📊 בלוג: שוק הבנייה הישראלי – צמיחה בהתחלות, האטה בסיומים. התחלות וגמר בנייה - יולי 2024-יוני 2025

נתוני הלמ"ס המרכזיים

לדוח המלא מיום 18.9.2025 - כאן

1. היתרי בנייה
   • הונפקו כ־80,390 היתרים, עלייה של 8.9% לעומת השנה הקודמת.
   • ריכוז גבוה במיוחד במחוזות המרכז (21%), תל אביב (17.9%) והדרום (24%).
2. התחלות בנייה
   • החלה בנייתן של כ־76,480 דירות – עלייה חדה של 22.3% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
   • כ־5,840 דירות נהרסו במסגרת התחדשות עירונית, כך שהתוספת נטו היא כ־70,640 יחידות דיור.
   • חלוקה גיאוגרפית: כרבע מההתחלות במחוז המרכז (23.3%), כחמישית במחוז תל אביב (19.4%), וכ־18.7% בדרום.
3. התחדשות עירונית
   • החלה בנייתן של 17,630 דירות בהתחדשות עירונית, מתוכן 83.6% בבנייה חדשה לאחר הריסה מלאה.
   • רוב מוחלט מרוכז במחוזות תל אביב והמרכז (כ־75%).
4. גמר בנייה
   • הסתיימה בנייתן של כ־54,760 דירות – ירידה של 4.9% לעומת התקופה הקודמת.
   • זמן הבנייה הממוצע מתארך ועומד על 31.4 חודשים לבניין, לעומת 27.6–33 חודשים בשנים קודמות.
   • הפער בין התחלות לסיומים גדל – תוצאה של מחסור בכוח אדם, פרויקטים מורכבים יותר (בנייה גבוהה, תת־קרקעית), והיקף הולך וגדל של התחדשות עירונית.
5. בנייה פעילה
   • נכון לסוף יוני 2025 יש כ־196,670 דירות בבנייה פעילה – רמה גבוהה היסטורית.
   • כמעט מחצית מהן במחוזות המרכז ותל אביב.
6. שטחי בנייה
   • סך שטח התחלות בנייה – 18.5 מיליון מ"ר, מתוכם 77.2% למגורים.
   • שטח גמר בנייה – 14.1 מיליון מ"ר, ירידה לעומת שנה קודמת.

ניתוח מעמיק

• פער מתרחב בין התחלה לסיום: הנתונים מצביעים על המשך הצטברות פרויקטים בבנייה פעילה. זהו מצב מסוכן – מלאי הולך ותופח שטרם מגיע לשוק. הפער עלול להביא ל"הצפה נדחית" של דירות ברגע שהפרויקטים יושלמו, דווקא בעיתוי מאקרו־כלכלי מאתגר.
• מיקוד במרכז ובתל אביב: מעל 40% מהתחלות הבנייה מרוכזות בגוש דן. הדבר מחזק את התלות בשוקי הביקוש החזקים ביותר, אך גם מעצים את הסיכון המקומי – אם יתקיים מיתון או ירידת מחירים, ההשפעה תהיה דרמטית.
• התחדשות עירונית – מנוע צמיחה אך גם צוואר בקבוק: כמעט מחצית מההתחלות בת"א והמרכז מגיעות מפרויקטי הריסה ובנייה. אלו פרויקטים ארוכים ומורכבים, הדורשים יותר מימון, רישוי וכוח אדם, ולכן מגדילים את הפער בין "תחילה" ל"גמר".
• בנייה שלא למגורים: ניכרת ירידה (22.8%) בהתחלות הבנייה לשטחי משרדים, תעשייה ואחסנה. הדבר תואם את המגמות של עודפי היצע בשוק המשרדים ואת המעבר למבני לוגיסטיקה מחוץ לגוש דן.
• אותות אזהרה לשוק הנדל"ן: עלייה חדה בהתחלות בצד ירידה בסיומים – מתכון לבעיות:
  1. גידול במלאי "דירות על הנייר" שלא נכנסות לשוק בפועל.
  2. סיכון ליזמים וקבלנים – מימון יקר, ריבית גבוהה, תאריכי מסירה נדחים.
  3. פגיעה בציבור – מי שקנה דירה מקבלן עלול להמתין שנים ארוכות יותר למסירה.

מסקנות ופרספקטיבה קדימה

1. התחלות בנייה גבוהות אינן פתרון מיידי – הנתונים מלמדים על התרחבות פעילות, אך הפתרון לשוק הוא בסיומים, לא בהתחלות.
2. שוק עם מלאי "תקוע" – 196 אלף דירות בבנייה פעילה מהוות "עננה" כבדה מעל השוק: אם יושלמו במקבץ, זה עלול להביא להצפה ולהאצת ירידת מחירים.
3. סיכון פיננסי ליזמים – במיוחד בפרויקטי התחדשות עירונית, שבהם לוחות זמנים ארוכים ושיעורי רווחיות נשחקים עקב עלויות מימון וריבית.
4. המשמעות לציבור – גם אם היתרי הבנייה והתחלות עולים, הדבר לא מבטיח דירות זמינות במחירים נגישים. להיפך – הציבור חשוף לסיכון של פרויקטים שלא יושלמו בזמן.

סיכום 

פרסום הלמ"ס מאיר מציאות כפולה: מצד אחד, המדינה ממשיכה לייצר "שיאים" בהתחלות בנייה ובהיתרים; מצד שני, בפועל מסתיימות פחות דירות, וזמני הבנייה מתארכים. המשמעות – ההיצע המעשי מתעכב, השוק ממשיך להיות מתוח, והמערכת כולה תלויה ביכולת של יזמים וקבלנים לעמוד בלוחות הזמנים ובעלויות המימון.זהו סימן נוסף לכך שהשוק הישראלי פועל במנותק מהיסודות הכלכליים – התחלות מרקיעות שחקים, אך המוצר הסופי רחוק מלהגיע לציבור בזמן.

טבלה וגרף שמשווים את משך הבנייה (בחודשים) בין שתי התקופות:

• ממוצע לבניין: 27.6 → 31.4
• ממוצע משוקלל לפי מספר דירות: 33.0 → 36.3

זה מייצר התארכות של בערך +3.8 חודשים (+13.7%) במדד המשוקלל ו־+3.8 חודשים (+13.8%) במדד הפשוט.

💰🏗️ ההתארכות בבנייה – לא רק פיגומים, גם פיננסים

מה הנתונים מראים

הלמ״ס דיווח על התארכות משך הבנייה הממוצע ל־31.4 חודשים, עלייה ביחס לשנים קודמות. במקביל:

• התחלות בנייה: 76,480 דירות (עלייה של 22%).
• גמרי בנייה: 54,760 דירות (ירידה של 4.9%).
• מלאי מצטבר: כ־196 אלף דירות בבנייה פעילה.

במילים אחרות: יותר פרויקטים מתחילים, פחות מסתיימים, והפער הולך וגדל.

למה זה קורה? ההסבר הרשמי

הגורמים המוצהרים כוללים:

• מורכבות הנדסית (פרויקטים גבוהים, חניונים תת־קרקעיים).
• מחסור בעובדי בניין.
• ריבוי פרויקטים של התחדשות עירונית.

אבל יש עוד סיבה – פיננסית

יזמים פועלים בשוק עם ריביות גבוהות וביקוש חלש. כאן נכנסים שיקולים כלכליים:

🔹 מחנק אשראי – יזמים מתקשים להשיג מימון נוסף או לעמוד בהחזרים. האטת הקצב נותנת זמן.

🔹 שליטה בתזרים – עיכוב פירושו דחיית תשלומים לספקים ולקבלנים.

🔹 שימור מחירים – אם אין ביקושים, עדיף לא למסור דירות בכמות גדולה ולהיאלץ להוריד מחירים.

🔹 יחסים עם הבנקים – דירה לא גמורה נספרת כנכס בבנייה, לא כמלאי תקוע. זה נוח גם ליזם וגם לבנק.

מי נפגע?

👥 הרוכשים – המתנה ארוכה למסירה, לעיתים מעבר לחוזה.

🏦 הבנקים – אשראי מתארך, הסיכון עולה.

📉 השוק – מלאי עצום של דירות לא גמורות שעלול להשתחרר בבת אחת ולהאיץ ירידות מחירים.

סיכום

ההתארכות בבנייה בישראל אינה רק תוצאה של קשיי ביצוע טכניים – היא גם אולי אסטרטגיה פיננסית מובנית. בעידן של ריביות גבוהות וביקוש חלש, עיכוב הפך להיות לא רק כורח המציאות אלא גם אינטרס עסקי.השורה התחתונה: הציבור קורא על "שיאים בהתחלות בנייה", אבל בפועל הדירות מתעכבות – והשוק חי על זמן שאול.

סקירת הכלכלן הראשי ליולי 2025 מיום 14.9.2025 מציירת שוק שמחזיק את עצמו באמצעות מנגנוני אשראי, סבסוד ותזמוני תשלום—פחות באמצעות ביקוש אמיתי. העלייה מול יוני היא בעיקר תיקון משפל זמני; חתכי העומק (ממ״ד, ירושה, הטבות מימון, משקל משקיעים, ותזרים קבלנים) מגלים לחצים בסיסיים כלפי מטה.

מה קרה במספרים בקצרה

• 8,011 עסקאות (כולל סבסוד): -10% YoY, +36% MoM; בשוק החופשי 7,249: -11% YoY, +36% MoM.
• קבלנים בשוק החופשי: 1,964—ארבעה חודשים ברצף מתחת ל-2,000.
• “על הנייר”: 59% (-1 נק’ MoM; -4 נק’ YoY).
• יד שנייה: 5,285 (+3% YoY; +36% MoM); עלייה בממ״ד וב”דירות ירושה” בת״א.
• משקיעים: רכישות 1,194 (-14% YoY), משקל ~15%; חלק הדירות החדשות אצלם ירד ל-37%.
• דירה ראשונה/סבסוד: היקפים משמעותיים אזורית—עדות לחוסר יכולת לקנות במחירי שוק “מלאים”.
• תזרים קבלנים: פוטנציאלי ₪6.4 מיליארד (-35% YoY); בפועל לפני תשומות ₪5.8 מיליארד (-3% YoY); אחרי תשומות ~₪1.0 מיליארד—שיפור שנובע בעיקר מתזמון מסירות וירידה בתשומות, לא מהתאוששות ביקוש.

שלושה אותות עומק

1. הטבות מימון ≠ ביקוש: במרכז שכיחות ההטבות נשארת גבוהה—זו תמיכה מלאכותית במחיר.
2. יד שנייה מול פריימרי: ממ״ד ו”ירושה” מחזקים את כוח ההיצע ליד שנייה במחירים גמישים יותר—מאתגר את הקבלנים.
3. משקיעים נסוגים: ירידה בחלק הדירות החדשות בסל המשקיעים—תשואות אינן מכסות עלות הון/סיכון.

מה זה אומר קדימה

• לחץ מחיר: ככל שההטבות יוגבלו והבנקים יקפידו, יתקשה הפריימרי לשמור “מחיר מדף”—נראה יותר הנחות אפקטיביות, ואז גלוי.
• מיקוח קונים: לרוכשי יד שנייה יש כוח—במיוחד מול עיזבונות ומוכרים לחוצים. דרשו גילוי מלא על תיקון/שדרוגים במקום “הנחות שקטות”.
• סיכון ליקווידיות: יזמים עם פערי תזרים צריכים ניהול סיכונים הדוק (קצב בנייה מול מכירות נטו; חשיפה למדד תשומות; קובננטים בבנק מלווה).
• רגולציה: מגבלות בלון/בולט + הקצאת הון על עסקאות דחויות—ממשיכות לפעול בכיוון של קירור, וכנראה יגברו את שחיקת המחירים האפקטיביים.

שורת תחתונה

הסקירה תומכת בטענה שה”ביקוש” המוצג במסכים הוא בעיקר פונקציה של מימון, סבסוד ותזמון—not fundamentals. כל עוד התשואות אינן מכסות את עלות ההון והסיכון, וכל עוד המכירות בפריימרי חלשות—וקטור המחיר האמיתי כלפי מטה. שימוש מתמשך בטריקים מימוניים אינו מחליף ביקוש בר-קיימא; הוא רק דוחה את רגע ההתכנסות בין מחיר לשווי.

הפוסט של גלית בן נאים על הסקירה והפרשות שלו:

שוק הנדל"ן: המספרים לא משקרים

📉 1,964 דירות חדשות בלבד נמכרו ביולי – ירידה של 35% לעומת יולי 2024, ורצף של ארבעה חודשים שבהם השוק החופשי לא חוצה את רף 2,000 הדירות.

🧮 המספרים מזכירים יותר ציוני מבחנים או מידות נעליים מאשר שוק של מיליוני אזרחים. הנתונים חושפים מציאות שלא ניתן עוד לייפות – הקיפאון עמוק ומתמשך.

הטבות מימון? פלסטר על שבר פתוח

הקבלנים מנסים לעקוף את מגבלות בנק ישראל עם מבצעים "קריאייטיביים", אבל נמנעים ממהלך אחד פשוט וברור: הורדת מחירים.

בנתניה והשרון נמכרו פחות מ־250 דירות ביולי – מציאות שמדברת בעד עצמה.

היד השנייה – היורשים נכנסים למשחק

בעוד מכירות יד שנייה התייצבו, מתברר שדווקא יורשים הם אלו שמחזיקים את המספרים. ביולי נרשמה עלייה של 26% במכירות דירות ירושה, בעיקר במרכז.

כשאין צורך להחזיר משכנתא על הנכס, קל יותר להוריד מחיר – וזה עלול להכתיב את השוק כולו.

האשליה הגדולה

גלית בן נאים מזכירה בצדק: המלחמה שפרצה ב־2023 אינה הסיבה המרכזית. הבעיה היא עליית מחירים ריאלית של 140% מאז 2008, על רקע ריבית אפסית, שהציבה את ישראל בצמרת ה־OECD.

והמומחים?

בעוד כתבי החצר ומומחי הנדל"ן ממשיכים לחפש "סיבות חיצוניות" ו"תקווה ליום שאחרי", המספרים ברורים:

👉 בלי הורדת מחירים, המלאי הלא־מכור יתפח, העסקאות יתכווצו עוד יותר, והבועה תמשיך להתרסק.

❗️הכלכלה לא משקרת. מי שממשיך להכחיש – פשוט דוחה את ההתמודדות עם המציאות.

ונתוני הלמ"ס שפורסמו היום 14.9.2025:

נתוני הלמ״ס – עוד מסמר בארון הבועה

📊 היום פרסם הלמ״ס את נתוני העסקאות למאי–יולי 2025, והם תואמים לחלוטין את מה שכבר הוצג בסקירת הכלכלן הראשי: השוק בהאטה עמוקה.

• סה״כ נמכרו 21,640 דירות – ירידה של 6% לעומת שלושת החודשים הקודמים, ו־19.6% פחות מהתקופה המקבילה אשתקד.
• דירות חדשות: 7,430 בלבד – ירידה חדה של 15.4% לעומת התקופה הקודמת ו־17.9%–37.6% פחות משנה שעברה.
• יד שנייה: 14,210 דירות – יציבות מדומה לעומת התקופה הקודמת, אך ירידה של 9.3% לעומת יולי–מאי 2024.

יולי 2025 – עלייה טכנית, ירידה מהותית

בחודש יולי לבדו נמכרו 8,140 דירות – עלייה של 33.7% לעומת יוני (שבו המכירות התרסקו עקב המלחמה), אך ירידה של 21.8% מול יולי 2024.

גם כאן: המספרים מתארים תיקון זמני בלבד – לא שינוי מגמה.

המלאי הלא־מכור – שיא היסטורי

הנתון המדאיג ביותר: 82,530 דירות חדשות נותרו למכירה, עלייה של 20% משנה שעברה. זה שווה ערך ל־31 חודשי היצע – שיא כל הזמנים.

בתל אביב–יפו לבדה נותרו מעל 10,000 דירות לא־מכורות, ובירושלים מעל 8,000.

השורה התחתונה

סקירת האוצר והלמ״ס מספרות סיפור אחד:

• המכירות בשפל,
• המלאי מתנפח,
• השוק מתכנס לכשל שיווי משקל שבו מחירים אינם משקפים ערך כלכלי.

וכל עוד המחירים לא יורדים – המצב רק יחמיר.

ביום 27.8.2025 פרסם המפקח על הבנקים, דניאל חחיאשוילי, מכתב רשמי לכל התאגידים הבנקאיים. במכתב זה הוא מורה להם להפסיק לכלול בהסכמי ליווי פרויקטים למגורים התניות המתייחסות למחיר מכירה של דירה ספציפית.

עד ל־31.10.2025 מחויבים הבנקים לדווח לפיקוח על הצעדים שביצעו ליישום ההוראה.

