אשליית מגע הזהב

במשך עשור ויותר, כל מי שנכנס לשוק הנדל"ן יצא בתחושה שיש לו "מגע זהב". כל רכישה הניבה רווח, כל עסקה נראתה כהצלחה אישית מזהירה. המשקיעים הצעירים והמלווים שלהם השתכנעו שהם גילו נוסחה סודית – שיטה שמביסה את הכלכלה.אבל האמת פשוטה בהרבה: בשוק עולה, בועתי, מווסת ומנוהל באמצעות מניפולציות – לא צריך להיות גאון כדי להרוויח. צריך רק להיות בפנים בזמן שהקרקס עובד.

ילדי הבועה – דור שלא הכיר ירידות

דור שלם של "ילדי הבועה" גדל בשנים בהן נדל"ן רק עולה. הם מעולם לא נתקלו בשוק יורד ולכן לא פיתחו חוסן או זהירות. הם התחילו להאמין לנרטיבים שנטחנו שוב ושוב:

• "יש מחסור חמור בדירות"
• "הריבוי הטבעי דוחף את המחירים למעלה"
• "גלי העלייה מציפים את הביקוש"
• "רמ"י מספסרת בקרקעות"

נרטיבים אלו שימשו כתחמושת שיווקית לבנקים, לקבלנים ולמתווכים – והפכו למעין "אמת מקובלת" בציבור.

לא הנדל"ן – הם המוצר

מה שהם לא הבינו – זה לא הנדל"ן שהיה המוצר. הם עצמם היו המוצר.

כל משקיע שנכנס לשוק סיפק חמצן נוסף לבועה. הכסף שלהם, ההלוואות שלהם והאמון שלהם במערכת – הם אלו שאפשרו להמשיך את הפונזי.

הסוף המתבקש

כמו בכל בועה, ברגע שהקרקס ייעצר והמוזיקה תיפסק, יוותרו רבים עם אשליה מנופצת, דירות יקרות מדי ותשואות שליליות. האמונה במגע זהב תהפוך לזיכרון כואב – והדור הזה יבין שהוא לא היה המשקיע החכם, אלא הלקוח השבוי.

1. איך עובד פונזי

בפונזי, אין יצירת ערך אמיתית. "הרווחים" של המשקיעים הוותיקים ממומנים ישירות מכספם של המשקיעים החדשים. כדי שהמערכת תמשיך לעבוד, צריך כל הזמן להזרים דם חדש – משקיעים חדשים שמאמינים בסיפור.

2. איפה אנחנו המוצר

• המשקיעים אינם "לקוחות" שקונים מוצר כלשהו – הם עצמם החמצן שמאפשר להונאה להתקיים.
• למעשה, מה שנמכר הוא האמון שלהם: האמונה במנהל ההשקעות, באשליית התשואה, ובשיטה.
• כל משקיע חדש הוא הסחורה – הוא מממן את המשקיעים הקודמים, ובלעדיו המערכת מתפוררת.

3. הדמיון לבועת הנדל"ן

• בדיוק כפי שאני מתאר – בבועה, אנשים בטוחים שהם קונים נדל"ן, אבל בפועל הם "המוצר". כסף חדש שנכנס מחזיק את הקרקס.
• ההבדל היחיד: בפונזי זה מוצהר כבלוף ברגע שנחשף, בעוד שבנדל"ן זה עטוף במנגנוני רגולציה, בנקים, ו"נרטיבים" של מחסור וביקוש.

4. המסקנה

בין אם זה פונזי קלאסי ובין אם זה שוק נדל"ן מנופח – אנחנו לא רוכשים ערך, אנחנו הערך.

מה שמוזרק זה לא מוצר או שירות אמיתי, אלא הכסף והאמון של הציבור.

כשאפילו מלחמה לא מזיזה את שוק הדירות – סימן שאנחנו חיים באשליה

המלחמה, מחירי הדירות, והאשליה הגדולה: כשהשוק חדל להיות שוק

הכותרות זעקו:

"אפילו המלחמה לא זעזעה את מחירי הדירות"

"שוק הנדל"ן הוכיח שוב את חוסנו ויציבותו"אבל מי שמכיר את מאחורי הקלעים, לא יכול שלא לשאול:

באמת? האם ייתכן ששוק חופשי, תחת ירי טילים, גיוס המוני, משבר כלכלי ופוליטי עמוק – פשוט עומד איתן?התשובה היא חד-משמעית: לא. זה בלתי אפשרי. ואם זה בכל זאת קורה – סימן שזה כבר לא שוק.

