27Aug

הרבה רוכשי דירות בישראל טועים לחשוב שההון העצמי הוא המחיר האמיתי של הדירה, והחזרי המשכנתא החודשיים הם בסך הכול תחליף לשכר דירה. בפועל, מדובר באשליה מסוכנת: המשכנתא איננה שכר דירה חליפי אלא התחייבות יקרה, קשיחה וארוכת טווח הכוללת ריביות גבוהות ועלויות נוספות. התפיסה הזו מטשטשת את הסיכון האמיתי ומובילה רוכשים להחלטות לא רציונליות בעידן של ריביות גבוהות ובועת נדל"ן מתמשכת.


ההון העצמי הוא המחיר, המשכנתא היא השכירות – אשליה מסוכנת בשוק הדיור

כאשר רוב הרוכשים ניגשים לרכישת דירה, הם לא באמת מסתכלים על מחיר הנכס המלא. מבחינתם, ההון העצמי שהם נדרשים להביא מהבית הוא ה"מחיר האמיתי", ואילו המשכנתא החודשית שהם מתחייבים אליה ל־30 שנה נתפסת כמעין "שכר דירה חליפי". במילים אחרות – הם משווים את התשלום החודשי להוצאה שהם היו מוציאים גם כך על שכירות, ומניחים שזה אותו הדבר.

הפסיכולוגיה שמאחורי ההחלטה

האופטיקה הזו נובעת משני מנגנונים פשוטים:

  1. מיקוד בהון העצמי – זהו החלק הנראה והכואב ביותר, הכסף הנזיל שנפרדים ממנו כאן ועכשיו. זה מה שהופך, בעיני הרוכשים, ל"מחיר הדירה".
  2. השוואה לשכירות – במקום לחשוב על המשכנתא כעל התחייבות מימונית ארוכת טווח, רבים מתייחסים אליה כתשלום חודשי רגיל, מקביל לשכירות שהם ממילא היו משלמים.

הבעיה האמיתית

האשליה הזו מסוכנת, משום שהיא מסתירה את העובדה שהמשכנתא איננה "שכר דירה חליפי". היא כוללת:

  • ריביות גבוהות לאורך עשורים.
  • ביטוחים נלווים (חיים, נכס).
  • חוסר גמישות – בניגוד לשכירות שאפשר להפסיק, כאן מדובר בהתחייבות קשיחה.
  • עלויות נוספות של בעלות (ארנונה, תחזוקה, שיפוצים).

במילים אחרות – בעוד השוכר משלם שכר דירה נקי ונשאר גמיש, הבעלים ממונף מתחייב לעול כבד שמבחינה כלכלית עלול להיות כפול או משולש.

למה זה חשוב עכשיו?

דווקא בתקופה שבה הריביות גבוהות והתשואות על נדל"ן נמוכות, התפיסה הפסיכולוגית הזו דוחפת אנשים להחלטות כלכליות לא רציונליות. הם מרגישים שהם "משלמים שכירות לעצמם", אך בפועל הם משלמים לבנק מחיר עודף – מה שמגדיל את הסיכון לחדלות פירעון ולמשבר רחב היקף.


📌 שורה תחתונה: מבחינת האופטיקה של הרוכשים – ההון העצמי הוא המחיר, והמשכנתא היא השכירות.

מבחינה כלכלית – זו אשליה שעלולה להמיט אסון אישי ומשקי.


חשוב לציין

לא רק הרוכשים עצמם מסתכלים על ההון העצמי כעל "מחיר הדירה", אלא גם רבים מהפרסומים והקמפיינים השיווקיים – במיוחד מצד מלווים וגורמי מימון למשקיעים – מתמקדים אך ורק בגובה ההון העצמי הנדרש, תוך טשטוש ההתחייבות האמיתית והכבדה של המשכנתא עצמה.

24Aug

פערים של עשרות אחוזים בין גישות השומה – ההשוואתית, ההכנסתית והעלותית – עשויים לשמש נורת אזהרה לבועת נדל"ן. בבלוג זה נבחן האם שומת יתר לפי גישת ההשוואה מעידה על מחיר מנופח ומה ניתן ללמוד מנתונים בישראל ובעולם מאז 2010.

