דוח מידרוג (להורדת הדוח - כאן)

📊 ניתוח מקצועי של דוח מידרוג (15.10.2025): “האטה בביקושים מעלה את סיכון האשראי בענף ייזום הנדל״ן למגורים בישראל”

🧭 תקציר מנהלים

הדוח של מידרוג מציג תמונה מאקרו-כלכלית מדאיגה של ענף ייזום המגורים בישראל, ומתריע על שחיקה ברווחיות, עלייה במלאים, הכבדה ביחסי הכיסוי, ועלייה ניכרת בסיכון האשראי של היזמים – בעיקר הקטנים והבינוניים.

הדוח מבוסס על נתוני הלמ״ס, בנק ישראל וניתוחי החברות הציבוריות בענף עד יולי 2025.

📉 מגמות עיקריות בביקושים ובמחירים

• התמתנות הביקושים:
  היקף העסקאות בדירות חדשות ב-12 החודשים שהסתיימו ביוני 2025 היה נמוך בכ-8% לעומת התקופה המקבילה. לאחר עלייה רגעית בעקבות סיום המלחמה והורדת המע״מ, נרשמה שוב ירידה חדה של כ-28% מתחילת 2025.
• ירידת מחירים בפועל:
  מדד מחירי הדירות ירד ברבעון השני של 2025 בשיעור של 1.1%, וב-7 החודשים הראשונים של השנה נרשמה ירידה מצטברת של 1.6%, לעומת עלייה של 7.3% ב-2024.
  הירידות בולטות במיוחד במחוז ת״א והמרכז (-28% עד -30%), בעוד שבצפון ובחיפה נרשמה עלייה קלה (9–10%).
• המלאים הגבוהים והלחץ על המחירים:
  מלאי הדירות החדשות למכירה הגיע לשיא של 82.5 אלף יחידות ביולי 2025, עלייה של 20% משנה קודמת.
  מספר חודשי ההיצע טיפס מ-18 ל-31 חודשים – רמה חריגה המעידה על שוק רווי.

💸 שחיקה ברווחיות וסיכון פיננסי

• שיעור רווח גולמי:
  10 מתוך 17 חברות יזום ציבוריות הציגו ירידה ברווחיות, ו-6 מהן ירדו ביותר מ-10% לעומת 2024.
  רק 3 חברות הצליחו לשפר רווחיותן – בעיקר בזכות פיזור גאוגרפי ומקורות מימון מגוונים.
• מימון יקר ומכביד:
  עלויות המימון הגבוהות – ריבית הפריים ועסקאות במבצעי 20/80 – שוחקות את הרווח הגולמי.
  יזמים נדרשים לממן פרויקטים בריבית גבוהה תוך כדי דחיית תשלומים מצד רוכשים.
• יחס הון למאזן:
  ב-11 חברות שנבדקו חלה ירידה של כ-5% ביחס הון עצמי למאזן בין יוני 2024 ליוני 2025.
  חברות גדולות חיזקו הונן באמצעות גיוסי הון, מכירת קרקעות או הכנסת שותפים, אך הקטנות חשופות במיוחד.

🏦 היבטי אשראי ומימון

• היקף האשראי הבנקאי:
  לפי בנק ישראל, היקף האשראי לענף הבינוי והנדל״ן עלה מ-8% מתיק האשראי הבנקאי ב-2019 ל-20% ב-2024.
  ביוני 2025 נאמד האשראי הבנקאי לענף ב-225 מיליארד ש״ח – עלייה של 15% משנה קודמת.
• שוק ההון כמקור מימון:
  נכון לספטמבר 2025 נסחרות בת״א 143 סדרות אג״ח של יזמי נדל״ן בהיקף נקוב של 21.7 מיליארד ש״ח, מתוכן 45% מדורגות.
  ל-69% מהחברות יש פירעונות אג״ח צפויים במהלך השנה הקרובה – מה שמעמיק את סיכון הנזילות.
• אשראי חוץ-בנקאי:
  מוסדיים וקרנות אשראי הגדילו את פעילותם. לפי רשות שוק ההון, היקף האשראי החוץ-בנקאי לענף נאמד בכ-23 מיליארד ש״ח (נכון ל-2024), כמחצית ממנו ממומן ממקורות בנקאיים.

🏗️ סיכום ומסקנות עיקריות

⚠️ הערכת מצב כוללת

הדוח של מידרוג מאשר למעשה את מה שאני טוען כבר זמן רב:

• שוק הנדל״ן למגורים בישראל מצוי במצב של עודף היצע ושחיקת ביקושים אמיתיים,
• החברות נשענות על מימון יקר ומלאים בלתי-נמכרים,
• והמערכת הפיננסית נחשפת יותר ויותר לאשראי לענף שבסיכון גובר.

הדוח אמנם מנסה לשדר "יציבות מערכתית" בזכות נגישות האשראי, אך מתחת לפני השטח מדובר במבנה פגיע ודחוס אשראי, המזכיר שלב מאוחר של בועה לפני פיצוץ.

פרסום הלמס מיום 23.10.2025 - כאן,  ניתוח מדויק, מקצועי ומעמיק של פרסום הלמ"ס מיום 23.10.2025 בנושא עסקאות נדל"ן – דירות, יוני-אוגוסט 2025.

🧾 סיכום כללי

בשלושת החודשים יוני–אוגוסט 2025 נמכרו 22,170 דירות בלבד – ירידה חדה של 1.7% לעומת שלושת החודשים הקודמים (מרץ–מאי), ובניכוי עונתיות – ירידה של 8.1%.

בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (יוני–אוגוסט 2024) נרשמה ירידה של 16.2% בנתונים גולמיים, ו-22.1% בניכוי עונתיות.

🏗️ דירות חדשות

• נמכרו 8,100 דירות חדשות, שהן 36.5% מכלל העסקאות.
• לעומת מרץ–מאי 2025 נרשמה ירידה של 2.8%, ובניכוי עונתיות – ירידה של 7.8%.
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 28.1% (גולמית) ו-32.0% (מנוכה עונתיות).
• כלומר, קצב המכירות של דירות חדשות ממשיך לרדת בקצב מואץ.

לפי חודשים:

• באוגוסט 2025 נמכרו 3,220 דירות חדשות, עלייה של 12.7% לעומת יולי, אך הירידה לעומת אוגוסט 2024 נותרה 7.4%–15.2% (תלוי בניכוי עונתיות).
  כלומר – מדובר בתנודת חודש בודד בתוך מגמת ירידה ארוכת טווח, ולא בהיפוך מגמה.

🏠 דירות יד שנייה

• נמכרו 14,070 דירות יד שנייה (63.5% מהשוק).
• לעומת שלושת החודשים הקודמים נרשמה ירידה של 1.1% (גולמית) ו-8.3% (מנוכה עונתיות).
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 7.3% גולמית ו-14.7% מנוכה עונתיות.

במילים אחרות – שוק היד-שנייה ממשיך להתכווץ, כאשר קצב הירידה בו מתון מעט לעומת שוק הדירות החדשות.

📉 ניתוח מגמות (Trend)

1. מגמת המכירות הכללית:
   לאחר ירידה מתמשכת של כ-3.9% לחודש בין אוקטובר 2021 למאי 2023, נרשמה התאוששות זמנית של כ-2.5% לחודש עד יולי 2024.
   מאז יוני 2024 שוב נצפית מגמת ירידה מחודשת – 0.5%-1.3% לחודש בממוצע.
2. דירות חדשות:
   בין אוגוסט 2021 למרץ 2023 – עלייה מתמשכת.
   מאפריל 2023 עד מאי 2024 – ירידה ממוצעת של 3.8% לחודש.
   מאפריל 2024 נראתה האטה בירידות, אך בשלושת החודשים האחרונים שוב עלייה קלה (1.1%) שאינה משנה את התמונה הכוללת.
3. דירות יד שנייה:
   ירידה של 3.6% לחודש עד ספטמבר 2023, אחריה עלייה זמנית של 2.9% לחודש (נובמבר 2023–דצמבר 2024), וכעת שוב ירידה של 2.4% לחודש.

🌍 פילוח גאוגרפי (מחוזות)

המסקנה: שוק הדירות החדשות מציג ירידה רוחבית כמעט בכל המחוזות, למעט חריגים נקודתיים (חיפה, דרום, יו"ש), אך מגמת השוק הארצי שלילית מובהקת.

🏙️ היישובים המובילים במכירות

• דירות חדשות: יפו–ת"א, אופקים, נתניה, לוד – מעל 400 דירות חדשות כל אחת.
• דירות יד שנייה: ירושלים, חיפה, באר שבע – מעל 700 דירות כל אחת.

🏢 מלאי דירות חדשות שנותרו למכירה

• בסוף אוגוסט 2025 עמד מלאי הדירות החדשות הבלתי-מכורות על 83,360 דירות – עלייה של 1.0% לעומת יולי, ועלייה שנתית של 20.9% לעומת אוגוסט 2024.
• ההיצע שווה ערך ל-28.4 חודשי מכירה – כלומר, כמעט שנתיים וחצי עד לפינוי המלאי הקיים בקצב הנוכחי!
• מאז אפריל 2022 נרשמת עלייה עקבית של 1.5% בממוצע לחודש במלאי הדירות שנותרו למכירה.

חלוקה לפי מחוזות:

• תל אביב: 26,660 דירות (32% מהמלאי)
• המרכז: 19,780 דירות (23.7%)
• יתר המחוזות יחד: 50,000 דירות בלבד.

לפי ערים:

• תל אביב–יפו: 10,420 דירות לא מכורות
• ירושלים: 8,235 דירות
• ערים עם מלאי חריג: לוד (2,370), באר יעקב (2,220), אופקים (1,430), רעננה (1,400), קריית אונו (1,370), אור יהודה (1,180), קריית גת (1,070), קריית ביאליק (1,030).

מסקנה: מצטייר עודף היצע חמור במיוחד בגוש דן ובפריפריה הקרובה, עם מלאי חסר תקדים של דירות שלא נמכרו.

📊 ניתוח כלכלי – משמעות הממצאים

1. המשך התכווצות הפעילות הריאלית – השוק נמצא במיתון עסקאות מתמשך, כאשר גם עליות נקודתיות (כמו באוגוסט) נובעות מהנחות קבלנים, ולא מביקוש אמיתי.
2. עלייה דרמטית במלאי הלא-מכור – נתון של 83 אלף דירות הוא שיא היסטורי המעיד על שוק רווי לחלוטין.
3. העדפת יד-שנייה על פני דירות חדשות – הציבור מעדיף עסקאות קטנות וזולות, מה שמעיד על ירידה ביכולת הכלכלית.
4. פער אזורי מתרחב – מרכז ות"א בירידה חדה, בעוד שחיפה ודרום מגלים עמידות זמנית בלבד.
5. אין סימני היפוך מגמה – הלמ"ס עצמה מציינת במפורש כי "לא ניתן עדיין לדבר על היפוך מגמה ויש להמשיך ולעקוב אחר הנתונים".

🧩 סיכום מקצועי

הלמ"ס מציגה תמונה חד-משמעית של שוק נדל"ן מצטנן בעומק, עם ירידות עקביות בביקוש ובמכירות, תוך הצטברות מסוכנת של עודפי היצע.

זהו מצב קלאסי של שלב מתקדם בבועה – שבו היקף הבנייה הגבוה מהביקוש הריאלי, והיקף העסקאות הולך ונשחק.

הפרסום האחרון מחזק את הטענה כי השוק עבר את "נקודת האל-חזור" וממשיך במסלול של תיקון כלפי מטה, כאשר מלאי הדירות הלא-מכורות צפוי להפוך לבעיה פיננסית לקבלנים ולבנקים בחודשים הקרובים.

הפוסט של גלית בן נאים, יחד עם התרשים המצורף של אגף הכלכלן הראשי, הוא יצירת מופת של כתיבה כלכלית שנונה המשלבת עובדות, הומור, וסאבטקסט חד. נבאר את הגלוי – הנתונים עצמם – ואת הסמוי, שהוא הביקורת המרומזת על התנהלות השוק והציפיות הבלתי רציונליות של הקבלנים והציבור.

🔹 הגלוי – הנתונים והממצאים

1. ירידה דרמטית במכירות הקבלנים:
   בחודש אוגוסט נמכרו 2,111 דירות חדשות בלבד בשוק החופשי - ירידה של כ־20% לעומת השנה שעברה, והמשך ישיר למגמה מתחילת השנה (ירידה של 33% בינואר–אוגוסט).
2. עלייה קלה במכירות יד שנייה:
   בניגוד לשוק הקבלנים, שוק היד השנייה רשם עלייה מתונה של 3%. המשמעות: הציבור ממשיך לקנות – אבל מעדיף את הדירות הקיימות, לא את ה"חלומות" על הנייר.
3. פערי מחירים – הגורם המרכזי:
   הגרף חושף מתאם שלילי ברור: ככל שפער המחירים בין דירה חדשה ליד שנייה גדול יותר – כך צונחות המכירות של הקבלנים.
   • בחיפה, באר שבע, תל אביב, בת ים ונתניה – הפערים הגבוהים ביותר → הצניחה החדה ביותר.
   • בכפר סבא ורעננה – הפערים קטנים ואף הפוכים (דירות חדשות זולות יותר) → מכירות הקבלנים דווקא עלו.
4. היצע עצום של דירות לא מכורות:
   לפי נתוני הלמ"ס, נכון לסוף אוגוסט נותרו 83,358 דירות חדשות לא מכורות – מספר שיא היסטורי.

