בלי משקיעים לא יהיו דירות להשכרה? הסיסמה שמבלבלת בין דירות, בעלים ושוכרים

בכל דיון על מיסוי משקיעים, ירידה ברכישות של בעלי דירה נוספת או יציאת משקיעים משוק הדיור, חוזרת כמעט אוטומטית אותה אזהרה:אם המשקיעים ייצאו מהשוק, לא יישארו דירות להשכרה.המשפט נשמע הגיוני. הרי מי שמשכיר דירה הוא בדרך כלל אדם שבבעלותו דירה שאינה משמשת אותו למגוריו. מכאן קצרה הדרך למסקנה שלפיה כל מי שקונה דירה להשקעה מגדיל את היצע השכירות, וכל מי שמוכר דירה להשקעה מקטין אותו.אלא שהמציאות מורכבת בהרבה.הטענה אינה שקר מוחלט. משקיעים פרטיים אכן ממלאים תפקיד מרכזי בשוק השכירות הישראלי. אבל ההצגה של הקשר כקשר ישיר, אוטומטי וכמעט חשבונאי, שלפיו משקיע אחד שווה דירה אחת להשכרה, היא פשטנית ולעיתים מטעה.כדי להבין את שוק השכירות צריך להפריד בין ארבעה דברים שונים:

1. מלאי הדירות הקיים
2. מספר העסקאות שמבצעים משקיעים
3. זהות הבעלים של הדירות
4. השימוש בפועל שנעשה בכל דירה

בלי ההפרדה הזאת, השיח הציבורי הופך במהירות מספירה כלכלית לסיסמה שיווקית.

הנתון הראשון שמחייב לעצור: שוק השכירות הוא מלאי, לא זרם עסקאות

נכון ליולי 2024 היו בישראל כ-2.96 מיליון דירות למגורים. כ-851.6 אלף מהן סווגו כדירות בשכירות, כלומר 28.8% מכלל הדירות. בין 2013 ל-2024 גדל מספר הדירות בשכירות בקצב שנתי ממוצע של 3.4%, לעומת קצב גידול של 1.9% בכלל מלאי הדירות. (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)הנתונים האלה מלמדים ששוק השכירות בישראל אינו תוצאה של רכישות משקיעים בחודש האחרון, ברבעון האחרון או אפילו בשנה האחרונה. מדובר במלאי של יותר מ-850 אלף דירות שנצבר לאורך עשרות שנים.וזו נקודת המפתח:רכישות משקיעים הן זרם עסקאות. דירות להשכרה הן מלאי.כאשר משרד האוצר מדווח כי בחודש מסוים משקיעים רכשו מספר מסוים של דירות, הוא מתאר תנועה בתוך השוק. הוא אינו מוכיח כי נוספו לשוק השכירות אותו מספר דירות.משקיע יכול לקנות דירה שכבר הייתה מושכרת. במקרה כזה, המשכיר השתנה, אבל היצע השכירות לא גדל.משקיע יכול לקנות דירה ריקה ולהותיר אותה ריקה.משקיע יכול לקנות דירה עבור ילדיו.משקיע יכול לרכוש דירת נופש.משקיע יכול לרכוש דירה ולהמתין לעליית מחיר, ללא כוונה להשכיר אותה.לכן נתון על "רכישות משקיעים" אינו שקול לנתון על "תוספת דירות להשכרה".

מיהו בכלל "משקיע"?

בשיח הציבורי נוצרה דמות כמעט אחידה של המשקיע: אדם שרוכש דירה נוספת כדי להשכיר אותה ולקבל תשואה.בפועל, ההגדרה המשמשת בדוחות המס והעסקאות מבוססת בדרך כלל על מצבו הקנייני של הרוכש. אדם שכבר מחזיק בדירה ורוכש דירה נוספת מסווג כרוכש דירה להשקעה או כבעל דירה נוספת.אבל ההגדרה אינה מלמדת בהכרח מה ייעשה בדירה.היא אינה עונה על השאלות:

• האם הדירה תושכר?
• האם היא כבר הייתה מושכרת קודם?
• האם הרכישה החליפה משקיע אחר?
• האם הדירה נרכשה עבור בן משפחה?
• האם הדירה נותרה ריקה?
• האם הרכישה הוציאה רוכש דירה ראשונה מהשוק?
• האם הרוכש מכר במקביל דירה אחרת?
• האם השימוש בדירה השתנה בכלל?