איך זה התחיל? – המועצה הלאומית לכלכלה

ההוראה לא נולדה בחלל ריק. ביולי 2025 פורסם דוח של צוות ממשלתי בראשות פרופ’ אבי שמחון ובשיתוף בנק ישראל, שהוקם בעקבות עבודת המועצה הלאומית לכלכלה.

הצוות קבע במפורש:

• לבנק אסור להתערב בשיקולי היזם לגבי מחיר מכירת דירות.
• אין מקום להתניות חוזיות בהסכם הליווי שמונעות הפחתת מחירים.

המפקח על הבנקים לקח את ההמלצות הללו והפך אותן להוראה מחייבת לכלל המערכת הבנקאית.

ההודאה הסמויה: הבנקים שמרו על רמות המחירים

בנק ישראל עצמו מודה במסמך:

"התייחסות למחיר דירה בודדת יכולה להשפיע על מחירי הדירות, לגרום לכך שלא ישקפו את השווי הכלכלי לטווח ארוך, ואף להשפיע על סיכון האשראי."

בפשטות: ההתניות שהבנקים הכניסו להסכמי הליווי שימרו מחירים מלאכותיים גבוהים.

השלכות ישירות

1. היזמים – יוכלו סוף־סוף להפחית מחירים בהתאם למציאות, מבלי לחשוש להפר הסכם עם הבנק.
2. הבנקים – מחויבים להתמקד בשווי העסקי הכולל של הפרויקט, לא בנעילת מחירי דירות.
3. הציבור – מקבל הוכחה רשמית נוספת לכך שהשוק לא התנהל באופן חופשי ותחרותי.
4. המערכת – המהלך פותח פתח לירידות מחירים טבעיות, אולי חדות.

ההקבלה למשבר ויסות מניות הבנקים

כמו בשנות ה־80, אז הבנקים וויסתו את שערי המניות שלהם עד לקריסה – כך גם בעשור האחרון הם וויסתו את מחירי הדירות דרך הליווי הבנקאי.

בשני המקרים, ההצדקה הייתה "שמירה על יציבות", ובשני המקרים התוצאה עלולה להיות פיצוץ אדיר.

השורה התחתונה

המכתב של המפקח הוא לא עוד המלצה, אלא הוראה רגולטורית שמבוססת על דוח המועצה הלאומית לכלכלה.

היא מאשרת את מה שזעקנו שנים: מחירי הדירות לא נקבעו רק על פי היצע וביקוש, אלא נשמרו גבוהים במכוון.

כעת, כשהחסם המלאכותי מוסר – נשארת השאלה: עד כמה חריפה תהיה הקריסה?

ומה לגבי פרויקט שלם?

כאן נשאר פתח:

• לבנקים כן מותר להציב התניות שקשורות להכנסות הכוללות של הפרויקט, לכושר הספיגה של הלווה, ולתוכנית העסקית הרחבה.
• בפועל, זה אומר: ירידה רוחבית במחירי כל הדירות בפרויקט → עדיין עשויה להיחשב שינוי בתוכנית העסקית, והבנק יכול לדרוש אישור, להציב מגבלות נוספות או אפילו להקשות על היזם.

✅ סיכום חד:

• דירה בודדת: יזם יכול להוריד מחיר → הבנק לא יכול להתערב.
• פרויקט שלם: ירידה רוחבית במחירים → עדיין נתונה לשליטת הבנק במסגרת ניהול סיכוני האשראי.

תיקון נקודתי – לא שחרור מלא

חשוב להבין: ההוראה החדשה אינה שחרור מוחלט של שוק הדירות מידי הבנקים.

מה שנאסר הוא רק התערבות במחיר של דירה בודדת – כלומר, יזם רשאי להוריד מחיר כדי למכור דירה אחת, והבנק לא יוכל עוד לבלום זאת.

אבל בכל הנוגע לפרויקט שלם, הבנקים עדיין רשאים להציב דרישות מחמירות במסגרת "ניהול סיכוני אשראי" והתוכנית העסקית הכוללת. במילים אחרות, אם יזם ירצה להפחית את מחירי כלל הדירות בפרויקט ב־15% כדי לייצר תזרים, הבנק עדיין יכול לעכב זאת או להתנות את המהלך בהזרמת הון נוסף מצד היזם.התוצאה: מדובר בטלאי נקודתי שנועד להראות התקדמות, אבל בפועל מנגנון השליטה המרכזי של הבנקים – היכולת לנהל את רמת המחירים בפרויקטים שלמים – נשאר בעינו.

רוצה שאבנה לך גם גרסה גרפית (טבלה/אינפוגרפיקה) שממחישה:

לפני – הבנקים מונעים ירידות גם בדירה בודדת וגם בפרויקט.

עכשיו – דירה בודדת מותר, פרויקט שלם עדיין בשליטת הבנקים?

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."

המשפט הזה הוא בעצם לב־ליבו של המסמך – והוא טעון מאוד. נפרק אותו:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."

שלב ראשון – מהי "השפעה כזו"?

מדובר בהתערבות של הבנק בקביעת מחיר מכירה של דירה בודדת בהסכמי הליווי. כלומר, כאשר הבנק כובל את היזם למחירים מסוימים ולא מאפשר לו לסטות מהם.

שלב שני – מה זה "לא ישקפו את השווי הכלכלי"?

השווי הכלכלי לטווח ארוך = הערך הפונדמנטלי של הדירה, המבוסס על:

• תשואת שכר דירה ריאלית.
• שיעורי היוון ארוכי טווח.
• הכנסות עתידיות צפויות.
• פרמיות סיכון רלוונטיות.

אם הבנק מונע מהיזם למכור במחיר נמוך יותר, הוא למעשה מנתק את המחיר בשוק מהערך הכלכלי האמיתי. במקום שמחירי הדירות יתכנסו לערך הפונדמנטלי, הם נשמרים גבוהים באופן מלאכותי.

שלב שלישי – למה "לטווח ארוך"?

בטווח הקצר, אפשר לשמר מחירים מלאכותיים באמצעות מנגנונים כאלה (כמו ויסות מניות בשנות ה־80).

אבל בטווח הארוך, כאשר המחירים לא משקפים ערך כלכלי, נוצרת בועה – ובסוף היא מתפוצצת.

פירוש פשוט

בנק ישראל עצמו מודה כאן במילים אחרות:

• התערבות של הבנקים שמנעה ירידות מחירים יצרה מצב שבו מחירי הדירות לא מייצגים את ערכם האמיתי.
• כלומר, המחירים היו מנופחים, לא קשורים ליסודות הכלכליים.
• זה בדיוק ההגדרה של בועת נדל"ן.

בנק ישראל מודה רשמית – המחירים לא שיקפו את הערך הכלכלי אלא שוק מלאכותי שנשמר בכוח.

המשפט המלא הוא:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים."

פירוש

1. החלק הראשון – המחירים לא משקפים ערך כלכלי:
   אם הבנק מונע ירידות מחירים, השוק לא מתכנס לערך הפונדמנטלי. נוצר מצב מלאכותי שבו המחירים גבוהים מהמציאות הכלכלית.
2. החלק השני – השפעה על סיכון האשראי:
   כשהבנק מממן עסקאות לפי מחירים מנופחים, הוא לוקח סיכון אשראי מיותר.
   • אם השוק יתיישר לערך הכלכלי, שווי הנכסים ייפול → בטחונות הבנק יישחקו.
   • היזמים יתקשו להחזיר הלוואות שניתנו לפי ערכים מנופחים.
   • כלומר, הבנק עצמו נכנס לסיכון פיננסי גבוה יותר, למרות שחשב שהוא "מגן" על עצמו.

המשמעות האמיתית

בנק ישראל אומר כאן בפשטות:

• התערבות במחירים לא רק פוגעת בתחרות ובציבור, אלא גם מסכנת את המערכת הבנקאית עצמה.
• כלומר, הבנקים שחשבו שהם מגנים על עצמם על ידי נעילת מחירים – בעצם חפרו לעצמם בור אשראי עמוק יותר.

המשפט של בנק ישראל מתאר במילים רגולטוריות־מאופקות את מה שאני טוען כבר שנים:

• "מחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם" → זה תיאור ישיר של ניפוח מחירים מעל הערך הפונדמנטלי.
• "השפעה על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים" → זה בדיוק מה שקורה כשנוצרת בועה: הבנקים מלווים כנגד בטחונות מנופחים, וברגע שהמחירים מתיישרים – הבטוחות מתמוטטות והמערכת הפיננסית בסכנה.

בנק ישראל מודה במילים אחרות: פרקטיקות הליווי תרמו לניפוח מחירים וליצירת בועת נדל"ן – בועה שמסכנת לא רק את הציבור, אלא גם את המערכת הבנקאית עצמה.

 המשפט הזה הופך ל־"ראיית הזהב":

ראיית הזהב: בנק ישראל מודה בניפוח מחירים

במשך שנים טענו שהמערכת הבנקאית שימרה מחירים מלאכותיים, ניפחה את שוק הדיור, ויצרה בועה מסוכנת. עכשיו יש לנו את הראיה הרשמית:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים." – מתוך מכתב המפקח על הבנקים, 27.8.2025

מה אומרת השורה הזו בעצם?

• מחירים שלא משקפים ערך כלכלי = ניפוח מחירים.
• סיכון אשראי לבנקים = בועה פיננסית שמאיימת גם על המערכת המממנת.

במילים אחרות: בנק ישראל עצמו מודה – מנגנוני הליווי יצרו בועת נדל"ן. לא רק הציבור נחשף לסיכון, אלא גם הבנקים עצמם, שהעניקו אשראי כנגד בטחונות מנופחים.

המשמעות הדרמטית

זו אינה עוד הערכה של כלכלן עצמאי, עיתונאי או שמאי.

זו הודאה רשמית של הרגולטור: מחירי הדירות התנפחו מעל לערכם האמיתי.

והבועה הזו – כפי שקרה בעבר עם ויסות מניות הבנקים – עלולה להתפוצץ ולגרור אחריה את המערכת כולה.

פינוי־בינוי: הפנטזיה הגדולה שנבנתה על בועת הנדל"ן - שוק שאינו בר קיימא

מהו המנוע האמיתי?

במשך שנים ניסו לשכנע אותנו שפינוי־בינוי הוא המנוע שמניע את שוק הנדל"ן. האמת היא ההפך: הבועה הייתה המנוע של פינוי־בינוי.

מחירי הדירות המנופחים יצרו תחושה שכל דירה ישנה היא כרטיס זהב לדירה חדשה. על בסיס מחירים אלו נבנו דוחות אפס, תוכננו פרויקטים וחולקו הבטחות. בפועל, בלי בועת הנדל"ן – מרבית פרויקטי הפינוי־בינוי לא היו כלכליים מלכתחילה.

תחזיות המכירה – לב הפיקציה

כל פרויקט נשען על תחזית מכירות. הבעיה היא שתחזיות אלו מבוססות על פנטזיה:

• מחירים שיאיים – כאילו השוק יישאר לנצח על הגבעה.
• הנחה שמשקיעים ימשיכו לקנות – גם כששיעורי התשואה כבר שליליים.
• התעלמות ממלאי עודף – עשרות אלפי דירות לא מכורות, מאות אלפים בבנייה, ומאות אלפי דירות ריקות.
• בנקאות על תנאי – מימון מותנה במכירות מוקדמות, שבפועל לא מתבצעות.

כך נוצר מצב שבו התמורות לדיירים הן לא הבעיה, אלא התחזית עצמה היא הפיקציה.

זו לא בעיה של תמורות, זו בעיה של מכירות או יותר נכון של אין מכירות וגם לא יהיו

התמורות אינן הבעיה – התחזית היא הפיקציה

יש מי שחושב שאם רק ישנו את התמורות – למשל דירה וחצי במקום שתיים, או הוספת מרפסת – הפרויקטים ייצאו לדרך. זו אשליה.

התמורות הן לא הבעיה ולא הפתרון.

אם היזם לא מצליח למכור את הדירות במחירים הכתובים בדוח האפס – שום שינוי "קוסמטי" לא יכסה את הפער. הבעיה היא הפער בין מחיר אמיתי = שווי, למחיר פיקטיבי = מחיר בועתי.

משקיעי הצעצוע – החלום שהתנפץ

לתוך הפנטזיה הזו נכנסו גם משקיעי הצעצוע: רוכשים פרטיים ששילמו מחירים מופרכים על חורבות ישנות, רק כי נאמר להם שהבניין מועמד לפינוי־בינוי.

הם קיוו לקבל דירה חדשה "מהניילון" במקום הנכס המתפורר. בפועל, כשהפרויקטים תקועים – הם נותרים עם דירה ישנה, ירידת ערך, והתחייבויות כספיות מיותרות.

הוצאות הדיירים – המחיר הנסתר

הציבור נוטה לחשוב שהדיירים "מרוויחים" דירה חדשה בחינם. האמת שונה לגמרי:

• שכר דירה חלופי – לא תמיד מכוסה, ולעיתים לתקופות ארוכות.
• הובלות, אחסון, עו"ד והיטלים שונים.
• עוגמת נפש ואי־ודאות – שנים של המתנה לפרויקט שלעיתים מתעכב או נתקע לנצח.

הוצאות היזמים – הפרויקטים שאוכלים אותם מבפנים

גם היזמים מוצאים עצמם בצרות:

• עלויות מימון – ריביות גבוהות, ערבויות והתחייבויות.
• שיווק, פרסום ויועצים – השקעות עצומות עוד לפני אבן פינה.
• מו"מ אינסופי מול דיירים.
• עלויות תכנון וביצוע – שתומחרו לפי תקופה יקרה במיוחד.

כאשר המכירות לא מתבצעות – כל ההוצאות נופלות על היזם, והפרויקט קורס.

הערת אזהרה – מלכודת לדיירים

בינתיים, נרשמות גם הערות אזהרה לטובת היזם. זה נשמע טכני, אבל בפועל זו מלכודת:

• הזכויות של הדיירים משועבדות – הם לא יכולים למכור או לשעבד את הדירה.
• אם היזם נתקע – ההערה עלולה להישאר שנים, לעיתים רק באמצעות מאבק משפטי.
• ערך הדירה יורד – דירה עם הערת אזהרה היא נכס "תקוע" בשוק.
• היזם מחזיק בכוח עודף מול הדייר – גם כשאין לו באמת יכולת להוציא את הפרויקט לפועל.

מי מפצה?

בסופו של דבר – כמעט אף אחד:

• הדיירים – נשארים עם דירה ישנה, הוצאות ועוגמת נפש.
• היזמים – סופגים הפסדים וחובות.
• הבנקים – אם הענף יקרוס, יגלגלו את הנזק על הציבור, כמו במשבר מניות הבנקים.

האם נחזה בגל תביעות בנושא?

השורה התחתונה

פינוי־בינוי לא היה המנוע של שוק הנדל"ן – הוא היה תוצר לוואי של הבועה.

הוא נשען על מחירי פנטזיה, יצר תחושת עושר מדומה, והכניס אלפי משפחות ויזמים למסלול שבו כולם מפסידים.

כשהבועה מתפוצצת – גם חלום הפינוי־בינוי מתפוצץ איתה.

יזמי התחדשות עירונית מבקשים מהדיירים להוסיף כסף או שהפרויקט יבוטל - להסכים?

שוק שאיננו בר־קיימא – זו התוצאה

הכתבה האחרונה ב-Bizportal חושפת תמונה מטרידה של תחום ההתחדשות העירונית בישראל: יזמים פונים לדיירים בדרישה לוותר על שטחים, חניות או תוספות כספיות – אחרת הפרויקט יבוטל. מה שהיה נראה חלום לפני כמה שנים, הפך למציאות בלתי אפשרית. השאלה היא לא רק מה השתנה בדרך, אלא מה זה אומר על השוק כולו.

בין חלום למציאות – הכלכלה לא מסתדרת

בשנים 2020–2021 נחתמו הסכמים רבים בהתבסס על מחירי שיא: דירות שנמכרו ב-60–80 אלף ש"ח למ"ר, ריבית אפסית, עלויות בנייה נמוכות יחסית. אלא שהיום המצב הפוך:

• מחירי המכירה ירדו לכ-50 אלף ש"ח למ"ר ואף פחות.
• עלויות הבנייה זינקו מ-11 אלף ש"ח למ"ר ל-15 אלף ויותר.
• המימון יקר – סביבת ריבית גבוהה הופכת כל פרויקט ליקר יותר ומסוכן יותר.

התוצאה: פרויקטים שהיו נראים כלכליים על הנייר הפכו להפסדיים. היזמים מחפשים פתרונות על גב הדיירים.

הדיירים כ"משתנים תלויים"

הבעיה המוסרית כאן ברורה. הדיירים, שכבר השקיעו שנים בתהליך – ישיבות, הסכמות, תכניות, חתימות – מוצאים עצמם שבויים. או שהם מתפשרים על דירה קטנה יותר, חניה פחותה או תוספת תשלום, או שהפרויקט קורס. האחריות מתגלגלת אליהם, למרות שמראש לא הם אלה שבנו תחזיות כלכליות מנותקות מהמציאות.

