27Aug

האם ישראל 2025 ניצבת בפני סאב־פריים מקומי או קריסה מערכתית? ירידות מחירים, מלאי דירות עצום, פיגורים עולים וחברות בנייה שמוכרות אג״ח במקום דירות – כל הסימנים מעידים על תחילתו של משבר נדל״ן רחב היקף המאיים על המערכת הפיננסית כולה.

מבוא

בארצות הברית של 2008 דיברו על משבר סאב־פריים – הלוואות זבל שנמכרו לכל דורש, אוגחו והוסבו לנגזרים שהפכו לפצצת זמן עולמית. בישראל 2025 התמונה שונה: אין כאן שוק איגוח ענק ואין נגזרים גלובליים. ובכל זאת, הסיכון חמור יותר – משום שהוא מרוכז בלב המערכת הפיננסית המקומית, ללא פיזור. זה לא "סאב־פריים" – זו קריסה מערכתית מתהווה.


למה לא סאב־פריים?

  • בישראל לא קם שוק איגוח ענק שמפזר סיכון בין גופים עולמיים.
  • אין "תעשיית הלוואות זבל" במבנה הקלאסי של ארה״ב.
  • הבנקים עצמם ניהלו את מרבית החיתום והליווי, כך שהסיכון נשאר אצלם.

כלומר – לא מדובר בשוק משני ממונף, אלא במערכת בנקאית ריכוזית שמחזיקה את כל הקלפים בידיים.


הסימנים לקריסה מערכתית

  1. עודפי מלאי אדירים – קבלנים יושבים על עשרות אלפי דירות לא מכורות, מלאי שעשוי לחצות את ה־100 אלף עד סוף 2025, בנוסף למיליוני מ"ר משרדים ריקים.
  2. צניחה במכירות – הן בשוק הדירות החדשות והן ביד שנייה. הביקוש האפקטיבי קרס.
  3. ירידות מחירים רצופות – ארבעה חודשים ברציפות, מגמה ברורה של תיקון חד.
  4. פיגורים בעלייה – נתוני בנק ישראל מצביעים על עלייה חדה בפיגורים מעל 90 יום, עדות ראשונה לקריסת משקי בית תחת נטל המשכנתאות.
  5. חברות בנייה מגייסות אג"ח במקום למכור דירות – סימן למחנק תזרימי עמוק. המוסדיים נכנסים לנעליהם של רוכשי הדירות – אבל החשיפה עלולה להתגלגל להפסדים כואבים.
  6. התחדשות עירונית תקועה – פרויקטים של פינוי־בינוי נעצרים, דיירים מקבלים הודעות ביטול, והבנקים נזהרים במתן ליווי.
  7. הקלות במשכנתאות ודיונים בכנסת – בנק לאומי "מוריד ריבית" למעבירי משכורת; ועדת ביקורת המדינה מדברת בפירוש על סיכון ל"סאב־פריים ישראלי". זוהי אינדיקציה לפאניקה סמויה: המערכת מנסה להרוויח זמן.

ההבדל המשמעותי

בארה"ב – המשבר התפשט לעולם דרך נגזרים.

בישראל – הכול נשאר כאן:

  • הבנקים המקומיים חשופים ישירות.
  • הקבלנים ממונפים עד צוואר.
  • משקי הבית שקועים בחובות על נכסים שמאבדים ערך.
  • המוסדיים נכנסים כעת דרך אג"ח נדל"ן – והם חלק מהמעגל.

זו קריסה מערכתית פנימית – כל הכלכלה הישראלית תלויה בענף הנדל"ן, וכאשר הוא מתרסק, אין מי שיישאר בצד הבריא.


סיכום

בישראל 2025 אנחנו לא בסאב־פריים, אלא במשהו אחר:

מערכת כלכלית כולה שבויה בענף נדל"ן מנופח.

כאשר המחירים יורדים, הפיגורים עולים, והמלאי מציף את השוק – זה לא עוד "תיקון מחירים" זמני. זו תחילתה של קריסה מערכתית.כפי שקרה במשבר ויסות מניות הבנקים בשנות ה־80, המערכת תנסה להסתיר את ההפסדים, לדחות, להרוויח זמן. אבל הכוחות הכלכליים חזקים מכל מהלך תקשורתי או רגולטורי.המשבר כבר כאן – רק השאלה מתי וכיצד תיחשף עוצמתו.


11Aug

הנתונים החדשים על פדיונות מקרנות ההשתלמות חושפים עוד נדבך במעגלי ההרס של בועת הנדל"ן. משיכות שוברות שיא, ויתור על יתרונות מס, והשפעה הרסנית על יציבות החיסכון ארוך הטווח – כך הבועה מחלחלת לכיס של כל אחד מאיתנו.


