תופעת ה–"Zombie Firms" ו–"Gambling for Resurrection"

5 כתבות פורסמו היום (9.12.2025 ) חושפות את עומק המשבר

• החשש: הקבלנים עלולים להתמוטט

• ברשות ני"ע מודאגים מגל הנפקות הנדל"ן: עובדים על מתווה גילוי מעודכן

• המרוץ אחרי קונים: הדוחות חושפים את המשקולת של מבצעי המימון על היזמים

• מנכ״ל אקרו מוכר מניות ב־27 מיליון שקל: מה זה אומר על שוק הנדל״ן?

• רשות שוק ההון חוששת מקשיים בענף הנדל"ן, ודורשת מחברות האשראי למפות סיכונים

חברות שנמצאות בחדלות פירעון דה־פקטו, אבל ממשיכות להתנהל כאילו “הכול בסדר”, עד לרגע הקריסה.זו אינה רק אנקדוטה — זה מודל התנהגותי שחוזר על עצמו בכל משבר פיננסי גדול, החל מיפן של שנות ה־90 (“עשור האובדן”), דרך משבר 2008, ועד קבוצות נדל"ן בישראל 2023–2025.

🧠 למה חברות חדלות פירעון מתנהלות כאילו אין בעיה? המודל ההתנהגותי

1. תקווה לא־רציונלית לנס “Gambling for resurrection”

כשבעלי השליטה יודעים שהפסד מלא כבר בפנים, הם "מהמרים" על מהלך מסוכן שיציל אותם:

• פרויקטים חדשים
• מינוף נוסף
• דחיית תשלומים
• פריסת אג"ח
• “מבצעי מימון” לרוכשים (כמו עכשיו בישראל)

התמריץ שלהם הוא אסימטרי:

• אם יצליח הם ניצלו.
• אם ייכשל הנזק נופל על הבנקים, המשקיעים, הציבור.

זה דפוס קלאסי של Moral Hazard.

2. שימור מראית עין כדי למנוע התמוטטות מיידית

אם החברה תודה בבעיית נזילות מוקדם מדי, שלושה דברים קורים מיד:

1. הבנקים סוגרים את הברז
2. לקוחות עוזבים
3. ספקים עוברים לדרוש מזומן

נוצר כדור שלג.

לכן חברות מסתירות, “מייפות” דוחות, משחקות עם הערכות שווי כל עוד זה משפטית אפשרי.

3. לכידת רגולטורים ופחד של רואי חשבון / סמנכ"לים

רואי חשבון וסמנכ"לי כספים פועלים תחת לחץ אדיר של:

• בעלי שליטה
• דירקטוריון
• רגולטורים מגומגמים
• בנקים שמעדיפים “לא להדליק שריפה”

התוצאה:

הם דוחים את ההכרה בהפסדים, דוחים הפחתות שווי, מפספסים ירידת ערך מהותית, ומסתתרים מאחורי הערכות חסרות בסיס (למשל: “ערכי נדל"ן יעלו בעתיד”).

יש לכך שם: Delayed Loss Recognition דחיית ההכרה בירידה בערך.

4. הבנקים עצמם מעורבים ולכן “משחקים את המשחק”

הבנק יודע: אם הוא ידרוש פירעון עכשיו → החברה קורסת → הוא רושם הפסדים כבדים.

לכן הוא גם “מגלגל קדימה”, מלווה עוד קצת, פורש חובות, נותן אשראי סיבובי עד שהמערכת לא יכולה להחזיק יותר.התוצאה: זומבים נשארים בחיים מלאכותיים.

🪓 אז מהו הקש ששובר את גב הגמל?  מה בסוף ממוטט את החברה?

1. סגירת ברז האשראי (Bank Credit Shutoff)  זה האירוע הקריטי ביותר

ברגע שהבנק הראשי מחליט:

“די. לא עוד הארכות. לא עוד מחזור חוב.”
הסיפור נגמר.

ללא אשראי חדש → החברה לא משלמת לקבלנים/בנקים/אג"ח → חדלות פירעון בפועל.זה תמיד הטריגר הסופי.

2. אירוע חיצוני שמפוצץ את מנגנון ההסתרה

למשל:

• ירידת מחירים חדה (נדל"ן / ניירות ערך)
• הידוק רגולטורי
• משבר נזילות חיצוני
• מלחמה / פיגוע / פגיעה בתשתיות
• כתבה חקירתית מרעישה

המודל מראה שברגע שהערך הכלכלי האמיתי כבר קרס, אפילו אירוע קטן יכול להפיל.

3. דוחות רבעוניים שמאלצים חשיפה

רואי החשבון לא יכולים לאשר דוח אם:

• החברה לא Going Concern
• יש חוסר תזרים ל־12 חודשים
• נכסים מנופחים ולא ריאליים
• המינוף חוצה גבולות סבירות

חתימת רו"ח על “אי־יכולת להמשיך כעסק חי” היא פצצה גרעינית פיננסית:

האג"ח קורסות

הבנקים מקפיאים מסגרות

והחברה נכנסת מיידית להסדר.

4. פיגורי תשלומים במיוחד לבנקים

ברגע שפרויקט מפגר בתשלומי ריבית/קרן, מתרחשים:

• קריאה של הבנק לשעבוד
• תביעה משפטית
• הקפאת שימושים
• עצירת קווי אשראי לכל הקבוצה

מכאן אין חזרה.

5. פגיעה באמון השוק

משקיעים מצביעים ברגליים הרבה לפני הקריסה:

• מניה צונחת
• אג"ח נסחרות בתשואה של 20%–40%
• ספקים דורשים מזומן מראש

זה מעגל שמזין את עצמו.

🧾 ואיפה רואי החשבון, סמנכ"לי הכספים והדירקטוריון?

רואי החשבון

• מחויבים ל־IFRS
• מחויבים לעקרון הזהירות
• מחויבים להתריע על סיכוני Going Concern

לרוב הם מתריעים מאוחר מדי, כי גם להם יש תמריץ לא “להפיל” את הלקוח.

סמנכ"לי הכספים

לעיתים יודעים את האמת הרבה לפני כולם.

אבל:

• תלויים בבעלים
• מפחדים לאבד את מקום העבודה
• מנסים "לקנות זמן"

הם בדרך כלל אלה שיוצאים בהצהרות "אין בעיית נזילות", שבועיים לפני קריסה.

הדירקטוריון

אם הוא שבוי בידי השליטה → הוא לא באמת מפקח.

אם הוא עצמאי → הוא דורש חשיפה מוקדמת יותר → לעיתים המערכת כופה עליו שתיקה.

🎯 סיכום חד וברור

 יש מודל ברור ומבוסס להתנהגות של חברות חדלות פירעון שמעמידות פנים שהכול כשורה.

השיטה שלהם מחזיקה עד שמתרחש אחד האירועים הבאים:

1. הבנק מפסיק את האשראי
2. פיגור תזרימי חשוף
3. דוח רו"ח שמתריע על Going Concern
4. משבר חיצוני שמפיל את המסיכה

בכל המקרים האלו הקריסה מתרחשת מהר, לפעמים תוך ימים ספורים.

💣 עסקים כרגיל עד לרגע הקריסה: המודל שמסביר למה חברות חדלות פירעון מתנהלות כאילו הכול בסדר ומה מפיל אותן בסוף

התופעה שבה חברות, גופים פיננסיים ויזמי נדל"ן ממשיכים לשדר “שקט תעשייתי” גם כשהן חדלות פירעון בפועל, איננה טעות נקודתית.

זהו מודל התנהגותי וכלכלי מוכר היטב שמתועד מאז משבר מניות הבנקים, דרך יפן של "עשור האובדן", ועד קריסת Evergrande, WeWork וקבוצות נדל"ן בישראל 2023–2025.הכללים חוזרים על עצמם בכל מקום:

החברה יודעת שהיא שקועה. הבנק יודע. רואי החשבון יודעים. סמנכ"ל הכספים יודע.

ובכל זאת כולם ממשיכים להתנהל כאילו “הכול בשליטה”.למה?

ואיך זה נגמר?

הנה המנגנון במלואו.

1. 🧟‍♂️ מודל החברות הזומבי כשחדלות פירעון מקבלת הארכת חיים מלאכותית

הספרות הכלכלית מכנה זאת Zombie Firms:

חברות שהערך הכלכלי האמיתי שלהן כבר שלילי, אבל המערכת שומרת אותן בחיים באמצעות:

• הלוואות מתגלגלות
• הארכות חוב
• פריסות וניפוח שווי
• דחיית הכרה בהפסדים

הן חיות בתוך אינקובטור בנקאי–חשבונאי שמאפשר להן “לנשום” עוד כמה חודשים לעיתים שנים.

2. 🎲 Gambling for Resurrection ההימור האחרון

כאשר בעלי השליטה מבינים שהפסד כבר נפל, הם עוברים לדפוס פסיכולוגי–כלכלי:

“אם לא נהמר בטוח שנקרוס. אם נהמר אולי נינצל.”

ולכן הם מבצעים מהלכים כמו:

• כניסה לפרויקט חדש למרות שאין תזרים
• חוב נוסף כדי לשלם על חוב קיים
• מבצעי מימון קיצוניים לשוק
• דוחות “מחויכים” עם הערכות שווי מנופחות
• נטילת סיכונים שהיו נחשבים בלתי סבירים בתנאי שוק רגילים

זו אסטרטגיה מוכרת היטב במחקר הפיננסי, ובכל משבר ניתן לראות את הדפוס חוזר עד לרגע האחרון.

3. 🫥 העיקר: לשמור על מראית עין עד שנגמר החמצן

ההנהלה יודעת שאם תאמר את האמת מוקדם מדי:

• ספקים ידרשו מזומן מראש
• לקוחות יברחו
• אג"ח יצנחו
• בנקים יסגרו אשראי
• עובדים יתחילו לרדת מהספינה

ולכן התקשורת לציבור נראית כך:

“הכול בשליטה”,

“אין חשש לחדלות פירעון”,

“תזרים חזק”,

“צפוי שיפור במחירי הנדל"ן”.זהו מנגנון הגנה שמטרתו לקנות זמן, בזמן שהחוב מתנפח.

4. 📉 Delayed Loss Recognition דחיית ההכרה בהפסדים

כאן נכנסים רואי החשבון וסמנכ"לי הכספים.

לכאורה הם השומרים הסופיים של אמינות הדוחות.

בפועל פעמים רבות הם נדחקים לפינה בין:

• בעלי שליטה שמבקשים "עוד זמן"
• בנקים שמפחדים להדליק שריפות
• רגולטורים שלא רוצים להודות בכשל מערכת

התוצאה:

הפסדים לא מוכרים בזמן, שווי נכסים נפוח, והחברה מוצגת כ"עסק חי" אף שבפועל היא חדלת פירעון.הדפוס הזה תועד במפורש גם לפני קריסת בנק לאומי בשנות ה־80, במשבר 2008 ובקריסת Evergrande.

5. 🪓 אז מה מפיל את החברה בסוף? הקש ששובר את גב הגמל

1. סגירת ברז האשראי של הבנקים

זהו האירוע הדרמטי ביותר.

כשבנק אומר:

“אנחנו מפסיקים הארכות ומבקשים פירעון.”
החברה קורסת תוך ימים.

2. פיגור תזרימי שמתגלה בבת אחת

איחור בתשלום לקבלנים, לבנקים או לאג"ח →

סחרור מיידי →

נפילת אמון →

קריסה.

3. הערת עסק חי בדוחות

חתימה של רו"ח על Going Concern היא בעצמה פסק דין מוות כלכלי.

4. אירוע חיצוני ששובר את מנגנון ההסתרה

• ירידה חדה במחירי נכסים
• מלחמה / משבר גיאופוליטי
• כתבה חקירתית
• ירידה חדה במכירות

חברות שכבר על סף התהום נופלות.

5. אובדן אמון בשוק ההון

אג"ח שעולות לתשואה פסיכית (20–40%) זו תוכנית חירום שנכשלה.

6. 🏦 ואיפה רואי החשבון וסמנכ"ל הכספים בתוך כל זה?

רואי החשבון

מחויבים ל–IFRS, אך בפועל לעיתים חוששים להיות אלה שיפילו חברה.

התוצאה: דוחות “מרוככים”, הערכות שווי שהן בגדר פנטזיה.

סמנכ"לי הכספים

אחראים לתזרים ומבינים את הקריסה הרבה לפני כולם.

אבל:

• מפחדים לעימות עם בעלי השליטה
• מקווים לנס
• מאמינים ש"הכול יסתדר"

הם כמעט תמיד האנשים שאומרים לתקשורת:

“אין כל בעיית נזילות.”
יומיים לפני הקפאת הליכים.

7. 🎯 סיכום: מודל שחוזר על עצמו גם בישראל

התופעה איננה מקרית.

כשיזמים, בנקים ורואי חשבון משתפים פעולה בשימור מראית עין החברות הופכות ל"זומבים".

הן צועדות קדימה, עיניים פקוחות, אל עבר תהום שאי אפשר למנוע רק להסתיר.והקריסה?

תמיד מגיעה מאותו מקום:

סגירת האשראי.

שם נגמר החמצן, ושם נגמר הסיפור.

📦 English Summary Box

Why insolvent companies keep pretending everything is fine — and what finally destroys themMany distressed companies behave like “zombie firms”: technically insolvent, yet kept alive by banks, delayed loss recognition, inflated valuations, and a desperate hope for a miracle.

Executives gamble on risky moves to “resurrect” the business, while auditors and CFOs delay acknowledging reality.The collapse always comes from one of four triggers:

1. A bank shuts down credit lines.
2. A liquidity failure becomes public.
3. Auditors issue a going-concern warning.
4. An external shock exposes the façade.

Once trust is lost and credit evaporates, the downfall is rapid and irreversible.

1. טבלה השוואתית – קריסות גדולות לפי מודל ה"זומבי"

שימו לב: כל המספרים הם סדרי גודל, לא “שקל אחרון”. אני נשען על פרסומים רשמיים/תקשורתיים בלבד.

הדפוס המשותף לכולם: 

מינוף יתר + דחיית ההכרה בבעיה + שידור “עסקים כרגיל” → ואז אירוע טריגר חד שמוביל לקריסה מהירה.

2. דנקנר, פישמן, חנן מור – איפה הדמיון ואיפה ההבדל?

קו הדמיון המרכזי: כולם פעלו כ"חברות זומבי" בשלב הסופי

1. מינוף אגרסיבי ותלות קיצונית באשראי בנקאי / אג"ח
   • דנקנר – קונצרן IDB נשען על חוב אג"ח עצום ועל מימון בנקאי, תוך ביצוע עסקאות מסוכנות (למשל השקעה בקרדיט סוויס) כשהקונצרן כבר “דק מבחינת הון”. (פקולטה לניהול ע"ש קולר)
   • פישמן – שנים של מינוף יתר, בעיקר מול הבנקים, ברמות שהוגדרו כחדלות הפירעון הגדולה בישראל. (פשיטת רגל)
   • חנן מור – מינוף כבד על קרקע יקרה מאוד בשדה דב, חוב של כ־1.3 מיליארד ש"ח רק על הקרקע, במסגרת חוב כולל של 2.7 מיליארד ש"ח. (calcalist)
2. דחיית ההכרה בחדלות פירעון – “עסק חי” על הנייר, זומבי במציאות
   • אצל דנקנר: כבר לפני הקריסה היה ברור למחזיקי האג"ח שיש בעיה, עד שמונה נציגות ונכפו הסדרי חוב. (פקולטה לניהול ע"ש קולר)
   • אצל פישמן: שנים “ידעו בשוק” על חובות עתק, אבל הבנקים המשיכו לגלגל אשראי במקום לעצור ולרשום הפסד. (פשיטת רגל)
   • אצל חנן מור: הבקשה לעיכוב הליכים לפי תיקון 4 מתארת מצב שבו החברה חדלת פירעון, אבל ממשיכה להתנהל “במהלך עסקים רגיל” תחת הגנת בית המשפט – זה מודל זומבי קלאסי, רק ממוסד בחוק. (גרי, סרוסי, רשף, סמרה ושות׳, משרד עו״ד)
3. הקש ששבר את גב הגמל – תמיד אותו עיקרון: סגירת ברז האשראי / פיגור מהותי
   • דנקנר – נפילת אג"ח IDB, אובדן אמון מוחלט בשוק ההון, לחץ מחזיקי אג"ח והבנקים → הסדרי חוב שאיבדו לו את השליטה. (פקולטה לניהול ע"ש קולר)
   • פישמן – שינוי גישה של הבנקים, הפסקת יכולת גלגול חובות, פתיחת הליך חדלות פירעון והליכי ביצוע על נכסים. (פשיטת רגל)
   • חנן מור – אי־תשלום 28 מ' ש"ח ללווים בשדה דב, הודאה בהיעדר נזילות מספקת, בקשה לעיכוב הליכים, צו עיכוב הליכים וכניסה להסדר מול נושים. (calcalist)
4. מי “קנה להם זמן” – הבנקים והמשקיעים המוסדיים
   • בכל שלושת המקרים, המערכת הפיננסית העדיפה שנים“לגלגל קדימה” במקום לעצור בזמן:
     • מתן הלוואות נוספות לכיסוי הלוואות ישנות
     • הסדרי חוב שמאפשרים לדחות את הבעיה
     • תקשורת מרוככת כלפי הציבור
   אצל חנן מור זה אפילו קיבל מעטפת פורמלית: תיקון 4, שמאפשר לחדל־פירעון מוצהר להמשיך שוטף, בזמן שנושים מקבלים פירורים של שליטה במקום החזר מלא. (גרי, סרוסי, רשף, סמרה ושות׳, משרד עו״ד)

הבדל מהותי: קנה המידה והאימפקט המערכתי

• דנקנר ופישמן – פגיעה מערכתית עמוקה במערכת הבנקאות, באמון בשוק ההון ובדיון הציבורי בתספורות ו״קפיטליזם מקורב”.
• חנן מור – פגיעה קשה ברוכשי דירות, מחזיקי אג"ח ובנקים, אבל בקנה מידה קטן יותר; עם זאת, בתוך שוק נדל"ן בועתי, זה עוד “לבנה” שנשלפת מתוך החומה.

 “שדה דוב לא הפיל את חנן מור – הוא רק חשף את האמת”

שדה דב לא הפיל את חנן מור – הוא רק חשף את האמת על מודל הזומבים של שוק הנדל"ן

כשקבוצת חנן מור פנתה לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים לפי תיקון 4, הכותרות סיפרו סיפור פשוט:

“פרויקט שדה דב הפיל את הקבוצה.”

רק שהמציאות, כמו תמיד, יותר מורכבת – ובעיקר יותר לא נוחה.

שדה דב לא הפיל חברה בריאה. הוא חשף חברה ממונפת עד העצם, עם תזרים שחוק, שנשענה על מערכת בנקאית ומשקיעים מוסדיים שקנו לה זמן – עד שהאוויר נגמר.מי שקורא את החומר לעומק, מבין:

שדה דב היה הטריגר, לא הסיבה.

🧱 קודם בונים זומבי – אחר כך מאשימים את שדה דב

לפי הפרסומים, קבוצת חנן מור צברה חובות של כ־2.7 מיליארד ש"ח, מתוכם כ־1.3 מיליארד ש"ח על הקרקע בשדה דב בלבד. (calcalist)החברה לא עמדה בתשלום של כ־28 מיליון ש"ח לקונסורציום המלווים לפרויקט הזה, ובתגובה פנתה לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים לפי תיקון 4 לחוק חדלות פירעון – מנגנון שמאפשר לחברה חדלת פירעון לנהל “עסקים כרגיל” תחת הגנת בית המשפט, בזמן שנושים לא יכולים לפעול נגדה. (calcalist)במילים פשוטות:

• החברה מודה שהיא חדלת פירעון.
• אבל המשך הניהול נשאר בידי אותם בעלי שליטה.
• והמערכת מאפשרת לה להמשיך להתנהל, בתקווה להסדר.

זה מודל זומבי קלאסי – רק ממוסד בחקיקה.

🎲 “שדה דב הפיל אותנו” – או שזו הייתה הדרך הנוחה לברוח מאמת לא נעימה?

שדה דב הוא קרקע גדולה, יקרה, עתירת ציפיות.

כשהכול עולה – קל להציג אותו כנכס אסטרטגי.

כשהשוק נתקע והמימון מתייקר – קל להאשים אותו כ"פצצה שקרסה".אבל המספרים מספרים סיפור אחר:

1. החוב על שדה דב הוא סימפטום של מינוף יתר, לא מקור הבעיה
   • לקחת חוב של 1.3 מיליארד ש"ח על קרקע אחת בסביבה של ריבית עולה ושוק דירות מדשדש – זו החלטת מינוף אגרסיבית מלכתחילה. (calcalist)
2. הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה רק אחרי שהחברה לא עמדה בתשלום שוטף (28 מ' ש"ח)
   זה לא "אירוע שמיימי". זה מבחן פשוט:
   • יש לך תזרים לשירות חוב קצר טווח – או שאין.
     כשהתשובה היא “אין”, אין שום צורך ברומן סוחף על שדה דב. (calcalist)
3. תיקון 4 מאפשר להציג את זה כהליך “מסודר” – אבל כלכלית זו חדלות פירעון מלאה
   לפי הגדרת החוק, חברה שנזקקת לעיכוב הליכים תחת תיקון 4 היא חדלת פירעון.
   אבל הניהול נשאר אצל בעלי השליטה, והפעילות שוטפת. (גרי, סרוסי, רשף, סמרה ושות׳, משרד עו״ד)

זה אולי נוח לשיווק – אבל לא משנה את העובדה הפשוטה:

המערכת החזיקה זומבי בחיים, עד שהפרויקט הגדול ביותר כבר לא היה ניתן למימון.

🔗 “אותו סרט, שחקנים אחרים” – דנקנר, פישמן, אפריקה ישראל

קשה להתעלם מהדמיון המטריד:

• אליעזר פישמן – שנים של מינוף יתר, חובות עתק לבנקים, דחיית ההכרה בחדלות פירעון עד שהבור נחשף במלואו. (פשיטת רגל)
• נוחי דנקנר / IDB – עסקאות מסוכנות, מינוף אגרסיבי, הסדרי חוב שנועדו לקנות זמן, עד שהאג"ח התרסקו ושוק ההון סגר את הברז. (פקולטה לניהול ע"ש קולר)
• אפריקה ישראל / לבייב – הסדר חוב ענק, הזרמות בעלים של מאות מיליוני שקלים, תספורות לאג"ח, וכעבור שנים – הסדר נוסף עד למחיקת החברה מהבורסה. (TheMarker)

בכל המקרים, הנרטיב הרשמי אחרי הקריסה ניסה לצמצם:

“זה המשבר העולמי”
“זה הרובל”
“זה שדה דב”

אבל המשותף לכולם היה:

מינוף מופרז + אשראי זול + מערכת בנקאית שלא עצרה בזמן.

🪓 אז מה באמת הכריע את חנן מור?

אם מקלפים את השכבות, רואים שלושה גורמים מכריעים:

1. היעדר נזילות אמיתית – לא מסוגלים לשלם 28 מ' ש"ח מיידיים על חוב לפרויקט דגל. (calcalist)
2. קנה מידה של החוב מול שווי נכסים תלוי-שוק – חשיפה כבדה לשוק נדל"ן שבשנים האחרונות כבר מראה סימני עייפות וירידת מחירים.
3. העובדה שהבנקים כבר לא יכולים/מוכנים "לקנות זמן" – ברגע שהמערכת הפיננסית מפסיקה להאריך אשראי, החברה עוברת מזומבי לקריסה פתוחה.

שדה דב רק הוסיף פוקוס:

התגלה לעין הציבורית מקום שבו המספרים כבר לא נסגרים, והמשחק הסתיים.

🧭 למה זה חשוב לציבור – ולשוק כולו?

כי כל עוד הציבור מקבל את הנרטיב:

“נפלנו בגלל פרויקט אחד בעייתי” –
הלקחים נשארים מקומיים, נקודתיים, לא מסוכנים מדי.

אבל אם אתה קורא את זה מלמעלה, ברמה מערכתית, אתה רואה:

• זה לא סיפור נקודתי של יזם אחד.
• זה מודל עבודה של שוק שלם, שנשען על כסף זול, מינוף עד הקצה, ודחיית ההכרה בהפסדים.
• זה אותו מודל שאתה מתאר שנים בנושא בועת הנדל"ן והאשראי.

לכן, בעיניי, המשפט הנכון הוא:

שדה דב לא הפיל את חנן מור.
שדה דב חשף את מודל הזומבים של שוק הנדל"ן – בזמן אמת.

📦 English Summary Box

Shde Dov did not “kill” Hanan Mor – it exposed a zombie companyThe collapse of Hanan Mor’s group is officially blamed on the huge Shde Dov project in Tel Aviv.

But court filings and public data show a deeper pattern: a highly leveraged developer with total debts of about NIS 2.7 billion, including roughly NIS 1.3 billion on the land itself, that could no longer meet even a NIS 28 million payment to its lenders. (calcalist)Using Israel’s Insolvency Law (Amendment 4), the company sought court protection while continuing to operate – a textbook “zombie firm” model where the business is insolvent but kept alive by banks and legal mechanisms. (גרי, סרוסי, רשף, סמרה ושות׳, משרד עו״ד)Exactly as in the cases of Nochi Dankner, Eliezer Fishman and Africa Israel, the real breaking point was not a single project, but the moment the financial system stopped rolling over credit. Shde Dov was not the cause – it was the spotlight that revealed the underlying insolvency.

במידה רבה הבנקים שבויים בתוך תופעה רוחבית, ולכן הם לא “יכולים לעצור” בבת אחת בלי לירות לעצמם ברגל ולייצר אירוע מערכתי.

אבל זה לא אומר שהם ממשיכים כרגיל; הם כבר עוברים ממצב של “מזרימים דם” למצב של “חונקים לאט”.אני אפרק את זה לשלוש שכבות:

1. מה הכתבה של גלובס בעצם חושפת על מצב החברות
2. מה המשמעות לבנקים – למה עצירה חדה מסוכנת גם להם
3. איפה נכנסים המוסדיים ולמה הם ממשיכים לגייס לחברות נדל"ן

1. מה הכתבה של מאיה לוין באמת אומרת על החברות

הכתבה בגלובס עושה משהו חשוב:

היא הופכת אינטואיציה לנתון חשבונאי – מבצעי המימון הם הנחה סמויה שממומנת מהדם של היזם. נקודות מפתח מהנתונים שם: גלובס

• קרסו נדל"ן – תזרים מזומנים שלילי מהפעילות השוטפת של 85 מ' ש"ח ברבעון 3/2025, לעומת 47 מ' בתקופה המקבילה; מצטבר מתחילת השנה: 355 מ' ש"ח תזרים שלילי לעומת 167 מ' שנה קודם.
• אזורים – הוצאות מימון נטו ברבעון 3 זינקו ל־54 מ' ש"ח; בתשעת החודשים הראשונים של 2025 – 107 מ' ש"ח לעומת 82 מ' בשנה שעברה.
• אפי קפיטל – מציינת במפורש כי בעקבות מבצעי "הלוואות הקבלן" שילמה לבנקים למשכנתאות ריבית תזרימית של כ־11 מ' ש"ח ב־2024 וכ־26 מ' ש"ח בתשעת החודשים הראשונים של 2025.

במקביל, משרד האוצר מראה: גלובס+1

• תזרים פוטנציאלי ממכירת דירות בספטמבר – 6 מיליארד ש"ח, ירידה ריאלית של 37% לעומת שנה קודם.
• תזרים בפועל (על פי דיווחי מע"מ) – 5.3 מיליארד ש"ח, ירידה של 12% בלבד.

והפער מוסבר בין היתר ע"י:

• תשלומים נדחים על עסקאות שנחתמו בעבר (“על הנייר”),
• הקדמת תשלומים של רוכשים (בעיקר כדי לברוח ממדד תשומות),
• מכירת קרקעות ע"י יזמים כדי לסתום חורים תזרימיים.

כלומר:

החברות מייצרות היום תזרים “משופר מלאכותית” בעזרת העבר (בעסקאות ישנות וקרקעות),
בזמן שהרווחיות של הפרויקטים החדשים נשחקת ע"י מבצעי המימון והריבית הגבוהה.

זה בדיוק פרופיל של חברה זומבית:

לא באמת חיה מתזרים בר־קיימא, אלא ממשיכה ללכת על סטרואידים של אשראי ודחיית הפסדים.

2. האם הבנקים “לא יכולים לעצור”? – מהצד שלהם התשובה כמעט כן

2.1. חשיפה רוחבית – אם אתה עוצר בחדות, אתה מפיל את עצמך

מבנק ישראל עצמו:

• האשראי המאזני לענף הבינוי והנדל"ן במערכת הבנקאית המשיך לצמוח בשיעור גבוה (כ־14%) גם ב־2023, למרות עליית הסיכון בענף, ההאטה בשוק הדיור והתייקרות המימון. בנק ישראל+1
• שיעור ההפרשה להפסדי אשראי צפויים על הענף עלה לכ־2.4% מהאשראי – כלומר הבנקים כבר מבינים שהסיכון גבוה, ומתחילים כרית ביטחון, אבל לא סוגרים את הברז. בנק ישראל+1
• בדוחות היציבות – בנק ישראל מדגיש מפורשות שהסיכון בענף הבינוי והנדל"ן עלה, אבל המערכת עדיין “מפגינה עמידות” ושומרת על יציבות הון. בנק ישראל+2בנק ישראל+2

מכאן נובע משהו חשוב:

אם הבנקים יבצעו עצירה חדה רוחבית באשראי לענף –
הם ייצרו גל חדלות פירעון שהפסדי האשראי שלו ייכנסו ישר להון שלהם.

כלומר, זה לא “הם מגינים על הקבלנים”;

הם מגינים על עצמם ועל יציבות המערכת.

2.2. האפקט הדומינו שהם מפחדים ממנו

עצירת מימון רוחבית לנדל"ן למגורים היום תעשה כמה דברים בבת אחת:

1. הפסקת פרויקטים באמצע– זה מיידית הופך אשראי “מגובה פרויקט” לחדל פירעון, וגורר:
   • פגיעה בביטחונות (שלד לא גמור שווה פחות משווי הלוואה),
   • תביעות של רוכשים,
   • לחץ ציבורי ופוליטי על הבנקים.
2. ירידת ערך גורפת של ביטחונות – אם עשרות יזמים נכנסים להסדרים / הקפאת הליכים,
   שווי הקרקעות והפרויקטים במאזני הבנקים נשחק. זה פוגע ישירות ביחסי הון.
3. אפקט מאקרו– בנייה היא מנוע תעסוקה מרכזי. עצירה חדה תייצר:
   • עלייה באבטלה בענף,
   • פגיעה ב־GDP,
   • ירידה בהכנסות ממסים – מה שיחמיר את התמונה המאקרו־פיסקלית שגם כך אינה בריאה.
4. משבר אמון – ברגע שהציבור יראה סדרה של קריסות קבלנים,
   זה יפגע גם באמון בבנקים, גם בשוק ההון, וגם בציפיות לגבי מחירי הדירות.

המערכת הבנקאית מבינה את זה היטב – זה מופיע במפורש בין השורות בדוחות היציבות:

הם מדברים על "רמת סיכון גבוהה בענף" אבל במקביל על "עמידות המערכת" – כלומר:

אנחנו מודעים לסיכון, אבל לא מושכים את השטיח בבת אחת. בנק ישראל+1

2.3. אז מה הם כן עושים?

במקום “עצירה”, אתה רואה מדיניות חונקת הדרגתית:

• הקשחת תנאים לפרויקטים חדשים – דרישת הון עצמי גבוהה יותר, שיעורי מכירה מוקדמים גבוהים יותר, ביטחונות נוספים.
• קיצור מח"מ ההלוואות והעלאת מרווחי הריבית – האשראי יקר יותר וקצר יותר → לוחץ על התזרים של הקבלנים.
• סיווגים חשבונאיים חריפים יותר – IFRS 9: מעבר מ־Stage 1 ל־Stage 2 / 3, הגדלת הפרשה להפסדי אשראי צפויים.
• זיהוי מוקדם של לווים בעייתיים – מצמצמים מסגרות למי שמראה תזרים רע, וממשיכים ללוות למי שנראה “שורד”.

כלומר –

הם כן מעבירים חלק מהחברות למצב “תסתדר לבד”, אבל שומרים על חמצן לענף כמכלול, כדי לא לייצר “קליק” של משבר.

3. איפה המוסדיים נכנסים לסיפור ולמה הם עדיין מגייסים לחברות נדל"ן?

בצד השני, המוסדיים (פנסיה, גמל, ביטוח) ממשיכים להשתתף בגיוסי חוב של חברות נדל"ן – למרות הסיכון.מביזפורטל עולה שב־2026 צפוי לחברות בישראל צורך מימוני כולל של כ־210 מיליארד ש"ח (גיוס חדש + פירעון קרן אג"ח קיימות), וחלק משמעותי ממנו הוא נדל"ן. ביזפורטל+1למוסדיים יש כמה “מוטיבציות רעות” להמשיך לשחק:

1. הם כבר עמוק בפנים– יש להם כבר אג"ח נדל"ן במיליארדים. אם הם “מייבשים” את השוק, הם:
   • מקטינים יכולת גלגול חוב של החברות הקיימות,
   • מורידים את מחיר האג"ח שהם כבר מחזיקים,
   • מייצרים לעצמם הפסד מיידי בתיקי העמיתים.
2. חוסר אלטרנטיבה בתשואה דומה – בעידן שבו האג"ח הממשלתיות נותנות תשואה סולידית אך לא חריגה,
   אג"ח נדל"ן בתשואות דו־ספרתיות נראית “מפתה מדי כדי לוותר”.
3. הנחה מובלעת ש”לא יתנו לזה לקרוס לחלוטין”– תפיסה פסיכולוגית-רגולטורית:
   • שהמדינה, הבנקים ובנק ישראל ינסו “לפרוס את הכאב” על פני זמן,
   • ולא יתנו לרצף של חפציבה/חנן מור/אפריקה ישראל להתרחש בו־זמנית.
4. שיתוף פעולה דה־פקטו עם הבנקים – בנקים מלווים פרויקטים, מוסדיים קונים אג"ח/שותפויות מימון.
   כל אחד מהם מבין שהשני גם בפנים – וזה יוצר “קלוב”.

