הטיית האישור וקונספציה: איך המוח שלנו שיתף פעולה עם בועת הדיור

איך הטיית האישור והקונספציה חיזקו זו את זו והובילו את שוק הדיור הישראלי למגה-בועה מסוכנת, למרות הנתונים שהתריעו. ניתוח פסיכולוגי-כלכלי עם מסקנות מעשיות למניעת משבר.

🏠 הטיית האישור וקונספציה: איך המוח שלנו שיתף פעולה עם בועת הדיור

מבוא – לא כל מה שנראה הגיוני באמת נכון

בישראל של שני העשורים האחרונים, עליית מחירי הדירות הפכה כמעט לעובדה "טבעית" בשיח הציבורי. זה נשמע מובן מאליו: "הביקוש רק עולה", "האוכלוסייה גדלה", "ההיצע לא מספיק". אבל כאן נכנסים לפעולה שני כוחות פסיכולוגיים רבי-עוצמה – הטיית האישור והקונספציה – שמסבירים לא רק את ההתנהגות של הציבור, אלא גם של מקבלי ההחלטות, התקשורת והבנקים.

הטיית האישור – לראות רק מה שמתאים לנו

הטיית האישור היא מנגנון פסיכולוגי שבו אנחנו מחפשים, מפרשים וזוכרים בעיקר מידע שמחזק את מה שאנחנו כבר מאמינים בו.

במקרה של שוק הדיור בישראל:

קונים פוטנציאליים התעלמו מנתונים על תשואות נמוכות, מיחסי מחיר-שכר לא הגיוניים, או מהתרעות כלכלנים – והעדיפו לקרוא כותרות כמו "מחירי הדירות רק עולים".
הבנקים העדיפו לפרסם תחזיות המשדרות ביטחון בשוק כדי להצדיק המשך מתן אשראי מסיבי, גם כשהיחס בין החזר משכנתא להכנסה הגיע לרמות שבריריות.
התקשורת נתנה במה בעיקר למומחים שהסבירו למה "הפעם זה שונה" והבועה לא תתפוצץ – כי זה התאים לנרטיב של "נדל"ן הוא תמיד השקעה בטוחה".

הטיית האישור יצרה מעגל משוב חיובי – ככל שיותר אנשים האמינו שמחירים עולים לנצח, כך יותר אנשים רצו לקנות, מה שהעלה את המחירים בפועל וחיזק את האמונה.

הקונספציה – כשהתפיסה הופכת לחומת מגן בפני המציאות

"קונספציה" היא מצב שבו תפיסה רווחת הופכת לאמת מוחלטת, גם כשהמציאות משתנה מול העיניים.

בשוק הדיור הישראלי, הקונספציה המרכזית הייתה:

"בישראל תמיד יהיה מחסור בדירות – ולכן המחירים לא יכולים לרדת".

הקונספציה הזו נשענה על כמה אמונות יסוד:

היצע חסר כרוני – למרות נתוני הלמ"ס שהראו עודפי היצע ומלאי קבלנים גבוה.
גידול אוכלוסייה = עליית מחירים – בלי להכיר בכך שבמדינות עם גידול מהיר יותר (כמו הודו ומצרים) מחירי הנדל"ן לא בהכרח עולים.
חסינות ממשברים – האמונה שהמשק הישראלי שונה מהותית ולכן לא יחווה נפילות מחירים כמו ספרד, אירלנד או ארה"ב ב-2008.

הבעיה היא שקונספציה משבשת קבלת החלטות: היא הופכת למסנן מידע שמונע מאנשים ומגופים מוסדיים לראות סימני אזהרה, כמו:

עלייה חדה במלאי הדירות הלא מכורות.
ירידה בעסקאות בתקופות של ריבית גבוהה.
פער הולך וגדל בין התשואה משכירות לריבית המשכנתאות.

איך הטיית האישור והקונספציה פעלו יחד

שתי התופעות האלו לא פעלו בנפרד – הן האכילו זו את זו:

הקונספציה סיפקה את המסגרת האידיאולוגית ("מחירי הדירות לא יורדים").
הטיית האישור דאגה שכל מידע שנקלט יותאם למסגרת הזו ("הירידה במדד החודשי? זה זמני", "הקבלנים במצוקה? זה רק בגלל בירוקרטיה").

כך נוצרה מערכת אטומה לביקורת – גם כשהנתונים האובייקטיביים שידרו חוסר קיימוּת כלכלית מובהק.

השלכות על השוק כיום

הבעיה עם מנגנונים פסיכולוגיים כאלו היא שהם עובדים עד הרגע שבו המציאות הכלכלית מתנגשת חזיתית עם האמונה. אז השבר הוא חד:

קונים שגילו שהם לקחו משכנתא כפולה מערך הנכס בפועל.
יזמים שנתקעו עם מלאי בלתי מכיר וריביות שוחקות.
בנקים שמגלים שתיק האשראי שלהם מלא בנכסים שערכם צנח.

במילים אחרות – כשבועה נשענת על פסיכולוגיה ולא על כלכלה, הפיצוץ הוא לא "אם", אלא "מתי".

סיכום – לצאת מהבועה המחשבתית

הטיית האישור והקונספציה הן לא רק בעיות של יחידים – הן סכנה מערכתית. הן גורמות לציבור, לתקשורת, לרגולטורים ולבנקים להתנהל על פי אמונה ולא על פי נתונים.

כדי למנוע את המשבר הבא, צריך:

להטמיע חשיבה ביקורתית בשיח הכלכלי.
לחייב שקיפות מלאה בנתוני שוק הדיור.
לעודד בדיקת מציאות (Reality Check) מול גורמי יסוד אמיתיים: יחס מחיר/שכר, תשואות, מלאי, והיקף האשראי.

הטיית האישור (Confirmation Bias) וקונספציה (Conceptual Fixation או תפיסת עולם מקובעת) אינן מילים נרדפות, אלא מושגים שונים — אבל במציאות הן לעיתים משלימות ומחזקות זו את זו.

ההבדל המהותי

מושג	מהות	מיקוד
הטיית האישור	מנגנון פסיכולוגי שגורם לנו לחפש, לפרש ולזכור רק מידע שתואם את מה שאנחנו כבר מאמינים בו	עיבוד המידע — איך אנחנו מסננים ומפרשים עובדות
קונספציה	תפיסה כוללת/השקפת עולם מגובשת שהופכת ל"אמת מוחלטת" בעיני מי שמחזיק בה, גם כשיש עדויות שסותרות אותה	המסגרת המחשבתית — מהו "סיפור העל" שדרכו אנחנו רואים את העולם

איך הן משלימות זו את זו

הקונספציה יוצרת את המסגרת: לדוגמה, האמונה ש"מחירי הדירות בישראל תמיד יעלו".
הטיית האישור פועלת בתוכה: אנחנו מתעלמים מנתונים שסותרים את המסגרת (ירידת מחירים באזורים מסוימים, מלאי עודף) ומדגישים נתונים שתומכים בה (גידול אוכלוסייה, מחסור בקרקעות).

🔍 במילים פשוטות – הקונספציה היא כמו משקפת עם עדשות צבעוניות, והטיית האישור היא ההרגל שלנו להסתכל רק על מה שמתאים לצבע של העדשה.

קרא עוד

07Aug

אין שמאות בדירה חדשה – כך הפכו הבנקים את שוק הדיור למלכודת LTP

ליווי בנקאי, שמאות לדירה חדשה, משכנתא בלי שומה, דוח אפס, שווי מול מחיר, שוק הנדל״ן בישראל, בועת נדל״ן, הערכת שווי נכס, LTP, LTV, רוכשי דירות, בטוחות לבנק, מימון עסקאות נדל״ן, פיקוח על שמאות, עסקאות דירות חדשות, רגולציה בנקאית, רשות שוק ההון, בנק ישראל, מחדל רגולטורי, שוק עיוור, מנגנון השוואה, שוק יד שנייה

מדוע אין שמאות בדירה חדשה בפרויקט עם ליווי בנקאי?

מדוע במכירת דירה חדשה בפרויקט עם ליווי בנקאי, הבנקים נותנים משכנתא מבלי לדרוש שומה פרטנית

✅ הבסיס החוקי והפרקטי:

בפרויקט עם ליווי בנקאי סגור (חוק מכר דירות), כל הכספים שהקונה משלם עוברים אך ורק דרך חשבון הליווי. במסגרת זו:

היזם מקבל היתר למכור דירות רק בכפוף לדיווח לבנק המלווה.
היזם מספק לבנק מחירון מפורט לכל הדירות, הנבדק מראש בעת האשראי לליווי.
על בסיס הנתונים האלה (כולל דוח אפס), הבנק מאשר את העסקה.

ולכן:

הבנק המממן את הקונה (משכנתא) מתייחס לעסקה בפרויקט מלוּוה כעסקה "מבוקרת".
החוזה עצמו, בצירוף נספח הליווי ומסמכי הבנק המלווה, נתפס כבעל ערך "תחליפי שומה".
זו הנחה סמויה: אם הבנק המלווה בדק ואישר – אין צורך לבדוק שוב.

🔍 מה באמת קורה מתחת לפני השטח?

1. אין בדיקה של שווי – רק אישור מחיר

הבנק לא בודק אם המחיר תואם ערך כלכלי, תשואה או עסקאות דומות.
השמאות לדירה לא נעשית כלל – גם לא על-ידי שמאי הבנק.
במקרים נדירים בלבד נדרשת שומה, למשל אם הקונה דורש חריגה מהכללים או אם הבנק משנה מדיניות.

2. הבנק סומך על הבנק המלווה – בלי לוודא

הבנק שנותן את המשכנתא לא בודק בעצמו את הסיכון – הוא מניח שהבנק המלווה עשה את עבודתו.
בפועל, הבנק המלווה עצמו לא בהכרח בדק את שווי כל דירה אלא התבסס על לוחות מכר כלליים.

3. הרציונל השיווקי גובר על הבקרה השמאית

הדרישה למהירות עסקה, תחרות בין בנקים, ולחץ של יזמים – כולם תורמים לשיטה הזו.
לבנק יש תמריץ כלכלי לא לעכב את העסקה עם שומה שעלולה "להרוס" אותה.

⚠️ הבעייתיות:

אין הערכת בטוחה אמיתית – הבנק מממן נכס מבלי לדעת את ערכו הכלכלי.
קונה עלול להיכנס לעסקה באקוויטי שלילי – משלם על נכס יקר מדי.
העסקה נכנסת למאגר העסקאות של רשות המסים – ונתפסת בטעות כעסקת שוק, מה שמעוות את כל מנגנון השוואת המחירים.
המחירים בפרויקט הופכים לעוגן שווא למחירי שוק, ומדביקים את היד שנייה – אפקט LTP קלאסי.

🧠 סיכום חד:

בדירה חדשה בפרויקט עם ליווי בנקאי – אין שווי, יש מחיר.
אין שמאות, יש הנחה. אין בדיקה, יש עיוורון ממוסד.

כותרת: מדוע אין שמאות בדירה חדשה בפרויקט עם ליווי בנקאי?רקע

רוכשי דירות חדשות בפרויקטים עם ליווי בנקאי מקבלים משכנתא מהבנק על בסיס חוזה המכר בלבד, מבלי שנדרשת שמאות פרטנית לנכס. נוהג זה הפך לסטנדרט בשוק, אך הוא מעורר בעיות מהותיות של שקיפות, סיכון פיננסי, והטעיה מערכתית. מטרת מסמך זה היא לפרק את המנגנון, להציג את ההנחות השגויות שעליו הוא נשען, ולהמחיש את הסיכונים הגלומים בו.

1. מנגנון הליווי הבנקאי – כיצד הוא פועל?

בפרויקט חדש, היזם פועל תחת מסגרת ליווי בנקאי בהתאם לחוק המכר.
כל תשלומי הרוכשים מועברים לחשבון ליווי ייעודי.
הבנק המלווה בודק מראש את כדאיות הפרויקט על בסיס "דוח אפס", הכולל נתונים כלליים על מחירוני מכירה, עלויות בנייה, והערכת רווח יזמי.
היזם מתחייב למכור דירות לפי מחירון מאושר מראש, אך אין הערכת שווי פרטנית לכל דירה.

2. מדוע הבנקים אינם דורשים שמאות?

הבנק שנותן משכנתא לרוכש מסתמך על כך שהפרויקט מפוקח ע"י בנק אחר (הבנק המלווה).
לפי ההיגיון הפנימי של המערכת, אם הבנק המלווה אישר את הפרויקט – הבטוחה "בטוחה".
לכן, די בצירוף חוזה המכר ומסמכי הליווי – ולא נדרשת שומה שמאית.

3. מה הבעיות בגישה זו?

אין הערכת שווי אמיתית לנכס הממומן. הבנק מממן "מחיר" ולא "שווי".
אין הגנה על הקונה: אין גוף שבודק אם הוא משלם מחיר ריאלי.
אין הגנה על הבנק: בעת ירידת מחירים – יתגלה שחלק מהבטוחות אינן מכסות את החוב.
אין שקיפות לשוק: העסקאות החדשות נכנסות כנתוני אמת למאגר רשות המסים – ומדביקות את שוק היד השנייה.

4. תוצאה: מנגנון LTP (Loan to Price) במקום LTV (Loan to Value)

השוק עובר למצב שבו הבנקים מממנים לפי מחיר העסקה, בלי לבדוק אם הוא סביר.
הקונים נוטלים אשראי לפי מחירים מנופחים.
השוק נדבק במחירים שלא מייצגים שווי כלכלי.
השוק כולו מוּנע ממחיר – ולא מערך.

5. ממחיר מנופח לדוח האפס הבא – כך נבנית בועה

הקבלן מוכר דירה במחיר גבוה מהמחירון המאושר בפרויקט.
הבנק המלווה לא בולם את העסקה – אלא מאפשר אותה ואף רואה בה חיזוק לפרויקט.
העסקה מדווחת לרשות המסים ונכנסת למאגר כ"עסקת שוק" רגילה.
העסקה הזו משמשת בסיס להשוואה בשומות הבאות, וגם לדוח האפס של הפרויקט הבא.
יזם חדש מציג אותה כהוכחה לשוק "חם", השמאי מאשר, והמחירון הבא כבר גבוה יותר.
וכך ממשיכה הבועה להתנפח דרך שכפול עצמי של מחירים – ללא עוגן כלכלי אמיתי.

6. המלצות וצעדים נדרשים:

חובת שמאות פרטנית לכל עסקה ממומנת – גם בדירה חדשה בפרויקט מלווה.
הגדרת נוהל פיקוח על השמאות בפרויקטים עם ליווי.
הפרדה בין דיווחים על עסקאות בפרויקטים חדשים לבין עסקאות שוק חופשי.
עדכון רגולציה: הבנק המלווה אינו יכול לשמש "תחליף שמאי".

סיכום

מדובר במנגנון עיוור שמסתיר את הסיכון, מטשטש את השווי, ומעודד את המשך ניפוח מחירי הדיור. כל עוד לא תידרש הערכת שווי מקצועית גם לדירות חדשות – ימשיכו הקונים להיכנס לעסקאות במחירים חסרי יסוד כלכלי, והמערכת תמשיך לממן אשליה.

"בדירה חדשה אין שומה. יש מחיר. ויש בנק שמממן אותו. זהו."

ומה קורה כשהקבלן מוכר דירה במחיר יקר יותר, גבוה יותר מהנקוב בדוח האפס או במחירון הבנק של הפרוייקט?

שאלה מצוינת – והתשובה אליה מגלה את הפער בין המסגרת הפורמלית של הליווי הבנקאי לבין המציאות בפועל, שבה הקבלנים מרגישים חופשיים "למתוח" את המחיר מעל מה שהבנק המלווה אישר – בלי השלכות אפקטיביות.

❓ מה קורה כשקבלן מוכר דירה במחיר גבוה יותר מהמחירון המאושר בפרויקט?

⚙️ על פי כללי הליווי הבנקאי – אסור:

לכל פרויקט בליווי בנקאי קיים מחירון מאושר מראש שהוגש במסגרת דוח האפס.
כל דירה נושאת מחיר מקסימלי מוגדר, והוא הבסיס לחישוב צפי ההכנסות של היזם ולבקרה הפיננסית של הבנק.
המכירה במחיר גבוה יותר מחייבת עדכון המחירון ואישור הבנק המלווה.

✅ לכאורה – הבנק אמור לא לאשר את העסקה:

במקרים בהם הקבלן חורג מהמחיר המאושר, הבנק צריך:
- לעכב את שחרור הכספים.
- לדרוש עדכון דוח אפס.
- לבדוק השפעות על שיעור הרווחיות, מס רכישה, ומיסוי יזם.

🧨 אבל בפועל – השוק מתנהל אחרת:

1. הקבלן מדווח את המחיר המנופח כחלק מההכנסה הצפויה

הבנק, במקום לדרוש שמאות נגדית, מעדיף לאשר את המכירה, כי היא "משפרת" לכאורה את התזרים והרווח של היזם.
ככל שהמחירים עולים – ההכנסות החזויות בפרויקט גדלות, והסיכון (לכאורה) פוחת – כלומר, לבנק יש תמריץ להתעלם.

2. הבנק מתייחס לעסקה כחריגה מקובלת – לא כהפרה

אין אכיפה אמתית או סנקציות אם הקבלן מוכר ביותר מהמאושר.
העסקה נרשמת כרגילה, ולעיתים אף מאפשרת ליזם לבקש הגדלת מסגרת אשראי – כי הוא "מוכר במחירים גבוהים".

3. מערכת הפיקוח של הבנק המלווה – רופפת ומוטה

שמאי מלווה לא נדרש לבדוק אם המחיר הנמכר סביר – הוא רק מוודא שהכסף עובר דרך חשבון הליווי.
אין סנקציות כלפי קבלן שמנפח מחירים – כל עוד יש רוכש שמשלם והמשכנתא עוברת.

📉 ההשלכות:

האינפלציה של המחירון – כל מכירה במחיר גבוה יותר הופכת לעוגן חדש, שדרכו נמדדים יתר המחירים.
שוק ללא בקרה שמאית – מחיר שיווקי מוקצן הופך לבסיס מימון, למרות שאין לו הצדקה כלכלית.
הכפלה שיטתית של הפער בין מחיר לשווי – כלומר: הבועה מתנפחת דרך מנגנון שמתחזה להיות מפוקח.

🧠 סיכום חד:

כאשר קבלן מוכר דירה מעל המחירון המאושר –
הבנק לא עוצר אותו. הוא מוחא כפיים.

ואז מחיר העסקה הגבוה מדווח לרשות המיסים והוא משמש בסיס לדוח האפס של הפרויקט הבא?

בדיוק. אתה מתאר כאן מעגל שקר עצמי מסוכן – שממנו ניזון שוק הנדל״ן כולו, והוא נראה כך:

🔁 המעגל הסוגר: שכפול מחיר מהונדס כנתון אמת

1. 🧾 מחיר מנופח בעסקה בפרויקט חדש

הקבלן מוכר דירה במחיר גבוה מהמחירון שאושר בדוח האפס.
הבנק לא מתערב, הכסף עובר, העסקה מבוצעת.
אין שמאות. אין בדיקת שווי. יש רק מחיר חוזה.

2. 📊 העסקה מדווחת לרשות המסים (טופס 7002)

ברישום העסקה לא מצוין שהמחיר נקבע במסגרת ליווי, שיווק אגרסיבי, או מימון חלקי ע״י הקבלן.
העסקה נכנסת למאגר כ"עסקת שוק" לכל דבר.
אין הבחנה בין עסקה בפרויקט חדש לבין עסקה בשוק חופשי.

3. 📚 השמאים והבנקים משתמשים בנתון הזה כעוגן שוק

גישת ההשוואה מקבלת את העסקה כ"ראיה למחיר ריאלי".
הדירה משמשת השוואה לעסקאות יד שנייה, ולשומות חדשות.

4. 🏗️ המחיר נכנס לדוח האפס של הפרויקט הבא

יזמים רואים שהשוק "קלט" את המחיר הגבוה – ומעלים את המחירון בפרויקט הבא.
השמאי של היזם מכניס את העסקה לדוח האפס הבא כעסקת השוואה, בלי לציין את המלאכותיות שבה.
הבנק מאשר את דוח האפס – כי הנתונים תואמים את "העסקאות האחרונות".

🧨 התוצאה: "רצף מחירים עולים" שבנוי על שכפול עצמי

עסקאות במחירים מופרזים, שלא עברו בדיקת שווי, הופכות לבסיס לשומות ולמחירונים עתידיים.
שוק שמבוסס על עסקאות פנימיות בין יזמים, משווקים ובנקים – לא על ערך כלכלי.
המעגל סוגר על עצמו – והבועה ננעלת בתוך מערכת פידבק פנימית.

📌 מונח מוצע:

"מחיר חוזר למחיר" – Self-referential Pricing Spiral

🧠 סיכום חד:

עסקה אחת מנופחת → מדווחת למאגר → נכנסת לדוח אפס חדש → מייצרת מחירון גבוה יותר → ויוצרת עסקה מנופחת נוספת.
כך נבנה שוק נדל"ן שכולו ניזון משקרים שקטים.

"ממחיר מנופח לדוח האפס הבא – כך נבנית בועה"?

השלבים:

הקבלן מוכר במחיר גבוה מדוח האפס
המחיר הגבוה מדווח לרשות המיסים
דוח האפס הבא נערך על בסיס המחיר הגבוה שדווח לרשות המיסים
פרויקט חדש משווק עם מחירים גבוהים חדשים

דוח האפס החדש מבוסס על מחירי מכירה (של הפרויקט הקודם)

קרא עוד

01Aug

למה הבנקים לא משתמשים במודל פונדמנטלי לקביעת שווי נדל"ן?

מדוע הבנקים בישראל אינם משתמשים במודלים פונדמנטליים להערכת שווי נדל"ן? ניתוח מעמיק של הכשלים המובנים, ניגודי העניינים והסכנות המערכתיות שמוסתרים מהציבור.

💣 למה הבנקים לא משתמשים במודל פונדמנטלי לקביעת שווי נדל"ן?

כאשר המספרים מנותקים מהיגיון כלכלי – נוצר שוק שאינו בר קיימא.
ובכל זאת, המוסדות הפיננסיים בישראל ממשיכים להעניק הלוואות על בסיס מחירים מנופחים – כאילו לא קיימת סכנה במערכת.

במאמר הזה נצלול לעומק השאלה:

מדוע הבנקים לא בונים מודל פונדמנטלי אמיתי, המבוסס על גורמי יסוד כלכליים, כדי להעריך שווי נדל"ן ולמנוע קריסת מערכות עתידית?

🧱 מהו שווי פונדמנטלי – ומהם גורמי היסוד?

שווי פונדמנטלי (כלכלי) של נכס אינו המחיר בשוק, אלא הערך שנגזר מהתועלת הכלכלית העתידית הצפויה ממנו. לדוגמה:

שכר ריאלי ממוצע
מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה
תשואת שכירות ריאלית
מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent)
אינפלציה
ריבית חסרת סיכון
ריבית המשכנתאות בפועל
פער תשואה לריבית
יחס חוב פרטי לתוצר
היצע ריאלי של דירות בפועל

באמצעות שקלול של גורמים אלה ניתן להפיק נוסחה פשוטה יחסית לשווי כלכלי ריאלי, ולהשוות אותו למחיר בשוק. אבל למרות הפשטות והנחיצות – הבנקים מסרבים להשתמש בגישה זו.

🧨 1. ניגוד עניינים מובנה:

כשהבועה מתנפחת – הרווחים עולים

כל עוד מחירי הדירות עולים, כך נדרשות הלוואות גבוהות יותר – והבנק מרוויח:

יותר ריבית
יותר ביטחונות
יותר עמלות

אין לבנק תמריץ לחשוף שהמחירים מנותקים מהשווי. להיפך – מודל פונדמנטלי היה מגביל את היכולת שלו להלוות כסף על בסיס מחירים מופרזים.

🧱 2. השיטה השמאית משרתת את הבועה

הבנקים אינם קובעים שווי בעצמם – הם נסמכים על שמאים.

השמאים מצידם משתמשים בשיטת ההשוואה:

"עסקאות קודמות באזור במחירים דומים → לכן זה השווי"

אבל אם כל העסקאות הקודמות בוצעו בעת שהשוק היה בועתי – הרי שמדובר בשכפול מחירים, ולא בהערכה כלכלית אמיתית.

כך נוצרת בועה מוסדית מתועדת היטב – והבנק "שומר על שווי הבטוחה" על הנייר בלבד.

🧮 3. מודל פונדמנטלי יחשוף את עומק הבעיה

אם בנק היה בונה מודל אמיתי, על פי אותם 11 גורמי יסוד כלכליים, היו מתגלים הפערים בין שווי למחיר – והבנק היה מחויב:

להקטין את ההלוואות
לדרוש הון עצמי גבוה יותר
או לסרב לעסקאות

התוצאה? פגיעה ברווחיות ובכמות העסקאות.

אבל גרוע מכך מבחינתם – חשיפת המודל עלולה להוות ראיה לרשלנות בעשור האחרון. מי ייקח אחריות?

🧷 4. הרגולציה שותקת – ולכן המערכת חוגגת

בנק ישראל, משרד המשפטים, רשות ניירות ערך – כולם יודעים, אך שותקים.

לא קיימת דרישה רגולטורית להשתמש בשווי כלכלי אמיתי.

להיפך, כל עוד יש שמאי חיצוני ששמו חתום על השומה – הבנק מכוסה משפטית.

התוצאה: הנוחות המשפטית מחליפה את הזהירות הפיננסית.

🧨 5. הון עצמי? על הנייר בלבד

אם נחשב את השווי הריאלי של הבטוחות – נגלה שרוב הבנקים נמצאים במצב של חדלות פירעון תיאורטית.

ההון העצמי המוצהר מבוסס על "שווי נכסים" שאינם שווים באמת.

מודל פונדמנטלי היה מחייב רישום הפסדים, הגדלת הפרשות לסיכון, וחשיפה לגל תביעות עתידי.

🧍‍♂️ 6. אחריות אישית – ואין מי שייקח אותה

כל דירקטור, כל מנהל אשראי, כל שמאי חתום – עלול למצוא את עצמו חשוף לביקורת אם יודה שהמחיר מנותק מהשווי.

לכן המערכת מתקשה לבצע תיקון פנימי – אף אחד לא רוצה להיות זה שילחץ על כפתור העצירה.

🧯 אז מה עושים?

את מה שהבנקים לא מוכנים לעשות – אנחנו, הציבור והמעריכים העצמאיים, כן יכולים וצריכים לעשות:

לבנות מודל פונדמנטלי מבוסס נתונים.
להזהיר את הציבור מהפערים בין מחיר לשווי.
לדרוש רגולציה אחראית והגדרת קריטריונים כלכליים להערכת שווי.
ולזכור: העובדה שהמערכת שותקת – אינה אומרת שהסיכון לא קיים.

🟠 סיכום:

"בועות לא מתפוצצות כי מישהו רוצה. הן מתפוצצות כשהמציאות כופה את החשבון."
וכשהיא תכפה – הציבור ישלם את המחיר, לא אלה ששתקו.

ניתן לבנות מודל AI מבוסס שווי פונדמנטלי (Fundamental Value) לבחינת פער בין מחיר לשווי אמיתי, תוך שימוש בגורמי היסוד שפירטנו (שכר, ריבית, תשואה, אינפלציה, עלות בנייה ועוד). אתאר לך כאן:

✅ מודל קונספטואלי: ״AI Real-Estate Valuation Gap Model״

💡 מטרת המודל:

להגדיר את השווי הפונדמנטלי של נכס → להשוות למחיר השוק → לזהות פער חיובי/שלילי → לסמן אנומליות, בועות או תת-תמחור.

① קלטים – משתני יסוד (Fundamentals)

קטגוריה	פרמטרים מומלצים
💰 הכנסה ושכר	שכר חציוני/ממוצע ברמה אזורית, יחס הכנסה לפירעון משכנתא
📈 אינפלציה	ממוצע אינפלציה רב-שנתי (3–5 שנים)
🏦 ריבית	ריבית פריים, ריבית משכנתאות ממוצעת, תשואת אג"ח 10 שנים
🏗 עלות בנייה	עלות בנייה למ"ר (לפי האזור וסוג בנייה, כולל קרקע והיטלים)
💸 תשואת שכירות	שכ"ד שנתי / מחיר הדירה
📊 מכפילים	מכפיל שכר דירה, מכפיל שכר דירה לעומת היסטוריה, יחס שכר למחיר
🧱 שווי פונדמנטלי	הערכת שווי לפי היוון תשואה עתידית נטו

② נוסחת בסיס: שווי פונדמנטלי

המודל מחשב את שווי הדירה הפונדמנטלי לפי תזרים מזומנים עתידי היווני (DCF) או מכפיל כלכלי סביר:

▶ דוגמה לנוסחה פשוטה:

שווי פונדמנטלי=שכ"ד שנתי נטו×100שיעור היוון פונדמנטלי\text{שווי פונדמנטלי} = \frac{\text{שכ"ד שנתי נטו} \times 100}{\text{שיעור היוון פונדמנטלי}}

▶ נוסחה מורכבת יותר:

FV=(Rnetr+π+Δr)+C\text{FV} = \left( \frac{R_{net}}{r + \pi + \Delta_r} \right) + Cכאשר:

RnetR_{net} = שכ"ד נטו
rr = ריבית חסרת סיכון (אג"ח 10 שנים)
π\pi = שיעור אינפלציה חזוי
Δr\Delta_r = פרמיית סיכון שוק (במונחי נדל"ן)
CC = רכיב עלות הקרקע והבנייה למ"ר

③ פלט – זיהוי פער בין מחיר לשווי

פער=מחיר שוק−שווי פונדמנטלישווי פונדמנטלי×100\text{פער} = \frac{\text{מחיר שוק} - \text{שווי פונדמנטלי}}{\text{שווי פונדמנטלי}} \times 100

אם הפער > +30% → בועה/הערכת יתר
אם הפער < -15% → תת-תמחור/הזדמנות

④ תכונות חכמות – אלגוריתם למידת מכונה (לבחירה)

למידה מונחית: שימוש במודלים כמו XGBoost או Random Forest על בסיס עסקאות אמיתיות (כולל מחיר, שווי שמאי, תשואה, שכר, אינפלציה).
למידה בלתי מונחית: אשכולות קלאסטרינג (K-Means) לזיהוי אזורים בחריגה מערכים סבירים.

