דירות בהמתנה – מי ימתין למי? פצצת זמן פיננסית

גלית בן נאים היטיבה להציג את הנתונים: עשרות אלפי "דירות בהמתנה" – דירות של משפרי דיור שכבר רכשו דירה חדשה ועדיין לא הצליחו למכור את הישנה.

במבט ראשון זה עוד סעיף טכני במיסוי מקרקעין. במבט שני – זו פצצת זמן פיננסית.

הבעיה האמיתית

רבים מהבעלים בטוחים שהמשבר זמני, ולכן אינם מוכנים להוריד את המחיר במידה הנדרשת. הורדה בשיעור המס הצפוי (8%) לא מספיקה – הפער בין המחיר לשווי עמוק בהרבה.

התוצאה?

• מי שלא ימכור בזמן ייחשב כמשקיע בעל כורחו וישלם מס רכישה.
• מי שתכנן לממן את הדירה החדשה מכספי המכירה – יגלה שהוא תקוע בלי מקורות.
• מי שכבר לקח הלוואת בלון או שנושאת עליו משכנתא על הדירה הישנה – ייאלץ להעמיס משכנתא נוספת, בדיוק כשיכולת ההחזר נשחקת.

לא כל בעלי הדירות באותו מצב

יש מי שנכנס להרפתקה הזו בלי חוב – והוא ישרוד, גם אם ייאלץ להמתין.

אבל רוב בעלי הדירות זקוקים נואשות לכסף מהמכירה כדי לסגור את העסקה החדשה. עבורם, הזמן פועל לרעתם.

הקשר לשוק הרחב

כשהמלאי הזה מצטבר על עשרות אלפי דירות חדשות שלא נמכרות – השוק נכנס למצב של לחץ כפול.

חקיקה שתחזיר את פרק הזמן ל־24 חודשים אולי תדחה את הבעיה, אבל היא לא תפתור אותה: כל עוד המחירים כפולים מהשווי, המשוואה פשוט לא תיסגר.

בשורה התחתונה

רוב רובם של בעלי ה"דירות בהמתנה" יגלו שהם משלמים מס רכישה ונתקעים עם הדירה הישנה, תוך שהם נאלצים לקחת עוד הלוואות.

במילים אחרות – מה שהתחיל כ"שדרוג" דירה, ייגמר כמלכודת חוב.

👉 השאלה האמיתית היא לא "כמה דירות בהמתנה יש", אלא כמה בעלי דירות יצליחו להמתין לפני שהמערכת הפיננסית תפסיק להמתין להם.

הפוסט של גלית בן נאים מיום 19.9.2025

22,500 דירות בהמתנה.

• מרכז – כ־3,500 דירות, כ־6.5 חודשי היצע.
• חובות – גם סביב 3,500, כ־6 חודשי היצע.
• חיפה – כ־3,200, כ־6 חודשי היצע.
• ב"ש – כ־3,000, כ־5.5 חודשי היצע.
• ירושלים – כ־2,600–2,700, כ־5 חודשי היצע.
• נתניה/שרון – סביב 2,000, כ־4 חודשי היצע.
• ת"א – כ־1,700, כ־4 חודשי היצע.
• חדרה – כ־800, כ־3 חודשי היצע.
• נצרת – כ־600, כ־2 חודשי היצע.
• טבריה – כ־300, כ־1 חודשי היצע.

ביחד – המספר הכולל מתכנס ל־כ־22,500 דירות, בדיוק כפי שגלית כתבה בפוסט.

הפוסט של גלית מיום 27.9.2025

פתיחה: משחק שנשלט על ידי מעטים

דמיינו לרגע משחק כדורגל. המגרש הירוק, הקהל נרגש ביציעים, השחקנים מתחממים. אבל במשחק הזה יש בעיה – שתי קבוצות חזקות במיוחד משחקות לפי חוקים שהן עצמן קבעו, בעוד אנחנו, השמאים, עומדים בצד כשופטים עם משרוקית שקולה לא תמיד נשמע. זוהי תמונת המצב בשוק הנדל"ן הישראלי. שוק שאיננו חופשי באמת, אלא זירה מווסתת ומנוהלת, שבה שחקנים דומיננטיים – הבנקים מצד אחד והקבלנים מצד שני – מכתיבים את קצב המשחק, את כיוונו, ובמידה רבה גם את תוצאותיו. אני, כשמאי נדל"ן ותיק, מביט במשחק הזה מדי יום. אני רואה כיצד החוקים נפרצים, כיצד מניפולציות מופעלות, וכיצד הציבור – הרוכשים, המשקיעים הקטנים, הזוגות הצעירים – הם אלו שבסופו של יום משלמים את המחיר. בואו נפרק את האלגוריה הזו ונבחן מה היא אומרת על המציאות בשוק הנדל"ן.

חלק א': ניתוח האלגוריה – השמאי כשופט בזירה משובשת

1. השמאים כשופטים: כשופט במגרש הכדורגל, השמאי איננו קובע מי ינצח או יפסיד. תפקידו אינו לכבוש שערים או לבלום מהלכים. תפקידו הוא לוודא שהמשחק מתנהל לפי הכללים – חוקים, תקנות, ונהלים מקצועיים שנקבעו על ידי הרגולטורים והמערכת המקצועית. השמאי מביט, מעריך, מתעד, ומדווח. וכאשר יש חריגה מהכללים, הוא אמור "לשרוק" – להתריע, לסמן, להצביע על אי-סדרים. אך האם המשרוקית שלנו חזקה מספיק כדי להישמע בתוך ההמולה של המגרש?2. שוק הנדל"ן כמשחק לא חופשי:האם שוק הנדל"ן הוא באמת שוק חופשי? התשובה המורכבת היא: לא ולא. זהו שוק המנוהל באופן הדוק על ידי גורמים חזקים:

• הבנקים – השופעים את הכסף, מכתיבים את תנאי המימון, ומחליטים מי יוכל לקנות בית ובאילו תנאים. הם קובעים את הריבית, מחליטים מי כשיר למשכנתא, ובאיזה היקף אשראי יינתן לקבלנים. בדיוק כמו בעלי הקבוצות העשירים, הבנקים מכתיבים במידה רבה את חוקי המשחק.
• הקבלנים – למרות עוצמתם מול הרוכשים, הם לעתים קרובות "שבויים" של המערכת הבנקאית. הם תלויים במימון, באישורים, בהיתרים, ובתהליכים בירוקרטיים ארוכים. כך, מה שנדמה כתחרות חופשית בין קבלנים, הוא למעשה משחק מתואם שבו כולם פועלים תחת אותן מגבלות מערכתיות.
• המדינה והרגולטורים – כמו ההתאחדות לכדורגל, הם קובעים חוקים ומנהלים את המגרש, אך לעתים קרובות מושפעים מהשחקנים החזקים.

3. כללים שנפרצו: כשהשופט במגרש לא שורק על עבירות, המשחק משתבש. בשוק הנדל"ן, זה מתבטא בתופעות כמו:

• מחירים מנופחים שאינם משקפים את ערך האמיתי של הנכסים.
• חוסר שקיפות בעסקאות ובמידע רלוונטי לרוכשים.
• יצירת מצג שווא של מחסור כדי להעלות מחירים.
• דחיפת רוכשים למינוף גבוה ומסוכן.
• תיאום מחירים בין קבלנים באזורים מסוימים.

חלק ב': מי השחקנים במשחק הנדל"ן?

בואו נרחיב את האלגוריה ונזהה את כל השחקנים במגרש:

• הבנקים והמוסדות הפיננסיים – בעלי הקבוצות העשירים, שמממנים את המשחק ומכתיבים תנאים.
• הקבלנים והיזמים – השחקנים המרכזיים במגרש, אבל גם הם לפעמים כבולים בחוזים ובמגבלות.
• רוכשי הדירות – הקהל ביציעים, שמשלם כרטיס יקר לצפות במשחק, אך נדחק לפינות צרות והולך ומתרחק מהמגרש עם עליית המחירים.
• המשקיעים – המאמנים והסוכנים, שמביטים על השוק בעיניים עסקיות ומחפשים את הרווח הבא.
• המדינה והרגולטורים – ההתאחדות לכדורגל, שאמורה לקבוע חוקים הוגנים אך לעתים קרובות מתפשרת מול השחקנים החזקים.
• השמאים – השופטים, שאמורים להבטיח משחק הוגן אך לא תמיד יש להם את הכלים או האפשרות לאכוף זאת.

חלק ג': כיצד המשחק משובש? – המניפולציות בשוק הנדל"ן

אילו שריקות היה על השמאי לשרוק בשנים האחרונות? הנה כמה דוגמאות למניפולציות שמשבשות את המשחק:1. "מחסור מתוכנן"

במשחק רגיל, היצע וביקוש אמורים לקבוע את המחיר באופן טבעי. אבל מה קורה כשקבלנים ובעלי קרקעות גדולים מחזיקים מלאי ומשחררים דירות בקצב מדוד כדי לשמור על רמת מחירים גבוהה? האם זו אינה "עבירה" על חוקי השוק החופשי?2. "משחק קבוצתי מתואם"

בכדורגל נקי, כל קבוצה משחקת למען ניצחונה. אבל מה קורה כשקבלנים באזור מסוים מתאמים (גם אם לא באופן רשמי) רמות מחירים דומות? כשכולם משחררים דירות באותו מחיר למ"ר, זו עוד עדות לכך שהמשחק אינו באמת חופשי.3. "שער עצמי מכוון"

כאשר בנקים מעודדים רכישות נדל"ן באמצעות תנאי אשראי נוחים בתקופות מסוימות (ריבית נמוכה, משכנתאות מוגדלות), ואז מצמצמים את האשראי – הם למעשה משחקים במחירי הנדל"ן כלפי מעלה ומטה. זו מניפולציה שמחייבת שריקת שופט חזקה!4. "החלפת שחקנים באמצע משחק"

כמה פעמים קרה שפרויקטים שווקו לזוגות צעירים, אך בפועל נרכשו בכמויות גדולות על ידי משקיעים (לפעמים באמצעות "עסקאות מבעוד מועד")? זו תופעה המשבשת את המטרה החברתית של בנייה למגורים.

חלק ד': מה תפקידו של השופט במגרש משובש?

מהו תפקידו של השמאי במציאות כזו? האם אנחנו רק "שופטי קו" פסיביים, או שיש לנו אחריות גדולה יותר?1. שמירה על אובייקטיביות

למרות הלחצים, תפקידו הראשון של השמאי הוא להישאר אובייקטיבי – להעריך נכסים לפי ערכם האמיתי ולא לפי ציפיות השוק או לחצים חיצוניים. זה דורש אומץ מקצועי.2. התרעה על מניפולציות

כמו שופט טוב, השמאי חייב להיות מוכן "לשרוק" כאשר הוא מזהה מניפולציות – לציין בדו"חות כאשר מחירים נראים מנופחים או כאשר ישנם תנאים חריגים בשוק.3. חינוך הציבור

תפקיד נוסף שאינו פחות חשוב הוא להסביר לציבור – הקהל ביציעים – מה קורה באמת במגרש. להנגיש ידע, להסביר מגמות, ולעזור לרוכשים להבין טוב יותר את ה"משחק" שבו הם משתתפים.4. הצעות לשיפור המשחק

השמאים, כמי שרואים את שוק הנדל"ן מקרוב, יכולים וצריכים להציע הצעות לשיפור – רפורמות, שינויי רגולציה, ודרכים לעשות את המשחק הוגן יותר.

