02Sep

Statements by bank executives on the housing market – between marketing narrative and economic reality – in-depth research. What do bank executives think about the rising housing market in Israel over the past decade? In-depth research reveals surprising insights into the rise in housing prices and interest rates. Click to read the full analysis. Housing prices in Israel: What do bank executives say about the housing market?

Gpt התבטאויות בכירי הבנקים על שוק הדיור – בין נרטיב שיווקי למציאות כלכלית

1. רקע כללי: תפקיד הבנקים בניפוח הנרטיב הנדל"ני

הבנקים בישראל ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב הציפיות בשוק הדיור. כרוכשי משכנתאות, הם נהנים מרווחי עתק על תיקי המשכנתאות – היקף המשכנתאות החדשות הגיע בשנים האחרונות לכ־100 מיליארד ש"ח בשנהbizportal.co.il. כתוצאה מכך, יש להם תמריץ לעודד את הציבור לרכוש דירות ולהמשיך ליטול משכנתאות, מה שמיתרגם לנרטיב אופטימי ועקבי: מחירי הדיור תמיד במגמת עלייה, ו"עסקת נדל"ן היא תמיד השקעה טובה". ואכן, בעשור האחרון נשמעה שוב ושוב ה"קביעה" שמחירי הדיור "יכולים רק לעלות" – מסר שחילחל לציבור ודרבן זוגות צעירים לרוץ ולקנות דירהglobes.co.il. הבנקים מצדם מעולם כמעט לא פרסמו תחזית שלילית למחירים; אפילו בכתבה כלכלית שעסקה בתחזיות הבנקים, הועלתה התהייה: "למה אף פעם לא שמענו על תחזית ירידת מחירים מהבנקים?"bizportal.co.il. התשובה טמונה, ככל הנראה, באינטרס העסקי הברור שלהם – עליית מחירים מגדילה את הביקוש למשכנתאות ואת ערך הבטוחות. במקביל, הרגולטורים הסתמכו על הערכות שווי "רשמיות" שלא תמיד שיקפו ערך כלכלי אמיתי של הנכסים. הבנקים נדרשים לפי כללי בנק ישראל לקבל שומות מקרקעין לנכסים כתנאי למתן משכנתא, אך השומות הללו לרוב מתעדות את המחירים בשוק במקום לבחון את סבירותם הכלכלית. כלומר, אם המחירים נוסקים – גם ערכי השומה עולים, בלי קשר לתשואה או להכנסת משקי הבית. כך נוצר מצב שהרגולטור למעשה מכשיר אשראי המבוסס על שוויי נכסים מנופחים. כפי שציין שמאי מקרקעין בכיר, המציאות היא ש: "שמאי מקרקעין ברוב המקרים מצטטים עסקאות בלבד; הבנקים למשכנתאות ממשיכים להזרים מימון כאילו אין סיכון; השמאי הממשלתי שותק או מתיישר עם מגמות השוק; ובנק ישראל, שאמור לפקח על סיכון מערכתי, מתעלם מתשואות שליליות ומעודד אשראיetkin.co.il. במילים אחרות, כל גורמי הממסד הפיננסי תרמו – במעשה או במחדל – לניפוח בועת הנדל"ן על ידי עידוד אשראי זול ואמון מופרז שהמחירים משקפים ערך אמיתי.

2. ציטוטים ותחזיות של בכירי הבנקים בשנים האחרונות

להלן מבחר התבטאויות פומביות של בכירים בבנקים המסחריים לגבי שוק הדיור, הממחישות את הנרטיב האופטימי השולט:

  • שבי שמר, סמנכ"לית בנק מזרחי-טפחות (מאי 2025) – "כל עוד לא יגיע שינוי דרמטי במדיניות הממשלה ופתרונות רלוונטיים – הביקוש ימשיך לעלות, וכך גם מחירי הדיור"bizportal.co.il. שמר העריכה בכנס מקצועי כי מחירי הדירות יעלו בכ-5% במהלך 2025, חרף הריבית הגבוהה והמצב הביטחוני, משום ש-“הרצון להחזיק דירה בבעלות הוא עניין תרבותי בישראל... 70% מהדירות בישראל בבעלות פרטית”bizportal.co.ilbizportal.co.il. היא הוסיפה ש"מגמת עליית המחירים נמשכת גם בשנת 2025" ותיארה ביקוש קשיח שימשיך לדחוף את המחירים מעלהynet.co.ilynet.co.il.
  • ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי (מאי 2017) – צינן ציפיות להתמתנות ממשית והזהיר שהירידות עוד רחוקות: "מחירי הדיור לא יירדו בשנתיים הקרובות... אנחנו עדיין בתחום של עליית מחירים"calcalist.co.ilcalcalist.co.il. בפמן הסביר בראיון כי היצע הדירות אינו מדביק את התוספת במשקי הבית, ולכן "כאשר כל ההיצע יימסר... המחירים יירדו, אבל אנחנו עוד לא שם. זה יקרה רק בעוד שנתיים-שלוש, ובינתיים אנחנו עדיין בתחום של עליית מחירים. זה לא אומר שתהיה צניחה במחירים אלא שהאינפלציה במחירי הדירות תתמתן"calcalist.co.il. כלומר, גם כאשר צפה בלימה מסוימת בעתיד, הדגיש שלא תהיה "התפוצצות" או ירידה ניכרת.
  • אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות (מרץ 2011) – דחה מכל וכל את הטענות על אפשרות בועה: "אני לא חושב שיש בועת נדל"ן בישראל... אין בועת נדל"ן ושום דבר לא עומד להתפוצץ"globes.co.il. במסיבת עיתונאים הבהיר יונס כי לדעתו העליות במחירים מוסברות בביקוש אמיתי של משקי בית לעומת היצע קרקעות ותהליכי תכנון איטיים מדיglobes.co.il"יש ביקוש אמיתי... ומולו מלאי קרקעות שמתווסף בקצב איטי... צריך להתייחס בזהירות לאופן בו השוק מתנהל"globes.co.il. הוא אף הגדיר "בועה" כמצב שבו אנשים קונים מעבר ליכולתם או מה שאינם צריכים, וטען שזה לא המצב בישראל (בהתבסס על כך ששיעורי המימון וההחזר ביחס להכנסה עדיין סבירים לטענתו)globes.co.il. דברים אלה שודרו בתקופה שבה המחירים כבר עלו במהירות, אך מנכ"ל הבנק הדגיש שאין סכנת התפוצצות.
  • ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים (אוקטובר 2013) – שלל בחריפות את עצם השימוש במילה "בועה" לתיאור שוק הדיור, בטענה שמדובר בהפחדה: "השימוש במושג 'בועת נדל"ן' הוא מסע הפחדה מסוכן. ההיצע בשוק הנדל"ן עדיין נמוך מהביקוש"globes.co.il. קינן, בכנס בינלאומי, טען שהגורמים הבסיסיים – מחסור בהיצע וריבית נמוכה – מצדיקים את המשך עליות המחירים. הוא הרגיע שאין משבר באופק, ואמר שהבנק דווקא נוקט זהירות בניהול סיכוני המשכנתאות "ברגישות הראויה... ובהקפדה יתירה" בתקופה זוglobes.co.il. כלומר, מבחינתו הבעיה אינה בועה אלא לכל היותר צורך בניהול סיכונים קפדני יותר, תוך שלילת כל רטוריקה על סכנת קריסה בענף.
  • אורי יוניסי, ראש חטיבת המשכנתאות בבנק לאומי (ינואר 2024) – בהתבטאות עדכנית, לאחר תקופה של ירידות מחירים, עדיין הביע אופטימיות לחזרה לעליות: "יש צפי לעלייה מחודשת של מחירי הדירות כבר לאורך 2024"nadlancenter.co.il. בדברים שנאמרו בפורום מקצועי, יוניסי טען שההתאוששות צפויה למרות הירידה בביקושים ב-2023, תוך הבעת אמון ששוק הדיור יחזור למסלול העליות. גם כאן, הנרטיב הבנקאי נשאר: ירידות המחירים זמניות, ובקרוב נחזור למגמת עלייה.

אלה רק דוגמאות מייצגות – ורבות כמותן הופיעו בתקשורת הכלכלית בשנים האחרונות. המשותף להן הוא דגש על ביקוש חזק ו"קבוע", על מחסור בהיצע, ועל שלילת קיומה של בועה או סיכון משמעותי. התחזית הכמעט קבועה שיצאה מפי הבנקאים הייתה: המחירים ימשיכו לעלות (לעיתים תוך נקיבת שיעור עלייה צפוי, לרוב סביב 3%-5% לשנה). ואמנם, עד 2022 התחזיות הללו בדרך-כלל התאמתו, לפחות חלקית, לנוכח העליות הרצופות. אך כפי שנראה בהמשך, הנרטיב החד-כיווני הזה עמד בסתירה גוברת לנתוני המאקרו והשטח בשנים האחרונות.

3. כלי התקשורת וסיקור דברי הבנקאים – קשרי גומלין וזיקות

התבטאויות הבכירים הנ"ל פורסמו בשלל כלי תקשורת מרכזיים: עיתונות מודפסת וכלכלית, אתרי חדשות, ואף בשיתופי פעולה עם גופי תקשורת. ניתוח ראשוני מגלה דפוסי סיקור "מלטפים" התואמים את המסרים של הבנקים, ולעיתים אף מגובים בשיתופי פעולה מסחריים.

  • עיתונות כלכלית מרכזית (גלובס, דה-מרקר, כלכליסט): עיתונים ואתרים אלו דיווחו תדיר על תחזיות הבנקים. הכותרות לרוב ציטטו ישירות את אמירות הבכירים, ללא סימני שאלה. לדוגמה, אתר גלובס נתן ב-2011 כותרת גדולה: "אין כאן בועת נדל"ן – שום דבר לא עומד להתפוצץ" (ציטוט ישיר מאלי יונס)globes.co.il. ב-2013 בגלובס: "קינן: 'השימוש במושג "בועת נדל"ן" – מסע הפחדה מסוכן'"globes.co.il. הכותרות הללו מציגות את עמדת הבנקאים כאמירה מוסמכת, ללא פרשנות נגדית בגוף הכותרת. גם כלכליסט פרסם ראיונות נרחבים, כמו הריאיון עם גיל בפמן מלאומי ב-2017, שבו השורות המובלטות היו שתחזיתו שאין ירידות באופקcalcalist.co.il. לרוב, הכתבות בכלי התקשורת הללו לא כללו באותו מאמר דעות נגדיות של גורם בלתי תלוי, אלא התרכזו במסר של הבנקאי המרואיין.
  • אתרי חדשות כלכליים ופורטלים (ynet, TheMarker, Bizportal וכד'): אתרים אלה דיווחו על כנסים ותחזיות, לעיתים תוך שיתוף פעולה תוכני עם הבנקים. דוגמה בולטת היא כתבה ב-ynet מראשית 2025 שכותרתה: "אנחנו צופים שמחירי הדירות יעלו בסביבות 5%"ynet.co.il – כתבה שהוצגה כסקירת נדל"ן, אך נושאת את ההבהרה "בשיתוף בנק מזרחי-טפחות". למעשה מדובר בתוכן ממומן שבו סמנכ"לית הבנק (שבי שמר) מצוטטת באריכות על הביקוש "הקשיח" והמשך העליותynet.co.ilynet.co.il. דוגמה זו מצביעה על זיקה ישירה בין בנק לכלי תקשורת – מזרחי-טפחות וקבוצת ידיעות אחרונות (ynet) – במסגרתה סיקור הנדל"ן הוא למעשה פלטפורמה להעברת מסרי הבנק לציבור. גם גלובס משתף פעולה עם בנקים בכנסים ווועידות; למשל ועידת הנדל"ן השנתית של בנק מזרחי-טפחות נערכה בשיתוף גלובס, וסוקרו שם דברי המנכ"ל משה לארי והנהלת הבנק בצורה אוהדת. במקרים כאלה, קשה לצפות לסיקור ביקורתי בכלי התקשורת שמקיים שיתוף פעולה מסחרי עם הבנק המדובר.
  • תקשורת כללית (חדשות בטלוויזיה, ישראל היום וכד'): מדי פעם שורבבו אמירות הבנקאים גם למדיות כלליות. ישראל היום למשל דיווח בראשית 2024 על "קיפאון בשוק הנדל"ן" וציין ירידה חדה במספר העסקאות ב-2023israelhayom.co.il, אך לא ייחס אשמה לבנקים אלא גולל את האירועים (ריבית, מלחמה וכו'). ערוצי הטלוויזיה 12 ו-13 הביאו מדי פעם ידיעות על שוק הנדל"ן שבהן שורבבו הערכות של כלכלני בנקים, אך לרוב ללא עימות עם מומחים חיצוניים באותו משדר. במקרים מסוימים הובאו כתבות צבע שבהן זוגות צעירים "רודפים אחרי הדירה לפני שתתייקר עוד" – סיפורים אישיים שמבטאים למעשה את הפנמת הנרטיב ש"המחירים רק יעלו". בכך התקשורת הרחבה חיזקה באופן בלתי-ישיר את מסרי הבנקים, גם אם לא תמיד ביוזמת הבנק.

בסך הכל, נראה שאין בהכרח "חתונה קתולית" בין בנק ספציפי לכלי תקשורת בודד, אך בהחלט יש זיקות: בנק לאומי נוטה לזכות לחשיפה בידיעות בדה-מרקר/כלכליסט; בנק הפועלים וגלובס מקיימים קשרי תוכן (למשל גלובס סיקר בהרחבה את דוחות הפועליםglobes.co.il); בנק מזרחי-טפחות שותף להפקות תוכן עם ידיעות אחרונות (ynet). הסיקור ברוב המקרים היה חיובי או נייטרלי כלפי הבנקאים: ניסוח מאוזן-לכאורה אך ללא ביקורת מפורשת. כותרות רבות השתמשו בדימויים מרגיעים (למשל "ההתאוששות המרשימה של הנדל"ן..." או "השוק ימשיך לצמוח") בהתאם לדברי הבכירים. ביקורת על הבנקים, אם הופיעה, הייתה בטורי דעה נפרדים ולא בצמוד לידיעות על תחזיותיהם. ניתן לומר שהתקשורת הייתה חלק מאקו-סיסטם שסייע לבנקים להפיץ את הנרטיב שלהם. חלק מכלי התקשורת עשו זאת מטעמים מסחריים (תוכן ממומן, חסויות לכנסים), ואחרים אולי מתוך הסתמכות על הבכירים כסמכות מקצועית. כך או כך, הציבור נחשף באופן עקבי לנרטיב הבנקאי כמעין "דעה רווחת" בתקשורת, ללא אתגור שוטף.

4. השוואה לאמירות של שמאים מובילים – קול אחר?

על רקע מקהלת האופטימיות של הבנקים, עולה השאלה האם גורמי מקצוע אחרים – השמאים – הציגו עמדה שונה או זהירה יותר בנוגע למחירי הדיור. בחינה של התבטאויות שמאים מובילים (השמאי הממשלתי, שמאים פרטיים בכירים וראשי לשכת שמאי מקרקעין) מגלה תמונה מעורבת: חלקם הזהירו וסייגו, אך אחרים נשמעו לא רחוקים מעמדת הבנקים.

  • שמאי ממשלתי (האגף המקצועי במשרד המשפטים): השמאי הממשלתי אחראי לפרסום סקירות רבעוניות על מחירי הדיור. באופן היסטורי, הסקירות הללו הסתפקו בדיווח על שיעורי השינוי במחירים (עליות או ירידות) ולא כללו כמעט הערכות לגבי ערכי היסוד או אזהרות מפני בועה. למעשה, השמאים הממשלתיים נמנעו משימוש במונח "בועה" בדוחות הרשמיים. בבחינה לאחור, הם לא שידרו התראה ברורה גם כשמכפילי המחיר/שכר או המחיר/שכר דירה הגיעו לשיאים היסטוריים. שמאי ממשלתי לשעבר, טל אלדרוטי, כן התבטא מדי פעם בפורומים מקצועיים על "התנתקות המחירים ממדדים בסיסיים", אך במסמכים רשמיים של האגף לא הופיעה הכרזה נחרצת על בועת נכסים. גם כיום, דוחות ממשלתיים מתמקדים בצד הנתונים (מחירים, עסקאות, התחלות בנייה) ולא קובעים אם המחירים מוצדקים או לא. במילים אחרות, הקו הרשמי נותר "תיאורי" ולא "שיפוטי". יש לכך משמעות: בהיעדר קריאת אזהרה מהגורם הממשלתי המוסמך, האזרחים והמשקיעים לא קיבלו חיווי רשמי על סיכון בועה.
  • לשכת שמאי מקרקעין (יו"ר הלשכה ודוברים מטעמה): הלשכה היא גוף מקצועי המאגד את השמאים הפרטיים. באופן מעניין, ראשי הלשכה בשנים האחרונות נקטו לרוב זהירות בהתבטאויותיהם, אולי כדי לא להיתפס כ"צד" בוויכוח. כך למשל, אוהד דנוס, שכיהן כיו"ר הלשכה במהלך גל העליות שלאחר 2008, אמר ב-2011: "אני לא רואה כרגע בועה... אנחנו לא במצב של שפע דירות אלא במחסור"globes.co.il. דנוס הטעים שאמנם המחירים גבוהים מאוד, אך לא קיימת "בועה" במובן הקלאסי, משום שהביקוש אמיתי והתרבות הישראלית מייחסת לדירה ערך מיוחד. גם חיים מסילתי, שכיהן כיו"ר בשנים 2017–2023, נזהר במילותיו. במאמר דעה שכתב יחד עם משפטן ב-2022, תיאר את הזינוק החד במחירים (15% בשנה) והודה כי "החשש של גורמים רבים... הוא שהתופעה... עלולה להפוך ל'בועת נדל"ן'", אך מיד קשר זאת למחסור בהיצע ולרגולציה מכבידהynet.co.ilynet.co.il. כלומר, גם כשהוזכר המונח "בועה", הודגש שזהו חשש בלבד ושיש לכך הסברים פונדמנטליים (היצע נמוך, ביורוקרטיה). נשיאת הלשכה הנוכחית (נחמה בוגין) מתמקדת בפתרונות כמו הגברת השקיפות ויוזמות לצינון השוק, אך לא הצהירה בפומבי שוק קיים מצב בועה מסוכן; להיפך, היא אמרה לאחרונה ש"ענף הנדל"ן יעלה מחדש על המסלול" תוך סימון השמאים כמי שיהיו "ראש החץ" בהובלת הענף קדימהice.co.il – אמירה אופטימית המעידה על אמון בשוק.
  • שמאים פרטיים בכירים וקולות אלטרנטיביים: לצד הקול הממסדי, היו כמה שמאים שקראו תיגר על הנרטיב הרשמי. הבולט שבהם הוא חיים אטקין, שמאי מקרקעין וכלכלן, שמזה שנים מתריע על בועת נדל"ן. אטקין השתמש במילים חריפות: "בועת הנדל"ן בישראל – ההונאה הכלכלית הגדולה ביותר מאז פרשת מניות הבנקים" (כותרת מאמר בבלוג שלו)etkin.co.il. הוא טען כבר באמצע העשור הקודם שהמחירים מנותקים מהמציאות ושקיימת "מגה-בועה". אטקין הצביע על שורת סימנים: תשואות שפל (כ-2%-3% בלבד בשנה משכירות לנכס, הרבה מתחת לריבית), יחס מחיר/הכנסה מהגבוהים בעולם, והתנהגות שוק "לא הגיונית" (רכישות מתוך ציפייה בלבד). לדבריו, כאשר המחיר מנותק מערך השימוש והופך מבוסס על ציפיות – "זו בועה"; כאשר תשואה שלילית על נכס נחשבת נורמלית – "זו אשליה"; וכאשר המוסדות המקצועיים שותקים – "זו כבר לא טעות. זו שותפות בשיטה"etkin.co.il. עמדה זו רחוקה מאוד מזו של בכירי הבנקים. ואולם, חשוב לציין שקולם של שמאים כאטקין כמעט ואינו זוכה לבמה תקשורתית רחבה כמו קולם של הבנקים. אטקין ואחרים כתבו בעיקר במאמרים מקצועיים, רשתות חברתיות והרצאות, בעוד שהמדיה הממוסדת הבליטה יותר את עמדות ראשי הלשכה הזהירות. במילים אחרות, קולות אזהרה בהחלט היו – אך באזני "הציבור הרחב" הם נשמעו הרבה פחות.

לסיכום פרק זה: השמאים (לפחות הממסדיים) לא סיפקו ניגוד חד לנרטיב הבנקאי. חלקם אף חזרו על אותן מנטרות (מחסור כרוני, ביקוש תרבותי, וכיו"ב). אמנם היו יוצאי דופן שזעקו "בועה!", אך השפעתם על השיח הכללי הייתה מוגבלת. לא נרשם מצב שבו שמאי ממשלתי או יו"ר הלשכה אומר לציבור "עצרו – המחירים מנותקים, קיים סיכון!". לכן, הציבור שמע בעיקר את ההדים של "אין בועה, הביקוש אמיתי, תמשיכו לקנות" – בין אם מפי הבנקים ובין אם מגורמי מקצוע שאמורים היו להיות בלמים, אך בפועל התייצבו לפחות חלקית באותו צד.

5. התייחסות הבנקאים למונחים כמו "בועה" ונתקים פונדמנטליים

כאמור, בכירי הבנקים נמנעו בעקביות משימוש במילה "בועה" לתיאור שוק הדיור – אלא אם כן הייתה זו שלילה מפורשת. מנכ"לי הבנקים והכלכלנים שלהם כמעט אף פעם לא התריעו על "מחירים שחורגים מערכים פונדמנטליים" או על "התנהגות בועתית". להפך, כשהנושא עלה בכותרות, הם טרחו להכחיש קיומה של בועה ולהסביר למה "הפעם זה שונה":

  • כפי שהוזכר, אלי יונס ממזרחי-טפחות הצהיר שאין בועה ושום דבר לא עומד להתפוצץglobes.co.il, והדגיש את קיומו של ביקוש אמיתי מול היצע מוגבל – נימוק שחזר אצל כמעט כל הבכירים.
  • ציון קינן מהפועלים טען שהדיבור על בועה הוא "מסע הפחדה" ושהמצב האמיתי הוא היצע נמוך מרמת הביקושglobes.co.il. הוא גם ביטל השוואות למשברי נדל"ן בחו"ל (דוגמת משבר הסאב-פריים) באמרו ש"המשק לא הולך למשבר סאב-פריים" ושישראל שונה בתנאים שלהtags.walla.co.il.
  • גם כשהמחירים האמירו בשיעורים דו-ספרתיים (כמו ב-2021–2022), הבנקאים דבקו בנרטיב שאין בועה אלא לכל היותר "התפרצות ביקושים" זמנית. דוגמה לכך היא התבטאותו של מנכ"ל בנק לאומי, חנן פרידמן, בתחילת 2022: "הביקוש גבוה... מחירי הדירות יעלו בתחילת השנה"bizportal.co.il – שוב, התייחסות לביקוש ולא לשאלת הצדקת המחיר.
  • אף לא אחד מבכירי הבנקים לא התריע בציבור שהתשואות מהשכרה נהיות אפסיות או שליליות (כשמנכים את הריבית) – למרות שזה מצב שהיה ידוע. באותה מידה, לא שמענו אותם מדברים על יחס מחיר/הכנסה חריג (כיום כ-12 שנות משכורת ויותר לדירה, לעומת 8-9 בעבר). נתונים כאלה עלו בדוחות של בנק ישראל או הלמ"ס, אבל לא היו חלק מהרפרטואר התקשורתי של הבנקים.

בעוד שהבנקים נמנעו מלהזכיר את הסיכונים, גורמים עצמאיים כן דיברו עליהם: למשל, גופים בינ"ל כמו ה-OECD והבנק העולמי הצביעו כבר ב-2015 על כך שהנדל"ן בישראל יקר בכ-30% מעל הערך הפונדמנטלי המשוערfunder.co.il. אבל אמירות כאלה לא זכו להדהוד מצד המערכת הבנקאית הישראלית. בנק ישראל עצמו, באופן רשמי, לא הכריז על "בועה" אף פעם – המשנה לנגיד, פרופ' צבי אקשטיין, אמר בזמנו שאין בועת דיור אלא שיש לטפל בהגדלת ההיצעtags.walla.co.il. הפיקוח על הבנקים ובנק ישראל נקטו שורה של צעדים לצינון השוק (הגבלת אחוז מימון, איסור משכנתאות בריבית פריים מעל יחס מסוים וכו'), אך תמיד הסבירו זאת כפעולות מניעתיות ולא כתגובה לבועה קיימת. ניתן לטעון שהשיח הציבורי סביב "בועת נדל"ן" דוכא או הודחק: אם רגולטור, בנקים ושמאים ממסדיים כולם אומרים שאין בועה – הציבור מקבל תחושה שמחירי העתק מוצדקים, או לפחות לא מסוכנים. כמעט שלא נשמע בשיח המיינסטרים הביטוי "תשואה שלילית". אולם במציאות הכלכלית, בשלהי 2022 ו-2023 המשמעות של קניית דירה להשקעה בישראל הייתה לעיתים הפסד תזרימי: הריבית על המשכנתא הגיעה ל-5%-6% בעוד שהתשואה משכירות בקושי 2%-3%. זהו מצב שמבחינה פיננסית לא הגיוני לאורך זמן, אך המסר הזה לא הודגש. סימני אזהרה נוספים שבכירים נטו להצניע: שיעור ההחזר מההכנסה (שהאמיר עם העלאת הריבית), גידול בהיקף המשכנתאות במינוף גבוה (כולל "משכנתא הפוכה" על ההון העצמי או הלוואות בלון), ונתוני עומק כמו שיעור הדירות שנקנו להשקעה ספקולטיבית. הבנקים כמובן ידעו נתונים אלו, אך בפורומים פומביים בחרו לשדר ביטחון. למעשה, רק כאשר רגולטור חיצוני התערב – למשל, בנק ישראל שהגביל במרץ 2023 את מסלולי הבלון (גרייס) – שמענו התייחסות מצד בנקאים לסיכון, וגם אז הם המעיטו בחשיבות: "ההשפעה לא תהיה מיידית או חדה... הביקושים ממשיכים להיות גבוהים וקשיחים – פשוט כי אין לציבור אלטרנטיבה אמיתית לרכישת דירה. מדובר בצורך בסיסי, לא בגחמה כלכלית" אמר דרור פלדמן ממזרחי-טפחותbizportal.co.il, מרגיע שההגבלות לא יביאו לירידה בביקוש. זו דוגמה להשקפת הבנקים: אפילו כשמכירים בסיכון (הלוואות בלון), המסר הוא "אל דאגה, הצורך הבסיסי ימשיך לתמוך במחירים". בשורה התחתונה, הבנקים הכחישו קיום בועה וסיכונים מבניים עד הרגע האחרון כמעט. במקום לדבר על פער בין מחיר לערך, הם דיברו על "פער בין היצע לביקוש". במקום להזכיר תשואה אפסית, דיברו על "תרבות המעדיפה בעלות". ואכן, הציבור כמעט ולא שמע אזהרות על כדאיות נמוכה או סכנת ירידת ערך – לא מבנקיו.

6. פערים בין התחזיות למציאות בפועל

לאור הנאמר לעיל, מן הראוי לבדוק: עד כמה התחזיות האופטימיות של הבנקים הגשימו את עצמן, ומה קרה במציאות הכלכלית בשטח? בשנים האחרונות החלו להיפער פערים משמעותיים בין הנרטיב למציאות.

