ישראל מתהדרת בתוצר לנפש מהגבוהים בעולם, אך מאחורי המספר מסתתר מנגנון מסוכן: כלכלה שמבוססת על חוב.  הצריכה מזנקת, אך גם ההלוואות, המשכנתאות והאשראי. שלושת הגרפים הבאים חושפים את מה שהסטטיסטיקה הרשמית מעדיפה שלא תראו – צמיחה שמומנה במינוס.

הכתבה  מטעה בהיבט הזה, כי היא מציגה את התוצר לנפש כאילו מדובר במדד לעושר או לחוזקה כלכלית אמיתית — בלי לציין שהרבה ממנו נובע מצריכה שממומנת באשראי, כלומר מחוב.

https://www.maariv.co.il/economy/israel/article-1244347

צילום מסך אתר מעריב https://www.maariv.co.il/economy/israel/article-1244347

נפרק את זה בשלושה צעדים כדי שתראו עד כמה אני מדייק:

🏦 1. התמ"ג הוא זרימת כסף — לא בהכרח עושר

התמ"ג מודד פעילות כלכלית: כמה כסף “זז” במשק — ייצור, צריכה, השקעות, יצוא.

אבל הוא לא שואל מאיפה בא הכסף.

אם אנשים קונים מכוניות, נופשים בחו"ל ומשפצים בתים, זה מגדיל את התמ"ג, גם אם הכל נעשה בכרטיס אשראי, באוברדרפט או בהלוואה.

התמ"ג רואה "עסקה", לא "מקור מימון".

לכן, מדינה יכולה להציג צמיחה יפה אבל אם היא מבוססת על חוב – זו צמיחה מלאכותית, “על סטרואידים”.

💳 2. ישראל: צמיחה מבוססת אשראי

בישראל בעשור האחרון (ובמיוחד מאז 2012, הנקודה שאני מזהה כתחילת הבועה) נרשמה קפיצה עצומה באשראי משקי הבית:

• חוב משקי הבית עבר את 700 מיליארד ש"ח ב-2024 (לפי נתוני בנק ישראל).
• הצריכה הפרטית גדלה מהר יותר מהשכר הריאלי.
• משכנתאות, הלוואות צרכניות, אשראי חוץ־בנקאי – כולם צמחו במקביל, והזרימו לשוק כסף “לא אמיתי”, שנלקח מהעתיד.

כך נוצרה אשליה של רווחה: אנשים ממשיכים לצרוך, לקנות, לטייל – אבל לא מכיוון שהם עשירים יותר, אלא כי האשראי נגיש וזול (בעבר).

📉 3. המשמעות המאקרו־כלכלית: התמ"ג עולה, היציבות יורדת

כאשר חלק ניכר מהתמ"ג נובע מהגדלת חוב, קורים שלושה דברים:

1. התמ"ג מנופח באופן זמני.
2. החוב גדל, מה שמקטין את הצריכה העתידית (כי צריך להחזיר).
3. הפריון האמיתי לא משתפר — כלומר, לא נוצר ערך חדש, רק כסף שמחליף ידיים.

לכן, “תמ"ג גבוה” במציאות ממונפת אינו עדות לעושר — אלא לעומק השאיבה קדימה של ביקוש עתידי.

⚠️ 4. מדוע הכתבה מטעה

הכתבה מציגה את התוצר לנפש כאינדיקציה לכך שישראל “חזקה”, מבלי להדגיש שהצמיחה הזו איננה אורגנית אלא חובית.

זו בדיוק אותה נקודה שאני מזהיר ממנה בספרי ובמחקרי:

מדיניות האשראי – ובעיקר מינוף משקי הבית דרך בנקים – יצרה בועה סטטיסטית שמציגה נתוני עושר מדומים, בעוד שבפועל מדובר בהזרמת חוב מתמשכת שמתחזה לצמיחה.

🧮 דוגמה פשוטה

אם אני לוקח הלוואה של 100,000 ₪ וקונה רכב:

• התמ"ג יגדל (נמכר רכב, שולמו מיסים).
• אבל אין כאן ערך כלכלי חדש — רק חוב שצריך להחזיר.
  אם מיליון אנשים עושים אותו דבר – התמ"ג קופץ, אבל הנטל העתידי גדל פי מיליון.

🧠 סיכום

 הכתבה מטעה, מפני שהיא מתייחסת לתמ"ג גבוה כאל מדד של עוצמה,

בעוד שבפועל מדובר בתוצר מנופח שמקורו בצריכה ממונפת ובמדיניות אשראי מתירנית.

זו אותה “צמיחה על חוב” שאני מזהיר ממנה וכשהבנק המרכזי מעלה ריבית, כל הבועה הזו נחשפת.

🧩 גרף 1: יחס חוב משקי הבית לתמ״ג 

(Household Debt as % of GDP)

📈 מקור נתונים: Bank of Israel, CEIC, TheGlobalEconomy

היחס עלה בעקביות משנות ה־2000, מ-25% מהתמ״ג ל-42% בשנת 2024.

הסבר:

זהו אחד המדדים החזקים ביותר להבנת איכות הצמיחה.

כאשר חוב משקי הבית גדל מהר יותר מהתמ״ג, פירוש הדבר שהמשק צומח באמצעות מינוף, לא באמצעות פריון.

בישראל, הקפיצה באשראי למשקי הבית משקפת בעיקר:

• משכנתאות בהיקפים אדירים,
• צריכה פרטית ממומנת באשראי (הלוואות, כרטיסי אשראי, אוברדרפט).

תובנה ביקורתית:

התוצר לנפש בישראל עלה לא משום שהציבור ייצר יותר, אלא מפני שהציבור לווה יותר.
הצמיחה היא “נייר עטיפה” של מערכת אשראי מתנפחת.

💳 גרף 2: קצב צמיחת התמ״ג הריאלי בישראל

(Real GDP Growth)

📊 מקור נתונים: CEIC, IMF Data

הגרף מציג את קצב הצמיחה השנתי של התמ״ג בישראל בין השנים 2020–2024.

לאחר קפיצה חדה ב-2021 (כ-8.5%) עקב היציאה מהקורונה, חלה התמתנות חדה – הצמיחה ירדה ל-2.2% ב-2023 וצפויה לרדת מתחת ל-2% ב-2025.

הסבר:

לכאורה, התמ״ג ממשיך לעלות, אך כאשר בוחנים אותו לעומק, הצמיחה נובעת בעיקר מזרימת כסף זול – אשראי פרטי, הזרמות ממשלתיות ופעילות נדל״ן – ולא מיעילות או ייצור אמיתי.

תובנה ביקורתית:

התמ״ג הריאלי הוא כמו מד חום שמראה “צמיחה”, אך לא מספר שהגוף חולה בחוב.
כל עוד הפריון לא משתפר, מדובר בצמיחה חובית שמנפחת את המספרים אך לא את היכולת הכלכלית.

🏠 גרף 3: החוב הכולל של משקי הבית בישראל 

(Total Household Debt in NIS Billions)

💰 מקור נתונים: בנק ישראל, CEIC Data

בשנת 2010 החוב הכולל עמד על כ-340 מיליארד ₪.

נכון לסוף 2024 — הוא עבר את 720 מיליארד ₪, מתוכם כ-530 מיליארד ₪ משכנתאות.

הסבר:

העלייה הדרמטית הזו מקבילה כמעט אחד לאחד לעלייה במחירי הדיור ובמדד המחירים לצרכן.

הבנקים הרחיבו אשראי, הממשלה עודדה רכישות, והציבור נקלע למעגל סגור של צריכה ממונפת.

תובנה ביקורתית:

זהו בדיוק “הדלק של הבועה”: הכסף לא נובע מצמיחה, אלא ממינוף.
ככל שהחוב גדל, כך גדלה האשליה של עושר – אך מתחת לפני השטח, זהו תהליך של דלדול הון אמיתי.

שלושת הגרפים מציגים כיצד ישראל נראית כמדינה עשירה לפי התמ״ג לנפש, אך בפועל מדובר בצמיחה המבוססת על חוב. הגידול הדרמטי באשראי, ביחס לחוב משקי הבית לתמ״ג, חושף את עומק התלות באשראי ואת הסיכון המובנה בבועה הנדל״נית והצרכנית.

דוח מידרוג (להורדת הדוח - כאן)

📊 ניתוח מקצועי של דוח מידרוג (15.10.2025): “האטה בביקושים מעלה את סיכון האשראי בענף ייזום הנדל״ן למגורים בישראל”

🧭 תקציר מנהלים

הדוח של מידרוג מציג תמונה מאקרו-כלכלית מדאיגה של ענף ייזום המגורים בישראל, ומתריע על שחיקה ברווחיות, עלייה במלאים, הכבדה ביחסי הכיסוי, ועלייה ניכרת בסיכון האשראי של היזמים – בעיקר הקטנים והבינוניים.

הדוח מבוסס על נתוני הלמ״ס, בנק ישראל וניתוחי החברות הציבוריות בענף עד יולי 2025.

📉 מגמות עיקריות בביקושים ובמחירים

• התמתנות הביקושים:
  היקף העסקאות בדירות חדשות ב-12 החודשים שהסתיימו ביוני 2025 היה נמוך בכ-8% לעומת התקופה המקבילה. לאחר עלייה רגעית בעקבות סיום המלחמה והורדת המע״מ, נרשמה שוב ירידה חדה של כ-28% מתחילת 2025.
• ירידת מחירים בפועל:
  מדד מחירי הדירות ירד ברבעון השני של 2025 בשיעור של 1.1%, וב-7 החודשים הראשונים של השנה נרשמה ירידה מצטברת של 1.6%, לעומת עלייה של 7.3% ב-2024.
  הירידות בולטות במיוחד במחוז ת״א והמרכז (-28% עד -30%), בעוד שבצפון ובחיפה נרשמה עלייה קלה (9–10%).
• המלאים הגבוהים והלחץ על המחירים:
  מלאי הדירות החדשות למכירה הגיע לשיא של 82.5 אלף יחידות ביולי 2025, עלייה של 20% משנה קודמת.
  מספר חודשי ההיצע טיפס מ-18 ל-31 חודשים – רמה חריגה המעידה על שוק רווי.

💸 שחיקה ברווחיות וסיכון פיננסי

• שיעור רווח גולמי:
  10 מתוך 17 חברות יזום ציבוריות הציגו ירידה ברווחיות, ו-6 מהן ירדו ביותר מ-10% לעומת 2024.
  רק 3 חברות הצליחו לשפר רווחיותן – בעיקר בזכות פיזור גאוגרפי ומקורות מימון מגוונים.
• מימון יקר ומכביד:
  עלויות המימון הגבוהות – ריבית הפריים ועסקאות במבצעי 20/80 – שוחקות את הרווח הגולמי.
  יזמים נדרשים לממן פרויקטים בריבית גבוהה תוך כדי דחיית תשלומים מצד רוכשים.
• יחס הון למאזן:
  ב-11 חברות שנבדקו חלה ירידה של כ-5% ביחס הון עצמי למאזן בין יוני 2024 ליוני 2025.
  חברות גדולות חיזקו הונן באמצעות גיוסי הון, מכירת קרקעות או הכנסת שותפים, אך הקטנות חשופות במיוחד.

🏦 היבטי אשראי ומימון

• היקף האשראי הבנקאי:
  לפי בנק ישראל, היקף האשראי לענף הבינוי והנדל״ן עלה מ-8% מתיק האשראי הבנקאי ב-2019 ל-20% ב-2024.
  ביוני 2025 נאמד האשראי הבנקאי לענף ב-225 מיליארד ש״ח – עלייה של 15% משנה קודמת.
• שוק ההון כמקור מימון:
  נכון לספטמבר 2025 נסחרות בת״א 143 סדרות אג״ח של יזמי נדל״ן בהיקף נקוב של 21.7 מיליארד ש״ח, מתוכן 45% מדורגות.
  ל-69% מהחברות יש פירעונות אג״ח צפויים במהלך השנה הקרובה – מה שמעמיק את סיכון הנזילות.
• אשראי חוץ-בנקאי:
  מוסדיים וקרנות אשראי הגדילו את פעילותם. לפי רשות שוק ההון, היקף האשראי החוץ-בנקאי לענף נאמד בכ-23 מיליארד ש״ח (נכון ל-2024), כמחצית ממנו ממומן ממקורות בנקאיים.

