31Jul

באחת מחוות הדעת שערכתי, נשאלתי במסגרת שאלות הבהרה שאלה זו: מהי השפעת נטישת חנויות עוגן ושטחים ריקים על דמי שכירות במתחמים מסחריים. ביקשתי לבדוק "האם נערך מחקר/ים בארץ או בעולם בנושא של השפעת נטישת חנות עוגן ממתחם מסחרי והשפעתו על דמי השכירות האחרים ו/או בנושא שטח/י מסחר ריקים במתחם והשפעתם על דמי השכירות האחרים בו." 

מחקרים אקדמיים ומקצועיים מראים שנטישת חנויות עוגן ונוכחות שטחים מסחריים ריקים במתחמים מסחריים משפיעות באופן משמעותי על דמי השכירות של העסקים האחרים במתחם. המחקר בתחום זה מספק תובנות חשובות עבור משקיעים, יזמים ומנהלי נכסים בענף הנדל"ן המסחרי.

מחקרים על השפעת נטישת חנויות עוגן

המחקר המכונן של גאצלאף

מחקר מרכזי בתחום זה נערך בארצות הברית ופורסם בשנת 1994 בכתב העת Journal of Real Estate Research. המחקר, שכותרתו "The Effect of Anchor Tenant Loss on Shopping Center Rents" (ההשפעה של אובדן דייר עוגן על דמי השכירות במרכזי קניות), בחן באופן ישיר את ההשפעה שיש לנטישת חנות עוגן על דמי השכירות של הדיירים הנותרים במרכזי קניות1719. המחקר התמקד בנתונים ממרכזי קניות קטנים ובינוניים בפלורידה, והוא אחד המחקרים המקיפים הראשונים שבחנו סוגיה זו19.מחקר זה ביסס את הקשר בין נוכחות חנויות עוגן ובין הערך הכלכלי של המתחם המסחרי כולו. החוקרים הראו שאובדן של דייר עוגן במרכז קניות משפיע לרעה על דמי השכירות שניתן לגבות מהדיירים האחרים במתחם, מה שמדגיש את החשיבות האסטרטגית של שמירה על דיירי עוגן יציבים14. ממצא זה מספק הסבר אמפירי לפרקטיקה הנפוצה של הענקת תנאים מועדפים לחנויות עוגן, מתוך הבנה שנוכחותן מעלה את הערך הכלכלי של המתחם כולו.

השלכות נטישת חנויות עוגן

כאשר חנות עוגן עוזבת מתחם מסחרי, ההשפעה חורגת מעבר לאובדן הכנסות ישיר מדמי השכירות של אותה חנות. המחקר מראה שלנטישה כזו יש אפקט דומינו: היא מפחיתה את כמות המבקרים במתחם כולו, פוגעת בתמהיל העסקים, ובסופו של דבר מובילה לירידה בדמי השכירות שאפשר לגבות מהעסקים האחרים17. מצב זה יוצר אתגר משמעותי למנהלי נכסים ומשקיעים בנדל"ן מסחרי, שנדרשים לפתח אסטרטגיות לשימור דיירי עוגן ולהתמודדות עם השלכות עזיבתם.

השפעת שטחי מסחר ריקים על דמי השכירות

מחקר מקינזי על השפעת המגפה

מחקר מקיף שנערך על ידי חברת הייעוץ מקינזי בחן את השפעת מגפת הקורונה על שטחי מסחר, ומצא עלייה משמעותית בשיעורי הריקות (vacancy rates) במרכזי ערים. על פי המחקר, בין השנים 2019 ל-2022, שיעורי הריקות במרכזי הערים שנבדקו עלו בממוצע ב-3.3 נקודות אחוז, ובמקביל חלה ירידה ממוצעת של 5.4 אחוזים בדמי השכירות הריאליים באותם אזורים16.המחקר זיהה תבנית ברורה: אזורים עם ריכוזי משרדים גבוהים חוו את הירידות המשמעותיות ביותר בדמי השכירות למסחר. כך למשל, בשכונות מנהטן בהן שטחי המשרדים היוו את החלק הגדול ביותר מכלל הנדל"ן, כמו האזור הפיננסי והאזור סביב תחנת גרנד סנטרל, נרשמו העליות הנמוכות ביותר בדמי השכירות למסחר בין 2019 ל-202216.

גורמים המשפיעים על שיעורי ריקות

המחקר של מקינזי זיהה מספר גורמים מרכזיים המשפיעים על שיעורי הריקות בשטחי מסחר:

  1. תנאים כלכליים: בתקופות של האטה כלכלית, ההוצאה הצרכנית עשויה לרדת, מה שמוביל לירידה במכירות לעסקים קמעונאיים, במיוחד בענפי הבידור והמסעדנות. מצב זה עלול להוביל לקושי בתשלום דמי שכירות ולפינוי עסקים16.
  2. מיקום: נושאים הקשורים לאזור, כגון חסרות בית, פשיעה, נגישות תחבורתית ואפילו מזג אוויר, משפיעים על רצון העסקים להתמקם באזור מסוים.
  3. תנאי החכירה: בעלי נכסים המציעים תנאי חכירה גמישים, דמי שכירות תחרותיים ותמריצים אטרקטיביים (כגון הקצבות לשיפור הנכס לדייר) נוטים יותר לשמר דיירים קיימים ולמשוך חדשים14.

מחקרים בישראל

בהתבסס על תוצאות החיפוש שסופקו, לא נמצאו מחקרים ספציפיים שנערכו בישראל בנושא השפעת נטישת חנויות עוגן או שטחי מסחר ריקים על דמי השכירות במתחמים מסחריים. המחקרים העיקריים בתחום זה נערכו בארצות הברית ובשווקים אירופאיים. עם זאת, יש לציין כי הדינמיקה העסקית והכלכלית המתוארת במחקרים אלה רלוונטית גם לשוק הישראלי, שכן העקרונות הבסיסיים של תלות הדדית בין עסקים במתחם מסחרי והשפעת תנועת הלקוחות על רווחיות חלים בכל שוק.

מגמות עתידיות

המחקר של מקינזי מציע שישנן סיבות להניח ששיעורי הריקות עשויים להמשיך לעלות. ראשית, חוזי השכירות של רבים מהקמעונאים טרם הגיעו למועד החידוש, כך שלעסקים אלה עדיין לא הייתה הזדמנות לצמצם את שטחי המסחר שלהם. שנית, בעלי נכסים עשו ויתורים שנועדו למנוע סגירה קבועה של חנויות, כגון דחיית תשלומי שכירות ומתן אפשרות לקמעונאים לשלם שכר דירה המחושב כאחוז מהמכירות בחנות. ויתורים אלה עודדו ככל הנראה קמעונאים לדחות סגירת חנויות, למרות ירידה ברווחיות, אך לא סביר שידחו זאת לנצח16.

סיכום

המחקרים שנסקרו מספקים עדויות ברורות לכך שנטישת חנויות עוגן ושיעורי ריקות גבוהים במתחמים מסחריים משפיעים לרעה על דמי השכירות של העסקים הנותרים. הבנת דינמיקה זו חיונית למשקיעים ולמנהלי נכסים בענף הנדל"ן המסחרי, במיוחד בעידן של שינויים מהירים בהרגלי הצריכה והעבודה.בעוד שעיקר המחקר בתחום זה נערך בארצות הברית ובשווקים אחרים מחוץ לישראל, המסקנות וההשלכות רלוונטיות גם לשוק הישראלי. יש מקום למחקר נוסף שיבחן את הדינמיקה הספציפית של השוק הישראלי בהקשר זה, במיוחד לאור השינויים הגלובליים בענף הקמעונאות והנדל"ן המסחרי.

Citations:

  1. https://www.jstor.org/stable/44095538
  2. https://retailminded.com/how-does-retail-activity-around-the-world-affect-rental-prices/
  3. https://www.beneschlaw.com/a/web/19741/8nKBw4/thinking-outside-the-box-for-anchor-retailer-closings-is-there-a.pdf
  4. https://knowledge-leader.colliers.com/nicole-larson/limited-supply-drives-stable-vacancy-rates-and-rising-rents-u-s-retail-q3-2024/
  5. https://www.ynet.co.il/economy/article/h1azicdkyg
  6. https://www.calcalist.co.il/marketing/articles/0,7340,L-3656348,00.html
  7. https://www.ariadne.inc/resources/blogs/anchor-tenants/
  8. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/r0950_moch/he/r0950_nispach_a.pdf
  9. https://www.jchs.harvard.edu/blog/why-do-urban-storefronts-stay-empty-so-long
  10. https://www.diva-portal.org/smash/get/diva2:1675173/FULLTEXT01.pdf
  11. https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/10835547.1994.12090738
  12. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/molsa-social-and-welfare-magazine-44-3-full/he/SocialAndWelfareMagazine_Magazine-44-3_44-3-FULL.pdf
  13. https://www.cbicommercial.com/blog/understanding-the-impact-of-vacancy-rates-on-retail-buildings
  14. https://core.ac.uk/download/pdf/7162607.pdf
  15. https://www.idi.org.il/media/11312/employment-discrimination-in-israel-a-differentiated-approach.pdf
  16. https://www.mckinsey.com/mgi/our-research/empty-spaces-and-hybrid-places-chapter-2
  17. https://ideas.repec.org/a/jre/issued/v9n11994p99-110.html
  18. https://www.mevaker.gov.il/sites/DigitalLibrary/Documents/2020/70a/104-technological-advantage-Nagish.pdf
  19. https://colab.ws/articles/10.1080%2F10835547.1994.12090738
  20. https://www.bankhapoalim.co.il/sites/default/files/media/PDFS/SocialBanking/esg_report_2023.pdf
  21. https://www.ynet.co.il/economy/article/H1U0ALYtD
  22. https://www.diva-portal.org/smash/get/diva2:1675173/FULLTEXT01.pdf
  23. https://www.cbicommercial.com/blog/understanding-the-impact-of-vacancy-rates-on-retail-buildings
  24. https://idjs.ca/images/rcsr/archives/V24N3-YEATES-CHARLES-JONES.pdf
  25. https://www.cmhc-schl.gc.ca/professionals/housing-markets-data-and-research/market-reports/rental-market-reports-major-centres
  26. https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/d91230a8-2769-ef11-8163-005056aa4246/2_d91230a8-2769-ef11-8163-005056aa4246_11_20688.pdf
  27. https://www.academia.edu/93187366/The_Effect_of_Anchor_Tenant_Loss_on_Shopping_Center_Rents
  28. https://www.nmhc.org/news/research-corner/2024/the-relationship-between-vacancy-and-rent-growth-in-apartments/
  29. https://journey.world/insights/is-the-anchor-tenant-dead-rethinking-real-estate-in-a-time-of-disruption/
  30. https://www.esri.com/about/newsroom/publications/wherenext/retail-vacancy-rate-falls/
  31. https://www.bigcenters.co.il/wp-content/uploads/2023/03/%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%99-%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%AA%D7%99-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%AA-2022-merged.pdf
  32. https://www.capitaleconomics.com/clients/publications/uk-commercial-property/uk-commercial-property-focus/how-prolonged-will-the-downturn-in-retail-rents-be?bot=googlebot
  33. https://www.occupier.com/blog/cotenancy-for-retailers/
  34. https://www.leumi.co.il/leumi-hebrew/s3fs-public/complex_link_file/03-24/Environment_Social_and_Governance_%20Q4_23_Acc_18817.pdf
  35. https://shamay-mekarkein.com/%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%99-%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%93%D7%9E%D7%99-%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%A9/
  36. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001261964
  37. https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3699984,00.html
  38. https://www.investopedia.com/terms/c/cotenancy-clause.asp
  39. https://gandyr.com/wp-content/uploads/2021/03/%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%98.pdf
  40. https://www.nadlan-guide.co.il/%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%9F-%D7%9E%D7%A1%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA/
  41. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/r0950_moch/he/r0950_nispach_c.pdf
  42. https://a-nadlan.co.il/valueofcommercialrealestate/
  43. https://mulliganbjornnes.com/co-tenancy-rights-the-tenants-perspective/
  44. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000187930
  45. https://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3624660,00.html
  46. https://www.cw-inter-israel.com/israel-retail-market-review-2021
  47. https://files.webversion.net/i394Mnmj/%D7%A9%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%9F-2020-compressed.pdf
  48. https://www.ynetnews.com/business/article/hkrfgfa3c
  49. https://www.cbre.co.il/insights
  50. https://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3089927,00.html
  51. https://cms.law/en/bgr/publication/right-of-the-anchor-tenant-to-prevent-the-lessor-from-letting-commercial-premises-to-third-parties
  52. https://proliti.co.il/wp-content/uploads/2023/05/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99-%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%9F-%D7%9E%D7%A1%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%99-%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A1.pdf
  53. https://www.taubcenter.org.il/wp-content/uploads/2020/12/e2014.08israelihousingmarket47.pdf
  54. https://www.cbre.co.il/insights/reports/israel-real-estate-market-outlook-h1-2024
  55. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/r0950_moch/he/r0950_nispach_a.pdf
  56. https://www.acri.org.il/pdf/DiurEng.pdf
  57. https://www.gov.il/BlobFolder/reports/molsa-social-and-welfare-magazine-44-3-full/he/SocialAndWelfareMagazine_Magazine-44-3_44-3-FULL.pdf
  58. https://muni-index.co.il/2020/09/20/economicdensityforretail/
  59. http://www.bsre.co.il/%D7%91%D7%A7%D7%A6%D7%91-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%97/
  60. https://clb.ac.il/wp-content/uploads/2022/06/%D7%94%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%A2%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9-%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99_%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%90%D7%9D-%D7%91%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%9F.docx
  61. https://en.urbanstudies.huji.ac.il/sites/default/files/urbanstudieseng/files/hrkt_hhshph_hmqvmyt_vhzvryt_shl_y_sh_gt.pdf
  62. https://urbanclinic.huji.ac.il/sites/default/files/urbanclinicheb/files/ykhyl_mtsgt_nvvh_vpr_lhtsgh_28.7.pdf
  63. https://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3770285,00.html
  64. https://www.gaya-center.co.il/%D7%A4%D7%97%D7%93-%D7%9E%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D/
  65. https://www.sba.org.il/hb/PolicyAndInformation/Researches/Documents/%D7%93%D7%95%D7%97_%D7%9E%D7%A6%D7%91_%D7%94%D7%A2%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_2018.pdf
  66. https://www.runi.ac.il/research-institutes/law/g-city/events/investment-real-estate/
  67. https://www.listennotes.com/podcasts/%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%9F-%D7%9E%D7%A1%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%91%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94/%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%9F-%D7%A7%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99-sWDZq6tj0AH/
  68. https://iacapap.org/_Resources/Persistent/7d5a04d04330a77ae83689361b19554742dd428c/F.2-Separation-anxiety-Hebrew-2017.pdf
  69. https://www.pineproperty.com.au/why-do-retail-shops-sit-empty/
  70. https://www.jstor.org/stable/44154449
  71. https://www.avisonyoung.co.uk/shopping-centres-revisited
  72. https://www.haas.berkeley.edu/wp-content/uploads/Pricing-the-Upside-Potential-to-Downside-Risk-PreWFA-Updated.pdf
  73. https://research.tue.nl/files/348032111/1-s2.0-S0166046224000504-main.pdf
  74. https://centaur.reading.ac.uk/35973/1/35973.pdf
  75. https://www.statista.com/statistics/1200208/asking-rent-shopping-center-real-estate-united-states/
  76. https://www.jstor.org/stable/44095538
  77. https://www.hkeconomy.gov.hk/en/pdf/wp/retail_space.pdf
  78. https://www.matthews.com/how-to-position-your-shopping-center-for-success/
  79. https://core.ac.uk/download/pdf/7162607.pdf
  80. https://landsec.com/sites/default/files/2020-02/Landsec_Re-imagining%20_empty_Retail_space.pdf
  81. https://www.calcalist.co.il/marketing/articles/0,7340,L-3636730,00.html
  82. https://www.ynet.co.il/economy/article/Hk9BgWcH8
  83. https://www.squintopera.com/insights/the-anchor-tenant-is-dead-rethinking-real-estate-in-a-time-of-disruption/
  84. https://www.azrieligroup.com/wp-content/uploads/2023/05/2023-Report.pdf
  85. https://en.globes.co.il/en/article-office-rents-in-israel-stay-firm-for-now-1001464045
  86. https://www.colliers.com/en-hk/news/cvas-impact-of-retail-on-office-rent-exploring-the-opportunities
  87. https://de.cdn-website.com/754c5d3227dc4deba6206f1cb9de3d64/MOBILE/pdf/%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%9Fd21d.pdf?i=609038.pdf&fn=%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%A2%D7%95%D7%AA+%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%9F.pdf
  88. https://en.globes.co.il/en/article-tel-aviv-office-space-market-in-deep-crisis-1001469194
  89. https://falk.huji.ac.il/sites/default/files/falkheb/files/dp_21-01_2.pdf
  90. https://www.btl.gov.il/Mediniyut/BakashatNetunim/dohot/Documents/MezamimIskiyim.pdf
  91. https://www.idi.org.il/media/11312/employment-discrimination-in-israel-a-differentiated-approach.pdf
  92. https://www.sba.org.il/hb/PolicyAndInformation/Researches/Documents/Doch_Asakim_2020.pdf
  93. https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3567937,00.html
  94. https://cohrm.haifa.ac.il/wp-content/uploads/2022/12/Vol_7_December_2022-1.pdf
  95. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=882897
  96. https://www.plusconsulting.co.il/post/%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%91%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C-%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C
  97. https://squidex.mkmapps.com/api/assets/ipm/valuing-vacant-retail-units.pdf
  98. https://retailminded.com/how-does-retail-activity-around-the-world-affect-rental-prices/
  99. https://aura.abdn.ac.uk/bitstream/handle/2164/3086/Modeling_Space_Market_dynamics.doc
  100. https://www.reddit.com/r/AskEconomics/comments/1ghzt5t/what_would_be_the_impact_of_a_vacancy_tax_on/


31Jul

השפעת טרמיטים בנכסי מקרקעין - ירידת ערך, זיהוי ודרכי ההתמודדות. טרמיטים בנכסי מקרקעין עלולים לגרום לנזקים חמורים ולירידת ערך משמעותית. איך מזהים, מטפלים ומגנים על הנכס? מדריך מקצועי למשקיעי נדל"ן ובעלי בתים.

"טרמיטים יש רק באפריקה" באמת? - חשבתם שאין בארץ טרמיטים? כדאי שתתעדכנו

מבוסס על הספר פרי עטי ירידת ערך למקרקעין מנזקים, מפגעים, מומים, מטרדים וליקויים, כולל ירידת ערך פסיכולוגית. - חיים אטקין, שמאי מקרקעין, מומחה לירידת ערך נכסים.

השפעת טרמיטים בנכסי מקרקעין - ירידת ערך, זיהוי ודרכי ההתמודדות

מבוא

טרמיטים – אלו יצורים קטנים אך הרסניים שיכולים לגרום לנזקים משמעותיים בנכסי מקרקעין. בישראל, נוכחותם של טרמיטים בנכס עלולה להוביל לירידה משמעותית בערכו, עלויות תיקון גבוהות, ולבעיות בריאותיות ובטיחותיות. מאמר זה יעסוק בהשפעת הטרמיטים על נכסי מקרקעין, כיצד לזהות סימני נגיעות, מה ההשלכות הכלכליות, ומה ניתן לעשות כדי להתמודד עם הבעיה.

ההשפעה הכלכלית של טרמיטים על נכסי מקרקעין

ירידת ערך הנכס

מחקרים מראים כי נוכחות טרמיטים או היסטוריה של נגיעות בטרמיטים עלולה להוריד את ערך הנכס ב-10% עד 25%, תלוי בחומרת הנגיעות והנזק שנגרם. במקרים קיצוניים, כאשר המבנה ספג נזק מבני משמעותי, ירידת הערך יכולה להגיע אף ל-40%.בישראל, במיוחד באזורים חמים ולחים כמו מישור החוף והשפלה, הבעיה נפוצה יותר ויכולה להשפיע משמעותית על שוק הנדל"ן המקומי. נכס שידוע כי סבל מנגיעות טרמיטים בעבר יכול להישאר עם "תווית" שלילית בשוק, אפילו לאחר טיפול מקיף.

עלויות טיפול והתמודדות

הטיפול בנגיעות טרמיטים בישראל יכול לעלות אלפי שקלים, כתלות בגודל הנכס וחומרת הנגיעות:

  • טיפול בסיסי: 2,000-5,000 ₪
  • טיפול מקיף בנכס בינוני: 5,000-15,000 ₪
  • טיפול ושיקום נזקים מבניים: 20,000-100,000 ₪ ויותר

לעלויות אלה יש להוסיף את עלות תיקון הנזקים שכבר נגרמו, אשר עשויה להיות משמעותית אם המבנה סבל מפגיעה מבנית.

סוגיות משפטיות וביטוחיות

ברוב המקרים, פוליסות ביטוח דירה סטנדרטיות בישראל אינן מכסות נזקי טרמיטים, מכיוון שאלה נחשבים ל"תחזוקה שוטפת" ולא אירוע פתאומי. רכישת כיסוי ביטוחי ייעודי לטרמיטים אפשרית, אך בעלות נוספת.מבחינה משפטית, מוכר נכס בישראל מחויב לגלות לקונים על נגיעות טרמיטים ידועה. הסתרת מידע זה עלולה להוביל לתביעות משפטיות ולביטול עסקאות.

זיהוי נגיעות טרמיטים בנכס

סימנים חיצוניים

אלו הסימנים העיקריים שיכולים להעיד על נוכחות טרמיטים:

  1. מנהרות בוץ: טרמיטים תת-קרקעיים בונים מנהרות בוץ על קירות חיצוניים, יסודות או עמודים. אלו נראים כמו "צינורות" דקים בצבע חום-אדמדם.
  2. עץ נפוח או מעוות: עץ שנראה נפוח, מעוות או מתקלף עשוי להעיד על פעילות טרמיטים.
  3. צליל חלול: כאשר מקישים על עץ שנפגע מטרמיטים, הוא משמיע צליל חלול בשל החללים הפנימיים שנוצרו.
  4. כנפיים מושלות: בעונת הרבייה, טרמיטים מעופפים משילים את כנפיהם. מציאת כנפיים קטנות (4-9 מ"מ) היא סימן מובהק.
  5. אבקת עץ: טרמיטים יבשי-עץ מותירים אחריהם אבקת עץ דקה הנראית כמו אבקת נסורת או חול עדין.

אזורים מועדים לנגיעות בישראל

בישראל, אזורים מסוימים מועדים יותר לנגיעות טרמיטים:

  • מישור החוף והשפלה: האקלים החם והלח מייצר תנאים אידיאליים לטרמיטים.
  • יישובים ותיקים: בתים עם מרכיבי עץ ישנים, במיוחד אלו שנבנו לפני שנות ה-80.
  • אזורים סמוכים לשטחים טבעיים: קרבה ליערות, פארקים או שטחים פתוחים מגדילה את הסיכון.

שיטות לזיהוי מקצועי

כאשר עולה חשד לנגיעות טרמיטים, מומלץ להזמין בדיקה מקצועית:

  1. סקר טרמיטים: בדיקה מקיפה על ידי מדביר מוסמך המתמחה בטרמיטים.
  2. שימוש במצלמות תרמיות: מאפשר לזהות פעילות טרמיטים מאחורי קירות וחללים סגורים.
  3. גלאי אלקטרוניים: מכשירים המזהים רעש ותנועה של טרמיטים בתוך המבנה.
  4. כלבי גישוש: כלבים מאומנים יכולים לזהות ריח של טרמיטים גם במקומות נסתרים.
  5. בדיקות מעבדה: בדיקת דגימות עץ חשודות יכולה לאשר נוכחות טרמיטים ולזהות את הסוג המדויק.

דרכי התמודדות וטיפול

אמצעי מניעה

מניעה היא הדרך היעילה והזולה ביותר להתמודד עם טרמיטים:

  1. בדיקות תקופתיות: בדיקה שנתית על ידי מדביר מוסמך (עלות: 300-800 ₪).
  2. הרחקת עץ מהקרקע: שמירה על מרחק של לפחות 45 ס"מ בין עץ לקרקע.
  3. ניקוז נאות: מניעת לחות ומים עומדים בקרבת המבנה.
  4. טיפול מקדים בעץ: שימוש בעץ מטופל בחומרים דוחי טרמיטים בבנייה חדשה.
  5. חסימות פיזיות: התקנת מחסומים מתכתיים או כימיים בזמן הבנייה.

שיטות טיפול בנגיעות קיימת

כאשר מתגלה נגיעות, יש מספר שיטות טיפול:

  1. טיפול כימי בקרקע: יצירת מחסום כימי סביב המבנה (עלות: 5,000-15,000 ₪).
  2. מערכות פיתיון: הצבת תחנות פיתיון המכילות חומרים שמעכבים את התפתחות הטרמיטים (עלות: 3,000-8,000 ₪).
  3. טיפול תרמי: חימום אזורים נגועים לטמפרטורות גבוהות (מעל 50°C) להשמדת הטרמיטים (עלות: 7,000-20,000 ₪).
  4. טיפול בגז: איטום המבנה והחדרת גז רעיל (משמש בעיקר לטרמיטים יבשי-עץ) (עלות: 10,000-30,000 ₪).
  5. החלפת חלקי עץ פגועים: הסרה והחלפה של אלמנטים שנפגעו (עלות משתנה לפי היקף הנזק).

חברות מומלצות בישראל לטיפול בטרמיטים

ישנן מספר חברות בישראל המתמחות בטיפול בטרמיטים, ביניהן:

  • טבע הדברות
  • אקו מהנדסים
  • שחר הדברות
  • אלעד הדברות
  • סנפיר פתרונות הדברה

מומלץ לבחור חברה בעלת ניסיון ספציפי בטיפול בטרמיטים, רישיון תקף, וביטוח אחריות מקצועית. כמו כן, רצוי לבקש המלצות ולבדוק ביקורות לקוחות.

מה כדאי לבדוק לפני רכישת נכס?

לפני רכישת נכס, מומלץ לבצע את הבדיקות הבאות:

  1. בדיקת מהנדס: כדאי לשכור שירותי מהנדס בניין או מפקח נכסים עם התמחות בזיהוי נזקי טרמיטים.
  2. בדיקת היסטוריה: לבקש מהמוכר תיעוד על טיפולים קודמים נגד טרמיטים.
  3. בדיקה ויזואלית: לחפש סימנים של נגיעות כמו מנהרות בוץ, עץ פגום, וכנפיים מושלות.
  4. בדיקת מדביר מוסמך: במקרה של חשד, כדאי להזמין בדיקה מקצועית (עלות: 500-1,000 ₪).
  5. סעיף הגנה בחוזה: להכליל סעיף בחוזה הרכישה המאפשר ביטול העסקה או פיצוי במקרה של גילוי נגיעות לאחר הרכישה.

סיכום

טרמיטים מהווים איום משמעותי על נכסי מקרקעין בישראל. הם יכולים להוביל לנזקים מבניים חמורים, ירידה בערך הנכס, ועלויות תיקון גבוהות.זיהוי מוקדם, בדיקות תקופתיות, ונקיטת אמצעי מניעה הם המפתח להגנה על הנכס. במקרה של נגיעות, טיפול מקצועי ומהיר הוא קריטי למזעור הנזק ולשמירה על ערך הנכס.עבור משקיעי נדל"ן, בעלי נכסים, וקונים פוטנציאליים, הבנת הסיכונים הקשורים לטרמיטים והדרכים להתמודד איתם היא חלק בלתי נפרד מניהול נכסים אחראי ואסטרטגיית השקעה נבונה.


הערה: המידע המוצג במאמר זה הוא לצרכי מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע מוסמכים לפני נקיטת פעולה כלשהי על סמך המידע המוצג.



צפי למעופי כלולות של הטרמיט הפורמוסי: המשרד קורא לציבור לדווח על נוכחותו המשרד להגנת הסביבה



טרמיט-העל שיכול לפורר מבני עץ נלכד בפתח תקווה


השפעת טרמיטים בנכסי מקרקעין: ירידת ערך, זיהוי ודרכי התמודדות

השפעת טרמיטים על ערך הנכס

טרמיטים מהווים איום משמעותי על נכסי מקרקעין, בעיקר בשל הנזק המבני שהם גורמים לעץ ולחומרי תאית אחרים במבנים. פגיעת טרמיטים עלולה להוביל להיחלשות יסודות, קירות, רצפות ותקרות, ואף לקריסות מבניות במקרים חמורים. מעבר לעלות התיקון הגבוהה, נוכחות טרמיטים בנכס עלולה להביא לירידת ערך משמעותית של הנכס בשוק, עקב החשש של רוכשים פוטנציאליים מהוצאות עתידיות ומפגיעה בבטיחות המבנה57.בפסק דין שנדון בבית המשפט, הוערכה ירידת הערך של נכס שנפגע מטרמיטים בכ-15% משוויו, וזאת בהתאם להערכת שמאי מקרקעין6. ירידת ערך זו נובעת לא רק מהנזק הישיר, אלא גם מהשפעה על יכולת המכירה וההשכרה של הנכס, ומהחשש להישנות הבעיה בעתיד25.זיהוי טרמיטים בנכסהסימנים הבולטים להימצאות טרמיטים כוללים:

  • תעלות חול דקות לאורך קירות, פנלים או רהיטים – אלו משמשות את הטרמיטים להגנה בזמן תנועה.
  • סימני כרסום בעץ – קורות, רהיטים, משקופים או פרגולות.
  • עץ שנשמע חלול בעת נקישה.
  • כנפיים שנשרו ליד חלונות או דלתות, המעידות על טרמיטים מעופפים37.

הבעיה המרכזית היא שרוב הנזק מתרחש מתחת לפני השטח, ולעיתים מתגלה רק כאשר הנזק כבר משמעותי7.דרכי התמודדות ומניעה

  • בדיקות שוטפות: מומלץ לבצע בדיקות תקופתיות, במיוחד בבתים ישנים או באזורים מועדים לפורענות.
  • הדברה מקצועית: טיפול יעיל דורש קידוחים ברצפה ובקירות והחדרת חומרי הדברה ייעודיים לאזורים נגועים. לעיתים מבוצעת גם הדברה חיצונית מסביב לבית ליצירת חיץ מגן47.
  • מניעה בבנייה חדשה: ניתן להתקין צנרת תת-רצפתית להזרמת חומרי הדברה מבעוד מועד, עוד בשלב הבנייה4.
  • תחזוקה שוטפת: שמירה על יובש, תיקון נזילות ומניעת מגע ישיר בין עץ לאדמה מפחיתים את הסיכון להופעת טרמיטים.

סיכום

טרמיטים הם מזיק שמסוכן במיוחד לנכסי מקרקעין בשל הנזק המבני והפיננסי שהם גורמים. נוכחותם עלולה להביא לירידת ערך משמעותית של הנכס, לפגוע באפשרות למכור או להשכיר אותו, ולהוביל להוצאות תיקון גבוהות. זיהוי מוקדם, טיפול מקצועי ומניעה הם המפתח לשמירה על ערך הנכס ולהגנה על ההשקעה שלכם157.



🐜 טרמיטים בנכסי מקרקעין – איום נסתר, ירידת ערך מוחשית ודרכי פעולה

מבוא

טרמיטים – מזיקים קטנים שמכרסמים ערכים גדולים. בניגוד לנזקים גלויים, נזקי טרמיטים נוטים להתרחש מתחת לפני השטח, אך השלכותיהם כלכליות, בטיחותיות ואף משפטיות. בישראל, טרמיטים הם תופעה נפוצה, בעיקר באזורים חמים ולחים, ונוכחותם עלולה לגרום לפגיעה מהותית בערך שוק הנכס ולסכן את המבנה.


🔻 השפעה שמאית וכלכלית: ירידת ערך ממשית

ירידת ערך לפי חומרת הנזק

על בסיס ניסיון שמאי ומחקרים בתחום, ניתן לקבוע את הפגיעה בשווי כדלקמן:

דרגת נגיעותירידת ערך מוערכתהערות שמאיות
נגיעות קלה (ללא נזק מבני)5%–10%במידה ויש טיפול ותיעוד מתאים
נגיעות בינונית עם נזק לעץ משני10%–25%פגיעה בתדמית הנכס גם לאחר טיפול
נגיעות חמורה (נזק מבני, עמודים, שלד עץ)25%–40% ואף יותרסיכון ביטוחי, צורך בחיזוקים הנדסיים, ירידת ערך ארוכת טווח
❗גם לאחר טיפול – נכס עם היסטוריית טרמיטים עשוי לשאת "כתם שוק" (Market stigma) שמוריד את מחירו בפועל, בדומה לנכסים שאירעה בהם הצפה, שריפה או נזק רעידת אדמה.

⚖️ אחריות, גילוי ותביעות – נקודות משפטיות

  • חובת גילוי: מוכר חייב לפי דין לגלות כל נגיעות קיימת או עבר של נגיעות – בפרט אם ידוע לו על טיפולים או נזקים. הסתרה נחשבת להטעיה לפי חוק החוזים ועלולה להוביל לביטול העסקה או לתביעה.
  • חוזה מכר: רצוי להוסיף סעיף מנגנון פיצוי מוסכם במקרה של גילוי נגיעות לאחר הרכישה.
  • ביטוח: רוב פוליסות הדירה הסטנדרטיות אינן כוללות נזקי טרמיטים, ויש צורך לרכוש כיסוי ייעודי או "הרחבה לבעלי מקצוע".

🔍 איתור מוקדם: חובה מקצועית

מה לבדוק?

סימןתיאורשכיחות בישראל
מנהרות בוץמסלולים חומים על קירות / יסודותנפוץ באזורי קרקע טבעית
כנפיים מושלותמאות כנפיים קטנות ליד פתחיםבעיקר באביב
צליל חלולבעת הקשה על עץאינדיקציה לנזק סמוי
ריקבון / עיוות עץבפרגולות, דלתות, רהיטים צמודי קירשכיח במבני עץ ישנים
אבקת עץ דקהסימן לטרמיטים יבשי-עץבעיקר באזור ההר ובפנים הארץ

🛡️ מניעה וטיפול – איפה מתחילים?

א. צעדי מניעה

  • בדיקות תקופתיות עם מדביר מומחה.
  • שימוש בעץ מטופל בלבד בבנייה ושיפוץ.
  • בידוד אלמנטים עץ מהקרקע – מינימום 45 ס"מ.
  • ניקוז תקין – אין מים עומדים ליד היסודות.
  • איטום סדקים וחריצים – ביסודות ובקירות.

ב. דרכי טיפול נפוצות (כולל אומדנים עדכניים)

שיטהטווח עלויותהערות
טיפול כימי בקרקע5,000–15,000 ₪דורש קידוחים סביב המבנה
מערכות פיתיון3,000–8,000 ₪פתרון הדרגתי, לרוב משולב עם ניטור
טיפול תרמי7,000–20,000 ₪נדרש ציוד מיוחד, יעיל בחדרים נגועים
טיפול בגז10,000–30,000 ₪דורש פינוי זמני של הדיירים
שיקום נזקים20,000–100,000 ₪תיקוני שלד, דלתות, משקופים

🧾 בדיקות טרם רכישת נכס – רשימת חובה

  1. בדיקת מהנדס/שמאי – עם התמחות במפגעים מבניים ומזיקים.
  2. הצהרת מוכר בכתב – על נגיעות קודמות ו/או טיפולים.
  3. בדיקה ויזואלית עצמאית – סריקה מדוקדקת של מרפסות, פרגולות, יסודות.
  4. בדיקת מדביר מוסמך – יש לדרוש דוח מסודר.
  5. הוספת סעיף הגנה בחוזה – זכות לפיצוי או ביטול אם יתגלו טרמיטים בהמשך.

🎯 מסקנות שמאיות ואסטרטגיות

  • נכס עם היסטוריית טרמיטים = נכס בעייתי שמאיתית גם לאחר טיפול – יש סיכון ירידת ערך בשיעור של 10%–20% שנשאר לאורך זמן.
  • השפעת הכתם השוקי גדולה יותר במבנים לשימור, פרויקטים יוקרתיים, או נכסים להשקעה.
  • קונים פוטנציאליים נרתעים גם מהאזכור בלבד – גם ללא נזק בפועל.

🧠 טיפ בונוס למשקיעים:

אם זיהית נכס במחיר מופחת בגלל טרמיטים – בדוק היטב אם מדובר ב"הזדמנות" או "מלכודת". לפעמים טיפול נכון, תיעוד איכותי, ובידול הנכס בפרסום ("עבר טיפול יסודי עם אחריות") עשוי להפוך את הנכס לנכס שניתן למכור ברווח בעתיד. אך רק אם יש לך את הידע, הגישה לבעלי מקצוע אמינים והיכולת להחזיק את הנכס לאורך זמן.


טרמיטים בנכסי מקרקעין עלולים לגרום לנזקים חמורים ולירידת ערך משמעותית. איך מזהים, מטפלים ומגנים על הנכס? מדריך מקצועי למשקיעי נדל"ן ובעלי בתים.

השפעת טרמיטים בנכסי מקרקעין: זיהוי, ירידת ערך ודרכי התמודדות מקיפות

טרמיטים, המכונים לעיתים בטעות "נמלים לבנות", הם חרקים הניזונים מצלולוז, הנמצא בשפע בעץ ובמוצריו השונים, לרבות רהיטים, משקופים, קירות ורצפות. מבחינה אנטומולוגית, הם קרובים יותר לג'וקים מאשר לנמלים. בישראל, נפוצים בעיקר שני מיני טרמיטים תת-קרקעיים, אשר בונים את קיניהם באדמה ופועליהם יוצאים ממנה בחיפוש אחר מזון. אזורי התפוצה העיקריים בארץ כוללים את אזור החוף (כמו ראשון לציון, אשדוד, אשקלון), הנגב ואזור ירושלים. האיום המשמעותי ביותר על נכסי מקרקעין בישראל מגיע ממין פולש ואגרסיבי במיוחד: הטרמיט הפורמוסי התת-קרקעי (Coptotermes formosanus). מין זה, שמקורו בדרום סין וטייוואן, נחשב למזיק הפיננסי הגדול ביותר מבין כל מיני הטרמיטים בעולם. הוא התבסס בישראל, בין היתר באזור פתח תקווה, ומהווה איום חמור לא רק על מבנים אלא גם על תשתיות לאומיות. טרמיטים מהווים איום מתמשך על מבנים בשל מאפייניהם הביולוגיים וההתנהגותיים. מושבת טרמיטים פורמוסיים יכולה להכיל מיליוני פרטים, והם מסוגלים לחפור עד 100 מטרים באדמה בחיפוש אחר מזון. קצב הנזק שלהם מהיר להפליא: מושבה יכולה לאכול עד 400 גרם עץ ביום, ולגרום לנזק למבנים שלמים בפחות משלושה חודשים. המלכה היא "מכונת הטלת ביצים" יעילה במיוחד, המסוגלת להטיל עד 2,000-3,000 ביצים ביום, במשך תקופה של עד 25 שנה. הפועלים, האחראים על השגת המזון, עובדים ללא הפסקה, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. יתרה מכך, טרמיטים יכולים לחדור למבנים דרך חורים קטנים במיוחד, בעובי של כרטיס אשראי (0.07 ס"מ).הנתונים המצטברים מראים כי ברגע שהטרמיט הפורמוסי מתבסס באזור, הוא "מעולם לא הושמד לחלוטין" ו"לא ניתן להכחיד אותו". עובדה זו משנה את הפרספקטיבה על התמודדות עם טרמיטים: במקום אירוע הדברה חד-פעמי, מדובר באיום אקולוגי וכלכלי מתמשך הדורש אסטרטגיית ניהול סיכונים ארוכת טווח. הבנה זו חיונית לבעלי נכסים, שכן היא מרמזת על כך שהם נכנסים למערכת יחסים מתמשכת עם הבעיה. הטרמיט הפורמוסי אף מסוגל לחדור פלסטיק, גומי, בטון ומתכות רכות, ולפגוע בכבלי חשמל ותקשורת תת-קרקעיים, מסילות רכבת, לוחות בידוד, טיח ואספלט. הדבר מרחיב את היקף הבעיה מעבר לנזק מבני גרידא, ומצביע על איום רחב יותר על תשתיות לאומיות. לכן, על בעלי נכסים להבין שהמאבק בטרמיטים, ובמיוחד במין הפולש, מחייב ערנות מתמדת, מניעה יזומה וטיפול מקצועי חוזר. גישה זו משנה את המיקוד מ"הדברה" ל"ניהול מזיקים משולב" ומדגישה את הצורך בגישה הוליסטית ומתמשכת להגנה על הנכס.

זיהוי נגיעות טרמיטים: סימני אזהרה מוקדמים וחשיבות האבחון המקצועי

איתור מוקדם של נגיעות טרמיטים הוא קריטי למניעת נזקים משמעותיים ויקרים. טרמיטים משגשגים במקומות דיסקרטיים ובלתי נגישים, מה שמקשה על זיהויים. לעיתים קרובות, נזקיהם אינם נראים לעין עד שהם הופכים לבלתי הפיכים. לכן, חשוב להכיר את הסימנים המעידים על נוכחותם ולבצע בדיקות תקופתיות.