חלק ה': קריאה לפעולה – משחק הוגן יותר

מה צריך לקרות כדי שמשחק הנדל"ן יהיה הוגן יותר? הנה כמה הצעות:1. שקיפות מלאה

כל עסקה, כל מחיר, כל תנאי – צריכים להיות גלויים ונגישים לציבור. בדיוק כמו שתוצאות משחקי הכדורגל גלויות לכולם.2. רגולציה מאוזנת

חוקי משחק ברורים שמגבילים מניפולציות אך לא חונקים את השוק. רגולציה שמגינה על הצרכנים מבלי לפגוע בהתפתחות הענף.3. הגברת התחרות

עידוד שחקנים חדשים להיכנס למגרש – קבלנים קטנים ובינוניים, מודלים אלטרנטיביים למימון, ומתחרים לבנקים המסורתיים.4. חיזוק מעמד השמאים

על השופטים להיות עצמאיים, מוגנים מלחצים, ומצוידים בכלים לאכיפת החוקים. שמאות עצמאית היא נדבך חיוני בשוק בריא.5. חינוך פיננסי

הקהל צריך להבין טוב יותר את חוקי המשחק. חינוך פיננסי נרחב יעזור לרוכשים להתמודד טוב יותר עם השוק.

לסיכום: קריאה אישית

כיצד אתם מרגישים כשאתם צופים במשחק שבו הכללים לא נשמרים? כך מרגישים רבים בשוק הנדל"ן הישראלי – מתוסכלים, חסרי אונים, ולפעמים אף מרומים. האלגוריה של "שמאי הנדל"ן כשופט" אינה רק דימוי ספרותי – היא משקפת אחריות אמיתית. אנחנו, השמאים, ניצבים מול אתגר מקצועי ומוסרי: לשמור על הגינות המשחק גם כאשר הכוחות סביבנו מנסים לכופף את החוקים. הגיע הזמן ל"שריקה" חזקה וברורה. לא רק לסמן עבירות נקודתיות, אלא להתריע בקול רם על המצב הכולל של המשחק. זו האחריות שלנו כלפי הציבור, כלפי המקצוע, וכלפי העתיד של שוק הנדל"ן הישראלי. כי בסופו של יום, כולנו – שמאים, רוכשים, קבלנים, בנקאים ורגולטורים – רוצים לראות משחק הוגן, שכל המשתתפים בו יכולים ליהנות ממנו.

כשהשופט שותק – שוק הנדל"ן כמגרש שבור 

תארו לעצמכם משחק כדורגל. שתי קבוצות מתמודדות על המגרש: האחת בתלבושת בנקאית, השנייה בלבוש קבלני. היציעים מלאים בצופים – רוכשי דירות, זוגות צעירים, משקיעים קטנים. והשופט? הוא עומד במרכז המגרש, משרוקית בפיו – אך עיניו קשורות.המשחק מתנהל. עבירות קשות מתבצעות מול עיניו. יש תיאום מהלכים, התחזויות, הצגות. הכדור לא תמיד נכנס לשער – אבל התוצאה נרשמת בכל זאת. השופט שותק. הוא "רק מדווח".

שמאים כשופטים – מהות התפקיד שנשכחה

בדימוי הזה, השמאים הם השופטים. הם אינם קובעים את מחירי הדירות – אך הם נדרשים לבדוק אם העסקאות נעשות לפי כללים: הגינות, שקיפות, סבירות כלכלית, ועמידה בתקנות. השמאי המקצועי אמור לשרוק כאשר השוק מאבד שליטה – לא רק להעתיק מחירים קודמים ולקרוא לזה "שווי שוק".השתיקה המקצועית – או העצימת עיניים – מאפשרת לשוק להמשיך לדהור מבלי בקרה. תפקידו של השמאי הוא לא רק לתאר את מה שקורה – אלא להתריע כשמשהו לא תקין.

שוק לא חופשי – אלא מבוים

שוק הנדל"ן בישראל אינו פועל על פי חוקי ההיצע והביקוש הטהורים. זהו שוק מנוהל, לעיתים אף מתוזמר.שני שחקנים מרכזיים מכתיבים את מהלך המשחק:

• הבנקים – באמצעות מדיניות אשראי, מגבלות על ליווי פיננסי, דרישות הון עצמי ודוחות אפס – למעשה קובעים את ריצפת המחיר בשוק.
• הקבלנים – שבויים בידי המערכת הבנקאית, נאלצים לשחק לפי כללי המימון, גם כשהם אינם ריאליים.

המחירים אינם נקבעים לפי ערך כלכלי או תשואה, אלא לפי מגבלות האשראי, שיקולי מאזנים והנדסת תדמית. אין כאן שוק חופשי – יש כאן שוק שנשלט מלמעלה.

כשכללי המשחק נשברים

כמו במשחק שבו לא שורקים לעבירה:

• יש מניפולציות – תיאום מחירים בין שחקנים חזקים, הסתרת מלאים, קמפיינים תקשורתיים שיווקיים במסווה של חדשות.
• יש ספסרות – דירות נמכרות על הנייר ומוחזרות מיד לשוק.
• יש פגיעה בציבור – רוכשים שנטלו הלוואות ל-30 שנה במחיר כפול מהשווי הכלכלי של הדירה.

וכל זה קורה – כשהשופט שותק.

הרחבת הדימוי – מי עוד על המגרש?

• הקהל – ציבור הרוכשים, שמקווה למשחק הוגן. מריע כשיש גול, גם אם היה נבדל.
• המאמנים – יועצי משכנתאות, משווקים, מתווכים. מכתיבים אסטרטגיה כלכלית לרוכשים.
• ההתאחדות – המדינה. משרד האוצר, רשות מקרקעי ישראל, בנק ישראל. לעיתים מתערבת במשחק, לעיתים שותקת.
• ה-VAR שלא מופעל – פיקוח ציבורי, ביקורת חיצונית, תקשורת חוקרת, בתי משפט – שמגיבים באיחור או כלל לא.

דוגמאות מהמציאות

• עסקאות בפריפריה במחירים מופרכים שאינם תואמים תשואה או ערך כלכלי.
• קבלנים שקרסו לאחר שנמנע מהם להוריד מחירים – כדי לא לפגוע בליווי הבנקאי.
• רוכשים מאופקים, דימונה, נתיבות, שלא הצליחו לעמוד בהחזר – כי רכשו דירה בשיא, במימון כמעט מלא, בהבטחת שווא של "שוק חם".

אז מי ישרוק?

כדי שהשוק יתנהל כשורה, צריך להחזיר את תפקיד השופט – השמאי – למקומו המקורי:

• לדרוש בדיקת סבירות כלכלית ולא רק השוואת מחירים.
• לשרוק כששוק יוצא מפרופורציה.
• לאשר עסקאות רק כשהן עומדות בתנאים הגיוניים.

כי שוק שמנוהל מבלי אכיפה – הוא לא שוק חופשי. הוא הצגה.

פנייה אישית לסיום

כיצד אתם מרגישים כשאתם צופים במשחק שבו הכללים לא נשמרים? כשיש תוצאה – אבל הדרך אליה רצופה בעבירות, הטעיות ותחושת עוול?

כך מרגישים אלפי ישראלים בשוק הנדל"ן. המשחק נמשך, אבל התחושה – שהמשחק מכור.

קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה

תחת הנחה שמבצעי הקבלנים במימון ובספיגת ריביות הם הנחה ממוצעת של 10 אחוז לדירה, שלא בא לידי ביטוי במחיר החוזה, מהו שיעור מס הרכישה העודף - בכסף, ששילמו הרוכשים ביתר לעומת מצב בו. מחיר החוזה היה נמוך בעשרה אחוז?

בהנחה שמחיר החוזה של הדירה הוא 3,000,000₪, והקבלן מעניק הנחה של 10% שאינה באה לידי ביטוי במחיר החוזה (כלומר בפועל המחיר ללקוח הוא 2,700,000₪ אך מס הרכישה מחושב לפי 3,000,000₪):

• מס הרכישה לפי מחיר החוזה (ללא הנחה): 45,538₪
• מס הרכישה לו היה מחיר החוזה נמוך ב-10% (כלומר 2,700,000₪): 30,538₪

כלומר, הרוכשים שילמו מס רכישה עודף של 15,000₪ לעומת מצב בו ההנחה הייתה מגולמת במחיר החוזה של הדירה.החישוב מתבסס על מדרגות מס הרכישה לדירת מגורים יחידה לשנת 2025, כנהוג בישראל.

במהלך שנת 2024 נמכרו בישראל כ-45,640 דירות חדשות. אם נניח שמס הרכישה העודף על כל דירה (בשל אי גלום הנחת קבלן בשיעור 10%) הוא כ-15,000₪ לכל דירה, סך מס הרכישה העודף ששילמו כלל הרוכשים עבור כל הדירות החדשות שנמכרו הוא כ-684.6 מיליון שקל.

בשנת 2025 עד חודש אוגוסט נמכרו בישראל בהערכה זהירה כ-23,000 דירות חדשות. בהנחה שמס הרכישה העודף בגין כל דירה עמד על כ-15,000₪ לדירה (עקב אי-גלום הנחת קבלן בגובה 10% במחיר החוזה), סך מס הרכישה העודף ששילמו כלל הרוכשים עד כה השנה עומד על כ-345 מיליון שקל.

בחישוב משולב של שנת 2024 (כ-684.6 מיליון שקל) ושנת 2025 עד אוגוסט (כ-345 מיליון שקל), סך מס הרכישה העודף ששילמו הרוכשים בגין דירות חדשות מגיע לכ-1.03 מיליארד שקל בשל אי-גלום ההנחה במחיר החוזה.

מדובר בסכום עתק שלא נבע ממחירי הדירות עצמם, אלא רק מאי-גלום ההנחות בפועל במחיר החוזה, שיצר תשלום מס רכישה עודף בהיקף של מעל מיליארד שקל בשנתיים בלבד—נטו מהטעות או העיוות בחישוב.

אפשר בהחלט לטעון שהפער בסכום מס הרכישה שמשולם מעבר למה שהיה אמור להיות עקב אי-גלום ההנחות במימון ובספיגת ריביות הוא נזק כלכלי משמעותי שנגרם לרוכשים. אם לשפוט לפי הנתונים, נזק זה מגיע לפי ההערכות לכ-1 מיליארד שקל לשנתיים.

עם זאת, כשמדברים על "נזק שגרם ללמ״ס", יש להיזהר במונחים: הלמ״ס איננה גורם שמקורו בנזק, אלא גוף סטטיסטי שמפרסם נתונים ומדדים כלכליים. הלמ״ס מציג נתונים שנאספים מהגורמים הרשמיים, ולא אחראי על מדיניות המס או על שיטות החישוב של מס הרכישה.אם הכוונה היא שמנהל מדיניות המס או רשות המסים (שמתבססת על הדוחות והמחירים המדווחים) אחראים לכך שהרוכשים משלמים מס רכישה עודף, אז ניתן לטעון כי יש כאן עיוות חוקי או פרוצדורלי שגרם לנזק כלכלי גדול לרוכשים, שעלול להיתפס כבעיה מערכתית שיש לבחון ולתקן.לכן, מבחינה טכנית הלמ״ס אינה הגורם "שגרם" לנזק, אך בהחלט ניתן להצביע על כך שהמערכת שמבוססת על הנתונים והחישובים בהם משתמשות הרשויות פוגעת כלכלית ברוכשים.