🏗️ סיכום ומסקנות עיקריות

⚠️ הערכת מצב כוללת

הדוח של מידרוג מאשר למעשה את מה שאני טוען כבר זמן רב:

• שוק הנדל״ן למגורים בישראל מצוי במצב של עודף היצע ושחיקת ביקושים אמיתיים,
• החברות נשענות על מימון יקר ומלאים בלתי-נמכרים,
• והמערכת הפיננסית נחשפת יותר ויותר לאשראי לענף שבסיכון גובר.

הדוח אמנם מנסה לשדר "יציבות מערכתית" בזכות נגישות האשראי, אך מתחת לפני השטח מדובר במבנה פגיע ודחוס אשראי, המזכיר שלב מאוחר של בועה לפני פיצוץ.

פרסום הלמס מיום 23.10.2025 - כאן,  ניתוח מדויק, מקצועי ומעמיק של פרסום הלמ"ס מיום 23.10.2025 בנושא עסקאות נדל"ן – דירות, יוני-אוגוסט 2025.

🧾 סיכום כללי

בשלושת החודשים יוני–אוגוסט 2025 נמכרו 22,170 דירות בלבד – ירידה חדה של 1.7% לעומת שלושת החודשים הקודמים (מרץ–מאי), ובניכוי עונתיות – ירידה של 8.1%.

בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (יוני–אוגוסט 2024) נרשמה ירידה של 16.2% בנתונים גולמיים, ו-22.1% בניכוי עונתיות.

🏗️ דירות חדשות

• נמכרו 8,100 דירות חדשות, שהן 36.5% מכלל העסקאות.
• לעומת מרץ–מאי 2025 נרשמה ירידה של 2.8%, ובניכוי עונתיות – ירידה של 7.8%.
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 28.1% (גולמית) ו-32.0% (מנוכה עונתיות).
• כלומר, קצב המכירות של דירות חדשות ממשיך לרדת בקצב מואץ.

לפי חודשים:

• באוגוסט 2025 נמכרו 3,220 דירות חדשות, עלייה של 12.7% לעומת יולי, אך הירידה לעומת אוגוסט 2024 נותרה 7.4%–15.2% (תלוי בניכוי עונתיות).
  כלומר – מדובר בתנודת חודש בודד בתוך מגמת ירידה ארוכת טווח, ולא בהיפוך מגמה.

🏠 דירות יד שנייה

• נמכרו 14,070 דירות יד שנייה (63.5% מהשוק).
• לעומת שלושת החודשים הקודמים נרשמה ירידה של 1.1% (גולמית) ו-8.3% (מנוכה עונתיות).
• לעומת התקופה המקבילה אשתקד: ירידה של 7.3% גולמית ו-14.7% מנוכה עונתיות.

במילים אחרות – שוק היד-שנייה ממשיך להתכווץ, כאשר קצב הירידה בו מתון מעט לעומת שוק הדירות החדשות.

📉 ניתוח מגמות (Trend)

1. מגמת המכירות הכללית:
   לאחר ירידה מתמשכת של כ-3.9% לחודש בין אוקטובר 2021 למאי 2023, נרשמה התאוששות זמנית של כ-2.5% לחודש עד יולי 2024.
   מאז יוני 2024 שוב נצפית מגמת ירידה מחודשת – 0.5%-1.3% לחודש בממוצע.
2. דירות חדשות:
   בין אוגוסט 2021 למרץ 2023 – עלייה מתמשכת.
   מאפריל 2023 עד מאי 2024 – ירידה ממוצעת של 3.8% לחודש.
   מאפריל 2024 נראתה האטה בירידות, אך בשלושת החודשים האחרונים שוב עלייה קלה (1.1%) שאינה משנה את התמונה הכוללת.
3. דירות יד שנייה:
   ירידה של 3.6% לחודש עד ספטמבר 2023, אחריה עלייה זמנית של 2.9% לחודש (נובמבר 2023–דצמבר 2024), וכעת שוב ירידה של 2.4% לחודש.

🌍 פילוח גאוגרפי (מחוזות)

המסקנה: שוק הדירות החדשות מציג ירידה רוחבית כמעט בכל המחוזות, למעט חריגים נקודתיים (חיפה, דרום, יו"ש), אך מגמת השוק הארצי שלילית מובהקת.

🏙️ היישובים המובילים במכירות

• דירות חדשות: יפו–ת"א, אופקים, נתניה, לוד – מעל 400 דירות חדשות כל אחת.
• דירות יד שנייה: ירושלים, חיפה, באר שבע – מעל 700 דירות כל אחת.

🏢 מלאי דירות חדשות שנותרו למכירה

• בסוף אוגוסט 2025 עמד מלאי הדירות החדשות הבלתי-מכורות על 83,360 דירות – עלייה של 1.0% לעומת יולי, ועלייה שנתית של 20.9% לעומת אוגוסט 2024.
• ההיצע שווה ערך ל-28.4 חודשי מכירה – כלומר, כמעט שנתיים וחצי עד לפינוי המלאי הקיים בקצב הנוכחי!
• מאז אפריל 2022 נרשמת עלייה עקבית של 1.5% בממוצע לחודש במלאי הדירות שנותרו למכירה.

חלוקה לפי מחוזות:

• תל אביב: 26,660 דירות (32% מהמלאי)
• המרכז: 19,780 דירות (23.7%)
• יתר המחוזות יחד: 50,000 דירות בלבד.

לפי ערים:

• תל אביב–יפו: 10,420 דירות לא מכורות
• ירושלים: 8,235 דירות
• ערים עם מלאי חריג: לוד (2,370), באר יעקב (2,220), אופקים (1,430), רעננה (1,400), קריית אונו (1,370), אור יהודה (1,180), קריית גת (1,070), קריית ביאליק (1,030).

מסקנה: מצטייר עודף היצע חמור במיוחד בגוש דן ובפריפריה הקרובה, עם מלאי חסר תקדים של דירות שלא נמכרו.

📊 ניתוח כלכלי – משמעות הממצאים

1. המשך התכווצות הפעילות הריאלית – השוק נמצא במיתון עסקאות מתמשך, כאשר גם עליות נקודתיות (כמו באוגוסט) נובעות מהנחות קבלנים, ולא מביקוש אמיתי.
2. עלייה דרמטית במלאי הלא-מכור – נתון של 83 אלף דירות הוא שיא היסטורי המעיד על שוק רווי לחלוטין.
3. העדפת יד-שנייה על פני דירות חדשות – הציבור מעדיף עסקאות קטנות וזולות, מה שמעיד על ירידה ביכולת הכלכלית.
4. פער אזורי מתרחב – מרכז ות"א בירידה חדה, בעוד שחיפה ודרום מגלים עמידות זמנית בלבד.
5. אין סימני היפוך מגמה – הלמ"ס עצמה מציינת במפורש כי "לא ניתן עדיין לדבר על היפוך מגמה ויש להמשיך ולעקוב אחר הנתונים".

🧩 סיכום מקצועי

הלמ"ס מציגה תמונה חד-משמעית של שוק נדל"ן מצטנן בעומק, עם ירידות עקביות בביקוש ובמכירות, תוך הצטברות מסוכנת של עודפי היצע.

זהו מצב קלאסי של שלב מתקדם בבועה – שבו היקף הבנייה הגבוה מהביקוש הריאלי, והיקף העסקאות הולך ונשחק.

הפרסום האחרון מחזק את הטענה כי השוק עבר את "נקודת האל-חזור" וממשיך במסלול של תיקון כלפי מטה, כאשר מלאי הדירות הלא-מכורות צפוי להפוך לבעיה פיננסית לקבלנים ולבנקים בחודשים הקרובים.

הפוסט של גלית בן נאים, יחד עם התרשים המצורף של אגף הכלכלן הראשי, הוא יצירת מופת של כתיבה כלכלית שנונה המשלבת עובדות, הומור, וסאבטקסט חד. נבאר את הגלוי – הנתונים עצמם – ואת הסמוי, שהוא הביקורת המרומזת על התנהלות השוק והציפיות הבלתי רציונליות של הקבלנים והציבור.

🔹 הגלוי – הנתונים והממצאים

1. ירידה דרמטית במכירות הקבלנים:
   בחודש אוגוסט נמכרו 2,111 דירות חדשות בלבד בשוק החופשי - ירידה של כ־20% לעומת השנה שעברה, והמשך ישיר למגמה מתחילת השנה (ירידה של 33% בינואר–אוגוסט).
2. עלייה קלה במכירות יד שנייה:
   בניגוד לשוק הקבלנים, שוק היד השנייה רשם עלייה מתונה של 3%. המשמעות: הציבור ממשיך לקנות – אבל מעדיף את הדירות הקיימות, לא את ה"חלומות" על הנייר.
3. פערי מחירים – הגורם המרכזי:
   הגרף חושף מתאם שלילי ברור: ככל שפער המחירים בין דירה חדשה ליד שנייה גדול יותר – כך צונחות המכירות של הקבלנים.
   • בחיפה, באר שבע, תל אביב, בת ים ונתניה – הפערים הגבוהים ביותר → הצניחה החדה ביותר.
   • בכפר סבא ורעננה – הפערים קטנים ואף הפוכים (דירות חדשות זולות יותר) → מכירות הקבלנים דווקא עלו.
4. היצע עצום של דירות לא מכורות:
   לפי נתוני הלמ"ס, נכון לסוף אוגוסט נותרו 83,358 דירות חדשות לא מכורות – מספר שיא היסטורי.

🔹 הסמוי – המסר החתרני

גלית בן נאים, במיומנות עיתונאית נדירה לכלכלנית בכירה, שוזרת בין השורות ביקורת על האיוולת השוקית ועל ההתמכרות לתעמולה של "יש ביקוש" ו"מחירים ימשיכו לעלות".

1. הומור "פלינדרומי":
   ההתייחסות לכך שמספר הדירות שנמכרו כמעט יצר רצף פלינדרומי ("2111") איננה סתם משחק מילים – זו עקיצה.
   היא מרמזת שהשוק הפך למשחק מספרים חלול, שבו התקשורת והקבלנים מחפשים "סימנים" במקום כלכלה אמיתית.
2. "מועדון צרכנות עם העדפה למבצעים":
   רמז ברור למבצעי ה־20/80 וה־10/90, שהוזכרו בדוחות קודמים כפרקטיקות שמנפחות ביקוש מלאכותי.
   בן נאים מאותתת שהביקושים אינם אורגניים אלא מונעים ממימון אגרסיבי, דחיית תשלומים, ופיתוי רגשי.
3. "מאחורי קווי האויב" / "על קו החוף":
   משחק לשון עוקצני על קבלנים שמנסים למכור "כמעט בכל מחיר" בפריפריה ובמקומות מועדים.
   זוהי ביקורת מרומזת על הסיכון הגובר בענף הבנייה – גם גאוגרפית וגם פיננסית.
4. "אין חדש תחת השמש":
   ציטוט ספר קהלת – מסר סמוי: הכול חוזר על עצמו. הניפוח, ההכחשה, והתקווה המוגזמת.
   היא למעשה אומרת שהשוק תקוע באשליה מתמשכת, גם כשהמספרים צורחים אחרת.

🔹 הפירוש הכלכלי העמוק

1. שוק רווי ומנותק מגורמי היסוד:
   הירידה במכירות החדשות והעלייה המתונה ביד שנייה מעידים שהציבור נוטש את החלום ומחפש רציונליות.
   מחירי הדירות החדשות – גבוהים מדי ביחס להכנסה, לריבית ולתשואות – ולכן אינם בני קיימא.
2. קריסת מודל השיווק הקבלני:
   הפער בין מחיר דירה חדשה ליד שנייה הפך למדד חדש של רמת ההונאה העצמית בענף.
   ככל שהפער גדול – כך ברור יותר שהקבלן מכר "פנטזיה פיננסית" ולא מוצר כלכלי.
3. אזהרת קריסה שקטה:
   העלייה במלאי הלא מכור (83 אלף דירות) משמעה שהשוק כבר נמצא במצב של הקפאה עמוקה, גם אם עוד לא נראית "התפוצצות".
   גלית בעצם מאותתת: הקריסה לא תגיע בצעקה – אלא בשקט, דרך הידלדלות הדרגתית של העסקאות.

