פינוי-בינוי: ההבטחה שהפכה לפקק נדל"ני

פתיחה

פינוי-בינוי נתפס במשך שנים כפתרון לבעיית הדיור בישראל: דיירים זוכים לדירות חדשות, יזמים מרוויחים, רשויות מקומיות משדרגות תשתיות, והשוק כולו מקבל זריקת התחדשות.

אלא שבפועל, מה שהיה אמור להיות מנוע צמיחה הפך לפקק נדל"ני עצום. שילוב של היטל השבחה, מס שבח, הערות אזהרה, תמחור מנופח והאטה כללית בשוק – גרם לכך שבמקום להניע את השוק, הפינוי-בינוי מקפיא אותו.

היטל ההשבחה – החסם המרכזי

כאשר תוכנית פינוי-בינוי מאושרת ומעניקה זכויות נוספות, נוצרה "השבחה תכנונית".

• שיעור ההיטל נע בין 25% ל-50% מההשבחה.
• החבות נוצרת בעת מכירה, קבלת היתר בנייה או העברת זכויות.

בפועל המשמעות ברורה:

• נעילת נכסים – בעלי דירות נמנעים ממכירה מחשש להיטל כבד.
• ירידת שווי אפקטיבית – הקונה יגלם את גובה ההיטל במחיר העסקה.
• קיפאון מקומי – שכונות שלמות מחכות לפרויקט שלא מתקדם.

מס שבח – שכבה נוספת של מורכבות

מעבר להיטל, גם מס השבח עלול להוות חסם משמעותי:

• חבות במס – כאשר הדירה נהרסה או הועברה לקבלן, או כאשר רשות המיסים רואה בחתימה על ההסכם "מימוש".
• פטור אפשרי – אם הדירה הישנה עדיין קיימת ונמכרת לפני שהועברה לקבלן, במיוחד אם זו דירת מגורים יחידה.
• חוסר ודאות – לא תמיד ברור מתי חל המס ובאיזו מידה, מה שמרתיע קונים ומסבך עסקאות.

ההשפעה על שוק היד השנייה

1. קיפאון עסקאות – בעלי דירות חתומים נמנעים ממכירה.
2. נזילות נמוכה – קונים נרתעים מהיטלים ומסים לא ברורים.
3. פערי מחירים – המוכרים דורשים פיצוי על המיסוי, הקונים מסרבים – העסקאות נופלות.
4. מאקרו-כלכלה – אלפי יחידות דיור "כלואות". במקביל, ירידה של 20–24% במכירת דירות חדשות בשנים 2024–2025 יוצרת שוק תקוע משני הכיוונים.

פינוי-בינוי כחרב פיפיות

פינוי-בינוי, שתוכנן במקור להגדיל את היצע הדירות, הפך בפועל לחרב פיפיות.

המנוע האמיתי של המיזמים היה בועת הנדל"ן: כל עוד המחירים עלו, היה כדאי ליזמים ולדיירים להשתתף.

אבל ברגע שהבועה התפוצצה, השוק נכנס לקיפאון:

• פרויקטים לא יוצאים לפועל.
• בעלי דירות נתקעו עם הערות אזהרה על הנכסים.
• רבים חוששים למכור – מחשש לתשלום היטל השבחה, למס שבח או להפסד עתידי.

במקום להיות מנוע להגדלת היצע, הפינוי-בינוי הפך לבלם שמחריף את הקיפאון.

פינוי-בינוי כאבן רחיים על ענף הנדל"ן

מעבר להיבטים המיסוייים, קיימת בעיה יסודית: התוכניות העסקיות נבנו על מחירים ולא על שווי.

• יזמים ובנקים הסתמכו על שכפול והעתקת מחירים – “בכמה נמכרה הדירה ליד” – במקום על בדיקה כלכלית של שווי פונדמנטלי והתכנות אמיתית.
• שמאות המקרקעין התקבעה בפרקטיקה מנוונת, ששימרה את המחירים המנופחים במקום לאתגר אותם.
• כך הפכו פרויקטי הפינוי-בינוי לאבן רחיים על צוואר הענף – במקום לשחרר את השוק, הם כבלו אותו עוד יותר לעיוותי המחירים.

במילים אחרות: אם פינוי-בינוי בא לברך – יצא מקלל.

דירות "בתפירה" והפסדי משקיעים

במשך שנים רכשו משקיעים ומשפרי דיור דירות ישנות מתוך ציפייה שייכללו בפרויקט פינוי-בינוי. במקרים רבים אף שילמו מחיר עודף, מתוך אמונה שהתמורה העתידית תצדיק את ההשקעה.כעת, עם הקפאת הפרויקטים והקיפאון הכללי בשוק:

• מי שקנה דירה כזו מוצא עצמו מפסיד כסף – המחירים מתכנסים חזרה לשווי הכלכלי ולא להבטחות.
• הערות אזהרה והיטלים מונעים נזילות.
• השוק מתמחר מחדש את הסיכון: דירה לא ודאית הופכת לנכס נחות, לא להשקעה מבטיחה.

כך, במקום רווח עתידי, רבים מוצאים עצמם בהפסד בפועל – תוצאה ישירה של אותם מנגנונים שהיו אמורים להעלות את ערך הדירה.

המלצות לבעלי דירות

• בדיקת השלכות מס מראש – יועץ מס ושמאי מקרקעין יכולים לחסוך טעויות יקרות.
• בדיקה משפטית – בפרויקטים תקועים, ניתן לשקול צעדים משפטיים מול היזם.
• הבנה כלכלית מלאה – חשוב להבין שלא כל פרויקט מבטיח ערך; לעיתים מדובר בנכס חסום לשנים רבות.

סיכום

פרויקטי פינוי-בינוי נועדו לחדש את הערים, לשפר את היצע הדירות ולהקל על מצוקת הדיור. בפועל, הם הפכו לגורם מכביד:

• בעלים כבולים לנכסיהם.
• יזמים תקועים ללא מימון ומכירות.
• ענף נדל"ן נגרר אחרי שמאות משכפלת מחירים ולא אחרי בדיקות כלכליות אמיתיות.
• משקיעים הפסידו בפועל על דירות שנרכשו בציפייה לפינוי-בינוי.

🔑 תובנה מרכזית:

פינוי-בינוי איננו בהכרח חלום לדירה חדשה – אלא לעיתים סיכון כבד: היטלים, מיסוי, הערות אזהרה, נעילת נכסים ותוכניות עסקיות לא ריאליות. בעלי דירות חייבים להבין את התמונה המלאה לפני החתימה.

כשאדם מן השורה שומע שהנדל"ן בישראל “מנותק מהמציאות הכלכלית”, הוא מבין אינטואיטיבית דבר פשוט:

השכר לא מאפשר לקנות דירה, המחירים עולים בלי פרופורציה, והמערכת כולה נראית כאילו איבדה קשר עם הקרקע.

זהו ביטוי של תחושה ציבורית, של הבטן – אך לא של הניתוח הכלכלי עצמו.

מהי בעצם "המציאות הכלכלית"?

המציאות הכלכלית היא האופן שבו הציבור חווה את הנתונים: רמות השכר, מחירי הדירות, יוקר המחיה והריבית.

כאשר אדם רואה שהכנסתו החודשית אינה מספיקה אפילו להחזר המשכנתא, הוא אומר שהשוק “מנותק מהמציאות”.

זהו ביטוי עממי, לא שגוי – אך שטחי. הוא מתאר תוצאה, לא סיבה.

ומהם "גורמי היסוד"?

המונח גורמי יסוד (Fundamentals) שייך לשפה המקצועית של כלכלנים ושמאי מקרקעין.

הוא מתייחס למערכת המלאה של המשתנים הכלכליים שמעצבים את הערך האמיתי של נכסים:

• הכנסה חציונית ורמת שכר ריאלי
• ריבית משכנתאות ועלות המימון
• תשואת שכירות מול תשואת אג"ח ממשלתית
• שיעור אבטלה ותעסוקה
• מדיניות אשראי והיקף החוב
• יחס חוב לתוצר
• הון עצמי ממוצע של משקי בית
• מדיניות מיסוי ממשלתית
• ציפיות אינפלציה
• קצב גידול אוכלוסייה
• היצע דירות ומלאי קיים
• עלויות בנייה וקרקע

אלו הם גורמי היסוד – 12 פרמטרים שמרכיבים את הערך הכלכלי של שוק הנדל"ן.

כאשר מחיר השוק סוטה מהם לאורך זמן, נוצר נתק מבני בין המחיר לבין הערך, והשוק חדל להיות בר־קיימא.

שני צדדים של אותה מראה

אפשר לומר כך:

“המציאות הכלכלית” מתארת את הסימפטום;
“גורמי היסוד” מתארים את המחלה.

כאשר הציבור מרגיש שמשהו “לא הגיוני” – הוא למעשה מזהה, גם אם לא במודע, סטייה מגורמי היסוד.

אבל רק ניתוח מקצועי, מבוסס נתונים, מסוגל להוכיח זאת אמפירית – דרך חישובי תשואות, יחס מחיר להכנסה, מכפיל שכר דירה, ושיעורי היוון.

כאשר השוק מתנתק מהיסודות

ברגע שהמחירים עולים הרבה מעבר ליכולת הציבור ולערך הכלכלי של הנכסים,

השוק מפסיק לשקף את כוחות ההיצע והביקוש האמיתיים, ומתחיל להתבסס על אשראי, ציפיות ומניפולציות.

במונחי מאקרו – זהו שוק שאיבד את עוגניו.

ובמונחי שמאות – זהו שוק שבו “שווי” ו“מחיר” כבר אינם מונחים זהים.

סיכום

המונח “מציאות כלכלית” הוא הדרך שבה הציבור מרגיש את הבעיה;

המונח “גורמי יסוד” הוא הדרך שבה כלכלנים ושמאים מוכיחים אותה.

כאשר שני המונחים מתכנסים – יש שוק בריא.

כאשר הם מתנתקים – נולדת בועה.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים: 

1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני.(Price-to-Income)
3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) –  מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
11. יחס חוב פרטי / תוצר ( Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.
12. הפרש בין חדשה ליד שניה – צריך שיתקיים הפרש של לא פחות מ-15% בין דירה חדשה, שיקרה יותר, מדירת יד שנייה.

יכולת כלכלית = מציאות כלכלית = גורמי יסוד

בבסיסו של כל שוק בריא עומד עיקרון פשוט: היכולת הכלכלית של הציבור היא המציאות הכלכלית – והיא עצמה נגזרת מגורמי היסוד.

שלושתם הם ביטויים שונים לאותו מושג ליבה: הגבול שבין מה שהשוק רוצה לשלם לבין מה שהוא יכול לשלם.

1. יכולת כלכלית – הביטוי הריאלי

יכולת כלכלית משקפת את גבולות הכיס של משקי הבית:

רמות השכר, ההון העצמי, עלויות המימון, וההחזר החודשי האפשרי.

כאשר מחירי הנדל"ן חוצים את גבול היכולת הזו – השוק מפסיק להיות נגיש, והביקוש הופך מדומה.

2. מציאות כלכלית – הביטוי הציבורי

המציאות הכלכלית היא הדרך שבה הציבור חווה את אותה מגבלה:

תחושת “המחירים התנתקו מהמציאות” אינה אלא ביטוי אינטואיטיבי לכך שהיכולת הכלכלית נשחקה.

זהו השלב שבו זוגות צעירים מוותרים על רכישה, הביקוש הממשי מתכווץ, והעסקאות נבנות על אשראי מאולץ ולא על הכנסה אמיתית.

3. גורמי יסוד – הביטוי המקצועי

במישור המקצועי, אותם פרמטרים נקראים גורמי יסוד (Fundamentals).

הם כוללים את כל משתני הבסיס שמרכיבים את הערך הפונדמנטלי של שוק: הכנסה, ריבית, תשואות, אבטלה, יחס חוב לתוצר, מדיניות אשראי, ועוד.

כאשר מחיר הנכסים חורג בעקביות מערכים אלו – נוצר פער מבני בין המחיר לשווי, בין השוק למציאות, ובין התקווה ליכולת.

4. שורה תחתונה

יכולת כלכלית = מציאות כלכלית = גורמי יסוד.
שלוש דרכים שונות לתאר את אותה תופעה אחת: גבול הכדאיות הכלכלית של השוק.

ברגע שהמחיר חוצה את גבול זה – כל השאר הוא אשליה זמנית של אשראי, סובסידיות וציפיות.

והאשליות, כמו בועות, נוטות להתפוצץ.

💰 יכולת כלכלית = מציאות כלכלית = גורמי יסוד

📊 שלוש דרכים לומר את אותה אמת:

הגבול שבין מה שהשוק רוצה לשלם לבין מה שהוא יכול לשלם.

🏦 יכולת כלכלית

הכנסה, הון עצמי, ריבית והחזר חודשי.

כשהמחיר חוצה את היכולת – הביקוש כבר לא אמיתי.

זהו רגע המעבר מ"שוק קונים" ל"שוק ממומן באשליה".

🧭 מציאות כלכלית

זו התחושה הציבורית: “המחירים התנתקו מהמציאות”.

אבל זו לא רק תחושה – זו אינדיקציה לכך שהשוק חי מעבר לאמצעיו.

במילים אחרות: הציבור צודק, גם אם הוא לא יודע להסביר למה.

⚙️ גורמי יסוד

המונח המקצועי לאותה תופעה.

12 פרמטרים שמרכיבים את הערך האמיתי של השוק:

ריבית, תשואות, שכר, אשראי, אבטלה, מיסוי, חוב-תוצר ועוד.

כאשר המחירים חורגים מהם – השוק מפסיק להיות בר־קיימא.

📉 השורה התחתונה

“יכולת כלכלית, מציאות כלכלית וגורמי יסוד — שלוש שמות לאותה נקודת שבר.”

ברגע שהמחיר עובר את גבול היכולת – כל השאר הוא בועה של אשראי וציפיות.

אין ניתוק גדול יותר בין שוק הנדל"ן בישראל למציאות הכלכלית שלו

בעולם שבו כלכלה אמורה לשקף מציאות, שוק הנדל"ן הישראלי הפך לדוגמה קלאסית של עיוות מבני.

הוא חי על נייר, על אשראי, על ציפיות – אבל לא על תזרים ריאלי, לא על שכר, ולא על תשואה.

📉 ניתוק מוחלט מגורמי היסוד

• מחירי הדירות גבוהים פי שניים מהערך הכלכלי הנגזר מגורמי היסוד.
• התשואות על דירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות – מצב בלתי סביר כלכלית.
• הון עצמי נשחק, הריבית קפצה, וההחזר הפך לבלתי אפשרי עבור רוב משקי הבית.
• הבנקים, במקום לבלום – ממשיכים להזרים אשראי לעסקאות חסרות היגיון.

במונחי כלכלה ריאלית – זהו שוק לא־בר־קיימא.

במונחי שמאות – זהו שוק שבו מחיר כבר מזמן אינו שווי.

🧭 ניתוק בין שלוש שכבות

1. גורמי היסוד – מצביעים על שוק שמזמן עבר את גבול הרציונל.
2. המציאות הכלכלית – משקי הבית קורסים תחת נטל ההלוואות.
3. ההתנהגות הציבורית – עדיין שבויה באשליית “המחירים תמיד יעלו”.

שלוש שכבות – שלוש שפות – אך כולן מצביעות על אותה בעיה: שוק שאיבד את הקשר למציאות.

⚠️ כשהמחיר מתנתק מהיכולת

כאשר מחיר הדירה כבר איננו פונקציה של ההכנסה, אלא של הנכונות ליטול סיכון בלתי סביר –

השוק הופך למערכת מסוכנת: כזו שנראית יציבה רק כל עוד הכסף ממשיך לזרום.

הפסקת הזרם – בין אם על ידי האטה באשראי, קריסת חברות, או אירוע ביטחוני – תגרום לקריסה שרבים עוד לא הפנימו את עוצמתה.

בישראל של העשור האחרון, ההון העצמי הפך להיות "כרטיס הכניסה" לשוק הדיור. לא עוד השכר החודשי ויכולת ההחזר הם הקובעים, אלא בעיקר – כמה חסכת. במבט ראשון, זה נראה טבעי: ככל שמחירים עולים, נדרשים משקי הבית להביא יותר כסף מהבית. אבל האמת עמוקה ומדאיגה בהרבה – ההון העצמי הפך למנגנון שמסתיר את המחלה האמיתית של השוק: נתק מוחלט בין מחיר לשווי.

איך נוצר העיוות?

בעבר, כאשר מחירי הדירות היו קרובים לשווי הכלכלי – כלומר תשואות השכירות היו תואמות את הריבית והסיכון – די היה בהון עצמי של 20–30% כדי להיכנס לשוק. הבנקים בדקו בעיקר את יחס ההחזר להכנסה. אבל כאשר המחירים נסקו אל מעבר לשווי הפונדמנטלי (פי שניים ויותר), נוצרה מציאות חדשה:

• LTV (Loan to Value) הפך למושג חלול, כי ה"שווי" עליו הוא מתבסס נגזר מהמחיר המנופח.
• למעשה, היחס האמיתי הוא LTP (Loan to Price) – כמה מהמחיר המנופח ממומן.

כדי להגן על עצמם מקריסה, הבנקים העלו את דרישת ההון העצמי. אבל הם עצמם אלה שדחפו את המערכת למחירים לא סבירים באמצעות אשראי זול ושפע הלוואות.

ההון העצמי כקוסמטיקה

כך נוצר מנגנון שבו ההון העצמי לא באמת מגן על הלווה או על המערכת, אלא בעיקר יוצר חסם חברתי:

• משפחות עם מיליון ₪ ומעלה משחקות בליגת היוקרה, ודוחפות מחירים עוד יותר גבוהים.
• משפחות עם 400–800 אלף ₪ מתפשרות על גודל או מיקום, ומעמיסות על עצמן סיכון.
• זוגות צעירים ללא תמיכה הורית נדחקים החוצה או נשארים בשכירות יקרה.

במילים אחרות: ההון העצמי מחלק את החברה למעמדות, אבל הוא לא פותר את הבעיה הכלכלית – להפך, הוא רק מטשטש אותה.

