15Oct

האם שוק הנדל"ן בישראל מתפקד כמשחק פירמידה? ניתוח מקצועי קר וחד מציג את הדמיון להונאת פונזי: תלות בקונים חדשים, תשואות נמוכות, מבצעי 10/90 ו־20/80, והסיכון לקריסה מערכתית שתערער את הבנקים והמשק כולו.


1. מהו משחק פירמידה ומה ההקבלה לנדל"ן

  • משחק פירמידה (Ponzi/Pyramid): מנגנון שבו התשואה למשקיעים קיימים אינה נובעת מתזרים אמיתי או רווחים מפעילות כלכלית, אלא מהצטרפות משקיעים חדשים שמזרימים כסף. ברגע שהזרם נפסק – הכול קורס.
  • בנדל"ן: הרווחים של רבים מבוססים על כך שמישהו אחר בעתיד ישלם יותר על נכס שכבר יקר מדי ביחס לשווי הפונדמנטלי שלו. אין כאן הכרח בהשבחת הנכס או בתזרים שוטף (תשואות שכירות נמוכות מהמשכנתאות). זה אכן דומה במבנה ללוגיקה של פירמידה.


2. תופעת "משקיעי הצעצוע" ו"מלווי המשקיעים"

  • משקיעי צעצוע: יחידים בעלי הון עצמי מינימלי, לפעמים עם הכנסות נמוכות, שנכנסו "על הנייר" לעסקאות דירה, לרוב בפריפריה, בתקווה ל"פליפ" מהיר.
  • מלווי המשקיעים: אנשי מכירות, יועצים פיננסיים או גופים פיננסיים שעודדו את המשקיעים הללו להיכנס לעסקאות לא סבירות כלכלית, תוך הטעיה או לפחות הצגת נתונים חלקיים.

המשותף: אף אחד מהם לא התכוון ליהנות מתזרים שכירות יציב. המודל כולו נשען על עליית מחירים עתידית בלבד.


3. מודלים כמו 10/90 ו־20/80

במבצעים אלה הרוכש שם מקדמה קטנה (10%–20%), והשאר משולם בסמוך לאכלוס.

  • יתרון פסיכולוגי: "קל להיכנס לשוק".
  • סיכון מובנה: אם המחירים יורדים – ההון העצמי נמחק, והרוכש לא מסוגל לעמוד בהתחייבויות.
  • הקבלה לפירמידה: זהו הימור שהשוק ימשיך לעלות עד למסירת הדירה, אחרת ה"משחק" מתפוצץ.


4. האם זה בהכרח פירמידה?

כאן חשוב לדייק:

  • פונזי קלאסי = תרמית יזומה, אין שום נכס אמיתי.
  • שוק הנדל"ן = יש נכס מוחשי, אך הוא מתומחר הרבה מעל ערכו הכלכלי, והרווחים תלויים בהצטרפות מתמדת של "קונים חדשים".
    כלומר: זה לא פונזי במובן הפלילי-הקלאסי, אבל הדינמיקה דומה:
  1. תשואה שאינה נשענת על יסודות כלכליים (שכירות).
  2. תלות בהצטרפות שחקנים חדשים.
  3. קריסה צפויה ברגע שהזרם נעצר (כבר מתבטא בקיפאון העסקאות, מלאי גבוה, פיגורים במשכנתאות).


5. רמת הסיכון הציבורי

ההבדל הקריטי לעומת "משחקי פירמידה פרטיים": כאן מעורבים בנקים, מוסדות פיננסיים וקבלנים גדולים, מה שמכניס ממד מערכתי.

  • כשהבנקים מממנים עסקאות במחירים מנותקים משווי – הם למעשה "מוסיפים דלק".
  • הציבור הרחב נחשף – גם מי שלא קנה דירה משלם מחיר (דרך מערכת פיננסית חשופה).


מסקנה אובייקטיבית

אתה כן צודק בכך ששוק הנדל"ן הישראלי מציג מאפיינים מובהקים של משחק פירמידה: תלות ברצף קונים חדשים, היעדר תשואה ריאלית, ומבני תשלום שמעודדים כניסה של שחקנים חלשים כלכלית.

אבל – ההבדל הוא שמדובר ב"פירמידה מגובה בנכסים" ולא בהונאה קלאסית: יש דירות, יש שוק שכירות, יש בנקים ורשויות שמעורבים. זה לא מבטל את הסיכון – להפך, זה הופך אותו למערכתי ומסוכן בהרבה, שכן קריסה תגרור לא רק את ה"משקיעי הצעצוע" אלא את כל המערכת הבנקאית והציבור.


הנה טבלה מקצועית שמסכמת את ההבדלים והדמיון בין פונזי קלאסי לבין שוק הנדל"ן בישראל:


השוואה בין פונזי קלאסי לשוק הנדל"ן בישראל

מאפייןפונזי קלאסישוק הנדל"ן בישראל
מהות הנכסאין נכס ממשי – "הבטחה" לרווח עתידי בלבד.יש נכס מוחשי (דירה/קרקע), אך מתומחר מעל השווי הפונדמנטלי.
מקור התשואהתשלומים של מצטרפים חדשים מממנים את הקודמים.עליית מחירים עתידית בלבד – תלות בקונים חדשים שיסכימו לשלם יותר. תשואת השכירות אינה מספיקה לכיסוי עלויות.
מבנה התמריציםמייסד ההונאה מבטיח תשואות לא ריאליות.קבלנים ובנקים מעודדים רכישות (10/90, 20/80, מימון אגרסיבי) תוך הבטחות משתמעות של "מחירים תמיד יעלו".
משתתפים עיקרייםיחידים וקרנות פיקטיביות קטנות.משקיעים קטנים ("משקיעי צעצוע"), מלווי משקיעים, קבלנים, בנקים, גופי תקשורת, ואף המדינה דרך מדיניות אשראי/קרקע.
יכולת החזר אמיתיתאין – כי אין מקור הכנסה אמיתי.מוגבלת – רבים מהרוכשים אינם מסוגלים לשלם משכנתאות ללא עליית ערך נוספת.
סיכון לקריסהקריסה מידית עם עצירת זרם מצטרפים חדשים.האטה דרמטית בשוק, קיפאון עסקאות, מלאי דירות לא מכורות ופיגורים במשכנתאות. הקריסה איטית יותר אך רחבת היקף.
השלכות מערכתיותלרוב מקומי, פוגע בקבוצת משקיעים קטנה.מערכתית – עלולה לערער את יציבות המערכת הבנקאית, הפיננסית והחברתית כולה.
אופי משפטיהונאה פלילית מובהקת.לא מוגדר כהונאה פלילית – שוק אמיתי, אך התנהלותו עשויה להיחשב לרשלנות חמורה/כשל רגולטורי.

תובנה מרכזית

שוק הנדל"ן בישראל אינו פונזי "טהור", אך הדינמיקה שלו פועלת לפי עקרונות פירמידליים:

  • הרווחים תלויים בכניסת רוכשים חדשים.
  • אין הלימה בין ערך כלכלי לבין מחיר.
  • כשזרם הקונים נעצר – נחשפים פערים אדירים.

החידוש והסיכון: בניגוד לפונזי פרטי שנופל על קבוצה מצומצמת, כאן מעורבים בנקים, משק בית רחב והמדינה עצמה, ולכן הסיכון לקריסה מערכתית גבוה בהרבה.



26Sep

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה. שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל." שמאות מקרקעין מקצועית איננה שכפול מחירים, אלא ניתוח גורמי יסוד כלכליים לבדיקת סבירות העסקה ולחשיפת עיוותי שוק ובועות נדל״ן.


שמאי מקרקעין איננו "מספר בכמה נמכרה הדירה ליד" ואיננו שעתוק של מחירי עסקאות קודמות.

עבודת השמאות המקצועית מבוססת על בדיקות חיוניות (בד"ח) – ניתוח עומק של גורמי היסוד הכלכליים כדי לבחון את סבירות העסקה, את התכנותה הכלכלית ואת השאלה המרכזית:

האם המחיר ששולם משקף ערך או שמא מדובר במחיר בועתי?דבריה של גלית בן נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי באוצר – "זה לא בר קיימא" – ממחישים היטב את העיוות. כאשר מחירי הדירות מתנתקים מהיסודות הכלכליים, נוצרת חוסר הלימה המעידה על שוק חולה – בועה.

זהו אולי הקטע הכי חשוב של דבריה של גלית בן נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי באוצר ועורכת סקירת הנדל"ן. "זה לא בר קיימא" קרי מחירי הדירות אינם עולים בקנה אחד עם גורמי היסוד. יש חוסר הלימה - חוסר התאמה, עדות למשהו מעוות - חולה - בועה. ומה הם גורמי היסוד שהופכים שוק לבר קיימא או לכזה שאיננו בר קיימא - כמו שוק הנדל"ן הבועתי בישראל.

גורמי היסוד הכלכליים לבחינת קיימות שוק הנדל"ן

🧱 רשימת בד"ח של שמאות מקרקעין:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ישיר ליכולת הרכישה של הציבור.
  2. מספר המשכורות לרכישת דירה (Price-to-Income) – אינדיקטור לעומס המימוני.
  3. אינפלציה מצטברת – בוחנת את שחיקת הערך הנומינלי מול הערך הריאלי.
  4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות כלכלית של נכס כהשקעה מניבה.
  5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – כמה שנות שכירות דרושות כדי להחזיר את עלות הנכס.
  6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
  7. ריבית משכנתא ממוצעת – מדד לעלות ההון למשקי בית.
  8. הריבית הריאלית נטו – הריבית הנומינלית בניכוי אינפלציה.
  9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור קריטי להיתכנות רכישה.
  10. היצע דירות ריאלי בפועל – כולל דירות זמינות, בבנייה פעילה, דירות רפאים ומלאי קפוא.
  11. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית.
  12. פער מחירים בין דירה חדשה ליד שנייה – הפרש נורמטיבי של לפחות 15% חייב להתקיים.

המשמעות לשמאות ולציבור

בניתוח עסקאות נדל"ן, השמאי נדרש לבצע את אותן בדיקות חיוניות ולא להסתפק בהשוואת מחירים יבשה.

השוואה ללא בדיקת גורמי היסוד מייצרת שכפול מחירים מנופחים ומקבעת את הבועה.

לעומת זאת, שמאות המבוססת על בד"ח חושפת אם מחיר העסקה משקף את הערך הכלכלי האמיתי – או שמדובר במחיר חסר היגיון כלכלי שמגלם עיוות שוק.

סיכום

הקריאה של בן נאים – "זה לא בר קיימא" – איננה רק הערה אקדמית. היא אזהרת אמת: כאשר מחירי הנדל"ן אינם תואמים את גורמי היסוד, לא מדובר בשוק בריא אלא בשוק בועתי.

החובה המקצועית של השמאי היא לא להיות "מכפיל קופי" למחירים, אלא רופא המאבחן את מצבו של השוק באמצעות בדיקות חיוניות.