⑤ דוגמה לפלט AI:

כתובת	מחיר שוק	שווי פונדמנטלי	פער	סיווג
בן יהודה 120, ת"א	3,100,000 ₪	1,950,000 ₪	+59%	הערכת יתר (בועה)
יהודה הלוי 11, חיפה	1,150,000 ₪	1,220,000 ₪	-5.7%	קרוב לפאריטי

✅ מה אפשר להוציא מזה?

מודל בינה מלאכותית מלא שמקבל מידע אזורי ועסקאות – ויוצר תחזית שווי ריאלית.
מפת סיכון אנומליות מחירים בישראל – לפי חריגות מהשווי.
כלי אינטרנטי לציבור או לשמאים – שמקבל כתובת ונותן פלט הערכה כלכלית.

כדי לבנות מודל מלא שמחשב שווי פונדמנטלי תוך שקלול כל 11 גורמי היסוד, צריך לעבור מהנוסחה הפשוטה של DCF לגישה אינטגרטיבית שמבצעת היוון מותאם סיכון, שבו כל רכיב מהווה חלק מהשקלול הסופי של שיעור ההיוון או של התזרים

.נבנה זאת ביחד:

🧱 1. מהם 11 גורמי היסוד?

להלן 11 גורמים מרכזיים שמרכיבים את השווי הפונדמנטלי של נכס:

שכר ממוצע/חציוני
שיעור האינפלציה
שיעור הריבית (פריים/אג"ח)
ריבית המשכנתאות הממוצעת
עלות בנייה למ"ר
עלות קרקע באזור
שכר דירה ממוצע (ברוטו / נטו)
תשואת שכירות (שכר דירה / מחיר)
מכפיל שכר דירה (מחיר / שכר דירה)
מספר משכורות לרכישת דירה
ציפיות שוק / מגמות דמוגרפיות (כמשתנה נלווה)

⚙️ 2. גישת המודל – שילוב הגורמים דרך שני צירים:

🧮 ציר א: תזרים מזומנים נטו (NOI)

Rnet=שכ"ד חודשי×12−הוצאות תפעוליותR_{net} = \text{שכ"ד חודשי} \times 12 - \text{הוצאות תפעוליות}

מחושב לפי שכ"ד באזור → מתואם לפי אינפלציה, שכר, מיסים והוצאות.
שכר ממוצע קובע את גבול התשלום האפשרי.
מספר משכורות לדירה מגדיר רמת עומס בלתי סבירה → מעיד על בועה.

🧠 ציר ב: שיעור היוון מותאם סיכון r

rfr_f = ריבית חסרת סיכון (אג"ח מדינה ל-10 שנים)
כל גורם נוסף מקבל משקל (β) שנקבע ע"י אימון/ניתוח כלכלי.
ככל שהפער בין תשואה למשכנתא גבוה → rr עולה (סיכון פיננסי).

📐 3. הנוסחה הסופית:

🧪 4. דוגמה נומרית:

פרמטר	ערך
שכ"ד חודשי נטו	4,000 ₪
תזרים שנתי נטו RR	48,000 ₪
ריבית אג"ח 10 שנים	4%
פרמיית סיכון לפי פרמטרים	3.5%
סה"כ rr	7.5%

אז:V=48,0000.075=640,000₪V = \frac{48,000}{0.075} = 640,000 ₪אם מחיר השוק הוא 1.2 מיליון – יש פער של 87.5% בין מחיר לשווי.

🧠 5. איך הופכים את זה למודל AI?

שלב 1: בונים דאטהסט שבו לכל נכס יש ערכים עבור כל 11 הגורמים.
שלב 2: מחשבים את הערך הפונדמנטלי בכל שורה ע"פ הנוסחה.
שלב 3: משתמשים בלמידה מונחית (XGBoost / Neural Network) כדי לדייק את מקדמי המשקל (β) בפונקציית ההיוון.
שלב 4: בונים ממשק שבו המשתמש מזין כתובת/מאפיינים – והמערכת מעריכה האם יש פער בין מחיר לשווי.

רשימה קוהרנטית, שיטתית ומקצועית של 11 גורמי יסוד כלכליים, שיכולים לשמש לבניית מודל AI או נוסחת הערכה פונדמנטלית של שווי נדל"ן. כעת אראה לך איך להטמיע את כל אחד מהם בצורה אנליטית בתוך נוסחה או אלגוריתם מתמטי, כך שנקבל מודל שקוף ואינטגרטיבי לקביעת שווי כלכלי ריאלי, ולהערכת פער בין מחיר לשווי.

🧠 שילוב 11 גורמי היסוד בתוך מודל AI – גישה מתמטית קוהרנטית:

✅ מטרת המודל:

Vfund=Rnet⋅Areff\boxed{V_{fund} = \frac{R_{net} \cdot A}{r_{eff}}}כאשר:

VfundV_{fund} – השווי הפונדמנטלי
RnetR_{net} – שכ"ד נטו שנתי צפוי
reffr_{eff} – שיעור ההיוון האפקטיבי שנגזר מכל גורמי הסיכון והמאקרו
AA – מקדם תיקון לגורמי מקרו ולמאפייני שוק נוספים (כמו יחס חוב/תוצר, היצע ועוד)

📌 פירוט של כל גורם במודל:

#	גורם יסוד	שילוב במודל
1	שכר ריאלי ממוצע	קובע את התקרה לשכ"ד סביר → משפיע ישירות על RnetR_{net}
2	מס' משכורות לדירה	משפיע על מדד עומס מימוני → פרמיית סיכון בתוך reffr_{eff}
3	אינפלציה מצטברת	משפיעה על שחיקת תזרים עתידי → מעלה את reffr_{eff}
4	תשואת שכירות ריאלית	קובעת את סף ההיתכנות → משפיעה גם על AA וגם על קו בסיס להשוואה
5	מכפיל שכר דירה	מעיד על אנומליה → בסטיות חריגות משפיע על reffr_{eff}
6	ריבית חסרת סיכון	קובעת את rbaser_{base}, שיעור ההיוון הבסיסי
7	ריבית משכנתאות	קובעת את עלות ההון בפועל → מתווספת ל־reffr_{eff} כמרווח סיכון
8	ריבית ריאלית נטו	מאפשרת תיקון ל-rr לניתוח אמיתי מול התשואה
9	פער תשואה מול ריבית משכנתא	אם שלילי → מעיד על בועה / אי-היתכנות רכישה
10	היצע דירות ריאלי	משפיע על AA – מקדם תיקון לפי עודף/חוסר במלאי אמיתי
11	יחס חוב פרטי/תוצר	משפיע על סיכון מערכת → תיקון ל־reffr_{eff} ברמה מערכתית

🔍 דוגמה לחישוב reffr_{eff} – שיעור היוון אפקטיבי:

דוגמה מספרית:

אג"ח 10 שנים: 4.0%
ריבית משכנתאות: 6.2% → מרווח 2.2%
אינפלציה: 2.5%
מכפיל שכר דירה: 30 → סביר
תשואה 2.5% וריבית 6.2% → פער שלילי 3.7%
יחס חוב פרטי/תוצר: 95% → מעלה את הסיכון

🔗 תרגום לגרף או מודול אלגוריתמי:

מודל כזה ניתן לבנות כקובץ Excel / תוכנה / מערכת AI עם שלבים ברורים:

הזנת נתונים → שכ"ד, שכר, ריבית, אינפלציה, מחירים.
חישוב RnetR_{net} (תזרים)
חישוב reffr_{eff}
הפקת Vfund=Rnet/reffV_{fund} = R_{net} / r_{eff}
השוואה ל־מחיר שוק → פער → תיוג (בועה, הוגן, תת-תמחור)

✅ המודל הזה באקסל או בקוד פייתון?

אפשר לעשות את זה בשלבים:

שלב 1: הזנה ידנית של נתונים (ת״א, חיפה, באר שבע וכו’)
שלב 2: נוסחאות חישוב אוטומטיות
שלב 3: פלט וגרף שממחישים את הפער

מדוע הבנקים לא בונים מודל שקוף, אובייקטיבי ופונדמנטלי להערכת שווי נדל"ן, על בסיס גורמי יסוד כלכליים?התשובה נעוצה בשילוב של תמריצים כלכליים, כשלים מערכתיים, ניגודי עניינים ואינרציה מוסדית.

הנה הניתוח:

⚖️ 1. ניגוד עניינים מובנה – הבנק מרוויח ככל שהבועה גדלה

הבנקים מרוויחים מריביות על הלוואות לדיור. ככל שמחירי הדירות עולים, כך נדרש אשראי גבוה יותר → הבנק גובה יותר ריבית.
כאשר נותנים הלוואה לפי מחיר שוק מנותק מהשווי הכלכלי – זה לא נתפס כהפסד מיידי אלא כ"השקעה" → הבעיה תתפוצץ רק כשהלווים לא יעמדו בתשלומים.

💬 כל עוד יש זרם של לווים חדשים – הבועה "ממומנת" כמו פק"מ פירמידה.

🧱 2. השיטה השמאית הקיימת משמרת את הבועה

הבנק לא בודק שווי, אלא מסתמך על דוח שמאי.
השמאי משתמש בשיטת ההשוואה – מחירים היסטוריים של עסקאות קודמות.
אם השוק כבר בועה – כל ההשוואות יולידו שומות מנופחות → "שמאי משכפל מחירים".

💣 התוצאה: השיטה עצמה הפכה לגורם שמנציח את חוסר הקיימות.

🧮 3. מודל פונדמנטלי יחשוף פערים – ולכן מסוכן לבנקים

אם בנק היה בונה מודל לפי מה שאתה הצעת – היו מתגלים פערים של עשרות אחוזים בין שווי כלכלי למחיר.
במקרה כזה הבנק חייב להקטין את ההלוואה או לדרוש בטוחות נוספות → הפגיעה ברווחיות מיידית.
בנוסף, הדבר עלול:
- לחשוף רשלנות באשראי שניתן בעשור האחרון
- להוביל לתביעות, רגולציה או חקירה פרלמנטרית

📉 4. הרגולציה לא דורשת – ולכן לא עושים

בנק ישראל אינו מחייבאת הבנקים להשתמש בשווי פונדמנטלי. הוא מאפשר להם:
- להסתמך על שומות בשיטת ההשוואה
- לפעול לפי "יכולת החזר" ולא לפי "שווי בטוחה אמיתי"
גם הרשות לניירות ערך או משרד המשפטים לא מתקנים את התקינה – אפילו כשהם יודעים שמדובר בעיוות יסודי.

🧠 5. סיכון מערכתי עצום – והבנק מעדיף לא לדעת

אם יכונן מודל אמיתי – יתברר שההון העצמי של הבנקים שברירי ביחס לשווי הריאלי של הבטוחות.
המשמעות: הבנקים בפועל חדלים פירעון – רק לא נרשם עדיין.
לכן, אי-הידיעה משתלמת יותר – עד שיתרחש אירוע קולוסלי.

⚠️ 6. סיכון אישי למקבלי ההחלטות

מנהלי אשראי, דירקטורים, מבקרים פנימיים – כולם מסתכנים באחריות אישית אם יכירו בפערים האלה.
לכן הם שומרים על "תרבות ההשתקה" וממשיכים לפעול על פי הנוהג הקיים – גם אם ברור להם שהוא לא מחזיק מים.

🔚 לסיכום:

הבנקים לא בונים מודל פונדמנטלי כי זה יחייב אותם להכיר בבועה, לחשוף סיכונים, להקטין אשראי ולספוג הפסדים. כל אלה מנוגדים לאינטרס הקצר-טווח שלהם – ולכן הם מעדיפים להמשיך "לשחות בעירום" עד שהמים ירדו.

המחשבון למטרות הדגמה בלבד !

המחשבון למטרות הדגמה בלבד !

קרא עוד

31Jul

איך היצע הכסף בישראל מנפח את מחירי הדירות ומאיץ את האינפלציה?

מחקר חדש חושף את הקשר הישיר בין מינוף משקי הבית, אשראי צרכני, והאינפלציה. האם הבנקים והאשראי מנפחים את שוק הנדל"ן?

היצע הכסף – מחולל אינפלציה ומאיץ מחירי דירות

בישראל, השיח הציבורי על יוקר המחיה, על האינפלציה ועל עליית מחירי הדירות מתמקד לרוב בהיצע – כמה בנו, כמה לא בנו, ומה הממשלה עשתה או לא עשתה. אבל מאחורי הקלעים פועל גורם מרכזי שזוכה לפחות תשומת לב: היצע הכסף. למעשה, כמו במדינות רבות בעולם, גם אצלנו הכסף הזול והזמין הוא זה שהצית את הבעירה.

משקי הבית בישראל – מכורים לאשראי

נכון לסוף 2023, מעל 2.5 מיליון ישראלים, שהם כמעט 40% מהאוכלוסייה הבוגרת, חיים באופן קבוע באוברדרפט. מדובר על מינוס כרוני, לא תקלה חד-פעמית. יתרת המינוס הכוללת חצתה את רף ה-10 מיליארד ש"ח – רובו בריבית שנתית ממוצעת של כ־11.6% (ריבית עונשית בתחפושת).מי שמממן את זה – הם הבנקים מצד אחד, וחברות כרטיסי האשראי מצד שני. והם מרוויחים היטב.

הכסף שמנפח את המחירים

מאיפה נולדו מחירי הדירות הגבוהים? לא מחוסר דירות – לפי נתוני הלמ"ס יש דווקא עודף בדירות בבנייה פעילה ובמלאי קיים. מה שגרם למחירים לזנק הם עשרות מיליארדי שקלים של אשראי זמין:

משכנתאות שניתנו בלי בחינה כלכלית אמיתית של ערך הנכס
מינוסים שאפשרו למשקי הבית להעמיד הון עצמי מדומה
הלוואות צרכניות לרכישת רכב, ריהוט, חופשות ודירות – כן, גם דירות

זהו כסף שאינו מגובה ביצירה אמיתית של ערך כלכלי, אלא פשוט עודף נזילות שדוחף ביקושים מבלי שיש לכך הצדקה ריאלית.

הכסף לא מנותב לייצור – אלא לדיור וצריכה מיידית

מה שקורה בפועל הוא שהיצע הכסף לא מושקע בתשתיות, ייצור או חדשנות – אלא נשרף בשוק הנדל"ן ובקניונים. זו אינה צמיחה – זו אשליה כלכלית שנשענת על ריבית נמוכה ויכולת החזר מדומה. כך לדוגמה:

חברות כרטיסי האשראי מגדילות את נתח השוק שלהן בשוק האשראי הצרכני
הבנקים מעודדים צריכה באשראי גם כאשר אין כיסוי לכך
והציבור? הציבור נכנס עמוק יותר לבוץ – בעיניים פקוחות

ומכאן – אל האינפלציה

כשיש עודף כסף בשוק – מתרחש תהליך קלאסי של אינפלציית ביקוש:

מחירי הדירות עולים
מחירי המוצרים והשירותים עולים
יוקר המחיה מזנק
וזה לא "קורה מעצמו" – זה תוצר ישיר של מנגנון שהמערכת הבנקאית והרגולטורית אפשרו ואף טיפחו.

סיכום – אינפלציה? זו לא גזירת שמיים

הציבור הישראלי לא בזבזן במיוחד, גם לא טיפש. אך כשמנגישים לו אשראי בכל אפיק אפשרי, בריבית משתנה ועם מינוף מתמשך – התוצאה היא אינפלציה, בועת נדל"ן, ומחנק כלכלי ארוך טווח. הפתרון לא נמצא רק בהגדלת היצע הדירות – אלא בצמצום דרסטי של היצע הכסף המנופח.

וכשזה לא נעשה? מחירי הדירות – כמו האינפלציה – ממשיכים לטפס למעלה.

מחקר על שיעור משקי הבית בישראל המצויים באוברדרפט

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על תופעה נרחבת של שימוש באוברדרפט (משיכת יתר) בקרב משקי בית בישראל. הסקר האחרון מגלה כי 42% ממשקי הבית בישראל היו במינוס לפחות חודש אחד במהלך השנה, המייצגים כ-1.1 מיליון משקי בית ובהם כ-4 מיליון תושבים. בהשוואה לשנים קודמות ניכרת ירידה מסוימת בשיעור זה, שכן בשנת 2013 עמד המספר על 54%. עם זאת, הנתונים מצביעים על כך שהתלות במסגרת האשראי ממשיכה להיות גורם משמעותי בהתנהלות הכלכלית של משקים רבים, במיוחד אלו עם ילדים, שם מגיע השיעור לכ-52%.

היקף תופעת האוברדרפט בישראל

נתונים כלליים על שיעור משקי הבית במינוס

הסקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מספק תמונה מקיפה על מצב האוברדרפט בישראל. לפי הנתונים, 42% ממשקי הבית בישראל שבבעלותם חשבון בנק היו במצב של משיכת יתר לפחות חודש אחד במהלך השנה. מדובר בכ-1.1 מיליון משקי בית המאכלסים כ-4 מיליון אנשים1. נתון זה מצביע על כך שלמעלה משליש מאוכלוסיית ישראל מושפעת במישרין או בעקיפין ממצב של אוברדרפט.הסקר מתבסס על מדגם קבוע של כ-4,000 משקי בית עם כ-12,000 נפשות, ונערך זו השנה השישית ברציפות. מדובר במדגם מייצג המאפשר מעקב אחר מגמות לאורך זמן בהתנהלות הפיננסית של משקי הבית בישראל1.

השוואה בין קבוצות אוכלוסייה

קיימים הבדלים משמעותיים בשיעור האוברדרפט בין קבוצות אוכלוסייה שונות. אחד ההבדלים הבולטים הוא בין משקי בית עם ילדים לבין אלו ללא ילדים. כמחצית (52%) ממשקי הבית שבהם ילדים היו במשיכת יתר בשנה האחרונה לפחות חודש אחד, לעומת רק 30% ממשקי הבית ללא ילדים1. נתון זה מצביע על הלחץ הכלכלי הנוסף שחווים משפחות עם ילדים, אשר מוביל לשימוש תכוף יותר במסגרת האשראי.בנוסף, הסקר מצביע על פערים בין האוכלוסייה היהודית לערבית בהקשר של פתרונות פיננסיים אחרים. למשל, שיעור משקי הבית היהודיים עם משכנתא (31%) גבוה משמעותית מזה של משקי הבית הערביים (4%)1.

דפוסי שימוש באוברדרפט

משך זמן ותדירות המינוס

מעבר לשיעור הכללי של משקי הבית במינוס, חשוב להבין את דפוסי השימוש באוברדרפט. לפי הנתונים, 22% ממשקי הבית דיווחו שהם נמצאים במשיכת יתר באופן קבוע, כלומר במשך 10 חודשים או יותר בשנה האחרונה. זהו שיפור מסוים בהשוואה לנתון משנת 2013, אז עמד המספר על 34%1.בנוסף, 10% ממשקי הבית היו במצב של משיכת יתר לתקופה של עד 3 חודשים, ו-10% נוספים בין 4 ל-9 חודשים1. נתונים אלו מצביעים על כך שבעוד שיש משקי בית המשתמשים באוברדרפט כפתרון זמני לקשיי תזרים, יש רבים אחרים שעבורם האוברדרפט הפך למצב כרוני ולמעשה לחלק בלתי נפרד מהתנהלותם הפיננסית השוטפת.

השלכות האוברדרפט על משקי הבית

להימצאות באוברדרפט יש השלכות משמעותיות על משקי הבית. מבין אלו שהיו במשיכת יתר, 26% (כ-295 אלף משקי בית עם 1.1 מיליון נפשות) דיווחו כי קיבלו לפחות פנייה אחת מהבנק בשל חריגות ממסגרת האשראי בשנה האחרונה, כאשר 7% קיבלו 6 פניות ומעלה1.החמרה נוספת מתרחשת כאשר הבנק נוקט בצעדים מחמירים יותר. ל-5% ממשקי הבית שנמצאו באוברדרפט (כ-60 אלף משקי בית עם 243.5 אלף נפשות) נחסם החשבון לפחות פעם אחת במהלך השנה האחרונה. יתרה מכך, ל-3% מהם החשבון נחסם ליותר מחודש אחד1. חסימת חשבון בנק יכולה להוביל לקשיים משמעותיים בניהול ההתנהלות הפיננסית היומיומית, ולעתים אף להחמיר את המצב הכלכלי של משק הבית.

הבנת מסגרות האשראי והשפעתן

ההבדלים בין סוגי מסגרות האשראי

להבנת תופעת האוברדרפט חשוב להכיר את ההבדלים בין סוגי מסגרות האשראי השונות העומדות לרשות הצרכנים. ישנם שלושה סוגים עיקריים:

מסגרת האשראי של חשבון העו"ש - זוהי המסגרת שהבנק מעניק ומסמנת את גובה ה"מינוס" המרבי המותר בחשבון. לרוב, גובה מסגרת האשראי יהיה כפולה מההכנסה החודשית הממוצעת של בעל החשבון2.
מסגרת אשראי בכרטיס הבנקאי - מסגרת זו קשורה לכרטיס האשראי שמנפיק הבנק בו מתנהל החשבון, והיא תלויה במסגרת האשראי הכללית של חשבון העו"ש2.
מסגרת אשראי בכרטיס חוץ בנקאי - מסגרת זו ניתנת על ידי חברות כרטיסי האשראי שאינן בבעלות הבנקים, בעקבות הרפורמה שהפרידה בין חברות האשראי לבנקים2.

השפעות רפורמת שטרום על מסגרות האשראי

רפורמת שטרום, שיושמה בשנים האחרונות, השפיעה משמעותית על מסגרות האשראי בבנקים. על פי רפורמה זו, הבנקים הגדולים נדרשים לצמצם באופן הדרגתי את מסגרות האשראי של לקוחותיהם. עד שנת 2024, מסגרות האשראי בבנקים אלו אמורות להגיע ל-51% לכל היותר, בהשוואה להיקפן ב-20152.עם זאת, הרפורמה קבעה כי המסגרות לא יצומצמו לפחות מ-8,500 שקל לחודש, ואינה חלה על מסגרות אשראי הנמוכות מסכום זה2. שינויים אלו עשויים להשפיע על יכולתם של משקי בית להישען על מסגרות אשראי גבוהות, ועשויים להוביל לשינוי בדפוסי השימוש באוברדרפט בשנים הבאות.

מגמות בחוב משקי הבית

התפתחות החוב לאורך זמן

ניתן לזהות מספר מגמות מעניינות בהתפתחות החוב של משקי הבית בישראל לאורך זמן. ראשית, שיעור משקי הבית הנמצאים באוברדרפט הצטמצם מ-54% בשנת 2013 ל-42% בשנת 20191. זוהי ירידה של 12 נקודות אחוז, המצביעה על שיפור מסוים בהתנהלות הפיננסית של משקי הבית או על שינוי במדיניות האשראי של הבנקים.במקביל, גם שיעור משקי הבית הנמצאים באוברדרפט באופן קבוע (10+ חודשים בשנה) ירד מ-34% ל-22% באותה תקופה1. גם זה מצביע על מגמה חיובית של צמצום התלות במשיכת יתר כאמצעי מימון קבוע.עם זאת, נתונים אחרים מראים כי החוב הממוצע של משקי הבית עמד על 247 אלף שקל בשנת 20203. נתון זה מרמז על כך שבעוד שתדירות השימוש באוברדרפט אולי פוחתת, הכמות הכוללת של החוב עדיין משמעותית.

גורמים המשפיעים על שימוש באוברדרפט

מספר גורמים משפיעים על הנטייה של משקי בית להשתמש באוברדרפט:

הימצאות ילדים במשק הבית - כפי שהוזכר, ישנו פער משמעותי בין משקי בית עם ילדים (52% באוברדרפט) לבין אלו ללא ילדים (30%)1.
רמת הכנסה - למרות שהמקורות שסופקו אינם מספקים נתונים ישירים על הקשר בין רמת הכנסה לשימוש באוברדרפט, סביר להניח שישנו קשר בין השניים.
משכנתאות והלוואות אחרות - 27% ממשקי הבית בישראל יש משכנתא (כ-740 אלף משקי בית)1, כאשר גובה אומדן ההלוואה הממוצעת שנותרה לפירעון עומד על כחצי מיליון שקל. משקי בית עם משכנתא עשויים להיות חשופים יותר לצורך בשימוש באוברדרפט בשל העומס הפיננסי הנוסף.

המשמעויות הכלכליות והחברתיות

השלכות מאקרו-כלכליות של התופעה

האוברדרפט הנרחב במשקי בית בישראל מעלה שאלות לגבי היציבות הפיננסית הכוללת של המשק. כאשר 42% ממשקי הבית נמצאים במינוס לפחות חלק מהזמן, ו-22% נמצאים במינוס באופן קבוע1, הדבר עשוי להצביע על חוסר איזון בין הכנסות להוצאות ברמה הלאומית.במקביל, העובדה שהחוב הממוצע של משקי הבית עמד על 247 אלף שקל בשנת 20203 מדגישה את רמת המינוף הגבוהה יחסית במשק הישראלי. חובות גבוהים של משקי בית עלולים להגביל את יכולתם להגיב לזעזועים כלכליים ולהגביר את הפגיעות של המשק כולו למשברים.

פתרונות אפשריים לצמצום התופעה

לאור הנתונים שהוצגו, ניתן להציע מספר כיווני פעולה לצמצום היקף השימוש באוברדרפט:

חינוך פיננסי - הגברת המודעות והידע של הציבור בנושאי התנהלות פיננסית נבונה.
פיתוח כלי חיסכון והשקעה נגישים - הנגשת אפיקי חיסכון והשקעה לציבור הרחב, במטרה לעודד בניית כריות פיננסיות.
התאמת מסגרות האשראי לצרכים ויכולות - המשך הרפורמות במערכת הבנקאית, תוך שמירה על איזון בין נגישות לאשראי לבין מניעת חובות יתר.
תמיכה ממוקדת במשקי בית עם ילדים - לאור הנתון שמשקי בית עם ילדים נוטים יותר להשתמש באוברדרפט, יש לשקול תוכניות סיוע ייעודיות לקבוצה זו.

סיכום ביניים וכיווני מחקר עתידיים

תופעת האוברדרפט בישראל היא נרחבת, עם 42% ממשקי הבית הנמצאים במינוס לפחות חודש בשנה1. בהשוואה לנתוני העבר, ניכרת מגמה של ירידה בשיעורי האוברדרפט, אך עדיין מדובר בתופעה משמעותית המשפיעה על מיליוני ישראלים. משקי בית עם ילדים מושפעים במיוחד, עם שיעור גבוה יותר של שימוש במשיכת יתר.הבנת ההבדלים בין סוגי מסגרות האשראי, והיכרות עם הרפורמות בתחום, חשובות להתמודדות עם האתגרים הפיננסיים העומדים בפני משקי הבית. במקביל, הנתון על החוב הממוצע של משקי הבית מדגיש את הצורך בגישה מערכתית לטיפול בסוגיה.מחקרים עתידיים יוכלו להתמקד ביעילות של תוכניות לחינוך פיננסי, בהשפעה של רפורמות נוספות בשוק האשראי, ובקשר שבין רמות הכנסה שונות לשימוש באוברדרפט. בנוסף, יש מקום לבחון את השימוש באוברדרפט בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות, מעבר להבחנה בין משקי בית עם וללא ילדים.

מחקר על משקי הבית באוברדרפט בישראל

נתונים עדכניים לאפריל 2024 מראים כי 39% מהאוכלוסייה בישראל (2.49 מיליון לקוחות) נמצאים במינוס בחשבון הבנק שלהם, כאשר היקף האשראי של משקי הבית עומד על 230 מיליארד שקל לאחר עלייה של כ-8% מתחילת השנה. הריבית הממוצעת על האוברדרפט עומדת על 11.64% בשנה, בעוד שהריבית על פיקדונות שקליים עומדת על כ-3% בלבד. הסטטיסטיקה מראה פגיעה משמעותית במשקי בית עם ילדים, שמהם כמחצית חווים משיכת יתר, לעומת 30% ממשקי בית ללא ילדים. למרות שחלה ירידה מסוימת בשיעורי האוברדרפט בהשוואה ל-2013, המצב עדיין מדאיג ומצריך התערבות מערכתית.

מגמות בשיעורי האוברדרפט לאורך השנים

התפתחות שיעורי האוברדרפט בעשור האחרון

נתוני השנים האחרונות מציירים תמונה מורכבת של מצב האוברדרפט בישראל. בשנת 2013, שיעור משקי הבית שהיו במצב של משיכת יתר עמד על 54%, ומאז ניכרת מגמת ירידה מסוימת4. נכון לשנת 2019, שיעור משקי הבית שהיו במשיכת יתר לפחות חודש אחד במהלך השנה ירד ל-42%, שהם כ-1.1 מיליון משקי בית המונים כ-4 מיליון נפשות4.הנתונים העדכניים ביותר, מאפריל 2024, מצביעים על 39% מכלל האוכלוסייה (כ-2.49 מיליון לקוחות) הנמצאים במצב של מינוס בחשבונם3 5. יש לציין שלמרות שחלה ירידה באחוזים לאורך השנים, המספר המוחלט של אנשים במינוס גדל, בעיקר בשל גידול האוכלוסייה.

