🏦 "מכונת המזומנים" שהפכה להונאת הפונזי הגדולה בישראל שנמשכה 13 שנה (2012-2025)

תחשבו על זה רגע:

ברגע זה ממש, מנהלי הונאת הפונזי הגדולה בעולם – הבנקים בישראל ועושי דברם – מאשרים ומממנים עסקאות רכישה של דירות במחירים הכפולים מערכן האמיתי, בידיעה ברורה שמדובר בהונאה כלכלית מובהקת.זו הרי אותה לוגיקה עקומה של לתת למישהו הלוואה של 200 שקלים כדי לקנות מוצר ששווה 100.

וכשזה מתרחש בהיקף של מאות מיליארדים, זה כבר לא "כשל שוק" – זו שיטה של מערכת שלמה.

מה שיפה בנדל"ן – ולכן כולם אוהבים נדל"ן – הוא שאפשר למדוד את השווי הכלכלי האמיתי שלו. 

נדל"ן הוא מכונת מזומנים, ומחיר "המכונה" לעולם לא יהיה גבוה מסך המזומנים שהיא מפיקה.

כל מה שמעבר לזה הוא בועה, הונאה או אשליה קולקטיבית – ולצערי, בישראל של 2025, זו כבר שלושתם יחד.

💬 הערת רקע (בהשראת דבריו של אבנר סטפק)

כאשר בכיר בשוק ההון מודה בפה מלא שהשוק אינו בר־קיימא, זו לא נבואה אלא הודאה באשמה של מערכת שלמה – שידעה, ראתה, ושתקה.

צילום מסך אתר דה מרקר

נדל"ן כמכונת מזומנים: ניתוח מקצועי ומקיף

נדל"ן כמכונת מזומנים: ניתוח מקצועי ומקיף

דוח מידרוג (להורדת הדוח - כאן)

📊 ניתוח מקצועי של דוח מידרוג (15.10.2025): “האטה בביקושים מעלה את סיכון האשראי בענף ייזום הנדל״ן למגורים בישראל”

🧭 תקציר מנהלים

הדוח של מידרוג מציג תמונה מאקרו-כלכלית מדאיגה של ענף ייזום המגורים בישראל, ומתריע על שחיקה ברווחיות, עלייה במלאים, הכבדה ביחסי הכיסוי, ועלייה ניכרת בסיכון האשראי של היזמים – בעיקר הקטנים והבינוניים.

הדוח מבוסס על נתוני הלמ״ס, בנק ישראל וניתוחי החברות הציבוריות בענף עד יולי 2025.

📉 מגמות עיקריות בביקושים ובמחירים

• התמתנות הביקושים:
  היקף העסקאות בדירות חדשות ב-12 החודשים שהסתיימו ביוני 2025 היה נמוך בכ-8% לעומת התקופה המקבילה. לאחר עלייה רגעית בעקבות סיום המלחמה והורדת המע״מ, נרשמה שוב ירידה חדה של כ-28% מתחילת 2025.
• ירידת מחירים בפועל:
  מדד מחירי הדירות ירד ברבעון השני של 2025 בשיעור של 1.1%, וב-7 החודשים הראשונים של השנה נרשמה ירידה מצטברת של 1.6%, לעומת עלייה של 7.3% ב-2024.
  הירידות בולטות במיוחד במחוז ת״א והמרכז (-28% עד -30%), בעוד שבצפון ובחיפה נרשמה עלייה קלה (9–10%).
• המלאים הגבוהים והלחץ על המחירים:
  מלאי הדירות החדשות למכירה הגיע לשיא של 82.5 אלף יחידות ביולי 2025, עלייה של 20% משנה קודמת.
  מספר חודשי ההיצע טיפס מ-18 ל-31 חודשים – רמה חריגה המעידה על שוק רווי.

💸 שחיקה ברווחיות וסיכון פיננסי

• שיעור רווח גולמי:
  10 מתוך 17 חברות יזום ציבוריות הציגו ירידה ברווחיות, ו-6 מהן ירדו ביותר מ-10% לעומת 2024.
  רק 3 חברות הצליחו לשפר רווחיותן – בעיקר בזכות פיזור גאוגרפי ומקורות מימון מגוונים.
• מימון יקר ומכביד:
  עלויות המימון הגבוהות – ריבית הפריים ועסקאות במבצעי 20/80 – שוחקות את הרווח הגולמי.
  יזמים נדרשים לממן פרויקטים בריבית גבוהה תוך כדי דחיית תשלומים מצד רוכשים.
• יחס הון למאזן:
  ב-11 חברות שנבדקו חלה ירידה של כ-5% ביחס הון עצמי למאזן בין יוני 2024 ליוני 2025.
  חברות גדולות חיזקו הונן באמצעות גיוסי הון, מכירת קרקעות או הכנסת שותפים, אך הקטנות חשופות במיוחד.

🏦 היבטי אשראי ומימון

• היקף האשראי הבנקאי:
  לפי בנק ישראל, היקף האשראי לענף הבינוי והנדל״ן עלה מ-8% מתיק האשראי הבנקאי ב-2019 ל-20% ב-2024.
  ביוני 2025 נאמד האשראי הבנקאי לענף ב-225 מיליארד ש״ח – עלייה של 15% משנה קודמת.
• שוק ההון כמקור מימון:
  נכון לספטמבר 2025 נסחרות בת״א 143 סדרות אג״ח של יזמי נדל״ן בהיקף נקוב של 21.7 מיליארד ש״ח, מתוכן 45% מדורגות.
  ל-69% מהחברות יש פירעונות אג״ח צפויים במהלך השנה הקרובה – מה שמעמיק את סיכון הנזילות.
• אשראי חוץ-בנקאי:
  מוסדיים וקרנות אשראי הגדילו את פעילותם. לפי רשות שוק ההון, היקף האשראי החוץ-בנקאי לענף נאמד בכ-23 מיליארד ש״ח (נכון ל-2024), כמחצית ממנו ממומן ממקורות בנקאיים.

🏗️ סיכום ומסקנות עיקריות

⚠️ הערכת מצב כוללת

הדוח של מידרוג מאשר למעשה את מה שאני טוען כבר זמן רב:

• שוק הנדל״ן למגורים בישראל מצוי במצב של עודף היצע ושחיקת ביקושים אמיתיים,
• החברות נשענות על מימון יקר ומלאים בלתי-נמכרים,
• והמערכת הפיננסית נחשפת יותר ויותר לאשראי לענף שבסיכון גובר.

הדוח אמנם מנסה לשדר "יציבות מערכתית" בזכות נגישות האשראי, אך מתחת לפני השטח מדובר במבנה פגיע ודחוס אשראי, המזכיר שלב מאוחר של בועה לפני פיצוץ.

פרסום הלמס מיום 23.10.2025 - כאן,  ניתוח מדויק, מקצועי ומעמיק של פרסום הלמ"ס מיום 23.10.2025 בנושא עסקאות נדל"ן – דירות, יוני-אוגוסט 2025.

🧾 סיכום כללי

בשלושת החודשים יוני–אוגוסט 2025 נמכרו 22,170 דירות בלבד – ירידה חדה של 1.7% לעומת שלושת החודשים הקודמים (מרץ–מאי), ובניכוי עונתיות – ירידה של 8.1%.

בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (יוני–אוגוסט 2024) נרשמה ירידה של 16.2% בנתונים גולמיים, ו-22.1% בניכוי עונתיות.

🏗️ דירות חדשות

• נמכרו 8,100 דירות חדשות, שהן 36.5% מכלל העסקאות.
• לעומת מרץ–מאי 2025 נרשמה ירידה של 2.8%, ובניכוי עונתיות – ירידה של 7.8%.
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 28.1% (גולמית) ו-32.0% (מנוכה עונתיות).
• כלומר, קצב המכירות של דירות חדשות ממשיך לרדת בקצב מואץ.

לפי חודשים:

• באוגוסט 2025 נמכרו 3,220 דירות חדשות, עלייה של 12.7% לעומת יולי, אך הירידה לעומת אוגוסט 2024 נותרה 7.4%–15.2% (תלוי בניכוי עונתיות).
  כלומר – מדובר בתנודת חודש בודד בתוך מגמת ירידה ארוכת טווח, ולא בהיפוך מגמה.

🏠 דירות יד שנייה

• נמכרו 14,070 דירות יד שנייה (63.5% מהשוק).
• לעומת שלושת החודשים הקודמים נרשמה ירידה של 1.1% (גולמית) ו-8.3% (מנוכה עונתיות).
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 7.3% גולמית ו-14.7% מנוכה עונתיות.

במילים אחרות – שוק היד-שנייה ממשיך להתכווץ, כאשר קצב הירידה בו מתון מעט לעומת שוק הדירות החדשות.

📉 ניתוח מגמות (Trend)

1. מגמת המכירות הכללית:
   לאחר ירידה מתמשכת של כ-3.9% לחודש בין אוקטובר 2021 למאי 2023, נרשמה התאוששות זמנית של כ-2.5% לחודש עד יולי 2024.
   מאז יוני 2024 שוב נצפית מגמת ירידה מחודשת – 0.5%-1.3% לחודש בממוצע.
2. דירות חדשות:
   בין אוגוסט 2021 למרץ 2023 – עלייה מתמשכת.
   מאפריל 2023 עד מאי 2024 – ירידה ממוצעת של 3.8% לחודש.
   מאפריל 2024 נראתה האטה בירידות, אך בשלושת החודשים האחרונים שוב עלייה קלה (1.1%) שאינה משנה את התמונה הכוללת.
3. דירות יד שנייה:
   ירידה של 3.6% לחודש עד ספטמבר 2023, אחריה עלייה זמנית של 2.9% לחודש (נובמבר 2023–דצמבר 2024), וכעת שוב ירידה של 2.4% לחודש.

🌍 פילוח גאוגרפי (מחוזות)

המסקנה: שוק הדירות החדשות מציג ירידה רוחבית כמעט בכל המחוזות, למעט חריגים נקודתיים (חיפה, דרום, יו"ש), אך מגמת השוק הארצי שלילית מובהקת.

🏙️ היישובים המובילים במכירות

• דירות חדשות: יפו–ת"א, אופקים, נתניה, לוד – מעל 400 דירות חדשות כל אחת.
• דירות יד שנייה: ירושלים, חיפה, באר שבע – מעל 700 דירות כל אחת.

🏢 מלאי דירות חדשות שנותרו למכירה

• בסוף אוגוסט 2025 עמד מלאי הדירות החדשות הבלתי-מכורות על 83,360 דירות – עלייה של 1.0% לעומת יולי, ועלייה שנתית של 20.9% לעומת אוגוסט 2024.
• ההיצע שווה ערך ל-28.4 חודשי מכירה – כלומר, כמעט שנתיים וחצי עד לפינוי המלאי הקיים בקצב הנוכחי!
• מאז אפריל 2022 נרשמת עלייה עקבית של 1.5% בממוצע לחודש במלאי הדירות שנותרו למכירה.

חלוקה לפי מחוזות:

• תל אביב: 26,660 דירות (32% מהמלאי)
• המרכז: 19,780 דירות (23.7%)
• יתר המחוזות יחד: 50,000 דירות בלבד.

לפי ערים:

• תל אביב–יפו: 10,420 דירות לא מכורות
• ירושלים: 8,235 דירות
• ערים עם מלאי חריג: לוד (2,370), באר יעקב (2,220), אופקים (1,430), רעננה (1,400), קריית אונו (1,370), אור יהודה (1,180), קריית גת (1,070), קריית ביאליק (1,030).

מסקנה: מצטייר עודף היצע חמור במיוחד בגוש דן ובפריפריה הקרובה, עם מלאי חסר תקדים של דירות שלא נמכרו.

📊 ניתוח כלכלי – משמעות הממצאים

1. המשך התכווצות הפעילות הריאלית – השוק נמצא במיתון עסקאות מתמשך, כאשר גם עליות נקודתיות (כמו באוגוסט) נובעות מהנחות קבלנים, ולא מביקוש אמיתי.
2. עלייה דרמטית במלאי הלא-מכור – נתון של 83 אלף דירות הוא שיא היסטורי המעיד על שוק רווי לחלוטין.
3. העדפת יד-שנייה על פני דירות חדשות – הציבור מעדיף עסקאות קטנות וזולות, מה שמעיד על ירידה ביכולת הכלכלית.
4. פער אזורי מתרחב – מרכז ות"א בירידה חדה, בעוד שחיפה ודרום מגלים עמידות זמנית בלבד.
5. אין סימני היפוך מגמה – הלמ"ס עצמה מציינת במפורש כי "לא ניתן עדיין לדבר על היפוך מגמה ויש להמשיך ולעקוב אחר הנתונים".

