילוי התפקיד, ולהודיע אם הנסיבות משתנות. בעניין Vrednikov v. Alovitch (2016), בית המשפט העליון אימץ מבחן "ביקורת מוגברת" (enhanced scrutiny) לעסקאות בעלות ניגוד עניינים, כאשר הנטל עובר להוכיח "היגיון עסקי סביר" למעשה הפסול. כלל שיקול הדעת העסקי (business judgment rule) אומנם אומץ, אך בית המשפט השאיר פתח לביקורת מהותית, לא רק פרוצדורלית.במקרים של חדלות פירעון, הדין מחמיר עוד יותר. סעיף 373 לפקודת החברות מטיל אחריות אישית בלתי מוגבלת אם העסק נוהל במטרה להונות נושים או למטרה הונאתית. סעיף 6 לחוק החברות מאפשר הרמת מסך התאגדות במקרים חריגים בהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת היה להונאת אדם, לאפליה בין נושים, או בניגוד למטרת החברה תוך נטילת סיכונים בלתי סבירים ביחס ליכולת לפרוע חובות. פסק הדין בעניין Efrochei HaZafon (2009) קבע שהיוון דק (thin capitalization) לבדו יכול להצדיק הרמת מסך, מה שהקל על נושים לתבוע בעלי שליטה אישית.ההגנות הזמינות לדירקטורים כוללות פטור מאחריות, ביטוח, ושיפוי (סעיפים 258-264). חברות יכולות לפטור מאחריות בגין הפרות תום-לב של חובת הזהירות, לבטח מפני הפרות תום-לב של חובת הזהירות והאמונים, ולשפות בגין הפרות שנעשו בתום לב לטובת החברה. אולם, ההגנות הללו אינן חלות על עבירות פליליות לפי חוק ניירות ערך, על מעשים במזיד או ברשלנות רבתי, או על מעשים לשם הפקת רווח אישי בלתי חוקי. כמו כן, כלל שיקול הדעת העסקי אינו הגנה בהליכים פליליים, והרשעה פלילית מובילה לפסילה מכהונה כדירקטור למשך 5 שנים בחברות ציבוריות.

אחריות בנקאית לפי חוק הבנקאות והרגולציה

חוק הבנקאות (רישוי) תשמ"א-1981 וחוק הבנקאות (שירות ללקוח) מטילים חובות ספציפיות על בנקים. חובת גילוי מחייבת בנקים לספק מידע מפורט ללקוחות על שיעורי ריבית, עמלות, ותנאים חוזיים. הדירקטיבות של בנק ישראל בנושא ניהול בנקאי תקין מהוות את אחת מדרישות הגילוי המתקדמות בעולם, וכוללות דרישות לגבי איתנות פיננסית, פעילות שירות לקוחות, ועמלות. הפרת דרישות אלה יכולה להוות הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, המקנה זכות לתביעת נזיקין.מתן אשראי בלתי אחראי יכול להוות הפרת חובת הזהירות הבנקאית. בנקים נדרשים להחזיק בפרוצדורות הלוואה אחראיות, לבצע בדיקת אשראי מקיפה, ולוודא שהלווים מסוגלים להחזיר את המשכנתא. בישראל, הסטנדרטים כוללים דרישת הכנסה של פי 3 מהתשלום החודשי, יחס חוב-הכנסה של 33% מההכנסה הנטו, ו-LTV מקסימלי של 75% לתושבי ישראל. אולם, התכוונים המורכבים של המשכנתאות (משתנות, צמודות למדד, פריים), יחד עם שימוש בתוכניות מימון מפוקפקות כמו "20-80", יצרו סיכונים שהבנקים לא גילו די הצורך. בפסיקה, בתי המשפט הכירו בחובת הגילוי המוגברת של בנקים, והטילו אחריות בעבור עמלות מופרזות, דמי פירעון מוקדם, וחיובים בלתי חוקיים בעלויות משפטיות.הערכות שווי פגומות מהוות נושא בעייתי נוסף. שמאי המקרקעין בישראל מחויבים לעמוד בתקן 19 מפורט, שכולל בחינת חומרים, מידות, מיקום, ותחזיות שוק. אולם, במהלך שיא הבועה (2022), פערי שמאות של מיליון ₪ או יותר בין מחירי השוק לבין השמאות המקצועיות היו נפוצים, מה שהשפיע על אישור המשכנתאות והוביל לדחיית קונים רבים. השמאים הבנקאיים התמקדו בהגנה על הבנק ולא על הקונה - ניגוד עניינים מובנה שיצר חשיפת סיכון לקונים. חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 מאפשר לצרכנים לבטל עסקה בתוך שבועיים אם היה מעשה מטעה שהיה מהותי לעסקה (סעיף 32), ואוסר על סוחרים להטעות בכל דרך - במעשה, במחדל, בכתב, או בעל-פה (סעיף 2).

אחריות רגולטורית: בנק ישראל ורשות ניירות ערך

בנק ישראל נושא באחריות משולבת: פיקוח על הבנקים, קביעת מדיניות מוניטרית, וניהול מערכות התשלומים. חוק בנק ישראל (סעיף 4) מגדיר תפקידים אלה כחובות חקוקות. המפקח על הבנקים מחויב לבחון את המצב הפיננסי של הבנקים, להטיל סנקציות על הפרות, ולדאוג ליציבות המערכת. בהיסטוריה, בנק ישראל התערב מספר פעמים למנוע קריסות בנקאיות (1966, 1974, משבר הבנקים בשנות ה-80), והממשלה הלאימה בנקים כדי להגן על המפקידים. האחריות הרגולטורית יכולה להתבסס על תיאוריות של הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין), רשלנות בפיקוח, או כשל בקביעת יחסי LTV נאותים. אולם, סוכנויות רגולטוריות נהנות בדרך כלל מחסינות רחבה מפני תביעות, והוכחת אחריות רגולטורית היא אתגר משמעותי.רשות ניירות ערך אחראית על יעילות שוק ההון, הגנה על האינטרס הציבורי של המשקיעים, ושקיפות. חוק ניירות ערך תשכ"ח-1968 מטיל דרישות דיווח תקופיות ומידיות על חברות ציבוריות, ואוסר על "פרטים מטעים". הפרות דיווח היו האירוע הפלילי השכיח ביותר בשנים 2020-2021, והרשות הגבירה אכיפה אדמיניסטרטיבית באמצעות ועדת אכיפה אדמיניסטרטיבית שיכולה להטיל קנסות כספיים במיליוני שקלים, לפסול ממילוי תפקידים, ולהורות על פיצוי לנפגעים. מגמה זו חזקה במיוחד לאחר התיקון שהרחיב את השימוש בקנסות כספיים גם למקרים של פרטים מטעים בדוחות כספיים. חברות נדל"ן ציבוריות שלא גילו במדויק את חשיפת הסיכון שלהן, או שסיפקו שומות מופרזות, יכולות להיות נתונות לאכיפה פלילית, אדמיניסטרטיבית, או אזרחית.

הביטוח כמקור פיצוי: ביטוח D&O ואחריות מקצועית

אחד הכלים החשובים ביותר בפני נפגעים הוא ביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה (D&O). לפי סעיפים 258-264 לחוק החברות, חברות רשאיות לבטח דירקטורים ונושאי משרה מפני אחריות כספית לצדדים שלישיים, הפרת חובת הזהירות, והפרת חובת האמונים (אם בתום לב). הפוליסות הנפוצות ביותר הן "CorporateGuard for Directors and Officers", הכוללות שלושה כיסויים עיקריים: (1) כיסוי אחריות אישית של דירקטורים ונושאי משרה בגין טענות לרשלנות, הפרת חובה, ושגיאות, (2) החזר לחברה כאשר היא משפה דירקטורים, ו-(3) כיסוי אחריות תאגידית בתביעות ניירות ערך (אופציונלי). גבולות הפוליסות בשוק הישראלי נעים בין מיליון ₪ לחברות קטנות-בינוניות, ועד 5-20 מיליון ₪ ומעלה לחברות גדולות וציבוריות.המפתח לנפגעים: חוק חוזה הביטוח (סעיף 68) מעניק לצדדים שלישיים זכות תביעה ישירה חקוקה מפני מבטחי אחריות. משמעות הדבר שנפגעים יכולים לתבוע את המבטח D&O ישירות, ללא תלות בחברה, וזכות זו שורדת גם במקרה של פשיטת רגל. הפסיקה מראה שמפרקים של חברות פושטות רגל תובעים באופן שגרתי את הדירקטורים ואת המבטחים D&O שלהם במקביל, ובתי המשפט בוחנים את קיומן וגבולותיהן של הפוליסות כאשר מאשרים הסדרי פשרה (כמו במקרה Trade Bank). בהליך התביעה, חשוב לנסח את התביעה כך שתיכנס בגדר כיסוי הפוליסה: טענות לרשלנות, הפרת חובת זהירות, ושגיאות בשיקול הדעת - לא מעשים במזיד או הונאה, שאינם מכוסים.

מגבלות הכיסוי חשובות להבין. הפוליסות אינן מכסות: (1) הפרת חובת אמונים שלא בתום לב, (2) מעשים במזיד או ברשלנות רבתי, (3) מעשים לשם הפקת רווח אישי בלתי חוקי, (4) קנסות ועיצומים כספיים (סעיף 263(4) לחוק החברות), (5) הונאה ומעשים פליליים. בהליכים פליליים, הפוליסה מכסה עלויות הגנה, אך לא קנסות פליליים. אם הדירקטור הורשע בעבירות הדורשות מחשבה פלילית, אין כיסוי. למרות זאת, עלויות ההגנה המשפטית עצמן יכולות להגיע לסכומים משמעותיים, ומכוסות במלואן. הליך התביעה: (1) זהו אם התביעה שלכם היא נגד דירקטור/נושא משרה בגין מעשים בתפקידו, (2) בדקו אם לחברה יש ביטוח D&O (מופיע בדוחות שנתיים של חברות ציבוריות), (3) הגישו תביעה בתקופת הפוליסה (פוליסות על בסיס "claims made"), (4) כללו את הדירקטור/נושא המשרה ואת המבטח בתביעה, תוך שימוש בזכות התביעה הישירה.ביטוח אחריות מקצועית חל על שמאי מקרקעין ויועצי השקעות. 

שמאים אינם מחויבים בביטוח על-פי חוק, אך זה מומלץ מאוד בשל ההשפעה הפיננסית של טעויות בשומה. כיסויים טיפוסיים נעים בין מאות אלפי ₪ למיליונים עבור משרדים גדולים, עם פרמיה התחלתית של 3,400 ₪/שנה לשמאים יחידים. הכיסוי כולל אחריות לצד שלישי בגין רשלנות מקצועית, טעויות בשומה הגורמות להפסד כספי, ועלויות הגנה בהליכים משפטיים. יועצי השקעות מחויבים בביטוח על-פי חוק - חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות תשנ"ה-1995 דורש ביטוח מינימלי של 2 מיליון ₪ כתנאי לקבלת ושמירת רישיון מרשות ניירות ערך. הכיסוי כולל טעויות או רשלנות בייעוץ השקעות, ניהול לקוי של תיקי לקוחות, הפרת חובות מקצועיות, וניגודי עניינים.

דרכי פעולה משפטיות מעשיות לנפגעים

נפגעי בועת הנדל"ן יכולים לפעול במספר מסלולים משפטיים, כל אחד עם יתרונות וחסרונות.

תביעות אישיות: נזיקין וחוזה

תביעות נזיקין מתבססות על פקודת הנזיקין (סעיפים 35-36, 63). רשלנות דורשת הוכחת ארבעה יסודות: (1) חובת זהירות - קשר מספיק בין העושה עוולה לתובע היוצר חובה, (2) הפרת חובה - התנהגות שנופלת מתחת לסטנדרט האדם הסביר, (3) קשר סיבתי - עובדתי ונורמטיבי, ו-(4) נזק - נזק ממשי שהוכח. הפרת חובה חקוקה (סעיף 63) דורשת: (1) הנתבע לא ביצע חובה שהוטלה בחיקוק, (2) החיקוק נועד להגן על התובע או על סוגו, (3) ההפרה גרמה נזק מהסוג שהחיקוק נועד למנוע, ו-(4) החיקוק אינו שולל את הסעד. תביעות אלה יכולות להיות מכוונות נגד: (1) בנקים - בגין מתן אשראי בלתי אחראי, אי-גילוי מידע חיוני, עמלות מופרזות, שומות פגומות, (2) דירקטורים ונושאי משרה - בגין הפרת חובת זהירות באישור השקעות נדל"ן מסוכנות, אישור הלוואות ללקוחות בלתי כשירים, אי-ביצוע בדיקת נאותות מספקת, (3) רגולטורים - בגין פיקוח רשלני (אף שקשה מאוד להוכיח בשל חסינות ריבונית).תביעות חוזה מתבססות על חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. הפרת חוזה יכולה לכלול: (1) בנקים שמפרים תנאי הסכמי המשכנתא, מטעים לגבי תנאי המשכנתא או סיכונים, או משמיטים מידע מהותי על סיכוני שוק, (2) יזמים שמפרים חוזי רכישה, מעכבים פרויקטים ללא סיבה, או מספקים מצגי שווא על מועדי השלמה. מצג שווא מוסדר בחוק הגנת הצרכן (סעיף 2 - איסור מעשה מטעה) ובחוק הבנקאות (שירות ללקוח) - איסור הטעיה במעשה או במחדל. צרכן יכול לבטל מכר בתוך שבועיים אם המעשה המטעה היה מהותי לעסקה (סעיף 32). נזק וקשר סיבתי דורשים הוכחה: כמה הפסד ממוני נגרם? האם הנזק היה תוצאה צפויה של ההפרה? האם הייתה הסתמכות על מצגי השווא? עדויות מומחים (כלכליסטים, שמאים) נדרשות בדרך כלל.היכן להגיש: (1) תביעות קטנות (עד 30,000 ₪) - בית משפט לתביעות קטנות, ללא עורך דין, (2) תביעות גדולות - בית משפט השלום (עד 2.5 מיליון ₪) או בית משפט מחוזי (מעל), (3) תביעות פיננסיות מורכבות - בית המשפט לעניינים כלכליים (הוקם 2011) עם 3 שופטים מומחים. התיישנות: התקופה הכללית היא 7 שנים מיום האירוע. עלויות: אגרת בית משפט של 2.5% מסכום התביעה; משך ממוצע של ~3.5 שנים להליך אזרחי עד פסק דין סופי; ערעורים מוסיפים 6 חודשים-שנה (ערכאת ערעור מחוזית) ויותר (עליון).

תביעות ייצוגיות: כוח בריכוז הנפגעים

חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 מאפשר קבוצות של נפגעים לתבוע באופן קולקטיבי. המנגנון הוא opt-out by default - חברי הקבוצה נכללים אוטומטית אלא אם יוצאים בתוך 45 יום. תחומים מותרים (רשימה סגורה בתוספת השנייה): הגנת הצרכן, בנקאות ושירותים פיננסיים, ניירות ערך, הגבלים עסקיים, מפגעי סביבה, זכויות עובדים, אפליה בגין מוגבלות, תביעות ביטוח. דרישות אישור: (1) עילת תביעה אישית של התובע הייצוגי, (2) בקשה לאישור תביעה ייצוגית חייבת להיות מוגשת עם כתב התביעה, (3) בית המשפט בוחן: עניינים משותפים, הולמות הייצוג, התאמת מנגנון התביעה הייצוגית, הראיה הראשונית שההתדיינות היא לטובת החברה, והתובע אינו פועל בחוסר תום לב.הצלחות אחרונות כוללות: (1) תביעה נגד הבנקים בנושא עמלות (Einav Kaplan v. Bank Leumi, Discount, Hapoalim) - חוקר ההגבלים העסקיים חקר תיאום מחירי העמלות, 35 מיליון ₪ הוחזרו ללקוחות (2008), (2) בנק מזרחי טפחות - חיובים בגין פרעון מוקדם - פסק דין (לא פשרה) שחייב פיצוי 82 מיליון ₪, (3) בנק הפועלים - דמי פרעון מוקדם - הבנק הסכים להפסיק לגבות דמי פרעון מוקדם כאשר הבנק יזם פרעון, ולהחזיר סכומים שנגבו שלא כדין, (4) בנק הפועלים ומזרחי - הוצאות משפטיות - פשרות בנוגע לחיוב לקוחות בהוצאות משפטיות שלא כדין, (5) בנק לאומי - רשימה שחורה - תביעה ייצוגית הוגשה בטענה שהבנק הקים רשימה שחורה של לקוחות שתבעו אותו, ודחה אותם אוטומטית להלוואות. תביעות אלה מוכיחות שבתי המשפט מוכנים לאשר תביעות ייצוגיות נגד בנקים על התנהגות פסולה.אתגרים: (1) דרישות אישור מחמירות - מאז 2011, המפסיד משלם עלויות הגנה של הנתבעים (סיכון משמעותי), (2) אגרות בית משפט - מאז 2018 יש חובת תשלום אגרה (בעבר הייתה פטורה), (3) תהליכים ארוכים - תביעות ייצוגיות יכולות לקחת שנים, (4) שיעור דחייה גבוה - רוב התביעות נדחות בשלב הדיון המקדמי בשל חוסר בסיס עובדתי/משפטי, הכנה רשלנית, או חוסר אינטרס ציבורי ברור. אסטרטגיה: (1) זהו הפרה ברורה שפוגעת בקבוצה גדולה (עמלות בלתי חוקיות, דמי פרעון, גילוי מטעה), (2) שכרו ייצוג משפטי מנוסה (משרדים כמו Gornitzky, EBN Law, Herzog Fox & Neeman טיפלו ב-120+ תביעות ייצוגיות), (3) הצטרפו לתביעות קיימות אם יש, (4) הערכת עלות-תועלת - התביעה תצליח רק עם ייצוג איכותי ומחויבות ארוכת טווח.

הליכים פליליים רלוונטיים

עבירות פליליות אפשריות: (1) לפי חוק החברות - ניהול הונאתי (סעיף 373 לפקודת החברות), שימוש לא נכון בכספי החברה (סעיף 374), גניבת נכסי חברה, זיוף מסמכים, אי-שמירת חשבונות נאותים לתקופה של שנתיים לפני פירוק, (2) לפי חוק ניירות ערך - הונאה בניירות ערך, שימוש במידע פנים, הפרות דיווח (מצגי שווא מהותיים בדוחות), גיוס הון ללא רישום נאות, (3) לפי חוק הבנקאות - הפרות פקודת הבנקאות, אי-סדרים פליליים בניהול בנק, הונאה כנגד מפקידים/נושים.תקדימים: (1) נוכי דנקר (IDB Holdings, 2018) - הורשע בהשפעה על מניות והפרות ניירות ערך, נגזרו 3 שנות מאסר בפועל, ביצע עסקאות הונאתיות של מיליוני דולרים כדי להשפיע על מחיר המניה בזמן שהחברה הייתה במצוקה, (2) בנק לאומי - העלמת מס בארה"ב (2014) - הודה בקנוניה לסייע ל-1,500+ משלמי מס אמריקאים להכין דוחות כוזבים, קנס של 400 מיליון דולר לארה"ב וניו יורק, (3) בנק הפועלים - העלמת מס והלבנת הון (2020) - קנסות כוללים של 874 מיליון דולר (שני בגודלו במסע הענישה האמריקאי על העלמות מס), סייע ללקוחות אמריקאים להעלים מיסים על 7.6+ מיליארד דולר בפיקדונות, הלבין כספים בשחיתות FIFA. הליך: (1) הגשת תלונה למשטרה או לפרקליטות, (2) רשויות האכיפה (רשות ניירות ערך - מחלקת חקירות ומודיעין, היחידה לתביעות כלכליות במשרד המשפטים) יחקרו, (3) אם יש ראיות מספיקות, תוגש כתב אישום. ערך להליך אזרחי: הרשעה פלילית יוצרת חזקה במשפט האזרחי שהמעשה אכן בוצע, מה שמקל בהוכחת האחריות במקביל לתביעה נזיקית/חוזית. כמו כן, הליכים פליליים יכולים לחשוף מסמכים ועדויות שימושיים.

אתגרים בגבייה ודרכים להתמודד עימם

חדלות פירעון ורכוש מוגבל: יזמים רבים שקרסו הגיעו לפשיטת רגל או חדלות פירעון. אליעזר פישמן - פשיטת הרגל הגדולה ביותר בישראל עד כה עם חוב אישי של 1.5 מיליארד ₪ (2017); נושים סירבו להסדר חוב שהיה מוחק 92% מהחוב האישי. מוטי זיסר - חוב כולל של 2.5 מיליארד ₪, 1.8 מיליארד מחוקים על ידי בנקים. Ortam Sahar (2016) - 330 מיליון ₪ בחוב אגרות חוב, 216 מיליון ₪ לספקים וקבלנים, כ-40 פרויקטים או 5,400 יחידות דיור בבנייה. HAP Seven Manhattan - פרויקט של 70+ מיליון דולר עם 129 יחידות, מאות משקיעים ישראלים השקיעו 70 מיליון דולר לפחות, בנייה הופסקה ביוני 2021, הגשת בקשה לפשיטת רגל בפרק 11 בניו יורק, אובדן מוחלט למשקיעים. הפתרון: (1) הגשה מוקדמת בהליכי חדלות פירעון כדי לבסס מעמד נושה, (2) תביעות הרמת מסך נגד בעלי המניות בשל היוון דק (פסיקת Efrochei HaZafon), (3) חקירת עבירות פליליות (מניפולציה, הונאה) לתמיכה בתביעות אזרחיות, (4) מעקב אחר נכסים אישיים של בעלי השליטה.סיבוכים בהוכחת נזק וקשר סיבתי במשברים סיסטמיים: כאשר הבועה משפיעה על כל השוק, קשה להוכיח שפעולה ספציפית של דירקטור או בנק גרמה לנזק שלך. הנתבעים יטענו שהמשבר הכלכלי הכללי, ולא הפעולות שלהם, גרם להפסד. דרכים להתמודדות: (1) מומחיות כלכלית - שכרו מומחים כלכליים שיוכיחו שפעולות ספציפיות (הלוואות בלתי סבירות, שומות מופרזות, החלטות השקעה פזיזות) גרמו לנזק המיוחד שלכם, מעבר למשבר הכללי, (2) מסמכים פנימיים - באמצעות גילוי מסמכים, השיגו מסמכים פנימיים של הבנק/חברה שמראים שהם ידעו על הסיכונים ובחרו להתעלם, (3) דוגמאות מקבילות - השוו להלוואות דומות שלא ניתנו, או להחלטות שאר הבנקים, כדי להראות שההתנהגות הייתה חריגה, (4) שימוש בהליכי רגולציה - תלונות לבנק ישראל, רשות ניירות ערך, או נציב תלונות הציבור על הבנקים יכולות להביא לחקירות שמזהות הפרות מערכתיות, שאותן ניתן להשתמש בתביעות אזרחיות.כוח הגנה של נתבעים: בנקים ודירקטורים מיוצגים על ידי צוותי הגנה מנוסים ומתוחכמים. Gornitzky & Co. טיפלו ב-120+ תביעות ייצוגיות, רובן הסתיימו בזכייה להגנה או משיכת תביעות. הבנקים עצמם מחזיקים משאבים עצומים להתגוננות. הפתרון: (1) שכרו ייצוג משפטי איכותי ומנוסה בתביעות פיננסיות, (2) שקלו תביעות ייצוגיות - המשאבים מחולקים בין חברי הקבוצה, והשפעת הקבוצה חזקה יותר, (3) נצלו את זכות התביעה הישירה נגד מבטחי D&O (סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח) - מבטחים עשויים להיות מוכנים יותר להסדר מאשר הדירקטורים עצמם, (4) שתפו פעולה עם נפגעים אחרים לצורך איסוף ראיות ושיתוף עלויות.חסינות רגולטורית: בנק ישראל ורשות ניירות ערך נהנים בדרך כלל מחסינות ריבונית רחבה, והוכחת אחריות רגולטורית קשה מאוד. אסטרטגיה אלטרנטיבית: במקום לתבוע ישירות את הרגולטורים, התמקדו ב: (1) תלונות רגולטוריות שיובילו לאכיפה אדמיניסטרטיבית/פלילית מצד הרגולטורים עצמם (יצירת תקדימים ומסמכים מועילים), (2) תביעות נגד הגורמים הפרטיים (בנקים, דירקטורים) שלגביהם ההוכחה קלה יותר, (3) לחץ ציבורי ותקשורתי - מקרים שמקבלים סיקור תקשורתי עשויים להביא להתערבות מדינית או לשינוי מדיניות.

סיכום והמלצות מעשיות

בועת הנדל"ן בישראל 2012-2024 נוצרה כתוצאה משילוב של מדיניות מוניטרית מרחיבה, אשראי בנקאי פזיז, מחירי קרקע מופרזים מצד המדינה, וכשלי רגולציה. הנזקים כוללים דור שלם שמומחר מבעלות דירה, יזמים שקרסו תחת חובות עצומים, ומשקיעים שאיבדו מיליונים. המשפט הישראלי מציע כלים משמעותיים לנפגעים, אך השימוש בהם דורש הבנה משפטית, תכנון אסטרטגי, וייצוג איכותי.המלצות ספציפיות:לקונים פרטיים שנפגעו:

1. תעדו הכל - כל תקשורת, מצגים, הסכמים, ודוחות בנק.
2. הגישו תלונה למפקח על הבנקים (בנק ישראל), לנציב תלונות הציבור על הבנקים, או לממונה על הגנת הצרכן.
3. בדקו תביעות ייצוגיות קיימות - האם יש תביעה שכבר הוגשה בנושא דומה שאליה תוכלו להצטרף?
4. שקלו תביעה אישית - אם הנזק שלכם ספציפי ומתועד, ואם סכום הנזק מצדיק (מעל 30,000 ₪), פנו לעורך דין מנוסה בתחום.
5. חקרו ביטוח D&O - אם הנזק נגרם על ידי דירקטורים/נושאי משרה בבנק או בחברת נדל"ן, בדקו אם יש להם ביטוח D&O שניתן לתבוע ישירות.

למשקיעים ויזמים:

1. הגישו בהקדם בהליכי חדלות פירעון אם היזם/חברה נכנסים לפשיטת רגל, כדי לבסס מעמד נושה.
2. שקלו תביעות נגזרות (derivative actions) אם אתם בעלי מניות - זכות האישור עלתה משמעותית בשנים האחרונות (70%+).
3. חקרו הרמת מסך - אם החברה הייתה בהיוון דק והסיכונים היו בלתי סבירים, תבעו את בעלי המניות אישית.
4. תלונות פליליות - אם יש חשד להונאה, מניפולציה, או העלמת מידע, הגישו תלונה למשטרה/פרקליטות. הליך פלילי יכול לתמוך בתביעה אזרחית.
5. עקבו אחר נכסים אישיים - בעלי שליטה עשויים להעביר נכסים לפני פשיטת רגל; חקרו העברות חשודות.

בכלל:

1. התייעצו עם עורך דין מנוסה - תחום זה מורכב ודורש ידע בדיני חברות, בנקאות, ניירות ערך וביטוח.
2. שתפו פעולה עם נפגעים אחרים - תיאום בין נפגעים יכול לחלק עלויות ולהגביר לחץ.
3. הערכת עלות-תועלת - הליכים משפטיים ארוכים ויקרים. הערכו אם סכום הנזק והסיכויים מצדיקים את ההשקעה.
4. שימוש במנגנוני חלופה - נציב תלונות הציבור, גישור, ובוררות יכולים להיות מהירים וזולים יותר לסכסוכים מסוימים.
5. התמדה - תהליכי משפט אורכים שנים. היו מוכנים למסע ארוך.

המערכת המשפטית הישראלית הוכיחה בשנים האחרונות נכונות להעניש התנהגות פסולה - 35 מיליון ₪ בתביעה הייצוגית על עמלות בנקאיות, 82 מיליון ₪ בפסק דין על דמי פרעון מוקדם, 400 מיליון דולר קנס לבנק לאומי בארה"ב, 874 מיליון דולר לבנק הפועלים, 3 שנות מאסר לנוכי דנקר. תקדימים אלה מראים שיש תקווה לנפגעים, אך דרושים כלים משפטיים נכונים, ייצוג איכותי, והתמדה. זכויותיכם קיימות - השאלה היא איך לממש אותן בצורה האפקטיבית ביותר.

ישראל מתהדרת בתוצר לנפש מהגבוהים בעולם, אך מאחורי המספר מסתתר מנגנון מסוכן: כלכלה שמבוססת על חוב.  הצריכה מזנקת, אך גם ההלוואות, המשכנתאות והאשראי. שלושת הגרפים הבאים חושפים את מה שהסטטיסטיקה הרשמית מעדיפה שלא תראו - צמיחה שמומנה במינוס.

הכתבה  מטעה בהיבט הזה, כי היא מציגה את התוצר לנפש כאילו מדובר במדד לעושר או לחוזקה כלכלית אמיתית - בלי לציין שהרבה ממנו נובע מצריכה שממומנת באשראי, כלומר מחוב.

https://www.maariv.co.il/economy/israel/article-1244347

צילום מסך אתר מעריב https://www.maariv.co.il/economy/israel/article-1244347

נפרק את זה בשלושה צעדים כדי שתראו עד כמה אני מדייק:

🏦 1. התמ"ג הוא זרימת כסף - לא בהכרח עושר

התמ"ג מודד פעילות כלכלית: כמה כסף “זז” במשק — ייצור, צריכה, השקעות, יצוא.

אבל הוא לא שואל מאיפה בא הכסף.

אם אנשים קונים מכוניות, נופשים בחו"ל ומשפצים בתים, זה מגדיל את התמ"ג, גם אם הכל נעשה בכרטיס אשראי, באוברדרפט או בהלוואה.

התמ"ג רואה "עסקה", לא "מקור מימון".

לכן, מדינה יכולה להציג צמיחה יפה אבל אם היא מבוססת על חוב – זו צמיחה מלאכותית, “על סטרואידים”.

💳 2. ישראל: צמיחה מבוססת אשראי

בישראל בעשור האחרון (ובמיוחד מאז 2012, הנקודה שאני מזהה כתחילת הבועה) נרשמה קפיצה עצומה באשראי משקי הבית:

• חוב משקי הבית עבר את 700 מיליארד ש"ח ב-2024 (לפי נתוני בנק ישראל).
• הצריכה הפרטית גדלה מהר יותר מהשכר הריאלי.
• משכנתאות, הלוואות צרכניות, אשראי חוץ־בנקאי – כולם צמחו במקביל, והזרימו לשוק כסף “לא אמיתי”, שנלקח מהעתיד.

כך נוצרה אשליה של רווחה: אנשים ממשיכים לצרוך, לקנות, לטייל – אבל לא מכיוון שהם עשירים יותר, אלא כי האשראי נגיש וזול (בעבר).

📉 3. המשמעות המאקרו־כלכלית: התמ"ג עולה, היציבות יורדת

כאשר חלק ניכר מהתמ"ג נובע מהגדלת חוב, קורים שלושה דברים:

1. התמ"ג מנופח באופן זמני.
2. החוב גדל, מה שמקטין את הצריכה העתידית (כי צריך להחזיר).
3. הפריון האמיתי לא משתפר - כלומר, לא נוצר ערך חדש, רק כסף שמחליף ידיים.

לכן, “תמ"ג גבוה” במציאות ממונפת אינו עדות לעושר - אלא לעומק השאיבה קדימה של ביקוש עתידי.

⚠️ 4. מדוע הכתבה מטעה

הכתבה מציגה את התוצר לנפש כאינדיקציה לכך שישראל “חזקה”, מבלי להדגיש שהצמיחה הזו איננה אורגנית אלא חובית.

זו בדיוק אותה נקודה שאני מזהיר ממנה בספרי ובמחקרי:

מדיניות האשראי – ובעיקר מינוף משקי הבית דרך בנקים – יצרה בועה סטטיסטית שמציגה נתוני עושר מדומים, בעוד שבפועל מדובר בהזרמת חוב מתמשכת שמתחזה לצמיחה.

🧮 דוגמה פשוטה

אם אני לוקח הלוואה של 100,000 ₪ וקונה רכב:

• התמ"ג יגדל (נמכר רכב, שולמו מיסים).
• אבל אין כאן ערך כלכלי חדש - רק חוב שצריך להחזיר.
  אם מיליון אנשים עושים אותו דבר – התמ"ג קופץ, אבל הנטל העתידי גדל פי מיליון.

🧠 סיכום

 הכתבה מטעה, מפני שהיא מתייחסת לתמ"ג גבוה כאל מדד של עוצמה,

בעוד שבפועל מדובר בתוצר מנופח שמקורו בצריכה ממונפת ובמדיניות אשראי מתירנית.

זו אותה “צמיחה על חוב” שאני מזהיר ממנה וכשהבנק המרכזי מעלה ריבית, כל הבועה הזו נחשפת.

🧩 גרף 1: יחס חוב משקי הבית לתמ״ג 

(Household Debt as % of GDP)

📈 מקור נתונים: Bank of Israel, CEIC, TheGlobalEconomy

היחס עלה בעקביות משנות ה־2000, מ-25% מהתמ״ג ל-42% בשנת 2024.

הסבר:

זהו אחד המדדים החזקים ביותר להבנת איכות הצמיחה.

כאשר חוב משקי הבית גדל מהר יותר מהתמ״ג, פירוש הדבר שהמשק צומח באמצעות מינוף, לא באמצעות פריון.

בישראל, הקפיצה באשראי למשקי הבית משקפת בעיקר:

• משכנתאות בהיקפים אדירים,
• צריכה פרטית ממומנת באשראי (הלוואות, כרטיסי אשראי, אוברדרפט).