💥 בועת הנדל"ן ממשיכה לכרסם – הפעם בחיסכון ארוך הטווח

בשנים האחרונות התרענו שוב ושוב על כך שבועת הנדל"ן אינה מסתיימת בשוק הדירות בלבד. היא מחלחלת לכל תא של המערכת הפיננסית – מהבנקים, דרך שוק ההון, ועד לכיס האישי של כל אזרח. הנתונים שפורסמו ב"כלכליסט" על משיכות חריגות מקרנות ההשתלמות הם עדות חיה לכך שהנזק חורג הרבה מעבר למחירי דירות.

📉 הנתונים המדאיגים

על פי הדיווח, בשנת 2024 נמשכו מקרנות ההשתלמות 21.9 מיליארד ש"ח – זינוק משמעותי לעומת השנים הקודמות. במחצית הראשונה של 2025 כבר נמשכו 10.3 מיליארד ש"ח, בקצב שמאיים לשבור שיא שלילי.

הבעיה מחריפה כשהשוואת הגידול בהפקדות מול המשיכות מגלה תמונה עגומה: בין 2023 ל-2025 ההפקדות עלו ב-17% בלבד, בעוד המשיכות זינקו ב-46%.

📊 גרף 1 – משיכות מקרנות ההשתלמות (מיליארדי ₪):


🛑 ויתור על יתרונות המס – סימן למצוקה

פדיון קרן השתלמות לפני המועד הנדרש כרוך בוויתור על פטור ממס רווחי הון (כ-25%). כשחוסכים בוחרים בכל זאת למשוך – זה אות ברור למצוקה תזרימית אמיתית. במילים פשוטות: אנשים מוכנים לשלם "קנס" של עשרות אלפי שקלים רק כדי לשים יד על כסף נזיל.

🔗 הקשר הישיר לבועת הנדל"ן

הקפיצה בפדיונות אינה מתרחשת בוואקום. היא תוצאה ישירה של שלושה גורמים הקשורים זה בזה:

  1. יוקר מחיה מטורף – משכנתאות שהתייקרו במאות שקלים בחודש, הוצאות מחיה במגמת עלייה, ואפס רזרבות.
  2. תלות מוסדית בנדל"ן – חלק לא מבוטל מהחיסכון לטווח ארוך מושקע באג"ח וחברות נדל"ן מניב. ירידת ערך בשוק הזה פוגעת ישירות גם בקרנות.
  3. אפקט הדומינו של בועה מתפוצצת – כשערך נכסים יורד וההתחייבויות נשארות קבועות (או עולות), משקי בית נאלצים "לאכול את החסכונות" כדי לשרוד.

📊 גרף 2 – השוואת קצב הגידול בהפקדות מול משיכות (2024):


🔄 מעגל ההרס

פגיעה בכיסו של הציבור מובילה לפדיונות חיסכון. הפדיונות מקטינים את ההון המנוהל בקרנות, מה שמאלץ את הגופים לממש נכסים – לעיתים בנדל"ן. המימושים עצמם לוחצים עוד יותר על מחירי השוק, והמעגל נסגר בהפסדים נוספים, גם לחוסכים שלא משכו.

📌 מה ניתן ללמוד?

המשיכה הגוברת מקרנות ההשתלמות היא לא תופעה נקודתית – היא עוד חוליה בשרשרת פגיעות שמקורה באותה בועה נדל"נית שהוזנה במשך עשור וחצי.

זהו אות אזהרה: השפעתה של בועה פיננסית חורגת מגבולות השוק שבו היא נולדה. כשהיא מתפוצצת – היא נוגעת בכל מקום שבו זורם כסף.


מעגלי הנפגעים של בועת הנדל"ן הישראלית: ניתוח מערכתי של משבר רב-ממדי


09Aug

איך הטיית האישור והקונספציה חיזקו זו את זו והובילו את שוק הדיור הישראלי למגה-בועה מסוכנת, למרות הנתונים שהתריעו. ניתוח פסיכולוגי-כלכלי עם מסקנות מעשיות למניעת משבר.