עודף ההיצע ותחרות קטלנית

הכתבה מתמקדת בעיקר בתל אביב – שם ההיצע הגיע לשיא. אפילו באזורים יוקרתיים כמו רובע 4, יזמים נאלצים להתחרות זה בזה על רוכשים. כאשר ההיצע חונק את הביקוש, אין אפשרות "לגלגל" את העלויות אל הקונים. השוק פשוט לא סופג.

שוק בועתי מוביל לקריסה צפויה

כל אלה הם ביטויים של אותה תופעה עליה אני מתריע כבר שנים: שוק נדל"ן לא מבוסס ערך פונדמנטלי אלא בועה שמבוססת על אשראי קל, ציפיות ואשליות. כאשר המחירים מתנתקים מהשווי האמיתי, הם אולי יכולים להמריא כמה שנים, אבל לבסוף כל התהליך מתנפץ על קרקע המציאות.ההתחדשות העירונית הייתה אמורה להיות מנוע לפתרון מצוקת הדיור, אך בפועל – הפכה לאחד המנועים של הבועה. והיום, כשהבועה מתרוקנת, היא מותירה אחריה לא מעט פרויקטים תקועים, דיירים מאוכזבים ויזמים במבוי סתום.

לקח למערכת כולה

1. אסור להתעלם מהערך הפונדמנטלי – הכנסות משכירות, שיעורי היוון ריאליים, ריבית סבירה. בלי זה, אין שוק בר קיימא.
2. יש להפסיק את שיטת "שכפול המחירים" – הערכות שנשענות על עסקאות שיא אינן כלכלה, אלא מתכון לקטסטרופה.
3. נדרשת מדיניות ציבורית חדשה – שקיפות מלאה בהסכמים, קביעת אבני דרך מחייבות, ובחינת פרויקטים בכלי ניתוח כלכליים אמיתיים, לא רק חלומות אקסל.

סיכום

מה שאנחנו רואים עכשיו הוא לא "תקלה נקודתית" אלא תוצאה ישירה של שוק לא בר־קיימא. יזמים ודיירים כאחד נגררים למציאות שבה ההבטחות לא מתממשות. המסקנה ברורה: כאשר מתעלמים מהיסודות הכלכליים לטובת מחירי בועה – הסוף ידוע מראש.

חלום התמ"א מתנפץ: למה הקבלנים מבטלים הסכמים עם דיירים?

Gemini דו"ח מומחה: ניתוח השקעות המוסדיים בחברות בנייה למגורים בישראל

סיכום מנהלים

הדו"ח הנוכחי נועד לנתח לעומק את תופעת השקעות הגופים המוסדיים באג"ח של חברות בנייה למגורים בישראל, תוך התייחסות לשאלות הנוקבות שהועלו בבקשה: האם מדובר בצעד כלכלי רציונלי או בחילוץ של בעלי הון, והאם קיימת עילה לתביעה משפטית. הממצאים המרכזיים מצביעים על כך שההשקעות המוסדיות אכן נובעות מרציונל פיננסי ברור, אם כי הן מגלמות סיכונים מורכבים. במקום פעולת "חילוץ אידיוטים" כפי שנדמה, מדובר בהליך מובנה של העברת סיכון מהמערכת הבנקאית אל שוק ההון המקומי, ובאופן עקיף אל חוסכי הפנסיה. הסיכון המערכתי, שבעבר התרכז במאזני הבנקים, מתפזר כעת על פני בסיס רחב יותר של חוסכים. מבחינה משפטית, הגשת תביעה נגד מוסדיים על רקע הפסדי השקעה צפויה להיתקל בקשיים משמעותיים, שכן החוק מעניק למנהלי השקעות שיקול דעת נרחב. עם זאת, הדבר אינו שולל לחלוטין אחריות משפטית במקרים של הפרת חובות נאמנות או זהירות קיצוניות.

1. תמונת מצב עדכנית של שוק הנדל"ן למגורים בישראל: פרדוקס הסתירה המאקרו-כלכלית

הבנת השקעות המוסדיים בחברות בנייה למגורים דורשת תחילה בחינה יסודית של נתוני השוק העכשוויים, המציגים תמונה מורכבת של חוסר ודאות וסתירות כלכליות.

1.1. נתונים כמותיים: מלאי, מכירות ומחירים

נתוני השוק האחרונים, כפי שמשתקפים בדוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), מציגים תמונה מבלבלת למשקיע שאינו מתוחכם. בסוף שנת 2024, נתוני הלמ"ס הצביעו על מלאי שיא של כ-76 אלף דירות לא מכורות, נתון המהווה עלייה דרמטית של 48.5% לעומת סוף שנת 2022. הנתונים מצביעים על ירידה חודשית מינורית במלאי בינואר 2024, אך עדיין נשמר שיא המלאי. עובדה זו, יחד עם זמן מכירה ממוצע של 23 חודשים בקצב הנוכחי, מצביעה על לחץ תזרימי חמור על קבלנים.   במקביל למלאי הגדול, נתוני המכירות מציגים לכאורה אופטימיות. בשנת 2024 נמכרו כ-101 אלף דירות, נתון המהווה עלייה משמעותית של 65.1% לעומת שנת 2023, אם כי עדיין נמוך במקצת מ-2022. גם בינואר 2024 נרשמה עלייה במכירות, שהגיעו להיקף הגבוה ביותר מאז יולי 2022.   הסתירה הגדולה ביותר מתגלה בנתוני המחירים. בעוד שהיגיון פשוט מורה כי מלאי גדול אמור להוביל לירידת מחירים, מדדי הדיור הכלליים מציגים מגמה הפוכה. בשנת 2024 עלו מחירי הדיור ב-7.7% , ובמדד פברואר-מרץ 2025 נרשמה עלייה שנתית של 6.4%. עלייה זו אינה אחידה: בעוד במחוז המרכז נרשמה ירידה של 4.3%, במחוזות ירושלים והצפון נרשמו עליות דו-ספרתיות.   הפרדוקס הכלכלי הזה אינו סתירה מקרית, אלא בבואה של מאזן כוחות חריג. חברות בנייה ציבוריות, אשר נסחרות בבורסה, נמנעות מהורדת מחירים דרמטית מחשש לפגיעה בשווי המניה ובדוחות הפיננסיים. במקביל, עלויות התשומה לבנייה עלו ב-6% ב-12 החודשים האחרונים , מה שמקשה על קבלנים להוזיל דירות מבלי להפסיד. מכאן שהמחירים הגבוהים הם פועל יוצא של עלויות הבנייה וציפיות הקבלנים, ולאו דווקא שיקוף של ביקושים חזקים.  

טבלה: מגמות סותרות בשוק הנדל"ן הישראלי (2024-2025)

1.2. סביבת האשראי והמימון: המנוע שהתקלקל

הגורם המרכזי למשבר הנזילות של הקבלנים הוא הידוק תנאי האשראי מצד המערכת הבנקאית. בנק ישראל, מחשש לסיכון מערכתי המתפתח בשוק הנדל"ן, נקט בצעדים דרמטיים. בנק ישראל הטיל מגבלות על הלוואות "בלון" ו"10-90", והגביל את שיעורן ל-10% מסך ההלוואות החודשיות למגורים. הוראות אלה נועדו להפחית את ריכוז הסיכון במאזני הבנקים, שהפכו חשופים יתר על המידה לשוק הנדל"ן. בהתאם להנחיות, הבנקים נדרשו להגדיל את ההפרשות להפסדי אשראי, מה שמייקר עוד יותר את האשראי הקיים.   מגבלות האשראי הבנקאי, יחד עם מחסור של כ-30 אלף עובדי בנייה , יצרו מצב בו הקבלנים, שבעבר התבססו על מימון בנקאי זמין וזול יחסית, מצאו עצמם מול ואקום מימוני חמור. ה"התקלקלות" של מנוע המימון המסורתי יצרה את התנאים לכניסת שחקנים פיננסיים חדשים לשוק.   

2. ניתוח השקעות המוסדיים: בין רציונל פיננסי לחיפוש אחר תשואה

במצב שבו המערכת הבנקאית מגבילה את חשיפתה, חברות הבנייה הציבוריות נאלצות לחפש מקורות מימון חלופיים כדי להחזיר חובות, להשלים פרויקטים קיימים ולשמור על רווחיות.

2.1. המעבר מאשראי בנקאי למימון חברות באמצעות אג"ח

הידוק האשראי הבנקאי דחף את הקבלנים בראש ובראשונה לשוק ההון. היקף הנפקות האג"ח הקונצרני מצד הסקטור העסקי גדל משמעותית בשנים 2023-2024. דוגמה לכך היא חברת "בית וגג", אשר גייסה כ-105 מיליון שקלים בהנפקה עם ביקושים גבוהים מצד גופים מוסדיים מובילים. מדובר בהוכחה ישירה שהמוסדיים נכנסו למשבצת שהבנקים הותירו ריקה.   בנוסף להנפקות אג"ח ישירות, המוסדיים החלו להשקיע בקרנות חוב חוץ-בנקאיות דוגמת "יסודות" או "פנינסולה". קרן "מגן ישראל" של קבוצת הראל היא דוגמה לכך, המאפשרת למשקיעים מוסדיים להעמיד אשראי ליזמים בפרויקטי בנייה. קרנות אלה מציעות יתרונות לקבלנים, כמו קיצור הליכים בירוקרטיים וגמישות תפעולית, אף על פי שהן לרוב יקרות יותר.   

2.2. האם השקעה "רציונלית"?

בניגוד לתפיסה הפופולרית, השקעת המוסדיים באג"ח של חברות בנייה אינה בהכרח פעולה חסרת היגיון. מבחינת מנהלי ההשקעות, מדובר באסטרטגיה פיננסית מנומקת היטב. מנהלי ההשקעות נדרשים לייצר תשואה עבור חוסכי הפנסיה וקופות הגמל, ובסביבת ריבית גבוהה, אג"ח קונצרני בתשואה אטרקטיבית (כמו הריבית בשיעור 5.68% שבה גייסה "בית וגג" ) מהווה כלי יעיל להשגת מטרה זו.   יתר על כן, השקעה בנדל"ן נחשבת לאפיק פיזור סיכונים קלאסי. לנכסי נדל"ן יש מתאם נמוך לשוקי ההון הסחירים, והם יכולים לספק הגנה מפני אינפלציה. המוסדיים, בניגוד למשקיע הפרטי, מנהלים תיק השקעות רחב ומגוון ובעלי יכולת לפזר את הסיכון על פני מגוון רחב של אגרות חוב וסדרות. הם מחזיקים בצוותי מחקר מקצועיים וייעודיים שיכולים לבצע בדיקות עומק ולנתח את כדאיות ההשקעה בצורה יסודית יותר מהמשקיע הקמעונאי. הראל, למשל, מחזיקה בפורטפוליו נדל"ן של כ-17 מיליארד שקל ובעלת ניסיון של עשרות שנים בתחום.   ההתנהלות זו של המוסדיים אינה "חילוץ אידיוטים" אלא ניצול מחושב של הזדמנות שנוצרה. בעוד שהמשקיע הפרטי נסוג מהשוק מתוך חשש מהיצע הדירות העצום, המוסדי, המנהל חיסכון לטווח ארוך של 20-30 שנה, מזהה תקופה של חולשה כהזדמנות להשיג תשואה עודפת. מעבר לכך, על ידי הזרמת חמצן תזרימי לקבלנים, המוסדיים מאפשרים לחברות הבנייה להימנע ממכירת דירות בהפסד ומהורדת מחירים דרמטית. כך, הם תומכים בעקיפין בייצוב רמות המחירים הגבוהות הקיימות, תוך שהם משפרים את פרופיל הסיכון של החוב שהם עצמם רוכשים.

טבלה: אפשרויות מימון ותשואות: בנקים מול מוסדיים וחברות חוץ-בנקאיות

3. תזת ה"חילוץ": קשרים פיננסיים וסיכון מערכתי

טענת המשתמש כי המוסדיים "מצילים את הבנקים המצילים את הקבלנים על חשבון הפנסיה שלנו" אינה מוטעית, אלא מפשטת מנגנון פיננסי מורכב של העברת סיכון.

3.1. מנגנון העברת הסיכון: מהבנקים לציבור

המערכת הפיננסית מגיבה באופן עקבי לסיכונים שהיא מזהה. בנק ישראל, בדוח היציבות הפיננסית למחצית השנייה של 2024, הכיר אמנם בסיכון אך הצביע על עמידות גבוהה של המערכת הפיננסית בישראל. עמידות זו הושגה בחלקה בזכות דרישת בנק ישראל מהבנקים להתמגן על ידי הגדלת כריות ההון והפחתת החשיפה לאשראי בסיכון גבוה. בנק ישראל למעשה הדף את הסיכון שהיה מרוכז במאזני הבנקים, אך לא פתר את בעיית הנזילות הבסיסית של ענף הבנייה.   ואקום המימון שנוצר הוא זה ש"נאסף" על ידי המוסדיים. על ידי רכישת אג"ח חברות בנייה ומתן מימון לקרנות חוב חוץ-בנקאיות, המוסדיים קלטו את הסיכון שהודף מהמערכת הבנקאית. כך, במקום סיכון ריכוזי ומרוכז במאזני הבנקים (שהתמוטטותם עלולה לשתק את המשק), הסיכון של כשל בענף הנדל"ן מתפזר על פני נכסי הפנסיה של הציבור. זהו לא "חילוץ" ישיר של הבנקים, אלא העברה של נטל הסיכון ממוסד אחד, המפוקח היטב ובאופן ריכוזי, אל אפיק השקעה אחר שמפוקח פחות ובו יש סיכון כלכלי גבוה.   

3.2. על חשבון הפנסיה שלנו?

היקף הנכסים המנוהלים על ידי הגופים המוסדיים בישראל עצום, ומסתכם בכ-2.59 טריליון ש"ח נכון לשנת 2023. השקעות אלטרנטיביות, הכוללות השקעות בנדל"ן, מהוות חלק גדל והולך מתיק זה. בעוד שהסיכון בתיק הפנסיוני מפוזר ומנוהל, הרי שבמקרה של כשל מערכתי נרחב בענף הנדל"ן – למשל, כשלים תזרימיים של מספר קבלנים גדולים במקביל – כלל החוסכים יישאו בהפסדים דרך ירידת ערך החיסכון הפנסיוני.   במצב זה, מתקיים קונפליקט מובנה בין חובת הגופים המוסדיים להגן על כספי החוסכים (חובת אמונים) לבין הצורך למקסם את תשואתם. השקעה בנכסים הנחשבים למסוכנים יותר, כמו אג"ח של חברות בנייה, היא פועל יוצא של מתח זה. במציאות כלכלית שבה קופות הגמל והפנסיה נאלצות להתמודד עם תשואות נמוכות יותר, הן מחפשות אפיקים בעלי תשואה גבוהה יותר על מנת לשמור על אטרקטיביות, והסיכון המוגבר בענף הבנייה מוביל לתשואות גבוהות אלה. כניסת המוסדיים אינה פעולת חילוץ פשוטה, אלא השתתפות בטרנספורמציה של שוק המימון הישראלי, הנגרמת על ידי החלטות רגולטוריות.

4. היבטים משפטיים: חובת הנאמנות והזהירות של המוסדיים והיכולת לתבוע

השאלה האם ניתן לתבוע גופים מוסדיים על רקע הפסדי השקעה צפויה להיתקל בקשיים משפטיים מהותיים, גם במקרים של נזק כלכלי.

4.1. חובות נושאי המשרה בגופים המוסדיים

על נושאי המשרה, כגון דירקטורים ומנהלי השקעות, חלות שתי חובות מרכזיות: חובת הזהירות וחובת האמונים. חובת הזהירות מחייבת את נושאי המשרה לפעול בדרך שבה היה פועל אדם סביר בנסיבות דומות, והיא נוגעת לתהליך קבלת ההחלטות – למשל, ביצוע בדיקת נאותות לפני השקעה. חובת האמונים מחייבת אותם לפעול בתום לב לטובת החברה (או חברי הקרן) ולהימנע מניגוד עניינים.   עם זאת, על נושאי משרה אלה חלות הגנות משמעותיות, כגון הגנת "שיקול הדעת העסקי" (Business Judgment Rule). הגנה זו קובעת כי בית המשפט לא יתערב בשיקול דעת עסקי של מנהל, אלא אם הוכח כי פעל בחוסר תום לב, ברשלנות חמורה, או בלא תשתית מידע סבירה. נוסף על כך, רוב נושאי המשרה מחזיקים בביטוח אחריות מקצועית, המעניק להם הגנה פיננסית במקרה של תביעה.   

4.2. האם קיימת עילה לתביעה על רקע השקעות "חסרות סבירות כלכלית קיצונית"?