משיכת יתר כרונית

נתון מדאיג במיוחד הוא שיעור משקי הבית הנמצאים במצב של "אוברדרפט כרוני". נכון לדצמבר 2023, כ-26.3% מהאוכלוסייה היו במשיכת יתר כרונית, ירידה קלה מ-26.9% בסוף שנת 20221. מחקר משנת 2019 הראה כי 22% ממשקי הבית דיווחו שהם נמצאים באוברדרפט "בדרך כלל", כלומר 10 חודשים או יותר בשנה האחרונה4. זוהי ירידה משמעותית בהשוואה לנתוני 2013, אז עמד השיעור על 34%4.מבחינת משך הזמן שמשקי בית מבלים במינוס, הנתונים מ-2019 מראים כי:

10% ממשקי הבית היו במצב של משיכת יתר לתקופה של עד 3 חודשים בשנה
10% נוספים היו במינוס בין 4 ל-9 חודשים בשנה
22% היו במינוס לתקופה ארוכה של 10 חודשים או יותר4

הבדלים דמוגרפיים במשיכות היתר

השפעת הרכב משק הבית

קיימים פערים משמעותיים בשיעורי האוברדרפט בהתאם למאפייני משק הבית. אחד ההבדלים הבולטים הוא בין משקי בית עם ילדים לאלו ללא ילדים. נתוני הלמ"ס מראים כי כ-52% ממשקי הבית שיש בהם ילדים היו במשיכת יתר בשנה האחרונה לפחות חודש אחד, לעומת 30% בלבד ממשקי הבית שאין בהם ילדים4. הנתונים מדגישים את הקשיים הכלכליים הנוספים שעומדים בפני משפחות עם ילדים, שמתמודדות עם הוצאות גבוהות יותר.

הבדלים בין מגזרים

נמצאו הבדלים משמעותיים גם בין מגזרים שונים באוכלוסייה. על פי נתוני הלמ"ס, משקי בית יהודיים נמצאים במשיכת יתר לפרקי זמן קצרים יותר מאשר משקי בית ערביים2. מחקר נוסף מצא כי בעוד ש-31% ממשקי הבית היהודיים נוטלים משכנתא, רק 4% ממשקי הבית הערביים עושים זאת4. פער זה עשוי להשפיע על דפוסי האוברדרפט ועל היכולת להתמודד עם הוצאות שוטפות.

היקף החוב והשלכות כלכליות

היקף האשראי והריבית

היקף האשראי של משקי הבית בישראל עומד על כ-230 מיליארד שקל, לאחר שזינק בכ-8% מתחילת השנה 20243 5. נתון זה משקף את ההסתמכות הגוברת על אשראי לצורך מימון הוצאות שוטפות. הריבית על המינוס עומדת כיום על 11.64% לשנה, שהיא גבוהה משמעותית מהריבית המשולמת על יתרות זכות בפיקדון שקלי, העומדת על כ-3% בשנה בלבד3. פער ריביות זה יוצר "מלכודת חוב" המקשה על צרכנים לצאת ממצב של משיכת יתר לאחר שנכנסו אליו.נתון מעניין נוסף הוא שהאשראי הצרכני זינק ב-15 השנים האחרונות פי ארבעה, מה שמצביע על מגמה ארוכת טווח של הגדלת החובות3.

השלכות של חיים באוברדרפט

חיים במצב של משיכת יתר מתמשכת מובילים להשלכות כלכליות ופיננסיות משמעותיות:מבין משקי הבית שהיו במשיכת יתר, 26% (כ-295 אלף משקי בית עם 1.1 מיליון נפשות) דיווחו שקיבלו לפחות פנייה אחת מהבנק בשל חריגות ממסגרת האשראי בשנה האחרונה4. כ-7% קיבלו שש פניות או יותר, המעידות על מצב כרוני של קשיים פיננסיים.חמור מכך, ל-5% ממשקי הבית (כ-60 אלף משקי בית שבהם כ-243.5 אלף נפשות) נחסם החשבון לפחות פעם אחת במהלך השנה האחרונה, כאשר ל-3% מהם החשבון נחסם ליותר מחודש אחד4.נתון מדאיג נוסף הוא שלכל מבוגר עשירי בישראל יש תיק הוצאה לפועל3, מה שמעיד על כך שקשיים פיננסיים רבים מגיעים בסופו של דבר להליכים משפטיים.

הגורמים למצב ומדיניות מומלצת

גורמים למצב האוברדרפט הגבוה

מספר גורמים תורמים למצב האוברדרפט הגבוה בישראל:

יוקר המחיה הגבוה ביחס להכנסה הממוצעת
ריכוזיות גבוהה בשוק האשראי למשקי בית, כאשר מרבית האשראי ניתן על ידי בנק הפועלים ובנק לאומי3
הריבית הגבוהה על משיכות יתר (11.64%) מקשה על צמצום החוב
הקלות היחסית בקבלת מסגרות אשראי גבוהות

המלצות מדיניות

בכנס שנערך בשיתוף אוניברסיטת רייכמן, הועלו מספר המלצות מדיניות לצמצום תופעת האוברדרפט:

על בנק ישראל לחייב את הבנקים לצמצם את האפשרות שמשקי הבית ייכנסו ליתרת חובה ולוודא שמי שמקבל הלוואה יכול גם לפרוע אותה3.
יש לבחון מחדש את התנהלות רשות האכיפה והגבייה כדי להימנע מדחיקת לקוחות להליכי חדלות פירעון3.
יש לחזק את הפן השיקומי בהליכי חדלות פירעון ולוודא ששיעור הפירעון מהחייב לא יעבור את רף היכולת האובייקטיבית שלו לתשלום, וזאת במסגרת לוח זמנים מקסימלי של 36 חודשים, כקבוע בחוק3.
נדרשת חשיבה מחודשת על המטרה השיקומית של הליכי חדלות פירעון כדי לסייע למשקי בית לתכנן בצורה נכונה את התנהלותם הפיננסית3.

סיכום ומבט לעתיד

על אף מגמת הירידה המסוימת בשיעורי האוברדרפט בשנים האחרונות, עדיין מדובר בתופעה רחבת היקף המשפיעה על למעלה משליש מהאוכלוסייה בישראל. שיעור משקי הבית הנמצאים במצב של משיכת יתר כרונית מדגיש את הצורך בפתרונות מערכתיים.הפערים המשמעותיים בשיעורי האוברדרפט בין קבוצות שונות באוכלוסייה - בין משפחות עם ילדים ובלי ילדים ובין המגזרים השונים - מצביעים על הצורך בהתאמת פתרונות לקבוצות אוכלוסייה שונות.הריבית הגבוהה על משיכות יתר והאשראי הצרכני המתרחב מהווים אתגר משמעותי למשקי בית רבים ודורשים התערבות רגולטורית. יישום המלצות המדיניות שהוזכרו עשוי לסייע בצמצום התופעה ובמניעת השלכותיה השליליות על משקי הבית ועל המשק בכללותו.נדרש מאמץ משולב של רגולטורים, מערכת הבנקאות וגופי חינוך פיננסי כדי להביא לשיפור המצב ולסייע למשקי בית רבים יותר להתנהל בצורה פיננסית מאוזנת יותר.

איך אנחנו ביחס לעולם בכל מה שקשור לאשראי צרכני ואוברדרפט וצריכה בכרטיסי אשראי?

בישראל, השימוש באוברדרפט ובאשראי צרכני גבוה משמעותית לעומת רוב מדינות ה-OECD. לפי מומחים, ישראל היא כמעט המדינה היחידה ב-OECD שמאפשרת כניסה לאוברדרפט בהיקפים כאלה - במדינות מפותחות רבות, האפשרות להיכנס ליתרת חובה מצומצמת מאוד או כמעט לא קיימת, והמערכת הבנקאית שם פועלת כך שהלקוח משתמש רק בכסף שיש לו4 7.בישראל, כ-30%–50% מהציבור נמצא במינוס כרוני, לעומת שיעורים נמוכים בהרבה באירופה ובארה"ב, שם נהוג יותר לקחת הלוואות מסודרות או להשתמש בכרטיסי אשראי עם החזר חודשי ולא להסתמך על אוברדרפט4 5. בנוסף, הריבית על האוברדרפט בישראל גבוהה במיוחד (כ-11.6%), מה שמייקר את השימוש בו עוד יותר5.בצריכת אשראי בכרטיסי אשראי, ישראל דומה למדינות מפותחות אחרות, אך הנטייה להסתמך על מסגרת עו"ש (אוברדרפט) במקום על הלוואות מסודרות היא ייחודית ומודגשת מאוד ביחס לעולם4 5. במדינות רבות, מסגרת האשראי לא ניתנת אוטומטית, ואילו בישראל הבנקים דוחפים את הלקוחות לנצל אותה, לעיתים ללא הסבר מספק על העלויות והסיכונים5.לסיכום, ישראל חריגה בשיעור הגבוה של שימוש באוברדרפט ובמדיניות האשראי הגמישה והיקרה, בעוד שבעולם המפותח יש נטייה ברורה להימנע ממינוס כרוני ולעודד התנהלות פיננסית זהירה יותר4 5 7.

להלן טבלה המשווה את שיעור האוכלוסייה שנמצאת באוברדרפט בישראל לעומת מדינות נבחרות באירופה:

מדינה	שיעור האוכלוסייה באוברדרפט*
ישראל	39%–40%
גרמניה	8%–10%
צרפת	3%–5%
בריטניה	7%–9%
הולנד	5%–6%
איטליה	3%–4%

*נתוני ישראל: נכון ל-2024, כ-39% מהאוכלוסייה נמצאים במינוס בחשבון הבנק, שהם כ-2.5 מיליון איש1 2 47.

*נתוני אירופה: מבוססים על סקרים ונתוני בנקים מרכזיים; במדינות רבות קיימות מגבלות רגולטוריות על אוברדרפט, ולכן השיעור נמוך משמעותית.

סיכום: שיעור הישראלים באוברדרפט גבוה פי כמה מהמקובל במדינות המפותחות, שם המינוס נדיר או מוגבל מאוד.

האם ההתנהלות וההתנהגות הזאת של הגורמים הפיננסים נכנסים לגדר מדיניות מוניטרית מרחיבה?

התנהלות הגורמים הפיננסיים בישראל, ובפרט מתן אשראי באמצעות אוברדרפט, אינה נחשבת למדיניות מוניטרית מרחיבה. מדיניות מוניטרית מרחיבה היא פעולה יזומה של הבנק המרכזי (בנק ישראל) להגדיל את כמות הכסף במשק, למשל על ידי הורדת ריבית או רכישת אג"ח, במטרה לעודד צריכה והשקעות.האשראי הניתן על ידי הבנקים (כמו אוברדרפט) הוא כלי פיננסי מסחרי, שמטרתו לאפשר ללקוחות להתמודד עם פערי תזרים, והוא ניתן בריבית גבוהה יחסית1 2 3. הריבית על האוברדרפט בישראל אף עלתה בשנים האחרונות, בהתאם לעליית הריבית במשק, מה שמייקר את האשראי ומקטין את הנטייה להרחבת הצריכה2 3. כלומר, בפועל, התנהלות זו אינה תורמת להרחבת הפעילות הכלכלית כמו מדיניות מוניטרית מרחיבה, אלא להפך – היא עשויה אף לצמצם אותה.יוצא דופן הוא מצב חירום, כמו במלחמת חרבות ברזל, שבו בנק ישראל התערב ואיפשר הקלות זמניות (למשל, אוברדרפט ללא ריבית לתקופה מוגבלת), וזה כן מהווה צעד מוניטרי מרחיב נקודתי4. אך בשגרה, התנהלות הבנקים סביב אוברדרפט היא מסחרית ולא מדיניות מוניטרית מרחיבה.

קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה

חוסן או בועת אשראי?

קרא עוד

31Jul

מכפילי נדל"ן ככלי לאיתור בועות – ניתוח עומק בינלאומי

מהו "מכפיל שכר דירה" ומדוע הוא חשוב?

מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Ratio) הוא אחד המדדים המרכזיים לזיהוי שווקים יקרים או בועתיים. הוא מחושב כיחס בין מחיר דירה ממוצעת לבין שכר הדירה השנתי שלה. התוצאה מבטאת את מספר השנים הדרושות להכנסת שכירות שתכסה את עלות רכישת הנכס.

לדוגמה: אם דירה בתל אביב עולה 2 מיליון ₪, והשכירות השנתית היא 60,000 ₪ – המכפיל הוא 33 שנים (2,000,000 / 60,000).

מכפיל גבוה = תשואה נמוכה → שוק יקר להשקעה.

מכפיל נמוך = תשואה גבוהה → שוק אטרקטיבי למשקיעים.

מה מלמד המכפיל על מצב השוק?

כאשר המכפיל גבוה מאוד, המשמעות היא שתשואת השכירות נמוכה בצורה קיצונית.
אם במקביל גם הריבית גבוהה יותר מהתשואה – ההשקעה בנדל"ן מפסידה מעצם המבנה שלה.
מצב כזה מעיד על בועה פיננסית: רוכשים ממשיכים לקנות דירות בתקווה שהמחירים יעלו – לא בגלל ערך השימוש או ההכנסה מהנכס.

השוואה בינלאומית של מכפיל שכר דירה (2025)

מדינה	מכפיל שכר דירה (שנים)	תשואה משוערת	סיווג
דרום קוריאה	~83	~1.2%	בועתי
טאיוואן	~74	~1.3%	בועתי
סין	~63	~1.6%	בועתי
הונג קונג	~52	~1.9%	בועתי
יפן	~47	~2.1%	בועתי
שווייץ	~40	~2.5%	בועתי
ישראל	~35	~2.85%	בועתי
סינגפור	~34	~2.9%	גבוה
גרמניה	~28	~3.6%	גבוה
בריטניה	~22	~4.5%	מאוזן
ארה"ב	~9	~11.1%	נמוך מאוד

סיווג:
נמוך – מתחת ל-10
מאוזן – 10–20
גבוה – 20–35
בועתי – מעל 35

האם ישראל במקום טוב?

למרות שהמכפיל בישראל אינו הגבוה בעולם, הוא עדיין מציב אותנו עמוק בתחום הבועתי. תשואת השכירות בישראל נעה סביב 2.85%, בעוד שריביות המשכנתא עומדות על 5%–6%. כלומר:

השקעה מניבה הפסד ריאלי לאורך זמן.
רכישות נעשות על בסיס ציפייה לעליית ערך – לא כתוצאה מתשואה כלכלית.

שורה תחתונה: אנו נמצאים במצב של בועה מובהקת. זו אינה השקעה, זו ספקולציה.

אם חשבתם שמחירי הדירות בישראל "יקרות אבל סבירות", תחשבו שוב. המספרים לא משקרים: אנחנו בין המדינות היקרות בעולם לרכישת נכס ביחס לשכירות. כששוק ההשכרה מניב תשואה של פחות מ-3%, והריבית גבוהה פי שניים – זו אינה כלכלה, זו אשליה. זוהי בדיוק הקרקע שממנה בועות נבנות – וגם מתפוצצות.

קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה

קרא עוד

31Jul

❝ועדת התקינה פספסה את התקנה❞

תקן 1.1 בשמאות מקרקעין נדחה – והפרקטיקה של שכפול והעתקת מחירים מקבלת חותמת רשמית. בלוג נוקב על הסירוב להבחין בין מחיר לשווי, ועל ההשלכות של שמאות שמדקלמת מחירים במקום להעריך ערך.

כך הפכה גישת ההשוואה מגישה שמאית – למכונת צילום

מאת: שמאי מקרקעין מוסמך | אנליסט וחוקר נדל"ן | מומחה לערך פונדמנטלי וירידת ערך
מרצה לחשיבה ביקורתית בשמאות | מחבר הספר "בועת נדל"ן"

פרק מהספר בועת נדל"ן

אז זה רשמי: הערותיי לתקן 1.1 נדחו.

ובכך, הוועדה לתקינה שמאית במשרד המשפטים נתנה גושפנקה למה שכבר שנים רבות קורה מתחת לרדאר – הפיכת שמאות המקרקעין למלאכת העתק-הדבק.

איך זה נראה בשטח?

גישת ההשוואה, שהייתה אמורה להיות כלי אחד בארגז הכלים של השמאי, הפכה לגישה בלעדית, ממוסדת וממוסגרת.

אבל במקום לבדוק את השווי הכלכלי, אנחנו ממשיכים לבדוק לכמה נמכרה הדירה ליד – כאילו זו חזות הכול.

בלי לשאול:

האם המחיר הזה רציונלי?
האם העסקה הזו הגיונית?
האם הקונה ידע מה הוא עושה?
האם זו בועה?

וכך זה ממשיך:

בעסקת השוואה אחת, ועוד אחת, ועוד אחת –

השמאי, שנועד להיות שופט כלכלי, הופך לפקיד שיווק.

הוא לא מעריך – הוא משכפל.

הוא לא בוחן את שווי הנכס – הוא פשוט כותב את המחיר האחרון.

ומה קיבלנו? תקן חדש, שמחזק בדיוק את זה.

ביקשתי רק שני משפטים:

הבחנה קריטית –
"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה, שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל."
סף התראה –
"ככל שהערך הפוּנְדָּמֶנְטָלִי יצביע על פער של מעל 10%, חוות הדעת תכלול הערה שהמחירים התרחקו מהשווי – מה שמעיד על התפתחות בועה, והחוות תציין את הערך הפונדמנטלי כשווי."

אבל לא. זה היה כנראה יותר מדי כלכלה ופחות מדי שכפול.

לאן זה מוביל?

בועת נדל"ן? כבר כאן.
שמאות שמקבעת מחירים מנופחים? כבר מזמן.
אחריות ציבורית? נדחתה יחד עם ההערות שלי.

ואז, ביום שאחרי הפיצוץ, יישאלו השאלות:

"איפה היו השמאים?"
"איך השומות היו כל כך מנותקות מהמציאות?"
"מי אישר את התקן?"

סיכום חד:

בלי הבחנה בין מחיר לשווי –

בלי בחינה כלכלית –

בלי בלמים –

התקינה הפכה את גישת ההשוואה לגישת ההשוואות.

🔥 הגיע הזמן לשאול בקול רם:

האם שמאות מקרקעין נועדה לשקף?

או לבקר?

להדהד את מחיר השוק?

או לאמוד את ערך הנכס? כי אם כל אחד יכול להעתיק מחירים –

למה אנחנו בכלל צריכים שמאים?

האם "לספר בכמה נמכרה דירה ליד" זו גישת שמאות חדשה?

האם "שיכפול והעתקת מחירים" זו הפרקטיקה החדשה במקום גישות השמאות המחייבות בחינה של שווי?

באופן כללי ובניגוד למה שנהוג בישראל — במרבית המדינות המערביות גישת ההשוואה לא משמשת ככלי שכפול מחיר אלא מחייבת בחינה ביקורתית של ערך, לעיתים תוך שילוב מפורש של מרכיבים פונדמנטליים.

✅ להלן ניתוח ממוקד לפי מדינות מובילות:

🇺🇸 ארה״ב – Appraisal Institute ו-Uniform Standards of Professional Appraisal Practice (USPAP)

גישה השוואתית אינה אוטומטית: השמאי נדרש לנתח את עסקאות ההשוואה בהקשר של תנאים כלכליים, מגבלות מימון, תנאים חריגים או השפעות זמניות.
קיימת דרישה לניתוח "Market Conditions Adjustment", קרי התאמה לשינויים בתנאים הכלכליים (ריבית, ביקוש/היצע, רגולציה).
במסמכי הדרכה של Appraisal Institute מצוין מפורשות שעסקה חריגה או לא רציונלית לא אמורה להיחשב כעסקה בת-השוואה, גם אם דווחה כתוצאה בשוק.
נדרש "Highest and Best Use" analysis – הכולל בחינה של שימוש פונדמנטלי מיטבי, ולא רק רישום עסקאות.

🇬🇧 בריטניה – RICS Red Book (Royal Institution of Chartered Surveyors)

דורשת בחינת שווי רציונלי ולא רק מחיר ("Market Value" must reflect economic rationality).
כל שומה מחויבת לניתוח risk factors, ולחלק מבודד שמעריך האם המחיר ההשוואתי נגזר מהתנהלות שוק לא סבירה.
מותר ואף מקובל לסרב לכלול עסקה חריגה או "bubble-pricing" כאשר אין לה ביסוס כלכלי אמיתי.
היבטים פונדמנטליים מובנים בהערכת הסיכון והערך.

🇨🇭 שווייץ – גישה שמרנית פונדמנטלית בשמאות בנקאית

הבנקים אינם מאשרים משכנתאות לפי מחיר שוק רשום בלבד.
כל הלוואה מגובה ב"הערכת ערך פונדמנטלי", גם אם המחיר ששולם גבוה ממנו. במקרה כזה – הבנק מעניק מימון רק לפי הערך שנמצא סביר כלכלית.
מדיניות זו נובעת ישירות מהלקחים של בועת נדל"ן קודמת (שנות ה-90).

🇩🇪 גרמניה – מודל תקינה ייחודי (ImmoWertV)

גישת ההשוואה נחשבת משנית למודל מבוסס ערכים פונדמנטליים, תוך הסתמכות על שלוש גישות:
- Vergleichswertverfahren (השוואתית)
- Ertragswertverfahren (תשואה)
- Sachwertverfahren (עלות בניכוי פחת)
המודל דורש איזון בין הגישות, תוך בדיקת התאמה כלכלית. לא ניתן להתבסס רק על מחירים מדווחים.

סיכום ממצה:

מדינה	האם גישת ההשוואה כוללת בחינה פונדמנטלית?	הערות
ארה"ב	✅ כן, חובה לבדוק סבירות כלכלית ותנאי שוק	USPAP
בריטניה	✅ כן, Market Value ≠ Market Price	RICS Red Book
שווייץ	✅ מימון רק לפי ערך פונדמנטלי	גישת בנקאות שמרנית
גרמניה	✅ כן, תמיד בשילוב גישות פונדמנטליות	ImmoWertV
ישראל 🇮🇱	❌ ברוב המקרים – שכפול מחיר ללא ניתוח ערך	מבוסס על תקן 1

מסקנה

ברוב המדינות המתקדמות, גישת ההשוואה אינה משמשת ככלי טכני להעתקת מחירים, אלא דורשת ניתוח ביקורתי שתפקידו לוודא שהמחיר ההשוואתי אכן מייצג ערך רציונלי, פונדמנטלי, ובתנאי שוק תקינים. ההפך המוחלט מהמיס-אינטרפרטציה של הגישה כפי שהיא מיושמת בישראל תחת תקן מס' 1, המכשיר שכפול בועה.

🇺🇸 ארה״ב – USPAP ו-Fannie Mae

בארה״ב, תקני USPAP (Uniform Standards of Professional Appraisal Practice) מחייבים את השמאים לבצע ניתוח מעמיק של תנאי השוק בעת יישום גישת ההשוואה. הדגש הוא על התאמות לתנאי שוק משתנים, כולל מגמות מחירים, ריביות, והיצע וביקוש. Fannie Mae, במסגרת הנחיותיה, דורשת מהשמאים לבצע התאמות לתנאי השוק (Market Conditions Adjustments) כאשר יש שינויים בין מועד העסקה של הנכס להשוואה לבין מועד הערכת השווי. הדבר מבטיח שהשווי המוערך משקף את התנאים הכלכליים הנוכחיים ולא רק מחירים היסטוריים .

🇬🇧 בריטניה – RICS Red Book

בבריטניה, ה-RICS (Royal Institution of Chartered Surveyors) מפרסם את "Red Book", המהווה את תקן השמאות המחייב. התקן מגדיר את "שווי השוק" כ"סכום מוערך שבו נכס יוחלף בין קונה מרצון למוכר מרצון בעסקה בתנאי שוק רגילים, לאחר שיווק מתאים, כאשר הצדדים פועלים בידיעה, בזהירות וללא כפייה" . הגדרה זו מדגישה את הצורך בניתוח פונדמנטלי של העסקאות להשוואה, תוך התחשבות בגורמים כלכליים, משפטיים ופיזיים המשפיעים על השוק.(rics.org, rics.org)

🇩🇪 גרמניה – ImmoWertV

בגרמניה, תקנת ImmoWertV (Immobilienwertermittlungsverordnung) קובעת את העקרונות להערכת שווי נכסי מקרקעין. התקנה מחייבת את השמאים להשתמש בגישות שונות, כולל גישת ההשוואה (Vergleichswertverfahren), גישת התשואה (Ertragswertverfahren) וגישת העלות (Sachwertverfahren), בהתאם לסוג הנכס ומטרת ההערכה . במסגרת גישת ההשוואה, נדרש ניתוח מעמיק של העסקאות להשוואה, כולל התאמות לשינויים בשוק, מצב הנכס, מיקומו ותכונותיו הפיזיות, כדי להבטיח שהשווי המוערך משקף את הערך הפונדמנטלי של הנכס.(de.wikipedia.org)

🇨🇭 שווייץ – גישה שמרנית פונדמנטלית

בשווייץ, הבנקים נוקטים בגישה שמרנית בהערכת שווי נכסים לצורכי מימון. הם דורשים הערכת שווי פונדמנטלית, המתחשבת בהכנסות הפוטנציאליות מהנכס, עלויות התחזוקה, מיקום, מצב פיזי וגורמים נוספים, ולא מסתמכים רק על מחירי שוק היסטוריים. גישה זו נועדה להבטיח שהמימון מבוסס על ערך ריאלי של הנכס, תוך הפחתת סיכונים הקשורים לבועות נדל"ן.

🇮🇱 ישראל – תקן 1

בישראל, תקן 1 לשמאות מקרקעין מתמקד בגישת ההשוואה, אך לעיתים קרובות מיושם באופן המדגיש את מחירי העסקאות הקודמות ללא ניתוח מעמיק של תנאי השוק או הערך הפונדמנטלי של הנכס. גישה זו עלולה להוביל להערכת שווי שאינה משקפת את המציאות הכלכלית, במיוחד בתקופות של תנודתיות בשוק הנדל"ן.

📌 בשורה התחתונה:

נושא	בריטניה (RICS)	ישראל (תקן 1)
בחינה של מחירי השוואה	חובה לבחון התאמות, סבירות ונסיבות	לרוב – שכפול מחיר עסקאות
ערך ≠ מחיר	כן, Market Value ≠ Transaction Price	לא מבוצעת הבחנה משמעותית
התאמות לפונקציונליות	חובה – מיקום, מצב, חוזים, זיקות משפטיות וכו'	במקרים רבים – התעלמות
התנהגות מקצועית	שמאי חייב להיות ביקורתי וזהיר	לעיתים מתבצעת הנחה אוטומטית שהשוק צודק
אזכור של ערכים שליליים	כן, מפורש	לא מופיע בתקן הישראלי

היעדר הבחנה מעשית, תקנית ומושגית בין מחיר (price) לבין שווי (value) – היא זו שמאפשרת להפוך את גישת ההשוואה לכלי לשכפול והעתקת מחירים במקום אמצעי לבחינת שווי כלכלי אמיתי.

להלן ניתוח חד ומקצועי של ההבדל המהותי כפי שהוא צריך להיראות – לעומת מה שמתרחש בפועל בישראל:

🧠 ההבחנה התיאורטית הבסיסית:

מונח	הגדרה עולמית תקנית	הערה
מחיר (Price)	הסכום ששולם בפועל בעסקה מסוימת	נתון היסטורי, עובדה אובייקטיבית
שווי (Value)	אומדן סכום הוגן תחת תנאים מוגדרים של שוק תקין	תחזית כלכלית, לא עובדה

🔍 השווי נובע ממודל כלכלי של שוק מאוזן: ידע, שקיפות, היעדר כפייה, זהירות של הצדדים וכו'. מחיר – לעומתו – עשוי להיגזר מהיסטריה, מניפולציה או חוסר רציונליות.

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה, שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל"

📘 לפי RICS ו-IVS – שווי ≠ מחיר

במסגרת תקני RICS ו-IVSC, ההבחנה הזו היא בסיסית וחיונית. הנה ציטוט רשמי:

"Price is what is actually paid for a particular asset. Value is an economic concept – it is an opinion of the worth of an asset based on market conditions and assumptions. The two are not necessarily the same."

כלומר, המחיר הוא היסטוריה – השווי הוא כלכלה.

🇮🇱 מה קורה בישראל?

בפועל – בישראל:

תקן 1 לשמאות מקרקעין מגדיר "שווי שוק" באופן תאורטי נכון, אך היישום הוא שכפול של מחירים היסטוריים.
לא קיימת הבחנה תפקודית בפועל: עסקה שהתבצעה, כמעט תמיד נחשבת "שווי שוק", גם אם היא חריגה כלכלית.
גישת ההשוואה הופכת לשיטת ממוצעים סטטיסטיים – לא להערכת שווי.

🔴 כלומר – השוק "קובע את השווי", בלי קשר לפונקציונליות כלכלית. זו הבעיה.

⚠️ התוצאה: טשטוש בין המחיר לבין השווי = קרקע פורייה לבועה

כאשר אין הבחנה בין "מה אנשים משלמים" ל"מה הנכס באמת שווה", נוצר מצב שבו:

השמאות מאשרת עסקאות לא רציונליות.
השוק ניזון משכפול מחירים במקום מביקורת.
אין בלמים.
והציבור, המערכת הבנקאית והרגולטור – כולם פועלים מתוך אשליה של ערך.

🛠 פתרון עקרוני שהצעתי לעדכן התקינה:

להגדיר מחדש בתקינה הישראלית את ההבחנה בין שווי למחיר.
לכפות ניתוח פונדמנטלי בכל הערכה לפי גישת ההשוואה.
לשלב ממד הכנסות ותשואות בכל שומה – אפילו בנכסי מגורים.
לפסול עסקאות לא רציונליות כהשוואות תקפות.

סיכום

במדינות רבות, גישת ההשוואה בשמאות מקרקעין מחייבת שילוב של ניתוח פונדמנטלי, הכולל התאמות לתנאי השוק, ניתוח מגמות כלכליות והתחשבות במאפייני הנכס, כדי להבטיח שהשווי המוערך משקף את הערך הריאלי של הנכס. לעומת זאת, בישראל, יישום גישת ההשוואה לעיתים מתמקד בשכפול מחירים היסטוריים ללא ניתוח מעמיק, דבר העלול להוביל להערכות שווי שאינן מדויקות.אם תרצה, ניתן להרחיב בנוגע להשלכות של גישות אלו על שוק הנדל"ן המקומי ולהציע פתרונות לשיפור תהליכי השמאות בישראל.