תובנה ביקורתית:

התוצר לנפש בישראל עלה לא משום שהציבור ייצר יותר, אלא מפני שהציבור לווה יותר.
הצמיחה היא “נייר עטיפה” של מערכת אשראי מתנפחת.

💳 גרף 2: קצב צמיחת התמ״ג הריאלי בישראל

(Real GDP Growth)

📊 מקור נתונים: CEIC, IMF Data

הגרף מציג את קצב הצמיחה השנתי של התמ״ג בישראל בין השנים 2020–2024.

לאחר קפיצה חדה ב-2021 (כ-8.5%) עקב היציאה מהקורונה, חלה התמתנות חדה – הצמיחה ירדה ל-2.2% ב-2023 וצפויה לרדת מתחת ל-2% ב-2025.

הסבר:

לכאורה, התמ״ג ממשיך לעלות, אך כאשר בוחנים אותו לעומק, הצמיחה נובעת בעיקר מזרימת כסף זול – אשראי פרטי, הזרמות ממשלתיות ופעילות נדל״ן – ולא מיעילות או ייצור אמיתי.

תובנה ביקורתית:

התמ״ג הריאלי הוא כמו מד חום שמראה “צמיחה”, אך לא מספר שהגוף חולה בחוב.
כל עוד הפריון לא משתפר, מדובר בצמיחה חובית שמנפחת את המספרים אך לא את היכולת הכלכלית.

🏠 גרף 3: החוב הכולל של משקי הבית בישראל 

(Total Household Debt in NIS Billions)

💰 מקור נתונים: בנק ישראל, CEIC Data

בשנת 2010 החוב הכולל עמד על כ-340 מיליארד ₪.

נכון לסוף 2024 - הוא עבר את 720 מיליארד ₪, מתוכם כ-530 מיליארד ₪ משכנתאות.

הסבר:

העלייה הדרמטית הזו מקבילה כמעט אחד לאחד לעלייה במחירי הדיור ובמדד המחירים לצרכן.

הבנקים הרחיבו אשראי, הממשלה עודדה רכישות, והציבור נקלע למעגל סגור של צריכה ממונפת.

תובנה ביקורתית:

זהו בדיוק “הדלק של הבועה”: הכסף לא נובע מצמיחה, אלא ממינוף.
ככל שהחוב גדל, כך גדלה האשליה של עושר - אך מתחת לפני השטח, זהו תהליך של דלדול הון אמיתי.

שלושת הגרפים מציגים כיצד ישראל נראית כמדינה עשירה לפי התמ״ג לנפש, אך בפועל מדובר בצמיחה המבוססת על חוב. הגידול הדרמטי באשראי, ביחס לחוב משקי הבית לתמ״ג, חושף את עומק התלות באשראי ואת הסיכון המובנה בבועה הנדל״נית והצרכנית.

"אנשים נוסעים עם מכוניות חדשות שעולות מאות אלפי ש"ח שאפילו האוויר בגלגלים לא שלהם" - חיים אטקין

דוח מידרוג (להורדת הדוח - כאן)

📊 ניתוח מקצועי של דוח מידרוג (15.10.2025): “האטה בביקושים מעלה את סיכון האשראי בענף ייזום הנדל״ן למגורים בישראל”

🧭 תקציר מנהלים

הדוח של מידרוג מציג תמונה מאקרו-כלכלית מדאיגה של ענף ייזום המגורים בישראל, ומתריע על שחיקה ברווחיות, עלייה במלאים, הכבדה ביחסי הכיסוי, ועלייה ניכרת בסיכון האשראי של היזמים – בעיקר הקטנים והבינוניים.

הדוח מבוסס על נתוני הלמ״ס, בנק ישראל וניתוחי החברות הציבוריות בענף עד יולי 2025.

📉 מגמות עיקריות בביקושים ובמחירים

• התמתנות הביקושים:
  היקף העסקאות בדירות חדשות ב-12 החודשים שהסתיימו ביוני 2025 היה נמוך בכ-8% לעומת התקופה המקבילה. לאחר עלייה רגעית בעקבות סיום המלחמה והורדת המע״מ, נרשמה שוב ירידה חדה של כ-28% מתחילת 2025.
• ירידת מחירים בפועל:
  מדד מחירי הדירות ירד ברבעון השני של 2025 בשיעור של 1.1%, וב-7 החודשים הראשונים של השנה נרשמה ירידה מצטברת של 1.6%, לעומת עלייה של 7.3% ב-2024.
  הירידות בולטות במיוחד במחוז ת״א והמרכז (-28% עד -30%), בעוד שבצפון ובחיפה נרשמה עלייה קלה (9–10%).
• המלאים הגבוהים והלחץ על המחירים:
  מלאי הדירות החדשות למכירה הגיע לשיא של 82.5 אלף יחידות ביולי 2025, עלייה של 20% משנה קודמת.
  מספר חודשי ההיצע טיפס מ-18 ל-31 חודשים – רמה חריגה המעידה על שוק רווי.

💸 שחיקה ברווחיות וסיכון פיננסי

• שיעור רווח גולמי:
  10 מתוך 17 חברות יזום ציבוריות הציגו ירידה ברווחיות, ו-6 מהן ירדו ביותר מ-10% לעומת 2024.
  רק 3 חברות הצליחו לשפר רווחיותן – בעיקר בזכות פיזור גאוגרפי ומקורות מימון מגוונים.
• מימון יקר ומכביד:
  עלויות המימון הגבוהות – ריבית הפריים ועסקאות במבצעי 20/80 – שוחקות את הרווח הגולמי.
  יזמים נדרשים לממן פרויקטים בריבית גבוהה תוך כדי דחיית תשלומים מצד רוכשים.
• יחס הון למאזן:
  ב-11 חברות שנבדקו חלה ירידה של כ-5% ביחס הון עצמי למאזן בין יוני 2024 ליוני 2025.
  חברות גדולות חיזקו הונן באמצעות גיוסי הון, מכירת קרקעות או הכנסת שותפים, אך הקטנות חשופות במיוחד.

🏦 היבטי אשראי ומימון

• היקף האשראי הבנקאי:
  לפי בנק ישראל, היקף האשראי לענף הבינוי והנדל״ן עלה מ-8% מתיק האשראי הבנקאי ב-2019 ל-20% ב-2024.
  ביוני 2025 נאמד האשראי הבנקאי לענף ב-225 מיליארד ש״ח – עלייה של 15% משנה קודמת.
• שוק ההון כמקור מימון:
  נכון לספטמבר 2025 נסחרות בת״א 143 סדרות אג״ח של יזמי נדל״ן בהיקף נקוב של 21.7 מיליארד ש״ח, מתוכן 45% מדורגות.
  ל-69% מהחברות יש פירעונות אג״ח צפויים במהלך השנה הקרובה – מה שמעמיק את סיכון הנזילות.
• אשראי חוץ-בנקאי:
  מוסדיים וקרנות אשראי הגדילו את פעילותם. לפי רשות שוק ההון, היקף האשראי החוץ-בנקאי לענף נאמד בכ-23 מיליארד ש״ח (נכון ל-2024), כמחצית ממנו ממומן ממקורות בנקאיים.

🏗️ סיכום ומסקנות עיקריות

⚠️ הערכת מצב כוללת

הדוח של מידרוג מאשר למעשה את מה שאני טוען כבר זמן רב:

• שוק הנדל״ן למגורים בישראל מצוי במצב של עודף היצע ושחיקת ביקושים אמיתיים,
• החברות נשענות על מימון יקר ומלאים בלתי-נמכרים,
• והמערכת הפיננסית נחשפת יותר ויותר לאשראי לענף שבסיכון גובר.

הדוח אמנם מנסה לשדר "יציבות מערכתית" בזכות נגישות האשראי, אך מתחת לפני השטח מדובר במבנה פגיע ודחוס אשראי, המזכיר שלב מאוחר של בועה לפני פיצוץ.

פרסום הלמס מיום 23.10.2025 - כאן,  ניתוח מדויק, מקצועי ומעמיק של פרסום הלמ"ס מיום 23.10.2025 בנושא עסקאות נדל"ן – דירות, יוני-אוגוסט 2025.

🧾 סיכום כללי

בשלושת החודשים יוני–אוגוסט 2025 נמכרו 22,170 דירות בלבד – ירידה חדה של 1.7% לעומת שלושת החודשים הקודמים (מרץ–מאי), ובניכוי עונתיות – ירידה של 8.1%.

בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (יוני–אוגוסט 2024) נרשמה ירידה של 16.2% בנתונים גולמיים, ו-22.1% בניכוי עונתיות.

🏗️ דירות חדשות

• נמכרו 8,100 דירות חדשות, שהן 36.5% מכלל העסקאות.
• לעומת מרץ–מאי 2025 נרשמה ירידה של 2.8%, ובניכוי עונתיות – ירידה של 7.8%.
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 28.1% (גולמית) ו-32.0% (מנוכה עונתיות).
• כלומר, קצב המכירות של דירות חדשות ממשיך לרדת בקצב מואץ.

לפי חודשים:

• באוגוסט 2025 נמכרו 3,220 דירות חדשות, עלייה של 12.7% לעומת יולי, אך הירידה לעומת אוגוסט 2024 נותרה 7.4%–15.2% (תלוי בניכוי עונתיות).
  כלומר – מדובר בתנודת חודש בודד בתוך מגמת ירידה ארוכת טווח, ולא בהיפוך מגמה.

🏠 דירות יד שנייה

• נמכרו 14,070 דירות יד שנייה (63.5% מהשוק).
• לעומת שלושת החודשים הקודמים נרשמה ירידה של 1.1% (גולמית) ו-8.3% (מנוכה עונתיות).
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 7.3% גולמית ו-14.7% מנוכה עונתיות.

במילים אחרות – שוק היד-שנייה ממשיך להתכווץ, כאשר קצב הירידה בו מתון מעט לעומת שוק הדירות החדשות.

📉 ניתוח מגמות (Trend)

1. מגמת המכירות הכללית:
   לאחר ירידה מתמשכת של כ-3.9% לחודש בין אוקטובר 2021 למאי 2023, נרשמה התאוששות זמנית של כ-2.5% לחודש עד יולי 2024.
   מאז יוני 2024 שוב נצפית מגמת ירידה מחודשת – 0.5%-1.3% לחודש בממוצע.
2. דירות חדשות:
   בין אוגוסט 2021 למרץ 2023 – עלייה מתמשכת.
   מאפריל 2023 עד מאי 2024 – ירידה ממוצעת של 3.8% לחודש.
   מאפריל 2024 נראתה האטה בירידות, אך בשלושת החודשים האחרונים שוב עלייה קלה (1.1%) שאינה משנה את התמונה הכוללת.
3. דירות יד שנייה:
   ירידה של 3.6% לחודש עד ספטמבר 2023, אחריה עלייה זמנית של 2.9% לחודש (נובמבר 2023–דצמבר 2024), וכעת שוב ירידה של 2.4% לחודש.

🌍 פילוח גאוגרפי (מחוזות)

המסקנה: שוק הדירות החדשות מציג ירידה רוחבית כמעט בכל המחוזות, למעט חריגים נקודתיים (חיפה, דרום, יו"ש), אך מגמת השוק הארצי שלילית מובהקת.

🏙️ היישובים המובילים במכירות

• דירות חדשות: יפו–ת"א, אופקים, נתניה, לוד – מעל 400 דירות חדשות כל אחת.
• דירות יד שנייה: ירושלים, חיפה, באר שבע – מעל 700 דירות כל אחת.

🏢 מלאי דירות חדשות שנותרו למכירה

• בסוף אוגוסט 2025 עמד מלאי הדירות החדשות הבלתי-מכורות על 83,360 דירות – עלייה של 1.0% לעומת יולי, ועלייה שנתית של 20.9% לעומת אוגוסט 2024.
• ההיצע שווה ערך ל-28.4 חודשי מכירה – כלומר, כמעט שנתיים וחצי עד לפינוי המלאי הקיים בקצב הנוכחי!
• מאז אפריל 2022 נרשמת עלייה עקבית של 1.5% בממוצע לחודש במלאי הדירות שנותרו למכירה.

חלוקה לפי מחוזות:

• תל אביב: 26,660 דירות (32% מהמלאי)
• המרכז: 19,780 דירות (23.7%)
• יתר המחוזות יחד: 50,000 דירות בלבד.

לפי ערים:

• תל אביב–יפו: 10,420 דירות לא מכורות
• ירושלים: 8,235 דירות
• ערים עם מלאי חריג: לוד (2,370), באר יעקב (2,220), אופקים (1,430), רעננה (1,400), קריית אונו (1,370), אור יהודה (1,180), קריית גת (1,070), קריית ביאליק (1,030).

מסקנה: מצטייר עודף היצע חמור במיוחד בגוש דן ובפריפריה הקרובה, עם מלאי חסר תקדים של דירות שלא נמכרו.

📊 ניתוח כלכלי – משמעות הממצאים

1. המשך התכווצות הפעילות הריאלית – השוק נמצא במיתון עסקאות מתמשך, כאשר גם עליות נקודתיות (כמו באוגוסט) נובעות מהנחות קבלנים, ולא מביקוש אמיתי.
2. עלייה דרמטית במלאי הלא-מכור – נתון של 83 אלף דירות הוא שיא היסטורי המעיד על שוק רווי לחלוטין.
3. העדפת יד-שנייה על פני דירות חדשות – הציבור מעדיף עסקאות קטנות וזולות, מה שמעיד על ירידה ביכולת הכלכלית.
4. פער אזורי מתרחב – מרכז ות"א בירידה חדה, בעוד שחיפה ודרום מגלים עמידות זמנית בלבד.
5. אין סימני היפוך מגמה – הלמ"ס עצמה מציינת במפורש כי "לא ניתן עדיין לדבר על היפוך מגמה ויש להמשיך ולעקוב אחר הנתונים".

🧩 סיכום מקצועי

הלמ"ס מציגה תמונה חד-משמעית של שוק נדל"ן מצטנן בעומק, עם ירידות עקביות בביקוש ובמכירות, תוך הצטברות מסוכנת של עודפי היצע.

זהו מצב קלאסי של שלב מתקדם בבועה – שבו היקף הבנייה הגבוה מהביקוש הריאלי, והיקף העסקאות הולך ונשחק.

הפרסום האחרון מחזק את הטענה כי השוק עבר את "נקודת האל-חזור" וממשיך במסלול של תיקון כלפי מטה, כאשר מלאי הדירות הלא-מכורות צפוי להפוך לבעיה פיננסית לקבלנים ולבנקים בחודשים הקרובים.

הפוסט של גלית בן נאים, יחד עם התרשים המצורף של אגף הכלכלן הראשי, הוא יצירת מופת של כתיבה כלכלית שנונה המשלבת עובדות, הומור, וסאבטקסט חד. נבאר את הגלוי – הנתונים עצמם – ואת הסמוי, שהוא הביקורת המרומזת על התנהלות השוק והציפיות הבלתי רציונליות של הקבלנים והציבור.

🔹 הגלוי – הנתונים והממצאים

1. ירידה דרמטית במכירות הקבלנים:
   בחודש אוגוסט נמכרו 2,111 דירות חדשות בלבד בשוק החופשי - ירידה של כ־20% לעומת השנה שעברה, והמשך ישיר למגמה מתחילת השנה (ירידה של 33% בינואר–אוגוסט).
2. עלייה קלה במכירות יד שנייה:
   בניגוד לשוק הקבלנים, שוק היד השנייה רשם עלייה מתונה של 3%. המשמעות: הציבור ממשיך לקנות – אבל מעדיף את הדירות הקיימות, לא את ה"חלומות" על הנייר.
3. פערי מחירים – הגורם המרכזי:
   הגרף חושף מתאם שלילי ברור: ככל שפער המחירים בין דירה חדשה ליד שנייה גדול יותר – כך צונחות המכירות של הקבלנים.
   • בחיפה, באר שבע, תל אביב, בת ים ונתניה – הפערים הגבוהים ביותר → הצניחה החדה ביותר.
   • בכפר סבא ורעננה – הפערים קטנים ואף הפוכים (דירות חדשות זולות יותר) → מכירות הקבלנים דווקא עלו.
4. היצע עצום של דירות לא מכורות:
   לפי נתוני הלמ"ס, נכון לסוף אוגוסט נותרו 83,358 דירות חדשות לא מכורות – מספר שיא היסטורי.

🔹 הסמוי – המסר החתרני

גלית בן נאים, במיומנות עיתונאית נדירה לכלכלנית בכירה, שוזרת בין השורות ביקורת על האיוולת השוקית ועל ההתמכרות לתעמולה של "יש ביקוש" ו"מחירים ימשיכו לעלות".

1. הומור "פלינדרומי":
   ההתייחסות לכך שמספר הדירות שנמכרו כמעט יצר רצף פלינדרומי ("2111") איננה סתם משחק מילים – זו עקיצה.
   היא מרמזת שהשוק הפך למשחק מספרים חלול, שבו התקשורת והקבלנים מחפשים "סימנים" במקום כלכלה אמיתית.
2. "מועדון צרכנות עם העדפה למבצעים":
   רמז ברור למבצעי ה־20/80 וה־10/90, שהוזכרו בדוחות קודמים כפרקטיקות שמנפחות ביקוש מלאכותי.
   בן נאים מאותתת שהביקושים אינם אורגניים אלא מונעים ממימון אגרסיבי, דחיית תשלומים, ופיתוי רגשי.
3. "מאחורי קווי האויב" / "על קו החוף":
   משחק לשון עוקצני על קבלנים שמנסים למכור "כמעט בכל מחיר" בפריפריה ובמקומות מועדים.
   זוהי ביקורת מרומזת על הסיכון הגובר בענף הבנייה – גם גאוגרפית וגם פיננסית.
4. "אין חדש תחת השמש":
   ציטוט ספר קהלת – מסר סמוי: הכול חוזר על עצמו. הניפוח, ההכחשה, והתקווה המוגזמת.
   היא למעשה אומרת שהשוק תקוע באשליה מתמשכת, גם כשהמספרים צורחים אחרת.

🔹 הפירוש הכלכלי העמוק

1. שוק רווי ומנותק מגורמי היסוד:
   הירידה במכירות החדשות והעלייה המתונה ביד שנייה מעידים שהציבור נוטש את החלום ומחפש רציונליות.
   מחירי הדירות החדשות – גבוהים מדי ביחס להכנסה, לריבית ולתשואות – ולכן אינם בני קיימא.
2. קריסת מודל השיווק הקבלני:
   הפער בין מחיר דירה חדשה ליד שנייה הפך למדד חדש של רמת ההונאה העצמית בענף.
   ככל שהפער גדול – כך ברור יותר שהקבלן מכר "פנטזיה פיננסית" ולא מוצר כלכלי.
3. אזהרת קריסה שקטה:
   העלייה במלאי הלא מכור (83 אלף דירות) משמעה שהשוק כבר נמצא במצב של הקפאה עמוקה, גם אם עוד לא נראית "התפוצצות".
   גלית בעצם מאותתת: הקריסה לא תגיע בצעקה – אלא בשקט, דרך הידלדלות הדרגתית של העסקאות.

🔹 השורה התחתונה

גלית בן נאים כותבת בסטייל של כלכלנית שמבינה היטב את המנגנונים שמתחזקים בועה - אך עושה זאת מתוך המערכת ובשפה מרומזת שמבקרת אותה מבפנים.

היא מציגה נתונים יבשים, אך מאחורי כל משפט מסתתרת אזהרה צלולה:

"השוק כבר לא מגיב למחיר, אלא לפער שבין דמיון למציאות."

עודפי היצע הם סממן מובהק לבועה – המכניזם, המדדים והמשמעות

תקציר מנהלים

עודפי היצע בשוק הדיור נוצרים כאשר שני תהליכים מתכנסים:

1. היצע מתנפח – יזמים וקבלנים ממשיכים לבנות “על טרנד” של שוק בוער וציפיות למחיר עתידי גבוה.
2. ביקוש נחלש – משקי בית “נפלטים” מבחינת היכולת הכלכלית (Pricing-out): מחירי הדירות/הריביות חונקים את הכדאיות, העסקאות נדחות, והמלאי נערם.
   הצטברות מלאי לא-מכור ומדד “חודשי היצע” עולים לרמות חריגות – זו לא “תנודתיות רגילה”; זה דגל אדום של בועה. בישראל, מלאי הדירות החדשות הלא-מכורות חצה בקיץ 2025 את רף ~82–83 אלף יח״ד, ורמת חודשי היצע הוערכה סביב 35 חודשים – שיא היסטורי. (calcalist)

איך הבועה “מייצרת” עודפי היצע?

צד ההיצע: בנייה על אופטימיות מחירים

• קבלנים מתמרצים ע"י עליות מחיר עבר, קווי אשראי זולים בעבר, ושיווק אגרסיבי (מבצעי מימון), ולכן התחלות הבנייה נשארות גבוהות גם כשהמכירות נחלשות. בנק ישראל מציין במפורש ירידה בעסקאות לצד עלייה במלאי הלא-מכור והמשך קצב התחלות גבוה יחסית. (בנק ישראל)

צד הביקוש: “תמחור-החוצה” (Pricing-Out)

• כשמחירי דירות/ריביות עולים, במיוחד אחרי שנות הקלה מוניטרית, משקי בית – ובעיקר רוכשי דירה ראשונה – נדחקים החוצה. זה מנגנון אמפירי מתועד במחקרי IMF: ירידת ריבית מעלה מחירים; כשמחירים וריביות עולים חזרה, ההכנסה הנדרשת קופצת והביקוש נשחק. (IMF)התוצאה: פער מתמשך בין התחלות בנייה לבין מכירות – והמלאי נערם. לפי סקירות הכלכלן הראשי והלמ"ס, 2025 התאפיינה בירידה חדה במכירות דירות חדשות לצד גידול מהיר במלאי הלא-מכור. (ממשלת ישראל)

איך מודדים “עודף היצע”? חמישה מדדים שלא משאירים מקום לספק

1. מלאי דירות חדשות לא-מכורות (Stock) – ספירת יח״ד שקיבלו היתר/נמצאות בבנייה אך טרם נמכרו. ביולי 2025: ~82.5 אלף יח״ד (↑~20% משנה לשנה). (sponser)
2. חודשי היצע (Months of Supply) – מלאי חלקי קצב מכירה חודשי. הערכה סביב ~35 חודשים בקיץ 2025 – שיא חריג שמגלם האטה עמוקה בספיגה. (Buyitinisrael)
3. פער התחלות-מכירות מצטבר – ב-2020–2025 נצבר “חור שחור” בין התחלות בנייה למכירות בשוק החופשי; Q1-2025 כבר הציג פער מצטבר דו-ספרתי באלפים. (Buyitinisrael)
4. ירידה בעסקאות חדשות מול יציבות/חולשה ביד שנייה – תמונה אופיינית לשוק שבו המוצר החדש יקר מדי, והמלאי הקבלני “נתקע”. (calcalist)
5. עדות מאקרו משלימה – בנק ישראל מדווח על עלייה במלאי הלא-מכור לצד האטה בעסקאות; זה אינדיקטור סיסטמי, לא אנקדוטה. (בנק ישראל)

נקודת השוואה בינ״ל: בארה״ב, כשהיצע חדש טיפס ל-~10 חודשי היצע בקיץ 2025, מדובר כבר בסיגנל של שוק קונים; בישראל מדברים על ~35 חודשי היצע – סדר גודל אחר. (Business Insider)

למה עודפי היצע = בועה (ולא “מחסור כרוני”)

בועה מתאפיינת במחירים מנותקים מהכנסות/שכירות ובאשראי מרחיב; כשעלות המימון עולה והיכולת נשחקת, הביקוש נעצר אך ההיצע ממשיך לרוץ על האינרציה. הצטברות מלאי ביחד עם ניתוק פנדמנטלי (Price-to-Rent/Income גבוהים) היא חתימת-אצבע של בועה. (OECD/TradingEconomics מצביעים על יחס Price-to-Rent גבוה בישראל). (OECD)ברקע המאקרו, הספרות הבינלאומית מזהה את פער האשראי לתמ״ג ואת יחסי הנטל (DSR) כמדדי אזהרה מוקדמים למשברי בנקים ולבועות נכסים – כלומר, זו לא רק סטטיסטיקה “נדל"נית”, אלא סיכון מערכתית. (bis.org)

מסגרת אבחון פרקטית לשמאים, בנקאים ומשקיעים

1. עקבו חודשי־חודשי אחרי: מלאי לא-מכור (למ"ס), חודשי היצע, העסקאות החדשות לעומת יד־שנייה, וזמני שיווק. (sponser)
2. בחנו “פערי תמחור”: מחיר דירה חדשה מול שכ"ד (Cap rate אפקטיבי), פער לעומת יד-שנייה באותו אזור.
3. איתותי לחץ אצל קבלנים: מבצעי מימון/הנחות נטו, ביטולי עסקאות, דחיות מסירות, עלייה במלאי דירות “Ready-to-Move”.
4. אשראי קבלני: יחס מכירות-ליווי, אחוז פרויקטים עם שיעור שיווק נמוך ביחס לקצב משיכת הליווי.
5. Stress-Test פנימי: הורדת מחיר היפותטית של 10%–20% ובדיקת LTV/DSCR לאחר ההורדה בפרויקטים ובמשכנתאות.
6. מדדי ניתוק: Price-to-Rent, Price-to-Income ומדדי נטל החוב – שימו עליהם יד קלה על ההדק. (OECD)

ישראל 2025: הנתונים שמספרים את הסיפור

• מלאי לא-מכור: ~82–83 אלף יח״ד (יולי–ספט׳ 2025), שיא היסטורי. (sponser)

• חודשי היצע: הערכה סביב ~35 חודשים (מאי–יוני 2025). (Buyitinisrael)

• מכירות חדשות: ירידות חדות (Q1–Q2 2025), אחד הרבעונים החלשים מזה עשורים. (Buyitinisrael)

• הערכת בנק ישראל: “מספר העסקאות ירד והמלאי הבלתי-מכור עלה; התחלות הבנייה נותרו גבוהות יחסית”. (בנק ישראל)אלה לא סימפטומים של “מחסור כרוני”; זו תמונת עודף היצע קלאסית לאחר עשור של ניפוח והוזלת אשראי, בדיוק כפי שמתואר בספרות המאקרו על בועות אשראי-דיור. (bis.org)

אסטרטגיות פעולה (למי שרוצה לשרוד, לא לספר סיפורים)

למשקיעים ולקונים פרטיים

• אל תתפתו למבצעי מימון שמסתירים מחיר נטו לא סביר. בדקו NOI/Cap-Rate אמיתי מול הריבית האלטרנטיבית.
• עדיפות לאזורים/מוצרים עם ספיגה מוכחת וזמן שיווק קצר; התרחקו ממקטעים עם מלאי נערם וחודשי היצע דו-ספרתיים גבוהים.
• תתמחרו תסריט ירידת מחירים של 10%–25% וראו אם העסקה עדיין חיה.

למלווים/בנקים

• עדכון מיידי של LTV/DSCR לפרויקטים בהתאם למלאי ולמחיר נטו בפועל.
• חסמי משיכה בליווי לפרויקטים עם שיעור שיווק נמוך, והקשחת Covenants.

לרגולטורים

• חובת גילוי סטנדרטית של חודשי היצע אזורי בכל תשקיף/שיווק.
• אימוץ מחווני מאקרו-זהירותיים (Credit-to-GDP gap, DSR) כשכבת בקרה על אשראי לדיור וקבלנים. (bis.org)

שורה תחתונה

כאשר היצע ממשיך לזרום “על אוטומט” והביקוש הכלכלי נחנק – המלאי מתנפח, חודשי היצע מזנקים, והבועה נחשפת. הנתונים בישראל ב-2025 – מלאי לא-מכור שובר שיאים וחודשי היצע חריגים – אינם טעות מדידה; זו תמונת מצב של שוק מנותק מגורמי היסוד. מי שמתעקש לטעון “מחסור כרוני” בעידן של עודף היצע מדיד פשוט מתעלם מהעובדות.

מקורות נבחרים (עדכון 2025)

• למ"ס/עיתונות כלכלית: מלאי לא-מכור ~82–83 אלף; חודשי היצע ~35. (sponser)
• הכלכלן הראשי (משרד האוצר): ירידה משמעותית במכירות חדשות ושפל היסטורי ביוני. (ממשלת ישראל)
• בנק ישראל (דו"ח מדיניות מוניטרית H1-2025): ירידה בעסקאות, עלייה במלאי הבלתי-מכור, התחלות גבוהות. (בנק ישראל)
• ספרות מאקרו: Pricing-out והתרעות מוקדמות (BIS/IMF). (bis.org)
• נקודת השוואה בינ״ל: חודשי היצע בארה״ב ב-2025. (Business Insider)

פיגורי משכנתאות 

ניתוח ביקורתי לכתבה ב"מעריב"

פתיח

בשבוע שעבר פורסם כי פיגורי המשכנתאות בישראל חצו לראשונה את רף 4 מיליארד ₪. הנתון הזה, שהוא נורת אזהרה חמורה למערכת הפיננסית, קיבל בכתבת "מעריב" פרשנות מפתיעה: "זה לא באג – זה פיצ'ר". כלומר, העלאת הריבית שתגרמה לעלייה חדה בפיגורים אינה תקלה, אלא חלק מהאסטרטגיה של בנק ישראל לעצור את התנפחות הביקושים.אבל מאחורי הנרטיב הזה מסתתרת מציאות כלכלית מורכבת בהרבה.

מה אומרת הכתבה?

• הטענה המרכזית: עליית הריבית נועדה לחנוק את משקי הבית שנשענו על כסף זול כדי לקנות דירות שהם לא יכולים להרשות לעצמם.
• ההיגיון המוניטרי: העלאת ריבית היא כלי לצמצום ביקושים ולהורדת אינפלציה, אחרי שנים של הדפסת כסף והזרמות מסיביות בתקופת הקורונה.
• בנדל"ן: כיוון שהתחום מבוסס על הלוואות, עלות האשראי הזולה יצרה אינפלציה סקטוריאלית חריפה – מחירים שזינקו בלי הצדקה פונדמנטלית. העלאת הריבית נועדה לעצור זאת.
• חזון הכתבה: המחירים ירדו רק כשמשקי בית ותיקים – לא רק קונים חדשים – ייאלצו למכור בלית ברירה דירות שלקחו עליהן משכנתאות "גדולות עליהם".

הבעייתיות בפרשנות

1. משחק מילים מסוכן
   הכותרת "פיגורים בשפל" מטשטשת את העובדה שמדובר בשיא פיגורים. "השפל" מתייחס למצוקת הרוכשים, לא למספרים – מה שעלול לבלבל את הציבור.
2. התעלמות מאחריות המערכת
   הצגת החנק כ"פיצ'ר" מתעלמת מהעובדה שהבנקים והרגולטורים דחפו משקי בית לעסקאות במחירים מנופחים. האחריות אינה מוטלת רק על הרוכשים אלא גם על מי שסיפק מימון חסר היגיון כלכלי.
3. הסבר חד־ממדי
   הכתבה מתמקדת בכלי אחד – הריבית – ומתעלמת מגורמי יסוד רחבים יותר:
   • עודפי היצע של דירות ומשרדים.
   • תשואות שכירות נמוכות משמעותית מהריבית.
   • מניפולציות יזומות של בנקים ושחקנים מוסדיים.
4. התעלמות מהסיכון המערכתי
   אם באמת ייאלצו 150 אלף משקי בית למכור דירות, כפי שמוצג בתרחיש, לא מדובר ב"תיקון שוק" אלא בקריסה מסוכנת שתפגע בבנקים עצמם, בחברות נדל"ן ממונפות ובמערכת הפיננסית כולה.

נקודת המבט האלטרנטיבית

• פיגורי המשכנתאות אינם "פיצ'ר" אלא סמן לקריסה מתקרבת.
• הנתון של 4 מיליארד ₪ הוא רק קצה הקרחון – הוא משקף תחילתו של תהליך שיכול להתעצם במהירות.
• במקום לראות בכך "חינוך השוק", יש לראות בכך התרעה מוקדמת על כשל מערכתי: שילוב של בועה במחירי הנדל"ן עם חשיפה מסוכנת של המערכת הבנקאית.

מסקנה

הכתבה ממסגרת את מצוקת משקי הבית כ"הכרחית" ואף רצויה, אבל למעשה מדובר באיתות חמור על חולשה מערכתית.

אם לא יינקטו צעדים אמיצים – למשל חשיפת ערכי יסוד אמיתיים של נכסים, בלימת אשראי בלתי סביר, ותיקון רגולטורי – "הפיצ'ר" הזה עלול להפוך לקריסת מערכות שתותיר אחריה לא רק ירידת מחירים, אלא גם עשרות אלפי משפחות חסרות כל.

📉 פיגורי המשכנתאות חצו את ה־4 מיליארד ₪ – וזה לא באג, זו נורת אזהרה אדומה 🚨בבתבה ב"מעריב" ניסו למסגר את זה כ"פיצ'ר" – חלק מהאסטרטגיה של בנק ישראל לצנן ביקושים.

אבל האמת פשוטה:

🏦 זה לא חינוך שוק, זו קריסה מתקרבת.❌ הבנקים והרגולטורים דחפו משפחות לעסקאות במחירים כפולים מהשווי.

❌ "החלום" מומן בכסף זול – היום הוא נחנק בריבית יקרה.

❌ הנתון של 4 מיליארד ₪ הוא רק ההתחלה – כשהגל הזה יגדל, המערכת הפיננסית כולה תעמוד בסכנה.💡 במקום לטשטש את המציאות עם כותרות פרובוקטיביות, הגיע הזמן להכיר באמת:

שוק הנדל"ן בישראל מנותק מהגורמים הפונדמנטליים, והמחירים בדרך לתיקון חד.