🧩 סיכום מקצועי

הלמ"ס מציגה תמונה חד-משמעית של שוק נדל"ן מצטנן בעומק, עם ירידות עקביות בביקוש ובמכירות, תוך הצטברות מסוכנת של עודפי היצע.

זהו מצב קלאסי של שלב מתקדם בבועה – שבו היקף הבנייה הגבוה מהביקוש הריאלי, והיקף העסקאות הולך ונשחק.

הפרסום האחרון מחזק את הטענה כי השוק עבר את "נקודת האל-חזור" וממשיך במסלול של תיקון כלפי מטה, כאשר מלאי הדירות הלא-מכורות צפוי להפוך לבעיה פיננסית לקבלנים ולבנקים בחודשים הקרובים.

הפוסט של גלית בן נאים, יחד עם התרשים המצורף של אגף הכלכלן הראשי, הוא יצירת מופת של כתיבה כלכלית שנונה המשלבת עובדות, הומור, וסאבטקסט חד. נבאר את הגלוי – הנתונים עצמם – ואת הסמוי, שהוא הביקורת המרומזת על התנהלות השוק והציפיות הבלתי רציונליות של הקבלנים והציבור.

🔹 הגלוי – הנתונים והממצאים

1. ירידה דרמטית במכירות הקבלנים:
   בחודש אוגוסט נמכרו 2,111 דירות חדשות בלבד בשוק החופשי - ירידה של כ־20% לעומת השנה שעברה, והמשך ישיר למגמה מתחילת השנה (ירידה של 33% בינואר–אוגוסט).
2. עלייה קלה במכירות יד שנייה:
   בניגוד לשוק הקבלנים, שוק היד השנייה רשם עלייה מתונה של 3%. המשמעות: הציבור ממשיך לקנות – אבל מעדיף את הדירות הקיימות, לא את ה"חלומות" על הנייר.
3. פערי מחירים – הגורם המרכזי:
   הגרף חושף מתאם שלילי ברור: ככל שפער המחירים בין דירה חדשה ליד שנייה גדול יותר – כך צונחות המכירות של הקבלנים.
   • בחיפה, באר שבע, תל אביב, בת ים ונתניה – הפערים הגבוהים ביותר → הצניחה החדה ביותר.
   • בכפר סבא ורעננה – הפערים קטנים ואף הפוכים (דירות חדשות זולות יותר) → מכירות הקבלנים דווקא עלו.
4. היצע עצום של דירות לא מכורות:
   לפי נתוני הלמ"ס, נכון לסוף אוגוסט נותרו 83,358 דירות חדשות לא מכורות – מספר שיא היסטורי.

🔹 הסמוי – המסר החתרני

גלית בן נאים, במיומנות עיתונאית נדירה לכלכלנית בכירה, שוזרת בין השורות ביקורת על האיוולת השוקית ועל ההתמכרות לתעמולה של "יש ביקוש" ו"מחירים ימשיכו לעלות".

1. הומור "פלינדרומי":
   ההתייחסות לכך שמספר הדירות שנמכרו כמעט יצר רצף פלינדרומי ("2111") איננה סתם משחק מילים – זו עקיצה.
   היא מרמזת שהשוק הפך למשחק מספרים חלול, שבו התקשורת והקבלנים מחפשים "סימנים" במקום כלכלה אמיתית.
2. "מועדון צרכנות עם העדפה למבצעים":
   רמז ברור למבצעי ה־20/80 וה־10/90, שהוזכרו בדוחות קודמים כפרקטיקות שמנפחות ביקוש מלאכותי.
   בן נאים מאותתת שהביקושים אינם אורגניים אלא מונעים ממימון אגרסיבי, דחיית תשלומים, ופיתוי רגשי.
3. "מאחורי קווי האויב" / "על קו החוף":
   משחק לשון עוקצני על קבלנים שמנסים למכור "כמעט בכל מחיר" בפריפריה ובמקומות מועדים.
   זוהי ביקורת מרומזת על הסיכון הגובר בענף הבנייה – גם גאוגרפית וגם פיננסית.
4. "אין חדש תחת השמש":
   ציטוט ספר קהלת – מסר סמוי: הכול חוזר על עצמו. הניפוח, ההכחשה, והתקווה המוגזמת.
   היא למעשה אומרת שהשוק תקוע באשליה מתמשכת, גם כשהמספרים צורחים אחרת.

🔹 הפירוש הכלכלי העמוק

1. שוק רווי ומנותק מגורמי היסוד:
   הירידה במכירות החדשות והעלייה המתונה ביד שנייה מעידים שהציבור נוטש את החלום ומחפש רציונליות.
   מחירי הדירות החדשות – גבוהים מדי ביחס להכנסה, לריבית ולתשואות – ולכן אינם בני קיימא.
2. קריסת מודל השיווק הקבלני:
   הפער בין מחיר דירה חדשה ליד שנייה הפך למדד חדש של רמת ההונאה העצמית בענף.
   ככל שהפער גדול – כך ברור יותר שהקבלן מכר "פנטזיה פיננסית" ולא מוצר כלכלי.
3. אזהרת קריסה שקטה:
   העלייה במלאי הלא מכור (83 אלף דירות) משמעה שהשוק כבר נמצא במצב של הקפאה עמוקה, גם אם עוד לא נראית "התפוצצות".
   גלית בעצם מאותתת: הקריסה לא תגיע בצעקה – אלא בשקט, דרך הידלדלות הדרגתית של העסקאות.

🔹 השורה התחתונה

גלית בן נאים כותבת בסטייל של כלכלנית שמבינה היטב את המנגנונים שמתחזקים בועה - אך עושה זאת מתוך המערכת ובשפה מרומזת שמבקרת אותה מבפנים.

היא מציגה נתונים יבשים, אך מאחורי כל משפט מסתתרת אזהרה צלולה:

"השוק כבר לא מגיב למחיר, אלא לפער שבין דמיון למציאות."

פינוי-בינוי: ההבטחה שהפכה לפקק נדל"ני

פתיחה

פינוי-בינוי נתפס במשך שנים כפתרון לבעיית הדיור בישראל: דיירים זוכים לדירות חדשות, יזמים מרוויחים, רשויות מקומיות משדרגות תשתיות, והשוק כולו מקבל זריקת התחדשות.

אלא שבפועל, מה שהיה אמור להיות מנוע צמיחה הפך לפקק נדל"ני עצום. שילוב של היטל השבחה, מס שבח, הערות אזהרה, תמחור מנופח והאטה כללית בשוק – גרם לכך שבמקום להניע את השוק, הפינוי-בינוי מקפיא אותו.

היטל ההשבחה – החסם המרכזי

כאשר תוכנית פינוי-בינוי מאושרת ומעניקה זכויות נוספות, נוצרה "השבחה תכנונית".

• שיעור ההיטל נע בין 25% ל-50% מההשבחה.
• החבות נוצרת בעת מכירה, קבלת היתר בנייה או העברת זכויות.

בפועל המשמעות ברורה:

• נעילת נכסים – בעלי דירות נמנעים ממכירה מחשש להיטל כבד.
• ירידת שווי אפקטיבית – הקונה יגלם את גובה ההיטל במחיר העסקה.
• קיפאון מקומי – שכונות שלמות מחכות לפרויקט שלא מתקדם.

מס שבח – שכבה נוספת של מורכבות

מעבר להיטל, גם מס השבח עלול להוות חסם משמעותי:

• חבות במס – כאשר הדירה נהרסה או הועברה לקבלן, או כאשר רשות המיסים רואה בחתימה על ההסכם "מימוש".
• פטור אפשרי – אם הדירה הישנה עדיין קיימת ונמכרת לפני שהועברה לקבלן, במיוחד אם זו דירת מגורים יחידה.
• חוסר ודאות – לא תמיד ברור מתי חל המס ובאיזו מידה, מה שמרתיע קונים ומסבך עסקאות.

ההשפעה על שוק היד השנייה

1. קיפאון עסקאות – בעלי דירות חתומים נמנעים ממכירה.
2. נזילות נמוכה – קונים נרתעים מהיטלים ומסים לא ברורים.
3. פערי מחירים – המוכרים דורשים פיצוי על המיסוי, הקונים מסרבים – העסקאות נופלות.
4. מאקרו-כלכלה – אלפי יחידות דיור "כלואות". במקביל, ירידה של 20–24% במכירת דירות חדשות בשנים 2024–2025 יוצרת שוק תקוע משני הכיוונים.

פינוי-בינוי כחרב פיפיות

פינוי-בינוי, שתוכנן במקור להגדיל את היצע הדירות, הפך בפועל לחרב פיפיות.

המנוע האמיתי של המיזמים היה בועת הנדל"ן: כל עוד המחירים עלו, היה כדאי ליזמים ולדיירים להשתתף.

אבל ברגע שהבועה התפוצצה, השוק נכנס לקיפאון:

• פרויקטים לא יוצאים לפועל.
• בעלי דירות נתקעו עם הערות אזהרה על הנכסים.
• רבים חוששים למכור – מחשש לתשלום היטל השבחה, למס שבח או להפסד עתידי.

במקום להיות מנוע להגדלת היצע, הפינוי-בינוי הפך לבלם שמחריף את הקיפאון.

פינוי-בינוי כאבן רחיים על ענף הנדל"ן

מעבר להיבטים המיסוייים, קיימת בעיה יסודית: התוכניות העסקיות נבנו על מחירים ולא על שווי.

• יזמים ובנקים הסתמכו על שכפול והעתקת מחירים – “בכמה נמכרה הדירה ליד” – במקום על בדיקה כלכלית של שווי פונדמנטלי והתכנות אמיתית.
• שמאות המקרקעין התקבעה בפרקטיקה מנוונת, ששימרה את המחירים המנופחים במקום לאתגר אותם.
• כך הפכו פרויקטי הפינוי-בינוי לאבן רחיים על צוואר הענף – במקום לשחרר את השוק, הם כבלו אותו עוד יותר לעיוותי המחירים.

במילים אחרות: אם פינוי-בינוי בא לברך – יצא מקלל.

דירות "בתפירה" והפסדי משקיעים

במשך שנים רכשו משקיעים ומשפרי דיור דירות ישנות מתוך ציפייה שייכללו בפרויקט פינוי-בינוי. במקרים רבים אף שילמו מחיר עודף, מתוך אמונה שהתמורה העתידית תצדיק את ההשקעה.כעת, עם הקפאת הפרויקטים והקיפאון הכללי בשוק:

• מי שקנה דירה כזו מוצא עצמו מפסיד כסף – המחירים מתכנסים חזרה לשווי הכלכלי ולא להבטחות.
• הערות אזהרה והיטלים מונעים נזילות.
• השוק מתמחר מחדש את הסיכון: דירה לא ודאית הופכת לנכס נחות, לא להשקעה מבטיחה.

כך, במקום רווח עתידי, רבים מוצאים עצמם בהפסד בפועל – תוצאה ישירה של אותם מנגנונים שהיו אמורים להעלות את ערך הדירה.

המלצות לבעלי דירות

• בדיקת השלכות מס מראש – יועץ מס ושמאי מקרקעין יכולים לחסוך טעויות יקרות.
• בדיקה משפטית – בפרויקטים תקועים, ניתן לשקול צעדים משפטיים מול היזם.
• הבנה כלכלית מלאה – חשוב להבין שלא כל פרויקט מבטיח ערך; לעיתים מדובר בנכס חסום לשנים רבות.

סיכום

פרויקטי פינוי-בינוי נועדו לחדש את הערים, לשפר את היצע הדירות ולהקל על מצוקת הדיור. בפועל, הם הפכו לגורם מכביד:

• בעלים כבולים לנכסיהם.
• יזמים תקועים ללא מימון ומכירות.
• ענף נדל"ן נגרר אחרי שמאות משכפלת מחירים ולא אחרי בדיקות כלכליות אמיתיות.
• משקיעים הפסידו בפועל על דירות שנרכשו בציפייה לפינוי-בינוי.

🔑 תובנה מרכזית:

פינוי-בינוי איננו בהכרח חלום לדירה חדשה – אלא לעיתים סיכון כבד: היטלים, מיסוי, הערות אזהרה, נעילת נכסים ותוכניות עסקיות לא ריאליות. בעלי דירות חייבים להבין את התמונה המלאה לפני החתימה.

