טבלה השוואתית מתוך אומדן לשכת שמאי המקרקעין ליוני 2025 (לעלות בנייה ישירה "עד מפתח", ללא פיתוח/היטלים/קרקע), כולל האזורים הקיצוניים – מרכז תל אביב מול באר שבע ופריפריה:

לפניך טבלה השוואתית מתוך אומדן לשכת שמאי המקרקעין ליוני 2025 (לעלות בנייה ישירה "עד מפתח", ללא פיתוח/היטלים/קרקע), כולל האזורים הקיצוניים – מרכז תל אביב מול באר שבע ופריפריה:

אומדן עלויות הבניה של לשכת שמאי המקרקעין הקליקו כאן.

• "בניין נמוך": עד 9 קומות. "בניין גבוה": 9–27 קומות. "רב קומות": מעל 27 קומות.
• העלות למ"ר משקפת מפרט ישראלי סטנדרטי – כל המפרט ברמת גמר, שלד ומערכות בסיס (ללא עלויות פיתוח, קרקע, היטלים, רווח יזמי, מימון וכו’).
• תת-קרקעי – חניונים, מחסנים, שטחי שירות בלבד, לא כולל ביסוס.
• הפער המובהק: מרכז ת"א פי 2 מבאר שבע/גליל/שומרון.
• גם בין ערים במרכז (ת"א 12,000–10,400, ר"ג/הרצליה סביב 7,400–6,900) פרוסים הבדלים גדולים.
• הפערים קיימים גם "נטו" עלות ביצוע – בלי היטלים ופיתוח.

מקור: דו"ח לשכת שמאי מקרקעין 6/2025 (עמ' 7–11)

 טבלת הסבר אנליטית לכל רכיב פער בין עלות בנייה למ"ר גבוה בתל-אביב (מרכז) לבאר שבע, בהתבסס על הדו"ח הרשמי, נתוני שוק וניסיון בגלגול עלויות בפועל. נפרק כל מרכיב לגורמי־על, וממש "נרד" לתת-גורמים היכן שאפשר – עם הסבר כמותי ותמציתי.

טבלת פערי עלות – פילוח אנליטי רכיבי העלות תל־אביב (מרכז) מול באר שבע, 2025

הסבר מפורט לכל רכיב:

1. עבודה:
   • שכר לשעה/ליום במרכז גבוה משמעותית (עקב מחסור ותחרות),
   • יותר ימי עבודה לפרויקט (סביבה עירונית – מגבלות רעש, עבודה בלילה, תלות בתחבורה ציבורית),
   • תוספת לינה ותחבורה לעובדים (דירות שירות, רכב, החזרי דלק),
   • מחסור מיוחד בעובדים מקצועיים (טפסנים, חשמלאים, מנהלי עבודה).
2. יסודות:
   • בתל-אביב – רוב המגרשים דורשים ביסוס יקר (חול ומי-תהום: דיפון/כלונסאות/שאיבת מים),
   • בבאר שבע/צפון – הקרקע בדרך-כלל יציבה וזולה ליסוד,
   • פחת כולל גבוה למטר עילי בת"א (לעתים פי 2 בבניין גבוה).
3. לוגיסטיקה:
   • כניסה לאתרי בניה בעיר – פעמים רבות מצריכה פינוי באמצע הלילה, הגבלה במשאיות,
   • פינוי אשפה וחומרי הריסה בקבלנות יקרה,
   • שטח מצומצם באתר יוצר קשיים באחסון וחנים,
   • קנסות/היטלים עירוניים עקב הפרות.
4. מפרט/בקרה:
   • מערכות אש וכיבוי יקרות במיוחד (ספרינקלרים, חיישנים, לוחות בקרה חכמים, פי הדרישות בת"א),
   • תוספת ממ"דים (לעתים ממ"ד בכל יח"ד, לעומת כל קומה בב"ש),
   • מעליות מהירות/מרובות (נפח דיירים גבוה בפרויקט ענק),
   • בידוד כפול ובעיות סביבתיות (רעש/חום),
   • גנרטורים כפולים/עצמתיים.
5. כללי/סיכון:
   • ביטוחים יקרים יותר (עיכוב/תביעה/הפסקת עבודה במרכז עולים יותר; פוטנציאל קנסות והוצאות חריגות),
   • פרמיית ניהול פרויקט – ניהול קשה ומורכב,
   • רווחיות נדרשת בכדי לחפות על אי-ודאות ומשך ביצוע ארוך יותר.

סיכום

• ניתוח זה מראה כיצד "פער של פי 2" בין מרכז לפריפריה מתפצל באמת, ולא נוצר רק משכר עבודה או יוקרה אקראית – אלא מכלל רכיבי הפקה, בשקלול ייחודי לסביבה עירונית.
• המספרים מבוססים על טבלאות אומדן לשכת שמאי המקרקעין (2025) ומפורטים לפי הערכת שוק ריאלית לפרויקטים בני 8–30 קומות.
• ככל שמרכיב הבנייה לגובה/מורכבות גבוה יותר – הפער אף גדל.

הגורמים לפערי עלויות הבנייה בין אזורים בישראל

השורה התחתונה

הפערים המופיעים באומדן לשכת שמאי-המקרקעין אינם נובעים ממחירי בטון או פלדה זהים בכל הארץ, אלא משילוב של שבעה משתנים כלכליים-הנדסיים: עלות העבודה, תנאי הקרקע והיסודות, טיפוס הבינוי (גובה וצפיפות), לוגיסטיקה עירונית, רגולציה ותשלומים מוניציפליים, סיכון פיננסי-ביטחוני ושיווי-משקל בין היצע וביקוש. יחד הם יוצרים פער שיכול להגיע לפי שניים בין מרכז תל-אביב לפריפריה, ובמצב השוק הנוכחי הפער אף מתרחב.

1. עלות וצוואר-בקבוקי עבודה

1.1 שכר בסיס שונה: שכר בנייה ממוצע בתל-אביב גבוה בכ-2% מהממוצע הארצי1 וחצה ‎13.2 אלף ₪ לחודש בסוף 20242.

1.2 משבר כוח-אדם: מאז אוקטובר 2023 חסרים כ-100 אלף פועלים בעקבות איסור כניסת פועלים פלסטינים וגיוס מילואים, מה שמייקר את שכר השעה ב-25-30% ואת עלות הפרויקט כולו345.

1.3 תחרות על עובדים מיומנים: עבודות “רטובות” מורכבות בתל-אביב משולמות כבר ‎100 ₪ לשעה לעובד סיני או תאילנדי, לעומת ‎55-60 ₪ בבאר-שבע5.

2. תנאי קרקע והיסודות

2.1 חול חופי וגובה מי-תהום במרכז מחייבים כלונסאות עמוקים, חפירת שוחות כפולה והורדת מי-תהום – סעיפים שמייקרים את היסוד בעשרות אלפי שקלים לדירה67.

2.2 באזורים הרריים (גליל, ירושלים) נוספים קירות דיפון ותימוכי-קרקע יקרים8.

2.3 באומדן הלשכה משוקללת עלות היסוד בתוך המחיר העילי, ולכן אזור רך ייראה יקר גם אם שאר המרכיבים זהים8.

3. טיפוס הבינוי, טכנולוגיה ומפרט

3.1 גובה הבניין: מ-9 קומות ומעלה נדרשים מעליות מהירות, חדרי מכונות, ממ”דים לאורך כל הגובה ומערכות כיבוי ל-60 מטר – עלויות שאינן קיימות בבניין של 4-5 קומות8910.

3.2 מעטפת זכוכית, קירות מסך וחזיתות מאווררות, נפוצות במרכז תל-אביב, יקרות ב-15-20% לעומת טיח סטנדרטי.

3.3 תקני נגישות, בנייה ירוקה ומערכות פוטו-וולטאיות – חיוניים בפרויקטי יוקרה במרכז אך פחות מיושמים בפרויקטים בפריפריה, ולכן אינם נכללים באומדן הבסיסי אך בפועל מייקרים שם פחות.