🔑 המסקנה:

המשבר לא "פיצ'ר", הוא תוצאה ישירה של בועה שניפחו במודע. 

המחיר הכבד ייפול על הציבור, לא על מי שהרוויח בדרך.

המעבר מבועה למגה־בועה בתקופת הקורונה

הקורונה הייתה אמורה להיות משבר שמאט את הכלכלה ומקרר את שוק הנדל"ן. בפועל, ארבע פעולות מרכזיות שביצעו הממשלה ובנק ישראל הפכו אותה למנוע אדיר של ביקושים – מהלך שהזניק את מחירי הדירות וגרם לבועה הישראלית להתרחב לממדים של מגה־בועה.

בועה מוגדרת כפער של 50–60% בין מחיר לשווי כלכלי, אך בשנים 2021–2022 הפער הכפיל עצמו: מחירי הדירות היו כפולים מהשווי הכלכלי – מצב נדיר שנולד ממדיניות כלכלית חריגה.

הגדלת רכיב הפריים במשכנתאות

במאי 2020 ביטל בנק ישראל את המגבלה על רכיב הפריים במשכנתאות והעלה אותו משליש לשני שלישים.

מאחר שריבית הפריים הייתה אז 0.1% בלבד, המשמעות הייתה מימון זול מאי פעם.

משקי בית יכלו לקחת משכנתאות גדולות בהרבה, והביקוש לדירות זינק בהתאם.

הקטנת מס רכישה

באוגוסט 2020 הפחיתה הממשלה את מס הרכישה למשקיעים מ־8% ל־5%.

המשקיעים חזרו בהמוניהם לשוק, אחרי שנים שבהן המס הגבוה הרתיע אותם.

כך זרם לשוק נדל"ן הון גדול שחיפש אלטרנטיבה להשקעה בתקופה של ריבית אפסית.

הקפאת משכנתאות

הבנקים איפשרו דחייה בהחזרי משכנתאות קיימות. מעל חצי מיליון משקי בית עצרו תשלומים, מה שאִפשר להם לנשום כלכלית ולהימנע ממכירת דירות.

במקום לראות גל פשיטות רגל ודירות זולות שיוצאות לשוק, ההקפאה קפאה את ההיצע וחיזקה את מגמת עליות המחירים.

חלוקת מענקים וחבילות סיוע

הממשלה חילקה עשרות מיליארדים ישירות לחשבונות העו"ש של האזרחים.

הכסף שימש בחלקו לצריכה, אך גם חיזק את ההון העצמי של משפחות רבות שאותת להן שהן יכולות להרשות לעצמן לקפוץ לשוק הדירות.

כך הוזרם עוד דלק למדורה.

ההשפעה המצטברת – מהבועה למגה־בועה

כל ארבעת הצעדים האלו, שכל אחד מהם לבדו היה משמעותי, יצרו ביחד "בום" חסר תקדים.

• מחירי הדירות עלו בכ־13% רק בשנת 2021.
• מספר העסקאות הגיע לשיא של כל הזמנים.
• לפי מדדים שונים, המחירים היו גבוהים ב־50–60% מערכם הכלכלי (בועה), ובחלק מהמקרים אף כמעט כפולים – "מגה־בועה".

טבלה: הצעדים והשפעתם

סיכום

הקורונה לא האטה את השוק אלא הפכה אותו למסוכן מאי פעם.

החלטות ממשלתיות ומוניטריות – הגדלת רכיב הפריים, הפחתת מס רכישה, הקפאת משכנתאות וחלוקת כסף ישיר – יצרו אפקט מצטבר שהעביר את השוק ממצב של בועה רגילה ל"מגה־בועה".במילים אחרות: במקום תיקון טבעי שהמשבר היה אמור להביא, קיבלנו האצה מלאכותית שהרחיקה עוד יותר את מחירי הדירות מהשווי הכלכלי – ויצרה את התנאים למשבר החמור שמתרגש עלינו כיום.

קדחת הדיור הפנדמית - הכינוי העולמי לתופעה שניפחה את מחירי הדירות בכל העולם

Pandemic housing fever - the global name for the phenomenon that has inflated housing prices worldwide

 הביטוי “Pandemic Housing Fever” (או בעברית – קדחת הדיור הפנדמית) הפך לכינוי עולמי לתופעה שהתרחשה בשנים 2020–2022:

מה קרה בעולם? 🌍

במהלך הקורונה נרשמה עלייה חדה במחירי הדיור כמעט בכל המדינות המפותחות:

• בארה"ב מחירי הבתים זינקו בכ־40% בין 2020 ל־2022 – הקצב החד ביותר מאז שנות ה־70.
• בקנדה, ניו זילנד ואוסטרליה דווחו על עליות דו־ספרתיות מדי שנה.
• במדינות אירופה, כולל גרמניה והולנד, מחירים טיפסו בקצב שלא נראה מאז מלחמת העולם השנייה.

הסיבות המרכזיות 🔑

1. ריביות אפסיות והרחבות כמותיות – בנקים מרכזיים הציפו את השווקים בכסף זול.
2. מדיניות ממשלתית תומכת – מענקים, הקלות מס, ותמריצים לרכישת נדל"ן.
3. ביקוש לדיור איכותי בתקופות סגר – משקי בית חיפשו יותר מקום, דירות גדולות ופרברים.
4. היצע קשיח – מגבלות בנייה, שיבושי שרשראות אספקה, ועלויות חומרי גלם.

ישראל בהקשר הגלובלי 🇮🇱

בישראל המגמות היו קיצוניות עוד יותר:

• צעדים ייחודיים כמו הגדלת רכיב הפריים, הקפאת משכנתאות והפחתת מס רכישה, הפכו את "קדחת הדיור הפנדמית" לזרז מקומי שהפך בועה קיימת ל"מגה־בועה".
• בעוד שבמדינות אחרות חלק מהמחירים כבר עברו תיקון, בישראל הפערים בין המחיר לשווי הכלכלי רק הלכו וגדלו.

קדחת הדיור הפנדמית בעולם והמגה־בועה הישראלית

העולם חווה בין 2020 ל־2022 תופעה כלכלית נדירה: קדחת הדיור הפנדמית (Pandemic Housing Fever). במקום שמגפה עולמית תוביל לקיפאון כלכלי ולירידת מחירי נדל"ן, קרה ההפך – מחירי הדירות זינקו כמעט בכל מדינה מפותחת.

בישראל, לעומת זאת, התופעה קיבלה ממדים קיצוניים וייחודיים: ממצב של בועה קיימת, השוק הוסלם ל־מגה־בועה – מצב שבו מחירי הדירות היו כפולים מהשווי הכלכלי האמיתי.

קדחת הדיור בעולם 🌍

במדינות רבות דווחו עליות חריגות במחירי הדירות:

• ארה"ב – עלייה של כ־40% במחירי הבתים בין 2020 ל־2022, הקצב החד ביותר מאז שנות ה־70.
• קנדה וניו זילנד – זינוקים של למעלה מ־30% בשנתיים בלבד, תוך גידול חד בחוב המשכנתאות.
• גרמניה והולנד – מחירים טיפסו בקצב שלא נראה מאז מלחמת העולם השנייה.
• אוסטרליה ובריטניה – ביקושים אדירים למגורים בפרברים ובבתים פרטיים, על רקע סגרי הקורונה ועבודה מהבית.

הסיבות הגלובליות

1. ריביות אפסיות והרחבות כמותיות – כסף זול הוזרם בהיקפים עצומים.
2. מדיניות ממשלתית תומכת – מענקים, סובסידיות והקלות מס.
3. שינויי צריכה – העדפה לדירות גדולות יותר, בתים צמודי קרקע ופרברים.
4. היצע מוגבל – שיבושי בנייה, התייקרות חומרי גלם ועיכובים בשרשראות האספקה.

ישראל – מהמגפה למגה־בועה 🇮🇱

בישראל, בניגוד לרוב העולם, הייתה כבר לפני הקורונה בועת נדל"ן פעילה – עם פער של 50–60% בין מחיר לשווי.

בזמן שהעולם דיבר על "קדחת הדיור הפנדמית", כאן התקבלו צעדים ייחודיים שהעצימו את המגמה והפכו אותה לחריגה בקנה מידה עולמי:

1. הגדלת רכיב הפריים במשכנתאות – מ־1/3 ל־2/3, בריבית 0.1%, יצרה יכולת מימון זולה מאי פעם.
2. הפחתת מס רכישה למשקיעים – החזירה את ההון הספקולטיבי לשוק.
3. הקפאת החזרי משכנתאות – חסמה גלי מכירות כפויות.
4. חלוקת מענקים ישירים – עשרות מיליארדים נכנסו לחשבונות והוזרמו גם לנדל"ן.

התוצאה

• מחירי הדירות זינקו בכ־13% בשנת 2021 בלבד.
• נפח העסקאות הגיע לשיא של כל הזמנים.
• הפער בין המחיר לשווי הכלכלי קפץ מרמה של בועה (50–60%) ל־מגה־בועה (כפול מהשווי).

השוואה: העולם מול ישראל

סיכום

קדחת הדיור הפנדמית הייתה תופעה עולמית, אך בישראל היא קיבלה אופי חריג שהפך אותה ממקרה של בועה ל־מגה־בועה ייחודית.

בעוד שמדינות רבות כבר נכנסו לתהליך תיקון, בישראל ממשיכים המחירים לשקף פער מסוכן בין שווי למחיר – פער שמעמיד את המערכת הפיננסית בסיכון חסר תקדים.

📈🏠 מהבועה למגה־בועה בקורונה

במקום שמשבר הקורונה יקרר את השוק, התקבלו 4 צעדים שהבעירו אותו:

1️⃣ הגדלת רכיב הפריים במשכנתאות – 📉 ריבית זולה = מימון קל.

2️⃣ הקטנת מס רכישה – 💰 משקיעים חזרו בהמוניהם.

3️⃣ הקפאת משכנתאות. 

⏸️ מנעה מכירות כפויות, צמצמה היצע.

4️⃣ מענקים ישירים – 💸 כסף נכנס לחשבונות והוזרם לשוק הדירות.

🔎 התוצאה: מחירי הדירות לא רק זינקו – אלא הכפילו עצמם מול השווי הכלכלי.

מבועה רגילה (פער של 50–60%) עברנו ל־מגה־בועה – מחירים כפולים מהערך האמיתי.⚠️ המשמעות: השוק היום נמצא ברמות סיכון חסרות תקדים.

👉 הגיע הזמן לשאול: האם המערכת הפיננסית והציבור מוכנים ליום שאחרי?

🟠👕 #בועתנדלן #מגהבועה #ישראל

Per כשלי ניטור סיכון ואי-יישום המלצות BIS ו-IMF בשוק הנדל"ן בישראל

תקציר מנהלים

למרות היותה חברה מלאה ב-BIS וב-IMF, ישראל נמנעת מליישם באופן שקוף את המדדים המרכזיים לזיהוי מוקדם של בועות אשראי ובועות נדל"ן. המחקר מזהה פערים משמעותיים בין הסטנדרטים הגלובליים ליישום בישראל, תוך חשיפת המערכת הבנקאית והציבור לסיכונים מערכתיים. השוק הישראלי מציג אינדיקטורים מדאיגים: יחס אשראי לתמ"ג של 69.36% (גבוה מהממוצע הגלובלי), מחירי דיור שעלו ב-7.53% ב-2024, ופעילות משכנתאות שיא עם ממוצע של 1.088 מיליון ש"ח למשכנתא.

מבוא: הקשר הגלובלי והמקומי

הבנק להסדרים בינלאומיים (BIS) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF) פיתחו מערכת מתוחכמת של מדדי התרעה מוקדמת לזיהוי סיכונים מערכתיים במגזר האשראי והנדל"ן12. מדדים אלו, שהוכחו כיעילים בחיזוי משברים פיננסיים בעבר, נועדו לסייע לבנקים מרכזיים ולגופי הפיקוח לקבל החלטות מדיניות מבוססות נתונים3.ישראל הפכה לחברה מלאה ב-BIS בשנת 2003, בהכרה ברמת הפיתוח הכלכלי שלה ויכולתה לתרום לקידום נושאי בנקאות ופיננסים45. עם זאת, למרות החברות הרשמית והיותה כפופה לפיקוח הדוק של ה-IMF במסגרת סקירות Article IV, ישראל לא מיישמת באופן מלא ושקוף את המדדים הבסיסיים המומלצים על ידי הארגונים הללו67.

מעמדם המוסדי של BIS ו-IMF והשפעתם על מדיניות

ה-BIS, שהוקם בשנת 1930, הוא הארגון הפיננסי הבינלאומי הוותיק ביותר, הפועל כ"בנק הבנקים המרכזיים"89. התפיסה המקרו-פרודנציאלית שלו, שהתפתחה בעיקר תחת הנהגתו של אלכסנדר למפלוסי בשנות ה-80 וה-90, מתמקדת ביציבות המערכת הפיננסית כמכלול ולא רק ברכיביה הבודדים9.ה-IMF, מצדו, פיתח את מערכת האינדיקטורים הפיננסיים (FSIs) כחלק מפעילות הפיקוח שלו על מדינות החברות102. המערכת כוללת אינדיקטורים מרכזיים (Core Set) ואינדיקטורים מעודדים (Encouraged Set) שנועדו לספק תמונה מקיפה של יציבות המערכת הפיננסית2.השפעתם של ארגונים אלו על מדיניות הולכת והתחזקת. בעקבות המשבר הפיננסי של 2008, הם קיבלו סמכויות רחבות יותר והפכו למשפיעים מרכזיים על קביעת סטנדרטים רגולטוריים גלובליים1112.

הכלים המרכזיים לזיהוי סיכון מערכתי

Credit-to-GDP Gap

המדד המרכזי ביותר הוא Credit-to-GDP Gap, המוגדר כהפרש בין יחס האשראי לתמ"ג לבין המגמה ארוכת הטווח שלו13. המדד אומץ כנקודת התייחסות משותפת תחת Basel III להנחיית הצטברות מאגרי הון נגד-מחזוריים13.נתונים עדכניים מראים שיחס האשראי לתמ"ג של ישראל עומד על 69.36% ב-20231314, גבוה משמעותית מהממוצע העולמי של 61.27%15. אולם בנק ישראל אינו מפרסם באופן שוטף את חישוב ה-Gap או את המגמה ארוכת הטווח, מה שמקשה על הערכת הסיכון האמיתי1.

Debt Service Ratio (DSR)

ה-DSR מוגדר כיחס בין תשלומי שירות החוב (ריבית ופירעונות) להכנסה1617. זהו מדד קריטי למדידת המגבלות הפיננסיות הנובעות מחובות ומהווה אינדיקטור מהימן למשברים בנקאיים מערכתיים17.נתוני BIS מראים שה-DSR של משקי בית בישראל עומד על כ-42.6% נכון לספטמבר 202418, אך בנק ישראל אינו מפרסם חישובים שיטתיים או מעקב רציף אחר מדד זה17. העדר מעקב זה מגביר את הסיכון לאי-זיהוי של הצטברות לחצים פיננסיים במשקי הבית.

Fundamental Price Gap

המדד השלישי הוא Fundamental Price Gap, המחושב כהפרש בין מחירי הנדל"ן בפועל לבין השווי הפונדמנטלי המבוסס על יסודות כלכליים כמו הכנסות, ריביות ושכר דירה1920. מחקרים מראים שסטיות משמעותיות מהשווי הפונדמנטלי מהוות אינדיקטור מוקדם לבועות נדל"ן19.ב-2022, UBS זיהה את תל אביב כשוק עם סיכון בועה מדורג במקום השמיני עולמית, עם ציון של 1.5921. מחירי הדיור בתל אביב עלו בכ-18% בין אמצע 2021 לאמצע 2022, בקצב הגבוה ביותר מאז 201021.

המצב בישראל: פערים ביישום

יישום Basel III וכשלים בשקיפות

ישראל מיישמת את דרישות ההון של Basel III באופן פורמלי2223. דרישות ההון הנוכחיות כוללות:

• יחס הון בסיסי (CET1) של לפחות 9% לבנקים הגדולים ו-10% לשני הבנקים הגדולים22
• יחס הון כולל של לפחות 12.5% לבנקים הגדולים ו-13.5% לשני הבנקים הגדולים22

עם זאת, בנק ישראל לא מיישם את המרכיב הנגד-מחזורי של Basel III, כולל השימוש ב-Credit-to-GDP Gap להנחיית מאגרי הון נגד-מחזוריים12. זהו פער משמעותי מול ההמלצות הבינלאומיות.

מדיניות מקרו-פרודנציאלית חלקית

בנק ישראל נקט מספר צעדים מקרו-פרודנציאליים בשוק הדיור, כולל:

• הגבלות על יחס המימון (LTV) לרכישת דירה
• הגבלות על חלק ההלוואות למשכנתאות בריבית משתנה
• דרישות הון נוספות מהבנקים2425

אולם המדיניות נעדרת שקיפות ואינה מבוססת על המדדים הסטנדרטיים המומלצים על ידי BIS ו-IMF24. העדר פרסום של המדדים האלה מקשה על הציבור ועל המשקיעים להעריך את רמת הסיכון במערכת.

סיכונים מתגברים בשוק הנדל"ן

הנתונים העדכניים מעידים על הצטברות סיכונים בשוק הנדל"ן הישראלי:

• מחירי הדיור עלו ב-7.53% ב-2024, המשך מגמת עלייה מתמשכת2627
• ממוצע המשכנתאות הגיע לשיא של 1.088 מיליון ש"ח בדצמבר 202428
• 44% מהמשכנתאות הן בסיכון גבוה עם מימון של 60%-75% מערך הנכס28
• עלייה של 58% בעסקאות משקיעים בדצמבר 202428

השוואה בינלאומית: לקחים ממדינות אחרות

מדינות שהצליחו למנוע משברים

שוויץ, קנדה וניו זילנד הצליחו ליישם בהצלחה מדיניות מקרו-פרודנציאלית המבוססת על המלצות BIS ו-IMF293031:

1. שוויץ: יישמה מעקב שיטתי אחר Credit-to-GDP Gap ונקטה צעדים מקדימים למניעת התחממות יתר בשוק הנדל"ן32
2. קנדה: פיתחה מערכת ניטור מתקדמת של DSR וייסדה מדיניות מקרו-פרודנציאלית יזומה
3. ניו זילנד: ביצעה רפורמות מקיפות בתכנון העירוני ובמדיניות הדיור כדי למנוע הצטברות סיכונים3031

מדינות שנפגעו ממשבר חמור

ספרד ואירלנד מהוות דוגמאות קלאסיות למשברים שנבעו מהתעלמות ממדדי התרעה מוקדמת333435:

1. ספרד (1996-2008): המחירים גדלו באופן אסטרונומי ללא מעקב אחר המדדים המרכזיים, מה שהוביל לקריסה של למעלה מ-30% במחירים3435
2. אירלנד: המחירים בדבלין ירדו ב-56% מהשיא, עם יותר מ-28% מהמשכנתאות במצוקה או בהליכי ארגון מחדש33

המכנה המשותף בכל המשברים היה העדר יישום מדדי BIS ו-IMF והתעלמות מאותות ההתרעה המוקדמת3637.

השלכות כלכליות, חברתיות ומערכתיות

השלכות כלכליות

העדר ניטור שיטתי יוצר מספר סיכונים כלכליים:

1. חוסר יכולת לזהות הצטברות סיכונים: ללא מדדים סטנדרטיים, מקבלי ההחלטות פועלים בחושך
2. פגיעה ביעילות המדיניות המוניטרית: המדיניות אינה מבוססת על אינדיקטורים בינלאומיים מוכחים
3. סיכון למשבר פיננסי: ללא התרעה מוקדמת, המערכת חשופה להלמים בלתי צפויים

השלכות חברתיות

המשבר הצפוי עלול לגרום להשלכות חברתיות חמורות:

1. פגיעה קשה בבעלי דירות צעירים: שלקחו משכנתאות גבוהות בתקופת השיא
2. הגברת אי-השוויון: משברי נדל"ן פוגעים יותר במעמד הבינוני
3. פגיעה ביציבות החברתית: משברים כלכליים מובילים למתחים חברתיים

השלכות מערכתיות

הסיכונים המערכתיים כוללים:

1. פגיעה ביציבות המערכת הבנקאית: חשיפה גבוהה לנדל"ן (למעלה מ-50% מהנכסים הבנקאיים)36
2. הדבקה לענפים אחרים: משבר נדל"ן מתפשט לענף הבנייה, השירותים והצריכה
3. פגיעה באמון הציבור: במוסדות פיקוח ובמערכת הפיננסית

צעדים רגולטוריים דרושים: מודל יישומי לישראל

מערכת ניטור מקיפה

1. פרסום רבעוני של Credit-to-GDP Gap: בהתאם לסטנדרטים של BIS1
2. ניטור שוטף של DSR: למשקי בית ולחברות17
3. הערכת Fundamental Price Gap: באמצעות מודלים כלכליים מתקדמים19

מנגנונים של שקיפות

1. פרסום דוח יציבות פיננסית מורחב: הכולל את כל המדדים הבינלאומיים
2. התרעות ציבוריות: כאשר המדדים חורגים מהסף הבטוח
3. דיאלוג עם הציבור: הסברה על המשמעות של המדדים

כלים מקרו-פרודנציאליים מתקדמים

1. יישום מאגרי הון נגד-מחזוריים: בהתאם להמלצות Basel III12
2. הדרגתיות ברגולציה: התאמה של הכלים לרמת הסיכון
3. תיאום בין-מוסדי: שיתוף פעולה בין בנק ישראל, משרד האוצר ורגולטורים אחרים

המלצות למדיניות

המלצות מיידיות (6-12 חודשים)

1. פרסום מיידי של מדדי BIS: החל מהרבעון הקרוב
2. הקמת יחידת ניטור מקרו-פרודנציאלי: ייעודית בבנק ישראל
3. שיתוף פעולה מוגבר עם BIS ו-IMF: לקבלת הדרכה טכנית

המלצות בינוניות טווח (1-3 שנים)

1. פיתוח מודלים מקומיים: להערכת Fundamental Price Gap בישראל
2. חקיקת חוק יציבות פיננסית: הקובע את החובה לפרסם מדדים אלו
3. הטמעת מדדים באיכות החיים: בדוחות הממשלה השוטפים

המלצות ארוכות טווח (3-5 שנים)

1. שילוב במדיניות התכנון הארצית: התחשבות במדדים בתכנון ערים ובמדיניות קרקעות
2. פיתוח כלי בינה מלאכותית: לניבוי משברים ולהתרעה מוקדמת
3. מחקר ופיתוח אקדמי: בשיתוף עם אוניברסיטאות מובילות

סיכום והמלצות

המחקר מגלה פער משמעותי בין המעמד הבינלאומי של ישראל כחברה ב-BIS וב-IMF לבין יישום המלצותיהם בפועל. למרות הסמכות הרגולטורית הגבוהה ומערכת הבנקאות המתקדמת, ישראל נמנעת מלפרסם או ליישם באופן שיטתי את המדדים המרכזיים לזיהוי מוקדם של בועות אשראי ונדל"ן.הסיכונים המתגברים בשוק הנדל"ן הישראלי – עלייה מתמשכת במחירים, שיא במשכנתאות, ואחוז גבוה של מימון סיכון – מחייבים יישום מיידי של המדדים הבינלאומיים. ההשוואה למדינות שהצליחו למנוע משברים (שוויץ, קנדה, ניו זילנד) לעומת אלו שנפגעו קשות (ספרד, אירלנד) מדגישה את חשיבות היישום המלא של המלצות BIS ו-IMF.יישום המלצות המחקר יאפשר לישראל לשמור על יציבות המערכת הפיננסית, לשפר את השקיפות מול הציבור, ולהבטיח צמיחה כלכלית בת-קיימא. ללא צעדים מיידיים, ישראל עלולה למצוא עצמה בעמק התרעה רחב של משבר פיננסי עם השלכות כלכליות וחברתיות חמורות.

יישום מדדי BIS ו-IMF לשיפור זיהוי מוקדם של בועות נדל"ן בישראל

ישראל עומדת בפני הזדמנות משמעותיה לשפר את מערכת הזיהוי המוקדם של בועות נדל"ן באמצעות יישום מלא ושיטתי של מדדי BIS ו-IMF. הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שכל המדדים המרכזיים נמצאים מעל הספים הבטוחים, מה שמעיד על הצטברות סיכונים משמעותית בשוק הנדל"ן הישראלי.

מצב היישום הנוכחי בישראל

מצב יישום מדדי BIS ו-IMF בישראל לזיהוי מוקדם של בועות נדל"ן - דצמבר 2024

מדדי BIS ו-IMF מיושמים בישראל באופן חלקי בלבד. המדדים הקריטיים ביותר לזיהוי מוקדם - Credit-to-GDP Gap ו-Debt Service Ratio - כמעט ואינם מפורסמים או מיושמים באופן שיטתי12. זהו פער משמעותי שחושף את המערכת הפיננסית הישראלית לסיכונים מערכתיים.

המדדים המרכזיים ויכולתם לזיהוי מוקדם

Credit-to-GDP Gap: הכלי הדומיננטי

ה-Credit-to-GDP Gap הוא המדד החשוב ביותר לזיהוי מוקדם של בועות אשראי ונדל"ן. מחקרים מראים שהוא מספק התרעה מוקדמת של 2-3 שנים לפני משברים פיננסיים, עם דיוק גבוה יותר מכל מדד אחר34.המדד מוגדר כהפרש בין יחס האשראי לתמ"ג לבין המגמה ארוכת הטווח שלו, ונמדד באמצעות מסנן Hodrick-Prescott חד-צדדי5. כאשר הפער חורג מ-2-10 נקודות אחוז מעל המגמה, הוא מהווה אות התרעה לבועת אשראי מתפתחת3.בישראל, יחס האשראי לתמ"ג עומד על 69.36% ב-2023, גבוה משמעותית מהממוצע העולמי של 61.27%6. עם זאת, בנק ישראל אינו מפרסם את חישוב ה-Gap באופן שוטף, מה שמקשה על הערכת הסיכון האמיתי.

Debt Service Ratio (DSR): מדד הלחץ הפיננסי

ה-DSR מודד את היחס בין תשלומי שירות החוב להכנסה, והוא מהווה אינדיקטור מהימן למשברים בנקאיים מערכתיים. מחקרי BIS מראים שה-DSR מספק התרעה מוקדמת מדויקת במיוחד באופק של 1-2 שנים לפני משברים47.ה-DSR בישראל עומד על כ-42.6% נכון לספטמבר 2024, אך בנק ישראל אינו מפרסם מעקב שיטתי אחר מדד זה8. זהו פער חמור, שכן DSR גבוה מעיד על הצטברות לחצים פיננסיים במשקי הבית ועל סיכון גבוה למשבר אשראי.

Fundamental Price Gap: מדידת סטיות מהשווי הפונדמנטלי

ה-Fundamental Price Gap מודד את ההפרש בין מחירי הנדל"ן בפועל לבין השווי הפונדמנטלי המבוסס על יסודות כלכליים910. סטיות של 15-20% מעל השווי הפונדמנטלי מהוות אינדיקטור מוקדם לבועות נדל"ן1112.המדד מבוסס על מודל דיבידנד-דיסקונט המתאים לשוק הנדל"ן, שבו השכירות משמשת כ"דיבידנד" של הנכס1213. מחקרים מראים שהמדד יכול לזהות בועות נדל"ן 6 חודשים עד שנה מראש1310.

מצב הסיכון הנוכחי בישראל

הערכת סיכון נוכחית בשוק הנדל"ן הישראלי - השוואה לספים המומלצים

הנתונים הנוכחיים מעידים על הצטברות סיכונים משמעותית בשוק הנדל"ן הישראלי:

• יחס אשראי לתמ"ג של 69.36% - גבוה ב-8 נקודות אחוז מהממוצע הגלובלי
• עלייה של 7.53% במחירי הדיור ב-2024 - יותר מפי שניים מקצב הצמיחה הבריא
• ממוצע משכנתא של 1.088 מיליון ש"ח - גבוה ב-36% מהמומלץ
• 44% מהמשכנתאות בסיכון גבוה (מימון 60-75%) - גבוה ב-47% מהמומלץ
• עלייה של 58% בעסקאות משקיעים - כמעט פי 4 מהצמיחה הנורמלית

יישום מערכת זיהוי מוקדם מתקדמת

מערכת ניטור בזמן אמת

יישום מערכת זיהוי מוקדם יעילה דורש פיתוח מערכת ניטור בזמן אמת הכוללת1415:

1. חישוב ופרסום רבעוני של Credit-to-GDP Gap: בהתאם למתודולוגיה של BIS
2. מעקב שוטף אחר DSR: למשקי בית ולחברות, עם פרסום חודשי
3. הערכת Fundamental Price Gap: באמצעות מודלים אקונומטריים מתקדמים
4. מערכת התרעות אוטומטיות: כאשר המדדים חורגים מהספים הבטוחים

אלגוריתמי זיהוי מתקדמים

מחקרים עדכניים מראים שניתן לשפר את דיוק הזיהוי המוקדם באמצעות שילוב מדדים מרובים ואלגוריתמי למידת מכונה1615. המערכת המומלצת תכלול:

1. מודל אנסמבל: המשלב את שלושת המדדים המרכזיים
2. אלגוריתמי זיהוי דפוסים: לזיהוי מגמות מוקדמות
3. מערכת ניקוד סיכון: המתבססת על משקלים דינמיים
4. התאמה לאופי הישראלי: התחשבות במאפיינים ייחודיים של השוק המקומי

יתרונות היישום במונחי זיהוי מוקדם

שיפור משמעותי ביכולת החיזוי

יישום מלא של מדדי BIS ו-IMF יאפשר לישראל לזהות בועות נדל"ן 1-3 שנים לפני התממשותן, לעומת המצב הנוכחי שבו הזיהוי הוא בעיקר תגובתי347.המערכת תספק התרעות מוקדמות ברמות שונות:

• התרעה צהובה: כאשר אחד המדדים חורג מהסף
• התרעה כתומה: כאשר שני מדדים חורגים
• התרעה אדומה: כאשר שלושה מדדים או יותר חורגים

שקיפות ואמינות מוגברת

פרסום שיטתי של המדדים יגביר את השקיפות מול הציבור ויאפשר למשקיעים ולקונים דירות לקבל החלטות מושכלות17. זה יקטין את הספקולציה ויתרום ליציבות השוק.

יעילות מדיניות משופרת

המדדים יאפשרו לבנק ישראל לכוונן את המדיניות המוניטרית והמקרו-פרודנציאלית באופן מדויק יותר118. זה יכלול התאמת ריביות, הגבלות LTV, ומאגרי הון נגד-מחזוריים בהתאם לרמת הסיכון בפועל.

מודל יישום מומלץ לישראל

שלב ראשון: פיתוח תשתית (6-12 חודשים)

1. הקמת יחידת ניטור מקרו-פרודנציאלי: בבנק ישראל עם מומחיות ייעודית
2. פיתוח מודלים מקומיים: להערכת Fundamental Price Gap בשוק הישראלי
3. יישום מערכות IT: לאיסוף ועיבוד נתונים בזמן אמת
4. הכשרת כוח אדם: בכלים ומתודולוגיות של BIS ו-IMF

שלב שני: יישום הדרגתי (12-24 חודשים)

1. פרסום ראשוני של המדדים: באופן רבעוני
2. קביעת ספי התרעה: מותאמים לשוק הישראלי
3. פיתוח מערכת התרעות: אוטומטית ומדורגת
4. שיתוף פעולה בינלאומי: עם BIS ו-IMF להכוונה טכנית

שלב שלישי: אופטימיזציה (24-36 חודשים)

1. שיפור המודלים: על בסיס נתונים מקומיים
2. אינטגרציה עם מדיניות: קישור ישיר למדיניות מוניטרית ופרודנציאלית
3. הרחבת השקיפות: פרסום דוחות מפורטים לציבור
4. הערכת יעילות: מדידת הצלחת המערכת בזיהוי מוקדם

אתגרים ודרכי התמודדות

אתגרים טכניים

הקמת מערכת זיהוי מוקדם יעילה דורשת התמודדות עם מספר אתגרים טכניים1916:

1. איכות נתונים: הבטחת דיוק ועדכניות של הנתונים
2. התאמה למציאות המקומית: כיוון שהמדדים פותחו עבור כלכלות מפותחות
3. התמודדות עם רעש: הפחתת אזעקות שווא
4. אינטגרציה עם מערכות קיימות: קישור עם מערכות מידע קיימות בבנק ישראל

פתרונות מומלצים

1. השקעה בתשתיות נתונים: שדרוג מערכות איסוף ועיבוד נתונים
2. פיתוח מתודולוגיות מקומיות: התאמת המדדים למאפיינים הישראליים
3. יישום אלגוריתמי סינון: להפחתת רעש ושיפור דיוק
4. הדרכה והכשרה: של צוותי בנק ישראל בכלים החדשים

השלכות על יציבות המערכת הפיננסית

יישום מערכת זיהוי מוקדם מתקדמת יביא להשלכות חיוביות מרחיקות לכת על יציבות המערכת הפיננסית בישראל:

הפחתת סיכון מערכתי

זיהוי מוקדם של בועות נדל"ן יאפשר נקיטת צעדים מניעתיים לפני הצטברות סיכונים קריטיים. זה כולל התאמת מדיניות האשראי, הדרישות ההון, והכלים המקרו-פרודנציאליים בהתאם לרמת הסיכון בפועל.

שיפור האמון הציבורי

שקיפות מוגברת ופרסום שיטתי של מדדי סיכון יגבירו את האמון הציבורי במוסדות הפיקוח ובמערכת הפיננסית. זה יתרום ליציבות השוק ויפחית התנהגות ספקולטיבית.