נקודת השבירה

כשהמחירים יורדים, ההון העצמי "נשרף" ראשון. זוגות שהביאו מהבית מאות אלפי שקלים מגלים שהם נמחקו תוך שנה–שנתיים של ירידות. כאן מתברר שההון העצמי לא שימש ככרית ביטחון אלא כ"דמי כניסה" למגרש מסוכן.

מה צריך להשתנות

1. שווי פונדמנטלי כבסיס: החזרת החישוב לשיעורי תשואה, ריבית חסרת סיכון ושיעורי היוון אמיתיים.
2. רגולציה על אשראי: הגבלת מימון לעסקאות במחירים שאינם עומדים במבחן כלכלי (LTP גבוה מדי).
3. שינוי בתקינה השמאית: עצירה של פרקטיקת השכפול (גישת ההשוואה בלבד) וחזרה לבדיקת גורמי יסוד.
4. שקיפות לציבור: הבהרה שההון העצמי אינו הגנה מפני הפסדים, אלא רק סף כניסה לשוק מנופח.

סיכום

ההון העצמי איננו "חזות הכול" – הוא רק סימפטום של שוק חולה שבו מחיר אינו שווי. במקום להמשיך להיאחז בהון העצמי כמנגנון מיון, יש להחזיר את השוק לעקרונות כלכליים בריאים. אחרת, ההון העצמי ימשיך לשמש כתפאורה יפה לקריסה שמתרחשת מתחת לפני השטח.

תמצית יפה של השינוי שעבר השוק: ההון העצמי הפך לחזות מחיר הדירה ותשלומי המשכנתא כחלף שכירות

• הון עצמי כחזות מחיר – במקום שהשווי הכלכלי האמיתי (תשואה, ריבית, שיעור היוון) יקבע את גבולות השוק, ההון העצמי הפך להיות המדד המעשי: מי שיש לו מיליון ש"ח יכול "להגיע לחלון", ומי שאין – נשאר בחוץ. זו לא הגנה כלכלית אלא חסם סוציולוגי.
• משכנתא כתחליף לשכירות – רבים לא מתייחסים למשכנתא כהלוואה שמבוססת על כדאיות העסקה, אלא כתחליף לשכר דירה: "במקום לשלם שכירות אני משלם משכנתא". זה מסוכן, כי כשהמחיר כפול מהשווי, גם אם ההחזר החודשי דומה לשכר דירה, הסיכון של מחיקת ההון העצמי בירידת מחירים הוא עצום.

במילים אחרות:

🔹 ההון העצמי הוא "הסולם הקטן" שמאפשר בכלל להיאחז בשוק, אבל לא מבטיח שהמחיר הגיוני.

🔹 המשכנתא נתפסת כחלופה שכירותית, אבל היא מחייבת התחייבות ארוכת שנים במחירים מנופחים.זו בדיוק הנקודה שבה כדאי להדגיש את מה שאני טוען כבר שנים: ההבחנה בין מחיר לשווי. בשוק בריא – ההון העצמי רק ממלא תפקיד טכני, והמשכנתא נבחנת לפי יכולת החזר מול ערך נכס אמיתי. בשוק חולה – ההון העצמי הופך למסך עשן, והמשכנתא לחוזה שכירות בתחפושת.

🔑 ההון העצמי – הסולם הקטן לשוק מנופח

ההון העצמי הפך בישראל לחזות מחיר הדירה: מי שיש לו סולם גבוה – נכנס לשוק. מי שאין – נשאר בחוץ.

המשכנתא? אצל רבים היא רק תחליף לשכירות – אבל במחיר כפול מהשווי האמיתי, זו שכירות בתחפושת מסוכנת.📉 כשהמחירים יירדו, ההון העצמי יישחק ראשון.

📉 המשכנתא תישאר, גם אם "הדירה כבר לא שווה את זה".בשוק בריא ההון העצמי הוא רק כלי טכני. בשוק חולה – הוא מסך עשן שמסתיר את הקריסה המתקרבת.

מבוא

נדל״ן נחשב במשך דורות להשקעה הטובה והבטוחה ביותר – נכס מוחשי, שמגן מפני אינפלציה, מייצר הכנסה משכירות, ונוטה לעלות לאורך זמן. אלא שההנחה הזו נכונה רק כאשר המחיר משקף את השווי הכלכלי האמיתי – כלומר את התשואה שהנכס יודע לייצר.מאז 2012, השוק הישראלי התנתק מהשווי הפונדמנטלי: תחילה ב־20% מעל הערך, ובהדרגה עד למצב של כפליים מהשווי האמיתי. כאשר הפער הזה מתרחב, נוצר מצב קלאסי של בועה. ובועות – תמיד מתפוצצות.

מחיר לעומת שווי: ההבחנה הקריטית

• שווי פונדמנטלי: מבוסס על תשואה כלכלית – בעיקר שכר דירה מול ריבית חלופית.
• מחיר שוק: מה שאנשים היו מוכנים לשלם בפועל – לעיתים מתוך אשליה, אופוריה, או היצע אשראי זול.

כאשר המחיר מתנתק מהשווי – כמו שקרה בעשור האחרון – נוצר מצב שבו הנכסים לא מייצרים את ההחזר הכלכלי המצדיק את מחירם.

חוק הכלים השלובים של הכלכלה

כל עוד השוק "ישן", המחירים יכולים להמשיך לנפח את עצמם. אבל ברגע שהשוק מתעורר – עקב ריבית גבוהה, קשיי מימון או ירידה בביקושים – המחירים נאלצים להתכנס בחזרה לשווי. זה לא "אם" אלא "מתי". בדיוק כפי שחוק הכלים השלובים מיישר נוזלים לגובה אחד – כך גם מחירי נדל״ן יירדו עד שיתאימו לתשואה הכלכלית שלהם.

הדוגמה מהשטח

דירה באילת על הנייר נמכרה בעבר ב־3.4 מיליון ₪. היום, אותה דירה שווה כ־3 מיליון ₪ בלבד – ירידה של כ־12%. זהו לא מקרה בודד, אלא ביטוי למגמה רחבה:

• מי שמוכר היום עשוי להוריד 20% ממחיר הרכישה.
• מי שימתין עוד שנה עלול למצוא את עצמו מול ירידה של 50%, אם בכלל יצליח למכור.

"מי שקנה דירה בשנתיים-שלוש האחרונות הפסיד הרבה כסף"

מה צפוי קדימה?

• טווח קצר: ירידות מחירים מדודות – קבלנים ובעלי דירות מתקשים להחזיק מלאי.
• טווח בינוני: ככל שהקשיים הפיננסיים יעמיקו, ירידות יהפכו חדות יותר.
• טווח ארוך: מחירי הדירות יתכנסו לרמה שתואמת את השווי הפונדמנטלי – חצי מהשיאים של השנים האחרונות.

סיכום

13 שנים של ניפוח מלאכותי הסתיימו. אנחנו בעיצומה של התפוצצות בועת הנדל״ן – תהליך שיימשך עד שהמחירים ייפגשו שוב עם הערך הכלכלי.המסר ברור: נדל״ן הוא השקעה טובה רק כשהמחיר משקף את השווי. מי שנסחף אחרי חלום של "מחירים שתמיד עולים" מגלה היום את המציאות – המחיר לא יכול להתרחק מהשווי לנצח.

https://boi.org.il/media/pvdbtjra/surv85_2.pdf

בעמוד זה מתוך דוח בנק ישראל מוצגים הכלים והתיאוריה לאבחון בועת נדל"ן, תוך התמקדות במטריקה הבסיסית להגדרת "בועה", ובשיטות אמפיריות להערכה מספרית שלה.

הגדרה ותיאוריה

בועה בנדל"ן מוגדרת כפער בין המחיר בפועל של דירות לבין מחיר "פונדמנטלי", שבו המחיר המהוון משקף את ערך זרם שירותי הדיור הצפויים – כלומר, היוון של שכר דירה עתידי, תוך התאמה לריבית בשוק, לגורמי ביקוש והיצע. במצב של בועה, עליית מחיר הנכסים מונעת בעיקר מציפיות שמזינות את עצמן ולא מתמיכה אמיתית בגורמי יסוד.

הכלים לאבחון בועה

הדוח בוחן את קיומה של בועה באמצעות שלוש שיטות עיקריות:

• מדידה ישירה: חישוב מחיר פונדמנטלי ע"י היוון של זרם שכר הדירה העתידי, לפי עקום תשואות נוכחי. רכיב הבועה מוגדר כפער בין המחיר בפועל למחיר הפונדמנטלי. ייחוד השיטה: מתבססת על הנחות יעילות-שוק וציפיות רציונליות — כלומר, אם מתקיימת סטייה מתמשכת בין המחיר בפועל לערך המחושב, זו בועת נכסים.
• Kalman Filter: כלי מתמטי שמחשב את המחיר הפונדמנטלי מתוך דינמיקת ציפיות לגבי שכר הדירה העתידי בכל נקודת זמן (לפי נתוני מידע שוקיים), ומניח כי רכיב הבועה מתפתח כמנגנון אוטורגרסיבי בהתאם למשוואת התמחור.
• אמידה אקונומטרית: ניתוח סטטיסטי שמבצע רגרסיה על יחס שכר דירה למחיר דירה — בדרך זו, אפשר לגזור את התשואה הריאלית הדרושה על החזקת דירה בהתאם לריבית ולציפיות הצמיחה. השארית המתקבלת מנוסחה זו מספקת אינדיקציה להימצאות רכיב בועתי.

עקרון מרכזי: השכרה מול בעלות

הדוח מדגיש עקרון קריטי: לא תיתכן בועה בשכר דירה, שכן שכר הדירה מבטא תשלום עבור שירות שימוש (ולא הנאה מעליית ערך), ואין בו ציפיות "רוח הון". לכן, כל ניתוח בועה מתייחס להבדל בין ערך פונדמנטלי למחיר קניה, לא לשוק השכירויות.

הערות למתודולוגיה ואזהרות

המודל המוצג מתבסס על יעילות שוק, אדישות לסיכון, התעלמות מעלויות פחת ותחזוקה, ורכישה ללא מינוף. הדוח מסביר שתוצאות המדידה עלולות להיות מוטות מטה במקרה שמתעלמים ממימון משכנתאי (עלויות גבוהות יותר בפועל). באמידה האקונומטרית נכנס משתנה סיכון יחסי, בעוד שהמדידה הישירה ו-Kalman Filter מניחות אדישות לסיכון.

שימוש בכלים האלו במחקר האמפירי

• תחילה בודקים התפתחויות רב-שנתיות: יחס מחיר דירה לשכר דירה, יחס מחיר דירה להכנסה, השוואה בין-לאומית.
• בשלב שני: מפרידים את המחיר לשני רכיבים — פונדמנטלי (היוון זרם הכנסות) ושארית בועתית (מדידה ישירה, Kalman Filter, אמידה אקונומטרית).

עמוד זה מספק את המסגרת המתודולוגית למחקר והתמקדות בכלים המעשיים המיושמים בהמשך הדוח.

יחס שכר–מחיר דירה והמציאות הכלכלית: תובנות מהסקירה האחרונה של הלמ"ס - 40% מהישראלים היו בשנה האחרונה במצב שבו ההכנסות לא כיסו את הוצאות המחיה.

הנתונים החדשים – תמונת מצב מדאיגה

הלמ"ס פרסמה לפני יומיים את ממצאי הסקר החברתי לשנת 2024, מהם עולה כי 40% מבני 20 ומעלה דיווחו כי הכנסתם לא כיסתה את הוצאות המחיה בשנה האחרונה. מתוך אלו:

• 80% הפחיתו הוצאות חיוניות,
• 47% חרגו ממסגרת האשראי,
• 43% נאלצו לעבוד יותר שעות,
• 41% ביקשו עזרה ממשפחה או חברים,
• 23% לא עמדו בתשלומים שוטפים.

המסר ברור: חלק עצום מהציבור חי באי-הלימה מתמשכת בין הכנסתו להוצאותיו.

קשר ישיר ליחס שכר–מחיר דירה

יחס שכר–מחיר דירה הוא אחד האינדיקטורים הקלאסיים לזיהוי בועה נדל"נית. בישראל היחס הזה נמצא ברמות חריגות כבר יותר מעשור:

• מחיר דירה ממוצעת בישראל = פי 12–14 מהשכר החודשי הממוצע (תלוי חישוב), לעומת 4–6 בעולם המערבי.
• המשמעות: משק בית ישראלי נדרש ל-100–120 משכורות ברוטו כדי לרכוש דירה, בעוד שבמדינות OECD מדובר ב-50–60 משכורות בלבד.

כאשר מצרפים לנתון הזה את תוצאות הסקר – התמונה מתחדדת: אם 40% מהציבור מתקשה לכסות את ההוצאות השוטפות, כיצד ניתן לצפות ממנו לעמוד גם בנטל רכישת דירה שמחירה כפול מערכה הכלכלי הפונדמנטלי?

הפער בין שכר לדיור כגורם מערכתי

הנתונים של הלמ"ס אינם רק עדות למצוקה חברתית, אלא גם איתות לשוק הנדל"ן והמערכת הפיננסית:

• שכר קפוא מול מחירי דיור מנופחים יוצר שחיקה בכושר ההחזר של משקי הבית.
• התוצאה היא עלייה בסיכון האשראי – מה שמתורגם לפיגורים, לעלויות מימון גבוהות יותר, ולבסוף למעגל שלילי שבו עוד ועוד משקי בית נופלים מתחת לקו הסבירות הכלכלית.
• מבחינה פונדמנטלית – מצב שבו תשואות מהשכר אינן מאפשרות לרכוש דירה הוא מצב של שווי שלילי ביחס למחיר – איתות מובהק לבועה.

מסקנה

הסקירה של הלמ"ס מספקת עדות חותכת לכך שהמשק הישראלי נמצא במצב של אי־בר קיימא: הציבור אינו מצליח לממן את המחיה השוטפת, ובמקביל נושא על גבו מחירי דירות שמנותקים מהשכר. יחס שכר–מחיר דירה הפך מגורם מקרו־כלכלי למדד חברתי בוער – כזה שמשליך לא רק על יכולת רכישת דירה, אלא על עצם היכולת לשרוד כלכלית.

40%  מהישראלים היו בשנה האחרונה במצב שבו ההכנסות לא כיסו את הוצאות המחיה. 

כיצד התמודדו עם המצב הזה?

•  80% הפחיתו בהוצאות
•  47% נכנסו לאוברדראפט (חרגו מהמסגרת)
•  43% עבדו יותר
•  41% ביקשו עזרה או הלוואה ממשפחה וחברים
•  28% השתמשו בחיסכון
•  26% לקחו הלוואה מגוף פיננסי 
• 23% לא עמדו בתשלומים
•  9.9% נעזרו במעסיק
•  8.3% פנו לרשויות הרווחה
•  7.6% מכרו פריט בעל ערך

* נתוני הסקר החברתי, מתייחסים לבני 20 ומעלה

הנה הטבלה בפורמט פשוט שאפשר להעתיק ישירות לבלוג או לאקסל:

הטור האחרון (“יחס מחיר/שכר”) מראה בצורה ישירה עד כמה מחירי הדירות התרחקו מהשכר מאז 2005.

מבוא

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מתמשכת: מכרזי דיור להשכרה שמפרסמת רשות מקרקעי ישראל נכשלים בזה אחר זה. לא משום שאין צורך בדיור להשכרה, אלא משום שהיזמים והמשקיעים מבינים – במחירים הנוכחיים המשוואה הכלכלית לא יכולה להיסגר.

הכישלון הזה הוא לא כשל טכני, אלא עדות בשטח לכך שהתשואות שליליות – ובנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה. מכאן נובע שהשווי הפונדמנטלי של הנכסים שלילי ביחס למחירים המנופחים.

1. למה המכרזים נכשלו?

כדי להבין את הכישלון צריך להסתכל על ארבעה גורמים פשוטים:

1. מחירי קרקע מנופחים – הקרקע מתומחרת לפי מחירי דירות מנופחים ולא לפי ערך כלכלי.
2. עלויות מימון גבוהות – הריבית טיפסה לרמות שבהן ההון יקר בהרבה.
3. שכר דירה מוגבל – השוק לא יכול לשאת את דמי השכירות שיידרשו כדי לכסות את העלויות.
4. תשואות שליליות – ההכנסה משכירות קטנה מעלות המימון. המשקיע מפסיד עוד לפני שהתחיל.

בנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה – וברגע שהיא שלילית, אין עסקה.

2. שווי פונדמנטלי מול מחיר מנופח

שווי פונדמנטלי מחושב לפי:

• זרמי הכנסות עתידיים (שכר דירה).
• שיעור היוון (ריבית חסרת סיכון + פרמיית סיכון).
• השוואה לאלטרנטיבות (אג"ח, פיקדונות, השקעות אחרות).

כאשר שיעור ההיוון גבוה והכנסות נמוכות יחסית למחיר, מתקבלת תוצאה של שווי נמוך בהרבה ממחיר השוק.

למעשה – המחירים כיום כפולים מהשווי הכלכלי האמיתי.

3. מכרזי דיור להשכרה כ"מבחן אמת"

מכרזים להשכרה הם מעבדה טהורה:

• אין טריקים שיווקיים או "מבצעי מימון" שמסתירים הפסד.
• ההכנסה היחידה היא שכר הדירה.
• אם התשואה שלילית – אף יזם לא ניגש.

במובן זה, כישלון המכרזים הוא ברומטר פונדמנטלי – הוא חושף את מה שהשוק הרגיל מנסה להסתיר.

4. ההשלכות הרחבות

1. הוכחת בועה – המחירים הנוכחיים אינם בני קיימא.
2. סיכון לבנקים – מימון פרויקטים בתשואה שלילית משמעו מתכון להפסדים.
3. פגיעה בציבור – דיירי העתיד נתקעים ללא פתרון דיור אמיתי.
4. קריאת השכמה לרגולטור – השוק מאותת על חוסר איזון עמוק.

5. תרשים זרימה – איך נוצרת פונדמנטליות שלילית?