🔹 הסמוי – המסר החתרני

גלית בן נאים, במיומנות עיתונאית נדירה לכלכלנית בכירה, שוזרת בין השורות ביקורת על האיוולת השוקית ועל ההתמכרות לתעמולה של "יש ביקוש" ו"מחירים ימשיכו לעלות".

1. הומור "פלינדרומי":
   ההתייחסות לכך שמספר הדירות שנמכרו כמעט יצר רצף פלינדרומי ("2111") איננה סתם משחק מילים – זו עקיצה.
   היא מרמזת שהשוק הפך למשחק מספרים חלול, שבו התקשורת והקבלנים מחפשים "סימנים" במקום כלכלה אמיתית.
2. "מועדון צרכנות עם העדפה למבצעים":
   רמז ברור למבצעי ה־20/80 וה־10/90, שהוזכרו בדוחות קודמים כפרקטיקות שמנפחות ביקוש מלאכותי.
   בן נאים מאותתת שהביקושים אינם אורגניים אלא מונעים ממימון אגרסיבי, דחיית תשלומים, ופיתוי רגשי.
3. "מאחורי קווי האויב" / "על קו החוף":
   משחק לשון עוקצני על קבלנים שמנסים למכור "כמעט בכל מחיר" בפריפריה ובמקומות מועדים.
   זוהי ביקורת מרומזת על הסיכון הגובר בענף הבנייה – גם גאוגרפית וגם פיננסית.
4. "אין חדש תחת השמש":
   ציטוט ספר קהלת – מסר סמוי: הכול חוזר על עצמו. הניפוח, ההכחשה, והתקווה המוגזמת.
   היא למעשה אומרת שהשוק תקוע באשליה מתמשכת, גם כשהמספרים צורחים אחרת.

🔹 הפירוש הכלכלי העמוק

1. שוק רווי ומנותק מגורמי היסוד:
   הירידה במכירות החדשות והעלייה המתונה ביד שנייה מעידים שהציבור נוטש את החלום ומחפש רציונליות.
   מחירי הדירות החדשות – גבוהים מדי ביחס להכנסה, לריבית ולתשואות – ולכן אינם בני קיימא.
2. קריסת מודל השיווק הקבלני:
   הפער בין מחיר דירה חדשה ליד שנייה הפך למדד חדש של רמת ההונאה העצמית בענף.
   ככל שהפער גדול – כך ברור יותר שהקבלן מכר "פנטזיה פיננסית" ולא מוצר כלכלי.
3. אזהרת קריסה שקטה:
   העלייה במלאי הלא מכור (83 אלף דירות) משמעה שהשוק כבר נמצא במצב של הקפאה עמוקה, גם אם עוד לא נראית "התפוצצות".
   גלית בעצם מאותתת: הקריסה לא תגיע בצעקה – אלא בשקט, דרך הידלדלות הדרגתית של העסקאות.

🔹 השורה התחתונה

גלית בן נאים כותבת בסטייל של כלכלנית שמבינה היטב את המנגנונים שמתחזקים בועה - אך עושה זאת מתוך המערכת ובשפה מרומזת שמבקרת אותה מבפנים.

היא מציגה נתונים יבשים, אך מאחורי כל משפט מסתתרת אזהרה צלולה:

"השוק כבר לא מגיב למחיר, אלא לפער שבין דמיון למציאות."

כוכב הצפון של מדד מחירי הדירות – ניתוח עומק לנתוני אוגוסט 2025

פתיח

הלמ״ס פרסמה השבוע את מדד מחירי הדירות לחודש אוגוסט, והמסר המרכזי: שוק הדיור ממשיך להיחלש ברמה הארצית, אבל מתחת לפני השטח מתרחשת תופעה חריגה – מחוז הצפון מוביל בעליות המחירים, בניגוד גמור למרכז ולתל אביב. כיצד ייתכן שהאזור שספג את המכה הביטחונית הקשה ביותר מאז פרוץ המלחמה, הופך ל"כוכב המדד"?

גלית בן נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי באוצר בפוסט פרשנות המנתח את הנתונים ומבאר אותם.

תמונת מצב ארצית – מגמת ירידה במרכז ובתל אביב

• מדד אוגוסט ירד ב־0.6% – ירידה שישית ברצף.
• מחוז תל אביב: ירידה מצטברת של כמעט 6% בחצי שנה, והיא שמושכת את המדד הארצי כלפי מטה.
• מחוז המרכז: ירידה של 2.9% בשנה האחרונה, מחצית ממנה נרשמה רק באוגוסט.
• בחלוקה שנתית: העלייה הארצית זעומה – 0.7% בלבד.

המושג "אזורי ביקוש" מתערער – מרכז הארץ ותל אביב כבר אינם האזורים שמייצרים יציבות או עליות מחירים, אלא דווקא אזורים שנחשבו בעבר פריפריה.

מחוז הצפון – העלייה החדה ביותר

• עלייה שנתית: 8.4% – כפול מקצב העלייה בירושלים.
• מאז ספטמבר 2023: 14% עלייה מצטברת – על אף הפינוי, המלחמה והמשבר הכלכלי.
• חלק המשקיעים ירד: רק 12% מהעסקאות לעומת 16% בשנה שעברה.

כיצד ייתכן? ההסבר השכיח הוא "הסטת ביקושים" – רוכשים בוחרים באזורים זולים יותר. אבל גלית בן נאים מדגישה: אין לכך הוכחה אמפירית במספר העסקאות.

מבט לעומק בערים נבחרות (יד שנייה) – ינואר–אוגוסט 2025 לעומת אשתקד

• קריית שמונה:
  • מחיר ממוצע זינק ב־46%, החציוני ב־39%.
  • אבל – הבסיס להשוואה נמוך מאוד: רק 4 דירות יד שנייה נמכרו בממוצע חודשי ב־2024, והעיר פונתה בתחילת המלחמה.
  • כלומר, מדובר ב"רעש סטטיסטי" ולא בעליית ערך כלכלי אמיתית.
• נהריה:
  • עלייה חדה במחירים, הממוצע מעל 1.6 מיליון ₪.
  • מספר עסקאות יציב יחסית.
• נצרת עילית (נוף הגליל):
  • עלייה דו־ספרתית (כ־15%).
  • גידול במספר העסקאות מצביע על פעילות שוק אמיתית יותר.
• עכו, צפת, כרמיאל, טבריה, עפולה:
  • עליות מחירים מתונות יותר (10%–15%).
  • מספר העסקאות ברמות סבירות, משקף ביקוש אמיתי.

שאלת האיכות – מלכודת המחיר הממוצע

הגרף שהציגה גלית אינו מנוכה לשינויי איכות:

• ייתכן שנרכשו דירות חדשות, גדולות או במיקום טוב יותר – מה שמעלה את הממוצע.
• המדד הרשמי של הלמ״ס אמור לנטרל חלק מההשפעה הזו, אבל לא תמיד בהצלחה מלאה.
• בקריית שמונה – כאשר המדגם קטן, קשה במיוחד להבדיל בין שינוי אמיתי לסטייה אקראית.

בעיות דומות נרשמו גם באוקראינה בתקופת המלחמה, עד שה־IMF נדרש לספק פתרון מתודולוגי.

המשמעויות

1. הביקוש לא נעלם – הוא זז: גם בתקופה של מלחמה ומשבר, חלק מהציבור ממשיך לרכוש דירות – אך לא במרכז היקר, אלא בצפון הזול יותר.
2. סיכון לפרשנות יתר: זינוק של עשרות אחוזים בקריית שמונה אינו עדות אמיתית לשוק פורח אלא למגבלות סטטיסטיות.
3. קבלנים ומשקיעים צריכים לבחון מחדש את "אזורי הביקוש" – האם באמת השוק נמשך לפריפריה, או שמדובר באשליה זמנית שנובעת מתמהיל עסקאות?
4. הצפון כמקרה מבחן: אם המגמה תימשך גם ב־2026, ייתכן שמדובר בשינוי מבני עמוק בשוק הדיור.

סיכום

מדד אוגוסט 2025 הוא עדות לפערים הגיאוגרפיים המתרחבים בשוק הדיור:

• המרכז ותל אביב מאבדים גובה.
• הצפון ממריא – לפחות בנתונים.
• אך מאחורי המספרים מסתתרות בעיות מדידה ומתודולוגיה, בעיקר בקריית שמונה.

המסר של גלית בן נאים ברור: אל תסתנוורו מהגרפים. חשוב להבין מה מסתתר מאחורי המספרים – אחרת מתקבלות מסקנות מוטעות על כיווני השוק.

בשולי הדברים אסביר שזו בדיוק הסיבה מדוע הפרקטיקה השמאית של גישת "לספר בכמה נמכרה דירה.ות ליד" איננה פרקטיקה של בחינת ובדיקת שווי. זו פרקטיקה שמציגה מחירים והשימוש בה הוא פרקטיקה מנוונת של שמאות מקרקעין המתמקדת ב"גישת שכפול והעתקת מחירים" ומתעלמת מהחובה המקצועית המקצועית של בחינת וניתוח המחיר וקביעת השווי. בחינה כלכלית של העסקה עומדת בבסיס עבודתו של שמאי המקרקעין וכשהתשואה מהנכס נמוכה מהריבית על ההלוואה שמימנה את רכישתו - זהו דגל אדום בוהק 🚩.

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה. שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל"

לפוסט של גלית - כאן

הפוסט של גלית מהיום, 11.10.2025 הוא מודל של יושרה.

הפוסט של גלית בן־נאים הוא דוגמה מצוינת לשילוב בין יושרה מקצועית, קריאה נכונה של הנתונים ויכולת להעביר מסר מורכב לציבור בצורה בהירה. 

אפרש עבורך את הגלוי והסמוי בו, ולתת גם מילה טובה על הדרך שבה היא מציגה את הדברים:

הגלוי – מה כתוב במפורש

1. הפרכת הנרטיב התקשורתי
   היא מצביעה על כך שכבר מנובמבר 2023 הופיעו כותרות אופטימיות על "גל עלייה מאסיבי במחירי הדירות". בפועל, נתוני המכירות ומאזן ההגירה הראו תוצאה הפוכה – ירידה בביקוש, עודף מלאי דירות לא מכורות (כ-80 אלף דירות) וירידה חדה במכירות.
   → כלומר: המציאות סתרה את הכותרות.
2. השפעת המלחמה והסביבה המאקרו־כלכלית
   היא מבהירה שהירידה החדה במכירות לא נבעה רק מהמלחמה, אלא הייתה תוצאה של סיום עידן הריבית האפסית ומחירים גבוהים במיוחד (ישראל במקום ראשון ב-OECD בעליית מחירים מאז 2008).
3. חשיפת "מבצעי המימון" של הקבלנים
   היא מציגה את התופעה של קידום דירות בעזרת מימון נדיב – ובעצם חושפת מי "נפל בפח": בעיקר משקי בית פחות מבוססים, עם שכר נמוך יותר, שנטלו סיכון גדול כדי לקנות דירה במחירים מנופחים.
   הגרף שצירפה ממחיש זאת: רוכשים עם מבצעי מימון (עמודות אדומות) הם בעלי שכר נמוך יותר ובחרו דירות זולות יותר לעומת מי שקנה ללא מבצע כזה (עמודות כחולות).
4. סימני שאלה על ירושלים
   היא מצביעה על פרדוקס – איך רמות שכר נמוכות מסתדרות עם מחירים גבוהים מאוד בבירה. שאלה שממחישה פער בלתי־הגיוני בין יסודות כלכליים למחירי הדירות.

הסמוי – מה המסר העמוק

1. ביקורת מרומזת על התקשורת – התקשורת נוטה לייצר שוב ושוב כותרות אופטימיות ("סימנים להתאוששות"), בעוד שהנתונים האמיתיים מראים על מגמות הפוכות.
   → בן־נאים בעצם אומרת: אל תתנו לכותרות להטעות אתכם.
2. נגיעה בשורש הבועה– היא לא אומרת זאת במילים ישירות, אך למעשה מתארת מנגנון קלאסי של בועה:
   • עודף היצע, רמות מחירים מנותקות מיכולת ההחזר, מניפולציות שיווקיות ("מבצעי מימון") שמחזיקות את העסקאות מלאכותית.
3. קריאה להסתכל על יסודות – לא על סיפורים. ההשוואה ל"הנשים של וול סטריט" ולמשבר 1929 מחדדת את זה: אשליה של "נכס מנצח" שמחזיקה עד שהמציאות הכלכלית מתפוצצת.