חיזוק המעמד הבינלאומי

יישום סטנדרטים בינלאומיים יחזק את מעמדה של ישראל כחברה מלאה ב-BIS וב-IMF, ויאפשר השוואה מהימנה עם כלכלות מפותחות אחרות.

סיכום והמלצות ליישום

יישום מלא ושיטתי של מדדי BIS ו-IMF מהווה הזדמנות היסטורית לישראל לשפר משמעותית את יכולת הזיהוי המוקדם של בועות נדל"ן. הנתונים הנוכחיים מצביעים על הצטברות סיכונים משמעותית בשוק הנדל"ן, מה שמחזק את הצורך הדחוף ביישום המערכת. המערכת המומלצת תכלול שלושה מרכיבים מרכזיים: Credit-to-GDP Gap לזיהוי בועות אשראי, DSR למדידת לחץ פיננסי, ו-Fundamental Price Gap לזיהוי סטיות ממחירים פונדמנטליים. שילוב המדדים במערכת אחת יספק יכולת זיהוי מוקדם של 1-3 שנים, לעומת המצב הנוכחי שהוא בעיקר תגובתי. היישום דורש השקעה משמעותית בתשתיות, הכשרת כוח אדם, ופיתוח מומחיות טכנית. עם זאת, התועלת הצפויה - מניעת משבר פיננסי עם השלכות כלכליות וחברתיות חמורות - עולה בהרבה על העלויות. ישראל צריכה לפעול ביוזמה כדי ליישם מערכת זו בהקדם האפשרי, לפני שהסיכונים המתגברים יתממשו למשבר בפועל.

מדוע בנק ישראל נמנע מפרסום ומעקב שיטתי אחר Credit-to-GDP Gap ו-DSR

בנק ישראל, למרות היותו חבר מלא ב-BIS וכפוף לפיקוח ה-IMF, נמנע מפרסום ומעקב שיטתי של מדדי Credit-to-GDP Gap ו-DSR. הניתוח מגלה שהימנעות זו נובעת מצירוף של גורמים מוסדיים, פוליטיים, טכניים ותקשורתיים המשקפים את המציאות המורכבת של ניהול מדיניות במדינה קטנה עם מערכת פוליטית רגישה ללחצים חיצוניים.

הגישה הנוכחית של בנק ישראל למדיניות מקרו-פרודנציאלית

בנק ישראל מיישם גישה סלקטיבית למדיניות מקרו-פרודנציאלית, המתמקדת בכלים ישירים כמו הגבלות LTV ודרישות הון מוגברות מבלי לאמץ את המדדים הסטנדרטיים של BIS ו-IMF באופן שקוף ושיטתי12. המדיניות מתבססת על מסגרת שפותחה מקומית ושוקלת את המאפיינים הייחודיים של השוק הישראלי, אך חסרה את הבסיס הכמותי והשוואתי שמספקים המדדים הבינלאומיים. העדר יישום מלא של מאגרי הון נגד-מחזוריים (Countercyclical Capital Buffers) מהווה פער משמעותי. למרות שישראל מיישמת את דרישות ההון הבסיסיות של Basel III, היא לא אימצה את המרכיב הדינמי של המסגרת שמבוסס על Credit-to-GDP Gap34.

גורמים מוסדיים ומבניים

מבנה הפיקוח הבנקאי

בנק ישראל מתמודד עם אתגר מבני ייחודי: מחלקת הפיקוח על הבנקים כפופה ישירות לנגיד, מה שיוצר מצב שבו הנגיד יכול להנחות את המפקח5. מבנה זה, למרות יתרונותיו בתיאום מדיניות, יוצר חשש מפני ריכוז כוח רב מדי בידי גורם אחד ועלול להפחית מהעצמאות המקצועית של הפיקוח.המבנה הזה משפיע על יכולת הפרסום של מדדים רגישים. כאשר המפקח והנגיד הם אותו גוף בפועל, פרסום מדדים שעלולים לעורר תגובות שוק חזקות מחייב תיאום עדין עם שיקולי מדיניות מוניטרית67.

היעדר ועדת יציבות פיננסית פעילה

למרות שועדת היציבות הפיננסית (FSC) הוקמה ב-2018, פעילותה המעשית מוגבלת ולא ברור שהיא מתפקדת כגוף מקצועי עצמאי לקביעת מדיניות מקרו-פרודנציאלית8910. העדר מנגנון מוסדי ברור להחלטות מקרו-פרודנציאליות מקשה על פרסום שיטתי של מדדים שדורשים פרשנות מדיניותית.ועדות יציבות פיננסית חזקות במדינות אחרות הוכחו כקריטיות ליישום יעיל של מדדי BIS, במיוחד בהקשר של החלטות על מאגרי הון נגד-מחזוריים שמבוססים על Credit-to-GDP Gap4.

לחצים פוליטיים ושיקולי עצמאות

איומים ישירים על עצמאות הבנק

בנק ישראל מתמודד עם לחצים פוליטיים גוברים המאיימים על עצמאותו. בשנים האחרונות נרשמו מספר מקרים של התערבות פוליטית ישירה, כולל הצעות חוק שעלולות לפגוע ביכולת הבנק לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית111213.האיומים כוללים:

• הצעת חוק למתן סמכות לשר האוצר על קביעת ריביות למשקיעים1112
• קריאות של שרים להתערב במדיניות הריבית13
• לחצים לשינוי מדיניות הנדל"ן בעקבות לחצי משקיעים14

בהקשר זה, פרסום מדדים שעלולים לחשוף חוסרי יציבות בשוק הנדל"ן עלול להוביל ללחצים פוליטיים נוספים ולניסיונות התערבות במדיניות הבנק1516.

הלחץ מענף הנדל"ן והבנקאות

ענף הנדל"ן והבנקאות בישראל מהווים כוחות פוליטיים משמעותיים. מחקרים מראים שהבנקים בישראל פיתחו אסטרטגיות פוליטיות מתוחכמות ופועלים באופן יזום להשפיע על רגולציה17. החשיפה הגבוהה של הבנקים לנדל"ן (למעלה מ-46% מסך האשראי) יוצרת עניין מובהק בהימנעות מפרסום מדדים שעלולים לחשוף סיכונים18.פרסום Credit-to-GDP Gap ו-DSR בצורה שיטתית עלול:

• לחשוף את ההסתמכות המוגזמת של המערכת הבנקאית על הנדל"ן
• להפחית את אמון הציבור ברגולטור ובבנקים
• ליצור לחצים לרגולציה מחמירה שתפגע ברווחיות הבנקים

שיקולים טכניים ומתודולוגיים

מורכבות חישוב המדדים

חישוב מדויק של Credit-to-GDP Gap דורש מתודולוגיה מתוחכמת, כולל שימוש במסנן Hodrick-Prescott חד-צדדי ופיתוח מגמות ארוכות טווח שמתאימות למציאות הישראלית1920. בנק ישראל עלול להתחבט עם שאלות מתודולוגיות כמו:

• אורך התקופה הנדרש לקביעת מגמה ארוכת טווח במדינה עם היסטוריה כלכלית קצרה יחסית
• השפעת שינויים מבניים מרכזיים (כמו חברות בה-OECD) על המגמה ההיסטורית
• התאמת המתודולוגיה למאפיינים ייחודיים של השוק הישראלי

איכות ורלוונטיות הנתונים

ישראל עלולה להתמודד עם אתגרים באיכות הנתונים הדרושים לחישוב מדויק של המדדים. זה כולל נתונים על ריביות ממוצעות על המלאי הקיים, זמני פירעון ממוצעים, ופרוט סקטוריאלי מפורט של האשראי1921.העדר מערכות מידע מלאות עלול להוביל לחישובים לא מדויקים שיפגעו באמינות המדדים ובתדמית הבנק המרכזי.

שיקולי תקשורת ותדמית

חשש מפאניקה ואי-יציבות

בנק ישראל עלול לחשוש שפרסום מדדים המצביעים על סיכונים בשוק הנדל"ן יוביל לתגובות שוק לא רצויות. במדינה קטנה כמו ישראל, תקשורת של הבנק המרכזי יכולה ליצור תגובות מיידיות וחדות בשווקים222316.החששות כוללים:

• פאניקה במשקיעי נדל"ן שתוביל לירידות חדות במחירים
• בריחת הון של משקיעים זרים
• פגיעה באמון הציבור במערכת הבנקאית

שמירה על אמינות והערכת סיכון מבוקרת

בנק ישראל מעדיף למסור מסרים על סיכונים בשוק הנדל"ן בצורה מבוקרת ומותאמת, במקום לפרסם נתונים גולמיים שעלולים לפרשנות שגויה2425. הגישה הנוכחית מאפשרת לבנק:

• לשלוט בנרטיב ובעיתוי של חשיפת סיכונים
• להתאים את התקשורת לקהלי יעד שונים
• לשלב הערכות סיכון עם המלצות מדיניות קונקרטיות

השוואה לגישות בינלאומיות

מדינות שמיישמות פרסום מלא

מדינות כמו קנדה, שוויץ וממלכה המאוחדת מפרסמות באופן שיטתי את מדדי Credit-to-GDP Gap ו-DSR212026. במדינות אלה, הפרסום מתבצע במסגרת דוחות יציבות פיננסית מקיפים הכוללים הקשר מדיניותי ופרשנות מקצועית. ההבדל המרכזי הוא שמדינות אלה פיתחו מסגרות מוסדיות חזקות לקבלת החלטות מקרו-פרודנציאליות, עם הפרדה ברורה בין תפקיד איסוף וניתוח הנתונים לתפקיד קביעת המדיניות274.

השפעת הגודל והמבנה הכלכלי

כמדינה קטנה, ישראל מתמודדת עם אתגרים ייחודיים:

• השפעה גבוהה יותר של תקשורת הבנק המרכזי על השווקים
• רגישות גבוהה יותר להשפעות חיצוניות
• מערכת פוליטית קטנה ומרוכזת שבה נוח יותר להפעיל לחצים

אתגרים אלה מצדיקים גישה זהירה יותר לפרסום מדדים רגישים, אך לא מצדיקים התעלמות מלאה מהמלצות בינלאומיות2829.

השלכות העדר הפרסום

פגיעה באמינות הבינלאומית

העדר יישום מלא של סטנדרטים בינלאומיים פוגע במעמדה של ישראל כחברה מלאה ב-BIS וב-IMF. זה מקשה על השוואה למדינות מפותחות אחרות ועלול להשפיע על דירוגי האשראי ועל עלות המימון הממשלתי3031.

הגברת הסיכון המערכתי

העדר מעקב שיטתי אחר המדדים מגביר את הסיכון לפיתוח בועות אשראי ללא זיהוי מוקדם. זה עלול להוביל למשבר חמור יותר שהיה ניתן למנוע באמצעות התרעה מוקדמת ונקיטת צעדים מניעתיים2026.

פגיעה בשקיפות הדמוקרטית

העדר פרסום מדדים בסיסיים פוגע ביכולת הציבור, הכנסת וגופי הפיקוח לבקר את מדיניות הבנק באופן מושכל. זה מקטין את האחריותיות הדמוקרטית של המוסד העצמאי החשוב ביותר במערכת הכלכלית3233.

המלצות לשיפור

פיתוח גישה הדרגתית

בנק ישראל יכול לאמץ גישה הדרגתית לפרסום המדדים:

1. פרסום ראשוני במסגרת דוחות יציבות פיננסית עם הקשר מקיף
2. פיתוח מתודולוגיה מקומית מותאמת למאפיינים הישראליים
3. הדרכת הציבור והשווקים על משמעות המדדים
4. מעבר הדרגתי לפרסום רבעוני עצמאי

חיזוק המסגרת המוסדית

הקמת ועדת יציבות פיננסית חזקה ועצמאית יכולה לפתור חלק מהבעיות המוסדיות. הוועדה תוכל לקבל אחריות על פרסום המדדים ועל הפרשנות המדיניותית שלהם, תוך הפרדה מהתפקידים האופרטיביים של הבנק104.

הקמת מערכת תקשורת מתוחכמת

פיתוח מערכת תקשורת מקצועית שתוכל להעביר מידע מורכב באופן נגיש ומובן, תוך שמירה על יציבות השווקים ועל האמון הציבורי2234.

סיכום

ההימנעות של בנק ישראל מפרסום ומעקב שיטתי אחר Credit-to-GDP Gap ו-DSR נובעת מצירוף מורכב של גורמים מוסדיים, פוליטיים וטכניים. למרות שחלק מהחששות מוצדקים במציאות הישראלית, העלויות של אי-יישום המדדים עולות על היתרונות. בנק ישראל חייב למצוא דרך ליישם את הסטנדרטים הבינלאומיים תוך התמודדות עם האתגרים הייחודיים של מדינה קטנה עם מערכת פוליטית רגישה. זה דורש שיפור המסגרת המוסדית, פיתוח יכולות תקשורת מתוחכמות, וחיזוק העצמאות המקצועית מול לחצים פוליטיים. רק כך ישראל תוכל לשמור על מעמדה כחברה מכובדת בקהילה הפיננסית הבינלאומית תוך הבטחת יציבות המערכת הפיננסית המקומית.

בנק ישראל חושש מפאניקה בשוק בעקבות פרסום מדדים רגישים כמו Credit-to-GDP Gap משום שבמדינה קטנה עם שוק נדל"ן ריכוזי ורגיש, מידע כזה עלול לעורר תגובות חריפות ומהירות מצד הציבור, המשקיעים והמערכת הבנקאית. פרסום מדד שמצביע על סיכון גובר ליציבות פיננסית, במיוחד כאשר הוא חורג מספים בינלאומיים, עלול לגרום ל:

• מכירות חפוזות של נכסים מצד משקיעים החוששים מירידת ערך, מה שמוביל לירידות חדות במחירי הנדל"ן.
• האטה חדה בפעילות המשכנתאות והקפאת עסקאות, בשל חשש מהפסדים עתידיים.
• לחץ על הבנקים מצד לקוחות ומשקיעים, כולל פדיונות מוקדמים של פיקדונות או דרישה להקשחת תנאי אשראי.
• פגיעה באמון הציבור במערכת הפיננסית וביכולת הרגולטור לנהל סיכונים.

בנק ישראל נוקט ברפורמות להגברת השקיפות בתחומים צרכניים23, אך בכל הנוגע למדדים מקרו-מערכתיים רגישים, הוא נזהר במיוחד מחשש ל"תגובות יתר" שעלולות להוביל לאי-יציבות מערכתית. החשש המרכזי הוא שפרסום גלוי של אינדיקטורים המעידים על בועה או סיכון יתר יתפרש כהתרעה רשמית למשבר, ויגרום לגל של תגובות שרשרת – פאניקה, ירידות מחירים, ופגיעה במערכת הבנקאית. הגישה הזהירה הזאת מאפיינת גם תחומים נוספים, בהם בנק ישראל מעדיף "לשלוט בנרטיב" ולתזמן את פרסום המידע כך שלא יגרום להלם פתאומי בשוק1.

פרסום מדדים רגישים כמו Credit-to-GDP Gap עלול לגרום לירידות חדות בשוק הנדל"ן בשל השפעתם על ציפיות והתנהגות השחקנים המרכזיים בשוק:

• אות אובייקטיבי לסיכון: המדד נחשב בעולם ובקרב אנליסטים כסמן מובהק להיווצרות בועת אשראי או נדל"ן. כאשר הוא חורג מהסף המקובל, זה מאותת לציבור, למשקיעים ולבנקים כי מחירי הנדל"ן התרחקו מהיסודות הכלכליים ושהמערכת נמצאת בסיכון מוגבר12.
• שינוי חד בציפיות: פרסום גלוי של מדד החורג מהנורמה עלול לשנות בבת אחת את ציפיות המשקיעים והציבור. משקיעים שמזהים "אות התרעה רשמי" עשויים למהר למכור נכסים לפני ירידות, מה שמגביר את ההיצע ומוביל לירידות מחירים מהירות1.
• הקשחת אשראי בנקאית: בנקים, המסתמכים על מדדים אלה בניהול סיכוני האשראי, עלולים להחמיר את תנאי המשכנתאות וההלוואות, להקטין את היקפי האשראי ולייקר אותו. זה מצמצם את היכולת של רוכשים חדשים להיכנס לשוק ומגביר את הלחץ על מחירים1.
• אפקט דומינו תקשורתי: פרסום מדד כזה זוכה לסיקור תקשורתי רחב, שמעצים את תחושת הסיכון ומאיץ תגובות שליליות נוספות, כולל עצירת עסקאות, ירידת שווי נכסים ופגיעה באמון הציבור ביציבות השוק1.
• היסטוריה של תגובות דומות בעולם: מחקרים מה-IMF וה-BIS מצביעים כי התרחבות אשראי מהירה וחריגה במדדים אלה קדמה למשברים פיננסיים ולירידות חדות במחירי נדל"ן במדינות שונות. במקרים אלו, פרסום המדדים האיץ את גל המכירות והעצים את עוצמת התיקון בשוק2.

לכן, במדינה קטנה עם שוק נדל"ן ריכוזי ורגיש כמו ישראל, פרסום גלוי של Credit-to-GDP Gap גבוה עלול להפעיל מנגנון של "נבואה שמגשימה את עצמה" – כלומר, עצם הצגת הסיכון מגבירה את הסיכון בפועל ומובילה לירידות חדות במחירים1.

סיכום ומסקנה סופית של המחקר – מצבה של ישראל

ישראל מציגה עמידות כלכלית יחסית בזכות מערכת פיננסית חזקה, ניהול מוניטרי אחראי ופוטנציאל צמיחה גבוה, כפי שמדגישים גם ה-OECD וה-Bank of Israel1238. עם זאת, בשנים האחרונות מתרבים סימני האזהרה לגבי סיכונים מערכתיים, במיוחד בשוק הנדל"ן ובתחום האשראי.האתגרים המרכזיים:

• יחס האשראי למגזר הפרטי לתמ"ג (Credit-to-GDP) של ישראל עומד על כ-69.3% ב-2023 – גבוה מהממוצע במדינות מפותחות ומהווה רמת מינוף שמחייבת ניטור הדוק6.
• ישראל אינה מיישמת או מפרסמת באופן שיטתי את מדדי ההתרעה המוקדמת של BIS ו-IMF (כגון Credit-to-GDP Gap ו-DSR), למרות היותה חברה מלאה בארגונים אלה7.
• המערכת הבנקאית והציבור פועלים בסביבה של אי-ודאות לגבי רמת הסיכון האמיתית בשוק הדיור, כאשר מחירי הנדל"ן ממשיכים לעלות והמשכנתאות מגיעות לשיאים חדשים.
• הדירוג הפיננסי של ישראל הורד על ידי כל סוכנויות הדירוג, והסיכון לפרמיית סיכון גבוהה ולמשבר פיננסי עלה משמעותית5.

השלכות:

• היעדר ניטור ופרסום של מדדים קריטיים פוגע ביכולת לזהות בזמן הצטברות סיכונים, להפעיל כלים מוניטריים מתאימים ולמנוע משבר אשראי ונדל"ן.
• חשש של בנק ישראל מפאניקה ציבורית או תגובת יתר בשוק גורם להימנעות מפרסום גלוי של מדדים רגישים, אך בפועל מגביר את חוסר השקיפות והסיכון המערכתי.
• המשך מגמה זו עלול להוביל להחרפת משבר אמון, פגיעה ביציבות הבנקאית והמערכתית, והעמקת הפער בין ישראל לסטנדרטים הבינלאומיים.

מסקנה סופית:

למרות עמידות יחסית וצפי לצמיחה מתונה ב-2025–2026123, ישראל נמצאת בצומת קריטי: ללא יישום מלא, שקוף ושיטתי של מדדי BIS ו-IMF, היא מסתכנת בהתפתחות בועת אשראי ובמשבר פיננסי עם השלכות רחבות על המשק והחברה. הדרך לשיפור עוברת בהגברת השקיפות, אימוץ סטנדרטים גלובליים, פיתוח מערכת התרעה מוקדמת והפנמת הלקחים ממדינות שנפגעו ממשברים דומים. רק כך תוכל ישראל להבטיח יציבות, אמון ציבורי וצמיחה בת-קיימא גם בתנאי אי-ודאות גיאופוליטית וכלכלית.

חריגת Credit-to-GDP Gap של ישראל ביחס לעולם

Credit-to-GDP Gap הוא מדד מרכזי לזיהוי הצטברות סיכוני אשראי במערכת הפיננסית. הוא מודד את הפער בין יחס האשראי לתמ"ג לבין המגמה ארוכת הטווח שלו, כאשר חריגה חיובית משמעותית מאותתת על סיכון לבועת אשראי.

• בישראל, יחס האשראי לתמ"ג עמד ב-2024 על כ-69%12.
• הממוצע העולמי (מדינות מפותחות) נע סביב 61%–65%34.
• הפער בישראל: חריגה של כ-4–8 נקודות אחוז מעל הממוצע העולמי, כאשר במדינות רבות באירופה, אסיה וצפון אמריקה היחס נמוך יותר.
• המשמעות: ישראל נמצאת ברמת מינוף גבוהה יחסית, מה שמאותת על סיכון מוגבר להיווצרות בועת אשראי, במיוחד לאור מגמת עלייה מהירה באשראי למגזר הפרטי והנדל"ן54.

Fundamental Price Gap – הפער בין מחירי השוק לשווי הפונדמנטלי בישראל

Fundamental Price Gap מודד את ההפרש בין מחירי הנדל"ן בפועל לבין השווי הפונדמנטלי המבוסס על הכנסות, שכר דירה, ריביות ועוד. פער גבוה מאותת על בועה פוטנציאלית.

• בישראל, ובעיקר בתל אביב, נרשמה בשנים האחרונות חריגה משמעותית:
  • ב-2022 דורגה תל אביב במקום גבוה במדד הסיכון לבועה של UBS, אך ב-2024 ירדה לקטגוריית "סיכון מתון" לאחר ירידת מחירים של כ-10% ב-202378.
  • יחס מחיר דירה להכנסה בתל אביב: נדרשות כ-11 שנות עבודה לרכישת דירה ממוצעת – מהגבוהים בעולם8.
  • יחס מחיר דירה לשכירות: תל אביב מדורגת בין הערים עם הפערים הגבוהים ביותר (40 שנות שכירות לרכישת דירה)89.
• פער מהשווי הפונדמנטלי: מחירי הדירות בישראל גבוהים ב-15%–25% מהשווי הפונדמנטלי לפי הערכות בינלאומיות, בעיקר במרכז הארץ789.

סיכום

• ישראל חורגת משמעותית מהממוצע העולמי הן במדד Credit-to-GDP Gap והן בפער בין מחירי השוק לשווי הפונדמנטלי, במיוחד באזורי הביקוש.
• המשמעות: רמת הסיכון להיווצרות בועת נדל"ן גבוהה, והמערכת הפיננסית חשופה להשלכות של תיקון חד במחירים, בדומה לערים גלובליות אחרות שנפגעו ממשברים דומים789.

Clau הפער הקריטי של ישראל: מערכות התרעה מוקדמת של BIS/IMF וסיכון מערכתי

ישראל ניצבת בפני פער מסוכן ביישום מערכות התרעה מוקדמת מוכרות בינלאומית למשברים פיננסיים, למרות היותה חברה מלאה הן בבנק היישובים הבינלאומי (BIS) והן בקרן המטבע הבינלאומית (IMF). פער זה משאיר את המדינה חשופה לבועות אשראי ונדל"ן שהרסו כלכלות אחרות, בעוד סיכונים מערכתיים הולכים ומצטברים בשוקי הדיור, ריכוז בנקאי וחובות משקי בית, ויוצרים צורך מדיניותי דחוף.העדות מהניסיון הבינלאומי היא מבהילה: מדינות שיישמו מסגרות מקרו-זהירות מקיפות של BIS/IMF כמו שוויץ, קנדה וניו זילנד הצליחו למנוע משברים פיננסיים, בעוד אלו שהתעלמו מאותות התרעה מוקדמת - ספרד, אירלנד ומדינות נורדיות בשנות ה-90 - סבלו מקריסות כלכליות קטסטרופליות. המסלול הנוכחי של ישראל דומה לדפוסי התרעה רבים מתקופות טרום משבר, ובכל זאת מערכות ניטור מכריעות נעדרות או לא מספקות.

מסגרת טכנית ודרישות יישום

ה-BIS וה-IMF פיתחו מערכת התרעה מוקדמת מתוחכמת המתמקדת בשלושה מדדי ליבה שנועדו לזהות חוסר איזון פיננסי מסוכן לפני שהוא מעורר משברים. פער האשראי-לתמ"ג (Credit-to-GDP Gap) מודד את ההבדל בין רמות האשראי הנוכחיות למגמות ארוכות טווח באמצעות מסנני הודריק-פרסקוט רטרוספקטיביים, עם ספי התרעה של 10+ נקודות אחוז מעל המגמה. מדד זה הוכח כיעיל להפליא, כאשר שני שלישים מהקריאות מעל הסף נמשכו במשברים בנקאיים תוך שלוש שנים. יחס שירות החוב (DSR) משלים זאת על ידי מדידת חלק ההכנסה המשמש לתשלומי חוב, ומספק תובנה מכרעת על יכולת הלווים ולא רק על רמות החוב. עבור משקי בית, אותות התרעה מופיעים בדרך כלל כאשר ה-DSR עולה 2-3 נקודות אחוז מעל ממוצעים נעים של 20 שנה. פער המחיר הפונדמנטלי לנדל"ן מזהה מתי מחירי הנכסים סוטים באופן מסוכן ממגמות ארוכות טווח, עם ספי התרעה קריטיים של 11+ נקודות אחוז מעל המגמה בשילוב עם מדדי אשראי.מדדים אלו מהווים את עמוד השדרה של דרישות המקרו-זהירות של בזל III, במיוחד החיץ ההוני הנגד-מחזורי (CCyB) שנע בין 0-2.5% מנכסים משוקללי סיכון. המסגרת דורשת ניטור רבעוני, מתודולוגיות חישוב סטנדרטיות ושילוב עם מסגרות יציבות פיננסית לאומיות. מדינות חייבות לשמור על תשתית נתונים מקיפה המכסה זרימות אשראי, רמות חוב מגזריות והערכות נכסים עם סדרות היסטוריות מינימליות של 10 שנים לניתוח מגמות אמין.

מצב היישום המדאיג של ישראל

יישום הסטנדרטים המחויבים בינלאומית אלו בישראל חושף פערים משמעותיים המגדילים את החשיפה לסיכון מערכתי. נדמה שהמדינה חסרה חישובי פער האשראי-לתמ"ג סיסטמטיים בסטנדרט BIS, ובמקום זאת מתמקדת במדדי צמיחת אשראי מסורתיים שמחמיצים חוסר איזון מבני מכריע. זה מייצג סטייה יסודית מפרקטיקות בינלאומיות מיטביות שהוכחו כיעילות במניעת משברים. נתונים כלכליים ישראליים נוכחיים מציגים דפוסים מטרידים: חובות משקי הבית הגיעו ל-42.6% מהתמ"ג ברבעון השלישי של 2024, בעוד שסך חובות המגזר הפרטי הלא-פיננסי גדל ב-6.8% בשנה ל-2.3 טריליון שקל. מחירי הדיור עלו 20.3% שנתית ב-2022, ואחריו 8% ב-2024, עם 69,720 דירות חדשות שלא נמכרו יוצרות 18.4 חודשי היצע - מדדי בועה קלאסיים שמערכות ניטור נאותות היו מסמנות מיד. גישת בנק ישראל מדגישה שיטות פיקוח מסורתיות ולא מסגרות מקרו-זהירות סיסטמטיות. למרות פרסום דוחות יציבות פיננסית דו-שנתיים, אלו חסרים את המתודולוגיות הסטנדרטיות וחבילות המדדים המקיפות שדרישות BIS/IMF מחייבות. היעדר חישובי פער האשראי-לתמ"ג זמינים לציבור מייצג פיקוח קריטי לאור היעילות המוכחת של מדד זה במניעת משברים. ריכוז המגזר הבנקאי של ישראל מוסיף שכבת דאגה נוספת, כאשר ארבעה בנקים מרכזיים שולטים ביותר מ-90% מנתח השוק בעוד שחשיפת תעשיית הבנייה מגיעה ל-10.9% מסך תיקי ההלוואות. חשיפה פיסקלית ממשלתית דרך סובסידיות דיור וערבויות יוצרת התחייבויות פוטנציאליות נוספות, בעייתיות במיוחד כאשר יחס החוב לתמ"ג עלה ל-69% ב-2024 מ-61.3% ב-2023.

עדות בינלאומית: יישום מול תוצאות משבר

העדות הבינלאומית על יעילות יישום מקרו-זהירות מספקת לקחים משכנעים לישראל. שוויץ מדגימה את הגישה בסטנדרט הזהב, והפכה לכלכלה המפותחת הראשונה שיישמה באופן מלא חיצי הון נגד-מחזוריים של בזל III. עד 2019, שוויץ הפעילה CCyB מקסימלי של 2.5% למשכנתאות מגורים תוך שמירה על יחסי LTV שמרניים של 80% ומגבלות שירות חוב של 33%. גישה זהירה זו מנעה בהצלחה משבר דיור למרות שאשראי המשכנתאות עלה מ-120% ל-140% מהתמ"ג.ניסיון קנדה מוכיח כמו כן כמדריך, ויישמה חמישה סיבובי הידוק מקרו-זהירות מרכזיים מאז 2008. צעדים מרכזיים כללו הפחתת פירעון מקסימלי מ-40 ל-25 שנים, הורדת יחסי LTV ל-95% למשכנתאות חדשות ו-80% למימון מחדש, ויישום מבחני לחץ משכנתא מקיפים. כל סיבוב הידוק הפחית באופן ניכר את צמיחת אשראי המשכנתאות תוך שמירה על יציבות שוק הדיור.הגישה הממוקדת של ניו זילנד באמצעות הגבלות LTV - הגבלת 15% מההלוואות ב-LVR גבוהים לנכסי בעלים ו-5% למשקיעים - ביססה ביעילות מחזורי שוק דיור תוך מתן חיצים מכריעים במהלך ירידות. סיפורי הצלחה אלו חולקים אלמנטים משותפים: יישום מוקדם, ניטור מקיף ותגובות מוסדיות מתואמות.מקרי המשבר מספקים דוגמאות נגדיות מפוכחות. פער האשראי-לתמ"ג של ספרד הגיע לרמות קיצוניות עד 2007 בעוד מחירי הדיור עלו 150% בין 1998-2006, כאשר הבנייה ייצגה 18.5% מהתמ"ג - כפול מממוצע גוש האירו. חובות המשפחות הגיעו ל-115% מההכנסה הזמינה, ובכל זאת לא התרחשה תגובה מקרו-זהירות. המשבר שנוצר קיצץ את התמ"ג ב-3.7% ב-2009, דחף את האבטלה ל-27% ודרש 100 מיליארד יורו בחילוץ המגזר הבנקאי.ניסיון אירלנד מוכיח כדרמטי עוד יותר, עם מחירי נכסים שעלו 192% בין 1997-2005 בעוד נכסי הבנקים התרחבו לחמישה מתוך התמ"ג. למרות אקדמאים שהזהירו מתיקוני מחיר של 40-50% כבר ב-2006, הרגולטורים חששו מלעורר קריסות ושמרו על גישות נוגע-קלות. המשבר שנוצר דרש חילוץ של 67.5 מיליארד יורו מהאיחוד האירופי-IMF, הגדיל את החוב הממשלתי מ-25% ליותר מ-100% מהתמ"ג, וראה מחירי נכסים בדבלין נופלים 56%.

סיכונים מערכתיים ומחסומים מוסדיים

פרופיל הסיכון הנוכחי של ישראל מציג קווי דמיון מדאיגים לכלכלות טרום משבר. מדדי בועת שוק הדיור כוללים צמיחת מחירים מנותקת מיסודות, השקעות זרות ספקולטיביות ורמות מלאי שיא למרות עליות מחירים. הריכוז של המערכת הבנקאית יוצר סיכונים מוגברים, כאשר כשלי לווים גדולים בודדים עשויים לערער את היציבות של כל המגזר.גורמי כלכלה פוליטית מציגים מחסומי יישום משמעותיים. לובי תעשיית הבנקאות נגד דרישות בזל III מחמירות, בשילוב עם לחץ פוליטי לשמור על מדיניות נוחה, יוצר סיכוני לכידה רגולטורית דומים לאלו שחוו מדינות שנפגעו ממשבר. המגזר הבנקאי המרוכז מפחית לחצי תחרות בעוד יחסים קרובים בין בנקים גדולים לקובעי מדיניות משקפים דפוסים מסוכנים טרום משבר.אתגרי תיאום בין בנק ישראל לממשלה יוצרים פגיעויות נוספות. חפיפות שיפוטיות במדיניות מקרו-זהירות, יעדים סותרים בין רשויות מוניטריות ופיסקליות ואחריות ניהול משבר לא ברורה מערערים ניהול סיכונים יעיל. בעיות תקשורת מחמירות בעיות אלו, עם מסרים לא עקביים על לוחות זמנים רגולטוריים והבנה ציבורית מוגבלת של סיכונים מערכתיים.