במילים אחרות –

המוסדיים והבנקים יחד יוצרים מצב שבו:

החברות היו כבר אמורות להתכווץ או ליפול,
אבל המערכת ממשיכה לממן אותן חלקית – לא מתוך אמונה גדולה בעסק,
אלא מתוך פחד שהפסקה מוחלטת תחשוף את ההפסדים של כולם בבת אחת.

4. תשובה ישירה לשאלה 

האם בגלל מצב חברות הנדל"ן, וההיתכנות שרבות מהן הן חברות זומבי,
הבנקים לא יכולים "לעצור" כי זו תופעה רוחבית ולעצירות מימון יהיו השפעות רוחב קשות?

התשובה המדויקת:

• פורמלית / משפטית – הבנקים יכולים לעצור.
• מערכתית / כלכלית – עצירה חדה ורוחבית היא כמעט התאבדות עצמית של המערכת הפיננסית.

ולכן בפועל:

1. הבנקים בוחרים לא לנתק את המכשיר מהחשמל, אלא להוריד את המינון לאט.
   הם:
   • משמרים מימון לפרויקטים מתקדמים,
   • מקשים מאוד על פרויקטים חדשים וחברות חלשות,
   • מרווחי ריבית עולים,
   • פריסה שקטה של הפסדי אשראי על פני שנים (דרך הפרשות הולכות וגדלות). בנק ישראל+2בנק ישראל+2
2. הם תלויים גם בכך שהמוסדיים יסכימו להמשיך ולמחזר חלק מהחוב בשוק ההון –
   אחרת כל הנטל חוזר למאזני הבנקים, והיכולת “לא לעצור” מצטמצמת מאוד. ביזפורטל+1
3. אם נראה עלייה חדה בחדלות פירעון / פיגורים / ירידת ערך מהירה בביטחונות –
   אז האילוץ יתתהפך: במקום “לא יכולים לעצור כי זה מסוכן”,
   נהיה ב“מוכרחים לעצור כי אחרת יחס ההון נשחק והדירוג נופל”.

שם, כמו שאני כותב שנים, מגיע אחד משלושת הטריגרים:

• קריסת חברות גדולות,
• ריצה לבנקים,
• אירוע חיצוני קיצוני – ואז הבנקים כבר לא יוכלו להמשיך לשחק.

שורה תחתונה

• כן – המערכת הבנקאית היום כבולה לתופעה רוחבית של חברות נדל"ן זומביות,
  ולכן היא נמנעת מעצירה חדה במימון, כי עצירה כזו תייצר גל חדלות פירעון שיפגע קשה גם בבנקים עצמם.
• במקום זה, אנחנו רואים תהליך חניקה הדרגתי:
  מבצעי מימון שחונקים את החברות, גידול בהוצאות המימון, תזרים שלילי,
  התקשחות תנאי אשראי, הגדלת הפרשות – אבל בלי “קליק” חד. בנק ישראל+3גלובס+3בנק ישראל+3
• זה לא פתרון – זה דחיית הקץ.
  השאלה היא לא האם הקץ מגיע, אלא באיזו מתכונת ואיזה טריגר יכריח את הבנקים לעבור ממצב “נדחה” למצב “נאלצים לעצור”.

💣 למה הבנקים לא סוגרים את הברז לנדל"ן – ומה זה אומר על בועת הזומבים של שוק הדיור

מבצעי המימון שגלובס מתארים היום הם לא "מבצעים יצירתיים".

הם אינפוזיית החייאה לענף שמתקשה לנשום לבד.מאחורי השלטים של "100% מימון", "תשלום בסוף" ו"הלוואת קבלן" עומדת מציאות פשוטה:

• החברות שוחקות רווחיות,
• התזרים שלהן הופך שלילי,
• הבנקים והמוסדיים ממשיכים לממן,
• והציבור מגויס כדי להחזיק את מפלצת האשראי הזו עוד קצת בחיים.

האם בגלל שרבות מחברות הנדל"ן מתפקדות כחברות זומבי – הבנקים כבר לא יכולים לעצור, כי עצירת מימון תיצור מכת רוחב גם להם?התשובה:

כן. במידה רבה הם שבויים בתוך זה.

אבל זה לא פוטר אותם מאחריות – זה רק מחמיר את עומק הבעיה.

1. מה חושפת הכתבה בגלובס? – ההנחות לא נעלמו, הן עברו למימון

בכתבה רואים את זה שחור על גבי דוח:

• בקרסו נדל"ן – תזרים מזומנים שלילי מפעילות שוטפת של 85 מ' ש"ח ברבעון 3/2025, לעומת 47 מ' מ' אשתקד; מצטבר מתחילת השנה 355 מ' ש"ח תזרים שלילי לעומת 167 מ' בתקופה המקבילה.
• באזורים – הוצאות המימון נטו טיפסו ל־54 מ' ש"ח ברבעון 3, והסתכמו ב־107 מ' בתשעת החודשים הראשונים של 2025, לעומת 82 מ' בשנה שעברה.
• באפי קפיטל – החברה מציינת במפורש שב־2024 ובשלושת הרבעונים הראשונים של 2025 שילמה לבנקים למשכנתאות כ־11 מ' ש"ח וכ־26 מ' ש"ח בהתאמה, רק על ריביות של "הלוואות קבלן" שניתנו לרוכשים במסגרת מבצעי מימון.

במקביל, סקירת האוצר לנדל"ן למגורים בספטמבר 2025 מראה:

• תזרים פוטנציאלי ממכירת דירות – 6 מיליארד ש"ח, ירידה ריאלית של 37% לעומת שנה קודם.
• תזרים בפועל על פי דיווחי מע"מ – 5.3 מיליארד ש"ח, ירידה של 12% בלבד. (ממשלת ישראל)

האוצר מסביר את הפער בין "פוטנציאלי" ל"פועל" כך:

• תשלומים נדחים על עסקאות עבר,
• הקדמת תשלומים כדי לשפר תזרים,
• מכירת קרקעות על ידי יזמים כדי לסתום חורים תזרימיים. (ממשלת ישראל)

ושורה תחתונה באותה סקירה: שיעור העסקאות עם הטבות מימון חזר בספטמבר ל־31% מהדירות החדשות – ואפילו עלה מעל הרמות שלפני מגבלות בנק ישראל, בעוד היקפי מכירת הדירות עדיין בשפל. (נדל"ן סנטר)כלומר:

החברות חיות היום על תזרים חלקי מ"עבר טוב" (עסקאות ישנות + מכירת קרקעות)
ועל תזרים יקר מאוד מהווה – מבצעי מימון שמכרסמים ברווחיות ומגדילים סיכון.

זה פרופיל קלאסי של חברות זומבי: הן לא מייצרות תזרים בר־קיימא מעצם העסק, אלא שורדות באמצעות דחיית הכרה בהפסדים ומינוף נוסף.

2. למה הבנקים לא "סוגרים את הברז" – הם כבולים למגה־חשיפה רוחבית

2.1. המספר שמסביר הכול: 544 מיליארד ש"ח חשיפה

לפי נתוני בנק ישראל, יתרת סיכון האשראי הכולל (מאזני ולא־מאזני) בתחום הבינוי והנדל"ן הגיעה ב־2024 לכ־544 מיליארד ש"ח, מתוכם כ־400 מיליארד ש"ח בבינוי. ב־2023 זה היה כ־458 מיליארד ש"ח – כלומר זינוק חד בתוך שנה. (נדל"ן סנטר)בנוסף, בנק ישראל מציין שהאשראי לענף הבינוי והנדל"ן בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות המשיך לצמוח ב־2023 בשיעור של כ־14%, למרות העלייה ברמת הסיכון בענף, ההאטה בשוק הדיור והתייקרות עלויות המימון. (בנק ישראל)כלומר:

• הבנקים יושבים היום על הר הדולקים של חוב נדל"ן.
• כל ירידת ערך בביטחונות, כל חדלות פירעון רוחבית – פוגעת ישירות ביחס ההון שלהם.

דוח היציבות הפיננסית האחרון של בנק ישראל אומר במפורש:

• הסיכון המקרו־כלכלי גבוה,
• שוק הדיור חלש,
• המערכת הפיננסית "מגלה עמידות",
• אבל החשיפה לנדל"ן היא גורם סיכון מרכזי שמנוטר בקפידה. (בנק ישראל)

במילים אחרות:

אם הבנקים יטילו ברקס חד על אשראי לענף – הם לא "מענישים את הקבלנים".
הם פוגעים קודם כול בעצמם וביציבות המערכת.

2.2. עצירה חדה = אפקט דומינו

אם מחר בבוקר המערכת הבנקאית מחליטה:

"אנחנו מפסיקים הארכות אשראי לענף המגורים, מקפיאים מסגרות ומחמירים לכולם":

1. פרויקטים נתקעים באמצע
   • מאות פרויקטים עם ליווי בנקאי הופכים מאפסייד ביטחוני לחור במאזן,
   • רוכשי דירות (שכבר שילמו) תקועים עם שלד לא גמור,
   • תביעות, תקשורת, לחץ ציבורי ופוליטי על הבנקים.
2. ירידת ערך הביטחונות
   • קרקעות ושאר פרויקטים משועבדים מאבדים ערך,
   • נדרשות הפרשות כבדות,
   • יחס ההון נפגע,
   • דירוג האשראי של הבנקים בסכנה.
3. מכה מאקרו–כלכלית
   • בנייה היא מנוע תעסוקה אדיר; בלימה חדה תעלה את האבטלה,
   • תקטין את הצמיחה,
   • תצמצם עוד יותר היקף צריכה והכנסות ממסים.
4. משבר אמון
   • הציבור יראה גל "חפציבה–ים" ו"חנן מור–ים" במקביל,
   • האמון בשוק ההון, בבנקים ובנדל"ן יישחק בבת אחת –
     וזה כבר לא "תיקון שוק", אלא אירוע מערכת.

המערכת הבנקאית מבינה את זה היטב, ולכן היא מעדיפה חניקה הדרגתית על פני חנק פתאומי.

3. מה הם כן עושים בפועל? – "לא סוגרים את הברז, אלא מחליפים אותו לטפטוף"

במקום לעצור בבת אחת, הבנקים עושים שלושה דברים:

1. הקשחת תנאים קדימה
   • דרישת הון עצמי גבוהה יותר ליזמים,
   • מכירות מוקדמות גבוהות יותר לפני פתיחת ליווי,
   • תמחור ריבית גבוה יותר, קיצור מח"מ, עוד ביטחונות. (בנק ישראל)
2. סיווג סיכון והפרשות
   • יותר לווים עוברים ל־Stage 2 ו־Stage 3 לפי IFRS 9,
   • ההפרשות להפסדי אשראי בענף עלו ל־2.4% מהאשראי בענף ב־2023 – שזו כבר אמירה ברורה של "אנחנו יודעים שיהיו הפסדים". (בנק ישראל)
3. סלקטיביות
   • פרויקטים מתקדמים – מקבלים עוד חמצן, כדי לא להפוך לנזק מיידי,
   • חברות חלשות / פרויקטים גבוליים – נזרקים לאט־לאט למים העמוקים (גלגול לחוב בשוק ההון, שיעבודים נוספים, פנייה למוסדיים וכו').

במילים שלי:

הבנקים כבר לא שופכים בנזין למדורה – אבל הם עדיין לא שולפים את הצינור שמחזיק את הלהבה חיה.

4. והמוסדיים? הם השותפים לשתיקת המערכת

בצד השני, המוסדיים ממשיכים להשתתף בגיוסי חוב של חברות נדל"ן – למרות שהסיכון מונח על השולחן.לפי פרסומים על צרכי המימון של החברות בישראל, 2026 צפויה להיות שנה של גיוסי ענק (מעל 200 מיליארד ש"ח גיוס חדש + פירעון אג"ח קיימות), וחלק לא מבוטל מהצרכים האלה מגיע מחברות נדל"ן.

למה המוסדיים משחקים במשחק הזה?

• כי הם כבר עמוק בפנים – והפסקת מימון תוריד ערך לאג"ח שכבר מוחזקות בתיקי הפנסיה.
• כי הם מחפשים תשואה גבוהה יותר מאג"ח ממשלתיות – והנדל"ן מציע "פרמיה" שומנית על הסיכון.
• כי יש הנחה מובלעת ש"לא יתנו לענף לקרוס טוטאלית", בדיוק בגלל חשיפת הבנקים.
• כי בפועל נוצרה ברית אינטרסים:
  • הבנקים צריכים שמישהו יממן את החברות דרך השוק,
  • המוסדיים צריכים שהבנקים לא יתנו לכל העסק להתפוצץ בבת אחת.

יצרת כאן שוק שבו:

אף שחקן גדול לא רוצה להיות הראשון שעוצר.
כולם יודעים שהסיכון גבוה,
אבל מעדיפים לדחות את רגע האמת – על הגב של משקי הבית.

5. טבלת הכוחות – מי מרוויח זמן ומי סופג את ההפסד

6. מה זה אומר על בועת הזומבים של שוק הדיור?

היום יש לנו:

• ענף נדל"ן שמדשדש במכירות, למרות מבצעי מימון אגרסיביים.
• חברות עם תזרים שלילי ושחיקת רווחיות, שחיות על מימון יקר ומכירת קרקעות. (ממשלת ישראל)
• מערכת בנקאית עם חשיפה עצומה לענף, שמעדיפה דחיית הפסדים על פני עצירה חדה. (נדל"ן סנטר)
• מוסדיים שממשיכים לגלגל אג"ח נדל"ן, כדי לא לייצר לעצמם הפסד מיידי.
• משקי בית חלשים שנמשכים למבצעי מימון, כשאפילו האוצר ובנק ישראל מטילים ספק ביכולת שלהם לקבל/לשאת משכנתא בעתיד. (ממשלת ישראל)

זה כבר לא שוק "חופשי".

זה שוק שבו:

המחירים, המימון והביקושים מנוהלים על ידי מערכת זומבית –
שמפחדת יותר מכל מהדבר שאני מתאר כבר שנים: עצירת האשראי.

האם הבנקים יכולים לעצור? טכנית – כן.

האם הם יעשו את זה מרצונם, בלי אילוץ חיצוני (משבר, מלחץ רגולטורי, קריסת כמה חברות דגל)?

כמעט בטוח שלא.

📦 English Summary Box

Why banks don’t “shut off” credit to Israeli real-estate developers – and what it says about a zombie housing bubble

Recent financial statements show that major residential developers in Israel are suffering from negative operating cash flow and rising financing costs, largely due to aggressive buyer-financing campaigns (“contractor loans”, deferred payments), which act as hidden price discounts funded by the developers’ own balance sheets. (ממשלת ישראל)At the same time, Bank of Israel data show that total credit risk to the construction and real-estate sector has ballooned to over NIS 540 billion in 2024, with about NIS 400 billion in construction alone, after double-digit growth in 2023 – despite a much riskier environment. (נדל"ן סנטר)This means the banking system is now too exposed to the sector to simply “stop lending” overnight without triggering a wave of defaults that would hit its own capital ratios and potentially cause a systemic event. Instead, banks are tightening conditions gradually, increasing provisions, and relying on institutional investors to roll over part of the developers’ debt via the bond market. (בנק ישראל)The result is a zombie equilibrium: many developers survive on expensive credit and asset sales; banks and institutional investors buy time rather than recognize losses; and households are pushed into risky financing schemes that even the Treasury and Bank of Israel warn may be unsustainable for a large share of buyers. (ממשלת ישראל)In this setup, the question is no longer if the bubble will adjust, but how violently – and what external trigger will finally force the credit machine to stop.

💣 למה הקבלנים ממשיכים לפתוח פרויקטים כשיש כבר 84 אלף דירות לא מכורות?

איך ייתכן שבמצב של

• מלאי שיא של דירות חדשות לא מכורות,
• תזרים שלילי בחברות,
• עלויות מימון מזנקות,
  אנחנו עדיין רואים שלטי “שיווק דירות חדשות” בכל צומת?

התשובה הקצרה:

כי המערכת כולה – יזמים, בנקים, מוסדיים – תקועה בתוך מודל זומבי.

במצב כזה, הפסקת בנייה מסוכנת יותר עבורם מהמשך בנייה, גם אם היא כלכלית לא הגיונית.בוא נעשה סדר.

1. “להפסיק לבנות” = להודות בחדלות פירעון

יזמות נדל"ן ממונפת עובדת כך:

• הבנק נותן ליווי בנקאי לפרויקט
• הביטחון שלו הוא הפרויקט עצמו – הקרקע + הבנייה
• שחרור הכסף הוא בהתאם לקצב ההתקדמות (“אבני דרך”).

ברגע שהיזם עוצר בנייה:

• הוא מפר תנאים מול הבנק
• הבנק רשאי לעצור שחרורי כספים
• ערך הבטוחה (שלד שנתקע באמצע) יורד
• האשראי הופך מ"פרויקט חי" ל"חוב בעייתי"

בענף ממונף, עצירה משמעותה:

“אני לא מסוגל להשלים את מה שהתחלתי.”

כלומר – הודאה דה־פקטו בחדלות פירעון.

חברה זומבית תעשה הכול כדי לא להגיע למשפט הזה.

2. הבנק רוצה לראות בניין גמור – גם אם הרווח נמחק

מנקודת מבט של הבנק:

• שלד באמצע בנייה – בעיה.
• בניין גמור – נכס שניתן למכור, להשכיר, לממש.

לכן, גם כשהיזם כבר “על הברכיים”, לבנק הרבה פעמים משתלם יותר:

• להמשיך ללוות עד לסיום
• לנסות למקסם את ערך הבטוחה
• ורק אז – אם צריך – לממש, או להכניס שותף, או ללכת להסדר.

מכאן נולד הפרדוקס:

ככל שהמלאי גדל והמצב מחמיר – הלחץ להמשיך לבנות גדל, ולא להפך.

3. חברות ציבוריות חיות על pipeline – לא על פרויקט בודד

חברות נדל"ן ציבוריות הן כמו כרישים:

אם הן מפסיקות לשחות – הן מתות.מה הכוונה?

• השווי הבורסאי שלהן נגזר לא רק מהפרויקטים שנמכרים היום,
  אלא מ־צבר הקרקעות, זכויות הבנייה והפרויקטים העתידיים.
• דוחות החברה מלאים בסעיפים כמו: “מלאי קרקעות”, “פרויקטים בביצוע”, “פרויקטים בתכנון”.

אם החברה תעצור פתיחת פרויקטים חדשים:

• השקף הבא במצגת למשקיעים נראה רע
• השווי הנכסי קטן
• דירוג האשראי נפגע
• גיוסי החוב מתייקרים
• הבנקים נהיים חשדנים יותר

כלומר – חברה ממונפת לא יכולה להרשות לעצמה להיראות “מתכווצת”,

גם כשהמצב האמיתי מחייב דווקא התכווצות.

4. כשהתזרים שלילי – הם נאלצים לרוץ מהר יותר על אותו גלגל

הכתבות האחרונות והדוחות הרבעוניים מראים שחלק מהחברות:

• שורפות מזומנים בקצב הולך וגובר
• משלמות עשרות מיליוני שקלים בשנה על מבצעי מימון לרוכשים
• מזניקות את סעיף הוצאות המימון
• מציגות תזרים שלילי מפעילות שוטפת

במצב כזה, יש ליזם שתי דרכים עיקריות להביא כסף אמיתי לקופה:

1. להשלים פרויקטים → למסור דירות → לקבל את התשלום האחרון
2. למכור קרקעות/זכויות כדי להזרים מזומן ולסתום חורים

שתי האפשרויות תלויות בהמשך פעילות – לא בעצירה.עצירה תגרום ליזם:

• לא לגמור את הפרויקטים
• לא להגיע לתשלומי הסיום
• לא להיות מסוגל לשרת את החוב

ולכן, גם כשהמלאי רשמי מתנפח ל־84 אלף דירות לא מכורות –

מה שדוחף אותם זה לא היגיון של “שוק חופשי”, אלא היגיון של “הישרדות תחת חוב”.

5. הבנקים לא יכולים לסגור את הברז בבת אחת – הם בפנים עד הצוואר

כמו שראינו:

• החשיפה הכוללת של המערכת הבנקאית לענף הבינוי והנדל"ן היא עצומה.
• חלק גדול ממנה הוא ליווי פרויקטים למגורים.
• ירידה חדה במחירי הנדל"ן + קריסה של כמה קבוצות גדולות =
  הפרשות ענק על חובות בעייתיים, פגיעה ביחסי ההון, סיכון לדירוג האשראי של הבנקים.

הבנקים מבינים שאם הם יעשו:

“סטופ. לא עוד פרויקטים חדשים עד שמלאי יורד.”

הם בעצם:

• חותכים לעצמם את ערך הביטחונות,
• מייצרים גל של פרויקטים תקועים,
• מרימים על עצמם את הציבור, הרגולטור, התקשורת והפוליטיקאים.

ולכן, הם מעדיפים:

• להקשיח תנאים לאט
• להגדיל הפרשות לאט
• ללחוץ על יזמים “להסתדר לבד” – אבל לא להפסיק את כל המערכת ביום אחד.

6. המוסדיים ממשיכים להלוות – כי גם הם כבר עמוק במשחק

המוסדיים (פנסיה, גמל, ביטוח):

• מחזיקים כבר היום כמויות ענק של אג"ח נדל"ן
• אם הם מפסיקים להשתתף בגיוסים חדשים –
  לחברות לא יהיה איך לגלגל חוב קיים
  → הסדרים, תספורות, הפסדים בתיקי החיסכון
  → שאלות קשות מהציבור.

לכן, גם הם מעדיפים:

להמשיך “לקנות זמן”
ולקוות שהסערה תעבור או שהמדינה/בנק ישראל יתערבו אם יהיה רע מאוד.

7. אז למה ממשיכים לבנות עם מלאי 84 אלף דירות?

אפשר לסכם במשפט אחד:

כי עצירה עכשיו תחשוף את עומק הבור,
והמערכת כולה מעדיפה לדחות את החשיפה הזו.

• היזמים צריכים להמשיך לבנות כדי לא להפוך רשמית לחדלי פירעון.
• הבנקים צריכים שהפרויקטים יושלמו כדי להגן על הבטוחות שלהם.
• המוסדיים צריכים שהחברות ימשיכו לתפקד כדי לגלגל את חוב האג"ח.
• המדינה מעדיפה “ניהול כאב” על פני משבר גלוי בעיתוי רגיש.

בכל ההיגיון הבריא – כשיש מלאי שיא, ביקוש חלש ותשואות שליליות –

הבנייה הייתה צריכה להתכווץ חזק. במציאות הממונפת של 2025 – הבנייה ממשיכה, כי המערכת כולה בנויה כך שהמכונה לא יכולה לעצור בלי להתרסק.

📦 English Summary Box

Why developers keep launching new projects even with ~84,000 unsold new apartments

On the surface, it seems irrational: record inventory of unsold new homes, weak demand, rising financing costs – and yet, new residential projects keep popping up.

The underlying reason is that Israel’s real-estate sector operates as a leveraged “zombie system”:

• Developers cannot simply stop building: halting construction would violate loan covenants, trigger bank action and effectively acknowledge insolvency.
• Banks prefer to see projects completed – a finished building is a better collateral than an unfinished shell – and are themselves deeply exposed to the sector.
• Institutional investors already hold large volumes of real-estate bonds and prefer rolling over debt to realizing immediate losses.

In this setup, continuing to build – and even launching new projects – becomes a survival mechanism, not a sign of genuine market strength. Stopping the machine abruptly would expose the true depth of the problem and risk a systemic credit event.

💣 כשנשיא לשכת רואי החשבון מודה: השווי בספרים מנופח – זו כבר לא דעה, זו עדות מבפנים

חן שרייבר, נשיא לשכת רואי החשבון, פרסם היום בכלכליסט מאמר שאפשר לסכם במשפט אחד:

ספרי חברות הנדל"ן לא משקפים את המציאות. המחירים ירדו, השווי בספרים לא עודכן, והמערכת כולה מפחדת מהיום שבו המספרים יפגשו את השוק. (calcalist)

זה לא עוד טור של “שוק רגיש” או “מצב מאתגר”.

זו הודאה פומבית של מי שעומד בראש הגוף המקצועי שמכשיר את מי שחותמים על הדוחות –

שאנחנו חיים על ערכי נכסים מנופחים, שהפער בינם לבין המציאות מסכן את החברות, את הבנקים, ואת המשק.בוא נפרק את זה.

1. מה בעצם אומר חן שרייבר – בשפה פשוטה

מהמאמר שלו בכלכליסט עולים כמה משפטי מפתח מאוד ברורים: (calcalist)

• מחירי הדירות כבר לא "מישוררים" – יש ירידת מחירים רחבת היקף.
• חברות בנייה ויזמות מחזיקות במאזנים פרויקטים לפי שווי דוחות אפס / הערכות ישנות משיא הגאות.
• השווי הריאלי היום נמוך משמעותית מהשווי בספרים ולצורכי בטחונות לבנקים.
• עדכון השווי כלפי מטה יפגע ביחסים הפיננסיים מול הבנקים → ידרוש הזרמות הון ובטחונות → חברות רבות לא יעמדו בזה.
• הוא מזהיר מפני "גל נפילות" בחברות נדל"ן ממונפות באג"ח במאות מיליונים.
• הוא קורא לממשלה ולבנק ישראל לבנות מנגנוני "גישור" ולאפשר גמישות לבנקים כדי לא למוטט את החברות.

כלומר, בניסוח שאף חשבונאי רשמי לא יכתוב, אבל זה המשמעות:

📌 השווי בספרים מנופח
📌 ההפסד הכלכלי כבר קיים – פשוט לא הוכר
📌 אם נכיר בו, חברות ייפלו ובנקים ייפגעו
📌 אז המערכת מנסה למשוך זמן ולבקש הצלה רגולטורית

צילום מסך פייסבוק - https://www.facebook.com/share/p/1Fx8Vchfey/ 

2. המציאות בשטח: ירידת מחירים, מלאי שיא, ביקוש חלש – והספרים תקועים בעידן הגאות

המאמר של שרייבר לא נכתב בוואקום. הוא מגיע אחרי רצף נתונים רשמיים:

• מלאי הדירות החדשות הלא־מכורות בידי הקבלנים הגיע לכמעט 84 אלף דירות – שיא כל הזמנים. (mako)
• לפי הלמ"ס והאוצר, מספר העסקאות בדירות חדשות בירידה דו־ספרתית לעומת שנה שעברה; בספטמבר לבדו – ירידה של כ־25% במכירות הקבלנים, ובשוק החופשי הירידה חדה אף יותר. (ממשלת ישראל)
• סקירת האוצר מראה שמבצעי המימון של הקבלנים (הלוואות קבלן, פריסות, דחיות) מטשטשים חלק מהכאב התזרימי, אבל לא מחזירים את השוק לרמות מכירה גבוהות, אלא רק מונעים קריסה חדה יותר. (ממשלת ישראל)

במילים אחרות:

• הכנסות עתידיות שדוחות האפס בנו עליהן – מתכווצות.
• קצב המכירות יורד, זמן הספיגה מתארך, המלאי נערם.
• עלויות המימון עלו, מרווחי הרווח נשחקים.

ועדיין – המאזנים ממשיכים לשקף:

• שווי פרויקטים לפי מחירי שיא,
• מודלים אופטימיים של מכירות,
• בטחונות לבנקים לפי "תמורות צפויות" שכבר לא קיימות בשוק.

זה בדיוק הפער ששרייבר מתאר.

3. למה החברות מפחדות לעדכן שווי? כי זה ישר פוגע בבנקים

שרייבר כותב במפורש: הקבלנים "מתמהמהים" בעדכון השווי כלפי מטה, והחשש המרכזי הוא תגובת המערכת הבנקאית. (calcalist) עדכון שווי ריאלי יביא ל־:

• פגיעה ביחסי LTV ויחסי כיסוי חוב שנקבעו בהסכמי המימון,
• דרישה של הבנקים להזרמת הון / בטחונות נוספים,
• ומכיוון שחברות רבות ממונפות כבד – הן לא יעמדו בדרישות.

מכאן – שני דברים חשובים:

1. הבנקים שבויים של השווי המנופח
   • כי השווי בספרים משמש כבסיס לבטחונות, לשיערוך ולחישוב עמידה באמות מידה.
   • הורדת שווי → פגיעה בביטחונות → הפרשות להפסדי אשראי → פגיעה בהון.
2. החברות שבויות של אותם בנקים
   • עדכון שווי אמיתי יוביל אותן מהר מאוד להסדרי חוב / הקפאת הליכים.
   • לכן הן מעדיפות להמשיך "לגלגל" את המציאות בדוחות ולספוג עוד ועוד עלויות מימון.

זה כבר לא רק שאלה של "מינוף גבוה".

זה מנגנון של דחיית הכרה בהפסד – עד שהמציאות תכפה אותו.

4. "גל נפילות" בחברות נדל"ן – לא תרחיש היסטרי, אלא המשך ישיר של המספרים

שרייבר אומר בפירוש: הוא כבר הזהיר בעבר מפני גל נפילות בחברות נדל"ן ממונפות באג"ח במאות מיליונים, והמצב הנוכחי רק מחריף את אותן תחזיות. (calcalist) מה השתנה מאז?

• המלאי הלא־מכורך גדל,
• מחירי הדירות החלו לרדת בפועל,
• הריבית גבוהה ונשארת גבוהה,
• מכירות הקבלנים בירידה,
• מבצעי המימון שוחקים רווחיות ומגדילים סיכון תזרימי. (mako)

אין כאן שום “ברבור שחור”.

זה ברבור לבן שעומד על השולחן, מהנהן לכולם.המסר שלו פשוט:

אם נמדוד את השווי נכון – נראה שחלק מהחברות כבר לא שוות את החוב שלהן.
ואז "גל נפילות" הוא לא תרחיש קיצון – אלא התאמת שווי מאוחרת.

5. הקריאה להתערבות ממשלתית: מי מצילים כאן – את הציבור או את בעלי המניות?

הפתרון ששרייבר מציע:

• התערבות ממשלתית,
• “אומץ רגולטורי”,
• גמישות לבנקים בדרישות ההון,
• מנגנוני גישור מוסכמים בין בנקים לקבלנים,
• כדי "לאפשר לחברות לנשום" ולא לקרוס תחת נטל בטחונות בלתי אפשרי. (calcalist)

צריך לומר את זה בלי סוכר:

זה לא תיקון שווי – זה ניסיון לפרוס את הכאב.
זה לא הגנה על הציבור – זה בעיקר הגנה על מי שנכנס למינוף מופרז במחירים לא ריאליים.

איפה פה הסיכון?

• אם מרככים לבנקים את דרישות ההון בלי לטפל בשורש (שווי מנופח) –
  דוחים את ההכרה בהפסדים, מעמיקים את הבור, מגדילים את הסיכון ליום שאחרי.
• אם בונים "גישורים" בין בנקים לקבלנים בלי מנגנון ברור של חלוקת הפסד –
  יש סכנה מאוד ברורה של הלאמת הפסדים והפרטת רווחים.

כלומר – הציבור משלם, מי שהרוויח מהבועה נהנה מהגנה.

6. מה חסר במאמר של שרייבר – ומה אסור לפספס

6.1. אין דיון בשאלה: איך הגענו לשווי המנופח הזה?

הוא מצביע בצדק על הפער בין שווי בשיא הגאות לבין מחירי היום.

אבל הוא לא שואל:

• מי אישר את מודלי השווי האלה?
• איפה היו ועדות הביקורת, רואי החשבון החתומים, שומרי הסף?
• איך ייתכן שבמשך שנים ערכי מלאי ופרויקטים לא נבחנו מול תזרים אמיתי ותשואה ריאלית?

6.2. אין מילה על אחריות הבנקים

הבנקים:

• מימנו רכישת קרקעות במחירים מנופחים,
• מימנו פרויקטים עם מרווח ביטחון קטן מדי,
• נהנו מרווחי ריבית שמנים לאורך שנים,
• וכעת – חשופים למאות מיליארדים בענף, בדיוק כשהשוק מתהפך. (ynet)

המאמר מדבר עליהם רק כ"גורם שעלול להגיב".

אבל בפועל הם שותף מלא ליצירת המצב.

6.3. אין סדר עדיפויות ברור: את מי מגינים קודם?

במשבר מסוג זה, צריך לבחור:

1. הגנה על רוכשי דירות "על הנייר" ומשקי בית חלשים
2. הגנה על פקדונות ציבור בבנקים ועל יציבות מערכתית
3. ורק בסוף – בעלי מניות ואג"ח של חברות נדל"ן ממונפות

המאמר מערבב את הכל ללא הבחנה.זה נוח למערכת – אבל מסוכן לציבור.

7. מה המשמעות לציבור ולמקבלי החלטות?

המאמר של נשיא לשכת רואי החשבון נותן לך, לציבור, שלושה מסרים ברורים:

1. המחירים כבר לא רק “לא עולים” – הם יורדים, ובאופן שמפרק את מודלי השווי של תקופת הגאות. (calcalist)
2. חברות רבות מחזיקות בספרים ערכים שלא תואמים את המציאות – ומפחדות לעדכן אותם כי זה יחשוף חדלות פירעון. (calcalist)
3. המערכת האינטרסנטית תנסה עכשיו להעביר את הדיון למישור של "הצלת ענף הנדל"ן כמנוע צמיחה לאומי" – במקום לשאול מי צריך לשאת בהפסדים. (calcalist)

מנקודת מבט מדיניות:

• בלי Mark-to-Market אמיתי על פרויקטים ומלאי – אין שיח רציני על "הצלה".
• בלי מיפוי מלא של חשיפת הבנקים והגופים המוסדיים לנדל"ן – אין תכנון סיכונים.
• בלי קדימות ברורה לרוכשי דירות ולחוסכים קטנים על פני בעלי מניות וחוב ספקולטיבי – אין צדק בסיסי.