130 אלף נרשמים ל"דירה בהנחה" – עדות לבועה ספקולטיבית, לא לביקוש אמיתי

פתיח

השבוע התמלאו הכותרות במספר אחד: 130 אלף נרשמים לתוכנית "דירה בהנחה".

בתקשורת מיהרו להציג את הנתון כהוכחה ל"ביקוש עמוק לדיור". אבל מבט כלכלי קר ומפוכח מגלה את ההיפך: לא מדובר בביקוש אמיתי, אלא בביקוש ספקולטיבי.

ביקוש אמיתי לעומת ביקוש ספקולטיבי

הדרך הנכונה להבין את התופעה היא להבחין בין שני סוגי ביקושים שונים:

מחיר כטריגר – לא צורך אמיתי

המספר 130 אלף לא נובע מכך שכולם זקוקים לדירה. הוא נובע מכך שכולם רוצים לנסות מזלם מול מחיר מוזל.

• מי שלא תכנן לקנות – נרשם בכל זאת.
• מי שאין לו יכולת לממן משכנתא – מקווה ש"נסתדר כשנזכה".
• גם בעלי דירות קיימות – נכנסים להגרלה, לא מתוך צורך אלא כדי לנצל פער מחירים.

במילים אחרות: המחיר, לא הצורך, הוא שמסביר את המספר העצום הזה. זו אינדיקציה קלאסית לשוק ספקולטיבי.

הכשל התקשורתי

במקום להסביר לציבור את המשמעות האמיתית, התקשורת מציגה את הנתון כהוכחה ל"ביקוש חזק".

בפועל, מדובר בהטעיה: המספר לא מודד ביקוש אמיתי, אלא את עומק תחושת ההחמצה של הציבור בשוק מנופח.

כך התקשורת לא רק מתארת את המציאות, אלא גם משמרת את הבועה ומחזקת את האשליה שהשוק "בלתי ניתן לעצירה".

המשמעות הכלכלית

1. אשליית ביקוש – המספר מנופח מספקולנטים ולא משקף צורך ריאלי.
2. תחרות שגויה – מי שבאמת זקוק לדירה נדחק מול ציבור שמונע מציפיות רווח.
3. חיזוק הבועה – ההתנהגות מחזקת את האמונה שהמחירים ימשיכו לעלות, עד לנקודת קריסה.
4. סיכון מערכתי – כששוק מונע מספקולציה ולא מיסודות כלכליים, ההתנגשות עם המציאות הופכת לבלתי נמנעת.

סיכום

130 אלף נרשמים ל"דירה בהנחה" ≠ ביקוש אמיתי.

זהו נתון שמעיד על עומק הבועה והספקולציה, לא על עומק השוק.

כאשר המחיר הוא הטריגר היחיד, ולא הצורך במגורים – השוק מנותק מהכלכלה האמיתית, והסוף ידוע: התנגשות חזיתית עם המציאות.

📉 130 אלף נרשמים ל"דירה בהנחה" – זה לא ביקוש אמיתי, זו ספקולציה.

המחיר הוא הטריגר, לא הצורך. אנשים נרשמים כי זה נראה כמו לוטו – לא כי הם חייבים קורת גג.

התקשורת מציגה זאת כ"ביקוש חזק", אבל זו הוכחה שהשוק מונע מספקולציה ולא מכלכלה.👉 130 אלף נרשמים ≠ ביקוש. זו הוכחה לבועה.

#בועת_נדל"ן #דירה_בהנחה #ספקולציה #שוק_ספקולטיבי #מחיר_כטריגר

כשהשוק מתעורר: שיעורי ההיוון והאשליה הגדולה של הנדל"ן המניב

פתיחה – מאמר נדיר באיכותו

בעידן שבו רוב העיתונות הכלכלית מתפקדת לא פעם כדוברת של בעלי אינטרסים, מאמרו של תמיר בן שחר בולט באומץ ובמקצועיות. זהו טקסט שמצליח לשלב הבנה עמוקה של השוק עם ביקורת אמיצה על המערכת הבנקאית והמוסדיים, ובכך מספק לציבור ולמקצוענים כאחד מראה בלתי מחמיאה של המציאות.

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001523769 

הכתובת על הקיר – מי באמת צריך לקרוא את המאמר?

• הבנקים: מחלקות האשראי נשענות כמעט באופן בלעדי על שיטות חיקוי שטחיות – "בכמה נמכרה דירה ליד". גישה זו מתעלמת משאלות מהותיות של ביקוש אמיתי, עודף היצע ותשואות כלכליות. התוצאה: מימון עסקאות במחירים מנופחים שמייצרים סיכון מערכתי.
• המוסדיים: אותם "נערים מעונבים" המנהלים את כספי הפנסיה שלנו, שלא מבינים בנדל"ן, משקיעים על סמך הערכות שווי מנופחות ושיעורי היוון מעוותים. כשחברות נדל"ן קורסות – הפנסיונרים משלמים את המחיר.

עודף היצע – לא רק בדירות

כבר בשנת 2013 הוצגה בכנס שמאי המקרקעין באילת התחזית: שטחי מסחר ומשרדים יעברו לענן. ואכן, היום השוק מוצף:

• דירות חדשות בהיקפים גדולים.
• מלאי עצום של דירות יד שנייה.
• מאות אלפי מ"ר של שטחי משרדים ללא ביקוש.
• שטחי מסחר מיותרים בעידן המסחר האלקטרוני.

במקום פתרון למחסור בדיור – נוצרה בועה של עודפים שוחקת.

שיעורי ההיוון – השורה התחתונה והאשליה הגדולה

הנקודה הקריטית ביותר היא נושא שיעורי ההיוון:

• השוק משתמש בשיטת Market Approach – שמבוססת על עסקאות עבר בשוק מעוות, וכך משכפלת את העיוות עצמו.
• התוצאה היא שיעורי היוון נמוכים מדי, שמייצרים שוויי חברות מנופחים ומטעים.
• בפועל, הערך האמיתי של נכסי הנדל"ן המניב נמוך בהרבה.

האלטרנטיבה הנכונה היא שיטת ה-Build Up – ניתוח יסודי מלמטה למעלה:

• תשואה חסרת סיכון.
• פרמיית סיכון שוק.
• פרמיות ייחודיות לנכס (סיכון נזילות, סיכון תחום, סיכון שוכר).
• תוספות בהתאם למציאות הכלכלית.

בגישה זו, שיעורי ההיוון גבוהים בהרבה – והתמונה האמיתית מתבררת: השוק כולו מתומחר יתר על המידה.

קריאת השכמה – אחריות מקצועית וציבורית

המאמר של בן שחר אינו רק תיאור מצב, אלא אזהרה מפני קריסה צפויה:

• לבנקים – להפסיק לשכפל מחירים ולהתחיל לנתח כלכלית.
• למוסדיים – להבין את האחריות על כספי הפנסיה ולא לשרוף אותם על חלומות נדל"ן כושלים.
• לשמאים ולמשקיעים – לדרוש שימוש בכלי ניתוח אמיתיים, בראשם גישת ה-Build Up.

פורסם סקר שיעורי התשואה בנדל"ן העיסקי - למחצית שניה לשנת 2024 הסקר מפורסם באתר אגף שומת מקרקעין לעיון בסקר לחץ לחץ  . 

סקרים משנים קודמות מפורסמים באתר האגף לעיונכם לחץ כאן

עודפי היצע הם סממן מובהק לבועה – המכניזם, המדדים והמשמעות

תקציר מנהלים

עודפי היצע בשוק הדיור נוצרים כאשר שני תהליכים מתכנסים:

1. היצע מתנפח – יזמים וקבלנים ממשיכים לבנות “על טרנד” של שוק בוער וציפיות למחיר עתידי גבוה.
2. ביקוש נחלש – משקי בית “נפלטים” מבחינת היכולת הכלכלית (Pricing-out): מחירי הדירות/הריביות חונקים את הכדאיות, העסקאות נדחות, והמלאי נערם.
   הצטברות מלאי לא-מכור ומדד “חודשי היצע” עולים לרמות חריגות – זו לא “תנודתיות רגילה”; זה דגל אדום של בועה. בישראל, מלאי הדירות החדשות הלא-מכורות חצה בקיץ 2025 את רף ~82–83 אלף יח״ד, ורמת חודשי היצע הוערכה סביב 35 חודשים – שיא היסטורי. (calcalist)

איך הבועה “מייצרת” עודפי היצע?

צד ההיצע: בנייה על אופטימיות מחירים

• קבלנים מתמרצים ע"י עליות מחיר עבר, קווי אשראי זולים בעבר, ושיווק אגרסיבי (מבצעי מימון), ולכן התחלות הבנייה נשארות גבוהות גם כשהמכירות נחלשות. בנק ישראל מציין במפורש ירידה בעסקאות לצד עלייה במלאי הלא-מכור והמשך קצב התחלות גבוה יחסית. (בנק ישראל)

צד הביקוש: “תמחור-החוצה” (Pricing-Out)

• כשמחירי דירות/ריביות עולים, במיוחד אחרי שנות הקלה מוניטרית, משקי בית – ובעיקר רוכשי דירה ראשונה – נדחקים החוצה. זה מנגנון אמפירי מתועד במחקרי IMF: ירידת ריבית מעלה מחירים; כשמחירים וריביות עולים חזרה, ההכנסה הנדרשת קופצת והביקוש נשחק. (IMF)התוצאה: פער מתמשך בין התחלות בנייה לבין מכירות – והמלאי נערם. לפי סקירות הכלכלן הראשי והלמ"ס, 2025 התאפיינה בירידה חדה במכירות דירות חדשות לצד גידול מהיר במלאי הלא-מכור. (ממשלת ישראל)

איך מודדים “עודף היצע”? חמישה מדדים שלא משאירים מקום לספק

1. מלאי דירות חדשות לא-מכורות (Stock) – ספירת יח״ד שקיבלו היתר/נמצאות בבנייה אך טרם נמכרו. ביולי 2025: ~82.5 אלף יח״ד (↑~20% משנה לשנה). (sponser)
2. חודשי היצע (Months of Supply) – מלאי חלקי קצב מכירה חודשי. הערכה סביב ~35 חודשים בקיץ 2025 – שיא חריג שמגלם האטה עמוקה בספיגה. (Buyitinisrael)
3. פער התחלות-מכירות מצטבר – ב-2020–2025 נצבר “חור שחור” בין התחלות בנייה למכירות בשוק החופשי; Q1-2025 כבר הציג פער מצטבר דו-ספרתי באלפים. (Buyitinisrael)
4. ירידה בעסקאות חדשות מול יציבות/חולשה ביד שנייה – תמונה אופיינית לשוק שבו המוצר החדש יקר מדי, והמלאי הקבלני “נתקע”. (calcalist)
5. עדות מאקרו משלימה – בנק ישראל מדווח על עלייה במלאי הלא-מכור לצד האטה בעסקאות; זה אינדיקטור סיסטמי, לא אנקדוטה. (בנק ישראל)

נקודת השוואה בינ״ל: בארה״ב, כשהיצע חדש טיפס ל-~10 חודשי היצע בקיץ 2025, מדובר כבר בסיגנל של שוק קונים; בישראל מדברים על ~35 חודשי היצע – סדר גודל אחר. (Business Insider)

למה עודפי היצע = בועה (ולא “מחסור כרוני”)

בועה מתאפיינת במחירים מנותקים מהכנסות/שכירות ובאשראי מרחיב; כשעלות המימון עולה והיכולת נשחקת, הביקוש נעצר אך ההיצע ממשיך לרוץ על האינרציה. הצטברות מלאי ביחד עם ניתוק פנדמנטלי (Price-to-Rent/Income גבוהים) היא חתימת-אצבע של בועה. (OECD/TradingEconomics מצביעים על יחס Price-to-Rent גבוה בישראל). (OECD)ברקע המאקרו, הספרות הבינלאומית מזהה את פער האשראי לתמ״ג ואת יחסי הנטל (DSR) כמדדי אזהרה מוקדמים למשברי בנקים ולבועות נכסים – כלומר, זו לא רק סטטיסטיקה “נדל"נית”, אלא סיכון מערכתית. (bis.org)