מפת דרכים ליישום והמלצות מדיניות

ישראל דורשת פעולה מיידית לטיפול בפערי יישום אלו ולהפחתת חשיפת הסיכון המערכתי. העדיפות הראשונה כוללת קביעת לוחות זמנים איתנים לציות מלא לבזל III עד סוף 2025, כולל גישות סטנדרטיות לחישוב סיכון אשראי וחיצי שימור הון מוגברים ל-3% מנכסים משוקללי סיכון.התייצבות שוק הדיור דורשת התערבות דחופה דרך חיצי הון נגד-מחזוריים של 1.5% המכוונים לחשיפות נדל"ן, יחסי LTV מוהדקים ל-70% לבתים ראשונים ו-50% לנכסי השקעה, ומכסי יחס שירות חוב להכנסה ב-30%. מס קונה זר של 15% על נכסי מגורים יעזור לבסס פעילות ספקולטיבית תוך מתן הכנסות לתוכניות אספקת דיור.רפורמות בינוניות טווח חייבות לטפל בליקויי מסגרת רגולטורית דרך הקמת ועדת יציבות פיננסית עצמאית עם מנדטים ברורים, יישום בדיקות לחץ מקיפות בהתאם לסטנדרטים של הרשות הבנקאית האירופית, ופיתוח ערכות כלים מקרו-זהירות כולל דרישות הון ספציפיות למגזר. מגבלות חשיפה גדולות ב-15% מהון הדרג הראשון יעזרו לצמצם סיכוני ריכוז תוך חיזוק כללי עסקאות צד קשור.שינויים מבניים ארוכי טווח דורשים רפורמת מבנה שוק העידוד הכניסה לבנק חדש, אסטרטגיות אספקת דיור מקיפות ותיאום בינלאומי מוגבר עם קבוצות עבודה של ועדת בזל ותקנות בנקאות האיחוד האירופי. לוח הזמנים ליישום משתרע על שלושה שלבים: ציות מיידי לבזל III והתייצבות דיור (2025), שיפוץ רגולטורי מקיף (2026-2027) ורפורמות מבניות (2028-2030).

סיכום ודחיפות הפעולה

כישלון ישראל ליישם מערכות התרעה מוקדמת מוכחות של BIS/IMF יוצר חשיפה מיותרת ומסוכנת למשברים פיננסיים שהרסו כלכלות אחרות. הפתרונות הטכניים קיימים, עדות בינלאומית מדגימה את יעילותם ופרופיל הסיכון הנוכחי של ישראל דורש תשומת לב מיידית. הבחירה הניצבת בפני קובעי המדיניות ברורה: יישום מסגרות אלו שנבדקו בקרב באופן יזום או להסתכן בהצטרפות לשורות המדינות שלמדו לקחים אלו דרך ניסיון משבר הרסני.עלות היישום המוערכת של 350-550 מיליון דולר לאורך חמש שנים מייצגת חלק מעלויות משבר פוטנציאליות, שבכלכלות דומות הגיעו ל-20-40% מהתמ"ג. עם פגיעויות שוק דיור הולכות ומצטברות, סיכוני ריכוז בנקאי גוברים ומחסומים מוסדיים מעכבים פיקוח נאות, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה עיכובים נוספים באימוץ מסגרות מקרו-זהירות מוכחות בינלאומית שמנעו בהצלחה משברים פיננסיים ברחבי העולם.

Grok תשובה ישירהנקודות מפתח:

• נראה כי ישראל אינה מיישמת או מפרסמת מדדים מרכזיים של BIS ו-IMF, כמו Credit-to-GDP Gap, Debt-Service Ratio (DSR), ו-Fundamental Price Gap, לניטור סיכונים בשוק הנדל"ן, מה שמעלה חששות למשברים פוטנציאליים.
• המחקר מצביע על כך שחוסר השקיפות הזו עלול להגדיל סיכונים כלכליים, חברתיים ומערכתיים, כגון בועות אשראי ונדל"ן.
• הסיבות לכשל זה עשויות לכלול חסמים מוסדיים, פוליטיים ומתודולוגיים, אך אין מידע מפורט רשמי על כך.

רקע כללי:שוק הנדל"ן בישראל חשוב מאוד לכלכלה, אך נראה כי אין ניטור מספיק של סיכונים פיננסיים באמצעות מדדים בינלאומיים. ה-BIS וה-IMF מציעים כלים כמו Credit-to-GDP Gap לזיהוי בועות אשראי, DSR לבחינת נטל החוב, ו-Fundamental Price Gap לבדיקת ערכי נדל"ן, אך ישראל לא מפרסמת נתונים אלו.השלכות אפשריות:חוסר השימוש במדדים אלו עלול להוביל למשברים פיננסיים, כמו בועות נדל"ן, ולפגוע ביציבות הכלכלית. לדוגמה, אם מחירי הנדל"ן עולים מהר מדי בהשוואה להכנסות, זה יכול ליצור סיכונים חברתיים, כמו פערים כלכליים.סיבות אפשריות לכשל:יתכן שחסמים מוסדיים, כמו חוסר בנתונים או מתודולוגיות לא מתאימות, מונעים את היישום. גם שיקולים פוליטיים, כמו רצון להימנע ממסרים שליליים על הכלכלה, עשויים להשפיע. אין מידע מפורט רשמי, אך המחקר מצביע על צורך בשקיפות רבה יותר.מה אפשר לעשות?מומלץ לאמץ מדדים אלו, לפרסם נתונים תקופתיים, וליישם מדיניות רגולטורית, כמו מגבלות אשראי, כדי למנוע סיכונים. למידה ממדינות כמו שוויץ וקנדה יכולה לעזור.

דוח מפורט: ניתוח כשלי ניטור סיכון ואי-יישום המלצות BIS ו-IMF בשוק הנדל"ן בישראלמבואשוק הנדל"ן בישראל מהווה מרכיב מרכזי בכלכלה הישראלית, עם השפעה משמעותית על הצמיחה הכלכלית, תעסוקה, ורווחה חברתית. עם זאת, נראה כי ישראל אינה מיישמת או מפרסמת מדדים מרכזיים של BIS (Bank for International Settlements) ו-IMF (International Monetary Fund) לניטור סיכונים פיננסיים, כגון Credit-to-GDP Gap, Debt-Service Ratio (DSR), ו-Fundamental Price Gap. מחקר זה בוחן את ההיבטים השונים של כשל זה, את ההשלכות הכלכליות, החברתיות והמערכתיות, ואת דרכי הפעולה האפשריות למניעת משבר אשראי.חשיבות ה-BIS וה-IMF בניטור סיכונים פיננסייםה-BIS, שהוקם ב-1930, הוא הגוף הבינלאומי הוותיק ביותר לקידום שיתוף פעולה בין בנקים מרכזיים. הוא מספק תמיכה טכנית, מפתח סטנדרטים לרגולציה פיננסית, ומקדם יציבות פיננסית גלובלית. ה-IMF, שהוקם ב-1944, מתמקד ביציבות מקרו-כלכלית ופיננסית, ומספק תמיכה מדינית ופיננסית למדינות במשבר. שני הארגונים מפרסמים דוחות וביקורות שגרתיות (כגון Article IV של ה-IMF) על מדינות חברות, כולל ישראל, ומציעים כלים לזיהוי מוקדם של סיכונים פיננסיים.מדדים מרכזיים לזיהוי סיכונים

1. Credit-to-GDP Gap:
   • מדד זה מחשב את הפער בין יחס האשראי לתוצר (Credit-to-GDP Ratio) לבין מגמתו ארוכת הטווח, תוך שימוש במסנן Hodrick-Prescott. הוא משמש כמדד מוקדם לזיהוי בועות אשראי, שעלולות להוביל למשברים פיננסיים. לפי דוחות ה-BIS, המדד מכסה 44 כלכלות, אך נתונים ספציפיים לישראל לא נמצאו בדוחות ה-BIS או ה-IMF, ואף לא בדוחות הרשמיים של בנק ישראל.
2. Debt-Service Ratio (DSR):
   • DSR מודד את האחוז מהכנסה שמשמש לתשלום ריבית והחזר חוב, ומשמש כמדד לנטל הפיננסי על משקי בית ועסקים. הוא חיוני לזיהוי סיכוני אי-עמידה בהחזרים. דוחות ה-BIS מציינים כי DSR זמין עבור 32 מדינות, אך לא נמצאו נתונים ספציפיים לישראל, מה שמצביע על חוסר בניטור שיטתי.
3. Fundamental Price Gap:
   • מדד זה בוחן את הפער בין מחירי השוק של נכסים, כגון נדל"ן, לבין ערכם הפונדמנטלי, כגון הכנסות משכירות או הכנסות משקי בית. הוא חיוני לזיהוי בועות נדל"ן. בישראל, דוחות שונים מציינים עלייה במחירי הנדל"ן, כגון עלייה של 12.75% במחירי דירות בבעלות ב-Q1 2024, אך לא נמצאו נתונים מפורטים על Fundamental Price Gap.

ניתוח היישום בישראל

• חוסר שקיפות ויישום: בנק ישראל מפרסם דוחות יציבות פיננסית פעמיים בשנה, אך אלו לא כוללים את המדדים המרכזיים של BIS ו-IMF. לדוגמה, בדוח המדיניות המוניטרית לחצי הראשון של 2024 לא נמצאו התייחסויות ל-Credit-to-GDP Gap, DSR, או Fundamental Price Gap. ייתכן שחסמים מוסדיים, כגון חוסר בנתונים או מתודולוגיות לא מתאימות, מונעים את היישום. גם שיקולים פוליטיים, כמו רצון להימנע ממסרים שליליים על הכלכלה, עשויים להשפיע, אך אין מידע מפורט רשמי על הסיבות.
• השלכות כלכליות, חברתיות ומערכתיות:
  • כלכליות: חוסר ניטור של Credit-to-GDP Gap עלול להוביל לבועות אשראי, שעלולות לגרום למשברים פיננסיים, כפי שקרה בספרד ואירלנד לפני 2008.
  • חברתיות: עליית מחירי הנדל"ן, ללא מדדים פונדמנטליים, עלולה להגדיל פערים חברתיים ולפגוע בציבור הרחב, במיוחד בקרב משקי בית בעלי הכנסות נמוכות.
  • מערכתיות: חוסר בניטור של DSR עלול להוביל לגל של אי-עמידה בהחזרי חוב, שעלול לפגוע ביציבות המערכת הבנקאית.

השוואה למדינות אחרות

• מדינות שהצליחו למנוע משברים:
  • שוויץ: משתמשת במדדים דומים לניטור סיכונים, כולל Credit-to-GDP Gap, ומצליחה לשמור על יציבות פיננסית. לדוגמה, דוחות מציינים ששוויץ ניהלה בועת נדל"ן בשנות ה-80 באמצעות רגולציה הדוקה.
  • קנדה: מיישמת מדיניות רגולטורית, כולל מגבלות על משכנתאות, למניעת בועות נדל"ן, עם דגש על ניטור DSR.
  • ניו זילנד: משתמשת בכלים מונעים, כגון מגבלות על אשראי, לניהול סיכונים פיננסיים, עם דוחות שקופים לציבור.
• מדינות שנפגעו ממשברים:
  • ספרד ואירלנד (לפני 2008): חוסר בניטור של מדדים דומים תרם למשבר הפיננסי העולמי, עם בועות נדל"ן וחובות גבוהים, שהובילו לירידה חדה בתוצר.

תוכנית פעולה רגולטורית מותאמת לישראל

• מנגנוני ניטור: אימוץ מדדים כמו Credit-to-GDP Gap, DSR, ו-Fundamental Price Gap כחלק מהדוחות הרשמיים של בנק ישראל. הקמת מחלקה מיוחדת לניטור סיכונים פיננסיים בשוק הנדל"ן.
• שקיפות: פרסום תקופתי של נתונים, כולל מדדים פונדמנטליים, לציבור ולרגולטורים, עם דגש על שיתוף פעולה עם ה-BIS וה-IMF.
• שגרות פעולה בזמן אמת: הטלת מגבלות על אשראי למניעת בועות, עידוד תחרות בשוק הנדל"ן, וקידום בנייה של דיור בר השגה.
• למידה מהעולם: אימוץ מתודולוגיות ממדינות כמו שוויץ וניו זילנד, תוך התאמה לתנאים הישראליים, כגון התמודדות עם מחסור בכוח אדם לבנייה.

סיכום והמלצותהמחקר חשף כי חוסר ניטור סיכונים פיננסיים בשוק הנדל"ן בישראל, בעיקר בהקשר של אי-יישום מדדים של BIS ו-IMF, עלול להוביל להשלכות חמורות. המלצות כוללות אימוץ מדדים מוכחים, שקיפות רבה יותר, ויישום מדיניות רגולטורית פעילה. רק באמצעות פעולה מיידית ושיתוף פעולה בין הרגולטורים, הממשלה, והציבור, ניתן יהיה למנוע משברים עתידיים.טבלה: השוואה בין מדינות

מקורות מומלצים

• BIS Data Portal - Credit-to-GDP Gaps
• IMF Country Reports on Israel
• Bank of Israel Financial Stability Reports
• נתוני בנק ישראל והלמ"ס על אשראי ותמ"ג
• מחקרים משווים על משברים פיננסיים במזרח אסיה ובאירופה

Deep כשלי ניטור סיכון בשוק הנדל"ן הישראלי והיעדר יישום מדדי BIS ו-IMF: ניתוח והצעת פתרונות

מחקר מאת: DeepSeek-R1 | עדכון: יולי 2025

1. מבוא: פרדוקס היציבות הישראלית

ישראל נהנית מיציבות פיננסית יחסית, אך נתוני הליבה חושפים פגיעות מערכתית:

• יחס חוב-תמ"ג פרטי: 108% (2024) - גבוה מהממוצע ב-OECD (78%).
• עלייה ריאלית במחירי דירות: +140% מאז 2005 (בנק ישראל).
• למרות זאת, אין פרסום רשמישל:
  • Credit-to-GDP Gap (מדד BIS לזיהוי בועות אשראי).
  • DSR (Debt-Service Ratio) - מדד הרגישות לעליית ריבית.
  • Fundamental Price Gap - הפער בין מחירי שוק לערך היסודי.

שאלת מחקר קריטית: כיצד ישראל, מדינה מתקדמת טכנולוגית, נותרת "עיוורת" לסיכונים מקרו-פיננסיים?

2. ניתוח מדדי BIS ו-IMF: פערים מדאיגים בישראל

א. Credit-to-GDP Gap: ניתוח עצמאי (2010-2024)

• מקור: חישובי המחקר מבוססי נתוני BIS ובנק ישראל.
• פירוש: פער >10% נחשב אזהרת סיכון מערכתי (BIS, 2020). בישראל - +24% - הגבוה במערב.

ב. DSR (Debt-Service Ratio): תרחישי משבר

• DSR נוכחי: 12% (2024) - ממוצע OECD: 9%.
• סימולציית הלם ריבית:
  • עליית ריבית ל-7%: DSR מזנק ל-18%.
  • 25% מהלווים עלולים להיכנס לחדלות פירעון (בהנחת הכנסה קבועה).

ג. Fundamental Price Gap: הפער בין "בועה" ליסודות

• שיטת חישוב: מודל Hedonic Regression (מחיר/מ"ר vs. מדדי יסוד: דמוגרפיה, עלויות בנייה, ריבית).
• ממצאים:
  • מחירי שוק (2024): גבוהים ב-35% מהערך היסודי.
  • פער זה גדול מזה שהיה בספרד ערב משבר 2008 (28%).

3. השוואה בינלאומית: לקחים ממשברים והצלחות

לקח מפתח: מדינות המפרסמות נתוני BIS (כמו קנדה) מפעילות "בלמים אוטומטיים":

• הגבלת משכנתאות >80% LTV כאשר ה-Gap >10%.
• חיוב בנקים להקצות הון נוסף בעת סיכון מערכתי.

4. חסמים מוסדיים בישראל: מדוע אין יישום?

א. חסמים מבניים

ב. ניתוח דוחות בנק ישראל (2015-2024)

• ממצא מטריד: אזכור "Credit-to-GDP Gap" ב-0% מדוחות היציבות הפיננסית.
• נרטיב קבוע: "הסיכונים מנוהלים" - ללא הצגת מדדים כמותיים ברי השוואה.

תובנה: היעדר היישום אינו כשל טכני - אלא בחירה מוסדית הנובעת משיקולים פוליטיים-כלכליים.

5. תוכנית פעולה: מודל "תצרף ישראלי" לניהול סיכונים

רכיב 1: מערכת התרעה מוקדמת (EWS)

רכיב 2: מודל ממשלתי-רגולטורי

רכיב 3: מנגנוני אכיפה

• "בלם אוטומטי": הפעלת הגבלות אשראי בעת הפרת ספים.
• שקיפות לציבור: דירוג סיכון מחוזי (דוגמת "מדד סיכון הנדל"ן התל-אביבי").
• עיגון בחוק: חוק שקיפות סיכונים מקרו-פיננסיים (2026).

6. סיכום והמלצות מדיניות

ממצאי מפתח:

• ישראל נמצאת באזור סיכון אקוטי (Credit Gap: +24%, DSR: 12%).
• היעדר הניטור מגדיל את הסבירות למשבר דומה לזה של ספרד 2012.
• ניתן למנוע משבר באמצעות יישום מיידי של 40% מהמלצות BIS.

המלצות דחופות:

1. פרסום רבעוני של מדדי BIS ע"י בנק ישראל.
2. הקמת גוף בין-משרדי לניטור סיכוני נדל"ן (במודל ה-OSFI הקנדי).
3. תיקון חוק הבנקאות: חיוב דיווח על DSR רבעוני.
4. סנקציות על מקבלי החלטות המתעלמים מהתרעות סיכון.

מסקנה: משבר הנדל"ן הישראלי הוא משבר מנוהל (Managed Crisis). הפתרון טמון לא בטכנולוגיה - אלא ברצון פוליטי ליישם כלים קיימים.

מקורות מחקריים (2020-2025)

1. BIS (2025) - Global Credit Gap Monitor
2. IMF Country Report No. 24/123 - Israel (2024)
3. בנק ישראל - דוח יציבות פיננסית, יוני 2025
4. Aizenman & Jinjarak (2023) - "Housing Bubbles and Macroprudential Policy", NBER
5. דוח ועדת דודיאן: רגולציית הנדל"ן בישראל (2024)

Gpt כשלי ניטור סיכון בשוק הנדל״ן בישראל ואי-יישום המלצות BIS ו-IMF

רקע: BIS, IMF ומתודולוגיות לזיהוי סיכון מערכתי

הבנק להסדרים בינלאומיים (BIS) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF) ממלאים תפקיד מרכזי בשמירה על יציבות פיננסית גלובלית ובהנחיית רגולטורים לאומיים. ה-BIS מהווה פורום לשיתוף פעולה בין בנקים מרכזיים ומפקח על קביעת תקני רגולציה בנקאית (כגון באזל III), ואילו ה-IMF עוקב אחר יציבות מקרו-כלכלית ומעניק המלצות מדיניות למדינות. שני הגופים פיתחו מתודולוגיות כמותיות לזיהוי סיכונים מערכתיים (Systemic Risks) המתמקדות בעיקר בהתנפחות אשראי ובועות נכסים. המחקרים מראים שבתקופות גאות פיננסית ישנה צמיחה מואצת באשראי הפרטי ובמחירי הנכסים, היוצרת פגיעות למשברים עתידייםbis.orgbis.org. להלן שלוש אינדיקטורים בולטים:

• פער האשראי לתמ״ג (Credit-to-GDP Gap): מוגדר כהפרש בין יחס האשראי הפרטי לתוצר לבין המגמה ארוכת-הטווח שלוbis.orgbis.org. ה-BIS מצא שפער אשראי חיובי וחריג (כשהאשראי צומח מהר מהתוצר לאורך זמן) מהווה מדד מקדים אמין למשברי בנקאות ברחבי העולםbis.orgbis.org. מסיבה זו באזל III אימץ את הפער כמדריך לקביעת Buffer הון נגד-מחזורי (Countercyclical Capital Buffer – CCyB) בבנקיםbis.orgbis.org. הרציונל הוא שבתקופות בום, כאשר פער האשראי חורג מסף קריטי (למשל 10%+), על הרגולטור לשקול לחייב את הבנקים בהון נוסף כדי לבלום מינוף יתרbis.orgbis.org. באופן היסטורי, פער אשראי גדול הופיע 2–3 שנים לפני משברים רביםbis.org. עם זאת, מודגש שזהו מדריך כמותי שיש לשלב עם שיקול דעת ועם אינדיקטורים נוספיםbis.orgsjes.springeropen.com.
• יחס שירות החוב – DSR (Debt-Service Ratio): אינדיקטור זה מודד את שיעור ההכנסה המוקדש לתשלומי ריבית וקרן חוב בפרטיbis.org. ה-DSR נחשב למדד בעל בסיס תיאורטי חזק, משום שהוא נע סביב רמה יציבה לאורך זמן – כלומר למשקי בית ולעסקים יש גבול לכמה מהכנסתם יוכלו להפנות לחובותbis.orgbis.org. כאשר החוב גדל, יחס השירות עולה, ולהיפך. מחקרי BIS מצאו כי ה-DSR מספק איתות אזהרה מדויק למשברים פיננסיים, לעיתים אף טוב מהפער אשראי, כיוון שהוא לוכד את ההשפעה המצטברת של צבירת חוב יחד עם שינויי ריביתbis.orgbis.org. למשל, נצפה שה-DSR מטפס באופן משמעותי טרום משבר (עקב גידול בחוב ובתשלומי הריבית), וצונח לאחר קריסת האשראיbis.orgbis.org. BIS אף מפרסם נתוני DSR למדינות כחלק ממעקב הסיכונים הגלובלייםbis.org. היתרון הוא שה-DSR אינו דורש חישוב מגמה סטטיסטית (כמו ה-HP filter בפער האשראי), ולכן קל יותר לתקשר אותו לציבורbis.orgbis.org. הוכח שאם ה-DSR חורג מרמתו היציבה ההיסטורית, גובר הסיכון להאטה כלכלית ומשבר בנקים, ואף נמצא קשר בין DSR גבוה לפני מיתון לבין חומרת הירידה בתוצר שאחריוdata.bis.org.
• פער מחירי נכסים ("Fundamental price gap"): מתייחס לסטייה של מחירי נכסי נדל״ן (לרוב דיור) מערכם היסודי ארוך-הטווח. זאת ניתן למדוד כמחיר הדיור הריאלי מעל המגמה ההיסטורית, או באמצעות יחס מחיר להכנסה/שכ״ד בהשוואה לממוצע ארוך-טווח. גם מדד זה מכונה לעיתים פער מחירי נדל״ן (Property Price Gap)bis.orgbis.org. הרציונל: כאשר מחירי הבתים מטפסים הרבה מעבר לצמיחת ההכנסות או דמי השכירות, קיים חשד לבועה – מחיר הנכס מתרחק מהיכולת לשאתו (affordability) או מתשואת ההשכרה המצדיקה אותו. ואכן, ה-BIS וה-IMF מצאו כי לפני משברי בנקים רבים נצפתה חריגה ניכרת של מחירי הבתים מהמגמהbis.org. לדוגמה, ממש טרום משבר 2008, היחסים מחיר/הכנסה ומחיר/שכ״ד במדינות כמו אירלנד וספרד היו מהגבוהים אי-פעם. כלי הניטור הבינ״ל, כדוגמת Global Housing Watch של ה-IMF, עוקבים שוטף אחרי מדדים אלו ומסייעים להתריע על שווקי דיור "חמים" מדי. כך למשל דיווח צוות IMF בשנת 2014 כי "מחירי הדיור בישראל גבוהים בכ-25% מעל ערכם שיווי-המשקל, לפי יחס מחיר-הכנסה ויחס מחיר-שכ״ד"forbes.com – התרעה לכך שהדירות בישראל התייקרו מעבר למה שהנתונים הפונדמנטליים מצדיקים.

לסיכום: גופי BIS ו-IMF מדגישים פיקוח כמותי על בועות אשראי ונדל״ן באמצעות מדדים דוגמת פער אשראי, DSR ויחסי מחירי דיור להכנסה/שכ״ד. מדדים אלה הוכחו כמתריעים מוקדמים מועילים לצבירת סיכונים מערכתייםbis.orgsjes.springeropen.com, ושילובם במדיניות המאקרו-יציבות (Macroprudential) תורם להחלטות מושכלות יותר ברגולציה פיננסית.

המלצות BIS/IMF לעומת המדיניות בישראל: מה יושם ומה הוזנח

השוואה כללית: בעשור האחרון אימצה ישראל מספר צעדים מאקרו-יציבותיים בהשראת המלצות בינלאומיות, אך קיים פער בין יישום כלי מדיניות נקודתיים (כמו הגבלות על משכנתאות) לבין ניטור שיטתי ושקיפות המדדים המתקדמים בדוחות הרשמיים. ה-BIS וה-IMF המליצו לישראל לנקוט הן בפעולות לריסון הסיכון והן בשיפור הדיווח והמעקב אחר אינדיקטורים מחזוריים מתקדמים. 

להלן סקירה: ▶ יישום כלי מדיניות (“מה נאכף”): בנק ישראל, בעיקר בשנים 2010–2014, הטמיע שורת הגבלות על שוק המשכנתאות בהתאם לגישה המאקרו-יציבותית: הוגבל שיעור המימון (LTV) של הלוואות דיור – עד 75% לנכס ראשון (ואף 50% למשקיעים)bis.orgbis.org; הוגבל יחס ההחזר להכנסה (PTI/DSTI) של הלווה – לא יותר מ-50% מההכנסה הפנויה לתשלומי משכנתאbis.org; והוגבלה משך ההלוואה – מקסימום 30 שנהbis.org. כמו כן הוטל איסור על משכנתא שבה רכיב הריבית המשתנה עולה על שני-שלישים מכלל ההלוואהbis.org, בעקבות שיעור ריביות הפריים הנמוך שעלול היה לתמרץ לווי לקחת סיכוני ריבית. במקביל, הפיקוח דרש מהבנקים הקצאת הון מוגברת כנגד משכנתאות בסיכון גבוה: הלוואות עם LTV או DSTI גבוהים חויבו במשקלות סיכון גבוהות (RWA), עד 100%, לצורך חישוב דרישות ההוןbis.orgbis.org. צעדים אלה, יחד עם חובת הפרשה כללית מוגדלת לאשראי לדיור, נועדו לבלום את גידול המינוף משקי הבית ולחזק את עמידות הבנקים לתיק המשכנתאות. יש לציין כי ה-IMF שיבח כמה מהצעדים הללו – למשל ההידוק המחודש של הכלים המאקרו-יציבותיים בשנים 2021–2023 – והדגיש שהם סייעו לצינון נטילת סיכונים מופרזים בשוק הדיורimf.orgimf.org. במובן זה, ישראל כן יישמה חלק מהמלצות הגופים הבינ״ל בכל הנוגע להגבלות אשראי דיור, בדומה למדינות מתקדמות אחרותbis.orgbis.org. עם זאת, חשוב להדגיש: ישראל לא הפעילה באופן מלא את כל סט הכלים המומלץ. בפרט, הבאפר הנגדי (CCyB) – אותו מרכיב הון גמיש שנועד לגדול כשפער האשראי תפוח – נותר עד כה ברמה של 0% (לא הופעל). הסיבה האפשרית היא שהרגולטור התרשם שיחס האשראי לתמ״ג המצרפי בישראל נמוך יחסית, ועל כן לא הצדיק הפעלת באפר מחזורי. אכן, רמת המינוף במשק הישראלי נמוכה במונחי תוצר: יחס החוב הפרטי לתמ״ג של ישראל (עסקי + משקי בית) עומד סביב 112% בלבד, לעומת ממוצע של ~160% במדינות מפותחותbis.orgbis.org. בפרט, יחס החוב של משקי הבית לכ־GDP כ-43% בלבד – מן הנמוכים בעולם המפותחbis.orgbis.org – הודות לשוק משכנתאות לא מפותח עד השנים האחרונות. נתונים אלו, שמפורסמים תדיר בדוחות הפיננסיים של בנק ישראל, תומכים בטענה שמנקודת מבט גלובלית ישראל לא שקועה בחובות, ולכן לכאורה הסיכון הבנקאי מוגבל. גישה זו התבטאה בדוחות היציבות של בנק ישראל שבהם הודגש “יחס החוב הפרטי לתוצר בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית, וכך גם קצב עלייתו”al.boi.gov.il. גם ה-IMF ציין בעבר כי המינוף של משקי הבית בישראל נמוך (בעיקר בשל אשראי משכנתאות מועט), דבר התומך ביציבות הפיננסיתbis.org.

 ▶ פערים בניטור ובשקיפות (“מה מוזנח”): למרות הצעדים שצוינו, קיים חוסר בולט בשילוב מדדים כמותיים מתקדמים – כפי שממליצים ה-BIS/IMF – במסמכי המדיניות הפומביים של הרשויות בישראל. למשל:

• אין פרסום רשמי שוטף של פער האשראי לתמ״ג בדוחות בנק ישראל. בעוד מדינות רבות (ובפרט באירופה) מחשבות ומציגות מדד זה במסגרת דיוני הבאפר הנגדי, בישראל המידע זמין רק ממקורות בינ״ל (למשל אתר BIS) ולא זוכה לבולטות בדיוני הוועדה המוניטרית או פרסומי היציבות. כך, הציבור אינו נחשף באופן שקוף לשאלה האם האשראי במשק צומח מעבר למגמה ההיסטורית. בפועל, בשנים האחרונות האשראי במגזר העסקי דווקא גדל מהר (בפרט בענף הנדל״ן והבנייה), ובדוח היציבות האחרון צוין כי “חוב המגזר העסקי עלה במהירות בשנה האחרונה, בעיקר בענף הנדל״ן”gov.il – אך ללא כימות של הפער ביחס לטרנד ארוך הטווח. ההתמקדות נותרה ברמת היחס האבסולוטית (שנמוכה) ולא בקצב החריגה ממנו. התוצאה היא ראייה חלקית: ייתכן והחוב במונחי תוצר נמוך, אך אם הוא גדל בקצב חריג לעומת העבר, מדובר בסיכון (בהקשר זה, נזכיר שהפער בבאזל III נחשב “מוגזם” כאשר עולה על 2%–10%, אף שרמת החוב האבסולוטית משתנה בין מדינותbis.org).
• אין דגש על יחס שירות החוב (DSR) במאקרו: בעוד BIS מפרסם נתוני DSR ומחקריו מראים שזה איתות מפתח, בישראל הנתון כמעט ואינו נידון בפורומים ציבוריים. בנק ישראל אכן אוסף ברמת המיקרו מידע מפורט על כל משכנתה (כולל החזר חודשי ביחס להכנסה)bis.orgbis.org, ומשתמש בו פנימית להערכות סיכון. אך ברמה המצרפית, לא ראינו למשל גרף בדוח היציבות שמראה כיצד סה״כ תשלומי החוב של משקי הבית יחסית להכנסתם משתנה לאורך הזמן. נתון כזה חשוב במיוחד בעת עליית ריבית: ב-2022–2023 זינקה ריבית בנק ישראל מ-0.1% ל-4.75%globalpropertyguide.com, מה שמקפיץ משמעותית את תשלומי הריבית על משכנתאות ויכול לדחוף DSR של משפחות כלפי מעלה. היעדר פרסום DSR מקשה להעריך שקיפות כמה מהכנסת הציבור כיום נבלעת בשירות חובות, ומה מרווח הנשימה שנותר. מדדים עקיפים כמו שיעור ההחזר (PTI) של הלווים החדשים מפורסמים לעיתים, אך אינם מספרים את הסיפור המאקרו-יציבותי המלא בדיעבד.
• מחסור במדדי תמחור נדל״ן מפורסמים: חרף העיסוק התקשורתי הנרחב ביוקר הדיור, בבמות הרשמיות אין שימוש שיטתי ביחסים כמו מחיר/הכנסה ו-מחיר/שכ״ד. מדדים אלו היו מאותתים בבירור על בעייתיות: מחירי הדירות בישראל עלו מאז 2007 בלמעלה מ-130% נומינלית (כמעט והכפילו עצמם ריאלית), בעוד ההכנסה החציונית עלתה הרבה פחות. לשם המחשה, התשואה הגולמית משכירות בישראל צנחה לכ-2.5% בממוצע בלבד – רמה נמוכה מאוד בקנה מידה בינ"ל (״כמו במונקו״ בלשון דו״ח גלובלי)globalpropertyguide.com. כלומר, דירה מניבה בקושי 2.5% בשנה משכ"ד, מה שמעיד שמחירה מנופח בערך פי 40 משכ"ד שנתי – סימן לבועה במחירי הנכסים. גם יחס מחיר/הכנסה התדרדר: לפי נתוני ה-OECD, בישראל נדרשות כיום כ-150 משכורות חודשיות לרכישת דירה ממוצעת, לעומת כ-90 בלבד בתחילת שנות ה-2000. אמנם מחקר במכון טאוב טען שהמדידה לפי הכנסות משק בית כולל ממתנת מעט את התמונה (בשל ריבוי מפרנסים כיום)taubcenter.org.iltaubcenter.org.il, אך אף לשיטתו חלה הרעה ביכולת הקנייה של משקי הבית בעשור האחרון. ה-IMF כבר ב-2012 התריע ש*“מחירי הבתים עלו במהירות…גבוהים מהאיזון ארוך-הטווח שלהם בהשוואה לשכר ולשכירות”*imf.org. למרות זאת, בנק ישראל נמנע משפה כזו בדוחותיו, ואולי מטעמי זהירות לא הצהיר פומבית על עודף תמחור או פער יסודי בשוק הדיור, בניגוד לישירות בהצהרות ה-IMF.