לכן המושג "משקיע" הוא בראש ובראשונה סיווג של בעלות ושל עסקה. הוא אינו מדד מלא לשימוש בפועל בדירה.

רוב הדירות מושכרות בידי אנשים פרטיים, אבל לא כל אדם פרטי הוא משקיע פעיל

הלמ"ס מצאה כי בשנת 2024 כ-81.2% מהדירות בשכירות הושכרו בידי אנשים פרטיים. יתר הדירות הושכרו בידי חברות לדיור ציבורי, קיבוצים ומושבים, חברות פרטיות וגורמים אחרים. (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)זהו נתון חשוב, אך צריך לפרש אותו בזהירות."אדם פרטי" אינו בהכרח אדם שיצא לשוק ורכש דירה במיוחד לצורך השקעה. תחת ההגדרה הזאת יכולים להימצא גם:

• יורשים שקיבלו דירה
• בני זוג שכל אחד מהם הגיע לנישואים עם דירה
• אדם שעבר לדירה אחרת ושמר את דירתו הקודמת
• בעל דירה שעבר זמנית לחו"ל
• אדם שעבר לדיור מוגן
• משפחה שהשכירה דירת הורים
• מי שקיבל נכס במסגרת גירושין
• בעלים המחזיק דירה עבור ילדיו
• בעלי דירה שהסבו את דירתם הקודמת להשכרה

כל אלה מגדילים או משמרים את מלאי השכירות, גם כאשר לא בוצעה רכישת משקיע חדשה.מכאן שהקשר הנכון הוא לא בין "קניית דירה להשקעה" לבין "דירה להשכרה", אלא בין החזקה בדירה שאינה משמשת את בעליה לבין האפשרות להשכירה.

הירושה היא אחד החורים הגדולים בסיפור המקובל

כאשר אדם יורש דירה ומעמיד אותה להשכרה, נוספה לשוק דירה מושכרת בלי שמשקיע רכש אותה בשוק החופשי.היורש לא התחרה בהכרח ברוכש דירה ראשונה.הוא לא נטל בהכרח משכנתה.הוא לא נזקק להטבת מס כדי לייצר היצע שכירות.הוא לא העלה את מחיר הדירה באמצעות השתתפות במכרז רכישה.הוא פשוט קיבל נכס קיים, והחליט להשכיר אותו.גם כאשר כמה יורשים מקבלים דירה משותפת, הם עשויים להעדיף להשכירה במשך שנים במקום למכור אותה. במקרים אחרים אחד היורשים רוכש את חלקיהם של האחרים וממשיך להחזיק בדירה.אין כיום נתון רשמי פשוט שמאפשר לקבוע איזה שיעור מכלל הדירות המושכרות בישראל מקורו בירושה. לכן אין מקום להמציא מספר. אבל ברור מבחינה מוסדית וקניינית שירושות הן אחד ממנגנוני המעבר של דירות משימוש עצמי, או מדירה שהייתה בבעלות מבוגרים, אל שוק השכירות.ככל שאוכלוסיית בעלי הדירות מזדקנת, חשיבותו של מנגנון זה אינה צפויה להיעלם.

דירה שנמכרת למשקיע אינה בהכרח תוספת להיצע

נבחן כמה תרחישים.

תרחיש ראשון: משקיע קונה ממשקיע

דירה מושכרת נמכרת מבעלים אחד לבעלים אחר.לפני העסקה: דירה אחת להשכרה.

אחרי העסקה: דירה אחת להשכרה.לא חל שום שינוי בהיצע.ובכל זאת, בדוחות העסקאות תירשם רכישת משקיע.

תרחיש שני: משקיע קונה מבעל דירה שהתגורר בה

כאן ייתכן שהדירה תעבור משימוש עצמי להשכרה. לכאורה נוספה דירה אחת להיצע השכירות.אבל צריך לבדוק מה קרה למוכר.אם המוכר קנה דירה אחרת, ייתכן שרק נוצרה שרשרת עסקאות.אם המוכר עבר לשכירות, גדל גם הביקוש לשכירות.אם המוכר עבר לגור עם בן זוג, עזב את הארץ או עבר לדיור מוגן, התוצאה שונה.אי אפשר לנתח את היצע השכירות בלי לנתח במקביל את השינוי בביקוש.

תרחיש שלישי: משקיע מוכר לשוכר שלו

כאן מלאי השכירות קטן בדירה אחת, אבל גם מספר משקי הבית הזקוקים לדירה שכורה קטן באחד.השוכר הפך לבעלים.לכן לא בהכרח נוצר מחסור.