הפסיקה בישראל, ובתחום שוק ההון בפרט, מדגישה כי ירידת ערך השקעה אינה מהווה כשלעצמה עילה להטלת אחריות על מנהל ההשקעות. הנטל על התובע הוא להוכיח שההפסד נגרם כתוצאה מהפרת חובה, ולא מהשקעה גרועה. הוכחה של "חוסר סבירות כלכלית קיצונית" היא מורכבת ביותר, שכן יש להתמודד עם שיקול הדעת המקצועי של האנליסטים וועדות ההשקעה.   על מנת שתביעה תצליח, יש להוכיח אחת משתי עילות:

1. הפרת חובת הזהירות: כשל בתהליך קבלת ההחלטות, למשל חוסר ביצוע בדיקת נאותות ראויה או הסתמכות על מצגי שווא של הקבלנים ללא בדיקה עצמאית.   
2. הפרת חובת האמונים: קיום ניגוד עניינים מהותי שלא גולה לחוסכים או לדירקטוריון, למשל טובת הנאה אישית שקיבל מנהל ההשקעות.   

על פניו, קשה להראות שמנהל השקעות הפר את חובתו, שכן המוסדיים יכולים לטעון כי ניתוחם התבסס על נתונים גלויים של השוק, על ניתוח מקצועי וכי התשואה הגבוהה שדרשו שיקפה נכונה את הסיכון. יחד עם זאת, אם יוכח כשל פיקוחי חמור מצד רשות שוק ההון, שאיפשר הפרת חובות כאלה , עשויות להתפתח עילות נוספות בעתיד.  

טבלה: המסגרת המשפטית להטלת אחריות על מוסדיים

5. סיכום ומסקנות

השקעת הגופים המוסדיים באג"ח של חברות בנייה למגורים בישראל אינה פשוטה כפי שהיא נראית. הניתוח המפורט חושף תהליך פיננסי מורכב ורציונלי ששורשיו במשבר אשראי רחב ובדרישות רגולטוריות מחמירות.

5.1. אבחון הבעיה: רציונליות מול סיכון מערכתי

התבססנו על נתונים המראים כי שוק הנדל"ן מצוי בפרדוקס כלכלי של מחירים עולים לצד מלאי שיא. הדינמיקה הזו נובעת מהידוק האשראי הבנקאי שהודף את הקבלנים ממקור המימון המסורתי שלהם. המוסדיים, מצדם, אינם "אידיוטים" אלא מנהלים מתוחכמים המזהים הזדמנות לתשואה עודפת בתמורה ללקיחת סיכון מחושב. בכך, הם ממלאים חלל פיננסי שנוצר ומונעים נפילת מחירים חדה.   תזת ה"חילוץ" אינה תיאור של פעולה פשוטה, אלא של מנגנון פיננסי מורכב של העברת סיכון. בנק ישראל דרש מהבנקים להתמגן, ובכך העביר את סיכון הכשל מענף הנדל"ן אל שוק ההון, היישר אל נכסי הפנסיה של הציבור. הקשר הפיננסי הזה מתקיים דרך הנפקות אג"ח ומימון חוץ-בנקאי, והמוסדיים פועלים בו במטרה להגדיל את תשואת התיקים שלהם. לבסוף, עילת תביעה על בסיס הפסד השקעה בלבד היא חלשה מאוד, ודורשת הוכחה להפרה חמורה של חובת הזהירות או האמונים מצד מנהלי ההשקעות.   

5.2. המלצות ולקחים לאזרח/משקיע

• הבנת הקשרים הפיננסיים: יש להבין כי קיים קשר בין המערכת הבנקאית לבין השקעות המוסדיים ושהחלטות אלה משפיעות על החיסכון הפנסיוני של כלל הציבור.
• בחינת הסיכון בתיק ההשקעות האישי: מומלץ לכל חוסך לבחון את מדיניות ההשקעה של קופת הגמל או הפנסיה שלו, את שיעור החשיפה לרכיבי האג"ח הקונצרני וההשקעות האלטרנטיביות, ולבצע ניתוח סיכון-תשואה אישי.   
• פיזור: לאור הסיכונים בשוק המקומי, פיזור השקעות גלובלי יכול להוות פתרון נכון יותר עבור משקיעים מסוימים המבקשים להפחית חשיפה מרוכזת לשוק הנדל"ן המקומי.   
• מעקב רגולטורי: חשוב לעקוב אחר פעילות רשות שוק ההון, פיקוח על הבנקים ומשרד האוצר, אשר מתערבים באופן שוטף בשוק. חוסר אכיפה של הרגולטורים עלול להעלות את הסיכון הפוטנציאלי לחוסכים.  

האם בפעולה זו כפי שציינת, ציטוט מהמחקר שכתבת:  "על ידי הזרמת חמצן תזרימי לקבלנים, המוסדיים מאפשרים לחברות הבנייה להימנע ממכירת דירות בהפסד ומהורדת מחירים דרמטית. כך, הם תומכים בעקיפין בייצוב רמות המחירים הגבוהות הקיימות, תוך שהם משפרים את פרופיל הסיכון של החוב שהם עצמם רוכשים." אפשר לראות פעולה של ויסות מחירים או סוג של מניפולציה?

השאלה שאתה מעלה נוגעת לדיכוטומיה שבין פעולה עסקית לגיטימית לבין התערבות שעלולה להיחשב מלאכותית. מניתוח שוק הנדל"ן ניתן להסביר את ההבחנה באופן הבא:

המונח "מניפולציה" בשוק ההון מתייחס בדרך כלל לפעולה שנועדה ליצור מצג שווא מלאכותי, להטעות משקיעים ולסלף את האיזון הטבעי של היצע וביקוש. הרצת מניות, למשל, היא פעולה שנועדה להעלות את מחיר המניה במטרה לרמות. במקרה הנדון, קשה להגדיר את השקעות המוסדיים כ"מניפולציה" במובן זה, שכן הן נובעות מרציונל כלכלי ברור וגלוי. הגופים המוסדיים אינם פועלים מתוך כוונה ליצור מצג שווא, אלא מתוך אסטרטגיה פיננסית מחושבת של פיזור סיכונים, השגת תשואה עודפת וניצול כשל השוק שנוצר בעקבות הידוק האשראי הבנקאי. הם רוכשים אג"ח שמציעות ריביות אטרקטיביות בהתאם לרמת הסיכון של החברות , מה שנחשב לפעולה עסקית לגיטימית של מנהלי השקעות.   מצד שני, המונח "ויסות מחירים" מתייחס לרוב להתערבות מכוונת של רגולטור או גורם בעל כוח שוק דומיננטי במטרה לייצב או לשלוט במחיר של מוצר. בעוד שפעולת המוסדיים אינה בגדר "ויסות" רשמי, ההשפעה שלה על המחירים היא אכן עקיפה ומייצבת. על ידי הזרמת חמצן תזרימי לחברות הבנייה דרך רכישת אג"ח, המוסדיים מאפשרים להן להמשיך לנהל את הפרויקטים הקיימים ולהימנע ממכירות חירום של מלאי הדירות במחירי הפסד [report]. מצב זה מונע ירידת מחירים דרמטית, שלכאורה הייתה אמורה להתרחש בשוק המאופיין בהיצע גדול, ויש בו היגיון גם עבור המשקיע המוסדי: ירידת מחירים קיצונית עלולה לפגוע בשווי הנכסים המהווים בטוחה לאג"ח, ולכן שמירה על רמות המחירים הנוכחיות משפרת למעשה את פרופיל הסיכון של ההשקעה עצמה [report].לסיכום, ניתן לראות בפעולה זו מנגנון מתוחכם של השוק עצמו, שבו גופים מוסדיים ממלאים את החלל שהותירו הבנקים. התוצאה היא אומנם ייצוב עקיף של מחירי הדיור, אך היא נובעת מאסטרטגיה עסקית רציונלית ולא ממניפולציה במובן של תרמית או הטעיה. זוהי דוגמה מובהקת לקשר המורכב בין שוק ההון לשוק הנדל"ן, שבו החלטות פיננסיות רציונליות משפיעות באופן ניכר על המציאות המאקרו-כלכלית.

משבר או הזדמנות? צלילה לעומק שוק הנדל"ן וההשקעות המוסדיות

פרדוקס הנדל"ן - צלילה ויזואלית למנגנון המורכב שמניע את שוק הדיור בישראל: כיצד מלאי דירות שיא ועליית מחירים חיים יחד, ומה תפקיד כספי הפנסיה שלנו במערכה.

כשקראתי את הכתבה הזו היום (18.8.2025) בכלכליסט: שלוש חברות נדל"ן למגורים נערכות להנפקה בשווי של כמיליארד שקל כל אחת שתיים מהחברות, אלמוג כ.ד.א.י ויובלים, הן חברות אג"ח מדווחות. השלישית, קטה גרופ, מעוניינת להיכנס לשוק ההון בשלבים. היא מכינה תשקיף ומתכננת לגייס אג"ח ב־200 מיליון שקל, ובהמשך תלך להנפקת מניות

כל מה שחשבתי היה שבשעה שהם לא מצליחים למכור דירות הם מגייסים אג"ח מהציבור. ההון שומר על עצמו. התגובה שלי הייתה: כשלא נכנס כבר כסף ממכירת דירות כי נגמרו האידיוטים שקונים, אז מוכרים אג"ח והמוסדיים האידיוטים קונים.

מה קורה כאן ?

החלטתי לנתח את הנושא הזה עם כמה כלי בינה מלאכותית. העליתי את הכתבה לכלי הבינה המלאכותית יחד עם פרומפט זה:

 https://www.calcalist.co.il/market/article/hkbdl3kkeg
אתה אנליסט נדלן ואנליסט שוק ההון.אתה בקיא ומכיר היטב את שוק הנדלן במה שמתרחש בו כרגע, צניחה דרמטית במכירות, מלאי אדיר של קבלנים מעל 81 אלף, 200 אלף דירות בבנייה, ובנוסף ירידות מחירים. ננתח את העניין הזה של כניסת המוסדיים ברכישת אגח של חברות בנייה למגורים האם היא רציונלית או האם זה תמיכה כי כשנגמרו האידיוטים שקונים דירות אז המוסדיים האידיוטים נכנסים ורוכשים אגח לדירות מגורים שתיים האם את ההפסדים האלה ניתן גם יהיה לתבוע מהמוסדיים שבנקודת הזמן הזאת מבצעים עסקאות בעלות חוסר סבירות כלכלי קיצוני ננתח לי את הסוגיה הזאת כאנליסט וכתוב לי על כך בלוג מסודר.

להלן תוצאות הניתוח של כלי הבינה שניתחו את הנושא עם סיכום מעניין ומסקנות:

Gpt כשהמוסדיים נכנסים לאג"ח נדל"ן: השקעה רציונלית או הימור מסוכן?

מבוא

שוק הנדל"ן הישראלי מצוי במשבר חריף: המכירות צונחות, מלאי הדירות בידי הקבלנים חוצה את רף ה־81 אלף, כ־200 אלף דירות נוספות בבנייה, ומחירי הדירות כבר במגמת ירידה. במצב כזה, שבו המשקיעים הפרטיים נסוגים, נכנסים לתמונה הגופים המוסדיים – ורוכשים איגרות חוב של חברות בנייה למגורים.

השאלה היא: האם מדובר במהלך רציונלי שנועד לנצל הזדמנות, או ב"הזרמת חמצן מלאכותי" לענף שנמצא על סף קריסה?

היתרונות לכאורה ברכישת אג"ח של חברות בנייה

1. תשואות אטרקטיביות – איגרות החוב מונפקות בריביות גבוהות, מה שמפתה מוסדיים המחפשים תשואה לעומת אלטרנטיבות סולידיות.
2. מינוף כושר הפיקוח – מוסדיים נהנים מגישה למידע פיננסי מפורט, דירוגי אשראי, ולעיתים גם יכולת השפעה על ניהול החברות.
3. פיזור סיכונים – אג"ח לרוב מגובה בפורטפוליו רחב של פרויקטים ולא בנכס יחיד, מה שעשוי להפחית סיכון נקודתי.

הבעיות והסכנות

1. חוסר סבירות כלכלית – השקעה בחברות שמחזיקות מלאי עתק, בעוד שוק המכירות קפוא, משמעה הימור על שיקום מהיר שאינו מגובה בנתונים.
2. הערכת סיכון לקויה – דירוגי האשראי עלולים שלא לשקף את גודל המשבר. מוסדיים עלולים ליפול לאותה מלכודת בה הציבור נפל – האמונה שהמחירים "תמיד עולים".
3. העברת הסיכון לציבור החוסכים – הכסף שמושקע באג"ח של חברות הבנייה אינו של המוסדיים עצמם, אלא של החוסכים לפנסיה, לקרנות ההשתלמות ולקופות הגמל. במילים אחרות: הציבור הופך לשותף לא מודע במימון הבועה.

האם ניתן לתבוע מוסדיים על הפסדים?

במישור המשפטי, האחריות של מוסדיים מוגבלת. הם פועלים על פי חובת זהירות כללית ונדרשים להציג שיקול דעת סביר.

• כן ניתן: אם הוכח שנעשו השקעות תחת מצגי שווא, הטעיה או הפרת חובת נאמנות.
• לא ניתן: לתבוע רק משום שההשקעה נראית "לא רציונלית". בתי המשפט לא נוטים להתערב בשיקול דעת עסקי אלא אם מדובר ברשלנות חמורה או תרמית.

סיכום ומסקנות

כניסת המוסדיים לשוק אג"ח הנדל"ן מעלה שאלות קשות:

• האם מדובר בהשקעה מחושבת המנצלת את חולשת השוק כדי לייצר תשואות גבוהות?
• או שמא זוהי פעולה שמטרתה לדחות את הקץ, להזרים הון לענף הנדל"ן הקורס, ולשמר את אשליית היציבות?

בפועל, התשובה כנראה נמצאת באמצע: המוסדיים רואים באג"ח הזדמנות קצר טווח, אך בפועל הם הופכים לשחקן שמתחזק את הבועה ומעביר את הסיכון לציבור הרחב.

כך או כך – האחריות על הרגולטורים גדולה מתמיד: להבטיח שהשקעות כספי החוסכים ינוהלו בזהירות, ולא יהפכו ל"דלק האחרון" של בועת הנדל"ן.

Perplexity ניתוח כניסת המוסדיים לרכישת אג"ח חברות בנייה – רציונליות או "תמיכה"?

בשוק הנדל"ן הישראלי של 2025, אנו עדים לשינוי דרמטי: ירידה חדה במכירות, מלאי שיא של דירות לא מכורות (81,000 יחידות) ולמעלה מ-200,000 דירות בבנייה. ירידות המחירים מורגשות, והציבור מאופיין בחוסר נכונות לרכוש דירות במחירים ובהתניות המסורתיות.calcalist

מהות העסקה – רכישת אג"ח בידי מוסדיים

לאחרונה נכנסו גופים מוסדיים – קרנות פנסיה, חברות ביטוח וכדומה – לרכישת אג"ח של חברות יזמות נדל"ן, בעיקר למגורים. ישנן שלוש חברות גדולות – אלמוג כ.ד.א.י, יובלים וקטה גרופ – הנערכות לגיוס הון באג"ח ובמניות, לעיתים בשווי של כמיליארד שקל כל אחת. מוסדיים כבר רכשו אג"ח של אלמוג ויובלים בסכומים מהותיים.calcalist

הרקע – השוק והמלאים

בהסתכלות עכשווית, מצב השוק הוא קריטי:

• צניחה דרמטית במכירות: ירידה של 46% במכירות דירות חדשות בשנה החולפת בלבד.calcalist
• מלאי אדיר ובנייה כה רבה שלא ברור אם יש להן ביקוש בטווח הנגלה לעין.
• מחירים יורדים; העלויות למימון עבור היזמים עולות בעקבות ריבית גבוהה וחוסר גמישות בנק ישראל במדיניות האשראי לדירות.calcalist

האם הרכישות רציונליות?

כאנליסט שוק ההון והנדל"ן, חשוב להבין את הסיבות, הסיכון, וההיגיון או אי-ההיגיון בהחלטות המוסדיים.

טיעונים בעד:

• גיוון תיק ההשקעות: מוסדיים מחפשים השקעות לטווח ארוך, מכירים את מחזוריות השוק ומאמינים שבשוק הנדל"ן, למרות המיתון, יש סיכוי לתשואה טובה בטווח ארוך.
• אשראי יקר יותר: חברות הבנייה מתקשות לקבל מימון בנקאי רגיל, ולכן האג"ח – למרות שהריבית גבוהה – מהווה פתרון מימון קריטי.
• שוק מתאושש בעתיד: חלק מהמשקיעים מעריכים שקצה המגמות השליליות יוביל לשיקום ולקפיצה במחירים שתשתלם.