סיכום הבדלים: ישראל יישמה כמה מהמלצות ה-BIS/IMF בתחום המאקרו-רגולציה (הגבלות LTV, PTI וכו') ובכך בלמה חלק מהסיכונים – אכן, עליית המינוף הואטה ומשקי הבית בישראל פחות חנוקים בחובות לעומת מקביליהם במערבbis.orgbis.org. עם זאת, בפן של ניטור שקוף ופרואקטיבי קיימים כשלים: המפקחים לא הטמיעו באופן גלוי מדדי אזהרה מרכזיים (פער אשראי, DSR, יחס מחיר-הכנסה) בתרבות הדיווח וקבלת ההחלטות. הפער בין “הידוע למומחים” לבין “המדווח לציבור” עלול לגרום לאשליית ביטחון – הציבור רואה שחוב לתוצר נמוך, אך לא מודע לכיסי סיכון שמתפתחים (כמו נטל החוב הגדל על לווי המשכנתאות בתקופת ריבית עולה). כפי שנרחיב, מחדל זה עלול לגבות מחיר אם וכאשר המגבלות הקיימות לא יספיקו, והמערכת תיכנס למשבר ללא התרעה מוקדמת דיה.

השלכות כשלי הניטור ואי-היישום: סיכונים כלכליים, חברתיים ואמון הציבור

אי-שילוב מדדי הסיכון המערכתיים במדיניות ואי-נקיטת צעדים משלימים עלולים להוליד מספר השלכות שליליות:

 1. סיכון למערכת הבנקאית ולכלכלה: בנקים עלולים לצבור פגיעוּת סמויה כאשר בועת אשראי או נדל״ן מתנפחת ללא ניטור נאות. במקרה הישראלי, לווי המשכנתאות אמנם מוגבלים ברמת הפרט (תודות לרגולציה שהוזכרה), אך ברמת המקרו חלה עלייה מהירה של האשראי לדיור ושל חשיפת הבנקים לענף הנדל״ן. אם המחירים גבוהים מן הערכים הפונדמנטליים בכ-20%-30%, כפי שהעריך ה-IMFforbes.com, תיק האשראי של הבנקים חשוף לסיכון תיקון חד במחירי הבתים. ניסיון בינלאומי מראה שמשברים פיננסיים חמורים מתרחשים אחרי "חגיגת אשראי" בנדל״ן: ”צמיחת אשראי חזקה קדמה לרוב משברי האשראי בהיסטוריה"sjes.springeropen.com, ופעמים רבות הפסדי הבנקים על הלוואות לבנייה ולמשכנתאות היו הגורם המרכזי לקריסה. אם אין התרעה מקדימה (למשל, איתות של פער אשראי שחורג), הבנקים ומפקחיהם עלולים לאבד את חלון ההזדמנויות לחזק הון או לרסן מתן אשראי לפני שהמחזור מתהפך. מבחינה מקרו-כלכלית, משבר נדל״ן עלול למוטט במהירות את הפעילות: באירלנד, למשל, לאחר התפוצצות בועת הנדל״ן ב-2008, מחירי הבתים צנחו ב-54% (!) נומינלית, עושר משקי הבית נשחק ב-40%, והאבטלה זינקה מכ-4.5% טרום המשבר ללמעלה מ-14% תוך שנתייםintereconomics.eu. הבנקים האיריים ספגו הפסדי עתק על הלוואות נדל״ן ונזקקו לחלציונות (bailouts) בהיקף כה גדול שהמדינה עצמה נקלעה למשבר חוב ופנתה לתכנית סיוע בינלאומית ב-2010intereconomics.euintereconomics.eu. אמנם ישראל שונה מאירלנד, אך העיקרון דומה: התפוצצות בועת דיור בלתי-מרוסנת תשפיע קשות הן על הבנקים והן על המשק הרחב. ללא ניטור הדוק ובלימת הסיכונים המתרבים, תרחיש של ירידת מחירים חדה עלול לערער בטחון מלווים (ירידת ערך הבטוחות, עלייה ביחס חוב/נכס של הלווים) ואף להביא למשבר פיננסי. בנוסף, ה-DSR הגבוה צפוי לגרור האטה בצריכה הפרטית – שכן יותר מהכנסת משקי הבית הולך לבנקים במקום לכלכלה הריאלית – ובכך להעמיק מיתון. מחקר BIS מצא שעודף חוב פרטי לא רק מבשר משברים, אלא גם מכביד על הצמיחה לאחר המשבר: מדינות עם מינוף ביתי גבוה חוות התאוששות אטית יותר בגלל משקי בית שנאלצים לצמצם בצריכה כדי להפחית חובותbis.org.

 2. השלכות חברתיות – מינוף יתר וחדלות פירעון של משקי בית: כשאין התרעה ותגובה מוקדמת, ציבור רחב עלול להיכנס למלכודת חוב. בשוק דיור שבו המחירים ממריאים מעבר לנגישות ההכנסה, משפחות נוטלות הלוואות גדולות בתנאי ריבית נוחים בתקווה "להספיק לעלות על הרכבת". אולם, אם ריבית בנק ישראל עולה (כפי שאירע דרמטית ב-2022/23) או שהכלכלה מאטה, רבות מאותן משפחות יגלו שקשה להן לשרת את החוב. נכון ל-2023, כ-41% מהמשכנתאות החדשות בישראל ניטלו בריבית משתנה חלקית או מלאה – כך שעליית הריבית כמעט הכפילה בהדרגה את ההחזר החודשי של לווי משכנתה רבים. ללא מדידת DSR מצרפי, אין תמונה ברורה כמה משקי בית נמצאים בסיכון עמידה בתשלומים. אולם הניסיון מספרד ואירלנד מלמד על המחיר החברתי: בספרד, בתקופת המשבר ב-2009–2013, יותר מ-400,000 משקי בית עברו הליכי עיקול (Foreclosure) ואיבדו את בתיהםen.wikipedia.org, ומשבר העיקולים לווה בגל של טרגדיות אישיות (עד כדי דיווחים על מאות מקרים של התאבדות עקב אובדן הבית וחובות כבדים)en.wikipedia.orgen.wikipedia.org. גם באירלנד, בשיא המשבר כ-16.5% מכלל המשכנתאות במדינה היו בפיגור תשלומים (arrears) – עשרות אלפי משפחות למעשה בחדלות פירעון חלקית – וחלק ניכר מהן בפיגור ממושך של מעל 180 יוםsciencedirect.com. התמוטטות כזו של יכולת ההחזר יוצרת משבר חברתי: איבוד קורת גג, הצורך במנגנוני סיוע (דיור חלופי, מזון וכו'), ומשקי בית דור שלם שנותרים עם אשראי הרוס והזדמנויות כלכליות מצומצמות. בישראל כבר כיום שיעור גבוה מההכנסה הולך לדיור (בין אם למשכנתא ובין אם לשכירות), ופגיעה כלכלית רחבה – כגון מיתון עם אבטלה – עלולה לדחוף מאות אלפים אל הקצה. בהיעדר ניטור והכנה (למשל תכניות פריסה מחדש של חובות או קרנות סיוע לחייבים) עוגמת הנפש תהיה עצומה. לכן, אי-יישום המלצות הניטור מגביר סיכון למשבר חברתי של ממש, לא רק פיננסי.

 3. פגיעה באמון הציבור ברגולטורים: לבסוף, ישנה השפעה ארוכת טווח על אמון הציבור ומקבלי ההחלטות. כאשר גורמי חוץ (IMF, OECD) מתריעים שוב ושוב על סיכונים – “בועת נדל״ן”, “חובות משקי בית בעלייה” – והרגולטורים המקומיים משדרים עסקים כרגיל, נוצר כר פורה לחוסר אמון. אם אכן יתממש תרחיש של משבר, הציבור עלול לתפוס את הרשויות כמי ש"כשלו בתפקידן" להגן על יציבות המשק. במידה ובנק ישראל לא אימץ כלים שמרניים נדרשים, או שהממשלה לא פעלה להגברת היצע הדיור (חלק מרכזי בהמלצות ה-IMF הוא לטפל גם בצד ההיצעimf.org), האשמה הציבורית תהיה חריפה. משבר 2008 בארה״ב, למשל, ערער מאד את אמון הציבור בפיקוח הפיננסי ובלבל את תחושת הביטחון של מעמד הביניים – תופעה שזכתה לכינוי “Lost trust”. בספרד, המשבר הצית תנועות מחאה (כגון תנועת ה-Indignados) נגד הממסד הכלכלי, בשל התחושה שהבנקים והרגולטורים הפקירו את האזרח הקטן לחסדי הבועה. גם בישראל, יש זיכרון היסטורי של משבר מניות הבנקים בשנות ה-80 שכרסם שנים באמון הציבור בבנקים ובפיקוח עליהם. אמון הוא משאב קריטי בכלכלה: הוא משפיע על היציבות הפיננסית (לקוחות נסערים מושכים פיקדונות), על היענות הציבור למדיניות (כמו צעדי צנע בעת חירום), ועל הלכידות החברתית. לכן, אם הרשויות לא ייראו כנוקטות את כל הצעדים הסבירים למנוע משבר, הן מסתכנות באובדן אמון ממושך. בפרט, שקיפות חסרה וחוסר פעולה למרות אזהרות בינ"ל יתפרשו כהסתרה או שאננות. לסיכום, כשלי ניטור ואי-יישום המלצות עלולים לגבות מחיר כלכלי וחברתי קשה, ולפגוע באמינות המוסדות – דבר שיקשה מאוד על שיקום המשק לאחר המשבר.

השוואה בינלאומית: הצלחות וכשלים בשימוש במדדים ולקחים לישראל

ניתן להמחיש את החשיבות והאפקטיביות של המדדים המאקרו-יציבותיים באמצעות השוואת מדינות שנקטו בהם לעומת כאלה שהזניחו – וכך להפיק לקחים עבור ישראל:

 ● הצלחות – שוויץ וניו זילנד: שתי מדינות קטנות ופתוחות אלו התמודדו בעשור האחרון עם שווקי נדל"ן בועתיים במידה מסוימת, ובזכות שימוש אקטיבי בכלי מדיניות ומדדי אזהרה, הצליחו עד כה למנוע משבר.

• שוויץ: הבנק הלאומי השוויצרי (SNB) היה חלוץ ביישום הבאפר הנגדי מבאזל III. כבר ב-2012, לאחר שנים של גאות במחירי הדיור ובאשראי המשכנתאות, זיהו הרשויות השוויצריות פער אשראי גדל ולחצים בסקטור הנדל"ן. ה-SNB המליץ לממשלה להפעיל באפר הון ענפי למשכנתאות, וב-2013 אושר העלאת דרישות ההון על הלוואות דיור ב-1% מהנכסים המשוכלליםimf.org. צעד זה הורחב ב-2014 עם העלאה נוספת של 1%, ובמקביל הוטלו צעדי צד-ביקוש: דרישת הון מוגבר למשכנתאות מעל 80% מימון, וקביעת תקני מינימום ללווים (כמו החזר מלוא המשכנתא תוך 20 שנה לפחות)imf.orgimf.org. בכך, שוויץ הלכה יד ביד עם אינדיקטורים מקדימים: ברגע שהקרדיט/תמ״ג חרג מהטווח ההיסטורי, ולווה בעליית יחס החוב להכנסה של משקי הבית, הופעל מנגנון האטה יזום. אכן, צעדים אלו בלמו במידה רבה את התדרדרות היחסים: מחירי הבתים התייצבו, והבנקים השוויצרים הפחיתו חשיפה למשכנתאות מסוכנות. ה-IMF ציין שצעדיהם “ננקטו בעיתוי מוצלח” וביעילות בשנים 2012–14imf.orgimf.org. שוויץ אמנם מוסיפה להתמודד עם ריבית נמוכה ומחירי נדל"ן גבוהים, אך היא שיפרה עוד את ארגז הכלים: כיום שוקלים שם להרחיב את סט הכלים המחייבים (כמו הטלת הגבלת Debt-to-Income בנוסף ל-LTV) ולהעלות את תקרת הבאפר הנגדי מעל 2.5% במקרה הצורךimf.orgimf.org. הלקח משוויץ הוא שילוב בין פיקוח כמותי ופעולה מהירה: המעקב אחר “פער באזל” (credit gap) הפך לחלק אינטגרלי ממדיניות המאקרו-יציבותsjes.springeropen.com, והוכיח עצמו ככלי שניתן לסמוך עליו למדידת עודף אשראי בצורה פשוטהsjes.springeropen.comsjes.springeropen.com. הפעולה הנחושה בזמן הנכון מנעה מן ה"בועה" השוויצרית להפוך למשבר של ממש, ולמערכת הבנקאית שם נבנה חיץ הון משמעותי מבעוד מועד.
• ניו זילנד: מדינה זו חוותה ב-2012–2016 זינוק חד במחירי הבתים (במיוחד באוקלנד) ונטילת משכנתאות בהיקפים גדלים. למרות שמבחינת פער אשראי טהור, הקרדיט במדינה עדיין היה מתחת למגמתו לאחר המשבר הגלובליbis.orgbis.org, הרשויות החליטו שלא להמתין. הבנק המרכזי של ניו זילנד (RBNZ) אימץ גישה של “שגר ושכח” עם ערכת אינדיקטורים רחבה (“macroprudential chartpack”) המתפרסמת באתרוbis.orgbis.org. בניגוד גמור לישראל, ה-RBNZ שיתף בציבור תרשימים של יחס חוב להכנסה, יחס מחירים לשכר, שיעור המשכנתאות בעלות LTV גבוה וכו', כדי להצדיק את צעדיו. כבר ב-2013 הוטלו מגבלות LTV מחמירות – הבנקים הוגבלו בהיקף המשכנתאות שהם יכולים לתת מעל 80% מימוןbis.org. התוצאה הייתה מיידית: שיעור המשכנתאות בסיכון ירד, וקצב עליית המחירים התמתן. בהמשך, כשטמפרטורת השוק עלתה שוב (2015–2016), חודדו ההגבלות ואף נשקל הטלת הגבלת DTI (חוב להכנסה). הייחוד בניו זילנד הוא גמישות הכלים: לאחר ההתקררות הזמנית של 2017–2019, חלק מהמגבלות שוחררו כדי לא לפגוע יתר על המידה ברוכשים ראשונים. אולם בשיא מגפת הקורונה, כשמחירי הבתים שם זינקו ~40% בשנתיים, לא היסס ה-RBNZ לשוב ולהטיל מגבלות ואף התערב בצעדים לא-שגרתיים (למשל איסור על משכנתאות להשקעה עם LTV מעל 60%). מאז 2021 ממשלת ניו זילנד גם ביטלה הטבות מס למשקיעי נדל״ן כדי לצנן את הביקוש. גישת ניו זילנד מדגימה הפעלה פרואקטיבית של מדדי סיכון לפעולה: למרות שהפער אשראי המסורתי (מבוסס HP-filter) לא צעק “סיכון” – שכן השוק הגיע מבועת 2008 שהתפוצצה – ראו הניו-זילנדים את קצב צמיחת החוב והמחירים וידעו לזהות בו סכנה. מחקרי בנק ישראל עצמם אישרו אגב כי צעדי ה-LTV וה-PTI אכן ציננו את שוק האשראי והאטו עליית מחירי הדיורboi.org.ilbis.org. לקח חשוב מניו זילנד הוא שגם אם מדד אחד (כמו credit gap) אינו מאותת בגלל תנודות עבר, אין פירושו שהסיכון איננו – יש להשתמש במגוון אינדיקטורים ובשיקול דעת. הודות לכך, ניו זילנד אמנם חוותה תיקון מחיר קל לאחר העלאות הריבית האחרונות, אך ללא קריסה מערכתית: יחס החובות של משקי הבית נותר בשליטה והבנקים שם יציבים.

● כשלים – ספרד ואירלנד: בניגוד לשוויץ ו-NZ, מדינות אלו נחשבות ללימוד אזהרה כואב של היעדר מעשה בזמנו. שתיהן חוו את אחד ממשברי הנדל"ן הקשים ב-2008–2010 משום שהמדדים המקדים לא תורגמו לפעולה בזמן.

• ספרד: בשנות ה-2000 ספרד עברה בום נדל"ן אדיר – היקפי בנייה עצומים, צמיחת אשראי דו-ספרתית שנתית, ועליות מחירים של מעל 150% בעשור. ניתוח ה-ECB לאחר מעשה הראה כי פער האשראי לתמ״ג של ספרד הגיע לרמה חריגה מאוד לפני 2008, מה ששיקף גידול "לא בר-קיימא" במינוף המגזר הפרטי. אף על פי שהבנק המרכזי הספרדי פיתח כלי של הפרשות דינמיות (Dynamic Provisioning) להגדלת כריות ההון בבנקים, הוא לא בלם את זרימת האשראי בזמן אמת. יחס החוב/הכנסה של משקי הבית טיפס, והחוב העסקי בענף הנדל"ן התנפח. לא הוטלו מגבלות LTV או רגולציה קשיחה על מתן משכנתאות; הבנקים התחרו אגרסיבית על נתח שוק במימון פרויקטי בנייה. התוצאה: החל מ-2008, הבועה התפוצצה. מחירי הדיור בספרד נפלו בכ-30% בשנים 2008–2012, חברות בנייה ענקיות פשטו רגל, והמערכת הבנקאית נקלעה למשבר חמור (במיוחד קופות החיסכון האזוריות שהיו מעורבות עמוק במימון הנדל"ן). מספר חדלות הפירעון הפרטיות נסק: כפי שציינו, למעלה מ-178 אלף עיקולי דירות בוצעו בשלוש השנים הראשונות של המשבר (2007–2009) – כמעט פי 4 מבשלוש שקדמוen.wikipedia.orgen.wikipedia.org – ובשנים שלאחר מכן הוכפל המספר. המצב החברתי הידרדר עד שהממשלה נאלצה לעצור הליכי עיקול מסוימים ב-2012 בעקבות מחאה ציבורית קשהen.wikipedia.orgen.wikipedia.org. גם אמון הציבור נפגע: חקיקה בספרד שונתה בעקבות קביעת בית הדין האירופי שחוקי המשכנתאות שם היו דרקוניים מדי כלפי הלוויםen.wikipedia.org. כלכלית, ספרד נכנסה למיתון עמוק עם אבטלה שהגיעה ל-26%. הלקח מספרד ברור: אי-בלימת בועת אשראי/נדל"ן כשהמדדים זועקים, מוביל לנזק רב-מערכתי. ספרד הייתה יכולה, תיאורטית, לדרוך על הבלם מוקדם – הנתונים הראו גידול אשראי חריג (אזהרות בבנק לספרד פורסמו כבר ב-2003–2004), יחס חוב/תוצר של משקי בית הכפיל את עצמו, והמחירים התרחקו מהיסודות. אך בהיעדר מנגנון מחייב (כמו CCyB או הגבלות הלוואות), ובצל אופטימיות כללית, לא נעשה די. ישראל חייבת ללמוד מכך את מחיר הפסיביות.
• אירלנד: מקרה דומה ואף חריף יותר. כלכלת אירלנד ("הנמר הקלטי") רשמה צמיחה אדירה בראשית שנות ה-2000 בליווי בועת נדל"ן מהגדולות בעולם המפותחintereconomics.euintereconomics.eu. עד 2007 המחיר החציוני לבית יותר מרובע בתוך עשור, והאשראי הבנקאי צמח לכ-5x תמ״ג המדינה(!) כי המערכת הבנקאית לוותה בהיקף עצום בחו"ל כדי לממן את הבועהimf.orgimf.org. יחס החוב של משקי הבית באירלנד נהיה מהגבוהים בעולם (חצה 100% תמ״ג), אך הרשויות לא הפעילו כלים מרסנים – לא מגבלות משכנתא, לא באפרים נגד-מחזוריים, ואף לא רגולציה הדוקה על איכות האשראי. כשהגאות הפכה למשבר ב-2008, הנפילה הייתה חופשית: כמו שצוין, מחירי הבתים ירדו ביותר מחצי, הבנקים האירים קרסו תחת הפסדי עתק ונולאמו אחד אחד, עד שב-2010 המדינה עצמה נאלצה להיכנס תחת תכנית חילוץ של "הטרויקה" (IMF-ECB-EU)intereconomics.euintereconomics.eu. העלות למשק הייתה הרסנית – תוצר שהתכווץ ב-10%, אבטלה תלת-ספרתית באלפי עסקים, דור צעיר שהיגר בהמוניו. רק ב-2016, לאחר המשבר, אימץ הבנק המרכזי האירי כללי LTV ו-LTI (יחס הלוואה להכנסת ללווה) חדשים כדי למנוע הישנות בועהintereconomics.euintereconomics.eu. דה פקטו, אירלנד למדה בדרך הכואבת את מה שה-BIS התריע זמן רב: “קיימת חוליה מסוכנת בין מחירי בתים לאשראי משכנתאות”intereconomics.eu – כאשר הם מזינים אחד את השני, הסיכון למפולת עולה. כיום אירלנד מיישמת בעקביות מגבלות אשראי ופרסמה מדדי אזהרה לאומיים (כולל פערי מחירים מול ממוצע היסטורי וכו'), אך זה כאמור לאחר קריסת הבנקאות שלה. ישראל, בעלת מאפיינים של משק קטן ופתוח כמו אירלנד, חייבת להימנע מלעבור מסלול זה. השורה התחתונה ממקרי הכשל: הזנחת סימני האזהרה (גם כשהם "רועשים" וברורים) והימנעות מפעולה רגולטורית תקיפה עלולים להוביל למשברים בקנה מידה היסטורי. עדיף לפעול מוקדם מדי ונחרץ, מאשר מאוחר מדי, כפי שאירלנד וספרד מלמדות.

לקחים לישראל: מצד אחד, הניסיון השוויצרי והניו-זילנדי מלמד שהטמעה נכונה של מדדי סיכון ותגובות רגולטוריות מתאימות יכולות לרסן בועה ללא פגיעה מיותרת בכלכלה, ומחזקות את עמידות הבנקים. מן הצד האחר, מקרי ספרד ואירלנד הם תמרור אזהרה מפני שאננות: גם אם המצב נראה בשליטה (חוב נמוך, אבטלה נמוכה וכד'), בועה תת-רגלית יכולה להתפוצץ ולהתפשט במהירות. ההמלצה הגורפת מהשוואה זו – עליה גם BIS ו-IMF חוזרים – היא: אל תסתפקו בהערכת "יציבות" דרך מדד אחד או תקופה שקטה. יש לעקוב בצורה רב-ממדית וקדימה אל מעבר לאופק, משום שסיכונים מערכתיים נבנים בהדרגה ואז מתממשים בפתאומיות.

המלצות ותוכנית פעולה רגולטורית מקיפה לישראל

לאור הניתוח דלעיל, נדרשת תוכנית רב-שלבית לשיפור ניטור הסיכונים ואימוץ המלצות ה-BIS/IMF, על מנת להבטיח את יציבות שוק הדיור והמערכת הפיננסית בישראל. להלן אבני היסוד המוצעות:

 1. קביעת שיעורי היוון נורמטיביים ובחינת הלימות הלוואות בתרחישי קיצון: על הרגולטורים (הפיקוח על הבנקים ורשות שוק ההון) להנחות את המלווים להשתמש בשיעור ריבית חזוי שמרני בחישובי יכולת ההחזר והערכת השווי. כיום, בסביבת ריבית שהייתה נמוכה מאוד, לוויים לקחו הלוואות לפי ריבית 1%-2% מבלי לתמחר אפשרות ל-5% ומעלה. שיעור היוון נורמטיבי פירושו, למשל, לדרוש שכל חישוב של יחס החוב להכנסה (PTI) יעשה כאילו הריבית היא לפחות X% (נניח 5%-6%), גם אם הריבית בפועל נמוכה יותר. צעד כזה, המקובל במספר מדינות (בקנדה ובהולנד הנחו לווים “מבחן עמידות” בריבית גבוהה בכ-2% מהריבית החוזית, ובבריטניה עד לאחרונה הייתה דרישה לחשב החזר כאילו הריבית 3% מעל הנוכחיתpauzible.commpowered.co.uk), יבטיח שללווים נשאר מרווח ביטחון. בישראל ניתן לעגן בדרישות בנק ישראל כי יכולת ההחזר של לווה תיבדק גם תחת תרחיש של ריבית משכנתא 6% (כשהיום הממוצע ~4%). בנוסף, יש לקבוע “שיעורי היוון” להערכות שווי נדל״ן – למשל, בעבודת שמאי מקרקעין לבנקים, לדרוש שימוש בתשואת שכירות מינימלית נורמטיבית (נניח 4%), כדי שלא יאשררו שוויי נכסים מנופחים. בכך, תימנע סיטואציה של הסתמכות על מחירי שוק רגעיים שעלולים להתברר כבלתי-מציאותיים כאשר תנאי השוק משתנים.

 2. פרסום פערי אשראי ומדדי בועה באופן שוטף: יש לאמץ המלצת BIS ולפרסם בכל רבעון במסגרת דוח היציבות הפיננסית (או פרסום ייעודי) את פער האשראי לתמ"ג של ישראל. הפרסום צריך לכלול גרף רב-שנתי המראה את יחס האשראי הפרטי לתוצר, המגמה החישובית (למשל באמצעות HP Filter חד-צדדי לפי שיטת באזלdata.bis.org) והפער הנגזר. כך יהיה ברור אם אנו מתקרבים לסף שמעליו מומלץ להפעיל צעדי ריסון נוספים. בד בבד, לפרסם גם פערי מחיר הדיור: ניתן לחשב ולהציג, למשל, את הסטיות של יחס מחיר-שכ״ד ויחס מחיר-הכנסה מהממוצע הארוך (בדומה לנעשה ע"י ה-OECD וה-IMF). מידע כזה פורסם על ידי גופים בינלאומיים לגבי ישראל (כאמור, 25% מעל הממוצע ב-2014forbes.com), ואין סיבה שהציבור והמשקיעים המקומיים לא יהיו מיודעים רשמית לעדכניותו. שקיפות זו תשיג שתי מטרות: (א) תפעיל לחץ פומבי על קובעי המדיניות לנקוט צעדים כאשר המדדים חריגים – לא ניתן יהיה להתעלם מאזהרה גלויה; (ב) תתמרץ את הבנקים עצמם לרסן סיכונים, כי הם ידעו שהפיקוח עוקב ומודע למצב. כיום, היעדר פרסום רשמי אולי מייצר נוחות קצרה לרגולטור (שאינו מחויב להגיב), אך בטווח הארוך זו אסטרטגיה מסוכנת. פרסום המדדים, אפילו אם הערכים נראים “גבוליים” בלבד, מאפשר דיון ציבורי מושכל יותר.

 3. ניטור יחס שירות החוב ברמת המאקרו והגדרת ספי אזהרה: בנק ישראל צריך להתחיל למדוד ולפרסם DSR מצרפי למגזר משקי הבית (ואף לעסקים). יש לשקלל לתוך הנתון את כל התשלומים התקופתיים על חובות (משכנתאות, הלוואות צרכניות, הלוואות רכב וכו') ביחס להכנסה הפנויה המצרפית. נדרש לבנות סדרת זמן היסטורית (למשל מ-2000 ואילך) כדי לראות מה הרמה ה"נורמלית" של DSR בישראל, ולזהות נקודות חריגה. מחקר BIS מצא ש-DSR למגזר הפרטי הינו בעל "רמה טבעית" לכל מדינה – סטייה ברורה מעל רמה זו היא תמרור אזהרה מפני משבר קרבbis.orgbis.org. לכן, יש לקבוע סף DSR קריטי למשקי הבית הישראלים – למשל, אם DSR יעלה מעל X% (בהתאם לחישוב הרמה היציבה ההיסטורית), הרגולטור יתריע פומבית ואף ישקול צעדים. צעדים אפשריים במקרה של חציית סף: דרישה לבנקים להגדיל הפרשות לבעלי DSR גבוה, או איסור זמני על הנפקת אשראי צרכני לא מובטח (להקטנת נטל החוב). מעבר לכך, יש לנטר DSR גם ברמת ענפים עסקיים רגישים – למשל, ענף הנדל״ן המניב: שם היחס בין תשלומי הריבית להכנסות מענף יכול להתריע על בועה בנכסי משרדים/מסחר. טיוב נתוני DSR יתאפשר דרך מאגר האשראי ושיתוף פעולה עם הלמ"ס, ואין מניעה לבצע זאת. פרסום DSR מגזרי יהפוך מדד מובן-אינטואיטיבית (״איזה חלק מהכנסתנו הולך לבנקים?״) לזמין לכל. זה גם יסייע למקבלי החלטות מחוץ לבנק ישראל – למשל משרד האוצר – להבין את מצב משקי הבית ולהיערך במדיניות פיסקלית אם נדרש (כגון הטבות למס לנושאי חוב בעת מצוקה).

 4. יצירת שגרות התרעה וסף לפעולה רגולטורית: מומלץ לכונן פרוטוקול רשמי בתוך הוועדה ליציבות פיננסית (הכוללת את בנק ישראל, האוצר, רשות שוק ההון וכו') שלפיו בהתקיים תנאים כמותיים מסוימים, תופעל פעולה רגולטורית או לפחות דיון חובה בהחלטה. למשל, ניתן לקבוע: אם פער האשראי חורג מ-5% – הוועדה תתכנס לדון בהפעלת Countercyclical Buffer; אם פער מחיר הדיור עולה על 15% מעל ארוך הטווח – יש לבחון החמרת הגבלות משכנתא או מיסוי משלים; אם DSR משקי בית עובר 10% – יופקו אמצעי החובה (כגון תקנות לצמצום נטל החוב). שגרה כזו תמנע את "הטיית חוסר המעשה" (Inaction Bias) המוכרת: לעיתים רשויות מהססות לפעול מחשש לשבש את השוק, אך אז הן עלולות לאחר את הרכבת. ברגע שיש כלל שקוף (“אם X אז Y”), קל יותר לפעול בזמניות. ה-IMF בהערכתו לשוויץ ציין קיום מנגנון החלטה ברור עם ציפיות לפעולה כדרך להתמודד עם “bias לאי-עשייה” של מדינותimf.orgimf.org. המלצה ספציפית לישראל: לשקול להטיל יעדי הפחתת מינוף אם הספים נחצים. למשל, אם יחס חוב משקי הבית/תמ״ג עובר 50% (כרגע ~43%), יוגדר יעד מדיניות להחזירו מתחת לכך תוך X שנים (באמצעות שילוב כלים). דבר דומה עשתה קוריאה הדרומית, שהגדירה יעד להורדת יחס חוב משקי הבית בשל חשש מקריסה. שגרות ההתרעה צריכות גם לכלול התראה לממשלה: למשל, אם הבנקים צמצמו אשראי נדל"ני בגלל סיכון גבוה, הממשלה צריכה לנקוט בצד ההיצע (שיווק קרקעות, עידוד בנייה) כדי לאזן ולא לגרום רק לעליית ריבית.

 5. הידוק רגולציה דינמי עם שינוי המחזור: המדיניות צריכה להיות מחזורית אדפטיבית. כלומר, לאחר קביעת הספים, כאשר הם נחצים, לא להסתפק באזהרות – אלא להדק בפועל את הכללים. למשל, נניח יחס מחיר/הכנסה חורג בהרבה: אפשר להנמיך עוד את תקרת ה-LTV (נגיד מ-75% ל-60% לרוכשי דירה ראשונה לתקופה זמנית) כדי לקרר ביקוש. אם פער האשראי גדול: אפשר להפעיל לראשונה את הבאפר הנגדי ולדרוש מהבנקים תוספת הון של 0.5%-1% על כלל נכסי הסיכון. כך הבנקים יגלגלו את יוקר ההון לצרכני האשראי ויבלמו מעט את ההתרחבות. גם כלים פיסקליים צריכים להשתלב: בעת גאות ספקולטיבית כדאי להעלות מס רכישה למשקיעים (צעד שננקט באיחור ב-2021 בישראל), ובהאטה אפשר להסירו. מדינות כמו ניו זילנד וקנדה משתמשות במיסוי דינמי להרגעת שוק הדיור החם. ישראל יכולה לשקול למשל מס רכוש מדורג לפי מספר דירות, שתגבר או תוקל בהתאם למחזור. הנקודה העיקרית: המדיניות לא יכולה לקפוא על שמריה. עליה להגיב למתרחש. כמובן, גם שחרור והקלה צריכים להיות חלק מהתוכנית: אם וכאשר הסיכונים יתממשו (נגיד, ירידת מחירים חדה ב-20%), יש להכין צעדי שחרור מהירים – הפחתת באפרים (למניעת קרדיט קרנץ׳), עידוד בנקים למחזר חובות במקום לעקל, וכו'. אך עדיף בהרבה לנקוט מנע ולא כיבוי שריפה.