8. סיכום חד: לא "הקבלנים עלולים להתמוטט" – אלא מודל שלם נחשף

הכותרת של כלכליסט הייתה:

"החשש: הקבלנים עלולים להתמוטט". (calcalist) הכותרת האמיתית, אחרי שמקלפים את השכבה החשבונאית, היא:

המאזן הפיקטיבי של בועת הנדל"ן מתחיל להיחשף – ומי שעומד בראש לשכת רואי החשבון מאשר שספרי החברות לא משקפים את המציאות.

זה רגע נדיר שבו מישהו מתוך המערכת אומר בקול:

• המחירים ירדו,
• השווי בספרים מנופח,
• המינוף כבד,
• והסיכון הוא מערכתי.

מכאן השאלה איננה אם "יצילו" את הענף,

אלא מי יספוג את המחיקה –והאם שוב הציבור יממן את ההרפתקה של הבנקים, היזמים והמשקיעים הממונפים.

📦 English Summary Box

When the head of Israel’s CPA Institute admits: book values in real estate are detached from reality

In a new op-ed, Hanan (Chen) Schreiber, President of the Israeli Institute of CPAs, warns that developers’ and construction companies’ financial statements still reflect project values based on peak-boom assumptions, while actual market prices have already fallen and demand has weakened. (calcalist)This means that many projects are carried on the balance sheet at inflated values, which also serve as collateral for bank financing. Updating these values to current market conditions would likely breach loan covenants, trigger demands for fresh equity and additional collateral, and push highly leveraged developers into default. (calcalist)Schreiber openly speaks of a potential “wave of collapses” among bond-financed real-estate companies, and calls for government and Bank of Israel intervention to create “bridging mechanisms” and regulatory flexibility for banks – effectively asking to spread out the pain rather than recognize losses immediately. (calcalist)Against the backdrop of record unsold inventory (≈84,000 new units) and double-digit declines in new-home sales, this is no longer a theoretical concern but an admission from inside the system that Israel’s housing market has been running on mispriced assets and delayed loss recognition – with systemic risk for banks, institutional investors and households alike. (mako)

🟥 אז האם מנכ"ל אקרו "בורח"?  התשובה: זו התנהגות של מנכ"ל שרואה את החול זז מתחת לרגליים

זיו יעקובי לא צריך להגיד “אני מודאג”.

הוא פשוט מוכר.והמכירה הזו איננה אקראית, איננה “טכנית”, ואיננה ביטוי של ביטחון.

להפך היא מגלמת שינוי תפיסתי אצל מי שיושב על כל המספרים מבפנים.

✔ מוכר מתחת למחיר ההנפקה

✔ מוכר בזמן שהחברה טוענת לשוק “מתייצב”

✔ מוכר בפרמיה מינימלית, למוסדי (שמחפש הנזלה בטוחה)

✔ מוכר אחרי ירידה של 24% במניה

✔ מוכר כשמלאי הדירות בתל אביב (הליבה של העסק שלו!) הגיע ל־10,800 דירות לא מכורות

✔ מוכר כשהחברה מכרה השנה רק 84 דירות במקום 364

זה לא “אקראי”.

זה תיזמון.

🟥 בנדל"ן – מנכ"ל מוכר מסיבה אחת: הוא כבר לא מאמין במסלול ההכנסות העתידי

מנכ"ל רואה:

• את המכירות של החברה בזמן אמת,
• את תזרים המזומנים,
• את קצב קבלת ההון העצמי,
• את ההתחייבויות לבנקים,
• את ההון העצמי האמיתי (לא זה שבספרים),
• את הקשיים בשיווק בפרויקטים בת"א יקרה,
• את תלות החברה במבצעי מימון שאסורים כעת,
• את עליית המלאי הלא מכור בעיר שבה הכי קשה למכור דירות יוקרה.

והוא עושה חשבון פשוט:

אם השוק באמת בדרך לעלייה למה שאמכור?
ואם השוק בדרך לירידה למה שאשאר עם מלוא החשיפה?

המנהל יודע את מה שהשוק הרחב עוד לא הפנים.

🟥 האם זו התנהגות של "חברת זומבי"? כן. והיא דומה בדיוק למה שמתרחש לפני קריסה במודלים ממונפים

חברת זומבי מוגדרת כחברה ש:

• אינה מייצרת מספיק תזרים לשירות החוב
• תלויה בהלוואות חדשות או בגיוסים כדי להמשיך להתקיים
• מציגה "מאזן יציב" למרות ירידת שווי כלכלית
• ממשיכה לבנות כדי לשמור תזרים מהבנק, לא כי זה רווחי
• מפחדת לעדכן שווי נכסים כי זה יפוצץ את יחס המימון

אקרו:

• מוכרת פחות מחמישית מהדירות שמכרה אשתקד
• נשענת על מבצעי מימון (94% מהעסקאות) שאסורים היום
• פועלת בשוק היוקרה – הראשון לקרוס
• פועלת בעיר עם מלאי דירות לא מכור מהגבוהים בהיסטוריה
• נסחרת בירידה של 24% מאז ההנפקה
• מתמודדת עם שוק בלי ביקוש אמיתי ועם ריבית גבוהה

וכעת:

המנכ"ל מצמצם חשיפה ב־20%.זה מהלך של אדם שמכיר את המודל מבפנים ומחליט להקטין סיכונים. זו איננה “בריחה בפניקה”,

אבל זו בהחלט הכנה לגל שעדיין לא התרחש אבל נראה קרוב.

🟥 בכל משבר נדל"ן גדול המנהלים מוכרים לפני שהכותרות מגיעות

תסתכל ברטרו:

✔ 2007–2008 בארה״ב

מנהלים של חברות בנייה ואג"ח מגובות משכנתאות מכרו מניות שבועות או חודשים לפני הקריסה.

הם ידעו.

✔ סין: אוורגרנד

הנהלת החברה משכה כספים וניפקה לעצמה דיבידנדים בזמן שהתזרים החל לקרוס.

הם ידעו.

✔ אצלנו פישמן, דנקנר, חנן מור

כולם משכו ערך מהחברות לפני קריסה.

הם ידעו. והם ידעו לפני כולם.

🟥 אז מה זה אומר על מצב שוק הנדל"ן?

זה אומר שלשלושה גורמים יחד אין כבר אמון בעתיד הקרוב:

1️⃣ הצרכנים  קונים רק בהטבות מימון (שכבר נאסרו)

2️⃣ החברות  מצמצמות פעילות ויוצאות לספיגה

3️⃣ המנהלים  מתחילים “להתמזג החוצה” מהסיכוןוכאשר המנכ"ל מוכר:

זה סימן פנימי שהשוק עדיין לא מצא תחתית.

💣 מנכ״ל אקרו מוכר מניות ב־27 מיליון שקל וזה איתות שהמערכת מפחדת לקרוא בשמו.

המנהל שמכיר את הדוחות, את התזרים האמיתי ואת מצב המכירות מצמצם אחזקה ב־20%.כשחברה מוכרת השנה 84 דירות במקום 364,

כשבת״א יש 10,800 דירות לא מכורות,

וכש־94% מהעסקאות היו מבצעי מימון שבנק ישראל כבר אסר מנכ״ל יודע דבר אחד: זה לא שוק שעולה. זה שוק שמתכווץ.
וזה לא “מימוש הזדמנות”. זה "קטיעת סיכון". זו לא בריחה בפניקה,

זו בריחה בשקט. וביחד עם מה שפורסם היום ע"י נשיא לשכת רואי החשבון התמונה נהיית ברורה: חברות הנדל״ן הן חברות זומבי שנשענות על שווי שלא קיים,

מבצעים שמסתירים הפסדים,

וחול שבור מבהילות בביקושים. ואם אפילו המנכ״ל מתנתק מהחשיפה כמה זמן ייקח עד שהשוק יבין מה הוא ראה?

✅ מה נרשם בכתבה החדשה של רשות ניירות ערך כפי שדווח במרכז הנדל"ן

• השנה לבדה 12 חברות נדל"ן יזמי הצטרפו לבורסה, שיא של כל הזמנים. באותה תקופה גויסו כ־1.4 מיליארד ₪ באגרות חוב. (מרכז הנדל"ן)
• במקביל יש ירידה של כ־30% במכירות דירות. (מרכז הנדל"ן)
• מלאי הדירות הלא-מכורות עומד על כ־80 אלף. (מרכז הנדל"ן)
• נרשמה פגיעה של כ־24% בתזרים המזומנים של היזמים. (מרכז הנדל"ן)
• עלויות הבנייה, לפי מדד התשומות, עלו – מה שמייקר עוד יותר את המלאי. (מרכז הנדל"ן)
• רשות ני״ע מביעה “דאגה חמורה” ממצב השקיפות בענף לטענתה, ראו “טעויות מהותיות” בדוחות החברות: הערכת מכירות גבוהה מדי, עלויות בנייה נמוכות מדי, חישובי רווחיות לא מציאותיים. (מרכז הנדל"ן)
• בעקבות כך רשות ני״ע כבר עובדת על “מתווה גילוי מעודכן” לחברות נדל"ן, שיחייב אותן לפרסום מפורט הרבה יותר של פרויקטים, מכירות, תקבולים, הון עצמי, התחייבויות ועוד. (מרכז הנדל"ן)

🔎 למה זה משנה ולמה זה מאשש את דעתי

1. זה אישור רשמי של הגוף שמפקח על הדיווח

עד היום הרגלנו שהטענות על “שווי מנופח” ו“חברות זומבי” מגיעות מהשוק, מהכלכלנים, מהכותבים – אבל לא בהכרה פומבית ורשמית.

כעת – רשות ניירות ערך, הגוף הרשמי האמון על השקיפות והדיווח מגלה דאגה חמורה ומצהיר שהיא רואה “טעויות מהותיות” במסמכים של חברות נדל"ן.

זה כמו לפגוש את השטן פנים-אל-פנים והוא מצביע על החרפה.

2. ההצהרה על המלאי, המכירות, התזרים והעלויות היא דוח קרקעית

כל הנתונים הללו מלאי עצום של דירות לא מכורות, ירידה חדה במכירות, תזרים שלילי, עלויות שצומחות מאפיינים בדיוק את מה שקראת “חברות זומבי”.

הם לא סטריאוטיפ – הם עובדות.

3. ההתעקשות על “מתווה גילוי מעודכן” – אומרת ש־הפער בין השוק לבין הדוחות גדול מדי כדי להתעלם עוד

אם מדובר היה ב-“חטא קטן”, אפשר היה להסתיר.

אבל כשגורם פיקוח בכיר דורש “גילוי מלא, כולל התחייבויות, שווי נכסים, פרויקטים, התחייבויות לבנקים, תזרים וכו’” — זה סימן שזה כבר לא “שאלה טכנית”, אלא שאלה של השרדות.

✔ מסקנה: כן  זה מאשש את המסקנה המרכזית שלי

זו לא עוד כתבה על ירידה במכירות או על בעיית מלאי.

• זו הכרזה רשמית: הענף מייצר דוחות לא אמינים, השקיפות נחסמת, והפער בין הדיווח לחשבון האמיתי – מסוכן.
• מי שבפנים כבר ברור לו: החברות הרבה פחות שוות ממה שהספרים אומרים ולכן המצב “על הנייר” כבר לא מייצג את המציאות.

⚠️ משמעות – גם לבנקים, גם למשקיעים, גם לציבור הרחב

• אם הדוחות האמיתיים יפורסמו — ערך הבטוחות של הבנקים עלול “להיסחט”.
• משקיעים שעד עתה חיפשו ריבית גבוהה באגרות נדל"ן – צפויים להתמודד עם הפסדים משמעותיים.
• הציבור, שהאמין שמחירי הדירות יציבים או עולים עלול למצוא עצמו בעסקאות שבנויות על “שווי פיקטיבי + מינוף גבוה + חוסר שקיפות”.
• המלאי העצום + ירידה במכירות + עלויות גבוהות = מתכון משונה להשבתת פרויקטים, הקפאות, גל חדלות פירעון לא “התאוששות שוק”.

הבלוג נשען אך ורק על נתוני סקירת אוקטובר 2025 של אגף הכלכלן הראשי.

💣 סקירת אוקטובר 2025 של משרד האוצר:

הבועה מפסיקה לנשום – והתיקון כבר התחיל

סקירת הנדל"ן של משרד האוצר לחודש אוקטובר 2025 היא המסמך החמור ביותר שיצא מרשות רשמית מזה שנים.

היא לא אומרת את זה במפורש אבל המספרים זועקים:

שוק הנדל"ן הישראלי נכנס לשלב מתקדם של קריסה פונקציונלית.

הביקושים קורסים, תזרים הקבלנים מתייבש, מלאי הדירות הלא־מכורות מתנפח לממדים מסוכנים, וההתערבויות המלאכותיות שמחזיקות את השוק בחיים מאבדות כוח.זה כבר לא סימנים.

זה כבר לא תחזיות.

זו מציאות סטטיסטית.

🔍 חלק ראשון: הביקושים מתמוטטים "רצפת העסקאות" נשברת

בחודש אוקטובר נרכשו 4,518 דירות בלבד (כולל סבסוד).

ללא סבסוד 3,639 עסקאות בלבד.

ירידה של 40% מהחודש הקודם.

מדובר ברמה הנמוכה ביותר מאז נובמבר 2023 חודש אחד אחרי פרוץ המלחמה — וברמה הנמוכה ביותר של חודשי אוקטובר מאז תחילת שנות ה־2000.זה לא שוק ״איטי״.

זה לא ״המתנה״.

זה שוק קפוא.והקיפאון הזה מתרחש בו־זמנית בכל רכיבי השוק:

• דירות חדשות
• יד שנייה
• משקיעים
• משפרי דיור
• דירה ראשונה

כל מנועי הביקוש כולם נבלמו.

🧱 חלק שני: מכירות הקבלנים – מתמוטטות לרמות של משבר

מכירות דירות חדשות בשוק החופשי:

1,038 בלבד ירידה של 40% לעומת השנה שעברה ו־42% לעומת ספטמבר.

באזורים שלמים המצב חמור במיוחד:

באר שבע

ירידה של 53% במכירות.

רחובות

ירידה של 57%.

נתיבות / אופקים

עדיין מחזיקות מעמד בזכות שיעור הטבות מימון גבוה מאוד 47%–64% מהעסקאות.

במילים אחרות:

ללא מבצעי מימון – אין שוק.

📉 חלק שלישי: מלאי הדירות הלא־מכורות – מחסור? זה כבר מצחיק

בחודשים האחרונים האוצר חושף עובדה שמחסלת את המיתוס הגדול ביותר של ענף הנדל"ן:

15,000 דירות לא מכורות בת"א ובבת־ים — גידול של 21% בשנה.
באשקלון – 2,000 דירות חדשות לא מכורות, עם קצב ספיגה של 4 שנים.

זהו לוז השוק:

ישראל לא חווה "מחסור בדירות".

ישראל חווה עודף היצע במחירים שאין להם דורש.

כשמחיר מרוחק מהשווי השוק מפסיק לנשום.

💸 חלק רביעי: תזרים הקבלנים – האיתות המסוכן ביותר

התזרים הפוטנציאלי (מכירות): 3.9 מיליארד ש"ח בלבד — הנמוך ביותר מאז סוף 2023.

התזרים בפועל לאחר תשומות: 410 מיליון ש"ח בלבד.

לשם השוואה:

באותו חודש שנה קודם מעל 2 מיליארד ש"ח.זהו לא נתון טכני.

זהו דגל שחור:

חלק מהקבלנים לא ישרדו את 2026.

מי שממונף גבוה יגיע לחדלות פירעון.

מי שבעצמו החזיק את המחירים מנופחים יגלה שהשוק השתנה מהר יותר ממנו.

🏚️ חלק חמישי: המשקיעים בורחים — ותושבי החוץ מוכרים

רכישות משקיעים: 759 בלבד ירידה של 36%.

רכישות נטו של תושבי חוץ: 65 בלבד.

גרוע מכך:

תושבי החוץ מוכרים יותר ממה שהם קונים גידול של 32% במכירות.הם מבינים:

• התשואות נמוכות,
• הריבית גבוהה,
• והסיכון למפולת מחירים משמעותי.

המשקיע הישראלי מצביע ברגליים.

משקיעי החוץ מצביעים בדולרים.

🏚️ חלק שישי: משפרי הדיור – סיגנל מצוקה חריף

משפרי דיור: 1,018 עסקאות בלבד צניחה של 44%.

הנתון החשוב מכולם:

27% מהמשפרים הם "מצמצמי דיור" בעלי דירה שנאלצים לרדת ברמה.זו אינדיקציה של לחץ כלכלי אמיתי במשקי הבית.

זה נדיר.

וזה תמיד מופיע לפני ירידות מחירים משמעותיות.

🎯 חלק שביעי: השוק הממשלתי העוגן האחרון

בסבסוד ממשלתי נמכרו 879 דירות גידול של 75%!

והן מהוות 46% מכלל הדירות החדשות שנמכרו.

המשמעות:

מחצית מהשוק קורס והמחצית השנייה היא שוק ממשלתי מלאכותי.

⚠️ סיכום: השוק בתהליך התכווצות מבנית לא זמנית

אסור לטעות:

זו אינה תנודתיות.

זו אינה "עונתית".

זהו שינוי מבני והמספרים מאשרים זאת:

הסקירה הזו רוצה או לא רוצה מאשרת:

השוק אינו בר־קיימא ברמות המחיר הנוכחיות.

והתיקון כבר החל, פשוט עדיין לא מחלחל למדדים הנומינליים (שמבוססים על מעט עסקאות רצופות עיוות).

⭐ מסר לסיום

2025 הוא השנה שבה הסתיימה באופן רשמי מערכת ההונאה הפיננסית של העשור האחרון.

השוק קורס לא בגלל מלחמה, לא בגלל ריבית אלא בגלל פער ענקי בין המחיר האמיתי (שווי) לבין המחיר המלאכותי (שוק).

והפער הזה תמיד נסגר תמיד.

📦 English Summary Box

Israel Housing Market Review – October 2025

The latest Ministry of Finance report reveals a dramatic freeze in Israel’s housing market. Transactions collapse, developer cashflows shrink to critical levels, unsold inventory reaches multi-year highs, investors exit, and subsidized housing becomes the only active segment. The data indicates a structural market downturn, not a temporary slowdown, and suggests that a significant price correction is already underway.

מס היסף על נדל"ן: הסבר, ניתוח והשלכות – והאם באמת כדאי למהר ולמכור?

מהו "מס יסף" – מקור המילה והמשמעות האמיתית

המילה "יסף" בשפה העברית מגיעה מהשורש י.ס.ף, שפירושו להוסיף, להגדיל, להרחיב.

מכאן גם הפועל "להתווסף" או "להוסיף על הקיים". כאשר המדינה משתמשת במונח "מס יסף", הכוונה ברורה ומפורשת:

זהו מס נוסף, המוטל מעבר למס הקיים, כמעין "שכבה שנייה" של מיסוי על מי שהכנסתו גבוהה. כלומר:

מס יסף = מס על המס. המנגנון נולד בשנת 2011 בעקבות המחאה החברתית, במטרה:

• להגדיל פרוגרסיביות,
• לגבות יותר ממי שמוגדרים "בעלי הכנסות גבוהות",
• ולהוסיף מקור הכנסה למדינה בשנים של לחץ תקציבי.

מאז, הוא הפך לחלק קבוע במערכת המס – ורק הולך ומתרחב.

החידוש הגדול: מס יסף יוחל גם על השבח במכירת דירות להשקעה

תקציב 2026 כולל שינוי דרמטי בשקט תקשורתי אך משמעותי מבחינה כלכלית:

השבח ממכירת דירה שנייה ואילך ייכלל כהכנסה לכל דבר, ויחשב לצורך מס יסף. כלומר:

מי שמוכר דירה להשקעה ומייצר שבח של מאות אלפי שקלים – ייחשב כאילו “הכנסתו השנתית עלתה” בהתאם, ועל החלק שחוצה את רף 721,560 ש"ח יוטל מס יסף של 5%.

עד היום, מס יסף חל על הכנסות הוניות כמו ריבית, דיבידנד ושכר דירה  אך לא על מס שבח. כעת, האוצר סוגר את הפער.

למה זה קורה דווקא עכשיו? – המדינה צמאה להכנסות

הרחבת המס מגיעה בשעה שבה:

• הגירעון חוצה 7% תוצר,
• עלויות המלחמה מטפסות למאות מיליארדים,
• גביית המסים מקריסה בעקבות האטה במשק,
• ומכירות נדל"ן – המקור המרכזי למס שבח – נמצאות בשפל של שני עשורים.

בקיצור:

הממשלה מחפשת כסף מהר ובמקומות “בטוחים”, כלומר ציבור בעלי הנכסים.לפני שנה ההצעה הזו נחסמה בידי ח"כ גפני בוועדת הכספים.

כעת, כשהחסם הפוליטי נעלם – האוצר מבצע את המהלך שתכנן מלכתחילה.

מי ייפגע בפועל מהמהלך?

1. בעלי יותר מדירה אחת

כל מכירה של דירה שאינה פטורה → השבח נחשב כהכנסה → מס יסף.

2. מי שהשבח יקפיץ אותו מעל רף מס היסף

גם אם ההכנסה השוטפת נמוכה יחסית.

3. בעלי דירות עם מס ליניארי מוטב (5%)

כעת, בפועל הם יגיעו ל־10% מס הכפלה מלאה.

מי לא נפגע?

• בעלי דירה יחידה בשווי עד 5.008 מיליון ש"ח.
• מי שהשבח + הכנסה לא עוברים את הרף.

כמה מס זה יוסיף? – הרבה יותר ממה שנדמה

ניקח דוגמה אמיתית: שבח: 800,000 ש"ח

מס שבח: 25% = 200,000 ש"ח השבח נכנס למחזור → חוצה את רף מס היסף

על החלק שנכנס לעודף התקרה מוטל עוד 5%. כלומר:

• בעלי הכנסות גבוהות מגיעים ל־30% מס אפקטיבי על השבח.
• בעלי מס ליניארי מוטב (“5%”) ישלמו 10% בפועל.
• משקיעים מבוססים ימצאו עצמם עם חיובי מס גבוהים בהרבה.

מדובר בעליית מס בפועל של 20%–100%.

השפעות בשוק הדיור – וזה החלק שאיש כמעט לא מדבר עליו

הממשלה מצפה לתוספת הכנסות: כ־420 מיליון ב־2026 וכ־500 מיליון בהבשלה מלאה.

אבל הכלכלה לא עובדת בקווים ישרים.

1. המשקיעים ימשיכו לברוח מהשוק

הם כבר ירדו לכ־15% מהעסקאות.

מס נוסף רק יאיץ את היציאה.

2. ההיצע להשכרה יקטן

כל דירה שנמכרת → יוצאת ממלאי ההשכרה.

המשקיעים הם אלו המספקים את עיקר המלאי לשוכרים.

3. מחירי השכירות יעלו, לא ירדו

פחות היצע → יותר ביקוש.

4. המדינה עלולה לאבד הכנסות ממס שבח

כי כל מס יתר מוביל לדחיית עסקאות. כלומר:

כוונת המחוקק – להגדיל הכנסות – עלולה לפגוע בעצמה בטווח הבינוני.

אז האם כדאי למכור לפני כניסת החוק?

במקרים רבים – כן.

במיוחד:

• דירות עם שבח גבוה,
• משקיעים עם הכנסות שנתיות גבוהות,
• נכסים עם מס ליניארי מוטב,
• מצבים שבהם השוק צפוי לרדת ממילא (מה שמעלה את הסבירות שהמס בעתיד יגדל לעומת רווח נמוך יותר).

אבל זה לא אוטומטי.

צריך לבדוק שלושה פרמטרים מרכזיים:

1. גובה השבח
2. רמת ההכנסה הנוכחית
3. תחזית השווי העתידי (ובמציאות הנוכחית – במיוחד לנוכחות הבועה, הסיכון להמשך ירידות הוא משמעותי)

איך אפשר להפחית את המכה? – כלים מעשיים

1. פיצול שומה בין בני זוג

שתי תקרות מס יסף במקום אחת.

זה כלי אפקטיבי מאוד.

2. תזמון נכון של המכירה

אפשר לפזר מכירות על פני שנים שונות.

3. הגדלת הוצאות מוכרות

כל קבלה משפיעה על השבח → מקטינה מס שבח → מקטינה חשיפה למס היסף.

4. פריסה של השבח

רלוונטי רק למקרים מסוימים אך עשוי להפחית את מדרגת המס.

5. מבני החזקת נכסים מתקדמים

רלוונטי בעיקר למשקיעים גדולים.

שורה תחתונה – המהלך הוא חלק מ"הנדסת המיסוי" של נכסי נדל"ן

ב־15 השנים האחרונות המדינה:

• העלתה מס רכישה,
• ביטלה פטורים,
• הגדילה מס שבח,
• החילה חובת דיווח על כמעט כל פעולה,
• ועכשיו מוסיפה מס יסף על השבח.

זה לא מהלך נקודתי זו תפיסת עולם:

"מסים על נדל"ן הם היעד הקל ביותר להעלאת הכנסות."

אלא שזוהי מדיניות שפוגעת בשוכרים יותר מאשר במשקיעים,

כי היא מקטינה את היצע הדירות להשכרה ובמציאות שבה השוק כבר בירידה, התיקון הזה לא יאט את הירידות, לא יבלום אותן, ולא יחלץ את שוק הדיור ממסלולו.

Summary Box

Summary: Additional Tax ("Mas Yisaf") on Real Estate Capital Gains

Israel’s 2026 budget introduces a major tax reform: capital gains from selling investment properties will now be included in taxable income for the purpose of the Mas Yisaf, an additional 5% surtax applied above a defined income threshold.

This change significantly increases the effective tax rate on real estate profits, especially for investors holding multiple properties or properties with high appreciation.The expected consequences:

• Reduced investor activity
• Lower supply of rental units
• Upward pressure on rents
• Limited effectiveness in increasing state revenues

Investors with substantial unrealized gains may benefit from selling before the reform takes effect, but decisions must be made based on individualized tax projections and market expectations.

הלוואות לכל מטרה עד 70% משווי הנכס: מדוע החלטת בנק ישראל אינה הקלה אלא דלק נוסף לבועת הנדל"ן

מבוא

המהלך שמקדם בנק ישראל להפיכת הוראת השעה ל־70% מימון בהלוואות לכל מטרה להוראה קבועה מוצג לציבור כ"הקלה". אך במציאות המקרו־פיננסית העכשווית, זהו מהלך שמעמיק את הסיכון, מרחיב את המינוף של משקי הבית, ומזרים דלק נוסף לבועה שכבר מזמן איננה ברת־קיימא.כאשר ערכי הנדל"ן בשוק כפולים מהערך הכלכלי האמיתי, וכאשר התשואות הריאליות של הנכסים נמוכות משמעותית מעלות המימון  מתן אשראי נוסף על בסיס "שווי" שאינו קיים כלכלית איננו מדיניות של יציבות. זה ניסיון נואש להחזיק מבנה רעוע שמתחיל לקרוס.

צעד נואש אחרון אבל אפילו הוא לא יעזור ולא יציל את שוק הנדל"ן. קחו " משכנתה" כדי שיהיה לכם מה לאכול. זה למעשה סוג של "משכנתה הפוכה" ויש לזה קשר ישיר לזינוק המדאיג בפיגורים בתשלומי משכנתאות. בנק ישראל שולח אתכם להורים שימשכנו את הבית שלהם וייקחו עליו הלוואה כדי שתוכלו לשלם את המשכנתא שלכם כדי שיהיה לכם כסף לחיות.

ההקלה מהמלחמה בדרך להפוך לקבועה: הלוואות לכל מטרה עד 70% משווי הנכס

פרסום ראשון | יותר משליש ממשלמי המשכנתה בישראל נמצאים במינוס - וגם פורעים הלוואות

1. היקפי האשראי זינקו – ולא במקרה

מאז תחילת 2022 תיק האשראי של הלוואות לכל מטרה בשעבוד נכס גדל ב־33% והגיע לכ־34 מיליארד ש"ח. העלייה הזו מהירה יותר מהצמיחה בתיק המשכנתאות עצמו (28%) ובוודאי מהאשראי הצרכני הרגיל (7% בלבד).המספר הזה חשוב:

הוא מצביע על כך שהציבור מנצל את הנכסים המנופחים כמקור להלוואות, כדי לממן חיים שעלותם כבר עלתה על יכולתו הכלכלית. מדובר במנגנון מוכר בכל שלב מאוחר של בועת אשראי.כאשר משקי בית אינם מצליחים לעמוד בעלויות המחיה ובאשראי הצרכני, הם פונים לייצר נזילות מלאכותית על בסיס נכס – גם כאשר מחירו אינו מייצג ערך כלכלי אמיתי.

2. הציבור ממנף נכסים מנופחים – כדי לשרוד את החודש

על פי הנתונים:

• ל־52% מנוטלי המשכנתאות יש חוב צרכני נוסף.
• ל־35% יש גם חוב צרכני וגם אוברדראפט.
• שיעור המשכנתאות בסיכון גבוה ממשיך לעלות כבר יותר משנה.

משקי הבית לא משתמשים בהלוואות כדי להשקיע או לשפר את איכות החיים. הם משתמשים בהן כדי לסגור חובות קיימים, לאזן חשבונות ולהתמודד עם יוקר המחיה.זהו אות אזהרה מובהק.

זו אינה התנהגות של משק בריא זו התנהגות של משק שנמצא על קצה יכולת המימון שלו.

3. הבעיה העמוקה: שווי מנופח הופך להיות בסיס לאשראי

בנק ישראל מניח כי שווי הנדל"ן יציב ולכן ניתן להרחיב את שיעור המימון.

אך על בסיס מחקרי שוק ברורים, ובפרט מחקריך האישיים, המציאות הפוכה:

המחיר בפועל כפול מהערך הכלכלי האמיתי.

כאשר נותנים הלוואות בשיעור של 70% על נכס שערכו האמיתי הוא חצי מהמחיר —

הלווה נמצא למעשה ב־140% LTV אמיתי.זוהי הנוסחה הקלאסית להיווצרות משקי בית שליליים (Negative Equity), בדיוק כפי שקרה בארה״ב ב־2008.

4. זה לא רק סיכון משקי בית – זה סיכון מערכת בנקאית

הדרג המקצועי בבנקים יודע זאת היטב. כאשר מחירי הנדל"ן יתכנסו לערכם הכלכלי, תיקי האשראי יהפכו במהירות לתיקי הפסדי אשראי. הבנקים ייאלצו לרשום מחיקות כבדות על הלוואות שניתנו על בסיס בטוחות מנופחות.כדי לדחות את ההכרה בהפסדים, המערכת זקוקה לזרימה מתמדת של אשראי חדש.

והנה – מנגנון שמאפשר לציבור להזרים עוד כסף למערכת: הלוואה לכל מטרה עד 70%.זהו פתרון של דחיית־סיכון, לא של ניהול־סיכון.

5. האם מדובר במנגנון דמוי־פונזי? כן – והמאפיינים ברורים

בועה פיננסית הופכת למנגנון דמוי־פונזי כאשר מתקיימים ארבעת התנאים:

1. נכסים מתומחרים מעל הערך הכלכלי שלהם.

(קיים)

2. הזרמת כסף חדש חיונית להמשך פעילות המערכת.

(קיים הציבור לוקח עוד הלוואות על נכסים קיימים)

3. רגולטור שמרכך מגבלות כדי למנוע התכווצות נזילות.

(קיים — 70% מימון “כדי להקל”)

4. משקי בית מגייסים אשראי כדי לסגור חובות, לא כדי להשקיע.

(קיים 52% עם חוב נוסף, 35% גם עם אוברדראפט)המערכת חייבת זרימת כסף, והמהלך של בנק ישראל מספק אותה.וזה בדיוק הדינמיקה של מערכת שמנסה להמשיך לפעול למרות שהיסודות כבר אינם מחזיקים.

6. מה יקרה כשהבועה תתכנס לערך?

השלכות התיקון יהיו חמורות:

למי שלקח הלוואה בשיעור 70% על מחיר מנופח:

• יישאר עם נכס שערכו נמוך מהחוב.
• ייתקל בבעיות מחזור אשראי.
• ייכנס למצבי חדלות פירעון.
• יגלה שהבטוחה היחידה שלו היא למעשה אשליה חשבונאית.

למערכת הבנקאית:

• הפסדי אשראי ישוחררו בבת אחת.
• כריות ההון יישחקו במהירות.
• אמון הציבור ייפגע.
• סיכון לזעזוע בנקאי בדיוק כפי שקרה בפרשת מניות הבנקים.

7. מסקנה: דלק אחרון למערכת שמתרסקת על בלימת חירום

המהלך אינו מציל את משקי הבית.

הוא אינו מציל את השוק.

הוא אינו מציל את הבנקים.הוא דוחה את השבר – ומעמיק אותו.מדיניות שמבוססת על מניעת קריסה באמצעות מינוף נוסף היא מדיניות שמכינה את הקריסה הבאה.הוראת ה־70% היא לא פתרון. היא סימפטום.

סימפטום של מערכת שמתקשה להשלים עם המציאות  והמציאות היא שהבועה כבר חצתה את נקודת האל־חזור.

למי בכלל רלוונטי המוצר הזה של הלוואה לכל מטרה עד 70% משווי הנכס?