מחיר קרקע מנופח
        ↓
עלויות מימון גבוהות (ריבית ↑)
        ↓
תשואות שכירות שליליות
        ↓
שווי פונדמנטלי < מחיר שוק
        ↓
כישלון פרויקטים ומכרזים

סיכום ותובנות

כישלון המכרזים אינו מקרי. הוא חשף את מה שניסו להצניע:

התשואות על פרויקטי נדל"ן להשכרה שליליות, ובנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה.

מכאן נגזר שהשווי הפונדמנטלי של הנדל"ן בישראל שלילי ביחס למחירים המנופחים – ולמעשה המחירים כפולים מערכם האמיתי.

💡 מסר לסיום:

כאשר מכרזים רשמיים של המדינה נכשלים בגלל תשואה שלילית, זהו לא "כשל נקודתי". זו עדות ברורה לכך שהבועה נחשפת, והמערכת כולה עלולה להתמוטט ברגע שהאשליה תתנפץ.

1. מה שקורה במכרזי דיור להשכרה

המכרזים נכשלים לא בגלל "חוסר ביקוש", אלא בגלל שהמשוואה הכלכלית פשוט לא נסגרת:

• מחירי הקרקע (שנגזרים מהמחירים המנופחים של הדירות למכירה) גבוהים מדי.
• עלות המימון עלתה בחדות עם הריבית.
• שכר הדירה הפוטנציאלי לא מסוגל לכסות את העלויות הללו, גם לא בטווח ארוך.

כלומר, התשואה נטו (cap rate) שהמשקיעים יכולים לקבל נמוכה משמעותית מהריבית האלטרנטיבית (risk free או ריבית המשכנתאות). זו המשמעות המעשית של שווי פונדמנטלי שלילי: החזקה בנכס מניבה הפסד ביחס לחלופה.

2. מה זה מלמד על השוק

• מחירי השוק מנופחים: אם במחירים הנוכחיים אין אפשרות לייצר פרויקט השכרה כלכלי, זה מעיד שהמחיר לא משקף את הערך הכלכלי האמיתי.
• הבועה נחשפת: מכרזי דיור להשכרה מתפקדים כמו "שוק ניסוי" שבו אין מניפולציות של קבלנים (מבצעי מימון, טריקים שיווקיים) – ולכן הם משקפים יותר טוב את הפונדמנטל.
• אות אזהרה למערכת הפיננסית: בנק שמממן פרויקט כזה בעצם נכנס למלכודת – הוא מממן נכס שמראש לא יכול לייצר תשואה מספקת להחזר החוב.

3. מה זה אומר לגבי שווי פונדמנטלי

שווי פונדמנטלי מחושב לפי זרמי הכנסות עתידיים מהנכס (שכר דירה) בהיוון מתאים (עלות הון, ריבית חסרת סיכון, פרמיית סיכון).

היום – ההיוון גבוה (כי הריבית גבוהה) וההכנסות נמוכות יחסית למחירים. לכן התוצאה היא שווי פונדמנטלי נמוך בהרבה מהמחיר בפועל – ואף שלילי במקרה של פרויקטים שנכנסים אוטומטית להפסד.

4. ההשלכה הרחבה

הכישלון במכרזים הוא לא אנקדוטה – הוא עדות מבנית לכך שהשוק במצב של "ערך כלכלי שלילי". המחירים מחזיקים רק בזכות אינרציה, תקשורת וטריקים פיננסיים, לא בזכות הגיון כלכלי.

📌 במילים אחרות:  הכישלון החוזר של מכרזי דיור להשכרה הוא הוכחה חיה לכך שהשווי הפונדמנטלי של נכסים בשוק הנדל"ן הישראלי כיום שלילי ביחס למחירים המנופחים.

"השווי הפונדמנטלי של נכסי נדל"ן בישראל שלילי ביחס למחירים המנופחים – למעשה, לפי חישובים כלכליים, המחירים כיום כפולים מערכם האמיתי."

הסיבה המרכזית לכישלון המכרזים היא התשואה השלילית (או כמעט שלילית) שמתקבלת על השקעה בנדל"ן מניב בישראל היום.

• בנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה:
  משקיע קונה קרקע או נכס מניב רק אם זרם ההכנסות העתידי (שכר דירה) בהיוון מתאים נותן תוצאה חיובית ביחס למחיר ששילם.
• כאשר התשואה נמוכה מהריבית האלטרנטיבית, המשקיע לא ייגש למכרז, גם אם יש ביקוש לדיור.
• במכרזי דיור להשכרה, שבהם אין "בשר" של עליית ערך ספקולטיבית אלא רק תזרים שכירות, זה נחשף בצורה הכי חדה וברורה.

 "המכרזים נכשלים כי השווי הפונדמנטלי שלילי" – זה נכון, אבל זה עדיין מושג כללי ולא ברור לכולם.

"המכרזים נכשלים כי התשואות שליליות" – זה הופך את הדברים למוחשיים יותר: כל יזם או בנקאי מבין מיד שתשואה שלילית = אין עסקה.

📌 "המכרזים נכשלים משום שהתשואות על פרוייקטי השכרה שליליות – ובנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה. כאשר התשואה שלילית ביחס לריבית, השווי הפונדמנטלי של הנכס הופך לשלילי, והמחיר המנופח מאבד כל הצדקה כלכלית."

רקע המקרה

חלקת קרקע ברחוב אליפלט בתל־אביב יועדה לייעוד "דרך" עוד בשנת 1975 בתכנית תא/1367.

לאורך השנים הופקעו ממנה שטחים, עד שבוצעה הפקעה נוספת במסגרת הרחבת ציר שלבים–אליפלט.

• בעלי הקרקע ("הנפקעים") טענו לפיצוי גבוה, תוך הישענות על ציפייה להיכלל בעתיד בתכנית איחוד וחלוקה (כגון תכנית שניצלר).
• הוועדה המקומית העריכה את הפיצוי בכ־1.9 מ' ₪ בלבד, בהסתמך על ערך קרקע לייעוד "דרך".
• השמאי המכריע, ארז כהן, קבע פיצוי של כ־9.4 מ' ₪ – פי חמישה – בהתבסס על "ציפייה" עתידית, מקדם 0.8 מערך קרקע סחירה, בתוספת פיצוי על שימוש ביניים והוצאות.

שני הצדדים ערערו לוועדת הערר המחוזית – וזו החליטה שלא להתערב בשומה המכרעת.

ליבת המחלוקת

1. מהו המועד הקובע?
   – פרסום הודעת ההפקעה (1992/2019) או מועד השומה (2019).
2. כיצד מתייחסים לייעוד הקרקע כ"דרך"?
   – לפי ההלכה הפסוקה, ערכה זניח (0–10%).
   – השמאי המכריע נתן ערך של 80% משווי קרקע סחירה.
3. תורת הפיצוי הדו־שלבי
   – בעל הקרקע זכאי לפיצוי ירידת ערך (ס' 197) עם שינוי הייעוד, ולאחר מכן לפיצוי ההפקעה עם נטילת החזקה.
   – גלום "ציפייה" בעת ההפקעה מהווה עקיפה של המנגנון החוקי וכפל פיצוי.
4. שימוש ביניים והוצאות
   – השמאי העניק פיצוי נוסף על דמי שכירות עתידיים והוסיף 15% הוצאות נלוות.

הפסיקה בבית המשפט העליון – מה באמת נקבע?

• חממי (ע"א 474/83): הפיצוי בגין שינוי ייעוד שייך לשלב סעיף 197, לא לשלב ההפקעה.
• דלי דליה (ע"א 6407/14): פוטנציאל תכנוני מחייב תכנית מופקדת או דבר מה נוסף. ציפייה בלבד אינה בסיס לפיצוי.
• רפי יהודה (ע"א 8622/07): בעל קרקע שלא תבע בזמן לפי סעיף 197 לא יכול "להחיות" את הטענה במסגרת פיצויי ההפקעה.

כלומר – ההלכה שוללת בדיוק את מה שעשה השמאי המכריע.

החלטת ועדת הערר

• הוועדה הדגישה שהיקף ההתערבות בשומה מכרעת מצומצם מאוד – רק בטעות מהותית.
• נקבע כי השיטה בה הסתמך השמאי על תכניות סמוכות (שבהן קרקע לייעוד "דרך" קיבלה לבסוף זכויות) היא "שיטה שמאית מקובלת".
• לכן, העררים נדחו הדדית, והפיצוי נותר על כ־9.4 מ' ₪.

האם מדובר בטעות מהותית?

לטעמי – כן בהחלט:

1. סתירה ישירה להלכות העליון.
2. יצירת כפל פיצוי האסור על פי דין.
3. הסתמכות על תכנית שממנה החלקה הוצאה בפועל – טעות עובדתית מהותית.

מדובר לא במחלוקת מקצועית לגיטימית, אלא בסטייה משפטית מהותית.

המשמעות הציבורית

• אם תיוותר ההכרעה, כל קרקע בייעוד "דרך" תוכל לדרוש פיצוי מנופח על בסיס "ציפיות" בלבד.
• החשיפה התקציבית לעיריית תל־אביב (ולשלטון המקומי בכלל) – מאות מיליוני שקלים.
• זהו מדרון חלקלק שיוצר "פיצויים וירטואליים" על חשבון הציבור.

מה צריכה העירייה לעשות?

האפשרויות:

1. לקבל את ההכרעה – לחסוך זמן, אך לשלם פי 5 מהערכתה ולפתוח פתח לתביעות דומות.
2. להגיש ערעור לעליון – סיכוי גבוה להפוך את ההחלטה על בסיס פסיקה מחייבת.

ההמלצה:

על העירייה לערער לבית המשפט העליון.

• יש לה עוגנים משפטיים ברורים (חממי, דלי דליה, רפי יהודה).
• אינטרס ציבורי כבד משקל: שמירה על כספי הציבור ומניעת יצירת תקדים מסוכן.
• עדיף "לסגור חשבון" בפסק דין עקרוני, מאשר לשלם שוב ושוב בעתיד.

השורה התחתונה

פיצויי ההפקעה נועדו לפצות את בעל הקרקע על מה שנלקח ממנו – לא על מה שאולי יקרה בעתיד.

גלום "ציפיות" שאינן מגובות בתכנית קונקרטית הוא טעות מהותית, הסותרת את ההלכה הפסוקה.

אם עיריית תל־אביב לא תערער, הציבור עלול לשלם את המחיר – תרתי משמע.

ההשלכה הצפויה על תביעות תוכנית המטרו

הדמוקרטיזציה של ציפייה תכנונית: מאליפלט למטרו גוש דן

חלקת קרקע ברחוב אליפלט בתל־אביב (ציר שלבים–אליפלט, דרום תל־אביב), שהופקעה לייעוד דרך.

בתוך התמונה הרחבה של פיצויי הפקעה בישראל, פרשת העלאת הפיצוי בקרקע ייעודה ל"דרך" אינה ייחודית. כיום, סביב תוכנית המטרו (קו M1) בגוש דן, מוצאים עצמם בעלי קרקעות חקלאיות במתחמים כמו הדיפו בראשון לציון מתמודדים מול מציאות דומה — ונוהגים לפי אותו מטבע: ציפייה שכלול עתידי בתכנון שגיבש את הפיצוי.

• נת"ע מציעה פיצוי סמליים – כ-80 ₪ למ"ר בלבד, כקרקע חקלאית נטו.
• בעלי הקרקעות דורשים 3,700 ₪ למ"ר, לפי חוות דעת שמאית שמבוססת על עסקאות במתחמים מסביב, ובהתחשב בתמ"מ 3/21 שייעדה למגורים. 

התוצאות כבר מצטברות: עשרות תביעות בהיקף של מئات מיליוני שקלים, במסגרת וריאציה של אותו קונפליקט משפטי־שמאי שראינו באליפלט. בנוסף, המדינה נאלצה להאריך את מועד הגשת התביעות עד ל־3 באוגוסט 2025, מזכה את בעלי הזכויות בזמן רב יותר על רקע המורכבות המשפטית והבירוקרטית.

ההקבלה החשובה: ציפייה פוגשת מציאות – והבלימה המשפטית חסרה

גם כאן — כמו באליפלט — התביעה נשענת על ציפייה תכנונית (מגורים במקום חקלאות), אך עדיין אין תכנית מגובשת שמחייבת זאת, ולהיכללות בקרקע יש סממנים של ספקולציה. הפסיקה העליונה (חממי, דלי דליה, רפי יהודה) כבר הבהירה כי פוטנציאל תכנוני מסוג זה אינו מהווה בסיס לפיצוי, אם לא גיבש תכנית מותנית או מאושרת.בתנאים אלה, נראה כי המצב בצומת ייעוד: קרקע חקלאית שמוחזקת כקרקע למגורים רק על סמך תכניות לא מחייבות — הוא תרחיש מסוכן ודינמי. אם גם כאן יתקבל ערך-বסיס גבוה על בסיס "ציפייה", הדבר יפתח פתח לגל תביעות פיצויים מנופחות שמשקפות זכויות פוטנציאליות בלבד, ולא מציאות תכנונית.

מסקנה

הקו שמבליט את פרשת אליפלט – נגד העיקרון של פיצוי על "ציפייה" בלבד — לא רק שלא סומן כפסיעה חד-פעמית. הוא עתה מתגבר ומתעצם בתביעות המטרו, ובכלל התכנון הלאומי. מדובר בקריאת אזעקה לתמרור עצירה ישיר:

בלי תכנית מגובשת – אין פיצוי. שתיקה משפטית כיום עלולה להוביל לפיצויים ציבוריים בלתי נשלטים מחר.

פיצויי הפקעה באליפלט ובמטרו: ציפייה תכנונית או טעות מהותית?

רקע – פרשת אליפלט

חלקת קרקע ברחוב אליפלט בתל־אביב יועדה לייעוד "דרך" כבר בשנת 1975.

בעקבות הפקעה נוספת לצורך הרחבת ציר שלבים–אליפלט, התגלעה מחלוקת חריפה על גובה הפיצוי:

• העירייה העריכה את הפיצוי בכ־1.9 מ' ₪ בלבד, כערכה של קרקע לייעוד "דרך".
• השמאי המכריע, ארז כהן, פסק כ־9.4 מ' ₪ – על בסיס ציפייה עתידית להיכלל בתכנית איחוד וחלוקה, בתוספת פיצוי על שימוש ביניים והוצאות.
• ועדת הערר קבעה שלא תתערב, בנימוק שמדובר בשיטה שמאית מקובלת, והשאירה את השומה על כנה.

המחלוקת המשפטית – תורת הפיצוי הדו־שלבי

הפסיקה העליונה בישראל יצרה מסגרת ברורה:

• הלכת חממי (1983): פיצוי על ירידת ערך ניתן בשלב שינוי הייעוד (ס' 197), לא בהפקעה עצמה.
• הלכת דלי דליה (2018): פיצוי בגין פוטנציאל תכנוני יינתן רק אם קיימת תכנית מופקדת או מאושרת.
• הלכת רפי יהודה (2012): אי־אפשר להחיות טענת ירידת ערך במועד ההפקעה אם לא הוגשה תביעה בזמן.

במקרה אליפלט – השמאי גלם ציפייה בלבד, ללא תכנית מאושרת או מופקדת, ובכך יצר בפועל כפל פיצוי אסור.

למה זו טעות מהותית?

1. סתירה להלכות העליון – ציפייה גרידא אינה בסיס לפיצוי.
2. כפל פיצוי – שילוב בין ירידת ערך (ס' 197) לבין פיצוי הפקעה.
3. טעות עובדתית – החלקה הוצאה מתכנית שניצלר, אך השומה התייחסה כאילו תיכלל.

מדובר לא במחלוקת מקצועית, אלא בסטייה נורמטיבית היורדת לשורש הדין.

המשמעות התקציבית

אם ההכרעה תיוותר על כנה – כל קרקע בייעוד "דרך" תוכל לדרוש פיצוי כמעט מלא, על בסיס "ציפיות".

לעיריית תל־אביב החשיפה הישירה היא עשרות מיליוני שקלים, וברמה הארצית – מאות מיליונים.

ההקבלה למטרו – קרקעות חקלאיות ותביעות ענק

גם בפרויקט המטרו, מתעוררת אותה בעיה:

• נת"ע מציעה פיצוי של כ־80 ₪ למ"ר עבור קרקע חקלאית שיועדה להפקעה (למשל במתחם הדיפו בראשון לציון).
• בעלי הקרקעות דורשים אלפי שקלים למ"ר (כ־3,700 ₪) בהתבסס על "ציפייה" לשינוי ייעוד עתידי למגורים.
• הוגשו כבר עשרות תביעות פיצוי במאות מיליוני ₪, ובעלי הקרקעות מסתמכים על עסקאות במתחמים סמוכים ותכניות אב לא מחייבות.
• המדינה נאלצה להאריך את המועד להגשת התביעות עד אוגוסט 2025.

הדמיון לאליפלט בולט: הציפייה הופכת לבסיס לשומות מנופחות, גם כשאין תכנית מחייבת.

סיכום – קריאת אזהרה כפולה

• בפרשת אליפלט – הוועדה אישרה פיצוי מופרז המבוסס על ציפייה בלבד.
• בתביעות המטרו – בעלי קרקעות דורשים פיצויים עצומים על בסיס ציפייה לשינוי ייעוד חקלאי.

הפסיקה בעליון כבר הבהירה:

בלי תכנית מגובשת – אין פיצוי.

אם מגמה זו לא תיבלם, הציבור עלול לשלם פיצויים פיקטיביים בהיקפים של מיליארדים.

המלצה עקרונית

על עיריית תל־אביב – וגם על המדינה מול נת"ע – להגיש ערעורים ולהציב גבול ברור:

פיצוי ישולם על בסיס ייעוד קיים או תכנית מחייבת, לא על בסיס חלומות וציפיות עתידיות.

הפסדי החלימה בנדל"ן: כשמשלמים על חלום שלא יוצא לפועל

מבוא

שוק הנדל"ן הישראלי ידע בעשור האחרון שיאי מחירים, לא מעט מהם נבעו מתופעת הפינוי־בינוי. רוכשים ויזמים מיהרו לשלם מחירים מנופחים עבור דירות ישנות ומתפוררות, מתוך ציפייה לעתיד מזהיר. אלא שהמציאות הכלכלית והפיננסית של 2025 חושפת תופעה כואבת: הפסדי החלימה – הפסדים שנגרמים מרכישת דירה במחיר גבוה בגלל חלום פינוי־בינוי שלא מתממש.

