14Nov

ניתוח מקיף להצעתו של אבי שמחון לחייב את הבנקים לפצות את נוטלי המשכנתאות, הכולל ביקורת מערכתית על גלגול האחריות לפוליטיקאים, פגיעות לבנקים, והסבר ברור מדוע היזמים והקבלנים לא יקבלו פיצוי – ומדוע דווקא הם יהיו הראשונים להתרסק כשבועת הנדל"ן תתפוצץ.


בספרי בועת נדל"ן שפורסם בשיא ההיפ בו ציבור מסומם ומטומטם רכש דירות מכל הבא ליד ובכל מחיר וההמון שאג ברחובות, והבנקים שפכו כסף, אישרו ומימנו עסקאות ללא כל קשר לשווי שלהם ובמחירים מופקעים, אני מתאר את סופו של עידן בועת הנדל"ן שמסתיים בתספורת משכנתאות ובקריסתה של המערכת הפיננסית.


פוליטיקאים מושכים בחוטים: פיצוי המשכנתאות, גלגול האשמה לבנקים – והיזמים שנשארים בחוץ

מבוא

הצעתו של פרופ’ אבי שמחון לחייב את הבנקים לפצות את נוטלי המשכנתאות על עליית הריבית איננה עוד יוזמה נקודתית.

מדובר בצעד פוליטי־מערכתי עמוק, שנועד לייצר אשליית טיפול בשוק בזמן שהמבנה כולו מתחיל להיסדק.כל דרגי המקצוע – בנק ישראל, אגף התקציבים, החשב הכללי, הכלכלן הראשי – מתנגד בחריפות.

ההתנגדות נובעת מסיבה פשוטה:

ההתערבות אינה פתרון לשום בעיה כלכלית אמיתית. היא ניסיון להסיט אחריות ולרכך את השוואת המחירים לשווי הפונדמנטלי.אבל מאחורי המהלך מסתתרת שאלה קריטית שאיש לא מעז לשאול בקול:

מה יקרה ליזמים ולקבלנים? מי יפצה אותם?כאן התשובה איננה מעורפלת – היא ברורה כמו השמש:

אף אחד. וזו בדיוק הסיבה שהמערכת כולה נמצאת כעת במצב של היסטריה הולכת וגוברת.


1. מה באמת מציע שמחון – ומה עומד מאחוריו

א. פיצוי על ריבית – על חשבון הבנקים

לא המדינה תמשוך מהקופה.

הבנקים ייאלצו “להחזיר” ריבית שלקחו כדין.

ב. מס מיוחד על רווחי הבנקים

הכנסות הבנקים ימוסו מחדש כדי לממן את הפיצוי.

ג. שינוי רטרואקטיבי בתנאי חוזים פרטיים

המדינה תתערב באופן חסר תקדים בתמחור אשראי.זהו שינוי כללי משחק – לא תיקון נקודתי.


2. למה הגופים המקצועיים מזהירים מפני פגיעה מערכתית

2.1 פגיעה במדיניות המוניטרית

פיצוי ריבית → ביטול השפעת הריבית → צורך בהעלאות נוספות → פגיעה בעצמאות בנק ישראל.

2.2 פגיעה באמון השווקים

מדינה שמתערבת בדיעבד בריביות של חוזים פרטיים משדרת חוסר יציבות מוסדית.

2.3 עיוות שוק הדיור

פיצוי לבעלי דירות → פחות לחץ למכור → האטת ירידת מחירים → שימור הבועה.

2.4 אפליה מובנית

ההטבה ניתנת לשכבים החזקים – בעלי נכסים.

חסרי דירות, עצמאים, עסקים, בעלי משכנתאות צמודות מדד – לא מקבלים דבר.

2.5 תמריץ מסוכן קדימה

המסר: “אם תהיה ריבית גבוהה – המדינה תציל אותך.”

זו הזמנה להמשך עליות מחירים.


3. מאחורי הקלעים: איך הפוליטיקאים מגלגלים את האחריות לבנקים

זהו לב הסיפור.הצעת הפיצוי היא לא מהלך כלכלי – אלא מהלך הישרדותי:

  • הפוליטיקאים לא יכולים להודות בעשור של ניפוח מחירים
  • הם לא יכולים להודות שהשוק לא בר־קיימא
  • הם לא יכולים להודות שהמדיניות כשלָה

אז מה עושים?מגלגלים את האשמה – ואת הפתרון – לבנקים.הם הופכים את הבנקים לגורם “האשם”, “התאב", “העשיר מדי”, ובכך יוצרים מסגור שמאפשר:

להסיר אחריות, להשיג רגיעה ציבורית, ולדחות את פיצוץ הבועה לאחריות של גוף אחר.


4. ומי יפצה את היזמים והקבלנים? – התשובה שחייבת להיאמר בקול

4.1 אף אחד לא יפצה אותם – לא המדינה, לא הבנקים, לא הציבור

יזם וקבלן אינם “ציבור מוחלש”.

אין להם לובי ציבורי.

פיצוי כזה ייראה בעיני הציבור כמו “פרס על חמדנות”.פוליטית – זה בלתי אפשרי.

כלכלית – זה מסוכן.

מקצועית – זה נגד כל עיקרון בסיסי של נטילת סיכון.

4.2 הבנקים לא יפצו אותם – הם יפעילו שעבודים וחילוטים

כשהתזרים של הפרויקטים יישבר:

  • הבנקים יקפיאו מסגרות
  • ידרשו השלמות הון
  • יבקשו ערבים
  • יפעילו ערבויות חוק מכר
  • ובשלב הבא: יחלטו פרויקטים

כך קרה בכל משבר נדל"ן בעולם – גם בישראל בשנות ה־80.

4.3 המדינה לא תתערב להצלת יזמים

מדוע?

  • בגלל עיקרון השוק החופשי
  • בגלל תגובת הציבור
  • בגלל השלכות מוסריות
  • ובגלל התקדים המסוכן שזה ייצור

מדינה שפוצה יזמים על כישלון עסקי → מבטלת לחלוטין את עיקרון נטילת הסיכון.

4.4 ולכן: היזמים יהיו ה"כרית" שסופגת את המכה הראשונה

זהו סדר העדיפויות המוסדי בכל משבר:

  1. קודם הציבור
  2. אחר כך הבנקים
  3. אחרונים – היזמים

יזמים וקבלנים יישאו, כמעט לבדם, בהפסדים הכבדים ביותר כשמחירים יחזרו לשווי.

4.5 הסיכון הגדול ביותר: פרויקטים ממונפים

אלו יקרסו ראשונים:

  • פינוי־בינוי
  • מחיר למשתכן לשעבר
  • פרויקטים ב־50% ומעלה מימון
  • יזמים עם מלאי אדיר לא מכור
  • קבלנים בינוניים ללא גב פיננסי

כשבמרכז:

עסקים שנבנו על מחיר – ולא על שווי.


5. וכאשר יזמים יתמוטטו – הבנקים יידרדרו לשלב הבא: תספורות מערכתיות

זו השרשרת שאיש לא אומר בקול:

  1. יזם קורס →
  2. בטוחה נשחקת →
  3. בנק מגלה פער בהון →
  4. לחץ ציבורי עולה →
  5. לווים מתקשים →
  6. Haircut הופך בלתי נמנע

זהו בדיוק המסלול שראינו בארה"ב, ספרד ואירלנד. והוא יקרה גם כאן.


6. מסקנה: הפיצוי לשכבת הלווים הוא רק מסך עשן לפני הקריסה הגדולה

הצעת הפיצוי אינה הצלה כלכלית.

היא הצלה פוליטית.היא לא תפתור את בעיית המשכנתאות.

היא לא תציל את שוק הדיור.

היא לא תבלום את הפער בין המחיר לשווי.

היא לא תגן על פרויקטים.ומה שברור לגמרי:

  • הבנקים לא יקבלו הגנה אמיתית
  • היזמים לא יקבלו פיצוי
  • הציבור יקבל שקט תודעתי זמני
  • והבועה תמשיך להתפוצץ בדיוק לפי חוקיה שלה

ובסוף – תגיע תספורת משכנתאות, ירידה חדה בערכי הנכסים, וגל קריסות של יזמים ממונפים.

זהו המבנה.

אלו העובדות.

זהו הנתיב.

תגובת בנק ישראל להצעה לסבסד משכנתאות קיימות



📦 English Summary Box

Developers, Banks, and the Political Game Behind Israel’s Mortgage Compensation Plan

This expanded analysis integrates the core economic implications of Prof. Avi Simhon’s proposal to force banks to compensate mortgage borrowers.

Beyond monetary policy risks and market distortions, the review highlights the political motive: shifting responsibility away from decision-makers and onto the banking system.Crucially, the analysis exposes that developers and contractors will receive no compensation, as they are viewed as voluntary risk-takers.

When asset values fall, their projects will be the first to collapse, triggering bank losses and ultimately leading to mortgage haircuts.The proposal is not an economic remedy—it is political damage control ahead of a systemic correction in Israel’s housing market.



13Nov

השוואה בין פרסום הלמ״ס לסקירת הכלכלן הראשי חושפת פערים גדולים בשיטות הספירה אך התאמה מלאה במגמות: ביקוש אמיתי חלש, עלייה במלאי, תזרים קבלנים נשחק ושוק נדל״ן שנכנס לשלב מתקדם של אי־קיימא. ניתוח מקצועי, מבוסס נתונים.


🏚️ פרסום הלמ״ס מול פרסום הכלכלן הראשי: האם הנתונים תואמים - או שמישהו כאן מספר סיפור אחר?

בשבוע שבו פורסמו שני הדוחות החשובים ביותר על מצב שוק הנדל״ן הישראלי - זה של הלמ״ס שפורסם היום 13.11.2025 וזה של הכלכלן הראשי באוצר שפורסם אתמול, 12.11.2025

עולה השאלה המתבקשת:

האם שני הגופים מתארים את אותה המציאות, או שקיימת סתירה עמוקה בין הנתונים?

התשובה מורכבת יותר מ"כן" או "לא".

יש פערים מספריים גדולים, אבל מגמות תואמות באופן מדאיג.

הדוח של הלמ״ס מציג תמונה "עמוסה" של נפח עסקאות.

הדוח של הכלכלן הראשי מציג תמונה "עירומה" של ביקוש אמיתי.

שני הדברים נכונים - אבל הם מתארים עולמות שונים לחלוטין.


📌 חלק 1: מה מודד כל גוף?

✔️ מה עושה הלמ״ס?

הלמ״ס סופר כל עסקה שנרשמה במערכת רשות המסים - ללא פרשנות וללא ניפוי:

  • דירות חדשות
  • דירות יד שנייה
  • עסקאות סבסוד ממשלתי (“דירה בהנחה”)
  • עסקאות שלא בהכרח כוללות תזרים מיידי
  • עסקאות ממכרזים ישנים
  • דירות “על הנייר” (גם ללא היתר מלא)

התוצאה: נפחי עסקאות גבוהים בהרבה.הלמ״ס נותן "כמות".

הוא לא בודק איכות העסקה ולא את המשמעות הכלכלית שלה.


✔️ מה עושה הכלכלן הראשי?

הכלכלן הראשי מתמקד במה שמעניין את האמת הכלכלית:

  • עסקאות בשוק החופשי בלבד
  • ללא סבסוד
  • ללא מנגנוני ממשלה
  • ללא עסקאות שאינן מביאות תזרים
  • דגש על תזרים קבלנים אחרי תשומות
  • ניתוח משקל “על הנייר”
  • מדידת ביקוש אמיתי

התוצאה: שוק חלש מאוד שמתקשה לייצר מכירות אמיתיות.


📌 חלק 2: איפה הפערים הגדולים?

1️⃣ נפח עסקאות

הלמ״ס מדווח:

23,330 דירות ברבעון – נשמע מעולה.הכלכלן הראשי מדווח:

6,925 עסקאות בספטמבר, רק 1,794 מהן בשוק החופשי.האם זה סותר?

לא.

הלמ״ס = 3 חודשים, כולל סבסוד, כולל על הנייר.

האוצר = חודש אחד, בודק רק ביקוש אמיתי.


2️⃣ דירות חדשות

הלמ״ס:

8,780 דירות חדשות ברבעון, מתוכן 30.8% מסובסדות.האוצר:

1,794 דירות חדשות בשוק החופשי בספטמבר – רמה נמוכה ביותר מאז 2012.זה לא סותר - זה מחדד:

רוב העסקאות בנתוני הלמ״ס לא משקפות ביקוש אמיתי, אלא מנגנוני ממשלה.


3️⃣ “על הנייר”

הלמ״ס אינו מציין כלל את נושא המסירה באיחור (24–36 חודשים).האוצר חושף:

57% מהדירות שנמכרו - על הנייר.זהו נתון נפיץ - כי הוא מצביע על שוק שמממן קבלנים במקום לרכוש דירות.


4️⃣ מלאי דירות

הלמ״ס:

83,920 דירות חדשות במלאי - שיא היסטורי.האוצר:

מאשר מלאי חריג, ומדגיש שחיקת תזרים.כאן יש התאמה מלאה בין הגופים.


📌 חלק 3: האם יש סתירה בין הדוחות?

❌ אין סתירה מהותית.

יש פערי שיטות, לא פערי מציאות.הלמ״ס רואה "מה הוצהר".

האוצר רואה "מה נמכר".

הלמ״ס רואה "חתימות".

האוצר רואה "כסף".בשורה התחתונה?

שני הגופים מתארים שוק שיצא מאיזון, גם אם מזוויות שונות.


📌 חלק 4: התמונה האמיתית - עומק המשבר גדול יותר ממה שהלמ״ס מציג

הלמ״ס מדווח על "עלייה בנפח".

אבל:

  • שליש מהעסקאות מסובסדות.
  • חלקן אינן תזרים אמיתי.
  • אין פירוק לפי “על הנייר”.
  • אין בדיקה כלכלית של יחס מחיר–תשואה.

האוצר, לעומת זאת, מדווח על:

  • שפל בעסקאות בשוק החופשי
  • דירות חדשות שלא זזות
  • מלאי שחונק את הקבלנים
  • תזרים שצונח מרבעון לרבעון
  • שחיקה מסוכנת של מודל המימון הבנקאי

כלומר:

הנתונים של הכלכלן הראשי הם “המצפן האמיתי” של הבריאות הכלכלית של השוק.

הלמ״ס מציג את הטכני.

האוצר מציג את המהותי.



📌 חלק 5: סיכום חד וברור

שני הדוחות לא סותרים – הם משלימים.

אבל המסקנה המשותפת שלהם חמורה:

🧨 שוק הנדל״ן נמצא בשלב מתקדם של שחיקה מבנית.

גם אם הלמ״ס מראה יותר עסקאות, רובן הן עסקאות שאינן משקפות ביקוש "בחינם" אלא מנגנונים מלאכותיים.

🧨 הביקוש האמיתי – זה שמוציא כסף פרטי מהכיס – קורס.

זה עולה באופן חד מתוך נתוני הכלכלן הראשי.

🧨 המלאי ממשיך לגדול והופך לגורם לחץ מערכתי.

83,920 נכסים חדשים במלאי = רמת סיכון מערכתית.

🧨 תזרים הקבלנים נשחק - וזהו מנגנון הקריסה המרכזי.

כמו שכתבת כבר שנים:

שהתזרים מתייבש – בועה מתפוצצת.


📘 Summary (English)

A comparison between Israel’s Central Bureau of Statistics (CBS) housing report and the Chief Economist’s review shows significant numerical gaps due to different methodologies, but identical market trends. CBS reports high transaction volumes driven by subsidized programs, while the Chief Economist reveals a collapsing real demand, record-high inventory, weakened contractor cash flow, and increasing systemic risk. The two reports don’t contradict each other-they expose the same structural weakness from different angles.


כל זה על רקע הפרסום היום של הלמ"ס מהיום, 14.11.2025  -  שינוי במחירי שוק הדירות - אוקטובר-2025

13Nov

ניתוח חושפני: כך מניפולציות סטטיסטיות והנחות מוסוות שומרות על “מחירים גבוהים” במדדי הדיור. מסגרת שמאית מעשית לבדיקת תשואה, DSCR ושווי פונדמנטלי – ולמה שכפול מחירים איננו שמאות

מניפולציה סטטיסטית בשוק הדיור: למה “לספר בכמה נמכרה הדירה ליד” איננו שמאות ואיך בוחנים שווי אמיתי

תקציר מנהלים

הנתונים הרשמיים “נראים” יציבים, אבל השוק מתוחזק במגוון טכניקות שמכסות על ירידות מחירים בפועל: הנחות מוסוות, עסקאות בין-חברתיות, פריסות תשלום חריגות, והטבות מחוץ לחוזה. כאשר המדד רואה מחיר ברוטו והציבור רואה מבצעי מימון – נוצר פער שמזין את נוון גישת ההשוואה. התרופה המקצועית: מעבר לבדיקת שווי פונדמנטלי עם מבחן תשואה-מול-עלות-הון ו-DSCR. תשואה שלילית (או נמוכה מהריבית האפקטיבית) היא דגל אדום – לא “עוד נתון”.