התשובה איננה אינטואיטיבית והיא גם חושפת למה המהלך הזה כל כך מסוכן מבחינה מערכתית.

להלן ניתוח חד וברור של קהל היעד בפועל:

1. מי שיש לו כבר משכנתא – כמעט לא יכול להשתמש בכלי הזה

רוב משקי הבית שכבר נטלו משכנתא נמצאים במגבלת המימון של 50%–75% מימון על הדירה עצמה.

לרובם:

• אין כרית הון פנויה
• שיעור המימון על הדירה כבר גבוה
• ההחזר החודשי כבר קרוב ל־30%–40% מההכנסה

ולכן:

לרוב הלווים שיש להם משכנתא – ההלוואה הזו כמעט לא רלוונטית ואין להם כלל מקום לקחת אותה.

כדי לקבל הלוואה נוספת עד 70%, צריך:

• או משכנתא קטנה מאוד
• או דירה כמעט ללא חוב

רוב משקי הבית אינם שם.

2. אז למי זה כן רלוונטי?

א. משקי בית מבוגרים / בעלי דירה ללא משכנתא

זהו קהל היעד המרכזי.

• אנשים בשנות ה־60–80
• שיש להם דירה ישנה, משולמת
• עם הכנסה חודשית נמוכה
• ועם צורך בנזילות מהירה

זוהי הקבוצה הכי פגיעה למכירה אגרסיבית של המוצר הזה. כי מה הם עושים בפועל? ממשכנים נכס ששווה 2 מיליון (לכאורה), כדי לממן חיים שוטפים, עזרה לילדים או סגירת חובות. אבל אם מחיר הדירה ירד ל־1–1.1 מיליון (הערך הכלכלי האמיתי) הם נשארים עם חוב גדול מנכס. זה בדיוק מה שקרה בארה"ב לפני 2008.

ב. צעירים שמנסים "לייצר הון עצמי" על ידי משכון נכס של ההורים

זו המטרה הבלתי־מדוברת אבל המרכזית של המהלך.הציבור לא יכול לייצר הון עצמי בעצמו ולכן:

המערכת מאפשרת "לחלץ" הון עצמי מדירות של ההורים.

כך זה נראה במציאות:

1. להורים יש דירה בשווי 2–3 מיליון.
2. אין עליה משכנתא.
3. הילד רוצה לרכוש דירה ב־2 מיליון.
4. הוא צריך הון עצמי של כ־400–600 אלף ש"ח.
5. ההורים לוקחים הלוואה לכל מטרה על הדירה שלהם עד 70% משווי הנכס.
6. מעבירים לילד הון עצמי.
7. הילד לוקח משכנתא מלאה על הדירה החדשה.

זו הזרמת אשראי עקיפה כדי לייצר ביקוש מלאכותי לדירות.זהו מנגנון שמנפח את מחירי הדירות וגורם לשוק "להיראות חי".אבל:

• זה מוציא את ההורים מאיזון כלכלי
• זה מכניס את הילד למלכודת חוב
• זה נעשה על בסיס נכס שמחירו כפול מערכו הכלכלי

ג. משקי בית שנמצאים בחוב צרכני גבוה

למשל:

• אוברדרפט גדול
• הלוואות פריים +4%
• הלוואות כרטיסי אשראי

מי שנמצא במצוקה משתמש בהלוואה לכל מטרה כדי:

• לסגור חובות
• לפרוס את החוב ל־15–20 שנה
• להוריד לחץ חודשי

זה נשמע מצוין אבל זה:

• מעמיק את המינוף
• מאריך את החוב
• מכניס נכס ל"שעבוד עמוק"
• מייצר תרחיש מסוכן בעת ירידת מחירים

3. מי שזה הכי פחות מתאים לו?

כל מי שאין לו כרית הון משמעותית.

ומי אלו?

רוב משקי הבית בישראל.מי שנכנס למסלול הזה ללא יכולת החזר חזקה ויציבה פשוט ייתקע עם חוב גבוה מדי ביחס לערך הנכס האמיתי.

4. המהלך משרת אינטרס ברור: שמירה מלאכותית על הביקוש לדירות

המערכת הבנקאית יודעת שבשוק חופשי המחירים היו צונחים.

יחסי תשואה–ריבית אינם מאפשרים מחיר נוכחי.לכן מאפשרים:

• להורים לקחת חוב
• לילדים לקנות דירה
• למשקי בית להמשיך לצרוך
• לבנקים לשמור על תיקי אשראי מנופחים
• לשוק להמשיך לעמוד במקום תוך ניפוח מלאכותי

זהו מנגנון שמאריך את חיי הבועה, לא פותר אותה.

מסקנה חדה וברורה

ההלוואה לכל מטרה עד 70% רלוונטית בעיקר לשני סוגים:

1. מבוגרים עם דירה משולמת שנכנסים לסיכון רעידת אדמה פיננסית.
2. צעירים ששואבים הון עצמי מהבית של ההורים דינמיקה שמנפחת ביקושים באופן מלאכותי.

רוב משקי הבית עם משכנתאות קיימות לא יכולים להשתמש בזה ולכן זה לא כלי לשכבות החלשות, אלא כלי שמייצר מנגנון העברת מינוף בין־דורי.והכי חשוב: המערכת זקוקה לזרימת כסף כדי שהבועה לא תתפוצץ – ולכן היא פותחת עוד צינור חוב חדש.

 זהו מנגנון שמתקרב מאוד למשכנתא הפוכה, אבל בצורה מסוכנת הרבה יותר, לא מוסדרת, וללא ההגנות שמנגנון משכנתא הפוכה כולל.

ועכשיו נפרק את זה בצורה מקצועית:

1. במובן הכלכלי – זה כמעט אותו רעיון כמו משכנתא הפוכה

משכנתא הפוכה = נטילת הלוואה על בסיס דירה בבעלות מלאה, בדרך כלל בגיל מבוגר, כדי לייצר נזילות.ההלוואה:

• גדלה עם הזמן
• נפרעת רק בעת מכירת הנכס / פטירת הלווה
• מבוססת על הערכת שווי גבוהה של הנכס

ההלוואה לכל מטרה עד 70% = אותו רעיון, אבל במעטפת אחרת.

גם כאן:

• לוקחים כסף על בסיס הדירה
• משעבדים נכס שאין עליו חוב
• מממנים חיים/צריכה/עזרה לילדים
• על בסיס מחיר שוק שאינו משקף ערך אמיתי

הדמיון למנגנון משכנתא הפוכה הוא מהותי:

הנכס הופך לכספומט.

2. אבל בניגוד למשכנתא הפוכה – כאן אין הגנות

וזה ההבדל הקריטי.במשכנתא הפוכה:

• מקבלים רק אחוז מוגבל משווי הבית
• הריבית לרוב צמודה וידועה מראש
• אי אפשר לזרוק את הלווה מהבית גם אם החוב תפח
• המשכנתא נפרעת רק בעת מכירת הנכס או פטירה
• יש ייעוץ חובה

כלומר: השיטה בנויה כדי להגן על המבוגר.

בהלוואה לכל מטרה עד 70%:

• חייבים להתחיל לשלם החזר חודשי מיד
• אי־עמידה בהחזר ⇒ מימוש נכס
• אין תקרת חוב
• אין הגנות גיל
• אין ייעוץ חובה
• אין פיקוח על מה עושים עם הכסף
• זה יכול להילקח גם ע"י אנשים שאין להם שום יכולת החזר אמיתית
• זה יכול לשמש כהון עצמי לילדים
• כלומר מינוף בין־דורי

זה משכון נכס לכל מטרה, לא משכנתא הפוכה.

וזה מסוכן פי כמה.

3. למה זה יותר מסוכן ממשכנתא הפוכה?

כי זה נעשה בתקופה שבה מחירי הנדל"ן כפולים מהערך הכלכלי שלהם.

במשכנתא הפוכה:

• המוסד הרוכש לוקח אחריות על הסיכון
• יש תקרה על הסכום
• יש חישוב תוחלת חיים
• זה נעשה לרוב בגיל מבוגר

כאן:

• הבנקים נותנים סכום עצום (עד 70%!)
• ללא תוחלת חיים
• ללא הגנה מפני ירידת ערך
• ללא מנגנון של "No Negative Equity" (שקיים במרבית המשכנתאות ההפוכות בעולם)
• ללא דרישה שהנכס באמת שווה את מה שנרשם

במילים אחרות:

זו משכנתא הפוכה בלי ההגנות ועם כל הסיכונים.

4. מי הכי נפגע מהדמיון למשכנתא הפוכה?

דווקא האוכלוסיות הכי פגיעות:

א. מבוגרים עם דירה משולמת

נוטלים חוב על בסיס נכס שהערך שלו אינו בר־קיימא.

ב. הורים שמנסים לעזור לילדים

לוקחים "משכנתא הפוכה" בפועל כדי לממן הון עצמי.

ג. משפחות במצוקה כלכלית

לוקחים חוב גדול וזול יחסית כדי לכסות חובות יקרים. בשלושת המקרים, זה נגמר באותה צורה:

• שיעבוד נכס
• הגדלת סיכון
• חשיפה לנפילת מחירים
• סכנה למימוש
• סיכון לאיבוד בית

5. ההיבט המאקרו־מערכתי: זו דרך להמשיך להזרים כסף לבועה

משכנתא הפוכה קלאסית אינה כלי שמנפח בועות.

היא כלי פרישה. ההלוואה עד 70% דווקא כן מנפחת בועה כי היא:

• מזרימה כסף חדש לשוק
• מאפשרת ליצור הון עצמי מלאכותי
• מונעת תיקון טבעי של מחירים
• מעבירה חוב מהצעירים להורים
• שומרת על פעילות מלאכותית בשוק נדל"ן שאמור להצטנן

כלומר:

זהו מנגנון של שימור מערכת פגומה, לא של דאגה ללווים.

מסקנה סופית – חדה, מקצועית ולא מתחנפת:

כן  זהו סוג של "משכנתא הפוכה לא רשמית", אבל ללא ההגנות, ללא התקרה, ללא מנגנוני הבקרה, ובעיקר ללא היגיון כלכלי בתקופה שבה שווי השוק אינו שווי אמיתי.זו לא משכנתא הפוכה.

זו משכנתא הפוכה מסוכנת, שנועדה להאריך את חיי הבועה באמצעות מינוף בין־דורי ומינוף נכסים מנופחים.

זה בעצם  כסף למחיה שנועד לבעלי דירה שאין להם מה לאכול. זאת האמת העירומה וזה בדיוק מה שמפחיד במהלך הזה.

כשמורידים את כל שכבות הציפוי, כל השפה ה"שיווקית", וכל המצגות של בנק ישראל, נשארת העובדה הפשוטה הבאה:

זוהי הלוואת מחיה לאנשים שיש להם דירה אבל אין להם כסף לחיות.

ולא מדובר בשוליים.

זה הפך להיות תופעה רחבה.

להלן הפירוק המקצועי המדויק של המציאות שהמערכת מנסה להסתיר:

1. מי בכלל לוקח הלוואה לכל מטרה על בית בבעלות מלאה?

לא מי ש"צריך לשפץ".

לא מי ש"נוסע לטיול".

לא מי ש"משקיע".הקבוצה הגדולה ביותר כיום היא:

בעלי דירה מבוגרים, עם הכנסה נמוכה, שאין להם כרית ביטחון, ושעלות המחיה ריסקה אותם.

הם עשו את הדבר "הנכון" במשך 40 שנה עבדו, שילמו משכנתא, סיימו אותה.

ובסוף החיים נשארו עם:

• דירה ששווה (לכאורה) 2.5 מיליון
• חשבון בנק ריק
• פנסיה בלתי מספיקה
• מחירים שעולים מהר מהיכולת

והמדינה?

במקום לתת ביטחון סוציאלי שולחת אותם למשכן את הבית.

2. זו לא מדיניות רווחה – זו מדיניות הלוואות שמחליפה את הביטוח הלאומי

בכל מדינה מתוקנת:

• קשישים מקבלים תמיכה
• יש רשת ביטחון
• יש מנגנון שמגן על מי ששילם מסים כל חייו

בישראל:

"אין לך כסף? תמכור מה שיש לך או תשעבד אותו."

ואם יש לך דירה הבנק דואג להפיק ממנה כסף.

לא אתה נהנה הם נהנים מהריבית. זוהי מדיניות של קריסה חברתית במסווה של "הקלה".

3. למה זה כל כך מסוכן?

כי בניגוד למשכנתא הפוכה:

• אין הגנה מפני מימוש
• אין מנגנון שמונע פינוי
• יש החזר חודשי
• יש סיכון מוחשי לאיבוד הבית

ולכן:

המדינה דוחפת אוכלוסיות מוחלשות לקחת חוב מסוכן על הנכס היחיד שיש להן.

זה בדיוק ההפך מכל מה שמדיניות חברתית אמורה לעשות.

4. מה גרם לתופעה הזו?

שלושה גורמים מערכתיים:

א. עליית יוקר המחיה בשילוב עם פנסיות נמוכות

בעלי דירה רבים לא מצליחים לממן:

• מזון
• תרופות
• חשמל
• תחזוקת בית
• מתנות לילדים/נכדים
• חובות קטנים שתופחים

ב. ריבית גבוהה ששברה את משקי הבית הצעירים

ילדים מבקשים עזרה ההורים משעבדים נכס כדי לסייע להם.

ג. בועת נדל"ן שיצרה אשליה

הנכס נראה יקר ולכן "יש מה למשכן".אבל בפועל: הנכס לא שווה את המחיר החוב כן. וזה משאיר משפחות עם בור כלכלי עמוק בהרבה מששיערו.

5. המערכת מרוצה כי הכסף ממשיך לזרום

• הבנקים מרוויחים ריבית ארוכת טווח
• שוק האשראי ממשיך לנשום
• שוק הדיור לא קורס (עדיין)
• הממשלה לא צריכה להגדיל רווחה

אבל מי משלם את המחיר? אותם בעלי דירות מבוגרים שאין להם מה לאכול והם אלה שמממנים את היציבות המדומה של המערכת.

מסקנה חדה ובלתי מתפשרת

ההלוואה הזו היא לא מוצר פיננסי. היא סימפטום.

סימפטום של משק שבו:

• שכר נשחק
• פנסיות לא מספיקות
• יוקר המחיה חונק
• מערכת הרווחה התפרקה
• והבועה הפיננסית דורשת עוד ועוד דם טרי

ובמקום שהמדינה תעמוד מול האזרחים ותאמר את האמת היא נותנת להם "פתרון קסם":

שיעבדו את הבית שלהם כדי לשרוד.

זו המציאות. והיא קשה אך חייבים להגיד אותה.

האם אפשר למצוא קשר בין זה לבין העלייה בפיגור במשכנתאות? כשיותר משליש ממשלמי המשכנתה בישראל נמצאים במינוס - וגם פורעים הלוואות

כן לא רק שאפשר למצוא קשר, הוא כמעט צועק לשמיים.
והוא הרבה יותר עמוק ממה שהבנקים ובנק ישראל רוצים שנאמין.

להלן הניתוח המקצועי הברור והכואב:

🧩 1. כשמשקי בית לוקחים הלוואות על הבית כדי לחיות זה סימן שהמערכת כבר לא עומדת בהחזרים.

הלוואה לכל מטרה עד 70% היא לא הלוואת "נוחות".

זו הלוואה של מי שכבר אינו מצליח לעמוד בעלויות היומיום ולכן גם אינו מצליח לעמוד בהחזרי המשכנתא או נמצא על סף אי־עמידה. זה מה שקורה בעולם בכל משבר אשראי:

1️⃣ קודם עולה יוקר המחיה

2️⃣ אחר כך מתחילים הלוואות גישור

3️⃣ ואז מתחילות הלוואות על נכסים

4️⃣ ואז מתחיל הפיגור במשכנתאות

5️⃣ ואז נוצר גל חדלות פירעון בישראל אנחנו בדיוק בין שלבים 3 → 4.

📈 2. הנתונים מראים קשר ישיר:

ב־18 החודשים האחרונים בישראל:

• שיעור המשכנתאות במצב סיכון (פיגור 90+) עלה בצורה עקבית.
• שיעור הלווים עם חוב צרכני נוסף עומד על 52%.
• 35% מהלווים נמצאים גם בחוב צרכני וגם באוברדראפט.

מה אומר לנו המספר הזה?

➡️ משקי בית מגרדים כסף מכל כיוון כדי לא ליפול.

➡️ חלקם לוקחים הלוואה על הבית כדי להמשיך לשלם את המשכנתא על הבית (!).זה בדיוק מנגנון "שימור אשראי" שנראה בכל בועה לפני קריסה.

🔥 3. הבנקים יודעים את זה ולכן הם דווקא מרחיבים אשראי במקום לצמצם

במצב בריא:

• כשהפיגורים עולים
• כשהריבית גבוהה
• כשהתשואות שליליות

הבנקים אמורים להקטין מימון, לא להגדיל.אז למה הם דווקא פותחים מגבלה ל־70%?כי הם חוששים מהאפשרות הבאה:

אם לא יתנו לכל משקי הבית את האפשרות "לגנוב זמן" באמצעות הלוואה חדשה — הפיגורים יקפצו בבת אחת.

כלומר:

ההלוואות הללו מאיטות את הגל, לא פותרות אותו. הן סתימת חור בבולען פיננסי.

🧨 4. הלוואות לכל מטרה מעקבות פיגור עד שהן כבר לא מצליחות לעכב

חייב להבין את הדינמיקה:

❌ הלוואה על בסיס נכס לא מגדילה הכנסה

❌ היא רק מגדילה חוב

❌ ולכן היא דוחה פיגור, לא מבטלת אותומה קורה כעבור 12–24 חודשים?

• ההלוואה מתחילה להכביד
• משקי הבית נשחקים
• ריביות לא יורדות
• ההכנסה הפנויה לא משתפרת

ואז מגיע השלב הבא:גל פיגורים רחב שמבוסס על חוב כפול:
גם משכנתא, גם הלוואה על הדירה.זה בדיוק מה שקרה:

• בספרד 2007–2010
• בארה"ב 2006–2008
• באירלנד 2009

הדפוס תמיד זהה:

המערכת מנסה "להחזיק את החולים בחיים" באמצעות עוד הלוואות ואז כולם קורסים יחד.

🧯 5. ממצא מעניין ומרושע: הפיגורים עולים בדיוק בתקופה שבה היקף ההלוואות לכל מטרה זינק

שימו לב:

📌 סוף 2023 – תחילת 2024

• התחלנו לראות עלייה בפיגור המשכנתאות.

• זה קורה במקביל לזינוק בהלוואות לכל מטרה (16.5%–50% עלייה בנטילות החודשיות).

📌 2024–2025

• משקי הבית משתמשים בהלוואות הללו כדי לכסות על המחסור בתזרים.

• שיעור הפיגור ממשיך לעלות לא יורד. אם זה היה כלי שעוזר ללווים היינו אמורים לראות ירידה בפיגורים. במקום זה: גם ההלוואות עולות, גם הפיגורים עולים.

המשמעות:

אנשים לוקחים הלוואה כדי לא ליפול  אבל בסוף נופלים עם החוב הגדול יותר.

🧠 **6. הקשר בין המגמות אינו מקרי:

הוא סיבתי. לא קורלטיבי.**

• כשמשקי בית מתקשים → לוקחים אשראי נוסף.
• אשראי נוסף שוחק את היכולת הכלכלית → מעלה פיגור.
• פיגור עולה → בנקים מפחדים → משחררים מגבלות כדי להימנע ממשבר.
• המגבלה החדשה מזינה אשראי נוסף → דוחה פיגור לזמן קצר.
• ואז פיגור מתפרץ בבת אחת.

זהו בדיוק מנגנון "הזרקה לפני קריסה".

דמעות של משקיעי נדל"ן: כשהבועה מתקררת – הם מאשימים את הממשלה

🧩 7. מסקנה: הקשר ישיר, עמוק ומטריד והמערכת יודעת את זה

בנק ישראל הפך את ה־70% למנגנון:

• החייאה
• הארכה
• דחיית קץ

לא כי זה נכון משקית,

אלא כי: אם לא יתנו את ההלוואה הזו הפיגורים יזנקו, והבועה תתפוצץ עכשיו. במקום זה? דוחים את ההתפוצצות בכמה חודשים או שנה,

ומגדילים את חומרת האירוע.

⚠️ שורה תחתונה – חד וחסר רחמים:

העלייה בפיגורי המשכנתאות והזינוק בהלוואות לכל מטרה אינם שתי תופעות שונות.
זו אותה מצוקה פשוט בשני שלבים שונים.

שלב א': לוקחים הלוואות.

שלב ב': מתקשים להחזיר.

שלב ג': נכנסים לפיגור במשכנתא.

שלב ד': נכנסים לפיגור גם בהלוואה.

שלב ה': מימושים.

שלב ו': קריסה של תיקי האשראי.המערכת מנסה לעצור את המעבר משלבים א'→ב'→ג' אבל זה בלתי אפשרי כשהנכסים מנופחים פי 2 מהערך האמיתי.

טבלה: הקשר בין הלוואות לכל מטרה לבין עלייה בפיגורי משכנתאות

סיכום בשלוש שורות

1. הלוואות לכל מטרה לא פותרות פיגור — הן דוחות אותו לזמן קצר.
2. ככל שמשקי בית לוקחים יותר הלוואות על הבית, הפיגור העתידי במשכנתאות גדל.
3. המערכת משתמשת בהלוואות הללו כמסיכת חמצן — אבל הריאות כבר לא מסוגלות לנשום.

English Summary Box

Why Israel’s New 70% LTV Rule Fuels the Real Estate Bubble

The Bank of Israel plans to make permanent a wartime emergency rule allowing households to borrow up to 70% of their home’s value for any purpose. While presented as relief, this policy significantly increases leverage, deepens systemic risk, and perpetuates a market already priced at nearly double its economic value. With 52% of borrowers holding additional consumer debt and 35% in overdraft as well, households are not leveraging assets to create wealth they are leveraging them to survive. This is the hallmark of a late-stage bubble, increasingly dependent on fresh credit to avoid collapse. When prices revert to their true economic level, borrowers and banks alike will face severe losses. The policy does not stabilize the market; it postpones and amplifies the inevitable correction.

כשאוויר הופך לרעל: איך “טרור פסולת” מתורגם לירידת ערך נדל"ן

1. מה אומרים הדו"חות – זה לא “ריח לא נעים”, זה סיכון מערכתִי

הכתבה ב־מקור ראשון מסכמת דו"ח של עמותת "ירוק עכשיו" ומחברת בין כמה מקורות רשמיים (מבקר המדינה, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות) לתמונה אחת מטרידה:

לפי הדו"ח, כ-27% ממקרי המוות המוקדם מזיהום אוויר בישראל נגרמים משריפת פסולת פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון, שהם בערך 1,300 מתים בשנה. (מקור ראשון) עוד עולה מהדו"ח כי:

• ביו"ש נשרפים מדי שנה מעל 400 אלף טון פסולת מעורבת,
• העשן משריפות הפסולת הללו מהווה 62% מכלל המזהמים שמקורם בשריפות פסולת בישראל,
• שריפת פסולת היא מקור לכ-43% מכלל הפליטות של חומרים מסרטנים בישראל,
• בסך הכול, מעל 5,300 בני אדם מתים בישראל מדי שנה מזיהום אוויר. (מקור ראשון)

הדו"ח מתאר מציאות של 52 אתרי פסולת פיראטיים אל מול שתי מטמנות מוסדרות בלבד, ומגדיר את המצב כ*“פשע סביבתי מאורגן”* – מערכת זבל שהפכה לכלי רווח פוליטי וכלכלי, כשמדינת ישראל מתוארת כמי ש"מחבקת ידיים" במקום לשנות פרדיגמה וליישם "פינוי ולא כיסוי". (מקור ראשון) במקביל, כתבת N12/Mako יורדת לרמת היום-יום של התושבים:

עשרות ומאות אלפי תושבים לאורך קו התפר – שוהם, עמק חפר, מנשה, עמק יזרעאל ואזורים נוספים – מתארים לילות שלמים שלא ניתן לפתוח בהם חלון, ילדים עם קשיי נשימה שנשארים בבית, סמרטוטים רטובים מתחת לדלת, ביטול פעילות ספורט ואי-יכולת לשבת בחוץ. המפגע מוגדר שם כ"משבר סביבתי־בריאותי" שמגיע כבר ל־200–250 אלף תושבים. (mako)ראשי רשויות מדברים בגלוי על "טרור סביבתי" ואיום רוחבי על איכות החיים, ומאיימים בעתירות וצעדים משפטיים נגד המדינה אם לא תיושם תוכנית אכיפה וסילוק פסולת. (mako)כלומר – שתי הכתבות יחד בונות נרטיב ברור:

לא מדובר רק בזיהום “מטריד” – אלא מפגע קבוע, רחב היקף, קטלני, שחוצה גבולות ופוגע ישירות בבריאות, באיכות החיים ובתחושת הביטחון הבסיסית בתוך הבית.ומכאן – לשאלה שלך:

איך זה מתורגם לשווי נכסי מקרקעין, לשלילת הנאה ולדמי שכירות מופחתים?

2. שלילת ההנאה מהנכס – כשבית הופך לכלוב אטום

בכל שומה לנזקי ירידת ערך, אחד הצירים המרכזיים הוא הנאת השימוש (Loss of Amenity):

• אפשר לפתוח חלון?
• אפשר לשבת במרפסת?
• ילדים יכולים לשחק בחוץ?
• הדייר ישן בלילה בלי ריח של גומי שרוף?

הכתבה ב־N12 מלאה בדוגמאות קלאסיות של שלילת הנאת השימוש:

• תושבת שוהם מספרת: "אנחנו כלואים בבית בעקבות זיהום האוויר... הילדים חווים קושי נשימתי... האיטום יוצר לחות ועובש, ואנשים מתעוררים בלילה מהחדירה של המזהמים". (mako)
• תושב אחר מתאר: "אין אפשרות לשבת בחוץ, מפסיקים לעשות ספורט בערבים, שמים סמרטוט רטוב מתחת לדלת". (mako)

מבחינה שמאית־משפטית, זה בדיוק האזור שבו הנאה “רגילה” מדירה – כפי שמובלעת בכל חוזה מכר ושכירות – נשללת באופן שיטתי.וכאשר ההנאה נשללת:

1. שוכר רציונלי לא מוכן לשלם את אותו דמי שכירות עבור נכס שבעצם "אסור לפתוח בו חלון".
2. רוכש רציונלי ידרוש הנחה משמעותית במחיר, או שיחליט לא לקנות כלל.

זו כבר לא שאלה של טעם אישי, אלא פגיעה אובייקטיבית בשימושיות (utility) ובאטרקטיביות של הנכס.

3. דמי שכירות מופחתים – מחווה הומנית או ראיה לירידת ערך?

במצב של מפגע כבד ומתמשך, יש בעלי נכסים שיבחרו – מתוך סולידריות או לחץ – להפחית דמי שכירות או לוותר על חודשים מסוימים:

• "אם המשפחה סובלת מעשן – נוריד להם חלק מהשכירות".
• "עד שהמדינה תטפל – ניתן הנחה".

הבעיה:

ברגע שזה הופך ממחווה חד-פעמית לדפוס – זה איננו עוד “מעשה חסד” אלא אינדיקציה כלכלית:

1. ירידה בשכר הדירה בפועל – פגיעה ישירה בתזרים.
2. ציפייה לעתיד – גם שוכר חדש ידע שיש מפגע, וידרוש מחיר נמוך יותר, חוזה קצר יותר, או יבחר בכלל מקום אחר.
3. תיעוד חשבונאי – כשתבוא שעת האמת (תביעה, מו"מ עם בנק, מכירת דירה) – דמי השכירות בפועל יופיעו בדוחות הבעלים, ויהיו ראיה לכך שהנכס אינו "מניב" כפי שהיו טוענים במצג ורוד.

מנקודת מבט שמאית, שכר דירה מופחת עקב מפגע סביבתי הוא “תרגום כספי” לירידת ערך – והוא מהווה בסיס לשומה:

• מצד אחד – כלי מדידה של הפגיעה (הפרש בין דמי שכירות “נקיים” לבין דמי שכירות בפועל).
• מצד שני – הוכחה לכך שהשוק כבר הפנים את קיומו של המפגע.

במילים אחרות:

הנחה בשכירות אינה “פתרון” לבעיה – היא הסימפטום הכספי שלה.

4. שני צירי הפגיעה בשווי הנכס

א. פגיעה בתזרים – תשואה ו־Cap Rate

המודל הקלאסי לשווי נכס מניב מבוסס על:

שווי ≈ הכנסה נקייה תפעולית / שיעור היוון

כאשר:

• הכנסה נקייה נפגעת בגלל:
  • דמי שכירות נמוכים יותר,
  • תקופות ריקוּת (vacancy) ארוכות יותר,
  • עלויות נוספות (איטום, מטהרי אוויר, בריאות, עזיבת דיירים).
• שיעור ההיווןעולה, כי:
  • הנכס נתפס כמסוכן יותר (בריאותית ומשפטית),
  • שוק המשקיעים דורש פרמיית סיכון גבוהה יותר,
  • הבנק עלול להסתכל על הנכס כבטוחה בעייתית יותר (מבחינת DSCR / LTV, כאשר המודל יתרחב לבניינים שלמים).

במונחים פשוטים:

תזרים למטה + סיכון למעלה = שווי למטה.

ב. פגיעה בביקוש – דיסקאונט שוקי

מעבר לאקסלים – ביקוש אנושי:

• מי שמכיר את האזור כ"פסולת בוערת / עשן לילה" – פשוט לא רוצה לקנות או לשכור שם, אלא אם יקבל הנחה משמעותית.
• עשרות אלפי תושבים שמתארים “לילות ללא אוויר” ו"טרור סביבתי" מייצרים מיתוג שלילי אזורי – וזה נכנס למחירי השוק. (mako)
• הדו"ח שמדבר על 1,300 מתים בשנה כתוצאה משריפת הפסולת – הופך את הסיכון מ"אינטואיטיבי" לנתון רשמי, שניתן יהיה להשתמש בו בתביעות ובשומות עתידיות. (מקור ראשון)

זה כבר לא "בעיה קטנה בשולי העיר", אלא פקטור מערכתי בתמחור נכסים באזורים שלמים לאורך קו התפר.

5. מי ישלם את המחיר? הבעלים, השוכרים – או המדינה?

שתי הכתבות מצביעות על פער בין עוצמת המפגע לבין קצב ויעילות הטיפול הממשלתי.

בדו"ח "ירוק עכשיו" מודגשת הטענה שמדינת ישראל היא היחידה שיש לה יכולת תכנונית וארגונית במרחב, ולכן היא זו שצריכה להוביל פתרון של "פינוי ולא כיסוי". (מקור ראשון)

בכתבת N12, ראשי מועצות כבר מדברים בגלוי על הפעלת מהלכים משפטיים נגד המדינה ועל הגדרת המצב כבעיה לאומית הדורשת פתרון לאומי. (mako) המשמעות מבחינתך – גם כמשקיף, גם כמי שמייצג ניזוקים, וגם כמי שכותב על בועת הנדל"ן:

1. דיירים – ידרשו הפחתת שכר דירה, יציגו מסמכים רפואיים ותיעוד תנאי חיים.
2. בעלי נכסים – יעמדו באמצע: מצד אחד דייר לוחץ על הנחה, מצד שני ירידת שווי ופגיעה בתשואה.
3. רשויות ומדינה– יהפכו מוקדם או מאוחר לנתבעים פוטנציאליים בתביעות ירידת ערך, נזקי גוף, מטרד ליחיד ולרבים, ואולי גם בתביעות ייצוגיות שיטענו:

   "ידעתם שיש 52 אתרים פיראטיים ושריפה של 400 אלף טון בשנה, אבל לא פעלתם." (מקור ראשון)

במובן זה, ההנחה בדמי השכירות היום היא הפרומו לתיקי ירידת ערך ומטרד של מחר.

6. מה צריך לעשות בעל נכס באזור מפגע כזה?

א. תיעוד, תיעוד, תיעוד

• לשמור חוזי שכירות, עדכוני דמי שכירות והפחתות.
• לתעד התכתבויות עם שוכרים לגבי המפגע והשלכותיו.
• להחזיק יומני ריח / זיהום – מתי אי אפשר לפתוח חלון, מתי הילדים נשארו בבית וכו'.

ב. לגשת לשומה מקצועית של ירידת ערך

שומת ירידת ערך רצינית תכלול:

• השוואת דמי שכירות / מחירי מכירה לאזורים דומים ללא מפגע,
• ניתוח תזרים עתידי תחת שלושה תרחישים (ללא מפגע, מפגע זמני, מפגע קבוע),
• הערכת שיעור פגיעה בשווי (במונחי אחוזים) כתוצאה משלילת ההנאה והעלייה בסיכון.

ג. הכנה לעתיד משפטי

• תביעה פרטנית / קבוצתית נגד רשויות / מזהמים,
• שימוש בדו"חות הרשמיים (מבקר המדינה, משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, דו"ח "ירוק עכשיו") כראיות לכך שהסיכון היה ידוע וניתן לצפייה. (מקור ראשון)

7. בשורה התחתונה: הנחת שכירות איננה פתרון – היא הודאה בנזק

שתי הכתבות שאתה הפנית אליהן משרטטות יחד מפה מאוד ברורה:

• מפגע סביבתי חמור, קטלני, מתמשך, רחב היקף.
• שלילת הנאה מוחלטת מהשימוש בדירה בשעות משמעותיות מהיממה.
• הודאה בפועל של המערכת (דו"חות רשמיים, דיוני כנסת) בכך שיש כאן כשל תשתיתי, רגולטורי ומשילותי.

על הרקע הזה, דמי שכירות מופחתים הם לא “מחווה אנושית” אלא ביטוי כספי לירידת ערך.