תרחיש רביעי: משקיע מוכר לרוכש דירה ראשונה שאינו השוכר הקיים

במקרה כזה הדירה אכן עשויה לצאת ממלאי השכירות. אבל גם כאן הרוכש עוזב בדרך כלל דירה שכורה אחרת, אשר עשויה להתפנות לשוכר אחר.התוצאה המערכתית אינה תמיד גריעה של יחידת דיור אחת מהשוק. לעיתים מדובר בהחלפת זהות השוכר ובשרשרת מעבר בין דירות.

הנתונים עצמם מוכיחים שהשימוש בדירה משתנה גם בלי קשר ישיר לעסקת משקיע

לפי הלמ"ס, בין 2023 ל-2024 כ-2.6% מהדירות שהיו בבעלות הפכו לדירות בשכירות, ואילו כ-2.2% מהדירות שהיו בשכירות הפכו לדירות בבעלות. ברוב המכריע של הדירות, 95.2%, לא חל שינוי בסוג השימוש. הנתונים אינם כוללים דירות חדשות או דירות שנגרעו באותה שנה. (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)זהו נתון חשוב במיוחד.הוא מלמד ששוק השכירות אינו קבוצה סגורה וקבועה של דירות שנרכשו מלכתחילה כהשקעה. דירות עוברות לאורך זמן בין שימוש עצמי לשכירות ובחזרה.המעברים יכולים להתרחש עקב:

• שינוי במצב המשפחתי
• מעבר עיר
• מעבר לחו"ל
• ירושה
• גירושין
• מעבר לדיור מוגן
• שינוי במצב הכלכלי
• רכישת דירה חלופית
• החלטה לשמור דירה ישנה במקום למכור אותה

כלומר, היצע השכירות נוצר מתוך תנועת החיים של משקי הבית, לא רק מתוך החלטות השקעה בשוק ההון והנדל"ן.

המשקיע אינו מייצר דירה

זו אולי הנקודה העקרונית החשובה ביותר.כאשר משקיע רוכש דירת יד שנייה, הוא אינו מייצר יחידת דיור חדשה. הוא רוכש זכות קניינית בדירה שכבר קיימת.הדירה נוצרה קודם לכן באמצעות:

• תכנון
• קרקע
• היתר בנייה
• מימון
• עבודות בנייה
• תשתיות
• כוח אדם
• הון יזמי

רכישת הדירה בידי משקיע יכולה לשנות את אופן השימוש בה, אבל אינה מגדילה את מלאי הדירות הכולל.החריג הוא רכישת דירה חדשה מקבלן, כאשר הרכישה תומכת במימון ובהשלמת פרויקט ומביאה לכך שדירה חדשה נכנסת למלאי ומוצעת להשכרה. כאן קיים קשר ברור יותר בין משקיע לבין הרחבת מלאי השכירות.אלא שגם כאן צריך להבחין בין שני דברים:

• תרומתו של המשקיע למימון וביקוש לפרויקט
• עצם יצירת הדירה, שנעשית באמצעות מערכת התכנון והבנייה

ללא המשקיע ייתכן שהדירה הייתה נמכרת למשק בית לצורך מגורים. במקרה כזה מלאי הדיור היה גדל באותה מידה, אבל החלוקה בין בעלות לשכירות הייתה שונה.

משקיעים יכולים להגדיל גם את ההיצע וגם את הביקוש לשכירות

הטיעון המקובל מתמקד רק בצד אחד:משקיע קונה דירה, ולכן יש עוד דירה להשכרה.אבל הוא מתעלם מהצד השני:משקיע מתחרה על אותה דירה עם רוכש שהיה יכול להתגורר בה כבעלים.כאשר משקיע גובר על משק בית המבקש לרכוש דירה:

1. הדירה עשויה להיכנס לשוק השכירות
2. משק הבית שנדחק מהרכישה נשאר בשוק השכירות
3. מחירי הדירות עשויים לעלות עקב התחרות
4. נדרשת הון עצמי גבוה יותר
5. משקי בית נוספים אינם מצליחים לרכוש
6. הביקוש לשכירות גדל

לכן אותו משקיע עשוי להגדיל בו זמנית גם את היצע השכירות וגם את הביקוש לשכירות.מנקודת מבט מערכתית, הוא אינו בהכרח פותר את מצוקת הדיור. לעיתים הוא משנה את מבנה הבעלות: פחות משקי בית מחזיקים בדירות, ויותר משקי בית משלמים שכר דירה לבעלי נכסים.זהו מעבר מחברה של בעלי דירות לחברה של שוכרים ומשכירים.