מילה טובה – על יושרה מקצועית

גלית בן־נאים עושה כאן משהו לא טריוויאלי:

• היא לא מתיישרת עם הנרטיב השולט (שוק חוזר לעלות).
• היא מציגה נתונים שקשה לשמוע, גם אם הם לא "סקסיים" תקשורתית.
• היא מציבה מראה לציבור, ובעיקר לרוכשים הפחות מבוססים, על הסיכון שהם לקחו.

היושרה שלה מתבטאת בכך שהיא בוחרת לספר סיפור שלם – גם כשהוא מורכב ולא פופולרי. במקום לזרום עם "באזז" של השוק, היא שמה דגש על האחריות הציבורית והמקצועית של אגף הכלכלן הראשי לחשוף את האמת.

✅ סיכום:

הפוסט הוא דוגמה לאמירה שקולה, אחראית ובעלת ערך ציבורי – כזו שמאזנת בין הצגת נתונים יבשים לבין ניתוח ביקורתי של הכוחות שמניעים את השוק. בן־נאים מראה שהיא לא רק "שומרת סף מקצועית", אלא גם מישהי שמבינה את הסכנה שבסיפורים מתוקשרים מדי מול מציאות כלכלית קשה.

👏 כל הכבוד לגלית בן־נאים על יושרה מקצועית נדירה ועל חשיפת תמונה אמיתית של השוק.בזמן שכותרות רבות ממשיכות לייצר "גלי אופטימיות" מלאכותיים, גלית מציגה בעקביות את הנתונים עצמם – ירידה חדה במכירות, מלאי לא מכור שמטפס, והעובדה שמבצעי המימון של הקבלנים סחפו בעיקר משקי בית פחות מבוססים.

הגרף שצירפה חושף את הפער בצורה שקשה להתעלם ממנה: אלו שנכנסו לעסקאות בעזרת מבצעי מימון הם בעלי שכר נמוך יותר, שנדחקו לקחת על עצמם סיכון עודף.

🌐 מאחורי המילים אפשר לקרוא מסר עמוק: לא הכותרות הן שיקבעו את העתיד, אלא המציאות הכלכלית – ריבית גבוהה, מחירים מנותקים מהכנסה, עודף היצע, ואי־יכולת אמיתית לעמוד בהחזרים.

במובן הזה, הפוסט שלה אינו רק ניתוח נקודתי, אלא תזכורת לכולנו שהשוק צריך להיבחן דרך גורמי יסוד ולא דרך כותרות.

🔎 העובדה שבן־נאים מצביעה גם על האבסורד בירושלים – איך רמות שכר נמוכות יכולות לקיים מחירים כה גבוהים – היא דוגמה לאומץ מקצועי: לשאול את השאלה שכל אחד רואה אבל מעטים מעזים להציב במרכז הדיון.בסופו של דבר, האמירה שלה היא אמירה של שומרת סף אמיתית: לספר לציבור את מה שהוא צריך לדעת, גם אם זה פחות נעים לקריאה.

על כך מגיע לה כל הכבוד.

💡 יושרה מקצועית במיטבה

גלית בן־נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי, שוב מוכיחה שאפשר לדבר אמת גם כשזה פחות נעים לקרוא.

📉 בזמן שכותרות מבטיחות "גל התאוששות" – הנתונים מראים ירידה חדה במכירות, מלאי לא מכור שמטפס, ומשקי בית פחות מבוססים שנשבו במבצעי מימון.

🏠 הגרף שפרסמה חושף: מי שקנה עם "מבצעי מימון" – לרוב בעלי שכר נמוך יותר, שנכנסו לסיכון גבוה מדי.🔎 ובירושלים? שכר נמוך מול מחירים עצומים – פרדוקס שממחיש היטב את ניתוק השוק מהמציאות.

👏 גלית מעלה שאלות קשות, מפרקת נרטיבים מתוקשרים, ומציבה רף גבוה של יושרה ואחריות ציבורית.

אופוריית החטופים מול המציאות: מי בכלל יכול לעמוד במחירים האלה?

הודעת ההסכם לשחרור החטופים והפסקת האש עוררה תקווה אמיתית בציבור – וגם בבורסה. מדדי הבנייה והנדל"ן זינקו ביום אחד, יזמים חזרו לדבר על “פקק שנחלץ מהבקבוק” ורוכשים “ששבו אל משרדי המכירות”.

אבל כדאי לעצור רגע ולשאול: מי בכלל מסוגל לעמוד במחירים האלה?

האופוריה הפסיכולוגית

האווירה היא גורם חשוב בשוק הנדל"ן. לא פעם ראינו שמצב רוח לאומי – מלחמה, מגפה, או הסכם מדיני – משפיע על רמת הפעילות בענף. כך גם עכשיו: השוק מתלהב מהאופוריה, היזמים אופטימיים, והציבור שומע מסרים על “חזרה למסלול”.

המציאות הכלכלית

אבל המציאות בשטח עקשנית הרבה יותר:

• פערי הכנסה למחירים: בישראל נדרשות 13–14 שנות שכר חציוני של משק בית לרכישת דירה ממוצעת. במדינות מערביות המקבילה היא 4–6 שנים בלבד.
• תשואה מול עלות מימון: תשואת שכר דירה נעה סביב 2.5%–3% ברוטו, בעוד עלות המימון למשכנתאות עומדת על 5%–6% ואף יותר. המשמעות – שליליות כלכלית מובנית.
• עודף היצע: מלאי הדירות החדשות הלא־מכורות חצה את רף 80 אלף, ומעל 200 אלף דירות נוספות נמצאות בבנייה פעילה. גם אם תהיה התאוששות רגעית, היצע כזה לא ייעלם בן־לילה.
• הריבית הגבוהה: בנק ישראל לא הפחית ריבית, והמשכנתאות עדיין מכבידות על כל משק בית. בלי ירידת ריבית דרמטית או ירידת מחירים – החסם המרכזי יישאר.

המלכודת לציבור

הסכמים מדיניים מייצרים אשליה של יציבות. הציבור עלול להאמין ש“עכשיו הזמן לקנות”, בזמן שהמשוואה הכלכלית כלל לא השתנתה. זוהי אופוריית שחרור – פסיכולוגית, אבל לא פיננסית.יזמים ומתווכים מנסים לנצל את הרגע, אבל השאלה האמיתית היא: כמה זוגות צעירים יכולים לעמוד בהחזר חודשי של 8–10 אלף ש״ח לדירה ממוצעת? התשובה ברורה – מעט מאוד.

סיכום

שחרור החטופים והפסקת האש חשובים לכולנו כאזרחים וכבני אדם. אבל בכל הקשור לנדל"ן – מדובר בעיקר בשינוי מצב רוח, לא בשינוי יסודות. המחירים נותרו בלתי נגישים, התשואות שליליות, והמלאי רק גדל.

לכן, לפני שנכנעים לאופוריה, צריך לשאול בקול רם: מי באמת יכול לעמוד במחירים האלה?

אין ניתוק גדול יותר בין שוק הנדל"ן בישראל למציאות הכלכלית שלו

בעולם שבו כלכלה אמורה לשקף מציאות, שוק הנדל"ן הישראלי הפך לדוגמה קלאסית של עיוות מבני.

הוא חי על נייר, על אשראי, על ציפיות – אבל לא על תזרים ריאלי, לא על שכר, ולא על תשואה.

📉 ניתוק מוחלט מגורמי היסוד

• מחירי הדירות גבוהים פי שניים מהערך הכלכלי הנגזר מגורמי היסוד.
• התשואות על דירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות – מצב בלתי סביר כלכלית.
• הון עצמי נשחק, הריבית קפצה, וההחזר הפך לבלתי אפשרי עבור רוב משקי הבית.
• הבנקים, במקום לבלום – ממשיכים להזרים אשראי לעסקאות חסרות היגיון.

במונחי כלכלה ריאלית – זהו שוק לא־בר־קיימא.

במונחי שמאות – זהו שוק שבו מחיר כבר מזמן אינו שווי.

🧭 ניתוק בין שלוש שכבות

1. גורמי היסוד – מצביעים על שוק שמזמן עבר את גבול הרציונל.
2. המציאות הכלכלית – משקי הבית קורסים תחת נטל ההלוואות.
3. ההתנהגות הציבורית – עדיין שבויה באשליית “המחירים תמיד יעלו”.

שלוש שכבות – שלוש שפות – אך כולן מצביעות על אותה בעיה: שוק שאיבד את הקשר למציאות.

⚠️ כשהמחיר מתנתק מהיכולת

כאשר מחיר הדירה כבר איננו פונקציה של ההכנסה, אלא של הנכונות ליטול סיכון בלתי סביר –

השוק הופך למערכת מסוכנת: כזו שנראית יציבה רק כל עוד הכסף ממשיך לזרום.

הפסקת הזרם – בין אם על ידי האטה באשראי, קריסת חברות, או אירוע ביטחוני – תגרום לקריסה שרבים עוד לא הפנימו את עוצמתה.

כשאדם מן השורה שומע שהנדל"ן בישראל “מנותק מהמציאות הכלכלית”, הוא מבין אינטואיטיבית דבר פשוט:

השכר לא מאפשר לקנות דירה, המחירים עולים בלי פרופורציה, והמערכת כולה נראית כאילו איבדה קשר עם הקרקע.

זהו ביטוי של תחושה ציבורית, של הבטן – אך לא של הניתוח הכלכלי עצמו.

מהי בעצם "המציאות הכלכלית"?

המציאות הכלכלית היא האופן שבו הציבור חווה את הנתונים: רמות השכר, מחירי הדירות, יוקר המחיה והריבית.

כאשר אדם רואה שהכנסתו החודשית אינה מספיקה אפילו להחזר המשכנתא, הוא אומר שהשוק “מנותק מהמציאות”.

זהו ביטוי עממי, לא שגוי – אך שטחי. הוא מתאר תוצאה, לא סיבה.

ומהם "גורמי היסוד"?

המונח גורמי יסוד (Fundamentals) שייך לשפה המקצועית של כלכלנים ושמאי מקרקעין.

הוא מתייחס למערכת המלאה של המשתנים הכלכליים שמעצבים את הערך האמיתי של נכסים:

• הכנסה חציונית ורמת שכר ריאלי
• ריבית משכנתאות ועלות המימון
• תשואת שכירות מול תשואת אג"ח ממשלתית
• שיעור אבטלה ותעסוקה
• מדיניות אשראי והיקף החוב
• יחס חוב לתוצר
• הון עצמי ממוצע של משקי בית
• מדיניות מיסוי ממשלתית
• ציפיות אינפלציה
• קצב גידול אוכלוסייה
• היצע דירות ומלאי קיים
• עלויות בנייה וקרקע

אלו הם גורמי היסוד – 12 פרמטרים שמרכיבים את הערך הכלכלי של שוק הנדל"ן.

כאשר מחיר השוק סוטה מהם לאורך זמן, נוצר נתק מבני בין המחיר לבין הערך, והשוק חדל להיות בר־קיימא.

שני צדדים של אותה מראה

אפשר לומר כך:

“המציאות הכלכלית” מתארת את הסימפטום;
“גורמי היסוד” מתארים את המחלה.

כאשר הציבור מרגיש שמשהו “לא הגיוני” – הוא למעשה מזהה, גם אם לא במודע, סטייה מגורמי היסוד.

אבל רק ניתוח מקצועי, מבוסס נתונים, מסוגל להוכיח זאת אמפירית – דרך חישובי תשואות, יחס מחיר להכנסה, מכפיל שכר דירה, ושיעורי היוון.

כאשר השוק מתנתק מהיסודות

ברגע שהמחירים עולים הרבה מעבר ליכולת הציבור ולערך הכלכלי של הנכסים,

השוק מפסיק לשקף את כוחות ההיצע והביקוש האמיתיים, ומתחיל להתבסס על אשראי, ציפיות ומניפולציות.

במונחי מאקרו – זהו שוק שאיבד את עוגניו.

ובמונחי שמאות – זהו שוק שבו “שווי” ו“מחיר” כבר אינם מונחים זהים.

סיכום

המונח “מציאות כלכלית” הוא הדרך שבה הציבור מרגיש את הבעיה;

המונח “גורמי יסוד” הוא הדרך שבה כלכלנים ושמאים מוכיחים אותה.

כאשר שני המונחים מתכנסים – יש שוק בריא.

כאשר הם מתנתקים – נולדת בועה.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים: 

1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני.(Price-to-Income)
3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) –  מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
11. יחס חוב פרטי / תוצר ( Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.
12. הפרש בין חדשה ליד שניה – צריך שיתקיים הפרש של לא פחות מ-15% בין דירה חדשה, שיקרה יותר, מדירת יד שנייה.

יכולת כלכלית = מציאות כלכלית = גורמי יסוד

בבסיסו של כל שוק בריא עומד עיקרון פשוט: היכולת הכלכלית של הציבור היא המציאות הכלכלית – והיא עצמה נגזרת מגורמי היסוד.

שלושתם הם ביטויים שונים לאותו מושג ליבה: הגבול שבין מה שהשוק רוצה לשלם לבין מה שהוא יכול לשלם.