ומי שמפספס את החיבור הזה – מפספס את גודל האחריות הכלכלית והמשפטית שנבנית כאן.

Summary Box (English)

Title: Environmental Nuisance, Reduced Rent and Property Value Loss along Israel’s Seam LineA recent report by the NGO “Yeruk Achshav” aggregates official data from the State Comptroller, the Ministry of Environmental Protection and the Ministry of Health, showing that open burning of mixed waste in the West Bank accounts for about 27% of premature deaths from air pollution in Israel – roughly 1,300 deaths per year – and for 62% of all pollutants from waste burning, including 43% of carcinogenic emissions. (מקור ראשון)In parallel, field reports from residents along the seam line describe a daily reality of being “locked at home”: windows must remain shut, children suffer breathing difficulties, people sleep with wet rags under the door and cannot use balconies or outdoor spaces for months. Local council heads speak openly about “environmental terror” and demand a national-level solution and enforcement. (mako)From a valuation perspective, this is a textbook case of loss of amenity and economically justified rent reductions that directly translate into lower net operating income, higher risk premiums and, ultimately, lower capitalization values. Reduced rents are not merely a gesture of solidarity toward tenants, but concrete evidence that the market has priced in the nuisance.The blog argues that if the State of Israel and other responsible entities continue to delay structural solutions, today’s environmental data and rent discounts will become tomorrow’s key evidence in large-scale claims for diminution in value, nuisance and environmental negligence across entire regions.

“מלווה המשקיעים” – תופעה מסוכנת שמסמלת את עומק הבועה ואת עומק הבעיה

איך מקצוע שלא צריך היה להיוולד הפך למוצר מדף – ועכשיו גם לקורס?

1. המבוא: כשהבועה מייצרת מקצועות שלא אמורים להתקיים

בשווקים מתוקנים אין דבר כזה “מלווה משקיעים”. יש יועץ השקעות עם רישיון לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות; יש שמאי מקרקעין שמתמחה בניתוח ערך; יש אנליסט; יש כלכלן; יש עורך דין.

אבל מלווה משקיעים?

זהו יצור כלאיים שנולד מהבועה: מקצוע שנועד להוליך משקיעים על בסיס מניפולציות, מיתוסים ושיווק אגרסיבי ולא על בסיס נתונים, היגיון כלכלי או רגולציה. וכעת, כשהבועה נושמת את נשימותיה האחרונות, מופיע גם קורס ללימוד “המקצוע” הזה. זו כבר לא רק תופעה — זו שיטה. זו מערכת.

**2. מאיפה צומח “מלווה המשקיעים”?

כשהשוק מנופח – נוצרים מתווכים של אשליות**

בעשור האחרון מאות אלפי ישראלים הוכנסו למסלול הרסני: דירות במחיר כפול מערכן, תשואות של 2.5% מול ריבית של 6%–7%, מינוף קיצוני, חוב לכל החיים.

ומי עמד שם כדי “ללוות” אותם? אנשים ללא רישיון, ללא הכשרה פיננסית, ללא הבנה מאקרו־כלכלית אבל עם יכולת שכנוע. הם מכרו נרטיב, לא ניתוח.

הם מכרו חלום, לא מספרים.

הם מכרו “ביטחון”, בשוק שכל יסודותיו רעועים. ולמה?

כי הבועה שימשה קרקע פוריה למי שיודע למכור סיפורים לא למי שיודע לקרוא דוחות.

3. מה באמת עושה “מלווה משקיעים”?

בלי פילטרים:

א. מתווך בין משקיע תמים לבין עסקה גרועה

לרוב בעסקאות שבהן

• המחיר מנופח,
• התשואה נמוכה,
• המימון מסוכן,
• והסיכון עצום.

ב. מציג עצמו כסמכות מקצועית — בלי שום סמכות

אין רישיון.

אין רגולציה.

אין אחריות מקצועית.

אין ביטוח אחריות מקצועית.

אין מבחני כשירות.

ג. נהנה מאינטרסים גלויים וסמויים

לרוב הוא מקבל:

• עמלות מהיזם,
• אחוזים מהעסקה,
• בונוסים מהשיווק,
• או “הטבה” אחרת שמוטמעת במחיר.

וזה בדיוק מה שהמשקיע לא יודע.

4. ועכשיו – קורסים למלווים חדשים. כי למה לא להפוך את הבועה למערכת?

כשהשוק מתפרק, כל מי שעשה כסף מהבועה מחפש את הגלגל הבא.

אז אם יש “מלווה משקיעים” – למה שלא יהיו מאות כאלה?

ואם יש כאלה – למה שלא נמכור להם קורס? הרציונל פשוט:

אם אנשים מוכנים עדיין להאמין למיתוסים על “ריבוי טבעי”, “אופק חיובי”, “תמיד עולה”, ו”הנדל״ן יציב” אז הם גם יקנו קורס שילמד אותם למכור את אותם מיתוסים לאחרים. הבועה לא רק יצרה מחירים מנותקים.

היא יצרה אקוסיסטם שלם של בעלי מקצוע: יועצי שיווק, משפיענים, לובי, ועתה גם מכשירי מלווים. זה לא שוק חופשי — זה שוק מנופח, שבו מקצועות נוצרים מהאוויר החם של עצמם.

5. הנזק הציבורי: כשלא מקצועי מתחפש למקצועי

הנזק הוא כפול:

א. למשקיעים

אנשים קונים דירות במחירים שאין להם קשר לכלכלה.

אם “מלווה משקיעים” מכוון אותם לעסקה שמייצרת

• תשואה נמוכה,
• מינוף גבוה,
• סיכון עצום,

אין כאן ליווי יש הובלה לתהום.

ב. לכלכלה כולה

הניפוח נמשך.

הבועה גדלה.

הסיכון המערכתי מתעצם.

והאמון הציבורי במקצועות אמיתיים (שמאי, כלכלן, רגולטור) נשחק.

**6. למה דווקא עכשיו נולדים הקורסים?

כי השוק קורס וצריך למכור משהו חדש**

כאשר

• המחירים יורדים,
• העסקאות נעלמות,
• המשקיעים בורחים לחו"ל,
• היזמים בצרות,
• הבנקים בלחץ,
• והבועה מתפוצצת,

אותם גורמים שפרחו בשיא הבועה מחפשים סכין חדשה, תחום חדש, הכנסה חדשה. וכשאין עסקאות — מוכרים “קורס”.זה לא במקרה קורה דווקא עכשיו.

7. המסקנה: מקצוע שלא צריך היה להתקיים – הופך לפס ייצור

“מלווה המשקיעים” הוא תסמין של שוק שמתנהל כמו כת:

שוק שבו אנשים מחפשים מנהיג, לא מודל.

סמכות, לא נתונים.

תחושת ביטחון, לא אמת כלכלית. יצירת קורסים בתחום הזה היא עדות ברורה לכך שהשוק לא רק עקום הוא גם יוצר שכבה שלמה של תפקידים שלא אמורים להתקיים. במילים אחרות:

כשבועה מייצרת מקצועות – היא כבר מעבר לנקודת האל-חזור.

English Summary Box

Investor coaches have emerged as an unregulated, problematic profession created by the real estate bubble. These individuals often lack any financial licensing, receive hidden incentives from developers, and steer uninformed investors into high-risk, low-yield purchases. The latest trend — “courses” training more such coaches — is a red flag that the bubble has evolved into an industry of misinformation. This analysis explains how the phenomenon was born, why it’s dangerous, and what it reveals about the collapsing market.

מדובר במשפיעני רשת, אבל מסוג מסוכן בהרבה

1. משפיען רשת שמשלב שיווק ומכירת חלומות

הדמות של “מלווה המשקיעים” היא בעצם אב־טיפוס של משפיען רשת פיננסי, שמגלם שלוש תכונות ברורות:

• כריזמה במקום מקצועיות
• נוכחות אינטנסיבית ברשתות (סרטונים, טיקטוק, לייבים, קבוצות פייסבוק)
• מכירת הבטחות וציפיות במקום ניתוחים, נתונים או אחריות מקצועית.

הפעילות מבוססת על בניית סמכות מדומה:

“אני עשיתי X דירות”,

“אני מלווה משקיעים רבים”,

“יש לי שיטה”,

“יש לי נוסחה”. זהו מודל שיווקי טהור עטוף במעטפת של מקצועיות.

2. משפיעני רשת ללא רישיון – אבל עם השפעה על מאות אלפים

בניגוד ליועצי השקעות, יועצי משכנתאות או שמאי מקרקעין שהם מקצועות מוסדרים בחוק משפיען רשת יכול להיות כל אחד.אין רישיון.

אין פיקוח.

אין מבחן אתיקה.

אין ביטוח אחריות מקצועית.

אין כלום.אבל יש השפעה עצומה על התנהגות פיננסית של הציבור.משפיען רשת בתחום האופנה יכול להזיק לארון הבגדים.

משפיען רשת בתחום הדירות יכול להזיק לכל החיים.

3. הדור החדש: “משפיעני נדל”ן” – קו ייצור של אשליות

המאפיינים ברורים:

• מסרים קבועים: “שוק חזק”, “הזדמנות נדירה”, “תמיד עולה”, “ריבוי טבעי”, “שוק יציב”.
• טקטיקה חוזרת: ליצור FOMO.
• הדגשת סיפורי הצלחה (מופרזים).
• אפס דיון בתשואה אמיתית, DSCR, סיכון, מינוף או התאמה כלכלית.

זה לא ניתוח נדל"ן זו שיטת שכנוע.

4. והרגע שזה הפך לקורס? זה רגע שמסמן מעבר מ’משפיענים’ ל’כת שיווקית’

כשמישהו לא רק מוכר חלום, אלא מלמד אחרים למכור אותו מדובר כבר במודל עסקי מסוג:“הפרטה של אשליות”

או במילים פשוטות:

שכפול של שיטה שמבוססת על מיתוסים ולא על כלכלה.זה רגע שבו הבועה יצרה:

• משפיענים,
• מאמנים,
• “לווים”,
• מנטורים,
• וכעת מדריכים שמכשירים דור חדש של משפיעני נדל"ן.

5. סיכום חד:

כן. “מלווה משקיעים” הוא משפיען רשת אבל עם פוטנציאל נזק גבוה משמעותית ממשפיענים רגילים.

משפיען רגיל עובד על אמוציה.

משפיען נדל"ן עובד על חיינו הכלכליים.

ומשפיען נדל"ן שמוכר קורס ללימוד השיטה עובד על כל הציבור. 

העליתי את הבלוג לג'מיני וזו תגובתו:

זהו ניתוח חריף, מנוסח היטב ומעורר מחשבה, שמשקף את החששות הלגיטימיים ביותר בנוגע לכל מגזר שצומח במהירות וללא רגולציה. הבלוג מטיל זרקור על הסכנה המובנית במקצוע לא מוסדר, אך כדי לספק תמונה מלאה ומאוזנת, יש לבחון את טענותיו על רקע הנתונים והמורכבויות שהוצגו במחקר המעמיק שערכנו.הניתוח שלי מתייחס לטענות הראשיות של הבלוג, ומציג את הפער בין המודל העסקי האידיאלי של מלווה המשקיעים לבין הסיכונים הנובעים מהוואקום הרגולטורי שתואר בדו"ח.

ניתוח הבלוג: "מלווה המשקיעים – תופעה מסוכנת"

הבלוג מציג עמדה אנליטית חדה המאגדת את מקצוע מלווה המשקיעים (RIF) יחד עם "בועת הנדל"ן" ותסמיני השוק המנופח.

1. על מקצוע שלא צריך היה להיוולד (כשל השוק ורגולציה)

הבלוג טוען כי בשוק מתוקן, היו אמורים לתפוס את מקומו יועצי השקעות מורשים, שמאי מקרקעין ואנליסטים. זוהי הטענה המשמעותית ביותר, והיא מבוססת בחלקה על המציאות הרגולטורית:

• ההיעדר הרגולטורי – נכון ומסוכן: הבלוג צודק לחלוטין בכך שתחום הליווי בישראל אינו מוסדר על ידי גוף ממלכתי רשמי. היעדר "חותמת כשרות" יוצר סיכון צרכני משמעותי.   
• הרקע להיווצרות – מורכב יותר:האם המקצוע נולד רק מתוך "מניפולציות" או גם מתוך צורך רציונלי? המחקר שלנו מצא כי המקצוע צמח כתגובה לכשל מערכתי עמוק של המדינה עצמה:
  • כשל בנתונים: מאגר הנתונים הלאומי של הנדל"ן ("קובץ כרמ"ן") הוגדר על ידי מבקר המדינה כ"שדה מוקשים" של מידע שגוי וחסר, כאשר כמחצית מהדירות הרשומות בטאבו אינן מופיעות במאגר רשות המיסים. כשאין נתונים אמינים, המשקיע חייב מומחה פרטי שינווט בתוך הכאוס.   
  • מורכבות פיננסית: שינויים תכופים בחוקי המס (כמו עדכוני ינואר 2024 ) ומגבלות בנק ישראל על מימון  מחייבים ידע מומחה, החורג מהידע הנדרש ממתווך סטנדרטי.   
• האחריות המוטלת: למרות היעדר רישוי פורמלי, המערכת המשפטית כן מטילה על המלווה חובת זהירות מוגברת. לדוגמה, המלווה עלול לשאת באחריות כספית משמעותית לכשלים בעסקה אם לא הגדיר את גבולות הייעוץ והמליץ לבצע בדיקות נאותות הנדסיות ותכנוניות. כלומר, בית המשפט רואה בהם "נאמנים לא מוסדרים".   

2. על אינטרסים גלויים וסמויים (מודל תגמול)

הבלוג טוען כי מלווה המשקיעים "נהנה מאינטרסים גלויים וסמויים" כגון עמלות מהיזם ואחוזים מהעסקה. טענה זו חיונית, והיא מבליטה את הניגוד בין המודל העסקי המוכרז לבין הסיכון בפועל:

• המודל האידיאלי – אובייקטיבי: אחד העקרונות הבסיסיים במקצוע זה הוא שמירה על אובייקטיביות מוחלטת אל מול הלקוח, המושגת על ידי גביית סכום קבוע (ולא אחוזים מערך הקנייה). זוהי נקודת ההבדל המרכזית בין RIF מקצועי לבין מתווך.   
• הסיכון הקיים – ניגוד עניינים: כיוון שהשוק אינו מפוקח, אין מנגנון שמבטיח שכל מלווה יפעל לפי המודל האידיאלי. הרשות לניירות ערך הזהירה מפני גופים לא מפוקחים, שבהם נמצאו בעיות חמורות בגילוי, הצגת נתונים לא מדויקים בנוגע להיקף ההשקעות, וחישוב לא נכון של תשואות עבר. התופעות המתוארות בבלוג (עמלות סמויות) הן בהחלט סיכון אמיתי ומהותי הקיים בשוק הפרוץ.   

3. על הנזק הציבורי והקורסים (מסחור הידע)

הבלוג רואה בקורסים תסמין של קריסת השוק וניסיון "למכור משהו חדש" כשאין עסקאות.

• מסחור הידע – עובדה: הקמת אקדמיות להכשרה (כפי שמשתקף במודעה [Query Image]) והשקת קורסים על ידי מוסדות מוכרים (כגון האוניברסיטה הפתוחה  והטכניון ) אכן מייצגת את הפיכת הידע המקצועי למוצר מסחרי (Commodity).   
• הכשרות כהוכחה לרוחב הידע: עם זאת, תכני ההכשרה מעידים על הצורך האמיתי בידע רב-תחומי, הכולל ניתוח פיננסי מעמיק, היבטי מיסוי בעסקאות אקזיט, הערכת שווי דירה, ניתוח משכנתאות וניהול נכסים. הניפוח של הקורסים אינו מבטל את העובדה שהמקצוע, בגרסתו המקצועית, דורש שליטה רחבה בתחומים אלו.   

המסקנה האנליטית

הבלוג מציג תמונה מדאיגה ומחייבת של סיכוני השוק: הוא מתאר את הסכנה שבמלווה משקיעים שאינו הגון, שפועל בתוך הוואקום הרגולטורי. עם זאת, הדו"ח האנליטי שלנו מציג תמונה מורכבת יותר:

• מלווה המשקיעים המקצועי הוא למעשה תגובה רציונלית של השוק לכשלים מערכתיים חמורים של המדינה עצמה (כשל בנתונים, כשל בפישוט רגולטורי). תפקידו, על פי המודל האידיאלי, הוא לספק אובייקטיביות (באמצעות שכר טרחה קבוע) ורוחב ידע הנדרש לניווט במורכבות הפיננסית והמיסויית של שוק הנדל"ן הישראלי.   
• הסכנה האמיתית היא בדיוק כפי שהבלוג מתאר – הפער שבין ההיעדר הרגולטורי לבין חובת הזהירות המשפטית. מצב זה מאפשר לשחקנים לא אתיים, כפי שמעידות אזהרות הרשות לניירות ערך, לזרוע הרס.

לכן, הבלוג הוא קריאת השכמה הכרחית הדורשת הסדרה מיידית של המקצוע, כדי לוודא שכל מלווה משקיעים פועל תחת חובות גילוי שקופות ובאחריות מקצועית, ולא מנצל את המינוף הכלכלי ואת הפער המידעי של המשקיע.

זהו המחקר שג'מיני ערך בנושא:

דו"ח אנליטי מומחה: המסחור והאקדמיזציה של מקצוע מלווה המשקיעים בנדל"ן בישראל – תחת צל הבועה והכשל הרגולטורי

פרק א': סיכום מנהלים והקשר הכלכלי

1.1. הצגת התופעה והמעבר מליווי אישי לתעשיית הכשרה

התפתחות מקצוע "מלווה המשקיעים בנדל"ן" (RIF) בישראל היא אירוע כלכלי מכונן, המעיד על ההבשלה של שוק ההשקעות הפרטיות בנדל"ן. המקצוע נולד מתוך צורך הולך וגובר של משקיעים שחיפשו דמות מקצועית ובעלת ניסיון שתקדיש את זמנה לסייע להם למקסם את השקעותיהם בסביבה מורכבת.¹ במיוחד משקיעים צעירים, שאינם בקיאים בהיבטים הנדרשים לביצוע השקעה טובה, חיפשו יועץ מקצועי שימנע מהם ביצוע טעויות יקרות של מתחילים.¹כפי שמדגימה שאילתת המשתמש ותמונת הפרסום של "Captain Invest Academy" [Query Image], התופעה עברה שינוי מהותי: מכלי שירות נקודתי היא הפכה לתעשיית הכשרה ממוסחרת. גופים אלו מציעים קורסים המבטיחים ללמד כיצד להרוויח מעסקאות נדל"ן ולבנות "קריירה עצמאית" בתחום [Query Image]. מעבר זה מעיד שהידע המקצועי בתחום אינו נחלתם הבלעדית של ותיקי הענף, אלא הפך למוצר שאותו ניתן לרכוש. תופעה זו משקפת ביקושים חזקים לידע מעשי, אך גם מציבה אתגרים משמעותיים של איכות ואתיקה.

1.2. הבועה כמחוללת הצורך: ניתוח מאקרו-כלכלי

משבר הדיור המתמשך בישראל, שהתאפיין בעלייה מצטברת של כ-77.5% במדד מחירי הדירות בעשור האחרון ², יצר סביבת השקעה קשה. המחירים הגבוהים הורידו את התשואה היחסית משכר דירה והגבירו את הצורך ב"איתור דירות בעלות פוטנציאל גבוה להשיא רווחים יחודיים".¹ההידרדרות הכלכלית בסביבת הנדל"ן מחייבת מומחיות ניואנסית. משקיעים זקוקים למישהו שידע לנווט בין שינויי ריבית, מדיניות ממשלתית משתנה וכלים פיננסיים מורכבים.³ המלווה נדרש לספק לא רק איתור נכסים, אלא גם ניתוח מעמיק של מימון עסקאות קניית דירה, הערכת שווי דירה, ובחינת היבטי מיסוי בעסקאות אקזיט.⁴ הקושי הגובר למצוא עסקאות אטרקטיביות באופן עצמאי הפך את הליווי לאלמנט חיוני, המגובה בצורך גובר באסטרטגיה שתצמצם את הסיכונים הכרוכים בהשקעה ממונפת.

1.3. התרומה למשקיע אל מול הסיכון המערכתי

מקצוע מלווה המשקיעים מציע יתרון מובהק למשקיע בזכות מודל התגמול שלו. אחד העקרונות הבסיסיים במקצוע זה הוא שמירת אובייקטיביות מול הלקוח.¹ בניגוד למתווך, המרוויח על פי אחוזים מערך הקנייה (ובכך יש לו ניגוד עניינים פוטנציאלי לגבי מחיר הנכס), מלווה המשקיעים גובה סכום קבוע.¹ מבנה זה מאפשר ליועץ להתמקד בטיב העסקה וברווחיותה ללקוח, במקום במקסום מחיר הנכס.מנגד, תעשיית הליווי מתפתחת בתוך ואקום רגולטורי משמעותי.³ היעדר רגולציה מספקת ומקיפה, שלא קובעת סטנדרטים אחידים לפיקוח, מטיל אחריות כבדה על המלווה לבסס את אמינותו באופן עצמאי.³ הדבר יוצר סיכון צרכני, במיוחד בקרב גופים לא מפוקחים, כפי שמזהירה הרשות לניירות ערך, שם נמצאו מקרים של בעיות קשות בגילוי, נתונים לא מדויקים בנוגע להיקף ההשקעות, וחישוב לא נכון של תשואות עבר.⁶ הסיכון הזה דורש מהמשקיע לבצע בדיקות נאותות מעמיקות הרבה יותר לגבי היועץ שלו.

פרק ב': כשל השוק ואי-הוודאות: הרקע האנליטי לצמיחת הליווי

הצורך במלווי משקיעים אינו תוצאה פשוטה של מחירים עולים, אלא נובע מכשלים מבניים חמורים בבסיס הנתונים וביכולת המדינה לספק מידע שקוף ואמין. כשלים אלו הפכו את תפקידו של המלווה הפרטי לבלתי ניתן להחלפה.

2.1. משבר האמינות בנתוני המדינה (The Crisis of State Data Integrity)

היכולת לבצע ניתוח שוק מהימן תלויה באיכות הנתונים הציבוריים. דוחות מבקר המדינה חושפים כי בתחום זה קיים כשל מערכתי חמור. מאגר הנתונים המרכזי של ישראל בתחום הנדל"ן ("קובץ כרמ"ן") הוגדר כ"שדה מוקשים" של מידע שגוי וחסר.²הליקויים באיכות הנתונים הם דרמטיים ומערכתיים:

• יותר מ-900 אלף דירות — כמחצית מהדירות הרשומות בטאבו — אינן מופיעות כלל במאגר הנדל"ן של רשות המיסים.⁷
• כ-450,000 עסקאות דווחו עם שנת בנייה אפס. במקרים מסוימים, לאותו בניין דווחו 21 שנות בנייה שונות.²
• בכ-35% מהעסקאות בבתים משותפים דווח על "אפס קומות".²

כאשר נתוני הבסיס הממשלתיים, עליהם נסמכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לצורך חישוב מדד מחירי הדיור, אינם אמינים, המשקיע הפרטי או המוסדי אינו יכול לבצע בדיקות נאותות (Due Diligence) עצמאיות.⁷ הדבר מוביל לדה-לגיטימציה של הנתון הציבורי. כשל זה מעניק ערך אדיר למומחיות ה-RIF. המלווה הופך לגורם המקשר בין מידע גולמי ומפוקפק לבין קבלת החלטה פיננסית מבוססת, והמקצוע מתעצם ככל שהמדינה כושלת יותר בניהול נתונים חיוניים אלה.²

2.2. המורכבות הפיננסית והרגולטורית

הסביבה הרגולטורית והפיננסית של הנדל"ן בישראל מורכבת ומשתנה תדיר, מה שדורש ידע מומחה. מלווה המשקיעים נדרש להיות מעודכן בשינויים בחוקי המס, כמו אלו שנכנסו לתוקף בינואר 2024, ולהבין כיצד שיקול המס הצפוי מכריע את כדאיות העסקה.⁸יתר על כן, הפסיקה המשפטית מוסיפה רובד נוסף של מורכבות. לדוגמה, נושא מיסוי עסקאות מחייב הבנה עמוקה של "המהות הכלכלית האמיתית של העסקה ולא את צורתה הפורמאלית".⁹ בית המשפט העליון קבע שיש למסות את השווי הכלכלי של זכות השימוש במתקנים, ולראות בה כחלק אינטגרלי מהזכות במקרקעין.⁹ ידע משפטי ופיננסי זה חיוני לניתוח נכון של עלות הרכישה.בנוסף, רגולציה מטעם בנק ישראל, המטילה מגבלות על מכירות דירה בדחיית תשלום ועל מימון הלוואות בולט/בלון ¹⁰, מחייבת את המלווה לבנות תוכנית מימון יצירתית אך חוקית. כל אלו מדגישים את הצורך במומחה שיכול לספק "ליווי פיננסי, אסטרטגי ואישי".³

פרק ג': מודל מלווה המשקיעים: יתרון האובייקטיביות והשירות הכולל

3.1. הגדרת המקצוע ויתרון המודל העסקי

מלווה משקיעי נדל"ן הוא יועץ שעיסוקו בליווי משקיעים לאיתור דירות בעלות פוטנציאל גבוה להשיא רווחים יחודיים.¹ המלווה אחראי לניתוח שוק, איתור עסקאות כדאיות ויצירת קשרים עם מוכרים פוטנציאליים.¹הייחוד במודל העסקי של מלווה המשקיעים, בניגוד למתווך, הוא שהוא גובה סכום קבוע מהלקוח.¹ מודל זה מונע ניגוד עניינים, משום ששכר הטרחה שלו אינו תלוי במחיר הסופי של העסקה, אלא במתן שירות מקצועי שמטרתו למקסם את ההשקעה.¹ הקשר עם המלווה הוא לרוב הדוק יותר ונמשך שנים, כאשר המלווה אמון על האינטרסים של המשקיע כאילו הוא רוכש את הנכס בעצמו.¹¹

3.2. שרשרת הערך והשירותים הנדרשים

תפקידו של מלווה המשקיעים הוא רב-שלבי וכולל מעטפת מלאה לאורך כל חיי ההשקעה:

1. שלב ההכנה והאסטרטגיה: מתחיל בשיחת היכרות והבנת הצרכים והמטרות של המשקיע – בין אם מדובר בתשואה חודשית, עליית ערך לטווח ארוך או השקעה ראשונה.¹²
2. ניתוח פיננסי מעמיק: המלווה מבצע ניתוח עלות-תועלת המבוסס על תזרים מזומנים צפוי משכר דירה, עלייה צפויה בערך הנכס, הטבות מס זמינות, וניתוח כדאיות המשכנתא.¹³ המלווה גם מציג אזורי השקעה פוטנציאליים.⁴
3. שלב הרכישה והליווי המשפטי: תהליך זה כולל ליווי במשא ומתן, בדיקות שמאות, בחינה מוקדמת של סעיפי החוזה על ידי עורך דין מקצועי, והטמעת תיקונים ושינויים לפי צורך.¹²
4. ליווי לאחר רכישה: עבור נכסים מניבים, הליווי ממשיך במציאת שוכרים מתאימים, קביעת תנאי התקשרות וגיבוי בחוזה חוקי.¹⁴

היקף השירותים הנדרש מדגים כי מדובר במקצוע אינטגרטיבי המחייב שליטה בפיננסים, משפט, מיסוי וניהול נכסים.להלן השוואה בין מודל ליווי המשקיעים לבין המודל המסורתי של מתווך הנדל"ן, המדגישה את ההבדלים המהותיים במבנה האינטרסים:מודל תגמול והיקף שירותים בנדל"ן

פרק ד': הפער הרגולטורי: אחריות משפטית, סיכוני צרכן ואזהרות הרשויות

התפתחות תחום הליווי ללא מסגרת רגולטורית רשמית היא גורם סיכון מערכתי וצרכני משמעותי, המטיל משקל כבד על המוניטין והאתיקה של המלווים עצמם.³

4.1. ואקום רגולטורי ואחריות עצמית מוגברת

תחום ליווי משקיעי הנדל"ן בישראל אינו מוסדר על ידי גוף ממלכתי רשמי.³ היעדר "חותמת כשרות" או סטנדרטים אחידים לפיקוח, מחייב את המלווים לבסס את אמינותם באמצעות שקיפות, הצגת המלצות מוכחות, ותיעוד הצלחות.³ המותג האישי של המלווה הופך, אפוא, לקריטי להצלחתו המסחרית.³ההיעדר הרשמי של פיקוח מאפשר כניסה קלה יחסית לשוק, מה שמעורר חששות לגבי יועצים שאינם בעלי הידע, הניסיון וההכשרות המתאימים ¹³, אך משווקים את עצמם כמומחים.

4.2. החרב הפיפיות המשפטית: חובת הזהירות המוגברת

למרות שהמקצוע אינו מוסדר באופן פורמלי, המערכת המשפטית מכירה באחריותו של מלווה המשקיעים ומטילה עליו חובת זהירות מוגברת. הדבר הופך את המלווה למעין "נאמן לא מוסדר". כלומר, אף שהמדינה אינה מחייבת רישוי, בית המשפט דורש סטנדרט מקצועי גבוה.בפסק דין לדוגמה, נדרש בית המשפט להכריע בתביעה של משקיע נגד מלווה עקב רכישת נכס פגום בחו"ל.¹⁵ המלווה טען כי תפקידו הסתכם באיתור הנכס ובחיבור הלקוח למומחים מקומיים. אולם, בית המשפט בחן את אחריותו של המלווה כמי שלא ערך בדיקות נאותות לנכס.¹⁵המסקנה המשפטית ברורה: על המלווה להגדיר במפורש את גבולות אחריות הייעוץ שלו. המלווה חייב להמליץ למשקיע לבצע בדיקות תכנוניות והנדסיות.¹⁵ כאשר אין הגבלת אחריות מפורשת בהסכם, המלווה עלול לשאת באחריות כספית משמעותית לכשלים בעסקה.¹⁵ מצב זה מעביר את הסיכון הכלכלי ישירות לכיס המלווה (בצורה של אחריות משפטית) ולכיס המשקיע (בצורה של חוסר ודאות).

4.3. אזהרות הרשות לניירות ערך (ISA)

הרשות לניירות ערך (ISA) מפרסמת אזהרות חמורות בנוגע לגופים שאינם מפוקחים, במיוחד כאשר מדובר בהשקעות לא מוסדרות בנדל"ן ובגיוסי הון. הרשות מציינת כי הסיכון אינו מוגבל רק להונאה, אלא גם לבעיות קשות בגילוי המידע.⁶הרשות נתקלה במקרים שבהם חברות לא מפוקחות:

• הציגו נתונים לא מדויקים: כולל "ניפוח" היקף ההשקעות שהחברה מנהלת.
• הציגו תשואות עבר כוזבות: לרבות חישוב לא נכון של תשואות או הצגתן על בסיס נתונים חלקיים או תיאורטיים בלבד.
• ליקויים בתנאי ההשקעה: דיווח לא נכון על משך זמן ההשקעה או על עמלות נסתרות.⁶

כלומר, המשקיע חייב לוודא שהשקעתו מתבצעת בגוף המפוקח, אם קיים כזה, ולקבל גילוי מלא ושקוף בנוגע לסיכונים הכרוכים בהשקעה.⁶

פרק ה': הכלכלה הפדגוגית: המסחור והאקדמיזציה של הליווי

הביקוש למומחיות בתוך בועת הנדל"ן הגביר את הצורך בגורמים שיספקו ליווי, ובעקבות זאת, נוצר שוק הכשרה שהפך את הידע המקצועי למוצר ניתן למסחור (commodification of knowledge).

5.1. המבנה האקדמי ורמות הלגיטימציה

שוק ההכשרה למלווי משקיעים מפוצל בין אקדמיות פרטיות לבין שיתופי פעולה אקדמיים מוכרים, דבר המעיד על הלגיטימציה ההולכת וגוברת של המקצוע.

• מוסדות אקדמיים מוכרים: הטכניון ¹⁶ והאוניברסיטה הפתוחה ¹⁷ מציעים קורסים ולימודי תעודה בתחום, לעיתים בשיתוף חברות ייעוץ מובילות.¹⁷ שיתוף פעולה אקדמי זה ממצב את המקצוע כתחום דעת הדורש השכלה רצינית.¹⁷
• אקדמיות פרטיות וממוסחרות: גופים כמו "Captain Invest Academy" [Query Image], נדל"ן פרו, ו-YZM ¹⁶, מציעים קורסים מעשיים ופרקטיים. רבים מהקורסים הללו מיועדים גם למי שאינם בעלי הון עצמי גדול, ומבטיחים לספק כלים להשקעה גם ללא הון זה.¹⁶

המסחור של הידע באמצעות קורסים, כפי שמשתקף במודעת "קפטן אקדמי" [Query Image], מוכיח כי המודל העסקי המשתלם ביותר בתקופה זו הוא מכירת המתודולוגיה וההבטחה להצלחה כלכלית, ולאו דווקא הרווח מליווי העסקה הבודדת. פרסומים על "סיפורי הצלחה מטאוריים" ¹⁸ מחזקים את המגמה הזו ומעידים על הפיננסיזציה של הרישיון המקצועי.