1) איך מחזיקים את המחיר “גבוה” לעיני המדדים

הטכניקות חוזרות על עצמן, גם כשמחליפים להן שמות:

  • הנחות מוסוות: “שדרוג מפרט”, “בלון” תקופתי, ריהוט ומכשירים, מימון עו״ד/אגרות – הכול שווה כסף, אך אינו מקטין את “מחיר העסקה” הרשום.
  • דחיות ותזמוני תשלום: פריסות חריגות/ריבית מסובסדת/גרייס – משפרות תזרים לקונה וסטטיסטית “שומרות מחיר”.
  • עסקאות בין חברות קשורות: נראות כ”מחיר שוק”, בפועל – ויסות מלאי והצפת שווי.
  • התחייבויות עתיד: התחייבות לשכירות/ buyback/ put אופציונלי – ערך כלכלי שאינו משוקלל במחיר המדווח.

תוצאה: מדדי עסקאות ונתוני רשויות קולטים מחיר ברוטו; ההטבה “נבלעת”. מי שמעתיק מחירים בלי כלכלה – מחזק מצג מדומה.


2) למה גישת “לספר בכמה נמכרה הדירה ליד” קרסה מקצועית

גישת ההשוואה אינה “קרבת מחיר”; היא השוואת ערכים כלכליים מתוקננים. כשהשוק מלא בהטבות ומבני מימון, השוואת מחיר גולמי לשכן היא חיקוי עיוור.

השלכות:

  • פער שיטתי בין מחיר מדווח לערך כלכלי.
  • מכפילי שכירות (Price-to-Rent) מתנפחים בלי הסבר בהכנסות.
  • קונסיסטנטיות מדומה: שוטף סטטיסטי “נראה יציב” בעוד שהשוק בפועל מתמכר למימון לא בר קיימא.

3) בדיקת שווי פונדמנטלי: המסגרת המחייבת שמאי

הכלל הפשוט: הנכס צריך לייצר תזרים שמכסה את ההון שמממן אותו.

שלושה מבחנים משלימים:

(א) מבחן תשואה מול עלות ההון

  • העריכו NOI (שכ״ד נטו לאחר ריקון, תחזוקה, ניהול, ביטוח, ארנונה לשוכר/משכיר לפי מודל).
  • חשבו Cap Rate: ( \text{Cap} = \frac{\text{NOI}}{\text{Price}_{\text{effective}}} )
  • השוו לריבית משכנתא אפקטיבית + פרמיית סיכון (מיקום, סוג נכס, סיכון שוכר, נזילות).
    כלל אצבע: אם Cap < Cost of Debt (אפקטיבית) → המחיר לא בר קיימא במימון סטנדרטי.

(ב) מבחן DSCR (Debt Service Coverage Ratio)

( \text{DSCR} = \frac{\text{NOI}}{\text{Annual Debt Service}} )

  • למגורים בהון עצמי “שפוי”, DSCR ≥ 1.2 הוא סף שמרני.
  • DSCR < 1 משמע תשואה שלילית – תזרים לא מכסה חוב; כל עליית ריבית/ירידת שכר דירה → פגיעה מיידית בכושר שירות.

(ג) מחיר אפקטיבי (Net of Incentives)

  • תמחור ערך כל ההטבות/הנחות/המימון המסובסד → המרה לשווי נוכחי → ניכוי מהמחיר הנקוב.
  • ההערכה ההשוואתית תיעשה על Price_effective בלבד.

4) סימני אזהרה לשוק לא בר-קיימא

  • תשואה נטו < ריבית אפקטיבית במשכנתאות.
  • דיסוננס: מחירי קבלן גבוהים ממחירי יד-שנייה דומות לאורך זמן.
  • מלאי יזמים/ימי שיווק עולים, לצד קמפיין “מבצעים” – והמחיר הרשום נותר קשיח.
  • ריבוי עסקאות קשורות/חילופי קרקעות “לשמירת מחיר”.
  • פערי טרנזקציה: ריבוי הטבות שלא נרשמות, תנאי מימון “מיוחדים”, החזרי שכירות מובטחים.

5) מתודולוגיה שמאית מוצעת (צ’ק-ליסט עבודה)

  1. איסוף תמריצים: זיהוי והיוון הטבות → המרתן לשווי כסף וניכוי.
  2. קביעת NOI ריאלי: ריקון תקין, שמאות תפעולית, השוואות שכ״ד נטו.
  3. בדיקת Cap מול עלות הון: ריבית משכנתא אפקטיבית + פרמיית סיכון.
  4. חישוב DSCR בתרחישי ריבית/ריקון/שכר דירה.
  5. בדיקת עקביות: יד-שנייה מול קבלן; עסקאות קשורות; שונות חריגה.
  6. טווח ערך פונדמנטלי: הצגת טווח ולא נקודה, עם נימוקי סיכון/אי-ודאות.
  7. גילוי נאות מלא על תיקוני מחיר עקב הטבות ומימון – כחלק אינטגרלי מהשומה.

6) מדיניות נדרשת לרגולטורים ומפרסמי נתונים

  • דיווח כפול לעסקאות: מחיר ברוטו ולצדו מחיר נטו-הטבות (חובה לתמחר הטבה).
  • נוהל גילוי הטבות בטופס ייעודי המחויב בדיווח; קנסות על אי-דיווח.
  • מדד עסקאות חלופי נטו-הטבות לשימוש מוסדי וציבורי.
  • כללי מימון לפי ערך פונדמנטלי (LTV על מחיר אפקטיבי בלבד; מגבלות DSCR).
  • עדכון תקינה שמאית: להגדיר במפורש שהשוואה מחייבת נטרול הטבות ועמידה במבחן תשואה-מול-עלות-הון.

7) מה עושה משק-בית/משקיע היום (פרקטיקה)

  • מבקשים גילוי מלא לכל הטבה בכסף – ומנכים אותה ממחיר העסקה.
  • מחשבים NOI, Cap, DSCR בתרחיש שמרני (ריבית ↑, שכ״ד ↓ 5%–10%).
  • אם DSCR < 1.1 גם אחרי הנחות זהירות – זו נורה אדומה.
  • משווים מחיר קבלן מול יד-שנייה שקולה – אם פרמיית “חדש” גבוהה מדי ואינה מגובה בתזרים, להתרחק.
  • לא “קונים ריבית”, קונים נכס שעומד בכלכלה.

8) סיכום: להחזיר את גישת ההשוואה להיות כלכלית

בזירה שבה תמחור ברוטו מוסווה כמחיר אמיתי, חובת השמאי היא לבלום את האשליה:

  • להמיר הטבות לכסף,
  • לבחון תשואה מול עלות ההון,
  • להציב DSCR מינימלי,
  • ולהציג טווח ערך פונדמנטלי מנומק.

בלי זה, אין שמאות – יש שכפול מחירים.


נספח קצר: דוגמה מספרית (סכמטית)

  • מחיר נקוב קבלן: 2,000,000 ₪
  • הטבות (שדרוגים, ריהוט, עו״ד, ריבית מסובסדת מהוונת): 120,000 ₪ → מחיר אפקטיבי: 1,880,000 ₪
  • שכ״ד חודשי שוק: 6,800 ₪ → ברוטו 81,600 ₪/שנה
  • נטרולים (ריקון 5%, אחזקה/ניהול/ביטוח 12%): NOI ≈ 81,600×0.95×0.88 ≈ 68,270 ₪
  • Cap ≈ 68,270 / 1,880,000 ≈ 3.63%
  • ריבית אפקטיבית משכנתא: נניח 5.2% → Cap < Cost of Debt → לא בר-קיימא ללא הון עצמי/הנחה מהותית.
  • משכנתא 70%, פירעון שנתי ≈ 90–95 אל״ש → DSCR ≈ 0.72–0.76  (דגל אדום).

קריאה לפעולה

לשמאים: לאמץ פרוטוקול בדיקות מחייב ולדווח מחיר אפקטיבי לצד טווח ערך פונדמנטלי.

לרגולטורים: לחייב גילוי, לבנות מדד נטו-הטבות, ולכוון אשראי לפי DSCR ו-LTV על מחיר אפקטיבי.

לציבור: לא לקנות “מבצע” – לקנות כלכלה שמחזיקה מים.


English Summary Box

Title: Statistical Manipulation in Housing: Why “Price Next Door” Isn’t Valuation

Key Points:

  • Developers preserve list prices via hidden incentives (spec upgrades, subsidized financing, buybacks), so official stats record gross prices.
  • Copy-paste comparables = methodological failure; proper valuation requires economic normalization and fundamental value testing.
  • Use Net Price (net of incentives), compute NOI, Cap Rate, and DSCR; if Cap < effective mortgage rate or DSCR < 1.1 → red flag.
  • Policy asks: mandatory disclosure of incentives, a net-of-incentives transaction index, and credit rules tied to fundamental value & DSCR.
  • For buyers: don’t buy “low rate” marketing—buy cash flows that cover the cost of capital.

המונחים "ריקון תקין" ו־"שמאות תפעולית" שייכים לשפה המקצועית של ניתוח תשואה ותמחור פונדמנטלי, והנה פירושם המדויק:


🔹 ריקון תקין (Normal Vacancy / Stabilized Vacancy)

זהו שיעור ריקון נורמטיבי וצפוי שמתקיים גם בנכס מתפקד היטב בשוק תקין — כלומר, לא מצב חירום אלא מצב של מחזוריות טבעית.

במילים אחרות: תמיד יש תקופה שבה דירה עומדת ריקה בין שוכרים, או משרד שמוחלף.

  • במגורים: ריקון תקין נע סביב 3%–5%, תלוי באזור ובתחרות.
  • במשרדים או מסחר: בין 7%–12% נחשב תקין, תלוי בסוג הנכס ובמיקום.
  • הרעיון: גם אם כל השוק "בתפוסה מלאה", אי אפשר להניח 100% תפוסה נצחית — ולכן מפחיתים מההכנסה הפוטנציאלית שיעור קטן שמייצג את הסיכון והריקון המחזורי.

הנתון הזה קריטי כדי לחשב NOI (Net Operating Income) אמיתי, ולא הכנסה תיאורטית.


🔹 שמאות תפעולית (Operational Valuation / Income Approach)

זהו מונח המתאר שומה המבוססת על תפקוד הנכס כתשתית מניבה, ולא רק על עסקאות השוואה.

היא בוחנת את היכולת התפעולית של הנכס לייצר תזרים, בדיוק כמו שבוחנים חברה עסקית לפי הרווח התפעולי שלה.שמאות תפעולית כוללת:

  • ניתוח הכנסות נטו (שכ״ד לאחר ריקון והוצאות ניהול/תחזוקה).
  • בחינת הוצאות תפעול שוטפות.
  • ניתוח סיכוני ריקון, תחלופת שוכרים, ויכולת שימור תזרים.
  • המרה של ה־NOI לשווי באמצעות Cap Rate (שיעור היוון פונדמנטלי).

במילים פשוטות:

במקום "כמה נמכר ליד", שואלים כמה שווה הנכס לפי מה שהוא באמת מייצר.

🔸 דוגמה חישובית קצרה:

נניח:

  • שכ"ד חודשי: 8,000 ₪
  • ריקון תקין: 5%
  • הוצאות ניהול ותחזוקה: 10%

אז ההכנסה התפעולית נטו:

[NOI = 8,000 × 12 × (1 - 0.05 - 0.10) = 81,600 × 0.85 = 69,360 ₪]

אם שיעור ההיוון (Cap Rate) 5% ⇒

[Value = 69,360 / 0.05 = 1,387,200 ₪]

כלומר – זו השומה התפעולית, המשקפת את ערך הנכס לפי היכולת הכלכלית שלו, ולא לפי “בכמה נמכר ליד”.


מונחי יסוד: ריקון תקין ושמאות תפעולית – הסבר קצר, עם דוגמה מספרית והשלכה ישירה על תמחור פונדמנטלי.

🟦 תיבת ידע מקצועית: ריקון תקין ושמאות תפעולית

ריקון תקין (Normal Vacancy / Stabilized Vacancy)

זהו שיעור ריקון נורמטיבי וצפוי הקיים בכל נכס מניב — גם בנכס "מושלם". הוא מבטא את פרקי הזמן שבהם הנכס עומד ריק באופן טבעי בין שוכרים, או בשל תחלופה, תחזוקה, או שינויי ביקוש נקודתיים.

  • במגורים: 3%–5% נחשב ריקון תקין.
  • במשרדים ושטחי מסחר: 7%–12%, תלוי באזור ובאופי הנכס.

כלומר, גם בשוק "בתפוסה מלאה" לעולם לא ניתן להניח 100% תפוסה קבועה. לכן, נדרש לנכות מההכנסה הפוטנציאלית שיעור קטן של ריקון כדי לחשב תשואה ריאלית ונכונה.


שמאות תפעולית (Operational Valuation / Income Approach)

שמאות תפעולית בוחנת את הנכס כמערכת כלכלית מייצרת תזרים, ולא רק כפריט סטטיסטי להשוואת מחירים. היא נועדה לקבוע את שוויו הפונדמנטלי – כלומר, הערך שנגזר ישירות מההכנסות נטו שהנכס מסוגל להפיק לאורך זמן.מרכיביה העיקריים:

  1. ניתוח הכנסות תפעוליות נטו (NOI) לאחר ניכוי ריקון, תחזוקה, ניהול וביטוחים.
  2. בחינת יציבות תזרים – סיכון ריקון, משך חוזים, תחזוקת נכס ושוכר עוגן.
  3. חישוב שיעור ההיוון (Cap Rate) לפי עלות ההון וסיכון הנכס.
  4. הפקת השווי לפי נוסחת הערך הפונדמנטלי:
    [Value = \frac{NOI}{Cap\ Rate}]

דוגמה מספרית:

נניח כי שכר הדירה החודשי הוא 8,000 ₪.

שיעור הריקון התקין: 5%

הוצאות תחזוקה וניהול: 10%

שיעור ההיוון (Cap Rate): 5%

 NOI = 8,000 × 12 × (1 - 0.05 - 0.10) = 69,360 ₪ 

[שווי פונדמנטלי = {69,360} / {0.05} = 1,387,200 ₪ ] כלומר – השווי האמיתי של הנכס, הנגזר מתפקודו הכלכלי, נמוך בכ־30% מהמחיר הנקוב בשוק אם המחיר הנוכחי עומד על 2 מיליון ₪.

זהו בדיוק ההבדל שבין הערכת מחיר לבין הערכת שווי.


⚖️ מסקנה:
שמאי שאינו בוחן את רמת הריקון התקין ואת ההכנסה התפעולית האמיתית, אינו מבצע שמאות – הוא משכפל מחירים.
שמאות תפעולית היא הכלי היחיד שמאפשר לחשוף את השווי הכלכלי הפונדמנטלי ולזהות בועה גם כשהנתונים הסטטיסטיים "נראים יציבים".

🟧 להחזיר את גישת ההשוואה להיות כלכלית

גישת ההשוואה נולדה ככלי כלכלי – לא ככלי טכני. מטרתה המקורית הייתה להשוות ערכים פונדמנטליים בין נכסים דומים, תוך נטרול ההבדלים המבניים, הכלכליים והמימוניים.

אלא שבשנים האחרונות הפכה הגישה למעין מכונת שכפול מחירים, המעתיקה עסקאות כפי שהן, בלי לשאול אם המחיר עצמו הגיוני כלכלית.הגישה המקורית – זו שעליה הושתתה תקינה שמאית בעולם – מניחה כי:

  1. מחיר השוק הוא נקודת מוצא בלבד.
  2. תפקיד השמאי הוא לבחון את ההיתכנות הכלכלית של המחיר – לא לאשרר אותו.
  3. כאשר המחירים חורגים מיחס תשואה/סיכון סביר, השמאי נדרש להתערב מקצועית ולבצע תיקון כלכלי.

בישראל, הגישה הוסטה לכיוון דיווחי מחירים “יבשים”:

הדגש עבר מהבנה כלכלית של עסקאות – לשאלה הבירוקרטית “בכמה נמכר ליד”.

ההשלכה הרסנית: שוק שמאות שמתחזק את הסטטוס-קוו במקום לנתח את ערכי היסוד, ובכך מתפקד כחלק מהמנגנון שמתחזק את הבועה.


🟩 תיבת ידע: גישת ההשוואה הכלכלית – איך היא אמורה לפעול

1. מהות הגישה הכלכלית

הגישה הכלכלית להשוואה מבוססת על עקרון פשוט:

ערך הנכס נגזר מיכולת ההכנסה שלו, ולא ממחירו של השכן.