1. יכולת כלכלית – הביטוי הריאלי

יכולת כלכלית משקפת את גבולות הכיס של משקי הבית:

רמות השכר, ההון העצמי, עלויות המימון, וההחזר החודשי האפשרי.

כאשר מחירי הנדל"ן חוצים את גבול היכולת הזו – השוק מפסיק להיות נגיש, והביקוש הופך מדומה.

2. מציאות כלכלית – הביטוי הציבורי

המציאות הכלכלית היא הדרך שבה הציבור חווה את אותה מגבלה:

תחושת “המחירים התנתקו מהמציאות” אינה אלא ביטוי אינטואיטיבי לכך שהיכולת הכלכלית נשחקה.

זהו השלב שבו זוגות צעירים מוותרים על רכישה, הביקוש הממשי מתכווץ, והעסקאות נבנות על אשראי מאולץ ולא על הכנסה אמיתית.

3. גורמי יסוד – הביטוי המקצועי

במישור המקצועי, אותם פרמטרים נקראים גורמי יסוד (Fundamentals).

הם כוללים את כל משתני הבסיס שמרכיבים את הערך הפונדמנטלי של שוק: הכנסה, ריבית, תשואות, אבטלה, יחס חוב לתוצר, מדיניות אשראי, ועוד.

כאשר מחיר הנכסים חורג בעקביות מערכים אלו – נוצר פער מבני בין המחיר לשווי, בין השוק למציאות, ובין התקווה ליכולת.

4. שורה תחתונה

יכולת כלכלית = מציאות כלכלית = גורמי יסוד.
שלוש דרכים שונות לתאר את אותה תופעה אחת: גבול הכדאיות הכלכלית של השוק.

ברגע שהמחיר חוצה את גבול זה – כל השאר הוא אשליה זמנית של אשראי, סובסידיות וציפיות.

והאשליות, כמו בועות, נוטות להתפוצץ.

💰 יכולת כלכלית = מציאות כלכלית = גורמי יסוד

📊 שלוש דרכים לומר את אותה אמת:

הגבול שבין מה שהשוק רוצה לשלם לבין מה שהוא יכול לשלם.

🏦 יכולת כלכלית

הכנסה, הון עצמי, ריבית והחזר חודשי.

כשהמחיר חוצה את היכולת – הביקוש כבר לא אמיתי.

זהו רגע המעבר מ"שוק קונים" ל"שוק ממומן באשליה".

🧭 מציאות כלכלית

זו התחושה הציבורית: “המחירים התנתקו מהמציאות”.

אבל זו לא רק תחושה – זו אינדיקציה לכך שהשוק חי מעבר לאמצעיו.

במילים אחרות: הציבור צודק, גם אם הוא לא יודע להסביר למה.

⚙️ גורמי יסוד

המונח המקצועי לאותה תופעה.

12 פרמטרים שמרכיבים את הערך האמיתי של השוק:

ריבית, תשואות, שכר, אשראי, אבטלה, מיסוי, חוב-תוצר ועוד.

כאשר המחירים חורגים מהם – השוק מפסיק להיות בר־קיימא.

📉 השורה התחתונה

“יכולת כלכלית, מציאות כלכלית וגורמי יסוד — שלוש שמות לאותה נקודת שבר.”

ברגע שהמחיר עובר את גבול היכולת – כל השאר הוא בועה של אשראי וציפיות.

אין ניתוק גדול יותר בין שוק הנדל"ן בישראל למציאות הכלכלית שלו

בעולם שבו כלכלה אמורה לשקף מציאות, שוק הנדל"ן הישראלי הפך לדוגמה קלאסית של עיוות מבני.

הוא חי על נייר, על אשראי, על ציפיות – אבל לא על תזרים ריאלי, לא על שכר, ולא על תשואה.

📉 ניתוק מוחלט מגורמי היסוד

• מחירי הדירות גבוהים פי שניים מהערך הכלכלי הנגזר מגורמי היסוד.
• התשואות על דירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות – מצב בלתי סביר כלכלית.
• הון עצמי נשחק, הריבית קפצה, וההחזר הפך לבלתי אפשרי עבור רוב משקי הבית.
• הבנקים, במקום לבלום – ממשיכים להזרים אשראי לעסקאות חסרות היגיון.

במונחי כלכלה ריאלית – זהו שוק לא־בר־קיימא.

במונחי שמאות – זהו שוק שבו מחיר כבר מזמן אינו שווי.

🧭 ניתוק בין שלוש שכבות

1. גורמי היסוד – מצביעים על שוק שמזמן עבר את גבול הרציונל.
2. המציאות הכלכלית – משקי הבית קורסים תחת נטל ההלוואות.
3. ההתנהגות הציבורית – עדיין שבויה באשליית “המחירים תמיד יעלו”.

שלוש שכבות – שלוש שפות – אך כולן מצביעות על אותה בעיה: שוק שאיבד את הקשר למציאות.

⚠️ כשהמחיר מתנתק מהיכולת

כאשר מחיר הדירה כבר איננו פונקציה של ההכנסה, אלא של הנכונות ליטול סיכון בלתי סביר –

השוק הופך למערכת מסוכנת: כזו שנראית יציבה רק כל עוד הכסף ממשיך לזרום.

הפסקת הזרם – בין אם על ידי האטה באשראי, קריסת חברות, או אירוע ביטחוני – תגרום לקריסה שרבים עוד לא הפנימו את עוצמתה.

שמאי מקרקעין איננו "מספר בכמה נמכרה הדירה ליד" ואיננו שעתוק של מחירי עסקאות קודמות.

עבודת השמאות המקצועית מבוססת על בדיקות חיוניות (בד"ח) – ניתוח עומק של גורמי היסוד הכלכליים כדי לבחון את סבירות העסקה, את התכנותה הכלכלית ואת השאלה המרכזית:

האם המחיר ששולם משקף ערך או שמא מדובר במחיר בועתי?דבריה של גלית בן נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי באוצר – "זה לא בר קיימא" – ממחישים היטב את העיוות. כאשר מחירי הדירות מתנתקים מהיסודות הכלכליים, נוצרת חוסר הלימה המעידה על שוק חולה – בועה.

זהו אולי הקטע הכי חשוב של דבריה של גלית בן נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי באוצר ועורכת סקירת הנדל"ן. "זה לא בר קיימא" קרי מחירי הדירות אינם עולים בקנה אחד עם גורמי היסוד. יש חוסר הלימה - חוסר התאמה, עדות למשהו מעוות - חולה - בועה. ומה הם גורמי היסוד שהופכים שוק לבר קיימא או לכזה שאיננו בר קיימא - כמו שוק הנדל"ן הבועתי בישראל.

גורמי היסוד הכלכליים לבחינת קיימות שוק הנדל"ן

🧱 רשימת בד"ח של שמאות מקרקעין:

1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ישיר ליכולת הרכישה של הציבור.
2. מספר המשכורות לרכישת דירה (Price-to-Income) – אינדיקטור לעומס המימוני.
3. אינפלציה מצטברת – בוחנת את שחיקת הערך הנומינלי מול הערך הריאלי.
4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות כלכלית של נכס כהשקעה מניבה.
5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – כמה שנות שכירות דרושות כדי להחזיר את עלות הנכס.
6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
7. ריבית משכנתא ממוצעת – מדד לעלות ההון למשקי בית.
8. הריבית הריאלית נטו – הריבית הנומינלית בניכוי אינפלציה.
9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור קריטי להיתכנות רכישה.
10. היצע דירות ריאלי בפועל – כולל דירות זמינות, בבנייה פעילה, דירות רפאים ומלאי קפוא.
11. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית.
12. פער מחירים בין דירה חדשה ליד שנייה – הפרש נורמטיבי של לפחות 15% חייב להתקיים.

המשמעות לשמאות ולציבור

בניתוח עסקאות נדל"ן, השמאי נדרש לבצע את אותן בדיקות חיוניות ולא להסתפק בהשוואת מחירים יבשה.

השוואה ללא בדיקת גורמי היסוד מייצרת שכפול מחירים מנופחים ומקבעת את הבועה.

לעומת זאת, שמאות המבוססת על בד"ח חושפת אם מחיר העסקה משקף את הערך הכלכלי האמיתי – או שמדובר במחיר חסר היגיון כלכלי שמגלם עיוות שוק.

סיכום

הקריאה של בן נאים – "זה לא בר קיימא" – איננה רק הערה אקדמית. היא אזהרת אמת: כאשר מחירי הנדל"ן אינם תואמים את גורמי היסוד, לא מדובר בשוק בריא אלא בשוק בועתי.

החובה המקצועית של השמאי היא לא להיות "מכפיל קופי" למחירים, אלא רופא המאבחן את מצבו של השוק באמצעות בדיקות חיוניות.

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה. שווי הוא מקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל"

המשפט הזה הוא בעצם ההבחנה המדויקת שאני טוען לה לא מעט זמן – ההפרדה בין מחיר לבין שווי:

• מחיר – הוא נתון שוק. זהו מספר אמפירי, תוצאה של עסקה שהתרחשה בעבר או מתרחשת בהווה. אין לו כשלעצמו ערך נורמטיבי, אלא הוא פשוט עובדה: מישהו שילם סכום מסוים.
• שווי – הוא מסקנה כלכלית. זהו אומדן שמבוסס על גורמי יסוד, על ניתוח הכנסות, על תשואות ועל שיעור היוון. זה מה שראוי שישולם, בהתחשב בכלים כלכליים רציונליים.

השימוש הנרחב במונח "שווי שוק" כדי לתאר מחיר שהתקבל בפועל, כפי שעושים רבים במקצוע ובתקינה השמאית, מבלבל בין השניים ומוחק את האפשרות לביקורת. אם "שווי" מוגדר מראש כ"מחיר", לא ניתן עוד להבחין בין עסקה שמגלמת ערך כלכלי לבין עסקה בועתית – וכך למעשה שמאות מקרקעין הופכת להעתקה ושכפול מחירים. במובן הזה, המשפט שלך יכול לשמש משפט מפתח לכל בלוג או מאמר על הנושא:

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה. שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל."

 על בד"ח – בדיקות חיוניות והקשר שלהן לגורמים הפונדמנטליים:

הרחבה: בד"ח – יותר מהשוואה, פחות מאוטומטיות

שמאי מקרקעין איננו טכנאי שמזין מחירים לטבלה, אלא כלכלן של שוק הנדל"ן.

המשמעות היא שבכל בדיקה, מעבר לנתוני העסקאות, עליו לבצע סדרת בדיקות חיוניות – בד"ח – שמטרתן לזהות אם המחיר הנצפה משקף את השווי הכלכלי, או שמדובר באנומליה.בדיקות אלו אינן רשות, אלא חובה מקצועית:

• הן מהוות את ההבדל בין הצדקה כלכלית לעסקה לבין שכפול מחירים חסר ביקורת.
• הן הכלים היחידים שמאפשרים לשמאי להתריע בפני לקוח, בנק או בית משפט על כך שעסקה מסוימת איננה בר קיימא.

גורמים פונדמנטליים – ליבה של השמאות

גורמי היסוד (ה"פונדמנטליים") הם בעצם ה־DNA של השוק. דרכם אפשר לבדוק האם מחיר משקף את הערך הכלכלי או לא.

🔹 שכר ריאלי ומספר המשכורות לרכישת דירה – זהו קנה מידה ישיר לכושר הקנייה של הציבור. אם דרושות 150 משכורות לרכישת דירה (כפי שקורה בישראל כיום) – זה איתות אדום לבועה.

🔹 תשואות שכירות לעומת ריבית משכנתא – זהו לב ליבו של ניתוח התכנות כלכלית. אם התשואה משכירות היא 2.5% והריבית על משכנתא 6% – העסקה שלילית מהיסוד. כל שמאי מקצועי חייב לציין זאת.

🔹 ריבית חסרת סיכון והיוון – כל נכס מניב נבחן מול האלטרנטיבה הבטוחה – אג"ח ממשלתי. כאשר תשואת השכירות נמוכה מהריבית חסרת הסיכון – ברור שמדובר במחיר לא רציונלי.

🔹 פערי מחיר בין חדש לישן – כאשר השוק בריא, קיימת פרמיה של 15–20% לטובת דירה חדשה. אם הפער נעלם, סימן שהמחירים אינם נובעים מתועלות ריאליות אלא ממניפולציה.

🔹 יחס חוב פרטי לתוצר – זהו מדד מקרו־מערכתי ליציבות. בישראל יחס החוב גדל באופן מתמשך, והמשמעות היא פגיעות מערכתית: ככל שהחוב גדול ביחס לתוצר, כך גם זעזוע קטן עלול להצית קריסה.

🔹 היצע דירות אמיתי – כאן מתבטלת טענת ה"מחסור". ברגע שמסתכלים על הנתונים – מלאי קבלנים, דירות בבנייה פעילה, דירות רפאים – מגלים שההיצע גדול מהביקוש, בניגוד לנרטיב המקובל.