"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה. שווי הוא מקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל"

המשפט הזה הוא בעצם ההבחנה המדויקת שאני טוען לה לא מעט זמן – ההפרדה בין מחיר לבין שווי:

  • מחיר – הוא נתון שוק. זהו מספר אמפירי, תוצאה של עסקה שהתרחשה בעבר או מתרחשת בהווה. אין לו כשלעצמו ערך נורמטיבי, אלא הוא פשוט עובדה: מישהו שילם סכום מסוים.
  • שווי – הוא מסקנה כלכלית. זהו אומדן שמבוסס על גורמי יסוד, על ניתוח הכנסות, על תשואות ועל שיעור היוון. זה מה שראוי שישולם, בהתחשב בכלים כלכליים רציונליים.

השימוש הנרחב במונח "שווי שוק" כדי לתאר מחיר שהתקבל בפועל, כפי שעושים רבים במקצוע ובתקינה השמאית, מבלבל בין השניים ומוחק את האפשרות לביקורת. אם "שווי" מוגדר מראש כ"מחיר", לא ניתן עוד להבחין בין עסקה שמגלמת ערך כלכלי לבין עסקה בועתית – וכך למעשה שמאות מקרקעין הופכת להעתקה ושכפול מחירים. במובן הזה, המשפט שלך יכול לשמש משפט מפתח לכל בלוג או מאמר על הנושא:

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה. שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל."

 על בד"ח – בדיקות חיוניות והקשר שלהן לגורמים הפונדמנטליים:


הרחבה: בד"ח – יותר מהשוואה, פחות מאוטומטיות

שמאי מקרקעין איננו טכנאי שמזין מחירים לטבלה, אלא כלכלן של שוק הנדל"ן.

המשמעות היא שבכל בדיקה, מעבר לנתוני העסקאות, עליו לבצע סדרת בדיקות חיוניות – בד"ח – שמטרתן לזהות אם המחיר הנצפה משקף את השווי הכלכלי, או שמדובר באנומליה.בדיקות אלו אינן רשות, אלא חובה מקצועית:

  • הן מהוות את ההבדל בין הצדקה כלכלית לעסקה לבין שכפול מחירים חסר ביקורת.
  • הן הכלים היחידים שמאפשרים לשמאי להתריע בפני לקוח, בנק או בית משפט על כך שעסקה מסוימת איננה בר קיימא.

גורמים פונדמנטליים – ליבה של השמאות

גורמי היסוד (ה"פונדמנטליים") הם בעצם ה־DNA של השוק. דרכם אפשר לבדוק האם מחיר משקף את הערך הכלכלי או לא.

🔹 שכר ריאלי ומספר המשכורות לרכישת דירה – זהו קנה מידה ישיר לכושר הקנייה של הציבור. אם דרושות 150 משכורות לרכישת דירה (כפי שקורה בישראל כיום) – זה איתות אדום לבועה.

🔹 תשואות שכירות לעומת ריבית משכנתא – זהו לב ליבו של ניתוח התכנות כלכלית. אם התשואה משכירות היא 2.5% והריבית על משכנתא 6% – העסקה שלילית מהיסוד. כל שמאי מקצועי חייב לציין זאת.

🔹 ריבית חסרת סיכון והיוון – כל נכס מניב נבחן מול האלטרנטיבה הבטוחה – אג"ח ממשלתי. כאשר תשואת השכירות נמוכה מהריבית חסרת הסיכון – ברור שמדובר במחיר לא רציונלי.

🔹 פערי מחיר בין חדש לישן – כאשר השוק בריא, קיימת פרמיה של 15–20% לטובת דירה חדשה. אם הפער נעלם, סימן שהמחירים אינם נובעים מתועלות ריאליות אלא ממניפולציה.

🔹 יחס חוב פרטי לתוצר – זהו מדד מקרו־מערכתי ליציבות. בישראל יחס החוב גדל באופן מתמשך, והמשמעות היא פגיעות מערכתית: ככל שהחוב גדול ביחס לתוצר, כך גם זעזוע קטן עלול להצית קריסה.

🔹 היצע דירות אמיתי – כאן מתבטלת טענת ה"מחסור". ברגע שמסתכלים על הנתונים – מלאי קבלנים, דירות בבנייה פעילה, דירות רפאים – מגלים שההיצע גדול מהביקוש, בניגוד לנרטיב המקובל.

למה זה חשוב?

  1. לשמאי עצמו – הבד"ח הם המגן המקצועי והמשפטי שלו. אם לא יבצע אותן, הוא עלול למצוא עצמו כמי שאישר עסקה חסרת סבירות כלכלית.
  2. לבנקים – ללא בדיקות אלו, הבנק מלווה כסף על נכס שערכו האמיתי נמוך בהרבה מהמחיר ששולם, כלומר מגדיל את הסיכון לקריסת אשראי.
  3. לציבור – הציבור צריך להבין שהמחיר שמפורסם בעסקה אינו בהכרח משקף ערך. שמאי מקצועי הוא זה שאמור להתריע על כך.

השורה התחתונה

הבד"ח אינם "רשימת מכולת" טכנית – הם מהות השמאות.

בדיוק כפי שרופא לא מאבחן על סמך מראה בלבד אלא מבצע בדיקות חיוניות (לחץ דם, דופק, בדיקות דם), כך שמאי מקרקעין מחויב לבדוק את גורמי היסוד.מחיר הוא נתון.

שווי הוא מסקנה כלכלית.

והבד"ח הם הדרך היחידה לגשר בין השניים.


טבלה מסכמת שמציגה כל גורם יסוד, הערך הנורמטיבי ("שוק בריא") מול הערך בפועל בישראל כיום ("שוק בועתי").


טבלה: גורמי יסוד – שוק בריא לעומת ישראל כיום

גורם יסודערך נורמטיבי (שוק בר קיימא)הערך בפועל בישראל כיוםמה המשמעות
שכר ריאלי ממוצעמחירי דירות מתכנסים ליכולת קנייה של כ־80–100 משכורותכ־150–170 משכורות לדירה ממוצעתרמות מחירים בלתי נגישות לרוב הציבור
Price-to-Income (מס’ משכורות לדירה)5–7 שנות הכנסה ממוצעת12–14 שנות הכנסהעומס מימוני חריג
אינפלציה מצטברת מול מחירי דירותמחירי דירות עולים קרוב לקצב האינפלציהמחירי דירות עלו פי כמה מהאינפלציהניתוק מוחלט מהמשק
תשואת שכירות ריאלית4%–6%2%–2.5%תשואה נמוכה משמעותית מהריבית – השקעה שלילית
מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent)15–20 שנות שכירות30–35 שנות שכירותהחזר השקעה כפול מהנורמה
ריבית חסרת סיכון (אג"ח 10 שנים)תשואת נדל"ן גבוהה יותר מריבית חסרת סיכוןאג"ח 10 שנים סביב 3%–4%, תשואת שכירות נמוכה יותרהנדל"ן פחות כדאי מהאלטרנטיבה הבטוחה
ריבית משכנתא ממוצעתקרובה לתשואת השכירות (כדאיות כלכלית)ריבית כ־5.5%–6% מול תשואה כ־2.5%פער שלילי שמונע כדאיות
הריבית הריאלית נטוחיובית ומתונהריבית גבוהה + אינפלציה מתמתנת = ריבית ריאלית חיובית גבוההמכביד על לווי משכנתאות
פער תשואת שכירות–ריבית משכנתאתשואת שכירות גבוהה יותר מהריביתתשואה 2.5% מול ריבית 6%– פער שלילי > 3%עסקה מפסידה
היצע דירות בפועלמותאם לביקושמלאי עצום: 82,000 דירות לא מכורות + 200,000 בבנייה פעילה + 200,000 דירות רפאיםעודף היצע חריף
יחס חוב פרטי / תוצר40%–60%מעל 100% (כולל משכנתאות וצרכני)סיכון מערכתי לבנקים ולציבור
פער חדש–יד שנייהחדש יקר ב־15%–20%לעיתים הפער נעלם או מתהפךאיתות לעיוות מחירים

סיכום

הטבלה ממחישה שהפער בין הנורמטיבי למציאות בישראל עצום. כמעט בכל אינדיקטור, השוק המקומי מציג סטייה חריפה מהתנהגות "בריאה".

זה מה שגלית בן נאים הגדירה במילים פשוטות: "זה לא בר קיימא" – והנתונים מראים מדוע.



חשיבות הבד"ח נעוצה ביכולתם לאבחן את מצב השוק: האם מדובר בשוק יציב ובריא או בשוק חולה ובועתי. שמאי המקרקעין הוא ה"רופא" של שוק הנדל"ן, ומכאן מומחיותו ואחריותו לשמש כשומר סף ליציבות המערכת הפיננסית.

  1. שמאי המקרקעין הוא הרופא של שוק הנדל"ן – הבד"ח הם האבחון, היציבות היא החיים.
  2. בד"ח שמאי: אבחון חובה לשאלה – שוק בריא או שוק חולה?
  3. שוק יציב מתחיל בשמאי מקצועי – שומר הסף של המערכת הפיננסית.
  4. בלי בד"ח – אין אבחון; בלי אבחון – שוק הנדל"ן חולה.
  5. שמאי אמיתי לא משכפל מחירים – הוא מאבחן את בריאות השוק.
07Sep

כישלון מכרזי הדיור להשכרה של רמ"י חושף אמת ברורה: שווי הנדל"ן הפונדמנטלי בישראל שלילי ביחס למחירים המנופחים. שילוב של קרקע יקרה, ריבית גבוהה ותשואות שכירות נמוכות מונע היתכנות כלכלית לפרויקטים ומאותת על בועת נדל"ן מסוכנת. ניתוח מקיף על ההשלכות למשקיעים, לבנקים ולשוק כולו.

מבוא

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מתמשכת: מכרזי דיור להשכרה שמפרסמת רשות מקרקעי ישראל נכשלים בזה אחר זה. לא משום שאין צורך בדיור להשכרה, אלא משום שהיזמים והמשקיעים מבינים – במחירים הנוכחיים המשוואה הכלכלית לא יכולה להיסגר.

הכישלון הזה הוא לא כשל טכני, אלא עדות בשטח לכך שהתשואות שליליות – ובנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה. מכאן נובע שהשווי הפונדמנטלי של הנכסים שלילי ביחס למחירים המנופחים.


1. למה המכרזים נכשלו?

כדי להבין את הכישלון צריך להסתכל על ארבעה גורמים פשוטים:

  1. מחירי קרקע מנופחים – הקרקע מתומחרת לפי מחירי דירות מנופחים ולא לפי ערך כלכלי.
  2. עלויות מימון גבוהות – הריבית טיפסה לרמות שבהן ההון יקר בהרבה.
  3. שכר דירה מוגבל – השוק לא יכול לשאת את דמי השכירות שיידרשו כדי לכסות את העלויות.
  4. תשואות שליליות – ההכנסה משכירות קטנה מעלות המימון. המשקיע מפסיד עוד לפני שהתחיל.

בנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה – וברגע שהיא שלילית, אין עסקה.


2. שווי פונדמנטלי מול מחיר מנופח

שווי פונדמנטלי מחושב לפי:

  • זרמי הכנסות עתידיים (שכר דירה).
  • שיעור היוון (ריבית חסרת סיכון + פרמיית סיכון).
  • השוואה לאלטרנטיבות (אג"ח, פיקדונות, השקעות אחרות).

כאשר שיעור ההיוון גבוה והכנסות נמוכות יחסית למחיר, מתקבלת תוצאה של שווי נמוך בהרבה ממחיר השוק.