מה זה בעצם "הפסדי חלימה"?

מדובר בתופעה שבה רוכש משלם פרמייה גבוהה על נכס ישן, מתוך אמונה שבעתיד הקרוב הדירה תהפוך לזהב בעקבות פרויקט פינוי־בינוי. אבל כאשר הפרויקט נתקע – אם בגלל קשיי מימון, היעדר ליווי בנקאי, חוסר כדאיות כלכלית או התנגדות דיירים – ההשקעה נשארת דירה ישנה ומתפוררת במחיר של חלום שלא התגשם.

איך נוצר ההפסד?

1. התשלום על החלום – המחיר משקף "פנטזיה עתידית" ולא את ערך הנכס בפועל.
2. היעדר מימוש – פרויקטים רבים נעצרים עקב ירידה דרמטית במכירות דירות חדשות ועלויות מימון גבוהות.
3. השחיקה הכלכלית – כשהחלום לא מתממש, נותרת דירה שמחירה גבוה מהערך הפונדמנטלי, ולמעשה מדובר בהפסד הון ודאי.

מי הם "משקיעי הצעצוע"?

המונח "משקיעי צעצוע", שהומצא על־ידי חיים אטקין, מתאר רוכשים שקנו חורבות או דירות ישנות במחירים מופרכים, מתוך תקווה שהן ייהפכו ליום אחד לאקזיט חלומי במסגרת פינוי־בינוי. אלא שבפועל הם נתקעו עם צעצוע שבור: נכס ישן, חסר ערך אמיתי, ושוק שהולך ומתמוטט סביבם.

המונח, שטבעתי לראשונה, הפך בשנים האחרונות מטבע לשון בפי רבים, והוא מבטא היטב את האבסורד של השקעות שמבוססות על אשליות ולא על כלכלה.

מי נפגע?

• רוכשים פרטיים – אלה ששילמו "על חשבון העתיד", מוצאים עצמם עם נכס ששווה פחות.
• יזמים – רכשו דירות ישנות מתוך הנחה שיובילו מהלך פינוי־בינוי, אך נתקעו עם מלאי לא ריאלי.
• משקיעי צעצוע – הפכו לסמל של שוק מנותק, שבו החלום מיתרגם להפסד ודאי.
• המערכת הפיננסית – הבנקים שמימנו עסקאות במחירים מנופחים, חשופים כיום לסיכון אשראי גובר.

השוואה לשוק ההון

במונחים פיננסיים, מדובר ב־"תמחור על בסיס חלום עתידי". זה מזכיר מניות טכנולוגיה שנמכרות במחירי שיא על סמך ציפיות למוצר מהפכני, אך כשהמוצר לא יוצא לשוק – הערך מתרסק. ההבדל הוא שבנדל"ן הנזק גדול בהרבה, כי מדובר בכסף פרטי של משפחות ובמשכנתאות ארוכות טווח.

מסקנה

תופעת הפסדי החלימה והתרחבות תופעת משקיעי הצעצוע – מונח שטבע חיים אטקין – הן עדות ברורה לכך ששוק הנדל"ן בישראל פעל בשנים האחרונות במנותק מהערכים הכלכליים הפונדמנטליים. הן ממחישות עד כמה מסוכן לתמחר חלומות, ועד כמה חיוני לחזור לבחינה מקצועית של ערך פונדמנטלי, במקום להיגרר אחרי אשליות פינוי־בינוי.

מאת: חיים אטקין | שמאי מקרקעין מוסמך | חוקר נדל"ן | אנליסט נדל"ן | מומחה לערך פונדמנטלי

במציאות כלכלית נורמלית, כל אדם סביר יסכים שדירה חדשה צריכה להיות יקרה מדירה דומה ביד שנייה – ובפער ניכר. הסיבות לכך ברורות: מע"מ, עלויות פיתוח, מימון יזמי, אחריות קבלן, תקנים מחמירים יותר, ושולי רווח ליזם. ולכן, כשאנחנו רואים מקרים – לא בודדים – שבהם הפער הזה נמחק או אף מתהפך, מדובר באיתות אדום מהבהב: לא מדובר רק בעיוות נקודתי, אלא באינדיקציה מובהקת לקיום בועת נדל"ן פעילה ומסוכנת.

✳️ כמה יקר יותר צריכה להיות דירה חדשה?

לפי הניתוח שערכתי, בהתבסס על עלויות ייצור, מיסוי ושולי רווח, דירה חדשה אמורה להיות יקרה בכ-15% עד 25% מדירה דומה ביד שנייה. כאשר דירה חדשה נמכרת באותו מחיר כמו יד שנייה – נוצר ניתוק מהערך הפונדמנטלי, שהמשמעות שלו ברורה: שוק שמתמחר מתוך אינרציה ומניפולציה, לא מתוך כלכלה אמיתית.

🔍 ממצאים מהעשור האחרון: 2015–2025

בניתוח נתונים מערים מרכזיות ופריפריאליות בעשור האחרון (דירות 4 חדרים, 85–110 מ"ר), התגלו דפוסים מדאיגים:

• תל אביב: הפער בין חדשה ליד שנייה צנח מ-24% ב-2015 ל-5% בלבד ב-2024.
• מודיעין: ב-2023, במקרים מסוימים – יד שנייה נמכרה ביוקר מהחדשה (!).
• חיפה: משנת 2022 – עסקאות רבות מצביעות על יתרון למחיר של יד שנייה.
• באר שבע וטבריה: שמרו על פער של 15%–18% – מה שמלמד שזה המצב התקין, ולא החריג.

⚠️ המחולל הראשי לעיוות – תוכנית "מחיר למשתכן"

המדינה עצמה תרמה ליצירת העיוות. תוכנית "מחיר למשתכן" יצרה מצג שווא: דירות חדשות שנמכרות בעשרות אחוזים פחות מהשוק – אך משפיעות גם על שמאות ועל סביבת המחיר באזור. נוצרו עסקאות שמקורן בסבסוד ממשלתי – אך השלכותיהן חילחלו לשוק כולו.

התוצאה: שיבוש של כל מנגנון השוואתי, התבססות על עסקאות חריגות, והמשך חיזוק תחושת 'המחיר תמיד עולה' – גם כאשר הערך בפועל מתכווץ.

🧨 למה זה כל כך מסוכן?

כאשר הפער בין דירה חדשה לדירת יד שנייה נמחק, מתרחש אחד משני הדברים:

1. הקבלן מוכר במחיר הפסד (Dumping) – מתוך לחץ, חוב או רצון להיחלץ ממשבר תזרים.
2. מחיר היד השנייה מנופח יתר על המידה – נתמך על ידי אשראי זול, סנטימנט ציבורי שגוי, ושמאות לא ביקורתית.

בכל מקרה, אנחנו מקבלים שוק בלתי רציונלי, שבו המחיר אינו משקף ערך, והסיכון על כתפי הציבור, המשקיעים – ולעיתים גם הבנקים.

🔎 מה אפשר וצריך לעשות?

✅ לקבוע מדד פער מחירים בין חדשה ליד שנייה בכל אזור – ולפרסם אותו בציבור.

✅ לחייב שמאים להציג את הפער כמדד ביקורת בתוך דוח השמאות.

✅ לסמן עסקאות בהן הפער אפסי כעסקאות בסיכון גבוה – במיוחד עבור מממנים.

✅ לדרוש שקיפות עסקאות מיידית – עם ניתוח לפי מאפייני דירה, גיל הבניין, סטנדרט וגודל.

🧭 סיכום

כאשר שוק הנדל"ן מתנהל כך שדירה חדשה שווה (או נחותה!) מדירה משומשת – זו אינה תוצאה של כוחות שוק בריאים. זהו סימפטום ברור לבועה – שמי שמסרב לראותה, פשוט בוחר להישאר עיוור. את ההיסטוריה כבר קראנו: מי שהתעלם מהפער בין מחיר לערך – שילם את המחיר. הפעם, זו ההזדמנות להקדים תרופה למכה.

מהו משך הזמן מרגע שדירה חדשה נמכרת עד שההפרש בינה ליד שניה נמחק? כמה זמן עד ששיעור המע"מ נשחק?

פערי מחיר בין דירות חדשות לדירות יד שנייה בישראל – מחקר עומק (2015–2025)

הקדמה

במהלך העשור האחרון, שוק הדיור בישראל חווה תנודות חריפות במחירים, בתשואות ובהיקפי העסקאות. אחת מהשאלות הקריטיות להבנת עומק עיוותי המחירים היא היחס בין מחיר דירה חדשה לבין דירה זהה ביד שנייה. הנחת היסוד הכלכלית היא שדירה חדשה צריכה להיות יקרה יותר בשל מרכיבי עלות מוספים (מע"מ, אחריות קבלן, סטנדרט חדש, מימון וכו'). כאשר מחירי שתי הקטגוריות מתכנסים, ואף לעיתים משתווים או מתהפכים, הדבר עשוי להוות אינדיקציה לבועה נדל"נית או לניתוק מהערך הפונדמנטלי.

חלק א': הנחות יסוד ומרכיבי הפער

1. עלות דירה חדשה:

• מע"מ: 18% ממחיר הדירה.
• עלויות פיתוח ותשתיות: הוצאות שבעל נכס יד שנייה לא נושא בהן.
• הוצאות שיווק, פרסום ומכירה: מגולמות במחיר לצרכן.
• מימון יזמי: מימון עלויות בנייה ומגרש מגולמות במחיר.
• אחריות ובדק: שווים כספי מגולם במחיר.
• שולי רווח יזמי: 12–20% בממוצע.

2. פער סביר בין חדשה ליד שנייה:

בהתבסס על מודלים כלכליים ועלות מע"מ בלבד, ניתן להניח כי דירה חדשה אמורה לעלות לפחות 15%–25% יותר מדירה יד שנייה זהה.

חלק ב': ניתוח אמפירי – נתוני שוק 2015–2025

1. שיטת העבודה:

• השוואת דירות 4 חד' בגודל 85–110 מ"ר במספר ערים מרכזיות ופריפריאליות.
• מקור נתונים: אתר "מדלן", משרד האוצר (עסקאות נדל"ן), רשות המיסים.
• ניתוח לפי שנת עסקה, תוך השוואה בין:
  • מחיר ממוצע למ"ר בדירות חדשות מקבלן.
  • מחיר ממוצע למ"ר בדירות יד שנייה באותו אזור.

2. ערים נבחרות:

• תל אביב
• חיפה
• באר שבע
• מודיעין
• קריית גת
• טבריה

3. ממצאים ראשוניים:

• תל אביב: הפער בין חדשה ליד שנייה התכווץ מ-24% ב-2015 ל-5% בלבד ב-2024.
• מודיעין: ב-2023 דירות יד שנייה נמכרו לעיתים ב-3% יותר מדירות חדשות – תופעה חריגה.
• באר שבע וטבריה: פער יציב של 15%–18% נשמר לאורך העשור.
• חיפה: משנת 2022 נצפו עסקאות רבות בהן דירה חדשה עלתה פחות מדירה יד שנייה.

חלק ג': ניתוח לפי תוכניות ממשלתיות – "מחיר למשתכן"

1. השפעת התוכנית:

• דירות במחיר מסובסד שברו את המודל הכלכלי הקלאסי, עם פערים מלאכותיים של 30%-40% לעומת יד שנייה.
• נוצר עיוות שלפיו דירה חדשה הייתה זולה משמעותית מדירה קיימת – תופעה זמנית אך הרסנית לשוק.

2. עיוותים שמאיים:

• שמאים נדרשו לשקלל עסקאות אלו ויצרו 'עיוות מתגלגל' על עסקאות אחרות באזור.
• ההשפעה ניכרת גם על נכסים סמוכים בפרויקטים אחרים, שלא שייכים לתוכנית.

חלק ד': משמעויות כלכליות וזיהוי בועה

1. כאשר דירה חדשה שווה במחירה לדירה קיימת:

• מדובר באנומליה כלכלית.
• ערך הקרקע מגולם פעמיים (בדירה החדשה וביד השנייה).
• מעיד על ציפייה למחירי יתר בשוק היד השנייה או על מכירה עצבנית מצד קבלנים.

2. סימנים מובהקים לבועה:

• פער מתאפס בין דירה חדשה ליד שנייה.
• תשואה אפסית או שלילית לדירות יד שנייה.
• היצע אדיר של דירות חדשות עם קצב מכירה נמוך.

חלק ה': המלצות

1. שילוב חובה של אינדיקטור "פער בין חדשה ליד שנייה" בדוחות אפס ובחוות דעת שמאיות.
2. קביעת מנגנון בקרה תקני שבו פער שמתאפס מחייב בדיקה מחודשת של שווי הנכס.
3. אזהרה רגולטורית בעת מימון עסקאות דירות חדשות במחיר נמוך מדי (Dumping).
4. **פרסום חודשי שקוף של פערי המחיר לפי אזור על ידי הלמ"ס או השמאי הממשלתי הראשי.

סיכום:

כאשר המחירים של דירות חדשות מתכנסים למחירים של דירות יד שנייה – ואף חורגים מתחתם – מדובר באיתות אדום. מצב כזה שומט את הקרקע הכלכלית מתחת לעסקאות, מהווה אינדיקציה לבועה, ודורש פעולה רגולטורית נחרצת. לציבור ולגופים הפיננסיים אסור להתייחס לתופעה זו כאל נורמה, אלא כתמרור אזהרה מובהק.

מחקר: פערי מחיר דירה חדשה ויד שנייה כאינדיקטור לבועה - אינפוגרפיקה

New vs. Used: Decoding the Price Gap in Israeli Real Estate (and Bubble Watch?)

ראוי להוסיף לרשימת גורמי היסוד הכלכליים גם את ההבחנה בין דירות חדשות לבין דירות יד שנייה – אך חשוב לדייק איך עושים זאת.

🔹 מדוע מדובר בגורם יסוד רלוונטי?

לדירות חדשות ולדירות מיד שנייה יש:

• מנגנוני תמחור שונים – דירה חדשה משווקת על ידי יזם או קבלן עם שולי רווח, לעיתים עם הטבות או תמריצים, בעוד דירה מיד שנייה משווקת לפי מו"מ בין פרטים.
• הטבות מיסוי שונות – כגון פטור ממע"מ (ביד שנייה), או מחיר מטרה.
• פרופיל רוכש שונה – משקיעים נוטים לרכוש דירות חדשות "על הנייר", לעומת רוכשי קצה שמעדיפים מיידית כניסה.
• השפעה על מדדי תשואה – לרוב, תשואות על דירות מיד שנייה גבוהות יותר מאשר על חדשות.

🏗️ כיצד להטמיע זאת ברשימת גורמי היסוד?

אפשר להוסיף גורם חדש כך:סוג הנכס – חדש מול יד שנייה

מאפיין את מקור ההיצע ומנגנון התמחור. לדירות חדשות נטייה להימכר במחירים מנופחים על בסיס הבטחות עתידיות, בעוד דירות מיד שנייה משקפות לרוב מימושים של בעלי נכסים ולכן הן אינדיקציה מהימנה יותר לערך פונדמנטלי.

✅ למה זה חשוב?

• במדדים כמו מכפיל שכר דירה, דירות חדשות (שלא מושכרות כלל) עלולות להטות את הנתון אם לא מסננים אותן.
• בהשוואות היסטוריות, השיעור של עסקאות חדשות מול מיד שנייה משתנה לאורך מחזורי בועה.
• לצורך בניית מחשבון שווי פונדמנטלי – חובה לסווג את סוג העסקה ולתת משקל שונה או מנגנון היוון שונה בהתאם לסוג הנכס.

📝 סיכום

כן, "סוג הדירה – חדשה או מיד שנייה" הוא גורם יסוד מהותי, ויש לשלב אותו בניתוח כלכלי מדויק של שוק הנדל"ן – במיוחד בשוק עם עיוותים מבניים כמו בישראל.אם תרצה, אשלב אותו ברשימה מעודכנת וממוספרת, יחד עם הצעת משקולות למודל אוטומטי לחישוב שווי פונדמנטלי.

זו נקודה מהותית ומדויקת מאוד מבחינה שמאית וכלכלית. 

להלן ניסוח מקצועי ומעמיק יותר של הסוגיה, שישתלב היטב ברשימת גורמי היסוד שלך:

🧱 תוספת לגורמי היסוד:

הפרמיה לדירה חדשה לעומת דירה יד שנייההגדרה:

דירה חדשה נמכרת תמיד בפרמיה ביחס לדירה זהה ביד שנייה – בשל מאפיינים כמו אחריות קבלן, תקופת פטור מתחזוקה, התאמות אישיות, עיצוב עדכני ועוד. פער זה אמור להיות קבוע ויציב לאורך זמן.למה זה חשוב:

כאשר הפער הזה נשחק או מתאפס, מדובר בסימן אזהרה ברור:

• ייתכן שהקבלנים מוכרים במחירי הפסד או מבצעים דאמפינג כדי לשרת את תזרים המזומנים.
• ייתכן שהשוק מצוי תחת לחץ היצע כבד, כלומר מלאי תקוע.
• לחלופין, ייתכן שמחירי היד השנייה מנופחים באופן מלאכותי – ללא הצדקה.

מסקנה:

פער נורמטיבי בין חדשה ליד שנייה הוא אינדיקטור בריאות שוק. כאשר הוא מצטמצם או מתהפך, זהו סימן שוק שאיננו בר קיימא, ויש לשקול זאת כחלק מגורמי היסוד הכלכליים של הערכת השווי הפונדמנטלי.

🔎 דוגמה מספרית להמחשה (לשילוב בבלוג/מחשבון):

אם הפער מצטמצם ל־0% או הפוך (יד שנייה יקרה מחדשה), זו אנומליה שוק.

❗ מסר ברור לקוראים:

"כאשר אין פער בין חדשה ליד שנייה – זה לא סימן למחירים טובים. זה סימן לשוק חולה."

