"כלכלת זומבים - ההתמכרות המערכתית לתנועה". בענף הנדל"ן, עמידה במקום היא לא רק נסיגה, היא התאבדות. למה הם לא מפסיקים לבנות? 

🏗️ למה הקבלנים ממשיכים לבנות – גם כשיש כבר כ־84 אלף דירות לא מכורות?

לכאורה, הנתונים זועקים לעצירה:

מלאי הדירות החדשות הלא מכורות חצה את רף 84 אלף יחידות, המכירות ירדו בכ־30%, הריבית גבוהה, מבצעי המימון שוחקים רווחיות –

ובכל זאת, אתרי הבנייה ממשיכים לפעול, מנופים לא יורדים, והתחלות הבנייה נותרות גבוהות. נתוני הלמ״ס שפורסמו השבוע (אוקטובר 2024 – ספטמבר 2025) רק מחדדים את השאלה:

• התחלות בנייה: 81 אלף דירות
• גמר בנייה: 75.5 אלף דירות
• היתרי בנייה: 81.6 אלף דירות

אם השוק בקיפאון – למה הברז לא נסגר? התשובה איננה פסיכולוגית, ולא “אופטימיות של קבלנים”.

היא פיננסית, מערכתית, וכפויה.

1. התחלות הבנייה אינן החלטה חדשה – הן תוצאה של עבר ממונף

הטעות הנפוצה היא לקרוא את נתוני הלמ״ס כאילו מדובר בהחלטות עכשוויות.

בפועל, רובן משקפות החלטות שהתקבלו בשנים 2021–2022, בשיא הגאות:

• קרקעות שנרכשו במחירי שיא
• היתרים שניתנו בתקופה של ריבית אפס
• ליווי בנקאי שסוכם מראש
• לוחות זמנים מחייבים בהסכמי מימון

כלומר:

הקבלנים אינם “בוחרים לבנות עכשיו” – הם ממשיכים תהליך שכבר החל ואי־אפשר לעצור אותו בלי נזק מיידי.

2. עצירת בנייה ≠ המתנה לשוק

עצירת בנייה = אירוע חדלות פירעון

פרויקט נדל"ן ממונף אינו ברז שניתן לפתוח ולסגור:

• עצירה מפעילה סעיפי הפרה בהסכמי הליווי
• הבנק עלול לדרוש הזרמת הון מיידית
• הריביות ממשיכות להיערם
• שווי הקרקע יורד מתחת לשווי בספרים
• הבטוחות נשחקות

לכן, עבור יזם ממונף:

לבנות זה לא אסטרטגיה – זו הישרדות.

3. הבנייה נמשכת כדי לשמור על האשראי – לא בגלל ביקוש

אחד המיתוסים החזקים בציבור הוא ש”אם בונים – סימן שיש ביקוש”.

המציאות הפוכה:

• הבנק משחרר כספים לפי קצב ביצוע
• עמידה באבני דרך היא תנאי להמשך מימון
• עצירה מסכנת את כל מבנה החוב

לכן, הבנייה עצמה הפכה ל־תנאי להמשך קיום פיננסי,

ולא לתגובה לשוק.

4. למה לא מורידים מחירים במקום לבנות?

כי הורדת מחיר רשמית יוצרת תגובת שרשרת:

• הציבור מפנים שמחירים בירידה
• קונים ממתינים
• המכירות נעצרות
• התזרים מתייבש
• והפרויקט קורס מהר יותר

במקום זאת, הקבלנים פונים ל־

• מבצעי מימון
• דחיית תשלומים
• “הטבות” שלא משתקפות במחיר הרשמי

אלא שאלה הנחות בתחפושת, ששוחקות רווחיות ומעמיקות את הבור התזרימי.

5. נתון קריטי מהלמ״ס: רוב הבנייה חשופה לשוק

מהנתונים עולה כי:

• 72.1% מהדירות הן דירות למכירה
• רק 27.9% אינן מיועדות למכירה
• מתוך הדירות למכירה:
  • כ־51% – בנייה יזמית/קבלנית
  • כ־19% – קבוצות רכישה
  • כ־19% – להשכרה

כלומר:

עיקר ההתחלות הן חשיפה יזמית מלאה לשוק, לא דיור ציבורי ולא צורך חברתי דחוף.

הסיכון כולו מרוכז אצל: יזמים, בנקים, ומחזיקי אג"ח.

6. זו לא דינמיקה של שוק חופשי – זו דינמיקה של חברות זומבי

חברה שממשיכה לפעול:

• לא כי היא רווחית
• אלא כי עצירה תוביל לקריסה מיידית
• תוך תלות בהמשך מימון כדי לשרת חוב קיים

עונה להגדרה הכלכלית הברורה של:

חברת זומבי

וזו אינה תופעה נקודתית –

אלא דפוס רוחבי בענף כולו.

7. גם הבנקים מתקשים לעצור – כי זו בעיה מערכתית

עצירת מימון רוחבית תגרום ל־

• ירידת ערך בטחונות
• הפרות סדרתיות של הסכמי אשראי
• פגיעה בדוחות הבנקים עצמם
• סיכון מערכתי למערכת הפיננסית

לכן, גם הבנקים לעיתים מעדיפים:

להמשיך להזרים אשראי
ולדחות את ההכרה בהפסד.

סיכום – בלי קישוטים

הקבלנים ממשיכים לבנות לא בגלל אמון בשוק,

אלא משום ש־

• עצירה = חדלות פירעון
• בנייה = דחיית משבר
• והמערכת כולה איבדה את יכולת הבלימה

נתוני הלמ״ס אינם סימן לחוזק.

הם סימן לכך שהשוק לכוד במבנה חוב,

שמעדיף זמן על פני אמת.

📦 English Summary Box

Why do developers keep building despite massive unsold inventory?Despite an unprecedented surplus of unsold apartments and sharply declining sales, construction activity in Israel remains high. Official CBS data shows that housing starts continue almost unchanged. This is not driven by optimism or demand, but by financial compulsion. Highly leveraged projects cannot be paused without triggering loan defaults, collateral devaluations, and liquidity crises. Construction has become a survival mechanism — a way to delay loss recognition and sustain bank financing — reflecting a broader “zombie company” dynamic across the sector.

פרדוקס הנדל"ן 2025: למה הקבלנים בונים בשיא של כל הזמנים כשמלאי הדירות הלא מכורות מתפוצץ?

בעולם הכלכלה הקלאסי, היצע וביקוש הם כוחות פשוטים: כשהמלאי עולה והביקוש יורד – הייצור נעצר והמחירים צונחים. אך שוק הנדל"ן הישראלי של שנת 2025 פועל לפי חוקי פיזיקה אחרים לגמרי.לפי נתוני הלמ"ס האחרונים, אנחנו עדים למחזה סוריאליסטי: מצד אחד, מלאי שיא של כ-84,000 דירות לא מכורות (זינוק של מאות אחוזים מהממוצע הרב-שנתי). מצד שני, נתוני התחלות הבנייה והיתרי הבנייה שוברים שיאים (כ-75.5 אלף התחלות בנייה נטו).

מדוע היזמים ממשיכים להסתער על השוק כשמדפי המלאי עמוסים לעייפה? ברוכים הבאים למלכוד ה"זומבי" של ענף הנדל"ן.

1. הבנק כ"שותף כפוי": שלד גמור שווה יותר משלד חלקי

עבור יזם נדל"ן, עצירת בנייה היא לא "חיסכון" – היא התאבדות. רוב הפרויקטים בישראל פועלים תחת ליווי בנקאי סגור. בחוזה הליווי, התקדמות הבנייה היא התנאי לשחרור הכספים.

• האינטרס הבנקאי: הבנק יודע שערך הבטוחה שלו (הבניין) עולה ככל שהוא קרוב יותר לטופס 4. בניין חצי גמור הוא "פיל לבן" שקשה לממש במקרה של חדלות פירעון.
• האינטרס של היזם: כל עוד המנופים עובדים, הבנק מזרים חמצן. ברגע שהבנייה נעצרת, היזם מפר את תנאי הליווי, וההלוואה הופכת מיידית לחוב "בסיכון גבוה", מה שמוביל לקריסה מהירה של המאזן.

2. מודל ה-Pipeline: חברות הנדל"ן ככריש שחייב לשחות

חברות יזמות ציבוריות נמדדות על פי "צבר פרויקטים". עצירת התחלות בנייה חדשות משמעותה הצטמצמות של המאזן העתידי.כדי לשמר דירוג אשראי גבוה ולגייס חוב בשוק ההון (אג"ח), החברות חייבות להציג צמיחה בנכסים. במובן מסוים, המשך התחלות הבנייה הוא פעולה חשבונאית שנועדה לייצר "מצג יציבות" מול המוסדיים, גם אם הרווחיות הריאלית נשחקת תחת עול המימון.

3. מלכוד ה-Inventory: הבנייה היא הדרך היחידה למזומן

עם מלאי של 84,000 דירות, הדרך היחידה של קבלן לפגוש מזומן (Cash Flow) היא לסיים את הפרויקט ולמסור את המפתח.במודל המכירות הנוכחי (מבצעי 90/10 או 80/20), רוב הכסף הגדול משולם רק במסירה. לכן, הקבלנים נמצאים במרוץ נגד השעון: הם חייבים לבנות מהר כדי להגיע לנקודה שבה הרוכשים מזרימים את ה-80% הנותרים, שאמורים לכסות את הלוואות המימון היקרות.

4. האם אנחנו בשידור חוזר של 1983?

הדמיון לפרשת ויסות מניות הבנקים מצמרר. אז, המערכת הבנקאית דחפה את המניות של עצמה כלפי מעלה בניתוק מהערך הריאלי, עד שהמציאות התנפצה. היום, המערכת כולה – בנקים, יזמים ומוסדיים – "מווסתת" את יציבות השוק דרך דחיית הפסדים ומתן הלוואות קבלן (סבסוד ריבית לרוכשים).החשיפה הבנקאית לענף הבינוי והנדל"ן חצתה את רף ה-540 מיליארד ש"ח. זוהי רשת ביטחון שבה כולם מחזיקים את כולם, אך ככל שהמלאי הלא מכור גדל, הרשת נמתחת עד לנקודת הקריעה.

5. הטריגרים לפיצוץ: מתי זה ייעצר?

השידור החוזר על סטרואידים לא יכול להימשך לנצח. שלושה גורמים עשויים להוות את הסיכה שתפוצץ את הבלון:

1. אירוע מאקרו קיצוני: הידרדרות גיאופוליטית שתעצור כליל את זרם הרוכשים (גם אלו של ה-10/90).
2. הורדת דירוג או משבר נזילות בבנק גדול: שיאלץ את המערכת לסגור את הברז ליזמים "זומבים".
3. יישום תקני IFRS 9: מעבר של פרויקטים למעמד של "חוב פגום" שיחייב את הבנקים להפרשות עתק, מה שישתק את היכולת לתת מימון חדש.

סיכום

הנתונים מראים שאנחנו בשיא של כל הזמנים בבנייה, אך זהו שיא שנובע מפחד ולא מאופטימיות. השוק הישראלי נמצא בתנועה מתמדת קדימה כי הוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו לעצור. השאלה היא לא האם תהיה התאמה למציאות, אלא כמה כואבת היא תהיה כשהמנופים יפסיקו להסתובב.