למה זה חשוב?

1. לשמאי עצמו – הבד"ח הם המגן המקצועי והמשפטי שלו. אם לא יבצע אותן, הוא עלול למצוא עצמו כמי שאישר עסקה חסרת סבירות כלכלית.
2. לבנקים – ללא בדיקות אלו, הבנק מלווה כסף על נכס שערכו האמיתי נמוך בהרבה מהמחיר ששולם, כלומר מגדיל את הסיכון לקריסת אשראי.
3. לציבור – הציבור צריך להבין שהמחיר שמפורסם בעסקה אינו בהכרח משקף ערך. שמאי מקצועי הוא זה שאמור להתריע על כך.

השורה התחתונה

הבד"ח אינם "רשימת מכולת" טכנית – הם מהות השמאות.

בדיוק כפי שרופא לא מאבחן על סמך מראה בלבד אלא מבצע בדיקות חיוניות (לחץ דם, דופק, בדיקות דם), כך שמאי מקרקעין מחויב לבדוק את גורמי היסוד.מחיר הוא נתון.

שווי הוא מסקנה כלכלית.

והבד"ח הם הדרך היחידה לגשר בין השניים.

טבלה מסכמת שמציגה כל גורם יסוד, הערך הנורמטיבי ("שוק בריא") מול הערך בפועל בישראל כיום ("שוק בועתי").

טבלה: גורמי יסוד – שוק בריא לעומת ישראל כיום

סיכום

הטבלה ממחישה שהפער בין הנורמטיבי למציאות בישראל עצום. כמעט בכל אינדיקטור, השוק המקומי מציג סטייה חריפה מהתנהגות "בריאה".

זה מה שגלית בן נאים הגדירה במילים פשוטות: "זה לא בר קיימא" – והנתונים מראים מדוע.

חשיבות הבד"ח נעוצה ביכולתם לאבחן את מצב השוק: האם מדובר בשוק יציב ובריא או בשוק חולה ובועתי. שמאי המקרקעין הוא ה"רופא" של שוק הנדל"ן, ומכאן מומחיותו ואחריותו לשמש כשומר סף ליציבות המערכת הפיננסית.

1. שמאי המקרקעין הוא הרופא של שוק הנדל"ן – הבד"ח הם האבחון, היציבות היא החיים.
2. בד"ח שמאי: אבחון חובה לשאלה – שוק בריא או שוק חולה?
3. שוק יציב מתחיל בשמאי מקצועי – שומר הסף של המערכת הפיננסית.
4. בלי בד"ח – אין אבחון; בלי אבחון – שוק הנדל"ן חולה.
5. שמאי אמיתי לא משכפל מחירים – הוא מאבחן את בריאות השוק.

מבוא

נדל״ן נחשב במשך דורות להשקעה הטובה והבטוחה ביותר – נכס מוחשי, שמגן מפני אינפלציה, מייצר הכנסה משכירות, ונוטה לעלות לאורך זמן. אלא שההנחה הזו נכונה רק כאשר המחיר משקף את השווי הכלכלי האמיתי – כלומר את התשואה שהנכס יודע לייצר.מאז 2012, השוק הישראלי התנתק מהשווי הפונדמנטלי: תחילה ב־20% מעל הערך, ובהדרגה עד למצב של כפליים מהשווי האמיתי. כאשר הפער הזה מתרחב, נוצר מצב קלאסי של בועה. ובועות – תמיד מתפוצצות.

מחיר לעומת שווי: ההבחנה הקריטית

• שווי פונדמנטלי: מבוסס על תשואה כלכלית – בעיקר שכר דירה מול ריבית חלופית.
• מחיר שוק: מה שאנשים היו מוכנים לשלם בפועל – לעיתים מתוך אשליה, אופוריה, או היצע אשראי זול.

כאשר המחיר מתנתק מהשווי – כמו שקרה בעשור האחרון – נוצר מצב שבו הנכסים לא מייצרים את ההחזר הכלכלי המצדיק את מחירם.

חוק הכלים השלובים של הכלכלה

כל עוד השוק "ישן", המחירים יכולים להמשיך לנפח את עצמם. אבל ברגע שהשוק מתעורר – עקב ריבית גבוהה, קשיי מימון או ירידה בביקושים – המחירים נאלצים להתכנס בחזרה לשווי. זה לא "אם" אלא "מתי". בדיוק כפי שחוק הכלים השלובים מיישר נוזלים לגובה אחד – כך גם מחירי נדל״ן יירדו עד שיתאימו לתשואה הכלכלית שלהם.

הדוגמה מהשטח

דירה באילת על הנייר נמכרה בעבר ב־3.4 מיליון ₪. היום, אותה דירה שווה כ־3 מיליון ₪ בלבד – ירידה של כ־12%. זהו לא מקרה בודד, אלא ביטוי למגמה רחבה:

• מי שמוכר היום עשוי להוריד 20% ממחיר הרכישה.
• מי שימתין עוד שנה עלול למצוא את עצמו מול ירידה של 50%, אם בכלל יצליח למכור.

"מי שקנה דירה בשנתיים-שלוש האחרונות הפסיד הרבה כסף"

מה צפוי קדימה?

• טווח קצר: ירידות מחירים מדודות – קבלנים ובעלי דירות מתקשים להחזיק מלאי.
• טווח בינוני: ככל שהקשיים הפיננסיים יעמיקו, ירידות יהפכו חדות יותר.
• טווח ארוך: מחירי הדירות יתכנסו לרמה שתואמת את השווי הפונדמנטלי – חצי מהשיאים של השנים האחרונות.

סיכום

13 שנים של ניפוח מלאכותי הסתיימו. אנחנו בעיצומה של התפוצצות בועת הנדל״ן – תהליך שיימשך עד שהמחירים ייפגשו שוב עם הערך הכלכלי.המסר ברור: נדל״ן הוא השקעה טובה רק כשהמחיר משקף את השווי. מי שנסחף אחרי חלום של "מחירים שתמיד עולים" מגלה היום את המציאות – המחיר לא יכול להתרחק מהשווי לנצח.

https://boi.org.il/media/pvdbtjra/surv85_2.pdf

בעמוד זה מתוך דוח בנק ישראל מוצגים הכלים והתיאוריה לאבחון בועת נדל"ן, תוך התמקדות במטריקה הבסיסית להגדרת "בועה", ובשיטות אמפיריות להערכה מספרית שלה.

הגדרה ותיאוריה

בועה בנדל"ן מוגדרת כפער בין המחיר בפועל של דירות לבין מחיר "פונדמנטלי", שבו המחיר המהוון משקף את ערך זרם שירותי הדיור הצפויים – כלומר, היוון של שכר דירה עתידי, תוך התאמה לריבית בשוק, לגורמי ביקוש והיצע. במצב של בועה, עליית מחיר הנכסים מונעת בעיקר מציפיות שמזינות את עצמן ולא מתמיכה אמיתית בגורמי יסוד.

הכלים לאבחון בועה

הדוח בוחן את קיומה של בועה באמצעות שלוש שיטות עיקריות:

• מדידה ישירה: חישוב מחיר פונדמנטלי ע"י היוון של זרם שכר הדירה העתידי, לפי עקום תשואות נוכחי. רכיב הבועה מוגדר כפער בין המחיר בפועל למחיר הפונדמנטלי. ייחוד השיטה: מתבססת על הנחות יעילות-שוק וציפיות רציונליות — כלומר, אם מתקיימת סטייה מתמשכת בין המחיר בפועל לערך המחושב, זו בועת נכסים.
• Kalman Filter: כלי מתמטי שמחשב את המחיר הפונדמנטלי מתוך דינמיקת ציפיות לגבי שכר הדירה העתידי בכל נקודת זמן (לפי נתוני מידע שוקיים), ומניח כי רכיב הבועה מתפתח כמנגנון אוטורגרסיבי בהתאם למשוואת התמחור.
• אמידה אקונומטרית: ניתוח סטטיסטי שמבצע רגרסיה על יחס שכר דירה למחיר דירה — בדרך זו, אפשר לגזור את התשואה הריאלית הדרושה על החזקת דירה בהתאם לריבית ולציפיות הצמיחה. השארית המתקבלת מנוסחה זו מספקת אינדיקציה להימצאות רכיב בועתי.

עקרון מרכזי: השכרה מול בעלות

הדוח מדגיש עקרון קריטי: לא תיתכן בועה בשכר דירה, שכן שכר הדירה מבטא תשלום עבור שירות שימוש (ולא הנאה מעליית ערך), ואין בו ציפיות "רוח הון". לכן, כל ניתוח בועה מתייחס להבדל בין ערך פונדמנטלי למחיר קניה, לא לשוק השכירויות.

הערות למתודולוגיה ואזהרות

המודל המוצג מתבסס על יעילות שוק, אדישות לסיכון, התעלמות מעלויות פחת ותחזוקה, ורכישה ללא מינוף. הדוח מסביר שתוצאות המדידה עלולות להיות מוטות מטה במקרה שמתעלמים ממימון משכנתאי (עלויות גבוהות יותר בפועל). באמידה האקונומטרית נכנס משתנה סיכון יחסי, בעוד שהמדידה הישירה ו-Kalman Filter מניחות אדישות לסיכון.

שימוש בכלים האלו במחקר האמפירי

• תחילה בודקים התפתחויות רב-שנתיות: יחס מחיר דירה לשכר דירה, יחס מחיר דירה להכנסה, השוואה בין-לאומית.
• בשלב שני: מפרידים את המחיר לשני רכיבים — פונדמנטלי (היוון זרם הכנסות) ושארית בועתית (מדידה ישירה, Kalman Filter, אמידה אקונומטרית).

עמוד זה מספק את המסגרת המתודולוגית למחקר והתמקדות בכלים המעשיים המיושמים בהמשך הדוח.

יחס שכר–מחיר דירה והמציאות הכלכלית: תובנות מהסקירה האחרונה של הלמ"ס - 40% מהישראלים היו בשנה האחרונה במצב שבו ההכנסות לא כיסו את הוצאות המחיה.

הנתונים החדשים – תמונת מצב מדאיגה

הלמ"ס פרסמה לפני יומיים את ממצאי הסקר החברתי לשנת 2024, מהם עולה כי 40% מבני 20 ומעלה דיווחו כי הכנסתם לא כיסתה את הוצאות המחיה בשנה האחרונה. מתוך אלו:

• 80% הפחיתו הוצאות חיוניות,
• 47% חרגו ממסגרת האשראי,
• 43% נאלצו לעבוד יותר שעות,
• 41% ביקשו עזרה ממשפחה או חברים,
• 23% לא עמדו בתשלומים שוטפים.

המסר ברור: חלק עצום מהציבור חי באי-הלימה מתמשכת בין הכנסתו להוצאותיו.

קשר ישיר ליחס שכר–מחיר דירה

יחס שכר–מחיר דירה הוא אחד האינדיקטורים הקלאסיים לזיהוי בועה נדל"נית. בישראל היחס הזה נמצא ברמות חריגות כבר יותר מעשור:

• מחיר דירה ממוצעת בישראל = פי 12–14 מהשכר החודשי הממוצע (תלוי חישוב), לעומת 4–6 בעולם המערבי.
• המשמעות: משק בית ישראלי נדרש ל-100–120 משכורות ברוטו כדי לרכוש דירה, בעוד שבמדינות OECD מדובר ב-50–60 משכורות בלבד.

כאשר מצרפים לנתון הזה את תוצאות הסקר – התמונה מתחדדת: אם 40% מהציבור מתקשה לכסות את ההוצאות השוטפות, כיצד ניתן לצפות ממנו לעמוד גם בנטל רכישת דירה שמחירה כפול מערכה הכלכלי הפונדמנטלי?

הפער בין שכר לדיור כגורם מערכתי

הנתונים של הלמ"ס אינם רק עדות למצוקה חברתית, אלא גם איתות לשוק הנדל"ן והמערכת הפיננסית:

• שכר קפוא מול מחירי דיור מנופחים יוצר שחיקה בכושר ההחזר של משקי הבית.
• התוצאה היא עלייה בסיכון האשראי – מה שמתורגם לפיגורים, לעלויות מימון גבוהות יותר, ולבסוף למעגל שלילי שבו עוד ועוד משקי בית נופלים מתחת לקו הסבירות הכלכלית.
• מבחינה פונדמנטלית – מצב שבו תשואות מהשכר אינן מאפשרות לרכוש דירה הוא מצב של שווי שלילי ביחס למחיר – איתות מובהק לבועה.

מסקנה

הסקירה של הלמ"ס מספקת עדות חותכת לכך שהמשק הישראלי נמצא במצב של אי־בר קיימא: הציבור אינו מצליח לממן את המחיה השוטפת, ובמקביל נושא על גבו מחירי דירות שמנותקים מהשכר. יחס שכר–מחיר דירה הפך מגורם מקרו־כלכלי למדד חברתי בוער – כזה שמשליך לא רק על יכולת רכישת דירה, אלא על עצם היכולת לשרוד כלכלית.