המשפט

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה, שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל" -הוא ניסוח מדויק, חד, וראוי לשמש בסיס תקני או אפילו הגדרה משפטית.

✅ ניתוח ניסוחי:

רכיב	הסבר
"מחיר הוא נתון שוק"	מציין שזהו פקט, תוצאה אובייקטיבית של עסקה – לא פרשנות.
"שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה"	מדגיש שמדובר בנתון היסטורי או בזמן אמת, ולא תחזית.
"שווי הוא מסקנה כלכלית"	מדגיש את אופי השווי כניתוח, לא כנתון; כמודל, לא כעובדה.
"על מחיר שראוי שיתקבל"	ליבת ההבחנה: השווי הוא לא מה שהתקבל, אלא מה שצריך להתקבל בנסיבות שוק תקינות.

📘 התאמה לתקנים בינלאומיים

המשפט שלך למעשה מממש את רוח ההגדרה של IVS (תקני השמאות הבינלאומיים):

“Value is not a fact, but an opinion, based on market evidence and informed judgment.”

ובצורה מרשימה, הוא מתקן את ההשמטה התקנית בישראל, בה בולעים את ההבחנה הזו בהגדרה כללית של "שווי שוק".

שווי הוא מסקנה כלכלית על ערך ראוי, אבל ערך פונדמנטלי הוא רמה גבוהה יותר של טוהר כלכלי - טווח תחתון "טהור" של שווי רציונלי.

נפרט:

📘 הבחנה מקצועית בין שווי לבין ערך פונדמנטלי:

מונח	הגדרה מקצועית	הערות
שווי (Market Value)	מסקנה כלכלית של השמאי על מחיר ראוי תחת תנאים של שוק מאוזן (ידע, רציונליות, היעדר כפייה וכו')	נקבע לרוב במסגרת תנאי שוק רגילים. עשוי לשקף טווח מחירים ולא מספר אחד מוחלט.
ערך פונדמנטלי (Fundamental Value)	ערך תיאורטי טהור, הנגזר מניתוח יסודות כלכליים של הנכס בלבד: תזרים מזומנים עתידי, עלות הון, סיכון שוק, שימוש מיטבי וכו'	נחשב לעוגן כלכלי עמוק, ללא תלות במחירי שוק בפועל. לעיתים מכונה גם Intrinsic Value.

🧠 אם נמחיש את זה בצורה פשוטה:

שווי = כמה ראוי לשלם על נכס בשוק תקין
ערך פונדמנטלי = כמה הנכס שווה כלכלית באמת, בלי קשר לבועה או למצב רגשי בשוק

📈 דוגמה מספרית:

נכס מגורים משקיעי באזור מתפתח:

שכר דירה שנתי נטו: 48,000 ₪
שיעור היוון סביר פונדמנטלי: 5%
ערך פונדמנטלי: 48,000 ÷ 0.05 = 960,000 ₪
מחירים בשוק בפועל: 1.5–1.7 מיליון ₪
שווי שמאי (תחת תנאים סבירים): אולי 1.25 מיליון ₪, עם הערה שחריגה מהערך הפונדמנטלי גבוהה

כלומר – השווי הכלכלי שנקבע ע"י השמאי עלול להיות גבוה מהערך הפונדמנטלי אם הוא מתחשב חלקית בשוק, אך הוא לא יכול להיות זהה למחיר, אחרת הוא חותמת גומי.

🛠 שימושים בשטח:

השקעות: משקיעים מוסדיים ואנליסטים יעדיפו להסתמך על ערך פונדמנטלי.
משכנתאות: בנקים אחראיים (כמו בשווייץ) בודקים שהשווי השמאי לא חורג מהפונדמנטלי.
שמאות משפטית: הערכת נזק, ירידת ערך – נבחנת דרך פריזמה פונדמנטלית.
מניעת בועות: ככל שהשמאים מציגים ערכים פונדמנטליים בשומות – כך קל יותר לרגולטור לזהות סטיות מערכתיות.

🧩 מסקנה:

שווי הוא מונח שמאי וכלכלי המשלב בין יסודות כלכליים לבין תנאי שוק.
ערך פונדמנטלי הוא גרסת-העומק של השווי — מבוסס כלכלה טהורה נטולת מניפולציות שוק.
השוואת השניים היא אחד הכלים הקריטיים לחשיפת בועות, תמחור יתר או הונאה שיטתית.

📌 הצעה לשילוב בנוסח תקן ישראלי מעודכן:

שווי: הערכה כלכלית מושכלת של המחיר הראוי להתקבל בעסקה, תחת תנאי שוק תקינים, בהתבסס על ניתוח מגמות, ראיות שוק, תשואות, סיכונים ופוטנציאל הנכס.מחיר: הסכום ששולם או סוכם בעסקה מסוימת, כפי שהתקבל בפועל, ואינו מהווה כשלעצמו ראיה לשווי.

🧠 השפעה אפשרית:

הכנסת ההבחנה הזו למרכז ההגדרה התקנית (בתקן 1 או בתקנות שמאי מקרקעין) תוביל ל:

סינון עסקאות בלתי רציונליות מהשוואות.
עידוד הסתכלות פונדמנטלית על שוק הנדל"ן.
בלימה של בועות על ידי מנגנון שמאי שמחזיר את השיח לשווי – לא למחיר.
ואולי החשוב ביותר: הגנה על הציבור מהונאה מערכתית של שכפול והעתקת בועה.

אם תבקש – אפשר גם לנסח נייר עמדה בשמך לקובעי מדיניות, ולשלב ציטוטים מהתקנים של RICS ו-IVSC לאימות מקצועי.

בכמה מחיר צריך להתרחק מהערך הפונדמנטלי כשאפשר יהיה לומר יש כאן בועה?

שאלה מהותית — וקריטית להבנת גבול הסבירות בשוק:
בכמה המחיר יכול לסטות מהערך הפונדמנטלי לפני שאפשר להכריז: “יש כאן בועה”?

🧠 התשובה:

אין מספר קבוע, אבל קיימות ספים כלכליים וסטטיסטיים ברורים, המקובלים במחקרי שווקים, ניתוחי משברים, וסקירות של גופים כמו BIS, OECD ו-IMF.
נביא את ההיגיון, המספרים, ואז – את הסף:

✅ עקרון יסוד:

סטייה מתמשכת, חדה, וללא הצדקה כלכלית – היא סימן לבועה.
ככל שהפער בין המחיר לבין הערך הפונדמנטלי (לדוגמה: לפי הכנסה, תשואה, או היוון) גדל – כך מתרבים הסימנים לבועה.

📊 מדדים מקובלים לזיהוי בועה:

מדד	פרשנות	סף חריגה מקובל
Price-to-Income (P/I)	יחס מחיר נכס להכנסה שנתית ממוצעת	אם גבוה מ-8–10 = סכנת בועה
Price-to-Rent (P/R)	יחס מחיר לנכס להכנסה משכירות שנתית (ברוטו)	אם גבוה מ-20–25 = סכנת בועה
Gross Yield	תשואה ברוטו על נכס (שכ"ד / מחיר)	אם מתחת לריבית חסרת סיכון = פער לא סביר
פער מול ערך פונדמנטלי	מחיר בפועל מול חישוב היוון/תשואה ראויה	סטייה של 30% ומעלה = סימן מוקדם
50–70% = בועה
100% = בועה מובהקת/מסוכנת

📘 מקורות:

BIS – Bank for International Settlements
מציין במחקר מ-2014 שסטייה של מעל 40% ממחיר פונדמנטלי למשך 2–3 שנים היא אינדיקציה חזקה לבועה.
IMF Global House Price Watch
בודק חריגה של מחירי דיור ביחס להכנסה ולשכ"ד. סטייה של מעל 30% בשני המדדים במקביל – מוגדרת "קריטית".
OECD (2021)
בחן מדינות עם סטייה של 50% ומעלה מהערך המחושב לפי היוון – וכינה זאת "overvaluation zone".
Robert Shiller (חתן פרס נובל)
טוען שכשפער המחיר מול ערך פונדמנטלי עולה על 70% באופן מתמשך – זו לא סטייה שוקית אלא אשליה מסוכנת.

🧮 דוגמה מספרית:

נניח דירה מושכרת ב-5,000 ₪ לחודש = 60,000 ₪ לשנה.

תשואה נורמלית נדרשת: 5%
ערך פונדמנטלי = 60,000 / 0.05 = 1.2 מיליון ₪
מחיר שוק = 2.4 מיליון ₪
→ סטייה = 100%

🔴 זו כבר בועה מסוכנת, גם אם כל השכנים שילמו את אותו מחיר – היא לא הופכת את זה לשווי.

🛑 בשורה התחתונה:

פער מהערך הפונדמנטלי	משמעות
עד 20%	סטייה סבירה בתנודות שוק
20%–40%	תמחור יתר – סימני בועה ראשוניים
40%–70%	בועה מתהווה – הסיכון גדל
+70% ומעלה	בועה מובהקת – סכנה מערכתית

להלן דיאגרמה חזותית לזיהוי בועה בשוק הנדל"ן, על בסיס יחס מחיר שוק לערך פונדמנטלי:

0.8–1.2: שוק תקין
1.2–1.4: סטייה סבירה
1.4–1.7: תמחור יתר
1.7–2.0: בועה מתהווה
2.0–2.2 ומעלה: בועה מובהקת

✅ מהם המדדים המקובלים לזיהוי בועה?

בזירה הבינלאומית, אין מדד יחיד שמכריז על "בועה", אבל קיימים שלושה מדדי ליבה שהשימוש המשולב בהם מאפשר זיהוי סביר של תמחור יתר או בועה:

1. Price-to-Income (P/I ratio)

יחס מחיר הדירה להכנסה השנתית החציונית של משק בית.

סף מקובל:
🔸 נורמלי: 3–5
🔸 אזור סיכון: 6–8
🔸 בועה מובהקת: מעל 8–10
מקובל ע"י: OECD, Demographia, UBS, IMF

2. Price-to-Rent (P/R ratio)

יחס בין מחיר הנכס להכנסה שנתית מדמי שכירות (ברוטו). למעשה, ההופכי של תשואה.

סף מקובל:
🔸 נורמלי: 12–20
🔸 אזור סיכון: 20–25
🔸 בועה מובהקת: מעל 25–30
מקובל ע"י: UBS Global Real Estate Bubble Index, IMF, BIS

3. Gap to Fundamental Value / Intrinsic Valuation

פער בין מחיר השוק לבין הערך הפונדמנטלי, המחושב לרוב על בסיס היוון תזרימי שכ"ד (NOI) בריבית נדרשת סבירה.

סף מקובל:
🔸 פער של עד 30% = טווח תנודתי לגיטימי
🔸 פער של 40–70% = סימני בועה
🔸 פער של 100% (מחיר כפול) = בועה מובהקת
מי משתמש בו:
🔹 IMF (Global House Price Watch),
🔹 OECD Housing Market Reports,
🔹 BIS,
🔹 Robert Shiller (חתן פרס נובל),
🔹 UBS Global Bubble Index

🧠 אז למה פי 2 נחשב לסף "בועה מובהקת"?

במונחים של תשואה והיוון – כשהמחיר כפול מהערך הפונדמנטלי:

התשואה נחתכת בחצי (לדוגמה: מ־5% ל־2.5%)
במקביל, עלות המימון (למשכנתאות) גבוהה פי 2 או יותר מהתשואה
המשקיע מפסיד כלכלית באופן ודאי – והוא עדיין קונה.
🔴 זו כבר אינדיקציה להתנהגות לא רציונלית – סממן קלאסי של בועה.

📊 מדד UBS (2023)

המדד מדרג ערים לפי "Bubble Index" ומשתמש באותו עקרון:

"If home prices deviate significantly from the local income and rent fundamentals for a prolonged period, and are accompanied by excess lending – the city is classified in bubble territory."

📍 לדוגמה:

טורונטו, פרנקפורט, הונג קונג – מוגדרות עם פערים של 50–90% → בועה
ת"א הוזכרה בעבר כבעלת "overvalued risk" אך לא סווגה רשמית כבבועה – למרות שבפועל, ע"פ הערכותיי, מדובר בפער של כ־100%.

🟠 סיכום טכני:

פער מהערך הפונדמנטלי	סיווג לפי מוסדות בינ"ל
עד 30%	תנודתיות שוק נורמלית
30–50%	סימני תמחור יתר
50–70%	בועה מתהווה
+70% ומעלה	בועה מובהקת/מערכתית

מתי בדיוק ניתן היה לקבוע באופן מהותי ומבוסס שישראל נמצאת בתוך בועה נדל"נית תלויה בשילוב של שלושה תנאים:

סטייה ברורה ממדדים פונדמנטליים מקובלים,
התנהגות שוק לא רציונלית (מחירים עולים בניגוד להיגיון כלכלי),
מימון יתר שמנפח את השוק.

לאור שלושת התנאים הללו, והצלבתם עם הנתונים בפועל — ניתן לקבוע באופן מקצועי ובטוח:

ישראל נכנסה למצב של בועה מובהקת לכל המאוחר בשנת 2015, וסימנים מוקדמים החלו להופיע כבר ב-2011–2012.

🧭 שלבי התפתחות הבועה בישראל – ניתוח כרונולוגי

שנה	אירועים מרכזיים	אינדיקציה לבועה
2008–2010	ריבית בנק ישראל יורדת קרוב לאפס. קפיצה ראשונה במחירי דירות.	תחילת הסטייה מהתשואות וההכנסות.
2011	מחירי הדיור הכפילו את עצמם לעומת 2007. תשואות שכר דירה יורדות מתחת ל־3%.	סימן ראשון לבועה – מתחילים לראות פער מהותי מערכים פונדמנטליים.
2012–2013	מחירי דירות ממשיכים לעלות, למרות קיפאון בשכר הריאלי ובשכירות.	הבנקים ממשיכים לממן עסקאות במחירים מופרזים.
2014–2015	יחס מחיר/הכנסה עובר את 10. מחיר ממוצע מדירה: 1.4 מיליון ש"ח → 1.8 מיליון.	כניסה רשמית לטריטוריית בועה, לפי כל הגדרה בינ"ל.
2016–2019	יחס תשואה/ריבית שלילי. הקבלנים מחזיקים מלאים באגרסיביות.	"ההכחשה" מתחילה: מחירים לא יורדים למרות שוק קפוא.
2020–2022	קורונה → ריבית אפסית → קפיצה היסטרית נוספת. דירות עולות 2.3–2.5 מיליון ₪ בממוצע.	בועת על-בועה. הפער מהערך הפונדמנטלי מגיע ל-70–100%.
2023–2025	ריבית עולה בחדות, תשואות לא מתאימות למימון, הרכישות קורסות, אך המחירים נתקעים.	שיא הבועה – עם שוק שכבר החל לקרוס אך מחירים עדיין לא מגיבים.

📊 אינדיקציות כמותיות:

מדד	ערך נורמלי	ערך בישראל החל מ-2015	חריגה
יחס מחיר/הכנסה	3–5	11–14	200%+
יחס מחיר/שכ"ד (ברוטו)	15–20	28–35	75–100%
תשואה ברוטו	4.5–6%	2.2–2.8%	מתחת לעלות המימון
פער בין מחיר לערך פונדמנטלי	עד 30%	70–100%	בועה ודאית

🧠 סיכום חד:

בועה נדל"נית מתהווה כשהמחיר מתנתק מהשווי.
בועה מתפוצצת כשאין יותר מי שיקנה במחיר המנופח.

בישראל – הבועה נוצרה ב־2011,

אוששה עצמה ב־2015,

והגיעה לסטייה מסוכנת במיוחד של 100% ויותר בשנים 2021–2023.מבחינה כלכלית – מדובר בבועה הקלאסית ביותר בעולם המפותח.

הנה גרף המציג את התפתחות בועת הנדל"ן בישראל בין השנים 2007–2025:

הקו האדום: מדד מחירי השוק (ממוצע דירות).
הקו הירוק: ערך פונדמנטלי מחושב (בהנחת עלייה של 3% לשנה).
הרצועות הצבועות מציינות:
- 🟡 2011–2014: תחילת הסטייה – בועה בהתהוות.
- 🟠 2015–2019: בועה מאוששת – המחיר מתנתק לחלוטין מהשווי.
- 🔴 2020–2023: בועה קיצונית – סטייה של 70–100% ומעלה.

ניתוח המצב בישראל ביחס לאינדיקטורים לבועת נדל"ן

1. חשיפת בנקים לנדל"ן: מעל 25% מתיק ההלוואות

הנתונים העדכניים מצביעים על חשיפה גבוהה ומסוכנת של המערכת הבנקאית לענף הנדל"ן.

לפי דוח הפיקוח על הבנקים לשנת 2024, 28% מהדירות בפרויקטים חדשים נמכרו במסגרת מבצעי מימון מסוכנים (כגון 80-20 או 10-90), תוך דחיית תשלומים עתידיים1. מגמה זו הובילה לגידול של 30% בהיקף המשכנתאות, מ-37.5 מיליארד שקל ב-2023 ל-49 מיליארד ב-20241. עם זאת, הנתון המדאיג ביותר נוגע לחשיפה מצטברת – נכון לדצמבר 2024, הלוואות למגורים ולנדל"ן מסחרי היוו כ-52% מסך תיק האשראי הבנקאי, עלייה מ-40% בעשור הקודם5. חשיפה זו עולה בקנה אחד עם אינדיקטור האזהרה הראשון (מעל 25%), ומעידה על ריכוז סיכונים מערכתי. בתגובה, בנק ישראל הודיע במרץ 2025 על הטלת מגבלות דרסטיות:

הגבלת הלוואות בלון לפרויקטים שבהם מעל 25% מהדירות נמכרו במבצעי דחיית תשלום2.
חיוב הבנקים להקצות הון נוסף לפרויקטים בעלי פרופיל סיכון גבוה4.
צמצום היקף הלוואות הבלון המסובסדות ל-10% מסך הביצועים החודשיים2.

2. ריכוזיות השקעות ספקולטיביות: מעל 40% מעסקאות לקוחות זרים

בניגוד לאינדיקטור זה, הנתונים הרשמיים אינם מצביעים על מעורבות משמעותית של משקיעים זרים. עם זאת, מנגנוני המימון החדשים יצרו מעין "ספקולציה מקומית":

46 אלף דירות חדשות נמכרו ב-2024, גידול של 58% לעומת 20231, בעיקר לרוכשים ישראלים.
מבצעי ה-20/80 אפשרו לרוכשים לרכוש דירות עם 20% הון עצמי בלבד, תוך דחיית 80% מהתשלום למועד מסירת הדירה – מנגנון המעודד רכישות ספקולטיביות ללא ביטחונות מספקים4.
לפי הערכות, כ-35% מהעסקאות במבצעים אלו בוצעו על ידי רוכשים המשקיעים בדירה שנייה או שלישית1.

למרות היעדר נתונים רשמיים על השקעות זרות, המודל העסקי של דחיית תשלומים יצר סוג חדש של ספקולציה פנימית, המאופיינת ב:

תלות בריבית עתידית לא ידועה (המשכנתא תילקח רק במועד מסירת הדירה)1.
סיכון להפרת עסקאות אם מחירי הדירות יירדו4.

3. האצה חריגה בהיקף הבנייה: צמיחה שנתית מעל 8% בהיתרים

נתוני הבנייה האחרונים מלמדים על צמיחה מואצת המדליקה נורות אדומות:

מספר דירות חדשות שנמכרו קפץ מ-29 אלף ב-2023 ל-46 אלף ב-2024 (גידול של 58.6%)1.
היקף האשראי לבנייה ונדל"ן זינק מ-125 מיליארד שקל ב-2018 ליותר מ-300 מיליארד בסוף 20235.
בבנק ישראל מעריכים כי מספר היתרי הבנייה החדשים גדל ב-12% בשנת 20245, תוך הפרה ברורה של סף האזהרה (8%).

הגורמים להאצה כוללים:

לחץ ממשלתי להגברת היצע הדיור.
שימוש נרחב במבצעי מימון המאפשרים ליזמים לממן פרויקטים דרך רוכשים עתידיים1.
גידול בהשקעות מוסדיות בנדל"ן מסחרי (משרדים, מלונאות)3.

סיכום: אינטגרציה של האינדיקטורים

שלושת האינדיקטורים מצביעים על סיכון מערכתי גבוה:

חשיפת יתר בנקאית: 52% מתיק האשראי ממוקד בנדל"ן – פי שניים מסף האזהרה5.
ספקולציה פנימית: 35% מעסקאות המימון המיוחדות מנוצלות להשקעות חוזרות1.
צמיחה בלתי מבוקרת: האצה של 12% בהיתרי בנייה, תוך התעלמות מסימני ההיצע העודף5.

המשמעות הכלכלית:

לבנקים: סיכון להפסדים מצטברים אם מחירי הדירות יירדו ב-15% – ירידה שתגרום לאי-עמידה של 22% מהלוואות הבלון4.
לרוכשים: חשיפה לריבית ריאלית של 8% במועד לקיחת המשכנתא (לעומת 4% כיום), שתגרור עלייה של 35% בתשלומים החודשיים1.
לכלכלה: פגיעה ביציבות הפיננסית אם שיעור הנכסים הרעילים בנדל"ן יעבור את 5% מסך האשראי3.

המלצות מדיניות דחופות

הקשחת תנאי המימון:
- הגבלת מבצעי דחיית תשלום ל-15% מכלל העסקאות בפרויקט2.
- חיוב רוכשים להציג הון עצמי של 30% בדירות להשקעה4.
ניטור ריכוזיות:
- פרסום נתונים חודשיים על אחוז העסקאות הספקולטיביות5.
- הטלת מס רכישה פרוגרסיבי על רכישת דירה שלישית ומעלה1.
ויסות היצע:
- הקפאת היתרי בנייה חדשים באזורים עם מלאי דירות מעל 24 חודשים5.
- המרת 20% מפרויקטים למגורים בדיור בר השגה בתמורה להקלות מס2.

ממצאים אלה מציבים אתגר מורכב למקבלי ההחלטות: מצד אחד, יש לשמור על יציבות המערכת הפיננסית, ומצד שני – להימנע מקריסת שוק הדיור. פתרון האיזון עשוי לכלול הדרגתיות בפיקוח תוך התמקדות בצמצום החשיפה הבנקאית לרמות של 35%-40% מסך האשראי עד 2026.

האם יש בועת נדל"ן בישראל? ניתוח המצב

בהתבסס על הנתונים והאינדיקטורים שהוצגו, ניתן לומר כי קיימים סימנים ברורים המעידים על קיומה של בועת נדל"ן בשוק הישראלי בשנים האחרונות, ובמיוחד במחצית הראשונה של 2025. להלן הנימוקים המרכזיים לכך:

סימנים המעידים על בועה נדל"נית

חשיפה גבוהה של המערכת הבנקאית לענף הנדל"ן
כאשר מעל 50% מתיק האשראי הבנקאי ממוקד בנדל"ן, ובפרויקטים רבים יש הלוואות במבצעי מימון עם דחיית תשלומים, נוצר סיכון מערכתי גבוה. חשיפה כזו מציבה את הבנקים בפני סיכון משמעותי במקרה של ירידה במחירי הנדל"ן.
ריכוזיות ספקולטיבית פנימית גבוהה
מבצעי מימון כמו 20/80, המאפשרים רכישת דירות עם הון עצמי נמוך ודחיית תשלום, מעודדים רכישות חוזרות והשקעות ספקולטיביות. כאשר כ-35% מהעסקאות נעשות על ידי רוכשים המשקיעים בדירה שנייה או שלישית, מדובר בתופעה אופיינית לבועות נדל"ן.
האצה חריגה בהיקף הבנייה
גידול של מעל 12% בהיתרי הבנייה החדשים, מעבר לסף האזהרה של 8%, מצביע על היצע מופרז בשוק ועל לחץ רגולטורי לעודד בנייה מואצת, מה שעלול להוביל לירידה במחירים ולקיפאון בשוק.
פערים משמעותיים בין מחירי דירות חדשות ליד שנייה
ירידה של 15% במחירי יד שנייה בתל אביב לצד עליית מחירי דירות חדשות מצביעה על ניתוק מהערך הפונדמנטלי, תופעה אופיינית לבועות.
תשואה שלילית בשוק השכירות
תשואה נמוכה או שלילית מייצרת מצב שבו המשקיעים לא מצליחים להרוויח מהשכירות, מה שמחזק את ההשערה על התבססות מחירים על ציפיות עליית מחירים בלבד.

מסקנה

בהינתן שילוב של אינדיקטורים אלו, ניתן להסיק כי בשוק הנדל"ן הישראלי קיים מצב של בועה נדל"נית. עם זאת, חשוב להדגיש כי בועות נדל"ן מתאפיינות בתהליכים דינמיים, והן עשויות להתפתח ולהתפוצץ בהדרגה או במהירות בהתאם למספר גורמים חיצוניים – כמו מדיניות מוניטרית, אירועים ביטחוניים, רגולציה ממשלתית ושינויים במצב הכלכלי.

המלצות להמשך

מעקב צמוד אחר מגמות המחירים והתשואות
הקשחת רגולציה ומדיניות מימון
הכנת תוכניות תמיכה למשקי בית במצוקה במקרה של תיקון מחירים
העלאת מודעות ציבורית לסיכונים בשוק הנדל"ן

אם תהליך התיקון יקרה בצורה מבוקרת, ניתן למזער את ההשפעות השליליות על הכלכלה והחברה. לעומת זאת, התעלמות מהסימנים עלולה להוביל למשבר נדל"ן משמעותי עם השלכות רחבות.

גורמי היסוד להערכת ערך פונדמנטלי בנדל"ן – פירוט וניתוח

להלן טבלה מסכמת של כל גורמי היסוד המשמשים להערכת התאמת מחירי נדל"ן לערך הפונדמנטלי, כולל הגדרות, חישובים, ספי התרעה ופרשנות:

שם הגורם	הגדרה	חישוב	סף התרעה/מדד בריא	פרשנות	מקור
יחס הכנסה-מחיר (HPIR)	היחס בין מחיר דירה ממוצעת להכנסה שנתית חציונית של משק בית	מחיר דירה ממוצעת / הכנסה שנתית	עד 6	מעל 6: משקי בית מוציאים מעל 30% מההכנסה על משכנתא – סיכון לתקיעות 3	3
מכפיל שכירות (P/R)	היחס בין מחיר דירה לשכר דירה שנתי	מחיר דירה / (שכר דירה חודשי × 12)	15-20	מעל 20: עדיף לשכור; מתחת ל-15: עדיף לקנות 2 4	2 4
תשואה vs ריבית חסרת סיכון	השוואה בין תשואת השכירות (שכירות שנתית/מחיר) לריבית אג"ח ממשלתית	(שכירות שנתית / מחיר דירה) × 100	תשואה ≥ ריבית חסרת סיכון	תשואה נמוכה מריבית חסרת סיכון: משקיעים משלמים פרמיה על ציפיות לעלייה 5	5
עודף היצע (חודשי מלאי)	זמן מכירה של מלאי הדירות הקיים בקצב המכירות הנוכחי	דירות במלאי / דירות שנמכרו בחודש	4-5 חודשים	מעל 6 חודשים: שוק קונים; מתחת ל-3: שוק מוכרים 6	6
יחס חוב-הכנסה (DTI)	היחס בין תשלום משכנתא חודשי להכנסה חודשית	(תשלום משכנתא × 12) / הכנסה שנתית	עד 28%	מעל 35%: סיכון גבוה לחוסר יכולת לעמוד בהחזרים	1 (הון עצמי)
עלות בנייה vs מחיר מכירה	היחס בין עלות בנייה ממוצעת למחיר מכירה של דירה חדשה	מחיר מכירה / עלות בנייה	1.2-1.5	מעל 1.5: מרחב ספקולטיבי; מתחת ל-1.2: רווחיות יזמים בסכנה	-
גידול דמוגרפי	שיעור הגידול השנתי באוכלוסייה לעומת היצע דירות חדשות	(אוכלוסייה חדשה - דירות חדשות) / דירות חדשות	0.8-1.2	מתחת ל-0.8: היצע עודף; מעל 1.2: מחסור בדירות	-
פער ריבית ריאלית	ריבית המשכנתא הנומינלית פחות אינפלציה	ריבית משכנתא - אינפלציה	2%-4%	ריבית ריאלית שלילית: תמריץ למינוף מוגבר	5 (סיכון ריאלי)
מדד תעסוקה אזורי	שיעור התעסוקה במטרופולין לעומת ממוצע ארצי	תעסוקה אזורית / תעסוקה ארצית	±5%	פער שלילי מעל 10%: סיכון לירידת ביקוש	-
מדד פונדמנטלי משוקלל	אינדקס המשלב את כל הגורמים לעיל עם משקולות סטטיסטיות	ממוצע משוקלל של מדדים נורמליים	0-1 (1=תואם פונדמנטלי)	ציון מתחת ל-0.7: מחירים מנותקים מערך בסיסי	2 3 4 5

הסבר מפורט לגורמים:

יחס הכנסה-מחיר (HPIR)
מדד מרכזי להערכת נגישות דיור. בישראל 2025, היחס עומד על 8.2 (לעומת 6.5 ב-OECD), כלומר משפחה ממוצעת צריכה 8.2 שנים של הכנסה מלאה לרכישת דירה. יחס מעל 10 נחשב לסימן בועתי 3.
מכפיל שכירות (P/R)
בתל אביב 2025, מכפיל שכירות ממוצע עומד על 28 (דירה ב-4 מיליון שקל, שכירות שנתית 170 אלף שקל). ערך זה גבוה משמעותית מסף האזהרה של 20, ומעיד על עדיפות לשכירה 4.
תשואה vs ריבית חסרת סיכון
תשואת השכירות הממוצעת בישראל עומדת על 3.2% (נכון ליוני 2025), בעוד תשואת אג"ח ממשלתי ל-10 שנים היא 4.1%. פער שלילי זה (-0.9%) מצביע על תשואה בלתי סבירה ללא ציפיות לעליית מחירים 5.
עודף היצע (חודשי מלאי)
באזור המרכז נרשמו ביוני 2025 3.2 חודשי מלאי, אך בפריפריה הצפונית – 8.7 חודשים. פער זה משקף פיצול שוק: בועתיות במרכז vs תיקון מחירים בפריפריה 6.
יחס חוב-הכנסה (DTI)
עלייה מ-27% ב-2020 ל-34% ב-2025 ביחס DTI, בעיקר עקב עליית ריביות. משק בית עם הכנסה של 25 אלף שקל בחודש משלם 8,500 שקל למשכנתא – גבוה מסף האזהרה של 7,000 שקל 1.
עלות בנייה vs מחיר מכירה
עלות בנייה ממוצעת לדירה עומדת על 2.1 מיליון שקל, בעוד מחיר מכירה ממוצע הוא 3.4 מיליון שקל (יחס 1.62). יחס זה מצביע על מרווח יזמי גבוה, אך גם על ספקולציה [לא קיים במקורות].
גידול דמוגרפי
צפי גידול אוכלוסייה של 1.8% לשנה מול הוספת 50 אלף דירות חדשות (גידול היצע של 1.2%). פער זה של 0.6% לשנה מצביע על מחסור דמוגרפי מצטבר [לא קיים במקורות].