"כלכלת זומבים - ההתמכרות המערכתית לתנועה". בענף הנדל"ן, עמידה במקום היא לא רק נסיגה, היא התאבדות.

המשפט הזה,  "כלכלת זומבים: ההתמכרות המערכתית לתנועה" – הוא תמצית הטרגדיה של ענף הנדל"ן הישראלי במודל 2025. הוא מגדיר מצב שבו הפעילות הכלכלית אינה נובעת מתוך צמיחה בריאה (ביקוש ריאלי), אלא מתוך פחד מהקיפאון.כדי להבין למה עמידה במקום היא "התאבדות" בענף הזה, צריך להסתכל על המכניקה שמאחורי הקלעים:

1. מנוף הריבית: הדימום שלא עוצר

בענף הנדל"ן, זמן שווה כסף בצורה הקיצונית ביותר. יזם שקנה קרקע במינוף של מאות מיליונים משלם ריבית בכל דקה שעוברת.

• התקדמות = סיכוי להכנסה: רק התקדמות בבנייה מאפשרת להגיע ל"אבני דרך" שמשחררות כסף מהבנק או תשלומים מרוכשים.
• עמידה במקום = חדלות פירעון: אם היזם עוצר, הריבית ממשיכה "לאכול" את ההון העצמי שלו עד שהוא נמחק לגמרי. במצב כזה, עדיף לבנות גם בהפסד מאשר לא לבנות ולהפסיד הכל בוודאות.

2. מלכוד הבטוחות: הפרדוקס הבנקאי

הבנקים בישראל חשופים לענף הנדל"ן בכחצי טריליון ש"ח. עבור הבנק, פרויקט שנעצר הוא "נכס רע".

• כל עוד המנוף מסתובב, הבנק יכול לסווג את ההלוואה כ"חיה".
• ברגע שהאתר נסגר, הבנק חייב להפריש כספים להפסדי אשראי, מה שפוגע ברווחיות שלו ובלימות שלו.
• התוצאה: הבנקים "מכורים" לתנועה של היזמים בדיוק כמו שהיזמים מכורים למימון של הבנקים. זהו חיבוק דב שבו אף אחד לא יכול להרפות ראשון.

3. אשליית ה-10/90: הוויסות המודרני

כפי שציינת לגבי פרשת הוויסות, גם כאן יש "ויסות" של המציאות.כדי לא להוריד מחירים (מה שיוריד את ערך הבטוחות של הבנק), היזמים מוכרים דירות בתנאי "שלם 10% עכשיו והשאר במסירה".

• זה מייצר תנועה מלאכותית: הדירה רשומה כ"מכורה" (מה שמרגיע את הבנק), אבל הכסף לא באמת נכנס והסיכון נדחה למועד המסירה.
• המלאי הלא מכור (84K) הוא רק קצה הקרחון, כי הוא לא כולל את כל אותן דירות שנמכרו ב"כאילו" (עם הלוואות קבלן ודחיות תשלומים).

4. אפקט הדומינו של ה-Stage 3

בחשבונאות בנקאית (IFRS 9), הלוואות עוברות בין שלבים (Stages) לפי רמת הסיכון.

• Stage 1: הכל בסדר.
• Stage 2: יש סימנים לבעיות (למשל: מלאי לא מכור שנצבר).
• Stage 3: חדלות פירעון או חשש ממשי לכזו.המעבר של פרויקטים גדולים ל-Stage 3 הוא ה"צוק" שאליו כולם דוהרים. כדי למנוע את המעבר הזה, המערכת מזריקה "חמצן" (עוד הלוואות, עוד דחיות) כדי לשמור על היזם ב-Stage 2, במצב של "זומבי" – הוא חי, הוא בונה, אבל הוא לא באמת רווחי.

המסקנה היא קריאת השכמה

כאשר התנועה הופכת למטרה ולא לאמצעי, אנחנו כבר לא בניהול סיכונים – אנחנו בניהול קריסה. ההשוואה שלי לסיום פרשת ויסות המניות מדויקת משום שגם אז, כולם ידעו שהמחיר לא ריאלי, אבל כולם היו חייבים להמשיך לקנות כדי שהמגדל לא יפול. בסוף, המציאות תמיד מנצחת את הוויסות.

הבלוג נשען אך ורק על נתוני סקירת אוקטובר 2025 של אגף הכלכלן הראשי.

💣 סקירת אוקטובר 2025 של משרד האוצר:

הבועה מפסיקה לנשום – והתיקון כבר התחיל

סקירת הנדל"ן של משרד האוצר לחודש אוקטובר 2025 היא המסמך החמור ביותר שיצא מרשות רשמית מזה שנים.

היא לא אומרת את זה במפורש אבל המספרים זועקים:

שוק הנדל"ן הישראלי נכנס לשלב מתקדם של קריסה פונקציונלית.

הביקושים קורסים, תזרים הקבלנים מתייבש, מלאי הדירות הלא־מכורות מתנפח לממדים מסוכנים, וההתערבויות המלאכותיות שמחזיקות את השוק בחיים מאבדות כוח.זה כבר לא סימנים.

זה כבר לא תחזיות.

זו מציאות סטטיסטית.

🔍 חלק ראשון: הביקושים מתמוטטים "רצפת העסקאות" נשברת

בחודש אוקטובר נרכשו 4,518 דירות בלבד (כולל סבסוד).

ללא סבסוד 3,639 עסקאות בלבד.

ירידה של 40% מהחודש הקודם.

מדובר ברמה הנמוכה ביותר מאז נובמבר 2023 חודש אחד אחרי פרוץ המלחמה — וברמה הנמוכה ביותר של חודשי אוקטובר מאז תחילת שנות ה־2000.זה לא שוק ״איטי״.

זה לא ״המתנה״.

זה שוק קפוא.והקיפאון הזה מתרחש בו־זמנית בכל רכיבי השוק:

• דירות חדשות
• יד שנייה
• משקיעים
• משפרי דיור
• דירה ראשונה

כל מנועי הביקוש כולם נבלמו.

🧱 חלק שני: מכירות הקבלנים – מתמוטטות לרמות של משבר

מכירות דירות חדשות בשוק החופשי:

1,038 בלבד ירידה של 40% לעומת השנה שעברה ו־42% לעומת ספטמבר.

באזורים שלמים המצב חמור במיוחד:

באר שבע

ירידה של 53% במכירות.

רחובות

ירידה של 57%.

נתיבות / אופקים

עדיין מחזיקות מעמד בזכות שיעור הטבות מימון גבוה מאוד 47%–64% מהעסקאות.

במילים אחרות:

ללא מבצעי מימון – אין שוק.

📉 חלק שלישי: מלאי הדירות הלא־מכורות – מחסור? זה כבר מצחיק

בחודשים האחרונים האוצר חושף עובדה שמחסלת את המיתוס הגדול ביותר של ענף הנדל"ן:

15,000 דירות לא מכורות בת"א ובבת־ים — גידול של 21% בשנה.
באשקלון – 2,000 דירות חדשות לא מכורות, עם קצב ספיגה של 4 שנים.

זהו לוז השוק:

ישראל לא חווה "מחסור בדירות".

ישראל חווה עודף היצע במחירים שאין להם דורש.

כשמחיר מרוחק מהשווי השוק מפסיק לנשום.

💸 חלק רביעי: תזרים הקבלנים – האיתות המסוכן ביותר

התזרים הפוטנציאלי (מכירות): 3.9 מיליארד ש"ח בלבד — הנמוך ביותר מאז סוף 2023.

התזרים בפועל לאחר תשומות: 410 מיליון ש"ח בלבד.

לשם השוואה:

באותו חודש שנה קודם מעל 2 מיליארד ש"ח.זהו לא נתון טכני.

זהו דגל שחור:

חלק מהקבלנים לא ישרדו את 2026.

מי שממונף גבוה יגיע לחדלות פירעון.

מי שבעצמו החזיק את המחירים מנופחים יגלה שהשוק השתנה מהר יותר ממנו.

🏚️ חלק חמישי: המשקיעים בורחים — ותושבי החוץ מוכרים

רכישות משקיעים: 759 בלבד ירידה של 36%.

רכישות נטו של תושבי חוץ: 65 בלבד.

גרוע מכך:

תושבי החוץ מוכרים יותר ממה שהם קונים גידול של 32% במכירות.הם מבינים:

• התשואות נמוכות,
• הריבית גבוהה,
• והסיכון למפולת מחירים משמעותי.

המשקיע הישראלי מצביע ברגליים.

משקיעי החוץ מצביעים בדולרים.

🏚️ חלק שישי: משפרי הדיור – סיגנל מצוקה חריף

משפרי דיור: 1,018 עסקאות בלבד צניחה של 44%.

הנתון החשוב מכולם:

27% מהמשפרים הם "מצמצמי דיור" בעלי דירה שנאלצים לרדת ברמה.זו אינדיקציה של לחץ כלכלי אמיתי במשקי הבית.

זה נדיר.

וזה תמיד מופיע לפני ירידות מחירים משמעותיות.

🎯 חלק שביעי: השוק הממשלתי העוגן האחרון

בסבסוד ממשלתי נמכרו 879 דירות גידול של 75%!

והן מהוות 46% מכלל הדירות החדשות שנמכרו.

המשמעות:

מחצית מהשוק קורס והמחצית השנייה היא שוק ממשלתי מלאכותי.

⚠️ סיכום: השוק בתהליך התכווצות מבנית לא זמנית

אסור לטעות:

זו אינה תנודתיות.

זו אינה "עונתית".

זהו שינוי מבני והמספרים מאשרים זאת:

הסקירה הזו רוצה או לא רוצה מאשרת:

השוק אינו בר־קיימא ברמות המחיר הנוכחיות.

והתיקון כבר החל, פשוט עדיין לא מחלחל למדדים הנומינליים (שמבוססים על מעט עסקאות רצופות עיוות).

⭐ מסר לסיום

2025 הוא השנה שבה הסתיימה באופן רשמי מערכת ההונאה הפיננסית של העשור האחרון.

השוק קורס לא בגלל מלחמה, לא בגלל ריבית אלא בגלל פער ענקי בין המחיר האמיתי (שווי) לבין המחיר המלאכותי (שוק).

והפער הזה תמיד נסגר תמיד.

📦 English Summary Box

Israel Housing Market Review – October 2025

The latest Ministry of Finance report reveals a dramatic freeze in Israel’s housing market. Transactions collapse, developer cashflows shrink to critical levels, unsold inventory reaches multi-year highs, investors exit, and subsidized housing becomes the only active segment. The data indicates a structural market downturn, not a temporary slowdown, and suggests that a significant price correction is already underway.

הפוסט של גלית בן נאים שפורסם הערב, 13.12.2025:

קישור לפוסט: https://www.facebook.com/share/p/1AHXexXm3K/

הפרשנות שלי לפוסט:  להלן ניתוח הגלוי והסמוי בפוסט של גלית בן־נאים – כתיבה שנראית לכאורה אינפורמטיבית־סטטיסטית, אך למעשה עמוסה רמיזות, אזהרות ואמירות חריפות למי שיודע לקרוא בין השורות.

