מאת: חיים אטקין, שמאי מקרקעין, מחבר הספר "בועת הנדל"ן"
בועת הנדל"ן בישראל אינה רק תופעה של מחירים שסטו מערכם – היא כשל מערכתי עמוק, שיצר "רעידת אדמה כלכלית" אשר גלי ההדף שלה מתפשטים לכל תחומי החיים. זהו משבר לא של פלח שוק, אלא של מודל כלכלי שלם שהתבסס על אשליה – והתפכחות ממנו כואבת במיוחד. במקום לדבר רק על רוכשי הדירות, הגיע הזמן למפות את כל מעגלי הנפגעים, לחשוף את הדינמיקה ביניהם – ולהבין שהשבר גדול הרבה יותר ממה שמצטייר בכותרות.
בלב הסופה עומדים רוכשי הדירות – בעיקר זוגות צעירים ומשפרי דיור – שנכנסו לשוק במחירים מנופחים, לעיתים כפולים מהשווי הכלכלי הפונדמנטלי.
הם מחזיקים בנכסים ששווים פחות מסכום ההלוואה שלקחו – מצב של אקוויטי שלילי, שמייצר מלכודת ארוכת טווח.
גם יזמים שרכשו קרקעות ומימנו פרויקטים על סמך שמאות תלויות מחיר, מצאו עצמם עם מלאים תקועים, קווי אשראי קורסים, וללא ביקושים. רבים מהם בדרך להתרסקות.
בעלי הנכסים, שנדרשים להחזיר הלוואות גבוהות, גלגלו את הנטל לשוכרים – שהפכו בעל כורחם למממנים של שוק מנופח.
השוכרים, שאינם נהנים מעליית ערך, מוצאים עצמם משלמים שכירויות בלתי סבירות, ללא סיכוי לחסוך או לרכוש דירה בעתיד.
זוהי מלכודת עוני חדשה, שנוצרה על רקע מדיניות אשראי בלתי אחראית – ואינה נפתרת ב"סבסוד שכירות".
היקף הבנייה שנמשך בתקופת הבועה הוליד היצע גבוה מאוד, דווקא כשהביקוש קרס.
כך נוצר מצב פרדוקסלי: עודף דירות ומחסור ברוכשים, שמוביל ל:
מדובר באפקט דומינו שהחל כבר – עם קריסות קבוצות רכישה, חברות בנייה קטנות ובינוניות, ומימון בנקאי חונק.
פרויקטים של פינוי-בינוי, שהתבססו על מודלים כלכליים פגומים, קורסים בזה אחר זה.
הסיבות:
המשמעות: מאות פרויקטים יוקפאו, ותהליכי התחדשות עירונית יהפכו לריקים מתוכן.
המערכת הבנקאית חשופה לסיכון מערכתי כתוצאה מהתנהלות אשראית רשלנית:
ברגע שהמחירים חוזרים לערכם האמיתי – הבנקים נותרים עם שעבודים ריקים, התחייבויות מסוכנות ותזרים שמתחיל לקרוס.
קרנות הפנסיה וביטוחי החיים השקיעו בהיקף עצום בחברות נדל"ן, בנייני משרדים וקרנות ריט.
ירידת ערך משמעותית פירושה פגיעה ישירה בתשואות הציבור – גם מי שלא רכש דירה, עלול לגלות בעתיד שקצבתו נשחקה.
חלק מהאסון הזה נגרם בגלל דוחות היתכנות כלכלית שנבנו על בסיס מחירי השיא, במקום על בסיס שווי פונדמנטלי.
במילים אחרות: מדובר במסמכים שיווקיים במסווה של תחזיות מקצועיות, שחסרו כל מנגנון ביקורת פנימי.
המודלים שעמדו בבסיס תעשיית הנדל"ן התבררו כלא בני קיימא.
בין אם מדובר בשיטת המינוף, במנגנוני הערכה, או בציפיות התשואה – כולם השתיתו על אשליה של המשך עליות.
וכאשר המחיר חזר לשווי – הכול התמוטט.
בועת הנדל"ן הישראלית היא לא רק תוצאה של "רגש שוק" אלא של שיטה שלמה שנבנתה על חול:
והשורה התחתונה: כל מעגל שנפגע, מזין את המעגל הבא – עד ליצירת משבר מערכתי אמיתי.
אסור לתת למחיר השוק לקבוע את השווי. תפקיד השמאי, המתכנן, הבנקאי והרגולטור הוא לזהות את הפער – לא להנציח אותו.
הגיע הזמן למהפכה מקצועית, מוסרית וכלכלית – לפני שהקריסה תהפוך לשיטפון.