אם נניח שמחירי הדירות החדשות המנופחים משפיעים גם על מחירי הדירות היד שנייה, שעדיין לא ירדו בהתאם ונותרו גבוהים, אז יש להניח ששיעור מס הרכישה העודף ששולמו עולה מאוד.המס הרכישה לדירת מגורים יחידה מחושב במדרגות הבאות לשנת 2025:

• עד 1,978,745 ₪ - פטור ממס
• מ-1,978,745 ועד 2,347,040 ₪ - 3.5%
• מ-2,347,040 ועד 6,055,070 ₪ - 5%
• מ-6,055,070 ועד 20,183,565 ₪ - 8%
• מעל 20,183,565 ₪ - 10%

אם מחירי הדירות בפועל היו נמוכים בכ-10% עבור דירות חדשות, אך מחירי דירות יד שנייה נשארו במפלס גבוה, הרוכשים ששילמו מס רכישה על מחירים גבוהים יותר בפועל בפועל, בתשלום מס עודף, היו משלמים פחות לו מחירי הדירות החדשות היו מקרינים בצורה נכונה על שוק היד שנייה. שיעור מס הרכישה העודף בשנים 2024 ו-2025 יכול להיות גבוה גם מעבר ל-10% עקב העובדה שמס הרכישה מחושב באופן פרוגרסיבי. כלומר, במקרים בהם מחיר הדירה גבוה, תשלום המס העודף בשקלול כל סך המס יכול להיות משמעותי ביותר. בהסתמך על החישוב הקודם שביצענו, שבו הנחנו מס רכישה עודף ממוצע של כ-15,000 ₪ לדירה (10% הפרש במחיר דירה), ובמספר דירות חדשות שנמכרו, המס העודף הכולל עומד על כ-1.03 מיליארד שקל. אם נוסיף לכך כי מחירי הדירות הישנות לא ירדו בהתאם ונותרו גבוהים, אז ניתן להעריך שהנזק הכלכלי הריאלי והרוחבי על כלל הרוכשים יכול להיות אף גבוה יותר מהחישוב הפורמלי שהסתמך רק על דירות חדשות.לכן, שיעור המס רכישה העודף בפועל, בשקלול כל השוק, יכול להיות גבוה יותר מ-10%, משקלול המס העודף על מחירי דירות גבוהים יותר בשוק היד שנייה, בנוסף לדירות החדשות.

לסיכום: התרגיל עם מחירי הדירות החדשות והתשלום על מס רכישה לפי מחירים לא אמיתיים יוצר פער משמעותי בתשלום המס הכולל, שיכול להיות גבוה משמעותית מ-10% בפועל, בהתאם להתקדמות מחירי יד שנייה שלא ירדו כראוי.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2024, נמכרו כ-55,400 דירות יד שנייה בישראל, ובשנת 2025 עד כה (לפחות עד אוגוסט) נרשמה מגמה דומה או מעט נמוכה, נשתמש בהערכה של כ-40,000 דירות יד שנייה ל-2025 עד היום.

מחיר ממוצע של דירת יד שנייה בשנת 2024 עמד על כ-2.5 מיליון שקל.

כעת נוכל לבצע חישוב בהתאם למספר דירות היד שנייה שנמכרו ולמחיר הממוצע שלהן כדי להעריך את היקף מס הרכישה העודף שנוצר עקב השפעת מחירי הדירות החדשות המנופחים על שוק היד שנייה.

המחיר הממוצע לדירת יד שנייה במחצית הראשונה של 2024 עמד על כ-2.08 מיליון שקל, ובשנת 2024 כולה על כ-2.5 מיליון שקל בממוצע.

מספר דירות יד שנייה שנמכרו בשנת 2024 עמד על כ-55,400 דירות, ובשנת 2025 עד היום כ-40,000 דירות (הערכה).

נחשב את שיעור מס הרכישה העודף לשנים אלו, בליווי ההנחה שהמחיר הממוצע בדירה אמור להיות נמוך בכ-10% (בהשפעת הנחת הקבלן שמתגלה רק בדיעבד), אך בפועל המחיר נשאר כפי שפורסם. הנחות נוספות לגבי מדרגות מס רכישה קיימות ועולות פרופורציונלית למחיר, בהתאם למדרגות המס. עכשיו אבצע חישוב המשקף נזק מס רכישה עודף לדירות יד שנייה בשנים 2024 ו-2025, על בסיס ההנחות האלה.

אחשב כעת את שיעור מס הרכישה העודף ששולם בשוק היד השנייה בשנים 2024 ו-2025, בהתחשב במכירות, מחירי ממוצעים ומדרגות מס רכישה לדירה יד שנייה:

• מחיר ממוצע דירה יד שנייה: כ-2.5 מיליון ₪
• מחיר עם 10% הנחה (פער לא מגולם): כ-2.25 מיליון ₪
• מספר דירות יד שנייה שנמכרו ב-2024: כ-55,400
• מספר דירות יד שנייה שנמכרו ב-2025 עד היום: כ-40,000

מדרגות מס רכישה לדירה שנייה לשנת 2025:

• עד 6,055,070 ₪: 8%
• מעל 6,055,070 ₪: 10%

חישוב מס רכישה על המחיר המלא: 2.5 מיליון ש"ח * 8% = 200,000 ש"ח לדירה

חישוב מס רכישה על מחיר עם 10% הנחה: 2.25 מיליון ש"ח * 8% = 180,000 ש"ח לדירה פער מס רכישה לדירה: 20,000 ש"ח סה"כ לדירות שמכרו בשנת 2024 ו-2025 (95,400 דירות):

95,400 * 20,000 = 1,908,000,000 ש"ח (כ-1.9 מיליארד שקל מס רכישה עודף)כלומר, שנתי מס רכישה עודף בשוק היד השנייה הוא כ-1.9 מיליארד שקל בשנים 2024 ו-2025 יחד, בעקבות ההשפעה של המחירים המנופחים על חישוב המס בשוק זה.

אם נוסיף את מס הרכישה העודף על דירות החדשות שעמד על כ-1.03 מיליארד שקל לשנים 2024-2025, לסכום של כ-1.9 מיליארד שקל מס הרכישה העודף בשוק היד השנייה, אז סך המס הרכישה העודף הכולל בשני השווקים יחד מגיע לכ-3 מיליארד שקל בשנים 2024 ו-2025 עד היום .מדובר בנזק כלכלי עצום שנגרם לרוכשי הדירות כתוצאה מאי-גלום ההנחות ושיטת חישוב המס הנוכחית.

הפער בין מס הרכישה העודף בדירות יד שנייה לעומת דירות חדשות נובע בעיקר ממספר סיבות:

• מחיר ממוצע דירות יד שנייה גבוה יחסית בדירות 4-5 חדרים ויוקרה: המחיר הממוצע של דירת יד שנייה בשנת 2024 עמד על כ-2.5 מיליון שקל, כאשר דירות גדולות יותר ויוקרתיות נושאות מחירים גבוהים אף יותר.
• כמות גדולה משמעותית של מכירות בשוק היד שנייה לעומת דירות חדשות: בשוק היד שנייה נמכרו כ-95,400 דירות בשנים 2024 ו-2025 עד כה, בעוד דירות חדשות נמכרו כ-65,000 בלבד באותה תקופה.
• מדרגות המס הכלליות מחייבות מס גבוה יותר על דירות יד שנייה בשל המחירים הגבוהים יחסית ושיעור המס הגבוה לדירה שנייה (8% לעומת מדרגות נמוכות יותר לדירה ראשונה).
• דירות יד שנייה כוללות מגוון רחב יותר של נכסים, כולל דירות יוקרה ומרכזי ערים עם מחירים גבוהים יותר, שמשפיעים על ממוצע השוק.

לכן, העובדה שמס הרכישה העודף בשוק היד השנייה גדול יותר נובעת מהשילוב שבין מחירי דירות יחסית גבוהים וכמות מכירות גדולה יותר בשוק זה בהשוואה לשוק הדירות החדשות.

היטל ההשבחה בצל חוק המטרו – בין בועה למציאות

מבוא

חוק המטרו נועד לאפשר את קידום אחד ממיזמי התשתית הגדולים בתולדות המדינה – רשת רכבות תחתיות במטרופולין תל אביב. אחד ממקורות המימון המרכזיים לחוק הוא היטל ההשבחה, המוטל על בעלי מקרקעין שנהנים מהעלאת ערך נכסיהם עקב תכנון ופיתוח המטרו. החוק מאפשר לרשויות המקומיות לגבות היטל בגובה של עד 72% מההשבחה – שיעור חריג וגבוה במיוחד ביחס להיטל ההשבחה הרגיל (50%).

מדריך זכויות בנייה בסביבת תחנות המטרו

בעיית בסיס: תחשיבי היטל על מחירי שיא בועתיים

הרשויות מסתמכות בקביעת החיוב על מחירי השיא שנרשמו בשנים האחרונות – מחירים שהיו תוצאה של בועה נדל"נית. אלא שכיום, כשהשוק נמצא בצניחה חדה במכירות ובמחירים, ברור שהמחירים ההיסטוריים אינם משקפים את השווי הכלכלי האמיתי.בעלי קרקעות ונכסים עלולים להידרש לשלם היטלים עצומים, המבוססים על נקודת מוצא מנופחת, בשעה שערכי המימוש בשוק נמוכים בהרבה.

שווי מול מחיר – הפער הדרמטי

במצב בריא, מחיר ושווי נוטים להתלכד. אך בשוק בועתי – כמו זה של השנים האחרונות – המחירים התרחקו מהשווי הכלכלי.

• היטל השבחה לפי מחיר בועתי = חיוב מופרז ולא ריאלי.
• היטל השבחה לפי שווי אמיתי = חיוב הוגן, המותאם לערך הנכס בפועל.

פער זה עשוי להגיע למאות אלפי ואף מיליוני שקלים לנכס בודד, והוא צפוי להוליד שורה של מאבקים משפטיים ומקצועיים.

ההשלכות הצפויות

1. עימותים מול הרשויות – בעלי נכסים ידרשו חישוב מבוסס שווי ולא מחירי עבר.
2. עומס על ועדות הערר ובתי המשפט – גל ערעורים בלתי נמנע.
3. סיכון לתקבולי המטרו – מקור התקציב עלול להתעכב או להצטמצם.

הרציונל הנכון בשוק בועתי

בהיטלי השבחה בהיקפים כה גבוהים, יש הכרח לבצע את התחשיבים על בסיס שווי אמיתי. רק כך ניתן להבטיח חיוב הוגן ולמנוע עיוותים משפטיים וכלכליים. חיוב המבוסס על מחירים מנופחים יפגע בציבור ויחשוף את המערכת לעימות מתמשך.

בשולי הדברים – מס שבח

אותו עיוות מתרחש גם בתחום מס השבח. רוכשי נכסים בשנים האחרונות שילמו מסים מיותרים שנגזרו ממחירים בועתיים – מס עודף שאינו תואם את ערך הנכס. כאן מתחדד הצורך ברפורמה מקיפה בשיטת החיוב במסים ובהיטלים, שתבחין בין מחיר מנופח לבין שווי ריאלי.

קריאה לפעולה

• לרשויות – לאמץ מתודולוגיה כלכלית המבוססת על שווי אמיתי, ולא על מחירי בועה, כחלק מהיערכות אחראית למשבר.
• לבעלי נכסים – להתאגד, לדרוש הערכות שווי כלכליות, ולהגן משפטית על זכויותיהם מול חיובים לא סבירים.

סיכום

חוק המטרו הוא פרויקט לאומי חיוני, אך שיטת המימון שלו באמצעות היטלי השבחה ומסי שבח מנופחים חושפת את הציבור לעיוותים חמורים. החלת חיובים לפי מחירי שיא שאינם ריאליים היא עוד חוליה במעגל רחב של נפגעים – עוד עדות חיה לנזקים הרבים שגרמה בועת הנדל"ן.

בסך הכול, בפרויקט המטרו של מטרופולין תל אביב מתוכננות 109 תחנות מטרו לאורך 3 קווים שונים, באורך כולל של כ-150 ק"מ. כלומר, מדובר בקווים משולבים מארוכים בהרבה מ-15 ק"מ, עם כיסוי נרחב של אזור המרכז ו-24 רשויות מקומיות שונות.לפי נתוני נת"ע והרשויות המתכננות:

• קו M1 — אורך של כ-85 ק"מ עם 62 תחנות.
• קו M2 — כ-26 ק"מ עם 22 תחנות.
• קו M3 — כ-40 ק"מ עם 24 תחנות.

סך כל האורך של שלושת הקווים הוא כ-150 ק"מ, וכמות התחנות הכוללת היא 109.nta+3 לכן התשובה לשאלתך היא: לא, הקווים אינם באורך כולל של 15 ק"מ, אלא הרבה יותר — כ-150 ק"מ הכוללים 109 תחנות מטרו.