סימנים ויזואליים נפוצים:

  • טרמיטים מעופפים (Swarmers) או כנפיים נטושות: אחד הסימנים המובהקים ביותר לנגיעות פעילה הוא מציאת טרמיטים מעופפים בתוך הבית או יוצאים מיסודות קיר. אלו הם הטרמיטים הרבייתיים שעזבו את הקן כדי להקים מושבה חדשה. סימן נוסף הוא מציאת כנפיים שקופות וזהות בגודלן, אשר הושלו על ידי הטרמיטים לאחר טיסת הכלולות, ליד חלונות, דלתות או נקודות כניסה אחרות.
  • תעלות בוץ (Mud Tubes): טרמיטים תת-קרקעיים בונים צינורות בוץ צרים, ברוחב קש שתייה, הנראים על קירות יסוד, עמודי תמיכה, קורות רצפה או אלמנטים מבניים אחרים. תעלות אלו משמשות אותם למעבר בטוח ומוגן בין הקן למקורות המזון, תוך שמירה על רמות לחות הכרחיות להישרדותם. תעלות לחות מעידות על פעילות טרמיטים ערה.
  • עץ חלול או פגום: עץ שנשמע חלול כאשר מקישים עליו, או בעל מראה "חלת דבש" פנימי, הוא סימן מובהק לנגיעות טרמיטים. הטרמיטים אוכלים את העץ מבפנים החוצה, ומשאירים רק שכבה חיצונית דקה של פורניר או צבע, מה שגורם לו להיראות שלם מבחוץ אך חלול וחלש מבפנים.
  • גללי טרמיטים (Frass): במקרה של טרמיטי עץ יבש, ניתן למצוא גללים קטנים, באורך של כ-1 מ"מ, בעלי 6 צדדים וקצוות מעוגלים, הנראים כמו נסורת, פלפל, קפה טחון או חול. צבעם משתנה בהתאם לסוג וצבע העץ הנאכל. גללים אלו מצטברים בערימות קטנות ליד חורים בעץ, ליד אדני חלונות, משקופים, פנלים, על מיטות, משטחים, מתחת לשטיחים, במרתפים ובחללי זחילה.
  • בועות או סימנים ברצפות עץ: בועות או סימנים על רצפת עץ יכולים להעיד על טרמיטים מעל או מתחת לרצפה, ולעיתים קרובות נראים כמו נזקי מים.
  • קירות או רצפות עקומים/שקועים: ריצוף מתעוות או שוקע יכול גם הוא להעיד על נוכחות טרמיטים.
  • קולות נקישה: טרמיטי חיילים מקישים בראשם על עץ כדי להזהיר את המושבה מפני סכנה, וקולות אלו עשויים להישמע באזורים נגועים.

הבחנה בין סוגי טרמיטים נפוצים בישראל:

בישראל, ההבחנה העיקרית היא בין טרמיטים תת-קרקעיים לטרמיטי עץ יבש:

  • טרמיטים תת-קרקעיים: אלו הם המינים הנפוצים ביותר בישראל, והם בונים קינים באדמה וזקוקים ללחות כדי לשרוד. הסימן המובהק לפעילותם הוא תעלות הבוץ.
  • טרמיטי עץ יבש: מינים אלו אינם זקוקים למגע עם קרקע או ללחות גבוהה, והם חיים וניזונים בתוך העץ היבש עצמו. הסימנים המובהקים לפעילותם הם גללי הטרמיטים (frass) והיעדר תעלות בוץ.
  • חשוב לציין כי טרמיטי עץ לח (Dampwood Termites) אינם נפוצים בישראל ואינם נחשבים למזיק משמעותי באזור.

חשיבות בדיקה מקצועית לאיתור מוקדם:

בשל יכולתם של הטרמיטים להסתתר ולפעול בחשאי, מומלץ לבצע ניטור קבוע של הנכס והסביבה כדי לוודא שאינם נוחים לנגיעות טרמיטים. בדיקה מקצועית היא הדרך היעילה ביותר לאיתור נגיעות בשלביה המוקדמים, לפני שנגרם נזק נרחב. מומחים משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות שאינן זמינות לבעל הבית הממוצע, כגון:

  • הדמיה תרמית (אינפרא אדום): מזהה דפוסי חום והבדלי טמפרטורה במבנים, המעידים על פעילות טרמיטים.
  • מכשירים אקוסטיים: מאזינים לצלילים עדינים של טרמיטים האוכלים עץ ונעים בתוך מבנים.
  • טכנולוגיית מיקרוגל: משתמשת באותות מיקרוגל כדי לזהות תנועה בתוך קירות.
  • מדי לחות: מודדים רמות לחות בעץ ובחומרי בניין, מה שיכול להצביע על אזורים מועדים לפעילות טרמיטים.
  • בורסקופים (מצלמות קטנות): מכשירים אופטיים עם צינור גמיש ומצלמה, המשמשים לגישה ובדיקה של אזורים קטנים ובלתי נגישים, ובכך מאשרים ישירות נזקי טרמיטים ונוכחותם.

טכנולוגיות אלו מאפשרות איתור מדויק של טרמיטים, גם באזורים נסתרים וקשים לגישה, ומבטיחות טיפול מקיף ויעיל יותר.

טבלה 1: סימני נגיעות טרמיטים נפוצים

סוג הסימן
תיאור קצר
סוג הטרמיט העיקרי
חשיבות הסימן
טרמיטים מעופפים / כנפיים נטושות
טרמיטים עם כנפיים בתוך הבית, או כנפיים זהות בגודלן ליד חלונות/דלתות.
תת-קרקעיים, עץ יבש
מעיד על נגיעות פעילה וניסיון להקים מושבה חדשה.
תעלות בוץ
צינורות בוץ צרים על קירות יסוד, עמודי תמיכה או עץ.
תת-קרקעיים
מעיד על נתיבי תנועה מוגנים ופעילות ערה.
עץ חלול או פגום
עץ שנשמע חלול בהקשה, או בעל מראה פנימי של "חלת דבש".
תת-קרקעיים, עץ יבש
נזק פנימי משמעותי, לעיתים בלתי נראה מבחוץ.
גללי טרמיטים (Frass)
גללים קטנים (1 מ"מ) בעלי 6 צדדים, הנראים כנסורת/חול, ליד חורים בעץ.
עץ יבש
סימן מובהק לפעילות טרמיטי עץ יבש.
בועות / סימנים ברצפות עץ
בועות או סימנים על רצפת עץ, לעיתים נראים כנזקי מים.
תת-קרקעיים, עץ יבש
מעיד על נזק לרצפה, פנימי או חיצוני.
קירות / רצפות עקומים/שקועים
עיוותים או שקיעה בריצוף או בקירות.
תת-קרקעיים, עץ יבש
נזק מבני מתקדם.
קולות נקישה
צלילי נקישה עדינים מעץ נגוע.
תת-קרקעיים, עץ יבש
מעיד על פעילות חיילים בתוך העץ.

טבלה זו מאפשרת לבעלי נכסים לזהות במהירות וביעילות את הסימנים הנפוצים לנגיעות טרמיטים. היא מסייעת להבחין בין סימנים של טרמיטים תת-קרקעיים לטרמיטי עץ יבש, ובכך להבין טוב יותר את סוג הבעיה עימה הם מתמודדים. הבנה זו היא קריטית לפעולה מהירה ונכונה, שכן איתור מוקדם יכול לחסוך אלפי שקלים בעלויות תיקון.

השפעת טרמיטים על ערך הנכס: היבטים כלכליים ומשפטיים

נגיעות טרמיטים אינה רק מטרד תברואתי, אלא בעיה בעלת השלכות כלכליות ומשפטיות משמעותיות על ערך הנכס. הנזקים שהם גורמים, עלויות הטיפול והתיקון, וההשפעה על שוק הנדל"ן, מחייבים התייחסות רצינית.

נזקים מבניים ואסתטיים:

טרמיטים ניזונים מצלולוז הנמצא בעץ, נייר וחומרים אורגניים אחרים. פעילותם לאורך זמן יכולה להחליש באופן ניכר את יסודות הבית, הרצפות, הקירות והרהיטים. לעיתים קרובות, נזקים אלה אינם מתגלים עד שהבעיה חמורה ובלתי הפיכה. הטרמיט הפורמוסי, בפרט, ידוע ביכולתו להרוס כבלי חשמל ותקשורת תת-קרקעיים, מסילות רכבת, לוחות בידוד בקירות, טיח, פלסטיק, אספלט ואף שכבות דקות של עופרת ונחושת.הנזקים מתחלקים לשני סוגים עיקריים:

  • נזקים קוסמטיים: אלו פגיעות שטחיות יותר, הכוללות שינוי צבע ברצפה ובקירות, ריצוף מתעוות או מתקמר, וצבע מתקלף. תיקונים אלה נחשבים לפשוטים וזולים יותר.
  • נזקים מבניים: אלו פגיעות חמורות ומורכבות יותר, המתרחשות כאשר טרמיטים אוכלים דרך קורות תמיכה, קירות נושאי עומס, עבודות גבס וחיפוי עץ. נזקים אלה עלולים לסכן את יציבות המבנה ולדרוש תיקונים יקרים ומורכבים, לעיתים אף החלפת רכיבים מרכזיים.

עלויות הטיפול והתיקון:

העלויות הכרוכות בהתמודדות עם טרמיטים כוללות הן את ההדברה המקצועית והן את תיקון הנזקים שנגרמו.

הדברה מקצועית:

עלות הדברת טרמיטים בישראל נעה בממוצע בין 25-40 ש"ח למ"ר, וכוללת לרוב אחריות ל-5 שנים. 

לדוגמה:

  • דירת 3 חדרים (כ-80 מ"ר) תעלה בין 2,000 ל-3,200 ש"ח.
  • דירת חדר תעלה כ-800 ש"ח.
  • דירת 5 חדרים תעלה 3,000-4,000 ש"ח.
  • בבתים פרטיים, המחיר מתחיל ב-1,500 ש"ח ותלוי בגודל הבית (טווח של 30-80 ש"ח למ"ר), בתוספת עלות עבור "חגורת הגנה" סביב הבית.
  • טיפול במשקופים נגועים בלבד יתחיל מכ-500 ש"ח, כאשר משקוף בודד יעלה 600-800 ש"ח, וכמות גדולה יותר תעלה 100-300 ש"ח למשקוף.

עלויות אלו מדגישות כי הדברת טרמיטים יקרה משמעותית מהדברת מזיקים אחרים, בשל אורח חייהם התת-קרקעי והטכניקות הספציפיות הנדרשות לחיסול יעיל.

טבלה 2: עלויות משוערות של הדברת טרמיטים בישראל (ש"ח)

סוג הנכס
טווח מחירים (ש"ח)
הערות
דירת חדר
800
כולל אחריות ל-5 שנים
דירת 2 חדרים
1,500
כולל אחריות ל-5 שנים
דירת 3 חדרים (כ-80 מ"ר)
1,800 - 2,500 (עד 3,200 כולל מע"מ)
כולל אחריות ל-5 שנים. המחיר למ"ר נע בין 25-40 ש"ח.
דירת 4 חדרים
2,500 - 3,000
כולל אחריות ל-5 שנים. המחיר למ"ר נע בין 30-80 ש"ח.
דירת 5 חדרים
3,000 - 4,000
כולל אחריות ל-5 שנים. המחיר למ"ר נע בין 30-80 ש"ח.
בית פרטי
החל מ-1,500
תלוי בגודל הבית (30-80 ש"ח למ"ר), בתוספת עלות "חגורת הגנה".
משקופים נגועים בלבד
החל מ-500 (600-800 למשקוף בודד)
100-300 ש"ח למשקוף בכמות גדולה יותר.

טבלה זו מספקת שקיפות ובהירות לגבי העלויות הצפויות להדברת טרמיטים בישראל. הכללת האחריות ל-5 שנים מדגישה את אופי הטיפול המקצועי כהשקעה לטווח ארוך, ומבליטה את ההבדל בין עלות ראשונית לבין שקט נפשי מתמשך, מה שחשוב במיוחד בהיעדר כיסוי ביטוחי.

תיקון נזקים קוסמטיים ומבניים:

עלות תיקון נזקי טרמיטים נעה בממוצע בין 1,000 ל-10,000 דולר בארה"ב, עם ממוצע של כ-3,000 דולר. במקרים של תיקונים מבניים גדולים, העלות יכולה להגיע עד 37,500 דולר.

  • נזק קטן: (לדוגמה, מספר לוחות עץ פגומים או תיקון קטן בקיר גבס) עלותו נעה בין 250 ל-1,000 דולר.
  • נזק בינוני: (לדוגמה, נזק לא מבני לקירות, ריצוף או מסגרות) עלותו נעה בין 1,000 ל-3,000 דולר.
  • נזק גדול: (לדוגמה, החלפת קורות תמיכה או קירות נושאי עומס) עלותו יכולה להגיע ל-3,000-10,000+ דולר.

עלויות ספציפיות לתיקונים מבניים כוללות:

  • החלפת קורות רקובות: 1,500-5,000 דולר לקורה.
  • תיקון קירות גבס: 60-200 דולר לחור קטן.
  • החלפת חיפוי עץ חיצוני: 1,000-37,500 דולר, תלוי בגודל הבית וסוג העץ.
  • תיקוני חשמל בסיסיים: 130-350 דולר.

העלות הסופית תלויה בגורמים רבים: סוג העץ (עץ נפוץ כמו אורן יהיה זול יותר מדובדבן או אגוז), מיקום הנזק (בפנים או בחוץ), היקף המושבה, וסוג הטרמיטים (הפורמוסיים אגרסיביים במיוחד וגורמים לנזק חמור ומהיר יותר). במקרים של נזק מבני חמור, מומלץ לשכור מהנדס מבנים להערכה מקצועית, בעלות ממוצעת של כ-553 דולר.

טבלה 3: עלויות משוערות של תיקון נזקי טרמיטים (קוסמטיים מול מבניים)

סוג הנזק
דוגמאות
טווח עלויות (דולר)
הערות
קוסמטי
שינוי צבע ברצפה/קירות, ריצוף מתעוות/מתקמר, צבע מתקלף.
$1-$25 למ"ר (תלוי בסוג הנזק)
ניתן לתיקון עצמי או בעלות נמוכה יחסית.
מבני
קורות רקובות, קירות נושאי עומס, נזק לקירות גבס, חיפוי עץ.
$60-$37,500+ (תלוי בהיקף)
דורש לרוב התערבות מקצועית.
החלפת קורות רקובות

$1,500-$5,000 לקורה

תיקון קירות גבס

$60-$200 לחור קטן

החלפת חיפוי עץ חיצוני

$1,000-$37,500
תלוי בגודל הבית וסוג העץ.

טבלה זו ממחישה את ההבדל הדרמטי בעלויות בין נזקים קוסמטיים למבניים, ומחזקת את הטיעון לחשיבות האיתור המוקדם. היא מדגישה כי ככל שהנזק חמור יותר, כך עלויות התיקון גבוהות יותר, מה שמחזק את הצורך בבדיקות תקופתיות ובטיפול מיידי. היא גם מסייעת לבעלי נכסים להעריך את היקף הבעיה ולתכנן את הצעדים הבאים, כולל האם יש צורך במומחה מבנים.

השפעה על שווי השוק של הנכס:

נגיעות טרמיטים היא "דגל אדום" משמעותי עבור קונים פוטנציאליים. בתים עם היסטוריה של נגיעות עלולים לאבד מערכם בשוק. קונים עשויים לדרוש מחירים נמוכים יותר, לבטל עסקאות, או לבקש לבצע תיקונים לפני סגירת העסקה. גילוי נזקי טרמיטים במהלך בדיקת בית עלול להוביל לעיכובים משמעותיים או אף לביטול העסקה. התמודדות עם הבעיה לפני רישום הנכס למכירה היא חיונית. השקעה בטיפול מקצועי ותיקון הנזקים מראש משתלמת, שכן היא מפחיתה את ההתנגדויות מצד קונים פוטנציאליים ומאפשרת מכירה חלקה יותר. שמירה על תיעוד מפורט של טיפולים קודמים, קבלות, ואחריות ניתנת להעברה לקונה החדש, יכולה להועיל מאוד בתהליך המכירה.

חובת גילוי נאות לרוכשים פוטנציאליים והשלכות משפטיות:

על המוכר חלה חובה חוקית לגלות כל פעילות טרמיטים או נזק ידוע, גם אם תוקן. אי גילוי של בעיה מהותית, שידועה למוכר או שהיה עליו לדעת עליה, עלול להוביל לתביעות משפטיות, קנסות משמעותיים ועונשים. שקיפות מלאה בונה אמון עם קונים פוטנציאליים ומאפשרת תהליך מכירה חלק יותר. מומלץ לספק תיעוד מלא הכולל קבלות, אחריות ודוחות מבדיקות וטיפולים, כדי להרגיע את חששות הקונים.

כיסוי ביטוחי: מדוע ביטוח דירה אינו מכסה נזקי טרמיטים:

ביטוח דירה סטנדרטי אינו מכסה בדרך כלל נזקי טרמיטים והסרתם. חברות הביטוח רואות בנגיעות טרמיטים בעיה שניתנת למניעה באמצעות תחזוקה שוטפת של הנכס, ולכן היא נחשבת לאחריות בעל הבית. ביטוח דירה מיועד לכסות אירועים פתאומיים או מקריים, ונגיעות טרמיטים אינה נחשבת ככזו, שכן היא מתפתחת לאורך זמן. העובדה שביטוח דירה אינו מכסה נזקים אלו הופכת את ההשקעה במניעה ובטיפול ל"כיסוי ביטוחי" עצמי. במצב זה, ניהול טרמיטים אינו רק עלות תפעולית, אלא אמצעי אסטרטגי להגנה על ערך הנכס, במיוחד בהקשר של מכירה עתידית. חברות הדברה מסוימות מציעות תוכניות שנתיות הכוללות בדיקה וטיפול, ולעיתים אף חוזי תיקון נזקים (עד לסכום מסוים), שיכולים להוות חלופה מסוימת להיעדר הכיסוי הביטוחי. לכן, יש למסגר את ההוצאות על הדברת טרמיטים ותיקון נזקים לא כ"הוצאה בלתי נמנעת" אלא כ"השקעה חכמה" בשמירה על ערך הנכס. גישה פרואקטיבית זו, הכוללת בדיקות סדירות וטיפול מיידי, תורמת לשמירה על יציבות הנכס הפיזית והכלכלית לאורך זמן.

דרכי התמודדות מקיפות: מניעה, טיפול מקצועי וניהול לטווח ארוך

התמודדות יעילה עם טרמיטים דורשת גישה מקיפה המשלבת מניעה יזומה, טיפול מקצועי בנגיעות קיימות, ואסטרטגיות ניהול לטווח ארוך.

1. מניעת נגיעות טרמיטים:

מניעה היא הדרך החסכונית והיעילה ביותר להגן על הנכס מפני טרמיטים. הטרמיטים נמשכים לעץ ולחות , ולכן יש ליצור סביבה שאינה אטרקטיבית עבורם.

  • הפחתת מגע בין עץ לקרקע:טרמיטים תת-קרקעיים חיים באדמה וזקוקים למגע עם הקרקע.
    • יש להרחיק עץ, נייר, קרטון או כל פסולת מבוססת תאית מסביבת המבנה.
    • יש לוודא שחיפויי קירות נמצאים לפחות 3 סנטימטרים מעל הקרקע, ורצוי 15 סנטימטרים (6 אינץ') ואף 45 סנטימטרים (18 אינץ') בין חלקי העץ של יסוד הבית לקרקע.
    • מומלץ להשתמש בתומכי בטון או פלדה במקומות שבהם יש מגע עם הקרקע.
    • יש לבדוק גדרות עץ באופן קבוע לאיתור אזורים רקובים ולשקול שימוש בצבע עמיד לטרמיטים.
    • יש להימנע מערימת עצי הסקה או גזם ליד הבית.
  • הרחקת צמחייה מהבית:
    • יש לגזום שיחים ועצים סביב הבית, תוך שמירה על מרחק של כ-30 סנטימטרים בין הצמחייה לקירות הבית. גיזום זה משפר את זרימת האוויר ומאפשר לאזורים לחים להתייבש במהירות, מה שמקשה על טרמיטים ליצור תעלות.
    • יש לשמור על דשא קצר וגזום.
    • מומלץ להשתמש בנסורת אורן (pine needles) לחיפוי קרקע במקום שבבי עץ (wood mulch), שכן נסורת אורן פחות אטרקטיבית לטרמיטים. אם נסורת אורן אינה זמינה, יש לשקול שימוש בחומרים אנאורגניים אחרים שיצרו מחסום בין הקרקע לבית.
  • שמירה על סביבה יבשה ומניעת לחות: לחות היא גורם משיכה מרכזי לטרמיטים.
    • יש לוודא שתעלות ניקוז מרוחקות מספר מטרים מהמבנה ואינן צוברות לחות.
    • יש להגן על הגג והמרזבים מפני נזילות, לוודא שהמים מופנים הרחק מהמבנה, ולבדוק נזילות בצנרת ובמכשירי חשמל כמו מזגנים ומייבשי כביסה.
    • יש להתקין מחסום אדים (vapor barrier) באזורים סגורים כמו מרתפים וחללי זחילה כדי לשמור על רמות לחות נמוכות (מתחת ל-30-50%).
  • הסרת מקורות מזון:
    • יש להרחיק עצים מתים, גזעים ושרשים מהחצר.
    • יש לסלק שאריות עץ או פסולת בניין לאחר שיפוצים.
    • אין להשאיר עיתונים, קופסאות קרטון ומוצרי נייר אחרים בבית לפרקי זמן ארוכים, ולמחזר אותם או לאחסן אותם בקומות גבוהות.
  • איטום סדקים ופתחים: טרמיטים יכולים לחדור למבנה דרך חורים קטנים מאוד.
    • יש לאטום סדקים ופתחים בבסיס הבית ובקירות באמצעות בטון, קצף או חומר איטום.
    • יש להחליף עץ רקוב או פגום בחומרים עמידים לטרמיטים כמו מסגרות פלדה או עץ מטופל בלחץ.
    • יש לוודא שפתחי אוורור חיצוניים מכוסים ברשת פלדה עמידה לטרמיטים.
  • בדיקות תקופתיות מקצועיות: גם לאחר נקיטת כל אמצעי המניעה, טרמיטים עלולים לחדור לנכס. לכן, מומלץ להזמין בדיקת טרמיטים מקצועית לפחות פעם בשנה. מומחים יכולים לאבחן נקודות גישה ספציפיות שלא נראות לעין ולזהות סימנים מוקדמים לנגיעות. גישה פרואקטיבית זו יכולה להיות זולה משמעותית מאשר המתנה לנזק נרחב.

2. שיטות טיפול מקצועיות בטרמיטים:

כאשר מתגלה נגיעות טרמיטים, יש צורך בטיפול מקצועי. שיטות "עשה זאת בעצמך" לרוב אינן יעילות לחיסול מושבות גדולות ונסתרות. חברות הדברה מקצועיות בישראל מציעות מגוון פתרונות:

  • שיטת הקידוח (מחסום כימי): זוהי השיטה הנפוצה ביותר לטיפול בטרמיטים תת-קרקעיים בישראל. היא כוללת קידוח חורים ברווחים שבין האריחים (בדרך כלל 60-100 ס"מ זה מזה) והזרקת 1-3 ליטר של חומר הדברה ספציפי לטרמיטים לכל חור. לאחר ההזרקה, החורים נאטמים. בבתים פרטיים, נוצרת גם "חגורת הגנה" סביב הבית על ידי קידוח והזרקת חומר הדברה לאדמה מסביב להיקף המבנה. שיטה זו יוצרת מחסום כימי בקרקע מתחת לריצוף, המונע מטרמיטים גישה למבנה.
  • שיטת נמסיס (תחנות האכלה): שיטה זו משמשת להדברת טרמיטים ללא צורך בקידוח. היא כוללת הצבת תחנות האכלה, שבהן הטרמיטים נוטלים פיתיון מורעל ומעבירים אותו לקן, ובכך מרעילים את המושבה כולה, כולל המלכה. ניתן ליישם שיטה זו בתוך הבית על ידי "עטיפת" תעלות בוץ בתיבות האכלה, או בחוץ על ידי קבורת קופסאות קטנות עם פיתיון באזורים פתוחים. שיטה זו יעילה במיוחד מכיוון שהיא מנצלת את התנהגות ההאכלה החברתית של הטרמיטים.
  • הזרקת קצף או אבקה קוטלת טרמיטים: קצף מתרחב ייעודי מוזרק לחללי קירות, גלריות ואזורים קשים לגישה שבהם יישום נוזלי אינו אפשרי. אבקה קוטלת טרמיטים מוזרקת אסטרטגית למערכת פיתיונות או ישירות לגלריות טרמיטים בתוך עץ מבני. שיטות אלו משמשות לעיתים קרובות בשילוב עם טיפול נוזלי או תוכנית פיתיונות להגברת היעילות.
  • טיפולי עץ מבוססי בוראט: יישום ישיר של מוצרים מבוססי בוראט על משטחי עץ חשופים. חומרים אלה חודרים לסיבי העץ ומספקים הגנה ארוכת טווח מפני טרמיטים, תוך שמירה על בטיחות לדיירי הבית.
  • איוד (Fumigation) וטיפול בחום: שיטות אלו מקיפות יותר ומשמשות לרוב במקרים של נגיעות חמורות בטרמיטי עץ יבש.
    • איוד: כולל אטימה מוחלטת של הבית ביריעות מיוחדות והחדרת חומר איוד מבוקר החודר לכל חלקי העץ כדי לחסל מושבות טרמיטים בכל המבנה. הטיפול דורש פינוי זמני של הנכס למשך 24-72 שעות. בישראל, חברות כמו "תברואה" מציעות שירותי איוד.
    • טיפול בחום: שיטה ללא כימיקלים הכוללת העלאת הטמפרטורה באזורים נגועים ל-49-65 מעלות צלזיוס (120-150 פרנהייט) כדי לחסל טרמיטים וביציהם. שיטה זו יעילה לנגיעות מקומיות של טרמיטי עץ יבש.

3. אסטרטגיות ניהול לטווח ארוך לאחר טיפול:

לאחר ביצוע טיפול הדברה, יש חשיבות מכרעת ליישום אסטרטגיות ניהול לטווח ארוך כדי למנוע התבססות מחודשת של טרמיטים.

  • בדיקות תקופתיות מתוזמנות: יש לקבוע בדיקות טרמיטים מקצועיות קבועות, רצוי פעם בשנה. בדיקות אלו מאפשרות לזהות כל פעילות חדשה בשלביה המוקדמים ולטפל בה לפני שנגרם נזק משמעותי.
  • המשך יישום אמצעי מניעה: יש להמשיך וליישם את כל אמצעי המניעה שהוזכרו לעיל, כגון:
    • שמירה על ניקוז תקין סביב היסודות והרחקת מים מהמבנה.
    • תיקון מיידי של נזילות בצנרת ובמכשירים.
    • הבטחת אוורור נאות בחללי זחילה ומרתפים.
    • הסרת מקורות מזון פוטנציאליים כמו עץ מת, גזעים ושאריות עץ.
    • הימנעות ממגע בין עץ לקרקע.
  • מערכות ניטור מתמשכות ומחסומים מונעים: חברות הדברה מציעות תוכניות מקיפות הכוללות התקנת מערכות ניטור מתמשכות ומחסומים כימיים מונעים. שירותים אלו כוללים יישום חוזר של חומרים כימיים מגנים המרתיעים נחילי טרמיטים ומונעים מטרמיטים תת-קרקעיים לחדור.
  • תחזוקת אחריות והסכמי שירות: מומלץ לשמור על אחריות טיפול טרמיטים קיימת ולהבין את תנאיה. חברות רבות מציעות תוכניות הגנה מקיפות הכוללות אחריות על בדיקות שוטפות, כיסוי טיפולים ואף אחריות לתיקון נזקים, מה שמספק שקט נפשי לטווח ארוך.

גישה שיטתית זו, המשלבת מניעה, טיפול מקצועי וניהול מתמשך, היא הדרך היעילה ביותר להגן על נכסי מקרקעין מפני נזקי טרמיטים, לשמור על ערכם ולהבטיח את יציבותם לאורך שנים.

מסקנות והמלצות

הטרמיטים, ובמיוחד הטרמיט הפורמוסי הפולש, מהווים איום משמעותי ומתמשך על נכסי מקרקעין בישראל. יכולתם לגרום לנזקים מבניים ואסתטיים חמורים בזמן קצר, יחד עם קשיי הזיהוי המוקדמים שלהם, הופכים אותם לאחד המזיקים היקרים והמאתגרים ביותר להתמודדות. הפגיעה הפוטנציאלית בערך הנכס, העלויות הגבוהות של הדברה ותיקונים, והיעדר כיסוי ביטוחי, מדגישים את הצורך בגישה פרואקטיבית ואסטרטגית.

מסקנות עיקריות:

  1. איום מתמשך ובלתי ניתן לחיסול: הטרמיט הפורמוסי אינו ניתן להכחדה מוחלטת לאחר התבססותו. משמעות הדבר היא שבעלי נכסים חייבים לאמץ אסטרטגיית ניהול מזיקים מתמשכת, ולא להסתמך על טיפול חד-פעמי.
  2. חשיבות האיתור המוקדם: טרמיטים פועלים בחשאי, וסימני נזק נראים לעין לרוב רק בשלבים מתקדמים. איתור מוקדם באמצעות בדיקות מקצועיות סדירות, תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, הוא המפתח למניעת נזקים יקרים ולשמירה על שלמות המבנה.
  3. השפעה כלכלית מהותית: נזקי טרמיטים עלולים להוביל לירידת ערך משמעותית של הנכס, לעלויות הדברה ותיקון גבוהות (במיוחד במקרים של נזק מבני), ולקשיים במכירה.
  4. השקעה אסטרטגית בערך הנכס: מאחר וביטוח דירה אינו מכסה נזקי טרמיטים, ההוצאות על מניעה, הדברה ותיקונים הן למעשה השקעה ישירה בשמירה על ערך הנכס. טיפול יזום ומקצועי, יחד עם תיעוד מלא, יכולים למנוע הפסדים כספיים גדולים בעתיד ולשפר את תהליך המכירה.
  5. חובת גילוי נאות: שקיפות מלאה לגבי היסטוריית טרמיטים ונזקים קודמים היא חובה חוקית ומוסרית, והיא בונה אמון עם קונים פוטנציאליים.

המלצות לבעלי נכסים:

  1. בדיקות תקופתיות מקצועיות: יש לקבוע בדיקת טרמיטים מקצועית שנתית על ידי מדביר מוסמך. זוהי ההשקעה החשובה ביותר לאיתור מוקדם ולמניעת נזקים נרחבים.
  2. יישום קפדני של אמצעי מניעה: יש להקפיד על סביבה יבשה סביב הבית, להרחיק עץ ומקורות מזון מהמבנה, לאטום סדקים ופתחים, ולשמור על גיזום נכון של צמחייה.
  3. טיפול מקצועי מיידי: במקרה של זיהוי סימני נגיעות, יש לפנות מיד לחברת הדברה מקצועית ומוסמכת. אין להסתמך על פתרונות "עשה זאת בעצמך" שאינם יעילים לרוב.
  4. שמירה על תיעוד מלא: יש לשמור קבלות, דוחות בדיקה, פרטי אחריות וכל תיעוד הקשור לטיפולי טרמיטים ותיקוני נזקים. תיעוד זה קריטי הן לניהול שוטף והן למקרה של מכירת הנכס.
  5. שקילת תוכניות ניהול ארוכות טווח: יש לבחון תוכניות שירות והגנה ארוכות טווח המוצעות על ידי חברות הדברה, הכוללות ניטור מתמשך, טיפולים חוזרים ואף אחריות לתיקון נזקים.

באמצעות גישה מודעת, פרואקטיבית ומקצועית, ניתן למזער את הסיכונים והנזקים הנגרמים מטרמיטים, ובכך להגן על ההשקעה בנכס ולשמור על ערכו לאורך זמן.






ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
23035-06-15
26/07/2017
בפני השופטת:
כרמית בן אליעזר

 
 
נגד -
תובעים:
1. 
חיים אזולאי
2. 
יפה אגמי אזולאי

עו"ד סולומונוביץ'
נתבעים:
1. 
יוסף זנו
2. 
שולה זנו

עו"ד קדם
פסק דין

  1. ביום 31.12.13, נכרת בין הנתבעים (כמוכרים) לבין התובעים (כקונים), הסכם למכירת הבית ברח' הפור 20 במערב ראשון לציון (להלן גם: "הבית" או "הדירה") תמורת סך כולל של 2,975,000 ₪. החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 31.3.14.

 במסגרת הסכם המכר, הצהירו הנתבעים כי לא ידוע להם על כל מום או פגם בדירה אותם לא גילו לקונים, והתובעים מצידם הצהירו, כי הם רוכשים את הדירה במצבה AS IS ומוותרים על כל טענה לאי התאמה, לרבות בדבר מום או פגם נסתר, ולמעט מום או פגם נסתר שהיה ידוע למוכרים והם לא גילו אותו לקונים (ראו סעיפים 2(א) סיפא ו 3(ג) סיפא להסכם המכר נספח א' לתצהיר התובע). לטענת התובעים, זמן קצר לאחר קבלת החזקה בבית, גילו לתדהמתם כי הבית נגוע במפגע טרמיטים קשה. המפגע התגלה לתובעים, לטענתם, לאחר שהחלו להופיע בקומה השנייה טרמיטים, אשר הגיחו ממשקופי הדלתות בחדר הילדים, מהמקלחת ובשירותים, ואז נודע להם כי אחת לזמן מה, מגיחים הטרמיטים ומתעופפים ברחבי הבית, במנהג שהתברר כי הוא מכונה "מעוף כלולות", כאשר למעשה מדובר בהתרחבות של הקן הקיים למקומות נוספים, לאחר ששטחי הקינון הקיימים מוצו. התובעים הוסיפו וטענו, כי מומחים שביקרו בבית אישרו את האמור ואף חיוו דעתם בדבר הטיפול הנדרש למפגע זה, שהוא ממושך ויקר ואף אינו מבטיח את מיגורו המוחלט של הנגע. בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבעים ידעו על קיומו של מפגע הטרמיטים בבית ונמנעו מלגלותו להם, ובכך חטאו הן בחוסר תום לב במשא ומתן, הן בהטעייה והן בהפרה יסודית של ההסכם – כולם מקימים לתובעים, לשיטתם, זכות לפיצוי על נזקיהם ואף לפיצוי מוסכם עפ"י ההסכם. עוד טענו התובעים בכתב התביעה, כי הנתבעים הסתירו מהם גם את דבר קיומו של רעש מטוסים חריג בסביבת הדירה, אשר לטענתם מהווה אף הוא פרט מהותי אותו היה על הנתבעים לגלות לתובעים במהלך המשא ומתן. 

  1. בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי במשך כל התקופה שהתגוררו בבית, מעולם לא היה כל מפגע של טרמיטים הידוע להם בדירה, ומשום כך אף לא מסרו לתובעים כל מידע אודותיו.

 עוד טענו הנתבעים, כי אף לא היה , וגם אין כיום, כל מפגע של רעש מטוסים, מעבר לרעשי המטוסים הנשמעים מעת לעת בכל אזור מרכז הארץ. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי לאחר חתימת הסכם המכר, ניסו התובעים לבטלו לאור קשיים כלכליים אליהם נקלעו, והעלו טענות מן הגורן ומן היקב, אך נדחו ע"י הנתבעים. הנתבעים טענו כי זו הסיבה האמיתית בגללה הוגשה התביעה ולא כל מפגע נטען. הנתבעים הדגישו, כי במסגרת הסכם המכר, הצהירו התובעים כי ביצעו את כל הבדיקות הנדרשות ורכשו את הבית AS IS תוך ויתור על כל טענה, למעט מום או פגם נסתר שהיה ידוע למוכר והוא לא גילה אותו. לפיכך, ומאחר והנתבעים לא ידעו דבר על מפגע הטרמיטים, הרי שהתובעים מנועים כעת מלהעלות טענות אלו. עוד טענו הנתבעים, כי סכום התביעה מופרך וחסר פרופורציה. 

  1. מטעם התובעים הוגשו תצהיר התובע, אליו צורפו מסמכים שונים וכן דיסק ובו תיעוד בתמונות ובסרטונים של מפגע הטרמיטים הנטען והנזקים שגרם, ושיחות שונות שהוקלטו על ידי התובעים.

 כן הוגשו חוות דעתם של ד"ר פינקלמן (אנטומולוג) ומר קרבצ'יק (מהנדס ושמאי מקרקעין). עוד זומנו לעדות מטעם התובעים עו"ד כהן אשר ייצגה את הצדדים בהסכם המכר, וגב' פרנסיס שכנתם. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר הנתבע, תצהיר מר נחום אשר ערך שיפוץ בבית מטעם הנתבעים בשנת 2012, וכן חוות דעת מר קייזרמן (מדביר ומומחה למזיקים) ומר שם טוב (שמאי מקרקעין). דיון והכרעה 

  1. לאחר ששמעתי את עדויות העדים מטעם הצדדים, עיינתי בכל המסמכים, התמונות והסרטונים שהוגשו מטעמם, ונתתי דעתי לטענותיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
  1. בפתח הדברים אציין, כי מחוות הדעת והתיעוד הרב שהוגש ע"י התובעים עולה בבירור וללא כל ספק כי בבית היה וישנו מפגע של טרמיטים, והכחשתם הסתמית של הנתבעים את עצם קיומו של המפגע הנה חסרת בסיס.

 מטעם התובעים הוצג תיעוד רב מאוד של תמונות וסרטונים המעידים על הימצאותם של טרמיטים בבית ועל יציאתם מחוריהם למה שכונה ע"י המומחים מטעם שני הצדדים "מעוף הכלולות". זאת ועוד, הגם שצודקים הנתבעים בטענה שהעלו בסיכומים כי אף אחד מן המומחים לא חזה במו עיניו בטרמיט חי בבית או ביציאתו מחור זה או אחר – הרי שכל המומחים היו מאוחדים בדעה כי עיקר פעילותם של הטרמיטים היא נסתרת מן העין, ולכן אין בעובדה כי בשעת ביקוריהם לא היתה פעילות ערה של טרמיטים ברחבי הבית ומחוץ לקינים ולמחילות כדי להצביע על כך שהמפגע לא קיים. בהינתן שמרבית הזמן מצויים הטרמיטים בקינים ובמחילות, והם יוצאים למעוף הכלולות – כפי שהעידו המומחים כולם – אחת למספר חודשים – הרי שאין בעובדה שאף אחד מן המומחים לא חזה בהם בעיניו כדי לשלול את קיומו של המפגע. יתר על כן – כל המומחים – הן מומחי התובעים והן מומחי הנתבעים – אישרו כי בבית קיימים נזקים האופייניים לפעילות הטרמיטים והמעידים על כך שהיתה פעילות של טרמיטים בבית (הגם שהמומחה מטעם הנתבעים גרס כי פעילות זו כבר אינה קיימת, ולכך אתייחס בהמשך). 

  1. השאלה היחידה והאמיתית השנויה במחלוקת בין הצדדים אינה, אפוא, אם היה בבית מפגע טרמיטים אם לאו, אלא האם ידעו הנתבעים על קיומו של מפגע זה אם לאו.

 בעניין זה, כאמור, העיד הנתבע כי לא היה ידוע לו מעולם על מפגע כזה, וכי עד למועד בו הועלו טענות התובעים כלל לא ידע מהם טרמיטים. הנתבע ציין כי בשנת 2012 ערך שיפוץ מקיף בבית, בעלות של מאות אלפי ₪, ובכללו אף הוסיף והתקין מוצרי עץ שונים (פרקט, ארון ופרגולות) במקומות שונים בבית. הנתבע הדגיש, כי לא מתקבל על הדעת כי יערוך שיפוץ כה רחב היקף ולא יטפל במסגרתו במפגע הטרמיטים ככל שהיה ידוע לו, ויתרה מכך אף לא סביר כי ישקיע ממון רב בהתקנת מוצרי עץ החשופים למפגע זה. בהקשר זה יוער, כי מומחי הצדדים היו תמימי דעים כי פעילות הטרמיטים, כאמור, הינה ברובה נסתרת מן העין, ועל אף שהעידו כולם כי פעילות הטרמיטים בבית החלה שנים קודם לכן, עוד קודם רכשו התובעים את הבית, הרי שבהחלט ייתכן כי הפעילות תימשך משך מספר שנים מבלי שיהא לה ביטוי חיצוני שכן, כאמור, מעוף הכלולות מתרחש רק לאחר מיצוי הקן הראשוני. לפיכך, לא יכול היה אף המומחה מטעם התובעים לשלול מכל וכל את האפשרות שהמפגע היה קיים בבית מבלי שהנתבעים היו ערים לו. 

  1. לאחר ששמעתי את עדויות העדים מטעם הצדדים ועיינתי במסמכים ובחוות הדעת שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי גרסתם, לפיה הנתבעים ידעו ו/או היה עליהם לדעת על קיומו של מפגע הטרמיטים בבית, מסתברת יותר מגרסת הנתבעים לפיה לא היה ידוע להם דבר על כך.

 להלן אפרט את הראיות והממצאים המרכזיים שהביאוני למסקנה זו. 

  1. כפי שעלה בבירור מעדויות התובעים, והטענה לא נסתרה ע"י הנתבעים, בעת כניסתם של התובעים לבית היו בבית ממצאים המעידים על כך שנערך בו בעבר טיפול נגד מפגע הטרמיטים. דהיינו, במקומות שונים בבית, נמצאו חורי קידוח במשקופים וברצפות, המשמשים להחדרת חומרי הדברה בהזרקה לתוך הקרקע בטיפולי הדברה של טרמיטים.

 העובדה שחורי קידוח אלו אופייניים לטיפולי הדברה הנעשים נגד טרמיטים בלבד ולא נגד מזיקים אחרים צויינה ע"י התובעים והמומחה מטעמם מר פינקלמן (ראו נספחי ג' וה' לתצהיר התובע ובעיקר סעיף ג.1 לחוות דעת מר פינקלמן שסומנה נספח ה'1 לתצהיר התובע), ואושרה ע"י המומחה מטעם הנתבעים, מר קייזרמן (ראו חוות דעתו של מר קייזרמן, בפסקה ד' לחוות הדעת; וכן, בחקירתו הנגדית, עמ' 39 לפרוטוקול ש' 5-6). 

  1. הסברה שהועלתה ע"י הנתבעים כי התובעים הם אלו שקדחו את החורים אינה מתקבלת על דעתי.

 ראשית יוער, כי מדובר בטענת מרמה אשר יש להוכיחה בדרגת הסתברות גבוהה יותר והיא נטענה בעלמא. מעבר לכך, אין חולק כי התובעים קיבלו חזקה בבית ביום 31.3.14, וכפי הנראה נכנסו לבית זמן מה לאחר מכן (לטענת התובעים, שלא נסתרה, ביום 18.4.17). כבר ביום 28.4.14 ביקר איש מקצוע מטעם טרמיטק בבית התובעים ואיתר סימנים לקידוחים שנעשו לצורך טיפול בבעיית הטרמיטים אשר נאטמו בדבק (ראו נספח ג' לתצהיר התובע). גם מר קרבצ'יק, שהעיד בפניי ותיעד את הימצאות חורי הקידוח, ביקר במקום כבר ביום 19.5.14. אני מתקשה להאמין כי בתוך פחות מחודש גילו התובעים את בעיית הטרמיטים ומייד פעלו ל"בידוי ראיות" על דרך של קדיחת חורים וסתימתם. על כך יש להוסיף, כי המומחה מטעם התובעים ד"ר פינקלמן, אשר ביקר בבית התובעים ביום 15.6.14 הצהיר, כי במקומות בהם נקדחו ונסתמו החורים לא נמצאה פעילות עכשווית של טרמיטים והחורים ואטמי הסיליקון נראו ישנים (ראו עמ' 6 לחוות דעתו). עוד יוער, כי מר קייזרמן מומחה הנתבעים ביקר בבית רק כשנתיים לאחר מסירת החזקה בו לתובעים, והוא אמנם טען בפסקה ד' לחוות דעתו, כי ייתכן והחורים נקדחו ע"י התובעים, אולם , באותה נשימה אף לא שלל את העובדה כי טיפול זה נעשה עוד קודם למגורי הנתבעים בנכס (ראו בפסקה האחרונה לסעיף ד' לחוות הדעת, בראשית העמוד הבא). בעדותו בפניי גרס, כי אין כל אפשרות לדעת מתי החורים הללו נעשו (עמ' 39 ש' 15), ולגבי מצב הרובה או הדבק השיב, כי רק מהנדס יוכל להגיד לפיהם מתי נקדחו ונסתמו החורים (שם, ש' 19). עוד יש להדגיש בהקשר זה, כי בתכתובת שנערכה בין ב"כ הצדדים בסמוך לאחר הגילוי (בחודשים יוני ויולי 2014 – ראו נספחי ז'-י' לתצהיר התובע ונספחי ז'-י"א לתצהיר הנתבע) – הוצע לנתבעים לשלוח מומחה מטעמם שיתעד בזמן אמת את הטענות. בעדותו בפניי, טען התובע כי אכן נשלח מומחה מטעם הנתבעים באותו שלב אך משום מה לא הובאה עדותו או חוות דעתו. הנתבעים הכחישו כי נשלח מומחה כאמור. כך או כך, דומני כי התנהלות הנתבעים – בין אם נמנעו מלשלוח מומחה מטעמם בסמוך לזמן אמת (הגם שהיו מיוצגים כבר אז) ובין אם נשלח מומחה מטעמם ועדותו לא הובאה בפניי – פועלת לחובתם ומחזקת את המסקנה כי אכן הממצאים היו כפי שתועדו על ידי התובעים בזמן אמת או בסמוך לכך, ומהם אני מסיקה כי חורי הקידוח היו בבית בשעה שקיבלו התובעים את החזקה בו ולא בוצעו על ידיהם. 

  1. בכתב ההגנה הודו הנתבעים כי ביצעו מעת לעת פעולות הדברה, כנהוג בבתים צמודי קרקע, אך הכחישו שביצעו הדברה מיוחדת ספציפית נגד טרמיטים (סעיפים 32 ו – 40 לכתב ההגנה), ובעדותו בפניי עמד הנתבע על כך ששום בעל מקצוע מטעמו לא קדח חורים בבית (עמ' 53 לפרוטוקול ש' 17-23).

 להשקפתי, בהינתן עדויות המומחים כי קידוח חורים כאמור משמש להדברה מפני טרמיטים בלבד, הרי שיש לקבוע, כי הממצא בדבר קיומם של חורי קידוח כאמור שעה שהתובעים קיבלו את החזקה בבית, לכל הפחות, מעביר את נטל הבאת הראיות לכתפי נתבעים, לסתור את ההנחה כי הטיפול בוצע על ידיהם או ע"י מי מטעמם. הנתבעים יכולים היו, למשל, להביא לעדות את המדביר שביצע עבודות הדברה מטעמם על מנת להוכיח כי ביצע רק פעולות הדברה שגרתיות שלא היו כרוכות בקידוח חורים, או, לחילופין כי פעולות ההדברה שבוצעו, לטענת הנתבעים ללא קשר לטרמיטים, כללו מסיבה זו או אחרת גם קידוח חורים כאמור, אך הם לא עשו כן. בהקשר זה אף יוער, כי המומחים מטעם הצדדים כולם העידו כי זיהו בבית סימנים לפעילות טרמיטים (בעבר או בהווה). ניתן להניח, כי מומחה אשר הוזמן לבצע הדברה בביתם של התובעים היה מזהה אף הוא סימנים דומים לאלו, ומפנה את תשומת לב הנתבעים לכך, כפי שאף העיד מומחה הנתבעים מר קייזרמן, כי סביר שהיה עושה (ראו עמ' 39 לפרוטוקול ש' 26 עד עמ' 40 ש' 1). עוד יש לציין בהקשר זה, כי מר נחום, אשר ביצע את השיפוץ מטעם הנתבעים בנכס בשנת 2012 העיד, כי בשעה שהשלים את השיפוץ לא היו חורים ברצפות (ראו עמ' 33 לפרוטוקול ש' 12-14). מכאן, ובהינתן כי חורי קידוח אלו היו מצויים בבית שעה שקיבלו התובעים את החזקה בו, מתבקשת המסקנה כי חורים אלו נקדחו בין המועד בו הסתיים השיפוץ ועד למסירת החזקה לתובעים, כשנתיים לאחר מכן, דהיינו שעה שהבית היה בחזקת הנתבעים. 

  1. לא נעלמו מעיניי טענות רבות של הנתבעים, אשר ביקשו להעלות תמיהות ותהיות לגבי התנהלות התובעים, וחיזוקים לגרסתם שלהם.

 כך, למשל, טענו הנתבעים באריכות ביחס למייל שנשלח ע"י התובע ביום 29.5.14, במסגרתו הועלו נושאים איזוטריים שעניינם פינוי חפצים אלו או אחרים, אך לא הועלה עניין הטרמיטים – וביקשו ללמוד ממנו כי המפגע לא היה או כי לא היה כצעקתה. אלא, שאין בדברים כדי לסייע להם, מקום בו לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהטענות בעניין מפגע הטרמיטים הועלו עוד קודם לכן – הן בשיחות התובעים עם הנתבעים שתמליליהם צורפו כהקלטות 4-5; הן באמצעות עו"ד כהן, אשר העידה כי סירבה להיכנס לעניין זה מאחר וסברה כי היא עלולה להימצא בניגוד עניינים מקום בו ייצגה את שני הצדדים לעסקה, אך אישרה כי העלתה את הטענות בפני הנתבע בסמוך לאחר שהועלו, וזאת בניגוד להכחשתו (ראו עדות עו"ד כהן בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 12-14 והמוצג ת/1 מהם עולה כי הנושא הועלה ע"י התובעים בפני עו"ד כהן כבר במהלך חודש אפריל, והיא העלתה אותו בסמוך לאחר מכן בפני הנתבע; זאת לעומת טענת הנתבע בעמ' 51 לפרוטוקול ש' 13-16 שם טען כי עו"ד כהן התקשרה אליו רק לאחר שהוגשה התביעה). עוד יוער, כי גם במכתב ב"כ הנתבעים מיום 26.6.14 (נספח ח' לתצהיר הנתבע), אשר השיב למכתב ב"כ התובעים מיום 10.6.14, ניתן למצוא ביטוי לכך שהטענות על קיומם של טרמיטים הועלו ע"י התובעים בפני הנתבעים כבר שבועות קודם לכן (ראו סעיף 6 למכתב שם נטען כי התובעים הציגו טענות אלו במהלך חודש מאי). עוד אציין, כי לא ראיתי צורך לקבוע ממצאים בשאלה אם התובעים ביקשו קודם למסירת החזקה ולגילוי המפגע לבטל את העסקה מחמת קשיים כלכליים, שכן גם אם כך היה וגם אם לאו, נחה דעתי כי בסופו של דבר ביקשו לבטל את העסקה בשל גילוי מפגע הטרמיטים וללא קשר לקשיים כלכליים כלשהם, ככל שהיו להם. עוד הלינו הנתבעים על כך שהתובעים, אשר במסגרת כתב התביעה טענו בהרחבה כי הבית אינו ראוי למגורים בשל מפגע הטרמיטים וכי ערכו נמוך לאין שיעור מהתמורה ששילמו עליו התובעים במסגרת הסכם המכר – סירבו במהלך ניהולו של ההליך להצעת הנתבעים לרכוש מהם את הבית בחזרה במחיר אותו שילמו. הגם שתמימת דעים אני עם הנתבעים כי להתנהלות זו יש משמעות, והיא מאירה באור אחר את טענות התובעים לעניין חומרתו של המפגע והיקפו, לא סברתי כי היא שומטת את הקרקע תחת תביעתם וטענותיהם. 

  1. להשלמת התמונה יצויין, כי הנתבעים ביקשו להוכיח את טענתם כי לא היה כל מפגע טרמיטים בבית, גם בכך שלאחר שעזבו את הבית לתקופת מה (בשנת 2011), והשכירוהו תוך שגרו בשכירות בנכס אחר, ביקשו מיוזמתם מהשוכרת להקדים את פינוי המושכר ולשוב לביתם. בהקשר זה צירפו הנתבעים העתק מהסכם השכירות והמסמך על ההסכמות להקדים סיומו (נספחים ד'-ה' לתצהיר הנתבע) ותמלול הקלטת שיחה עם השוכרת (נספח י"ב לתצהיר הנתבע) ממנו ביקשו ללמוד אף כי לא ניתן היה להביאה לעדות.

 על אף שלא מצאתי כל בסיס לקבוע כנטען ע"י התובעים כי הנתבעים ניסו להסתיר את העובדה שהשוכרת היא שביקשה לסיים את השכירות מוקדם יותר בשל מפגע הטרמיטים, עדיין לא סברתי כי ניתן לבסס על הצטברותם של נספחים אלו, בהעדרה של עדות השוכרת ועמידתה במבחן החקירה הנגדית, כל ממצא שיחזק את עמדת הנתבעים, וזאת בין היתר בהתחשב בכך שההקלטה עצמה לא צורפה ואילו מן התמליל עולה כי מדובר בשיחת המשך לשיחה מוקדמת, כאשר זו לא התנהלה כשיחה חופשית אלא יותר כניסיון של הנתבע לחלץ מפי השוכרת אישורים לטענות שונות שלו. במצב דברים זה, כאמור, לא מצאתי כי ניתן לבסס על הדברים כל ממצא שיסייע בחיזוק גרסתם של הנתבעים. 

  1. אף עדותה של שכנת התובעים, גב' פרנסיס, והקלטת השיחה שערך איתה התובע, יש בהם כדי לחזק את הסברה כי הנתבעים ידעו ו/או היה עליהם לדעת כי בבית קיים מפגע טרמיטים.

 כך, מתמליל השיחה עם גב' פרנסיס ובן זוגה (סומנה הקלטה מספר 7), נשמעים ה"ה פרנסיס מספרים כי בעיית הטרמיטים קיימת בכל האזור, והיתה קיימת גם בביתם שלהם. כאשר התובע שואל אותם אם היו בבית הנתבעים טרמיטים לפני או אחרי שהוא שיפץ, הם משיבים "היה... כל הזמן היה... כל האזור, גם אצלנו היה, מה" (עמ' 7 לתמליל). עדותה של גב' פרנסיס היתה אותנטית ועניינית, ולא התרשמתי שהיא נוטה לצד זה או אחר. כשם שהבהירה כי בעיית הטרמיטים היא בעייה מוכרת וקיימת בכל השכונה, גם הבהירה כי ביתם של הנתבעים (כיום של התובעים) הוא בית נהדר והעדה רצתה לרכוש אותו ללא קשר לסוגיית הטרמיטים, תכנית שלא יצאה בסופו של דבר אל הפועל מסיבות אחרות. 

  1. סוף דבר, בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו בפניי מצאתי, כי עלה בידי התובעים להרים את הנטל להראות במאזן ההסתברויות כי הנתבעים ידעו על מפגע הטרמיטים שהיה קיים בבית. לכל הפחות, יש לקבוע שהועבר נטל הבאת הראיות לסתור לכתפי הנתבעים והם לא עמדו בו.

 המשמעות המשפטית של אי הגילוי 

  1. ראשית יש לציין, כי עפ"י הדין וההלכה הפסוקה, על מנת להקים לתובעים עילה להסתמך על אי ההתאמה ולכונן את זכותם לביטול ההסכם ו/או לפיצוי בגין נזקיהם, אין צורך בקביעה כי הנתבעים ידעו ידיעה פוזיטיבית בפועל על מפגע הטרמיטים, אלא די בקביעה כי היה עליהם לדעת על מפגע זה בעת כריתת החוזה.

 וכך קובע סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המכר"), אשר חל גם על עסקאות מכר מקרקעין, מכח סעיף 4(א) לו: "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". 

  1. ההלכה הפסוקה קבעה, כי סעיף זה הינו סעיף קוגנטי, ולא ניתן להתנות עליו, וכי אחריותו של המוכר לפגם עליו ידע או שהיה עליו לדעת, תחול גם מקום בו התרשל הקונה ויכול היה לגלות את הפגם בבדיקה סבירה.

 יפים לעניין דברי בית המשפט העליון בע"א 8068/11 עיני ואח' נ' שיפריס ואח' (11.2.14) (דעת הרוב מפי כב' השופט סולברג ובהסכמת כב' השופט מלצר): "הוראת סעיף 16 לחוק המכר מכריזה על האופי הקוגנטי של אחריות המוכר. בהעדר אפשרות להתנות על זכותו של הקונה להסתמך על אי ההתאמה, אינני רואה דרך להצדיק הפחתה מאחריותו של המוכר (גם לא בחלקה) בדרך של יחוס 'אשם תורם' לקונה שהתרשל בבדיקת מצבו של הנכס.... רק ידיעה ממשית של הקונה אודות אי ההתאמה תספיק כדי להחריג את תחולתו של סעיף 16 לחוק המכר; רשלנות, ואפילו רשלמנות חמורה, מצדו, אין בה כדי להציל את המוכר... מן העבר השני, עולה מלשונו של סעיף 16 לחוק המכר – "שהמוכר ידע או היה עליו לדעת" – כי לא נדרשת ידיעה ממשית מצדו של המוכר על אודות אי ההתאמה, וכי די בהוכחת יסוד נפשי של רשלנות על מנת לחייב את המוכר באחריות מלאה כלפי הקונה... יש בכך משום ביצור מעמדו של הקונה והדגשת חובת הגילוי של המוכר, עובר לשלב חתימת עסקת המכר, על אודות אי ההתאמה בנכס – כמדיניות שיפוטית רצויה". 

  1. הנה כי כן, על סמך הקביעות שקבעתי לעיל, אחראים הנתבעים כלפי התובעים בשל אי הגילוי של מפגע הטרמיטים, עליו ידעו או היה עליהם לדעת.
  1. דעתי כדעת התובעים, כי בכך שלא גילו הנתבעים לתובעים את דבר קיומו של המפגע, חטאו הנתבעים כלפיהם הן בניהול משא ומתן שלא בתום לב והן בהטעייה, ובשל כך מן הדין לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים באורח סביר בגין הנזקים שנגרמו להם, וכפי שיפורט להלן.

 יחד עם זאת, אינני סבורה, כי בנסיבות העניין קמה לתובעים הזכות לקבלת הפיצוי המוסכם מכח החוזה. השאלה האם אי עמידה של צד בהצהרות שהצהיר במסגרת הסכם המכר מהווה הפרה של ההסכם היא שאלה מורכבת ורבת גוונים, שהתשובה לה עשויה להשתנות על פי נסיבות המקרה. מכל מקום, אין לי צורך להכריע בה בענייננו. זאת, משעל פי הוראות סעיפים 21-22 להסכם המכר שנכרת בין הצדדים, הוגדרו הוראות ההסכם אשר הפרתם מהווה הפרה יסודית של ההסכם, והם מועדי מסירת החזקה ומועדי תשלום התמורה, ואלו, ואלו בלבד הוגדרו כמקימות לצד הנפגע זכות לקבלת הפיצוי המוסכם. אכן, הפרה יסודית עשויה להיות לא רק הפרה שהוסכם כי היא מהווה הפרה יסודית (הפרה יסודית מוסכמת), אלא גם כזו, שניתן להניח כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו צפה אותה (כמפורט בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל – 1970; היא הפרה יסודית מסתברת). ואולם, גם אם אניח לטובת התובעים, כי אי גילוי מפגע הטרמיטים מהווה הפרה יסודית מסתברת, עדיין אין בכך כדי להקים להם זכות לפיצוי המוסכם, שכן סעיף 22 להסכם המכר קובע במפורש את המקרים בהם תצדיק הפרה את חיוב הצד המפר בפיצוי המוסכם, והם אינם כוללים כל הפרה יסודית של ההסכם אלא רק את ההפרות המפורטות באותו סעיף דהיינו – איחור במסירה או איחור בתשלום התמורה. 

  1. למעלה מן הצורך אעיר, כי אף לו הייתי קובעת כי קמה לתובעים הזכות לתבוע את הפיצוי המוסכם, ממילא לא היו התובעים זכאים לתבוע הן את הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם והן את הפיצוי המוסכם במצטבר (ראו, למשל, עא 2981/92 יעקב כהן נ' צמד ע.א. בע"מ, פ''ד נ(2) 869).

 הנזק 

  1. במסגרת כתב התביעה תבעו התובעים פיצויים במספר ראשי נזק כדלקמן:
    • פיצוי בגין ירידת ערך הבית בגין מפגעי הטרמיטים והרעש בשיעור של 5% משווי התמורה בהסכם המכר, וסה"כ 148,750 ₪.

 להוכחת נזק זה צירפו התובעים את חוות דעתו של מר קרבצ'יק. 

    • עלות מוערכת של תיקונים שיצטרכו התובעים לבצע בבית לצורך התקנת מערכת הדברה תת רצפתית להדברת נגע הטרמיטים, בסך 470,000 ₪.

 אף נזק זה נתמך בחוות דעתו של מר קרבצ'יק, וממנו נגזרים שני סוגים נוספים של הוצאות והם: עלות חומרי הדברה בסך 500 ₪ ל – 50 שנה סה"כ 25,000 ₪ (וזאת על אף שבחוות דעתו העריך מר קרבצ'יק את עלותם בסך של 8,300 ₪). עלות דיור חלופי לתקופה של חודשיים לצורך ביצוע עבודות ההתקנה של המערכת התת רצפתית – 25,000 ₪ (לפי חוות דעתו של מר קרבצ'יק). 

    • הוצאות שהוציאו התובעים עד כה בגין הדברה ותיקונים שנדרשו בסכום כולל של 50,000 ₪.

 חלק מהוצאות אלו נתמכו במסמכים, חשבוניות וקבלות. 

    • הוצאות עתידיות מוערכות בסך 100,000 ₪.

 אדון בראשי הנזק הנ"ל, אך לא בדיוק בסדר שבו נתבעו בכתב התביעה. עלות הטיפול במפגע הטרמיטים – התקנת מערכת תת רצפתית? 

  1. כפי שהובהר בחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, קיימים מספר פתרונות אפשריים לטיפול בבעיית הטרמיטים.

 הפתרון אותו ביקשו התובעים לאמץ, הוא הפתרון היקר ביותר, והוא התקנה של מערכת תת רצפתית לצורך ביצוע הדברה אחת לתקופה. מסתבר, כי עלות התקנתה של מערכת כזו בבית בבנייה הינה נמוכה, אך כאשר מדובר בהתקנת מערכת כזו בבית קיים, כרוכה ההתקנה בעלות של מאות אלפי ₪. ייאמר מייד, כי לא מצאתי הצדקה לפצות את התובעים בגין עלות התקנת המערכת התת רצפתית וזאת משהוכח בפניי כי קיים פתרון אחר, שעלותו נמוכה בצורה דרמטית מעלות פתרון זה, ושהינו יעיל לא פחות. כוונתי היא לביצוע הטיפול התקופתי בדרך של קידוח חורים והזרקת חומרי ההדברה, אשר על פי הראיות שהוצגו בפניי הינו הפתרון המקובל והנפוץ במקרים של בתים קיימים, והוא יעיל באותה מידה במיגור התופעה כמו המערכת התת רצפתית, הגם שהוא כרוך בפגם אסתטי מסויים. 

  1. קודם שאדרש לפתרון זה, אבהיר כי לא מצאתי את הפתרון שהוצע ע"י המומחה מטעם הנתבעים – מר קייזרמן – שהוא מריחת ג'ל בעלות חד פעמית של כ – 3,000 ₪ - כפתרון מניח את הדעת בנסיבות העניין.

 ראשית יש לציין, כי להתרשמותי היתה חוות דעתו של מר קייזרמן מגמתית בניסיון למזער את מימדי הבעייה, היקף הנזקים שגרמה ועלויות הטיפול בה. כך, במסגרת חוות דעתו גרס מר קייזרמן כי הבעייה "פסקה לחלוטין או לכל הפחות הופחתה לרמה בלתי מורגשת" וזאת על אף שהוא עצמו הודה, בדומה לדברים שעלו מחוות דעתו של ד"ר פינקלמן ומן המסמכים הנוספים שהוגשו ע"י התובעים (ראו נספחי ג' לתצהיר התובע), כי לא ניתן לשלול כי קיימת פעילות טרמיטים הנסתרת מן העין, וכי לא ניתן לדעת אם הקן עצמו הושמד. מר קייזרמן הדגיש, כי מסיבה זו, גם הוא עצמו, כאשר הוא מבצע הדברה לטרמיטים, להבדיל ממזיקים אחרים, אינו נוהג ליתן אחריות (ראו עמ' 35 לפרוטוקול ש' 20-26). כפי שהבהרתי בפתח הדברים, מן התיעוד שהוצג לי עולה בבירור כי קיימת בעייה אמיתית של פעילות טרמיטים במימדים בלתי מבוטלים אשר נתנה אותותיה וגרמה נזקים במקומות שונים בבית. בהקשר זה מצאתי להעדיף את חוות דעתו של ד"ר פינקלמן מטעם התובעים, אשר סקר את כל קומות הבית, וניתח את המצב בכל אחת מן הקומות בצורה עניינית ומקצועית, תוך ליווי קביעותיו בתמונות וממצאים, ותוך ניתוח התהליך כולו בהתחשב במצב הנזקים שנצפו באזורים השונים בבית. לעומתו, אישר מר קייזרמן כי בדק את הנכס בדיקה ויזואלית בלבד (ראו עמ' 36 לפרוטוקול ש' 26-33), והוא אף לא תיעד את ממצאיו בתמונות (ראו עמ' 36 לפרוטוקול ש' 15-25). יתר על כן, קביעתו של מר קייזרמן כי "הבעייה נפתרה", אינה עולה בקנה אחד עם הציטוטים המופיעים מפיו באתר האינטרנט שלו, שם הוא עצמו, במקומות שונים, שב ומדגיש כי לא ניתן למגר את הבעייה לחלוטין (ראו ת/5). כפי שציינו התובעים בצדק בסיכומיהם, באתר האינטרנט של מר קייזרמן (ת/5) אף אין זכר לטיפול המוצע החד פעמי בג'ל. אם לא די בכך, הרי שגם בחוות דעתו ובעדותו אישר מר קייזרמן כי אכן ייתכן כי הפתרון החד פעמי המוצע על ידו לא יהיה מספק ואפשר כי לא יהיה מנוס מהזרקת חומרי הדברה תת רצפתיים. 

  1. לעומת פתרון מריחת הג'ל באופן חד פעמי, הפתרון של קידוח חורים ברווחים הנדרשים והזרקת חומרי הדברה, תוך חזרה על הפעולה אחת לתקופה, מוכר כפתרון יעיל וזאת גם על פי המסמכים שהוגשו ע"י התובעים. לעניין זה אפנה למסמך שנערך ע"י חברת טרמיטק וצורף כחלק מנספח ג' לתצהיר התובע; וכן אציין, כי בחוות דעתו של ד"ר פינקלמן מטעם התובעים מצויים שני הפתרונות – הן התקנת המערכת התת רצפתית והן ההזרקה בחורי קידוח – תחת אותה מטריה של יצירת חיץ כימי, ובשניהם נעשה שימוש בחומר הדברה שיעילותו מוגבלת בזמן (שכן חומרים שיעילותם גבוהה יותר נפסלו לשימוש בשל פגיעתם הרבה בסביבה). ההבדל היחידי עליו ניתן ללמוד מחוות דעתו של מר פינקלמן הוא באופן הזרקת/הפרשת החומרים אל הקרקע מתחת לרצפה, ואין מדובר בהבדל ברמת היעילות אלא ברמת האסתטיקה ואולי, במידה מסויימת, הנוחות.

 אף בעדותו בפניי לא מצא ד"ר פינקלמן ליתן עדיפות כלשהי למערכת התת רצפתית אלא ציין אותה כאחד הפתרונות האפשריים (עמ' 18-19 לפרוטוקול). בחוות דעתו שהוגשה מטעם התובעים, שם מר קרבצ'יק אך ורק את העלות של התקנת המערכת התת רצפתית ולא את העלות של הדברה בדרך של הזרקה בחורי קידוח, ולא ניתן היה למצוא – לא בחוות דעתו ולא בעדותו בפניי – כל הצדקה מדוע העדיף דרך זו ופסל את האחרת, מעבר לעניין הנוחות והאסתטיקה. במאמר מוסגר יוער, כי את הפיצוי בגין ירידת ערך אותו קבע מר קרבצ'יק בחוות דעתו, ייחס הוא לאותו מטרד של נוחות ואסתטיקה בפתרון חורי הקידוח, ומשום מה בחוות דעתו מצא להעניק לתובעים הן פיצוי בגין המערכת התת רצפתית (אשר אינה כרוכה באותו מטרד ולפיכך אף לא אמורה להיות כרוכה באותה ירידת ערך) והן את הפיצוי בגין ירידת הערך, אותו ייחס לאותו מטרד. כך או כך, מר קרבצ'יק, כפי שהעיד על עצמו, אינו מומחה לטרמיטים, ולפיכך ממילא לא ניתן היה להתבסס על חוות דעתו לעניין הבחירה בין חלופות הטיפול בבעייה. בעדותו בפניי, העריך מר קרבצ'יק את עלות ההדברה בחורי קידוח בעלות של 2,000 ₪ + מע"מ, עליה יש לחזור כל שנתיים עד ארבע שנים (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 18-22). 

  1. על יעילותו של פתרון חורי הקידוח, שהינה באותה מידה כמו הפתרון של המערכת התת רצפתית, ניתן היה ללמוד בבירור גם מעדותה של גב' פרנסיס, שכנת התובעים.

 גב' פרנסיס העידה בפניי כי ביצעה את הטיפול בביתה באמצעות חורי הקידוח, וכי לאחר זמן מה, כאשר ערכו היא ובן זוגה שיפוץ רחב היקף בבית, החליטו במסגרת זו להתקין את המערכת התת רצפתית. כך או כך, גב' פרנסיס העידה כי גם הטיפול בחורי הקידוח היה יעיל באותה מידה, אך מכיוון שהיא ובן זוגה החליטו ממילא לערוך שיפוץ מסיבי בבית, הוחלט על התקנת המערכת באותה הזדמנות. כך, בעמ' 16 לפרוטוקול, ש' 5 ואילך: "ת: בהתחלה הלכנו על הזרקה בתוך הריצוף. ש: וזה לא פתר? ת: לא שזה לא פתר, בגלל שעשינו שיפוץ גדול בבית אז עשינו את הרשתות בזמן השיפוץ. ההזרקות גם עזרו" 

  1. עמדתי היא, כי משעה שקיים פתרון שיעילותו זהה, ועלותו פחותה בהרבה, הרי שיש להעדיף פתרון זה.

 אכן, אין לכחד, כי הפתרון של חורי הקידוח נח פחות מן המערכת התת רצפתית, והוא אף כרוך בפגם אסתטי מסויים. ואולם, כששוקלים את אלו למול הפער המשמעותי בעלויות שני הפתרונות, הרי הם בטלים בששים. זאת ועוד, על אי הנוחות והפגם האסתטי ניתן, כפי שהמליץ, כאמור, גם השמאי מטעם התובעים, לפצות בגין ירידת ערך הבית, וגם בהתחשב בפיצוי זה עדיין תהא עלות חלופה זו נמוכה משמעותית מעלות הפתרון אותו ביקשו התובעים להעדיף. חובתם של התובעים שלא לבכר דווקא את החלופה אשר מטילה על הנתבעים מעמסה כספית בלתי סבירה, נגזרת מחובת תום הלב המוטלת עליהם. עמד על הדברים כב' הנשיא בדימוס ברק בע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובניה (1992) בע"מ ואח' נ' בהג'את מוסא ואח' (21.11.06) (להלן: "פרשת גדיש"): "בהערכת שיעור הפיצויים לו זכאי הניזוק בגין נזק שנגרם לו על ידי עוולה של המזיק, יש ליתן משקל כבד לאינטרסים של הניזוק. הוא הקרבן של התנהגות המזיק. את הצורך שלו להעמיד אותו במצב בו היה נתון לולא העוולה שבוצעה יש להגשים. מקביעה זו מתבקשת המסקנה כי במקום שקיימות מספר דרכים להשיב את מצב הדברים לקדמותו, יש להעניק לניזוק את כוח הבחירה בין החלופות השונות... 18.בהפעילו את כוח הבחירה בין החלופות השונות, על הניזוק להתחשב באינטרסים של המזיק. התחשבות זו – פרי האיזון בין האינטרסים המתנגשים – משתקפת בעקרון כי על הניזוק להפעיל את כוח הבחירה שהדין מעניק לו בתום לב... תום הלב אינו מחייב את בעל הזכות להתעלם מהאינטרס העצמי שלו. תום הלב אינו מניח "מידת חסידות" (השופט מ' אלון בע"א 148/77 רוט נ' ישופה, פ"ד לג(1) 617, 635). תום הלב מניח כי בעל הזכות דואג להבטחת האינטרס העצמי. עם זאת, תום הלב מבקש למנוע הפעלת הזכות מתוך התעלמות מקיומו של הצד האחר ובהתעלם מהאינטרס החברתי. בענייננו, עקרון תום הלב דורש, בין השאר, כי מבין החלופות השונות, אשר כל אחת מהן יש בה כדי להשיב את מצב הדברים של הניזוק לקדמותו, לא יבחר הניזוק בחלופה המטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק. דרישת הניזוק, במצב דברים זה, לבחור דווקא באותה חלופה שיש בה כדי להטיל על המזיק את המעמסה הכספית הגבוהה ביותר, אינה בתום לב" עקרונות אלו אומצו גם בפסיקה הדנה בפסיקת פיצויים במסגרת דיני החוזים (ראו, למשל, תא (י-ם) 9379/07 מתן חן שירותי סיעוד בע"מ נ' מדינת ישראל (5.12.11), בפסקה 26 לפסק הדין, על הפסיקה הנזכרת שם). 

  1. סוף דבר, בגין ראש הנזק שעניינו הוצאות הטיפול במפגע הטרמיטים לא מצאתי לחייב את הנתבעים לשאת בעלות התקנת מערכת תת רצפתית בעלות של מאות אלפי ₪ אלא בעלויות ביצוע הדברה תת רצפתית באמצעות חורי קידוח.

 את עלויות פתרון זה מצאתי להעריך בהתאם לחוות דעתו של השמאי מטעם התובעים, כפי שהעריכן בעדותו בפניי, בסך של 2,000 ₪ + מע"מ, אחת לשלוש שנים, ומצאתי לחייב את הנתבעים בתשלום עבור הוצאות אלו למשך 30 שנה. משלא מצאתי לפצות בגין התקנת מערכת תת רצפתית כאמור, אף אין מקום לפסוק לתובעים את הפיצוי בגין שני ראשי הנזק הנובעים מן הצורך בהתקנת מערכת כזו, בגין עלות חומרי ההדברה (אשר בהזרקה בחורי קידוח כלולה בעלות) ובגין הדיור החלופי. סה"כ בגין ראש נזק זה על הנתבעים לפצות את התובעים, אפוא, בסך של 23,400 ₪. פיצוי בגין ירידת ערך 

  1. המומחה מטעם התובעים מר קרבצ'יק גרס, כי במקרה של נקיטת הפתרון של הדברה תקופתית דרך חורי קידוח, נגרמת ירידת ערך לבית, וזאת בשל המטרד הנגרם בכך על שני פניו – על אי הנוחות הכרוכה בו, ועל הפגם האסתטי שבו (הגם שהחורים מכוסים בסיליקון או ברובה).

 המומחה מטעם התובעים העריך ירידת ערך זו בכ – 5%, והבהיר, כי היא נובעת מהפער בנכונות של אדם לשלם עבור בית שיש בו מפגע טרמיטים, לעומת בית זהה שאין בו מפגע כזה. 

  1. השמאי מטעם הנתבעים, מר שם טוב, לא ערך בחוות דעתו כל הבחנה בין עלויות התיקון והטיפול העתידי במפגע לבין ירידת הערך הנגרמת לבית, וניתן להסיק מחוות דעתו (הגם שהדבר לא נכתב בה במפורש), כי הוא סבור, כי בביצוע התיקונים והטיפול עליו הצביע, לא נגרמת ירידת ערך לבית.

 יחד עם זאת, מר שם טוב הבהיר, כי התבסס בחוות דעתו, בכל הנוגע להיקפו של מפגע הטרמיטים והשלכותיו, על חוות דעתו של מר קייזרמן, אשר כזכור חיווה דעתו כי הבעייה נפתרה או הופחתה לרמה בלתי מורגשת, וכי לכל היותר נחוץ טיפול חד פעמי בעלות של 3,000 ₪. כפי שהערתי לעיל, מצאתי לדחות את מסקנותיו של מר קייזרמן ולהעדיף את חוות דעתו של ד"ר פינקלמן על פניה. 

  1. בנסיבות אלו, אין לי אלא לאמץ את קביעתו של שמאי התובעים, אותה ממילא מצאתי סבירה בנסיבות העניין, שכן לא נראה לי סביר כי שוויו של הבית לא נגרע כתוצאה מהעובדה שקיים בו מפגע טרמיטים אשר דורש טיפול ותחזוקה שוטפים במידה זו או אחרת.

 לפיכך מצאתי לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים בשל ירידת הערך בסך של 148,000 ₪ כמפורט בחוות דעתו של מר קרבצ'יק. פיצוי בגין הוצאות ותיקונים עד הגשת התביעה וכן לעתיד 

  1. בכתב התביעה, תבעו התובעים פיצוי בגין ראש נזק של תיקון הנזקים שנגרמו עד כה עקב מפגע הטרמיטים וכן הוצאות שהוציאו בגין מדבירים וכיוצ"ב, בסכום כולל של 50,000 ₪.

 רק חלק מהוצאות אלו נתמכו בחשבוניות וקבלות. בנוסף לכך, תבעו התובעים סכום אותו העמידו על 100,000 ₪ בגין נזקים והוצאות עתידיים וצפויים. 

  1. אין בידי לקבל את טענות התובעים כי יש לפצותם בסכומים כאמור אשר לא נתמכו בכל מסמך ו/או חשבונית או לחילופין בחוות דעת שמאית מבוססת בגין עלויות התיקון.

 אין צריך לומר, כי הנטל על התובעים להוכיח את תביעתם, ובכלל זאת לא רק את העובדה שנגרמו להם נזקים אלו או אחרים אלא גם את שיעורם. בייחוד יפים דברים אלו ביחס לנזקים אשר אין כל מניעה או קושי להעריך את שיעורם באמצעות ראיות כמקובל (ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2), 800; ע"א 9656/05 שוורץ ואח' נ' רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ (27.7.08)). לא ברור מדוע לא טרחו התובעים לתמוך את טענותיהם בדבר נזקי העבר במסמכים וראיות בכתב (למעט באופן חלקי), ואף לא ברור מדוע את נזקי העתיד לא מצאו לשום באמצעות חוות דעת שמאית כמקובל, ובפרט כאשר הוגשה מטעמם חוות דעת שמאית לתיק. כך או כך, המשמעות היא, כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את מלוא נזקיהם בגין ראש נזק זה, ולפיכך דין תביעתם בגינו להידחות למעט לעניין הנזקים שהוכח שיעורם. לפיכך מצאתי לגבי ראש נזק זה לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים: בגין נזקי העבר – בפיצוי בסך 26,951 ₪ שבגינם הוגשו קבלות וחשבוניות (לרבות ההוצאות בגין חוות דעת המומחים שהוגשו במסגרת הליך זה - ראו נספח י"ג לתצהיר התובע); בגין נזקים עתידיים – פיצוי בסך 13,000 ₪ שהוא עלויות התיקונים הנדרשים כפי שהוערכו ע"י שמאי הנתבעים מר שם טוב בחוות דעתו. סה"כ מצאתי לחייב את הנתבעים בגין ראש פרק זה בסך של 39,951 ₪. 

מטרד רעש המטוסים 

  1. כזכור, בשולי כתב התביעה, טענו התובעים כי הנתבעים חטאו כלפיהם גם באי גילוי מטרד של רעש מטוסים הקיים בבית.

 ואולם, מעבר לכך שלא הוכח כי קיים מטרד כאמור ולו ברמה המינימלית, לא כל שכן שלא הוכח כי בית זה דווקא סובל ממטרדי רעש מטוסים יותר מבתים אחרים באזור ראשון לציון, הרי שהתובעים לא הוכיחו, ולו בדוחק, איזה נזק נגרם להם לטענתם בגין מטרד זה, והוא אף לא זכה לכל ביטוי בחוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם התובעים מבלי שניתן לכך כל הסבר (ראו עמ' 30 לפרוטוקול ש' 20-30 וכן עמ' 14 לפרוטוקול ש' 7-8). בנסיבות אלו מצאתי, כי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות. סוף דבר 

  1. בהתחשב בכל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסכום כולל של 211,351 ₪.
  1. ביחס לשיעור ההוצאות ושכר טרחת עו"ד, צירפו התובעים לסיכומיהם את הסכם שכר הטרחה שנחתם בינם לבין באי כוחם, ממנו עולה כי נשאו בשכר טרחת עו"ד בגין ניהול הליך זה בסכום מצטבר של למעלה מ – 75,000 ₪. ואולם, לאחר שנתתי דעתי לקורות ההליך ולהתנהלות התובעים במסגרתו, לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבעים לשאת בשכר טרחת ב"כ התובעים בשיעור כה גבוה.

 יוזכר, כי התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה בסכום של למעלה ממיליון ₪, ובסופו של יום מצאתי לפסוק לטובתם רק כחמישית מן הסכום שנתבע. בשל היקפה ומימדיה של התביעה שהוגשה נגדם, נאלצו הנתבעים לנהל הליך משפטי ארוך ויקר, במסגרתו, על פי המסמכים שהוגשו לי, נשאו בהוצאות ובשכר טרחה בהיקף של למעלה מ – 100,000 ₪. במצב דברים זה, לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין ובהן גם לאופן בו ניהלו התובעים את ההליך, ומשעיקר ההוצאות שהוציאו התובעים בגין הליך זה (עבור חוות דעת המומחים) כבר מצאו ביטוי באחד מראשי הנזק שפסקתי לטובתם, מצאתי לחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪. ניתן היום, ג' אב תשע"ז, 26 יולי 2017, בהעדר הצדדים.


31Jul

🧱 מה זה בעצם "גורמי יסוד" בשוק הנדל"ן? ומדוע מספר שנות עבודה לרכישת דירה נכללים ברשימה הזו


🧱 מה זה בעצם "גורמי יסוד" בשוק הנדל"ן? ומדוע מספר שנות עבודה לרכישת דירה נכללים ברשימה הזו

"גורמי יסוד" (או באנגלית: fundamentals) הם כמו השורשים שמתחת לאדמה, שמזינים את העץ שנקרא מחירי הדירות.

אם השורשים חזקים ובריאים – המחיר צומח בהיגיון.

אבל אם השורשים חלשים או מנותקים מהמציאות – המחיר יכול לצמוח למעלה… עד שהוא נופל.

🔍 דימוי פשוט:

תחשבו על שוק הנדל"ן כמו בניין.

גורמי היסוד הם הקירות התומכים והיסודות שמתחת.

אם בונים על חול או על קירות רקובים – הבניין יקרוס. כך בדיוק גם עם מחירי הדירות.


🧮 למה הם חשובים?

כי הם קובעים אם מחיר הדירה הגיוני מבחינה כלכלית, או שהוא פשוט מנופח, כמו בלון בלי אוויר בפנים.

אם המחירים עולים הרבה יותר מהשכר, מהתשואה או מהיכולת של הציבור – זו אזהרה אדומה.


🔧 אז מה כוללים גורמי היסוד, ולמה כל אחד מהם חשוב?

🧱 גורם יסוד📖 למה הוא חשוב?
שכר ריאלי ממוצעאם השכר לא עולה כמו המחירים – הציבור לא יכול לקנות.
מספר המשכורות לדירהמדד פשוט: כמה חודשי שכר צריך כדי לקנות דירה? ככל שיותר – כך השוק פחות נגיש.
שנות עבודה לדירהכמה שנים תצטרך לעבוד ולחסוך הכול כדי לקנות דירה? כשזה מעל 12–15 שנה – זו בועה.
אינפלציהמחירים צריכים לעלות בקצב דומה ליוקר המחיה. אם הדירות עולות פי כמה – יש ניתוק.
תשואת שכירותכמה כסף מביא הנכס אם משכירים אותו? אם זה מעט – זו השקעה לא כדאית.
מכפיל שכר דירהכמה שנות שכירות צריך כדי להחזיר את המחיר? אם צריך יותר מ־25 שנה – זה לא הגיוני.
ריבית משכנתאכמה עולה המימון? ככל שהריבית עולה – הערך הכלכלי של הדירה יורד.
ריבית חסרת סיכוןהבסיס להערכת כל נכס. משמש לקביעת "היוון" – כלומר כמה שווה משהו בעתיד, כבר היום.
פער בין תשואה לריביתאם הריבית שאתה משלם גבוהה מהתשואה שאתה מקבל – אתה מפסיד.
היצע בפועליש או אין דירות? אם יש עודף – אין סיבה אמיתית למחיר גבוה.
חוב פרטי לעומת התוצרכמה ממונף הציבור? ככל שהחוב גבוה – המערכת בסיכון לקריסה.

📌 סיכום בשפה הכי פשוטה:

🧠 גורמי יסוד הם הכללים של ההיגיון הכלכלי.
💸 אם דירה לא מתאימה לשכר, לריבית, לתשואה – המחיר שלה מנופח.
📉 וכשיותר מדי זמן מתעלמים מזה – בסוף הבועה מתפוצצת.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים 

  1. שכר ריאלי ממוצע
    מדד ליכולת הרכישה של הציבור, לאחר ניכוי אינפלציה.
  2. שנות עבודה לרכישת דירה ממוצעת
    מדד סוציו-כלכלי לעומס מצטבר. משקף את מספר שנות ההשתכרות שיידרשו (לפני מיסוי וצריכה) לרכישת דירה ממוצעת. רמות של 12–15 שנה מעידות על בועה חמורה.
  3. מספר משכורות חודשיות לרכישת דירה (Price-to-Income Ratio)
    מדד נפוץ להשוואה בינלאומית. מקובל לחשוב שעל רמות של 100–120 משכורות מדובר בשוק יקר, ומעל 150 – בשוק בועתי.
  4. אינפלציה מצטברת
    שחיקת ערך הכסף לאורך זמן. מאפשר לבדוק האם עליית מחירי הדירות חורגת משחיקת המטבע.
  5. תשואת שכירות ריאלית
    הכנסה שנתית נטו מהשכרה (לאחר הוצאות) בניכוי אינפלציה. מודד את הכדאיות הכלכלית של נכס כהשקעה.
  6. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple)
    מספר שנות שכירות הנדרשות להחזר מחיר הנכס. רמות של מעל 25 נחשבות כבלתי סבירות כלכלית.
  7. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים)
    משמשת כעוגן להיוון ערכים עתידיים ולהערכת נכסים ארוכי טווח.
  8. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל
    עלות המימון הממוצעת למשקי הבית. כל עליה בה מקטינה את הערך הנוכחי של תזרים ההחזקה בנכס.
  9. הריבית הריאלית נטו
    ריבית נומינלית פחות אינפלציה. משפיעה על כדאיות השקעה ריאלית ומדיניות אשראי.
  10. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא
    אם הפער שלילי – מדובר בהשקעה ממונפת הפסדית, מה שמעיד על היעדר היגיון כלכלי בסיסי.
  11. היצע דירות ריאלי בפועל
    כולל דירות גמורות לא מכורות, מלאי בבנייה פעילה ודירות רפאים. מדד לבחינת עודף או מחסור בפועל.
  12. יחס חוב פרטי לתוצר (Debt-to-GDP)
    מדד לסיכון מערכתי. יחס גבוה (מעל 90%) משקף מינוף מסוכן של הציבור ורגישות גבוהה לעליית ריבית.

כמה שנות עבודה יידרשו בישראל לרכישת דירה ממוצעת ומה מצבנו ביחס לעולם?


בישראל בשנת 2025, משק בית ממוצע עם שני מפרנסים יצטרך לעבוד כ-20.7 שנים כדי לרכוש דירה ממוצעת במחיר של כמיליון וחצי עד שני מיליון שקלים, הנכון לפי נתוני שכר ומחירי דירות בשוק כיום13

המשמעות היא שלמרות עלייה של כ-20% בשכר במהלך השנים האחרונות, מחירי הדירות עלו בקצב הרבה יותר גבוה (כ-39%), מה שהגדיל את מספר שנות העבודה הנדרשות לקניית דירה בממוצע בכשלוש שנים מאז 20191.

מבחינת מספר משכורות לשם רכישת דירה, בשנת 2025 נדרשות כ-184 משכורות בממוצע, לפי חישוב של מחיר דירה ממוצע השווה לכ-2.3 מיליון שקלים חלקי שכר חודשי ממוצע של כ-12,492 שקלים3.

בהשוואה בין ישראל לעולם, ישראל נמצאת במצב קשה יחסית: הישראלי הממוצע צריך לחסוך כמעט 19 שנות משכורת נטו כדי לקנות דירה, מה שממקם את ישראל במקום ה-75 מתוך 115 מדינות שנבדקו מבחינת נטל המחירים על פי שכר נטו2

לעומת זאת, במדינות כמו ארה"ב נדרשות כ-4 שנות עבודה בממוצע בלבד, ובבריטניה כ-13 שנים2

יש מדינות בהן נדרשות פחות מ-10 שנות עבודה כמו קטאר וכוויית, בעוד שבמדינות אחרות עם שכר נמוך במיוחד, כמו פפואה ניו גיניאה, נדרשות מעל 180 שנות עבודה, בעיקר בשל רמת שכר נמוכה מאוד2.

לסיכום:

  • בישראל היום נדרשות כ-20 עד 21 שנות עבודה ממוצעת (שני מפרנסים) לרכישת דירה ממוצעת13.
  • זה נטל גבוה בהשוואה רבות מהמדינות המפותחות בעולם2.
  • המחירים עולים מהר יותר מהשכר, מה שמקשה על אפשרות רכישה למעמד הביניים.
  • לשכירים בתחום ההיי-טק נדרש פחות זמן (כ-9 שנים בממוצע)1.

נתונים אלה מציגים תמונה של קושי משמעותי לרכישת דירה בישראל לעומת רוב העולם, עם מגמה של החרפת הקושי בשנים האחרונות.

 השוואה בינלאומית מעודכנת (2023–2024) של ארבעה מגורמי יסוד מרכזיים בשוק הדיור, כפי שמתועד על ידי ה-OECD וגורמים כלכליים מהשורה הראשונה:


🇺🇸🇨🇦🇦🇺🇮🇱 השוואה בינלאומית לפי גורמי יסוד

1. מספר משכורות / שנות עבודה (Price‑to‑Income Ratio)

  • OECD מודד את היחס בין מחירי הבתים לשכר השנתי הפנוי (per capita). ערך גבוה מסמן חוסר נגישות בשוק.
  • מדינות כמו קנדה, ספרד, ארצות הברית ופורטוגל חוו עלייה חדה של כ־40–50 נקודות אינדקס משנת 2015, ומצביעות על עומס כלכלי הולך וגובר (CDP Center, Voronoi App).

2. מכפיל שכר דירה (Price‑to‑Rent Ratio)

  • מדד תזרים שמייצג מספר שנות שכירות להחזיר את מחיר הנכס.
  • ב־OECD נראה שמדינות כמו אוסטריה, אוסטרליה וקנדה מעידות מכפילים שנעו בין 90 ל־140, כאשר הממוצע עומד על כ־70–90 במרבית המדינות (DBnomics – The world's economic database, fgeerolf.com).

3. נטיית מגמה בשנים האחרונות

  • על אף ששכר הדירה וההכנסה עלו, מחירי הדירות ברוב מדינות ה-OECD עלו בקצב גבוה יותר – למשל, פורטוגל +53 נקודות, קנדה +40 נקודות, הולנד +29 נקודות מאז 2015 (CDP Center).

4. דוגמה מאלו מדינות עם מצוקה קשה

  • לפי הדו"חות, ערים באוסטרליה כמו סידני דורשות 13.8 שנות שכר לרכישת דירה ממוצעת – כלומר יחס Price-to-Income של כמעט 14. זה מדד מוגדר כ"impossibly unaffordable" (News.com.au).
  • בבריטניה – בממוצע בית עולה 8.6 שנות שכר לעומת הכנסה שנתית ממוצעת של £35,000 (2023) (thetimes.co.uk).

🧮 טבלת השוואה מייצגת

מדינהמשכורות / שנות עבודהמכפיל שכ"ד (Price‑to‑Rent)מגמה לפי OECD (seit 2015)
ישראלכ־170 משכורות ≈ 14 שנים¹אופייני 40–45x יצר/הערכהעלייה חדה באינדיקטור
אוסטרליה (Sydney)≈ 13.8 שנות עבודהRPI ~90–137עלייה של ≈ 40 נק'
קנדהמעל 9 שנות עבודה²RPI ~80–100אחת העליות הגבוהות OEC D
ארה"במעל 8 שנות עבודה³מבחינת RPI בטווח בינוניפערים גוברים בין מחיר להכנסה
גרמניה / פינלנד≈ 4–6 שנות עבודהRPI נמוך ~30–50עלייה מתונה מאז 2015

¹ מחושב לפי מחירי דירה 2.4 מיליון ושכר 14 אלף.

² לפי נתונים מאחרונים של CBC וה-OECD.

³ לפי דו"חות של Resolution Foundation ו-OECD.


✅ מסקנות עיקריות:

  • ישראל נמצאת תחת עומס מימוני קיצוני, הרבה מעל רף המקובל הבינלאומי (90–120 משכורות).
  • במדינות כמו קנדה ואוסטרליה הצטבר עומס גבוה, אך עדיין לרוב נמוך מישראל – ולכן מדובר בשוקי בועה אך שונים באופי מהשוק הישראלי.
  • מכפילי שכר הדירה (Price-to-Rent) הגבוהים בארה"ב, קנדה ואוסטרליה מצביעים על תשואות שכירות נמוכות ביחס לעלות הנכס – תופעה דומה אך פחות קיצונית לעומת ישראל.

סקירה בהירה, מדויקת ומתומצתת של מגמות מרכזיות בגורמי יסוד בשוק הנדל"ן בישראל לצד השוואה למדינות ה‑OECD, עם התמקדות בעיקר ב‑ Price‑to‑Rent (מכפיל שכ"ד) ו‑ Price‑to‑Income (משכורות/שנות עבודה) לאורך השנים, מאז 2000.


📉 מגמה לאורך השנים: Price‑to‑Rent בישראל

ה‑תמונה של המגמה לפי נתוני OECD / Trading Economics:

  • בשנת 1994 עמד הערך על כ־68x.
  • עד 2003 ירד לשפל של כ־60x.
  • מאז 2007 התחיל עלייה חדה.
  • בשנת 2022 הגיע לשיא של 136.9x – מצב חמור מבחינת החזר שכ"ד.
  • ב־ממוצע על 1994–2025 עומד על כ־87.9x (Trading Economics, Eulerpool Research Systems).

🧠 המשמעות: המשכורות לא מלוות את הצמיחה במחיר הדירה – והפער ביניהם עומד בשיא.


🧭 מדד Price‑to‑Income (משכורות דירה/שנתיות)

  • המדד הארצי לפי OECD (2015=100) עלה מ‑ ~70 ב־2000 לכ‑104 בשנת 2016 (או ~114 לפי התקנים המאוחרים) (CEIC Data, webfs.oecd.org).
  • העלייה מצביעה על עומס מימוני שמצטבר לאורך שני עשורים עד 2020–2021 (ffms.pt).

📊 השוואה בינלאומית קצרה

מדדישראל (2025)OECD ממוצעהערות
Price‑to‑Rentכ־133x (שיא 136.9x)בין 60–100x ברוב המדינותישראל בקצה העליון (Trading Economics, Wikipedia)
Price‑to‑Income Indexמעל 110–114 ב‑2020–2023¹עלייה גדולה (ייחוס)ישראל הייתה בין המדינות עם הגידול הגבוה ביותר (webfs.oecd.org, ffms.pt)

¹ לפי CEIC/OECD, המדד בגרסה Seasonally Adjusted בשנת 2016 עמד על 114 לפי 2015=100.




🔍 מה זה אומר בפועל?

  • מכפיל שכר דירה גבוה מאוד (>130x) מצביע על תשואה נמוכה – נכס שמומן בריבית גבוהה לביצוע השקעה ללא תמורה תזרימית.
  • עלייה במדד משכורות לרכישה (Price‑to‑Income) מראה שאזרחים נדרשים לעבוד יותר שנים כדי להגיע להון הדרוש – אינדיקציה לעומס חברתי וכתוצאה מכך לצורך במינוף אשראי גבוה.
  • שניהם יחד מהווים דוושת רגל על דוושת הברקס: אין קשר בין המחיר לפוטנציאל הרווח או ליכולת הציבור לשלם.

🟢 סיכום:

רואים מגמה חדה שבה:

  • מחירי הדירות עלו מהר יותר מהשכר והריבית.
  • התשואה מהשכרה כמעט לא מעלה בטווחי זמן נורמליים.
  • השוק הישראלי פועל ברמות של משכורות ודמי שכירות שניתן לראות כלא רציונליות לפי קריטריונים בינ"ל לגיטימיים.


Clau משבר הדיור הישראלי בהקשר העולמי: ניתוח השוואתי 2010-2025

הנתונים החדשים מגלים כי ישראל חווה אחד ממשברי הדיור החמורים בעולם המפותח, כאשר נדרשות כיום 13-14.2 שנות משכורת ממוצעת לרכישת דירה - עלייה דרמטית מ-8-10 שנים בתחילת העשור. למרות זאת, ישראל אינה החמורה ביותר: ערים כמו סיאול (24 שנים), פריז (17 שנים) ולונדון (11 שנים) מציגות מצב קשה עוד יותר. המגמה העולמית מצביעה על החרפה משמעותית ברחבי העולם המפותח מאז 2020.

נתונים היסטוריים: ישראל לעומת העולם

טבלה 1: יחס מחיר דיור לשנות משכורת - השוואה לאומית

מדינה2010-20122015201920222024-2025מגמת שינוי
ישראל8-1010-1111-1212-1313-14.2+40-75%
ארה"ב4.24.64.15.65.8-6.0+43%
קנדה5.5*5.76.58.28.5-9.0+55%
בריטניה5.06.57.28.28.6+72%
גרמניה4.5*5.26.17.88.2+82%
צרפת5.8*6.26.57.16.8+17%
אוסטרליה9.511.012.515.214.4-16.4+53-73%
יפן6.16.87.27.47.6+25%
דרום קוריאה6.5*7.28.512.111.8+82%

*נתונים משוערים בהתבסס על מגמות אזוריות

טבלה 2: ערים מרכזיות - יחס מחיר לשכר (2024-2025)

עירמדינהשנות משכורת נדרשותדירוג חומרה
תל אביבישראל22-23קשה במיוחד
ירושליםישראל18-20קשה במיוחד
סיאולדרום קוריאה24.1חמור ביותר
פריזצרפת16.9חמור ביותר
טוקיויפן15.1חמור
סידניאוסטרליה13.8-14.4חמור
ונקוברקנדה12.3חמור
טורונטוקנדה12.0חמור
ברליןגרמניה11.2חמור
לונדוןבריטניה11.0חמור
לוס אנג'לסארה"ב10.9קשה
ניו יורקארה"ב7.1-10.2קשה
סן פרנסיסקוארה"ב10.4-11.3חמור

מגמות ההתפתחות ההיסטורית

תקופת המחאה החברתית (2010-2012)

בישראל, תקופה זו התאפיינה במחאת הדיור הגדולה ביולי 2011, כאשר מחירי הדיור עלו ב-13% למרות העלאת הריבית ל-3.25%. בעולם, רוב המדינות היו עדיין בתהליכי התאוששות ממשבר 2008.

עלייה מתמשכת (2012-2017)

ישראל חוותה עלייה של 31.6% במחירי הדיור, בעוד שמדינות אחרות החלו להראות סימני התחממות. גרמניה וקנדה החלו לחוות עליות מחירים משמעותיות בתקופה זו.

תקופת הקורונה (2020-2022)

גל עולמי של החרפת משבר הדיור. ישראל ראתה עלייה של 23% (13% מתואם לאינפלציה), בעוד שהמגמה הייתה דומה עולמית:

  • ארה"ב: מ-4.1 ל-5.6 (עלייה של 37%)
  • קנדה: עלייה דרמטית לרמות של 62.8% מההכנסה הנדרשת למשכנתא
  • אוסטרליה: הגיעה לשיא של 16.4 שנות הכנסה

המצב הנוכחי (2024-2025)

למרות העלאות ריבית מרכזיות עולמיות, משבר הדיור ממשיך. ישראל מתמודדת עם מצב בו דירה ממוצעת עולה 1.974 מיליון שקל, מול שכר חודשי ממוצע של 12,492 שקל.

ניתוח לפי אזורים גיאוגרפיים

צפון אמריקה: שני קטבים

  • ארה"ב: יחסית מתונה במדדים לאומיים (5.8-6.0), אך ערים מרכזיות סובלות מחוסר נגישות חמור
  • קנדה: במשבר חמור עם טורונטו וונקובר המובילות את הרשימה העולמית

אירופה: פערים אזוריים חדים

  • בריטניה: לונדון מציגה יחס של פי 11, בעוד שסקוטלנד ווויילס יחסית נגישות (5.6-5.8)
  • גרמניה: הרעה משמעותית מאז 2015, עם ברלין המציגה יחס גבוה במיוחד
  • צרפת: פריז החמורה ביותר באירופה עם 16.9 שנות שכר

אסיה-פסיפיק: המצב החמור ביותר

  • אוסטרליה: סידני ומלבורן בין הערים הכי לא נגישות בעולם
  • דרום קוריאה: סיאול מובילה עולמית עם 24 שנות שכר נדרשות
  • יפן: יציבות יחסית עם טוקיו ב-15 שנות שכר

מיקום ישראל בהקשר הבינלאומי

דירוג עולמי

לפי Numbeo 2025, ישראל מדורגת במקום 38 מתוך 90+ מדינות עם יחס מחיר-להכנסה של 13.7. זה מציב אותה:

  • מעל רוב מדינות אירופה המערבית
  • מתחת למדינות כמו אוסטרליה וקנדה
  • דומה לצ'כיה (13.5) וסלובקיה (14.0)

השוואה למדד OECD

ישראל מובילה במדד יוקר המחיה של OECD (38% מעל הממוצע), מה שמחמיר את בעיית הנגישות למגורים.

מתודולוגיות חישוב

גישות מרכזיות

  1. OECD: מחירי דיור נומינליים ÷ הכנסה פנויה לצריכה לנפש
  2. Demographia: מחיר דיור חציוני ÷ הכנסת משק בית חציונית
  3. בנק ישראל: שימוש בסך הכנסות משק הבית (עבודה ולא עבודה)

מגבלות השוואה

  • הגדרות הכנסה שונות: ברוטו מול נטו, חציוני מול ממוצע
  • סוגי דיור: דירות מול בתים צמודי קרקע
  • היקף גיאוגרפי: לאומי מול אזור מטרופוליני

גורמים מבניים למשבר

בישראל

  • רשות מקרקעי ישראל: שולטת ב-90% מהקרקע, הכנסותיה עלו ב-700% (2013-2022)
  • כישלונות תכנון: 35% מהמכרזים הציבוריים נכשלו (2017-2021)
  • מחסור באספקה: נדרשות 550,000-55,000 יחידות חדשות שנתית

מגמות עולמיות

  • מדיניות הכלה עירונית: (greenbelts) מגבילה היצע בערים מרכזיות
  • עיור מתגבר: ריכוז אוכלוסיה באזורים מטרופוליניים
  • מדיניות נפשית מתרחבת: ריביות נמוכות (2010-2021) עודדו ספקולציות

מסקנות והשלכות מדיניות

המצב הישראלי בהקשר עולמי

ישראל חווה משבר דיור חמור אך לא קיצוני ביחס לעולם המפותח. בעוד שהמצב במדינה דומה לזה שבגרמניה ובריטניה, הוא עדיין משמעותית טוב יותר מזה שבאוסטרליה, קנדה, או ערים אסיאתיות גדולות.

נתיבי פתרון מבוססי ניסיון עולמי

  1. רפורמה בשוק הקרקעות: מתחייבת בהתבסס על הניסיון הבינלאומי
  2. העלאת היה: כמו במדינות סקנדינביות
  3. רגולציה על השקעות זרות: כפי שנעשה בסינגפור ותרונטו

תחזית לטווח קצר

המגמה העולמית מצביעה על התמתנות חלקית ב-2024-2025 בשל העלאות ריבית, אך הרמות נשארות גבוהות מההיסטוריה. ישראל צפויה לחוות המשך של מתח בשוק הדיור, במיוחד לאור אתגרי המלחמה והגירה פנימית.המשבר הישראלי הוא חלק ממשבר עולמי רחב היקף, הדורש פתרונות מבניים עמוקים ולא רק מדיניות מוניטרית או פיסקלית קצרת טווח.


🧱 מה זה "גורמי יסוד" בשוק הדירות – בשפה של כולם:

אנשים מרגישים שמשהו לא הגיוני קורה עם מחירי הדירות. הם צודקים.

אבל מה זה באמת אומר "לא הגיוני"? איך אפשר למדוד את זה?התשובה היא: דרך גורמי היסוד.גורמי יסוד הם הנתונים הבסיסיים – כמו שכר, תשואה, שכירות, ריבית, עלות המימון, שנות עבודה, חוב ציבורי והיצע בפועל – שדרכם אפשר לבדוק אם מחיר דירה באמת סביר או מנותק מהמציאות.

💥 ואם כל המספרים מתנגשים עם ההיגיון?

אם צריך 14 שנות עבודה, לשלם פי שניים מהשכר, להפסיד תשואה לעומת ריבית, או להתמודד עם היצע עודף – אז השוק לא רק "מרגיש לא הגיוני" – הוא באמת לא הגיוני.

זהו שוק שאינו בר-קיימא.


🧠 ולכן:

“כשהמספרים לא מסתדרים עם ההיגיון הכלכלי – מדובר בשוק שהתנתק מגורמי היסוד. וזה בדיוק מה שקורה בישראל.”
30Jul

ניתוח מקצועי וביקורתי של דוחות אפס (בדיקות כדאיות כלכלית) בשוק הנדל"ן הישראלי. הבלוג חושף כיצד דוחות אלו הופכים לבעייתיים כשהם מתבססים על מחירי שוק מנופחים ולא בר קיימא. כולל נתונים קונקרטיים על השוק הקפוא, מלאי דירות צובר, ויחסי מחיר-שכירות בעייתיים. המאמר מציע כלים מעשיים לביצוע דוחות אמינים יותר, כולל בדיקות עמידות וניתוח רגישות. מיועד למקצועי נדל"ן, משקיעים, קבלנים ויועצים כלכליים המעוניינים בהערכה ריאלית של פרויקטים.

כשדוחות אפס הופכים לתרגיל בדמיון

בשנים האחרונות הפכו דוחות אפס (בדיקות כדאיות כלכלית) לפרויקטי נדל"ן לכלי מסוכן - לא כי הם לא מקצועיים, אלא כי הם מתבססים על הנחות שהפכו לבעייתיות. 

הם התבססו על שוק שאיננו בר קיימא.

"אי אפשר לערוך דוח אפס אמין ומקצועי על בסיס נתוני שוק שאינם ברי קיימא. דוח אפס שנשען על מחירים מנופחים, תשואות לא סבירות או הנחות מימון מנותקות מהמציאות, אינו אלא מסמך פנטזיה.
אבל כדי להבין את זה – צריך קודם כל לזהות שהשוק כולו איננו בר קיימא. זו נקודת העיוורון של רבים: הם לוקחים את מחירי השוק כמובנים מאליהם, בלי לשאול את עצמם אם הם בכלל משקפים ערך כלכלי אמיתי או שמא תוצר של בועה ממושכת, אשר נתמכת באשראי זול, אופטימיות חסרת ביסוס, והתנהלות עדרית."

הבעיה המרכזית: הנחות יסוד מעוותות

דוח אפס איכותי נשען על שלושה עמודים: מחירי שוק, עלויות בנייה ותשואות סבירות. הבעיה היא שבישראל של העשור האחרון, שלושת העמודים האלה רועדים.

נתוני השוק מדברים בעד עצמם

  • שוק קפוא: ירידה דרמטית בכמות העסקאות - מעל 50% ירידה בפעילות במרכז הארץ ב-2023-2024
  • מלאי צובר: מעל 60,000 יחידות דיור בלתי מכורות במרכז הארץ, כאשר המלאי הזה רק גדל
  • יחס מחיר לשכירות: ממוצע של 35-40 בתל אביב מטרופולין, כלומר תשואה שוטפת של 2.5%-2.8% לפני מסים ותחזוקה
  • שיעור המשכנתא מההכנסה: עלה ל-40%-50% אצל רוכשי דירה ראשונה
  • יחס חוב פרטי לתוצר: הגיע ל-75% - רמה שנחשבת גבוהה באמות מידה בינלאומיות

השילוב של שוק קפוא עם מלאי צובר הוא הסימן הבולט ביותר לשוק לא בר קיימא - כשהמחירים גבוהים מכדי שיהיה ביקוש, אבל המוכרים מסרבים להוריד מחירים, השוק פשוט נתקע.

מה קורה בפועל בדוחות

כשקבלן מזמין דוח אפס היום, התהליך נראה כך:

השמאי מסתמך על עסקאות השוואה מהחודשים האחרונים - שעצמן מבוססות על המחירים המנופחים.

יועץ הכדאיות מקבל את המחיר הזה כנתון, ובונה עליו תחזית מכירות "שמרנית" של 95% מהמחיר המשוער. 

הבנק רואה דוח שמראה רווחיות של 15%-20%, ומאשר מימון. התוצאה? דוח שנראה מקצועי לחלוטין אבל מבוסס על הנחות בעייתיות.

המבחן האמיתי: כשהשוק מתעורר מהאשליה

התשובה מגיעה כבר היום - בשוק הקפוא שאנחנו רואים. כשאין קונים במחירים הנוכחיים:

  • דירות לא נמכרות במחיר החזוי בדוח
  • תזרים המזומנים נפגע כבר בשלבי הבנייה
  • הבנק מתחיל להדק פיקוח על מימון שלבים נוספים
  • קבלנים נכנסים למצוקת נזילות
  • פרויקטים נדחים או מבוטלים

הפרדוקס: דוח אפס שנראה מעולה על הנייר הופך לחסר ערך כבר לפני שהפרויקט מסתיים, כי הוא לא צפה את הקיפאון בשוק.

איך עושים זאת נכון

1. בדיקות עמידות מחמירות

במקום להסתמך על "מחיר שוק", צריך לבדוק מה קורה אם המחירים יורדים ב-20%, 30% או אפילו 40%. זה לא פסימיות - זה זהירות.

2. תשואה מינימלית ריאלית

פרויקט נדל"ן צריך להניב תשואה של לפחות 8%-10% מעל האינפלציה כדי להצדיק את הסיכון. דוח שמראה רווחיות של 15% על בסיס מחירים נוכחיים - חשוד.

3. ניתוח רגישות מקיף

כל דוח צריך לכלול ניתוח של מה קורה אם:

  • מחירי המכירה יורדים ב-10%, 20%, 30%
  • זמני המכירה מתארכים פי 1.5, פי 2
  • עלויות הבנייה עולות ב-15%-25%
  • הריבית עולה ל-6%-7%

4. הערכה עצמאית של שווי שוק

במקום להסתמך על עסקאות השוואה בלבד, צריך לבחון גם את השווי לפי:

  • תשואה משכירות
  • יכולת תשלום של משקי בית ממוצעים
  • השוואה למחירים במדינות דומות

הקו התחתון

דוח אפס הוא כלי חשוב ושימושי, אבל רק אם הוא מבוסס על הנחות ריאליות. בשוק שעבר עיוות של שנים, המקצועיות האמיתית היא לא לחקות את ה"שוק", אלא לשאול את השאלות הקשות. הבעיה היא שכולם - קבלנים, בנקים, שמאים ורוכשים - מעוניינים שהמחירים יישארו גבוהים. אבל האינטרס הזה לא הופך את המחירים לכלכליים. דוח אפס אמיתי בימינו צריך להתחיל במשפט: "בהנחה שמחירי הנדל"ן יחזרו לרמות כלכליות סבירות בעתיד הנראה לעין..."רק כך הוא יהיה כלי לקבלת החלטות - ולא תרגיל בדמיון קולקטיבי.


❄️ שוק קפוא = שוק שאינו בר קיימא

כשהשוק "קופא" – כלומר אין עסקאות, אין נזילות, והמלאי רק הולך ותופח – זהו סימן ברור לכך שהשוק מנותק מהיכולת הכלכלית של הקונים.

  • קיפאון עסקאות משמעו שהמחיר המבוקש לא פוגש ביקוש אמיתי.
  • הצטברות מלאי (במיוחד של דירות חדשות שאינן נמכרות חודשים ארוכים) מעידה על כך שהיזמים מתמחרים לפי תקוות עבר, לא לפי יכולת ההווה.
  • וכשאלו נמשכים לאורך זמן – הדבר היחיד ששומר את המחירים הגבוהים הוא האינרציה, לא הכלכלה.
שוק שבו אין תנועה – איננו "יציב", הוא שוק שמתבשל לקריסה.
ממש כמו קרחון שמתחתיו סדקים – מבחוץ הכול נראה שקט, אבל מבפנים הלחץ מצטבר.

אם תעדיף, אפשר גם לנסח זאת במשפט מפתח עצמאי:

"שוק קפוא – שבו אין עסקאות והמלאי מצטבר – הוא לא סימן ליציבות אלא עדות חותכת לכך שהשוק אינו בר קיימא."

⚖️ כשגורמי היסוד מופרעים – אין קיום יציב לשוק

שוק כלכלי בר קיימא נשען על שמירה על איזונים בין שלושה יסודות:

  1. יכולת התשלום של הציבור
  2. תשואה כלכלית על ההשקעה
  3. התנהגות מימון אחראית מצד המערכת הפיננסית

כאשר אחד או יותר מהיסודות הללו מופר:

  • כאשר הציבור רוכש דירות במחירים שאינם תואמים את הכנסתו,
  • כאשר התשואה מהנכס אינה מצדיקה את מחירו או את הריבית המשולמת עליו,
  • וכאשר הבנקים ממשיכים להעמיד אשראי למימון עסקאות לא רציונליות
התוצאה היא שוק שאינו יכול להתקיים לאורך זמן.
שוק כזה נשען לא על כלכלה, אלא על תקוות, אשראי, והתכחשות.

❌ דוח אפס בשוק לא בר קיימא הוא מסמך פנטזיה

כשהשוק חי על סטרואידים – אין מקום לדוחות עסקיים שמתיימרים להיות "ריאליים".

דוח אפס, הלוא הוא תוכנית עסקית למימון פרויקט נדל"ן, אמור לשקף כדאיות כלכלית אמיתית. אבל מה קורה כשהשוק שבו נערך הדוח – פשוט לא בר קיימא?

🚨 הטעות הקריטית: להתבסס על "מחירי שוק" כאילו הם משקפים ערך

דוח אפס טוב מתחיל בהנחות יסוד כלכליות סבירות. אבל בישראל של העשור האחרון, רבות מהעסקאות מבוססות על מחירים מנופחים שאינם מגלמים תשואה כלכלית סבירה, אלא מצביעים על עיוות שיטתי שנמשך כבר יותר מעשור.

אז למה דוחות אפס ממשיכים "לעבוד" כאילו כלום לא קרה?התשובה פשוטה – כי כולם עושים העתק-הדבק: שמאים מתבססים על מחירים שנקבעו בעסקאות קודמות, קבלנים בונים לפי "מה שהשוק מוכן לשלם", והבנקים – נגררים. זה יוצר לולאה סגורה של הצדקות הדדיות, שמתעלמות מהשאלה הכי חשובה:

האם יש כאן ערך כלכלי אמיתי – או רק מחיר זמני שמתוח מעבר לגבולות הסביר?

📉 שוק לא בר קיימא – איך מזהים?

שוק לא בר קיימא מתאפיין בנתונים כמו:

  • מכפיל שכירות של מעל 30–40 (כלומר, התשואה השוטפת נמוכה משמעותית מריבית מימון)
  • שיעור משכנתא חציונית שמכסה 80–90% ממחיר הרכישה
  • עשרות אלפי דירות בלתי מכורות לצד עשרות אלפים בבנייה, ועוד מאות אלפים בהמתנה להיתר
  • צמיחה באשראי הרבה מעבר לצמיחה בהכנסות משקי הבית
  • רמות חוב פרטיות שמתקרבות או עוברות את 100% מהתמ"ג

אם אלו הנתונים – אין דרך סבירה לבנות עליהם תחזית "עסקית" אמינה. בטח לא לדווח לבנק שהפרויקט "כדאי" או שה"תזרים סביר".

📊 דוח אפס כקריקטורה של ניתוח כלכלי

בפועל, דוח אפס שנשען על שוק מנופח הוא לא יותר ממסמך אופטימי־מדי, שהוסכם עליו בין כל השחקנים שמרוויחים כל עוד הסיפור נמשך:

  • הקבלן שיגייס מימון
  • השמאי שייתן הערכה גבוהה
  • הבנק שיגבה ריבית ונכסים
  • והרוכש… שיישאר עם דירה שמחירה יתכווץ כשתפוג האשליה

🧨 ומה קורה כשהבועה מתפוצצת?

אז מגיע הרגע שבו "השוק מתקרר", או כפי שנכון יותר לומר – השוק חוזר לרמות הכלכליות שהוא אמור לשהות בהן מלכתחילה. כאן מתחילה שרשרת קריסה:

  • הדירות לא נמכרות במחיר החזוי בדוח
  • ההכנסות נמוכות מהצפוי
  • התזרים מתייבש
  • הבנק דורש הזרמה
  • הקבלן קורס
  • הדירה לא נמסרת
  • המשקיעים תובעים
  • ודוח האפס… לא שווה את הנייר שעליו הוא נכתב

🧭 אז מה כן?

  1. להפסיק להסתמך על "שוק" שהוא תוצאה של ריבית זולה ועדריות.
  2. להכניס לדוח אפס בדיקות עמידות ("stress test") למחירים סבירים, תשואה מינימלית וריבית ריאלית.
  3. להעריך את הנכסים לפי שווי פונדמנטלי – לא שווי שמאי שמניח שמחיר השוק הוא חזות הכול.
  4. להגדיר מראש מדיניות מימון שתתחשב לא רק בתוצאה, אלא גם בסיכון המובנה בשוק בלתי סביר.

📌 סיכום

"אי אפשר לערוך דוח אפס אמין על בסיס נתונים שקרסו מכל יסוד רציונלי. לפני שמנתחים – צריך להעז לשאול: האם השוק הזה בכלל ראוי לאמון?" האם הוא בר קיימא? וכדי לבדוק שאת צריך לבחון את גורמי היסוד.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

  1. מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
  2. תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
  3. זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
  4. גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
  5. פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
  6. ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
  7. כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
  8. עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
  2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
  3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
  4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
  5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
  6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
  7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
  8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
  9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
  10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
  11. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.

דוח אפס הוא למעשה תוכנית עסקית מפורטת לפרויקט נדל"ן ספציפי - הוא כולל הערכת שוק, תחזית הכנסות והוצאות, לוח זמנים לביצוע, וניתוח רווחיות צפויה.

משפט מסכם "תוכנית עסקית שאינה מתמודדת עם המציאות הכלכלית האמיתית היא לא תוכנית אלא רשימת משאלות - והשוק לא סולח למי שמבלבל בין השניים." 

 "תוכנית עסקית צריכה לשרוד מפגש עם המציאות, לא רק מפגש עם הבנק."

"תוכנית עסקית אמיתית מתבססת על שווי כלכלי, לא על מחירי שוק זמניים - כי מחיר הוא מה שמישהו מוכן לשלם היום, אבל שווי הוא מה שהנכס באמת מניב לאורך זמן."

"תוכנית עסקית חייבת להתבסס על שווי, לא על מחיר - כי השוק יכול לטעות, אבל הכלכלה לא סולחת."

כשמכינים דוח אפס על בסיס "מחירי שוק" של עסקאות אחרונות, זה לא אומר שזה השווי האמיתי של הנכס. השווי נקבע לפי התשואה הכלכלית שהנכס מייצר, לא לפי מה שמישהו אחר שילם החודש שעבר.

29Jul

הפוסט "מכפיל שכר דירה ובחינת שוק שאינו בר קימא" עוסק בניתוח המרכיבים הכלכליים והחברתיים שמשפיעים על שווקי הנדל"ן, תוך שימת דגש על השפעת מכפיל שכר הדירה על הקיימות והשוקינטיביות ארוכת הטווח. הפרסום מציע דרכים לבחינת שוק הנדל"ן המקומי וכלים להעריך האם המצב הנוכחי תואם לשוק בר-קיימא.

כאשר אומרים ש**"שוק אינו בר-קיימא"**, הכוונה היא לכך שמחירי הנכסים או הפעילות בשוק מנותקים מהיסודות הכלכליים התומכים בהם, ולכן לא ניתן לשמר אותם לאורך זמן. בשפה פשוטה: המערכת מתפקדת רק בגלל תנאים זמניים, עיוותים או מניפולציות – וכשהם ייעלמו, היא תקרוס או תתכנס חזרה לערכים ריאליים.

להלן ניתוח עומק של הביטוי הזה – מה הוא אומר, איך מזהים אותו, ואיך הוא מתבטא בפועל:


מהספר בועת נדל"ן

🧠 הגדרה כלכלית:

שוק אינו בר-קיימא (unsustainable market) = שוק שבו מחירי הנכסים אינם תואמים את הערך הכלכלי הפונדמנטלי שלהם, כלומר אינם מגובים על ידי:
  • תזרימי מזומנים (כמו שכירות),
  • יכולת הרכישה של הציבור (שכר),
  • שיעורי הריבית והאינפלציה,
  • או פרמטרים יסודיים נוספים כמו היצע וביקוש אמיתי.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

  1. מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
  2. תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
  3. זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
  4. גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
  5. פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
  6. ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
  7. כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
  8. עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

📉 ביטוי מעשי של שוק לא בר-קיימא – מה קורה כשזה מתפרק?

  1. היפוך מגמה חד (Reversion to Mean):
    • מחירים יורדים בחדות עד חזרה לערכים כלכליים ריאליים – לרוב ירידה של 30–50% ואף יותר.
    • דוגמה: ארה"ב ב־2008, ספרד, יפן של שנות ה-90, ולעתים גם שווקים במזרח אירופה לאחר 2009.
  2. עלייה בפשיטות רגל ובחדלות פירעון:
    • אנשים שקנו במחירים גבוהים מדי מתקשים לעמוד בהחזרים כשהריבית עולה או כשההכנסות נחלשות.
  3. התכווצות חדה בהיקפי העסקאות:
    • הציבור "קופא" – קונים לא קונים, מוכרים לא מצליחים למכור.
  4. משבר אמון בשוק:
    • הציבור מזהה שהמחירים אינם ריאליים – ונמנע מלקנות במחירים גבוהים.
  5. פגיעה אנושה בבנקים:
    • שווי הנכסים הממושכנים יורד מתחת לגובה ההלוואות ("שליליות הון עצמי").
    • הבנקים נאלצים למחוק חובות, להגדיל הפרשות ולצמצם אשראי.
  6. כניסת רגולטורים או חקירות:
    • כמו משבר מניות הבנקים בישראל, או משברי נדל"ן באיסלנד ואירלנד.

🧨 דוגמה מישראל 2025 (בהתאם לעמדתך):

  • מחירים שזינקו פי 2 מעבר לערכם הכלכלי.
  • תשואה של 2.5% מול ריבית משכנתא של 5% – הפסד וודאי מהיום הראשון.
  • ריבוי עסקאות ממונפות במחירים כלכליים בלתי סבירים.
  • עשרות אלפי דירות רפאים, מלאים קפואים וירידה חדה בכמות העסקאות.
  • חוסר התאמה קיצוני בין ערך לבין מחיר – המעיד על שוק לא בר-קיימא בעליל.

🔚 משפט מסכם:

שוק לא בר-קיימא הוא כמו בניין שמחזיקים את התקרה שלו עם מקלות. ברגע שהריבית תעלה, האשראי יתייבש, או שהציבור יאבד אמון – הכול קורס.

השימוש ב־"מכפיל שכר דירה 30" כמינימום להתרעה על שוק שאינו בר-קיימא נובע מהשוואה היסטורית וכלכלית בין מחירי נכסים להכנסות מהשכרה, והוא מקביל לשימוש במדדים כמו "Price to Rent Ratio" בשווקים מערביים.

📐 מהו מכפיל שכר דירה?

מכפיל שכר דירה = מחיר הנכס / דמי שכירות שנתיים.
  • לדוגמה:
    אם דירה עולה 2 מיליון ש"ח, והשכירות היא 5,500 ש"ח לחודש = 66,000 ש"ח בשנה
    ⇒ מכפיל = 2,000,000 / 66,000 ≈ 30.3

✅ מדוע 30 נחשב סף עליון סביר?

  1. באופן היסטורי, במדינות מפותחות:
    • מכפיל סביר נע בין 15 ל־22.
    • לדוגמה: גרמניה, קנדה, הולנד, שבדיה – רוב השנים נעו בטווח הזה.
    • מעל 25–27 יש חשש לבועה, לפי דו"חות של IMF, BIS, OECD.
  2. מתאם עם ריבית חסרת סיכון:
    • מכפיל 30 משקף תשואה של 3.3%.
    • כאשר ריבית חסרת סיכון גבוהה מכך (כמו בישראל כיום – אג"ח ל-10 שנים סביב 4%) ⇒ מדובר בתשואה לא כלכלית ⇒ השוק "נשען" רק על ציפייה לרווח הוני עתידי.
  3. המלצות כלכלנים ורגולטורים:
    • דו"חות של קרן המטבע הבינ"ל ו־BIS מזהים מכפיל גבוה מ־30 כסימן לאנומליה – נתק בין שווי הנכס לתזרים השוטף.
    • לדוגמה, מסמך של IMF מ־2022 ציין שמכפילים מעל 30 הם "red flag" לבועת נכסים.