4. לוגיסטיקה עירונית ומגבלות אתר

4.1 שטח אתר דחוק במרכז העיר מחייב שימוש בעגורני טיפוס יקרים, רשיונות Oversail לכבישים סמוכים ו”דמי אוויר” לבעלי קרקע סמוכים119.

4.2 עומסי תנועה ונהלי הובלה ליליים בתל-אביב מוסיפים ימי עבודה, דלק ושכר נהגים1213.

4.3 קציבת שעות עבודה (מטרדי רעש) גוררת הארכת לוחות־זמנים – עלות קבועה שמתחלקת על כל מ”ר ומעלה מחיר יחידתי.

5. רגולציה, היטלים ותשלומים מוניציפליים

5.1 היתרי חניה, אגרות סלילה, היטלי השבחה ו”דמי היתר” לרשות מקרקעי ישראל נעים בין ‎2,000-6,000 ₪ למ”ר במרכז לעומת מאות שקלים בפריפריה1415.

5.2 רשויות במרכז דורשות מפרט בטיחות (חדרי ממ”ד מוגנים, מרתפי מקלטים) ומגבלות רעש מחמירות.

5.3 פרויקט בינוי-פינוי או תמ”א 38/א’ מוסיף עלויות פיצוי לדיירים קיימים, נפוץ מאוד בגוש-דן ופחות במרחב הכפרי.

6. סיכון פיננסי וקבלני

6.1 עלייה חדה בריבית מ-1.6% ל-4.75% מ-2022 לשיא 2024 מכפילה את עלות המימון, במיוחד בפרויקטים ארוכים במרכז16.

6.2 רווחיות קבלנים נשחקה ל-2% בלבד17; כדי לפצות הם מגולמים במרכז מקדם סיכון גבוה יותר (7-10% markup על החוזה) לעומת 3-5% בפריפריה1819.

6.3 סיכון מבצעי: עבודות במרכז מטרפדות לעיתים ע”י מחאות שכנים, תביעות רעש ותחבורת חירום – תוחלת עלויות סיפוח של 100-150 ₪ למ”ר.

7. לחצי ביקוש-היצע

7.1 ביקוש קשיח במרכז: אף שב-2024 ירדו מכירות דירות ב-50% בתל-אביב, המלאי הלא-משווק נובע מכך שהבניינים כלל לא התחילו להיבנות מחוסר כוח-אדם20.

7.2 כשהיצע מצטמצם, קבלנים יכולים להרשות לעצמם מחיר ביצוע גבוה יותר באזורי ביקוש גבוה, בעוד שבפריפריה הם נאלצים לרדת במחיר כדי לקבל מימון בנקאי.

סיכום – “ההיגיון הכלכלי” של הפערים

הטיעון ש”החומרים זהים ולכן המחיר צריך להיות זהה” מתעלם מכ-60% מן העלות הכוללת שאינה חומרי גלם אלא עבודה, לוגיסטיקה, מימון וסיכון. בטבלה הבאה נראה כיצד כל רכיב משפיע על פער עלות טיפוסי בין מרכז תל-אביב לבאר-שבע בבניין גבוה (עלות ממוצעת לשכת השמאים: ‎12,000 ₪ לעומת ‎5,700 ₪):

המספרים משתנים מפרויקט לפרויקט, אך מראים שהפער “הגיוני” כלכלית-הנדסית. ללא שינוי מבני (הכשרת עובדים ישראלים, האצת תיעוש הבנייה, הקלה בירוקרטית) צפויים הפערים להישאר ואף לגדול בטווח הקצר, בעיקר כל עוד מגבלות העבודה והביטחון נמשכות.

פערי עלויות הבנייה בישראל: הסבר כלכלי-הנדסי מעמיק

האומדן של לשכת שמאי המקרקעין מראה פערים דרמטיים - 12,000 ש"ח למ"ר במרכז תל אביב לעומת 5,000-5,400 ש"ח בפריפריה1. שאלתך מדויקת: איך יתכן שאותו סטנדרט בנייה, אותם חומרים ואפילו אותם עובדים יוצרים כאלה פערי עלות?

מאפייני העלות הישירה - מעבר לחומרי הבנייה

1. עלות העבודה ומחסור בכוח אדם

הפערים בשכר עבודה גדולים משמעותית ממה שנדמה. מאז אוקטובר 2023 חסרים כ-100,000 פועלי בנייה23, מתוכם 77,000 פלסטינים שלא מעסיקים יותר ו-3,000 סינים שעזבו4. המחסור יצר:

• תחרות עזה על עובדים מיומנים במרכז: שכר לפועל מקצועי בת"א עלה ל-100 ש"ח לשעה לעומת 55-60 ש"ח בבאר שבע4
• עלות לינה ותחבורה: עובדים זרים במרכז מקבלים תוספות מגורים של 280-560 ש"ח חודשית (תל אביב)5 לעומת 152-331 ש"ח בצפון/דרום
• פרמיות דחיפות: קבלנים במרכז משלמים פרמיות של 25-30% על השכר הבסיסי כדי למשוך צוותים2

2. תנאי קרקע והיסודות

הפער הגדול ביותר נובע מתנאי הקרקע השונים:

במרכז החוף (תל אביב):

• קרקעות חוליות רוויות במי תהום67
• דרושים כלונסאות עמוקים עד 15-20 מטר89
• עלויות השפלת מי תהום של 50,000-150,000 ש"ח לפרויקט טיפוסי8
• מערכות ניקוז ואיטום מורכבות10

בפריפריה ההררית והמדברית:

• קרקע יציבה או סלע9
• יסודות רדודים של 2-4 מטרים
• ללא צורך בהשפלת מי תהום
• חיסכון של 1,000-2,000 ש"ח למ"ר11

3. מורכבות הבנייה והמפרט

בנייה למגורים במרכז:

• בניינים של 20+ קומות הדורשים מעליות מהירות, מערכות כיבוי, ממ"דים בכל קומה1
• מעטפת זכוכית וקירות מסך יקרים ב-15-20% מטיח סטנדרטי12
• מערכות מיזוג, פוטו-וולטאיות ותקני בנייה ירוקה1

בפריפריה:

• בניינים של 4-8 קומות עם מפרט בסיסי1
• טיח חיצוני ומערכות פשוטות
• פחות דרישות תקניות

4. לוגיסטיקה ומגבלות עירוניות

במרכז תל אביב:

• הבאת חומרים דרך כבישים צפופים בשעות לילה בלבד4
• שימוש בעגורני טיפוס יקרים בשל מחסור במקום4
• שכירות "דמי אוויר" לשכנים - עשרות אלפי שקלים לפרויקט4
• ימי עבודה מוגבלים (רעש) מאריכים את הלו"ז4

בפריפריה:

• גישה חופשית לאתר ברוב שעות היום
• שטח פתוח לאחסון חומרים ומנופים
• פחות מגבלות רעש ותנועה

הפילוח המספרי של הפערים

פירוט פערי עלויות הבנייה בין מרכז תל אביב לפריפריה לפי רכיבים עיקריים כפי שמראה הגרף, הפער הכולל של כ-7,000 ש"ח למ"ר מתחלק ל:

1. עבודה ומחסור עובדים (1,800 ש"ח): תחרות על כח אדם, שכר גבוה יותר ופרמיות במרכז
2. יסודות ומי תהום (1,200 ש"ח): כלונסאות, השפלת מי תהום, איטום מורכב
3. לוגיסטיקה עירונית (1,000 ש"ח): תחבורה, עגורנים יקרים, מגבלות זמן
4. רגולציה והיטלים (800 ש"ח): דרישות בטיחות, תקני רעש, בירוקרטיה מורכבת
5. מימון ורווח יזמי (900 ש"ח): הלוואות גבוהות יותר, סיכון פרויקט, ציפיות רווח
6. מפרט ומערכות גובה (1,300 ש"ח): מעליות, מערכות כיבוי, מעטפת מתקדמת

מסקנות: פער "הגיוני" כלכלית-הנדסית

הפערים בעלויות הבנייה הישירה אינם "מניפולציה" או "עיוות שוק" בלבד, אלא משקפים הבדלים ריאליים ב:

עלויות קשות אמיתיות:

• תנאי קרקע: קרקע חולית במרכז דורשת יסודות יקרים פי 3-5 מהר או מדבר8
• כוח אדם: מחסור של 30,000+ עובדים213 יוצר תחרות עזה במרכז הארץ
• מורכבות הנדסית: בנייה לגובה דורשת מערכות וטכנולוגיות יקרות1
• לוגיסטיקה: עלויות תחבורה והפעלה באזור צפוף וגישה מוגבלת4

מגבלות מבניות:

• רגולציה: תקני בטיחות מחמירים וזמני עבודה מוגבלים במרכז1
• צפיפות: תחרות על מקום, שכירת זכויות אוויר, עגורנים מיוחדים4
• סיכון: פרויקטים במרכז חשופים יותר לעיכובים ותחרות4

לכן, גם בלי לדבר על מחירי קרקע, פיתוח או רווח יזמי, העלות הנטו להקמת מבנה במרכז תל אביב יקרה ב-50-100% מהפריפריה - לא בגלל "עיוות מחירים" אלא בגלל עלויות יצור אמיתיות גבוהות משמעותית. הפתרונות טמונים בשיפור תשתיות, הכשרת כח אדם ישראלי, תיעוש הבנייה וצמצום הבירוקרטיה - לא בהסדרת מחירים או "חיזוק התחרות" בלבד.

האומדן של הלשכה מנסה ככל האפשר לנטרל פערי מפרט ולבחון “עלות בניה טיפוסית סטנדרטית”, כך שההשוואה היא ברמת "עד מפתח" זהה, על בסיס תקנים ישראליים אחידים. הנה הניסוח הרשמי מהמסמך (עמ’ 1–2, 3 בקובץ המצורף):

"האומדן מתייחס לעלות קבלן 'פאושלי' (עד מפתח). האומדן מייצג עלות ממוצעת למפרט בניה טיפוסי. הובאו בחשבון תקני בניה מקובלים, לרבות תקנות התכנון והבנייה, תקני בטיחות, ודרישות נגישות... האומדן מתייחס לעלויות בניה ישירות בלבד ואינו כולל עלויות עקיפות, היטלים, אגרות בניה, ניהול ופיקוח, יועצים, תקורה (הנהלה וכלליות), עלויות מימון".

ובהמשך:

"האומדן משקף עלויות בניה ממוצעות, ובמידת הצורך יש לבצע התאמות למבנה ספציפי על פי הנתונים הרלוונטיים...”.

:

המתודולוגיה היא לאסוף מאות הצעות מחיר וביצוע בפועל, ולנטרל השפעות של מפרט יוקרה: כולם נמדדים על “חבילת סטנדרט” – שלד, גמר, מערכות בסיס, חיפוי וטיח חוץ באמצע הסקאלה, חשמל רגיל, “רגיל פלוס”.

פנטהאוז בוטיק לא מוציא את הממוצע למעלה, ובאותה מידה לא נלקחת דירה “קבלן מוזל” מהצפון. בסוגיות ייחודיות – מעטפות מסך, גמרים מיוחדים או מערכות לא רגילות – הלשכה מזכירה להתאים את הנתונים בפרויקט הבודד, אך הסכימה במחירון למדרג אחיד ומקובל.

הסעיף "מפרט/בקרה" בטבלת הפילוח שציינתי קודם לא מתייחס ליוקרה, אלא לדרישות מוכרחות/רגולטיביות שמוכפלות בעיר מרכזית (בעיקר בגובה):

• מערכות בטיחות (ספרינקלרים, גנרטורים, פיקוד אש)
• מערכות נגישות מלאות בכל קומה
• בידוד כפול נגד רעש
• מעליות כפולות/מהירות
• ממ"אדים/מחסנים בכל קומה
• לעתים גם סוללות פוטו-וולטאיות

כל אלה נדרשים לפי תקן, ולא בגדר "העשרה בשכונה צפונית".

• מחירון הלשכה מציג השוואה בין בניינים באותו מפרט בניה סטנדרטי.
• פער העלויות הוא במדד “עלות טהורה” – לא תוספת יוקרה, אלא אילוץ גיאוגרפי/רגולטורי אמיתי.

אם תקני המפרט, רמת הגמר, ממ"דים, מתקני אש, מעליות, גנרטורים – זהים מבחינת הדרישה התקנית בכל הארץ, למה בטבלת הפילוח (ובדו"ח לשכת השמאים) קיים פער עצום בסעיף "מפרט/בקרה" בין אזורים שונים?

אמנם, התקן הבסיסי (חוק תכנון ובניה, דרישת ממ"דים, מעלית, גנרטור וכו’) אחיד בכל הארץ. אבל בפועל, כמות, רמת הסיבוך והביצוע משתנה משמעותית בין אזורים ובין סוגי בניינים – בעיקר לפי גובה, צפיפות, טיפוס פרויקט, ודרישות רשות מקומית.

1.

אמנם, התקן הבסיסי (חוק תכנון ובניה, דרישת ממ"דים, מעלית, גנרטור וכו’) אחיד בכל הארץ. אבל בפועל, כמות, רמת הסיבוך והביצוע משתנה משמעותית בין אזורים ובין סוגי בניינים – בעיקר לפי גובה, צפיפות, טיפוס פרויקט, ודרישות רשות מקומית.

• :
  •  ממ"דים בכל קומה (ולעיתים קירות עבים ומוגנים יותר),
  •  מערכות כיבוי/אש מתקדמות עם מערכות איתות וקשר עתירות חומרה,
  •  לפחות 2–3 מעליות (לא אחת),
  •  “חדרי מקלט” תת-קרקעיים מרובי ציוד,
  •  מערכות גיבוי חשמל חזקות יותר,
  •  בידוד מוגבר (רעש, אש),
  •  דרישה למערכות אוורור חכמות, וכו’.
    כל אלה מעלים את כמות ורמת המפרט הטיפוסי לעומת, למשל, בניין בן 7 קומות בשדרות או דימונה, שבו דרישת המערכת המינימלית פשוטה בהרבה.
• :
  •  דרישות תקן נמוכות יותר (למשל, ממ"ד אחד לדירה, מעלית איטית, חדר מקלט מצומצם, רמת מיגון בסיסית וכו’)
  •  הביצוע בפועל פשוט וזול יותר – המפרט “הטיפוסי” עולה פחות גם אם בכותרת הסטנדרטית הוא "זהה".

2. 

המשמעות היא: באותו טור מחירון, בדירה בגובה זהה (נניח 20 קומות), עדיין עלות רוב מערכות הבקרה/בטיחות בת"א יקרה יותר בגלל רמת הסיבוך, האילוצים, ודרישות ייחודיות של רשות מקומית או מכבי אש (ולעיתים בטון/זוויות חפירה/מערכות אוורור).

3. 

• במרכז ת"א עלות ביצוע דרישות המפרט התכנוני גבוהה יותר —
  • עלות עבודה יקרה,
  • גישה בעייתית לציוד כבד,
  • מורכבות תקנתית,
  • הכפלת ציוד בטיחות באתר קטן,
  • פערים בתקני בידוד בשל סביבה אורבנית רועשת
• בפריפריה – פחות בעיות ביצוע, ציוד מספק בקלות, פחות אילוצים על שינוע חומרים וכו'.

4. 

• פער “מפרט/בקרה” במחירון אינו נובע מרמת חיים או שדרוגים,
  אלא מכך שבמרכז – בעיקר בבניינים לגובה – היקף/עוצמת המערכות התכנוניות גבוהים פי כמה, והעלויות "הקבלניות" בפועל קופצות, גם כאשר בפריפריה אותו חוק כתוב!
• הפער אמיתי, לא שרירותי ולא “אחיד נטו”.
• גם נתוני הלשכה, בהצלבת ההצעות הרבות מהשטח, מתמחרים מה באמת נדרש בפועל בפרויקט קבלני בגובה וברישוי עירוני במרכז, לעומת מה שאפשר להסתפק בו באזורים אחרים.