שלושת קווי המטרו בגוש דן מפרטים במסלולים הבאים:קו M1 (קו צפון-דרום, באורך כ-85 ק"מ):

• מחבר את ערי השרון בצפון (כגון רעננה, הרצליה, רמת השרון, כפר סבא, הוד השרון) דרך מרכז תל אביב אל ערי הדרום במטרופולין (בת ים, חולון, ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, באר יעקב, רמלה ולוד).
• עובר בצירי ראשיים כמו דרך נמיר ויגאל אלון בתל אביב.
• כולל תחנות משמעותיות כמו אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון ארץ ישראל, סימטר הבינתחומי, והשילוב עם רכבות ותחנות רכבת ישראל (כגון סבידור מרכז, השלום, ההגנה, גלילות וצומת חולון).
• חלקו הצפוני באזור ערי השרון הוקפא עקב התנגדויות.
• הקו מתחבר למערכות הסעות נוספות – קווי רכבת קלה ירוק, סגול ואדום בתחנות מרכזיות.
• קו זה מהווה עמוד השדרה של מערכת המטרו והקו הארוך והיקר ביותר.

קו M2 (קו מזרח-מערב, כ-25-26 ק"מ):

• עובר דרך מרכז תל אביב וקושר את פתח תקווה, רמת גן, בני ברק, גבעתיים ותל אביב.
• כולל תחנות לאורך צירי מזרח-מערב מרכזיים.
• מתמקד בשילוב בין הערים המזרחיות של המטרופולין והמרכזית.

קו M3 (קו חצי טבעתי, כ-32-40 ק"מ):

• יוצר חיבור חצי טבעתי במטרופולין.
• מחבר בין ערים כמו בת ים, חולון, אזור, אור יהודה, גבעת שמואל, קריית אונו, פתח תקווה, תל אביב, רמת השרון והרצליה.
• מקשר בין אזורים צפוניים ומערביים של הגוש, ומציע שילוב עם אזורי פיתוח עתידיים.

לסיכום, שלושת הקווים יוצרים רשת תחבורה תת-קרקעית מקיפה באורך כולל של כ-150 ק"מ עם 109 תחנות, המחברת בין ערי השרון בצפון וערי הדרום במרכז משולב עם תחבורה ציבורית נוספת באזור המטרופולין תל אביב.

הקניית בעלות במתחם ההשפעה של תמ"א 70 - מרחב תחנות המטרו

ימי שיווק (DOM) – מדד הלב של שוק הנדל"ן

מבוא

בין כל מדדי הנדל"ן – מחירים, תשואות, מלאי לא־מכורות – יש מדד אחד שמספק אינדיקציה חדה בזמן אמת על מצב השוק: ימי שיווק (DOM – Days on Market).

מדובר במספר הימים הממוצע שנכס שוהה בשוק מרגע הפרסום ועד לחתימת הסכם מכר (או שכירות, בשוק השכירות). שינויים ב-DOM יכולים לאותת לנו מוקדם יותר ממדדי המחיר על שינויים בביקוש ובהיצע.

1. מה מודד DOM?

DOM הוא משך הזמן הממוצע שנדרש למכור נכס או להשכירו, והוא מושפע ישירות:

• מביקוש – כמה קונים או שוכרים פועלים בשוק.
• מהיצע – כמות הנכסים הזמינים.
• מתמחור – עד כמה המחיר המבוקש תואם את ערך השוק.
• מתנאים כלכליים כלליים – ריבית, אשראי, מצב תעסוקה, ביטחון.

2. למה DOM חשוב יותר ממה שחושבים

• איתות מוקדם למגמות: עלייה חדה ב-DOM יכולה להתרחש חודשים לפני שמחירי העסקאות מתחילים לרדת.
• בקרת אסטרטגיית תמחור: לוחות זמנים קצרים מלמדים שהמחיר תואם ביקוש; לוחות ארוכים מאותתים על הצורך בהפחתה או שינוי בשיווק.
• אבחון מצב שוק מקומי: DOM יכול להשתנות מאוד בין אזורים שונים באותה עיר.
• כלי במשא ומתן: קונה שמזהה נכס עם DOM גבוה יכול לנצל זאת להנחות.

3. רמות DOM ואינטרפרטציה כללית

הערה: בשוק הנדל"ן המסחרי, הטווחים ארוכים בהרבה ולעיתים נמדדים בחודשים או שנים.

4. דוגמאות מהשוק הישראלי

• 2021–תחילת 2022: DOM במרכז הארץ לדירות 3–4 חדרים עמד לעיתים על פחות מ-20 יום – מכירות כמעט מיידיות עקב ריבית אפסית וביקוש עודף.
• 2024–2025: לפי נתוני לוחות ומתווכים, במרכז הארץ DOM חצה ברוב האזורים את ה־60–90 יום, ובפרויקטים יזמיים חדשים לעיתים אף 120+ יום. נתון זה תואם את העלייה במלאי הדירות הלא־מכורות ואת הירידה בהיקפי העסקאות.

5. שימושים מקצועיים

לשמאים:

• חיבור נתוני DOM לאזורים שונים מאפשר לבחון עד כמה המחיר בשומות הוא פונדמנטלי או משקף אופוריה/פסימיות רגעית.

ליזמים וקבלנים:

• DOM גבוה עלול לשבש תזרים צפוי. התאמת קצב הבנייה והפריסות בהתאם היא קריטית למניעת הצטברות מלאי.

לבנקים ומלווים:

• DOM משמש כאינדיקטור סיכון במימון פרויקטים. עלייה מתמשכת ב-DOM באזורי יעד מחייבת זהירות בהעמדת אשראי.

למשקיעים פרטיים:

• מעקב אחרי DOM יכול לסמן את הזמן הנכון לכניסה לשוק או ליציאה ממנו.

6. DOM כחלק ממחזוריות השוק

בשלב צמיחה, DOM נוטה לרדת בהתמדה.

בשלב שיא, DOM מתייצב ולעיתים מתחיל לעלות קלות – סימן להתקררות.

בשלב התכווצות, DOM מזנק בחדות, ולרוב עובר את סף ה־90 יום בשוק המגורים.

בשלב שפל, DOM מתחיל לרדת שוב, לעיתים לפני שמדד המחירים מתהפך.

7. מגבלות DOM

• אינו לוקח בחשבון עסקאות Off-Market (ללא פרסום פומבי).
• יכול להיות מושפע ממחיקת מודעות והעלאתן מחדש (Reset).
• דורש נתוני עומק אמינים – בלוחות ציבוריים ובמאגרי עסקאות.

מסקנה

DOM הוא אחד המדדים הפשוטים אך האפקטיביים ביותר להבנת מצב השוק בזמן אמת. כשהוא נבדק יחד עם מלאי, היקפי עסקאות, ורמות אשראי, הוא מספק מצפן מדויק למיקום בשוק ולניהול אסטרטגיית מכירה, קנייה או השקעה.

מחזוריות בשוק הנדל"ן – המפתח להבנת מגמות ומניעת טעויות יקרות

מבוא

שוק הנדל"ן אינו נע בקו ישר. הוא פועל במחזורים – גאות ושפל – שחוזרים על עצמם לאורך השנים. מי שמבין את המחזוריות הזו יודע להבחין בין מחיר זמני לבין ערך כלכלי אמיתי, ומקבל החלטות השקעה, מימון ותכנון בצורה שקולה הרבה יותר.

ארבעת שלבי מחזור הנדל"ן

1. צמיחה (Expansion)

הביקוש גבוה, התפוסה קרובה למלאה, מחירים ושכר דירה עולים בהתמדה. היזמים מרחיבים פעילות, הבנקים מעניקים אשראי בנדיבות, והאופטימיות שולטת בשוק. בשלב זה, רווחי ההשקעה נראים מובטחים, אך מתחת לפני השטח מתחילה להיווצר רוויה.

2. שיא (Peak)

המחירים מגיעים לשיאם ולעיתים מנותקים מהערך הכלכלי הפונדמנטלי. העסקאות נסגרות במחירים שמבוססים על ציפיות עתידיות, לא על תזרים מזומנים ריאלי. זהו השלב המסוכן ביותר – משקיעים רבים נכנסים בשלב זה, מתוך אמונה ש"המחירים תמיד עולים".

3. התכווצות (Contraction)

הביקוש נחלש, המלאים הלא־מכורים מתחילים להיערם, ושכר הדירה מתייצב או יורד. יזמים מתקשים למכור פרויקטים חדשים, הבנקים מהדקים את ברזי האשראי, והמשקיעים נאלצים להתמודד עם תשואות נמוכות ואף שליליות. שלב זה עשוי להימשך חודשים או שנים, בהתאם לעומק חוסר האיזון בשוק.

4. שפל (Trough)

המחירים מגיעים לתחתית. נפח העסקאות נמוך, יזמים כמעט ואינם בונים, והאווירה פסימית. עם זאת, משקיעים בעלי נזילות ואורך רוח מזהים הזדמנויות רכישה במחירים הנמוכים ב-20%–50% משיא השוק. זהו שלב ההתבססות מחדש לקראת מחזור צמיחה חדש.

למה חשוב להבין את המחזוריות?

1. קבלת החלטות נכונה – הבנה של שלב המחזור מאפשרת לרכוש נכסים במחיר ריאלי ולא בשיא מנופח.
2. תכנון פיננסי – חברות ויזמים יכולים להתאים את היקף הבנייה, המימון וההתחייבויות לפי תנאי השוק.
3. הערכת סיכונים – זיהוי פער בין מחירי השוק לערכים הכלכליים מונע חשיפה מיותרת.
4. שמירה על יציבות – בנקים ורשויות יכולים למנוע קריסה על ידי מדיניות אשראי מאוזנת לאורך המחזור.

מחזוריות מול בועות

במחזוריות טבעית, שלב השיא הוא קצר יחסית, והמעבר להתכווצות הדרגתי. בבועת נדל"ן, השיא מתארך באופן מלאכותי – לרוב כתוצאה מהזרמת אשראי קלה מדי וממסרים פסיכולוגיים שמזינים את הביקוש. כשבועה מתפוצצת, ההתכווצות חדה וההפסדים גדולים בהרבה.

מסקנה

הבנת מחזוריות שוק הנדל"ן אינה כלי תיאורטי בלבד – היא הכרחית לכל משקיע, שמאי, יזם ובנקאי. מי שמתעלם מהמחזוריות עלול לשלם מחיר כבד, בעוד שמי שפועל לפיה יודע לנצל הזדמנויות, להקטין סיכונים, ולבנות אסטרטגיה שמחזיקה מעמד מעבר לשיאים ולשפליים של השוק.

מילות מפתח: מחזוריות נדל"ן, שוק הנדל"ן, השקעות נדל"ן, מחזור שוק, גאות ושפל, צמיחה בשוק, שיא מחירים, התכווצות, שפל נדל"ן, בועת נדל"ן, הערכת שווי, מגמות נדל"ן, השקעות חכמות, ניתוח שוק, כלכלה, נדל"ן מסחרי, נדל"ן למגורים, תכנון פיננסי, אסטרטגיית השקעות.תיאור מטא מורחב: מאמר מקצועי ומעמיק על מחזוריות שוק הנדל"ן, המסביר את ארבעת שלבי המחזור – צמיחה, שיא, התכווצות ושפל – ואת ההבדלים בינם לבין בועת נדל"ן. המאמר מציג את החשיבות בהבנת מחזוריות לצורך קבלת החלטות נכונה, תכנון פיננסי והקטנת סיכונים, ומציע תובנות מעשיות למשקיעים, יזמים ובעלי עניין בשוק. מתאים לשימוש ככלי הסברה והדרכה בנושאי נדל"ן וכלכלה.