מסגרת אבחון פרקטית לשמאים, בנקאים ומשקיעים

1. עקבו חודשי־חודשי אחרי: מלאי לא-מכור (למ"ס), חודשי היצע, העסקאות החדשות לעומת יד־שנייה, וזמני שיווק. (sponser)
2. בחנו “פערי תמחור”: מחיר דירה חדשה מול שכ"ד (Cap rate אפקטיבי), פער לעומת יד-שנייה באותו אזור.
3. איתותי לחץ אצל קבלנים: מבצעי מימון/הנחות נטו, ביטולי עסקאות, דחיות מסירות, עלייה במלאי דירות “Ready-to-Move”.
4. אשראי קבלני: יחס מכירות-ליווי, אחוז פרויקטים עם שיעור שיווק נמוך ביחס לקצב משיכת הליווי.
5. Stress-Test פנימי: הורדת מחיר היפותטית של 10%–20% ובדיקת LTV/DSCR לאחר ההורדה בפרויקטים ובמשכנתאות.
6. מדדי ניתוק: Price-to-Rent, Price-to-Income ומדדי נטל החוב – שימו עליהם יד קלה על ההדק. (OECD)

ישראל 2025: הנתונים שמספרים את הסיפור

• מלאי לא-מכור: ~82–83 אלף יח״ד (יולי–ספט׳ 2025), שיא היסטורי. (sponser)

• חודשי היצע: הערכה סביב ~35 חודשים (מאי–יוני 2025). (Buyitinisrael)

• מכירות חדשות: ירידות חדות (Q1–Q2 2025), אחד הרבעונים החלשים מזה עשורים. (Buyitinisrael)

• הערכת בנק ישראל: “מספר העסקאות ירד והמלאי הבלתי-מכור עלה; התחלות הבנייה נותרו גבוהות יחסית”. (בנק ישראל)אלה לא סימפטומים של “מחסור כרוני”; זו תמונת עודף היצע קלאסית לאחר עשור של ניפוח והוזלת אשראי, בדיוק כפי שמתואר בספרות המאקרו על בועות אשראי-דיור. (bis.org)

אסטרטגיות פעולה (למי שרוצה לשרוד, לא לספר סיפורים)

למשקיעים ולקונים פרטיים

• אל תתפתו למבצעי מימון שמסתירים מחיר נטו לא סביר. בדקו NOI/Cap-Rate אמיתי מול הריבית האלטרנטיבית.
• עדיפות לאזורים/מוצרים עם ספיגה מוכחת וזמן שיווק קצר; התרחקו ממקטעים עם מלאי נערם וחודשי היצע דו-ספרתיים גבוהים.
• תתמחרו תסריט ירידת מחירים של 10%–25% וראו אם העסקה עדיין חיה.

למלווים/בנקים

• עדכון מיידי של LTV/DSCR לפרויקטים בהתאם למלאי ולמחיר נטו בפועל.
• חסמי משיכה בליווי לפרויקטים עם שיעור שיווק נמוך, והקשחת Covenants.

לרגולטורים

• חובת גילוי סטנדרטית של חודשי היצע אזורי בכל תשקיף/שיווק.
• אימוץ מחווני מאקרו-זהירותיים (Credit-to-GDP gap, DSR) כשכבת בקרה על אשראי לדיור וקבלנים. (bis.org)

שורה תחתונה

כאשר היצע ממשיך לזרום “על אוטומט” והביקוש הכלכלי נחנק – המלאי מתנפח, חודשי היצע מזנקים, והבועה נחשפת. הנתונים בישראל ב-2025 – מלאי לא-מכור שובר שיאים וחודשי היצע חריגים – אינם טעות מדידה; זו תמונת מצב של שוק מנותק מגורמי היסוד. מי שמתעקש לטעון “מחסור כרוני” בעידן של עודף היצע מדיד פשוט מתעלם מהעובדות.

מקורות נבחרים (עדכון 2025)

• למ"ס/עיתונות כלכלית: מלאי לא-מכור ~82–83 אלף; חודשי היצע ~35. (sponser)
• הכלכלן הראשי (משרד האוצר): ירידה משמעותית במכירות חדשות ושפל היסטורי ביוני. (ממשלת ישראל)
• בנק ישראל (דו"ח מדיניות מוניטרית H1-2025): ירידה בעסקאות, עלייה במלאי הבלתי-מכור, התחלות גבוהות. (בנק ישראל)
• ספרות מאקרו: Pricing-out והתרעות מוקדמות (BIS/IMF). (bis.org)
• נקודת השוואה בינ״ל: חודשי היצע בארה״ב ב-2025. (Business Insider)

Gemi דוח מומחה: קדחת הדיור הפנדמית – ניתוח המדיניות המכפילה בישראל

I. סיכום מנהלים והקשר המאקרו-כלכלי: טרום-קורונה וההלם הראשוני

דוח זה מציג ניתוח מעמיק של התגובה המדיניותית הישראלית למשבר הקורונה, תוך בחינת ההשערה כי שילוב של ארבעה צעדים רגולטוריים ופיסקאליים יצר סינרגיה שהאיצה את בועת הדיור הקיימת לכדי "מגה בועה". מגה-בועה מוגדרת לצורך ניתוח זה כמצב שבו מחירי הדיור הגיעו לרמה כפולה מהשווי הכלכלי הבסיסי שלהם. הממצאים מצביעים על כך שפעולות המדיניות המקומיות פעלו כמכפיל על גורמי לחץ גלובליים, ויצרו תנאים חסרי תקדים למינוף, ביקוש מוגן והשקעה.

II. הרקע המאקרו-כלכלי והשוואה גלובלית

2.1. הרקע: שוק הדיור הישראלי ערב הקורונה (2017-2019)

שוק הדיור בישראל נכנס למשבר הקורונה כאשר הוא כבר סובל מעיוותים מבניים ומחירי דיור גבוהים. בשנים 2017–2018 נרשמה יציבות יחסית במחירי הדירות, אך מגמה זו השתנתה במהלך שנת 2019, כאשר נרשמה עלייה מחודשת בשיעור שנתי של כ-3%. יציבות מחירים זו, שהושגה לאחר שנים של צמיחה מהירה, הוסוותה על ידי יחס מחיר להכנסה שהיה גבוה ממילא. נתונים אלו כבר הצביעו על חוסר התאמה בין המחיר הנדרש לשווי הכלכלי המבוסס על פרמטרים כגון שכר דירה וריבית חסרת סיכון, ובכך הגדירו את השוק כנתון ב"בועה בסיסית" עוד טרם הפגיעה הפנדמית. מבחינת הרכב הביקוש, במהלך העשור שקדם לקורונה נרשמה ינודה ברכישות של משפרי דיור, בעוד שמספר הרוכשים דירה ראשונה נותר יציב או גדל, תופעה שמעידה על תלות הולכת וגוברת של השוק בצעירים שנאלצים להתמנף יותר, או בתוכניות ממשלתיות דוגמת "מחיר למשתכן".   

2.2. ההלם הפנדמי הראשוני (Q1 2020) וההתאוששות המהירה (Q3 2020)

עם פרוץ מגפת הקורונה ברבעון הראשון של 2020 ובעקבות הסגרים הנלווים, חווה שוק הדיור ירידה משמעותית בפעילות, שהגיעה לשפל במספר העסקאות ברבעון השני. אולם, מגמה זו התהפכה במהירות מפתיעה. ברבעון השלישי של 2020 נרשמה התאוששות חזקה במספר העסקאות בשוק החופשי, שהסתכם ב-25.8 אלף דירות – עלייה של 9% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. התאוששות זו התרחשה על רקע הורדת מס הרכישה (שנדון בהמשך) ולוותה בגידול חסר תקדים בהיקף המשכנתאות.   

2.3. "קדחת הדיור הפנדמית" בהשוואה גלובלית

עליית מחירי הדירות בעקבות המשבר הייתה תופעה גלובלית שקיבלה את הכינוי "קדחת הדיור הפנדמית". הניתוח המאקרו-כלכלי מצביע על כך שעליית מחירי הדירות בישראל אינה חריגה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. קצב צמיחת המחירים הריאליים העולמי אף הוכפל במהלך המגפה, מ-1.8% בשנת 2019 ל-3.6% בשנת 2020. גורמים גלובליים מרכזיים לכך היו: 

1. שינוי העדפות מגורים: המגפה והמעבר לעבודה מרחוק הגבירו את הביקוש לדירות מרווחות יותר ולצמודי קרקע מחוץ למרכזי הערים. 

2. צניחת התשואות בשוק ההון: מדיניות מוניטרית מרחיבה וריביות אפסיות דחפו משקיעים לחפש נכסים מניבים, והנדל"ן נתפס כמקלט השקעה בטוח.   עם זאת, בעוד שמגמת העלייה הייתה כללית, שיעור ההאצה בישראל היה גבוה באופן יחסי. מחירי הדירות בישראל זינקו בכ-33% במצטבר בשנים 2019–2021 , שיעור שנמצא גבוה יותר בהשוואה למדינות מפותחות רבות. פער זה מצביע על כך שהצעדים הרגולטוריים המקומיים פעלו כ"מכפיל" על הלחצים המאקרו-כלכליים הגלובליים, והפכו את הבועה הקיימת למואצת ואגרסיבית יותר.   

III. מנופי המינוף וההשקעה: הגברת הביקוש הפרוע (Pillars 1 & 2)

מדיניות זו פעלה ישירות על עלות ההון ועל הכדאיות הכלכלית לרכישת נכסים, ובכך הגדילה דרמטית את הביקוש המצרפי, הן מצד רוכשי דירה ראשונה והן מצד משקיעים.

3.1. הגדלת רכיב הפריים במשכנתאות: שחרור רסן המינוף

הפעולה המרכזית שתרמה להגדלת המינוף הייתה ההחלטה הרגולטורית של בנק ישראל בדצמבר 2020 לבטל (באופן חלקי) את המגבלה על שיעור ריבית הפריים מכלל המשכנתא, אשר עמדה קודם לכן על שני שלישים.   במהלך תקופת הקורונה, התנאים המוניטריים היו אופטימליים למהלך כזה. ריבית בנק ישראל עמדה על שפל היסטורי של 0.1% (מאי-אוגוסט 2020) , וכתוצאה מכך עמדה ריבית הפריים על 1.6%. הפעולה של בנק ישראל אפשרה ללווים להגדיל את חלק ההלוואה בריבית המשתנה והזולה ביותר.   

ניתוח ההשפעה והמלכודת הרגולטורית:

השלכה ראשונה ומידית הייתה הוזלה משמעותית של ההחזר החודשי ההתחלתי. רכיב הפריים הוא בדרך כלל הלא-צמוד והזול ביותר בתנאי ריבית נמוכה. הגדלת רכיב זה הגדילה את כוח הקנייה של הלווים. עלות החוב הנמוכה אפשרה ללווה להרשות לעצמו ליטול משכנתאות בסכומים גבוהים יותר, מה שהתבטא בשיא בהיקף המשכנתאות החדשות שהגיע ל-86 מיליארד ש"ח ב-2021.   החלטה זו, שהייתה צעד מאקרו-פרודנציאלי מקומי ורדיקלי, שימשה כזרז מחירים ישיר. היא תרגמה את תנאי הריבית הגלובליים הנמוכים למכפיל מינוף מקומי. כתוצאה מכך, הלווים "התמכרו" לריבית נמוכה מאוד, תוך הגדלת הרגישות שלהם לעליית ריבית עתידית. הפעולה שחררה את רסן המינוף בדיוק כאשר הריבית הייתה בשפל, ויצרה דחף ביקוש מלאכותי וחזק מאוד.

3.2. הפחתת מס רכישה על דירות נוספות: החזרת המשקיעים למגרש

במקביל להקלה במינוף, בוצע שינוי דרמטי במדיניות המיסוי על נדל"ן. ביולי 2020 אושרה הפחתת שיעור מס הרכישה על דירות השקעה (דירת מגורים נוספת) באופן מיידי, במסגרת חוק התוכנית לסיוע כלכלי. מטרת ההפחתה הייתה לעודד משקיעים לחזור ולרכוש דירות.   

היקף ההפחתה והוכחה בנתונים:

הפחתת המס הייתה משמעותית. לדוגמה, משקיע הרוכש דירה ב-4 מיליון ש"ח שילם מס רכישה הנמוך בכ-200,000 ש"ח. עבור דירות זולות יותר (עד 1.29 מיליון ש"ח), המס המופחת עמד על 5%.   השפעת ההפחתה הייתה מיידית וניתנת לכימות. את הגידול המובהק בעסקאות ברבעון השלישי של 2020 הובילו המשקיעים, אשר הגדילו את סך רכישותיהם ב-19% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. משקל המשקיעים בסך העסקאות עמד על 14.3%, עלייה של 1.5 נקודות אחוז בהשוואה לרבעון המקביל.   