טיעונים נגד:

• סיכון קיצוני: החברות מגייסות חוב בהיקפים אדירים, אך אין להן ודאות הכנסות אמיתית. מלאי הדירות העצום והירידה במכירות מעידים על שוק רווי ומדשדש, ובמקרה של כשל – המוסדיים לא יוכלו להיפרע בקלות מהחוב.calcalist+1
• סיכון למחזיקי האג"ח: ברגע שהחברות מתקשות בתזרים, המוסדיים – כלומר העמיתים, הציבור – עומדים בפני סיכון חדלות פירעון.
• שאלת הרציונליות הכלכלית: עסקה הנעשית במצב שוק שבו אין כמעט ביקוש, עלולה להתברר כבלתי סבירה כלכלית.

מוסדיים כ"מפלט אחרון"?

קיימת טענה שהמוסדיים הם "האידיוטים האחרונים" – ברגע שהציבור מפסיק לקנות דירות, התיק שלהם "סופג" את הסיכון באמצעות אג"ח שהחברות לא היו מצליחות להנפיק לגורמים אחרים. בכך, הפעילות המוסדית מהווה במידה מסוימת "תמיכה" – ייצוב מלאכותי של מנגנון המימון, שאם ייכשל תיווצר פגיעה ישירה בציבור.

האם ניתן לתבוע את הפסדי המוסדיים?

על פי ההבנות המשפטיות והפיננסיות בישראל כיום, מוסדיים חבים באחריות ל"נאותות השקעה". ועדות השקעות ומנהלים מחויבים לבדוק סכנות ולקבל החלטות בהתאם למדיניות השקעה סולידית, הבאה בחשבון את מצב השוק, דירוגי הסיכון, התשואות ורמת הנזילות העתידית.

• מקרים בהם הוכח שהושקעה כספי עמיתים בניגוד לקווים מנחים, או תוך רשלנות ברורה, יכולים להוות עילה לתביעה.
• יחד עם זאת, משבר בשוק, מחזוריות עסקית וציפייה לתחייה – אינם בהכרח רשלנות; לעיתים השקעה מסוכנת היא לגיטימית בתיק מבוזר, כל עוד בוצעה בדיקות סיכון סבירות.

בשורה התחתונה

רכישת אג"ח חברות מגורים ע"י גופים מוסדיים כיום היא מהלך בעלי סיכון חריג. יש הטוענים שמדובר בתמיכה במשק, ויש המזהירים שמדובר באיוולת פיננסית. הכל יקום וייפול על אופי ניהול הסיכון, מועד הפירעון, יכולת החברות לעמוד בו, ובעיקר – על כושר ויושרה של ועדות ההשקעה.

מה נדרש מהמוסדיים?

• הגברת דו"חות השקעה שקופים
• הסברים מפורטים לעמיתים למהלכים חריגים
• בחינה מחדש של מימון מגזרי נדל"ן, במיוחד בעת מיתון עמוק

הלקח למשקיעים: זהו זמן שבו סולידיות ושמרנות עדיפה פי כמה מהבטחות רווח בשוק קפוא.

Claude כניסת המוסדיים לרכישת אגח חברות בנייה - רציונלית או אירציונלית?

ניתוח מעמיק של אנליסט נדל"ן ושוק הון

תקציר מנהלים

המסקנה העיקרית: המרווחים של האג"ח הקונצרניות השייכות לענף הנדל"ן נמצאים לא רחוק משפל היסטורי. לפי המרווחים שם בכלל אי־אפשר לנחש שיש מלחמה או בעיות כלכליות, בעוד שהסיכונים בענף רק גדלו. הכניסה המסיבית של מוסדיים לאגח חברות הבנייה בעיתוי זה מעוררת שאלות רציניות על רציונליות ההחלטות הפיננסיות.

1. המצב הנוכחי של שוק הנדל"ן הישראלי

צניחה דרמטית במכירות

הנתונים חושפים מציאות קשה:

• בשוק החופשי נמכרו 1,441 דירות חדשות בלבד - צניחה של 50% בהשוואה ליוני אשתקד
• בינואר נמכרו רק 2,910 דירות חדשות, צניחה של 53.8% לעומת דצמבר
• 2023 מסתיימת עם צניחה במכירות ביחס לשנה שקדמה לה

מלאי אדיר של דירות לא מכורות

המספרים מדאיגים:

• בסוף ינואר 2025, מספר הדירות החדשות שנותרו למכירה עמד על כ־77,650 דירות, עלייה של 2.1% לעומת דצמבר 2024, ו־13.1% לעומת ינואר 2024
• מלאי הדירות הפנויות שברשות הקבלנים הולך ועולה – והזמן הממוצע למכירתן רק מתארך
• מדובר בהגדלה נוספת של מלאי הדירות המצביע על קושי במכירתן

200 אלף דירות בבנייה - פצצת זמן תזרימית

השוק עמוס בפרויקטים שנמצאים בשלבי בנייה שונים, כאשר היזמים ממשיכים לשלם על מימון פעילותם בזמן שההכנסות עדיין לא מגיעות.

2. גורמי הלחץ על ענף הבנייה

עליית הריבית וההשפעות הקשות

• השילוב של מינוף גבוה המאפיין את תחום הבנייה ועליית הריבית המהירה במשק בשנתיים האחרונות הובילו להתייקרות בעלויות המימון של חברות הנדל"ן היזמי
• חברות הנדל"ן שמבקשות להרחיב את פעילותן, נדרשות כיום לקחת מימון מזנין בריביות גבוהות, שיכולות להגיע ל־12% ואף 14%

מינוף מסוכן

מבדיקת גלובס עולה כי לפחות תריסר חברות יזמיות שהנפיקו אג"ח בתל אביב מציגות שיעור מינוף של יותר מ־70%. מדובר בשיעור גבוה העלול להעיד על רמת סיכון גבוהה יחסית

המחסור בכוח אדם

חסרים בענף הבנייה כ-30 אלף עובדים – כ-10% מכוח האדם בענף לפני המלחמה

3. האם כניסת המוסדיים רציונלית?

הרציונל המוצהר

המוסדיים טוענים למספר יתרונות:

1. מחירים אטרקטיביים: מבחינתם בשנה־שנתיים הקרובות האטה במכירות, ואז מחירי הדיור יתייצבו. נוצרה דינמיקה שבה יש להם יותר כח במו"מ מול חברות הנדל"ן
2. גיוון תיק: השקעה בחברות מעבר לפרויקט ספציפי
3. עמדת כוח: המוסדיים מגיעים היום מעמדת כוח בשוק נדל"ן מאוד קשה

הסיכונים המתעלמים

אולם הניתוח מעלה שאלות קשות:

1. חוסר התמחור של הסיכון:

הפער (מרווח) בין התשואה של אג"ח ממשלת ישראל לבין זו של חברות הבנייה נמוך מאוד ועומד על 1.8 נקודות אחוז בלבד - רמות שפל שלא נראו מאז 2022.

2. התנתקות מהמציאות הכלכלית: 

בבנק ישראל, באוצר ובקרב מומחים נוספים מעריכים כי הסיכונים בענף הבנייה רק גדלו בשנתיים האחרונות, אך השוק לא משקף זאת בתמחור.

3. מלכודת הנזילות: יש פה שוק קטן יחסית לכמות הכסף, עודף ביקוש על ההיצע - המוסדיים נכנסים בדיוק כשהשוק הכי לא נזיל.

4. הדמיון למשבר הסאב-פריים

מאפיינים דומים

1. השקעה במגזר בסיכון גבוה תוך התעלמות מאותות האזהרה
2. תמחור שגוי של סיכון - המרווחים לא משקפים את הסיכון האמיתי
3. הסתמכות על "הידע המקומי" של מוסדיים בלי לקחת בחשבון שינויים מקרו
4. הנחות אופטימיות על התאוששות השוק

ההבדלים החשובים

• השוק הישראלי קטן ומרוכז יותר
• יש רגולציה הדוקה יותר
• הביקוש לדיור ארוך טווח נותר חזק

5. סיכוני אחריות פוטנציאליים למוסדיים

חוסר סבירות כלכלית קיצונית

האם ניתן יהיה לטעון לאחריות?התנאים לטענת אחריות יכולים להתקיים אם:

1. ההשקעה בוצעה בזמן שהסיכונים היו ידועים וברורים
2. המרווחים לא שיקפו את הסיכון האמיתי
3. היו אותות אזהרה ברורים מרגולטורים

חובת הזהירות הפידוציארית

המוסדיים נושאים באחריות כלפי המבוטחים והחוסכים. השקעה בתנאים שלא משקפים את הסיכון עלולה להיחשב כהפרת חובת הזהירות.

6. התרחיש הצפוי והמלצות

התרחיש הבסיס

• המשך הידרדרות במכירות ב-2025
• עלייה במספר חברות הבנייה בקושי פיננסי
• התרחבות המרווחים באגח הנדל"ן
• הפסדים למוסדיים שנכנסו בעיתוי הלא נכון

ההמלצות

למוסדיים:

1. הפסקת רכישות נוספות עד להתרחבות המרווחים
2. בדיקה מחודשת של התיק הקיים
3. הכנה לתרחיש של הפסדי אשראי

למשקיעים פרטיים:

1. הימנעות מאגח חברות בנייה בתנאים הנוכחיים
2. ממתנה לירידת מחירים של לפחות 20%-30%

לרגולטור:

1. חיזוק הפיקוח על השקעות מוסדיים
2. דרישת חישוף מוגבר לסיכוני אשראי
3. הזהרות ברורות לציבור

7. מסקנות

כניסת המוסדיים לרכישת אגח חברות הבנייה בעיתוי הנוכחי נראית כחוסר סבירות כלכלית קיצונית. המוסדיים נכנסים למגזר בתקופה שבה:

1. הסיכונים בשיאם - מלאי אדיר, ירידה במכירות, ריבית גבוהה
2. התמחור במינימום - מרווחים היסטוריים נמוכים
3. התחזיות שליליות - כל הסימנים מצביעים על המשך הידרדרות

זהו תזמון שמזכיר את תקופת הסאב-פריים בארה"ב, כאשר מוסדיים המשיכו להשקיע במגזר נדל"ן אף כשכל הסימנים צביעו על בעיות קשות.הציבור, החוסכים והמבוטחים צריכים לדעת שהמוסדיים שלהם מבצעים השקעות מסוכנות בעיתוי הלא נכון. 

אם ההפסדים יתממשו, יש לבחון את האפשרות לתבוע את המוסדיים על הפרת חובת הזהירות הפידוציארית.

Deepseek האם כניסת המוסדיים לאג"ח קבלנים היא הימור מסוכן או הזדמנות?

ניתוח אנליטי של שוק הנדלן והחוב הקבלני

המצב הנוכחי בשוק הנדלן הישראלי מדאיג:

• צניחה דרמטית במכירות דירות (ירידה של כ-30%-40% בהשוואה לשנים קודמות).
• מלאי דירות בשוק עומד על כ-81,000 יחידות (נתוני הלמ"ס).
• כ-200,000 דירות בבנייה – חלק גדול מהן יגיעו לשוק בתקופה של ביקוש נמוך.
• ירידות מחירים (בין 5%-15% באזורים שונים, עם פוטנציאל להמשך הירידה).

בתוך הסערה הזו, המוסדיים (קופות גמל, קרנות פנסיה וביטוח) נכנסים באגרסיביות לרכישת אג"ח של חברות בנייה למגורים. השאלה היא: האם זה מהלך רציונלי או הימור מסוכן?

המודל לניתוח: "האם המוסדיים הפכו לספקי האשראי האחרון של הקבלנים?"

1. הסיכונים הברורים במהלך המוסדיים

• סיכון אשראי גבוה: חברות בנייה במצוקה נשענות על אג"ח כדי לשרוד, אך עם מכירות נמוכות, הסיכון לחוסר יכולת החזר עולה.
• תמחור לא רציונלי: האג"ח נסחרות בתשואות גבוהות (לעיתים 8%-12%), מה שמשקף סיכון אדיר – אך המוסדיים קונות כאילו מדובר בהשקעה בטוחה.
• חוסר נזילות עתידי: אם שוק הנדלן ימשיך לדשדש, חלק מהחברות עלולות לקרוס, והאג"ח יהפכו לנייר חסר ערך.

2. למה המוסדיים בכל זאת נכנסים?

• תשואה מפתה: בעולם של ריבית נמוכה יחסית (למרות העליות), האג"ח מציעות פרמיית סיכון אטרקטיבית.
• אשליית התמיכה הממשלתית: חלק מהמוסדיים מאמינים שאם יהיה משבר, המדינה תתערב (כמו בחוק המזורזים או הסיוע לדיור).
• חוסר אלטרנטיבות: שוק ההון הישראלי מצומצם, והמוסדיים חייבים להניע כסף – גם אם זה אומר לקחת סיכונים מוגזמים.

3. האם ניתן לתבוע את המוסדיים על החלטות לא סבירות?

• עקרון הזהירות המקצועית: מנהלי קרנות מחויבים להשקיע בתבונה. אם יוכח שהשקעותיהם היו חסרות בסיס כלכלי (למשל, רכישת אג"ח של חברה עם מלאי דירות לא נמכר ולוח תזרים מוטל בספק), ייתכן שניתן יהיה לטעון להתרשלות.
• תביעות מסוג "הפרת אמונים": אם יימצא כי ההשקעות נעשו מתוך לחץ פוליטי/תקשורתי ("להציל את השוק") ולא משיקולים עסקיים, עשויה להתעורר אחריות.
• השוואה למשבר 2008: בארה"ב לאחר המשבר, בנקים וקרנות נתבעו על מכירת נכסים רעילים – האם נראה כאן תרחיש דומה?

מסקנות: המוסדיים משחקים באש

• השקעה באג"ח קבלנים היום היא הימור על התאוששות שוק הנדלן – אבל הסימנים לא מבשרים טוב.
• אם השוק לא יתאושש, נראה קריסות של קבלנים והפסדים כבדים לקרנות הפנסיה של כולנו.
• פוטנציאל לתביעות: אם ההשקעות ייכשלו, בעלי הפוליסות והחוסכים עשויים לדרוש הסברים – ואולי אף לנקוט בהליכים משפטיים.

האם המוסדיים הם "האידיוטים החדשים" של השוק?

לא בהכרח – אבל הם בהחלט מנסים לתפוס סכינים נופלות, והסיכוי שייחתכו גבוה.

המלצה למשקיע הפרטי:

היזהרו מאג"ח קבלנים – התשואות הגבוהות אינן מקריות. ייתכן שהמוסדיים יסבלו, ואתם עלולים לשלם את המחיר.

Qwen רקע: שוק הנדל"ן הישראלי במעבר היסטורי

הרקע: שוק הנדל"ן הישראלי במעבר היסטורי - ניתוח של Qwen

בשנים האחרונות, שוק הנדל"ן בישראל חווה תקופה של שיאים היסטוריים – מחירי דירות שסגרים, ביקוש עיקש, וקבלנים שמרוויחים כמו מעולם לא. אך כמו בכל בועה, גם זו לא נמשכת לנצח.

כיום, המצב שונה דרמטית:

• צניחה חדה במכירות: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נפילה של כ-30%-40% בנפחים השנתיים של מכירות דירות חדשות.
• מלאי אדיר: מעל 81,000 יחידות חדשות נמצאות בידם של קבלנים – שיא היסטורי.
• 200,000 דירות בבנייה: פרויקטים בפיגומים שונים, מרובה על הנייר, וחלקם על הקרקע – אך עם סיכון גבוה של עיכובים, ניגודים עם רשויות, או אי-מכירה.
• ירידה במחירים: לא רשמית עדיין, אבל בפועל – הנחות של 10%-25% על מחירי שיא, וגישור של היטלים, פנסיה, וריהוט.

השוק ניצב על שפת התהום. הבועה נשברה, והשאלות הן: מי יישא בהפסדים? והאם המוסדיים – אותם "שומרי הכסף של הציבור" – לא שוכבים על הגג?

המופע האחרון: המוסדיים קונים אג"ח של חברות בנייה

במצב כזה, מגיעים ה"גיבורים": קופות גמל, ביטוח, קרנות נאמנות – יושבות על מיליארדי שקלים של ניירות ערך – ופתאום מחליטות להשקיע באג"ח של חברות בנייה למגורים.

לא בשוק המניות, לא בקרקע – אלא באג"ח, כלומר, בהלוואות לארגונים שמייצרים את הבועה שמתפוצצת.דוגמה מהשטח:

קופת גמל רוכשת אג"ח של חברת בניה שמייצרת פרויקטים בפריפריה, עם פרופיל סיכון גבוה, שיעור מימון גבוה, ופער בין עלות הבנייה לערך השיווקי שמצטמצם מיום ליום.

הריבית? אולי 6%-7%.

הסיכונים? אינפלציה, עיכובים, ירידת שערים, פשיטת רגל.

ניתוח מודל "השלב האחרון של הבועה": מודל סבירות כלכלית מול רצינות מוסדית

אציע כאן מודל דו-ממדי להבנת ההחלטה:

ציר X: סבירות כלכלית

האם ההשקעה רציונלית לפי כללים של שוק ההון

סיכום ציר X – סבירות כלכלית: 3.5/10

ההשקעה אינה רציונלית לפי כללים של שוק חופשי. התשואה לא מפצה על הסיכון. זהו תחליף לריבית של 4% על אג"ח ממשלתי – אבל עם סיכון של 15%-20% לירידה בשווי.

