רבים מאיתנו חיים בפחד שמא חברת הביטוח תדחה את התביעה שלנו בטענה שהיינו רשלנים. "עזבת את החלון פתוח לפני הגשם?", "שכחת את הסיר על הגז?", "איבדת את התכשיט בזמן שחייה?". אבל האמת היא אחרת לגמרי.
כאן טמונה עובדה יסודית שחברות הביטוח מעדיפות שלא נדע: הביטוח קיים בדיוק בגלל הרשלנות שלנו. חברת הביטוח יודעת מראש שאנו בני אדם, ובני אדם עלולים להיות רשלנים. היא מחשבת את הפרמיות שלה בהתאם לסיכון הזה ומרוויחה מכך.
האמא שיצאה להביא את הילד מהגן ושכחה סיר שמן על הגז, שגרם לשריפה - זו בדיוק הסיטואציה שהביטוח נועד לכסות. חברת הביטוח לא יכולה להגיד: "אה, היית רשלנית, אז אנחנו לא משלמים".השחיין שאיבד תכשיט יקר בים - גם כאן, האובדן הוא תוצאה של רשלנות אנושית רגילה, ובדיוק בשביל זה יש ביטוח.
העיקרון הזה תקף גם כשאנחנו גורמים נזק לאחרים. נדליק נר בצימר ושכחנו אותו? גרמנו לשריפה? הביטוח צריך לכסות גם את זה. הרי זו בדיוק הסיטואציה שבשבילها רכשנו ביטוח אחריות כלפי צד שלישי.
חברות הביטוח משתמשות לעיתים במונח מתוחכם: "רשלנות תורמת". זה נשמע מאוד מקצועי ומפחיד, אבל לעיתים קרובות זו בעיקר טקטיקה פסיכולוגית. המטרה היא לגרום לנו להרגיש אשמים ולוותר על חלק מהפיצוי המגיע לנו.
החברה תגיד לכם: "נכון, יש לכם כיסוי, אבל בגלל שתרמתם לנזק ברשלנותכם, אנחנו נפחית מהפיצוי". פתאום אתם מרגישים שאתם צריכים להיות אסירי תודה על מה שאתם מקבלים, במקום לדרוש את מה שמגיע לכם על פי הפוליסה.
חוק חוזה הביטוח בישראל (סעיפים 18-25) קובע בדיוק מתי מותר לחברת הביטוח להפחית או לדחות תביעה. החוק מבחין בין:
החוק ברור: רק במקרים קיצוניים של התנהגות מכוונת או רשלנות חמורה במיוחד, חברת הביטוח יכולה לדחות תביעה.
בפעם הבאה שתגישו תביעת ביטוח ויגידו לכם "אבל זה בגלל הרשלנות שלכם", זכרו:
זכרו: שילמתם פרמיה בדיוק בשביל הרגעים האלה. אתם לא מבקשים טובה - אתם דורשים את מה שמגיע לכם.