1. הגלוי – מה היא אומרת במפורש (ולא מנסה להסתיר)

א. קריסה במכירות – לא “האטה”

• 1,038 דירות חדשות באוקטובר – שפל מאז אוקטובר 2023.
• ירידה של 42% לעומת אוקטובר אשתקד, למרות יותר ימי עבודה.
• היא חוסמת מראש את תירוץ החגים: “למי שניסו להסביר את השפל בחגי תשרי…”

זו אמירה חדה: אין תירוצים עונתיים – זה כשל שוק.

ב. השוק כולו קפוא – לא רק הקבלנים

• 3,639 עסקאות סה״כ (חדש + יד שנייה).
• ירידה של 21% בשוק החופשי כולו.
• יד שנייה “מרככת” סטטיסטית – אבל לא בגלל בריאות, אלא כי:
  • לא היה שם תמרוץ מימוני אשתקד
  • מוכרים מוכנים כבר לרדת מחיר

זו הודאה רשמית בכך שהירידה אמיתית, רחבה ועמוקה.

ג. תזרים הקבלנים – הנתון המטריד ביותר

• התזרים בפועל (ממע״מ) גבוה מהתזרים התיאורטי.
• ההסבר: גל עסקאות 20/80 מגיע כעת לשלב התשלום הגדול.
• כלומר: זה כסף מהעבר, לא מההווה.

והשורה הקריטית:

התזרים נטו בפועל: 400 מיליון ש״ח בלבד
מחצית מהשנה שעברה.

זה מספר זעום לשוק בהיקף כזה.

2. הסמוי – מה היא באמת אומרת, בלי לומר במפורש

כאן בן־נאים במיטבה.

א. “קפוא? קרה!” – אבל הקיפאון הוא מבני

ההשוואה לסערת “ביירון” איננה קישוט ספרותי:

• סערה חולפת ≠ נזקי הצפה מתמשכים
• השוק אולי “עבר את הסערה”, אבל המלאי, החוב והסיכון נשארו

המסר הסמוי:

זה לא אירוע חד־פעמי – זה מצב מצטבר.

ב. “מאיפה הכסף?” – שאלה רטורית עם תשובה מדאיגה

היא יודעת בדיוק מאיפה:

• לא מביקושים
• לא ממכירות חדשות
• אלא מ־דחיית תשלומים מהעבר

כלומר:

התזרים החיובי של היום הוא העתיד שנשדד אתמול.

זו הגדרה קלאסית של שוק שנשען על אשראי דחוי ולא על ביקוש אמיתי.

ג. “כמה מזה שמרו ל־rainy day?”

זו אולי השורה החדה ביותר בפוסט.בתרגום חופשי:

• אין להם כריות
• אין להם מרווח נשימה
• ואם תגיע סערה נוספת – הם חשופים

והיא לא שואלת סתם.

היא רומזת: התשובה היא – כמעט כלום.

ד. תרשים המלאי – כתב אישום שקט

הגרף שצורף הוא לא “מידע” – הוא אזהרה:

• תל אביב: 6 שנות מלאי
• רמת גן: דומה
• בת ים: כמעט 12 שנים
• באר יעקב: מכירות נחתכו ב־60%
• רק נתיבות “שורדת” – וגם זה:
  • בזכות הטבות מימון חריגות
  • שתוקפן יפוג בעוד שנה

והשאלה הסופית:

“משהו לבנות עליו?”

זו לא שאלה.

זו אמירה: אין.

3. מה בן־נאים לא אומרת – אבל ברור לגמרי

1. השוק לא מחכה להורדת ריבית

אם הייתה ציפייה כזו – היינו רואים:

• עלייה בעסקאות
• התאוששות תזרים
• ירידת מלאי

לא קורה. להפך.

2. מגבלות בנק ישראל הן “החבל האחרון”

• בלי הטבות מימון – אין שוק
• עם הטבות מימון – יש דחיית קריסה
• והן עומדות לפוג

זה שעון חול רגולטורי, לא פתרון.

3. זה כבר לא משבר ביקוש – זה משבר מלאי + אשראי

והשילוב הזה היסטורית:

• לא נפתר בהמתנה
• לא נפתר בריבית
• נפתר רק בהתאמת מחירים או בקריסה פיננסית

4. השורה התחתונה – המסר האמיתי של הפוסט

גלית בן־נאים לא קוראת לציבור “לברוח”.

היא גם לא צועקת “בועה”.אבל היא עושה דבר מסוכן הרבה יותר למערכת:

היא מניחה את כל הנתונים על השולחן – בלי קישוטים, בלי ספינים, בלי נחמה.ומי שמבין נדל״ן, אשראי ותזרים – מבין היטב:

זה פוסט שמסמן
סוף של מודל,
לא תחילתה של התאוששות.

להלן השוואה ישירה, חדה ולא מתחמקת בין הנרטיב התקשורתי הרווח לבין הנתונים שגלית בן־נאים מציגה בפועל – בלי פרשנות רכה ובלי כחל־וסרק.

נרטיב תקשורתי מול נתוני אמת – טבלת השוואה

הפער הקריטי: איך זה נראה בכותרת – ואיך זה נראה במספרים

כותרת תקשורתית טיפוסית:

“קיפאון זמני בשוק – הציבור ממתין להזדמנויות”

הנתונים של בן־נאים אומרים בפועל:

השוק לא ממתין.
הוא נתקע בין מחירים לא־בר־קיימא, אשראי שנגמר ומלאי שלא זז.

מה גלית בן־נאים עושה כאן (בשקט)

• היא לא משתמשת במילה “בועה”
• היא לא קוראת להורדת מחירים
• היא לא תוקפת את הבנקים

אבל:

• היא מפרקת אחד־אחד את כל עמודי התווך של הנרטיב:
  • ביקוש
  • תזרים
  • מלאי
  • מימון
  • רגולציה

והיא מסיימת בשאלה רטורית:

“משהו לבנות עליו?”

שבתרגום מקצועי־כלכלי פירושו:

לא.

שורה תחתונה – ההשוואה שלא מספרים לציבור

התקשורת מדברת על המתנה

הנתונים מדברים על אי־יכולת התקשורת מדברת על קיפאון זמני

הנתונים מדברים על מודל שנשבר התקשורת מחפשת את “הטריגר שיחזיר את השוק”

הנתונים מראים שאין טריגר – יש התנגשות עם המציאות הכלכלית

“אין בריאות” הוא ניסוח עיתונאי רופף. נחליף אותו במונח מקצועי, מדויק ולא מתחמק.

אז מה כן? למה בדיוק אין “בריאות” בשוק?

כשכלכלן או רגולטור מדבר על שוק בריא, הוא מתכוון לקיום ארבעה תנאים מצטברים. במקרה שלנו – אף אחד מהם לא מתקיים.

1. ביקוש אפקטיבי (Effective Demand) – לא קיים

לא “רצון לקנות”, אלא:

• יכולת רכישה
• שירות חוב סביר
• יחס מחיר־הכנסה הגיוני

הנתון:

ירידה של 42% במכירות קבלנים, 21% בכלל השוק.

המשמעות:

אין ביקוש אפקטיבי.

יש רצון בלי יכולת – וזה לא ביקוש.

2. תמחור בר־קיימא (Sustainable Pricing) – לא קיים

שוק בריא דורש:

• מחיר שניתן לממן לאורך זמן
• תשואה ריאלית חיובית
• התאמה לריבית ולשכר

הנתון:

6–12 שנות מלאי בערים מרכזיות.המשמעות:

אם צריך עשור כדי למכור – המחיר לא כלכלי.

זו לא בעיית שיווק, זו בעיית תמחור.

3. תזרים תפעולי שוטף – לא קיים

שוק בריא מייצר:

• תזרים ממכירות חדשות
• לא מהקדמת תשלומים

הנתון:

תזרים “גבוה” נובע מסגירת עסקאות 20/80 מהעבר.

תזרים נטו: 400 מיליון ש״ח בלבד.המשמעות:

זה לא תזרים שוטף – זה מימוש עתיד שנלקח בהלוואה.

4. מנגנון תיקון טבעי – חסום

בשוק בריא:

• מחירים יורדים → ביקוש חוזר → מלאי נספג

כאן:

• מחירים לא יורדים רשמית
• יש מבצעי מימון במקום הפחתת מחיר
• הרגולטור מגביל
• הציבור קפוא

המשמעות:

השוק לא מתקן את עצמו – הוא נתקע.

אז איך נכון לומר את זה?

במקום “אין בריאות”, הניסוח המקצועי והמדויק הוא:

השוק אינו מתפקד כשוק חופשי בר־קיימא.

או אם רוצים להיות חדים יותר:

זה שוק עם פעילות חשבונאית – לא פעילות כלכלית.

או הכי מדויק:

הירידה ביד שנייה אינה סימן לבריאות, אלא תוצאה של מוכרים שנשברים ראשונים.

למה זה חשוב?

כי המונח “בריאות”:

• מטשטש אחריות
• מאפשר לתקשורת לומר “יש סימנים מעורבים”
• מרדים את הציבור

ואילו הנתונים של בן־נאים אומרים חד־משמעית:

זה לא שוק חולה שמחלים.
זה שוק שמפסיק לפעול לפי כללי הכלכלה.

שינוי במחירי שוק הדירות - נובמבר-2025

התחלות וגמר בנייה - אוקטובר 2024 - ספטמבר 2025

התחלות / גמר בניה לרבעון השלישי - התחלות בניה נטו - 75.5K  היתרים - 81.6K .

למה הורדת ריבית לא תציל את בועת הנדל"ן

הרעיון שלפיו "הורדת ריבית תעורר את הביקושים" נשמע הגיוני – אבל רק אם מתעלמים מהנתונים. כשבוחנים את המציאות הרשמית של הלמ"ס, בנק ישראל ומשרד האוצר, מתקבלת תמונה מובהקת: שוק הנדל"ן בישראל אינו בר-קיימא. לא מבחינת רמות המחיר, לא מבחינת התשואה, לא מבחינת היכולת ההחזר של משקי הבית ולכן הורדת ריבית איננה יכולה להציל אותו.

1. ריבית גבוהה ויציבה – והיא לא בדרך להיעלם

בנק ישראל שמר על ריבית מוניטרית של 4.5% לאורך כל 2024–2025. המדיניות המוצהרת:

• ריסון אינפלציה
• ייצוב שווקים
• ניהול סיכוני מלחמה

כל הורדת ריבית עתידית (אם תהיה) תתבצע באיטיות ובזהירות, ולא תחזיר את המשק לסביבת ריבית אפס.

2. מחירי הדירות: שבירת מגמה, לא תיקון של ממש

נתוני הלמ"ס מצביעים על בלימת עליות והיפוך קל:

• דצמבר–ינואר: +1.2% דו-חודשי +7.7% שנתי
• יוני–יולי: –0.2% דו-חודשי +1.6% שנתי
• יולי–אוגוסט: –0.6% דו-חודשי +0.7% שנתי

המחירים החלו לזוז מטה – אבל בפער של עשרות אחוזים מעל השווי הכלכלי, אלו עדיין תיקוני קצה ולא תיקון עומק.