🔹 השורה התחתונה

גלית בן נאים כותבת בסטייל של כלכלנית שמבינה היטב את המנגנונים שמתחזקים בועה - אך עושה זאת מתוך המערכת ובשפה מרומזת שמבקרת אותה מבפנים.

היא מציגה נתונים יבשים, אך מאחורי כל משפט מסתתרת אזהרה צלולה:

"השוק כבר לא מגיב למחיר, אלא לפער שבין דמיון למציאות."

בלוג מקצועי מלא, מבוסס על הווידאו ודוח מבקר המדינה אוקטובר 2025, עם דגש על הקשר בין ליקויי תשתית המידע, איכות השומות, ועיוות מחירי הדיור בישראל.

הכותרת “מבקר המדינה חושף מערכת שומות פגומה ותרומה עקיפה לניפוח מחירי הדיור” מבוססת ישירות על ממצאי דוח מבקר המדינה – "מיסוי מקרקעין ותשתית המידע על נדל״ן בישראל" (אוקטובר 2025), שבו נחשפים פגמים חמורים הן באיכות השומות והן באמינות בסיס הנתונים שעליו נשען שוק הדיור.

בדוח נאמר במפורש כי:

• קובץ הכרמ״ן של רשות המסים – המאגר המרכזי לעסקאות נדל״ן – “חסר ולא מדויק, ואף לא מבוקר בידי גורם כלשהו, ואין הוא כולל נתונים מהותיים, על כן מהימנותו מוטלת בספק רב”.
• עוד נמצא כי קיימים אלפי תיקוני שומה שלא טופלו במשך שנים, ושומות רבות נקבעו “בחודש שלפני מועד ההתיישנות ואף לאחריו – בניגוד לחוק”, דבר הפוגע בזכויות הנישומים ומעוות את מערכת המיסוי.
• הדוח מדגיש כי תקלות בקובץ הכרמ״ן ובמערכות המידע מביאות ל“נתונים חסרים הפוגמים באיכות, במהימנות ובשימושיות לצורכי השוואת מחירי הדיור”.

מכאן נגזרת ההבנה כי מערכת שומות שאינה מדויקת, המתבססת על מידע חלקי ושגוי, תורמת בעקיפין לניפוח מחירי הדיור, משום שהיא מייצרת תמונת שוק שגויה, שעל בסיסה מתבצעות הערכות שווי, שומות בנקאיות, ומדיניות ממשלתית. במילים אחרות - הניסוח משקף במדויק את רוח הדוח: מבקר המדינה חושף מערכת שומות פגומה, אשר מעוותת את תמונת הערך ומעודדת אינפלציה במחירי הנדל״ן.

📉 “כשאין נתונים – אין שווי”

מבקר המדינה חושף מערכת שומות פגומה ותרומה עקיפה לניפוח מחירי הדיור

מבוא

דוח מבקר המדינה לאוקטובר 2025 הוא אחד המסמכים החמורים ביותר שפורסמו בשנים האחרונות בכל הנוגע למערכת מיסוי המקרקעין ולתשתית המידע שעליה מתבסס שוק הנדל״ן בישראל.

הדוח מצביע על כשל מערכתי עמוק: רשות המיסים אינה יודעת במדויק מה נמכר, היכן, ובאיזה מחיר, ומנהלת מערכת נתונים חלקית, איטית ומנותקת.

משמעות הדבר פשוטה אך הרת גורל – המדינה עצמה אינה יודעת באמת מהו שווי השוק, וכתוצאה מכך גם לא הציבור, השמאים, הבנקים והיזמים.

⚠️ תשתית מידע לקויה = שוק ללא מצפן

לפי המבקר, קובץ העסקאות המרכזי – “קובץ הכרמ״ן” – אינו שלם ואינו אמין.

מעל 900 אלף דירות אינן מופיעות בו כלל, ואלפי עסקאות מדווחות באיחור, חלקן ללא נתוני מחיר, שטח או מועד מכירה מדויק.

זהו אותו מאגר שממנו נגזר מדד מחירי הדירות הרשמי של הלמ״ס, שעל בסיסו מתפרסמות החלטות ממשלה, מדיניות מוניטרית, ושומות מקרקעין. כאשר המאגר חלקי, גם המדד מעוות – ולכן ייתכן מאוד שהעליות שנמדדות במדד הרשמי אינן משקפות את השוק האמיתי אלא רק את החלק הגלוי של העסקאות, שבו נוטים להופיע בעיקר עסקאות יקרות יותר, חדשות ומתועדות היטב. במילים אחרות – כשאין נתונים, יש אינפלציה מדומה במחירים.

🧾 מערכת שומות חסרת בקרה

המבקר מצא כי ברשות המיסים נקבעו שומות לפי מיטב השפיטה לאחר מועד ההתיישנות, פעולה שאינה חוקית.

כ-27% מהשומות בשנים האחרונות בוצעו ממש לפני ההתיישנות, ועוד 3% לאחריה – תוך פגיעה בזכויות הנישומים ובאמון הציבור. במקביל, 1,192 בקשות לתיקוני שומה לא טופלו למרות שחלפה למעלה משנה ממועד הגשתן; חלקן מ-2019–2020 – חמש ואף שש שנים ממתינות לטיפול. כאשר מערכת השומות אינה מתפקדת, נוצר מצב שבו אין אמת מידה כלכלית אמיתית לקביעת שווי, והפער בין “שווי רשמי” ל“מחיר שוק” הולך וגדל.

💣 הקשר הישיר למחירי הדירות

השלכות הכשלים חורגות מתחום המיסוי.

כאשר המדינה עצמה אינה יודעת להעריך שווי נכס באופן עקבי ומבוקר, נוצרת מציאות שבה:

1. הבנקים מאשרים מימון על בסיס שומות מפוקפקות – שמבוססות על עסקאות דומות באותו אזור, מבלי לבדוק אם הנתונים אמיתיים או מנופחים.
2. השמאים נגררים אחר שוק ספקולטיבי, במקום להוביל הערכה כלכלית רציונלית.
3. המשקיעים נהנים ממערכת שאינה מסוגלת לבלום בועה, כי גם רשויות המס אינן מסוגלות להוכיח מתי השוק חצה את גבול ההיגיון הכלכלי.

למעשה, דוח המבקר מוכיח את מה שאני טוען מזה שנים:

מחירי הדירות בישראל אינם רק תוצר של ביקוש והיצע, אלא תוצר של מערכת מידע פגומה שמאפשרת למחירים לעלות ללא בקרה, ללא ערך יסוד וללא שקיפות אמיתית.

🧠 כאשר “המידע” מחליף את “הערך”

מערכת שבה הערכות השווי מבוססות על נתונים לקויים מייצרת מנגנון סגור:

• העסקאות המדווחות יוצרות ממוצע מחירים גבוה;
• שמאים מתבססים על אותן עסקאות;
• מחירי השוק עולים שוב;
• הבנקים מאשרים הלוואות לפי השומות החדשות;
• ומחזור נוסף של אינפלציה נוצר.

כך נוצרת בועה שמזינה את עצמה, כשהיא נשענת על מידע לא מהימן.

הדוח של מבקר המדינה ממחיש זאת באופן חד: “אין לרשות המיסים נתונים בדבר התפלגות החוב בין סוגי החובות השונים, ואין מידע בדבר גיל החובות” – כלומר אין אפילו בסיס מידע אמין לניהול המיסוי עצמו, לא כל שכן למדידת השוק כולו.

🏦 מערכת המיסוי כגורם מנפח

מיסוי מקרקעין אמור לשמש כלי לאיזון השוק: להרתיע ספקולציה, לעודד השקעה ריאלית ולמתן את מחירי הדירות.

אך בפועל – כפי שקובע הדוח – הרשות גובה מיסים על בסיס נתונים שגויים או חלקיים, מעכבת החזרים, ולעיתים אף פועלת בניגוד לחוק.

כך נוצר שוק שבו לא רק המחירים מנותקים מהערך הכלכלי – אלא גם המיסוי מנותק מהצדק.

🧩 סיכום – “אין שווי בלי שקיפות”

דוח מבקר המדינה הוא מסמך היסטורי: הוא מאשר באופן רשמי שמדינת ישראל מנהלת את שוק הנדל״ן בעיניים עצומות.

כאשר אין תשתית מידע אמינה, אין שקיפות, אין בקרה על השומות, ואין אחידות בהליכי המיסוי – כל מערכת ההערכה מתפרקת. במקום למדוד את ערך הנדל״ן, היא מודדת את עצמה.

במקום שוק חופשי – קיבלנו שוק מנותב, שבו המחיר נובע ממידע פגום, לא משווי אמיתי.

וזה בדיוק מה שמגדיר בועה: ניתוק מוחלט בין המחיר לערך.

דוח מבקר המדינה

פינוי-בינוי: ההבטחה שהפכה לפקק נדל"ני

פתיחה

פינוי-בינוי נתפס במשך שנים כפתרון לבעיית הדיור בישראל: דיירים זוכים לדירות חדשות, יזמים מרוויחים, רשויות מקומיות משדרגות תשתיות, והשוק כולו מקבל זריקת התחדשות.

אלא שבפועל, מה שהיה אמור להיות מנוע צמיחה הפך לפקק נדל"ני עצום. שילוב של היטל השבחה, מס שבח, הערות אזהרה, תמחור מנופח והאטה כללית בשוק – גרם לכך שבמקום להניע את השוק, הפינוי-בינוי מקפיא אותו.

היטל ההשבחה – החסם המרכזי

כאשר תוכנית פינוי-בינוי מאושרת ומעניקה זכויות נוספות, נוצרה "השבחה תכנונית".

• שיעור ההיטל נע בין 25% ל-50% מההשבחה.
• החבות נוצרת בעת מכירה, קבלת היתר בנייה או העברת זכויות.

בפועל המשמעות ברורה:

• נעילת נכסים – בעלי דירות נמנעים ממכירה מחשש להיטל כבד.
• ירידת שווי אפקטיבית – הקונה יגלם את גובה ההיטל במחיר העסקה.
• קיפאון מקומי – שכונות שלמות מחכות לפרויקט שלא מתקדם.

מס שבח – שכבה נוספת של מורכבות

מעבר להיטל, גם מס השבח עלול להוות חסם משמעותי:

• חבות במס – כאשר הדירה נהרסה או הועברה לקבלן, או כאשר רשות המיסים רואה בחתימה על ההסכם "מימוש".
• פטור אפשרי – אם הדירה הישנה עדיין קיימת ונמכרת לפני שהועברה לקבלן, במיוחד אם זו דירת מגורים יחידה.
• חוסר ודאות – לא תמיד ברור מתי חל המס ובאיזו מידה, מה שמרתיע קונים ומסבך עסקאות.

ההשפעה על שוק היד השנייה

1. קיפאון עסקאות – בעלי דירות חתומים נמנעים ממכירה.
2. נזילות נמוכה – קונים נרתעים מהיטלים ומסים לא ברורים.
3. פערי מחירים – המוכרים דורשים פיצוי על המיסוי, הקונים מסרבים – העסקאות נופלות.
4. מאקרו-כלכלה – אלפי יחידות דיור "כלואות". במקביל, ירידה של 20–24% במכירת דירות חדשות בשנים 2024–2025 יוצרת שוק תקוע משני הכיוונים.

פינוי-בינוי כחרב פיפיות

פינוי-בינוי, שתוכנן במקור להגדיל את היצע הדירות, הפך בפועל לחרב פיפיות.

המנוע האמיתי של המיזמים היה בועת הנדל"ן: כל עוד המחירים עלו, היה כדאי ליזמים ולדיירים להשתתף.

אבל ברגע שהבועה התפוצצה, השוק נכנס לקיפאון:

• פרויקטים לא יוצאים לפועל.
• בעלי דירות נתקעו עם הערות אזהרה על הנכסים.
• רבים חוששים למכור – מחשש לתשלום היטל השבחה, למס שבח או להפסד עתידי.

במקום להיות מנוע להגדלת היצע, הפינוי-בינוי הפך לבלם שמחריף את הקיפאון.

פינוי-בינוי כאבן רחיים על ענף הנדל"ן

מעבר להיבטים המיסוייים, קיימת בעיה יסודית: התוכניות העסקיות נבנו על מחירים ולא על שווי.