השאלה שאינה נשאלת: מי היה קונה את הדירה אלמלא המשקיע?

כל טענה בדבר תרומת המשקיעים להיצע חייבת להתמודד עם תרחיש חלופי.נניח שמשקיע לא היה קונה דירה מסוימת. מה היה קורה אז?אפשרות אחת: הדירה לא הייתה נמכרת ולא הייתה נבנית.אפשרות שנייה: זוג צעיר היה קונה אותה ומתגורר בה.אפשרות שלישית: משפר דיור היה קונה אותה ומשחרר דירה אחרת לשוק.אפשרות רביעית: המחיר היה יורד עד שרוכש לשימוש עצמי היה יכול לרכוש.אפשרות חמישית: קבלן היה מציע אותה בשכירות או מוכר אותה לגוף מוסדי.ללא בחינת התרחיש החלופי, אי אפשר לקבוע שרכישת המשקיע "הוסיפה" דירה לשוק השכירות.לעיתים המשקיע מוסיף דירה להשכרה.לעיתים הוא רק מחליף משכיר אחר.לעיתים הוא מונע ממשק בית להפוך לבעל דירה.לעיתים הוא מחזיק דירה ריקה.ולעיתים הוא מספק דירה לשוכר שנשאר שוכר משום שלא הצליח להתחרות בו על אותה דירה.

שוק השכירות אינו מורכב רק ממשקיעים פרטיים

לפי נתוני הלמ"ס, לצד בעלי הדירות הפרטיים פועלים גם חברות לדיור ציבורי, קיבוצים ומושבים, חברות פרטיות, עמותות, מוסדות, מעונות סטודנטים, רשויות מקומיות וגורמים נוספים. (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)אמנם השוק הישראלי נשען בעיקר על משכירים פרטיים, אבל קיימים מודלים חלופיים:

• שכירות מוסדית ארוכת טווח
• דיור ציבורי
• דיור קואופרטיבי
• קרנות המחזיקות מתחמי מגורים
• מעונות לסטודנטים
• דיור לעובדים
• פרויקטים להשכרה ארוכת טווח
• השכרה בידי רשויות מקומיות
• חברות עירוניות
• הסבת מבנים שאינם מנוצלים למגורים

המדינה בחרה לאורך שנים להישען במידה רבה על בעלי דירות פרטיים במקום לבנות שוק שכירות מוסדי וציבורי רחב. זו מדיניות, לא חוק טבע.

הנתון שמערער את סיפור היציאה ההמונית

בין 2013 ל-2024 עלה שיעור הדירות בשכירות בישראל מ-24.3% ל-28.8%, ומספרן עלה מכ-572 אלף לכ-852 אלף. (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)המשמעות היא שמלאי השכירות גדל לאורך התקופה באופן משמעותי, למרות שינויים חדים במיסוי משקיעים, בריבית, במחירי הדירות ובהיקף העסקאות.אין בכך הוכחה שמדיניות כלפי משקיעים אינה משפיעה. היא בהחלט עשויה להשפיע.אבל הנתונים מראים שאין קשר פשוט שבו כל שינוי ברכישות המשקיעים מתורגם מיד ובאותו יחס לשינוי במלאי השכירות.המלאי מושפע מתהליכים מצטברים:

• בנייה חדשה
• ירושות
• רכישת דירות חלופיות
• שינויי שימוש
• רילוקיישן
• גירושין ונישואים
• הגירה
• דירות ריקות
• פירוק ואיחוד משקי בית
• הסבות
• שכירות מוסדית
• מעבר של דירות בין בעלות לשכירות

צריך להבחין בין מלאי פיזי להיצע אפקטיבי

גם מספר הדירות המסווגות כדירות בשכירות אינו מספר לנו לבדו כמה דירות זמינות כרגע לשוכרים.יש הבדל בין:

• דירה מושכרת
• דירה המוצעת להשכרה
• דירה ריקה
• דירה בשיפוץ
• דירה המוחזקת עבור בן משפחה
• דירה בשכירות קצרת טווח
• דירה שאינה מאוכלסת דרך קבע
• דירה שמחירה המבוקש גבוה מכדי למצוא לה שוכר
• דירה המושכרת בחוזה ארוך ואינה זמינה לשוק

היצע אפקטיבי הוא מספר הדירות שבפועל מוצעות לשוכרים במחיר ובמיקום הרלוונטיים להם.גם אם מלאי הדירות להשכרה אינו קטן, ייתכן מחסור מקומי בדירות מסוימות:

• דירות קטנות במרכזי תעסוקה
• דירות למשפחות
• דירות נגישות
• דירות במחיר בר השגה
• דירות ליד מוסדות לימוד
• דירות באזורים מסוימים

לכן גם המונח "היצע דירות להשכרה" דורש פירוק לפי אזור, גודל, מחיר, איכות ומשך חוזה.

