18Aug

דליפת נפט בדירות מגורים: הסכנה הסמויה שיכולה להרוס את הבית – ואת ערכו

מאת: חיים אטקין | שמאי מקרקעין מוסמך ומומחה להערכת נזקי רכושבשנים האחרונות אנו עדים לעלייה מדאיגה במספר המקרים בהם מתרחשות דליפות דלק מתוך מכלי הסקה הממוקמים בתוך או בצמוד לבתי מגורים, במיוחד באזורים קרים כמו הרי ירושלים והצפון. מדובר לא רק בסכנה תברואתית וסביבתית חמורה – אלא גם באירועים בעלי השלכות כלכליות כבדות, ובראשן ירידת ערך משמעותית של הנכס.

מקרה לדוגמה – דליפת נפט בבית פרטי

באחד המקרים שנידונים בימים אלו בבית המשפט (שמו של התובע שמור במערכת), נגרמה דליפת נפט מצנרת קמין שהוזן ממיכל בנפח של 500 ליטר. הנפט נספג בבטון ובחול שבמרחב הסלון, המטבח והמרתף – ובאופן אופייני, הריח לא התפוגג גם לאחר עבודות שיקום בהיקף של כ-300,000 ש"ח.

חוות דעת מקצועית – הפגיעה בשווי

במסגרת ההליך המשפטי, נדרשתי להעריך את שיעור הפגיעה בשווי המחוברים. חוות דעתי הייתה חד משמעית: גם לאחר שיקום מקצועי, נכס שמדיף ריח נפט הוא נכס פגוע – הן אובייקטיבית והן פסיכולוגית, והדבר משליך ישירות על שוויו בשוק החופשי. השומה שלי קבעה ירידת ערך של כ-25% משווי המחוברים, המהווים את לב הבית (סלון, מטבח ומרתף). מדובר בירידת ערך של כ-350,000 ש"ח.

הערכת שווי זו מתבססת על עקרונות יסוד בשמאות ובפסיקה ארוכת שנים, לרבות פסקי דין אשר מכירים ב"ירידת ערך פסיכולוגית" גם כאשר התיקון ההנדסי בוצע – אך הנכס נתפס בעיני הציבור כ"בעייתי".

גם מומחה בית המשפט מאשר ירידת ערך

על פי חוות דעתו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט – אשר בדק את הנכס לאחר סיום השיקום – נקבע כי עדיין קיימת ירידת ערך של בין 5% ל-10% משווי הבית כולו. בכך מאשר המומחה את מסקנתי: נכס פגוע ומתוקן שווה פחות מנכס שלא נפגע מעולם.

השיקום – מורכב, ארוך, ויקר

שי פאר, מנכ"ל חברת IED, המתמחה בשיקום נזקי דלקים, מזהיר: דליפת נפט מחייבת תהליך שיקום מורכב הנמשך 4–6 חודשים בממוצע, במהלכם הדיירים בדרך כלל נאלצים לעזוב את הבית. עלות השיקום נעה בין 300,000 ל-500,000 ש"ח, וכוללת:

  • איתור מדויק של הזיהום באמצעות מכשירי PID.
  • פירוק ריצוף והוצאת אדמה מזוהמת.
  • חימום מבוקר של הבטון לאידוי הדלקים.
  • שימוש בפחם פעיל, חומרי איטום ובדיקות קפדניות של חלקיקים רעילים.
  • פינוי פסולת מסוכנת לאתרי הטמנה ייעודיים.

לדבריו, "אנשים מחזיקים בביתם מיכלים של אלף ליטר דלק – מבלי שנדרש מהם היתר, מבלי שמישהו מפקח, ומבלי שהמדינה מבינה את גודל הסכנה."

הבעיה: אין רגולציה

היעדר תקנות מחייבות לבתים פרטיים בנוגע להחזקת חומרים מסוכנים מהווה פתח להתרחשות אירועים חמורים. בעוד שבתי עסק מחויבים ברישוי והיתרים, בית מגורים – גם אם בו מיכל דלק של 1000 ליטר – אינו נדרש לדבר. הפער הרגולטורי הזה הוא מתכון לאסון סביבתי וכלכלי גם יחד.

מסקנה וסיכון עתידי

דליפת דלק אינה רק בעיה סביבתית – היא בעיה כלכלית חריפה. מעבר לפינוי, ריח, ולזמן ההשבתה, נכסים שעברו דליפת נפט סובלים מירידת ערך שקשה לתקן – גם אחרי עבודות מקצועיות.

מדובר בבעיה לאומית שדורשת טיפול מערכתי, תקינה והסדרה מיידית. כל עוד אין חובה לדווח לרשויות, ואין חובה לפיקוח על אחזקת מכלים – הציבור חשוף הן לסכנת חיים והן לפגיעה כלכלית קשה.


"מכלי הדלק בבתים מהווים סכנה חמורה"



17Aug

המאה ה-21 הביאה עמה שינוי דרמטי בגישות הכלכליות ובתפיסת המחיר בשוק. בפוסט זה, נחקור איך הפוקוס על המחיר יכול לעוות את השוק וליצור בועה שלכאורה אינה ניתנת לפיצוץ.

בעולם ההשקעות והנדל"ן, קיימת גישה נפוצה המנסה להעריך שווי נכס דרך השוואה לנכסים דומים. אך כאשר גישה זו מיושמת בצורה לא מקצועית – ללא בחינה של גורמי יסוד וללא ניתוח כלכלי – היא מתדרדרת למה שניתן לכנות "שכפול והעתקת מחירים". גישה זו אינה רק טעות – היא עלולה להפוך למסוכנת. בפוסט זה נחשוף את מנגנון השכפול, את הנזקים שהוא יוצר, ואת הדרך הנכונה להעריך שווי כלכלי אמיתי.


מהי גישת שכפול והעתקת מחירים?

במקום לבחון את הערך הפונדמנטלי של נכס או של חברה, גישה זו מסתפקת בהשוואה שטחית: "אם נכס דומה נמכר במחיר מסוים – גם שלי שווה כך". דוגמה נפוצה היא שמאי שמסתמך על דירות דומות שנמכרו לאחרונה, מבלי לבדוק האם קיימים הבדלים מהותיים – גובה, מצב, נוף, כיווני אוויר, רמת תחזוקה, איכות בניין ועוד.בפועל, זו אינה שמאות אלא תמחור שיווקי. במקום להעריך שווי – מעתיקים מחיר.


הסכנות שבשכפול מחירים

❌ עיוות הערכת השווי

כאשר מתעלמים מהבדלים מהותיים בין הנכסים, מתקבל שווי לא מדויק ולעיתים מופרך. זה פוגע באמינות הדוח השמאי – ולעיתים גם באדם שנשען עליו (קונה, בנק, בית משפט).

❌ הנצחת בועות

כאשר שמאים, מתווכים ובנקים מעתיקים זה מזה את המחיר האחרון, הם יוצרים מעגל של אישוש עצמי: כל עסקה חדשה "מאמתת" את המחיר הקודם, גם אם הוא מנופח. כך נוצרת ומונצחת בועה.

❌ פגיעה בציבור

צעירים שרוכשים דירות על סמך "שווי שוק" שנקבע כך, נופלים למלכודת תמחור יתר. הם משלמים מחיר שאינו משקף את הערך הכלכלי של הנכס, ולוקחים הלוואות לא מידתיות.

❌ אחריות משפטית

כאשר שמאי מעתיק מחירים ללא בדיקה מעמיקה, הוא עלול להיחשף לתביעות אזרחיות ואף לאפשר עילה לעבירת עושק (סעיף 431 לחוק העונשין).


מהי הדרך הנכונה?

✅ בקרה מקצועית על גישת ההשוואה

הדרך הנכונה להערכת שווי נכס היא שימוש בגישת ההשוואה תוך בקרה קפדנית, בחינת גורמי היסוד, וניתוח הערך הפונדמנטלי. כלומר, לא די בלהעתיק מחירים של עסקאות קודמות, אלא יש להבין לעומק את המרכיבים הכלכליים והפיזיים של הנכס.ביצוע בקרה תוך בחינת גורמי היסוד ובדיקת הערך הפונדמנטלי נועדו לשאלה הקריטית: האם הנכס והמחיר מחזיקים את עצמם? כלומר, האם יש הלימה בין תג המחיר לבין התועלת הכלכלית שהוא צפוי להניב לאורך זמן.

✅ מהו ערך פונדמנטלי?

ערך פונדמנטלי הוא השווי הכלכלי האמיתי של הנכס, הנגזר מהתשואה שהנכס יכול לייצר, מהפוטנציאל הכלכלי שלו ומההוצאות הצפויות בתחזוקתו. לדוגמה, בדירה להשקעה – מדובר בהכנסות משכר דירה, פחות עלויות האחזקָה, כשהכול מומר לשווי בהיוון לפי שיעור תשואה ריאלי ומושכל.

✅ שימוש בגישת ההכנסות (היוון)

כאשר מדובר בנכס מניב או כאשר קיימים נתונים מספקים, יש להעדיף את גישת ההכנסות – היוון של התשואה הצפויה מהנכס.

✅ התאמות חובה בגישת ההשוואה

גם כאשר נעזרים בגישת ההשוואה – אין להשוות מחירים "כפי שהם". יש לבדוק ולהתאים:

  • מיקום מדויק (קומה, כיוונים, רעש, פרטיות)
  • מצב תחזוקתי והשקעות נדרשות
  • נסיבות העסקה ומאפיינים ייחודיים
  • מגמות דמוגרפיות ותשתיות אזוריות
  • תשואה כלכלית ריאלית

השוואה ללא התאמות – איננה שמאות, אלא שכפול מחיר בלבד.


סיכום: האחריות של השמאי – והציבור

גישת ההשוואה המקצועית היא כלי חשוב – אך כאשר היא הופכת לשכפול מחירים עיוור, היא מסוכנת. האחריות של השמאי היא להפעיל שיקול דעת עצמאי, לבדוק ערך ולא רק מחיר, ולשמור על האינטרס הציבורי מול לחצים של יזמים ובנקים. בעולם של מניפולציות שיטתיות ותמחור יתר – עלינו לחזור לערכים. תרתי משמע.

"שמאות מקרקעין איננה לספר בכמה נמכרה הדירה ליד – את זה כל אחד יכול לדעת."
כאשר שמאי מסתפק בהעתקת מחירים מהשטח מבלי להפעיל שיקול דעת וניתוח ערך, הוא מוותר בפועל על תפקידו המקצועי.
הפשטות שבגישה זו פתחה את הדלת לכך שגם מתווכים – שאינם כפופים לכללי שמאות – יתחילו להציע שירותי הערכת שווי. תופעה זו הפכה רווחת בשוק, והביאה לכך שכוחות בשוק יכלו לבצע מניפולציות מכוונות, ליצור תחזיות שווא ולווסת את המחירים על סמך "השוואות" מלאכותיות – ולא על סמך ערך אמיתי.


"לספר בכמה נמכרה דירה סמוכה מבלי לבצע בדיקה בסיסית של היתכנות כלכלית – החל מתשואה חיובית ועד יתר גורמי היסוד – איננו 'גישת ההשוואה'. זו אינה שמאות מקרקעין, אלא שיכפול והעתקת מחירים. זהו חיפוף ורשלנות מקצועית חמורה."


"הסתמכות על מחירי עסקאות סמוכות בלבד, מבלי לבצע בחינה כלכלית בסיסית של העסקה – לרבות בחינת תשואה חיובית ויתר גורמי היסוד – אינה עומדת בהגדרה של 'גישת ההשוואה'. פרקטיקה זו אינה שמאות מקרקעין במובנה התקין, אלא מהווה שיכפול מחירים חסר בסיס כלכלי. מדובר בהתנהלות בלתי מקצועית העלולה לעלות כדי רשלנות."



"עצם ההתבססות על נתוני מחירי עסקאות שכנות מבלי לערוך בחינה בסיסית של היתכנות כלכלית – לרבות בדיקת תשואה חיובית ושאר גורמי היסוד – אינה אלא עיוות של 'גישת ההשוואה'. אין מדובר בשמאות מקרקעין, אלא בשכפול והעתקת מחירים באופן המהווה התרשלות מקצועית מהותית ואף חטא לחובת הזהירות המוטלת על השמאי."


"התבססות על נתוני עסקאות סמוכות בלבד, מבלי לערוך בחינה כלכלית בסיסית של היתכנות העסקה – ובכלל זה בחינת קיומה של תשואה חיובית ויתר גורמי היסוד המקובלים – מהווה סטייה חמורה מרמת הזהירות המקצועית הנדרשת משמאי מקרקעין. פרקטיקה זו אינה 'גישת ההשוואה' כלל, אלא מהווה שכפול והעתקת מחירים באופן בלתי מבוקר, תוך התעלמות מתנאים כלכליים מהותיים. התנהלות כזו חורגת מסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה משמאי מקצועי, ועלולה להוות רשלנות מקצועית הפוגעת פגיעה ישירה בציבור הרוכשים ובשוק הנדל"ן כולו."



איך נרמלו (נורמליזציה) את מחירי הבועה?

תהליך "נירמול" מחירי הבועה התרחש באמצעות שילוב של שיח ציבורי, תקינה שמאית, פרקטיקות בנקאיות ותקשורתיות, שיצרו מצג כאילו המחירים החריגים הם "המציאות הנורמלית". זה קרה בשלבים:

  1. הפיכת המחירים ל"נתוני השוואה"
    במקום לבחון עסקאות על בסיס כדאיות כלכלית (תשואה, יחס שכר, יחס שכירות וכו’), נבנו שומות ודו"חות על בסיס העסקאות האחרונות בלבד. כך, מחירי הבועה עצמם הפכו להיות בסיס ההשוואה הבא.
  2. הטמעת התקינה והפרקטיקה
    תקני השמאות (ובמיוחד גישת ההשוואה כפי שיושמה בפועל) הוצגו ככלי "מדעי", אך בפועל הם שיכפלו והנציחו מחירים מנופחים. התוצאה: מה שהיה חריג – הפך בהדרגה לסטנדרט.
  3. אשראי בנקאי נדיב
    הבנקים מימנו עסקאות במחירים מופרזים, מבלי להתנות זאת בבחינת ערך כלכלי בסיסי. האשראי הפך למכפיל כוח, והמסר לציבור היה: "אם הבנק נותן משכנתא – המחיר סביר".
  4. הצדקת המחירים דרך "נרטיבים"
    התקשורת, משרדי ממשלה ויזמים דחפו נרטיב של "מחסור בדירות" ו"צמיחה טבעית" כדי להסביר מדוע המחירים עולים. זה יצר תחושת לגיטימציה ציבורית – גם אם הנתונים האובייקטיביים (עודפי היצע, תשואות שליליות) סתרו זאת.
  5. אפקט עדר חברתי
    כאשר הציבור ראה שמחירי עסקאות נסגרות במחירים עולים, נוצרה תחושה שזה "ערך השוק האמיתי". מי שהעז לטעון אחרת נתפס כ"לא מבין את המציאות".

מי אחראי לנירמול המחירים?

האחריות מתחלקת למספר גורמים:

  1. הבנקים
    מימנו עסקאות במחירים בלתי סבירים, תוך הפרת חובת הזהירות הבסיסית. במקום לבלום – שימשו מנוע האינפלציה במחירים.
  2. השמאים
    יישמו את "גישת ההשוואה" כמתודה טכנית נטולת בדיקה כלכלית. בכך הם שיכפלו את הבועה לתוך שומות רשמיות, שהיוו בסיס לאשראי ולמס.
  3. הרגולטורים (בנק ישראל, רשות התחרות, רשות ני"ע, משרד המשפטים, לשכת השמאים)
    ידעו על העיוותים, אך אפשרו את המשך השיטה. הם נמנעו מלקבוע חובה לבדיקת ערך פונדמנטלי (תשואות, מכפילי שכר/שכירות).
  4. התקשורת
    סיפקה סיקור "מעודד השקעות" תוך חיזוק נרטיבים של מחסור ותחושת "מי שלא יקנה – יישאר בחוץ".
  5. יזמים וקבלנים
    ניפחו את השוק תוך הסתמכות על האשראי הזמין והתקשורת התומכת.
  6. הציבור עצמו
    ברגע שאנשים נכנסו לעסקאות במחירים מופרזים מתוך פחד לפספס ("פומו"), הם תרמו לניפוח ולנירמול.

מסקנה

הנירמול של מחירי הבועה בישראל לא היה תהליך טבעי, אלא מנגנון שיטתי של הכשרה:

  • שיטות הערכה שגויות,
  • בנקים שאישרו מימון,
  • רגולטורים ששתקו,
  • תקשורת שעטפה בנרטיב,
  • וציבור שנגרר אחרי תחושת "זה מה יש".

בפועל, כולנו חיים היום עם תוצאה: מחירים מנופחים שהפכו לנורמה מדומה, עד לנקודת הקריסה.


הכשרת הבועה – איך נירמלנו מחירים מופרזים?

מבוא

מה שהיה חריג הפך לנורמה. מה שהיה בלתי סביר – הפך לסטנדרט. כך בדיוק נירמלנו את מחירי הבועה בישראל.

איך זה קרה?

  1. השוואה בלי בדיקה כלכלית – שמאות שהתבססה על עסקאות קודמות בלבד, בלי לשאול אם העסקה עצמה הגיונית.
  2. אשראי זול ומנופח – בנקים שמימנו מחירים כפולים מהערך, בלי לשאול שאלות.
  3. נרטיב "מחסור בדירות" – שצבע כל מחיר כ"לגיטימי" ו"הכרחי".
  4. תקשורת מלטפת – שהציגה את התופעה כהצלחה ולא כסכנה.
  5. אפקט עדר חברתי – אנשים נכנסו לעסקאות יקרות מדי, רק כי "ככה כולם עושים".

מי אחראי?

  • הבנקים – מנוע האינפלציה במחירי הנדל"ן.
  • השמאים – שיכפלו מחירים במקום לבדוק ערך כלכלי.
  • הרגולטורים – עצמו עיניים והותירו את השיטה על כנה.
  • התקשורת – סיפקה מסך עשן של "סיפורי מחסור".
  • הציבור – נגרר מתוך פחד לפספס.

מסקנה

נוצרה כאן "נורמליזציה של הבועה". מחירים מנותקים מהמציאות הכלכלית הוצגו כסטנדרט. זו לא כלכלה – זה מנגנון של שכפול והעתקה שהפך את החריג לנורמלי.מילות מפתח: בועת נדל"ן, מחירי דירות, נירמול מחירים, שמאים, בנקים, רגולציה

תיאור מטא: איך הפכו מחירי הבועה בישראל ל"נורמלים"? מי אחראי לכך – ומה חלקם של הבנקים, השמאים, הרגולטורים והתקשורת בנירמול מחירי נדל"ן כפולים מהערך האמיתי.


⚖️ חבות ואחריות של מי?

נירמול מחירי הבועה – אחריות הגופים המוסדיים

הבעיה:

נוצרה בישראל פרקטיקה שבה עסקאות במחירים מופרזים הוצגו כ"מחירי שוק" לגיטימיים, תוך שכפולם והעתקתם לשומות, לדו"חות פיננסיים ולמימון בנקאי.הכשלים:

  1. בנקים – מימנו עסקאות מנותקות מערך כלכלי, תוך הפרת חובת הזהירות הבסיסית כלפי לקוחותיהם וכלפי המערכת הפיננסית.
  2. שמאים – הסתמכו על מחירי עסקאות סמוכות מבלי לבצע בחינה של תשואה חיובית או יתר גורמי היסוד, ובכך יצרו שומות שאינן משקפות ערך פונדמנטלי.
  3. רגולטורים – בנק ישראל, רשות התחרות, משרד המשפטים ולשכת השמאים ידעו על הפערים אך לא כפו תיקון. בכך איפשרו את המשך העיוות.
  4. התקשורת – תרמה לנירמול המחירים באמצעות נרטיב של "מחסור בדיור", אף כי הנתונים הצביעו על עודפי היצע.

האם זו תהיה המסקנה המשפטית שתוכרע?:

מדובר בתהליך שיטתי של נירמול מחירי בועה באמצעות מוסדות פיננסיים ומקצועיים, המהווה סטייה חמורה מרמת הזהירות הסבירה. התנהלות זו עשויה להקים אחריות משפטית – הן ברמה הנזיקית (רשלנות מקצועית והפרת חובה חקוקה), הן ברמה הציבורית (כשל רגולטורי), והן ברמה האתית־מקצועית (הפרת כללי שמאות תקינים).

ימים יגידו


17Aug

מהי הפרמיה הראויה לרכישת דירה ישנה בת 60 שנה על בסיס ציפייה לפינוי־בינוי? ניתוח כלכלי־הסתברותי מראה כי הפרמיה הריאלית כמעט אפסית, בעוד הציבור משלם הרבה יותר בשל תקוות ואשליות. עודפי ההיצע האדירים ומגמת ירידת המחירים מחסלים את הכדאיות למיזמים, והבועה שעמדה מאחורי הפינוי־בינוי חושפת את חולשתו של המודל כולו.

זו שאלה מצוינת – והיא נוגעת לאחת הסוגיות הבעייתיות ביותר בשוק הישראלי: הפרמיה (או תוספת הערך) ש"שוק" מייחס לדירה ישנה רק משום שהיא נמצאת בבניין שעשוי בעתיד להיכנס לפרויקט פינוי־בינוי.

עקרונות מנחים

  1. אי־ודאות מובנית
    רוב תוכניות הפינוי־בינוי בישראל אינן מבשילות. חלקן נתקעות שנים בתכנון, חלקן נופלות מול דיירים סרבנים, חלקן נפסלות בוועדות, וחלקן מתממשות רק אחרי 10–20 שנה. לכן, הסתמכות על "פינוי־בינוי עתידי" היא ספקולטיבית.
  2. מרכיבי השווי "האמיתי"
    השווי הפונדמנטלי של דירה בת 60 שנה נגזר בעיקר מ:
    • מצב הנכס הפיזי (תשתיות ישנות, צורך בשיפוץ).
    • מיקום (קרבה למוקדי ביקוש).
    • פוטנציאל השכרה (תשואה בפועל).
    • זכויות בנייה קיימות או עתידיות לפי תוכניות מאושרות בלבד.
  3. הפרמיה בפועל בשוק
    בשנים האחרונות נמדדה בישראל פרמיה של 10%–30% מעל לשווי של דירה דומה שאינה במתחם פינוי־בינוי, במקומות שבהם:
    • קיימת כבר תוכנית מאושרת (תב"ע), או
    • נחתם הסכם מחייב עם יזם שמחזיק ברוב החתימות.
    כאשר מדובר רק ב"הנחה" או "שיחה עם יזמים" – הפרמיה הריאלית קרובה ל־0, אך בפועל השוק לעיתים מתמחר 5%–10% "על האוויר".
  4. סיכון מול סיכוי
    • אם התוכנית תצא לפועל, התמורה לדייר יכולה להיות דירה חדשה גדולה יותר (בד"כ 20–30 מ"ר יותר, ממ"ד, חניה ומרפסת), ששוויה גבוה בעשרות אחוזים.
    • אם התוכנית לא תצא לפועל – הקונה נתקע עם דירה ישנה שערכה יישחק עם השנים.
    לכן הערכת הפרמיה הראויה היא בעצם 
  5. תרגום הסתברותי: פרמיה=(שווידירהחדשהצפויה–שווידירהישנה)×הסתברות . התממשות פרמיה = (שווי דירה חדשה צפויה – שווי דירה ישנה) × הסתברות התממשות.