• יזמים ובנקים הסתמכו על שכפול והעתקת מחירים – “בכמה נמכרה הדירה ליד” – במקום על בדיקה כלכלית של שווי פונדמנטלי והתכנות אמיתית.
• שמאות המקרקעין התקבעה בפרקטיקה מנוונת, ששימרה את המחירים המנופחים במקום לאתגר אותם.
• כך הפכו פרויקטי הפינוי-בינוי לאבן רחיים על צוואר הענף – במקום לשחרר את השוק, הם כבלו אותו עוד יותר לעיוותי המחירים.

במילים אחרות: אם פינוי-בינוי בא לברך – יצא מקלל.

דירות "בתפירה" והפסדי משקיעים

במשך שנים רכשו משקיעים ומשפרי דיור דירות ישנות מתוך ציפייה שייכללו בפרויקט פינוי-בינוי. במקרים רבים אף שילמו מחיר עודף, מתוך אמונה שהתמורה העתידית תצדיק את ההשקעה.כעת, עם הקפאת הפרויקטים והקיפאון הכללי בשוק:

• מי שקנה דירה כזו מוצא עצמו מפסיד כסף – המחירים מתכנסים חזרה לשווי הכלכלי ולא להבטחות.
• הערות אזהרה והיטלים מונעים נזילות.
• השוק מתמחר מחדש את הסיכון: דירה לא ודאית הופכת לנכס נחות, לא להשקעה מבטיחה.

כך, במקום רווח עתידי, רבים מוצאים עצמם בהפסד בפועל – תוצאה ישירה של אותם מנגנונים שהיו אמורים להעלות את ערך הדירה.

המלצות לבעלי דירות

• בדיקת השלכות מס מראש – יועץ מס ושמאי מקרקעין יכולים לחסוך טעויות יקרות.
• בדיקה משפטית – בפרויקטים תקועים, ניתן לשקול צעדים משפטיים מול היזם.
• הבנה כלכלית מלאה – חשוב להבין שלא כל פרויקט מבטיח ערך; לעיתים מדובר בנכס חסום לשנים רבות.

סיכום

פרויקטי פינוי-בינוי נועדו לחדש את הערים, לשפר את היצע הדירות ולהקל על מצוקת הדיור. בפועל, הם הפכו לגורם מכביד:

• בעלים כבולים לנכסיהם.
• יזמים תקועים ללא מימון ומכירות.
• ענף נדל"ן נגרר אחרי שמאות משכפלת מחירים ולא אחרי בדיקות כלכליות אמיתיות.
• משקיעים הפסידו בפועל על דירות שנרכשו בציפייה לפינוי-בינוי.

🔑 תובנה מרכזית:

פינוי-בינוי איננו בהכרח חלום לדירה חדשה – אלא לעיתים סיכון כבד: היטלים, מיסוי, הערות אזהרה, נעילת נכסים ותוכניות עסקיות לא ריאליות. בעלי דירות חייבים להבין את התמונה המלאה לפני החתימה.

130 אלף נרשמים ל"דירה בהנחה" – עדות לבועה ספקולטיבית, לא לביקוש אמיתי

פתיח

השבוע התמלאו הכותרות במספר אחד: 130 אלף נרשמים לתוכנית "דירה בהנחה".

בתקשורת מיהרו להציג את הנתון כהוכחה ל"ביקוש עמוק לדיור". אבל מבט כלכלי קר ומפוכח מגלה את ההיפך: לא מדובר בביקוש אמיתי, אלא בביקוש ספקולטיבי.

ביקוש אמיתי לעומת ביקוש ספקולטיבי

הדרך הנכונה להבין את התופעה היא להבחין בין שני סוגי ביקושים שונים:

מחיר כטריגר – לא צורך אמיתי

המספר 130 אלף לא נובע מכך שכולם זקוקים לדירה. הוא נובע מכך שכולם רוצים לנסות מזלם מול מחיר מוזל.

• מי שלא תכנן לקנות – נרשם בכל זאת.
• מי שאין לו יכולת לממן משכנתא – מקווה ש"נסתדר כשנזכה".
• גם בעלי דירות קיימות – נכנסים להגרלה, לא מתוך צורך אלא כדי לנצל פער מחירים.

במילים אחרות: המחיר, לא הצורך, הוא שמסביר את המספר העצום הזה. זו אינדיקציה קלאסית לשוק ספקולטיבי.

הכשל התקשורתי

במקום להסביר לציבור את המשמעות האמיתית, התקשורת מציגה את הנתון כהוכחה ל"ביקוש חזק".

בפועל, מדובר בהטעיה: המספר לא מודד ביקוש אמיתי, אלא את עומק תחושת ההחמצה של הציבור בשוק מנופח.

כך התקשורת לא רק מתארת את המציאות, אלא גם משמרת את הבועה ומחזקת את האשליה שהשוק "בלתי ניתן לעצירה".

המשמעות הכלכלית

1. אשליית ביקוש – המספר מנופח מספקולנטים ולא משקף צורך ריאלי.
2. תחרות שגויה – מי שבאמת זקוק לדירה נדחק מול ציבור שמונע מציפיות רווח.
3. חיזוק הבועה – ההתנהגות מחזקת את האמונה שהמחירים ימשיכו לעלות, עד לנקודת קריסה.
4. סיכון מערכתי – כששוק מונע מספקולציה ולא מיסודות כלכליים, ההתנגשות עם המציאות הופכת לבלתי נמנעת.

סיכום

130 אלף נרשמים ל"דירה בהנחה" ≠ ביקוש אמיתי.

זהו נתון שמעיד על עומק הבועה והספקולציה, לא על עומק השוק.

כאשר המחיר הוא הטריגר היחיד, ולא הצורך במגורים – השוק מנותק מהכלכלה האמיתית, והסוף ידוע: התנגשות חזיתית עם המציאות.

📉 130 אלף נרשמים ל"דירה בהנחה" – זה לא ביקוש אמיתי, זו ספקולציה.

המחיר הוא הטריגר, לא הצורך. אנשים נרשמים כי זה נראה כמו לוטו – לא כי הם חייבים קורת גג.

התקשורת מציגה זאת כ"ביקוש חזק", אבל זו הוכחה שהשוק מונע מספקולציה ולא מכלכלה.👉 130 אלף נרשמים ≠ ביקוש. זו הוכחה לבועה.

#בועת_נדל"ן #דירה_בהנחה #ספקולציה #שוק_ספקולטיבי #מחיר_כטריגר

פסק דין העליון: היטל השבחה – ממוני ולא רעיוני

פתיח

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון (בר"מ 1975/24 ובר"מ 25226-04-25, בפני השופטים סולברג, אלרון ושטיין) שופך אור חדש על אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בתחום התכנון והבנייה: כיצד יש לחשב את היטל ההשבחה כאשר על המקרקעין חלה תמ"א 38 ובהמשך אושרה תכנית משביחה אחרת (כגון רובע 3 בתל אביב או תכנית 9988 בירושלים).במרכז ההכרעה עמדה השאלה – האם "במצב הקודם" לחישוב ההיטל יש לכלול את השפעתה של תמ"א 38 על ערך המקרקעין, או לנטרל אותה?

עמדות הצדדים

• הוועדות המקומיות והיועמ"ש – טענו שיש לנטרל את השפעת תמ"א 38. לטענתם מדובר בזכויות מותנות וספקולטיביות, שמימושן אינו מובטח ולכן אין לראות בהן השבחה אמיתית. הכללתן תגרום לפטור בפועל מתשלום היטל ותפגע בקופת הציבור.
• המשיבים (בעלי הנכסים) – טענו כי יש לכלול את ההשפעה. השוק כבר גילם את עליית הערך בעצם אישור התמ"א, גם אם לא הוצא היתר. נטרול יגרור הטלת "מס רעיוני" שאינו מייצג את ערכם האמיתי של הנכסים.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט העליון (פסק הדין נכתב בידי השופט שטיין) הכריע באופן חד וברור:

1. אירוע המס מתגבש רק עם אישור התכנית המשביחה ולא עם אישור תמ"א 38.
2. עם זאת – בעת חישוב "המצב הקודם" חובה לשום את המקרקעין כמות שהם בשוק החופשי, כולל השפעת תמ"א 38.
3. נטרול השפעת התמ"א משמעותו גביית מס על עליית ערך שלא נגרמה כתוצאה מהתכנית המשביחה – דבר הסותר את עקרון "אין מס בלי חוק".
4. בכך נקבעה הלכה: היטל ההשבחה הוא ממוני, ריאלי, ולא רעיוני.

ניתוח שמאי-מקצועי

1. שיטת השומה

השמאי מחויב להסתמך על עסקאות אמת בשוק, ולא על תיקונים תאורטיים או "נטרול מלאכותי".

• המצב הקודם – כולל את הערך שהשוק ייחס לנכס עם כניסת התמ"א לתוקף, גם אם לא הוצא היתר.
• המצב החדש – ערך הנכס לאחר התכנית המשביחה.
• ההפרש ביניהם – הוא ההשבחה החייבת בהיטל.

2. המשמעות הכלכלית

• לרשויות: פגיעה בהכנסות, שכן חלק ניכר מעליית הערך לא ייחשב כהשבחה חייבת.
• לבעלי נכסים: חיסכון משמעותי בתשלום היטלים, במיוחד במרכזי ערים ישנים.
• לשמאים: חיזוק מעמד מחירי השוק כמקור מרכזי לשומה, ופחות מקום ל"ספקולציות רגולטוריות".

3. דוגמה מספרית

• מצב מקורי (לפני תמ"א): 1 מיליון ₪
• עם אישור תמ"א 38 (ללא היתר): 2 מיליון ₪
• אחרי תכנית מפורטת חדשה: 3 מיליון ₪
• ההשבחה החייבת: מיליון ₪ (ולא שני מיליון כפי שטענו הרשויות).

עקרון מס אמת

בית המשפט חזר וקבע כי מטרת ההיטל היא גביית "מס אמת" – מס המשקף את הרווח הכלכלי האמיתי שנבע מהתכנית המשביחה.

• עליות ערך שלא נובעות ישירות מהתכנית המשביחה אינן חייבות.
• כל ניסיון לנטרל מרכיבים שאינם אירוע מס מוכר בחוק – הוא מס רעיוני שנוגד את עקרון החוקיות.

השלכות רחבות

• הלכה מחייבת לכל ועדות הערר ולבתי המשפט: מעתה שמאים לא יוכלו לנטרל את השפעת התמ"א מהמצב הקודם.
• היטל ההשבחה בישראל מתבסס על ממד ממוני בלבד – לא על השערות או ניתוחים תאורטיים.
• צפוי גל של תיקוני שומות וערעורים תלויים ועומדים, שבהם יידרשו הרשויות להתיישר עם ההלכה החדשה.

📌 השבחה רעיונית ≠ השבחה ממונית

בית המשפט העליון קבע בפסק הדין האחרון כי העובדה שניתן לחשב עליית ערך תאורטית אינה הופכת אותה ל"השבחה ממונית" המחייבת בהיטל.

• אירוע מס נוצר רק כאשר יש תכנית משביחה שמעלה את ערך המקרקעין בקשר סיבתי ישיר.
• עליות ערך שמקורן בציפיות שוק או בפוטנציאל תכנוני בלתי-ממומש (כמו תמ"א 38 ללא היתר) אינן מחייבות בתשלום.
• כפי שנכתב בפסק הדין: "מאחר שעליית השווי בשל אישור תמ"א 38 אינה מכוננת אירוע מס, אין היא שונה מכל גורם שוקי אחר המשפיע על שווי המקרקעין".

✅ המשמעות: היטל השבחה חייב להיות ממוני וריאלי – לא רעיוני ותאורטי.

זה שאפשר לחשב את זה זה עדיין לא ההשבחה אליה התכוון החוק שביקש למצוא את אלמנט ההתעשרות בפועל.

📌 השבחה רעיונית ≠ ההשבחה אליה התכוון החוק

זה שאפשר לחשב עליית ערך – עדיין לא אומר שמדובר בהשבחה ממונית בפועל.בית המשפט העליון הבהיר כי החוק ביקש למסות רק את אלמנט ההתעשרות האמיתי, שנובע מהשבחה תכנונית ממשית.

• עליות ערך שמקורן בציפיות או בפוטנציאל לא ממומש (כמו תמ"א 38 ללא היתר) אינן "אירוע מס".
• כל גבייה אחרת היא מס רעיוני שאינו עומד בעקרון "מס אמת".