מה באמת קובע את שכר הדירה?

שכר הדירה אינו נקבע רק לפי מספר המשקיעים.הוא מושפע ממכלול גורמים:

• גידול במספר משקי הבית
• הגירה פנימית וחיצונית
• רמת השכר
• שיעור האבטלה
• ריבית המשכנתאות
• מחירי הדירות
• היכולת לגייס הון עצמי
• מספר הדירות הריקות
• היקף הבנייה החדשה
• שכירות מוסדית
• מעבר צעירים מבית ההורים
• גירושין ופיצול משקי בית
• רילוקיישן
• שכירות קצרת טווח
• התפלגות גאוגרפית של התעסוקה
• איכות התחבורה
• ציפיות המשכירים
• כוח המיקוח של השוכרים

גם היצע גדול אינו מבטיח שכר דירה נמוך אם רובו נמצא במקום הלא נכון, במחיר הלא נכון או בסוג הדירה הלא נכון.

ומה יקרה אם משקיעים באמת ימכרו בהיקף גדול?

כאן צריך להימנע מהקיצוניות ההפוכה.יציאה רחבה ומהירה של משקיעים יכולה להקטין את מלאי השכירות, במיוחד כאשר הדירות נמכרות לבעלי דירה לשימוש עצמי.אבל יש לכך גם השפעות נגדיות:

• מחירי הדירות עשויים לרדת
• שוכרים עשויים להפוך לבעלים
• הביקוש לשכירות עשוי לרדת
• התשואה על דירות עשויה לעלות
• משקיעים אחרים עשויים להיכנס במחיר נמוך יותר
• גופים מוסדיים עשויים לרכוש מקבצי דיור
• קבלנים עשויים לעבור למודלים של השכרה
• דירות שהוחזקו ריקות עשויות להיכנס לשוק
• שוק השכירות עשוי להתאזן ברמת מחיר אחרת

לכן גם במקרה של יציאת משקיעים, אין לנתח רק את צד ההיצע. צריך לבדוק מה קרה למחירי הדירות, לבעלות ולמספר השוכרים.

המאזן האמיתי שצריך למדוד

במקום לספור רק רכישות משקיעים, צריך לבנות שני מאזנים.

מאזן היצע השכירות

תוספות:

• דירות חדשות שנרכשו והושכרו
• דירות שהתקבלו בירושה והושכרו
• דירות שעברו משימוש עצמי לשכירות
• שכירות מוסדית חדשה
• דירות ציבוריות חדשות
• הסבת משרדים ומבנים למגורים
• דירות שחזרו מאי-אכלוס
• יחידות דיור חוקיות חדשות

גריעות:

• דירות שנמכרו למשתמשי קצה
• דירות שנותרו ריקות
• דירות שעברו לשכירות קצרת טווח
• דירות שנהרסו
• דירות שהוסבו לשימוש אחר
• דירות שהוצאו מהשוק בשל שיפוץ ממושך
• דירות שהועברו לשימוש בני משפחה

מאזן הביקוש לשכירות

תוספות:

• משקי בית חדשים
• צעירים שעוזבים את בית ההורים
• מתגרשים
• עולים ותושבים חוזרים
• עובדים זמניים
• משקי בית שנדחקו משוק הרכישה
• משפחות שאיבדו יכולת לעמוד במשכנתה

גריעות:

• שוכרים שרכשו דירה
• איחוד משקי בית
• חזרה לבית ההורים
• הגירה לחו"ל
• מעבר לדיור ציבורי
• מעבר לדיור מוגן
• ירידה במספר משקי הבית

רק ההפרש בין שני המאזנים יכול ללמד אם נוצר מחסור אמיתי.