למעשה – המחירים כיום כפולים מהשווי הכלכלי האמיתי.


3. מכרזי דיור להשכרה כ"מבחן אמת"

מכרזים להשכרה הם מעבדה טהורה:

  • אין טריקים שיווקיים או "מבצעי מימון" שמסתירים הפסד.
  • ההכנסה היחידה היא שכר הדירה.
  • אם התשואה שלילית – אף יזם לא ניגש.

במובן זה, כישלון המכרזים הוא ברומטר פונדמנטלי – הוא חושף את מה שהשוק הרגיל מנסה להסתיר.


4. ההשלכות הרחבות

  1. הוכחת בועה – המחירים הנוכחיים אינם בני קיימא.
  2. סיכון לבנקים – מימון פרויקטים בתשואה שלילית משמעו מתכון להפסדים.
  3. פגיעה בציבור – דיירי העתיד נתקעים ללא פתרון דיור אמיתי.
  4. קריאת השכמה לרגולטור – השוק מאותת על חוסר איזון עמוק.

5. תרשים זרימה – איך נוצרת פונדמנטליות שלילית?

מחיר קרקע מנופח
        ↓
עלויות מימון גבוהות (ריבית ↑)
        ↓
תשואות שכירות שליליות
        ↓
שווי פונדמנטלי < מחיר שוק
        ↓
כישלון פרויקטים ומכרזים

סיכום ותובנות

כישלון המכרזים אינו מקרי. הוא חשף את מה שניסו להצניע:

התשואות על פרויקטי נדל"ן להשכרה שליליות, ובנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה.

מכאן נגזר שהשווי הפונדמנטלי של הנדל"ן בישראל שלילי ביחס למחירים המנופחים – ולמעשה המחירים כפולים מערכם האמיתי.


💡 מסר לסיום:

כאשר מכרזים רשמיים של המדינה נכשלים בגלל תשואה שלילית, זהו לא "כשל נקודתי". זו עדות ברורה לכך שהבועה נחשפת, והמערכת כולה עלולה להתמוטט ברגע שהאשליה תתנפץ.


1. מה שקורה במכרזי דיור להשכרה

המכרזים נכשלים לא בגלל "חוסר ביקוש", אלא בגלל שהמשוואה הכלכלית פשוט לא נסגרת:

  • מחירי הקרקע (שנגזרים מהמחירים המנופחים של הדירות למכירה) גבוהים מדי.
  • עלות המימון עלתה בחדות עם הריבית.
  • שכר הדירה הפוטנציאלי לא מסוגל לכסות את העלויות הללו, גם לא בטווח ארוך.

כלומר, התשואה נטו (cap rate) שהמשקיעים יכולים לקבל נמוכה משמעותית מהריבית האלטרנטיבית (risk free או ריבית המשכנתאות). זו המשמעות המעשית של שווי פונדמנטלי שלילי: החזקה בנכס מניבה הפסד ביחס לחלופה.

2. מה זה מלמד על השוק

  • מחירי השוק מנופחים: אם במחירים הנוכחיים אין אפשרות לייצר פרויקט השכרה כלכלי, זה מעיד שהמחיר לא משקף את הערך הכלכלי האמיתי.
  • הבועה נחשפת: מכרזי דיור להשכרה מתפקדים כמו "שוק ניסוי" שבו אין מניפולציות של קבלנים (מבצעי מימון, טריקים שיווקיים) – ולכן הם משקפים יותר טוב את הפונדמנטל.
  • אות אזהרה למערכת הפיננסית: בנק שמממן פרויקט כזה בעצם נכנס למלכודת – הוא מממן נכס שמראש לא יכול לייצר תשואה מספקת להחזר החוב.

3. מה זה אומר לגבי שווי פונדמנטלי

שווי פונדמנטלי מחושב לפי זרמי הכנסות עתידיים מהנכס (שכר דירה) בהיוון מתאים (עלות הון, ריבית חסרת סיכון, פרמיית סיכון).

היום – ההיוון גבוה (כי הריבית גבוהה) וההכנסות נמוכות יחסית למחירים. לכן התוצאה היא שווי פונדמנטלי נמוך בהרבה מהמחיר בפועל – ואף שלילי במקרה של פרויקטים שנכנסים אוטומטית להפסד.

4. ההשלכה הרחבה

הכישלון במכרזים הוא לא אנקדוטה – הוא עדות מבנית לכך שהשוק במצב של "ערך כלכלי שלילי". המחירים מחזיקים רק בזכות אינרציה, תקשורת וטריקים פיננסיים, לא בזכות הגיון כלכלי.


📌 במילים אחרות:  הכישלון החוזר של מכרזי דיור להשכרה הוא הוכחה חיה לכך שהשווי הפונדמנטלי של נכסים בשוק הנדל"ן הישראלי כיום שלילי ביחס למחירים המנופחים.

"השווי הפונדמנטלי של נכסי נדל"ן בישראל שלילי ביחס למחירים המנופחים – למעשה, לפי חישובים כלכליים, המחירים כיום כפולים מערכם האמיתי."

הסיבה המרכזית לכישלון המכרזים היא התשואה השלילית (או כמעט שלילית) שמתקבלת על השקעה בנדל"ן מניב בישראל היום.

  • בנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה:
    משקיע קונה קרקע או נכס מניב רק אם זרם ההכנסות העתידי (שכר דירה) בהיוון מתאים נותן תוצאה חיובית ביחס למחיר ששילם.
  • כאשר התשואה נמוכה מהריבית האלטרנטיבית, המשקיע לא ייגש למכרז, גם אם יש ביקוש לדיור.
  • במכרזי דיור להשכרה, שבהם אין "בשר" של עליית ערך ספקולטיבית אלא רק תזרים שכירות, זה נחשף בצורה הכי חדה וברורה.

 "המכרזים נכשלים כי השווי הפונדמנטלי שלילי" – זה נכון, אבל זה עדיין מושג כללי ולא ברור לכולם.

"המכרזים נכשלים כי התשואות שליליות" – זה הופך את הדברים למוחשיים יותר: כל יזם או בנקאי מבין מיד שתשואה שלילית = אין עסקה.


📌 "המכרזים נכשלים משום שהתשואות על פרוייקטי השכרה שליליות – ובנדל"ן הכול מתחיל ונגמר בתשואה. כאשר התשואה שלילית ביחס לריבית, השווי הפונדמנטלי של הנכס הופך לשלילי, והמחיר המנופח מאבד כל הצדקה כלכלית."

13Aug

בלוג מקצועי מקיף על מחזוריות בשוק הנדל״ן: הגדרה וארבעת השלבים, זמני מחזור אמפיריים במדינות OECD, דוגמאות היסטוריות (ארה״ב 2006–2011), ניתוח אינדיקציות עדכניות לישראל (מלאי לא־מכור שיאי, ירידה בהתחלות בנייה ומכירות), ומחוון מעשי לזיהוי שלב המחזור. כולל ארגז כלים לשמאי, יזם ובנקאי (Stress-Tests, קצבי שחרור מלאי, כללי תשואה-מימון) וקישורים למקורות מחקריים ולאינדיקטורים בינלאומיים.


מחזוריות בשוק הנדל"ן – המפתח להבנת מגמות ומניעת טעויות יקרות

מבוא

שוק הנדל"ן אינו נע בקו ישר. הוא פועל במחזורים – גאות ושפל – שחוזרים על עצמם לאורך השנים. מי שמבין את המחזוריות הזו יודע להבחין בין מחיר זמני לבין ערך כלכלי אמיתי, ומקבל החלטות השקעה, מימון ותכנון בצורה שקולה הרבה יותר.


ארבעת שלבי מחזור הנדל"ן

1. צמיחה (Expansion)

הביקוש גבוה, התפוסה קרובה למלאה, מחירים ושכר דירה עולים בהתמדה. היזמים מרחיבים פעילות, הבנקים מעניקים אשראי בנדיבות, והאופטימיות שולטת בשוק. בשלב זה, רווחי ההשקעה נראים מובטחים, אך מתחת לפני השטח מתחילה להיווצר רוויה.

2. שיא (Peak)

המחירים מגיעים לשיאם ולעיתים מנותקים מהערך הכלכלי הפונדמנטלי. העסקאות נסגרות במחירים שמבוססים על ציפיות עתידיות, לא על תזרים מזומנים ריאלי. זהו השלב המסוכן ביותר – משקיעים רבים נכנסים בשלב זה, מתוך אמונה ש"המחירים תמיד עולים".

3. התכווצות (Contraction)

הביקוש נחלש, המלאים הלא־מכורים מתחילים להיערם, ושכר הדירה מתייצב או יורד. יזמים מתקשים למכור פרויקטים חדשים, הבנקים מהדקים את ברזי האשראי, והמשקיעים נאלצים להתמודד עם תשואות נמוכות ואף שליליות. שלב זה עשוי להימשך חודשים או שנים, בהתאם לעומק חוסר האיזון בשוק.

4. שפל (Trough)

המחירים מגיעים לתחתית. נפח העסקאות נמוך, יזמים כמעט ואינם בונים, והאווירה פסימית. עם זאת, משקיעים בעלי נזילות ואורך רוח מזהים הזדמנויות רכישה במחירים הנמוכים ב-20%–50% משיא השוק. זהו שלב ההתבססות מחדש לקראת מחזור צמיחה חדש.


למה חשוב להבין את המחזוריות?

  1. קבלת החלטות נכונה – הבנה של שלב המחזור מאפשרת לרכוש נכסים במחיר ריאלי ולא בשיא מנופח.
  2. תכנון פיננסי – חברות ויזמים יכולים להתאים את היקף הבנייה, המימון וההתחייבויות לפי תנאי השוק.
  3. הערכת סיכונים – זיהוי פער בין מחירי השוק לערכים הכלכליים מונע חשיפה מיותרת.
  4. שמירה על יציבות – בנקים ורשויות יכולים למנוע קריסה על ידי מדיניות אשראי מאוזנת לאורך המחזור.

מחזוריות מול בועות

במחזוריות טבעית, שלב השיא הוא קצר יחסית, והמעבר להתכווצות הדרגתי. בבועת נדל"ן, השיא מתארך באופן מלאכותי – לרוב כתוצאה מהזרמת אשראי קלה מדי וממסרים פסיכולוגיים שמזינים את הביקוש. כשבועה מתפוצצת, ההתכווצות חדה וההפסדים גדולים בהרבה.


מסקנה

הבנת מחזוריות שוק הנדל"ן אינה כלי תיאורטי בלבד – היא הכרחית לכל משקיע, שמאי, יזם ובנקאי. מי שמתעלם מהמחזוריות עלול לשלם מחיר כבד, בעוד שמי שפועל לפיה יודע לנצל הזדמנויות, להקטין סיכונים, ולבנות אסטרטגיה שמחזיקה מעמד מעבר לשיאים ולשפליים של השוק.