טווחי פרמיה ריאליים לפי שלב התהליך

שלב התוכניתפרמיה מקובלת בשוקפרמיה "ראויה" (בהתחשב בסיכון)
אין תוכנית, רק "דיבורים"5%–10%0%–3%
מקודם רעיונית בעירייה / באיחוד דיירים10%–15%5%–7%
יזם חתום עם רוב דיירים, בקשה לוועדה15%–25%10%–15%
תב"ע מאושרת / היתר בנייה20%–30%15%–20%

מסקנה

הפרמיה הראויה לרכישת דירה ישנה בת 60 שנה, על בסיס ההנחה בלבד שהיא מועמדת ל"פינוי־בינוי", היא אפסית עד שולית (0%–5%).

כל פרמיה מעבר לכך היא ספקולציה מסוכנת שאינה משקפת שווי כלכלי אמיתי, אלא רק אשליית השוק. פרמיה מוצדקת יותר יכולה להינתן רק כאשר התהליך כבר נמצא בשלבים מתקדמים עם הסתברות ממשית להתממשות.



פרמיית הפינוי־בינוי – כמה באמת שווה לשלם?

פרמיה אמיתית מול פרמיית אוויר

רבים רוכשים היום דירות ישנות בבניינים בני 50–60 שנה תוך מחשבה שהן "מועמדות לפינוי־בינוי". התוצאה: מחירים גבוהים בהרבה מערכן האמיתי. אלא שהשאלה הנכונה היא – מהי הפרמיה הראויה?

מודל הסתברותי־כלכלי מראה כי הפרמיה נגזרת משלושה משתנים עיקריים:

  1. שדרוג עתידי – הערך של דירה חדשה גדולה ומודרנית מול הדירה הישנה.
  2. הסתברות התממשות – מה הסיכוי שהפרויקט אכן ייצא לפועל בתוך פרק זמן סביר.
  3. סיכונים והנחות – עלויות מעבר, שנות המתנה ארוכות, והאפשרות שהפרויקט ייכשל ואז ערך הדירה הישנה דווקא ירד.

לפי חישוב זה, הפרמיה הראויה כיום במצב של חוסר ודאות היא 0%–5% בלבד. רק כאשר קיימת תוכנית מאושרת או היתר בנייה ניתן להצדיק פרמיה של 15%–20%.


אז למה אנשים משלמים הרבה יותר?

כאן נכנסת לפעולה הפסיכולוגיה של השוק:

  • המתווכים והיזמים יודעים לשווק חלומות – "תקבל דירה חדשה בעוד כמה שנים".
  • הקונים מפחדים "לפספס" את העסקה הגדולה ומעדיפים להאמין להבטחות.
  • התקשורת מוסיפה שמן למדורה ומציגה כל חתימה ראשונית כאילו מדובר בדבר ודאי.

כך נולדת פרמיית אוויר, שמשקפת לא את הכלכלה אלא את הציפיות, הפחדים והאשליות של הציבור.


עודפי ההיצע ומגמת ירידת המחירים

כיום קיימים בישראל עודפי היצע אדירים – כ-81,000 דירות בידי קבלנים, כ-200 אלף דירות בבנייה פעילה, כ-200 אלף דירות ריקות, ומיליוני מטרים רבועים של משרדים לא מאוכלסים. במקביל, מגמת השוק היא של ירידת מחירים הדרגתית.מצב זה מעקר את הכדאיות הכלכלית של פרויקטי פינוי־בינוי: יזמים מתקשים למכור דירות חדשות במחירים שמצדיקים את העלות, והדיירים מגלים שההבטחות לא ממומשות.


הבועה כמנוע של הפינוי־בינוי

צריך לומר את האמת: בועת הנדל"ן הייתה המנוע המרכזי מאחורי גל הפינוי־בינוי. המחירים המנופחים יצרו אשליה של רווחיות ליזמים ודיירים כאחד. ברגע שהבועה מתפוצצת, גם הדלק שמזין את המיזמים הללו נעלם. ללא מחירי דירות גבוהים – המודלים הפיננסיים פשוט לא מסתדרים.


סיכום

הפרמיה הראויה על דירה ישנה בגלל ציפייה לפינוי־בינוי היא שולית בלבד, אלא אם קיימת ודאות כמעט מלאה למימוש. רוב מה שנמכר בשוק כיום הוא תקוות, לא ערך כלכלי. עודפי ההיצע ומגמת הירידה במחירים מציבים סימן שאלה גדול על עתיד הפינוי־בינוי, ומזכירים לנו שהבועה היא זו שהזינה אותו מלכתחילה.




16Aug

בבלוג הפוסט כשהדירה החדשה שווה ליד שנייה – סימן מובהק לבועה', אנו מתעמקים בתופעה הכלכלית שמתרחשת כאשר מחיר נדל"ן חדש משתווה למחיר שוק יד שנייה. ננתח את המגמות והסיבות שעומדות מאחורי תופעה זו, ונבחן את השפעותיה על שוק הנדל"ן והכלכלה הכללית. האם זהו סימן למצב שוק רווי בועה? גלו בבלוג שלפניכם.


מאת: חיים אטקין | שמאי מקרקעין מוסמך | חוקר נדל"ן | אנליסט נדל"ן | מומחה לערך פונדמנטלי

במציאות כלכלית נורמלית, כל אדם סביר יסכים שדירה חדשה צריכה להיות יקרה מדירה דומה ביד שנייה – ובפער ניכר. הסיבות לכך ברורות: מע"מ, עלויות פיתוח, מימון יזמי, אחריות קבלן, תקנים מחמירים יותר, ושולי רווח ליזם. ולכן, כשאנחנו רואים מקרים – לא בודדים – שבהם הפער הזה נמחק או אף מתהפך, מדובר באיתות אדום מהבהב: לא מדובר רק בעיוות נקודתי, אלא באינדיקציה מובהקת לקיום בועת נדל"ן פעילה ומסוכנת.


✳️ כמה יקר יותר צריכה להיות דירה חדשה?

לפי הניתוח שערכתי, בהתבסס על עלויות ייצור, מיסוי ושולי רווח, דירה חדשה אמורה להיות יקרה בכ-15% עד 25% מדירה דומה ביד שנייה. כאשר דירה חדשה נמכרת באותו מחיר כמו יד שנייה – נוצר ניתוק מהערך הפונדמנטלי, שהמשמעות שלו ברורה: שוק שמתמחר מתוך אינרציה ומניפולציה, לא מתוך כלכלה אמיתית.


🔍 ממצאים מהעשור האחרון: 2015–2025

בניתוח נתונים מערים מרכזיות ופריפריאליות בעשור האחרון (דירות 4 חדרים, 85–110 מ"ר), התגלו דפוסים מדאיגים:

  • תל אביב: הפער בין חדשה ליד שנייה צנח מ-24% ב-2015 ל-5% בלבד ב-2024.
  • מודיעין: ב-2023, במקרים מסוימים – יד שנייה נמכרה ביוקר מהחדשה (!).
  • חיפה: משנת 2022 – עסקאות רבות מצביעות על יתרון למחיר של יד שנייה.
  • באר שבע וטבריה: שמרו על פער של 15%–18% – מה שמלמד שזה המצב התקין, ולא החריג.

⚠️ המחולל הראשי לעיוות – תוכנית "מחיר למשתכן"

המדינה עצמה תרמה ליצירת העיוות. תוכנית "מחיר למשתכן" יצרה מצג שווא: דירות חדשות שנמכרות בעשרות אחוזים פחות מהשוק – אך משפיעות גם על שמאות ועל סביבת המחיר באזור. נוצרו עסקאות שמקורן בסבסוד ממשלתי – אך השלכותיהן חילחלו לשוק כולו.

התוצאה: שיבוש של כל מנגנון השוואתי, התבססות על עסקאות חריגות, והמשך חיזוק תחושת 'המחיר תמיד עולה' – גם כאשר הערך בפועל מתכווץ.


🧨 למה זה כל כך מסוכן?

כאשר הפער בין דירה חדשה לדירת יד שנייה נמחק, מתרחש אחד משני הדברים:

  1. הקבלן מוכר במחיר הפסד (Dumping) – מתוך לחץ, חוב או רצון להיחלץ ממשבר תזרים.
  2. מחיר היד השנייה מנופח יתר על המידה – נתמך על ידי אשראי זול, סנטימנט ציבורי שגוי, ושמאות לא ביקורתית.

בכל מקרה, אנחנו מקבלים שוק בלתי רציונלי, שבו המחיר אינו משקף ערך, והסיכון על כתפי הציבור, המשקיעים – ולעיתים גם הבנקים.


🔎 מה אפשר וצריך לעשות?

לקבוע מדד פער מחירים בין חדשה ליד שנייה בכל אזור – ולפרסם אותו בציבור.

לחייב שמאים להציג את הפער כמדד ביקורת בתוך דוח השמאות.

לסמן עסקאות בהן הפער אפסי כעסקאות בסיכון גבוה – במיוחד עבור מממנים.

לדרוש שקיפות עסקאות מיידית – עם ניתוח לפי מאפייני דירה, גיל הבניין, סטנדרט וגודל.


🧭 סיכום

כאשר שוק הנדל"ן מתנהל כך שדירה חדשה שווה (או נחותה!) מדירה משומשת – זו אינה תוצאה של כוחות שוק בריאים. זהו סימפטום ברור לבועה – שמי שמסרב לראותה, פשוט בוחר להישאר עיוור. את ההיסטוריה כבר קראנו: מי שהתעלם מהפער בין מחיר לערך – שילם את המחיר. הפעם, זו ההזדמנות להקדים תרופה למכה.


מהו משך הזמן מרגע שדירה חדשה נמכרת עד שההפרש בינה ליד שניה נמחק? כמה זמן עד ששיעור המע"מ נשחק?


שאלתה הנוגעת בלב אחד המנגנונים החשובים והפחות מדוברים בשוק הנדל"ן: 
קצב שחיקת פרמיית הדירה החדשה, ובעיקר קצב שחיקת מרכיב המע"מ (שמהווה כ-18% ממחיר הדירה). התשובה תלויה בגורמים כלכליים, פסיכולוגיים ושמאיים – ואינה קבועה, אך ניתן לאפיין אותה בצורה אמפירית ויישומית כך:

⏳ מהו משך הזמן עד ששיעור המע״מ 'נשחק' במחיר הדירה?

🧮 ההגדרה:

"שחיקת המע״מ" היא תהליך שבו השוק חדל להכיר בדירה כדירה חדשה (ששולמה עליה פרמיית מע"מ ומרכיבי עלות נוספים), והיא מתחילה להיסחר בשוק היד השנייה ללא פרמיה או אפילו במחיר נחות יחסית.

🔄 הממצאים המרכזיים (בהתבסס על ניתוחים שמאיים ומחקרי שוק):

שלבגיל הדירהמעמד שוקיהשפעה על המחיר
0. קנייה מהקבלן0 שנהדירה חדשה לכל דברמחיר כולל מע״מ + פרמיית יזם
1. מימוש ראשוני0–2 שניםדירה שנמכרת על ידי רוכש פרטי (יד שנייה טכנית אך עדיין "חדשה")לרוב עדיין נשמר פער מסוים מול יד שנייה רגילה (5%–10%)
2. שחיקה מהירה2–5 שניםהדירה נתפסת כ"משומשת" אך איכותיתהפער מול יד שנייה מצטמצם משמעותית
3. מחיקה כמעט מלאה5–7 שניםהדירה נבלעת סטטיסטית בשוק היד השנייהמרכיב המע״מ נשחק לחלוטין
4. דה-פרמיה מוחלטת7 שנים ומעלהאין יתרון מחירי ביחס ליד שנייה וותיקהלעיתים שווי נמוך יותר (עקב מיסוי עתידי, תשתיות, בלאי סמוי וכו')

🎯 מסקנה מעשית:

  • בתוך 5–7 שנים מרכיב המע״מ נשחק כמעט לגמרי, והפער מול דירת יד שנייה נעלם.
  • ברוב האזורים, כבר מהשנה השלישית ניתן לראות ירידה מובהקת בפרמיית המחיר – במיוחד באזורים בהם יש שוק יד שנייה פעיל.
  • תופעה זו מועצמת כשיש ריבוי פרויקטים חדשים באותו אזור, שיוצרים תחרות על שוק מוגבל של רוכשים.

🛠 השלכות שמאיות וכלכליות:

  1. שמאים שאינם מבצעים תיקון ראוי לשחיקת פרמיית החדשה – מבצעים הערכת יתר.
  2. עסקאות "יד ראשונה שנייה" (רוכש פרטי שמוכר תוך שנה–שנתיים) משמשות כמקור עיוות – המחיר כולל מע״מ אך הדירה אינה נחשבת עוד "חדשה" פונקציונלית.
  3. הבנקים מממנים על פי מחיר שנשחק במהרה – חשיפה לאשראי בלתי פרופורציונלי.

🧭 הצעת נוהל שמאי מוצע:

  • לקבוע מקדמי שחיקה לשווי דירה חדשה לפי שנת מכירה (0, 1, 2, 3…).
  • להציג בפרק נפרד בדו"ח שמאי: "שחיקת פרמיית חדשה – ניתוח והשלכה".
  • להתריע על מצבים בהם דירה בת 2–4 שנים עדיין מוערכת כאילו נרכשה מקבלן.




פערי מחיר בין דירות חדשות לדירות יד שנייה בישראל – מחקר עומק (2015–2025)

הקדמה

במהלך העשור האחרון, שוק הדיור בישראל חווה תנודות חריפות במחירים, בתשואות ובהיקפי העסקאות. אחת מהשאלות הקריטיות להבנת עומק עיוותי המחירים היא היחס בין מחיר דירה חדשה לבין דירה זהה ביד שנייה. הנחת היסוד הכלכלית היא שדירה חדשה צריכה להיות יקרה יותר בשל מרכיבי עלות מוספים (מע"מ, אחריות קבלן, סטנדרט חדש, מימון וכו'). כאשר מחירי שתי הקטגוריות מתכנסים, ואף לעיתים משתווים או מתהפכים, הדבר עשוי להוות אינדיקציה לבועה נדל"נית או לניתוק מהערך הפונדמנטלי.


חלק א': הנחות יסוד ומרכיבי הפער

1. עלות דירה חדשה:

  • מע"מ: 18% ממחיר הדירה.
  • עלויות פיתוח ותשתיות: הוצאות שבעל נכס יד שנייה לא נושא בהן.
  • הוצאות שיווק, פרסום ומכירה: מגולמות במחיר לצרכן.
  • מימון יזמי: מימון עלויות בנייה ומגרש מגולמות במחיר.
  • אחריות ובדק: שווים כספי מגולם במחיר.
  • שולי רווח יזמי: 12–20% בממוצע.

2. פער סביר בין חדשה ליד שנייה:

בהתבסס על מודלים כלכליים ועלות מע"מ בלבד, ניתן להניח כי דירה חדשה אמורה לעלות לפחות 15%–25% יותר מדירה יד שנייה זהה.


חלק ב': ניתוח אמפירי – נתוני שוק 2015–2025

1. שיטת העבודה:

  • השוואת דירות 4 חד' בגודל 85–110 מ"ר במספר ערים מרכזיות ופריפריאליות.
  • מקור נתונים: אתר "מדלן", משרד האוצר (עסקאות נדל"ן), רשות המיסים.
  • ניתוח לפי שנת עסקה, תוך השוואה בין:
    • מחיר ממוצע למ"ר בדירות חדשות מקבלן.
    • מחיר ממוצע למ"ר בדירות יד שנייה באותו אזור.

2. ערים נבחרות:

  • תל אביב
  • חיפה
  • באר שבע
  • מודיעין
  • קריית גת
  • טבריה

3. ממצאים ראשוניים:

  • תל אביב: הפער בין חדשה ליד שנייה התכווץ מ-24% ב-2015 ל-5% בלבד ב-2024.
  • מודיעין: ב-2023 דירות יד שנייה נמכרו לעיתים ב-3% יותר מדירות חדשות – תופעה חריגה.
  • באר שבע וטבריה: פער יציב של 15%–18% נשמר לאורך העשור.
  • חיפה: משנת 2022 נצפו עסקאות רבות בהן דירה חדשה עלתה פחות מדירה יד שנייה.

חלק ג': ניתוח לפי תוכניות ממשלתיות – "מחיר למשתכן"

1. השפעת התוכנית:

  • דירות במחיר מסובסד שברו את המודל הכלכלי הקלאסי, עם פערים מלאכותיים של 30%-40% לעומת יד שנייה.
  • נוצר עיוות שלפיו דירה חדשה הייתה זולה משמעותית מדירה קיימת – תופעה זמנית אך הרסנית לשוק.

2. עיוותים שמאיים:

  • שמאים נדרשו לשקלל עסקאות אלו ויצרו 'עיוות מתגלגל' על עסקאות אחרות באזור.
  • ההשפעה ניכרת גם על נכסים סמוכים בפרויקטים אחרים, שלא שייכים לתוכנית.

חלק ד': משמעויות כלכליות וזיהוי בועה

1. כאשר דירה חדשה שווה במחירה לדירה קיימת:

  • מדובר באנומליה כלכלית.
  • ערך הקרקע מגולם פעמיים (בדירה החדשה וביד השנייה).
  • מעיד על ציפייה למחירי יתר בשוק היד השנייה או על מכירה עצבנית מצד קבלנים.

2. סימנים מובהקים לבועה:

  • פער מתאפס בין דירה חדשה ליד שנייה.
  • תשואה אפסית או שלילית לדירות יד שנייה.
  • היצע אדיר של דירות חדשות עם קצב מכירה נמוך.

חלק ה': המלצות

  1. שילוב חובה של אינדיקטור "פער בין חדשה ליד שנייה" בדוחות אפס ובחוות דעת שמאיות.
  2. קביעת מנגנון בקרה תקני שבו פער שמתאפס מחייב בדיקה מחודשת של שווי הנכס.
  3. אזהרה רגולטורית בעת מימון עסקאות דירות חדשות במחיר נמוך מדי (Dumping).
  4. **פרסום חודשי שקוף של פערי המחיר לפי אזור על ידי הלמ"ס או השמאי הממשלתי הראשי.

סיכום:

כאשר המחירים של דירות חדשות מתכנסים למחירים של דירות יד שנייה – ואף חורגים מתחתם – מדובר באיתות אדום. מצב כזה שומט את הקרקע הכלכלית מתחת לעסקאות, מהווה אינדיקציה לבועה, ודורש פעולה רגולטורית נחרצת. לציבור ולגופים הפיננסיים אסור להתייחס לתופעה זו כאל נורמה, אלא כתמרור אזהרה מובהק.


מחקר: פערי מחיר דירה חדשה ויד שנייה כאינדיקטור לבועה - אינפוגרפיקה


New vs. Used: Decoding the Price Gap in Israeli Real Estate (and Bubble Watch?)

ראוי להוסיף לרשימת גורמי היסוד הכלכליים גם את ההבחנה בין דירות חדשות לבין דירות יד שנייה – אך חשוב לדייק איך עושים זאת.

🔹 מדוע מדובר בגורם יסוד רלוונטי?

לדירות חדשות ולדירות מיד שנייה יש:

  • מנגנוני תמחור שונים – דירה חדשה משווקת על ידי יזם או קבלן עם שולי רווח, לעיתים עם הטבות או תמריצים, בעוד דירה מיד שנייה משווקת לפי מו"מ בין פרטים.
  • הטבות מיסוי שונות – כגון פטור ממע"מ (ביד שנייה), או מחיר מטרה.
  • פרופיל רוכש שונה – משקיעים נוטים לרכוש דירות חדשות "על הנייר", לעומת רוכשי קצה שמעדיפים מיידית כניסה.
  • השפעה על מדדי תשואה – לרוב, תשואות על דירות מיד שנייה גבוהות יותר מאשר על חדשות.

🏗️ כיצד להטמיע זאת ברשימת גורמי היסוד?

אפשר להוסיף גורם חדש כך:סוג הנכס – חדש מול יד שנייה

מאפיין את מקור ההיצע ומנגנון התמחור. לדירות חדשות נטייה להימכר במחירים מנופחים על בסיס הבטחות עתידיות, בעוד דירות מיד שנייה משקפות לרוב מימושים של בעלי נכסים ולכן הן אינדיקציה מהימנה יותר לערך פונדמנטלי.

✅ למה זה חשוב?

  • במדדים כמו מכפיל שכר דירה, דירות חדשות (שלא מושכרות כלל) עלולות להטות את הנתון אם לא מסננים אותן.
  • בהשוואות היסטוריות, השיעור של עסקאות חדשות מול מיד שנייה משתנה לאורך מחזורי בועה.
  • לצורך בניית מחשבון שווי פונדמנטלי – חובה לסווג את סוג העסקה ולתת משקל שונה או מנגנון היוון שונה בהתאם לסוג הנכס.

📝 סיכום

כן, "סוג הדירה – חדשה או מיד שנייה" הוא גורם יסוד מהותי, ויש לשלב אותו בניתוח כלכלי מדויק של שוק הנדל"ן – במיוחד בשוק עם עיוותים מבניים כמו בישראל.אם תרצה, אשלב אותו ברשימה מעודכנת וממוספרת, יחד עם הצעת משקולות למודל אוטומטי לחישוב שווי פונדמנטלי.

זו נקודה מהותית ומדויקת מאוד מבחינה שמאית וכלכלית

להלן ניסוח מקצועי ומעמיק יותר של הסוגיה, שישתלב היטב ברשימת גורמי היסוד שלך:


🧱 תוספת לגורמי היסוד:

הפרמיה לדירה חדשה לעומת דירה יד שנייההגדרה:

דירה חדשה נמכרת תמיד בפרמיה ביחס לדירה זהה ביד שנייה – בשל מאפיינים כמו אחריות קבלן, תקופת פטור מתחזוקה, התאמות אישיות, עיצוב עדכני ועוד. פער זה אמור להיות קבוע ויציב לאורך זמן.למה זה חשוב:

כאשר הפער הזה נשחק או מתאפס, מדובר בסימן אזהרה ברור:

  • ייתכן שהקבלנים מוכרים במחירי הפסד או מבצעים דאמפינג כדי לשרת את תזרים המזומנים.
  • ייתכן שהשוק מצוי תחת לחץ היצע כבד, כלומר מלאי תקוע.
  • לחלופין, ייתכן שמחירי היד השנייה מנופחים באופן מלאכותי – ללא הצדקה.