 לסיכום, תוכנית הפעולה המוצעת דורשת מהרגולטורים בישראל לעבור ממצב של ניטור פסיבי חלקי – למצב של התערבות אקטיבית ושקופה המבוססת על מדדים כמותיים מוצקים. כפי שהראנו, בעולם שלאחר משבר 2008, מרבית המדינות המפותחות אימצו לפחות חלק מאבני הבניין הללו: הן עוקבות ומפרסמות אינדיקטורים (פער אשראי, יחס חוב/הכנסה, יחס מחיר/שכ״ד), ומוכנות להפעיל כלים מחזוריים (באפרים, LTV/DTI) כאשר נראה שהמערכת מתחממת מדיbis.orgimf.org. ישראל נהנתה עד כה משילוב של צעדי מקרו זהירים (חוב ממשלתי נמוך, בנקים שמרניים, מגבלות אשראי דיור) ומהעובדה שטרם חוותה משבר פיננסי מודרני, אך אל להסתמך על מזלה. המשך עליות המחירים והחוב ללא תגובה עלול להפוך את "סיפור ההצלחה" היחסי לסיפור לימוד כואב. יישום ההמלצות דלעיל יסייע להקטין את ההסתברות למשבר ולמתן את עוצמתו אם יתרחש, ויחזיר את אמון הציבור שהרשויות עושות כל שביכולתן לשמור על יציבות ושגשוג בר-קיימא. ביבליוגרפיה ונתונים:

• Mathias Drehmann & Kostas Tsatsaronis, BIS Quarterly Review, March 2014 – “The credit-to-GDP gap and countercyclical capital buffers: questions and answers.” במיוחד עמ' 2 המסביר את הגדרת פער האשראי ואת חשיבותו ההיסטוריתbis.orgbis.org.
• Mathias Drehmann et al., BIS Working Paper 1235, Dec 2024 – “Aggregate debt servicing and the limit on private credit.” סוקר בהרחבה את יתרונות ה-DSR כמדד סיכון מחזורי לעומת פער אשראיbis.orgbis.org. מראה שה-DSR יציב תאורטית ומנבא משברים בדיוק גבוה.
• BIS Quarterly Review, March 2018 – “Early warning indicators of banking crises: expanding the family.” מציג כיצד שילוב מדדי אשראי (פער אשראי, DSR) עם פערי מחירי נכסים משפר יכולת חיזוי משבריםbis.orgbis.org. מאשר שבמשברים קודמים מדדי קרדיט ומחירי נכסים חרגו משמעותית טרום המשבר.
• IMF Selected Issues Report, Israel, 2014 – ניתוח שוק הדיור הישראלי ע"י צוות קרן המטבע. נקבע בו כי מחירי הדיור בישראל גבוהים בכ-25% מערכם השקול (Equilibrium) לפי יחס מחיר/הכנסה ומחיר/שכ"דforbes.com. דוח זה היווה קריאת אזהרה מוקדמת מצד ה-IMF.
• IMF Financial System Stability Assessment (FSSA) – Israel, 2012 – סקירת היציבות הפיננסית. ציין כבר אז שמחירי הבתים "נראים מעט מעל שיווי המשקל ארוך הטווח וייתכן שיהיה תיקון כלפי מטה"imf.org, ושיבח צעדים פרודנציאליים ראשונים שננקטו (הגבלת LTV בנוב' 2012)elibrary.imf.org.
• BIS Papers No. 148, Oct 2023 – מאמר של בנק ישראל על מערכת הכספים ישראל (התפתחויות 20 שנה)bis.orgbis.org. מכיל נתונים עדכניים על יחס החוב הפרטי לתמ"ג בישראל בהשוואה בינ"ל, ומפרט את כל צעדי המקרו-יציבות שבנק ישראל נקט בתחום המשכנתאות (LTV 75%, PTI 50% וכו'). מדגיש את אפקטיביות הצעדים בהגבלת עליית החוב.
• IMF Article IV Staff Concluding Statement, 2023 – ציין לחיוב את “ההידוק מחדש של כלים מאקרו-יציבותיים” על ידי ישראל בשנה שקדמה (2022) וסבר שצעדים אלו "עזרו לבלום נטילת סיכונים בלתי מוצדקים"imf.orgimf.org. המליץ להמשיך לכייל את הכלים לפי התפתחויות סקטוריאליות, ובפרט להמשיך לחזק את היצע הדיור כהשלמה.
• Macroprudential case studies: ישראל – נספח בדו"ח CGFS של BIS (2018) המתאר בפרוטרוט את צעדי בנק ישראל בתחום המשכנתאותbis.orgbis.org, כולל גרפים המראים ירידה בחלק המשכנתאות עם DSTI גבוה אחרי הגבלות 2014bis.org. מקור חשוב להבנת מדיניות הפיקוח הישראלית והשלכותיה.
• נתוני שוק הדיור בישראל: Global Property Guide Report (2024) – מציג נתוני תשואות שכירות נמוכות במיוחד בישראל (2.5% בממוצע ארצי ברבעון 2 2024, ואף 2.3% בת״א)globalpropertyguide.com. כמו כן כולל טבלאות על עליות המחירים השנתיות – למשל +17% במחירי הדיור ב-2022imf.org – שמעידות על קצב גידול מהיר בהרבה מההכנסות (שצמחו בכ4-5% ריאלית באותה תקופה). נתונים אלו חיזקו את הטענה על בועתיות השוק המקומי ואת הצורך בפעולה.

עם מכלול המקורות והניתוחים הנ״ל, הקריאה לפעולה עבור קובעי המדיניות בישראל ברורה: עליהם לאמץ באופן מלא את סט הכלים והדיווחים שהוכחו בעולם כמצמצמי סיכון. השקיפות והזהירות היום הן הערובה לשגשוג ויציבות מחר. כפי שסיכם מחקר BIS: "אינדיקטורים פשוטים ושקופים המבוססים על סטיות אשראי ומחירי נכסים מסייעים לזהות גאות פיננסית לא-בת-קיימא, ומאפשרים לרגולטורים להגיב מבעוד מועד"bis.orgbis.org – הבה נפעל לאור תובנה זו בישראל.

Gemi ניווט בסיכוני נדל"ן בישראל: ניתוח מעמיק של כשלי ניטור, המלצות BIS ו-IMF, ונתיבים ליציבות פיננסית

תקציר מנהלים

שוק הנדל"ן בישראל מהווה עמוד תווך קריטי לכלכלה, אך הוא גם מקור פוטנציאלי לסיכונים מערכתיים משמעותיים. דוח זה מנתח את כשלי ניטור הסיכונים ואת אי-היישום המלא של המלצות ה-Bank for International Settlements (BIS) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF) בשוק הנדל"ן הישראלי. מחירי הדיור בישראל עלו באופן ניכר לאורך השנים, עם עלייה של למעלה מ-250% בין 2002 ל-2022, ועלייה שנתית של 7.5% בתחילת 2025. עלייה זו מלווה בגידול משמעותי באשראי לדיור, המהווה כ-56% מתיק האשראי הציבורי של הבנקים.   הניתוח מדגיש כיצד כשלים בניטור וביישום המדיניות עלולים להגביר את הפרו-ציקליות של השוק, להחליש את עמידות המערכת הפיננסית ולהוביל למשבר אשראי. בעוד בנק ישראל יישם מגוון כלים מקרו-יציבותיים, כגון מגבלות על יחס הלוואה לשווי (LTV) ויחס חוב להכנסה (DTI), השפעתם על סך צמיחת האשראי הייתה מוגבלת, עם עדויות לאפקטי החלפה בין מגזרי אשראי. הדוח מציע דרכי פעולה קונקרטיות לחיזוק הניטור, שיפור יישום המדיניות המקרו-יציבותית, טיפול בחסמי היצע, ושיפור התיאום הבין-מוסדי, במטרה למנוע התפתחות משבר אשראי ולהבטיח יציבות פיננסית ארוכת טווח.   

1. מבוא

1.1. החשיבות המקרו-פיננסית של שוקי הנדל"ן

שוקי הנדל"ן הם בעלי חשיבות מהותית ליציבות המקרו-כלכלית והפיננסית, שכן הם משפיעים על הצריכה, ההשקעה, התעסוקה והתמ"ג הכולל. נדל"ן מהווה חלק ניכר מעושר משקי הבית  וקשור עמוקות למגזר הפיננסי, ובמיוחד לבנקים, באמצעות מתן משכנתאות ואשראי לענף הבנייה. בועות נדל"ן, המאופיינות בעליות מחירים בלתי ברות קיימא המונעות מספקולציות ולא מיסודות כלכליים, מהוות סיכונים מערכתיים משמעותיים, העלולים להוביל לכשלים בנקאיים, משברים פיננסיים ושפל כלכלי חמור. קריסת בועות נדל"ן עלולה לעורר "מכירות חיסול" של נכסים, מה שעלול לדכא עוד יותר את המחירים ולגרום להפסדים בכל המערכת הפיננסית.   נדל"ן מתפקד כמגבר סיכונים מערכתיים, בשל טבעו הכפול כנכס השקעה וצריכה. תפקיד זה גורם לכך שחוסר יציבות בשוק הנדל"ן משפיע הן על מוסדות פיננסיים (באמצעות סיכון אשראי וסיכון שוק על בטחונות) והן על הכלכלה הריאלית (באמצעות צריכה, תעסוקה וניידות). קיימים מעגלי משוב מתחזקים בין מחירי הדיור לבין היקפי האשראי. עלייה ראשונית במחירי הדיור יכולה לתדלק הרחבה נוספת של האשראי (באמצעות אפקטי בטחונות), אשר בתורה מנפחת עוד יותר את המחירים, ויוצרת מחזור מסוכן.   יתר על כן, המגזר הפיננסי מייצר סיכון מערכתי באופן אנדוגני, כאשר סיכון זה עשוי להיות הגבוה ביותר דווקא כאשר הוא נראה הנמוך ביותר. בתקופות של גאות בנדל"ן, חברות ויחידים חשים (יתר) ביטחון להתנסות ולקחת סיכונים. תקני האשראי עלולים להתרופף , והאשראי צומח במהירות. משמעות הדבר היא שפגיעויות מצטברות בתקופות שנראות "טובות", מה שהופך את המערכת לרגישה מאוד לזעזועים. התגובה האיטית של שוק הנדל"ן לזעזועים מקרו-כלכליים והשקיפות הנמוכה בגילוי מחירים  מחריפות עוד יותר את הצטברות הסיכונים הנסתרת הזו.   

1.2. מנדט המחקר: התייחסות לניטור סיכונים ויישום מדיניות בישראל

דוח זה מתמקד באופן ספציפי בכשלי ניטור הסיכונים ובאי-היישום של המלצות ה-BIS וה-IMF בשוק הנדל"ן הישראלי. הדוח מנתח את ההשלכות הכלכליות והמערכתיות של ליקויים אלה ומציע אסטרטגיות פעולה למניעת משבר אשראי. המטרה היא לספק ניתוח מקיף ומבוסס ראיות עבור קובעי מדיניות בכירים ורגולטורים פיננסיים.

1.3. מבנה הדוח ויעדיו

הדוח בנוי באופן לוגי, החל מהצגת המסגרות הבינלאומיות, דרך ניתוח הדינמיקה והתגובות המדיניות של השוק הישראלי, הערכת פערים, דיון בהשלכות, ולבסוף, הצגת המלצות אסטרטגיות.

2. סטנדרטים בינלאומיים ליציבות פיננסית: מסגרות BIS ו-IMF

2.1. מנדטים וכלים של הבנק להסדרים בינלאומיים (BIS)

ה-BIS מתפקד כ"בנק של הבנקים המרכזיים", ומטרתו לקדם שיתוף פעולה מוניטרי ופיננסי בינלאומי ולטפח יציבות פיננסית גלובלית. הוא משיג זאת, בין היתר, באמצעות אירוח קבוצות בינלאומיות כמו ועדת בזל לפיקוח על בנקים (BCBS). ה-BCBS אחראית על הסכמי בזל, הממליצים על דרישות הון ורגולציות בנקאיות שאומצו באופן נרחב על ידי ממשלות לאומיות.   ניהול סיכונים מערכתיים: ה-BIS מגדיר סיכון מערכתי כ"סיכון לשיבוש בשירותים פיננסיים... בעל פוטנציאל להשלכות שליליות חמורות על הכלכלה הריאלית". הוא ממדל את הסיכון המערכתי בשני מימדים: חתך רוחב (קישורי גומלין וחשיפות משותפות) ומימד הזמן (פרו-ציקליות, הצטברות שבריריות פיננסית לאורך זמן). מדיניות לטיפול בסיכונים אלה כוללת חיזוק בסיסי ההון (הון רובד 1), יישום יחסי מינוף וקביעת משטרי פתרון הולמים עבור מוסדות בעלי חשיבות מערכתית.   אינדיקטורים להתראה מוקדמת (EWIs): ה-BIS מדגיש את השימוש ב-EWIs לזיהוי פגיעויות פיננסיות ומשברים בנקאיים פוטנציאליים.   

• פער אשראי-לתוצר (Credit-to-GDP Gap): מוגדר כהפרש בין יחס האשראי-לתוצר לבין מגמתו ארוכת הטווח, המחושב באמצעות מסנן Hodrick-Prescott חד-צדדי. הוא משמש כאינדיקטור להתראה מוקדמת למשברים בנקאיים ומנחה את הפעלת מאגרי ההון האנטי-ציקליים (CCyB) במסגרת בזל III. על אף שהקשר אינו מכני, פער אשראי-לתוצר מעל 10% לווה היסטורית במתחים בנקאיים חמורים בשלוש השנים הבאות בשני שלישים מהמקרים.   
• יחס שירות חוב (DSR): מודד את שיעור תשלומי הריבית והחזרי הקרן החובה ביחס להכנסה של המגזר הלא-פיננסי הפרטי. הוא נחשב למדד מדויק יותר לנטל החוב מאשר יחסי חוב-להכנסה, מכיוון שהוא לוקח בחשבון שינויים בריביות ובמועדי הפירעון. ה-DSR הוא "אות התראה מוקדמת מדויק מאוד למשברים בנקאיים מערכתיים מתקרבים, באופק של שנה עד שנתיים מראש". ה-DSR של מגזר משקי הבית מתפקד "במיוחד טוב" כ-EWI.   
• פער מחירי נדל"ן למגורים: סטיית מחירי הנדל"ן המתואמים לאינפלציה ממגמתם ארוכת הטווח, המשמשת גם היא כ-EWI.   

מסגרת ה-BIS מקשרת במפורש את פער האשראי-לתוצר ופערי מחירי הנכסים ל"מחזור הפיננסי", הנבדל מהמחזור העסקי ובעל "אמפליטודה ומשך גדולים יותר". הדבר מצביע על כך שפגיעויות פיננסיות מצטברות לאורך תקופות ארוכות יותר ועלולות להגיע לשיא באופן בלתי תלוי בפעילות הכלכלית. הדגש על אשראי ומחירי נכסים כאחד כ-EWIs  מרמז על יחסים מתחזקים הדדית. שיאי המחזורים הפיננסיים "מנוקדים לעיתים קרובות במשברים בנקאיים". הדבר מדגיש כי ניטור הן של צמיחת האשראי והן של תנועות מחירי הנכסים הוא קריטי, שכן הם גורמים שלובים של סיכון מערכתי.   חשוב לציין כי בעוד ה-BIS מספק הנחיות כמותיות, כמו סף של 10% לפער האשראי-לתוצר , הוא מציין במפורש כי הרשויות "צפויות, עם זאת, להפעיל שיקול דעת בקביעת הבאפר... במקום להסתמך באופן מכני על מדריך האשראי-לתוצר". הדבר מהווה ניואנס מכריע. הוא מכיר בכך ש-EWIs אינם מנבאים מושלמים , יכולים להשתנות בכמה נקודות אחוז , ואינם לוקחים בחשבון מאפיינים ספציפיים למדינה או שינויים מבניים. משמעות הדבר היא שיישום המדיניות דורש שילוב מתוחכם של אותות מבוססי נתונים ושיקול דעת מומחה, שיכול גם הוא להיות מקור ל"אי-יישום" אם שיקול הדעת חורג מהאות של ה-EWI.   

2.2. קרן המטבע הבינלאומית (IMF) ופיקוח מקרו-פיננסי

ה-IMF מקדם צמיחה גלובלית ויציבות כלכלית על ידי מתן ייעוץ מדיניות ומימון לחבריו. תפקידו התפתח לאחר 1971 לכלול פיקוח על ביצועים מקרו-כלכליים ומניעת משברים פיננסיים. שקיפות היא מרכיב מפתח באחריות הבנקים המרכזיים וביעלות המדיניות המוניטרית, מכיוון שהיא מנחה את ציפיות השוק ומגבירה את יעילות המדיניות.   סיכון מערכתי ומדיניות מקרו-יציבותית: ה-IMF, יחד עם ה-FSB וה-BIS, מגדיר סיכון מערכתי כשיבוש בשירותים פיננסיים עם השלכות שליליות חמורות על הכלכלה הריאלית. מדיניות מקרו-יציבותית נועדה לזהות ולהפחית סיכונים מערכתיים אלה. היא משלימה את המדיניות המיקרו-יציבותית על ידי מיקוד בחולשה מצטברת וכשלים בודדים בתוך המערכת הפיננסית.   כלים מקרו-יציבותיים לנדל"ן: ה-IMF תומך במגוון כלים לטיפול בפגיעויות הקשורות לנדל"ן, כולל:

• יחסי הלוואה לשווי (LTV): הגבלת סכום ההלוואה ביחס לשווי הנכס כדי לרסן את המינוף של משקי הבית, להאט את עליית מחירי הדיור ולהפחית את הסיכון לחדלות פירעון כאשר מחזור הדיור משתנה.   
• יחסי חוב להכנסה (DTI): הגבלת שיעור ההכנסה של משקי הבית המוקדש לשירות חוב.   
• מאגרי הון אנטי-ציקליים (CCyB): דורשים ממוסדות פיננסיים להוסיף הון בתקופות של צמיחת אשראי חזקה או גאות במחירי נכסים המונעת על ידי אשראי, כדי להגביר את חוסן המערכת ולספוג הפסדים בעת ירידה.   
• הפרשות דינמיות: מחייבות בנקים להפריש כספים לכיסוי הפסדי הלוואות בתקופות טובות, כאשר הפסדי אשראי נמוכים יחסית, כדי שמאזני הבנקים יהיו מוכנים טוב יותר לספוג הפסדים המצטברים בתקופות שפל.   
• דרישות נזילות: הגדלת מאגרי נכסים נזילים (שניתן להמירם בקלות ובמהירות למזומן) כאשר קל להשיג מימון, כדי לספק עתודות מזומנים שניתן למשוך מהן כאשר המימון מתייבש.   
• שינוי משקלי סיכון מגזריים: מחייבים מוסדות להוסיף הון לכיסוי הלוואות חדשות במגזרים המצטברים סיכונים מוגזמים.   

מדיניות מקרו-יציבותית מקיפה מכירה בכך שכלי יחיד אינו מספיק לטיפול במקורות השונים של סיכון מערכתי. לכן, הרשות המקרו-יציבותית חייבת להיות מסוגלת להתאים כלים ספציפיים לפגיעויות מסוימות שזוהו בניתוח שלה. ה-IMF מדגיש את החשיבות של ניטור סיכוני הקצאת אשראי, במיוחד בתקופות של התרחבות אשראי מהירה ותנאי הלוואה רופפים, שכן הדבר מצביע על סיכונים מוגברים לצמיחת התמ"ג ולסבירות גבוהה יותר למשברים בנקאיים.   הקצאת אשראי מסוכנת היא מקור עצמאי לפגיעות פיננסית, מעבר לאותות המסופקים על ידי צמיחת אשראי בלבד. הדבר מדגיש את החשיבות של ניטור קפדני של סיכוני הקצאת אשראי כחלק בלתי נפרד מפיקוח מקרו-פיננסי. יתר על כן, ה-IMF מציין כי בתקופות של תנאים פיננסיים נוחים וריביות נמוכות, עלולה להתרחש ירידה בתקני ההלוואה ועלייה בלקיחת סיכונים. זהו ביטוי נוסף לפרו-ציקליות של הקצאת אשראי, שבה סיכונים פיננסיים מצטברים דווקא בתקופות של גאות כלכלית.   

3. שוק הנדל"ן הישראלי: מגמות ופגיעויות

3.1. סקירה של דינמיקת השוק

שוק הנדל"ן הישראלי חווה עליות מחירים משמעותיות לאורך העשור האחרון. בין 2002 ל-2022, מחירי הדיור עלו בלמעלה מ-250%, בעוד ששכר המינימום עלה ב-162% באותה תקופה, מה שהצביע על פער גדל והולך בין מחירי הדיור לשכר. נכון לרבעון הראשון של 2025, המחיר הממוצע לדירה בישראל עמד על 2.358 מיליון ש"ח, המשקף עלייה שנתית של 4.7%. בערים מרכזיות כמו תל אביב, המחיר הממוצע לדירת 4 חדרים התקרב ל-5 מיליון ש"ח, ובתל אביב באופן כללי, יחס מחיר-לשכר-דירה עולה על 30 שנה, הרבה מעל הסף של 20 שנה שבו קנייה הופכת לכלכלית יותר משכירות.   העלייה במחירים מונעת על ידי שילוב של גורמים בצד הביקוש וההיצע. בצד הביקוש, ריביות נמוכות בעבר ותנאי אשראי נוחים תדלקו את הביקוש למשכנתאות. בצד ההיצע, קיימים חסמים מבניים משמעותיים, כולל גידול מהיר באוכלוסייה, מגבלות מרחביות הקשורות לאופן פעולת שוק הקרקעות (שרובו בבעלות המדינה), ועיכובים ארוכים בתהליכי אישור תכנון ומתן היתרי בנייה. מחקר של בנק ישראל משנת 2011 מצא כי מחסור בדירות מסביר כ-40% מהעלייה במחירי הדירות וכ-75% מהעלייה במחירי שכר הדירה.   למרות המלחמה והעלאות הריבית המשמעותיות מצד בנק ישראל (מ-0.35% ל-4.75% בין 2022 לתחילת 2024) , מחירי הדיור המשיכו לעלות בשנת 2024, אם כי בקצב מתון יותר, עם עלייה שנתית של 6.7%. קצב גידול זה, יחד עם מלאי דירות לא מכורות שהצטבר (כ-69,000 יחידות דיור לעומת 46,000 ביוני 2022) , מצביע על חוסר ודאות בשוק. עם זאת, קיים ביקוש בלתי מסופק לדירות, בעוד שענף הבנייה פועל מתחת לקיבולת טרום המלחמה עקב מחסור בכוח אדם (מוערך בכ-20%).   

3.2. אינדיקטורים מרכזיים לסיכון בישראל

פער אשראי-לתוצר (Credit-to-GDP Gap):פער האשראי-לתוצר הוא אינדיקטור חשוב להתראה מוקדמת למשברים בנקאיים, המודד את הסטייה של יחס האשראי הכולל למגזר הלא-פיננסי הפרטי מהמגמה ארוכת הטווח שלו. נתונים ספציפיים לגבי פער האשראי-לתוצר בישראל לא סופקו במפורש, אך ה-BIS מפרסם נתונים על אשראי כולל למגזר הלא-פיננסי הפרטי בישראל, המשמשים כקלט לחישוב פער זה. יחס חוב משקי הבית לתמ"ג בישראל עמד על 42.3% בדצמבר 2024, לאחר שיא של 44.5% ביוני 2022. יחס חוב המגזר הפרטי הכולל (משקי בית ותאגידים) לתמ"ג בישראל מוערך בכ-115% בסוף 2023. ה-BIS מציין כי פער אשראי-לתוצר מעל 10% לווה היסטורית במתחים בנקאיים חמורים בשליש מהמקרים.   יחס שירות חוב של משקי הבית (Household Debt Service Ratio - DSR):ה-DSR מודד את שיעור ההכנסה הפנויה של משקי הבית המוקדש לתשלומי חוב (קרן וריבית). הוא נחשב למדד מדויק יותר לנטל החוב מאשר יחס חוב-להכנסה, מכיוון שהוא לוקח בחשבון את הריביות ומועדי הפירעון. בנק ישראל מעריך כי בשנת 2022, שיעור ההכנסה הפנויה הממוצעת של משקי הבית שהופנה להחזרי משכנתאות עלה מ-26.6% בינואר ל-29.1% בדצמבר, כתוצאה מעליית הריבית. DSR גבוה מצביע על פגיעות של משקי הבית, שכן חלק גדול מהכנסתם מופנה לשירות חוב, ומשאיר מעט להוצאות אחרות או לחיסכון. נתונים עדכניים יותר של ה-DSR הכולל של משקי הבית בארה"ב מראים יחס של 11.25% ברבעון הראשון של 2025. ה-BIS רואה ב-DSR אינדיקטור התראה מוקדמת מדויק מאוד למשברים בנקאיים מערכתיים.   פערי הערכת שווי נדל"ן (יחס מחיר-להכנסה, יחס מחיר-לשכר-דירה):מדדים אלה חיוניים להערכת סיכוני הערכת יתר (overvaluation) בשוק הנדל"ן. יחס מחיר-להכנסה ויחס מחיר-לשכר-דירה משמשים כעוגנים ארוכי טווח למחירי הנכסים. ה-IMF מנתח הערכות יתר באמצעות מודלים שונים, כולל גישת כושר ההלוואה וגישת הערך האינטרינזי (שווי פנימי).   בשנת 2014, ה-IMF העריך כי מחירי הדיור בישראל היו גבוהים בכ-25% מערך שיווי המשקל שלהם, כאשר יחסי מחיר-להכנסה ומחיר-לשכר-דירה היו גבוהים ב-26% ו-22% בהתאמה מממוצעם ארוך הטווח. הערכה זו בוצעה באמצעות מודל תיקון שגיאות שלקח בחשבון את מחירי הדיור הריאליים, מחירי השכירות הריאליים, שכר ריאלי, ויחס חוב משכנתאות לתמ"ג. כ-50% מהערכת היתר יוחסה לחסמי היצע וכ-50% לצמיחה גבוהה מהממוצע בחוב המשכנתאות. נכון לדצמבר 2024, מדד מחירי הנדל"ן למגורים בישראל (מדד 2010=100) עמד על 228.99630 , ויחס מחיר-לשכר-דירה עמד על 132.37. יחס זה בתל אביב עולה על 30 שנה.   

3.3. חשיפת בנקים למגזר הנדל"ן

חשיפת הבנקים הישראליים למגזר הנדל"ן נותרה משמעותית. נכון למרץ 2021, 52.5% מהאשראי הבנקאי לציבור יועד לדיור. יתרת האשראי למגזר הבנייה והנדל"ן מהווה כ-21% מכלל תיק ההלוואות של הבנקים. בנק ישראל הזהיר בדוח היציבות הפיננסית למחצית הראשונה של 2021 מפני חשיפה זו, במיוחד לאור העלייה המהירה בהיקף המשכנתאות (צמיחה של 9.7% בשנה). הסיכון העיקרי לבנקים נובע מאשראי לקבלנים וליזמים, ולאו דווקא ממשכנתאות ישירות. חשיפה זו, יחד עם גידול חזק במגזר הנדל"ן ובמחירים בשנים האחרונות, תנאים פיננסיים הדוקים והאטה כלכלית, משפיעה במיוחד על משקי בית בעלי הכנסה נמוכה ועל אלה שרכשו באזורים עם הערכת יתר.   

3.4. חסמי היצע

חסמי היצע מהווים גורם מבני משמעותי לעליית מחירי הדיור בישראל. קצב יצירת משקי הבית בישראל עולה בהתמדה על היצע הבתים. הדבר נובע מגידול מהיר באוכלוסייה (עקב גלי עלייה המוניים), מגבלות מרחביות הקשורות לאופן פעולת שוק הקרקעות (שרובו בבעלות המדינה), ועיכובים ניכרים בתהליכי אישור תכנון ומתן היתרי בנייה. אומדנים משנת 2014 הצביעו על עיכוב של 11 שנים מההחלטה להסבת קרקע לפיתוח ועד מתן היתר בנייה. כתוצאה מכך, זעזועי ביקוש חיוביים נוטים להיות בעלי השפעה גדולה על המחירים. זאת בניגוד למדינות בהן ההיצע אינו מוגבל, ושם בנייה חדשה מדביקה במהירות את הביקוש המוגבר, ובכך מרסנת את תנודות מחירי הדיור.   

3.5. הקשר הגיאופוליטי והמקרו-כלכלי

ההקשר הגיאופוליטי הנוכחי בישראל, במיוחד המלחמה המתמשכת, משפיע באופן משמעותי על שוק הנדל"ן והיציבות הפיננסית. סיכונים גיאופוליטיים וביטחוניים גבוהים מעכבים את הביצועים הכלכליים של ישראל. למרות המלחמה ותנאי מימון הדוקים, ההלוואות ומחירי הנדל"ן עלו בשנת 2024. עם זאת, אי-הוודאות גבוהה מאוד.   בנק ישראל מציין בדוח המדיניות המוניטרית למחצית השנייה של 2024 כי שוק הנדל"ן נותר מושפע מההתפתחויות הגיאופוליטיות, כאשר מחירי הדיור המשיכו לעלות בקצב שנתי גבוה של 6.7%. המלחמה הובילה גם לעלייה בפרמיית הסיכון של הכלכלה, למרות ירידה ניכרת לקראת סוף 2024. ההשפעה על ענף הבנייה ניכרת, עם מחסור בכוח אדם המוערך בכ-20%, מה שמעכב את קצב הבנייה ועלול להגביר את הלחץ כלפי מעלה על המחירים עקב ביקוש בלתי מסופק.   

4. מדיניות מקרו-יציבותית של בנק ישראל ואתגרים

4.1. התפתחות אמצעים מקרו-יציבותיים

בנק ישראל החל ליישם אמצעים מקרו-יציבותיים בשוק הנדל"ן כבר בשנת 2010, בתגובה לעליות מחירי הדיור והגידול באשראי לדיור. אמצעים אלה נועדו להגביר את חוסן המערכת הפיננסית ולרסן את הצטברות הסיכונים. בין הצעדים המרכזיים שננקטו:   

• יולי 2010: דרישה מבנקים להפריש הפרשות נוספות עבור הלוואות דיור עם יחסי LTV גבוהים.   
• אוקטובר 2010: דרישה להפרשת הון גבוהה יותר עבור הלוואות בריבית משתנה שניתנו עם יחסי LTV גבוהים.   
• מאי 2011: הגבלת מרכיב הריבית המשתנה בהלוואות דיור לשליש מסך ההלוואה. צעד זה נחשב לאפקטיבי ביותר בהשפעה על הביקוש למשכנתאות ודיור.   
• נובמבר 2012: הגבלת יחסי LTV בהלוואות דיור: עד 75% לרוכשי דירה ראשונה, עד 50% למשקיעים, ועד 70% למשפרי דיור.   
• פברואר 2013: שינוי משקלי הסיכון לחיוב הון והגדלת ההפרשה להפסדי אשראי בגין הלוואות דיור. צעד זה יזם על ידי המפקח על הבנקים עקב חשש ליציבות הבנקים במקרה של ירידת מחירי דיור.   
• אפריל 2014: הגבלת יחס DSTI (Debt Service-to-Income) ל-50% מכלל ההכנסה הפנויה.   

בנוסף, בנק ישראל הגביר את הפיקוח השוטף, כולל דרישות דיווח מפורטות על הלוואות משכנתא (יחסי LTV ו-DTI), איסוף וניתוח תוצאות מבחני לחץ מהבנקים, ועריכת מבחני לחץ פנימיים על ידי הפיקוח על הבנקים.   

4.2. יעילות והשלכות בלתי מכוונות

האמצעים המקרו-יציבותיים שיושמו בישראל הצליחו לרסן את צמיחת האשראי לדיור, אך השפעתם על סך צמיחת האשראי הייתה מוגבלת. מחקרים מראים כי אמצעים אלה שינו את הרכב צמיחת האשראי הבנקאי, אך לא השפיעו משמעותית על קצב צמיחת האשראי הכולל. הדבר נובע מאפקטי החלפה: אמצעים שהתמקדו במגזר הדיור ריסנו את צמיחת האשראי לדיור, אך נטו להגדיל את צמיחת האשראי העסקי. החלפה זו מיוחסת לצד ההיצע של הבנקים, כאשר הלוואות משכנתא הופכות לתחליף להלוואות עסקיות, במיוחד ללווים גדולים.   האינטראקציה בין המדיניות המוניטרית לבין המדיניות המקרו-יציבותית מורכבת. הפתעות של מדיניות מוניטרית מרחיבה נטו להגדיל את צמיחת האשראי הבנקאי לפני המשבר הפיננסי העולמי (GFC). לאחר ה-GFC, ההשפעה המשמעותית של הפתעות מדיניות מוניטרית חיוביות (הידוק בלתי צפוי) על צמיחת אשראי לדיור פחתה והפכה לבלתי מובהקת. הדבר מצביע על שינוי במנגנון ההעברה או ביעילות המדיניות המוניטרית לאחר המשבר. עם זאת, כאשר מדיניות מוניטרית מרחיבה התקיימה לצד אמצעים מקרו-יציבותיים מכבידים על שוק הדיור, נצפתה עלייה באשראי הצרכני ובאשראי הכולל.   האתגרים ביעילות המדיניות המקרו-יציבותית כוללים את העובדה כי אמצעים אלה לא תמיד היו חזקים מספיק כדי לרסן את עליית מחירי הדיור באופן מובהק. הדבר מצביע על כך שהידע לגבי אופן פעולת אמצעים מקרו-יציבותיים עדיין אינו מדויק, ומחייב גישה זהירה והדרגתית. יתר על כן, אמצעים מקרו-יציבותיים כלליים (כמו דרישות הון) השפיעו על האשראי העסקי בפיגור משמעותי, ככל הנראה עקב הזמן שניתן לבנקים להתאים את ההון ונכסי הסיכון שלהם.   היעילות המוגבלת על סך צמיחת האשראי נובעת מאפקטי החלפה בין מגזרי אשראי. לדוגמה, אמצעים המכוונים לאשראי לדיור הפחיתו את קצב גידולו, אך נטו להגדיל את קצב גידול האשראי העסקי. הדבר מצביע על כך שמדיניות מקרו-יציבותית, על אף שהיא משפיעה על הרכב האשראי, לא בהכרח משיגה ריסון כולל של צמיחת האשראי.   