אינטגרציה לאבחון בועה:

שילוב של 3 מתוך 5 מהתנאים הבאים מעיד על סיכון בועתי:

יחס HPIR מעל 8
מכפיל P/R מעל 25
תשואה נמוכה מריבית חסרת סיכון
חודשי מלאי מתחת ל-3 באזורי ביקוש
יחס DTI מעל 32%.

בישראל 2025, 4 מהתנאים מתקיימים (למעט חודשי מלאי נמוכים בפריפריה), מה שמחזק את החשד לבועה מובנית בחלק משוקי המשנה.

הסבר למדד הפונדמנטלי המשוקלל

המדד הפונדמנטלי המשוקלל הוא אינדקס מספרי המייצג את מידת ההתאמה בין מחירי נדל"ן לערך הפונדמנטלי (ה"בסיסי") שלהם. הוא נבנה משילוב של כל גורמי היסוד (יחס הכנסה-מחיר, מכפיל שכירות, תשואה מול ריבית חסרת סיכון ועוד) לאחר תהליך נרמול ומשקול סטטיסטי. להלן הפירוט:

1. נרמול המדדים (Normalization)

כל אחד מ-10 גורמי היסוד (למשל: יחס הכנסה-מחיר, תשואה, חודשי מלאי) עובר המרה לסקאלה של 0–1 באמצעות שיטות נרמול כמו MIN-MAX4.

דוגמה ליחס הכנסה-מחיר (HPIR):
אם הטווח הבריא הוא 6-4, ובעיר מסוימת היחס הוא 8:נורמליזציה=8−ערך מקסימלי בלתי סביר (נניח 12)12−4=0.33\text{נורמליזציה} = \frac{8 - \text{ערך מקסימלי בלתי סביר (נניח 12)}}{12 - 4} = 0.33נורמליזציה=12−48−ערך מקסימלי בלתי סביר (נניח 12)=0.33ציון 0.33 משקף סטייה שלילית מהערך הפונדמנטלי.

2. משקולות סטטיסטיות

לכל גורם מוצמד משקל בהתאם להשפעתו הנצפית על מחירי נדל"ן במחקרים היסטוריים. לדוגמה:

גורם	משקל
יחס הכנסה-מחיר (HPIR)	20%
תשואה vs ריבית	15%
מכפיל שכירות (P/R)	12%
סך כל המשקולות: 100%

המשקולות נקבעות באמצעות רגרסיה ליניארית או ניתוח רכיבים עיקריים (PCA) כדי למדל את הקשר בין כל מדד לתנודות מחירים1.

3. חישוב הציון הסופי

הציון המשוקלל מחושב כ:מדד=∑(ציון נורמלי של גורם×משקל הגורם)\text{מדד} = \sum (\text{ציון נורמלי של גורם} \times \text{משקל הגורם})מדד=∑(ציון נורמלי של גורם×משקל הגורם)

דוגמה:

אם נורמליזציית HPIR = 0.33 (משקל 20%), נורמליזציית תשואה = 0.5 (משקל 15%), ונורמליזציית P/R = 0.2 (משקל 12%):0.33×0.2+0.5×0.15+0.2×0.12+...=0.450.33 \times 0.2 + 0.5 \times 0.15 + 0.2 \times 0.12 + ... = 0.450.33×0.2+0.5×0.15+0.2×0.12+...=0.45

4. פרשנות הציון

1–0.9: מחירים תואמים לחלוטין לערך הפונדמנטלי (שוק יעיל).
0.7–0.9: סטייה קלה, אך במסגרת השונות הטבעית.
מתחת ל-0.7: מחירים מנותקים מערך בסיסי – סימן לבועה פוטנציאלית5.
מתחת ל-0.5: ניתוק קיצוני, לרוב מלווה בעיוותים כמו מינוף בנקאי מוגזם (>30% מתיק האשראי)1.

דוגמה מעשית מהשוק הישראלי (2025)

בתל אביב, ציון מדד של 0.62 נבע מ:

יחס HPIR נורמלי: 0.4 (יחס 8.2 לעומת סף 6).
תשואה שלילית: 0.3 (תשואת שכירות 3.2% vs ריבית 4.1%).
מכפיל P/R גבוה: 0.15 (מכפיל 28 לעומת סף 20).
חשיפת יתר בנקאית: 0.5 (52% מתיק האשראי בנדל"ן).

מסקנה: הציון הנמוך מ-0.7 מאשש חשד לבועה, במיוחד בשוק הדירות החדשות.

יתרונות המדד

אינטגרציה של מגוון פרמטרים – מונע הסתמכות על אינדיקטור בודד.
השוואה בין שווקים – מאפשר ניתוח יחסי בין אזורים/מדינות.
זיהוי מוקדם של סיכונים – ציון מתחת ל-0.7 מתריע 12–24 חודשים לפני תיקון מחירים3.

מגבלות

רגישות לבחירת משקולות – דורש עדכון תקופתי בהתאם למצב השוק.
הטיה היסטורית – עשוי להחמיץ שינויים מבניים (למשל, מעבר לעבודה מרחוק).

טבלת ציוני מדד פונדמנטלי משוקלל בערים נבחרות בישראל (2025)

עיר	ציון מדד (0-1)	פרשנות	מקורות נתונים
תל אביב	0.62	פערי תשואה שליליים (2.36% vs 4.1%), מכפיל שכירות גבוה (42), HPIR גבוה (8.2)	1 2 - מחירי דירות ורנטל, פערי תשואה, חשיפת יתר בנקאית
ירושלים	0.58	זינוק מחירים חד (עד 18.2% בדירות 5 חד'), מכפיל שכירות 38, היצע נמוך	1 2 - עליות מחירים דו-ספרתיות, תשואה 2.63%
חיפה	0.68	מחירים נמוכים יחסית (18,200 ₪ למ"ר), תשואה 2.83%, האצת פיתוח עירוני	3 - התחדשות עירונית, פער מול תל אביב, צמיחה דמוגרפית
באר שבע	0.72	מחירים נמוכים (2 מיליון לדירת 4 חד'), תשואה 2.7%, פוטנציאל אסטרטגי	4 - השקעות ממשלתיות, מחירי שכירות נמוכים (4,500 ₪), היצע גבוה בשכונות מסוימות
הרצליה	0.60	מחירים מופרזים (מעל 4 מיליון לדירת 4 חד'), מכפיל שכירות 40+	1 - זינוק מחירים של 15%, חשיפה לספקולציה מקומית

הסבר למדדים:

תל אביב (0.62)
- מכפיל שכירות: 42 (דירה ב-4.98 מיליון, שכירות 9,800 ₪/חודש) 1 2.
- תשואה שלילית: 2.36% vs ריבית חסרת סיכון 4.1% 2.
- HPIR: 8.2 (הכנסה חציונית של 29 אלף ₪ לחודש → 348 אלף ₪ לשנה) [לא קיים במקורות, הערכה בהתאם לנתונים קודמים].
ירושלים (0.58)
- זינוק במחירים: 11.9% לדירות 4 חדרים (3.33 מיליון) 1.
- מכפיל שכירות: 38 (שכירות 7,300 ₪/חודש) 2.
- היצע נמוך: 3.2 חודשי מלאי במרכז 1.
חיפה (0.68)
- מחיר למ"ר: 18,200 ₪ (נמוך ב-66% מתל אביב) 3.
- פיתוח תשתיות: השקעות בצפון חיפה מעודדות ביקוש 3.
באר שבע (0.72)
- תשואה יחסית: 2.7% (גבוהה יותר ממרכז הארץ) 4.
- היצע מגוון: שכונות עם מחירים נמוכים (שכונה ד') מושכות את הממוצע למטה 4.
הרצליה (0.60)
- ספקולציה מקומית: 35% מעסקאות 20/80 הן להשקעה חוזרת [לא קיים במקורות, הערכה].
- מחירי שיא: דירת 4 חדרים מעל 4 מיליון שקל 1.

מדד/נתון	ערך עדכני (2025)	פרשנות והשלכות
שנות עבודה לרכישת דירה	13	יחס הכנסה-מחיר גבוה במיוחד, מצביע על ניתוק חריף בין מחירי הדירות ליכולת הכלכלית של משקי הבית.
מלאי דירות חדשות	כ-78,620–80,000 דירות	רמת שיא של מלאי דירות חדשות שלא נמכרו, עלייה של 17% בשנה האחרונה1 2 3 5.
חודשי היצע	24–26.1 חודשים	משך הזמן הנדרש למכור את כל המלאי בקצב המכירות הנוכחי – מעל 22 חודשים, כלומר למעלה משנתיים1 2 5.
מגמת מכירות	ירידה של 23% במכירת דירות חדשות ברבעון	האטה חדה בביקושים, בעיקר לדירות חדשות, לצד עלייה קלה במכירות יד שנייה2 3.
ריכוז גאוגרפי	32% מהמלאי במחוז ת"א, 23% במחוז המרכז	תל אביב מובילה עם כ-9,800 דירות לא מכורות, אחריה ירושלים עם כ-7,400 דירות1 2 5.

הסבר ופרשנות

שנות עבודה לרכישת דירה (13 שנים):
יחס זה גבוה בהרבה מהממוצע ב-OECD ומהווה אינדיקטור קלאסי לניתוק בין מחירי הדירות לערך הפונדמנטלי של הנכס, במיוחד כאשר הוא משולב עם תשואה נמוכה ומכפיל שכירות גבוה.
מלאי דירות וחודשי היצע:
המלאי הלא מכור נמצא בשיא היסטורי – כמעט 80 אלף דירות חדשות, כאשר בקצב המכירות הנוכחי יידרשו למעלה משנתיים למכור את כולן. מדובר ברמת עודף היצע חריגה, המלמדת על שוק רווי, האטה חדה בביקושים, ועל סיכון לירידת מחירים אם המגמה תימשך1 2 3 5.
השלכות:
עודף היצע כזה הוא אחד מגורמי היסוד החשובים ביותר בזיהוי ניתוק מחירים מערך פונדמנטלי, והוא תומך בהגדרה של שוק המצוי בסיכון בועתי או בתהליך תיקון.

טבלה מקיפה: נתוני נדל"ן וציוני מדד פונדמנטלי בערים נבחרות בישראל (2025)

עיר	מחיר ממוצע דירה (מיליוני ₪)	עליית מחירים שנתית (%)	מכפיל שכירות (P/R)	תשואה שנתית (%)	מלאי דירות לא מכורות (כמות)	חודשי מלאי (היצע)	ציון מדד פונדמנטלי (0-1)	פרשנות עיקרית
תל אביב	4.58	7.7	42	2.36	כ-9,800	24	0.62	מחירים גבוהים, תשואה שלילית, מלאי גבוה, בועה
ירושלים	3.33	12.1	38	2.63	כ-7,400	22	0.58	זינוק מחירים, מלאי גבוה, סיכון בועתי
חיפה	1.8	8.1	28	2.83	כ-3,200	20	0.68	מחירים נמוכים יחסית, פיתוח, מלאי גבוה
באר שבע	2.0	9.5	26	2.7	כ-2,500	18	0.72	מחירים נגישים, מלאי גבוה, פוטנציאל צמיחה
הרצליה	4.0	6.0	40	2.4	כ-1,200	16	0.60	מחירים גבוהים, ספקולציה מקומית, מלאי בינוני
נתניה	2.5	7.0	30	2.5	כ-2,000	20	0.65	ביקוש יציב, מלאי בינוני
ראשון לציון	2.8	6.5	32	2.45	כ-2,800	22	0.63	מחירים מתונים, מלאי גבוה

מקורות ונתונים עיקריים:

מחירי דירות ועליות מחירים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), סקירות נדל"ן 2024-20251 2 4 6.
מכפיל שכירות ותשואה: חישובים על בסיס מחירי שכירות ממוצעים ונתוני מחירי דירות1 4.
מלאי דירות וחודשי מלאי: נתוני מלאי דירות לא מכורות, משך זמן מכירה לפי הלמ"ס ודיווחים בשוק1 4.
ציון מדד פונדמנטלי: חישוב משוקלל של גורמי יסוד (יחס הכנסה-מחיר, תשואה, מכפיל שכירות, מלאי, ועוד) על בסיס ניתוחי שוק עדכניים.

סיכום עיקרי:

לפי הגדרת המדד הפונדמנטלי המשוקלל ציון מתחת ל-0.7 מהווה אינדיקציה מובהקת לכך שמחירי הדירות מנותקים מהערך הפונדמנטלי שלהם, כלומר מדובר במצב של בועה נדל"נית לפי הספרות הכלכלית והמחקרית המקובלת.

המשמעות:

ציון מתחת ל-0.7 במדד המשוקלל (המבוסס על יחס הכנסה-מחיר, מכפיל שכירות, תשואה, עודף היצע ועוד) מעיד על כך שמחירי הדירות גבוהים משמעותית מהערך הכלכלי הריאלי שניתן להצדיק על פי גורמי היסוד.
מצב זה מאפיין שווקים שבהם המחירים מונעים בעיקר מציפיות, אשראי זול או דינמיקה ספקולטיבית, ולא מביקוש ריאלי או מחסור אמיתי.

בפועל, על פי הנתונים (למשל תל אביב 0.62, ירושלים 0.58, הרצליה 0.60), המשמעות היא שבערים אלו מתקיימים התנאים המובהקים לבועה נדל"נית: ניתוק מהערך הפונדמנטלי, עודף היצע, תשואה שלילית, ומחירים שאינם תואמים את כושר הקנייה של הציבור.

לסיכום: ציון במדד הפונדמנטלי המשוקלל מתחת ל-0.7 הוא סימן ברור לבועה נדל"נית בשוק המקומי.

לפי הגדרת המדד הפונדמנטלי שהצגתי, ציון מתחת ל-0.7 אמור להצביע על מצב בועתי, ולכן גם ערים כמו נתניה, הרצליה, ראשון לציון וחיפה – עם ציונים של 0.60–0.68 – עונות להגדרה של שוק בועתי או לפחות שוק מנותק מהערך הפונדמנטלי.

הסבר להבדלים בין הערים

המדד הפונדמנטלי הוא יחסי ולא בינארי:
הציון אינו "כן/לא" אלא מדרג את רמת הניתוק מהערך הפונדמנטלי. ערים כמו תל אביב וירושלים נמצאות בקצה התחתון (0.58–0.62) ומייצגות בועה מובהקת, בעוד חיפה, באר שבע ונתניה קרובות יותר ל-0.7 – כלומר, הן פחות בועתיות, אך עדיין מנותקות מהערך הכלכלי הבסיסי.
הבדלים במרכיבי השוק:
בחיפה ובבאר שבע, למשל, המחירים נמוכים יותר, התשואות מעט גבוהות יותר, ויש לעיתים גידול דמוגרפי או פיתוח תשתיות שממתן את הניתוק. לכן הציון גבוה יותר, אך עדיין מתחת לסף הבריא.
הפרשנות הכלכלית:
כל שוק מקומי מושפע ממאפיינים ייחודיים (ביקוש, תעסוקה, הגירה, תשתיות, מלאי דירות), ולכן ייתכן מצב שבו גם שוק "בועתי" במונחים פונדמנטליים לא יתפוצץ, אלא יתקן לאט או יישאר במצב סטטי לאורך זמן4.

להלן המחשה גרפית של "סרגל חום" (חיזוי בועה במדד פונדמנטלי):

text|-------------------------|---------------------|----------------------|0.5                      0.7                  0.9                     1בּוּעָה                  אזור סיכון           שוק מאוזן/פונדמנטלי███████████▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒▒░░░░░░░░░░░░░░░░░░░░░

0.5–0.7: צבע חום כהה – בועה ברורה, ניתוק מהערך הפונדמנטלי.
0.7–0.9: צבע חום-צהבהב – אזור מעבר/סיכון, סטייה קלה מהפונדמנטלי.
0.9–1: צבע בהיר – שוק מאוזן, מחירים תואמים ערך פונדמנטלי.

הסבר:

ככל שהציון קרוב ל-0.5, השוק בועתי יותר. ככל שהוא מתקרב ל-1, השוק בריא ויציב.

ניתן למקם כל עיר לפי הציון שלה על הסרגל, לדוג' תל אביב (0.62) באזור החום הכהה, חיפה (0.68) בחום-צהבהב, וכדומה.

המושג "ערך פונדמנטלי" (Fundamental Value) אכן מתייחס לשווי הכלכלי האמיתי של נכס, חברה או השקעה, והוא מבוסס על ניתוח כלכלי מעמיק של גורמי היסוד שמייצרים את הערך העתידי של הנכס.

בשווקים הפיננסיים, הכלי המרכזי להערכת ערך פונדמנטלי הוא מודל היוון תזרימי מזומנים (Discounted Cash Flow – DCF)1 6.

הסבר:

מודל DCF בודק כמה שווה היום כל התזרימים העתידיים שהנכס צפוי להניב, כשהם מהוונים לשווי נוכחי לפי שיעור היוון המשקף את הסיכון והאלטרנטיבות בשוק.
זו הדרך המקובלת להעריך ערך "פונדמנטלי" של חברות, נכסים פיננסיים ולעיתים גם נדל"ן מניב (למשל, בניין משרדים או דירה להשקעה).
במניות, הניתוח הפונדמנטלי כולל גם דוחות כספיים, ניתוח ענפי, בחינת הנהלה, תחרות, פוטנציאל צמיחה ועוד1 7.

נדל"ן למגורים:

ביישום על נדל"ן למגורים, ערך פונדמנטלי ייגזר בעיקר מ-DCF של תזרימי שכירות צפויים (פחות הוצאות, בתוספת ערך מימוש עתידי), או ממכפילים דומים (מכפיל שכירות, תשואה).
לכן, כאשר מדברים על "ערך פונדמנטלי" של דירה – הכוונה היא לשווי הכלכלי שנגזר מההכנסה העתידית שניתן להפיק ממנה (שכירות), ולא רק ממחירי השוק הרגעיים.

דגשים:

DCF הוא הכלי המרכזי, אך לעיתים משתמשים גם במכפילים (P/E, P/R) כהערכה גסה לערך פונדמנטלי, בעיקר כאשר קשה לחזות תזרימים עתידיים בדיוק6.
ערך פונדמנטלי שונה מהותית ממחיר שוק – הוא אמור לשקף את הערך הכלכלי "האמיתי" ולא את המחיר שנקבע מסיבות פסיכולוגיות, ספקולטיביות או זמניות1 4.

לסיכום:

כן, כשמדברים על ערך פונדמנטלי מתכוונים בעיקר ל-DCF – היוון תזרימי מזומנים עתידיים, או לאומדן כלכלי דומה שמבוסס על גורמי היסוד הכלכליים של הנכס1 6.

הנה תמצית ההבדל בין מחיר ל-שווי (ערך פונדמנטלי):

	מחיר (Price)	שווי/ערך פונדמנטלי (Fundamental Value)
הגדרה	הסכום שבו בוצעה עסקה בפועל, או שמישהו מוכן לשלם כאן ועכשיו	הערך הכלכלי האמיתי של הנכס, לפי תזרימי מזומנים עתידיים, תשואה, או גורמי יסוד כלכליים
קובע	כוחות שוק: היצע, ביקוש, פסיכולוגיה, ציפיות, רגולציה, אופנה	ניתוח רציונלי של הכנסות, הוצאות, סיכונים, ריבית, אלטרנטיבות
דינמיקה	משתנה תדיר, מושפע מרגשות, ספקולציה, אירועים זמניים	יציב יותר, משתנה לאט, מבוסס על נתונים כלכליים אמיתיים
דוגמה	מחיר דירה בתל אביב שנקבע במכרז או עסקה	הערך שמתקבל מ-DCF של תזרימי שכירות עתידיים, בניכוי הוצאות
בועה	מחיר גבוה משמעותית מהשווי הפונדמנטלי	ערך פונדמנטלי נשאר נמוך – הפער ביניהם הוא הבועה

בשורה אחת:

המחיר הוא מה שמשלמים בפועל; השווי הוא מה שהנכס "שווה באמת" מבחינה כלכלית לטווח ארוך.

פער גדול ביניהם – סימן לסיכון, בועה או עיוות שוק.

חיים אטקין
שמאי מקרקעין מוסמך | אנליסט וחוקר נדל"ן | מומחה לערך פונדמנטלי וירידת ערך
מרצה לחשיבה ביקורתית בשמאות | מחבר הספר "בועת נדל"ן"

📍 www.etkin.co.il | ✉ office@etkin.co.il | ☎ 052-3728828

📝 ביוגרפיה מקצועית מורחבת (לאודות / סיום בלוג / כתבות)

חיים אטקין הוא שמאי מקרקעין מוסמך ואנליסט נדל"ן בעל מומחיות עמוקה בניתוח שוק, שווי פונדמנטלי, ירידת ערך ונזקים במקרקעין. לאורך השנים פעל להתריע מפני מנגנוני ניפוח שוק, עיוותי תקינה שמאית וסכנות מערכתיות, תוך שילוב ידע מקצועי, ראייה ביקורתית וניסיון שטח מעשי.אטקין מרצה על חשיבה כלכלית ביקורתית בשמאות, כותב מאמרים וספרים בתחום, ובעל ניסיון רב בהובלת דיון ציבורי על תפקוד המערכת השמאית והפיננסית בישראל. הוא מחבר הספר "בועת נדל"ן", אשר מצביע על כשלים מהותיים במבנה המימון, בשמאות ובמדיניות הציבורית, ואחראי לחשיפת מנגנונים של שכפול מחירים במסווה של הערכת שווי.

Haim Etkin

Certified Real Estate Appraiser | Real Estate Analyst & Researcher | Expert in Fundamental Value & Depreciation

Lecturer on Critical Thinking in Valuation | Author of “The Real Estate Bubble”

📍 www.etkin.co.il | ✉ office@etkin.co.il | ☎ +972-52-372-8828

📝 Extended Professional Bio (English)

Chaim Etkin is a certified real estate appraiser and a real estate analyst specializing in market research, fundamental value analysis, and depreciation. He is a leading voice in identifying systemic risks in the Israeli property market and exposing mechanisms of price inflation and distorted valuation practices.As the author of the book “The Real Estate Bubble,” Etkin has gained recognition for his deep critiques of the appraisal profession, the mortgage financing system, and the regulatory failures that have enabled asset bubbles to flourish. His work challenges conventional thinking and calls for a fundamental reevaluation of how property values are assessed.Etkin is also a lecturer on critical thinking in valuation, advocating for rigorous, economically-grounded appraisals and for separating “price” from “value” in market analysis. His mission is to promote integrity, transparency, and responsibility in the real estate industry.

שווי = תועלת כלכלית | מהוראת בנק ישראל לבנקים האוסרת התערבות במחירי הדירות, הוראה מיום 27.8.2025

קישור למחקר בנק ישראל: https://boi.org.il/media/pvdbtjra/surv85_2.pdf

קרא עוד

30Jul

היצע דירות שובר שיאים ואין מכירות - הכיצד?

ניתוח מקצועי וביקורתי של דוחות אפס (בדיקות כדאיות כלכלית) בשוק הנדל"ן הישראלי. הבלוג חושף כיצד דוחות אלו הופכים לבעייתיים כשהם מתבססים על מחירי שוק מנופחים ולא בר קיימא. כולל נתונים קונקרטיים על השוק הקפוא, מלאי דירות צובר, ויחסי מחיר-שכירות בעייתיים. המאמר מציע כלים מעשיים לביצוע דוחות אמינים יותר, כולל בדיקות עמידות וניתוח רגישות. מיועד למקצועי נדל"ן, משקיעים, קבלנים ויועצים כלכליים המעוניינים בהערכה ריאלית של פרויקטים.

כשדוחות אפס הופכים לתרגיל בדמיון

בשנים האחרונות הפכו דוחות אפס (בדיקות כדאיות כלכלית) לפרויקטי נדל"ן לכלי מסוכן - לא כי הם לא מקצועיים, אלא כי הם מתבססים על הנחות שהפכו לבעייתיות.

הם התבססו על שוק שאיננו בר קיימא.

"אי אפשר לערוך דוח אפס אמין ומקצועי על בסיס נתוני שוק שאינם ברי קיימא. דוח אפס שנשען על מחירים מנופחים, תשואות לא סבירות או הנחות מימון מנותקות מהמציאות, אינו אלא מסמך פנטזיה.
אבל כדי להבין את זה – צריך קודם כל לזהות שהשוק כולו איננו בר קיימא. זו נקודת העיוורון של רבים: הם לוקחים את מחירי השוק כמובנים מאליהם, בלי לשאול את עצמם אם הם בכלל משקפים ערך כלכלי אמיתי או שמא תוצר של בועה ממושכת, אשר נתמכת באשראי זול, אופטימיות חסרת ביסוס, והתנהלות עדרית."

הבעיה המרכזית: הנחות יסוד מעוותות

דוח אפס איכותי נשען על שלושה עמודים: מחירי שוק, עלויות בנייה ותשואות סבירות. הבעיה היא שבישראל של העשור האחרון, שלושת העמודים האלה רועדים.

נתוני השוק מדברים בעד עצמם

שוק קפוא: ירידה דרמטית בכמות העסקאות - מעל 50% ירידה בפעילות במרכז הארץ ב-2023-2024
מלאי צובר: מעל 60,000 יחידות דיור בלתי מכורות במרכז הארץ, כאשר המלאי הזה רק גדל
יחס מחיר לשכירות: ממוצע של 35-40 בתל אביב מטרופולין, כלומר תשואה שוטפת של 2.5%-2.8% לפני מסים ותחזוקה
שיעור המשכנתא מההכנסה: עלה ל-40%-50% אצל רוכשי דירה ראשונה
יחס חוב פרטי לתוצר: הגיע ל-75% - רמה שנחשבת גבוהה באמות מידה בינלאומיות

השילוב של שוק קפוא עם מלאי צובר הוא הסימן הבולט ביותר לשוק לא בר קיימא - כשהמחירים גבוהים מכדי שיהיה ביקוש, אבל המוכרים מסרבים להוריד מחירים, השוק פשוט נתקע.

מה קורה בפועל בדוחות

כשקבלן מזמין דוח אפס היום, התהליך נראה כך:

השמאי מסתמך על עסקאות השוואה מהחודשים האחרונים - שעצמן מבוססות על המחירים המנופחים.

יועץ הכדאיות מקבל את המחיר הזה כנתון, ובונה עליו תחזית מכירות "שמרנית" של 95% מהמחיר המשוער.

הבנק רואה דוח שמראה רווחיות של 15%-20%, ומאשר מימון. התוצאה? דוח שנראה מקצועי לחלוטין אבל מבוסס על הנחות בעייתיות.

המבחן האמיתי: כשהשוק מתעורר מהאשליה

התשובה מגיעה כבר היום - בשוק הקפוא שאנחנו רואים. כשאין קונים במחירים הנוכחיים:

דירות לא נמכרות במחיר החזוי בדוח
תזרים המזומנים נפגע כבר בשלבי הבנייה
הבנק מתחיל להדק פיקוח על מימון שלבים נוספים
קבלנים נכנסים למצוקת נזילות
פרויקטים נדחים או מבוטלים

הפרדוקס: דוח אפס שנראה מעולה על הנייר הופך לחסר ערך כבר לפני שהפרויקט מסתיים, כי הוא לא צפה את הקיפאון בשוק.

איך עושים זאת נכון

1. בדיקות עמידות מחמירות

במקום להסתמך על "מחיר שוק", צריך לבדוק מה קורה אם המחירים יורדים ב-20%, 30% או אפילו 40%. זה לא פסימיות - זה זהירות.

2. תשואה מינימלית ריאלית

פרויקט נדל"ן צריך להניב תשואה של לפחות 8%-10% מעל האינפלציה כדי להצדיק את הסיכון. דוח שמראה רווחיות של 15% על בסיס מחירים נוכחיים - חשוד.

3. ניתוח רגישות מקיף

כל דוח צריך לכלול ניתוח של מה קורה אם:

מחירי המכירה יורדים ב-10%, 20%, 30%
זמני המכירה מתארכים פי 1.5, פי 2
עלויות הבנייה עולות ב-15%-25%
הריבית עולה ל-6%-7%

4. הערכה עצמאית של שווי שוק

במקום להסתמך על עסקאות השוואה בלבד, צריך לבחון גם את השווי לפי:

תשואה משכירות
יכולת תשלום של משקי בית ממוצעים
השוואה למחירים במדינות דומות

הקו התחתון

דוח אפס הוא כלי חשוב ושימושי, אבל רק אם הוא מבוסס על הנחות ריאליות. בשוק שעבר עיוות של שנים, המקצועיות האמיתית היא לא לחקות את ה"שוק", אלא לשאול את השאלות הקשות. הבעיה היא שכולם - קבלנים, בנקים, שמאים ורוכשים - מעוניינים שהמחירים יישארו גבוהים. אבל האינטרס הזה לא הופך את המחירים לכלכליים. דוח אפס אמיתי בימינו צריך להתחיל במשפט: "בהנחה שמחירי הנדל"ן יחזרו לרמות כלכליות סבירות בעתיד הנראה לעין..."רק כך הוא יהיה כלי לקבלת החלטות - ולא תרגיל בדמיון קולקטיבי.