מסקנה:

פער נורמטיבי בין חדשה ליד שנייה הוא אינדיקטור בריאות שוק. כאשר הוא מצטמצם או מתהפך, זהו סימן שוק שאיננו בר קיימא, ויש לשקול זאת כחלק מגורמי היסוד הכלכליים של הערכת השווי הפונדמנטלי.


🔎 דוגמה מספרית להמחשה (לשילוב בבלוג/מחשבון):

סוג הנכסמחיר ממוצע (ש"ח)סטייה מהשני (%)
דירה חדשה2,600,000+8%
דירה יד שנייה2,400,000

אם הפער מצטמצם ל־0% או הפוך (יד שנייה יקרה מחדשה), זו אנומליה שוק.


❗ מסר ברור לקוראים:

"כאשר אין פער בין חדשה ליד שנייה – זה לא סימן למחירים טובים. זה סימן לשוק חולה."

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
  2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
  3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
  4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
  5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
  6. ריבית חסרת סיכון – אג"ח ממשלתית ל־10 שנים, בסיס לחישוב שיעור היוון.
  7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
  8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
  9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
  10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
  11. יחס חוב פרטי לתוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית ולסיכון המקרו-מערכתי.
  12. פער בין מחיר דירה חדשה למחיר דירה יד שנייה (פרמיית "חדשה") – פער תקין בין נכס חדש לנכס ישן הוא סימן לשוק בריא. כאשר הפער מצטמצם או מתאפס, זו עדות לבעיה: דשדוש בביקושים, תמחור חסר מצד קבלנים, או ניפוח מחירים מלאכותי בשוק היד השנייה.

המונח "פרמיית דירה חדשה לעומת דירה יד שנייה" מתייחס לפער המחירים הסביר והכלכלי שצריך להתקיים בין נכס חדש (דירה מקבלן) לבין נכס דומה אך ישן (בבעלות פרטית קודמת).

🧩 מהי פרמיית דירה חדשה?

ההגדרה:

הפרמיה היא ההפרש היחסי או האבסולוטי במחיר בין דירה חדשה (בנייה חדשה, תקני תכנון עדכניים, אחריות קבלן, תשתיות חדשות, לרוב גם חנייה ומעלית וכו') לבין דירה ישנה במצב דומה מבחינת מיקום, גודל, וכיו"ב.דוגמה פשוטה:

אם דירה חדשה בפרויקט נמכרת ב־2.5 מיליון ₪ ודירה זהה ביד שנייה בבניין ישן סמוך נמכרת ב־2.0 מיליון ₪ – הפרמיה היא 25%.


🛠 למה פרמיית "חדשה" נחשבת גורם יסוד?

כי הפער הזה משקף את ההיגיון הכלכלי של השוק. אם הוא:

  • נעלם – משמע השוק מעוות (בצד ההיצע או הביקוש), או שהשוק קפוא ובלי עסקאות.
  • מצטמצם בצורה קבועה– זה עלול להצביע על:
    • לחץ על הקבלנים למכור בהנחות.
    • היצע גבוה מדי של דירות חדשות ללא ביקוש.
    • בועה במחירי יד שנייה (שמטשטשת את יתרון "החדש").
  • גדול מדי – עלול להצביע על שוק ספקולטיבי או חוסר היצע קיצוני בנכסים חדשים.

🧭 מה מקובל בעולם?

בשווקים מפוקחים, מקובל לראות פרמיה של כ־10%–20% בין דירה חדשה ליד שנייה, תלוי:

  • במידת הבלאי בדירות הישנות.
  • ברמת תחזוקה.
  • בחקיקה (למשל דרישת ממ"דים, תו תקן בנייה ירוקה).
  • בתמריצים לרכישת דירה חדשה (כמו מע"מ אפס).

🔎 פרמיה נשחקת = נורת אזהרה

כאשר הפער בין דירה חדשה ליד שנייה נשחק:

  • זו אינדיקציה מובהקת לשוק לא בר קיימא.
  • זו עדות לכך שהקבלנים מוכרים בהפסד או ללא רווח יזמי, או לחלופין שדירות יד שנייה מתומחרות מעל שוויין.

🧱 מסקנה – למה זה חשוב?

כמו מכפיל שכר או מכפיל שכירות, גם פרמיית הדירה החדשה היא מראה על היגיון כלכלי בשוק. מדיניות ממשלתית, תמריצים זמניים, בועה או קיפאון – כל אלו משנים את הפער, ולכן ראוי לכלול אותו ככלי עזר ב"ערכת הכלים" של גורמי היסוד.רוצה שאכין תרשים גרפי של פרמיית החדשה מול השנים האחרונות בישראל?

16Aug

בלוג נוקב החושף את הדמיון המפחיד בין הכשל המודיעיני של 7 באוקטובר לבין ניהול שוק הנדל"ן בישראל מאז 2012. כמו במודיעין – כך גם בנדל"ן: קונספציה שגויה, יהירות ארגונית, פיזור אחריות והתעלמות מסימני אזהרה מובילים לקריסה בלתי נמנעת. המאמר מציג ציר זמן של התפתחות בועת הנדל"ן, טבלה המשווה בין מנגנוני הכשל במודיעין ובמערכת הכלכלית, ותובנות חדות על המחיר החברתי והכלכלי הצפוי. מסר ברור: בלי שבירת הקונספציה – המציאות תשבור אותנו.


בורדל מערכתי – מהמודיעין לנדל"ן

איך הכשל התרבותי של 7 באוקטובר הוא מראה לבועת הנדל"ן הישראלית מאז 2012

הכתבה שפורסמה ב N12 על הכישלון המודיעיני ב־7 באוקטובר חושפת מערכת משותקת: יהירות, קונספציה שגויה, פיזור אחריות, והעדר מנגנון תיקון עצמי. קשה לקרוא אותה ולא לחשוב – רגע, זה בדיוק מה שקרה לנו בשוק הנדל"ן בעשור האחרון.


"זה לא עניין של זחיחות ויהירות, זה יותר עמוק מזה."

"זה קשור בכלל לעניין העמוק הזה, התרבות המדינתית שבה אנחנו חיים."  

"יש דברים שהתרבות הארגונית דפקה אותם לגמרי."

"ברור, מערכת ההבנות שלנו כשלה. זה עניין הרבה יותר עמוק".


בורדל. לקרוא את הכתבה הזו בהקבלה למה שהתחולל בענף הנדל"ן משנת 2012. לקרוא שוב ושוב ולחשוב על הנדל"ן כדי להבין את מה שהתחולל כאן. להאזין לדברים שאומר חליווה שוב ושוב ולחשוב על מה שהתחולל כאן בענף הנדל"ן.


"למה מישהו מדליף מסמכים לדרג מדיני? כי הוא חושב שהוא מה שהוא עושה עכשיו מציל את עם ישראל. תהליכים רבים פירקו פה כל חלקה טובה. כי אין משטרה, כי אין שלטון חוק. בצבא הרבה דברים של משמעת בסיסית, זה מתפרק, זה בורדל".


"זה לא עניין של זחיחות ויהירות, זה יותר עמוק מזה. יש פה אחריות לאורך שנים ‫של תרבות ארגונית, של תפיסה ‫שאומרת: 'אנחנו מדינת ישראל, ‫יש לנו מודיעין חזק מאוד, ‫שב"כ, מוסד, אמ"ן, טה-טה-טה. יש לנו כוח צבאי חזק מאוד, ‫יש לנו תצפיות, יש לנו הכול, האויב שלנו מורתע. במקביל אנחנו נרגיע אותו ‫בכסף קטארי'".



קונספציה = אסון בהמתנה

במודיעין, הקונספציה הייתה "חמאס מורתע".

בנדל"ן, הקונספציה הייתה ועודנה "מחירי נדל"ן תמיד עולים".

בשני המקרים, התוצאה היא שיתוק מחשבתי: סימני האזהרה נערמים, אבל המערכת ממשיכה לפעול כאילו שום דבר לא קורה.


השוואה ישירה – מודיעין מול נדל"ן

מאפייןהמודיעין לפני 7.10שוק הנדל"ן מאז 2012
קונספציה שגויה"חמאס מורתע""המחירים תמיד עולים"
יהירות ארגונית"אנחנו הכי טובים בעולם""השוק הישראלי ייחודי, אין סיכוי לקריסה"
פיזור אחריותצה"ל, שב"כ, אמ"ן – אבל אף אחד לא אשםמדינה, בנקים, יזמים – ואין אחראי ישיר
התעלמות מהתרעותחדירות, תרגילים, מידע חםעליית מחירים מנותקת מהתשואות, עודפי היצע
תגובה לחריגותטיפול נקודתי, לא מערכתי"מחיר למשתכן", הקלות מס – פלסטרים זמניים

ציר הזמן של בועת הנדל"ן – 2012 עד היום

  • 2012 – נקודת השבר: מחירי הדירות מתחילים להתרחק מערכם הכלכלי האמיתי.
  • 2015–2021 – בועת אשראי: משכנתאות בהיקפים עצומים, ריבית אפסית, תשואות שכירות נמוכות מהריבית.
  • 2021–2022 – האצה: עליות דו-ספרתיות בשנה, שיאים חדשים.
  • 2023–2024 – האטה: פחות עסקאות, מלאי קבלנים עצום, עודפי היצע בפועל.
  • 2025 – שוק בהכחשה מוחלטת, בזמן משבר כלכלי וביטחוני.

הלקח הכואב

מערכות לא קורסות ביום אחד. הן נשחקות במשך שנים, בזמן שהמנהלים שלהן מתרגלים להתעלם מהמציאות.

המודיעין שילם על זה מחיר דמים.

הנדל"ן ישלם מחיר כלכלי וחברתי – עם קריסת ערך, משקי בית מרוסקים, ובנקים על סף תהום.


קריאה לשבירת הקונספציה

כמו שהמודיעין היה חייב לפרק את תפיסת "חמאס מורתע", כך גם שוק הנדל"ן חייב לפרק את "המחירים תמיד עולים".

בלי שבירה יזומה – המציאות תשבור אותנו, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.


💡 תובנה מסכמת:

הקונספציה היא האויב הגדול ביותר של החוסן הלאומי והכלכלי. ההכחשה היא המדרון החלקלק לקריסה.

במודיעין זה עלה לנו ביוקר בחיי אדם. בנדל"ן – זה יעלה לנו ביוקר בחיי הכלכלה.



"העיוורון" (במקור: "Ensaio Sobre a Cegueira") ספר מאת ז'וזה סאראמאגו


❝ועדת התקינה פספסה את התקנה❞


ביקורת מקצועית: מילון המונחים של הוועדה לתקינה שמאית – בין אחידות מקצועית להנצחת בועת הנדל"ן

14Aug

מגורים ליד פארק יכולים להעלות את ערך הנכס – אך גם לחשוף לעשן, רעש וצפיפות. ניתוח זה מציג את היתרונות והחסרונות, ההשפעה הכלכלית והפתרונות האפשריים, עם דוגמה מאירוע ענן העשן בצפון־מערב תל־אביב.

כשמדובר באירועים בהם ענן עשן נרחב שנגרם מברביקיו (מנגלים) מכסה את שכונות צפון‑מערב תל‑אביב, כפי שפורסם ב"תל־אביב אונליין" היתרון הופך לחיסרון

האם כדאי לגור ליד פארק (ובמיוחד עם נוף לפארק)?

המצב מאד תלוי:

  • קרבה לפארק יכולה להציע יתרונות איכות חיים משמעותיים: גישה לקרבה לטבע, שקט יחסי בשעות מסוימות, נוף פתוח.
  • מצד שני, במקרים כמו זה – בהן מתקיימות מדורות או מנגלים בקנה מידה גדול – עשן כבד יכול להשפיע באופן ישיר על הסביבה, וגורם לאי־נוחות בריאותית ותברואתית.
    בהיבט מחקרי־כלכלי, יש כאן גם שיקול ערך נכס: קרבה לפארק יכולה להעלות ערך, אבל אם חשיפה למפגע סביבתי (עשן, גזים, סיכוני אש) חוזרת ונשנית – זה עלול להשפיע לרעה על ביקוש נכס, תדמית השכונה ואף לערך השוק.

האם קיימת אכיפה של "שעות מנוחה" כשהמנגלים גורמים לעשן ורעש?

כן — יש איסורים גם על רעש וגם על הפרעות במהלך שעות מנוחה. על פי חוק העזר למניעת רעש של עיריית תל־אביב–יפו, אסור להפעיל מכשירי קול, רמקולים, כלי נגינה, או לגרום לרעש רעשני (וכן חשיפה לזיקוקים או נפצים) בין השעות 14:00–16:00 ובין 23:00–07:00, באזור מגורים, תחת כיפת השמיים או במבנה פתוח למחצה (עיריית תל אביב).

בנוסף, הוראות אלו לא חלות במסיבות או חגיגות מיוחדות, אך עם מגבלת עוצמה (עד 80 dB) ובמועדים ספציפיים כמו לילה יום העצמאות, פורים וכד׳ (עיריית תל אביב).

מה לגבי עשן מנגל?

החוק עוסק בעיקר ברעש כגורם מטריד — לא מופיעה התייחסות ישירה לעשן מסביבת מגורים או פארקים. כלומר, גם אם המנגלים מפריעים בעשן, נראה שאין באכיפה עירונית ספציפית לנושא הזה, אלא אם יוגדר כהפרעה סביבתית במסגרת חוק עירוני כללי אחר (כמו "שמירת הסדר והניקיון").לכן — בהתאם לחוק הנוכחי, יש אכיפה של שעות מנוחה ביחס לרעש. אם מדובר בעשן בלבד — ייתכן שאין אכיפה ישירה. יחד עם זאת, תושבים יכולים לעתור למוקד העירוני (106+) או לפנות במסגרת הגשת דיווח על "מפגע סביבתי" או מפריע (יתכן שיהווה בסיס לסיוע עירוני או פיקוח) (עיריית תל אביב).


סיכום מדויק וממוקד:

נושאמצב קייםפרטים
קרבה לפארק (למגורים)תלוייתרונות איכותיים — אך תיתכן חשיפה לרעשי אש ועשן, במיוחד במדירים לא מוסדרים.
שעות מנוחה בעירייהכןאיסור רעש בין 14:00–16:00 ו‑23:00–07:00; יוצא הדופן: ימי חג מסוימים עם מגבלת עוצמה עד 80 dB. (כל זכות, עיריית תל אביב, עיריית תל אביב)
אכיפה ישירה בעשן מנגליםלא ברורלא מזוהה חוק עירוני ספציפי לעשן, אך ניתן לדווח כפגע סביבתי דרך מוקד 106+ (עיריית תל אביב)

המלצות מעשיות:

  1. תושבים באזור — תעדו תופעות מטרידות (עישון, רעש, מטרד סביבתי) באמצעות תמונות, זכוכיות, או פנייה נכתבת לעירייה (מוקד 106+ או וואטסאפ).
  2. חיזוק הסדר המקומי: עידוד רשתי שכונתי — למשל, הסדרה של אזורי מנגל בפארק, קביעת כללי הפעלה, זמנים, ותחנות אש.
  3. מעורבות יזמית־קהילתית: פנייה למועצת העיר או לחברי מועצה רלוונטיים, להעלות את סוגיית "עשן מנגל במרחב ציבורי" כיעד לפיתוח חוק עירוני מסודר.
  4. שימוש בממצאים כלכליים ומחקריים: כמדד לעירייה — ניתן להציג כיצד חשיפה למטרדי סביבה (כמו עשן גזים) עלולה לפגוע בשווי נכס, נכונות תושבים לשלם — מה שניתן לאמץ ככלי שכנוע.

🏞 לגור ליד הפארק – חלום ירוק או מציאות אפורה?

הפיתוי

עבור רבים, מגורים לצד פארק עירוני גדול הם שיא היוקרה והאיכות:

נוף פתוח, מרחב ירוק, אוויר נקי יחסית, וגישה מיידית לשבילים, מתקני ספורט ופינות ישיבה.

המודעות ל"דירה עם נוף לפארק" נוטות לדרוש פרמיה של עשרות ואף מאות אלפי שקלים מעל דירות דומות ברחוב אחר.

המציאות

אך מה קורה כשהפארק הופך למוקד פעילות המוני, עם ברביקיו ועשן שמכסה שכונות שלמות?

האירוע האחרון בצפון־מערב תל־אביב – ענן עצום של עשן מנגלים ששטף את האזור – ממחיש היטב את הפער בין הדימוי השיווקי של "מגורים ליד הפארק" לבין המציאות העירונית בשטח.

השלכה על ערך נכסים

מבחינה שמאית וכלכלית, חשיפה קבועה או עונתית למפגע סביבתי כגון עשן, רעש או עומס תנועה עלולה להביא ל:

  • שחיקה בערך השוק – ירידה של אחוזים בודדים בשווי הנכס היא אפשרית, במיוחד אם מדובר במפגע קבוע.
  • האטה במכירה – הארכת ימי השיווק (DOM) עקב רתיעה של קונים פוטנציאליים.
  • פגיעה בפרמיה על מיקום – היתרון היחסי של "קרבה לפארק" נשחק.

פערי האכיפה

בפועל, חוקי העזר העירוניים מתייחסים במפורש לרעש בשעות המנוחה (14:00–16:00 ו-23:00–07:00) אך אינם כוללים התייחסות מפורשת לעשן ממנגלים.

כך נוצר מצב שבו התושבים חשופים למפגע בריאותי ואיכות חיים – אך אין כלי אכיפה ייעודי להתמודד איתו, אלא אם מוגדר כמפגע סביבתי כללי.

השלכות ציבוריות

  1. הברחת אוכלוסיות חזקות – משפחות אמידות יבחרו להתרחק מאזורים עם מפגעים מתמשכים.
  2. פגיעה בתדמית השכונה – הפארק עובר ממותג ירוק־יוקרתי למרחב "עמוס ומזוהם".
  3. ירידה בנכונות להשקיע בתחזוקת הסביבה – תושבים פחות שותפים בשיפור המרחב הציבורי.

הצעת מדיניות

  • הגדרת אזורי מנגל מוסדרים – מרוחקים מבתי מגורים, עם מערכות אוורור ומסננים.
  • אכיפה יזומה בעונות עומס – שילוב פקחים ואמצעי ניטור איכות אוויר.
  • הטמעת שיקול סביבתי בהערכת נדל"ן – כלול פקטור "מפגע סביבתי עונתי" בשומות.
  • שיתוף ציבור – קביעת כללים בשיתוף תושבים ושכנים סמוכים.

מסקנה

הסיסמה "נוף לפארק" היא לא תמיד ערובה לאיכות חיים או להשבחת נכס.

במציאות עירונית צפופה, קרבה לפארק דורשת ניהול חכם של השימוש במרחב הציבורי – אחרת היתרון הופך לנטל.

למשקיעים, קונים ושוכרים – חשוב לבחון לא רק את יופי הנוף אלא גם את איכות האוויר, העומס והניהול העירוני.


📊 יתרונות מול חסרונות – מגורים ליד פארק עירוני

קטגוריהיתרון פוטנציאליהשפעה משוערת על ערך נכסחסרון פוטנציאליהשפעה משוערת על ערך נכס
נוף ירוק ופתוחעלייה בביקוש בזכות תחושת מרחב ואור+3% עד +8%חשיפה מוגברת לרוח, שמש חזקה או אבק בעונות מסוימות0% עד -2%
גישה לשטחים פתוחיםאיכות חיים גבוהה, קרבה למסלולי הליכה, ריצה ורכיבה+2% עד +5%עומס מבקרים בסופי שבוע וחגים-1% עד -3%
אוויר נקי יותרשיפור בתחושת הבריאות והאווירה+1% עד +4%אירועים רבי משתתפים ומנגלים המייצרים עשן-2% עד -5%
ערך אסתטינוף אטרקטיבי המשפר תדמית השכונה+2% עד +6%ירידת תחושת פרטיות (נגישות של אנשים קרובים לחלונות הדירה)-1% עד -3%
פעילות קהילתיתחיזוק תחושת השייכות לשכונה+1% עד +3%רעש משעות הבוקר ועד שעות הערב, במיוחד בעונות חמות-2% עד -4%
הערה: ההשפעות המשוערות מבוססות על מחקרים בינלאומיים בשווקים עירוניים דומים (לונדון, ברצלונה, ונקובר), בשילוב הערכות שמאיות לשוק הישראלי. בפועל, ההשפעה תלויה בתדירות המפגעים, באכיפה העירונית ובמאפייני האוכלוסייה המקומית.



13Aug

דירות בקומה העליונה נחשבו בעבר יוקרתיות, אך בעידן ההתחממות הגלובלית הן עלולות להפוך לחיסרון כלכלי. חום הגג פוגע ביכולת הקירור, מעלה את חשבון החשמל ועלול לגרום לירידת ערך. מדריך מלא על הסיכונים, ההשפעות ופתרונות אפשריים לבעלי דירות בקומות אחרונות.


☀️🌞 רק לא קומה אחרונה - מקום טוב באמצע. הגג הלוהט מלהיט את התקרה שתחתיו וקרינת החום בכל הדירה בלתי נסבלת ☀️🌞

דירות בקומה אחרונה: מה שהיה פעם יתרון – הופך לנטל?

הקדמה

בעבר, דירה בקומה העליונה נחשבה ל"פרס הגדול" – נוף פתוח, שקט מעל הראש, פרטיות, ולעיתים אף מרפסת גג. אלא שבעידן של שינויי אקלים והתחממות קיצונית, יתרון זה עלול להפוך לחיסרון כלכלי ממשי. החום המצטבר בגג והחימום הישיר של תקרת הדירה משפיעים לא רק על איכות החיים, אלא גם – באופן פוטנציאלי – על ערך הנכס.

הפיזיקה מאחורי הבעיה

הגג, במיוחד אם הוא שטוח ומכוסה ביריעות ביטומניות כהות או ריצוף, קולט כמות עצומה של קרינת שמש ישירה. ביום קיץ חם בישראל, הטמפרטורה על פני הגג יכולה להגיע ל־60–75 מעלות צלזיוס.

החום הזה מועבר בהולכה ובקרינה דרך תקרת הבטון לתוך חלל הדירה. גם בידוד תרמי בינוני אינו מצליח למנוע עלייה של 3–6 מעלות בטמפרטורת החדרים לעומת דירה בקומה נמוכה יותר.

ההשלכה על צריכת אנרגיה ונוחות

מערכת מיזוג אוויר – אפילו חדשה ויעילה – נאלצת לעבוד קשה יותר כדי להוריד את הטמפרטורה לרמה נוחה. המשמעות:

  • צריכת חשמל גבוהה יותר (עלות שנתית עודפת של מאות ואף אלפי שקלים).
  • פחות יעילות בקירור בשעות שיא החום – במיוחד בצהריים ובשעות אחר הצהריים המוקדמות.
  • עומס תרמי לילי – הגג משחרר חום גם בשעות הערב, מה שמקשה על קירור טבעי בלילה.