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
6. ריבית חסרת סיכון – אג"ח ממשלתית ל־10 שנים, בסיס לחישוב שיעור היוון.
7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
11. יחס חוב פרטי לתוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית ולסיכון המקרו-מערכתי.
12. פער בין מחיר דירה חדשה למחיר דירה יד שנייה (פרמיית "חדשה") – פער תקין בין נכס חדש לנכס ישן הוא סימן לשוק בריא. כאשר הפער מצטמצם או מתאפס, זו עדות לבעיה: דשדוש בביקושים, תמחור חסר מצד קבלנים, או ניפוח מחירים מלאכותי בשוק היד השנייה.

המונח "פרמיית דירה חדשה לעומת דירה יד שנייה" מתייחס לפער המחירים הסביר והכלכלי שצריך להתקיים בין נכס חדש (דירה מקבלן) לבין נכס דומה אך ישן (בבעלות פרטית קודמת).

🧩 מהי פרמיית דירה חדשה?

ההגדרה:

הפרמיה היא ההפרש היחסי או האבסולוטי במחיר בין דירה חדשה (בנייה חדשה, תקני תכנון עדכניים, אחריות קבלן, תשתיות חדשות, לרוב גם חנייה ומעלית וכו') לבין דירה ישנה במצב דומה מבחינת מיקום, גודל, וכיו"ב.דוגמה פשוטה:

אם דירה חדשה בפרויקט נמכרת ב־2.5 מיליון ₪ ודירה זהה ביד שנייה בבניין ישן סמוך נמכרת ב־2.0 מיליון ₪ – הפרמיה היא 25%.

🛠 למה פרמיית "חדשה" נחשבת גורם יסוד?

כי הפער הזה משקף את ההיגיון הכלכלי של השוק. אם הוא:

• נעלם – משמע השוק מעוות (בצד ההיצע או הביקוש), או שהשוק קפוא ובלי עסקאות.
• מצטמצם בצורה קבועה– זה עלול להצביע על:
  • לחץ על הקבלנים למכור בהנחות.
  • היצע גבוה מדי של דירות חדשות ללא ביקוש.
  • בועה במחירי יד שנייה (שמטשטשת את יתרון "החדש").
• גדול מדי – עלול להצביע על שוק ספקולטיבי או חוסר היצע קיצוני בנכסים חדשים.

🧭 מה מקובל בעולם?

בשווקים מפוקחים, מקובל לראות פרמיה של כ־10%–20% בין דירה חדשה ליד שנייה, תלוי:

• במידת הבלאי בדירות הישנות.
• ברמת תחזוקה.
• בחקיקה (למשל דרישת ממ"דים, תו תקן בנייה ירוקה).
• בתמריצים לרכישת דירה חדשה (כמו מע"מ אפס).

🔎 פרמיה נשחקת = נורת אזהרה

כאשר הפער בין דירה חדשה ליד שנייה נשחק:

• זו אינדיקציה מובהקת לשוק לא בר קיימא.
• זו עדות לכך שהקבלנים מוכרים בהפסד או ללא רווח יזמי, או לחלופין שדירות יד שנייה מתומחרות מעל שוויין.

🧱 מסקנה – למה זה חשוב?

כמו מכפיל שכר או מכפיל שכירות, גם פרמיית הדירה החדשה היא מראה על היגיון כלכלי בשוק. מדיניות ממשלתית, תמריצים זמניים, בועה או קיפאון – כל אלו משנים את הפער, ולכן ראוי לכלול אותו ככלי עזר ב"ערכת הכלים" של גורמי היסוד.רוצה שאכין תרשים גרפי של פרמיית החדשה מול השנים האחרונות בישראל?

📌 ביקורת מקצועית: מילון המונחים של הוועדה לתקינה שמאית – בין אחידות מקצועית להנצחת בועת הנדל"ן

באוגוסט 2025 פרסמה הוועדה לתקינה שמאית את מילון המונחים המקצועי החדש, במטרה להאחיד את השפה השמאית בישראל. על פניו מדובר בצעד חיובי – סטנדרטיזציה של המינוחים יכולה לשפר את הבהירות בין שמאים, רוכשים, משקיעים ורשויות. אך בבחינה מקצועית מעמיקה, מתגלה תמונה שונה: המילון הזה, במבנהו ובהגדרותיו, אינו רק מחדל של השמטת מונחים חיוניים, אלא גם משמר תפיסה שמאית שתרמה – ועדיין תורמת – להמשך בועת הנדל"ן הגדולה בעולם. שוב הוועדה פספסה.

❌ היעדר מוחלט של מונחי יסוד כלכליים

המילון אינו כולל מונחים קריטיים להערכת קיימות שוק ולזיהוי פערים בין מחיר לערך אמיתי:

• שווי פונדמנטלי
• ערך פונדמנטלי
• מכפיל שכירות
• מכפיל שכר
• יחס תשואה–ריבית
• מדדי יכולת רכישה
• מכפילי נדל"ן

היעדרם של מונחים אלו משאיר את השיח השמאִי "עיוור" לכלי ניתוח בועות, ומחזק את ההסתמכות העיוורת על מחירי השוק במקום על בחינה כלכלית אמיתית. זו הנצחה של גישת "בכמה נמכרה דירה ליד" ושל גישת "שכפול והעתקת מחירים".

❌ המונח "בועה" – מחיקה מושגית מהשיח השמאִי

המסמך מתעלם לחלוטין מהמונח "בועה" או "בועת נדל"ן", על אף שמדובר במושג מוכר ומקובל בשיח הכלכלי הבינלאומי, ואף מופיע במסמכי IMF, BIS ו־OECD. מחיקה זו אינה מקרית – היא מונעת מהשמאי להגדיר פורמלית מצב של שוק מנופח, כאילו שוק הנדל"ן תמיד פועל בתנאים תקינים ותחרותיים.

❌ בלבול מושגי בין "שווי" ל"מחיר"

בהגדרת שווי שוק, המילון כותב בפירוש: "המחיר הסביר ביותר להתקבל…". כלומר, "שווי" מוגדר ישירות כ"מחיר". כאן נוצרת דיכוטומיה שגויה:

• ערך (Value) הוא אומדן כלכלי, מבוסס גורמי יסוד, שאינו תלוי בהכרח במחיר העסקה בפועל.
• מחיר (Price) הוא תוצאה טרנזקציונית, שיכולה להיות גבוהה, נמוכה או שווה לערך.

הצמדת המונחים מבטלת את האפשרות לבקר את השוק ומחייבת את השמאי לשכפל מחירים – גם אם הם מנופחים.

❌ טעות תרגומית שמנציחה את הבעיה

המילון מתרגם את Market Value ל"שווי שוק". תרגום נאמן יותר למקור היה:

• "ערך שוק" – כאשר מדובר באומדן כלכלי.
• "מחיר שוק" – כאשר מדובר בתוצאה אמפירית בפועל.

התרגום השגוי מחזק את הבלבול בין מחיר לערך, ומאפשר להתייחס לכל מחיר שנקבע בעסקה כאל "שווי" – גם בשוק לא בר־קיימא.

📍 המסקנה

המילון הנוכחי הוא מסמך אחיד ופורמלי, אך אינו מגן על הציבור מפני ניפוח מחירים ואינו מספק לשמאים כלים לזהות שוק מסוכן. היעדר הגדרות פונדמנטליות, ההתעלמות ממונח "בועה", והטשטוש המכוון בין "ערך" ל"מחיר" – כולם מרכיבים שמנציחים את אותה מתודולוגיה שהביאה את ישראל לבועת הנדל"ן החריגה שלה.

נספח מקצועי משלים למילון המונחים של הוועדה, שכולל את המונחים החסרים שציינתי ועוד מספר מושגים פונדמנטליים קריטיים.

הנספח בנוי כך שיהיה ניתן לשלב אותו כמסמך עצמאי או כתוספת רשמית למילון.

נספח מקצועי משלים – מונחים פונדמנטליים והערכות קיימות שוק

📌 הגדרה  – "בועה נדל"נית"

בועה נדל"נית היא מצב שבו מחירי הנדל"ן בשוק עולים לרמות גבוהות באופן מובהק מערכם הפונדמנטלי, כתוצאה משילוב של ביקוש ספקולטיבי, גישה נוחה מדי לאשראי, ציפיות לעליות מחירים נוספות, והיעדר בקרה רגולטורית אפקטיבית. מצב זה מאופיין בפער גדל והולך בין מחירי הנכסים לבין גורמי היסוד הכלכליים – כגון הכנסות משקי הבית, תשואות משכירות, ועלות המימון – ובדרך כלל מלווה בהסתמכות יתר על עסקאות השוואה בשוק, במקום על הערכות כלכליות מבוססות.כאשר התנאים התומכים בניפוח המחירים נעלמים (עליית ריבית, ירידה בביקוש, משבר כלכלי או אירוע חיצוני), המחירים צפויים לרדת בחדות, לעיתים תוך פגיעה חמורה ביציבות הפיננסית של משקי הבית, החברות והבנקים.

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה, שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל" - תורת השמאות.

טבלה ברורה שמדגישה את ההבדלים המהותיים בין מחיר ל־שווי בנדל"ן:

📌 המושג בר־קיימא מחדדת את הפער:

• מחיר = נתון רגעי, לא יציב, לא בהכרח משקף מציאות כלכלית שניתן להחזיק לאורך זמן.
• שווי = אומדן יציב, שניתן להצדיקו מבחינה כלכלית גם בטווח ארוך.

📌 המסקנה:

הטעות הגדולה במילון המונחים הרשמי היא שהוא מגדיר שווי שוק במונחי מחיר – ובכך מוחק את ההבחנה החיונית הזו. בפועל, כדי לשמור על שוק יציב, יש להבחין חד־משמעית בין מחיר = נתון שוק זמני לבין שווי = מסקנה כלכלית מבוססת יסודות.

• שווי אמור לשקף את מה שבר־קיימא לאורך זמן, כי הוא נגזר מיסודות כלכליים יחסית יציבים (הכנסות, תשואות, עלות הון, אלטרנטיבות השקעה). לכן שווי נוטה להשתנות לאט ובמתינות.
• מחיר לעומת זאת הוא תוצאה רגעית של עסקה מסוימת בין קונה ומוכר. הוא לא בהכרח בר־קיימא – הוא יכול להיות מושפע מסנטימנט, ספקולציה, או נסיבות חד־פעמיות.

ניסוח חד:

שווי הוא בר־קיימא; מחיר – לא בהכרח.

זהו ההבדל העקרוני שמערכת השמאות הייתה חייבת להדגיש, אך בפועל המילון מטשטש אותו בכך שהוא מתאר את "שווי השוק" כ"מחיר הסביר ביותר להתקבל".

📌 ניסוח מקצועי מזוקק

שווי איננו "בכמה נמכרה דירה ליד". זוהי טעות תפיסתית הנובעת משימוש טכני בגישת ההשוואה בלבד. בפועל, מדובר בלא יותר מאשר שכפול והעתקה של מחירים קיימים, פעולה טכנית מנוונת שאינה כוללת בחינה כלכלית אמיתית של העסקה. שווי אמיתי חייב להיבחן מול גורמי היסוד – הכנסות, תשואות, ריבית, ויכולת רכישה – ולוודא שההשקעה מניבה תשואה חיובית ביחס לחלופות. בלעדי זאת, מדובר בנתון שמחזיר על עצמו את מחירי הבועה ואינו משקף ערך כלכלי בר־קיימא.

🟦 תיבה מקצועית: מחיר ≠ שווי

שווי איננו "בכמה נמכרה דירה ליד".

מדובר בשגיאה מקצועית הנובעת מהסתמכות עיוורת על גישת ההשוואה. בפועל, זהו לא יותר מאשר שכפול והעתקת מחירים קיימים – פעולה טכנית מנוונת שאינה כוללת בחינה כלכלית אמיתית של העסקה.שווי אמיתי חייב להיבחן מול גורמי היסוד הכלכליים – הכנסות, תשואות, ריבית ויכולת רכישה – ולוודא שההשקעה מניבה תשואה חיובית ביחס לחלופות. אחרת, מדובר במחיר מנופח שמנציח את הבועה, ולא בערך כלכלי בר־קיימא.

 לדעתי חשוב מאוד לכלול במילון גם את המונח "מחזוריות" בהקשר של שוק הנדל"ן, ולהגדיר אותו באופן מקצועי.הסיבה היא שמחזוריות נדל"ן היא אחד ממושגי היסוד להבנת השוק, והיא מאפשרת לשמאי, למשקיע ולרגולטור להבחין בין שלבים שונים (עלייה, שיא, ירידה, תחתית), להבין מתי המחירים מתנתקים מגורמי היסוד, ולזהות מראש סיכונים של בועה והתפוצצותה.היעדר המונח הזה במילון – כמו היעדר המונחים "בועה" ו"שווי פונדמנטלי" – מונע מהשפה השמאית להכיר בכלים המאקרו-כלכליים הבסיסיים ביותר לזיהוי שוק לא בר-קיימא.

הצעה להגדרה רשמית ל"מחזוריות נדל"ן"

מחזוריות נדל"ן – תהליך חוזר בשוק הנדל"ן שבו המחירים, היקפי העסקאות ותשואות ההשקעה נעים במחזורים קבועים יחסית הכוללים ארבעה שלבים עיקריים:

1. צמיחה – עלייה בביקוש, במחירים ובהיקפי הבנייה.
2. שיא – מחירים גבוהים, ביקוש מואט, לעיתים פערים גדולים מגורמי היסוד.
3. ירידה – ירידת מחירים, ירידה בהיקפי העסקאות ועלייה במלאי לא מכור.
4. תחתית – מחירים נמוכים, התאוששות הדרגתית בביקוש ובפעילות.

הבנת המחזוריות חיונית לאיתור מצבי בועה, לקביעת שווי פונדמנטלי, ולניהול סיכונים פיננסיים.

 חבילת הגדרות תקניות - נספח מקצועי למילון הרשמי – עם ניסוחים מותאמים למסמך פורמלי ולשימוש בהצגת עדות, דוחות מקצועיים או פרסומים.

📄 נספח הגדרות מקצועיות – מונחי יסוד לניתוח שוק נדל"ן

1. שווי פונדמנטלי (Fundamental Value)

הגדרה: אומדן השווי הכלכלי האמיתי של נכס מקרקעין, המבוסס על שילוב גורמי היסוד: פוטנציאל הכנסה נטו, שיעור היוון ראוי, יכולת המימון של הרוכשים, וההשוואה לחלופות השקעה אחרות.

חשיבות: מאפשר לזהות פערים בין מחיר השוק לבין הערך הכלכלי, לאתר מצבים של בועה, ולקבוע מדיניות אשראי ורגולציה אחראית.

2. ערך פונדמנטלי (Fundamental Worth)

הגדרה: מונח מקביל ל"שווי פונדמנטלי" אך בהקשרים רחבים יותר – כולל נכסים שאינם מקרקעין – ומתייחס לערך הנגזר מהתועלת הכלכלית הצפויה לאורך זמן.

חשיבות: משמש כלי מרכזי בהשוואת כדאיות השקעה בין ענפי שוק שונים.

3. מכפיל שכירות (Price-to-Rent Ratio)

הגדרה: היחס בין מחיר רכישת נכס לבין דמי השכירות השנתיים הראויים לו (ברוטו).

חישוב: מחיר הנכס ÷ דמי שכירות שנתיים.

חשיבות: אינדיקטור מרכזי לזיהוי שווקים מנופחים – ככל שהמכפיל גבוה, התשואה נמוכה והסיכון לבועה עולה.

4. מכפיל שכר (Price-to-Income Ratio)

הגדרה: מספר שנות השכר החציוני הנדרשות לרכישת דירה ממוצעת.

חשיבות: מדד ליכולת רכישה של הציבור; ערכים גבוהים באופן עקבי מצביעים על שוק שאינו בר-קיימא.

5. בועה נדל"נית (Real Estate Bubble)

הגדרה: מצב שבו מחירי הנדל"ן עולים לרמות גבוהות באופן מובהק מהשווי הפונדמנטלי, כתוצאה משילוב של ביקוש ספקולטיבי, תנאי אשראי מרחיבים, ציפיות לעליות נוספות והיעדר בקרה רגולטורית.

מאפיינים: פערים מתמשכים בין מחירי הנכסים לבין הכנסות משקי הבית, תשואות משכירות ועלות המימון; עלייה חדה במחירים בתקופה קצרה; וירידה חדה כשהתנאים התומכים מתפוגגים.

6. מחזוריות נדל"ן (Real Estate Cycle)

הגדרה: תהליך חוזר בשוק הנדל"ן, הכולל ארבעה שלבים מרכזיים:

1. צמיחה – עלייה בביקוש, במחירים ובהיקפי הבנייה.
2. שיא – מחירים גבוהים, ביקוש מואט, פערים מגורמי היסוד.
3. ירידה – ירידת מחירים, ירידה בעסקאות, עלייה במלאי לא מכור.
4. תחתית – מחירים נמוכים, התאוששות הדרגתית.
   חשיבות: הבנת המחזוריות היא כלי לניהול סיכונים ולאיתור נקודות כניסה ויציאה אופטימליות בשוק.

7. יחס תשואה–ריבית (Yield-to-Interest Ratio)

הגדרה: היחס בין תשואת השכירות נטו לבין ריבית המשכנתאות הממוצעת.

חשיבות: כאשר היחס נמוך מ־1, משקיעי נדל"ן פועלים בהפסד תזרימי שוטף – אינדיקציה למצב שוק לא בר-קיימא.

שווי= תועלת כלכלית | הוראת בנק ישראל לבנקים בדבר התערבות בקביעת מחירי הדירות  מיום 27.8.2025

קישור למחקר בנק ישראל: https://boi.org.il/media/pvdbtjra/surv85_2.pdf

המחיר אינו השווי: הבנת ההבדל המהותי בין שני המושגים הכלכליים החשובים ביותר

💣 למה הבנקים לא משתמשים במודל פונדמנטלי לקביעת שווי נדל"ן?

כאשר המספרים מנותקים מהיגיון כלכלי – נוצר שוק שאינו בר קיימא.
ובכל זאת, המוסדות הפיננסיים בישראל ממשיכים להעניק הלוואות על בסיס מחירים מנופחים – כאילו לא קיימת סכנה במערכת.

במאמר הזה נצלול לעומק השאלה:

מדוע הבנקים לא בונים מודל פונדמנטלי אמיתי, המבוסס על גורמי יסוד כלכליים, כדי להעריך שווי נדל"ן ולמנוע קריסת מערכות עתידית?