3. שפל בעסקאות: נתון רשמי, עקבי, ומתמשך

סקירת הכלכלן הראשי ליוני 2025:

• ירידה של כ-29% בעסקאות לעומת 2024

בפרוטוקול הריבית של בנק ישראל (אוגוסט 2025):

• "מספר העסקאות נמוך והמלאי גבוה"

השוק קפוא: מעט קונים, הרבה מוכרים.

4. מלאי שיא של דירות לא מכורות 84K

נתון הלמ"ס:

מלאי הקבלנים עומד על  84 אלף  דירות חדשות לא מכורות – רמת שיא היסטורית.

האוצר מוסיף:

רוב מכירות הקבלנים הן במסגרת סבסוד ממשלתי, לא בשוק החופשי.זהו חתימה ברורה:

הבעיה אינה מחסור – הבעיה היא מחיר לא כלכלי.

5. ריבית משכנתאות סביב 5% – גם אחרי הורדות עתידיות

דו"חות בנק ישראל מציגים:

• ריבית משכנתאות נומינלית >5%
• ירידה בהיקף נטילת משכנתאות
• עלייה בסיכון האשראי

גם אם הריבית תרד ל־3.75%–4%, החזר המשכנתא נשאר גבוה מדי ביחס להכנסה.

6. אלסטיות ביקוש אפסית – הציבור לא מסוגל להגיב

במחקר בנק ישראל נקבע: אלסטיות הביקוש לדירות בישראל: ‎0.046-‎

פירוש:

גם שינוי משמעותי במחיר לא מרחיב ביקושים בצורה מורגשת – כי הציבור אינו מסוגל לקנות במחיר הנוכחי. ובמצב שבו אנשים אינם מגיבים למחיר – הקלה מוניטרית לא תעזור.

7. השוק איננו בר־קיימא – וזה הגורם המכריע

כאן נמצאת הנקודה שמפרקת את כל התקווה מהורדת הריבית:

הבעיה בשוק אינה עלות המימון.

הבעיה היא שהשוק איננו בר-קיימא.

7.1 מחיר הדירה מנותק לחלוטין מהכנסה ומהחזר כלכלי

• שכר חציוני ≈ 15–17 אלף ש"ח
• החזר משכנתא "סטנדרטי" ≈ 9–11 אלף ש"ח
• כלומר: 60%–70% מההכנסה הפנויה → רק למשכנתא

שוק כזה לא יכול לתפקד לאורך זמן.

7.2 תשואה 2%–3% מול ריבית 5%+ = DSCR שלילי

מתמטיקה פשוטה:

• תשואה: 2.2%–2.8%
• ריבית משכנתאות: 5%+
• התוצאה:
  DSCR < 1 = הפסד תזרימי קבוע

משקיע ממונף מפסיד כסף ביום שהוא רוכש את הנכס.

הורדת ריבית של חצי אחוז לא מתקנת זאת.

7.3 מלאי גבוה + ביקושים נמוכים = לחץ מבני לירידת מחירים

• למעלה מ- 83 אלף דירות לא מכורות
• ביקושים חלשים
• משקי בית נוטשים את השוק

שוק כזה חייב לרדת למחיר כלכלי – לא משנה מהי הריבית.

7.4 השוק איבד את "כוח המניע" שלו

כאשר:

• התשואה שלילית,
• ההחזר החודשי בלתי ריאלי,
• המלאי גדל,
• אלפי ישראלים קונים בחו"ל,
• והמשקיעים יוצאים,

 אין מנוע ביקושים שהורדת ריבית יכולה להפעיל.

7.5 הורדת ריבית אינה מצילה – רק דוחה את התיקון

הורדת ריבית עשויה:

• להקל זמנית על החזרי משכנתאות
• לדחות מימושים כפויים
• להוריד לחץ על יזמים

אבל היא לא מסוגלת:

• להפוך עסקה לא כלכלית לכלכלית
• להחזיר ביקוש שאיננו קיים
• להעלים מלאי עודף
• להתגבר על פערי הכנסה–מחיר

שוק שאינו בר-קיימא חייב להתכנס לשווי.

8. סיכום

הורדת ריבית איננה "מפסק קסם" לביקושים.

היא איננה מתקנת ניתוק בין מחיר לשווי.

היא איננה יוצרת שוק בריא במקום שוק שאיבד את בסיסו הכלכלי.

הנתונים הרשמיים – מהלמ"ס, מהאוצר ומבנק ישראל – מצביעים במפורש:

שוק הנדל"ן אינו בר-קיימא, ולכן הורדת ריבית לא תציל אותו.
רק התכנסות מחירים לשווי אמיתי תחזיר את השוק לתנאי קיימות כלכלית.

English Summary Box

English Summary BoxWhy a rate cut cannot save Israel’s housing bubble 

Official data from the CBS, the Ministry of Finance and the Bank of Israel all point in the same direction:

• Prices remain far above sustainable levels
• Mortgage rates remain high (~5%)
• Yields are extremely low (2–3%)
• DSCR for leveraged investors is negative
• Unsold inventory is at record highs (84,000 units)
• Transaction volumes are collapsing

A market where prices are detached from income, yield and debt-service capacity cannot be “saved” by a modest rate cut.

Only a structural correction — convergence of price to fundamental value — can restore sustainability.

הכתבה הזו היא תמרור אזהרה מהבהב, לא סימן להתאוששות. בעוד שבתקשורת מציגים את כניסת הבנקים כ"אמון מחודש בענף הנדל״ן", במבט כלכלי קר מדובר בתהליך הפוך – הבנקים מנסים להציל את עצמם מבפנים. הם ממירים חובות רעילים להשקעות הון כדי להישאר קרובים לנכסים שעלולים לקרוס.

צילום מסך אתר גלובס עמוד הכתבה

המשמעות האמיתית של "חזרת הבנקים לנדל״ן"

כאשר בנק לאומי רוכש 10% מקבוצת יוסי אברהמי, או כשפועלים נכנס לב.ס.ר – אין כאן "אמון" בשוק, אלא ניסיון למנוע מחדלי אשראי.

הבנקים חשופים במיליארדים למימון פרויקטים של יזמים; אם אותם יזמים יתקשו להחזיר הלוואות, הדרך הקצרה ביותר למנוע חדלות פירעון היא להפוך ל"שחקן מבפנים" – שותף שיכול לפקח, לדחות תשלומים, או לנהל מחדש את החוב.מדובר, במילים פשוטות, במכניזם של ספיגת סיכון במעטפת השקעה.

דפוס שחוזר על עצמו

ב־1982, ערב משבר מניות הבנקים, הבנקים עצמם רכשו מניות של עצמם כדי "להראות אמון" – עד שהתברר שהם ניפחו את שווי הנכסים.

היום, הסיטואציה דומה: ההשקעות במיזמים יזמיים הן ניסיון לייצב את המאזנים ולשדר לציבור שהכול בשליטה, בדיוק כששוק הנדל״ן מתקרב לקיפאון מבני.הציבור רואה "קאמבק", אבל מי שמבין פיננסים רואה מניפולציה מאזנית.

מימון סמוי או שותפות אמיתית?

כאשר זרועות השקעה בנקאיות קונות מניות ביזמים שהן גם מממנות – נוצר ניגוד עניינים חריף:

• הבנק מממן את הפרויקט מצד אחד,
• ומשתתף ברווחים (או בהפסדים) מצד שני.

זה אינו "שוק חופשי" אלא שוק מנוהל, שבו השחקנים המרכזיים מחזיקים גם את ההון וגם את החוב.

במצב כזה, מחירי הנכסים לא נקבעים על ידי ביקוש והיצע, אלא על ידי תמריץ לשמר את השווי המדומיין.

הסכנה לבנקים ולציבור

ברגע שהבנקים נהפכים לשותפים ביזמים שהם מממנים, כל ירידה בערך הנכסים תפגע ישירות במאזניהם.

זו לא רק חשיפה אשראית – זו חשיפה הונית.

במילים אחרות, הבנקים "מכפילים" את הסיכון שלהם – גם דרך האשראי וגם דרך מניות.

המשמעות המאקרו־כלכלית: כאשר הבועה תתפוצץ, הציבור שוב יישא בעלויות – כמו במשבר מניות הבנקים.

שורה תחתונה

אין כאן בשורה חיובית.

יש כאן איתות מצוקה מתוחכם – ניסיון "לשמור מבפנים" על מיזמים שמאיימים לקרוס מבחוץ.

אם בעבר הבנקים הסתירו חשיפה באמצעות קרנות גידור ומכשירים פיננסיים, היום הם פשוט קונים את החייבים שלהם.

אם נמשיך בקו ההתפתחות הנוכחי, הבנקים עלולים להפוך מנותני אשראי למפתחים בפועל – תסריט שמזכיר, כמעט אחד לאחד, את מה שקרה במשבר הבנקים של שנות ה־80 ועם קריסת שוק הדיור בארה"ב ב־2008.

🏦 כשהבנק הופך ליזם

כאשר בנק נכנס להשקעה ישירה ביזם, רוכש אחוזים ממנו או נכנס כשותף בחברת פרויקט, הוא לא רק “מלווה כסף” —

הוא למעשה נכנס אל תוך הבטן של העסק, עם אחריות על הנכסים, על הבנייה, על השיווק, ולעיתים גם על ניהול התזרים.בתרחיש שבו:

• עשרות אלפי דירות נשארות ללא קונים,
• יזמים קורסים או מאבדים יכולת החזר,
• שוק ההון סגור,
  — הבנקים ימצאו את עצמם בעלי השליטה בפועל במלאי של דירות, מגרשים ומבני משרדים.

זה בדיוק המנגנון שקרה בארה״ב אחרי 2008, כשבנקים הפכו לבעלי נכסים באמצעות זרועות ניהול (Real Estate Owned – REO).

במילים פשוטות: הם ירשו את השלדים שהשאירו היזמים.

🧩 הבעיה: אין להם את הכלים

הבנקים יודעים להעריך סיכון פיננסי, לא לנהל פרויקטים הנדסיים.

הם לא יודעים לתכנן, לשווק, או להתמודד עם דיירים, רשויות ויזמים משניים.

ברגע שהשליטה תעבור לידיהם, הם יידרשו לממן את סיום הבנייה, כדי למנוע קריסת ערך טוטאלית של נכסים חצי גמורים.כך נוצרת מלכודת קלאסית:

1. הבנק מממן את הבנייה →
2. היזם קורס →
3. הבנק נאלץ להשלים את הפרויקט כדי להציל את הבטוחה →
4. אך כמות הדירות האדירה הלא־מכורה לוחצת את המחירים מטה →
5. הבנק סופג הפסדים הן דרך ההון והן דרך שווי הנכסים שהוא מחזיק.

📉 מה המשמעות המאקרו־כלכלית

• קיפאון מתמשך בשוק: הבנקים לא ימהרו למכור בהפסד, כדי לא “לרשום הפסדים” במאזן, ולכן המלאי יישאר תקוע.
• ירידת ערך חדה בנכסי נדל״ן ממונפים: מחיר הנכס לא יכול לעלות כשמי שמחזיק בו הוא בנק שצריך רק “להיפטר ממנו”.
• פגיעה בתחרות: ריכוזיות אדירה – אותם גופים שמממנים את השוק גם מחזיקים בו.
• סיכון מערכתי: ברגע שהבנקים הופכים לבעלי נכסים ריאליים בהיקפים גדולים, כל תנודה בשוק הנדל״ן הופכת לתנודה במערכת הפיננסית כולה.

