בשנים האחרונות הפכו דוחות אפס (בדיקות כדאיות כלכלית) לפרויקטי נדל"ן לכלי מסוכן - לא כי הם לא מקצועיים, אלא כי הם מתבססים על הנחות שהפכו לבעייתיות.
הם התבססו על שוק שאיננו בר קיימא.
"אי אפשר לערוך דוח אפס אמין ומקצועי על בסיס נתוני שוק שאינם ברי קיימא. דוח אפס שנשען על מחירים מנופחים, תשואות לא סבירות או הנחות מימון מנותקות מהמציאות, אינו אלא מסמך פנטזיה.
אבל כדי להבין את זה – צריך קודם כל לזהות שהשוק כולו איננו בר קיימא. זו נקודת העיוורון של רבים: הם לוקחים את מחירי השוק כמובנים מאליהם, בלי לשאול את עצמם אם הם בכלל משקפים ערך כלכלי אמיתי או שמא תוצר של בועה ממושכת, אשר נתמכת באשראי זול, אופטימיות חסרת ביסוס, והתנהלות עדרית."
דוח אפס איכותי נשען על שלושה עמודים: מחירי שוק, עלויות בנייה ותשואות סבירות. הבעיה היא שבישראל של העשור האחרון, שלושת העמודים האלה רועדים.
השילוב של שוק קפוא עם מלאי צובר הוא הסימן הבולט ביותר לשוק לא בר קיימא - כשהמחירים גבוהים מכדי שיהיה ביקוש, אבל המוכרים מסרבים להוריד מחירים, השוק פשוט נתקע.
כשקבלן מזמין דוח אפס היום, התהליך נראה כך:
השמאי מסתמך על עסקאות השוואה מהחודשים האחרונים - שעצמן מבוססות על המחירים המנופחים.
יועץ הכדאיות מקבל את המחיר הזה כנתון, ובונה עליו תחזית מכירות "שמרנית" של 95% מהמחיר המשוער.
הבנק רואה דוח שמראה רווחיות של 15%-20%, ומאשר מימון. התוצאה? דוח שנראה מקצועי לחלוטין אבל מבוסס על הנחות בעייתיות.
התשובה מגיעה כבר היום - בשוק הקפוא שאנחנו רואים. כשאין קונים במחירים הנוכחיים:
הפרדוקס: דוח אפס שנראה מעולה על הנייר הופך לחסר ערך כבר לפני שהפרויקט מסתיים, כי הוא לא צפה את הקיפאון בשוק.
במקום להסתמך על "מחיר שוק", צריך לבדוק מה קורה אם המחירים יורדים ב-20%, 30% או אפילו 40%. זה לא פסימיות - זה זהירות.
פרויקט נדל"ן צריך להניב תשואה של לפחות 8%-10% מעל האינפלציה כדי להצדיק את הסיכון. דוח שמראה רווחיות של 15% על בסיס מחירים נוכחיים - חשוד.
כל דוח צריך לכלול ניתוח של מה קורה אם:
במקום להסתמך על עסקאות השוואה בלבד, צריך לבחון גם את השווי לפי:
דוח אפס הוא כלי חשוב ושימושי, אבל רק אם הוא מבוסס על הנחות ריאליות. בשוק שעבר עיוות של שנים, המקצועיות האמיתית היא לא לחקות את ה"שוק", אלא לשאול את השאלות הקשות. הבעיה היא שכולם - קבלנים, בנקים, שמאים ורוכשים - מעוניינים שהמחירים יישארו גבוהים. אבל האינטרס הזה לא הופך את המחירים לכלכליים. דוח אפס אמיתי בימינו צריך להתחיל במשפט: "בהנחה שמחירי הנדל"ן יחזרו לרמות כלכליות סבירות בעתיד הנראה לעין..."רק כך הוא יהיה כלי לקבלת החלטות - ולא תרגיל בדמיון קולקטיבי.
כשהשוק "קופא" – כלומר אין עסקאות, אין נזילות, והמלאי רק הולך ותופח – זהו סימן ברור לכך שהשוק מנותק מהיכולת הכלכלית של הקונים.
שוק שבו אין תנועה – איננו "יציב", הוא שוק שמתבשל לקריסה.
ממש כמו קרחון שמתחתיו סדקים – מבחוץ הכול נראה שקט, אבל מבפנים הלחץ מצטבר.
