התשובה הקצרה: לא, זה לא נכון. הטיעון הזה מתעלם מגורמים כלכליים הרבה יותר חשובים ומשתמש בנתונים דמוגרפיים כחיפוי לבועת ספקולציה.
ראשית, בואו נבחן את העובדות הדמוגרפיות:
בקהיר יש גידול טבעי גבוה יותר מישראל. גם בהודו הגידול הטבעי גבוה משמעותית. אבל האם מחירי הדירות שם דומים לישראל? בהחלט לא. למעשה, כאשר בוחנים את הנתונים העולמיים, רואים שאין קורלציה ישירה בין גידול טבעי למחירי דיור. ניגריה, לדוגמה, עם גידול טבעי של 2.6%, יש מחירי דיור נמוכים בהרבה מישראל. גרמניה, עם גידול טבעי שלילי, עדיין חווה עליות מחירים בערים מרכזיות.
הבעיה האמיתית היא לא כמה ילדים נולדים, אלא כמה כסף יש במערכת. בישראל, כמו במדינות מפותחות רבות, המדיניות המוניטרית של העשור האחרון יצרה עודף נזילות עצום:
יכולת התשלום היא אכן במשוואה, וזה בדיוק הבעיה! כאשר הבנקים מלווים בריבית נמוכה ובתנאים נוחים, הם מגדילים באופן מלאכותי את יכולת התשלום של הקונים. זה מאפשר למחירים לעלות מעבר לרמה הריאלית של ההכנסות.
"הבעיה היא הפער בין יכולת כלכלית אמיתית המבוססת על שכר לבין יכולת תשלום מנופחת מלאכותית שנובעת מהאשראי הזול שהבנקים חילקו. זה מה שמנתק את המחירים מהכנסות הריאליות."
הבעיה היא לא עצם "יכולת התשלום", אלא הפער בין יכולת כלכלית אמיתית המבוססת על שכר לבין יכולת תשלום מנופחת מלאכותית שנובעת מהאשראי הזול שהבנקים חילקו. זה מה שמנתק את המחירים מהכנסות הריאליות.
ההשוואה שהעלית מבריקה. במצרים ובהודו:
זה מוכיח שהגידול הטבעי הוא לא הגורם המכריע. הגורם המכריע הוא היצע הכסף ויכולת התשלום המלאכותית.
המונח "מנפחי הבועה" מתאר בדיוק את מי שמפיצים טיעונים כוזבים כדי להצדיק מחירים מנותקים מהמציאות. הם משתמשים בנתונים דמוגרפיים כדי:
אם הבעיה היא באמת דמוגרפית, איפה הפתרונות הדמוגרפיים? במקום זאת, הפתרונות האמיתיים כוללים:
הגידול הטבעי בישראל, גם אם הוא גבוה יחסית, לא מצדיק את מחירי הדיור הנוכחיים. המדינות עם הגידול הטבעי הגבוה ביותר בעולם לא חוות את אותו מחירי דיור מטורפים, משום שאין להן אותה מדיניות מוניטרית מתירנית ואותו שוק אשראי מנופח. יכולת התשלום היא אכן במשוואה - והיא בדיוק הבעיה. כאשר הבנקים מנפחים באופן מלאכותי את יכולת התשלום דרך אשראי זול, הם יוצרים ביקוש מלאכותי שמנתק את המחירים מההכנסות הריאליות. השאלה האמיתית שצריכה להעסיק אותנו היא לא "איך נתמודד עם הגידול הטבעי?" אלא "איך נחזיר את שוק הדיור לפרופורציות סבירות ביחס להכנסות?"הדרך לעשות זאת לא עוברת דרך עצירת הגידול הטבעי (שזה לא רצוי ולא אפשרי), אלא דרך מדיניות מוניטרית אחראית, תכנון נכון והגדלה משמעותית של ההיצע רק כשנפסיק להאמין ל"מנפחי הבועה" ונתחיל לטפל בגורמים האמיתיים, נוכל לפתור את משבר הדיור בישראל.
"כמו בכל בועה – ברגע שהאשראי יתכווץ, גם סיפור ה'גידול הטבעי' יתפוגג, והמחירים יחזרו לערכם הכלכלי האמיתי."
כדי לנפץ את המיתוס הדמוגרפי, נבחן כמה מדינות מרכזיות:
| מדינה | שיעור פריון (ילדים לאישה, 2023) | יחס מחיר דירה להכנסה | מגמה עיקרית |
|---|---|---|---|
| ישראל | ~3.0 (הגבוה ביותר ב-OECD) | כ-150 משכורות חציוניות לדירה ממוצעת | מחירי דיור מנותקים מהכנסה, בועת אשראי עמוקה |
| מצרים | ~2.9–3.0 | נמוך מאוד ביחס להכנסה | מחירי דיור נגישים, אין בועת אשראי רחבה |
| הודו | ~2.0 (נמוך מישראל!) | נמוך מאוד ביחס להכנסה | אוכלוסייה עצומה, אך מחירים מותאמים ליכולת תשלום אמיתית |
| ניגריה | ~5.2 | נמוך משמעותית ביחס להכנסה | ילודה הגבוהה בעולם, מחירי דיור נמוכים |
| גרמניה | ~1.4 (ילודה שלילית/נמוכה) | 100–120 משכורות בערים מרכזיות | עליות מחירים למרות שאין גידול טבעי |
המסקנה: אין כל מתאם ישיר בין שיעור ילודה לבין מחירי דיור. המחירים נקבעים בעיקר לפי היצע האשראי, ריבית ויכולת תשלום מנופחת – לא לפי מספר הילדים שנולדים.
הבחנה חשובה: הבעיה אינה בעצם יכולת התשלום, אלא הפער בין יכולת כלכלית ריאלית המבוססת על שכר לבין יכולת תשלום מנופחת באופן מלאכותי, הנובעת מהאשראי הזול שהבנקים מספקים.