⚖️ הלקח מהעבר – משבר מניות הבנקים ו־2008

• בשנות ה־80 הבנקים רכשו מניות של עצמם כדי להסתיר הפסדים → ויסות → קריסה.
• ב־2008 הבנקים האמריקאים תפסו נכסים של לווי משכנתאות → נאלצו לשווק מיליוני בתים → קריסת מחירים.
• היום: הבנקים בישראל מתקרבים למבנה דומה, רק במסווה של “השקעות אסטרטגיות”.

🧠 סיכום ביקורתי

הבנקים בישראל מצויים ב"מלכודת שימור ערך":

• הם לא יכולים למכור, כי זה יחשוף את הפער בין מחיר לשווי;
• הם לא יכולים לעצור, כי זה יקריס את המאזן;
• ולכן הם בוחרים להיכנס כשותפים כדי לנסות לדחות את יום הדין.

אבל ברגע שהמלאי הלא־מכורים יתחיל להכביד, כשהמימון החוזר ייעצר והלחץ הציבורי יגבר –

הבנקים יצטרכו להפוך ליזמים, קבלנים, ומשווקים בעל כורחם.ומאותו רגע – הם יפסיקו להיות שומרי הסף של הסיכון,

ויהפכו לחלק מהבועה עצמה.

🇬🇧 Summary Box (English)

Israeli banks are drifting from lenders to developers.

As real-estate firms struggle, banks’ equity stakes could make them de-facto owners of unsold housing stock. Once that happens, they’ll have to finance construction, complete projects, and sell units themselves — a structural trap echoing both the 1980s Israeli bank crisis and the 2008 U.S. housing collapse.

Banks’ “return” to real estate isn’t a comeback – it’s a containment move.

Israeli banks are converting bad loans into equity stakes to keep troubled developers afloat and protect their own balance sheets. This is not confidence — it’s controlled damage. The pattern echoes the 1980s bank stock crisis: institutional self-preservation disguised as optimism.

דוח מידרוג (להורדת הדוח - כאן)

📊 ניתוח מקצועי של דוח מידרוג (15.10.2025): “האטה בביקושים מעלה את סיכון האשראי בענף ייזום הנדל״ן למגורים בישראל”

🧭 תקציר מנהלים

הדוח של מידרוג מציג תמונה מאקרו-כלכלית מדאיגה של ענף ייזום המגורים בישראל, ומתריע על שחיקה ברווחיות, עלייה במלאים, הכבדה ביחסי הכיסוי, ועלייה ניכרת בסיכון האשראי של היזמים – בעיקר הקטנים והבינוניים.

הדוח מבוסס על נתוני הלמ״ס, בנק ישראל וניתוחי החברות הציבוריות בענף עד יולי 2025.

📉 מגמות עיקריות בביקושים ובמחירים

• התמתנות הביקושים:
  היקף העסקאות בדירות חדשות ב-12 החודשים שהסתיימו ביוני 2025 היה נמוך בכ-8% לעומת התקופה המקבילה. לאחר עלייה רגעית בעקבות סיום המלחמה והורדת המע״מ, נרשמה שוב ירידה חדה של כ-28% מתחילת 2025.
• ירידת מחירים בפועל:
  מדד מחירי הדירות ירד ברבעון השני של 2025 בשיעור של 1.1%, וב-7 החודשים הראשונים של השנה נרשמה ירידה מצטברת של 1.6%, לעומת עלייה של 7.3% ב-2024.
  הירידות בולטות במיוחד במחוז ת״א והמרכז (-28% עד -30%), בעוד שבצפון ובחיפה נרשמה עלייה קלה (9–10%).
• המלאים הגבוהים והלחץ על המחירים:
  מלאי הדירות החדשות למכירה הגיע לשיא של 82.5 אלף יחידות ביולי 2025, עלייה של 20% משנה קודמת.
  מספר חודשי ההיצע טיפס מ-18 ל-31 חודשים – רמה חריגה המעידה על שוק רווי.

💸 שחיקה ברווחיות וסיכון פיננסי

• שיעור רווח גולמי:
  10 מתוך 17 חברות יזום ציבוריות הציגו ירידה ברווחיות, ו-6 מהן ירדו ביותר מ-10% לעומת 2024.
  רק 3 חברות הצליחו לשפר רווחיותן – בעיקר בזכות פיזור גאוגרפי ומקורות מימון מגוונים.
• מימון יקר ומכביד:
  עלויות המימון הגבוהות – ריבית הפריים ועסקאות במבצעי 20/80 – שוחקות את הרווח הגולמי.
  יזמים נדרשים לממן פרויקטים בריבית גבוהה תוך כדי דחיית תשלומים מצד רוכשים.
• יחס הון למאזן:
  ב-11 חברות שנבדקו חלה ירידה של כ-5% ביחס הון עצמי למאזן בין יוני 2024 ליוני 2025.
  חברות גדולות חיזקו הונן באמצעות גיוסי הון, מכירת קרקעות או הכנסת שותפים, אך הקטנות חשופות במיוחד.

🏦 היבטי אשראי ומימון

• היקף האשראי הבנקאי:
  לפי בנק ישראל, היקף האשראי לענף הבינוי והנדל״ן עלה מ-8% מתיק האשראי הבנקאי ב-2019 ל-20% ב-2024.
  ביוני 2025 נאמד האשראי הבנקאי לענף ב-225 מיליארד ש״ח – עלייה של 15% משנה קודמת.
• שוק ההון כמקור מימון:
  נכון לספטמבר 2025 נסחרות בת״א 143 סדרות אג״ח של יזמי נדל״ן בהיקף נקוב של 21.7 מיליארד ש״ח, מתוכן 45% מדורגות.
  ל-69% מהחברות יש פירעונות אג״ח צפויים במהלך השנה הקרובה – מה שמעמיק את סיכון הנזילות.
• אשראי חוץ-בנקאי:
  מוסדיים וקרנות אשראי הגדילו את פעילותם. לפי רשות שוק ההון, היקף האשראי החוץ-בנקאי לענף נאמד בכ-23 מיליארד ש״ח (נכון ל-2024), כמחצית ממנו ממומן ממקורות בנקאיים.

🏗️ סיכום ומסקנות עיקריות

⚠️ הערכת מצב כוללת

הדוח של מידרוג מאשר למעשה את מה שאני טוען כבר זמן רב:

• שוק הנדל״ן למגורים בישראל מצוי במצב של עודף היצע ושחיקת ביקושים אמיתיים,
• החברות נשענות על מימון יקר ומלאים בלתי-נמכרים,
• והמערכת הפיננסית נחשפת יותר ויותר לאשראי לענף שבסיכון גובר.

הדוח אמנם מנסה לשדר "יציבות מערכתית" בזכות נגישות האשראי, אך מתחת לפני השטח מדובר במבנה פגיע ודחוס אשראי, המזכיר שלב מאוחר של בועה לפני פיצוץ.

פרסום הלמס מיום 23.10.2025 - כאן,  ניתוח מדויק, מקצועי ומעמיק של פרסום הלמ"ס מיום 23.10.2025 בנושא עסקאות נדל"ן – דירות, יוני-אוגוסט 2025.

🧾 סיכום כללי

בשלושת החודשים יוני–אוגוסט 2025 נמכרו 22,170 דירות בלבד – ירידה חדה של 1.7% לעומת שלושת החודשים הקודמים (מרץ–מאי), ובניכוי עונתיות – ירידה של 8.1%.

בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (יוני–אוגוסט 2024) נרשמה ירידה של 16.2% בנתונים גולמיים, ו-22.1% בניכוי עונתיות.

🏗️ דירות חדשות

• נמכרו 8,100 דירות חדשות, שהן 36.5% מכלל העסקאות.
• לעומת מרץ–מאי 2025 נרשמה ירידה של 2.8%, ובניכוי עונתיות – ירידה של 7.8%.
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 28.1% (גולמית) ו-32.0% (מנוכה עונתיות).
• כלומר, קצב המכירות של דירות חדשות ממשיך לרדת בקצב מואץ.

לפי חודשים:

• באוגוסט 2025 נמכרו 3,220 דירות חדשות, עלייה של 12.7% לעומת יולי, אך הירידה לעומת אוגוסט 2024 נותרה 7.4%–15.2% (תלוי בניכוי עונתיות).
  כלומר – מדובר בתנודת חודש בודד בתוך מגמת ירידה ארוכת טווח, ולא בהיפוך מגמה.

🏠 דירות יד שנייה

• נמכרו 14,070 דירות יד שנייה (63.5% מהשוק).
• לעומת שלושת החודשים הקודמים נרשמה ירידה של 1.1% (גולמית) ו-8.3% (מנוכה עונתיות).
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 7.3% גולמית ו-14.7% מנוכה עונתיות.

במילים אחרות – שוק היד-שנייה ממשיך להתכווץ, כאשר קצב הירידה בו מתון מעט לעומת שוק הדירות החדשות.

📉 ניתוח מגמות (Trend)

1. מגמת המכירות הכללית:
   לאחר ירידה מתמשכת של כ-3.9% לחודש בין אוקטובר 2021 למאי 2023, נרשמה התאוששות זמנית של כ-2.5% לחודש עד יולי 2024.
   מאז יוני 2024 שוב נצפית מגמת ירידה מחודשת – 0.5%-1.3% לחודש בממוצע.
2. דירות חדשות:
   בין אוגוסט 2021 למרץ 2023 – עלייה מתמשכת.
   מאפריל 2023 עד מאי 2024 – ירידה ממוצעת של 3.8% לחודש.
   מאפריל 2024 נראתה האטה בירידות, אך בשלושת החודשים האחרונים שוב עלייה קלה (1.1%) שאינה משנה את התמונה הכוללת.
3. דירות יד שנייה:
   ירידה של 3.6% לחודש עד ספטמבר 2023, אחריה עלייה זמנית של 2.9% לחודש (נובמבר 2023–דצמבר 2024), וכעת שוב ירידה של 2.4% לחודש.

🌍 פילוח גאוגרפי (מחוזות)

המסקנה: שוק הדירות החדשות מציג ירידה רוחבית כמעט בכל המחוזות, למעט חריגים נקודתיים (חיפה, דרום, יו"ש), אך מגמת השוק הארצי שלילית מובהקת.

🏙️ היישובים המובילים במכירות

• דירות חדשות: יפו–ת"א, אופקים, נתניה, לוד – מעל 400 דירות חדשות כל אחת.
• דירות יד שנייה: ירושלים, חיפה, באר שבע – מעל 700 דירות כל אחת.

🏢 מלאי דירות חדשות שנותרו למכירה

• בסוף אוגוסט 2025 עמד מלאי הדירות החדשות הבלתי-מכורות על 83,360 דירות – עלייה של 1.0% לעומת יולי, ועלייה שנתית של 20.9% לעומת אוגוסט 2024.
• ההיצע שווה ערך ל-28.4 חודשי מכירה – כלומר, כמעט שנתיים וחצי עד לפינוי המלאי הקיים בקצב הנוכחי!
• מאז אפריל 2022 נרשמת עלייה עקבית של 1.5% בממוצע לחודש במלאי הדירות שנותרו למכירה.