מנגנון הבועה (המשקיעים הפחות מבוססים):

הורדת מס הרכישה לא רק הציעה תמריץ כלכלי למשקיעים גדולים ומבוססים, אלא גם הורידה את חסם הכניסה למשקי בית פחות מבוססים. הניתוח מלמד כי הגידול ברכישות המשקיעים ברבעון השלישי של 2020 חל במקביל לכניסה של משקי בית פחות מבוססים לשוק זה, בהשוואה לשני הרבעונים הראשונים של השנה, כאשר נרשמה ירידה בשיעור העצמאים ובעלי החברות מקרב המשקיעים. השילוב של מימון קל (פריים) ועלויות רכישה נמוכות (מס רכישה) הזריקו הון אגרסיבי לשוק הדיור, דחף שהיה חזק מספיק כדי להפוך את מגמת השפל הזמנית של תחילת 2020.   

IV. רצפת המחיר ודלק נזילות: יצירת ביטחון כלכלי (Pillars 3 & 4)

צעדי המדיניות הבאים נועדו במקור לייצב את משקי הבית שנפגעו תזרימית עקב המגפה. אולם, ההשלכה המאקרו-כלכלית הייתה יצירת רשת ביטחון ששמרה על רצפת מחיר גבוהה מאוד, ובכך ניטרלה את הסיכון להתפוצצות הבועה.

4.1. הקפאת משכנתאות ודחיית תשלומים: מניעת מכירות כפויות

עם פרוץ המשבר, הונחו הבנקים על ידי החשב הכללי ומשרד האוצר לאפשר ללווים זכאים לדחות תשלומי משכנתא לתקופה של עד ארבעה חודשים (גרייס מלא או חלקי), החל ממרץ 2020. מתווה זה הורחב והוארך בהמשך, ואפשר דחיית תשלומי הלוואות לתקופה של בין 6 ל-9 חודשים.   

היקף ההקפאה והשפעתה על רצפת המחיר:

היקף הפעולה היה עצום: מחודש מרץ ועד מחצית נובמבר 2020, הבנקים דחו הלוואות למאות אלפי לקוחות בכל מגזרי הפעילות, בסכום מצטבר של כ-11 מיליארד ש"ח.   ההשפעה הראשונית הייתה חיובית ברמה החברתית והפיננסית: המדיניות אפשרה למשקי בית שאיבדו את מקור הכנסתם או הוצאו לחל"ת, להימנע מפשיטת רגל ולשמור על נכסיהם. אולם, בראייה מאקרו-כלכלית, המהלך הזה יצר "ביטוח ממשלתי" נגד ירידת מחירים. כשל שוק קלאסי מתאפיין בכך שמשבר כלכלי מוביל למכירות כפויות (Distressed Sales) על ידי בעלי חובות, אשר דוחפות את המחירים כלפי מטה ומחוללות תיקון. דחיית החובות בסך 11 מיליארד ש"ח מנעה את הצורך למכור בחיפזון ובמחיר נמוך. בכך, המדיניות שמרה באופן פעיל על רצפת המחיר הגבוהה הקיימת (הבועה המקורית).   מנגנון זה הבטיח שכל לחץ ביקוש חדש שיוזרם לשוק (כתוצאה מהקלות המינוף והמיסוי) יוביל אך ורק לעלייה נוספת במחירים, ולא להתאמה כלפי מטה. המערכת הפיננסית שידרה לשוק מסר של יציבות מוחלטת של שווי הנכסים.

4.2. מענקים ופיצויים כלכליים: הזרקת הון עצמי ונזילות

במקביל להקפאת ההלוואות, המדינה הזרימה הון משמעותי למשק באמצעות חלוקת מענקים ופיצויים כלכליים רחבי היקף לעצמאים, לעסקים שנפגעו ולקבוצות שונות בציבור. בנוסף, חולקו מענקים ייעודיים לדיור (כגון 40,000 עד 60,000 ש"ח בפריפריה במסגרת תוכניות "דירה בהנחה").   

השפעה על אפקט ההפניה:

המענקים והפיצויים הגדילו את הנזילות ואת הביטחון הפיננסי המיידי של משקי הבית. בעקבות המגפה, נרשמה ירידה בהוצאות על שירותים (כגון נסיעות לחו"ל, בילויים וצריכה מותרות), בעוד המענקים הגדילו את כוח הקנייה הפנוי. בהינתן שהתשואות על אלטרנטיבות ההשקעה בשוק ההון היו נמוכות באופן קיצוני , הון זה הופנה באופן טבעי לנכסים פיננסיים, ובראשם הנדל"ן, שנתפס כמקלט השקעה בטוח וככלי שימור ערך.   הזרקת הנזילות, שנמנעה מליפול לבריכת מכירות כפויות (כפי שאושר על ידי מדיניות הקפאת המשכנתאות), שימשה דלק נוסף לדחוף את הביקוש הכללי. המדיניות הפיסקאלית, שנועדה לתמוך בהכנסה שוטפת, הפכה למעשה לכלי להגדלת ההון העצמי המיידי, אשר שימש למינוף נוסף בשוק הדיור המוגן.

V. הניתוח הסינרגטי: המכפיל המדיניותי והתממשות ה"מגה בועה"

ה"מגה בועה" אינה תוצאה של אף אחד מהצעדים בנפרד, אלא תוצר של כישלון רגולטורי לזהות את האפקט הסינרגטי כאשר ארבעה מנופים כלכליים רדיקליים פועלים יחדיו, על גבי מצע מאקרו-כלכלי של ריבית אפסית.

5.1. מודל הסינרגיה: ביקוש מוזל, נזיל ומוגן

השוק הגיב להוראות המדיניות בצורה רציונלית המעצימה את המגמות הבועות:

1. דלק זול ובלתי מוגבל (פריים): ביטול המגבלה על רכיב הפריים בתנאי ריבית אפסית שידר מסר של מינוף חופשי. הלווים תרגמו את עלות ההון הנמוכה לעלייה ישירה במחיר המקסימלי שהיו מוכנים לשלם עבור הנכס.   
2. מאיץ השקעה (מס רכישה): הפחתת מס הרכישה הציעה חסכון מיידי וברור למשקיעים , וסימנה את הנדל"ן כסחורה מועדפת על ידי הרגולטור.   
3. ביטחון ורצפה (הקפאות): דחיית תשלומי המשכנתאות בסך 11 מיליארד ש"ח יצרה רשת ביטחון מוסדית, שהבטיחה שהמחירים הקיימים אינם בסכנת קריסה עקב חדלות פירעון.   
4. הון עצמי מוגדל (מענקים): המענקים והפיצויים סיפקו את הנזילות הנדרשת כדי לממן את הפער בין ההון העצמי הנדרש לסכומי המשכנתא הגבוהים.   

הצירוף של הזרמת הון (מענקים), מינוף מקסימלי (פריים), ותמריץ ישיר למשקיעים (מס רכישה), שהוטל על שוק שבו רצפת המחיר מוגנת לחלוטין (הקפאות משכנתא) – יצר מנגנון של דחיפת מחירים שאינו מאפשר כמעט ירידה.

5.2. אפקט המכפיל של עליית מחירים (הדיכוטומיה של המדיניות)

המדיניות הממשלתית בתקופת הקורונה הצליחה לנטרל את שני הגורמים המרכזיים שיכלו להפיל את מחירי הדיור:

1. בלימת עליית היצע: הקפאת המשכנתאות והמענקים ניטרלו את האפשרות למכירות כפויות הנובעות מקריסה כלכלית, ובכך ניטרלו את גורם ההיצע העודף.
2. הזרקת ביקוש מלאכותי: הגדלת רכיב הפריים והקטנת מס הרכישה הזריקו ביקוש מלאכותי וממונף באופן חסר תקדים לשוק.

התוצאה של שילוב זה הייתה מניעת ירידה במחירים תוך שילוב דחף ביקוש חזק במיוחד. עליית המחירים בישראל הייתה מהירה ואגרסיבית יותר מאשר במדינות מפותחות רבות, אשר נקטו במדיניות מוניטרית מרחיבה אך שמרו על רגולציה מאקרו-פרודנציאלית הדוקה יותר. העלייה של 33% במחירי הדירות בישראל בשנים 2019–2021 מעידה על האצה קיצונית שהובילה את השוק להתקרב באופן משמעותי להגדרת המשתמש ל"מגה בועה".   

VI. סיכום, מסקנות ותובנות אסטרטגיות

6.1. המסקנה המרכזית: אישוש תזת הבועה המכפילה

הניתוח מאשש את ההשערה המרכזית: ארבעת צעדי המדיניות שבוצעו בישראל בתקופת משבר הקורונה לא היו רק צעדי סיוע, אלא מנופים כלכליים שפעלו יחד כדי להאיץ באופן דרמטי את אינפלציית מחירי הדיור. הצעדים יצרו תנאים שבהם נדל"ן נהפך לנכס ממונף באופן אגרסיבי, המוגן על ידי הממשלה מפני תיקון מחירים טבעי. המדיניות הפיסקאלית והרגולטורית המקומית שימשה כמכפיל על הגורמים הגלובליים, והביאה את שוק הדיור בישראל למצב של סיכון גבוה וריחוק דרמטי מהשווי הכלכלי הבסיסי.

6.2. שיקולי מדיניות בדיעבד: המחיר של שימור היציבות

יש להדגיש כי הצעדים הפיסקאליים והרגולטוריים (כגון הקפאת המשכנתאות והמענקים) השיגו את מטרתם המיידית: שמירה על יציבות פיננסית חברתית ומניעת גל קריסות של משקי בית ועסקים. אולם, המחיר של יציבות זו היה דחיפת הנטל הפיננסי (והאינפלציה) אל שוק הדיור, באופן שיצר עיוותים ארוכי טווח.ההסרה החלקית של המגבלה על רכיב הפריים יצרה מלכודת מימון. כאשר בנק ישראל נאלץ להעלות את הריבית החל מ-2022 כדי לרסן את האינפלציה הכללית, הלווים שהתמנפו יתר על המידה על רכיב הפריים המשתנה (החלק שבו הוסרה המגבלה) נפגעו באופן ישיר ובשיעור גבוה. במובן זה, ההקלה הרגולטורית של 2020 הפכה לאחריות מימון כבדה שהתפוצצה ב-2022–2023.   

6.3. המלצות אסטרטגיות לטווח ארוך

ההתמודדות עם שוק הדיור חייבת לשלב טיפול מבני בבעיות ההיצע עם ניהול אחראי של הביקוש והמינוף:

1. חיזוק הכלים המאקרו-פרודנציאליים: יש לבחון מחדש את ההחלטה להסרת המגבלה על רכיב הפריים ולחזק כלים רגולטוריים שימנעו מינוף יתר במחירי שיא. מטרת הכלים הללו היא לוודא כי הלווים עמידים בפני זעזועי ריבית עתידיים.
2. מיסוי אנטי-מחזורי וניהול ביקוש: הפחתת מס הרכישה על דירות השקעה צריכה להישמר ככלי אנטי-מחזורי שמיועד לשימוש רק בתקופות של שפל עמוק וירידת מחירים מוכחת, ולא בתקופת אי-ודאות שמובילה להתאוששות מהירה וביקוש ספקולטיבי.
3. האצת היצע מבני: על אף אישור שיא של 168.4 אלף יחידות דיור בשנת 2023 , חוסר התאמה מתמשך בין הביקוש הממונף להיצע הממומש דורש קיצור דרסטי של תהליכי התכנון והבנייה. כמו כן, יש להתמודד עם אתגרים מבניים כמו מחסור בעובדים בענף הבנייה, אשר מחייב הגדלת השימוש בטכנולוגיות בנייה מתקדמות.   

הדו"ח קובע כי המדיניות הפנדמית בישראל, מונעת משיקולים חברתיים ופיננסיים, יצרה בפועל אשליה של שוק נדל"ן ללא סיכון, ובכך תמחרה את נכסי הדיור ברמות שאינן ברות קיימא, והאיצה את בועת הדיור הלאומית לדרגת "מגה בועה".