40%  מהישראלים היו בשנה האחרונה במצב שבו ההכנסות לא כיסו את הוצאות המחיה. 

כיצד התמודדו עם המצב הזה?

•  80% הפחיתו בהוצאות
•  47% נכנסו לאוברדראפט (חרגו מהמסגרת)
•  43% עבדו יותר
•  41% ביקשו עזרה או הלוואה ממשפחה וחברים
•  28% השתמשו בחיסכון
•  26% לקחו הלוואה מגוף פיננסי 
• 23% לא עמדו בתשלומים
•  9.9% נעזרו במעסיק
•  8.3% פנו לרשויות הרווחה
•  7.6% מכרו פריט בעל ערך

* נתוני הסקר החברתי, מתייחסים לבני 20 ומעלה

הנה הטבלה בפורמט פשוט שאפשר להעתיק ישירות לבלוג או לאקסל:

הטור האחרון (“יחס מחיר/שכר”) מראה בצורה ישירה עד כמה מחירי הדירות התרחקו מהשכר מאז 2005.

"בישראל יש ריבוי טבעי גבוה לכן המחירים לא יכולים לרדת" - משפט שאנחנו שומעים שוב ושוב ממי שמכונים "מנפחי הבועה". 

אבל האם זה באמת נכון? והאם הגידול הטבעי הוא באמת הגורם המכריע למחירי הדיור המטורפים בישראל?

הבעיה עם הטיעון הדמוגרפי

התשובה הקצרה: לא, זה לא נכון. הטיעון הזה מתעלם מגורמים כלכליים הרבה יותר חשובים ומשתמש בנתונים דמוגרפיים כחיפוי לבועת ספקולציה.

ראשית, בואו נבחן את העובדות הדמוגרפיות:

השוואה בינלאומית מפוכחת

בקהיר יש גידול טבעי גבוה יותר מישראל. גם בהודו הגידול הטבעי גבוה משמעותית. אבל האם מחירי הדירות שם דומים לישראל? בהחלט לא. למעשה, כאשר בוחנים את הנתונים העולמיים, רואים שאין קורלציה ישירה בין גידול טבעי למחירי דיור. ניגריה, לדוגמה, עם גידול טבעי של 2.6%, יש מחירי דיור נמוכים בהרבה מישראל. גרמניה, עם גידול טבעי שלילי, עדיין חווה עליות מחירים בערים מרכזיות.

הגורמים האמיתיים: כסף ויכולת תשלום

1. הצפת הכסף במערכת

הבעיה האמיתית היא לא כמה ילדים נולדים, אלא כמה כסף יש במערכת. בישראל, כמו במדינות מפותחות רבות, המדיניות המוניטרית של העשור האחרון יצרה עודף נזילות עצום:

• ריבית נמוכה או אפסית שמעודדת הלוואות
• הדפסת כסף (קוונטיטטיב איזינג) שמגדילה את היצע הכסף
• השקעות ספקולטיביות בנדל"ן כמקלט מפני אינפלציה
• משקיעי צעצוע שרוכשים כי הם מאמינים כי נדל"ן תמיד רק עולה, תופעה שהולידה את "מלווי המשקיעים".

2. יכולת התשלום המעוותת

יכולת התשלום היא אכן במשוואה, וזה בדיוק הבעיה! כאשר הבנקים מלווים בריבית נמוכה ובתנאים נוחים, הם מגדילים באופן מלאכותי את יכולת התשלום של הקונים. זה מאפשר למחירים לעלות מעבר לרמה הריאלית של ההכנסות.

"הבעיה היא הפער בין יכולת כלכלית אמיתית המבוססת על שכר לבין יכולת תשלום מנופחת מלאכותית שנובעת מהאשראי הזול שהבנקים חילקו. זה מה שמנתק את המחירים מהכנסות הריאליות."

הבעיה היא לא עצם "יכולת התשלום", אלא הפער בין יכולת כלכלית אמיתית המבוססת על שכר לבין יכולת תשלום מנופחת מלאכותית שנובעת מהאשראי הזול שהבנקים חילקו. זה מה שמנתק את המחירים מהכנסות הריאליות.

למה ההשוואה למצרים והודו חושפת את האמת

ההשוואה שהעלית מבריקה. במצרים ובהודו:

• יש גידול טבעי גבוה יותר מישראל
• אין בועת אשראי כמו בישראל
• יכולת התשלום האמיתית נמוכה (לא מנופחת על ידי אשראי זול)
• התוצאה: מחירי דיור יחסיים נמוכים

זה מוכיח שהגידול הטבעי הוא לא הגורם המכריע. הגורם המכריע הוא היצע הכסף ויכולת התשלום המלאכותית.

האמת על "מנפחי הבועה"

המונח "מנפחי הבועה" מתאר בדיוק את מי שמפיצים טיעונים כוזבים כדי להצדיק מחירים מנותקים מהמציאות. הם משתמשים בנתונים דמוגרפיים כדי:

1. להסיט תשומת לב מהגורמים הכלכליים האמיתיים מה שמוגדר ב"גורמי יסוד"
2. לייצר תחושת דחיפות ("עכשיו או אף פעם")
3. להצדיק ספקולציה על חשבון משפחות צעירות

הפתרונות האמיתיים

אם הבעיה היא באמת דמוגרפית, איפה הפתרונות הדמוגרפיים? במקום זאת, הפתרונות האמיתיים כוללים:

פתרונות מדיניות מוניטרית:

• העלאת ריבית לרמות ריאליות
• הגבלת אשראי ספקולטיבי לנדל"ן
• מיסוי השקעות קצרות טווח בנדל"ן

פתרונות תכנוניים:

• שחרור קרקעות לבנייה ברמה משמעותית
• צפיפות בנייה גבוהה יותר באזורי ביקוש
• שיפור תחבורה ציבורית להרחבת מעגל ההיצע

פתרונות חברתיים:

• דיור ציבורי איכותי כאלטרנטיבה
• הגבלות על בעלות משקיעים זרים
• תמריצים לדיור להשכרה במקום למכירה

המסקנה: זה לא הדמוגרפיה, זה הכלכלה

הגידול הטבעי בישראל, גם אם הוא גבוה יחסית, לא מצדיק את מחירי הדיור הנוכחיים. המדינות עם הגידול הטבעי הגבוה ביותר בעולם לא חוות את אותו מחירי דיור מטורפים, משום שאין להן אותה מדיניות מוניטרית מתירנית ואותו שוק אשראי מנופח. יכולת התשלום היא אכן במשוואה - והיא בדיוק הבעיה. כאשר הבנקים מנפחים באופן מלאכותי את יכולת התשלום דרך אשראי זול, הם יוצרים ביקוש מלאכותי שמנתק את המחירים מההכנסות הריאליות. השאלה האמיתית שצריכה להעסיק אותנו היא לא "איך נתמודד עם הגידול הטבעי?" אלא "איך נחזיר את שוק הדיור לפרופורציות סבירות ביחס להכנסות?"הדרך לעשות זאת לא עוברת דרך עצירת הגידול הטבעי (שזה לא רצוי ולא אפשרי), אלא דרך מדיניות מוניטרית אחראית, תכנון נכון והגדלה משמעותית של ההיצע רק כשנפסיק להאמין ל"מנפחי הבועה" ונתחיל לטפל בגורמים האמיתיים, נוכל לפתור את משבר הדיור בישראל.

מחפש דירה? תזכור: הגידול הטבעי לא קובע את המחיר שלה. המדיניות המוניטרית כן.

"כמו בכל בועה – ברגע שהאשראי יתכווץ, גם סיפור ה'גידול הטבעי' יתפוגג, והמחירים יחזרו לערכם הכלכלי האמיתי."

השוואה בינלאומית: אין קשר בין ילודה למחירי דיור

כדי לנפץ את המיתוס הדמוגרפי, נבחן כמה מדינות מרכזיות:

המסקנה: אין כל מתאם ישיר בין שיעור ילודה לבין מחירי דיור. המחירים נקבעים בעיקר לפי היצע האשראי, ריבית ויכולת תשלום מנופחת – לא לפי מספר הילדים שנולדים.

הבחנה חשובה: הבעיה אינה בעצם יכולת התשלום, אלא הפער בין יכולת כלכלית ריאלית המבוססת על שכר לבין יכולת תשלום מנופחת באופן מלאכותי, הנובעת מהאשראי הזול שהבנקים מספקים.

מחקר עומק ממוקד, מבוסס מקורות, על שומות טרום-רכישה ע״י שמאי “בנק”: מבנה התמריצים, היבטי ניגוד עניינים, השפעה פוטנציאלית על מחירים, והמלצות מעשיות לשינוי מדיניות.

תקציר מנהלים

• כן – בפועל שומת טרום-רכישה עלולה לשמש “פרה-רולינג”: כשהמתווך מפנה לרוכש שמאי מרשימת הבנק, נוצר ציפוי לשומה “מאשרת עסקה” שמקלה על אישור האשראי. מנגנון ההפניה + ציפיות הצדדים מייצר הטיה לכיוון מחיר החוזה (confirmation-to-contract). הספרות הבינלאומית תיעדה זאת היטב. (Fannie Mae, Federal Reserve Bank of Philadelphia, SpringerLink)
• המשטר הישראלי כיום: הוראה 451 של הפיקוח על הבנקים מחייבת את השמאי לפעול “באופן בלתי תלוי” ומאפשרת לבנק לקבל שומה שנעשתה לבקשת בנק אחר בתוך 90 יום; היא מחייבת את הבנק למסור ללקוח רשימת שמאים (פאנל). אין בה איסור מפורש על שמאי פאנל לבצע שומות טרום-רכישה ללקוח או על קשרי מתווך-שמאי; הנושא מוסדר בעיקר דרך כללי האתיקה ונורמות אי-תלות.
• הקשר מתווך-שמאי: לפי כללי האתיקה לשמאי יש חובת אי-תלות ואיסור על תשלום/טובת הנאה לגורם שאינו שמאי לשם השגת עבודה; מנגד, תקנות האתיקה למתווכים מחייבות גילוי על טובות הנאה מקבלני משנה. בפועל, הפניה “לא פורמלית” של מתווך לשמאי אינה אסורה כשלעצמה, אך היא רגישה ויכולה לעוות תמריצים. (Wikisource)
• שכר טרחה גבוה לשומת טרום-רכישה כשלעצמו אינו פסול, אך כשהוא משולב בציפייה ל“אישור עסקה” הוא יוצר סיכון להטיה. שכר מותנה תוצאה מוגבל בדין ורק בהליכים מסוימים (לא רלוונטיים למשכנתאות/רכישה), מה שמחדד את האיסור על “הבטחת תוצאה”. (Government of Israel)
• השפעה על מחירים: הראיות מארה״ב מראות שרוב השומות המאשרות מימון מתיישרות למחיר החוזה (90%+), ושהפרדת שרשרת האיתור (HVCC/AIR) הפחיתה חלק מההטיות. בישראל אין מחקר אמפירי פומבי עדכני ספציפי לנושא; סביר שמנגנון דומה פועל גם כאן. (SpringerLink, Fannie Mae, ScienceDirect)
• עמדה נורמטיבית: מומלץ לאסור על שמאי מרשימות הבנק לבצע ישירות שומות טרום-רכישה ללקוח אם יש סבירות שהשומה תשמש מיידית לאשראי באותו בנק; לחלופין – לאפשר רק דרך מנגנון הקצאה עיוור ע״י הבנק/גוף חיצוני.

1) המסגרת הנורמטיבית בישראל (תמצית)

הוראת נב״ת 451 – “נהלים למתן הלוואות לדיור”

• הבנק חייב לתת ללקוח הפניה לביצוע שמאות כולל רשימת השמאים עימם הוא עובד.
• אם הלקוח מציג שומה שנערכה לבקשת בנק אחר (ובתוך 90 יום), הבנק “לא יסרב סירוב בלתי סביר” להשתמש בה (מותר לבנק לדרוש פנייה ישירה ע״י השמאי ולעשות התאמות).
• הערכת הנכס תיערך ע״י שמאי מוסמך באופן בלתי תלוי, עם ביקור פיזי וכד’.

חוק שמאי מקרקעין ותקנות האתיקה

• איסור ניגוד עניינים וחובת אי-תלות; איסור על “שידול לקוחות” ושילומים/טובות הנאה לגורם שאינו שמאי לצורך השגת עבודה. (Wikisource)
• תיקון 2022: הותר שכר מותנה תוצאה רק בהליכים מסוימים (השבחה/197/רמ״י/הפקעות), לא בשומות משכנתה/רכישה – ולכן “הבטחת תוצאה” לרוכש/מתווך נוגדת את רוח הדין. (Government of Israel)

אתיקה למתווכים

• חובה לגלות בכתב כל טובת הנאה מגורם שלישי בקשר לעסקה – רלוונטית להפניות לשמאים. (Wikisource)

השורה התחתונה נורמטיבית: הדין הישראלי כבר מכיר בעקרון העצמאות ומקטין את כדאיות “שומת לקוח” בכך שהוא מעניק קדימות לשומות שהוזמנו ע״י בנק; אך אין איסור מפורש על שמאי פאנל לבצע גם שומת טרום-רכישה ללקוח – פער מדיניות שמייצר סיכון הטיה.