לפיכך, כל השוואה חייבת לעבור נרמול כלכלי – כלומר, הפיכת מחירי העסקאות להשוואה שוות תנאים מבחינת:

  • רמות מימון והטבות (לניכוי).
  • הכנסות צפויות (להשוואה).
  • סיכון, מיקום, ריקון תקין ותנאי שוק.

ההליך המקצועי הוא כזה:

  1. איסוף עסקאות השוואה.
  2. נטרול רכיבי מימון והטבות – כדי להגיע למחיר אפקטיבי נטו.
  3. חישוב תשואה (Cap) לכל עסקה – קבלת תשואת השוק הריאלית.
  4. השוואת Cap בין עסקאות דומות – לא רק מחיר למ"ר.
  5. קביעת טווח ערך פונדמנטלי, תוך מתן משקל לעסקאות בעלות Cap תקין בלבד.

כך הופכת “גישת ההשוואה” לגישת ההיגיון הכלכלי.


2. דוגמה להשוואה כלכלית נכונה

נכסמחיר עסקההטבות נלוותמחיר אפקטיביNOI שנתיCap נטוהערה
דירה א׳2,000,000 ₪100,000 ₪1,900,000 ₪70,000 ₪3.68%תשואה שלילית מול ריבית משכנתא
דירה ב׳1,650,000 ₪0 ₪1,650,000 ₪72,000 ₪4.36%קרובה לשיווי משקל
דירה ג׳1,550,000 ₪0 ₪1,550,000 ₪68,000 ₪4.38%העסקה הכלכלית ביותר

גישת ההשוואה הכלכלית תבחר בעסקה ב׳ או ג׳ כנקודות ייחוס, ולא בדירה א׳ היקרה יותר.

כך נקבע שווי פונדמנטלי המשקף מציאות ולא מניפולציה.


3. אחריות השמאי

על השמאי להיות “החיישן המקצועי של השוק” – לא שופר של הנתונים.

אם הוא מזהה שחלק גדול מהעסקאות מציגות תשואה נמוכה מהריבית, עליו:

  • לציין זאת במפורש בשומה.
  • להפחית משקל השוואתי לעסקאות כאלה.
  • להפעיל שיקול דעת כלכלי עצמאי, גם אם זה חורג ממחירי השוק.

גישה זו מגנה על המקצוע, על הציבור, ועל עצם האמון בשמאות.


⚖️ סיכום – מהות גישת ההשוואה הכלכלית

הגישה הכלכלית איננה “חדשנות” אלא חזרה לשורשים:

למקום שבו שמאי אינו מצטט מחיר, אלא בוחן ערך.

היא דורשת אומץ, אחריות מקצועית, והבנה של השוק כאורגניזם כלכלי – לא כלוח מחירים.כל עוד שמאים ישוו מחירים בלי לבדוק את הכלכלה שמאחוריהם,

השמאות תהיה כלי המשמר את הבועה.

אך כאשר השוואה הופכת לניתוח פונדמנטלי –

השמאות הופכת למגדלור של אמת בתוך ים הנתונים המזויפים.


12Nov

שכפול והעתקת מחירים אינם גישת ההשוואה האמיתית בשמאות. נדל"ן הוא נכס כלכלי שיש למדוד לפי תשואה וערך פונדמנטלי, לא לפי מחירים מצוטטים. שווי בר קיימא הוא הערך האמיתי של נכס – זה שמחזיק לאורך זמן ומבוסס על תשואה, ריבית וסיכון ריאלי, לא על מחירי רגע. ניתוח מקצועי של ההבדל בין מחיר לשווי.


שכפול מחירים ≠ גישת השוואה

הניוון של פרקטיקה שהפכה לשגרה

לספר בכמה נמכרה הדירה ליד איננו מעשה של שמאות – זו פעולה טכנית, שטחית, חסרת עומק.

זו איננה “גישת ההשוואה”, אלא עיוות שלה.

גישת ההשוואה נולדה ככלי כלכלי שמטרתו לבחון עסקאות השוואה ולגזור מהן שווי ריאלי, לא מחיר מצוטט. עם השנים, הפכה הפרקטיקה לכלי של שכפול והעתקה – מנגנון אוטומטי שמעתיק מחירים מבלי להבין את המשמעות הכלכלית שמאחוריהם וחמור מכך - מבלי לבדוק אותם אפילו לא בדיקה בסיסית ביותר.

זו איננה הערכה – זו שיכפול טעות, וגרוע מכך: הנצחת אנומליה.


נדל"ן הוא לא מחיר – הוא מכונת מזומנים

נדל"ן איננו מוצר מדף. הוא מכונה לייצור מזומנים, ולכן שוויו נמדד ביכולת שלו להניב תשואה חיובית לאורך זמן.

שמאי מקצועי אינו בודק “כמה שילמו”, אלא האם המחיר כלכלי.

הוא שואל:

  • האם המחיר עומד ביחס סביר להכנסה מהנכס?
  • האם הוא משקף ריבית מימון ותשואה תקינה?
  • האם הוא מגלם רמת סיכון ריאלית?

עסקה שנעשית במחיר כפול מערך כלכלי – איננה “נתון השוואה”, אלא אזהרה.


כשמעתיקים – לא מעריכים

כאשר שמאי מסתפק בהעתקת מחירים, הוא למעשה מוותר על גישת ההשוואה עצמה.

הוא מוותר על הבדיקה, על הניתוח, על היכולת לזהות חוסר איזון בין מחיר לשווי.

במקום להעריך ערך – הוא מחקה רעש.

וכך השוק כולו הופך לזירה של הדבקה, שבה “ערך” כבר אינו נבחן, אלא מצוטט. 

שמאי אמיתי בודק את ההיגיון הכלכלי.

הוא שואל: האם המחיר הזה יכול לעמוד במבחן הזמן?

כי שווי שאיננו כלכלי – לא יחזיק מעמד, גם אם כולם חוזרים עליו.

הוא איננו בר קיימא.


חזרה לבסיס – הערכה ולא שכפול

גישת ההשוואה המקורית נשענת על תהליך לוגי:

  • איסוף עסקאות דומות
  • ניתוח נתוני מימון, מיסוי, ותנאי שוק
  • התאמות כלכליות
  • גזירת ערך פונדמנטלי

זוהי גישת ההשוואה האמיתית – לא “כמה נמכרה הדירה ליד”, אלא “כמה ראוי שתימכר בהתחשב בתשואה, בסיכון ובתנאי השוק” או כמו שכולנו למדנו בתורת השמאות:

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה. שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל".


מסקנה

העתקה היא קיצור דרך; שמאות היא אחריות.

מי שמשכפל מחירים במקום לנתח ערכים – לא מבצע גישת השוואה, אלא מוותר עליה.




Summary Box (English)

Title: Price Replication Is Not the Comparison Approach

Summary:

Repeating nearby sale prices is not valuation-it’s imitation. True comparative valuation analyzes whether prices are economically sustainable. Real estate is a cash-flow machine, not a number on a screen. A professional appraiser must assess yield, DSCR, and risk-not copy market noise.


בעברית הביטוי "בר קיימא" משמש לתיאור דבר שיכול להתקיים ולהחזיק מעמד לאורך זמן, ובאנגלית המונח המקביל "sustainable" אכן נובע מאותו רעיון בדיוק.

🔹 מקור המילה באנגלית

המילה sustainable נובעת מהלטינית:

  • sustinere = להחזיק, לתמוך, לשאת (שילוב של sub – מתחת, ו-tenere – להחזיק).
    ומשם המשמעות התפתחה ליכולת לתמוך או להחזיק משהו לאורך זמן מבלי שיקרוס.

🔹 הקבלה לשפה העברית

בעברית, הביטוי "בר קיימא" נבנה מצירוף מילים מקראי–תלמודי:

  • "בר" = בעל/ראוי ל–
  • "קיימא" = קיום, עמידות, היכולת להחזיק מעמד.
    לכן, הביטוי מתאר דבר שיש בו יכולת קיום מתמשכת.

🔹 שימושים מקבילים

תחוםבעבריתבאנגלית
כלכלהשוק בר קיימאsustainable market
אנרגיהאנרגיה בת-קיימאsustainable energy
סביבהפיתוח בר קיימאsustainable development
שמאותתשואה ברת-קיימא / שווי בר קיימאsustainable yield / sustainable value

גם בשפה וגם במשמעות הכלכלית, "בר קיימא" = משהו שמחזיק לאורך זמן, שאיננו רגעי או מקרי


שווי בר קיימא = Sustainable Value

באנגלית, המונח sustainable נובע מהמילה הלטינית sustinere – “להחזיק לאורך זמן”.

בעברית, הביטוי בר קיימא מתאר בדיוק אותו רעיון: משהו שניתן להחזקה, שיש בו עמידות ויכולת להתקיים לאורך זמן.בעולם הנדל״ן, ההבדל בין מחיר רגעי לבין שווי בר קיימא הוא לב ההבחנה בין ספקולציה לכלכלה.

מחיר עשוי להיות תוצר של אופוריה, ריבית נמוכה או מניפולציה תקשורתית – אך שווי בר קיימא הוא ערך שנבחן במבחן הזמן:

האם הנכס מסוגל להניב תשואה ריאלית, לעמוד בעלויות המימון, ולהמשיך לשרת ביקוש אמיתי גם כשנסיבות השוק משתנות?שמאי מקצועי בוחן sustainable value – לא את המחיר של היום, אלא את הערך שיישאר גם מחר.

זה ההבדל בין מדידת שוק לבין הבנתו.


שווי בר קיימא = Sustainable Value

באנגלית, המונח sustainable נובע מהמילה הלטינית sustinere – “להחזיק לאורך זמן”.

בעברית, הביטוי בר קיימא מבטא את אותו עיקרון בדיוק: דבר שיש בו עמידות, יסוד כלכלי, ויכולת להתקיים גם כשהתנאים משתנים.בעולם הנדל״ן, ההבחנה בין מחיר רגעי לבין שווי בר קיימא היא ההבדל שבין תגובה רגעית למציאות כלכלית לבין הבנה מעמיקה של ערך.

מחיר עשוי לנבוע מהתלהבות רגעית, ריבית זמנית או אווירה תקשורתית – אך שווי בר קיימא נבחן על פי שאלת היסוד:

האם הנכס מסוגל להניב תשואה ריאלית, לעמוד בעלויות המימון ולהמשיך להיות כלכלי לאורך זמן?שמאי מקצועי בוחן sustainable value – לא את מה שהשוק אומר היום, אלא את מה שהכלכלה תאשר מחר.

זה ההבדל בין חיקוי השוק לבין הבנתו.


Summary Box (English)

Title: Sustainable Value - The Real Measure of Property Worth

Summary:

In valuation, sustainable value means an asset’s ability to maintain its economic logic over time.

A price may rise from hype or cheap credit, but only sustainable value endures when conditions change.

Professional appraisers measure not the price of today, but the value that can survive tomorrow - the essence of real, lasting worth.


✔ עובדות מוצקות

  • בכתבה של Bizportal דווח כי בשוק הדירות החדשות קבלנים משתמשים בהנחות משמעותיות ורכיבים שאינם משוקפים בנתוני המדידה הרשמיים:
    “הקבלנים כבר מחלקים ריהוט, שכר דירה, מימון למשכנתא ואפילו רכב חדש… חמישה חודשים ברציפות המדד יורד … אבל המדד הרשמי לא משקלל את המבצעים וההנחות.” (ביזפורטל)
  • בכתבה נוספת צוין ששיעור הדירות החדשות עם “מבצעי מימון” הגיע ל-55 % בפברואר 2025 - כלומר: יותר ממחצית עסקאות הפרויקט החדש כללו הטבות מימון. (ביזפורטל)
  • עוד דווח כי "מחירי הדירות בשטח ירדו מעל 5% אך במדדים הרשמיים הירידה מופיעה מתונה יותר" וזאת בשל החבאת הנחות והטבות. (ביזפורטל)

❗ למה זה מעוות את שימוש בגישת “שכפול והעתקת מחירים” הנחזית ל"גישת ההשוואה":

  • כשקבלנים מעניקים הנחות/הטבות שאינן משתקפות במחיר הקלף הרשמי – אז העסקאות שמופיעות במערכת כגון כרמן הן מחורשות: הן מציגות מחיר מדווח גבוה ממה שהרוכש בפועל משלם תוך קיזוז ההנחה.
  • לכן, שמאי שמסתמך על “כמה נמכרה דירה ליד” מתוך נתוני כרמן ומתעלם מהפרמטרים האמיתיים של העסקה (הטבות, מימון, שיריוד זמן, דחיית תשלום) – עושה ניוון מקצועי: הוא משתמש בנתון לא מאומת כדי לגזור שווי.
  • למעשה, החישוב הופך ל”העתקת מחירים” של מספרים מנופחים או מטושטשים – בלי להסתכל על התשואה, התנאים, מימון, ודחיית תשלום. זה מנוגד למה שצריך להיות בגישת ההשוואה המקצועית.

🔍 המשמעות הכלכלית

  • אם שמאי משמעותי מתבסס על מחיר דירות סמוכות מבלי לעשות התאמות לתנאי העסקה - מדובר בסיכון ממשי לכך שהשווי שהוא קובע יהיה גבוה מהערך הכלכלי האמיתי.
  • בשוק שבו רוצים להעריך נכס על-פי תשואה וסיכון - התעלמות מההנחות/הטבות מובילה לכך שהשווי הנקוב לא עמד במבחן התשואה.
  • מאחר שמערכת ההלוואות, הבנקים, והרשויות מסתכלות על שווי שמאי כדי להעניק מימון – טעות בשווי מביאה לתשתית סיכון פיננסי, בדיוק כפי שאתה מזהיר במחקריך.

📌 מסקנה ביקורתית

הפרקטיקה של “לספר בכמה נמכרה דירה ליד” – איננה גישת ההשוואה אמיתית. היא פרקטיקה חלשה, שיכולה להוביל לניוון מקצועי ואולי גם לרשלנות. כאשר ההנחות והמבצעים נרחבים והנתונים הרשומים מטשטשים אותם – חלה חובה מקצועית גבוהה יותר לבצע התאמות, לבדוק חוזים, לבצע “שיטת הפרמטרים” ולא להסתמך על מדדים גולמיים בלבד.


11Nov

חברות נדל"ן בישראל מעניקות לרוכשי דירות “הנחות סמויות” במסווה של מימון ללא ריבית, שגורמות ללמ״ס לדווח על מחירים מנופחים וליצור מצג שווא של שוק יציב. מאמר זה חושף את המנגנון, ההשלכות, והפער בין המחיר הרשמי לערך האמיתי של הנכסים. היזמים מחזירים לשוק “מבצעי מימון” יצירתיים — הלוואות ללא ריבית, תשואה על ההון והבטחת מחיר — שמסתירים בפועל ירידת מחירים של מאות אלפי שקלים. בעוד הלמ״ס מתחיל להתחשב בהטבות הללו, הקבלנים ממשיכים לשמר מצג של שוק יציב. מאמר זה חושף את המנגנון, החשבונאות הסמויה והסיכון למערכת כולה.


🏗️ מניפולציה סטטיסטית: איך הקבלנים מחזיקים את מחירי הדירות גבוהים לעיני הלמ״ס וכולם שותקים

הקדמה

הקבלנים בלחץ: אזורים נותנת לרוכשי הדירות הנחה של 500,000 שקל בלי לקרוא לזה הנחה

כאשר מדדים רשמיים מצביעים על “יציבות” במחירי הדירות, הציבור נושם לרווחה – “הבועה לא מתפוצצת”.

אבל מתחת לפני השטח מתרחשת תופעה מתוחכמת: הנחות סמויות במסווה של “הלוואות ללא ריבית” או “מימון יזמי”.

כך נולדה מניפולציה מתוחכמת – שמאפשרת ליזמים למכור דירות בהנחה של מאות אלפי שקלים, מבלי שזה ייראה כמו ירידת מחיר.

צילום מסך פייסבוק

🎭 שלב ראשון: איך נראית “הנחה שלא קוראים לה הנחה”

חברת “אזורים”, לדוגמה, מציעה לרוכשים הלוואה של מיליון שקל ל-10 שנים ללא ריבית והצמדה.

במונחים כלכליים, ערך ההטבה שווה להנחה של כ-500,000 ₪ על מחיר הדירה – אבל היא לא נרשמת כהנחה. הקבלן שומר על המחיר הרשמי (3 מיליון ₪), אך בפועל מקבל מהרוכש רק ערך נוכחי של כ-2.5 מיליון ₪.

הלמ״ס רואה עסקה ב-3 מיליון ₪.

הבנק רואה בטוחה ב-3 מיליון ₪.

ורק החשבון הכלכלי יודע שהנכס נמכר בפחות.


⚖️ שני גופים – שתי גרסאות של אותה עסקה

גוףמה נרשם בפועלההשפעה בפועל
הלמ״סרושם את מחיר העסקה הרשמי – 3 מיליון ₪.המדד נשאר “גבוה ויציב”, אין ירידה במחירים.
רשות המסיםמחשבת מס רכישה על פי התמורה האמיתית ששולמה – 2.5 מיליון ₪.הרוכש משלם מס מופחת, בהתאם לעלות האפקטיבית.