5.2. ניתוח תכני ההכשרה (Curriculum Analysis)

תכני הקורסים משקפים את רוחב הידע הרב-תחומי הנדרש ממלווה מקצועי. הלימודים אינם מתמקדים רק באיתור נכסים, אלא מקיפים את כל הצדדים הפיננסיים, המיסויים והמשפטיים המורכבים:

• מיסוי ורגולציה: נלמדים היבטי מיסוי בעסקאות אקזיט ⁴, סוגי עסקאות בנדל"ן, והוצאות נלוות ברכישת דירה.⁴ מומחיות זו הכרחית לאור השינויים התכופים בחוקי המס.⁸
• ניתוח פיננסי מעשי: הקורסים מקנים כלים להערכת שווי דירה, ניתוח כדאיות של השקעות, והבנת תזרים מזומנים צפוי.⁴
• פרקטיקה וליווי מלא: ההכשרה כוללת לרוב זיהוי אזורי השקעה פוטנציאליים ⁴, ליווי במשא ומתן, והיכולת לסייע לאחר הרכישה בהשכרת הנכס ובקביעת תנאי התקשרות.¹⁴

תחומי לימוד מרכזיים בקורסי הכשרה למלווי משקיעים

הפיכת הידע הזה לתוכנית לימודים פורמלית מאפשרת לאותם מוסדות לגבות דמי לימוד גבוהים, תוך מינוף הבטחת הרווח הכלכלי, והסטת הרווחיות מהשקעות הנדל"ן הישירות, שהפכו קשות יותר לביצוע, אל מכירת המתודולוגיה להשקעה.

פרק ו': השלכות כלכליות, חברתיות והמלצות

6.1. אתגרי הצפת השוק ואיכות השירות

הכניסה הקלה יחסית למקצוע, דרך קורסים ממוסחרים המבטיחים הצלחה מהירה, מעלה חשש משמעותי ל"הצפת" השוק במלווים שחסרים את הניסיון המעשי ואת הבקיאות הדרושה כדי לנווט במורכבות השוק.הצלחה בתחום זה נשענת על בניית מוניטין ואמון עמוק ובר-קיימא עם לקוחות.³ מלווים חדשים, גם אם סיימו קורס מעשי, עלולים להתקשות לבסס אמון זה, הדורש אסטרטגיה שיווקית והתמדה לטווח ארוך.³ הצפת השוק ביועצים פחות מנוסים עלולה להוביל לטעויות יקרות שיפגעו במשקיעים ובמוניטין של הענף כולו, ובכך תחזק את הקריאה לרגולציה.

6.2. המלצות מדיניות להסדרה ואתיקה

לאור הסיכונים הצרכניים והעובדה כי המלווה משמש בפועל כנאמן עבור המשקיע, נדרשת פעולת מדיניות דחופה:

1. הסדרת המקצוע ודרישת רישוי: יש לבחון הסדרה מקיפה, שתכלול דרישות סף לידע (כגון הכשרה פורמלית ורקע רלוונטי), רישוי חובה ופיקוח מתאים.⁵ הסדרה כזו תספק לציבור המשקיעים "חותמת כשרות" חיונית.
2. הבהרת גבולות האחריות החוקיים: על המחוקק לאמץ את עקרונות הפסיקה המשפטית ולחייב מלווים להגדיר בבירור את גבולות אחריותם המקצועית בהסכם כתוב.¹⁵ חקיקה זו צריכה לחייב גילוי מלא ושקוף, ולכלול דרישה לכיסוי ביטוחי מקצועי.
3. שיפור דרמטי בתשתיות המידע: נדרש טיפול דחוף ומערכתי בליקויים של מאגר נתוני הנדל"ן הלאומי (כרמ"ן).² אספקת נתונים אמינים ושלמים היא תנאי בסיסי ליכולת המשקיעים והרשויות לבצע ניתוח שוק נכון.

6.3. קריטריונים קריטיים לבחירת מלווה (Due Diligence על היועץ)

בשל היעדר הרגולציה הרשמית, המשקיע חייב לבצע בדיקה נאותות מקיפה לפני התקשרות עם מלווה ¹⁹:

• רקע מקצועי והכשרות: חובה לבדוק את הניסיון, הידע וההכשרות של המלווה, כולל השתתפות בקורסים ממוסדות אקדמיים מוכרים, אם רלוונטי.¹³
• מודל התגמול ואובייקטיביות: יש לוודא כי המלווה גובה שכר טרחה קבוע ¹, כדי להבטיח אובייקטיביות מרבית ומניעת ניגוד עניינים.
• הסכם ואחריות: נדרש הסכם ברור המפרט את השירותים הניתנים, את אזור הפעילות של המלווה ¹³, ואת גבולות אחריותו, תוך דרישה ברורה להמלצות לבדיקות נאותות הנדסיות ותכנוניות לפני רכישה.¹⁵ יש לשים דגש על הקשבה לצרכי המשקיע ומטרותיו לטווח קצר וארוך.¹¹

פרק ז': מסקנות אסטרטגיות

בועת הנדל"ן יצרה סביבת השקעה הדורשת לא רק הון, אלא בעיקר ידע מתוחכם ויכולת ניווט פיננסית ומשפטית מורכבת. מקצוע מלווה המשקיעים הוא תגובה שוקית רציונלית וחיובית לצורך זה, המציע מודל אובייקטיבי יותר מזה של המתווכים המסורתיים.¹המסחור של הידע והקמת אקדמיות להכשרה (כפי שמעידה מודעת Captain Invest Academy) מבטאים את הפיכת המומחיות למוצר רווחי, שבו הרווחיות מועתקת מביצוע עסקאות קשות ומסוכנות אל מכירת המתודולוגיה עצמה. אולם, ההתפתחות המהירה של תעשיית ההכשרה הזו, בשילוב הכשלים המבניים בנתוני המדינה ובהיעדר רגולציה, מייצרת סיכון חמור.הסיכון המערכתי כיום נובע מכך שתעשיית הליווי פועלת תחת חובת זהירות משפטית גבוהה (כנאמן לא מוסדר), אך ללא מנגנוני פיקוח או דרישות סף אחידות. כדי למנוע את הפיכת "בועת הנדל"ן" ל"בועת ההכשרות" שתותיר אחריה משקיעים פגועים ויועצים חשופים לתביעות, נדרשת הסדרה מיידית של המקצוע, תוך הבטחת שקיפות מלאה וסטנדרטים אתיים ומקצועיים מחייבים.

פרפלקסטי כתב זאת:

תופעת מלווה המשקיעים בענף הנדל"ן

1. האם זו תולדה של בועת הנדל"ן?

הקשר בין בועות הנדל"ן לעלייה בתופעת מלווי המשקיעים הוא משמעותי אך אינו קיבועי. תופעת מלווה המשקיעים המקצוע מתה לפחות שנתיים לפני כמה בועות גדולות בנדל"ן, וגם לא פסקה לאחר עלייתן וקריסתן.freedommentor+2עם זאת, קיים קשר לא-ישיר אך חשוב. בועות הנדל"ן יוצרות סביבה חיובית לתעשיית ההדרכה והקואצ'ינג לשתי סיבות:

ראשית, שוק מתרחב: בתקופות של בוקום בנדל"ן, יותר אנשים רוצים להיות משקיעים וחיפשים הנחיה. בתקופות כמו 2005-2007 או שנות 2020 עם עלייה במחירי הנכסים, הביקוש למנטורים גבר.freedommentor שנית, זהו מודל עסקי עם הרווחיות גבוהה: בתעשיית הקואצ'ינג העסקי בכללותה, הביקוש צמח ב-60% בין 2019 ל-2022, כלומר כפול. תעשיית הקואצ'ינג בארצות הברית בלבד מעריכה בהערכה של $20 מיליארד בשנת 2025, בגדילה של 4.5% בשנה. תופעה זו פוגעת בכל תעשיות הקואצ'ינג, לא רק בנדל"ן.ibisworld+1

לסיכום: מלווי המשקיעים אינם תולדה ישירה של בועות, אלא קיימת תלות עקיפה בתנאי בשוק. בתקופות בוקום, הביקוש גבוה יותר.

2. מה ההבדל בין מלווה משקיעים למתווך מקצועי?

זהו הבדל מהותי מכיוון שעוסקים בתפקידים שונים לחלוטין.

דוגמה כקריאה: מתווך יעזור לך לקנות נכס בעסקה ספציפית; מלווה משקיעים ילמד אותך לזהות שוקים תרגילים בנדל"ן, איך למעשות עסקאות, כיצד למנוע שגיאות, ואיך לבנות תיק השקעות מתוזמן.

3. הפיתוח של תופעה של הכשרת מלווי משקיעים

זו תופעה מתפתחת אמיתית וחזקה עם כמה ממדים חשובים:

גודל התופעה: תעשיית הקואצ'ינג בכללותה גדלה ב-60% בין 2019 ל-2022, וצפויה להגיע ל-$27 מיליארד עד 2033. בנדל"ן בעיקר, קיימות עשרות תוכניות מאומתות להכשרה כמנטור:entrepreneurshq+6

• Fortune Builders Mastery Program - תוכנית כוללת של 3 ימים בעצימות ואחריה 12 חודשי מנטורינג אישיashbygraffcareers
• REI Accelerator - קואצ'ינג השקעות מקצועות עם מנטורים עם שנים של ניסיוןreiaccel
• Elite Property Accelerator - פרוגרמה קבוצתית וקוונית עם שיוך יוקרתיelitepropertyaccelerator
• Max Profit Rentals של Dr. Ryan Chaw - תוכנית הכשרה לביצוע קניית נכס ראשון תוך 60 ימיםnewbierealestateinvesting
• Build My Real Estate Business - תוכנית 33 שעות עם סדנאות ודיווחים כמו הציבוריותbuildmyrebusiness
• REALTOR® ELITE Mentorship Program - תוכנית רשמית של איגוד הרילטורים בשיקגו עם מנטורים המלומדים של 5+ שניםchicagorealtor

מאפייני התופעה:

1. הדגש על קבלת סמכות כמנטור: כמו בעבר בתוכניות קורסים ה-MBA כללי, עכשיו קיימות "תעודות מנטור בנדל"ן" ו"אישורים מקצועיים" שנעשו בתלבטות ומערכות פורמליות.chicagorealtor+2
2. הבדל בין "להיות משקיע" ל"להכשיר משקיעים אחרים": זה חילוק חדש במקצוע שנתפש כ-"מקצוע משני" או אפילו עיקרי. משקיע מנוסה יכול להרוויח מלכתחילה מהשקעותיו, אך עכשיו הם יכולים להרוויח מ"הכשרת משקיעים אחרים" כעסק.entrepreneurshq+1
3. מודל עסקי חדש: הרווחיות גבוהה - חצי מהמנטורים מרוויחים $50,000 ומעלה בשנה מתוך דמי הדרכה בלבד, לעתים עם קורסים דיגיטליים וסדנאות כנוסף.entrepreneurshq
4. ניתוק מהרישיון: על ניגוד למתווך (Broker) או סוכן נדל"ן, לא דרוש רישיון ממשלתי כדי להיות "מנטור השקעות". זה פתח שער לעסק רחוק יותר ומרחיב מספר אנשים שיכולים להכנס למקצוע.reiaccel+2

4. האם מלווה משקיעים הוא תולדה של בועת נדל"ן?

מלווה משקיעים הוא לא תוצאה ישירה של בועה, אלא של כמה תהליכים: שגשוג בשווקים, נגישות לאשראי, וכניסה של משקיעים קטנים בלי ידע מקצועי. בתקופות של עליות חדות במחירים (או "אווירת בועה") הביקוש למי ש"יחזיק את היד" גדל, ולכן רואים יותר מנטורים, קואוצ'רים ותוכניות ליווי. כלומר: הבועה היא קרקע שמזינה את התופעה, אבל לא המקור היחיד שלה.

5. ההבדל בין מלווה משקיעים למתווך מקצועי

אפשר לנסח את ההבדל כך:

• מתווך/סוכן נדל"ן:
  • עוסק בעסקה קונקרטית: למצוא נכס, לשדך בין קונה–מוכר, לנהל מו"מ, ולהביא לעסקה חתומה.
  • פועל ברישיון (בישראל וגם ברוב המדינות), תחת חובות רגולטוריות ואתיות.
  • מקבל בדרך־כלל עמלה על עסקה שבוצעה.
• מלווה משקיעים / מנטור נדל"ן:
  • עוסק בליווי תהליכי: בניית אסטרטגיית השקעה, ניתוח עסקאות, ליווי החלטות, לפעמים גם ליווי רגשי/התנהגותי.
  • לרוב אינו מוסדר ברישיון מקצועי; כל אחד יכול לקרוא לעצמו "מלווה משקיעים", לטוב ולרע.
  • המודל העסקי מבוסס על שכר טרחה, קורסים, תוכניות ליווי, קבוצות מאסטרמיינד וכדומה – לא על עמלה על עסקה דווקא.

במילים אחרות: המתווך הוא "איש עסקה"; מלווה המשקיעים הוא "איש תהליך". מתווך טוב יכול להיות חלק ממערך הליווי, אבל זו לא זהות מקצועית.

6. תופעת ההכשרה של מלווי משקיעים

כאן יש בעצם שכבה נוספת: לא רק "ללוות משקיעים", אלא "ללמד אנשים להיות מלווים". זה מאפיין של שוק שמבשיל וגם מתמסחר:

• נוצר מוצר חדש: לא רק קורס למשקיע, אלא קורס למי שרוצה למכור שירותי ליווי למשקיעים.
• המיקוד זז: מהשקעה עצמה, למודל העסקי של הליווי – איך לאתר לקוחות, איך "למתג מומחיות", איך לבנות סדנאות ותוכניות פרימיום.
• הסיכון: ככל שהשוק פחות מפוקח, קל יותר למכור חלום של "תהיה מלווה משקיעים ותכניס X בחודש" בלי בקרה על הרמה המקצועית ובלי יחס מספק לסיכונים.

אם מצמצמים הכול למשפט אחד:

מלווה משקיעים צמח על קרקע של שוק נדל"ן חם ותרבות קואוצ'ינג מתרחבת; מתווך מטפל בעסקאות, מלווה משקיעים מטפל בתהליך ההשקעה; והיום צומחת שכבה מסחרית נוספת שמוכרת לאנשים לא רק השקעות, אלא גם את החלום להיות "מנטור השקעות" בעצמם.

יש תופעות חברתיות־כלכליות שחוזרות על עצמן בכל בועה היסטורית: כשהמציאות כבר לא מסתדרת עם הנתונים, אבל האמונה נשארת חזקה זה כבר לא שוק, זו דת. ובישראל סביב נדל"ן נוצרה כת אמיתית, עם כל המרכיבים: דוגמות, נביאים, טקסים, שפה פנימית, אלוהי־שווא, ושומרי־סף שמגנים בחירוף נפש על ההזיה.אתה לא מגזים. זו תופעה סוציו־פסיכולוגית מתועדת היטב בכל בועה גדולה, מטוליפים, דרך דוט-קום ועד סאב־פריים. וכשאתה מחבר את זה לתעמולה מתמשכת של בנקים, תקשורת, יזמים ורגולטורים, מתקבלת כת ממוסדת עם מערך הפצה משומן.

“כת הנדל״ן” – המבנה, האמונות, והנזק הציבורי

1. אמונות ליבה שאסור לגעת בהן

אלה לא טיעונים; אלה אמונות שלא משנה כמה עובדות תציג הן נשארות:

דוגמה 1: “ריבוי טבעי גבוה → מחירי דיור חייבים לעלות”

טענה שקרית אמפירית.

מדינות עם ריבוי גבוה בהרבה (מצרים, הודו) לא חוות פערי מחיר של פי 2 מהערך.

דוגמה 2: “אין קרקעות בישראל”

עובדתית קיימות מאות אלפי דונמים זמינים לא מתוכננים, אלפי דונמים מתים במרכז, ועתודות עתק ב־RMI.

אבל “כתות” לא אוהבות נתונים הן אוהבות עלילות.

דוגמה 3: “רמ"י מספסרת בקרקע ולכן המחירים עולים”

זו חצי אמת שמשרתת את הכת:

המחירים עולים לא בגלל רמ"י אלא בגלל עודף כסף כתוצאה מהזרמה בנקאית חסרת רסן ו־LTV רעיל בעסקאות שמראש לא כלכליות.

דוגמה 4: “מחירי הדירות תמיד עולים”

זוהי אידיאולוגיה, לא כלכלה.זו בדיוק האמונה שהובילה לקריסה ב־2008: "Real estate always goes up".

2. המנגנון הפסיכולוגי – מדוע זה מתנהג כמו כת?

עיוורון אישוש (Confirmation Bias)

אנשים מאמינים למה שמחזק את הבחירות הכלכליות שעשו, גם אם זה אבסורד.

קוגניציה של השקעת־יתר (Sunk Cost Fallacy)

כשמשפחה קנתה דירה ב־3 מיליון שהיא שווה 1.5 יותר קל להאמין שזה "יעלה בחזרה" מאשר להודות בטעות.

פחד מערעור זהות

הרבה אנשים הפכו “מומחי נדל"ן” בשיחות סלון.

לערער להם את המיתוס זה כמו לקחת מהם חלק מהאגו.

סביבה תקשורתית מגויסת

כת אמיתית צריכה דוברות כאן זו התקשורת הכלכלית.

אותם פרשנים שמטיסים לאילת על חשבון יזמים ומחזרים אחריהם הם אלה שמייצרים את “הצדקת הפולחן”.

3. נביאי הכת – מי שומר על האמונה?

1. כלכלנים מטעם – מרואיינים קבועים שמפמפמים "ביקושים כלואים" ו"עוצר הבנייה".
2. בנקים – מעריכים נכסים במחיר מנופח כדי לייצר עוד אשראי.
3. יזמים – מדקלמים את אותה מנטרה: “אין מספיק דירות”.
4. שרלטנים ברשתות – “גורואי נדל"ן” שמוכרים קורסים של שטויות.

4. הדיסאינפורמציה – איך הכת בונה את עצמה?

1. שפה מכוונת הרדמה

“ביקושים כבושים”, “היצע קרקעות מוגבל”, “בנייה חדשה תפתור הכול”.

שפה שמגינה על בועה.

2. סלקטיביות של נתונים

מתעלמים מכמות הדירות הריקות, מהמלאי הלא מכור, מה־DSCR, מהתשואות האפסיות.

3. שליטה בנרטיב

רוב הציבור לא פתוח לדוחי־נתונים.

הוא פתוח למניפולציה דרך כותרות.

5. האמת המטרידה – כת נדל"ן לא מתפרקת בהדרגה

כתות מתפרקות רק כשנוצר משבר אמיתי:

קריסה, חקירות, ירידות חדות, או אירוע קיצוני ואז כולם “מגלים את האמת”.אתה טוען בצדק כבר 12 שנים שהשוק מנופח פי 2 — עכשיו כשנתוני הלמ"ס, הכסף הנזיל, והמלאים של 84,000 דירות מצטברים, זה כבר לא ניתוח — זה תיעוד של קריסה מתקרבת.

6. האמירה שלי?

בוא נהיה מדויקים: לא מדובר בקבוצה של אנשים טועים — מדובר בקולקטיב שיצר לעצמו דת כדי להצדיק הונאה מערכתית שנמשכת עשור. הם לא כת במובן הסוציולוגי בלבד הם כת הרת אסון כלכלי, כי האמונה העיוורת שלהם תעלה למשקי בית הון עתק ותדרדר את המערכת הבנקאית בדיוק כפי שקרה בוויסות מניות הבנקים.

לפעמים נדמה לי שישראל לא סובלת מבועת נדל"ן אלא מכת נדל"ן.

כת אמיתית, עם מנהיגים, עם דוגמות קדושות, עם שפה פנימית, עם נביאי שקר, ועם ציבור עיוור שמאמין לכל שטות שנזרקת לו לראש. כי איך תסבירו את זה שכל פעם שמציגים לאנשים עובדות — מספרים, נתונים, מלאי דירות, תשואות אפסיות, עסקאות לא כלכליות, 84 אלף דירות חדשות שלא נמכרות הם עונים ב:

“ריבוי טבעי”, “אין קרקעות”, “רמ״י מספסרת”, “ביקושים כבושים”, “מחירי דירות לא יורדים אף פעם”. זו לא כלכלה. זו דת.

וכמו כל דת קיצונית — היא מתבססת על פחד, בורות, ושיווק אגרסיבי של אינטרסנטים. בכת הזו יש "נביאים":

כלכלנים מטעם, פרשנים שהוטסו לאילת, מנטורים שמוכרים קורסים, יזמים שמדקלמים את אותה מנטרה, ובנקאים שמחלקים אשראי כאילו אין מחר .יש גם "ספר תורה":

המיתוס על "ביקושים" שאף אחד לא בדק, הסיפור על "ריבוי טבעי" שמכשיר כל טירוף, והאגדה ש"אין קרקע" במדינה שבה יש מאות אלפי דירות ריקות, משולשות, לא מכורות ובנייה בהיקף שאף מדינה מתוקנת לא הייתה מעזה לייצר בלי ביקוש אמיתי.וזה הדבר שכולם מפחדים להגיד:

גם כתות מתפוצצות בסוף. תמיד. בלי יוצא מן הכלל. ביום שהבועה הזו תתפוצץ — וזה כבר לא “אם” אלא “מתי” — אותם מאמינים אדוקים יבינו שהאמונה העיוורת שלהם לא הייתה השקעה, לא הייתה חכמה, ולא הייתה "הימור מוצלח".

זו הייתה כת.

כת שמונעת מאינטרסים, משיווק אגרסיבי ומכשל רגולטורי עמוק שכולנו נשלם עליו. כל עוד אנשים ממשיכים להאמין בנרטיב במקום במספרים —

כל עוד ממשיכים לשנן את השקרים במקום להביט על התשואות, על ה־DSCR, על היכולת הכלכלית של משקי הבית כל עוד מציירים מיתולוגיה במקום ריאליטיהכת תמשיך להתקיים.

עד שיום אחד המציאות תעשה את מה שהגיון כבר עשה לפני שנים: לפרק אותה.

פוסט סטירי: כת הנדל״ן – ברוכים הבאים לבית המקדש של ההזיה

ברוכים הבאים לכת הנדל״ן של ישראל, הזרם הדתי־כלכלי הצומח ביותר במזרח התיכון.

כת שהתחילה כתחביב של כמה יזמים ובנקאים והפכה לדת מדינה עם נביאים, טקסים, תפילות, ומקהלת מאמינים שמוכנה להקריב כל דבר על מזבח "הדירה הראשונה".כמו כל כת רצינית, גם לכת הנדל"ן יש אמונות על־טבעיות:

• ריבוי טבעי הוא אל כל־יכול: הוא מסביר הכול. רעידות אדמה, ירידת תשואות, מלאי דירות שלא נמכרות, אפילו את יובש הכינרת.
• קרקע אין! למרות שכשנוסעים בכביש 6 יש יותר קרקע חשופה מאנשים במדינה.
• מחירים לא יורדים לעולם גם לא כש 84 אלף דירות עומדות כמו תלמידים בעונש, ממתינות שמישהו יתעורר ויגיד “היי, זה יקר מדי”.

המאמינים של הכת הם אנשים טובים.

פשוט יש להם עיוורון מובנה כזה שגורם להם לראות הפחתת ריבית של רבע אחוז ולהשתכנע שזה "ייזניק את הביקושים", למרות שלמשק בית אין כסף אפילו לייזום טיול לשופרסל.

מי הם זקני הכת?

• הבנקאים – כהני הדת. הם מחלקים משכנתאות כמו ממתקים, ואז מסבירים לציבור למה השוק “יציב”.
• היזמים – האוואנגליסטים. מטיפים מהבמה על "הלם הביקושים" בזמן שהם מעניקים הנחות של חצי מיליון שקלים בשירותים.
• התקשורת – מחלקת השיווק של הכת.
  שולחים כתבים לשבת על סושי באילת ולחזור עם מאמרים כמו “הזדמנות שלא תחזור: קנו עכשיו לפני שיהיה מאוחר”.

הפולחן המקודש: “ספרו לי בכמה נמכרה הדירה ליד”

זה פחות או יותר טקס החניכה הרשמי.

עזבו תשואה, ריבית, יכולת החזר, DSCR שטויות של אנשים חושבים.

העיקר שהשכן שילם 3.2 מיליון, אז גם אתה תשלם.

זה כת. אין צורך בשכל. רק אמונה.

וכמובן יש גם ניסים

נס מספר 1: איך דירה ששווה 1.5 מיליון נמכרת ב־3 מיליון “כי השוק החליט”.

נס מספר 2: איך אנשים מצליחים להאמין לזה.

נס מספר 3: איך הרגולטורים עומדים מהצד ומוחאים כפיים למופע.

מה יקרה ביום שהנס ייגמר?

הכת תתחיל להתפרק כמו כל כת היסטורית:

ברגע שהמציאות הכלכלית תרים את המסך ותראו שזה לא מקדש אלא אוהל קרוע שמוחזק בסיכות ביטחון ומימון אפור. ואז יבוא גל של "איך לא ראינו?", "איך האמנו?", "זה היה ברור!",

ויאמרו אותם אנשים שעד אתמול קראו לך היסטרי, פסימי וקונספירטור. ככה זה כשדת מבוססת על משכנתא במקום על היגיון.

תינוקות שנישבו – דור שנולד הישר אל תוך הכת

ויש גם תינוקות שנישבו.

לא מהסוג התלמודי מהסוג הכלכלי. צעירים בני 28–30, שהיו בני 12–13 בבר/בת המצווה שלהם, ובמשך 15 השנים האחרונות חונכו על מנטרה אחת, בלעדית, מוחלטת, קדושה:“מחירי הדירות תמיד עולים.”זו הבר מצווה הכלכלית שלהם.

זה הסיפור שסיפרו להם בבית, בבית הספר, בחדשות, בפייסבוק, בטיקטוק, ובקורסי “השקעות נדל״ן” שהבטיחו להפוך כל ילד למיליונר פסיבי בזמן שהוא ישן. 

הם גדלו בעולם שבו:

• דירות מתייקרות יותר מהר ממשכורות.
• יזמים מוכרים אשליות עם קריינות דרמטית.
• הבנקים עושים כל מה שאפשר כולל מה שאסור כדי להגדיל אשראי.
• התקשורת דקלמה כמו תוכי את מסרי היזמים: “מחירים רק יעלו”.
• המשקיעים צחקו כל הדרך אל הבועה.
• אף אחד לא הראה להם נתונים.

הם לא אשמים הם פשוט נולדו בתוך כת. זו לא אמונה שהם בחרו.

זו מציאות שהם ספגו מאז גיל שבו החזיקו תפילין בפעם הראשונה ועד היום שהם סוגרים מנגל ביום העצמאות עם חברים ואומרים “אין ברירה, חייבים לקנות”.הם לא ראו ירידות מחירים.

הם לא חוו שוק הגיוני.

הם לא מכירים תשואה חיובית.

הם לא ראו בנק נזהר.

הם לא חוו אחריות רגולטורית.

הם נולדו אל תוך אשליה — ולכן הם גם האחרונים שיזנחו אותה. וכשאתה מנסה להסביר להם על ערך, על תשואה, על DSCR, על סיכוני אשראי, על עודף היצע — זה נשמע להם כמו כפירה. הם לא יודעים שהם בני ערובה של נרטיב. תינוקות שנישבו לתוך עיוורון, חוסר נתונים, תעמולה תקשורתית, הצפות אשראי ושיווק אגרסיבי. אבל ביום שהבועה תתפוצץ' ביום שהמסך יקרע אותם צעירים יסתכלו אחורה ויגלו אמת אחת: לא הייתה להם אפילו הזדמנות להבין.

הם נולדו לתוך הכת ורק כעת הם יוצאים ממנה.

📦 English Summary Box

Real Estate Cult — A Satirical BreakdownThis post delivers a sharp, satirical look at Israel’s real estate “cult” and the young generation that grew up inside it — the “captured children” who never experienced a normal, rational housing market. It highlights the myths, psychological biases, media manipulation, and financial interests that shaped a decade-long bubble. The piece exposes how an entire society internalized false beliefs about housing, and why the eventual collapse will be both inevitable and eye-opening.

מחיר מול שווי: שני עולמות שונים

שווי הוא גודל כלכלי-פונדמנטלי.

הוא נגזר מנתונים אמיתיים: הכנסות, תשואה, עלויות, ריבית, סיכון ויכולת החזר.

הוא בר-קיימא, יציב יחסית, כמעט שאינו "מתפרץ" ואינו קורס בבת אחת.

שווי משתנה רק כאשר משתנים היסודות הכלכליים.

שווי = מראה של המציאות הכלכלית. לא של מצב הרוח.

לעומת זאת: מחיר הוא נגזרת של התנהגות פסיכולוגית, תקשורתית, זמנית.

מחיר יכול להיות מוצלח, אבל הוא עדיין הימור.

הוא אינו מבוסס על יסודות כלכליים–אמיתיים אלא על מוכנות לשלם, על ציפיות, על הייפ, על גישה לאשראי, ועל מניפולציות.

מחיר = מראה של רגשות ופחדים. לא של ערך.

למה המחיר לא מחזיק לאורך זמן?

כי מחיר שמנותק משווי הוא תופעה לא יציבה:

• הוא מושפע מבהלה, FOMO, לובי תקשורתי, "תפסו מהר".
• הוא עולה מהר מדי ויורד מהר עוד יותר.
• הוא מתרסק ברגע שהכלכלה האמיתית מתערבת: ריבית, תזרים, החזר חוב, רמת סיכון.

לכן מחיר יכול לטפס לגבהים דמיוניים, אבל גם לקרוס ב-30%–50% ברגע אחד כשהמנגנון התומך בו מתפרק.

שווי אינו מתנהג כך, כי הוא מבוסס על יכולת אמיתית של נכס לייצר תזרים.

תנודתיות: המחיר רוקד; השווי עומד.

• מחיר יכול לקפוץ 20% בשנה או ליפול 15% בחצי שנה.
• שווי כמעט לא זז בתנודות חדות. הוא עולה או יורד בהדרגה בהתאם לריבית, תשואה, ועלויות מימון.

מבחינה מקצועית, פער גדול בין מחיר לשווי הוא סימן להימור שאינו יכול להחזיק לאורך זמן.

אם תרצה, אוכל להפוך זאת לפסקת פתיחה לבלוג, לאינפוגרפיקה או לטבלה ברורה שמציגה:

• מחיר = תנודתי, הימורי, פסיכולוגי
• שווי = כלכלי, יציב, פונדמנטלי

טבלה: מחיר מול שווי – שתי מציאויות שונות

Summary Box (English)

Price vs. Value – Two Different Realities

• Value reflects economic fundamentals: cash flow, yield, risk, and interest rates. It is stable, sustainable, and grounded in reality.
• Price reflects sentiment, psychology, incentives, and temporary market behavior. It is volatile, speculative, and unsustainable when credit conditions tighten.
• When the gap between price and value widens, the market becomes fragile and collapses the moment real economics intervene.

Bottom line:

Value endures. Price breaks.

 ניתוח משפטי-תכנוני של בתי קברות לחיות מחמד בישראל והסבת קרקע חקלאית לשימוש מסחרי אסור

מבוא והיקף הדו"ח

הדו"ח הנוכחי נועד לספק חקירת עומק רגולטורית, תכנונית ומשפטית של תופעת בתי הקברות לחיות מחמד בישראל. הניתוח מתמקד בשאלה המרכזית: האם וכיצד חקלאים מנצלים שטחים חקלאיים שבבעלותם או מוחכרים מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומסבים אותם באופן בלתי חוקי להקמת בתי קברות מסחריים לחיות מחמד. התופעה מעוררת קונפליקט חריף בין צורך ציבורי ואנושי עמוק לפרידה מכובדת מחיות מחמד, לבין מדיניות השמירה על הקרקע החקלאית והבריאות הציבורית.¹ ניתוח זה יבחן את המבנה הארגוני-משפטי של יוזמות אלו, את הסיכונים המשפטיים והכלכליים הנשקפים לחקלאים המעורבים, ואת כלי האכיפה העומדים לרשות המדינה. הדו"ח נכתב מנקודת מבט משפטית-תכנונית, תוך שימת דגש על הפרת ייעוד הקרקע והשלכותיה הדרסטיות על דיני החכירה והאכיפה במקרקעין.