🏠 הטיית האישור וקונספציה: איך המוח שלנו שיתף פעולה עם בועת הדיור

מבוא – לא כל מה שנראה הגיוני באמת נכון

בישראל של שני העשורים האחרונים, עליית מחירי הדירות הפכה כמעט לעובדה "טבעית" בשיח הציבורי. זה נשמע מובן מאליו: "הביקוש רק עולה", "האוכלוסייה גדלה", "ההיצע לא מספיק". אבל כאן נכנסים לפעולה שני כוחות פסיכולוגיים רבי-עוצמה – הטיית האישור והקונספציה – שמסבירים לא רק את ההתנהגות של הציבור, אלא גם של מקבלי ההחלטות, התקשורת והבנקים.


הטיית האישור – לראות רק מה שמתאים לנו

הטיית האישור היא מנגנון פסיכולוגי שבו אנחנו מחפשים, מפרשים וזוכרים בעיקר מידע שמחזק את מה שאנחנו כבר מאמינים בו.

במקרה של שוק הדיור בישראל:

  • קונים פוטנציאליים התעלמו מנתונים על תשואות נמוכות, מיחסי מחיר-שכר לא הגיוניים, או מהתרעות כלכלנים – והעדיפו לקרוא כותרות כמו "מחירי הדירות רק עולים".
  • הבנקים העדיפו לפרסם תחזיות המשדרות ביטחון בשוק כדי להצדיק המשך מתן אשראי מסיבי, גם כשהיחס בין החזר משכנתא להכנסה הגיע לרמות שבריריות.
  • התקשורת נתנה במה בעיקר למומחים שהסבירו למה "הפעם זה שונה" והבועה לא תתפוצץ – כי זה התאים לנרטיב של "נדל"ן הוא תמיד השקעה בטוחה".

הטיית האישור יצרה מעגל משוב חיובי – ככל שיותר אנשים האמינו שמחירים עולים לנצח, כך יותר אנשים רצו לקנות, מה שהעלה את המחירים בפועל וחיזק את האמונה.


הקונספציה – כשהתפיסה הופכת לחומת מגן בפני המציאות

"קונספציה" היא מצב שבו תפיסה רווחת הופכת לאמת מוחלטת, גם כשהמציאות משתנה מול העיניים.

בשוק הדיור הישראלי, הקונספציה המרכזית הייתה:

"בישראל תמיד יהיה מחסור בדירות – ולכן המחירים לא יכולים לרדת".

הקונספציה הזו נשענה על כמה אמונות יסוד:

  1. היצע חסר כרוני – למרות נתוני הלמ"ס שהראו עודפי היצע ומלאי קבלנים גבוה.
  2. גידול אוכלוסייה = עליית מחירים – בלי להכיר בכך שבמדינות עם גידול מהיר יותר (כמו הודו ומצרים) מחירי הנדל"ן לא בהכרח עולים.
  3. חסינות ממשברים – האמונה שהמשק הישראלי שונה מהותית ולכן לא יחווה נפילות מחירים כמו ספרד, אירלנד או ארה"ב ב-2008.

הבעיה היא שקונספציה משבשת קבלת החלטות: היא הופכת למסנן מידע שמונע מאנשים ומגופים מוסדיים לראות סימני אזהרה, כמו:

  • עלייה חדה במלאי הדירות הלא מכורות.
  • ירידה בעסקאות בתקופות של ריבית גבוהה.
  • פער הולך וגדל בין התשואה משכירות לריבית המשכנתאות.

איך הטיית האישור והקונספציה פעלו יחד

שתי התופעות האלו לא פעלו בנפרד – הן האכילו זו את זו:

  • הקונספציה סיפקה את המסגרת האידיאולוגית ("מחירי הדירות לא יורדים").
  • הטיית האישור דאגה שכל מידע שנקלט יותאם למסגרת הזו ("הירידה במדד החודשי? זה זמני", "הקבלנים במצוקה? זה רק בגלל בירוקרטיה").

כך נוצרה מערכת אטומה לביקורת – גם כשהנתונים האובייקטיביים שידרו חוסר קיימוּת כלכלית מובהק.


השלכות על השוק כיום

הבעיה עם מנגנונים פסיכולוגיים כאלו היא שהם עובדים עד הרגע שבו המציאות הכלכלית מתנגשת חזיתית עם האמונה. אז השבר הוא חד:

  • קונים שגילו שהם לקחו משכנתא כפולה מערך הנכס בפועל.
  • יזמים שנתקעו עם מלאי בלתי מכיר וריביות שוחקות.
  • בנקים שמגלים שתיק האשראי שלהם מלא בנכסים שערכם צנח.

במילים אחרות – כשבועה נשענת על פסיכולוגיה ולא על כלכלה, הפיצוץ הוא לא "אם", אלא "מתי".