כדברי העליון: "מאחר שעליית השווי בשל אישור תמ"א 38 אינה מכוננת אירוע מס, אין היא שונה מכל גורם שוקי אחר המשפיע על שווי המקרקעין".

✅ לכן, היטל השבחה נועד לשקף התעשרות בפועל – לא פוטנציאל תאורטי.

📌 זה שאפשר לחשב ≠ זה שהחוק התכוון למסות

זה שאפשר לחשב עליית ערך – זה עדיין לא ההשבחה אליה התכוון החוק, שביקש למצוא את אלמנט ההתעשרות בפועל.בית המשפט העליון הדגיש:

• רק כאשר תכנית משביחה יוצרת קשר סיבתי ישיר לעליית ערך – מדובר בהשבחה החייבת בהיטל.
• עליות ערך תאורטיות, ספקולטיביות או תוצאת ציפיות שוק – אינן נכנסות לגדר אירוע מס.

כפי שנכתב בפסק הדין: "מאחר שעליית השווי בשל אישור תמ"א 38 אינה מכוננת אירוע מס, אין היא שונה מכל גורם שוקי אחר המשפיע על שווי המקרקעין".

✅ ההיטל הוא ממוני, ריאלי ומבוסס על התעשרות אמיתית – לא על פוטנציאל רעיוני.

מסקנה

פסק הדין משרטט קו ברור: היטל ההשבחה איננו רעיון תאורטי אלא חיוב ממוני אמיתי, הנגזר רק מעליית ערך ממשית שנגרמה כתוצאה מתכנית משביחה מוגדרת. בכך, העליון חיזק את הגישה שלפיה דיני המס בכלל, והיטל ההשבחה בפרט, חייבים לשקף את המציאות הכלכלית בשוק ולא יצירות מלאכותיות של נטרול שמאי.

"סוף למשחקים": הפסיקה שתמנע מעיריות גבייה של מיליארדים מבעלי דירות

 לקריאת פסק הדין המלא

כוכב הצפון של מדד מחירי הדירות – ניתוח עומק לנתוני אוגוסט 2025

פתיח

הלמ״ס פרסמה השבוע את מדד מחירי הדירות לחודש אוגוסט, והמסר המרכזי: שוק הדיור ממשיך להיחלש ברמה הארצית, אבל מתחת לפני השטח מתרחשת תופעה חריגה – מחוז הצפון מוביל בעליות המחירים, בניגוד גמור למרכז ולתל אביב. כיצד ייתכן שהאזור שספג את המכה הביטחונית הקשה ביותר מאז פרוץ המלחמה, הופך ל"כוכב המדד"?

גלית בן נאים, סגנית בכירה לכלכלן הראשי באוצר בפוסט פרשנות המנתח את הנתונים ומבאר אותם.

תמונת מצב ארצית – מגמת ירידה במרכז ובתל אביב

• מדד אוגוסט ירד ב־0.6% – ירידה שישית ברצף.
• מחוז תל אביב: ירידה מצטברת של כמעט 6% בחצי שנה, והיא שמושכת את המדד הארצי כלפי מטה.
• מחוז המרכז: ירידה של 2.9% בשנה האחרונה, מחצית ממנה נרשמה רק באוגוסט.
• בחלוקה שנתית: העלייה הארצית זעומה – 0.7% בלבד.

המושג "אזורי ביקוש" מתערער – מרכז הארץ ותל אביב כבר אינם האזורים שמייצרים יציבות או עליות מחירים, אלא דווקא אזורים שנחשבו בעבר פריפריה.

מחוז הצפון – העלייה החדה ביותר

• עלייה שנתית: 8.4% – כפול מקצב העלייה בירושלים.
• מאז ספטמבר 2023: 14% עלייה מצטברת – על אף הפינוי, המלחמה והמשבר הכלכלי.
• חלק המשקיעים ירד: רק 12% מהעסקאות לעומת 16% בשנה שעברה.

כיצד ייתכן? ההסבר השכיח הוא "הסטת ביקושים" – רוכשים בוחרים באזורים זולים יותר. אבל גלית בן נאים מדגישה: אין לכך הוכחה אמפירית במספר העסקאות.

מבט לעומק בערים נבחרות (יד שנייה) – ינואר–אוגוסט 2025 לעומת אשתקד

• קריית שמונה:
  • מחיר ממוצע זינק ב־46%, החציוני ב־39%.
  • אבל – הבסיס להשוואה נמוך מאוד: רק 4 דירות יד שנייה נמכרו בממוצע חודשי ב־2024, והעיר פונתה בתחילת המלחמה.
  • כלומר, מדובר ב"רעש סטטיסטי" ולא בעליית ערך כלכלי אמיתית.
• נהריה:
  • עלייה חדה במחירים, הממוצע מעל 1.6 מיליון ₪.
  • מספר עסקאות יציב יחסית.
• נצרת עילית (נוף הגליל):
  • עלייה דו־ספרתית (כ־15%).
  • גידול במספר העסקאות מצביע על פעילות שוק אמיתית יותר.
• עכו, צפת, כרמיאל, טבריה, עפולה:
  • עליות מחירים מתונות יותר (10%–15%).
  • מספר העסקאות ברמות סבירות, משקף ביקוש אמיתי.

שאלת האיכות – מלכודת המחיר הממוצע

הגרף שהציגה גלית אינו מנוכה לשינויי איכות:

• ייתכן שנרכשו דירות חדשות, גדולות או במיקום טוב יותר – מה שמעלה את הממוצע.
• המדד הרשמי של הלמ״ס אמור לנטרל חלק מההשפעה הזו, אבל לא תמיד בהצלחה מלאה.
• בקריית שמונה – כאשר המדגם קטן, קשה במיוחד להבדיל בין שינוי אמיתי לסטייה אקראית.

בעיות דומות נרשמו גם באוקראינה בתקופת המלחמה, עד שה־IMF נדרש לספק פתרון מתודולוגי.

המשמעויות

1. הביקוש לא נעלם – הוא זז: גם בתקופה של מלחמה ומשבר, חלק מהציבור ממשיך לרכוש דירות – אך לא במרכז היקר, אלא בצפון הזול יותר.
2. סיכון לפרשנות יתר: זינוק של עשרות אחוזים בקריית שמונה אינו עדות אמיתית לשוק פורח אלא למגבלות סטטיסטיות.
3. קבלנים ומשקיעים צריכים לבחון מחדש את "אזורי הביקוש" – האם באמת השוק נמשך לפריפריה, או שמדובר באשליה זמנית שנובעת מתמהיל עסקאות?
4. הצפון כמקרה מבחן: אם המגמה תימשך גם ב־2026, ייתכן שמדובר בשינוי מבני עמוק בשוק הדיור.

סיכום

מדד אוגוסט 2025 הוא עדות לפערים הגיאוגרפיים המתרחבים בשוק הדיור:

• המרכז ותל אביב מאבדים גובה.
• הצפון ממריא – לפחות בנתונים.
• אך מאחורי המספרים מסתתרות בעיות מדידה ומתודולוגיה, בעיקר בקריית שמונה.

המסר של גלית בן נאים ברור: אל תסתנוורו מהגרפים. חשוב להבין מה מסתתר מאחורי המספרים – אחרת מתקבלות מסקנות מוטעות על כיווני השוק.

בשולי הדברים אסביר שזו בדיוק הסיבה מדוע הפרקטיקה השמאית של גישת "לספר בכמה נמכרה דירה.ות ליד" איננה פרקטיקה של בחינת ובדיקת שווי. זו פרקטיקה שמציגה מחירים והשימוש בה הוא פרקטיקה מנוונת של שמאות מקרקעין המתמקדת ב"גישת שכפול והעתקת מחירים" ומתעלמת מהחובה המקצועית המקצועית של בחינת וניתוח המחיר וקביעת השווי. בחינה כלכלית של העסקה עומדת בבסיס עבודתו של שמאי המקרקעין וכשהתשואה מהנכס נמוכה מהריבית על ההלוואה שמימנה את רכישתו - זהו דגל אדום בוהק 🚩.

"מחיר הוא נתון שוק שהתקבל בעבר או מתקבל בהווה. שווי הוא מסקנה כלכלית על מחיר שראוי שיתקבל"

לפוסט של גלית - כאן

כשהשוק מתעורר: שיעורי ההיוון והאשליה הגדולה של הנדל"ן המניב

פתיחה – מאמר נדיר באיכותו

בעידן שבו רוב העיתונות הכלכלית מתפקדת לא פעם כדוברת של בעלי אינטרסים, מאמרו של תמיר בן שחר בולט באומץ ובמקצועיות. זהו טקסט שמצליח לשלב הבנה עמוקה של השוק עם ביקורת אמיצה על המערכת הבנקאית והמוסדיים, ובכך מספק לציבור ולמקצוענים כאחד מראה בלתי מחמיאה של המציאות.

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001523769 

הכתובת על הקיר – מי באמת צריך לקרוא את המאמר?

• הבנקים: מחלקות האשראי נשענות כמעט באופן בלעדי על שיטות חיקוי שטחיות – "בכמה נמכרה דירה ליד". גישה זו מתעלמת משאלות מהותיות של ביקוש אמיתי, עודף היצע ותשואות כלכליות. התוצאה: מימון עסקאות במחירים מנופחים שמייצרים סיכון מערכתי.
• המוסדיים: אותם "נערים מעונבים" המנהלים את כספי הפנסיה שלנו, שלא מבינים בנדל"ן, משקיעים על סמך הערכות שווי מנופחות ושיעורי היוון מעוותים. כשחברות נדל"ן קורסות – הפנסיונרים משלמים את המחיר.

עודף היצע – לא רק בדירות

כבר בשנת 2013 הוצגה בכנס שמאי המקרקעין באילת התחזית: שטחי מסחר ומשרדים יעברו לענן. ואכן, היום השוק מוצף:

• דירות חדשות בהיקפים גדולים.
• מלאי עצום של דירות יד שנייה.
• מאות אלפי מ"ר של שטחי משרדים ללא ביקוש.
• שטחי מסחר מיותרים בעידן המסחר האלקטרוני.

במקום פתרון למחסור בדיור – נוצרה בועה של עודפים שוחקת.

שיעורי ההיוון – השורה התחתונה והאשליה הגדולה

הנקודה הקריטית ביותר היא נושא שיעורי ההיוון:

• השוק משתמש בשיטת Market Approach – שמבוססת על עסקאות עבר בשוק מעוות, וכך משכפלת את העיוות עצמו.
• התוצאה היא שיעורי היוון נמוכים מדי, שמייצרים שוויי חברות מנופחים ומטעים.
• בפועל, הערך האמיתי של נכסי הנדל"ן המניב נמוך בהרבה.

האלטרנטיבה הנכונה היא שיטת ה-Build Up – ניתוח יסודי מלמטה למעלה:

• תשואה חסרת סיכון.
• פרמיית סיכון שוק.
• פרמיות ייחודיות לנכס (סיכון נזילות, סיכון תחום, סיכון שוכר).
• תוספות בהתאם למציאות הכלכלית.

בגישה זו, שיעורי ההיוון גבוהים בהרבה – והתמונה האמיתית מתבררת: השוק כולו מתומחר יתר על המידה.

קריאת השכמה – אחריות מקצועית וציבורית

המאמר של בן שחר אינו רק תיאור מצב, אלא אזהרה מפני קריסה צפויה:

• לבנקים – להפסיק לשכפל מחירים ולהתחיל לנתח כלכלית.
• למוסדיים – להבין את האחריות על כספי הפנסיה ולא לשרוף אותם על חלומות נדל"ן כושלים.
• לשמאים ולמשקיעים – לדרוש שימוש בכלי ניתוח אמיתיים, בראשם גישת ה-Build Up.

פורסם סקר שיעורי התשואה בנדל"ן העיסקי - למחצית שניה לשנת 2024 הסקר מפורסם באתר אגף שומת מקרקעין לעיון בסקר לחץ לחץ  . 