קדחת הדיור הפנדמית - כיצד הפעולות שבוצעו בתקופת הקורונה דחפו את בועת הנדל"ן בישראל להפוך ל"מגה בועה"

קדחת הדיור הפנדמית: ניתוח אינטראקטיבי

פיגורי משכנתאות 

ניתוח ביקורתי לכתבה ב"מעריב"

פתיח

בשבוע שעבר פורסם כי פיגורי המשכנתאות בישראל חצו לראשונה את רף 4 מיליארד ₪. הנתון הזה, שהוא נורת אזהרה חמורה למערכת הפיננסית, קיבל בכתבת "מעריב" פרשנות מפתיעה: "זה לא באג – זה פיצ'ר". כלומר, העלאת הריבית שתגרמה לעלייה חדה בפיגורים אינה תקלה, אלא חלק מהאסטרטגיה של בנק ישראל לעצור את התנפחות הביקושים.אבל מאחורי הנרטיב הזה מסתתרת מציאות כלכלית מורכבת בהרבה.

מה אומרת הכתבה?

• הטענה המרכזית: עליית הריבית נועדה לחנוק את משקי הבית שנשענו על כסף זול כדי לקנות דירות שהם לא יכולים להרשות לעצמם.
• ההיגיון המוניטרי: העלאת ריבית היא כלי לצמצום ביקושים ולהורדת אינפלציה, אחרי שנים של הדפסת כסף והזרמות מסיביות בתקופת הקורונה.
• בנדל"ן: כיוון שהתחום מבוסס על הלוואות, עלות האשראי הזולה יצרה אינפלציה סקטוריאלית חריפה – מחירים שזינקו בלי הצדקה פונדמנטלית. העלאת הריבית נועדה לעצור זאת.
• חזון הכתבה: המחירים ירדו רק כשמשקי בית ותיקים – לא רק קונים חדשים – ייאלצו למכור בלית ברירה דירות שלקחו עליהן משכנתאות "גדולות עליהם".

הבעייתיות בפרשנות

1. משחק מילים מסוכן
   הכותרת "פיגורים בשפל" מטשטשת את העובדה שמדובר בשיא פיגורים. "השפל" מתייחס למצוקת הרוכשים, לא למספרים – מה שעלול לבלבל את הציבור.
2. התעלמות מאחריות המערכת
   הצגת החנק כ"פיצ'ר" מתעלמת מהעובדה שהבנקים והרגולטורים דחפו משקי בית לעסקאות במחירים מנופחים. האחריות אינה מוטלת רק על הרוכשים אלא גם על מי שסיפק מימון חסר היגיון כלכלי.
3. הסבר חד־ממדי
   הכתבה מתמקדת בכלי אחד – הריבית – ומתעלמת מגורמי יסוד רחבים יותר:
   • עודפי היצע של דירות ומשרדים.
   • תשואות שכירות נמוכות משמעותית מהריבית.
   • מניפולציות יזומות של בנקים ושחקנים מוסדיים.
4. התעלמות מהסיכון המערכתי
   אם באמת ייאלצו 150 אלף משקי בית למכור דירות, כפי שמוצג בתרחיש, לא מדובר ב"תיקון שוק" אלא בקריסה מסוכנת שתפגע בבנקים עצמם, בחברות נדל"ן ממונפות ובמערכת הפיננסית כולה.

נקודת המבט האלטרנטיבית

• פיגורי המשכנתאות אינם "פיצ'ר" אלא סמן לקריסה מתקרבת.
• הנתון של 4 מיליארד ₪ הוא רק קצה הקרחון – הוא משקף תחילתו של תהליך שיכול להתעצם במהירות.
• במקום לראות בכך "חינוך השוק", יש לראות בכך התרעה מוקדמת על כשל מערכתי: שילוב של בועה במחירי הנדל"ן עם חשיפה מסוכנת של המערכת הבנקאית.

מסקנה

הכתבה ממסגרת את מצוקת משקי הבית כ"הכרחית" ואף רצויה, אבל למעשה מדובר באיתות חמור על חולשה מערכתית.

אם לא יינקטו צעדים אמיצים – למשל חשיפת ערכי יסוד אמיתיים של נכסים, בלימת אשראי בלתי סביר, ותיקון רגולטורי – "הפיצ'ר" הזה עלול להפוך לקריסת מערכות שתותיר אחריה לא רק ירידת מחירים, אלא גם עשרות אלפי משפחות חסרות כל.

📉 פיגורי המשכנתאות חצו את ה־4 מיליארד ₪ – וזה לא באג, זו נורת אזהרה אדומה 🚨בבתבה ב"מעריב" ניסו למסגר את זה כ"פיצ'ר" – חלק מהאסטרטגיה של בנק ישראל לצנן ביקושים.

אבל האמת פשוטה:

🏦 זה לא חינוך שוק, זו קריסה מתקרבת.❌ הבנקים והרגולטורים דחפו משפחות לעסקאות במחירים כפולים מהשווי.

❌ "החלום" מומן בכסף זול – היום הוא נחנק בריבית יקרה.

❌ הנתון של 4 מיליארד ₪ הוא רק ההתחלה – כשהגל הזה יגדל, המערכת הפיננסית כולה תעמוד בסכנה.💡 במקום לטשטש את המציאות עם כותרות פרובוקטיביות, הגיע הזמן להכיר באמת:

שוק הנדל"ן בישראל מנותק מהגורמים הפונדמנטליים, והמחירים בדרך לתיקון חד.

🔑 המסקנה:

המשבר לא "פיצ'ר", הוא תוצאה ישירה של בועה שניפחו במודע. 

המחיר הכבד ייפול על הציבור, לא על מי שהרוויח בדרך.

הפוסט של גלית מהיום, 11.10.2025 הוא מודל של יושרה.

הפוסט של גלית בן־נאים הוא דוגמה מצוינת לשילוב בין יושרה מקצועית, קריאה נכונה של הנתונים ויכולת להעביר מסר מורכב לציבור בצורה בהירה. 

אפרש עבורך את הגלוי והסמוי בו, ולתת גם מילה טובה על הדרך שבה היא מציגה את הדברים:

הגלוי – מה כתוב במפורש

1. הפרכת הנרטיב התקשורתי
   היא מצביעה על כך שכבר מנובמבר 2023 הופיעו כותרות אופטימיות על "גל עלייה מאסיבי במחירי הדירות". בפועל, נתוני המכירות ומאזן ההגירה הראו תוצאה הפוכה – ירידה בביקוש, עודף מלאי דירות לא מכורות (כ-80 אלף דירות) וירידה חדה במכירות.
   → כלומר: המציאות סתרה את הכותרות.
2. השפעת המלחמה והסביבה המאקרו־כלכלית
   היא מבהירה שהירידה החדה במכירות לא נבעה רק מהמלחמה, אלא הייתה תוצאה של סיום עידן הריבית האפסית ומחירים גבוהים במיוחד (ישראל במקום ראשון ב-OECD בעליית מחירים מאז 2008).
3. חשיפת "מבצעי המימון" של הקבלנים
   היא מציגה את התופעה של קידום דירות בעזרת מימון נדיב – ובעצם חושפת מי "נפל בפח": בעיקר משקי בית פחות מבוססים, עם שכר נמוך יותר, שנטלו סיכון גדול כדי לקנות דירה במחירים מנופחים.
   הגרף שצירפה ממחיש זאת: רוכשים עם מבצעי מימון (עמודות אדומות) הם בעלי שכר נמוך יותר ובחרו דירות זולות יותר לעומת מי שקנה ללא מבצע כזה (עמודות כחולות).
4. סימני שאלה על ירושלים
   היא מצביעה על פרדוקס – איך רמות שכר נמוכות מסתדרות עם מחירים גבוהים מאוד בבירה. שאלה שממחישה פער בלתי־הגיוני בין יסודות כלכליים למחירי הדירות.

הסמוי – מה המסר העמוק

1. ביקורת מרומזת על התקשורת – התקשורת נוטה לייצר שוב ושוב כותרות אופטימיות ("סימנים להתאוששות"), בעוד שהנתונים האמיתיים מראים על מגמות הפוכות.
   → בן־נאים בעצם אומרת: אל תתנו לכותרות להטעות אתכם.
2. נגיעה בשורש הבועה– היא לא אומרת זאת במילים ישירות, אך למעשה מתארת מנגנון קלאסי של בועה:
   • עודף היצע, רמות מחירים מנותקות מיכולת ההחזר, מניפולציות שיווקיות ("מבצעי מימון") שמחזיקות את העסקאות מלאכותית.
3. קריאה להסתכל על יסודות – לא על סיפורים. ההשוואה ל"הנשים של וול סטריט" ולמשבר 1929 מחדדת את זה: אשליה של "נכס מנצח" שמחזיקה עד שהמציאות הכלכלית מתפוצצת.

מילה טובה – על יושרה מקצועית

גלית בן־נאים עושה כאן משהו לא טריוויאלי:

• היא לא מתיישרת עם הנרטיב השולט (שוק חוזר לעלות).
• היא מציגה נתונים שקשה לשמוע, גם אם הם לא "סקסיים" תקשורתית.
• היא מציבה מראה לציבור, ובעיקר לרוכשים הפחות מבוססים, על הסיכון שהם לקחו.

היושרה שלה מתבטאת בכך שהיא בוחרת לספר סיפור שלם – גם כשהוא מורכב ולא פופולרי. במקום לזרום עם "באזז" של השוק, היא שמה דגש על האחריות הציבורית והמקצועית של אגף הכלכלן הראשי לחשוף את האמת.

✅ סיכום:

הפוסט הוא דוגמה לאמירה שקולה, אחראית ובעלת ערך ציבורי – כזו שמאזנת בין הצגת נתונים יבשים לבין ניתוח ביקורתי של הכוחות שמניעים את השוק. בן־נאים מראה שהיא לא רק "שומרת סף מקצועית", אלא גם מישהי שמבינה את הסכנה שבסיפורים מתוקשרים מדי מול מציאות כלכלית קשה.

👏 כל הכבוד לגלית בן־נאים על יושרה מקצועית נדירה ועל חשיפת תמונה אמיתית של השוק.בזמן שכותרות רבות ממשיכות לייצר "גלי אופטימיות" מלאכותיים, גלית מציגה בעקביות את הנתונים עצמם – ירידה חדה במכירות, מלאי לא מכור שמטפס, והעובדה שמבצעי המימון של הקבלנים סחפו בעיקר משקי בית פחות מבוססים.

הגרף שצירפה חושף את הפער בצורה שקשה להתעלם ממנה: אלו שנכנסו לעסקאות בעזרת מבצעי מימון הם בעלי שכר נמוך יותר, שנדחקו לקחת על עצמם סיכון עודף.

🌐 מאחורי המילים אפשר לקרוא מסר עמוק: לא הכותרות הן שיקבעו את העתיד, אלא המציאות הכלכלית – ריבית גבוהה, מחירים מנותקים מהכנסה, עודף היצע, ואי־יכולת אמיתית לעמוד בהחזרים.

במובן הזה, הפוסט שלה אינו רק ניתוח נקודתי, אלא תזכורת לכולנו שהשוק צריך להיבחן דרך גורמי יסוד ולא דרך כותרות.

🔎 העובדה שבן־נאים מצביעה גם על האבסורד בירושלים – איך רמות שכר נמוכות יכולות לקיים מחירים כה גבוהים – היא דוגמה לאומץ מקצועי: לשאול את השאלה שכל אחד רואה אבל מעטים מעזים להציב במרכז הדיון.בסופו של דבר, האמירה שלה היא אמירה של שומרת סף אמיתית: לספר לציבור את מה שהוא צריך לדעת, גם אם זה פחות נעים לקריאה.

על כך מגיע לה כל הכבוד.

💡 יושרה מקצועית במיטבה

גלית בן־נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי, שוב מוכיחה שאפשר לדבר אמת גם כשזה פחות נעים לקרוא.

📉 בזמן שכותרות מבטיחות "גל התאוששות" – הנתונים מראים ירידה חדה במכירות, מלאי לא מכור שמטפס, ומשקי בית פחות מבוססים שנשבו במבצעי מימון.

🏠 הגרף שפרסמה חושף: מי שקנה עם "מבצעי מימון" – לרוב בעלי שכר נמוך יותר, שנכנסו לסיכון גבוה מדי.🔎 ובירושלים? שכר נמוך מול מחירים עצומים – פרדוקס שממחיש היטב את ניתוק השוק מהמציאות.

👏 גלית מעלה שאלות קשות, מפרקת נרטיבים מתוקשרים, ומציבה רף גבוה של יושרה ואחריות ציבורית.