חלוקה לפי מחוזות:

• תל אביב: 26,660 דירות (32% מהמלאי)
• המרכז: 19,780 דירות (23.7%)
• יתר המחוזות יחד: 50,000 דירות בלבד.

לפי ערים:

• תל אביב–יפו: 10,420 דירות לא מכורות
• ירושלים: 8,235 דירות
• ערים עם מלאי חריג: לוד (2,370), באר יעקב (2,220), אופקים (1,430), רעננה (1,400), קריית אונו (1,370), אור יהודה (1,180), קריית גת (1,070), קריית ביאליק (1,030).

מסקנה: מצטייר עודף היצע חמור במיוחד בגוש דן ובפריפריה הקרובה, עם מלאי חסר תקדים של דירות שלא נמכרו.

📊 ניתוח כלכלי – משמעות הממצאים

1. המשך התכווצות הפעילות הריאלית – השוק נמצא במיתון עסקאות מתמשך, כאשר גם עליות נקודתיות (כמו באוגוסט) נובעות מהנחות קבלנים, ולא מביקוש אמיתי.
2. עלייה דרמטית במלאי הלא-מכור – נתון של 83 אלף דירות הוא שיא היסטורי המעיד על שוק רווי לחלוטין.
3. העדפת יד-שנייה על פני דירות חדשות – הציבור מעדיף עסקאות קטנות וזולות, מה שמעיד על ירידה ביכולת הכלכלית.
4. פער אזורי מתרחב – מרכז ות"א בירידה חדה, בעוד שחיפה ודרום מגלים עמידות זמנית בלבד.
5. אין סימני היפוך מגמה – הלמ"ס עצמה מציינת במפורש כי "לא ניתן עדיין לדבר על היפוך מגמה ויש להמשיך ולעקוב אחר הנתונים".

🧩 סיכום מקצועי

הלמ"ס מציגה תמונה חד-משמעית של שוק נדל"ן מצטנן בעומק, עם ירידות עקביות בביקוש ובמכירות, תוך הצטברות מסוכנת של עודפי היצע.

זהו מצב קלאסי של שלב מתקדם בבועה – שבו היקף הבנייה הגבוה מהביקוש הריאלי, והיקף העסקאות הולך ונשחק.

הפרסום האחרון מחזק את הטענה כי השוק עבר את "נקודת האל-חזור" וממשיך במסלול של תיקון כלפי מטה, כאשר מלאי הדירות הלא-מכורות צפוי להפוך לבעיה פיננסית לקבלנים ולבנקים בחודשים הקרובים.

הפוסט של גלית בן נאים, יחד עם התרשים המצורף של אגף הכלכלן הראשי, הוא יצירת מופת של כתיבה כלכלית שנונה המשלבת עובדות, הומור, וסאבטקסט חד. נבאר את הגלוי – הנתונים עצמם – ואת הסמוי, שהוא הביקורת המרומזת על התנהלות השוק והציפיות הבלתי רציונליות של הקבלנים והציבור.

🔹 הגלוי – הנתונים והממצאים

1. ירידה דרמטית במכירות הקבלנים:
   בחודש אוגוסט נמכרו 2,111 דירות חדשות בלבד בשוק החופשי - ירידה של כ־20% לעומת השנה שעברה, והמשך ישיר למגמה מתחילת השנה (ירידה של 33% בינואר–אוגוסט).
2. עלייה קלה במכירות יד שנייה:
   בניגוד לשוק הקבלנים, שוק היד השנייה רשם עלייה מתונה של 3%. המשמעות: הציבור ממשיך לקנות – אבל מעדיף את הדירות הקיימות, לא את ה"חלומות" על הנייר.
3. פערי מחירים – הגורם המרכזי:
   הגרף חושף מתאם שלילי ברור: ככל שפער המחירים בין דירה חדשה ליד שנייה גדול יותר – כך צונחות המכירות של הקבלנים.
   • בחיפה, באר שבע, תל אביב, בת ים ונתניה – הפערים הגבוהים ביותר → הצניחה החדה ביותר.
   • בכפר סבא ורעננה – הפערים קטנים ואף הפוכים (דירות חדשות זולות יותר) → מכירות הקבלנים דווקא עלו.
4. היצע עצום של דירות לא מכורות:
   לפי נתוני הלמ"ס, נכון לסוף אוגוסט נותרו 83,358 דירות חדשות לא מכורות – מספר שיא היסטורי.

🔹 הסמוי – המסר החתרני

גלית בן נאים, במיומנות עיתונאית נדירה לכלכלנית בכירה, שוזרת בין השורות ביקורת על האיוולת השוקית ועל ההתמכרות לתעמולה של "יש ביקוש" ו"מחירים ימשיכו לעלות".

1. הומור "פלינדרומי":
   ההתייחסות לכך שמספר הדירות שנמכרו כמעט יצר רצף פלינדרומי ("2111") איננה סתם משחק מילים – זו עקיצה.
   היא מרמזת שהשוק הפך למשחק מספרים חלול, שבו התקשורת והקבלנים מחפשים "סימנים" במקום כלכלה אמיתית.
2. "מועדון צרכנות עם העדפה למבצעים":
   רמז ברור למבצעי ה־20/80 וה־10/90, שהוזכרו בדוחות קודמים כפרקטיקות שמנפחות ביקוש מלאכותי.
   בן נאים מאותתת שהביקושים אינם אורגניים אלא מונעים ממימון אגרסיבי, דחיית תשלומים, ופיתוי רגשי.
3. "מאחורי קווי האויב" / "על קו החוף":
   משחק לשון עוקצני על קבלנים שמנסים למכור "כמעט בכל מחיר" בפריפריה ובמקומות מועדים.
   זוהי ביקורת מרומזת על הסיכון הגובר בענף הבנייה – גם גאוגרפית וגם פיננסית.
4. "אין חדש תחת השמש":
   ציטוט ספר קהלת – מסר סמוי: הכול חוזר על עצמו. הניפוח, ההכחשה, והתקווה המוגזמת.
   היא למעשה אומרת שהשוק תקוע באשליה מתמשכת, גם כשהמספרים צורחים אחרת.

🔹 הפירוש הכלכלי העמוק

1. שוק רווי ומנותק מגורמי היסוד:
   הירידה במכירות החדשות והעלייה המתונה ביד שנייה מעידים שהציבור נוטש את החלום ומחפש רציונליות.
   מחירי הדירות החדשות – גבוהים מדי ביחס להכנסה, לריבית ולתשואות – ולכן אינם בני קיימא.
2. קריסת מודל השיווק הקבלני:
   הפער בין מחיר דירה חדשה ליד שנייה הפך למדד חדש של רמת ההונאה העצמית בענף.
   ככל שהפער גדול – כך ברור יותר שהקבלן מכר "פנטזיה פיננסית" ולא מוצר כלכלי.
3. אזהרת קריסה שקטה:
   העלייה במלאי הלא מכור (83 אלף דירות) משמעה שהשוק כבר נמצא במצב של הקפאה עמוקה, גם אם עוד לא נראית "התפוצצות".
   גלית בעצם מאותתת: הקריסה לא תגיע בצעקה – אלא בשקט, דרך הידלדלות הדרגתית של העסקאות.

🔹 השורה התחתונה

גלית בן נאים כותבת בסטייל של כלכלנית שמבינה היטב את המנגנונים שמתחזקים בועה - אך עושה זאת מתוך המערכת ובשפה מרומזת שמבקרת אותה מבפנים.

היא מציגה נתונים יבשים, אך מאחורי כל משפט מסתתרת אזהרה צלולה:

"השוק כבר לא מגיב למחיר, אלא לפער שבין דמיון למציאות."

הפוסט של גלית מהיום, 11.10.2025 הוא מודל של יושרה.

הפוסט של גלית בן־נאים הוא דוגמה מצוינת לשילוב בין יושרה מקצועית, קריאה נכונה של הנתונים ויכולת להעביר מסר מורכב לציבור בצורה בהירה. 

אפרש עבורך את הגלוי והסמוי בו, ולתת גם מילה טובה על הדרך שבה היא מציגה את הדברים:

הגלוי – מה כתוב במפורש

1. הפרכת הנרטיב התקשורתי
   היא מצביעה על כך שכבר מנובמבר 2023 הופיעו כותרות אופטימיות על "גל עלייה מאסיבי במחירי הדירות". בפועל, נתוני המכירות ומאזן ההגירה הראו תוצאה הפוכה – ירידה בביקוש, עודף מלאי דירות לא מכורות (כ-80 אלף דירות) וירידה חדה במכירות.
   → כלומר: המציאות סתרה את הכותרות.
2. השפעת המלחמה והסביבה המאקרו־כלכלית
   היא מבהירה שהירידה החדה במכירות לא נבעה רק מהמלחמה, אלא הייתה תוצאה של סיום עידן הריבית האפסית ומחירים גבוהים במיוחד (ישראל במקום ראשון ב-OECD בעליית מחירים מאז 2008).
3. חשיפת "מבצעי המימון" של הקבלנים
   היא מציגה את התופעה של קידום דירות בעזרת מימון נדיב – ובעצם חושפת מי "נפל בפח": בעיקר משקי בית פחות מבוססים, עם שכר נמוך יותר, שנטלו סיכון גדול כדי לקנות דירה במחירים מנופחים.
   הגרף שצירפה ממחיש זאת: רוכשים עם מבצעי מימון (עמודות אדומות) הם בעלי שכר נמוך יותר ובחרו דירות זולות יותר לעומת מי שקנה ללא מבצע כזה (עמודות כחולות).
4. סימני שאלה על ירושלים
   היא מצביעה על פרדוקס – איך רמות שכר נמוכות מסתדרות עם מחירים גבוהים מאוד בבירה. שאלה שממחישה פער בלתי־הגיוני בין יסודות כלכליים למחירי הדירות.

הסמוי – מה המסר העמוק

1. ביקורת מרומזת על התקשורת – התקשורת נוטה לייצר שוב ושוב כותרות אופטימיות ("סימנים להתאוששות"), בעוד שהנתונים האמיתיים מראים על מגמות הפוכות.
   → בן־נאים בעצם אומרת: אל תתנו לכותרות להטעות אתכם.
2. נגיעה בשורש הבועה– היא לא אומרת זאת במילים ישירות, אך למעשה מתארת מנגנון קלאסי של בועה:
   • עודף היצע, רמות מחירים מנותקות מיכולת ההחזר, מניפולציות שיווקיות ("מבצעי מימון") שמחזיקות את העסקאות מלאכותית.
3. קריאה להסתכל על יסודות – לא על סיפורים. ההשוואה ל"הנשים של וול סטריט" ולמשבר 1929 מחדדת את זה: אשליה של "נכס מנצח" שמחזיקה עד שהמציאות הכלכלית מתפוצצת.

מילה טובה – על יושרה מקצועית

גלית בן־נאים עושה כאן משהו לא טריוויאלי:

• היא לא מתיישרת עם הנרטיב השולט (שוק חוזר לעלות).
• היא מציגה נתונים שקשה לשמוע, גם אם הם לא "סקסיים" תקשורתית.
• היא מציבה מראה לציבור, ובעיקר לרוכשים הפחות מבוססים, על הסיכון שהם לקחו.