סקרים משנים קודמות מפורסמים באתר האגף לעיונכם לחץ כאן

עודפי היצע הם סממן מובהק לבועה – המכניזם, המדדים והמשמעות

תקציר מנהלים

עודפי היצע בשוק הדיור נוצרים כאשר שני תהליכים מתכנסים:

1. היצע מתנפח – יזמים וקבלנים ממשיכים לבנות “על טרנד” של שוק בוער וציפיות למחיר עתידי גבוה.
2. ביקוש נחלש – משקי בית “נפלטים” מבחינת היכולת הכלכלית (Pricing-out): מחירי הדירות/הריביות חונקים את הכדאיות, העסקאות נדחות, והמלאי נערם.
   הצטברות מלאי לא-מכור ומדד “חודשי היצע” עולים לרמות חריגות – זו לא “תנודתיות רגילה”; זה דגל אדום של בועה. בישראל, מלאי הדירות החדשות הלא-מכורות חצה בקיץ 2025 את רף ~82–83 אלף יח״ד, ורמת חודשי היצע הוערכה סביב 35 חודשים – שיא היסטורי. (calcalist)

איך הבועה “מייצרת” עודפי היצע?

צד ההיצע: בנייה על אופטימיות מחירים

• קבלנים מתמרצים ע"י עליות מחיר עבר, קווי אשראי זולים בעבר, ושיווק אגרסיבי (מבצעי מימון), ולכן התחלות הבנייה נשארות גבוהות גם כשהמכירות נחלשות. בנק ישראל מציין במפורש ירידה בעסקאות לצד עלייה במלאי הלא-מכור והמשך קצב התחלות גבוה יחסית. (בנק ישראל)

צד הביקוש: “תמחור-החוצה” (Pricing-Out)

• כשמחירי דירות/ריביות עולים, במיוחד אחרי שנות הקלה מוניטרית, משקי בית – ובעיקר רוכשי דירה ראשונה – נדחקים החוצה. זה מנגנון אמפירי מתועד במחקרי IMF: ירידת ריבית מעלה מחירים; כשמחירים וריביות עולים חזרה, ההכנסה הנדרשת קופצת והביקוש נשחק. (IMF)התוצאה: פער מתמשך בין התחלות בנייה לבין מכירות – והמלאי נערם. לפי סקירות הכלכלן הראשי והלמ"ס, 2025 התאפיינה בירידה חדה במכירות דירות חדשות לצד גידול מהיר במלאי הלא-מכור. (ממשלת ישראל)

איך מודדים “עודף היצע”? חמישה מדדים שלא משאירים מקום לספק

1. מלאי דירות חדשות לא-מכורות (Stock) – ספירת יח״ד שקיבלו היתר/נמצאות בבנייה אך טרם נמכרו. ביולי 2025: ~82.5 אלף יח״ד (↑~20% משנה לשנה). (sponser)
2. חודשי היצע (Months of Supply) – מלאי חלקי קצב מכירה חודשי. הערכה סביב ~35 חודשים בקיץ 2025 – שיא חריג שמגלם האטה עמוקה בספיגה. (Buyitinisrael)
3. פער התחלות-מכירות מצטבר – ב-2020–2025 נצבר “חור שחור” בין התחלות בנייה למכירות בשוק החופשי; Q1-2025 כבר הציג פער מצטבר דו-ספרתי באלפים. (Buyitinisrael)
4. ירידה בעסקאות חדשות מול יציבות/חולשה ביד שנייה – תמונה אופיינית לשוק שבו המוצר החדש יקר מדי, והמלאי הקבלני “נתקע”. (calcalist)
5. עדות מאקרו משלימה – בנק ישראל מדווח על עלייה במלאי הלא-מכור לצד האטה בעסקאות; זה אינדיקטור סיסטמי, לא אנקדוטה. (בנק ישראל)

נקודת השוואה בינ״ל: בארה״ב, כשהיצע חדש טיפס ל-~10 חודשי היצע בקיץ 2025, מדובר כבר בסיגנל של שוק קונים; בישראל מדברים על ~35 חודשי היצע – סדר גודל אחר. (Business Insider)

למה עודפי היצע = בועה (ולא “מחסור כרוני”)

בועה מתאפיינת במחירים מנותקים מהכנסות/שכירות ובאשראי מרחיב; כשעלות המימון עולה והיכולת נשחקת, הביקוש נעצר אך ההיצע ממשיך לרוץ על האינרציה. הצטברות מלאי ביחד עם ניתוק פנדמנטלי (Price-to-Rent/Income גבוהים) היא חתימת-אצבע של בועה. (OECD/TradingEconomics מצביעים על יחס Price-to-Rent גבוה בישראל). (OECD)ברקע המאקרו, הספרות הבינלאומית מזהה את פער האשראי לתמ״ג ואת יחסי הנטל (DSR) כמדדי אזהרה מוקדמים למשברי בנקים ולבועות נכסים – כלומר, זו לא רק סטטיסטיקה “נדל"נית”, אלא סיכון מערכתית. (bis.org)

מסגרת אבחון פרקטית לשמאים, בנקאים ומשקיעים

1. עקבו חודשי־חודשי אחרי: מלאי לא-מכור (למ"ס), חודשי היצע, העסקאות החדשות לעומת יד־שנייה, וזמני שיווק. (sponser)
2. בחנו “פערי תמחור”: מחיר דירה חדשה מול שכ"ד (Cap rate אפקטיבי), פער לעומת יד-שנייה באותו אזור.
3. איתותי לחץ אצל קבלנים: מבצעי מימון/הנחות נטו, ביטולי עסקאות, דחיות מסירות, עלייה במלאי דירות “Ready-to-Move”.
4. אשראי קבלני: יחס מכירות-ליווי, אחוז פרויקטים עם שיעור שיווק נמוך ביחס לקצב משיכת הליווי.
5. Stress-Test פנימי: הורדת מחיר היפותטית של 10%–20% ובדיקת LTV/DSCR לאחר ההורדה בפרויקטים ובמשכנתאות.
6. מדדי ניתוק: Price-to-Rent, Price-to-Income ומדדי נטל החוב – שימו עליהם יד קלה על ההדק. (OECD)

ישראל 2025: הנתונים שמספרים את הסיפור

• מלאי לא-מכור: ~82–83 אלף יח״ד (יולי–ספט׳ 2025), שיא היסטורי. (sponser)

• חודשי היצע: הערכה סביב ~35 חודשים (מאי–יוני 2025). (Buyitinisrael)

• מכירות חדשות: ירידות חדות (Q1–Q2 2025), אחד הרבעונים החלשים מזה עשורים. (Buyitinisrael)

• הערכת בנק ישראל: “מספר העסקאות ירד והמלאי הבלתי-מכור עלה; התחלות הבנייה נותרו גבוהות יחסית”. (בנק ישראל)אלה לא סימפטומים של “מחסור כרוני”; זו תמונת עודף היצע קלאסית לאחר עשור של ניפוח והוזלת אשראי, בדיוק כפי שמתואר בספרות המאקרו על בועות אשראי-דיור. (bis.org)

אסטרטגיות פעולה (למי שרוצה לשרוד, לא לספר סיפורים)

למשקיעים ולקונים פרטיים

• אל תתפתו למבצעי מימון שמסתירים מחיר נטו לא סביר. בדקו NOI/Cap-Rate אמיתי מול הריבית האלטרנטיבית.
• עדיפות לאזורים/מוצרים עם ספיגה מוכחת וזמן שיווק קצר; התרחקו ממקטעים עם מלאי נערם וחודשי היצע דו-ספרתיים גבוהים.
• תתמחרו תסריט ירידת מחירים של 10%–25% וראו אם העסקה עדיין חיה.

למלווים/בנקים

• עדכון מיידי של LTV/DSCR לפרויקטים בהתאם למלאי ולמחיר נטו בפועל.
• חסמי משיכה בליווי לפרויקטים עם שיעור שיווק נמוך, והקשחת Covenants.

לרגולטורים

• חובת גילוי סטנדרטית של חודשי היצע אזורי בכל תשקיף/שיווק.
• אימוץ מחווני מאקרו-זהירותיים (Credit-to-GDP gap, DSR) כשכבת בקרה על אשראי לדיור וקבלנים. (bis.org)

שורה תחתונה

כאשר היצע ממשיך לזרום “על אוטומט” והביקוש הכלכלי נחנק – המלאי מתנפח, חודשי היצע מזנקים, והבועה נחשפת. הנתונים בישראל ב-2025 – מלאי לא-מכור שובר שיאים וחודשי היצע חריגים – אינם טעות מדידה; זו תמונת מצב של שוק מנותק מגורמי היסוד. מי שמתעקש לטעון “מחסור כרוני” בעידן של עודף היצע מדיד פשוט מתעלם מהעובדות.

מקורות נבחרים (עדכון 2025)

• למ"ס/עיתונות כלכלית: מלאי לא-מכור ~82–83 אלף; חודשי היצע ~35. (sponser)
• הכלכלן הראשי (משרד האוצר): ירידה משמעותית במכירות חדשות ושפל היסטורי ביוני. (ממשלת ישראל)
• בנק ישראל (דו"ח מדיניות מוניטרית H1-2025): ירידה בעסקאות, עלייה במלאי הבלתי-מכור, התחלות גבוהות. (בנק ישראל)
• ספרות מאקרו: Pricing-out והתרעות מוקדמות (BIS/IMF). (bis.org)
• נקודת השוואה בינ״ל: חודשי היצע בארה״ב ב-2025. (Business Insider)

בטיחות במקומות הסעדה על קו הכביש – בין אסון צפוי לפתרון מתבקש

תקרית כפר סבא: קריאת השכמה

בוקר שגרתי בכפר סבא הסתיים באסון, כאשר רכב פרץ לתוך בית קפה בקומת הקרקע ופצע אנושות גבר בן 30. למרבה המזל לא היה מדובר בפיגוע, אלא בתאונת דרכים – אך התוצאה זהה: חיי אדם בסכנה מיידית.אירוע זה הוא לא “תאונה חריגה” אלא המחשה בוטה של בעיה תכנונית מובהקת: מסעדות ובתי קפה הפונים ישירות למדרכה, ללא כל אמצעי מיגון מפני כלי רכב סוטים.

https://www.ynet.co.il/news/article/b1p6cbrple#autoplay 

תופעה מסוכנת בשגרת העיר

החיבור בין תרבות הרחוב לבין חוויית הבילוי מייצר אווירה אורבנית תוססת – אך מאחורי הרומנטיקה מסתתרת סכנת חיים. כל טעות אנוש, כשל מכני, אירוע רפואי או אפילו פיגוע דריסה עלולים להפוך רכב לכלי נשק קטלני נגד יושבי בתי הקפה.העובדה שהמדרכה היא החיץ היחיד בין מכוניות ללקוחות מצביעה על מחדל בטיחותי: היעדר תכנון מערכתי וסטנדרט מיגון בסיסי.

הפתרון: עמודי הגנה (Bollards)

עמודי בלימה – בולארדים – הם פתרון פשוט, זמין וזול יחסית:

• עוצרים רכבים – עמודי פלדה/בטון מתוכננים לעצור רכב נוסע גם במהירות גבוהה.
• אסתטיים – ניתן לשלבם בעיצוב הרחוב כחלק מהנוף העירוני.
• שומרים על נגישות – פריסה נכונה מאפשרת מעבר חופשי להולכי רגל ולעגלות.
• עלות מול תועלת – ההתקנה זולה לאין ערוך מעלות חיי אדם או תביעת נזיקין של מיליונים.

בעולם המערבי, בולארדים הם סטנדרט בכל מתחם ציבורי רגיש – מסעדות, תחנות רכבת, כיכרות, מוסדות חינוך. בישראל – כמעט ואין יישום.

על מי מוטלת האחריות?

הרשויות המקומיות

• קביעת תקן מחייב והטמעתו בתב"עות ובתקנות רישוי.
• מימון התקנה במוקדים בעלי תנועה גבוהה.
• פיקוח ותחזוקה לאורך זמן.

בעלי העסקים

• אחריות ישירה לבטיחות לקוחותיהם.
• יוזמה להתקין עמודי הגנה כהשקעה במוניטין ובשקט הנפשי.
• שילוב המיגון כחלק מתנאי רישוי עסק.

חברות הביטוח

• החמרת תנאי ביטוח לעסקים ללא אמצעי מיגון.
• הענקת הנחות בפרמיה למי שמתקין בולארדים.
• קביעת תקרות פיצוי מופחתות לעסקים לא מוגנים.