🇮🇱 הקשר לישראל:

  • כיום, במרכז הארץ:
    • דירות רבות נמכרות עם מכפילים של 35–45 ואף יותר, כלומר תשואה נמוכה מ־2.5%.
    • כאשר ריבית המשכנתא הממוצעת היא 4.5% ומעלה – מדובר בהשקעה שלילית מהיום הראשון.
  • ולכן מכפיל 30 מהווה "קו אדום" אינדיקטיבי – כל ערך גבוה ממנו מאותת על שוק מנותק מהיסודות הכלכליים.

🧠 מסקנה:

המספר 30 אינו שרירותי, אלא מבוסס על:

  • השוואה בינלאומית,
  • אנליזה של תזרים מול שווי,
  • התאמה לריבית חסרת סיכון,
  • והיסטוריית משברים פיננסיים.

מכפיל שכירות בישראל – שהוא היחס בין שווי הדירה למחיר השכירות השנתי – משקף בפועל את התשואה השנתית מהשכרה (תשואה פירותית), והוא אינדיקטור עיקרי להבנת כדאיות השקעה ומגמות שוק הדיור.

מגמות עיקריות: מכפיל שכירות בישראל משנות ה-90 ועד היום

  • שנות ה-90 (תחילת המדידות):
    • התשואה (כלומר 1/מכפיל) השנתית הממוצעת להשכרת דירה בישראל הייתה סביב 4.1%. זה מתבטא במכפיל שכירות של כ-24–25 (כלומר מחירי הדירות היו שווי ערך לכ-24-25 שנות שכירות)1.
  • ראשית שנות ה-2000:
    • עם צניחת מחירי הדירות בשוק (2001-2007) ומקביל לעלייה מסוימת במחירי השכירות, נרשם שיא – התשואה השנתית הממוצעת עלתה עד לכ-4.8%, ומכפיל השכירות ירד בהתאם לכ-21 (כלומר נדרשו 21 שנות שכירות לממן את רכישת הדירה)1.
  • סוף שנות ה-2000 – תחילת העשור הקודם (2010 ואילך):
    • החל מסוף העשור מחירי הדירות התחילו לעלות בקצב מהיר מהשכירות, התשואות ירדו חזרה מתחת ל-4% (מכפיל עלה שוב מעל 25) ומאז מעט המשיכו לרדת1.
  • 2016–2020:
    • התשואות התייצבו סביב 3% (מכפיל שכירות של כ-33–34).
  • 2022–2024:
    • ירידה מתמשכת בתשואה לרמות של 2.4%–2%. כלומר, מכפיל שכירות בישראל כיום (2024–2025) עומד כבר על 41–50 (נדרשות 41–50 שנות שכירות לממן קניית דירה ממוצעת בישראל)123.
    • דירות באזורי פריפריה ובערים חלשות התשואה לרוב גבוהה יותר והמכפיל נמוך יותר (28–33), ואילו בתל אביב והמרכז המכפיל עולה לעיתים אפילו ל-50 ויותר (תשואה סביב 2%)123.

טבלת סיכום (ממוצע ארצי, עגול):

שנהתשואה שנתיתמכפיל שכירותהערות
1994-19994.0-4.2%124-25יציבות, מצב רגוע בשוק
2000-20074.5-4.8%121-22ירידת מחירי דירות, עליית תשואה
2010-20153.5-3%129-33תחילת עליית מחירים מואצת
20203%1433
2022-20232.5-2.7%14537-40
2024-20252.0-2.4%13241-50שיא בכל הזמנים

תובנות:

  • מכפיל השכירות בישראל נמצא בשיא היסטורי, כלומר דירות בישראל יקרות בהרבה מהממוצע ההיסטורי ביחס להכנסה מהשכרתן. לפני 20–30 שנה נדרשו כ-21–25 שנות שכירות לממן קניית דירה; כיום המספר נע בין 41 ל-50 ואף יותר במרכז.
  • הסיבות: גידול חד במחירי הדירות לעומת עליית מחירי השכירות, בעיקר בעשור האחרון.
  • משמעות למשקיעים: ההשקעה בדירות הפכה פחות משתלמת מהשכרה בלבד, והרווחים העיקריים מגיעים מעליית ערך הנכסים ולא מהכנסה פירותית שוטפת123.

מכפיל השכירות בישראל כיום הוא מהגבוהים בעולם המערבי, ומשקף קושי גובר לרכוש דירה ומגמות של כדאיות השקעה משתנה בענף.

מכפיל שכירות (price-to-rent ratio)  נחשב לאחד המדדים המקובלים לזיהוי בועות נדל"ן, ולעיתים משמש כאינדיקטור לסטיות בין מחיר הנכס ל"תשואה הפירותית" השוטפת (כלומר, ההכנסה מהשכרה לעומת הערכת השווי של הנכס)123.

האם מכפיל שכירות הוא מדד לבועה?

  • כן – עלייה חריגה ומתמשכת במכפיל שכירות מרמזת שמחירי הדירות עולים מהר יותר מהשכירות, ואינה נתמכת בהכנסה ריאלית (השכירות). פער כזה בין שווי הנכס להכנסה ממנו נחשב על ידי כלכלנים כסימן אפשרי לבועה: כשהמכפיל גבוה והולך, המשמעות היא שמחירי הדירות "מנותקים" מהיסוד הכלכלי שמצדיק אותם123.
    • לדוגמה, עלייה "ממוצעת" מקובלת בעולם המערבי היא מכפיל של 15–20. כאשר המכפיל מטפס אל מעל 30 או 40, במיוחד אם זה מלוּוה בעליות חדות במחיר (ואין עלייה פרופורציונלית בשכר הדירה), זאת נחשבת נורה אדומה להזדמנות לבועת נדל"ן.

האם מכפיל שכירות הוא "גורם יסוד" בבחינת שווי?

  • הגדרה ככלי יסוד: מכפיל השכירות הוא אכן כלי בסיסי ("פונדמנטלי") בניתוח שווי נכס ביחס להכנסה ממנו. הוא מייצג את מספר שנות השכירות הנדרשות כדי להחזיר את ההשקעה בדירה, ומהווה אינדיקטור פשוט להשוואה בין נכסים, ערים ואף מדינות שונות, בטרם מבצעים ניתוחי ערך מורכבים יותר456.
  • הגבלה: מדובר במדד ראשוני (screening tool) ולא במדד מושלם, משום שהוא מתעלם מגורמים כגון תחזוקה, שיעור ריקנות, ריבית, מיסוי, ודינמיקות הון אחרות. לשם קביעת "שווי יסוד" נהוג במקביל לסקור גם את שיעור התשואה (Cap Rate), שהוא יחס ההכנסה נטו, ולא הגולמית.

סיכום

  • מכפיל שכירות גבוה וחריג הוא אחד האינדיקטורים הנפוצים בעולם לזיהוי שוק דיור "מנופח" או בועתי.
  • יחד עם זאת, יש צורך לשקלל מדדים נוספים (כגון הכנסות משקי הבית, ריבית, השקעות זרות ועוד) כדי לקבוע חד-משמעית אם קיים בועה או "שווי יסוד" מופרז354.
  • בישראל, העובדה שהמכפיל חצה רמות של 40–50 בשנים האחרונות מצביעה בבירור על פער קיצוני ביחס להגיון הכלכלי הבסיסי של רכישת דירה לצורך תשואה שוטפת.

ירידת תשואות השכירות לצד עליית מחירים אינה חייבת להיות בועה, אך בהחלט מדובר באינדיקציה לסטייה מהערך ה"פונדמנטלי" המובהק.

הרשימה מכסה את עיקר הגורמים הפונדמנטליים ("גורמי יסוד") המקובלים בבחינת ערך כלכלי של שוק נדל"ן ושל נכסי מגורים בפרט. כל אחד מהסעיפים ברשימה נחשב כגורם יסוד מהותי בהערכות שווי ובניתוח שיווי-משקל כלכלי של השוק. עם זאת, יש הערות חשובות וייתכן מקום להרחבות או דיוק:

הערות לכל גורם ברשימה:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד מרכזי, שכן השוק המקומי נשען על יכולת הרכישה של הציבור.
  2. מחיר/שכר (מספר המשכורות הדרושות לדירה) – אינדיקציה קלאסית לעומס הרכישה ולגישה לדיור.
  3. אינפלציה מצטברת – רלוונטית, אך מדגישים בעיקר את יחס ההתייקרות של מחירי הדירות לעומת שכר ואינפלציה כללית.
  4. תשואת שכירות ריאלית – אחד הגורמים הפונדמנטליים ביותר עבור משקיעים ובחינת תחליפיות דיור/השכרה.
  5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent) – מהווה מדד עיקרי ככלי בוחן תשואה והשוואת "ערך פנימי" לנכס.
  6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ל־10 שנים) – מרכיב עקרוני בקביעת היוון וציפיות תשואה.
  7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – משפיעה ישירות על הביקוש והיכולת לגיוס הון.
  8. הריבית הריאלית נטו – מדד עזר חיוני לעלות המימון בשוק ויכולת החזר.
  9. פער תשואת שכירות־ריבית משכנתא – אינדיקטור לאטרקטיביות רכישה אל מול השכרה.
  10. היצע דירות ריאלי בפועל – קריטי להגדרת מחסור/עודף, במיוחד בפריפריה לעומת המרכז.
  11. יחס חוב פרטי/תוצר – משקף עומס מערכתי והסכנות לפגיעות של השוק הפיננסי.

האם יש מקום להרחיב או לשנות?

חסרים אפשריים (להוספה):

  • ציפיות ציבוריות וסנטימנט שוק – משתנה שבפועל משפיע על המחירים, גם אם לא תמיד 'פונדמנטלי' במובן הצר.
  • גידול אוכלוסייה ושיעור היווצרות משקי בית – קובע את גידול הביקוש האורגני לדיור.
  • מדיניות מיסוי (מס רכישה, מס שבח, הטבות למשקיעים/משפרי דיור) – עשויה לשנות דרמטית את הכדאיות.
  • היקף השקעות חיצוניות (ביקוש למשקיעים/זרים/גופים מוסדיים) – לא תמיד משתקף בהיצע/ביקוש הרגיל.

מה פחות הכרחי כ"גורם יסוד" (פחות קריטי אך עדיין רלוונטי):

  • לא מצאתי ברשימה שלך סעיפים מיותרים; כולם בעלי בסיס תיאורטי בשוקי נדל"ן גלובליים. לעיתים מגדירים את יחס החוב-תוצר או פערי תשואות כמדדי סיכון מקרו ולא מדדי יסוד ל"שווי", אך בעולם הנדל"ן הישראלי זה הפך הכרחי.

לסיכום:

הרשימה מדויקת, עדכנית ורלוונטית. ואם בוחרים להוסיף – כדאי לשלב נתונים דמוגרפיים וציפיות שוק לצד המיסוי והביקוש ממשקיעים, כדי לקבל תמונה מלאה של היסודות הכלכליים המשפיעים על מחירי נדל"ן ושוויים בישראל.


❄️ שוק קפוא = שוק שאינו בר קיימא

כשהשוק "קופא" – כלומר אין עסקאות, אין נזילות, והמלאי רק הולך ותופח – זהו סימן ברור לכך שהשוק מנותק מהיכולת הכלכלית של הקונים.

  • קיפאון עסקאות משמעו שהמחיר המבוקש לא פוגש ביקוש אמיתי.
  • הצטברות מלאי (במיוחד של דירות חדשות שאינן נמכרות חודשים ארוכים) מעידה על כך שהיזמים מתמחרים לפי תקוות עבר, לא לפי יכולת ההווה.
  • וכשאלו נמשכים לאורך זמן – הדבר היחיד ששומר את המחירים הגבוהים הוא האינרציה, לא הכלכלה.
שוק שבו אין תנועה – איננו "יציב", הוא שוק שמתבשל לקריסה.
ממש כמו קרחון שמתחתיו סדקים – מבחוץ הכול נראה שקט, אבל מבפנים הלחץ מצטבר.
"שוק קפוא – שבו אין עסקאות והמלאי מצטבר – הוא לא סימן ליציבות אלא עדות חותכת לכך שהשוק אינו בר קיימא."
  1. תשואה נמוכה משמעותית מהריבית
  2. מכפיל שכירות גבוה מ־30
  3. שוק קפוא – אין עסקאות
  4. עלייה מתמשכת במלאי הלא־נמכר
  5. מינוף יתר בקרב משקי בית

כל אחד מהם מוביל למסקנה הכללית: שוק לא בר קיימא.

⚖️ כשגורמי היסוד מופרעים – אין קיום יציב לשוק

שוק כלכלי בר קיימא נשען על שמירה על איזונים בין שלושה יסודות:

  1. יכולת התשלום של הציבור
  2. תשואה כלכלית על ההשקעה
  3. התנהגות מימון אחראית מצד המערכת הפיננסית

כאשר אחד או יותר מהיסודות הללו מופר:

  • כאשר הציבור רוכש דירות במחירים שאינם תואמים את הכנסתו,
  • כאשר התשואה מהנכס אינה מצדיקה את מחירו או את הריבית המשולמת עליו,
  • וכאשר הבנקים ממשיכים להעמיד אשראי למימון עסקאות לא רציונליות

התוצאה היא שוק שאינו יכול להתקיים לאורך זמן.

שוק כזה נשען לא על כלכלה, אלא על תקוות, אשראי, והתכחשות.


להלן נתוני יחס מחיר-שכירות (Price-to-Rent Ratio) בישראל לעומת אירופה וארה"ב, כפי שפורסמו ב ־ Global Property Guide (נכון ליולי 2025):

ישראל

  • יחס מחיר ־ שכירות: 42
  • תשואת שכירות ממוצעת: 3.38%
  • המשמעות: יחס זה נחשב גבוה מאוד (ככל שמדובר ביחס מעל 21, משתלם יותר לשכור מאשר לקנות)1.

מקור:  Global Property Guide (נכון ליולי 2025)

אירופה – דוגמאות נבחרות

מדינהיחס מחיר ־ שכירות
שווייץ39
לוקסמבורג33
דנמרק32
נורבגיה30
צ'כיה28
פורטוגל26

רוב המדינות באירופה מציגות יחס הנע בין 20 ל־32, כאשר ישראל ושווייץ בולטות במיוחד ביחס גבוה21.

ארה"ב

  • יחס מחיר ־ שכירות: 23
  • תשואת שכירות ממוצעת: 6.51%
  • המשמעות: היחס בארה״ב עדיין גבוה, אך נמוך משמעותית יחסית לישראל31.

יחס מחיר-שכירות מייצג את מספר השנים שיידרשו להכנסה משכירות לכסות את עלות רכישת דירה במחיר ממוצע: יחס גבוה (למשל, מעל 21) מעיד על שוק "יקר" – עדיף לשכור, ויחס נמוך (מתחת ל-16) מצביע על כדאיות קנייה. במילים פשוטות, ישראל מובילה בפער ניכר ביחס מחיר-שכירות לעומת מרבית מדינות אירופה וארה"ב — מה שמעיד על שוק שבו קניית דירה כהשקעה תספק לרוב תשואת שכירות נמוכה משמעותית מגובה ההשקעה123.


ברוכים הבאים למערב הפרוע: בישראל תשלמו 42 שנות שכירות על דירה אחת



27Jul

כשהמספרים בשוק הדיור מתנתקים מהשכר, מהריבית ומהאינפלציה – נוצר שוק שאיננו בר-קיימא. מאמר זה מנתח את הדוח הממשלתי שבחן את מעורבות הבנקים בקיבוע מחירי הדירות בישראל, וחושף כיצד מנגנונים פיננסיים חונקים את ההיגיון הכלכלי ומונעים ירידת מחירים בשוק שנמצא על סף בועה. כשהמספרים מאבדים היגיון: כך נוצר שוק נדל"ן שאיננו בר-קיימא

ביום 15.7.2025 פרמה המועצה הלאומית לכלכלה את הדוח על קשיחות מחירי הדירות בו נכתב כי "הבנקים כוללים ומפעילים סעיף בחוזה מול המיזם, המחייב את האחרון לקבל אישור מהבנקים ככל שירצה להוריד את המחיר מעבר לשיעור מסוים. כך שומרים הבנקים על שליטה משמעותית במחיר לצרכן לא רק בנקודת היציאה לדרך, אלא לאורך כל חיי הפרויקט. התערבות זו של ספקי האשראי במחיר הסופי (Retail Price Maintenance - RPM) מעוררת חשש לפגיעה בתחרות ובצרכנים, במיוחד כאשר מדובר במקטע ריכוזי כמו הבנקים." אודות עניין זה כתבתי בבלוג את דברים אלו תחת הכותרת "שוק חופשי? האומנם? קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה" בהם תיארתי את העובדה ששוק הנדל"ן בישראל איננו שוק חופשי ובוודאי שהוא איננו שוק משוכלל. הכלל של "קונה מרצון ומוכר מרצון", לא מתקיים בו. זהו שוק מנוהל, מווסת, מתואם, שמופעלים עליו מניפולציות, תכסיסים, תרגילים ושלל הונאות בשיתוף פעולה של שלל גורמים ושחקנים מה שיצר את בועת הנדל"ן הגדולה ביותר בעולם בו הגיעו המחירים לרמה שהם יותר מכפולים מהתועלת הכלכלית שלהם - מהשווי שלהם.


ביום 27.7.2025 פורסם הדוח הסופי של הצוות לבחינת מעורבות הבנקים בקביעת מחירי הדיור – דוח סופי בו נכתב בין היתר ש: "מסקנת הצוות הינה שמאחר שלבנקים כלים נוספים להתמודד עם סיכון האשראי בליווי פרויקטים לבנייה גם ללא שליטה במחירי הדירות ומאחר שגם ירידה חדה במחירי הדירות לא צפויה להשפיע מהותית על הסיכון של הבנקים, אין הצדקה שיפקחו על מחירי הדירות, ומאידך קיימת אפשרות שפיקוח זה מונע ירידת מחירים. לפיכך, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון, יש לאסור על הגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם."


הדוח בוחן את מעורבות המערכת הבנקאית בקביעת מחירי הדיור על רקע עלייה חדה של 35% במחירי הדירות בשנים האחרונות, לעומת אינפלציה של 14.5% ועלייה בשכר של 18.5%.

איך זה יכול להיות?! שהמחירים מתנתקים מהשווי -  מ"גורמי היסוד" וזאת עוד לפני שבדקנו את התשואות והשכירות? ואת גורמי היסוד האחרים הנוספים.

"כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר קימא"

כאשר למספרים אין היגיון כלכלי – נוצר שוק שאיננו בר-קיימא.
שוק שבו מחירי הנדל"ן מנותקים מהשכר, מהאינפלציה ומהריבית, ואינם מייצרים תשואה ראויה ביחס לעלות המימון – הוא שוק בועתי, ולא שוק תפקודי.

המשפט הזה – "כשלמספרים אין היגיון כלכלי, נוצר שוק שאיננו בר-קיימא" – הוא הטריגר המהותי והמוסרי שהניע את הקמת הצוות לבחינת מעורבות הבנקים.

לא בהכרח כניסוח מילולי שנאמר, אלא כרעיון בסיסי שזעק מהנתונים עצמם.

🔍 בוא נבחן את זה לאור הדוח:

מה אנחנו רואים בדוח?

  • מחירי דירות עלו פי כמה מהשכר ומהאינפלציה.
  • התשואה ירדה מתחת לריבית המימון.
  • הביקוש נשחק, ההיצע גדל – אבל המחיר לא יורד.
  • הבנקים מבטיחים מחיר מינימלי בהסכמי הליווי.
  • אין סיכון מהותי לבנקים – אבל המחירים לא יורדים.

כל זה מוביל לרגע שבו מקבלי החלטות מבינים:

"המספרים לא מסתדרים. זה לא הגיוני כלכלית. ולכן – משהו עמוק השתבש."

🧠 מי אמר את זה במילים אחרות?

  • הכלכלן הראשי רומז לכך כשהוא מראה שמחירי הדירות התרחקו מהשכר ומהתשואה.
  • הממונה על התחרות תומכת בבחינה של "התנהלות לא תחרותית סמויה".
  • המפקח על הבנקים נזהר, אך גם הוא מודה שלרוב אין הצדקה להתערבות כה עמוקה במחיר.

⚖️ למה זה טריגר אותנטי?

כי כאשר ההיגיון הכלכלי נעלם – האחריות הציבורית מתעוררת. זו לא רק שאלה של שמאות או שוק – זו שאלה של:

  • צדק בין-דורי
  • סיכון מערכתי למערכת הבנקאית
  • פגיעה באמון הציבור

ולכן:

המשפט הזה הוא לא רק טריגר לדוח – הוא צריך להיות המשפט הפותח של כל מסמך שמאי, רגולטורי או כלכלי העוסק בבחינת שוק הנדל"ן בישראל.


Gpt 🔍 רקע והקמת הצוות

  • הוקם בעקבות החלטת ממשלה במאי 2025 (דר/8), על רקע חשש גובר של רגולטורים וחוקרים שמנגנוני הליווי הפיננסי של הבנקים תורמים לקיבוע מחירים ואינם מאפשרים ירידת מחירים, גם כאשר הביקושים יורדים.
  • בין חברי הצוות: פרופ' אבי שמחון, הכלכלן הראשי שמואל אברמזון, המפקח על הבנקים, הממונה על התחרות ועוד.

📈 ממצאים מרכזיים

1. קשיחות מחירי הדיור כלפי מטה

  • מחירי הדירות עלו ב-35% מעל האינפלציה וב-18.5% מעל השכר.
  • קיימת תופעה של "קשיחות א-סימטרית": כשביקוש עולה – המחירים מזנקים, כשביקוש יורד – המחירים לא יורדים בהתאם.

2. המנגנונים הבנקאיים קובעים בפועל את מחיר הדירה

  • הבנקים דורשים מהיזמים בהסכמי הליווי התחייבות לא למכור דירות במחיר נמוך ממחיר דוח אפס (לעיתים לא פחות מ־5% הנחה).
  • הבנק שולט בתקבולים ובשחרור הכסף בהתאם למחירי המכירה – בפועל זה חסם למבצעי הנחות או הוזלות שוק.

3. מבנה שוק הליווי הפיננסי: ריכוזיות גבוהה מאוד

  • שני בנקים (פועלים ולאומי) אחראים ל־57% מהמימון בענף הבנייה.
  • חמש קבוצות בנקאיות אחראיות ל־91% מהמימון.
  • לעומת זאת, בצד היזמים – מבנה שוק מבוזר מאוד: 10 היזמים הגדולים מחזיקים בפחות מ־20% מהמלאי הלא מכור.

4. סיכון אשראי – נמוך בפועל

  • שיעור ההפרשה להפסדי אשראי בענף הבינוי הוא מהנמוכים במערכת הבנקאית (1.1% בלבד).
  • גם ירידת מחירים של 30% תביא לסיכון באחוז קטן מהפרויקטים (כ־9% לכל היותר).
  • רווחיות האשראי בענף גבוהה: יחס הרווח הנקי של הבנקים בענף הנדל"ן גבוה ב־10%–20% יותר מענפים עסקיים אחרים.

🧩 האם זה דמוי מנגנון RPM (Price Maintenance)?

  • הצוות בחן האם מדובר בגרסה מוסווית של מנגנון "שמירה על מחיר" אסור (Resale Price Maintenance).
  • לא נמצאה "הוכחה לכפייה" מצד הבנקים – אך הודגש שהמנגנונים האחידים יוצרים בפועל תיאום עקיף שמבצע קיבוע מחירים בפועל, ללא תיאום ישיר או מוצהר.
  • עמדת הכלכלן הראשי: יש הצדקה לפיקוח על ההתניות החוזיות הללו.

🧯 המסקנות וההמלצות

  • אין לאסור על הבנקים לקבוע תנאים לשמירה על בטחונותיהם – אך יש להבחין בין שמירה על הסיכון הכלכלי של הבנק לבין מעורבות ישירה במחיר הסופי.
  • יש לבחון רגולציה שתמנע קיבוע מחירים עקיף על ידי הסכמי ליווי.
  • על הבנקים להמשיך לנטר סיכונים, אך לא לחרוג ממסגרת המימון לתחום קביעת המחיר.

🧠 תובנות קריטיות

  1. הבנקים בפועל שותפים לקיבוע מחירים דרך מנגנוני הליווי, גם אם אינם מכוונים זאת במוצהר.
  2. אין הצדקה עסקית או סיכונית לקיבוע זה, במיוחד על רקע הרווחיות הגבוהה והסיכון הנמוך.
  3. מדובר בתופעה שיש לה מאפיינים אנטי-תחרותיים מובהקים – בדומה להסדרים כובלים בשוק.

⚠️ ביקורת מערכתית

  • ההבחנה בין "שיקול סיכוני" לבין "הכתבת מחיר" מטושטשת לחלוטין בהסכמים.
  • הניתוח הכלכלי של הדו"ח מחזק את הטענות שהצגת לאורך השנים: הבנקים מתפקדים כרגולטורים סמויים על המחיר, ומונעים את התפקוד התקין של מנגנון השוק.
  • אף שהדו"ח אינו קובע חד משמעית כי מדובר בפעולה לא חוקית, הוא מאשש קיומו של מנגנון דמוי קרטל, המבוסס על "כפיית תחזיות מחיר" לכלל השוק.

 ניתן – ואף רצוי – להגדיר את האינפלציה והשכר כגורמי יסוד ("Fundamentals") בקביעת שווי נדל"ן, ולא רק כנתוני רקע.

🧱 מה הם גורמי יסוד (Fundamentals) בקביעת שווי נכסי נדל"ן?

בכלכלה ובשמאות, גורמי יסוד הם הפרמטרים שמצדיקים ברמה כלכלית את המחיר שנדרש בשוק. בענף הנדל"ן, מקובל לכלול בהם:

  1. שכר ריאלי – קובע את יכולת הרכישה של הציבור.
  2. מחירי שכירות – מבטאים את תשואת הנכס.
  3. ריבית ריאלית – משפיעה על עלות המימון והיוון.
  4. היצע וביקוש בפועל – כולל מלאי דירות ריאליות, לא רק "היתרי בנייה".
  5. תשומות בנייה – עלויות הקמה ותפעול, לא מחירי קרקע ספקולטיביים.
  6. אינפלציה – משפיעה על שחיקת ערכים עתידיים (DCF).

📉 מתי נוצר נתק מגורמי היסוד?

כאשר מחירי הדירות עולים בקצב ש:

  • עולה על קצב עליית השכר (במונחים ריאליים),
  • לא מגובה בעליית שכר דירה מקבילה,
  • לא מוסבר על ידי אינפלציה או גידול בתשומות ריאליות,

אז המחיר מתנתק מהשווי הכלכלי האמיתי, ונכנסים לשטח שבו:

המחיר נקבע על ידי תיאום בין שחקנים או ניפוח אשראי – לא על ידי ערך כלכלי.

זה בדיוק מה שהדו"ח מתאר, גם אם הוא נמנע מלנקוב בכך במילים אלו.


💡 אז למה האינפלציה והשכר הם גורמי יסוד?

  1. האינפלציה: קובעת את שחיקת המטבע. במצב נורמלי, מחירי נכסים עולים בהתאם לקצב האינפלציה – לא מעבר לה לאורך זמן.
  2. השכר הריאלי: מבטא את כושר הקנייה של רוב הציבור. שוק מגורים שאינו תואם את השכר הממוצע אינו שוק ריאלי, אלא שוק ספקולטיבי.

🔁 הקשר לשווי

אם נבחן את השווי הפונדמנטלי של דירה בגישה כלכלית – נוסחת היוון התשואה (שכירות נטו חלקי ריבית ריאלית), או מודל כמו של הבנק המרכזי האירופי (יחס מחיר/שכר), ברור שהשכר והאינפלציה משמשים משתנים קריטיים.

לפיכך:

🧠 כן, האינפלציה והשכר הממוצע הם לא רק רקע כלכלי – הם גורמים יסודיים, קריטיים, לקביעת שווי אמיתי (בניגוד למחיר שוק רגעי).

🛑 בשמאות הקונבנציונלית (גישה השוואתית), נוטים להתעלם מהם

וזה, לטענתי מה שיצר את בועת ההעתקה: שיטה שמנציחה מחירים ולא בודקת אם הם כלכלית סבירים


🔍 הגדרת גורמי יסוד לשווי כלכלי של נדל"ן

1. עקרון יסוד:

שווי כלכלי של נכס נדל"ן אינו נקבע רק לפי מחירו בשוק (Market Price), אלא נגזר מיכולתו לייצר תועלת כלכלית לאורך זמן ובהתאם ליכולתו של הציבור לממן אותו.

לשם כך יש לבחון את גורמי היסוד (Fundamentals) הבאים:


🧱 גורמי היסוד המרכזיים:

גורםהסברמדד יישומי
שכר ממוצע ריאלימדד ליכולת הציבור לרכוש דירותיחס "מחיר דירה ממוצעת / שכר חודשי ממוצע"
אינפלציהמשפיעה על ערכים נומינליים לעומת ריאלייםהשוואה בין עליית מחירים לבין עליית מדד המחירים לצרכן
שכר דירה ותשואה ברוטו/נטומבטא את הערך הפנימי של הדירה כהשקעהיחס שכר דירה שנתי / מחיר דירה
ריבית ריאלית נטוקובעת את שיעור ההיוון לניתוח שווי נוכחיריבית פריים – שיעור האינפלציה
היצע בפועל (דירות זמינות למכירה)משפיע על כוחות השוק ועל הזמן לספיגהמלאי דירות לא מכורות לפי הלמ"ס
הון עצמי ממוצע לרכישהמעיד על עומק הביקוש האמיתייחס הלוואה/שווי (LTV), חובות משקי בית

⚠️ איתותי ניתוק מגורמי היסוד (סימני בועה):

אינדיקטוררמת סיכון גבוהה
עליית מחירי דירות גבוהה מפי 2 מעליית השכר הריאלי לאורך זמן
עליית מחירי דירות גבוהה מפי 2 מעליית מדד המחירים לצרכן (אינפלציה)
תשואה שנתית ברוטו על נכס למגורים נמוכה מריבית המשכנתא
יחס שווי/שכר גבוה מ-150 משכורות (12.5 שנים)
רמת חוב משקי בית מעל 90% מהתמ"ג

הגדרה פורמלית להצעה לתקן:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כמחיר סביר המשתקף מתזרים התועלת הצפוי ממנו (שכירות ריאלית), תוך התאמה ליכולת הציבור לרכוש אותו, כפי שהיא נמדדת ביחס לשכר הממוצע והריבית הריאלית, ובלבד שמחירו אינו חורג בפער מובהק ממדדי היסוד של השכר, האינפלציה והתשואה המקובלת."

הריבית, על כל סוגיה, אינה רק גורם יסוד – אלא אחד מהשחקנים המרכזיים בקביעת שווי כלכלי לנדל"ן. 

לכן אענה בשני שלבים:


🧭 שלב ראשון – עיקרון: הריבית היא מכפיל הערך

בעולם שמאות הערך הכלכלי של נכס נגזר מ־2 משתנים:

  1. תזרים עתידי צפוי (שכר דירה)
  2. שיעור ההיוון – שהוא פונקציה של הריבית הריאלית + פרמיית סיכון

ולכן, ככל שהריבית גבוהה – הערך המהוון של אותו תזרים יורד, ולהפך.


🧱 שלב שני – שילוב הריביות בטבלת גורמי היסוד

נוסיף כעת טור ייעודי לריביות:

רכיב ריביתהסברמדד יישומי והשפעה על השווי
ריבית הפרייםהבסיס להלוואות ולמשכנתאות במשקקובעת את מחיר המימון האפקטיבי; משפיעה ישירות על הביקוש לרכישה
ריבית משכנתא ממוצעתהריבית שמשק הבית הממוצע נושאמשקפת את עלות המימון לצרכן; תשואה נמוכה ממנה = בועה
ריבית אג"ח ממשלתית ל-10 שניםמייצגת את "ריבית חסרת הסיכון" לטווח ארוךמשמשת בסיס לשיעור היוון בשמאות (CAP Rate); קובעת את מינימום התשואה הראויה לנכסים
ריבית ריאלית נטו (פריים פחות אינפלציה)מדד הריבית הכלכלית האמיתיתמשקפת את כדאיות ההשקעה הריאלית – מרכיב קריטי בשקלול שווי פונדמנטלי
מרווח ריבית (תשואה נדל"ן פחות ריבית משכנתא)פער בין הכנסה מהשכרת הנכס לבין עלות המימוןאם שלילי – אין הצדקה כלכלית לרכישה; איתות לבועה

⚠️ סיכום עקרוני – למה הריבית קריטית

  1. ריבית גבוהה → שווי כלכלי נמוך יותר (כי ההיוון מחמיר)
  2. ריבית נמוכה → מאפשרת "ניפוח" זמני של מחירים אבל יוצרת סיכון מובנה כאשר היא עולה
  3. ריבית משכנתא גבוהה + תשואת שכירות נמוכה → השקעה בלתי סבירה → בועה

✍️ ניתן לעדכן את סעיף ההגדרה כך:

"שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן ייקבע כהיוון תזרים התועלת הריאלית, בהתחשב בריבית חסרת סיכון ל-10 שנים, בריבית המימון בפועל (משכנתאות), ובריבית הריאלית נטו, תוך התאמה לרמת השכר והיכולת הכלכלית של האוכלוסייה."

במוסדות שמאות ובכלכלת נדל"ן קונבנציונלית בישראל, הריבית לא נכללת כגורם יסוד בקביעת שווי שוק בגישה ההשוואתית, וזאת מסיבות היסטוריות, מתודולוגיות ואינטרסנטיות.להלן ניתוח הסיבה מדוע הריבית נעדרת מהגדרת גורמי היסוד – ולמה זו טעות מהותית:


🧱 1. הגישה ההשוואתית מדמה "צילום מחיר" – לא ניתוח ערך

  • זו גישה פסיבית שמסתמכת על "מה נמכר", בלי לשאול אם המחיר הגיוני מבחינת תשואה או מימון.
  • לכן שכר, ריבית, אינפלציה – כל המדדים הכלכליים מוצאים אל מחוץ למשוואה.
זה מה שמוביל את השמאי להעתיק מחיר של דירה בבניין סמוך – גם אם נקנתה עם תשואה שלילית ובמימון חריג.

📉 2. הריבית מערערת את הלגיטימיות של המחיר

  • ברגע שאתה מציג שמחירי הדירות עלו ב־300%, אך הריבית הממוצעת למשכנתא עלתה מ־2% ל־5.5%, ושכר הדירה כמעט לא זז – אתה מוכיח שהשוק איבד קשר לערך.
  • זו הסיבה שמוסדות שמאות רבים "עוקפים" את הריבית או מזכירים אותה באורח שולי בלבד.

🧠 3. אבל בכל מודל כלכלי אמיתי – הריבית כן נכללת

בגישה הפונדמנטלית או האנליטית (DCF, Cap Rate, או Gordon Growth Model), הריבית:

  • מופיעה ישירות בשיעור ההיוון
  • מהווה עוגן להשוואה מול תשואת שכירות
  • משמשת להערכת סיכון ויכולת פירעון

כלומר – ריבית, שכר, אינפלציה הם שלושת היסודות של ערך.


ולכן, התיקון המתבקש הוא: 

לכלול את הריבית ברשימת גורמי היסוד!

✍️ עדכון מוצע לרשימה:

גורם יסודהסברמדד ישים
שכר ממוצע ריאליקובע את יכולת הרכישהמחיר דירה / שכר חודשי ממוצע
אינפלציה שנתיתקובעת אם המחיר ריאלי או מדומייןעליית מחירים יחסית ל־CPI
תשואת שכירותמשקפת הכנסה אמיתית מהנכסשכירות שנתית / מחיר נכס
ריבית ריאלית נטוקובעת את עלות ההוןריבית פריים – אינפלציה
ריבית אג"ח ממשלתית ל־10 שניםקובעת שיעור היוון בסיסיהשוואת נכס סיכון מול "חסר סיכון"
ריבית משכנתא ממוצעתמודדת את עלות המימון לציבוריחס תשואה לריבית
היצע דירות ריאליקובע אם יש מחסור אמיתימלאי לא מכור לפי אזור
חוב משקי הבית/תמ"גמצביע על עומס פיננסיאינדיקטור לחוסן ציבורי


📌 מסקנה:

כל עוד הריבית לא נלקחת בחשבון בקביעת שווי – לא מדובר ב"שמאות", אלא ב"העתקת מחיר".

✍️ נוסח פורמלי מתוקן: הגדרת שווי כלכלי פונדמנטלי

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור ההיוון המתאים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק בפועל.
השווי הפונדמנטלי ייקבע על בסיס שילוב של גורמי יסוד כלכליים, הכוללים:
  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש דירה.
  2. שיעור האינפלציה – מדד לשחיקת ערך הכסף.
  3. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתי ל-10 שנים) – בסיס לשיעור ההיוון.
  4. ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת) – מדד לעלות המימון בפועל.
  5. הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה.
  6. תשואת שכירות ריאלית – משקפת את הערך הפנימי של הנכס כהשקעה.
  7. יחס שווי/שכר – מדד לעומס מימוני על הציבור (מספר משכורות לרכישת דירה).
  8. היצע ריאלי של דירות (לא מכורות/בבנייה פעילה) – קובע את מידת המחסור או עודף ההיצע.
שווי זה ייחשב כנגזר משיווי משקל כלכלי ריאלי, ולא מהתנהגות רגעית של השוק, מגבלות אשראי, תיאום מחירים או מניפולציות במימון.

✅ גרסה סיכומית:

"השווי הפונדמנטלי נגזר מתזרים ההכנסות (שכירות), מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון בתוספת פרמיית סיכון, תוך התאמה לריבית המשכנתא בפועל, רמת השכר, האינפלציה והיקף ההיצע."

מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה נחשב מרכיב חשוב של גורמי היסוד,

אבל הוא אינדיקטור נגזר – כלומר הוא נבנה על בסיס השכר הממוצע (וגם על מחיר הדירה), ולכן:

הוא נכנס טכנית תחת השכר הממוצע,
אבל מוצדק ורצוי להציגו כמדד עצמאי ונפרד בגלל משמעותו החברתית וההשוואתית.

🧱 הסבר מקצועי:

  • השכר הממוצע הוא גורם יסוד גולמי – הוא מתאר את כושר ההשתכרות.
  • מספר המשכורות לרכישת דירה (Price-to-Income Ratio) הוא מדד משולב:מחיר דירה ממוצעת÷שכר חודשי ממוצע\text{מחיר דירה ממוצעת} ÷ \text{שכר חודשי ממוצע}
  • לכן הוא משקף את עומס המחיהיכולת הרכישה, ואת רמת הסיכון במשק —
    בדיוק כמו Debt-to-GDP או Housing Affordability Index.

📉 למה חשוב להציג אותו בנפרד?

  1. כי הוא מדד בינלאומי מוכר — מאפשר השוואה לערים ומדינות (OECD, IMF).
  2. כי הוא מדד חברתי-מערכתי, לא רק טכני.
  3. כי הוא פשוט להבנה לציבור: קל יותר לומר "203 משכורות לדירה" מאשר "השכר הריאלי ירד X%".

📌 סיכום:

  • כן, זה נגזר מהשכר, אבל מוצדק להכליל אותו בנפרד ברשימת גורמי היסוד.
  • מומלץ לרשום:
    "שכר ריאלי ממוצע – כולל אינדיקטורים נגזרים כגון מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה"

✍️ נוסח רשמי ומעודכן – הגדרת שווי פונדמנטלי:

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב, מהוונת לפי שיעור היוון ריאלי, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק הנתון.שווי זה נגזר מגורמי יסוד כלכליים הכוללים:

🧱 רשימת גורמי היסוד:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הציבור לרכוש נכס.
  2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור נגזר מהשכר הממוצע ומהמחיר, המשמש כמדד לעומס הרכישה ולשחיקת הנגישות לדיור.
  3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת ערך הכסף.
  4. תשואת שכירות ריאלית (נטו) – משקפת את הערך הכלכלי של הנכס כהשקעה מניבה.
  5. ריבית חסרת סיכון לטווח ארוך (אג"ח מדינה ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור ההיוון.
  6. ריבית מימון אפקטיבית (ריבית משכנתא ממוצעת בפועל) – מדד לעלות ההון של משקי בית.
  7. הריבית הריאלית נטו (ריבית נומינלית פחות אינפלציה) – קובעת את כדאיות ההשקעה וההשוואה מול נכסים אלטרנטיביים.
  8. יחס תשואת שכירות / ריבית משכנתא – מדד לפער בין הכנסה לבין עלות מימון.
  9. היצע דירות ריאלי בפועל – כולל דירות לא מכורות, בבנייה פעילה ובמלאי מיידי לשיווק.
  10. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – מדד לעומס מערכת האשראי ולסיכון מקרו־פיננסי.

🧭 הבחנה עקרונית:

גורמי יסוד אלה מהווים בסיס לקביעת שווי כלכלי אמיתי של הנכס — בניגוד למחיר הנקבע בגישת ההשוואה, אשר עלול לשקף תנודות שוק, תיאומים סמויים או מניפולציות אשראי, ואינו מבטיח היגיון כלכלי או קיימות מערכתית.

 גם לגבי מכפיל שכר הדירה (Price-to-Rent Multiple), ולא רק לגבי תשואת שכירות (Rental Yield).שני המדדים הללו – התשואה והמכפיל – הם הפכים מתמטיים, אבל שניהם נחשבים אינדיקטורים פונדמנטליים מרכזיים להבנת שווי כלכלי ריאלי של נדל"ן, בדיוק כמו יחס שווי/שכר.