אם תרצה לראות בחיתוך סעיפי – אפשר להביא דוגמת פירוק מסמך מפרט לדירה במרכז מול פריפריה!

: לא כל ממ"ד, לא כל מעלית ולא כל בידוד – עולים אותו דבר בכל סביבה, גם אם התקן הבסיסי זהה בתיאוריה.

אם יש סעיף מסוים שמעניין אותך או אם תרצה לראות מפרט מלא לדירה, אשמח להשלים.לדו"ח לשכת השמאים – פירוט סעיפי ומחירים לפי סוג בניין ואזור, ראה עמודים 1-11

האם פערי עלויות הבנייה בין מרכז לפריפריה בישראל חריגים, או שגם בעולם – במיוחד במדינות מערביות – יש פערים דומים בגובהם?

1. 

• רוב המדינות המפותחות מציגות פערי עלות בנייה בין מרכזי-יוקרה לפריפריה, אך ברוב המקרים הפער נוטה להיות 15–50% ולא כמו בישראל (פי 2–2.5 לעיתים: 12,000 ש"ח/מ"ר בת"א לעומת 5,000–5,700 בפריפריה).
• בחריגות – במגה-ערים באסיה ובארה״ב (למשל ניו יורק, טוקיו, לונדון) – פרויקטים יוקרתיים מרכזיים עולים יותר מהממוצע, אך עדיין נדיר למצוא פי 2“הנטו” בין אזור עירוני למרחק שעה נסיעה.

2. 

מקור: Turner & Townsend 2024; Statista; מתודולוגיות משרדי תכנון מקומיים.

• גם בדוגמאות קיצון, תוספות למחיר על אינספור מערכות יוקרה, מעטפות מתקדמות וכד' – יגררו פערים של 80–100%, אך זה לרוב רק בפרויקטים לא סטנדרטיים, לא “כל בניית מגורים במרכז העיר”.

3. 

• ברוב ערי אירופה – מדיניות תכנון מרכזית, פיקוח מחירים חלקי ותנאים לכניסת קבלנים, תורמים לפערים מצומצמים יחסית (כ–20–40%).
• בחלק מהמדינות (הולנד, צרפת) – קיימים מנגנוני תמיכה ממשלתיים בפרויקטי פריפריה או רגולציה אחידה לכל המדינה, שמגבילים את התנודתיות בעלות למ"ר.
• בישראל – השוק חופשי כמעט לגמרי לאורך כל שרשרת הערך, וללא רגולציה המקטינה פערים בין אשכולות אזוריים.

4. 

• שילוב של עומס עירוני, מחסור חמור בכח אדם, לוגיסטיקה ייחודית ורגולציה לא אחידה/ביורוקרטית, לצד תחרות מוגבלת בכח קבלני הביצוע – יצרו אצלנו פערים דרמטיים בין במ"ר "בסיסי".
• בחלק מהמדינות היקרות יש פערי יוקרה (“מגה-פרויקטים”), אך כסטנדרט, פער של פי 2 בעלות ביצוע בין מרכז/פריפריה – נדיר.

* הערכים מומרחים ומתורגמים ליחס לגיאוגרפיית ישראל, דולרים/יורו ל-ש"ח.

בישראל הפער הממוצע בעלות הבנייה הישירה בין מרכז לפריפריה בולט וקיצוני בהשוואה עולמית.

בעולם – פער של 20–60% במרבית המקומות, ורק בערים יוקרתיות עם מחסור קיצוני וקיטוב נדיר רואים פער של פי 2, וגם זה נדיר בפרויקטי מדף (ולא פנטהאוזים).

בישראל – לצערנו הפער המובנה הוא פי 2 ויותר, והוא חריג יחסית לחברות OECD.

GPT גורמי הפערים בעלויות הבנייה למ״ר לפי אזור בישראל

רקע: פערי עלות בנייה בין אזורים וסוגי בנייה

בשוק הבנייה הישראלי קיימים פערים דרמטיים בעלות הבנייה למטר רבוע בין אזורים גיאוגרפיים שונים ובין סוגי בנייה. לפי אומדנים עדכניים של לשכת שמאי המקרקעין (יוני 2025), עלות בניית דירת מגורים במרכז תל־אביב מגיעה לכ־12,000 ₪ למ"ר – כמעט פי שניים מעלות בנייה באזורי פריפריה מסוימיםglobes.co.ilbizportal.co.il. כך למשל, בניית דירה בתל אביב עלולה לעלות מאות אלפי שקלים יותר מאותה דירה באזור הדרום, כאשר בירושלים או בערי גוש דן סמוכות נרשמות עלויות בינייםcalcalist.co.ilglobes.co.il. פערים אלו אמנם התחדדו לאחרונה בעקבות אינפלציה ומלחמה, אך הם מצביעים על תופעה מתמשכת: עלות הבנייה מושפעת משמעותית מהמיקום הגיאוגרפי ומאפייני הפרויקט. חשוב לציין שהפערים הללו אינם נובעים משוני מהותי בחומרי הגלם, בתקני הבנייה או בטכנולוגיה הבסיסית – אלה דומים ברחבי הארץ. למעשה, לשכת שמאי המקרקעין מצאה כי הבדלים של עשרות אחוזים בין אומדני עלות הבנייה של גורמים שונים (למשל שמאי ועדות תכנון מול שמאי היזמים) יצרו מחלוקות ועיכובים בפרויקטים, במיוחד בהתחדשות עירוניתcalcalist.co.il. לנוכח מצב זה השיקה הלשכה מחירון אחיד ומעודכן לעלות בנייה לפי 16 אזורים וסוגי מבנים, במטרה להגביר שקיפות ולהפחית מחלוקותcalcalist.co.il. המידע שנחשף דרכו מאפשר לנתח מהם הגורמים – ישירים ועקיפים – לפערי העלויות המשמעותיים.

גורמים ישירים לפערים בעלויות הבנייה

על אף שהחומרים והתקנים דומים, קיימים כמה גורמים מרכזיים התורמים לפערי העלות בין אזורים וסוגי בנייה בארץ:

• עלות כוח האדם וזמינותו: עלות העבודה מהווה רכיב משמעותי, אולם בניגוד להנחה אינטואיטיבית – שכר הפועלים עצמו אינו שונה מהותית בין המרכז לפריפריה, לפחות לא ברמה הרשמיתbizportal.co.il. שכר המינימום והתעריפים הענפיים נקבעים בהסכמים ארציים. עם זאת, בפועל קיימים הבדלים עקיפים: בגוש דן הקבלנים נושאים בעלויות מחיה ולינה גבוהות יותר עבור עובדים זרים, כ-2,200 ₪ לחודש לעובד לעומת כ-1,600 ₪ בפריפריה, פער הנובע מעלויות דיור ומחיה באזור יקרthemarker.com. כמו כן, עובדים רבים מצפים לשכר גבוה יותר במרכז – בין השאר כיוון שיום עבודתם מתארך עקב פקקי התנועה בנסיעות, והם עובדים שעות נוספות כדי להספיקbizportal.co.il. מנגד, בפריפריה היצע העבודה בענף מצומצם יותר, ולכן בפרויקטים שכן יוצאים לפועל הקבלנים יכולים לעיתים לגייס כוח אדם מקומי בעלות מעט נמוכה יותר או להסתמך על עובדים זמינים מהאזור. זמינות כוח האדם גם משפיעה: באזורי ביקוש גבוה (כמו תל אביב) קיים מחסור כרוני בפועלים מיומנים, מה שעלול לגרור התייקרות שכר ופגיעה בפריון, בעוד שבאזורים עם פחות פרויקטים ייתכן עודף כוחות זמינים. גורם כוח האדם אם כן תורם לפערי העלות, אך באופן חלקי בלבד – כפי שצוין, הפערים האזוריים בעלות הבנייה גדולים משמעותית מהפער הישיר בשכר העבודה כשלעצמוbizportal.co.il.
• שוק הקבלנים והתמחור לפי "יכולת תשלום": מבנה שוק הבנייה בכל אזור משפיע על המחיר שקבלנים גובים. במרכז הארץ, especially בתל אביב, קיימת נכונות של יזמים לשלם יותר בשל פוטנציאל מכירה גבוה – מה שמאפשר לקבלנים לדרוש מחיר קרוב ל"מה שהשוק יכול לשאת" ולאו דווקא רק לפי העלות הריאלית. למעשה, בפרויקטים יוקרתיים באזורי ביקוש, הקבלן יודע שהיזם עתיד למכור את הדירות במחיר גבוה מאוד, ולכן מרשה לעצמו להשאיר מרווחי רווח גדולים יותר. מצב זה עלול ליצור התנהגות הדומה לאוליגופול או לתמחור מוכוון-ביקוש: במקום תחרות עזה שמורידה מחירים, קבלנים גדולים באזור המרכז עשויים להתיישר על רמות מחיר גבוהות. לעומת זאת, בפריפריה היזמים מוגבלים יותר במחירי המכירה (השוק המקומי מוגבל בכושר הקנייה), ולכן כדי שפרויקט יהיה כלכלי הקבלן חייב להציע מחיר בנייה נמוך יותר. במילים אחרות, התחרות במחיר מתבטאת דווקא יותר בשוליים: באזור חלש, אם הקבלן לא יוזיל עלויות – הפרויקט לא יצא לפועל כלל. כך נוצר מנגנון "התאמת מחיר": במרכז – המחיר יכול להיות גבוה והמיזם עדיין רווחי, בפריפריה – יש תקרת מחיר שמאלצת קבלנים להתייעל ולהסתפק ברווח נמוך יותר. גורם זה מסביר מדוע חלק מהפער הוא לאו דווקא בהבדל בעלות הייצור עצמה אלא בשוני בשיעור הרווח היזמי/קבלני בהתאם לאזור.
• גובה וסוג הבנייה (מורכבות פרויקט): סוג הפרויקט משפיע על העלות למ"ר, ולעיתים יש מתאם עם המיקום. במרכז נבנים יותר מגדלי מגורים רבי-קומות ופרויקטים מורכבים טכנית (חניונים תת-קרקעיים עמוקים, מערכות מתקדמות וכו'), ואילו בפריפריה נפוצה יותר בנייה נמוכה או צמודי קרקע. בנייה גבוהה וצפופה יקרה מבנייה נמוכה – יש צורך ביסודות עמוקים, שלדות בטון ופלדה מסיביות, מנופים גדולים, מערכות מעליות, תקני אש ומיגון מחמירים ועוד. אומדן השמאים החדש מראה פערים גם לפי סוג הבניין: למשל, עלות בנייה של בניין נמוך (עד 9 מ') בת"א מרכז כ-10,400 ₪/מ"ר לעומת 5,000 ₪/מ"ר בשומרון; ואילו מגדל מעל 27 מ' בת"א ~12,000 ₪/מ"ר לעומת ~5,400 ₪/מ"ר בשומרוןglobes.co.il. כלומר, חלק מהפער האזורי נובע מכך שבמרכז פשוט נוטים לבנות אחרת – גבוה יותר, צפוף יותר ובהתאם העלות למ"ר עולה. עם זאת, חשוב להדגיש: גם כשמשווים אותו טיפוס בניין בין אזורים שונים, עדיין נמצאו פערי מחיר משמעותייםglobes.co.il. כלומר, לא ניתן להסביר את כל ההבדל רק בגובה ובמפרט – יש גורמים נוספים.
• אילוצים לוגיסטיים ועלויות שינוע: מיקום הפרויקט משפיע על עלויות הלוגיסטיקה. במרכזי הערים הצפופות (כמו תל אביב) אתרי הבנייה דחוקים וצפופים, מה שמסרבל את העבודה: יש פחות מקום לאחסון חומרי בניין, גישה למשאיות מוגבלת לשעות לא עמוסות, ולעיתים נדרשות חסימות כבישים יקרות. קבלנים בתל אביב מדווחים כי עליהם להשקיע יותר במשאבי שינוע וניהול אתר – למשל שימוש במנופים גדולים יותר להפצה באתר קטן, פינוי פסולת תכוף כי אין מקום לערום חומר, ותיאום לוגיסטי מורכב המצריך כוח אדם נוסף. אפילו פקקי התנועה מאריכים זמני אספקת חומרים ופוגעים בתפוקות צוותי העבודהbizportal.co.il. כל אלו מגדילים את עלות הביצוע בפרויקטים עירוניים במרכז. לעומת זאת, באזורי פריפריה או בפרברי ערים, אתרי בנייה מרווחים יותר, הגישה קלה, ולעיתים הקבלן יכול לחסוך בכוח אדם ייעודי ללוגיסטיקה. מצד שני, ריחוק גיאוגרפי של אתרי פריפריה ממפעלי חומרי גלם וממרכזי אספקה עלול להגדיל את עלויות ההובלה למרחק – מלט, פלדה ומוצרים מיובאים צריכים לעיתים לעבור קילומטרים רבים (למשל אל הצפון או הנגב) מהנמלים וממרכז הארץ. לכן באזורים מרוחקים נדרשת תוספת הובלה ושינוע, אך בפועל השפעתה קטנה יחסית לפערי העלויות שנצפו – דבר המרמז ששאר המרכיבים (עבודה, רגולציה, רווח) משמעותיים יותר. באופן כללי, ההשפעות הלוגיסטיות נכללות כאחד ההסברים לצורך בחלוקת אומדן לפי אזורים: לשכת השמאים ציינה במפורש ששינוע חומרים וזמני עבודה שונים בין אזורים הם בין הגורמים המבדילים עלויותcalcalist.co.ilglobes.co.il.
• רגולציה ובירוקרטיה מקומית: לכל רשות ווועדה מקומית נורמות ותהליכים משלה, המשפיעים הן על משך הבנייה והן על עלויות נלוות. עיכובים בהיתרי בנייה ובאישורים יכולים לייקר פרויקט עקב מימון ארוך יותר ועבודות הכנה מתמשכות. אם למשל ועדה מקומית בפריפריה מתכנסת לעיתים רחוקות או חסרה כוח אדם, פרויקט עשוי להתעכב חודשים רבים מעבר לצפוי – מגדיל הוצאות מימון ושמירה על האתר. מאידך, בערים גדולות כמו תל אביב הבירוקרטיה אמנם מקצועית וזמינה יותר, אך דרישות התכנון המקומיות מחמירות ויקרות: רשויות במרכז לעיתים כופות סטנדרט גבוה של גימור, עיצוב חזיתות יוקרתי, שטחי ציבור נרחבים בפרויקט וכו', מה שמעלה עלויות לעומת מקומות גמישים יותר. אכיפה ופיקוח באתר הבנייה הם היבט רגולטורי משמעותי: בתל אביב הקבלנים מדווחים על פיקוח עירוני נמרץ – "פקחים שנותנים דוחות מדי יום על חריגות קלות" – מה שמאלץ אותם להקצות עוד עובדים לשמירה על נהלי הבטיחות, הניקיון והרעשים ובסופו של דבר "זה עולה יותר כסף"bizportal.co.il. כך, קבלן בעיר גדולה עלול לשלם קנסות ולעמוד בדרישות שלא קיימות במלואן בעיירה קטנה, והוא מגלם זאת במחיר. גם תקנות מקומיות לגבי שעות עבודה (הגבלות רעש) שונות: בערים במרכז בדרך כלל אסור לעבוד בשעות המנוחה, מה שמגביל את ניצול הזמן, בעוד שביישוב קטן ייתכן גמישות (או פשוט פחות פיקוח על הפרת שעות עבודה). לסיכום, הבדלים רגולטוריים – הן בשלב התכנון וההיתרים והן בשלב הפיקוח והאכיפה – מתרגמים לפער בעלויות הבנייה הישירות בין אזורים.