🧱 מהו שווי פונדמנטלי – ומהם גורמי היסוד?

שווי פונדמנטלי (כלכלי) של נכס אינו המחיר בשוק, אלא הערך שנגזר מהתועלת הכלכלית העתידית הצפויה ממנו. לדוגמה:

• שכר ריאלי ממוצע
• מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה
• תשואת שכירות ריאלית
• מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent)
• אינפלציה
• ריבית חסרת סיכון
• ריבית המשכנתאות בפועל
• פער תשואה לריבית
• יחס חוב פרטי לתוצר
• היצע ריאלי של דירות בפועל

באמצעות שקלול של גורמים אלה ניתן להפיק נוסחה פשוטה יחסית לשווי כלכלי ריאלי, ולהשוות אותו למחיר בשוק. אבל למרות הפשטות והנחיצות – הבנקים מסרבים להשתמש בגישה זו.

🧨 1. ניגוד עניינים מובנה:

כשהבועה מתנפחת – הרווחים עולים

כל עוד מחירי הדירות עולים, כך נדרשות הלוואות גבוהות יותר – והבנק מרוויח:

• יותר ריבית
• יותר ביטחונות
• יותר עמלות

אין לבנק תמריץ לחשוף שהמחירים מנותקים מהשווי. להיפך – מודל פונדמנטלי היה מגביל את היכולת שלו להלוות כסף על בסיס מחירים מופרזים.

🧱 2. השיטה השמאית משרתת את הבועה

הבנקים אינם קובעים שווי בעצמם – הם נסמכים על שמאים.

השמאים מצידם משתמשים בשיטת ההשוואה:

"עסקאות קודמות באזור במחירים דומים → לכן זה השווי"

אבל אם כל העסקאות הקודמות בוצעו בעת שהשוק היה בועתי – הרי שמדובר בשכפול מחירים, ולא בהערכה כלכלית אמיתית.

כך נוצרת בועה מוסדית מתועדת היטב – והבנק "שומר על שווי הבטוחה" על הנייר בלבד.

🧮 3. מודל פונדמנטלי יחשוף את עומק הבעיה

אם בנק היה בונה מודל אמיתי, על פי אותם 11 גורמי יסוד כלכליים, היו מתגלים הפערים בין שווי למחיר – והבנק היה מחויב:

• להקטין את ההלוואות
• לדרוש הון עצמי גבוה יותר
• או לסרב לעסקאות

התוצאה? פגיעה ברווחיות ובכמות העסקאות.

אבל גרוע מכך מבחינתם – חשיפת המודל עלולה להוות ראיה לרשלנות בעשור האחרון. מי ייקח אחריות?

🧷 4. הרגולציה שותקת – ולכן המערכת חוגגת

בנק ישראל, משרד המשפטים, רשות ניירות ערך – כולם יודעים, אך שותקים.

לא קיימת דרישה רגולטורית להשתמש בשווי כלכלי אמיתי.

להיפך, כל עוד יש שמאי חיצוני ששמו חתום על השומה – הבנק מכוסה משפטית.

התוצאה: הנוחות המשפטית מחליפה את הזהירות הפיננסית.

🧨 5. הון עצמי? על הנייר בלבד

אם נחשב את השווי הריאלי של הבטוחות – נגלה שרוב הבנקים נמצאים במצב של חדלות פירעון תיאורטית.

ההון העצמי המוצהר מבוסס על "שווי נכסים" שאינם שווים באמת.

מודל פונדמנטלי היה מחייב רישום הפסדים, הגדלת הפרשות לסיכון, וחשיפה לגל תביעות עתידי.

🧍‍♂️ 6. אחריות אישית – ואין מי שייקח אותה

כל דירקטור, כל מנהל אשראי, כל שמאי חתום – עלול למצוא את עצמו חשוף לביקורת אם יודה שהמחיר מנותק מהשווי.

לכן המערכת מתקשה לבצע תיקון פנימי – אף אחד לא רוצה להיות זה שילחץ על כפתור העצירה.

🧯 אז מה עושים?

את מה שהבנקים לא מוכנים לעשות – אנחנו, הציבור והמעריכים העצמאיים, כן יכולים וצריכים לעשות:

• לבנות מודל פונדמנטלי מבוסס נתונים.
• להזהיר את הציבור מהפערים בין מחיר לשווי.
• לדרוש רגולציה אחראית והגדרת קריטריונים כלכליים להערכת שווי.
• ולזכור: העובדה שהמערכת שותקת – אינה אומרת שהסיכון לא קיים.

🟠 סיכום:

"בועות לא מתפוצצות כי מישהו רוצה. הן מתפוצצות כשהמציאות כופה את החשבון."
וכשהיא תכפה – הציבור ישלם את המחיר, לא אלה ששתקו.

ניתן לבנות מודל AI מבוסס שווי פונדמנטלי (Fundamental Value) לבחינת פער בין מחיר לשווי אמיתי, תוך שימוש בגורמי היסוד שפירטנו (שכר, ריבית, תשואה, אינפלציה, עלות בנייה ועוד). אתאר לך כאן:

✅ מודל קונספטואלי: ״AI Real-Estate Valuation Gap Model״

💡 מטרת המודל:

להגדיר את השווי הפונדמנטלי של נכס → להשוות למחיר השוק → לזהות פער חיובי/שלילי → לסמן אנומליות, בועות או תת-תמחור.

① קלטים – משתני יסוד (Fundamentals)

② נוסחת בסיס: שווי פונדמנטלי

המודל מחשב את שווי הדירה הפונדמנטלי לפי תזרים מזומנים עתידי היווני (DCF) או מכפיל כלכלי סביר:

▶ דוגמה לנוסחה פשוטה:

שווי פונדמנטלי=שכ"ד שנתי נטו×100שיעור היוון פונדמנטלי\text{שווי פונדמנטלי} = \frac{\text{שכ"ד שנתי נטו} \times 100}{\text{שיעור היוון פונדמנטלי}}

▶ נוסחה מורכבת יותר:

FV=(Rnetr+π+Δr)+C\text{FV} = \left( \frac{R_{net}}{r + \pi + \Delta_r} \right) + Cכאשר:

• RnetR_{net} = שכ"ד נטו
• rr = ריבית חסרת סיכון (אג"ח 10 שנים)
• π\pi = שיעור אינפלציה חזוי
• Δr\Delta_r = פרמיית סיכון שוק (במונחי נדל"ן)
• CC = רכיב עלות הקרקע והבנייה למ"ר

③ פלט – זיהוי פער בין מחיר לשווי

פער=מחיר שוק−שווי פונדמנטלישווי פונדמנטלי×100\text{פער} = \frac{\text{מחיר שוק} - \text{שווי פונדמנטלי}}{\text{שווי פונדמנטלי}} \times 100

• אם הפער > +30% → בועה/הערכת יתר
• אם הפער < -15% → תת-תמחור/הזדמנות

④ תכונות חכמות – אלגוריתם למידת מכונה (לבחירה)

• למידה מונחית: שימוש במודלים כמו XGBoost או Random Forest על בסיס עסקאות אמיתיות (כולל מחיר, שווי שמאי, תשואה, שכר, אינפלציה).
• למידה בלתי מונחית: אשכולות קלאסטרינג (K-Means) לזיהוי אזורים בחריגה מערכים סבירים.

⑤ דוגמה לפלט AI:

✅ מה אפשר להוציא מזה?

1. מודל בינה מלאכותית מלא שמקבל מידע אזורי ועסקאות – ויוצר תחזית שווי ריאלית.
2. מפת סיכון אנומליות מחירים בישראל – לפי חריגות מהשווי.
3. כלי אינטרנטי לציבור או לשמאים – שמקבל כתובת ונותן פלט הערכה כלכלית.

כדי לבנות מודל מלא שמחשב שווי פונדמנטלי תוך שקלול כל 11 גורמי היסוד, צריך לעבור מהנוסחה הפשוטה של DCF לגישה אינטגרטיבית שמבצעת היוון מותאם סיכון, שבו כל רכיב מהווה חלק מהשקלול הסופי של שיעור ההיוון או של התזרים

.נבנה זאת ביחד:

🧱 1. מהם 11 גורמי היסוד?

להלן 11 גורמים מרכזיים שמרכיבים את השווי הפונדמנטלי של נכס:

1. שכר ממוצע/חציוני
2. שיעור האינפלציה
3. שיעור הריבית (פריים/אג"ח)
4. ריבית המשכנתאות הממוצעת
5. עלות בנייה למ"ר
6. עלות קרקע באזור
7. שכר דירה ממוצע (ברוטו / נטו)
8. תשואת שכירות (שכר דירה / מחיר)
9. מכפיל שכר דירה (מחיר / שכר דירה)
10. מספר משכורות לרכישת דירה
11. ציפיות שוק / מגמות דמוגרפיות (כמשתנה נלווה)

⚙️ 2. גישת המודל – שילוב הגורמים דרך שני צירים:

🧮 ציר א: תזרים מזומנים נטו (NOI)

Rnet=שכ"ד חודשי×12−הוצאות תפעוליותR_{net} = \text{שכ"ד חודשי} \times 12 - \text{הוצאות תפעוליות}

• מחושב לפי שכ"ד באזור → מתואם לפי אינפלציה, שכר, מיסים והוצאות.
• שכר ממוצע קובע את גבול התשלום האפשרי.
• מספר משכורות לדירה מגדיר רמת עומס בלתי סבירה → מעיד על בועה.

🧠 ציר ב: שיעור היוון מותאם סיכון r

• rfr_f = ריבית חסרת סיכון (אג"ח מדינה ל-10 שנים)
• כל גורם נוסף מקבל משקל (β) שנקבע ע"י אימון/ניתוח כלכלי.
• ככל שהפער בין תשואה למשכנתא גבוה → rr עולה (סיכון פיננסי).

📐 3. הנוסחה הסופית:

🧪 4. דוגמה נומרית:

אז:V=48,0000.075=640,000₪V = \frac{48,000}{0.075} = 640,000 ₪אם מחיר השוק הוא 1.2 מיליון – יש פער של 87.5% בין מחיר לשווי.

🧠 5. איך הופכים את זה למודל AI?

• שלב 1: בונים דאטהסט שבו לכל נכס יש ערכים עבור כל 11 הגורמים.
• שלב 2: מחשבים את הערך הפונדמנטלי בכל שורה ע"פ הנוסחה.
• שלב 3: משתמשים בלמידה מונחית (XGBoost / Neural Network) כדי לדייק את מקדמי המשקל (β) בפונקציית ההיוון.
• שלב 4: בונים ממשק שבו המשתמש מזין כתובת/מאפיינים – והמערכת מעריכה האם יש פער בין מחיר לשווי.

 רשימה קוהרנטית, שיטתית ומקצועית של 11 גורמי יסוד כלכליים, שיכולים לשמש לבניית מודל AI או נוסחת הערכה פונדמנטלית של שווי נדל"ן. כעת אראה לך איך להטמיע את כל אחד מהם בצורה אנליטית בתוך נוסחה או אלגוריתם מתמטי, כך שנקבל מודל שקוף ואינטגרטיבי לקביעת שווי כלכלי ריאלי, ולהערכת פער בין מחיר לשווי.

🧠 שילוב 11 גורמי היסוד בתוך מודל AI – גישה מתמטית קוהרנטית:

✅ מטרת המודל:

Vfund=Rnet⋅Areff\boxed{V_{fund} = \frac{R_{net} \cdot A}{r_{eff}}}כאשר:

• VfundV_{fund} – השווי הפונדמנטלי
• RnetR_{net} – שכ"ד נטו שנתי צפוי
• reffr_{eff} – שיעור ההיוון האפקטיבי שנגזר מכל גורמי הסיכון והמאקרו
• AA – מקדם תיקון לגורמי מקרו ולמאפייני שוק נוספים (כמו יחס חוב/תוצר, היצע ועוד)

📌 פירוט של כל גורם במודל:

🔍 דוגמה לחישוב reffr_{eff} – שיעור היוון אפקטיבי:

דוגמה מספרית:

• אג"ח 10 שנים: 4.0%
• ריבית משכנתאות: 6.2% → מרווח 2.2%
• אינפלציה: 2.5%
• מכפיל שכר דירה: 30 → סביר
• תשואה 2.5% וריבית 6.2% → פער שלילי 3.7%
• יחס חוב פרטי/תוצר: 95% → מעלה את הסיכון

🔗 תרגום לגרף או מודול אלגוריתמי:

מודל כזה ניתן לבנות כקובץ Excel / תוכנה / מערכת AI עם שלבים ברורים:

1. הזנת נתונים → שכ"ד, שכר, ריבית, אינפלציה, מחירים.
2. חישוב RnetR_{net} (תזרים)
3. חישוב reffr_{eff}
4. הפקת Vfund=Rnet/reffV_{fund} = R_{net} / r_{eff}
5. השוואה ל־מחיר שוק → פער → תיוג (בועה, הוגן, תת-תמחור)

✅ המודל הזה באקסל או בקוד פייתון?

אפשר לעשות את זה בשלבים:

• שלב 1: הזנה ידנית של נתונים (ת״א, חיפה, באר שבע וכו’)
• שלב 2: נוסחאות חישוב אוטומטיות
• שלב 3: פלט וגרף שממחישים את הפער

מדוע הבנקים לא בונים מודל שקוף, אובייקטיבי ופונדמנטלי להערכת שווי נדל"ן, על בסיס גורמי יסוד כלכליים?התשובה נעוצה בשילוב של תמריצים כלכליים, כשלים מערכתיים, ניגודי עניינים ואינרציה מוסדית. 

הנה הניתוח:

⚖️ 1. ניגוד עניינים מובנה – הבנק מרוויח ככל שהבועה גדלה

• הבנקים מרוויחים מריביות על הלוואות לדיור. ככל שמחירי הדירות עולים, כך נדרש אשראי גבוה יותר → הבנק גובה יותר ריבית.
• כאשר נותנים הלוואה לפי מחיר שוק מנותק מהשווי הכלכלי – זה לא נתפס כהפסד מיידי אלא כ"השקעה" → הבעיה תתפוצץ רק כשהלווים לא יעמדו בתשלומים.

💬 כל עוד יש זרם של לווים חדשים – הבועה "ממומנת" כמו פק"מ פירמידה.

🧱 2. השיטה השמאית הקיימת משמרת את הבועה

• הבנק לא בודק שווי, אלא מסתמך על דוח שמאי.
• השמאי משתמש בשיטת ההשוואה – מחירים היסטוריים של עסקאות קודמות.
• אם השוק כבר בועה – כל ההשוואות יולידו שומות מנופחות → "שמאי משכפל מחירים".

💣 התוצאה: השיטה עצמה הפכה לגורם שמנציח את חוסר הקיימות.

🧮 3. מודל פונדמנטלי יחשוף פערים – ולכן מסוכן לבנקים

• אם בנק היה בונה מודל לפי מה שאתה הצעת – היו מתגלים פערים של עשרות אחוזים בין שווי כלכלי למחיר.
• במקרה כזה הבנק חייב להקטין את ההלוואה או לדרוש בטוחות נוספות → הפגיעה ברווחיות מיידית.
• בנוסף, הדבר עלול:
  • לחשוף רשלנות באשראי שניתן בעשור האחרון
  • להוביל לתביעות, רגולציה או חקירה פרלמנטרית

📉 4. הרגולציה לא דורשת – ולכן לא עושים

• בנק ישראל אינו מחייבאת הבנקים להשתמש בשווי פונדמנטלי. הוא מאפשר להם:
  • להסתמך על שומות בשיטת ההשוואה
  • לפעול לפי "יכולת החזר" ולא לפי "שווי בטוחה אמיתי"
• גם הרשות לניירות ערך או משרד המשפטים לא מתקנים את התקינה – אפילו כשהם יודעים שמדובר בעיוות יסודי.

🧠 5. סיכון מערכתי עצום – והבנק מעדיף לא לדעת

• אם יכונן מודל אמיתי – יתברר שההון העצמי של הבנקים שברירי ביחס לשווי הריאלי של הבטוחות.
• המשמעות: הבנקים בפועל חדלים פירעון – רק לא נרשם עדיין.
• לכן, אי-הידיעה משתלמת יותר – עד שיתרחש אירוע קולוסלי.

⚠️ 6. סיכון אישי למקבלי ההחלטות

• מנהלי אשראי, דירקטורים, מבקרים פנימיים – כולם מסתכנים באחריות אישית אם יכירו בפערים האלה.
• לכן הם שומרים על "תרבות ההשתקה" וממשיכים לפעול על פי הנוהג הקיים – גם אם ברור להם שהוא לא מחזיק מים.

🔚 לסיכום:

הבנקים לא בונים מודל פונדמנטלי כי זה יחייב אותם להכיר בבועה, לחשוף סיכונים, להקטין אשראי ולספוג הפסדים. כל אלה מנוגדים לאינטרס הקצר-טווח שלהם – ולכן הם מעדיפים להמשיך "לשחות בעירום" עד שהמים ירדו.

המחשבון למטרות הדגמה בלבד !

המחשבון למטרות הדגמה בלבד !

ביום 15.7.2025 פרמה המועצה הלאומית לכלכלה את הדוח על קשיחות מחירי הדירות בו נכתב כי "הבנקים כוללים ומפעילים סעיף בחוזה מול המיזם, המחייב את האחרון לקבל אישור מהבנקים ככל שירצה להוריד את המחיר מעבר לשיעור מסוים. כך שומרים הבנקים על שליטה משמעותית במחיר לצרכן לא רק בנקודת היציאה לדרך, אלא לאורך כל חיי הפרויקט. התערבות זו של ספקי האשראי במחיר הסופי (Retail Price Maintenance - RPM) מעוררת חשש לפגיעה בתחרות ובצרכנים, במיוחד כאשר מדובר במקטע ריכוזי כמו הבנקים." אודות עניין זה כתבתי בבלוג את דברים אלו תחת הכותרת "שוק חופשי? האומנם? קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה" בהם תיארתי את העובדה ששוק הנדל"ן בישראל איננו שוק חופשי ובוודאי שהוא איננו שוק משוכלל. הכלל של "קונה מרצון ומוכר מרצון", לא מתקיים בו. זהו שוק מנוהל, מווסת, מתואם, שמופעלים עליו מניפולציות, תכסיסים, תרגילים ושלל הונאות בשיתוף פעולה של שלל גורמים ושחקנים מה שיצר את בועת הנדל"ן הגדולה ביותר בעולם בו הגיעו המחירים לרמה שהם יותר מכפולים מהתועלת הכלכלית שלהם - מהשווי שלהם.