מילות מפתח: מחזוריות נדל"ן, שוק הנדל"ן, השקעות נדל"ן, מחזור שוק, גאות ושפל, צמיחה בשוק, שיא מחירים, התכווצות, שפל נדל"ן, בועת נדל"ן, הערכת שווי, מגמות נדל"ן, השקעות חכמות, ניתוח שוק, כלכלה, נדל"ן מסחרי, נדל"ן למגורים, תכנון פיננסי, אסטרטגיית השקעות.תיאור מטא מורחב: מאמר מקצועי ומעמיק על מחזוריות שוק הנדל"ן, המסביר את ארבעת שלבי המחזור – צמיחה, שיא, התכווצות ושפל – ואת ההבדלים בינם לבין בועת נדל"ן. המאמר מציג את החשיבות בהבנת מחזוריות לצורך קבלת החלטות נכונה, תכנון פיננסי והקטנת סיכונים, ומציע תובנות מעשיות למשקיעים, יזמים ובעלי עניין בשוק. מתאים לשימוש ככלי הסברה והדרכה בנושאי נדל"ן וכלכלה.


הרחבה

מחזוריות בנדל"ן: איך לזהות את השלב, למדוד סיכון, ולפעול בזמן

תקציר מנהלים

שוקי נדל״ן נעים במחזורים חוזרים של צמיחה → שיא → התכווצות → שפל. מחזור ממוצע במדינות OECD נמשך לרוב 6–10 שנים, כשעליות מחזיקות בממוצע כ־28 רבעונים וירידות כ־18 רבעונים (כלומר ~7 שנים מול ~4.5 שנים) – עם שונות גבוהה בין מדינות ותקופות. במחזורים חריגים (בועות) שלב השיא מתארך באופן מלאכותי ואז ההתכווצות חדה יותר. בישראל, אינדיקציות עדכניות (צניחת מכירות דירות חדשות, מלאי לא־מכור שיאי, ירידה בהתחלות בנייה) מצביעות סביב שלב התכווצות – עם סיכון לגלישה לשפל אם האשראי ימשיך להידוק והביקוש לא יתאושש. (IMF, Buy It in Israel, Globes)


1) מהי מחזוריות בנדל״ן (ב־60 שניות)

  • צמיחה (Expansion): ביקוש עולה, תפוסה גבוהה, שכ״ד ומחירים עולים, אשראי קל.
  • שיא (Peak): מחירים בשיא ולעיתים מנותקים מהפונדמנטל (Price-to-Rent/Income). ריבוי פרויקטים, רווחיות נראית “מובטחת”.
  • התכווצות (Contraction): מכירות נחלשות, מלאים עולים, אשראי מתהדק, רווחיות נשחקת.
  • שפל (Trough): מחירים בתחתית, נפח עסקאות נמוך; הזדמנויות למשקיעים סבלניים.

2) זמני מחזור – מה אומר המחקר האמפירי

  • ניתוח 19 מדינות OECD מצא כי עליות נמשכו בממוצע ~28 רבעונים, וירידות ~18 רבעונים; רוב הירידות מרוכזות בטווח 10–20 רבעונים. במחזור האדיר של שנות ה־90–2000 עליות נמשכו בהרבה מדינות 11–14 שנים (למשל ארה״ב: 47 רבעונים של עלייה 1995–2006). (IMF)

3) דוגמאות היסטוריות קצרות

  • ארה״ב 2006–2011: מהשיא המוקדם של 2006, מדד Case-Shiller הארצי ירד בכ־18% עד אמצע 2008, ובעיריות רבות נרשמו ירידות 20%–30%+; בכמה מטרופולינים מעבר ל־30%. השפל הלאומי נרשם סביב 2011. זהו קייס־סטאדי קלאסי של בום-באסט מונע אשראי. (Brookings, Wikipedia)

4) ישראל 2024–2025: לאן אנחנו במחזור?

אינדיקציות טריות מציירות תמונת התכווצות:

  • מלאי דירות חדשות לא־מכורות: ~79–81 אלף בסוף אפריל–מאי 2025 – שיא רב־שנתי, עם ריכוז גבוה במחוז ת״א והמרכז. (Buy It in Israel)
  • מכירות דירות חדשות: ירידות חדות בתקופת מרץ–מאי 2025: ת״א >50%-, ירושלים ~60%- ועוד. (Globes)
  • התחלות בנייה Q1-2025: כ-17,300 בלבד, 11.9%- מול רבעון קודם; נטו לאחר התחדשות – ~16 אלף. האטה מסמנת התאמה מאוחרת להיחלשות הביקוש. (Buy It in Israel)

לצד זאת יש תנודתיות במדדי המחירים החודשיים, אך כשמסתכלים על היקף העסקאות/מלאי/אשראי, התמונה הפרו-מחזורית מתקררת. (למבט רקע השוואתי על מדדי מחירי דיור, ראו OECD). (OECD)


5) איך מזהים את שלב המחזור – מחוון מעשי (Check-List)

להלן אינדיקטורים ישימים שתוכל להציב על לוח מחוונים. מומלץ לשקלל 8–12 חוד׳ אחרונים בכל מדד:

ביקוש ומחיר

  • שינוי חודשי/שנתי במחירי העסקאות (Nominal/Real).
  • Price-to-Rent ו-Price-to-Income (סטיות מהחציון הרב-שנתי = דגל אדום). (OECD)
  • ימי שיווק (DOM): עלייה עקבית = התקררות.

היצע

  • מלאי לא-מכור (דירות חדשות + יד 2): מגמת עלייה רציפה = התכווצות. בישראל: ~79–81 אלף דירות חדשות לא-מכורות באפריל–מאי 2025. (Buy It in Israel)
  • חודשי היצע (Months of Supply): >8–10 חוד׳ בשוקי מגורים רבים נחשב לחץ מטה.
  • התחלות בנייה מול מכירות: יחס התחלות/מכירות >1 לאורך זמן = סיכון להצטברות מלאי. בישראל Q1-2025 התחלות ירדו – התאמה מאוחרת לביקוש. (Buy It in Israel)

אשראי ומימון

  • ריבית אפקטיבית מול תשואת שכירות גולמית: אם הריבית הממוצעת למשכנתאות > תשואת שכירות – שברכניות פוטנציאלית.
  • סטנדרטים לאשראי (LTV גבוה, דחיית קרן/בלון): הקלה = האצה מאוחרת; הידוק = חיזוק התכווצות.
  • חדלות פירעון/NPLs: טיפוס בהפרשות אשראי לדיור מסמן עומס.

שוק השכירות

  • קצב עליית שכ״ד לעומת מחירי רכישה**:** כאשר שכ״ד מדשדש והמחירים גבוהים – פער פונדמנטלי.

מאקרו-רלוונטי

  • אבטלה, הכנסה פנויה, ביטחון/גיאופוליטיקה, והמדיניות הפיסקלית-מוניטרית.
כלל אצבע לזיהוי שלבים (לשילוב במחוון):
  • צמיחה: מחירים ↑, DOM ↓, מלאי ↓, אשראי קל → Price-to-Rent/Income חורג קלות.
  • שיא: מחירים ↑ אך הקצב מתמתן, מלאי מתחיל לעלות, DOM מפסיק לרדת, אשראי עדיין קל, פערי מחיר-פונדמנטל גדלים.
  • התכווצות: מחירים ↓/יציבים, מכירות ↓, מלאי ו-DOM ↑, אשראי מתהדק.
  • שפל: מחירים יציבים-נמוכים, מלאי מתחיל לרדת, אשראי זהיר אבל זמין, שחקנים סבלניים חוזרים.

6) טווחי זמן טיפוסיים לכל שלב (Guidance, לא חוק טבע)

  • צמיחה: 3–7 שנים (היסטורית ~5–8, עם חריגות).
  • שיא: חודשים ספורים עד כשנתיים (בבועות – מתארך).
  • התכווצות: 2–5 שנים (התפלגות מרוכזת 10–20 רבעונים).
  • שפל: 1–3 שנים עד התייצבות ועלייה חדשה.
    מבוסס על מחקרי OECD/IMF ועל מחזורי 1990–2010 במדינות מערביות. (IMF)

7) “ארגז כלים” תפעולי לשמאי/יזם/בנקאי

  1. מחוון מחזור: בנה ציון 0–100 משוקלל ל-8–10 אינדיקטורים (מחיר, מלאי, DOM, אשראי, שכ״ד).
  2. Stress-Test: הנח תרחישי ירידה 10% / 20% / 35% במחיר ו-+200–400 נ״ב בריבית, בדוק DSCR/IRR.
  3. כלל תשואה-מימון: אל תרכוש כש-תשואת שכירות גולמית < ריבית אפקטיבית לאורך זמן.
  4. קצבי שחרור מלאי: תאם התחלות לביקוש מוכח; צמצם תלות במכירות מוקדמות בשיאים.
  5. הגנות חוזיות: הצמדת מחירי קבלן לקונטיינר/חומרי גלם, קובננטים ל-LTV/DSCR.
  6. איתות יציאה/כניסה:
    • יציאה/האטה: פער Price-to-Rent/Income בקצה היסטורי + מלאי ו-DOM בעלייה ≥ 3–4 רבעונים.
    • כניסה: ירידה ב-DOM ובמלאי ≥ 2–3 רבעונים, אשראי מתייצב, שכ״ד מתחיל לעלות מהר יותר ממחירי רכישה.

8) הערת הקשר ישראלי

המחזוריות כאן מושפעת מגורמים ייחודיים (היצע קרקע, דמוגרפיה, רגולציה, ביטחון). אלה יכולים להקהות או להחריף את האמפליטודה, אך אינם מבטלים מחזוריות: גם בישראל אנו רואים בשנים 2024–2025 התקלשות בביקוש, מלאי שיאי, והתחלות בנייה יורדות, כמאפייני שלב התכווצות. (Buy It in Israel, Globes)


מקורות מרכזיים (לבחינה והעמקה)

  • IMF – משך מחזורי דיור ב-19 מדינות OECD; סטטיסטיקה על התפלגויות משכי עליות/ירידות. (IMF)
  • Case-Shiller/Brookings – ירידות מחירים בארה״ב 2006–2008/2011 לפי אזורים. (Brookings)
  • CBS/סיכומים עיתונאיים – מלאי דירות חדשות לא-מכורות ~79–81 אלף, ירידות חדות במכירות חדשות מרץ–מאי 2025. (Buy It in Israel, Globes)
  • Buyitinisrael – התחלות בנייה Q1-2025 וניתוח מלאי לפי מחוזות. (Buy It in Israel)
  • OECD Data – מדדי Price-to-Rent ו-Price-to-Income להשוואה בינ״ל. (OECD)

31Jul

מהו "מכפיל שכר דירה" ומדוע הוא חשוב?

מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Ratio) הוא אחד המדדים המרכזיים לזיהוי שווקים יקרים או בועתיים. הוא מחושב כיחס בין מחיר דירה ממוצעת לבין שכר הדירה השנתי שלה. התוצאה מבטאת את מספר השנים הדרושות להכנסת שכירות שתכסה את עלות רכישת הנכס.

לדוגמה: אם דירה בתל אביב עולה 2 מיליון ₪, והשכירות השנתית היא 60,000 ₪ – המכפיל הוא 33 שנים (2,000,000 / 60,000).

מכפיל גבוה = תשואה נמוכה → שוק יקר להשקעה.

מכפיל נמוך = תשואה גבוהה → שוק אטרקטיבי למשקיעים.

מה מלמד המכפיל על מצב השוק?