המחיר של אי־מעש

התוצאה של היעדר מדיניות ברורה היא צפויה:

• אובדן חיי אדם ופציעות קשות.
• תביעות נזיקין בסכומים עתק.
• טראומה ציבורית ופגיעה בתחושת הביטחון בעיר.

אל מול עלויות אלה, התקנת עמודי הגנה היא לא רק צעד מתבקש – היא חובה מוסרית, משפטית וכלכלית.

קריאה לפעולה

• לרשויות המקומיות: הטמיעו תקן מחייב להתקנת בולארדים, ותקצבו הגנה במוקדי סיכון.
• לבעלי העסקים: קחו אחריות – אל תחכו לחקיקה. ההגנה על לקוחותיכם בידיכם.
• לחברות הביטוח: השתמשו בכוחכם לשנות מציאות. דרשו מערך מיגון כחלק בלתי נפרד מהפוליסה.
• לציבור: דרשו לשבת רק במקומות מוגנים והביעו קול ברור מול הרשויות והעסקים.

סיכום

תקרית כפר סבא היא לא מקרית – היא תוצאה של מחדל ידוע מראש. הפתרון קיים, פשוט ובר־ביצוע: עמודי הגנה.

כעת השאלה איננה האם יתרחש אסון נוסף, אלא מתי – ואם נהיה מוכנים לפני.עמודי בלימה הם לא רק פריט תשתיתי – הם קו ההגנה האחרון בין חיים למוות.

בשולי הדברים,
בבואכם למקומות בילוי הנמצאים על קו הכביש או כשאתם בוחרים שולחן ישיבה על המדרכה, ודאו שמותקנים על המדרכה עמודי עצירה - כאלה שיכולים לבלום ולעצור כלי רכב סוטה או כלי רכב שנהדף או נדחף לעבר המקום בו תרצו לשבת.

המודעות הזו יכולה להציל את חייכם.

מן הראוי שמחלקת הרישוי שלום רשות המקומית כשבעל מסעדה מבקש להוציא שולחנות ישיבה על המדרכה תחייב אותו בהתקנת בולרדים כאלה.

הרחבת האחריות לרישוי עסקים וביטוח

כאשר בעל מסעדה מבקש רישיון עסק להצבת שולחנות וכיסאות על המדרכה, מחלקת הרישוי בעירייה חייבת לכלול דרישה מחייבת להתקנת בולארדים (עמודי בלימה) בקו החזית. מדובר באמצעי בטיחות פשוט וזול שיכול למנוע אסונות חמורים.במקרים שבהם המסעדה עצמה ממוקמת ממש על קו הכביש – כלומר חלון הויטרינה פונה ישירות לתנועה – הדרישה חייבת להיות חד־משמעית וברורה: לא יינתן רישיון עסק ללא פתרון מיגון פיזי מפני כלי רכב סוטים.

אחריות חברות הביטוח

גם חברות הביטוח נדרשות להטמיע סעיפים דומים במסגרת סקרי הסיכונים שהן מבצעות לעסקים מסוג זה:

• דרישה להצבת בולארדים כתנאי לאישור פוליסת ביטוח חבות וצד ג'.
• תמריצים בדמות הנחה בפרמיה לעסקים מוגנים.
• סירוב לבטח או העלאת פרמיה לעסקים שלא עומדים בדרישות.

מנגנון מניעה אפקטיבי

שילוב של שני הכוחות – עירייה (רישוי עסק) ו־חברות ביטוח (תנאי כיסוי) – יבטיח שכל מקום הסעדה ובילוי הצמוד לכביש יותקן בו חיץ פיזי שמונע את התרחיש המצמרר שאירע בכפר סבא.

📌 תיבה: אחריות ברישוי וביטוח למניעת אסון הבא✔️ עירייה ורישוי עסקים – בעת הגשת בקשה להצבת שולחנות וכיסאות על המדרכה, על מחלקת הרישוי לחייב התקנת בולארדים (עמודי בלימה) בחזית המדרכה. במסעדות הצמודות ישירות לכביש – התקנת החיץ הפיזי צריכה להיות תנאי מחייב לקבלת רישיון עסק.

✔️ חברות הביטוח – במסגרת סקרי סיכונים לביטוח עסקי, יש לדרוש התקנת בולארדים כתנאי לקבלת פוליסת חבות וצד ג'. עסקים שלא יעמדו בדרישה זו – יישאו בפרמיות גבוהות יותר או בהגבלת הכיסוי.

✔️ המודל המשולב – עירייה (רגולציה), בעלי עסקים (ביצוע) וחברות הביטוח (אכיפה כלכלית) – יוצרים יחד מנגנון מניעה יעיל, פשוט וזול שמגן על חיי אדם.

נזקי מים בדירות: כיסוי ביטוחי, איכות ספקים, איתור, ייבוש, החלפה וסניטציה

1) כיסוי ביטוחי והאצלת אחריות – מה באמת קורה בשטח

ברוב פוליסות הדירה, טיפול בנזקי מים מאוּצל ל“חברות שירות”/מנהלות תביעות וקבלני משנה. פסק הדין בהרצליה נגד שירביט ונץ ממחיש: בית המשפט קבע התרשלות, קיבל את טענת “בן ערובה” של המבוטח, וחייב בפיצוי משמעותי וריבית מיוחדת; חשוב מכך – הדגיש שהאצלת הטיפול לספק חיצוני אינה פוטרת את המבטח מאחריות לאיכות השירות והתיקון. (ביזפורטל)

זכות בחירה ואחריות המבטח

“חוזר השרברבים” של רשות שוק ההון יצר מסגרת בה המבוטח רשאי לבחור בין שרברב שבהסדר לשרברב פרטי, תוך דירוגי־איכות וזמינות מוגדרים – והבהיר כי האחריות לאיכות השירות נותרת אצל חברת הביטוח. השתמשו בזה. (wesuregroup.com)

2) איכות הספקים: פערי מקצועיות שמגדילים נזק

רמת המיומנות לא אחידה: אינסטלטור טוב עוד לא אומר “משקם נזקי מים” טוב. בנזקי מים מורכבים נדרש גוף שיודע איתור, מיפוי לחות, ייבוש מבוקר, סניטציה ושיקום — ולא רק “החלפת צינור”. כשזה לא קורה בזמן, הנזק “זוחל”: התרחבות תפרים, התנפחות טיח/רצפה, עובשים ונזקים משניים יקרים.

3) איתור נזילה – זו אמנות מקצועית

הבסיס לכל תיקון נכון הוא איתור מדויק:

• כלים: מצלמה תרמית, קורלטור/אקוסטיקה, מד לחות מגע/גלי, לעיתים קידוחי בדיקה ובדיקות צבע/לחץ.
• מורכבות: לעיתים כמה מקורות במקביל (מים קרים/חמים/ניקוז/איטום). איתור חלקי מוביל ל“פלסטרים” וחזרת הנזק.

4) פרוטוקול ייבוש מבוקר (Structural Drying)

החלטת “לשמר” או “להרוס” תלויה בזמן תגובה, רוויית חומרים וסוג המים:

• חלון זמנים: חומר מבני שלא מתייבש לחלוטין בתוך 48–72 שעות ולמתחת ליעד לחות (~<20% בעץ/חומר סיבי) – יש להסיר ולהחליף. נדרש ניטור לחות רציף ויומן ייבוש. (CDC)
• ציוד: מיבשי־אוויר (LGR/Desiccant), מאווררי לחץ, לעיתים ייבוש תת־רצפתי (הזרקה/יניקה דרך פתחים/פאנלים).
• ניטור: מדידות יומיות ונקודות ייחוס (חומר “יבש” סמוך), תרשימי פסיכרומטריה, תיעוד תמונות/תרמי.
• סיום ייבוש: חתימת “Drying Certificate” עם קריטריונים מדידים – לא “לפי העין”.

5) מצעים וריצוף – מתי מייבשים ומתי מפרקים?

במבנה הרצפה הישראלי (ריצוף על מצע/מילוי וצמנט־שומני/שכבת שומשום):

• חדירת מים לשכבת המצע יוצרת כיסי לחות סגורים וקפילריות. לעיתים ניתן לנסות ייבוש תת־רצפתי, אך אם יש הספגה נרחבת, “הדבקות חלשה”, או ריחות/עובש – עוברים להרמה והחלפת מצע וריצוף באזור הפגוע (לעיתים גם עד קירות היקפיים/פאנלים).
• שיקולי החלטה: משך הרטבה, סוג האריח/אופן התקנה, תוצאות מיפוי לחות, וסוג המים (ראו סעיף 6).
• קירות וגבס: חיתוך “Flood Cut” 30–60 ס״מ מעל קו הפגיעה אם לא ניתן לייבש עומק/חללים, כולל בסיסיות/פנלים.

6) נזילות ביוב וזיהום (קטגוריות מים) – לא עוד “רק נזילה”

לפי IICRC S500, מסווגים את המים:

• קט׳ 1: מי שתייה/מערכת סגורה נקייה.
• קט׳ 2: “אפרפרים” – זיהום בינוני (דטרגנטים/מים עומדים).
• קט׳ 3: ביוב/“Black Water” – מזוהמים ביולוגית. במקרה כזה, הסרה של חומרים נקבוביים (מצעים, גבס, פרקט, שטיחים), חיטוי מלא, לעיתים בידוד/תת־לחץ ו-HEPA, ו-PPE מתאים — זו חובה מקצועית, לא “nice to have”. (IICRC)

קט׳ 3 = “מי ביוב/Black Water” לפי התקן IICRC S500.

זו הרמה הגבוהה ביותר של זיהום במים – עם עומס מיקרוביאלי/ביולוגי משמעותי ומזהמים (חיידקים, וירוסים, חומר אורגני). דוגמאות:

• גלישת אסלה עם צואה/מים שחזרו מקו ביוב.
• הצפה חיצונית שנכנסה לבית (מי נגר עירוניים שמערבבים ביוב).
• מים “נקיים” שעמדו זמן רב ו”התדרדרו” (למשל >48–72 שעות בתנאים חמים) או עברו דרך חומרים מזוהמים.

מה זה מחייב בשטח

1. בידוד האזור (לפעמים תת־לחץ) ו-ציוד מגן אישי לצוות.
2. פירוק והסרה של חומרים נקבוביים שנרטבו: מצעים תת־רצפתיים, גבס/בידוד, פרקט/שטיחים, MDF וכו’.
3. סניטציה מלאה (ניקוי/חיטוי תקני) וסינון HEPA לאוויר לפי צורך.
4. רק לאחר מכן ייבוש מבוקר עם יומן מדידות ויעדי לחות, ואז שיקום וגמרים.
5. אימות סיום: מדידות לחות תקינות, היעדר ריחות/עובש ותיעוד מלא.

פרקטית מול המבטח/הספק

בכל אירוע שמקורו בניקוז/ביוב או בהצפה חיצונית בקשו בכתב: “סיווג קטגוריית מים 3 (ביוב)”, הסרת חומרים נקבוביים, סניטציה ובמידת הצורך בידוד/HEPA, ואז ייבוש מבוקר ותעודת ייבוש חתומה.

אם הספק מציע “ננקה מכלור וזהו” – זה לא עומד בפרוטוקול של קט׳ 3.

עובש ובריאות הציבור

ה-EPA/CDC ממליצים על ייבוש מהיר, הסרה של חומרים שלא מתייבשים, וחיטוי/ניקוי נכון; “אם עדיין מריחים עובש – העבודה לא הסתיימה”. (EPA)

7) תיקון תשתית – מעבר ל“להחליף קטע צינור”

• ניקוז/ביוב: טיפול בשקיעות, שיפועים, חיבורים/אטמים, או שינוי תוואי למניעת כשל חוזר.
• מים קרים/חמים: החלפת מקטעים קורוזיביים, מעקפים, או הטמנה מחודשת עם הגנה.
• איטום: תיקון שילובי קיר–רצפה/מרפסות/מקלחונים — אחרת הנזק יחזור.
• שיקום גמר: רק אחרי אישור מדידות לחות עקביות מתחת לספי־יעד.