• עלויות מימון ודרישות בנקאיות: המימון הבנקאי של פרויקטי בנייה מושפע מסיכוני הפרויקט, ואחד המרכזיים בהם הוא המיקום והביקוש באזור. בעוד שהריבית הנקובה לליווי פיננסי דומה בכלל הארץ בהתאם לריבית השוק, בנקים וחברות מימון דורשים תנאים שונים לפי הפרויקט: בפרויקטים בפריפריה עם שוק חלש, נהוג לדרוש מכירה מוקדמת של אחוז גדול יותר מהדירות לפני קבלת מימון, או הון עצמי גבוה יותר מהיזם, שכן סיכון השיווק גבוה. דרישות אלו מייקרות בפועל את עלויות המימון (היזם כורך יותר הון עצמי יקר, או פונה למימון חוץ-בנקאי יקר יותר כדי להשלים הון). כמו כן, פרויקטים בפריפריה עלולים לשלם ריביות מעט גבוהות יותר בשל "פרמיית סיכון": הבנק לוקח בחשבון שסיכויי כשל גבוהים יותר בעיירה קטנה בהדירות אולי לא יימכרו מהר. אמנם אין כאן "ריבית פרויקטיאלית לפי אזור" רשמית, אך בפועל יוקר ההון ליזם בפריפריה עלול להיות גבוה יותר. הדבר משפיע על עלות הבנייה הכוללת למ"ר – במיוחד אם מחשיבים עלויות מימון כחלק מהעלות. לעומת זאת, באזורי הביקוש, תחרות בין בנקים על פרויקטים גדולים וטובים יכולה דווקא להיטיב תנאים ליזמים. יש לציין שבאומדן לשכת השמאים למשל לא כללו את עלויות המימון בחישוב (מדובר בעלות ישירה בלבד)globes.co.il, ולכן הפערים שצוינו (פי 2 וכו') הם עוד לפני חישוב השפעות מימון. אילו חישבנו "עלות כוללת" כולל מימון, ייתכן שהפריפריה תתייקר יחסית אף יותר (עקב ליווי יקר וממושך יותר לפרויקטים שמתעכבים או מוכרים לאט). מדובר אם כן במנגנון עקיף שתורם לפערי העלות הגיאוגרפיים.
• “תוספות סמויות” ועלויות ביטחון באזורי סיכון: ישנם אזורים שבהם מצטרפים לפרויקט סיכונים או עלויות מיוחדות הנובעים מהמצב הביטחוני והחברתי. דוגמה בולטת היא תופעת ה"פרוטקשן" (דמי חסות) בדרום ובצפון: קבלנים הפועלים באזורים מסוימים בנגב או בגליל מתמודדים עם איומי עבריינות לגבות מהם דמי חסות על שמירת האתר. לפי דיווחי הקבלנים, עלות זו מגולמת כחלק מהוצאות הבנייה – והם לא יפחיתו אותה מרווחיהם, אלא יגלגלו אותה למחירbizportal.co.il. כלומר, בפריפריה מסוימת יש עלות נוספת שלא קיימת במרכז (שם אכיפת החוק בדרך כלל מונעת זאת באותה מידה), וזו מייקרת את הבנייה שם בכמה אחוזים. לעומת זאת, אזורים סמוכי גבול או קו עימות לעיתים סובלים מדילמה הפוכה: היעדר ביקוש ומשקיעים עקב סיכון ביטחוני, מה שמקטין מאוד את הבנייה (לא יוצאים פרויקטים כלל), אך כאשר כן בונים – ייתכן שהממשלה מעניקה מענקים ותמריצים שם. למשל, כדי לעודד התחדשות עירונית בקריית שמונה, שדרות או שלומי (יישובים שספגו בעבר מתקפות), המדינה מציעה סבסוד ישיר לעלות הפיתוח והבנייהice.co.ilice.co.il. במקרים כאלה, העלות למ"ר "נטו" עשויה להצטייר נמוכה, כי הממשלה מכסה חלק ממנה. בנוסף, תקני המיגון הארצי (ממ"דים וכד') חלים בכל הארץ – אך באזורים מסוימים ייתכנו דרישות מיגון מחמירות יותר (למשל זכוכיות עמידות הדף ביישובי עוטף עזה), המשפיעות על העלות. בכל אופן, משקל השפעות ביטחוניות ישירות על עלות הבנייה כנראה משני יחסית: הוא לא מסביר את מגמת העלות הגבוהה במרכז אלא דווקא מצביע על עלויות עקיפות שקיימות גם באזורים הזולים.
• תמריצים ועיוותים בתחשיבי עלות (התחדשות עירונית): אחד המקומות שבהם "משחקים" בעלויות הבנייה צפים על פני השטח הוא בפרויקטי פינוי־בינוי והתחדשות עירונית. בפרויקטים אלה, יזמים מגישים לוועדות תחשיב כלכלי כדי להוכיח אם הפרויקט כדאי או לא לפי תקן 21. בעוד שהתקן מניח רווח יזמי של ~20% כמינימום לפרויקט כדאי, בפועל רשויות התכנון לעיתים מנסות לצמצם תוספות בנייה ורווח, והיזמים מצידם מבקשים להראות שהרווח נמוך מדי כדי לקבל הקלותynet.co.il. כאן נכנס מרכיב עלות הבנייה: יש חשד שמנפחים בכוונה את אומדן עלות הבנייה בפרויקט כדי להראות שההוצאות גבוהות ובכך שולי הרווח נשחקים. לדוגמה, יזם יכול לטעון שעלות הבנייה היא 10,000 ₪/מ"ר אף שבפועל ניתן לבנות ב-7,500 ₪ – והכול כדי שייווצר "בור" כלכלי שמצדיק דרישה ליותר זכויות בנייה (עוד קומות/דירות) או סיוע ציבורי. ואכן, לשכת השמאים ציינה שהייתה התנגשות אומדנים בין שמאי הוועדות (שהעריכו עלות נמוכה יותר) לשמאי היזמים (שהציגו עלות גבוהה) בהיקף עשרות אחוזיםcalcalist.co.il. מחלוקות אלו הפכו מיזמים רבים ל"לא כדאיים" לכאורה – מה שעיכב אישורים. המהלך של יצירת מחירון אחיד ארצי נועד בין היתר ליישר קו במקרים כאלו, ולמנוע שימוש מניפולטיבי בעלויות ככלי מיקוחcalcalist.co.il. כלומר, במקום שכל צד "ישלוף" מספרים התואמים לאינטרס שלו, יהיה מקור נתונים אובייקטיבי. למרות זאת, עדיין בשטח יש הטוענים שחלק מהפערים בעלויות המוצהרות אינם אלא ניפוח מכוון. הביקורת גורסת שהתופעה הזו מאפשרת ליזמים לקבל הטבות, אך פוגעת באמינות ובשקיפות התהליך התכנוני.
• ערך הקרקע ושיקולי נדל"ן בדיווח עלויות: גורם עקיף נוסף הוא מערכת היחסים בין שווי הקרקע למחיר הבנייה. באזורים שבהם ערך הקרקע גבוה מאוד (נניח מרכז ת"א), המרכיב הקרקעי במחיר הדירה הוא עצום, בעוד עלות הבנייה – גבוהה ככל שתהיה – מהווה חלק קטן יחסית מהמחיר הסופיbizportal.co.ilbizportal.co.il. במצבים כאלה, קיים פיתוי "לנפח" את מספר עלות הבנייה כדי להצדיק את מחירי הדירות הגבוהים. הציבור שומע לעיתים הצהרות כמו "מחירי הברזל, המלט והעבודה עלו מאוד, ולכן הדירות יקרות". טענה זו במידה מסוימת נכונה (אכן תשומות הבנייה עלו), אך ייתכן שחלקה משמשת להצדקת מחיר שנובע בעיקר מיוקר הקרקע ומרווח. למשל, אם דירה נמכרת ב-50,000 ₪/מ"ר בת"א, ניתן לטעון ש"ודאי עלות הבנייה היא 12,000+ ₪" – ובכך ליצור רושם שמחיר הדירה מוצדק כי רובו לכאורה עלויות. בפועל, ייתכן שעלות הבנייה אפילו נמוכה יותר, אבל הוצגה גבוהה כדי להצדיק את תג המחיר. קשה למצוא עדויות כתובות למקרים ספציפיים של תיאום כזה, אך הדינמיקה השיווקית ברורה: כאשר השוק "סופג" מחיר גבוה, כל שרשרת הייצור (בעלי הקרקע, יזמים, קבלנים) נוטה להתיישר כלפי מעלה – ולייחס את זה לעלויות. בנוסף, חלק ממפתחי הקרקע משתמשים בהנחת עבודה שגויה: "אם הקרקע נמכרה במחיר שיא, כנראה גם עלויות הביצוע יהיו גבוהות, אחרת הפרויקט לא היה קם". זהו היפוך סיבתיות אפשרי – בו במקום שהעלות תקבע את מחיר הדירה, מחיר הקרקע (הנגזר מהערכת מחיר הדירה הסופית) "מכתיב" בדיעבד את המספרים שמוצגים כעלות הבנייה. התוצאה היא ערבוב בין עלות לקרקע לבין עלות לבנייה, עד שקשה להפריד ביניהן בחישובים שמוצגים לציבור. בהקשר זה, מחירוני עלות הבנייה האזוריים החדשים אמורים דווקא לחשוף את העובדה שעלות בנייה ריאלית באזור מסוים היא X ולא Y, ולמנוע ניצול של חוסר הידיעה בנושא.