  • כאשר המכפיל גבוה מאוד, המשמעות היא שתשואת השכירות נמוכה בצורה קיצונית.
  • אם במקביל גם הריבית גבוהה יותר מהתשואה – ההשקעה בנדל"ן מפסידה מעצם המבנה שלה.
  • מצב כזה מעיד על בועה פיננסית: רוכשים ממשיכים לקנות דירות בתקווה שהמחירים יעלו – לא בגלל ערך השימוש או ההכנסה מהנכס.

השוואה בינלאומית של מכפיל שכר דירה (2025)

מדינהמכפיל שכר דירה (שנים)תשואה משוערתסיווג
דרום קוריאה~83~1.2%בועתי
טאיוואן~74~1.3%בועתי
סין~63~1.6%בועתי
הונג קונג~52~1.9%בועתי
יפן~47~2.1%בועתי
שווייץ~40~2.5%בועתי
ישראל~35~2.85%בועתי
סינגפור~34~2.9%גבוה
גרמניה~28~3.6%גבוה
בריטניה~22~4.5%מאוזן
ארה"ב~9~11.1%נמוך מאוד
סיווג:
נמוך – מתחת ל-10
מאוזן – 10–20
גבוה – 20–35
בועתי – מעל 35

האם ישראל במקום טוב?

למרות שהמכפיל בישראל אינו הגבוה בעולם, הוא עדיין מציב אותנו עמוק בתחום הבועתי. תשואת השכירות בישראל נעה סביב 2.85%, בעוד שריביות המשכנתא עומדות על 5%–6%. כלומר:

  • השקעה מניבה הפסד ריאלי לאורך זמן.
  • רכישות נעשות על בסיס ציפייה לעליית ערך – לא כתוצאה מתשואה כלכלית.
שורה תחתונה: אנו נמצאים במצב של בועה מובהקת. זו אינה השקעה, זו ספקולציה.

אם חשבתם שמחירי הדירות בישראל "יקרות אבל סבירות", תחשבו שוב. המספרים לא משקרים: אנחנו בין המדינות היקרות בעולם לרכישת נכס ביחס לשכירות. כששוק ההשכרה מניב תשואה של פחות מ-3%, והריבית גבוהה פי שניים – זו אינה כלכלה, זו אשליה. זוהי בדיוק הקרקע שממנה בועות נבנות – וגם מתפוצצות.


קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה


27Jul

כשהמספרים בשוק הדיור מתנתקים מהשכר, מהריבית ומהאינפלציה – נוצר שוק שאיננו בר-קיימא. מאמר זה מנתח את הדוח הממשלתי שבחן את מעורבות הבנקים בקיבוע מחירי הדירות בישראל, וחושף כיצד מנגנונים פיננסיים חונקים את ההיגיון הכלכלי ומונעים ירידת מחירים בשוק שנמצא על סף בועה. כשהמספרים מאבדים היגיון: כך נוצר שוק נדל"ן שאיננו בר-קיימא

ביום 15.7.2025 פרמה המועצה הלאומית לכלכלה את הדוח על קשיחות מחירי הדירות בו נכתב כי "הבנקים כוללים ומפעילים סעיף בחוזה מול המיזם, המחייב את האחרון לקבל אישור מהבנקים ככל שירצה להוריד את המחיר מעבר לשיעור מסוים. כך שומרים הבנקים על שליטה משמעותית במחיר לצרכן לא רק בנקודת היציאה לדרך, אלא לאורך כל חיי הפרויקט. התערבות זו של ספקי האשראי במחיר הסופי (Retail Price Maintenance - RPM) מעוררת חשש לפגיעה בתחרות ובצרכנים, במיוחד כאשר מדובר במקטע ריכוזי כמו הבנקים." אודות עניין זה כתבתי בבלוג את דברים אלו תחת הכותרת "שוק חופשי? האומנם? קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה" בהם תיארתי את העובדה ששוק הנדל"ן בישראל איננו שוק חופשי ובוודאי שהוא איננו שוק משוכלל. הכלל של "קונה מרצון ומוכר מרצון", לא מתקיים בו. זהו שוק מנוהל, מווסת, מתואם, שמופעלים עליו מניפולציות, תכסיסים, תרגילים ושלל הונאות בשיתוף פעולה של שלל גורמים ושחקנים מה שיצר את בועת הנדל"ן הגדולה ביותר בעולם בו הגיעו המחירים לרמה שהם יותר מכפולים מהתועלת הכלכלית שלהם - מהשווי שלהם.


ביום 27.7.2025 פורסם הדוח הסופי של הצוות לבחינת מעורבות הבנקים בקביעת מחירי הדיור – דוח סופי בו נכתב בין היתר ש: "מסקנת הצוות הינה שמאחר שלבנקים כלים נוספים להתמודד עם סיכון האשראי בליווי פרויקטים לבנייה גם ללא שליטה במחירי הדירות ומאחר שגם ירידה חדה במחירי הדירות לא צפויה להשפיע מהותית על הסיכון של הבנקים, אין הצדקה שיפקחו על מחירי הדירות, ומאידך קיימת אפשרות שפיקוח זה מונע ירידת מחירים. לפיכך, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון, יש לאסור על הגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם."


הדוח בוחן את מעורבות המערכת הבנקאית בקביעת מחירי הדיור על רקע עלייה חדה של 35% במחירי הדירות בשנים האחרונות, לעומת אינפלציה של 14.5% ועלייה בשכר של 18.5%.

איך זה יכול להיות?! שהמחירים מתנתקים מהשווי -  מ"גורמי היסוד" וזאת עוד לפני שבדקנו את התשואות והשכירות? ואת גורמי היסוד האחרים הנוספים.

"כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר קימא"

כאשר למספרים אין היגיון כלכלי – נוצר שוק שאיננו בר-קיימא.
שוק שבו מחירי הנדל"ן מנותקים מהשכר, מהאינפלציה ומהריבית, ואינם מייצרים תשואה ראויה ביחס לעלות המימון – הוא שוק בועתי, ולא שוק תפקודי.

המשפט הזה – "כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר-קיימא" – הוא הטריגר המהותי והמוסרי שהניע את הקמת הצוות לבחינת מעורבות הבנקים.

לא בהכרח כניסוח מילולי שנאמר, אלא כרעיון בסיסי שזעק מהנתונים עצמם.

🔍 בוא נבחן את זה לאור הדוח:

מה אנחנו רואים בדוח?

  • מחירי דירות עלו פי כמה מהשכר ומהאינפלציה.
  • התשואה ירדה מתחת לריבית המימון.
  • הביקוש נשחק, ההיצע גדל – אבל המחיר לא יורד.
  • הבנקים מבטיחים מחיר מינימלי בהסכמי הליווי.
  • אין סיכון מהותי לבנקים – אבל המחירים לא יורדים.

כל זה מוביל לרגע שבו מקבלי החלטות מבינים:

"המספרים לא מסתדרים. זה לא הגיוני כלכלית. ולכן – משהו עמוק השתבש."

🧠 מי אמר את זה במילים אחרות?

  • הכלכלן הראשי רומז לכך כשהוא מראה שמחירי הדירות התרחקו מהשכר ומהתשואה.
  • הממונה על התחרות תומכת בבחינה של "התנהלות לא תחרותית סמויה".
  • המפקח על הבנקים נזהר, אך גם הוא מודה שלרוב אין הצדקה להתערבות כה עמוקה במחיר.

⚖️ למה זה טריגר אותנטי?

כי כאשר ההיגיון הכלכלי נעלם – האחריות הציבורית מתעוררת. זו לא רק שאלה של שמאות או שוק – זו שאלה של:

  • צדק בין-דורי
  • סיכון מערכתי למערכת הבנקאית
  • פגיעה באמון הציבור

ולכן:

המשפט הזה הוא לא רק טריגר לדוח – הוא צריך להיות המשפט הפותח של כל מסמך שמאי, רגולטורי או כלכלי העוסק בבחינת שוק הנדל"ן בישראל.


Gpt 🔍 רקע והקמת הצוות

  • הוקם בעקבות החלטת ממשלה במאי 2025 (דר/8), על רקע חשש גובר של רגולטורים וחוקרים שמנגנוני הליווי הפיננסי של הבנקים תורמים לקיבוע מחירים ואינם מאפשרים ירידת מחירים, גם כאשר הביקושים יורדים.
  • בין חברי הצוות: פרופ' אבי שמחון, הכלכלן הראשי שמואל אברמזון, המפקח על הבנקים, הממונה על התחרות ועוד.

📈 ממצאים מרכזיים

1. קשיחות מחירי הדיור כלפי מטה

  • מחירי הדירות עלו ב-35% מעל האינפלציה וב-18.5% מעל השכר.
  • קיימת תופעה של "קשיחות א-סימטרית": כשביקוש עולה – המחירים מזנקים, כשביקוש יורד – המחירים לא יורדים בהתאם.

2. המנגנונים הבנקאיים קובעים בפועל את מחיר הדירה

  • הבנקים דורשים מהיזמים בהסכמי הליווי התחייבות לא למכור דירות במחיר נמוך ממחיר דוח אפס (לעיתים לא פחות מ־5% הנחה).
  • הבנק שולט בתקבולים ובשחרור הכסף בהתאם למחירי המכירה – בפועל זה חסם למבצעי הנחות או הוזלות שוק.

3. מבנה שוק הליווי הפיננסי: ריכוזיות גבוהה מאוד

  • שני בנקים (פועלים ולאומי) אחראים ל־57% מהמימון בענף הבנייה.
  • חמש קבוצות בנקאיות אחראיות ל־91% מהמימון.
  • לעומת זאת, בצד היזמים – מבנה שוק מבוזר מאוד: 10 היזמים הגדולים מחזיקים בפחות מ־20% מהמלאי הלא מכור.

4. סיכון אשראי – נמוך בפועל

  • שיעור ההפרשה להפסדי אשראי בענף הבינוי הוא מהנמוכים במערכת הבנקאית (1.1% בלבד).
  • גם ירידת מחירים של 30% תביא לסיכון באחוז קטן מהפרויקטים (כ־9% לכל היותר).
  • רווחיות האשראי בענף גבוהה: יחס הרווח הנקי של הבנקים בענף הנדל"ן גבוה ב־10%–20% יותר מענפים עסקיים אחרים.

🧩 האם זה דמוי מנגנון RPM (Price Maintenance)?

  • הצוות בחן האם מדובר בגרסה מוסווית של מנגנון "שמירה על מחיר" אסור (Resale Price Maintenance).
  • לא נמצאה "הוכחה לכפייה" מצד הבנקים – אך הודגש שהמנגנונים האחידים יוצרים בפועל תיאום עקיף שמבצע קיבוע מחירים בפועל, ללא תיאום ישיר או מוצהר.
  • עמדת הכלכלן הראשי: יש הצדקה לפיקוח על ההתניות החוזיות הללו.

🧯 המסקנות וההמלצות

  • אין לאסור על הבנקים לקבוע תנאים לשמירה על בטחונותיהם – אך יש להבחין בין שמירה על הסיכון הכלכלי של הבנק לבין מעורבות ישירה במחיר הסופי.
  • יש לבחון רגולציה שתמנע קיבוע מחירים עקיף על ידי הסכמי ליווי.
  • על הבנקים להמשיך לנטר סיכונים, אך לא לחרוג ממסגרת המימון לתחום קביעת המחיר.