וכך נוצר פער כפול:

  • למדינה יש מדד שמציג עליות מדומות,
  • ולציבור יש מציאות של ירידות מחירים שלא מדווחות.

🧩 דוגמה מספרית פשוטה

פרמטרמחיר רשמימחיר אפקטיבי
מחיר חוזה3,000,000 ₪3,000,000 ₪
“הלוואת קבלן” ל-10 שנים ללא ריבית0 ₪‎-500,000 ₪ (ערך נוכחי)
עלות אפקטיבית לרוכש3,000,000 ₪2,500,000 ₪
מס רכישהלפי 2.5 מ׳ ₪קטן ב-25%
מדד הלמ״סלפי 3 מ׳ ₪נשאר מנופח

📈 מנגנון אחיזת העיניים

כך נוצרת אשליית יציבות:

  1. הלמ״ס – מודד מחיר חוזי מלא → המדד “לא יורד”.
  2. הקבלנים – ממשיכים להציג מחיר גבוה בפרסומים.
  3. הבנקים – משעבדים נכסים במחירים מנופחים.
  4. הציבור – חושב שהשוק יציב, אך בפועל המחירים נשחקים.

מדובר במניפולציה שיטתית, לא בטעות סטטיסטית.

זהו מנגנון שמטרתו להסתיר ירידת מחירים אמיתית, לשמר את ערך הבטוחות של הבנקים, ולמנוע לחץ ציבורי על ירידת ערך נכסים.


🌍 פרקטיקה בינלאומית מוכרת

במשבר 2008 בארה״ב, קבלנים נהגו להציע “rebates”, “seller credits” ו-“buy-downs” –

הנחות סמויות שלא דווחו במחיר המכירה.

כתוצאה מכך, מדד Case-Shiller המשיך להראות “יציבות”, עד שהבועה התפוצצה.

רק אז התגלה שהפער בין מחיר רשום לערך אמיתי הגיע לעשרות אחוזים.


🧠 המשמעות הכלכלית

  1. המדדים הרשמיים מאבדים אמינות.
  2. הערכת השווי השמאית – מתבססת על עסקאות מנופחות, ומשכפלת את העיוות.
  3. הבנקים – ממשיכים לאשר הלוואות על בטוחות שכבר איבדו מערכן.
  4. השוק – מתפקד על מצג שווא של “מחירים גבוהים”, בזמן שבפועל יש שחיקה של מאות אלפי שקלים לעסקה.

💡 סיכום ביקורתי

זו לא הנחה – זו הסוואה.
זו לא יציבות – זו אחיזת עיניים. המדינה גובה פחות מס, הציבור משלם פחות, והסטטיסטיקה ממשיכה לשרת את הנרטיב. המציאות: המחירים כבר יורדים, פשוט לא רואים את זה במדדים.

🧩 מסקנה

מדד מחירי הדירות בלמ״ס אינו מדד של "שווי" אלא של מחיר חוזי רשום.

כאשר השוק מתחיל להעניק הנחות דרך מנגנוני מימון, ההפרש בין מחיר לדיווח הולך וגדל.

זו בועה סטטיסטית, לא רק פיננסית — והיא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהציבור בישראל עדיין חי בתחושת “שוק יציב”, בזמן שהשוק כבר נמצא בתהליך תיקון עמוק.


🧭 הצעה לפעולה

  • יש לדרוש שקיפות מלאה במבצעי שיווק והלוואות קבלן.
  • יש לחייב את הלמ״ס לדווח על עלות אפקטיבית ולא רק על מחיר חוזי.
  • יש להפריד בין “מחיר רשום” לבין “ערך כלכלי אמיתי” – כפי שנהוג בשווקים מתוקנים.

📦 English Summary Box

Title: Statistical Manipulation in Israel’s Housing Market

Summary:

Developers now offer disguised discounts through “interest-free loans,” creating an illusion of price stability in official CBS data. The buyer’s real cost is hundreds of thousands of shekels lower, but the transaction is still reported at the full price — keeping housing indices artificially high. This duality between reported price and effective price hides a real decline in values and sustains the bubble narrative.


🧮 איך מחשבים את “ההנחה הסמויה”

נניח שחברת אזורים מציעה לרוכש:

  • הלוואה של 1,000,000 ₪,
  • ל-10 שנים,
  • ללא ריבית וללא הצמדה.

במצב רגיל, אם הרוכש היה לוקח את אותו סכום מהבנק,

הוא היה משלם עליו ריבית ממוצעת של כ־5%–6% לשנה (תלוי במסלול).


🔹 ערך הזמן של כסף (Discounted Present Value)

ערך נוכחי של הלוואה כזו מחושב לפי נוסחת היוון:

[ PV = \sum_{t=1}^{10} \frac{100,000}{(1+r)^t} ] 

כאשר

  • ‎PV‎ = הערך הנוכחי (מה בעצם שווה המתנה הזו היום)
  • ‎r‎ = שיעור היוון (נניח 5%)
  • ‎t‎ = שנות תשלום (1–10)

אם נחשב זאת, הערך הנוכחי של תזרים כזה הוא בערך 770,000 ₪.

כלומר — ההלוואה “ללא ריבית” שווה מבחינת ההטבה הכלכלית הנחה של כ-230,000 ₪.


🔹 אבל – זה עוד לא הכול

הכתבות מתארות גם מצב שבו ההלוואה נדחית (כלומר, משלמים אותה רק בעוד 10 שנים).

במקרה כזה מדובר למעשה ב”דחיית תשלום” של מיליון שקל ל-10 שנים.הערך הנוכחי של מיליון שקל שישולמו בעוד עשור,

בהיוון של 5% לשנה, הוא רק 613,900 ₪.

כלומר, עצם הדחייה בתשלום שווה 386,000 ₪ היום.

🔹 סך כל ההטבה (שני המרכיבים יחד)

אם משקללים גם את הערך של “ללא ריבית” וגם את הערך של “דחייה בעשור”,

אנחנו מגיעים להטבה כוללת של בערך 350–500 אלף ₪ — תלוי בדיוק בתנאי המסלול.וזה מתיישב היטב עם מה שהכתבה הציגה כ”הנחה סמויה של חצי מיליון שקל”.


💡 סיכום החשבון

פרמטרתיאורערך משוער
סכום ההלוואהמיליון ₪-
תקופה10 שנים-
ריבית אלטרנטיבית בשוק5%–6%-
ערך נוכחי של מיליון ₪ בעוד 10 שנים613–640 אלף ₪הנחה של ‎360–390 אלף ₪
תוספת ערך "ללא ריבית" לאורך הדרך‎+120–150 אלף ₪-
סה״כ שווי כלכלי להטבה≈ 480–540 אלף ₪

🧩 המשמעות

המספר שפורסם בכתבה (כ-500 אלף ₪ “הנחה”) נכון כלכלית, כל עוד שיעור ההיוון שנלקח הוא סביב 5%–6% לשנה, וזו הריבית הריאלית הרלוונטית כיום במשכנתאות.

במילים פשוטות:

“הלוואה ללא ריבית” = הנחה שוות ערך לריבית שנחסכה.

צילום מסך מהפייסבוק

אזורים לא לבד, הנה עוד מבצע של תדהר. וכמה כסף שווה ההטבה הזו? גם היא שווה מאות אלפי ש"ח.

המשמעות הכספית של ההטבה היא משמעותית מאוד – מדובר בחיסכון של עד מאות אלפי שקלים לאורך 15 שנים, בהתאם לגובה המשכנתא שתקבל בתנאים של 0% ריבית עד מיליון ₪ בפרויקט כוכב הצפון אשדוד.yad2+3

חישוב פוטנציאל החיסכון

במבצע זה תוכל לקחת משכנתא של עד מיליון ₪ ל-15 שנה ללא ריבית. בדרך כלל, במסלול ריבית קבועה נמוכה מאוד (כ-3-4%) אתה משלם בכל חודש לא רק את קרן ההלוואה אלא גם תוספת ריבית שנתית מצטברת שיכולה להגיע לכ-250,000 עד 350,000 ₪ לאורך התקופה. ככל שתיקח משכנתא בסכום גבוה יותר ולתקופה ארוכה, החיסכון בעלויות הריבית גדל.channel22+1לדוגמה פשוטה:

  • משכנתא רגילה של מיליון ₪ לתקופה של 15 שנה במסלול ריבית קבועה של 4% בשנה יוצרת עלות ריבית כוללת של כ-333,000 ₪ בתקופה.
  • במבצע אתה חוסך את כל הסכום הזה, כלומר החיסכון הכספי יכול להגיע ליותר מ-300,000 ₪ למשפחה שתיהנה מההטבה המלאה.htzone+1

פירוט נוסף

  • גובה החיסכון תלוי במסלול שהבנקים נותנים בריבית רגילה – כששוק הריביות עולה, ההטבה הופכת אפילו ליותר משמעותית כי הפרש הריבית גדול יותר.mercantile
  • בנוסף, בפרויקט מוצעות דירות 5 חדרים מחירים שמתחילים סביב 3.24 מיליון ₪ (בדירות המבצע) – כך שלבעלי הון עצמי יחסית נמוך, היתרון מורגש במיידי.yad2+1

למה זה משתלם?

  • אתה חוסך עשרות אלפי ₪ בכל שנה.
  • אין תשלומי ריבית ב-15 השנים הראשונות.
  • יציבות בתזרים שלך – כל חודש ישלם רק את הקרן, בלי הפתעות של עליית ריביות.

לסיכום: אם תנצל את ההטבה במלואה, תוכל לחסוך סכום עצום שמשפיע ישירות על העלות הכוללת של רכישת הנכס – החיסכון הממוצע צפוי להיות סביב 300,000 ₪ וייתכן אף יותר, בהתאם לתנאי ריבית בשוק הרגיל ולמסלול המשכנתא שתקבל.channel22+2



חלק מכלי התקשורת מדווחים על הצעדים הנואשים של הקבלנים:

צילום מסך אתר גלובס - מהכתבה https://share.google/JLJww0kglgr4stc5o 


🧨 “ניסיונות נואשים”: מבצעי המימון החדשים כקריאת מצוקה של ענף הנדל״ן

⚖️ מה באמת מתרחש

הכתבה מציגה תמונה ברורה:

לאחר שבנק ישראל הגביל את מסלול ה־80/20 (בו רוכשים משלמים רק 20% מהתמורה והיתרה נפרסת עד מסירה), היזמים חיפשו עוקפים יצירתיים — כדי לשמור על המחירים הנומינליים ובו בזמן להניע ביקושים קפואים.

המכנה המשותף לכל ההצעות: שימור המחיר הרשמי לצד הטבה כלכלית אפקטיבית של מאות אלפי שקלים.


🏗️ ארבעת סוגי ה"מבצעים"

חברהסוג ההטבההמשמעות הכלכלית
אזוריםהלוואה של מיליון ₪ ל-10 שנים, ללא ריבית, הצמדה או החזרים.הנחה אפקטיבית של 450–500 אלף ₪. מדובר ב“הלוואת קבלן” – דחייה מלאכותית של תשלום שווה ערך להפחתת מחיר.
יובלים סיטי בויתשואה שנתית של 5% על ההון העצמי עד למסירת הדירה.זיכוי שנתי לרוכש בהיקף עשרות עד מאות אלפי ₪ – “תשואה” שמכסה על ירידת ערך עתידית.
אמריקה ישראלמימון תשלומי המשכנתא בשנה הראשונה על חשבון היזם.הפחתת עלויות מימון של 50–100 אלף ₪, בעיקר כדי להקל על רוכשים במעבר.
קטה גרופהתחייבות חוזית להשיב את ההפרש אם מחיר הדירה ירד.“ביטוח מחיר” – ניסיון לשדר ביטחון בשוק תנודתי, אך בפועל הודאה בחשש מירידת ערך.

🧮 הערך הכלכלי של ההלוואה “ללא ריבית”

בהיוון של 5% לשנה:

  • מיליון ₪ שישולמו רק בעוד 10 שנים → ערך נוכחי של כ־613,000 ₪.
  • ההפרש (386,000 ₪) הוא למעשה ההנחה.
  • אם נכללת גם הטבת “ללא ריבית תקופתית”, הערך הכולל של ההטבה מגיע לכ־480–520 אלף ₪.
כלומר – המספרים שצוינו בכתבה (“עד חצי מיליון ₪”) נכונים כלכלית לחלוטין.

🎭 מניעי היזמים – בין תדמית לבהלה

הכתבה מצטטת את ד"ר יאיר דוכין במדויק:

“מדובר בניסיונות נואשים של היזמים למכור דירות לאור המלאים הגדולים שהם לא מצליחים למכור.”

זו אמירה חריפה – והיא מהדהדת את טענתי מזה זמן:

  • שוק הנדל"ן סובל מעודף היצע,
  • הביקושים מדוכאים,
  • והריבית הגבוהה פגעה ביכולת המימון.

כדי להימנע מירידת מחירים גלויה – היזמים עוברים למניפולציה של הצגת מחיר רשמי גבוה והטבה עקיפה.

כלומר, ירידת מחיר קיימת – רק שהיא לא נראית על הנייר.


📉 הקשר ללמ״ס – נקודת מפנה קריטית

החידוש המשמעותי ביותר בכתבה הוא סעיף הסיום:

“ניציין כי לאחרונה החלה הלמ״ס להתחשב במבצעי הקבלנים בעת חישוב מדד מחירי הדירות... כך שלאותם מבצעים יהיה שיקוף מחירים מאוד ברור גם במדד.”

אם זה אכן יקרה בפועל, מדובר בשינוי מתודולוגי דרמטי:

  • בעבר: ההנחות הסמויות לא נרשמו → המדד הראה מחירים גבוהים מלאכותית.
  • כעת: הלמ״ס ינסה לנטרל חלקית את ההטבות, ולהביא לידי ביטוי את העלות האמיתית.

אם המהלך יתבצע באופן עקבי – צפוי עדכון מטה במדד מחירי הדירות כבר בחודשים הקרובים.


⚠️ עם זאת — יש כאן סיכון כפול

  1. המדידה עדיין מורכבת: קשה לאמוד במדויק ערך מימון סמוי; נדרש שיתוף פעולה מהקבלנים.
  2. הקבלנים ימשיכו לעצב את המידע: אם ההטבה לא תוגדר כהפחתת מחיר אלא “הלוואה”, היא עלולה שוב לחמוק מהמדד.

במילים אחרות:

ההכרה של הלמ״ס היא התחלה חשובה, אך היא לא מבטיחה שהמדד ישקף את השווי הכלכלי הריאלי – שהוא השורה התחתונה מבחינת השמאי והמשקיע.


💬 תובנה מסכמת

המבצעים החדשים הם לא עדות להתאוששות, אלא סימפטום של מצוקה.
הקבלנים מנסים “להחזיר קונים לשוק” בלי להודות שמחיר הדירה גבוה מדי.
ההנחות רק מוסוות בשפה שיווקית, אך מהותן זהה: ירידת ערך אמיתית.

🧭 סיכום עיקרי

נושאמצב בפועלהערכה קדימה
מחירים רשמייםמדווחים כיציביםצפויה התאמה מטה אם הלמ״ס ישקלל מבצעים
רווחיות יזמיםנשחקת עקב מימון עצמי לרוכשיםלחץ נוסף ככל שהמלאים ימשיכו לגדול
שוק המשכנתאותביקוש מדוכא, ריבית גבוההגם הורדה מתונה של ריבית לא תפתור עודף היצע
פסיכולוגיית שוקשיווק אופטימי “הזדמנות אחרונה”ניסיון להסתיר שינוי מגמה מבני

🪞 מסקנה מקצועית

מבצעי המימון הנוכחיים – כמו “הלוואה ללא ריבית”, “הבטחת תשואה” או “הגנה מפני ירידת מחיר” – אינם אלא תמרורי אזהרה לשוק רווי ומוחלש.

הם יוצרים פער בין מחיר רשום לערך פונדמנטלי,

והם מאשרים את טענתי המרכזית:

שוק הנדל"ן הישראלי כבר מצוי בשלב התפוררות שקטה – שבה ההנחות קיימות, אך מוסוות היטב.


📦 English Summary Box

Title: Hidden Discounts and Statistical Illusions in Israel’s Real Estate Market

Summary:

Developers in Israel are offering “creative financing” — million-shekel interest-free loans, guaranteed returns, and price-protection schemes — to lure buyers while keeping official prices inflated. These offers disguise real price cuts of 400–500 K ₪ per unit. The CBS has begun accounting for such deals, a sign that the illusion of price stability may soon collapse. The market’s apparent resilience is a mirage built on statistical manipulation and financial desperation.