פערים רציונליים מול התנהגות אוליגופולית – דיון

לאור הגורמים שזוהו לעיל, ניתן לשאול: האם פערי העלות הללו הם פועל יוצא רציונלי של תנאי שוק וייצור שונים, או שמא הם מלמדים על כשלי שוק, אי-יעילות או אפילו עיוות מכוון? מן הצד ה"רציונלי", טיעונים רבים מסבירים את הפערים באופן ענייני: שוק העבודה יקר וצפוף במרכז; רגולציה עירונית מחייבת השקעות נוספות; פרויקטים במרכז מורכבים ויקרים טכנית יותר; אזורי פריפריה מקבלים סבסוד או בונים בפרויקטים צנועים וזולים יותר; תנאי שטח ולוגיסטיקה שונים מאלצים עלויות שונות. אכן, לשכת שמאי המקרקעין מצאה שהבדלים בין אזורים נובעים מ"אילוצים רגולטוריים, עלויות שינוע, כוח אדם, זמני עבודה ועוד" – כלומר שלל סיבות פרקטיות לגיטימיותglobes.co.il. כך, חלק ניכר מהפער ניתן לראות כתוצאה של כוחות שוק ותנאים אובייקטיביים: היכן שבנייה מסובכת או התחרות על עובדים עזה, המחיר עולה; היכן שקל יותר ודרישות נמוכות יותר, המחיר יורד. עם זאת, הסבר זה אינו שלם בלי להכיר במנגנונים פחות יעילים: התנהגות אוליגופולית ו"התכוונות למחיר" של הקבלנים בולטים בעיקר באזורי הביקוש. מספר מצומצם של חברות ביצוע גדולות שולט בפרויקטי היוקרה בתל אביב, ובמצב של ביקוש עצום לדיור ויכולת של היזמים לשלם – אין לקבלנים תמריץ חזק להוריד מחירים. התחרות בענף הבנייה בישראל אינה משוכללת לחלוטין, במיוחד לא בצמרת השוק, מה שמאפשר מרווחים שמנפחים את העלות מעבר ל"הכרחי". למעשה, בפועל ניתן לראות שעלויות בנייה בת"א גבוהות בעד 90% מאשר בכל אזור אחרlevi-itzhak.co.il, למרות שההפרש בתשומות ובשכר העבודה לא מתקרב לכך. הפער הנוסף הזה מעלה את החשד שחלק מהעלות משקף רווחיות גבוהה יותר ו"התכסות" בעלויות נוחות לקבלנים ולספקים. גם אי-יעילות מוסדית משחקת תפקיד. כשהליך תכנון נמשך שנים ארוכות, כשפרויקט נתקע במנגנוני רישוי מסורבלים או כשקבלן נאלץ לעצור עבודה בגלל מחסור בעובדים – העלויות מתנפחות שלא לצורך. בישראל, למרבה הצער, הליכי התכנון והבנייה historically ארוכים יחסית ומרובי רגולציה, במיוחד בפרויקטים גדולים. כל עיכוב כזה מבזבז משאבים, מגדיל ריביות ומחייב הוצאות נוספות (למשל שימור אתר). חלק מהפערים בעלויות בין אזור לאזור יכולים לשקף פערי יעילות: יזם שבונה בפריפריה קטנה עשוי לקבל היתר מהר יותר ולהתחיל בנייה ללא עיכובים – חוסך כסף – לעומת יזם באזור המרכז שיחכה זמן רב ויבזבז הון. אמנם יש גם מקרים הפוכים (רשות מקומית קטנה ולא מיומנת שמעכבת מאוד), אבל בממוצע הפריפריה בונה פחות ולכן אולי בקצב מעט זריז יותר יחסית להיקף. עוד זווית היא עיוותים מודעים: כפי שפורט, בכמה מצבים יש תמריץ "לשחק" במספרים. היזמים עלולים לנפח עלויות בחישובים כדי לקבל יותר זכויות, והם מצדם טוענים שהוועדות מציגות עלויות לא ריאליות כדי לדחוף פרויקטים (כלומר, גם בצד הוועדות ייתכן תחשיב אופטימי-מדי של עלויות במטרה להראות שהפרויקט כן כלכלי עם פחות זכויות). המאבק הזה מצביע על כך שהמספרים אינם קדושים – הם נתונים למשא ומתן וכיפוף, מה שמקטין את האמון בכך שהפערים משקפים הבדלי עלות אמיתית בלבד. למעשה, ניתן לומר שחלק מהפערים מייצגים "מחיר שוק" יותר מאשר "עלות ייצור". כאשר דירה נמכרת בסכום עתק בלב ת"א, העלויות יתמתחו מעלה כדי להצדיק את זה – כי השוק יכול לשלם. בפריפריה, המחיר הסופי מוגבל, אז גם העלויות נלחצות מטה, לפעמים עד כדי כך שהפרויקט אינו כדאי ואז פשוט לא נבנה. במובן זה, הפערים הם גם סימפטום של בעיית עומק בשוק הדיור: היעדר מנגנונים ממתני-מחיר. במדינות מסוימות (ראו בהמשך) קיימים פיקוח, סטנדרטיזציה או התערבות ממשלתית שמונעים מעלויות הבנייה "לרוץ" אחר המחירים בשוק באופן בלתי מבוקר. בישראל, עד כה, לא היה כלי כזה – וכעת לפחות ישנו אומדן שמאי רשמי שאמור לשקף עלויות אמת ולהפחית את טווח הגמישות בטענות.

השוואה בינלאומית: האם זה כך גם במדינות אחרות?