סיכום – לצאת מהבועה המחשבתית

הטיית האישור והקונספציה הן לא רק בעיות של יחידים – הן סכנה מערכתית. הן גורמות לציבור, לתקשורת, לרגולטורים ולבנקים להתנהל על פי אמונה ולא על פי נתונים.

כדי למנוע את המשבר הבא, צריך:

  • להטמיע חשיבה ביקורתית בשיח הכלכלי.
  • לחייב שקיפות מלאה בנתוני שוק הדיור.
  • לעודד בדיקת מציאות (Reality Check) מול גורמי יסוד אמיתיים: יחס מחיר/שכר, תשואות, מלאי, והיקף האשראי.

הטיית האישור (Confirmation Bias) וקונספציה (Conceptual Fixation או תפיסת עולם מקובעת) אינן מילים נרדפות, אלא מושגים שונים — אבל במציאות הן לעיתים משלימות ומחזקות זו את זו.

ההבדל המהותי

מושגמהותמיקוד
הטיית האישורמנגנון פסיכולוגי שגורם לנו לחפש, לפרש ולזכור רק מידע שתואם את מה שאנחנו כבר מאמינים בועיבוד המידע — איך אנחנו מסננים ומפרשים עובדות
קונספציהתפיסה כוללת/השקפת עולם מגובשת שהופכת ל"אמת מוחלטת" בעיני מי שמחזיק בה, גם כשיש עדויות שסותרות אותההמסגרת המחשבתית — מהו "סיפור העל" שדרכו אנחנו רואים את העולם

איך הן משלימות זו את זו

  • הקונספציה יוצרת את המסגרת: לדוגמה, האמונה ש"מחירי הדירות בישראל תמיד יעלו".
  • הטיית האישור פועלת בתוכה: אנחנו מתעלמים מנתונים שסותרים את המסגרת (ירידת מחירים באזורים מסוימים, מלאי עודף) ומדגישים נתונים שתומכים בה (גידול אוכלוסייה, מחסור בקרקעות).

🔍 במילים פשוטות – הקונספציה היא כמו משקפת עם עדשות צבעוניות, והטיית האישור היא ההרגל שלנו להסתכל רק על מה שמתאים לצבע של העדשה.

07Jun

פוסט נוקב מאת חיים אטקין, חושף את קריסת שוק הנדל"ן בישראל כקרנף אפור ולא כברבור שחור. השוואה מצמררת לוויסות מניות הבנקים – 13 שנה של מניפולציה, הדחקה, וקריסה ידועה מראש. מאמר חובה לכל מי שחי באשליה שהבועה תתפוצץ "פתאום".


🦏 אמרתי לכם! וזה לא רק כי אני היחיד שראה את הקרנף האפור

🦏 אמרתי לכם! הקרנף האפור רמס את שוק הנדל"ן – בדיוק כמו מניות הבנקים ב־83׳


✍ חיים אטקין | שמאי מקרקעין מוסמך | אנליסט וחוקר נדל"ן מומחה לערך פונדמנטלי וירידת ערך
מרצה לחשיבה ביקורתית בשמאות | מחבר הספר "
בועת נדל"ן" 

🗣️ "ברבור שחור!" — יברברו עכשיו כל מנפחי הבועה, מכחישיה, ושותפיה בניפוח ובהפצת ההונאה הזו באדיקות ובחוסר יושרה.אבל אל תתבלבלו. זה לא ברבור שחור. זה 🦏 קרנף אפור – גלוי, רועם, שכולם סירבו לראות.


🔊 הקרנף שצעד אלינו בקול רעם – וכולם שתקו

⚠️ לא מדובר באירוע בלתי צפוי אלא בתהליך מוכר, מתועד ומכוון:

  • 📉 תשואות שליליות לאורך זמן
  • 🏦 מינוף משוגע על עסקאות במחירים מנותקים מהשוק
  • 📰 תקשורת מגויסת שמדקלמת סיסמאות
  • 🧾 מומחים שהפכו למעתיקי מחירים במקום לאומדי שווי
  • 💸 בנקים שהמירו LTV ב־LTP ללא בקרה

🔍 כל הנתונים היו שם. רק העיניים היו עצומות.


🙈 הם ידעו. הם ראו. והם שתקו.

👔 הבנקים? ידעו.

🧑‍⚖️ הרגולטורים? שתקו.

📺 התקשורת? שיתפה פעולה.

🧑‍💼 המומחים? הפכו לחותמות גומי .ועכשיו? ⏱️ "המצב הביטחוני", "הפסיכולוגיה של הציבור", "הוריקנים כלכליים"...

חבל על המילים. 

הקריסה הזו לא באה מרקטה – היא באה ממאזן.