הרחבה

מחזוריות בנדל"ן: איך לזהות את השלב, למדוד סיכון, ולפעול בזמן

תקציר מנהלים

שוקי נדל״ן נעים במחזורים חוזרים של צמיחה → שיא → התכווצות → שפל. מחזור ממוצע במדינות OECD נמשך לרוב 6–10 שנים, כשעליות מחזיקות בממוצע כ־28 רבעונים וירידות כ־18 רבעונים (כלומר ~7 שנים מול ~4.5 שנים) – עם שונות גבוהה בין מדינות ותקופות. במחזורים חריגים (בועות) שלב השיא מתארך באופן מלאכותי ואז ההתכווצות חדה יותר. בישראל, אינדיקציות עדכניות (צניחת מכירות דירות חדשות, מלאי לא־מכור שיאי, ירידה בהתחלות בנייה) מצביעות סביב שלב התכווצות – עם סיכון לגלישה לשפל אם האשראי ימשיך להידוק והביקוש לא יתאושש. (IMF, Buy It in Israel, Globes)

1) מהי מחזוריות בנדל״ן (ב־60 שניות)

• צמיחה (Expansion): ביקוש עולה, תפוסה גבוהה, שכ״ד ומחירים עולים, אשראי קל.
• שיא (Peak): מחירים בשיא ולעיתים מנותקים מהפונדמנטל (Price-to-Rent/Income). ריבוי פרויקטים, רווחיות נראית “מובטחת”.
• התכווצות (Contraction): מכירות נחלשות, מלאים עולים, אשראי מתהדק, רווחיות נשחקת.
• שפל (Trough): מחירים בתחתית, נפח עסקאות נמוך; הזדמנויות למשקיעים סבלניים.

2) זמני מחזור – מה אומר המחקר האמפירי

• ניתוח 19 מדינות OECD מצא כי עליות נמשכו בממוצע ~28 רבעונים, וירידות ~18 רבעונים; רוב הירידות מרוכזות בטווח 10–20 רבעונים. במחזור האדיר של שנות ה־90–2000 עליות נמשכו בהרבה מדינות 11–14 שנים (למשל ארה״ב: 47 רבעונים של עלייה 1995–2006). (IMF)

3) דוגמאות היסטוריות קצרות

• ארה״ב 2006–2011: מהשיא המוקדם של 2006, מדד Case-Shiller הארצי ירד בכ־18% עד אמצע 2008, ובעיריות רבות נרשמו ירידות 20%–30%+; בכמה מטרופולינים מעבר ל־30%. השפל הלאומי נרשם סביב 2011. זהו קייס־סטאדי קלאסי של בום-באסט מונע אשראי. (Brookings, Wikipedia)

4) ישראל 2024–2025: לאן אנחנו במחזור?

אינדיקציות טריות מציירות תמונת התכווצות:

• מלאי דירות חדשות לא־מכורות: ~79–81 אלף בסוף אפריל–מאי 2025 – שיא רב־שנתי, עם ריכוז גבוה במחוז ת״א והמרכז. (Buy It in Israel)
• מכירות דירות חדשות: ירידות חדות בתקופת מרץ–מאי 2025: ת״א >50%-, ירושלים ~60%- ועוד. (Globes)
• התחלות בנייה Q1-2025: כ-17,300 בלבד, 11.9%- מול רבעון קודם; נטו לאחר התחדשות – ~16 אלף. האטה מסמנת התאמה מאוחרת להיחלשות הביקוש. (Buy It in Israel)

לצד זאת יש תנודתיות במדדי המחירים החודשיים, אך כשמסתכלים על היקף העסקאות/מלאי/אשראי, התמונה הפרו-מחזורית מתקררת. (למבט רקע השוואתי על מדדי מחירי דיור, ראו OECD). (OECD)

5) איך מזהים את שלב המחזור – מחוון מעשי (Check-List)

להלן אינדיקטורים ישימים שתוכל להציב על לוח מחוונים. מומלץ לשקלל 8–12 חוד׳ אחרונים בכל מדד:

ביקוש ומחיר

• שינוי חודשי/שנתי במחירי העסקאות (Nominal/Real).
• Price-to-Rent ו-Price-to-Income (סטיות מהחציון הרב-שנתי = דגל אדום). (OECD)
• ימי שיווק (DOM): עלייה עקבית = התקררות.

היצע

• מלאי לא-מכור (דירות חדשות + יד 2): מגמת עלייה רציפה = התכווצות. בישראל: ~79–81 אלף דירות חדשות לא-מכורות באפריל–מאי 2025. (Buy It in Israel)
• חודשי היצע (Months of Supply): >8–10 חוד׳ בשוקי מגורים רבים נחשב לחץ מטה.
• התחלות בנייה מול מכירות: יחס התחלות/מכירות >1 לאורך זמן = סיכון להצטברות מלאי. בישראל Q1-2025 התחלות ירדו – התאמה מאוחרת לביקוש. (Buy It in Israel)

אשראי ומימון

• ריבית אפקטיבית מול תשואת שכירות גולמית: אם הריבית הממוצעת למשכנתאות > תשואת שכירות – שברכניות פוטנציאלית.
• סטנדרטים לאשראי (LTV גבוה, דחיית קרן/בלון): הקלה = האצה מאוחרת; הידוק = חיזוק התכווצות.
• חדלות פירעון/NPLs: טיפוס בהפרשות אשראי לדיור מסמן עומס.

שוק השכירות

• קצב עליית שכ״ד לעומת מחירי רכישה**:** כאשר שכ״ד מדשדש והמחירים גבוהים – פער פונדמנטלי.

מאקרו-רלוונטי

• אבטלה, הכנסה פנויה, ביטחון/גיאופוליטיקה, והמדיניות הפיסקלית-מוניטרית.

כלל אצבע לזיהוי שלבים (לשילוב במחוון):

• צמיחה: מחירים ↑, DOM ↓, מלאי ↓, אשראי קל → Price-to-Rent/Income חורג קלות.
• שיא: מחירים ↑ אך הקצב מתמתן, מלאי מתחיל לעלות, DOM מפסיק לרדת, אשראי עדיין קל, פערי מחיר-פונדמנטל גדלים.
• התכווצות: מחירים ↓/יציבים, מכירות ↓, מלאי ו-DOM ↑, אשראי מתהדק.
• שפל: מחירים יציבים-נמוכים, מלאי מתחיל לרדת, אשראי זהיר אבל זמין, שחקנים סבלניים חוזרים.

6) טווחי זמן טיפוסיים לכל שלב (Guidance, לא חוק טבע)

• צמיחה: 3–7 שנים (היסטורית ~5–8, עם חריגות).
• שיא: חודשים ספורים עד כשנתיים (בבועות – מתארך).
• התכווצות: 2–5 שנים (התפלגות מרוכזת 10–20 רבעונים).
• שפל: 1–3 שנים עד התייצבות ועלייה חדשה.
  מבוסס על מחקרי OECD/IMF ועל מחזורי 1990–2010 במדינות מערביות. (IMF)

7) “ארגז כלים” תפעולי לשמאי/יזם/בנקאי

1. מחוון מחזור: בנה ציון 0–100 משוקלל ל-8–10 אינדיקטורים (מחיר, מלאי, DOM, אשראי, שכ״ד).
2. Stress-Test: הנח תרחישי ירידה 10% / 20% / 35% במחיר ו-+200–400 נ״ב בריבית, בדוק DSCR/IRR.
3. כלל תשואה-מימון: אל תרכוש כש-תשואת שכירות גולמית < ריבית אפקטיבית לאורך זמן.
4. קצבי שחרור מלאי: תאם התחלות לביקוש מוכח; צמצם תלות במכירות מוקדמות בשיאים.
5. הגנות חוזיות: הצמדת מחירי קבלן לקונטיינר/חומרי גלם, קובננטים ל-LTV/DSCR.
6. איתות יציאה/כניסה:
   • יציאה/האטה: פער Price-to-Rent/Income בקצה היסטורי + מלאי ו-DOM בעלייה ≥ 3–4 רבעונים.
   • כניסה: ירידה ב-DOM ובמלאי ≥ 2–3 רבעונים, אשראי מתייצב, שכ״ד מתחיל לעלות מהר יותר ממחירי רכישה.

8) הערת הקשר ישראלי

המחזוריות כאן מושפעת מגורמים ייחודיים (היצע קרקע, דמוגרפיה, רגולציה, ביטחון). אלה יכולים להקהות או להחריף את האמפליטודה, אך אינם מבטלים מחזוריות: גם בישראל אנו רואים בשנים 2024–2025 התקלשות בביקוש, מלאי שיאי, והתחלות בנייה יורדות, כמאפייני שלב התכווצות. (Buy It in Israel, Globes)

מקורות מרכזיים (לבחינה והעמקה)

• IMF – משך מחזורי דיור ב-19 מדינות OECD; סטטיסטיקה על התפלגויות משכי עליות/ירידות. (IMF)
• Case-Shiller/Brookings – ירידות מחירים בארה״ב 2006–2008/2011 לפי אזורים. (Brookings)
• CBS/סיכומים עיתונאיים – מלאי דירות חדשות לא-מכורות ~79–81 אלף, ירידות חדות במכירות חדשות מרץ–מאי 2025. (Buy It in Israel, Globes)
• Buyitinisrael – התחלות בנייה Q1-2025 וניתוח מלאי לפי מחוזות. (Buy It in Israel)
• OECD Data – מדדי Price-to-Rent ו-Price-to-Income להשוואה בינ״ל. (OECD)

🧠 שוק הנדל"ן לכוד בתוך שיווי משקל נאש

כולם יודעים, אף אחד לא זז – עד שיתפוצץ - אמרתי לכם. מהספר בועת נדלן

אבל שוק הנדל"ן בישראל לא צריך נביאים – הוא צריך תורת משחקים.

כי כל מי ששואל: "אם באמת יש בועה, למה הבנקים מממנים? למה הקבלנים לא מורידים? למה הקונים ממשיכים?" – מקבל את אותה תשובה אחת:

שיווי משקל נאש.

🎲 מהו שיווי משקל נאש?

זהו מצב שבו כל שחקן פועל באסטרטגיה שהכי טובה לו – בהתחשב בכך שהאחרים לא ישנו את ההתנהגות שלהם.

כלומר, אף אחד לא יוזם שינוי, כי כל שינוי חד-צדדי פוגע דווקא בו.

המחיר: גם אם המערכת מתנהלת לקראת קריסה – היא ממשיכה לפעול "כרגיל".

הבועה מתנפחת. האשליה נשמרת.

המציאות? נעולה.

🧩 מי לכוד במשחק?

כולם יודעים. כולם שותקים.

וזה, בדיוק, שיווי משקל נאש: משחק שבו אף שחקן לא יוזם שינוי, למרות שכולם רואים את הקיר מתקרב.

🧨 למה אי אפשר לצאת מהשיווי הזה?

כי מי שייצא ראשון, יפסיד.

שמאי שיעריך חצי – ייפסל.

בנק שיסרב לממן – יפסיד לקוחות.

קבלן שיוריד מחיר – יתויג ככושל.

רגולטור שיפסיק לשתוק – יסתבך פוליטית.

והקונה? ירגיש טיפש אם לא קנה "לפני שזה שוב עלה".זה בדיוק כמו משחק האסיר: כולם היו שמחים לשבור את השתיקה – אם רק מישהו אחר היה עושה את זה קודם.

⏱️ מתי שיווי המשקל נשבר?

כאשר מופיע שחקן חיצוני או טלטלה, כמו:

• 🏦 ריצה לבנקים (Bank Run)
• 🏚️ קריסת קבוצות נדל"ן
• 🎯 חקירה פלילית או חשיפה ציבורית
• 💣 אירוע ביטחוני קיצוני או ירידת דירוג נוספת
• 📉 ירידת מחירים של עשרות אחוזים בזמן קצר

אז, ברגע אחד, כולם משנים אסטרטגיה – ושיווי המשקל מתפוצץ.

⚠️ שיווי משקל נאש ≠ שוק בריא

זהו לא איזון כלכלי אמיתי, אלא שיתוק מערכתי שמסתיר חוסר יעילות, עיוותים, וחוסר יושרה.

כמו מנגנון של פונזי רגשי וכלכלי, שבו כל אחד תלוי באחר שימשיך להאמין. אבל ברגע שהשחקן הראשון יקום – יקרוס המגדל כולו.