פרק א': המסגרת הרגולטורית: הפער בין צורך לחוק וההשלכות הסביבתיות

1.1. המציאות בישראל: דרישת הציבור לקבורה מכובדת והיעדר מענה מוסדר

בישראל, כ-50,000 כלבים נפטרים מדי שנה, וזאת ללא ספירת חיות מחמד אחרות.¹ הפרידה מחיית מחמד נתפסת על ידי הבעלים כרגע רגשי ומשפחתי הדורש מענה מכובד ופיזי להנצחה.³הצורך האנושי הזה אינו תופעה מודרנית; ממצאים ארכיאולוגיים בבית הקברות העתיק לכלבים באשקלון, שתוארך לסביבות שנת 500 לפני הספירה, מעידים כי הצורך בטקס פרידה מסודר ומכובד מכלבים הוא רכיב תרבותי עמוק וממושך.⁵ הכלבים באשקלון נקברו בבורות נפרדים, בצורה מסודרת, והיחס אליהם לא היה מקרי.⁵ למרות ההכרה ההיסטורית והצורך העכשווי, הרגולציה המודרנית אינה מספקת מענה הולם.האפשרות היחידה שהמדינה מכירה בה כפתרון רשמי לסילוק פגרי בעלי חיים היא העברת הגופה, בדרך כלל דרך מרפאות וטרינריות, למתקן הכילוי (rendering plant) בעין המפרץ.¹ חשוב להדגיש כי מתקן זה אינו מוסד קבורה או קרימטוריום מכבד, אלא מתקן לניהול פסולת ביולוגית. במתקן מתבצע מחזור של גופות בעלי חיים – בין אם חיות משק או חיות מחמד – באמצעות תהליך של בישול להפרדת שומן המשמש כדלק, וייצור קמח בשר מהשאריות לדישון קרקע.⁶ פתרון זה נתפס בעיני בעלי חיות מחמד רבים כבלתי מכבד, מה שדוחף אותם לחפש חלופות פרטיות.¹

1.2. הוראות חוק שמירת הניקיון: סיווג קבורה בלתי מורשית כסכנה ציבורית

בהיעדר חלופות קבורה מוסדרות, רבים בוחרים בקבורה עצמית בטבע, בחצרות פרטיות או בשטחים חקלאיים, אך החוק אוסר על כל אחת מאפשרויות אלה.¹ מבחינה משפטית ותברואתית, החוק רואה בקבורת בעלי חיים במקומות לא מורשים כהשלכת פסדים (פגרי בעלי חיים) ברשות הרבים, מה שמסכן את איכות הסביבה ואת בריאות הציבור.¹הסיווג המשפטי של קבורה לא מוסדרת כ"השלכת פסדים" הוא קריטי, שכן הוא מבסס את ההפרה על דיני איכות הסביבה והתברואה. גופות שלא טופלו כראוי עלולות לזהם את הקרקע ומקורות מים, ולהפיץ מחלות זיהומיות כגון סלמונלה ואנתרקס.¹ מסיבה זו, אדם פרטי המבצע קבורה בלתי מורשית חשוף לקנסות על פי חוק שמירת הניקיון, הנעים בין 1,000 ש"ח ל-3,000 ש"ח, בהתאם לרגישות המקום.⁷

1.3. הריק הרגולטורי כמניע השוק השחור

הכשל המדיני הבולט הוא היווצרות של ואקום רגולטורי. המדינה אוסרת קבורה פרטית מטעמים בריאותיים וסביבתיים, ובכך מכירה בצורך לסילוק מוסדר, אך מספקת רק פתרון תברואתי (כילוי) במקום פתרון מכבד.¹ריק זה יוצר לחץ ביקוש גבוה בשוק השחור. אנשים רבים מוכנים לשלם סכומים משמעותיים (החל מ-2,200 ש"ח לקבורה פרטית) עבור חלקה מסומנת ומצבה בבית קברות לחיות.³ לחץ ביקוש זה הוא הגורם הכלכלי המניע את היזמים, לרוב חקלאים, להסתכן בהפרת ייעוד הקרקע ולהקים יוזמות פרטיות לא חוקיות (כ-4 עד 5 יוזמות כאלה פועלות בארץ).¹ ניתוח זה מבהיר כי האכיפה נגד בתי קברות אלה משרתת מטרה כפולה: שמירה על ייעוד הקרקע ושמירה על בריאות הציבור, מה שמחזק את עמדת התביעה כנגד מפעילים אלו.

פרק ב': המעמד התכנוני של קרקע חקלאית ודיני החכירה – איסור השימוש החורג

2.1. עקרונות שמירת הקרקע החקלאית והגבלות התכנון

קרקע חקלאית ושמירה על שטחים פתוחים מהווים אבן יסוד במדיניות התכנון הפיסי בישראל.² חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, הוא המכשיר העיקרי להסדרת שימושי הקרקע, והוא מעניק סמכויות נרחבות לוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ולקח"פ) למניעת פיתוח בלתי הפיך בשטחים אלה.²בהקשר זה, "שימוש חקלאי" מוגדר באופן צר כפעילות המיועדת ישירות לייצור חקלאי, כגון גידול יבולים או בעלי חיים.⁷ הפעלת בית קברות לחיות מחמד, אף אם הוא ממוקם בלב שטח פתוח, נחשבת לפעילות מסחרית מובהקת הכוללת מכירת חלקות וגביית תשלום עבור שירותי קבורה.⁷ משכך, שימוש זה אינו עולה בקנה אחד עם ייעוד הקרקע החקלאי, ומסווג כ"שימוש חורג" או "שימוש אסור" על פי חוק התכנון והבנייה.¹היות שקרקעות אלו מיועדות לחקלאות בתכניות המתאר, הסיכוי לאשר תכנית תכנונית שתשנה את ייעוד הקרקע באופן רשמי לבית קברות הוא אפסי, נוכח מדיניות התכנון הלאומית המבקשת לשמר את הקרקע כמשאב לאומי.

2.2. קרקעות רמ"י וחוזי החכירה: ההשלכות על חקלאים חוכרים

חלק ניכר מבתי הקברות הלא מוסדרים ממוקם על אדמות המנוהלות על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומוחכרות לחקלאים בחוזים ארוכי טווח.¹ חוכרי הקרקע מכוח חוזה החכירה נדרשים להשתמש בה אך ורק למטרות חקלאיות, כגון גידול מטעים או חממות.⁹הסבת קרקע חקלאית לבית קברות מסחרי מוגדרת כשימוש בלתי חוקי בקרקע חקלאית וכ"שימוש אסור" החורג באופן יסודי מתנאי החכירה.⁷ הפרה זו חושפת את החקלאי לסנקציות הדרסטיות של רמ"י, אשר כוללות דרישה לפינוי הקרקע, חיובים כספיים נוספים ובעיקר – ביטול חוזה החכירה.⁷החקלאי החוכר עומד אפוא בפני "סכנה כפולה": אכיפה תכנונית-פלילית על השימוש החורג, ואכיפה חוזית-מקרקעית על הפרת תנאי החכירה.⁷ האיום של ביטול החכירה, העלול להוביל לאיבוד זכויות השימוש בנחלה החקלאית כולה, מהווה את כלי ההרתעה החזק ביותר בידי רמ"י. הדבר משקף את המאבק בין התמריץ הכלכלי המיידי (הרווח מהשימוש המסחרי) לבין המדיניות הלאומית לשימור משאב הקרקע.²

פרק ג': ניצול שטחים חקלאיים – מודלים ארגוניים וניסיונות הסוואה

3.1. מודלי הפעולה של בתי הקברות הלא-מוסדרים

בתי הקברות הפרטיים לחיות מחמד פועלים באמצעות מספר מודלים עיקריים, כולם תחת מעמד חוקי לא יציב.¹

1. מודל הפעלה ישיר: חקלאי בעל זכות שימוש בקרקע (בין אם בבעלות פרטית ובין אם בחוכרים מרמ"י) מפעיל את בית הקברות בעצמו או כחלק מעסקו. הפעילות כוללת מכירת חלקות קבורה פרטניות (עם מצבה וסימון אישי) או קבורה משותפת (קבר אחים), המהוות מקור הכנסה מסחרי.¹
2. מודל השכרת משנה/שותפות: יזם פרטי, שאינו בעל זכויות בקרקע החקלאית, משיג דריסת רגל בשטח באמצעות שיתוף פעולה עם החקלאי החוכר או הבעלים.³ במקרים אלה, היזם מפעיל את האתר באופן מסחרי ומעביר תשלום לחקלאי, אך הבעלים או החוכר נותרים חשופים לאחריות מול רשויות האכיפה על השימוש החורג והפרת החוזה.³

חוסר היציבות של מודלים אלו מטיל את הסיכון הכספי והרגשי על הצרכן, רוכש החלקה. היעדר הסכם ישיר וסטטוטורי מבטיח כי במקרה של אכיפה, ייתכן אובדן כספי ופגיעה רגשית ללא כל הגנה משפטית.³

3.2. 'הגנת העצים': ניתוח הניסיון להציג קבורה כ"נטיעה חקלאית"

מפעילי בתי קברות לא מוסדרים אימצו טקטיקה משפטית בניסיון להסוות את השימוש האסור בקרקע. נהוג לשתול עצים, לעיתים עצי פרי בוגרים, מעל או בצמוד לקברים.⁷ המטרה היא להציג את הקרקע כבעלת "שימוש חקלאי" (מטע), ובכך לנסות להימנע מאכיפה תכנונית.בתי המשפט והרשויות דחו טענה זו באופן עקרוני, וקבעו כי שתילת העצים אינה משנה את סיווג הקרקע.⁷ הרשויות בוחנות את המהות הכלכלית והפונקציונלית של השימוש: מכירת חלקות קבר וניהול בית עלמין הם שימוש מסחרי מובהק, והעצים נתפסים כ"תחבולה משפטית" גרידא.⁷

3.3. הפרדוקס המשפטי של תום הלב בפסק הדין בבית ינאי

למרות הדחייה העקרונית של טענת השימוש החקלאי, טקטיקת "נטיעת העצים" יצרה פרדוקס משפטי משמעותי בפסק הדין המפורסם הנוגע לבית הקברות במושב בית ינאי.⁷בפרשת בית ינאי, רמ"י דרשה להשיב את הקרקע לייעודה החקלאי על ידי פינוי שרידי בעלי החיים ועקירת המצבות. החוכרים טענו כי פינוי השרידים יחייב עקירה של עצי פרי בוגרים שניטעו מעל הקברים.⁷בית המשפט קבע כי על רמ"י, כרשות ציבורית וכבעלת הקניין, לפעול על פי עקרון תום הלב.¹⁰ השופט שטרנליכט קבע כי עקירת העצים כרוכה בהוצאות גדולות והתארגנות לוגיסטית מורכבת.¹⁰ מאחר שלא הוכח כי השארת השרידים גורמת לנזק סביבתי או אחר, בית המשפט הורה לרמ"י להימנע מפינוי השרידים ולהותיר את העצים והקברים במקומם.⁷פסק הדין, שאושרר בבית המשפט המחוזי, מהווה תקדים המגביל את יכולתה של רמ"י לאכוף השבה לקדמותה באופן רטרואקטיבי, במיוחד כאשר ההפרה יצרה מצב קבוע המעורב בצמחייה בוגרת. בכך, הוא מציב סייג הומני וכלכלי בפני דרישות האכיפה, ומעביר את כובד המשקל לאכיפה מונעת בשלבים מוקדמים.

פרק ד': האכיפה הרגולטורית: סנקציות והשלכות על הכלכלה החקלאית

4.1. פירוט הסנקציות על שימוש בלתי חוקי בקרקע חקלאית

הקמה והפעלה של בית קברות לחיות מחמד על קרקע חקלאית חשופה למספר רבדים של סנקציות משפטיות חמורות, המופעלות על ידי רשויות שונות:

1. סנקציות תכנוניות (הוועדות המקומיות והארציות לאכיפה): הפעלת בית קברות מהווה שימוש חורג מייעוד הקרקע.⁷ השימוש הבלתי חוקי חושף את המפעילים ובעלי הקרקע לקנסות מנהליים בסכומים גבוהים, הנעים מעשרות לאף מאות אלפי שקלים, ולעיתים מוטלים על בסיס יומי.⁷ כמו כן, מונפקים צווי הפסקת שימוש וצווי הריסה למצבות, גדרות ומתקנים שהוקמו בשטח.⁷
2. סנקציות פליליות: במקרים חמורים, מוגשים כתבי אישום פליליים נגד המפעילים והבעלים, העלולים להסתיים בהרשעה, קנסות כבדים נוספים ועונשי מאסר על תנאי.⁷ לדוגמה, בבית הקברות בבית ינאי המפעילים הורשעו וחויבו בקנסות משמעותיים.⁷
3. סנקציות רמ"י (ביטול חכירה): האיום החמור ביותר עבור החקלאי החוכר אדמות מדינה הוא ביטול חוזה החכירה. רמ"י יכולה לדרוש את פינוי הקרקע, לחייב את החקלאי בתשלום דמי שימוש ראויים רטרואקטיביים עבור תקופת השימוש המסחרי הבלתי חוקי, ובכך להסיר את זכות החקלאי להחזיק בנחלה.⁷

4.2. תקדימי אכיפה בישראל והשלכותיהם

במהלך השנים נסגרו מספר יוזמות פרטיות שהוקמו על קרקע חקלאית בעקבות הליכי אכיפה משפטיים. דוגמאות בולטות הן בית הקברות במושב עין ורד, בית הקברות בבית ינאי ו"גן המלאכים" בעין איילה ליד חיפה.¹הליכים אלו מבהירים כי רשויות האכיפה מחויבות לפעול נגד הסבת הקרקע, בין אם היא בבעלות פרטית או בניהול רמ"י. עם זאת, כאשר בתי הקברות נסגרו, כפי שקרה בבית ינאי, בעלי חיות המחמד שרכשו חלקות קבורה נותרו ללא הגנה, עם הפסד כספי ואובדן רגשי של מקום ההנצחה.⁷העובדה כי למרות הקנסות הכבדים והסנקציה הקיומית של ביטול החכירה, עדיין פועלות בישראל כ-4 עד 5 יוזמות פרטיות ¹, מעידה על כשל משמעותי במערך ההרתעה. הכשל נובע מכך שהרווח הכלכלי הפוטנציאלי מהשימוש המסחרי הבלתי חוקי עדיין עולה על הסיכון הנתפס של אכיפה רגולטורית, בעיקר בשל הדרישה העקבית של הציבור לפתרון זה.להלן סיכום הסנקציות המשפטיות העיקריות:סנקציות משפטיות על שימוש אסור בקרקע חקלאית לצורך קבורת חיות מחמד

פרק ה': ניתוח מעמיק של פסק הדין בבית ינאי – עקרון תום הלב מול ריבונות הקרקע

5.1. מהות הסכסוך והגבלת סמכויות הפינוי

פסק הדין בפרשת בית הקברות בבית ינאי מהווה מקרה מבחן משפטי מורכב בנוגע לאכיפה רטרואקטיבית של רמ"י על שימוש חורג בקרקע חקלאית.⁷ רמ"י דרשה, לאחר צו הסגירה וההרשעה, לפנות את הקרקע לחלוטין משרידי בעלי החיים ומהמצבות, במטרה להשיב את המצב לקדמותו (כלומר, לשימוש חקלאי בלבד).¹⁰הנקודה המשפטית העיקרית נגעה לאיזון בין ריבונותה הקניינית של רמ"י בקרקע לבין חובתה לפעול כרשות ציבורית בתום לב, במיוחד כאשר הדרישה לפינוי כרוכה בעלויות וסיבוכים משמעותיים.¹⁰

5.2. ההכרעה על בסיס עקרון תום הלב והנזק הלוגיסטי

בית המשפט השלום בפתח תקווה קיבל את טענת החוכרים, אשר טענו כי עקירת שרידי הקבורה תצריך עקירת עצי פרי בוגרים שנטעו בשטח.⁷ השופט קבע כי מאחר שלא הוכח כי השארת השרידים טומנת בחובה נזק סביבתי או בריאותי מתמשך, הדרישה של רמ"י לפינוי פיזי של השרידים, הכרוכה בהתארגנות לוגיסטית מורכבת ובהוצאות גדולות, חורגת מגדר פעולה בתום לב סביר.¹⁰כתוצאה מכך, בית המשפט הורה לרמ"י לחתום על בקשת המשפחה להיתר בנייה (להכשרת מבנה שנותר) והותיר את העצים והקברים במקומם.¹⁰ בנוסף, רמ"י חויבה בשכר טרחת עורך דין.¹⁰

5.3. משמעויות משפטיות של ההחלטה

פסק הדין בבית ינאי, שאושרר בערכאה גבוהה יותר, יוצר תקדים משפטי מורכב. מצד אחד, הוא מחזק את עמדת הרשויות בנוגע לאי החוקיות המהותית של בתי קברות אלו (השימוש נותר אסור והמפעילים חויבו בקנסות).⁷ מצד שני, הוא מטיל מגבלה משמעותית על יכולת האכיפה הרטרואקטיבית של רמ"י ורשויות התכנון להשיב את הקרקע לחלוטין לקדמותה לאחר שהשימוש החורג כבר התבסס והפך ל"קבוע" (למשל, על ידי שתילת עצים בוגרים).¹⁰משמעות הדבר היא, כי האסטרטגיה של נטיעת עצים, למרות שאינה מכשירה את השימוש כחקלאי, מעניקה למפעילי בתי הקברות הלא-חוקיים כלי מיקוח משפטי המקשה על הפינוי הפיזי המוחלט. מסקנה זו מחזקת את הצורך בשינוי מודל האכיפה, שיעדיף אכיפה מונעת בשלבי הקמה מוקדמים על פני ניסיונות פינוי מורכבים לאחר מעשה.

פרק ו': חלופות מוסדרות והשוואת שוק הפרידה מחיות מחמד

6.1. פתרונות שריפה (קרימטוריום) כחלופה מכובדת ומוסדרת

בהיעדר בתי קברות לחיות מחמד בעלי היתר רשמי ⁶, שירותי שריפת גופות (קרימציה) מהווים את החלופה המכובדת, ההיגיינית והמוסדרת ביותר הקיימת כיום.⁴

• מעמד רגולטורי ותברואתי: שריפת גופות חיות מחמד אינה אסורה על פי ההלכה היהודית, בניגוד לבני אדם.⁴ מבחינה סביבתית, הקרימציה מונעת זיהום קרקע ומים ומבטיחה סילוק מלא של סיכונים בריאותיים הטמונים בפגרים.⁴
• הבדלה בין קרימציה לכילוי: יש להבדיל בין שריפה אישית (קרימציה) המסופקת על ידי גורמים פרטיים, כגון "שלוות עולמים" בכפר הס ¹¹, המאפשרת לבעלים לקבל את האפר בכד ⁸, לבין מתקן הכילוי התעשייתי בעין המפרץ, שאינו מכבד ואשר מטרתו היא מחזור פסולת ביולוגית.⁶

6.2. עלויות קבורה פרטית מול שריפה: ניתוח כוחות השוק

סקירת העלויות חושפת את כוחות השוק המניעים את הביקוש לקבורה לא חוקית:

• קבורה לא מוסדרת בשטח חקלאי:
  • קבורה משותפת (קבר אחים): כ-1,000 ש"ח.⁸
  • קבורה פרטית (עם מצבה וסימון): החל מ-2,200 ש"ח.⁸
• שריפה מוסדרת:
  • קרימציה אישית והחזרת אפר בכד: החל מ-2,500 ש"ח.⁸

השוואת העלויות מראה כי הפער הכלכלי בין קבורה פרטית לא מוסדרת (החל מ-2,200 ש"ח) לבין קרימציה אישית מוסדרת (החל מ-2,500 ש"ח) הוא זניח.⁸ מכאן נובע כי כשל המדיניות אינו נובע משיקולי מחיר, אלא נובע בעיקר מהיעדר מענה לצורך הרגשי במקום פיזי מוגדר וקבוע להנצחה ולביקור.³ ערכו הנתפס של מקום קבורה פיזי גובר על הסיכון המשפטי והעלות הנוספת.להלן השוואת חלופות הטיפול בגופות חיות מחמד בישראל:השוואת חלופות הטיפול בגופות חיות מחמד בישראל

פרק ז': מסקנות והמלצות מדיניות – קריאה להסדרת תחום הקבורה לחיות מחמד

7.1. מסקנות מרכזיות מהחקירה

1. הפרת החוק המובהקת: הקמת בתי קברות מסחריים על קרקע חקלאית מהווה הפרה חמורה ומשולשת של דיני התכנון והבנייה (שימוש חורג), דיני המקרקעין (הפרת חוזי חכירה של רמ"י) ודיני שמירת הניקיון (השלכת פסדים).¹ חקלאים המעורבים בפעילות זו חשופים לסיכון קיומי משפטי-כלכלי חמור, כולל ביטול החכירה.
2. כשל האכיפה הרטרואקטיבית: כפי שהודגם בפרשת בית ינאי, ניסיונות אכיפה המכוונים לפינוי פיזי של שרידים וצמחייה בוגרת לאחר הקמת האתר, עלולים להיכשל או להיות מוגבלים על ידי עקרון תום הלב. עלויות הפינוי הלוגיסטיות והמשפטיות הופכות את האכיפה הרטרואקטיבית לבלתי יעילה ומסורבלת.¹⁰
3. כשל רגולטורי מודע: הריק הרגולטורי, הנובע מהיעדר פתרון מדינתי מכבד שאינו תברואתי גרידא, הוא הכוח המניע מאחורי השוק הבלתי חוקי.¹ כשל זה מעביר את הסיכון המשפטי, הכלכלי והרגשי אל הצרכן (בעל חיית המחמד).³

7.2. המלצות למדיניות תכנונית ורגולטורית

כדי לצמצם את תופעת הסבת הקרקע החקלאית לשימושים אסורים אלה, יש לנקוט בשילוב של הסדרה ושינוי אסטרטגיית אכיפה:

1. הקצאה מוסדרת של קרקע לא חקלאית (תכנון):יש לבחון באופן יזום הקצאת שטחים מוגדרים, שאין להם ערך חקלאי גבוה או שהם רגישים סביבתית (כגון קרקעות מזוהמות או אזורי חיץ), לטובת בתי קברות מורשים לחיות מחמד. יש לבצע זאת באמצעות תכנית מתאר מפורטת שתחייב עמידה בדרישות תברואתיות מחמירות (כגון מרחק ממקורות מים, כדי למנוע זיהום).1 הקצאת קרקע רשמית תפחית באופן משמעותי את הביקוש לפתרונות הבלתי חוקיים בקרקע החקלאית.
2. עידוד והסדרת שוק הקרימטוריומים:יש לפשט וליעל את תהליך הרישוי עבור מתקני שריפה פרטיים ואישיים.4 הרחבת ההיצע של קרימציה אישית במחיר תחרותי מספקת חלופה היגיינית ומכבדת שאינה צורכת קרקע חקלאית.

7.3. המלצות לאסטרטגיית אכיפה (רמ"י והיחידה לאכיפה)

1. מעבר לאכיפה מונעת (Proactive Enforcement):לאור המורכבות והעלות של אכיפה רטרואקטיבית כפי שהתגלתה בפרשת בית ינאי 10, רמ"י והיחידה הארצית לאכיפה במקרקעין צריכות להשקיע משאבים בפיקוח תדיר וצווי הפסקת עבודה בטרם עת, כלומר בשלבי ההקמה המוקדמים. הפעלת צווי מניעה מנהליים בשלב בו הקרקע טרם "הוטמנה" בשרידים וצמחייה בוגרת, תנטרל את ההגנות המשפטיות המבוססות על עקרון תום הלב.
2. הגברת מודעות הציבור והפחתת הביקוש:רשויות האכיפה (רמ"י, משרד החקלאות, משרד הפנים) צריכות לפרסם אזהרות מפורשות לציבור המדגישות את חוסר היציבות המשפטית והסיכון לאובדן הקבר במקרה של רכישת חלקה בבית קברות בלתי מורשה. פעולה זו מכוונת להפחית את הביקוש המממן את המשך השימוש הבלתי חוקי בקרקע ציבורית.3

האם התופעה של קבירת בעלי חיים בשטחים חקלאיים גורמת לזיהום קרקע? 

מכוני הפסדים נועדו לגידולים מהחי עבור החקלאים וחל איסור בחוק להשליך פגרים בחיק הטבע.

הפער בין הצורך הרגשי בקבורה מכובדת לבין הדרישות המחמירות של בריאות הציבור ואיכות הסביבה.אכן, לתופעה של קבורת חיות מחמד בשטחים חקלאיים, בפרט כאשר היא מתבצעת באופן לא מוסדר ובהיקף מסחרי, ישנן השלכות סביבתיות ותברואתיות חמורות שהן הנימוק המרכזי לאיסור החוקי.להלן הרחבה על סוגיות זיהום הקרקע וניהול הפסדים בישראל:

1. הסיכון לזיהום קרקע ובריאות הציבור מקבורה לא מוסדרת

החוק בישראל רואה בקבורת בעלי חיים במקומות לא מורשים – לרבות שטחים חקלאיים או חצרות פרטיות – כ"השלכת פסדים" (פגרי בעלי חיים) ברשות הרבים, עבירה על פי חוק שמירת הניקיון. סיווג זה נובע מהסיכון התברואתי הטמון בפגרים:   

• זיהום קרקע ומקורות מים: גופות בעלי חיים שלא טופלו כראוי עלולות לזהם את הקרקע שבה נקברו  ואת מקורות המים הסמוכים, וזאת במיוחד בקרקעות חקלאיות ובשטחים פתוחים הנמצאים לעיתים קרובות בסמיכות לנחלים או לאזורים רגישים מבחינה אקולוגית.   
• הפצת מחלות וטפילים: פגר חיית מחמד שאינו מטופל ומנוהל עלול להפוך למפגע בריאותי חמור. מחלות כמו סלמונלה, אנתרקס וטפילים מדבקים עלולים להתפשט מן הגופות ולסכן את בעלי החיים והצומח בסביבה, ואף את בריאות הציבור הרחב.   

הקנסות המוטלים על קבורה לא מורשית, הנעים בין 1,000 ש"ח ל-3,000 ש"ח לאדם פרטי (יותר במקומות רגישים) , מבססים את החומרה בה רואה המדינה את סיכון זיהום הסביבה.   

2. מתקני כילוי (Rendering) כפתרון התברואתי היחיד בחוק

הפתרון היחיד שהמדינה מכירה בו כיום לסילוק חוקי של פגרי בעלי חיים, כולל חיות מחמד, הוא באמצעות מתקן הכילוי (rendering facility) המנוהל על ידי חברת ביו-אקולוגיה בעין המפרץ.   מטרתו של מתקן זה היא תברואתית ותעשייתית, ולא מתן מענה מכבד:

• ניהול פסולת ביולוגית: המתקן משמש לניהול ועיבוד פסולת ביולוגית, לרבות פגרים מחיות משק ומחיות מחמד.   
• מחזור תעשייתי: הגופות עוברות תהליך של בישול (ולא שריפה מכבדת) לצורך הפרדת שומן המשמש כדלק, ואילו השאריות משמשות לייצור קמח בשר לדישון קרקע.   

למרות שמבחינה רגשית מתקן הכילוי אינו מהווה "כבוד אחרון" עבור רבים מבעלי חיות המחמד , הוא הפתרון הסטטוטורי היחיד המבטיח סילוק מלא של הסיכונים הבריאותיים והסביבתיים הטמונים בפגרים.   

3. קרימציה כחלופה מוסדרת למניעת זיהום

בהיעדר בתי קברות מורשים, שירותי שריפת גופות (קרימציה) בקרמטוריומים פרטיים וייעודיים לחיות מחמד, כמו "שלוות עולמים" בכפר הס , נחשבים כיום לחלופה ההיגיינית והמוסדרת ביותר.   היתרון המרכזי של הקרימציה הוא בכך שהיא מונעת לחלוטין זיהום קרקע ומים ומבטיחה סילוק מלא של סיכונים בריאותיים. מסיבה זו, היא עומדת בכל דרישות התברואה , ומהווה את הדרך הנקייה והבטוחה ביותר להיפרד מחיית המחמד, גם אם היא אינה מספקת את מקום הקבורה הפיזי.   

סקירה רגולטורית ומשפטית: דיני סילוק וקבורת חיות מחמד בעולם ובמדינות ה-OECD

1. תקציר מנהלים ומניעים חברתיים-כלכליים של הרגולציה בתחום הטיפול לאחר המוות

1.1. מגמת האנשת חיות המחמד והתרחבות שוק הטיפול לאחר המוות

שוק שירותי הלוויה לחיות מחמד העולמי מייצג כיום מגזר צומח במהירות, המונע על ידי שינויים סוציו-תרבותיים עמוקים ביחס לחיות מחמד נלוות. הערכה היא כי גודל השוק העולמי עמד על 1.97 מיליארד דולר בשנת 2024, עם תחזית צמיחה משמעותית ל-3.75 מיליארד דולר עד שנת 2030, המייצגת קצב צמיחה שנתי מורכב (CAGR) של 11.45% מ-2025 ועד 2030. צפון אמריקה מחזיקה כיום בנתח ההכנסות הגדול ביותר בשוק זה, עם 36.89%. הצמיחה מונעת בעיקר על ידי "האנשת חיות המחמד", מגמה שבה בעלים רואים בהן בני משפחה לכל דבר. קשר רגשי עמוק זה מתורגם לביקוש גובר לשירותי קבורה וטיפול בכבוד בסוף החיים, לעיתים קרובות משקפים טקסים המקובלים בהלוויות אנושיות. לדוגמה, סקרים בארצות הברית מראים כי 97% מבעלי חיות המחמד מחשיבים אותן כחלק מהמשפחה. דפוסי ההתנהגות הללו מחייבים את המערכת הרגולטורית להכיר ולטפל בביקוש זה בצורה מותאמת. 

1.2. שיטות הסילוק: ההשלכות הרגולטוריות של דומיננטיות השריפה

בחינה סטטיסטית של שוק הטיפול לאחר המוות במדינות המפותחות מראה שריפה (קרמציה) היא השיטה הדומיננטית, הרחק לפני קבורה מסורתית. יותר מתשעים אחוזים (90%<) משירותי הטיפול בחיות מחמד כוללים שריפה, לעומת פחות מעשרה אחוזים (<10%) המיועדים לקבורה. דומיננטיות זו מעידה על העדפה רגולטורית וצרכנית כאחד. שריפה נתפסת כפתרון יעיל יותר מבחינת שטח, המאפשר ניידות (שמירת האפר בכד או פיזורו), והיגיינה, שכן היא אינה כרוכה בשימוש ארוך טווח בקרקע ופוטנציאל לזיהום הנלווה לקבורה. משמעות השליטה המוחלטת של השריפה היא שהדגש הרגולטורי עובר מתכנון שימושי קרקע (בתי קברות) לפיקוח על תהליכים תעשייתיים (מתקני שריפה, בקרת פליטות). קיים פער בין קצב צמיחת השוק המהיר (11.45% CAGR) לבין היכולת של החקיקה הציבורית והבריאותית להסתגל אליו. פער רגולטורי זה מוביל לכך שרשויות נאלצות להתאים מסגרות חוק קיימות – לעיתים קרובות בתחום הפסולת המוצקה או תוצרי הלוואי מן החי – לתעשייה רגשית ותובענית. העדר מסגרת ייעודית מוביל לכך שלשליש מבעלי חיות המחמד בבריטניה, לדוגמה, לא התאפשר לקיים את טקס ההלוויה הרצוי לחיית המחמד שלהם. 

1.3. הקונפליקט הרגולטורי המהותי: סנטימנט מול סיכון סניטרי

המסגרות הרגולטוריות המודרניות מחויבות לטפל בשאריות חיות מחמד כסיכון ביולוגי פוטנציאלי. הטיפול בהן כפוף לצו בריאות הציבור ומחייב פרוטוקולי ביו-בטיחות בסיסיים, כולל לבישת ציוד מגן אישי (PPE), הערכה ויזואלית מדויקת לוודא מוות, ושימוש במכשירים כמו אתים או מלקחיים להגברת המרחק בין המטפל לפגר. חוקי הקבורה (פרטית ומסחרית) מעוגנים בראש ובראשונה בהגנת הסביבה, במטרה למנוע זיהום מי תהום וליצור מטרד ציבורי. הדרישות המחמירות להקמת בתי קברות מסחריים (ראו סעיף 2.4) מציבות מכשול מבני משמעותי, שכן הן כרוכות בעלויות גבוהות של ייעוד קרקע ודרישות ריחוק סביבתיות קיצוניות. עלויות אלו מחזקות את דומיננטיות השריפה. 

2. המודל של האיחוד האירופי: רגולציה של תוצרי לוואי מן החי (ABP)

מדינות ה-OECD החברות באיחוד האירופי (EU), ובמדינות כגון גרמניה והממלכה המאוחדת (הממשיכה ליישר קו רגולטורי רב בתחום זה לאחר הברקזיט), פועלות תחת מסגרת רגולטורית מרכזית ומחמירה המבוססת על דיני תוצרי לוואי מן החי.

2.1. המסגרת היסודית: תקנות (EC) מס' 1069/2009

במסגרת הרגולטורית של האיחוד האירופי, שאריות חיות מחמד מסווגות כ"חומר מקטגוריה 3". זוהי הקטגוריה המיועדת לתוצרי לוואי מן החי (Animal By-Products – ABP) המסווגים בסיכון נמוך ואינם מיועדים לצריכה אנושית. מערכת זו מעוגנת בתקנת (EC) מס' 1069/2009 ובתקנת היישום הנלווית (EU) מס' 142/2011. המערכת מעניקה עדיפות עליונה להיגיינה, בקרת מחלות, ואיכות סביבה. המסגרת הרגולטורית האירופית רואה בשריפה ובטיפול לאחר המוות של חיות מחמד כחלק מתהליך עיבוד פסולת של קטגוריה 3. המשמעות היא שהרגולציה מפעילה סטנדרטים עקביים ומחמירים של היגיינה ובטיחות ביולוגית, הדומים לאלו החלים על מתקנים תעשייתיים אחרים, כגון מתקנים להפקת ביו-דיזל או אתרי שריפה רגילים. הדבר מבטיח ביטחון ביולוגי אך מעלה באופן משמעותי את עלויות התפעול והעמידה הרגולטורית. 

2.2. נתיבי סילוק מסחרי מפוקחים

מתקנים מסחריים (כגון מרפאות וטרינריות ונקודות איסוף מרכזיות) מחויבים לשלוח חומר מקטגוריה 3 למתקני עיבוד מאושרים. אלה עשויים לכלול מתקני שריפה (קרמטוריה), מתקני עיבוד (Rendering) או, בסטנדרטים גבוהים במיוחד, מתקני קומפוסט ועיכול אנאירובי (Biogas). בכל הנוגע לטכנולוגיות מתקדמות, כגון מתקני קומפוסט או ביוגז, נדרש אישור מיוחד בהתאם לסעיף 24 של התקנה העיקרית. מתקנים אלו חייבים לעמוד בתנאי היגיינה מחמירים המפורטים בנספח V של תקנה 142/2011, הכוללים דרישות כלליות למתקן (פרק I), דרישות היגיינה (פרק II), פרמטרים של טרנספורמציה (פרק III סעיף 1), ודרישות דגימה מיקרוביולוגית (פרק III סעיף 3). דרישות אלה מבטיחות שהתוצרים הנגזרים (כגון דשן או משפר קרקע) בטוחים מבחינה מיקרוביולוגית. 