בלוג זה נערך בהתבסס על מחקר שערכנו - במהלך כתיבת הספר בועת נדל"ן



מה קורה כששלוש שומות לא מסכימות?

כאשר שמאי מקרקעין נדרש לקבוע שווי לנכס, הוא יכול להשתמש בשלוש גישות מרכזיות:

  1. גישת ההשוואה – מתבססת על מחירי עסקאות דומות.
  2. גישת ההכנסה (היוון) – שווי מבוסס על תזרימי שכירות עתידיים.
  3. גישת העלות – הערכת שווי לפי עלות בנייה מחדש + שווי קרקע.

לכאורה, שלוש השיטות אמורות להתכנס לשווי דומה. אך כאשר הפער ביניהן חריג – למשל גישת ההשוואה מניבה שווי גבוה ב-30% מגישת ההכנסה – יש מקום לחשוד שמדובר בשוק מנופח, ואולי אף בבועה של ממש.


האם פערים בין הגישות הם מדד לבועה?

התשובה: בהחלט כן – ובמיוחד כשפערי השומה גדלים ללא הצדקה פונדמנטלית.במצבים של בועת נדל"ן, גישת ההשוואה מתבססת על עסקאות שוק שמנופחות בעצמן. לעומת זאת:

  • גישת ההכנסה נשארת נאמנה לעובדות: שכר הדירה לא קופץ בהתאם למחירים.
  • גישת העלות חושפת את הפער בין מחיר השוק לעלות הריאלית של הקמה.

כשהפערים בין הגישות נעים סביב 20%–40% ואף יותר – זהו תמרור אזהרה. שווי "השוק" מאבד קשר לערך הכלכלי האמיתי.


מגמות עולמיות: ישראל, ארה"ב, קנדה, גרמניה וסין

🇮🇱 ישראל:

מאז 2010 נצפו פערים הולכים וגדלים בין מחירי השוק (גישת ההשוואה) לבין תשואות בפועל. גישת ההכנסה הצביעה על שווי נמוך בכ-40% לעומת מחירי העסקאות – סימן מובהק לניתוק.

🇺🇸 ארה"ב:

דו"ח הפד מ־2021 מצא שהיחס בין מחירי דירות לשכר דירה חצה את שיאי 2006 – ערב המשבר הגדול. הבועה זוהתה, הפער בין גישת ההשוואה להכנסה עמד על עשרות אחוזים.

🇨🇦 קנדה:

במטרופולינים כמו טורונטו או ונקובר, הפערים בין שומת השוק לשומת ההכנסה גרמו לאזהרות מה־IMF – והיו הרקע להידוק רגולציה.

🇩🇪 גרמניה:

מדד empirica מצא שב־2022 מחירי הדירות בערים הגדולות עמדו על כ־49% מעל רמות השכרה. גישת ההכנסה כמעט שלא תמכה בשומת המחיר.

🇨🇳 סין:

בערים בייג’ינג ושנגחאי נרשמו חריגות קשות בין מחירי השוק להכנסות האמיתיות – הבועה הייתה בעיקר אורבנית ומקומית.


מה יכולים לעשות שמאים ומשקיעים?

  1. לבחון את שלוש הגישות תמיד – לא להסתפק בהשוואה.
  2. אם הפער בין הגישות גבוה מ־15%–20%, יש לנמק זאת בהרחבה או להתריע על סכנת הערכת יתר.
  3. לשלב מדדי יחס: מחיר-שכירות, מחיר-הכנסה, עלות שיחזור.
  4. להיזהר מעסקאות שמבוססות על גישת שוק בלבד – אלו עלולות להתברר כהשקעות בתנאים לא כלכליים.