היושרה שלה מתבטאת בכך שהיא בוחרת לספר סיפור שלם – גם כשהוא מורכב ולא פופולרי. במקום לזרום עם "באזז" של השוק, היא שמה דגש על האחריות הציבורית והמקצועית של אגף הכלכלן הראשי לחשוף את האמת.

✅ סיכום:

הפוסט הוא דוגמה לאמירה שקולה, אחראית ובעלת ערך ציבורי – כזו שמאזנת בין הצגת נתונים יבשים לבין ניתוח ביקורתי של הכוחות שמניעים את השוק. בן־נאים מראה שהיא לא רק "שומרת סף מקצועית", אלא גם מישהי שמבינה את הסכנה שבסיפורים מתוקשרים מדי מול מציאות כלכלית קשה.

👏 כל הכבוד לגלית בן־נאים על יושרה מקצועית נדירה ועל חשיפת תמונה אמיתית של השוק.בזמן שכותרות רבות ממשיכות לייצר "גלי אופטימיות" מלאכותיים, גלית מציגה בעקביות את הנתונים עצמם – ירידה חדה במכירות, מלאי לא מכור שמטפס, והעובדה שמבצעי המימון של הקבלנים סחפו בעיקר משקי בית פחות מבוססים.

הגרף שצירפה חושף את הפער בצורה שקשה להתעלם ממנה: אלו שנכנסו לעסקאות בעזרת מבצעי מימון הם בעלי שכר נמוך יותר, שנדחקו לקחת על עצמם סיכון עודף.

🌐 מאחורי המילים אפשר לקרוא מסר עמוק: לא הכותרות הן שיקבעו את העתיד, אלא המציאות הכלכלית – ריבית גבוהה, מחירים מנותקים מהכנסה, עודף היצע, ואי־יכולת אמיתית לעמוד בהחזרים.

במובן הזה, הפוסט שלה אינו רק ניתוח נקודתי, אלא תזכורת לכולנו שהשוק צריך להיבחן דרך גורמי יסוד ולא דרך כותרות.

🔎 העובדה שבן־נאים מצביעה גם על האבסורד בירושלים – איך רמות שכר נמוכות יכולות לקיים מחירים כה גבוהים – היא דוגמה לאומץ מקצועי: לשאול את השאלה שכל אחד רואה אבל מעטים מעזים להציב במרכז הדיון.בסופו של דבר, האמירה שלה היא אמירה של שומרת סף אמיתית: לספר לציבור את מה שהוא צריך לדעת, גם אם זה פחות נעים לקריאה.

על כך מגיע לה כל הכבוד.

💡 יושרה מקצועית במיטבה

גלית בן־נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי, שוב מוכיחה שאפשר לדבר אמת גם כשזה פחות נעים לקרוא.

📉 בזמן שכותרות מבטיחות "גל התאוששות" – הנתונים מראים ירידה חדה במכירות, מלאי לא מכור שמטפס, ומשקי בית פחות מבוססים שנשבו במבצעי מימון.

🏠 הגרף שפרסמה חושף: מי שקנה עם "מבצעי מימון" – לרוב בעלי שכר נמוך יותר, שנכנסו לסיכון גבוה מדי.🔎 ובירושלים? שכר נמוך מול מחירים עצומים – פרדוקס שממחיש היטב את ניתוק השוק מהמציאות.

👏 גלית מעלה שאלות קשות, מפרקת נרטיבים מתוקשרים, ומציבה רף גבוה של יושרה ואחריות ציבורית.

המצב הנוכחי: 10 סימני אזהרה

השוק הישראלי מציג כיום תמונה מטרידה שדורשת תשומת לב רצינית:

📉 סימני המשבר

1. פינוי בינוי קורס - פרויקטים מתבטלים והדיירים מקבלים הודעות ביטול
2. מלאי שיא - מעל 70,000 דירות מוכנות ולא מכורות, צפוי לחצות את ה-100,000 עד סוף 2025
3. מכירות בצניחה - קריסה במכירת דירות חדשות ויד שנייה
4. ירידת מחירים מתמשכת - 4 חודשים ברציפות של ירידות
5. פיגורים בעלייה - זינוק של 23% בפיגורי משכנתאות
6. חברות בנייה בחירום - מגייסות אג"ח במקום למכור דירות
7. משרדים נטושים - מיליוני מ"ר משרדים ריקים שאיש לא צריך
8. התערבות רגולטורית - בנק ישראל מטיל מגבלות דרקוניות על מבצעי קבלנים
9. דיונים בכנסת - התרעות מפורשות על "סאב-פריים ישראלי"
10. הקלות משכנתאות - בנקים מציעים דחיות כסימן למצוקה

למה זה לא סאב-פריים קלאסי?

ההבדל המהותי: בארה"ב המשבר התפשט עולמית דרך נגזרים מורכבים. בישראל - הסיכון מרוכז במערכת הפיננסית המקומית.

מאפיינים ייחודיים למשבר הישראלי:

• ריכוזיות - הבנקים הישראליים חזיקים את הסיכון ישירות
• פשטות יחסית - פחות נגזרים מורכבים, יותר הלוואות עם דחיית תשלום
• חשיפה מקומית - כל המשק תלוי בענף הנדל"ן ללא פיזור גיאוגרפי

הסיכונים האמיתיים

🚨 לטווח הקצר

• גל ביטולי עסקאות - כאשר רוכשים לא יוכלו לקבל משכנתאות לגמר הבנייה
• לחץ על מחירים - המלאי העצום ילחץ על המחירים למטה
• מצוקה של קבלנים - חברות בנייה עלולות להידחק לפשיטת רגל

⚖️ גורמים מייצבים

• רגולטור ער - בנק ישראל מתערב בזמן, בניגוד למשבר 2008 בארה"ב
• מערכת בנקאית יציבה - חזקה יותר ממקבילותיها העולמיות
• ביקוש דמוגרפי אמיתי - גידול אוכלוסייה מתמשך יוצר ביקוש בסיסי
• מחסור זמני בכוח אדם - בעיית הפועלים ניתנת לפתרון

תרחישים אפשריים

🎯 התרחיש הסביר (60% הסתברות)

• תיקון חד של 15-25% במחירים על פני 12-18 חודשים
• פשיטות רגל של חברות בנייה חלשות
• התאוששות הדרגתית החל מ-2026

⚡ התרחיש הקשה (30% הסתברות)

• צניחת מחירים של 30-40%
• משבר בנקאי מוגבל
• התאוששות איטית של 3-4 שנים

🌪️ התרחיש הקיצוני (10% הסתברות)

• קריסה מערכתית דומה לשנות ה-80
• התערבות ממשלתית נרחבת נדרשת

מה עושים עכשיו?

👤 לרוכשי דירה

• המתינו - מחירים צפויים לרדת עוד
• בדקו מימון - וודאו שתוכלו לעמוד בתשלומים גם בתרחיש קשה
• הימנעו ממבצעי 80/20 - הסיכון גדול מהתועלת

🏢 למשקיעים

• זהירות מוגברת - בחנו כל השקעה בקפידה
• נזילות - שמרו על יכולת לנוע מהר
• הזדמנויות עתידיות - התכוננו לרכישות במחירי מציאה בעוד 12-18 חודשים

🏗️ לעוסקים בענף

• ניהול תזרים קפדני - השלבים הקשים רק מתחילים
• הפחתת מינוף - צמצמו חשיפה כמה שאפשר
• מיקוד בפרויקטים איכותיים - איכות תנצח כמות

המסקנה

המשבר כאן - רק השאלה באיזה עוצמה והאם המערכת תצליח לנהל אותו באופן מבוקר.זה לא זמן לפאניקה, אבל זה בהחלט זמן לזהירות מוגברת ולהכנות. המי שיבין את הסימנים וינהג בחוכמה - יצא מחוזק יותר מהמשבר.זכרו: בכל משבר יש גם הזדמנויות - השאלה מי יהיה מוכן לנצל אותן כשהן יגיעו.

מאמר זה מבוסס על נתונים עדכניים ומגמות שוק נכון לאוגוסט 2025. המצב מתפתח במהירות והמלצות עשויות להשתנות.

מחזוריות בשוק הנדל"ן – המפתח להבנת מגמות ומניעת טעויות יקרות

מבוא

שוק הנדל"ן אינו נע בקו ישר. הוא פועל במחזורים – גאות ושפל – שחוזרים על עצמם לאורך השנים. מי שמבין את המחזוריות הזו יודע להבחין בין מחיר זמני לבין ערך כלכלי אמיתי, ומקבל החלטות השקעה, מימון ותכנון בצורה שקולה הרבה יותר.

ארבעת שלבי מחזור הנדל"ן

1. צמיחה (Expansion)

הביקוש גבוה, התפוסה קרובה למלאה, מחירים ושכר דירה עולים בהתמדה. היזמים מרחיבים פעילות, הבנקים מעניקים אשראי בנדיבות, והאופטימיות שולטת בשוק. בשלב זה, רווחי ההשקעה נראים מובטחים, אך מתחת לפני השטח מתחילה להיווצר רוויה.

2. שיא (Peak)

המחירים מגיעים לשיאם ולעיתים מנותקים מהערך הכלכלי הפונדמנטלי. העסקאות נסגרות במחירים שמבוססים על ציפיות עתידיות, לא על תזרים מזומנים ריאלי. זהו השלב המסוכן ביותר – משקיעים רבים נכנסים בשלב זה, מתוך אמונה ש"המחירים תמיד עולים".

3. התכווצות (Contraction)

הביקוש נחלש, המלאים הלא־מכורים מתחילים להיערם, ושכר הדירה מתייצב או יורד. יזמים מתקשים למכור פרויקטים חדשים, הבנקים מהדקים את ברזי האשראי, והמשקיעים נאלצים להתמודד עם תשואות נמוכות ואף שליליות. שלב זה עשוי להימשך חודשים או שנים, בהתאם לעומק חוסר האיזון בשוק.

4. שפל (Trough)

המחירים מגיעים לתחתית. נפח העסקאות נמוך, יזמים כמעט ואינם בונים, והאווירה פסימית. עם זאת, משקיעים בעלי נזילות ואורך רוח מזהים הזדמנויות רכישה במחירים הנמוכים ב-20%–50% משיא השוק. זהו שלב ההתבססות מחדש לקראת מחזור צמיחה חדש.

למה חשוב להבין את המחזוריות?

1. קבלת החלטות נכונה – הבנה של שלב המחזור מאפשרת לרכוש נכסים במחיר ריאלי ולא בשיא מנופח.
2. תכנון פיננסי – חברות ויזמים יכולים להתאים את היקף הבנייה, המימון וההתחייבויות לפי תנאי השוק.
3. הערכת סיכונים – זיהוי פער בין מחירי השוק לערכים הכלכליים מונע חשיפה מיותרת.
4. שמירה על יציבות – בנקים ורשויות יכולים למנוע קריסה על ידי מדיניות אשראי מאוזנת לאורך המחזור.

מחזוריות מול בועות

במחזוריות טבעית, שלב השיא הוא קצר יחסית, והמעבר להתכווצות הדרגתי. בבועת נדל"ן, השיא מתארך באופן מלאכותי – לרוב כתוצאה מהזרמת אשראי קלה מדי וממסרים פסיכולוגיים שמזינים את הביקוש. כשבועה מתפוצצת, ההתכווצות חדה וההפסדים גדולים בהרבה.