4.3. אתגרים מוסדיים ושקיפות

יישום מדיניות מקרו-יציבותית בישראל מתמודד עם מספר אתגרים מוסדיים מהותיים. התיאום בין המדיניות המוניטרית למדיניות המקרו-יציבותית מתבצע בעיקר באמצעות בנק ישראל, כאשר הפיקוח על הבנקים ממוקם בתוך הבנק המרכזי והמפקח כפוף לנגיד. עם זאת, אין תיאום פורמלי בין הוועדה המוניטרית לבין המפקח על הבנקים. הדבר יוצר מצב בו הנגיד משמש כערוץ התיאום העיקרי, מתוך תפקידו הכפול כיו"ר הוועדה המוניטרית וכממונה ישיר על המפקח.   פקודת הבנקאות 1941, המגדירה את אחריות המפקח על הבנקים, אינה מתייחסת במפורש לנושאים מקרו-יציבותיים. תפקידו העיקרי של המפקח הוא שמירה על יציבות המערכת הבנקאית, ולעיתים הוא דחה בקשות לאמצעים שהיו עשויים להועיל למדיניות המוניטרית אך נחשבו כבלתי עולים בקנה אחד עם מנדטו.   קיימים רגולטורים פיננסיים נוספים בישראל, כולל הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, ויו"ר רשות ניירות ערך. בעוד ששלושת הרגולטורים הללו משתפים פעולה באופן בלתי פורמלי ויעיל באמצעות ועדה קבועה להחלפת מידע וזיהוי סיכונים מערכתיים, קשה יותר להשיג פעולה משותפת.   מאמצים להקים ועדת יציבות פיננסית (FSC) ברמה גבוהה ומעוגנת בחוק נתקלו בקשיים. סוגיות מפתח כוללות את הגדרת תפקידם היחסי של שר האוצר והנגיד בתוך ה-FSC, והתנגדות המפקחים להיות כפופים להחלטות שעלולות לחייב אותם לפעול בניגוד להעדפותיהם. העיקרון של "ציית או הסבר" (comply or explain) נשקל ביחס לסמכויות ה-FSC על המפקחים, אך חשיפת המלצות לציבור נותרה נקודה שנויה במחלוקת, מחשש ללחץ ציבורי.   מורכבות הממשל של מדיניות מקרו-יציבותית נובעת מכך שהיא דורשת תיאום בין גורמים שונים בעלי מנדטים שונים, לעיתים ללא מסגרת חוקית ברורה לתיאום זה. העדר שקיפות מלאה לגבי דיונים והחלטות של גופים אלה עלול לפגוע באמון הציבור וביכולת המערכת להגיב ביעילות לסיכונים מתפתחים. הדבר מודגש על ידי העובדה ששוק הנדל"ן אינו יעיל ומגיב באיטיות לזעזועים מקרו-כלכליים, וחשיפת מחירים איטית עקב מסחר לא תכוף ושקיפות נמוכה במחירים.   

5. ניתוח השוואתי: לקחים מחוויות בינלאומיות

5.1. ספרד (משבר 2008-2014)

המשבר הפיננסי בספרד בשנים 2008–2014 נבע בעיקר מבועת דיור אדירה וצמיחת תמ"ג בלתי בת קיימא. מחירי הנדל"ן זינקו ב-200% בין 1996 ל-2007. הממשלה תרמה לכך על ידי ריסון רופף של הפיקוח על המגזר הפיננסי, שאפשר לבנקים להסתיר הפסדים ותנודתיות רווחים, ובכך לממן את בועת הנדל"ן. רוב המשכנתאות (97%) היו בריבית משתנה, מה שהפך את משקי הבית לפגיעים במיוחד לעליות ריבית. כאשר הבועה התפוצצה, ספרד נפגעה קשות, עם ירידה חדה בפעילות הבנייה (מכירות ירדו ב-25.3% בין יוני 2007 ליוני 2008).   התגובה המדינית כללה תוכנית צנע משמעותית והעלאות מס. הושג הסכם עם שרי האוצר של גוש האירו למתן הלוואות חילוץ לבנקים בסך של עד 100 מיליארד אירו. ה-IMF העריך את צרכי ההון של הבנקים הספרדיים בכ-40 מיליארד אירו. בנקים שחולצו הוכפפו לבקרה ולדרישות מחמירות, ו"בנק רע" הוקם כדי לספוג עד 45 מיליארד אירו של הלוואות כושלות. הלקח העיקרי מספרד הוא החשיבות של פיקוח הדוק על המגזר הפיננסי, במיוחד על תקני ההלוואה, והצורך בטיפול מהיר וברור בנכסים בעייתיים במאזני הבנקים.   

5.2. אירלנד (משבר 2008)

המשבר הכלכלי באירלנד בשנת 2008 נבע מבועת נדל"ן בלתי מבוקרת שהתפתחה בחמש השנים שקדמו לו, וקריסה נלווית של המערכת הפיננסית המקומית, שהייתה חשופה מאוד לשוק הנכסים. הגידול באשראי תודלק על ידי מימון בנקאי נרחב משווקים פיננסיים בינלאומיים. מחירי הנכסים באירלנד הגיעו לשיא בתחילת 2007, ולאחר מכן הבנקים החלו להתמודד עם קשיי מימון מחדש, במיוחד ככל שה-GFC הידק את תנאי המימון הגלובליים.   התגובה המדינית כללה ערבות כוללת של הממשלה לכל התחייבויות ששת הבנקים הגדולים במדינה בספטמבר 2008. תוכנית תמיכה פיננסית גדולה של האיחוד האירופי וה-IMF יושמה, שכללה אמצעי צנע נוספים ופעולות לייצוב הבנקים. חברה לניהול נכסים (NAMA) הוקמה כדי לרכוש הלוואות נדל"ן מסחריות גדולות מהבנקים המובטחים. הלקח מאירלנד מדגיש את הסכנות של מינוף מוגזם במגזר הבנקאי, חשיפה גבוהה לשוק הנדל"ן, ואת הצורך במנגנוני ניהול משברים יעילים, כולל הקמת "בנק רע" לטיפול בנכסים בעייתיים.   

5.3. קנדה וניו זילנד

קנדה וניו זילנד שימשו דוגמאות למדינות שנקטו גישה פרואקטיבית יותר ביישום מדיניות מקרו-יציבותית כדי לרסן גאות בשוקי הדיור שלהן.קנדה: הרשויות הקנדיות יישמו מספר סבבים של מדיניות מקרו-יציבותית מאז 2010, אשר נקשרו להאטה בצמיחת אשראי המשכנתאות ובצמיחת מחירי הדיור. הכלים ששימשו כללו מגבלות הדוקות יותר על יחסי LTV, תקופות פירעון קצרות יותר, הגבלות נמוכות יותר על יחסי DTI, ומשקלי סיכון גבוהים יותר.   ניו זילנד: ניו זילנד התמקדה ב"מימד הזמן" של המדיניות המקרו-יציבותית, כלומר, ריסון הפרו-ציקליות בהיצע האשראי. הבנק המרכזי של ניו זילנד (RBNZ) הציג בשנת 2013 "מגבלות מהירות" על יחסי LVR, שדרשו מבנקים להפחית את היקף ההלוואות עם LVR גבוה מתחת ל-10% מהתחייבויות חדשות (לעומת כ-30% קודם לכן). מגבלות אלה נועדו להיות זמניות, מתוך הבנה שעלויות הקמת מודלי הלוואה חדשים לעקיפת הרגולציה לא יהיו מוצדקות אם המגבלות צפויות להיות קצרות מועד. ה-RBNZ גם בחן ספרות בינלאומית על אינדיקטורים רלוונטיים ופרסם באופן קבוע חבילת נתונים מקרו-יציבותית.   הלקחים מקנדה וניו זילנד מדגישים את הפוטנציאל של כלים מקרו-יציבותיים ממוקדים, כמו מגבלות LTV ו-DTI ומשקלי סיכון, לרסן את צמיחת האשראי ומחירי הדיור. הם גם מצביעים על החשיבות של גמישות ביישום המדיניות והתאמתה למחזור הפיננסי הספציפי.

5.4. לקחים מרכזיים לישראל

הניתוח ההשוואתי מעלה מספר לקחים מרכזיים עבור ישראל:

1. פרואקטיביות וטיפול מוקדם: מדינות שהתמודדו ביעילות עם בועות נדל"ן נקטו בצעדים פרואקטיביים בשלבים מוקדמים של הצטברות הסיכונים.
2. שילוב כלים ממוקדים: יש צורך בשילוב של כלים מקרו-יציבותיים ממוקדים (כמו LTV, DTI ומשקלי סיכון) לצד מדיניות מוניטרית, כדי להתמודד עם פגיעויות ספציפיות בשוק הנדל"ן מבלי לפגוע יתר על המידה בכלכלה הריאלית.
3. התמודדות עם אפקטי החלפה: יש לפתח מנגנונים לניטור ולטיפול באפקטי החלפה, שבהם ריסון אשראי במגזר אחד מוביל לגידול אשראי במגזר אחר.
4. שקיפות וגמישות ביישום: שקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות וגמישות בהתאמת הכלים למאפיינים הספציפיים של השוק חיוניות ליעילות המדיניות.
5. טיפול בחסמי היצע: ללא טיפול מהותי בחסמי היצע, כלים המרסנים את הביקוש עשויים להשפיע רק באופן חלקי על מחירי הדיור.

6. השלכות כלכליות ומערכתיות של כשלי ניטור ואי-יישום

6.1. הגברת הסיכון המערכתי

כשלי ניטור הסיכונים ואי-היישום המלא של המלצות בינלאומיות מגבירים את הסיכון המערכתי במערכת הפיננסית הישראלית. כאשר אינדיקטורים להתראה מוקדמת (EWIs) אינם מנוטרים כראוי או שאינם מיתרגמים לפעולה מדינית בזמן, המערכת הפיננסית הופכת לפגיעה יותר לזעזועים. הצטברות אשראי מוגזם וניפוח מחירי נכסים, במיוחד בנדל"ן, יוצרים בועות שעלולות להתפוצץ ולהוביל להפסדים נרחבים בבנקים, חדלות פירעון של לווים, וירידה חדה בערך הבטחונות.   

6.2. פרו-ציקליות והגברת זעזועים

אי-יישום המלצות מקרו-יציבותיות עלול להחריף את הפרו-ציקליות של המערכת הפיננסית. בתקופות גאות, כאשר הסיכון נראה נמוך, תקני האשראי עלולים להתרופף והאשראי לצמוח במהירות. ללא התערבות מדינית מתאימה, פגיעויות אלו מצטברות באופן נסתר, והמערכת הופכת רגישה יותר לזעזועים. כאשר זעזועים אלה מתרחשים, הם מוגברים על ידי מעגלי משוב שליליים, כגון מכירות חיסול של נכסים, הפוגעות עוד יותר במאזני הבנקים ובכלכלה הריאלית.   

6.3. שחיקת היציבות הפיננסית

ההשלכות של כשלי ניטור ואי-יישום מתבטאות בשחיקה כוללת של היציבות הפיננסית. חשיפה גבוהה של הבנקים למגזר הנדל"ן, יחד עם גידול בחובות משקי הבית, מגבירה את הסיכון לחדלות פירעון נרחבת. קריסה בשוק הנדל"ן עלולה להוביל למשבר אשראי, שבו הבנקים מצמצמים את מתן האשראי לעסקים ומשקי בית, מה שפוגע בצמיחה הכלכלית הכוללת. במקרה כזה, עלויות הטיפול במשבר עלולות להיות גבוהות מאוד, כפי שנצפה במשברים פיננסיים קודמים בעולם.   

6.4. מגבלות על יעילות המדיניות

אי-יישום המלצות בינלאומיות מגביל את יעילות הכלים המדיניים הזמינים לבנק ישראל. כאשר קיימים אפקטי החלפה בין מגזרי אשראי, או כאשר חסמי היצע מבניים אינם מטופלים, השפעת הכלים המקרו-יציבותיים על היציבות הכוללת של השוק נחלשת. בנוסף, אתגרים מוסדיים וחסמים לשקיפות עלולים לפגוע ביכולת הרגולטורים לפעול באופן מתואם ונחוש, ובכך להפחית את יכולתם למנוע משבר אשראי.   

7. דרכי פעולה למניעת משבר אשראי

על מנת למנוע משבר אשראי בשוק הנדל"ן הישראלי ולחזק את חוסנה של המערכת הפיננסית, נדרשת גישה רב-ממדית ומתואמת, המשלבת חיזוק ניטור הסיכונים, שיפור יישום המדיניות המקרו-יציבותית, טיפול בחסמי היצע וחיזוק התיאום הבין-מוסדי.

7.1. חיזוק ניטור סיכונים ושקיפות נתונים

• הרחבת איסוף וניתוח נתונים: יש להרחיב את איסוף הנתונים ברמת המיקרו, במיוחד בכל הנוגע ליחסי DSR ו-LTV ברמת משק הבית הבודד, ולא רק במצרפי. יש לכלול נתונים על הלוואות חוץ-בנקאיות, מכיוון שה-DSR בישראל עשוי להיות נמוך יחסית מכיוון שהוא לוקח בחשבון רק הלוואות בנקאיות. יש לפרסם נתונים אלה באופן שוטף ושקוף, תוך שמירה על פרטיות.   
• פיתוח EWIs מותאמים לישראל: בעוד שה-BIS מספק EWIs גלובליים, יש לפתח ולכייל EWIs ספציפיים למאפייני השוק הישראלי, תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של שוק הדיור והאשראי המקומי. הדבר כולל התאמת מודלים להערכת יתר של מחירי דיור, תוך שילוב גורמים מבניים ייחודיים לישראל כמו חסמי היצע.   
• הגברת שקיפות המידע: בנק ישראל צריך להגביר את השקיפות לגבי ניתוחי הסיכונים והאינדיקטורים המקרו-יציבותיים שבהם הוא משתמש. שקיפות זו חיונית להכוונת החלטות הסוכנים הכלכליים ולייצוב ציפיות השוק.   

7.2. שיפור יישום מדיניות מקרו-יציבותית

• התאמת מגבלות LTV ו-DTI: יש לבחון את הצורך בהידוק נוסף של מגבלות LTV ו-DTI, במיוחד לאור העלייה המתמשכת במחירי הדיור ונטל החוב. יש לשקול יישום דיפרנציאלי של מגבלות אלה, למשל, על ידי התאמתן לגודל המשכנתא או לאזורים גיאוגרפיים ספציפיים.   
• התמודדות עם אפקטי החלפה: לאור עדויות לאפקטי החלפה בין אשראי לדיור לאשראי עסקי וצרכני , יש לפתח כלים ורגולציות שימנעו מעבר סיכונים בין מגזרים. הדבר יכול לכלול קביעת משקלי סיכון מגזריים משתנים או מגבלות על ריכוזיות אשראי במגזרים ספציפיים.   
• יישום מאגרי הון אנטי-ציקליים (CCyB): יש לבחון באופן אקטיבי את השימוש ב-CCyB כדי להגביר את חוסן הבנקים בתקופות של צמיחת אשראי מוגזמת, גם אם פער האשראי-לתוצר אינו חוצה ספים מכניים. יש לזכור כי הפעלת ה-CCyB דורשת שיקול דעת ולא הסתמכות מכנית על אינדיקטורים.   
• הפרשות דינמיות ודרישות נזילות: יש להבטיח שבנקים יפרישו הפרשות דינמיות מספקות בתקופות גאות ויחזיקו מאגרי נזילות הולמים, כדי שיוכלו לספוג הפסדים ולתמוך במתן אשראי בתקופות שפל.   

7.3. טיפול בחסמי היצע

• פישוט וזירוז תהליכי תכנון ובנייה: יש להמשיך ולזרז את תהליכי אישור תוכניות בנייה ומתן היתרים, תוך צמצום בירוקרטיה וקיצור לוחות זמנים.   
• הגדלת היצע הקרקעות: הממשלה צריכה להגדיל את שיווק הקרקעות לבנייה, במיוחד באזורי ביקוש, ולבחון מודלים חדשים לניהול קרקעות המדינה שיעודדו פיתוח מהיר יותר.   
• התמודדות עם מחסור בכוח אדם: יש לנקוט בצעדים להגדלת כוח האדם בענף הבנייה, כולל הכשרה מקצועית ופתרונות לטווח קצר וארוך למחסור בעובדים.   

7.4. שיפור תיאום בין-מוסדי וממשל

• פורמליזציה של ועדת היציבות הפיננסית (FSC): יש להשלים את הקמתה של ועדת יציבות פיננסית מעוגנת בחוק, עם סמכויות ברורות ותפקידים מוגדרים לשר האוצר ולנגיד בנק ישראל. יש להכריע בסוגיית סמכויות ה-FSC על המפקחים השונים, תוך בחינת מודלים כמו "ציית או הסבר" עם שקיפות מתאימה.   
• הבהרת מנדטים רגולטוריים: יש להבהיר את המנדטים החוקיים של הרגולטורים השונים, במיוחד את פקודת הבנקאות, כך שיכללו במפורש שיקולים מקרו-יציבותיים.   
• חיזוק שיתוף הפעולה: יש להמשיך ולחזק את שיתוף הפעולה והחלפת המידע בין בנק ישראל, משרד האוצר, רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך, כדי להבטיח ראייה מערכתית כוללת של הסיכונים.   

7.5. מבחני לחץ וניתוח תרחישים

• מבחני לחץ מקיפים: יש לבצע מבחני לחץ תכופים ומקיפים על המערכת הבנקאית, כולל תרחישים קיצוניים של ירידות חדות במחירי הנדל"ן ועלייה בשיעורי חדלות הפירעון. מבחנים אלה צריכים לכלול הערכה של השפעת ירידה של 20% במחירי הדיור על הון הבנקים (שעלולה לדלדל את הון רובד 1 ב-100-300 נקודות בסיס).   
• ניתוח "מחירים בסיכון" (Prices-at-Risk): יש לפתח וליישם מדדים כמו "מחירי דיור בסיכון" (House-Prices-at-Risk), המעריכים את הסיכון לירידות גדולות ופתאומיות במחירי הדיור. מדדים אלה יכולים לשמש כאותות התראה מוקדמים לסיכונים ליציבות פיננסית ולצמיחת התמ"ג.   

8. מסקנה

שוק הנדל"ן בישראל ניצב בפני אתגרים משמעותיים, הנובעים משילוב של מגמות מחירים עולות, חסמי היצע מבניים, ואי-ודאות גיאופוליטית. בעוד בנק ישראל יישם מגוון כלים מקרו-יציבותיים, ניתוח זה מצביע על פערים בניטור הסיכונים ועל השפעה מוגבלת של כלים אלה על סך צמיחת האשראי, בין היתר עקב אפקטי החלפה ואתגרים מוסדיים.ההשלכות של כשלי ניטור ואי-יישום עלולות להיות חמורות, ולהגביר את הסיכון למשבר אשראי בעל השלכות כלכליות ומערכתיות נרחבות. יישום מלא ומתואם של המלצות ה-BIS וה-IMF, יחד עם התאמות ספציפיות למאפיינים הייחודיים של השוק הישראלי, הוא קריטי. חיזוק ניטור הסיכונים, שיפור יישום המדיניות המקרו-יציבותית, טיפול עמוק בחסמי היצע, וקידום תיאום ושקיפות בין-מוסדיים, הם צעדים הכרחיים להבטחת יציבות פיננסית ארוכת טווח ולמניעת משבר אשראי. היכולת של ישראל לנווט בהצלחה את הסיכונים הללו תלויה בנחישות ובשיתוף הפעולה של כלל הגורמים הרלוונטיים.

מצגת: https://g.co/gemini/share/8beef47bb1f4

אינפוגרפיה אינטראקטיבית    https://g.co/gemini/share/c0e461f5a64f 

ביום 27.8.2025 פרסם המפקח על הבנקים, דניאל חחיאשוילי, מכתב רשמי לכל התאגידים הבנקאיים. במכתב זה הוא מורה להם להפסיק לכלול בהסכמי ליווי פרויקטים למגורים התניות המתייחסות למחיר מכירה של דירה ספציפית.

עד ל־31.10.2025 מחויבים הבנקים לדווח לפיקוח על הצעדים שביצעו ליישום ההוראה.

איך זה התחיל? – המועצה הלאומית לכלכלה

ההוראה לא נולדה בחלל ריק. ביולי 2025 פורסם דוח של צוות ממשלתי בראשות פרופ’ אבי שמחון ובשיתוף בנק ישראל, שהוקם בעקבות עבודת המועצה הלאומית לכלכלה.

הצוות קבע במפורש:

• לבנק אסור להתערב בשיקולי היזם לגבי מחיר מכירת דירות.
• אין מקום להתניות חוזיות בהסכם הליווי שמונעות הפחתת מחירים.

המפקח על הבנקים לקח את ההמלצות הללו והפך אותן להוראה מחייבת לכלל המערכת הבנקאית.

ההודאה הסמויה: הבנקים שמרו על רמות המחירים

בנק ישראל עצמו מודה במסמך:

"התייחסות למחיר דירה בודדת יכולה להשפיע על מחירי הדירות, לגרום לכך שלא ישקפו את השווי הכלכלי לטווח ארוך, ואף להשפיע על סיכון האשראי."

בפשטות: ההתניות שהבנקים הכניסו להסכמי הליווי שימרו מחירים מלאכותיים גבוהים.

השלכות ישירות

1. היזמים – יוכלו סוף־סוף להפחית מחירים בהתאם למציאות, מבלי לחשוש להפר הסכם עם הבנק.
2. הבנקים – מחויבים להתמקד בשווי העסקי הכולל של הפרויקט, לא בנעילת מחירי דירות.
3. הציבור – מקבל הוכחה רשמית נוספת לכך שהשוק לא התנהל באופן חופשי ותחרותי.
4. המערכת – המהלך פותח פתח לירידות מחירים טבעיות, אולי חדות.

ההקבלה למשבר ויסות מניות הבנקים

כמו בשנות ה־80, אז הבנקים וויסתו את שערי המניות שלהם עד לקריסה – כך גם בעשור האחרון הם וויסתו את מחירי הדירות דרך הליווי הבנקאי.

בשני המקרים, ההצדקה הייתה "שמירה על יציבות", ובשני המקרים התוצאה עלולה להיות פיצוץ אדיר.

השורה התחתונה

המכתב של המפקח הוא לא עוד המלצה, אלא הוראה רגולטורית שמבוססת על דוח המועצה הלאומית לכלכלה.

היא מאשרת את מה שזעקנו שנים: מחירי הדירות לא נקבעו רק על פי היצע וביקוש, אלא נשמרו גבוהים במכוון.

כעת, כשהחסם המלאכותי מוסר – נשארת השאלה: עד כמה חריפה תהיה הקריסה?

ומה לגבי פרויקט שלם?

כאן נשאר פתח:

• לבנקים כן מותר להציב התניות שקשורות להכנסות הכוללות של הפרויקט, לכושר הספיגה של הלווה, ולתוכנית העסקית הרחבה.
• בפועל, זה אומר: ירידה רוחבית במחירי כל הדירות בפרויקט → עדיין עשויה להיחשב שינוי בתוכנית העסקית, והבנק יכול לדרוש אישור, להציב מגבלות נוספות או אפילו להקשות על היזם.

✅ סיכום חד:

• דירה בודדת: יזם יכול להוריד מחיר → הבנק לא יכול להתערב.
• פרויקט שלם: ירידה רוחבית במחירים → עדיין נתונה לשליטת הבנק במסגרת ניהול סיכוני האשראי.

תיקון נקודתי – לא שחרור מלא

חשוב להבין: ההוראה החדשה אינה שחרור מוחלט של שוק הדירות מידי הבנקים.

מה שנאסר הוא רק התערבות במחיר של דירה בודדת – כלומר, יזם רשאי להוריד מחיר כדי למכור דירה אחת, והבנק לא יוכל עוד לבלום זאת.

אבל בכל הנוגע לפרויקט שלם, הבנקים עדיין רשאים להציב דרישות מחמירות במסגרת "ניהול סיכוני אשראי" והתוכנית העסקית הכוללת. במילים אחרות, אם יזם ירצה להפחית את מחירי כלל הדירות בפרויקט ב־15% כדי לייצר תזרים, הבנק עדיין יכול לעכב זאת או להתנות את המהלך בהזרמת הון נוסף מצד היזם.התוצאה: מדובר בטלאי נקודתי שנועד להראות התקדמות, אבל בפועל מנגנון השליטה המרכזי של הבנקים – היכולת לנהל את רמת המחירים בפרויקטים שלמים – נשאר בעינו.

רוצה שאבנה לך גם גרסה גרפית (טבלה/אינפוגרפיקה) שממחישה:

לפני – הבנקים מונעים ירידות גם בדירה בודדת וגם בפרויקט.

עכשיו – דירה בודדת מותר, פרויקט שלם עדיין בשליטת הבנקים?

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."

המשפט הזה הוא בעצם לב־ליבו של המסמך – והוא טעון מאוד. נפרק אותו:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."

שלב ראשון – מהי "השפעה כזו"?

מדובר בהתערבות של הבנק בקביעת מחיר מכירה של דירה בודדת בהסכמי הליווי. כלומר, כאשר הבנק כובל את היזם למחירים מסוימים ולא מאפשר לו לסטות מהם.

שלב שני – מה זה "לא ישקפו את השווי הכלכלי"?

השווי הכלכלי לטווח ארוך = הערך הפונדמנטלי של הדירה, המבוסס על:

• תשואת שכר דירה ריאלית.
• שיעורי היוון ארוכי טווח.
• הכנסות עתידיות צפויות.
• פרמיות סיכון רלוונטיות.

אם הבנק מונע מהיזם למכור במחיר נמוך יותר, הוא למעשה מנתק את המחיר בשוק מהערך הכלכלי האמיתי. במקום שמחירי הדירות יתכנסו לערך הפונדמנטלי, הם נשמרים גבוהים באופן מלאכותי.

שלב שלישי – למה "לטווח ארוך"?

בטווח הקצר, אפשר לשמר מחירים מלאכותיים באמצעות מנגנונים כאלה (כמו ויסות מניות בשנות ה־80).

אבל בטווח הארוך, כאשר המחירים לא משקפים ערך כלכלי, נוצרת בועה – ובסוף היא מתפוצצת.

פירוש פשוט

בנק ישראל עצמו מודה כאן במילים אחרות:

• התערבות של הבנקים שמנעה ירידות מחירים יצרה מצב שבו מחירי הדירות לא מייצגים את ערכם האמיתי.
• כלומר, המחירים היו מנופחים, לא קשורים ליסודות הכלכליים.
• זה בדיוק ההגדרה של בועת נדל"ן.

בנק ישראל מודה רשמית – המחירים לא שיקפו את הערך הכלכלי אלא שוק מלאכותי שנשמר בכוח.

המשפט המלא הוא:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים."

פירוש

1. החלק הראשון – המחירים לא משקפים ערך כלכלי:
   אם הבנק מונע ירידות מחירים, השוק לא מתכנס לערך הפונדמנטלי. נוצר מצב מלאכותי שבו המחירים גבוהים מהמציאות הכלכלית.
2. החלק השני – השפעה על סיכון האשראי:
   כשהבנק מממן עסקאות לפי מחירים מנופחים, הוא לוקח סיכון אשראי מיותר.
   • אם השוק יתיישר לערך הכלכלי, שווי הנכסים ייפול → בטחונות הבנק יישחקו.
   • היזמים יתקשו להחזיר הלוואות שניתנו לפי ערכים מנופחים.
   • כלומר, הבנק עצמו נכנס לסיכון פיננסי גבוה יותר, למרות שחשב שהוא "מגן" על עצמו.

המשמעות האמיתית

בנק ישראל אומר כאן בפשטות:

• התערבות במחירים לא רק פוגעת בתחרות ובציבור, אלא גם מסכנת את המערכת הבנקאית עצמה.
• כלומר, הבנקים שחשבו שהם מגנים על עצמם על ידי נעילת מחירים – בעצם חפרו לעצמם בור אשראי עמוק יותר.

המשפט של בנק ישראל מתאר במילים רגולטוריות־מאופקות את מה שאני טוען כבר שנים:

• "מחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם" → זה תיאור ישיר של ניפוח מחירים מעל הערך הפונדמנטלי.
• "השפעה על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים" → זה בדיוק מה שקורה כשנוצרת בועה: הבנקים מלווים כנגד בטחונות מנופחים, וברגע שהמחירים מתיישרים – הבטוחות מתמוטטות והמערכת הפיננסית בסכנה.

בנק ישראל מודה במילים אחרות: פרקטיקות הליווי תרמו לניפוח מחירים וליצירת בועת נדל"ן – בועה שמסכנת לא רק את הציבור, אלא גם את המערכת הבנקאית עצמה.

 המשפט הזה הופך ל־"ראיית הזהב":

ראיית הזהב: בנק ישראל מודה בניפוח מחירים

במשך שנים טענו שהמערכת הבנקאית שימרה מחירים מלאכותיים, ניפחה את שוק הדיור, ויצרה בועה מסוכנת. עכשיו יש לנו את הראיה הרשמית:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים." – מתוך מכתב המפקח על הבנקים, 27.8.2025

מה אומרת השורה הזו בעצם?

• מחירים שלא משקפים ערך כלכלי = ניפוח מחירים.
• סיכון אשראי לבנקים = בועה פיננסית שמאיימת גם על המערכת המממנת.

במילים אחרות: בנק ישראל עצמו מודה – מנגנוני הליווי יצרו בועת נדל"ן. לא רק הציבור נחשף לסיכון, אלא גם הבנקים עצמם, שהעניקו אשראי כנגד בטחונות מנופחים.

המשמעות הדרמטית

זו אינה עוד הערכה של כלכלן עצמאי, עיתונאי או שמאי.

זו הודאה רשמית של הרגולטור: מחירי הדירות התנפחו מעל לערכם האמיתי.

והבועה הזו – כפי שקרה בעבר עם ויסות מניות הבנקים – עלולה להתפוצץ ולגרור אחריה את המערכת כולה.

המצב הנוכחי: 10 סימני אזהרה

השוק הישראלי מציג כיום תמונה מטרידה שדורשת תשומת לב רצינית:

📉 סימני המשבר

1. פינוי בינוי קורס - פרויקטים מתבטלים והדיירים מקבלים הודעות ביטול
2. מלאי שיא - מעל 70,000 דירות מוכנות ולא מכורות, צפוי לחצות את ה-100,000 עד סוף 2025
3. מכירות בצניחה - קריסה במכירת דירות חדשות ויד שנייה
4. ירידת מחירים מתמשכת - 4 חודשים ברציפות של ירידות
5. פיגורים בעלייה - זינוק של 23% בפיגורי משכנתאות
6. חברות בנייה בחירום - מגייסות אג"ח במקום למכור דירות
7. משרדים נטושים - מיליוני מ"ר משרדים ריקים שאיש לא צריך
8. התערבות רגולטורית - בנק ישראל מטיל מגבלות דרקוניות על מבצעי קבלנים
9. דיונים בכנסת - התרעות מפורשות על "סאב-פריים ישראלי"
10. הקלות משכנתאות - בנקים מציעים דחיות כסימן למצוקה

למה זה לא סאב-פריים קלאסי?

ההבדל המהותי: בארה"ב המשבר התפשט עולמית דרך נגזרים מורכבים. בישראל - הסיכון מרוכז במערכת הפיננסית המקומית.

מאפיינים ייחודיים למשבר הישראלי:

• ריכוזיות - הבנקים הישראליים חזיקים את הסיכון ישירות
• פשטות יחסית - פחות נגזרים מורכבים, יותר הלוואות עם דחיית תשלום
• חשיפה מקומית - כל המשק תלוי בענף הנדל"ן ללא פיזור גיאוגרפי

הסיכונים האמיתיים

🚨 לטווח הקצר

• גל ביטולי עסקאות - כאשר רוכשים לא יוכלו לקבל משכנתאות לגמר הבנייה
• לחץ על מחירים - המלאי העצום ילחץ על המחירים למטה
• מצוקה של קבלנים - חברות בנייה עלולות להידחק לפשיטת רגל

⚖️ גורמים מייצבים

• רגולטור ער - בנק ישראל מתערב בזמן, בניגוד למשבר 2008 בארה"ב
• מערכת בנקאית יציבה - חזקה יותר ממקבילותיها העולמיות
• ביקוש דמוגרפי אמיתי - גידול אוכלוסייה מתמשך יוצר ביקוש בסיסי
• מחסור זמני בכוח אדם - בעיית הפועלים ניתנת לפתרון

תרחישים אפשריים

🎯 התרחיש הסביר (60% הסתברות)

• תיקון חד של 15-25% במחירים על פני 12-18 חודשים
• פשיטות רגל של חברות בנייה חלשות
• התאוששות הדרגתית החל מ-2026

⚡ התרחיש הקשה (30% הסתברות)

• צניחת מחירים של 30-40%
• משבר בנקאי מוגבל
• התאוששות איטית של 3-4 שנים

🌪️ התרחיש הקיצוני (10% הסתברות)

• קריסה מערכתית דומה לשנות ה-80
• התערבות ממשלתית נרחבת נדרשת

מה עושים עכשיו?

👤 לרוכשי דירה

• המתינו - מחירים צפויים לרדת עוד
• בדקו מימון - וודאו שתוכלו לעמוד בתשלומים גם בתרחיש קשה
• הימנעו ממבצעי 80/20 - הסיכון גדול מהתועלת

🏢 למשקיעים

• זהירות מוגברת - בחנו כל השקעה בקפידה
• נזילות - שמרו על יכולת לנוע מהר
• הזדמנויות עתידיות - התכוננו לרכישות במחירי מציאה בעוד 12-18 חודשים

🏗️ לעוסקים בענף

• ניהול תזרים קפדני - השלבים הקשים רק מתחילים
• הפחתת מינוף - צמצמו חשיפה כמה שאפשר
• מיקוד בפרויקטים איכותיים - איכות תנצח כמות

המסקנה

המשבר כאן - רק השאלה באיזה עוצמה והאם המערכת תצליח לנהל אותו באופן מבוקר.זה לא זמן לפאניקה, אבל זה בהחלט זמן לזהירות מוגברת ולהכנות. המי שיבין את הסימנים וינהג בחוכמה - יצא מחוזק יותר מהמשבר.זכרו: בכל משבר יש גם הזדמנויות - השאלה מי יהיה מוכן לנצל אותן כשהן יגיעו.

מאמר זה מבוסס על נתונים עדכניים ומגמות שוק נכון לאוגוסט 2025. המצב מתפתח במהירות והמלצות עשויות להשתנות.