בשורה התחתונה: פערי שומה הם ברומטר לבועה

פערים מובהקים בין גישות השומה, במיוחד כאשר גישת ההשוואה מייצרת שווי מנופח לעומת גישת ההכנסה או העלות, הם לא "רעש סטטיסטי" – אלא סירנה אדומה. במיוחד בישראל, בה שוק הנדל"ן מנופח בהיקף היסטורי, יש לפתח סטנדרט מקצועי שמזהה מבעוד מועד התנהגות שוק שאינה כלכלית.שמאים, משקיעים ורשויות צריכים להתייחס לפערי שומה לא כעניין טכני – אלא כעדות מבנית לאי־סדירות מסוכנת. כי כשהשומות מתפצלות – ייתכן שהבועה כבר כאן.


רוצה לוודא אם הדירה שאתה שוקל לרכוש מוערכת נכון?

אני מזמין אותך להתייעצות מקצועית לאיתור שומת יתר, ניתוח פערים בין גישות, ובדיקת הערך הפונדמנטלי של הנכס.📞 צור קשר דרך האתר >> www.etkin.co.il


חשב לבד כאן  - מחשבון הדגמה בלבד או לחץ על התמונה


המחשבון להדגמה בלבד !







01Jul

סקירה ביקורתית של מעגלי הנפגעים מבועת הנדל"ן הישראלית – מרוכשי הדירות ועד הפנסיונרים. ניתוח שיטתי של כשלי המערכת, אחריות הגורמים, והצעה לשינוי פרדיגמה מקצועי.


💣 בועת הנדל"ן הישראלית: מעגלי ההרס של משבר כלכלי מתגלגל

מאת: חיים אטקין, שמאי מקרקעין, מחבר הספר "בועת הנדל"ן"

בועת הנדל"ן בישראל אינה רק תופעה של מחירים שסטו מערכם – היא כשל מערכתי עמוק, שיצר "רעידת אדמה כלכלית" אשר גלי ההדף שלה מתפשטים לכל תחומי החיים. זהו משבר לא של פלח שוק, אלא של מודל כלכלי שלם שהתבסס על אשליה – והתפכחות ממנו כואבת במיוחד. במקום לדבר רק על רוכשי הדירות, הגיע הזמן למפות את כל מעגלי הנפגעים, לחשוף את הדינמיקה ביניהם – ולהבין שהשבר גדול הרבה יותר ממה שמצטייר בכותרות.

🎧 למה לקרוא אם אפשר להאזין 🎧 לפודקאסט


🌀 מעגל ראשון: רוכשי הדירות – הנפגעים הישירים שנלכדו

בלב הסופה עומדים רוכשי הדירות – בעיקר זוגות צעירים ומשפרי דיור – שנכנסו לשוק במחירים מנופחים, לעיתים כפולים מהשווי הכלכלי הפונדמנטלי.

הם מחזיקים בנכסים ששווים פחות מסכום ההלוואה שלקחו – מצב של אקוויטי שלילי, שמייצר מלכודת ארוכת טווח.

הנזקים המרכזיים:

  • חנק תזרימי בשל החזרי משכנתא גבוהים
  • סיכון חדלות פירעון בעת ירידת ערך
  • ירידה דרמטית בניידות כלכלית

גם יזמים שרכשו קרקעות ומימנו פרויקטים על סמך שמאות תלויות מחיר, מצאו עצמם עם מלאים תקועים, קווי אשראי קורסים, וללא ביקושים. רבים מהם בדרך להתרסקות.


💸 מעגל שני: שוכרי הדירות – "המממנים הכפויים" של הבועה

בעלי הנכסים, שנדרשים להחזיר הלוואות גבוהות, גלגלו את הנטל לשוכרים – שהפכו בעל כורחם למממנים של שוק מנופח.

השוכרים, שאינם נהנים מעליית ערך, מוצאים עצמם משלמים שכירויות בלתי סבירות, ללא סיכוי לחסוך או לרכוש דירה בעתיד.

זוהי מלכודת עוני חדשה, שנוצרה על רקע מדיניות אשראי בלתי אחראית – ואינה נפתרת ב"סבסוד שכירות".

🏚 מעגל שלישי: שוק הדיור – פרדוקס של שפע וקיפאון

היקף הבנייה שנמשך בתקופת הבועה הוליד היצע גבוה מאוד, דווקא כשהביקוש קרס.

כך נוצר מצב פרדוקסלי: עודף דירות ומחסור ברוכשים, שמוביל ל:

  • קיפאון במספר העסקאות
  • לחצי נזילות חריפים אצל קבלנים
  • פרויקטים מוקפאים ואיומי פשיטת רגל

מדובר באפקט דומינו שהחל כבר – עם קריסות קבוצות רכישה, חברות בנייה קטנות ובינוניות, ומימון בנקאי חונק.


🧊 מעגל רביעי: שוק ההתחדשות העירונית – קיפאון מסוכן

פרויקטים של פינוי-בינוי, שהתבססו על מודלים כלכליים פגומים, קורסים בזה אחר זה.

הסיבות:

  • הקונים נעלמו – אין יכולת למכור מראש שליש מהדירות
  • דוחות היתכנות הסתמכו על מחירי בועה – לא על ערך אמיתי
  • עלויות שכר הדירה למפונים עלו – ויצרו תזרים שלילי לפרויקט
המשמעות: מאות פרויקטים יוקפאו, ותהליכי התחדשות עירונית יהפכו לריקים מתוכן.

🧨 מעגל חמישי: הבנקים – מהמלווים למלווים על סף קריסה

המערכת הבנקאית חשופה לסיכון מערכתי כתוצאה מהתנהלות אשראית רשלנית:

  • משכנתאות שניתנו על נכסים במחירים לא סבירים
  • ליווי קבלני שנשען על שמאים שהכפיפו עצמם למחיר השוק ולא לערך
  • תיקי אשראי שלא משקפים את המציאות הכלכלית

ברגע שהמחירים חוזרים לערכם האמיתי – הבנקים נותרים עם שעבודים ריקים, התחייבויות מסוכנות ותזרים שמתחיל לקרוס.


🧓 מעגל שישי: הפנסיה והציבור – החוסכים שנפגעים בשקט

קרנות הפנסיה וביטוחי החיים השקיעו בהיקף עצום בחברות נדל"ן, בנייני משרדים וקרנות ריט.

ירידת ערך משמעותית פירושה פגיעה ישירה בתשואות הציבור – גם מי שלא רכש דירה, עלול לגלות בעתיד שקצבתו נשחקה.


🧠 הכשל המוסדי: דוחות היתכנות שהפכו לחומר נפץ

חלק מהאסון הזה נגרם בגלל דוחות היתכנות כלכלית שנבנו על בסיס מחירי השיא, במקום על בסיס שווי פונדמנטלי.

פגמים חמורים:

  • לא נבדקה יכולת ההחזר של קהלי היעד
  • הונח שהמחירים לעולם יעלו
  • לא נותח יחס מחיר/שכירות
  • לא הושוותה רמת המחירים להכנסה הריאלית בישראל

במילים אחרות: מדובר במסמכים שיווקיים במסווה של תחזיות מקצועיות, שחסרו כל מנגנון ביקורת פנימי.


📉 התוצאה: קריסת מודל – ולא רק של פרויקטים

המודלים שעמדו בבסיס תעשיית הנדל"ן התבררו כלא בני קיימא.

בין אם מדובר בשיטת המינוף, במנגנוני הערכה, או בציפיות התשואה – כולם השתיתו על אשליה של המשך עליות.

וכאשר המחיר חזר לשווי – הכול התמוטט.