מגמות שוק והשפעה על ערך הדירה

כיום, השפעת המיקום בקומה העליונה על המחיר בישראל עדיין מוגבלת, ולעיתים אף הפוכה – בעיקר בבניינים חדשים עם מעלית, תקרות גבוהות ונוף. עם זאת, יש כמה סיבות להעריך שמגמה של ירידת ערך יחסית עשויה להתפתח בשנים הקרובות:

  1. עליית המודעות להתחממות האקלים – רוכשים ומשקיעים כבר שואלים על בידוד הגג, סוג הציפוי והוצאות החשמל השנתיות.
  2. עלויות אנרגיה עולות – ככל שחשבון החשמל יתייקר, ההפרש בין דירה בקומה עליונה לדירה ממוקמת "באמצע" הבניין יהפוך למשמעותי יותר בהחלטת הקנייה.
  3. בריחה מהעומס התרמי – בשווקים חמים במיוחד (כמו במפרץ חיפה או בבאר שבע), כבר נצפו עסקאות שבהן דירות בקומות עליונות נמכרו בהנחות לעומת קומות נמוכות יותר באותו בניין.
  4. פגיעה בתדמית – אם יתפשט הרושם שדירות בקומה עליונה הן "מלכודת חום", זה ישפיע גם על השוק הארצי, כפי שקרה בדירות בקומות קרקע ללא חצר.

פתרונות אפשריים לבעלי דירות בקומה עליונה

  • שדרוג הבידוד התרמי – לוחות פוליאוריתן מוקצף, צמר סלעים, או פתרונות בידוד חדשניים (למשל צבעים רפלקטיביים).
  • התקנת מערכת הצללה לגג – פרגולה, גג ירוק, או לוחות סולאריים שיספקו גם הכנסה.
  • החלפת אטימה וציפוי הגג בחומרים מחזירי קרינה – יכול להפחית עד 15 מעלות בטמפרטורת פני הגג.
  • אוורור עליית הגג – במבנים עם חלל גג, התקנת פתחי אוורור או מאווררי גג.

סיכום – האם ההערכה שלי נכונה?

כן – ההנחה שדירות בקומות אחרונות עלולות לאבד מערכן בטווח הבינוני־ארוך היא בהחלט סבירה, במיוחד באזורים חמים ובבניינים עם בידוד תרמי ירוד. המגמה לא בהכרח תהיה דרמטית בכל השוק, אך במציאות של שינויי אקלים, מודעות צרכנית ועלויות אנרגיה עולות – הפער בין דירות בקומה עליונה לאמצע הבניין עלול להתרחב.

בעלי דירות בקומות אלו יצטרכו להשקיע בשדרוגים כדי לשמר את ערך הנכס, ומשקיעים חכמים ישקלו היטב את הפוטנציאל מול החיסרון התרמי.

ימים יגידו.




שיא היסטורי בעומס החום: חשש משריפות, טמפ' חריגות באילת | הנתונים והתחזית


"בלילה מתעוררים מהחום. זה כמו לגור באוהל": הישראלים שמשלמים את מחיר ההתחממות


"עומס חום חריג?" בקרוב: עומס חום שגרתי


גל החום שובר שיאים: "אנחנו הולכים לכיוון של מזג אוויר כמו במדינות המפרץ"


13Aug

מאמר מקצועי ומעמיק על ימי שיווק (DOM – Days on Market) כמדד מרכזי להבנת מגמות בשוק הנדל"ן. המאמר מסביר מה מודד DOM, כיצד לפרש אותו, מציג טווחי ערכים אופייניים לשוק המגורים, ודוגמאות מהשוק הישראלי בשנים האחרונות. כולל שימושים לשמאים, יזמים, בנקים ומשקיעים, והקשר בין DOM למחזוריות השוק. מתאים ככלי עבודה למקצועני נדל"ן ולמשקיעים פרטיים.


ימי שיווק (DOM) – מדד הלב של שוק הנדל"ן

מבוא

בין כל מדדי הנדל"ן – מחירים, תשואות, מלאי לא־מכורות – יש מדד אחד שמספק אינדיקציה חדה בזמן אמת על מצב השוק: ימי שיווק (DOM – Days on Market).

מדובר במספר הימים הממוצע שנכס שוהה בשוק מרגע הפרסום ועד לחתימת הסכם מכר (או שכירות, בשוק השכירות). שינויים ב-DOM יכולים לאותת לנו מוקדם יותר ממדדי המחיר על שינויים בביקוש ובהיצע.


1. מה מודד DOM?

DOM הוא משך הזמן הממוצע שנדרש למכור נכס או להשכירו, והוא מושפע ישירות:

  • מביקוש – כמה קונים או שוכרים פועלים בשוק.
  • מהיצע – כמות הנכסים הזמינים.
  • מתמחור – עד כמה המחיר המבוקש תואם את ערך השוק.
  • מתנאים כלכליים כלליים – ריבית, אשראי, מצב תעסוקה, ביטחון.

2. למה DOM חשוב יותר ממה שחושבים

  • איתות מוקדם למגמות: עלייה חדה ב-DOM יכולה להתרחש חודשים לפני שמחירי העסקאות מתחילים לרדת.
  • בקרת אסטרטגיית תמחור: לוחות זמנים קצרים מלמדים שהמחיר תואם ביקוש; לוחות ארוכים מאותתים על הצורך בהפחתה או שינוי בשיווק.
  • אבחון מצב שוק מקומי: DOM יכול להשתנות מאוד בין אזורים שונים באותה עיר.
  • כלי במשא ומתן: קונה שמזהה נכס עם DOM גבוה יכול לנצל זאת להנחות.

3. רמות DOM ואינטרפרטציה כללית

DOM ממוצעפרשנות שוק מגורים
0–30 יוםשוק חם – ביקוש גבוה, תמחור נכון.
31–60 יוםשוק יציב – איזון יחסי בין היצע לביקוש.
61–90 יוםשוק מתקרר – קונים זהירים, עודף קל בהיצע.
90+ יוםשוק קר – היצע עודף, מחירים מעל ערך השוק, ביקוש חלש.

הערה: בשוק הנדל"ן המסחרי, הטווחים ארוכים בהרבה ולעיתים נמדדים בחודשים או שנים.


4. דוגמאות מהשוק הישראלי

  • 2021–תחילת 2022: DOM במרכז הארץ לדירות 3–4 חדרים עמד לעיתים על פחות מ-20 יום – מכירות כמעט מיידיות עקב ריבית אפסית וביקוש עודף.
  • 2024–2025: לפי נתוני לוחות ומתווכים, במרכז הארץ DOM חצה ברוב האזורים את ה־60–90 יום, ובפרויקטים יזמיים חדשים לעיתים אף 120+ יום. נתון זה תואם את העלייה במלאי הדירות הלא־מכורות ואת הירידה בהיקפי העסקאות.

5. שימושים מקצועיים

לשמאים:

  • חיבור נתוני DOM לאזורים שונים מאפשר לבחון עד כמה המחיר בשומות הוא פונדמנטלי או משקף אופוריה/פסימיות רגעית.

ליזמים וקבלנים:

  • DOM גבוה עלול לשבש תזרים צפוי. התאמת קצב הבנייה והפריסות בהתאם היא קריטית למניעת הצטברות מלאי.

לבנקים ומלווים:

  • DOM משמש כאינדיקטור סיכון במימון פרויקטים. עלייה מתמשכת ב-DOM באזורי יעד מחייבת זהירות בהעמדת אשראי.

למשקיעים פרטיים:

  • מעקב אחרי DOM יכול לסמן את הזמן הנכון לכניסה לשוק או ליציאה ממנו.

6. DOM כחלק ממחזוריות השוק

בשלב צמיחה, DOM נוטה לרדת בהתמדה.

בשלב שיא, DOM מתייצב ולעיתים מתחיל לעלות קלות – סימן להתקררות.

בשלב התכווצות, DOM מזנק בחדות, ולרוב עובר את סף ה־90 יום בשוק המגורים.

בשלב שפל, DOM מתחיל לרדת שוב, לעיתים לפני שמדד המחירים מתהפך.


7. מגבלות DOM

  • אינו לוקח בחשבון עסקאות Off-Market (ללא פרסום פומבי).
  • יכול להיות מושפע ממחיקת מודעות והעלאתן מחדש (Reset).
  • דורש נתוני עומק אמינים – בלוחות ציבוריים ובמאגרי עסקאות.

מסקנה

DOM הוא אחד המדדים הפשוטים אך האפקטיביים ביותר להבנת מצב השוק בזמן אמת. כשהוא נבדק יחד עם מלאי, היקפי עסקאות, ורמות אשראי, הוא מספק מצפן מדויק למיקום בשוק ולניהול אסטרטגיית מכירה, קנייה או השקעה.



13Aug

בפוסט זה נבקר את השתרשותה של גישת ההשוואה כהערכה בלעדית בשוק ההון והנדל"ן – גישה שבעידן של עיוותים שיטתיים במחירים, אינה רק שגויה, אלא מסוכנת. הפוסט בוחן את הסכנות האפשריות כאשר תהליך ההשוואה בהערכת מקרקעין מתדרדר להעתקה שמסלפת את הערכת השווי האמיתית. מתי השימוש במקורות השוואתיים הופך למקור פגיעה באמינות הערכה תוך הנצחת וניפוח בועת נדל"ן.

כשההמון קובע את המחיר: על גישת השכפול והעתקת המחירים בהשקעות

מהשוואה לעיוות: כך גישת המחיר מעוותת את השוק ומנציחה את הבועה

בפוסט זה נבקר את השתרשותה של גישת ההשוואה כהערכה בלעדית בשוק ההון והנדל"ן – גישה שבעידן של עיוותים שיטתיים במחירים, אינה רק שגויה, אלא מסוכנת

המושג "שכפול והעתקה" איננו ווריאציה של גישת ההשוואה, אך בפועל מדובר בעיוות שלה – בגישה שמבלבלת בין "השוואת שווי" ל"העתקת מחיר".

כאשר משווים מחירים מבלי לתקן לגורמי יסוד – מיקום, מצב, תשואה, תכנון – אין זו 'גישת השוואה', אלא גישת המחיר. זו איננה שמאות אלא שיווק.

הדרך היחידה להעריך שווי אמיתי היא באמצעות גישת ההכנסות – היוון זרם ההכנסות הצפוי לפי תשואה ריאלית. רק כך ניתן לדעת אם המחיר מוצדק – או מנותק מהמציאות הכלכלית.

בעולם ההשקעות, קיימות שתי גישות עיקריות להערכת נכסים: הראשונה מתבססת על ניתוח יסודי המבחן את הערך הפונדמנטלי של החברה, והשנייה - גישת השכפול והעתקת המחירים - המסתמכת על השוואה יחסית לנכסים דומים בשוק. בפוסט זה נבחן את גישת השכפול, יתרונותיה וחסרונותיה.

מהי גישת השכפול והעתקת המחירים?

גישה זו מתבססת על העיקרון הפשוט: "אם נכס דומה נסחר במחיר מסוים, אז גם הנכס שלנו צריך להיסחר במחיר דומה". במקום לחפור עמוק לתוך הנתונים הפיננסיים ולנתח את הפוטנציאל העתידי של החברה, המשקיע פשוט בוחן במה נסחרות חברות דומות ומעתיק את התמחור.

דוגמאות נפוצות לגישת השכפול:

במקרקעין: השוואת מחירי דירות דומות באותו שכונה, באותו גודל ובאותה תקופה. "הדירה בקומה השלישית נמכרה ב-2 מיליון שקל, אז גם שלי שווה בערך כך".במניות: השוואת יחסי P/E (מחיר למכירות) של חברות באותו תחום. "חברות הטכנולוגיה נסחרות ב-P/E של 25, אז גם המניה שלי צריכה להיסחר ברמה דומה".

בעסקאות מיזוגים ורכישות: "חברה דומה נרכשה ב-10 מיליארד דולר, אז גם אנחנו שווים בערך כך".

היתרונות של הגישה

פשטות ומהירות

אין צורך בניתוח מורכב של דוחות כספיים, תחזיות עתידיות או מודלים מתמטיים מסובכים. ההשוואה יכולה להתבצע תוך דקות ספורות.

הגיון שוקי

השוק אינו תמיד רציונלי, אבל הוא משקף את דעת הקהל. אם המון אנשים מעריכים נכס מסוים במחיר מסוים, יש בכך משקל מסוים.

קלות יישום

המשקיע הרגיל יכול ליישם גישה זו ללא ידע מקצועי מעמיק בניתוח פיננסי.

החסרונות והסכנות

עיוורון לערך האמיתי

הגישה מתעלמת לחלוטין מהמצב הפיננסי האמיתי של החברה. חברה עם חובות עצומים עלולה להיראות זולה בהשוואה, למרות שהיא על סף פשיטת רגל.

הנחות מוטעות

ההנחה שנכסים "דומים" באמת דומים היא לעיתים שגויה. חברות בתחום זהה עלולות להיות שונות בתכלית מבחינת איכות הניהול, יתרון תחרותי או פוטנציאל צמיחה.

יצירת בועות

כאשר כולם מעתיקים זה מזה, נוצרות עיוותי מחיר קיצוניים. כך נוצרה בועת הדוט-קום בשנות ה-90 ובועת הנדל"ן ב-2008.

חוסר עצמאיות

המשקיע מוותר על יכולת השיפוט העצמאית שלו ומסתמך על "חוכמת ההמון" שלא תמיד חכמה.

מתי הגישה מתאימה?

בשווקים יעילים

כאשר השוק בוגר ויעיל, ההשוואות הן בדרך כלל מדויקות יותר ומשקפות מידע רלוונטי.

למשקיעים פסיביים

עבור מי שאין לו זמן או ידע לנתח לעומק, הגישה יכולה להיות פתרון סביר.

בתנאי שוק יציבים

כאשר השוק אינו עובר תנודות קיצוניות, ההשוואות מייצגות טוב יותר את המציאות.

המסקנה

גישת השכפול והעתקת המחירים היא כלי שימושי, אך לא מושלם. היא מתאימה כנקודת התחלה או כבדיקת סבירות, אבל לא צריכה להיות הגישה היחידה. המשקיע החכם ישלב אותה עם ניתוח יסודי וישתמש בה כחלק ממערך כלי ההערכה שלו, לא כתחליף מלא לחשיבה עצמאית.

זכרו: בעולם ההשקעות, "כולם עושים את זה" אינה הצדקה מספקת. לפעמים כדאי לשחות נגד הזרם.

כשההשוואה הופכת להעתקה: המלכודות הנסתרות בהערכת מקרקעין

בעולם הנדל"ן, גישת ההשוואה היא אחת השיטות הנפוצות והמקובלות להערכת נכסים. אך מה קורה כאשר השיטה הזו מתדרדרת מהשוואה מקצועית ומדויקת לשכפול עיוור של מחירים? בפוסט זה נבחן כיצד גישת ההשוואה הלגיטימית יכולה להפוך למנגנון מסוכן של העתקת מחירים.

מגישת השוואה מקצועית לשכפול עיוור

ההשוואה הנכונה - כך זה אמור לעבוד

בגישת השוואה מקצועית, השמאי או המשקיע בוחן נכסים דומים ("נכסי השוואה") תוך התחשבות בגורמים מרובים:

מיקום מדויק: לא רק אותה עיר, אלא אותו רחוב, קרבה לתחבורה ציבורית, חנויות ושירותים.

מאפיינים פיזיים: גודל מדויק, מספר חדרים, מצב הנכס, גיל הבניין, כיוון הדירה.

תנאי השוק: מתי בוצעה העסקה, באיזה מצב היה השוק, האם היו נסיבות מיוחדות.

ניתוח פונדמנטלי: בדיקת פוטנציאל השבחה, תוכניות פיתוח באזור, מגמות דמוגרפיות.

כשההשוואה הופכת לשכפול

הבעיה מתחילה כאשר "המקצוענים" מתחילים לקחת קיצורי דרך:"דירה בבניין הסמוך נמכרה ב-X, אז גם שלך שווה X" - ללא בדיקת ההבדלים הקטנים שיכולים לעשות הבדל עצום במחיר."הממוצע ברחוב הזה הוא Y, אז זה המחיר" - ללא התחשבות ביחידות הייחודיות של הנכס הספציפי."כל הדירות באזור עלו ב-10%, אז גם שלך" - ללא בחינה האם יש הצדקה פונדמנטלית לעלייה זו.

גורמי היסוד שמתעלמים מהם

המיקום המיקרוסקופי

הקומה והכיוון: דירה בקומה רביעית מול דירה בקומה ראשונה, דירה הפונה דרום מול צפון - הבדלים שיכולים להשפיע על המחיר ב-10-20%.

הרעש והפרטיות: קרבה לכביש ראשי, בית ספר או מגרש משחקים יכולה לשנות את הערך באופן דרמטי.

הנגישות: האם יש מעלית, חניה, מחסן - פרטים שמשנים את איכות החיים ובכך את הערך.

מצב הנכס והפוטנציאל

השקעה נדרשת: דירה שצריכה שיפוץ מקיף לעומת דירה מושקעת - ההבדל יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

פוטנציאל שיפור: האם אפשר להוסיף חדר, לסגור מרפסת, לשדרג את הפיתוח - גורמים שמשפיעים על הערך העתידי.

איכות הבנייה: בניין עם בעיות מבניות לעומת בניין איכותי - השפעה משמעותית על הערך ועל עלויות האחזקה.

הקונטקסט הכלכלי והחברתי

מגמות באזור: האם השכונה במגמת התחדשות או דעיכה, האם יש תוכניות פיתוח עתידיות.

הדמוגרפיה המקומית: האם האוכלוסייה המקומית באופן כללי עשירה או עניה, צעירה או מבוגרת - גורמים המשפיעים על הביקוש.

התשתיות: תוכניות לפיתוח תחבורה ציבורית, מוסדות חינוך, מרכזי קניות.

דוגמאות לכשלים בשטח

המקרה הקלאסי: "כולם קונים פה במחיר הזה"

בשכונה מסוימת בפתח תקווה, דירות 4 חדרים נמכרו ב-2.5 מיליון שקל. משקיע ראה את המחיר ו"העתיק" אותו לדירה דומה לכאורה באותה שכונה. מה שהוא לא בדק:

  • הדירות שנמכרו היו עם חניה ומחסן, שלו לא
  • הדירות שנמכרו היו אחרי שיפוץ מקיף, שלו זקוקה לחידוש
  • הדירות שנמכרו היו בחלק השקט של הרחוב, שלו מול צומת רעשנית

התוצאה: הוא שילם יותר מדי ב-300,000 שקל.

המקרה המתקדם: העתקת מגמות

"כל הדירות בתל אביב עלו ב-15% השנה, אז גם בפרוורים זה צריך לעלות". מה שלא נבדק:

  • העלייה בתל אביב נבעה מגורמים ספציפיים (הייטק, קורונה)
  • בפרוורים הדמוגרפיה שונה לחלוטין
  • התשתיות והנגישות שונות
  • הפוטנציאל הכלכלי שונה

הסכנות הנסתרות

יצירת בועות מקומיות

כאשר כולם מעתיקים זה מזה, נוצר מנגנון של עלייה מלאכותית במחירים. מוכר אחד מבקש מחיר גבוה, קונה מסכים "כי זה המחיר בשוק", ובכך נוצר תקדים חדש שמעתיקים אחרים.

פגיעה ברוכשי דירה ראשונה

צעירים המנסים לקנות דירה ראשונה סומכים על "מחירי השוק" ונקלעים למלכודת של תשלום יתר על נכסים שאינם מוצדקים מבחינה פונדמנטלית.

עיוות תמונת השוק

כאשר "מקצוענים" (מתווכים, שמאים) מסתמכים על השכפול במקום על ניתוח מעמיק, הם יוצרים תמונה מעוותה של שווי נכסים באזור.

איך לעשות את זה נכון?

בדיקת כל הפרמטרים

לפני השוואה, חשוב לבדוק שהנכסים באמת דומים בכל המאפיינים הרלוונטיים: מיקום מדויק, גודל, מצב, תנאי מכירה.

התאמות מחיר

אם יש הבדלים, יש לבצע התאמות במחיר. דירה ללא חניה צריכה להיות זולה יותר בעלות חניה באזור, דירה הזקוקה לשיפוץ צריכה להיות זולה יותר בעלות השיפוץ.

בדיקת הקונטקסט

חשוב להבין לא רק את המחיר אלא גם את הסיבות לו. מדוע נכס נמכר במחיר מסוים? האם היו נסיבות מיוחדות?

ניתוח פונדמנטלי

בסוף, המחיר צריך להיות מוצדק מבחינה כלכלית: תשואת השכירות, פוטנציאל ההשבחה, עלויות האחזקה.

המסקנה

גישת ההשוואה בהערכת מקרקעין היא כלי חשוב ושימושי, אך רק כאשר היא מבוצעת נכון. כאשר היא מתדרדרת לשכפול עיוור של מחירים, היא הופכת למסוכנת הן למשקיעים והן לשוק כולו המפתח הוא לזכור שכל נכס הוא ייחודי, וההשוואה צריכה להיות מדויקת, מותאמת ומבוססת על ניתוח פונדמנטלי מעמיק. רק כך נוכל להבטיח שההערכה משקפת את הערך האמיתי של הנכס, ולא רק את הרעש של השוק.

כאשר השמאי מתעלם מגורמי היסוד ומסתמך רק על מחירי עבר, הוא מסתכן בהערכה מופרכת, שעלולה להיחשב כחריגה מהסטנדרט המקצועי המחייב – ולעיתים אף כעושק של קונה תמים.

מעגל השפעה שלילי (אפקט שרשרת בשוק)

הצעה: הבלטה גרפית או טקסטואלית של מעגל קסמים:

  • מוכר מבקש מחיר גבוה
  • שמאי מעתיק
  • קונה משלם
  • השוק "מיישר קו"
  • מחיר גבוה חדש נרשם

כך נוצרת בועה – לא כתוצאה מכוחות שוק חופשיים, אלא ממנגנון שיכפול מחירים שמייצר ניפוח שיטתי.

הבעיה איננה רק טכנית – היא מהותית. גישת ההשוואה, כאשר היא מנותקת מהערך הכלכלי האמיתי, הופכת את השמאי למכפיל של מניפולציות ולא לשומר הסף. האחריות לחזור לערכים – תרתי משמע – היא שלנו.

11Aug

בשוק נדל"ן בריא מחיר ושווי מתלכדים. כשהמחירים "בורחים" מהשווי הכלכלי נוצרה בועה. כיצד מזהים את הפער, מי אחראי להתריע, ולמה השתיקה מסוכנת לכלכלה.


Gpt 📍 בשוק נדל"ן בריא – מחיר ושווי מתלכדים. ומה קורה כשהם נפרדים?

בעיקרון הכלכלי הבסיסי, בשוק נדל"ן בריא, רגיל ונורמלי – מחיר העסקאות בפועל ו"שווי" הנכסים, כפי שהוא נגזר ממבחנים כלכליים אובייקטיביים, מתלכדים.