🧠 תובנות קריטיות

  1. הבנקים בפועל שותפים לקיבוע מחירים דרך מנגנוני הליווי, גם אם אינם מכוונים זאת במוצהר.
  2. אין הצדקה עסקית או סיכונית לקיבוע זה, במיוחד על רקע הרווחיות הגבוהה והסיכון הנמוך.
  3. מדובר בתופעה שיש לה מאפיינים אנטי-תחרותיים מובהקים – בדומה להסדרים כובלים בשוק.

⚠️ ביקורת מערכתית

  • ההבחנה בין "שיקול סיכוני" לבין "הכתבת מחיר" מטושטשת לחלוטין בהסכמים.
  • הניתוח הכלכלי של הדו"ח מחזק את הטענות שהצגת לאורך השנים: הבנקים מתפקדים כרגולטורים סמויים על המחיר, ומונעים את התפקוד התקין של מנגנון השוק.
  • אף שהדו"ח אינו קובע חד משמעית כי מדובר בפעולה לא חוקית, הוא מאשש קיומו של מנגנון דמוי קרטל, המבוסס על "כפיית תחזיות מחיר" לכלל השוק.

 ניתן – ואף רצוי – להגדיר את האינפלציה והשכר כגורמי יסוד ("Fundamentals") בקביעת שווי נדל"ן, ולא רק כנתוני רקע.

🧱 מה הם גורמי יסוד (Fundamentals) בקביעת שווי נכסי נדל"ן?

בכלכלה ובשמאות, גורמי יסוד הם הפרמטרים שמצדיקים ברמה כלכלית את המחיר שנדרש בשוק. בענף הנדל"ן, מקובל לכלול בהם:

  1. שכר ריאלי – קובע את יכולת הרכישה של הציבור.
  2. מחירי שכירות – מבטאים את תשואת הנכס.
  3. ריבית ריאלית – משפיעה על עלות המימון והיוון.
  4. היצע וביקוש בפועל – כולל מלאי דירות ריאליות, לא רק "היתרי בנייה".
  5. תשומות בנייה – עלויות הקמה ותפעול, לא מחירי קרקע ספקולטיביים.
  6. אינפלציה – משפיעה על שחיקת ערכים עתידיים (DCF).

📉 מתי נוצר נתק מגורמי היסוד?

כאשר מחירי הדירות עולים בקצב ש:

  • עולה על קצב עליית השכר (במונחים ריאליים),
  • לא מגובה בעליית שכר דירה מקבילה,
  • לא מוסבר על ידי אינפלציה או גידול בתשומות ריאליות,

אז המחיר מתנתק מהשווי הכלכלי האמיתי, ונכנסים לשטח שבו:

המחיר נקבע על ידי תיאום בין שחקנים או ניפוח אשראי – לא על ידי ערך כלכלי.

זה בדיוק מה שהדו"ח מתאר, גם אם הוא נמנע מלנקוב בכך במילים אלו.


💡 אז למה האינפלציה והשכר הם גורמי יסוד?

  1. האינפלציה: קובעת את שחיקת המטבע. במצב נורמלי, מחירי נכסים עולים בהתאם לקצב האינפלציה – לא מעבר לה לאורך זמן.
  2. השכר הריאלי: מבטא את כושר הקנייה של רוב הציבור. שוק מגורים שאינו תואם את השכר הממוצע אינו שוק ריאלי, אלא שוק ספקולטיבי.

🔁 הקשר לשווי

אם נבחן את השווי הפונדמנטלי של דירה בגישה כלכלית – נוסחת היוון התשואה (שכירות נטו חלקי ריבית ריאלית), או מודל כמו של הבנק המרכזי האירופי (יחס מחיר/שכר), ברור שהשכר והאינפלציה משמשים משתנים קריטיים.

לפיכך:

🧠 כן, האינפלציה והשכר הממוצע הם לא רק רקע כלכלי – הם גורמים יסודיים, קריטיים, לקביעת שווי אמיתי (בניגוד למחיר שוק רגעי).

🛑 בשמאות הקונבנציונלית (גישה השוואתית), נוטים להתעלם מהם

וזה, לטענתי מה שיצר את בועת ההעתקה: שיטה שמנציחה מחירים ולא בודקת אם הם כלכלית סבירים


🔍 הגדרת גורמי יסוד לשווי כלכלי של נדל"ן

1. עקרון יסוד:

שווי כלכלי של נכס נדל"ן אינו נקבע רק לפי מחירו בשוק (Market Price), אלא נגזר מיכולתו לייצר תועלת כלכלית לאורך זמן ובהתאם ליכולתו של הציבור לממן אותו.

לשם כך יש לבחון את גורמי היסוד (Fundamentals) הבאים:


🧱 גורמי היסוד המרכזיים:

גורםהסברמדד יישומי
שכר ממוצע ריאלימדד ליכולת הציבור לרכוש דירותיחס "מחיר דירה ממוצעת / שכר חודשי ממוצע"
אינפלציהמשפיעה על ערכים נומינליים לעומת ריאלייםהשוואה בין עליית מחירים לבין עליית מדד המחירים לצרכן
שכר דירה ותשואה ברוטו/נטומבטא את הערך הפנימי של הדירה כהשקעהיחס שכר דירה שנתי / מחיר דירה
ריבית ריאלית נטוקובעת את שיעור ההיוון לניתוח שווי נוכחיריבית פריים – שיעור האינפלציה
היצע בפועל (דירות זמינות למכירה)משפיע על כוחות השוק ועל הזמן לספיגהמלאי דירות לא מכורות לפי הלמ"ס
הון עצמי ממוצע לרכישהמעיד על עומק הביקוש האמיתייחס הלוואה/שווי (LTV), חובות משקי בית

⚠️ איתותי ניתוק מגורמי היסוד (סימני בועה):

אינדיקטוררמת סיכון גבוהה
עליית מחירי דירות גבוהה מפי 2 מעליית השכר הריאלי לאורך זמן
עליית מחירי דירות גבוהה מפי 2 מעליית מדד המחירים לצרכן (אינפלציה)
תשואה שנתית ברוטו על נכס למגורים נמוכה מריבית המשכנתא
יחס שווי/שכר גבוה מ-150 משכורות (12.5 שנים)
רמת חוב משקי בית מעל 90% מהתמ"ג

הגדרה פורמלית להצעה לתקן:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כמחיר סביר המשתקף מתזרים התועלת הצפוי ממנו (שכירות ריאלית), תוך התאמה ליכולת הציבור לרכוש אותו, כפי שהיא נמדדת ביחס לשכר הממוצע והריבית הריאלית, ובלבד שמחירו אינו חורג בפער מובהק ממדדי היסוד של השכר, האינפלציה והתשואה המקובלת."

הריבית, על כל סוגיה, אינה רק גורם יסוד – אלא אחד מהשחקנים המרכזיים בקביעת שווי כלכלי לנדל"ן. 

לכן אענה בשני שלבים:


🧭 שלב ראשון – עיקרון: הריבית היא מכפיל הערך

בעולם שמאות הערך הכלכלי של נכס נגזר מ־2 משתנים:

  1. תזרים עתידי צפוי (שכר דירה)
  2. שיעור ההיוון – שהוא פונקציה של הריבית הריאלית + פרמיית סיכון

ולכן, ככל שהריבית גבוהה – הערך המהוון של אותו תזרים יורד, ולהפך.


🧱 שלב שני – שילוב הריביות בטבלת גורמי היסוד

נוסיף כעת טור ייעודי לריביות:

רכיב ריביתהסברמדד יישומי והשפעה על השווי
ריבית הפרייםהבסיס להלוואות ולמשכנתאות במשקקובעת את מחיר המימון האפקטיבי; משפיעה ישירות על הביקוש לרכישה
ריבית משכנתא ממוצעתהריבית שמשק הבית הממוצע נושאמשקפת את עלות המימון לצרכן; תשואה נמוכה ממנה = בועה
ריבית אג"ח ממשלתית ל-10 שניםמייצגת את "ריבית חסרת הסיכון" לטווח ארוךמשמשת בסיס לשיעור היוון בשמאות (CAP Rate); קובעת את מינימום התשואה הראויה לנכסים
ריבית ריאלית נטו (פריים פחות אינפלציה)מדד הריבית הכלכלית האמיתיתמשקפת את כדאיות ההשקעה הריאלית – מרכיב קריטי בשקלול שווי פונדמנטלי
מרווח ריבית (תשואה נדל"ן פחות ריבית משכנתא)פער בין הכנסה מהשכרת הנכס לבין עלות המימוןאם שלילי – אין הצדקה כלכלית לרכישה; איתות לבועה

⚠️ סיכום עקרוני – למה הריבית קריטית

  1. ריבית גבוהה → שווי כלכלי נמוך יותר (כי ההיוון מחמיר)
  2. ריבית נמוכה → מאפשרת "ניפוח" זמני של מחירים אבל יוצרת סיכון מובנה כאשר היא עולה
  3. ריבית משכנתא גבוהה + תשואת שכירות נמוכה → השקעה בלתי סבירה → בועה

✍️ ניתן לעדכן את סעיף ההגדרה כך:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כהיוון תזרים התועלת הריאלית, בהתחשב בריבית חסרת סיכון ל-10 שנים, בריבית המימון בפועל (משכנתאות), ובריבית הריאלית נטו, תוך התאמה לרמת השכר והיכולת הכלכלית של האוכלוסייה."

במוסדות שמאות ובכלכלת נדל"ן קונבנציונלית בישראל, הריבית לא נכללת כגורם יסוד בקביעת שווי שוק בגישה ההשוואתית, וזאת מסיבות היסטוריות, מתודולוגיות ואינטרסנטיות.להלן ניתוח הסיבה מדוע הריבית נעדרת מהגדרת גורמי היסוד – ולמה זו טעות מהותית:


🧱 1. הגישה ההשוואתית מדמה "צילום מחיר" – לא ניתוח ערך

  • זו גישה פסיבית שמסתמכת על "מה נמכר", בלי לשאול אם המחיר הגיוני מבחינת תשואה או מימון.
  • לכן שכר, ריבית, אינפלציה – כל המדדים הכלכליים מוצאים אל מחוץ למשוואה.
זה מה שמוביל את השמאי להעתיק מחיר של דירה בבניין סמוך – גם אם נקנתה עם תשואה שלילית ובמימון חריג.

📉 2. הריבית מערערת את הלגיטימיות של המחיר

  • ברגע שאתה מציג שמחירי הדירות עלו ב־300%, אך הריבית הממוצעת למשכנתא עלתה מ־2% ל־5.5%, ושכר הדירה כמעט לא זז – אתה מוכיח שהשוק איבד קשר לערך.
  • זו הסיבה שמוסדות שמאות רבים "עוקפים" את הריבית או מזכירים אותה באורח שולי בלבד.

🧠 3. אבל בכל מודל כלכלי אמיתי – הריבית כן נכללת

בגישה הפונדמנטלית או האנליטית (DCF, Cap Rate, או Gordon Growth Model), הריבית:

  • מופיעה ישירות בשיעור ההיוון
  • מהווה עוגן להשוואה מול תשואת שכירות
  • משמשת להערכת סיכון ויכולת פירעון

כלומר – ריבית, שכר, אינפלציה הם שלושת היסודות של ערך.