ציר Y: רצינות מוסדית / מדיניות שוק

האם מדובר בהשקעה או בתמיכה מוסדית עקיפה?

סיכום ציר Y – רצינות מוסדית: 8/10

ההשקעה נראית כמו תמיכה עקיפה בתעשיית הבנייה, מתוך תפיסה של "עדיף להשקיע עכשיו מאשר לשלם אחר כך" – גם אם זה לא מוסדר בשפה הכלכלית.

האם זה חוקי? האם ניתן לתבוע?

השאלה המעניינת: האם המוסדיים מפרים את חובה fiduciary שלהם כלפי מנויים?ה mussדיים מחויבים לפעול למען טובת המנויים – לא לטובת תעשייה או יציבות לאומית.

אם הם מבצעים השקעות עם סיכון לא פרופורציונלי לתשואה, במיוחד בנקודה של ירידת שוק מובחנת – יש פתח לתביעה.

תנאים לתביעה פוטנציאלית:

1. אי-השוואה להשקעות חלופיות – האם הושוו אג"ח ממשלתיים או שוק מניות?
2. אי-הערכה נכונה של הסיכון – האם הוערך נפח המלאי, ירידת שערים, ותנאי השוק?
3. ריכוז יתר – השקעה גדולה באג"ח של סקטור אחד, במיוחד במשבר?
4. השפעה פוליטית או לחץ חיצוני – האם ההחלטה נבעה מלחץ ולא מניתוח שוק?

האם יתבעו?

כרגע – לא.

אבל אם תתרחש איבוד ערך משמעותי באג"ח האלה (כלומר – פשיטת רגל, מיתון, או הפחתת ריבית), ותתגלה החלטה לא רציונלית – תובעות קבוצתיות של מנויים הן סבירות.

הסיכון המשפטי קיים, במיוחד מול קופות גמל עם השקעות גדולות.

האם זה "האידיוטים החדשים"?

יש אמירה ידועה בשוקי הון:

"כשנגמרים האידיוטים שקונים נדל"ן – נכנסים האידיוטים שקונים את החוב של מי שמוכר את הנדל"ן."

המוסדיים, שאמורים להיות הרציונליים, הרגילים, והנזהרים – נמצאים כעת בפוזיציה של רוכשי התחתון של הבועה.

הם לא קונים דירות – הם קונים את האבטחה על הדירות שלא יימכרו.זה לא שונה מהמשקיעיםinstitutional שקנו MBS (אגרות עצרת של משכנתאות) ב-2007 בארה"ב – בדיוק לפני שהשוק נפל.

מסקנות: מוסדיים לא אמורים להיות "מתקן חירום"

1. ההשקעה אינה רציונלית כלכלית – הסיכון עולה על התשואה.
2. ייתכן מוטיב של תמיכה לאומית, אך זה לא מחליף אחריות fiduciary.
3. השוק זקוק להסדיר, לא להלבנה – במקום לקנות אג"ח של קבלנים, יש לדרוש שקיפות, ירידה בהיצע, ויציאה מהפריפריה.
4. ההפסדים יחולקו: או על המנויים (בצורת תשואות נמוכות), או על הציבור (בצורת סיוע ממשלתי).
5. תביעה היא סבירה אם יקרה קורס – במיוחד אם תתגלה אי-התאמת השקעה לסיכון.

לסיכום: זה לא שוק, זו תרבות

הכניסה של המוסדיים לאג"ח של חברות בנייה היא לא תוצאה של ניתוח – אלא של תרבויות שוק לא בריאות:

תרבויות של "חייבים להציל", "לא רוצים להישמע רעים", "עדיף להשקיע ממה להפסיד".אבל בשוק הון, ההשקעה ה"נחמדה" היא לעתים הכי מסוכנת.

המסקנות ברורות:

כאשר המוסדיים מתחילים לקנות את החוב של הבועה – הבועה כבר נגמרה.
והשאלה הגדולה היא: מי ישלם? 

Gemini על פי התהום: האם המוסדיים מצילים את שוק הנדל"ן או קופצים ראש למדורה?

שוק הנדל"ן הישראלי, שהיה עד לא מזמן הקטר הדוהר של המשק, מראה סימני מצוקה ברורים. מכירות הדירות צונחות, המלאי אצל הקבלנים הולך ותופח (מעל 67 אלף דירות לא מכורות נכון לסוף 2023), ומחירי הדירות, לאחר שנים של עליות מסחררות, מתחילים לרדת. על רקע המציאות העגומה הזו, מתרחשת תופעה מסקרנת: הגופים המוסדיים, אלו שמנהלים את כספי הפנסיה של כולנו, מזרימים מיליארדים לשוק דרך רכישת איגרות חוב (אג"ח) של אותן חברות בנייה.האם מדובר במהלך רציונלי ומחושב, או בהימור מסוכן שיעלה לציבור החוסכים ביוקר?

ההיגיון הכלכלי: למה שהם יעשו את זה?

במבט ראשון, הצעד נראה תמוה. מדוע שגוף פיננסי יממן חברות בענף שנמצא בירידה? התשובה מורכבת וטמונה בתפיסת הסיכון-סיכוי.

1. התשואה הגבוהה (פיצוי על הסיכון): חברות הנדל"ן צמאות למזומנים כדי למחזר חובות קיימים ולהמשיך בפעילות. במצב כזה, הן מוכנות לשלם ריביות גבוהות מאוד על האג"ח שהן מנפיקות. המוסדיים, שמחפשים תשואה עודפת בעידן של אי-ודאות, רואים כאן הזדמנות "לקנות בזול". הריביות הגבוהות מהוות פיצוי על הסיכון המוגבר שהם נוטלים על עצמם.
2. ביטחונות ושעבודים: חלק גדול מהנפקות האג"ח הללו אינן "הלוואות באוויר". הן מגובות בביטחונות חזקים – קרקעות, פרויקטים קיימים, נכסים מניבים ועוד. המוסדיים מנתחים לעומק את איכות הביטחונות. התיאוריה היא שגם אם חברה תיקלע לקשיים ותגיע לחדלות פירעון, ניתן יהיה לממש את הביטחונות ולכסות את רוב החוב.
3. אופק השקעה ארוך טווח: בניגוד למשקיע הפרטי, לגופים המוסדיים יש אופק השקעה של עשרות שנים. הם יכולים להרשות לעצמם "לסבול" ירידות בטווח הקצר והבינוני, מתוך אמונה שבטווח הארוך, הביקוש הבסיסי לדיור בישראל – הנובע מגידול דמוגרפי – ינצח כל משבר. הם מהמרים על כך שהשוק יתאושש, והחברות החזקות ישרדו ואף יתחזקו.
4. בחירה סלקטיבית: המוסדיים אינם רוכשים אג"ח מכל חברה. הם מבצעים ניתוח מעמיק (דיו דיליג'נס), בוררים בפינצטה את החברות בעלות האיתנות הפיננסית, פיזור הפרויקטים וההנהלה האיכותית ביותר, ומנסים להימנע מאלו שנמצאות בסיכון הגבוה ביותר.

חוסר הסבירות הכלכלי: "כשנגמרים האידיוטים..."

הטיעונים הנגדיים, אלו שאתה הצגת, הם כבדי משקל ובהחלט מדירים שינה מעיני כלכלנים רבים.

1. לתפוס סכין נופלת: הסיכון המרכזי הוא שהמשבר הנוכחי יהיה עמוק וארוך מהצפוי. ירידת מחירים מתמשכת שוחקת את שווי הביטחונות. פרויקט ששועבד כשהקרקע הייתה שווה 100, שווה הרבה פחות כשהשוק יורד ב-15%-20%, מה שמעמיד את החוב כולו בסיכון.
2. סיכון נזילות: גם אם הביטחונות קיימים על הנייר, השאלה היא אם ניתן לממש אותם בשעת משבר. מכירת פרויקט נדל"ן שנתקע או קרקע בשוק קפוא היא משימה כמעט בלתי אפשרית, ולרוב מתבצעת ב"מחיר חיסול" שמגלם הפסד כבד.
3. אפקט הדומינו: קריסה של חברת נדל"ן אחת גדולה עלולה לגרור אחריה אחרות, להקפיא את שוק האשראי כולו וליצור משבר מערכתי. במצב כזה, גם חברות שנחשבו "חזקות" עלולות להיפגע.

השאלה המשפטית: האם ניתן לתבוע את המוסדיים על הפסדים?

כאן אנחנו נכנסים לתחום מורכב. מנהלי ההשקעות במוסדיים פועלים תחת "חובת נאמנות" כלפי החוסכים. הם מחויבים לפעול במה שהם מאמינים שהוא האינטרס ארוך הטווח של לקוחותיהם, תוך נקיטת זהירות סבירה.כדי לתבוע מנהל השקעות על עסקה שהובילה להפסד, לא מספיק להוכיח שההחלטה הייתה שגויה בדיעבד. יש להוכיח רשלנות, פעולה בחוסר תום לב או הפרת חובת אמונים. כל עוד מנהלי ההשקעות יכולים להראות שביצעו ניתוח מקצועי, בחנו את הסיכונים, בדקו את הביטחונות, וקיבלו החלטה שלפי שיקול דעתם המקצועי הייתה סבירה בנקודת הזמן שבה התקבלה – יהיה קשה מאוד לתבוע אותם בהצלחה.החוק אינו דורש מהם להיות נביאים, אלא לפעול ב"מבחן האדם הסביר" והמנהל המקצועי. כל עוד התהליך היה תקין, גם החלטה שהתבררה כהרסנית כלכלית, ככל הנראה לא תהווה עילה לתביעה.

מסקנת האנליסט: הימור מחושב או טירוף מערכות?

כניסת המוסדיים לאג"ח הנדל"ן אינה מהלך "אידיוטי" וחסר היגיון, אלא הימור מחושב בעל סיכון גבוה. הם רואים את המצוקה בשוק, ומנצלים אותה כדי לדרוש ולקבל תשואות גבוהות וביטחונות טובים יותר מבעבר. הם מהמרים על חוסנו של שוק הנדל"ן הישראלי בטווח הארוך ועל היכולת שלהם לבחור את החברות שישרדו את הסערה.האם הם צודקים? רק הזמן יגיד. אם המשבר יהיה קצר והשוק יתאושש במהירות, הם יירשמו כמי שזיהו הזדמנות פז. אם המשבר יתארך ויעמיק, ההימור הזה עלול להתפוצץ להם ולנו בפנים, והפסדים אכן יירשמו בכספי הפנסיה של הציבור. האחריות המוטלת על כתפיהם היא עצומה.

מחקר עומק: השקעת המוסדיים באג"ח נדל"ן – הזדמנות אלפא או הימור על טיטאניק?

בניתוח הראשון, הצגנו את קווי המתאר של הדילמה. כעת, נצלול לעומק הנתונים כדי להבין האם החשש שלך מפני "חוסר סבירות כלכלי קיצוני" מוצדק, או שמא מנהלי ההשקעות של כספי הפנסיה שלנו זיהו מגמה שאנו מפספסים.

חלק 1: תמונת המצב המעודכנת של שוק הנדל"ן (2024-2025)

הנחת היסוד שלך לגבי שוק במצוקה היא נכונה, אך המציאות בשטח מורכבת ודינמית יותר.

• המיתון וההתאוששות: שנת 2023 אכן התאפיינה בקיפאון עמוק, ירידת עסקאות וירידות מחירים מתונות. עם זאת, החל מ-2024 אנו עדים לסימני התאוששות ואף חזרה לעליות מחירים. תחזיות עדכניות, כולל של בנק ישראל, מדברות על עליית מחירים מתונה של 4%-6% בשנה הקרובה.
• הגורמים המניעים את השוק:
  1. ביקוש כבוש: תקופת "חרבות ברזל" והריבית הגבוהה יצרו ביקוש שהוקפא ומתחיל להשתחרר חזרה לשוק.
  2. מחסור מבני בהיצע: זוהי הבעיה הכרונית של ישראל. קצב התחלות הבנייה הואט משמעותית עקב מחסור חמור בעובדים וקשיים בירוקרטיים. בטווח הארוך, הפער בין קצב גידול האוכלוסייה לקצב הבנייה צפוי רק להחריף.
  3. אפקט הממ"ד: המלחמה יצרה העדפה ברורה לדירות חדשות עם מרחב מוגן, מה שתומך במחירי הדירות מקבלן.
• נתוני המלאי: אתה צודק לחלוטין. מלאי הדירות הלא-מכורות עדיין גבוה מאוד (כ-70,000 יח"ד) ולצידן כ-180,000 יח"ד בבנייה פעילה. זהו פרדוקס השוק הישראלי: מצוקת נזילות וקושי במכירות בטווח הקצר, אל מול מחסור מבני וודאי בטווח הארוך.

מסקנת ביניים: המוסדיים אינם משקיעים בשוק שצונח לתהום, אלא בשוק שמראה סימני התאוששות לאחר משבר, ושהיסודות הדמוגרפיים ארוכי הטווח שלו חזקים מתמיד. הם מהמרים שהטווח הארוך ינצח את הטווח הקצר.

חלק 2: ניתוח שוק האג"ח הקונצרני – מה באמת קורה שם?

כאן התמונה הופכת למסקרנת ומדאיגה יותר.

• היקף גיוסים אדיר: חברות הנדל"ן והבנייה נמצאות בגל גיוסי חוב אדיר בבורסה בת"א. בשנת 2024 נרשמה עלייה של מעל 50% בהיקף הגיוסים של חברות הבנייה למגורים בהשוואה ל-2023. הן חייבות למחזר חובות ישנים בהיקף של מעל 22 מיליארד ש"ח ולממן את המשך הפעילות.
• ביקושי שיא: באופן מפתיע, הנפקות רבות זוכות לביקושים גבוהים מאוד מהגופים המוסדיים. חברות כמו "מבנה נדל"ן" דיווחו על ביקושים של 1.5 מיליארד ש"ח להנפקה של 700 מיליון ש"ח.
• הסימן המדאיג - מרווחי האשראי: הנקודה הקריטית ביותר לניתוח הסיכונים היא מרווח האשראי – פער התשואה בין אג"ח חברות לאג"ח ממשלתי בטוח. באופן תיאורטי, כשהסיכון עולה, המשקיעים דורשים פיצוי גבוה יותר (מרווח רחב יותר). בפועל, קרה ההפך: מרווחי האשראי בשוק הנדל"ן הצטמצמו לרמות שפל היסטוריות. כלומר, המוסדיים מסתפקים בפיצוי נמוך יחסית עבור לקיחת סיכון גבוה לכאורה.

מסקנת ביניים: כאן טמון לב החשש שלך. קיימת סתירה בין הסיכון התפעולי הגבוה בענף (מלאי, ריבית) לבין תמחור הסיכון הנמוך בשוק ההון. ישנם שני הסברים אפשריים:

1. ההסבר האופטימי: המוסדיים מאמינים שהחברות החזקות ישרדו בוודאות, ולכן הסיכון נמוך ממה שנראה. הם "נועלים" תשואות נומינליות אטרקטיביות מתוך אמונה שהריבית במשק עומדת לרדת.
2. ההסבר הפסימי (והמטריד): יש בשוק עודף כסף עצום שמחפש תשואה ("Too Much Money Chasing Too Few Deals"). הדבר מוביל לעיוות בתמחור הסיכון. ייתכן ופועל כאן "אפקט העדר", בו מנהלי השקעות רוכשים את מה שכולם רוכשים, לעיתים תוך התעלמות מנורות האזהרה.

חלק 3: הטיעון הרציונלי (The Bull Case) – "הם יודעים מה הם עושים"

1. הימור מאקרו, לא מיקרו: ההשקעה היא לא בחברה ספציפית, אלא הימור על חוסנו של המשק הישראלי ועל כך שהביקוש הבסיסי לדיור הוא קבוע מתמטי.
2. שיפור בביטחונות: הלקח ממשבר 2008 נלמד. כיום, המוסדיים דורשים התניות (קובננטים) מחמירות יותר ושעבודים קונקרטיים על נכסים. הם מבצעים בדיקות נאותות מעמיקות יותר מבעבר.
3. אלטרנטיבות גרועות: בעולם של אינפלציה וריבית משתנה, אג"ח קונצרני בדירוג גבוה יחסית עם תשואה קבועה יכול להיראות כעוגן סולידי בתיק ההשקעות, בהשוואה לתנודתיות של שוקי המניות.
4. ביצועי שוק המניות:מדד ת"א-בנייה הציג תשואה פנומנלית של מעל 40% בשנת 2024. שוק המניות, שלרוב מביט קדימה, מתמחר אופטימיות גדולה. המוסדיים רוכבי האג"ח מאמינים שהם משקיעים בחברות שערכן צפוי לעלות.