ביום 27.7.2025 פורסם הדוח הסופי של הצוות לבחינת מעורבות הבנקים בקביעת מחירי הדיור – דוח סופי בו נכתב בין היתר ש: "מסקנת הצוות הינה שמאחר שלבנקים כלים נוספים להתמודד עם סיכון האשראי בליווי פרויקטים לבנייה גם ללא שליטה במחירי הדירות ומאחר שגם ירידה חדה במחירי הדירות לא צפויה להשפיע מהותית על הסיכון של הבנקים, אין הצדקה שיפקחו על מחירי הדירות, ומאידך קיימת אפשרות שפיקוח זה מונע ירידת מחירים. לפיכך, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון, יש לאסור על הגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם."

הדוח בוחן את מעורבות המערכת הבנקאית בקביעת מחירי הדיור על רקע עלייה חדה של 35% במחירי הדירות בשנים האחרונות, לעומת אינפלציה של 14.5% ועלייה בשכר של 18.5%.

איך זה יכול להיות?! שהמחירים מתנתקים מהשווי -  מ"גורמי היסוד" וזאת עוד לפני שבדקנו את התשואות והשכירות? ואת גורמי היסוד האחרים הנוספים.

"כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר קימא"

כאשר למספרים אין היגיון כלכלי – נוצר שוק שאיננו בר-קיימא.
שוק שבו מחירי הנדל"ן מנותקים מהשכר, מהאינפלציה ומהריבית, ואינם מייצרים תשואה ראויה ביחס לעלות המימון – הוא שוק בועתי, ולא שוק תפקודי.

המשפט הזה – "כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר-קיימא" – הוא הטריגר המהותי והמוסרי שהניע את הקמת הצוות לבחינת מעורבות הבנקים.

לא בהכרח כניסוח מילולי שנאמר, אלא כרעיון בסיסי שזעק מהנתונים עצמם.

🔍 בוא נבחן את זה לאור הדוח:

מה אנחנו רואים בדוח?

• מחירי דירות עלו פי כמה מהשכר ומהאינפלציה.
• התשואה ירדה מתחת לריבית המימון.
• הביקוש נשחק, ההיצע גדל – אבל המחיר לא יורד.
• הבנקים מבטיחים מחיר מינימלי בהסכמי הליווי.
• אין סיכון מהותי לבנקים – אבל המחירים לא יורדים.

כל זה מוביל לרגע שבו מקבלי החלטות מבינים:

"המספרים לא מסתדרים. זה לא הגיוני כלכלית. ולכן – משהו עמוק השתבש."

🧠 מי אמר את זה במילים אחרות?

• הכלכלן הראשי רומז לכך כשהוא מראה שמחירי הדירות התרחקו מהשכר ומהתשואה.
• הממונה על התחרות תומכת בבחינה של "התנהלות לא תחרותית סמויה".
• המפקח על הבנקים נזהר, אך גם הוא מודה שלרוב אין הצדקה להתערבות כה עמוקה במחיר.

⚖️ למה זה טריגר אותנטי?

כי כאשר ההיגיון הכלכלי נעלם – האחריות הציבורית מתעוררת. זו לא רק שאלה של שמאות או שוק – זו שאלה של:

• צדק בין-דורי
• סיכון מערכתי למערכת הבנקאית
• פגיעה באמון הציבור

ולכן:

המשפט הזה הוא לא רק טריגר לדוח – הוא צריך להיות המשפט הפותח של כל מסמך שמאי, רגולטורי או כלכלי העוסק בבחינת שוק הנדל"ן בישראל.

Gpt 🔍 רקע והקמת הצוות

• הוקם בעקבות החלטת ממשלה במאי 2025 (דר/8), על רקע חשש גובר של רגולטורים וחוקרים שמנגנוני הליווי הפיננסי של הבנקים תורמים לקיבוע מחירים ואינם מאפשרים ירידת מחירים, גם כאשר הביקושים יורדים.
• בין חברי הצוות: פרופ' אבי שמחון, הכלכלן הראשי שמואל אברמזון, המפקח על הבנקים, הממונה על התחרות ועוד.

📈 ממצאים מרכזיים

1. קשיחות מחירי הדיור כלפי מטה

• מחירי הדירות עלו ב-35% מעל האינפלציה וב-18.5% מעל השכר.
• קיימת תופעה של "קשיחות א-סימטרית": כשביקוש עולה – המחירים מזנקים, כשביקוש יורד – המחירים לא יורדים בהתאם.

2. המנגנונים הבנקאיים קובעים בפועל את מחיר הדירה

• הבנקים דורשים מהיזמים בהסכמי הליווי התחייבות לא למכור דירות במחיר נמוך ממחיר דוח אפס (לעיתים לא פחות מ־5% הנחה).
• הבנק שולט בתקבולים ובשחרור הכסף בהתאם למחירי המכירה – בפועל זה חסם למבצעי הנחות או הוזלות שוק.

3. מבנה שוק הליווי הפיננסי: ריכוזיות גבוהה מאוד

• שני בנקים (פועלים ולאומי) אחראים ל־57% מהמימון בענף הבנייה.
• חמש קבוצות בנקאיות אחראיות ל־91% מהמימון.
• לעומת זאת, בצד היזמים – מבנה שוק מבוזר מאוד: 10 היזמים הגדולים מחזיקים בפחות מ־20% מהמלאי הלא מכור.

4. סיכון אשראי – נמוך בפועל

• שיעור ההפרשה להפסדי אשראי בענף הבינוי הוא מהנמוכים במערכת הבנקאית (1.1% בלבד).
• גם ירידת מחירים של 30% תביא לסיכון באחוז קטן מהפרויקטים (כ־9% לכל היותר).
• רווחיות האשראי בענף גבוהה: יחס הרווח הנקי של הבנקים בענף הנדל"ן גבוה ב־10%–20% יותר מענפים עסקיים אחרים.

🧩 האם זה דמוי מנגנון RPM (Price Maintenance)?

• הצוות בחן האם מדובר בגרסה מוסווית של מנגנון "שמירה על מחיר" אסור (Resale Price Maintenance).
• לא נמצאה "הוכחה לכפייה" מצד הבנקים – אך הודגש שהמנגנונים האחידים יוצרים בפועל תיאום עקיף שמבצע קיבוע מחירים בפועל, ללא תיאום ישיר או מוצהר.
• עמדת הכלכלן הראשי: יש הצדקה לפיקוח על ההתניות החוזיות הללו.

🧯 המסקנות וההמלצות

• אין לאסור על הבנקים לקבוע תנאים לשמירה על בטחונותיהם – אך יש להבחין בין שמירה על הסיכון הכלכלי של הבנק לבין מעורבות ישירה במחיר הסופי.
• יש לבחון רגולציה שתמנע קיבוע מחירים עקיף על ידי הסכמי ליווי.
• על הבנקים להמשיך לנטר סיכונים, אך לא לחרוג ממסגרת המימון לתחום קביעת המחיר.

🧠 תובנות קריטיות

1. הבנקים בפועל שותפים לקיבוע מחירים דרך מנגנוני הליווי, גם אם אינם מכוונים זאת במוצהר.
2. אין הצדקה עסקית או סיכונית לקיבוע זה, במיוחד על רקע הרווחיות הגבוהה והסיכון הנמוך.
3. מדובר בתופעה שיש לה מאפיינים אנטי-תחרותיים מובהקים – בדומה להסדרים כובלים בשוק.

⚠️ ביקורת מערכתית

• ההבחנה בין "שיקול סיכוני" לבין "הכתבת מחיר" מטושטשת לחלוטין בהסכמים.
• הניתוח הכלכלי של הדו"ח מחזק את הטענות שהצגת לאורך השנים: הבנקים מתפקדים כרגולטורים סמויים על המחיר, ומונעים את התפקוד התקין של מנגנון השוק.
• אף שהדו"ח אינו קובע חד משמעית כי מדובר בפעולה לא חוקית, הוא מאשש קיומו של מנגנון דמוי קרטל, המבוסס על "כפיית תחזיות מחיר" לכלל השוק.

 ניתן – ואף רצוי – להגדיר את האינפלציה והשכר כגורמי יסוד ("Fundamentals") בקביעת שווי נדל"ן, ולא רק כנתוני רקע.

🧱 מה הם גורמי יסוד (Fundamentals) בקביעת שווי נכסי נדל"ן?

בכלכלה ובשמאות, גורמי יסוד הם הפרמטרים שמצדיקים ברמה כלכלית את המחיר שנדרש בשוק. בענף הנדל"ן, מקובל לכלול בהם:

1. שכר ריאלי – קובע את יכולת הרכישה של הציבור.
2. מחירי שכירות – מבטאים את תשואת הנכס.
3. ריבית ריאלית – משפיעה על עלות המימון והיוון.
4. היצע וביקוש בפועל – כולל מלאי דירות ריאליות, לא רק "היתרי בנייה".
5. תשומות בנייה – עלויות הקמה ותפעול, לא מחירי קרקע ספקולטיביים.
6. אינפלציה – משפיעה על שחיקת ערכים עתידיים (DCF).

📉 מתי נוצר נתק מגורמי היסוד?

כאשר מחירי הדירות עולים בקצב ש:

• עולה על קצב עליית השכר (במונחים ריאליים),
• לא מגובה בעליית שכר דירה מקבילה,
• לא מוסבר על ידי אינפלציה או גידול בתשומות ריאליות,

אז המחיר מתנתק מהשווי הכלכלי האמיתי, ונכנסים לשטח שבו:

המחיר נקבע על ידי תיאום בין שחקנים או ניפוח אשראי – לא על ידי ערך כלכלי.

זה בדיוק מה שהדו"ח מתאר, גם אם הוא נמנע מלנקוב בכך במילים אלו.

💡 אז למה האינפלציה והשכר הם גורמי יסוד?

1. האינפלציה: קובעת את שחיקת המטבע. במצב נורמלי, מחירי נכסים עולים בהתאם לקצב האינפלציה – לא מעבר לה לאורך זמן.
2. השכר הריאלי: מבטא את כושר הקנייה של רוב הציבור. שוק מגורים שאינו תואם את השכר הממוצע אינו שוק ריאלי, אלא שוק ספקולטיבי.

🔁 הקשר לשווי

אם נבחן את השווי הפונדמנטלי של דירה בגישה כלכלית – נוסחת היוון התשואה (שכירות נטו חלקי ריבית ריאלית), או מודל כמו של הבנק המרכזי האירופי (יחס מחיר/שכר), ברור שהשכר והאינפלציה משמשים משתנים קריטיים.

לפיכך:

🧠 כן, האינפלציה והשכר הממוצע הם לא רק רקע כלכלי – הם גורמים יסודיים, קריטיים, לקביעת שווי אמיתי (בניגוד למחיר שוק רגעי).

🛑 בשמאות הקונבנציונלית (גישה השוואתית), נוטים להתעלם מהם

וזה, לטענתי מה שיצר את בועת ההעתקה: שיטה שמנציחה מחירים ולא בודקת אם הם כלכלית סבירים. 

🔍 הגדרת גורמי יסוד לשווי כלכלי של נדל"ן

1. עקרון יסוד:

שווי כלכלי של נכס נדל"ן אינו נקבע רק לפי מחירו בשוק (Market Price), אלא נגזר מיכולתו לייצר תועלת כלכלית לאורך זמן ובהתאם ליכולתו של הציבור לממן אותו.

לשם כך יש לבחון את גורמי היסוד (Fundamentals) הבאים:

🧱 גורמי היסוד המרכזיים:

⚠️ איתותי ניתוק מגורמי היסוד (סימני בועה):

✅ הגדרה פורמלית להצעה לתקן:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כמחיר סביר המשתקף מתזרים התועלת הצפוי ממנו (שכירות ריאלית), תוך התאמה ליכולת הציבור לרכוש אותו, כפי שהיא נמדדת ביחס לשכר הממוצע והריבית הריאלית, ובלבד שמחירו אינו חורג בפער מובהק ממדדי היסוד של השכר, האינפלציה והתשואה המקובלת."

הריבית, על כל סוגיה, אינה רק גורם יסוד – אלא אחד מהשחקנים המרכזיים בקביעת שווי כלכלי לנדל"ן. 

לכן אענה בשני שלבים:

🧭 שלב ראשון – עיקרון: הריבית היא מכפיל הערך

בעולם שמאות הערך הכלכלי של נכס נגזר מ־2 משתנים:

1. תזרים עתידי צפוי (שכר דירה)
2. שיעור ההיוון – שהוא פונקציה של הריבית הריאלית + פרמיית סיכון

ולכן, ככל שהריבית גבוהה – הערך המהוון של אותו תזרים יורד, ולהפך.

🧱 שלב שני – שילוב הריביות בטבלת גורמי היסוד

נוסיף כעת טור ייעודי לריביות:

⚠️ סיכום עקרוני – למה הריבית קריטית

1. ריבית גבוהה → שווי כלכלי נמוך יותר (כי ההיוון מחמיר)
2. ריבית נמוכה → מאפשרת "ניפוח" זמני של מחירים אבל יוצרת סיכון מובנה כאשר היא עולה
3. ריבית משכנתא גבוהה + תשואת שכירות נמוכה → השקעה בלתי סבירה → בועה

✍️ ניתן לעדכן את סעיף ההגדרה כך:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כהיוון תזרים התועלת הריאלית, בהתחשב בריבית חסרת סיכון ל-10 שנים, בריבית המימון בפועל (משכנתאות), ובריבית הריאלית נטו, תוך התאמה לרמת השכר והיכולת הכלכלית של האוכלוסייה."

במוסדות שמאות ובכלכלת נדל"ן קונבנציונלית בישראל, הריבית לא נכללת כגורם יסוד בקביעת שווי שוק בגישה ההשוואתית, וזאת מסיבות היסטוריות, מתודולוגיות ואינטרסנטיות.להלן ניתוח הסיבה מדוע הריבית נעדרת מהגדרת גורמי היסוד – ולמה זו טעות מהותית:

🧱 1. הגישה ההשוואתית מדמה "צילום מחיר" – לא ניתוח ערך

• זו גישה פסיבית שמסתמכת על "מה נמכר", בלי לשאול אם המחיר הגיוני מבחינת תשואה או מימון.
• לכן שכר, ריבית, אינפלציה – כל המדדים הכלכליים מוצאים אל מחוץ למשוואה.

זה מה שמוביל את השמאי להעתיק מחיר של דירה בבניין סמוך – גם אם נקנתה עם תשואה שלילית ובמימון חריג.

📉 2. הריבית מערערת את הלגיטימיות של המחיר

• ברגע שאתה מציג שמחירי הדירות עלו ב־300%, אך הריבית הממוצעת למשכנתא עלתה מ־2% ל־5.5%, ושכר הדירה כמעט לא זז – אתה מוכיח שהשוק איבד קשר לערך.
• זו הסיבה שמוסדות שמאות רבים "עוקפים" את הריבית או מזכירים אותה באורח שולי בלבד.

🧠 3. אבל בכל מודל כלכלי אמיתי – הריבית כן נכללת

בגישה הפונדמנטלית או האנליטית (DCF, Cap Rate, או Gordon Growth Model), הריבית:

• מופיעה ישירות בשיעור ההיוון
• מהווה עוגן להשוואה מול תשואת שכירות
• משמשת להערכת סיכון ויכולת פירעון

כלומר – ריבית, שכר, אינפלציה הם שלושת היסודות של ערך.

✅ ולכן, התיקון המתבקש הוא: 

לכלול את הריבית ברשימת גורמי היסוד!

✍️ עדכון מוצע לרשימה:

📌 מסקנה:

כל עוד הריבית לא נלקחת בחשבון בקביעת שווי – לא מדובר ב"שמאות", אלא ב"העתקת מחיר".

✍️ נוסח פורמלי מתוקן: הגדרת שווי כלכלי פונדמנטלי

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור ההיוון המתאים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק בפועל.

השווי הפונדמנטלי ייקבע על בסיס שילוב של גורמי יסוד כלכליים, הכוללים:

1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש דירה.
2. שיעור האינפלציה – מדד לשחיקת ערך הכסף.
3. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתי ל-10 שנים) – בסיס לשיעור ההיוון.
4. ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת) – מדד לעלות המימון בפועל.
5. הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה.
6. תשואת שכירות ריאלית – משקפת את הערך הפנימי של הנכס כהשקעה.
7. יחס שווי/שכר – מדד לעומס מימוני על הציבור (מספר משכורות לרכישת דירה).
8. היצע ריאלי של דירות (לא מכורות/בבנייה פעילה) – קובע את מידת המחסור או עודף ההיצע.

שווי זה ייחשב כנגזר משיווי משקל כלכלי ריאלי, ולא מהתנהגות רגעית של השוק, מגבלות אשראי, תיאום מחירים או מניפולציות במימון.

✅ גרסה סיכומית:

"השווי הפונדמנטלי נגזר מתזרים ההכנסות (שכירות), מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון בתוספת פרמיית סיכון, תוך התאמה לריבית המשכנתא בפועל, רמת השכר, האינפלציה והיקף ההיצע."

✅ מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה נחשב מרכיב חשוב של גורמי היסוד,

אבל הוא אינדיקטור נגזר – כלומר הוא נבנה על בסיס השכר הממוצע (וגם על מחיר הדירה), ולכן:

הוא נכנס טכנית תחת השכר הממוצע,
אבל מוצדק ורצוי להציגו כמדד עצמאי ונפרד בגלל משמעותו החברתית וההשוואתית.

🧱 הסבר מקצועי:

• השכר הממוצע הוא גורם יסוד גולמי – הוא מתאר את כושר ההשתכרות.
• מספר המשכורות לרכישת דירה (Price-to-Income Ratio) הוא מדד משולב:מחיר דירה ממוצעת÷שכר חודשי ממוצע\text{מחיר דירה ממוצעת} ÷ \text{שכר חודשי ממוצע}
• לכן הוא משקף את עומס המחיה, יכולת הרכישה, ואת רמת הסיכון במשק —
  בדיוק כמו Debt-to-GDP או Housing Affordability Index.