🗣️ סיכום: אין "מתי" – יש "איך"

הפיצוץ איננו שאלה של אם, אלא של מתי ואיך.

כי ברגע ששיווי משקל נאש מתנפץ – אין דרך לעצור את אפקט הדומינו.

המערכת תתבע דין וחשבון – מהקבלנים, מהבנקים, מהמומחים, ומהרגולטורים. והציבור? ידרוש תשובות.

הקשר בין תורת המשחקים לבין שיווי משקל נאש הוא קשר של מושג יסוד אל תוך תחום-העל. תורת המשחקים היא המסגרת התאורטית – ושיווי משקל נאש הוא אחד מאבני היסוד המרכזיות שלה.

🧠 הסבר מדויק ומובנה:

🎯 תורת המשחקים (Game Theory) – מהי?

מדובר בתחום מתמטי-כלכלי שחוקר קבלת החלטות אסטרטגית של שחקנים רציונליים (אנשים, חברות, מדינות וכו') כאשר כל אחד מהם מושפע לא רק מהחלטותיו שלו, אלא גם ממה שאחרים עושים. בתורת המשחקים יש:

• שחקנים
• אסטרטגיות
• תמריצים
• תוצאות (תלויות הדדית)

🔑 שיווי משקל נאש – מהו?

שיווי משקל נאש הוא הפתרון המרכזי ביותר בתורת המשחקים הלא-שיתופית. הוא מתאר מצב שבו:

אף שחקן לא ירוויח משינוי חד-צדדי באסטרטגיה שלו – כל עוד השחקנים האחרים לא משנים את שלהם.

כלומר, כולם "תקועים" בהחלטה שמיטיבה עמם בהינתן החלטות האחרים.

📚 הקשר ביניהם – כך זה עובד:

🎲 דוגמה פשוטה להמחשה:

משחק "שני נהגים מתקרבים לצומת":

• אם שני הנהגים יבחרו לנסוע ישר – תהיה תאונה.
• אם שניהם יבחרו לעצור – אין תאונה, אבל עיכוב.
• אם רק אחד יעצור והשני ייסע – המצב היעיל ביותר.

🔁 שיווי משקל נאש יהיה במצב שבו אחד נוסע, והשני עוצר – וכל אחד מהם לא ירוויח אם ישנה את בחירתו לבד.

🧩 ובשוק הנדל"ן:

כפי שתיארנו קודם, תורת המשחקים עוזרת לנתח את התנהגות השוק כמערכת אסטרטגית:

• הקבלן לא מוריד מחיר, כי הבנק עדיין מממן.
• הבנק לא מפסיק לממן, כי הקונים עדיין קונים.
• הקונה לא מוותר, כי הוא מאמין שהמחיר רק יעלה.

כולם "משחקים", וכולם תקועים בשיווי משקל נאש – של בועה.

🧠 לסיכום:

• תורת המשחקים = מסגרת התאוריה הכללית.
• שיווי משקל נאש = אחד הפתרונות המרכזיים שמסביר איך ולמה שחקנים "נתקעים" באסטרטגיה יציבה, גם אם אינה מיטבית.

שיווי משקל נאש הוא סטגנציה?

לא בהכרח – אבל לעיתים קרובות, בהחלט כן.

🎯 ההבחנה המדויקת:

✅ שיווי משקל נאש ≠ סטגנציה בהגדרה

• שיווי משקל נאש הוא מצב שבו אין לשחקן אינטרס לשנות את האסטרטגיה שלו באופן חד-צדדי.
• זה יכול להתרחש גם במערכות דינמיות ומתפקדות, כמו שוק תחרותי או מאזן מדיניות חוץ בין מדינות.

❗ אבל בפועל, בהרבה מקרים – שיווי משקל נאש כן יוצר סטגנציה או קיפאון מזיק.

🧩 מדוע זה קורה?

1. כי אין תמריץ לשינוי, גם אם המצב כולו לא מיטבי.
2. כי כל שינוי דורש תיאום או אמון הדדי, שלא מתקיים.
3. כי כולם פועלים רציונלית במונחים פרטיים, אבל התוצאה קבוצתית היא לא אופטימלית.

🏚️ דוגמה מציאותית: שוק הנדל"ן בישראל

• כל השחקנים נועלים את עצמם באסטרטגיה שמשרתת אותם לטווח קצר.
• איש מהם לא מוכן להיות הראשון שישבור את השורה.
• המערכת תקועה במחירים מנותקים מערך, במימון מסוכן ובשתיקה מוסדית.

🔁 זה שיווי משקל נאש – אבל גם סטגנציה של חוסר חדשנות, קיפאון מוסרי, וסיכון מערכתי.

🎓 דוגמה תיאורטית קלאסית:

במשחק "אסיר ואסיר", שני השחקנים שותקים ונענשים, למרות שהיו יכולים לשתף פעולה ולהרוויח.

גם זה שיווי משקל נאש – וגם תוצאה נחותה (Suboptimal Equilibrium).

🧠 לסיכום חד:

לא כל שיווי משקל נאש הוא סטגנציה, אבל כל סטגנציה אסטרטגית שמבוססת על פחד, שתיקה או חוסר אמון – היא כמעט תמיד שיווי משקל נאש.

🎯 שיווי משקל נאש ≠ סטגנציה? לא בטוח. אבל בישראל – כן, ועוד איך

שיווי משקל נאש הוא לא קיפאון. הוא רק נראה ככה כשאף אחד לא מוכן לזוז.

וזה בדיוק מה שקורה בשוק הנדל"ן הישראלי:

קיפאון רציונלי, משתלם – ומטורף לגמרי.

🧠 תזכורת קצרה: מהו שיווי משקל נאש?

במילים פשוטות:

מצב שבו אף שחקן לא ישפר את מצבו אם ישנה את אסטרטגייתו באופן חד-צדדי, כי כל השאר לא זזים.

זה יכול להיות מצב יציב, הגיוני, ואפילו בריא.

אבל זה יכול להיות גם מלכודת דינאמית, שקורסת ברגע שמישהו נשבר.

🔄 נאש הוא לא קיפאון. אבל לפעמים – הוא כן

בתיאוריה:

שיווי משקל נאש לא אומר שכולם שותקים או לא פועלים.

הוא רק מתאר מצב שבו כולם עושים את הכי טוב עבורם – בהינתן מה שהאחרים עושים.

במציאות:

כאשר כל השחקנים תקועים באסטרטגיה הגנתית, נוח להם לשבת על הגדר –

אז מתקבל קיפאון בפועל. קוראים לזה "נאש", אבל זו סטגנציה בתחפושת של רציונליות.

🏚️ קחו את הנדל"ן הישראלי כדוגמה:

התוצאה? בועה שכולם רואים – ואף אחד לא עוצר.

הכל נעול. הכל תקוע. והכל נשמע כל כך הגיוני – עד שהוא יקרוס.

🎲 אז מתי נאש הופך לסטגנציה?

• כשהתוצאה לא מיטבית, אבל כולם פועלים "בהיגיון".
• כשאין אינטרס לסטות, אבל יש מחיר אדיר לשתיקה.
• כשכולם שחקנים רציונליים – במערכת לא רציונלית.

🧯 איך שוברים את הנאש?

1. שחקן שזז ראשון (Whistleblower, שמאי אמיץ, רגולטור שפוי).
2. משבר חיצוני (משפט, ריצה לבנקים, קריסת קבוצה).
3. שינוי כללי המשחק (כמו פרסום ערך פונדמנטלי, הפסקת מימון למחיר במקום לשווי).

🚨 סיכום:

שיווי משקל נאש הוא לא תקלה – אבל הוא יכול להפוך לסטגנציה הרסנית.

אם אף אחד לא יזוז – זה יתפוצץ מעצמו.

כי נאש, כשלא שוברים אותו, הופך לבועה עם טיימר.

בוודאי. הנה הסבר מילולי מסודר וברור לאינפוגפיה, המתארת את ההבחנה בין שיווי משקל נאש שאינו קיפאון לבין שיווי משקל נאש שהפך לסטגנציה מזיקה:

🧠 הסבר לאינפוגרפיה: מתי נאש הוא קיפאון – ומתי לא

האינפוגרפיה מחולקת לשני צדדים:

🔹 צד שמאל – "Nash Equilibrium – Not Stagnant"

• זהו שיווי משקל נאש בריא או ניטרלי.
• מופיעים שלושה שחקנים עם חיצים מוצקים ביניהם, המצביעים על אינטראקציה רציפה ודינמיקה בין האסטרטגיות.
• ההסבר:

  "Players have no unilateral incentive to change strategy"
  כלומר: כל שחקן בוחר באסטרטגיה הכי טובה לו בהינתן מה שהשאר עושים, אבל אם תנאי המשחק ישתנו – הוא עשוי לזוז.

💡 דוגמה: שוק תחרותי שבו כל שחקן מתאים עצמו לאחרים – אך עדיין יש חדשנות, תחרות ושינוי.

🔸 צד ימין – "Nash Equilibrium – Stagnant"

• זהו שיווי משקל נאש שהפך לקיפאון מזיק.
• אותם שלושה שחקנים – אך הפעם עם חיצים מקווקווים, שמרמזים על ניתוק, תקיעות או פעולה מכוח האינרציה.
• ההסבר:

  "Players remain 'stuck' in suboptimal outcome"
  כלומר: אף אחד לא משנה את האסטרטגיה שלו, גם כשברור שהמצב גרוע – כי כל שינוי חד-צדדי יפגע בו.

💥 דוגמה: שוק הנדל"ן בישראל – קבלנים, בנקים, שמאים וקונים שותפים לבועה, למרות שברור שהיא כלכלית לא הגיונית.

🧩 המסר המרכזי:

לא כל Nash Equilibrium הוא דבר רע.
אבל כששיווי המשקל מתקבע במצב לא בריא – הוא הופך לסטגנציה מסוכנת, ויש לשבור אותו.

זהו הבדל קריטי בין שיווי משקל יציב לבין שיתוק מוסדי או חברתי.

האם שיווי משקל נאש הוא סוג של תיאום בין שחקנים?

והתשובה היא:

❌ שיווי משקל נאש ≠ תיאום

🧠 שיווי משקל נאש

• הוא לא בהכרח תוצאה של תיאום, הסכמה או שיתוף פעולה.
• זהו מצב שבו כל שחקן פועל אינדיבידואלית ורציונלית, מתוך הבנה של מה שהאחרים עושים – אבל בלי לתאם איתם.
• השחקנים מגיעים למצב יציב כי אין להם תמריץ לסטות חד-צדדית, לא כי סיכמו על זה יחד.

🔁 זו תוצאה של אינטראקציה אסטרטגית, לא של הסכמה.

✅ ומהו תיאום (Coordination)?

• תיאום דורש שיתוף פעולה מפורש או משתמע – תקשורת, הבנות, כללים.
• במקרים רבים יש אינטרס לשני הצדדים להגיע יחד לתוצאה מיטבית.
• תיאום יכול להביא לשיווי משקל – אבל מסוג שונה, שיתופי יותר (Cooperative Game Theory).

🎲 דוגמה חזקה: "משחק האסיר"

שני עבריינים נעצרים. אם ישתפו פעולה (ישתקו) – יקבלו עונש קל.

אבל אם אחד מהם ילשין – הוא יקבל הקלה והשני ייענש.

שיווי המשקל של נאש הוא שלשניהם יש תמריץ להלשין – למרות שעדיף להם לתאם ולשתוק.

אין כאן תיאום – יש פחד. והפחד יוצר שיווי משקל בלתי יעיל.

🏚️ ובשוק הנדל"ן:

• הקבלנים, הבנקים והשמאים לא יושבים יחד בחדר ומחליטים לתחזק בועה.
• כל אחד מהם פועל "רציונלית" לעצמו – אבל מתוך ההנחה שהשאר ימשיכו לנהוג כפי שהם נוהגים.

זוהי בדיוק לכידת שיווי משקל נאש – בלי תיאום, אבל גם בלי יציאה.