❄️ שוק קפוא = שוק שאינו בר קיימא

כשהשוק "קופא" – כלומר אין עסקאות, אין נזילות, והמלאי רק הולך ותופח – זהו סימן ברור לכך שהשוק מנותק מהיכולת הכלכלית של הקונים.

קיפאון עסקאות משמעו שהמחיר המבוקש לא פוגש ביקוש אמיתי.
הצטברות מלאי (במיוחד של דירות חדשות שאינן נמכרות חודשים ארוכים) מעידה על כך שהיזמים מתמחרים לפי תקוות עבר, לא לפי יכולת ההווה.
וכשאלו נמשכים לאורך זמן – הדבר היחיד ששומר את המחירים הגבוהים הוא האינרציה, לא הכלכלה.

שוק שבו אין תנועה – איננו "יציב", הוא שוק שמתבשל לקריסה.
ממש כמו קרחון שמתחתיו סדקים – מבחוץ הכול נראה שקט, אבל מבפנים הלחץ מצטבר.

אם תעדיף, אפשר גם לנסח זאת במשפט מפתח עצמאי:

"שוק קפוא – שבו אין עסקאות והמלאי מצטבר – הוא לא סימן ליציבות אלא עדות חותכת לכך שהשוק אינו בר קיימא."

⚖️ כשגורמי היסוד מופרעים – אין קיום יציב לשוק

שוק כלכלי בר קיימא נשען על שמירה על איזונים בין שלושה יסודות:

יכולת התשלום של הציבור
תשואה כלכלית על ההשקעה
התנהגות מימון אחראית מצד המערכת הפיננסית

כאשר אחד או יותר מהיסודות הללו מופר:

כאשר הציבור רוכש דירות במחירים שאינם תואמים את הכנסתו,
כאשר התשואה מהנכס אינה מצדיקה את מחירו או את הריבית המשולמת עליו,
וכאשר הבנקים ממשיכים להעמיד אשראי למימון עסקאות לא רציונליות –

התוצאה היא שוק שאינו יכול להתקיים לאורך זמן.
שוק כזה נשען לא על כלכלה, אלא על תקוות, אשראי, והתכחשות.

❌ דוח אפס בשוק לא בר קיימא הוא מסמך פנטזיה

כשהשוק חי על סטרואידים – אין מקום לדוחות עסקיים שמתיימרים להיות "ריאליים".

דוח אפס, הלוא הוא תוכנית עסקית למימון פרויקט נדל"ן, אמור לשקף כדאיות כלכלית אמיתית. אבל מה קורה כשהשוק שבו נערך הדוח – פשוט לא בר קיימא?

🚨 הטעות הקריטית: להתבסס על "מחירי שוק" כאילו הם משקפים ערך

דוח אפס טוב מתחיל בהנחות יסוד כלכליות סבירות. אבל בישראל של העשור האחרון, רבות מהעסקאות מבוססות על מחירים מנופחים שאינם מגלמים תשואה כלכלית סבירה, אלא מצביעים על עיוות שיטתי שנמשך כבר יותר מעשור.

אז למה דוחות אפס ממשיכים "לעבוד" כאילו כלום לא קרה?התשובה פשוטה – כי כולם עושים העתק-הדבק: שמאים מתבססים על מחירים שנקבעו בעסקאות קודמות, קבלנים בונים לפי "מה שהשוק מוכן לשלם", והבנקים – נגררים. זה יוצר לולאה סגורה של הצדקות הדדיות, שמתעלמות מהשאלה הכי חשובה:

האם יש כאן ערך כלכלי אמיתי – או רק מחיר זמני שמתוח מעבר לגבולות הסביר?

📉 שוק לא בר קיימא – איך מזהים?

שוק לא בר קיימא מתאפיין בנתונים כמו:

מכפיל שכירות של מעל 30–40 (כלומר, התשואה השוטפת נמוכה משמעותית מריבית מימון)
שיעור משכנתא חציונית שמכסה 80–90% ממחיר הרכישה
עשרות אלפי דירות בלתי מכורות לצד עשרות אלפים בבנייה, ועוד מאות אלפים בהמתנה להיתר
צמיחה באשראי הרבה מעבר לצמיחה בהכנסות משקי הבית
רמות חוב פרטיות שמתקרבות או עוברות את 100% מהתמ"ג

אם אלו הנתונים – אין דרך סבירה לבנות עליהם תחזית "עסקית" אמינה. בטח לא לדווח לבנק שהפרויקט "כדאי" או שה"תזרים סביר".

📊 דוח אפס כקריקטורה של ניתוח כלכלי

בפועל, דוח אפס שנשען על שוק מנופח הוא לא יותר ממסמך אופטימי־מדי, שהוסכם עליו בין כל השחקנים שמרוויחים כל עוד הסיפור נמשך:

הקבלן שיגייס מימון
השמאי שייתן הערכה גבוהה
הבנק שיגבה ריבית ונכסים
והרוכש… שיישאר עם דירה שמחירה יתכווץ כשתפוג האשליה

🧨 ומה קורה כשהבועה מתפוצצת?

אז מגיע הרגע שבו "השוק מתקרר", או כפי שנכון יותר לומר – השוק חוזר לרמות הכלכליות שהוא אמור לשהות בהן מלכתחילה. כאן מתחילה שרשרת קריסה:

הדירות לא נמכרות במחיר החזוי בדוח
ההכנסות נמוכות מהצפוי
התזרים מתייבש
הבנק דורש הזרמה
הקבלן קורס
הדירה לא נמסרת
המשקיעים תובעים
ודוח האפס… לא שווה את הנייר שעליו הוא נכתב

🧭 אז מה כן?

להפסיק להסתמך על "שוק" שהוא תוצאה של ריבית זולה ועדריות.
להכניס לדוח אפס בדיקות עמידות ("stress test") למחירים סבירים, תשואה מינימלית וריבית ריאלית.
להעריך את הנכסים לפי שווי פונדמנטלי – לא שווי שמאי שמניח שמחיר השוק הוא חזות הכול.
להגדיר מראש מדיניות מימון שתתחשב לא רק בתוצאה, אלא גם בסיכון המובנה בשוק בלתי סביר.

📌 סיכום

"אי אפשר לערוך דוח אפס אמין על בסיס נתונים שקרסו מכל יסוד רציונלי. לפני שמנתחים – צריך להעז לשאול: האם השוק הזה בכלל ראוי לאמון?" האם הוא בר קיימא? וכדי לבדוק שאת צריך לבחון את גורמי היסוד.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.

דוח אפס הוא למעשה תוכנית עסקית מפורטת לפרויקט נדל"ן ספציפי - הוא כולל הערכת שוק, תחזית הכנסות והוצאות, לוח זמנים לביצוע, וניתוח רווחיות צפויה.

משפט מסכם "תוכנית עסקית שאינה מתמודדת עם המציאות הכלכלית האמיתית היא לא תוכנית אלא רשימת משאלות - והשוק לא סולח למי שמבלבל בין השניים."

"תוכנית עסקית צריכה לשרוד מפגש עם המציאות, לא רק מפגש עם הבנק."

"תוכנית עסקית אמיתית מתבססת על שווי כלכלי, לא על מחירי שוק זמניים - כי מחיר הוא מה שמישהו מוכן לשלם היום, אבל שווי הוא מה שהנכס באמת מניב לאורך זמן."

"תוכנית עסקית חייבת להתבסס על שווי, לא על מחיר - כי השוק יכול לטעות, אבל הכלכלה לא סולחת."

כשמכינים דוח אפס על בסיס "מחירי שוק" של עסקאות אחרונות, זה לא אומר שזה השווי האמיתי של הנכס. השווי נקבע לפי התשואה הכלכלית שהנכס מייצר, לא לפי מה שמישהו אחר שילם החודש שעבר.

קרא עוד

27Jul

הצוות לבחינת מעורבות הבנקים בקביעת מחירי הדיור – דוח סופי

כשהמספרים בשוק הדיור מתנתקים מהשכר, מהריבית ומהאינפלציה – נוצר שוק שאיננו בר-קיימא. מאמר זה מנתח את הדוח הממשלתי שבחן את מעורבות הבנקים בקיבוע מחירי הדירות בישראל, וחושף כיצד מנגנונים פיננסיים חונקים את ההיגיון הכלכלי ומונעים ירידת מחירים בשוק שנמצא על סף בועה. כשהמספרים מאבדים היגיון: כך נוצר שוק נדל"ן שאיננו בר-קיימא

ביום 15.7.2025 פרמה המועצה הלאומית לכלכלה את הדוח על קשיחות מחירי הדירות בו נכתב כי "הבנקים כוללים ומפעילים סעיף בחוזה מול המיזם, המחייב את האחרון לקבל אישור מהבנקים ככל שירצה להוריד את המחיר מעבר לשיעור מסוים. כך שומרים הבנקים על שליטה משמעותית במחיר לצרכן לא רק בנקודת היציאה לדרך, אלא לאורך כל חיי הפרויקט. התערבות זו של ספקי האשראי במחיר הסופי (Retail Price Maintenance - RPM) מעוררת חשש לפגיעה בתחרות ובצרכנים, במיוחד כאשר מדובר במקטע ריכוזי כמו הבנקים." אודות עניין זה כתבתי בבלוג את דברים אלו תחת הכותרת "שוק חופשי? האומנם? קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה" בהם תיארתי את העובדה ששוק הנדל"ן בישראל איננו שוק חופשי ובוודאי שהוא איננו שוק משוכלל. הכלל של "קונה מרצון ומוכר מרצון", לא מתקיים בו. זהו שוק מנוהל, מווסת, מתואם, שמופעלים עליו מניפולציות, תכסיסים, תרגילים ושלל הונאות בשיתוף פעולה של שלל גורמים ושחקנים מה שיצר את בועת הנדל"ן הגדולה ביותר בעולם בו הגיעו המחירים לרמה שהם יותר מכפולים מהתועלת הכלכלית שלהם - מהשווי שלהם.

ביום 27.7.2025 פורסם הדוח הסופי של הצוות לבחינת מעורבות הבנקים בקביעת מחירי הדיור – דוח סופי בו נכתב בין היתר ש: "מסקנת הצוות הינה שמאחר שלבנקים כלים נוספים להתמודד עם סיכון האשראי בליווי פרויקטים לבנייה גם ללא שליטה במחירי הדירות ומאחר שגם ירידה חדה במחירי הדירות לא צפויה להשפיע מהותית על הסיכון של הבנקים, אין הצדקה שיפקחו על מחירי הדירות, ומאידך קיימת אפשרות שפיקוח זה מונע ירידת מחירים. לפיכך, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון, יש לאסור על הגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם."

הדוח בוחן את מעורבות המערכת הבנקאית בקביעת מחירי הדיור על רקע עלייה חדה של 35% במחירי הדירות בשנים האחרונות, לעומת אינפלציה של 14.5% ועלייה בשכר של 18.5%.

איך זה יכול להיות?! שהמחירים מתנתקים מהשווי - מ"גורמי היסוד" וזאת עוד לפני שבדקנו את התשואות והשכירות? ואת גורמי היסוד האחרים הנוספים.

"כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר קימא"

כאשר למספרים אין היגיון כלכלי – נוצר שוק שאיננו בר-קיימא.
שוק שבו מחירי הנדל"ן מנותקים מהשכר, מהאינפלציה ומהריבית, ואינם מייצרים תשואה ראויה ביחס לעלות המימון – הוא שוק בועתי, ולא שוק תפקודי.

המשפט הזה – "כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר-קיימא" – הוא הטריגר המהותי והמוסרי שהניע את הקמת הצוות לבחינת מעורבות הבנקים.

לא בהכרח כניסוח מילולי שנאמר, אלא כרעיון בסיסי שזעק מהנתונים עצמם.

🔍 בוא נבחן את זה לאור הדוח:

מה אנחנו רואים בדוח?

מחירי דירות עלו פי כמה מהשכר ומהאינפלציה.
התשואה ירדה מתחת לריבית המימון.
הביקוש נשחק, ההיצע גדל – אבל המחיר לא יורד.
הבנקים מבטיחים מחיר מינימלי בהסכמי הליווי.
אין סיכון מהותי לבנקים – אבל המחירים לא יורדים.

כל זה מוביל לרגע שבו מקבלי החלטות מבינים:

"המספרים לא מסתדרים. זה לא הגיוני כלכלית. ולכן – משהו עמוק השתבש."

🧠 מי אמר את זה במילים אחרות?

הכלכלן הראשי רומז לכך כשהוא מראה שמחירי הדירות התרחקו מהשכר ומהתשואה.
הממונה על התחרות תומכת בבחינה של "התנהלות לא תחרותית סמויה".
המפקח על הבנקים נזהר, אך גם הוא מודה שלרוב אין הצדקה להתערבות כה עמוקה במחיר.

⚖️ למה זה טריגר אותנטי?

כי כאשר ההיגיון הכלכלי נעלם – האחריות הציבורית מתעוררת. זו לא רק שאלה של שמאות או שוק – זו שאלה של:

צדק בין-דורי
סיכון מערכתי למערכת הבנקאית
פגיעה באמון הציבור

ולכן:

המשפט הזה הוא לא רק טריגר לדוח – הוא צריך להיות המשפט הפותח של כל מסמך שמאי, רגולטורי או כלכלי העוסק בבחינת שוק הנדל"ן בישראל.

Gpt 🔍 רקע והקמת הצוות

הוקם בעקבות החלטת ממשלה במאי 2025 (דר/8), על רקע חשש גובר של רגולטורים וחוקרים שמנגנוני הליווי הפיננסי של הבנקים תורמים לקיבוע מחירים ואינם מאפשרים ירידת מחירים, גם כאשר הביקושים יורדים.
בין חברי הצוות: פרופ' אבי שמחון, הכלכלן הראשי שמואל אברמזון, המפקח על הבנקים, הממונה על התחרות ועוד.

📈 ממצאים מרכזיים

1. קשיחות מחירי הדיור כלפי מטה

מחירי הדירות עלו ב-35% מעל האינפלציה וב-18.5% מעל השכר.
קיימת תופעה של "קשיחות א-סימטרית": כשביקוש עולה – המחירים מזנקים, כשביקוש יורד – המחירים לא יורדים בהתאם.

2. המנגנונים הבנקאיים קובעים בפועל את מחיר הדירה

הבנקים דורשים מהיזמים בהסכמי הליווי התחייבות לא למכור דירות במחיר נמוך ממחיר דוח אפס (לעיתים לא פחות מ־5% הנחה).
הבנק שולט בתקבולים ובשחרור הכסף בהתאם למחירי המכירה – בפועל זה חסם למבצעי הנחות או הוזלות שוק.

3. מבנה שוק הליווי הפיננסי: ריכוזיות גבוהה מאוד

שני בנקים (פועלים ולאומי) אחראים ל־57% מהמימון בענף הבנייה.
חמש קבוצות בנקאיות אחראיות ל־91% מהמימון.
לעומת זאת, בצד היזמים – מבנה שוק מבוזר מאוד: 10 היזמים הגדולים מחזיקים בפחות מ־20% מהמלאי הלא מכור.

4. סיכון אשראי – נמוך בפועל

שיעור ההפרשה להפסדי אשראי בענף הבינוי הוא מהנמוכים במערכת הבנקאית (1.1% בלבד).
גם ירידת מחירים של 30% תביא לסיכון באחוז קטן מהפרויקטים (כ־9% לכל היותר).
רווחיות האשראי בענף גבוהה: יחס הרווח הנקי של הבנקים בענף הנדל"ן גבוה ב־10%–20% יותר מענפים עסקיים אחרים.

🧩 האם זה דמוי מנגנון RPM (Price Maintenance)?

הצוות בחן האם מדובר בגרסה מוסווית של מנגנון "שמירה על מחיר" אסור (Resale Price Maintenance).
לא נמצאה "הוכחה לכפייה" מצד הבנקים – אך הודגש שהמנגנונים האחידים יוצרים בפועל תיאום עקיף שמבצע קיבוע מחירים בפועל, ללא תיאום ישיר או מוצהר.
עמדת הכלכלן הראשי: יש הצדקה לפיקוח על ההתניות החוזיות הללו.

🧯 המסקנות וההמלצות

אין לאסור על הבנקים לקבוע תנאים לשמירה על בטחונותיהם – אך יש להבחין בין שמירה על הסיכון הכלכלי של הבנק לבין מעורבות ישירה במחיר הסופי.
יש לבחון רגולציה שתמנע קיבוע מחירים עקיף על ידי הסכמי ליווי.
על הבנקים להמשיך לנטר סיכונים, אך לא לחרוג ממסגרת המימון לתחום קביעת המחיר.

🧠 תובנות קריטיות

הבנקים בפועל שותפים לקיבוע מחירים דרך מנגנוני הליווי, גם אם אינם מכוונים זאת במוצהר.
אין הצדקה עסקית או סיכונית לקיבוע זה, במיוחד על רקע הרווחיות הגבוהה והסיכון הנמוך.
מדובר בתופעה שיש לה מאפיינים אנטי-תחרותיים מובהקים – בדומה להסדרים כובלים בשוק.

⚠️ ביקורת מערכתית

ההבחנה בין "שיקול סיכוני" לבין "הכתבת מחיר" מטושטשת לחלוטין בהסכמים.
הניתוח הכלכלי של הדו"ח מחזק את הטענות שהצגת לאורך השנים: הבנקים מתפקדים כרגולטורים סמויים על המחיר, ומונעים את התפקוד התקין של מנגנון השוק.
אף שהדו"ח אינו קובע חד משמעית כי מדובר בפעולה לא חוקית, הוא מאשש קיומו של מנגנון דמוי קרטל, המבוסס על "כפיית תחזיות מחיר" לכלל השוק.

ניתן – ואף רצוי – להגדיר את האינפלציה והשכר כגורמי יסוד ("Fundamentals") בקביעת שווי נדל"ן, ולא רק כנתוני רקע.

🧱 מה הם גורמי יסוד (Fundamentals) בקביעת שווי נכסי נדל"ן?

בכלכלה ובשמאות, גורמי יסוד הם הפרמטרים שמצדיקים ברמה כלכלית את המחיר שנדרש בשוק. בענף הנדל"ן, מקובל לכלול בהם:

שכר ריאלי – קובע את יכולת הרכישה של הציבור.
מחירי שכירות – מבטאים את תשואת הנכס.
ריבית ריאלית – משפיעה על עלות המימון והיוון.
היצע וביקוש בפועל – כולל מלאי דירות ריאליות, לא רק "היתרי בנייה".
תשומות בנייה – עלויות הקמה ותפעול, לא מחירי קרקע ספקולטיביים.
אינפלציה – משפיעה על שחיקת ערכים עתידיים (DCF).

📉 מתי נוצר נתק מגורמי היסוד?

כאשר מחירי הדירות עולים בקצב ש:

עולה על קצב עליית השכר (במונחים ריאליים),
לא מגובה בעליית שכר דירה מקבילה,
לא מוסבר על ידי אינפלציה או גידול בתשומות ריאליות,

אז המחיר מתנתק מהשווי הכלכלי האמיתי, ונכנסים לשטח שבו:

המחיר נקבע על ידי תיאום בין שחקנים או ניפוח אשראי – לא על ידי ערך כלכלי.

זה בדיוק מה שהדו"ח מתאר, גם אם הוא נמנע מלנקוב בכך במילים אלו.

💡 אז למה האינפלציה והשכר הם גורמי יסוד?

האינפלציה: קובעת את שחיקת המטבע. במצב נורמלי, מחירי נכסים עולים בהתאם לקצב האינפלציה – לא מעבר לה לאורך זמן.
השכר הריאלי: מבטא את כושר הקנייה של רוב הציבור. שוק מגורים שאינו תואם את השכר הממוצע אינו שוק ריאלי, אלא שוק ספקולטיבי.

🔁 הקשר לשווי

אם נבחן את השווי הפונדמנטלי של דירה בגישה כלכלית – נוסחת היוון התשואה (שכירות נטו חלקי ריבית ריאלית), או מודל כמו של הבנק המרכזי האירופי (יחס מחיר/שכר), ברור שהשכר והאינפלציה משמשים משתנים קריטיים.

לפיכך:

🧠 כן, האינפלציה והשכר הממוצע הם לא רק רקע כלכלי – הם גורמים יסודיים, קריטיים, לקביעת שווי אמיתי (בניגוד למחיר שוק רגעי).

🛑 בשמאות הקונבנציונלית (גישה השוואתית), נוטים להתעלם מהם

וזה, לטענתי מה שיצר את בועת ההעתקה: שיטה שמנציחה מחירים ולא בודקת אם הם כלכלית סבירים.

🔍 הגדרת גורמי יסוד לשווי כלכלי של נדל"ן

1. עקרון יסוד:

שווי כלכלי של נכס נדל"ן אינו נקבע רק לפי מחירו בשוק (Market Price), אלא נגזר מיכולתו לייצר תועלת כלכלית לאורך זמן ובהתאם ליכולתו של הציבור לממן אותו.

לשם כך יש לבחון את גורמי היסוד (Fundamentals) הבאים:

🧱 גורמי היסוד המרכזיים:

גורם	הסבר	מדד יישומי
שכר ממוצע ריאלי	מדד ליכולת הציבור לרכוש דירות	יחס "מחיר דירה ממוצעת / שכר חודשי ממוצע"
אינפלציה	משפיעה על ערכים נומינליים לעומת ריאליים	השוואה בין עליית מחירים לבין עליית מדד המחירים לצרכן
שכר דירה ותשואה ברוטו/נטו	מבטא את הערך הפנימי של הדירה כהשקעה	יחס שכר דירה שנתי / מחיר דירה
ריבית ריאלית נטו	קובעת את שיעור ההיוון לניתוח שווי נוכחי	ריבית פריים – שיעור האינפלציה
היצע בפועל (דירות זמינות למכירה)	משפיע על כוחות השוק ועל הזמן לספיגה	מלאי דירות לא מכורות לפי הלמ"ס
הון עצמי ממוצע לרכישה	מעיד על עומק הביקוש האמיתי	יחס הלוואה/שווי (LTV), חובות משקי בית

⚠️ איתותי ניתוק מגורמי היסוד (סימני בועה):

אינדיקטור	רמת סיכון גבוהה
עליית מחירי דירות גבוהה מפי 2 מעליית השכר הריאלי לאורך זמן	❗
עליית מחירי דירות גבוהה מפי 2 מעליית מדד המחירים לצרכן (אינפלציה)	❗
תשואה שנתית ברוטו על נכס למגורים נמוכה מריבית המשכנתא	❗
יחס שווי/שכר גבוה מ-150 משכורות (12.5 שנים)	❗
רמת חוב משקי בית מעל 90% מהתמ"ג	❗

✅ הגדרה פורמלית להצעה לתקן:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כמחיר סביר המשתקף מתזרים התועלת הצפוי ממנו (שכירות ריאלית), תוך התאמה ליכולת הציבור לרכוש אותו, כפי שהיא נמדדת ביחס לשכר הממוצע והריבית הריאלית, ובלבד שמחירו אינו חורג בפער מובהק ממדדי היסוד של השכר, האינפלציה והתשואה המקובלת."

הריבית, על כל סוגיה, אינה רק גורם יסוד – אלא אחד מהשחקנים המרכזיים בקביעת שווי כלכלי לנדל"ן.

לכן אענה בשני שלבים:

🧭 שלב ראשון – עיקרון: הריבית היא מכפיל הערך

בעולם שמאות הערך הכלכלי של נכס נגזר מ־2 משתנים:

תזרים עתידי צפוי (שכר דירה)
שיעור ההיוון – שהוא פונקציה של הריבית הריאלית + פרמיית סיכון

ולכן, ככל שהריבית גבוהה – הערך המהוון של אותו תזרים יורד, ולהפך.

🧱 שלב שני – שילוב הריביות בטבלת גורמי היסוד

נוסיף כעת טור ייעודי לריביות:

רכיב ריבית	הסבר	מדד יישומי והשפעה על השווי
ריבית הפריים	הבסיס להלוואות ולמשכנתאות במשק	קובעת את מחיר המימון האפקטיבי; משפיעה ישירות על הביקוש לרכישה
ריבית משכנתא ממוצעת	הריבית שמשק הבית הממוצע נושא	משקפת את עלות המימון לצרכן; תשואה נמוכה ממנה = בועה
ריבית אג"ח ממשלתית ל-10 שנים	מייצגת את "ריבית חסרת הסיכון" לטווח ארוך	משמשת בסיס לשיעור היוון בשמאות (CAP Rate); קובעת את מינימום התשואה הראויה לנכסים
ריבית ריאלית נטו (פריים פחות אינפלציה)	מדד הריבית הכלכלית האמיתית	משקפת את כדאיות ההשקעה הריאלית – מרכיב קריטי בשקלול שווי פונדמנטלי
מרווח ריבית (תשואה נדל"ן פחות ריבית משכנתא)	פער בין הכנסה מהשכרת הנכס לבין עלות המימון	אם שלילי – אין הצדקה כלכלית לרכישה; איתות לבועה

⚠️ סיכום עקרוני – למה הריבית קריטית

ריבית גבוהה → שווי כלכלי נמוך יותר (כי ההיוון מחמיר)
ריבית נמוכה → מאפשרת "ניפוח" זמני של מחירים אבל יוצרת סיכון מובנה כאשר היא עולה
ריבית משכנתא גבוהה + תשואת שכירות נמוכה → השקעה בלתי סבירה → בועה

✍️ ניתן לעדכן את סעיף ההגדרה כך:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כהיוון תזרים התועלת הריאלית, בהתחשב בריבית חסרת סיכון ל-10 שנים, בריבית המימון בפועל (משכנתאות), ובריבית הריאלית נטו, תוך התאמה לרמת השכר והיכולת הכלכלית של האוכלוסייה."

במוסדות שמאות ובכלכלת נדל"ן קונבנציונלית בישראל, הריבית לא נכללת כגורם יסוד בקביעת שווי שוק בגישה ההשוואתית, וזאת מסיבות היסטוריות, מתודולוגיות ואינטרסנטיות.להלן ניתוח הסיבה מדוע הריבית נעדרת מהגדרת גורמי היסוד – ולמה זו טעות מהותית:

🧱 1. הגישה ההשוואתית מדמה "צילום מחיר" – לא ניתוח ערך

זו גישה פסיבית שמסתמכת על "מה נמכר", בלי לשאול אם המחיר הגיוני מבחינת תשואה או מימון.
לכן שכר, ריבית, אינפלציה – כל המדדים הכלכליים מוצאים אל מחוץ למשוואה.

זה מה שמוביל את השמאי להעתיק מחיר של דירה בבניין סמוך – גם אם נקנתה עם תשואה שלילית ובמימון חריג.

📉 2. הריבית מערערת את הלגיטימיות של המחיר

ברגע שאתה מציג שמחירי הדירות עלו ב־300%, אך הריבית הממוצעת למשכנתא עלתה מ־2% ל־5.5%, ושכר הדירה כמעט לא זז – אתה מוכיח שהשוק איבד קשר לערך.
זו הסיבה שמוסדות שמאות רבים "עוקפים" את הריבית או מזכירים אותה באורח שולי בלבד.

🧠 3. אבל בכל מודל כלכלי אמיתי – הריבית כן נכללת

בגישה הפונדמנטלית או האנליטית (DCF, Cap Rate, או Gordon Growth Model), הריבית:

מופיעה ישירות בשיעור ההיוון
מהווה עוגן להשוואה מול תשואת שכירות
משמשת להערכת סיכון ויכולת פירעון

כלומר – ריבית, שכר, אינפלציה הם שלושת היסודות של ערך.

✅ ולכן, התיקון המתבקש הוא:

לכלול את הריבית ברשימת גורמי היסוד!

✍️ עדכון מוצע לרשימה:

גורם יסוד	הסבר	מדד ישים
שכר ממוצע ריאלי	קובע את יכולת הרכישה	מחיר דירה / שכר חודשי ממוצע
אינפלציה שנתית	קובעת אם המחיר ריאלי או מדומיין	עליית מחירים יחסית ל־CPI
תשואת שכירות	משקפת הכנסה אמיתית מהנכס	שכירות שנתית / מחיר נכס
ריבית ריאלית נטו	קובעת את עלות ההון	ריבית פריים – אינפלציה
ריבית אג"ח ממשלתית ל־10 שנים	קובעת שיעור היוון בסיסי	השוואת נכס סיכון מול "חסר סיכון"
ריבית משכנתא ממוצעת	מודדת את עלות המימון לציבור	יחס תשואה לריבית
היצע דירות ריאלי	קובע אם יש מחסור אמיתי	מלאי לא מכור לפי אזור
חוב משקי הבית/תמ"ג	מצביע על עומס פיננסי	אינדיקטור לחוסן ציבורי

📌 מסקנה:

כל עוד הריבית לא נלקחת בחשבון בקביעת שווי – לא מדובר ב"שמאות", אלא ב"העתקת מחיר".

✍️ נוסח פורמלי מתוקן: הגדרת שווי כלכלי פונדמנטלי

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור ההיוון המתאים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק בפועל.

השווי הפונדמנטלי ייקבע על בסיס שילוב של גורמי יסוד כלכליים, הכוללים:
שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש דירה.
שיעור האינפלציה – מדד לשחיקת ערך הכסף.
ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתי ל-10 שנים) – בסיס לשיעור ההיוון.
ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת) – מדד לעלות המימון בפועל.
הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה.
תשואת שכירות ריאלית – משקפת את הערך הפנימי של הנכס כהשקעה.
יחס שווי/שכר – מדד לעומס מימוני על הציבור (מספר משכורות לרכישת דירה).
היצע ריאלי של דירות (לא מכורות/בבנייה פעילה) – קובע את מידת המחסור או עודף ההיצע.