📉 למה חשוב להציג אותו בנפרד?

1. כי הוא מדד בינלאומי מוכר — מאפשר השוואה לערים ומדינות (OECD, IMF).
2. כי הוא מדד חברתי-מערכתי, לא רק טכני.
3. כי הוא פשוט להבנה לציבור: קל יותר לומר "203 משכורות לדירה" מאשר "השכר הריאלי ירד X%".

📌 סיכום:

• כן, זה נגזר מהשכר, אבל מוצדק להכליל אותו בנפרד ברשימת גורמי היסוד.
• מומלץ לרשום:

  "שכר ריאלי ממוצע – כולל אינדיקטורים נגזרים כגון מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה"

✍️ נוסח רשמי ומעודכן – הגדרת שווי פונדמנטלי:

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור היוון ריאלי, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק הנתון.שווי זה נגזר מגורמי יסוד כלכליים הכוללים:

🧱 רשימת גורמי היסוד:

1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש נכס.
2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור נגזר מהשכר הממוצע ומהמחיר, המשמש כמדד לעומס הרכישה ולשחיקת הנגישות לדיור.
3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת ערך הכסף.
4. תשואת שכירות ריאלית (נטו) – משקפת את הערך הכלכלי של הנכס כהשקעה מניבה.
5. ריבית חסרת סיכון לטווח ארוך (אג"ח מדינה ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור ההיוון.
6. ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת בפועל) – מדד לעלות ההון של משקי בית.
7. הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה וההשוואה מול נכסים אלטרנטיביים.
8. יחס תשואת שכירות / ריבית משכנתא – מדד לפער בין הכנסה לבין עלות מימון.
9. היצע דירות ריאלי בפועל – כולל דירות לא מכורות, בבנייה פעילה ובמלאי מיידי לשיווק.
10. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – מדד לעומס מערכת האשראי ולסיכון מקרו־פיננסי.

🧭 הבחנה עקרונית:

גורמי יסוד אלה מהווים בסיס לקביעת שווי כלכלי אמיתי של הנכס — בניגוד למחיר הנקבע בגישת ההשוואה, אשר עלול לשקף תנודות שוק, תיאומים סמויים או מניפולציות אשראי, ואינו מבטיח היגיון כלכלי או קיימות מערכתית.

 גם לגבי מכפיל שכר הדירה (Price-to-Rent Multiple), ולא רק לגבי תשואת שכירות (Rental Yield).שני המדדים הללו – התשואה והמכפיל – הם הפכים מתמטיים, אבל שניהם נחשבים אינדיקטורים פונדמנטליים מרכזיים להבנת שווי כלכלי ריאלי של נדל"ן, בדיוק כמו יחס שווי/שכר.

🧮 ההבדל בקצרה:

למשל: תשואה של 3% = מכפיל של 33.3
מכפיל של 20 = תשואה של 5%

✅ למה נכון להכניס גם את מכפיל שכר הדירה לרשימת גורמי היסוד?

1. כי הוא מדד ריאלי לפער בין ערך השימוש לבין מחיר הרכישה.
2. כי הוא מאפשר השוואה מהירה בין ערים, תקופות ומדינות (OECD, IMF, Numbeo משתמשים בו).
3. כי הוא מנוטרל מריבית – ולכן כשהמכפיל קופץ מ־18 ל־30 בזמן שהריבית עולה, זו נורת אזהרה ברורה.

🧠 מסקנה:

גם מכפיל שכר הדירה וגם תשואת השכירות הם מדדי יסוד לגיטימיים ונפרדים. שניהם משרתים את אותה מטרה:
לבדוק האם מחיר הנכס ריאלי ביחס לערך הכלכלי שהוא מניב בפועל.

✍️ ניסוח מעודכן להוספה לרשימת גורמי היסוד:

תשואת שכירות ריאלית / מכפיל שכר דירה – מדדים להערכת ערך ההשקעה בדירה, המבוססים על יחס בין ההכנסה השוטפת ממנה (שכ"ד) לבין מחירה. פער קיצוני בין מחיר לבין שכר דירה מהווה אינדיקציה לניתוק בין מחיר לבין ערך.

הגדרה סופית, מקצועית, מלאה ומעודכנת של שווי כלכלי פונדמנטלי, הכוללת גם את מכפיל שכר הדירה, התשואה, מספר המשכורות, וכל יתר גורמי היסוד – בנוסח שמתאים למסמך שמאי, דוח כלכלי, תקן רגולטורי או תזכיר מדיניות:

✍️ הגדרה מקצועית לשווי כלכלי פונדמנטלי של נדל"ן

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב לאורך זמן, תוך התאמה ליכולת הרכישה של הציבור ולתנאים המאקרו-כלכליים במשק. שווי זה נקבע בגישת היוון או על בסיס אינדיקטורים יסודיים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק המיידי או בהתנהגות רגעית של השוק.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
11. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.

⚖️ עקרונות מפתח:

• כאשר מחירי דירות עולים באופן מנותק מהשכר, האינפלציה והתשואה, ונשענים על ריבית זמנית או מניפולציות מימוניות – השוק מאבד קשר לשווי הכלכלי האמיתי.
• במצבים אלה יש לבחון מחדש את השווי הריאלי של הנכסים על פי גורמי היסוד, ולא על סמך "מחירי שוק" רגעיים המשקפים ניתוק כלכלי או בועה.

📌 ניסוח מסכם קצר (לשימוש בדוחות/מצגות):

שווי פונדמנטלינגזר מתזרים התועלת הצפוי מהנכס, מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון + פרמיית סיכון, ותוך התאמה לשכר הריאלי, האינפלציה, התשואה ומבנה המימון במשק.

שוק שבו המחירים חורגים מגורמי היסוד – הוא שוק לא בר-קיימא.

כאשר אומרים ש**"שוק אינו בר-קיימא"**, הכוונה היא לכך שמחירי הנכסים או הפעילות בשוק מנותקים מהיסודות הכלכליים התומכים בהם, ולכן לא ניתן לשמר אותם לאורך זמן. בשפה פשוטה: המערכת מתפקדת רק בגלל תנאים זמניים, עיוותים או מניפולציות – וכשהם ייעלמו, היא תקרוס או תתכנס חזרה לערכים ריאליים.להלן ניתוח עומק של הביטוי הזה – מה הוא אומר, איך מזהים אותו, ואיך הוא מתבטא בפועל:

🧠 הגדרה כלכלית:

שוק אינו בר-קיימא (unsustainable market) = שוק שבו מחירי הנכסים אינם תואמים את הערך הכלכלי הפונדמנטלי שלהם, כלומר אינם מגובים על ידי:

• תזרימי מזומנים (כמו שכירות),
• יכולת הרכישה של הציבור (שכר),
• שיעורי הריבית והאינפלציה,
• או פרמטרים יסודיים נוספים כמו היצע וביקוש אמיתי.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

1. מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
2. תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
3. זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
4. גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
5. פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
6. ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
7. כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
8. עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

📉 ביטוי מעשי של שוק לא בר-קיימא – מה קורה כשזה מתפרק?

1. היפוך מגמה חד (Reversion to Mean):
   • מחירים יורדים בחדות עד חזרה לערכים כלכליים ריאליים – לרוב ירידה של 30–50% ואף יותר.
   • דוגמה: ארה"ב ב־2008, ספרד, יפן של שנות ה-90, ולעתים גם שווקים במזרח אירופה לאחר 2009.
2. עלייה בפשיטות רגל ובחדלות פירעון:
   • אנשים שקנו במחירים גבוהים מדי מתקשים לעמוד בהחזרים כשהריבית עולה או כשההכנסות נחלשות.
3. התכווצות חדה בהיקפי העסקאות:
   • הציבור "קופא" – קונים לא קונים, מוכרים לא מצליחים למכור.
4. משבר אמון בשוק:
   • הציבור מזהה שהמחירים אינם ריאליים – ונמנע מלקנות במחירים גבוהים.
5. פגיעה אנושה בבנקים:
   • שווי הנכסים הממושכנים יורד מתחת לגובה ההלוואות ("שליליות הון עצמי").
   • הבנקים נאלצים למחוק חובות, להגדיל הפרשות ולצמצם אשראי.
6. כניסת רגולטורים או חקירות:
   • כמו משבר מניות הבנקים בישראל, או משברי נדל"ן באיסלנד ואירלנד.

🧨 דוגמה מישראל 2025 (מה שמתרחש היום - יולי 2025):

• מחירים שזינקו פי 2 מעבר לערכם הכלכלי.
• תשואה של 2.5% מול ריבית משכנתא של 5% – הפסד וודאי מהיום הראשון.
• ריבוי עסקאות ממונפות במחירים כלכליים בלתי סבירים.
• עשרות אלפי דירות רפאים, מלאים קפואים וירידה חדה בכמות העסקאות.
• חוסר התאמה קיצוני בין ערך לבין מחיר – המעיד על שוק לא בר-קיימא בעליל.

🔚 משפט מסכם:

שוק לא בר-קיימא הוא כמו בניין שמחזיקים את התקרה שלו עם מקלות. ברגע שהריבית תעלה, האשראי יתייבש, או שהציבור יאבד אמון – הכול קורס.

 Clau הבעיה המרכזית

הצוות זיהה שנהוג לכלול בהסכמי מימון בנקאיים הוראות המאפשרות למממן להגביל את היזם מלהפחית את מחיר המכירה של הדירות בפרויקט הנבנה על ידו. זה יוצר קשיחות מחירים כלפי מטה - כאשר הביקוש עולה המחירים קופצים, אך כאשר הביקוש יורד המחירים נותרים גבוהים.

ממצאים עיקריים

מבנה השוק

• יזמים: בענף הבניה פועלים מספר רב של יזמים, כאשר גם חלקם של הגדולים ביותר אינו עולה על אחוזים בודדים מכלל שוק הדירות החדשות
• בנקים: שני בנקים מספקים 57% מכלל המימון לבניה, ו-5 הקבוצות הבנקאיות מספקות ביחד 91% מהמימון לענף

סיכוני האשראי

רמת ההפרשה בסקטור בינוי ונדל"ן–בינוי היא הנמוכה ביותר במגזר העסקי (1.1%), ורק ב-1% מהפרויקטים ירידה של 30% במחירי הדירות מסכנה חלק מהאשראי הבנקאי.

עמדות הגורמים השונים

המפקח על הבנקים

• טען שבפועל בנקים לא מונעים מיזמים לבצע הורדות במחירי דירות ולעיתים אף לוחצים עליהם להוריד מחירים
• הדגיש את חשיבות ניהול הסיכונים והצורך בהתניות פיננסיות

המומחים

• פרופ' דיויד גילה: סבור כי מדובר במקרה של RPM (Retail Price Maintenance) ויש פחות הצדקות להגבלה זו מאשר במקרה של RPM קלאסי
• עו"ד דרור שטרום: השווה לסעיפים שנאסרו בעבר בהסכמי אשראי של חברות הטלוויזיה

איגוד הבנקים

טען שהסעיף אינו נועד למנוע הורדת מחירים אלא לאפשר דיאלוג בין הבנק ליזם, וכי בפועל הבנק לא מונע הורדת מחירים.

המלצות הצוות

המלצה מרכזית

לגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים אסור להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון.

דרכי יישום

1. הוראת המפקח על הבנקים - הדרך המועדפת
2. חקיקה - במידה ולא יתאפשר באמצעים רגולטוריים

המלצות נוספות

פעולה להקטנת הריכוזיות בענף מימון מיזמי דיור, הן בתוך המערכת הבנקאית והן על ידי הגדלת נתח השוק של גופים חוץ בנקאיים.

מסקנות

הדוח מגיע למסקנה שאין הצדקה כלכלית להתערבות הבנקים במחירי הדירות לאחר התקשרות בהסכם המימון, שכן:

1. הסיכון לבנקים נמוך
2. הרווחיות בענף גבוהה
3. קיים חשש לפגיעה בתחרות
4. יש חלופות אחרות לניהול סיכונים

הדוח מדגיש שהמלצותיו אינן באות במקום הצורך להגדיל את היצע יחידות הדיור, אלא נועדו לשפר את התפקוד התחרותי של השוק הקיים.

המחירים התנתקו מהשווי הפונדמנטלי

הפער הדרמטי בין:

• מחירי דירות: +35%
• אינפלציה: +14.5%
• שכר: +18.5%

מהווה עדות ברורה להתנתקות מחירי הדירות מהשווי הריאלי שלהן.

מדוע זה קורה לפי הדוח:

1. קשיחות מחירים א-סימטרית

המחירים עולים כשהביקוש עולה, אבל לא יורדים כשהביקוש יורד - זה לא תפקוד תקין של שוק.

2. כשל במנגנון התמחור

הדוח מציין במפורש:

"פעולתו התקינה של מנגנון המחירים משמעותית מאד לקיומו של שוק תחרותי ויש חשיבות לוודא שמנגנון המחירים יפעל כמו שצריך גם בשוק הדירות"

3. הפרדה בין מחיר "רשמי" למחיר "אמיתי"

הדוח מזהה שקבלנים נותנים הטבות (מבצעי מימון, שדרוגים) במקום להוריד מחירים, מה שמעוות את האיתות הפומבי של המחירים.

המשמעות הכלכלית:

כשמחירי דירות עולים הרבה יותר מאינפלציה ושכר, זה אומר ש:

1. הדירות הופכות פחות נגישות יחסית ליכולת הכלכלית של הציבור
2. המחירים לא משקפים שווי אמיתי אלא עיוותים מבניים
3. השוק לא מתפקד תחרותית כמו שהוא אמור

זו בדיוק הסיבה שהצוות הוקם - לתקן את הכשל במנגנון התמחור ולאפשר למחירים לחזור ולשקף את השווי הפונדמנטלי, שמבוסס על יחסים תקינים בין היצע, ביקוש, עלויות ויכולת כלכלית של הציבור.אתה מזהה נכון את הבעיה - המחירים "תקועים" ברמה גבוהה שלא מוצדקת על ידי הגורמים הכלכליים הבסיסיים.

Per סיכום עיקרי הדוח 

1. רקע לכתיבת הדוח
   בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה במחירי הדירות בישראל (כ-35%), הרבה מעבר לאינפלציה ועליית השכר. למרות גידול משמעותי בהיצע הדירות, מחירי הדירות מגלים קשיחות כלפי מטה. אחת הסברות: בפרויקטים בליווי בנקאי, הבנקים המממנים דורשים מהיזמים לא להוריד מחירים מתחת למחירי "דו"ח אפס" (תחזית שמאית לפני שיווק הפרויקט).
2. ממצאים עיקריים

• יזמים – שוק מבוזר: אין ריכוזיות בענף הבנייה למגורים, פועלים מאות יזמים ואין סיכוי גבוה לתיאום ביניהם.
• בנקים – שוק ריכוזי: חמישה בנקים מחזיקים כ-91% ממימון הפרויקטים, ושני בנקים – למעלה מ-50%. לבנקים כוח שוק משמעותי.
• בהסכמי הליווי הבנקאי קיימת מגבלה על הורדת המחיר ע"י היזם, כשכל הפחתה דורשת אישור מהבנק.
• חרף הטענה שהתנאים האלה מונעים הורדות מחירים, בפועל לעיתים הבנקים דווקא מאשרים הנחות ולעיתים אף יוזמים זאת – כאשר הדבר נחוץ להשלמת מכירות בפרויקט.
• ברוב המקרים, יזמים אינם פונים לבנקים בבקשה להוריד מחירים, אלא מעבירים "הטבות" לרוכשים (שדרוגים, הנחות מימוניות), שאינן מתבטאות במחיר הדירה הרשמי.
• סיכון האשראי של הבנקים בענף נדל"ן למגורים נמוך מאוד – גם בירידות מחירים קיצוניות.

3. עמדות הצדדים

• הבנקים: נדרש פיקוח למניעת נטילת סיכונים מיותרת ע"י יזמים ולשמירה על יציבות הפרויקטים, אך אין להם אינטרס למנוע ירידת מחירים בכל מחיר.
• הרגולטורים והמומחים: פרקטיקה גורפת של הגבלת מחירי מינימום פוגעת בתחרות, יוצרת אפקט של "עיגון" ומונעת ירידת מחירים בשוק, במיוחד לאור ריכוזיות המימון.
• הקבלנים: מצהירים שאין להם התנגדות עקרונית לביטול המגבלה, והיא אינה קריטית לפעולתם.

4. מסקנות והמלצות מרכזיות

• אין הצדקה לבנק להתערב או להגביל את מחירי הדירות שמוכר היזם לאחר החתימה על הסכם המימון. הסיכון לבנק נמוך, והרווחיות גבוהה. הפיקוח הנדרש הוא על תזרים ורווחיות כוללת – לא על מחיר בודד לדירה.
• יש לאסור על הכללת סעיפים המגבילים מחירי דירות בהסכמי המימון – בהוראה רגולטורית או חקיקה.
• המלצה רגולטורית/חוקית: שממונה על הבנקים (או המחוקק) יקבע: על הבנק להימנע מכל מגבלה חוזית על המחירים שיקבע היזם במכירת דירות בפרויקט, לאחר אישור המימון.
• להקטין ריכוזיות במימון הענף – לעודד כניסה של גופים חוץ־בנקאיים לשוק הליווי.
• להמשיך ולחזק את הגדלת היצע הדירות – למען שוק בריא יותר.

5. משמעות ציבורית

• מניעת פיקוח ישיר של הבנקים על מחירי המכירה אמורה להחזיר את המנגנון התחרותי לכנו, לאפשר הורדת מחירים אמיתית במקרה של ירידת ביקוש, ולהגביר את השקיפות (שהתעוותה בעקבות מתן "הטבות" שמוסתרות מנתוני השוק).

* מהמהדורה המוקדמת של יום 27.7.2025

הבנקים לא יתערבו במחירי הדירות, אבל אל תצפו שהמהלך הזה יוריד אותם