המשמעות היא שהמחיר שמשלם הקונה משקף בקירוב את הערך הכלכלי של הנכס: את התשואה שניתן להפיק ממנו, את הביקוש האמיתי בשוק, ואת מצב גורמי היסוד – הכנסות, ריביות, היצע, וביקוש.

🔍 מהו "שווי" ומהו "מחיר"?

  • שווי (Value) – הערכה כלכלית של הנכס, הנשענת על ניתוח גורמי היסוד, פוטנציאל ההכנסה ממנו, שיעורי היוון סבירים, ומדדים השוואתיים ברי קיימא.
  • מחיר (Price) – הסכום שנקבע בפועל בעסקה בין קונה מרצון למוכר מרצון בזמן נתון, ללא כפייה.

כאשר שני אלה חופפים, ניתן לומר שהשוק פועל בצורה מאוזנת.

כאשר הם נפרדים – מתחילה הבעיה.


📈 כשהמחירים "בורחים" מהשווי – מנגנון ההתרחקות

כאשר המחיר גבוה מהשווי הכלכלי, נוצר פער מלאכותי.

הסיבות לכך יכולות להיות:

  1. הזרמת אשראי מופרזת – בנקים מעניקים משכנתאות ו/או אשראי במחירים שאינם תואמים את התשואה הכלכלית.
  2. ספקולציה וציפיות שווא – קונים נכסים מתוך אמונה ש"מחיר תמיד יעלה" מבלי לבדוק את התשואה או את מצב השוק האמיתי.
  3. הטיית השוואות (Comparables Trap) – שימוש עיוור במחירי עסקאות קודמות ללא בחינת ההיגיון הכלכלי שמאחוריהן.
  4. תעמולה תקשורתית ושיווק אגרסיבי – המייצרת תחושת "מחסור" גם כשקיימת מלאי עודף.

הפער הזה – שבו המחיר מטפס והרציונל הכלכלי נותר מאחור – הוא סימן מובהק לבועה.

ככל שהפער נמשך ומתעצם, גדל גם הסיכון לקריסה חדה, משום שהשוק מתנתק מגורמי היסוד שתומכים בו.


🛑 איך מזהים שהמחירים התרחקו מהשווי?

  1. תשואה נמוכה מהותית מהריבית – כאשר התשואה מהשכרה (ברוטו) נמוכה משמעותית מהריבית על המימון, מדובר בנתק כלכלי.
  2. יחס מחיר/שכר חריג – נדרשות עשרות שנות הכנסה ממוצעת לרכישת דירה.
  3. היסטוריית עליות מנותקת – עליות מחירים מהירות וחדות לאורך זמן, ללא שינוי משמעותי בגורמי היסוד.
  4. פער בין עלות בנייה למחיר מכירה – כשהפער גדל לממדים שאינם מוסברים בעלויות קרקע והון ריאלי.
  5. התרחבות האשראי הצרכני והמשכנתאות – גידול חריג בחוב הפרטי לנכסים.

🚨 מי אחראי לזהות ולהתריע?

החובה אינה נופלת על גורם אחד בלבד, אלא על מכלול שחקנים בשוק:

גורםאחריות עיקרית
שמאי מקרקעיןלקבוע שווי כלכלי אמיתי, ולדווח על פערים בין מחיר לשווי, גם אם הדבר אינו נוח לשוק או ללקוחות.
הפיקוח על הבנקים ובנק ישראללעקוב אחרי מדדי סיכון, יחס חוב/תוצר, ותשואות שוק, ולהגביל אשראי מופרז.
רשות התחרותלמנוע קרטלים, מניפולציות בשוק, ותיאום מחירים.
משרד המשפטיםלהבטיח שקיפות בעסקאות ומניעת מצגי שווא לציבור.
התקשורת הכלכליתלדווח באובייקטיביות ולא לשמש כצינור שיווקי ליזמים או לבנקים.

📌 מסקנה – "המתריע בשער" אינו בחירה, אלא חובה מקצועית

כאשר המחירים "בורחים" מהשווי, השוק נכנס למצב של אי-קיימות כלכלית (Unsustainable Market).

הניסיון ההיסטורי, בישראל ובעולם, מראה שבכל פעם שנוצר פער מתמשך – הסוף ידוע מראש: תיקון חד, ירידות מחירים ולעיתים משבר פיננסי נלווה. במצב כזה, החובה של כל שחקן מקצועי – ובמיוחד שמאי המקרקעין – היא להתריע בזמן, גם אם הדבר איננו פופולרי, ואף אם הוא נוגד את האינטרס המיידי של חלק מהגורמים בשוק.

השתיקה וההעלמת עין – הן שמן למדורת הבועה.


Clau כשמחיר ושווי מתרחקים: זיהוי בועות נדל"ן והאחריות המקצועית

מהו "שוק בריא" בנדל"ן?

בשוק נדל"ן בריא ומאוזן, מחיר השוק ושווי הנכס אמורים להתכנס לנקודת שיווי יחסי. זהו עיקרון יסוד בתחום השמאות והכלכלה הנדל"נית. כאשר השוק פועל ביעילות, המחירים משקפים את השווי האמיתי של הנכסים על בסיס גורמים פונדמנטליים כמו הכנסה מהשכרה, עלויות הקמה, מיקום, וביקוש אמיתי.אולם המציאות מורכבת יותר, והיסטוריית השווקים מלמדת אותנו כי תקופות של התרחקות משמעותית בין מחיר לשווי הן תופעה חוזרת ונשנית.

סימני התרעה: כיצד זיהוי פער בין מחיר לשווי?

מדדים כמותיים עיקריים:

יחס מחיר להכנסה (Price-to-Income Ratio) כאשר מחירי הדיור עולים מעל 4-5 פעמים ההכנסה החודשית הממוצעת, מדובר באזהרה אדומה. בישראל, היחס הגיע לרמות של 8-10 באזורים מסוימים.

יחס מחיר לשכירות (Price-to-Rent Ratio) בשוק בריא, רכישת נכס אמורה להיות כדאית כלכלית לעומת השכרה. כאשר היחס עולה מעל 20-25 שנים להחזר ההשקעה, מדובר בסימן אזהרה.

קצב עליית המחירים עליה שנתית העולה על שיעור האינפלציה ועליית השכר בלמעלה מ-10%-15% במשך מספר שנים רצופות מעידה על חימום יתר.

מדדים איכותיים:

התנהגות ספקולטיבית

כניסה מסיבית של משקיעים לא מקצועיים, רכישות "עיוורות" ללא בדיקה מעמיקה, והמרה של דירות מגורים להשקעה.

הרחבת תנאי האשראי

הקלות במתן משכנתאות, הורדת דרישות ההון העצמי, ומתן הלוואות לאוכלוסיות סיכון גבוה.

פסיכולוגיית השוק

תחושת FOMO (Fear of Missing Out), אמירות כמו "המחירים רק יעלו" ו"נדל"ן הוא תמיד השקעה טובה".

מי אחראי לזהות ולהתריע?

הרגולטורים והמדינה

בנק ישראל נושא באחריות המרכזית לניטור יציבות מערכת הפיננסים. הבנק אמור לפעול באמצעות כלי מדיניות מוניטרית ומאקרו-פרודנציאלית:

  • קביעת ריבית המדיניות
  • הטלת מגבלות על יחס המשכנתא להכנסה
  • דרישות הון עצמי מהבנקים

משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון אחראים למדיניות הדיור הלאומית, הגדלת ההיצע וויסות הביקוש באמצעות מיסוי ותמריצים.

רשות שוק ההון מפקחת על פעילות חברות הנדל"ן הציבוריות ופיתוח מכשירים פיננסיים נדל"ניים.

המקצוע השמאי

שמאי המקרקעין נושאים באחריות מקצועית וציבורית משמעותית:

  • ביצוע הערכות שווי אובייקטיביות ובלתי תלויות
  • סירוב להערכות "מוזמנות" המותאמות לצרכי הלקוח
  • פרסום דוחות שוק והתרעה על מגמות בעייתיות

לשכת שמאי המקרקעין אמורה לקבוע סטנדרטים מקצועיים נוקשים ולפקח על יישומם.

מוסדות הפיננסים

הבנקים אחראים לבחינה קפדנית של יכולת ההחזר של הלקוחות ולהערכת הסיכונים בתיק האשראי.

חברות הביטוח וקרנות הפנסיה שמשקיעות בנדל"ן נושאות באחריות כלפי המבוטחים והחוסכים.

התקשורת והאקדמיה

כלכלני נדל"ן וחוקרים אמורים לנתח מגמות שוק ולפרסם ממצאים באופן עצמאי ובלתי תלוי.

התקשורת הכלכלית נושאת באחריות לדווח על מגמות בעייתיות ולא להיסחף אחר אופוריית השוק.

האתגרים בזיהוי ובהתרעה

קונפליקט אינטרסים

רבים מהגורמים שאמורים להתריע על פערים בין מחיר לשווי נמצאים בקונפליקט אינטרסים:

  • שמאים העובדים עבור יזמים או בנקים
  • פוליטיקאים הנמדדים על פי עליית מחירי הנכסים
  • בנקים המרוויחים מהגדלת נפח האשראי

הקושי בזיהוי בזמן אמת

התרחקות מחיר משווי היא תהליך הדרגתי, וקשה להבחין בנקודת המפנה בזמן אמת. בדיעבד, כמובן, הכל ברור יותר.

הלחץ הפוליטי והחברתי

התרעה על "בועה" או "התחממות יתר" יכולה להיתפס כניסיון לפגוע ברווחתם של אזרחים רבים שרכשו נכסים.

המקרה הישראלי: לקחים מהעבר

בישראל חווינו כמה תקופות של התרחקות מחיר משווי:

  • שנות ה-90 המאוחרות
  • המחצית הראשונה של שנות ה-2000
  • העליה החדה בין 2008-2021

בכל תקופה, היו גורמים שהתריעו, אך לא תמיד הרגולטורים והציבור הקשיבו בזמן.

סיכום: מערכת התרעה מוקדמת

יצירת מערכת התרעה יעילה דורשת:

  1. שקיפות מידע - פרסום נתוני שוק מפורטים ועדכניים
  2. עצמאות מקצועית - שמירה על חוסר תלות של הגורמים המעריכים
  3. חינוך פיננסי - העלאת המודעות הציבורית לסיכונים
  4. כלי מדיניות גמישים - יכולת התערבות מהירה כשנדרש
  5. שיתוף פעולה בין-מוסדי - תיאום בין הגורמים השונים

השורה התחתונה היא שבשוק נדל"ן בריא, מחיר ושווי אכן מתלכדים, אך כאשר הם מתרחקים - וזה בהכרח יקרה מפעם לפעם - האחריות לזיהוי ולהתרעה מוטלת על כתפי רבים: רגולטורים, מקצוענים, אקדמאים ותקשורת. ההיסטוריה מלמדת שהצלחה בזיהוי מוקדם דורשת שילוב של מומחיות מקצועית, עצמאות ואומץ להטות אוזן להתרעות – גם כאשר הן לא פופולריות.


Per בשוק נדל"ן תקין ובריא, המחיר שבו הנכסים נמכרים (המחיר בפועל) מתקרב או מתלכד עם שווי השוק האמיתי שלהם, שהוא הערך הכלכלי או הנכס האובייקטיבי של הנכס. שווי זה מבוסס על שיטות הערכה מקצועיות, הכוללות השוואה לנכסים דומים, הון הכנסה מהנכס, עלויות בנייה וגורמים אחרים הרלוונטיים לשווי השוק. כאשר מחיר הנכס קרוב לשווי השוק, השוק נחשב לאיזון הוגן ושקוף, ושני המדדים מתאימים זה לזה.engelvoelkers+1כאשר המחירים "בורחים" או טפסים מהר מאד ומתרחקים מהשווי הכלכלי – למשל בשל ביקושים ספקולטיביים, היצע מוגבל או גירוי אשראי מופרז – נוצרת תפיסה של "בועת נדל"ן". במצב כזה המחירים גבוהים ללא יחוס אמיתי לערך, והפער בין מחיר הנכס לשוויו האמיתי יכול להגיע לרמות הגבוהות ממדד ההגון של השוק. זיהוי מצב זה נעשה באמצעות מספר אינדיקטורים, כגון:

  • יחס המחיר להכנסה (Price-to-Income) שעולה מעל הממוצע ההיסטורי, מה שמראה שיכולת הקנייה וההכנסות אינן תומכות במחירים הגבוהים.
  • יחס המחיר לשכר דירה (Price-to-Rent) גבוה, המצביע על כך שההשקעה בנכס אינה מונחת על הכנסות שכר דירה אלא על ציפייה לעליית מחירים בלבד.
  • גידול מהיר ובלתי רציונלי במחירים לעומת כוחות יסוד כלכליים כמו תעסוקה, הכנסות ואוכלוסייה.wikipedia+2

מי שחובתו לזהות את הפערים הללו ולהתריע עליהם הן מספר גורמים מרכזיים:

  • שחקנים מקצועיים בענף הנדל"ן: מתווכים, שמאי מקרקעין, יועצים פיננסיים ומשקיעים מנוסים, שמעקב מדויק על המגמות בשוק הוא חלק מהפעילות שלהם.
  • מוסדות פיננסיים ובנקים: כיוון שהם מעניקים מימון ומשפיעים על תנאי האשראי, עליהם להעריך את שווי הנכסים לעומת מחירים בפועל ולהזהיר כשפורצת בועה שיכולה לסכן את יציבות המערכת.
  • רגולטורים וממשלות: האחראים על יציבות השוק ועל קביעת מדיניות כלכלית ופיסקלית, הם צריכים לנקוט באמצעים למניעת התפוצצות בועות שתגרום לנזקים כלכליים וחברתיים.

לכן, בשוק תקין שווי נמדד בעזרת כלים אובייקטיביים, והמחיר בשוק מתיישר איתו. כשהמחיר “בורח” מהשווי, זוהי נורה אדומה שיש לזהות באמצעות מדדים כספיים וכלכליים, ולנקוט פעולות מתאימות כדי למנוע פגיעה במערכת הנדל"ן והכלכלה בכלל. כך ניתן לשמור על שוק יציב, שקוף והוגן לטובת כל המשתמשים בו.imf+2




  1. https://www.engelvoelkers.com/de/en/resources/regional/market-value-vs-sales-price
  2. https://terrawest.group/blog/market-price-vs-market-value
  3. https://en.wikipedia.org/wiki/Housing_bubble
  4. https://www.imf.org/en/Publications/fandd/issues/2024/12/how-to-spot-housing-bubbles-enrique-martinez
  5. https://paolovolani.com/housing-bubble-signs/
  6. https://link.springer.com/article/10.1007/s10901-021-09903-3
  7. https://www.h2eportugal.com/en/detail/marketvalue-marketprice-homebuying-homeselling-realestateadvice/58090
  8. https://www.cbs.nl/en-gb/corporate/2025/21/new-calculation-method-from-cbs-helps-to-identify-real-estate-bubbles
  9. https://www.scirp.org/journal/paperinformation?paperid=102534
  10. https://yourhomesoldguaranteedrealty-nancykowalikgroup.com/what-is-the-difference-between-property-value-and-price/
  11. https://en.wikipedia.org/wiki/Real-estate_bubble
  12. https://www.linkedin.com/pulse/how-predict-real-estate-market-identify-asset-
  13. https://www.seeff.com/news/market-price-vs-selling-price/
  14. https://www.ubs.com/global/en/wealthmanagement/insights/2024/global-real-estate-bubble-index.html
  15. https://www.investopedia.com/ask/answers/072915/how-market-value-determined-real-estate-market.asp
  16. https://www.diva-portal.org/smash/get/diva2:507630/FULLTEXT01.pdf
  17. https://rei-ink.com/purchase-price-vs-market-value/
  18. https://www.nasdaq.com/articles/5-key-signs-of-a-housing-bubble
  19. https://www.rocketmortgage.com/learn/appraised-value-vs-market-value
  20. https://www.atlantis-press.com/article/25084.pdf



11Aug

בבלוג זה נעסוק בחשיבות הניתוח הפונדמנטלי בהערכת מקרקעין בגישת ההשוואה. גישת השוואת המחירים היא נפוצה בהערכת מקרקעין, אך כדי לקבל תמונה מדויקת ונכונה, יש לשלב גם נתונים כלכליים, סטטיסטיים וניתוח מעמיק של השוק. הפוסט סוקר את הפרמטרים הנדרשים עבור ניתוח זה ומדגים את ההשפעות האפשריות על הערך הסופי של הנכס.

"המחיר הוא מה שאתה משלם, השווי הוא מה שאתה מקבל" - וורן באפט

Gemi

1. מבוא: יסודות הערכת שווי מקרקעין

הערכת שווי מקרקעין מהווה אבן יסוד קריטית ליעילות השוק ולקבלת החלטות מושכלות בעסקאות נדל"ן, מימון, מיסוי והשקעות. היא מספקת חוות דעת מקצועית, בלתי מוטה ואובייקטיבית לגבי שווי הנכס.1 הערכות מדויקות חיוניות לקונים, מוכרים ומלווים כאחד, שכן הן מאפשרות להם להבין באופן ריאלי את שווי הנכס, לקבל החלטות מבוססות ולהפחית סיכונים בהלוואות.1 הערכות אלו משמשות גם למטרות מגוונות כגון מכירת נכסים, מיחזור משכנתאות, חלוקת ירושות והערכות מס.3שמאים מקצועיים נוקטים בדרך כלל בשלוש גישות עיקריות לפיתוח חוות דעת שווי: גישת ההשוואה, גישת היוון ההכנסות וגישת העלות.4 הבחירה בגישה המתאימה תלויה באופי הנכס הספציפי ובתנאי השוק הרלוונטיים.4 גישת ההשוואה נחשבת לגישה החשובה והאמינה ביותר, ובדרך כלל בעלת התוקף הגבוה ביותר, במיוחד בהערכת נכסי מגורים בשווקים פעילים.4 היא מבוססת על עקרון התחליף, הקובע כי קונה בעל ידע לא ישלם עבור נכס יותר מהעלות לרכישת נכס דומה בעל תועלת מקבילה.10הטענה המרכזית העומדת בבסיס מחקר זה, כפי שהועלתה בשאילתת המשתמש, היא כי כאשר גישת ההשוואה מיושמת באופן שטחי, ללא בחינה מעמיקה של "גורמי היסוד" ו"הערך הפונדמנטלי" של הנכס, היא הופכת לגישה של "שכפול והעתקת מחירים" בלבד. גישה כזו, נטען, הופכת את עבודת השמאי לטכנית ושגויה. מחקר זה יבחן לעומק את הטענה הזו, ינתח את השלכותיה ויציע דרכים לשלב ניתוח פונדמנטלי בגישת ההשוואה כדי להבטיח הערכות אמינות ומדויקות.הערכת שווי מקרקעין, מעצם טבעה, נשענת על נתוני שוק קיימים. אולם, קיימת מתיחות מובנית בין מחיר השוק לבין הערך הפונדמנטלי (המהותי) של הנכס. בעוד שגישת ההשוואה מתבססת על מחירי שוק של עסקאות קודמות 10, הטענה המועלית היא שהזנחת הערך הפונדמנטלי הופכת את העבודה ל"שגויה". הדבר מצביע על כך שתפקידו של השמאי אינו רק לתעד מחירי שוק, אלא גם להעריך האם מחירי אלו משקפים את השווי המהותי של הנכס. הערכה שטחית עלולה לשמר ואף להגביר רעשי שוק, במקום לסייע באיתור הערך האמיתי.תפקידו של השמאי חורג מעבר לאיסוף נתונים גרידא; הוא נדרש להיות אנליסט מעמיק של מניעי הערך הבסיסיים. תהליך ההשוואה כולל איסוף מידע, בחירת נכסים דומים, ניתוחם וביצוע התאמות.9 אם שלבים אלו מבוצעים ללא הבנה עמוקה של גורמי היסוד המניעים את המחירים, העבודה הופכת לטכנית וחסרת תוקף. לדוגמה, אם שמאי מעתיק מחיר של נכס דומה מבלי להבין את השפעת המיקום הספציפי, מצב הנכס, או תנאי השוק הייחודיים לעסקה, הוא אינו מבצע הערכת שווי אמיתית אלא שכפול מכני.

2. גישת ההשוואה: עקרונות, תהליך ופוטנציאל

גישת ההשוואה היא שיטה מרכזית בהערכת שווי מקרקעין, המעריכה את שווי הנכס הנישום באמצעות ניתוח עסקאות מכירה עדכניות של נכסים דומים (נכסי השוואה) וביצוע התאמות להבדלים בינם לבין הנכס המוערך.10 תהליך שיטתי זה נועד לשקף את פעולותיהם של קונים ומוכרים בשוק.5המתודולוגיה של גישת ההשוואה כוללת את השלבים הבאים:

  1. איסוף מידע ומחקר שוק: השמאי מתחיל באיסוף מידע מקיף על הנכס הנישום, לרבות מיקומו, גודלו, תכונותיו הפיזיות ותנאי השימוש בו.9 במקביל, נערך מחקר שוק נרחב לאיתור עסקאות מכירה עדכניות, נכסים המוצעים למכירה ונכסים במשא ומתן, הדומים לנכס הנישום במיקומם, גודלם, עיצובם ותועלתם.10 מידע זה נאסף ממקורות כמו רישומי רשויות מקומיות, מאגרי מידע של שירותי רישום מקרקעין (MLS) ושירותי נתונים נוספים.11
  2. אימות נתונים: שלב קריטי זה מחייב אימות קפדני של דיוק הנתונים שנאספו, ובכלל זה מחירי המכירה, התנאים והנסיבות של העסקאות. האימות מתבצע מול מקורות מהימנים כגון קונים, מוכרים או מתווכים.10
  3. בחירת נכסי השוואה: השמאי בוחר את הנכסים הדומים ביותר לנכס הנישום. גורמים כמו מיקום, מאפיינים פיזיים ותנאי שוק נלקחים בחשבון, ורצוי שנכסי ההשוואה יהיו בעלי אותו שימוש מיטבי (Highest and Best Use) כמו הנכס הנישום.10 עדיפות ניתנת לנכסים קרובים גיאוגרפית (באותה שכונה או תת-חלקה) ולעסקאות שבוצעו לאחרונה (ב-90 עד 180 הימים האחרונים, רצוי בתוך שלושה חודשים).16 כמו כן, מועדפות עסקאות "בזרוע ארוכה" (בין צדדים בלתי קשורים במחיר שוק), ונמנעים משימוש במכירות מצוקה (כינוס נכסים, מכירות מהירות) אלא אם כן הן משקפות את תנאי השוק האמיתיים.16
  4. ניתוח וביצוע התאמות: לאחר בחירת נכסי ההשוואה, השמאי מנתח את נקודות הדמיון והשוני בינם לבין הנכס הנישום.10 התאמות מבוצעות למחירי המכירה של נכסי ההשוואה כדי לשקף הבדלים במאפיינים שונים.10 התאמות אלו יכולות להיות כמותיות (בסכומי כסף או אחוזים) או איכותיות.10 גורמים הדורשים התאמה כוללים זכויות קניין שהועברו, תנאי מימון, תנאי המכירה, תנאי השוק במועד המכירה, מיקום, גודל, מצב הנכס, שירותים ומתקנים וגיל הנכס.10
  5. איחוד (Reconciliation): השלב הסופי כולל ניתוח מחירי המכירה המותאמים של נכסי ההשוואה כדי לקבוע טווח ערכים. מתוך טווח זה, השמאי מגיע לחוות דעת סופית ומנומקת לגבי שווי הנכס, תוך התחשבות באיכות ובכמות הנתונים.10

עקרון התחליף: גישת ההשוואה מבוססת באופן מהותי על עקרון התחליף, אשר קובע כי קונה נבון לא ישלם עבור נכס יותר מהעלות לרכישת נכס אחר דומה בעל תועלת מקבילה.5 עקרון זה מהווה את הליבה התיאורטית של הגישה ומנחה את תהליך בחירת ההשוואות וביצוע ההתאמות.מרכיבי השוואה מרכזיים: ההתאמות מבוצעות עבור הבדלים במרכיבים מרכזיים כגון מיקום (קרבה לשירותים, בטיחות שכונתית, מחוזות בתי ספר, תשתיות), גודל (שטח רבוע, גודל מגרש), מצב פיזי וגיל הנכס (רמת תחזוקה, שלמות מבנית, היסטוריית שיפוצים, גיל אפקטיבי), מספר חדרים וחדרי אמבטיה, איכות הבנייה, עיצוב ואטרקטיביות, וכן שירותים ומתקנים נוספים.3 גם תנאי השוק (היצע וביקוש, שערי ריבית) ותנאי המימון הם גורמי התאמה קריטיים.10הפוטנציאל של גישת ההשוואה: כאשר היא מבוצעת בקפדנות, גישת ההשוואה מספקת את העדות האמינה ביותר לשווי שוק, שכן היא משקפת ישירות עסקאות אמיתיות בין קונים ומוכרים.5 היא יעילה במיוחד בשווקים פעילים שבהם קיים מידע רב על עסקאות דומות.10הבחנה בין נכס השוואה "אידיאלי" לבין הצורך בהתאמות מקיפות:המחקר מצביע על כך שלמרות הדגש על מציאת נכסי השוואה "דומים ביותר" או "אידיאליים" 10, המציאות היא ש"אין יחידות השוואה זהות; לפיכך, יש צורך בהתאמות בהתאם להבדלים במאפיינים".17 יתר על כן, "תחליפים מושלמים כמעט ואינם קיימים".13 הבנה זו מדגישה כי תהליך ההתאמה אינו תיקון מינורי, אלא משימה אנליטית מורכבת ומהותית. האפקטיביות והאמינות של גישת ההשוואה תלויות באופן קריטי לא רק בזמינות נתוני השוואה, אלא בעיקר במיומנותו של השמאי בביצוע ניתוח מעמיק ובהתאמות מדויקות להבדלים. כשל בכך מוביל ישירות לביקורת של "שכפול מחירים", שכן הניואנסים של השוק, המשתקפים בהבדלים אלו, מוזנחים או אינם מכומתים כראוי.הניתוח הפונדמנטלי המובנה בתהליך ההתאמה של גישת ההשוואה:רשימת גורמי ההתאמה המפורטת – מיקום, מאפיינים פיזיים, תנאי שוק, תנאי מימון וזכויות קניין 10 – היא למעשה רשימה של "גורמי יסוד" המגדירים את הערך הפונדמנטלי של הנכס. כאשר שמאי מבצע התאמה עבור מיקום עדיף, שיפוץ מהותי או תנאי מימון נוחים, הוא למעשה מבצע ניתוח פונדמנטלי מובנה. הוא מכמת את תפיסת השוק לגבי התרומה של תכונות מהותיות אלו. הביקורת המועלית מצביעה על כך שניתוח מובנה זה חסר לעיתים קרובות או אינו מבוצע בקפדנות מספקת. המשמעות היא שגישת ההשוואה, כאשר היא מיושמת כראוי, אינה נטולת ניתוח פונדמנטלי; אלא משלבת אותו באופן אינטגרלי בתהליך ההתאמה. הבעיה מתעוררת כאשר שמאים מתייחסים להתאמות כאל צעדים טכניים בלבד, ללא הבנה מעמיקה של העקרונות הכלכליים הבסיסיים והתנהגות השוק המכתיבים את ערכם של גורמי יסוד אלו.

3. הגדרת גורמי יסוד וערך פונדמנטלי במקרקעין

הבנת גורמי היסוד והערך הפונדמנטלי היא קריטית להערכת שווי מקרקעין מדויקת, שכן הם מהווים את הליבה האמיתית של שווי הנכס, ללא תלות בתנודות שוק קצרות טווח או ספקולציות.גורמי יסוד: תיאור מקיף של המאפיינים המהותיים המשפיעים על שווי הנכס:גורמי יסוד הם המאפיינים והתכונות הבסיסיות של נכס, הקובעים את שוויו האמיתי, ללא תלות בגורמים חיצוניים כמו תנאי שוק או סנטימנט משקיעים.18 בתחום המקרקעין, גורמים קריטיים אלו כוללים:

  • מאפיינים פיזיים: אלו כוללים את מיקום הנכס (קרבה לשירותים חיוניים, בטיחות השכונה, אטרקטיביות האזור, נגישות לתשתיות ולמרכזי עסקים ראשיים) 2, גודלו (שטח רבוע כולל, גודל המגרש, יעילות התכנון) 2, גילו ומצבו (רמת התחזוקה, שלמות מבנית, שנת בנייה, היסטוריית שיפוצים וגיל אפקטיבי המשקף את תועלתו ואטרקטיביותו בשוק) 2, וכן איכות הבנייה הכללית, העיצוב האדריכלי והמשיכה האסתטית.2
  • תנאים כלכליים ומצב שוק: גורמים רחבים אלו כוללים את הסביבה הכלכלית הכוללת (מדדים מאקרו-כלכליים כגון תוצר מקומי גולמי, שיעורי אינפלציה ושערי ריבית מקובלים) 2, את הדינמיקה המורכבת של היצע וביקוש בתוך השוק המקומי 20, מגמות שוק ספציפיות (לדוגמה, האם השוק נוטה לטובת קונים או מוכרים, קצב מכירת הנכסים, והעדפה גוברת של השוק לתכונות כמו יעילות אנרגטית או מאפיינים ידידותיים לסביבה) 2, וכן את פוטנציאל הצמיחה העתידי של הנכס והאזור.18
  • היבטים משפטיים ורגולטוריים: קטגוריה זו מכסה את חוקי התכנון והבנייה ותקנות התכנון המקומיות (לרבות היתרי בנייה המופיעים ב"גרמושקה") 22, את אופי הזכויות במקרקעין שהועברו (כגון בעלות מלאה, זכויות חכירה, זיקות הנאה או זכויות קדימה) 7, וכן עמידה מלאה בכל החוקים, התקנות והתקנים המקצועיים המקומיים והארציים.2
  • פוטנציאל הכנסה (לנכסים מניבים): עבור נכסים המיועדים לייצר הכנסה, גורמי היסוד כוללים את ההכנסה התפעולית הנקייה (NOI), שיעורי דמי השכירות המקובלים בשוק (בהבחנה בין שכר דירה חוזי לשכר דירה שוקי), שיעורי תפוסה ואי-גבייה, הוצאות תפעוליות שוטפות, וכן היציבות ואיכות השוכרים.5
  • שיקולים סביבתיים: נוכחות של זיהום סביבתי פוטנציאלי, סיכונים סביבתיים נלווים, וכל סטיגמה סביבתית הנובעת מכך, עלולים להשפיע באופן משמעותי על שווי הנכס.23

ערך פונדמנטלי (Intrinsic Value): הגדרתו כשווי האמיתי והבסיסי של נכס, ללא תלות בסנטימנט שוק קצר טווח או תמחור ספקולטיבי. כיצד הוא מתייחס לתועלות עתידיות ופוטנציאל הכנסה.הערך הפונדמנטלי, המכונה לעיתים קרובות ערך פנימי (Intrinsic Value), מתייחס ל"שווי האמיתי" או "השווי המהותי" של נכס. ערך זה נגזר מהערכה אובייקטיבית של מאפייניו הבסיסיים ותכונותיו המהותיות, תוך התעלמות מכוונת מתנודתיות שוק קצרת טווח, ספקולציות או גורמים חיצוניים כגון היצע וביקוש וסנטימנט משקיעים.6 הוא משמש כמדד אובייקטיבי לקביעה האם נכס מתומחר יתר על המידה, בחסר, או במחיר הוגן בשוק.18בתחום המקרקעין, הערך הפונדמנטלי נתפס לעיתים קרובות כשווי הנוכחי של תזרימי המזומנים העתידיים הצפויים מהנכס, הכוללים בעיקר הכנסות משכירות ושווי המכירה העתידי שלו.18 הוא נחשב למדד ארוך טווח, ומועיל במיוחד להחלטות השקעה לטווח ארוך, שכן הוא מבטיח שמשקיעים לא ישלמו מחיר מופרז בהתבסס על מגמות שוק קצרות טווח, ויתמקדו בנכסים בעלי פוטנציאל אמיתי להערכת שווי ויציבות מתמשכת.6ההבחנה בין מחיר שוק לערך פונדמנטלי:מחיר השוק הוא נתון דינמי, המייצג את מחיר הנכס בנקודת זמן ספציפית, ומושפע באופן ניכר מדינמיקת השוק ותנודות קצרות טווח.6 הוא מספק תמונת מצב של נוף העסקאות הנוכחי. לעומת זאת, הערך הפונדמנטלי הוא מדד יציב יותר וארוך טווח של שווי אמיתי, המושרש עמוק בגורמי היסוד של הנכס.6 בעוד שמחיר השוק יכול להיות תנודתי באופן ניכר, הערך הפונדמנטלי מציע הערכה אובייקטיבית ועקבית יותר של שוויו המהותי של הנכס.18 המטרה העיקרית של ניתוח פונדמנטלי היא לחשוף את הערך הפונדמנטלי הזה, אשר לעיתים קרובות עשוי להיות שונה ממחיר השוק הנוכחי של הנכס.19האופי ההוליסטי של גורמי היסוד והשפעתם ההדדית:גורמי היסוד במקרקעין, כפי שפורטו (מיקום, גודל, מצב, גיל, תנאים כלכליים, היבטים משפטיים, פוטנציאל הכנסה, שיקולים סביבתיים) 2, אינם מהווים רק רשימת בדיקה של תכונות מבודדות. הם קשורים זה בזה באופן מורכב ומשפיעים הדדית. לדוגמה, גיל הנכס (גורם פיזי) משפיע ישירות על מצבו הפיזי, אשר בתורו משפיע על עלויות התחזוקה (גורם כלכלי), על ההכנסה התפעולית הנקייה (פוטנציאל הכנסה), ועל האטרקטיביות שלו בשוק (גורם שוק). הערכה שטחית בגישת ההשוואה, המתמקדת במספר מצומצם של השוואות והתאמות פשוטות, נכשלת בלכידת השפעה הדדית מורכבת זו. היא מתייחסת לכל גורם בנפרד במקום כחלק ממערכת אינטגרלית המגדירה את שווי הנכס האמיתי. פרספקטיבה הוליסטית זו חיונית להבנת ה"למה" שמאחורי מחירי השוק ולמניעת "שכפול מחירים" בלבד.הערך הפונדמנטלי כמשקל נגד לאי-רציונליות השוק:הערך הפונדמנטלי מוגדר במפורש כבלתי תלוי ב"תנודתיות שוק וספקולציות" 6 וב"סנטימנט משקיעים".18 מטרת ניתוח פונדמנטלי היא לקבוע אם נכס "מתומחר יתר על המידה, בחסר, או במחיר הוגן" ביחס לשוויו האמיתי.18 הדבר מתייחס ישירות לחשש מ"שכפול מחירים" – אם מחירי השוק מועתקים ללא ביקורת, כל אי-רציונליות שוקית או עיוותים זמניים מונצחים במקום שיזוהו ויתוקנו. הערך הפונדמנטלי משמש ככלי אינטלקטואלי קריטי עבור שמאים לבחון באופן ביקורתי את מחירי השוק, ולא לקבלם באופן פסיבי. היעדר ניתוח פונדמנטלי בגישת ההשוואה הופך את השמאי למתעד של סנטימנט שוק בלבד, במקום למעריך בלתי תלוי של ערך מהותי, מה שעלול להוביל לתמחור שגוי ולתרום לבועות נדל"ן או לקריסות שוק.

4. סכנת השטחיות: שכפול מחירים והערכות שגויות

כאשר שמאים נמנעים מביצוע ניתוח פונדמנטלי מעמיק, גישת ההשוואה עלולה להתדרדר לתהליך מכני של שכפול מחירים בלבד, מבלי להבין את מניעי הערך הבסיסיים.התדרדרות גישת ההשוואה ל"העתקת מחירים" בהיעדר ניתוח פונדמנטלי:הביקורת המרכזית של המשתמש מצביעה על כך שללא בחינה מעמיקה של "גורמי היסוד" ו"הערך הפונדמנטלי", גישת ההשוואה הופכת לתרגיל מכני של שכפול והתאמת מחירים מעסקאות עבר, מבלי להבין באופן מספק את מניעי הערך האמיתיים [שאילתת המשתמש]. מצב זה מתרחש כאשר שמאים מסתמכים על דמיון שטחי (לדוגמה, אותו מספר חדרים או שטח דומה) מבלי לנתח לעומק מדוע נכסי ההשוואה נמכרו במחירים מסוימים, או כיצד התכונות הפונדמנטליות הייחודיות של הנכס הנישום מצדיקות הערכה שונה.17ניתוח ההשלכות:

  • תוצאות הערכה טכניות ושגויות: בהיעדר ניתוח פונדמנטלי חזק, ההתאמות הופכות שרירותיות, בלתי מספקות או מבוססות על הנחות לקויות, מה שמוביל בהכרח להערכות שווי לא מדויקות.13 לדוגמה, שימוש פשוט במחיר ממוצע למ"ר מנכסי השוואה, מבלי להתחשב בהבדלים באיכות הבנייה, גיל הנכס או שירותים ספציפיים, מניב הערכה טכנית אך שגויה.16 מקרי בוחן מראים כי מחקר וניתוח לקויים, כולל חוסר גילוי נאות של פרטי נכסי השוואה או הערכה אחידה למרות הבדלים מהותיים, פוגעים באמינות הראיות ומובילים למסקנות מפוקפקות.28
  • הטיית הערכה והשפעתה על יעילות השוק: הערכות שטחיות עלולות לתרום ל"הטיית הערכה" ולערכי יתר, המעודדים סיכונים בחיתום משכנתאות.29 מצב זה יכול להוביל לניפוח מחירים בתקופות גאות או להחריף ירידות מחירים בתקופות שפל, כאשר שמאים מפגרים אחר שינויים אמיתיים בשוק או מסתמכים יתר על המידה על מכירות מצוקה.29 תקני הערכה מקצועיים (כמו USPAP) מדגישים כי שמאים אינם רשאים לאפשר לתנאי המטלה או ליעדי הלקוח להטות את תוצאות ההערכה.26
  • סיכונים הנובעים מהסתמכות יתר על מכירות מצוקה או חוסר ידע שוקי: כאשר נתוני מכירה של נכסי השוואה זמינים באופן מוגבל, שמאים עלולים להסתמך על מכירות מיושנות או מכירות מצוקה (כינוס נכסים, מכירות מהירות) שאינן משקפות את שווי השוק האמיתי.16 ללא התאמות קפדניות ומבוססות שוק, הסתמכות כזו עלולה לעוות את ההערכה. בנוסף, חוסר ידע שוקי מעמיק, לעיתים קרובות מחמיר עקב לחצים מצד חברות ניהול הערכות (AMCs) המורידות שכר טרחה, עלול לגרום לשמאים לקצר תהליכים ולבצע ניתוח מינימלי, במיוחד בשווקים פחות נזילים או הטרוגניים, ובכך לפגוע באמינות ההערכה.30
  • השפעה על עסקאות נדל"ן, החלטות מימון ואסטרטגיות השקעה: הערכות שווי נמוכות או לא מדויקות עלולות לשבש עסקאות נדל"ן, להוביל למשא ומתן מחודש על המחיר או אף לביטול עסקאות.29 מלווים מסתמכים על הערכות שווי כדי לקבוע את סכומי ההלוואה; הערכות שגויות עלולות לחשוף אותם לסיכון יתר אם הביטחון (הנכס) אינו שווה את הסכום הממומן.1 עבור משקיעים, הערכות שטחיות מונעות קבלת החלטות מושכלות, ועלולות לגרום להם לשלם מחיר מופרז עבור נכסים או להחמיץ הזדמנויות השקעה אמיתיות, שכן הן אינן מספקות הערכה מדויקת של "השווי האמיתי" והפוטנציאל העתידי.1

טבלה 1: סיכונים של גישת השוואה שטחית מול יתרונות ניתוח פונדמנטלי משולב

היבט בהערכה
גישת השוואה שטחית (שכפול מחירים)
גישת השוואה עם ניתוח פונדמנטלי משולב
דיוק הערכה
תוצאות טכניות ושגויות; התאמות שרירותיות/בלתי נתמכות; מנציח רעשי שוק. 13
הערכות אמינות וניתנות להגנה; התאמות מבוססות שוק, כמותיות ואיכותיות. 10
הערכת סיכונים
הגברת הטיית הערכה; סיכוני הערכת יתר; אי-זיהוי פגיעויות אמיתיות בנכס (לדוגמה, סביבתיות, משפטיות). 23
הערכה אובייקטיבית של שווי אמיתי; זיהוי וכימות סיכונים; עמידה בתקנים אתיים למניעת הטיה. 18
יעילות השוק
תורם לחוסר יעילות ותמחור שגוי בשוק; עלול להחריף בועות/קריסות; מוביל למשא ומתן מחודש או ביטול עסקאות. 20
מקדם שקיפות ויעילות שוק; מאפשר עסקאות הוגנות והקצאת הון אופטימלית. 1
קבלת החלטות
מוביל להחלטות בלתי מושכלות עבור קונים, מוכרים ומלווים; תוצאות השקעה לקויות. 1
מאפשר קבלת החלטות מושכלות; מספק בסיס אמין למימון, השקעה ומשא ומתן. 1
תפקיד השמאי
מצטמצם למעתיק נתונים טכני; חסר שיקול דעת מקצועי ותובנה שוקית עמוקה. 30
מתפקד כמומחה, בלתי מוטה ואובייקטיבי; מספק תובנות יקרות ערך מעבר לנקודות מחיר בלבד. 1
ציות לתקנים
סיכון להפרת תקנים מקצועיים (לדוגמה, USPAP) עקב היקף עבודה בלתי מספק או מסקנות בלתי נתמכות. 26
עמידה בתקנים מקצועיים מחמירים, המבטיחה ניתוח מקיף והתנהלות אתית. 2

האופי ה"טכני ושגוי" נובע מכשל בתרגום נתונים לערך משמעותי:הביקורת של המשתמש מציינת כי גישת השוואה שטחית הופכת את העבודה ל"טכנית ושגויה". גישת ההשוואה כוללת שלבים טכניים כמו איסוף נתונים, בחירת השוואות וביצוע התאמות.10 אם שלבים אלו מבוצעים ללא הבנה של מניעי הערך הבסיסיים (גורמי היסוד) המעצבים את מחירי השוק, השמאי מבצע תרגיל טכני בלבד (לדוגמה, חישוב מחיר למ"ר) מבלי להסיק תובנות משמעותיות לגבי שווי הנכס האמיתי. החלק ה"שגוי" נובע מהיעדר פרשנות משמעותית של הערך.הדבר מדגיש כי הביקורת אינה מכוונת כנגד כלי העבודה של גישת ההשוואה (נכסי השוואה, התאמות), אלא כנגד אופן החשיבה שבו הם מיושמים. שמאי שרק "מעתיק מחירים" נכשל ביישום חשיבה ביקורתית וידע שוקי, והופך מתודולוגיית הערכה מתוחכמת לחישוב פגום ופשטני. הדבר מדגיש את הצורך ששמאים יהיו קודם כל אנליסטים, ורק אחר כך טכנאים.סיכונים מערכתיים משטחיות נרחבת:המחקר מצביע על כך ש"הטיית הערכה" תורמת ל"סיכונים בחיתום משכנתאות" וכי "הערכות שווי נמוכות" מובילות למשא ומתן מחודש על מחירים או לביטול עסקאות.29 כמו כן, מודגש כי שיטות עבודה של חברות ניהול הערכות (AMCs), המורידות שכר טרחה, עלולות לגרום לשמאים לקצר תהליכים ולחסר ידע שוקי מקומי, ובכך "להרוס את היכולת ליצור אמת מידה אמינה להערכת הביטחונות לכל משכנתא".30הדבר מרמז כי בעיית הערכות השווי השטחיות אינה רק כשל פרטני, אלא מהווה סיכון מערכתי פוטנציאלי למערכת הפיננסית, במיוחד בתחום המימון, על ידי הצגת מצג שווא של שווי הביטחונות. אם חלק ניכר מהערכות השווי מבוצעות בדרך של "שכפול מחירים" ולא באמצעות ניתוח פונדמנטלי אמיתי, הדבר עלול להוביל לתמחור שגוי נרחב, להקצאת הון לא יעילה ולהגברת חוסר היציבות הפיננסית, ובכך להשפיע לא רק על עסקאות בודדות אלא על הכלכלה כולה.