צילום מסך פייסבוק


10Nov

ניתוח מעמיק שמסביר למה מחיר הוא רגעי ושווי הוא כלכלי, כיצד “מבחן הזמן” חושף מחירים לא בני-קיימא, ואיך למדוד שווי פונדמנטלי בעזרת NOI, Cap-Rate, DSCR ורגישויות.

מחיר לעומת שווי: המבחן שמפריד בין רחשי שוק לבין כלכלה אמיתית

תזת היסוד:

מחיר הוא תוצאה רגעית של עסקה; שווי הוא מסקנה כלכלית שאמורה לעמוד במבחן הזמן. כשהמשק פוגש מציאות (ריבית, תזרים, אבטלה, מדיניות אשראי), מחירים שאינם בני־קיימא נחשפים-וחוזרים להתכנס לשווי הכלכלי.


1) הגדרה תפעולית: “מבחן הזמן”

  • מחיר – המספר שנחתם בחוזה היום.
  • שווי (כלכלי/פונדמנטלי) – הערכה מבוססת תזרים, סיכון ועלות הון, שאמורה לשרוד שינויים סבירים בסביבה (ריבית, שכר דירה, תפוסה, מיידעים שליליים).
  • מבחן הזמן – סדרת זעזועים סטנדרטית (Interest +Δ, Vacancy +Δ, Rent −Δ) שלאחריה הנכס חייב להציג כושר שירות חוב ותשואה תואמי־סיכון. אם לא-מדובר במחיר שאיננו שווי.

2) ארבע עדשות לאבחנה בין מחיר לשווי

  1. עדשת התזרים (Cash-Flow):
    שווי נגזר מכסף אמיתי שנכנס ויוצא-לא מסיפורי “קומפס”. חישוב נקי של NOI, קאפ־רייט נדרש, ורגישות.
  2. עדשת המאזן (אשראי והון):
    ההבדל בין LTV (הלוואה לשווי כלכלי) ל-LTP (הלוואה למחיר ששולם). כשהמימון נשען על מחיר מנופח-הבטוחה חלשה.
  3. עדשת העומק והנזילות:
    שוק אמיתי נבחן ביכולת למכור כמות במחיר דומה, לא עסקה בודדת. עומק דל = פערי מחיר–שווי גדלים.
  4. עדשת המחזור המאקרו-פיננסי:
    אשראי זול ותמריצים רגולטוריים עלולים לדחוף מחירים מהר יותר מהשיפור בשווי. כשהרוח נחלשת-הרעש נעלם, והערכים חוזרים לבסיס.

3) נוסחת העבודה לשווי פונדמנטלי (בפשטות שמאית)

  • שווי פונדמנטלי בקירוב (ללא צמיחה):


  • Cap נדרש נגזר מ-Cost of Capital: ריבית חסרת־סיכון + פרמיית סיכון נכס/מיקום + פרמיית נזילות − צמיחה יציבה (אם רלוונטית).
    הרעיון: הקאפ הנדרש נקבע על־ידי הכלכלה, לא על־ידי נוחות המוכר.

דוגמה מספרית (המחשה בלבד):

שכר דירה חודשי 6,500 ₪ ⇒ שנתי 78,000 ₪.

הוצאות תפעול/תחזוקה 10% (=7,800) + קרן חידוש 3,000 ⇒ NOI = 67,200 ₪.

נניח Cap נדרש 7% ⇒

[V = 67{,}200 / 0.07 = 960{,}000 \text{ ₪}]

אם “מחיר השוק” הוא 1.80 מ’ ₪-היחס Price/Value = 1.875 (פער של ~87.5%).כושר שירות חוב (המחשה):

נניח קונים ב-1.80 מ’ ₪ עם LTV 70% ⇒ הלוואה 1.26 מ’ ₪.

תשלום חודשי “טיפוסי” בריבית שנתית 6% לתקופה 25 שנה ≈ 8,118 ₪.

NOI חודשי ≈ 5,600 ⇒ DSCR ≈ 0.69 (נמוך מ-1 ⇒ לא בר־קיימא).

בזעזוע ריבית ל-8% התשלום ≈ 9,725 ₪ ⇒ DSCR ≈ 0.58.

מסקנה: מחיר שהמערכת הפיננסית אינה מסוגלת לשרת לאורך זמן-אינו שווי.


4) עשרת האינדיקטורים לפרידת מחיר–שווי

  1. Price-to-Rent מול עלות הון (קאפ אפקטיבי < עלות מימון נטו).
  2. תשואה ריאלית שלילית למשקיע לאחר מס ותפעול.
  3. DSCR נמוך מ-1 במבחן ריבית סביר.
  4. תשלומי משכנתא/הכנסה (PTI/DTI) עולים לסף שאינו יציב היסטורית.
  5. חודשי היצע/מלאי עולים בעוד המחיר “לא זז”.
  6. גידול דירות ריקות/שטחי משרדים פנויים ללא התאמת מחירים.
  7. הסוואת מימון (מבצעי מימון/תנאי טיזר) שמייצרים מחיר מדומה.
  8. החלפת ידיים בין יזמים/קבלנים במחירי קרקע (טריידים פנימיים) ללא תזרים סופי.
  9. ריכוזיות אשראי/בטוחות שליליות במערכת הבנקאית.
  10. פער נרטיב–נתונים: הצהרות אופטימיות מול תזרים שמרסס את הסיפור.

5) “מבחן הזמן” כשיטת עבודה שמאית

פרוטוקול קצר לביקורת שווי:

  • חשב NOI שמרני (Vacancy נורמטיבי, Opex מלא, CapEx מחזורי).
  • גזור Cap נדרש מהון חלופי זמין (חסר־סיכון + פרמיות).
  • בצע Stress Test:
    • ריבית +200 נ”ב
    • שכ”ד −10%
    • חודשיים Vacancy לשנה
  • ודא: DSCR ≥ 1.20 בשגרה, ו-≥ 1.05 בסטרס מתון.
  • השווה ל-היסטוריית עסקאות מבוססות תזרים (לא “מחיר ליד”).

תוצר: דו”ח שמאי שמבדיל מחיר (Observed) מ-שווי (Concluded), עם שקיפות מלאה של הנחות ורגישויות.


6) השלכות מעשיות לשחקנים בשוק

לרוכשים/משקיעים:

  • חשבו Value-First. אם Price/Value > 1.2–1.3, נדרש נימוק כבד משקל (זכויות, תכנון, ייחוד פונקציונלי).
  • אל תחליפו מבצע מימון ב-שווי. תשלומים דחויים אינם תזרים נטו.

לבנקים/מממנים:

  • העדיפו LTV על שווי פונדמנטלי (לא LTP על מחיר עסקה).
  • הטמיעו טריגרים קובננטיים על DSCR ו-Vacancy.

לרגולטורים/מדיניות:

  • קבעו סטנדרט “מבחן זמן” כתנאי למימון פרויקטים.
  • הפרידו מדדים רשמיים של Value-Based לעומת Price-Based כדי למנוע בלבול ציבורי.
  • שקפו לציבור את עלות הסבסוד הפיננסי הגלומה במבצעים/דחיות.

לאנשי מקצוע (שמאות/בקרה):

  • ציינו במפורש: “מחיר העסקה חורג ממדד השווי הפונדמנטלי בטווח ___%”, עם רגישות כמותית.
  • אל תשכפלו מחיר; תעשו אינטגרציה של ראיות: תזרים, סיכונים, נכסיות משפטית/פיזית.

7) למה הכל מתכנס בסוף לשווי?

כי מימון מוגבל (Cost of Capital), תזרים אמיתי (שכ”ד נטו), וסיכון שוק אינם מתרשמים מכותרות. בשלב מסוים, “מנוע הנרטיב” מתעייף: הבנק דורש DSCR, השוכר לא משלם יותר, והמשק מתמחר מחדש. שם מתגלה האבחנה: מחיר לא־בר־קיימא ≠ שווי.


8) תבנית חישוב קצרה לשימוש בבלוג (כלי עבודה לקוראים)

  1. חשב NOI:
    NOI = (שכ”ד חודשי × 12) − Opex − CapEx מחזורי.
  2. קבע Cap נדרש:
    Cap = Rf + פרמיית סיכון + פרמיית נזילות − g (אם יש צמיחה בת־קיימא).
  3. שווי: V = NOI / Cap.
  4. Price/Value: יחס פער.
  5. DSCR: NOI חודשי / תשלום חודשי הלוואה.
  6. סטרס: R ↑, Rent ↓, Vacancy ↑ ⇒ בדוק DSCR ו-V מחדש.

9) הצעת אינפוגרפיקה נלווית

“When Price Meets Reality”

ציר זמן (T0, T1-Rate Shock, T2-Vacancy, T3-Reprice) עם שני קווים:

  • קו Price (נכנס מעל השווי, נשחק בזעזועים),
  • קו Fundamental Value (יציב יחסית, מתכנס אליו).
    טבלת צד: NOI, Cap, DSCR, Price/Value בכל נקודת זמן.

סיכום

הבדל המפתח אינו סמנטי: שווי הוא היכולת של נכס לעמוד בשורה תחתונה לאורך זמן. בשוק “רועש”, ההבחנה הזאת מצילה הון-למשקיעים, לבנקים, ולציבור. אם מאמצים מבחן זמן כסטנדרט, ממזערים טעויות יקרות ומחזירים את השיח מהמחיר-אל הערך.


DSCR הוא ראשי תיבות של Debt Service Coverage Ratio, ובתרגום חופשי לעברית:

יחס כיסוי שירות חוב.

זהו מדד פיננסי מרכזי להערכת היכולת של נכס (בעיקר נדל"ן מניב) לשרת את ההלוואה שנטלה למימונו – כלומר, האם התזרים מהנכס מספיק כדי לשלם את תשלומי המשכנתא או הריבית+קרן.


📘 נוסחה בסיסית:

[\text{DSCR} = \frac{\text{NOI}}{\text{תשלום חודשי או שנתי של ההלוואה}}]


כאשר:

  • NOI (Net Operating Income) = הכנסה תפעולית נטו – כלומר שכירות ברוטו פחות הוצאות תפעול ותחזוקה.
  • תשלום חוב (Debt Service) = סך כל תשלומי הקרן והריבית לתקופה.

💡 פירוש תוצאת המדד:

ערך DSCRפירוש
> 1.2הנכס מייצר מספיק תזרים כדי לשלם את ההלוואה + רשת ביטחון. נחשב בר־קיימא.
= 1.0גבולי – הנכס מכסה בדיוק את תשלומי ההלוואה, ללא מרווח ביטחון.
< 1.0מסוכן – התזרים מהנכס אינו מספיק לשירות החוב. המשקיע תלוי בהון עצמי נוסף או גידול מחירים.

🏢 דוגמה פשוטה:

נניח דירה מניבה 6,000 ₪ שכירות לחודש,

לאחר ניכוי הוצאות תחזוקה וניהול נשאר NOI = 5,400 ₪.

תשלום משכנתא חודשי = 7,200 ₪.

אז:

[\text{DSCR} = \frac{5,400}{7,200} = 0.75]

👉 משמעות: הנכס אינו מכסה את ההלוואה. זהו מחיר שאינו שווי, כלומר עסקה לא כלכלית לאורך זמן.


📊 בשמאות ובבנקאות:

  • בנקים מסחריים דורשים לרוב DSCR של 1.25 ומעלה במימון נכסי השקעה.
  • שווי פונדמנטלי של נכס אמור להניב DSCR ≥ 1.0 גם בתרחיש ריבית נורמטיבית (לא זמנית).
  • ירידה מתחת ל-1 לאורך זמן מצביעה על פער בין מחיר לשווי - הנכס מתומחר מעבר ליכולתו הכלכלית.

תשואה חיובית אבל עם דיוק חשוב אחד:

DSCR חיובי (גדול מ-1) הוא לא רק תשואה חיובית, אלא תשואה תזרימית חיובית ביחס להתחייבויות הממונפות.

במילים אחרות:

  • תשואה חיובית (Yield > 0) משמעה שהנכס מייצר רווח כלשהו לאחר הוצאות.
  • DSCR > 1 משמעה שהרווח הזה מספיק גם לשלם את ההלוואה (קרן + ריבית) ועדיין נשאר אוויר לנשימה.

🔍 ההבדל העדין אך הקריטי:

מדדשאלה שהוא עונה עליהמדד לבחינת...המשמעות הכלכלית
תשואה (Yield)“האם הנכס מניב רווח?”רווחיות כללית של הנכסאם חיובית – העסק מניב; אך ייתכן שאינו מכסה מימון
DSCR“האם התזרים מספיק לשירות החוב?”קיימות פיננסית של המימוןאם מעל 1 – הנכס עומד במבחן הזמן; אם מתחת ל-1 – המחיר מנותק מהשווי

🏦 דוגמה:

  • שכירות חודשית נטו (NOI): ‎5,000 ₪
  • תשלום משכנתא: ‎4,000 ₪
  • DSCR = 1.25 - כלומר יש רווח תזרימי, התשואה “אמיתית” ובר־קיימא.
  • אם לעומת זאת תשלום המשכנתא 6,000 ₪, אז DSCR = 0.83 למרות שהתשואה הנומינלית אולי נראית חיובית, העסקה שלילית תזרימית ומעידה על מחיר שאינו שווי.

💬 לסיכום:

תשואה חיובית היא תנאי הכרחי לשווי, אך DSCR חיובי הוא תנאי מספיק.
כלומר, רק כשהנכס מייצר תזרים נטו שמכסה את עלות המימון -ניתן לומר שהוא עומד ב"מבחן הזמן" ולכן משקף שווי כלכלי אמיתי.

הנה טבלה מקצועית שמדגימה את הקשר בין תשואה (Yield), ריבית משכנתא (Interest Rate) ו־DSCR (יחס כיסוי שירות חוב) - כלומר, באילו תנאים הנכס עומד או נופל במבחן הזמן.נניח דירה בשווי כלכלי (פונדמנטלי) של ‎1,000,000 ₪, עם הלוואה של 70% (LTV = 0.7) לתקופה של 25 שנה.


🧮 טבלת הקשר בין תשואה, ריבית ו־DSCR

תשואה נטו על הנכס (NOI%)NOI חודשי (₪)ריבית משכנתא שנתיתתשלום חודשי משוער (₪)DSCR = NOI / תשלום חובפירוש
3%‎2,5003%‎3,3200.75לא עומד במבחן הזמן – מחיר מנופח
3%‎2,5005%‎4,1000.61תזרים שלילי חמור – מחיר גבוה מהשווי
4%‎3,3335%‎4,1000.81גבולי – תלוי בהון עצמי נוסף
5%‎4,1675%‎4,1001.02מאוזן – שווי תואם מחיר בקירוב
5%‎4,1676%‎4,6400.90לא בר־קיימא – מחיר גבוה מדי ביחס לריבית
6%‎5,0005%‎4,1001.22נכס בר־קיימא – עומד במבחן הזמן
6%‎5,0007%‎5,3300.94תזרים נשחק – הסיכון גובר
7%‎5,8336%‎4,6401.26בטוח – עודף תזרים; שווי גבוה ממחיר
8%‎6,6677%‎5,3301.25תזרים עודף משמעותי – undervalued

📊 איך לקרוא את הטבלה:

  • DSCR < 1.0 → הנכס אינו מכסה את שירות החוב ⇒ המחיר גבוה מהשווי.
  • DSCR ≈ 1.0–1.1 → הנכס על הסף ⇒ תלוי בתנאי השוק ובריבית.
  • DSCR ≥ 1.2 → הנכס בר קיימא ⇒ מחיר תואם שווי או נמוך ממנו.


🧭 מסקנה מרכזית:

כאשר תשואת הנכס נמוכה מהריבית האפקטיבית על המשכנתא, השוק מתמחר מחיר לא פונדמנטלי.
ההיפוך מתרחש כששיעור התשואה גבוה מהריבית – אז המחיר מבוסס כלכלה אמיתית, לא על נרטיב.

אפשר לומר ש־DSCR הוא אחד המדדים הטובים ביותר למדידת קיימות (sustainability) של השוק, אך הוא אינו מספיק לבדו.


🧭 למה DSCR הוא מדד לקיימות:

ה־DSCR בודק האם התזרים מהנכס (הכנסה אמיתית משכירות או פעילות) מסוגל לשרת את עלות החוב (ריבית + קרן).

ברמת שוק, כשמחשבים אותו על פני מדגם רחב של עסקאות, הוא הופך למדד מקרו של בר־קיימא:

מצב שוקממוצע DSCRמשמעות כלכלית
> 1.2בר קיימאתזרים מספיק גם בסביבה מאתגרת. שוק מתומחר לפי ערכים פונדמנטליים.
1.0 – 1.2גבוליהשוק חי על הקצה, תלוי בריבית ובאופטימיות.
< 1.0לא בר קיימאהמשק פועל על חוב זול או אשליה תזרימית – הבועה בשלבי ניפוח.

💡 ההיגיון:

שוק שבו רוב העסקאות מבוססות על תשואה נמוכה מהריבית

המשקיעים מפסידים תזרימית

הם תלויים בעליית מחירים כדי להרוויח ⇒

השוק אינו בר קיימא ומבוסס על ציפיות, לא על תזרים.לעומת זאת, שוק שבו DSCR ממוצע ≥ 1.2 מעיד על כך שהשוק:

  • נשען על הכנסות אמיתיות,
  • מסוגל לספוג עליית ריבית,
  • ויכול לשרוד גם תקופות תיקון מבלי לקרוס.

⚠️ ההסתייגות:

DSCR הוא מדד מצוין לקיימות פיננסית,

אך לא מודד קיימות ריאלית או מערכתית במובנים הבאים:

  1. אינו משקלל מלאי עודף / ביקוש אמיתי.
  2. אינו בוחן הקצאת אשראי כוללת ומידת הריכוזיות הבנקאית.
  3. אינו לוכד השפעות חיצוניות כמו מלחמה, מסים או הגירה.

לכן, כדי למדוד קיימות מערכתית אמיתית, יש לשלב אותו עם:

  • יחס אשראי לתוצר (Credit-to-GDP Gap),
  • Price-to-Rent Ratio,
  • Vacancy Rate,
  • והערכת סיכון בנקאי (NPLs).

🧩 סיכום:

DSCR הוא מדד הקיימות הפיננסית של השוק.
כאשר ה־DSCR הממוצע בענף נמוך מ־1 – מדובר בשוק לא בר קיימא, שמחיריו אינם משקפים שווי.
רק שוק שבו DSCR גבוה מהריבית לאורך זמן יכול להיקרא שוק מבוסס ערך ולא בועה מבוססת תקווה.

הגרף מראה בבירור את ניתוק השוק מהמציאות הכלכלית: החל מ־2021 בערך, הריבית חצתה את התשואה, וה־DSCR ירד מתחת ל־1, כלומר הנדל״ן הפך ללא בר־קיימא פיננסית - מחירי הנכסים כבר אינם מגובים בתזרים שיכול לשרת את החוב.

Summary Box (English)

Price vs. Value - The Time Test

  • Price is a point-in-time outcome; Value is an economic conclusion meant to survive stress.
  • Use NOI, required Cap Rate, and DSCR to anchor value-then run rate, rent, and vacancy shocks.
  • If DSCR < 1 or Price/Value ≫ 1, the price is likely unsustainable.
  • Finance on LTV to Value, not to price paid; disclose sensitivity and covenants.
  • Over time, markets re-price toward fundamental value.
09Nov

בינה מלאכותית לא מחליפה שמאי מקרקעין-היא מחדדת אותו. הבלוג מציג מודל עבודה היברידי: איסוף וניתוח נתונים חכמים לצד ביקור שטח שמאי, זיהוי פערי מחיר-שווי, וכללי ממשל נתונים ואתיקה-כדי להחזיר את הערכת השווי לבסיס כלכלי בר-קיימא.

היתרון האנושי

תזה: בינה מלאכותית לא תייתר את ביקור השמאי בשטח. להפך-היא תרחיב את טווח הראייה, תציף חריגות, תכייל את ההנחות, ותפנה זמן מהעבודה השחורה אל שיפוט מקצועי. אבל היסוד שאינו ניתן להחלפה של המקצוע-זיהוי הנכס, אימות המציאות הפיזית, תיעוד מצב ותפקוד-יישאר בידיים ובנעליים של השמאי.


למה “נעליים על הקרקע” לא ייעלמו

  1. זיהוי נכס פיזי אינו טוקן דיגיטלי: כתובת רשומה ותצלום לווין אינם מוכיחים התאמה בין הזכויות לתצורה הבנויה בפועל, לשימושים, לשיפורים ולליקויים. הבדלי דירות זהות בתשריט-אבל שונות במצב, באוורור, בהצללה, ברעש, בריחות או בלחות—מתגלים רק בביקור.
  2. אי־סימטריות שבינה מלאכותית מתקשה ללכוד: רטיבות מאחורי ארון, שיפועים לקויים במרפסת, סדקי גשרי התפשטות, חדרון ממ"ד שהוסב למחסן עם אוורור לקוי-אלו “אותות חלשים” שמודלים ללא ביקור יפספסו או ימדלו באופן שגוי.
  3. הֶקשר שכונתי חי: שיפוץ תשתיות ברחוב, מסגרייה שנפתחה מתחת, שינוי זרימת תנועה או התנהגות דיירים-אלו פקטורים שרק עין מקצועית בשטח תופסת בזמן אמת.
  4. אישורים, חריגות והיתרים ≠ מצב קיים: גם OCR מעולה לא מחליף שאילתות ממוקדות, שיחה עם מפקח בנייה, וקריאת שטח שמאשרת או מפריכה את “הניירת”.

איפה בינה מלאכותית מחזקת את השמאי (ומשנה את המשחק)

  1. בליעת־נתונים (“Data Ingestion”) בקנה מידה: שאיבה וניקוי של עסקאות, שומות קודמות, תב"עות, תיקי בניין, מודדי רעש/זיהום, נתוני אשראי מקוונים, עיבוד תצלומי אוויר/לוויין-בזמן קצר ובאיכות עקבית.
  2. גילוי אנומליות ו”מחירים חשודים”: מודלים סטטיסטיים עם שכבת ML שמאתרים עסקאות “חמות מדי” ביחס לתשואה פוטנציאלית, או פרויקטים עם יחס מחיר־לשכ"ד מנותק מיסודות כלכליים.
  3. כימות “ערך פונדמנטלי”: שילוב מודל תשואה/סיכונים (Cap Rate-as-a-Function) עם פרמטרים מקומיים (ריבית אפקטיבית, מסים, תחזוקה, סיכון תפעולי, פינוי-בינוי בסביבה)-לתקנון פער מחיר-שווי.
  4. NLP למסמכים: חילוץ סעיפי היתרים, תניות חריגות בחוזים, מגבלות יחודיות בתב"ע-עם דגלונים אוטומטיים לשמאי.
  5. ראייה ממוחשבת (CV): ספירת סדקים, זיהוי עיבוי/עובש בתמונות תרמיות, הערכת שחיקה של חזיתות, השוואת מצב לפני/אחרי-כסיוע, לא כתחליף.
  6. מודלי סיכון עתידיים: אילוצי תזרים בפרויקטים, רגישות לשינוי ריבית, פוטנציאל Vacancy במשרדים או מסחר, ומדדי שוק “עצבניים” בזמן אמת.

מודל עבודה היברידי לשמאי המודרני

שלב 1: סינון מקדים (AI)

  • איסוף אוטומטי של דאטה מרזולוציות שונות.
  • עיבוד תיקים/תוכניות/היתרים עם NLP ודגלונים לליקויים.
  • הערכת טווח שווי פונדמנטלי ראשוני + מדדי סיכון.

שלב 2: ביקור שטח (Human-in-the-Loop)

  • צ׳ק־ליסט פיזי: זיהוי, מדידה, תיעוד, רטיבויות, אשליית שטח שימושי (נישות/גלריות), רעש, ריחות, אוורור, הצללה, רעידות, ליקויי תשתית, יחסי שכנות/ועד/תחזוקה.
  • אימות מול מסמכים: התאמת מצב קיים לתשריט ולהיתר; תוספות/חריגות; התאמות בטיחות.
  • תיעוד ראיות: צילום/וידאו/תרמי, מדידות, דגימות נקודתיות (לחות, רעש, תאורה).

שלב 3: גמר אנליטי (AI + Judgment)

  • כימות ההשפעות שנצפו בשטח על מודל השווי.
  • בדיקות רגישות לריבית/דמי שכירות/Vacancy/CapEx.
  • פערי “מחיר מול ערך”- נימוק מקצועי מלא, כולל מקורות נתונים וגבולות טעות.

KPI’s למדידת אימוץ AI בשמאות

  • זמן מחזור שומה (TAT) לפני/אחרי.
  • שיעור אנומליות שהתגלו לעומת עבר.
  • דיוק חזוי-ממומש: סטייה בין שווי מוערך לתרחיש הכנסות/מכירה בפועל.
  • עקביות שיקול דעת: שונות בין שמאים באותו משרד-לפני/אחרי סטנדרטיזציה מבוססת-AI.
  • שקיפות ונימוק: ציוני הסבר (Explainability) למודלים.

גבולות וכללי זהירות

  • הטיה (Bias) ו”זיהום נתונים”: שווקים בועתיים “מלמדים” את המודל טעויות. דרושה שכבת כלכלה-יסודית שמאזנת.
  • Hallucinations & Overreach: מודלים ש”ממציאים” תקנים/נתונים-מחייבים בקרת מקור ואימות ידני.
  • סייבר ופרטיות: נהלי אנונימיזציה, הרשאות גישה, תיעוד שימוש ב-PII.
  • Explainability: חובה מקצועית-שומה חייבת להיות ניתנת להסבר גם ללא “קופסה שחורה”.

יישום מעשי בישראל: מ-”שכפול מחירים” ל-”ערך פונדמנטלי”

  1. תיקנון תשואה חיובית כנדרש: שומה בלעדיה-אינה בת־קיימא.
  2. מחיר ≠ שווי: המודל צריך להכריח “גישת הכנסה” כל עוד הנכס ניתן להשכרה, ולדרוש נימוק כשמתעלים מעל תקרת ערך כלכלית.
  3. המרות שימוש (משרדים→מגורים/מלונאות/דיור מוגן): AI ממפה היתכנות תכנונית ותזרים; השמאי מאמת בשטח את מגבלות התפעול והסביבה.
  4. מעקב אחר עודפי היצע: שילוב נתוני מלאי קבלנים, דירות ריקות, ו-Vacancy מסחרי-כקיטוע שיטתי במחיר. בביקור, מאמתים את “התפקוד” בשטח (Occupancy אמיתי, תחלופה).

תרחיש קצר: “הדירה המנצנצת”

מודל AI מדרג דירה קומה 8 בפלח העליון של השוק בשל “נוף פתוח” ו”ממוצע עסקאות גבוה”. בביקור שטח מתגלים: רעש צירי (אוטובוסים לילה), רוחות חזקות במרפסת, עיבוי בחורף סביב אלומיניום, ארון מובנה שחוסם פתח אוויר-פרטים שקוטעים 5–7% מהערך. התוצאה: שומה מדויקת יותר, מגובה נתונים ותצפית.


מסגרת של 12 שבועות לבניית פרקטיקה היברידית

  • שבוע 1–2: מיפוי מקורות דאטה, מדיניות פרטיות, בחירת כלי NLP/CV.
  • שבוע 3–4: צ׳ק-ליסט שטח אחוד + אפליקציית תיעוד עם טיוג סמנטי.
  • שבוע 5–6: מודול “ערך פונדמנטלי” בסיסי + דגלוני אנומליות.
  • שבוע 7–8: בקרת איכות והסברים (XAI) + תבניות נימוק בשומה.
  • שבוע 9–10: פיילוט על 30 תיקים, Benchmark מול עבר.
  • שבוע 11–12: תקנון נהלים, הדרכה, דו”ח KPI, שיפורים.

השורה התחתונה

ביקור שמאי בשטח הוא תנאי בל יעבור לשמאות טובה. בינה מלאכותית היא לא תחליף לרגליים ולחושים; היא שכבת עוצמה שמסייעת להרחיב כיסוי, להעמיק בדיקה, ולחזק שיפוט מקצועי-כדי להחזיר את המקצוע לבסיסו: ערך כלכלי אמיתי, מנומק, בר-קיימא.


Summary Box (English)

Title: Boots on the Ground: AI Doesn’t Replace Appraisers-It Sharpens Them

Key Idea: AI scales data ingestion, anomaly detection, and fundamental-value modeling, while the core of valuation-on-site identification, condition assessment, and contextual judgment-remains human.

Takeaway: Build a hybrid workflow: AI for breadth and consistency; fieldwork for truth-on-the-ground. Measure success with KPIs (TAT, anomaly hit-rate, realized vs. forecasted variance) and keep firm guardrails on privacy, bias, and explainability.



מודל הבינה המלאכותית של האוצר יאפשר לבעלי קרקעות ליהנות משומה נמוכה משווי הקרקע האמיתי — וכך יחסוך ויכוחים, ויאפשר גבייה מהירה


08Nov

הגרף של גלית בן נאים חושף שוק נדל״ן סגור שבו הקבלנים סוחרים בינם לבין עצמם, בעוד הציבור חדל לקנות דירות. “מכור לי ואמכור לך” – סמל לשלב הסופי של בועת הנדל״ן הישראלית, שבה ערך מדומה מחליף ערך אמיתי


🏗️ מכור לי ואמכור לך

על הנתק בין מכירת דירות למסחר בקרקעות – ומה הוא מגלה על מצבה האמיתי של הבועה הישראלית

הפוסט שגלית בן נאים פרסמה היום 8.11.2025 והגרף שפרסמה בפוסט גלית בן נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי במשרד האוצר, חושף תופעה נדירה: שוק נדל״ן שפועל על טייס אוטומטי, ללא קשר בין פעילות לבין ערך אמיתי.

בגרף נראים שני קווים שנפרדו זה מזה באופן שמסביר לבדו את עומק המשבר בענף:

  • העמודות הכחולות מייצגות את מכירת הדירות החדשות בשוק החופשי.
  • הקו האדום מתאר את היקף המסחר בקרקעות בין קבלנים.

ובין השניים – תהום כלכלית שגדלה מרבעון לרבעון.


📉 הנתונים: כך נראית התנתקות מוחלטת בין שוק אמיתי לשוק פנימי

  1. 2022 – תחילת הנפילה:
    גל העלאות הריבית של בנק ישראל שם קץ לאופוריית המחירים. מכירות הדירות (הכחול) צונחות, והציבור נעלם משוק הקנייה.
  2. 2024 – התאוששות מדומה:
    הקבלנים מגיבים ב"מבצעי מימון" – דחיית תשלומים, ריביות אפסיות ותמריצים מלאכותיים. הציבור נענה זמנית, אך זו איננה התאוששות אלא הנשמה מלאכותית.
  3. 2025 – התרסקות מחודשת:
    עם כניסת מגבלות הפיקוח של בנק ישראל על ההטבות, גם הזריקה האחרונה מאבדת אפקט. המכירות חוזרות לצנוח, אך המסחר בקרקעות – נותר גבוה.
  4. האדום נותר יציב:
    בזמן שהביקוש לדירות קורס, היקף המסחר בקרקעות בין קבלנים נותר יציב ואף גבוה. זהו שוק שמתקיים בתוך עצמו – בלי רוכשים אמיתיים ובלי זרימת ערך חדשה.

🧩 מה עומד מאחורי המספרים

1. שוק שמסתובב על עצמו

כאשר הציבור נעלם אך הקבלנים ממשיכים לקנות ולמכור קרקעות בינם לבין עצמם, מדובר בשוק סגור – לא של ביקוש והיצע, אלא של שחקנים פנימיים שמחליפים ידיים כדי לשמור על מראית עין של תנועה.הקרקע הפכה למוצר פיננסי – לא נכס לפיתוח, אלא אמצעי לגיוס מזומן.


2. סימפטום של מצוקה תזרימית

העסקאות בין קבלנים הן ברובן מכירות הישרדות: מכירת קרקע כדי לייצר נזילות, לא כדי ליזום פרויקט.

כך נוצר מעגל סגור שבו קבלן אחד מוכר לשני כדי להחזיר חוב לבנק – שמממן את הרוכש הבא.

זו אינה כלכלה – זו הנפקת חוב סיבובית שמזכירה מנגנוני פונזי מובהקים.


3. “שורט נדל״ני” – הגדולים יוצאים, הקטנים נכנסים

בן נאים מציינת בצדק: מי שמכרו קרקעות בתחילת 2022 היו דווקא הקבלנים הגדולים – אלה שזיהו את השינוי בשוק לפני כולם.

הקטנים, שפעלו באינרציה, המשיכו לקנות במחירים מנופחים.

כעת, ב־2025, אותם קטנים הם שמממנים את יציאת הגדולים מהפוזיציה.

זהו היפוך קלאסי של שוק בועה: החכמים מוכרים את האוויר, התמימים קונים אותו.


💰 ממה הם חיים בינתיים?

הקבלנים מתקיימים כיום על תזרים מזומנים מלאכותי –

  • מכירת קרקעות,
  • מחזור הלוואות,
  • מבצעי מימון והקלות ריבית.

כל אלה יוצרים אשליה של פעילות בשוק שמבחינה פונדמנטלית מת.

הנתון שממחיש זאת בצורה הברורה ביותר הוא הפער בין שתי העקומות:

ככל שהכחול (מכירת דירות) יורד – כך האדום (מסחר בקרקעות) נשאר יציב.זה לא סימן לבריאות, זה סימן למחלה מתקדמת: שוק שמתקיים על החלפת ניירות במקום על בנייה אמיתית.