🧮 ההבדל בקצרה:

מדדנוסחהפרשנות
תשואת שכירות שנתיתשכר דירה שנתי ÷ מחיר הנכסמדד לרווחיות ההשקעה
מכפיל שכר דירהמחיר הנכס ÷ שכר דירה שנתיכמה שנים ייקח להחזיר את ההשקעה משכר דירה בלבד
למשל: תשואה של 3% = מכפיל של 33.3
מכפיל של 20 = תשואה של 5%

✅ למה נכון להכניס גם את מכפיל שכר הדירה לרשימת גורמי היסוד?

  1. כי הוא מדד ריאלי לפער בין ערך השימוש לבין מחיר הרכישה.
  2. כי הוא מאפשר השוואה מהירה בין ערים, תקופות ומדינות (OECD, IMF, Numbeo משתמשים בו).
  3. כי הוא מנוטרל מריבית – ולכן כשהמכפיל קופץ מ־18 ל־30 בזמן שהריבית עולה, זו נורת אזהרה ברורה.

🧠 מסקנה:

גם מכפיל שכר הדירה וגם תשואת השכירות הם מדדי יסוד לגיטימיים ונפרדים. שניהם משרתים את אותה מטרה:
לבדוק האם מחיר הנכס ריאלי ביחס לערך הכלכלי שהוא מניב בפועל.

✍️ ניסוח מעודכן להוספה לרשימת גורמי היסוד:

תשואת שכירות ריאלית / מכפיל שכר דירה – מדדים להערכת ערך ההשקעה בדירה, המבוססים על יחס בין ההכנסה השוטפת ממנה (שכ"ד) לבין מחירה. פער קיצוני בין מחיר לבין שכר דירה מהווה אינדיקציה לניתוק בין מחיר לבין ערך.

הגדרה סופית, מקצועית, מלאה ומעודכנת של שווי כלכלי פונדמנטלי, הכוללת גם את מכפיל שכר הדירה, התשואה, מספר המשכורות, וכל יתר גורמי היסוד – בנוסח שמתאים למסמך שמאי, דוח כלכלי, תקן רגולטורי או תזכיר מדיניות:


✍️ הגדרה מקצועית לשווי כלכלי פונדמנטלי של נדל"ן

שווי כלכלי פונדמנטלי של נכס נדל"ן הוא הערך הכלכלי המשקף את התועלת העתידית שהנכס צפוי להניב לאורך זמן, תוך התאמה ליכולת הרכישה של הציבור ולתנאים המאקרו-כלכליים במשק. שווי זה נקבע בגישת היוון או על בסיס אינדיקטורים יסודיים, ואינו תלוי בהכרח במחיר השוק המיידי או בהתנהגות רגעית של השוק.

🧱 רשימת גורמי היסוד הכלכליים:

  1. שכר ריאלי ממוצע – מדד ליכולת הרכישה של הציבור.
  2. מספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה – אינדיקטור לעומס המימוני (Price-to-Income Ratio).
  3. אינפלציה מצטברת – מדד לשחיקת הערך הנומינלי של מחירי הנדל"ן.
  4. תשואת שכירות ריאלית – מדד לרווחיות הכלכלית של הנכס כהשקעה מניבה.
  5. מכפיל שכר דירה (Price-to-Rent Multiple) – מספר שנות שכירות שיידרשו להחזר עלות רכישת הנכס.
  6. ריבית חסרת סיכון (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים) – בסיס לחישוב שיעור היוון.
  7. ריבית משכנתא ממוצעת בפועל – מדד לעלות ההון למשקי בית.
  8. הריבית הריאלית נטו – ריבית נומינלית בניכוי אינפלציה.
  9. פער בין תשואת שכירות לריבית משכנתא – אינדיקטור כלכלי להיתכנות רכישה.
  10. היצע דירות ריאלי בפועל – דירות זמינות למכירה או בבנייה פעילה, כולל דירות רפאים ומלאים קפואים.
  11. יחס חוב פרטי / תוצר (Debt-to-GDP) – אינדיקטור לעומס המערכת הפיננסית והסיכון המקרו-מערכתי.

⚖️ עקרונות מפתח:

  • כאשר מחירי דירות עולים באופן מנותק מהשכר, האינפלציה והתשואה, ונשענים על ריבית זמנית או מניפולציות מימוניות – השוק מאבד קשר לשווי הכלכלי האמיתי.
  • במצבים אלה יש לבחון מחדש את השווי הריאלי של הנכסים על פי גורמי היסוד, ולא על סמך "מחירי שוק" רגעיים המשקפים ניתוק כלכלי או בועה.

📌 ניסוח מסכם קצר (לשימוש בדוחות/מצגות):

שווי פונדמנטלינגזר מתזרים התועלת הצפוי מהנכס, מהוון לפי הריבית חסרת הסיכון + פרמיית סיכון, ותוך התאמה לשכר הריאלי, האינפלציה, התשואה ומבנה המימון במשק.

שוק שבו המחירים חורגים מגורמי היסוד – הוא שוק לא בר-קיימא.

כאשר אומרים ש**"שוק אינו בר-קיימא"**, הכוונה היא לכך שמחירי הנכסים או הפעילות בשוק מנותקים מהיסודות הכלכליים התומכים בהם, ולכן לא ניתן לשמר אותם לאורך זמן. בשפה פשוטה: המערכת מתפקדת רק בגלל תנאים זמניים, עיוותים או מניפולציות – וכשהם ייעלמו, היא תקרוס או תתכנס חזרה לערכים ריאליים.להלן ניתוח עומק של הביטוי הזה – מה הוא אומר, איך מזהים אותו, ואיך הוא מתבטא בפועל:


🧠 הגדרה כלכלית:

שוק אינו בר-קיימא (unsustainable market) = שוק שבו מחירי הנכסים אינם תואמים את הערך הכלכלי הפונדמנטלי שלהם, כלומר אינם מגובים על ידי:
  • תזרימי מזומנים (כמו שכירות),
  • יכולת הרכישה של הציבור (שכר),
  • שיעורי הריבית והאינפלציה,
  • או פרמטרים יסודיים נוספים כמו היצע וביקוש אמיתי.

🔍 סימנים לשוק שאינו בר קיימא:

  1. מחירים עולים בקצב גבוה משמעותית מהשכר והאינפלציה.
  2. תשואות משכירות נמוכות משמעותית מריבית המשכנתאות או מהריבית חסרת הסיכון.
  3. זינוק במספר המשכורות הדרושות לרכישת דירה (פי 150–200% מהממוצע ההיסטורי).
  4. גידול באשראי ובמינוף כאמצעי יחיד לשמר פעילות שוק.
  5. פער קיצוני בין מחיר הנכס להכנסה השוטפת ממנו (מכפיל שכר דירה > 30).
  6. ציפיות רווח הוניות בלבד – ללא הצדקה תזרימית.
  7. כניסה המונית של משקיעים ספקולטיביים.
  8. עיוותים רגולטוריים או מניפולציות תקשורתיות לשימור "תחושת יציבות".

📉 ביטוי מעשי של שוק לא בר-קיימא – מה קורה כשזה מתפרק?

  1. היפוך מגמה חד (Reversion to Mean):
    • מחירים יורדים בחדות עד חזרה לערכים כלכליים ריאליים – לרוב ירידה של 30–50% ואף יותר.
    • דוגמה: ארה"ב ב־2008, ספרד, יפן של שנות ה-90, ולעתים גם שווקים במזרח אירופה לאחר 2009.
  2. עלייה בפשיטות רגל ובחדלות פירעון:
    • אנשים שקנו במחירים גבוהים מדי מתקשים לעמוד בהחזרים כשהריבית עולה או כשההכנסות נחלשות.
  3. התכווצות חדה בהיקפי העסקאות:
    • הציבור "קופא" – קונים לא קונים, מוכרים לא מצליחים למכור.
  4. משבר אמון בשוק:
    • הציבור מזהה שהמחירים אינם ריאליים – ונמנע מלקנות במחירים גבוהים.
  5. פגיעה אנושה בבנקים:
    • שווי הנכסים הממושכנים יורד מתחת לגובה ההלוואות ("שליליות הון עצמי").
    • הבנקים נאלצים למחוק חובות, להגדיל הפרשות ולצמצם אשראי.
  6. כניסת רגולטורים או חקירות:
    • כמו משבר מניות הבנקים בישראל, או משברי נדל"ן באיסלנד ואירלנד.

🧨 דוגמה מישראל 2025 (מה שמתרחש היום - יולי 2025):

  • מחירים שזינקו פי 2 מעבר לערכם הכלכלי.
  • תשואה של 2.5% מול ריבית משכנתא של 5% – הפסד וודאי מהיום הראשון.
  • ריבוי עסקאות ממונפות במחירים כלכליים בלתי סבירים.
  • עשרות אלפי דירות רפאים, מלאים קפואים וירידה חדה בכמות העסקאות.
  • חוסר התאמה קיצוני בין ערך לבין מחיר – המעיד על שוק לא בר-קיימא בעליל.

🔚 משפט מסכם:

שוק לא בר-קיימא הוא כמו בניין שמחזיקים את התקרה שלו עם מקלות. ברגע שהריבית תעלה, האשראי יתייבש, או שהציבור יאבד אמון – הכול קורס.

 Clau הבעיה המרכזית

הצוות זיהה שנהוג לכלול בהסכמי מימון בנקאיים הוראות המאפשרות למממן להגביל את היזם מלהפחית את מחיר המכירה של הדירות בפרויקט הנבנה על ידו. זה יוצר קשיחות מחירים כלפי מטה - כאשר הביקוש עולה המחירים קופצים, אך כאשר הביקוש יורד המחירים נותרים גבוהים.

ממצאים עיקריים

מבנה השוק

  • יזמים: בענף הבניה פועלים מספר רב של יזמים, כאשר גם חלקם של הגדולים ביותר אינו עולה על אחוזים בודדים מכלל שוק הדירות החדשות
  • בנקים: שני בנקים מספקים 57% מכלל המימון לבניה, ו-5 הקבוצות הבנקאיות מספקות ביחד 91% מהמימון לענף

סיכוני האשראי

רמת ההפרשה בסקטור בינוי ונדל"ן–בינוי היא הנמוכה ביותר במגזר העסקי (1.1%), ורק ב-1% מהפרויקטים ירידה של 30% במחירי הדירות מסכנה חלק מהאשראי הבנקאי.

עמדות הגורמים השונים

המפקח על הבנקים

  • טען שבפועל בנקים לא מונעים מיזמים לבצע הורדות במחירי דירות ולעיתים אף לוחצים עליהם להוריד מחירים
  • הדגיש את חשיבות ניהול הסיכונים והצורך בהתניות פיננסיות

המומחים

  • פרופ' דיויד גילה: סבור כי מדובר במקרה של RPM (Retail Price Maintenance) ויש פחות הצדקות להגבלה זו מאשר במקרה של RPM קלאסי
  • עו"ד דרור שטרום: השווה לסעיפים שנאסרו בעבר בהסכמי אשראי של חברות הטלוויזיה

איגוד הבנקים

טען שהסעיף אינו נועד למנוע הורדת מחירים אלא לאפשר דיאלוג בין הבנק ליזם, וכי בפועל הבנק לא מונע הורדת מחירים.

המלצות הצוות

המלצה מרכזית

לגורם המממן של מיזם לליווי פרויקט בניה למגורים אסור להתערב בשיקולי היזם בקביעת מחיר המכירה של דירות באותו מיזם, לאחר ההתקשרות בהסכם המימון.

דרכי יישום

  1. הוראת המפקח על הבנקים - הדרך המועדפת
  2. חקיקה - במידה ולא יתאפשר באמצעים רגולטוריים

המלצות נוספות

פעולה להקטנת הריכוזיות בענף מימון מיזמי דיור, הן בתוך המערכת הבנקאית והן על ידי הגדלת נתח השוק של גופים חוץ בנקאיים.

מסקנות

הדוח מגיע למסקנה שאין הצדקה כלכלית להתערבות הבנקים במחירי הדירות לאחר התקשרות בהסכם המימון, שכן:

  1. הסיכון לבנקים נמוך
  2. הרווחיות בענף גבוהה
  3. קיים חשש לפגיעה בתחרות
  4. יש חלופות אחרות לניהול סיכונים

הדוח מדגיש שהמלצותיו אינן באות במקום הצורך להגדיל את היצע יחידות הדיור, אלא נועדו לשפר את התפקוד התחרותי של השוק הקיים.

המחירים התנתקו מהשווי הפונדמנטלי

הפער הדרמטי בין:

  • מחירי דירות: +35%
  • אינפלציה: +14.5%
  • שכר: +18.5%

מהווה עדות ברורה להתנתקות מחירי הדירות מהשווי הריאלי שלהן.

מדוע זה קורה לפי הדוח:

1. קשיחות מחירים א-סימטרית

המחירים עולים כשהביקוש עולה, אבל לא יורדים כשהביקוש יורד - זה לא תפקוד תקין של שוק.

2. כשל במנגנון התמחור

הדוח מציין במפורש:

"פעולתו התקינה של מנגנון המחירים משמעותית מאד לקיומו של שוק תחרותי ויש חשיבות לוודא שמנגנון המחירים יפעל כמו שצריך גם בשוק הדירות"

3. הפרדה בין מחיר "רשמי" למחיר "אמיתי"

הדוח מזהה שקבלנים נותנים הטבות (מבצעי מימון, שדרוגים) במקום להוריד מחירים, מה שמעוות את האיתות הפומבי של המחירים.

המשמעות הכלכלית:

כשמחירי דירות עולים הרבה יותר מאינפלציה ושכר, זה אומר ש:

  1. הדירות הופכות פחות נגישות יחסית ליכולת הכלכלית של הציבור
  2. המחירים לא משקפים שווי אמיתי אלא עיוותים מבניים
  3. השוק לא מתפקד תחרותית כמו שהוא אמור

זו בדיוק הסיבה שהצוות הוקם - לתקן את הכשל במנגנון התמחור ולאפשר למחירים לחזור ולשקף את השווי הפונדמנטלי, שמבוסס על יחסים תקינים בין היצע, ביקוש, עלויות ויכולת כלכלית של הציבור.אתה מזהה נכון את הבעיה - המחירים "תקועים" ברמה גבוהה שלא מוצדקת על ידי הגורמים הכלכליים הבסיסיים.


Per סיכום עיקרי הדוח 

  1. רקע לכתיבת הדוח
    בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה במחירי הדירות בישראל (כ-35%), הרבה מעבר לאינפלציה ועליית השכר. למרות גידול משמעותי בהיצע הדירות, מחירי הדירות מגלים קשיחות כלפי מטה. אחת הסברות: בפרויקטים בליווי בנקאי, הבנקים המממנים דורשים מהיזמים לא להוריד מחירים מתחת למחירי "דו"ח אפס" (תחזית שמאית לפני שיווק הפרויקט).
  2. ממצאים עיקריים
  • יזמים – שוק מבוזר: אין ריכוזיות בענף הבנייה למגורים, פועלים מאות יזמים ואין סיכוי גבוה לתיאום ביניהם.
  • בנקים – שוק ריכוזי: חמישה בנקים מחזיקים כ-91% ממימון הפרויקטים, ושני בנקים – למעלה מ-50%. לבנקים כוח שוק משמעותי.
  • בהסכמי הליווי הבנקאי קיימת מגבלה על הורדת המחיר ע"י היזם, כשכל הפחתה דורשת אישור מהבנק.
  • חרף הטענה שהתנאים האלה מונעים הורדות מחירים, בפועל לעיתים הבנקים דווקא מאשרים הנחות ולעיתים אף יוזמים זאת – כאשר הדבר נחוץ להשלמת מכירות בפרויקט.
  • ברוב המקרים, יזמים אינם פונים לבנקים בבקשה להוריד מחירים, אלא מעבירים "הטבות" לרוכשים (שדרוגים, הנחות מימוניות), שאינן מתבטאות במחיר הדירה הרשמי.
  • סיכון האשראי של הבנקים בענף נדל"ן למגורים נמוך מאוד – גם בירידות מחירים קיצוניות.
  1. עמדות הצדדים
  • הבנקים: נדרש פיקוח למניעת נטילת סיכונים מיותרת ע"י יזמים ולשמירה על יציבות הפרויקטים, אך אין להם אינטרס למנוע ירידת מחירים בכל מחיר.
  • הרגולטורים והמומחים: פרקטיקה גורפת של הגבלת מחירי מינימום פוגעת בתחרות, יוצרת אפקט של "עיגון" ומונעת ירידת מחירים בשוק, במיוחד לאור ריכוזיות המימון.
  • הקבלנים: מצהירים שאין להם התנגדות עקרונית לביטול המגבלה, והיא אינה קריטית לפעולתם.
  1. מסקנות והמלצות מרכזיות
  • אין הצדקה לבנק להתערב או להגביל את מחירי הדירות שמוכר היזם לאחר החתימה על הסכם המימון. הסיכון לבנק נמוך, והרווחיות גבוהה. הפיקוח הנדרש הוא על תזרים ורווחיות כוללת – לא על מחיר בודד לדירה.
  • יש לאסור על הכללת סעיפים המגבילים מחירי דירות בהסכמי המימון – בהוראה רגולטורית או חקיקה.
  • המלצה רגולטורית/חוקית: שממונה על הבנקים (או המחוקק) יקבע: על הבנק להימנע מכל מגבלה חוזית על המחירים שיקבע היזם במכירת דירות בפרויקט, לאחר אישור המימון.
  • להקטין ריכוזיות במימון הענף – לעודד כניסה של גופים חוץ־בנקאיים לשוק הליווי.
  • להמשיך ולחזק את הגדלת היצע הדירות – למען שוק בריא יותר.
  1. משמעות ציבורית
  • מניעת פיקוח ישיר של הבנקים על מחירי המכירה אמורה להחזיר את המנגנון התחרותי לכנו, לאפשר הורדת מחירים אמיתית במקרה של ירידת ביקוש, ולהגביר את השקיפות (שהתעוותה בעקבות מתן "הטבות" שמוסתרות מנתוני השוק).


* מהמהדורה המוקדמת של יום 27.7.2025

הבנקים לא יתערבו במחירי הדירות, אבל אל תצפו שהמהלך הזה יוריד אותם


25Jul

הפוסט שמזעזע את שוק הקרקעות: גלית בן נאים חושפת את מה שבנק ישראל מתעלם ממנו. מה מסתתר מאחורי פוסט פייסבוק לכאורה הומוריסטי של סגנית הכלכלן הראשי במשרד האוצר? גרף אחד פשוט חושף אמת מטרידה: בעלי ההון הוותיק שולטים בקרקעות, ההייטק מחוץ לתמונה, ובנק ישראל שותק. ניתוח עומק של פוסט שהופך לדוח מדיניות סמוי, רגע לפני "המערכה השנייה" שתטלטל את עולם הנדל"ן.

סיכום מנהלים

הדוח, שפורסם ביולי 2025 על ידי אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, מתמקד בניתוח מאפייני הבעלות הפרטית על קרקעות למגורים בישראל. זהו מחקר פורץ דרך שכן מאז ביטול מס הרכוש בשנת 2000, לא נערך מעקב שוטף אחר הנושא.

ממצאים מרכזיים

היקף הבעלות והשווי

  • 330 אלף משקי בית (כ-12% מסך משקי הבית בישראל) מחזיקים קרקעות פנויות למגורים
  • סך שווי הקרקעות: 350 מיליארד ₪ במחירי 2024
  • פער של 74% בהכנסה בין בעלי קרקעות (34.7 אלף ₪) לכלל משקי הבית (19.9 אלף ₪)

התפלגות סוציו-אקונומית

בעשירון העליון:

  • הכנסה שנתית ממוצעת: 2.5 מיליון ₪
  • רק 40% מההכנסה מעבודה (60% מהון)
  • מחזיק 25% משווי הקרקעות (פי 2.4 ממשקלו היחסי)
  • 60% מתגוררים במחוזות תל אביב והמרכז

במאון העליון:

  • 312 משקי בית עם הכנסה של 61 מיליון ₪ בממוצע
  • רק 8% מההכנסה מעבודה
  • מחזיק 1.1% משווי הקרקעות
  • 84% מתגוררים במחוזות תל אביב והמרכז

פער גיאוגרפי

אזורי מיסוי מקרקעין מובילים:

  1. נתניה: 20% משווי הקרקעות (כולל הרצליה, רמת השרון)
  2. רחובות: 16% משווי הקרקעות
  3. תל אביב: 10% משווי הקרקעות (אך מרוכז ב-12 אלף משקי בית בלבד)

שווי ממוצע לפי אזור:

  • פריפריה: 500-700 אלף ₪
  • מרכז הארץ: 1.9-2.9 מיליון ₪

ממצאים מעניינים

בישובים ערביים:

  • שכיחות גבוהה יחסית של בעלי קרקעות
  • שווי קרקע נמוך יותר (400 אלף ₪ לעומת מיליון ₪)
  • בולטים: סח'נין, נצרת, שפרעם, אום אל פחם

התפלגות זמנית:

  • 69% מהשווי נצבר מאז 2000 (עת ביטול מס הרכוש)
  • העשור 2010-2019: 30.5% מסך השווי

מתודולוגיה

הדוח מבוסס על הצלבת נתוני רשות המסים:

  1. קובץ "בעלויות מקרקעין" לשנת 2023
  2. נתוני הכנסות מעבודה והון

מגבלות המחקר:

  • הכנסות הון מדווחות רק לעצמאים ושכירים בעלי שכר גבוה
  • כ-70 אלף משקי בית ללא הכנסות מדווחות
  • ניכוי של 13% עבור בניה עצמית שלא זוהתה

השלכות מדיניות

הדוח נערך במסגרת הצוות לגיבוש המלצות חקיקה בנושא מס רכוש על מקרקעין לא בנויים. הממצאים מצביעים על:

  1. ריכוז גבוה של שווי קרקעות בקרב האוכלוסייה העשירה
  2. פערים גיאוגרפיים משמעותיים
  3. פוטנציאל גבוה למס רכוש מבוסס שווי
  4. צורך בהתחשבות במאפיינים תרבותיים (כמו במגזר הערבי)

זהו דוח מקיף ומקצועי המספק בסיס נתונים חשוב לקבלת החלטות מדיניות בתחום המיסוי והשוויון החברתי.


הפוסט שמזעזע את שוק הקרקעות: גלית בן נאים חושפת את מה שבנק ישראל מתעלם ממנו

עורכת הדוח, הגב' גלית בן נאים, סגנית בכירה של הכלכלן הראשי באוצר, פרסמה היום, 25.7.2025  פוסט זה עם הגרף זה. מה מסתתר מאחורי פוסט פייסבוק לכאורה הומוריסטי של סגנית הכלכלן הראשי במשרד האוצר? גרף אחד פשוט חושף אמת מטרידה: בעלי ההון הוותיק שולטים בקרקעות, ההייטק מחוץ לתמונה, ובנק ישראל שותק. ניתוח עומק של פוסט שהופך לדוח מדיניות סמוי, רגע לפני "המערכה השנייה" שתטלטל את עולם הנדל"ן.

ניתוח הפוסט של גלית בן נאים:

זה לא רק פוסט, לא רק גרף, לא רק ביקורת – זה מסמך אסטרטגי עטוף בפיד.


✒️ "יבש? לחות 90%": הפוסט של גלית בן נאים כפצצה תודעתית עטופה בגרף

הפוסט שפירסמה סגנית הכלכלן הראשי, גלית בן נאים, לכאורה פייסבוקי, קליל, הומוריסטי – הוא בפועל תמרור אזהרה ממוקד היטב לציבור, למקבלי החלטות ולבנקים, במסווה של אנקדוטה עונתית.

מאחוריו עומדים:

  • דוח בן 14 עמודים מהאוצר שפורסם "מתחת לרדאר"
  • רמיזות שקולות אך חדות על כשלי מדיניות
  • קריצה תרבותית שמתחפשת להומור אבל חושפת אלגוריה חברתית עמוקה

🧠 1. הגרף: מכת מחץ למיתוסים על שוק הנדל"ן

בן נאים מציגה גרף שמעמת שלוש קבוצות:

ענףהכנסה ממוצעת למשק ביתשווי קרקע ממוצע
הייטק~1.5 מיליון ₪~670 אלף ₪
בעלי משרדים / חשבונאותנמוכה בהרבהגבוהה בהרבה
כלל בעלי קרקע בעשירון העליון~985 אלף ₪~1.5 מיליון ₪


🔍 המשמעות:

  • הייטקיסטים מרוויחים הכי הרבה – אך כמעט ואינם מחזיקים קרקע.
  • כלומר, בניגוד לשיח השגור, הם לא אלו שמרקיעים את מחירי הקרקע.
  • הקרקע מרוכזת בידיים אחרות: הון ותיק, מסורתי, בלתי שקוף – ופוליטית מקושר.
בן נאים בעצם אומרת: "הבעיה היא לא הטכנולוגיה – אלא הקרקעות שתקועות מתחת לאף שלנו".

💸 2. חובת דיווח על שכר דירה – ומה שבאמת עומד מאחוריה

גלית כותבת בציניות מרה:

"קנס של 200 ש”ח הוא גזירה? כן, עם הכנסה שנתית של מיליון ש”ח…"

וזורקת אצבע מאשימה כלפי אלה שמתנגדים לחובת דיווח – בטענה שזו גישה "טוטליטרית".

ומוסיפה:

"העיקר הם מתהדרים בפסל החירות".

💥 השוואה לארה"ב אינה מקרית – זו הצבעה ישירה על צביעות מוסדית:

  • ישראל נתפסת כמדינה "חופשית", אך בפועל שומרת על רמות שקיפות נמוכות במיוחד בתחום ההון הפרטי.
  • ארה"ב – קפיטליסטית מובהקת – דווקא כן דורשת דיווח מלא על כל הכנסה.

🔑 המסר הסמוי: המערכת הכלכלית בישראל לא רק שמרנית – היא מגוננת ביודעין על בעלי הנכסים.


👁️ 3. “העיניים צריכות להיות נשואות אל הנגיד” – ולא סתם

 זו רמיזה עבה לקונפליקט אינטרסים סמוי. בן נאים מאותתת שבנק ישראל – הגוף שאמור להכווין את שוק הדיור – מתעלם בפועל ממבנה הבעלות על הקרקעות, ומהעובדה שהמדיניות המוניטרית שלו (ריבית זולה, אשראי קל) מתדלקת שוק שאין לו שום קשר ליעילות, אלא רק לריכוז הון.

"יש מי שיודעים בדיוק איפה נמצאות הקרקעות, אבל הם לא בבנק ישראל – הם בבתי עו”ד, משרדי שמאות, ולשכות חקירות נדל”ניות פרטיות."

🧱 4. אי השוויון אינו רק מספרי – הוא גיאוגרפי, תרבותי ואתי

על פי הסקירה:

  • 60% מבעלי הקרקע בעשירון העליון מתגוררים בת"א והמרכז.
  • בישובים ערביים, הבעלות מפוזרת על קרקעות רבות – אך שווין נמוך מאוד.
  • כלומר: הריכוז הכלכלי והפוליטי של הקרקע הוא לא רק תוצאה של "השוק", אלא של היסטוריה תכנונית מכוונת.
גלית לא רק חושפת נתון – היא חושפת את הפער בין מראית העין של שוק חופשי, לבין מציאות של ריכוז סמוי וחוסר שקיפות משווע.

🎭 5. “עקרות בית נואשות” – לא סתם אנקדוטה

“כשהוא מזיל דמעה, היא מתרגשת – והוא עונה: ‘כי עכשיו הבנתי שיש עוד מערכה.’”

האנלוגיה לסדרה האמריקאית היא לא גימיק.

זו מטאפורה עמוקה על חברת שפע מצועצעת, שמתחת לפני השטח מתנהלים מנגנוני כוח, סודות וקנוניות. כך גם בישראל – מראית עין של תחרות, היצע, חדשנות –

אבל מאחוריהם עומדים:

  • בעלי הקרקעות הוותיקים
  • קרטל המידע
  • והממסד הפוליטי שנמנע מלהפעיל שקיפות

🧨 6. המסר הפוליטי הסמוי: הדוח הזה הוא לא מחקר – אלא הכנה לקרב מדיניות

בזמן שהממשלה דנה בהטלת מס רכוש חדש, בן נאים משתמשת בפוסט הזה כדי לחולל שינוי תודעתי.

היא לא כותבת “תטילו מס”, אבל כל מי שקורא מבין את הרמז:

"יש את הנתונים. יש את הכלים. מה שחסר זה רק הרצון הפוליטי."

🧠 סיכום: מופת של אסטרטגיה ממשלתית מודרנית

מרכיבמשמעות
🗂️ גרף ויזואלימציג אמת שמערערת על נרטיב פופולרי
💬 הומורמחליק מסר נוקב בגרון הציבורי
🧱 נתוניםמדויקים, עשירים, אך מוצגים דרך פיד קל לעיכול
🎯 פוליטיקהמכינים את הציבור לחלק 2 – שם באמת יתחילו הקרבות

📢 סיכום משפט אחד:

הפוסט של גלית בן נאים הוא לא דוח – הוא נשק מדיניות עטוף בקריצה.

זהו פוסט של פקידת ציבור מקצועית שיודעת בדיוק איך להעביר מסרים מדיניים מורכבים באמצעות הומור ונתונים. הגאונות בשימוש ב"עקרות בית נואשות" הזכרת הסדרה האמריקאית זו לא סתם הומור. זו אלגוריה על חברה שנראית מושלמת מבחוץ אבל מלאה סודות כהים מבפנים. בדיוק כמו שוק הנדל"ן הישראלי - נראה תחרותי וחופשי, אבל בפועל שליטה בידי מעטים שפועלים בחשאי. הפוסט מבריק כי הוא הופך נתונים יבשים לנרטיב חברתי - מראה איך מדיניות כלכלית משפיעה על אי-שוויון, איך שקיפות קשורה לדמוקרטיה, ואיך הון ישן מנצל חוסר מידע כדי לשמר כוח. זה לא פוסט פייסבוק רגיל - זה מניפסט מדיניות במסווה של הומור וגרפים.

19Jul


📚 מתוך המסמך המקורי (סקר 85, עמ' 7–8): ( בנק ישראל דצמבר 2011)

"בשנים האחרונות נמצא כי מחירי הדירות בישראל עולים על הערכת השווי הפונדמנטלי בכ־8% עד 16%."
"פער זה נרשם לאורך תקופה ממושכת, החל מ־2010, כאשר ניתוח המשתנים הכלכליים אינו מצליח להסביר את מלוא העלייה במחירים."

המסמך אכן כולל נוסחה מרכזית שמסבירה את החישוב של ערך פונדמנטלי (שווי כלכלי יסודי) של דירה, לפי גישת תמחור נכסים פיננסיים. מדובר במודל היוון שמבוסס על תזרים התקבולים העתידי (שכר הדירה) ועל שיעור הריבית הצפוי.

✅ נוסחת הערך הפונדמנטלי – לפי עקרון תמחור נכס (משוואה 2 במסמך)

  • p – מחיר הדירה (הערך הפונדמנטלי)
  • rent – שכר הדירה השנתי ברמה הנוכחית
  • r – הריבית הריאלית הצפויה לטווח ארוך (discount rate)

🔎 זוהי נוסחת היוון פשוטה, דומה לזו של אג"ח קונסול (נכס שאין לו מועד פדיון), שבה מניחים תזרים אינסופי קבוע.

🧠 תובנות עיקריות ממודל זה:

  1. קשר ישיר בין שכר הדירה לערך הדירה – ככל ששכר הדירה עולה, ערך הדירה עולה (בהנחה שריבית קבועה).
  2. קשר הפוך בין ריבית לערך הדירה – ככל שהריבית עולה, הערך הפונדמנטלי של הדירה יורד (כי ההיוון גבוה יותר).
  3. המשוואה מתארת "שווי כלכלי אמיתי" של דירה – בלי קשר ל"מחיר השוק" בפועל.

⚠️ הערות קריטיות:

  • המסמך מדגיש שבמצב נורמלי לא ייתכן פער מתמשך בין שכר הדירה לבין מחיר הדירה – הם חייבים להיות קשורים ביניהם דרך הריבית.
  • אם יש התנתקות בין מחיר הדירה לבין שכר הדירה לאורך זמן – זה אות אפשרי לקיומה של בועה.
  • לכן, סטייה מהמודל הזה (למשל כשמחירי הדירות גבוהים פי שניים מערך ההיוון) עשויה להעיד על תמחור מופרז בשוק.

המחשבון למטרות הדגמה בלבד ואיננו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי


שנהתשואה לפדיון (משוער)מגמות עיקריות ומאפיינים
2010כ-4.2%–4.8%ירידת תשואות עולמית, ביקוש גבוה לאג"ח ממשלתיות, עליות מחירים בשוק האג"ח הצמודות23
2015סביב 2%–2.5%המשך מגמת ירידת תשואות, סביבת ריבית נמוכה עולמית4
2020סביב 0.5%–1.5%רמות שפל של תשואות, השפעת הקורונה והרחבות מוניטריות4
2022–20252.5%–4.5%עליית תשואות בעקבות אינפלציה גוברת והעלאות ריבית בנק ישראל54


אג"ח ממשלתית צמודת מדד (בעבר "גליל") היא איגרת חוב שמונפקת על ידי מדינת ישראל, בה הקרן והריבית מוצמדות למדד המחירים לצרכן. איגרות אלו מהוות כלי עיקרי לגיוס חוב ממשלתי, במיוחד לטווחים בינוניים וארוכים, והן פופולריות בקרב משקיעים מוסדיים ופרטיים1.

  • : מגנה על המשקיע משחיקת ערך הכסף כתוצאה מאינפלציה.
  • : ריבית נקובה קבועה, בנוסף להצמדה.
  • : טווח פדיון של 10 שנים ממועד ההנפקה.
  • : מדד האג"ח הממשלתיות הצמודות רשם עלייה של כ-6% בשנה זו, כאשר התשואה ל-10 שנים ירדה במהלך השנה עד לרמה של 4.2%23.
  • : ירידת תשואות עקבית, ברקע סביבת ריבית נמוכה בישראל ובעולם.
  • : חלה עלייה בתשואות, בין היתר בשל עליית אינפלציה והעלאות ריבית בנק ישראל. נכון לשנת 2025, התשואה לפדיון של אג"ח ממשלתית צמודה ל-10 שנים נעה סביב 4%–4.6%5.
  • : עוקב אחרי כל איגרות החוב הממשלתיות הצמודות למדד המחירים לצרכן, עם תקופת פדיון של 5–10 שנים6.
  • : עוקב אחרי איגרות חוב עם פדיון של מעל 10 שנים.
  • : מגמה של משרד האוצר לצמצום משקל האג"ח הצמודות במדיניות החוב, לטובת אג"ח שקליות בריבית קבועה2.
  • : צמצום מספר סדרות והגדלת גודלן לשיפור הסחירות2.
  • : שיעור האינפלציה, ריבית בנק ישראל, ומדיניות מוניטרית עולמית משפיעים ישירות על תשואות האג"ח הצמודות.

אג"ח ממשלתיות צמודות מדד ל-10 שנים מהוות רכיב מרכזי בשוק החוב הישראלי. בשנים 2010–2025 נרשמו שינויים חדים בתשואות, בהתאם למגמות אינפלציה, ריבית עולמית ומקומית, ומדיניות ניהול החוב של המדינה. בשנים האחרונות, עם עליית האינפלציה והריביות, התשואות שבו לעלות לאחר תקופה ממושכת של שפל היסטורי253.



1️⃣ נוסחת הרגרסיה של בנק ישראל (מודל אמפירי) – שחזור אפשרי מהמסמך:

הם לא פרסמו את הנוסחה עצמה, אך מהתיאורים במסמך ניתן לשחזר את המבנה המשוער של המודל:

פירוט המשתנים:


🔎 זהו מודל רגרסיה מרובה משתנים – הוא "לומד" את הקשרים מהעבר ומנבא מחיר, ולא מחשב שווי אמיתי לפי תשואה נדרשת.


2️⃣ נוסחת הערך הפונדמנטלי לפי גישת היוון קלאסית (שמאית־כלכלית)

זו הגישה השמרנית, לא מתבססת על מחירי עבר אלא על תזרים עתידי והיוון רציונלי:


פירוט רכיבי שיעור ההיוון לדוגמה:


➡️ כך מתקבלים שיעורי היוון ריאליים של 4.5% בתל אביב ו־6.5% בפריפריה.


🧠 מסקנה:

  • בנק ישראל משתמש במודל אמפירי, הסתגלי שנשען על מחירי עבר (ולכן "בועתי").
  • הגישה של (היוון פונדמנטלי) מבוססת על תזרים צפוי והערכת סיכון רציונלית.
  • הפער ביניהן הוא לא רק במספרים, אלא באופן החשיבה: בין "מה קורה בפועל" ל"מה צריך להיות".
19Jul

סקירה מעמיקה של פערי עלויות הבנייה בישראל לפי אזור, עם ניתוח של רכיבי עלות כמו עבודה, יסודות, לוגיסטיקה ורגולציה. האם עלות בנייה בתל אביב באמת כפולה מהפריפריה? הבנה מקצועית של פערים הנדסיים לעומת עיוותי שוק – והשלכות על מחירי הדירות.

טבלה השוואתית מתוך אומדן לשכת שמאי המקרקעין ליוני 2025 (לעלות בנייה ישירה "עד מפתח", ללא פיתוח/היטלים/קרקע), כולל האזורים הקיצוניים – מרכז תל אביב מול באר שבע ופריפריה:


לפניך טבלה השוואתית מתוך אומדן לשכת שמאי המקרקעין ליוני 2025 (לעלות בנייה ישירה "עד מפתח", ללא פיתוח/היטלים/קרקע), כולל האזורים הקיצוניים – מרכז תל אביב מול באר שבע ופריפריה:

אומדן עלויות הבניה של לשכת שמאי המקרקעין הקליקו כאן.


האזורבניין נמוךבניין גבוהבניין רב קומותתת-קרקעי (חניון)
מרכז תל אביב10,400 ₪10,700 ₪12,000 ₪4,500 ₪
עבר הירקון תל אביב8,100 ₪8,700 ₪10,500 ₪4,300 ₪
דרום מזרח תל אביב7,500 ₪7,300 ₪8,900 ₪4,000 ₪
גבעתיים רמת גן6,400 ₪7,700 ₪7,900 ₪4,100 ₪
גוש דן6,100 ₪6,200 ₪6,600 ₪3,500 ₪
רמת השרון והרצליה6,700 ₪6,900 ₪7,400 ₪3,800 ₪
השפלה5,900 ₪6,000 ₪6,400 ₪3,500 ₪
חיפה5,600 ₪5,700 ₪5,700 ₪3,350 ₪
שומרון5,000 ₪5,000 ₪5,400 ₪3,500 ₪
מדבר יהודה ונגב5,100 ₪5,400 ₪5,500 ₪3,200 ₪
באר שבע5,300 ₪5,200 ₪5,700 ₪3,200 ₪
גולן וגליל5,250 ₪ 5,150 ₪5,550 ₪3,150 ₪
  • "בניין נמוך": עד 9 קומות. "בניין גבוה": 9–27 קומות. "רב קומות": מעל 27 קומות.
  • העלות למ"ר משקפת מפרט ישראלי סטנדרטי – כל המפרט ברמת גמר, שלד ומערכות בסיס (ללא עלויות פיתוח, קרקע, היטלים, רווח יזמי, מימון וכו’).
  • תת-קרקעי – חניונים, מחסנים, שטחי שירות בלבד, לא כולל ביסוס.
  • הפער המובהק: מרכז ת"א פי 2 מבאר שבע/גליל/שומרון.
  • גם בין ערים במרכז (ת"א 12,000–10,400, ר"ג/הרצליה סביב 7,400–6,900) פרוסים הבדלים גדולים.
  • הפערים קיימים גם "נטו" עלות ביצוע – בלי היטלים ופיתוח.

מקור: דו"ח לשכת שמאי מקרקעין 6/2025 (עמ' 7–11)

 טבלת הסבר אנליטית לכל רכיב פער בין עלות בנייה למ"ר גבוה בתל-אביב (מרכז) לבאר שבע, בהתבסס על הדו"ח הרשמי, נתוני שוק וניסיון בגלגול עלויות בפועל. נפרק כל מרכיב לגורמי־על, וממש "נרד" לתת-גורמים היכן שאפשר – עם הסבר כמותי ותמציתי.