שוק השכירות הפרטי הוא תוצאה של כשל מדיניות

הטענה שבלעדיהם לא יהיה שוק שכירות חושפת למעשה את חולשת המדיניות הישראלית.מדינה שבה שוק השכירות תלוי כמעט לחלוטין בהחלטות של מאות אלפי בעלי דירות פרטיים היא מדינה שלא בנתה חלופה מוסדית מספקת.במשך שנים המדינה:

• צמצמה את הדיור הציבורי
• לא בנתה מלאי גדול של שכירות ארוכת טווח
• לא יצרה שוק מוסדי עמוק
• לא הסדירה חוזים ארוכי טווח באופן מספק
• לא סיפקה ודאות מספקת לשוכרים
• לא ניצלה באופן רחב מבנים ריקים ומשרדים
• לא בנתה מודל קואופרטיבי משמעותי

לפי הלמ"ס, מלאי הדיור הציבורי, ללא דיור מוגן ציבורי, הצטמצם מאז 2013 בכאלף דירות בממוצע לשנה. (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)כאשר המדינה נסוגה, המשקיע הפרטי ממלא את החלל. אבל העובדה שהוא ממלא חלל אינה מוכיחה שזו הדרך היחידה או הטובה ביותר לנהל שוק שכירות.

הבעיה הכלכלית העמוקה יותר

כאשר מחיר דירה גבוה מאוד ביחס לשכר הדירה שניתן לקבל ממנה, המשקיע אינו רוכש בהכרח נכס מניב במובן הכלכלי הקלאסי.לעיתים התשואה השוטפת נמוכה מעלות המימון, והכדאיות תלויה בעיקר בציפייה לעליית מחיר.במצב כזה, המשקיע אינו רק ספק של שירותי דיור. הוא גם משתתף בספקולציה על מחיר הנכס.התוצאה האפשרית היא:

• עליית מחירי רכישה
• ירידת תשואות
• התרחקות משקי בית מבעלות
• גידול בביקוש לשכירות
• העברת חלק גדל מההכנסה משוכרים לבעלי נכסים
• תלות בהמשך עליית מחירים

לכן אין לנתק את הדיון על שוק השכירות מהדיון על בועת מחירי הנכסים.משקיע יכול להיות ספק דירה להשכרה, אבל באותה עת גם גורם שמחזק את מנגנון העלאת המחירים.

המסקנה: יש קשר, אבל הסיפור שמספרים לציבור חסר

נכון לומר שבעלי דירות פרטיים הם גורם מרכזי בשוק השכירות בישראל.לא נכון לומר שכל רכישת משקיע מוסיפה דירה לשוק השכירות.לא נכון לומר שכל מכירת משקיע גורעת דירה נטו מהשוק.לא נכון להתעלם מירושות, שינויי שימוש, מעבר בין דירות, משפרי דיור, דירות ריקות, שכירות מוסדית והפיכת שוכרים לבעלי דירות.ולא נכון להציג משקיע כרוכש ש"מייצר דירה", כאשר ברוב עסקאות היד השנייה הוא רק רוכש נכס שכבר קיים.הניסוח המדויק יותר הוא:

משקיעים הם אחד מערוצי הבעלות על דירות להשכרה, אך הם אינם המקור היחיד למלאי השכירות. רכישת דירה בידי משקיע אינה בהכרח מוסיפה דירה להשכרה, ומכירת דירה בידי משקיע אינה בהכרח יוצרת מחסור נטו, משום שבמקביל משתנים גם הבעלות, השימוש בדירה והביקוש לשכירות.

ובמילים חדות יותר:

לעיתים המשקיע מספק דירה לשוכר. לעיתים הוא פשוט מחליף משקיע אחר. ולעיתים הוא משכיר דירה למשפחה שנשארה בשכירות משום שלא הצליחה להתחרות בו על רכישתה.

זה ההבדל בין סיסמה לבין ניתוח כלכלי.

תיבת סיכום

רכישת משקיע אינה שווה בהכרח תוספת של דירה להשכרה.שוק השכירות מושפע ממלאי קיים, ירושות, שינויי שימוש, מעבר משקי בית, בנייה חדשה, דירות ריקות, שכירות מוסדית ומאזן בין מספר הדירות לבין מספר השוכרים.כדי למדוד מחסור אמיתי אין די בספירת רכישות ומכירות של משקיעים. צריך למדוד:

• כמה דירות נכנסו בפועל לשכירות
• כמה דירות יצאו ממנה
• כמה משקי בית הצטרפו לביקוש
• כמה שוכרים הפכו לבעלים
• כמה דירות עומדות ריקות
• והאם ההיצע נמצא במקום, בגודל ובמחיר שהציבור זקוק להם

English Summary

Do Housing Investors Really Create the Rental Supply?

The common claim that fewer housing investors automatically means fewer rental units is overly simplistic. Israel’s rental market is a large accumulated stock, not merely the result of current investor transactions. A dwelling purchased by an investor may already have been rented by its former owner, remain vacant, serve a family member, or be held for capital appreciation. In such cases, the transaction does not add a new rental unit. Rental supply also grows through inheritance, relocation, marriage, divorce, retirement, migration, conversion of owner-occupied homes into rentals, institutional rental projects and other changes in household circumstances. Likewise, when an investor sells a rental dwelling to a tenant or another first-time buyer, the number of rental units may decline, but rental demand may decline as well because a former tenant becomes an owner.A meaningful assessment therefore requires two separate balances:

1. The number of dwellings entering and leaving the effective rental stock
2. The number of households entering and leaving rental demand

Investors are an important source of privately owned rental housing, but they are not the sole source. Investor purchases should not be treated as equivalent to new housing supply, particularly in the second-hand market, where ownership changes but no new dwelling is created.The real policy question is not simply how many investors buy or sell. It is whether enough suitable homes are available for rent, in the right locations, at affordable prices, and whether the country has developed sufficient institutional, public and long-term rental alternatives.

האם באמת נתקע בלי קורת גג? האמת מאחורי המיתוס הגדול של משקיעי הנדל"ן

1. מבוא: הדילמה שבין סיסמה למציאות

בכל פעם שעולה לדיון נושא מיסוי המשקיעים או הירידה בהיקף העסקאות שלהם, נשלפת כמעט באופן אוטומטי אותה אזהרה מאיימת, מעין "נבואת זעם" כלכלית: "אם המשקיעים ייצאו מהשוק, לא יהיו כאן דירות להשכרה". המשפט הזה נשמע הגיוני, כמעט אקסיומטי – הרי מישהו צריך להיות הבעלים של הדירה כדי להשכיר אותה, נכון?אלא שהקשר הזה הוא לא יותר מאשר כשל קטגורי מבני, המשרת אינטרסים צרים בשיח הציבורי. הפער שבין הנתונים הסטטיסטיים היבשים לבין מסע ההפחדה שמנהלות קבוצות אינטרס חושף תמונה אחרת לחלוטין. הגיע הזמן לפרק את המיתוס ולהבין מדוע שוק השכירות הישראלי הרבה פחות תלוי ב"משקיע החדש" ממה שמנסים למכור לנו.

2. תובנה 1: שוק השכירות הוא אגם אדיר, לא רק "טפטוף" של עסקאות

אחת הטעויות הנפוצות (והנוחות) ביותר היא הבלבול בין "זרם" (Flow) ל"מלאי" (Stock). תארו לכם שמנסים לאמוד את מפלס הכנרת רק על פי כמות הגשם שירד בצהריים האחרונים. זהו בדיוק העיוות שנוצר כשבוחנים את רכישות המשקיעים בחודש נתון כדי להסיק על גורלו של שוק השכירות.נכון ליולי 2024, קיימות בישראל כ-851,600 דירות בשכירות, המהוות 28.8% מכלל מלאי הדירות. הנתון המדהים באמת מהלמ"ס הוא זה: בין 2013 ל-2024, שוק השכירות צמח בקצב שנתי ממוצע של 3.4%, בעוד שכלל מלאי הדירות בישראל גדל ב-1.9% בלבד. הצמיחה הזו מוכיחה ששוק השכירות נשען על מאגר אדיר שנצבר לאורך עשורים, ולא על "זרם" הרכישות המשתנה של הרבעון האחרון."רכישות משקיעים הן זרם עסקאות. דירות להשכרה הן מלאי. הדיווחים החודשיים על רכישות מתארים תנועה פנימית בתוך השוק, ולא תוספת נטו הכרחית לשוק השכירות."

3. תובנה 2: "משקיע" הוא פיקציה משפטית, לא תוכנית עבודה

בדוחות רשות המיסים, "משקיע" הוא הגדרה קניינית יבשה: אדם שרוכש דירה נוספת על זו שכבר בבעלותו. אלא שהסיווג הזה הוא "קופסה שחורה" שלא מספרת לנו דבר על השימוש בפועל בנכס.האם הדירה באמת תצא לשוק השכירות? לא בהכרח. משקיעים רוכשים נכסים למגוון שימושים שאינם תורמים להיצע השכירות האפקטיבי: דירות הממתינות לילדים, דירות נופש, או נכסים שעומדים ריקים כחלק מאסטרטגיית ספקולציה על עליית ערך. יתרה מכך, כאשר משקיע רוכש דירה שהייתה מושכרת קודם לכן ממשקיע אחר, הוא לא הוסיף אפילו מטר רבוע אחד להיצע השכירות – הוא רק החליף את השם בטאבו.