5. שילוב ניתוח פונדמנטלי להערכות אמינות בגישת ההשוואה

כדי להבטיח הערכות שווי אמינות וניתנות להגנה במסגרת גישת ההשוואה, על שמאים לשלב ניתוח פונדמנטלי מעמיק בכל שלבי העבודה.אסטרטגיות לביצוע ניתוח מעמיק במסגרת גישת ההשוואה:

  • מחקר שוק יסודי ואימות נתונים מעבר לרישומי מכירה בסיסיים: על שמאים לבצע מחקר שוק מקיף, לנתח מגמות עדכניות, לבחון מכירות אחרונות ולאמת את דיוק הנתונים מול מקורות מהימנים (קונים, מוכרים, מתווכים).2 הדבר כולל איסוף נתונים על נכסים בעלי מיקום, גודל, עיצוב ותועלת דומים.10
  • טכניקות התאמה כמותיות:
    • ניתוח נתונים מזווגים (Paired Data Analysis): טכניקה מתקדמת זו כוללת זיהוי זוגות של מכירות השוואה שהן כמעט זהות בכל המאפיינים, למעט מאפיין ספציפי אחד (לדוגמה, שטח רבוע, מיקום או מצב). על ידי ניתוח הפרש המחירים בין זוגות כאלה, השמאי יכול להסיק את השווי המבוסס על השוק של אותו מאפיין בודד.10 לצורך מובהקות סטטיסטית, שיטה זו דורשת גודל מדגם מספק.13
    • מודלים סטטיסטיים (לדוגמה, ניתוח רגרסיה): יישום כלים סטטיסטיים, כגון ניתוח רגרסיה, מסייע באופן משמעותי לשמאים בבחירת נכסי ההשוואה המתאימים ביותר, במדידת הבדלים במאפייני הנכס וביישום סכומי התאמה מדויקים.13 כלים אלו יכולים לשמש גם לאימות ההתאמות שנגזרו ולזיהוי, מדידה ופרשנות של גורמים שונים המשפיעים על ערך הנכס.13
    • טכניקות אומדן עלויות והיוון הכנסות: ניתן להשתמש בשיטות אלו באופן אסטרטגי לתמיכה בהתאמות ספציפיות בתוך גישת ההשוואה, במיוחד עבור מאפיינים ייחודיים, שיפורים אחרונים או נכסים בעלי פוטנציאל הכנסה ברור.13
  • ניתוח איכותני: כאשר נתונים כמותיים אינם מספיקים או אמינים לכימות מדויק, ניתוח איכותני (השוואה יחסית) הופך לחיוני.13 הדבר כרוך ביישום שיקול דעת מקצועי של השמאי, ידע שוקי עמוק והבנה ניואנסית כדי להעריך ולתת דין וחשבון על הבדלים בין נכסים, ובכך לספק פרספקטיבה הוליסטית יותר.
  • ניתוח מגמות שוק, מדדים כלכליים ונתונים דמוגרפיים: על שמאים להישאר מעודכנים באופן שוטף במגמות השוק, מדדים כלכליים רחבים ושינויים דמוגרפיים. הדבר כולל הבנה של דינמיקת היצע וביקוש, שערי ריבית, תנאים כלכליים כוללים ושינויים דמוגרפיים, שכן גורמים אלו משפיעים באופן משמעותי על ערכי הנכסים.2 הבנה מקיפה של מדדים אלו מספקת את ההקשר הרחב החיוני לחיזוי שינויים עתידיים בערכי הנכסים.20
  • חשיבות התיעוד הברור והנימוק לכל ההתאמות והמסקנות.
    • תקנים מקצועיים מחייבים שמאים לתעד בקפדנות את נימוקיהם, מתודולוגיות העבודה שלהם ואת הבסיס לכל המסקנות בתוך דו"ח השומה.10 כל התאמה שבוצעה חייבת להיות נתמכת באופן חזק בראיות מבוססות שוק ומנומקת באופן שקוף, ובכך ליצור מסלול ביקורת ברור לתהליך ההערכה.10 אמינותה הכוללת של חוות דעת שמאית תלויה באופן מהותי בהצגת ראיות מספקות, הגיוניות וניתנות לאימות.11
  • הקפדה על תקנים מקצועיים (לדוגמה, USPAP, RICS) המחייבים ניתוח קפדני והתנהלות אתית.
    • גופים מקצועיים מובילים כמו מכון השמאות (Appraisal Institute) והמוסד המלכותי של מודדים מוסמכים (RICS) מספקים הנחיות מקיפות, קורסים ותקנים מקצועיים ספציפיים לגישת ההשוואה. משאבים אלו מדגישים את החשיבות הקריטית של ניתוח מעמיק, אימות נתונים ויישום מתאים של התאמות כמותיות ואיכותיות.8
    • בארצות הברית, תקני התנהלות מקצועית אחידים לשמאים (USPAP) קובעים סטנדרטים אתיים וביצועיים מקיפים. USPAP מחייב שמאים לבצע ניתוח נכס יסודי, מחקר שוק נרחב, ועמידה קפדנית בתקנות.2 באופן מכריע, USPAP אוסר במפורש על שמאים לאפשר לתנאי המטלה להגביל באופן בלתי הולם את היקף העבודה עד כדי פגיעה באמינות התוצאות, או לאפשר ליעדי הלקוח להטות את מסקנותיהם.26 באופן דומה, RICS מפרסם תקנים בנושא ראיות השוואה בהערכת שווי, ומחזק את הצורך בניתוח חזק.8 תקנים מקצועיים אלו, מעצם טבעם, מחייבים ניתוח פונדמנטלי ברמה גבוהה באמצעות דרישותיהם לאיסוף נתונים מקיף, ניתוח תנאי שוק יסודי והתאמות מבוססות ראיות.

תקנים מקצועיים כמנדט לניתוח פונדמנטלי:המחקר מראה כי תקני הערכה מקצועיים וגופים חינוכיים (כמו USPAP, מכון השמאות, RICS) דורשים במפורש או במרומז רמת ניתוח עמוקה. USPAP מחייב "בחינה יסודית של מספר גורמי ליבה" 2 ו"ניתוח כל נתוני המכירה ההשוואתיים הזמינים כדי להבטיח תוצאות אמינות".10 קורסי מכון השמאות עוסקים ב"ניתוח כמותי ואיכותני של מכירות השוואה" ובשימוש ב"כלי ניתוח סטטיסטיים".33 אלו אינם צעדים שטחיים; הם יישומים ישירים של ניתוח פונדמנטלי. הדבר מצביע על כך שהמסגרת המקצועית הקיימת כבר דורשת את עומק הניתוח שהמשתמש דורש.אם הביקורת של המשתמש על "שכפול מחירים" נפוצה, הדבר מצביע על פער משמעותי בין הדרישות המחמירות של התקנים המקצועיים לבין הפרקטיקה בפועל. משמעות הדבר היא שבעוד שהמסגרת וההנחיות לביצוע ניתוח פונדמנטלי במסגרת גישת ההשוואה מבוססות היטב, היישום העקבי והקפדני שלהן עלול להיות חסר במקרים מסוימים, מה שמוביל לתוצאות "טכניות ושגויות". הדבר מצביע על צורך באכיפה חזקה יותר, השתלמויות מתמשכות ושינוי בתפיסת תפקיד השמאי לעבר תפקיד אנליטי יותר.אתגר איכות וזמינות הנתונים בתמיכה בניתוח קפדני:מספר מקורות מדגישים מכשולים מעשיים לביצוע ניתוח פונדמנטלי יסודי. 12 מציין "חיסרון" של גישת ההשוואה כ"קושי באיסוף מידע מהימן ומדויק עקב ריבוי כלי אינטרנט ונתונים סותרים". 20 מזהה "זמינות ואמינות הנתונים" כמכשול עיקרי, במיוחד לגבי נתוני שטח רבוע מ-MLS. 30 מדגיש כי "פחות נתונים = הערכות פחות אמינות" בשכבות מחיר גבוהות יותר, ומצביע על בעיות עם חברות ניהול הערכות (AMCs) שעלולות להוביל לחוסר ידע שוקי מקומי עקב לחצי שכר טרחה.משמעות הדבר היא שגם עם הכוונות הטובות ביותר, עמידה בתקנים מקצועיים ומיומנויות אנליטיות מתקדמות, שמאים נתקלים במגבלות מעשיות הנובעות מאיכות וזמינות נתוני השוק. הדבר מצביע על כך שטיפול מלא בביקורת של המשתמש דורש לא רק מחויבות של שמאים לניתוח מעמיק יותר, אלא גם שיפורים מערכתיים בתשתית הנתונים, סטנדרטיזציה של איסוף נתונים ושקיפות שוק מוגברת. ללא נתונים אמינים ומקיפים, גם השמאי המיומן ביותר יתקל במגבלות בביצוע התאמות כמותיות ואיכותיות חזקות, מה שעלול לאלץ אותו להסתמך על אומדנים שטחיים יותר.

6. גישות משלימות: הדגשת הערך הפונדמנטלי

בעוד שגישת ההשוואה היא דומיננטית, גישות היוון ההכנסות והעלות מספקות הערכה ישירה יותר של הערך הפונדמנטלי, במיוחד עבור סוגי נכסים מסוימים. שלוש גישות ההערכה קשורות זו בזו ומשמשות להשלמה הדדית.גישת היוון ההכנסות: כיצד היא מעריכה באופן ישיר את הערך הפונדמנטלי באמצעות תזרימי הכנסה צפויים, שיעורי היוון וניתוח תזרים מזומנים מהוון (DCF).גישת היוון ההכנסות, המכונה גם "הגישה הכלכלית" או "גישת העסק החי", מבוססת על עקרון הציפייה, לפיו שווי הנכס משקף את הערך הנוכחי של התועלות או תזרימי ההכנסה העתידיים הצפויים ממנו.4המתודולוגיה כוללת הערכת ההכנסה הגולמית הפוטנציאלית של הנכס (בדרך כלל דמי שכירות שוקיים), ניכוי הפסדי תפוסה וגבייה, והוספת הכנסות שונות כדי להגיע להכנסה גולמית אפקטיבית (EGI). לאחר מכן, מנוכות הוצאות תפעוליות כדי להגיע להכנסה תפעולית נקייה (NOI).5 הכנסה תפעולית נקייה זו מהוונת (מחולקת בשיעור היוון – Cap Rate) לשווי שוק מוערך.5 שיעור ההיוון עצמו משקף את התשואה הצפויה, הסיכון ופרמטרים שוקיים נוספים.12 יש לציין כי שינויים קטנים בשיעור ההיוון יכולים להוביל להבדלים מהותיים בהערכת השווי.5עבור השקעות לטווח ארוך או נכסים בעלי תזרימי הכנסה בלתי סדירים, נעשה שימוש בניתוח תזרים מזומנים מהוון (DCF). שיטה זו מציגה תחזית של תזרימי מזומנים עתידיים מהנכס ומהוונת אותם לשווי נוכחי באמצעות שיעור היוון המשקף את הסיכון והתשואה הנדרשת.6גישה זו היא פונדמנטלית במהותה, שכן היא מעריכה את הנכס ישירות על בסיס פוטנציאל ייצור ההכנסה שלו, המהווה תכונה כלכלית ליבתית.6גישת העלות: כיצד היא קובעת שווי על בסיס עלות החלפה, פחת ושווי קרקע, ומשקפת את העלות הפונדמנטלית של יצירת הנכס.גישת העלות מעריכה את שווי הנכס על ידי סיכום מרכיבי השווי שלו: שווי הקרקע (כאילו ריקה), עלות ההקמה הנוכחית של מבנה דומה (העתק או תחליף), בניכוי פחתים (פיזיים, פונקציונליים וכלכליים), בתוספת רווח יזמי מקובל.4 היא מבוססת גם על עקרון התחליף, הקובע כי קונה נבון לא ישלם עבור נכס קיים יותר מהעלות לרכישת מגרש דומה והקמת מבנה חדש בעל תועלת מקבילה.5גישה זו היא פונדמנטלית מכיוון שהיא מעריכה את שווי הנכס על בסיס עלות כל הרכיבים המרכיבים אותו ועלות יצירתם, ובכך מספקת "רצפת שווי".6 היא שימושית במיוחד עבור מבנים חדשים או נכסים ייחודיים שבהם נתוני השוואה או הכנסות עתידיות אינם זמינים או אמינים.4מתי גישות אלו מתאימות ביותר (לדוגמה, נכסים מניבים, נכסים ייחודיים, בנייה חדשה).

  • גישת היוון הכנסות: מתאימה בעיקר לנכסים מניבים, כגון בנייני מסחר ומשרדים, יחידות דיור להשכרה, ונכסים תפעוליים המוגדרים כ"עסק חי" (לדוגמה, בתי אבות, תחנות דלק, חניונים, מקבצי דיור).4 היא אינה מיושמת בדרך כלל להערכת שווי נכסי מגורים רגילים.4
  • גישת העלות: מיושמת בנכסים שלגביהם לא קיימות עסקאות להשוואה וגם לא תזרים הכנסות ברור. היא שימושית במיוחד עבור בנייה חדשה, נכסים ייחודיים או נכסים למטרות מיוחדות.4

חשיבות איחוד הממצאים מגישות מרובות כדי להגיע לחוות דעת שווי חזקה ומבוססת פונדמנטלית.תקני הערכה מקצועיים מורים כי יש להשתמש בכל שלוש הגישות, במידת הרלוונטיות, כדי להגיע לאינדיקציה של שווי.5 לאחר איסוף וניתוח הנתונים, השמאי מאחד את האינדיקציות לשווי מכל הגישות הרלוונטיות לכדי חוות דעת סופית.11 תהליך איחוד זה כרוך בשקילת האיכות והכמות של הנתונים עבור כל גישה, ובכך מספק הערכה מקיפה וחזקה יותר המשלבת היבטים שונים של הערך הפונדמנטלי (התנהגות שוק, פוטנציאל הכנסה ועלות החלפה).10 מומלץ לשלב שיטות הערכה אבסולוטיות (המתבססות על ערך פנימי מפוטנציאל הכנסה) ושיטות יחסיות (המשוות נכס לנכסים דומים בשוק) לצורך הערכה מעוגלת ומקיפה.24

טבלה 2: השוואת גישות הערכת שווי מקרקעין

גישת הערכה
עקרון ליבה/מיקוד
סיכום מתודולוגיה
שימוש עיקרי
כיצד היא מתייחסת לערך הפונדמנטלי
יתרונות
מגבלות
גישת ההשוואה (SCA)
תחליף: קונה לא ישלם יותר ממה שיעלה לו לרכוש תחליף דומה. 5
משווה את הנכס לנכסים דומים שנמכרו לאחרונה; מבצע התאמות שיטתיות להבדלים במאפיינים פיזיים, מיקום, תנאי שוק ומימון. 10
בעיקר נכסי מגורים; יעילה במיוחד בשווקים פעילים עם נתוני השוואה רבים ואמינים. 4
משקפת את הערכת השוק הקולקטיבית של מאפיינים פונדמנטליים שונים (לדוגמה, מיקום, מצב, גודל, שירותים) כפי שמתבטאת במחירי עסקאות בפועל ובהתאמות מבוססות שוק של השמאי. 10
מונעת שוק במידה רבה; נחשבת בדרך כלל לאמינה ביותר בשווקים פעילים ושקופים. 4
חשופה ל"שכפול מחירים" ותוצאות שגויות אם ההתאמות חסרות ניתוח פונדמנטלי מעמיק; פחות יעילה בשווקים דלילים, תנודתיים או הטרוגניים; תלויה באופן ניכר באיכות ובכמות נתוני ההשוואה הזמינים. 12
גישת היוון הכנסות
ציפייה/ציפייה: השווי הוא הערך הנוכחי של תועלות או הכנסות עתידיות צפויות. 12
מעריכה הכנסה גולמית פוטנציאלית, מנכה הפסדי תפוסה/גבייה והוצאות תפעוליות כדי להגיע להכנסה תפעולית נקייה (NOI); מהוונת את ה-NOI לשווי באמצעות שיעור היוון מבוסס שוק או מהוונת תזרימי מזומנים עתידיים (DCF). 5
בעיקר נכסים מניבים (לדוגמה, בנייני מסחר, משרדים, יחידות דיור להשכרה, "עסק חי" כמו בתי אבות, תחנות דלק). 4
מעריכה באופן ישיר את הערך הפונדמנטלי על בסיס הפרודוקטיביות הכלכלית של הנכס, יכולתו לייצר הכנסה עתידית, ושיעור התשואה הנדרש בשוק עבור הכנסות כאלה. 6
מקשרת ישירות את השווי לביצועים הכלכליים של הנכס, מה שהופך אותה לרלוונטית במיוחד לניתוח החלטות השקעה. 6
רגישה מאוד לדיוק תחזיות ההכנסה ולבחירת שיעור היוון מתאים; פחות ישימה לנכסים שאינם מניבים הכנסה (לדוגמה, רוב בתי המגורים בבעלות פרטית). 5
גישת העלות
תחליף: קונה נבון לא ישלם יותר מעלות החלפת הנכס. 5
מעריכה את שווי הקרקע (כאילו ריקה) ומוסיפה את עלות ההקמה הנוכחית של שיפורים/מבנים חדשים, בניכוי פחת שנצבר (פיזי, פונקציונלי, כלכלי). 4
רלוונטית בעיקר לבנייה חדשה; נכסים ייחודיים או מיוחדים; או נכסים עם נתוני מכירה או הכנסה מוגבלים או בלתי זמינים. 4
משקפת את העלות הפונדמנטלית של יצירת הנכס, ומספקת "רצפת שווי" המבוססת על מאפייניו הפיזיים, כלכלת הבנייה ועלות החלפת תועלתו. 6
שימושית לנכסים ללא שווקים פעילים או תזרימי הכנסה; מספקת תקרת שווי; פחות מושפעת מתנודתיות שוק קצרת טווח או סנטימנט. 6
יכולה להיות מאתגרת בהערכת פחתים מדויקים, במיוחד עבור נכסים ישנים או מורכבים; ייתכן שלא תשקף במלואה את הביקוש בשוק או את פוטנציאל ייצור ההכנסה. 4

האופי המשולב של הגישות בחשיפת פנים שונות של הערך הפונדמנטלי:

המחקר מבהיר כי כל גישת הערכה מתמקדת בהיבט שונה של הערך: גישת ההשוואה בהתנהגות השוק, גישת ההכנסות בפוטנציאל הרווח, וגישת העלות בעלות ההחלפה.4 בעוד שגישת ההשוואה מועדפת לעיתים קרובות, הגישות האחרות משמשות כאשר גישת ההשוואה פחות ישימה או מספקת.4 הצורך ב"איחוד הממצאים מגישות מרובות" 11 מדגיש כי "הערך הפונדמנטלי" אינו מספר יחיד ופשוט לכימות, אלא מושג רב-פנים הנחשף בצורה הטובה ביותר באמצעות עדשות אנליטיות שונות.הערכה מקיפה ואמינה באמת, כזו שנמנעת מ"שכפול מחירים", מבינה שמחירי השוק מושפעים משילוב מורכב של מניעים פונדמנטליים אלו. תהליך האיחוד הוא המקום שבו מומחיותו של השמאי באה לידי ביטוי באופן המובהק ביותר, שכן הוא מסנתז את הפרספקטיבות הפונדמנטליות השונות – ראיות שוק, פוטנציאל הכנסה ועלות החלפה – כדי להגיע לחוות דעת שווי הוליסטית, חזקה ומבוססת היטב. הדבר מחזק את החשיבות העליונה של שיקול הדעת ומיומנותו האנליטית של השמאי.הסיכון שבנוקשות מתודולוגית בשווקים דינמיים:המחקר מציין כי גישת ההשוואה "פחות יעילה בשווקים חלשים או עבור נכסים ייחודיים עם מעט מכירות השוואה" 10, וכי גישת ההכנסות מועדפת עבור "עסק חי".4 הדבר מרמז כי יישום נוקשה של גישת ההשוואה, מבלי להתחשב במגבלותיה בתנאי שוק מסוימים או עבור סוגי נכסים ספציפיים, עלול להוביל באופן מובנה להערכות שגויות, גם אם הצעדים ה"טכניים" של גישת ההשוואה מבוצעים כהלכה.הדבר מדגיש את הצורך בגישה דינמית וגמישה לבחירת ויישום מתודולוגיות הערכה, המותאמת למאפייני הנכס ולתנאי השוק השוררים. גישה שטחית עלולה להיכשל בזיהוי מתי גישת ההשוואה אינה השיטה העיקרית המתאימה ביותר, מה שיוביל ליישום שגוי ובסופו של דבר לתוצאות פגומות. הדבר מדגיש את הצורך ששמאים יחזיקו בהבנה עמוקה של כל עקרונות ההערכה ויישומם הרלוונטי, במקום להסתמך באופן אוטומטי על שיטה אחת, שעלולה להיות בלתי הולמת.

7. מסקנות והמלצות

מחקר זה מאשש באופן חד משמעי את טענת המשתמש: גישת ההשוואה בהערכת מקרקעין, כאשר היא מיושמת כ"שכפול והעתקת מחירים" ללא בחינה מעמיקה של גורמי היסוד ושל הערך הפונדמנטלי, אכן הופכת את עבודת השמאי לטכנית ושגויה. הערכות אמינות וניתנות להגנה דורשות ניתוח קפדני ורב-ממדי, החורג מנתונים שטחיים, ומבטיח כי הערכת השווי משקפת את שוויו האמיתי והמהותי של הנכס.המלצות:

  • לשמאים:
    • הדגשת השתלמות מקצועית ופיתוח מתמיד: על שמאים להשקיע בחינוך מתמשך, להתמקד בטכניקות אנליטיות מתקדמות (כגון ניתוח נתונים מזווגים ומודלים סטטיסטיים), ולפתח הבנה מעמיקה יותר של כלכלת השוק והיסודות הפונדמנטליים של הנכסים.32
    • ביצוע מחקר שוק יסודי וניתן לאימות: יש לחרוג מנתוני MLS זמינים בקלות. על השמאים לאמת פרטי עסקאות באופן ישיר ולהבין את המניעים מאחורי המכירות באמצעות תקשורת עם הצדדים המעורבים.2
    • מתן עדיפות להתאמות איכותניות וכמותיות: יש לוודא שכל ההתאמות מבוססות היטב על ראיות שוק ומתועדות בבירור, המשקפות את תרומת הערך האמיתית של כל גורם פונדמנטלי.10
    • שמירה על חוסר משוא פנים ואובייקטיביות: יש להקפיד בקפדנות על תקנים אתיים (לדוגמה, USPAP) כדי למנוע הטיה ולהבטיח את אמינות המקצוע.11
    • איחוד גישות מרובות: יש להשתמש בגישות היוון ההכנסות והעלות, במידת הרלוונטיות, כדי לספק חוות דעת שווי הוליסטית וחזקה.5
  • לבעלי עניין בתעשייה (מלווים, משקיעים, קונים, מוכרים):
    • דרישה להערכות שווי מקיפות: יש להכיר בערך של ניתוח מעמיק ולמנוע פרקטיקות המעודדות עבודה שטחית (לדוגמה, שכר טרחה נמוך באופן מוגזם הפוגע באיכות ההערכה).30
    • הבנת תהליך ההערכה: יש לחנך את עצמם לגבי מורכבות ההערכה וחשיבות הגורמים הפונדמנטליים כדי לקבל החלטות מושכלות ולערער על הערכות באופן בונה במידת הצורך.1
    • קידום שקיפות נתונים: יש לתמוך ביוזמות המשפרות את זמינות ואמינות נתוני השוק כדי לאפשר הערכות מדויקות יותר.12
  • לגופים רגולטוריים (לדוגמה, מועצת תקני הערכה, RICS):
    • חיזוק תקנים ואכיפה: יש להמשיך להדגיש ולאכוף תקנים המחייבים ניתוח פונדמנטלי יסודי, אימות נתונים והתאמות מבוססות בכל גישות ההערכה.8
    • טיפול בסוגיות מערכתיות: יש לחקור ולטפל בפרקטיקות (לדוגמה, של חברות ניהול הערכות) שעלולות לפגוע באיכות ההערכה על ידי הפעלת לחץ על שמאים לקצר תהליכים.30
    • קידום חינוך מתמשך: יש לוודא שדרישות ההשתלמות המקצועית מציידות את השמאים ביעילות במיומנויות האנליטיות המתקדמות הנדרשות לתנאי שוק מורכבים.31

האחריות המשותפת לאיכות ההערכה:ההמלצות במחקר זה מופנות לא רק לשמאים, אלא גם ל"בעלי עניין בתעשייה" ול"גופים רגולטוריים". הדבר מרמז כי בעיית הערכות השווי השטחיות אינה נובעת אך ורק מכשלים של השמאי, אלא מהווה סוגיה מערכתית המושפעת מלחצי שוק, ציפיות לקוחות ופיקוח רגולטורי.המשמעות היא ששיפור איכות ההערכה ומעבר מ"שכפול מחירים" דורשים מאמץ שיתופי של כל המערכת האקולוגית של הנדל"ן. מדובר בטיפוח סביבה שבה ניתוח פונדמנטלי מעמיק לא רק מצופה, אלא גם מתומרץ ונתמך על ידי כל הצדדים המעורבים בעסקאות נדל"ן.