אם תעדיף, אפשר גם לנסח זאת במשפט מפתח עצמאי:
"שוק קפוא – שבו אין עסקאות והמלאי מצטבר – הוא לא סימן ליציבות אלא עדות חותכת לכך שהשוק אינו בר קיימא."
שוק כלכלי בר קיימא נשען על שמירה על איזונים בין שלושה יסודות:
כאשר אחד או יותר מהיסודות הללו מופר:
התוצאה היא שוק שאינו יכול להתקיים לאורך זמן.
שוק כזה נשען לא על כלכלה, אלא על תקוות, אשראי, והתכחשות.
כשהשוק חי על סטרואידים – אין מקום לדוחות עסקיים שמתיימרים להיות "ריאליים".
דוח אפס, הלוא הוא תוכנית עסקית למימון פרויקט נדל"ן, אמור לשקף כדאיות כלכלית אמיתית. אבל מה קורה כשהשוק שבו נערך הדוח – פשוט לא בר קיימא?
דוח אפס טוב מתחיל בהנחות יסוד כלכליות סבירות. אבל בישראל של העשור האחרון, רבות מהעסקאות מבוססות על מחירים מנופחים שאינם מגלמים תשואה כלכלית סבירה, אלא מצביעים על עיוות שיטתי שנמשך כבר יותר מעשור.
אז למה דוחות אפס ממשיכים "לעבוד" כאילו כלום לא קרה?התשובה פשוטה – כי כולם עושים העתק-הדבק: שמאים מתבססים על מחירים שנקבעו בעסקאות קודמות, קבלנים בונים לפי "מה שהשוק מוכן לשלם", והבנקים – נגררים. זה יוצר לולאה סגורה של הצדקות הדדיות, שמתעלמות מהשאלה הכי חשובה:
האם יש כאן ערך כלכלי אמיתי – או רק מחיר זמני שמתוח מעבר לגבולות הסביר?
שוק לא בר קיימא מתאפיין בנתונים כמו:
אם אלו הנתונים – אין דרך סבירה לבנות עליהם תחזית "עסקית" אמינה. בטח לא לדווח לבנק שהפרויקט "כדאי" או שה"תזרים סביר".
בפועל, דוח אפס שנשען על שוק מנופח הוא לא יותר ממסמך אופטימי־מדי, שהוסכם עליו בין כל השחקנים שמרוויחים כל עוד הסיפור נמשך:
אז מגיע הרגע שבו "השוק מתקרר", או כפי שנכון יותר לומר – השוק חוזר לרמות הכלכליות שהוא אמור לשהות בהן מלכתחילה. כאן מתחילה שרשרת קריסה:
"אי אפשר לערוך דוח אפס אמין על בסיס נתונים שקרסו מכל יסוד רציונלי. לפני שמנתחים – צריך להעז לשאול: האם השוק הזה בכלל ראוי לאמון?" האם הוא בר קיימא? וכדי לבדוק שאת צריך לבחון את גורמי היסוד.
דוח אפס הוא למעשה תוכנית עסקית מפורטת לפרויקט נדל"ן ספציפי - הוא כולל הערכת שוק, תחזית הכנסות והוצאות, לוח זמנים לביצוע, וניתוח רווחיות צפויה.
משפט מסכם "תוכנית עסקית שאינה מתמודדת עם המציאות הכלכלית האמיתית היא לא תוכנית אלא רשימת משאלות - והשוק לא סולח למי שמבלבל בין השניים."
"תוכנית עסקית צריכה לשרוד מפגש עם המציאות, לא רק מפגש עם הבנק."
"תוכנית עסקית אמיתית מתבססת על שווי כלכלי, לא על מחירי שוק זמניים - כי מחיר הוא מה שמישהו מוכן לשלם היום, אבל שווי הוא מה שהנכס באמת מניב לאורך זמן."
"תוכנית עסקית חייבת להתבסס על שווי, לא על מחיר - כי השוק יכול לטעות, אבל הכלכלה לא סולחת."
כשמכינים דוח אפס על בסיס "מחירי שוק" של עסקאות אחרונות, זה לא אומר שזה השווי האמיתי של הנכס. השווי נקבע לפי התשואה הכלכלית שהנכס מייצר, לא לפי מה שמישהו אחר שילם החודש שעבר.