8) ניהול תביעה נכון – מה לבקש, מה למדוד, מה לתעד

תיעוד הוא הנשק שלך:

• לפני: צילום וידאו/סטילס, תרמי, מפות לחות, בדיקות לחץ/צבע, מעבדת מזהמים בקט׳ 3.
• במהלך: יומן ייבוש יומי, פסיכרומטריה, תכולה שנפגעה/חומרים שהוסרו.
• בסיום: דו״ח ייבוש חתום, ערכי סף, הוכחת סניטציה/ניקוי אוויר (בקט׳ 3 – גם בדיקות ניקיון, לפי צורך).
• ראשי נזק בתביעה: תיקון תשתית, פירוק/הרכבה (כולל מצעים וריצוף), חיטוי/סניטציה, החלף חומרים נקבוביים, צביעה ושיקום, אובדן שימוש/דיור חלופי, ועוגמת נפש לפי נסיבות (פסק הדין הנ״ל חיזק רכיב זה). (ביזפורטל)

9) טקסט מוכן להתנהלות מול המבטח/ספק

להעתקה והדבקה (התאם פרטים):

“אבקש מיפוי לחות מלא, תוכנית ייבוש מבוקר (כולל יומן מדידות יומי), והבחנה בכתב לגבי קטגוריית המים לפי IICRC S500. אם מדובר בקט׳ 3 (ביוב), אבקש הסרת חומרים נקבוביים, סניטציה תקנית, בידוד ו-HEPA עד להגעה לערכי יעד תקינים. לגבי מצעים וריצוף שהוספגו — אבקש החלטה מנומקת (ייבוש תת־רצפתי לעומת פירוק והחלפה) על בסיס מדידות. אקבל רק סגירת תיק לאחר דו״ח ייבוש חתום ותעוד מלא.”

וכן:

“אני מודע/ת ל‘חוזר השרברבים’ ולזכותי לבחור נותן שירות. האחריות לאיכות התיקון נותרת אצלכם כמבטחים; אבקש ספק בעל מומחיות בשיקום נזקי מים (ולא רק אינסטלציה).” (wesuregroup.com)

10) קווים אדומים (Red Flags)

• “עשינו תיקון – אין צורך במדידות/ייבוש.” → טעות מקצועית.
• “אי אפשר להרים רצפה – נייבש ‘על הדרך’.” → בלי מיפוי ולוג ייבוש אין הוכחה לשיקום.
• “זה רק ביוב קל, נסגור עם כלור.” → בקט׳ 3 מסירים חומרים נקבוביים. (IICRC)

סיכום

נזקי מים הם שילוב של הנדסה, בריאות הציבור וביטוח. כשמטפלים בהם כראוי — איתור נכון, ייבוש מבוקר, החלטה מקצועית על החלפת מצעים/ריצוף, וסניטציה מלאה בביוב — מצמצמים נזק כלכלי ובריאותי ומונעים חזרתיות. משפטית, גם אם המבטח הוציא את האירוע לספק חיצוני — האחריות נשארת אצלו. זה נבחן כבר בפסק דין עדכני. (ביזפורטל)

מקורות מרכזיים

• פסק הדין שירביט/נץ – ביזפורטל (תקציר). (ביזפורטל)
• דווח קודם על עמדת שירביט והכרעת בית המשפט – TheMarker. (TheMarker)
• IICRC S500 – סטנדרט שיקום נזקי מים (קטגוריות/פרוטוקולים). (IICRC)
• CDC/EPA – הנחיות ייבוש, עובש וסניטציה לאחר הצפה/רטיבות ממושכת. (CDC)
• “חוזר השרברבים” – רשות שוק ההון: זכות בחירת נותן שירות ואחריות המבטח לאיכות. (wesuregroup.com)

פסיכרומטריה (Psychrometry) = “שפת הייבוש”. זה תחום המדידה והחישוב של מצב האוויר הלח—הקשרים בין טמפרטורה, לחות יחסית (RH), נקודת טל (DP), כמות אדי-המים באוויר (למשל g/kg או GPP – Grains Per Pound), לחץ אדי-מים ואנתלפיה—כדי לנהל ייבוש מבוקר בנזקי מים.

למה זה חשוב בשיקום נזקי מים?

המטרה בייבוש היא ליצור “מנוע אידוי”: הפרש לחצים/תכולת-אדים בין המשטחים הרטובים לבין האוויר בחלל. פסיכרומטריה אומרת לנו אם המייבשים והאיוורור באמת מורידים את תכולת האדים באוויר ואם הייבוש מתקדם.

המדדים העיקריים

• DBT – טמפרטורת אוויר (°C).
• RH – לחות יחסית (%).
• DP – נקודת טל (°C): אם טמפרטורת משטח ≤ DP, תהיה התעבות.
• Humidity Ratio– כמות אדי-מים ליחידת אוויר יבש:
  • g/kg (גרם לק״ג אוויר יבש) – SI
  • GPP (גריינס לליברה) – מקובל בענף; GPP = 7000 × w, כש-w הוא יחס הלחות (kg/kg).
• ΔGPP / Δg/kg – ירידה בתכולת האדים בין כניסה/יציאה של מייבש ובין מדידות לאורך הזמן (ככל שהדלתא גדולה יותר – יעילות טובה יותר).
• VPD/ΔVP – גירעון/הפרש לחץ אדי-מים; “הדלק” של האידוי מהחומר לאוויר.

איך עובדים עם זה בשטח (בפשטות)

1. מודדים DBT+RH בחלל → מחשבים GPP/g/kg ו-DP (בטבלת/אפליקציית פסיכרומטריה).
2. מודדים כניסה/יציאה של המייבשים: צריך לראות ירידת GPP ביציאה לעומת הכניסה (דלתא של ~10–30+ GPP לרוב מצביעה על עבודה יעילה).
3. מבצעים יומן ייבוש יומי: ערכי DBT/RH/GPP בחלל, ערכי כניסה/יציאה, ומדידות לחות-חומר (בגבס, מצע, עץ וכו’).
4. דואגים שטמפרטורות משטח יישארו מעל נקודת הטל (אחרת מקבלים עיבוי ועובש).
5. ממשיכים עד שמושגת ירידה יציבה ב-GPP בחלל וגם ערכי לחות-חומר יורדים אל מתחת לסף היעד.

דוגמה מספרית קצרה

• התחלה: 28°C, RH 75% → ≈ 18 g/kg (≈ 125 GPP).
• אחרי 24 שעות: 24°C, RH 45% → ≈ 8.3 g/kg (≈ 58 GPP).
• תוצאה: ירידה של ~67 GPP באוויר – סימן שהמערכת מייבשת. עכשיו בודקים שגם לחות-החומר (קירות/מצעים/רצפה) יורדת בהתאם.

ציוד בסיסי

• מד טמפ’/לחות (Data-logger מומלץ), פסיכרומטר/אפליקציה, מד לחות-חומר, ולעיתים מדידות כניסה/יציאה למייבשים (LGR/Desiccant).

כללי אצבע שימושיים

• RH סביב 35–55% במהלך הייבוש לרוב יעיל (עם זרימת אוויר טובה), כל עוד DP נמוך מטמפרטורות המשטחים.
• אין “סגירת תיק” בלי: יומן פסיכרומטרי, דוח ייבוש חתום ועמידה בקריטריוני יעד (גם באוויר וגם בחומרים).

רוצה שאכין לך דף תבנית ליומן פסיכרומטרי (להדפסה/שיתוף עם הספק) + מחשבון קטן שממיר DBT/RH ל-GPP ו-DP בעברית?

פסק הדין 

ת"א 22674-03-20 אזון ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

 ניתן היום, ט"ו אייר תשפ"ה, 13 מאי 2025, בהעדר הצדדים.                                                                                      

1. מהו משחק פירמידה ומה ההקבלה לנדל"ן

• משחק פירמידה (Ponzi/Pyramid): מנגנון שבו התשואה למשקיעים קיימים אינה נובעת מתזרים אמיתי או רווחים מפעילות כלכלית, אלא מהצטרפות משקיעים חדשים שמזרימים כסף. ברגע שהזרם נפסק – הכול קורס.
• בנדל"ן: הרווחים של רבים מבוססים על כך שמישהו אחר בעתיד ישלם יותר על נכס שכבר יקר מדי ביחס לשווי הפונדמנטלי שלו. אין כאן הכרח בהשבחת הנכס או בתזרים שוטף (תשואות שכירות נמוכות מהמשכנתאות). זה אכן דומה במבנה ללוגיקה של פירמידה.

2. תופעת "משקיעי הצעצוע" ו"מלווי המשקיעים"

• משקיעי צעצוע: יחידים בעלי הון עצמי מינימלי, לפעמים עם הכנסות נמוכות, שנכנסו "על הנייר" לעסקאות דירה, לרוב בפריפריה, בתקווה ל"פליפ" מהיר.
• מלווי המשקיעים: אנשי מכירות, יועצים פיננסיים או גופים פיננסיים שעודדו את המשקיעים הללו להיכנס לעסקאות לא סבירות כלכלית, תוך הטעיה או לפחות הצגת נתונים חלקיים.

המשותף: אף אחד מהם לא התכוון ליהנות מתזרים שכירות יציב. המודל כולו נשען על עליית מחירים עתידית בלבד.

3. מודלים כמו 10/90 ו־20/80

במבצעים אלה הרוכש שם מקדמה קטנה (10%–20%), והשאר משולם בסמוך לאכלוס.

• יתרון פסיכולוגי: "קל להיכנס לשוק".
• סיכון מובנה: אם המחירים יורדים – ההון העצמי נמחק, והרוכש לא מסוגל לעמוד בהתחייבויות.
• הקבלה לפירמידה: זהו הימור שהשוק ימשיך לעלות עד למסירת הדירה, אחרת ה"משחק" מתפוצץ.

4. האם זה בהכרח פירמידה?

כאן חשוב לדייק:

• פונזי קלאסי = תרמית יזומה, אין שום נכס אמיתי.
• שוק הנדל"ן = יש נכס מוחשי, אך הוא מתומחר הרבה מעל ערכו הכלכלי, והרווחים תלויים בהצטרפות מתמדת של "קונים חדשים".
  כלומר: זה לא פונזי במובן הפלילי-הקלאסי, אבל הדינמיקה דומה:

1. תשואה שאינה נשענת על יסודות כלכליים (שכירות).
2. תלות בהצטרפות שחקנים חדשים.
3. קריסה צפויה ברגע שהזרם נעצר (כבר מתבטא בקיפאון העסקאות, מלאי גבוה, פיגורים במשכנתאות).

5. רמת הסיכון הציבורי

ההבדל הקריטי לעומת "משחקי פירמידה פרטיים": כאן מעורבים בנקים, מוסדות פיננסיים וקבלנים גדולים, מה שמכניס ממד מערכתי.

• כשהבנקים מממנים עסקאות במחירים מנותקים משווי – הם למעשה "מוסיפים דלק".
• הציבור הרחב נחשף – גם מי שלא קנה דירה משלם מחיר (דרך מערכת פיננסית חשופה).

מסקנה אובייקטיבית

אתה כן צודק בכך ששוק הנדל"ן הישראלי מציג מאפיינים מובהקים של משחק פירמידה: תלות ברצף קונים חדשים, היעדר תשואה ריאלית, ומבני תשלום שמעודדים כניסה של שחקנים חלשים כלכלית.

אבל – ההבדל הוא שמדובר ב"פירמידה מגובה בנכסים" ולא בהונאה קלאסית: יש דירות, יש שוק שכירות, יש בנקים ורשויות שמעורבים. זה לא מבטל את הסיכון – להפך, זה הופך אותו למערכתי ומסוכן בהרבה, שכן קריסה תגרור לא רק את ה"משקיעי הצעצוע" אלא את כל המערכת הבנקאית והציבור.

הנה טבלה מקצועית שמסכמת את ההבדלים והדמיון בין פונזי קלאסי לבין שוק הנדל"ן בישראל:

השוואה בין פונזי קלאסי לשוק הנדל"ן בישראל

תובנה מרכזית

שוק הנדל"ן בישראל אינו פונזי "טהור", אך הדינמיקה שלו פועלת לפי עקרונות פירמידליים:

• הרווחים תלויים בכניסת רוכשים חדשים.
• אין הלימה בין ערך כלכלי לבין מחיר.
• כשזרם הקונים נעצר – נחשפים פערים אדירים.

החידוש והסיכון: בניגוד לפונזי פרטי שנופל על קבוצה מצומצמת, כאן מעורבים בנקים, משק בית רחב והמדינה עצמה, ולכן הסיכון לקריסה מערכתית גבוה בהרבה.