🧱 מסקנות: לא קריסה נקודתית – אלא כשל שיטתי

בועת הנדל"ן הישראלית היא לא רק תוצאה של "רגש שוק" אלא של שיטה שלמה שנבנתה על חול:

  • שמאות ממוחזרת ולא מקצועית שנערכה על פי גישת "שכפול והעתקת מחירים" ובגישת "בכמה נמכרה או נכרו דירות ליד" ללא כל בחינה און בדיקה כלכלית וללא שימוש בגישות השומה המקובלות לבקרה ובדיקה תוך התעלמות מההבדל בין שני המושגים "מחיר" ו "שווי" שהם בבסיס תורת השמאות.
  • אשראי בנקאי מנותק מתמחור סביר
  • דוחות היתכנות שיווקיים
  • מדיניות מוניטרית שהציפה את השוק בכסף
  • תקשורת ששימשה "מערכת יח"צ ליזמים"

והשורה התחתונה: כל מעגל שנפגע, מזין את המעגל הבא – עד ליצירת משבר מערכתי אמיתי.


⚠️ לקח מקצועי: השווי הפונדמנטלי הוא העוגן – לא המחיר

אסור לתת למחיר השוק לקבוע את השווי. תפקיד השמאי, המתכנן, הבנקאי והרגולטור הוא לזהות את הפער – לא להנציח אותו.

הגיע הזמן למהפכה מקצועית, מוסרית וכלכלית – לפני שהקריסה תהפוך לשיטפון.


06Jun

HAMP ו - HARP התוכניות שהצילו את בארה"ב ונועדו לייצב את שוק הדיור, למנוע גל פשיטות רגל, ולהציל את המערכת הבנקאית.

HAMP  ו - HARP היו 2 התוכניות שהצילו את בארה"ב ונועדו לייצב את שוק הדיור, למנוע גל פשיטות רגל, ולהציל את המערכת הבנקאית. הצצה לשתי התוכניות שהצילו את שוק הדיור האמריקאי ממשבר הסאב-פריים – HAMP ו-HARP – והשוואה למצב המדאיג בישראל. האם ניתן ליישם מודל דומה כאן לפני קריסת המערכת הבנקאית?

מהספר בועת נדל"ן - לרכישה כאן

🛠 HAMP – Home Affordable Modification Program

מטרה:

לסייע לבעלי בתים שנמצאים בפיגור במשכנתא או על סף חדלות פירעון, באמצעות שינוי תנאי המשכנתא (modification) כך שהתשלום החודשי יהיה סביר יותר.

איך זה עבד?

  • הפחתת הריבית
  • הארכת תקופת ההחזר
  • ולעיתים גם דחיית תשלום חוב קיים (forbearance)
  • התמריץ ניתן גם לבנקים ולחברות שירותי משכנתאות כדי לשתף פעולה

השפעה:

  • כ־1.6 מיליון משכנתאות שונו במסגרת התוכנית
  • הצליחה להוריד תשלומים חודשיים בממוצע של כ־30%
  • מנעה פשיטת רגל המונית, אבל נתפשה כלא מספקת (רבים לא עמדו בתנאים או לא אושרו)

🏡 HARP – Home Affordable Refinance Program

מטרה:

לאפשר לבעלי משכנתאות בעלי יחס LTV גבוה (גם 125%!), שלא בפיגור – אבל לא יכולים למחזר את ההלוואה בגלל ירידת שווי הנכס – למחזר בכל זאת בתנאים משופרים.

איך זה עבד?

  • מיחזור בריבית נמוכה גם אם שווי הבית נמוך מההלוואה
  • הועבר דרך Freddie Mac ו-Fannie Mae
  • לא דרש הערכת שווי חדשה
  • פתח דלת להצלה של מאות אלפי לווים "שקועים" עם נכסים מתחת לשווי ההלוואה

השפעה:

  • כ־3.5 מיליון מיחזורי משכנתא
  • מנע מקרים רבים של walk-away (עזיבת הנכס בגלל אקוויטי שלילי)
  • חיזק את ההון של הבנקים בעקיפין – כי פחות הלוואות הפכו לבעייתיות

אז את מי הן באמת הצילו?

גורםHAMPHARPהערות
🏦 הבנקים✅✅חיזוק מאזן, מניעת הפסדים
🏘 משקי בית✅✅הורדת תשלומים / ריבית, מניעת חדלות פירעון
📉 הכלכלהשמירה על יציבות שוק הדיור וצריכה

מסקנה בקצרה:

כן, הן הצילו את כולם – אבל בראש ובראשונה את הבנקים.

מניעת קריסת שוק הדיור הייתה קריטית למניעת קריסת המערכת הפיננסית. ההגדרה האמיתית היא:

הצלה מלמעלה למטה (top-down rescue) – הבנקים קודם, הציבור אחריהם.

🇺🇸 ארה"ב – טיפול במשבר באמצעות HAMP ו־HARP

פרמטרHAMPHARP
יעדלווים שנמצאים בקשייםלווים תקינים אך עם אקוויטי שלילי
גישהשינוי תנאי משכנתא קיימתמיחזור משכנתא גם כשאין שווי מספיק
עיקרוןהקלה תזרימית כדי למנוע חדלות פירעוןתיקון עיוות ביחס הלוואה-שווי
אפקטהאטת גל פשיטות רגלמניעת גל של abandonments והפסדים לבנקים

שתי התוכניות טפלו בשורש בעיית השווי – לא הכחישו אותו.

🧠 הבינו שהשוק לא יתאושש אם לא יינתן מענה שורשי לאובדן הערך (equity).


🇮🇱 ישראל – מה קורה בפועל?

נושאהמצב כיום
❌ טיפול באקוויטי שליליאין – הבנקים לא מודים שהוא קיים
❌ שמאות עצמאיתכמעט ולא קיימת בפרויקטים חדשים (דירות חדשות נמכרות בלי הערכת שווי ממשית)
❌ מיחזור בתנאים מקליםנעשה רק למי ששומר על ערך הדירה. בפועל – המערכת ממיינת לפי "נראות" בטוחה
❌ גישה מונעתאין מדיניות מערכתית לבלום קריסת ערך – רק ניסיונות עידוד קנייה

💣 מה הייתה יכולה ישראל לעשות? (בהשראת HAMP ו־HARP)

1. תוכנית HARP ישראלית

  • מיחזור בתנאים מקלים גם כששווי הנכס ירד
  • הסתמכות על ערך פונדמנטלי מוסדר (למשל לפי טבלת שווי ממשלתית, כפי שהצעתי בעבר)
  • עידוד מיחזור לאנשים עם "שווי שלילי" על מנת למנוע קריסה מערכתית

2. תוכנית HAMP ישראלית

  • תמריצים לבנקים להפחתת ריבית או פריסת הלוואות מחדש
  • הסדרים יזומים מול קבוצות סיכון (רוכשי פרויקטים ב-2020–2022)
  • פיקוח ממשלתי על תנאים וסירובים – כדי למנוע מחדל בנקאי

3. רגולציה חדשה: "שמאות-הצלה"

  • הוראה רגולטורית לבצע שמאות מחדש לכל מי שמבקש פריסה או מיחזור, אבל לפי ערך ולא מחיר
  • מתן כלים לבנק (כמו בארה"ב) להתמודד עם בעיית האקוויטי מבלי להיכנס לסחרור משפטי/חשבונאי

🧩 השורה התחתונה:

ארה"ב פעלה על פי עקרונות של הכרה במשבר שווי, גיבוש מדיניות קונקרטית ויישום כוללני.ישראל? מכחישה, מושכת זמן, מתפללת לשיפור – ובדרך מסכנת את הבנקים, הציבור והמשק כולו.

אחר כך צריך להעמיד לדין את כל מי שהביא אותנו למצב הזה...



מחקר עומק: האם ניתן להתאים את תוכניות HAMP ו-HARP לישראל?


רקע כללי

לאחר משבר הסאב-פריים בארה"ב ב-2008, הושקו שתי תוכניות לאומיות מצילות שוק:

  • HAMP – שינוי תנאי משכנתאות ללווים במצוקה.
  • HARP – מיחזור משכנתאות גם כאשר יש "אקוויטי שלילי".