שוק חופשי – או שוק מבוים?

בכלכלה חופשית, משברים מטלטלים שווקים.

בזמן מלחמה, ערך של נכסים אמור לרדת – מתוך עלייה באי-ודאות, ירידה ביכולת לשלם, בריחה של משקיעים והעדר ביקושים.

אבל שוק הנדל"ן בישראל מתנהל לפי כללים אחרים. אלה כללים של ויסות, תיאום, דימוי מכירות ומניפולציות.הנה כמה מנגנונים שמסבירים מדוע ה"שוק" לא זז:

1. הבנקים לא מרפים

מערכת הבנקאות ממשיכה להעמיד אשראי בקנה מידה עצום – גם לעסקאות חסרות היגיון כלכלי.

למרות שהתשואות נמוכות מהממוצע ההיסטורי ובוודאי מתחת לריבית המשכנתאות – הבנקים ממשיכים לאשר הלוואות למימון מחירים מופרזים.

2. הקבלנים לא יכולים להוריד מחירים

כפי שפורסם, במקרים רבים הבנקים אינם מאפשרים לקבלנים להוריד את המחיר מתחת לדוח האפס, בטענה שזה "יפגע בשוק".

כלומר, גם אם הקבלן רוצה למכור, הוא כבול בברזל של מערכת שמונעת תיקון.

3. תיאום ושת"פ סמוי בין שחקנים

חברות יזמיות, לווים מוסדיים, הבנקים המלווים, כלי התקשורת ואפילו גופי המדינה – לעיתים רבות פועלים בהרמוניה מטרידה לשמר את האשליה.

כאילו כולם מגינים על "היציבות הפיננסית" – בזמן שבפועל, זו רק דחיית הקריסה.

4. שיווק אגרסיבי ודימוי מכירות

בכלים כמו מבצעי דמה, פרסום בוטה, הסתרת הנחות אמיתיות ומכירות לעובדים – נוצר רושם של פעילות ערה בשוק.

אבל מאחורי הקלעים מדובר לא אחת במניפולציות מכירה מדומות, לא בעסקאות משקפות שוק אמיתי.

מלחמה חושפת אמת – או מסתירה אותה?

במקום שתהיה ירידת מחירים, אנחנו מקבלים דיווחים על “יציבות”.

במקום עצירה במכירות – אנחנו שומעים על “התאוששות”. אבל מה עם תזרים הקבלנים? שלילי.

מה עם האיתנות הפיננסית של הרוכשים? שברירית.

מה עם הנתונים בשטח? עשרות אלפי דירות עומדות ללא מכר, בנייה עצומה שלא נמכרת.הפער הזה בין הדיווחים למציאות מסגיר אמת עמוקה: שוק הנדל"ן בישראל אינו שוק חופשי. הוא מנוהל. מהונדס. מבוים.

מתי הכל יתפוצץ?

המערכת יכולה להחזיק מעמד עד שנפסק הדלק – כלומר, הזרמת הכסף.

זה יכול לקרות עם קריסת כמה קבלנים גדולים.

זה יכול לקרות בעקבות בריחה של משקיעים או מחאה צרכנית.

וזה בהחלט עלול לקרות עם משיכת פקדונות, כאשר הציבור יאבד אמון במערכת הבנקאית.

סיכום: אסור לטעות באשליה

כאשר מלחמה לא מזיזה את שוק הדירות – זה לא מעיד על חוזק.

זה מעיד על מלאכותיות. על שוק שנתון בידי מעצבי תודעה, מהנדסי מימון, ואינטרסנטים שמונעים קריסה כדי להציל את עצמם.אבל כל מנגנון מלאכותי מתפרק בסוף.

ובדיוק כמו ויסות מניות הבנקים בשנות ה-80 – גם הבועה הזו תתפוצץ. השאלה היא לא אם – אלא מתי, ואיך ניערך לזה.

קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה