בישראל קיימים שני גופים אסטרטגיים שתפקידם להתריע, להכווין ולהכין את המדינה למשברים:
המל"ל (המטה לביטחון לאומי)
והמועצה הלאומית לכלכלה
שניהם יושבים בלשכת ראש הממשלה.
שניהם אמורים לספק הערכת מצב אסטרטגית.
שניהם נושאים באחריות מערכתית. ושניהם – כל אחד בתחומו – כשלו. הכישלון של המל"ל באירועי 7.10 הוכח, הוסבר וידוע לכולם.
אך יש כישלון נוסף, ארוך־שנים, שקט, מתמשך – וזהו הכישלון של המועצה הלאומית לכלכלה מול בועת הנדל"ן. וזהו נושא שכמעט איש לא מעז לנתח לעומק.

המועצה הלאומית לכלכלה אינה גוף ייעוץ כללי.
זהו גוף־על שתפקידו:
בועת נדל"ן שבה
שווי ≠ מחיר,
תשואה חיובית נעלמת,
DSCR יורד מ־1,
ושיעור המינוף של משקי הבית מגיע לשיאים –
אינה אירוע “שוק”.
זהו סיכון מקרו־פיננסי מהותי למדינה.ועם זאת – במשך שנים:
המערכת האסטרטגית הכלכלית פשוט לא עשתה את תפקידה.
רק כאשר הסימנים לקריסה כבר הופיעו,
רק כאשר המערכת הציבורית החלה לדרוש תשובות,
רק כאשר הבנקים החלו לרעוד –פתאום הופיעו שני מהלכים:
מהלך שמקבע נרטיב:
“הבנקים אשמים, לא אני”.אך המסמך לא זיהה בועה, לא זיהה פער ערך–מחיר, ולא ניתח סיכוני אשראי מערכתיים.
הוא עסק בסימפטומים – לא במחלה.
וזה החלק החשוב:הצעד מיועד אך ורק לרוכשי עבר.
הוא אינו מגדיל ביקושים.
הוא אינו מנפח את השוק.
הוא אינו יוצר גל רכישות חדש.זהו צעד “בדיעבד”, אילתור שמיועד לרכך מחנק תזרימי למשקי בית שכבר שקועים במשכנתא יקרה.אבל יש בעיה:
כאשר הצעד הראשון שמוצע אחרי שמונה שנים בתפקיד הוא “פלסטר מאוחר” – זו אינדיקציה ברורה שחסרה כאן מדיניות אסטרטגית, לא פתרון כלכלי.
כשל ביטחוני וכשל כלכלי אינם זהים,
אבל מבנה האחריות – כמעט זהה.המל"ל לא זיהה הערכת מצב אסטרטגית לפני 7.10.
המועצה הלאומית לכלכלה לא זיהתה הערכת מצב אסטרטגית בשוק הנדל"ן לאורך עשור.הכשל הביטחוני עלה בחיי אדם.
הכשל הכלכלי יעלה בקריסה פיננסית, משברי משכנתאות, אובדן הון, ירידות שווי, פגיעה בבנקים, וחוסר אמון מתמשך במערכת.ובשני המקרים –
הגוף שאמור היה להתריע – שתק.
אבי שמחון מכהן בתפקידו מאז 2016.
זו תקופה שבה:
שמחון היה האדם הקרוב ביותר לעמדת קבלת ההחלטות הכלכלית של ראש הממשלה.
לא היה אדם שהיה ממוקם טוב ממנו להתריע.
לא היה גוף שהיה מוסמך יותר ממנו להוביל שינוי.והוא לא עשה זאת.זהו כשל מנהיגותי, כשל מקצועי וכשל אסטרטגי – לא שוק “משתולל”.
כאשר מערכת שלמה נכשלה –
היסטורית בישראל מוקמות ועדות חקירה.ועדה לבדיקת אסון ביטחוני? קמה.
ועדה לבדיקת אסון כלכלי? תקום.בועת נדל"ן בהיקף כזה אינה מסתיימת ב“שינוי כיוון”.
היא מסתיימת בחקירה ממלכתית.והחומרים – כבר נכתבים היום.
המל"ל והמועצה הלאומית לכלכלה הם שני גופים אסטרטגיים,
שני מצפנים של מדינת ישראל,
ושני גופים שנכשלו באזורים שונים אך במבנה אחריות כמעט זהה.כשל המל"ל היה ברור וחד.
כשל המועצה הלאומית לכלכלה – שקט, עמוק, מתמשך ומסוכן לא פחות.הצעת סבסוד הריבית אינה “הגדלת ביקוש”,
אלא ניסיון מאוחר לרכך פגיעה ברוכשי עבר – עדות לבעיה עמוקה בהרבה:
לא הייתה אסטרטגיה.
לא הייתה הערכת מצב.
ולא הייתה הובלה.בועת הנדל"ן לא נוצרה מעצמה –
היא צמחה מתחת לאף של מי שהיו אמורים לעצור אותה.

Strategic Failure in Israel’s Highest Policy Bodies
This article analyzes the systemic failure of the National Economic Council in handling Israel’s housing bubble, comparing its responsibility to the NSC’s security failure. It clarifies that Avi Simhon’s proposal to subsidize mortgage interest applies only to past buyers and does not increase market demand. The bubble’s growth over the last decade reflects a structural failure of economic governance rather than a market accident.

כשלה בתפקידה המקצועי, בתפקידה המוסדי, ובמנדט האסטרטגי שלה.
בועה שמכפילה מחירי נכסים פי שניים מעל ערכם האמיתי, יוצרת מינוף מסוכן של משקי בית, חושפת את הבנקים לסיכון מערכתית, וגוררת השלכות חברתיות עמוקות —
זו איננה תופעה “שוקית”.
זו תופעה מדינתית.אירוע כזה מחייב:
שום דבר מזה לא בוצע.
זהו גוף מטה אסטרטגי של ראש הממשלה.
תפקידו לנתח מגמות ארוכות טווח — לא לכבות שריפות רגעיות.כלומר:
בועת נדל״ן בהיקף כזה היא המבחן מספר 1 של המועצה.והמבחן נכשל.
מאז 2016 ועד היום:
בכל התקופה הזו —
לא הוכן נייר עמדה אסטרטגי אחד שמתריע מפני בועה.לא מסמך, לא יוזמה מערכתית, לא חקיקה, לא רגולציה.שתיקה.
כאשר התברר שהבועה עלולה להתפוצץ:
שני המהלכים הם ניהול אחריות, לא ניהול מדיניות.
פעולות שנעשות בשלב מאוחר — בעיקר כדי לכסות, לא כדי לתקן.
לא כשל של אדם אחד.
לא כשל של פקיד.
לא כשל של מומחה.זה כשל של הגוף שאמור היה להוביל הערכה אסטרטגית של הסיכון ולהתריע בזמן.בדיוק כמו שהמל״ל כשל בביטחון —
המועצה הלאומית לכלכלה כשלה בכל הקשור לניהול הסיכון הכלכלי־חברתי מספר 1 של העשור האחרון.
"כן, המועצה הלאומית לכלכלה כשלה במילוי תפקידה בכל הנוגע לבועת הנדל״ן.
בועה בהיקף מערכתי איננה תופעה שוקית, אלא כשל מדינתי הדורש אחריות ממשלתית ברורה.
המועצה לא התריעה, לא ניהלה, לא בלמה ולא יזמה מנגנוני מניעה, למרות שזו הייתה חובתה האסטרטגית המפורשת."
![]() | ![]() |