⚠️ השלכות מאקרו־כלכליות

  1. הבנקים חשופים יותר מאי פעם
    מרבית הקרקעות המשועבדות אינן מגלמות עוד ערך כלכלי ריאלי. כאשר הקרקע נמכרת במחיר כפול מהשווי הפונדמנטלי שלה – הבנק מחזיק למעשה בבטוחה שלילית.
  2. המדינה יודעת – ושותקת
    ההצעה לכלול בתקציב 2026 צעדים למניעת "מדגרות קרקע" (כגון חידוש מס רכוש או קנס על קרקעות לא מפותחות) מעידה כי גם באוצר מבינים שהשוק קפוא.
    אך צעדים נקודתיים לא יפתרו בעיה מערכתית שמקורה במימון מופרז ובשימוש שגוי באשראי.
  3. הציבור נשאר מחוץ למשחק
    בעוד הקבלנים סוחרים בינם לבין עצמם, הציבור – זה שביקש דירה למגורים – הפך לצופה מהיציע.
    והפער הזה בין השוק הכלכלי לשוק החברתי הוא היסוד המסוכן ביותר של כל בועה.

🧠 מסקנה

הכותרת “מכור לי ואמכור לך” איננה מטפורה – היא תיאור מדויק של מציאות שבה השוק איבד את עקרון היסוד של עסקה אמיתית: קונה אמיתי ומוכר אמיתי.

היום אין קונים – רק מוכרים שמוכרים למוכרים אחרים.שוק כזה יכול להמשיך להתקיים זמן־מה, כל עוד האשראי זורם והבנקים מעלימים עין.

אבל כשגלגל המזומן ייעצר – כל השרשרת תתפרק.


⚙️ תקציר חזותי

פרמטרמייצגמגמהמשמעות
🔵 מכירת דירות חדשותביקוש אמיתי מצד הציבורקריסה חדהקיפאון בשוק הריאלי
🔴 מסחר בקרקעותעסקאות בין קבלניםיציבות גבוההניסיון לגיוס מזומנים והחזקת ערך מדומה
⚖️ היחס ביניהםניתוק מוחלטמעיד על בועה מתקדמתהשוק ממשיך לנשום אוויר מלאכותי

🧩 סיכום

הגרף של גלית בן נאים מסביר במבט אחד את מה שדוחות וסקירות שלמות מתקשות להבהיר:

שוק הנדל״ן הישראלי מנותק מהיסודות הכלכליים שמרכיבים שוק אמיתי.

כאשר המסחר בקרקעות נמשך בזמן שמכירת הדירות קורסת –

מדובר לא בהתאוששות אלא בהחייאה מלאכותית של מערכת שבורה.“מכור לי ואמכור לך” איננה בדיחה – זו האסטרטגיה היחידה שנותרה בשלב האחרון של הבועה.


.English Summary Box:

“Sell to me, and I’ll sell to you.”
Galit Ben Naim’s chart reveals a closed real-estate system where developers trade land among themselves while public demand collapses. This is not growth but survival — a self-referential market sustained by liquidity maneuvers and the illusion of value. It marks the final stage of Israel’s real-estate bubble.

מהפוסט של גלית בן נאים

סיפור כלכלי קלאסי הידוע בשמות שונים - "סיפור 100 הדולר" או "סיפור העיירה הקטנה". הסיפור הזה משמש כהמחשה להבנת כיצד כסף זורם בכלכלה ומהו ה-"מכפל המקומי" (Local Multiplier Effect).

תיאור הסיפור

הסיפור מתחיל בעיירה קטנה בטקסס (או כל עיירה קטנה אחרת) שבה הכלכלה סוגדת. כולם חייבים זה לזה וחיים על אשראי. ביום אחד מגיע נוסע עייף לבית מלון בעיירה. הוא שם שטר של 100 דולר על הדלפק ואומר שהוא רוצה לבדוק את החדרים לפני שהוא מחליט להישאר ללילה. כשהנוסע עולה לקומה, בעל הבית מלון לוקח את ה-100 דולר וממהר לחנות הקצב שלצדו כדי לשלם את החוב שלו לקצב. הקצב לוקח את ה-100 דולר וממהר לאיכר תפוחי אדמה כדי לשלם את החוב שלו. האיכר לוקח את ה-100 דולר ומשלם לחנות האספקה (Co-op) את החוב שלו. בעל חנות האספקה משלם את ה-100 דולר לחנות בגדים שהלווה לו בעבר. חנות הבגדים משלם את ה-100 דולר לבעל בית המלון כדי לפרוע חוב שנוצר מלינת יום נישואיו. לבסוף, בעל בית המלון מחזיר את ה-100 דולר לדלפק כדי שהנוסע לא יחשוד בכלום. כאשר הנוסע יורד, הוא מגלה שהחדרים אינם מספיקים, לוקח את ה-100 דולר ויוצא מהעיירה.

המשמעות הכלכלית

למרות שלא נוצר ערך חדש (אף אחד לא ייצר שום דבר או הרוויח כסף) ואף אחד לא הפסיד, היו בתוצאה שינויים משמעותיים:

  • הפחתת חובות: העיירה הצליחה להפחית חובות בסך של 700 דולר (100 דולר × 7 עסקאות), למרות שנשתמש בשטר של 100 דולר בלבד.
  • שיפור הנימוס: כולם בעיירה עכשיו חושבים שהם פרעו את חובותיהם ויש אווירה כוזבת של אופטימיזם.
  • הדגשת חשיבות הזרימה: הסיפור מדגים שהעוצמה האמיתית של הכסף היא לא בעצם הכסף אלא בזרימה שלו דרך הכלכלה.

החיבור למכפל המקומי

סיפור זה מקביל לתיאוריה של "המכפל המקומי" - כאשר כל דולר המושקע בעסק מקומי וקטן מזרום מחדש בקהילה בממוצע 2-4 פעמים יותר מאשר כסף המושקע בחברות שרשרת גדולות. מחקרים מוכיחים שעבור כל 100 דולר המשולמים בעסק מקומי עצמאי, בערך 53 דולר חוזרים לזרימה המקומית, בהשוואה ל-13.60 דולר בלבד בחברות שרשרת. הסיפור הוא כלי הוראה חזק להסבר לאנשים כיצד כלכלה אמיתית פועלת ומדוע חשוב שכסף יזרום בתוך הקהילה.

07Nov

בלוג מקסים ומשעשע על מהותו של השמאי כאיש אשכולות – מקצוען, אסטרטג, מדען, סופר ויוצר, שחייב לשלב מקוריות ויצירתיות בכל חוות דעת.


שמאי צריך להיות איש אשכולות

יש מקצועות שאתה יודע בדיוק מה הם עושים:

טבח מבשל, נהג נוהג, שמאי... ובכן, שמאי זה כבר סיפור אחר לגמרי.בבוקר אני נהג גמונית – נוסע בין אתרי בנייה, עוצר לצלם ו“גונב” רגע מתוק של קפה בדרך.

אחר כך אני בלש, שמחפש את הנכס הנעלם ברחוב שאין לו שלט.

מיד אחרי זה – צלם שטח – עם שמש, אבק ושומר שמנסה להבין אם באתי למדוד או לפנות.בצהריים אני כבר מדען נתונים, נלחם עם נוסחאות באקסל ומחפש היגיון בתוך טבלאות של מספרים.

בערב אני שחקן שחמט, מתכנן שלושה מהלכים קדימה ובונה אסטרטגיה מושלמת לתיק.

ובסוף היום – סופר ומשורר, כותב חוות דעת שמאית מדויקת, משכנעת, ורהוטה – כזו שגם תשכנע וגם תרגש.ואם צריך – אני גם שחקן תיאטרון, שעומד על דוכן העדים ומגן על כל מילה בחוות הדעת.אבל מעל הכול – שמאי אמיתי חייב להיות גם אמן.

כי בעולם שבו כולם מחשבים, משווים, ומעתיקים – המקוריות היא המבדילה בין שמאות מדויקת לבין שמאות חיה ונושמת.שמאי צריך לדעת לחשוב אחרת, לראות מה שאחרים לא רואים, למצוא זווית חדשה, שאלה שלא נשאלה, פרשנות שלא נכתבה.

צריך דמיון. לא פחות מדייקנות.

צריך לדעת לחבר בין נתונים יבשים לבין סיפור אמיתי, בין מספרים קרים לבין מציאות אנושית חמה.זה מה שהופך חוות דעת משעממת למסמך שיש בו נפש, מחשבה ורוח מקצועית.

שמאי שמסוגל להיות מקורי, יוצר ידע חדש בכל תיק, ולא רק משחזר את מה שכבר נכתב.ובין כל אלה אתה מבין דבר פשוט:

שמאות מקרקעין היא לא מקצוע – היא אורח חיים יצירתי.

ואם תשאלו אותי – השמאי האמיתי הוא איש אשכולות, וגם קצת משורר בלב.

נהג, חוקר, מדען, סופר, שחקן – ויוצר.אז אם תראו אותי עוצר בצד הדרך, מצלם בניין ומדבר לעצמי – אל תדאגו.

אני לא השתגעתי.

אני פשוט בעבודה.זו בדיוק אחת הסיבות שהקמתי את בית שמאי לפני למעלה מ־25 שנה – כדי להנחיל לדורות הבאים את תורת השמאות, ולהראות עד כמה זה מקצוע מורכב, יצירתי ורב־תחומי.



Summary (English box):

“A Real Estate Appraiser Must Be a Polymath” – a witty and inspiring reflection on creativity in appraisal: the appraiser as driver, scientist, strategist, writer, actor, and above all – a creator.

שמאי צריך להיות איש אשכולות

שמאות זה לא מקצוע – זו אמנות.

בבוקר אתה נהג גמונית שמחפש כתובות נסתרות,

בצהריים מדען נתונים שמדבר עם נוסחאות באקסל,

בערב שחקן שחמט שמתכנן שלושה מהלכים קדימה,

ובלילה – סופר ומשורר שמנסה להפוך מספרים לסיפור אמיתי.אבל מה שבאמת עושה את ההבדל בין שמאי טוב לשמאי מעולה – זו היצירתיות.

כי שמאות היא לא רק חישוב. היא גם חשיבה.

זה לדעת למצוא פתרון איפה שאחרים רואים בעיה,

זה לשים לב לפרטים שאף אחד אחר לא ראה,

וזה לכתוב חוות דעת שיש בה גם לב, לא רק טבלאות.שמאי אמיתי הוא איש אשכולות

מדען, חוקר, אסטרטג, סופר, שחקן… וגם קצת אמן. וזו בדיוק אחת הסיבות שהקמתי את בית שמאי לפני למעלה מ־25 שנה – כדי להנחיל לדורות הבאים את תורת השמאות, ולהראות כמה זה מקצוע מורכב, יצירתי ורב־תחומי.


זו בדיוק אחת הסיבות שהקמתי את בית שמאי לפני למעלה מ־25 שנה – כדי להנחיל לדורות הבאים את תורת השמאות, ולהראות עד כמה זה מקצוע מורכב, חכם ורב־תחומי ומה שגיליתי שכולם רוצים ומנסים להיות כמו חיים אטקין. רוצים גם להיות חיים אטקין? הירשמו ללימודי השמאות בבית שמאי. בית שמאי-בית הספר לפרקטיקה שמאית


06Nov

הצעת האוצר למס על קרקע לא מנוצלת נראית כמהלך חברתי לעידוד בנייה, אך בפועל מדובר בצעד פיסקלי מובהק. ניתוח מאוזן של השפעת המס על בעלי קרקע, שוק הדיור והאיזון בין תמריץ לעונש.


מס הקרקע החדש – בין תמריץ יזמי לצעד פיסקלי

הצעת משרד האוצר להטלת מס שנתי של עד 2% על קרקע לא מנוצלת מוצגת כמהלך שנועד "להמריץ יזמות ולשחרר קרקעות רדומות". בפועל, מדובר ביוזמה הנמצאת על הגבול שבין כלי כלכלי רצוי לבין מנגנון גבייה שמטרתו העיקרית פיסקלית. השאלה איננה רק האם יש להטיל מס, אלא על מי, באילו נסיבות, ובאיזה שיעור – כדי שיפעל כתמריץ ולא כעונש.



גביית מס אינה תחליף לרפורמה מבנית

המס על קרקע איננו חידוש. עד 1999 נגבה בישראל מס רכוש שנתי שבוטל עם המעבר למדיניות ליברלית יותר. כעת, במציאות של גירעון תקציבי עמוק ומלחמה ממושכת, שב המנגנון לחיים. לפי הערכות האוצר, יוכל המס להניב כ־8 מיליארד ש"ח בשנה – סכום שיכול לסייע לאוצר, אך ספק אם יתרום להוזלת הדיור.אם יישומו של המס לא ילווה ברפורמות אמיתיות – קיצור הליכי רישוי, הפחתת היטלים ושחרור חסמים תכנוניים – הוא יהפוך לעוד מס על הציבור במקום לכלי לצמיחה.


הצורך בהבחנה בין שני סוגי בעלי הקרקע

אחת מנקודות התורפה של הדיון הציבורי היא היעדר הבחנה בין שני טיפוסי בעלי קרקע:

  1. משקיעים רדומים ודוגרי קרקע – גורמים המחזיקים קרקעות במשך שנים ארוכות במטרה ליהנות מהתייקרות הערך בלבד, ללא כוונה ממשית ליזום או לבנות.
    על קבוצה זו ראוי להטיל מס שנתי מדורג, שישמש תמריץ להנעת הקרקע לשוק וימנע היווצרות רווח הון לא יצרני. במובן זה, המס הוא תיקון עיוות שמונע ניפוח מלאכותי בערכי הקרקע.
  2. בעלי קרקע חסרי יכולת מימוש – אזרחים פרטיים או בעלי מגרשים שנמצאים בשלבי תכנון תקועים, היעדר תשתיות או חסמים בירוקרטיים.
    עליהם המס פועל כענישה בלתי צודקת, משום שהם אינם יכולים ליזום גם אם ירצו. כאן המדינה היא החוסמת, לא האזרח.

מס חכם צריך לדעת להבחין בין השניים – וליצור מדרג שמבחין בין קרקע שבה יש מחדל של בעלים, לבין קרקע שבה המחדל הוא של הרגולטור.


האיזון הראוי: תמריץ כלכלי, לא מס עונשי

כאשר המס מתמקד בהחזקת קרקע ספקולטיבית לאורך זמן, הוא הופך לכלי כלכלי לגיטימי, בדומה למסים דומים הנהוגים במדינות אירופה וקנדה.

אבל כשהוא מוטל באופן גורף, ללא אבחנה, הוא מאבד את הצדק שבבסיסו – והופך למנגנון גבייה נוסף.העיקרון הכלכלי הפשוט הוא זה:

מס תפקודי נועד לשנות התנהגות; מס פיסקלי נועד למלא קופה.

השאלה היא לא רק כמה ייגבה, אלא איזה שינוי יקרה בעקבותיו.


מנגנון שעלול להעמיק עיוותים

גם אם יוטל בשיעור מתון, המס עשוי להתגלגל ישירות למחירי הקרקע ולדירות. יזמים ובעלי קרקעות יגלמו אותו בעלויות, והציבור ישלם את ההפרש.

כך, במקום להגדיל את היצע הקרקעות, עלול להיווצר מנגנון חדש של העלאת עלויות הייזום – בדיוק הפוך מהמטרה המוצהרת.יתר על כן, בשוק שבו עליית הערך השנתית של קרקע במרכז גדולה פי כמה משיעור המס, לא צפוי שינוי התנהגותי משמעותי. מי שמחזיק קרקע לצורכי השבחה ספקולטיבית ימשיך בכך כל עוד המס נמוך מעליית הערך הצפויה.


מסכם: צעד נכון בכיוון לא נכון

המס על קרקע לא מנוצלת יכול להיות כלי יעיל – אם ישמש תמריץ ממוקד למי שמחזיק קרקע ללא תכלית יצרנית.

אך בהיעדר אבחנה ובקרה, ובהיעדר רפורמה תכנונית מקבילה, הוא עלול להפוך לעוד מס עקיף שמועמס על הציבור.במקום לטפל בשורשי הבעיה – עודף בירוקרטיה, עיוותי אשראי, תקני בנייה והליכי רישוי – המדינה בוחרת במסלול המהיר של גבייה.

זהו צעד שמחפש פתרון תקשורתי במקום פתרון מערכתי: מראית עין של רפורמה, מהות של קופה ריקה.



🇬🇧 Summary Box (English)

Title: The New Land Tax – Between Incentive and Fiscal Measure

Israel’s proposed 2% annual land tax aims to push idle land into development but risks becoming another fiscal burden. When targeted at speculative landholding, it can correct market distortions; when applied indiscriminately, it punishes ordinary owners and inflates housing costs. Real reform requires planning efficiency, not new taxation.

05Nov

ניתוח ביקורתי לדוח הנדל״ן של מזרחי-טפחות לשנת 2025 – מאחורי הנרטיב האופטימי מסתתרת מערכת ממונפת, תשואות שליליות וסימנים מובהקים לבועה מתקדמת.


דו"ח הנדל"ן 2025 של בנק מזרחי-טפחות

בין אופטימיות שיווקית למציאות כלכלית: ניתוח ביקורתי

🧭 מבט כללי

הדו"ח השנתי של מזרחי-טפחות מציג תמונה “מעודדת” של שוק נדל"ן ישראלי חזק ויציב, אך מאחורי הנרטיב האופטימי מסתתר סיפור שונה — שוק שמבוסס על אשראי עודף, תשואות שליליות ואמונה עיוורת בהמשך עליות המחירים.הבנק, שהוא גם מממן עיקרי של שוק המשכנתאות, מפרסם דוח שמטרתו המוצהרת היא חיזוק האמון, אך בפועל — הוא ממשיך להזרים חמצן מלאכותי לבועה.

צילום העמוד הראשון של הדוח


⚙️ הנתונים שמאחורי הכותרות

פרמטרנתון בדו"חפרשנות כלכלית
אוכלוסייה9.64 מיליוןגידול שנתי ≈ 1.8 %, אך לא מצדיק הכפלת מחירי הדירות בעשור
ריבית בנק ישראל4.5 %גבוהה בהרבה מתשואת השכירות (≈ 2.5 %) → תשואה ריאלית שלילית
שכר ממוצע14,109 ₪עלייה של 3 % בלבד, מול עליית מחירים של כ-8 % – פער הולך וגדל
מחיר דירה ממוצעת2.3 מ׳ ₪יחס מחיר-שכר ≈ 11–12 שנות עבודה → כפול מהרמה הכלכלית הסבירה

💭 סנטימנט ציבורי: אמונה במקום נתונים

הדו"ח מבוסס על תחושות – לא על כלכלה:

  • 73 % מאמינים שמחירי הדירות ימשיכו לעלות.
  • 71 % משוכנעים ש“יהיה קשה יותר לקנות בעתיד”.
  • אך רק 26 % מתכננים לקנות בפועל בשנתיים הקרובות.

הפער הזה בין אמונה להתנהגות כלכלית הוא סימן קלאסי לשוק ספקולטיבי: כולם מאמינים שצריך “להספיק לפני שיעלה”, אבל בפועל – מעט מאוד קונים באמת.


🏗️ ההתחדשות העירונית – מנוע או סיכון מערכתי?

  • 30 % מהתחלות הבנייה הן בפרויקטים של התחדשות עירונית, ו-48 % מהציבור מעוניינים בה.
  • אך מרבית הפרויקטים ממומנים על בסיס מחירי מכירה עתידיים מנופחים, ולכן כל ירידת מחיר קטנה עלולה להפוך את הרווחיות לשלילית.
  • ללא שיפור ריאלי בתשואות ובכושר הביצוע, התחדשות עירונית עלולה להפוך ממנוע צמיחה לגורם מאיץ במשבר.

💰 משקיעים: אופטימיות עיוורת

  • 90 % מהמשקיעים בטוחים שמחירי הדירות יעלו בטווח הארוך.
  • 66 % מעדיפים להשקיע בישראל, על אף תשואה של 2–3 % לעומת ריבית של 4.5 %.
  • התעניינות בפריפריה (חיפה, הנגב, גבולות הצפון) נובעת משיקולי מחיר ולא מתשואה – ביטוי לשאיפה “להישאר במשחק”, לא לחשבון כלכלי רציונלי.

🏦 שוק המשכנתאות: דלק לבועה

  • ביולי 2025 נרשמו משכנתאות בהיקף 10.7 מיליארד ₪ – אחד הנתונים הגבוהים מאז ומעולם.
  • הציבור ממשיך להגדיל מינוף גם כאשר יחס התשואה לריבית הפך שלילי.
  • זו איננה התאוששות – זו העמקת הסיכון של מערכת האשראי כולה.

🚨 מדדי בועה ברורים

מדדערך 2025הערכה כלכלית
Price-to-Rent≈ 40כפול מהממוצע העולמי (20–25)
Price-to-Income≈ 11חורג מרמת שוק יציב (5–6)
תשואת שכירות נטו≈ 2.3 %נמוכה מהריבית → הפסד ריאלי
מינוף ממוצע (LTV)> 70 %חשיפה גבוהה לשינויי ריבית או ירידת ערך

⚖️ סיכום: “איתנות” מדומה

דו"ח מזרחי-טפחות משקף לא את מצבו הכלכלי של שוק הדיור – אלא את מצב התודעה של הבנק. הוא מציג שוק “איתן”, אך זהו שוק שמבוסס על חוב, על סנטימנט, ועל תמחור שאינו תואם שום פרמטר כלכלי יסודי.

  • התשואות שליליות.
  • הריבית חונקת.
  • הצרכן ממונף עד צוואר.
  • והמערכת הבנקאית ממשיכה להאכיל את הבועה כדי שלא תתפוצץ – עדיין.

📊 מסקנה מקצועית

דו"ח 2025 של מזרחי-טפחות איננו דוח מחקרי, אלא מסמך יחסי ציבור למערכת שמממנת את עצמה. הוא מחזק את מה שאני מזהיר מפניו כבר שנים:

הנכסים מתומחרים פי 2 מערכם הכלכלי, הבנקים מממנים עסקאות במחירים שאינם בני-קיימא, והאופטימיות הזו – לא כלכלה, אלא מנגנון הישרדות של בועה שנכנסה לשלביה האחרונים.


הניתוח שלי לדוח הנדל"ן 2025 של מזרחי-טפחות הוא איכותי, מעמיק וביקורתי, ופותח נקודת מבט משמעותית שמאזנת את האופטימיות שנמצא בדוח הרשמי עם מציאות כלכלית מורכבת ומאתגרת.

חוזקות הניתוח שלי:

  • חיבור מנומק בין נתונים כלכליים מרכזיים (גידול אוכלוסייה, ריבית, שכר, תשואות) לבין ההשלכות על שוק הדיור בפועל.
  • הדגשת הפער בין אמון ציבורי לבין התנהגות כלכלית, מה שנכון מאוד ונראה בסימנים קלאסיים של שוק בנפיחה בועתית.
  • קריאה מבוקרת שמציגה את הסיכונים בהתחדשות העירונית ובתשואות של המשקיעים.
  • התמקדות במשכנתאות כמנוע סיכון מוביל – זו נקודה קריטית שהבנקים עצמם מודעים אליה.
  • שימוש במדדים כלכליים מהותיים (Price-to-Rent, Price-to-Income, תשואות, מינוף) שמציגים מציאות כלכלית קשה, בניגוד לנרטיב החיובי.
  • הסיום התמציתי מסביר את האופן שבו הדוח משמש בעיקר כלי יחסי ציבור ומניפולציה שוק.

סיכום:

הניתוח שלי בונה פרספקטיבה ביקורתית חשובה מאוד, מדויקת ומעודכנת, ומציעה קריאה שקולה נגד אופטימיות מופרזת ודוחות שאינם משקפים את המציאות הכלכלית המלאה. הוא תורם להבנת סיכוני השוק ומעלים מודעות למצב של בועת נדל"ן ממונפת ומסוכן.זה ניתוח מקצועי ורלוונטי שמאזן בין המסמך של מזרחי טפחות לבין הקריאות הכלכליות האמיתיות בשטח.

  1. https://www.calcalist.co.il/market/article/004cxeb88
  2.   https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001512084
  3.   https://maalot.co.il/Publications/BLTMiz20250724132759.pdf
  4.   https://www.mizrahi-tefahot.co.il/business-account/real-estae-report/
  5.  https://www.ynet.co.il/topics/%D7%91%D7%A0%D7%A7_%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99_%D7%98%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA
  6.  https://www.ynet.co.il/topics/%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99_%D7%98%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA
  7.   https://www.calcalist.co.il/market/article/hkyt3vizgl
  8.   https://il.investing.com/equities/mizrahi-tefahot-balance-sheet
  9.   https://nb100.co.il/%D7%91%D7%A0%D7%A7%D7%99%D7%9D/
  10.   https://www.mizrahi-tefahot.co.il/brokerage/


05Nov

הבנקים הישראלים נכנסים כשותפים ביזמי נדל״ן, אך מאחורי המסר של "אמון בענף" מסתתר ניסיון להגן על חשיפות אשראי ולייצב מאזנים. ניתוח ביקורתי של התופעה והשלכותיה על שוק הנדל״ן והמערכת הפיננסית. הבנקים בישראל נעים מהלוואה להשקעה, ובקרוב עלולים למצוא עצמם כבעלים של חברות נדל״ן ושל מלאי דירות לא מכורות. ניתוח של חיים אטקין על מלכודת הסיכון שמאיימת להפוך את הבנקים ליזמים בעל כורחם.

הכתבה הזו היא תמרור אזהרה מהבהב, לא סימן להתאוששות. בעוד שבתקשורת מציגים את כניסת הבנקים כ"אמון מחודש בענף הנדל״ן", במבט כלכלי קר מדובר בתהליך הפוך – הבנקים מנסים להציל את עצמם מבפנים. הם ממירים חובות רעילים להשקעות הון כדי להישאר קרובים לנכסים שעלולים לקרוס.

צילום מסך אתר גלובס עמוד הכתבה


המשמעות האמיתית של "חזרת הבנקים לנדל״ן"

כאשר בנק לאומי רוכש 10% מקבוצת יוסי אברהמי, או כשפועלים נכנס לב.ס.ר – אין כאן "אמון" בשוק, אלא ניסיון למנוע מחדלי אשראי.

הבנקים חשופים במיליארדים למימון פרויקטים של יזמים; אם אותם יזמים יתקשו להחזיר הלוואות, הדרך הקצרה ביותר למנוע חדלות פירעון היא להפוך ל"שחקן מבפנים" – שותף שיכול לפקח, לדחות תשלומים, או לנהל מחדש את החוב.מדובר, במילים פשוטות, במכניזם של ספיגת סיכון במעטפת השקעה.


דפוס שחוזר על עצמו

ב־1982, ערב משבר מניות הבנקים, הבנקים עצמם רכשו מניות של עצמם כדי "להראות אמון" – עד שהתברר שהם ניפחו את שווי הנכסים.

היום, הסיטואציה דומה: ההשקעות במיזמים יזמיים הן ניסיון לייצב את המאזנים ולשדר לציבור שהכול בשליטה, בדיוק כששוק הנדל״ן מתקרב לקיפאון מבני.הציבור רואה "קאמבק", אבל מי שמבין פיננסים רואה מניפולציה מאזנית.


מימון סמוי או שותפות אמיתית?

כאשר זרועות השקעה בנקאיות קונות מניות ביזמים שהן גם מממנות – נוצר ניגוד עניינים חריף:

  • הבנק מממן את הפרויקט מצד אחד,
  • ומשתתף ברווחים (או בהפסדים) מצד שני.

זה אינו "שוק חופשי" אלא שוק מנוהל, שבו השחקנים המרכזיים מחזיקים גם את ההון וגם את החוב.

במצב כזה, מחירי הנכסים לא נקבעים על ידי ביקוש והיצע, אלא על ידי תמריץ לשמר את השווי המדומיין.


הסכנה לבנקים ולציבור

ברגע שהבנקים נהפכים לשותפים ביזמים שהם מממנים, כל ירידה בערך הנכסים תפגע ישירות במאזניהם.

זו לא רק חשיפה אשראית – זו חשיפה הונית.

במילים אחרות, הבנקים "מכפילים" את הסיכון שלהם – גם דרך האשראי וגם דרך מניות.

המשמעות המאקרו־כלכלית: כאשר הבועה תתפוצץ, הציבור שוב יישא בעלויות – כמו במשבר מניות הבנקים.


שורה תחתונה

אין כאן בשורה חיובית.

יש כאן איתות מצוקה מתוחכם – ניסיון "לשמור מבפנים" על מיזמים שמאיימים לקרוס מבחוץ.

אם בעבר הבנקים הסתירו חשיפה באמצעות קרנות גידור ומכשירים פיננסיים, היום הם פשוט קונים את החייבים שלהם.

אם נמשיך בקו ההתפתחות הנוכחי, הבנקים עלולים להפוך מנותני אשראי למפתחים בפועל – תסריט שמזכיר, כמעט אחד לאחד, את מה שקרה במשבר הבנקים של שנות ה־80 ועם קריסת שוק הדיור בארה"ב ב־2008.


🏦 כשהבנק הופך ליזם

כאשר בנק נכנס להשקעה ישירה ביזם, רוכש אחוזים ממנו או נכנס כשותף בחברת פרויקט, הוא לא רק “מלווה כסף” —

הוא למעשה נכנס אל תוך הבטן של העסק, עם אחריות על הנכסים, על הבנייה, על השיווק, ולעיתים גם על ניהול התזרים.בתרחיש שבו:

  • עשרות אלפי דירות נשארות ללא קונים,
  • יזמים קורסים או מאבדים יכולת החזר,
  • שוק ההון סגור,
    הבנקים ימצאו את עצמם בעלי השליטה בפועל במלאי של דירות, מגרשים ומבני משרדים.

זה בדיוק המנגנון שקרה בארה״ב אחרי 2008, כשבנקים הפכו לבעלי נכסים באמצעות זרועות ניהול (Real Estate Owned – REO).

במילים פשוטות: הם ירשו את השלדים שהשאירו היזמים.


🧩 הבעיה: אין להם את הכלים

הבנקים יודעים להעריך סיכון פיננסי, לא לנהל פרויקטים הנדסיים.

הם לא יודעים לתכנן, לשווק, או להתמודד עם דיירים, רשויות ויזמים משניים.

ברגע שהשליטה תעבור לידיהם, הם יידרשו לממן את סיום הבנייה, כדי למנוע קריסת ערך טוטאלית של נכסים חצי גמורים.כך נוצרת מלכודת קלאסית:

  1. הבנק מממן את הבנייה →
  2. היזם קורס →
  3. הבנק נאלץ להשלים את הפרויקט כדי להציל את הבטוחה →
  4. אך כמות הדירות האדירה הלא־מכורה לוחצת את המחירים מטה →
  5. הבנק סופג הפסדים הן דרך ההון והן דרך שווי הנכסים שהוא מחזיק.

📉 מה המשמעות המאקרו־כלכלית

  • קיפאון מתמשך בשוק: הבנקים לא ימהרו למכור בהפסד, כדי לא “לרשום הפסדים” במאזן, ולכן המלאי יישאר תקוע.
  • ירידת ערך חדה בנכסי נדל״ן ממונפים: מחיר הנכס לא יכול לעלות כשמי שמחזיק בו הוא בנק שצריך רק “להיפטר ממנו”.
  • פגיעה בתחרות: ריכוזיות אדירה – אותם גופים שמממנים את השוק גם מחזיקים בו.
  • סיכון מערכתי: ברגע שהבנקים הופכים לבעלי נכסים ריאליים בהיקפים גדולים, כל תנודה בשוק הנדל״ן הופכת לתנודה במערכת הפיננסית כולה.

⚖️ הלקח מהעבר – משבר מניות הבנקים ו־2008

  • בשנות ה־80 הבנקים רכשו מניות של עצמם כדי להסתיר הפסדים → ויסות → קריסה.
  • ב־2008 הבנקים האמריקאים תפסו נכסים של לווי משכנתאות → נאלצו לשווק מיליוני בתים → קריסת מחירים.
  • היום: הבנקים בישראל מתקרבים למבנה דומה, רק במסווה של “השקעות אסטרטגיות”.

🧠 סיכום ביקורתי

הבנקים בישראל מצויים ב"מלכודת שימור ערך":

  • הם לא יכולים למכור, כי זה יחשוף את הפער בין מחיר לשווי;
  • הם לא יכולים לעצור, כי זה יקריס את המאזן;
  • ולכן הם בוחרים להיכנס כשותפים כדי לנסות לדחות את יום הדין.

אבל ברגע שהמלאי הלא־מכורים יתחיל להכביד, כשהמימון החוזר ייעצר והלחץ הציבורי יגבר –

הבנקים יצטרכו להפוך ליזמים, קבלנים, ומשווקים בעל כורחם.ומאותו רגע – הם יפסיקו להיות שומרי הסף של הסיכון,

ויהפכו לחלק מהבועה עצמה.


🇬🇧 Summary Box (English)

Israeli banks are drifting from lenders to developers.

As real-estate firms struggle, banks’ equity stakes could make them de-facto owners of unsold housing stock. Once that happens, they’ll have to finance construction, complete projects, and sell units themselves — a structural trap echoing both the 1980s Israeli bank crisis and the 2008 U.S. housing collapse.

Banks’ “return” to real estate isn’t a comeback – it’s a containment move.

Israeli banks are converting bad loans into equity stakes to keep troubled developers afloat and protect their own balance sheets. This is not confidence — it’s controlled damage. The pattern echoes the 1980s bank stock crisis: institutional self-preservation disguised as optimism.