מסקנה

הבנת מחזוריות שוק הנדל"ן אינה כלי תיאורטי בלבד – היא הכרחית לכל משקיע, שמאי, יזם ובנקאי. מי שמתעלם מהמחזוריות עלול לשלם מחיר כבד, בעוד שמי שפועל לפיה יודע לנצל הזדמנויות, להקטין סיכונים, ולבנות אסטרטגיה שמחזיקה מעמד מעבר לשיאים ולשפליים של השוק.

מילות מפתח: מחזוריות נדל"ן, שוק הנדל"ן, השקעות נדל"ן, מחזור שוק, גאות ושפל, צמיחה בשוק, שיא מחירים, התכווצות, שפל נדל"ן, בועת נדל"ן, הערכת שווי, מגמות נדל"ן, השקעות חכמות, ניתוח שוק, כלכלה, נדל"ן מסחרי, נדל"ן למגורים, תכנון פיננסי, אסטרטגיית השקעות.תיאור מטא מורחב: מאמר מקצועי ומעמיק על מחזוריות שוק הנדל"ן, המסביר את ארבעת שלבי המחזור – צמיחה, שיא, התכווצות ושפל – ואת ההבדלים בינם לבין בועת נדל"ן. המאמר מציג את החשיבות בהבנת מחזוריות לצורך קבלת החלטות נכונה, תכנון פיננסי והקטנת סיכונים, ומציע תובנות מעשיות למשקיעים, יזמים ובעלי עניין בשוק. מתאים לשימוש ככלי הסברה והדרכה בנושאי נדל"ן וכלכלה.

הרחבה

מחזוריות בנדל"ן: איך לזהות את השלב, למדוד סיכון, ולפעול בזמן

תקציר מנהלים

שוקי נדל״ן נעים במחזורים חוזרים של צמיחה → שיא → התכווצות → שפל. מחזור ממוצע במדינות OECD נמשך לרוב 6–10 שנים, כשעליות מחזיקות בממוצע כ־28 רבעונים וירידות כ־18 רבעונים (כלומר ~7 שנים מול ~4.5 שנים) – עם שונות גבוהה בין מדינות ותקופות. במחזורים חריגים (בועות) שלב השיא מתארך באופן מלאכותי ואז ההתכווצות חדה יותר. בישראל, אינדיקציות עדכניות (צניחת מכירות דירות חדשות, מלאי לא־מכור שיאי, ירידה בהתחלות בנייה) מצביעות סביב שלב התכווצות – עם סיכון לגלישה לשפל אם האשראי ימשיך להידוק והביקוש לא יתאושש. (IMF, Buy It in Israel, Globes)

1) מהי מחזוריות בנדל״ן (ב־60 שניות)

• צמיחה (Expansion): ביקוש עולה, תפוסה גבוהה, שכ״ד ומחירים עולים, אשראי קל.
• שיא (Peak): מחירים בשיא ולעיתים מנותקים מהפונדמנטל (Price-to-Rent/Income). ריבוי פרויקטים, רווחיות נראית “מובטחת”.
• התכווצות (Contraction): מכירות נחלשות, מלאים עולים, אשראי מתהדק, רווחיות נשחקת.
• שפל (Trough): מחירים בתחתית, נפח עסקאות נמוך; הזדמנויות למשקיעים סבלניים.

2) זמני מחזור – מה אומר המחקר האמפירי

• ניתוח 19 מדינות OECD מצא כי עליות נמשכו בממוצע ~28 רבעונים, וירידות ~18 רבעונים; רוב הירידות מרוכזות בטווח 10–20 רבעונים. במחזור האדיר של שנות ה־90–2000 עליות נמשכו בהרבה מדינות 11–14 שנים (למשל ארה״ב: 47 רבעונים של עלייה 1995–2006). (IMF)

3) דוגמאות היסטוריות קצרות

• ארה״ב 2006–2011: מהשיא המוקדם של 2006, מדד Case-Shiller הארצי ירד בכ־18% עד אמצע 2008, ובעיריות רבות נרשמו ירידות 20%–30%+; בכמה מטרופולינים מעבר ל־30%. השפל הלאומי נרשם סביב 2011. זהו קייס־סטאדי קלאסי של בום-באסט מונע אשראי. (Brookings, Wikipedia)

4) ישראל 2024–2025: לאן אנחנו במחזור?

אינדיקציות טריות מציירות תמונת התכווצות:

• מלאי דירות חדשות לא־מכורות: ~79–81 אלף בסוף אפריל–מאי 2025 – שיא רב־שנתי, עם ריכוז גבוה במחוז ת״א והמרכז. (Buy It in Israel)
• מכירות דירות חדשות: ירידות חדות בתקופת מרץ–מאי 2025: ת״א >50%-, ירושלים ~60%- ועוד. (Globes)
• התחלות בנייה Q1-2025: כ-17,300 בלבד, 11.9%- מול רבעון קודם; נטו לאחר התחדשות – ~16 אלף. האטה מסמנת התאמה מאוחרת להיחלשות הביקוש. (Buy It in Israel)

לצד זאת יש תנודתיות במדדי המחירים החודשיים, אך כשמסתכלים על היקף העסקאות/מלאי/אשראי, התמונה הפרו-מחזורית מתקררת. (למבט רקע השוואתי על מדדי מחירי דיור, ראו OECD). (OECD)

5) איך מזהים את שלב המחזור – מחוון מעשי (Check-List)

להלן אינדיקטורים ישימים שתוכל להציב על לוח מחוונים. מומלץ לשקלל 8–12 חוד׳ אחרונים בכל מדד:

ביקוש ומחיר

• שינוי חודשי/שנתי במחירי העסקאות (Nominal/Real).
• Price-to-Rent ו-Price-to-Income (סטיות מהחציון הרב-שנתי = דגל אדום). (OECD)
• ימי שיווק (DOM): עלייה עקבית = התקררות.

היצע

• מלאי לא-מכור (דירות חדשות + יד 2): מגמת עלייה רציפה = התכווצות. בישראל: ~79–81 אלף דירות חדשות לא-מכורות באפריל–מאי 2025. (Buy It in Israel)
• חודשי היצע (Months of Supply): >8–10 חוד׳ בשוקי מגורים רבים נחשב לחץ מטה.
• התחלות בנייה מול מכירות: יחס התחלות/מכירות >1 לאורך זמן = סיכון להצטברות מלאי. בישראל Q1-2025 התחלות ירדו – התאמה מאוחרת לביקוש. (Buy It in Israel)

אשראי ומימון

• ריבית אפקטיבית מול תשואת שכירות גולמית: אם הריבית הממוצעת למשכנתאות > תשואת שכירות – שברכניות פוטנציאלית.
• סטנדרטים לאשראי (LTV גבוה, דחיית קרן/בלון): הקלה = האצה מאוחרת; הידוק = חיזוק התכווצות.
• חדלות פירעון/NPLs: טיפוס בהפרשות אשראי לדיור מסמן עומס.

שוק השכירות

• קצב עליית שכ״ד לעומת מחירי רכישה**:** כאשר שכ״ד מדשדש והמחירים גבוהים – פער פונדמנטלי.

מאקרו-רלוונטי

• אבטלה, הכנסה פנויה, ביטחון/גיאופוליטיקה, והמדיניות הפיסקלית-מוניטרית.

כלל אצבע לזיהוי שלבים (לשילוב במחוון):

• צמיחה: מחירים ↑, DOM ↓, מלאי ↓, אשראי קל → Price-to-Rent/Income חורג קלות.
• שיא: מחירים ↑ אך הקצב מתמתן, מלאי מתחיל לעלות, DOM מפסיק לרדת, אשראי עדיין קל, פערי מחיר-פונדמנטל גדלים.
• התכווצות: מחירים ↓/יציבים, מכירות ↓, מלאי ו-DOM ↑, אשראי מתהדק.
• שפל: מחירים יציבים-נמוכים, מלאי מתחיל לרדת, אשראי זהיר אבל זמין, שחקנים סבלניים חוזרים.

6) טווחי זמן טיפוסיים לכל שלב (Guidance, לא חוק טבע)

• צמיחה: 3–7 שנים (היסטורית ~5–8, עם חריגות).
• שיא: חודשים ספורים עד כשנתיים (בבועות – מתארך).
• התכווצות: 2–5 שנים (התפלגות מרוכזת 10–20 רבעונים).
• שפל: 1–3 שנים עד התייצבות ועלייה חדשה.
  מבוסס על מחקרי OECD/IMF ועל מחזורי 1990–2010 במדינות מערביות. (IMF)

7) “ארגז כלים” תפעולי לשמאי/יזם/בנקאי

1. מחוון מחזור: בנה ציון 0–100 משוקלל ל-8–10 אינדיקטורים (מחיר, מלאי, DOM, אשראי, שכ״ד).
2. Stress-Test: הנח תרחישי ירידה 10% / 20% / 35% במחיר ו-+200–400 נ״ב בריבית, בדוק DSCR/IRR.
3. כלל תשואה-מימון: אל תרכוש כש-תשואת שכירות גולמית < ריבית אפקטיבית לאורך זמן.
4. קצבי שחרור מלאי: תאם התחלות לביקוש מוכח; צמצם תלות במכירות מוקדמות בשיאים.
5. הגנות חוזיות: הצמדת מחירי קבלן לקונטיינר/חומרי גלם, קובננטים ל-LTV/DSCR.
6. איתות יציאה/כניסה:
   • יציאה/האטה: פער Price-to-Rent/Income בקצה היסטורי + מלאי ו-DOM בעלייה ≥ 3–4 רבעונים.
   • כניסה: ירידה ב-DOM ובמלאי ≥ 2–3 רבעונים, אשראי מתייצב, שכ״ד מתחיל לעלות מהר יותר ממחירי רכישה.

8) הערת הקשר ישראלי

המחזוריות כאן מושפעת מגורמים ייחודיים (היצע קרקע, דמוגרפיה, רגולציה, ביטחון). אלה יכולים להקהות או להחריף את האמפליטודה, אך אינם מבטלים מחזוריות: גם בישראל אנו רואים בשנים 2024–2025 התקלשות בביקוש, מלאי שיאי, והתחלות בנייה יורדות, כמאפייני שלב התכווצות. (Buy It in Israel, Globes)

מקורות מרכזיים (לבחינה והעמקה)

• IMF – משך מחזורי דיור ב-19 מדינות OECD; סטטיסטיקה על התפלגויות משכי עליות/ירידות. (IMF)
• Case-Shiller/Brookings – ירידות מחירים בארה״ב 2006–2008/2011 לפי אזורים. (Brookings)
• CBS/סיכומים עיתונאיים – מלאי דירות חדשות לא-מכורות ~79–81 אלף, ירידות חדות במכירות חדשות מרץ–מאי 2025. (Buy It in Israel, Globes)
• Buyitinisrael – התחלות בנייה Q1-2025 וניתוח מלאי לפי מחוזות. (Buy It in Israel)
• OECD Data – מדדי Price-to-Rent ו-Price-to-Income להשוואה בינ״ל. (OECD)