תוכניות אלו תרמו לייצוב שוק הדיור, למניעת פשיטות רגל המוניות, ולשמירה על המערכת הבנקאית. לאור הסימנים הגוברים למשבר בשוק הנדל"ן בישראל, עולה השאלה האם מודל דומה ניתן ליישום בישראל.


חלק א' – התאמת HAMP ו-HARP לשוק הישראלי

מאפיינים ישראליים שיש להביא בחשבון:

  1. שיעור מימון גבוה מאוד (LTP) – לעיתים מעל 90%, גם ברכישות "קבוצתיות" או בפרויקטים בליווי.
  2. פער בין שווי למחיר – קיימת בועה נדל"נית מובהקת; מחירים גבוהים מהערך הכלכלי הפונדמנטלי.
  3. שמאים מוחלשים – אין שמאות חובה בפרויקטים חדשים; שומות רבות משקפות מחיר ולא שווי.
  4. העדר פתרון מערכתי – הבנקים אינם מודים בקיומו של אקוויטי שלילי.

פוטנציאל התאמה:

  • HAMP ישראלי: הסדרי פריסה והפחתת ריבית יזומים לבעלי משכנתא בקשיים.
  • HARP ישראלי: מתן אפשרות מיחזור בתנאים מקלים – גם כששווי הנכס ירד מתחת ליתרת ההלוואה.
  • שמאות פונדמנטלית מוסדרת: שימוש בטבלאות שווי לפי אזור, לצורך בסיס התערבות רגולטורית.

חלק ב' – דרכי יישום מוצעות

שלב 1: הקמת מערך שווי פונדמנטלי לאומי

  • טבלאות שווי לפי מ"ר מגורים לפי אזור ודירוג עירוני
  • בסיס מחושב: תזרים NOI, יחס שכר-דירה/משכורת, ריבית משכנתא ממוצעת
  • שימוש ככלי לקביעת "ערך התערבות רגולטורי"

שלב 2: רגולציה על מיחזור ופריסות

  • חיוב הבנקים להציע פתרונות לבעלי משכנתאות שנכנסו לאקוויטי שלילי מוכח
  • הסדרי תמריץ מהמדינה לבנקים (הקלה הונית, תמיכה ממשלתית מוגבלת)

שלב 3: יצירת מודל מימון חלופי

  • קרן ממשלתית או חצי-ציבורית שתקלוט הלוואות מסוכנות ותבצע פריסה מחדש
  • אפשרות להחלפת חלק מהחוב באג"ח ממשלתי או ברכיב הוני על הנכס

חלק ג' – נקודת הזמן הנכונה להפעלת תוכנית

מוקדם מדי – מסוכן

  • אם תופעל כאשר המחירים עוד "נראים יציבים" – תתקבל ביקורת ציבורית על "חילוץ עשירים".

מאוחר מדי – קטסטרופה

  • לאחר שהבנקים יתחילו להקפיא נכסים ולהוציא לפועל עיקולים – כבר קשה להציל.

העיתוי הנכון:

שלב ירידת מחירים של 15%–20% מרמות השיא, עם סימנים ראשונים לחדלות פירעון מערכתית (פיגורים, ירידה במיחזור, קיפאון מכירות).

מומלץ לשלב סימני טריגר ברורים כמו:

  • עליה חודשית של >10% בבקשות לפריסת חוב
  • ירידה חדה של >25% בהיקף מיחזור משכנתאות
  • מעבר של יותר מ-5% מהלווים למצב של "שווי שלילי" מוכח לפי השומה הלאומית

מסקנה

מודל HAMP/HARP ניתן להתאמה לישראל – אך רק אם ייעשה מתוך הכרה בבעיה, לא הכחשה. המערכת הישראלית נדרשת לגבש פתרון מערכתי המבוסס על:

  • הכרה בפער בין מחיר לשווי
  • פיתוח כלי התערבות רגולטוריים לפי שווי פונדמנטלי
  • תזמון מושכל לפעולה – לפני קריסת המערכת הבנקאית

הזמן לפעול – הוא רגע לפני שהמצב ייראה כמו 2008 אמריקאית, רק בלי הפתרונות.