חלק 4: סוגיית האחריות המשפטית – האם ניתן לתבוע?

ניתוח המצב המשפטי מראה כי הדרך לתביעה חסומה כמעט לחלוטין.

• "כלל שיקול הדעת העסקי" (Business Judgment Rule): זהו עיקרון משפטי יסודי המגן על מקבלי החלטות (כמו מנהלי השקעות) מפני תביעות על תוצאות גרועות, כל עוד ההחלטה התקבלה בתום לב, ללא ניגוד עניינים ועל בסיס מידע סביר.
• הוכחת רשלנות: התביעה תצטרך להוכיח שההחלטה להשקיע באג"ח נדל"ן הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני בזמן אמת, עד כדי כך שאף מנהל השקעות סביר אחר לא היה מקבל אותה. לאור העובדה שכל הגופים המוסדיים הגדולים משקיעים באפיק זה, הוכחת טענה כזו היא כמעט בלתי אפשרית.
• ההגנה המושלמת: מנהל ההשקעות יציג בבית המשפט את הניתוחים שביצע: תחזיות בנק ישראל, ביצועי מדד הנדל"ן, ניתוח הביטחונות, והעובדה שכל מתחריו פעלו באופן דומה. ההגנה תטען שזו הייתה החלטת השקעה לגיטימית ומנומקת, גם אם בדיעבד התבררה כשגויה.

הסיכוי היחיד לתביעה הוא אם יתגלה כשל חמור בתהליך עצמו: למשל, השקעה בחברה ספציפית תוך ניגוד עניינים, הסתרת מידע מהותי מוועדת ההשקעות, או אי-ביצוע בדיקת נאותות בסיסית. לא סביר שזה המצב בהשקעות רוחביות של כלל הגופים הגדולים.

סיכום ומסקנות אנליסט

האם ההשקעה רציונלית? התשובה מורכבת: היא רציונלית במסגרת תפיסת עולם מאקרו-כלכלית אופטימית לגבי עתיד ישראל. היא פחות רציונלית אם מנתחים את תמחור הסיכון הנוכחי (המרווחים הנמוכים) אל מול הקשיים התזרימיים של החברות בטווח הקצר.

האם זהו חוסר סבירות כלכלי קיצוני? לא עד כדי רשלנות פלילית, אך בהחלט 

קיים עיוות בתמחור הסיכון בשוק. נראה כי הביטחון הגדול ביסודות ארוכי הטווח של שוק הנדל"ן גורם למשקיעים להעלים עין מסיכוני הטווח הקצר והבינוני.השורה התחתונה: הגופים המוסדיים אינם "אידיוטים". הם מבצעים הימור מתוחכם, מגובה בנתונים, על כך שהבעיה המבנית של המחסור בדיור בישראל תגבר על כל משבר קצר מועד. הסיכון הגדול הוא לא קריסה של חברה בודדת, אלא אירוע מאקרו-כלכלי חיצוני (משבר עולמי, מלחמה מתמשכת, קפיצה נוספת באינפלציה ובריבית) שינפץ את התחזיות האופטימיות, יוביל לגל של פדיונות בקרנות הנאמנות, ירחיב בבת אחת את מרווחי האשראי ויכניס את כלל השוק לסחרור.במצב כזה, ההפסדים אכן יגולגלו לחוסכים, אך היכולת לתבוע משפטית את האחראים תהיה מוגבלת ביותר. האחריות היא מערכתית, והסיכון, בסופו של דבר, מגולגל כולו על כתפי הציבור.

פיצוץ הבועה – וסוף עידן הפינוי־בינוי

במשך יותר מעשור, שוק הנדל"ן הישראלי התנהל על אוטומט מסוכן. מחירים מנופחים, תשואות נמוכות, ומימון קל הובילו למצב שבו כללי הכלכלה הבריאים חדלו להתקיים. השוק הפך לבלתי בר־קיימא – ודווקא הוא היה המנוע המרכזי שהזין את אחד מענפי הבנייה הרגישים ביותר: פינוי־בינוי.

בועה כמנוע

בועת הנדל"ן לא הייתה "רקע" לפרויקטים, אלא מנגנון ההנעה שלהם.

• המחירים המנופחים אפשרו לקבלנים מרווח כלכלי עצום לממן פיצוי לדיירים, עלויות ביצוע ומימון.
• הביקוש המלאכותי, בעיקר מצד משקיעים, סיפק את המכירות המוקדמות (Pre-Sales) שבזכותן קיבלו היזמים ליווי בנקאי – תנאי קיום לפרויקטים בסדרי גודל כאלה.

הנתונים מהדוח – קריסת מנגנון המכירות

הדוח האחרון של הכלכלן הראשי - יוני 2025 - מציג תמונה חדה:

• ירידה של 50% במכירות דירות חדשות בשוק החופשי לעומת יוני אשתקד.
• משקל המשקיעים קרס ל־14% – השפל של העשור האחרון.
• מלאי לא־מכור חריג, במיוחד בת"א ובבת ים, עם 86 חודשי היצע – יותר מפי שניים מהממוצע הארצי.
• תזרים מזומנים שלילי לקבלנים – מינוס כ־800 מיליון ₪ בחודש יוני בלבד.

למה זה סותם את הגולל על פינוי־בינוי

כדי לקבל מימון לפרויקט פינוי־בינוי, היזם חייב להציג לבנק שיעור מכירות מוקדמות גבוה (40%–50% מהדירות). כשהשוק קפוא, המכירות המוקדמות נעלמות – והבנק פשוט לא ייתן ליווי.

התוצאה:

• פרויקטים בשלבים מוקדמים נעצרים.
• פרויקטים מאושרים נדחים.
• במוקדי הביקוש, אפילו שם, לוחות הזמנים נמרחים כי אין קונים.

זו לא "הפתעה" – זו התוצאה הבלתי נמנעת

השוק הזה היה בנוי על יסודות רעועים. שנים של אשראי זול, התעלמות מיחסי יסוד כלכליים (תשואה מול ריבית, יחס שכר־דירה, מספר שנות עבודה לרכישת דירה), ומניפולציות במימון – יצרו מערכת שלא יכולה להחזיק מעמד ברגע שהברזים נסגרים.היום אנחנו רואים את התוצאה: פיצוץ הבועה הוא לא רק ירידת מחירים – הוא משתק ענפים שלמים, ובראשם הפינוי־בינוי.

המאמר בוחן את השפעת קריסת בועת הנדל"ן בישראל על פרויקטי פינוי־בינוי. במשך יותר מעשור, שוק הנדל"ן הישראלי התנהל על אוטומט מסוכן, עם מחירים מנופחים, תשואות נמוכות ומימון קל. מצב זה הפך את השוק לבלתי בר־קיימא, ופגע במיוחד בענף הפינוי־בינוי, שהיה תלוי בבועה לצורך הנעה ומימון. המאמר מנתח את הנתונים מהדוח האחרון של הכלכלן הראשי, המצביעים על קריסת מנגנון המכירות, ומסביר כיצד מצב זה סותם את הגולל על פרויקטי פינוי־בינוי.

במשך יותר מעשור, שוק הנדל"ן הישראלי התנהל על אוטומט מסוכן. מחירים מנופחים, תשואות נמוכות, ומימון קל הובילו למצב שבו כללי הכלכלה הבריאים חדלו להתקיים. השוק הפך לבלתי בר־קיימא – ודווקא הוא היה המנוע המרכזי שהזין את אחד מענפי הבנייה הרגישים ביותר: פינוי־בינוי.

**בועה כמנוע**

בועת הנדל"ן לא הייתה "רקע" לפרויקטים, אלא מנגנון ההנעה שלהם.

• המחירים המנופחים אפשרו לקבלנים מרווח כלכלי עצום לממן פיצוי לדיירים, עלויות ביצוע ומימון.
• הביקוש המלאכותי, בעיקר מצד משקיעים, סיפק את המכירות המוקדמות (Pre-Sales) שבזכותן קיבלו היזמים ליווי בנקאי – תנאי קיום לפרויקטים בסדרי גודל כאלה.

**הנתונים מהדוח – קריסת מנגנון המכירות**

הדוח האחרון של הכלכלן הראשי מציג תמונה חדה:

• ירידה של 50% במכירות דירות חדשות בשוק החופשי לעומת יוני אשתקד.
• משקל המשקיעים קרס ל־14% – השפל של העשור האחרון.
• מלאי לא־מכור חריג, במיוחד בת"א ובבת ים, עם 86 חודשי היצע – יותר מפי שניים מהממוצע הארצי.
• תזרים מזומנים שלילי לקבלנים – מינוס כ־800 מיליון ₪ בחודש יוני בלבד.

**למה זה סותם את הגולל על פינוי־בינוי**

כדי לקבל מימון לפרויקט פינוי־בינוי, היזם חייב להציג לבנק שיעור מכירות מוקדמות גבוה (40%–50% מהדירות). כשהשוק קפוא, המכירות המוקדמות נעלמות – והבנק פשוט לא ייתן ליווי.התוצאה:

• פרויקטים בשלבים מוקדמים נעצרים.
• פרויקטים מאושרים נדחים.
• במוקדי הביקוש, אפילו שם, לוחות הזמנים נמרחים כי אין קונים.

**זו לא "הפתעה" – זו התוצאה הבלתי נמנעת**

השוק הזה היה בנוי על יסודות רעועים. שנים של אשראי זול, התעלמות מיחסי יסוד כלכליים (תשואה מול ריבית, יחס שכר־דירה, מספר שנות עבודה לרכישת דירה), ומניפולציות במימון – יצרו מערכת שלא יכולה להחזיק מעמד ברגע שהברזים נסגרים.

היום אנחנו רואים את התוצאה: פיצוץ הבועה הוא לא רק ירידת מחירים – הוא משתק ענפים שלמים, ובראשם הפינוי־בינוי.

חלום התמ"א מתנפץ: למה הקבלנים מבטלים הסכמים עם דיירים?

שני רבעונים רצופים של רגרסיה, חציון שלם- זו כבר מגמה! זו כבר קריסה!

סקירת ענף הנדל"ן למגורים – יוני 2025, קראתי את הדוח במלואו, והנה ניתוח מקצועי מקיף שמחבר בין הממצאים הסטטיסטיים לבין המשמעות הכלכלית הרחבה, כולל סימני האזהרה לשוק:

📉 Gpt תמונת מצב – יוני 2025: צניחה לשפל של שני עשורים

1. סך העסקאות – 5,844 בלבד (כולל סבסוד ממשלתי) – הרמה הנמוכה ביותר לחודש יוני מאז תחילת שנות ה־2000. ירידה של כ־29% מול יוני 2024 ושל 13% מול מאי 2025.
2. השוק החופשי – 5,331 עסקאות בלבד, ירידה של 29% לעומת יוני אשתקד.
3. דירות חדשות בשוק החופשי – 1,441 בלבד – ירידה של 50% לעומת יוני 2024, והחמרה בקצב הירידה בחודשים האחרונים.

🏗 קבלנים: פגיעה קשה במכירות ובתזרים

• ירידה חדה במכירות כמעט בכל אזור בארץ, עם פגיעה חריגה בת"א–בת ים ובחיפה (ירידה של 60–65%).
• מלאי לא מכור בת"א ובבת ים – קצב מכירות הנוכחי משקף 86 חודשי היצע (!) – יותר מפי שניים מהממוצע הארצי, מה שמעיד על קיפאון חמור וחשש למבוי סתום בשיווק.
• תזרים מזומנים פוטנציאלי ביוני – 4.7 מיליארד ₪ (ירידה ריאלית של 13% משנה קודמת). בפועל, התקבלו 6.0 מיליארד ₪, בעיקר כתוצאה מגביית תשלומים על עסקאות עבר.
• תזרים מזומנים לאחר תשומות – שלילי בהיקף של כ־800 מיליון ₪ – סימן ראשון ללחץ נזילות מצטבר.

💰 מגבלות המימון של בנק ישראל – ההשפעה ניכרת

• מאז מרץ 2025 נכנסו לתוקף ההגבלות על "הטבות מימון" (כמו מודל 10/90 או דחיית תשלום למסירה).
• ירידה בשיעור העסקאות "על הנייר" מ־67% לפני המגבלות ל־60% ביוני – אך לא קריסה מוחלטת, מה שמרמז על נסיונות הקבלנים לעקוף את ההגבלות או להחליף בהטבות אחרות.

🏠 שוק היד השנייה – ירידה מתונה יותר, אך עדיין בשפל

• 3,890 עסקאות ביוני – ירידה של 16% משנה קודמת, אך עלייה מתונה של 3% לעומת מאי.
• ביקוש לדירות עם ממ"ד ממשיך לעלות (גידול של 4 נקודות אחוז ברמה הארצית לעומת שנה קודמת), כנראה בהשפעת המלחמה והאיום האיראני.

📉 משקיעים – יציאה חדה מהשוק

• רכישות להשקעה – 847 עסקאות בלבד, ירידה של 36% לעומת יוני 2024.
• משקל המשקיעים בשוק – 14% בלבד, הנמוך ביותר מאז תחילת המעקב.
• ירידה חדה במיוחד בת"א (מ־72% מהדירות החדשות ברכישות משקיעים בשנה שעברה ל־48% בלבד).
• המשקיעים הוותיקים ו"מרובי הנכסים" הצטמצמו משמעותית – ירידה למחצית משיעורם בתקופה שלפני מלחמת "חרבות ברזל".

🧍‍♂️ רוכשי דירה ראשונה ומשפרי דיור – חטפו פגיעה קשה

• דירה ראשונה – 3,240 עסקאות בלבד (כולל סבסוד), ירידה של 31% משנה קודמת.
• משפרי דיור – ירידה מתונה יותר (20%) אך בולטת במיוחד במרכז ובנתניה עם ירידות של 30–48%.
• "מצמצמי דיור" – כ־28% מכלל משפרי הדיור – רמה גבוהה היסטורית, מה שמעיד על מכירה כפויה או מעבר לדירה קטנה יותר מסיבות כלכליות/ביטחוניות.

🔎 המשמעויות הכלכליות

1. היצע מצטבר – קצב המכירות הנמוך מול מלאי גבוה במיוחד יוצר לחצי היצע שצפויים להפעיל לחץ כלפי מטה על המחירים, במיוחד בפרויקטים ממונפים.
2. קשיי נזילות בקבלנות – התזרים השלילי, יחד עם מגבלות המימון, מעלים את הסיכון לגל פשיטות רגל בענף.
3. התכווצות סגמנט המשקיעים – פוגעת בביקוש המלאכותי שדחף את המחירים למעלה בעשור האחרון.
4. החמרה במרכזי הביקוש – הנתונים החריגים בת"א ובבת ים עלולים להוות "נקודת שבירה" פסיכולוגית בשוק, אם ירידות המחירים שם יתחילו להתפרסם.
5. גורם ביטחוני כמעכב התאוששות – הביקוש לדירות עם ממ"ד גדל, אך אינו מספיק כדי להחזיר את קצב העסקאות לרמות נורמליות.

🚨 מסקנה

הנתונים ביוני 2025 מהווים עדות חדה לכך שהשוק עבר ממגמת האטה לקיפאון עמוק, עם סימני מצוקה פיננסית בענף הקבלנות והתייבשות ביקושים כמעט בכל הסגמנטים.

השילוב בין לחץ נזילות, עודף היצע, ירידת משקל המשקיעים והשלכות המגבלות הרגולטוריות – מקרב את השוק לנקודת מפנה, שבה ירידת מחירים רחבה עשויה להפוך לבלתי נמנעת.

סיכום ומגמת השוק – יוני 2025

1. היקף העסקאות – ירידה חדה של כ־30% בשוק כולו לעומת יוני 2024, עם פגיעה דומה הן בשוק החופשי והן בעסקאות בסבסוד.
2. דירות חדשות – הקריסה המשמעותית ביותר: ירידה של 45–50% במכירות, במיוחד בשוק החופשי. מדובר באיתות ברור על קיפאון בבנייה הרוויה ובמכירות קבלנים.
3. שוק היד השנייה – ירידה מתונה יחסית (16%) אך עדיין ירידה כפולה מקצב גידול האוכלוסייה, מה שמעיד על היחלשות הביקוש הכולל.
4. משקיעים – המשך יציאה חדה מהשוק: ירידה של 36% ברכישות ושל 24% במכירות. משקל המשקיעים בשוק הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון (כ־14%).
5. דירה ראשונה ומשפרי דיור – ירידה של 31% ברוכשי דירה ראשונה ושל 20% במשפרי דיור, עם מגמה בולטת של "צמצום דיור" בשל לחצים כלכליים וביטחוניים.
6. מגמה כללית – השוק נמצא בקיפאון עמוק עם לחץ מצטבר על המחירים, נוכח עודף היצע במרכזי הביקוש, ירידה בביקושים בכל הסגמנטים, וקושי הולך וגובר במימון פרויקטים.