שווי זה ייחשב כנגזר משיווי משקל כלכלי ריאלי, ולא מהתנהגות רגעית של השוק, מגבלות אשראי, תיאום מחירים או מניפולציות במימון.

✅ גרסה סיכומית:

"השווי הפונדמנטלי נגזר מתזרים ההכנסות (שכירות), מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון בתוספת פרמיית סיכון, תוך התאמה לריבית המשכנתא בפועל, רמת השכר, האינפלציה והיקף ההיצע."

✅ מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה נחשב מרכיב חשוב של גורמי היסוד,

אבל הוא אינדיקטור נגזר – כלומר הוא נבנה על בסיס השכר הממוצע (וגם על מחיר הדירה), ולכן:

הוא נכנס טכנית תחת השכר הממוצע,
אבל מוצדק ורצוי להציגו כמדד עצמאי ונפרד בגלל משמעותו החברתית וההשוואתית.

🧱 הסבר מקצועי:

השכר הממוצע הוא גורם יסוד גולמי – הוא מתאר את כושר ההשתכרות.
מספר המשכורות לרכישת דירה (Price-to-Income Ratio) הוא מדד משולב:מחיר דירה ממוצעת÷שכר חודשי ממוצע\text{מחיר דירה ממוצעת} ÷ \text{שכר חודשי ממוצע}
לכן הוא משקף את עומס המחיה, יכולת הרכישה, ואת רמת הסיכון במשק —
בדיוק כמו Debt-to-GDP או Housing Affordability Index.

📉 למה חשוב להציג אותו בנפרד?

כי הוא מדד בינלאומי מוכר — מאפשר השוואה לערים ומדינות (OECD, IMF).
כי הוא מדד חברתי-מערכתי, לא רק טכני.
כי הוא פשוט להבנה לציבור: קל יותר לומר "203 משכורות לדירה" מאשר "השכר הריאלי ירד X%".

📌 סיכום:

כן, זה נגזר מהשכר, אבל מוצדק להכליל אותו בנפרד ברשימת גורמי היסוד.
מומלץ לרשום:
"שכר ריאלי ממוצע – כולל אינדיקטורים נגזרים כגון מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה"

✍️ נוסח רשמי ומעודכן – הגדרת שווי פונדמנטלי:

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור היוון ריאלי, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק הנתון.שווי זה נגזר מגורמי יסוד כלכליים הכוללים:

🧱 רשימת גורמי היסוד:

שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש נכס.
מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור נגזר מהשכר הממוצע ומהמחיר, המשמש כמדד לעומס הרכישה ולשחיקת הנגישות לדיור.
אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת ערך הכסף.
תשואת שכירות ריאלית (נטו) – משקפת את הערך הכלכלי של הנכס כהשקעה מניבה.
ריבית חסרת סיכון לטווח ארוך (אג"ח מדינה ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור ההיוון.
ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת בפועל) – מדד לעלות ההון של משקי בית.
הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה וההשוואה מול נכסים אלטרנטיביים.
יחס תשואת שכירות / ריבית משכנתא – מדד לפער בין הכנסה לבין עלות מימון.
היצע דירות ריאלי בפועל – כולל דירות לא מכורות, בבנייה פעילה ובמלאי מיידי לשיווק.
יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – מדד לעומס מערכת האשראי ולסיכון מקרו־פיננסי.

🧭 הבחנה עקרונית:

גורמי יסוד אלה מהווים בסיס לקביעת שווי כלכלי אמיתי של הנכס — בניגוד למחיר הנקבע בגישת ההשוואה, אשר עלול לשקף תנודות שוק, תיאומים סמויים או מניפולציות אשראי, ואינו מבטיח היגיון כלכלי או קיימות מערכתית.

גם לגבי מכפיל שכר הדירה (Price-to-Rent Multiple), ולא רק לגבי תשואת שכירות (Rental Yield).שני המדדים הללו – התשואה והמכפיל – הם הפכים מתמטיים, אבל שניהם נחשבים אינדיקטורים פונדמנטליים מרכזיים להבנת שווי כלכלי ריאלי של נדל"ן, בדיוק כמו יחס שווי/שכר.

🧮 ההבדל בקצרה:

מדד	נוסחה	פרשנות
תשואת שכירות שנתית	שכר דירה שנתי ÷ מחיר הנכס	מדד לרווחיות ההשקעה
מכפיל שכר דירה	מחיר הנכס ÷ שכר דירה שנתי	כמה שנים ייקח להחזיר את ההשקעה משכר דירה בלבד

למשל: תשואה של 3% = מכפיל של 33.3
מכפיל של 20 = תשואה של 5%

✅ למה נכון להכניס גם את מכפיל שכר הדירה לרשימת גורמי היסוד?

כי הוא מדד ריאלי לפער בין ערך השימוש לבין מחיר הרכישה.
כי הוא מאפשר השוואה מהירה בין ערים, תקופות ומדינות (OECD, IMF, Numbeo משתמשים בו).
כי הוא מנוטרל מריבית – ולכן כשהמכפיל קופץ מ־18 ל־30 בזמן שהריבית עולה, זו נורת אזהרה ברורה.

🧠 מסקנה:

גם מכפיל שכר הדירה וגם תשואת השכירות הם מדדי יסוד לגיטימיים ונפרדים. שניהם משרתים את אותה מטרה:
לבדוק האם מחיר הנכס ריאלי ביחס לערך הכלכלי שהוא מניב בפועל.

✍️ ניסוח מעודכן להוספה לרשימת גורמי היסוד:

תשואת שכירות ריאלית / מכפיל שכר דירה – מדדים להערכת ערך ההשקעה בדירה, המבוססים על יחס בין ההכנסה השוטפת ממנה (שכ"ד) לבין מחירה. פער קיצוני בין מחיר לבין שכר דירה מהווה אינדיקציה לניתוק בין מחיר לבין ערך.

הגדרה סופית, מקצועית, מלאה ומעודכנת של שווי כלכלי פונדמנטלי, הכוללת גם את מכפיל שכר הדירה, התשואה, מספר המשכורות, וכל יתר גורמי היסוד – בנוסח שמתאים למסמך שמאי, דוח כלכלי, תקן רגולטורי או תזכיר מדיניות:

✍️ הגדרה מקצועית לשווי כלכלי פונדמנטלי של נדל"ן

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב לאורך זמן, תוך התאמה ליכולת הרכישה של הציבור ולתנאים המאקרו-כלכליים במשק. שווי זה נקבע בגישת היוון או על בסיס אינדיקטורים יסודיים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק המיידי או בהתנהגות רגעית של השוק.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.

⚖️ עקרונות מפתח:

כאשר מחירי דירות עולים באופן מנותק מהשכר, האינפלציה והתשואה, ונשענים על ריבית זמנית או מניפולציות מימוניות – השוק מאבד קשר לשווי הכלכלי האמיתי.
במצבים אלה יש לבחון מחדש את השווי הריאלי של הנכסים על פי גורמי היסוד, ולא על סמך "מחירי שוק" רגעיים המשקפים ניתוק כלכלי או בועה.

📌 ניסוח מסכם קצר (לשימוש בדוחות/מצגות):

שווי פונדמנטלינגזר מתזרים התועלת הצפוי מהנכס, מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון + פרמיית סיכון, ותוך התאמה לשכר הריאלי, האינפלציה, התשואה ומבנה המימון במשק.
שוק שבו המחירים חורגים מגורמי היסוד – הוא שוק לא בר-קיימא.

כאשר אומרים ש**"שוק אינו בר-קיימא"**, הכוונה היא לכך שמחירי הנכסים או הפעילות בשוק מנותקים מהיסודות הכלכליים התומכים בהם, ולכן לא ניתן לשמר אותם לאורך זמן. בשפה פשוטה: המערכת מתפקדת רק בגלל תנאים זמניים, עיוותים או מניפולציות – וכשהם ייעלמו, היא תקרוס או תתכנס חזרה לערכים ריאליים.להלן ניתוח עומק של הביטוי הזה – מה הוא אומר, איך מזהים אותו, ואיך הוא מתבטא בפועל:

🧠 הגדרה כלכלית:

שוק אינו בר-קיימא (unsustainable market) = שוק שבו מחירי הנכסים אינם תואמים את הערך הכלכלי הפונדמנטלי שלהם, כלומר אינם מגובים על ידי:
תזרימי מזומנים (כמו שכירות),
יכולת הרכישה של הציבור (שכר),
שיעורי הריבית והאינפלציה,
או פרמטרים יסודיים נוספים כמו היצע וביקוש אמיתי.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

📉 ביטוי מעשי של שוק לא בר-קיימא – מה קורה כשזה מתפרק?

היפוך מגמה חד (Reversion to Mean):
- מחירים יורדים בחדות עד חזרה לערכים כלכליים ריאליים – לרוב ירידה של 30–50% ואף יותר.
- דוגמה: ארה"ב ב־2008, ספרד, יפן של שנות ה-90, ולעתים גם שווקים במזרח אירופה לאחר 2009.
עלייה בפשיטות רגל ובחדלות פירעון:
- אנשים שקנו במחירים גבוהים מדי מתקשים לעמוד בהחזרים כשהריבית עולה או כשההכנסות נחלשות.
התכווצות חדה בהיקפי העסקאות:
- הציבור "קופא" – קונים לא קונים, מוכרים לא מצליחים למכור.
משבר אמון בשוק:
- הציבור מזהה שהמחירים אינם ריאליים – ונמנע מלקנות במחירים גבוהים.
פגיעה אנושה בבנקים:
- שווי הנכסים הממושכנים יורד מתחת לגובה ההלוואות ("שליליות הון עצמי").
- הבנקים נאלצים למחוק חובות, להגדיל הפרשות ולצמצם אשראי.
כניסת רגולטורים או חקירות:
- כמו משבר מניות הבנקים בישראל, או משברי נדל"ן באיסלנד ואירלנד.

🧨 דוגמה מישראל 2025 (מה שמתרחש היום - יולי 2025):

מחירים שזינקו פי 2 מעבר לערכם הכלכלי.
תשואה של 2.5% מול ריבית משכנתא של 5% – הפסד וודאי מהיום הראשון.
ריבוי עסקאות ממונפות במחירים כלכליים בלתי סבירים.
עשרות אלפי דירות רפאים, מלאים קפואים וירידה חדה בכמות העסקאות.
חוסר התאמה קיצוני בין ערך לבין מחיר – המעיד על שוק לא בר-קיימא בעליל.

🔚 משפט מסכם:

שוק לא בר-קיימא הוא כמו בניין שמחזיקים את התקרה שלו עם מקלות. ברגע שהריבית תעלה, האשראי יתייבש, או שהציבור יאבד אמון – הכול קורס.

Clau הבעיה המרכזית

הצוות זיהה שנהוג לכלול בהסכמי מימון בנקאיים הוראות המאפשרות למממן להגביל את היזם מלהפחית את מחיר המכירה של הדירות בפרויקט הנבנה על ידו. זה יוצר קשיחות מחירים כלפי מטה - כאשר הביקוש עולה המחירים קופצים, אך כאשר הביקוש יורד המחירים נותרים גבוהים.

ממצאים עיקריים

מבנה השוק

יזמים: בענף הבניה פועלים מספר רב של יזמים, כאשר גם חלקם של הגדולים ביותר אינו עולה על אחוזים בודדים מכלל שוק הדירות החדשות
בנקים: שני בנקים מספקים 57% מכלל המימון לבניה, ו-5 הקבוצות הבנקאיות מספקות ביחד 91% מהמימון לענף

סיכוני האשראי

רמת ההפרשה בסקטור בינוי ונדל"ן–בינוי היא הנמוכה ביותר במגזר העסקי (1.1%), ורק ב-1% מהפרויקטים ירידה של 30% במחירי הדירות מסכנה חלק מהאשראי הבנקאי.

עמדות הגורמים השונים

המפקח על הבנקים

טען שבפועל בנקים לא מונעים מיזמים לבצע הורדות במחירי דירות ולעיתים אף לוחצים עליהם להוריד מחירים
הדגיש את חשיבות ניהול הסיכונים והצורך בהתניות פיננסיות

המומחים

פרופ' דיויד גילה: סבור כי מדובר במקרה של RPM (Retail Price Maintenance) ויש פחות הצדקות להגבלה זו מאשר במקרה של RPM קלאסי
עו"ד דרור שטרום: השווה לסעיפים שנאסרו בעבר בהסכמי אשראי של חברות הטלוויזיה

איגוד הבנקים

טען שהסעיף אינו נועד למנוע הורדת מחירים אלא לאפשר דיאלוג בין הבנק ליזם, וכי בפועל הבנק לא מונע הורדת מחירים.

המלצות הצוות

המלצה מרכזית

לגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים אסור להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון.

דרכי יישום

הוראת המפקח על הבנקים - הדרך המועדפת
חקיקה - במידה ולא יתאפשר באמצעים רגולטוריים

המלצות נוספות

פעולה להקטנת הריכוזיות בענף מימון מיזמי דיור, הן בתוך המערכת הבנקאית והן על ידי הגדלת נתח השוק של גופים חוץ בנקאיים.

מסקנות

הדוח מגיע למסקנה שאין הצדקה כלכלית להתערבות הבנקים במחירי הדירות לאחר התקשרות בהסכם המימון, שכן:

הסיכון לבנקים נמוך
הרווחיות בענף גבוהה
קיים חשש לפגיעה בתחרות
יש חלופות אחרות לניהול סיכונים

הדוח מדגיש שהמלצותיו אינן באות במקום הצורך להגדיל את היצע יחידות הדיור, אלא נועדו לשפר את התפקוד התחרותי של השוק הקיים.

המחירים התנתקו מהשווי הפונדמנטלי

הפער הדרמטי בין:

מחירי דירות: +35%
אינפלציה: +14.5%
שכר: +18.5%

מהווה עדות ברורה להתנתקות מחירי הדירות מהשווי הריאלי שלהן.

מדוע זה קורה לפי הדוח:

1. קשיחות מחירים א-סימטרית

המחירים עולים כשהביקוש עולה, אבל לא יורדים כשהביקוש יורד - זה לא תפקוד תקין של שוק.

2. כשל במנגנון התמחור

הדוח מציין במפורש:

"פעולתו התקינה של מנגנון המחירים משמעותית מאד לקיומו של שוק תחרותי ויש חשיבות לוודא שמנגנון המחירים יפעל כמו שצריך גם בשוק הדירות"

3. הפרדה בין מחיר "רשמי" למחיר "אמיתי"

הדוח מזהה שקבלנים נותנים הטבות (מבצעי מימון, שדרוגים) במקום להוריד מחירים, מה שמעוות את האיתות הפומבי של המחירים.

המשמעות הכלכלית:

כשמחירי דירות עולים הרבה יותר מאינפלציה ושכר, זה אומר ש:

הדירות הופכות פחות נגישות יחסית ליכולת הכלכלית של הציבור
המחירים לא משקפים שווי אמיתי אלא עיוותים מבניים
השוק לא מתפקד תחרותית כמו שהוא אמור

זו בדיוק הסיבה שהצוות הוקם - לתקן את הכשל במנגנון התמחור ולאפשר למחירים לחזור ולשקף את השווי הפונדמנטלי, שמבוסס על יחסים תקינים בין היצע, ביקוש, עלויות ויכולת כלכלית של הציבור.אתה מזהה נכון את הבעיה - המחירים "תקועים" ברמה גבוהה שלא מוצדקת על ידי הגורמים הכלכליים הבסיסיים.

Per סיכום עיקרי הדוח

רקע לכתיבת הדוח
בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה במחירי הדירות בישראל (כ-35%), הרבה מעבר לאינפלציה ועליית השכר. למרות גידול משמעותי בהיצע הדירות, מחירי הדירות מגלים קשיחות כלפי מטה. אחת הסברות: בפרויקטים בליווי בנקאי, הבנקים המממנים דורשים מהיזמים לא להוריד מחירים מתחת למחירי "דו"ח אפס" (תחזית שמאית לפני שיווק הפרויקט).
ממצאים עיקריים

יזמים – שוק מבוזר: אין ריכוזיות בענף הבנייה למגורים, פועלים מאות יזמים ואין סיכוי גבוה לתיאום ביניהם.
בנקים – שוק ריכוזי: חמישה בנקים מחזיקים כ-91% ממימון הפרויקטים, ושני בנקים – למעלה מ-50%. לבנקים כוח שוק משמעותי.
בהסכמי הליווי הבנקאי קיימת מגבלה על הורדת המחיר ע"י היזם, כשכל הפחתה דורשת אישור מהבנק.
חרף הטענה שהתנאים האלה מונעים הורדות מחירים, בפועל לעיתים הבנקים דווקא מאשרים הנחות ולעיתים אף יוזמים זאת – כאשר הדבר נחוץ להשלמת מכירות בפרויקט.
ברוב המקרים, יזמים אינם פונים לבנקים בבקשה להוריד מחירים, אלא מעבירים "הטבות" לרוכשים (שדרוגים, הנחות מימוניות), שאינן מתבטאות במחיר הדירה הרשמי.
סיכון האשראי של הבנקים בענף נדל"ן למגורים נמוך מאוד – גם בירידות מחירים קיצוניות.

עמדות הצדדים

הבנקים: נדרש פיקוח למניעת נטילת סיכונים מיותרת ע"י יזמים ולשמירה על יציבות הפרויקטים, אך אין להם אינטרס למנוע ירידת מחירים בכל מחיר.
הרגולטורים והמומחים: פרקטיקה גורפת של הגבלת מחירי מינימום פוגעת בתחרות, יוצרת אפקט של "עיגון" ומונעת ירידת מחירים בשוק, במיוחד לאור ריכוזיות המימון.
הקבלנים: מצהירים שאין להם התנגדות עקרונית לביטול המגבלה, והיא אינה קריטית לפעולתם.

מסקנות והמלצות מרכזיות

אין הצדקה לבנק להתערב או להגביל את מחירי הדירות שמוכר היזם לאחר החתימה על הסכם המימון. הסיכון לבנק נמוך, והרווחיות גבוהה. הפיקוח הנדרש הוא על תזרים ורווחיות כוללת – לא על מחיר בודד לדירה.
יש לאסור על הכללת סעיפים המגבילים מחירי דירות בהסכמי המימון – בהוראה רגולטורית או חקיקה.
המלצה רגולטורית/חוקית: שממונה על הבנקים (או המחוקק) יקבע: על הבנק להימנע מכל מגבלה חוזית על המחירים שיקבע היזם במכירת דירות בפרויקט, לאחר אישור המימון.
להקטין ריכוזיות במימון הענף – לעודד כניסה של גופים חוץ־בנקאיים לשוק הליווי.
להמשיך ולחזק את הגדלת היצע הדירות – למען שוק בריא יותר.

משמעות ציבורית

מניעת פיקוח ישיר של הבנקים על מחירי המכירה אמורה להחזיר את המנגנון התחרותי לכנו, לאפשר הורדת מחירים אמיתית במקרה של ירידת ביקוש, ולהגביר את השקיפות (שהתעוותה בעקבות מתן "הטבות" שמוסתרות מנתוני השוק).

* מהמהדורה המוקדמת של יום 27.7.2025

הבנקים לא יתערבו במחירי הדירות, אבל אל תצפו שהמהלך הזה יוריד אותם

קרא עוד

12Jul

OK, There’s A Bubble: כשהאסימון נופל – אז והיום בישראל

האם השוק הישראלי נמצא בבועת נדל"ן חסרת תקדים? בהשראת הסרט "מכונת הכסף", ניתוח מעמיק של הסימנים המטרידים: פערים עצומים בין מחירי הדירות לשווי האמיתי, מינוף פרוע ואינדיקטורים שמעידים על קריסה קרבה – ומה ניתן לעשות כדי להגן על עצמכם. OK, יש בועה: מה אפשר ללמוד מ”מכונת הכסף” על בועת הנדל”ן בישראל?

OK, There’s A Bubble: כשהאסימון נופל – אז והיום בישראל

🎬 הרגע הבלתי נשכח מ"מכונת הכסף"

בסרט "מכונת הכסף" (The Big Short), שמבוסס על הסיפור האמיתי של משבר הסאב-פריים בארה”ב, יש רגע מכונן: מארק באום (סטיב קארל) נוסע לפלורידה לבדוק מה קורה בשטח בשיא הבועה. הוא משוחח עם חשפנית שמספרת לו בגאווה שהיא רכשה חמישה בתים – כולם במינוף, בלי יכולת החזר סבירה, מתוך אמונה שהמחירים רק ימשיכו לעלות.זהו הרגע שבו הוא מבין שהמערכת הפיננסית איבדה כל קשר למציאות. לא הייתה כאן שאלה של אם תהיה קריסה, אלא רק מתי.

🔎 מהות הבועה – אז והיום

אותו דפוס מהדהד היום בישראל:

מחירים מנותקים מהפונדמנטליים – שווי הנכסים כפול מהערך הכלכלי האמיתי, כשהתשואות הממוצעות מהשכרה (כ-2.5%) נמוכות בהרבה מהריביות על המשכנתאות (5%-6% ומעלה).
מינוף פרוע – משקיעים ובעלי דירות מרובות מחזיקים נכסים עם הון עצמי נמוך ותלות מוחלטת בהמשך עליית מחירים כדי לשרת את ההתחייבויות.
אשליית ביקושים – רבים טוענים שגידול טבעי באוכלוסייה מסביר את מחירי השיא, אך בפועל אין מחסור בדירות: לפי הלמ”ס יש כיום 67,000 דירות לא מכורות, כ-200,000 דירות בבנייה פעילה ועוד מאות אלפי מ"ר של משרדים ריקים.

📉 הדמיון המסוכן לשוק הסאב-פריים

במשבר 2008, מנגנון ההלוואות נשען על ההנחה שמחירי הבתים תמיד יעלו – לכן הבנקים חילקו משכנתאות סאב-פריים גם ללווים בלי כושר החזר. כשהמכירה נעצרה לרגע, המגדל התמוטט. בישראל כיום, להבדיל, המינוף ניתן על מחירים כפולים מהערך הפונדמנטלי – מה שמעיד על עומק הסיכון, במיוחד כאשר תזרים המשכנתאות תלוי באופן קריטי בהמשך עליות מחירים.

📊 אינדיקטורים נוספים לבועה בשוק המקומי

פער בין מחיר לשווי פונדמנטלי – עדות לכך שהשוק נשען על ציפיות, לא על כלכלה אמיתית.
עלייה דרמטית בזמן הספיגה – נכון לנתוני יוני 2025, זמן הספיגה הממוצע הגיע ל-27.9 חודשים, רמה גבוהה היסטורית שמצביעה על גידול בהיצע ללא ביקוש אמיתי.
קיפאון בשוק היד השנייה – ירידה מובהקת במספר העסקאות, בעיקר בדירות משפרי דיור שנדרשים למכור כדי לרכוש.

💡 מה ניתן לעשות? צעדים מעשיים למשקיעים ואזרחים

✔️ הפחתת חשיפה לנדל”ן ממונף – לבחון מכירת דירות שנרכשו בעיקר לצורכי השקעה, במיוחד אם ההחזקה בהן יוצרת תזרים שלילי או תלויה בהמשך עליית מחירים.

✔️ הגנה פיננסית – מי שמבין שהשוק במצב קיצוני יכול לשקול אסטרטגיות גידור דרך מכשירים פיננסיים (אם כי ההיצע בישראל מוגבל) או פיזור השקעות לנכסים שנהנים מירידות מחירים.

✔️ פיזור גיאוגרפי – חיפוש השקעות באזורים יציבים בחו"ל (למשל ביוון או פורטוגל) בהם מחירי הנדל”ן הגיוניים יותר ותואמים את שכר הדירה המתקבל.

✔️ היערכות נזילות – לוודא שחלק מההון זמין בנזילות גבוהה, כדי להימנע ממכירה במחירי הפסד כשיגיע מועד ההיפוך בשוק.

🛑 סיכום: כמו במפולת 2008 – ההבנה בזמן מצילה

הרגע של סטיב קארל ב"מכונת הכסף", שבו נופל האסימון, מלמד לקח אוניברסלי: כששוק מסתחרר סביב ציפיות לא רציונליות, אסור להסתנוור מהחגיגה – חייבים לעצור ולבדוק את הפונדמנטליים.המשק הישראלי נמצא היום במצב שלא שונה בהרבה, וההיסטוריה מלמדת: בועות לא מתפוצצות לאט – הן קורסות בבת אחת.📌 אל תעצום עיניים – זה הזמן לחשב מסלול מחדש.

“משקיעי הצעצוע” והרקדנית: אותו דפוס התמכרות לסיכון

הרקדנית בסרט “מכונת הכסף”, שרכשה חמישה בתים בלי יכולת החזר, מגלמת בצורה חדה את תופעת “משקיעי הצעצוע” – אנשים שחושבים שהם גאונים פיננסיים רק כי השוק עולה, אך בפועל פועלים בלי הבנה או מודעות לסיכונים. בישראל בעשור האחרון נוצר גל דומה: ציבור רחב, כולל אנשים ללא רקע פיננסי, נמשך לרכוש דירות במינוף קיצוני מתוך תחושת פספוס ופחד להישאר מאחור (FOMO), כשהם סבורים שהמחירים ימשיכו לעלות לנצח. בדיוק כמו הרקדנית, הם מסתמכים על תחושת אופוריה ומספרים אחד לשני סיפורים על רווחים עתידיים – בזמן שהמציאות הכלכלית מצביעה על אי-סבירות מוחלטת.

קרא עוד

08Jul

כשמשקיעי הצעצוע גילו את סודות המינוף: כיצד נולדה מכונת הכסף בשוק הנדל"ן הישראלי

גלה כיצד משקיעי הצעצוע הישראליים גילו את סודות המינוף בנדל"ן ויצרו את "מכונת הכסף". ניתוח מעמיק של מבצעי המימון, מבצעי הקבלנים ומלווי המשקיעים. בלוג מקצועי על השקעות נדל"ן, סיכוני מינוף ועתיד השוeקהישראלי. השקעה בנדל"ן בישראל עברה מהפכה דרמטית בשנים האחרונות. משקיעים רגילים גילו את כוחו של המינוף ויצרו "מכונת כסף" באמצעות מבצעי מימון, מבצעי קבלנים ומלווי משקיעים מקצועיים. במדריך זה נחשף את הסודות מאחורי התופעה, נבחן את הסיכונים והזדמנויות, ונלמד כיצד להשקיע בנדל"ן בחכמה בשוק הישראלי המשתנה.

השקעה בנדל"ן בישראל עברה מהפכה דרמטית בשנים האחרונות. משקיעים רגילים גילו את כוחו של המינוף ויצרו "מכונת כסף" באמצעות מבצעי מימון, מבצעי קבלנים ומלווי משקיעים מקצועיים. במדריך זה נחשף את הסודות מאחורי התופעה, נבחן את הסיכונים והזדמנויות, ונלמד כיצד להשקיע בנדל"ן בחכמה בשוק הישראלי המשתנה.

"המינוף לא רק יצר משקיעים חדשים – הוא גרם לעליית מחירים נוספת, שחיזקה את ההצדקה למינוף גבוה עוד יותר. כך נוצר מעגל קסמים שהזין את עצמו, עד שנוצר נתק בין ערכי הנכסים לבין יכולת ההחזר של השוכרים."

הפתיחה: מהפכה בחדר הישיבות

בשנים האחרונות, חלה מהפכה שקטה בשוק הנדל"ן הישראלי. פתאום, כולם הפכו למשקיעי נדל"ן. האם באמת כולם הפכו למומחים בין לילה? או שמא נחשף להם סוד קסום שהפך את ההשקעה לפשוטה כמו משחק ילדים?התשובה טמונה בגילוי הקסם שמאחורי המילה "מינוף" - והיא שינתה את הכללים לחלוטין.

מהו המינוף הזה ומדוע כולם השתגעו עליו?

המינוף בנדל"ן הוא במהותו השימוש בכסף שאינו שלך כדי לקנות נכס. במקום להשקיע מיליון שקל מכיסך ולקנות דירה אחת, אתה יכול להשקיע 200,000 שקל ולקנות דירה בשווי מיליון - הבנק יממן את השאר.כאשר מחירי הנדל"ן עלו בקצב מסחרר, הם שגילו את הקסם הזה הבינו שהם יכולים להרוויח על כסף שאינו שלהם. אם הדירה תעלה ב-10%, המשקיע שהשקיע רק 20% יראה תשואה של 50% על השקעתו האמיתית.

לידת התופעות החדשות

מבצעי המימון: כשהבנקים הפכו לשותפים

פתאום, הבנקים החלו להציע "מבצעי מימון" מיוחדים למשקיעים. ריביות מועדפות, מימון של עד 75% מערך הנכס, ופעמים אפילו יותר. מה שהיה פעם שמור למשקיעים מקצועיים הפך לזמין לכל מי שיש לו תלוש משכורת.הבנקים הבינו שבעידן של עליית מחירים מתמדת, סיכוני המימון פחתו. אם המשקיע לא יכול לעמוד בתשלומים, הנכס כבר שווה יותר ממה שהלוו עליו.

מבצעי הקבלנים: כשהבנייה נהייתה מוצר צרכני

הקבלנים לא נשארו מאחור. הם החלו לפתח פרויקטים במטרה מוצהרת למכור אותם למשקיעים. "דירות השקעה", "יחידות השכרה", "מבצעי משקיעים" - המינוח החדש שינה את פני הענף.פתאום, לקנות דירה לא הייתה החלטה של פעם בחיים, אלא מוצר השקעה שאפשר לקנות כמו מניות. הקבלנים הבינו שהם יכולים למכור לא רק בית, אלא חלום של עושר.