2) מבנה התמריצים: למה נוצרת “שומת פרה-רולינג”

• המתווך מקבל עמלה רק אם העסקה נסגרת ⇒ תמריץ לשמור על השומה “בקו” עם מחיר החוזה.
• הרוכש לעיתים מחפש שקט נפשי ואישור אשראי ⇒ יעדיף שמאי “שיתקשר טוב עם הבנק”.
• השמאי מקבל שכר מלא על טרום-רכישה (לעיתים גבוה משומת בנק), ונהנה מגידול עתידי בהפניות אם “מאשרים עסקאות” ⇒ סיכון להטיית-אישור.
• הבנק שואף לניהול סיכון אשראי אך תחרותית גם רוצה לא לאבד לקוח; כשהשומה “נוחה”, ה-LTV נראה תואם.

בשווקים אחרים נמצא שרוב השומות מתכנסות למחיר החוזה (contract-price confirmation bias). (Fannie Mae, Federal Reserve Bank of Philadelphia)

3) ספרות אמפירית (בינלאומית) – מה למדנו?

• Fannie Mae (2016): ניתוח שומות חוזרות ב-8,533 נכסי עיקול הצביע על הטיה שיטתית לכיוון מחיר החוזה. (Fannie Mae)
• Philadelphia Fed (2018): הטיה כלפי מעלה קיימת ומחייבת תגובת בנקים בתמחור/חיתום; כשהשפעת צדדים אחרים (מתווכים) גדולה – הסיכון גדל. (Federal Reserve Bank of Philadelphia)
• Bogin et al. (2020): מעל 90% מהשומות מאשרות או עולות על מחיר החוזה – עדות ל-confirmation bias. (SpringerLink)
• השפעת רגולציה מפרידה (HVCC/AIR): הפרדה בין “ייצור אשראי” לשמאות שיפרה עצמאות והפחיתה הטיות. המסגרת האמריקאית (AIR) אוסרת השפעה/לחץ ומחייבת “חיץ ארגוני”. (Fannie Mae, ScienceDirect)

היקש לישראל: אין פרסום אמפירי פומבי עדכני מקומי המודד שיעור “התיישרות למחיר החוזה” בשומות טרום-רכישה; אך מבנה התמריצים דומה, ולכן מתבקש פיילוט מדידה (ראו סעיף 6).

4) שאלת שכר הטרחה

• גבוה יותר ≠ פסול: שומת טרום-רכישה רצינית כוללת לעיתים בדיקות עומק/סיכונים ולכן עשויה לעלות יותר.
• הקצה המסוכן: כששכר טרחה מותנה תוצאה (מפורש או מרומז) – זה נוגד את רוח הדין (מותר רק בסוגי הליכים אחרים). יש להיזהר גם ממבני תמריץ לא כתובים (“אם תאשר – נקדם אותך/נפנה אליך”). (Government of Israel)

5) האם נכון שהבנקים יאסרו על שמאי הפאנל לבצע שומות טרום-רכישה?

בעד איסור (מלא/חלקי):

• מפחית ניגוד עניינים ותדמית “פרה-רולינג”.
• יוצר חיץ תפקודי בדומה ל-AIR: השמאי שמאשר אשראי ממונה רק דרך הקצאה עיוורת. (Fannie Mae)

נגד איסור גורף:

• עלול לפגוע בהגנת הצרכן: רוכש ירצה שמאות מוקדמת שתיחשב אחר-כך בבנק כדי לא לשלם פעמיים.
• צמצום תחרות/נגישות: באזורים דלים בשמאים, איסור גורף עלול לעכב עסקאות.

פשרה עדיפה (מומלצת):

• הקצאה עיוורת דרך הבנק/פלטפורמה חיצונית גם לשומת טרום-רכישה (למשל “pre-order” רשמי), כך שהרוכש יוזם – אבל הבנק הוא הממַנה באופן אקראי מרשימה אזורית, בלי מתווך/לווה שבוחרים את האדם.
• אי-קבילות שומת טרום-רכישה שנעשתה מחוץ למנגנון ההקצאה – אלא אם הוזמנה מלכתחילה ע״י בנק אחר בהתאם ל-451(9)(ה).

6) תכנית מחקר אמפירית מוצעת לישראל (ישימה)

1. מדגם שומות
   • לאסוף (בעילום שם) שומות טרום-רכישה של רוכשים מול שומות בנק לאותו נכס/עיסקה (כשהיו כפילויות).
   • לקטלג: מי הממונה (בנק דרך הקצאה / רוכש / מתווך), האם השמאי שייך לפאנל הבנק, גובה שכר טרחה, זמן השומה ביחס לחוזה.
2. מדדי תוצאה
   • התיישרות למחיר: שיעור שומות = מחיר חוזה; סטיית שומה מהחוזה; שיעור חריגות של ±2/5/10%.
   • שיעור קבילות בנקאית: האם השומה שימשה בפועל לחיתום.
   • השפעה על LTV: הבדל LTV מחושב (קלט: שווי שמאי מול מחיר חוזה).
3. אמידה
   • מודל לוגיט/פרוביט להסתברות “שוות-לחוזה” כפונקציה של סוג המזמין/קשר מתווך/פאנל/שכר טרחה/מאפייני נכס.
   • בחינת שינוי לפני/אחרי יישום מנגנון הקצאה עיוורת (אם יונהג כפיילוט).
4. השוואה בינלאומית
   • בידול התוצאות מול בנצ׳מרק מארה״ב/בריטניה. (Fannie Mae, Federal Reserve Bank of Philadelphia)

7) הערכת תרומת התופעה לניפוח מחירים

• מנגנון: כששומות טרום-רכישה מתיישרות למחיר חוזה, תפקיד הבלימה של השמאות נשחק ⇒ מימוני-יתר (LTV אפקטיבי עולה) ⇒ תמיכה במחיר עסקה גבוה.
• עדות ישירה לישראל – חסרה, אך בהתחשב במבנה השוק ו-451 (שמכשיר שימוש בשומה בנקאית אחרת), סביר שהשפעת “pre-ruling” קיימת לפחות בשוליים. מסקנה: תרומה לא זניחה לייצוב/שימור מחירים גבוהים, במיוחד בשוק מתוח תחרותית על אשראי.

8) קוד אתי ומדיניות מומלצים (יישומי)

(א) לשמאים

• להוסיף לעמוד הראשון של כל שומת טרום-רכישה:
  • תצהיר אי-תלות והיעדר טובת הנאה מכל גורם בעסקה (כולל מתווך);
  • הצהרה מפורשת: השומה אינה מותנית תוצאה ולא נועדה “לאשר עסקה”, אלא לקבוע שווי כלכלי לפי תקן.
  • גילוי: המזמין, זהות מי שהפנה (אם היה), ושכר הטרחה.
• לאמץ איסור קבלת הפניות מתוגמלות ומדיניות “no gifts/no referral fees” – חזרה על לשון התקנות. (Wikisource)

(ב) לבנקים / רגולטור (בנק ישראל)

• עדכון הוראה 451:
  1. הקצאה עיוורת לכל השומות שצפויות לשמש אשראי – גם טרום-רכישה.
  2. אי-קבילות שומה שאינה מוזמנת ע״י בנק (למעט כמפורט ב-451(9)(ה) – שומה מבנק אחר עד 90 יום).
  3. הפרדת חטיבת האשראי מהקשר לשמאים (חיץ ארגוני, בדומה ל-AIR). (Fannie Mae)
  4. דגימות ביקורת: ניתוח שיעור “שווה-לחוזה” לפי סוג מזמין/אזור/שמאי; מדדי חריגה מחוזה.
  5. תקרת עלות שקופה לשומות בנקאיות, כדי לצמצם תמריצי “pre-ruling” דרך שכר חריג.

(ג) למתווכים

• לדרוש גילוי כתוב לכל הפניה לשמאי + הצהרה שאין טובת הנאה. יישום אכיפתי של תקנות 2024. (Wikisource)

9) תשובות נקודתיות לשאלותיך

• האם שומת טרום-רכישה ע״י שמאי “בנק” היא “פרה-רולינג”?
  עלולה להיות כך – במיוחד כשיש הפניה ע״י מתווך וציפייה לאשראי. אין איסור מפורש בדין, אך זה מצב רווי-תמריצים שמזמין הטיה. הפתרון הוא הקצאה עיוורת וחיץ ארגוני. (Wikisource, Fannie Mae)
• האם הקשר מתווך-שמאי בעייתי?
  כן, כשקיימת תלות כלכלית/זרם הפניות/טובת הנאה. האתיקה לשמאים אוסרת שידול/טובות הנאה; האתיקה למתווכים מחייבת גילוי מלא. (Wikisource)
• האם שכר טרחה גבוה לטרום-רכישה הוא גורם מעודד?
  כשלעצמו – לא. אך הוא עלול להעצים תמריץ עקיף “לא לאכזב” את המפנה/הרוכש. שכר מותנה תוצאה אסור בהקשר זה. (Government of Israel)
• האם נכון שהבנקים יאסרו על שמאיהם לבצע טרום-רכישה?
  עדיף מודל פשרה: לאסור הזמנה ישירה ע״י הלקוח/מתווך; לאפשר טרום-רכישה רק דרך הקצאה עיוורת של הבנק (או גוף ניטרלי). זה שומר על עצמאות ומגן על הצרכן (שומה אחת תשרת גם את האשראי). (Fannie Mae)
• האם התופעה ניפחה מחירים?
  ההיגיון הכלכלי + ממצאים בינלאומיים תומכים בכך שהיא תרמה לשימור מחירים גבוהים דרך שחיקת בלם השמאות. בישראל נדרש מחקר אמפירי ממוקד כדי לאמוד את גודל האפקט. (Fannie Mae, SpringerLink)

נספח: ציטוטי מפתח מהוראה 451 (לקיצור דרך)

• רשימת שמאים והפניה לשמאות – הבנק חייב לכלול באישור העקרוני “הפניה לביצוע שמאות… ורשימת השמאים עימם עובד התאגיד” (ס׳ 4ג(ג)(2)).
• קבילות שומה מבנק אחר עד 90 יום – “לא יסרב סירוב בלתי סביר…” (ס׳ 9(ה)).
• עצמאות השמאי – “השומה תיערך… באופן בלתי תלוי…” (ס׳ 10(א)).

סיכום נורמטיבי קצר

• הבעיה: חפיפה בין “שומת לקוח” לבין “שומת בנק” דרך אותם אנשי מקצוע + הפניות ע״י מתווכים ⇒ סיכון להטיה מוּדַרכת-עסקה.
• הפתרון: הקצאה עיוורת + חיץ ארגוני + גילוי וחובת אי-תלות מחוזקים.
• הישימות: שינוי נקודתי להוראה 451, נהלי עבודה בבנקים, וטופסי הצהרה בשוק הפרטי – ללא חקיקה ראשית.

ביום 27.8.2025 פרסם המפקח על הבנקים, דניאל חחיאשוילי, מכתב רשמי לכל התאגידים הבנקאיים. במכתב זה הוא מורה להם להפסיק לכלול בהסכמי ליווי פרויקטים למגורים התניות המתייחסות למחיר מכירה של דירה ספציפית.

עד ל־31.10.2025 מחויבים הבנקים לדווח לפיקוח על הצעדים שביצעו ליישום ההוראה.

איך זה התחיל? – המועצה הלאומית לכלכלה

ההוראה לא נולדה בחלל ריק. ביולי 2025 פורסם דוח של צוות ממשלתי בראשות פרופ’ אבי שמחון ובשיתוף בנק ישראל, שהוקם בעקבות עבודת המועצה הלאומית לכלכלה.

הצוות קבע במפורש:

• לבנק אסור להתערב בשיקולי היזם לגבי מחיר מכירת דירות.
• אין מקום להתניות חוזיות בהסכם הליווי שמונעות הפחתת מחירים.

המפקח על הבנקים לקח את ההמלצות הללו והפך אותן להוראה מחייבת לכלל המערכת הבנקאית.

ההודאה הסמויה: הבנקים שמרו על רמות המחירים

בנק ישראל עצמו מודה במסמך:

"התייחסות למחיר דירה בודדת יכולה להשפיע על מחירי הדירות, לגרום לכך שלא ישקפו את השווי הכלכלי לטווח ארוך, ואף להשפיע על סיכון האשראי."

בפשטות: ההתניות שהבנקים הכניסו להסכמי הליווי שימרו מחירים מלאכותיים גבוהים.

השלכות ישירות

1. היזמים – יוכלו סוף־סוף להפחית מחירים בהתאם למציאות, מבלי לחשוש להפר הסכם עם הבנק.
2. הבנקים – מחויבים להתמקד בשווי העסקי הכולל של הפרויקט, לא בנעילת מחירי דירות.
3. הציבור – מקבל הוכחה רשמית נוספת לכך שהשוק לא התנהל באופן חופשי ותחרותי.
4. המערכת – המהלך פותח פתח לירידות מחירים טבעיות, אולי חדות.