ולכן, התיקון המתבקש הוא: 

לכלול את הריבית ברשימת גורמי היסוד!

✍️ עדכון מוצע לרשימה:

גורם יסודהסברמדד ישים
שכר ממוצע ריאליקובע את יכולת הרכישהמחיר דירה / שכר חודשי ממוצע
אינפלציה שנתיתקובעת אם המחיר ריאלי או מדומייןעליית מחירים יחסית ל־CPI
תשואת שכירותמשקפת הכנסה אמיתית מהנכסשכירות שנתית / מחיר נכס
ריבית ריאלית נטוקובעת את עלות ההוןריבית פריים – אינפלציה
ריבית אג"ח ממשלתית ל־10 שניםקובעת שיעור היוון בסיסיהשוואת נכס סיכון מול "חסר סיכון"
ריבית משכנתא ממוצעתמודדת את עלות המימון לציבוריחס תשואה לריבית
היצע דירות ריאליקובע אם יש מחסור אמיתימלאי לא מכור לפי אזור
חוב משקי הבית/תמ"גמצביע על עומס פיננסיאינדיקטור לחוסן ציבורי


📌 מסקנה:

כל עוד הריבית לא נלקחת בחשבון בקביעת שווי – לא מדובר ב"שמאות", אלא ב"העתקת מחיר".

✍️ נוסח פורמלי מתוקן: הגדרת שווי כלכלי פונדמנטלי

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור ההיוון המתאים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק בפועל.
השווי הפונדמנטלי ייקבע על בסיס שילוב של גורמי יסוד כלכליים, הכוללים:
  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש דירה.
  2. שיעור האינפלציה – מדד לשחיקת ערך הכסף.
  3. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתי ל-10 שנים) – בסיס לשיעור ההיוון.
  4. ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת) – מדד לעלות המימון בפועל.
  5. הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה.
  6. תשואת שכירות ריאלית – משקפת את הערך הפנימי של הנכס כהשקעה.
  7. יחס שווי/שכר – מדד לעומס מימוני על הציבור (מספר משכורות לרכישת דירה).
  8. היצע ריאלי של דירות (לא מכורות/בבנייה פעילה) – קובע את מידת המחסור או עודף ההיצע.
שווי זה ייחשב כנגזר משיווי משקל כלכלי ריאלי, ולא מהתנהגות רגעית של השוק, מגבלות אשראי, תיאום מחירים או מניפולציות במימון.

✅ גרסה סיכומית:

"השווי הפונדמנטלי נגזר מתזרים ההכנסות (שכירות), מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון בתוספת פרמיית סיכון, תוך התאמה לריבית המשכנתא בפועל, רמת השכר, האינפלציה והיקף ההיצע."

מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה נחשב מרכיב חשוב של גורמי היסוד,

אבל הוא אינדיקטור נגזר – כלומר הוא נבנה על בסיס השכר הממוצע (וגם על מחיר הדירה), ולכן:

הוא נכנס טכנית תחת השכר הממוצע,
אבל מוצדק ורצוי להציגו כמדד עצמאי ונפרד בגלל משמעותו החברתית וההשוואתית.

🧱 הסבר מקצועי:

  • השכר הממוצע הוא גורם יסוד גולמי – הוא מתאר את כושר ההשתכרות.
  • מספר המשכורות לרכישת דירה (Price-to-Income Ratio) הוא מדד משולב:מחיר דירה ממוצעת÷שכר חודשי ממוצע\text{מחיר דירה ממוצעת} ÷ \text{שכר חודשי ממוצע}
  • לכן הוא משקף את עומס המחיהיכולת הרכישה, ואת רמת הסיכון במשק —
    בדיוק כמו Debt-to-GDP או Housing Affordability Index.

📉 למה חשוב להציג אותו בנפרד?

  1. כי הוא מדד בינלאומי מוכר — מאפשר השוואה לערים ומדינות (OECD, IMF).
  2. כי הוא מדד חברתי-מערכתי, לא רק טכני.
  3. כי הוא פשוט להבנה לציבור: קל יותר לומר "203 משכורות לדירה" מאשר "השכר הריאלי ירד X%".

📌 סיכום:

  • כן, זה נגזר מהשכר, אבל מוצדק להכליל אותו בנפרד ברשימת גורמי היסוד.
  • מומלץ לרשום:
    "שכר ריאלי ממוצע – כולל אינדיקטורים נגזרים כגון מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה"

✍️ נוסח רשמי ומעודכן – הגדרת שווי פונדמנטלי:

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור היוון ריאלי, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק הנתון.שווי זה נגזר מגורמי יסוד כלכליים הכוללים:

🧱 רשימת גורמי היסוד:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש נכס.
  2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור נגזר מהשכר הממוצע ומהמחיר, המשמש כמדד לעומס הרכישה ולשחיקת הנגישות לדיור.
  3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת ערך הכסף.
  4. תשואת שכירות ריאלית (נטו) – משקפת את הערך הכלכלי של הנכס כהשקעה מניבה.
  5. ריבית חסרת סיכון לטווח ארוך (אג"ח מדינה ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור ההיוון.
  6. ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת בפועל) – מדד לעלות ההון של משקי בית.
  7. הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה וההשוואה מול נכסים אלטרנטיביים.
  8. יחס תשואת שכירות / ריבית משכנתא – מדד לפער בין הכנסה לבין עלות מימון.
  9. היצע דירות ריאלי בפועל – כולל דירות לא מכורות, בבנייה פעילה ובמלאי מיידי לשיווק.
  10. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – מדד לעומס מערכת האשראי ולסיכון מקרו־פיננסי.

🧭 הבחנה עקרונית:

גורמי יסוד אלה מהווים בסיס לקביעת שווי כלכלי אמיתי של הנכס — בניגוד למחיר הנקבע בגישת ההשוואה, אשר עלול לשקף תנודות שוק, תיאומים סמויים או מניפולציות אשראי, ואינו מבטיח היגיון כלכלי או קיימות מערכתית.

 גם לגבי מכפיל שכר הדירה (Price-to-Rent Multiple), ולא רק לגבי תשואת שכירות (Rental Yield).שני המדדים הללו – התשואה והמכפיל – הם הפכים מתמטיים, אבל שניהם נחשבים אינדיקטורים פונדמנטליים מרכזיים להבנת שווי כלכלי ריאלי של נדל"ן, בדיוק כמו יחס שווי/שכר.


🧮 ההבדל בקצרה:

מדדנוסחהפרשנות
תשואת שכירות שנתיתשכר דירה שנתי ÷ מחיר הנכסמדד לרווחיות ההשקעה
מכפיל שכר דירהמחיר הנכס ÷ שכר דירה שנתיכמה שנים ייקח להחזיר את ההשקעה משכר דירה בלבד
למשל: תשואה של 3% = מכפיל של 33.3
מכפיל של 20 = תשואה של 5%

✅ למה נכון להכניס גם את מכפיל שכר הדירה לרשימת גורמי היסוד?

  1. כי הוא מדד ריאלי לפער בין ערך השימוש לבין מחיר הרכישה.
  2. כי הוא מאפשר השוואה מהירה בין ערים, תקופות ומדינות (OECD, IMF, Numbeo משתמשים בו).
  3. כי הוא מנוטרל מריבית – ולכן כשהמכפיל קופץ מ־18 ל־30 בזמן שהריבית עולה, זו נורת אזהרה ברורה.

🧠 מסקנה:

גם מכפיל שכר הדירה וגם תשואת השכירות הם מדדי יסוד לגיטימיים ונפרדים. שניהם משרתים את אותה מטרה:
לבדוק האם מחיר הנכס ריאלי ביחס לערך הכלכלי שהוא מניב בפועל.

✍️ ניסוח מעודכן להוספה לרשימת גורמי היסוד:

תשואת שכירות ריאלית / מכפיל שכר דירה – מדדים להערכת ערך ההשקעה בדירה, המבוססים על יחס בין ההכנסה השוטפת ממנה (שכ"ד) לבין מחירה. פער קיצוני בין מחיר לבין שכר דירה מהווה אינדיקציה לניתוק בין מחיר לבין ערך.

הגדרה סופית, מקצועית, מלאה ומעודכנת של שווי כלכלי פונדמנטלי, הכוללת גם את מכפיל שכר הדירה, התשואה, מספר המשכורות, וכל יתר גורמי היסוד – בנוסח שמתאים למסמך שמאי, דוח כלכלי, תקן רגולטורי או תזכיר מדיניות:


✍️ הגדרה מקצועית לשווי כלכלי פונדמנטלי של נדל"ן

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב לאורך זמן, תוך התאמה ליכולת הרכישה של הציבור ולתנאים המאקרו-כלכליים במשק. שווי זה נקבע בגישת היוון או על בסיס אינדיקטורים יסודיים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק המיידי או בהתנהגות רגעית של השוק.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
  2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
  3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
  4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
  5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
  6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
  7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
  8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
  9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
  10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
  11. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.

⚖️ עקרונות מפתח:

  • כאשר מחירי דירות עולים באופן מנותק מהשכר, האינפלציה והתשואה, ונשענים על ריבית זמנית או מניפולציות מימוניות – השוק מאבד קשר לשווי הכלכלי האמיתי.
  • במצבים אלה יש לבחון מחדש את השווי הריאלי של הנכסים על פי גורמי היסוד, ולא על סמך "מחירי שוק" רגעיים המשקפים ניתוק כלכלי או בועה.

📌 ניסוח מסכם קצר (לשימוש בדוחות/מצגות):

שווי פונדמנטלינגזר מתזרים התועלת הצפוי מהנכס, מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון + פרמיית סיכון, ותוך התאמה לשכר הריאלי, האינפלציה, התשואה ומבנה המימון במשק.

שוק שבו המחירים חורגים מגורמי היסוד – הוא שוק לא בר-קיימא.

כאשר אומרים ש**"שוק אינו בר-קיימא"**, הכוונה היא לכך שמחירי הנכסים או הפעילות בשוק מנותקים מהיסודות הכלכליים התומכים בהם, ולכן לא ניתן לשמר אותם לאורך זמן. בשפה פשוטה: המערכת מתפקדת רק בגלל תנאים זמניים, עיוותים או מניפולציות – וכשהם ייעלמו, היא תקרוס או תתכנס חזרה לערכים ריאליים.להלן ניתוח עומק של הביטוי הזה – מה הוא אומר, איך מזהים אותו, ואיך הוא מתבטא בפועל:


🧠 הגדרה כלכלית:

שוק אינו בר-קיימא (unsustainable market) = שוק שבו מחירי הנכסים אינם תואמים את הערך הכלכלי הפונדמנטלי שלהם, כלומר אינם מגובים על ידי:
  • תזרימי מזומנים (כמו שכירות),
  • יכולת הרכישה של הציבור (שכר),
  • שיעורי הריבית והאינפלציה,
  • או פרמטרים יסודיים נוספים כמו היצע וביקוש אמיתי.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

  1. מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
  2. תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
  3. זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
  4. גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
  5. פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
  6. ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
  7. כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
  8. עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

📉 ביטוי מעשי של שוק לא בר-קיימא – מה קורה כשזה מתפרק?