המעבר מבועה למגה־בועה בתקופת הקורונה

הקורונה הייתה אמורה להיות משבר שמאט את הכלכלה ומקרר את שוק הנדל"ן. בפועל, ארבע פעולות מרכזיות שביצעו הממשלה ובנק ישראל הפכו אותה למנוע אדיר של ביקושים – מהלך שהזניק את מחירי הדירות וגרם לבועה הישראלית להתרחב לממדים של מגה־בועה.

בועה מוגדרת כפער של 50–60% בין מחיר לשווי כלכלי, אך בשנים 2021–2022 הפער הכפיל עצמו: מחירי הדירות היו כפולים מהשווי הכלכלי – מצב נדיר שנולד ממדיניות כלכלית חריגה.

הגדלת רכיב הפריים במשכנתאות

במאי 2020 ביטל בנק ישראל את המגבלה על רכיב הפריים במשכנתאות והעלה אותו משליש לשני שלישים.

מאחר שריבית הפריים הייתה אז 0.1% בלבד, המשמעות הייתה מימון זול מאי פעם.

משקי בית יכלו לקחת משכנתאות גדולות בהרבה, והביקוש לדירות זינק בהתאם.

הקטנת מס רכישה

באוגוסט 2020 הפחיתה הממשלה את מס הרכישה למשקיעים מ־8% ל־5%.

המשקיעים חזרו בהמוניהם לשוק, אחרי שנים שבהן המס הגבוה הרתיע אותם.

כך זרם לשוק נדל"ן הון גדול שחיפש אלטרנטיבה להשקעה בתקופה של ריבית אפסית.

הקפאת משכנתאות

הבנקים איפשרו דחייה בהחזרי משכנתאות קיימות. מעל חצי מיליון משקי בית עצרו תשלומים, מה שאִפשר להם לנשום כלכלית ולהימנע ממכירת דירות.

במקום לראות גל פשיטות רגל ודירות זולות שיוצאות לשוק, ההקפאה קפאה את ההיצע וחיזקה את מגמת עליות המחירים.

חלוקת מענקים וחבילות סיוע

הממשלה חילקה עשרות מיליארדים ישירות לחשבונות העו"ש של האזרחים.

הכסף שימש בחלקו לצריכה, אך גם חיזק את ההון העצמי של משפחות רבות שאותת להן שהן יכולות להרשות לעצמן לקפוץ לשוק הדירות.

כך הוזרם עוד דלק למדורה.

ההשפעה המצטברת – מהבועה למגה־בועה

כל ארבעת הצעדים האלו, שכל אחד מהם לבדו היה משמעותי, יצרו ביחד "בום" חסר תקדים.

• מחירי הדירות עלו בכ־13% רק בשנת 2021.
• מספר העסקאות הגיע לשיא של כל הזמנים.
• לפי מדדים שונים, המחירים היו גבוהים ב־50–60% מערכם הכלכלי (בועה), ובחלק מהמקרים אף כמעט כפולים – "מגה־בועה".

טבלה: הצעדים והשפעתם

סיכום

הקורונה לא האטה את השוק אלא הפכה אותו למסוכן מאי פעם.

החלטות ממשלתיות ומוניטריות – הגדלת רכיב הפריים, הפחתת מס רכישה, הקפאת משכנתאות וחלוקת כסף ישיר – יצרו אפקט מצטבר שהעביר את השוק ממצב של בועה רגילה ל"מגה־בועה".במילים אחרות: במקום תיקון טבעי שהמשבר היה אמור להביא, קיבלנו האצה מלאכותית שהרחיקה עוד יותר את מחירי הדירות מהשווי הכלכלי – ויצרה את התנאים למשבר החמור שמתרגש עלינו כיום.

קדחת הדיור הפנדמית - הכינוי העולמי לתופעה שניפחה את מחירי הדירות בכל העולם

Pandemic housing fever - the global name for the phenomenon that has inflated housing prices worldwide

 הביטוי “Pandemic Housing Fever” (או בעברית – קדחת הדיור הפנדמית) הפך לכינוי עולמי לתופעה שהתרחשה בשנים 2020–2022:

מה קרה בעולם? 🌍

במהלך הקורונה נרשמה עלייה חדה במחירי הדיור כמעט בכל המדינות המפותחות:

• בארה"ב מחירי הבתים זינקו בכ־40% בין 2020 ל־2022 – הקצב החד ביותר מאז שנות ה־70.
• בקנדה, ניו זילנד ואוסטרליה דווחו על עליות דו־ספרתיות מדי שנה.
• במדינות אירופה, כולל גרמניה והולנד, מחירים טיפסו בקצב שלא נראה מאז מלחמת העולם השנייה.

הסיבות המרכזיות 🔑

1. ריביות אפסיות והרחבות כמותיות – בנקים מרכזיים הציפו את השווקים בכסף זול.
2. מדיניות ממשלתית תומכת – מענקים, הקלות מס, ותמריצים לרכישת נדל"ן.
3. ביקוש לדיור איכותי בתקופות סגר – משקי בית חיפשו יותר מקום, דירות גדולות ופרברים.
4. היצע קשיח – מגבלות בנייה, שיבושי שרשראות אספקה, ועלויות חומרי גלם.

ישראל בהקשר הגלובלי 🇮🇱

בישראל המגמות היו קיצוניות עוד יותר:

• צעדים ייחודיים כמו הגדלת רכיב הפריים, הקפאת משכנתאות והפחתת מס רכישה, הפכו את "קדחת הדיור הפנדמית" לזרז מקומי שהפך בועה קיימת ל"מגה־בועה".
• בעוד שבמדינות אחרות חלק מהמחירים כבר עברו תיקון, בישראל הפערים בין המחיר לשווי הכלכלי רק הלכו וגדלו.

קדחת הדיור הפנדמית בעולם והמגה־בועה הישראלית

העולם חווה בין 2020 ל־2022 תופעה כלכלית נדירה: קדחת הדיור הפנדמית (Pandemic Housing Fever). במקום שמגפה עולמית תוביל לקיפאון כלכלי ולירידת מחירי נדל"ן, קרה ההפך – מחירי הדירות זינקו כמעט בכל מדינה מפותחת.

בישראל, לעומת זאת, התופעה קיבלה ממדים קיצוניים וייחודיים: ממצב של בועה קיימת, השוק הוסלם ל־מגה־בועה – מצב שבו מחירי הדירות היו כפולים מהשווי הכלכלי האמיתי.

קדחת הדיור בעולם 🌍

במדינות רבות דווחו עליות חריגות במחירי הדירות:

• ארה"ב – עלייה של כ־40% במחירי הבתים בין 2020 ל־2022, הקצב החד ביותר מאז שנות ה־70.
• קנדה וניו זילנד – זינוקים של למעלה מ־30% בשנתיים בלבד, תוך גידול חד בחוב המשכנתאות.
• גרמניה והולנד – מחירים טיפסו בקצב שלא נראה מאז מלחמת העולם השנייה.
• אוסטרליה ובריטניה – ביקושים אדירים למגורים בפרברים ובבתים פרטיים, על רקע סגרי הקורונה ועבודה מהבית.

הסיבות הגלובליות

1. ריביות אפסיות והרחבות כמותיות – כסף זול הוזרם בהיקפים עצומים.
2. מדיניות ממשלתית תומכת – מענקים, סובסידיות והקלות מס.
3. שינויי צריכה – העדפה לדירות גדולות יותר, בתים צמודי קרקע ופרברים.
4. היצע מוגבל – שיבושי בנייה, התייקרות חומרי גלם ועיכובים בשרשראות האספקה.

ישראל – מהמגפה למגה־בועה 🇮🇱

בישראל, בניגוד לרוב העולם, הייתה כבר לפני הקורונה בועת נדל"ן פעילה – עם פער של 50–60% בין מחיר לשווי.

בזמן שהעולם דיבר על "קדחת הדיור הפנדמית", כאן התקבלו צעדים ייחודיים שהעצימו את המגמה והפכו אותה לחריגה בקנה מידה עולמי:

1. הגדלת רכיב הפריים במשכנתאות – מ־1/3 ל־2/3, בריבית 0.1%, יצרה יכולת מימון זולה מאי פעם.
2. הפחתת מס רכישה למשקיעים – החזירה את ההון הספקולטיבי לשוק.
3. הקפאת החזרי משכנתאות – חסמה גלי מכירות כפויות.
4. חלוקת מענקים ישירים – עשרות מיליארדים נכנסו לחשבונות והוזרמו גם לנדל"ן.

התוצאה

• מחירי הדירות זינקו בכ־13% בשנת 2021 בלבד.
• נפח העסקאות הגיע לשיא של כל הזמנים.
• הפער בין המחיר לשווי הכלכלי קפץ מרמה של בועה (50–60%) ל־מגה־בועה (כפול מהשווי).

השוואה: העולם מול ישראל

סיכום

קדחת הדיור הפנדמית הייתה תופעה עולמית, אך בישראל היא קיבלה אופי חריג שהפך אותה ממקרה של בועה ל־מגה־בועה ייחודית.

בעוד שמדינות רבות כבר נכנסו לתהליך תיקון, בישראל ממשיכים המחירים לשקף פער מסוכן בין שווי למחיר – פער שמעמיד את המערכת הפיננסית בסיכון חסר תקדים.

📈🏠 מהבועה למגה־בועה בקורונה

במקום שמשבר הקורונה יקרר את השוק, התקבלו 4 צעדים שהבעירו אותו:

1️⃣ הגדלת רכיב הפריים במשכנתאות – 📉 ריבית זולה = מימון קל.

2️⃣ הקטנת מס רכישה – 💰 משקיעים חזרו בהמוניהם.

3️⃣ הקפאת משכנתאות. 

⏸️ מנעה מכירות כפויות, צמצמה היצע.

4️⃣ מענקים ישירים – 💸 כסף נכנס לחשבונות והוזרם לשוק הדירות.

🔎 התוצאה: מחירי הדירות לא רק זינקו – אלא הכפילו עצמם מול השווי הכלכלי.

מבועה רגילה (פער של 50–60%) עברנו ל־מגה־בועה – מחירים כפולים מהערך האמיתי.⚠️ המשמעות: השוק היום נמצא ברמות סיכון חסרות תקדים.

👉 הגיע הזמן לשאול: האם המערכת הפיננסית והציבור מוכנים ליום שאחרי?

🟠👕 #בועתנדלן #מגהבועה #ישראל

אופוריית החטופים מול המציאות: מי בכלל יכול לעמוד במחירים האלה?

הודעת ההסכם לשחרור החטופים והפסקת האש עוררה תקווה אמיתית בציבור – וגם בבורסה. מדדי הבנייה והנדל"ן זינקו ביום אחד, יזמים חזרו לדבר על “פקק שנחלץ מהבקבוק” ורוכשים “ששבו אל משרדי המכירות”.

אבל כדאי לעצור רגע ולשאול: מי בכלל מסוגל לעמוד במחירים האלה?

האופוריה הפסיכולוגית

האווירה היא גורם חשוב בשוק הנדל"ן. לא פעם ראינו שמצב רוח לאומי – מלחמה, מגפה, או הסכם מדיני – משפיע על רמת הפעילות בענף. כך גם עכשיו: השוק מתלהב מהאופוריה, היזמים אופטימיים, והציבור שומע מסרים על “חזרה למסלול”.

המציאות הכלכלית

אבל המציאות בשטח עקשנית הרבה יותר:

• פערי הכנסה למחירים: בישראל נדרשות 13–14 שנות שכר חציוני של משק בית לרכישת דירה ממוצעת. במדינות מערביות המקבילה היא 4–6 שנים בלבד.
• תשואה מול עלות מימון: תשואת שכר דירה נעה סביב 2.5%–3% ברוטו, בעוד עלות המימון למשכנתאות עומדת על 5%–6% ואף יותר. המשמעות – שליליות כלכלית מובנית.
• עודף היצע: מלאי הדירות החדשות הלא־מכורות חצה את רף 80 אלף, ומעל 200 אלף דירות נוספות נמצאות בבנייה פעילה. גם אם תהיה התאוששות רגעית, היצע כזה לא ייעלם בן־לילה.
• הריבית הגבוהה: בנק ישראל לא הפחית ריבית, והמשכנתאות עדיין מכבידות על כל משק בית. בלי ירידת ריבית דרמטית או ירידת מחירים – החסם המרכזי יישאר.