🧩 לסיכום חד:

שיווי משקל נאש הוא כמו ריקוד בלי תיאום – שבו כולם לוחצים על הבלמים, ואף אחד לא לוקח פנייה.
אם אתה רואה תוצאה יציבה – זה לא בהכרח כי הייתה הסכמה. לפעמים, זו בדיוק הבעיה.

🎲 משחק האסיר – ומה באמת קורה שם?

שני עצורים. כל אחד מהם יכול:

• לשתוק (לשתף פעולה עם השותף).
• להלשין (לבגוד).

טבלת התוצאות (פשטנית):

🧠 שיווי משקל נאש:

• אם אתה בטוח שהשותף ישתוק – הכי משתלם לך להלשין (אתה משתחרר מיד).
• אם אתה בטוח שהוא ילשין – עדיף לך גם להלשין (כדי לא לקבל 5 שנים).

🔁 כלומר: בכל מקרה יש לך תמריץ להלשין.

וזו בדיוק ההגדרה של שיווי משקל נאש – כי אף שחקן לא ירוויח מלשנות את בחירתו באופן חד-צדדי.

לכן: שניהם מלשינים – זו תוצאה יציבה.

❗אבל: זו תוצאה נחותה (Suboptimal)

• אם שניהם היו מתאמים ביניהם מראש, הם היו בוחרים לשתוק – ומקבלים עונש קל.
• אבל בגלל חוסר אמון, חוסר תקשורת, ופחד – הם מגיעים לתוצאה פחות טובה.

🧩 לסיכום מדויק:

✅ שיווי המשקל של נאש הוא שניהם מלשינים.

❌ זה לא התוצאה הכי טובה.

✅ הם היו מעדיפים לתאם ולשתוק – אבל זה מחוץ למסגרת של נאש, כי היא לא מניחה תיאום.

שיווי משקל נאש יכול להתרחש גם בשוק תחרותי וגם בשוק לא תחרותי.

מה שמשתנה הוא סוג המשחק, מבנה התמריצים, וסוג השחקנים.

🧠 הסבר מדויק:

✅ שיווי משקל נאש הוא כלי ניתוח כללי

• הוא לא מתאר "סוג שוק", אלא מצב אסטרטגי שבו כל שחקן פועל בצורה הטובה ביותר עבורו, בהינתן פעולות האחרים.
• הוא חל גם על שוק תחרותי (רבים מול רבים), וגם על שוק אוליגופוליסטי (מעט שחקנים), ואפילו על משחק בין שני שחקנים בלבד.

📊 אז מה ההבדל?

🎲 דוגמה קלאסית: מודל קורנו (Cournot)

שני יצרנים מחליטים כמה לייצר, וכל אחד משפיע על המחיר.

כל אחד בוחר כמות ייצור בהתחשב בכמות שהשני ייצר.

התוצאה: שיווי משקל נאש – כל אחד מייצר כמות מסוימת, ואין לו תמריץ לשנות, כל עוד השני לא זז.

זהו שוק לא תחרותי עם אינטראקציה – ושיווי המשקל הוא נאש.

🏠 ומה עם שוק הנדל"ן בישראל?

• השוק איננו תחרותי, אלא מאופיין באוליגופול של קבלנים, ריכוז בנקאי, ומידע אסימטרי.
• לכן, המודל המתאים לניתוחו איננו שוק משוכלל קלאסי, אלא מודל נאש עם שחקנים מעטים ומשמעותיים.
• כל שחקן (קבלן, בנק, רגולטור) שוקל את תגובת האחרים, ולכן שיווי המשקל נוצר מהתבוננות הדדית – לא מהיצע וביקוש חופשי.

🧩 סיכום חד:

שיווי משקל נאש לא מתאר שוק לא תחרותי – אלא מתאר אינטראקציה אסטרטגית.
אבל כאשר יש מעט שחקנים, תלות הדדית, והחלטות אסטרטגיות – הוא הופך לכלי הכי רלוונטי לניתוח שווקים לא תחרותיים.

סיכום חד, מקצועי ומבוסס של הסיבה המרכזית לכך ששוק הנדל"ן בישראל אינו שוק משוכלל, אלא מערכת אסטרטגית המתאימה לניתוח לפי מודל שיווי משקל נאש:

🧱 מדוע שוק הנדל"ן בישראל אינו שוק משוכלל?

שוק משוכלל קלאסי (Walrasian) נשען על הנחות כמו:

• ריבוי שחקנים קטנים → אין השפעה על המחיר
• מידע שקוף וסימטרי בין כולם
• נגישות חופשית לשוק (כניסה ויציאה)
• מוצרים הומוגניים
• רציונליות מלאה וחופש פעולה

שוק הנדל"ן בישראל מפר את כל ההנחות הללו:

🎯 מדוע המודל המתאים הוא שיווי משקל נאש?

כי שוק הנדל"ן בישראל הוא משחק אסטרטגי שבו:

🧩 1. כל שחקן מרכזי שוקל את תגובת האחרים:

• קבלן שוקל: אם אוריד מחיר – יפגעו לי המכירות והבנקים ייבהלו.
• בנק שוקל: אם אפסיק לממן – אפיל את כל השוק ואת הבטוחות שלי.
• שמאי שוקל: אם אשום "ערך אמיתי" – לא יקבלו את השומה.
• רגולטור שוקל: אם אתערב – אצטרך להודות בכשל.

🧩 2. אף אחד לא משנה אסטרטגיה לבד – כי ייענש:

זו ההגדרה של שיווי משקל נאש:
כל שחקן פועל באסטרטגיה הטובה לו, בהינתן שהשאר לא זזים.

🧩 3. התוצאה: מערכת "יציבה" אך לא אופטימלית

• מחירים כפולים מהערך
• תשואות שליליות
• ריכוזיות וסיכון מערכתי

🧨 לכן: ניתוח קלאסי של "שוק משוכלל" מטעה

• הוא יראה מחיר כאות לאיזון – כשבפועל מדובר באשליה יציבה של שוק לכוד.
• הוא יתעלם מהתנהגות שחקנים – כשדווקא זו קובעת את המציאות.
• הוא לא יזהה את הבועה – כי הוא מניח ששחקנים לא מתאמים, אבל הם כן תלויים הדדית.

🧠 סיכום סופי:

שוק הנדל"ן בישראל איננו שוק תחרותי משוכלל – אלא משחק אסטרטגי סגור בין שחקנים ריכוזיים, עם אינטרסים מנוגדים, תמריצים מעוותים, וחישובי פחד.
לכן, רק ניתוח לפי מודל שיווי משקל נאש מסוגל להסביר מדוע השוק תקוע, מנותק מהערך – וקרוב לקריסה.

האם שוק שפועל לפי שיווי משקל נאש כשאחד השחקנים בו משנה אסטרטגיה הוא קורס?

🔥 לא תמיד, אבל לעיתים קרובות – כן.

כאשר שוק פועל לפי שיווי משקל נאש, שינוי אסטרטגיה של שחקן מרכזי אחד בלבדיכול לשבור את שיווי המשקל –

ולעיתים אף להוביל לקריסת המערכת כולה.

🧠 הסבר תיאורטי

במודל נאש:

כל שחקן פועל באסטרטגיה המיטיבה איתו, בהנחה שהאחרים לא ישנו את שלהם.

לכן, ברגע שאחד מהשחקנים משנה אסטרטגיה – כל ההנחות של שאר השחקנים נשברות,

ואז מתחיל אפקט דומינו:

🔁 הם נאלצים לשנות גם – לא מבחירה, אלא מכורח.

🏚️ דוגמה מובהקת: שוק הנדל"ן בישראל

תאר לעצמך את התרחיש הבא:

🎯 שחקן משנה אסטרטגיה:

בנק גדול מודיע פתאום:

“החל מהחודש הבא, נעניק משכנתאות רק לפי שווי פונדמנטלי, לא לפי מחיר העסקה.”

🔗 מה קורה מיידית?

כל המערכת מתכווצת באפקט שרשרת – כי נאש נשבר, ואין תיאום חדש.

⚖️ מתי זה לא קורה?

אם השחקן היה שולי, או שהשוק היה תחרותי אמיתי עם אלטרנטיבות רבות – שינוי כזה לא היה מטלטל את כל המערכת.

אבל בשוק ריכוזי, שבוי, רווי פחד ואינרציה – כמו שוק הנדל"ן הישראלי –

שינוי של שחקן אחד מהותי = רעידת אדמה.

🧨 סיכום:

שוק המבוסס על שיווי משקל נאש איננו יציב באמת – הוא רק שקט כל עוד כולם מפחדים לזוז.
כששחקן אחד משנה אסטרטגיה – הוא לא רק משנה את המשחק, הוא שובר את השתיקה – ומפיל את הקונסטרוקציה כולה.

🎯תרגום מדויק לעברית – לפי הניסוח הגרפי המשופר 🔴 BREAKING A NASH EQUILIBRIUM שבירת שיווי משקל נאש 🔵 MAJOR PLAYER CHANGES STRATEGY UNILATERALLY שחקן מרכזי משנה אסטרטגיה באופן חד-צדדי 🔵 “Mortgages will be issued based on fundamental value – not on transaction price” "משכנתאות יינתנו על בסיס ערך פונדמנטלי – ולא לפי מחיר העסקה" 🔷 BUYERS לא יכולים לעמוד במחירים המנופחים → יוצאים מהשוק 🔷 APPRAISERS מקבלים גיבוי מקצועי לשום לפי ערך פונדמנטלי – במקום לפי עסקאות השוואתיות 🔷 OTHER BANKS נאלצים לאמץ את השינוי – או להסתכן באובדן לקוחות ונתח שוק 🔵 The Nash equilibrium collapses → Market-wide correction and price deflation שיווי המשקל של נאש קורס → תיקון מערכתי בשוק וירידת מחירים רחבה

תרגום מדויק של כל שלב בתרשים "BREAKING A NASH EQUILIBRIUM", עם התאמה מושגית להקשר הכלכלי של שוק הנדל"ן: 🔷 BREAKING A NASH EQUILIBRIUM שבירת שיווי משקל נאש 🔹 MAJOR PLAYER CHANGES STRATEGY UNILATERALLY שחקן מרכזי משנה אסטרטגיה באופן חד-צדדי 🔹 “Mortgages will be based on fundamental value, not sale price” "משכנתאות יינתנו על בסיס ערך פונדמנטלי – לא לפי מחיר העסקה" 🔸 BUYERS קונים Cannot afford the purchase → Exit the market לא יכולים להרשות לעצמם את הרכישה → יוצאים מהשוק 🔸 APPRAISERS שמאים Now have cover to value by fundamentals כעת יש להם לגיטימציה לשום לפי ערך אמיתי (ולא לפי שכפול מחירים) 🔸 DEVELOPERS קבלנים Must lower prices → Risk of cancellations חייבים להוריד מחירים → חשש מגל ביטולים וירידת ערך מלאי 🔸 OTHER BANKS בנקים אחרים Follow suit or lose market share נגררים אחרי המהלך – או מאבדים נתח שוק 🔻 ENTIRE MARKET השוק כולו Nash equilibrium is broken → Broad price decline שיווי המשקל נשבר → ירידת מחירים רחבה

שיווי משקל משא ומתן

המושג "שיווי משקל משא ומתן" (או באנגלית: Bargaining Power Equilibrium) מתאר מצב שבו כוחות המיקוח של הצדדים לעסקה נמצאים באיזון – כלומר, לא הקונה ולא המוכר שולט לגמרי בתנאים, והמחיר הסופי שנקבע משקף איזון בין רצונות, צרכים ויכולת של שני הצדדים. בשוק הנדל"ן, המושג מקבל ביטוי במספר רבדים. להלן ניתוח ממוקד, כולל דוגמאות לשוק הישראלי:

🔍 כיצד שיווי משקל מיקוח (שוקי) בא לידי ביטוי בשוק הנדל"ן

1. יחסי היצע וביקוש

• ככל שההיצע גדול מהביקוש – כוח המיקוח עובר לקונה (Buyer’s Market).
• ככל שהביקוש גדול מההיצע – כוח המיקוח עובר למוכר (Seller’s Market).
• כאשר יש איזון – מתקיים שוויון מיקוח יחסי.