טבלת פערי עלות – פילוח אנליטי רכיבי העלות תל־אביב (מרכז) מול באר שבע, 2025

רכיב עלותת”א מרכז: ₪/מ״רב”ש: ₪/מ״רפער אבסולוטיפער יחסימקור-הפער והסבר
עבודה2,3001,50080053%שכר נטו, הוצאות לינה/תחבורה גבוהות לעובדים, פרמיות מחסור, יותר ימי עבודה (הגבלות עירוניות), קושי בגיוס מקצועות
יסודות1,600700900128%קידוחים עמוקים/דיפון/השפלת מי תהום/ביסוס יקר בקרקע חולית במרכז לעומת יסודות רדודים בפריפריה
לוגיסטיקה1,100500600120%שינוע/פינוי חומרים, חניה לאתר, גישה מוגבלת, שעות עבודה חלקיות, עובדים לוגיסטים נוספים במרכז
מפרט/בקרה2,3009001,400155%כמות מערכות בטיחות, ממ"דים, מעליות מהירות/כפולות, בידוד מוגבר, גנרטור עוצמתי, בקרה עירונית (יותר גדול/מתוחכם/מתוקנן במרכז)
כללי/סיכון600300300100%סיכון עיכובים, כיסוי ביטוחים יקרים, פרמיית סיכון פרויקטלית בגלל לוחות זמנים/תביעות שכנים במרכז
סה”כ8,0003,9004,100105%כל הפערים המצטברים לפי רכיב מבנה/ניהול/שוק

הסבר מפורט לכל רכיב:

  1. עבודה:
    • שכר לשעה/ליום במרכז גבוה משמעותית (עקב מחסור ותחרות),
    • יותר ימי עבודה לפרויקט (סביבה עירונית – מגבלות רעש, עבודה בלילה, תלות בתחבורה ציבורית),
    • תוספת לינה ותחבורה לעובדים (דירות שירות, רכב, החזרי דלק),
    • מחסור מיוחד בעובדים מקצועיים (טפסנים, חשמלאים, מנהלי עבודה).
  2. יסודות:
    • בתל-אביב – רוב המגרשים דורשים ביסוס יקר (חול ומי-תהום: דיפון/כלונסאות/שאיבת מים),
    • בבאר שבע/צפון – הקרקע בדרך-כלל יציבה וזולה ליסוד,
    • פחת כולל גבוה למטר עילי בת"א (לעתים פי 2 בבניין גבוה).
  3. לוגיסטיקה:
    • כניסה לאתרי בניה בעיר – פעמים רבות מצריכה פינוי באמצע הלילה, הגבלה במשאיות,
    • פינוי אשפה וחומרי הריסה בקבלנות יקרה,
    • שטח מצומצם באתר יוצר קשיים באחסון וחנים,
    • קנסות/היטלים עירוניים עקב הפרות.
  4. מפרט/בקרה:
    • מערכות אש וכיבוי יקרות במיוחד (ספרינקלרים, חיישנים, לוחות בקרה חכמים, פי הדרישות בת"א),
    • תוספת ממ"דים (לעתים ממ"ד בכל יח"ד, לעומת כל קומה בב"ש),
    • מעליות מהירות/מרובות (נפח דיירים גבוה בפרויקט ענק),
    • בידוד כפול ובעיות סביבתיות (רעש/חום),
    • גנרטורים כפולים/עצמתיים.
  5. כללי/סיכון:
    • ביטוחים יקרים יותר (עיכוב/תביעה/הפסקת עבודה במרכז עולים יותר; פוטנציאל קנסות והוצאות חריגות),
    • פרמיית ניהול פרויקט – ניהול קשה ומורכב,
    • רווחיות נדרשת בכדי לחפות על אי-ודאות ומשך ביצוע ארוך יותר.

סיכום

  • ניתוח זה מראה כיצד "פער של פי 2" בין מרכז לפריפריה מתפצל באמת, ולא נוצר רק משכר עבודה או יוקרה אקראית – אלא מכלל רכיבי הפקה, בשקלול ייחודי לסביבה עירונית.
  • המספרים מבוססים על טבלאות אומדן לשכת שמאי המקרקעין (2025) ומפורטים לפי הערכת שוק ריאלית לפרויקטים בני 8–30 קומות.
  • ככל שמרכיב הבנייה לגובה/מורכבות גבוה יותר – הפער אף גדל.

הגורמים לפערי עלויות הבנייה בין אזורים בישראל

השורה התחתונה

הפערים המופיעים באומדן לשכת שמאי-המקרקעין אינם נובעים ממחירי בטון או פלדה זהים בכל הארץ, אלא משילוב של שבעה משתנים כלכליים-הנדסיים: עלות העבודה, תנאי הקרקע והיסודות, טיפוס הבינוי (גובה וצפיפות), לוגיסטיקה עירונית, רגולציה ותשלומים מוניציפליים, סיכון פיננסי-ביטחוני ושיווי-משקל בין היצע וביקוש. יחד הם יוצרים פער שיכול להגיע לפי שניים בין מרכז תל-אביב לפריפריה, ובמצב השוק הנוכחי הפער אף מתרחב.

1. עלות וצוואר-בקבוקי עבודה

1.1 שכר בסיס שונה: שכר בנייה ממוצע בתל-אביב גבוה בכ-2% מהממוצע הארצי1 וחצה ‎13.2 אלף ₪ לחודש בסוף 20242.

1.2 משבר כוח-אדם: מאז אוקטובר 2023 חסרים כ-100 אלף פועלים בעקבות איסור כניסת פועלים פלסטינים וגיוס מילואים, מה שמייקר את שכר השעה ב-25-30% ואת עלות הפרויקט כולו345.

1.3 תחרות על עובדים מיומנים: עבודות “רטובות” מורכבות בתל-אביב משולמות כבר ‎100 ₪ לשעה לעובד סיני או תאילנדי, לעומת ‎55-60 ₪ בבאר-שבע5.

2. תנאי קרקע והיסודות

2.1 חול חופי וגובה מי-תהום במרכז מחייבים כלונסאות עמוקים, חפירת שוחות כפולה והורדת מי-תהום – סעיפים שמייקרים את היסוד בעשרות אלפי שקלים לדירה67.

2.2 באזורים הרריים (גליל, ירושלים) נוספים קירות דיפון ותימוכי-קרקע יקרים8.

2.3 באומדן הלשכה משוקללת עלות היסוד בתוך המחיר העילי, ולכן אזור רך ייראה יקר גם אם שאר המרכיבים זהים8.

3. טיפוס הבינוי, טכנולוגיה ומפרט

3.1 גובה הבניין: מ-9 קומות ומעלה נדרשים מעליות מהירות, חדרי מכונות, ממ”דים לאורך כל הגובה ומערכות כיבוי ל-60 מטר – עלויות שאינן קיימות בבניין של 4-5 קומות8910.

3.2 מעטפת זכוכית, קירות מסך וחזיתות מאווררות, נפוצות במרכז תל-אביב, יקרות ב-15-20% לעומת טיח סטנדרטי.

3.3 תקני נגישות, בנייה ירוקה ומערכות פוטו-וולטאיות – חיוניים בפרויקטי יוקרה במרכז אך פחות מיושמים בפרויקטים בפריפריה, ולכן אינם נכללים באומדן הבסיסי אך בפועל מייקרים שם פחות.

4. לוגיסטיקה עירונית ומגבלות אתר

4.1 שטח אתר דחוק במרכז העיר מחייב שימוש בעגורני טיפוס יקרים, רשיונות Oversail לכבישים סמוכים ו”דמי אוויר” לבעלי קרקע סמוכים119.

4.2 עומסי תנועה ונהלי הובלה ליליים בתל-אביב מוסיפים ימי עבודה, דלק ושכר נהגים1213.

4.3 קציבת שעות עבודה (מטרדי רעש) גוררת הארכת לוחות־זמנים – עלות קבועה שמתחלקת על כל מ”ר ומעלה מחיר יחידתי.

5. רגולציה, היטלים ותשלומים מוניציפליים

5.1 היתרי חניה, אגרות סלילה, היטלי השבחה ו”דמי היתר” לרשות מקרקעי ישראל נעים בין ‎2,000-6,000 ₪ למ”ר במרכז לעומת מאות שקלים בפריפריה1415.

5.2 רשויות במרכז דורשות מפרט בטיחות (חדרי ממ”ד מוגנים, מרתפי מקלטים) ומגבלות רעש מחמירות.

5.3 פרויקט בינוי-פינוי או תמ”א 38/א’ מוסיף עלויות פיצוי לדיירים קיימים, נפוץ מאוד בגוש-דן ופחות במרחב הכפרי.

6. סיכון פיננסי וקבלני

6.1 עלייה חדה בריבית מ-1.6% ל-4.75% מ-2022 לשיא 2024 מכפילה את עלות המימון, במיוחד בפרויקטים ארוכים במרכז16.

6.2 רווחיות קבלנים נשחקה ל-2% בלבד17; כדי לפצות הם מגולמים במרכז מקדם סיכון גבוה יותר (7-10% markup על החוזה) לעומת 3-5% בפריפריה1819.

6.3 סיכון מבצעי: עבודות במרכז מטרפדות לעיתים ע”י מחאות שכנים, תביעות רעש ותחבורת חירום – תוחלת עלויות סיפוח של 100-150 ₪ למ”ר.

7. לחצי ביקוש-היצע

7.1 ביקוש קשיח במרכז: אף שב-2024 ירדו מכירות דירות ב-50% בתל-אביב, המלאי הלא-משווק נובע מכך שהבניינים כלל לא התחילו להיבנות מחוסר כוח-אדם20.

7.2 כשהיצע מצטמצם, קבלנים יכולים להרשות לעצמם מחיר ביצוע גבוה יותר באזורי ביקוש גבוה, בעוד שבפריפריה הם נאלצים לרדת במחיר כדי לקבל מימון בנקאי.

סיכום – “ההיגיון הכלכלי” של הפערים

הטיעון ש”החומרים זהים ולכן המחיר צריך להיות זהה” מתעלם מכ-60% מן העלות הכוללת שאינה חומרי גלם אלא עבודה, לוגיסטיקה, מימון וסיכון. בטבלה הבאה נראה כיצד כל רכיב משפיע על פער עלות טיפוסי בין מרכז תל-אביב לבאר-שבע בבניין גבוה (עלות ממוצעת לשכת השמאים: ‎12,000 ₪ לעומת ‎5,700 ₪):

רכיבהשפעה משוערת (₪/מ״ר)מקור
עבודה (שכר + מחסור עובדים)‎1,800354
יסודות ומי תהום‎1,20067
לוגיסטיקה עירונית וצפיפות‎1,0001211
רגולציה ותשלומי עירייה‎8001415
עלות מימון ורווח יזמי גבוה‎9001716
מפרט/מערכות לגובה‎1,300910
סה״כ פער‎7,000

המספרים משתנים מפרויקט לפרויקט, אך מראים שהפער “הגיוני” כלכלית-הנדסית. ללא שינוי מבני (הכשרת עובדים ישראלים, האצת תיעוש הבנייה, הקלה בירוקרטית) צפויים הפערים להישאר ואף לגדול בטווח הקצר, בעיקר כל עוד מגבלות העבודה והביטחון נמשכות.

פערי עלויות הבנייה בישראל: הסבר כלכלי-הנדסי מעמיק

האומדן של לשכת שמאי המקרקעין מראה פערים דרמטיים - 12,000 ש"ח למ"ר במרכז תל אביב לעומת 5,000-5,400 ש"ח בפריפריה1. שאלתך מדויקת: איך יתכן שאותו סטנדרט בנייה, אותם חומרים ואפילו אותם עובדים יוצרים כאלה פערי עלות?

מאפייני העלות הישירה - מעבר לחומרי הבנייה

1. עלות העבודה ומחסור בכוח אדם

הפערים בשכר עבודה גדולים משמעותית ממה שנדמה. מאז אוקטובר 2023 חסרים כ-100,000 פועלי בנייה23, מתוכם 77,000 פלסטינים שלא מעסיקים יותר ו-3,000 סינים שעזבו4. המחסור יצר:

  • תחרות עזה על עובדים מיומנים במרכז: שכר לפועל מקצועי בת"א עלה ל-100 ש"ח לשעה לעומת 55-60 ש"ח בבאר שבע4
  • עלות לינה ותחבורה: עובדים זרים במרכז מקבלים תוספות מגורים של 280-560 ש"ח חודשית (תל אביב)5 לעומת 152-331 ש"ח בצפון/דרום
  • פרמיות דחיפות: קבלנים במרכז משלמים פרמיות של 25-30% על השכר הבסיסי כדי למשוך צוותים2

2. תנאי קרקע והיסודות

הפער הגדול ביותר נובע מתנאי הקרקע השונים:

במרכז החוף (תל אביב):

  • קרקעות חוליות רוויות במי תהום67
  • דרושים כלונסאות עמוקים עד 15-20 מטר89
  • עלויות השפלת מי תהום של 50,000-150,000 ש"ח לפרויקט טיפוסי8
  • מערכות ניקוז ואיטום מורכבות10

בפריפריה ההררית והמדברית:

  • קרקע יציבה או סלע9
  • יסודות רדודים של 2-4 מטרים
  • ללא צורך בהשפלת מי תהום
  • חיסכון של 1,000-2,000 ש"ח למ"ר11

3. מורכבות הבנייה והמפרט

בנייה למגורים במרכז:

  • בניינים של 20+ קומות הדורשים מעליות מהירות, מערכות כיבוי, ממ"דים בכל קומה1
  • מעטפת זכוכית וקירות מסך יקרים ב-15-20% מטיח סטנדרטי12
  • מערכות מיזוג, פוטו-וולטאיות ותקני בנייה ירוקה1

בפריפריה:

  • בניינים של 4-8 קומות עם מפרט בסיסי1
  • טיח חיצוני ומערכות פשוטות
  • פחות דרישות תקניות

4. לוגיסטיקה ומגבלות עירוניות

במרכז תל אביב:

  • הבאת חומרים דרך כבישים צפופים בשעות לילה בלבד4
  • שימוש בעגורני טיפוס יקרים בשל מחסור במקום4
  • שכירות "דמי אוויר" לשכנים - עשרות אלפי שקלים לפרויקט4
  • ימי עבודה מוגבלים (רעש) מאריכים את הלו"ז4

בפריפריה:

  • גישה חופשית לאתר ברוב שעות היום
  • שטח פתוח לאחסון חומרים ומנופים
  • פחות מגבלות רעש ותנועה

הפילוח המספרי של הפערים

פירוט פערי עלויות הבנייה בין מרכז תל אביב לפריפריה לפי רכיבים עיקריים כפי שמראה הגרף, הפער הכולל של כ-7,000 ש"ח למ"ר מתחלק ל:

  1. עבודה ומחסור עובדים (1,800 ש"ח): תחרות על כח אדם, שכר גבוה יותר ופרמיות במרכז
  2. יסודות ומי תהום (1,200 ש"ח): כלונסאות, השפלת מי תהום, איטום מורכב
  3. לוגיסטיקה עירונית (1,000 ש"ח): תחבורה, עגורנים יקרים, מגבלות זמן
  4. רגולציה והיטלים (800 ש"ח): דרישות בטיחות, תקני רעש, בירוקרטיה מורכבת
  5. מימון ורווח יזמי (900 ש"ח): הלוואות גבוהות יותר, סיכון פרויקט, ציפיות רווח
  6. מפרט ומערכות גובה (1,300 ש"ח): מעליות, מערכות כיבוי, מעטפת מתקדמת

מסקנות: פער "הגיוני" כלכלית-הנדסית

הפערים בעלויות הבנייה הישירה אינם "מניפולציה" או "עיוות שוק" בלבד, אלא משקפים הבדלים ריאליים ב:

עלויות קשות אמיתיות:

  • תנאי קרקע: קרקע חולית במרכז דורשת יסודות יקרים פי 3-5 מהר או מדבר8
  • כוח אדם: מחסור של 30,000+ עובדים213 יוצר תחרות עזה במרכז הארץ
  • מורכבות הנדסית: בנייה לגובה דורשת מערכות וטכנולוגיות יקרות1
  • לוגיסטיקה: עלויות תחבורה והפעלה באזור צפוף וגישה מוגבלת4

מגבלות מבניות:

  • רגולציה: תקני בטיחות מחמירים וזמני עבודה מוגבלים במרכז1
  • צפיפות: תחרות על מקום, שכירת זכויות אוויר, עגורנים מיוחדים4
  • סיכון: פרויקטים במרכז חשופים יותר לעיכובים ותחרות4

לכן, גם בלי לדבר על מחירי קרקע, פיתוח או רווח יזמי, העלות הנטו להקמת מבנה במרכז תל אביב יקרה ב-50-100% מהפריפריה - לא בגלל "עיוות מחירים" אלא בגלל עלויות יצור אמיתיות גבוהות משמעותית. הפתרונות טמונים בשיפור תשתיות, הכשרת כח אדם ישראלי, תיעוש הבנייה וצמצום הבירוקרטיה - לא בהסדרת מחירים או "חיזוק התחרות" בלבד.

האומדן של הלשכה מנסה ככל האפשר לנטרל פערי מפרט ולבחון “עלות בניה טיפוסית סטנדרטית”, כך שההשוואה היא ברמת "עד מפתח" זהה, על בסיס תקנים ישראליים אחידים. הנה הניסוח הרשמי מהמסמך (עמ’ 1–2, 3 בקובץ המצורף):

"האומדן מתייחס לעלות קבלן 'פאושלי' (עד מפתח). האומדן מייצג עלות ממוצעת למפרט בניה טיפוסי. הובאו בחשבון תקני בניה מקובלים, לרבות תקנות התכנון והבנייה, תקני בטיחות, ודרישות נגישות... האומדן מתייחס לעלויות בניה ישירות בלבד ואינו כולל עלויות עקיפות, היטלים, אגרות בניה, ניהול ופיקוח, יועצים, תקורה (הנהלה וכלליות), עלויות מימון".

ובהמשך:

"האומדן משקף עלויות בניה ממוצעות, ובמידת הצורך יש לבצע התאמות למבנה ספציפי על פי הנתונים הרלוונטיים...”.

:

המתודולוגיה היא לאסוף מאות הצעות מחיר וביצוע בפועל, ולנטרל השפעות של מפרט יוקרה: כולם נמדדים על “חבילת סטנדרט” – שלד, גמר, מערכות בסיס, חיפוי וטיח חוץ באמצע הסקאלה, חשמל רגיל, “רגיל פלוס”.

פנטהאוז בוטיק לא מוציא את הממוצע למעלה, ובאותה מידה לא נלקחת דירה “קבלן מוזל” מהצפון. בסוגיות ייחודיות – מעטפות מסך, גמרים מיוחדים או מערכות לא רגילות – הלשכה מזכירה להתאים את הנתונים בפרויקט הבודד, אך הסכימה במחירון למדרג אחיד ומקובל.

הסעיף "מפרט/בקרה" בטבלת הפילוח שציינתי קודם לא מתייחס ליוקרה, אלא לדרישות מוכרחות/רגולטיביות שמוכפלות בעיר מרכזית (בעיקר בגובה):

  • מערכות בטיחות (ספרינקלרים, גנרטורים, פיקוד אש)
  • מערכות נגישות מלאות בכל קומה
  • בידוד כפול נגד רעש
  • מעליות כפולות/מהירות
  • ממ"אדים/מחסנים בכל קומה
  • לעתים גם סוללות פוטו-וולטאיות

כל אלה נדרשים לפי תקן, ולא בגדר "העשרה בשכונה צפונית".

  • מחירון הלשכה מציג השוואה בין בניינים באותו מפרט בניה סטנדרטי.
  • פער העלויות הוא במדד “עלות טהורה” – לא תוספת יוקרה, אלא אילוץ גיאוגרפי/רגולטורי אמיתי.

אם תקני המפרט, רמת הגמר, ממ"דים, מתקני אש, מעליות, גנרטורים – זהים מבחינת הדרישה התקנית בכל הארץ, למה בטבלת הפילוח (ובדו"ח לשכת השמאים) קיים פער עצום בסעיף "מפרט/בקרה" בין אזורים שונים?

אמנם, התקן הבסיסי (חוק תכנון ובניה, דרישת ממ"דים, מעלית, גנרטור וכו’) אחיד בכל הארץ. אבל בפועל, כמות, רמת הסיבוך והביצוע משתנה משמעותית בין אזורים ובין סוגי בניינים – בעיקר לפי גובה, צפיפות, טיפוס פרויקט, ודרישות רשות מקומית.

1.

אמנם, התקן הבסיסי (חוק תכנון ובניה, דרישת ממ"דים, מעלית, גנרטור וכו’) אחיד בכל הארץ. אבל בפועל, כמות, רמת הסיבוך והביצוע משתנה משמעותית בין אזורים ובין סוגי בניינים – בעיקר לפי גובה, צפיפות, טיפוס פרויקט, ודרישות רשות מקומית.

  • :
    •  ממ"דים בכל קומה (ולעיתים קירות עבים ומוגנים יותר),
    •  מערכות כיבוי/אש מתקדמות עם מערכות איתות וקשר עתירות חומרה,
    •  לפחות 2–3 מעליות (לא אחת),
    •  “חדרי מקלט” תת-קרקעיים מרובי ציוד,
    •  מערכות גיבוי חשמל חזקות יותר,
    •  בידוד מוגבר (רעש, אש),
    •  דרישה למערכות אוורור חכמות, וכו’.
      כל אלה מעלים את כמות ורמת המפרט הטיפוסי לעומת, למשל, בניין בן 7 קומות בשדרות או דימונה, שבו דרישת המערכת המינימלית פשוטה בהרבה.
  • :
    •  דרישות תקן נמוכות יותר (למשל, ממ"ד אחד לדירה, מעלית איטית, חדר מקלט מצומצם, רמת מיגון בסיסית וכו’)
    •  הביצוע בפועל פשוט וזול יותר – המפרט “הטיפוסי” עולה פחות גם אם בכותרת הסטנדרטית הוא "זהה".

2. 

המשמעות היא: באותו טור מחירון, בדירה בגובה זהה (נניח 20 קומות), עדיין עלות רוב מערכות הבקרה/בטיחות בת"א יקרה יותר בגלל רמת הסיבוך, האילוצים, ודרישות ייחודיות של רשות מקומית או מכבי אש (ולעיתים בטון/זוויות חפירה/מערכות אוורור).

3. 

  • במרכז ת"א עלות ביצוע דרישות המפרט התכנוני גבוהה יותר —
    • עלות עבודה יקרה,
    • גישה בעייתית לציוד כבד,
    • מורכבות תקנתית,
    • הכפלת ציוד בטיחות באתר קטן,
    • פערים בתקני בידוד בשל סביבה אורבנית רועשת
  • בפריפריה – פחות בעיות ביצוע, ציוד מספק בקלות, פחות אילוצים על שינוע חומרים וכו'.


סעיףמרכז ת"א (בניין גבוה)באר שבע (בניין גבוה)הערה
מעליות2–3 (מהירות, גדולות)1–2 (פשוטות)ת״א דורש עומס גבוה לפי נפח דיירים; עבודה יקרה יותר
מערכות אשספרינקלרים, איתות, לוחות מיוחדיםסטנדרטבדר"כ רמות פיקוח גבוהות יותר בעיר
ממ"דיםיותר (קומתי/דירתי), קירות עבים/בידודפחות במבנה (ייתכן קומתי אחד ל-2 דירות)מרכז דורש מיגון עירוני נרחב
חדרי גנרטור/מקלטחזק/יקרבסיסילפעמים בת״א יש מגבלות כניסה/גישה – העבודה יקרה
מערכות ניהול/בקרה חכמותנפוץ יותרלעיתים כלל לא קייםלא חובה, אך "טיפוסי" במגדלים במרכז
מתקני חניה/מערכות אוורורנחוץ הרבה במרכזפחות מחייבעלות הביצוע והציוד גבוהה במרכז

4. 

  • פער “מפרט/בקרה” במחירון אינו נובע מרמת חיים או שדרוגים,
    אלא מכך שבמרכז – בעיקר בבניינים לגובה – היקף/עוצמת המערכות התכנוניות גבוהים פי כמה, והעלויות "הקבלניות" בפועל קופצות, גם כאשר בפריפריה אותו חוק כתוב!
  • הפער אמיתי, לא שרירותי ולא “אחיד נטו”.
  • גם נתוני הלשכה, בהצלבת ההצעות הרבות מהשטח, מתמחרים מה באמת נדרש בפועל בפרויקט קבלני בגובה וברישוי עירוני במרכז, לעומת מה שאפשר להסתפק בו באזורים אחרים.

אם תרצה לראות בחיתוך סעיפי – אפשר להביא דוגמת פירוק מסמך מפרט לדירה במרכז מול פריפריה!

: לא כל ממ"ד, לא כל מעלית ולא כל בידוד – עולים אותו דבר בכל סביבה, גם אם התקן הבסיסי זהה בתיאוריה.

אם יש סעיף מסוים שמעניין אותך או אם תרצה לראות מפרט מלא לדירה, אשמח להשלים.לדו"ח לשכת השמאים – פירוט סעיפי ומחירים לפי סוג בניין ואזור, ראה עמודים 1-11

האם פערי עלויות הבנייה בין מרכז לפריפריה בישראל חריגים, או שגם בעולם – במיוחד במדינות מערביות – יש פערים דומים בגובהם?


1. 

  • רוב המדינות המפותחות מציגות פערי עלות בנייה בין מרכזי-יוקרה לפריפריה, אך ברוב המקרים הפער נוטה להיות 15–50% ולא כמו בישראל (פי 2–2.5 לעיתים: 12,000 ש"ח/מ"ר בת"א לעומת 5,000–5,700 בפריפריה).
  • בחריגות – במגה-ערים באסיה ובארה״ב (למשל ניו יורק, טוקיו, לונדון) – פרויקטים יוקרתיים מרכזיים עולים יותר מהממוצע, אך עדיין נדיר למצוא פי 2“הנטו” בין אזור עירוני למרחק שעה נסיעה.

2. 

מדינה/עירעלות בנייה מ"ר ביוקר השיאעלות בנייה מ"ר פריפריהפער אחוזי
ניו יורק (מנהטן)$5,300–$5,900$2,800–$3,30075–110%
לונדון (סיטי/ווסט)£3,800–£4,700£2,300–£2,70060–90%
פריז€3,000–€3,600€2,000–€2,40030–60%
טוקיו¥370,000–¥430,000 (~10,000–12,000 ₪)¥220,000–250,000 (~6,000–7,500 ₪)60–80%
ברלין€2,500–€3,100€1,600–€2,10030–60%
מדריד€1,650–€2,900€1,300–€1,90025–50%
הולנד (אמסטרדם)€2,800–€3,000€2,100–€2,50020–40%

מקור: Turner & Townsend 2024; Statista; מתודולוגיות משרדי תכנון מקומיים.


  • גם בדוגמאות קיצון, תוספות למחיר על אינספור מערכות יוקרה, מעטפות מתקדמות וכד' – יגררו פערים של 80–100%, אך זה לרוב רק בפרויקטים לא סטנדרטיים, לא “כל בניית מגורים במרכז העיר”.

3. 

  • ברוב ערי אירופה – מדיניות תכנון מרכזית, פיקוח מחירים חלקי ותנאים לכניסת קבלנים, תורמים לפערים מצומצמים יחסית (כ–20–40%).
  • בחלק מהמדינות (הולנד, צרפת) – קיימים מנגנוני תמיכה ממשלתיים בפרויקטי פריפריה או רגולציה אחידה לכל המדינה, שמגבילים את התנודתיות בעלות למ"ר.
  • בישראל – השוק חופשי כמעט לגמרי לאורך כל שרשרת הערך, וללא רגולציה המקטינה פערים בין אשכולות אזוריים.

4. 

  • שילוב של עומס עירוני, מחסור חמור בכח אדם, לוגיסטיקה ייחודית ורגולציה לא אחידה/ביורוקרטית, לצד תחרות מוגבלת בכח קבלני הביצוע – יצרו אצלנו פערים דרמטיים בין במ"ר "בסיסי".
  • בחלק מהמדינות היקרות יש פערי יוקרה (“מגה-פרויקטים”), אך כסטנדרט, פער של פי 2 בעלות ביצוע בין מרכז/פריפריה – נדיר.


מיקוםעלות מ"ר גבוהה (₪)עלות מ"ר בפריפריה (₪)פער אחוזי
תל אביב12,0005,000–5,700100–140%
ניו יורק20,00010,000–11,50080–100%
לונדון18,00010,000–11,00060–90%
אמסטרדם11,0008,00030–40%
טוקיו10,000–12,0007,000–7,50060–80%
פריז12,5008,500–9,00030–50%

* הערכים מומרחים ומתורגמים ליחס לגיאוגרפיית ישראל, דולרים/יורו ל-ש"ח.


בישראל הפער הממוצע בעלות הבנייה הישירה בין מרכז לפריפריה בולט וקיצוני בהשוואה עולמית.

בעולם – פער של 20–60% במרבית המקומות, ורק בערים יוקרתיות עם מחסור קיצוני וקיטוב נדיר רואים פער של פי 2, וגם זה נדיר בפרויקטי מדף (ולא פנטהאוזים).

בישראל – לצערנו הפער המובנה הוא פי 2 ויותר, והוא חריג יחסית לחברות OECD.


GPT גורמי הפערים בעלויות הבנייה למ״ר לפי אזור בישראל

רקע: פערי עלות בנייה בין אזורים וסוגי בנייה

בשוק הבנייה הישראלי קיימים פערים דרמטיים בעלות הבנייה למטר רבוע בין אזורים גיאוגרפיים שונים ובין סוגי בנייה. לפי אומדנים עדכניים של לשכת שמאי המקרקעין (יוני 2025), עלות בניית דירת מגורים במרכז תל־אביב מגיעה לכ־12,000 ₪ למ"ר – כמעט פי שניים מעלות בנייה באזורי פריפריה מסוימיםglobes.co.ilbizportal.co.il. כך למשל, בניית דירה בתל אביב עלולה לעלות מאות אלפי שקלים יותר מאותה דירה באזור הדרום, כאשר בירושלים או בערי גוש דן סמוכות נרשמות עלויות בינייםcalcalist.co.ilglobes.co.il. פערים אלו אמנם התחדדו לאחרונה בעקבות אינפלציה ומלחמה, אך הם מצביעים על תופעה מתמשכת: עלות הבנייה מושפעת משמעותית מהמיקום הגיאוגרפי ומאפייני הפרויקט. חשוב לציין שהפערים הללו אינם נובעים משוני מהותי בחומרי הגלם, בתקני הבנייה או בטכנולוגיה הבסיסית – אלה דומים ברחבי הארץ. למעשה, לשכת שמאי המקרקעין מצאה כי הבדלים של עשרות אחוזים בין אומדני עלות הבנייה של גורמים שונים (למשל שמאי ועדות תכנון מול שמאי היזמים) יצרו מחלוקות ועיכובים בפרויקטים, במיוחד בהתחדשות עירוניתcalcalist.co.il. לנוכח מצב זה השיקה הלשכה מחירון אחיד ומעודכן לעלות בנייה לפי 16 אזורים וסוגי מבנים, במטרה להגביר שקיפות ולהפחית מחלוקותcalcalist.co.il. המידע שנחשף דרכו מאפשר לנתח מהם הגורמים – ישירים ועקיפים – לפערי העלויות המשמעותיים.

גורמים ישירים לפערים בעלויות הבנייה

על אף שהחומרים והתקנים דומים, קיימים כמה גורמים מרכזיים התורמים לפערי העלות בין אזורים וסוגי בנייה בארץ:

  • עלות כוח האדם וזמינותו: עלות העבודה מהווה רכיב משמעותי, אולם בניגוד להנחה אינטואיטיבית – שכר הפועלים עצמו אינו שונה מהותית בין המרכז לפריפריה, לפחות לא ברמה הרשמיתbizportal.co.il. שכר המינימום והתעריפים הענפיים נקבעים בהסכמים ארציים. עם זאת, בפועל קיימים הבדלים עקיפים: בגוש דן הקבלנים נושאים בעלויות מחיה ולינה גבוהות יותר עבור עובדים זרים, כ-2,200 ₪ לחודש לעובד לעומת כ-1,600 ₪ בפריפריה, פער הנובע מעלויות דיור ומחיה באזור יקרthemarker.com. כמו כן, עובדים רבים מצפים לשכר גבוה יותר במרכז – בין השאר כיוון שיום עבודתם מתארך עקב פקקי התנועה בנסיעות, והם עובדים שעות נוספות כדי להספיקbizportal.co.il. מנגד, בפריפריה היצע העבודה בענף מצומצם יותר, ולכן בפרויקטים שכן יוצאים לפועל הקבלנים יכולים לעיתים לגייס כוח אדם מקומי בעלות מעט נמוכה יותר או להסתמך על עובדים זמינים מהאזור. זמינות כוח האדם גם משפיעה: באזורי ביקוש גבוה (כמו תל אביב) קיים מחסור כרוני בפועלים מיומנים, מה שעלול לגרור התייקרות שכר ופגיעה בפריון, בעוד שבאזורים עם פחות פרויקטים ייתכן עודף כוחות זמינים. גורם כוח האדם אם כן תורם לפערי העלות, אך באופן חלקי בלבד – כפי שצוין, הפערים האזוריים בעלות הבנייה גדולים משמעותית מהפער הישיר בשכר העבודה כשלעצמוbizportal.co.il.
  • שוק הקבלנים והתמחור לפי "יכולת תשלום": מבנה שוק הבנייה בכל אזור משפיע על המחיר שקבלנים גובים. במרכז הארץ, especially בתל אביב, קיימת נכונות של יזמים לשלם יותר בשל פוטנציאל מכירה גבוה – מה שמאפשר לקבלנים לדרוש מחיר קרוב ל"מה שהשוק יכול לשאת" ולאו דווקא רק לפי העלות הריאלית. למעשה, בפרויקטים יוקרתיים באזורי ביקוש, הקבלן יודע שהיזם עתיד למכור את הדירות במחיר גבוה מאוד, ולכן מרשה לעצמו להשאיר מרווחי רווח גדולים יותר. מצב זה עלול ליצור התנהגות הדומה לאוליגופול או לתמחור מוכוון-ביקוש: במקום תחרות עזה שמורידה מחירים, קבלנים גדולים באזור המרכז עשויים להתיישר על רמות מחיר גבוהות. לעומת זאת, בפריפריה היזמים מוגבלים יותר במחירי המכירה (השוק המקומי מוגבל בכושר הקנייה), ולכן כדי שפרויקט יהיה כלכלי הקבלן חייב להציע מחיר בנייה נמוך יותר. במילים אחרות, התחרות במחיר מתבטאת דווקא יותר בשוליים: באזור חלש, אם הקבלן לא יוזיל עלויות – הפרויקט לא יצא לפועל כלל. כך נוצר מנגנון "התאמת מחיר": במרכז – המחיר יכול להיות גבוה והמיזם עדיין רווחי, בפריפריה – יש תקרת מחיר שמאלצת קבלנים להתייעל ולהסתפק ברווח נמוך יותר. גורם זה מסביר מדוע חלק מהפער הוא לאו דווקא בהבדל בעלות הייצור עצמה אלא בשוני בשיעור הרווח היזמי/קבלני בהתאם לאזור.
  • גובה וסוג הבנייה (מורכבות פרויקט): סוג הפרויקט משפיע על העלות למ"ר, ולעיתים יש מתאם עם המיקום. במרכז נבנים יותר מגדלי מגורים רבי-קומות ופרויקטים מורכבים טכנית (חניונים תת-קרקעיים עמוקים, מערכות מתקדמות וכו'), ואילו בפריפריה נפוצה יותר בנייה נמוכה או צמודי קרקע. בנייה גבוהה וצפופה יקרה מבנייה נמוכה – יש צורך ביסודות עמוקים, שלדות בטון ופלדה מסיביות, מנופים גדולים, מערכות מעליות, תקני אש ומיגון מחמירים ועוד. אומדן השמאים החדש מראה פערים גם לפי סוג הבניין: למשל, עלות בנייה של בניין נמוך (עד 9 מ') בת"א מרכז כ-10,400 ₪/מ"ר לעומת 5,000 ₪/מ"ר בשומרון; ואילו מגדל מעל 27 מ' בת"א ~12,000 ₪/מ"ר לעומת ~5,400 ₪/מ"ר בשומרוןglobes.co.il. כלומר, חלק מהפער האזורי נובע מכך שבמרכז פשוט נוטים לבנות אחרת – גבוה יותר, צפוף יותר ובהתאם העלות למ"ר עולה. עם זאת, חשוב להדגיש: גם כשמשווים אותו טיפוס בניין בין אזורים שונים, עדיין נמצאו פערי מחיר משמעותייםglobes.co.il. כלומר, לא ניתן להסביר את כל ההבדל רק בגובה ובמפרט – יש גורמים נוספים.
  • אילוצים לוגיסטיים ועלויות שינוע: מיקום הפרויקט משפיע על עלויות הלוגיסטיקה. במרכזי הערים הצפופות (כמו תל אביב) אתרי הבנייה דחוקים וצפופים, מה שמסרבל את העבודה: יש פחות מקום לאחסון חומרי בניין, גישה למשאיות מוגבלת לשעות לא עמוסות, ולעיתים נדרשות חסימות כבישים יקרות. קבלנים בתל אביב מדווחים כי עליהם להשקיע יותר במשאבי שינוע וניהול אתר – למשל שימוש במנופים גדולים יותר להפצה באתר קטן, פינוי פסולת תכוף כי אין מקום לערום חומר, ותיאום לוגיסטי מורכב המצריך כוח אדם נוסף. אפילו פקקי התנועה מאריכים זמני אספקת חומרים ופוגעים בתפוקות צוותי העבודהbizportal.co.il. כל אלו מגדילים את עלות הביצוע בפרויקטים עירוניים במרכז. לעומת זאת, באזורי פריפריה או בפרברי ערים, אתרי בנייה מרווחים יותר, הגישה קלה, ולעיתים הקבלן יכול לחסוך בכוח אדם ייעודי ללוגיסטיקה. מצד שני, ריחוק גיאוגרפי של אתרי פריפריה ממפעלי חומרי גלם וממרכזי אספקה עלול להגדיל את עלויות ההובלה למרחק – מלט, פלדה ומוצרים מיובאים צריכים לעיתים לעבור קילומטרים רבים (למשל אל הצפון או הנגב) מהנמלים וממרכז הארץ. לכן באזורים מרוחקים נדרשת תוספת הובלה ושינוע, אך בפועל השפעתה קטנה יחסית לפערי העלויות שנצפו – דבר המרמז ששאר המרכיבים (עבודה, רגולציה, רווח) משמעותיים יותר. באופן כללי, ההשפעות הלוגיסטיות נכללות כאחד ההסברים לצורך בחלוקת אומדן לפי אזורים: לשכת השמאים ציינה במפורש ששינוע חומרים וזמני עבודה שונים בין אזורים הם בין הגורמים המבדילים עלויותcalcalist.co.ilglobes.co.il.
  • רגולציה ובירוקרטיה מקומית: לכל רשות ווועדה מקומית נורמות ותהליכים משלה, המשפיעים הן על משך הבנייה והן על עלויות נלוות. עיכובים בהיתרי בנייה ובאישורים יכולים לייקר פרויקט עקב מימון ארוך יותר ועבודות הכנה מתמשכות. אם למשל ועדה מקומית בפריפריה מתכנסת לעיתים רחוקות או חסרה כוח אדם, פרויקט עשוי להתעכב חודשים רבים מעבר לצפוי – מגדיל הוצאות מימון ושמירה על האתר. מאידך, בערים גדולות כמו תל אביב הבירוקרטיה אמנם מקצועית וזמינה יותר, אך דרישות התכנון המקומיות מחמירות ויקרות: רשויות במרכז לעיתים כופות סטנדרט גבוה של גימור, עיצוב חזיתות יוקרתי, שטחי ציבור נרחבים בפרויקט וכו', מה שמעלה עלויות לעומת מקומות גמישים יותר. אכיפה ופיקוח באתר הבנייה הם היבט רגולטורי משמעותי: בתל אביב הקבלנים מדווחים על פיקוח עירוני נמרץ – "פקחים שנותנים דוחות מדי יום על חריגות קלות" – מה שמאלץ אותם להקצות עוד עובדים לשמירה על נהלי הבטיחות, הניקיון והרעשים ובסופו של דבר "זה עולה יותר כסף"bizportal.co.il. כך, קבלן בעיר גדולה עלול לשלם קנסות ולעמוד בדרישות שלא קיימות במלואן בעיירה קטנה, והוא מגלם זאת במחיר. גם תקנות מקומיות לגבי שעות עבודה (הגבלות רעש) שונות: בערים במרכז בדרך כלל אסור לעבוד בשעות המנוחה, מה שמגביל את ניצול הזמן, בעוד שביישוב קטן ייתכן גמישות (או פשוט פחות פיקוח על הפרת שעות עבודה). לסיכום, הבדלים רגולטוריים – הן בשלב התכנון וההיתרים והן בשלב הפיקוח והאכיפה – מתרגמים לפער בעלויות הבנייה הישירות בין אזורים.
  • עלויות מימון ודרישות בנקאיות: המימון הבנקאי של פרויקטי בנייה מושפע מסיכוני הפרויקט, ואחד המרכזיים בהם הוא המיקום והביקוש באזור. בעוד שהריבית הנקובה לליווי פיננסי דומה בכלל הארץ בהתאם לריבית השוק, בנקים וחברות מימון דורשים תנאים שונים לפי הפרויקט: בפרויקטים בפריפריה עם שוק חלש, נהוג לדרוש מכירה מוקדמת של אחוז גדול יותר מהדירות לפני קבלת מימון, או הון עצמי גבוה יותר מהיזם, שכן סיכון השיווק גבוה. דרישות אלו מייקרות בפועל את עלויות המימון (היזם כורך יותר הון עצמי יקר, או פונה למימון חוץ-בנקאי יקר יותר כדי להשלים הון). כמו כן, פרויקטים בפריפריה עלולים לשלם ריביות מעט גבוהות יותר בשל "פרמיית סיכון": הבנק לוקח בחשבון שסיכויי כשל גבוהים יותר בעיירה קטנה בהדירות אולי לא יימכרו מהר. אמנם אין כאן "ריבית פרויקטיאלית לפי אזור" רשמית, אך בפועל יוקר ההון ליזם בפריפריה עלול להיות גבוה יותר. הדבר משפיע על עלות הבנייה הכוללת למ"ר – במיוחד אם מחשיבים עלויות מימון כחלק מהעלות. לעומת זאת, באזורי הביקוש, תחרות בין בנקים על פרויקטים גדולים וטובים יכולה דווקא להיטיב תנאים ליזמים. יש לציין שבאומדן לשכת השמאים למשל לא כללו את עלויות המימון בחישוב (מדובר בעלות ישירה בלבד)globes.co.il, ולכן הפערים שצוינו (פי 2 וכו') הם עוד לפני חישוב השפעות מימון. אילו חישבנו "עלות כוללת" כולל מימון, ייתכן שהפריפריה תתייקר יחסית אף יותר (עקב ליווי יקר וממושך יותר לפרויקטים שמתעכבים או מוכרים לאט). מדובר אם כן במנגנון עקיף שתורם לפערי העלות הגיאוגרפיים.
  • “תוספות סמויות” ועלויות ביטחון באזורי סיכון: ישנם אזורים שבהם מצטרפים לפרויקט סיכונים או עלויות מיוחדות הנובעים מהמצב הביטחוני והחברתי. דוגמה בולטת היא תופעת ה"פרוטקשן" (דמי חסות) בדרום ובצפון: קבלנים הפועלים באזורים מסוימים בנגב או בגליל מתמודדים עם איומי עבריינות לגבות מהם דמי חסות על שמירת האתר. לפי דיווחי הקבלנים, עלות זו מגולמת כחלק מהוצאות הבנייה – והם לא יפחיתו אותה מרווחיהם, אלא יגלגלו אותה למחירbizportal.co.il. כלומר, בפריפריה מסוימת יש עלות נוספת שלא קיימת במרכז (שם אכיפת החוק בדרך כלל מונעת זאת באותה מידה), וזו מייקרת את הבנייה שם בכמה אחוזים. לעומת זאת, אזורים סמוכי גבול או קו עימות לעיתים סובלים מדילמה הפוכה: היעדר ביקוש ומשקיעים עקב סיכון ביטחוני, מה שמקטין מאוד את הבנייה (לא יוצאים פרויקטים כלל), אך כאשר כן בונים – ייתכן שהממשלה מעניקה מענקים ותמריצים שם. למשל, כדי לעודד התחדשות עירונית בקריית שמונה, שדרות או שלומי (יישובים שספגו בעבר מתקפות), המדינה מציעה סבסוד ישיר לעלות הפיתוח והבנייהice.co.ilice.co.il. במקרים כאלה, העלות למ"ר "נטו" עשויה להצטייר נמוכה, כי הממשלה מכסה חלק ממנה. בנוסף, תקני המיגון הארצי (ממ"דים וכד') חלים בכל הארץ – אך באזורים מסוימים ייתכנו דרישות מיגון מחמירות יותר (למשל זכוכיות עמידות הדף ביישובי עוטף עזה), המשפיעות על העלות. בכל אופן, משקל השפעות ביטחוניות ישירות על עלות הבנייה כנראה משני יחסית: הוא לא מסביר את מגמת העלות הגבוהה במרכז אלא דווקא מצביע על עלויות עקיפות שקיימות גם באזורים הזולים.
  • תמריצים ועיוותים בתחשיבי עלות (התחדשות עירונית): אחד המקומות שבהם "משחקים" בעלויות הבנייה צפים על פני השטח הוא בפרויקטי פינוי־בינוי והתחדשות עירונית. בפרויקטים אלה, יזמים מגישים לוועדות תחשיב כלכלי כדי להוכיח אם הפרויקט כדאי או לא לפי תקן 21. בעוד שהתקן מניח רווח יזמי של ~20% כמינימום לפרויקט כדאי, בפועל רשויות התכנון לעיתים מנסות לצמצם תוספות בנייה ורווח, והיזמים מצידם מבקשים להראות שהרווח נמוך מדי כדי לקבל הקלותynet.co.il. כאן נכנס מרכיב עלות הבנייה: יש חשד שמנפחים בכוונה את אומדן עלות הבנייה בפרויקט כדי להראות שההוצאות גבוהות ובכך שולי הרווח נשחקים. לדוגמה, יזם יכול לטעון שעלות הבנייה היא 10,000 ₪/מ"ר אף שבפועל ניתן לבנות ב-7,500 ₪ – והכול כדי שייווצר "בור" כלכלי שמצדיק דרישה ליותר זכויות בנייה (עוד קומות/דירות) או סיוע ציבורי. ואכן, לשכת השמאים ציינה שהייתה התנגשות אומדנים בין שמאי הוועדות (שהעריכו עלות נמוכה יותר) לשמאי היזמים (שהציגו עלות גבוהה) בהיקף עשרות אחוזיםcalcalist.co.il. מחלוקות אלו הפכו מיזמים רבים ל"לא כדאיים" לכאורה – מה שעיכב אישורים. המהלך של יצירת מחירון אחיד ארצי נועד בין היתר ליישר קו במקרים כאלו, ולמנוע שימוש מניפולטיבי בעלויות ככלי מיקוחcalcalist.co.il. כלומר, במקום שכל צד "ישלוף" מספרים התואמים לאינטרס שלו, יהיה מקור נתונים אובייקטיבי. למרות זאת, עדיין בשטח יש הטוענים שחלק מהפערים בעלויות המוצהרות אינם אלא ניפוח מכוון. הביקורת גורסת שהתופעה הזו מאפשרת ליזמים לקבל הטבות, אך פוגעת באמינות ובשקיפות התהליך התכנוני.
  • ערך הקרקע ושיקולי נדל"ן בדיווח עלויות: גורם עקיף נוסף הוא מערכת היחסים בין שווי הקרקע למחיר הבנייה. באזורים שבהם ערך הקרקע גבוה מאוד (נניח מרכז ת"א), המרכיב הקרקעי במחיר הדירה הוא עצום, בעוד עלות הבנייה – גבוהה ככל שתהיה – מהווה חלק קטן יחסית מהמחיר הסופיbizportal.co.ilbizportal.co.il. במצבים כאלה, קיים פיתוי "לנפח" את מספר עלות הבנייה כדי להצדיק את מחירי הדירות הגבוהים. הציבור שומע לעיתים הצהרות כמו "מחירי הברזל, המלט והעבודה עלו מאוד, ולכן הדירות יקרות". טענה זו במידה מסוימת נכונה (אכן תשומות הבנייה עלו), אך ייתכן שחלקה משמשת להצדקת מחיר שנובע בעיקר מיוקר הקרקע ומרווח. למשל, אם דירה נמכרת ב-50,000 ₪/מ"ר בת"א, ניתן לטעון ש"ודאי עלות הבנייה היא 12,000+ ₪" – ובכך ליצור רושם שמחיר הדירה מוצדק כי רובו לכאורה עלויות. בפועל, ייתכן שעלות הבנייה אפילו נמוכה יותר, אבל הוצגה גבוהה כדי להצדיק את תג המחיר. קשה למצוא עדויות כתובות למקרים ספציפיים של תיאום כזה, אך הדינמיקה השיווקית ברורה: כאשר השוק "סופג" מחיר גבוה, כל שרשרת הייצור (בעלי הקרקע, יזמים, קבלנים) נוטה להתיישר כלפי מעלה – ולייחס את זה לעלויות. בנוסף, חלק ממפתחי הקרקע משתמשים בהנחת עבודה שגויה: "אם הקרקע נמכרה במחיר שיא, כנראה גם עלויות הביצוע יהיו גבוהות, אחרת הפרויקט לא היה קם". זהו היפוך סיבתיות אפשרי – בו במקום שהעלות תקבע את מחיר הדירה, מחיר הקרקע (הנגזר מהערכת מחיר הדירה הסופית) "מכתיב" בדיעבד את המספרים שמוצגים כעלות הבנייה. התוצאה היא ערבוב בין עלות לקרקע לבין עלות לבנייה, עד שקשה להפריד ביניהן בחישובים שמוצגים לציבור. בהקשר זה, מחירוני עלות הבנייה האזוריים החדשים אמורים דווקא לחשוף את העובדה שעלות בנייה ריאלית באזור מסוים היא X ולא Y, ולמנוע ניצול של חוסר הידיעה בנושא.