  • נפח עסקאות ומשכנתאות: הבנקים הניחו שהביקוש "הקשיח" ימשיך להזין רכישות, אך בפועל חלו תפניות. שנת 2023 הייתה נקודת מפנה: מספר העסקאות צנח בכ-35% לעומת 2022 (נמכרו כ-66.6 אלף דירות בלבד ב-2023)israelhayom.co.il – רמה הנמוכה בעשרות אחוזים מהשנים השיא שקודם. גם בשוק המשכנתאות נרשמה ירידה חדה בהיקף הכולל. גורמים לכך היו עליית הריבית (שהקפיצה תשלומי משכנתא וחייבה חלק מהקונים "לשבת על הגדר") ואי-הוודאות הכלכלית-בטחונית. הבנקים בתחזיותיהם לא צפו עצירה כה חדה. לדוגמה, בתחילת 2022, כשמחירי 2021 עלו ב-13%, רוב הבנקאים חזו עלייה נוספת (מתונה יותר) ב-2023. בפועל, החל מסוף 2022 גרמה העלאת הריבית לבלימת מחירים, ובהמשך לירידות קלות. הפער: בנק הפועלים, למשל, עוד בסקירת סוף 2022 דיבר על המשך עליות, אך בדיעבד חשף בדוחותיו בסוף 2023 שהמציאות השתנתה: "להערכת הבנק, ירידת מחירי הדיור תלך ותחריף בחודשים הקרובים... עליית הריבית גרמה ליציאת קונים מהשוק, ולנפילה במספר העסקאות והמשכנתאות"globes.co.il. כלומר, רק בסוף 2023 – אחרי שהירידות כבר החלו – התיישרה תחזית הבנק עם מה שכבר קרה. זו תופעה עקבית: תחזית ירידה מבנק מגיעה באיחור, אם בכלל. הבנקים לא "ניבאו" מראש מפנה שלילי, אלא תיקנו את התחזיות בזמן אמת כשהשוק כבר צינן את עצמו.
  • תחזיות מול תוצאות: דוגמאות קונקרטיות ממחישות החטאת תחזיות. בנק מזרחי ב-2021 העריך עלייה של ~5% ב-2022 – בפועל 2022 הסתיימה בזינוק של כמעט 20% (הרבה מעבר לתחזית, מה שמראה שהבנקים דווקא פספסו כלפי מטה את עוצמת העליות בתקופת הפוסט-קורונה). לעומת זאת, ל-2023 חלק מהבנקים נכנסו עם תחזיות לעלייה מתונה (כ-2%-3%) – והמציאות הייתה עצירה ובהמשך ירידה קלה במחירי העסקאות (נתוני הלמ"ס הרשמיים הציגו בתחילת 2024 ירידה שנתית סביב 2%-3% בחלק מהמדדים, בניכוי עונתיות וסבסודglobes.co.ilglobes.co.il). במילים אחרות, אחרי שנים שהבנקים "צדקו" שמחירים יעלו, הם המשיכו לנבא עליות קלות גם כשכיוון השוק השתנה לשלילי, וכך פספסו את נקודת המפנה.
  • היערכות לסיכון וביצועי אשראי: פער נוסף הוא בהתכוננות הבנקים לתרחיש שלילי. כלפי חוץ שידרו "עסקים כרגיל", אך מבפנים החלו בחודשים האחרונים לשנות כיוון. בנק הפועלים, למשל, העלה ברבעון השלישי של 2023 את דירוג הסיכון לענף הנדל"ן מ"בינוני" ל"בינוני-גבוה", והכפיל ואף יותר מכך את ההפרשה להפסדי אשראי בתחום (432 מיליון ש"ח ברבעון, לעומת 94 מיליון במחצית הראשונה של השנה)globes.co.il. זוהי עדות כואבת: בעוד המנכ"לים מדברים על יציבות, מחלקות ניהול הסיכונים בבנקים כבר מבינות שיש סיכון ממשי להפסדים (למשל קבלנים שעלולים לקרוס, לווים שלא יעמדו בהחזר). בעצם, רק כשהסיכון התממש התחילו הבנקים להודות בו בדוחות הכספיים – אבל לא בהכרח בפומבי באותו זמן. הציבור הרחב לא מודע מיד למשל לעלייה בהפרשות בבנקים, בעוד הצהרות הבכירים נותרו אופטימיות יחסית.
  • היצע בלתי מכור והמלאי בשוק: רבות מהתחזיות הבנקאיות התבססו על כך שההיצע הנמוך יחסית ימשיך לתמוך במחירים. אך נתוני סוף 2023 ותחילת 2024 הראו תמונה אחרת: מלאי הדירות החדשות הבלתי-מכור הגיע לשיא של ~67-78 אלף יחידות (תלוי כיצד מודדים) – עלייה משמעותית לעומת שנים קודמותtv10.co.ilnadlan.walla.co.il. משרד האוצר התריע שההיצע הלא-ממומש "ממשיך לתפוח" ושוק הנדל"ן "מתפקד על אשראי ואופטימיות, לא על תזרים"nadlan.walla.co.ilnadlan.walla.co.il. מה פירוש? שעל פניו יש מכירות (שמנויות בסטטיסטיקה כמכירת דירה "על הנייר"), אך בפועל הכסף עוד לא נכנס – כי הקבלנים נתנו לקונים דחיות תשלום ארוכות, ולמעשה בנו על אשראי עתידי. תופעה זו של "מבצעי 20/80" ודחיית מלוא התשלום לקבלת המפתח הפכה נפוצה ב-2023. בנקאים אמנם הכירו בקיום המבצעים, אך לא טרחו לציין בפומבי עד כמה הדבר מעיד על שוק חלש ושברירי. בדיעבד, באוצר הסבירו ש-"הנתונים הרשמיים מציגים מכירות, אך לא משקפים תזרים אמיתי לחברות הבנייה... השוק בו המספרים נראים טוב יותר, אך מתחת לפני השטח מתגלות תופעות שמאותתות על שבריריות"nadlan.walla.co.ilnadlan.walla.co.il. זו דוגמה ברורה לסתירה בין נרטיב למציאות: בעוד הבנקים דיברו על "ביקוש קשיח" והמשיכו לעודד קונים, בפועל חברות בנייה נאבקו למכור עד כדי מתן הטבות חריגות, מה שמסמן שוק רווי בסיכון של האטה נוספת.
  • תחזיות פסימיות שהתבדו? יש לציין ביושר שגם תחזיות פסימיות של מבקרים מסוימים לא תמיד דייקו בעיתוי. במשך שנים היו כלכלנים (מחוץ לבנקים) שצפו "התפוצצות" קרובה – וזה לא קרה עד כה בצורה דרמטית. לכן הציבור התקשה אולי להאמין לסכנות כאשר בפועל מי שהאמין להן והמתין לירידת מחירים – התאכזב במשך כמעט עשור וחצי. הבנקים ניצלו את הרצף הזה לחיזוק המנטרה ש"מחירי הדיור בישראל תמיד עולים". אולם 2023 סדקה את החוקיות הזו: לראשונה מאז 2008 נרשמה ירידת מחירים שנתית ניכרת, לראשונה מאז 2002 צנחו היקפי העסקאות לרמה כזו, וברקע – ריבית בנק ישראל הגבוהה מאז 2006. כלומר, משוואת השוק השתנתה. הבנקים מצידם מתחילים כעת, בזהירות, "ליישר קו" עם המציאות החדשה בתחזיותיהם הכספיות הפנימיות, אך כלפי חוץ עדיין לא נראו התנצלות או הכאה על חטא על תחזיות קודמות שהתבדו. אם וכאשר תואץ הירידה במחירים, ייתכן שהבכירים יסבירו זאת בגורמים חיצוניים בלתי-צפויים (מלחמה, ריבית גלובלית וכו') – ויפרידו זאת מהנרטיב ארוך השנים שהפיצו.

הנתונים בפועל מלמדים אותנו שיעור חשוב: גם אם לאורך זמן תחזיות הבנקים להגברת ביקוש ועליות מחירים הגשימו את עצמן (כנבואה שתגשימה דרך הפסיכולוגיה הציבורית), הרי שכאשר התנאים המקרו-כלכליים התהפכו, "החוק" השתנה באחת. השוק הפך רווי סיכון, והאמירות הישנות כבר אינן מתארות אותו נכונה. זה מוביל אותנו לדיון הסופי – מהן ההשלכות של פער הנרטיב והמציאות.

7. דיון וסיכום: נרטיב, מציאות והשלכות לציבור

מכל האמור, מתגבשות מספר תובנות מרכזיות: א. אחידות נרטיבית ושיתוף פעולה סמוי? – נדמה שקיימת אחידות כמעט מלאה במסרים שהועברו על ידי הבנקים, ובמידה רבה גם בעקיפין דרך חלק מכלי התקשורת. הבנקים, מטבע הדברים, דיברו מהפוזיציה שלהם: הם מלווים כסף לדיור, הם מרוויחים מעליית מחירי נכסים (המשפרת את יחס הבטוחה/חוב ומעודדת ביקוש למשכנתאות), והם חוששים מפאניקה שתערער את תיק האשראי. מכאן ברור רצונם להפיג חשש ולשדר עסקים כרגיל. התקשורת, בין אם ממניע של תלות בפרסום ובשיתופי פעולה ובין אם ממניע של mindset חברתי ("כולנו רוצים שצעירים יקנו דירה ויהיו מרוצים"), נתנה לנרטיב הזה במות נרחבות. התוצאה הייתה שיח הומוגני למדי: "אין בועה, רק צריך לבנות יותר; תקנו עכשיו כי המחירים ימשיכו לעלות; שוק הדיור חזק ויציב." קשה להוכיח שתיאום מכוון התרחש בין בנקים לתקשורת – סביר יותר שמדובר בהצטלבות אינטרסים. הבנקים סיפקו תוכן "אופטימי" שקהל רחב רוצה לשמוע (מי שמחזיק דירה שמח לשמוע שערכה יעלה; מי שאין לו – משתכנע לקנות לפני שיברח הרכבת). התקשורת נהנתה מרייטינג ופרסום. התוצאה: הציבור לא קיבל תמונה מאוזנת. גורמי תקשורת שכן ניסו להביע עמדה אחרת (למשל, דה-מרקר פרסם לעיתים כותרות על בעייתיות השוק, או כתבות מגזין על זוגות שלא יכולים לקנות דירה) – היו הקול החריג, לעומת השפע של אייטמים יומיומיים עם תחזיות של עוד בנקאי ועוד מנכ"ל חברת נדל"ן החוזים עליות. ב. מהימנות התמונה שסופקה לציבור – בדיעבד, ניתן לקבוע שבשנים 2020–2022 בפרט, הציבור הרחב לא קיבל אזהרה אמינה על הסיכונים. כאשר מחיר נכס עולה ב-20% בשנה בעוד התשואה ממנו 2% – זו תופעה שמחייבת לכל הפחות דיון על בועה. אבל השיח הפופולרי נשלט ע"י המנטרה "מחירי הדיור תמיד עולים"globes.co.il. במילים אחרות, הציבור קיבל מידע מוטה: את הסיכויים (עליות) הבליטו מאוד; את הסיכונים (ירידה אפשרית, פגיעה פיננסית) הצניעו. מי שבכל זאת ניסה "לשחות נגד הזרם" – למשל צעירים במחאה החברתית ב-2011 שצעקו על בועת נדל"ן, או קבוצות בפייסבוק בשנים האחרונות שהזהירו לא לקנות במחירי שיא – נדחק לשוליים, מול אוטוריטות כסמנכ"לי בנקים ששללו זאת. התופעה הזו אפילו מצאה את מקומה בדוחות הבנקים עצמם: כפי שצוין בגלובס, "בעשור האחרון, חזרו בכירי שוק הנדל"ן על המנטרה שהמחירים יכולים רק לעלות, והדבר גרם לזוגות צעירים לרוץ ולקנות דירה. אבל הנתונים בשטח מלמדים שהמצב השתנה וכי המחירים נמצאים במגמת ירידה"globes.co.il. ציטוט כואב זה ממחיש כיצד הנרטיב הוביל רבים לקבל החלטות שייתכן ואינן לטובתם הכלכלית (קניית דירה במחיר גבוה מתוך חשש שיעלה עוד יותר). כעת, כשכבר מסתמנת מגמת ירידה, חלק מהרוכשים עלולים למצוא עצמם עם נכס שערכו בירידה וחוב יקר – סיכון שבקושי הובלט להם מראש. ג. "מניפת ההתכחשות" – הדחקת הסימנים עד הקצה – הבנקים לא שונים מגופים עסקיים אחרים בכך שהם נוטים להדחיק חדשות רעות. אולם במקרה הנדל"ן, הייתה לכך השפעה מקרו-כלכלית: ההמשכיות של עליות המחיר התאפשרה בין היתר בזכות הציפיות שתוחזקו פסיכולוגית. הבנקים וכלי התקשורת התנהלו כמעצבי ציפיות. גם כאשר הנתונים החלו לסתור (ירידה בעסקאות, גידול מלאי, עליית ריביות), לקח זמן עד שהנרטיב השתנה – ובאותו זמן עוד עסקאות נעשו במחירים גבוהים ואשראי חולק. יש שיאמרו: "זו אחריות הקונה לבדוק את עצמו". נכון, בסופו של יום, משקי הבית אחראים להחלטותיהם. אבל כשכל המערכת "מנגנת מוזיקה" שלעליות אין סוף ברור, קשה ליחידים לפעול בניגוד. סוציולוגים של שווקים מדברים על "הופעת בועה" כמצב של אופוריה קולקטיבית. ניתן בהחלט לראות בהצהרות הבנקאים חלק מיצירת אותה אופוריה (או לפחות הצדקה רציונלית לה). התופעה נמשכה עד "הפיצוץ השקט" שהחל ב-2022–2023 עם הריבית. גם עכשיו, תחזיות הבנקים ל-2024–2025 עדיין יחסית חיוביות (ראינו שלמרות הירידות, כבר מעריכים בבנקים עלייה מחודשת ב-2024nadlancenter.co.il). זה מעלה את השאלה: האם המערכת הבנקאית הפיקה לקחים? או שמא תמשיך בקו של עידוד אשראי והכחשת הסיכון – עד שיתרחש אירוע משמעותי יותר? ד. סיכום והבט קדימה – שוק הדיור הישראלי ניצב כעת בנקודה עדינה. מצד אחד, ייתכן שהמגמות ישתנו שוב (למשל, אם ריבית תרד דרמטית או מדינה תשנה מדיניות). מצד שני, לא ניתן לשלול תרחיש של המשך ירידת מחירים, ואפילו משבר נקודתי אצל יזמים או לווים. מה שברור הוא שהנרטיב השיווקי של העשור הקודם נסדק. הציבור למד על בשרו שדיור זה נכס שיכול גם לרדת בערכו. השאלה היא כיצד ינהגו הבנקים והתקשורת מכאן ולהבא: האם ימשיכו לספק תחזיות ורודות כדי "לשמור" על השוק ומצבם, או שיהיו שקופים יותר לגבי הסיכונים? מהמחקר עולה חשש ש***"התמונה האמינה של הסיכונים"*** לא סופקה לציבור במועד. זו כשלעצמה בעיה מערכתית. שוק בריא דורש מידע מלא: אם אכן "הבועה מתנפחת והנתונים מנותקים מהמציאות" – יש לומר זאת בקול (כפי שאטקין קבע: "כאשר מוסדות מקצועיים שותקים – זו שותפות בשיטה"etkin.co.il). אחרת, הסיכון הוא לא רק פיננסי, אלא גם פגיעה באמון הציבור בממסד הכלכלי. בסיכומו של דבר, התבטאויות בכירי הבנקים בשנים האחרונות היו חלק מתופעה רחבה יותר של הכחשת בועה ותחזוק ציפיות אופטימיות, בשיתוף (לעיתים לא מודע) עם גורמי תקשורת וממסד אחרים. הנרטיב הזה שירת אינטרסים בטווח הקצר, אך המציאות הכלכלית החלה להדביק אותו ולהוכיח את מגבלותיו. לקחי העבר – מפרשת מניות הבנקים בשנות ה-80 ועד משברים בינלאומיים – מלמדים שבסופו של דבר, עובדות בסיסיות (תשואה, יכולת החזר, היצע מול ביקוש ממשי) גוברות על נרטיבים. האתגר כעת הוא להפיק לקחים בזמן: להבהיר לציבור תמונה מאוזנת, לחזק שקיפות ואחריות בפרסום תחזיות, ולוודא שמערכת הבנקאות לא מדרדרת למשבר אמון.

https://chatgpt.com/s/dr_684bf5338efc8191a09e6c0055ae4864


Per התבטאויות בכירי הבנקים על שוק הדיור בישראל – בין נרטיב שיווקי למציאות כלכלית

רקע כללי: תפקיד הבנקים בעיצוב הנרטיב הנדל"ני

המערכת הבנקאית בישראל ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב התפיסה הציבורית של שוק הדיור, כאשר בכירי הבנקים משמשים כמקורות מידע מרכזיים עבור התקשורת הכלכלית והציבור הרחב 1. הקשר הישיר בין רווחיות הבנקים לבין היקף המשכנתאות יוצר אינטרס כלכלי ברור בקידום נרטיב אופטימי לגבי עתיד שוק הדיור 2.עם תשואה של כמעט 80% במניות הבנקים בשנה האחרונה ו-230% בתוך חמש שנים, מדד הבנקים הפך ל"ברומטר של עוצמת הכלכלה הישראלית" 1. הבנקים הציגו ב-2024 רווח שיא מצרפי של כ-30 מיליארד שקל על רקע הריבית הגבוהה 1, מה שמחזק את האינטרס שלהם בשמירה על פעילות גבוהה בתחום המשכנתאות.

איסוף וניתוח התבטאויות בכירי הבנקים

בנק מזרחי טפחות - נרטיב של יציבות ואופטימיות

משה לארי, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות, הציג תחזיות אופטימיות עקביות לשוק הדיור 3. במהלך 2024, לארי חזה כי "בשנת 2025 צפוי שוק המשכנתאות בישראל להגיע להיקף מרשים של 100 מיליארד שקל" 3.שבי שמר, סמנכ"לית ומנהלת החטיבה הקמעונאית במזרחי טפחות, העריכה ב-2025 כי "מחירי הדירות יעלו בכ-5% במהלך 2025 - למרות הריבית הגבוהה והמצב הביטחוני" 4. לדבריה, "הביקוש למגורים והצורך של ישראלים בדירה בבעלות הולך וגדל" 4.אלדד פרשר, מנכ"ל מזרחי טפחות לשעבר (2013-2020), הצהיר ב-2017 כי "יכול להיות שנראה את מחירי הדירות מתייצבים אבל בוודאי לא יורדים באופן ניכר" 5. פרשר הדגיש כי "עד שלא נראה התחלות וסיומי בנייה של 50 אלף יחידות דיור בשנה - הדינמיקה יכולה להתייצב, אך קשה לי לראות שהיא יורדת" 5.

בנק לאומי - בין זהירות לאופטימיות

ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, הציג גישה יותר זהירה בשנת 2023, כאשר צפה כי "ירידת מחירי הדירות תימשך במהלך 2023-2024, אך המחירים יחזרו לעלות ב-2025" 6. עם זאת, בפמן הדגיש כי "המסר הוא, שהסיכונים הפיננסיים של ישראל עלו מאוד" 6.חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי, הצהיר ב-2022 כי "מחירי הדירות בישראל הפכו לפצצה חברתית מתקתקת" 7. עם זאת, הוא לא הציע פתרונות דרסטיים לבעיה, אלא קרא ל"מציאת פתרונות" כלליים 7.

בנק הפועלים - דגש על לגיטימיות ההשקעה

ליאו ליידרמן, הכלכלן הראשי של בנק הפועלים (2015), טען כי "השקעות בדיור הן השקעות לגיטימיות בישראל בתקופה שבה ריבית אפסית פוגעת באפשרות לחסוך" 8. ליידרמן הוסיף כי "הנדל"ן נהפך לנכס שהוא הרבה יותר אטרקטיבי מאשר בעבר" 8.

בנק דיסקונט - תחזיות עלייה מתמשכת

בנק דיסקונט פרסם בסקירה כלכלית מ-2024 כי "עליית מחירי הדירות צפויה להימשך" 9. הבנק הדגיש כי "האינפלציה תוסיף לשהות תקופה ארוכה מעבר לגבול העליון של היעד" 9.

השוואה לקולות שמאי המקרקעין

שמאי מקרקעין פרטיים

בסקר שנערך בקרב 211 אנשי מקצוע בתחום הנדל"ן ב-2024, 51% מהשמאים צפו עלייה במחירי הדירות 10. עם זאת, 83% מהמשתתפים המליצו לרכוש דירה בעת הזו 10. ירון ספקטור, שמאי מקרקעין מוביל, הציג תחזיות אגרסיביות יותר מבכירי הבנקים, וצפה כי "המחירים בישראל יעלו בכ-15%" בשנת 2022 11.

השמאי הממשלתי

גיל בלולו, השמאי הממשלתי הראשי, פרסם ב-2025 כי "שיעורי התשואה הממוצעים בסוגי הנכסים המניבים השונים נותרו יציבים, ונעים בטווח של 6.5%-7%" 12. עם זאת, הוא הזהיר מ"ירידה חדה בהתחלות הבניה בכל ענפי הנדל"ן המניב" 12.שגב תורג'מן, שמאי מקרקעין, הביע עמדה ביקורתית יותר, וטען כי "היקף העסקאות יירד – המחירים לא" בעקבות העלאת מס הרכישה 13.

ניתוח נתונים מול תחזיות הבנקים

המציאות הכלכלית בפועל

נתוני הלמ"ס מראים כי מחירי הדירות עלו ב-7.7% בשנת 2024 14, בקרבה לתחזיות בכירי הבנקים. עם זאת, התשואות בפועל מהנדל"ן הגיעו לרמות נמוכות מאוד של כ-2.4% בממוצע, כאשר במחוז הדרום התשואה הגיעה ל-2.6% ובמחוזות תל אביב, המרכז וירושלים רק ל-2.1% 15.בנק ישראל מציין בדוח היציבות הפיננסית כי "מבצעי דחיית תשלומים שוחקים את רווחיותם" של היזמים 16. הדוח מזהיר כי "לתופעה זו יש יתרונות לרוכשים וליזמים, אך היא גם מגדילה את הסיכון בשוק הדיור" 16.

פערים בין הנרטיב למציאות

למרות התחזיות האופטימיות של בכירי הבנקים, נתוני בנק ישראל מראים כי "בתקופה הנסקרת, ישנה עלייה קלה בשיעור החוב בפיגור במגזרים מסוימים, במיוחד בקרב עסקים גדולים ובקרב חברות בנייה" 17.בנק ישראל אף זימן בשנת 2024 פגישה חריגה עם ראשי החטיבות העסקיות בבנקים לדון ב"סיכונים השונים הנוגעים לשוק הנדל"ן" 18. המפקח על הבנקים הביע חשש מכך ש"רמת הסיכון בשוק הנדל"ן המקומי עלתה" 18.

מיפוי כלי התקשורת ודפוסי הסיקור

התפלגות הפרסומים לפי כלי תקשורת

התבטאויות בכירי הבנקים פורסמו במגוון כלי התקשורת הכלכליים:

  • גלובס: סיקור נרחב לבכירי בנק לאומי והפועלים 71
  • כלכליסט: דגש על בכירי מזרחי טפחות ודיסקונט 1918
  • ביזפורטל: התמקדות בהתבטאויות מזרחי טפחות 420
  • ynet: סיקור רחב של כלל הבנקים 2122

ניתוח דפוסי הסיקור

הסיקור התקשורתי מאופיין ברוב המקרים בהעברת התבטאויות הבנקים ללא ביקורת מהותית או הצלבה עם נתונים עצמאיים. כותרות כמו "מחירי הדירות יעלו בכ-5% השנה" 4 מועברות כעובדות ללא ציון המקורות של התחזיות או הביקורת עליהן.

בחינת התייחסות לבועה נדל"נית וסיכונים

הימנעות מדיון בבועה

ברוב התבטאויות בכירי הבנקים נמנעים מלהשתמש במונח "בועה נדל"נית". אלדד פרשר ממזרחי טפחות הגדיר את המצב כ"התייצבות" ולא כבועה 5. גם כלכלני הבנקים הגדולים נוטים להציג את עליית המחירים כתוצאה של "פער בין היצע לביקוש" ולא כהתנפחות בועה 4.

התכחשות לסימני סיכון

למרות האזהרות של בנק ישראל והנתונים על תשואות נמוכות, בכירי הבנקים ממשיכים להציג נרטיב של יציבות. משה לארי ממזרחי טפחות טען כי "ההתאוששות המרשימה של ענף הנדל"ן לא הגיעה מצעדים ממשלתיים" 22, תוך התעלמות מהסיכונים המבניים בשוק.

התמודדות עם ביקורת רגולטורית

תגובות לאזהרות בנק ישראל

כאשר בנק ישראל הזהיר מ"עלייה בסיכון בשוק הנדל"ן" 18, בכירי הבנקים המשיכו בנרטיב האופטימי. דוח בנק מזרחי טפחות ל-2024 מציין כי "הבנק נמצא מעבר ליעדים העסקיים שהוצבו בתכנית האסטרטגית" 23, תוך התעלמות מהאזהרות הרגולטוריות.

השפעת לחצים פוליטיים

שר האוצר לשעבר משה כחלון אף האשים את הבנקים בהתנגדות לירידת מחירי הדיור, וטען כי "יש קבוצות אינטרסים גדולות שלא רוצות שהמחירים יירדו, ודאי שזה כולל את הבנקים" 24. כחלון האשים את בנק ישראל בכך ש"מתעקש שמחיר למשתכן לא ייכנס ללמ"ס כדי שהמחירים ייראו גבוהים בשביל לשמור על הבנקים" 25.

סיכום וממצאי מחקר

אחידות נרטיבית

המחקר מגלה אחידות רבה בין התבטאויות בכירי הבנקים השונים, הכוללת:

  1. תחזיות עלייה או יציבות במחירי הדיור
  2. הימנעות מדיון בבועה נדל"נית
  3. הדגשת לגיטימיות ההשקעה בנדל"ן
  4. התעלמות מתשואות נמוכות וסיכונים מבניים

פערים מול המציאות

קיים פער משמעותי בין הנרטיב האופטימי של בכירי הבנקים לבין הנתונים הממשיים:

  • תשואות נדל"ן נמוכות של 2.1%-2.6% 15
  • אזהרות בנק ישראל מעליית סיכונים 18
  • ירידה בהתחלות בנייה 12
  • עליית פיגורים במגזרים מסוימים 17

השפעה על קבלת החלטות הציבור

הנרטיב העקבי של בכירי הבנקים, המועבר ללא ביקורת מהותית בתקשורת, עלול להוביל להחלטות כלכליות שגויות של משקי הבית. כאשר 83% מאנשי המקצוע ממליצים לרכוש דירה 10 למרות התשואות הנמוכות והסיכונים, ברור כי הציבור אינו מקבל תמונה מלאה ואמינה של המצב הכלכלי האמיתי בשוק הדיור.המחקר מצביע על הצורך בביקורת תקשורתית עמוקה יותר של התבטאויות בכירי הבנקים, ועל חשיבות הצלבת מידע עם מקורות עצמאיים לפני קבלת החלטות השקעה משמעותיות בשוק הדיור הישראלי.

https://www.perplexity.ai/search/prvmpt-lmkhqr-vmq-htbtvyvt-bky-wqJ9OB6mTqWudntfxjAe8Q#0


Clau בין נרטיב למציאות: בכירי הבנקים והתקשורת הישראלית

התבטאויות בכירי הבנקים בישראל על שוק הדיור חושפות פער מהותי בין האופטימיות הבנקאית למציאות הכלכלית המורכבת. המחקר העמיק הזה מנתח 4 שנים של התבטאויות פומביות, מגלה דפוסים של הימנעות מהכרה בסימני סיכון ומיפוי קשרים מבניים עם כלי התקשורת.למרות עליות מחירים דרמטיות של 20-23% ב-2022-2023 והעלאת ריבית מ-0.1% ל-4.75%, בכירי הבנקים המשיכו לקדם נרטיב אופטימי. מדד מחירי הדירות עלה מ-575 נקודות בפברואר 2024 ל-611.7 נקודות באפריל 2025 - עלייה של 6.4% בשנה. הנתונים מעידים על המשך מגמת עליית מחירים למרות השפעות המלחמה וריביות גבוהות.

הנרטיב הבנקאי האופטימי

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי, הציג בועידת הנדל"ן באילת 2024 נרטיב מוכר: "הבעיה היסודית של שוק הדיור בישראל היא הפער המתמיד בין הביקוש לבין ההיצע – שרק הולך ומתרחב." ביסוס זה של בעיית ה"היצע-ביקוש" משמש כהצדקה מתמדת לעליות מחירים.משה לארי, מנכ"ל מזרחי טפחות, תחזה בינואר 2025 שוק משכנתאות "מרשים של 100 מיליארד שקל", למרות שנתון זה זהה כמעט ל-2024. הבנק שלו השיג נתח שוק של 38.7% במשכנתאות - המקור העיקרי לרווחיותו.אורי לוין, לשעבר מנכ"ל דיסקונט, הכיר בכנות יוצאת דופן: "ראינו השתוללות במתן אשראי למגזר הזה, שסייע ליזמי נדל"ן להציע מחירים גבוהים על קרקעות." התבטאות זו חושפת את התרומה הפעילה של הבנקים לניפוח המחירים.

המציאות הכלכלית המורכבת

נתוני הלמ"ס והמוסדות הרשמיים מציירים תמונה שונה מהנרטיב הבנקאי. הממוצע הארצי למחיר דירה עמד על 2.33 מיליון שקל ב-2025, כאשר בתל אביב הממוצע הגיע ל-4.14 מיליון שקל. יחס המחיר לשכר הפך בלתי סביר עבור רוב האוכלוסייה.מלאי הדירות הלא נמכרות הגיע ל-69,720 יחידות באוגוסט 2024 - המקביל ל-18.4 חודשי מלאי. נתון זה סותר את טענת המחסור החמור בהיצע שעליה מתבססים הבנקים. במקביל, העסקאות צנחו ל-67,168 ב-2023, ירידה של 34.2% לעומת השנה הקודמת.המלחמה חשפה את שבריריות השוק: 39% מאתרי הבנייה נסגרו בסוף 2023 והפסקת כניסת עובדים פלסטיניים העלתה עלויות בנייה משמעותית. למרות זאת, מחירי הדירות עלו ב-7.8% ב-2024.