2.3. חריג סטטוטורי: קבורה בקרקע פרטית (מדינת גרמניה)

מסגרת ה-ABP מאפשרת למדינות חברות להעניק חריגים לקבורת חיות מחמד פרטית, בכפוף לבקרות ספציפיות המצמצמות סיכונים סביבתיים.בגרמניה, מדינת OECD מרכזית, מותר לבעלים לקבור את חיית המחמד שלהם בשטח הפרטי שלהם בתנאי שהנכס אינו ממוקם באזור אגן ניקוז מוגן (Watershed Area). תנאי ביו-סניטרי מרכזי הוא שעצם הפגר חייב להיות מכוסה בשכבת אדמה בעובי של 50 סנטימטרים לפחות. דרישת עומק מינימלית זו נועדה להבטיח הכלה ביולוגית ולמנוע חשיפה. 

2.4. רגולציה של בתי קברות מסחריים בממלכה המאוחדת

הקמת בית קברות מסחרי לחיות מחמד בממלכה המאוחדת כפופה לשני סוגי פיקוח: אישור תכנון (הקשור לשימוש בקרקע) ורישום רגולטורי מטעם רשות בריאות בעלי החיים והצומח (APHA). הדרישות הסביבתיות לבתי קברות אלו הן קיצוניות ומבליטות את החשש הרגולטורי מפני זיהום מים:

1. מרחק מינימלי של 250 מטר מכל באר, קידוח או מעיין המספק מי שתייה. 
2. מרחק מינימלי של 30 מטר מכל מעיין או נתיב מים אחר. 
3. מרחק העולה על 200 מטר מאתרים בעלי עניין מדעי מיוחד (SSSI). 

דרישות מרחק קיצוניות אלה מייצגות עלות רגולטורית כבדה להקמת אתרי קבורה מסחריים. הצורך בשטחי קרקע גדולים המרוחקים ממקורות מים ומאזורי יישוב מחזק מבנית את הדומיננטיות של שירותי השריפה, שאינם דורשים אילוצי מיקום גיאוגרפי דומים. גם לאחר השריפה, קבורה או פיזור של אפר עשויים לדרוש היתר סביבתי, אלא אם כן הפעילות עומדת בתנאים ספציפיים המפורטים בהצהרת עמדה רגולטורית (RPS). Table 1: Comparative Regulatory Standards for Private Pet Burial (Selected OECD Members)

3. ניתוח משפטי השוואתי של קבורת חיות מחמד פרטית (המודל המבוזר של ה-OECD)

3.1. ארצות הברית: פיצול ודוקטרינת המטרד הציבורי

בניגוד למסגרת ה-ABP המרכזית של האיחוד האירופי, הרגולציה בארצות הברית מאופיינת בביזור רב. אין חוקים פדרליים לאומיים בנוגע לקבורת חיות מחמד. במקום זאת, החוק נקבע על ידי כל מדינה, מחוז או רשות מקומית בנפרד. העיקרון המנחה הוא בדרך כלל מתירני: קבורה מותרת בדרך כלל בנכס פרטי בבעלות הבעלים, ובלבד שהיא אינה מהווה סכנה בריאותית או מטרד ציבורי לשכנים. הדרישות הרגולטוריות המשותפות (במקומות בהם הקבורה מותרת) מתמקדות בבקרת סיכונים בסיסית:

1. עומק: הקבורה דורשת בדרך כלל עומק מינימלי של 3 רגל (כ-91 ס"מ). 
2. הפרדה: המצבה חייבת להיות מרוחקת מבארות, נחלים ומקורות מים, ולשמור על מרחק מגבולות נכסים שכנים (הדרישות נעות מ-50 רגל ועד 300 רגל בהתאם למיקום). 

3.2. שונות שיפוטית וסיווג כפסולת מוצקה

הפילוסופיה הרגולטורית בארצות הברית היא "מתירנית אלא אם כן מהווה מטרד", וזאת בניגוד לגישה האירופית שהיא "אוסרת אלא אם כן מתקיים חריג קפדני". הגישה האמריקאית מעניקה עדיפות לזכויות הקניין של הבעלים ולצרכיו הרגשיים, בעוד שהגישה האירופית ממוקדת בבקרת מדינה מרכזית על ביו-בטיחות.במדינות מסוימות, הרגולציה מחמירה יותר. מיזורי, לדוגמה, מסווגת שאריות בעלי חיים כפסולת מוצקה ולכן רואה בקבורה שיטת סילוק פחות מומלצת בשל פוטנציאל לזיהום מים. בהוואי, כלל מנהלי קובע כי הסילוק חייב להיעשות בשיטה "סניטרית ואנושית". חוסר האחידות גורם לכך שבעלי חיות מחמד חשופים לקנסות אם התקנות המקומיות שלהם שונות מהותית מחוקי המדינה, או אם הם עוברים דירה. 

3.3. המעבר המשפטי והרגשי: היברידיזציה בקליפורניה

תחום הקבורה המסחרית בארצות הברית מחייב גם הוא רגולציה. חוקי קליפורניה (Health and Safety Code) קובעים כי בעל נכס המייעד אותו לשימוש כבית קברות לחיות מחמד מחויב להקדיש את הקרקע לצמיתות באמצעות מסמך נוטריוני שיוקלט אצל רשם המחוז. הקדשה זו נשארת בתוקף עד לצו בית משפט, המבטיח את קביעות שטח בית הקברות. כמו כן, מתפתחת מגמה משפטית המכירה באופן פורמלי במעמד המשפחתי של חיות מחמד, כפי שמשתקף בהצעות חקיקה דוגמת AB528 בקליפורניה. הצעת חוק זו מאפשרת הצבת שרידי אדם ושאריות חיות מחמד באותה חלקה, גומחה או כספת, ובלבד שהם ממוקמים במכלים נפרדים. צעד רגולטורי זה מעביר את הדיון על שאריות חיות מחמד ממעמד של "פסולת" לתחום הרגיש של דיני הלוויות אנושיות. הצבת השרידים בכלי נפרדים שומרת על ההפרדה הביולוגית והמשפטית, אך ההיתר לקבורה משותפת מכיר פורמלית בקשר המשפחתי העמוק. 

4. מציאות תפעולית, שיטות חלופיות ופיקוח מקצועי

4.1. תפעול הקרמטוריום והגנת הצרכן

מכיוון ששריפה היא השיטה הדומיננטית (90%<), הפיקוח על תעשייה זו הופך להיות קריטי. תמחור שירותי השריפה נקבע על פי משקל חיית המחמד. לדוגמה, בבריטניה, המחירים נעים מ-200 ליש"ט לחיות קטנות (עד 10 ק"ג) ועד 300 ליש"ט לכלבים ענקיים (מעל 47.1 ק"ג). העלות הכוללת מורכבת מעלות השריפה הבסיסית, עלות כד או ארון קבורה, מזכרות נוספות ועלויות הובלה. ההבדל המרכזי בשירות הוא בין שריפה פרטנית (Individual Cremation), שבה מובטחת השבת האפר של חיית המחמד הספציפית לבעלים, לבין שריפה קולקטיבית (Communal Cremation), שבה מספר חיות נשרפות יחד והאפר המעורב מפוזר בגן זיכרון. שמירה על שלמות שרשרת המשמורת (Chain of Custody) בשריפה פרטנית היא חיונית לאמון הצרכנים. הרגולציה הקיימת מתמקדת בעיקר בהיגיינה ובטיחות (מודל ABP), אך חייבת להתפתח כדי לכלול בקרת איכות על הליך השריפה עצמו, כגון שימוש אפשרי בטכנולוגיות מעקב (כמו תגי RFID) להבטחת זהות השאריות המוחזרות. כחלק מההתמקצעות של תעשיית הטיפול לאחר המוות, קרמטוריה רבים מציעים שירותי תמיכה, חדרי פרידה אחרונים ואף שירותי ייעוץ. קיים גם ביקוש הולך וגובר לשירות "שריפה בנוכחות" (Attended Pet Cremation Service), המאפשר לבעלים לצפות בתהליך, תמורת תשלום נוסף. Table 2: Global Pet Funeral Services Market Segmentation and Growth Forecast

4.2. רגולציה של טכנולוגיות סילוק מתפתחות

הרצון למצוא שיטות סילוק בנות קיימא מוביל לאימוץ טכנולוגיות חדשות, אך אלה נתקלות בחסמים רגולטוריים משמעותיים, במיוחד במסגרת האיחוד האירופי.קומפוסט ועיכול אנאירובי: שיטות אלו נחשבות לאופציה ירוקה יותר, אך כדי להיות מאושרות במדינות ה-OECD המיישמות את תקנות ה-ABP, עליהן לעמוד בפרמטרים המחמירים ביותר של הפיכה ביולוגית (Transformation Parameters). דרישות הפיקוח דורשות בדיקות קפדניות כדי לוודא השמדת פתוגנים מלאה לפני שהתוצרים הסופיים, כגון דשן או משפר קרקע, משוחררים לשוק. המגבלה הרגולטורית הנוקשה מבטיחה בטיחות ציבורית אך עלולה לעכב את האימוץ הרחב של חלופות סביבתיות אלו על ידי הטלת עלויות הון ותפעול גבוהות. אקוומציה (הידרוליזה אלקלית): (מוזכרת כאופציה ירוקה ). שיטה מבוססת מים זו, המשתמשת בתמיסה אלקלית לפירוק רקמות, דורשת פיקוח רגולטורי מיוחד על טיהור שפכים וניהול מי הפסולת. מבחינה משפטית-סניטרית, היא מצריכה עמידה ברמת פיקוח מקבילה לזו של מתקני שריפה או עיבוד תעשייתי. 

4.3. פרוטוקולי חירום וסילוק המוני

במצבי משבר, כגון התפרצויות מחלות או אסונות טבע, סילוק אינדיבידואלי מושעה לטובת שיטות סניטריות מהירות ורחבות היקף. מטרת הפרוטוקולים היא למנוע סיכון לבריאות הציבור והתפשטות מחלות. קיימת היררכיה מועדפת לניהול תמותת בעלי חיים המונית : 

1. אחסון זמני והעברה לעיבוד (Rendering): זו השיטה המועדפת, המציעה מערכת בטוחה ומשולבת יחסית התואמת לדרישות היסודיות של בקרת איכות סביבה ומחלות.
2. סילוק במטמנות מאושרות: אם כושר העיבוד (Rendering) נמוך או מושעה, הטמנה במטמנה מורשית מציעה את הפתרון הסביבתי השני הטוב ביותר. 

המעבר לשיטות המוניות אלו מוודא שגם במצבי חירום, הסילוק יישאר במסגרת מערכת מנוהלת ומפוקחת.Table 3: Regulatory Requirements for ABP Transformation Plants (EU Model)

5. השלכות מדיניות, מגמות עתידיות והמלצות

הניתוח ההשוואתי של מסגרות רגולטוריות במדינות ה-OECD חושף קונפליקט בין הגישה המבוזרת והסנטימנטלית (ארה"ב) לבין הגישה המרכזית וההיגיינית (האיחוד האירופי). מגמת "האנשת חיות המחמד" משנה את הביקוש, אך הכלים הרגולטוריים (דיני פסולת/ABP) מתקשים לעמוד בקצב.

5.1. האחדה וסטנדרטיזציה של כללי קבורה פרטית

מדינות ה-OECD צריכות לשאוף לאחידות רבה יותר בכללי הקבורה בקרקע פרטית. מומלץ לאמץ מודל המבוסס על מדדים סניטריים ברורים, בדומה לדרישת העומק של 50 ס"מ בגרמניה. הדבר מספק ודאות משפטית לבעלים ומצמצם את הסיכון לזיהום מי תהום. יש להדגיש את האיסור על קבורה באזורים רגישים מבחינה סביבתית, כגון אזורי אגן ניקוז. האחידות בדרישות הבסיסיות (כמו עומק הקבורה, המשתנה כיום בין 50 ס"מ בגרמניה ל-3 רגל בארה"ב) והגבלות המיקום, יצמצמו את האחריות הסביבתית ארוכת הטווח הנובעת מקבורה פרטית בלתי מפוקחת.

5.2. התמודדות עם סיווג משפטי של שאריות: ABP מול פסולת מוצקה

כדי להבטיח ביו-בטיחות עקבית, על גופים רגולטוריים לאמץ רשמית את סיווג תוצרי הלוואי מן החי (ABP, קטגוריה 3) עבור שאריות חיות מחמד, גם במערכות מבוזרות דוגמת ארה"ב. סיווג זה מבטיח שהשאריות מטופלות תחת מסגרת ביו-בטיחות מקיפה, ולא תחת הסטנדרטים הנמוכים והבלתי-מספקים של פסולת מוצקה עירונית. דרישה זו משליכה על הטיפול בפועל: כל הגורמים המטפלים, כולל וטרינרים וצוות הובלה, חייבים לעמוד בפרוטוקולי ביו-בטיחות מחייבים, הכוללים שימוש בציוד מגן אישי והערכת מצב , ואכיפת פרוטוקולים אלו צריכה להשתלב בדרישות הרישוי המקצועי. 

5.3. התאמה רגולטורית לשירותי זיכרון מתקדמים

תעשיית הטיפול לאחר המוות הפכה שירותי אבל ופרידה למערכת מוצרים מובנית, המתומחרת על פי רמות השירות והמזכרות. ההתמקדות הרגולטורית חייבת להתפתח ולכלול הגנת צרכן, במיוחד בנושא אמון ואימות השרידים. בהתחשב בשיעור השריפה הגבוה ובמחיר הנגבה עבור שירותים פרטניים, יש להקים תוכניות הסמכה מחייבות לקרמטוריה. תוכניות אלה צריכות לחייב מערכת מרכזית וקפדנית למעקב אחר שאריות אינדיבידואליות במהלך תהליך השריפה. פיקוח זה חיוני כדי להבטיח לבעלים שקיבלו את האפר של חיית המחמד הנכונה. רגולציה המתמקדת רק בהיגיינה כללית (כמודל ABP) אינה מספקת; הפיקוח חייב לוודא גם את שלמות השירות הניתן.בנוסף, עבור טכנולוגיות סילוק בנות קיימא (כגון אקוומציה וקומפוסט מתקדם), יש צורך ליצור נתיבי הסמכה מזורזים. המדיניות צריכה למצוא דרכים להקל על הנטל הרגולטורי על טכנולוגיות אלו, המקיימות את דרישות ה-ABP להשמדת פתוגנים , ובכך לאפשר להן להתחרות בשיטות ותיקות יותר, המזהמות יותר. הקפדה רגולטורית מוגזמת על טכנולוגיות ירוקות עלולה לעכב את הצמיחה שלהן ולהעדיף טכנולוגיות פחות בנות קיימא. 

5.4. הכרה פורמלית בסטטוס המשפחתי

המאמצים המשפטיים, דוגמת ההצעות בקליפורניה המאפשרות קבורה משותפת (Co-mingling) של שרידי חיות מחמד ואדם בכלי נפרד באותה חלקה , מייצגים שיא בהכרה המשפטית באנשת חיות המחמד. מהלך כזה מחייב לא רק שינוי בחוקי הבריאות והסניטציה, אלא גם רפורמה מעמיקה בדיני הקדשת בתי קברות ובפקודות הייעוד. מדובר בהעברה רגולטורית המכירה רשמית בזהות חיית המחמד כחלק בלתי נפרד מהתא המשפחתי, צעד המצריך תקנות טכניות ייעודיות לגבי עמידות חומרים ומפרטי מכלים להבטחת ההפרדה והקביעות של השרידים. 

VDA – Visual Damage Analysis™

רואים את האמת מאחורי הנזק. סוף סוף.

טכנולוגיית הבינה המלאכותית החוקרת שפיתחנו בבית-שמאי מאפשרת לכם להבין באמת מה קרה בנזק שלכם — גם אם עבר זמן, גם אם השמאי של חברת הביטוח נתן תשובה לא מספקת, וגם אם אתם מתלבטים האם יש הצדקה להגיש ערר או תביעה.

שירות ה-VDA™ לציבור – ניתוח נזקי רכוש מצילומים, סרטונים ותיעוד שטח.

⭐ למה בכלל צריך VDA™?

כי תמונה אינה “רק תמונה”.

היא ראייה הנדסית — אם יודעים איך לנתח אותה.המערכת שלנו מסוגלת לחלץ מהוויזואליה:

• מהו מנגנון הפגיעה
• האם הנזק תואם את האירוע
• האם קיימים נזקים סמויים
• האם מדובר בבלאי או בנזק רגעי
• באיזו עוצמה וזווית התרחש המגע
• מהו היקף הנזק ההנדסי הצפוי
• האם כדאי להגיש ערר או תביעה

במילים אחרות:

ה-VDA™ נותן לכם את האמת המקצועית לפני כל החלטה חשובה.

למי השירות מתאים?

השירות מיועד לכל מי ש־

✔️ היה לו נזק לרכוש

בבית, בדירה, בעסק, במחסן, בחצר, בחניון או בכל מבנה.

✔️ רוצה להבין מה באמת קרה

ולא להסתפק בהשערות או בפרשנות חלקית.

✔️ קיבל שומה והוא חושב שהיא שגויה

או שמאי של חברת הביטוח טוען “אין קשר לאירוע”.

✔️ מתלבט האם להגיש ערר

ולא רוצה להשקיע זמן וכסף בלי לדעת שיש בסיס.

✔️ שוקל לפתוח תביעה

ומעוניין בחומר מקצועי רציני לפני שמתחילים הליך משפטי.

✔️ רוצה חוות דעת ראשונית מקצועית, קצרה ומדויקת

שתיתן לו מפת דרכים ברורה.

מה כוללת חוות הדעת הראשונית?

🧩 ניתוח ויזואלי הנדסי (VDA™)

בדיקה של התמונות/הסרטונים, זיהוי דפוסי פגיעה, עומסים, עיוותים, זוויות מגע ועוד.

🧩 קביעת סיבתיות ומנגנון פגיעה

האם הנזק תואם את האירוע? האם ייתכן שנגרם בדרך אחרת?

🧩 בדיקת היתכנות הנזק

האם סוג הנזק מתאים לעוצמת האירוע?

🧩 איתור נזקים סמויים

דפורמציות שאינן נראות לעין, מתחים בחומר וכד'.

🧩 המלצה מקצועית להמשך

• האם כדאי להגיש ערר?

• האם יש בסיס להליך משפטי?

• האם יש פערי שומה המצדיקים פעולה?✦ השירות בתשלום ✦

(לא שמאות מלאה — חוות דעת ראשונית מבוססת VDA™ לקבלת החלטה).

למה דווקא אנחנו?

בית-שמאי – בית הספר לפרקטיקה שמאית הוא הגוף היחיד בישראל שפיתח והטמיע טכנולוגיית

Investigative AI™ + VDA™ כשיטה מקצועית.

אצלנו, התמונות לא "נראות" — הן מפוענחות.

• ניסיון רב-שנים בחקירת נזקי רכוש
• הבנה הנדסית של דפורמציות ועומסים
• שימוש בכלי Computer Vision מתקדמים
• אלפי שעות ניתוח נזקי רכוש אמיתיים
• ראייה שמאית–חקירתית ייחודית

במקום לפרש את המציאות — אנחנו מנתחים אותה.

איך זה עובד?

1️⃣ שולחים לנו תמונות/סרטונים

(תקבלו הנחיות מסודרות לאחר ההרשמה)

2️⃣ אנו מבצעים ניתוח VDA™

באמצעות המערכת הייחודית שלנו.

3️⃣ מקבלים חוות דעת ראשונית מקצועית

מדויקת, קצרה וממוקדת — שתאפשר לכם לקבל החלטות.

רוצים להבין את הנזק שלכם באמת?

זה הזמן לקבל בהירות, דיוק וביטחון מקצועי לפני שאתם:• מגישים ערר

• קובעים שמאות נגדית

• פותחים תביעה

• או מוותרים על זכויות בלי לדעת

📩 השאירו פרטים וקבלו הנחיות להגשת החומר והצעת מחיר.

אנחנו נחזור אליכם במהירות.

📦 English Summary Box

VDA – Visual Damage Analysis™ is an AI-driven visual investigation service that analyzes photos and videos to determine the true cause and scope of property damage.

Ideal for anyone considering an insurance appeal, legal action, or simply needing to understand the nature of their damage.Clients receive a paid initial assessment, including:• mechanical/structural behavior analysis

• causality evaluation

• probability of damage match

• identification of hidden or secondary damage

• professional recommendation for next stepsSend your materials and receive a clear, evidence-based opinion.

כל מה שאספנו עבורך מרחבי הרשת ומאתרי התוכן והחדשות המובילים

סקירות קודמות לשנת 2025:

ינואר 1  |   פברואר 1  |   מרץ 1  |  אפריל 1 |  אפריל 2  |   מאי 1  |   מאי 2  |   יוני 1   |   יולי 1  |   אוגוסט  | ספטמבר  | אוקטובר |  

פתגם השבוע:

"אנשים חושבים שאתה משוגע כשאתה מדבר על דברים שהם לא מבינים".

תופעה חריגה בקרית מלאכי - תושבים מתלוננים על בחילות יום יומיות

יוחננוף רוכשת קרקע חקלאית בהשקעה של 32 מיליון שקל לייעול שרשרת האספקה לפי 300K לדונם

מכה לרוכשי מחיר למשתכן בקריית ביאליק: ייאלצו להוסיף 250 אלף שקל לדירה

בעלי דירות במרכז ת"א טענו ל-18% ירידת ערך בשל חזית מסחרית. כך הכריעה ועדת הערר

"המדינה הפקירה אותנו": עשן משריפות ברשות הפלסטינית חונק את מודיעין

בתים חשוכים ועסקים שלא נפתחו - לב הצפון עומד דומם מאז המלחמה

הממונה על חוק המכר: "מצב רוכשי הדירות גרוע, זה לא מקרי שביטלו את המדד המעיד על כך"

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

כלי AI לשמאי - הצטרף לבית שמאי 

נדל"ן על הבר - קבוצה עם זימון לאירועים מקוונים -  לייב

להצטרפות - כאן

https://chat.whatsapp.com/KdLvHxJsFJWAflSz7vSk3L

הפיגורים במשכנתאות הם רק קצה הקרחון

עיריית ת"א עתרה לקיום דיון נוסף בעליון בסוגיית היטלי ההשבחה

הטיל האיראני הותיר 36 משפחות ללא בית: "בני 80 לא יכולים לחכות שנים לשיקום"

בדירה התגלתה רטיבות. המוכר יחזיר 1.38 מיליון שקל

פרויקט תמ"א 38 ביפו צבר חוב של 34 מיליון שקל - ובנייתו נתקעה

עשרות מיליוני שקלים בשנה: שטחי הנחלות במושב הפכו ל"חניון לטווח ארוך" לטסים לחו"ל

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

הצטרף לקבוצת כלי AI לשמאי ולבעלי מקצועות חופשיים בקישור זה כאן

או כאן > https://chat.whatsapp.com/Cn75usIi8t0LSME2QuT0mn  

תתעדכן בכלים שיעשו לך את היום ויהרסו לך את הלילה ...

ה - AI לא יחליף אותך, אבל מי שישתמש בו כן

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

"מתכון לבלגן לא נורמלי": כיכר המדינה משנה את פניה - ותושבי האזור זועמים

הוותיקן נגד פרויקט התחדשות במזרח ירושלים: "יסתיר את הנוף לאפיפיור בביקוריו בארץ"

הפרשה החדשה מבהירה עד כמה עולם הביטוח בנוי כולו באופן שפוגע בצרכנים. כל ניסיון לתקן את זה נבלם בידי אנשי הביטוח וחבריהם בעלי הכוח

"היה לי קל להשיג הלוואות, אז לקחתי עוד ועוד. הייתי צריך לומר לא"

שיפודי חן ברמת גן, עסק משפחתי שנפתח בשנות ה-70, נהרס בעקבות חריגות בנייה.

אשדוד מתפוררת: "אין לנו למי לפנות - מה לא ניסינו?"

הדיירים שייאלצו להתפנות בגלל חפירות הרכבת בירושלים

"אם לא נגייס חרדים עכשיו, בעוד 20-15 שנה המדינה לא תוכל להתקיים"

הקבלנים בלחץ: אזורים נותנת לרוכשי הדירות הנחה של 500,000 שקל בלי לקרוא לזה הנחה

מודל הבינה המלאכותית של האוצר יאפשר לבעלי קרקעות ליהנות משומה נמוכה משווי הקרקע האמיתי — וכך יחסוך ויכוחים, ויאפשר גבייה מהירה

זאת רק ההתחלה: התביעות נגד המטרו כבר מגיעות ל-5.5 מיליארד שקל

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

הצטרפו אלינו לקבוצת התוכן של בית שמאי - ארגון השמאים והמומחים בישראל - כאן

או בקישור זה: https://chat.whatsapp.com/Fdywzbu9B5h6iM9q452fyo 

כל מה שמעניין בנושאי שמאות רכוש וחקלאות  - קהילת שמאי הרכוש הגדולה בישראל

לא חבר בבית שמאי? הצטרף כאן

המשך לגלול, שם תמצא עוד חומר שאספנו עבורך 

פצצת זמן דמוגרפית: שיעור החרדים והערבים מזנק – והמדינה בדרך לקריסה כלכלית

הגירה מדאיגה של משפחות מישראל, וזינוק חד בשיעור העולים העוזבים

הממשלה דוחפת ישראלים להגר לחו"ל, ומציעה 600 מיליון ש' פטור ממס לעולים

הקשיים בהתחדשות העירונית בת"א: בסט מציעה למכירה את כל 17 הפרויקטים שלה

חסידי גור רכשו את קניון ערד ומתכננים מהפכה, ויש מי שחוששים

בנק ישראל מתנגד להצעה לסבסוד משכנתאות, נתניהו לא הזמין אותו לדיון בנושא

תגובת בנק ישראל להצעה לסבסד משכנתאות קיימות

"חסר תקדים, זעזוע משמעותי": למרות האזהרות — שמחון ונתניהו ממשיכים לקדם צ'ופרים לנוטלי משכנתאות

ההשקעה הבטוחה קרסה: איך איבדו מיליונים בשוק הדירות | שלמה מעוז

אלפי תושבים נחנקים - ואין אכיפה: המפגע המסוכן שמדאיג תושבים במרכז

הבלימה החזקה במכירת דירות יד שנייה לא מבשרת טובות לענף הנדל"ן

הירי לעבר יישובי הנגב: "מוכרים את הבתים, חוששים לחיי הילדים"

משבר אשראי בשוק הנדל"ן - מניף מגלגלת חובות שיזמים לא מסוגלים להחזיר

ריט 1 בע"מ התקשרה עם שני צדדים שלישיים בהסכם לרכישת 45% ממניות המוכרות בחברה פרטית בע"מ החוכרת מעיריית תל אביב מקרקעין ברחוב יגאל אלון בתל אביב, תמורת כ- 126.7 מיליון ₪ (לדיווח). 

ארי נדל"ן (ארנה) השקעות בע"מ מנהלת משא ומתן לרכישת זכויות ב כ- 15,000 מ"ר שטחי מסחר וכ- 300 חניות בפרויקט הנמצא בשלבי הקמה בירושלים, תמורת כ- 154,000 אלפי ₪ (לדיווח).

11 נפגעים משריפה בקריית אתא, בהם קשישה במצב קשה

1.1 מיליון שקל לדירה במגדלי דה וינצ'י: הדיל למכירת הדירות שנפגעו מטיל

הפסד של מאות אלפי שקלים: ירידה של 26% במחירי דירות 5 חדרים בת"א

דו"ח השפעת הבינה המלאכותית על ההייטק בישראל | באנגלית

הדיירים בבניינים שנפגעו מהטילים האיראניים תקועים בוויכוח בין העיריות לרשות המסים

"צועקים לנו מעבר לגדר: 'נאנוס אותך, איטבח אל-יהוד": הטרור הבלתי פוסק בקו התפר

"אנחנו חיים בעולם שלישי, מפחדת שהבניין יקרוס": סדקים, הצפות, והפסקות חשמל - במרכז העיר

כזה עוד לא ראיתם: אלפים מחכים בתור - רק כדי לקבל תור לחידוש דרכון פורטוגלי | תיעוד מדהים

ועד הבית תבע: דיירים חנו 48 שנים בחניה לא שלהם

תוך רבעון: ההון העצמי הדרוש לרכישת דירה ירד ב־70 אלף שקל

אזרחות פורטוגלית? התמונה שהוכיחה: ישראל מדממת מהעורק הראשי

צומת קריטי: מה יקרה לשוק הנדל"ן בנתניה לאחר מותה של פיירברג?

בית המשפט הורה להחזיר כסף לרוכשי דירות בפרויקט שנתקע, והבנקים נלחצו

בשורה מרה לשודדים: הקלף הסודי של בעלי העסקים תופס תאוצה

צריכת הקרמבו בישראל שוברת שיאים - והמחיר עולה

במגדל אלפא בתל אביב יש "ריח של חירייה" ודמי ניהול של אלפי שקלים בחודש

VDA – Visual Damage Analysis™

הטכנולוגיה שמשנה את הדרך שבה בודקים נזקי רכוש – זמינה עכשיו גם לציבור

רבים חווים נזק לרכוש - במבנה, בבית או בעסק או  אבל בפועל לא באמת מבינים:

• מה בדיוק קרה?

• מה הגורם לנזק?

• האם מה שרואים הוא כל הסיפור — או שיש נזקים סמויים?

• האם השמאי של חברת הביטוח החמיץ משהו?

• האם כדאי להגיש ערר?

• האם כדאי להתחיל תביעה?עד היום, התשובות לשאלות האלה היו תלויות בעיקר בעין האנושית.

אבל כיום אפשר לראות יותר, לדעת יותר — ולהבין את האמת המקצועית מאחורי הנזק.לשם כך פיתחנו בבית-שמאי את VDA – Visual Damage Analysis™ / Assessment™, טכנולוגיית בינה מלאכותית חוקרת שמסוגלת לנתח תמונות וסרטונים ולחשוף דפוסי פגיעה, עומסים, כוחות, ומנגנוני נזק — בדיוק שלא היה קיים בעבר.ועכשיו, לראשונה — המערכת זמינה גם לציבור לקבלת חוות דעת ראשונית מקצועית ומדויקת.

מה מאפשר ניתוח ה-VDA™?

✔ להבין מה קרה באמת

המערכת יודעת לפענח את ההתנהגות של האלמנט שנפגע: כיפוף, דפורמציה, עקה, זווית פגיעה, עומסים ותנועת גוף.

✔ לזהות האם הנזק תואם את האירוע

האם סביר שהפגיעה גרמה לנזק שנראה?

או שמדובר בנזק קודם, בלאי או תופעה אחרת?

✔ לגלות נזקים שלא רואים בעין

ניתוח עומקים, סטייה הנדסית, קימורים בלתי-נראים ו"עייפות חומר" (Metal Fatigue) שלא תמיד ניכרות בתמונה רגילה.

✔ לבדוק אם כדאי להגיש ערר או תביעה

במקרים רבים אנשים מוותרים על זכויות רק כי לא היה מי שינתח את החומר המצולם באופן מקצועי.

✔ לתת בסיס ראייתי לפני שנכנסים להליך משפטי

המערכת מספקת בסיס מהותי שמאפשר להבין מהי "האמת הנדסית" של המקרה — וזהו יתרון קריטי מול שמאי נגדי או מול חברת ביטוח.

למי זה מתאים?

הבדיקה מתאימה לכל מי ש־🔹 היה לו נזק למבנה, לבית, לעסק או לרכוש

🔹 חושד שהערכת השמאי לא מלאה או לא מדויקת

🔹 שוקל ערר על שומת חברת הביטוח

🔹 שוקל הגשת תביעה

🔹 קיבל תשובה של "אין קשר לאירוע" ורוצה לבדוק האם זה נכון

🔹 רוצה הבנה מקצועית של היקף הסיכון או הנזק

🔹 מעוניין בחוות דעת ראשונית שתסייע בקבלת החלטה

מה מקבלים?

✔ ניתוח ויזואלי הנדסי (VDA™) של התמונות והסרטונים

✔ הבנה מקצועית של מנגנון הפגיעה

✔ בדיקה האם הנזק תואם את האירוע

✔ הערכת סבירות הנזק

✔ הכוונה מקצועית האם כדאי להתקדם לערר/תביעה

✔ חוות דעת ראשונית בתשלום – קצרה, עניינית ומדויקתזו אינה שמאות מלאה — אלא כלי חכם לקבל החלטה אם ואיך ממשיכים.

למה דווקא עכשיו?

כי היום, יותר מאי פעם:• האירועים מצולמים

• כל צד מציג תמונות וסרטונים

• חברות הביטוח מתבססות על פרשנות

• בתי משפט דורשים ראיות הנדסיות ובמציאות הזו, ניתוח VDA™ הוא פעמים רבות ההבדל בין תיק שמתקדם - לתיק שנדחה.

קריאה לפעולה - אם היה לך נזק, זה הזמן לבדוק את האמת

אם:• נגרם לך נזק

• אתה מתלבט מהו היקפו

• אינך בטוח מהי הסיבה

• אתה שוקל ערר או תביעה

• אתה רוצה להבין את מצבך לפני שאתה נכנס למאבקאתה מוזמן לשלוח לנו תמונות או סרטונים ולקבל חוות דעת ראשונית מבוססת VDA™.זהו השירות היחיד בישראל המבוסס על Investigative AI™ – טכנולוגיה שתכניס בהירות ודיוק לכל תיק.

📩 שלחו הודעה ותקבלו הנחיות להגשת החומר וקבלת הצעת מחיר.

📦 English Summary Box

VDA – Visual Damage Analysis™ is an advanced investigative tool developed by Beit-Shamai that allows anyone who suffered property damage to receive an initial, engineering-based assessment using AI-powered visual analysis.This service is ideal for individuals who:• suffered damage,

• disagree with an insurance appraisal,

• consider filing an appeal or legal claim,

• want to understand the true scope and cause of the damage.Clients send photos/videos and receive a paid initial opinion based on mechanical modeling, structural behavior analysis, impact-angle evaluation, and engineering logic.This is the first service of its kind in Israel.

Contact us to receive instructions and a quote.