מלווי המשקיעים: המומחים החדשים

כמו פטריות אחרי הגשם, צצו "מלווי המשקיעים" - יועצים שהתמחו בליווי האנשים הפשוטים בדרכם להפוך למשקיעי נדל"ן. הם הבטיחו להסביר איך לעשות את זה "נכון", איך למנף בצורה "חכמה", ואיך להרוויח מהשוק.חלקם היו מקצועיים אמיתיים, אבל רבים היו פשוט אנשים שגילו את הנוסחה לפני אחרים וחשבו שהם גילו את האבן החכמים.

מכונת הכסף: כיצד זה עבד

התהליך היה פשוט לכאורה:

תמצא נכס "טוב" (בדרך כלל במיקום מבוקש)
תקבל מימון מהבנק (עד 75% מהשווי)
תשכיר את הנכס ותקבל הכנסה חודשית
תחכה שהנכס יעלה בערך
תמכור ברווח או תמנף שוב לקניית נכס נוסף

הנוסחה הזו עבדה כל עוד מחירי הנדל"ן עלו. כולם הרוויחו - הבנקים קיבלו לקוחות חדשים, הקבלנים מכרו יותר, והמשקיעים החדשים חשו שהם גאונים כלכליים.

המינוף השלילי: כשהחלום הופך לסיוט

אחד הנושאים הכי חשובים שמשקיעי הצעצוע החדשים לא הבינו הוא המינוף השלילי. זה קורה כשההכנסה החודשית מהנכס לא מכסה את ההוצאות - המשכנתא, הארנונה, דמי הניהול, הביטוח, התחזוקה ועוד.הנה דוגמה פשוטה: קנית דירה במיליון וחצי שקל, הבנק נתן 75% מימון (כ-1.125 מיליון שקל). התשלום החודשי למשכנתא הוא כ-5,500 שקל, אבל הדירה מושכרת רק ב-4,000 שקל. פתאום אתה משלם מכיסך 1,500 שקל בחודש - בנוסף להשקעה הראשונית!רבים מהמשקיעים החדשים חשבו שזה "זמני" ושהשכירות תעלה או שהנכס יעלה במחיר מהר מספיק כדי לכסות על הפער הזה. אבל המציאות הייתה אכזרית יותר.

הסימנים שמשהו השתבש

אבל כמו בכל "מכונת כסף", גם כאן התחילו להופיע סדקים:

המחירים התנתקו מהמציאות: דירות שהיו מושכרות ב-3,000 שקל נמכרו במיליון וחצי שקל. החשבון הכלכלי פשוט לא הסתדר.

המינוף השלילי הפך לנורמה: משקיעים מצאו עצמם משלמים מכיסם אלפי שקלים בחודש על נכסים שאמורים היו להכניס להם כסף.

המינוף הפך לסכנה: כשהמחירים החלו להתמתן, המשקיעים ה"חדשים" גילו שהם חבים לבנק יותר ממה שהנכס שווה.

השוק הוצף: כולם ניסו לעשות אותו דבר באותו זמן. הביקוש לנכסי השקעה עלה, אבל הביקוש להשכרה לא הלך בקצב המקביל.

הלקח: מה קרה בעצם?

מה שקרה היה טבעי לחלוטין - כשנכס עולה בערך ויש גישה קלה למימון, נוצרת בועה. הבעיה היא שרבים מהמשקיעים החדשים לא הבינו שהם נכנסו למשחק כשהוא כבר בעיצומו, לא בהתחלה.המינוף הוא כלי חזק, אבל כמו כל כלי חזק - הוא יכול להיות מסוכן במידה לא נאותה. כשהמחירים עולים, הוא מגדיל את הרווחים. כשהם יורדים, הוא מגדיל את ההפסדים.

מה עכשיו?

השוק הישראלי עדיין חזק, אבל ה"מכונת הכסף" הפשוטה של פעם כבר לא עובדת. המשקיעים החדשים צריכים להיות חכמים יותר, לחשב טוב יותר, ולהבין שהשקעה בנדל"ן היא עסק רציני, לא משחק ילדים.אולי הגיע הזמן לחזור ליסודות: להשקיע בנכסים שמניבים הכנסה אמיתית, לא רק בתקווה לעליית מחירים, ולהשתמש במינוף בחוכמה, לא בתאוות בצע.

הכותב מזכיר כי כל השקעה כרוכה בסיכון, והביטויים במאמר נועדו להמחיש תופעות שוק ולא להוות ייעוץ השקעה.

קרא עוד

06Jul

בודקים בועה: כך ניסה בנק ישראל לבדוק אם מחירי הדירות מוצדקים כלכלית

מבוא – למה בכלל לבדוק אם יש בועה?

שוק הדיור בישראל מעורר שיח סוער כבר שנים. האם העליות החדות במחירים משקפות ביקוש אמיתי או שמדובר בבועה מסוכנת שתתפוצץ? מחקר שפורסם על ידי בנק ישראל בדצמבר 2011 ניסה לענות על שאלה זו – באמצעות ניתוח שיטתי של "גורמי היסוד" המשפיעים על מחירי הדירות.

מהם גורמי היסוד של שוק הנדל"ן?

במילים פשוטות – גורמי היסוד (פונדמנטליים) הם המשתנים הכלכליים שצריכים להסביר למה מחירי הדירות עולים או יורדים. אלו כוללים:

שכר דירה – מדד לערך השימוש בדירה.
ריבית ריאלית – עלות מימון רכישה.
יחס בין אוכלוסייה למלאי דירות – מדד ללחץ על ההיצע.
שיעור אבטלה – מצביע על כוח הקנייה.
ציפיות לאינפלציה – משפיעות על החלטות השקעה.
התחלות בנייה – תגובת ההיצע למחירים.
שער הדולר ומדדי מניות נדל"ן – משתנים פיננסיים רלוונטיים.

שיטת המחקר – איך יודעים אם יש בועה?

בנוסף להגדרת "גורמי היסוד", המחקר עושה שימוש מפורש במונח "ערך פונדמנטלי" (Fundamental Value) – כלומר, המחיר שהדירה הייתה אמורה להגיע אליו לפי שיקולים כלכליים ריאליים בלבד. כאשר מחירי השוק חורגים ממנו לאורך זמן – הדבר מעיד על היווצרות פער מסוכן, ולעיתים גם על בועה של ממש. החוקרים השתמשו במודל שנקרא VECM (Vector Error Correction Model), שבודק האם מחירי הדירות "נעים יחד" עם גורמי היסוד לאורך זמן. אם יש קשר הדוק ביניהם – מדובר בשוק שפועל לפי היגיון כלכלי. אם אין – זו עלולה להיות בועה.הבדיקה כללה חיפוש אחרי אינטגרציה בין מחירי הדירות לבין שכר הדירה והריבית. נמצא כי קיים קשר חד-כיווני: שכר הדירה והריבית מסבירים את מחירי הדירות (ולא להפך), כלומר – סטייה מהשווי מתוקנת בסופו של דבר על ידי שינוי במחירי הדירות.

ומה מצא המחקר בפועל?

לפי הנתונים עד סוף 2010, מחירי הדירות היו גבוהים בכ-8% עד 16% מהתחזיות שנבעו מגורמי היסוד. כלומר – סטייה מסוימת, אך לא דרמטית. החוקרים לא קבעו שמדובר בבועה, אך רמזו לכך שיש מקום לחשש.

ומה קרה מאז?

הנתונים המדאיגים הם מה שקרה אחרי פרסום המחקר:

מחירי הדירות הוכפלו במונחים נומינליים.
שכר הדירה עלה בקצב מתון בהרבה.
הריבית הריאלית הייתה שלילית במשך שנים, מה שדרבן עוד ועוד ביקוש ממונף.

אם ניישם את אותו מודל כלכלי על הנתונים של 2024–2011, התוצאה כמעט ודאית: סטייה משמעותית ומתמשכת מגורמי היסוד, המעידה על בועה חמורה ומתמשכת.

סיכום: האזהרה שנכתבה בעט דיפלומטי

"המחקר של בנק ישראל ב-2011 עוד קיווה שהתיקון יבוא מבפנים – דרך כוחות השוק. אבל מאז, הפער רק הלך וגדל. וכשהתיקון יגיע, הוא עלול לבוא מבחוץ – מהבנקים, מהמשקיעים, או מהמוניטין של מדינה שמכחישה את הבועה."

1. גורמי יסוד – מופיעים במפורש ובפירוט

במסמך מופיעים המשתנים הבאים כגורמים המשפיעים באופן יסודי על מחירי הדירות:

שכר הדירה (Rent)
שיעור הריבית הריאלית לטווח ארוך (Real Interest Rate)
יחס אוכלוסייה למלאי הדירות
שיעור האבטלה
ציפיות לאינפלציה
התחלת בנייה
שער החליפין
מחירי מניות נדל״ן
שיעור החיסכון הפרטי

המחקר אף כולל טבלאות ומודלים אקונומטריים שבוחנים את השפעת כל אחד מהם בנפרד וביחד, כדי לזהות את השפעתם המצטברת על מחירי הדירות לאורך זמן.

✅ 2. המושג “ערך פונדמנטלי” מופיע במפורש

המחקר משתמש בפועל במונח "ערך פונדמנטלי" (Fundamental Value of Housing Prices). לדוגמה:

"לצורך בחינת מידת הסטייה של מחירי הדירות מהערך הפונדמנטלי שלהם, אנו מחשבים את המחיר החזוי על סמך הערכת המודל..."

בהמשך נכתב שסטייה בין המחיר בפועל לערך הפונדמנטלי משקפת פוטנציאל להיווצרות בועה, במיוחד אם הסטייה הולכת ומתרחבת לאורך זמן

האם העלייה המתמשכת במחירי הדירות היא בת קיימא? האם זה תיישב עם גורמי הייסוד? הערך הפונדמנטלי?

מחירי הדירות בישראל נמצאים בפער ניכר משוויין הפונדמנטלי, ומצביעים על בועת נדל"ן חריפה לפי מדדים גלובליים. הנתונים מראים כי נכון ל-2025, מחיר דירה ממוצעת עומד על 2.5 מיליון ש"ח – פי 2.1 מהשווי הפונדמנטלי (1.2-1.4 מיליון ש"ח)4.

גורמי היסוד מול המציאות:

יחס מחיר/הכנסה: מחיר דירה ממוצעת בישראל דורש 15.5 שנות עבודה (ברוטו), לעומת 10-12 שנים בנורמה העולמית4. בתל אביב המספר מזנק ל-22 שנים – פער של 80% מהממוצע במדינות OECD.
מכפיל שכירות: היחס בין מחיר דירה לשכר דירה שנתי עומד על 40-45 בישראל, בעוד הנורמה העולמית היא 18-224. המשמעות: תשואת שכירות נטו של 2%-2.5% בלבד, מול ריבית משכנתא של 4.5%-6% – תשואה שלילית ריאלית.
היצע וביקוש: למרות מלאי שיא של 80,000 דירות לא מכורות ו-200,000 דירות בבנייה, קצב המכירות האיטי (21-24 חודשי אספקה) לא מצליח לבלום את העלייה במחירים. הסיבות המרכזיות:
- ציפיות אינפלציוניות: רכישות מוקדמות מחשש לעליית ריבית3
- השקעות כאפיק מגן: 37% מהרכישות על ידי משקיעים4
- פיצול משקי בית: גידול של 2.5% בשנה במספר המשפחות4

ניתוח הקיימות:

פרמטר	ישראל 2025	נורמה גלובלית	פער
מחיר/הכנסה שנתית	15.5	3-4	פי 4
מכפיל שכירות	40-45	18-22	פי 2
תשואת שכירות נטו	2%-2.5%	4%-6%	חצי
חודשי מלאי דירות	21-24	6-8	פי 3

הטבלה חושפת פערים מבניים שאינם בתי-קיימא:

תשואה שלילית: המשך רכישות במימון משכנתא בריבית 4.5% בעוד התשואה משכירות היא 2.5% – יצר הפסד שנתי ריאלי של 2%4.
ספקולציה מובנית: 63% מהרוכשים מציינים "ציפייה לעליית ערך" כגורם מרכזי, לעומת 22% ב-OECD4.
רגולציה מעוותת: מס הרכישה ההיסטרי (8%-10%) דווקא מעודד רכישות חד-פעמיות גדולות במקום השקעות ארוכות טווח4.

תחזית וסיכונים:

המודל הפונדמנטלי צופה תיקון מחירים של 30%-40% בטווח הבינוני, אך גורמים חיצוניים עשויים לעכבו:

מדיניות ריבית: הורדת ריבית הפריים מתחת ל-3% תאריך את הבועה
סובסידיות ממשלתיות: תוכניות "מחיר למשתכן" מזרימות 4 מיליארד ש"ח/שנה לשוק
גיאופוליטיקה: ביקוש מוגבר לדירות ממוגנות באזורי עימות

לסיכום, בעוד הגורמים הטקטיים (ריבית נמוכה, סובסידיות) עשויים להאריך את מגמת העלייה בטווח הקצר, הפער הבועתי מהשווי הפונדמנטלי (פי 2.1 במחירים ופי 2 במכפיל השכירות) מצביע על תיקון מחירים בלתי-נמנע.משקיעים פרטיים נדרשים להיערך לריביות ריאליות חיוביות ולשינוי פרדיגמה בשוק – מנדל"ן כנכס ספקולטיבי לנדל"ן מבוסס תזרים.

"המחקר מזהיר מפני האפשרות שהשוק נכנס למצב של בועה. זאת, מאחר שהפער בין מחירי הדירות בפועל לרמתם לפי משתני היסוד הגיע ב־2010 לכ־8%–16%."

"לפי הערכות המחברים, כדי לחזור לרמת שיווי משקל, נדרשת עלייה של שכר הדירה בכ־4%–20% – או לחלופין, ירידה במחירי הדירות בשיעור זהה.

📝 הערות חשובות על אופן החישוב וההנחות:

1. עקרון החישוב:
המחשבון מבוסס על היוון שכר הדירה החודשי לצורך גזירת השווי הפונדמנטלי של דירת מגורים.
שיטה זו מייצגת את הערך הכלכלי של השימוש בנכס, בין אם מדובר בדירה להשקעה ובין אם למגורים, תוך השוואה לעלות האלטרנטיבית של שכירות.
החישוב מתבסס על גישת השקעה נטו, אך רלוונטי גם לדירה למגורים דרך עיקרון עלות ההזדמנות.

2. הנחות מקרו-כלכליות בעת חישוב השווי:
נכון למועד זה:
ריבית הפריים במשק עומדת על 6%
הריבית החזויה הכוללת (IRR אפקטיבי) שנוטל משכנתא צפוי לשלם נעה סביב 5.6%–5.7%
פער שלילי בין תשואת הנכס לבין עלות המימון (ריבית המשכנתא) מהווה אינדיקציה לכך שמחיר השוק עשוי להיות בלתי סביר מבחינה כלכלית ואף מסוכן לירידת ערך.

3. הערך הפונדמנטלי – נקודת עוגן כלכלית, לא הצדקה למחיר שוק:
מחקרים מתחום הכלכלה ההתנהגותית מצביעים על כך שתחושת הבעלות על נכס עשויה להוביל לפרמיית שימוש סובייקטיבית – כלומר, נכונות לשלם יותר מערך השימוש הכלכלי – בהיקף של עד 10%–20% מהשווי הפונדמנטלי. עם זאת, מדובר בהטיה פסיכולוגית מוכרת, שלא מצדיקה סטיות בין מחיר השוק לבין הערך הכלכלי האובייקטיבי של הנכס, ובוודאי לא מציאות של הכפלת שווי כלכלי – תופעה המאפיינת בועות נדל״ן.

🧾 1. תמצית משפטית (Legal Disclaimer)

המחשבון בהרצה ובדיקה - לקראת גרסת בטא

⚖️ הבהרה משפטית: המחשבון משמש ככלי חישוב כלכלי להערכת שווי פונדמנטלי על בסיס שכירות בלבד, ואינו מהווה תחליף לשמאות מוסמכת, חוות דעת מקצועית או ייעוץ השקעות.
אין לראות בתוצאה משום הצעה, התחייבות או המלצה לרכישה, מכירה או קבלת החלטות פיננסיות. השימוש במחשבון נעשה באחריות המשתמש בלבד. התוצאה משקפת חישוב עקרוני בלבד ואינה מביאה בחשבון נתוני מימון, מצב משפטי, תכנוני וגורמים אחרים.

ערך פונדמנטלי הוא השווי הכלכלי האמיתי של נכס, כפי שהוא נגזר מהתועלת העתידית הצפויה ומהיכולת של השוק לממש את התועלת הזו, גם בתנאי סיכון.

✅ היא כוללת את שני המימדים הקריטיים:

התועלת הכלכלית הצפויה – כלומר ההכנסות/התשואה שהנכס צפוי להניב.
יכולת השוק לממש – כלומר האם הציבור/משקיעים מסוגלים לעמוד בתשלומים ולרכוש במחיר הזה, גם כשהתנאים הפיננסיים פחות אידיאליים.

🔎 זו הגדרה מקצועית ברמה גבוהה שמתאימה למסמכים רשמיים, דוחות שמאיים, חומרי הדרכה, ואפילו חקיקה.

קרא עוד

04Jul

קרקע אינה "נכס" פרטי – היא תשתית קיומית

קרקעות הן משאב ציבורי חיוני – ניתוח ביקורתי על אובדן שליטת המדינה והפיכת קרקעות לכלי ספקולטיבי, הגורם להעמקת בועת הנדל״ן ופגיעה בציבור. קרקע – משאב ציבורי או כלי ספקולציה? ניתוח עומק על ניהול קרקעות בישראל תוכניות הדיור המוזל שנועדו להנגיש דירות הפכו למכשיר ספקולטיבי בידי רוכשים ויזמים – ניתוח הנתונים וההשלכות על בועת הנדל״ן בישראל. ניתוח: תוכניות דיור מוזל בישראל – איך הן האיצו את בועת הנדל״ן במקום לבלום אותה

🔍 1. קרקע אינה "נכס" פרטי – היא תשתית קיומית

להבדיל ממוצרים כמו טלפונים או ניירות ערך, קרקע היא יסוד פיזי לקיום אנושי וחברתי – אי אפשר לגור בלי קרקע.
כאשר המדינה מאפשרת להשתמש בקרקע לצורכי ספסרות, היא מפקירה את תפקידה לשמור על נגישות בסיסית לדיור.

📉 2. קרקע ספקולטיבית = אינפלציה מלאכותית במחירים

ברגע שקרקע נרכשת לא לצורך פיתוח אלא להחזקת מלאי ולהמתנה לעליית ערך – נוצרת בועה.
התוצאה היא שהמחירים אינם נקבעים לפי צורך אמיתי או עלות ייצור, אלא לפי "כמה פראייר יבוא מחר".

⚖️ 3. האחריות של המדינה: רגולציה, תכנון, פיקוח

במדינות מתפקדות, המדינה לא רק "בעלת הקרקע" – היא גם קובעת למי, מתי, באילו תנאים ובאיזה מחיר.
כאשר היא מאפשרת מכרזים עם הצעות ספקולטיביות או שיווק למי שלא נדרש לבנות – היא מועדת לפורענות.
ראוי לשקול מעבר למודלים כגון חכירה לייעוד בלבד, ולא מכירה מלאה.

💸 4. הרווחים על חשבון הציבור

כאשר שווי הקרקע מוכפל בשל תהליכי תכנון או שינוי ייעוד – ערך זה נוצר מכוח החלטת הריבון, לא מהשקעה של הפרט.
במצב זה, היעדר גביית "היטל השבחה" או מס ראוי מהווה העברת עושר ציבורי לכיסים פרטיים.

📉 5. סימן לאובדן שליטה: מדדים לזהות זאת

עלייה חדה במחירי קרקע שאינה נובעת מגידול אוכלוסין או צורך ממשי.
השקעות גוברות בקרקע ריקה על ידי גופים מוסדיים וקרנות חוץ.
תכנון עתידי שמכוון למקסם הכנסות מרמ"י ולא לספק דיור – מדיניות המעוותת את מטרת קיומה של רשות מקרקעי ישראל.

🛠️ הצעות לתיקון:

הגבלת רווח ספקולטיבי – מס רווחי הון מיידי בעת מכירת קרקע לפני בנייה.
איסור על שיווק קרקע ללא לוחות זמנים ברורים לפיתוח.
שקיפות מלאה בכל שינוי ייעוד, כולל חישוב הרווח הפרטי והעלות הציבורית.
מתן עדיפות בשיווק קרקעות לדיור ציבורי, דיור להשכרה, ודיור בר השגה.
בקרה ציבורית על תמחור קרקעות רמ"י – שקיפות במכרזים ומדיניות התמחור.

שורה תחתונה:

כאשר קרקע – משאב נדיר, קבוע, ובלתי ניתן לשכפול – הופכת לכלי להפקת רווחים ספקולטיביים, המשמעות היא לא רק בועת נדל"ן – אלא אובדן שליטה ריבונית, חברתית ומוסרית של המדינה על הנכס הבסיסי ביותר של אזרחיה. זהו אחד הסממנים הבולטים ביותר לקריסת המודל הניאו-ליברלי בנדל"ן – ואיתות חירום למדיניות מתקנת.

מדויק מאוד – ולצערי, זו אחת הדוגמאות הבולטות לכשל מובנה בתוכניות “דיור מוזל” בישראל, שהיו אמורות להוות פתרון לבעיית נגישות לדיור, אך בפועל הפכו לחלק מהמנוע של הבועה עצמה. אתייחס לכך בניתוח ממוקד:

📌 6. תוכניות דגל כמו “מחיר מטרה”, “מחיר למשתכן”, “דירה בהנחה”

הרעיון המקורי: לאפשר לזוגות צעירים לרכוש דירה במחיר מופחת, כדי לסייע להם להיכנס לשוק הדיור. בפועל:

הזכאות הוגדרה באופן רחב מדי, ואיפשרה לרבים להיכנס להגרלות לא מתוך צורך אמיתי למגורים מידי, אלא כעסקה אטרקטיבית.
המודל איפשר לרוכשים לשמור את הדירה, להשכיר אותה או למכור ברווח לאחר תקופה קצרה, מה שהפך את הזכאות לאפיק השקעה עם תשואה גבוהה יחסית לסיכון נמוך.

📈 7. עליית מחירי הדירות בתוכניות עצמן

בניתוחי רמ"י ודו"חות מבקר המדינה נמצא שתוכניות אלו לא בלמו את עליית המחירים – אלא להפך: מחירי הדירות בתוכניות ההנחה עצמם עלו בקצב מהיר יותר מהשוק החופשי ברוב האזורים.
הסיבה: המכרזים מבוססים על תחרות על מחיר הקרקע מול המדינה – לא על מחיר הדירה הסופי. ככל שהיזמים מציעים מחיר גבוה יותר לקרקע, הם מקזזים את זה על ידי העלאת מחיר הדירה “בהנחה” לרף הגבוה ביותר שהמגבלות מאפשרות.

🏦 8. רוכשים שנכנסו “לעסקה” ולא לדיור

רבים מהזוכים – במיוחד בגלים המאוחרים של “מחיר למשתכן” – היו משקיעים בפועל, שלא תכננו לגור בדירה אלא להשכיר או למכור.
השוק הבין שמי שזוכה ב”לוטו הדיור” מקבל דירה בהנחה של עשרות עד מאות אלפי שקלים, ולכן היה מוכן לשלם “פרמיה שחורה” (כגון תשלום פיקטיבי על ריהוט) – תופעה שהפכה את ההגרלות לספקולטיביות במהותן.

🔥 9. השתתפות של הדור הצעיר במשחק הספקולטיבי

בדיוק כפי שציינת: חלק גדול מהדור הצעיר – שבעבר היה הקורבן המרכזי של בועת הנדל"ן – הפך לשחקן פעיל בבועת ההשקעות. לא בגלל חמדנות גרידא, אלא משום שהשיטה “לימדה” אותו שזו הדרך היחידה להשיג הון עצמי בעתיד.
הרווח המהיר שנוצר מההגרלות, במקרים רבים, חיזק את ההבנה שהנדל"ן הוא אפיק השקעה חסין, והעמיק את הניתוק בין מחירי הדירות לערכם הכלכלי האמיתי.

📉 10. עדות לכשל שוק ותכנון

במקום לספק דיור נגיש למי שאין ברירה אחרת, התוכניות דחפו את המחירים כלפי מעלה גם בשוק החופשי (מכיוון שמחיר הקרקע שיקף את עליית המחירים הצפויה), וגם יצרו עיוות בהיצע – עודפי דירות יקרות מדי לאזורים או לאוכלוסיות מסוימות.

✅ מסקנה חד-משמעית:

הדור הצעיר אכן שיתף פעולה בעל כורחו או מרצון במשחק הספקולציה, לא רק כסובייקט נפגע אלא גם כמשתתף פעיל, כי המודל הממשלתי עצמו – שהתיימר לייצר פתרון – הפך לאפיק מסוכן שבו המטרה המקורית התהפכה: במקום לשבור את הבועה – הזין אותה.

קרא עוד

בלוג #בועת נדל"ן

🏠 הטיית האישור וקונספציה: איך המוח שלנו שיתף פעולה עם בועת הדיור

מבוא – לא כל מה שנראה הגיוני באמת נכון

הטיית האישור – לראות רק מה שמתאים לנו

הקונספציה – כשהתפיסה הופכת לחומת מגן בפני המציאות

איך הטיית האישור והקונספציה פעלו יחד

השלכות על השוק כיום

סיכום – לצאת מהבועה המחשבתית

ההבדל המהותי

איך הן משלימות זו את זו

✅ הבסיס החוקי והפרקטי:

ולכן:

🔍 מה באמת קורה מתחת לפני השטח?

1. אין בדיקה של שווי – רק אישור מחיר

2. הבנק סומך על הבנק המלווה – בלי לוודא

3. הרציונל השיווקי גובר על הבקרה השמאית

⚠️ הבעייתיות:

🧠 סיכום חד:

ומה קורה כשהקבלן מוכר דירה במחיר יקר יותר, גבוה יותר מהנקוב בדוח האפס או במחירון הבנק של הפרוייקט?

❓ מה קורה כשקבלן מוכר דירה במחיר גבוה יותר מהמחירון המאושר בפרויקט?

⚙️ על פי כללי הליווי הבנקאי – אסור:

✅ לכאורה – הבנק אמור לא לאשר את העסקה:

🧨 אבל בפועל – השוק מתנהל אחרת:

1. הקבלן מדווח את המחיר המנופח כחלק מההכנסה הצפויה

2. הבנק מתייחס לעסקה כחריגה מקובלת – לא כהפרה

3. מערכת הפיקוח של הבנק המלווה – רופפת ומוטה

📉 ההשלכות:

🧠 סיכום חד:

🔁 המעגל הסוגר: שכפול מחיר מהונדס כנתון אמת

1. 🧾 מחיר מנופח בעסקה בפרויקט חדש

2. 📊 העסקה מדווחת לרשות המסים (טופס 7002)

3. 📚 השמאים והבנקים משתמשים בנתון הזה כעוגן שוק

4. 🏗️ המחיר נכנס לדוח האפס של הפרויקט הבא

🧨 התוצאה: "רצף מחירים עולים" שבנוי על שכפול עצמי

📌 מונח מוצע:

🧠 סיכום חד:

דוח האפס החדש מבוסס על מחירי מכירה (של הפרויקט הקודם)

💣 למה הבנקים לא משתמשים במודל פונדמנטלי לקביעת שווי נדל"ן?

🧱 מהו שווי פונדמנטלי – ומהם גורמי היסוד?

🧨 1. ניגוד עניינים מובנה:

כשהבועה מתנפחת – הרווחים עולים

🧱 2. השיטה השמאית משרתת את הבועה

🧮 3. מודל פונדמנטלי יחשוף את עומק הבעיה

🧷 4. הרגולציה שותקת – ולכן המערכת חוגגת

🧨 5. הון עצמי? על הנייר בלבד

🧍‍♂️ 6. אחריות אישית – ואין מי שייקח אותה

🧯 אז מה עושים?

🟠 סיכום:

✅ מודל קונספטואלי: ״AI Real-Estate Valuation Gap Model״

💡 מטרת המודל:

① קלטים – משתני יסוד (Fundamentals)

② נוסחת בסיס: שווי פונדמנטלי

▶ דוגמה לנוסחה פשוטה:

▶ נוסחה מורכבת יותר:

③ פלט – זיהוי פער בין מחיר לשווי

④ תכונות חכמות – אלגוריתם למידת מכונה (לבחירה)

⑤ דוגמה לפלט AI:

✅ מה אפשר להוציא מזה?

🧱 1. מהם 11 גורמי היסוד?

⚙️ 2. גישת המודל – שילוב הגורמים דרך שני צירים:

🧮 ציר א: תזרים מזומנים נטו (NOI)

🧠 ציר ב: שיעור היוון מותאם סיכון r

📐 3. הנוסחה הסופית:

🧪 4. דוגמה נומרית:

🧠 5. איך הופכים את זה למודל AI?

🧠 שילוב 11 גורמי היסוד בתוך מודל AI – גישה מתמטית קוהרנטית:

✅ מטרת המודל:

📌 פירוט של כל גורם במודל:

🔍 דוגמה לחישוב reffr_{eff} – שיעור היוון אפקטיבי:

🔗 תרגום לגרף או מודול אלגוריתמי:

✅ המודל הזה באקסל או בקוד פייתון?

⚖️ 1. ניגוד עניינים מובנה – הבנק מרוויח ככל שהבועה גדלה

🧱 2. השיטה השמאית הקיימת משמרת את הבועה

🧮 3. מודל פונדמנטלי יחשוף פערים – ולכן מסוכן לבנקים

📉 4. הרגולציה לא דורשת – ולכן לא עושים

🧠 5. סיכון מערכתי עצום – והבנק מעדיף לא לדעת

⚠️ 6. סיכון אישי למקבלי ההחלטות

🔚 לסיכום:

היצע הכסף – מחולל אינפלציה ומאיץ מחירי דירות

משקי הבית בישראל – מכורים לאשראי