Per ניתוח מקצועי מלא – דוח ענף הנדל"ן למגורים, יוני 2025

סקירה כללית

הדוח מתאר ירידה חריפה בפעילות שוק הנדל"ן למגורים בישראל ביוני 2025, עם נתוני מכירות נמוכים במיוחד בהיסטוריה של ענף זה. מלבד הירידה בכמות העסקאות, קיימת ירידה במרבית פלחי השוק, והאינדיקציות שמוצגות מצביעות על מגמות חזקות של האטה, שינוי בהרכב העסקאות ומורכבויות בשוק הקבלני והמשקיעים.

עיקרי ממצאים

סך העסקאות והמגמות

• בחודש יוני2025 נמכרו רק 5,844 דירות (כולל דירות בסבסוד ממשלתי) – שפל שלא נרשם ביוני מאז תחילת שנות ה-2000. ירידה של 29% בהשוואה ליוני 2024 וירידה של 13% מהחודש הקודם.
• העסקאות בשוק החופשי בלבד הסתכמו ב-5,331 דירות, גם כן ברמה הנמוכה ביותר היסטורית לחודש יוני.
• המגמה נמשכת מראשית השנה; אי-ודאות גיאופוליטית וכלכלית (כמו מלחמת "עם כלביא" בין 13-24 ביוני) תורמת לירידות, אך לא לבדה – ישנה ירידה חדה גם ללא קשר ישיר לאירועים הביטחוניים.

שוק הקבלנים

• מכירות קבלנים כולל סבסוד עמדו על 1,954 דירות – ירידה של 46% ביוני לעומת שנה שעברה, ו-18% מהמאי.
• בשוק החופשי בלבד: 1,441 דירות - ירידה של 50% מיוני אשתקד.
• הירידה החריפה במכירות בשוק הקבלנים בולטת במיוחד באזורים כמו תל-אביב ובת-ים (ירידה של 43% במחצית הראשונה של השנה).
• מלאי הדירות החדשות בת"א ובבת-ים הגיע ל-14,500 דירות, גידול של 20% משנה קודמת. קצב המימוש כל כך איטי, שמדובר ב-86 חודשי היצע (לעומת 41 בשנה שעברה) – מצב חריג המעיד על עצירת שוק במרכז הארץ.

עסקאות יד שניה

• מספר עסקאות יד שניה בגל הארצי: 3,890 דירות – ירידה של 16% משנה קודמת ו-10% מהמאי.
• למרות ירידה ברמת העסקאות, נרשם בסיכום המחצית הראשונה גידול מתון של 3% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.

פעילות משקיעים

• רכישות משקיעים ביוני: 847 דירות בלבד – ירידה של 36% משנה שעברה; נמשכת מגמת ירידה חדה מחודשיים קודמים.
• במקביל, המכירות למשקיעים היו 1,103 דירות, ירידה של 24% משנה שעברה.
• נרשמה ירידה חדה ברכישות של "משקיעים ותיקים" ו"מרובי נכסים" – במחצית הראשונה של 2025 שיעורם עמד על 20% בלבד בחוליית המשקיעים, כלומר מחצית משיעורם אשתקד.

שוק דירה ראשונה ומשפרי דיור

• רכישות דירה ראשונה ביוני: 3,240 דירות (כולל סבסוד), ירידה של 31% משנה קודמת. בשוק החופשי בלבד – ירידה של 33%.
• רכישות משפרי דיור: 1,756 דירות – ירידה מתונה יותר של 20%.
• שיעור מצמצמי הדיור מבין משחלפי דיור: 28%, דומה למחודש הקודם, גבוה ב-1.4 נק' אחוז משנה שעברה.

רכישות תושבי חוץ

• רכישות נטו של תושבי חוץ ביוני: 67 דירות, ירידה של 42% משנה שעברה.

מגמות מרכזיות וגורמי השפעה

השפעת המלחמה והמגבלות החדשות

• המלחמה ("עם כלביא") הביאה להאטה נוספת במכירות, אולם חלק גדול מהירידות נעוץ בגורמים כלכליים עמוקים, בראשם הגבלת הטבות מימון של קבלנים, שהוטלו מאז מרץ 2025 על ידי בנק ישראל.
• מגבלות אלה מקשות על הקבלנים להציע תוכניות מימון אטרקטיביות (כמו מודל 10/90).

שוק הקבלנים בת"א ובבת ים – החרפה במשבר

• מלאי הדירות החדשות הלא-מכורות במרכז הארץ נמצא בשיא היסטורי, עם שיעור מכירות נמוך מאוד וקצב מימוש איטי ביותר. מצב זה מאותת על סיכון פיננסי גבוה וביקוש מדוכא.

הלך רוח רוכשים – ביקוש לדירות עם ממ"ד

• ״שיעור הדירות עם ממ״ד״ במכירות יד שניה הארצי הגיע ל-58%, עלייה של 4 נק' אחוז משנה קודמת – כתוצאה מעלייה בביקוש לביטחון אישי בהקשר המלחמה. במרכז, שיעור הדירות עם ממ״ד דומה לשנה שעברה, אך ברמה הארצית מגמת עלייה משמעותית.

עסקות "על הנייר" (מסירה רחוקה)

• שיעור הדירות החדשות הנמכרות "על הנייר" עמד ביוני על 60%, ירידה לעומת השיא במרץ (67%) – מגבלות המימון השפיעו במיוחד על עסקאות אלו.

תזרים קבלנים – התרופפות משמעותית

• תזרים המזומנים הפוטנציאלי ירד ביוני ל-4.7 מיליארד₪, ירידה ריאלית של 53% משנה שעברה; גם תזרים בפועל, לאחר ניכוי תשומות, היה שלילי.

מסקנות אקטואליות

• ענף הנדל"ן ביוני 2025 נמצא בצל ירידה היסטורית בפעילות, עם תחילתה של האטה כבר מינואר, שהועמקה מאוד ברבעון האחרון.
• המגבלות על הטבות המימון, בנוסף לאי-ודאות ביטחונית ולמחירי ריבית גבוהים, הביאו לירידות בולטות הן בשוק הקבלנים והן אצל המשקיעים.
• אזור תל אביב בולט בהצטברות מלאי דירות חדשות, קצב מימוש איטי ועלייה במלאי לזמן שיא.
• הביקוש לדירות עם ממ"ד איתן, במיוחד לאור איומי התקופה.
• מגמות אלה מצביעות על צמצום חריף בהיקף הפעילות בענף, התרופפות איתנות פיננסית קבלנית, ועלול להיווצר לחץ משמעותי להורדת מחירים ו/או שינויים יזומים במדיניות הציבורית במטרה לעודד את השוק.reviews-and-publishes_review-real-estate-062025.pdf

הניתוח המקצועי מדגיש את השפל הנוכחי בענף, מזהה את הגורמים המרכזיים וההשלכות האפשריות להמשך השנה, הן ברמת היצע וביקוש, הן בהיבט הפיננסי והן בנוגע להשתנות ההעדפות הצרכניות והסיכון לתקופות ממושכות של מלאי לא ממומש.

הפוסט של גלית בן נאים, סגנית בכירה של הכלכלן הראשי במשרד האוצר על סקירת הנדל"ן של חודש יוני 2025 שפורסמה אתמול והגרף שפורסם עם הפוסט ובתחתיתו ניתוח ופרשנות שלי של הפוסט.

הפוסט של גלית בן נאים – יחד עם הגרף המצורף – הוא לא סתם עדכון יבש על נתוני יוני 2025, אלא טקסט רטורי מחודד, שמשלב בין עובדות כלכליות, עקיצות ענפיות, והקשרים היסטוריים ומדיניים.

1. המסר הגלוי – קריסה במכירות דירות חדשות

• נתון מפתח: 1,441 דירות חדשות בלבד נמכרו ביוני בשוק החופשי – הרמה הנמוכה ביותר מזה יותר משני עשורים (למעט יוני 2003, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה).
• היקף הירידה: צניחה של 50% לעומת יוני 2024, בזמן שבשוק היד השנייה נרשמה ירידה מתונה יותר של 16% בלבד.
• במבט חצי-שנתי: ירידה של 35% במכירות קבלנים לעומת גידול של 3% ביד שנייה – פער עצום שממחיש את עומק המשבר בפלח הדירות החדשות.

2. המסר הסמוי – דקירה בעדינות לממסד ולענף

• גלית משתמשת בהשוואה חדה לאינתיפאדה השנייה: היא מזכירה את יוני 2002, עם שלושה פיגועי תופת ומספר רב של הרוגים, ובכל זאת נמכרו אז יותר דירות מאשר כיום – וללא שום סבסוד ממשלתי, הטבות מימון או התראות טילים.
• בכך היא מפרקת את הנרטיב של חלק מהקבלנים, שניסו להציג את נתוני העסקאות כ"הישג" לנוכח המלחמה ("חרבות ברזל").
• המסר בין השורות: אם השוק "מצליח" לבצע פחות עסקאות מבתקופות של טרור קשה, זו לא עמידות – זו חולשה מבנית.

3. הקשר לשנה הקודמת – מהבום לקריסה

• גלית מזכירה את העלייה הדרמטית ב־2024 במכירות דירות חדשות, במיוחד בקרב רוכשי דירה ראשונה – עד כדי עקיפת משפרי הדיור.
• לדבריה, העלייה הזו התרחשה במקביל לדשדוש ביד שנייה – מצב לא בריא שמעיד על עיוות שוק, שנבע בעיקר מהטבות מימון והקלות רגולטוריות.
• היא רומזת לכך שהחלטת בנק ישראל להפסיק את "הזרם" (כלומר, להקשיח את תנאי המימון) הייתה הכרחית.

4. המשקיעים – נעלמים אך מטרידים

• על פי הגרף המצורף, קו המשקיעים (הירוק) מראה נפילה רצופה כבר מאז 2021, עם רמות שפל היסטוריות.
• גלית מתייחסת לנתונים נוספים מסקירה (תרשים 12) ומגלה שמבין המשקיעים שנותרו, רבים הם "מרובי נכסים" – מה שמוביל אותה לכותרת המרירה-משעשעת:
  "מרבה נכסים, מרבה דאגה" – קריצה לתנ"ך, אבל גם עקיצה סמויה לכך שהחזקה בריבוי דירות כיום אינה חסרת סיכון.

5. הגרף – סיפור של שלושה קווים

הגרף מציג את רכישת הדירות החדשות בשוק החופשי לפי שלושה סגמנטים:

1. רוכשי דירה ראשונה (אדום) – קפיצה חדה ב־2024 (עקיפת משפרי הדיור), ירידה חדה ב־2025.
2. משפרי דיור (כחול) – תנודות מתונות יותר, אך מגמת ירידה חדה מתחילת 2025.
3. משקיעים (ירוק) – ירידה רציפה ומשמעותית כבר מ־2021, כמעט היעלמות מוחלטת ב־2025.

נקודות ציון בגרף:

• העלאת מס רכישה על משקיעים (2021) – תחילת הצניחה אצלם.
• "חגיגת" הלוואות זולות מבנק ישראל – דחיפה לרוכשי דירה ראשונה ומשפרי דיור.
• פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" (סוף 2023) – עצירה כללית בשוק.
• ניסיון בנק ישראל להגביל הטבות מימון (2025) – ירידה חדה נוספת.

6. המשמעות הכלכלית הרחבה

• השוק נמצא בשלב התכווצות חריפה בדירות חדשות – מצב שמציב סיכון להאטת התחלות הבנייה ולהחרפת בעיות בענף הבנייה.
• הפער בין דירות חדשות ליד שנייה מלמד שהבעיה היא בעיקר במימון/תמחור של דירות קבלן – לא בביקוש הכללי לדיור.
• ההיעלמות של המשקיעים מחריפה את הירידה בביקוש, ומקשה על קבלנים למכור בפרויקטים יזמיים.

💡 שורה תחתונה בפרשנות שלי:

גלית מציירת כאן, בנימה שנונה אך ביקורתית, שוק דירות חדשות שיצא מאיזון בעקבות עיוותי מימון והטבות, התפוצץ במלחמה, ועכשיו סובל מצלילה חדה – לא בגלל "כוחות חיצוניים" בלבד, אלא בגלל מבנה שוק פגום והזרמת אשראי לא אחראית בעבר.

🟠 "פעל!" – קריאה אחרונה לפני הקריסה

"תזמון הפעלת התוכניות HARP ו-HAMP הוא קריטי. מוקדם מדי זה יצור פאניקה מאוחר מדי זה כבר לא יועיל. הפעלתה צריכה להיות בנקודה בה הבנקים איבדו את אחיזתם בניהול ושליטה בשוק על מחירי הדירות, והשוק מתחיל להתנהג ולהתנהל כמו שוק חופשי, עלייה בפיגורי משכנתאות, ירידת מחירים, וירידה בהיקפי המכירות." - חיים אטקין, שמאי מקרקעין, מהספר בועת נדל"ן

"פעל!" – מילה אחת, פקודה חדה, רגע אחד שמתחיל תנועה.

כך שומע כל לוחם באוזנייה בדיוק בתזמון המדויק. הפקודה ניתנת – ונפתחת אש, או ירי צלפים או מתחילה הסתערות. תיאום, דיוק, אחריות. פקודה שלא ניתנת סתם כך. היום, אני צועק שוב: "פעל!"

לא לקרב – אלא כדי שמישהו, איפשהו, ישמע את העִיקה הזו – לפני שיהיה מאוחר מדי.

🕰 התזמון קובע אם תינצל או תתרסק

בהיסטוריה של משברים פיננסיים, Timing is everything.

גם ארה"ב הבינה זאת במשבר הסאב־פריים. לא הייתה זו רק השאלה מה לעשות – אלא מתי. וכך נולדו תוכניות ההצלה HAMP ו-HARP.

• HAMP – הסדר מחודש של הלוואות למניעת חדלות פירעון.
• HARP – מימון מחדש לבעלי משכנתאות עם שווי בית שירד מתחת לגובה ההלוואה.

הצלחתן של תוכניות אלה נבעה לא רק מתכנונן, אלא בעיקר מהפעלתן בנקודה הקריטית – כאשר הבנקים איבדו שליטה על המחירים, אך לפני שהמערכת כולה קרסה.

📉 ומה אצלנו?

בישראל, הבנקים עדיין מתעקשים להתנהג כאילו הם המפקד בשטח – אך אין חיילים מאחוריהם. שוק הדירות כבר מזמן לא מקשיב להם.

"הפעלתה של תוכנית חילוץ צריכה להיות בדיוק בנקודה שבה הבנקים איבדו את אחיזתם בניהול ובשליטה בשוק על מחירי הדירות,
והשוק מתחיל להתנהל כמו שוק חופשי – עם עלייה בפיגורי משכנתאות, ירידת מחירים, וירידה בהיקפי המכירות."
– חיים אטקין, בועת נדל"ן

מוקדם מדי – וזה יוצר פאניקה.

מאוחר מדי – אין את מי להציל.

🧠 למה הפעלת תוכנית עכשיו, או לעולם לא?

כי אנחנו בנקודה שבה המוסדות יודעים את האמת, אבל שותקים.

הציבור מתחיל להרגיש את הריקבון, אבל עוד מהסס.

והמחירים – כבר לא עולים. רק מחזיקים מעמד בכוח ההכחשה. ברגע שהפיגורים יזנקו, ההשקות ייכשלו, והמימון יתחיל להיסגר –

לא יהיה צורך יותר בתוכנית חילוץ. יהיה צורך בתוכנית חירום.

וזה ההבדל בין "למנוע פשיטת רגל" לבין "להתמודד עם שוקת שבורה".

🔊 המילה האחרונה – לקרוא לפעולה

"פעל!" – זו איננה דרמה לשמה. זו קריאה להתעוררות.

לרגולטורים. לבנק ישראל. למשרד המשפטים. לבנקאים שכן יודעים את האמת.

לציבור – שמתחיל להבין שהוא זה שישלם את המחיר.

הזמן לפעול הוא עכשיו.

כי מי שיחכה שכולם יסתערו – עלול לגלות שהוא נשאר לבדו בשטח.

אינפוגרפיקה המשווה את פער הזמנים בין תחילת המשבר לבין הפעלת תוכנית חילוץ בכל אחת מהמדינות שנבדקו:

• ארה"ב הפעילה את HAMP/HARP כשנתיים לאחר תחילת משבר הסאב־פריים – תזמון שנחשב קריטי להצלת המערכת.
• בריטניה התעכבה כ־5 שנים, מה שגרם לביקורת על התגובה המאוחרת.
• גוש היורו פתח בתוכנית ESM לאחר שנתיים של קריסות מדינות.
• ישראל – אין עדיין הפעלה. הסימולציה בגרף מניחה מימוש עתידי ב־2025, כלומר פער של כ־3 שנים מהתפוררות השליטה של הבנקים.
• יפן חיכתה עשור (!) להפעיל תוכנית רכישת נכסים – דחייה שנחשבת כגורם מרכזי לשקיעה בעשור האבוד.