השוואה לעמדות השמאים והמומחים

בניגוד לבנקאים, השמאים והמומחים הציגו גישה זהירה יותר. ארז כהן, יו"ר לשעבר של לשכת שמאי המקרקעין, הזהיר: "שוק הנדל"ן מגיב בדרך כלל בקיצוניות אחרי מצבים קיצוניים."פרופ' דני בן-שחר ממכון אלרוב התייחס לפער הפונדמנטלי: "יש אמונות שמאוד התבססו בשוק שמחירי הנדל"ן ימשיכו לעלות גם אם יש המורות בדרך." התייחסות זו מכירה באופי הספקולטיבי של השוק.השמאי הממשלתי נעדר מהמערכת מיוני 2023, יוצר ואקום רגולטורי חמור. מסמך הרווח היזמי המינימלי לא עודכן מאז יוני 2022 למרות עליית הריבית הדרמטית.

קשרים מבניים עם התקשורת

המחקר חשף מבנה תקשורת ישראלי מרוכז בקיצוניות. כלכליסט (קבוצת מוזס) מוביל עם 11.5% חשיפה, ואילו דה מרקר (משפחת שוקן) וגלובס מתחרים על המקום השני. העדר תחרות אמיתית יוצר תלות הדדית בין הבנקים לכלי התקשורת.ארנון מוזס רכש ב-2024 את חלקו של בנק הפועלים (34%) תמור 300 מיליון שקל - עסקה המדגימה את הקשרים הכלכליים הישירים. הבנקים מהווים מקור הכנסות פרסום מרכזי, יוצרים אינטרס מובנה להימנעות מביקורת חריפה.דפוסי הסיקור מגלים "הענקת במה לבכירי בנקים ללא אתגור של עמדותיהם" והסתפקות בהודעות יחסי ציבור כמקור יחיד. הדגשת הישגים עסקיים מתבצעת מבלי להזכיר עלויות חברתיות.

פערים בין תחזיות למציאות

הניתוח מגלה פערים משמעותיים בין התחזיות הבנקאיות למציאות. בנק ישראל תחזה צמיחה של 2.8% ל-2023 ו-3.5% ל-2024, אך המציאות הייתה 2% ו-0.6% בהתאמה. תחזיות השוק הנדל"ני סבלו מאופטימיות דומה.יתרת הלוואות הדיור הגיעה ל-596 מיליארד שקל באפריל 2024 - 31.2% מהתמ"ג לעומת 26.5% ב-2019. נתח זה מעיד על חשיפה גוברת של המערכת הפיננסית לשוק הנדל"ן.

דחיקת סימני הסיכון

למרות האזהרות, בכירי הבנקים נמנעו מהכרה בקיומה של בועה נדל"נית. השימוש במונח "בועה" נעדר כמעט לחלוטין מהתבטאויותיהם, החלפתו בביטויים כמו "פער היצע-ביקוש" ו"אתגרי השוק".בנק ישראל זימן פגישה דחופה עם ראשי החטיבות העסקיות ועודד הגדלת הפרשות להפסדי אשראי בנדל"ן. יתרות האשראי לתחום הבינוי והנדל"ן עלו ב-13.9% ב-2023 ל-295 מיליארד שקל - עלייה המעוררת דאגה רגולטורית.

מסקנות: בין אינטרס לאחריות

המחקר חושף מערכת מעיבה של אינטרסים בין הבנקים, התקשורת והרגולטור. הבנקים מרוויחים ממשכנתאות וממימון פרויקטי נדל"ן, התקשורת תלויה בהכנסות פרסום, והרגולטור חסר כלי אכיפה יעילים.התוצאה היא נרטיב מתמשך של אופטימיות שמתעלם מסימני הסיכון. הציבור הישראלי נושא בנטל כלכלי כבד - מחירי דיור בלתי סבירים, חובות משכנתא הולכים וגדלים, ותשואות שליליות על השקעות נדל"ן לטווח הבינוני.הפתרון מצריך רפורמה מקיפה הכוללת חיזוק התחרות בשני התחומים, הגברת השקיפות וחיזוק כלי הפיקוח. עד אז, הפער בין הנרטיב השיווקי למציאות הכלכלית צפוי להמשיך, עם הציבור כמי שמשלם את המחיר.

https://claude.ai/public/artifacts/dffd71aa-459c-4f20-a8f4-569db1dd020d


Gemi התבטאויות בכירי הבנקים על שוק הדיור בישראל: בין נרטיב שיווקי למציאות כלכלית

1. רקע כללי: תפקיד הבנקים בניפוח הנרטיב הנדל"ני

הבנקים בישראל ממלאים תפקיד מרכזי בעיצוב ובשמירה על שוק הדיור, תפקיד המושפע באופן מהותי מאינטרסים פיננסיים. ענף הנדל"ן הפך בשנים האחרונות לחלק דומיננטי בפעילות הבנקאית, ומקור לרווחים ניכרים הן ממתן הלוואות משכנתא לרוכשים פרטיים והן ממתן אשראי רחב היקף ליזמי נדל"ן לפרויקטי בנייה. מעורבות פיננסית עמוקה זו יוצרת תמריץ חזק לבנקים לטפח ולשמר שוק דיור תוסס ומעלה.   

הקשר שבין רווחי הבנקים מתיקי משכנתאות לבין תחזיות אופטימיות הבנקים מפיקים רווחים משמעותיים משוק נדל"ן פעיל ועולה. תמריץ רווח זה מהווה מניע מרכזי באסטרטגיה העסקית שלהם. כאשר בכירים בבנקים מפרסמים הצהרות ותחזיות פומביות לגבי שוק הדיור, הצהרות אלו, בין אם במכוון ובין אם לאו, יכולות להשפיע על תפיסת הציבור ולעודד פעילות הלוואות ורכישה נוספת. אם התחזיות הללו נוטות באופן עקבי לאופטימיות, הן עשויות לתרום למעגל המתחזק את עצמו, בו נרטיב הבנקים מסייע לשמר את פעילות השוק, אשר בתורה מועילה ישירות לשורה התחתונה שלהם. מצב זה מעלה שאלות לגבי הניטרליות והאמינות של הצהרותיהם הפומביות.   יתרה מכך, הבנקים מעורבים באופן ישיר בשליטה על מחירי הדירות. הם משתמשים לעיתים קרובות בהסכמי "מימון סגור" עם יזמים, המכסים עד 70% מעלויות הפרויקט. הסכמים אלו יכולים להעניק לבנקים זכות אישור מפורשת על תמחור הדירות, גם כאשר תנאי השוק עשויים להצדיק הפחתה. שליטה זו מופעלת כדי להגן על ערך הביטחונות (הנכסים) ולמנוע ירידת ערך שעלולה להשפיע על פרויקטים אחרים בתיק האשראי הנרחב של הבנק. כתוצאה מכך, גם כאשר הביקוש בשוק נחלש או כאשר יסודות כלכליים משתנים, המחירים עשויים שלא להתאים כלפי מטה בחופשיות כפי שהיו עושים בשוק תחרותי ולא מוסדר באמת. הדבר יוצר למעשה שוק "מנוהל" שבו יציבות מחירים (או מגמה עולה) זוכה לעדיפות. בנק ישראל, מצידו, מזהיר כי התערבות ישירה בהסכמי מימון אלו עלולה להוביל לייקור האשראי ולצמצום היצע הדיור. אזהרה זו מדגישה את הדילמה המורכבת: בעוד שליטת הבנקים תורמת לשמירת מחירים גבוהים, הסרתה ללא שיקול דעת עלולה להכניס סיכונים חדשים, שעלולים להחריף את משבר הדיור בערוצים אחרים. מעורבות זו של הבנקים, באמצעות מנגנוני המימון הדומיננטיים שלהם, משמשת ככוח משמעותי, גם אם לעיתים לא מכוון, המייצב את השוק מפני ירידות מחירים. הדבר מביא ל"ניהול" השוק באופן המיטיב עם מאזני הבנקים, אך עלול להחריף את בעיות הדיור לציבור הרחב.   

הסתמכות הרגולטור על הערכות שווי מנותקות מערך בנק ישראל מביע חשש מפני "בועת נדל"ן" בשל מה שהוא תופס כ"תיאבון מוגזם" לעסקאות נדל"ן. תיאבון זה מוביל למבצעי מימון אגרסיביים מצד קבלנים (כגון עסקאות 20/80), שבהם הבנקים למעשה מאשרים מראש משכנתאות עבור יתרת הסכום. בנק ישראל מעריך כי למעלה מ-40% מהמשכנתאות שנלקחו בחודשים האחרונים משקפות רמת מימון וסיכון גבוהה. מצב זה מסווג במפורש על ידי הרגולטור כ"סיכון לבועה" ואיום על היציבות הפיננסית של משקי הבית.   תגובת בנק ישראל כוללת דרישה להגדלת רזרבות ההון מהבנקים עבור הלוואות מסוכנות אלו. אמצעי רגולטורי זה נועד לחזק את חוסנה של המערכת הבנקאית מפני חדלות פירעון פוטנציאלית. דרישה זו מהווה למעשה הכרה בכך שהשוק פועל על בסיס ערכים ספקולטיביים ולא ברי קיימא. הערך המיוחס לנכסים עבור הלוואות בסיכון גבוה עשוי להיות מבוסס על מחירי שוק מנופחים, ולא על הערכות שווי שמרניות וברות קיימא יותר, מה שמוביל להסתמכות רגולטורית על הערכות שוק שעלולות להיות מעוותות. פעולת בנק ישראל להגברת דרישות ההון  מדגישה את המידה שבה השוק התנתק מאינדיקטורים כלכליים מסורתיים של ערך. הרגולטור מנסה להכיל את ההשלכות של הערכת יתר בתוך המערכת הבנקאית, במקום לטפל ישירות במקור ההערכת יתר. המסקנה מכך היא שהמסגרת הרגולטורית הנוכחית, אף שהיא שואפת ליציבות, עלולה בלא יודעין להנציח את הערכת היתר בכך שהיא מאפשרת לבנקים להמשיך לממן על בסיס מחירי שוק מנופחים, גם אם עליהם להחזיק יותר הון כנגד הסיכונים הנלווים.   שמאי המקרקעין חיים אטקין, מחבר הספר "בועת נדל"ן", קובע כי שוק הדיור הישראלי פועל כבר למעלה מעשור תחת בועה חסרת תקדים. הוא מציין כי המחירים מנותקים מערך, קיימים מינוף בלתי סביר ורווחים מדומים, ומציאות שבה רוכשי הדירות משלמים "תשואה מגוחכת על נכס שממומן בריבית כפולה, עם סיכון אמיתי לקריסה". אטקין מצביע על פער של כ-100% בין שווי כלכלי למחיר שוק. שמאי מקרקעין כמו אטקין משתמשים בגישת ערך יסודי, המבוססת לעיתים קרובות על תשואות שכירות בנות קיימא, כדי להעריך את שווי הנכס. הערכתו חושפת פער מהותי בין ערך יסודי זה לבין מחירי השוק הרווחים, מה שמוביל אותו להצהיר באופן חד משמעי על "בועה". אם הבנקים מממנים בעיקר על בסיס מחירי שוק מנופחים אלו, ולא על בסיס הערכות שווי יסודיות ושמרניות, הם למעשה תורמים לשוק "מנותק מערך" ונסמכים עליו. חששו של בנק ישראל מ"תיאבון מוגזם"  והצורך בהגדלת ההון  תומכים באופן מרומז בתפיסה שערכי השוק הנוכחיים אינם ברי קיימא. הדבר מצביע על פגם קריטי במנגנון התמחור של השוק: נראה שחלק ניכר מערך השוק הנוכחי מונע על ידי ספקולציות ומינוף, ולא על ידי שווי כלכלי פנימי.   

2. איסוף ציטוטים וקישורים אליהם: התבטאויות בכירי הבנקים (2022-2025)

להלן ריכוז התבטאויות פומביות של בכירים בבנקים בנוגע לשוק הדיור בישראל בשנים 2022-2025:טבלה 1: התבטאויות פומביות של בכירים בבנקים על מחירי הדיור (2022-2025)

בנקתפקיד הבכיר/ההצהרה/תחזית מרכזיתשנהמקור
בנק לאומימנכ"ל (חנן פרידמן)"2025 תהיה שנת הריבאונד של הכלכלה הישראלית". הדגיש את הצורך לפתור את משבר הדיור המתמשך, וציין גורמי ביקוש (ריבית גבוהה, חשש מ"פספוס" עליות מחירים, תושבי חוץ) וגורמי היצע (מחסור בעובדים, התייקרות חומרי גלם, בירוקרטיה בלתי אפשרית המאריכה תכנון ובנייה ל-4.5 שנים בממוצע).2025   
בנק לאומיכלכלן ראשי (מתוך דוחות הבנק)ציין עלייה חדה של כ-17% במחירי הדירות ב-2022. צפה האטה בביקוש לדירות חדשות ואף ירידה פוטנציאלית במחירים ב-2023 עקב עליית ריבית ואינפלציה. הדגיש אי-ודאות משמעותית מאירועים ציבוריים לאחר דצמבר 2022.2022-2023   
בנק הפועליםמנכ"ל / כלכלן ראשי (מתוך דוחות הבנק)מחירי הדיור בישראל עלו ב-7.3% ב-2024 (דירות חדשות ב-3.4%). ציין שהמדידה הושפעה מסבסוד עלויות מימון על ידי יזמים. חלה עלייה חדה של 65% בעסקאות דירות חדשות ב-2024 למרות המלחמה והריבית הגבוהה. הבנק מנטר סיכונים בתיק האשראי לדיור באופן שוטף.2024   
בנק הפועליםמנהל חטיבת ניהול הסניפים (כפיר רמז)הדגיש את מחויבות הבנק לשירות אישי ומקצועי בסניפים, כולל מחלקות משכנתאות מקצועיות, לצד פתרונות דיגיטליים מתקדמים. ציין הרחבת פריסת הסניפים העסקיים החדשים.2025   
בנק מזרחי טפחותסמנכ"לית ומנהלת החטיבה הקמעונאית (שבי שמר)תחזית: מחירי הדיור יעלו ב-5% ב-2025, לאחר עלייה של 7.7% ב-2024 (תחזית הבנק הייתה 5%). צופה עלייה משמעותית בביקושים עם ירידת ריבית. ציינה "ביקוש קשיח" עקב גידול דמוגרפי (4% במגזר החרדי), רצון תרבותי לבעלות על דירה (70% בבעלות).2024-2025   
בנק מזרחי טפחותסמנכ"לית ומנהלת החטיבה הקמעונאית (שבי שמר)הדגישה את הקושי הגובר ברכישת דירה: מ-1 מיליון ש"ח ב-2010 ל-2.3 מיליון ש"ח כיום (עלייה של 115%). נדרשות 200 משכורות לרכישת דירה (מ-128 ב-2010). ההחזר הממוצע מההכנסה עלה מ-27% ל-30%.2024-2025   
בנק דיסקונטכלכלן ראשי (נירה שמיר, ראש מחלקת מאקרו כלכלה)תחזית עקבית: מחירי הדירות ימשיכו לעלות, וצפויה האצה נוספת. עלייה זו תוביל גם להאצה במחירי השכירות. תחזית אינפלציה: 4% ב-2024, 3.3% ב-2025.2024-2025   

ניתוח התבטאויות הבנקים:

מנכ"ל בנק לאומי, חנן פרידמן, מציג נרטיב של חוסן כלכלי ו"ריבאונד" צפוי בשנת 2025. תחזית מאקרו-כלכלית אופטימית זו עומדת בניגוד מסוים להערכתו המפורטת והקודרת של משבר הדיור. הוא מפרט בעיות מבניות חמורות כמו "בירוקרטיה בלתי אפשרית" ומחסור בכוח אדם, המאריכים את זמני התכנון והבנייה באופן משמעותי. אם אכן יתרחש ריבאונד כלכלי המגביר את הביקוש, אך בעיות ההיצע הללו יימשכו, הדבר עלול להחריף את משבר הדיור, להוביל לעליות מחירים נוספות ולערער את ההשלכות החיוביות של הריבאונד עבור האזרח הממוצע. אזכורו של פרידמן ל"חשש של הרוכשים מ'פספוס' עליות המחירים הצפויות"  מצביע על גורם פסיכולוגי שעלול להיות מושפע מהתחזיות האופטימיות של הבנקים עצמם.   קיים פער בין ההערכות הפנימיות של הבנקים לבין הנרטיבים הציבוריים שלהם. בעוד שדוחות רשמיים של בנק לאומי, למשל, הכירו בעלייה חדה של 17% במחירי הדירות ב-2022 וצפו האטה ואף "ירידה פוטנציאלית במחירים" ב-2023 עקב עליית ריבית ואינפלציה , הצהרות פומביות מבכירים נוטות להדגיש חוסן וצמיחה עתידית. פער זה מעלה שאלות לגבי שקיפות המידע והמידה שבה הבנקים מתעדפים שמירה על אמון השוק על פני חשיפת תמונה מלאה של הסיכונים, במיוחד לאור האינטרס הפיננסי המובהק שלהם בשוק דיור תוסס.   בנק הפועלים דיווח על עלייה של 7.3% במחירי הדיור ב-2024, וציין כי נתונים אלו הושפעו מסבסוד עלויות מימון על ידי יזמים. למרות אתגרי המלחמה וסביבת הריבית הגבוהה, נרשמה עלייה חדה של 65% בעסקאות דירות חדשות. הדבר מצביע על חוסן שוק מפתיע, אם כי חלקו עשוי להיות מונע על ידי תמריצים מלאכותיים. הבנק מדגיש את ניטור הסיכונים המתמשך בתיק הלוואות הדיור שלו , מה שמעיד על מודעות לפוטנציאל פגיעות. חוסן השוק, כפי שנצפה על ידי הבנק, עשוי להיות תוצאה חלקית של מנגנוני המימון ומבצעי היזמים שהבנקים עצמם מאפשרים באמצעות מתן אשראי לקבלנים. ניהול הסיכונים של הבנק מתמקד בבריאות תיק ההלוואות, אך ייתכן שאינו מתמודד ישירות עם קיימות הערכות השווי בשוק עצמן.   שבי שמר, סמנכ"לית ומנהלת החטיבה הקמעונאית בבנק מזרחי טפחות, מקדמת באופן עקבי נרטיב של עליות מחירים בלתי נמנעות, ומייחסת אותן לגורמים מבניים עמוקים כמו גידול דמוגרפי (במיוחד במגזר החרדי) ולרצון התרבותי החזק לבעלות על דירה בישראל. נרטיב זה מנרמל למעשה את המחירים הגבוהים והעולים, ומציג אותם כתוצאה של חוסר איזון יסודי ולא כעודף ספקולטיבי. אף שהיא מכירה באתגרי הדיור החמורים (כגון הצורך ב-200 משכורות לרכישת דירה והארכת תקופות ההחזר) , היא מציגה אותם כמציאות שוק שיש להתמודד איתה, ולא כאינדיקטורים לשוק בלתי בר קיימא. על ידי קישור עליות מחירים עתידיות לירידות ריבית צפויות , הבנק מחזק את ציפיית ההתייקרות המתמשכת, מה שעשוי לעודד רוכשים פוטנציאליים להיכנס לשוק מתוך חשש מ"פספוס". הדגש על "רצון תרבותי" וגידול דמוגרפי כמניעים עיקריים  משמש להצדקת המחירים הגבוהים והתחזיות העתידיות, ומסיט בעדינות את המיקוד מספקולציות פיננסיות או הערכת יתר פוטנציאלית.   בנק דיסקונט, באמצעות מחלקת המאקרו-כלכלה שלו, מציג תחזית עקבית של עליות מחירים מתמשכות ואף מואצות בנדל"ן. הבנק מקשר במפורש את עליות מחירי הדיור ללחצים אינפלציוניים רחבים יותר, וצופה כי מגמה זו תוביל גם להאצה במחירי השכירות. תחזית עקבית זו, המבטאת אמונה בלולאת משוב חיובית חזקה, מעודדת תפיסה של עליית ערך מובטחת, מה שעשוי לתמוך בהמשך ההשקעה וההלוואות.   

3. מיפוי כלי התקשורת לפי בנק

ניתוח דפוסי הפרסום של התבטאויות בכירי הבנקים חושף קשרים עקביים בין בנקים מסוימים לכלי תקשורת ספציפיים, מה שמעיד על אסטרטגיית תקשורת ממוקדת.

ניתוח קשרים בנק מזרחי טפחות, בפרט באמצעות התבטאויותיה של שבי שמר, מופיע בתדירות גבוהה ב-ynet ובישראל היום. בנק לאומי, מצידו, נוטה לפרסם את התבטאויותיו, כמו אלו של המנכ"ל חנן פרידמן, בעיתון כלכליסט. בנק דיסקונט מפרסם את סקירותיו הכלכליות, כולל תחזיות מחירי הדיור, באתר ICE. עבור בנק הפועלים, רוב המידע הנגיש מגיע מדוחות פנימיים יותר. נוכחות תקשורתית עקבית זו מאפשרת לבנקים להעביר מסרים אחידים לקהלי יעד ספציפיים, ובכך לחזק נרטיב מסוים על שוק הדיור. חשיפה תקשורתית עקבית זו יכולה לחזק נרטיב מסוים על שוק הדיור, ובכך לעצב את תפיסת הציבור והציפיות.   

ניתוח כמותי ואיכותי בחינת אופי הסיקור מעלה תמונה מורכבת. בעוד שחלק מהסיקור עשוי להיות "מלטף" ובלתי ביקורתי, כלי תקשורת אחרים או כתבות ספציפיות מציגים גישה מאוזנת או אף ביקורתית יותר. לדוגמה, כלכליסט מדווח על טענות הממשלה כי הבנקים מונעים ירידת מחירים, ועל התנגדות בנק ישראל להתערבות. גם ביזפורטל עוסק בוויכוח בין הממשלה לבנקים בנוגע לאחריות על מחירי הדיור. מאקו מדווח על דבריו של אביעד פרידמן, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, לפיהם הבנקים "מתדלקים את השוק". ישראל היום מדווח על חששות בנק ישראל מבועת נדל"ן ודרישותיו מהבנקים לצמצם את היקף המשכנתאות בסיכון. ערוץ 13 מדווח על פיגורים בתשלומי משכנתאות ועל צעדים נגד הבנקים.   הדבר מצביע על כך שהתקשורת אינה מקשה אחת; חלק מהגופים משמשים כפלטפורמה לנרטיבים מתחרים. קיומו של דיווח ביקורתי מעיד על מידה מסוימת של בחינה עיתונאית, גם אם היא מתקיימת לצד סיקור אוהד יותר.

4. אמירות של שמאים

השוואת התבטאויות בכירי הבנקים לאמירות של שמאים מובילים חושפת תמונה מורכבת של הסכמה, זהירות ואף אזהרה.שמאי המקרקעין חיים אטקין, מחבר הספר "בועת נדל"ן", מצהיר כי שוק הדיור הישראלי פועל כבר למעלה מעשור תחת בועה חסרת תקדים. הוא טוען כי המחירים מנותקים מערך, קיימים מינוף בלתי סביר ורווחים מדומים, וכי רוכשי הדירות משלמים "תשואה מגוחכת על נכס שממומן בריבית כפולה, עם סיכון אמיתי לקריסה". אטקין מצביע על פער של כ-100% בין שווי כלכלי למחיר שוק. הוא מתאר את השוק כ"מנוהל, ממונף, מתואם ומוסווה" באמצעות "ויסות אשראי, תיאום קרקעות, דימוי מכירות, מניפולציות שמאיות ושליטה תקשורתית". דוחותיו לשנת 2025 מצביעים על "התרסקות" השוק, עם ירידה דרמטית בכל הסגמנטים. שמאי מקרקעין, במיוחד אלו המתמקדים בערך יסודי, מציגים לעיתים קרובות תמונה שונה באופן מהותי מזו של הבנקים. אזהרותיהם מפני "בועה" ו"מחירים מנותקים" מהוות אתגר ישיר לנרטיבים האופטימיים של הבנקים. שוני זה מדגיש את חשיבותן של חוות דעת מומחים בלתי תלויות בהערכת בריאות השוק, שכן הם אינם נתונים לאותם לחצים מסחריים כמו הבנקים.   לעומת זאת, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, נחמה בוגין, מציגה עמדה מורכבת יותר. בפברואר 2023, היא ציינה כי אף שמחירי הדירות עשויים לעצור את עלייתם, השוק יתקן את עצמו במהרה. ביולי 2022, הלשכה ציינה כי עליית ריבית המשכנתאות גרמה לרוכשים "לשבת על הגדר", מה שהוביל לירידה של כ-19% בהיקף העסקאות לעומת השנה הקודמת. עם זאת, בספטמבר 2023, בוגין הצהירה כי "מי שמחכה שהשוק יתרסק יכול לשכוח מזה". הדבר מדגים כי גם בתוך קהילת השמאים קיימות פרשנויות שונות לאותות השוק.   אביעד פרידמן, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, הצהיר כי הבנקים "מתדלקים את השוק" וכי חלקם אינם נוקטים בזהירות מספקת בהערכותיהם. הצהרה זו, המגיעה מבכיר ממשלתי, מחזקת את הטענה כי לבנקים יש תפקיד פעיל בעיצוב מגמות המחירים, ולא רק תפקיד פסיבי של מגיבים לשוק.   

5. בדיקת התייחסות לבועה/שווי פונדמנטלי

בחינת התבטאויות הבנקים מול אלו של גורמים אחרים חושפת פערים משמעותיים בהתייחסות למושג "בועה" ולקשר בין מחירים לערכים פונדמנטליים.

התייחסות הבנקים: באופן כללי, בכירים בבנקים נמנעים משימוש במונח "בועה". במקום זאת, הם נוטים לתאר את מגמות המחירים באמצעות מונחים כמו "ביקוש קשיח", "גידול דמוגרפי", "חוסן" או "התאוששות". שבי שמר ממזרחי טפחות, למשל, מייחסת את עליות המחירים לגידול דמוגרפי ולרצון התרבותי לבעלות על דירה, ולא לספקולציות. חנן פרידמן מלאומי מכיר ב"חשש של הרוכשים מ'פספוס' עליות המחירים הצפויות" , אך מציג זאת במסגרת תחזית כללית של ריבאונד כלכלי. בנק דיסקונט מצהיר בעקביות כי מחירי הדירות ימשיכו לעלות ואף יואצו. בחירה לשונית זו מסייעת לשמור על אמון הציבור ולמנוע יצירת סנטימנט שלילי בשוק, ומתיישבת עם האינטרסים העסקיים של הבנקים.   

התייחסות בנק ישראל (הרגולטור): בניגוד לבנקים המסחריים, בנק ישראל, כרגולטור, מביע חשש מפורש מפני "בועת נדל"ן". חשש זה נובע מ"תיאבון מוגזם" לעסקאות נדל"ן ומהיקף גבוה של משכנתאות בסיכון. זוהי הכרה רגולטורית ישירה בסיכון לבועה.   

התייחסות שמאים ומומחים אחרים: שמאים ומומחים חיצוניים נוקטים בגישה ישירה וביקורתית יותר. חיים אטקין, שמאי מקרקעין, משתמש במפורש במונח "בועה" וטוען כי שוק הדיור הישראלי פועל תחת בועה חסרת תקדים כבר למעלה מעשור. הוא מצביע על "מחירים שמנותקים מערך", "מינוף בלתי סביר", "רווחים מדומים", ו"תשואה מגוחכת על נכס שממומן בריבית כפולה". אטקין מציין פער של כ-100% בין שווי כלכלי למחיר שוק. הוא גם מזכיר כי "אלפי לווים בקצה גבול היכולת" וכי "בנק ישראל מזהיר, הלמ"ס מאותת, הציבור קורס". אביעד פרידמן ממשרד הבינוי והשיכון אף הוא טוען כי הבנקים "מתדלקים את השוק" ואינם נוקטים בזהירות הראויה.   הניגוד החד בין נרטיב הבנקים לבין הערכות הרגולטור והשמאים מצביע על אי-הסכמה מהותית לגבי בריאות השוק וקיימותו. בעוד הבנקים שומרים על אופטימיות ומתמקדים בגורמי ביקוש, גורמים חיצוניים מזהירים מפני התנתקות מהותית בין מחירי השוק לערכים כלכליים יסודיים, ומצביעים על סיכונים מוגברים למשקי הבית ולמערכת הפיננסית.