4. תובנה 3: "החור השחור" של הירושות ודינמיקת החיים

כאן טמון הכשל המערכתי בנתונים הרשמיים: הירושה. בכל שנה, אלפי דירות עוברות מבעלות של דור המייסדים לידי יורשים. ברגע שהיורש מחליט להשכיר את הדירה, נוספת לשוק יחידת דיור בלי שום "עסקת השקעה" רשומה, בלי תחרות מול זוגות צעירים ובלי צורך בהטבות מס.זהו המנגנון הסמוי של "תנועת החיים". נתוני הלמ"ס מראים כי 2.6% מהדירות שהיו בבעלות עברו לשכירות בשנה האחרונה עקב ירושות, מעבר לדיור מוגן, גירושין או רילוקיישן. המדינה סובלת מעיוורון מוסדי לגבי המנגנונים הללו, שכן הם אינם דורשים "עסקה" קלאסית, אך הם אלו שמתדלקים את מלאי השכירות הרבה יותר מכל משקיע תל-אביבי שרוכש דירת יד שנייה בבאר שבע.

5. תובנה 4: המשקיע לא בונה קירות – הוא רק קונה את התווית

צריך לומר זאת בחדות: משקיע שרוכש דירת יד שנייה לא מייצר דירה חדשה. הדירה קיימת מכוח תכנון, קרקע ותשתיות. הטרגדיה היא שלעיתים קרובות, המשקיע גובר במכרז על זוג צעיר שביקש לרכוש את אותה דירה למגורים.במצב כזה, נוצר משחק סכום אפס: המשקיע "הוסיף" דירה לשכירות, אבל הוא גם השאיר את הזוג הצעיר בשוק השכירות כביקוש קשיח. המאזן הכללי לא השתפר; הוא פשוט הפך את ישראל מחברה של בעלי דירות לחברה של שוכרים ומשכירים."לעיתים המשקיע פשוט מספק קורת גג למשפחה שנשארה בשכירות רק משום שלא הצליחה להתחרות בו על רכישת אותה דירה בדיוק."

6. תובנה 5: התלות במשקיעים הפרטיים היא תעודת עניות למדיניות

העובדה ששוק השכירות בישראל נשען על גבם של בעלים פרטיים אינה חוק טבע – היא כשל מדיניות מכוון. מאז 2013, מלאי הדיור הציבורי מצטמצם בקצב של כ-1,000 דירות בשנה. המדינה נסוגה מאחריותה, לא פיתחה שוק שכירות מוסדי ארוך-טווח, ובכך הפכה אותנו לבני ערובה של גחמות המשקיע הפרטי. המצב הנוכחי הוא בחירה פוליטית שניתן וצריך לשנות באמצעות מודלים של קואופרטיבים ודיור מוסדי.

סיכום: המאזן האמיתי של שוק השכירות

כדי להבין את המציאות, עלינו להפסיק לספור עסקאות משקיעים ולהתחיל לבחון את "דף המאזן האפקטיבי":בצד ההיצע:

• תוספות: בנייה חדשה, ירושות שנכנסו לשוק, דירות שחזרו מאי-אכלוס, והסבות משרדים.
• גריעות: מכירה למשתמשי קצה, מעבר לשכירות קצרת טווח (Airbnb), ודירות שנותרו ריקות.

בצד הביקוש:

• תוספות: פיצול משקי בית (מתגרשים, צעירים), הגירה, ומשקי בית שנדחקו משוק הרכישה.
• גריעות: שוכרים שהפכו לבעלים (Scenario 4), איחוד משקי בית, ומעבר לדיור מוגן.

האמת המדויקת היא שרכישת משקיע אינה בהכרח תוספת, ומכירת משקיע אינה בהכרח גריעה. כאשר משקיע מוכר דירה לשוכר שלו, השוק לא איבד "גג"; הוא פשוט ביטל בו-זמנית יחידת היצע אחת ויחידת ביקוש אחת.שאלת מחשבה לסיום: האם אנחנו מוכנים להמשיך להאמין לסיסמאות השיווקיות של "המשקיע כמציל השוק", או שהגיע הזמן לדרוש מדיניות דיור שלא מחייבת דור שלם לשלם דמי שכירות כדי שמישהו אחר יוכל לעשות ספקולציה על העתיד שלו?