⏳ בדיוק כמו אז – 13 שנה עד הפיצוץ

📅 2012 – תחילת ניפוח הבועה.

📅 2025 – הקריסה.📉 13 שנה – כמו ויסות מניות הבנקים (1970–1983).

גם אז הכל היה גלוי – אבל כולם העדיפו לעצום עין.🔄 שני משברים. שני עשורים. אותן שתיקות. אותה שיטה. אותה קריסה.


📣 אני הזהרתי – בזמן אמת, בלי כפפות

✅ אמרתי שהשוק פועל כהונאת פונזי

✅ אמרתי שהמחירים כפולים מהערך הכלכלי

✅ אמרתי שהתשואות נמוכות מהריבית

✅ אמרתי שהבנקים לא ישרדו את הפיצוץ

✅ אמרתי שזה יסתיים בדם, בנכסים, ובזעם ציבורי

והנה זה בא. בדיוק כפי שהתרעתי.


🧭 מה עכשיו?

🔍 הגיע הזמן להביט במראה:

  • ⚖️ ועדת חקירה ממלכתית
  • 🧾 חשיפת שמאויות ועסקאות מסולפות
  • 📊 אימוץ ערך פונדמנטלי כמסד רגולטורי
  • ניתוק הקשר בין מימון לשמאות

כי זה לא “תיקון קל”.

זו פשיטת רגל מוסרית של שוק שלם.


🧠 סיכום: הקרנף האפור לא הסתתר. פשוט סירבו לראות אותו.

📉 זו לא הפתעה – זו תוצאה.

🔊 זה לא קרה פתאום – זה נבנה בהתמדה.

📛 זו לא טעות נקודתית – זו שיטה שחייבת להיחשף.🦏 הקרנף הגיע. והפעם, הוא לא ילך בלי לרמוס את כל מה שנשען על שקר.


אמרתי לכם.





  1. לא ברבור, קרנף: הקריסה שכולם ראו – ובחרו להתעלם ממנה
  2. 13 שנה של שתיקה – עד שהקרנף רמס את הכל
  3. הקרנף האפור הגיע. והוא לא מתנצל.
  4. מ־2012 עד 2025: בועת הנדל"ן, הפרק האחרון (לפני החקירה)
  5. מינפו, שתקו, רימו – ועכשיו הקרנף דורש מחיר
  6. כמו הבנקים אז – גם היום: 13 שנה של מניפולציה


המונח "קרנף אפור" (Gray Rhino) נטבע על ידי האנליסטית הכלכלית מישל ווקר כדי לתאר סיכונים גדולים, ברורים ובעלי סבירות גבוהה להתממשות, אשר למרות היותם גלויים לעין, זוכים להתעלמות או להדחקה מצד מקבלי ההחלטות והציבור. המטאפורה מתארת קרנף גדול ואפור הדוהר לעברנו – קשה להתעלם ממנו, אך לעיתים אנו בוחרים שלא לראות אותו.(eol.co.il, status.co.il)

מאפייני הקרנף האפור:

  1. סיכון מוכר וגלוי: הבעיה ידועה ומדוברת, אך ההתמודדות עמה נדחית.
  2. פוטנציאל נזק משמעותי: אם הסיכון יתממש, ההשלכות יהיו חמורות.
  3. התעלמות או הדחקה: למרות ההכרה בסיכון, אין פעולה מספקת למניעתו.

דוגמאות לקרנפים אפורים:

  • משבר האקלים: ההשפעות הגלובליות של שינויי האקלים ידועות, אך הפעולות למניעתן אינן מספקות.
  • חובות מדינה: רמות חוב גבוהות במדינות רבות מהוות סיכון כלכלי ברור, אך לעיתים ההתמודדות נדחית.
  • מערכות בריאות לקויות: מערכות בריאות שאינן מוכנות למגפות, כפי שנחשף במהלך מגפת הקורונה.(falconcapital.co.il)

הבחנה מ"ברבור שחור":

בניגוד ל"ברבור שחור" – אירוע נדיר ובלתי צפוי בעל השלכות מרחיקות לכת – "קרנף אפור" הוא סיכון צפוי וברור, אך כזה שמתעלמים ממנו עד שהוא מתממש.(falconcapital.co.il)

חשיבות ההכרה בקרנפים אפורים:

הכרת הסיכונים הגלויים והתמודדות עמם מראש יכולה למנוע משברים חמורים בעתיד. המודעות למושג "קרנף אפור" מעודדת חשיבה פרואקטיבית וניהול סיכונים יעיל.(falconcapital.co.il)