6. השוואת תחזיות למציאות

השוואת תחזיות הבנקים לנתונים כלכליים בפועל חושפת תמונה מורכבת, שבה מגמות השוק אינן תמיד ליניאריות או תואמות באופן מלא את הנרטיבים האופטימיים.

גרפים של תחזיות לעומת נתונים בפועל:

  • עליית מחירים: בנק מזרחי טפחות צפה עלייה של 5% במחירים לשנת 2024, אך העלייה בפועל הייתה כ-7.7%. נתוני הלמ"ס הראו עלייה שנתית של 7.8% במחירי הדיור ב-2024, ו-4% בדירות חדשות (אוקטובר 2023-אוקטובר 2024). העלייה המצטברת בשנים 2021-2024 עומדת על כ-30%.   
  • ירידת עסקאות וביקוש:
    • בשנת 2023 נמכרו 66,590 דירות, ירידה של 35% לעומת 2022.   
    • בנובמבר 2024 נרשמה עלייה של 73% בעסקאות לעומת נובמבר 2023 (החודש שלאחר פרוץ המלחמה), אך ירידה של 8.5% לעומת נובמבר 2022.   
    • בינואר 2025 נמכרו 7,373 דירות, ירידה של 37.3% לעומת דצמבר 2024 ו-16% לעומת ינואר 2024.   
    • מלאי הדירות הלא מכורות הגיע לשיא רב-שנתי של 77,650 יחידות בסוף ינואר 2025, עם תקופת היצע של 23.7 חודשים. חיים אטקין מציין כי בסוף 2024 היו למעלה מ-80,000 דירות חדשות לא מכורות.   
    • מזרחי טפחות צופה היקף עסקאות של כ-105,000 דירות לשנת 2025, בדומה ל-2022 ו-2024.   
  • גובה ריבית המשכנתאות:
    • ריבית בנק ישראל עלתה מ-0.35% באפריל 2022 ל-4.75% במאי 2023, והתייצבה על 4.50% מינואר 2024 ועד פברואר 2025.   
    • ריבית הפריים עלתה מ-1.85% באפריל 2022 ל-6.25% במאי 2023, והתייצבה על 6.00% מינואר 2024 ועד פברואר 2025.   
    • ריביות המשכנתא הלא צמודות הממוצעות עלו מ-3.56% בינואר 2022 ל-5.33% בדצמבר 2023, ולאחר מכן ירדו בהדרגה לכ-4.9% בינואר-פברואר 2025.   
  • שיעור פיגורים: הפיגורים בתשלומי משכנתאות הגיעו לשיא חדש של 3.6 מיליארד ש"ח.   
  • יחס מחיר/שכר: נדרשות 200 משכורות לרכישת דירה ממוצעת בישראל ב-2025, לעומת 128 משכורות ב-2010. שיעור ההחזר הממוצע מההכנסה עלה מ-27% ב-2020 לכמעט 30% ב-2025.   
  • תשואות בפועל: תשואת השכירות השנתית בתל אביב עומדת על כ-2.3%, ברמת גן כ-2.6% ובחולון כ-2.7%, לעומת כ-3.5% בערי הפריפריה. חיים אטקין מציין שתשואת השכירות הממוצעת היא כ-2.5% לעומת ריבית משכנתאות ממוצעת של 5%-6.5%.   

הנתונים בפועל מציגים תמונה של שוק דינמי ותנודתי, שאינו תמיד תואם את התחזיות הליניאריות של הבנקים. בעוד הבנקים נוטים להדגיש את המשך עליית המחירים, המציאות מראה ירידה משמעותית בהיקף העסקאות ב-2023, התאוששות חלקית בסוף 2024, וירידה חדה נוספת בתחילת 2025. תנודתיות זו, יחד עם עליית הריבית שהשפיעה על יכולת ההחזר והובילה לעלייה בפיגורים בתשלומי משכנתאות , מצביעה על כך שהשוק אינו נמצא במסלול עלייה פשוט. מלאי הדירות הלא מכורות ההולך וגדל  מעיד על חוסר איזון בין היצע לביקוש, שאינו בא לידי ביטוי מלא בכל נרטיבי הבנקים.   

דוגמאות לכשלי תחזית מובהקים: הכשל המובהק ביותר בתחזיות הבנקים אינו בהכרח ירידות מחירים דרמטיות שלא נצפו, אלא בהיעדר תחזיות לירידות מחירים משמעותיות, למרות תקופות של האטה או אזהרות מגורמים אחרים. בנק מזרחי טפחות, לדוגמה, צפה עלייה של 5% במחירים לשנת 2024, כאשר העלייה בפועל הייתה גבוהה יותר (7.7%). אמנם זו אינה "ירידה", אך היא מדגישה את הקושי בדיוק התחזיות. חשוב מכך, בעוד שדוחות פנימיים של בנק לאומי הכירו ב"ירידה פוטנציאלית במחירים ב-2023" , הצהרות פומביות מבכירים נטו לשמור על אופטימיות כללית. נטייה עקבית זו של הבנקים לתחזיות אופטימיות, או להמעיט בחומרת ההאטות, גם כאשר דוחות פנימיים או נתונים חיצוניים מצביעים על צורך בזהירות , מצביעה על הטיה מערכתית. הטיה זו נובעת ככל הנראה מאינטרס מובהק בשוק תוסס, וניתן לפרש אותה ככישלון במתן תמונה אובייקטיבית לחלוטין לציבור. היעדר אזהרות מפורשות מפי הבנקים לגבי "בועות" או תיקוני מחירים משמעותיים, בניגוד לעמדת הרגולטור ושמאים מסוימים, מייצג פער בולט בהערכת השוק.   משבר הדיור הולך ומעמיק, כפי שמשתקף בעלייה הדרמטית במספר המשכורות הנדרשות לרכישת דירה ובעלייה בנטל ההחזר. תשואות השכירות הנמוכות ביחס לריביות המשכנתא  מרמזות כי עבור רבים, בעלות על דירה אינה השקעה רציונלית מבחינה פיננסית המבוססת על הכנסה שוטפת, אלא הימור ספקולטיבי על המשך עליית מחירים.   

7. דיון וסיכום

הבחינה המעמיקה של התבטאויות בכירי הבנקים על שוק הדיור בישראל חושפת מתח מובנה בין הנרטיב המקודם על ידם לבין המציאות הכלכלית המורכבת.

האם קיימת אחידות נרטיבית בין הבנקים לבין כלי תקשורת מסוימים?

קיימת מידה של אחידות נרטיבית, שבה בנקים מסוימים מעבירים באופן עקבי מסרים אופטימיים באמצעות פלטפורמות תקשורתיות ספציפיות. הדבר יוצר אפקט של "תיבת תהודה", המחזק את התפיסה של עליות מחירים בלתי נמנעות. נוכחותם העקבית של בכירי הבנקים בכלי תקשורת אלו מצביעה על אסטרטגיה מכוונת לעיצוב תפיסת הציבור והציפיות.   

האם מתקיים שיתוף פעולה סמוי בהזנת מידע לציבור?

אף שאין הוכחה ישירה ל"קנוניה" מפורשת, הנרטיב האופטימי העקבי מצד הבנקים, המחוזק לעיתים קרובות על ידי כלי תקשורת מסוימים, בשילוב עם שליטת הבנקים הישירה על תמחור היזמים , יוצר יחד תפיסה של "ניהול שוק מרומז". מערכת זו, בין אם מתוכננת ובין אם נוצרת באופן אקראי, נראה כי היא מתעדפת שמירה על מחירים גבוהים והיקפי עסקאות גדולים, מה שמשרת את האינטרסים הפיננסיים של הבנקים. הניגוד לדוחות ביקורתיים יותר מצד הרגולטור ושמאים מסוימים מצביע על פער במידע המוצג לציבור.   

האם הציבור קיבל תמונה אמינה של הסיכונים?

הניתוח מצביע על כך שהציבור עשוי שלא לקבל תמונה אמינה ומלאה של הסיכונים בשוק הדיור. בעוד שבנק ישראל מזהיר במפורש מפני "בועה" ומשכנתאות בסיכון גבוה , ושמאים מסוימים מדגישים התנתקות משמעותית בין מחירי השוק לערך פונדמנטלי , הנרטיב הדומיננטי של הבנקים מדגיש לעיתים קרובות ביקוש מבני ועליית מחירים מתמשכת. חוסר סימטריה זה במידע, יחד עם תפקידם של הבנקים באפשרות מימון בסיכון גבוה, עלול להותיר את הציבור פגיע לעלויות דיור בלתי בנות קיימא וללחץ פיננסי. משבר הדיור המעמיק, המתבטא במספר המשכורות הגבוה הנדרש לרכישת דירה ובנטל ההחזר הגובר, מדגיש עוד יותר את הפער בין נרטיב השוק לבין המציאות הכלכלית עבור משקי בית רבים.   

אפליקציה: נרטיב הבנקים בשוק הדיור       https://g.co/gemini/share/28b3c68b6497 

אינפוגרפיקה: נרטיב הבנקים בשוק הדיור     https://g.co/gemini/share/55e81ac83554 



לקריאה נוספת - כאן

אאוטינג למודוס אופרנדי של הגזלייטינג שמנהלים הבנקים: האם יש דפוס במסרים וסבב מסודר של ראיונות בין הבנקים בכלי התקשורת השונים?




02Sep

פינוי־בינוי בישראל פעל בשנות הבועה כמיקרו מודל פונזי: דיירים קיבלו דירה חדשה בזכות קונים חדשים ששילמו מחירי שיא. היום, כשהקונים נעלמו, האשליה נחשפת והפרויקטים קורסים.

 "פינוי בינוי, האלכימיה של בועת הנדל"ן" — היא מבריקה, כי היא לוכדת בדיוק את מה שמתרחש: תהליך שנועד לכאורה לפתור מצוקה אמיתית (התחדשות עירונית, דיור בר־השגה, חיזוק מבנים) הפך בפועל ל"אלכימיה" פיננסית שמייצרת אשליה של ערך ומסווה את הבועה.


האלכימיה של פינוי־בינוי

בימי הביניים האלכימאים חיפשו להפוך מתכת פשוטה לזהב. במציאות הנדל"נית הישראלית, יזמים ובנקים מנסים להפוך בניינים ישנים ומתפוררים ל"זהב נדל"ני" באמצעות פינוי־בינוי: לקחת דירה ישנה ששווה מעט, ולהפוך אותה על הנייר לדירה חדשה ששווה פי שניים או שלושה. אבל כאן יש מלכוד: השווי החדש איננו שווי כלכלי אמיתי אלא מחיר מנופח, שממשיך את אותו מנגנון של "שכפול מחירים" והזנה עצמית של הבועה.


איך זה עובד בפועל?

  1. הבטחות לדיירים – מקבלים דירה חדשה, גדולה יותר, ממוזגת, עם חניה ומחסן, בלי לשלם שקל.
  2. מימון בנקאי – הבנק נותן ליווי ליזם, מתוך הנחה שהדירות החדשות יימכרו במחירים שיא.
  3. ציפיות רווח – היזם מחשב רווח על בסיס מחירים מנופחים, ולכן "מוכן לתת הכול" לדיירים.
  4. הדיירים מאמינים – כי הם רואים את "הזהב" על הנייר, ולא מבינים שמדובר באשליה.

הנזקים והסיכונים

  • חוסר כדאיות אמיתית – כשהשוק מתהפך, הפרויקטים נתקעים; יזמים נסוגים, בנקים מסרבים לממן, והדיירים מוצאים את עצמם עם בניין ישן, לא מחוזק, ולפעמים גם אחרי שנים של הבטחות סרק.
  • ניפוח נוסף של הבועה – הערכות שווי מתבססות על "הבטחות פינוי־בינוי", גם אם לא יצאו לפועל, מה שמכניס עיוות נוסף לשוק.
  • סיכון מערכתי – הבנקים מממנים "אלכימיה" במקום ערך כלכלי אמיתי, בדיוק כמו במשבר מניות הבנקים או משבר הסאב־פריים בארה"ב.

האלכימיה מתפוגגת

כמו האלכימאים של ימי הביניים, גם כאן – לא באמת נוצר זהב. בסוף התהליך נשארת דירה ישנה ששווייה האמיתי נמוך, ובצדה שטרות נייר עם הבטחות לא ממומשות. הבועה הזו חשופה במיוחד: ברגע שהמחירים יורדים או שהמימון מתייבש, "הקסם" מתפוגג והמערכת כולה נחשפת לאמת – לא נוצר ערך חדש, אלא רק עוד שכבה של אשליה.


האלכימיה של פינוי־בינוי אכן עבדה כל עוד היו מספיק "אידיוטים" שזרמו עם המחירים המטורפים וקנו דירות חדשות בפרויקטים. הכסף שלהם מימן את כל ההבטחות: החורבות הוחלפו בדירות חדשות, והדיירים הוותיקים יצאו "מלכים" — בלי להוציא שקל.אבל היום, כשהשוק נכנס להתפכחות, והקונים החדשים נעלמים, המעגל נשבר. אין מי שיממן את הטריק הזה, והאלכימיה מתגלה כאשליה.


פינוי בינוי – האלכימיה של בועת הנדל"ן

הזהב המדומה

פינוי־בינוי הוצג במשך עשור כפתרון קסם: לקחת חורבה ולהפוך אותה לדירה חדשה, גדולה ומרווחת. על הנייר – כולם מרוויחים. היזם מקבל זכויות, הבנק מממן, הדייר מקבל דירה חדשה, והמדינה מתגאה בהתחדשות עירונית.אבל כל זה התבסס על נוסחה פשוטה: היו צריכים מספיק רוכשים פראיירים שישלמו מחירי שיא על הדירות החדשות. הכסף שלהם מימן את כל התהליך.


מי הרוויח בשנות האשליה?

בימי השיא של הבועה, היו לא מעט דיירים שזכו ב"בינגו":

  • קיבלו דירה חדשה במקום חורבה ישנה.
  • לא שילמו אגורה.
  • נהנו מעליית ערך "על הנייר" בזכות קונים שהאמינו לנרטיב שהמחירים רק עולים.

מי מימן את החגיגה? המשקיעים והזוגות הצעירים שקנו דירות חדשות במחירים מנותקים מהמציאות.


ומה קורה עכשיו?

היום התמונה שונה:

  • הקונים נעלמו – אין יותר "אידיוטים שימושיים" שיקנו במחירי בועה.
  • הבנקים נזהרים – פחות ליווי, יותר דרישות הון עצמי, קושי במימון.
  • היזמים נסוגים – פרויקטים מוקפאים או מתבטלים.
  • הדיירים מתפכחים – נשארים עם בניינים ישנים, אחרי שנים של הבטחות ריקות.

האלכימיה מתפוררת

כמו אלכימיה של ימי הביניים – הזהב מעולם לא נוצר. זו הייתה אשליה שתלויה בזרם בלתי פוסק של כסף חדש. עכשיו, כשהזרם נעצר, מתברר שהפינוי־בינוי הוא לא מנגנון ליצירת ערך אמיתי, אלא מנגנון מימון של בועה.


סיכום

פינוי־בינוי היה ועודנו מיקרוקוסמוס של בועת הנדל"ן כולה:

  • בשנים של אשליה – מי שנכנס בזמן הרוויח.
  • עכשיו, עם ההתעוררות – הדלת נסגרת, והאלכימיה נחשפת כתרמית של חלוקת קלפים ממוחזרים.

מילות מפתח: פינוי בינוי, בועת נדל"ן, בנקים, דיירים, יזמים, מחירי דירות, התחדשות עירונית, אלכימיה כלכלית, משבר דיור.תיאור מטא (SEO): פינוי־בינוי הוצג כפתרון קסם, אך בפועל הפך לאלכימיה של בועת הנדל"ן. בשנות הבועה עוד היו דיירים שהרוויחו "ביג טיים" על חשבון קוני דירות חדשות. כיום, כשהקונים נעלמים, האשליה מתפוגגת והפרויקטים קורסים.


פינוי־בינוי הוא בעצם מיקרו־מודל פונזי בתוך הבועה הגדולה.

איך זה נראה במונחים של פונזי:

  1. שלב הגיוס – יזם מציע לדיירים "עסקה חלומית": דירה חדשה במקום החורבה.
  2. ההחזר המובטח – הדיירים לא משלמים כלום, אבל מקבלים תמורה עצומה "על הנייר".
  3. הכסף החדש – נכנס דרך קונים חדשים שמוציאים מיליוני שקלים על דירות חדשות בפרויקט במחירים מופרכים.
  4. תשלומי הרווח – בזכות הכסף הזה ממומנות עלויות הבנייה, הדירות של הדיירים, והרווח ליזם.
  5. המשך הגיוס – כדי שהפרויקט הבא יקרה, צריך עוד ועוד "אידיוטים" שיזרימו כסף חדש.

מתי זה נחשף כפונזי?

בדיוק ברגע שבו נגמר הכסף החדש:

  • הקונים מפסיקים לקנות.
  • הבנקים מקשיחים אשראי.
  • היזמים לא מצליחים למכור את המלאי.

ואז – אין מי שיממן את ההבטחות. הדיירים נותרים עם בניינים מתפוררים או פרויקטים תקועים, כמו משקיעים בפונזי שמגלים שהקופה ריקה.


📌 ההבדל היחיד: כאן יש נדל"ן מוחשי, לא רק ניירות. אבל ה"נדל"ן" הזה לא שווה את המחיר שנכתב עליו – ולכן מבחינה כלכלית המבנה זהה לפונזי: כסף חדש מממן הבטחות ישנות, עד שהמנגנון קורס.


רוצה שאנסח לך את זה כפוסט ממוקד: "פינוי־בינוי הוא פונזי בנדל"ן" – עם דימוי גרפי של בניין שמתנפח כמו פירמידה עד שהוא קורס?


פינוי־בינוי – מיקרו מודל פונזי בתוך הבועה הגדולה

מבוא

פינוי־בינוי הוצג בישראל כפתרון קסם: חיזוק מבנים ישנים, התחדשות עירונית, יצירת היצע דיור חדש ללא עלות לדיירים. בפועל, המודל הזה שימש בשנות הבועה ככלי להמשך ניפוח מחירים ולהסוואת חוסר ההיגיון הכלכלי – עד שהתברר שהוא מתפקד כמעין פונזי נדל"ני בתוך הבועה הגדולה.


איך עובד המודל?

  1. הבטחה לדיירים
    הדיירים מקבלים "כרטיס זכייה בלוטו": דירה חדשה, גדולה ומודרנית במקום חורבה ישנה, בלי לשלם שקל.
  2. הזרמת כסף חדש
    כדי לממן את ההבטחות, היזמים חייבים למכור את הדירות החדשות במחירי שיא. כאן נכנסים "האידיוטים השימושיים" – זוגות צעירים ומשקיעים שקונים במחירים מנופחים.
  3. המשך שרשרת ההזנה
    הכסף מהקונים החדשים משמש למימון הפרויקט: גם לדיירים המקוריים, גם ליזם וגם לבנק. כל עוד יש זרם של קונים – המערכת מתפקדת.

למה זה פונזי?

בפונזי קלאסי:

  • משקיעים ותיקים מקבלים "רווחים" מכספם של המשקיעים החדשים.
  • כל עוד נכנס כסף חדש – האשליה נמשכת.
  • ברגע שהזרם נעצר – הפונזי מתמוטט.

בפינוי־בינוי:

  • דיירים ותיקים מקבלים דירות חדשות על חשבון הקונים החדשים.
  • הרווחים ליזמים ולבנקים נובעים מכסף שמוזרם מהציבור במחירים מנותקים מהמציאות.
  • ברגע שהקונים נעלמים – הפרויקטים נתקעים, והאשליה נחשפת.

שנות האשליה – מי הרוויח?

בזמן שוק רותח, רבים מהדיירים הרוויחו "ביג טיים": קיבלו דירה חדשה על חשבון אחרים. זה היה אפשרי כי היו מספיק קונים שהאמינו שהמחירים רק ימשיכו לעלות, ומימנו את החלום.


ההתפכחות – מי נתקע?

כיום:

  • הקונים החדשים נעלמו.
  • הבנקים מקשיחים מימון.
  • יזמים מקפיאים פרויקטים.
  • דיירים נשארים בחורבות, לעיתים אחרי שנים של ציפיות והבטחות סרק.

מיקרו בתוך מאקרו

פינוי־בינוי הוא לא "בעיה בפני עצמה" אלא העתק מוקטן של מנגנון הבועה כולה:

  • כסף חדש נכנס → אשליה של ערך נוצרת.
  • ההבטחות נראות אמיתיות כל עוד זרם הכסף נמשך.
  • ברגע שהזרם נעצר → הקריסה בלתי נמנעת.

סיכום

פינוי־בינוי הוא דוגמה מאלפת לדרך שבה השוק הישראלי פעל בשנות הבועה: לא כיצירת ערך אמיתי אלא כ"אלכימיה" פיננסית המזכירה פונזי. בשנות האשליה – מי שנכנס בזמן הרוויח. היום, בעידן ההתפכחות, המודל נחשף במלוא ערוותו: מיקרו פונזי בתוך בועה ענקית.



מהות הפונזי

כל מודל שמבוסס על כסף חדש שנכנס כדי להעשיר את מי שכבר בפנים, בלי שנוצר ערך אמיתי, הוא למעשה וריאציה של פונזי.


"כסאות מוסיקליים" – הדימוי המדויק

במשחק כסאות מוסיקליים:

  • כל עוד המוזיקה מתנגנת (הכסף החדש ממשיך לזרום), כולם מסתובבים ויש תחושה של שפע.
  • בכל סיבוב מישהו נשאר בלי כסא – כלומר, כשהכסף החדש נעצר, מתברר שאין מספיק ערך אמיתי לכולם.
  • הראשונים שנכנסו (הוותיקים) יושבים, האחרונים – נופלים.

יישום במודלים כלכליים

  1. פונזי קלאסי – כסף חדש נכנס, משלם "רווחים" לישנים.
  2. נדל"ן בועתי – קונים חדשים מממנים עליית מחירים שמעשירה את בעלי הדירות הוותיקים.
  3. פינוי־בינוי – קוני דירות חדשות מממנים את דירות הדיירים הוותיקים.
  4. שווקי הון מנופחים – משקיעים חדשים קונים במחירי שיא ומאפשרים לישנים למכור ברווח.

ההבדל הקריטי

לא כל מודל שבו כסף חדש נכנס הוא בהכרח פונזי.

ההבדל הוא:

  • אם נוצר ערך אמיתי (מוצר, שירות, נכס מניב) – זה לא פונזי.
  • אם אין ערך חדש, אלא רק העברת עושר מהמאחרים למוקדמים – זה פונזי בתחפושת.

כלומר: פונזי ≈ כסאות מוסיקליים.

המוזיקה עוצרת → מתגלה האמת → מי שנכנס אחרון מפסיד.


כסאות מוסיקליים – הפונזי של הכלכלה

במשחק כסאות מוסיקליים כולם מרגישים מנצחים – כל עוד המוזיקה מתנגנת.

אבל ברגע שהיא עוצרת, מתברר שאין מספיק כסאות לכולם.כך בדיוק עובד מודל פונזי:

  • כסף חדש נכנס ומעשיר את הוותיקים שכבר יושבים על הכסאות.
  • כסף ישן נהנה "על הנייר" מעליות ערך.
  • האחרונים שנכנסים נשארים בלי כסא – ועם ההפסד.

נדל"ן בועתי? ✔️

פינוי־בינוי? ✔️

שוקי הון מנופחים? ✔️

💥 כל מקום שבו אין יצירת ערך אמיתי, אלא רק העברת עושר מהחדשים לוותיקים – זה פונזי בתחפושת.


🔑 האשטגים:

#בועת_נדלן #פונזי #כסאות_מוסיקליים #משבר_דיור #נדלן_ישראל #בועה


01Sep

מחקר עומק על תופעת שומות טרום-רכישה ע״י שמאי מקרקעין הפועלים מטעם הבנקים. המאמר בוחן האם מדובר ב"פרה-רולינג" המאשר עסקאות במחירים גבוהים, את הקשרים בין מתווכים לשמאים, את ההשפעה של שכר טרחה גבוה על תמריצי השמאי, ואת תרומת התופעה לניפוח מחירי הדיור בישראל. בנוסף, מוצעות המלצות רגולטוריות ומבניות למניעת ניגודי עניינים ולחיזוק העצמאות המקצועית של השמאים.

מחקר עומק ממוקד, מבוסס מקורות, על שומות טרום-רכישה ע״י שמאי “בנק”: מבנה התמריצים, היבטי ניגוד עניינים, השפעה פוטנציאלית על מחירים, והמלצות מעשיות לשינוי מדיניות.

תקציר מנהלים

  • כן – בפועל שומת טרום-רכישה עלולה לשמש “פרה-רולינג”: כשהמתווך מפנה לרוכש שמאי מרשימת הבנק, נוצר ציפוי לשומה “מאשרת עסקה” שמקלה על אישור האשראי. מנגנון ההפניה + ציפיות הצדדים מייצר הטיה לכיוון מחיר החוזה (confirmation-to-contract). הספרות הבינלאומית תיעדה זאת היטב. (Fannie Mae, Federal Reserve Bank of Philadelphia, SpringerLink)
  • המשטר הישראלי כיום: הוראה 451 של הפיקוח על הבנקים מחייבת את השמאי לפעול “באופן בלתי תלוי” ומאפשרת לבנק לקבל שומה שנעשתה לבקשת בנק אחר בתוך 90 יום; היא מחייבת את הבנק למסור ללקוח רשימת שמאים (פאנל). אין בה איסור מפורש על שמאי פאנל לבצע שומות טרום-רכישה ללקוח או על קשרי מתווך-שמאי; הנושא מוסדר בעיקר דרך כללי האתיקה ונורמות אי-תלות.
  • הקשר מתווך-שמאי: לפי כללי האתיקה לשמאי יש חובת אי-תלות ואיסור על תשלום/טובת הנאה לגורם שאינו שמאי לשם השגת עבודה; מנגד, תקנות האתיקה למתווכים מחייבות גילוי על טובות הנאה מקבלני משנה. בפועל, הפניה “לא פורמלית” של מתווך לשמאי אינה אסורה כשלעצמה, אך היא רגישה ויכולה לעוות תמריצים. (Wikisource)
  • שכר טרחה גבוה לשומת טרום-רכישה כשלעצמו אינו פסול, אך כשהוא משולב בציפייה ל“אישור עסקה” הוא יוצר סיכון להטיה. שכר מותנה תוצאה מוגבל בדין ורק בהליכים מסוימים (לא רלוונטיים למשכנתאות/רכישה), מה שמחדד את האיסור על “הבטחת תוצאה”. (Government of Israel)
  • השפעה על מחירים: הראיות מארה״ב מראות שרוב השומות המאשרות מימון מתיישרות למחיר החוזה (90%+), ושהפרדת שרשרת האיתור (HVCC/AIR) הפחיתה חלק מההטיות. בישראל אין מחקר אמפירי פומבי עדכני ספציפי לנושא; סביר שמנגנון דומה פועל גם כאן. (SpringerLink, Fannie Mae, ScienceDirect)
  • עמדה נורמטיבית: מומלץ לאסור על שמאי מרשימות הבנק לבצע ישירות שומות טרום-רכישה ללקוח אם יש סבירות שהשומה תשמש מיידית לאשראי באותו בנק; לחלופין – לאפשר רק דרך מנגנון הקצאה עיוור ע״י הבנק/גוף חיצוני.

1) המסגרת הנורמטיבית בישראל (תמצית)

הוראת נב״ת 451 – “נהלים למתן הלוואות לדיור”

  • הבנק חייב לתת ללקוח הפניה לביצוע שמאות כולל רשימת השמאים עימם הוא עובד.
  • אם הלקוח מציג שומה שנערכה לבקשת בנק אחר (ובתוך 90 יום), הבנק “לא יסרב סירוב בלתי סביר” להשתמש בה (מותר לבנק לדרוש פנייה ישירה ע״י השמאי ולעשות התאמות).
  • הערכת הנכס תיערך ע״י שמאי מוסמך באופן בלתי תלוי, עם ביקור פיזי וכד’.

חוק שמאי מקרקעין ותקנות האתיקה

  • איסור ניגוד עניינים וחובת אי-תלות; איסור על “שידול לקוחות” ושילומים/טובות הנאה לגורם שאינו שמאי לצורך השגת עבודה. (Wikisource)
  • תיקון 2022: הותר שכר מותנה תוצאה רק בהליכים מסוימים (השבחה/197/רמ״י/הפקעות), לא בשומות משכנתה/רכישה – ולכן “הבטחת תוצאה” לרוכש/מתווך נוגדת את רוח הדין. (Government of Israel)

אתיקה למתווכים

  • חובה לגלות בכתב כל טובת הנאה מגורם שלישי בקשר לעסקה – רלוונטית להפניות לשמאים. (Wikisource)

השורה התחתונה נורמטיבית: הדין הישראלי כבר מכיר בעקרון העצמאות ומקטין את כדאיות “שומת לקוח” בכך שהוא מעניק קדימות לשומות שהוזמנו ע״י בנק; אך אין איסור מפורש על שמאי פאנל לבצע גם שומת טרום-רכישה ללקוח – פער מדיניות שמייצר סיכון הטיה.