ההקבלה למשבר ויסות מניות הבנקים

כמו בשנות ה־80, אז הבנקים וויסתו את שערי המניות שלהם עד לקריסה – כך גם בעשור האחרון הם וויסתו את מחירי הדירות דרך הליווי הבנקאי.

בשני המקרים, ההצדקה הייתה "שמירה על יציבות", ובשני המקרים התוצאה עלולה להיות פיצוץ אדיר.

השורה התחתונה

המכתב של המפקח הוא לא עוד המלצה, אלא הוראה רגולטורית שמבוססת על דוח המועצה הלאומית לכלכלה.

היא מאשרת את מה שזעקנו שנים: מחירי הדירות לא נקבעו רק על פי היצע וביקוש, אלא נשמרו גבוהים במכוון.

כעת, כשהחסם המלאכותי מוסר – נשארת השאלה: עד כמה חריפה תהיה הקריסה?

ומה לגבי פרויקט שלם?

כאן נשאר פתח:

• לבנקים כן מותר להציב התניות שקשורות להכנסות הכוללות של הפרויקט, לכושר הספיגה של הלווה, ולתוכנית העסקית הרחבה.
• בפועל, זה אומר: ירידה רוחבית במחירי כל הדירות בפרויקט → עדיין עשויה להיחשב שינוי בתוכנית העסקית, והבנק יכול לדרוש אישור, להציב מגבלות נוספות או אפילו להקשות על היזם.

✅ סיכום חד:

• דירה בודדת: יזם יכול להוריד מחיר → הבנק לא יכול להתערב.
• פרויקט שלם: ירידה רוחבית במחירים → עדיין נתונה לשליטת הבנק במסגרת ניהול סיכוני האשראי.

תיקון נקודתי – לא שחרור מלא

חשוב להבין: ההוראה החדשה אינה שחרור מוחלט של שוק הדירות מידי הבנקים.

מה שנאסר הוא רק התערבות במחיר של דירה בודדת – כלומר, יזם רשאי להוריד מחיר כדי למכור דירה אחת, והבנק לא יוכל עוד לבלום זאת.

אבל בכל הנוגע לפרויקט שלם, הבנקים עדיין רשאים להציב דרישות מחמירות במסגרת "ניהול סיכוני אשראי" והתוכנית העסקית הכוללת. במילים אחרות, אם יזם ירצה להפחית את מחירי כלל הדירות בפרויקט ב־15% כדי לייצר תזרים, הבנק עדיין יכול לעכב זאת או להתנות את המהלך בהזרמת הון נוסף מצד היזם.התוצאה: מדובר בטלאי נקודתי שנועד להראות התקדמות, אבל בפועל מנגנון השליטה המרכזי של הבנקים – היכולת לנהל את רמת המחירים בפרויקטים שלמים – נשאר בעינו.

רוצה שאבנה לך גם גרסה גרפית (טבלה/אינפוגרפיקה) שממחישה:

לפני – הבנקים מונעים ירידות גם בדירה בודדת וגם בפרויקט.

עכשיו – דירה בודדת מותר, פרויקט שלם עדיין בשליטת הבנקים?

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."

המשפט הזה הוא בעצם לב־ליבו של המסמך – והוא טעון מאוד. נפרק אותו:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."

שלב ראשון – מהי "השפעה כזו"?

מדובר בהתערבות של הבנק בקביעת מחיר מכירה של דירה בודדת בהסכמי הליווי. כלומר, כאשר הבנק כובל את היזם למחירים מסוימים ולא מאפשר לו לסטות מהם.

שלב שני – מה זה "לא ישקפו את השווי הכלכלי"?

השווי הכלכלי לטווח ארוך = הערך הפונדמנטלי של הדירה, המבוסס על:

• תשואת שכר דירה ריאלית.
• שיעורי היוון ארוכי טווח.
• הכנסות עתידיות צפויות.
• פרמיות סיכון רלוונטיות.

אם הבנק מונע מהיזם למכור במחיר נמוך יותר, הוא למעשה מנתק את המחיר בשוק מהערך הכלכלי האמיתי. במקום שמחירי הדירות יתכנסו לערך הפונדמנטלי, הם נשמרים גבוהים באופן מלאכותי.

שלב שלישי – למה "לטווח ארוך"?

בטווח הקצר, אפשר לשמר מחירים מלאכותיים באמצעות מנגנונים כאלה (כמו ויסות מניות בשנות ה־80).

אבל בטווח הארוך, כאשר המחירים לא משקפים ערך כלכלי, נוצרת בועה – ובסוף היא מתפוצצת.

פירוש פשוט

בנק ישראל עצמו מודה כאן במילים אחרות:

• התערבות של הבנקים שמנעה ירידות מחירים יצרה מצב שבו מחירי הדירות לא מייצגים את ערכם האמיתי.
• כלומר, המחירים היו מנופחים, לא קשורים ליסודות הכלכליים.
• זה בדיוק ההגדרה של בועת נדל"ן.

בנק ישראל מודה רשמית – המחירים לא שיקפו את הערך הכלכלי אלא שוק מלאכותי שנשמר בכוח.

המשפט המלא הוא:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים."

פירוש

1. החלק הראשון – המחירים לא משקפים ערך כלכלי:
   אם הבנק מונע ירידות מחירים, השוק לא מתכנס לערך הפונדמנטלי. נוצר מצב מלאכותי שבו המחירים גבוהים מהמציאות הכלכלית.
2. החלק השני – השפעה על סיכון האשראי:
   כשהבנק מממן עסקאות לפי מחירים מנופחים, הוא לוקח סיכון אשראי מיותר.
   • אם השוק יתיישר לערך הכלכלי, שווי הנכסים ייפול → בטחונות הבנק יישחקו.
   • היזמים יתקשו להחזיר הלוואות שניתנו לפי ערכים מנופחים.
   • כלומר, הבנק עצמו נכנס לסיכון פיננסי גבוה יותר, למרות שחשב שהוא "מגן" על עצמו.

המשמעות האמיתית

בנק ישראל אומר כאן בפשטות:

• התערבות במחירים לא רק פוגעת בתחרות ובציבור, אלא גם מסכנת את המערכת הבנקאית עצמה.
• כלומר, הבנקים שחשבו שהם מגנים על עצמם על ידי נעילת מחירים – בעצם חפרו לעצמם בור אשראי עמוק יותר.

המשפט של בנק ישראל מתאר במילים רגולטוריות־מאופקות את מה שאני טוען כבר שנים:

• "מחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם" → זה תיאור ישיר של ניפוח מחירים מעל הערך הפונדמנטלי.
• "השפעה על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים" → זה בדיוק מה שקורה כשנוצרת בועה: הבנקים מלווים כנגד בטחונות מנופחים, וברגע שהמחירים מתיישרים – הבטוחות מתמוטטות והמערכת הפיננסית בסכנה.

בנק ישראל מודה במילים אחרות: פרקטיקות הליווי תרמו לניפוח מחירים וליצירת בועת נדל"ן – בועה שמסכנת לא רק את הציבור, אלא גם את המערכת הבנקאית עצמה.

 המשפט הזה הופך ל־"ראיית הזהב":

ראיית הזהב: בנק ישראל מודה בניפוח מחירים

במשך שנים טענו שהמערכת הבנקאית שימרה מחירים מלאכותיים, ניפחה את שוק הדיור, ויצרה בועה מסוכנת. עכשיו יש לנו את הראיה הרשמית:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים." – מתוך מכתב המפקח על הבנקים, 27.8.2025

מה אומרת השורה הזו בעצם?

• מחירים שלא משקפים ערך כלכלי = ניפוח מחירים.
• סיכון אשראי לבנקים = בועה פיננסית שמאיימת גם על המערכת המממנת.

במילים אחרות: בנק ישראל עצמו מודה – מנגנוני הליווי יצרו בועת נדל"ן. לא רק הציבור נחשף לסיכון, אלא גם הבנקים עצמם, שהעניקו אשראי כנגד בטחונות מנופחים.

המשמעות הדרמטית

זו אינה עוד הערכה של כלכלן עצמאי, עיתונאי או שמאי.

זו הודאה רשמית של הרגולטור: מחירי הדירות התנפחו מעל לערכם האמיתי.

והבועה הזו – כפי שקרה בעבר עם ויסות מניות הבנקים – עלולה להתפוצץ ולגרור אחריה את המערכת כולה.

המצב הנוכחי: 10 סימני אזהרה

השוק הישראלי מציג כיום תמונה מטרידה שדורשת תשומת לב רצינית:

📉 סימני המשבר

1. פינוי בינוי קורס - פרויקטים מתבטלים והדיירים מקבלים הודעות ביטול
2. מלאי שיא - מעל 70,000 דירות מוכנות ולא מכורות, צפוי לחצות את ה-100,000 עד סוף 2025
3. מכירות בצניחה - קריסה במכירת דירות חדשות ויד שנייה
4. ירידת מחירים מתמשכת - 4 חודשים ברציפות של ירידות
5. פיגורים בעלייה - זינוק של 23% בפיגורי משכנתאות
6. חברות בנייה בחירום - מגייסות אג"ח במקום למכור דירות
7. משרדים נטושים - מיליוני מ"ר משרדים ריקים שאיש לא צריך
8. התערבות רגולטורית - בנק ישראל מטיל מגבלות דרקוניות על מבצעי קבלנים
9. דיונים בכנסת - התרעות מפורשות על "סאב-פריים ישראלי"
10. הקלות משכנתאות - בנקים מציעים דחיות כסימן למצוקה

למה זה לא סאב-פריים קלאסי?

ההבדל המהותי: בארה"ב המשבר התפשט עולמית דרך נגזרים מורכבים. בישראל - הסיכון מרוכז במערכת הפיננסית המקומית.

מאפיינים ייחודיים למשבר הישראלי:

• ריכוזיות - הבנקים הישראליים חזיקים את הסיכון ישירות
• פשטות יחסית - פחות נגזרים מורכבים, יותר הלוואות עם דחיית תשלום
• חשיפה מקומית - כל המשק תלוי בענף הנדל"ן ללא פיזור גיאוגרפי

הסיכונים האמיתיים

🚨 לטווח הקצר

• גל ביטולי עסקאות - כאשר רוכשים לא יוכלו לקבל משכנתאות לגמר הבנייה
• לחץ על מחירים - המלאי העצום ילחץ על המחירים למטה
• מצוקה של קבלנים - חברות בנייה עלולות להידחק לפשיטת רגל

⚖️ גורמים מייצבים

• רגולטור ער - בנק ישראל מתערב בזמן, בניגוד למשבר 2008 בארה"ב
• מערכת בנקאית יציבה - חזקה יותר ממקבילותיها העולמיות
• ביקוש דמוגרפי אמיתי - גידול אוכלוסייה מתמשך יוצר ביקוש בסיסי
• מחסור זמני בכוח אדם - בעיית הפועלים ניתנת לפתרון

תרחישים אפשריים

🎯 התרחיש הסביר (60% הסתברות)

• תיקון חד של 15-25% במחירים על פני 12-18 חודשים
• פשיטות רגל של חברות בנייה חלשות
• התאוששות הדרגתית החל מ-2026

⚡ התרחיש הקשה (30% הסתברות)

• צניחת מחירים של 30-40%
• משבר בנקאי מוגבל
• התאוששות איטית של 3-4 שנים

🌪️ התרחיש הקיצוני (10% הסתברות)

• קריסה מערכתית דומה לשנות ה-80
• התערבות ממשלתית נרחבת נדרשת

מה עושים עכשיו?

👤 לרוכשי דירה

• המתינו - מחירים צפויים לרדת עוד
• בדקו מימון - וודאו שתוכלו לעמוד בתשלומים גם בתרחיש קשה
• הימנעו ממבצעי 80/20 - הסיכון גדול מהתועלת

🏢 למשקיעים

• זהירות מוגברת - בחנו כל השקעה בקפידה
• נזילות - שמרו על יכולת לנוע מהר
• הזדמנויות עתידיות - התכוננו לרכישות במחירי מציאה בעוד 12-18 חודשים

🏗️ לעוסקים בענף

• ניהול תזרים קפדני - השלבים הקשים רק מתחילים
• הפחתת מינוף - צמצמו חשיפה כמה שאפשר
• מיקוד בפרויקטים איכותיים - איכות תנצח כמות

המסקנה

המשבר כאן - רק השאלה באיזה עוצמה והאם המערכת תצליח לנהל אותו באופן מבוקר.זה לא זמן לפאניקה, אבל זה בהחלט זמן לזהירות מוגברת ולהכנות. המי שיבין את הסימנים וינהג בחוכמה - יצא מחוזק יותר מהמשבר.זכרו: בכל משבר יש גם הזדמנויות - השאלה מי יהיה מוכן לנצל אותן כשהן יגיעו.

מאמר זה מבוסס על נתונים עדכניים ומגמות שוק נכון לאוגוסט 2025. המצב מתפתח במהירות והמלצות עשויות להשתנות.