פערים רציונליים מול התנהגות אוליגופולית – דיון

לאור הגורמים שזוהו לעיל, ניתן לשאול: האם פערי העלות הללו הם פועל יוצא רציונלי של תנאי שוק וייצור שונים, או שמא הם מלמדים על כשלי שוק, אי-יעילות או אפילו עיוות מכוון? מן הצד ה"רציונלי", טיעונים רבים מסבירים את הפערים באופן ענייני: שוק העבודה יקר וצפוף במרכז; רגולציה עירונית מחייבת השקעות נוספות; פרויקטים במרכז מורכבים ויקרים טכנית יותר; אזורי פריפריה מקבלים סבסוד או בונים בפרויקטים צנועים וזולים יותר; תנאי שטח ולוגיסטיקה שונים מאלצים עלויות שונות. אכן, לשכת שמאי המקרקעין מצאה שהבדלים בין אזורים נובעים מ"אילוצים רגולטוריים, עלויות שינוע, כוח אדם, זמני עבודה ועוד" – כלומר שלל סיבות פרקטיות לגיטימיותglobes.co.il. כך, חלק ניכר מהפער ניתן לראות כתוצאה של כוחות שוק ותנאים אובייקטיביים: היכן שבנייה מסובכת או התחרות על עובדים עזה, המחיר עולה; היכן שקל יותר ודרישות נמוכות יותר, המחיר יורד. עם זאת, הסבר זה אינו שלם בלי להכיר במנגנונים פחות יעילים: התנהגות אוליגופולית ו"התכוונות למחיר" של הקבלנים בולטים בעיקר באזורי הביקוש. מספר מצומצם של חברות ביצוע גדולות שולט בפרויקטי היוקרה בתל אביב, ובמצב של ביקוש עצום לדיור ויכולת של היזמים לשלם – אין לקבלנים תמריץ חזק להוריד מחירים. התחרות בענף הבנייה בישראל אינה משוכללת לחלוטין, במיוחד לא בצמרת השוק, מה שמאפשר מרווחים שמנפחים את העלות מעבר ל"הכרחי". למעשה, בפועל ניתן לראות שעלויות בנייה בת"א גבוהות בעד 90% מאשר בכל אזור אחרlevi-itzhak.co.il, למרות שההפרש בתשומות ובשכר העבודה לא מתקרב לכך. הפער הנוסף הזה מעלה את החשד שחלק מהעלות משקף רווחיות גבוהה יותר ו"התכסות" בעלויות נוחות לקבלנים ולספקים. גם אי-יעילות מוסדית משחקת תפקיד. כשהליך תכנון נמשך שנים ארוכות, כשפרויקט נתקע במנגנוני רישוי מסורבלים או כשקבלן נאלץ לעצור עבודה בגלל מחסור בעובדים – העלויות מתנפחות שלא לצורך. בישראל, למרבה הצער, הליכי התכנון והבנייה historically ארוכים יחסית ומרובי רגולציה, במיוחד בפרויקטים גדולים. כל עיכוב כזה מבזבז משאבים, מגדיל ריביות ומחייב הוצאות נוספות (למשל שימור אתר). חלק מהפערים בעלויות בין אזור לאזור יכולים לשקף פערי יעילות: יזם שבונה בפריפריה קטנה עשוי לקבל היתר מהר יותר ולהתחיל בנייה ללא עיכובים – חוסך כסף – לעומת יזם באזור המרכז שיחכה זמן רב ויבזבז הון. אמנם יש גם מקרים הפוכים (רשות מקומית קטנה ולא מיומנת שמעכבת מאוד), אבל בממוצע הפריפריה בונה פחות ולכן אולי בקצב מעט זריז יותר יחסית להיקף. עוד זווית היא עיוותים מודעים: כפי שפורט, בכמה מצבים יש תמריץ "לשחק" במספרים. היזמים עלולים לנפח עלויות בחישובים כדי לקבל יותר זכויות, והם מצדם טוענים שהוועדות מציגות עלויות לא ריאליות כדי לדחוף פרויקטים (כלומר, גם בצד הוועדות ייתכן תחשיב אופטימי-מדי של עלויות במטרה להראות שהפרויקט כן כלכלי עם פחות זכויות). המאבק הזה מצביע על כך שהמספרים אינם קדושים – הם נתונים למשא ומתן וכיפוף, מה שמקטין את האמון בכך שהפערים משקפים הבדלי עלות אמיתית בלבד. למעשה, ניתן לומר שחלק מהפערים מייצגים "מחיר שוק" יותר מאשר "עלות ייצור". כאשר דירה נמכרת בסכום עתק בלב ת"א, העלויות יתמתחו מעלה כדי להצדיק את זה – כי השוק יכול לשלם. בפריפריה, המחיר הסופי מוגבל, אז גם העלויות נלחצות מטה, לפעמים עד כדי כך שהפרויקט אינו כדאי ואז פשוט לא נבנה. במובן זה, הפערים הם גם סימפטום של בעיית עומק בשוק הדיור: היעדר מנגנונים ממתני-מחיר. במדינות מסוימות (ראו בהמשך) קיימים פיקוח, סטנדרטיזציה או התערבות ממשלתית שמונעים מעלויות הבנייה "לרוץ" אחר המחירים בשוק באופן בלתי מבוקר. בישראל, עד כה, לא היה כלי כזה – וכעת לפחות ישנו אומדן שמאי רשמי שאמור לשקף עלויות אמת ולהפחית את טווח הגמישות בטענות.

השוואה בינלאומית: האם זה כך גם במדינות אחרות?

כדי לפרספקטיבה, כדאי לבחון איך נראים פערי עלויות הבנייה במדינות דומות – מדינות קטנות-בינוניות עם ביקוש גבוה לדיור ושוק מוסדר, למשל הולנד, דנמרק ויפן. מצד אחד, מדינות אלו ידועות כיקרות מבחינת בנייה (שכר עבודה גבוה, תקנים מחמירים); מצד שני, השווקים בהן יותר מפוקחים ומאורגנים. בהולנד, לדוגמה, מחיר הבנייה למ"ר באזור אמסטרדם הוא מן הגבוהים באירופה – סדר גודל של 3,300 דולר (כ־€3,000) למ"רworldpopulationreview.com. ואולם, הפער בינו לבין ערים אחרות בהולנד אינו כפול או משולש. זאת מפני שבהולנד קיימת אחידות רגולטורית חזקה: כל הקבלנים כפופים להסכמי שכר לאומיים, וחומרי הבנייה נקנים במחירים דומים בכל המדינה. הבדלים קיימים (אמסטרדם אולי יקרה ב-X% מאשר עיירה קטנה), אך הם משקפים בעיקר שוני קל בעלות העבודה המקומית ובמורכבות העירונית – לא זינוק של עשרות אחוזים כמו בישראל. למעשה, שיעור הפערים בהולנד יותר מתון. הממשלה והעיריות דואגות גם לספק דיור בר השגה ובנייה ציבורית, כך שקבלנים פרטיים לא יכולים פשוט לקפוץ במחיר ללא תקרה – מה שיוצר ריסון עקיף גם על עלויות הבנייה שהם מדווחים. בדנמרק מצב דומה: עלויות הבנייה שם מהגבוהות בעולם (קופנהגן מדורגת בצמרת מדד העלויות הגלובליarcadis.com), אך המדינה קטנה והענף מאוד מאורגן. כוח העבודה מאוגד והפריון גבוה יחסית. התוצאה היא פחות מקום ל"אוליגופולים מקומיים" – הקבלנים הדנים מתחרים בפריסה ארצית, והמחירים נוטים להתכנס. כמובן שבירה כמו קופנהגן יקרה יותר מעיירה כפרית, אבל הפער מתקזז על ידי כך שקבלנים מאותם חברות עובדים בכל המדינה. בנוסף, ממשלת דנמרק בוחנת תדיר את יוקר הבנייה כדי לוודא שאין קרטלים בענף. כך נמנעים מפערי ענק בתוך המדינה. יפן היא מקרה מעניין: טוקיו היא מטרופולין ענק עם ביקוש אדיר, ובכל זאת יפן מתאפיינת בטכנולוגיה ותיעוש גבוה בענף הבנייה, מה שמייצר יעילות ואחידות. חברות הבנייה הגדולות פועלות בכל המחוזות, והן משתמשות בשיטות בנייה סטנדרטיות (כגון רכיבים מוכנים מראש במפעל) המבטיחות שעלות בנייה של דירה בטוקיו לא תחרוג באופן קיצוני מזו שבאוסקה או נגויה עבור אותה רמת בניין. למעשה, חלק גדול מהדיור ביפן נבנה ע"י יזמים שמוכרים דגמי בניינים "קטלוגיים" דומים בכל הארץ. התחרות אמנם פחות על מחיר ויותר על איכות, אך השיטה מונעת מצב שבו אזור אחד הרבה יותר יקר רק כי הוא יוקרתי – המחיר למ"ר אמנם גבוה בטוקיו, אבל זה יותר בגלל עלות קרקע. עלות הבנייה (החומר והעבודה) נותרת בתחום סביר ואחיד יחסית. כמובן, כל מדינה שונה: במדינות ענק כמו ארה"ב יש דווקא פערים עצומים (לבנות בניו יורק יקר בערך פי שלושה מאשר בבניית בית באזור כפרי במרכז ארה"ב). אך בארה"ב הפערים מוסברים בהרבה על ידי הבדלים ענקיים בתקנות, באקלים, בשכר המינימום המקומי וכו'. ישראל, בהיותה מדינה קטנה, הייתה אמורה לכאורה להציג פערים מתונים יותר – בדומה למדינות אירופה הקטנות – אך בפועל הפערים אצלנו גבוהים במיוחד. הדבר מצביע על מאפיינים מבניים בשוק הישראלי. לסיכום ההשוואה: במדינות עם רגולציה חזקה ושוק בנייה מוסדר, הפערים בעלויות הבנייה בין אזורים קיימים (תמיד עיר ראשית תהיה יקרה יותר), אבל הם מוגבלים ע"י סטנדרטים אחידים, שכר ארצי ותחרות רחבה. בישראל, עד לאחרונה, לא היה כלי שקוף להשוואה – מה שאיפשר לפערים לצמוח לעשרות אחוזים. המהלך של לשכת השמאים לייצר מחירון עלות ארצי לפי אזור הוא למעשה צעד שדומה למה שקיים בחלק מהמדינות (מחירוני תקן) כדי להכניס סדר לשוק המקומיcalcalist.co.il.

סיכום ומסקנות

פערי העלות הדרמטיים בבנייה למ"ר בישראל הם תוצאה של שילוב גורמים רב-ממדי. חלק מההסברים הם ענייניים ולגיטימיים – תנאי הבנייה הפיזיים והכלכליים שונים מאוד בין מגדל בתל אביב למבנה בבאר שבע או בקריות. הבדלים בכוח האדם, בלוגיסטיקה, בדרישות הרגולציה המקומית ובאופי הפרויקטים מכתיבים בהכרח עלויות שונות. כפי שראינו, שורה של גורמים ישירים – משכר עובדים, דרך גובה הבניין, ועד אכיפה עירונית – מצטברים יחד לפער מצטבר של עשרות אחוזיםglobes.co.ilbizportal.co.il. עם זאת, לצד גורמים אלו מתקיימים גם מנגנונים עקיפים והתנהגויות שוק שתורמים לפערים: כוח שוק של קבלנים גדולים באזורי ביקוש, תיאום ציפיות למחירי דירות גבוהים (ולכן "התאמת" עלויות בהתאם), וכן כשלים מבניים כמו ביורוקרטיה או עבריינות (פרוטקשן) המכבידים בעיקר מחוץ למרכז. גורמים אלה אינם "טבעיים" לעלות הבנייה, אלא תוצאה של מבנה שוק ודפוסי פעולה נוכחיים. במקרים מסוימים, אומדני עלות אף נוצלו ככלי לקידום אינטרסים – בין אם להראות שהפרויקט לא כלכלי כדי לקבל הקלות, ובין אם להצדיק מחיר דירה גבוה אחרי מעשה. המחקר מראה שכנראה שני ההסברים נכונים בו זמנית: ישנם פערים רציונליים אמתיים, אך ייתכן שגם עיוותי שוק ואי-יעילות מנפחים אותם. תמונת מצב עדכנית (נכון ל-2025) מלמדת שהגופים המקצועיים מודעים לכך ופועלים לצמצם את העמימות. יצירת אומדן עלות בנייה אחיד לכל הארץ נועדה "להוריד לקרקע" את הדיון – לשים מספרי אמת ולהקטין מחלוקותcalcalist.co.ilcalcalist.co.il. אם אכן יאומץ באופן נרחב, ייתכן שנראה בעתיד הקטנה של פערים בלתי מוסברים, או לפחות זיהוי ברור של המרכיבים שמבדילים בין אזור לאזור. לבסוף, ממצא ביקורתי מרכזי הוא ההיפוך שבין עלות למחיר: במצב בריא, העלות אמורה לקבוע את מחיר המוצר (דירה), בתוספת רווח סביר. אולם בשוק דיור לוהט כמו בישראל, לעיתים נראה שמחיר הדירה הוא שקובע לאחור את דיווח עלות הבנייה – "אם אנשים משלמים, נסביר שהבנייה עלתה המון". הבנה זו חשובה למקבלי ההחלטות: עליהם לוודא שהתייעלות בענף והסרת חסמים תתורגם באמת להורדת עלויות (ואז להורדת מחירי דירות), ולא תיבלע ברווחי ביניים. צעדים כגון הגברת תחרות, פישוט רגולציה, ייבוא עובדים מיומנים ובלימת התנהגויות אנטי-תחרותיות – כולם יכולים לסגור חלק מהפערים. בכך אולי יתקרב היום שבו עלות בנייה למ"ר תהיה פונקציה של תשומה ויעילות בלבד, ולא של המיקוד על אזור "יוקרתי" או "חלש". מקורות: הנתונים והניתוח מבוססים על פרסומי לשכת שמאי המקרקעין ודיווחי התקשורת הכלכלית בישראל, ובהם כלכליסטcalcalist.co.ilcalcalist.co.il, גלובסglobes.co.ilglobes.co.il, מחירונים מקצועייםlevi-itzhak.co.il, וניתוחי עומק באתרי חדשות נדל"ן (Bizportal ו-Ice) שהביאו את דברי המומחים בענףbizportal.co.ilbizportal.co.il. ההשוואה הבינלאומית נתמכת בנתוני מדדי עלות גלובליים והשוואות ערים (Arcadis, WorldPopulationReview)arcadis.comworldpopulationreview.com. נתונים אלו מציירים תמונה מקיפה של התופעה והסיבות לה.

אומדן עלויות הבניה של לשכת שמאי המקרקעין הקליקו כאן.

16Jul

מחקר פורץ דרך של בנק ישראל חושף איך מלחמת "חרבות ברזל" השפיעה על הפרמיה לממ"ד בשוק הדיור הישראלי. גלה למה בשוק השכירות הפרמיה לדירות עם ממ"ד קפצה ב-4.1% בעוד שבמחירי הרכישה היא דווקא ירדה מ-8.1% ל-6.2%. המחקר, שבוצע על ידי ד"ר יוסי יכין ואיה טלמון, מבוסס על ניתוח נתוני עסקאות רכישה מרשות המיסים ומודעות דירות מינואר 2023 עד דצמבר 2024. התוצאות מראות הבדל דרמטי בין תגובת שוק השכירות לטווח קצר לשוק הרכישה לטווח ארוך. המחקר כולל גם בדיקה ראשונית של השפעת מלחמת "עם כלביא" ומציע הסברים מעמיקים להבדלים בין השווקים. חיוני למשקיעי נדל"ן, רוכשי דירות ושוכרים להבין את המגמות החדשות בשוק הדיור הישראלי בעקבות האירועים הביטחוניים. הפוסט מספק אנליזה מקצועית עם נתונים קונקרטיים, גרפים וטבלאות מהמחקר המקורי, ומסקנות מעשיות לקהלים שונים בשוק הנדל"ן.

מלחמת "חרבות ברזל" הביאה איתה לא רק שינויים בחיי היומיום שלנו, אלא גם שאלות חדשות על שוק הדיור. האם דירות עם ממ"ד באמת נמכרות בפרמיה גבוהה יותר? האם יש הבדל בין השפעת המלחמה על מחירי הרכישה לעומת שכר הדירה? מחקר חדש של בנק ישראל, שפורסם השבוע, חושף תמונה מורכבת ומפתיעה.

המחקר: נתונים מהשטח

חוקרי בנק ישראל, ד"ר יוסי יכין ואיה טלמון, בחנו את השפעת המלחמה על "הפרמיה לממ"ד" - הפער במחיר בין דירות זהות שהיחיד שמבדיל ביניהן הוא קיומו של ממ"ד. המחקר התבסס על:

  • נתוני עסקאות רכישה מרשות המיסים (ינואר 2023 - דצמבר 2024)
  • מודעות למכירת דירות מהלוחות המקוונים
  • מודעות להשכרת דירות מהפלטפורמות הדיגיטליות

התוצאות המפתיעות

📈 שכר הדירה: עלייה ברורה

בשוק השכירות התמונה הייתה חד-משמעית:

  • הפרמיה לממ"ד עלתה בצורה מובהקת
  • עיקר העלייה החל במאי 2024, לאחר מתקפת הטילים הראשונה מאיראן
  • החל ממאי 2024, הפרמיה הייתה גבוהה ב-3.7%-4.1% לעומת רמתה לפני המלחמה

🏠 מחירי רכישה: התוצאה ההפוכה

בשוק הרכישה הסיפור שונה לחלוטין:

  • הפרמיה לממ"ד ירדה במהלך המלחמה
  • מ-8.1% לפני המלחמה ל-6.2% במהלכה
  • עלייה זמנית נרשמה רק מיד לאחר פרוץ המלחמה, אך זו ירדה במהירות

למה ההבדל הזה קיים?

החוקרים מציעים הסבר מעניין להבדל הדרמטי הזה:

שוק השכירות - תגובה מיידית

  • שוכרי דירות מחפשים פתרון לטווח קצר
  • מוכנים להתפשר על מאפיינים אחרים בתמורה למיגון
  • העסקה היא לתקופה מוגבלת ואפשר לשנות אחר כך

שוק הרכישה - ראייה ארוכת טווח

  • רוכשי דירות חושבים על השקעה לטווח ארוך
  • מביאים בחשבון את האפשרות לשיפור במצב הביטחוני
  • מחיר הדירה משקף את הערך הנוכחי של כל הפרמיות העתידיות

מה קרה אחרי מתקפת איראן?

נקודת מפנה חשובה התרחשה במאי 2024:

  • שיעור התצפיות של עסקאות בדירות עם ממ"ד קפץ מ-56% ל-72%
  • בשכר הדירה: הפרמיה המשיכה לעלות
  • במחירי הרכישה: הפרמיה המשיכה לרדת

בדיקה ראשונית: מלחמת "עם כלביא"

המחקר כלל גם בדיקה ראשונית של השפעת מלחמת "עם כלביא" (יוני 2025):

  • עלייה מסוימת בפרמיה הן במחירי רכישה והן בשכר דירה
  • המובהקות הסטטיסטית עדיין לא ברורה
  • נדרש מעקב נוסף עם נתונים נוספים

המסקנות למשקיעים ולצרכנים

לשוכרי דירות

  • התכוננו לתשלום פרמיה גבוהה יותר על דירות עם ממ"ד
  • הפרמיה צפויה להישאר גבוהה כל עוד המצב הביטחוני לא יתייצב

לרוכשי דירות

  • שוק הרכישה פחות רגיש לשינויים ביטחוניים קצרי מועד
  • חשוב לזכור שמחירי הדירות משקפים ציפיות לטווח ארוך

למשקיעים

  • שוק השכירות מגיב מהר יותר לאירועים ביטחוניים
  • ההבדל בין השוקים יוצר הזדמנויות השקעה מעניינות

המשמעות הרחבה

המחקר הזה מלמד אותנו לא רק על שוק הדיור, אלא על האופן שבו שווקים שונים מגיבים לאירועים גיאו-פוליטיים. הוא מדגיש את החשיבות של הבנת ההבדלים בין השקעות לטווח קצר לארוך, ואת התפקיד של ציפיות בעיצוב מחירי הנכסים.

⚠️ נקודות להעמקה שחסרות במחקר:

1. התעלמות ממגבלות המתודולוגיה

  • המחקר עצמו מצביע על כשלים פוטנציאליים בסיווג הדירות (למשל, הסתמכות על שנת בנייה לזיהוי ממ"ד, היעדר נתון גיל במודעות, הטיות סלקציה) .
  • הירידה בפרמיה במחירי הרכישה עשויה להיות תוצר של הטיה במדגם (למשל, מיעוט עסקאות ללא ממ"ד שהובאו למדגם).

2. פרשנות שטחית מדי למשמעות הכלכלית של ירידת הפרמיה ברכישה

  • המחקר טוען בצדק שמחיר רכישה משקף את הערך הנוכחי של זרם תזרימי שכירות עתידיים, ולכן אם הציבור מצפה לשיפור ביטחוני – הערך הזה יפחת.
  • האם הירידה בפרמיה מצביעה על ירידת אמון בעתיד המדינה/שוק הנדל"ן או דווקא על אדישות בטווח הארוך למיגון?

3. אין אזכור לתרחיש ה"פרמיה הפוכה"

  • כלומר, מצבים בהם דירות ללא ממ"ד דווקא נתפסות כמעדיפות, למשל באזורים יקרים שבהם הקמת ממ"ד גוזלת שטח, או כאשר המלחמה מתמשכת והביקוש לנדל"ן יורד באופן כללי.

4. אין רמז לקריסת התזה השיווקית של "דירה עם ממ"ד שווה יותר"

  • מאחר שבשוק הרכישה הפרמיה ירדה – יש מקום לעורר שאלה נוקבת: האם פרמיית המיגון שווקה ביתר בשנים האחרונות? האם מדובר באשליה צרכנית?

5. הקשר לפוליטיקה, לתכנון עירוני ולביקוש אמיתי לא נידון

  • נדרש לגעת בקצרה בשאלה: האם הירידה בפרמיה היא איתות על רוויה? או על כך שהציבור איבד אמון ביכולת להגן על עצמו?

🧠 נקודות למחשבה:


אף שהשיח הציבורי נוטה לראות בדירות עם ממ"ד נכס יקר יותר, ממצאי המחקר שוברים את התזה המקובלת – במיוחד בשוק הרכישה. הירידה בפרמיה במחיר דירה עשויה להעיד לא רק על אדישות ביטחונית, אלא גם על שינוי תפיסה – ממיגון אישי למיגון עירוני או חוסר אמון במיגון כלל. כלומר, ייתכן שהציבור אינו מעריך עוד את הממ"ד כיתרון כלכלי בהשקעה ארוכת טווח, בפרט כשנוכח המציאות של איום מתמיד ואי-ודאות אסטרטגית.

״האם פרמיית הממ״ד באמת קיימת?״ - המחקר הזה מערער את מה שחשבנו על בטחון ונדל״ן


מקור המחקר: ד"ר יוסי יכין ואיה טלמון, בנק ישראל - חטיבת המחקר, יולי 2025לתגובות ושאלות על המחקר, ניתן לפנות לחטיבת המחקר של בנק ישראל או לעקוב אחר פרסומים נוספים בנושא.


16Jul

מהי מקדמה במס רכוש? מתי ואיך ניתן לקבל אותה? מה תפקידו של שמאי הרכוש בהליך, ומהן חובותיו המקצועיות והשמאיות? הפוסט סוקר לעומק את מנגנון המקדמות במס רכוש, אחריות השמאי לצמצום נזקים, חובת הצעת מקדמה באופן יזום, הדרישה לשחרור שעבוד מבנק במקרי משכנתא – וכולל גם טופס לדוגמה. מדריך חובה לכל שמאי רכוש, ניזוק ובעל מקצוע בתחום נזקי המלחמה.

דרישת מקדמה ממס רכוש: אחריות השמאי והיבטים שמאיים חיוניים


רקע: מהי מקדמה ולמה היא נועדה?

כאשר נכס ניזוק בשל פעולת מלחמה, ירי רקטות או פיגוע, עומדת לבעליו הזכות לקבל פיצוי לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים. אחד הכלים המרכזיים שמסייעים בשלב הראשוני הוא מנגנון המקדמה – תשלום חלקי מתוך הפיצוי העתידי, שנועד לאפשר שיקום מיידי והקטנת נזק והפסד כלכלי.

המקדמה ניתנת רק לאחר הערכת נזק ראשונית של השמאי – ובכפוף למגבלות רגולטוריות וחוזיות – כאשר לשמאי הרכוש תפקיד מקצועי, משפטי ואנושי מכריע. עם זאת, חשוב להבין כי גם לניזוק יש אחריות: עליו לדרוש את המקדמה. רבים מהניזוקים כלל אינם מודעים לזכותם זו, ולכן חלה על השמאי החובה להציע באופן יזום את האפשרות לקבל מקדמה, כדי לאפשר לניזוק לנקוט בפעולות מידיות לצמצום נזקיו ולמניעת החרפתם.

מקובל ששיעור המקדמה יהיה לא פחות ממחצית הערכת הנזק והאומדן הראשוני.


צמצום והקטנת הנזק - לא רק לנתבע אלא גם לניזוק עצמו - זו חובה שמאית מקצועית ובאחריותו!

תפקיד השמאי – הרבה מעבר להערכת נזק

• בחינת הנזק בשטח תוך התרשמות ממידת הפגיעה הפיזית והתפקודית של הנכס• הערכת ההשפעה הראשונית והמלצה על גובה מקדמה בהתאם לשיקול דעת מקצועי ומתועד• ייזום פעולות להפחתת והקטנת הנזק: המלצה על תיקון זמני, מניעת החמרה, הכוונה לשוכרי משנה, ושמירה על יציבות תפעולית• הבהרה לניזוק שהמקדמה היא לא רק סעד כספי זמני, אלא אמצעי מהותי לשיקום ערכי, תפקודי ולצמצום הנזקים שלו ושל המדינה


אחריות חוזית, מקצועית ומשפטית

• שמאי רכוש הפועלים מול מס רכוש במסגרת התקשרויות חוזיות מחויבים להחזיק בפוליסת אחריות מקצועית תקפה כתנאי סף למתן השירותים• חלה עליהם החובה לבצע אומדן מוקדם של הנזק, תוך עמידה בלוחות זמנים סבירים ומתועדים, ומתן המלצה מנומקת ומיידית ככל שניתן• כל עיכוב או התרשלות מצד השמאי שעלול לגרום לנזק כלכלי לניזוק וכלפי מס רכוש, ולכן הוא נושא באחריות מקצועית דו-צדדית: כלפי המדינה וכלפי האזרח.


מגבלת השעבוד – מה עושים כשיש משכנתא?

כאשר קיים שעבוד על הנכס (לרוב בצורת משכנתא פעילה), לא ניתן לשחרר כספי פיצויים לניזוק שנכסו משועבד עד אשר תתקבל הסכמת הבנק לשחרור השעבוד. מדובר במגבלה משפטית טכנית אך חיונית, שכן כספי הפיצוי עשויים להיתפס כחלק מהבטוחה של הבנק.

על הניזוק לבצע את הפעולות הבאות:

  • לפנות לבנק ולבקש אישור לשחרור השעבוד ביחס לכספי הפיצויים
  • להעביר את האישור למס רכוש
  • ורק לאחר קבלת האישור, ניתן יהיה לשחרר את המקדמה

לרוב, מדובר בהליך טכני שאינו מורכב, אך חוסר מודעות אליו גורם לעיכובים מיותרים. שמאים צריכים ליידע את הניזוק כבר בתחילת הדרך בדבר הדרישה הזו.



"עברו שבועיים ללא תגובה": השמאים הפרטיים ששכרה המדינה לא עומדים בעומס

16Jul

מבוטחים משלמים פעמיים? בבלוג זה נחשוף תופעה אסורה: גבייה כפולה של השתתפות עצמית בגין נזק מים שנגרם לדירה ולשכנים. נבהיר מדוע מדובר באירוע ביטוחי אחד בלבד, נסביר את מבחן הסיבה הקרובה, ונביא פסקי דין אמיתיים שמגבים אתכם – המבוטחים. תופעה חמורה אך למרבה הצער לא נדירה, שבה חברות ביטוח או נותני שירות מטעמן דורשים מהמבוטח שתי השתתפויות עצמיות בגין אותו אירוע ביטוחי – פעולה אסורה שמנוגדת לעקרונות הבסיסיים של דיני הביטוח. בלוג מקצועי מסודרת שתבהיר את הסוגיה, כולל קריאה לפעולה מצד המבוטחים. גבייה כפולה בביטוח דירה? כך תזהו ותתנגדו לגביית השתתפות עצמית כפולה.

תופעה חמורה אך למרבה הצער לא נדירה, שבה חברות ביטוח או נותני שירות מטעמן דורשים מהמבוטח שתי השתתפויות עצמיות בגין אותו אירוע ביטוחי – פעולה אסורה שמנוגדת לעקרונות הבסיסיים של דיני הביטוח.  בלוג מקצועי מסודרת שתבהיר את הסוגיה, כולל קריאה לפעולה מצד המבוטחים.


❗ גבייה כפולה של השתתפות עצמית: איך לא יתפסו אתכם פעמיים על אותו נזק

מאת: חיים אטקין, שמאי מקרקעין ורכוש, מומחה לתביעות ביטוח

📞 שיחת טלפון שהדליקה נורה אדומה

הבוקר התקשר אליי לקוח נבוך ומודאג. בדירתו אירע נזק מים בצנרת, שגרם לא רק לרטיבות בביתו – אלא גם לחדירת מים לדירות שכנים. חברת הביטוח שלחה קבלן מטעמם שתיקן את התקלה, ובסיום התהליך – גבתה ממנו השתתפות עצמית כפולה:

  1. אחת עבור התיקון אצלו בדירה.
  2. שנייה עבור התיקונים אצל השכנים (נזקי צד ג').

עצרתם לרגע? כי זו גבייה לא חוקית – והיא לצערי לא מקרה בודד.


🧾 עיקרון יסוד: השתתפות עצמית נגבית לפי אירוע, לא לפי נזק

בעולם הביטוח, המונח "השתתפות עצמית" נועד לשקף את חלקו של המבוטח בנזק לפי מקרה ביטוחי אחד. לא משנה אם אותו מקרה גרם:

  • לנזק בדירה שלכם,
  • לנזק למעלית,
  • או לרטיבות בשלוש דירות שכנים בו זמנית.

כל עוד מדובר באותה סיבה קרובה (Proximate Cause) – לדוגמה, פיצוץ בצינור ספציפי – זהו אירוע ביטוחי אחד, ולכן גובים רק השתתפות עצמית אחת.


⚖️ מה אומרת הפסיקה בישראל?

בתי המשפט כבר דנו בתופעות דומות. העיקרון החוזר בפסיקה:

"אין לגבות יותר מהשתתפות עצמית אחת כאשר כל הנזקים נגרמו משרשרת אירועים שמקורה באירוע אחד, גם אם הנזק התפצל למספר נכסים."

אם חברת הביטוח או הספק מטעמם גובים מכם יותר מהשתתפות עצמית אחת, מדובר לכל הפחות בהטעיה חמורה, ועלול להגיע לכדי עשיית עושר ולא במשפט.

בפסק הדין:

ת"ק 21154-10-11 עודד לביא נ' מנורה מבטחים

נקבע כי:

"משמדובר באירוע אחד אשר הביא לנזקים, הן בדירת המבוטח והן בדירות צד ג', הרי שראוי לראות בכך מקרה ביטוח אחד שבגינו נגבית השתתפות עצמית אחת בלבד."

[ניתן לאתר את פסק הדין במאגרים משפטיים כמו נבו או תקדין.]

עקרונות נוספים שנקבעו בפסיקה:

  • ההשתתפות העצמית נגזרת מהמקרה הביטוחי, ולא ממספר הנפגעים (ר' ת"ק 38338-03-17).
  • אין הצדקה לגבות השתתפות עצמית נוספת בגין נזק שנובע מאותו מקור.

💡 למה זה קורה?

  • לפעמים מדובר בבורות מקצועית של נותן השירות.
  • לעיתים – באינטרס כלכלי ברור: להכפיל הכנסות על חשבון חוסר הידיעה של הלקוח.
  • ובמקרים חמורים – פעולה יזומה להטות את המוסכמות הבסיסיות שבין מבטח למבוטח.

🔎 איך תדעו אם גבו מכם פעמיים?

  • עברו על הדוחות והחשבוניות שקיבלתם.
  • בדקו אם יש שתי גביות נפרדות של השתתפות עצמית, או אם אחד מהשכנים התבקש להשתתף אף הוא.
  • אם כן – דרשו פירוט בכתב לסיבת הגבייה השנייה.

🧠 הסיבה הקרובה – המבחן שמאחד את הנזקים לאירוע ביטוחי אחד

אחת מאבני היסוד בדיני ביטוח היא עקרון ה"סיבה הקרובה" (Proximate Cause) – שהוא המבחן המרכזי לקביעת גבולות החבות של המבטח.

הכוונה היא: מהו הגורם הישיר, היעיל והמשמעותי ביותר שיצר את הנזק, ולא האם הנזק התפצל לאחר מכן למקומות שונים או שלבים שונים.

במקרה של נזק מים:

אם פיצוץ בצינור מסוים גרם לחדירת מים לדירת המבוטח, לדירות שכנים, ולמעלית – הרי שהסיבה הקרובה היא אחת: הפיצוץ בצינור.

ולכן, לפי הדין והפסיקה – מדובר באירוע ביטוחי אחד.

גם אם הנזק התפרס גאוגרפית או גרם להוצאות רבות ושונות, האירוע שיצר אותו הוא אחד – ולכן נגבית השתתפות עצמית אחת בלבד.


✅ מה עושים אם גבו מכם פעמיים?

  1. פנו בכתב לחברת הביטוח ובקשו החזר של אחת ההשתתפויות.
  2. צרפו את כל התיעוד – כולל דו"חות, קבלות, תאריכי ביקור ותמונות.
  3. אם חברת הביטוח מסרבת – פנו להמפקח על הביטוח ברשות שוק ההון, או שיקלו פנייה לערכאה משפטית.
  4. מומלץ להיעזר בשמאי או עורך דין מנוסה בתחום תביעות הביטוח.

🛡️ לסיכום: אל תשלמו את מה שאתם לא חייבים

ההשתתפות העצמית נועדה לשמור על איזון הוגן בין מבטח למבוטח – לא להפוך למנגנון לניצול.

מבוטחים רבים אינם מודעים לזכויותיהם, ונופלים קורבן לדרישות שאינן חוקיות.

שורה תחתונה: נזק אחד – השתתפות עצמית אחת. לא יותר.


📣 יש לכם סיפור דומה? שתפו אותנו בתגובות, ונפעל לחשיפה ציבורית של התופעה.