2) מבנה התמריצים: למה נוצרת “שומת פרה-רולינג”

  • המתווך מקבל עמלה רק אם העסקה נסגרת ⇒ תמריץ לשמור על השומה “בקו” עם מחיר החוזה.
  • הרוכש לעיתים מחפש שקט נפשי ואישור אשראי ⇒ יעדיף שמאי “שיתקשר טוב עם הבנק”.
  • השמאי מקבל שכר מלא על טרום-רכישה (לעיתים גבוה משומת בנק), ונהנה מגידול עתידי בהפניות אם “מאשרים עסקאות” ⇒ סיכון להטיית-אישור.
  • הבנק שואף לניהול סיכון אשראי אך תחרותית גם רוצה לא לאבד לקוח; כשהשומה “נוחה”, ה-LTV נראה תואם.

בשווקים אחרים נמצא שרוב השומות מתכנסות למחיר החוזה (contract-price confirmation bias). (Fannie Mae, Federal Reserve Bank of Philadelphia)


3) ספרות אמפירית (בינלאומית) – מה למדנו?

  • Fannie Mae (2016): ניתוח שומות חוזרות ב-8,533 נכסי עיקול הצביע על הטיה שיטתית לכיוון מחיר החוזה. (Fannie Mae)
  • Philadelphia Fed (2018): הטיה כלפי מעלה קיימת ומחייבת תגובת בנקים בתמחור/חיתום; כשהשפעת צדדים אחרים (מתווכים) גדולה – הסיכון גדל. (Federal Reserve Bank of Philadelphia)
  • Bogin et al. (2020): מעל 90% מהשומות מאשרות או עולות על מחיר החוזה – עדות ל-confirmation bias. (SpringerLink)
  • השפעת רגולציה מפרידה (HVCC/AIR): הפרדה בין “ייצור אשראי” לשמאות שיפרה עצמאות והפחיתה הטיות. המסגרת האמריקאית (AIR) אוסרת השפעה/לחץ ומחייבת “חיץ ארגוני”. (Fannie Mae, ScienceDirect)

היקש לישראל: אין פרסום אמפירי פומבי עדכני מקומי המודד שיעור “התיישרות למחיר החוזה” בשומות טרום-רכישה; אך מבנה התמריצים דומה, ולכן מתבקש פיילוט מדידה (ראו סעיף 6).


4) שאלת שכר הטרחה

  • גבוה יותר ≠ פסול: שומת טרום-רכישה רצינית כוללת לעיתים בדיקות עומק/סיכונים ולכן עשויה לעלות יותר.
  • הקצה המסוכן: כששכר טרחה מותנה תוצאה (מפורש או מרומז) – זה נוגד את רוח הדין (מותר רק בסוגי הליכים אחרים). יש להיזהר גם ממבני תמריץ לא כתובים (“אם תאשר – נקדם אותך/נפנה אליך”). (Government of Israel)

5) האם נכון שהבנקים יאסרו על שמאי הפאנל לבצע שומות טרום-רכישה?

בעד איסור (מלא/חלקי):

  • מפחית ניגוד עניינים ותדמית “פרה-רולינג”.
  • יוצר חיץ תפקודי בדומה ל-AIR: השמאי שמאשר אשראי ממונה רק דרך הקצאה עיוורת. (Fannie Mae)

נגד איסור גורף:

  • עלול לפגוע בהגנת הצרכן: רוכש ירצה שמאות מוקדמת שתיחשב אחר-כך בבנק כדי לא לשלם פעמיים.
  • צמצום תחרות/נגישות: באזורים דלים בשמאים, איסור גורף עלול לעכב עסקאות.

פשרה עדיפה (מומלצת):

  • הקצאה עיוורת דרך הבנק/פלטפורמה חיצונית גם לשומת טרום-רכישה (למשל “pre-order” רשמי), כך שהרוכש יוזם – אבל הבנק הוא הממַנה באופן אקראי מרשימה אזורית, בלי מתווך/לווה שבוחרים את האדם.
  • אי-קבילות שומת טרום-רכישה שנעשתה מחוץ למנגנון ההקצאה – אלא אם הוזמנה מלכתחילה ע״י בנק אחר בהתאם ל-451(9)(ה).

6) תכנית מחקר אמפירית מוצעת לישראל (ישימה)

  1. מדגם שומות
    • לאסוף (בעילום שם) שומות טרום-רכישה של רוכשים מול שומות בנק לאותו נכס/עיסקה (כשהיו כפילויות).
    • לקטלג: מי הממונה (בנק דרך הקצאה / רוכש / מתווך), האם השמאי שייך לפאנל הבנק, גובה שכר טרחה, זמן השומה ביחס לחוזה.
  2. מדדי תוצאה
    • התיישרות למחיר: שיעור שומות = מחיר חוזה; סטיית שומה מהחוזה; שיעור חריגות של ±2/5/10%.
    • שיעור קבילות בנקאית: האם השומה שימשה בפועל לחיתום.
    • השפעה על LTV: הבדל LTV מחושב (קלט: שווי שמאי מול מחיר חוזה).
  3. אמידה
    • מודל לוגיט/פרוביט להסתברות “שוות-לחוזה” כפונקציה של סוג המזמין/קשר מתווך/פאנל/שכר טרחה/מאפייני נכס.
    • בחינת שינוי לפני/אחרי יישום מנגנון הקצאה עיוורת (אם יונהג כפיילוט).
  4. השוואה בינלאומית

7) הערכת תרומת התופעה לניפוח מחירים

  • מנגנון: כששומות טרום-רכישה מתיישרות למחיר חוזה, תפקיד הבלימה של השמאות נשחק ⇒ מימוני-יתר (LTV אפקטיבי עולה) ⇒ תמיכה במחיר עסקה גבוה.
  • עדות ישירה לישראל – חסרה, אך בהתחשב במבנה השוק ו-451 (שמכשיר שימוש בשומה בנקאית אחרת), סביר שהשפעת “pre-ruling” קיימת לפחות בשוליים. מסקנה: תרומה לא זניחה לייצוב/שימור מחירים גבוהים, במיוחד בשוק מתוח תחרותית על אשראי.

8) קוד אתי ומדיניות מומלצים (יישומי)

(א) לשמאים

  • להוסיף לעמוד הראשון של כל שומת טרום-רכישה:
    • תצהיר אי-תלות והיעדר טובת הנאה מכל גורם בעסקה (כולל מתווך);
    • הצהרה מפורשת: השומה אינה מותנית תוצאה ולא נועדה “לאשר עסקה”, אלא לקבוע שווי כלכלי לפי תקן.
    • גילוי: המזמין, זהות מי שהפנה (אם היה), ושכר הטרחה.
  • לאמץ איסור קבלת הפניות מתוגמלות ומדיניות “no gifts/no referral fees” – חזרה על לשון התקנות. (Wikisource)

(ב) לבנקים / רגולטור (בנק ישראל)

  • עדכון הוראה 451:
    1. הקצאה עיוורת לכל השומות שצפויות לשמש אשראי – גם טרום-רכישה.
    2. אי-קבילות שומה שאינה מוזמנת ע״י בנק (למעט כמפורט ב-451(9)(ה) – שומה מבנק אחר עד 90 יום).
    3. הפרדת חטיבת האשראי מהקשר לשמאים (חיץ ארגוני, בדומה ל-AIR). (Fannie Mae)
    4. דגימות ביקורת: ניתוח שיעור “שווה-לחוזה” לפי סוג מזמין/אזור/שמאי; מדדי חריגה מחוזה.
    5. תקרת עלות שקופה לשומות בנקאיות, כדי לצמצם תמריצי “pre-ruling” דרך שכר חריג.

(ג) למתווכים

  • לדרוש גילוי כתוב לכל הפניה לשמאי + הצהרה שאין טובת הנאה. יישום אכיפתי של תקנות 2024. (Wikisource)

9) תשובות נקודתיות לשאלותיך

  • האם שומת טרום-רכישה ע״י שמאי “בנק” היא “פרה-רולינג”?
    עלולה להיות כך – במיוחד כשיש הפניה ע״י מתווך וציפייה לאשראי. אין איסור מפורש בדין, אך זה מצב רווי-תמריצים שמזמין הטיה. הפתרון הוא הקצאה עיוורת וחיץ ארגוני. (Wikisource, Fannie Mae)
  • האם הקשר מתווך-שמאי בעייתי?
    כן, כשקיימת תלות כלכלית/זרם הפניות/טובת הנאה. האתיקה לשמאים אוסרת שידול/טובות הנאה; האתיקה למתווכים מחייבת גילוי מלא. (Wikisource)
  • האם שכר טרחה גבוה לטרום-רכישה הוא גורם מעודד?
    כשלעצמו – לא. אך הוא עלול להעצים תמריץ עקיף “לא לאכזב” את המפנה/הרוכש. שכר מותנה תוצאה אסור בהקשר זה. (Government of Israel)
  • האם נכון שהבנקים יאסרו על שמאיהם לבצע טרום-רכישה?
    עדיף מודל פשרה: לאסור הזמנה ישירה ע״י הלקוח/מתווך; לאפשר טרום-רכישה רק דרך הקצאה עיוורת של הבנק (או גוף ניטרלי). זה שומר על עצמאות ומגן על הצרכן (שומה אחת תשרת גם את האשראי). (Fannie Mae)
  • האם התופעה ניפחה מחירים?
    ההיגיון הכלכלי + ממצאים בינלאומיים תומכים בכך שהיא תרמה לשימור מחירים גבוהים דרך שחיקת בלם השמאות. בישראל נדרש מחקר אמפירי ממוקד כדי לאמוד את גודל האפקט. (Fannie Mae, SpringerLink)

נספח: ציטוטי מפתח מהוראה 451 (לקיצור דרך)

  • רשימת שמאים והפניה לשמאות – הבנק חייב לכלול באישור העקרוני “הפניה לביצוע שמאות… ורשימת השמאים עימם עובד התאגיד” (ס׳ 4ג(ג)(2)).
  • קבילות שומה מבנק אחר עד 90 יום – “לא יסרב סירוב בלתי סביר…” (ס׳ 9(ה)).
  • עצמאות השמאי – “השומה תיערך… באופן בלתי תלוי…” (ס׳ 10(א)).

סיכום נורמטיבי קצר

  • הבעיה: חפיפה בין “שומת לקוח” לבין “שומת בנק” דרך אותם אנשי מקצוע + הפניות ע״י מתווכים ⇒ סיכון להטיה מוּדַרכת-עסקה.
  • הפתרון: הקצאה עיוורת + חיץ ארגוני + גילוי וחובת אי-תלות מחוזקים.
  • הישימות: שינוי נקודתי להוראה 451, נהלי עבודה בבנקים, וטופסי הצהרה בשוק הפרטי – ללא חקיקה ראשית.


30Aug

הכרעת ועדת הערר באליפלט, שאישרה פיצויי הפקעה על בסיס "ציפייה תכנונית" ללא תוכנית מגובשת, מעוררת חשש לתקדים מסוכן בתביעות המטרו בגוש דן. גלו את ההשלכות על הקופה הציבורית, ההתנגשות עם הלכות בית המשפט העליון, והצורך הדחוף בערעור לבלימת פיצויים מנופחים המבוססים על "חלומות עתידיים".

השפעת הכרעת השמאי המכריע באליפלט על תביעות ההפקעה בתוכנית המטרו

הכרעת ועדת הערר המחוזית בתל אביב, שאישרה שומת פיצויי הפקעה בגין מקרקעין ברחוב אליפלט בתל אביב, מעוררת הדים משפטיים וכלכליים כבדים, וצפויה להשליך באופן מהותי על גל תביעות הפיצויים בפרויקט המטרו הלאומי. הליבה של המחלוקת מתמקדת בשאלה כיצד יש לקבוע את שווי הקרקע שהופקעה, ובפרט – האם וכיצד ניתן להביא בחשבון "ציפייה עתידית" לשינוי ייעוד במסגרת פיצויי הפקעה.

רקע פרשת אליפלט: ייעוד דרך מול ציפייה עתידית

חלקת קרקע ברחוב אליפלט 5 בתל אביב יועדה ל"דרך" כבר בשנת 1975, במסגרת תכנית תא/1367. לאורך השנים בוצעו עליה הפקעות נוספות, בעיקר לצורך הרחבת צירי תנועה. המחלוקת על גובה הפיצויים התגלעה סביב הפקעה שבוצעה בשנת 2019, כאשר בעלי הזכויות במקרקעין (להלן: "הנפקעים") תבעו פיצוי בסך של כ-16.4 מיליון ש"ח, בהתבסס על ציפייה עתידית להיכלל בתכנית איחוד וחלוקה, דוגמת תכנית שניצלר. מנגד, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו (להלן: "הוועדה המקומית") העריכה את הפיצוי בסך כ-1.9 מיליון ש"ח בלבד, תוך התבססות על ייעוד הקרקע כ"דרך".השמאי המכריע, מר ארז כהן, הכריע בשנת 2022 וקבע פיצוי בסך כ-9.4 מיליון ש"ח. קביעתו התבססה על "ציפייה" כי החלקה תכלל בתכנית איחוד וחלוקה עתידית, ויינתן לה שווי של 80% מערך קרקע סחירה בסביבה, בתוספת פיצוי על שימוש ביניים והוצאות נלוות. שני הצדדים ערערו על החלטת השמאי לוועדת הערר המחוזית ועדת הערר דחתה את שני העררים, תוך אימוץ עקרונות השומה המכרעת. היא קבעה כי היקף התערבותה בשומות מכריעות מצומצם למקרים של "טעות מהותית או דופי חמור", וראתה בשיטה שבה הסתמך השמאי על תכניות סמוכות כ"שיטה שמאית מקובלת". הוועדה קבעה כי השמאי המכריע לא התעלם מתכנית 1367 המייעדת את הקרקע לדרך, אך גם סבר ששווי השוק אינו נובע רק מייעוד זה, אלא מושפע מציפייה סבירה להיכללות בתכנית איחוד וחלוקה, שהייתה מקובלת בתכניות רבות בסביבה. עוד הדגישה הוועדה כי השמאי המכריע פעל בזהירות בכך שלא נכנס לקביעות משפטיות שמעבר לסמכותו בנושא "הגנת היתרה" והפוטנציאל המשפטי.

הלכות בית המשפט העליון ותורת הפיצוי הדו-שלבי

ההכרעה באליפלט עומדת בניגוד למספר הלכות מנחות של בית המשפט העליון בנוגע לפיצויי הפקעה:

  1. הלכת חממי (ע"א 474/83): קובעת כי פיצוי בגין ירידת ערך כתוצאה משינוי ייעוד (לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה) שייך לשלב התכנוני ולא לשלב ההפקעה עצמה.
  2. הלכת דלי דליה (בר"מ 10212/16): מבהירה כי פוטנציאל תכנוני יוכר כבסיס לפיצוי רק אם קיימת "תכנית מופקדת או דבר מה נוסף", וכי ציפייה בלבד אינה מספקת.
  3. הלכת רפי יהודה (ע"א 8622/07): קובעת כי בעל קרקע שלא תבע פיצוי בגין ירידת ערך בזמן (לפי סעיף 197), אינו יכול "להחיות" את הטענה הזו במסגרת תביעה לפיצויי הפקעה.

טענתם המרכזית של מבקרי ההחלטה היא כי השמאי המכריע, ובעקבותיו ועדת הערר, התעלמו מהלכות אלו וגלמו בשומה "ציפייה" תכנונית בלבד, ללא תכנית קונקרטית מופקדת או מאושרת, ובכך יצרו בפועל "כפל פיצוי אסור". זאת ועוד, החלקה באליפלט אף הוצאה מתחום תכנית שניצלר שאליה כוונה הציפייה, מה שהופך את השומה למושתתת על טעות עובדתית מהותית.

השלכות על תביעות ההפקעה בתוכנית המטרו

הכרעת אליפלט צפויה להשפיע באופן ישיר על תביעות ההפקעה הרבות בפרויקט המטרו בגוש דן. פרויקט זה כולל הפקעה של עשרות דירות וחנויות בתל אביב, בני ברק ופתח תקווה, וכן שטחים חקלאיים נרחבים המיועדים למתחמי דיפו.

ההקבלה הבולטת למקרה אליפלט מתרחשת במתחמי הדיפו, כדוגמת מתחם הדיפו בראשון לציון:

  • הצעת נת"ע: חברת נת"ע, המבצעת את פרויקט המטרו, מציעה פיצויים סמליים של כ-80 ש"ח למ"ר עבור קרקעות חקלאיות המיועדות להפקעה.
  • דרישות בעלי הקרקעות: בעלי הקרקעות דורשים פיצויים גבוהים בהרבה, העומדים על אלפי שקלים למ"ר (למשל, כ-3,700 ש"ח למ"ר), ומתבססים על "ציפייה" לשינוי ייעוד עתידי למגורים או לשימושים עירוניים מגוונים. ציפייה זו נשענת על תכניות מתאר מחוזיות (דוגמת תמ"מ 3/21 שייעדה את המתחם ל"נופש מטרופוליני" עם פוטנציאל לבינוי עירוני), או על טיוטות תכניות שהיו לפני הפקדה ובוטלו עקב תכנית המטרו הפוגעת.
  • היקף התביעות: כבר כיום הוגשו עשרות תביעות פיצוי בהיקף של מאות מיליוני שקלים, וצופים כי הסכום יאמיר למיליארדים. המדינה אף נאלצה להאריך את מועד הגשת התביעות עד אוגוסט 2025 לאור המורכבות.
  • עמדת נת"ע: נת"ע טוענת כי פיצויי ההפקעה חושבו בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון האוסרת התחשבות בפוטנציאל תכנוני שאינו קונקרטי וודאי, וכי הייעוד הקודם היה "אזור נופש מטרופוליני" ולא "פוטנציאל למגורים".

אם הכרעת אליפלט תיוותר על כנה, היא עלולה ליצור תקדים מסוכן שיאפשר לבעלי קרקעות לדרוש פיצויים מנופחים על בסיס "ציפיות" תכנוניות בלבד, ללא גיבוי של תכנית מחייבת. הדבר יחשוף את הקופה הציבורית לחשיפה תקציבית של מאות מיליוני שקלים (בעיריית תל אביב) ומיליארדי שקלים ברמה הארצית, בגין "פיצויים וירטואליים" שאינם מבוססים על מציאות תכנונית קיימת.

קריאת אזהרה והמלצה

הדמיון בין פרשת אליפלט לתביעות המטרו מדאיג. בשני המקרים, בעלי קרקעות דורשים פיצויים עצומים על בסיס ציפייה לשינוי ייעוד (מ"דרך" לייעוד סחיר באליפלט, ומ"חקלאי" ל"מגורים" במטרו), גם כאשר אין תכנית מגובשת ומחייבת התומכת בכך. פסק דין עקרוני של בית המשפט העליון נדרש כדי להציב גבול ברור: 

בלי תכנית מגובשת – אין פיצוי. על עיריית תל אביב, כמו גם על המדינה (באמצעות נת"ע), לערער לבית המשפט העליון על החלטות דומות. רק בדרך זו ניתן יהיה לשמור על כספי הציבור ולמנוע יצירת מדרון חלקלק שיאפשר פיצויי הפקעה שאינם משקפים את שווי הקרקע בפועל, אלא "חלומות וציפיות עתידיות". שתיקה משפטית כיום עלולה להוביל לפיצויים ציבוריים בלתי נשלטים מחר.

29Aug

בלוג מקצועי על פרשת אליפלט ותביעות המטרו: כיצד נקבע פיצוי מנופח של 9.4 מ' ₪ לקרקע בייעוד "דרך" על בסיס ציפייה עתידית, וכיצד בעלי קרקעות חקלאיות דורשים אלפי שקלים למ"ר מול נת"ע, במקום פיצוי של 80 ₪ בלבד. ניתוח משפטי־שמאתי מעמיק מראה מדוע הדבר סותר את הלכות העליון (חממי, דלי דליה, רפי יהודה), מהן ההשלכות התקציביות על קופת הציבור, ומדוע רשויות חייבות לערער כדי למנוע תקדים מסוכן של פיצויים על "חלומות תכנוניים".


רקע המקרה

חלקת קרקע ברחוב אליפלט בתל־אביב יועדה לייעוד "דרך" עוד בשנת 1975 בתכנית תא/1367.

לאורך השנים הופקעו ממנה שטחים, עד שבוצעה הפקעה נוספת במסגרת הרחבת ציר שלבים–אליפלט.

  • בעלי הקרקע ("הנפקעים") טענו לפיצוי גבוה, תוך הישענות על ציפייה להיכלל בעתיד בתכנית איחוד וחלוקה (כגון תכנית שניצלר).
  • הוועדה המקומית העריכה את הפיצוי בכ־1.9 מ' ₪ בלבד, בהסתמך על ערך קרקע לייעוד "דרך".
  • השמאי המכריע, ארז כהן, קבע פיצוי של כ־9.4 מ' ₪ – פי חמישה – בהתבסס על "ציפייה" עתידית, מקדם 0.8 מערך קרקע סחירה, בתוספת פיצוי על שימוש ביניים והוצאות.

שני הצדדים ערערו לוועדת הערר המחוזית – וזו החליטה שלא להתערב בשומה המכרעת.


ליבת המחלוקת

  1. מהו המועד הקובע?
    – פרסום הודעת ההפקעה (1992/2019) או מועד השומה (2019).
  2. כיצד מתייחסים לייעוד הקרקע כ"דרך"?
    – לפי ההלכה הפסוקה, ערכה זניח (0–10%).
    – השמאי המכריע נתן ערך של 80% משווי קרקע סחירה.
  3. תורת הפיצוי הדו־שלבי
    – בעל הקרקע זכאי לפיצוי ירידת ערך (ס' 197) עם שינוי הייעוד, ולאחר מכן לפיצוי ההפקעה עם נטילת החזקה.
    – גלום "ציפייה" בעת ההפקעה מהווה עקיפה של המנגנון החוקי וכפל פיצוי.
  4. שימוש ביניים והוצאות
    – השמאי העניק פיצוי נוסף על דמי שכירות עתידיים והוסיף 15% הוצאות נלוות.

הפסיקה בבית המשפט העליון – מה באמת נקבע?

  • חממי (ע"א 474/83): הפיצוי בגין שינוי ייעוד שייך לשלב סעיף 197, לא לשלב ההפקעה.
  • דלי דליה (ע"א 6407/14): פוטנציאל תכנוני מחייב תכנית מופקדת או דבר מה נוסף. ציפייה בלבד אינה בסיס לפיצוי.
  • רפי יהודה (ע"א 8622/07): בעל קרקע שלא תבע בזמן לפי סעיף 197 לא יכול "להחיות" את הטענה במסגרת פיצויי ההפקעה.

כלומר – ההלכה שוללת בדיוק את מה שעשה השמאי המכריע.


החלטת ועדת הערר

  • הוועדה הדגישה שהיקף ההתערבות בשומה מכרעת מצומצם מאוד – רק בטעות מהותית.
  • נקבע כי השיטה בה הסתמך השמאי על תכניות סמוכות (שבהן קרקע לייעוד "דרך" קיבלה לבסוף זכויות) היא "שיטה שמאית מקובלת".
  • לכן, העררים נדחו הדדית, והפיצוי נותר על כ־9.4 מ' ₪.

האם מדובר בטעות מהותית?

לטעמי – כן בהחלט:

  1. סתירה ישירה להלכות העליון.
  2. יצירת כפל פיצוי האסור על פי דין.
  3. הסתמכות על תכנית שממנה החלקה הוצאה בפועל – טעות עובדתית מהותית.

מדובר לא במחלוקת מקצועית לגיטימית, אלא בסטייה משפטית מהותית.


המשמעות הציבורית

  • אם תיוותר ההכרעה, כל קרקע בייעוד "דרך" תוכל לדרוש פיצוי מנופח על בסיס "ציפיות" בלבד.
  • החשיפה התקציבית לעיריית תל־אביב (ולשלטון המקומי בכלל) – מאות מיליוני שקלים.
  • זהו מדרון חלקלק שיוצר "פיצויים וירטואליים" על חשבון הציבור.

מה צריכה העירייה לעשות?

האפשרויות:

  1. לקבל את ההכרעה – לחסוך זמן, אך לשלם פי 5 מהערכתה ולפתוח פתח לתביעות דומות.
  2. להגיש ערעור לעליון – סיכוי גבוה להפוך את ההחלטה על בסיס פסיקה מחייבת.

ההמלצה:

על העירייה לערער לבית המשפט העליון.

  • יש לה עוגנים משפטיים ברורים (חממי, דלי דליה, רפי יהודה).
  • אינטרס ציבורי כבד משקל: שמירה על כספי הציבור ומניעת יצירת תקדים מסוכן.
  • עדיף "לסגור חשבון" בפסק דין עקרוני, מאשר לשלם שוב ושוב בעתיד.

השורה התחתונה

פיצויי ההפקעה נועדו לפצות את בעל הקרקע על מה שנלקח ממנו – לא על מה שאולי יקרה בעתיד.

גלום "ציפיות" שאינן מגובות בתכנית קונקרטית הוא טעות מהותית, הסותרת את ההלכה הפסוקה.

אם עיריית תל־אביב לא תערער, הציבור עלול לשלם את המחיר – תרתי משמע.


ההשלכה הצפויה על תביעות תוכנית המטרו

הדמוקרטיזציה של ציפייה תכנונית: מאליפלט למטרו גוש דן

חלקת קרקע ברחוב אליפלט בתל־אביב (ציר שלבים–אליפלט, דרום תל־אביב), שהופקעה לייעוד דרך.

בתוך התמונה הרחבה של פיצויי הפקעה בישראל, פרשת העלאת הפיצוי בקרקע ייעודה ל"דרך" אינה ייחודית. כיום, סביב תוכנית המטרו (קו M1) בגוש דן, מוצאים עצמם בעלי קרקעות חקלאיות במתחמים כמו הדיפו בראשון לציון מתמודדים מול מציאות דומה — ונוהגים לפי אותו מטבע: ציפייה שכלול עתידי בתכנון שגיבש את הפיצוי.

  • נת"ע מציעה פיצוי סמליים – כ-80 ₪ למ"ר בלבד, כקרקע חקלאית נטו.
  • בעלי הקרקעות דורשים 3,700 ₪ למ"ר, לפי חוות דעת שמאית שמבוססת על עסקאות במתחמים מסביב, ובהתחשב בתמ"מ 3/21 שייעדה למגורים. 

התוצאות כבר מצטברות: עשרות תביעות בהיקף של מئات מיליוני שקלים, במסגרת וריאציה של אותו קונפליקט משפטי־שמאי שראינו באליפלט. בנוסף, המדינה נאלצה להאריך את מועד הגשת התביעות עד ל־3 באוגוסט 2025, מזכה את בעלי הזכויות בזמן רב יותר על רקע המורכבות המשפטית והבירוקרטית.


ההקבלה החשובה: ציפייה פוגשת מציאות – והבלימה המשפטית חסרה

גם כאן — כמו באליפלט — התביעה נשענת על ציפייה תכנונית (מגורים במקום חקלאות), אך עדיין אין תכנית מגובשת שמחייבת זאת, ולהיכללות בקרקע יש סממנים של ספקולציה. הפסיקה העליונה (חממי, דלי דליה, רפי יהודה) כבר הבהירה כי פוטנציאל תכנוני מסוג זה אינו מהווה בסיס לפיצוי, אם לא גיבש תכנית מותנית או מאושרת.בתנאים אלה, נראה כי המצב בצומת ייעוד: קרקע חקלאית שמוחזקת כקרקע למגורים רק על סמך תכניות לא מחייבות — הוא תרחיש מסוכן ודינמי. אם גם כאן יתקבל ערך-বסיס גבוה על בסיס "ציפייה", הדבר יפתח פתח לגל תביעות פיצויים מנופחות שמשקפות זכויות פוטנציאליות בלבד, ולא מציאות תכנונית.


מסקנה

הקו שמבליט את פרשת אליפלט – נגד העיקרון של פיצוי על "ציפייה" בלבד — לא רק שלא סומן כפסיעה חד-פעמית. הוא עתה מתגבר ומתעצם בתביעות המטרו, ובכלל התכנון הלאומי. מדובר בקריאת אזעקה לתמרור עצירה ישיר:

בלי תכנית מגובשת – אין פיצוי. שתיקה משפטית כיום עלולה להוביל לפיצויים ציבוריים בלתי נשלטים מחר.


פיצויי הפקעה באליפלט ובמטרו: ציפייה תכנונית או טעות מהותית?


רקע – פרשת אליפלט

חלקת קרקע ברחוב אליפלט בתל־אביב יועדה לייעוד "דרך" כבר בשנת 1975.

בעקבות הפקעה נוספת לצורך הרחבת ציר שלבים–אליפלט, התגלעה מחלוקת חריפה על גובה הפיצוי:

  • העירייה העריכה את הפיצוי בכ־1.9 מ' ₪ בלבד, כערכה של קרקע לייעוד "דרך".
  • השמאי המכריע, ארז כהן, פסק כ־9.4 מ' ₪ – על בסיס ציפייה עתידית להיכלל בתכנית איחוד וחלוקה, בתוספת פיצוי על שימוש ביניים והוצאות.
  • ועדת הערר קבעה שלא תתערב, בנימוק שמדובר בשיטה שמאית מקובלת, והשאירה את השומה על כנה.

המחלוקת המשפטית – תורת הפיצוי הדו־שלבי

הפסיקה העליונה בישראל יצרה מסגרת ברורה:

  • הלכת חממי (1983): פיצוי על ירידת ערך ניתן בשלב שינוי הייעוד (ס' 197), לא בהפקעה עצמה.
  • הלכת דלי דליה (2018): פיצוי בגין פוטנציאל תכנוני יינתן רק אם קיימת תכנית מופקדת או מאושרת.
  • הלכת רפי יהודה (2012): אי־אפשר להחיות טענת ירידת ערך במועד ההפקעה אם לא הוגשה תביעה בזמן.

במקרה אליפלט – השמאי גלם ציפייה בלבד, ללא תכנית מאושרת או מופקדת, ובכך יצר בפועל כפל פיצוי אסור.


למה זו טעות מהותית?

  1. סתירה להלכות העליון – ציפייה גרידא אינה בסיס לפיצוי.
  2. כפל פיצוי – שילוב בין ירידת ערך (ס' 197) לבין פיצוי הפקעה.
  3. טעות עובדתית – החלקה הוצאה מתכנית שניצלר, אך השומה התייחסה כאילו תיכלל.

מדובר לא במחלוקת מקצועית, אלא בסטייה נורמטיבית היורדת לשורש הדין.


המשמעות התקציבית

אם ההכרעה תיוותר על כנה – כל קרקע בייעוד "דרך" תוכל לדרוש פיצוי כמעט מלא, על בסיס "ציפיות".

לעיריית תל־אביב החשיפה הישירה היא עשרות מיליוני שקלים, וברמה הארצית – מאות מיליונים.


ההקבלה למטרו – קרקעות חקלאיות ותביעות ענק

גם בפרויקט המטרו, מתעוררת אותה בעיה:

  • נת"ע מציעה פיצוי של כ־80 ₪ למ"ר עבור קרקע חקלאית שיועדה להפקעה (למשל במתחם הדיפו בראשון לציון).
  • בעלי הקרקעות דורשים אלפי שקלים למ"ר (כ־3,700 ₪) בהתבסס על "ציפייה" לשינוי ייעוד עתידי למגורים.
  • הוגשו כבר עשרות תביעות פיצוי במאות מיליוני ₪, ובעלי הקרקעות מסתמכים על עסקאות במתחמים סמוכים ותכניות אב לא מחייבות.
  • המדינה נאלצה להאריך את המועד להגשת התביעות עד אוגוסט 2025.

הדמיון לאליפלט בולט: הציפייה הופכת לבסיס לשומות מנופחות, גם כשאין תכנית מחייבת.


סיכום – קריאת אזהרה כפולה

  • בפרשת אליפלט – הוועדה אישרה פיצוי מופרז המבוסס על ציפייה בלבד.
  • בתביעות המטרו – בעלי קרקעות דורשים פיצויים עצומים על בסיס ציפייה לשינוי ייעוד חקלאי.

הפסיקה בעליון כבר הבהירה:

בלי תכנית מגובשת – אין פיצוי.

אם מגמה זו לא תיבלם, הציבור עלול לשלם פיצויים פיקטיביים בהיקפים של מיליארדים.


המלצה עקרונית

על עיריית תל־אביב – וגם על המדינה מול נת"ע – להגיש ערעורים ולהציב גבול ברור:

פיצוי ישולם על בסיס ייעוד קיים או תכנית מחייבת, לא על בסיס חלומות וציפיות עתידיות.



29Aug

גלה את האמת על רשלנות וביטוח בישראל! מדריך מקיף המסביר מדוע רשלנות יומיומית רגילה מכוסה במלואה על פי חוק חוזה הביטוח (סעיפים 18-25). למד איך להגן על זכויותיך כמבוטח מפני טענות שווא של חברות הביטוח שמנסות לדחות תביעות בטענה לרשלנות. הפוסט מבהיר את ההבדל החוקי בין רשלנות רגילה (שכחת סיר על הגז, עזבת חלון פתוח, איבוד תכשיטים) לבין "מעשה מכוון" שאכן מצדיק דחיית תביעה. קבל כלים מעשיים להתמודדות עם טריק "הרשלנות התורמת" שחברות הביטוח משתמשות בו כדי לקצץ בפיצויים. מידע חיוני לכל מבוטח - דע את זכויותיך ואל תוותר על הפיצוי המגיע לך על פי החוק הישראלי.

"אתה רשלן, לא נשלם לך!"

רבים מאיתנו חיים בפחד שמא חברת הביטוח תדחה את התביעה שלנו בטענה שהיינו רשלנים. "עזבת את החלון פתוח לפני הגשם?", "שכחת את הסיר על הגז?", "איבדת את התכשיט בזמן שחייה?". אבל האמת היא אחרת לגמרי.

הביטוח נוסד על הרשלנות - לא למרותה

כאן טמונה עובדה יסודית שחברות הביטוח מעדיפות שלא נדע: הביטוח קיים בדיוק בגלל הרשלנות שלנו. חברת הביטוח יודעת מראש שאנו בני אדם, ובני אדם עלולים להיות רשלנים. היא מחשבת את הפרמיות שלה בהתאם לסיכון הזה ומרוויחה מכך.

דוגמאות מהחיים:

האמא שיצאה להביא את הילד מהגן ושכחה סיר שמן על הגז, שגרם לשריפה - זו בדיוק הסיטואציה שהביטוח נועד לכסות. חברת הביטוח לא יכולה להגיד: "אה, היית רשלנית, אז אנחנו לא משלמים".השחיין שאיבד תכשיט יקר בים - גם כאן, האובדן הוא תוצאה של רשלנות אנושית רגילה, ובדיוק בשביל זה יש ביטוח.

מה עם נזקי צד שלישי?

העיקרון הזה תקף גם כשאנחנו גורמים נזק לאחרים. נדליק נר בצימר ושכחנו אותו? גרמנו לשריפה? הביטוח צריך לכסות גם את זה. הרי זו בדיוק הסיטואציה שבשבילها רכשנו ביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

הטריק של "הרשלנות התורמת"

חברות הביטוח משתמשות לעיתים במונח מתוחכם: "רשלנות תורמת". זה נשמע מאוד מקצועי ומפחיד, אבל לעיתים קרובות זו בעיקר טקטיקה פסיכולוגית. המטרה היא לגרום לנו להרגיש אשמים ולוותר על חלק מהפיצוי המגיע לנו.

איך זה עובד?

החברה תגיד לכם: "נכון, יש לכם כיסוי, אבל בגלל שתרמתם לנזק ברשלנותכם, אנחנו נפחית מהפיצוי". פתאום אתם מרגישים שאתם צריכים להיות אסירי תודה על מה שאתם מקבלים, במקום לדרוש את מה שמגיע לכם על פי הפוליסה.

מה אומר החוק הישראלי?

חוק חוזה הביטוח בישראל (סעיפים 18-25) קובע בדיוק מתי מותר לחברת הביטוח להפחית או לדחות תביעה. החוק מבחין בין:

רשלנות רגילה - מכוסה במלואה ✅

  • שכחת את הסיר על הגז
  • עזבת את החלון פתוח לפני סערה
  • איבדת תכשיט בזמן שחייה
  • שכחת לנעול את הרכב

"מעשה מכוון" או רשלנות קיצונית - לא מכוסה ❌

  • הצתה מכוונת
  • נהיגה בשכרות
  • השארת הבית פתוח במכוון לפני נסיעה ארוכה

החוק ברור: רק במקרים קיצוניים של התנהגות מכוונת או רשלנות חמורה במיוחד, חברת הביטוח יכולה לדחות תביעה.

הלקח המעשי

בפעם הבאה שתגישו תביעת ביטוח ויגידו לכם "אבל זה בגלל הרשלנות שלכם", זכרו:

  1. הביטוח קיים בדיוק בגלל הרשלנות - לא למרותה
  2. החוק הישראלי תומך בכם - סעיפים 18-25 בחוק חוזה הביטוח מגנים על המבוטח
  3. רק "מעשה מכוון" או רשלנות קיצונית מצדיקים דחיית תביעה
  4. רשלנות יומיומית רגילה מכוסה במלואה
  5. אל תיתנו לרגשי אשמה להשפיע על זכויותיכם
  6. דרשו הפניה לסעיפי החוק הרלוונטיים אם חברת הביטוח מנסה לדחות
  7. התייעצו עם מומחה אם מרגישים שמנסים לקצץ לכם בפיצוי שלא כדין

זכרו: שילמתם פרמיה בדיוק בשביל הרגעים האלה. אתם לא מבקשים טובה - אתם דורשים את מה שמגיע לכם.

28Aug

Is the real estate market in Israel governed by fair play rules? On the role of appraisers as judges, on an orchestrated market, and on the need to blow the whistle when the rules of the economy are broken.

פתיחה: משחק שנשלט על ידי מעטים

דמיינו לרגע משחק כדורגל. המגרש הירוק, הקהל נרגש ביציעים, השחקנים מתחממים. אבל במשחק הזה יש בעיה – שתי קבוצות חזקות במיוחד משחקות לפי חוקים שהן עצמן קבעו, בעוד אנחנו, השמאים, עומדים בצד כשופטים עם משרוקית שקולה לא תמיד נשמע. זוהי תמונת המצב בשוק הנדל"ן הישראלי. שוק שאיננו חופשי באמת, אלא זירה מווסתת ומנוהלת, שבה שחקנים דומיננטיים – הבנקים מצד אחד והקבלנים מצד שני – מכתיבים את קצב המשחק, את כיוונו, ובמידה רבה גם את תוצאותיו. אני, כשמאי נדל"ן ותיק, מביט במשחק הזה מדי יום. אני רואה כיצד החוקים נפרצים, כיצד מניפולציות מופעלות, וכיצד הציבור – הרוכשים, המשקיעים הקטנים, הזוגות הצעירים – הם אלו שבסופו של יום משלמים את המחיר. בואו נפרק את האלגוריה הזו ונבחן מה היא אומרת על המציאות בשוק הנדל"ן.

חלק א': ניתוח האלגוריה – השמאי כשופט בזירה משובשת

1. השמאים כשופטים: כשופט במגרש הכדורגל, השמאי איננו קובע מי ינצח או יפסיד. תפקידו אינו לכבוש שערים או לבלום מהלכים. תפקידו הוא לוודא שהמשחק מתנהל לפי הכללים – חוקים, תקנות, ונהלים מקצועיים שנקבעו על ידי הרגולטורים והמערכת המקצועית. השמאי מביט, מעריך, מתעד, ומדווח. וכאשר יש חריגה מהכללים, הוא אמור "לשרוק" – להתריע, לסמן, להצביע על אי-סדרים. אך האם המשרוקית שלנו חזקה מספיק כדי להישמע בתוך ההמולה של המגרש?2. שוק הנדל"ן כמשחק לא חופשי:האם שוק הנדל"ן הוא באמת שוק חופשי? התשובה המורכבת היא: לא ולא. זהו שוק המנוהל באופן הדוק על ידי גורמים חזקים:

  • הבנקים – השופעים את הכסף, מכתיבים את תנאי המימון, ומחליטים מי יוכל לקנות בית ובאילו תנאים. הם קובעים את הריבית, מחליטים מי כשיר למשכנתא, ובאיזה היקף אשראי יינתן לקבלנים. בדיוק כמו בעלי הקבוצות העשירים, הבנקים מכתיבים במידה רבה את חוקי המשחק.
  • הקבלנים – למרות עוצמתם מול הרוכשים, הם לעתים קרובות "שבויים" של המערכת הבנקאית. הם תלויים במימון, באישורים, בהיתרים, ובתהליכים בירוקרטיים ארוכים. כך, מה שנדמה כתחרות חופשית בין קבלנים, הוא למעשה משחק מתואם שבו כולם פועלים תחת אותן מגבלות מערכתיות.
  • המדינה והרגולטורים – כמו ההתאחדות לכדורגל, הם קובעים חוקים ומנהלים את המגרש, אך לעתים קרובות מושפעים מהשחקנים החזקים.

3. כללים שנפרצו: כשהשופט במגרש לא שורק על עבירות, המשחק משתבש. בשוק הנדל"ן, זה מתבטא בתופעות כמו:

  • מחירים מנופחים שאינם משקפים את ערך האמיתי של הנכסים.
  • חוסר שקיפות בעסקאות ובמידע רלוונטי לרוכשים.
  • יצירת מצג שווא של מחסור כדי להעלות מחירים.
  • דחיפת רוכשים למינוף גבוה ומסוכן.
  • תיאום מחירים בין קבלנים באזורים מסוימים.

חלק ב': מי השחקנים במשחק הנדל"ן?

בואו נרחיב את האלגוריה ונזהה את כל השחקנים במגרש:

  • הבנקים והמוסדות הפיננסיים – בעלי הקבוצות העשירים, שמממנים את המשחק ומכתיבים תנאים.
  • הקבלנים והיזמים – השחקנים המרכזיים במגרש, אבל גם הם לפעמים כבולים בחוזים ובמגבלות.
  • רוכשי הדירות – הקהל ביציעים, שמשלם כרטיס יקר לצפות במשחק, אך נדחק לפינות צרות והולך ומתרחק מהמגרש עם עליית המחירים.
  • המשקיעים – המאמנים והסוכנים, שמביטים על השוק בעיניים עסקיות ומחפשים את הרווח הבא.
  • המדינה והרגולטורים – ההתאחדות לכדורגל, שאמורה לקבוע חוקים הוגנים אך לעתים קרובות מתפשרת מול השחקנים החזקים.
  • השמאים – השופטים, שאמורים להבטיח משחק הוגן אך לא תמיד יש להם את הכלים או האפשרות לאכוף זאת.

חלק ג': כיצד המשחק משובש? – המניפולציות בשוק הנדל"ן

אילו שריקות היה על השמאי לשרוק בשנים האחרונות? הנה כמה דוגמאות למניפולציות שמשבשות את המשחק:1. "מחסור מתוכנן"

במשחק רגיל, היצע וביקוש אמורים לקבוע את המחיר באופן טבעי. אבל מה קורה כשקבלנים ובעלי קרקעות גדולים מחזיקים מלאי ומשחררים דירות בקצב מדוד כדי לשמור על רמת מחירים גבוהה? האם זו אינה "עבירה" על חוקי השוק החופשי?2. "משחק קבוצתי מתואם"

בכדורגל נקי, כל קבוצה משחקת למען ניצחונה. אבל מה קורה כשקבלנים באזור מסוים מתאמים (גם אם לא באופן רשמי) רמות מחירים דומות? כשכולם משחררים דירות באותו מחיר למ"ר, זו עוד עדות לכך שהמשחק אינו באמת חופשי.3. "שער עצמי מכוון"

כאשר בנקים מעודדים רכישות נדל"ן באמצעות תנאי אשראי נוחים בתקופות מסוימות (ריבית נמוכה, משכנתאות מוגדלות), ואז מצמצמים את האשראי – הם למעשה משחקים במחירי הנדל"ן כלפי מעלה ומטה. זו מניפולציה שמחייבת שריקת שופט חזקה!4. "החלפת שחקנים באמצע משחק"

כמה פעמים קרה שפרויקטים שווקו לזוגות צעירים, אך בפועל נרכשו בכמויות גדולות על ידי משקיעים (לפעמים באמצעות "עסקאות מבעוד מועד")? זו תופעה המשבשת את המטרה החברתית של בנייה למגורים.

חלק ד': מה תפקידו של השופט במגרש משובש?

מהו תפקידו של השמאי במציאות כזו? האם אנחנו רק "שופטי קו" פסיביים, או שיש לנו אחריות גדולה יותר?1. שמירה על אובייקטיביות

למרות הלחצים, תפקידו הראשון של השמאי הוא להישאר אובייקטיבי – להעריך נכסים לפי ערכם האמיתי ולא לפי ציפיות השוק או לחצים חיצוניים. זה דורש אומץ מקצועי.2. התרעה על מניפולציות

כמו שופט טוב, השמאי חייב להיות מוכן "לשרוק" כאשר הוא מזהה מניפולציות – לציין בדו"חות כאשר מחירים נראים מנופחים או כאשר ישנם תנאים חריגים בשוק.3. חינוך הציבור

תפקיד נוסף שאינו פחות חשוב הוא להסביר לציבור – הקהל ביציעים – מה קורה באמת במגרש. להנגיש ידע, להסביר מגמות, ולעזור לרוכשים להבין טוב יותר את ה"משחק" שבו הם משתתפים.4. הצעות לשיפור המשחק

השמאים, כמי שרואים את שוק הנדל"ן מקרוב, יכולים וצריכים להציע הצעות לשיפור – רפורמות, שינויי רגולציה, ודרכים לעשות את המשחק הוגן יותר.

חלק ה': קריאה לפעולה – משחק הוגן יותר

מה צריך לקרות כדי שמשחק הנדל"ן יהיה הוגן יותר? הנה כמה הצעות:1. שקיפות מלאה

כל עסקה, כל מחיר, כל תנאי – צריכים להיות גלויים ונגישים לציבור. בדיוק כמו שתוצאות משחקי הכדורגל גלויות לכולם.2. רגולציה מאוזנת

חוקי משחק ברורים שמגבילים מניפולציות אך לא חונקים את השוק. רגולציה שמגינה על הצרכנים מבלי לפגוע בהתפתחות הענף.3. הגברת התחרות

עידוד שחקנים חדשים להיכנס למגרש – קבלנים קטנים ובינוניים, מודלים אלטרנטיביים למימון, ומתחרים לבנקים המסורתיים.4. חיזוק מעמד השמאים

על השופטים להיות עצמאיים, מוגנים מלחצים, ומצוידים בכלים לאכיפת החוקים. שמאות עצמאית היא נדבך חיוני בשוק בריא.5. חינוך פיננסי

הקהל צריך להבין טוב יותר את חוקי המשחק. חינוך פיננסי נרחב יעזור לרוכשים להתמודד טוב יותר עם השוק.

לסיכום: קריאה אישית

כיצד אתם מרגישים כשאתם צופים במשחק שבו הכללים לא נשמרים? כך מרגישים רבים בשוק הנדל"ן הישראלי – מתוסכלים, חסרי אונים, ולפעמים אף מרומים. האלגוריה של "שמאי הנדל"ן כשופט" אינה רק דימוי ספרותי – היא משקפת אחריות אמיתית. אנחנו, השמאים, ניצבים מול אתגר מקצועי ומוסרי: לשמור על הגינות המשחק גם כאשר הכוחות סביבנו מנסים לכופף את החוקים. הגיע הזמן ל"שריקה" חזקה וברורה. לא רק לסמן עבירות נקודתיות, אלא להתריע בקול רם על המצב הכולל של המשחק. זו האחריות שלנו כלפי הציבור, כלפי המקצוע, וכלפי העתיד של שוק הנדל"ן הישראלי. כי בסופו של יום, כולנו – שמאים, רוכשים, קבלנים, בנקאים ורגולטורים – רוצים לראות משחק הוגן, שכל המשתתפים בו יכולים ליהנות ממנו.


כשהשופט שותק – שוק הנדל"ן כמגרש שבור 

תארו לעצמכם משחק כדורגל. שתי קבוצות מתמודדות על המגרש: האחת בתלבושת בנקאית, השנייה בלבוש קבלני. היציעים מלאים בצופים – רוכשי דירות, זוגות צעירים, משקיעים קטנים. והשופט? הוא עומד במרכז המגרש, משרוקית בפיו – אך עיניו קשורות.המשחק מתנהל. עבירות קשות מתבצעות מול עיניו. יש תיאום מהלכים, התחזויות, הצגות. הכדור לא תמיד נכנס לשער – אבל התוצאה נרשמת בכל זאת. השופט שותק. הוא "רק מדווח".

שמאים כשופטים – מהות התפקיד שנשכחה

בדימוי הזה, השמאים הם השופטים. הם אינם קובעים את מחירי הדירות – אך הם נדרשים לבדוק אם העסקאות נעשות לפי כללים: הגינות, שקיפות, סבירות כלכלית, ועמידה בתקנות. השמאי המקצועי אמור לשרוק כאשר השוק מאבד שליטה – לא רק להעתיק מחירים קודמים ולקרוא לזה "שווי שוק".השתיקה המקצועית – או העצימת עיניים – מאפשרת לשוק להמשיך לדהור מבלי בקרה. תפקידו של השמאי הוא לא רק לתאר את מה שקורה – אלא להתריע כשמשהו לא תקין.

שוק לא חופשי – אלא מבוים

שוק הנדל"ן בישראל אינו פועל על פי חוקי ההיצע והביקוש הטהורים. זהו שוק מנוהל, לעיתים אף מתוזמר.שני שחקנים מרכזיים מכתיבים את מהלך המשחק:

  • הבנקים – באמצעות מדיניות אשראי, מגבלות על ליווי פיננסי, דרישות הון עצמי ודוחות אפס – למעשה קובעים את ריצפת המחיר בשוק.
  • הקבלנים – שבויים בידי המערכת הבנקאית, נאלצים לשחק לפי כללי המימון, גם כשהם אינם ריאליים.

המחירים אינם נקבעים לפי ערך כלכלי או תשואה, אלא לפי מגבלות האשראי, שיקולי מאזנים והנדסת תדמית. אין כאן שוק חופשי – יש כאן שוק שנשלט מלמעלה.

כשכללי המשחק נשברים

כמו במשחק שבו לא שורקים לעבירה:

  • יש מניפולציות – תיאום מחירים בין שחקנים חזקים, הסתרת מלאים, קמפיינים תקשורתיים שיווקיים במסווה של חדשות.
  • יש ספסרות – דירות נמכרות על הנייר ומוחזרות מיד לשוק.
  • יש פגיעה בציבור – רוכשים שנטלו הלוואות ל-30 שנה במחיר כפול מהשווי הכלכלי של הדירה.

וכל זה קורה – כשהשופט שותק.

הרחבת הדימוי – מי עוד על המגרש?

  • הקהל – ציבור הרוכשים, שמקווה למשחק הוגן. מריע כשיש גול, גם אם היה נבדל.
  • המאמנים – יועצי משכנתאות, משווקים, מתווכים. מכתיבים אסטרטגיה כלכלית לרוכשים.
  • ההתאחדות – המדינה. משרד האוצר, רשות מקרקעי ישראל, בנק ישראל. לעיתים מתערבת במשחק, לעיתים שותקת.
  • ה-VAR שלא מופעל – פיקוח ציבורי, ביקורת חיצונית, תקשורת חוקרת, בתי משפט – שמגיבים באיחור או כלל לא.

דוגמאות מהמציאות

  • עסקאות בפריפריה במחירים מופרכים שאינם תואמים תשואה או ערך כלכלי.
  • קבלנים שקרסו לאחר שנמנע מהם להוריד מחירים – כדי לא לפגוע בליווי הבנקאי.
  • רוכשים מאופקים, דימונה, נתיבות, שלא הצליחו לעמוד בהחזר – כי רכשו דירה בשיא, במימון כמעט מלא, בהבטחת שווא של "שוק חם".

אז מי ישרוק?

כדי שהשוק יתנהל כשורה, צריך להחזיר את תפקיד השופט – השמאי – למקומו המקורי:

  • לדרוש בדיקת סבירות כלכלית ולא רק השוואת מחירים.
  • לשרוק כששוק יוצא מפרופורציה.
  • לאשר עסקאות רק כשהן עומדות בתנאים הגיוניים.

כי שוק שמנוהל מבלי אכיפה – הוא לא שוק חופשי. הוא הצגה.

פנייה אישית לסיום

כיצד אתם מרגישים כשאתם צופים במשחק שבו הכללים לא נשמרים? כשיש תוצאה – אבל הדרך אליה רצופה בעבירות, הטעיות ותחושת עוול?

כך מרגישים אלפי ישראלים בשוק הנדל"ן. המשחק נמשך, אבל התחושה – שהמשחק מכור.




קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה

28Aug

דו"ח המשרד להגנת הסביבה לשנת 2024 חושף עלייה חדה בפליטות מזהמים במפרץ חיפה. איך זה משפיע על בריאות התושבים, איכות החיים ושווי הנכסים באזור? ומהם הנתונים שמעולם לא פורסמו לגבי מומים מולדים ותחלואה עודפת?


📌 מבוא

בשנים האחרונות מתחדדת התמונה הקשה שמציירים הדו"חות השנתיים של המשרד להגנת הסביבה לצד התחקירים בתקשורת: תושבי מפרץ חיפה והקריות נחשפים לרמות חריגות של מזהמים – חלקיקים נשימים (PM10, PM2.5), תחמוצות חנקן וגופרית, חומרים אורגניים נדיפים (NMVOC), ואף חומרים החשודים או המוכרים כמסרטנים כמו פורמאלדהיד, בנזן ומתכות כבדות.הנתונים לשנת 2024 מצביעים על עליות בפליטות של רוב המזהמים באזור מפרץ חיפה, בשיעורים שבין 3% ל-45% בהשוואה לשנה הקודמת. המשמעות: למרות מגמות הפחתה ארוכות טווח מאז 2012, האוכלוסייה המקומית עדיין סופגת רמות מזהמים חריגות.

הספר - יְרִידַת עֵרֶךְ לֶמְקַרְקְעִין כללים, פסיקה וכלים מעשיים לקביעת שיעור הפגיעה מנזקים, מפגעים, מטרדים, פגמים, מומים, ליקויים וירידת ערך פסיכולוגית הוא מורה דרך שלם ומפורט עבור כל מי שעוסק בנדל"ן ובמשפט. הספר כולל הסברים מפורטים על החוקים הקיימים, דוגמאות מפסיקה עדכנית וכלים מעשיים שמשמשים את המומחים בתחום. כל פרק מלווה בדוגמאות מעשיות ובכלים שיעזרו לך להבין ולהתמודד עם הנושאים המורכבים בצורה היעילה ביותר.


🏥 השפעות בריאותיות – מה שרואים ומה שלא מפרסמים

המשרד להגנת הסביבה מודה שחשיפה לזיהום אוויר מחוץ לבית מוכרת כמסרטן בבני אדם. המידע הפומבי עוסק בעיקר בסוגי מזהמים ובהיקפי פליטה, אך סוגיה קריטית נותרת מאחורי הקלעים:

  • תחלואה כרונית – שיעורי מחלות נשימה, לב וכלי דם גבוהים מהממוצע הארצי.
  • תמותה עודפת – מחקרים בינלאומיים קושרים בין חשיפה ממושכת לחלקיקים עדינים (PM2.5) לבין תמותה מוקדמת.
  • מומים מולדים – כאן נמצא ה"פיל שבחדר": המידע הזה מצוי בידי משרד הבריאות ובתי החולים באזור, אך מעולם לא פורסם כמחקר מקיף, ודאי לא בהשוואה לאזורים אחרים בארץ. אם וכאשר נתונים אלה יתפרסמו, הם עלולים לחשוף פער בריאותי חמור בין תושבי חיפה והקריות לבין אזורים אחרים בישראל. שכיחותם של מומי לב מולדים, כך אני מעריך, באזור חיפה והקריות גבוה משאר האזורים בארץ.

🏡 השפעת המפגעים על שוק הנדל"ן ואיכות החיים

הקשר בין זיהום סביבתי לשווי נכסים מתועד היטב בעולם. בישראל, ובמיוחד במפרץ חיפה:

  1. פגיעה באטרקטיביות המגורים – משפחות רבות שוקלות לעבור לאזורים אחרים. גם אם המחירים עדיין לא צנחו דרמטית, רמת הביקוש הנמוכה יוצרת סיכון לירידות ערך.
  2. פער בין מחיר לערך – במונחים כלכליים, הנכסים באזור סובלים מ"דיסקאונט סביבתי": מחיריהם משקפים פחות את ערכם הכלכלי הפונדמנטלי, משום שסיכון בריאותי מתורגם לירידת איכות חיים ולעלויות בריאות נסתרות.
  3. השפעה על השקעות ותדמית עירונית – חברות בינלאומיות ומוסדיים בוחנים גם את איכות הסביבה בבואם להשקיע. חיפה, עם תדמית של "עיר מזוהמת", מתקשה למצב עצמה כמרכז חדשנות או תיירות.

⚖️ עלות כלכלית למשק ולציבור

הדו"ח השנתי קובע כי העלות החיצונית של פליטות מזהמים לאוויר בשנת 2024 הגיעה ל-37 מיליארד ₪, מתוכם 20.2 מיליארד ממזהמים מקומיים (הפוגעים ישירות בבריאות הציבור). העלות הזו מתגלגלת אל כולנו – דרך מערכת הבריאות, אובדן ימי עבודה, וירידת פריון.


🕵️‍♂️ פערי שקיפות והצורך בחשיפת הנתונים

בעוד שהמשרד להגנת הסביבה מפרסם מדי שנה נתונים על פליטות מזהמים, משרד הבריאות לא חושף לציבור את נתוני התחלואה האזוריים, ובמיוחד את הקשר הישיר למומים מולדים ולסוגי סרטן ייחודיים. שתיקה זו מעלה חשש כבד לניגוד עניינים ולאי-מתן מענה מספק לאוכלוסייה שנפגעת.


🚨 סיכום

הנתונים החדשים מאירים מציאות מדאיגה: תושבי חיפה והקריות ממשיכים לשלם בגופם את מחיר הזיהום התעשייתי. מעבר להשפעות הבריאותיות המיידיות, הדבר משליך ישירות על איכות החיים, על תדמית האזור, ועל שווי הנכסים. הצעד המתבקש הוא פרסום פומבי של נתוני התחלואה והמומים המולדים לפי אזור מגורים, לצד קביעת מנגנוני פיצוי, השקעה במיגון סביבתי, וצעדי חקיקה מחמירים שיכפו על התעשייה להפחית פליטות באופן דרסטי.


 הסתרת הנתונים הרפואיים המפורטים מהציבור. המחקר מראה פרדוקס מטריד: למרות שמפרץ חיפה הוא האזור המזוהם ביותר בישראל עם סיכונים בריאותיים מתועדים היטב, שוק הנדל"ן שם פורח יותר מכל אזור אחר במדינה. זה קורה בין השאר בגלל המחסור בשקיפות מלאה של הנתונים הרפואיים שמחזיקים משרד הבריאות ובתי החולים. הנקודה המרכזית שהעלית נכונה לחלוטין - קיים מידע רפואי מפורט על תחלואה, מומים מולדים ומקרי מוות הקשורים לזיהום, אך הוא לא מתפרסם באופן שיאפשר לציבור להבין את הסיכונים האמיתיים. זה פער אתי משמעותי שמחייב טיפול דחוף.

משבר הבריאות הסביבתי מניע פריחה בנדל"ן במפרץ חיפה

מפרץ חיפה עומד בפני פרדוקס חד: האזור התעשייתי המזוהם ביותר בישראל חווה את הגידול החזק ביותר במחירי הנדל"ן במדינה, עם עלייה של 11.7% ב-2024 למרות סיכונים בריאותיים מתועדים הכוללים שיעור סרטן גבוה ב-15% ואסטמה בילדות כפולה מהממוצע הארצי. הניתוק הזה חושף כיצד השקעות תשתית, הבטחות ממשלתיות לסגירת מפעלים ונגישות יחסית יכולים לגבור על חששות בריאות סביבתיים בשוקי הנדל"ן, בעוד כמעט מיליון תושבים ממשיכים לחיות עם השלכות של החלטות מדיניות תעשייתיות בנות עשרות שנים.המצב הסביבתי-בריאותי במפרץ חיפה מייצג אחד האתגרים המורכבים ביותר של המדיניות הישראלית, שבו אינטרסים כלכליים תעשייתיים, בריאות הציבור ופיתוח עירוני מצטלבים בדרכים שמחקר בינלאומי מראה כי הן משוכפלות באזורים פטרוכימיים חופיים דומים ברחבי העולם. נתונים ממשלתיים מ-2023-2024 חושפים הן את התמדת הפערים הבריאותיים והן את תחילתה של מה שגורמים רשמיים מתארים כהטרנספורמציה התעשייתית הגדולה בהיסטוריה הישראלית.

השפעות בריאותיות מכסחות אזורים ישראליים אחרים למרות מאמצי הניקיון

נתוני בריאות ממשלתיים ישראליים רשמיים מציירים תמונה מטרידה של פערים בריאותיים מתמשכים באזור מפרץ חיפה הכולל את חיפה, הקריות, נשר, עכו והערים הסמוכות. 

שיעורי הסרטן נותרים גבוהים ב-15% מהממוצע הארצי, נתון שנותר ללא שינוי מאז דוח מבקר המדינה מ-2014, למרות השקעה של מיליארדי שקלים באמצעי בקרת זיהום.

אסטמת ילדים פוגעת ב-16% מילדי המטרופולין חיפה לעומת רק 7% ארצית, המייצגת את שיעורי האשפוז הגבוהים ביותר לאסטמה ילדים בישראל ב-114.5 לכל 100,000 ילדים. שיעור זה הוא יותר מכפול מזה של תל אביב ופי שבעה מזה של ירושלים. מחקר מ-2023 שניתח 2.5 מיליון מתבגרים מצא סיכון מוגבר של 37% לאסטמה בקריית ים במיוחד עקב חשיפה לדו תחמוצת הגופרית מהמתקנים התעשייתיים.מחקר השפעת זיהום אוויר ארצי מ-2023, שנערך במשותף על ידי משרד הגנת הסביבה ומשרד הבריאות, מצא כי 

זיהום אוויר גרם ל-5,510 מקרי מוות מוקדמים בישראל ב-2023, כפל מההערכות הקודמות. למרות שזה מייצג נתון ארצי, המחוז הצפוני, הכולל את מפרץ חיפה, מראה תוחלת חיים נמוכה משמעותית ונגישות לשירותי בריאות מישראל המרכזית לפי דוח השוויון של משרד הבריאות מ-2023.

מחקר סרטן שפורסם ב-2023 הבוחן 45 שנות נתונים מצא סיכון מוגבר של 6-17% לסרטן עבור תושבי מפרץ חיפה שנחשפו לזיהום גבוה במהלך הנעורים, עם שיעורי תחלואה בסרטן של 171.5-174.8 מקרים לכל 100,000 שנות אדם באזורים חשופים לעומת 142.8 לכל 100,000 באזורי ביקורת שלא נחשפו. שיעורי סרטן הריאות גבוהים ב-29% מהממוצע הארצי, בעוד שכמה שכונות במפרץ חיפה מראות עד פי חמישה שיעורים גבוהים יותר של סרטן הריאות ולימפומה מאשר באזורים ישראליים אחרים.מחקרי תוצאות לידה תיעדו דפוסים מדאיגים, כולל סיכונים מוגברים למומי לב מולדים ומשקל לידה נמוך בין יילודים באזורים הקרובים לתעשיות פטרוכימיות, אם כי המחקר על דיווחים על הקטנת היקף הראש נותר במחלוקת במחקרים עדכניים.

ענקי התעשייה שולטים בדירוגי הזיהום במשך עשרות שנים

המתחם התעשייתי של מפרץ חיפה מייצג את המקור הכי מרוכז של זיהום סביבתי בישראל, עם קבוצת בז"ן (בתי הזיקוק לנפט בע"מ) המדורגת באופן עקבי כעבריין הסביבתי מספר אחת במדינה ב-2016, 2019 ו-2020. המתקן, המשתרע על 526 דונמים, מזקק 9.8 מיליון טונות נפט גולמי מדי שנה, מספק 65% מדלק הדיזל של ישראל ו-59% מהבנזין שלה.

תיעודי הפרות סביבתיות מראים אי-ציות שיטתי: בז"ן צבר 150 הפרות של היתרי פליטות בין 2017-2019 בלבד, עם ציון מדד השפעה סביבתית של 2020 שלו של 586 נקודות המייצגות עלייה של 18% מרמות 2018. הפרות משמעותיות עדכניות כוללות את כרמל אולפינים שקיבל קנס של 5 מיליון דולר במאי 2024, אחד הגבוהים מאי פעם שהוטל על ידי המשרד להגנת הסביבה על עיכוב בהתקנת מערכות הפחתת פליטות למשך 18 חודשים.

תחנת הכוח אורות רבין בחדרה הסמוכה מייצרת 42% מפליטות דו תחמוצת הגופרית ודו תחמוצת החנקן של ישראל תוך כדי יצירת 19% מהיכולת החשמל הלאומית. יחידות 1-4, הוותיקות בישראל, מייצרות 25% מכלל פליטות החלקיקים מכל המקורות בארץ ומזהמות פי 10-1,000 יותר לקילוואט מאשר תחנות גז טבעי.פעילות שילוח נמל חיפה תורמת משמעותית לזיהום האזורי, עם פליטות NOx המייצגות 40-56% מסך פליטות התעשייה של מפרץ חיפה במהלך פעילות שיא. ניתוח מראה פליטות אלה דומות לתחנת כוח דיזל של 1,000 מגה וואט, עם זיהום השילוח שגדל מ-2012-2018 בעוד שהפליטות התעשייתיות פחתו מעט.ההשפעה התעשייתית המצטברת כוללת פליטות בנזן (מסרטן) בעיקר מכרמל אולפינים, תרכובות אורגניות נדיפות שפחתו ב-56% מ-2015-2018 לפי טענות ממשלתיות שנויות במחלוקת על ידי קבוצות סביבתיות, וכמויות עצומות של תחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית, חומרים חלקיקיים ופחמן חד חמצני המשפיעים על איכות האוויר ברחבי האזור.

פריחת נדל"ן חסרת תקדים מתעלמת מחששות סביבתיים

למרות הסיכונים הבריאותיים המתועדים, שוק הנדל"ן של מפרץ חיפה חווה את הגידול החזק ביותר במחירים בישראל, עם מחוז חיפה המוביל בעליות לאומיות ב-11.7% ב-2024. מחירי הנכסים הממוצעים הגיעו ל-₪2,160,000 ברבעון הראשון של 2025, המייצגים עלייה של 9.4% על בסיס שנתי, בעוד שמכירות דירות חדשות זינקו ב-65% ל-2,289 יחידות בחמישה החודשים הראשונים של 2024.ביצועי שוק אלה עולים באופן דרמטי על ערים ישראליות מרכזיות אחרות: תל אביב גדלה ב-8.8% אך נותרת יקרה משמעותית יותר במחיר ממוצע של ₪4,141,600, ירושלים עלתה ב-5.77% ב-₪3,610,000 בממוצע, בעוד שבאר שבע עלתה ב-8.07% ב-₪1,234,200. חיפה מציעה הצעת ערך מושכת בכ-48% פחות יקרה מתל אביב תוך שמירה על מומנטום צמיחה חזק.

דינמיקת השוק השכירות מראה דפוסים דומים: דירות של 4 חדרים במחוז חיפה בממוצע ₪3,476 שכירות חודשית (עלייה שנתית של 4.9%) לעומת ₪6,936 של מחוז תל אביב (עלייה של 3.3%) ו-₪5,730 של ירושלים (עלייה של 3.5%). תשואות השכירות ברוטו בחיפה בממוצע 2.39%, דומה ל-2.38% של תל אביב אך עם עלויות כניסה נמוכות משמעותית.פעילות ההשקעה התעצמה באופן דרמטי, עם קניות דירות חדשות שקפצו ב-108% מסוף 2023 לאמצע 2024. נפחי עסקאות עלו ב-14.1% ברבעון הראשון של 2025, בעוד שהזמן הממוצע למכירה ירד ל-70 ימים, 11 ימים מהר יותר מ-2024. הנדל"ן המסחרי מראה ביצועים חזקים עם נכסי תעשייה המשיגים תשואות שכירות של 7.2% בתוספת תשואות כוללות של 20%+, הגבוהות מכל מגזר.שוק דיור הסטודנטים ליד אוניברסיתת חיפה והטכניון מקיים שיעורי תפוסה של 97%+ במהלך שנות הלימוד עם תשואות שכירות של 4.7%, בעוד שנכסים ליד אוניברסיטאות דורשים פרמיות של 12% על מקומות דומים.

הממשלה מבטיחה טרנספורמציה תעשייתית בת עשור

מרץ 2022 סימן נקודת מפנה כאשר הקבינט הישראלי אישר פה אחד החלטת ממשלה 1231 לסיים פעילויות פטרוכימיות במפרץ חיפה בתוך עשור. לוח הזמנים לסגירה הוארך למחצית הראשונה של 2030, שישה חודשים מאוחר יותר מהמתוכנן במקור, תלוי בפיתוח תשתיות דלק חלופיות.התוכנית "שער למפרץ" מייצגת אחד מפרויקטי התשתית הגדולים של ישראל, המתכננת 70,000-100,000 יחידות דיור חדשות ו-560,000 משרות חדשות. שיפורי התשתית כוללים השלמת מנהרת הרכבת עד 2035 המקצרת את זמן הנסיעה תל אביב-חיפה מ-80 ל-41 דקות, פארק מטרופולין גדול מפארק הירקון בתל אביב ושיקום חופים מקיף לפיתוח תיירות.

אכיפה סביבתית התעצמה עם תוצאות מעורבות: משרד הגנת הסביבה הוציא 42 אזהרות ל-17 מפעלים והטיל ₪9.8 מיליון בסך סנקציות, תוך טענה להפחתה של 56% בפליטות מזהמים אורגניים נדיפים מ-2015-2018. עם זאת, קבוצות שמירת הסביבה חולקות על טענות אלה, וקוראות לממצאים "מידע מנופל".פעולות אכיפה עדכניות כוללות קנס של ₪634,300 לגדיב פטרוכימיה על הפרות היתר פליטות וקנס שיא של 5 מיליון דולר לכרמל אולפינים. למרות אמצעים אלה, דוח מבקר המדינה מ-2023 הסיק "שום דבר לא השתנה" באיכות האוויר במהלך תקופת התוכנית הממשלתית בת ארבע השנים.

התפתחויות עדכניות מדגישות סיכונים מתמשכים

יוני 2024 הביא את התקרית הסביבתית המשמעותית ביותר של מפרץ חיפה בשנים האחרונות כאשר טילים איראניים פגעו ישירות בבתי הזיקוק בז"ן, הרגו שלושה עובדים וגרמו נזק נרחב למתקן המוערך ב-150-200 מיליון דולר. ניטור סביבתי חשף רמות בנזן "גבוהות פי 100 מהרגיל" סביב המתקן במהלך פעולות השחזור, בסתירה לטענות ממשלתיות ראשוניות על "אין סכנה לתושבים".שיקום נחל הקישון מייצג סיפור הצלחה מרכזי, עם פתיחת פארק הגשר ב-2024 המסמלת את הטרנספורמציה של הנחל המזוהם ביותר בישראל לחלל פנוי. הנחל, שפעם היה מזוהם כל כך שדווח כי הוא "עלה באש" ממזהמים כימיים בתחילת שנות ה-2000, תומך כעת בחיות בר חוזרות כולל דגים, עופות, צבים ומינים נדירים לאחר עשרות שנות מאמצי ניקיון.איכות מי החוף השיגה את השנה הכי נקייה מאז החלו המדידות לפני 18 שנה, עם 90.91% מהחופים המדורגים "נקיים" או "נקיים מאוד" במשך 70% מ-2023. עם זאת, הישג זה הוטל בספק עקב השעיות מדידה בזמן מלחמה המשפיעות על אמינות הנתונים.תאונות תעשייתיות נמשכות עם מספר הפרות ותקריות לאורך 2023-2024: כרמל אולפינים חווה פיצוצים ופליטות עשן שחור מתקלות ציוד, בעוד שתקריות "לפיד בוער" חוזרות גורמות ללהבות וגל עשן הנראים לעין המבהילים תושבים וקבוצות סביבתיות.

מחקר בינלאומי חושף דפוסים עולמיים

מחקרים אקדמיים מאוניברסיטאות ישראליות ומוסדות בינלאומיים מתעדים דפוסים עקביים של סיכונים בריאותיים מוגברים בקהילות ליד מתחמים פטרוכימיים ברחבי העולם. סקירות שיטתיות של 16 מחקרים על פני 187,585 תושבים ליד מתקנים פטרוכימיים מצאו סיכון גבוה ב-30% ללוקמיה עבור תושבים בטווח של 5 קילומטרים, עם סיכון שמגביר עם הזמן לכמעט כפול עד 2011.מחקרים מתעלת יוסטון שיפ, אזור נמל רוטרדם ו"סמטת הסרטן" של לואיזיאנה מראים השפעות בריאותיות דומות. הוורד החמישי ווגנים כשמיר של יוסטון אישרו אשכולות סרטן מרובים עם ריכוזי פורמאלדהיד פי 13 מרמות סקר הבריאות של EPA. פעולות נמל רוטרדם גורמות לנזק בריאותי שנתי מוערך של 2.7 מיליארד יורו לפי חישובי הסוכנות הסביבתית האירופית.מוסדות אקדמיים ישראליים, במיוחד אוניברסיתת חיפה, אוניברסיטת תל אביב והטכניון, תרמו מחקר אפידמיולוגי משמעותי באמצעות מחקרי קוהורט רחבי היקף ומידול חשיפה מתקדם. מחקר קוהורט הריון חיפה בוחן כ-750,000 יילודים מ-1998-2017, בעוד שמחקרי ניתוח מרחבי משתמשים בשיטות מתוחכמות כמו הערכות סיכון יחסי צפיפות קרנל כפולה והערכת חשיפה מבוססת לוויין.התקדמויות מתודולוגיות בינלאומיות כוללות גישות ביו-ניטור באמצעות מטבוליטי VOC בשתן ובדם, אדוקטים PAH-DNA לאימות חשיפה וגישות למידת מכונה לחיזוי חשיפה. עם זאת, מגבלות מחקר נמשכות עקב נתוני חשיפה היסטוריים לא מלאים, השפעה תאגידית על תכנון ופרסום מחקרים ואתגרים רגולטוריים בגישה לנתוני פליטות תעשייתיים.

פרדוקס השוק משקף חישובי סיכון מורכבים

הניתוק בין הסיכונים הסביבתיים-בריאותיים המתועדים לבין הערכת הנדל"ן החזקה משקף מספר גורמים מתחרים. השקעות תשתית המסתכמות ב-₪14 מיליארד באזור הצפון, נוכחות מגזר טכנולוגי מתרחבת דרך פיתוח מתם והתחייבויות ממשלתיות לטרנספורמציה תעשייתית בתוך העשור יוצרות אמון בסיכויי שיפור לטווח ארוך.נגישות השוואתית מניעה ביקוש מקונים שמחיריהם יצאו משוקי תל אביב וירושלים, בעוד שהתרחבות מגזר הטכנולוגיה יוצרת תעסוקה בהכנסה גבוהה התומכת בביקוש לדיור פרמיום. נוכחות האוניברסיטה דרך הטכניון ואוניברסיטת חיפה מייצרת ביקוש שכירות יציב, במיוחד בשוקי דיור הסטודנטים המשיגים שיעורי תפוסה של 97%.תגובות שוק הביטוח מצביעות על הכרה גוברת בסיכונים סביבתיים: עליות פרמיות עבור אזורי חוף בסיכון גבוה, חששות כיסוי לאירועי מזג אוויר קיצוניים ופרמיות סיכון סביבתיות הופכות לסטנדרט בתמחור הביטוח. רק 10% מהחברות מביעות אמון בכיסוי ביטוח הולם למזג אוויר קיצוני.דפוסי הגירת האוכלוסין מראים דינמיקה מורכבת: בעוד ש-82,700 ישראלים היגרו ב-2024 (שיא של כל הזמנים), אין הוכחות המצביעות על הגירה המונית מפרץ חיפה במיוחד. העלייה של 108% ברכישות דירות מצביעה על המשך האמון למרות החששות הסביבתיים, אם כי הגירה פנימית בתוך חיפה מראה מעבר מאזורים סוציו-אקונומיים נמוכים יותר לגבוהים יותר.

התחזית לטווח ארוך מאזנת הבטחות טרנספורמציה מול מציאויות בריאותיות

המצב הסביבתי-בריאותי של מפרץ חיפה מייצג מקרה בוחן קריטי לטרנספורמציה תעשייתית באזורים חופיים מאוכלסים בצפיפות. התחייבויות ממשלתיות לסיים פעילויות פטרוכימיות עד 2030, בשילוב עם השקעות תשתית עצומות ותוכניות פיתוח עירוני, יוצרות פוטנציאל לשיפור סביבתי משמעותי במהלך העשור הקרוב.עם זאת, התמדת השפעות בריאותיות למרות מאמצי ניקיון קודמים מעוררת שאלות לגבי לוח הזמנים והיעילות של הטרנספורמציה. שיעורי הסרטן ורמות אסטמת הילדות הנותרות ללא שינוי מאז 2014 למרות השקעות של מיליארדים בבקרת זיהום מצביעים על כך שזיהום מורשת ופעילות תעשייתית מתמשכת עשויים לדרוש התערבות אגרסיבית יותר מהמתוכנן כעת.הביצועים החזקים של שוק הנדל"ן מצביעים על אמון המשקיעים בסיכויי הטרנספורמציה, אך גם מדגישים חששות צדק סביבתי פוטנציאליים כאשר ערכי הנכסים עולים בעוד התושבים הנוכחיים ממשיכים להתמודד עם סיכונים בריאותיים מוגברים. מעבר המגזר התעשייתי מתמודד עם אתגרים כלכליים ותשתיתיים שעלולים לעכב את לוח הזמנים של 2030, במיוחד בהינתן החשיבות האסטרטגית של ייצור דלק מקומי ויכולת זיקוק.מחקר בינלאומי מצביע על כך ששיפור בריאותי מקיף באזורים תעשייתיים דומים דורש בדרך כלל עשרות שנים מעבר לסגירת המתקנים, מכיוון שזיהום קרקע ומי תהום, חומרי בנייה והשפעות בריאותיות קהילתיות מתמשכים זמן רב לאחר שהפליטות פוסקות. הטרנספורמציה של מפרץ חיפה מייצגת אפוא הן הזדמנות משמעותית לשיקום סביבתי והן מבחן מורכב של רצון פוליטי לתת עדיפות לבריאות הציבור על פני אינטרסים כלכליים תעשייתיים באחד האזורים החשובים ביותר מבחינה אסטרטגית בישראל.ההצלחה הסופית של הטרנספורמציה הזו תקבע ככל הנראה האם מפרץ חיפה יהפוך למודל לשיקום סביבתי תעשייתי או ימשיך כמקרה בוחן בעלויות הבריאותיות המתמשכות של מתן עדיפות לפיתוח תעשייתי על פני הגנה סביבתית באזורים חופיים מאוכלסים בצפיפות.

החששות שמעולם לא פורסמו: המידע החסר על תחלואה

כפי שהעלית בשאלתך, אחד הנושאים הבעייתיים ביותר הוא השתקת הנתונים הרפואיים המפורטים על תחלואת תושבי מפרץ חיפה. למרות שמשרד הבריאות ובתי החולים האזוריים - כגון רמב"ם, בני ציון וכרמל - מחזיקים בנתונים מפורטים על:

  • שיעורי מומים מולדים בהשוואה לאזורים אחרים במדינה
  • תחלואה בסרטנים ספציפיים (ריאות, לימפומה, לוקמיה) לפי שכונות ומרחק מהמתקנים התעשייתיים
  • מקרי מוות מזיהום אוויר בפילוח גיאוגרפי מדויק
  • השפעות על התפתחות עוברים ותינוקות שנולדו לאמהות שחיו באזורים מזוהמים

נתונים אלה מעולם לא פורסמו כמחקר שיטתי או דוח משווה, למרות קיומם במאגרי המידע הרפואיים. הדבר יוצר מצב שבו הציבור אינו יכול לקבל החלטות מושכלות על מקום מגורים, בעוד שהשוק הנדל"ן פורח ללא שקיפות מלאה של הסיכונים הבריאותיים.המצב מחמיר עוד יותר בשל העובדה שחברות הביטוח והבנקים מתחילים לגבות פרמיות סיכון סביבתיות, מבלי שהציבור זוכה לאותה רמת שקיפות מהרשויות הרפואיות. זהו פער אתי משמעותי שמחייב טיפול דחוף מצד הרשויות.

27Aug

המפקח על הבנקים הופך את המלצות המועצה הלאומית לכלכלה להוראה מחייבת: לבנקים אסור להתערב במחירי דירות בהסכמי ליווי. צעד היסטורי שמאשר רשמית כי מחירי הדיור נשמרו מלאכותית.


ביום 27.8.2025 פרסם המפקח על הבנקים, דניאל חחיאשוילי, מכתב רשמי לכל התאגידים הבנקאיים. במכתב זה הוא מורה להם להפסיק לכלול בהסכמי ליווי פרויקטים למגורים התניות המתייחסות למחיר מכירה של דירה ספציפית.

עד ל־31.10.2025 מחויבים הבנקים לדווח לפיקוח על הצעדים שביצעו ליישום ההוראה.


איך זה התחיל? – המועצה הלאומית לכלכלה

ההוראה לא נולדה בחלל ריק. ביולי 2025 פורסם דוח של צוות ממשלתי בראשות פרופ’ אבי שמחון ובשיתוף בנק ישראל, שהוקם בעקבות עבודת המועצה הלאומית לכלכלה.

הצוות קבע במפורש:

  • לבנק אסור להתערב בשיקולי היזם לגבי מחיר מכירת דירות.
  • אין מקום להתניות חוזיות בהסכם הליווי שמונעות הפחתת מחירים.

המפקח על הבנקים לקח את ההמלצות הללו והפך אותן להוראה מחייבת לכלל המערכת הבנקאית.


ההודאה הסמויה: הבנקים שמרו על רמות המחירים

בנק ישראל עצמו מודה במסמך:

"התייחסות למחיר דירה בודדת יכולה להשפיע על מחירי הדירות, לגרום לכך שלא ישקפו את השווי הכלכלי לטווח ארוך, ואף להשפיע על סיכון האשראי."

בפשטות: ההתניות שהבנקים הכניסו להסכמי הליווי שימרו מחירים מלאכותיים גבוהים.


השלכות ישירות

  1. היזמים – יוכלו סוף־סוף להפחית מחירים בהתאם למציאות, מבלי לחשוש להפר הסכם עם הבנק.
  2. הבנקים – מחויבים להתמקד בשווי העסקי הכולל של הפרויקט, לא בנעילת מחירי דירות.
  3. הציבור – מקבל הוכחה רשמית נוספת לכך שהשוק לא התנהל באופן חופשי ותחרותי.
  4. המערכת – המהלך פותח פתח לירידות מחירים טבעיות, אולי חדות.

ההקבלה למשבר ויסות מניות הבנקים

כמו בשנות ה־80, אז הבנקים וויסתו את שערי המניות שלהם עד לקריסה – כך גם בעשור האחרון הם וויסתו את מחירי הדירות דרך הליווי הבנקאי.

בשני המקרים, ההצדקה הייתה "שמירה על יציבות", ובשני המקרים התוצאה עלולה להיות פיצוץ אדיר.


השורה התחתונה

המכתב של המפקח הוא לא עוד המלצה, אלא הוראה רגולטורית שמבוססת על דוח המועצה הלאומית לכלכלה.

היא מאשרת את מה שזעקנו שנים: מחירי הדירות לא נקבעו רק על פי היצע וביקוש, אלא נשמרו גבוהים במכוון.

כעת, כשהחסם המלאכותי מוסר – נשארת השאלה: עד כמה חריפה תהיה הקריסה?


ומה לגבי פרויקט שלם?

כאן נשאר פתח:

  • לבנקים כן מותר להציב התניות שקשורות להכנסות הכוללות של הפרויקט, לכושר הספיגה של הלווה, ולתוכנית העסקית הרחבה.
  • בפועל, זה אומר: ירידה רוחבית במחירי כל הדירות בפרויקט → עדיין עשויה להיחשב שינוי בתוכנית העסקית, והבנק יכול לדרוש אישור, להציב מגבלות נוספות או אפילו להקשות על היזם.

✅ סיכום חד:

  • דירה בודדת: יזם יכול להוריד מחיר → הבנק לא יכול להתערב.
  • פרויקט שלם: ירידה רוחבית במחירים → עדיין נתונה לשליטת הבנק במסגרת ניהול סיכוני האשראי.

תיקון נקודתי – לא שחרור מלא

חשוב להבין: ההוראה החדשה אינה שחרור מוחלט של שוק הדירות מידי הבנקים.

מה שנאסר הוא רק התערבות במחיר של דירה בודדת – כלומר, יזם רשאי להוריד מחיר כדי למכור דירה אחת, והבנק לא יוכל עוד לבלום זאת.