ההערכה ככלי לניהול סיכונים:

המחקר מדגיש את חשיבותן של הערכות שווי ב"הפחתת סיכונים" עבור מלווים 1 וכ"תרגיל בהערכת סיכונים".23 ההשלכות של הערכות שטחיות כוללות "הטיית הערכה מוגברת" ו"סיכונים בחיתום משכנתאות".29

המשמעות היא שהערכה מבוססת פונדמנטלית משמשת ככלי חיוני לניהול סיכונים, ולא רק כמדד מחיר. על ידי הערכה מדויקת של הערך הפונדמנטלי והסיכונים הבסיסיים, היא מסייעת במניעת חוסר יציבות פיננסית, מגנה על בעלי עניין ותורמת לשוק נדל"ן עמיד יותר. לכן, הקריאה לניתוח פונדמנטלי מעמיק יותר היא, במהותה, קריאה לניהול סיכונים חזק יותר בתחום המקרקעין.

"המחיר הוא מה שאתה משלם, השווי הוא מה שאתה מקבל" - וורן באפט



10Aug

סקירה מקיפה של שוק הדיור ביוני 2025 מציגה ירידה חדה בהיקף העסקאות לשפל של שני עשורים, קריסה במכירות הדירות החדשות, יציאה משמעותית של משקיעים מהשוק, עלייה במלאי הלא מכור במרכזי הביקוש ולחצי נזילות בענף הקבלנות – אינדיקציות מובהקות להתקרבות המשק הישראלי למשבר נדל"ן עמוק.

שני רבעונים רצופים של רגרסיה, חציון שלם- זו כבר מגמה! זו כבר קריסה!

סקירת ענף הנדל"ן למגורים – יוני 2025, קראתי את הדוח במלואו, והנה ניתוח מקצועי מקיף שמחבר בין הממצאים הסטטיסטיים לבין המשמעות הכלכלית הרחבה, כולל סימני האזהרה לשוק:


📉 Gpt תמונת מצב – יוני 2025: צניחה לשפל של שני עשורים

  1. סך העסקאות – 5,844 בלבד (כולל סבסוד ממשלתי) – הרמה הנמוכה ביותר לחודש יוני מאז תחילת שנות ה־2000. ירידה של כ־29% מול יוני 2024 ושל 13% מול מאי 2025.
  2. השוק החופשי – 5,331 עסקאות בלבד, ירידה של 29% לעומת יוני אשתקד.
  3. דירות חדשות בשוק החופשי – 1,441 בלבד – ירידה של 50% לעומת יוני 2024, והחמרה בקצב הירידה בחודשים האחרונים.

🏗 קבלנים: פגיעה קשה במכירות ובתזרים

  • ירידה חדה במכירות כמעט בכל אזור בארץ, עם פגיעה חריגה בת"א–בת ים ובחיפה (ירידה של 60–65%).
  • מלאי לא מכור בת"א ובבת ים – קצב מכירות הנוכחי משקף 86 חודשי היצע (!) – יותר מפי שניים מהממוצע הארצי, מה שמעיד על קיפאון חמור וחשש למבוי סתום בשיווק.
  • תזרים מזומנים פוטנציאלי ביוני – 4.7 מיליארד ₪ (ירידה ריאלית של 13% משנה קודמת). בפועל, התקבלו 6.0 מיליארד ₪, בעיקר כתוצאה מגביית תשלומים על עסקאות עבר.
  • תזרים מזומנים לאחר תשומות – שלילי בהיקף של כ־800 מיליון ₪ – סימן ראשון ללחץ נזילות מצטבר.

💰 מגבלות המימון של בנק ישראל – ההשפעה ניכרת

  • מאז מרץ 2025 נכנסו לתוקף ההגבלות על "הטבות מימון" (כמו מודל 10/90 או דחיית תשלום למסירה).
  • ירידה בשיעור העסקאות "על הנייר" מ־67% לפני המגבלות ל־60% ביוני – אך לא קריסה מוחלטת, מה שמרמז על נסיונות הקבלנים לעקוף את ההגבלות או להחליף בהטבות אחרות.

🏠 שוק היד השנייה – ירידה מתונה יותר, אך עדיין בשפל

  • 3,890 עסקאות ביוני – ירידה של 16% משנה קודמת, אך עלייה מתונה של 3% לעומת מאי.
  • ביקוש לדירות עם ממ"ד ממשיך לעלות (גידול של 4 נקודות אחוז ברמה הארצית לעומת שנה קודמת), כנראה בהשפעת המלחמה והאיום האיראני.

📉 משקיעים – יציאה חדה מהשוק

  • רכישות להשקעה – 847 עסקאות בלבד, ירידה של 36% לעומת יוני 2024.
  • משקל המשקיעים בשוק – 14% בלבד, הנמוך ביותר מאז תחילת המעקב.
  • ירידה חדה במיוחד בת"א (מ־72% מהדירות החדשות ברכישות משקיעים בשנה שעברה ל־48% בלבד).
  • המשקיעים הוותיקים ו"מרובי הנכסים" הצטמצמו משמעותית – ירידה למחצית משיעורם בתקופה שלפני מלחמת "חרבות ברזל".

🧍‍♂️ רוכשי דירה ראשונה ומשפרי דיור – חטפו פגיעה קשה

  • דירה ראשונה – 3,240 עסקאות בלבד (כולל סבסוד), ירידה של 31% משנה קודמת.
  • משפרי דיור – ירידה מתונה יותר (20%) אך בולטת במיוחד במרכז ובנתניה עם ירידות של 30–48%.
  • "מצמצמי דיור" – כ־28% מכלל משפרי הדיור – רמה גבוהה היסטורית, מה שמעיד על מכירה כפויה או מעבר לדירה קטנה יותר מסיבות כלכליות/ביטחוניות.

🔎 המשמעויות הכלכליות

  1. היצע מצטבר – קצב המכירות הנמוך מול מלאי גבוה במיוחד יוצר לחצי היצע שצפויים להפעיל לחץ כלפי מטה על המחירים, במיוחד בפרויקטים ממונפים.
  2. קשיי נזילות בקבלנות – התזרים השלילי, יחד עם מגבלות המימון, מעלים את הסיכון לגל פשיטות רגל בענף.
  3. התכווצות סגמנט המשקיעים – פוגעת בביקוש המלאכותי שדחף את המחירים למעלה בעשור האחרון.
  4. החמרה במרכזי הביקוש – הנתונים החריגים בת"א ובבת ים עלולים להוות "נקודת שבירה" פסיכולוגית בשוק, אם ירידות המחירים שם יתחילו להתפרסם.
  5. גורם ביטחוני כמעכב התאוששות – הביקוש לדירות עם ממ"ד גדל, אך אינו מספיק כדי להחזיר את קצב העסקאות לרמות נורמליות.

🚨 מסקנה

הנתונים ביוני 2025 מהווים עדות חדה לכך שהשוק עבר ממגמת האטה לקיפאון עמוק, עם סימני מצוקה פיננסית בענף הקבלנות והתייבשות ביקושים כמעט בכל הסגמנטים.

השילוב בין לחץ נזילות, עודף היצע, ירידת משקל המשקיעים והשלכות המגבלות הרגולטוריות – מקרב את השוק לנקודת מפנה, שבה ירידת מחירים רחבה עשויה להפוך לבלתי נמנעת.


אינדיקטוריוני 2024יוני 2025שינוי % 24→25שינוי % חודשי (מאי→יוני 2025)
סך העסקאות (כולל סבסוד)8,2305,844‎-28.9%‎-13.0%
סך העסקאות בשוק החופשי7,5405,331‎-29.3%‎-11.8%
דירות חדשות – סה"כ3,5851,954‎-45.5%‎-18.4%
דירות חדשות בשוק החופשי2,9041,441‎-50.4%‎-16.2%
עסקאות יד שנייה4,6253,890‎-16.0%‎-10.0%
רכישות להשקעה1,323847‎-36.0%‎-8.5%
מכירות משקיעים1,4591,103‎-24.4%‎-9.6%
רכישות דירה ראשונה4,6893,240‎-30.9%‎-12.2%
רכישות משפרי דיור2,2041,756‎-20.3%‎-16.5%

סיכום ומגמת השוק – יוני 2025

  1. היקף העסקאות – ירידה חדה של כ־30% בשוק כולו לעומת יוני 2024, עם פגיעה דומה הן בשוק החופשי והן בעסקאות בסבסוד.
  2. דירות חדשות – הקריסה המשמעותית ביותר: ירידה של 45–50% במכירות, במיוחד בשוק החופשי. מדובר באיתות ברור על קיפאון בבנייה הרוויה ובמכירות קבלנים.
  3. שוק היד השנייה – ירידה מתונה יחסית (16%) אך עדיין ירידה כפולה מקצב גידול האוכלוסייה, מה שמעיד על היחלשות הביקוש הכולל.
  4. משקיעים – המשך יציאה חדה מהשוק: ירידה של 36% ברכישות ושל 24% במכירות. משקל המשקיעים בשוק הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון (כ־14%).
  5. דירה ראשונה ומשפרי דיור – ירידה של 31% ברוכשי דירה ראשונה ושל 20% במשפרי דיור, עם מגמה בולטת של "צמצום דיור" בשל לחצים כלכליים וביטחוניים.
  6. מגמה כללית – השוק נמצא בקיפאון עמוק עם לחץ מצטבר על המחירים, נוכח עודף היצע במרכזי הביקוש, ירידה בביקושים בכל הסגמנטים, וקושי הולך וגובר במימון פרויקטים.

Per ניתוח מקצועי מלא – דוח ענף הנדל"ן למגורים, יוני 2025

סקירה כללית

הדוח מתאר ירידה חריפה בפעילות שוק הנדל"ן למגורים בישראל ביוני 2025, עם נתוני מכירות נמוכים במיוחד בהיסטוריה של ענף זה. מלבד הירידה בכמות העסקאות, קיימת ירידה במרבית פלחי השוק, והאינדיקציות שמוצגות מצביעות על מגמות חזקות של האטה, שינוי בהרכב העסקאות ומורכבויות בשוק הקבלני והמשקיעים.


עיקרי ממצאים

סך העסקאות והמגמות

  • בחודש יוני2025 נמכרו רק 5,844 דירות (כולל דירות בסבסוד ממשלתי) – שפל שלא נרשם ביוני מאז תחילת שנות ה-2000. ירידה של 29% בהשוואה ליוני 2024 וירידה של 13% מהחודש הקודם.
  • העסקאות בשוק החופשי בלבד הסתכמו ב-5,331 דירות, גם כן ברמה הנמוכה ביותר היסטורית לחודש יוני.
  • המגמה נמשכת מראשית השנה; אי-ודאות גיאופוליטית וכלכלית (כמו מלחמת "עם כלביא" בין 13-24 ביוני) תורמת לירידות, אך לא לבדה – ישנה ירידה חדה גם ללא קשר ישיר לאירועים הביטחוניים.

שוק הקבלנים

  • מכירות קבלנים כולל סבסוד עמדו על 1,954 דירות – ירידה של 46% ביוני לעומת שנה שעברה, ו-18% מהמאי.
  • בשוק החופשי בלבד: 1,441 דירות - ירידה של 50% מיוני אשתקד.
  • הירידה החריפה במכירות בשוק הקבלנים בולטת במיוחד באזורים כמו תל-אביב ובת-ים (ירידה של 43% במחצית הראשונה של השנה).
  • מלאי הדירות החדשות בת"א ובבת-ים הגיע ל-14,500 דירות, גידול של 20% משנה קודמת. קצב המימוש כל כך איטי, שמדובר ב-86 חודשי היצע (לעומת 41 בשנה שעברה) – מצב חריג המעיד על עצירת שוק במרכז הארץ.

עסקאות יד שניה

  • מספר עסקאות יד שניה בגל הארצי: 3,890 דירות – ירידה של 16% משנה קודמת ו-10% מהמאי.
  • למרות ירידה ברמת העסקאות, נרשם בסיכום המחצית הראשונה גידול מתון של 3% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.

פעילות משקיעים

  • רכישות משקיעים ביוני: 847 דירות בלבד – ירידה של 36% משנה שעברה; נמשכת מגמת ירידה חדה מחודשיים קודמים.
  • במקביל, המכירות למשקיעים היו 1,103 דירות, ירידה של 24% משנה שעברה.
  • נרשמה ירידה חדה ברכישות של "משקיעים ותיקים" ו"מרובי נכסים" – במחצית הראשונה של 2025 שיעורם עמד על 20% בלבד בחוליית המשקיעים, כלומר מחצית משיעורם אשתקד.

שוק דירה ראשונה ומשפרי דיור

  • רכישות דירה ראשונה ביוני: 3,240 דירות (כולל סבסוד), ירידה של 31% משנה קודמת. בשוק החופשי בלבד – ירידה של 33%.
  • רכישות משפרי דיור: 1,756 דירות – ירידה מתונה יותר של 20%.
  • שיעור מצמצמי הדיור מבין משחלפי דיור: 28%, דומה למחודש הקודם, גבוה ב-1.4 נק' אחוז משנה שעברה.

רכישות תושבי חוץ

  • רכישות נטו של תושבי חוץ ביוני: 67 דירות, ירידה של 42% משנה שעברה.

מגמות מרכזיות וגורמי השפעה

השפעת המלחמה והמגבלות החדשות

  • המלחמה ("עם כלביא") הביאה להאטה נוספת במכירות, אולם חלק גדול מהירידות נעוץ בגורמים כלכליים עמוקים, בראשם הגבלת הטבות מימון של קבלנים, שהוטלו מאז מרץ 2025 על ידי בנק ישראל.
  • מגבלות אלה מקשות על הקבלנים להציע תוכניות מימון אטרקטיביות (כמו מודל 10/90).

שוק הקבלנים בת"א ובבת ים – החרפה במשבר

  • מלאי הדירות החדשות הלא-מכורות במרכז הארץ נמצא בשיא היסטורי, עם שיעור מכירות נמוך מאוד וקצב מימוש איטי ביותר. מצב זה מאותת על סיכון פיננסי גבוה וביקוש מדוכא.

הלך רוח רוכשים – ביקוש לדירות עם ממ"ד

  • ״שיעור הדירות עם ממ״ד״ במכירות יד שניה הארצי הגיע ל-58%, עלייה של 4 נק' אחוז משנה קודמת – כתוצאה מעלייה בביקוש לביטחון אישי בהקשר המלחמה. במרכז, שיעור הדירות עם ממ״ד דומה לשנה שעברה, אך ברמה הארצית מגמת עלייה משמעותית.

עסקות "על הנייר" (מסירה רחוקה)

  • שיעור הדירות החדשות הנמכרות "על הנייר" עמד ביוני על 60%, ירידה לעומת השיא במרץ (67%) – מגבלות המימון השפיעו במיוחד על עסקאות אלו.

תזרים קבלנים – התרופפות משמעותית

  • תזרים המזומנים הפוטנציאלי ירד ביוני ל-4.7 מיליארד₪, ירידה ריאלית של 53% משנה שעברה; גם תזרים בפועל, לאחר ניכוי תשומות, היה שלילי.

מסקנות אקטואליות

  • ענף הנדל"ן ביוני 2025 נמצא בצל ירידה היסטורית בפעילות, עם תחילתה של האטה כבר מינואר, שהועמקה מאוד ברבעון האחרון.
  • המגבלות על הטבות המימון, בנוסף לאי-ודאות ביטחונית ולמחירי ריבית גבוהים, הביאו לירידות בולטות הן בשוק הקבלנים והן אצל המשקיעים.
  • אזור תל אביב בולט בהצטברות מלאי דירות חדשות, קצב מימוש איטי ועלייה במלאי לזמן שיא.
  • הביקוש לדירות עם ממ"ד איתן, במיוחד לאור איומי התקופה.
  • מגמות אלה מצביעות על צמצום חריף בהיקף הפעילות בענף, התרופפות איתנות פיננסית קבלנית, ועלול להיווצר לחץ משמעותי להורדת מחירים ו/או שינויים יזומים במדיניות הציבורית במטרה לעודד את השוק.reviews-and-publishes_review-real-estate-062025.pdf

הניתוח המקצועי מדגיש את השפל הנוכחי בענף, מזהה את הגורמים המרכזיים וההשלכות האפשריות להמשך השנה, הן ברמת היצע וביקוש, הן בהיבט הפיננסי והן בנוגע להשתנות ההעדפות הצרכניות והסיכון לתקופות ממושכות של מלאי לא ממומש.


הפוסט של גלית בן נאים, סגנית בכירה של הכלכלן הראשי במשרד האוצר על סקירת הנדל"ן של חודש יוני 2025 שפורסמה אתמול והגרף שפורסם עם הפוסט ובתחתיתו ניתוח ופרשנות שלי של הפוסט.

הפוסט של גלית בן נאים – יחד עם הגרף המצורף – הוא לא סתם עדכון יבש על נתוני יוני 2025, אלא טקסט רטורי מחודד, שמשלב בין עובדות כלכליות, עקיצות ענפיות, והקשרים היסטוריים ומדיניים.


1. המסר הגלוי – קריסה במכירות דירות חדשות

  • נתון מפתח: 1,441 דירות חדשות בלבד נמכרו ביוני בשוק החופשי – הרמה הנמוכה ביותר מזה יותר משני עשורים (למעט יוני 2003, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה).
  • היקף הירידה: צניחה של 50% לעומת יוני 2024, בזמן שבשוק היד השנייה נרשמה ירידה מתונה יותר של 16% בלבד.
  • במבט חצי-שנתי: ירידה של 35% במכירות קבלנים לעומת גידול של 3% ביד שנייה – פער עצום שממחיש את עומק המשבר בפלח הדירות החדשות.

2. המסר הסמוי – דקירה בעדינות לממסד ולענף

  • גלית משתמשת בהשוואה חדה לאינתיפאדה השנייה: היא מזכירה את יוני 2002, עם שלושה פיגועי תופת ומספר רב של הרוגים, ובכל זאת נמכרו אז יותר דירות מאשר כיום – וללא שום סבסוד ממשלתי, הטבות מימון או התראות טילים.
  • בכך היא מפרקת את הנרטיב של חלק מהקבלנים, שניסו להציג את נתוני העסקאות כ"הישג" לנוכח המלחמה ("חרבות ברזל").
  • המסר בין השורות: אם השוק "מצליח" לבצע פחות עסקאות מבתקופות של טרור קשה, זו לא עמידות – זו חולשה מבנית.

3. הקשר לשנה הקודמת – מהבום לקריסה

  • גלית מזכירה את העלייה הדרמטית ב־2024 במכירות דירות חדשות, במיוחד בקרב רוכשי דירה ראשונה – עד כדי עקיפת משפרי הדיור.
  • לדבריה, העלייה הזו התרחשה במקביל לדשדוש ביד שנייה – מצב לא בריא שמעיד על עיוות שוק, שנבע בעיקר מהטבות מימון והקלות רגולטוריות.
  • היא רומזת לכך שהחלטת בנק ישראל להפסיק את "הזרם" (כלומר, להקשיח את תנאי המימון) הייתה הכרחית.

4. המשקיעים – נעלמים אך מטרידים

  • על פי הגרף המצורף, קו המשקיעים (הירוק) מראה נפילה רצופה כבר מאז 2021, עם רמות שפל היסטוריות.
  • גלית מתייחסת לנתונים נוספים מסקירה (תרשים 12) ומגלה שמבין המשקיעים שנותרו, רבים הם "מרובי נכסים" – מה שמוביל אותה לכותרת המרירה-משעשעת:
    "מרבה נכסים, מרבה דאגה" – קריצה לתנ"ך, אבל גם עקיצה סמויה לכך שהחזקה בריבוי דירות כיום אינה חסרת סיכון.

5. הגרף – סיפור של שלושה קווים

הגרף מציג את רכישת הדירות החדשות בשוק החופשי לפי שלושה סגמנטים:

  1. רוכשי דירה ראשונה (אדום) – קפיצה חדה ב־2024 (עקיפת משפרי הדיור), ירידה חדה ב־2025.
  2. משפרי דיור (כחול) – תנודות מתונות יותר, אך מגמת ירידה חדה מתחילת 2025.
  3. משקיעים (ירוק) – ירידה רציפה ומשמעותית כבר מ־2021, כמעט היעלמות מוחלטת ב־2025.

נקודות ציון בגרף:

  • העלאת מס רכישה על משקיעים (2021) – תחילת הצניחה אצלם.
  • "חגיגת" הלוואות זולות מבנק ישראל – דחיפה לרוכשי דירה ראשונה ומשפרי דיור.
  • פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" (סוף 2023) – עצירה כללית בשוק.
  • ניסיון בנק ישראל להגביל הטבות מימון (2025) – ירידה חדה נוספת.

6. המשמעות הכלכלית הרחבה

  • השוק נמצא בשלב התכווצות חריפה בדירות חדשות – מצב שמציב סיכון להאטת התחלות הבנייה ולהחרפת בעיות בענף הבנייה.
  • הפער בין דירות חדשות ליד שנייה מלמד שהבעיה היא בעיקר במימון/תמחור של דירות קבלן – לא בביקוש הכללי לדיור.
  • ההיעלמות של המשקיעים מחריפה את הירידה בביקוש, ומקשה על קבלנים למכור בפרויקטים יזמיים.

💡 שורה תחתונה בפרשנות שלי:

גלית מציירת כאן, בנימה שנונה אך ביקורתית, שוק דירות חדשות שיצא מאיזון בעקבות עיוותי מימון והטבות, התפוצץ במלחמה, ועכשיו סובל מצלילה חדה – לא בגלל "כוחות חיצוניים" בלבד, אלא בגלל מבנה שוק פגום והזרמת אשראי לא אחראית בעבר.