כדי לפרספקטיבה, כדאי לבחון איך נראים פערי עלויות הבנייה במדינות דומות – מדינות קטנות-בינוניות עם ביקוש גבוה לדיור ושוק מוסדר, למשל הולנד, דנמרק ויפן. מצד אחד, מדינות אלו ידועות כיקרות מבחינת בנייה (שכר עבודה גבוה, תקנים מחמירים); מצד שני, השווקים בהן יותר מפוקחים ומאורגנים. בהולנד, לדוגמה, מחיר הבנייה למ"ר באזור אמסטרדם הוא מן הגבוהים באירופה – סדר גודל של 3,300 דולר (כ־€3,000) למ"רworldpopulationreview.com. ואולם, הפער בינו לבין ערים אחרות בהולנד אינו כפול או משולש. זאת מפני שבהולנד קיימת אחידות רגולטורית חזקה: כל הקבלנים כפופים להסכמי שכר לאומיים, וחומרי הבנייה נקנים במחירים דומים בכל המדינה. הבדלים קיימים (אמסטרדם אולי יקרה ב-X% מאשר עיירה קטנה), אך הם משקפים בעיקר שוני קל בעלות העבודה המקומית ובמורכבות העירונית – לא זינוק של עשרות אחוזים כמו בישראל. למעשה, שיעור הפערים בהולנד יותר מתון. הממשלה והעיריות דואגות גם לספק דיור בר השגה ובנייה ציבורית, כך שקבלנים פרטיים לא יכולים פשוט לקפוץ במחיר ללא תקרה – מה שיוצר ריסון עקיף גם על עלויות הבנייה שהם מדווחים. בדנמרק מצב דומה: עלויות הבנייה שם מהגבוהות בעולם (קופנהגן מדורגת בצמרת מדד העלויות הגלובליarcadis.com), אך המדינה קטנה והענף מאוד מאורגן. כוח העבודה מאוגד והפריון גבוה יחסית. התוצאה היא פחות מקום ל"אוליגופולים מקומיים" – הקבלנים הדנים מתחרים בפריסה ארצית, והמחירים נוטים להתכנס. כמובן שבירה כמו קופנהגן יקרה יותר מעיירה כפרית, אבל הפער מתקזז על ידי כך שקבלנים מאותם חברות עובדים בכל המדינה. בנוסף, ממשלת דנמרק בוחנת תדיר את יוקר הבנייה כדי לוודא שאין קרטלים בענף. כך נמנעים מפערי ענק בתוך המדינה. יפן היא מקרה מעניין: טוקיו היא מטרופולין ענק עם ביקוש אדיר, ובכל זאת יפן מתאפיינת בטכנולוגיה ותיעוש גבוה בענף הבנייה, מה שמייצר יעילות ואחידות. חברות הבנייה הגדולות פועלות בכל המחוזות, והן משתמשות בשיטות בנייה סטנדרטיות (כגון רכיבים מוכנים מראש במפעל) המבטיחות שעלות בנייה של דירה בטוקיו לא תחרוג באופן קיצוני מזו שבאוסקה או נגויה עבור אותה רמת בניין. למעשה, חלק גדול מהדיור ביפן נבנה ע"י יזמים שמוכרים דגמי בניינים "קטלוגיים" דומים בכל הארץ. התחרות אמנם פחות על מחיר ויותר על איכות, אך השיטה מונעת מצב שבו אזור אחד הרבה יותר יקר רק כי הוא יוקרתי – המחיר למ"ר אמנם גבוה בטוקיו, אבל זה יותר בגלל עלות קרקע. עלות הבנייה (החומר והעבודה) נותרת בתחום סביר ואחיד יחסית. כמובן, כל מדינה שונה: במדינות ענק כמו ארה"ב יש דווקא פערים עצומים (לבנות בניו יורק יקר בערך פי שלושה מאשר בבניית בית באזור כפרי במרכז ארה"ב). אך בארה"ב הפערים מוסברים בהרבה על ידי הבדלים ענקיים בתקנות, באקלים, בשכר המינימום המקומי וכו'. ישראל, בהיותה מדינה קטנה, הייתה אמורה לכאורה להציג פערים מתונים יותר – בדומה למדינות אירופה הקטנות – אך בפועל הפערים אצלנו גבוהים במיוחד. הדבר מצביע על מאפיינים מבניים בשוק הישראלי. לסיכום ההשוואה: במדינות עם רגולציה חזקה ושוק בנייה מוסדר, הפערים בעלויות הבנייה בין אזורים קיימים (תמיד עיר ראשית תהיה יקרה יותר), אבל הם מוגבלים ע"י סטנדרטים אחידים, שכר ארצי ותחרות רחבה. בישראל, עד לאחרונה, לא היה כלי שקוף להשוואה – מה שאיפשר לפערים לצמוח לעשרות אחוזים. המהלך של לשכת השמאים לייצר מחירון עלות ארצי לפי אזור הוא למעשה צעד שדומה למה שקיים בחלק מהמדינות (מחירוני תקן) כדי להכניס סדר לשוק המקומיcalcalist.co.il.

סיכום ומסקנות

פערי העלות הדרמטיים בבנייה למ"ר בישראל הם תוצאה של שילוב גורמים רב-ממדי. חלק מההסברים הם ענייניים ולגיטימיים – תנאי הבנייה הפיזיים והכלכליים שונים מאוד בין מגדל בתל אביב למבנה בבאר שבע או בקריות. הבדלים בכוח האדם, בלוגיסטיקה, בדרישות הרגולציה המקומית ובאופי הפרויקטים מכתיבים בהכרח עלויות שונות. כפי שראינו, שורה של גורמים ישירים – משכר עובדים, דרך גובה הבניין, ועד אכיפה עירונית – מצטברים יחד לפער מצטבר של עשרות אחוזיםglobes.co.ilbizportal.co.il. עם זאת, לצד גורמים אלו מתקיימים גם מנגנונים עקיפים והתנהגויות שוק שתורמים לפערים: כוח שוק של קבלנים גדולים באזורי ביקוש, תיאום ציפיות למחירי דירות גבוהים (ולכן "התאמת" עלויות בהתאם), וכן כשלים מבניים כמו ביורוקרטיה או עבריינות (פרוטקשן) המכבידים בעיקר מחוץ למרכז. גורמים אלה אינם "טבעיים" לעלות הבנייה, אלא תוצאה של מבנה שוק ודפוסי פעולה נוכחיים. במקרים מסוימים, אומדני עלות אף נוצלו ככלי לקידום אינטרסים – בין אם להראות שהפרויקט לא כלכלי כדי לקבל הקלות, ובין אם להצדיק מחיר דירה גבוה אחרי מעשה. המחקר מראה שכנראה שני ההסברים נכונים בו זמנית: ישנם פערים רציונליים אמתיים, אך ייתכן שגם עיוותי שוק ואי-יעילות מנפחים אותם. תמונת מצב עדכנית (נכון ל-2025) מלמדת שהגופים המקצועיים מודעים לכך ופועלים לצמצם את העמימות. יצירת אומדן עלות בנייה אחיד לכל הארץ נועדה "להוריד לקרקע" את הדיון – לשים מספרי אמת ולהקטין מחלוקותcalcalist.co.ilcalcalist.co.il. אם אכן יאומץ באופן נרחב, ייתכן שנראה בעתיד הקטנה של פערים בלתי מוסברים, או לפחות זיהוי ברור של המרכיבים שמבדילים בין אזור לאזור. לבסוף, ממצא ביקורתי מרכזי הוא ההיפוך שבין עלות למחיר: במצב בריא, העלות אמורה לקבוע את מחיר המוצר (דירה), בתוספת רווח סביר. אולם בשוק דיור לוהט כמו בישראל, לעיתים נראה שמחיר הדירה הוא שקובע לאחור את דיווח עלות הבנייה – "אם אנשים משלמים, נסביר שהבנייה עלתה המון". הבנה זו חשובה למקבלי ההחלטות: עליהם לוודא שהתייעלות בענף והסרת חסמים תתורגם באמת להורדת עלויות (ואז להורדת מחירי דירות), ולא תיבלע ברווחי ביניים. צעדים כגון הגברת תחרות, פישוט רגולציה, ייבוא עובדים מיומנים ובלימת התנהגויות אנטי-תחרותיות – כולם יכולים לסגור חלק מהפערים. בכך אולי יתקרב היום שבו עלות בנייה למ"ר תהיה פונקציה של תשומה ויעילות בלבד, ולא של המיקוד על אזור "יוקרתי" או "חלש". מקורות: הנתונים והניתוח מבוססים על פרסומי לשכת שמאי המקרקעין ודיווחי התקשורת הכלכלית בישראל, ובהם כלכליסטcalcalist.co.ilcalcalist.co.il, גלובסglobes.co.ilglobes.co.il, מחירונים מקצועייםlevi-itzhak.co.il, וניתוחי עומק באתרי חדשות נדל"ן (Bizportal ו-Ice) שהביאו את דברי המומחים בענףbizportal.co.ilbizportal.co.il. ההשוואה הבינלאומית נתמכת בנתוני מדדי עלות גלובליים והשוואות ערים (Arcadis, WorldPopulationReview)arcadis.comworldpopulationreview.com. נתונים אלו מציירים תמונה מקיפה של התופעה והסיבות לה.

אומדן עלויות הבניה של לשכת שמאי המקרקעין הקליקו כאן.