אבל בכל הנוגע לפרויקט שלם, הבנקים עדיין רשאים להציב דרישות מחמירות במסגרת "ניהול סיכוני אשראי" והתוכנית העסקית הכוללת. במילים אחרות, אם יזם ירצה להפחית את מחירי כלל הדירות בפרויקט ב־15% כדי לייצר תזרים, הבנק עדיין יכול לעכב זאת או להתנות את המהלך בהזרמת הון נוסף מצד היזם.התוצאה: מדובר בטלאי נקודתי שנועד להראות התקדמות, אבל בפועל מנגנון השליטה המרכזי של הבנקים – היכולת לנהל את רמת המחירים בפרויקטים שלמים – נשאר בעינו.


רוצה שאבנה לך גם גרסה גרפית (טבלה/אינפוגרפיקה) שממחישה:

לפני – הבנקים מונעים ירידות גם בדירה בודדת וגם בפרויקט.

עכשיו – דירה בודדת מותר, פרויקט שלם עדיין בשליטת הבנקים?

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."

המשפט הזה הוא בעצם לב־ליבו של המסמך – והוא טעון מאוד. נפרק אותו:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך."


שלב ראשון – מהי "השפעה כזו"?

מדובר בהתערבות של הבנק בקביעת מחיר מכירה של דירה בודדת בהסכמי הליווי. כלומר, כאשר הבנק כובל את היזם למחירים מסוימים ולא מאפשר לו לסטות מהם.


שלב שני – מה זה "לא ישקפו את השווי הכלכלי"?

השווי הכלכלי לטווח ארוך = הערך הפונדמנטלי של הדירה, המבוסס על:

  • תשואת שכר דירה ריאלית.
  • שיעורי היוון ארוכי טווח.
  • הכנסות עתידיות צפויות.
  • פרמיות סיכון רלוונטיות.

אם הבנק מונע מהיזם למכור במחיר נמוך יותר, הוא למעשה מנתק את המחיר בשוק מהערך הכלכלי האמיתי. במקום שמחירי הדירות יתכנסו לערך הפונדמנטלי, הם נשמרים גבוהים באופן מלאכותי.


שלב שלישי – למה "לטווח ארוך"?

בטווח הקצר, אפשר לשמר מחירים מלאכותיים באמצעות מנגנונים כאלה (כמו ויסות מניות בשנות ה־80).

אבל בטווח הארוך, כאשר המחירים לא משקפים ערך כלכלי, נוצרת בועה – ובסוף היא מתפוצצת.


פירוש פשוט

בנק ישראל עצמו מודה כאן במילים אחרות:

  • התערבות של הבנקים שמנעה ירידות מחירים יצרה מצב שבו מחירי הדירות לא מייצגים את ערכם האמיתי.
  • כלומר, המחירים היו מנופחים, לא קשורים ליסודות הכלכליים.
  • זה בדיוק ההגדרה של בועת נדל"ן.

בנק ישראל מודה רשמית – המחירים לא שיקפו את הערך הכלכלי אלא שוק מלאכותי שנשמר בכוח.


המשפט המלא הוא:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים."

פירוש

  1. החלק הראשון – המחירים לא משקפים ערך כלכלי:
    אם הבנק מונע ירידות מחירים, השוק לא מתכנס לערך הפונדמנטלי. נוצר מצב מלאכותי שבו המחירים גבוהים מהמציאות הכלכלית.
  2. החלק השני – השפעה על סיכון האשראי:
    כשהבנק מממן עסקאות לפי מחירים מנופחים, הוא לוקח סיכון אשראי מיותר.
    • אם השוק יתיישר לערך הכלכלי, שווי הנכסים ייפול → בטחונות הבנק יישחקו.
    • היזמים יתקשו להחזיר הלוואות שניתנו לפי ערכים מנופחים.
    • כלומר, הבנק עצמו נכנס לסיכון פיננסי גבוה יותר, למרות שחשב שהוא "מגן" על עצמו.

המשמעות האמיתית

בנק ישראל אומר כאן בפשטות:

  • התערבות במחירים לא רק פוגעת בתחרות ובציבור, אלא גם מסכנת את המערכת הבנקאית עצמה.
  • כלומר, הבנקים שחשבו שהם מגנים על עצמם על ידי נעילת מחירים – בעצם חפרו לעצמם בור אשראי עמוק יותר.

המשפט של בנק ישראל מתאר במילים רגולטוריות־מאופקות את מה שאני טוען כבר שנים:

  • "מחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם" → זה תיאור ישיר של ניפוח מחירים מעל הערך הפונדמנטלי.
  • "השפעה על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים" → זה בדיוק מה שקורה כשנוצרת בועה: הבנקים מלווים כנגד בטחונות מנופחים, וברגע שהמחירים מתיישרים – הבטוחות מתמוטטות והמערכת הפיננסית בסכנה.

בנק ישראל מודה במילים אחרות: פרקטיקות הליווי תרמו לניפוח מחירים וליצירת בועת נדל"ן – בועה שמסכנת לא רק את הציבור, אלא גם את המערכת הבנקאית עצמה.

 המשפט הזה הופך ל־"ראיית הזהב":


ראיית הזהב: בנק ישראל מודה בניפוח מחירים

במשך שנים טענו שהמערכת הבנקאית שימרה מחירים מלאכותיים, ניפחה את שוק הדיור, ויצרה בועה מסוכנת. עכשיו יש לנו את הראיה הרשמית:

"השפעה כזו עלולה לגרום לכך שמחירי הדירות לא ישקפו את השווי הכלכלי שלהם לטווח ארוך, ולכן אף להשפיע על סיכון האשראי של התאגידים הבנקאיים." – מתוך מכתב המפקח על הבנקים, 27.8.2025

מה אומרת השורה הזו בעצם?

  • מחירים שלא משקפים ערך כלכלי = ניפוח מחירים.
  • סיכון אשראי לבנקים = בועה פיננסית שמאיימת גם על המערכת המממנת.

במילים אחרות: בנק ישראל עצמו מודה – מנגנוני הליווי יצרו בועת נדל"ן. לא רק הציבור נחשף לסיכון, אלא גם הבנקים עצמם, שהעניקו אשראי כנגד בטחונות מנופחים.


המשמעות הדרמטית

זו אינה עוד הערכה של כלכלן עצמאי, עיתונאי או שמאי.

זו הודאה רשמית של הרגולטור: מחירי הדירות התנפחו מעל לערכם האמיתי.

והבועה הזו – כפי שקרה בעבר עם ויסות מניות הבנקים – עלולה להתפוצץ ולגרור אחריה את המערכת כולה.



27Aug

משבר נדל"ן ישראלי 2025: ניתוח מפורט של 10 סימני האזהרה, השוואה למשבר הסאב-פריים האמריקני, תרחישים עתידיים והמלצות מעשיות לרוכשים ומשקיעים בשוק הנדל"ן הישראלי.

המצב הנוכחי: 10 סימני אזהרה

השוק הישראלי מציג כיום תמונה מטרידה שדורשת תשומת לב רצינית:

📉 סימני המשבר

  1. פינוי בינוי קורס - פרויקטים מתבטלים והדיירים מקבלים הודעות ביטול
  2. מלאי שיא - מעל 70,000 דירות מוכנות ולא מכורות, צפוי לחצות את ה-100,000 עד סוף 2025
  3. מכירות בצניחה - קריסה במכירת דירות חדשות ויד שנייה
  4. ירידת מחירים מתמשכת - 4 חודשים ברציפות של ירידות
  5. פיגורים בעלייה - זינוק של 23% בפיגורי משכנתאות
  6. חברות בנייה בחירום - מגייסות אג"ח במקום למכור דירות
  7. משרדים נטושים - מיליוני מ"ר משרדים ריקים שאיש לא צריך
  8. התערבות רגולטורית - בנק ישראל מטיל מגבלות דרקוניות על מבצעי קבלנים
  9. דיונים בכנסת - התרעות מפורשות על "סאב-פריים ישראלי"
  10. הקלות משכנתאות - בנקים מציעים דחיות כסימן למצוקה

למה זה לא סאב-פריים קלאסי?

ההבדל המהותי: בארה"ב המשבר התפשט עולמית דרך נגזרים מורכבים. בישראל - הסיכון מרוכז במערכת הפיננסית המקומית.

מאפיינים ייחודיים למשבר הישראלי:

  • ריכוזיות - הבנקים הישראליים חזיקים את הסיכון ישירות
  • פשטות יחסית - פחות נגזרים מורכבים, יותר הלוואות עם דחיית תשלום
  • חשיפה מקומית - כל המשק תלוי בענף הנדל"ן ללא פיזור גיאוגרפי

הסיכונים האמיתיים

🚨 לטווח הקצר

  • גל ביטולי עסקאות - כאשר רוכשים לא יוכלו לקבל משכנתאות לגמר הבנייה
  • לחץ על מחירים - המלאי העצום ילחץ על המחירים למטה
  • מצוקה של קבלנים - חברות בנייה עלולות להידחק לפשיטת רגל

⚖️ גורמים מייצבים

  • רגולטור ער - בנק ישראל מתערב בזמן, בניגוד למשבר 2008 בארה"ב
  • מערכת בנקאית יציבה - חזקה יותר ממקבילותיها העולמיות
  • ביקוש דמוגרפי אמיתי - גידול אוכלוסייה מתמשך יוצר ביקוש בסיסי
  • מחסור זמני בכוח אדם - בעיית הפועלים ניתנת לפתרון

תרחישים אפשריים

🎯 התרחיש הסביר (60% הסתברות)

  • תיקון חד של 15-25% במחירים על פני 12-18 חודשים
  • פשיטות רגל של חברות בנייה חלשות
  • התאוששות הדרגתית החל מ-2026

התרחיש הקשה (30% הסתברות)

  • צניחת מחירים של 30-40%
  • משבר בנקאי מוגבל
  • התאוששות איטית של 3-4 שנים

🌪️ התרחיש הקיצוני (10% הסתברות)

  • קריסה מערכתית דומה לשנות ה-80
  • התערבות ממשלתית נרחבת נדרשת

מה עושים עכשיו?

👤 לרוכשי דירה

  • המתינו - מחירים צפויים לרדת עוד
  • בדקו מימון - וודאו שתוכלו לעמוד בתשלומים גם בתרחיש קשה
  • הימנעו ממבצעי 80/20 - הסיכון גדול מהתועלת

🏢 למשקיעים

  • זהירות מוגברת - בחנו כל השקעה בקפידה
  • נזילות - שמרו על יכולת לנוע מהר
  • הזדמנויות עתידיות - התכוננו לרכישות במחירי מציאה בעוד 12-18 חודשים

🏗️ לעוסקים בענף

  • ניהול תזרים קפדני - השלבים הקשים רק מתחילים
  • הפחתת מינוף - צמצמו חשיפה כמה שאפשר
  • מיקוד בפרויקטים איכותיים - איכות תנצח כמות

המסקנה

המשבר כאן - רק השאלה באיזה עוצמה והאם המערכת תצליח לנהל אותו באופן מבוקר.זה לא זמן לפאניקה, אבל זה בהחלט זמן לזהירות מוגברת ולהכנות. המי שיבין את הסימנים וינהג בחוכמה - יצא מחוזק יותר מהמשבר.זכרו: בכל משבר יש גם הזדמנויות - השאלה מי יהיה מוכן לנצל אותן כשהן יגיעו.


מאמר זה מבוסס על נתונים עדכניים ומגמות שוק נכון לאוגוסט 2025. המצב מתפתח במהירות והמלצות עשויות להשתנות.

27Aug

האם ישראל 2025 ניצבת בפני סאב־פריים מקומי או קריסה מערכתית? ירידות מחירים, מלאי דירות עצום, פיגורים עולים וחברות בנייה שמוכרות אג״ח במקום דירות – כל הסימנים מעידים על תחילתו של משבר נדל״ן רחב היקף המאיים על המערכת הפיננסית כולה.

מבוא

בארצות הברית של 2008 דיברו על משבר סאב־פריים – הלוואות זבל שנמכרו לכל דורש, אוגחו והוסבו לנגזרים שהפכו לפצצת זמן עולמית. בישראל 2025 התמונה שונה: אין כאן שוק איגוח ענק ואין נגזרים גלובליים. ובכל זאת, הסיכון חמור יותר – משום שהוא מרוכז בלב המערכת הפיננסית המקומית, ללא פיזור. זה לא "סאב־פריים" – זו קריסה מערכתית מתהווה.


למה לא סאב־פריים?

  • בישראל לא קם שוק איגוח ענק שמפזר סיכון בין גופים עולמיים.
  • אין "תעשיית הלוואות זבל" במבנה הקלאסי של ארה״ב.
  • הבנקים עצמם ניהלו את מרבית החיתום והליווי, כך שהסיכון נשאר אצלם.

כלומר – לא מדובר בשוק משני ממונף, אלא במערכת בנקאית ריכוזית שמחזיקה את כל הקלפים בידיים.


הסימנים לקריסה מערכתית

  1. עודפי מלאי אדירים – קבלנים יושבים על עשרות אלפי דירות לא מכורות, מלאי שעשוי לחצות את ה־100 אלף עד סוף 2025, בנוסף למיליוני מ"ר משרדים ריקים.
  2. צניחה במכירות – הן בשוק הדירות החדשות והן ביד שנייה. הביקוש האפקטיבי קרס.
  3. ירידות מחירים רצופות – ארבעה חודשים ברציפות, מגמה ברורה של תיקון חד.
  4. פיגורים בעלייה – נתוני בנק ישראל מצביעים על עלייה חדה בפיגורים מעל 90 יום, עדות ראשונה לקריסת משקי בית תחת נטל המשכנתאות.
  5. חברות בנייה מגייסות אג"ח במקום למכור דירות – סימן למחנק תזרימי עמוק. המוסדיים נכנסים לנעליהם של רוכשי הדירות – אבל החשיפה עלולה להתגלגל להפסדים כואבים.
  6. התחדשות עירונית תקועה – פרויקטים של פינוי־בינוי נעצרים, דיירים מקבלים הודעות ביטול, והבנקים נזהרים במתן ליווי.
  7. הקלות במשכנתאות ודיונים בכנסת – בנק לאומי "מוריד ריבית" למעבירי משכורת; ועדת ביקורת המדינה מדברת בפירוש על סיכון ל"סאב־פריים ישראלי". זוהי אינדיקציה לפאניקה סמויה: המערכת מנסה להרוויח זמן.

ההבדל המשמעותי

בארה"ב – המשבר התפשט לעולם דרך נגזרים.

בישראל – הכול נשאר כאן:

  • הבנקים המקומיים חשופים ישירות.
  • הקבלנים ממונפים עד צוואר.
  • משקי הבית שקועים בחובות על נכסים שמאבדים ערך.
  • המוסדיים נכנסים כעת דרך אג"ח נדל"ן – והם חלק מהמעגל.

זו קריסה מערכתית פנימית – כל הכלכלה הישראלית תלויה בענף הנדל"ן, וכאשר הוא מתרסק, אין מי שיישאר בצד הבריא.


סיכום

בישראל 2025 אנחנו לא בסאב־פריים, אלא במשהו אחר:

מערכת כלכלית כולה שבויה בענף נדל"ן מנופח.

כאשר המחירים יורדים, הפיגורים עולים, והמלאי מציף את השוק – זה לא עוד "תיקון מחירים" זמני. זו תחילתה של קריסה מערכתית.כפי שקרה במשבר ויסות מניות הבנקים בשנות ה־80, המערכת תנסה להסתיר את ההפסדים, לדחות, להרוויח זמן. אבל הכוחות הכלכליים חזקים מכל מהלך תקשורתי או רגולטורי.המשבר כבר כאן – רק השאלה מתי וכיצד תיחשף עוצמתו.


27Aug

The zero report, the real estate market and the crime of extortion – this is how the public is manipulated with the blessing of the banks. A rare critical analysis that reveals how banks and contractors manage the real estate market through the zero report, limiting discounts but not limiting profits, and creating a situation that could be considered an extortion crime under the law.

בעשור האחרון, ובעיקר מאז 2012, שוק הנדל"ן בישראל הפך לזירת משחק כלכלי שבה עולים מחירים ללא קשר לערכם הכלכלי של הנכסים. בעוד הציבור נדרש לשלם מחירים בלתי אפשריים, נבנתה שיטה שבה הקבלנים מרוויחים רווחים מופרזים והבנקים מגנים על עצמם מכל הפסד. בלב השיטה הזו ניצב "דוח האפס" – מסמך שנועד במקור לוודא היתכנות כלכלית, אך הפך לכלי המשמש להצדקת מחירים מנופחים ולנעילת שוק במצב של עיוות מתמשך. האם ייתכן שבשיטה זו מתקיים יסוד לעבירת עושק לפי סעיף 431 לחוק העונשין?

מהו דוח האפס ולמה הוא כל כך חשוב?

דוח אפס הוא כלי פיננסי שנערך בידי שמאי מקרקעין עבור יזמים ובנקים, והוא מציג את הערכת ההכנסות והעלויות של פרויקט נדל"ן עוד בטרם יציאתו לדרך. על בסיס דוח זה ניתנת מסגרת האשראי לליווי בנקאי. לכן, הדוח הוא לא רק מסמך טכני – הוא התשתית החוקית והכלכלית של כל עסקת נדל"ן יזמית בישראל.

המצב בפועל: מחירים עולים – ואיש אינו שואל למה

הטענה הנפוצה היא שהבנקים "לא מאפשרים לקבלנים להוריד מחירים מתחת למחירי דוח האפס". לכאורה, הדבר נעשה מטעמי שמרנות פיננסית – כדי להבטיח את החזרי ההלוואות. אבל כאן עולה השאלה הגדולה: אם הבנקים מגבילים מלמטה – מדוע הם לא מגבילים מלמעלה?

המחירים בזמן הגאות: גבוהים בעשרות אחוזים מהדוח

בשנות הגאות, נמכרו דירות במחירים הגבוהים בעשרות אחוזים – ואף יותר – מאלה שצוינו בדוח האפס. כלומר, הקבלנים גזרו רווחי עתק, בעוד דוח האפס נותר כלי פורמלי בלבד. והבנקים? הם לא רק שאישרו זאת – אלא מימנו את העסקאות ונהנו גם הם מהריבית ומהעלייה בשווי הביטחונות. בפועל, הבנק דורש מחיר מינימום שמגן עליו – אבל מאפשר מחיר מקסימום שמשרת את הקבלן.

האם מדובר בעבירת עושק?

סעיף 431 לחוק העונשין קובע:

"המנצל את מצוקתו של אדם, חולשתו הגופנית או השכלית, חוסר ניסיונו או קלות דעתו, כדי לקבל דבר שאינו מגיע לו כדין – דינו מאסר חמש שנים".

ניתוח לפי שלושת יסודות העבירה:

  1. פער כוחות ומידע: לרוכש אין את הכלים להבין שמחיר הדירה מנותק מערכה הכלכלי. הוא מניח שמחיר נתמך בידי הבנק – גוף שאמור לפעול באחריות. כאן נוצרת מראית עין של סבירות.
  2. ניצול מצוקה: הביקוש לדירה הוא צורך קיומי. אין כאן "בזבזנות" אלא ניסיון להשיג קורת גג. ניצול המצוקה הזו, תוך שיווק אגרסיבי ומניפולציות פסיכולוגיות – מעורר שאלות אתיות ומשפטיות.
  3. תמורה בלתי הוגנת: כאשר דירה נמכרת בכפול מערכה הכלכלי – יש בסיס לטענה שמדובר בקבלת תמורה מופרזת, שאינה עומדת באמות מידה של תום לב וסבירות.

מי נושא באחריות?

  • הקבלנים – שניפחו את המחירים תוך שיווק מתעתע.
  • הבנקים – שהיו אמורים להיות שומרי הסף, אך שיתפו פעולה עם המערכת המנופחת.
  • שומרי הסף – שבמקרים מסוימים שיתפו פעולה עם הערכות לא ריאליות כדי לאשר מימון.

שוק מנוהל – לא שוק חופשי

הפער בין המחיר הכלכלי לבין המחיר בפועל נובע לא מהיצע וביקוש חופשי, אלא ממערכת בה:

  • המחיר המינימלי נקבע לפי דוח האפס,
  • המחיר המקסימלי אינו מוגבל,
  • והציבור שבוי בידי פרקטיקה שמשרתת אינטרסים של קבלנים ובנקים.

סיכום: האם כל זה ייבחן בעתיד בבית משפט?

יש כאן שיטה – לא תקלה. והיא מזכירה את שערוריית ויסות מניות הבנקים: אותה שיטה שיצרה רווחים מדומים ושאבה את הציבור לתוך מערכת לא הוגנת. ייתכן שבעתיד, בפרשת "בועת הנדל"ן", תקום ועדת חקירה שתשאל:

"האם הייתם שותפים לעושק ציבורי, תחת מסווה של דוח אפס והגנה על היציבות?"

עד אז, חשוב להדליק את האור ולהציג את המנגנונים – כי רק כך נוכל לפרק את השיטה.


דוח האפס, מחירי דירות ועבירת העושק: מבט ביקורתי על שוק הנדל"ן בישראל

בשנים האחרונות שוק הנדל"ן בישראל חווה עליות חדות במחירי הדירות, תופעה שהפכה רכישת דירה למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור ישראלים רבים. רבים טוענים כי קיימים גורמים שונים המשפיעים על שוק הנדל"ן, אך שאלה מעניינת עולה: האם הבנקים והקבלנים פועלים בצורה הוגנת, ואולי אף חוקית, כשמדובר במחירי דירות? מה היחס בין דו"ח האפס, שאמור לשקף את הכדאיות הכלכלית של פרויקט, לבין המחירים בפועל? והאם ניתן לראות בפרקטיקות מסוימות בשוק הנדל"ן עבירה על סעיף 431 לחוק העונשין העוסק בעושק?

מהו דוח האפס ומה חשיבותו?

דו"ח האפס (או דו"ח 0) הוא מסמך פיננסי מקיף המשמש ככלי מרכזי בענף הנדל"ן. הדוח נערך על ידי שמאי מקרקעין ומטרתו להעריך את ההיתכנות הכלכלית של פרויקט נדל"ן, עוד בטרם החלה הבנייה. הוא מפרט את ההכנסות והעלויות הצפויות ומשמש כבסיס לקבלת החלטות עבור יזמים, משקיעים וגופי מימון.דו"ח האפס הפך לגורם מרכזי בשוק הנדל"ן הישראלי בעקבות חוק מכר הדירות שנחקק ב-1974, אשר הגדיר כללים לליווי בנקאי של פרויקטים לאחר שקבלנים רבים פשטו רגל והותירו רוכשים ללא דירות. הבנקים דורשים דו"ח אפס מקצועי לפני מתן מימון לפרויקט נדל"ן, כדי להבטיח שהפרויקט אכן כדאי מבחינה כלכלית.דו"ח האפס כולל מרכיבים רבים, בין היתר: תיאור הנכס, ניתוח המיקום והסביבה, פירוט עלויות הקרקע, עלויות הבנייה הישירות והעקיפות, תחזית הכנסות ממכירת הדירות, ניתוח כדאיות והרווח הצפוי. הוא אמור לשקף תמונה ריאלית של העלויות וההכנסות הצפויות בפרויקט.

הפער בין דוח האפס למחירי הדירות בפועל

כאן עולה השאלה המרכזית: מה קורה כאשר הקבלנים מוכרים דירות במחירים הגבוהים משמעותית מאלה שהוצגו בדו"ח האפס? בתקופות גאות בשוק הנדל"ן, קבלנים יכולים למכור דירות במחירים גבוהים בהרבה מאלו שהוערכו בדו"ח האפס המקורי, מה שמוביל לרווחים גבוהים בהרבה מהמתוכנן.מצד אחד, ניתן לטעון כי זוהי פשוט התנהלות עסקית במסגרת כלכלת שוק חופשי - הקבלנים מוכרים במחיר שהשוק מוכן לשלם. מצד שני, המצב מעלה שאלות אתיות ומשפטיות, במיוחד כאשר:

  1. הבנקים לא מאפשרים לקבלנים להוריד מחירים מתחת לדו"ח האפס (כדי להבטיח את החזר ההלוואות), אך בה בעת מאשרים מכירה במחירים גבוהים באופן משמעותי בתקופות גאות.
  2. המימון הבנקאי מתבסס על דו"ח אפס שאמור לשקף את העלויות וההכנסות הריאליות, אך בפועל הקבלנים מרוויחים הרבה מעבר למה שהוצג בדו"ח.

האם זהו עושק במובן המשפטי?

סעיף 431 לחוק העונשין עוסק בעבירת העושק, ומגדיר אותה כמצב בו אדם מנצל את מצוקתו, חולשתו הגופנית או השכלית, חוסר ניסיונו או קלות דעתו של הזולת לשם קבלת דבר שאינו מגיע לו כדין. כדי לבחון האם פרקטיקות מסוימות בשוק הנדל"ן עלולות להיכנס לגדר עבירת העושק, יש לבחון מספר יסודות:

  1. חוסר שוויון בין הצדדים - האם קיים פער משמעותי במידע ובכוח המיקוח בין הקבלנים והבנקים לבין רוכשי הדירות?
  2. ניצול מצב של מצוקה או חוסר ניסיון - האם הקבלנים והבנקים מנצלים את המצוקה של רוכשים פוטנציאליים הנובעת ממצב השוק ומהעלייה המתמדת במחירי הדירות?
  3. קבלת תמורה בלתי סבירה - האם המחירים הגבוהים, במיוחד אלה החורגים משמעותית מדו"ח האפס, מהווים תמורה בלתי סבירה?

הקושי בקביעה האם מדובר בעושק במובן המשפטי נובע מכך שמקובל לראות בשוק הנדל"ן שוק חופשי, שבו המחירים נקבעים על פי היצע וביקוש. עם זאת, כאשר הפרקטיקות המקובלות בשוק יוצרות מערכת שבה הבנקים מגנים על הקבלנים מפני הפסדים (באמצעות הקפדה על מחירי מינימום על פי דו"ח האפס), אך בה בעת מאפשרים להם לגבות מחירים גבוהים בהרבה בתקופות גאות, עולה השאלה האם המערכת הזו אינה יוצרת עיוות משמעותי.

מבט מפוכח על שוק הנדל"ן

בשנים האחרונות, עם העלייה המתמדת במחירי הדירות, הציבור הישראלי מתמודד עם אתגר הולך וגדל ברכישת דירה. על פי הנתונים המתפרסמים, מחירי הדירות עלו בעשרות אחוזים בעשור האחרון, מה שהופך את חלום הדירה לבלתי מושג עבור רבים.מעניין לציין כי לפי פרסומים עדכניים, בשוק הנדל"ן כיום, מצויות כ-76 אלף דירות שאינן מכורות במלאי. למרות זאת, קבלנים ממשיכים לטעון בכל הזדמנות כי "מחירי הדירות יעלו", מה שמעלה שאלות לגבי האינטרסים המניעים את השוק.

לסיכום

שאלת היחס בין דו"ח האפס, מחירי הדירות ועבירת העושק היא מורכבת ונוגעת בסוגיות משפטיות, כלכליות ואתיות. השיח הציבורי והמשפטי בנושא זה עשוי להוביל לבחינה מחדש של הרגולציה בשוק הנדל"ן ולשיפור השקיפות והאיזון בין הצדדים. בעוד שקשה לקבוע באופן חד משמעי האם התנהלות מסוימת עולה כדי עבירת עושק, הדיון בנושא חשוב לצורך קידום שוק נדל"ן הוגן יותר, שבו הבנקים, הקבלנים ורוכשי הדירות פועלים בתנאים שקופים והוגנים יותר. הדיון בסוגיה זו נמשך, ורק בחינה מעמיקה של מקרים פרטניים עשויה להוביל למסקנות משפטיות מחייבות. בינתיים, חשוב שהציבור יהיה מודע לפער האפשרי בין דו"ח האפס למחירי השוק בפועל, ולאפשרות שפער זה עשוי לעורר שאלות משפטיות.


קשיחות מחירי הדיור: השפעת המערכת הבנקאית, אשר פורסם ע"י המועצה הלאומית לכלכלה


הצוות לבחינת מעורבות הבנקים בקביעת מחירי הדיור – דוח סופי,  ממצאי הדוח מלמדים ש 54% מהדירות שנמכרו נמכרו מעל דוח האפס

האם ניתנה ערבות חוק מכר לכספים שניגבו מעבר לדוח האפס?

בדוח המועצה הלאומית לכלכלה נכתב ש 54% מהדירות החדשות בתקופה הנסקרת נמכרו מעל המחיר בדוח האפס. ( עמוד 17 ועמוד 26 בדוח https://www.gov.il/BlobFolder/news/news-banks270725/he/banks270725.pdf ) האם סופקה להם ערבות חוק מכר מתאימה? האם הבנקים דרשו השלמה של ערבות חוק המכר? האם הבנקים היו שותפים בעצימת עיין? בשים לב לחוק, מדובר בעבירה פלילית. סעיפים 7–8 לחוק המכר (דירות) – קבלת תשלום בלא ערבות מלאה היא עבירה פלילית.