  1. היפוך מגמה חד (Reversion to Mean):
    • מחירים יורדים בחדות עד חזרה לערכים כלכליים ריאליים – לרוב ירידה של 30–50% ואף יותר.
    • דוגמה: ארה"ב ב־2008, ספרד, יפן של שנות ה-90, ולעתים גם שווקים במזרח אירופה לאחר 2009.
  2. עלייה בפשיטות רגל ובחדלות פירעון:
    • אנשים שקנו במחירים גבוהים מדי מתקשים לעמוד בהחזרים כשהריבית עולה או כשההכנסות נחלשות.
  3. התכווצות חדה בהיקפי העסקאות:
    • הציבור "קופא" – קונים לא קונים, מוכרים לא מצליחים למכור.
  4. משבר אמון בשוק:
    • הציבור מזהה שהמחירים אינם ריאליים – ונמנע מלקנות במחירים גבוהים.
  5. פגיעה אנושה בבנקים:
    • שווי הנכסים הממושכנים יורד מתחת לגובה ההלוואות ("שליליות הון עצמי").
    • הבנקים נאלצים למחוק חובות, להגדיל הפרשות ולצמצם אשראי.
  6. כניסת רגולטורים או חקירות:
    • כמו משבר מניות הבנקים בישראל, או משברי נדל"ן באיסלנד ואירלנד.

🧨 דוגמה מישראל 2025 (מה שמתרחש היום - יולי 2025):

  • מחירים שזינקו פי 2 מעבר לערכם הכלכלי.
  • תשואה של 2.5% מול ריבית משכנתא של 5% – הפסד וודאי מהיום הראשון.
  • ריבוי עסקאות ממונפות במחירים כלכליים בלתי סבירים.
  • עשרות אלפי דירות רפאים, מלאים קפואים וירידה חדה בכמות העסקאות.
  • חוסר התאמה קיצוני בין ערך לבין מחיר – המעיד על שוק לא בר-קיימא בעליל.

🔚 משפט מסכם:

שוק לא בר-קיימא הוא כמו בניין שמחזיקים את התקרה שלו עם מקלות. ברגע שהריבית תעלה, האשראי יתייבש, או שהציבור יאבד אמון – הכול קורס.

 Clau הבעיה המרכזית

הצוות זיהה שנהוג לכלול בהסכמי מימון בנקאיים הוראות המאפשרות למממן להגביל את היזם מלהפחית את מחיר המכירה של הדירות בפרויקט הנבנה על ידו. זה יוצר קשיחות מחירים כלפי מטה - כאשר הביקוש עולה המחירים קופצים, אך כאשר הביקוש יורד המחירים נותרים גבוהים.

ממצאים עיקריים

מבנה השוק

  • יזמים: בענף הבניה פועלים מספר רב של יזמים, כאשר גם חלקם של הגדולים ביותר אינו עולה על אחוזים בודדים מכלל שוק הדירות החדשות
  • בנקים: שני בנקים מספקים 57% מכלל המימון לבניה, ו-5 הקבוצות הבנקאיות מספקות ביחד 91% מהמימון לענף

סיכוני האשראי

רמת ההפרשה בסקטור בינוי ונדל"ן–בינוי היא הנמוכה ביותר במגזר העסקי (1.1%), ורק ב-1% מהפרויקטים ירידה של 30% במחירי הדירות מסכנה חלק מהאשראי הבנקאי.

עמדות הגורמים השונים

המפקח על הבנקים

  • טען שבפועל בנקים לא מונעים מיזמים לבצע הורדות במחירי דירות ולעיתים אף לוחצים עליהם להוריד מחירים
  • הדגיש את חשיבות ניהול הסיכונים והצורך בהתניות פיננסיות

המומחים

  • פרופ' דיויד גילה: סבור כי מדובר במקרה של RPM (Retail Price Maintenance) ויש פחות הצדקות להגבלה זו מאשר במקרה של RPM קלאסי
  • עו"ד דרור שטרום: השווה לסעיפים שנאסרו בעבר בהסכמי אשראי של חברות הטלוויזיה

איגוד הבנקים

טען שהסעיף אינו נועד למנוע הורדת מחירים אלא לאפשר דיאלוג בין הבנק ליזם, וכי בפועל הבנק לא מונע הורדת מחירים.

המלצות הצוות

המלצה מרכזית

לגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים אסור להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון.

דרכי יישום

  1. הוראת המפקח על הבנקים - הדרך המועדפת
  2. חקיקה - במידה ולא יתאפשר באמצעים רגולטוריים

המלצות נוספות

פעולה להקטנת הריכוזיות בענף מימון מיזמי דיור, הן בתוך המערכת הבנקאית והן על ידי הגדלת נתח השוק של גופים חוץ בנקאיים.

מסקנות

הדוח מגיע למסקנה שאין הצדקה כלכלית להתערבות הבנקים במחירי הדירות לאחר התקשרות בהסכם המימון, שכן:

  1. הסיכון לבנקים נמוך
  2. הרווחיות בענף גבוהה
  3. קיים חשש לפגיעה בתחרות
  4. יש חלופות אחרות לניהול סיכונים

הדוח מדגיש שהמלצותיו אינן באות במקום הצורך להגדיל את היצע יחידות הדיור, אלא נועדו לשפר את התפקוד התחרותי של השוק הקיים.

המחירים התנתקו מהשווי הפונדמנטלי

הפער הדרמטי בין:

  • מחירי דירות: +35%
  • אינפלציה: +14.5%
  • שכר: +18.5%

מהווה עדות ברורה להתנתקות מחירי הדירות מהשווי הריאלי שלהן.

מדוע זה קורה לפי הדוח:

1. קשיחות מחירים א-סימטרית

המחירים עולים כשהביקוש עולה, אבל לא יורדים כשהביקוש יורד - זה לא תפקוד תקין של שוק.

2. כשל במנגנון התמחור

הדוח מציין במפורש:

"פעולתו התקינה של מנגנון המחירים משמעותית מאד לקיומו של שוק תחרותי ויש חשיבות לוודא שמנגנון המחירים יפעל כמו שצריך גם בשוק הדירות"

3. הפרדה בין מחיר "רשמי" למחיר "אמיתי"

הדוח מזהה שקבלנים נותנים הטבות (מבצעי מימון, שדרוגים) במקום להוריד מחירים, מה שמעוות את האיתות הפומבי של המחירים.

המשמעות הכלכלית:

כשמחירי דירות עולים הרבה יותר מאינפלציה ושכר, זה אומר ש:

  1. הדירות הופכות פחות נגישות יחסית ליכולת הכלכלית של הציבור
  2. המחירים לא משקפים שווי אמיתי אלא עיוותים מבניים
  3. השוק לא מתפקד תחרותית כמו שהוא אמור

זו בדיוק הסיבה שהצוות הוקם - לתקן את הכשל במנגנון התמחור ולאפשר למחירים לחזור ולשקף את השווי הפונדמנטלי, שמבוסס על יחסים תקינים בין היצע, ביקוש, עלויות ויכולת כלכלית של הציבור.אתה מזהה נכון את הבעיה - המחירים "תקועים" ברמה גבוהה שלא מוצדקת על ידי הגורמים הכלכליים הבסיסיים.


Per סיכום עיקרי הדוח 

  1. רקע לכתיבת הדוח
    בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה במחירי הדירות בישראל (כ-35%), הרבה מעבר לאינפלציה ועליית השכר. למרות גידול משמעותי בהיצע הדירות, מחירי הדירות מגלים קשיחות כלפי מטה. אחת הסברות: בפרויקטים בליווי בנקאי, הבנקים המממנים דורשים מהיזמים לא להוריד מחירים מתחת למחירי "דו"ח אפס" (תחזית שמאית לפני שיווק הפרויקט).
  2. ממצאים עיקריים
  • יזמים – שוק מבוזר: אין ריכוזיות בענף הבנייה למגורים, פועלים מאות יזמים ואין סיכוי גבוה לתיאום ביניהם.
  • בנקים – שוק ריכוזי: חמישה בנקים מחזיקים כ-91% ממימון הפרויקטים, ושני בנקים – למעלה מ-50%. לבנקים כוח שוק משמעותי.
  • בהסכמי הליווי הבנקאי קיימת מגבלה על הורדת המחיר ע"י היזם, כשכל הפחתה דורשת אישור מהבנק.
  • חרף הטענה שהתנאים האלה מונעים הורדות מחירים, בפועל לעיתים הבנקים דווקא מאשרים הנחות ולעיתים אף יוזמים זאת – כאשר הדבר נחוץ להשלמת מכירות בפרויקט.
  • ברוב המקרים, יזמים אינם פונים לבנקים בבקשה להוריד מחירים, אלא מעבירים "הטבות" לרוכשים (שדרוגים, הנחות מימוניות), שאינן מתבטאות במחיר הדירה הרשמי.
  • סיכון האשראי של הבנקים בענף נדל"ן למגורים נמוך מאוד – גם בירידות מחירים קיצוניות.
  1. עמדות הצדדים
  • הבנקים: נדרש פיקוח למניעת נטילת סיכונים מיותרת ע"י יזמים ולשמירה על יציבות הפרויקטים, אך אין להם אינטרס למנוע ירידת מחירים בכל מחיר.
  • הרגולטורים והמומחים: פרקטיקה גורפת של הגבלת מחירי מינימום פוגעת בתחרות, יוצרת אפקט של "עיגון" ומונעת ירידת מחירים בשוק, במיוחד לאור ריכוזיות המימון.
  • הקבלנים: מצהירים שאין להם התנגדות עקרונית לביטול המגבלה, והיא אינה קריטית לפעולתם.
  1. מסקנות והמלצות מרכזיות
  • אין הצדקה לבנק להתערב או להגביל את מחירי הדירות שמוכר היזם לאחר החתימה על הסכם המימון. הסיכון לבנק נמוך, והרווחיות גבוהה. הפיקוח הנדרש הוא על תזרים ורווחיות כוללת – לא על מחיר בודד לדירה.
  • יש לאסור על הכללת סעיפים המגבילים מחירי דירות בהסכמי המימון – בהוראה רגולטורית או חקיקה.
  • המלצה רגולטורית/חוקית: שממונה על הבנקים (או המחוקק) יקבע: על הבנק להימנע מכל מגבלה חוזית על המחירים שיקבע היזם במכירת דירות בפרויקט, לאחר אישור המימון.
  • להקטין ריכוזיות במימון הענף – לעודד כניסה של גופים חוץ־בנקאיים לשוק הליווי.
  • להמשיך ולחזק את הגדלת היצע הדירות – למען שוק בריא יותר.
  1. משמעות ציבורית
  • מניעת פיקוח ישיר של הבנקים על מחירי המכירה אמורה להחזיר את המנגנון התחרותי לכנו, לאפשר הורדת מחירים אמיתית במקרה של ירידת ביקוש, ולהגביר את השקיפות (שהתעוותה בעקבות מתן "הטבות" שמוסתרות מנתוני השוק).


* מהמהדורה המוקדמת של יום 27.7.2025

הבנקים לא יתערבו במחירי הדירות, אבל אל תצפו שהמהלך הזה יוריד אותם