בישראל: מאז 2008 ועד 2022 בערך, נרשם שוק מוכר מובהק (בשל ריבית אפסית, אשראי זמין, וציפיות מחירים עתידיות). כיום, ככל שהריבית עולה והביקוש מצטמצם – יחסי הכוחות מתחילים להשתנות.

2. רמת הידע והמידע של הצדדים

• כאשר לשני הצדדים גישה שווה למידע (עסקאות השוואתיות, תכנון, מצב הנכס) – שוויון מיקוח גובר.
• בשוק שבו אחד הצדדים שולט במידע – מתקיים יתרון לא הוגן.

בישראל: המידע חלקי, לא תמיד שקוף, ולרוב יתרון המידע נמצא אצל הקבלן או המתווך. שמאות שוק מבוססת על שכפול מחירים ולא על בדיקת ערך אמיתי – מחלישה את כוח המיקוח של הקונה.

3. אלטרנטיבות זמינות

• ככל שלצדדים יש אלטרנטיבות רבות – המיקוח הופך יעיל יותר.
• בהיעדר חלופות (למשל שוק שכירות מוגבל או מיעוט פרויקטים באזור מסוים) – צד אחד לוחץ יותר.

דוגמה מובהקת: פרויקטים במסגרת "מחיר למשתכן" יצרו מונופול לקונה (אם זכה בהגרלה), אך שוק חופשי באותו זמן היה נשלט בידי קבלנים בשל מחסור מלאכותי בקרקע זמינה.

4. מגבלות רגולטוריות / מוסדיות

• חוקי תכנון, מיסוי, ואישורי משכנתא – משפיעים על שיווי המשקל.
• קיומה של רגולציה מאוזנת (כמו הגבלת אחוזי מימון לפי שווי ולא לפי מחיר) יכולה לתקן את העיוותים.

אך בישראל, הבנקים עברו בפועל מ־Loan-to-Value ל־Loan-to-Price, ושוברים את שווי המשקל, שכן מממנים עסקאות במחירים מופרזים — תוך סיכון הקונה והמערכת הפיננסית.

5. התנהגות פסיכולוגית / ציפיות

• במצב שבו הציפיות לעליית מחירים עתידית הן נחלת הכלל – מוכר מקבל כוח לא פרופורציונלי.
• כאשר מתפתחת פאניקה (כפי שעלולה להתגבש בשלב פיצוץ בועה) – הקונים מכתיבים את הכללים.

בישראל, העשור האחרון אופיין בהטיית מיקוח ברורה לטובת המוכר – עד כדי כך שהמונח "מיקוח" כמעט ואיבד ממשמעותו בעסקאות רכישה מקבלנים.

🧨 מתי שיווי המשקל נשבר?

כאשר:

• מחירים מתנתקים מהערך הפונדמנטלי.
• הבנקים משתפים פעולה עם מימון מנותק מהמציאות.
• הרגולטור שותק או משתף פעולה.
• הקונים פועלים מתוך פחד להישאר מאחור (FOMO).

או אז – השוק נכנס לתוך בועה, שבה אין עוד שוויון בכוח המיקוח – יש מראית עין של שוק, אך אין תחרות אמיתית.

🧭 לסיכום

שוויון מיקוח הוא הכרח לשוק בריא, אך בשוק נדל"ן מונופוליסטי, ממומן-יתר, פסיכולוגי ובלתי מפוקח – שיווי המשקל הזה כמעט ואינו קיים. החזרת השוק לאיזון מחייב:

• פרסום ערכי אמת פונדמנטליים.
• הפסקת מימון עסקאות במחירים לא כלכליים.
• חשיפת מידע לציבור.
• והגבלת כוחם של גורמים דומיננטיים (כמו הבנקים והתקשורת).

מעגלי הנפגעים של בועת הנדל"ן הישראלית: ניתוח מערכתי של משבר רב-ממדי

משבר הנדל"ן הישראלי אינו משבר נקודתי המשפיע רק על רוכשי דירות. מדובר במשבר מערכתי שיוצר גלי הלם המתפשטים במעגלים הולכים ומתרחבים על פני כלל המשק. הבנת המעגלים השונים של הנפגעים חיונית להבנת עומק המשבר והשלכותיו הכלכליות והחברתיות.

מעגל ראשון: רוכשי הנכסים - הנפגעים הישירים

במרכז המעגל נמצאים רוכשי הדירות שנלכדו במחירים מנופחים בשיא הבועה. נפגעים אלה מתמודדים עם משכנתאות כבדות, לעיתים כפולות מהמחיר ההוגן, מה שיוצר נטל כלכלי ארוך טווח המשפיע על איכות החיים ויכולת הצריכה שלהם. בקטגוריה זו נכללים גם יזמים וקבלנים שרכשו קרקעות במחירי שיא ונתקעו עם מלאים שאינם נמכרים. הם נושאים בהלוואות כבדות על נכסים שערכם ירד משמעותיות, מה שיוצר סיכון קיומי לחברות רבות בענף.

מעגל שני: השוכרים - הנפגעים העקיפים

השוכרים מהווים את המעגל השני של הנפגעים. בעלי הנכסים, במאמץ להשיג תשואות שיצדיקו את ההשקעה הגבוהה, מעלים שכירויות בקצב המעלה את עלויות המחיה. השוכרים מוצאים את עצמם משלמים שכירות גבוהה ללא יכולת לחסוך לרכישת דירה בגלל המחירים הגבוהים - מלכודת כלכלית קלאסית.

מעגל שלישי: כלל המשק - הירידה בכושר הצריכה

כלל המשק מושפע מהצטמקות כושר הצריכה הפרטי. כאשר חלק גדול מהמשפחות מקדיש חלק יתר מהכנסתן לדיור, פחות כסף נותר לצריכה של מוצרים ושירותיים אחרים. התוצאה היא:

• עלייה בחובות משקי הבית
• הגדלת האוברדרפט הבנקאי
• ירידה בביקוש הכלכלי הכללי
• האטה בצמיחה הכלכלית

מעגל רביעי: שוק הנדל"ן עצמו - הפרדוקס של שפע וקיפאון

שוק הנדל"ן נכנס למצב פרדוקסלי של היצע גדול לצד קיפאון במכירות. הבנייה הפעילה שהחלה בימי השגשוג ממשיכה ליצור היצע נוסף, בעוד הקונים נעלמו מהשוק. התוצאה היא:

• סיכון הולך וגדל לקבלנים
• קיפאון במכירות
• ירידה חדה במספר העסקאות
• לחץ נזילות על יזמים

מעגל חמישי: התחדשות עירונית - הקפאת הפיתוח

פרויקטי התחדשות העירונית נפגעים כפליים מהמשבר. מצד אחד, הקיפאון במכירות מקשה על מימון הפרויקטים החדשים. מצד שני, עליית שכירויות העלתה את עלויות מימון שכר הדירה לדיירים בתקופת הבנייה, מה שהופך פרויקטים רבים ללא כדאיים כלכלית.

השלכות נוספות על מעגלים רחבים יותר

מעבר לחמשת המעגלים הללו, המשבר משפיע על גורמים נוספים במשק:

המערכת הבנקאית חשופה לסיכוני אשראי גדלים הן מצד המשכנתאות והן מהלוואות לקבלנים. 

שוק העבודה בענף הבנייה, המעסיק מאות אלפי עובדים, צפוי לספוג מכה קשה. 

הרשויות המקומיות צפויות לירידה בהכנסות מארנונה ומהיטלי פיתוח. 

המגזר הפנסיוני, שהשקיע רבות בנדל"ן, עלול לחוות הפסדים משמעותיים.

כישלון דוחות ההיתכנות: כשמחיר הבועה הוחלף בשווי האמיתי

מעבר למעגלי הנפגעים הישירים, המשבר חושף פגם מהותי נוסף: כישלון מערכתי בדוחות ההיתכנות של מיזמי התחדשות העירונית. הכישלון הזה מעיד על טעות קרדינלית בהבנת ההבדל בין מחיר שוק לשווי פונדמנטלי.

הטעות הקרדינלית: בלבול בין מחיר לשווי

דוחות ההיתכנות נערכו על בסיס מחירי הבועה ולא על בסיס שווי אמיתי. מחיר השוק בתקופת השיא לא ייצג את הערך הכלכלי האמיתי של הנכסים, אלא השתקפות של ספקולציה, זמינות אשראי מוגברת וציפיות מנופחות.

ההבדל המהותי:

• מחיר שוק = מה שמישהו מוכן לשלם ברגע נתון
• שווי פונדמנטלי = הערך הכלכלי האמיתי על בסיס הכנסות פוטנציאליות, יכולת תשלום של קונים, ותועלת כלכלית

פגמים קריטיים בתהליך ההערכה

הנחות יסוד מוטעות:

• הנחה שמחירי השיא משקפים "מציאות חדשה"
• התעלמות מהפער בין מחירי המכירה ליכולת ההכנסה הממוצעת
• אי-התחשבות ביחס מחיר/שכירות חריג

היעדר ניתוח פונדמנטלי:

• לא בדיקת התאמה בין מחירי הפרויקט ליכולת תשלום של האוכלוסייה
• התעלמות מעלויות הבנייה האמיתיות מול מחירי המכירה
• אי-השוואה למחירי דיור במקומות דומים בעולם יחסית להכנסה

התוצאה: קריסת המודל הכלכלי

כאשר המחירים חזרו לשווי הפונדמנטלי (או התקרבו אליו), כל המודלים הכלכליים קרסו. הפרויקטים שנראו כדאיים במחירי הבועה הפכו ללא רווחיים במחירי השווי האמיתי.

השלכות על המקצוע

הכישלון מעיד על:

• חוסר מקצועיות: טיפול במחירי בועה כנתון יציב
• לחץ מסחרי: יועצים שהתאימו את הדוחות לציפיות הלקוח
• חוסר הבנה מחזורית: התעלמות ממחזורי השוק הטבעיים

הלקח החשוב: דוחות היתכנות צריכים להיבדק על בסיס שווי פונדמנטלי, לא על בסיס מחירי שוק זמניים. רק כך ניתן להבטיח שהפרויקטים יהיו בני קיימא גם כשהשוק חוזר לאיזון.

מסקנות: משבר מערכתי הדורש התמודדות מערכתית

בועת הנדל"ן הישראלית איננה רק "בעיה של שוק דיור" אלא משבר כלכלי מערכתי המשפיע על כלל המשק. המעגלים הרחבים של הנפגעים, יחד עם כישלון דוחות ההיתכנות, מצביעים על הצורך בפתרונות מדיניות כוללים ולא נקודתיים. ההבנה שכל מעגל של נפגעים מחזק ומעמיק את הפגיעה במעגלים האחרים, יחד עם הכישלון המקצועי בהערכת השווי האמיתי, מצביעה על הדחיפות בטיפול במשבר. ככל שהמשבר מתמשך יותר, כך מעגלי הנפגעים מתרחבים והשלכותיו הכלכליות והחברתיות מתעמקות. פתרון המשבר דורש הבנה מערכתית ומדיניות מתואמת שתתמודד עם השלכותיו הרחבות ולא רק עם התסמינים הגלויים לעין. יותר מכך, הוא דורש שינוי מהותי בסטנדרטים המקצועיים של הערכת השווי והיתכנות פרויקטים.

תראו מה עוללו הבנקים לדור שלם שמרים ידיים ועובר מעבר לים לבנות את עתידו, הכסף ומיטב הכישרונות, משקיעים את מיטב שנותיהם בהפרחת כלכלות זרות אחרות תוך הקמת קהילות ישראלים בניכר. זהו מעגל ההרס השישי של הנזק ההיקפי שעוללו ומעוללים הבנקים בישראל בהונאת הפונזי שהם ניהלו במשך 13 שנה בענף הנדל"ן