המלכודת לציבור

הסכמים מדיניים מייצרים אשליה של יציבות. הציבור עלול להאמין ש“עכשיו הזמן לקנות”, בזמן שהמשוואה הכלכלית כלל לא השתנתה. זוהי אופוריית שחרור – פסיכולוגית, אבל לא פיננסית.יזמים ומתווכים מנסים לנצל את הרגע, אבל השאלה האמיתית היא: כמה זוגות צעירים יכולים לעמוד בהחזר חודשי של 8–10 אלף ש״ח לדירה ממוצעת? התשובה ברורה – מעט מאוד.

סיכום

שחרור החטופים והפסקת האש חשובים לכולנו כאזרחים וכבני אדם. אבל בכל הקשור לנדל"ן – מדובר בעיקר בשינוי מצב רוח, לא בשינוי יסודות. המחירים נותרו בלתי נגישים, התשואות שליליות, והמלאי רק גדל.

לכן, לפני שנכנעים לאופוריה, צריך לשאול בקול רם: מי באמת יכול לעמוד במחירים האלה?

אין ניתוק גדול יותר בין שוק הנדל"ן בישראל למציאות הכלכלית שלו

בעולם שבו כלכלה אמורה לשקף מציאות, שוק הנדל"ן הישראלי הפך לדוגמה קלאסית של עיוות מבני.

הוא חי על נייר, על אשראי, על ציפיות – אבל לא על תזרים ריאלי, לא על שכר, ולא על תשואה.

📉 ניתוק מוחלט מגורמי היסוד

• מחירי הדירות גבוהים פי שניים מהערך הכלכלי הנגזר מגורמי היסוד.
• התשואות על דירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות – מצב בלתי סביר כלכלית.
• הון עצמי נשחק, הריבית קפצה, וההחזר הפך לבלתי אפשרי עבור רוב משקי הבית.
• הבנקים, במקום לבלום – ממשיכים להזרים אשראי לעסקאות חסרות היגיון.

במונחי כלכלה ריאלית – זהו שוק לא־בר־קיימא.

במונחי שמאות – זהו שוק שבו מחיר כבר מזמן אינו שווי.

🧭 ניתוק בין שלוש שכבות

1. גורמי היסוד – מצביעים על שוק שמזמן עבר את גבול הרציונל.
2. המציאות הכלכלית – משקי הבית קורסים תחת נטל ההלוואות.
3. ההתנהגות הציבורית – עדיין שבויה באשליית “המחירים תמיד יעלו”.

שלוש שכבות – שלוש שפות – אך כולן מצביעות על אותה בעיה: שוק שאיבד את הקשר למציאות.

⚠️ כשהמחיר מתנתק מהיכולת

כאשר מחיר הדירה כבר איננו פונקציה של ההכנסה, אלא של הנכונות ליטול סיכון בלתי סביר –

השוק הופך למערכת מסוכנת: כזו שנראית יציבה רק כל עוד הכסף ממשיך לזרום.

הפסקת הזרם – בין אם על ידי האטה באשראי, קריסת חברות, או אירוע ביטחוני – תגרום לקריסה שרבים עוד לא הפנימו את עוצמתה.

כשאדם מן השורה שומע שהנדל"ן בישראל “מנותק מהמציאות הכלכלית”, הוא מבין אינטואיטיבית דבר פשוט:

השכר לא מאפשר לקנות דירה, המחירים עולים בלי פרופורציה, והמערכת כולה נראית כאילו איבדה קשר עם הקרקע.

זהו ביטוי של תחושה ציבורית, של הבטן – אך לא של הניתוח הכלכלי עצמו.

מהי בעצם "המציאות הכלכלית"?

המציאות הכלכלית היא האופן שבו הציבור חווה את הנתונים: רמות השכר, מחירי הדירות, יוקר המחיה והריבית.

כאשר אדם רואה שהכנסתו החודשית אינה מספיקה אפילו להחזר המשכנתא, הוא אומר שהשוק “מנותק מהמציאות”.

זהו ביטוי עממי, לא שגוי – אך שטחי. הוא מתאר תוצאה, לא סיבה.

ומהם "גורמי היסוד"?

המונח גורמי יסוד (Fundamentals) שייך לשפה המקצועית של כלכלנים ושמאי מקרקעין.

הוא מתייחס למערכת המלאה של המשתנים הכלכליים שמעצבים את הערך האמיתי של נכסים:

• הכנסה חציונית ורמת שכר ריאלי
• ריבית משכנתאות ועלות המימון
• תשואת שכירות מול תשואת אג"ח ממשלתית
• שיעור אבטלה ותעסוקה
• מדיניות אשראי והיקף החוב
• יחס חוב לתוצר
• הון עצמי ממוצע של משקי בית
• מדיניות מיסוי ממשלתית
• ציפיות אינפלציה
• קצב גידול אוכלוסייה
• היצע דירות ומלאי קיים
• עלויות בנייה וקרקע

אלו הם גורמי היסוד – 12 פרמטרים שמרכיבים את הערך הכלכלי של שוק הנדל"ן.

כאשר מחיר השוק סוטה מהם לאורך זמן, נוצר נתק מבני בין המחיר לבין הערך, והשוק חדל להיות בר־קיימא.

שני צדדים של אותה מראה

אפשר לומר כך:

“המציאות הכלכלית” מתארת את הסימפטום;
“גורמי היסוד” מתארים את המחלה.

כאשר הציבור מרגיש שמשהו “לא הגיוני” – הוא למעשה מזהה, גם אם לא במודע, סטייה מגורמי היסוד.

אבל רק ניתוח מקצועי, מבוסס נתונים, מסוגל להוכיח זאת אמפירית – דרך חישובי תשואות, יחס מחיר להכנסה, מכפיל שכר דירה, ושיעורי היוון.

כאשר השוק מתנתק מהיסודות

ברגע שהמחירים עולים הרבה מעבר ליכולת הציבור ולערך הכלכלי של הנכסים,

השוק מפסיק לשקף את כוחות ההיצע והביקוש האמיתיים, ומתחיל להתבסס על אשראי, ציפיות ומניפולציות.

במונחי מאקרו – זהו שוק שאיבד את עוגניו.

ובמונחי שמאות – זהו שוק שבו “שווי” ו“מחיר” כבר אינם מונחים זהים.

סיכום

המונח “מציאות כלכלית” הוא הדרך שבה הציבור מרגיש את הבעיה;

המונח “גורמי יסוד” הוא הדרך שבה כלכלנים ושמאים מוכיחים אותה.

כאשר שני המונחים מתכנסים – יש שוק בריא.

כאשר הם מתנתקים – נולדת בועה.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים: 

1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני.(Price-to-Income)
3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) –  מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
11. יחס חוב פרטי / תוצר ( Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.
12. הפרש בין חדשה ליד שניה – צריך שיתקיים הפרש של לא פחות מ-15% בין דירה חדשה, שיקרה יותר, מדירת יד שנייה.

יכולת כלכלית = מציאות כלכלית = גורמי יסוד

בבסיסו של כל שוק בריא עומד עיקרון פשוט: היכולת הכלכלית של הציבור היא המציאות הכלכלית – והיא עצמה נגזרת מגורמי היסוד.

שלושתם הם ביטויים שונים לאותו מושג ליבה: הגבול שבין מה שהשוק רוצה לשלם לבין מה שהוא יכול לשלם.

1. יכולת כלכלית – הביטוי הריאלי

יכולת כלכלית משקפת את גבולות הכיס של משקי הבית:

רמות השכר, ההון העצמי, עלויות המימון, וההחזר החודשי האפשרי.

כאשר מחירי הנדל"ן חוצים את גבול היכולת הזו – השוק מפסיק להיות נגיש, והביקוש הופך מדומה.

2. מציאות כלכלית – הביטוי הציבורי

המציאות הכלכלית היא הדרך שבה הציבור חווה את אותה מגבלה:

תחושת “המחירים התנתקו מהמציאות” אינה אלא ביטוי אינטואיטיבי לכך שהיכולת הכלכלית נשחקה.

זהו השלב שבו זוגות צעירים מוותרים על רכישה, הביקוש הממשי מתכווץ, והעסקאות נבנות על אשראי מאולץ ולא על הכנסה אמיתית.

3. גורמי יסוד – הביטוי המקצועי

במישור המקצועי, אותם פרמטרים נקראים גורמי יסוד (Fundamentals).

הם כוללים את כל משתני הבסיס שמרכיבים את הערך הפונדמנטלי של שוק: הכנסה, ריבית, תשואות, אבטלה, יחס חוב לתוצר, מדיניות אשראי, ועוד.

כאשר מחיר הנכסים חורג בעקביות מערכים אלו – נוצר פער מבני בין המחיר לשווי, בין השוק למציאות, ובין התקווה ליכולת.

4. שורה תחתונה

יכולת כלכלית = מציאות כלכלית = גורמי יסוד.
שלוש דרכים שונות לתאר את אותה תופעה אחת: גבול הכדאיות הכלכלית של השוק.

ברגע שהמחיר חוצה את גבול זה – כל השאר הוא אשליה זמנית של אשראי, סובסידיות וציפיות.

והאשליות, כמו בועות, נוטות להתפוצץ.

💰 יכולת כלכלית = מציאות כלכלית = גורמי יסוד

📊 שלוש דרכים לומר את אותה אמת:

הגבול שבין מה שהשוק רוצה לשלם לבין מה שהוא יכול לשלם.

🏦 יכולת כלכלית

הכנסה, הון עצמי, ריבית והחזר חודשי.

כשהמחיר חוצה את היכולת – הביקוש כבר לא אמיתי.

זהו רגע המעבר מ"שוק קונים" ל"שוק ממומן באשליה".

🧭 מציאות כלכלית

זו התחושה הציבורית: “המחירים התנתקו מהמציאות”.

אבל זו לא רק תחושה – זו אינדיקציה לכך שהשוק חי מעבר לאמצעיו.

במילים אחרות: הציבור צודק, גם אם הוא לא יודע להסביר למה.

⚙️ גורמי יסוד

המונח המקצועי לאותה תופעה.

12 פרמטרים שמרכיבים את הערך האמיתי של השוק:

ריבית, תשואות, שכר, אשראי, אבטלה, מיסוי, חוב-תוצר ועוד.

כאשר המחירים חורגים מהם – השוק מפסיק להיות בר־קיימא.

📉 השורה התחתונה

“יכולת כלכלית, מציאות כלכלית וגורמי יסוד — שלוש שמות לאותה נקודת שבר.”

ברגע שהמחיר עובר את גבול היכולת – כל השאר הוא בועה של אשראי וציפיות.

אין ניתוק גדול יותר בין שוק הנדל"ן בישראל למציאות הכלכלית שלו

בעולם שבו כלכלה אמורה לשקף מציאות, שוק הנדל"ן הישראלי הפך לדוגמה קלאסית של עיוות מבני.

הוא חי על נייר, על אשראי, על ציפיות – אבל לא על תזרים ריאלי, לא על שכר, ולא על תשואה.

📉 ניתוק מוחלט מגורמי היסוד

• מחירי הדירות גבוהים פי שניים מהערך הכלכלי הנגזר מגורמי היסוד.
• התשואות על דירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות – מצב בלתי סביר כלכלית.
• הון עצמי נשחק, הריבית קפצה, וההחזר הפך לבלתי אפשרי עבור רוב משקי הבית.
• הבנקים, במקום לבלום – ממשיכים להזרים אשראי לעסקאות חסרות היגיון.

במונחי כלכלה ריאלית – זהו שוק לא־בר־קיימא.

במונחי שמאות – זהו שוק שבו מחיר כבר מזמן אינו שווי.

🧭 ניתוק בין שלוש שכבות

1. גורמי היסוד – מצביעים על שוק שמזמן עבר את גבול הרציונל.
2. המציאות הכלכלית – משקי הבית קורסים תחת נטל ההלוואות.
3. ההתנהגות הציבורית – עדיין שבויה באשליית “המחירים תמיד יעלו”.

שלוש שכבות – שלוש שפות – אך כולן מצביעות על אותה בעיה: שוק שאיבד את הקשר למציאות.

⚠️ כשהמחיר מתנתק מהיכולת

כאשר מחיר הדירה כבר איננו פונקציה של ההכנסה, אלא של הנכונות ליטול סיכון בלתי סביר –

השוק הופך למערכת מסוכנת: כזו שנראית יציבה רק כל עוד הכסף ממשיך לזרום.

הפסקת הזרם – בין אם על ידי האטה באשראי, קריסת חברות, או אירוע ביטחוני – תגרום לקריסה שרבים עוד לא הפנימו את עוצמתה.